טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "סמל מוסד חינוך מיוחד רפואי נפשי בקהילה, הכרחי במיוחד לאור חרבות ברזל"
הצעה לסדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: "מחדל חמור של דליפת מידע רגיש של ילדי החינוך המיוחד"
הצעה לסדר היום
הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות"
הצעה לסדר היום
הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים"
הצעה לסדר היום
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
מירב בן ארי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
מיקי לוי (יש עתיד):
הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
עמית הלוי (הליכוד):
מרב מיכאלי (העבודה):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
מאיר כהן (יש עתיד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
טלי גוטליב (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
עמית הלוי (הליכוד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אושר שקלים (הליכוד):
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 73) (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
יאיר לפיד (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
נאור שירי (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
נעמה לזימי (העבודה):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שלי טל מירון (יש עתיד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
סימון דוידסון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
דבי ביטון (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
משה סולומון (הציונות הדתית):
מיקי לוי (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יאיר לפיד (יש עתיד):
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מרב מיכאלי (העבודה):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אופיר כץ (הליכוד):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
היו"ר אמיר אוחנה:
חבריי חברי הכנסת, היום יום שני כ"ד באדר התשפ"ה, 24 במרץ 2025. זהו היום ה-535 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5649/25 וכלה בהצעת חוק פ/5672/25: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חופש דת ופולחן דתי לתלמידים במוסדות חינוך), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל אסונות מעשה ידי אדם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אי-מתן אזרחות לילדו של אדם שנכנס לישראל שלא כדין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות למי שנולד במדינת אויב), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת הפעלת קווי תחבורה ציבורית ישירים לבתי חולים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – חובת הצבת מכשיר החייאה בבניין רב-קומות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הפצת כרטיסי אשראי של כלל חברות כרטיסי האשראי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הוראות לשמירת זכויות פנסיוניות למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצבת מערכת צילום ביומטרית לצורך מניעת אלימות במגרשי הספורט) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל, לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר; הצעת חוק לידה שקטה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – דיווח לכנסת על תלונות בגין הטרדות מיניות בצבא הגנה לישראל ועל אופן הטיפול בהן), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק למאבק באלימות משטרתית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק מדיניות שווה באכיפת החוק כלפי מפגינים, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הסדרת הפעלת מכת"זית ותיעוד חזותי של ההפעלה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חיוב ספק תכנים בהשקעה בהפקות מקומיות, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת שלום דנינו, חוה אתי עטייה ואלי דלל; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת נכות מעבודה לשכר הממוצע במשק), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי יעד של משלוח טובין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1851).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר למורשת חבר הכנסת עמיחי אליהו להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.
שר המורשת עמיחי אליהו:
עשר דקות?
היו"ר אמיר אוחנה:
אמרתי "עד", לא חייבים למצות את עשר הדקות.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני צריך להציג את הצעת החוק של שר הדתות, מטעם הממשלה. מכיוון שהדברים אינם כתובים לפניי, אני יכול לומר על בסיס ההבנה שלי וההיכרות שלי עם הנושא – עם השנים בג"ץ, כחלק מהתהליך הארוך שהוא עושה לכרסם בסמכות של בתי הדין הרבניים, פגע ביכולת של בתי הדין לדון בחלוקת מזונות על פי הדין היהודי כפי שכותב החוק. אני מזכיר לכולם שכשאנחנו מדברים על הפרדת הרשויות של מונטסקיה, בג"ץ, תפקידו – או מערכת המשפט, תפקידה לשפוט ולא לחוקק; תפקידה לפרש את החוק ולא לייצר חוק חדש. אנחנו עדים, מהאקטיביזם השיפוטי שהחיל עלינו אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר – שאנחנו גם שומעים גם את דבריו לאחרונה – אנחנו עדים לכרסום מתמיד בסמכויות המחוקק פה במשכן הכנסת. אנחנו עדים לניסיון לבטל את האות והמילה הכתובה, ולהפוך את המילה הכתובה, שהיא היסוד הפשוט של שלטון החוק, לבטל אותה ולהפוך אותה למשהו פלואידי, למשהו שאנחנו לא יכולים לעקוב אחריו ולא יכולים גם לצפות כיצד יתנהגו בתי המשפט ביחס לאות הכתובה. ולכן, במסגרת זו מבקש השר מלכיאלי, מבקש משרד הדתות ומבקשת הממשלה לתקן את החוק כדי שהדברים יהיו ברורים הפעם, אם כי מניסיון שלנו גם דברים שהם ברורים, כגון חוק השב"כ, שברור מה הייתה הכוונה בחקיקה שלו ומה הכוונה שלו ביכולת וברשות של הממשלה לפטר את ראש השב"כ – גם שם נראה שבית המשפט עושה כבשלו. אני רוצה לקרוא: "לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים – – – במקרים שבהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין – – – סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, כפי שכתוב בחוק, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה", זאת, בלא שהדבר יסתור את הלכת שרגאי, שלפיה הכריכה היא במסגרת "תביעת אחד מהוריהם להשבת הוצאות שהוציא בגין מזונות הילדים", וכו' וכו', בסדר? ולכן מגיעה הצעת החוק שמתקנת. "בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים – – – יבוא: מזונות לאישה, מזונות לילדי הזוג והשבה של הוצאות מזונות לילדי הזוג שהוציא אחד ההורים, להורה השני. בסעיף זה, 'מזונות לילדי הזוג' – כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם, לרפואתם. הם אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין, לרבות ההלכה הפסוקה". אני מקווה שהאיזון והסדר והפרדת הרשויות יחזרו להיות נוהג קבוע במדינת ישראל על מנת להוציא את הפוליטיזציה ממערכות המשפט, להחזיר את החקיקה למקום החשוב הזה, לכנסת ישראל, ולעשות סדר כדי להוביל את מדינת ישראל ליישוב הדעת טוב יותר ולהתנהלות נכונה יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבריי חברי הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. סליחה, סליחה, לא ראיתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתה יודע, אנחנו נמצאים בבוקר אחרי שנשלחים עוד ועוד צווי מילואים למילואימניקים, כשהחיילים שלנו נמצאים בחזית גם בדרום גם בצפון, ומשום מה החוק שאתם בוחרים לקדם הוא עוד חוק שנוי במחלוקת של יצירת מערכת משפט מקבילה למערכת המשפט הישראלית. זה חלק מהמדיניות שמובילה הממשלה הזאת, שיודעת לדבר יפה מאוד על אחדות ועל הצורך בליכוד השורות ולזנוח הצידה את מה שלא חשוב ולהתעסק במה שחשוב, ובזמן שהחיילים שלנו נלחמים, מתעסקת בכל מה שלא חשוב. אבל אני לא יכול לעלות כאן ולדבר על הבמה הזאת הבוקר בלי להתייחס לריקוד המזוויע של שר השיכון אתמול, עם השיר הנודע שהפך להיות פה כבר מין המנון, שכל פעם מצטטים לכם אותו ואנחנו חושבים שתתנערו ממנו, ואנחנו פשוט מקבלים עוד ועוד סרטונים של השיר הזה. אז כולם מזדעזעים מהריקוד של גולדקנופ עם השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – אגב, בלשכות הביטוח הלאומי הם כן מתייצבים – אבל אני גם מזדעזע כשאני רואה את שר הביטחון עומד מול אותו זמר ומברך אותו על השירה שלו, כששר הביטחון, במקום ללכת למכינות הקדם-צבאיות, לישיבות ההסדר, ששילמו במיטב בניהן, הולך דווקא לבית"ר עילית כדי לברך את הזמר הזה. ואני רוצה לומר גם לך, השר, שאני יודע ששירת בצבא, ודרכך גם לשרים אחרים שבכלל לא מופיעים כאן; חלקם, אגב – שר החינוך עשה קמפיין לכנסת על נושא הגיוס לכולם. הכול מקדש את הכיסא, אדוני היושב-ראש? הכול מקדש את שלמות הקואליציה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, הכול.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז בעניין הזה אולי אני אצטט לכם. בעניין הזה, אדוני השר, אני אבקש לסיים בציטוט משיר ישן של ביאליק, שמבטא את מה שאני מרגיש בדיוק על כל אחת ואחד מחברי הקואליציה. "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה. / איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! – – – האין אחד בכל מערכותיכם / גבר חיל – – – תקיף ובר לבב – – – אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד – – – למען השב רוחכם וכוחכם אליכם". הייתי מצפה מראש הממשלה שיאחז בציצית ראשו של השר גולדקנופ ויפטר אותו אחרי מה שראינו אתמול.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר גולדקנופ רקד לצלילי המילים הבאות: "בשלטון הכופרים איננו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. נמות ולא נתגייס. נקדש שם שמיים". אני, ששירתי שירות צבאי מלא וארוך שנים בסדיר ובמילואים, נלחם כדי שלא תהיה כפיית גיוס על לומדי התורה, ושכל חרדי שמתגייס יוכל לשמור על אורח חייו ולצאת מהצבא לא פחות חרדי ממה שנכנס. אני יצאתי שוב ושוב כנגד ההסתה כלפי הציבור החרדי, אבל השיר הזה הוא תקיעת אצבע בעין לכל הלוחמים שמוסרים נפשם, לפצועים ולנופלים שקידשו שם שמיים, ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ולבני משפחותיהם. לכן, אני מברך את השר גולדקנופ שמייד כשהבין את טעותו, התנצל והתנער מהשיר הזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה לברך – – –
אבי מעוז (נעם):
הקפלניסטים האנרכיסטים - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הקפלניסטים לפחות מתגייסים לצבא.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תברך את השר גולדקנופ – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תברך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, תודה.
אבי מעוז (נעם):
- - יחד עם ראשי האופוזיציה, ראשי מערכת המשפט וכל מיני לשעברים, שרים בעצם כך: בשלטון העם אין אנו מאמינים. ובהחלטות נבחרי הציבור אין אנו מתחשבים. במלחמת אזרחים נאיים. נסרב ולא נתגייס עד שנפיל את ביבי. גם הגישה והדרך שהמילים הללו מבטאות חמורות ביותר. חוסר המוכנות שלכם לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של העם ואת ההחלטות החוקיות של נבחריו מוביל אותנו לאנרכיה ומסכן את כולנו. לפחות תתנצלו, תוקיעו ותגנו את הסרבנות ואת הקריאה למרי אזרחי, כמו שהתנצל, הוקיע וגינה השר גולדקנופ. אבל אנחנו, רוב העם, נמשיך לשיר במלוא גרון: בשלטון הדיפ-סטייט אין אנו מאמינים, ובהחלטותיהם הבלתי-חוקיות אין אנו מתחשבים. בשיטת המשטר הדמוקרטי נמשיך ללכת ונוסיף לחזק את המדינה היהודית. הגיע הזמן שתפסיקו לשרוף את המדינה. סוף-סוף יש לנו אחריות על המדינה, על הצבא ועל לימוד התורה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.
מאיר כהן (יש עתיד):
אמרת "יהודית". למה אתה לא אומר "יהודית ודמוקרטית"? עכשיו דיברת על דמוקרטיה. למה לא "יהודית ודמוקרטית"?
אבי מעוז (נעם):
דמוקרטית. ודאי דמוקרטית – איזו שאלה.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, גם ודאי, שיהיה ברור. אמרת "יהודית" – "יהודית ודמוקרטית". אני רוצה לשמוע אותך. יא חייל – – – היושב-ראש, הוא היה איתי בצבא.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות סוערות, למהלכים שקורעים את העם. לצאת לרחובות ולשמוע דמוקרטיה או מרד זה לא ייאמן אחרי 7 באוקטובר – התקופה הכי רגישה שעברה מדינת ישראל. קיים קרע עצום בעם שלנו, ואתם יודעים למה? כי כשאני שואלת את חבריי מהקואליציה, אז הם אומרים לי: נבחרנו בדמוקרטיה. אז בואו נכין קצת שיעורי בית, למי שלא מבין את המשמעות של דמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית, באופן כללי, לא נחלשת – היא מותקפת. לא במקרה ולא בטעות, אלא במכוון. בצעדים שקטים, מחושבים, הממשלה הזו מנסרת את הענף שעליו כולנו יושבים. כשמעבירים את הסמכות למנות שופטים לידיים פוליטיות זו לא רפורמה – זו הפיכה. כששרים תוקפים את בג"ץ, מכנים אותו "אויב העם" ומתעלמים מפסקי הדין שלו זה לא ביקורת לגיטימית – זו הסתה ממוסדת. כשהממשלה מקצצת בחינוך, ברווחה ובבריאות ומזרימה מיליארדים להתנחלויות ולמקורבים זו לא אידיאולוגיה – זו שחיתות בשידור חי. וכל זה קורה כשאנחנו בעיצומה של מלחמה, כשילדים ישנים במקלטים, כשאימהות חיות בפחד, כשחטופים עדיין בשבי, והעורף מנסה לשרוד. דווקא עכשיו, כשהמדינה זקוקה לאחדות, לשקיפות, ליושרה, הממשלה בוחרת לדכא, להשתיק ולנצל את הכאוס כדי להעביר חוקים שפוגעים בלב הפועם של הדמוקרטיה. וזה לא נגמר בחקיקה. עיתונאים מאוימים, פעילים נעצרים, תקשורת מתויגת כשמאלנית, ארגוני חברה אזרחית מוגדרים כאויבים. זו לא דמוקרטיה בריאה – זו דמוקרטיה מדממת. אני מודאגת, לא בשם הסיעה או מחנה פוליטי, אלא בשם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בשם הדורות הבאים, בשם המדינה שאנחנו אוהבים. הם מצפים שנשתוק, אבל אנחנו לא נשתוק. לא ניתן להשתיק אותנו, לא ניתן להפוך את המדינה הזו לדיקטטורה בחסות החוק. לא ניתן להרוס את שומרי הסף, את חופש הביטוי, את שלטון החוק, בשם הרוב. אנחנו כאן כדי להיאבק בכנסת, ברחובות, בבתי המשפט ובלבבות. כי כשעם שלם מתעורר, שום ממשלה לא תוכל לו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
מי יכול להשתיק אותך, חברת הכנסת דבי ביטון? חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נשבע שלא רציתי לדבר על גולדקנופ כי מיציתי את זה כבר אתמול בערב. אבל אז עלה אבי מעוז ואמר לי שהבעיה היא הקפלניסטים. כאילו אנחנו הבעיה, החבר'ה מתל אביב, או החינוך הממלכתי, שמגייס 88% מהזרם – אנחנו הבעיה, לא הגולדקנופ. זה היה מאוד מצחיק היום. כי היום קמתי בבוקר, ובמקום שתהיה הוקעה מלאה, כל אחד התחיל להיות לי שופט בנולד לרקוד, בואכה אנה ארונוב. מה זה הדבר הזה? הוא כן קפץ, לא קפץ, כן פיזז, לא פיזז? מה נסגר איתכם? מה זה הדבר הזה? מישהו חושב שזה לא באמת האג'נדה שלו? מישהו באמת חושב שהוא לא חושב ככה? בחתונה של סורוצקין, מה, זה לא היה ההם שקפצו? למה אתם ממשיכים כאילו לטמון את הראש בחול? הרי הם חושבים בדיוק ככה. וזה מצטרף לזה שלפני יומיים ראש הממשלה ושר הסרבנות עשו סיור בבקו"ם. כאילו לא מספיק גולדקנופ צוחק עלינו ומשתין עלינו בפנים, באו שרי השתמטות – ואני רוצה להזכיר לכל הציבור הישראלי, מיוני 2023 כולם מחויבים בגיוס; הם מגיעים לבקו"ם, מצטלמים ליד כאלו שהתגייסו – כאילו להגיד לכם: הינה, בפנים שלכם, אתם תתגייסו וגולדקנופ רוקד, ואם הוא לא רוקד, אז הוא מפזז, ואם הוא לא מפזז, הוא רק הרים את הרגל, ולא אמר, וכן. מה זה הדבר הזה? איפה אנחנו נמצאים? מה זה השטויות האלה? ולמה הוא עדיין שר בממשלה? הכי מצחיק היה הגינוי של ראש הממשלה אתמול. היה גינוי כאילו נשפך לו בטעות קפה על השולחן. אוי, אוי, אוי, נשפכו קצת מים. לא נורא, הוא לא התכוון. הוא לא ראה. הוא לא ראה את הכוס. מה זה השטויות האלה? באיזה מציאות אנחנו חיים? תפסיקו כבר לעבוד על עצמכם. מילא אתם שנים עובדים על הציבור, תפסיקו לעבוד על עצמכם. זה בדיוק מה שהוא חושב, זה בדיוק מה שציבור המצביעים שלו חושב. הם לא רואים אותנו ממטר, הם לא סופרים אותנו ממטר. הם צוחקים עליכם, ואתם יודעים את זה, בני הציונות הדתית, בטוח. ואתם מאפשרים את זה. זה לא גולדקנופ המשתמט, אלא זה ראש הממשלה שמשתמט. זה לא גולדקנופ שרוקד על הדם שלנו וצוחק עלינו, זה סמוטריץ' שרוקד על זה. כי סמוטריץ' ידע, בוועדה בכנסת, הוא מוציא בטוויטר והוא מגנה, וכל השרים שלו מגנים, אבל בוועדה הוא משמן אותו במיליארדים, במיליארדים. תתביישו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן אדבר על גולדקנופ. אני חושב שזה אירוע קשה מאוד, וככל שאנחנו נסתפק בחצי התנצלות – אנחנו צריכים להוקיע את זה מקיר לקיר. החיילים הטובים שלנו אינם לא מהשמאל ולא מהימין, הם גם מכאן וגם מכאן; פה אין שום תהום שמפרידה. ושר במדינת ישראל שניזון מהמדינה הזו, מכספיה, מתקציביה, מההגנה שלה, עומד באירוע ששרים בו את מה שכולנו יודעים: לא נשב בממשלת הכופרים, לא נלך ללשכותיהם, נמות ולא נתגייס. מה שמעניין, אדוני היושב-ראש, הוא שלמפלגה של האיש הזה קוראים "יהדות התורה". איפה יהדות ואיפה תורה? זו יריקה, ואנחנו, כולם, צריכים להבין את זה ולהוקיע את זה. זו יריקה בפרצופם של חיילי וחיילות צה"ל; זו יריקה בפרצופם של כל כוחות הביטחון; זו יריקה בפרצופן של משפחות השכול. אל תקלו ראש. צריך להוקיע את זה, ולהוקיע את זה במלוא החומרה. ואילו בידי הייתה ההחלטה, בוודאי ובוודאי שהוא היה מפוטר חצי דקה אחרי זה. וזה לא עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. יש דברים שהם קודש-הקודשים, שאם אנחנו – דווקא בעת הזו, כשהכול לוהט, וכשהחברה הישראלית נמצאת בשיא השסע שבה, לפחות על הפרות הקדושות האלה אנחנו מחויבים לשמור, ולעלות לכאן ולהוקיע את מה שהשר גולדקנופ עשה. תודה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אנחנו, חברי הכנסת של הליכוד, לא שבעים נחת משר האוצר הזה, חשוב לדעת. יחס כזה – אני עבדתי במשרד האוצר כשישראל כץ היה שר אוצר, וראיתי את היחס של משרד האוצר לכנסת. השנתיים פלוס האחרונות מתאפיינות ביחס מחפיר של הלשכה של שר האוצר – אם תרצו, של שר האוצר עצמו, לכל מה שאנחנו מביאים אליו. אני לא יודע מה קורה בממשלה, אדוני, אני לא יודע מה קורה עם השרים. אבל זה פשוט לא ייאמן. אבל מה שקרה אתמול זה באמת שיא, וקשה לי מאוד להבליג על זה, ולכן אני לא מבליג. האחים הדרוזים שלנו מתגייסים, באחוזי גיוס יותר מהיהודים. האחים הדרוזים שלנו שופכים את הדם שלהם במלחמות האלה פעם אחר פעם. האחים הדרוזים שלנו, מינואר 2024 לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם מכיוון שהוראת השעה שמאפשרת את השיווק לבני המקום הוקפאה ולא חודשה. למה היא לא חודשה? מכיוון שלשר האוצר יש וטו, ושר האוצר החליט, מכל מיני שיקולים שלו – לא נראה לו איזשהו משהו עם השיווק ליהודים, הוא לא רוצה שישווקו קרקעות לערבים המוסלמים. אני לא יודע, אני שומע כל מיני סיבות, אבל בסופו של דבר מינואר 2024 ועד היום האחים הדרוזים שלנו לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם. הדבר הזה גם הגיע לפתחה של ועדת הכספים, ובעזרת היושב-ראש משה גפני ובעזרת ינון אזולאי ובעזרת אנשים אחרים אנחנו הפעלנו לחץ על משרד השיכון, והגיעה החלטה לרשות מקרקעי ישראל, שהייתה אמורה לעלות היום, שסוף-סוף מאריכה את התוקף של הוראת השעה שמאפשרת לבני המקום לקנות – בגידול הטבעי ביישובים של הדרוזים – להתפתח. ואתמול בערב מגיע מכתב ממנכ"לית משרד ראש הממשלה שמבקש מרשות מקרקעי ישראל להסיר את זה מסדר-היום. למה? כי כך שר האוצר רוצה. אני לא יודע, ואני באמת לא מבין את עזות המצח שיש לאיש הזה לעשות את הדברים. יכול להיות שאתה לא מסכים, אבל כמו שאתה לא היית עוצר שיווקים ברעננה כי יש לך בעיות, ולא היית עוצר שיווקים בירושלים כי יש לך בעיות, ככה אתה לא יכול לעצור שיווקים לדרוזים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה תעשה?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
ולכן, אני – הבטיחו לי וליושב-ראש הקואליציה פגישה מחר עם ראש הממשלה בנושא הזה, ואני מקווה שתצא משם בשורה. אבל אני מאוד מאוד קורא, גם לאחים שלי בליכוד וגם לאנשים פה, להרים קול על הדבר הזה. כל פעם אנחנו באים ואומרים שזו ברית דמים אמיתית; צריך גם להתנהג ככה, ואי-אפשר ליפול לשיקולים הקטנים האלה כל הזמן. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי כעת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה תרצה לעשות, חנוך? אני הקשבתי לכל מה שאמרת, חנוך.
ינון אזולאי (ש"ס):
מירב, תתייחסי למה שחברת הכנסת טטיאנה הוציאה – מכתב נגד גם – – – זה מאוד דחוף – – – << קריאה > מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני עכשיו גיליתי את זה, ואני אבדוק את העניין. תודה רבה. אני רואה שיש הרבה פניות.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא שמעתי אותך, עמיחי. אוקיי.
היו"ר אמיר אוחנה:
רבותינו חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול להגיד מילה על החוק הזה. כי לפעמים אנחנו מדברים על הרבה דברים, אבל החוק הזה גרוע. לחוק הזה אנחנו נתנגד, כל האופוזיציה, ואולי כמה ח"כים מהקואליציה יבינו שלא יכול להיות שנושאים אזרחיים, אזרחיים – בית המשפט אמר במפורש: זה לא צריך להידון בבית הדין הרבני. עכשיו תבוא ותגיד לי: אבל למה? הם שניהם רוצים, נכון? הגיוני. בסוף, עשיתי התמחות בדיני משפחה. בעוונותיי אני גם עורכת דין. הדבר הבסיסי הוא שכשאישה מגיעה לבית דין רבני, אין אפילו אישה שהיא דיינת. אין אישה. זה מראש מקום שוביניסטי. מראש היא מחכה לגט, הוא נותן לה את הגט, היא בעמדת נחיתות. אין שוויון בבית הדין הרבני.
קריאה:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני קראתי את החוק. תקשיב, אין לי זמן לספר לך, אבל חצי שנה מההתמחות שלי הלכתי לבתי דין רבניים. ואני רוצה להגיד לך, זה לא משהו אישי, יש אנשים נפלאים שם, אבל זה לא מקום שוויוני, כי כשאין אישה דיינת, כמו שיש אישה שופטת, אז מראש האישה בעמדת נחיתות. אין דבר כזה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני דווקא מכיר שיש נשים שהולכות לשם בכוונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז סבבה. אבל רוב הנשים נמצאות בבית משפט לענייני משפחה, כי שם הן שוות.
היו"ר ארז מלול:
הולכים לבתי הדין היום. לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה. תגידו מה שתגידו. אבל מה לעשות – – –
היו"ר ארז מלול:
תבדקי מציאויות. בתי הדין נותנים לנשים היום יותר מזונות מגברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה תבדקי? אני – אבל אני התמחיתי. אם אתה מתערב, אתה נותן לי זמן, נכון, מלול?
היו"ר ארז מלול:
כן. גם אם אני לא מתערב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה. סבבה. אז אני רוצה להגיד לך משהו, כי אני התמחיתי בדיני משפחה – מה לעשות, זה המשרד שבו עבדתי – ואללה, בבית דין רבני אין שוויון לנשים. אין.
היו"ר ארז מלול:
הפוך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין. יש רבנים שהם יותר פרו-נשים, אבל אין, כי היא מחכה לגט, והיא זאת שנשפטת מול גברים, אז אין שוויון. אבל אני חייבת להגיד משהו על אירוע גולדקנופ אתמול. האירוע – באמת אין לי מילים לתאר. קיבלתי תחושה של גועל. גועל. מי אתה בכלל? מי אתה בכלל?
היו"ר ארז מלול:
אבל הוא התנצל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
התנצל? שיתפטר. את יגאל גואטה זרקתם על חתונה של אחיין גיי. מה עשו לו בש"ס – חרבו דרבו על יגאל גואטה שהלך לחתונה של גיי, של אחיין שלו. זה שר שצריך להתפטר. וחוץ מכמה קולות כאן, במחלקת הדגים הקפואים, מישהו פתח את הקול? משה סעדה; בצלאל אמר: נו נו נו. אף אחד לא אמר לו להתפטר. אף אחד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אמרו. דן אילוז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
דן אילוז. וואו, מדהים. ראש הממשלה, אתם יודעים, הוא אפילו לא גינה, כן? הוא הוציא איזו הודעה פרווה. מאיפה הוא מוציא? מהחשבון בטוויטר של ראש הממשלה נתניהו. יעני מבנימין נתניהו, בזה – שם הוא לא מתייחס, בחשבון הרשמי, שיש לו איזה לא יודעת כמה אלפים; שם הוא מתייחס. ואני רוצה להגיד לך, גולדקנופ, אני לא יודעת אם תשמע אותי. אתה יודע? הינה, אני אגיד לך, כי אתה יושב פה. הנזק הכי גדול שהוא עושה – אתה יודע למי? אל תגיד לי. אני יודעת שאתה אומר את זה בלב שלך, כי אני מכירה אותך, מלול. הנזק הכי גדול שהוא עושה הוא לחרדים. הנזק הכי גדול – שהוא מרבה שנאה נגד חרדים. ואם הוא חושב שהוא ימשיך להסתובב בחתונות כאלה ולקחת חלק, ואנחנו נשתוק, הוא טועה. שיתפטר מהממשלה. בושה וחרפה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
העיקר הקפלניסטים – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בושה של ממשלה, שמתקפלת מול שר אוצר שלא יודע כלום. כלום לא יודע. חלוקת חלקות לבני המקום, קודם כול זה לא עולה שקל אחד למדינת ישראל. זה אומר שתושב בית ג'ן יקבל חלקה בבית ג'ן, ולא יכול להגיע מישהו מיישוב אחר ולהתמודד על החלקה. הרי ממילא חסרות לנו חלקות לחיילים משוחררים. הייתה אמורה לעלות היום במועצת רמ"י ההחלטה, וגם ההחלטה על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים, שאני השגתי כשלפיד היה שר האוצר. ישבנו ביחד והצלחנו להגיע להסכם על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים. שרים קמים נגד זה – סמוטריץ', סטרוק, דיכטר, שיקלי, ועוד חברי כנסת אצלכם. טטיאנה שולחת מכתב נגד זה, וגם אלון שוסטר. חבר הכנסת גנץ שולח מכתב נגד זה. אני לא יודע מה זה מפריע להם שחייל משוחרר דרוזי יקבל הנחה 90%. שייתנו לכל חייל משוחרר, יהודי כדרוזי כבן מיעוטים, שיקבל 90%. שהממשלה תביא את זה ותחליט. אבל למה לעצור את החלוקה לחיילים משוחררים דרוזים, כשכבר שנה וחצי לא חולק מגרש אחד אצל הדרוזים? בושה של ממשלה, בושה של ראש ממשלה. בושה של כל שר ושר שיושב כאן.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 15 שעות חלפו מהרגע ששר בכיר בממשלה רקד והתמסר לקצב ולקריאות ההשתמטות: "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים, ובלשכותיהם אנחנו לא מתייצבים". אז מה הפלא ששולחים 10,000 צווים ורק 177 אנשים מתייצבים? וראש הממשלה, במקום לפטר את השר הבכיר לאלתר, משבח אותו על התנצלות רופסת. עם תגובה כזאת, ראש הממשלה, עדיף שלא היית מוציא תגובה בכלל. שר שהתגאה בבוקר שהוא העביר בקומבינות דירות מהציבור הכללי לציבור החרדי, פגע ביודעין בזכויות אנשי מילואים ובציבור המשרתים, בזכויותיהם לדיור, פגע בלוחמים שמחרפים נפשם, אותם אנשי מילואים – וממשלת החרפה נותנת לו את הזכות המוסרית להצביע בעד שליחתם לשדה הקרב, למות, להיפצע, להגן על הארץ. כן, כן, אין ספק שגולדקנופ היה הראשון שהצביע כששלחו 400,000 צווים עכשיו לאנשי מילואים. אבל בממשלת החרפה, במקום להעיף על טיל שר כזה הביתה, הוא ממשיך בתפקידו. במקום לגנות אותו לאלתר, משמנים אותו ואת הציבור שלו בתקציבי עתק במסגרת תקציב השתמטות. ממשלת החרפה מוסרת מסר אחד, חד וברור: משרתים ייתנו, וגולדקנופ יקבל. הכול כשר כשזה משרת את הקואליציה ואת יציבות הקואליציה. ההתנהלות שלכם היא סכין בלב הציונות. אתם פוגעים בצה"ל, אתם פוגעים במשפחה שכולות. אתם פוגעים בחיילים שנפצעו, בלוחמים, במשרתי המילואים. בכל אלה שנאנקים ממש ברגע זה תחת הנטל. פורים עבר, אבל המסכות שלכם מזמן הוסרו. השר גולדקנופ הוא פרצופה של הממשלה הזו. כששר בממשלת ישראל רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", סימן שכל האורות כבו.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השבוע מתחילים האודישנים לרוקדים עם כוכבים, אחת התוכניות הכי פופולריות בערוץ 12. רשמתי את השר גולדקנופ כאחד המועמדים לתוכנית. ואני שואל את טלי, כרקדנית ריקודי עם, מה את אומרת על הצעדים של גולדקנופ? מוכשר?
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, רגע. כל הכבוד שהוא ביקש סליחה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה את אומרת על שר במדינת ישראל שרוקד עם אנשים שקוראים להשתמטות?
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, שנייה אחת, סליחה. הוא התנצל, והשיר המקורי הוא – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה לא מעניין אותי שהוא התנצל, זה לא מעניין אותי.
טלי גוטליב (הליכוד):
בסדר. אל תפנה אליי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עמד שם שר במדינת ישראל, יחד עם קבוצה שלמה של חרדים שקוראים נגד מדינת ישראל. אמרת על זה משהו?
טלי גוטליב (הליכוד):
והתנצל. זו אכן בושה. הוא התנצל, די. זה היה בושה. יש לך בוס שקורא למרד מיסים, זו גם בושה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
על הטייסים – אמרת. על המפקדים – אמרת. על ראש השב"כ – אמרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח. ביקש סליחה. התראיינתי על זה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
על השר העלוב הזה אמרת משהו? העלוב הזה, עלוב. זה מה שאני יכול להגיד עליו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא אקרא "עלוב" לאף שר בישראל. הוא ביקש סליחה וגינה את השיר. תפסיקו. לא תקין.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שר עלוב, אדם עלוב, שעומד ורוקד עם אנשים נגד החיילים, נגד מדינת ישראל. אני אגיד לך עוד משהו. אתמול ישבתי יום שלם בוועדת הכספים בנושא תקציב החינוך. אני אגיד לך משהו, זה היה השוד המתוכנן הכי גדול שראיתי בחיים שלי, שוד לאור היום במדינת ישראל. ראיתי שם איך מצליחים בצורה של תמנון לגנוב את כל הכסף של אזרחי מדינת ישראל רק לסקטור מסוים. הכסף של הילדים שלנו, של הילדות שלנו, של הילדים של הלוחמים, של המילואימניקים – הכול מגיע לסקטור מסוים, בחוכמה. חשבו שלא נרגיש. כל הכספים הקואליציוניים נגנבים מידי הילדים שלנו, במרמה. ולאן זה הולך? כתוב שם "ארגוני נוער"; אתה אומר: יופי, זה הולך לארגוני נוער. מה אתה מגלה? רק לחרדים, רק לכיפות הסרוגות, שום דבר לא לחילונים. שקל אחד לא היה. ישבתי עשר שעות, לא היה שקל אחד שהולך לילדים שלי, לילדים שלו. שקל אחד לא היה. הכול בגנבה ושוד לאור היום. ואחרי זה, בערב, אתה רואה את השר עומד עם אנשים שלא עושים צבא, משתמטים, לא עובדים, מקבלים כסף במרמה על ידי מדינת ישראל, והוא רוקד איתם לאור המצלמות. ואתה אומר: זה נורמלי? זה נורמלי? מה חושבים החיילים שלנו שנמצאים עכשיו בעזה? איך הם מרגישים כשהם רואים שר במדינת ישראל רוקד ושר לא להתגייס? מה קורה לכם? מה קורה לכם?
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא ביקש סליחה, גינה את זה. מה אתה רוצה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
את גינית את זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
בוודאי. התראיינתי על זה. למה, אתה ראיינת אותי על זה? שאלת אותי על זה? בוודאי, מה השאלה? באמת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתם חייבים לגנות כל דבר כזה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
כשקורה משהו כזה קיצוני, טלי, אז אין ברירה. חייבים להתייחס אליו.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, כמו הקריאה לא לשלם מיסים של הבוס שלך.
רון כץ (יש עתיד):
חבל שאתם לא מתייחסים אליו.
טלי גוטליב (הליכוד):
בגלל זה אתם עם שישה מנדטים בסקרים. העם לא רוצה יאיר גולן, העם רוצה – – –
היו"ר ארז מלול:
כשתתייחסו לנדב ארגמן, אנחנו נתייחס לזה.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, וכל להקת הצעקנים, אני רוצה לדבר איתכם על הנושא היחיד שאתם צריכים לדבר עליו היום, על שר השיכון שלנו גולדקנופ, שנכנס אתמול לחתונה – ממש למרכז החתונה התקדם – שלא יגיד: לא שמעתי את הלהקה, כי ללכת מתחילת האולם עד לאיפה שהוא הגיע לוקח לפחות חמש דקות; בקצב שלו, עם נישוקי הידיים, זה שבע דקות. שמעו את השיר. סביבו עשרות צעירים ששרים: נמות ולא נתגייס, ללשכות שלכם לא נגיע. כופרים בממשלת ישראל, כשהוא השר בממשלת ישראל. אף פעם לא הבנתי את השיטה ההזויה הזו שהם לא רוצים להיות שרים בממשלת ישראל. עכשיו אני מבין, אני מבין למה – כי הם עצמם בקונפליקט פנימי אישי. הם לא מבינים איך הם, מצד אחד שרים, ומצד שני כופרים במהות של ממשלת ישראל. איך אפשר לחיות ככה? ברמה האישית של השר, איך אפשר להיות ככה? גם שמעתי שהוא התנצל. הוא התנצל. הוא לא שמע, הוא לא ידע. איך הוא ישמע על זה? רק להקה אדירה עם מיקרופונים מטורפים. איך ידע? איך שמע? אני רוצה להסביר לכם משהו על הציבור החרדי. אילו היה רוצה באמת להפסיק את זה, היה עושה ככה – ובהינף יד הלהקה הייתה מפסיקה. טלי, את מכירה את הציבור החרדי, את מכירה את הכבוד בציבור החרדי. אם היה רוצה להפסיק את זה, היה מפסיק את זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל אני אספר לך מה עוד עשה שר השיכון שלנו גולדקנופ. אני רוצה לספר לך מה עוד עשה שר השיכון שלנו. הוא גם דיבר בכנס על איך הוא לוקח מכרזים מציבור חילוני ומעביר אותם לציבור חרדי. על זה הוא לא התנצל, כי זה הבייס שלו. אז אני רוצה לספר לכם שבשנים האחרונות מכרזי הדיור בבית שמש התמקדו בעיקר בציבור החרדי. איזו הפתעה. לדוגמה, בפברואר 2025 המדינה שיווקה 1,100 קרקעות. נחשו מי היחידים שהיו יכולים לגשת למכרז?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חילונים.
רון כץ (יש עתיד):
לא, יוראי, רק חרדים יכלו לגשת. ולמה זה? כי הם מצפצפים עלינו. כי הם צוחקים עלינו. כי אנחנו משלמים את המיסים והם לוקחים את הכסף. תראו מה קורה במדינה הזאת. קואליציה שלמה של דגים קפואים מסבירים לכם שהוא לא שמע, הוא לא ידע, הוא לא ראה. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את הקרקעות. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את המכרזים. הוא גם לא שמע שהוא לוקח מיליארד שקל בכספים קואליציוניים רק בשביל להצביע על התקציב – בהתחייבות, כמובן, שהם לא יתגייסו לצבא, חס ושלום. 400,000 צווי מילואים. אנשים פה אוכלים חול, כבר שנתיים עושים מילואים, משפחות מתפרקות, עסקים מתפרקים. כולם קורסים פה, חוץ מהציבור שלכם. פרזיטים, תפסיקו עם זה. תתגייסו לצבא.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 535 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר. 59 חטופים עדיין בעזה. במהלך הבוקר פורסמה ידיעה שהחמאס הסכים לחזרתם של חמישה חטופים חיים בתמורה לאספקה הומניטרית, מאות מחבלים שיחזרו. זה נמצא על סדר-יום, אבל זה לא באמת נמצא על סדר-היום, כי הממשלה הזאת מייצרת מסך עשן כדי שלא נדבר על החטופים בעזה, שלא נדבר על הכישלון וההפקרה. חג החירות עוד שבועיים וחצי. נשמע פה נאומים, בטח גם ברכה של ראש הממשלה לציבור בישראל לחג החירות, על יציאת מצרים. מה הממשלה הזו עושה עכשיו ליציאת עזה? אז מה היה לנו בזמן האחרון? אותו מסך עשן שנתניהו, בכוונת מכוון, עושה אותו כל הזמן, שלא נדבר על החטופים, שלא נדבר על שלב ב', שלא נדבר על העובדה שחייבים להחזיר אותם. אין קיום למדינה הזאת באמת אם לא נחזיר אותם. זה על ראשכם, ועל ראשך, ארז. מה אתם עשיתם? האם סגרתם את הדלת לראש הממשלה ואמרתם: עד כאן, ואם לא, אז – כמו שבן גביר עשה? אז מה קרה? מלחמה חדשה בעזה; ראש שב"כ ביום חמישי שעבר מפוטר בישיבת ממשלה בהליך בלתי חוקי במקום שיהיה דיון קבינט, שדחו אותו; יועצת משפטית זוכה לישיבת ממשלה מיוחדת, וכולנו יודעים שהיא לא תפוטר מחר, וזה ייקח זמן, אבל זה דיון ועל סדר-היום. וכן, שמענו גם על חוק ההשתמטות, והיום אנחנו נדבר, כולנו, על השר המרקד ועל תקציב הביזה שיהיה פה במהלך השבוע ועל חוק-יסוד: השפיטה והמהפכה המשטרית הנוראה הזאת שמביאים על ראשנו כבר עוד לפני 7 באוקטובר. אבל מה לא על סדר-היום? על מה לא מדבר ראש ממשלה? על מה לא מדבר אף שר פה? על 59 חטופים מופקרים בעזה. ואני אומר לכם כאן: צריך להחזיר את כולם, וצריך להפסיק את המלחמה. וכל דיבורי הרהב מקבינט של משתמטים ששולח חיילים למלחמה, עליי לא עובדים, בוודאי לא על משפחות החטופים. תתעוררו על עצמכם. חג החירות בפתח ואתם לא עושים דבר. אתה רואה הודעות של ראש ממשלה, מופרעות לחלוטין. הוא איבד את זה, אבל גם אתם איבדתם את זה יחד איתו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. הצלתי אותך, אופיר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני ראש השב"כ רונן בר, מה היה התפקיד שלך עובר ל-7 באוקטובר? נכון, לאסוף מודיעין בעזה, לעבד את המודיעין להתריע בפני הממשלה ובפני הדרג המדיני מה קורה בעזה. מה עשית במקום זה, מה עשית? סמכת על ראש המודיעין המצרי ובתחקיר שהגשת, לא ב-15 בפברואר אלא באיחור ניכר, מה כתוב בתחקיר? רבותיי, עם ישראל, תקשיבו על מי אתם נשענים, איזה ראש שב"כ יש לנו: לא אספו מודיעין; לא ידעו בדיוק את שיתוף הפעולה עם הצבא; חלוקת התפקידים בין אמ"ן לבין השב"כ לא הייתה מספיק ברורה; לא הפעילו סוכנים בעזה. נכשלו כישלון קולוסלי, ואתם רוצים להשאיר אותו בשב"כ. מחיאות כפיים סוערות.
דבי ביטון (יש עתיד):
ומי היה ראש הממשלה? מי היה ראש הממשלה המכהן? איפה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
ראש השב"כ מגדיל ועושה ומשקר לעם ישראל. קבלו: ראש השב"כ רשם לי במכתב שמור שלא היה צוות טקילה, והעובדה שאני עומדת כאן בכנסת ונואמת על זה – זאת לא האמת. ועוד ראש השב"כ אמר לי שזו לא אמת, שהוא בכלל לא דיבר עם ראש המודיעין המצרי. ובכן, רונן בר, אתה גם חתרן וגם שקרן וגם מסוכן. ובגלל שאתה יודע את אחריותך לתופת אוקטובר, שלא לומר אשמתך לתופת אוקטובר, אתה עסוק בלשלוח מסרים מאיימים על הממשלה ועל ראש הממשלה בצורה מעוותת. ואני אומרת לכם את הדבר הבא: תגידו לי, עם ישראל הנכבד, מה קורה לכם? מה נדמה לכם קורה עכשיו עם החמאס והחטופים? רונן בר, בעובדה שהוא מנהל מאבק על הפיטורים שלו, גורם לזה שהחטופים החיים נמקים במנהרות חמאס. מה עובר לחמאס המרצח בראש? שכל הוויכוח הזה בין ראש השב"כ – אגב, חמאס נתן פידבק לרונן בר, חמאס פרגן לראש השב"כ, לרונן בר, ואמר שאוי אוי אוי, זה מאוד עצוב שמפטרים אותו. ובכן, עם ישראל הנכבד, אני לא רוצה, לא רוצה לעבוד ולא יכולה לעבוד עם ראש שב"כ בעליל לא מקצועי – זה מילא, בעליל רשלן גמור – מילא, אבל שקרן וחתרן שאני לא יכולה לסמוך עליו כשאני נמצאת עכשיו בלחימה עצימה, עם כל הכבוד. ונשכבים בשבילו על הגדר, הופכים אותו לשומר סף.
גלעד קריב (העבודה):
ומה עם ראש ממשלה שקרן?
טלי גוטליב (הליכוד):
קבלו את ההזיה. משטרה חשאית, הופכים אותה לשומר סף. עד כמה רפיון שכלי יש בצד השמאלי הקיצוני של המפה הפוליטית.
קריאות:
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברי הכנסת, לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
ובכן, רבותיי, אני הולכת להקדיש לכם פה היום בנאומים שלי – אני מביאה לכם את העובדות ואת האמת. רונן בר רשם שלא היה צוות טקילה. בתחקיר שלו, אדוני היו"ר, הוא דווקא רשם שהיה צוות טקילה. הוא הקפיד לא לציין את השעה. לא, לא, למה לציין את השעה, אם אפשר לא לציין אותה? ובכן, צוות טקילה הוקפץ בסביבות 03:30, 04:00, חבר לצוות ימ"מ מהמרכז. אדוני ראש השב"כ, שאלה אחת תיתן לציבור: אם לא האמנת ולא נשענת על ראש המודיעין המצרי, למה הקפצת את צוות טקילה? ואם האמנת לו והקפצת את צוות טקילה, למה לא הפסקת את הנובה ולמה לא הודעת לרבש"צים? 1,200 נרצחינו זועקים לנו על החובה לברר את אשמתך, את מה שקרה כאן, ואתה לא תישאר פה ותשחק איזה משחק מאותרג כשאתה עסוק בהלבנה עצמית על חשבון חוסנה של המדינה הזו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת שתכננתי לומר דברים שנוגעים לענייני השעה הגדולים – גם שוד הקופה הציבורית, שהוכרע אתמול בוועדת הכספים, תקציב שערורייתי ומסוכן, גם כמובן ההתנפלות של נתניהו ושותפיו על שלטון החוק בהדחה של היועמ"שית, בהדחת ראש השב"כ – אבל יש לפנינו עוד יום ארוך, ואני אנסה אולי לומר משהו על הצעת החוק הזאת, כי בסופו של דבר אנחנו גם צריכים להתייחס למהלכים של הממשלה שאולי לא מגיעים לכותרות של העיתון אבל משפיעים על מאות אלפי אזרחים. הצעת החוק שאנחנו דנים בה היא חלק מהאתנן הבזוי שמפלגת השלטון העניקה למפלגות החרדיות על מנת להבטיח את העברת התקציב. במה מדובר? אחרי שנים של חוסר בהירות נקבע על ידי בית המשפט העליון שנושא מזונות ילדים לא צריך להיות חלק מהקרב בין בני זוג על הסדרת הגט; שבמדינה מתוקנת, במדינה מודרנית, רואים את הילדים ואת טובתם כדבר שאי-אפשר לכרוך או לגרור אחרי המאבק היצרי בין בני זוג שמתגרשים, מאבק שלצערנו, הרבה פעמים יש בו תחושות קשות של רצון לנקום ולהחזיר ולשלם מנה אחת אפיים. בפסיקה חשובה בית המשפט העליון עשה את המהלך המתבקש, ואמר שבמדינה מתוקנת נושא מזונות הילדים קשור במערכת היחסים בין ההורה לבין הילד ולא בין בני הזוג המתגרשים. לכן הנושא הזה צריך להידון – איפה? בבתי המשפט לענייני משפחה, שהם המומחים בתוך מערכת המשפט בעניין טובת הילד. קמו המפלגות החרדיות ואמרו: מה פתאום שתיקחו משהו מבתי הדין הרבניים? זה משהו שדרך אגב, המחוקק מעולם לא נתן להם. אנחנו רוצים שהדיינים, שבקיאים במשפט העברי – אבל מה בינם לבין עיסוק יום-יומי בטובת קטינים? אנחנו רוצים שהם, אגב אורחא של הסכסוך בין בני הזוג – שגם נקבע את מזונות הילדים; שהגבר יבוא לאישה ויאמר: את רוצה שאני אשלם מזונות גבוהים לילדים? תסכימי לגט בתנאים שלי. או להפך – שהאישה שמסרבת לגט או מעכבת את הגט תאמר לגבר: אתה רוצה שאני אסכים? תוסיף לי עוד 1,000 שקל למזונות. מסחרה על גב ילדים. וזאת הצעת החוק.
היו"ר ארז מלול:
תודה. בבקשה לסיים.
גלעד קריב (העבודה):
הצעת החוק היא לתת לטריבונל רבני, שנשים לא יכולות לשבת בו כשופטות, שנשים מופלות בו לרעה מעצם ההגדרה של הדין על פי תורה – שם רוצים שענייני המזונות של הילדים שלנו יידונו. הצעת חוק שלא מתאימה למדינה מתקדמת במאה ה-21.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח.
גלעד קריב (העבודה):
– – – אתה לא מסכים איתי?
היו"ר ארז מלול:
בכלל לא. אחרי זה אני אסביר לך למה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אתה טועה בנתונים, אתה מציג את זה עיוות, שקר, ממש מעוות את המציאות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה. כנסת נכבדה, אני רואה שיש במליאת הכנסת, ביציע האורחים, תלמידי תיכון, נניח י"א–י"ב, שבקרוב יתגייסו לצה"ל וישרתו את המדינה. אני משוכנע שראיתם, כמו כל עם ישראל, את השר המפזז שרקד אתמול לצלילי "נמות ולא נתגייס" ו"אנחנו לא מאמינים בשלטון הכופרים, ולא נתייצב בלשכות". אני משוכנע שכמו כל עם ישראל, גם אתם הזדעזעתם. אתם יודעים למה השר המפזז לא יפוטר? אתם יודעים למה כל הודעות הגינוי והזעזוע ודרישות הפיטורים הם מס שפתיים? כי "נמות ולא נתגייס" זה המדיניות של הממשלה הזאת. הממשלה הזו מאמינה ב"נמות ולא נתגייס", או ליתר דיוק: אתם תמותו – ואנחנו לא נתגייס. אין דרך אחרת להסביר למה בחודשים האחרונים הממשלה הזאת עובדת במלוא המרץ על חוק ההשתמטות, שיסדר לעשרות אלפי צעירים חרדים פטור גורף משירות צבאי בחסות החוק; אין דרך אחרת להסביר למה הם רוצים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, שמכריחה אותם להוציא צווי גיוס לחייבי גיוס חרדים; אין דרך אחרת להסביר למה בתקציב המדינה, שעובר הלילה, הולכים להעביר כסף מאנשים עובדים ומשרתים בצבא לאנשים שמשתמטים מצה"ל, למימון השתמטות המונית. אתם יודעים ש-26 מיליוני שקלים מתקציב המדינה הולכים למניעת נשירה מישיבות? 26 מיליוני שקלים לכך שאם תלמידי ישיבה, חס וחלילה, רוצים להתגייס לצה"ל, אז יהיו כספים שישכנעו אותם להישאר בישיבה למרות שהם לא רוצים ללמוד. זאת המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל הזאת בעיצומה של המלחמה הכי ארוכה והכי קשה בתולדות המדינה. אני רוצה להגיד לכם שאתם תתגייסו לצה"ל ותשרתו את המדינה, כי אתם פטריוטים ישראלים. בזמן שאתם תשרתו את המדינה, יהיו כאלה שדמם אחר, שווה יותר, שלא יצטרכו להתגייס לצה"ל, שיישארו באוהלה של תורה וילמדו שם או לא ילמדו שם. העיקר שגלגלי הממשלה הזו ישומנו, שהכספים הקואליציוניים במיליארדים ימשיכו לזרום. בישראל של 2025, בעיצומה של המלחמה הכי קשה, כשמאות רבות של חיילים וחיילות נפלו על הגנת המולדת, עדיין יש רבים מדי בבית הזה שחושבים שיש משהו לא יהודי בשירות בצבא ההגנה לישראל; שלשרת בצבא העברי, שבזכותו ורק בזכותו אנחנו יכולים לקיים פה מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מנוגד לאיזשהו דין תורה או ליהדות. לא, לא, חבריי לקואליציה, אני אומר לכם ההפך: בתור מתנדב לצה"ל, שצה"ל פטר אותו משירות צבאי, ושירת בגאווה שש שנים כקצין בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה, אין זכות גדולה יותר מלשרת בצה"ל, מלהשתתף בהגנה הקדושה על המדינה היחידה שיש לעם שלנו ברחבי העולם הזה. כן, אני עושה את זה עכשיו כי אבותיי עשו את זה לפניי, וילדיי יעשו את זה אחריי, כי זאת הדרך היחידה להבטיח שנוכל לקיים את המדינה הזאת. אין דבר יהודי יותר מלהתגייס לצה"ל. אתם, כולל השר המפזז ובראשו ראש הממשלה, מחללים את כבוד הבניין הזה. זה כתם גדול על העם היהודי, על הממשלה הזו. הגיע הזמן שתישאו בנטל.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבודו העומד בראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב, בזמן שאנחנו בעיצומו של השוד, תקציב ההשתמטות הגדול, תקציב הביזה והגזל מהציבור הישראלי, שר השיכון יצחק גולדקנופ מפזז, שמח: "נמות ולא נתגייס". אתם מוציאים לתמרון קרקעי – והוא, "נמות ולא נתגייס", ומעבירים לו תקציב השתמטות על מלא. התקציב הזה הוא באמת באמת יריקה בפני המשרתים והציבור העובד; תקציב רווי בתקציבים קואליציוניים מיותרים, בעוד השיתו גזרות על כולנו. משק בית בישראל, הורים ושני ילדים, ישלמו עוד כ-10,000 שקל בשנה, כי צריך לממן השתמטות, כי צריך לרפד מקורבים. אתמול בדיון על תקציב החינוך – מיליארד שקלים רזרבה שממתינים בחניית ביניים להסדיר חוקית את השוד, כי אין, אין יכולת חוקית להעביר את הכספים האלו, כי הם בניגוד לכל הנהלים והמינהל התקין. מה זה אומר? שהגדילו גירעון, ששמו עלינו גזרות כדי לשים להם כספים ברזרבה. לא נשמע כדבר הזה, לא נשמע כדבר הזה. נמצאים כאן אנשים שפשוט החליטו שהציבור הישראלי הוא בנק פרטי ששם עליהם כסף – לחברים שלהם, לג'ובים שלהם, להכשיר פה סדרי עולם מעוותים. אבל שהשר, שאמר שמתים יותר באוהלה של התורה, יפזז וישמח – על מה, על זה שהוא שולח חיילים שלנו לתמרון קרקעי נוסף בעודם בממשלה מפקירים את האחים שלנו על גב החטופים? הכול כאן מעוות והכול כאן חולה. אבל אני אגיד לכם, אני אגיד לך כאן, היושב בראש, אני אגיד לעמיחי אליהו, השר התורן: תתביישו לכם. תתביישו לכם להכשיר השתמטות כשחיילים מתים ויוצאים אל הקרב. איפה אתם ואיפה הם? איפה אתם ואיפה הרוח הישראלית? תתביישו לכם להעביר תקציב שהוא שוד, בלי מנועי צמיחה, עם גזרות, עם גזרות על כל הציבור העובד בישראל, רק כדי לא להוציא אנשים לשוק העבודה. אבל תתביישו לכם עוד יותר להפקיר את האחים שלנו בעזה רק בשביל אתנן פוליטי. שרידות פוליטית לפני הצלת חיים – אתם בושה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא בוחר לדבר על תקיפות השנאה בנגב. כבוד היושב-ראש, אזרחים מותקפים בנגב רק בגלל דבר אחד: בגלל זהותם הלאומית, בגלל שהם ערבים. אתמול ראינו שנהג אוטובוס, ריאד אבו הדובה, הותקף על ידי בני נוער בנתיבות במסגרת העבודה שלו; התגרו בו, תקפו אותו, הרביצו לו – והוא הגיע לבית חולים אך ורק בגלל שהוא ערבי. יש עיקרון מנחה בתקופה הזאת, כי מערך ההסתה כלפי האוכלוסייה הערבית ומסע הדה-לגיטימציה שלה נמשך על ידי הממשלה הזאת ובכהניזם שבתוכה. כשכהניזם משתלט על המשטרה, אחרון האזרחים ובני הנוער מקבלים אור ירוק לתקוף כל אזרח ערבי. זה מה שקרה אתמול עם ריאד אבו הדובה בנתיבות. לכן אני קורא מכאן לראש הממשלה – כי אי-אפשר לפנות לשר המשטרה, כי הוא בעד הדברים האלה, הוא קורא לדברים האלה, הוא מעודד את הדברים האלה, הוא נותן רשת ביטחון לכל מי שפוגע באזרח ערבי – הדברים האלה צריכים להיפסק בנגב. זה לא רק נגד ריאד אבו הדובה בנתיבות; בביר הדאג' היו תקיפות שנאה בשבוע האחרון, כבוד היושב-ראש. מי שדיבר רבות על משילות – בעצמו – אין משילות. כשיש רעולי פנים ליד היישוב ביר הדאג' במדים של צבא, שעוצרים אנשים, רעולי פנים שמרביצים לאנשים, מרביצים לילדים, רעולי פנים שגם יורים בגמלים ובעדרים – וכשאתה פונה לצבא – מי היחידות האלה, מיהם רעולי הפנים – אף אחד לא עונה. כשאתה פונה למשטרה, למפקד המחוז, גם הם לא יודעים מי עשה את הדברים האלה. לכן, מה שקורה בביר הדאג', מה שקרה בנתיבות, מה שקורה בנגב מבחינת הפקרות ותקיפות שנאה, זה משהו שהשר והממשלה הזאת מובילים. אי-אפשר לדבר על משילות כשאין משילות במשטרה עצמה, כשרעולי פנים, עבריינים, פושעים, תוקפים אזרחים בביר הדאג' על בסיס שבועי. על ראש הממשלה להפסיק את המדיניות הזאת. לא יכול להיות שאזרחים, אזרחי המדינה, לא יכולים לנסוע בכבישים לקראת ביר הדאג' או מסביב לביר הדאג' או בנגב או בכל כביש אחר בנגב, כי יש כנופיות של רעולי פנים. אני מניח שרעולי הפנים האלה הם מכיתות הכוננות שהשר הכושל מתגאה בהן. אני אומר מכאן בצורה חד-משמעית גם לשר בן גביר: התופעה הזאת בנגב, שבה רעולי פנים יתקפו אזרחים ערבים בדואים בנגב – גם אנחנו כערבים בדואים בנגב, אזרחי המדינה, נדע להגן על עצמנו.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום 535 ימים למלחמה, ו-59 אחים ואחיות שלנו עדיין נמקים במרתפי הגיהינום. אני קוראת לממשלה: תחזירו את כולם הביתה – עכשיו. כל רגע שעובר מסכן את חייהם. אבל אי-אפשר בלי מה שקרה אתמול בערב: קרחנה, מסיבה. שר בכיר בממשלת ישראל הריבונית, שפועל רק על מנת להבטיח שציבור מסוים ימשיך לא לשרת, לא יתגייס, לא יישא בנטל – השר רוקד. שר השיכון, ששותף לביזת תקציב המדינה במיליארדים – רוקד; שר שמחזיק את הקואליציה בגרון, קובע את סדר-יום הממשלה – רוקד. וראש הממשלה הסחיט מתקפל פעם אחר פעם, כי הוא יודע ששרידות הממשלה מעל הכול. אז השר סוחט – ומייד מקבל. אתמול בערב – קרחנה, מסיבה. השר רוקד לכבוד פרויקט ההשתמטות הלאומי. רוקד באמת, בלי בושה, בקלות רגליים, לצלילי מילות השיר, הפסקול של הממשלה: "נמות ולא נתגייס" – כן, נמות. לא נשרת, נשרוף את הכול, העיקר שלא נתחלק בנטל. לא מדובר בטעות, לא במוזיקת רקע – פשוט רמיסה ברגל גסה של כבודם של כל חייל, כל חיילת, כל הורה שכול, כל אלמנה, כל יתום. מדובר בריקוד שפוגע בבטן הרכה של כולנו. הרי אם הייתה – אני שואלת, אם הייתה שירת נשים, נכון שהוא היה נמלט במהירות? ומה התגובה של השליט העליון? תגובה רפה, טכנית. ראש הממשלה בקול ענות חלושה ממלמל חצי משפט: טוב עשה שהביע צער; זהו – לא פיטר, לא גינה באמת, לא הציב גבול, כי מבחינתו כל עוד הקואליציה שורדת, אפשר לדרוך גם על צבא העם, מותר לבזות את המשרתים, את אלה שהקריבו ומקריבים את חייהם למען המדינה. העיקר עבורו הוא יציבות השלטון. אין קווים אדומים, אין כבוד, אין בושה – יש רק שרידות פוליטית. אז כששר בממשלה רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", זה יותר מבושה, זה יותר מכשל לשון – זה רגע שחושף את קרקעית השפל המוסרי: ממשלה שנשלטת על ידי קומץ, ראש ממשלה חלש וסחיט שנשלט על ידי הכול חוץ מאשר על ידי ערכים. ואנחנו? אנחנו כפסע משפת התהום.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אתמול השתתפתי בדיוני ועדת הכספים. הגעתי כדי לטפל בסעיף תקציבי המיועד לנוער בסיכון. תקשיב, אדוני היושב בראש – התקציב עבור נוער בסיכון הוא 3 מיליון שקלים. תגידו, אתם רציניים? איזו בדיחה. על פי הנתונים של משרד החינוך ישנם 11,000 נערים בסיכון. איני מתווכח עם נתון זה, למרות שיש עשרות רבות נוספים – כ-100,000, על פי ההערכה. 11,000 נערים בסיכון – 3 מיליון שקלים? איזה בושה. אם לא מטפלים בנערים האלה, אדוני היושב בראש, בתפקידי הקודם אני מקבל אותם נעצרים על ידי מחלק נוער, ובשלב השני – מאחורי סורג ובריח. כך אנחנו מאבדים אותם. לאחר שהעליתי את הנושא לדיון, סמנכ"ל הכספים של משרד החינוך ניאות להשלים את הסעיף התקציבי ל-6 מיליון שקלים, כפי שהיה בשנת הכספים 2024. אדוני, 6 מיליון שקלים לחלק ל-11,000 נערים, לחלק ל-12 חודשים – התוצאה: 45 שקלים ליום לטפל בנער בסיכון במדינת ישראל. ביקשתי להגדיל ל-10 מיליון, התשובה הייתה: נבדוק. נשתדל. איזו בושה – זו מדינת ישראל, כל חלקה טובה אתם הורסים. נציגי האוצר ביקשו לפרט – 28 מיליון שקלים עבור נוער נושר מהישיבות, 28 מיליון שקלים; 6 מיליון שקלים עבור סיורים ביד ושם למגזר החרדי. למה צריך להתאים סיורים ביד ושם למגזר החרדי? זו חובה של כל תלמיד במדינת ישראל לבקר שם ולהכיר את ההיסטוריה היהודית, אבל לשם קל לתת 6 מיליון. באופן תמוה, ללא מכרז הועברו 30 מיליון שקלים למתנ"סים עבור טיפול בנוער בסיכון. החברה למתנ"סים תחת אחריותו של השר ביטון; כל אחד מכם יכול להבין לאן מגיע הכסף, איך הוא מחולק, איך מטפלים בהם. 11,000 נערים בסיכון ממשפחות קשות יום, סוציו-אקונומי בדרך כלל נמוך, בדרך כלל; אם לא נעזור להם, נמצא אותם מאחורי סורג ובריח. אני לא מתכוון לרדת מהנושא הזה. אני אביא את כל הנוגעים בדבר אליי לוועדה לביקורת המדינה, שייתנו דין וחשבון לאן הולך הכסף. תודה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הפילוסוף הצרפתי וולטר אמר פעם משפט מאוד מפורסם: אילו אלוהים לא היה קיים, היה צריך להמציאו. זו התחושה שלי לגבי הממשלה – אילו האשם לא היה קיים, היה צריך להמציאו. כל פעם הממשלה עסוקה בלמצוא את האשם או האחראי למחדל, כאשר בכל תחום, בכל תחום בשנתיים וחצי האלה, יש אחראים, יש אשמים. זה לא רק מלחמה, זה לא רק המצב כלפי האויבים, זה בכל נושא: הכלכלה, תאונות הדרכים, החברה הישראלית, חינוך, גיוס. בכל דבר כולם אשמים חוץ מהממשלה, שהיא בעצם אחראית לכל מה שקורה במדינה. זו ההתנהגות של הממשלה, זו ההתנהגות של מי שעומד בראשות הממשלה, וזאת התנהגות שלא מפתיעה אותי. במשך שנים, שנים, כאן בבית הזה מדברים על בנימין נתניהו, וכל הזמן, אפילו בצחוק, אומרים: אבל הוא ימצא תמיד מישהו שאחראי ואשם. מה אתם רוצים, הרי זה ביבי, הוא אלוף הספינים, הוא אלוף בלנקות את עצמו מכל אחריות. ואז הוא מוכר את זה לציבור – שהוא נשאר כל כך הרבה זמן ראש הממשלה בגלל שהוא מסוגל להעיף את האחריות מעצמו. אתם גאים בזה? תהיו גאים בזה. אני רק לא מבין, כאשר אומרים על נתניהו – אגב, חבריי מהאופוזיציה אומרים שהוא חלש וסחיט. לא, הוא לא חלש וסחיט. הוא חזק. הוא חזק, בגלל שאף אחד במפלגה שלו לא פוצה פה. אף אחד לא מסוגל להגיד לו: אדוני ראש הממשלה, אתה לא מבין לאן אתה מוביל את המדינה. אף אחד מהשרים שלו לא מסוגל להגיד לו: אדוני, תסתכל מה קורה בחברה הישראלית בהנהגתך ובהובלתך. שרים שב-2008, בקדימה, באו לאולמרט ואמרו לו: אתה לא מסוגל להמשיך לכהן כראש הממשלה בגלל שנפתחה חקירה נגדך – היום חלקם מכהנים כשרים בליכוד, ולא פוצים את הפה. אז הוא לא חלש, הוא חזק. והוא לא סחיט, הוא פשוט מסוכן. הוא מסוכן לביטחון ישראל בקבלת ההחלטות שלו, בהתנהגות שלו. הוא פשוט מסוכן. והוא מפחד מוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל הסכנה שלו למדינה, לביטחונה של מדינת ישראל, שנים אחורה. את זה צריך לחקור. ואם אנחנו לא נחקור את זה, אם אנחנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, הסכנה הזאת למדינה תמשיך להיות. אז אל תגידו שאתם מובלים עם ראש הממשלה. אתם השרים – ואני פונה בעיקר לשרי הליכוד – אתם אלה שאחראים, יחד עם ראש הממשלה, לכל מה שקורה במדינה, ולא תוכלו להתנקות ולהילחם על המקום אחריו כאילו שאתם לא אחראים לדבר הזה. זאת האחריות שלכם. זאת האחריות של כל שר שיושב היום ולא פוצה את הפה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני נועל את רשימת הדוברים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. לפני כמה שבועות או כמה חודשים ראיתי בטלוויזיה איזשהו תחקיר על מוקד חרמות שנפתח, מוקד שהיה אמור לתת מענה גם להורים וגם לילדים שעושים עליהם חרם. בתחקיר הזה הראו שלא מוקד ולא נעליים, מה שנקרא. אף אחד לא עונה, ואם עונה, מפנה לרווחה. זאת אומרת – שום דבר. מפנים אותם ליועצת בבית הספר, כאילו שהם לא יודעים, כולם יודעים שאפשר לפנות. היה אמור להיות שם משהו אחר. ולמה אני מספרת את זה עכשיו? זה תסכל אותי אז, אבל נזכרתי בזה גם עכשיו כי הושקעו בזה מיליונים וכלום לא יצא מזה. ועכשיו אני רואה שגם בתקציב הזה מפנים מיליונים למוקד לפניות הציבור בראשות אבי מעוז. ולדימיר, אתה בטח תוכל להגיד לנו אפילו כמה מיליונים בדיוק הולכים להשקיע בזה, נכון?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אצל אבי מעוז? יש להם עתודה ל-50 מיליון שקל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא. כמה מתוך זה הולך להיות מושקע על מוקד לפניות ציבור ברשות לזהות יהודית – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מיליון שקל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
על מה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
על כלום.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כאילו, מה המוקד הזה אמור לתת? על איזה שאלות הוא אמור לענות? כאילו אנחנו זורקים מיליון שקלים. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מיליון שקלים? בכמה דברים באמת אקוטיים אפשר לטפל? פשוט, הלב שלי נשבר. זה כבר לא כעס, זה שברון לב מכספים שנזרקים, שאמורים ללכת למקומות סופר-חשובים, לפערים בבריאות, לפערים ברווחה, לנוער בסיכון, שמיקי הרגע דיבר עליו, לילדים שבאמת סובלים ממצוקת רעב, לדיור הציבורי. ובמקום זה אנחנו משקיעים את הכסף הזה בכל מיני מוקדים על גבי מוקדים שאין מאחוריהם כלום. אבל הינה, אני אומרת כאן, לא מתוך רוע אלא מתוך תחושת אחריות: אני על המוקד הזה אשב; באמת, אני רוצה לדעת, בעיניים, כמה אנשים עובדים במוקד הזה, איזה שירות נותן המוקד הזה, איפה הוא יושב, מה שעות הטלפונים, לאן זה מגיע ולאן הכסף הולך. התקציב הזה הוא כל כך מתסכל, הוא כל כך קשה, הוא כל כך עצוב, שאין בכלל מילים. והינה אני רואה, מולי יושבים אנשים שהגיעו לכנסת ויש לי הרגשה שחלקם אולי כבר מתקרבים לגיל השלישי. אז אני רוצה לספר לכם שלפחות בכנסת הקודמת – שהשארנו עודף של 10 מיליארד – התוכנית שלנו הייתה להגדיל את הקצבה של הגיל השלישי, וכבר הייתה תוכנית מסודרת. כי צריך. כי אתם לא צריכים לעשות בחירות. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בסביבות השעה 22:00 פורסם הסרטון של השר גולדקנופ רוקד לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ונרשמה איזושהי התרגשות בקואליציה. ראיתי ששר האוצר צייץ ושר אחר גינה, ובטח עוד חברי כנסת התבטאו. ואני, אני לא התרגשתי, כי אני בטוח שבקואליציה מכירים את השר הזה. זה אותו שר שלא מכיר איפה מטולה. וזה אותו שר שאמר בעיצומה של מלחמה: מה רע פה? וזה אותו שר שרק בשבוע שעבר הודה בקולו שהוא גנב את הדירות של הציבור הכללי לטובת הציבור החרדי בבית שמש. אגב, אנחנו הכרנו את האירוע מהגרלה שנערכה בספטמבר 2024 בכל רחבי הארץ, ובאופן מפתיע או לא מפתיע 46% מהדירות הלכו לבית שמש. ועכשיו אנחנו יודעים מדוע. אבל אתם יודעים למה עוד אני לא התרגשתי? כי אתמול, בדיוק בסביבות 22:00, סיימנו ישיבה של ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך שנמשכה כמעט 13 שעות. לא היו שם חברי הכנסת של הליכוד, הם באו רק להצביע, באופן לא מפתיע, כי חינוך ילדינו לא מעניין אותם. אבל בישיבת ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך אנחנו ראינו כיצד אתם משלמים לגולדקנופ כסף. אתם משמנים אותו, את כל מערך ההשתמטות שלו – ועוד כסף ועוד כסף, 1.3 מיליארד שקל לישיבות ו-28 מיליון שקל למניעת הנשירה מהישיבות, ועוד מינהלת לזהות יהודית בשמונה משרדים. מיליארדי שקלים אתם משלמים לו, לשר שהוא לא חלק מהעם הזה. הוא לא חלק מהאתוס של העם הזה. הוא לא חלק מאיתנו, אבל הוא חלק מהקואליציה שלכם, ולכן אתם לא תפטרו אותו. ולכן ראש הממשלה, אתמול, אחרי פרסום הסרטון, הוא כמעט חיבק אותו, הוא חיבק אותו. כי אתם מקדשים את ההשתמטות למען שימור הקואליציה, ואתם צריכים היום להתבייש, להסתכל בעיניים של אנשי המילואים, עשרות ומאות אנשי מילואים שמקבלים עכשיו צו רביעי, ואתם פשוט יורקים להם בפנים.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל גולדקנופ, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל סורוצקין. יש ריקודי הורה, יש ריקודים חסידיים, יש סמבה, יש צעד תימני, אבל מה שאנחנו רואים בחתונה אחרי חתונה בציבור המשתמט זה ריקוד על הדם. זה ריקוד על הדם. אין הגדרה יותר טובה למי שבחתונות רוקדים על "שלטון הכופרים", "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – כששכנינו, משפחותינו, כולם, אבל גם ובעיקר מבחינת מסוימות בני הציונות הדתית, שופכים את דמם כדי שאנחנו נחיה. ומה עושה סמוטריץ'? ומה עושה אופיר סופר? ומה עושה משה סולומון? שופכים עליהם דמים. הפעם הדמים הם כסף. כן, גם כסף זה דמים. אבל כסף שגורם לכך שתהיה אפליה בין דם לדם הוא דמים תרתי משמע. מה אתם חושבים, בתקציב שסמוטריץ' מארגן לנו כאן בלילה הזה, שהעברנו בוועדת הכספים, את מי אנחנו מממנים? את אותם מוסדות חינוך ששם מחנכים לא לשרת, ששם מחנכים ל"ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". זה לא קורה בגיל 18, זה קורה מגיל 10 ו-12 ו-14 ו-16. וסמוטריץ' ממשיך לשלם להם. והציונות הדתית, המפלגה הגזלנית הזאת שלקחה מאיתנו את השם של התנועה היפה, היא מממנת את זה. היא מממנת את זה שהילדים שלנו יעשו 200, 300, 200 ימים, כמו רבים מבני הציונות הדתית, כמו רבים אחרים בעם הזה. אבל הם יממנו את הריקודים על הדם. סורוצקין וגולדקנופ זה רק דוגמה אחת לאיך הם רוקדים על הדם, הדם שלנו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן ואני רוצה לשאול שאלה, ואני מאמין שכל אזרח במדינה שואל את השאלה הזאת: בזה, בחוק הזה יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי היועצת המשפטית יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי ראש השב"כ יש לכם זמן להתעסק? האם הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים להתעסק בו – חברת הכנסת גוטליב – האם אנחנו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, ירון, סליחה. כי לחבר הכנסת לוי אני מאוד אוהבת להקשיב, ולכן ביקשתי ממנו סליחה.
היו"ר ארז מלול:
איזה פריבילגיה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא קשור. הוא אומר דברים שאני רוצה לשמוע.
ירון לוי (יש עתיד):
האם יש אחד בבית שחושב שאזרח או אזרחית שרואים כאן את כל הכותרות בערוצים השונים לא תוהים לרגע למה חוק הגיוס לא מדובר? כי הם גורמים לכך שהחוק לא ידובר. אנחנו במלחמה, עדיין במלחמה, למעלה מ-13,000 פצועים בגוף ובנפש. צריך לדאוג לחוק גיוס, אבל כל הכותרות מוכיחות שהממשלה לא מתעסקת בדברים שחשובים באמת. ולא סתם, לא סתם הם לא מתעסקים – הם יודעים שהחיילים שנשלחו להם צווים, צווי גיוס, סבב רביעי, הם יגיעו, כי הם ציונים, הם ערכיים, הם מאמינים במדינת ישראל גם אם הם לא מאמינים בממשלה. הם יודעים שאין ברירה וחייבים להילחם על המדינה הזאת. אבל צריך לדבר על ציבור שלא מתגייס, ואף אחד לא מדבר על זה כי אתם מעסיקים אותנו ביועצת המשפטית. האם זה לא יכול לחכות? אתם גורמים לנו להתעסק במה שאנחנו לא צריכים להתעסק בו, להתעסק בכול כדי שלא נדבר על המחירים בסופר. אפרופו הסרטון של ראש הממשלה לפני כמה שנים, עם החמוצים – אם הוא היה רואה את המחירים של מלפפון חמוץ, הפנים שלו באמת היו נחמצות. טלי, מלפפון חמוץ – מבצע שלושה ב-20 ירד לשניים ב-20. מה עם העוף? מה עם אורז? אנחנו לא מדברים על זה. על מה אנחנו מדברים? על היועצת המשפטית. חזרנו ל-6 באוקטובר, לצערי אני אומר את זה. יש לנו כל כך הרבה במשותף וכל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים להסכים עליהם – שכל אזרח ואזרחית שמלאו להם גיל 18 צריכים לשרת בצבא, אין פטור גורף לכולם, לא צריך לדבר על יעדי גיוס, צריך לדבר על יעדים של תלמידי חכמים. ואני אומר לכם, אני לא נגד עולם התורה. צריך ללמוד תורה, חובה ללמוד תורה במדינת ישראל, אבל חובה גם לשרת את המדינה בצבא, כי לכולנו זכויות ולכולנו חובות. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, תספרי לנו גם מה שלומך? הכול בסדר?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
ברוך השם. עוד לא הספקתי להגיד הגומל.
היו"ר ארז מלול:
תגידי, בעזרת השם. סומך עלייך שתגידי.
קריאה:
מה קרה?
היו"ר ארז מלול:
היא עברה תאונת דרכים. התפללנו לשלומך.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הבוקר שמעתי אצל בועז גולן על זה שבבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה שבירושלים אחד המיצגים האומנותיים היה מיצג נגד ראש הממשלה: סוג של פח זבל זרוק על הרצפה עם המילה שקרן. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שלימדתי בבית הספר הזה בצעירותי, כשהייתי בשמאל.
רם בן ברק (יש עתיד):
בת כמה את היום?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
היום אני צעירה בת 54.
רם בן ברק (יש עתיד):
צעירה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
כששואלים אותי הרבה פעמים מה היה המעבר שלי מהשמאל לימין – חלק גדול מהמעבר הזה הייתה שנת הלימוד הזאת בתיכון ליד"ה. זה היה בשנה של רצח רבין. אני הייתי בהפגנה, אני הייתי בכיכר, אני שרתי את שירי המחאה ואת שירי השלום בקהל המאוד-אופטימי שהיה שם. וכשהגעתי לתיכון הזה התחלתי לשים לב שמתקיימת שם הסתה בלתי נתפסת כנגד ציבור חובשי הכיפות. והייתי אז שמאלנית, ומתוך מקום שבתי השמאלני הרגשתי שמשהו פה לא בסדר. משהו פה לא בסדר. ואני זוכרת שהיו שם שתי מורות שבאו לעשות איזושהי הכנה לחגים, והן היו עם מטפחת. הן ניסו לשכנע את הסגל, ובאיזשהו שלב, כשהן לא הצליחו לשכנע את הסגל בתיכון הזה איכשהו לציין את חגי תשרי – או אני לא זוכרת איזה חגים זה היה – אחת מהן אמרה: תדמיינו שאנחנו מדברות על בודהיזם. עד כדי כך האוריינטציה האנטי-יהודית בתיכון הזה. והאוריינטציה האנטי-ציונית בתיכון הזה הייתה כל כך חזקה שזה באמת היה ה-shift שלי. יושב כאן לצידנו שר החינוך יואב קיש, שההתמודדות שלו עם הסיפור הזה, עם מה שקורה במערכת החינוך, היא קודם כול הירואית וחשובה. וטוב שאתה שם, אדוני שר החינוך, וטוב שאתה עושה את העבודה הזאת. אבל גם אתה יודע, כמוני, שמדובר במלאכה מרובה וקשה. אנחנו יודעים שיש בתוך מערכת החינוך מערכת חינוך אלטרנטיבית, שבה – כמו שראינו בתיכון בתל אביב וכמו שאנחנו רואים הבוקר בליד"ה – מורים ומנהלים מרשים לעצמם לפעול בניגוד לחוק המפורש, לחוק החינוך. והם עושים את זה בערמומיות, והם עושים את זה בהסתר, והם עושים את זה על חשבון התלמידים, שהרבה פעמים מרגישים שלא בנוח כי הם באים מבתים עם אוריינטציה או אידיאולוגיה אחרת. זה מצטרף למהפכה של הדיפ-סטייט בכל התחומים, בתקשורת, במשפט. רק שלא מדברים על מה שקורה בחינוך, על מה שאי-אפשר לעקוב אחריו, על מה שמתרחש במחשכים.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
ואני פה כדי לומר: גם הסיפור הזה חייב להיות בלב העשייה שלנו כממשלה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לשבוע תקציב הביזה של אזרחי ישראל. ואם זה לא מספיק, יש לנו השבוע כל כך הרבה סקנדלים לדבר עליהם – אם זה התקציב הבזוי הזה, אם זה הוועדה למינוי שופטים, שתגיע בהמשך השבוע, אם זה פיטורי ראש השב"כ, פיטורי היועמ"שית, וזה אחרי שהזזנו את הרמטכ"ל. יש לנו את קטרגייט על הראש, ועכשיו יש לנו פרשה חדשה, חקירות של השר בן גביר. כל הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם. ובעצם מה אני רואה עכשיו, מה פורסם בתקשורת? שבשבוע האחרון – תקשיבו טוב – בשבוע האחרון, הסיקור של החטופים בתקשורת ירד ב-76%. ככה פורסם בחדר המלחמה – לדעתי זה פרסום של יפעת, אם אינני טועה. ב-18 בחודש היו 1,019 אזכורים של החטופים; ב-22 בחודש ירדנו ל-244. אני שואלת, האם זה מקרי שאין שיח על החטופים? אני חושבת שזה לא מקרי. ככה עושים הנדסת תודעה במדינת ישראל; ככה מסיטים את השיח הציבורי ממה שאנחנו צריכים לדבר עליו, שזה קודם כול השבת החטופים הביתה, 59 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם, 535 ימים, ומעבירים את השיח לדברים אחרים. שמתי לב שלהקת המעודדות, בכל הקואליציה אבל בעיקר בליכוד, משתמשת בשבוע האחרון הרבה הרבה, הרבה הרבה, במילה "דיפ-סטייט". אז כשאומרים את המילה "דיפ-סטייט" ומצייצים את זה ומתראיינים על זה ואומרים את זה, מנחילים את הדבר הזה בתוך הנדסת התודעה ומפסיקים לדבר על מה שחשוב באמת, שהוא החטופים שלנו. אבל האמת היא שתכננתי לדבר פה גם על הפרשייה החדשה, אבל לא הראשונה, של שר השיכון, הלוא הוא השר גולדקנופ, שכל פעם יש לנו את פניני הלשון שלו והיציאות החדשות. מול כל הטירוף שקורה במדינה אנחנו שומעים שהוא מקפץ, מרקד, מפזז, מזמר לצלילי הלהיט החדש, "נמות ולא נתגייס", ו"בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". ואני שואלת, האם זה מה שאנחנו רוצים לחנך את החבר'ה שם ביציע, שכנראה יתגייסו וישרתו את המדינה וייתנו מעצמם, כמו שהבת שלי כרגע נמצאת בצבא, או שהם יתנערו בחוק השתמטות המוני שהממשלה הזאת מקדמת? והשר גולדקנופ, היו לו כבר כמה אמירות בעבר. אני רק רוצה להזכיר שהוא סיפר לנו בזמן המלחמה: מה רע פה? והוא שכח שמטולה בכלל פונתה. הוא לא זכר איפה היא יושבת על המפה. ואדם כזה, שאפילו גדנ"ע לא עשה, אמר שיותר קשה להיות תלמיד בישיבה מאשר לוחם בחזית. בושה וחרפה. בושה וחרפה. אני רוצה להזכיר לכולנו את הלוחמים הקדושים והנפלאים והנהדרים שלנו, שבזכותם כולנו עומדים פה. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו היום 59 חטופים שיושבים בעזה. למעלה מ-20 מהם בוודאות בחיים. הם חיילים, חיילי צבא הגנה לישראל. הם אזרחים ואזרחיות שנמצאים בעזה ונותנים אמון בממשלת ישראל שתעשה הכול בשביל להחזיר אותם. ואני שואל אתכם: האם באמת עושים הכול בשביל להחזיר אותם, או שיש כוונות אחרות לממשלה הזאת? אני פונה מפה לממשלה ואני אומר לה: יש בינינו הרבה חילוקי דעות, אבל אני מקווה שאין חילוקי דעות על זה שחייבים להחזיר את כולם. יש עכשיו, לפי התקשורת, אני לא יודע את זה מאמצעי אחר – לפי התקשורת יש עסקה מצרית על הפרק, הפסקת אש של מספר שבועות, למול שחרור של חמישה חיים. אני לא רואה שמישהו מהצד הישראלי אומר: אנחנו מוכנים לדון בזה. חמישה אנשים חיים, חיילים – יכולים להחזיר אותם הביתה. אתם לא רוצים להרים את הכפפה? לא שווה לעצור את המלחמה בשביל חמישה אנשים חיים ולהמשיך אותה אחרי זה? אני קורא גם למפלגת ש"ס – אתם אומרים שצריך לעשות עסקאות, תשמיעו את עמדתכם. תבואו ותגידו לנתניהו: אתה יודע מה, יש תקציב מחר, ואנחנו שוקלים אם להצביע על התקציב; תראה לנו שאתה עושה פעולות בשביל להחזיר את החטופים. חיילים ישראלים יושבים קשורים בשלשלאות במנהרות החמאס. אנחנו צריכים להחזיר אותם. אנחנו יכולים לנצח את החמאס גם במועד יותר מאוחר, ואנחנו ננצח אותו ואנחנו נשמיד אותו. אבל אם יש אפשרות להחזיר את החטופים, תלכו על זה. היום זה החייל שנמצא במנהרה, ומחר זה יכול להיות חייל שצריך להילחם בעזה. אם החיילים יאבדו אמון במדינה, הם לא יהיו חיילים. לכן אני פונה גם לממשלה וגם לחבריי בקואליציה: תפעילו את הכוח הפוליטי שלכם. אני מתחנן בפניכם, תפעילו את הכוח ותביאו לעסקה. אסור לנו לתת לאנשים האלה להישאר ולו דקה אחת נוספת, במנהרות. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. רם, שאפו שדיברת נאום שלם על החזרת חטופים, בלי כל מיני הסתות. אתה יודע מה? מצדיע לך. מגיע לך. אסור לשכוח אותם.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נכון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מזכירים לעצמנו, לכל העולם, שהיום 535 ימים מאז 7 באוקטובר, ואותם 59 חטופים טרם הוחזרו הביתה. צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. זה כואב וממלא את נפשנו וראשנו, קשה לחשוב על משהו אחר. אבל אשתף אתכם שאמש פניתי במכתב דחוף, שאליו הצטרפו חברי הכנסת מיכאל ביטון, אלון שוסטר ועודד פורר. המכתב הוא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ בדרישה לעצור את הצעת רמ"י להעניק הנחות מפליגות של עד 90% ברכישת קרקעות ליוצאי צבא בני מיעוטים בלבד. ההצעה הזו סותרת את הצהרת ראש הממשלה, שהבטיח הנחות משמעותיות לאנשי מילואים ולמי ששירת שירות צבאי משמעותי כלוחם, קצין או תומך לחימה. המאבק הזה לא היה לחינם. בעקבות הלחץ שהפעלנו, לצד גורמים מהקואליציה והקריאה של עמותות שפועלות בנושא, כמו לב בגליל, ההצעה המסוכנת הזאת התבטלה וירדה מסדר-היום. הקריאה של כולנו ברורה: אין מקום לאפליה בין חיילים ואנשי מילואים שמוסרים את חייהם למען המדינה. כל חייל ששירת שירות משמעותי צריך להיות זכאי לאותן הטבות, בלי הבדל דת, גזע ומין. שמעתי אתמול גם את דבריו של השר שיקלי על השר הרקדן גולדקנופ, שגינה את המדיניות המפלה שלו לטובת הציבור החרדי ואת ההתנהגות הביזיונית שלו אמש, כשהוא בלי בושה רוקד ושר לצלילי "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". אני רוצה לשאול את השר שיקלי, שמדבר גבוהה-גבוהה על ציונות ונגד סרבנות: איך אתם בליכוד יושבים בממשלה אחת עם מישהו אנטי-ציוני כמו יצחק גולדקנופ? גולדקנופ, שלא הגיע לישיבה אצל ראש הממשלה בנושא ההטבות לאנשי המילואים, שלא מיישם את ההבטחות שהממשלה נתנה לאנשי המילואים, ובמקום זה הולך לרקוד עם אנשים שקוראים "נמות ולא נתגייס". מצד אחד, שיקלי וח"כים נוספים בליכוד מגנים את גולדקנופ, אבל באותה נשימה הם מתעלמים מכך שהממשלה שלהם מעבירה תקציב ביזה, מחלקת מיליארדים בכספים קואליציוניים לחרדים וממשיכה לקדם את ההשתמטות על חשבון הציבור העובד. שיקלי, נתניהו, דן אילוז, כל מקהלת המגנים, הגיע הזמן שתבחרו צד: אתם או עם הלוחמים, לוחמי צה"ל ואנשי המילואים, או שאתם רוקדים יחד עם המשתמטים.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המדינה כולה סערה בעקבות הסרטון שפורסם אתמול של השר גולדקנופ רוקד בחתונה. ובאמת, למי שלא מכיר את השר, את חסידות גור, את החברה החרדית, הדבר הזה היה הפתעה. קודם כול, את השיר "בשלטון הכופרים" שרים כדחקה, כצחוק, בציונות הדתית, כבר 40 שנה לפחות, בתור בדיחה על מה ששרים נטורי קרתא. צריך לומר, זה לא שיר מיינסטרים כמו שהוא הפך להיות בחודשים האחרונים, זה תמיד היה ההמנון – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
חברה קיצונית – – –
משה טור פז (יש עתיד):
תודה, טלי. זה ההמנון של נטורי קרתא.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, נכון.
משה טור פז (יש עתיד):
זה שבחודשים האחרונים הוא הפך להיות דחקה, לא של הציונות הדתית על החרדים, אלא שבתוך החרדים שרים אותו – אפשר לראות את זה כהידרדרות הדורות. אבל אני את השר גולדקנופ מכיר כבר לא מעט שנים, למעשה 12 שנה, ולפני שנתיים, בעיצומה של ההפיכה המשטרית, באתי לפגוש אותו. ישבנו וניהלנו שיחה, השיחה עסקה בהפיכה המשטרית מצידי, אבל דיברנו גם על הגיוס, כי למרות שאנחנו מדברים על יותר מחצי שנה לפני המלחמה, אני חושב כבר הרבה מאוד שנים שהאתגר של החזקת מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט בלי החרדים הוא אתגר מספר אחת של מדינת ישראל. התובנה הזאת השתרשה אצלי כשהפכתי להיות אחראי על החרדים – בכלל על החינוך בירושלים, ובתוכו כמעט 40% תלמידים חרדים, שהם כ-30% מהחרדים בישראל. ישבתי עם גולדקנופ לפני שנתיים ואמרתי לו: תקשיב, בוא לא נדבר על כל החרדים, לא נדבר עליך; בוא נדבר על חסידות גור. חסידות גור, למי שלא יודע, מונה מבחינת גודל כ-12,000 משפחות, ומבחינת מצביעים זה ממש מנדט. יש במדינת ישראל מנדט של מצביעי גור. כשאתה מסתכל על זה, בחורים שגומרים כיתה י"ב – אם הציבור החרדי כולו שולח 14,000 בחורים בסוף כיתה י"ב, שסיימו באוגוסט האחרון בגיל 18, והם חייבי גיוס, אצלם זה ישיבה גבוהה, חסידות גור זה למעלה מ-1,200 מתוכם. אמרתי לגולדקנופ לפני שנתיים, ואני אומר לו גם עכשיו: 1,200 בחורים רק חסידות גור, עזוב את כל שאר החרדים, ונגיד שכמו בשאר החברה, שליש מהם כשירים לקרבי, שליש, אחד משלושה, זה הממוצע הישראלי – זה אומר שמתוך שנתון של 1,200, יש לנו 400; 400, למי שמכיר, זה גדוד. היות שאנחנו לא עוסקים רק בשנתון אחד אלא בכל שנה, לו היה גדוד אחד מחסידי גור מתגייס והשאר לא, היינו עם גדוד נוסף בצה"ל. תכפילו את זה נגיד בארבעה שנתונים, זו חטיבה. יכולה להיות במדינת ישראל, משליש מחסידות גור – שליש, לא כולם – חטיבה צה"לית שלמה כשירה, לוחמת; חטיבה, למי שלא יודע, משחררת 12 חטיבות מילואים. זה אומר שיכולנו לשחרר כרבע מהמילואים החוצה. מה הדבר הזה אומר? חברים יקרים, אל תסתכלו על גולדקנופ, אל תסתכלו על החברה החרדית; חסידות גור, זה אתם, זה עליכם. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה כל כך מפתה להתייחס למיני מלחמת האזרחים שבנימין נתניהו מוביל אותנו אליה. זה כל כך מפתה, וגם כל כך חשוב, לצאת לרחובות ולהילחם נגד הסיכול הממוקד שנתניהו עושה בכיכר העיר לראש השב"כ; שלא תטעו, נכון וראוי שהוא יוזז מתפקידו בשל אחריותו לטבח, אבל בטח שלא כחלק מקמפיין של האחראי המרכזי לטבח, רק כדי שהוא יוכל לברוח מהאחריות שלו. גם ניסיון החיסול של היועמ"שית וקמפיין השטנה העברייני הזה שנגדה, והחזרת ההפיכה המשטרית על כל חוקיה בשעת מלחמה – אתם יודעים, נאום הדיפ-סטייט של נתניהו, שנראה שלרגע הוא התבלבל וחשב שהוא נשיא ארצות הברית בנג'מין ניתאי. כל יום הוא מטריף את הציבור הישראלי בהקצנה חדשה, בהסתה חדשה, ברעל חדש. הוא רוצה את הזעם ברחובות, הוא ניזון מזה. וחשוב, חבריי לאופוזיציה, שכולנו לא ניפול למלכודת שלו, זה הרי בסך הכול מסך עשן. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לשרוד עוד יום בשלטון ועוד יום ללא לקיחת אחריות על המדיניות שלו, שלמעט החמאס הייתה הגורם הגדול ביותר לטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. כל יום הוא מוסיף עוד קיסם למדורה, וכל יום הוא יבעיר עוד אסם, יחסל עוד שומר סף, העיקר שלא יעסקו במה שחשוב לו באמת, שרידותו הפוליטית. ואנחנו לא ניתן לו את העונג הזה. כן נילחם נגד חיסול מדינת ישראל הדמוקרטית. כן, אנחנו נילחם נגד הקמת ביביסטאן, המממנת של חמאסטאן, אבל יותר גרוע מכך, אנחנו פשוט לא נאפשר לו רגע אחד של מנוחה פוליטית. נתניהו הרס כל חלקה טובה בישראליות, בישראל, בקהילה שלנו. לנשיא ארצות הברית אכפת מאזרחי מדינת ישראל יותר מאשר לראש ממשלת ישראל, וזה כבר אומר הכול. לביבי אכפת רק מנתניהו, ושכולנו נמות או שנירקב במנהרות או ניפול בקרב. דמעות התנין שלו כבר לא עובדות על אף אחד. נתניהו בגד בערכי הליכוד, בגד בערכי המחנה הלאומי, בגד בערכי הציונות, בגד בערכי מדינת ישראל ומכר אותנו עבור קואליציית משתמטים וגונבי הקופה הציבורית. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, יש לנו, לעם היהודי, קטע לא פתור עם ריבונות על הארץ הזאת. תראו מה עברנו: אברהם היה צריך ללכת מארצו, מהמולדת שלו, לעזוב את בית אביו ולחצות את הנהר הגדול כדי להגיע הנה. ואז מצרים, ועבדות, ו-40 שנות נדודים במדבר כדי לחזור לכאן. ופה הקמנו ממלכה, אבל איבדנו אותה. איבדנו אותה בגלל מנהיגות רעה. נבוכדנצר לא היה יכול אם היינו מאוחדים, אבל אנחנו כבר היינו מפוצלים ומסוכסכים והחורבן היה בלתי נמנע. הייתה לנו ריבונות ובזבזנו אותה על מדיניות אטומה ואכזרית של שוטים ועקרבים. הוגלינו, ולמרות הכול חזרנו. ושוב הגענו לריבונות. ושוב קיבלנו הנהגה מושחתת, שבמקום לראות את העם, הייתה מרוכזת בעצמה ובהעמקת המחלוקות בינינו. ולכן, זה לא ייאמן, שוב בזבזנו את הריבונות וזימנו לעצמנו חורבן וגלות. וכנגד כל הסיכויים, כנגד כל השונאים והמשמידים, שוב שרדנו וחזרנו, והקמנו בית, ונלחמנו והשגנו עצמאות. זאת ההיסטוריה שלנו. וכמו שחזרנו לארץ הקודש, שוב חזרנו על אותן טעויות. זה בלתי נתפס. שוב הרימו ראש כל המושחתים המרוכזים בעצמם, שורפי האסמים, אלו ששנאתם אומנותם. הממשלה הזאת מנסה לגרור אותנו, את כולנו, אל חורבן הבית השלישי, איך אנחנו לא רואים את זה? אבל אולי, אולי מה שיש כאן זה לא גזרת גורל, אלא הזדמנות ללמוד ולתקן. אני עוברת בימים האלו מהפגנה להפגנה, כבר תקופה ארוכה, ואני רואה אנשים פטריוטים ששוטפים את הרחובות, שלא מוכנים לוותר. ואנחנו רבים מספור. וכמה שעכשיו שחור ומדאיג, אני רואה את האנשים המודאגים ברחובות, וברור לי גם בדיעבד שנוכל להסתכל אחורה על התקופה הזאת, על התקופה הקשה הזאת, ולומר שבמקום לתת לממשלה הרעה הזאת למוטט את קירות הבית המשותף שלנו, העם הזה הראה לה את הדרך החוצה. הלוואי שנוכל לומר: הייתה זו שעתם היפה ביותר של הישראלים.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) אני רוצה לדבר על סעיד חסנין, זה העיתונאי העצור עד תום ההליכים. אחד הסעיפים החמורים נגדו הוא מגע עם סוכן זר כי הוא התראיין לתחנת אל-אקצא. מגע עם סוכן זר בגלל ריאיון. עכשיו אני רוצה לספר על עיתונאי מדהים, איתי אנגל, שביקר בסוריה לפני כמה שבועות. הוא נכנס לבסיסים איראניים, כדבריו, ונפגש עם אנשים שישראל יכולה לתאר אותם כגורמים עוינים, במדינה המוגדרת כמדינת אויב. מה אמרו כל מי שהגיבו על הביקור והדיווח של איתי אנגל? איזה עיתונאי מוכשר הוא. איזה עבודה עיתונאית. מאות אלפי לייקים. לסעיד לא קוראים איתי, ולאיתי לא קוראים סעיד, ולכן הוא עצור עד תום ההליכים. יכול להיות שיש ערך מוסף לרדיפה של סעיד, שזאת קבוצת בני סח'נין. הוא היה הכרוז. והוא עצור עד תום ההליכים. למה הוא לא משתחרר? אני מכיר אנשים שמקבלים כסף ממדינות שחצי מכם מגדירים אותן בהגדרה אחרת, והם מסתובבים חופשי. פלדשטיין מסתובב חופשי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מצוין. מצוין, סוף-סוף השתחרר. ברוך השם.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי גוטליב.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ולכן יש איפה ואיפה, יש מוסר כפול. גם מערכת המשפט נפלה מזמן. מזמן נפלה. מערכת המשפט היא מערכת מפלה כלפי האזרחים הערבים. אגב, יש מחקר על זה, מחקר של פרופ' אריה רטנר. לא רק המשטרה, גם הפרקליטות, שאישרה מעצרים המוניים בתחילה, מייד אחרי 7 באוקטובר. אבל עכשיו, למה הוא לא משתחרר? למה הוא לא משתחרר?
טלי גוטליב (הליכוד):
נעצרו מחבלים – – – מחבלים – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לכן הקריאה שלנו, של כולנו, היא שצריך לשחרר את סעיד חסנין.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, די. אני אתחיל עם הקריאות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
הקריאה הזאת צריכה להדהד, כי המעצר הזה הוא מעצר נקמני, אכזר, בלתי צודק. והצדק חייב לצאת לאור. וישוחרר סעיד – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
היו"ר ארז מלול:
טלי, אני רואה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית: סעיד, והחופש לסעיד חסנין.)
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני מבינה שוועדת חקירה אתם לא רוצים, אבל השר הכהניסט, שר המשטרה, רוצה כבר להקים ועדת בדיקה, ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור את ניסיון ההפיכה של רונן בר. כן, זה המצב שאליו הגענו. הפירומן והגזען, ממשיך דרכו של כהנא, שקיבל אליו את הצעצוע הנחשק ביותר, את המשטרה, בזכות הרסניותו של ראש הממשלה נתניהו, מתכוון ויוצא במסע הרס מטורף וחורבן נגד ראש השב"כ. זה העולם שבו אתם חיים. זה העולם שאותו אתם מקדמים בהשקפת העולם שלכם. כשאני אמרתי, לפני הבחירות האחרונות, שכבר אין הבדל בין הליכוד לבין בן גביר וכהנא אנשים הזדעזעו, הרימו גבה – איך את מדברת? והינה לכם, הינה לכם עכשיו הדוגמה, בדיוק מה שקורה. אגב, זה בדיוק אותו מבצע תודעה. מזכיר לכם מבצע תודעה אחד שבו ראש הממשלה, נתניהו, הפך אותנו, את הצד הכחול, אזרחי מדינת ישראל, לאלה שעליהם הוא עושה את מבצע התודעה. אני מזכירה לכם, זה היה כשנרצחו ששת החטופים במנהרות על ידי חמאס. יצאו המונים לרחובות, ואז לשכתו עשתה את המעשים האסורים, הפסולים, המזעזעים, והדליפה ניירות, שעכשיו נחקרים, לבילד ולמקומות אחרים, כדי לעשות עלינו, אזרחי ישראל, מבצע תודעה הרסני, לדכא את האזרחים, ולדכא את המחאות נגד נתניהו, שהלכו והתעצמו בזעם הגדול. היה מבצע תודעה אחד, והינה עכשיו לפניכם בדיוק אותו דבר. אותו מבצע תודעה שפל ונתעב של לשכת ראש הממשלה וחבר מרעיו עלינו, על הציבור, בכל מה שקורה עכשיו לראש השב"כ. שימו לב איך פתאום, לפתע פתאום, יצא והודלף לו מסמך שנראה שהגיע היישר מלשכת ראש הממשלה – מסמך שבו השב"כ חוקר את המפכ"ל והשב"כ חוקר את בן גביר – בעיתוי מאוד מוזר, ונראה שזה יצא אפילו מאותה מדפסת. אנחנו רואים את אותה שיטה של הפרד ומשול, אבל הפעם הפירומן משחק באש, אש רצינית, ומסית את אזרחי מדינת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. זה דבר שהוא בלתי נתפס. הממשלה דוהרת להמשיך לפרק, לפרק, לפרק את יסודות מדינת ישראל, כשברקע וכל אותו זמן היא ממשיכה להפקיר. היא מפקירה 59 אזרחים וחיילים שלנו בידי החמאס. ממשלת הפקרה, ביזיון והרס.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ב-1995 חוקקה כנסת ישראל את חוק בתי הדין למשפחה. אני זוכרת שעבדתי מאוד קשה, שש שנים, כפעילה חברתית פמיניסטית אז, עד שהצלחנו לשנות את החוק כך שיכלול גם את המוסלמים ואת הנוצרים וינגיש את בתי הדין למשפחה לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל. אז זה היה נושא לוהט וכולם דנו בו. אחד מהנושאים שלא הצלחנו לפתור אז היה מרוץ הסמכויות, שבגינו אנחנו יושבים היום ומחוקקים את החוק הזה, ולצערי הרב אף אחד מהדוברים לא באמת התייחס לנושא הזה. למה אני אומרת את זה? כמובן שאני נגד החוק הזה. אני נגד כל חוק שסוגר את האנשים בגישה אחת ומכריח אותם להתדיין בצורה מסוימת ורק בבתי דין מסוימים.
היו"ר ארז מלול:
לא, זה לא החוק. לא קראת אותו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ברגע שאתה כורך את המזונות עם הגירושים באופן כפוי בבתי דין רבניים, אתה לא מאפשר לבחור ללכת לבתי דין אחרים. אני לא איכנס לאיך מתדיינים פה בנושא הזה ומה ההחלטות בסוף, אבל תראו מה קורה – חוק כזה עובר כאילו בלי כלום. בלי דיון רציני בתוך המליאה, בלי ניסיון להתייחס אליו.
היו"ר ארז מלול:
על זה אנחנו מסכימים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
למה? כי הכאוס במדינה כל כך גדול, שנושאים כאלה שקשורים לחיי היום-יום של האזרחים הפכו לדברים בנליים, שאף אחד לא רוצה להתייחס אליהם, לא נראים. באמת, בעיניי הנושא חשוב, אבל מה שיותר חשוב הוא שלצערי הרב הממשלה הזאת מנצלת את הכאוס שהיא בעצמה יוצרת. כאוס של הצד הפוליטי, כאוס של מלחמה, כאוס של הרג, של נושאים שקשורים להריסת כל סימני החוק והתקשורת והבקרה במדינה. הכאוס הזה מאפשר לה להעביר מתחת לרדאר הרבה החלטות והרבה חקיקה, ולצערי הרב רק כשנצליח להיפטר מהכאוס הזה, להיפטר מהממשלה הזאת, יתגלה עומק השינוי שהשאירו לנו כחברה ונצטרך לטפל בזה, כולל בחוק הזה.
היו"ר ארז מלול:
תודה. חבר הכנסת חילי טרופר. חברת הכנסת עאידה, שתי נקודות: א. החוק הזה בא רק בגלל החלטת בג"ץ, אם לא הייתה החלטת בג"ץ ששוללת מבתי הדין; דבר שני, אני מבין שאת נגד פיטורי ראש השב"כ. את תומכת בראש השב"כ. רק להבין.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני לא תומכת לא בראש השב"כ ולא בשב"כ. לצערי הרב, אפשרתם להפוך את זה – – –
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר בממשלת ישראל בעיצומה של מלחמה שר ורוקד "נמות ולא נתגייס", "נקדש שם שמיים" – הכי רחוק מקידוש השם, שיר שכולו חילול השם. ממשלה של שרים משתמטים, שמקדמת חוק השתמטות, כולל בתמיכת רבים מחבריה שגינו והזדעזעו אתמול בערב, ושר שיורק בפניהם של המוני ישראלים שעל בשרם יודעים שבדיוק להפך. רבים ממי שהתגייסו חירפו את נפשם ונפלו. צבי זוסמן, שבנו בן נפל בלחימה בעזה, כתב הבוקר: השר גולדקנופ טען להגנתו כי לא רצה לפגוע במשפחה ובחתן, אבל לפגוע באלפי משפחות שכולות, יתומים ואלמנות, פצועי צה"ל ואזרחים טובים – בהם הוא מוכן לפגוע. התנהלותו של השר הרוקד ומחלל שם שמיים היא בושה. אבל גם שותפיו לממשלה לא יוכלו להתנקות מהאשמה ומהכתם. שרים וחברי כנסת מהקואליציה תקפו בחמת זעם את השר גולדקנופ; ראש הממשלה אפילו את זה לא הצליח לעשות. פוליטיקה לפני מדינה. אבל כשאבק המילים הגדולות שקע, נותרנו עם השאלה הפשוטה: שרי מפלגות הציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד, מה עשיתם בשנה וחצי של מלחמה כדי שחרדים יתגייסו? תציינו פעולה אחת משמעותית. כמובן שלא התניתם את המשך ישיבתכם בקואליציה בכך שצעירים חרדים ישתתפו בזכות ובחובה לשרת, וכך יקלו על מי שכן משרת. זה לא מספיק גבוה בסדרי העדיפויות שלכם. יתרה מזאת, אתם מעניקים גב להמשך ההשתמטות בשותפות פוליטית ובהעברת תקציבים. אחרי שנה וחצי של מלחמה, למעלה מ-1,800 הרוגים, עשרות אלפי נפגעים ואין סוף סבבים של מילואים, מילים כבר לא יספיקו. הכתם עליכם. לוחמי צה"ל, דתיים וחילונים, הנלחמים כתף אל כתף, ראויים להרבה יותר. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא. אה, הינה, הוא פה. לפנים משורת הדין, ידידי.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
שלום, אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי וחברותיי, אני מבקש לנצל את הזמן כדי לבקש מגורמים אלמוניים שמקורבים לגורם מדיני רם-דרג להימנע מתיאוריות קונספירציה. על פי החוק, מותר להחליט שרוצים לפטר את ראש השב"כ, אבל אי-אפשר להניח, אי-אפשר להניח ואי-אפשר להניח למציאות הזאת שגורמים בכירים נותנים יד לאמירה, למחשבה, ולו הקלה שבקלות, שראש שירות הביטחון והסובבים אותו מונעים ידיעה ברורה, גמורה, ואפילו קרובה לכך, של פשיטה של אויב, של תקיפה קרובה לוודאות, כשהם שומרים את זה לעצמם – לא מעירים את זה, ולא אומרים להוא ולא מתייעצים עם כולנו. מה זה הדבר הזה? מאיפה זה מגיע? חברות וחברים, אני מבקש לעשות לעניין הזה סוף. יש גבול למהלכים הפוליטיים, יש גבול לעירוב מחשבות נלוזות בתוך קודש-הקודשים של ניהול המערכה המשותפת שלנו. תנו לי לספר לכם סוד: אנחנו נישאר חבוקים איש בזרועות אחותו גם אם לא נרצה. נהיה חייבים להמשיך לעבוד, להילחם, ללמוד, להתחתן, ליצור כאן, בארץ חמדת אבות המשותפת הזאת. יהיו לנו המון דברים שלא נסכים עליהם, אבל אי-אפשר לייצר מציאות שבה אנחנו, חס וחלילה, אדוני היושב-ראש, חושדים בבכירים כל כך שהם מרשים לעצמם לא לשתף את מי שצריך, לא לבצע את המהלכים הראויים כפי הבנתם; ייתכן שכפי הבנתם הכושלת, הקלוקלת אם תרצו – אם תרצו להתנסח כך. אני משוכנע שהטובים ביותר – יש טובים כמוהם – הטובים מאוד היו בראש המערכות הביטחוניות שלנו ב-6, ב-7, ב-8 באוקטובר, ונגזר עליהם להיכשל מסיבות שונות שייבחנו. אני מקווה שתהיה בחינה רצינית באותה ועדה חקירה ממלכתית מסודרת שקום תקום. אבל ברור, אי-אפשר להניח שמזימה הייתה בליבם. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
הממשלה הזאת לא מהססת להקריב כל מי ומה שצריך, והפעם על הפרק ילדות וילדים. אני לא יודעת אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אבל מחקרים מראים שעבור ילדות וילדים, ולפעמים גם עבור ההורים, גירושין זה האובדן הכואב ביותר והקשה ביותר אחרי מוות, מבחינה רגשית, מבחינה פסיכולוגית, ומאבקי הגירושין הם הדבר שמחמיר את הפגיעה, במיוחד בילדות ובילדים, יותר מכל דבר אחר. והינה מביאה הממשלה חוק שהולך להעצים, להגדיל, להחמיר את מרוץ הסמכויות ואת מאבקי הגירושין על ספידים. כמו כל דבר שהממשלה הזאת אוהבת, כל נזק – על ספידים. כי לא מספיק ילדות וילדים כבר נפגעו בשנה וחצי האחרונות; לא מספיק ילדות וילדים איבדו את ההורים שלהם, או צריכים וצריכות להתמודד עם הורים שנפצעו פציעות אנושות וסובלות וסובלים מפוסט טראומה שתלווה אותם עכשיו חיים שלמים; ילדות וילדים בעוטף, אחרי שנים של טראומה מריצה מאזעקות, עם הזוועה שעברה עליהם ב-7 באוקטובר; ילדות וילדים בצפון שכבר שנה וחצי אין להם בית; ילדות וילדים בכל רחבי הארץ שחיים תחת מלחמה, שחלקה הגדול מיותר כבר הרבה מאוד זמן; עכשיו הילדות והילדים האלה מוקרבים לעולת בתי הדין הרבניים, סמכויות בתי הדין הרבניים. מי תשמע, סמכויות שבית המשפט העליון גזל מהם, אוי אוי אוי, כמו שאומרים אצלנו. באמת, בית המשפט העליון גזל מבתי הדין הרבניים את הסמכות לקרוע זוגות וילדות וילדים לגזרים. אז, חברות וחברים, מה שנדרש כדי להסדיר מזונות ילדות וילדים בישראל הוא חוק שיעשה קריטריונים איך פוסקים מזונות, ולא לפי מה שבא למי שבא ברגע נתון. צריך קריטריונים לפי מה נקבעים המזונות האלה, גם בצד של הילדות והילדים וגם בצד של ההורות וההורים – ההכנסות שלהם, העבודות שלהם. ואתם יודעות ויודעים מה צריך עוד יותר? צריך שיהיו הכנסות להורים, שהם יוכלו לפרנס את הילדים שלהם. כי אתם יודעות ויודעים מה הגורם מספר אחת לגירושין במדינת ישראל? אדוני היו"ר, אתה יודע מה זה? קשיים כלכליים. אתה יודע כמה החמירו הקשיים הכלכליים של ההורים בישראל בשנה וחצי האחרונות, וכמה התקציב שאתם תביאו הערב הולך להחמיר אותם עוד יותר? כמה גירושים אתם תביאו על ישראל? אז מה אתם מביאים? עוד החמרה במרוץ הסמכויות על הגירושין. באמת, לא מספיק ילדות וילדים שילמו את המחיר, בואו, בואו נוסיף עוד קצת לערמה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי לסכם את הדיון. בבקשה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה, מציע החוק – – –
היו"ר ארז מלול:
לא, זה חוק ממשלתי. זה חוק ממשלתי, זה של הממשלה, זה שלך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מלול. גם לך יש הצעת חוק פרטית כזאת, אם אני לא טועה. למה לא הצמדת?
היו"ר ארז מלול:
זה יוצמד בקרוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אחרי ראשונה? לפני ראשונה עושים הצמדה.
היו"ר ארז מלול:
כן, לא עברו 45 יום, עזוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
טוב, האמת היא ששמעתי חלק מהדוברים. חלק, כדרכם, דיברו דברי טעם, וחלק, כדרכם – פחות. חברת הכנסת מיכאלי דיברה קודם דברים – הינה, היא פה איתנו – ואני חושב שאם רוצים לבקר את בתי הדין אפשר לבקר. למשל, מה אפשר לבקר? שלפתוח תיק בבית המשפט לוקח פי 20 זמן מבית דין. למשל.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
למה אין דיינות, למשל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה הקשר?
דבי ביטון (יש עתיד):
השר מלכיאלי – – – אני שנים, שנים – – – אני למשל נכנסתי עם אישה, ולא אחת – – – שאישה תרגיש גם בנוח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל זו עוד סוגיה. שנייה, זו עוד סוגיה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אנחנו כעורכות דין – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הבאתן סוגיה. בסדר, זו סוגיה, נדבר עליה.
דבי ביטון (יש עתיד):
גם דיינות, בשביל התחושה של האישה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר, סוגיה יפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, יהיו פעם דיינות בבית הדין הרבני?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז למה אתה רוצה שנסכים לחוק הזה? שמעת את הדברים שלי, שאמרתי?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. מירב, אני רוצה להגיד לך משהו, סתם שתדעי, החוק הזה הוא חוק שמיטיב עם גברים או עם נשים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מניחה שלטעמך הוא מיטיב עם נשים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא לטעמי. ארגוני הנשים – ארגוני הגברים הם נגד החוק הזה. הינה, טלי נמצאת כאן – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, ארגוני הנשים נגד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא לא לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל הם כתבו – – – תן לי ארגון נשים – – –
היו"ר ארז מלול:
הוא צודק. מי עתר לבג"ץ? למה החוק הזה נולד?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מי עתר לבג"ץ? ארגוני הגברים.
היו"ר ארז מלול:
ארבעה גברים, לא ארגוני הגברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מותר לנו לריב. מותר לריב – לא על עובדות.
היו"ר ארז מלול:
אבל לא על מציאות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא רבה איתך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, בכללי.
היו"ר ארז מלול:
מותר לחלוק, לא לריב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מירב, החוק הזה הוא חוק שמיטיב רק עם נשים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסביר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אסביר.
קריאה:
תודה רבה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
לא תודה, מה זה קשור, תודה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אסביר. כי בתי הדין, במזונות, נותנים לנשים יותר מאשר בתי המשפט ובתי הדין למשפחה. זו לא סטטיסטיקה, זה 100%. יש פה עורכי דין של משפחה. קודם טלי אמרה לי: תגיד לי, איך אתה, כגבר, מעז להגיש הצעת חוק כזאת? לא אכפת לך? אתה לא מבין שמחר אתם תאכלו אותה? אתה לא מבין את המשמעות של זה? אמרתי לה: את צודקת, ואני מבין, ואני מגיש את זה. ארגוני הנשים, רובם המוחלט, שלחו מכתבים בעד החוק הזה. מהפסיקה של בג"ץ, הרבה גברים קפצו והגישו עתירות לבטל פסקי דין שהיו. לכן רצנו עם החוק. כלומר, דיינים-דיינות – סוגיה יפה, לא במקומה. כי החוק הזה מיטיב רק עם נשים. תשאלי עורכי דין למשפחה, לא אותי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, אני התמחיתי בדיני משפחה. אתה יודע, אני גם עורכת דין. חצי שנה מההתמחות שלי הייתה בדיני משפחה. אחד הדברים הקשים בבית הדין הרבני, הינה, אני אומרת לך, גם דבי – היא עסוקה בעצמה, רגע, שנייה – אני אומרת לך, אחד הדברים שאתה מרגיש, שבגלל שהאישה היא זו שמקבלת את הגט מהגבר, היא מראש בעמדת נחיתות. אתה מסכים איתי? אין שוויון בגט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון, כי הגבר נותן, הוא המקדש. אבל זה לא החוק הזה. את רוצה דיון פילוסופי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אבל הכניסה לבית הדין הרבני מראש – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל הנשים רוצות, כי החוק הזה לטובתן. עוד פעם, כשבג"ץ ביטל את החוק הזה הנשים קפצו, כי זה הזיק להן, ביטול החוק.
היו"ר ארז מלול:
אני אוסיף. מירב, מאז שנהייתה משמורת משותפת, בתי המשפט למשפחה אומרים: משמורת משותפת – חצי-חצי בכול. בתי הדין אומרים: למרות שזה משמורת משותפת, הבעל צריך להביא עוד – בגלל שהוא כאילו אחראי למזונות של הבית – גם במשמורת, עוד יותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, מלכיאלי, במשמורת משותפת בית הדין הרבני פוסק מזונות?
היו"ר ארז מלול:
הוא נותן מזונות. נותן לבעל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בטח, בוודאי. הוא נותן, כן, לכן ארגוני הנשים רוצים את החוק הזה.
היו"ר ארז מלול:
זו הנקודה. בית המשפט לא נותן כלום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, חכה, נראה לי שהוא שולט בחומר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הוא גם יודע.
היו"ר ארז מלול:
גם אני עורך דין.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אולי יותר טוב ממני. הוא גם ממשרד הדתות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ארז, היית עורך דין – – –
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, אבל עזרתי לו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לארז יש גם הצעת חוק כזאת, והוא הגיע למשרד הדתות – – –
היו"ר ארז מלול:
קראתי את פסק הדין של סולברג, של השופטת וילנר, בעיון, כמה פעמים, ולמדתי את הנושא. מ-1969 – לא 1959 – הלכת שרגאי, ועד היום.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אגב, מירב, מעניין שהשופטות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – זה יעלה?
היו"ר ארז מלול:
תקראי את פסק הדין עכשיו, תאמיני לי – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
המעניין הוא שהשופטות בבג"ץ היו נגד החוק והשופט היה בעד החוק. עולם הפוך. אבל בסדר, עזבי, לא משנה. המושג שאת אומרת, כניסה של אישה לבית הדין – אפשר לדבר על זה. בסוף צריך להבין מה המעמד של דיינים. יש עמדת ההלכה. אי-אפשר לדרוש מבתי הדין להיות משהו שהוא נגד עמדה של ההלכה. בסדר. אבל בסוף, אם אנחנו רוצים לבחון את הצעת החוק הזאת, למי היא מיטיבה – היא מטיבה עם נשים. כניסה של אישה לבית הדין – אפשר לדבר על זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
באמת אני שואלת אותך, למה אתה חושב שלא צריכות להיות דיינות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא אמרתי שלא צריך, אמרתי שההלכה מתנגדת לזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
את רוצה שיעור הלכה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אני שואלת למה שופטות כן – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שופטות זה לא משהו הלכתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל יש שופטות דתיות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון. צריך לשאול אותם איך – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שופטות דתיות. שופטת בית משפט עליון – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הם פוסקים על פי ההלכה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה תמיד הולך לפי ההלכה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש גם עין תחת עין, שן תחת שן. אתה יודע שאני למדתי משפט עברי? יש קטיעת איברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין הלכה כזאת בכלל. אין הלכה כזאת של עין תחת עין. את מצטטת דבר לא נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה אומר לי? יש קטיעת איברים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. לא. לא. אין דבר כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה למדת – משפטים למדת?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
משפטים לא, תורה – כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
משפט עברי למדת? במשפט עברי יש קטיעת איברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין עין תחת עין. לא נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר לי? עשיתי על זה סמינריון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז הסמינריון שלך – קיבלת ציון בטעות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אני למדתי משפטים, לא אתה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מירב, אין דבר כזה. מירב, תעשי לי טובה. אין בהלכה קטיעת איברים. לא היה ולא נברא. את מצטטת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, את פרופ' קירשנבאום, זיכרונו לברכה, אתה מכיר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
על הרמב"ם שמעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני שואלת אותך – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
על הרמב"ם, יותר מהפרופסור, שמעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברור ששמעתי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז הרמב"ם אומר שאין קטיעת איברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לי שאלה אליך. שנייה, מנהלים את הדיון. במשפט – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הרמב"ם גם אומר שבמקרה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה לא יודע לקרוא רמב"ם. שנייה. אני אביא לך רמב"ם מנוקד, שתי דקות. שתי דקות – רמב"ם מנוקד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
במשפט העברי, יש או אין קטיעת איברים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מעולם לא היה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זאת אומרת שהם המציאו אירוע שלם שמעולם לא היה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן, כן, כן. אני מוסרט פה – ערוץ הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, כל דבר שאתה הולך היום – לפי ההלכה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל דבר. אז איך – אני מנסה להסביר דברים, שיש אנשים מהציונות הדתית, לצורך העניין נגיד שהם מתגייסים לצבא. אה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא "אה". לא "אה". נכנסת לסוגיה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אענה. את נכנסת פה לסוגיה פוליטית, שאני חושב שזה לא המקום לדבר על זה. אני אקיים איתך על זה שיח, אין בעיה. עזבי. אבל – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אלעזר, מה אתה מעיף יד? מה, מה? לזלזל הכי קל. תתעמת איתי הלכתית, לא סיפורים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה רוצה שאני אענה לך?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אל תענה. כי אתה לא יודע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – מזלזל – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? פעם אחת ולתמיד. אתה אמרת לי: קטיעת איברים – אין.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין דבר כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. אז מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? בעד או נגד? אל תלך לסוגיה פוליטית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בעזרת השם, אני אתן לך סוגיה הלכתית, אבל זה לא מתאים פה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, אז איפה מתאים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נקיים שיח בינינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, זה שגולדקנופ רוקד בחתונה שאומרים שם את מה שאומרים – אני מזועזעת להגיד את זה – מה דעתך על זה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הוא גם מיהר להתנצל, אני חושב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הוא התנצל? אתה ראית את ההתנצלות שלו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא ראיתי, קראתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, את יגאל גואטה מש"ס העפתם על זה שהוא שהלך לחתונה של גיי, למה עליו אתה לא אומר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, לא קראתי. שנייה. אני חושב שההתנצלות שלו הייתה במקומה, וזה בסדר גמור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שב, שב, וסרלאוף, אנחנו מדברים. מה, נהיית מרכז הקואליציה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני חושב שההתנצלות הייתה במקומה – את רואה, אופיר אומר לי לרדת. איך אני יכול להסביר לך סוגיה כזאת גדולה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואללה, הציל אותך. לא ענית לי אם ההלכה בעד או נגד גיוס לצבא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא הציל. עד ארבע שעות – אני אסביר לך. מבטיח לך תשובה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ולא ענית לי על גולדקנופ. אבל את יגאל גואטה זרקתם על חתונה של גיי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, על גולדקנופ עניתי. רבותיי, אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ירדת בדיוק בזמן.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לשר לשירותי דת. חבריי חברי הכנסת, בבקשה תפסו את מקומותיכם. הצבעה שמית. מירב, הצבעה שמית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת.
היו"ר ארז מלול:
אז תעדכנו אותי קצת, מדי פעם. מדי פעם תעדכנו. אם כך, ההצבעה היא הצבעה אלקטרונית. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר ארז מלול:
אלקין, אלקין, גדעון סער הצביע נגד. הוא טעה, לדעתי. להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 43 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול, שר החוץ גדעון סער הצביע בעד – התכוון להצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1844).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. המזכיר, מי מציג את החוק? אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים שנמצאים פה, הצעת החוק שלפנינו היא המשך ישיר למאמץ המתמשך להנגיש שירותים חיוניים לאזרחי ישראל. לפני כשנה, על רקע אתגרי התקופה והשלכות מלחמת חרבות ברזל, אימצה הכנסת הוראת שעה שאפשרה הגשת בקשות מקוונות להנפקת תעודות זהות ודרכונים. המטרה הייתה להקל על תושבים מפונים, על חיילי סדיר ומילואים הפועלים בגזרות השונות ועל לשכות רשות האוכלוסין וההגירה, שנדרשו להתמודד עם העומסים הכבדים. ומאז הנתונים מדברים בעד עצמם – במשך שמונה חודשים, מאז כניסתה לתוקף של אותה הוראת שעה, למעלה מ-92,000 אזרחים קיבלו מסמכי זיהוי לאחר הגשת בקשה מקוונת, מתוכם 78,000 אזרחים הנפיקו תעודת זהות ללא צורך בהתייצבות פיזית בלשכה. כעת מוצע להאריך את ההסדר לגבי הנפקת תעודות זהות באופן מקוון לתקופה של שנה, עם אפשרות להארכה נוספת של עד שנה, מתוך הבנה שהצורך בכך עדיין קיים. הצעת החוק צפויה להקל באופן משמעותי על אזרחים רבים שעדיין מתמודדים עם מצב הלחימה והשלכותיו, וכן להקל על לשכות רשות האוכלוסין, אשר פועלות תחת עומס רב, שצפוי רק להתעצם, בין היתר לאור חזרת הפעילות של חברות התעופה הזרות. לפי ההצעה, ובדומה להסדר הקודם, תעודות הזהות שיונפקו באמצעות הגשת בקשות מרחוק, יהיו בתוקף למשך חמש שנים בלבד. חשוב להדגיש שלאחר התייעצויות ודיונים שהתקיימו בנושא, לרבות דיונים עם הממונה על יישומים ביומטריים, הוחלט לאפשר את השירות להוצאת תעודות זהות בלבד, בשל המאפיינים והשימושים השונים של תעודות זהות ושל דרכונים. התיקון המוצע יאפשר להמשיך ולשרת את הציבור ביעילות. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, ולסייע לנו להמשיך ולהעניק שירות טוב, מהיר ובטוח לכל אזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לכבוד השר. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה האנטי-ציונית הראשונה זאת הממשלה הזאת.
אושר שקלים (הליכוד):
איך הגעת לזה – – –
נעמה לזימי (העבודה):
ממשלת הדיפ-סטייט האמיתית של ישראל. בממשלה הזאת – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אושר שקלים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
נעמה לזימי (העבודה):
בממשלה הזאת משרתים את קטר במקום את המדינה.
אושר שקלים (הליכוד):
בדרכים הרבה יותר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לפחות לא משת"פים של קטר.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב, זה לא בסדר. חבר הכנסת אושר שקלים.
נעמה לזימי (העבודה):
ממשלת ישראל בשירות מדינה עוינת, וכולם מחפים. אפילו מפטרים ראש שב"כ רק כדי לחמוק מהפרשה עם החשדות הכבדים בבגידה במדינה. ממשלת הדיפ-סטייט האמיתית היא זו שחותרת תחת כל נורמות השלטון והחוק. לפטר את כולם, רק לא להודות במה שנעשה כאן. ממשלה ששולחת חיילים אל הקרב רק כדי לשרוד פוליטית; ממשלה שמפקירה את האחים שלנו מעונים בשבי החמאס רק כדי לשרוד פוליטית; ממשלה שמחזירה כהניסט מורשע, שכשל בתפקידו בכל פרמטר, רק כדי לשרוד פוליטית. והינה, ראש השב"כ לשעבר בורח מכיסאו. גם הוא יודע שכל מה שאני אומרת אמת לאמיתה. אמת לאמיתה. אתם החלטתם להחריב את כל מוסדות השלטון והחוק במדינה הזאת, היקרה הזאת – כדי מה? לשבת על הכיסא שלכם? הכיסא שלכם עדיין נוח? הוא שווה את הקורבן? הוא שווה את ההקרבה? אתם יכולים להסתכל בעיניים של המשפחות שהעדפתם הכול על פניהן? יכולים להסתכל למילואימניקים בעיניים כשאתם שולחים אותם שוב אל הקרב, ועבור מה? כדי שבן גביר יחזור לכיסא שלו? כדי שנתניהו יזכה בעוד כמה חודשים? תחריבו פה הכול? עבור מה תחריבו פה הכול עבור כיסא? איפה אהבת ישראל שלכם? שכחתם את אהבת ישראל. איפה המוסר היהודי שלכם? אתם מזמן שכחתם מה זה להיות יהודים. איפה החמלה והאנושיות שלכם? אתם לא יודעים מה זה להיות בני אדם. אני אגיד לכם את זה, כי זאת האמת: אתם הממשלה האנטי-ציונית הראשונה לישראל, ממשלה שכל-כולה דיפ-סטייט אמיתי, שבה חותרים תחת החוק, שבה מאיימים לא לקיים את הוראות החוק, שבה מכופפים את החוק או מחוקקים חוקים נגד החוק הקיים, רק כדי לחמוק מאימת הדין. פיטורי יועמ"שית, ראש שב"כ, מינוי מפכ"ל מטעם – כל מה שבא, לא תבחלו בכלום. אני רוצה להגיד לכם: ישראל האמיתית תנצח. ישראל של אהבת האדם והערבות ההדדית תנצח. התקווה תנצח. אתם תיפלו, אנחנו נתקן.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה.
דן אילוז (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן להגיד את האמת, בלי מסכות, בלי פוליטיקלי קורקט. שנים מוכרים לנו את האשליה שאפליה מתקנת היא צדק היסטורי, אבל בפועל מדובר באפליה נגד הרוב הציוני של מדינת ישראל. אפליה מתקנת לא מתקנת, היא מקלקלת. היא לא יוצרת הזדמנות שווה, היא מחסלת את העיקרון הכי בסיסי של חברה בריאה: לתגמל את מי שתורם. במקום לאפשר לכל אחד להתקדם בזכות כישרון, עבודה קשה ומאמץ, המדינה קובעת מראש למי מגיע יותר – לא לפי תרומה אלא לפי זהות. וככה היא פוגעת בלוחמים ובמילואימניקים, ולא רק בהם. היא פוגעת גם בכל אזרח יצרני. ככה זה נראה: שני צעירים מסיימים תיכון, הראשון מתגייס לקרבי, תורם שלוש שנים, עושה מילואים. רק אחרי השירות הוא מתחיל ללמוד. השני לא משרת, לא תורם. אבל כששניהם נרשמים לאוניברסיטה, דווקא זה שלא תרם מתקבל ראשון, מסיים את לימודיו לפני שהראשון אפילו ניגש להתקבל אליהם. ובקבלה יעדיפו את מי שלא שירת. למה? כי המדינה החליטה להעדיף זהות ולא עשייה. זה ממשיך בדיור, בשוק העבודה, במשאבים ציבוריים. מי שלא משרת ולא תורם מקבל עדיפות, וחייל משוחרר נדחק לאחור כאילו היה אזרח סוג ב'. המסר ברור: תורם? פראייר. לא משרת? מתוגמל. ותשאלו את חיילי המילואים שעשו 250 ימי מילואים בשנה. בזמן שהם נפרדו מהמשפחה, מהעבודה, מהחיים, המדינה בחרה להעדיף את מי שלא הרים אצבע להגנתה, לעיתים גם מי שפועל נגדה בגלוי. זה לא רק עוול מוסרי, זו התאבדות לאומית. כלכלה לא יכולה לצמוח כשהמדינה מתגמלת לפי שיוך ולא לפי תרומה. הציבור היצרני נשחק, הכישרון נדחק, והמוטיבציה בצניחה חופשית. ושלא יעזו להאשים אותנו בגזענות. התנגדות לאפליה מתקנת זו לא גזענות, זו מלחמה באפליה, זה מאבק על שוויון אמיתי, שבו כל אזרח מתקדם לפי המאמץ שלו ולא לפי הזהות. מדינה שמתגמלת חוסר תרומה, תקרוס. הגיע הזמן להפוך את המשוואה: מי שתורם יותר, יקבל יותר. לכן אני קורא לממשלה: תבטלו את מנגנוני האפליה המתקנת. תחזירו את הערכים הבסיסיים של צדק, שוויון הזדמנויות וציונות. די לעיוות, די לאבסורד. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
דן, כל הכבוד – – –
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אילוז, אל תפחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תפחד, אל תפחד – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על חזרתך לממשלת הכול דיבורים, ואני אסביר לך למה הממשלה הזאת היא ממשלת הכול דיבורים. בסוף השבוע האחרון נורו שישה טילים על מטולה ויישובי אצבע הגליל, ומייד שר הביטחון מוציא paroles et paroles, דיבורים: דין ביירות כדין מטולה, ודין מטולה כדין ביירות. משמע בביירות יחטפו על הירי על מטולה – אגב, אותה מטולה שהממשלה הזאת התעקשה שאפשר לחזור אליה ואין שום מניעה ביטחונית, אותה מטולה שעומד שם ראש העיר ואומר: העיר הזאת מופקרת. לצערי, הסתבר שהוא צדק. פתאום, לא חלפו ארבע שעות ומוציאים הבהרה מלשכת ראש הממשלה שביירות בכלל לא על השולחן בבנק המטרות שנותנים לחיל האוויר, וחזרנו לקונספציית הפגזת גבעות החול הריקות. משמע, צה"ל מגיב, האויב מורתע, והינה עוד מעט הם מתחננים שוב להפסקת אש. לצערי, חזרתם בדיוק לאותה קונספציה. ואז נזכרתי ששר הביטחון הזה, ב-7 באוקטובר הוא היה שר האנרגיה והמים, ומייד אחר כך, ב-12 באוקטובר, הוא מפרסם: אף מתג חשמל לא יורם, שיבר מים לא ייפתח ומשאית דלק לא תיכנס לרצועה. לא היה צריך הרבה, רק ארבעה ימים, כדי להפוך את הדברים האלה ולהכניס משאיות דלק ומים וחשמל. ושוב הממשלה הזאת הוכיחה לנו שהיא טובה בדבר אחד: בדיבורים, באיומים. אבל במה שנוגע לביטחון מדינת ישראל, מדינת ישראל נמצאת בסוף סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. ולצערי, אותה קונספציה שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר, אותה קונספציה שהוביל ראש הממשלה – שאמר נקנה שקט לטווח הקצר במחיר הטווח הארוך, נעביר כסף לחמאס כדי שהוא לא יירה עלינו, ובדרך הזאת תדלק את מנהרות הטרור – אותה קונספציה בדיוק שולטת עכשיו, אותה קונספציה שמאפשרת לממשלה הזאת שוב להבליג ולהכיל את הירי על יישובי הצפון. אז אני אומר לכם, לא תהיה ברירה, אנחנו נקים כאן ממשלה ציונית. אנחנו נקים כאן ממשלה שתעבור מהכלה להכרעה ושתקבע שחייבים לתפוס אזור חיץ בין הלבנון לבין יישובי הצפון עד שחיזבאללה יפורק מנשקו. זאת הדרך היחידה להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, ואנחנו נעשה את זה, אחרי שתסיימו עם הדיבורים שלכם.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שמת מכתב אצל ראש הממשלה? היה דיווח שאתה מתפטר. תאיר את עינינו. אבי, תאיר את עינינו.
היו"ר ארז מלול:
חכה, בוא נשמע מה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה איתך, אתה מתפטר בסוף, או מה?
היו"ר ארז מלול:
מירב, הם שואלים אותו יפה, פתאום את קמה. שאלו אותו.
קריאות:
– – –
היו"ר ארז מלול:
אני לא מבין, אתם בעד או נגד?
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חלל צה"ל גיא שבתאי, השם ייקום דמו, היה כדורגלן מצטיין, שדווקא בשהותו בארצות הברית מצא את יהדותו. הוא חזר לארץ, חזר בתשובה, הלך ללמוד במכון מאיר בירושלים, התחתן ולמד בישיבות נוספות. בהמשך הוא החל לשמש גם כאיש חינוך בישיבת חורב בירושלים. בסוף חודש תשרי השנה, בקרב בלבנון שבו נפלו חמישה לוחמים נפצע גיא, השם ייקום דמו, ששירת באותו גדוד מטעם הרבנות הצבאית. לאחר שבועיים, ב-ז' בחשוון, הוא השיב את נשמתו הטהורה לבוראו. גיא השאיר אחריו אישה ושלוש בנות. אחת מבנותיו לומדת בבית ספר ששייך למוסדות המוכר שאינו רשמי. בית ספר תורני-לאומי לבנות ממשפחות כמו משפחתו של גיא, השם ייקום דמו; בית ספר שגם הוא מקופח בצורה חריפה בתקציביו לעומת מוסדות החינוך האחרים במדינת ישראל; בית ספר שבו הורים משלמים מאות שקלים בחודש עבור לימודיה של כל בת, רק בשביל שיוכלו לחנך אותן בהתאם לאמונתם ולערכיהם; בית ספר שהמורות שבו נאלצות להסתפק במשכורת רעב, כי מבחינת הדיפ-סטייט במשרד החינוך של המדינה היהודית, חינוך תורני לאומי שכזה אינו זכאי לתקצוב כמו החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי או הרשתות החרדיות. נושא זה של השוואת התקציבים לתלמודי התורה הלאומיים ובתי הספר לבנות מופיע בהסכם הקואליציוני, ועל מימושו אני נאבק מאז כניסתי לממשלה. כמו בתו של גיא, השם ייקום דמו, ישנם עוד אלפי ילדים, שהוריהם שמשרתים בסבבים חוזרים ונשנים של מילואים בשנה וחצי האחרונות ממשיכים להיות מופלים במוסדות החינוך של ילדיהם בתקציבים שמופחתים בעשרות אחוזים לעומת מוסדות החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי והרשתות החרדיות. כאשר הגעתי לבית האבלים של משפחת שבתאי לניחום, אלישבע, אימא של האלמנה, פנתה אליי בשאלה נוקבת: מה עם תיקון העוול בתקציב לתלמודי התורה ובתי הספר לבנות? מה, אין להם לב שם למעלה? הם לא מבינים? אני משאיר את השאלה פתוחה לראש הממשלה ולשר החינוך. אבל אני לא מתכוון לעמוד עוד מנגד. לצערי היות שהסוגיה הזאת לא נפתרה והיות שנודע לי ממזכיר הממשלה ושר החינוך שהם לא מתכוונים להשוות את התקציבים, אגיש היום מכתב התפטרות מתפקידי כסגן שר ואצביע נגד התקציב. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 162) (הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו, רון כץ, לימור סון הר מלך ומשה סולומון בנושא: הצורך הדחוף לצמצום פערים בהשכלה גבוהה של יהודי אתיופיה ופיקוח על מלגות לבני הקהילה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, סימון מושיאשוילי, חילי טרופר ומיכל מרים וולדיגר בנושא: הלנת שכרן של עשרות מדריכות השתלמויות לגננות ומורים במרכזי פסג"ה; בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת משה טור פז בנושא: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים וסיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים. המלצות הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: גילום מס בשל לינת חברי הכנסת בבית מלון בירושלים, ובנושא: שינוי אופן התשלום עבור שירותי תקשורת לחברי הכנסת. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. נראה לי שאבי מעוז יתקזז עם עידן רול. אם הוא יתפטר אז הוא יתקזז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. אחד לכם, אחד לנו. תודה רבה, אדוני היושב בראש. זה – לשמור על איזונים ובלמים. אני מרגישה שהנושא של גולדקנופ, עוד לא מיציתי אותו, ולכן אני רוצה להגיד לך על זה משהו. חשבתי לעצמי משהו. לפני שבוע וחצי כל המדינה רעדה. למה היא רעדה? כי לפיד התראיין באיזה פודקאסט – פודקאסט שאני לא יודעת כמה מאזינים לו, לא מזלזלת, אבל בוא נגיד, שטויות – ואמר מה שאמר על אורית סטרוק. לא היה שר אחד או חבר כנסת אחד שלא גינה. מה זה גינה? מיקי, הייתה תחרות מי מגנה יותר את לפיד על זה שהוא אמר שכשהוא רואה אותה הוא צריך העלאה. אין שר שלא גינה. המגישים בתוכניות, לא רק בערוץ של צפון קוריאה, בערוץ 12, ב-13, ב-11, בכל ריאיון שעלינו, אמרו לנו: אבל מה את חושבת על מה שלפיד אמר? וברדיו – העלו אותי אצל ספי ויניר: מה את חושבת – שלפיד אמר? כולם. ואתמול – עזבו רגע, שנייה אני שמה את גולדקנופ בצד – השר העבריין, הלוא הוא איתמר בן גביר, תקף פיזית את ראש השב"כ. תקף אותו פיזית. הייתה ישיבה על סוריה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
חבל שלא נתנו לו, היה מכסח אותו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תבין, הוא יצא החוצה – – –
היו"ר ארז מלול:
אני עדיין לא מאמין לזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא יצא החוצה, שמע על הדיווח ב-12 – הרי אין נרקומן תקשורת כמו בן גביר – חזר ותקף פיזית.
היו"ר ארז מלול:
רונן בר בכושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזבו רגע, אין כוחות, כן? זה לא כוחות. בין – בוא, קצת קציצה, אין מה להגיד, לבין ראש השב"כ, שהוא אדם חזק. בוא נגיד, הוא הגיע מפעילות השטח הכי מבצעית של השב"כ. זאת אומרת, בוא נגיד במילים שלנו, זה לא כוחות. הוא, העבריין, שהניסיון הכי – יש לו תמונות שהוא בועט בשוטרים. אתה מכיר אותו, היית מפקד מחוז ירושלים – מתמודד. זה כמו העכבר שצועק על האריה. תגיד לי, מה, באמת באת לתקוף פיזית את ראש השב"כ? אני שמחה שאתם מבסוטים. עזבו שנייה איפה הוא ואיפה זה, עזבו שזה לא מלחמה בכלל, אבל אף אחד מכם לא מגנה ששר בממשלה שתוקף פיזית? עזבו שזה לא כוחות, עזבו שזה עכבר וזה אריה, עזבו שזה קציצה וזה לוחם, עזבו. אף אחד לא בא ואומר: לא תוקפים ראש שב"כ? הבנתי שהשרים היו בהלם. הבנתי שהעובדים היו בהלם. הלם. היו בשוק, לא האמינו שזה קורה מול העיניים שלהם. למה אף אחד מכם לא מגנה? למה? אבל מהאמירה של לפיד על סטרוק כל הדגים הקפואים התעוררו. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. מישהו שם מפעיל – להוריד את הווליום, בבקשה. חבר הכנסת דן אילוז, שלום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בוועדת החוץ והביטחון התגלגל לאיטו חוק גיוס, או חוק השתמטות. התגלגל, התגלגל, התגלגל, עד שנעצר. אין דיונים בוועדת החוץ והביטחון על חוק הגיוס. אין. הלוא איפה יש דיונים על חוק הגיוס? בוועדת הכספים. סמוטריץ' – הוא מוביל את חוק הגיוס; משה סולומון בא להרים את האצבע בוועדת הכספים על חוק הגיוס. הרב סורוצקין ושר השיכון גולדקנופ מוציאים להם אצבע משולשת, ואומרים: נראה אתכם. אנחנו נשיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", "נמות ולא נתגייס", "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים", ואתם תמשיכו לממן. הילדים שלנו, של הציונות הדתית, ילכו למילואים, יפסידו עסקים, המשפחות יקבלו טיפולים פסיכולוגיים, ואתם תממנו את ההשתמטות, גם כשהיא תרקוד על הדם של כולנו – לא שלה. גם כשסורוצקין וגולדקנופ, בתירוצים עלובים – עמדנו, קפאנו, לא אנחנו שרנו – כאילו הם לא ידעו לאיזה חתונות הם הולכים, כאילו הם לא ידעו מה ישירו, כאילו הם לא שולחים גם את הנכדים שלהם למוסדות שלא רק שמחנכים שם לא לשרת, בשיעורי זמרה מלמדים אותם: "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". ואחרי זה הם יוציאו – זה מצחיק אותי, סליחה שאני מחייך – הודעת גינוי לגולדקנופ. הם חושבים שהציבור שמצביע למה שנקרא הציונות הדתית הוא ציבור מטומטם. כאילו הנשים של המשרתים, האימהות של הילדים שההורים שלהם פעם חמישית בעזה, לא מבינות שסמוטריץ' דואג שגם הילדים הקטנים יהיו פעם עשירית בעזה, בגלל שהוא ממשיך לממן בחוק הגיוס האמיתי, שהוא תקציב המדינה, את ההשתמטות, או ליתר דיוק גם את החינוך להשתמטות.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בזמן האחרון אנחנו עדים לאסקלציה באלימות, לאסקלציה באיומים, לדיבורים על מלחמת אזרחים, על שפיכות דמים. לא אזהרות, אלא איומים. ובאים אלינו ואומרים: אתם אחראים. אתם על ההגה, אתם צריכים אולי לוותר, אתם צריכים אולי לעצור – כמו שאמר גם נשיא המדינה – אתם צריכים להתקפל, אתם צריכים להתכופף. רק שוכחים שכבר ניסינו את זה. ניסינו את זה לפני 7 באוקטובר. בספטמבר ובאוקטובר 2023 כבר לא הייתה חקיקה משפטית. אנחנו ויתרנו עליה. למרות זאת, ביום כיפור של אותה שנה הותקפו מתפללים ברחובות ישראל; בסוכות של אותה שנה שרפו סוכות במדינת היהודים. יהודים שרפו סוכות, נגד הדתה במרחב הציבורי. אז אל תספרו לנו סיפורים, מכיוון שאלה שמדברים על מלחמת אזרחים ועל שפיכות דמים לא עושים את זה בגלל סיבה. אי-אפשר באמת לדבר איתם, אלא הם החליטו שזה יהיה בדרכם או שלא יהיה בכלל. לא אכפת להם לשרוף את הבית, לא אכפת להם להטביע את הספינה, לא אכפת להם שום דבר. רק הם ומה שהם רוצים. אז לא. זה נגמר, זה לא יהיה. אנחנו נעמוד על שלנו, אנחנו נתקדם בחקיקה המשפטית כפי שאנחנו חושבים לנכון, אנחנו נפטר – הממשלה תפטר את מי שהיא חושבת שהיא צריכה לפטר. ולא תהיה פה מלחמת אזרחים ולא תהיה פה שפיכות דמים, מכיוון שהרוב המוחלט של עם ישראל לא עם המטורפים האלה. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חנוך, תשמע, מילים כדרבונות.
נאור שירי (יש עתיד):
עוד לא שרפו סוכות.
רון כץ (יש עתיד):
עוד לא שרפו סוכות.
היו"ר ארז מלול:
לא, על הרעיון.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
ברחובות שרפו.
קריאה:
חנוך – – – את המילים, תביא דורבנות.
רון כץ (יש עתיד):
תאמינו לי, אין לתאר. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה לברך את עידן, היועץ שלי, על הולדת בתו אתמול, נסיכה חדשה שהצטרפה למשפחה. קודם כול נתחיל בחיובי. אחרי שאמרתי את הדברים האלה, קפצה לי עכשיו הודעת דוברות של שר הפיתות והטיקטוק בכבודו ובעצמו. לא שמישהו הוציא את זה, הוא בעצמו מוציא סינק – – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
שר שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
רון כץ (יש עתיד):
השר וסרלאוף, תקשיב לדברים ואחרי זה תענה, אני חושב שגם אתה תסכים איתי. אם יש משהו טוב במפלגה שלכם, זה רק אתה. שר הפיתות והטיקטוק, שמוציא את הדברים מטעמו, אומר כך: ראש השב"כ בדק חשדות לחתירה תחת הדמוקרטיה וסדרי השלטון. לא צריך את השב"כ לדעת שבן גביר חותר תחת הדמוקרטיה, לא צריך אותו. למרות שהוא מוסמך, סעיף 7א קובע בדיוק את זה. זה מה שהשב"כ צריך לעשות. ומה אומר בן גביר?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אבל השב"כ חוקר חקירות – – –
רון כץ (יש עתיד):
אחרי שסיים עם היועצת המשפטית לממשלה – תקשיב עד הסוף – אחרי שסיים עם היועצת המשפטית לממשלה, שהיא הראשונה שזיהתה את הסכנה, אז הוא סימן אותה ואמר: אני לא אחזור לממשלה עד שתדיחו אותה. עכשיו הוא עובר לראש השב"כ, שגם זיהה את הסכנה, ואומר: בן גביר הוא סכנה למשטרה, הוא סכנה למדינה, הוא סכנה לכל מוסדות השלטון במדינת ישראל.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
חקירה פוליטית נגד נבחרי ציבור. זו בושה וחרפה.
רון כץ (יש עתיד):
אין ליצן כזה שנולד בממשלת ישראל. אין. השר וסרלאוף, אני רוצה לספר לך סקופ.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
בושה וחרפה. מי שחרד לדמוקרטיה צריך לגנות את זה.
רון כץ (יש עתיד):
השר חיים כץ החליף את בן גביר לחודשיים, ואף אחד, אפילו בבית הזה, לא שם לב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
חוקרים נבחרי ציבור. זה פוטש, זה ניסיון הפיכה. זה ניסיון הפיכה.
רון כץ (יש עתיד):
אתה יודע מי כן שם לב? מי שכן שם לב אלה אותם כבאים ושוטרים שקיבלו תוספת שכר. למה השר חיים כץ הצליח לתת להם את תוספת השכר ושר הטיקטוק והפיתות לא הצליח? קוראים לזה תהליכי עבודה, קוראים לזה ניהול, קוראים לזה ארגון. מעולם האיש הזה לא ניהל שום דבר מלבד את עצמו ואת הסיעה הקטנה שלו.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מצחיק אותי שאתה מגן על רונן בר, שראש הממשלה אומר שאין בו אמון.
רון כץ (יש עתיד):
האיש הזה מעולם לא ניהל שום דבר חוץ משתי עיזים. אז עכשיו אני רוצה לומר לך משהו, השר וסרלאוף. דווקא אתה, שכן עושה עבודה טובה, צריך לצאת נגד הדברים האלה. לא יכול להיות ששר בממשלה יעמוד ויגיד - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אני יצא נגד מציאות שראש שב"כ חוקר שרים, מחפש להפליל שרים.
רון כץ (יש עתיד):
- - שראש שב"כ צריך ללכת לכלא. לאן נגיע? לאן נידרדר? ראש שב"כ, האיש ששומר עליך מתחת לבית שלך ומאבטח אותך, וכשאתה נוסע לחו"ל הוא מאבטח אותך, ומאבטח את שר הטיקטוק והפיתות.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
זה מאפשר לו לנהל חקירות פוליטיות? כמה צביעות, כמה צביעות.
רון כץ (יש עתיד):
מה צריכים לחשוב עכשיו הלוחמים שלו שנמצאים בעזה ובמקומות אחרים שלא נרחיב עליהם? מה הם צריכים לחשוב כשהם שומעים את שר הטיקטוק והפיתות, שגם אחראי על המשטרה, אומר: את ראש השב"כ צריך לשלוח לכלא. האם זו הנחיה? האם זו פקודה? ומשפט אחרון לסיום, אדוני. היום פורסם שרשתות התקשורת הורידו את הסיקור של החטופים ב-78%. לא יכול להיות. לא יכול להיות שנשכח את האחים שלנו שנמצאים עכשיו במנהרות ונמקים שם, בזמן שאנחנו נתעסק עם שר הפיתות והטיקטוק וחבריו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. רון, אתה מסכים איתי – עזוב איך הוא התנהג – אם 50% אחוז ממה שנחשף נכון, ממה שעמית סגל חשף – – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הוא צריך ללכת הביתה.
רון כץ (יש עתיד):
מה? שהשב"כ עשה את העבודה שלו? עשה את העבודה שלו. צריך לחקור. אם יש חשדות – חוקרים. איזו מדינה נהיינו שלא חוקרים יותר?
היו"ר ארז מלול:
עזוב, נו. עזוב, ההתנהגות – אני לא יודע. מה, השב"כ? שרים – – –
רון כץ (יש עתיד):
מה זה שרים, מה, הם מעל העם?
דבי ביטון (יש עתיד):
עברו כמעט שנתיים – – – ראש הממשלה את החקירה – – –
היו"ר ארז מלול:
אז המשטרה תגיש תלונה. יש יועץ משפטי – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – – זה לא משטרה, זה התפקיד של שב"כ.
דבי ביטון (יש עתיד):
סליחה, שנתיים. שנתיים. מה נסגר? הוא היה כזה טוב עד שהתחילה החקירה.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אין בעיה. למה כולם – – –
רון כץ (יש עתיד):
זאת ממשלה של עבריינים, שמפחדת – – – זאת הבעיה.
היו"ר ארז מלול:
עזוב, נו. יאללה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה חושב שאתה שר אז אסור לחקור אותך? מה זה, מי אתם חושבים שאתם? יא חיים בסרט. אתה חי בסרט.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אני רוצה להגיד לך, נאור, שאתה מה זה חזק בטיקטוק, חבל על הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
מי אתם? מי אתם?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אני אומר לך: הסרטונים שלך הפכו לוויראליים. אני חושב שזה בזכותי, אגב.
נאור שירי (יש עתיד):
כן? אני מצלם את עצמי כמו איזה מרים משקולות?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אני לא צילמתי את עצמי.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אתה שר, אסור לחקור אתכם? מי אתם?
היו"ר ארז מלול:
לא. לא. לא. זה לא הדיון. תנו לחברת הכנסת דבי. היא לא מפריעה לכם, אז אל תפריעו לה.
מיקי לוי (יש עתיד):
וסרלאוף, מה צייצת היום?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
צייצתי כי זה אמיתי. מי שאכפת לו מדמוקרטיה – – –
היו"ר ארז מלול:
אתה מפריע לחברת – – –
קריאות:
– – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הצביעות הזאת חצתה את הקווים האדומים.
נאור שירי (יש עתיד):
זה התפקיד של השב"כ. אתם לא יודעים לקרוא עברית?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת מיקי לוי, לא יפה. לא מכובד. נאור. נאור, לא מכובד. תנו לי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כן. לחפש ראיות.
נאור שירי (יש עתיד):
כן. כן. לחפש ראיות.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת נאור שירי, במשמרת הזאת לא הייתה לי קריאה אחת. תשמע, פעם ראשונה.
נאור שירי (יש עתיד):
כמה אתה רוצה לקרוא לי?
היו"ר ארז מלול:
לא. אני אומר.
נאור שירי (יש עתיד):
תקרא לפסל. פסל – – –
היו"ר ארז מלול:
תן לי. תן לי לסיים את המשמרת. עוד דקה אני מסיים בלי קריאות.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – אני הולך.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים וחטופות. כבוד השר, אני רוצה את תשומת הלב של כבוד השר, וגם כבוד היושב-ראש – אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לנתון מדאיג מאוד, ואני מאמינה שהוא צריך להדאיג את כולנו. בשבוע האחרון, לאחר הציוץ המפורסם על הדיפ-סטייט, הנתונים מראים שחלה ירידה דרמטית בעיסוק הציבורי והתקשורתי בנושא החטופים. ב-18 במרץ נרשמו 1,019 אזכורים בנושא בתקשורת; רק חמישה ימים לאחר מכן, ב-22 במרץ, המספר ירד ל-244, ירידה של יותר מ-75%. הרי מי לא מבין מה הייתה מטרת הציוץ הזה? הרי את מי לא קראנו מזמן? את מי לא האשמנו מזמן? איך נכניס עוד רעל ונסיט את השיח מנושא החטופים? האם אנחנו כחברה מוכנים להשלים עם זה שנושא החטופים דוהה בשיח הציבורי? האם העיסוק הפוליטי בסוגיות אחרות מאפיל על הסוגיות הכואבות והבוערות ביותר בתקופה? החטופים הם לא מספר. הם לא ידיעה חולפת. הם אנשים, גברים ונשים, שכל יום שעובר במציאות הבלתי-אפשרית שלהם הוא נצח. התפקיד שלנו, היושב-ראש, הוא להזכיר, להתעקש, ולזעוק ולעשות הכול כדי שהם יהיו כל הזמן במרכז הבמה. הירידה באזכורים היא לא רק תמרור אזהרה. אסור לנו לתת לזיכרון הציבורי להתעמעם. אנחנו נמשיך להיות הקול שלהם, להזכיר את שמותיהם ואת פניהם, את הסיפורים שלהם, עד שאחרון החטופים ישוב הביתה. תודה, אדוני. ונתפלל באמת שישובו בחג החירות, זה צריך להיות גם חירותנו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. אמן. בעזרת השם, נראה אותם. בעזרת השם, בביתם. אמן. סוף-סוף נאום ענייני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על שתי תופעות. אני רוצה להתייחס לשתי תופעות שעולות בתקופה האחרונה מהנגב. הראשונה זה שיש יחידה, יחידה סודית של הצבא, שמסתובבת מערבית להר קרן בנגב, ומטילה אימה על האנשים, מתנכלת להם. לפני כמה ימים הם שרפו עגלה למשפחה, תקפו אנשים, תוקפים ילדים, עוצרים אותם. אומנם זה קרוב (אומר בערבית: לאזור אל-עג'רה באל-בראסה,) אבל זה לא אומר שהיחידה הזאת תיקח את החוק לידיים ותפגע באנשים. לטענת התושבים, לפני כמה ימים הם גם ירו בארבעה גמלים, באותה נקודה, ופנינו ללשכת מפקד מחוז דרום על מנת לברר את הנושא הזה. מקובל עלינו שיהיה שיח עם התושבים להבהיר לאזרחים שלא להתקרב לבסיסים ולנקודות שהצבא משתמש בהן, אבל לא מקובלת הגישה הזאת שהיחידות האלה מתנכלות לאזרחים. אנחנו רוצים שהכול יהיה דרך – – –
היו"ר משה רוט:
שטח אש?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה לא בדיוק. זה שטח אש רדום. ולכן ההתייחסות צריכה להיות התייחסות אחרת. כמובן, אנחנו לא רוצים שום יחידה שתתנכל לאזרחים בכלל. מכאן אני פונה למפקד מחוז דרום חיים בובליל, על מנת לעמוד בראש צוות ולחקור כל מה שקורה באזור הדרום, מערבית להר קרן, על מנת להסיק מסקנות ולהפסיק את ההתעללות ואת ההתנכלות של היחידות האלה לאנשים שלנו, במיוחד באזור ביר הדאג' והסביבה. הנושא השני, אדוני היושב-ראש, וזה העניין – – –
היו"ר משה רוט:
דרך אגב, יש לי המלצה, שתזמין את הוועדה לביטחון לאומי למקום. אני ממליץ.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אפשר. תודה. הנושא השני, ברשותך אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים אותו בקצרה, אולי אני אחרוג בכמה שניות, זה הנושא של אנשים שנוסעים לחברון, סטודנטים אזרחים. הם נתקלים ביציאה שלהם בהתנכלות של חיילים במחסומים, במיוחד במחסום פרש אל-הווא וראס אל-ג'ורה, וגם ביציאה מדאהרייה. כאשר כל הכניסות לדאהרייה סגורות, נאלצים אנשים להיכנס, וכשהם יוצאים, החיילים לוקחים מהאנשים את המפתחות שלהם, גם בזמן האפטאר, משאירים את הרכבים שלהם ללא מפתחות, לפעמים גם מפנצ'רים את הגלגלים של הרכבים של התושבים, של האזרחים הבדואים מהנגב. ולכן הייתה פנייה גם ללשכת שר הביטחון על מנת להפסיק את ההתנכלות לאזרחים. אנחנו חוזרים ומבקשים מהצבא לבדוק את כל ההתנכלויות, גם בחברון ודאהרייה וגם באזור ביר הדאג'. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהתקציב שמונח להצבעה מחר, והיום יתחיל הדיון עליו, הוא תקציב רע, הוא תקציב גרוע, הוא תקציב מלחמה, הוא תקציב של הסכמים קואליציוניים ושל התנחלויות. זה תקציב שבא בעיקר לדבר אחד: לשמר את השלטון של נתניהו. לא מספיק שהתקציב הזה הוא רע וגרוע, שפוגע בכל האוכלוסייה, גם הערבית וגם היהודית, בכל אזרחי המדינה – כולנו נרגיש בכיס את התקציב הזה, שעוד פעם, בא במטרה לשמר את המשך שלטונו הרע של נתניהו והקואליציה הכהניסטית שלו. כולנו כאזרחים נשלם את המחיר, אבל יש קבוצה, שהיא האוכלוסייה הערבית, שתשלם מחיר כפול על התקציב הזה, בגלל הרכבה של הממשלה, ובגלל התחרות בין שרי הממשלה המרכיבים אותה מי פוגע יותר באוכלוסייה הערבית. ושיא החוצפה הגיע כשהשרה לאי-שוויון חברתי מודיעה חד-משמעית שלא תצביע עבור תקציב המדינה אם לא יעבירו אליה בתוך התקציב את התקציב של האוכלוסייה הערבית, התקציב שבא בעיקר לצמצום פערים שהם תוצאה של אפליה של שנים רבות – הממשלות לדורותיהן פוגעות באוכלוסיות הערביות ומגדילות את הפער בין ערבים ליהודים, ויש חוסר בתקציבים, במיוחד ברשויות. התקציב שמאי גולן מדברת עליו, שהיא רוצה לקחת אותו למשרד שלה, הוא תקציב לחינוך בעיקר, לבניית כיתות בחברה הערבית. זה תקציב לבני נוער, זה תקציב לרשויות המקומיות. כולנו מודעים למצב שהאוכלוסייה הערבית נמצאת בו, בעיקר תחת הכוח של ארגוני הפשיעה וגל הרציחות, ולכן צריך את התקציבים האלה כדי לבנות תוכניות לבני נוער, תוכניות לחינוך, כי אין דרך אחרת מאשר להשקיע ולהתמודד עם תופעת האלימות שקיימת ללא השקעה בחינוך. ובאה השרה לאי-שוויון חברתי – וזה מראה על הפרצוף האמיתי, הגזעני, של הממשלה הזאת, שפוגעת בכולנו, כולנו, אבל בעיקר באוכלוסייה הערבית. ולכן אנחנו נצביע נגד התקציב, כי הוא תקציב שבא לפגוע בעיקר בשכבות החלשות, הוא בא בעיקר לפגוע בכלל האזרחים, ולכן נתנגד לתקציב הזה.
היו"ר משה רוט:
תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. תראו מה אתם עושים. תראו מה אתם עושים לחברה בישראל – מפרקים אותה. תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל – משמידים ערך. תראו מה עשיתם לכלכלה – מקריסים אותה. תראו איזה תקציב מדינה לשנת 2025 אתם מביאים – תקציב עלוב, ללא מנועי צמיחה, תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים, מעמד הביניים במדינת ישראל, ומעמיס עליהם עוד ועוד מיסים. ולמי הוא מעניק מיליארדים? נכון, לציבור החרדי, אותו ציבור ששר ורוקד יחד עם שר בממשלה: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", "בלשכותיהם לא נתייצב", "נמות ולא נתגייס". נכון, אנחנו נמשיך למות ולהגן על המדינה. ומה עושה הממשלה הרעה הזאת? אתמול מעבירה בוועדת הכספים עוד 1.3 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים עבור מגזרים. הממשלה הרעה הזאת יורקת בפרצופם של האזרחים המשרתים והעובדים, מעמד הביניים. מעמיסה עוד ועוד מיסים כדי לשבור את הגב של מעמד הביניים. אתם לא תצליחו. עיקר העיסוק שלכם – לפגוע בחברה, בכלכלה ובדמוקרטיה, לפגוע ביועצת המשפטית לממשלה, בצה"ל ובשירות הביטחון הכללי. שום דבר אינו קדוש בעיניכם. מישהי פעם אמרה: ושתישרף המדינה. מה שקדוש בעיניכם זו ההישרדות הפוליטית שלכם. גם זה ייגמר יום אחד. יהיו בחירות והעם, העם הזה, היקר כל כך, מעמד הביניים, יבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון על ריסוק ערך, ריסוק ערך מדינת ישראל. תתביישו.
היו"ר משה רוט:
תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת אטבריאן – אינה נוכחת. צריכים לאחל לה רפואה שלמה? שמעתי משהו. נכון? היא הייתה בבית חולים? שתהיה לה רפואה שלמה, שאף אחד לא יוכל לפגוע בה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח.
אושר שקלים (הליכוד):
אני פה.
היו"ר משה רוט:
סליחה. הוא מוותר. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. מי מסכם? אין מסכם. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. נא לתפוס מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
תשעה בעד, אחד מתנגד. אני קובע כי הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הכנסת לצורך קביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1849).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה רוט:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את הצעת החוק. בבקשה. רשימת הדוברים סגורה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה מבקשת להאריך את הוראת השעה המסמיכה עובד מוסמך במערך הסייבר הלאומי, בשירות הביטחון הכללי או בממונה על הביטחון במערכת הביטחון, להודיע לספק של שירותי אחסון או שירותים דיגיטליים, או למי שעיסוקו באספקת שירותי תחזוקה, ניהול או בקרה של שירותים כאמור, על קיומו של חשש לתקיפת סייבר חמורה נגדו, ובהמשך לכך, במקרים מסוימים, לתת לספק הנתקף הוראות לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה, עד ליום ט' בחשוון התשפ"ו, 31 באוקטובר 2025. אבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – יש מישהו שרוצה לדבר מכל הרשימה? יכול להיות שאנשים חושבים – חבר הכנסת פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אנחנו ערב חג החירות, חג הפסח, חוגגים את המתנה הגדולה, מתנת החירות, שהעם היהודי הוריש ביציאת מצרים לעולם כולו, לכל העמים ולכל יחיד. "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים". אומר הרמב"ם בעקבות חכמינו, שנאמר "ואותנו הוציא משם" – על דבר זה אומר הרמב"ם: "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. לקח הרבה זמן לתרבות האנושית, אדוני היושב בראש, להפנים את הבשורה הישראלית הזאת ולהשתחרר מהתרבות האלילית, שהייתה תרבות של כוח וניצול, תרבות שבה החזק הוא השולט, והספיחים של התרבות ההיא של העת העתיקה המשיכו לאורך כל ימי הביניים. אמת המידה תמיד הייתה גודל החרב, החרב של הדוכס, של האימפרטור, של הכנסייה. כך זה היה עד העידן המודרני, עד המהפכות הגדולות בארצות הברית, בצרפת, בבריטניה, שאימצו את בשורת החירות הישראלית ואת העיקרון הקדוש שלה, שכל אדם נברא בצלם אלוהים, והוא מקור החירות והחופש. העיקרון הזה הוטמע בשיטת המשטר הדמוקרטית המודרנית – לא זו האתונאית, שרובם היו עבדים או זרים שלא היו להם זכויות, אלא זו המודרנית. יש בה גוונים שונים, אבל העיקרון נשמר בכולם: האדם אחראי לגורלו, חופשי לקבוע אותו. זה קורה באמצעות אותו פתק קטן שאזרחים במדינות דמוקרטיות משלשלים לקופסה הקטנה הזאת.
היו"ר משה רוט:
זה הרפובליקה.
עמית הלוי (הליכוד):
נכון. זה פתק קטן שמייצג את הערך הגדול והקדוש של החירות, מייצג את רצון האזרחים שהפכו בעידן המודרני לריבונים על עצמם, ריבונים על מדינתם. החירות הזאת שלנו, החירות הישראלית הזאת, כאן בישראל, מאוימת בזמן האחרון. זה לא התחיל בשבועות האחרונים, אבל בשבועות האחרונים קרו שלושה דברים חמורים שאסור לנו כחברי כנסת ובכלל לעבור עליהם לסדר-היום. זה לא היה אמור להיות עניין של שמאל וימין, זו צריכה להיות דאגה של כל אזרח חפץ חירות. זה התחיל בראש שב"כ לשעבר שמאיים למסור סודות מדינה, ולא חשוב איזה סודות, אם לא ירצו אותו, אם הוא יחליט שראש הממשלה מתנהל לא כראוי לפי דעתו. הוא יחליט. לא העם יחליט, לא הציבור יחליט, לא הדמוס יחליט. הוא יחליט; המשיך בראש שב"כ שמסרב לקיים את החוק, החוק הברור והפשוט: שממשלת ישראל יכולה להפסיק את כהונתו. הוא – לא. החוק מחייב את כולם, אבל אותו הוא לא מחייב; והסתיים אתמול כשמתברר שלא זו בלבד שהוא לא מוכן לקיים את החוק, כלומר, לא סרבנות פסיבית, אלא הוא משתמש בארגון, בשירות החשאי של ישראל, כדי לעקוב אחרי הדרג הנבחר המכהן.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
אתם מדברים על קטרגייט, חברת הכנסת מיכאלי, זה ווטרגייט על סטרואידים. ראש השירות החשאי, הוא משתמש בארגון כדי לעקוב אחרי שר מכהן. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. זה לא איום על הממשלה, זה לא איום על חברי הכנסת, זה איום על החירות של כולנו, של כל יחיד, של כל אדם בישראל. אסור לעבור על זה לסדר-היום. נשמור על החירות שלנו. חג חירות שמח.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
הממשלה כמרקחה. השב"כ פועל בהתאם לחוק. לא, לא. זאת לא ממשלה שמוכנה שיפעלו אצלה בהתאם לחוק. אצלה אם לא עוברים על החוק, אם לא דורכים על החוק, אם לא זורקים את שומרי הסף של החוק – לא, לא, לפעול בהתאם לחוק, חלילה. ובכן, מבזק חדשות לממשלת נתניהו המושחתת, המסוכנת וההרסנית: הכהניזם אסור בחוק בישראל, ולכן כשיש כהניסטים שחודרים לתוך מוסד כל כך רגיש כמו המשטרה, חובתו של השב"כ לחקור את הדבר הזה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אבל אין שום הוכחה לזה. זה אפקט שהמציאו כדי לספר סיפור.
מרב מיכאלי (העבודה):
הלוואי ואמן שאכן נצליח לעקור את נגע הכהניזם - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אתם כל דבר חוץ מדמוקרטיה.
מרב מיכאלי (העבודה):
- - שהממשלה הזאת שמה בראשות המשרד לביטחון פנים, שהוא הפך אותו לביטחון לאומי, עלק. הלוואי שנצליח לעקור אותו מהשורש, ואז אולי נצליח לעקור אותו גם מהראש. אבל מה לא תעשו כדי למנוע את החזרת החטופות והחטופים - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה הקשר?
מרב מיכאלי (העבודה):
- - תפטרו את ראש השב"כ, תפטרו את היועצת המשפטית לממשלה, תחזרו להילחם בלי שום הצדקה ובלי שום תוחלת.
אופיר כץ (הליכוד):
אין עוד אף מפלגת שמאל בעולם שמדברת כמו שאת מדברת על שירות חשאי שעושה חקירות כאלה.
מרב מיכאלי (העבודה):
הכול כדי לא להחזיר את 59 החטופות והחטופים שלנו, שנמקים, שנמקים בהתעללות חמורה בעזה, בסכנה מוחשית שהם לא יישארו בחיים – אבל הכול, כדי לא להחזיר אותם. על הדרך גם עושים – קראתי אתמול ששר האוצר מודיע בהתרגשות על מהפכה – מהפכה: עוד 13 יישובים בגדה המערבית, ביהודה ושומרון, ייפרדו מיישוב האם שלהם ויוכרו כיישובים עצמאיים. וואו, משגע. במקביל, אגב, הממשלה הזאת הודיעה שהיא כובשת שטחים בעזה ומקימה מינהלת הגירה מרצון, טרנספר מעזה. איזה דברים נפלאים קורים. יש לי רק שאלה אחת אליכם, חברי ממשלת הימין המושחתת וההרסנית, ממשלת בן גביר: מה הגבול של מדינת ישראל? באמת, עם כל היישובים הנפלאים האלה, למה אתם לא רוצים להכניס אותם לתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל? תחליטו מה הגבול, שימו אותו איפה שאתם רוצים, איפה שאתם מחליטים שימו את הגבול, וכל מי שבפנים – שוות ושווי זכויות; וכל מי שבחוץ – תגידו: אדרבה, בואו תעשו איתנו משא ומתן על הסדר. תחליטו מה הגבול במקום כל הקומבינות האלה, עוד ועוד התנחלויות, עוד ועוד טיפוח חמאס, "חמאס הוא נכס", עוד ועוד נמוטט את הרשות הפלסטינית, אבל לא נמוטט אותה.
היו"ר משה רוט:
תודה.
מרב מיכאלי (העבודה):
מה הגבול? גבול למדינת ישראל. על הגבול הזה אנחנו נדע להגן, רק תחליטו מה הגבול.
היו"ר משה רוט:
תודה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, לפני יומיים משפחה בשלמותה, כולל חמישה ילדים, נהרגו בהפצצה של טיל מדויק, משפחת אבו דקה בעזה. בלחיצת כפתור טייס מחק את המשפחה הזאת, והיא לא קיימת יותר. זהו פשע מלחמה. לפניה נהרגו גם עוד מאות ילדים. לפני שבוע – משפחת חמאידה, האימא וארבעת ילדיה. אני מבין שדרום אפריקה הגישה תלונה על ג'נוסייד, אבל מתחת לג'נוסייד ומעבר לג'נוסייד יש ביטויים אחרים. כאשר מחריבים את בתי החולים, הורסים את מערכת הבריאות, זה medicide.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
עמית הלוי (הליכוד):
בתי החולים שהכניסו לשם את החטופים, החמאס – זה נקרא בית חולים? לא מחריבים ולא מפציצים בטילים בתי חולים.
טלי גוטליב (הליכוד):
ואת המחבלים במפקדות טרור שם, מפקדות טרור.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא חשוב מה הסיבה, לא מפציצים בטילים בתי חולים.
אופיר כץ (הליכוד):
מה זה לא חשוב? איפה שיש מחבלים – מפציצים.
טלי גוטליב (הליכוד):
איפה שיש מחבלים – – –
קריאה:
איפה שיש מחבלים – מחריבים. למחבלים אין ביטחון בשום מקום.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא מפציצים בתי חולים, גם אם תשתגעו.
אופיר כץ (הליכוד):
איפה שיש מחבלים – מפציצים.
טלי גוטליב (הליכוד):
איפה שיש מחבלים – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא מפציצים בתי חולים, כי נהרגים אזרחים, נהרג צוות רפואי, נהרגים חולים, נהרגים ילדים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לך אל המחבלים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה לא מעניין אתכם - -
אופיר כץ (הליכוד):
אז למה מחבלים נכנסים לשם?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - אתם רוצים שייהרגו ילדים וחולים וצוות רפואי. זה מה שמעניין אתכם.
אופיר כץ (הליכוד):
אז תבוא בטענות למחבלים שנכנסים לשם.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת. חברי הכנסת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני חושב שהצעקות האלה, עוד עשר שנים ייכנסו לפרוטוקול של בתי משפט בחוץ לארץ. הצעקות האלה, הצעקות האלה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תראה מה הוא אומר עלינו. אתה, אדוני, תומך הטרור, תרד מהמליאה. אתה פוגע בלוחמינו. אתה מוציא לחיילים שלנו שם רע.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כשאני מדבר על הרג ילדים והרס בתי חולים, אתם צריכים לשתוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה חותר תחתינו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתם יכולים להירגע, אתם יכולים לשתוק כשאני מדבר על בתי חולים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה חותר תחת המדינה הזאת, ואתה תומך טרור כאן בכנסת. פה בכנסת הוא מוציא את דיבת לוחמינו.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, שומעים אותך מהמקום שלך, זה בסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מוציא את דיבת לוחמינו שלוחמים בעזה. רד משם, תומך טרור שכמוך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עזבי לוחמינו.
היו"ר משה רוט:
זה בסדר, אני מקשיב.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לחץ. כפתור. טיל. הרס. חמישה ילדים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מוציא דיבת לוחמים. לא ניתן לו. לא ניתן לו.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, ביקשתי, אנא.
קריאה:
קריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני בקריאה שנייה? לא שמעתי את הראשונה.
היו"ר משה רוט:
עכשיו אני מקשיב, ואגן.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל לא שמעתי את הראשונה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יש ביטוי אחר, scholasticide – זה החרבת בתי ספר, זה החרבת מערכת החינוך, אוניברסיטאות, בתי ספר, באופן סיסטמטי – אוניברסיטה, בית חולים.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
המרכז היחיד לטיפול בסרטן הוחרב.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
המרפאה היחידה לטיפול בפוריות. (אומר בערבית: מלחמת ההשמדה נמשכת.)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן. עבר הזמן.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, אמרתי. מישהו מסכם את הדיון? אין שר מסכם. יופי. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
16 בעד, שניים מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון, לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1846).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה רוט:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את הצעת החוק. בבקשה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה הראשונה את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. החוק בנוסחו הקיים מסדיר בין השאר את הסמכויות החוקיות להחזקה במשמורת של לוחם בלתי חוקי, וקובע את בעלי התפקידים המוסמכים לכך ואת תקופות הכליאה טרם הבאה לביקורת שיפוטית בבית משפט. החוק כולל הוראות שונות אשר חלות על כליאת לוחמים בלתי חוקיים בעת שגרה, ולצד זאת הוראות מיוחדות אשר חלות במצבי לחימה. כבר בתחילת מלחמת חרבות ברזל עלה הצורך לקבוע הסדרים ייחודיים לנסיבות החריגות שבמסגרתן נתפסו מחבלים רבים העונים להגדרת לב"ח – לוחם בלתי חוקי – בחוק, ושהיו מעורבים במתקפת 7 באוקטובר. בתחילה הותקנו תקנות שעת חירום, שעיקרן הורדת הדרג המאשר את החזקת הלב"ח והארכת המועדים הקבועים בחוק להבאה בפני שופט ולמניעת מפגש עם עורך דין, בהתאם לצרכים שנבעו כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל. לאחר מכן, עם הימשכות הלחימה, הומרו תקנות שעת החירום בחוק שהתקבל בכנסת בדצמבר 2023 כהוראת שעה לתקופה של ארבעה חודשים. במסגרת הוראת השעה בוצעו התאמות נוספות, ובכלל זה הארכה נוספת של חלק מהמועדים, לאור הנסיבות הביטחוניות שהיו באותה עת. מאז הוארכה הוראת השעה שלוש פעמים: באפריל 2024, ביולי 2024 ובנובמבר 2024, וזאת לאחר הימשכות הלחימה, והמשך תפיסתם של לוחמים בלתי חוקיים רבים על ידי מערכת הביטחון. במסגרת הארכות הוראת השעה האמורות בוצעו התאמות בנוגע למועדי הוצאת הצו הקבוע, הבאת הלב"ח לביקורת שיפוטית ותקופת מניעת המפגש עם עורך דין, וזאת בהתאם לנתונים העדכניים והיקף הלב"חים הכלואים כפי שהשתנה מעת לעת. בנוסף, במסגרת הארכת הוראת השעה ביולי 2024 התווסף מנגנון המבקר הרשמי. מאז ההארכה האחרונה של הוראת השעה בחודש נובמבר האחרון, עלה מספר העצורים מכוח החוק על רקע ההתפתחויות בלחימה והמשך התמרון הקרקעי של כוחות צה"ל ברצועת עזה. הוראת השעה הנוכחית צפויה לפקוע ביום 31 במרץ 2025, ובהתאם לעמדת גורמי הביטחון, לנוכח שבריריות הפסקת האש וההערכה כי לא מן הנמנע שהלחימה תחודש בזמן הקרוב, נדרש להאריכה בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 31 ביולי 2025, וזאת ללא שינוי של המועדים הקבועים בהוראת השעה הנוכחית. צריך לציין שכבר חזרנו ללחימה, זה כנראה לא מעודכן. יחד עם זאת, ככל שיהיה שינוי במצב הביטחוני ותחודש הלחימה ברצועת עזה, באופן שיביא לעלייה נוספת בהיקף הלב"חים המוחזקים, תיעשה תוך כדי הליכי החקיקה בחינה עדכנית של המועדים הקיימים. ככל שיידרש תבקש הממשלה להאריכם בהתאם לנסיבות הביטחוניות העדכניות. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת.
קריאה:
רגע. אני – – –
היו"ר משה רוט:
סליחה. סליחה. סליחה. טעות. טעות. טעות. הרשימה מתחילה מחדש. עוד פעם, הרשימה סגורה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. טעות לעולם חוזרת, אפשר לחזור על אותה טעות.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ינון אזולאי, הממשלה שאתה חבר בה, אתה מאלץ אותנו לצאת ולהציג את האמת הקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אבל רק את האמת.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
רק את האמת, וכל האמת. ינון אזולאי, בשעות אלה, עכשיו, בחודש רמדאן, בכפר אום בטין בנגב, כוחות ההרס של רמ"י הורסים בתים של החברה הערבית הבדואית בנגב. בחודש רמדאן אין ממשלה, אין ממשלה שהורסת בתים לאזרחים שלה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
יש חסינות?
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד השר, תקשיב פעם אחת. תקשיב רק למשפט אחד.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אבל אין חסינות בחוק, גם אם זה בחודש רמדאן.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אין בנייה לא חוקית בכפרים האלה. אנשים לא בחרו בזה שהם לא רוצים היתר, זה המדינה שנים על גבי שנים לא נתנה להם שום אפשרות להוציא היתר. במקרה, ביישוב הזה, 14 שנים – – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
לא. הם ביקשו היתר למפרע.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
שנייה. שנייה. ביישוב הזה במיוחד, 14 שנה הכירו ביישוב, זה הסדרה במקום, אבל יש רשות להסדרת הבדואים ויש את רמ"י, שצריך לסיים את העבודה שם, לשבת עם האנשים, להוציא היתרים. אנשים מתחננים. אני פניתי לרשות, אני פניתי לרמ"י, ישבנו עם הוועד המקומי באום בטין, ואנשים רוצים פתרונות. אבל הממשלה שאתה חבר בה, השר שלך, שאחראי לאכיפה, הוא בכל שבוע פונה לפקידים ברמ"י וברשות ההסדרה, הוא קובע מכסת הרס.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הוא קובע מדיניות של הריסת בתים בלתי חוקיים. זה הדבר הכי חשוב במדינת ישראל.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כנראה אתם נהנים ממראות הרס. אתם יודעים רק להרוס, אתם לא יודעים לבנות, אתם לא יודעים לתכנן, אתם לא יודעים לתת לאנשים אפשרות לעשות את זה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אנחנו רוצים לאכוף את החוק. החוק הוא שוויוני, הוא חל על כולם.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אי-אפשר להרוס לאנשים באמצע חודש רמדאן ולהשאיר אותם ללא פתרונות. אי-אפשר רק להרוס ללא פתרונות.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה זה קשור לרמדאן?
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אתם לא מסוגלים לייצר שום פתרון, כי התפיסה שלך – – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אנחנו מייצרים פתרונות, אתה רוצה לעקוף אותם.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
התפיסה שלך היא תפיסה גזענית, כי אתה רק רוצה להרוס.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אצלכם כל דבר גזעני. כשהורסים ברמת ארבל, זה בסדר.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אנשים מחפשים לדבר, אתם מחפשים רק דרך הדחפורים – – –
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הם הורסים דברים בלתי חוקיים.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אתה מוצא דרך להכשיר חוות בודדים, אבל ביישובים שלמים שקיימים לפני קום המדינה, אתם לא רוצים להכיר. אנשים מבקשים הכרה, ואנשים מבקשים לשבת סביב שולחן - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
– – – הלוואי, הלוואי שהיו מסבירים ליהודים כמו שמסבירים לבדואים.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
- - אבל חוץ מלהרוס, אתה לא יודע כלום, לא אתה ולא הממשלה שלך; כי אתם רואים בערבים בנגב או בגליל אויב וסכנה דמוגרפית, ולכן אתם מתייחסים ככה – – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אי-אפשר להבין איך אתם הורסים לאנשים ללא שום מענה, ללא שום אלטרנטיבה, ללא שום פתרון.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת עטאונה, תודה. תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על התקציב שאנחנו אמורים להצביע עליו מחר, ותסלחו לי, למרות שאני עומד כאן ומדבר בשקט, הכעס גואה בי, וצריך לגאות גם בכם, על השוד והביזה חסרי התקדים האלה של קופת המדינה. אני מסתכל על כספים שנלקחים ממעמד הביניים, מאנשים שעובדים, שהולכים למילואים, שהולכים לצבא; כסף שנלקח ממשלמי המיסים, גם מאלה שמרוויחים שכר מינימום – אתם לא פוסחים על אף אחד. והכסף הזה עובר בחלקו לקבוצות לחץ, לסרבנים, למשתמטים; כשמגדיל לעשות השר שמייצג אותם, ורוקד, תסלחו לי, על הדם, באירוע שזועקים בו: אנחנו לא נתגייס, נמות ולא נתגייס – אבל לקחת את הסעיפים האלה הם כן יודעים. בואו אני אקרא לכם. טלי, תשמעי. בואי אני אקרא לך: 75 מיליון רק עכשיו לפעילות סמינרים לבנות. למה? ככה; 70 מיליון – תמיכה לתרבות חרדית. אחרי שהם לקחו תמיכה, אתי, עוד 70 מיליון, ואת רצה בוועדת הרווחה להשיג 2 מיליון שקל; 68 מיליון לרשות לפיתוח כלכלי של המגזר החרדי, כבר נתנו, אבל נותנים עוד 68 מיליון; 63 מיליון לדבר עלום – תקציבים לחברה החרדית לעיריית ירושלים. ניסיתי לבדוק מה זה, לא יודעים; 60 מיליון, תקשיבו טוב, לחרדים שבאים מחו"ל. למה? ככה. אבל השר שלהם הולך לחתונה, יורק בפניהם של המשרתים, של המשפחות השכולות, של הנופלים; 50 מיליון – סבסוד יותר גבוה לצהרונים. למה? למה הבן שלי ישלם על צהרון מחיר מלא, ולמה הם לא? למה? מילא שיש לי ויכוח איתכם על הישיבות, אבל למה? למה עוד 1.2 מיליארד? למה? ואתם שותקים. של מי הכסף הזה? ממי לוקחים אותו?
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מלביצקי – לא מדבר; חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על כביש 6, על התלונות הרבות של משתמשי הכביש הזה, על הפקקים, על אובדן הזמן. זה כביש אגרה, ותמורת האגרה צריכה להיות תמורה. ומשתמשי הכביש הזה, למרות שהם משלמים ממיטב כספם, לעיתים לא מגיעים בזמן בגלל עבודות בכביש או בגלל לחץ, גודש. הגשתי הצעת חוק לגבי כביש 6, שמטרתה, נאמר כך: אם לא מגיעים, לא משלמים. הכוונה היא שאם לא מגיעים בזמן, אם מתעכבים בכביש 6 – לא משלמים; זה במקטע שיש בו עבודות, או במקטע שיש בו גודש ופקק. רבים מחברי הכנסת תומכים בהצעה הזאת, אבל לצערי הרב משרד התחבורה אומר שמשרד האוצר מתנגד, כי יש הסכם בין המדינה לבין החברה המפעילה. הרי מה מטרת הכביש הזה? המטרה היא להקל, לנצל את אלמנט הזמן, שזה כסף, שזה עבודה, באמצעות תשלום. זאת האגרה. ומה שקורה הוא סבל רב של כלל הנהגים שמשתמשים בכביש הזה. הדבר השני, לפני כמה ימים ראיתי וקיבלתי תלונות שבכביש 6, בחזרתם של המתפללים ממסגד אל-אקצא אל ואדי עארה, אל הצפון, הם גילו שהחברה המפעילה סגרה את השירותים שנמצאים בתחנות הריענון, שזה אטימות, היעדר רגישות והתעמרות. למה לעשות דבר כזה? למה לעשות דבר כזה? לכן, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך להציג את הצעת החוק של הקלה על הנהגים בכביש 6, עד שמשרד האוצר או משרד התחבורה יסכימו לתמוך. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש לי שאלה ליועמ"שית: גב' יועמ"שית, אני חייבת להבין משהו, את עורכת דין? זה לא תנאי סף ללימודי משפטים, לדעת מה כתוב בחוק, איך החוק מתכתב עם חיקוקים מסוג אחר? רק רציתי להבין. אני אגיד לך למה אני רוצה לשאול אותך את זה, גב' יועמ"שית. דרך אגב, את תמיד יכולה לשאול אותי. תפרסמי משהו, אני ישר אתייחס למה שאת כותבת. ראיתי שכשראש הממשלה הודיע שהוא מחליט להביא להחלטת ממשלה את פיטורי ראש השב"כ, כתבת מכתב בן ארבע שורות, שאפילו המתמחה של אחרון המשרדים לא היה רושם, וכתבת שם: אתה לא יכול, אתה צריך להתייעץ איתי, אין לך סמכות. ובכן, כתבתי לך בתשובה ד"ש חם: חוק שירות הביטחון הכללי קובע בסעיף 3 איך מפטרים ראש שב"כ. כתוב שם שהממשלה רשאית לפטר ראש שב"כ לפני תום תקופת כהונתו. ועוד משהו כתבתי ואמרתי לך: איך אנחנו יודעים שזה סמכות של רשות בלי שום התניות? כי בסעיף הקודם, כשמדובר על הארכת כהונה של ראש שב"כ מעבר לחמש שנים, צריך נסיבות מיוחדות. הבנת את זה, לקחת אוויר, חיפשת תירוץ נוסף, כתבת עוד מכתב בן ארבע שורות, שלפי החלטת ממשלה מ-2016 – בהחלטת הממשלה כתוב שפיטורים של נושאי משרה בכירים יהיו תוך כינוס ועדת המינויים. וואו, מרתק. כתבתי לך בתשובה: גברת, אני מפנה אותך לעובדה שבאותה החלטת ממשלה דנו בפיטוריהם של נושאי משרה בכירים שהפיטורים שלהם לא קבועים בחוק, וגם הפניתי אותך לעוד סעיף קטן באותה החלטה. אם זה לא ברור, סעיף 4(ג) לאותה החלטת ממשלה אומר שאין בהחלטה הזאת כדי לנגוד דין קיים. נתת לי ללכת לישון בשקט. האמת היא שישנתי די טוב, ואז אני קמה בבוקר, עוד לפני שאני נושמת אני רגע פותחת לראות מה הגית בראשך הקודח, ואז ראיתי שיש לך עוד מכתב, והפעם את כותבת שזה חייב להיות הליך סדור. איזה קטע שבג"ץ שהוגש על ידי חברייך, שופרותייך, קבע, מה לעשות, שאכן זה בסמכות הממשלה להחליט אם היא מפטרת את ראש השב"כ. אז דאגת, אגב, שתוגשנה עתירות שבהן יירשם "ניגוד עניינים". לא הבנתי, ניגוד עניינים בין כל הממשלה לראש השב"כ? נתראה בבג"ץ, אגב. זה לא באמת מרשים אותי, אבל הייתי ממליצה לך באמת – יש כבר גבול, זה כבר מהמקפצה, אבל ממש מהמקפצה, התירוצים המשפטיים שלך. את התרגלת שנים שאין פה הרבה עורכי דין שמצויים בדין, שיודעים במיומנות למצוא את הדין שאליו את מפנה ואליו את מתייחסת. אני אזכיר לך שאפילו השופט סולברג התייחס לאמירות של גיל לימון, בהתייחס לייצוג עצמי לממשלה – הוא אמר שהוא הופך והופך בדברים שהוא כותב, ואין בהם ממש. לכן לסיום, אני אציע לממשלה – הרי אנחנו לא באמת נפטר את היועמ"שית, עד שזה יקרה יצאו לנו האוויר והנשמה. לכן מה שאני מציעה: אל תביאו אותה לישיבות ממשלה, אל תכניסו אותה לישיבות ממשלה, היא מיותרת. תביאו מיקור חוץ של יועצים משפטיים, בעלי קומה, עם שיעור קומה, שייתנו לנו עצות. היא ממילא מדליפה מה שבא לה, ולכן אני אומרת: אנחנו צריכים לנצח אותם בשיטה שלהם ובמגרש שלהם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
ומיארה, גברתי, אם את צריכה עצה, הווטסאפ שלי גלוי בטוויטר. תרשמי לי, אין לי דובר, אני עונה לכולם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר הישן-חדש.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל הטוב. השר הישן, החדש והטוב.
קריאה:
והאיכותי.
גלעד קריב (העבודה):
ברמה המקצועית הוא בהחלט היה ועודנו מהשרים הטובים. ברמה האידיאולוגית יש לנו מחלוקות נוקבות.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
ולא בחקירות פוליטיות.
גלעד קריב (העבודה):
חקירות פוליטיות זה באמת דבר שאתם מבינים בו.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
ככה מתנהלת דמוקרטיה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה צודק. בהשתלטות פוליטית על גופי חקירה אתם בהחלט מבינים, אבל לזה חכה. תהיה פה בנאום הבא שלי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כשלא מתאים לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
איזה נאום? זה האחרון. זה בלילה.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שמאוד התרשמתי ממסכת הגינויים של לא מעט שרים בממשלה לסרטון הריקודים של שר השיכון והבינוי, השר גולדקנופ. אינני יודע אם השר גולדקנופ שם את ליבו למילים שהתנגנו ברקע או לא. אני מוצא טעם לפגם בעצם העובדה שהשר מוקף בעשרות בחורים צעירים שנמצאים בגילי גיוס, ואף אחד מהם לא טורח לצאת ולהיחלץ להגנת גבולות המדינה. לא בדיוק אכפת לי שיר כזה או שיר אחר. ואם היה שם מתנגן שיר של "שוש תשיש ותגל העקרה", אז היה בסדר שעשרות בחורים צעירים שיכולים לשרת בצבא, בסדיר ובמילואים, קופצים סביבו? אבל הדבר שהכי הדהים אותי זה הגינוי הנחרץ של שר האוצר סמוטריץ'. ולמה זה הדהים אותי, חבר הכנסת הלוי? כי ממש באותן השעות שבהן שר הבינוי קיפץ וריקד לפני החתן, אז ממש באותו זמן קיימנו דיון בוועדת הכספים על תקציב משרד החינוך, ושם הסתבר – חבר הכנסת כץ היה בדיון – שם הסתבר שבהתאם למצב המשפטי ניתנה הוראה והתקבלה החלטה להוריד 550 מיליון ש"ח מתקציב המוסדות התורניים בגין התשלומים שבשנה שעברה ניתנו לאנשים שהם היום חייבי גיוס. זה הגיוני, נכון? אדם שהוא חייב גיוס, המדינה לא אמורה לתמוך בלימודיו. לאור המצוקה התקציבית, אם הורידו 550 מיליון ש"ח היית מצפה שהם ילכו למיתון הקיצוץ בתקציבי הרווחה, החינוך, הבריאות, אולי למנוע העלאה של המע"מ.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
תגלה מה, חבר הכנסת לוי? שמו את זה בצד, קופה סודית – להחזיר למשתמטים.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת – – –
גלעד קריב (העבודה):
אז מה שווים כל הגינויים של שר האוצר, שהוא בעצם בסוף קורץ עין ומעניק כסף למי שמשתמט משירות?
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, עליתי לכאן עכשיו, עליזה, לכבודם של אזרחי טורקיה, שנלחמים ונאבקים בימים האלו על חירותם, גם על חירות העם הטורקי, גם על חירות של כל יחיד מפני האידיאולוגיה המאיימת של הסולטאן בעיני עצמו, ארדואן, שרוצה להחזיר את טורקיה לימי הביניים, רוצה להחזיר אותה באופן עקרוני למאה השביעית. ויש לי זיקה מיוחדת, עליזה, לעם הטורקי, כיוון שהמשפחה של אבא שלי עלתה מאיזמיר, אחרי גירוש ספרד ונדודים באירופה, ומצאה בית בטורקיה במשך לא מעט שנים. אני בדרך כלל לא אוהב להתערב בעניינים פנימיים של מדינה אחרת – מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך – אבל במקרה הזה, המאבק הזה על החירות שמתנהל בימים האלה בטורקיה, זה לא עניין פנימי. למעשה כל העולם המוסלמי ניצב בצומת הזה, בבחירה הזאת בין כמאל אטאטורק, אם ניקח את המקרה הטורקי, לבין חסן אל-בנא; בין מי שרוצה להצעיד את העם ואת החברה קדימה לבין מי שרוצה את הסלפיה, לבין מי שרוצה לחזור ולהחזיר את כולנו לתרבות הכוח, לדין מוחמד בסיף. המפגינים הללו באיסטנבול ובכל המקומות בטורקיה למעשה נלחמים על החירות שלהם, אבל אנחנו יודעים שזה לא נעצר בגבולות טורקיה. אנחנו בוועדת החוץ והביטחון יודעים היטב מה טורקיה עושה בסוריה – השתלטות של הימים האחרונים ביתר שאת. את מה היא עושה בלוב אנחנו מכירים את העובדה שהיא הבית החם של חמאס, העובדה שהיא חלפן הכספים, לאחרונה, גם של חיזבאללה. ואני אומר כאן, אני אומר פה לראשי המדינה, ובעיקר לראשי הממשל האמריקני: אנחנו חטאנו בעניין הזה בהפגנות של האיראנים ב-2009, ואני עוד זוכר שהנשיא אובמה הצטער על זה בדיעבד – לאחרונה. הוא הצטער בדיעבד על זה שלא הושיט יד לאיראנים בזמנו, ואנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום עם שלטון אייתוללות שרק הלך והתעצם – חוץ מהדיכוי שהוא עושה כלפי פנים, כל מה שהוא עושה בכל העולם. ולחטוא פעמיים זה חמור במיוחד. אסור לנו לחטוא שוב. העם הטורקי קורא לנו, לא רק לשם השינוי הדרוש בטורקיה, כפי שדרש ראש האופוזיציה בטורקיה עכשיו, לאחרונה, מראשי האופוזיציה – לבחירות. הם לא נלחמים בשביל להשתלט, הם לא נלחמים באלימות, הם רוצים בחירות, הם רוצים חופש. הדרישה הזאת צריכה להיענות על ידי המערב, צריך לעזור להם, צריך לגבות אותם. זה נכון בטורקיה, וזה נכון באיראן. תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
פה. פה. פה.
היו"ר משה רוט:
סליחה. שלוש דקות. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לדבר על שני אנשים שדווקא נקלעו לכותרת של החוק הזה – חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. אחד, ד"ר עדנאן אל-ברש, שלצערנו הרב נהרג – תגידו נהרג, תגידו נרצח – כשהוא עדיין בחזקת כלוא בשדה תימן. וד"ר חוסאם אבו ספיה, שהעולם כולו ראה אותו כאחרון היוצאים מבית חולים כמאל עדואן לפני שהצבא הישראלי השתלט עליו.
אושר שקלים (הליכוד):
צבא ההגנה לישראל. צבא ההגנה לישראל – – – מחבל.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ד"ר חוסאם אבו ספיה יצא לאחר שטיפל בכל האנשים שהיו בתוך בית החולים, שירת כמו כל רופא שיודע לשרת, עד הרגע האחרון, ויצא בעצמו.
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, את לא תוציאי דיבה על החיילים שלנו – – – אנחנו לא שכחנו מה אמרת על שיפא. לא שכחנו. הרחיקו אותה מהכנסת, הרחיקו אותה, והיא ממשיכה באותו אופן.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת. שנייה, בסדר. האזהרה נקלטה.
טלי גוטליב (הליכוד):
היא לא תדבר על הלוחמים שלנו ולא על החיילים שלנו. את לא תדברי. אנחנו לא ניתן לך. לא ניתן לך, לא ניתן לך.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, את חוזרת על עצמך. האזהרה נקלטה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
למה את חושבת שאת יכולה לאיים עליי?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ניתן לך לדבר.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מי את בכלל, שאת חושבת שאת יכולה להגיד לי מה להגיד ומה לא להגיד? חתיכת צעקנית. למי את חושבת את עצמך?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ניתן לך לדבר על החיילים – – – לא ניתן לך לדבר על החיילים והלוחמים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תמשיכי לצעוק. אני אגיד מה שאני רוצה להגיד.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב. אני מבקש ממך.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ניתן לך לדבר על החיילים – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ד"ר חוסאם אבו ספיה נמצא עכשיו עדיין כלוא.
אושר שקלים (הליכוד):
המחבל. המחבל.
טלי גוטליב (הליכוד):
המחבל, ארכי-מחבל. ארכי-מחבל.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ד"ר חוסאם אבו ספיה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – היא עושה בכוונה. אדוני, אל תיתן לה. היא מדברת על מחבלים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
- - שריפא הרבה אנשים, עדיין נמצא בכלא.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, אל תיתן לה. אל תיתן לה, אדוני – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, שמעתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל איך אפשר? היא מדברת על מחבל.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ועדיין מתייחסים אליו כלוחם.
היו"ר משה רוט:
היא לא אמרה "מחבל". שמתי לב.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ניתן לך להשתלט פה על המליאה.
היו"ר משה רוט:
שמנו לב. היא לא אמרה "מחבל".
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
רק היום, רק היום מגלים שתת-אלוף ואך כנראה נתן הוראה לפוצץ בית חולים טורקי בלי אישור מתאים. בלי אישור מתאים.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
גם מנגלה זה דוקטור.
אושר שקלים (הליכוד):
מחבלים צריך להרוג. מחבלים צריך להרוג.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
בלי שאפילו פנה לרמטכ"ל וביקש את האישור.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – לא ניתן לך – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ככה בדיוק נלחמים? זה מה שצריך לדבר עליו או לא?
טלי גוטליב (הליכוד):
שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת. עבר הזמן. עבר הזמן.
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני יודעת ש-50,000 הרוגים בעזה לא מעניינים אתכם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
שיעניין אתכם.
היו"ר משה רוט:
חברים, בסדר, תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני רק רוצה להגיד משפט אחד.
היו"ר משה רוט:
אבל ממש משפט אחד, חמש שניות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
משפט אחד. זכותי להגיד את הדברים שלי בלי הרעשים האלה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברים, היא סיימה לדבר. בסדר. חברת כנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, היא סיימה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
בלי הצעקות האלה. את לא תגידי לי מה להגיד. נגמרו הימים.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. לא מהדוכן, לא מהדוכן.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
נגמרו הימים שלכם.
היו"ר משה רוט:
חברים, גם מנגלה זה דוקטור. המחבל זה דוקטור, אז גם מנגלה זה דוקטור. יימח שמו וזכרו.
בועז ביסמוט (הליכוד):
לא ראית איך היא מדברת?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ניתן לה ולשכמותה להוציא את דיבת הלוחמים.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אתן לך, לא אתן לך – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב. הובן. חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אתן לך – – – לא אתן לך. אני סדין אדום שלכם. שבי בשקט.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
שבי בשקט, שבי בשקט.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, שימי לב, החלק הזה – להושיב, להשתיק וכל אלה, זאת העבודה שלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אגיד מה שאני רוצה, אבל החלק של להגיד מה שאני רוצה זה החלק שלי.
היו"ר משה רוט:
אבל זהו, החלק שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרתי לה לשבת בשקט.
היו"ר משה רוט:
אבל לשבת ושקט – את זה תשאירי לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אסביר לך, אדוני היו"ר. אדוני היו"ר, היא אמרה שיש ריח של זרחן בשיפא. היא אמרה.
היו"ר משה רוט:
לא שמתי לב.
טלי גוטליב (הליכוד):
הרחיקו אותה מהכנסת. היא ממשיכה להוציא את דיבת לוחמינו. לא אתן, לא אתן לך, לא אתן.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, בואו נמשיך. חבר הכנסת שקלים, יש לך זכות דיבור.
קריאות
– – –
היו"ר משה רוט:
חברים, המליאה רוצה לשמוע את חבר הכנסת. חברת הכנסת גוטליב, שימי לב, ידידנו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, חברי אושר.
אושר שקלים (הליכוד):
בסדר גמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתייחס רגע, במשפט אחד, למה שראינו כאן. לכל תומכי הטרור למיניהם שידברו נגד חיילי צה"ל, חיילינו הקדושים שעושים את מלאכתם נאמנה, אני אומר שצבא ההגנה לישראל יגן על עם ישראל ויחסל את כל המחבלים, תרצו או לא תרצו. ואם לא תרצו, אתם מוזמנים לשתות את הביוב של תל אביב. ותאמינו לי, בתור מי שמגיע מהשפד"ן, תאמינו לי שאני מכיר טוב טוב את הביוב של תל אביב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
בתור מי שמגיע מתל אביב.
אושר שקלים (הליכוד):
עבדתי בשפד"ן הרבה זמן. שוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.
היו"ר משה רוט:
חברים, בלי תיאור, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
שתהיה בריא, אבל – – – אחרי מה ששתית – – –
היו"ר משה רוט:
לא צריך תיאור.
אושר שקלים (הליכוד):
אתמול, במהלך הפגנת המחאה, ראינו תיעוד של מפגינים שמסירים את השילוט של חיילינו הגיבורים שנפלו למען הגנת המולדת. אותם אלה שכביכול מגינים על הדמוקרטיה, הממלכתיות, קבלת האחר, לא מסוגלים להסתכל בעיניהם של חיילינו הקדושים ואף פוגעים בכוונת מכוון ברגשותיהן של המשפחות השכולות. ואני שואל שאלה פשוטה: איפה כל אנשי האופוזיציה? איפה כל ראשי האופוזיציה הצבועים, המופקרים? אף מילת גינוי, שום דבר, שום כלום. פוגעים בכבודם של החיילים שלנו, ברגשות של המשפחות השכולות, ואתם לא מסוגלים אפילו לבוא ולהגיד מילה אחת. מילה אחת. עד כדי כך אתם מפחדים להתעמת עם המפגינים שלכם, שזה אולי, חלילה, יוריד לכם איזה חצי מנדט בסקרים הווירטואליים. בושה וחרפה. גנץ, לפיד, ליברמן, תתביישו לכם. איפה אתם? מקרה נוסף שממחיש את הצביעות שלכם. אנחנו ראינו בסוף השבוע בחדשות 12 כתב בכיר, גיא פלג – אני פשוט מתבייש להגיד את השם שלו כאן. לשיטתו של גיא פלג, מותר לו לעלוב, להשפיל, לפגוע באב שכול, ועוד בפריים טיים, בסגנון דוחה, מגעיל, עלוב. ושוב, אף מילה. אף מילה מאותם ראשי אופוזיציה. אני רק רוצה לחשוב אם, חלילה, נגיד, ינון מגל, ריקלין, אראל סג"ל, היו אפילו מתעמתים עם משפחה שכולה, או משפחה של שכולים מהצד הנכון של המפה, איך הייתם זועקים שהשופרות – השופרות הם אלה עושי דבריו של נתניהו, נכון? הרי הפוסל במומו פוסל. זה מעיד עליכם כמה אתם צבועים וכמה אתם לא ענייניים. אפילו הזיכרון והקדושה של החיילים הקדושים שלנו ושל המשפחות השכולות הפכו לכלי פוליטי. ולחברנו דדי שמחי, אני עדיין לא יודע באיזו מפלגה אתה תהיה, אבל בעזרת השם, דדי שמחי, אם אתה תהיה חבר כנסת, אתה תכבד אותנו כאן בנוכחותך, ואתה תוסיף המון כבוד לעם ישראל. ברוך הבא למשכן, בעזרת השם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברים, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
11 בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[מס' מ/1575; דברי הכנסת ה-24, מושב שני, חוב' ל"ה, ישיבה 151.]
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: החלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 73) (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–2022. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את החלטת הממשלה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב– 2022 – החלטת הממשלה מס' 1575 מיום 15 באוגוסט 2022. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה, אדוני השר.
היו"ר משה רוט:
מזכירות הכנסת, בבקשה, הודעה.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דבי ביטון, ינון אזולאי, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה בנושא: מחדל חמור של דליפת מידע רגיש של ילדי החינוך המיוחד; דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, טטיאנה מזרסקי, צגה מלקו ויוליה מלינובסקי בנושא: סמל מוסד חינוך מיוחד רפואי נפשי בקהילה, הכרחי במיוחד לאור חרבות ברזל. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נצא כעת להפסקה ונחדש את הישיבה בשעה 20:00 לצורך דיון בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 15:11 ונתחדשה בשעה 20:00)
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, לקריאה השנייה והשלישית. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. הודעה למזכירות הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"א–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק למניעת הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2025, שהחזירה ועדת הבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 26) (דיווח על מגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"א–2025, של חברי הכנסת צביקה פוגל ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27) (שינוי ברירת המחדל לעניין הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשירותי שמירה), התשפ"א–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 10) (דיווח שנתי לוועדת הכלכלה של הכנסת), התשפ"א–2025, של חבר הכנסת אריאל קלנר. נוסף על כך, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, נאור שירי ויצחק קרויזר בנושא: התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, יוסף עטאונה ואליד אלהואשלה בנושא: אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות. תודה.
[מס' מ/1821; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 231; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בבקשה, אדוני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת בן ארי, אפשר, טיפה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, המשפחה שלי במקלט, בגלל הניצחון המוחלט. שנה וחצי ניצחון מוחלט. הפרצוף שלכם – המלחמה הזאת.
ינון אזולאי (ש"ס):
עצם זה שאת פה והם שם זה הניצחון המוחלט.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בבקשה, אדוני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת החוק לשנת 2025. הצעת חוק – עבדנו גם על חוק ההסדרים שנלווה אליה וגם על התקציב עצמו בתקופה מאוד קשה, תקופת מלחמה, תקופה שצריך כסף לכל הנושאים הללו, צריך לפצות את תושבי הצפון, תושבי הדרום. אגב, אנחנו אמורים לקבל – וקיבלנו בעצם, ואני הולך להביא את זה לדיון – פיצויים לצפון לחודשים האחרונים. המציאות הזאת היא מציאות מאוד קשה. אני מאוד התקשיתי בהעברת התקציב הזה. כל החברים האחרים – ניסיתי שאכן יהיה שיתוף פעולה בין החברים בוועדת הכספים, גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. לא היה קל, לא היה פשוט, אבל אנחנו עשינו מאמץ שזה יקרה, ובסופו של דבר זה קרה. אין שינויים דרמטיים חוץ מהעניין הזה של המלחמה, שצריך לעניין הזה כסף. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הבמה הזאת. זה מאוד אקטואלי, ואני רוצה לדבר על זה. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להחזיר את החטופים. זה הדבר הראשון. לא, אל תמחאו לי כפיים, אני אומר באמת את העמדה שלי. אני חושב שאין ביהדות דבר כזה שמחכים לפיקוח נפש עתידי. כשיש פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש – – –
משה טור פז (יש עתיד):
ברי ושמא – ברי עדיף.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ספק פיקוח נפש, שיכול להיות ביום כיפור, מחללים את יום כיפור בשביל הפיקוח נפש של עכשיו, ולא עושים חשבון מה יהיה בעתיד. לא עושים את החשבונות האלה, אין דבר כזה ביהדות. והמציאות הזאת היא מציאות שהחטופים האלה נמצאים במקומות כאלה של פראי אדם, חיות אדם, שהסכנה שם היא סכנה ברורה. ולכן העמדה שלי הייתה ונשארה שאת החטופים צריך לשחרר כמה שיותר מהר, ואת כולם. אבל אני רוצה להגיד לכם: לפני שעליתי בדקתי דבר שלא כל כך פרסמו אותו. תדעו לכם שהחטופים שחזרו – הייתה אצלם היהדות, המציאות הזאת שאי-אפשר להתעלם ממנה. אגם ברגר, התצפיתנית, חזרה ואמרה שהיא שמרה על הצומות, היא התפללה. היא אמרה: את האמונה בחרתי ועם האמונה שבתי. דניאלה גלבוע שרה אשת חיל בערבית. עומר שם טוב עשה קידוש במנהרה. אליה כהן התפלל במנהרות. קית' סיגל בירך ברכות על האוכל בשבי. סשה טרופונוב – – –
קריאות:
טרופנוב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
טרופנוב הניח תפילין מייד עם חזרתו. דרך אגב, אני יכול לספר לכם שהרב זילברשטיין, שהוא חבר מועצת גדולי התורה אצלנו, הוא באופן קבוע, יום-יום, התפלל כשהתמונה של החטוף הזה הייתה מולו, והוא התפלל לחזרתו. וכשהוא חזר הוא הביא תמונה שלו, קנה טלית ובירך איתו ביחד ברכת שהחיינו. הקשר שיש לעם היהודי האחד עם השני – ואני לא עושה את החשבון: זה שייך לזה וזה שייך לזה. אנשים מתפללים, מתפללים ומבקשים שהחטופים יחזרו בשלום, שיחזרו, לא לעשות שום חשבון אחר. אלי שרעבי, שאמר שמע ישראל – באמת, אלה דברים שאצלי לא יכול להיות ספק. זה מה שצריך לעשות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר: תדעו, אני כאדם חרדי – לא קל היום כאן במדינה. לא קל, אני גם מבין את זה. אבל תדעו, האמת היא שאין עם יהודי בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת. צריך להתפלל על החיילים, צריך לעשות, לקרוע שמיים שהמלחמה הזאת תיפסק. אבל בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם היינו נטמעים בעולם – באירופה, באמריקה, בכל המקומות האלה. לא היינו חוזרים. ואחרי אלפי שנים חזרנו לכאן מכיוון שהייתה לנו שפה משותפת. צריך להיזהר כשמדברים האחד על השני. צריך להיזהר בלשון, צריך לדבר בשפה. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא תהיה מחלוקת כזאת, שלא תהיה מציאות כזאת, קשה מאוד לחיות בצורה הזאת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, המציאות היא שאנחנו צריכים להעביר תקציב. אם לא נעביר תקציב, יהיה מצב הרבה יותר גרוע.
נאור שירי (יש עתיד):
יותר גרוע מעכשיו? השם ישמור.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בלי תקציב אתה יודע שהמצב יהיה גרוע מאוד. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שמליאת הכנסת תתמוך בתקציב על מנת שאנחנו נוכל להתקדם. ואחרי זה גם נעשה שלום. אני רוצה לחיות איתך ביחד. למה אתה אופוזיציה ואני קואליציה?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה לא חי איתי ביחד? ראיתי אותך יותר מאשר את אשתי והילדים בחודשיים האחרונים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, זה נכון. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. נעבור להנמקת ההסתייגויות. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשת רשות הדיבור תהיה במסגרת זמן שלא תעלה על 15 שעות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני. עשר דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה זו מול מצלמות הטלוויזיה מתחיל השוד הגדול בתולדות המדינה. מה שמתרחש פה עכשיו ויתרחש פה ביומיים הקרובים נראה כמו הצבעה על התקציב, נשמע כמו הצבעה על התקציב – זו לא הצבעה על התקציב, זו גנבה עלובה וחסרת בושה. מה שאתם רואים בערוץ הכנסת, אלה מכם שרואים את ערוץ הכנסת, זה אנשים שיושבים ומדברים ואז מצביעים. מה שקורה באמת הוא שממשלת ישראל נכנסת אלינו הביתה, חודרת לחשבונות הבנק שלנו, גונבת את כספו של הציבור היצרני והעובד ומעבירה אותו למשתמטים ומושחתים. הממשלה אפילו כבר לא עושה את עצמה שהיא מנהלת את הכלכלה. תשימו לב איך נתניהו מרחיק את עצמו מהתקציב הזה, לא אמר מילה על כלכלה כבר חודשים ארוכים, ולא במקרה. הוא יודע מה מונח פה לפניכם, נתניהו יודע שהתקציב הזה דופק קודם כול את המצביעים שלו, שהם ברובם אנשים עובדים. הוא הקריב אותם על מזבח הפוליטיקה, גונב את כספם ומעביר אותו לשותפים הקואליציוניים. תסמכו על נתניהו שאם זה היה תקציב טוב, אם הייתה בו איזושהי בשורה, הוא הרי היה עומד פה עכשיו בחזה נפוח ומסביר שהכול בזכותו, שבעצם הוא האדריכל התקציבי, מר כלכלה. הסיבה שהוא לא פה, ושהוא מסתתר ושהוא לא מציג את התקציב, זה מפני שהוא יודע שהתקציב הזה הוא לא כלכלה – הוא קלקול. אם אתה לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי ההבראה של אנשים עובדים ונותן אותם כשוחד קואליציוני לאנשים שלא עובדים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה בזמן מלחמה מחלק 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לעסקנים מושחתים בישיבות של משתמטים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה מתחזק 15 משרדי ממשלה מיותרים, ואני עדין עכשיו, שעולים בלי סוף כסף וגם מייצרים עוד ועוד ביורוקרטיה על הראש של האזרחים – זה לא תקציב, זו גנבה. אתם לא ממשלה, אתם לא כלכלה, אתם חבורת גנבים שמנצלת בלי בושה אנשים שעובדים קשה, משלמים מיסים, עושים מילואים בעזה ובלבנון בזמן שעתידם נשדד מהם. אתמול פגשתי זוג כזה, הייתי בלילה בעמק חפר, סימון היה איתי. עופרי וטליה, הוא מהנדס אלקטרוניקה והיא עובדת במד"א. הוא עשה 200 ימי מילואים, הבן שלהם גם הוא התגייס, הוא בתותחנים. הם תרמו למדינה יותר מכל הממשלה הזו ביחד, ואותם אתם גונבים? אתם לוקחים את הכסף שלהם ובמקום להפוך אותו לצמיחה, לפריון, למקומות עבודה, להשכלה, לבריאות; במקום להשתמש בו כדי שהם לא יעמדו בפקקים שעתיים כל יום, אתם מייצרים איתו רק שני דברים: ג'ובים לעסקנים, ועוד ועוד תלמידי ישיבות שלא מתגייסים ולא עובדים. התקציב הזה פוגע בשני מקומות: בציבור העובד ובילדים שלו. הוא פוגע בילדים שלו, כי הוא מקרב אותנו קרבה מסוכנת לנקודה שבה המדינה הזו לא תוכל יותר להחזיק את עצמה. הציבור היצרני הזה, מעמד הביניים הישראלי, הולך ומתכווץ. הוא לא יוכל להחזיק לנצח את הספינה על המים, הוא לא יכול לנצח להחזיק גם תקציב ביטחון שהולך וגדל – והוא הולך וגדל מסיבות לגמרי מוצדקות – אבל גם לספוג העלאות מיסים, וגם לגדל עוד ועוד ילדים שהם לא שלו, ילדים שלא לומדים מתמטיקה ואנגלית אבל יודעים מצוין לחיות על חשבונו. 2025 היא שנה כלכלית אבודה. מדינת ישראל תעבור אותה, כי אנחנו יודעים לעבור משברים, אבל זה מוכרח להיות התקציב האחרון שזה סדר העדיפויות שלו, כי אם יהיה עוד תקציב אחד כזה, אז אחריו כבר לא יהיה. אנחנו צריכים תקציב שלא מבריח רופאים לברצלונה, ולא מרסק אחיות בראשון, ולא פוגע בעובדי הייטק בכפר סבא, ולא לוקח כסף מהחינוך של הילדים בפריפריה, ולא מגדיל את הפקקים בירושלים. אנחנו צריכים תקציב שמעודד אנשים לעבוד, שמעודד צמיחה, שמבין שהנכס העליון של הכלכלה הישראלית היה ונשאר אנשים עובדים. מעמד הביניים הישראלי צריך ממשלה שעובדת בשבילו, לא ממשלה שגונבת ממנו. מה שמונח פה הוא תקציב של גנבים, שמיועד לגנבים, על חשבונם של אנשים ישרים. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת בליאק, 35 דקות לרשותך, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, שמאוד עסוק בטלפון כבר דקות ארוכות – זה כנראה יותר חשוב.
נאור שירי (יש עתיד):
לפחות טלפון כשר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
איך אתה אומר, ברוך השם? זה קצת גם עצוב וגם סימבולי שאנחנו מתחילים את דיוני התקציב במליאת הכנסת, תקציב 2025, כמעט 17 חודשים בתוך המלחמה, ולפני שאני עולה לדוכן אני בודק אם הילדות שלי נכנסו לממ"ד. אנחנו גם זוכרים ש-59 החטופות והחטופים שלנו עדיין נמקים בשבי של החמאס. אין יותר כישלון ומחדל מהמציאות הזאת. התקציב הזה הוא חלק מהכישלון ומהמחדל הזה. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה, תקציב 2025, ללא ספק ייכנס למוזיאון הישראלי לתקציבים שיש עימם קלון. הוא נולד בחטא, הוא קודם בחטא והוא מאושר בחטא על ידי קואליציית המחדל חסרת הלגיטימציה הציבורית המינימלית. התקציב הזה, במקום לנסות לפתור את בעיות היסוד של החברה הישראלית, של כלכלת ישראל, הוא מקבע ומעמיק אותן. אף משרד ממשלתי מיותר לא ייסגר, למרות כל ההבטחות של שר האוצר – ואפשר, וצריך וחובה לסגור בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. שקל אחד, שקל אחד מההיקף האדיר של הכספים הקואליציוניים לא קוצץ, ומדובר, נכון להיום, ביותר מ-5 מיליארד שקלים. כל שנה מחדש בתוך המלחמה הממשלה הזאת שוברת שיא חדש בהיקף הכספים הקואליציוניים. התקציב הזה לא נותן לאף אברך או אף תלמיד ישיבה תמריץ מינימלי כלשהו להתגייס או לצאת, חלילה, לשוק העבודה. כמה אנחנו מפסידים על אי-תעסוקה של 50% מהגברים החרדים? היום אנחנו מפסידים בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בכל שנה. בכל שנה בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בתוצר. אבל זה היום. אנחנו מכירים את המגמה הדמוגרפית. כמה נפסיד בעוד 20 שנה? בין 100 ל-120 מיליארד שקלים לפחות כל שנה. מה זה יעשה לכלכלה שלנו, לחברה שלנו? זה יחייב את הממשלה העתידית להעלות באופן דרמטי מיסים על מעמד הביניים הישראלי – את נטל המס על כל ישראלי שעובד ומשלם מיסים. וכמובן, ההיתכנות של קיום כלכלת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום היא מוטלת בספק. כמובן שנטל המס הזה יוטל בעיקר על מעמד הביניים הישראלי, ומעמד הביניים כבר השנה סופג את רוב הנזק מחבילה אדירה של מיסים בסך של כ-24 מיליארד שקלים שהקואליציה הזאת הטילה על הציבור הישראלי. יש לי חדשות עצובות בשבילכם, אזרחי מדינת ישראל. זה לא היה מחויב המציאות. את ערמת המיסים הזאת היה אפשר למנוע. יתרה מזאת, הייתה חובה למנוע אותה. אם רק בתחילת המלחמה, מייד אחרי 7 באוקטובר, שר האוצר וכל הממשלה היו מפנימים את גודל האירוע הזה, סוגרים את המשרדים המיותרים ומקצצים לפחות – לא רוצה להיות פופוליסט, ולכן אני אומר "מקצצים לפחות" – 80% מהכספים הקואליציוניים, הצעדים הללו, שהם, אגב, לא מאוד מורכבים לביצוע, היו מביאים לחיסכון בסך של 20–23 מיליארד שקלים, בדיוק בגובה ובסכום של המיסים שהוטלו על הציבור. אבל את שר האוצר שלנו זה פשוט לא עניין, זה לא מעניין אותו גם היום. הוא בכלל לא שר האוצר, הוא שר המגזר. הסיסמה "לא קדומים, לא מעניין", לא הייתה אקטואלית יותר ממה שהיא אקטואלית היום. אני לא רוצה, מסיבות מובנות, בטח תחת האזעקות בכל רחבי הארץ, לדבר במונחים של מלחמה, אבל הממשלה הזאת, ראש הממשלה הזה, שר האוצר הזה, פתחו במאבק, במבצע, נגד הישראלים שעובדים, שמשרתים, שמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזאת, גם בשגרה, וגם ב-17 החודשים האחרונים בחירום, תוך כדי המלחמה הגדולה והקשה בתולדות מדינת ישראל. תראו באיזה אי-סדר התנהלה העבודה על התקציב הזה, שאנחנו מתחילים לדון בו עכשיו. הוא הוגש לכנסת באיחור של כחודשיים, שלזה אנחנו כבר לצערי רגילים בקדנציה של הממשלה הזאת; הוא מאושר באיחור של כמעט שלושה חודשים, שלושה חודשים פחות שבוע. המשק כבר שלושה חודשים מתנהל על פי התקציב ההמשכי. עכשיו אף אחד לא הסביר לי למה. למה. לכאורה לקואליציה יש רוב, היה אפשר – בין שאני מסכים עם התקציב הזה ובין שלא – לפחות לאשר אותו בזמן. לא להכניס למצוקה את כל משרדי הממשלה ואת הציבור הישראלי, שבסופו של דבר משלם את המחיר של האי-תפקוד של הממשלה הזאת. עכשיו שימו לב, הגירעון שהוכרז בתחילת העבודה על התקציב עמד על 4%, ואז הוא עלה ל-4.3%, ואז ל-4.4%, ואז ל-4.7%, עם אפשרות להגיע ל-4.9% כבר היום. ואני אומר לכם, וזה ברור לכם, שזה לא ייעצר כאן. אגב, יש עוד משהו שאולי קצת חמק מהעין הציבורית – הקיצוץ הרוחבי כמעט בסך 1.6 מיליארד שקלים, 2.2%, בכלל לא הוטמע בתוך התקציב הזה. הממשלה קיבלה החלטה לפני כמה ימים על הקיצוץ הרוחבי – אגב, כמובן קיצוץ הכי טיפש שיכול להיות, בבריאות, בחינוך, ברווחה, כמעט ב-150 מיליון שקל בתשתיות – והוא בכלל לא מופיע בתקציב. אין, אין אותו. אמרו לנו שזה יופיע אחרי אישור התקציב בהעברות תקציביות. זה לא תקין. לא עובדים בצורה כזאת. אז התקציב הזה, שחברי כנסת צפויים להצביע עליו כנראה מחר, הוא פשוט לא נכון. המספרים בתקציב לא נכונים. זה תקציב שקר. תקציב שהוא פיקציה. אגב, כל מה שאמרתי על 2024 התממש, לצערי, אז סביר להניח שגם ב-2025, בסופו של דבר הגירעון יחצה את הקו של 5%. ואני אומר 5% לפחות. ושוב יוכח כי שר אוצר הזה פשוט לא יודע לעבוד. בכלל, הכנסת – שירי, אני מסתכל על סמוטריץ' נואם כאן, מגדף, משקר, מחלק ציונים ביהירות ובהתנשאות, שבאמת אין לתאר. עכשיו תגיד, בצלאל, באיזה עולם אתה חי? קיבלת מממשלת לפיד בסוף 2022 משק בריא, חזק, עם מוניטין איתן, עם עודף תקציבי, עם צמיחה יציבה ורמת חיים בעלייה. בקושי עברו שנתיים, ותראה לאן הבאת אותנו. מזה שנתיים נרשמת צמיחה שלילית לנפש גם למשקי בית וגם לעסקים, שאני באמת לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה; רמת החיים בירידה, וכמובן כל אזרחי מדינת ישראל מרגישים את זה היטב. יוקר המחיה משתולל, ואף אחד לא מטפל בזה. יש איזה קבינט חברתי-כלכלי, או ועדה למאבק ביוקר המחיה, שלא זה ולא זה לא מתכנסים ולא מתפקדים; לראשונה בהיסטוריה חמש הורדות דירוג אשראי, תוך כדי ששר האוצר, מתוך אי-הבנה או מתוך ההתנשאות המוכרת, מזלזל בהחלטות של חברות הדירוג, וברור שהמחיר של הדבר הזה מאוד מאוד כבד; הגירעון בתקופה הזאת, בשקלים, כבר חצה את הרף של 200 מיליארד שקלים, ואני רוצה להזכיר שהוא התחיל מעודף של כמעט 10 מיליארד. זה חורבן הבית של ממש. חורבן הבית הכלכלי. אבל הוא עומד פה וצועק ועושה תנועות עם הידיים, מתרברב. מה זה הדבר הזה? מה זה התופעה המשונה הזאת שנקראת בצלאל סמוטריץ'? לא מזמן – זה מצחיק – לא מזמן הוא התגאה כי העביר כבר חמישה תקציבים. כן, בשנתיים הוא העביר חמישה תקציבים. עכשיו, למה הוא העביר חמישה תקציבים? הוא הביא לא פחות מארבעה תקציבים בשנה שעברה. למה? כי הוא לא יודע לעבוד. אתם יודעים מה זה עושה למוניטין של הכלכלה שלנו? לדירוג האשראי? איך מסתכלים עלינו מבחוץ? מה זה המדינה הזאת? מה זה שר האוצר הזה, שמביא ארבעה תקציבים במהלך השנה ולא פוגע באף אחד? וגם בתקציב האחרון הוא לא פגע, לא ביעד הגירעון ולא בשום דבר. רק לפני שבוע הוא עמד פה ואמר – אגב, אחרי שכבר זרקו אותי מהמליאה, ושמעתי את זה אחר כך – כי ישראל היום מגייסת חוב במחיר זול יותר מארצות הברית. אז הלכתי ובדקתי. שימו לב, עכשיו, במרץ 2025, המרווח בין תשואות איגרות החוב של ישראל לעשר שנים לאלה של ארצות הברית באותה תקופה עומד על 1.28%, לטובת ארצות הברית כמובן. ההפך הגמור ממה ששר האוצר אמר. הפרמיה הזאת גבוהה יותר מהפרמיה של צ'ילה, מהפרמיה של פולין, ומעוד כמה מדינות שאנחנו לפני שנתיים לא חלמנו בחלומות הרעים שנהיה באותה שורה כלכלית יחד איתן. אז או שלשר האוצר אין מושג, או שהוא משקר ביודעין. ואני באמת, באמת, כבר לא יודע מה יותר גרוע. כל אדם שטיפה מחובר למציאות היה כבר מזמן מתפטר. מתפטר בבושת פנים ומתחבא בביתו. אבל הוא עומד פה ומספר לנו סיפורים, ושקרים וגידופים, ומנהל קמפיין שבמסגרתו הוא כל הזמן טוען שסותמים לו את הפה. וכמובן שהוא לא סותם את הפה לרגע, כי בכל רגע נתון אפשר לפתוח תחנת רדיו או ערוץ טלוויזיה ולראות את הריאיון שלו. אבל בואו נעזוב רגע את שר האוצר, כי ביזת הכספים הקואליציוניים היא אירוע שהוא באמת בלתי נתפס, בטח במציאות של 16 חודשי מלחמה. 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, שזה כסף דוחה צמיחה. זה כסף לפח. זה כסף שפוגע בעתיד שלנו. 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, שבתרגום חופשי זה עידוד להשתמטות נטו. 267 מיליון שקלים למשרד המיותר, המשרד האגדי של אורית סטרוק, שזו הגדלת הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית על חשבון הציבור הכללי.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לה עוד בהבשלה שם. זה נהיה כמו אבוקדו, הכספים הקואליציוניים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רגע. אגב, יש עוד כ-90 מיליון שקלים בדרך, בהבשלה, בעתודה לכספים קואליציוניים. מעיין השחיתות הזה לעולם לא מתייבש. כל הכבוד לשר האוצר ולשרה סטרוק. רשימת כספי השוחד הקואליציוני הפעם ארוכה, ארוכה מאוד, אפילו, ואין ספק כי כמעט כל שקל, כל שקל ברשימה הזאת, גורם נזק לכלכלה שלנו. עכשיו בואו נדבר בכמה מילים על חוק ההסדרים, שהפעם, ייאמר לזכותו, היה רזה מן הרגיל. אני גאה שהצלחתי, דווקא מהאופוזיציה, יחד עם חבריי, להשפיע באופן מהותי על חוק מיסוי הרווחים הלא-מחולקים. אני חושב שבמהלך מאות שעות של דיונים הצלחנו לשפר ולדייק אותו, כמובן בשיתוף פעולה עם מספר חברי ועדת הכספים מהקואליציה. החוק הזה היום הוא הרבה יותר נכון. הוא עדיין חוק רע. הוא עדיין חוק רע, ולכן הצבענו נגד, אבל הוא הרבה יותר נכון מהגרסה הראשונה שלו. אני מודה כי היו עוד כמה צעדים בכיוון הנכון, שהגיעו בעיקר מרשות המיסים, אבל במקרו הממשלה הייתה כל כך עסוקה בחלוקת ההטבות הקואליציוניות, שזנחה כמעט לחלוטין את הצעדים המבניים החשובים שהיה אפשר לבצע. היה אפשר לבנות תקציב נכון יותר וחכם יותר, הרבה יותר חכם. למשל לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי – אגב, חתכו בשכר והחריגו את מי שצריך להחריג, מי שיותר קרוב לקואליציה, שזה באמת אירוע שהוא מקומם, אבל כבר התרגלנו, לצערי. אז לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי אלא לקדם רפורמה מהותית, רפורמה מהותית במגזר הציבורי, כולל צעדי התייעלות במשרדי הממשלה – כי חיפשנו את צעדי ההתייעלות ולא מצאנו שום דבר, למעט השולחן - -
נאור שירי (יש עתיד):
העגול.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - הגדול הזה, העגול והגדול, בין המינהלות לזהות יהודית. זהות יהודית בשמונה משרדי ממשלה, אני חושב שזה שיא עולמי שבאמת לא יישבר לעולם. היה אפשר להחזיר את המיסים הנכונים – כן, יש כאלה מיסים, מיסים נכונים, מיסים שתורמים גם לתקציב המדינה, גם לבריאות הציבור וגם להגנת הסביבה, כמו מס על משקאות ממותקים ומס על הכלים החד-פעמיים. זה היה מכניס, להערכתי, כ-1.5 מיליארד שקלים לתקציב המדינה. היה אפשר למנוע שורה של גזרות על הציבור, אבל למה שהממשלה הזאת תעשה אי פעם משהו שהוא נכון? היה אפשר כמובן לבטל שורה ארוכה של הטבות ופטורים מיותרים, וגם זה איכשהו נעלם מהשולחן; לקדם רפורמה נחוצה בחקלאות, ובמקום זה ממשיכים להצניח את השיטה הסובייטית, שרק מעמיקה את המשבר, ומתקפלים פעם אחר פעם מול הלובי החקלאי. אפשר היה להשקיע בהגדלת הפריון, בהכשרות מקצועיות באופן מהותי, בחינוך. בכלל, הממשלה שמכנה את עצמה ממשלת ימין על מלא, בתחום הכלכלי היא קרובה הרבה יותר – ואני לצערי מכיר את זה – הרבה יותר למדיניות הכלכלית של ברית המועצות או ונצואלה. אתם ימין כלכלי? אתם שמאל קומוניסטי על מלא בשורה ארוכה מאוד של צעדים, בשורה ארוכה של חוקים. יש הרבה מאוד דוגמאות. ימין אתם לא, בטח בכלכלה. מה עשיתם כדי לפתור את בעיית הפקקים ולקדם את התחבורה הציבורית? מה? כלום ושום דבר. כל הפרויקטים שהתחלנו בקדנציה הקודמת, והתחלנו בשנה וחצי ברוטו לא מעט, הכול נעצר. השרה בקושי נמצאת בארץ, וכנראה מהדיוטי פרי לא רואים את הצורך לקדם את התחבורה הציבורית ולהקל את עומס הפקקים. מערכת החינוך הממלכתית בנפילה חופשית לתהום, ותראו את הציונים של תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים. מה קורה עם התחרות במערכת הבנקאית והפיננסית? שוב נתתם לבנקים גם ב-2024 להשתולל ולהרוויח מיליארדים על חשבון הציבור, כי פשוט לא עוסקים בזה. לא עוסקים בזה, כי עסוקים בדברים אחרים, בפיטורים של שומרי הסף, בהפיכה המשטרית, בהרבה מאוד נושאים פחות חשובים – ואני אומר את זה שהם פחות חשובים – והציבור ממשיך לשלם. אתם מתגאים עכשיו בהעלאת שכר המינימום ב-367 שקלים בחודש, שזה 4,404 שקלים בשנה, וזה לאחר העלאת המע"מ, הקפאת מדרגות מס הכנסה, העלאת ביטוח לאומי, העלאת מס בריאות, העלאת תעריפי ארנונה, מים, חשמל, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, שכבר דיברנו עליו, הורדת יום הבראה אחד מכל העובדים במשק – בטח שכחתי משהו. כל משפחה בישראל הולכת לשלם השנה בין 10,000 ל-20,000 שקלים על הגזרות המיותרות, על הגזרות המיותרות לחלוטין שהטלתם על הציבור. עכשיו אתם מעלים את שכר המינימום ב-300 שקלים; באמת, תודה רבה. אתמול בערב, אחרי שכמעט סיימנו את הדיון בוועדת הכספים, נחשפנו לסרטון של שר הבינוי והשיכון גולדקנופ – אגב, הערב גיליתי שהוא היה גם שר במשרד ראש הממשלה. לא ידעתי, לא בטוח שהוא ידע.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
עוד שר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה מזכיר לי את שיקלי, שהבטיח לחזור לכנסת, התפטר מתפקיד אחד, ונשאר, ואז הזמינו אותו לחדר וששי גואטה קיפל אותו, והוא נעלם. מי ידע שגולדקנופ הוא גם שר במשרד ראש הממשלה? למה, מה הוא עשה שם? באמת, הליצנות הזאת עוד לא נרשמה אפילו בהיסטוריה המשונה של הפוליטיקה הישראלית. אבל נחשפנו אתמול לסרטון שלו מפזז לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ואף אחד לא באמת הופתע, כי כולם יודעים שמדובר בשר חצוף, מושחת ומנותק; עסקן חרדי שבז לאתוס הציוני, ולא רק לאתוס הציוני – הוא בז לכולנו; מנהיג ההשתמטות, שלא רק פוגעת בביטחון ישראל אלא גם הורסת את הכלכלה שלנו. יש קשר הדוק מאוד בין חוק ההשתמטות לכלכלה. רק עובדה אחת – 20% ממשרתי המילואים הם אנשי הייטק. תארו לעצמכם מה זה עושה לצמיחה במשק. אבל מה שמקומם כאן באמת זו התגובה של חברי הקואליציה, בעיקר חברי כנסת מהליכוד. כן, קראנו איזה גינוי רופף אחד או שניים, אבל בגדול אתם מפחדים, מפחדים להגיד מילה רעה ולדרוש את פיטוריו של גולדקנופ, כי אתם חייבים את האצבעות שלו ושל החברים שלו לתקציב הבזוי הזה. וזאת הסיבה שנתניהו וכל סיעת הליכוד מתבטלים ומתרפסים מול גולדקנופ, אייכלר, פרוש וכל החבורה האנטי-ציונית הזאת. ראיתי את התמונה של נתניהו נפגש עם אייכלר, ויום אחרי זה אייכלר החריג את המורים החרדים מקיצוץ השכר במגזר הציבורי – כשאתם מתרפסים, מתבטלים ומעבירים להם מיליארדים בתקציב הזה לעידוד ולהרחבת הבטלה וההשתמטות, הכול למען שימור הקואליציה. לא אכפת לכם ממשרתי המילואים, שכבר עשו מאות ימי מילואים בשנה שעברה והיום מקבלים עוד צווים לעשרות, לפחות עשרות ימים. לא אכפת לכם מבעלי העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, אנשים שמחזיקים על גבם את הכלכלה, בטח לאורך כל המשברים של השנים האחרונות, החל מהקורונה וההפיכה המשפטית והמלחמה עכשיו, אבל אין להם אבא ואימא בממשלה. לא אכפת לכם מהמפונים, הן בדרום והן בצפון, ואנחנו פוגשים אותם ומכירים את המצוקות. לא אכפת לכם מהחינוך הממלכתי, שמופלה לרעה לעומת הרשתות הפרטיות של יהדות התורה וש"ס, ולראיה, אתמול בדיון בוועדת הכספים על תקציב החינוך, דיון שנמשך 13 שעות, אולי אפילו טיפה יותר, חברי הכנסת של הליכוד נכנסו לאולם הוועדה רק לקראת הסוף כדי, בעיקר, להצביע, כי פשוט לא אכפת לכם מהמדינה הזאת, העיקר להישאר בשלטון. חברת הכנסת פרקש הכהן, לפני כ-18 שנים עמד כאן על הדוכן הזה פוליטיקאי צעיר ונמרץ, מרכז האופוזיציה, חבר הכנסת גדעון סער מהליכוד, ונאם את נאום הסמרטוטים המפורסם שלו. יושבת-ראש הכנסת דאז הייתה חברת הכנסת דליה איציק, והיא ניסתה איכשהו לעצור אותו ולהרגיע אותו, אבל הוא התעקש וצעק: סמרטוטים זה ביטוי פרלמנטרי, אני אומר את האמת ולא תהיה כאן צנזורה. תודה רבה לך, אדוני שר החוץ גדעון סער, שהענקת הכשר לביטוי המופלא הזה. והיום אני מסתכל על חברי כנסת של הקואליציה, גם על המצטרף החדש של הליכוד, גדעון סער, ואני אומר לכם, במילותיו של גדעון סער עצמו, ואני כמעט מצטט: אתם שוליה של עסקונה חרדית כבר תקופה ארוכה. רציתי לומר, רציתי לומר בטוב וברע – ברע וברע; סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. זה מה שאתם עושים, ככה אתם נראים. עכשיו, לזכותם של חברי הממשלה והקואליציה יש לומר כי הם לא מסתפקים בהרס כלכלת ישראל רק דרך התקציב. גם למתקפה המטורפת על שומרי הסף ולחידוש ההפיכה המשטרית, כולל כמובן פוליטיזציה של מערכת המשפט, יש השפעה שלילית הרסנית על המשק. ראינו את זה גם בימים האחרונים בכל המדדים. אנשים איבדו הרבה מאוד כסף מהטרלול של הממשלה. השקל נחלש, מדד תל אביב 125 צלל, סוכנות הדירוג פיץ' שוב בוחנת הורדה נוספת של דירוג האשראי. עכשיו, באמת, זה בלתי נתפס. רק טיפה התאוששנו מחמש הורדות הדירוג בשנה האחרונה, ושוב הממשלה מכניסה אותנו לסיפור הזה. ברור שתהיה גם תגובת שרשרת אם, חלילה, נספוג עוד הורדת דירוג. רק צריך להבין שהשנה אנחנו הולכים לשלם 55 מיליארד שקלים על החזר הריבית בלבד. ריבית בלבד. ועוד 160–170 מיליארד שקלים של החוב עצמו – 225 מיליארד שקלים על החזר חוב. הכסף הזה היה יכול ללכת – חלק גדול מהכסף הזה, חלק מסוים מהכסף הזה, מיליארדים – לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתשתיות. במקום זה אנחנו מבזבזים מיליארדים לכספים הקואליציוניים הפוליטיים, מבצעים קיצוץ רוחבי בכלל משרדי ממשלה ומשלמים עוד ועוד כסף על החזר חוב, שבגדול זה כסף לשום מקום. השווקים מבינים היטב. נפילת מבצר הדמוקרטיה הישראלית תהרוס גם את הכלכלה. נוכחנו לדעת ב-2023, ואנחנו מקבלים היום הוכחה נוספת גם ב-2025. המשקיעים הזרים רגישים, כמובן, לא רק למצב הדמוקרטיה הישראלית ולשלטון החוק, אלא גם לחידוש הלחימה בעזה. אגב, אין שום קורלציה בין ההבטחות הכלכליות של שר האוצר לבין השאיפה הבלתי-פוסקת שלו לנהל פה מלחמת התשה. אין שום קורלציה בין המספרים. איכשהו הוא כנראה לא מבין שיש קשר בין הדברים, אבל זה לא הדבר היחיד שהוא לא מבין בו. תחשבו מה חושב לעצמו משקיע סביר, לא משנה מאיזה מדינה, ששומע את בן גביר, העבריין המשתמט, מאיים להכניס את ראש השב"כ לצינוק. המסר הזה, אגב, ברור לכם שהוא מעבר; זה לא רק לרונן בר – הוא מאיים על כל אזרח במדינת ישראל שלא מתחבר לכהניזם של המפלגה המסוכנת הזאת, שאין לה מקום בכנסת ישראל. המסר הזה מאיים על כולנו, וכמובן הוא מאיים גם על כל שחקן במגרש הכלכלי. מי יבוא לפה? מי ירצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת, עם השרים האלה? מי יבוא לפה, מי ישקיע פה, מי ישקיע כאן במדינה? לא בכדי המשקיעים הזרים ברחו ב-2023. הם רק התחילו לחזור, והממשלה הזאת מבריחה אותם שוב, ואת ההשלכות ההרסניות אנחנו נרגיש כבר בחודשים הקרובים, ולא שחסרות לנו צרות. העלייה המחודשת בפרמיית הסיכון, שמתרחשת בימים האחרונים – רואים את זה בכל המספרים. שוב, אני משתדל לדבר בעובדות, במספרים, ואפשר לבדוק כל משפט שאני אומר פה, שהוא מבוסס על עובדות. אז העלייה המחודשת של פרמיית הסיכון מייקרת עוד יותר את גיוס ההון, מכבידה על נטל החובות ומסכנת פעם נוספת את יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון שנקבע בתקציב. עכשיו, לסיום אני רוצה לומר תודה. אני רוצה לומר תודה גדולה ולהביע הערכה עצומה לחברי האופוזיציה בוועדת הכספים: לנאור שירי, לאורית פרקש הכהן, לחמד עמאר, לנעמה לזימי, לחברי הכנסת הנוספים שהגיעו ולקחו חלק במאמץ ובמאבק. נלחמנו יחד במשך שבועות ארוכים, לילות כימים, לא כמטפורה או פרפראזה – ממש ממש לילות כימים. לא ויתרנו. נלחמנו על התקציב הנכון, נלחמנו על כספי ציבור, נלחמנו על ניהול תקין, נלחמנו על החוק, נלחמנו על עתיד כלכלת ישראל נגד הדורסנות וחוסר האחריות של הקואליציה. היינו אופוזיציה נחושה, מסורה, מקצועית, לוחמת ומאוחדת. לא בכדי התקציב הזה מגיע לאישור כאן במליאה שמונה ימים מאוחר יותר מהתכנון המקורי של הקואליציה. נכון, בסופו של דבר לא היה לנו רוב למנוע את הגזרה. בסוף לקואליציה יש רוב, ככה זה עובד; אבל הציבור הישראלי הרחב רואה ומעריך את המאבק. ואנחנו מרגישים את זה היטב. אני מרגיש את זה היטב מהתגובות הרבות שאני מקבל בימים האחרונים. אגב, אנחנו עדיין לא ויתרנו; לא ויתרנו ולא נוותר, שלא יהיה ספק. הערב שלחנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים יחד עם חברת הכנסת אפרת רייטן, פנייה דחופה ליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה לקיים דיון חוזר על חלוקת הכספים הקואליציוניים ולעכב את ההצבעות על התקציב במליאת הכנסת. הפנייה נשלחה. עוד לא קיבלנו תשובה. אנחנו כמובן נעדכן ונעמוד על כך. ככל שנוכל וככל שיש לנו כלים פרלמנטריים ומשפטיים להתנגד לתקציב הרע הזה, אני מבטיח שאנחנו נשתמש בכל הכלים עד הסוף, עד הרגע האחרון, עד הדקה האחרונה, עד השנייה האחרונה. התקציב הזה – אסור שיעבור. הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה. רק לאחר מכן החברה הישראלית תקבל הזדמנות להבריא ולהשתקם. רק לאחר מכן אנחנו נוכל סוף-סוף להקים כאן ממשלה מתפקדת, שתתחיל לשקם את הריסות נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר וכל הקולקציה של הטאלנטים שהשתלטו כאן על מוקדי כוח, ותוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. אגב, הדרך הזאת מוכרת לנו היטב. העם הנפלא הזה סלל את הדרך הזאת בעבר, וסלל בהצלחה רבה. זו דרך של יוזמה, של עוצמה, של קדמה ושל צמיחה. הוכחנו את זה בעבר, ואנחנו יכולים לעשות את זה שוב. אנחנו יכולים לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה בקרוב לאחר שנצליח לשלוח את הקואליציה הכושלת הזאת הביתה. בינתיים אני קורא לכל חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לכל מי שנחשף לתקציב הרע הזה, אני קורא לכם להצביע נגד התקציב הזה. אם עתיד כלכלת ישראל יקר לכם, אם עתיד ילדי ישראל חשוב לכם, אתם חייבים להצביע, להתנגד, לתקציב הזה ולמנוע את המשך חורבן כלכלת ישראל. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת פרקש.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לציין לגנות הקואליציה הזאת שבדיון על תקציב המדינה אני חושבת שבאולם הזה אין אפילו חבר קואליציה אחד. אתה יודע, חנוך, בתור חריג לטובה שמשתתף בדיוני ועדת הכספים, שהדבר הזה הוא מאפיין של הקואליציה הזו. גם בוועדת הכספים, בהחלטות הרות גורל שנוגעות לגזרות על הציבור ולהחלטות של סדרי העדיפות בימי מלחמה, חברי הקואליציה לא מגיעים לוועדת הכספים. קוראים להם כמו עדר לבוא להצביע ולהעביר. הם אפילו לא יודעים על מה הם מצביעים. אז אני אנצל את חצי השעה שלי כדי להסביר על מה אנחנו מצביעים. חבריי חברי הכנסת, אחרי שבועות של דיונים, היום תעלה הממשלה להצבעה תקציב מלחמה נוסף, תקציב לשנת 2025. חשוב לי להדגיש שהתקציב הזה הוא לא דבר טכני. זה לא מספרים מנותקים מהמציאות. תקציב מבטא את סדרי העדיפויות של כל ממשלה, מה עושים עם כספי המיסים שלנו, והוא מציב מראה לממשלה הזו. הממשלה הזו לא עושה בשום ממד, בשום נושא, את הדבר הנכון, הראוי, הערכי, המוסרי, בימים של מלחמה. ואני רוצה להראות איך גם התקציב הזה מציב מראה לממשלה על חוסר המוסר הזה, שגם בו היא לא מסוגלת לעשות את הדבר הנכון. בימים שבהם חודשה הלחימה בעזה – 59 אחים שלנו חטופים, עדיין בשבי, מעל עשרות אלפים עדיין מפונים, משפחות שלמות שכולות, עם דואג – התקציב הוא המראה של הממשלה הזאת כלפי ציבור הבוחרים שלה, כלפי עם ישראל. והמראה, אדוני היושב-ראש, שמשתקף מתקציב הממשלה הזה הוא מכוער, מכוער מאוד, ואפילו חסר מוסר. כי מה היינו מצפים מהממשלה בימים של מלחמה? מנהיגות, פשוט מאוד, הכי בסיסי, בתקציב בימים של מלחמה: דוגמה אישית, לקיחת אחריות, ערבות הדדית, חמלה, אחדות – אלה דברים שרואים בתקציב. לראות את העם במרכז, שזה יהיה תקציב שתומך במלחמה, בלחימה, בהתפתחויות שלה. תקציב הוא לא דבר טכני. הוא רק ביטוי בכסף של סדרי עדיפויות של ממשלה – מה חשוב לה, מה חשוב לה לעודד. זו בעצם ההחלטה הכי משמעותית וברורה לציבור בישראל, בלי קשקושים. תראה איפה הכסף, ותבין איפה הממשלה. אז חבריי חברי הכנסת, אני אגיד את זה ברור: בתקציב הזה, שיעלה היום להצבעה החל משעות הלילה, יש כאן הכול הפוך. הכול הפוך. חרפה מוסרית. אין בו דבר אחד שעושים בו את הדבר הנכון. אפילו לא בתקציב הזה. זה אפילו לא תקציב ראשון של מלחמה, אז יכולנו הפעם קצת פחות להתחזר, אבל כפי שאני אראה – להפך. זה תקציב שהוא טוב רק לממשלה. זה תקציב לקואליציה. זה תקציב לכיסאות שלכם. אבל התקציב הזה הוא רע לעם ישראל, והוא גם רע לכלכלת ישראל. זהו תקציב שלא מכבד את העם הנפלא שלנו. הוא רע ללוחמים, הוא לא מכבד את הישראלים שעובדים, שמשרתים ושמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזו מבחינה כלכלית וביטחונית. תקציב שרע לעם ישראל ולביטחונה. התקציב שעליו נצביע הערב – ואני אקח ממנו, ככה, טעימות – הוא מנותק; הוא לא עומד בהבטחות היהירות של שר האוצר, ולא בפעם הראשונה, מול חברות הדירוג, כשהוא בא ואמר להן: הגירעון לא יעלה על 4%. הוא מדבר כאן על הידרדרות של 4.7%, 9 מיליארד שקלים גירעון בסך הכול. וזה היה יכול להימנע. זה היה יכול להימנע עם קצת יותר הידוק חגורות, פחות חזירות, פחות כספים פוליטיים במלחמה. התקציב הזה הוא מנותק כי הוא אפילו לא לקח בחשבון תרחיש של מלחמה, כשרק חזרנו למלחמה. הנחת היסוד של התקציב הזה – ענה לי נציג אגף התקציבים על שאלתי – הנחה של בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר זה לא מלחמה. כלומר, שוב אנחנו בתקציב שלא כולל תרחישים שכבר מתרחשים לנגד עינינו. יש לנו קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה שלא הופנם לתוך התקציב. אין דוגמה אישית, אין חמלה, אין ערבות הדדית, אין אחדות – אני אפרט את כל הדברים האלה. העדפת מגזרים פוליטיים שלא משרתים, ואין כבוד לישראלים שנושאים בנטל. להפך, מכבידים בגזרות על הישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, ומפנקים, ומפנקים, כמה מפנקים את המשתמטים. אני רוצה, לפני שאני אצלול לפרטים, להתייחס למה שקרה פה בימים האחרונים במדינת ישראל על ידי שריה של הממשלה הזו. זה כאילו לא קשור לתקציב, אבל זה מאוד קשור לתקציב; כי כמו שאמרתי קודם, התקציב מספר לנו את האמת על פניה המכוערות של הממשלה הזו. אז שר השיכון של מדינת ישראל, ממפלגת יהדות התורה, שכידוע מסרבת לכל חוק של שוויון בנטל, מגיע לכנס בבית שמש, לכנס נדל"ן. שר השיכון, כן? ומה הוא אומר שם? בחמש השנים הקרובות, הוא מתפאר על הישגיו כשר השיכון, ואני מצטטת: יתווספו 30,000 יחידות דיור בבית שמש. ואז הוא מוסיף ואומר, אנחנו הוצאנו את זה באיזושהי דרך לציבור החרדי, גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי, לא על כל הדברים אפשר לדבר. סוף ציטוט. אחרי זה שר השיכון שלנו התנצל, התנצל על זה שהוא נתפס אומר את האמת. מה הוא אומר לנו? שזוגות צעירים בישראל שכורעים תחת העומס, שחוטפים גזרות, שכורעים תחת יוקר המחיה, שלא יכולים לקנות פה דירות – אז הדירות בהנחה, כשהוא כשר השיכון צריך לדאוג לכלל הציבור בישראל, הוא הצליח, איזה יופי, לגנוב אותן לטובת הציבור שלו. והוא לא יכול לדבר על הכול. זה דבר אחד. למוחרת, אתמול, מצלמים את שר השיכון מפזז בחתונה של קרוב משפחה שלו. ועל איזה שיר הוא רוקד בצהלה? אני רוצה לצטט: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים", "נמות ולא נתגייס". איזה צחוקים, שר השיכון שלנו. תכף נראה שהוא לא סתם מפזז וצוחק. יש לו 2.3 מיליארד שקלים לצחוק איתם, לשמוח בגינם. זה משולם לו במזומן. ומה שלא מזומן יושב בסעיפי רזרבה, חונה, כסף בשבילו, וכשזה רק יעבור את הייעוץ משפטי – בום, זה ייכנס גם לתקציב. ואפילו יש לו בצד 700 מיליון שקלים. אתם יודעים איפה הם חונים? זה כספים לאברכים חייבי גיוס, שכרגע באופן זמני אי-אפשר לשלם להם, אבל אל דאגה, עוד מעט יהיה חוק ההשתמטות, ואז גם את זה נעביר, ועל זה כבר הצבענו. וככה מספר לנו שר השיכון – באמת, לא על כל הדברים אפשר לדבר. אבל מה, התקציב מראה הכול. התקציב מספר את הסיפור שהממשלה הזו מנסה להסתיר. עכשיו נדבר קצת גם על שר האוצר שלנו. הוא באמת פנינה מיוחדת, שר אוצר בקנה מידה כזה כושל, אני חושבת שלא היה מאז הקמת המדינה. מפקיר הציונות הדתית. כל היום מהלל במילים, בוכה במסיבות עיתונאים על גיבורי הציונות הדתית שנפלו, ובעצם הוא מפקיר הציונות הדתית הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם. מדבר על ניצחון מוחלט, ומתאבד על חוק השתמטות ועל תקציב שמעביר מיליארדים כדי לפנק, לפנק ולפנק את מי שלא רוצה להתגייס. וגם שם ברזרבה, שאחרי זה ימצאו את הדרכים לשלם, לחייבי גיוס. בסוף השבוע הוא גם צייץ שאין לו שום כוונה לציית לבית המשפט. כן, הוא הודיע – למה אני צריך לציית לבית משפט? זה אחרי פוטש מכוער שהוא עשה לראש השב"כ, שחוקר פרשת בגידה חמורה בשם "קטרגייט". כי באמת, הוא בכלל באירוע של עצמו, הוא לא שר אוצר בכלל. עכשיו, תחשבו שאתם משקיעים זרים ממדינה אחרת, ואתם שומעים שר אוצר של מדינה אומר: אני לא מציית לבית משפט, נגמרו הימים האלה. וכמובן, ראש הממשלה שלו: דיפ-סטייט, אין אויב יותר גדול מבית משפט. ואני רוצה לשאול אתכם: אתם משקיע בהייטק או משקיע בתחום התשתיות, או חברה הודית שרוצה לבנות נמל במדינת ישראל – אלו מכרזי תשתית מול ממשלה. למה שבן אדם או חברה יבואו וישימו פה כסף בפרויקטים של ממשלה, כשמחר גם ראש הממשלה יגיד: אז מה אם היה לך סכסוך בבית משפט וזכית בכך וכך וכך, אנחנו בישראל לא מכבדים פסקי דין. שר האוצר וראש הממשלה הנוראיים האלה בכלל מבינים שהדברים שהם עושים לא רק קורעים את העם – זה לא רק פוגע בעם, זה לא רק לא מוסרי, זה לא רק עברייני, זה גם פוגע בכלכלה? אם דיברנו על – אולי – שיפור בדירוג, אפשר לשכוח מזה, אפשר לשכוח מזה. יש לנו ראש ממשלה ושר אוצר וממשלה שלמה של אנשים שהם בושה וחרפה, ואת החשבון כולנו נשלם, כי הורדת דירוג ופגיעה ברמת השקל ישר הופכת את הכסף שלנו לשווה פחות. במקום שתתנהגו כראוי בימים של מלחמה ושתרעד לכם היד, איך אתם מתנהגים כלפי הציבור אחרי 7 באוקטובר? אתם פשוט איבדתם את המוסר. והכול פה קשור לכול. ועכשיו אני רוצה לדבר על התקציב הזה, לפרק אותו לנושאים כדי להראות לכם איך הכול קשור לכול. הדיפ-סטייט, בית המשפט, החרדים, נמות ולא נתגייס, לא על הכול אני יכול לדבר – אבל מה לעשות שהתקציב מדבר, הכסף מדבר? אז בואו נתחיל לראות את זה. דיברתם על דוגמה אישית. גם בתקציב הזה לא סגרו שום משרד מיותר: מורשת, תפוצות, רשות לזהות יהודית. ברוך השם, השר אבי מעוז קיבל איזשהו מצפון, לא ברור לי מה קרה, התפטר מהממשלה. כמה נחסוך, נאור? כמה? אם אני לא טועה, 19 מיליון שקל נחסוך, ברוך השם. רק לצערי הרב, כל שקל שמתפנה בממשלה הזאת, לאן הוא ילך? לא ילך לישראלי שעובד ומשלם. לא די בזה, גם הוסיפו את שר המינהלות, השר אלקין. ועכשיו גם התבשרנו בטריק-שטריק הזה שמנסה שר השיכון לעשות, שהוא התפטר משר נוסף שהיה לו במשרד ראש הממשלה, והוא יישאר שר השיכון. הכול עקום, הכול עקום, הכול רמאות, הכול נוכלות. כספים פוליטיים בימים של מלחמה – 5 מיליארד שקלים. 5 מיליארד שקלים. זו בכלל ממשלה, צריך להגיד, שהכספים הקואליציוניים שלה זינקו בצורה אדירה בהשוואה לממשלות קודמות בימים של מלחמה. אני גם רוצה להזכיר ששר האוצר שלנו הגיע וייבב עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר ואמר לציבור – ואני מצטטת כי אני כבר יודעת את זה בעל פה: נכשלנו, נשנה את סדרי העדיפויות. הוא הוציא מכתב, הוא אמר לראש אגף תקציבים: תעצור את כל הכספים הפוליטיים, אנחנו נסיט הכול, מה שלא קשור למלחמה נקצץ. והינה, שנת 2025 – 5 מיליארד שקלים פוליטיים. וצריך לזכור שזה אחרי שנת 2024, בתקציב הקודם גם היו. חצי מיליארד שקלים למשרד של סטרוק; 2.3 מיליארד שקלים תוספות למשרד החינוך, רובו ככולו בחרדים, נדבר על זה; גזרות, בעיקר על הישראלי שעובד ומשרת, זה שחלקו מגויס שוב למילואים. מה סופג הישראלי העובד? כזה חוסר כבוד – מעלים לו את המע"מ, מעלים לו את הביטוח הלאומי, הוא תורם ימי הבראה בלי חשבון, הוא מממן כל הזמן את הממשלה הזו. כן, יוקר המחיה משתולל, נקודות זיכוי לילדים של הורים עובדים הוקפאו, שכר של עובדים במגזר הציבורי הוקפא, חוק רווחים לחברות פרטיות לדיבידנדים עבר. לא חשוב שיש 6 מיליארד שקלים דיבידנדים של חברות ממשלתיות שהשרים בממשלה הזו מתקוטטים ולא מוציאים. קיצוצים רוחביים בחינוך, ברווחה, בתחבורה – רק על הפקקים בכבישים צריך לפטר את הממשלה הזאת. וכספי המיסים שלנו לא הולכים למקומות שהם מנועי צמיחה. הם לא הולכים לכסף שיחזור אלינו. בנוסף, התקציב הזה מעודד השתמטות, ואני תכף אסביר איך. זה באמת אחד הדברים הכי מזעזעים וחסרי המוסר בתקציב הזה. בעוד שיש קיצוצים, יש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי וכמובן לאופק חדש, תכף נדבר על זה. אבל אם אני יכולה רק לתת רשימה חלקית של אותם מוסדות שקיבלו תוספות במיליארדים רק אתמול בוועדת הכספים, אז תראו: חינוך חרדי, מעיין החינוך התורני, מוכר שאינו רשמי, מוסדות הפטור, תרבות יהודית, עוד פעם תרבות יהודית, מוסדות תורניים, תקציב למניעת נשירות מהישיבות, תרבות חרדית לירושלים. אפילו הייתה תוספת, נאור, ליד ושם, מיוחדת לחרדים, ראית את זה? עשו להם תוספת מיוחדת בתקציב, משהו מיוחד ביד ושם, תוספת להעשרה רק לחרדים או משהו כזה. עכשיו, אני לא אומרת שהדברים שתכף אני גם אפרט אותם – אני לא מזלזלת במטרות או במניעים, אבל רבאכ, אנחנו בימים של מלחמה. אנחנו בימים של מלחמה, הכול עניין של פרופורציות. חזירות היא בסוף עניין של פרופורציות, וזהו התקציב הזה. אז כמובן שיש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי – בעוד שאת היתר די מרסקים, ממש כמו שאמר שר השיכון: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אבל בכספי המיסים שלהם כן. אני גם רוצה להזכיר לכם שזה שר השיכון שרוצה לכבוש מחדש את עזה, נכון? איך הוא יכבוש את עזה מחדש? כנראה עם הצבא של שלטון הכופרים שבכספי המיסים שלו הם גם אותו מממנים. אתם מבינים? וזה השר שעד לרגע זה היה צריך באמת לפטר אותו בבושת פנים מהממשלה הזאת, אבל באמת, הכיסא חשוב מהכול. עכשיו, אני רוצה לומר כמה מילים על הדרך שנעשתה בתקציב הזה. קודם כול, ודובר על זה לפניי, אנחנו בתקציב שביעי. הכול הופך לזילות בממשלה הזאת, הכול קיצוני, הכול לא מקצועי, הכול פראי. אנחנו בתקציב שביעי. זה לא היה גזרת גורל. יכולנו לעשות תקציב לשנתיים, יכולנו לקצר ולעשות פחות תקציבים עם תיקונים. אם אתם זוכרים, רק בתקציב האחרון הודענו לשר האוצר: תקשיב, כל ההנחות שלך בכלל לא רלוונטיות, מתחילה חזית צפונית, תחכה שבועיים, נתקן את הכול. לא. הוא רצה לעשות עוד תקציב ועוד תקציב ועוד תקציב. אבל יש כאן עוד משהו, והוא משהו מכוון, וזה ההסתרה. הממשלה הזו מעבירה תקציבים בטלאי על טלאי, טיפות, טיפות, טיפות, כדי שלא נבין מה יורד עלינו. אני אסביר לכם למה אני מתכוונת. את התקציב הזה אנחנו אישרנו באלף שלבים. פעם אחת עברנו על כל משרדי הממשלה בתקציבים הבסיסיים שלהם ללא הכספים הפוליטיים. בשבועות האחרונים קיבלנו מה שנקרא דפי החלפה, את כל הדפים הפוליטיים. אבל אז למדנו על מושג חדש, שנקרא כמה הכספים הפוליטיים בהבשלה מלאה. אתם יודעים מה זה הבשלה מלאה? שבעצם יש עוד כספים חונים שאנחנו מצביעים עליהם בלי לדעת לעומק את היכולת לפקח במה מדובר; בסעיפי רזרבה – מעל למיליארד שקלים למשל בנושא החינוך החרדי. ואומרים לנו: לא, זה ממתין לחוות דעת של הייעוץ המשפטי. אז לא מסבירים לנו במה מדובר, וכל דבר היינו צריכים לשאול: רגע, אז כמה כסף סטרוק מקבלת תוספת? אז כמה כסף החינוך החרדי מקבל בסוף תוספת כשמקצצים לחינוך של כל ישראלי רגיל? תעשו לנו את המשרד פלוס הקואליציוני, פלוס הבשלה מלאה פלוס אלוהים יודע מה, ואתם, האוצר, תביאו לנו את הכול. ויושבים ומחשבים, כי אי-אפשר להבין. מרוב בלגן גונבים מכל החורים. לפני שאני אפרט את הפרטים של הדברים שבאמת צדו את עיניי בתקציב הזה, אני רוצה לציין לשבח את החברים שלי באופוזיציה בוועדת הכספים. אנחנו נלחמנו כתף אל כתף בשבועות האחרונים, בלילות לבנים בוועדת הכספים. לא ויתרנו על כלום, לא עשינו הנחות על כלום. ניצלנו את העובדה שדיוני ועדת הכספים משודרים לציבור כדי שלפחות הציבור יראה באור השמש לאן הולכים כספי המיסים שלו בימי מלחמה. תקציב אנטי-מלחמה, צריך להגיד את זה – שאתם אזרחי ישראל תראו את המראה המכוערת של הממשלה הזו דרך התקציב. ואני רוצה להודות לחברים שלי בוועדה, באופוזיציה: לוולדימיר, לנאור שירי, לנעמה לזימי, לחמד עמאר, לכל חברי האופוזיציה. באמת עבדנו ביחד כמו אגרוף, לא נתנו להם לשקר, לא נתנו להם להפחיד אותנו, לא נתנו להם להוציא אותנו מהדיונים, שיראה הציבור וישפוט. כי התקציב הזה מדבר באלף מילים על איך הממשלה הזאת לא רואה את עם ישראל אלא רק את עצמה ואת הכיסאות שלה, איך היא לא מכבדת את הלוחם הישראלי שיוצא עכשיו לצו רביעי, ולהפך, היא מטילה עליו את כל הגזרות, ומפנקת ומפנקת את הציבור שלא רוצה לשאת בנטל, ואפילו מייצרת מנגנונים שיאפשרו לו לעקוף את חוק הגיוס. אז בואו אתן לכם קצת פנינים, מה ראינו בתקציב הבא ומה עלה מהשאלות שלנו. קודם כל, בואו נדבר על המשרד של השרה סטרוק, משרד ההתיישבות. משרד די מיותר, די שולי, שמעולם מעולם לא תפס כותרות בממשלות קודמות. בפעם השנייה בתקציב בשנת 2025, אחרי 2024, כשאני שאלתי וראיתי עוד תקציב, ועוד כספים פוליטיים, ועוד בהבשלה מלאה, ועוד מחכים לייעוץ משפטי, פניתי לאגף תקציבים ואמרתי להם: תקשיבו, עם הבשלה, הבשלה מלאה, בום, בום, בום, הכול, כמה כסף בסוף מעבירים לה? תקשיבו טוב: כמעט חצי מיליארד שקלים – חצי מיליארד שקלים תקציב בימים של מלחמה, הרבה מזה לזהות יהודית, נדבר על זה, ולא בפעם הראשונה. ומה מעניין? שהדבר הזה מנפח את התקציב שלה. 75% מהכסף הזה הם כספים פוליטיים. כלומר, במצבו הטבעי המנופח משנה שעברה, לפני הכספים הקואליציוניים, כמובן, מדובר על בסיס של 100 ומשהו מיליון; עם הניפוח הוא נהיה חצי מיליארד שקלים. כולנו בוועדת הכספים, אם אני לא טועה, נאור, די היינו בהלם, כי כבר ראינו הכול, חשבנו שראינו הכול, אבל מה לעשות? המשרד של סטרוק תמיד שווה יותר – שווה יותר ממשרד החינוך, ממשרד התחבורה, ממשרד הרווחה. אנחנו נדבר על הדבר הבא: זהות יהודית. זהות יהודית היה אירוע באמת – אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, אבל לצערי הרב, זה באמת מאוד מאוד עצוב. אני התחלתי לראות סעיפים מקבילים של זהות יהודית במשרד של סטרוק, במשרד החינוך, במשרד התרבות, בכל מיני משרדים. אז אמרתי: רגע, מה, אני שרלוק הולמס? למה? פניתי לנציג האוצר, אמרתי לו: אני רוצה עכשיו שאתם תגידו לנו איפה נמצאת זהות יהודית בכל משרדי הממשלה בתקציב המלחמה הזה. אתם לא תאמינו מה סיפרו לנו – סיפורי אגדות בימים של מלחמה: לא פחות משמונה משרדי ממשלה במדינת ישראל מקבלים תקצוב לזהות יהודית. מרוב שמדובר במימון כפול, שהם לא יודעים מה לעשות איתו, הם מקיימים שולחן עגול, כן? ייאמר לזכותם של הפקידים, הם מנסים לייעל את הכסף שנשפך. לירדן ביבס אין, הוא עושה גיוס המונים, כן? לרשות לניצולי השואה מקצצים 4 מיליון שקלים, כן? אבל זהות יהודית – שמונה משרדי ממשלה במאות מיליונים, תכף נדבר גם על זה, יושבים ועושים זהות יהודית בימים של מלחמה. עכשיו, בואו נדבר על רשימת המשרדים שבאמת ראינו בהם את הנושא הזה של הזהות היהודית, ואני מתחילה לספור. קודם כול הוקמה רשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה, אם לא ידעתם; במשרד למשימות לאומיות של סטרוק יש כמובן הרבה מאוד כסף לזהות יהודית; במשרד ירושלים ומסורת יש תקציב לזהות יהודית בתקציב הזה ובכספים הקואליציוניים; במשרד המורשת יש תקציב לזהות יהודית; במינהל חברה ונוער במשרד החינוך, במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך; במשרד התפוצות; במשרד התרבות; במשרד העלייה. הבנתם? הבנתם? הם אפילו לקחו חברת ייעוץ בתקציב הזה כדי שתעזור להם, מה לעשות, איך מנהלים מנגנון כל כך לא יעיל וכל כך מופקר של כל כך הרבה כסף לזהות יהודית. עכשיו אני רוצה לתת לכם רק פנינה, שאנחנו שאלנו את הרשות לזהות יהודית, את הבחור הנחמד – הוא באמת לא אשם – העובד של אבי מעוז, שר החינוך או סגן שר החינוך, שישב. ראינו שם שבכסף – – –
שר החינוך יואב קיש:
מי זה סגן שר החינוך?
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
לא סגן שר החינוך, סליחה. אבי מעוז, מהו? סליחה, אני מרגיזה יואב קיש. סליחה, שר החינוך. אז תתקן אותי.
שר החינוך יואב קיש:
לא, כי עשיתם אותו לפני שנתיים, עשיתם אותו שר החינוך.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
את אבי מעוז? עשינו שר החינוך את אבי מעוז? קשקשן.
שר החינוך יואב קיש:
עשיתם קמפיין שלם. קשקשתם בקומקום. אתם פשוט מצחיקים.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
עזוב, עזוב, עזוב.
נאור שירי (יש עתיד):
ואתם עשיתם קמפיין על 50 מיליארד – – –
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
כן. אתה מבין שאני מדברת כבר כמעט 20 דקות על החרפות בתקציב, שום דבר לא מעצבן אותו – רק זה שחלילה הורדתי מכבודו והעליתי בדרגה את אבי מעוז לשר החינוך. אוקיי. כששאלנו אותו מה הוא הולך לעשות ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות חינוך במדינת ישראל, הוא לא ידע להשיב. הוא לא ידע להשיב – נעשה אפיון, נחשוב, נחשוב. אין לרשות לניצולי שואה, אין למרכז רבין, אין ליד בן-גוריון, אין לתנועות הנוער, והבחורצ'יק הנחמד הזה יושב ולא מצליח להסביר לי מה לעזאזל הוא יעשה ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות החינוך בישראל. יותר מזה, היועצת המשפטית של משרד החינוך, כשהיה כבר דיון על החינוך, התחילה לומר: האמת היא שאנחנו גם לא ניתן להם כל מידע שהם ירצו – כאילו, בכלל אין תיאום, אין בכלל תיאום. עוד 14 מיליון שקלים קיבלה הרשות לזהות יהודית – על מה? על מה? תקשיבו טוב: 8 מיליון שקלים על הסברה ופרסום; חיזוק הקשר לירושלים – 6 מיליון שקלים, כאילו אין משרד ירושלים. אוקיי. זה סיפורה של הרשות לזהות יהודית, שלא יכלה להסביר לנו אילו תוכניות ל"ריגול" על תוכניות החינוך העצמאיות בבתי הספר – אמרתי לו: בוא, תדבר, אתה בא לציבור, תסביר לנו על מה אתה לוקח 5 מיליון שקלים מכספי הציבור שלנו? אתה רוצה לבדוק, אני לא יודעת מה, שמאלנים שנכנסים לבתי הספר, פשיסטים שנכנסים לבתי הספר, קומוניסטים? אני לא יודעת, אבל אתה אמור להסביר לנו בשביל מה הכסף. תשובה לא הייתה. תקציב גדול היה, וגם 8 מיליון שקל לקמפיין הסברה. אז זה סיפור הזהות היהודית. אם אנחנו יכולים לארוז אותו – כמה כסף אתם חושבים שמתגלגל בשמונה או תשעה משרדי הממשלה הזאת? ביקשתי מאגף התקציבים לסכם לי את הכסף הזה. מדובר, חברים, במאות מיליוני שקלים, בין 290 מיליון ל-300 מיליון שקלים ב-2025, וזה לא כולל נתונים שלא הצליחו לחלץ ממשרד התפוצות, ממשרד התרבות וממשרד המורשת. איזה יופי לנו. בואו נדבר על התקציב לחינוך החרדי. אתמול היה יום סוער. כנראה שבסופו לא סתם גולדקנופ רקד ופיזז, כי זה היה יום מאוד מוצלח בשבילו. הוספנו 2.3 מיליארד שקלים לתקציב החינוך; הרבה ממנו, לא כולו, אבל חלק מאוד כבד הולך לחינוך החרדי, ואני רוצה לפרט: 1.73 מיליארד שקלים לחינוך העצמאי, למעיין החינוך התורני, למוכר שאינו רשמי, למוסדות הפטור, לתרבות יהודית עוד הוסיפו, ולמוסדות התורניים – כמובן, הסיפור הידוע של מעל למיליארד שקלים. יש לי כאן שתי הערות, שתי נקודות שבאמת צרמו לי בימים של מלחמה. קודם כול, אני רוצה לספר לכם, הציבור, שרשתות החינוך העצמאיות של החינוך החרדי הן לא בית ספר רגיל, כמו שילדים הולכים לבית ספר ממלכתי ולבית ספר ממלכתי-דתי. מדובר ברשתות בבעלות של מפלגות. כן, כן, בשנת 2025 המפלגות החרדיות מחזיקות, לא אגיד לכם איפה, את הציבור שלהן, ברשתות חינוך פרטיות בבעלותן: אחת של ש"ס ואחת של יהדות התורה. אני לא רוצה להתבלבל. אחת מעיין התורה, והשנייה מה?
נאור שירי (יש עתיד):
העצמאים.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
העצמאים. מעיין התורה זה של ש"ס. עכשיו, תדמיינו אתם – זה נושא חוץ-תקציבי אבל הוא גם תקציבי – מה עושים לילד שהולך ואומר: אני רוצה לימודי ליבה, אני רוצה מתמטיקה, אני רוצה אנגלית. בעצם אין פיקוח מיטבי. אבל בפן הכלכלי, נושא האי-סדרים ברשתות החינוך העצמאיות, ואני אומרת את זה בשפה מכובסת, הוא נושא שנמצא בכותרות כבר הרבה מאוד חודשים. בחודש אוגוסט שעבר החשב הכללי של האוצר – לא אני, פקיד – אמר לרשתות הללו: יש בכן אי-סדרים כספיים – בעברית: גנבות, אנחנו לא יודעים מה קורה שם, עסקונה, אי-סדרים, מעבירים כספים לכל מיני עסקנים מכספי המיסים שלנו. אנחנו עומדים לנתק אתכם מהמערכת הממשלתית אם אתם לא תתאפסו. תעשו ממשל תאגידי רגיל, נקי, תביאו חשבים, תתחילו לעבוד מסודר בפיקוח נורמלי. מלחמת עולם. יש חובות, דרך אגב, של בין 50 מיליון לכמה מאות מיליוני שקלים. הדבר הזה עוד לא הסתדר. כלומר, החשב הכללי הוציא מכתב ואמר להם: חברים, זה עכשיו יתנהל ככה. והם רק התחילו את התהליך. לשאלות שלנו, הם התחילו את התהליך. יש על זה גם עתירה בבג"ץ. כמעט על כל נושא פה הייתה עתירה, בנושא החינוך החרדי. אני שאלתי אותם: אבל למה שאנחנו נעביר מכספי משלם המיסים כסף למקום שיש בו גנבות ואי-סדרים? אני לא מבינה את זה. לא הייתה תשובה, כמובן. התשובה היא ברורה: כי אחרת גפני לא יעביר את התקציב. מה הדיון, מה השאלה? אז אנחנו מעבירים בעצם כספים לרשתות חינוך לא מספיק מפוקחות מבחינה כלכלית. אמרו לנו גם אנשי משרד החינוך, הודו ביושר: אנחנו מקווים שנצליח לפקח על זה יותר טוב. אבל בינתיים את הכסף שלנו נעביר. מה עוד גילינו? גילינו שהתקציב הזה של המיליארדים גם לא כולל 590 מיליון שקלים לאופק חדש, שהוא, הסבירו לנו, נמצא בצד. כלומר, מתי שזה יבוא, ימצאו לזה מקור תקציבי. כלומר, מה שאנחנו מאשרים עכשיו גם לא כולל עוד 590 מיליון שקלים, בעזרת השם, שיהיו לאופק חדש, ואולי גם אותם ייקחו מעוד קיצוץ רוחבי. אנחנו נחכה בציפייה רבה. מה עוד גילינו? שמיליארד שקלים מתוך ה-2.3 מיליארד שקלים האלה, אנחנו לא יכולים לתת עליהם שאלות ולא לראות לגביהם חוות דעת משפטיות, שלמדנו מהן הרבה בפיקוח הפרלמנטרי, כי עוד לא הספיקו להכשיר אותם מבחינה משפטית. אז אנחנו חייבים להצביע על סל שלם, על אמבטיה של מיליארד שקלים שאנחנו יודעים שבהמשך יתווספו לכספים הקואליציוניים של החינוך החרדי. כששאלנו מה יש שם, אמרו לנו באופן כללי מאוד מה יש שם וכו'. אנחנו כמעט התפלצנו לגלות שיש שם 700 מיליון שקלים, תקשיבו טוב, שחונים בצד – כסף לאברכים שהם חייבי גיוס – בגין הישיבות ובגין סבסוד מעונות. יושב בצד. אז אנחנו שואלים: אבל רגע, למה? יש חוק גיוס היום, הממשלה לא עשתה חוק חדש, והם חייבים להתגייס, הם חייבי גיוס; למה אתם שומרים בצד כסף אם אתם מתכוונים להעביר חוק שוויון בנטל? למה הכסף הזה יושב, במקום שיפנו את התקציב לדברים יותר טובים או חלילה וחס זה ירד ממסגרת הגירעון ומהחישובים הפיסקליים? לא, אמרו לנו, הכסף הזה יושב בצד. לכן כשאני אומרת שהתקציב מדבר בקול רם, זה אומר שהממשלה הזו מתקצבת השתמטות, היא נערכת להמשך השתמטות. לא סתם החרדים אמרו לביבי: נחכה, נמתין, נחכה לעוד איזה סערה, תפטר עוד איזה מישהו ונעביר בלילה את 700 מיליון השקלים. קיצוץ רוחבי – נמשיך בנושא החינוך. כששאלתי את שאלת המחץ ואמרתי לאגף התקציבים: הרי בקיצוץ הרוחבי קיצצו ממשרד החינוך – מה לעשות, קיצצו משירותי החינוך, קיצצו ממועצת ההשכלה הגבוהה, הבנתי שקצת הפחיתו את הקיצוץ אבל קיצצו; היה גם קיצוץ בשכר המורים, כשבוועדת העבודה דאג מי שדאג למורים מהמגזר החרדי, שלהם לא יהיה קיצוץ. אז פניתי לבחור מאגף תקציבים ואמרתי לו: אחרי שאנחנו מעבירים את ה-2.3 מיליארד שקלים האלה ואת החלק של החינוך החרדי בתוכם, האם בכלל קוצץ משהו בכל הסעיף הזה של התשלומים לחרדים בתקציב הזה לעומת השנה שעברה? והתשובה שלו הייתה לא. לא. אז הינה, מגזר אחד עובד ומשרת חוטף את כל הגזרות, ומגזר אחד, מפנקים אותו. ולא רק בחינוך. איפה המס על משקאות ממותקים, שהוא טוב לבריאות? הוא נכון והוא לא נעשה, ויכול היה להכניס הרבה מאוד כסף לציבור. בינתיים הוא בוטל והמחירים רק עלו. מס על כלים חד-פעמיים. אלו דברים אחרים. אני רוצה לפני סיום לומר לך משהו, חברי חנוך מלביצקי. אני חושבת שהממשלה הזו היא באמת גורם הסטרס הכי גדול שיש לעם ישראל בימים אלה. אנחנו גם ככה דואגים. העם הוא נפלא, הוא חזק, הוא לא מפחד להיות ביחד, אבל הוא מסתכל למעלה, הוא רוצה רק שקט, והוא רואה ממשלה באמת של משוגעים. הכול עושים ההפך. החקיקה המשפטית הזו, המריבות האלה, ההתקוטטויות הללו – שר המשטרה בא להכות את ראש השב"כ. אין קלאס, הכול, באמת, אתה אומר: איפה המדינה, איפה העם שלנו ואיפה שריהם. אני חושבת שאתם עושים את הכול כדי שלא נדבר על התקציב הזה, כדי שלא נדבר על ועדת החקירה, כדי שלא נדבר על החטופים. אתם יודעים שבשבוע הנוראי הזה הסיקור בנושא החטופים ירד ב-76% בתקשורת? מה הפלא, אתם עושים הכול שלא נדבר על הדברים הללו , אתם עוסקים במה שלא חשוב. אני באמת חושבת שיכולתם לקחת את התקציב הזה ולעשות ממנו הזדמנות נפלאה, להראות לציבור איך משנים סדרי עדיפויות ממה שהיה קודם – מה לעשות, היה 7 באוקטובר: לעשות שוויון בנטל, לקצץ במקומות אחרים; יכלו להפחית חלק מהגזרות, ואתה יודע את זה היטב, אדוני היושב-ראש; יכלו לקחת ולקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים, להטיל מיסים אחרים, להביא 6 מיליארד שקלים ולחמול קצת יותר על הישראלים שעובדים ומשרתים. תודה רבה, ואני מאוד מקווה שיש מישהו ששומע את מה שאני אומרת היום. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת עמר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, אני לא לפני חמד?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נאור, זה הולך לפי פז"מ.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מחר נצביע על התקציב הגרוע ביותר שאני מכיר, ואני מכיר הרבה תקציבים. רק בשנה האחרונה – בעצם, משנת 2024, 2025, כמה תקציבים עברנו, חבר הכנסת נאור?
נאור שירי (יש עתיד):
שבעה, שבעה תקציבים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שבעה תקציבים. אז אנחנו מכירים הרבה תקציבים. אני אומר לך, אני 16 שנים בכנסת, העברתי הרבה תקציבים והייתי בהרבה דיונים, גם הייתי שר במשרד האוצר ועבדתי על התקציב של 2021–2022, אני מכיר את התקציב טוב מאוד. אבל תקציב גרוע כזה לא ראיתי. אנחנו בזמן מלחמה, בזמן הכי קשה לכלכלה. בזמן הזה בונים תקציב עם מנועי צמיחה שיניעו את המשק, שיביאו הכנסה, שיוציאו אנשים לעבודה, שאנשים ישלמו יותר מיסים כי הם עובדים. אבל איך אתם בניתם תקציב? בעצם שר האוצר, אני חושב שהוא לא מתעסק בתקציב בכלל. היום שמעתי בחדשות שאין בכלל ישיבות הנהלה במשרד האוצר, לא מתקיימות ישיבות הנהלה במשרד האוצר. מעלים את המע"מ, מעלים את הביטוח הלאומי, לוקחים ימי הבראה של העובדים, מקפיאים נקודות זיכוי. בעצם מטילים מיסים על הציבור, והציבור נושא בכל הנטל. אבל אגיד לך, ואתה חבר ועדת הכספים, היושב-ראש. אני בממשלה הקודמת הייתי שר במשרד האוצר. מי שאתגרו אותי יותר לא היו האופוזיציה אלא חברי הקואליציה, שכל הזמן היו להם דרישות והם ישבו בוועדת הכספים כשרצינו להעביר תקציב ודרשו להוריד כאן, להוסיף שם, לעשות. אני אומר לך, אני יושב בוועדת הכספים, ואתה מגיע לוועדת הכספים ואני רואה אותך בוועדת הכספים הרבה, אבל רוב חברי הקואליציה מגיעים, כמו שאומרים בצרפתית (אומר בערבית:) תרים את היד, תוריד את היד. ככה מצביעים, ילדים טובים. בדיוק ככה מגיעים חברי הקואליציה לוועדה. לא יודעים כלום על התקציב, לא נכנסים לעומק התקציב, לא נכנסים לגזרות שהציבור צריך לסבול בתקציב הזה. כאילו הם לא קיימים, לא קיימים בכלל. לכן אני לא מצליח להבין. קואליציה, אופוזיציה – תפקידנו לדאוג לציבור. תפקידינו לא להרים את היד, להוריד את היד, לאשר תקציב גרוע כזה, עם גזרות אדירות לציבור. המשפחה הממוצעת במדינת ישראל תשלם בשנת 2025 יותר מ-10,000 שקלים יותר, כי גם הארנונה עלתה והחשמל עלה והמים עלו והמחירים עלו והשכר הוקפא, השכר במגזר הציבורי הוקפא. כל אחד ואחד מהציבור ירגיש את זה – מהציבור שלכם, גם של הקואליציה, לא רק של האופוזיציה. לא רק אנחנו צריכים להילחם על התקציב הזה ולנסות לצמצם את הגזרות על הציבור. אבל במה אתם טובים, חברי הקואליציה? בכספים קואליציוניים. אתמול היה לנו דיון מאוד מעניין על סעיף אחד. ישבנו קרוב ל-12 שעות על תקציב החינוך. ומה גילינו בתקציב החינוך? 2.3 בערך – אם אהיה מדויק, 2 מיליארד ו-269 מיליון שקל כספים קואליציוניים, והאוצר הצליח להסביר לנו על מיליארד ו-269 מיליון. על השאר הוא אמר לנו: הם נמצאים בתוך הרזרבות של משרד החינוך אבל עדיין לא חולקו. זה לא כולל אופק חדש, כי אופק חדש לא כלול בתקציב של הקואליציוני, זה תקציב נפרד לגמרי, עוד 560 מיליון שקל. ואז אתה שואל את עצמך ואומר: אם בסעיף אחד של משרד החינוך הכניסו בערך 2.3 מיליארד קואליציוני, ובשאר המשרדים ביחד מעל 5 מיליארד שקל קואליציוני, אז למה הגזרות הקשות על הציבור? תוותרו על הכספים הקואליציוניים. היינו בממשלה; ב-2021 היו 700 מיליון שקל קואליציוני; ב-2022 – 700 מיליון שקל קואליציוני. ב-2023 – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני חייב לתקן אותך רק. הקואליציוני שאתה מדבר עליו והקואליציוני הזה זה משהו אחר לגמרי. כי עכשיו, בתקציב הזה, והאמת, כבר בכמה תקציבים, מה שבדרך כלל עובר דרך חברי ועדת הכספים, אתה יודע, שיש להם אפשרות – לא היה כלום. כל הקואליציוני שהגיע זה תולדה של כל מיני הסכמים קואליציוניים מהקמת הממשלה ודברים שהממשלה הורידה. אנחנו כחברי ועדת כספים – הפעם לא היה לנו שקל.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני לא מדבר על חברי ועדת הכספים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כי אמרת שאנחנו טובים בקואליציוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
קואליציוני מדבר על מפלגות. לא הביאו לנו את הדף של חברי הכנסת, של מה מקבל כל אחד ואחד. לא היה לכם, אבל אתם לא צריכים את זה – קיבלתם מעל 5 מיליארד שקל קואליציוני ל-2025, למפלגות, לסקטורים שלהם, לקבוצות שלהם. כשאנחנו מדברים על המשרד של סטרוק, התקציב של המשרד – משרד ההתיישבות, אם אני לא טועה, כי אני באמת לא יודע מה שם המשרד שלה, משרד ההתיישבות, אני חושב. אני מנחש. אני לא רוצה להטעות.
נאור שירי (יש עתיד):
התיישבות ומשימות לאומיות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ומשימות לאומיות. הינה, הוא מתקן אותי. התקציב שלה היה אמור להיות 112 מיליון שקל; כמה התקציב שלה ב-2025? 485 מיליון שקל, כאשר כל הכסף מעבר ל-112 מיליון שקל זה קואליציוני. אז מה? זה הולך לעמותות מקורבות, זה הולך לבוחרים שלהם, ליישובים שהם רוצים לתמוך בהם, היישובים שלהם. זה כסף צבוע שמחולק לקבוצות שהם רוצים לחלק להן. זה הכסף הקואליציוני שאני מדבר עליו. וכשאני חוזר אחורה ומסתכל על 2023, היה קואליציוני מעל 6 מיליארד שקל. כשאני מסתכל על 2024 – קפץ ל-7 מיליארד שקל. כשאני עושה חישוב, אני עובר את ה-17 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לממשלה הנוכחית, לעומת 1.4 מיליארד לממשלה הקודמת לשנתיים. תאר לעצמך שאתם מחלקים כממשלה 2.1 מיליארד על שלוש שנים, כמו שאנחנו עשינו, קואליציוני, כמה היה נשאר בקופה? קרוב ל-15 מיליארד שקל. ואז לא היינו צריכים להעלות את המע"מ ב-1%, לא היינו צריכים לקחת יום הבראה לעובדים שעובדים, ולא היינו צריכים להקפיא את השכר של העובדים, ולא היינו צריכים להעלות את המע"מ, ולא היינו צריכים שהציבור יסבול בעליית המחירים שאנחנו נמצאים בה, ולא הייתה צריכה כל משפחה לשלם מעל 10,000 שקל יותר השנה, אם היינו חוסכים את ה-15 מיליארד שקלים. ואני אגיד לך עוד יותר. אני לא רוצה לעשות לך מבחן – אנחנו חברים, לא עושים מבחן אחד לשני, אבל אם הייתי שואל אותך כמה שרים יש ומה השמות של השרים, אני בטוח שאתה לא יודע. כי אני לא יודע.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא יודע.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אתה לא יודע. ואם אני אשאל את נאור – – –
נאור שירי (יש עתיד):
תשאל את קיש, שיושב איתם, הוא גם לא ידע.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
הוא לא יודע. ואם אני אשאל את שר החינוך, שאחראי על כל החינוך שלנו במדינת ישראל היום, גם הוא לא יודע. אתם יודעים כמה שרים מיותרים יש לנו שיושבים? הרי אני לא רוצה ללכת רחוק, שר האוצר בעצמו אמר: צריך לסגור חמישה משרדים ואני אסגור את זה בתקציב 2025. אבל הוא לא סגר אף משרד. ואז יש לנו כמה וכמה משרדים מיותרים. במקום לצמצם חמישה משרדים, הוסיפו עוד שני משרדים, עוד שני שרים ועוד סגנית שר. אז התנפחנו עוד יותר. אתה יודע שזו פעם ראשונה שאני רואה ששרים יושבים בכיסאות של חברי כנסת? לא היה. ואם אני אשאל את סגנית מזכיר הכנסת, היא גם תגיד שזה לא היה. תמיד שמו שולחן כאן באמצע, אבל מתביישים לשים שולחן באמצע מרוב השרים שנמצאים כאן, לא רוצים לחזור. ואז מעלימים אותם ומושיבים אותם אחורה. וחלקם הגדול לא מגיע בכלל. איך אנחנו נדע את השמות שלהם? הם לא מגיעים בכלל, ואנחנו לא יודעים מה הם עושים. ואתה יודע, משרד שעובד מביא חקיקה לכאן. אתה זוכר איזו חקיקה הייתה למשרד התחבורה? אתה זוכר חקיקה של משרד התחבורה? אני לא זוכר מתי הייתה חקיקה כאן של משרד התחבורה. המשרדים לא מביאים חקיקה, כי הם לא עובדים.
נאור שירי (יש עתיד):
חנוך יגיד לך שזה בגלל היועמ"שית.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, לא. היועמ"שית אשמה בכול. היא אשמה בכול, בכול, בכול. עוד לא הגעתי ליועמ"שית. אבל אני אומר לך - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה שר רוצה לחוקק – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
- - השרים לא מביאים לנו חקיקה לכאן. ואם מביאים חקיקה – חקיקה שמפצלת את העם, קורעת את העם, לא חקיקה שמאחדת את העם, חקיקה שלטובת העם. זו החקיקה שמביאה הכנסת הזאת, לפצל את העם. בתקציב, כשדיברנו על גירעון, דובר על 4.7 מיליארד. אבל אם ניקח את החבילה בצד, אם תהיה העצמה במלחמה, עוד 4.2 מיליון שקל – 4.2 מיליארד שקל, לא מיליון שקל, מיליארד שקל – היא הייתה אמורה להיות 10 מיליארד שקל אבל לקחו ממנה 4 מיליארד והעבירו אותם למשרד הביטחון, ו-1.8 מיליארד העבירו למשרד של השר הכושל שיש לנו במשרד לביטחון לאומי, ואז נשארו 4.2 מיליארד. אנחנו רואים שיש העצמה במלחמה עכשיו, ולכן ישתמשו בכסף הזה, ואז הגירעון יקפוץ ל-4.9%. אבל ה-4.9%, זה לא יעצור שם. ואני אומר לך, לא יעצור שם. הגירעון יגדל יותר. לא יהיה 4.9% גירעון. נעבור את ה-5% ו-5.5%, ויש סיכוי שנגיע ל-6% גירעון, כי לפי התנהלות הממשלה הזאת, אני מאמין, ומקווה שלא, יורידו לנו עוד את דירוג האשראי. כשדיברנו על דירוג האשראי, שפוגע בנו ופוגע בהחזר כספים ובהלוואות שאנחנו לוקחים, והריבית עולה, שר האוצר עלה לכאן ואמר: זה לא פוגע בנו בכלל. אבל כשאתה עובד ועוברים על התקציב, אנחנו משלמים יותר ריבית עכשיו, בגלל ההלוואות שלקחנו ובגלל שהורידו לנו את דירוג האשראי, קרוב ל-7–8 מיליארד שקל יותר. אנחנו משלמים 155 מיליארד שקל בשנה, זה המון כסף, ואנחנו נשלם עוד יותר ריבית. הריבית עוד ועוד תעלה, כי נגיע למצב של קרוב ל-40 מיליארד שקל רק ריבית שנשלם בעוד כמה שנים, בגלל הניהול הכושל של כלכלת ישראל. וכשאני אומר "ניהול כושל", אני רוצה שתדע, היושב-ראש, אנחנו נכנסנו למשרד האוצר אחרי תקופה קשה של קורונה, אבטלה, עובדים שיצאו לחל"ת. 142 מיליארד שקל גירעון. אבל בנינו תקציב עם מנועי צמיחה, בנינו תקציב שיביא הנעה למשק הישראלי. יצאנו אחרי שנה וחצי, לא יותר, עם יתרה של 12 מיליארד שקל. ואני זוכר שביום הראשון שנכנס ליברמן לתפקיד, הוא החליט להפסיק את החל"ת. תקפו אותנו: איך אתם מפסיקים את החל"ת? מתברר שזה הצעד הטוב ביותר שנעשה להנעת המשק במדינת ישראל וליציאה מגירעון של 142 מיליארד שקל למצב של עודף תקציבי אחרי פחות משנתיים. כשאני אומר שהתקציב הזה, אין בו מנועי צמיחה, אני יודע מה אני אומר, כי עברנו על כל התקציב, ושאלנו גם את אגף התקציבים. כמה פעמים שאלנו את אגף התקציבים: תגידו לנו מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב. לא ידעו להגיד לנו מנוע אחד של צמיחה בתוך התקציב. לא ידעו. שאלתי את השרים שאישרו את התקציב, וגם הם לא ידעו להגיד לי. אז אני אומר לך שאין מנועי צמיחה בתוך התקציב, לכן המצב שלנו יהיה עוד יותר קשה. אבל אני מאמין בכלכלת ישראל. אני מאמין שהכלכלה שלנו חזקה. הכלכלה תעמוד בניהול הכושל של הממשלה הזאת. היא תעמוד. אני מקווה שנחליף את הממשלה כמה שיותר מהר, ואז ננהל את הכלכלה כמו שצריך ונביא את הצמיחה למדינת ישראל. אני זוכר בממשלה הקודמת מיסוי על משקאות ממותקים, שהיה מכניס מעל מיליארד שקל לקופת המדינה. אנחנו מובילים במדינות ה-OECD ובמדינות המתקדמות בקטיעת גפיים בגלל הסוכרת, מדינת ישראל מובילה. ומה עשתה הממשלה הזאת? ביטלה. אבל המחיר לא ירד. ביטלו את המיסים, הפסדנו מעל מיליארד שקל, והמחיר לא ירד. החד-פעמי – אנחנו משתמשים הכי הרבה ב-OECD בכלים חד-פעמיים. גם שם ביטלו, וגם שם המחיר לא ירד; המחיר נשאר אותו מחיר, לא ירד, אבל שם גם הפסדנו כמה מאות מיליונים. הממשלה יכולה לעשות צעדים לטובת הציבור. כשאני רוצה לשמור על הציבור הישראלי ממחלות כמו סוכרת, שהיא מחלה מאוד קשה – תפקידה של הממשלה לדאוג לבריאות של הציבור. לא תפקידה של הממשלה לבוא ולהגיד: תשמעו, הציבור שלנו משתמש במשקאות ממותקים, הציבור שלנו רוצה את המשקאות הממותקים, ולכן אנחנו מחזירים, מבטלים את המס, דברים שפוגעים בציבור שלכם, פוגעים בבריאות של הציבור שלכם. אבל ביטלתם, והמחירים לא ירדו. אם נעשה בדיקה, המחירים לא ירדו. והלוואי שהמחירים היו יורדים. אבל מבחינתי, הבריאות של הציבור יותר חשובה מאשר שהמחירים ירדו, כי מחלת הסוכרת היא אחת המחלות הקשות, והיא מחלה נפוצה מאוד היום במדינת ישראל. ויכולנו לעזור לציבור, במיוחד לציבור החלש, שקשה לו, שקונה הרבה את המשקאות האלה. אבל הממשלה הזאת החליטה שלא, שלא תעזור. אני חייב, חייב – ואתה מכיר את הנושא, ואני יודע שגם עזבת אתמול את ועדת הכספים בגלל שביטלו את ההחלטה ברמ"י. אני דיברתי על זה היום. ואני אומר לך, אחרי שתקפתי את השרים שהתנגדו, והוציאו מכתב לראש הממשלה, ואז מנכ"לית משרד ראש הממשלה הוציאה מכתב לרמ"י לבטל את הסעיף הזה - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
להוריד מסדר-היום.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
- - מסדר-היום, התקשרו אליי שרים. הם אומרים לי: בעוד שבועיים אנחנו נדאג שזה יחזור. אני, להגיד לכם את האמת, אם נאור שירי מאמין להם – אני מאמין להם.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו מאמינים בני מאמינים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני לא מאמין להם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
ותמשיך: ואין לנו על מי להישען, אלא – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני לא מאמין להם, כי הבטיחו לי יותר מפעם שהנושא של בני המקום – אפילו שר השיכון בעצמו עמד כאן, בשאילתה שאני שאלתי אותו לפני יותר משלושה חודשים, ואמר לי: בישיבת המועצה הקרובה אני מביא את זה. אני לא יודע כמה ישיבות עברו, כי עד עכשיו לא הביאו את זה. אבל אני רוצה שגם הציבור הישראלי יבין. אולי שר האוצר מבין בביטחון, כי הוא שר גם במשרד הביטחון, אבל בכלכלה הוא לא מבין. הסעיף הזה הוא לא תקציבי, לא עולה למדינה שקל אחד.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
ההפך, הוא מכניס.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
הוא לא עולה למדינה שקל אחד.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא מכניס כסף.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כי אתה משווק.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נכון.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
הסעיף הזה לא עולה שקל אחד. אנחנו מדברים על שיווק קרקעות לתושבים של היישוב. יש לנו את הצביון הייחודי שלנו כעדה הדרוזית, יש לנו את התרבות שלנו, יש לנו את מרקם החיים המיוחד שלנו. יותר מ-1,000 שנה שמרנו על זה, ואנחנו לא מעוניינים שייכנסו אצלנו ליישובים. אנחנו לא פוגעים באף אחד, באף אחד אנחנו לא פוגעים. תבינו, הציבור הישראלי, שנה וארבעה חודשים לא חולק מגרש אחד לחייל משוחרר אחד. והוא משלם כסף עבור זה, לא מקבל את זה בחינם. אבל שר האוצר החליט: הוא מתנגד. ואיך הוא מסביר את ההתנגדות שלו? עלות תקציבית. הוא לא מבין שזה מכניס לו כסף, כמו שאתה אמרת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש בלבול, אדוני, בין שתי החלטות שעשו מהן אחת. החלטה אחת – זה באמת של בני המקום, ואין לה שום עלות תקציבית, וההחלטה השנייה היא 90% הנחה לבני מיעוטים שמשרתים בכוחות הביטחון, שלזה כן יש עלות תקציבית מסוימת. אבל אלה שתי החלטות נפרדות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני אומר לך, הממשלה המנותקת הזאת אישרה תוכנית לעדה הדרוזית לפני פחות מחודש, והיא בעצמה שמה 150 מיליון שקל לסבסוד של חלקות לחיילים משוחררים, וגם סמוטריץ' התגאה בתוכנית. בתוך התוכנית יש 150 מיליון שקל לסבסוד, והממשלה הצביעה על זה. אז מה, הם לא יודעים מה הם עושים? כשאני אומר מנותקים – הם מנותקים. היו 150 מיליון שקל בתוך התוכנית לסבסוד של חלקות לחיילים משוחררים, ואני התנגדתי לזה ואמרתי שזה לא מספיק כסף, כי אני שמתי, כשהייתי שר, לשנתיים 240 מיליון שקל, והם שמו 150. ומה? בא האוצר ואמר: זה מספיק, ואם זה לא יספיק, נסיט מסעיפים אחרים. אבל אני לא יודע, או שהם לא קוראים את ההחלטה שהצביעו עליה או שהם לא יודעים מה הם עושים בממשלה הזאת, כי לפני פחות מחודש הצביעו על החלטה לסבסוד של 90%. אז פתאום התעורר שר האוצר? הרי הוא בעצמו אישר את התוכנית ש-150 מיליון שקל עוברים ככסף תוספתי ממשרד האוצר למשרד השיכון. משרד השיכון לא שם שקל אחד, הכול תוספתי. כשאני אומר שהשר מנותק, לא יודע כלום – הוא לא יודע כלום, כי הוא בעצמו הצביע על ה-90%. הוא בעצמו הצביע. כתוב בהחלטה: הנחה –90%. אני אגיד לך איך זה נולד – זה נולד לפני קרוב ל-14 שנים. אני התנגדתי לאיזשהו דבר בוועדת הכספים שהיה הטבה בקניית דירה, של יאיר לפיד, בקניית דירה לפטור ממע"מ חיילים משוחררים יהודים. אמרתי לו: אני מתנגד לזה עד שאני מקבל משהו לחיילים הדרוזים, כי לחיילים הדרוזים אין דירות לקנות. אנחנו מקבלים עיקולים – אנחנו לא מקבלים, קונים קרקע לחיילים משוחררים, ואז ההנחה הייתה 50%. ניהלנו אז משא ומתן, אני ושר האוצר, ראש הממשלה היה ביבי נתניהו, שהמנכ"לית שלו הוציאה מכתב עכשיו. הגענו לסיכומים, אני ושר האוצר, ל-90% – ועדיין המכתב וההחלטה אצלי, חתום עליו שר האוצר, יושב-ראש רמ"י ושר השיכון. אני לא יודע מה השתנה מאז. חודש לפני, פחות מחודש, מצביעים על 90%, אחרי פחות מחודש שר האוצר ומנכ"לית משרד ראש הממשלה מוציאה מכתב כי התנגדו השר סמוטריץ', השרה סטרוק, השר דיכטר, השר שיקלי. או שהם לא יודעים על מה הצביעו שלושה שבועות לפני, או שאני לא יודע מה. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לעומק הדיונים של הממשלה הזאת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני הבנתי, אני יכול להסביר לך לפי מה שהסבירו לי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
על הזמן שלך.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בסדר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אחרי זה אני אהיה מאוד – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
חמד, אתה לא מרגיש טוב?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מרגיש טוב מאוד. ברגע שאני עולה לכאן, אני מתחיל להרגיש טוב.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זו הקרבה אליי, נכון? זו הקרבה אליי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ברגע שמתחילים לעצבן אותי, אני מרגיש עוד יותר טוב. ואני עצבני, אני מאוד עצבני. כי בממשלה אושרה תוכנית לעדה הדרוזית. רק תדבר איתי דרוזית, ותראה איך אני מתעצבן. שר החינוך, אישרו תוכנית ואתה הצבעת בעד לפני פחות משלושה שבועות.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא נמנע.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, הוא הצביע בעד.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, תן לעצבן אותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, אתה לא תעצבן אותי. אני מכיר אותו. הוא הצביע בעד. שם נאמר שבשנת 2025 יקבלו 445 מיליון שקל תוספתי לגליל וכרמל ו-71 מיליון שקל ליישובי רמת הגולן הדרוזיים. כי אלה שתי החלטות שונות. ביחד זה מגיע לקרוב ל-517 מיליון שקל. ואז אני רוצה – כמו החבר'ה שיושבים איתי בוועדת הכספים, ואתה יושב איתי בוועדת הכספים – אני שואל תמיד: איפה הסעיף התקציבי של העדה הדרוזית? מרוב שלחצתי ולחצתי, אחרי יותר מחודש וחצי מתכבד אגף התקציבים להגיד לי: בסעיף 70 נמצא התקציב של התוכנית של העדה הדרוזית. ואני לא מתעצל, אני נכנס לסעיף 70 ואני בודק בתוך סעיף 70 – וכמה יש שם ברזרבות? כי בדרך כלל את התוכניות שמים ברזרבות. כמה יש שם ברזרבות? 124 מיליון שקל. בוא נגיד שאת כל הרזרבות ייתנו לדרוזים – אבל הובטח להם 517 מיליון שקל, מאיפה יביאו את השאר? קרוב ל-400 מיליון שקל – מאיפה יביאו אותם? אני מחפש עוד פעם בסעיפים, למצוא את הכסף של הדרוזים – ואני לא מצליח. גם אגף התקציבים לא מצליח להצביע לי על יותר מ-124 מיליון שקל. אבל אני מאמין בציבור הישראלי, לכל אחד ואחד מתושבי מדינת ישראל, שיבינו לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו לא רק ביטחונית, לא רק ביטחון אישי – גם כלכלית. תרשה לי רק – את יכולה להוסיף לי – תרשה לי רק – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
היחיד שמילא את הזמן, והוא גם מוסיף. בסדר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני רוצה להגיד לך, אני ישבתי בוועדת הכספים בכל דיוני התקציב, לא התחלפתי. היה צריך להיות 15 שעות – ישבתי 15 שעות; 20 שעות – ישבתי 20 שעות. לא הסכמתי להתחלף, כי אני באמת רוצה להכיר טוב את התקציב, ואני רוצה להגיד לך: יש לנו קרוב ל-20% ערבים במדינת ישראל, והם לא מופיעים בתקציב. אין להם חלק בתקציב, והתוכנית – הממשלה הזאת תקפה אותנו כל הזמן על התוכנית שעשינו להם – אישרה את אותה התוכנית. אבל מה היא עשתה? קיצצה מהתוכנית 15%, בנוסף – קיצוץ רוחבי של 5%. אתה מבין, וכל מי שמכיר את העבודות במשרדים, כל מי שמכיר עבודה במשרד, כשעושים קיצוץ רוחבי לא נוגעים בתקציב הקשיח, כמו משכורות. לא נוגעים בתקציב הקשיח – משכורות, שכירות, פרויקטים עובדים שהוציאו הרשאות – בזה לא נוגעים. אז הקיצוץ אצל הערבים לא יהיה 15% ועוד 5% – יהיה 15% ועוד 30%, כי אותו כסף שהיו אמורים לקבל לשוטף, שחגגו על 140 מיליון שקל – התברר שבגלל שזה אושר ביום האחרון של שנת 2024, מקצצים עוד 15%. אז אני אומר לך, אלה תושבי מדינת ישראל. מגיע להם תקציב וצריכים לקבל תקציב. צריך לדאוג לכלכלה, לחינוך, לתשתיות – וצריך לעשות הכול על מנת לתת לרשויות. אני לא יודע איך הרשויות יחזיקו מעמד, איך ישרדו. במקומן הייתי אומר למדינה: בואי תנהלי את הרשויות שלנו. היינו מתפטרים, כי בלי תקציב אתה לא יכול לנהל רשות, ואין להם תקציבים. חבל מאוד. לא חרגתי מהזמן.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שלוש, ארבע, חמש דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
תסביר לי את מה שרצית להסביר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לפי מה שהבנתי, ההצבעה לפי מה שהבינו, הייתה רק סביב הנושא של ההנחה, מכיוון שרצו להכליל שם הנחה גם למשתחררי שירות ביטחון באשר הם, ולא רק לבני מיעוטים. סביב זה היה כל העיכוב. עד כמה שהבנתי, בכלל לא היה דיון על הנושא של בני המקום, ולכן לא ברור לי מדוע ההחלטה של בני המקום גם כן הורדה מסדר-היום.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מקווה שמה שהבטיחו לי אותם שרים – והתקשרו אליי לא אחד ולא שניים-שלושה, ואמרו לי שעוד שבועיים תבוא ההחלטה – אני מקווה שלא יאכזבו אותי הפעם. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת שירי.
שר החינוך יואב קיש:
מה, בסוף סיימת את כל הזמן שלך?
נאור שירי (יש עתיד):
לקח גם מהזמן שלי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא לקח עוד חמש דקות, לא רק סיים את כל הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת שפה – את זה קיבלתם כשחמד חולה כבר שלושה-ארבעה ימים.
קריאה:
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
נאור, אני לא אפריע לך, אבל עשית עבודה מעולה בתקציב. באמת עשית עבודה מעולה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה, תודה רבה. עוד יאמינו לך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא. האופוזיציה הבטיחה לי – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אין חשש שיאמינו לו.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. גם אורית אמרה, אבל אני חושב שבסוף – גם פרקש אמרה את זה. אני רוצה רק ברוח האיחולים או הברכות להגיד שבסוף התקציב הזה היה, אין מה לעשות, רוב-רובו – שגם הלילות, גם השעות, היינו רק האופוזיציה. תמיד היה לנו יו"ר מתחלף. לצערנו לא זכינו – נפלנו על היו"ר הלא-נכון, מה שנקרא, רק פינדרוס רוב הזמן, אבל בסדר, כל אחד והעונש שלו בחיים. כנראה עשינו משהו לא תקין, אז העבודה באמת הייתה – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא כנראה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא כנראה? בסדר. כל אחד מקבל מה שהוא יקבל בחיים. גם אם לפעמים אתם קצת מסונוורים פה מהכיסאות, ולפעמים יש איזה נוזל במוח שקצת משפיע על שיקול הדעת, שמא נאמר שתן – הכול בחיים זה גלגל, ותאמינו לי, הגלגל יתהפך. אבל בסדר. איך אמרת, חנוך? אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען וכו' וכו'.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אלא? תשלים.
נאור שירי (יש עתיד):
אלא על אבינו שבשמיים. תגיד, נראה לך, אני מה? לא, לא הבנתי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא, אבל אני אוהב – אתה בכלל, מאז שאתה בוועדת כספים, אני מוכרח להגיד לך שאתה מתחזק.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מקבל סייעתא דשמיא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה מתחזק.
נאור שירי (יש עתיד):
זה יחס הפוך למדינה, אני מתחזק – המדינה נחלשת, אבל בסדר. תראה, עלה לפה יו"ר ועדת הכספים. בדרך כלל – לדעתי אתה היית – בדרך כלל יו"ר ועדת הכספים מציג את התקציב, מדבר יותר טוב, פחות טוב, מה יותר – אני לא יודע, כל אחד והאג'נדה שלו, בסדר, בא ואומר את הדברים המשמעותיים, בטח נוכח השנה הנוראית שאנחנו חווים תקציבית. אבל פה היה שיח בכלל על דברים אחרים, כאילו אין תקציב. העברנו תקציב, הצבענו בעד, נגד, הסתייגויות – ועבר. שום דבר מהותי על התקציב לא נאמר. וגם היה עוד אירוע מאוד משמעותי – אתה דווקא זוכר את זה, כי בהתחלה עוד הגעת. בדרך כלל היה מגיע שר אוצר ומציג את התקציב, נכון? שר החינוך, תגיד לי אתה, אתה הרבה שנים פה בכנסת. יש תקציב – מגיע שר אוצר, מילא לא מציג אותו במליאה; בא ומדבר עליו בוועדה. גם הפעם זה לא היה – השר נעלם, אבל בסדר גמור, כנראה ששמענו אותו יותר מדי, כמו שהוא אמר למשפחות החטופים. עלה גפני ואמר – אני תמיד אוהב שיש לו הבלחות של אמת: תשמעו, היום במדינה – והוא אומר לנו, אתה יודע, בקול של גפני וכל הליריקה והמתודיקה – קשה להיות חרדי, קשה להיות חרדי היום במדינה, זה לא פשוט. ואללה, אני רוצה להגיד לגפני, באמת, אם קשה להיות חרדי, מה יגיד חייל המילואים, או מה יגידו, אני לא יודע, אזרחים במדינה, או מה יגידו נשות המילואים, או מה יגידו משפחות החטופים? או מה יגידו החטופים עצמם, שחוזרים וצריכים לגייס כספים בגלל שהמדינה לא מאפשרת להם, או עדיין לא הבינה והשכילה להבין שהחטופים צריכים לחיות במדינה שהם חוזרים אליה, ועדיין לא הצלחנו לייצר חקיקה שתיטיב איתם? אבל בסדר, מה שנקרא – קשה להיות חרדי במדינה. ולצערך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב פה ושומע חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים שכנראה ידברו בערך על אותם דברים, לכן אני אנסה מראש לגוון, למרות שבסבירות די גבוהה, אני אחזור על הרבה מהדברים שאמרו.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שמת לב שאנחנו נטולי ייעוץ משפטי? אני מרגיש יתום, אני לא יודע מה לעשות.
נאור שירי (יש עתיד):
חשבתי שדווקא תפתח עכשיו פה שמפניות, סוף-סוף הצלחת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כי אני לא מבין איך העולם מתקיים בלי הייעוץ המשפטי.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר. למה? יש פה. אה, אין פה. תראה, בהתחלה הם היו יושבים שם, ואז – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
איך אומרים? נותרנו יתומים.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא נותרנו. הם היו יושבים שם, ואז לא הפסקתם לסקול אותם שם באבנים – הם הלכו לפה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
באבנים?
נאור שירי (יש עתיד):
כן, כן, רק היה חסר פה אבנים, בוא נודה על האמת. אבל איך אמרת? כמו – – –
שר החינוך יואב קיש:
הייעוץ של הכנסת הוא הרבה יותר טוב מהייעוץ של הממשלה.
נאור שירי (יש עתיד):
חכה, לכולם יש למה לשאוף.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הייעוץ הנוכחי של הממשלה, אתה יודע, זה לא – – –
שר החינוך יואב קיש:
הרף פה בעייתי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, כי רף השרים הוא פשוט מרקיע שחקים. אני בכלל – – –
שר החינוך יואב קיש:
רף האופוזיציה כן.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, איפה, נותנים לכם 2:0, 3:0 במחצית.
שר החינוך יואב קיש:
אני מוכן להתחיל איתך.
נאור שירי (יש עתיד):
בכיף, איפה שאתה רוצה, על מי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. אני עובר איתך חבר קואליציה אחרי חבר קואליציה, בטח ובטח בממשלה. בסוף אתה יושב עם איתמר בן גביר, שהוא שר לביטחון לאומי. אתה יודע, בוא – אל תצלמו אותו, ערוץ הכנסת. הינה, אפילו הוא צוחק על זה. אמר פה חבר הכנסת עמר על הקיצוץ – אגב, שר החינוך – על הקיצוץ ב-550. וכשהציגו את הקיצוץ – את זוכרת שהוא הציג את הקיצוץ – הוא אמר: מה אתם רוצים? למה 5%? זה לא יותר מ-15%. קיצצו לכל משרדי הממשלה, ואז אומרים לו: אבל קיצצו 15% בתוכנית הזו – הוא אומר: זה לא יותר מ-5%, מה אתם רוצים? אין, תאמיני לי, אנחנו באמת – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מי היה שר החינוך כשהוא למד?
נאור שירי (יש עתיד):
בטוח הוא היה מהליכוד. בזמן שדיברתם, התפרסם בערוץ 12, בחדשות 12 – אני לא יודע אם מותר לציין את זה פה, כי זה חלק מערוצי התרעלה, לא? התפרסם שמירי רגב – הייתה ישיבה, ומירי רגב הביעה תלונה על כך שיש פרקליט מלווה בפרשה שלה. היא הביעה על זה תלונה בישיבה. ואז בן גביר בא ואומר לה: אל תדאגי, אני אטפל בזה. ואלכ, תאמינו לי – אתה דיברת על האופוזיציה? שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, למרות שהיא עושה כל מה שאפשר כדי שלא יהיו לא תחבורה ולא בטיחות בדרכים, חוץ מתחבורה אווירית, היא מתפלאה שמישהו חוקר אותה ושמו לה פרקליט שיחקרו אותה, כי היא סך הכול, בואו נגיד ככה, לכאורה אומנם, אבל היא מבוא לארגון פשע בנוי, מסודר, מתוקצב, שעובד כמו שעון. ואז היא באה בפליאה: למה חוקרים אותה ולמה שמים פרקליט. כמו שאתמול בן גביר צעק, ואני הבנתי שהיה כמעט עימות פיזי, רק לא הבנתי למה מנעו את העימות הפיזי בכלל. למה מנעו? תנו למשתמט להראות מה הוא יכול. הוא כועס שהשב"כ בוחן השפעה של ארגוני טרור או חדירה של ארגונים למשטרה, שזה תפקידו של השב"כ.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נאור, זה לא מה שהוא אמר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה הוא אמר בדיוק?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הרי תראה, אם כבר מדברים, אפשר לדבר על העובדות, אתה יודע.
נאור שירי (יש עתיד):
חופשי, אני בעד עובדות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל זה לא עובדות. הוא בא וטען שהייתה חקירה נגדו שמטרתה הייתה ביצוע איזשהו ניסיון הפיכה או משהו דומה. אני לא בקי בזה בדיוק. אבל הוא לא דיבר על זה שחוקרים את הנושא של ארגונים לא חוקיים. הוא דיבר על, כמו שהוא רואה את זה, המסע נגדו באופן אישי.
נאור שירי (יש עתיד):
עזוב מה הוא רואה, הוא רואה הרבה דברים. אתה אומר: בוא נדבר על עובדות. העובדות הן כאלה: בנצי גופשטיין, לדוגמה, שהוא פה מסתובב בכנסת, הוא יועץ של בן גביר. הוא חלק מארגון – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
גם עופר כסיף מסתובב בכנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, מישהו הרשיע את עופר כסיף בטרור? מי הרשיע אותו?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
עופר כסיף נבחר ציבור.
נאור שירי (יש עתיד):
לא משנה, לא משנה, עזבי, הוא הלך לקל, הכי כיף. אין בעיה. מי הורשע בטרור, היחידי בכנסת ישראל שהורשע בטרור? עזוב, אני מדבר עובדות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא, הוא רק הרביץ לשוטרים, הוא רק זה, זה בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
עזוב, עזוב, עזוב. אמרנו מדברים על עובדות? אני בעד העובדות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כן, עובדות. הוא רק תומך בטרור, הוא עדיין לא הורשע כי יש לך יועצת משפטית שלא מגישה נגדו כתבי אישום. ברור לחלוטין, הבן אדם מדברר את חמאס באופן מלא.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אתה רואה, אי-אפשר להגיד בוא נדבר על עובדות, ואז כשהעובדות קצת זזות אז בוא נדבר על הייעוץ המשפטי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
איך איתמר בן גביר קשור לגופשטיין?
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה איך? הוא יועץ שלו בקבוצת הווטסאפ. מה, אתה רציני? הוא יועץ שלו, מה זה איך הוא קשור?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
על זה אתה חוקר את בן גביר?
נאור שירי (יש עתיד):
עכשיו – רגע, רגע, רגע.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בגלל זה העדים בחקירות אומרים שמרבית השעות שהם נחקרו זה היה על איתמר בן גביר?
נאור שירי (יש עתיד):
אז אני אסביר: אז השב"כ עכשיו לא בודק רק עכשיו – ואגב, הוא עדכן את ראש הממשלה, בסדר? הוא עדכן את ראש הממשלה בזה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זה לא נכון. מאיפה אתה יודע?
נאור שירי (יש עתיד):
הינה, היה מכתב. היה מכתב. אתה שואל אותי?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה יודע מה נכתב במכתב הזה? אתה יודע מתי הוא נעשה?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יודע למה בן גביר נחקר?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני יודע שיש על זה מחלוקת.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה רוצה לדבר על עובדות, אז אנחנו מדברים על עובדות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני יודע שיש על זה מחלוקת.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה מחלוקת?
נאור שירי (יש עתיד):
מה ידעו, מה לא ידעו. אין אמון – – –
נאור שירי (יש עתיד):
עודכן ראש הממשלה בנוגע לחקירה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אין אמון בין ראש השב"כ לראש הממשלה.
נאור שירי (יש עתיד):
יש בעיה באכיפה ספציפית לגבי פשיעה יהודית במחוז ש"י – שנייה - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש בעיה באכיפה סלקטיבית. יש בעיה באכיפה סלקטיבית.
נאור שירי (יש עתיד):
- - שהודלף – שנייה, אתה מדבר על עובדות. יש בעיה. יש בעיה שהשב"כ זיהה שנחקרים ויעדים – רגע, רגע, שנייה, הכול בסדר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
איך הוא זיהה והבן אדם שוחרר ללא תנאים מגבילים? אם זה באמת נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
גם פלדשטיין, פיארתם אותו ועשיתם לו סרטונים ועמייאת וכל זה – בסוף הבן אדם היה במגע עם סוכן זר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני עשיתי סרטונים על פלדשטיין?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא אתה, אמרתי "אתם", בקואליציה, הוציא ראש ממשלה שמונה וחצי דקות סרטון, לא על נאור, לא על חנוך, לא על שום דבר אחר – על פלדשטיין.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מה עם הנגד?
נאור שירי (יש עתיד):
שנייה, אתה קופץ מנושא לנושא. השב"כ בעבודה שלו במחוז ש"י זיהה בעייתיות מסוימת בהגעה ליעדים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מעניין איך מזהים בעייתיות במקום ספציפי, איך.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע – אפשר לזהות בעייתיות במקום ספציפי - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
למה? כי הוא לא שר לפי המקהלה של המחלקה היהודית בשב"כ?
נאור שירי (יש עתיד):
- - אפשר, אפשר – זה לא שר – לא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זה בדיוק זה.
נאור שירי (יש עתיד):
זה לא. זה שאתה מתביית על יעד ועושה עליו עבודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתם המגינים על דמוקרטיה כאילו, לא? שירות חשאי שפועל ללא גבולות - -
נאור שירי (יש עתיד):
אני בעד הדמוקרטיה – אתה לא בעד הדמוקרטיה. אתה בעד דמוקרטיה מאוד מאוד מצומצמת - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
- - שמתנכר לכפיפות שלו לממשלה.
נאור שירי (יש עתיד):
- - דמוקרטיה של ועד בניין, שמצביעים – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
טוב, אני לא אפריע לך, סליחה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אפשר לדבר. אתה בעד דמוקרטיה של ועד בניין, אם אנחנו הרוב – אנחנו קובעים. זו הדמוקרטיה בעיניכם. אני לא אשכח שבימי המהפכה באו – הקריא לי כאן, עלה לנאום מהצד והקריא את ההגדרה לדמוקרטיה מוויקיפדיה – הוא סיים אך ורק בזה – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש הבדל – – –
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, אתה שואל על יעד של השב"כ, כשאתה עובד על יעד ומזהה שיש לו מידע מוקדם לגבי ההגעה – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל מה יצא – – –
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, אתה שואל, אז אני אומר לך, ככה מזהים בעיות ביעד.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל מה יצא בסוף, נאור?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יודע במה אני ואתה נסכים? שהסוף ארוך מאוד. הסוף פה ארוך מאוד. השב"כ היה צריך – אם יש זיהוי, היה צריך לעצור את כולם תוך שבוע, כמו מירי רגב בדיוק, כמו מירי רגב בדיוק. אם אתה מזהה בעיה, תוך חודש וחצי למצות את כל ההליך. עינוי הדין שמתרחש, זו בדיוק הבעיה שאנחנו נסכים עליה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא רק עינוי הדין, בעיניי יש הבדל – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אבל זה בדיוק – כי כשאתה מורח חקירה על חצי שנה, אתה נותן מקום לכל השטויות האלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זה נכון, אבל אני מדבר איתך על צורת המעצר. כאשר אתה הולך לקצינים בכירים במשטרה, בטח ראש שירות בתי הסוהר - -
נאור שירי (יש עתיד):
אה, משב"ס.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
- - שעצרו אותו תוך כדי נסיעה עם נשקים שלופים ובסוף שחררו אותו באותו הערב, בלי שום הרחקות – תקשיב, זה סוג הדברים שבן אדם שנתן את ההוראות האלה – אם אלו הממצאים בסוף, הוא לא יכול להישאר בתפקיד.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אתה לא יודע מה הממצאים בסוף. אבל למה אתה אומר את זה?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תקשיב, אני אגיד לך למה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יודע מה הממצאים? לא, כי אם אתה יודע מה הממצאים – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה יודע למה? כי שהם טענו שיש משהו נגד פלדשטיין והם טענו שהיה משהו נגד הנגד, והם טענו את כל הדברים האלה – הם השאירו אותם רסבן ענו בכלא. אלה, באותו רגע שחררו אותם, באותו יום בלי תנאים מגבילים בכלל.
נאור שירי (יש עתיד):
יש הבדל, יש לך הבדל גדול.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הם עדיין במשטרה, שוטרים.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע – אני מסכים. יש בעייתיות, אני לא אומר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש בעייתיות בחקירה.
נאור שירי (יש עתיד):
אגב, לא הכול מושלם. רגע – אבל יש בעיה – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל אתה מסכים איתי שחקירה לצורכי צינון היא דבר חמור.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא מאמין – אני אומר לך שאני לא מאמין שיש מישהו, לא בפרקליטות – אגב, זה לא שב"כ בכלל, זה היה בכלל פרקליטות – לא במח"ש, לא במשטרה – שיבוא ויעצור או יעכב לחקירה ראש ארגון או נבחר ציבור או בכלל, בתפיסה שלי אני מקווה מאוד שכל אזרח – שלא יעצור, אלא אם יש בסיס עובדתי לפחות לגבי חקירה או עיכוב יציב.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שמעת מה קרה היום עם התת-אלוף?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, עכשיו התחלתי לקרוא על זה, זה התפרסם יחד, 12N, אני אבדוק גם את זה. אבל אני אומר לך באופן – אין פה, אני לא מתבלבל בכלל.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
איך אתה מאמין כל כך בגופים האלה?
נאור שירי (יש עתיד):
השב"כ הוא לא ארגון, לא של קפלן ולא של כל ההמצאות – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מסכים, מסכים, השב"כ הוא ארגון מעולה, נמצאים שם אנשים שנותנים ומוסרים את נפשם. יש בעיה נקודתית עם הראש הנוכחי של השב"כ, שפעמיים - -
נאור שירי (יש עתיד):
עכשיו ראש השב"כ. תגיד, אתה לא שם לב – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
- - בכתב – מתנער פעמיים בכתב מהכפיפות שלו לממשלה. כל מי שחרד לדמוקרטיה, זה צריך להפחיד אותו.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא מתנער משום כפיפות לממשלה, ממש לא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
קראת את מה שהוא כתב?
נאור שירי (יש עתיד):
קראתי את כל מה שהוא כתב מילה במילה. הוא לא מתנער.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא נכון. הוא אמר שהוא לא כפוף לממשלה.
נאור שירי (יש עתיד):
אוקיי, בסדר, סבבה. אז אני אומר לך שבעיניי הוא ממש לא מתנער, הוא מקיים את תפקידו, ולא יכול להיות שכל פעם, כל פעם – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מי אומר לו מה תפקידו?
נאור שירי (יש עתיד):
הוא מוגדר לו בחוק. מוגדר לו בחוק, מה לעשות?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מה זה מוגדר לו בחוק? בחוק מוגדר שהוא יכול לפטר מהיום למחר – איך אמר, מי זה היה שם – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מי זה היה שם?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מני מזוז – בשיחת טלפון אפשר לפטר אותו.
נאור שירי (יש עתיד):
אחלה, תפטרו אותו, הכול בסדר, אתם עושים את זה. רק מה הבעיה? שיש חקירה בלשכת ראש הממשלה, שמנהל השב"כ.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נו? השב"כ יתום? אם מחליפים ראש, הוא יתום?
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, רגע. 15 חודשים – 16 חודשים, לא 15 – 16 חודשים הכול בסדר עם רונן בר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל לא נכון, יש לו אחריות.
נאור שירי (יש עתיד):
כמו שלכם. אף אחד לא מדבר עליכם. אסור לפטר אותו, אסור. העם יקבע את זה. זו הדמוקרטיה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני לא מדבר על 7 באוקטובר.
נאור שירי (יש עתיד):
ברור, מה זאת אומרת? 15 חודשים לא שמעתי מילה של חוסר אמון, בטח בווליום הזה, בווליום של מכונת הרעל. 15 חודשים לא שמעתי מילה. הייתה אחריות – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מה היה בחודש האחרון?
נאור שירי (יש עתיד):
חקירה, חקירה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
היו אוטובוסים? היה נס האוטובוסים? ואל תשכח – – –
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, רגע, אני לא מבין, מה היה אוטובוסים? היה היום פיגוע, היה ניסיון לחסל את שר הביטחון לשעבר, היה אוהל של חיזבאללה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נו, נו.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה קשור? לא, מה זה קשור?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא, אוהל של חיזבאללה לא קשור.
נאור שירי (יש עתיד):
תקשיב, בשב"כ עובדים נשים וגברים שעושים 24/7 על מנת לשמור על הביטחון.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אין בינינו מחלוקת.
נאור שירי (יש עתיד):
גם רונן בר, אם טעה, או ראש אגף מודיעין טעה, או ראש החטיבה הדרומית, Whatever – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
על טעויות משלמים?
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה משלמים? את רוצה לשים אותו בכלא? מישהו שילם על טעויות? טעות אחת שהוא שילם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שמעת אותי שם אותו בכלא? שמעת אותי מדבר על כלא?
נאור שירי (יש עתיד):
חכה, חכה, אנחנו – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אותי, נאור, אותי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אל תשים לי מילים בפה.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו במדרון חלקלק, אתם תראו איך בהתחלה לא דיברו עליו, אחרי זה לאט-לאט קונספירציות של בגידה. יש היום – במודיע התפרסמה היום כתבה – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
קוראים לראש הממשלה "בוגד" עשר פעמים ביום.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, רגע, אף אחד לא קורא לו "בוגד" פה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
על מה אתה מדבר? נכון, אבל אתה מדבר על זה – – –
נאור שירי (יש עתיד):
שום עיתון לא שם – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אוי, נו.
נאור שירי (יש עתיד):
מה לעשות? מה לעשות?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני מבין שאתה לא קורא הארץ, אז אני שמח בשבילך.
נאור שירי (יש עתיד):
קורא, קורא, תאמין לי, אני קורא. שום עיתון לא שם תמונה של ראש שירות או רמטכ"ל ואמר: ידע כמה ימים לפני. הוא ידע כמה ימים לפני.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
רק את ראש הממשלה, רק את ראש הממשלה שמים. זה נכון, לא עליהם, את ראש הממשלה כן שמים.
נאור שירי (יש עתיד):
אף אחד – תראה לי – אתה יודע מה? קח עכשיו שתי דקות, תן לי לדבר, תחפש לי, תחפש לי איזה עיתון שם תמונה של ראש הממשלה ואומר שהוא בוגד. אתה רוצה לדבר עובדות?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כל החברים שלכם בקפלן עושים את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
עוד פעם "החברים שלכם"? החברים שלך בקפלן עושים את זה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לי אין חברים בקפלן.
נאור שירי (יש עתיד):
החברים שלך בקפלן עושים את זה. החברים שלך בקפלן עושים את זה. ראש הממשלה הזה היה בצומת רעננה, כפר סבא והוד השרון - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מתירים את דמו. מתירים את דמו.
נאור שירי (יש עתיד):
- - אתה עוד לא היית בהוד השרון – והסתובב עם ארון קבורה מאחוריו, של רבין. זה ראש הממשלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
על מה אתה מדבר?
נאור שירי (יש עתיד):
אני מדבר רק על עובדות. אני מדבר רק על עובדות. אני משקר על זה?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תסתכל, תראה איך מדברים עליו. תראה את נעמה לזימי, ששיבחתם אותה פה, מה יוצא לה מהפה.
נאור שירי (יש עתיד):
הסתובב בהפגנה עם עזרא בנימיני – קיש זוכר את זה – הסתובבו עם ארון קבורה. אתה תראה לי עכשיו מישהו, איזה עיתון אחד כתב שהוא בוגד. היום בהמודיע כותבים בפירוש שראש השב"כ ידע כמה ימים לפני על התקיפה, והיה בשקט, לא סיפר לאף אחד. לשם הגענו. זה התחיל עם קמצוץ של עדנה קרנבל, ואז הנציגה שלה פה בכנסת, גוטליב, התחילה להגיד שהוא ידע, הם שלחו יחידה לפני לחלץ אנשים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
עובדתית זה נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא היה. לא היה. אנשי שב"כ נהרגו שם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
קראת את התחקיר? אתה קראת את התחקיר?
נאור שירי (יש עתיד):
אני קראתי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נו.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר. אתה רוצה להגיד לי – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שלחו שני צוותים.
נאור שירי (יש עתיד):
שלחו בלילה, כחלק מהחלטה קונספטואלית שערורייתית.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נכון, נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה קשור?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
שלחו צוותים, שלחו צוותים.
נאור שירי (יש עתיד):
תראה איך עושים לינקג' לבגידה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני לא מדבר על בגידה.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל זה מה שיוצא, בסוף יושב האזרח הממוצע – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל זה לא אומר שהוא ידע קודם.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב, בסדר. הוא ידע קודם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה מסכים איתי שהוא שלח צוות?
נאור שירי (יש עתיד):
הוא שלח צוות כחלק מהערכת מצב.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא שלח שני צוותים, סליחה – אחד לצפון, אחד לדרום.
נאור שירי (יש עתיד):
כחלק מהערכת מצב.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נכון, נכון, ובו-זמנית לא העירו את גדוד גולני, שהיה על הגדר? אתה מסכים איתי? תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
תקשיב שנייה, חנוך, יש אלף ואחד כשלים של שנים על גבי שנים עוד לפני רונן בר בכלל בקונספציה של עזה - -
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
- - אלף ואחד. אבל אתם לוקחים – וכשאני אומר "אתם", זה לא אתה ספציפית – איכשהו ממחוזות הימין עולה עכשיו רונן בר על הגיליוטינה. כשעולה רונן בר על הגיליוטינה זה מתחיל מ"הוא ידע כמה שעות לפני, הוא לא העיר את ראש הממשלה, הוא לא שלח סמ"ס, הוא שלח רק שני צוותים" – ואז לאט-לאט אתה שומע. לא רוצים לפטר אותו בנובמבר – מה פתאום, אמר ראש הממשלה; אתה זוכר, כשפיטרו את גלנט, שהוא צריך לשאת באחריות על 7 באוקטובר, ואין יחסי אמון ביניהם, אין יחסי אמון. אז אמר בנימין נתניהו: מה פתאום, אני לא מתכוון לפטר את ראשי הביטחון. הוא אומר את זה, לא אני. אז שם, בנובמבר, היה אמון.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נאור, מה קרה מאז? מה קרה מאז?
נאור שירי (יש עתיד):
מה שקרה מאז הוא דבר מאוד מאוד פשוט: קרו אירוע קטר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אה, בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם, השתיקה שלכם, מה לעשות – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
איש המערכת של רונן בר מסר מידע, מסר מידע לאנשי קפלן לגבי השיירה של ראש הממשלה, לאן היא מגיעה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא מכיר דבר כזה. לא מכיר אירוע כזה, ואם כן – כנראה שהוא יטופל, מה לעשות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בסדר, אתה לא מכיר, אוקיי, כנראה שהוא יטופל.
נאור שירי (יש עתיד):
כנראה שהוא יטופל.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כנראה שהוא יטופל. בסדר, כנראה שהוא יטופל. על זה הוא גם לא אחראי? על זה מי אחראי?
נאור שירי (יש עתיד):
אה, אם הוא שלח עכשיו – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא הוא שלח.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, אתה יודע כמה עובדים – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל זה תחת האחריות שלו.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אם הוא שלח הודעה. לא הבנתי, אתה אומר לי שהוא ידע מזה ולא עשה כלום?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא הוא ידע, אני לא אומר את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אז מה אתה אומר? לא הבנתי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה אומר, מה קרה מאז שהוא אמר שהוא לא – קרו כל מיני מקרים, וואללה, אתה יודע מה, הוא צודק ב-700%, שגורמים לו לא להאמין יותר בבן אדם הזה.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, אתה מתאר לך סיטואציה שרחמנא ליצלן לפיד יהיה ראש ממשלה, והיועצים שלו יועסקו – אין מחלוקת על זה, יש לך גם את הכסף, גם את הצינור וגם את הבן אדם – יועסקו על ידי מדינתנו – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
למה אין מחלוקת? אבל למה אין מחלוקת?
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, רגע – כי יש בן אדם שאמר: נתתי את הכסף.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אמר.
נאור שירי (יש עתיד):
אה, גם לא מאמין?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אמר. מי האיש? פעיל בקפלן, זה מי שאמר.
נאור שירי (יש עתיד):
אה, עכשיו הוא פעיל בקפלן.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מה לעשות?
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אתה מבין? תראה, אתה תמיד מדבר עובדות. מה זה פעיל בקפלן? מה זה פעיל?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני לא אומר שלא צריך לחקור.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אז מי יחקור? מי יחקור?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הכול בסדר. אני אומר לך שהשב"כ יכול להמשיך לחקור גם אם רונן בר ילך הביתה.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
למה, אתה חושב שסוגרים את שב"כ כשרונן רונן בר הולך הביתה?
נאור שירי (יש עתיד):
למה שנה שלמה כל אגף חקירות השחיתות הציבוריות במדינת ישראל יובש לחלוטין? יובש.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
על בסיס מה אתה אומר את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
על בסיס מידע.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מידע של מי?
נאור שירי (יש עתיד):
מידע. אתה יכול להגיע – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
N12? מידע של מי?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, ממש לא. בוועדה. אתה יכול להגיע, לשאול בדיוק ולראות. אתה תראה שהוא יובש לגמרי, במכוון. למה בן גביר, שנכנס בפקודת המשטרה – לא יודע אם היית חלק מהחקיקה – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא. הייתי בחוקה אז.
נאור שירי (יש עתיד):
עשית עבודה נהדרת שם. למה בן גביר, איך שהגיע בפקודת המשטרה, רצה לקחת חלק ולהכתיב חקירות? תקשיב.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא חקירות, מדיניות.
נאור שירי (יש עתיד):
מדיניות חקירה. בוא אני אגיד לך מה זה – שחיתות ציבורית. לא סתם אני אומר. פלאיירים בבתי כנסת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מדיניות. אבל הוא לא קיבל את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא קיבל את זה. לא. הוא רצה. כשאתה שואל איך משפיעים – ככה משפיעים. ככה משפיעים. בסוף, כשאתה שם כסף, אתה בא ומכתיב דירקטיבה, ואין מה לעשות, שר בסוף צריך להכתיב דירקטיבה, בין אם אני מסכים איתו, בין אם לא, בין אם אני חושב שהמינוי שלו הוא שערורייה.
קריאה:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
אה, אוקיי. לא, חופשי-חופשי. חופשי-חופשי. את בסדר. חשבתי אולי יש איזה טפטוף פה, אבל מה שנקרא, עזבי, לא משנה. לא נגיד מה הטפטוף.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
טוב, אני מפסיק לדבר, כי נגמר לך הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא. בסדר גמור. והפעם אני עוד רשמתי שלושה דפים עם הערות. טוב, אז דיברנו על איתמר בן גביר ודיברנו על השב"כ. ובעיניי, רק לסכם את האירוע, אני חושב שאתם עושים פה עוול עצום לארגון הזה. אתם, כמו שאני שיערתי ואני אמרתי לפני שנה וחצי שאתם סיימתם עם הכנסת – הממשלה כממשלה, כגוף, דרס לחלוטין את הכנסת. הכנסת לא קיימת. אחרי זה עברתם לבתי המשפט. היום או השבוע אתם תסיימו את האירוע עם בתי המשפט. אתם בו-בזמן עוברים לתקשורת, ואז גופי הביטחון יגיעו. וגופי הביטחון, אחד-אחד – יהיה משרת אמון. יהיה משרת אמון בסוף ואז אתה תראה מה זה ארגון פוליטי, בטח ארגון כמו השב"כ שצריך להיות עליו – הוא לא יכול להיות תחת מרות ראש ממשלה. זה לא יכול להיות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה מדבר בניגוד לחוק. אתה צריך לשנות את החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
אני חושב שצריך לעשות שינוי מהותי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חוק השב"כ קובע מפורשות שהשב"כ כפוף לממשלה - -
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, הוא גם מגדיר לו. הוא כפוף לממשלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
- - ומי שמנחה את השב"כ עבור הממשלה זה ראש הממשלה. זה קבוע בחוק השב"כ.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. ואני עדיין חושב שצריך לחקור את ראש הממשלה בנושא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בסדר, לא קשור אחד לשני.
נאור שירי (יש עתיד):
בטח ובטח בקטר. אחד קשור בשני. נחזור לענייני התקציב כי לשם כך התכנסנו. כמה זמן – טוב, הם ייתנו לי גם ככה, יש פה הרבה זה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש לך עוד 11 וחצי דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תראו, בסוף דיברו ואמרו פה לפניי שאני אמרתי שדרסו את הכנסת. אני התכוונתי בדיוק לכך. הוצג לפנינו תקציב פיקטיבי. בהתחלה היו חששות כאלה. אנחנו לא ידענו בדיוק את המספרים, זה היה השערות. ידענו שיש 5 מיליארד שקלים שמשפיעים על התקציב שלא הונחו לפנינו, כספים קואליציוניים. ואחרי זה, לאט-לאט, כשהתקדמנו, כל שבוע באה הצהרה מיוחדת מאוד. הייתה הצהרה, בזמן שהתקציב נדון בכנסת, ששר הביטחון ושר במשרד הביטחון, שהוא שר האוצר – אגב אין שר, נפלה עטרת ראשנו עכשיו במליאה. שמת לב? ראית? כמו הייעוץ המשפטי. אין שר, תאמין לי, שום דבר לא קרה. מלא כיסאות יש.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
השר הלך רגע – – –
נאור שירי (יש עתיד):
הכול טוב. למה שר, אתה יודע לאן הוא הולך, ובייעוץ המשפטי אתה לא יודע?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא אמר לי. הייעוץ המשפטי לא מדבר איתי. השר כן.
נאור שירי (יש עתיד):
אולי תהיה חבר ותשלח להם הודעה?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
ליועץ המשפטי?
נאור שירי (יש עתיד):
לשגית. מה, אתה לא יודע את הטלפון שלה?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יודע את הטלפון שלה. אבל לא, אם היא מחליטה שאנחנו מספיק מבוגרים והיא סומכת עלינו, אז בסדר. אני פשוט מתפלא שאין פה ייעוץ.
נאור שירי (יש עתיד):
אני שמח שאתה מתפלא שאין פה ייעוץ. בקיצור, אז הוכרזה במהלך התקציב תוכנית סיוע חדשה למילואימניקים, 3 מיליארד שקלים. דיבר על זה גם חמד עמאר. הוכרזה תוכנית לדרוזים על סך 4 מיליארד שקלים. ואז אנחנו באים בדיוני התקציב, ושואלים: תגידו, יושב שר האוצר, עושה מסיבת עיתונאים גם עם ראש הממשלה, גם עם זה – איפה הכסף? 7 מיליארד שקלים. איפה הכסף? אין, אין, אין. אין סעיף כזה. אין סעיפים כאלה. זה הפיקטיביות של התקציב הזה. שלושה או ארבעה ימים לפני העברת התקציב, תום הדיונים בוועדת הכספים, עושה ממשלת ישראל ישיבה שבה היא מכריזה על פלאט נוסף, שפלאט זה בכלל אירוע מאוד מאוד מעניין, כי זה קיצוץ רוחבי טיפש לגמרי בתקציב. ואז מגיעים נציגי משרד האוצר ואומרים: תקשיבו, יש בערך עוד 4 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים, או 2.3 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים. ואז אנחנו אומרים: אבל איפה זה בתקציב? אנחנו דנים עכשיו בתקציב, בואו תפתחו את הסעיפים, הרי אתם יודעים איפה אתם הולכים לקצץ. למשל, ישב פה שר החינוך – 187 מיליון שקל קיצוץ במשרד החינוך. אומרים למשרד האוצר: בואו, תביאו לנו, לראות. לנו לראות איפה זה. אף אחד לא משתף פעולה. לא דפי החלפה ולא נעליים. משרד החינוך. המשאב הכי חזק של מדינת ישראל – אני מקווה שאני לא מחדש לכם – הוא החינוך. איך יכול להיות שמשרד כזה מקוצץ? מקוצץ פעם אחר פעם אחר פעם. דיברנו הרבה על הגיל הרך. הגיל הרך מקוצץ בשנתיים האחרונות ב-60 מיליון שקלים. זה אחרי שהבטיחו לנו – את זוכרת, נעמה – שעל ה-200 הוא יעשה השלמה בתקציב הזה, ועשה לנו כל מיני כאלה. גם השנה קיצוץ של 24 מיליון שקל – – –
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
השנה מקוצץ הגיל הרך. פשוט אין לתאר. במקום שיעשו תשתיות לחינוך – היה הרבה פרסום על תוכנית AI. לתוכנית AI במשרד הזה יש כסף, 40 מיליון שקל; אין תוכנית. בתוכנית העבודה של משרד החינוך יש הגדלת תלמידי חמש יחידות מתמטיקה, נכון? לא משנה. הוא לא פה. נכון, יש את זה, קראתי, אני יודע, אבל אין הגדלה. עדיין צריך לתכנן תוכנית. למה אנחנו בממשלה כל כך מטורללת? ואני רוצה שנייה לתת לכם כמה דברים של הטרלול. הם עשו לפני שבועיים – אני לא יודע אם אתם שמעתם על מילה חדשה מגניבה שהם זיהו מאילון מאסק. שמעתם על ה-DOGE? עשו פה הצעה לסדר-היום, חברי כנסת רציניים מאוד מהקואליציה, עשו הצעה לסדר-היום ואמרו: אנחנו רוצים את יישום תוכנית DODG בממשלת ישראל. הייתי פה, באמת, נגמרתי מצחוק, כי אם יש משהו אחד שהממשלה הזו היא לא, זה יעילה. עכשיו, כמה הממשלה הזו לא יעילה? יש לה – נגיד, החליטה ממשלת ישראל שחסרה לה קצת זהות יהודית. אנחנו היהודים, מה שנקרא, ברוך השם, ישתבח שמו לעד – חסרה לנו זהות יהודית. אם את לא שמה לב, אין פה זהות יהודית בכלל במדינה, וצריך לשים על זה דגש. הייתי אומר, היה צריך לשים דגש על הרבה דברים אחרים, אבל הם בחרו את זה. הם עשו שמונה משרדים שונים שעוסקים בזהות יהודית.
נעמה לזימי (העבודה):
תשעה.
נאור שירי (יש עתיד):
שמונה, למה? כי ממשרד החינוך יש לך כפל.
נעמה לזימי (העבודה):
נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
זה במשרד התפוצות ואצל סטרוק ואצל ראש הממשלה ובמסורת. כמובן שאם יש מסורת, צריך גם מורשת, ובחינוך, בפדגוגיה. לא משנה. ואז הם אמרו: תשמעו, האירוע הזה כל כך גדול עלינו, על ממשלת ישראל, שאנחנו נצטרך ללא ספק חברת ייעוץ חיצונית – וגם דיברה על זה סטרוק – שתמליץ לנו איך לייעל ולנהל את העסק הזה. ממשלת ישראל, הכישלון הניהולי מספר אחת, שהיא לא יודעת לנהל אירוע, ואז היא באה לחברה חיצונית ומפריטה את הניהול של המדינה, ואז הם יגידו לי: היועמ"שית. עוד יעילות מדהימה זה משרד ההתיישבות. מעכשיו כל אלה יקפצו ויגידו: מה אתם רוצים מסטרוק, ואתם תמיד נופלים על סטרוק. לא נכנס לזה. קיבלה חצי מיליארד שקל, הכול בסדר. משרד ההתיישבות עובד בעיקר בנגב והגליל, אבל מה עשתה ממשלת ישראל? המציאה משרד של נגב-גליל, אז היא פיצלה בין משרד ההתיישבות לנגב-גליל. ועכשיו מה הנגב-גליל עושה? הוא מתעסק ועוסק ברשויות, נכון? ברשויות בנגב ובגליל. אבל מה עשתה ממשלת ישראל? היא לא זכרה שהיא הקימה משרד הפנים, שהוא הרגולטור של הנגב והגליל. גם הרשויות שם. ואז הם לא הסתפקו בזה. הם לא הסתפקו. הם יצרו משהו – תקשיבו טוב – חדשני בצורה קיצונית, שאני לא שמעתי עליו אף פעם, ויצרו שר האפליקציה, שהוא שר היישום, אלקין. לא מספיק שעכשיו יש שתי מינהלות, הוא אחראי למינהלות, שאחראית לזה גם סטרוק, שאחראי לזה גם וסרלאוף, ואחראי לכולם שר הפנים. ועוד רובד שלטוני חדש: רשויות מקומיות. שש רשויות שלטון עובדות בנגב ובגליל. היית מצפה שיהיה רנסנס באירוע הזה, וצמיחה ויעילות ממשלתית – שש רשויות שלטון. ככה זה עובד. משרד ההסברה, למשל – יש לנו ארבעה משרדים שונים שעובדים. ארבעה משרדים שונים מנהלים את ההסברה. ואז הם באים ועושים לנו פה הצעות לסדר-היום על ייעול ממשלתי. כל משרד ממשלתי שהגיע לוועדת הכספים – שאלתי אותו שתי שאלות, אחת מצחיקה, אחת לא. השאלה הראשונה: האם ידוע לך – לאותו רפרנט או לאותו נציג משרד – האם ידוע לך אם קטר מעורבת? התשובה לרוב הייתה לא; הדבר השני: מהם צעדי ההתייעלות שנעשו במשרד? כי בסוף אתה מסתכל ואתה אומר: כולם צריכים להיכנס תחת האלונקה, ואתה מצפה לאיזה צעד התייעלות. צעד ההתייעלות שנעשה, שימו לב, הוא פלאט, קיצוץ רוחבי. 5 מיליארד נקודה משהו – 5.2 מיליארד זה הכספים הקואליציוניים. תמיד שואלים אותנו: אבל מה הייתם עושים אחרת? אז בואו נדבר קצת על מה היינו עושים אחרת. מקצצים – בואו נסתכל שנייה – לפחות שישה, שבעה מקומות פה. קודם כול היינו גורמים לאחדות בקואליציה: במקום שחלק יהיו בחלק האחורי של האוטובוס העצום שנקרא ממשלת ישראל, היינו מקרבים אותם לשולחן הממשלה, היינו גורמים לאלקין לשבת בשולחן, ושיהיה לו מקום גם לכתוב משהו, כי יש לו רק כיסא כשכולם יושבים. והיינו מייעלים וחוסכים לפחות 3–4 מיליארד שקלים, אבל נשים את זה בצד; היינו מעלים את המס על הסוכר ותורמים לירידה בתחלואה של מדינת ישראל, שהיא מס' 2 בעולם ב-type 2 בסוכרת – זה עוד מיליארד שקל; כלים חד-פעמיים; היינו משקיעים בחינוך; היינו מייצרים תשתיות AI, כי אין במדינת ישראל תשתית AI. כולם מתלהבים מזה, ויש פה בכנסת בינה מלאכותית ותרגום סימולטני וכל מיני כאלה. מדינת ישראל מפגרת בתחום ה-AI בצורה נוראית. מדינת ישראל צריכה להקים פה תשתיות ומאיצים גרפיים וכל הסיפור הזה, והשבבים ל-AI, שאתם בכלל לא באירוע. אבל אתם מתלהבים מזה, כי זה מגניב היום לומר AI. אתם פשוט לא באירוע. העולם מקדים אותנו פי 20, ואף אחד פה לא עושה כלום. היינו שמים מיסים על כל החברות הגדולות בעולם – נכון, מלביצקי, שדיברנו על זה לפני שנה וחצי? שקל לא לקחו מהם. שקל. מיליארדים על גבי מיליארדים על גבי מיליארדים שיושבים פה, מיליארדים שאנחנו פשוט לא נוגעים בהם. היינו, למשל – אני לא יודע אם אתם יודעים. שמעתם על הדרייב החרדי? כמו אובר, רק בחברה החרדית? שמעתם על זה? רשות המיסים מתעלמת מהאירוע הזה שיש קו מוניות, section שלם, 35,000 נהגי מוניות, שעושים מלא מלא כסף, רק אף אחד לא מקבל מזה מיסים. זה מיליארד, מיליארד וחצי שקל על הרצפה. 35,000 אנשים הפכו להיות אובר, פשוט מחוץ למדינה, כי מפלגת הליכוד, אז, כשישב ישראל כץ בהיותו שר תחבורה, מנעה מאובר להיכנס למדינה. בשביל שאדוני היושב-ראש פה יהיה מבסוט, היינו עושים רפורמות גם בפנסיות, ולא היינו עושים שטויות בוועדת החוץ והביטחון. זה ערמות של כספים, ערמות של כספים, ולא היינו צריכים להעלות ולו מס אחד, שקל אחד לא היה עולה לציבור. שקל אחד. כל משפחה היום, כל המילואימניקים, שאתם תמיד גאים נורא לדבר עליהם, משלמים בין 10,000 ל-20,000 שקלים – בממוצע 15,000 שקלים יותר השנה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כמה עוד זמן יש לך?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי עוד חמש דקות שקיבלתי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
עוד חמש דקות זה בסדר?
קריאה:
אין בעיה. כמה שצריך.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
פשש, יא חביבי.
נאור שירי (יש עתיד):
זמן כמו חול, אבל מה? אין מה לאכול. הכול יקר פה.
קריאה:
יש בורקס.
נאור שירי (יש עתיד):
יש בורקס. הרגע דיברנו על בריאות. השנייה. אז היה אפשר לעשות המון המון דברים בזה. ובעקבות הזמנים גם נקטע לי חוט המחשבה. אבל האובר שסיפרתי לכם עליו, אז זה 35,000 אנשים שפשוט יצרו רשת תחבורה פנימית, פרטית, שמעלימה מיסים, ורשות המיסים יודעת מזה, ושרת התחבורה יודעת – כולם יודעים מזה, כולם; אחד – אחד לא מרים את הכפפה ומטפל בזה. אגב הסברה, משרד החוץ קיבל בהסכמים הקואליציוניים חצי מיליארד שקל קואליציוני על הסברה. תגידו, באמת, מה זה, מסטיק בזוקה? מה, אנחנו הולכים וקונים עכשיו פה פיתה פלאפל? ככה זה מתנהל? נותנים לי כסף, אני שנייה קונה משהו, וככה מתנהל עולם ההסברה שלנו? למה אף אחד לא בא ואומר: ואללה, בואו נשים סטופ לאירוע זה. בואו ניקח את כל משרדי ההסברה ונשים את זה במקום אחד, אני ממליץ על משרד החוץ.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אין מדפסת.
נאור שירי (יש עתיד):
עם מדפסת. בלי שר הסברה. יש אגפים שלמים במדינת ישראל שעוסקים בהסברה. עכשיו, מה עשו? נתנו לו את החצי מיליארד שקל, לסער, אבל אמרו לו: הדירקטיבה לבזבוז אותם כספים, או הדירקטיבה למדיניות החוץ של מדינת ישראל במובן ההסברה, איפה היא יושבת? היית אומרת: שר החוץ. אם לא זה, אז מה? אבל לא, זה במשרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה יגיד לו מה לעשות עם הכספים. ככה זה נראה. עוד אירוע מאוד מאוד מעניין עם תוכניות הגפ"ן – חבל ששר החינוך הלך – אבי מעוז קיבל 8 מיליון שקלים לבזבוזים. מה עשה אבי מעוז? 6.5 מיליון מאותם 8 מיליון שקלים שהוא קיבל – הוא קיבל 13, אבל ה-8 מיליון שקלים בתוכנית – זה לתעמולה, 2 מיליון שקלים לביצוע. 6 מיליון שקלים הוא מפרסם, 2 מיליון שקלים הוא מבצע. מה עושים ב-2 מיליון שקלים? הם יצאו עכשיו, כמובן, לתוכנית חדשה, מבוססת AI, כי זה היום שם מגניב. את רוצה לתפוס איזה כותרת – תגידי AI או "היועמ"שית", אני לא בטוח איפה יהיה יותר קליקבייט, אבל הוא מאפיין אפליקציה ב-300,000 שקלים עכשיו, מתוך פרויקט של 3 מיליון שקלים, שתגביר את השקיפות בתוכניות הגפ"ן. אתמול מגיע משרד החינוך לוועדה, אני שואל את אנשי המשרד: תגידו, תוכנית גפ"ן, מה הדירקטיבה המקצועית? עוד לפני הפיטורים, שנעו פה אמות הסיפים, של אבי מעוז – מה קורה בתוכניות הגפ"ן? יש פורטל שלם שמנגיש את התוכניות. אתה מקיש היום איזה תוכנית שאתה רוצה – אתה מקבל מידע עליה. אני אומר לזה של משרד ראש הממשלה, של אבי מעוז: תגיד, אבל זה קיים? הוא אומר: לא. בכל בית ספר זה – ואז אני בא למשרד החינוך, ואני אומר לו: תגידו, אתם עושים תוכנית שהיא תגביר את השקיפות שם? אומרת לי הנציגה: כן, החל מהשנה הבאה אתם תוכלו לדעת בכל בית ספר ברמת הפרט איזו תוכנית פדגוגית הילדים שלכם רוכשים. זה קיים, בוצע, יש פורטל, עושים. ואז אני שואל אותה: אבל יש 5 מיליון שקלים שהוקצבו לתקציב של אבי מעוז, לאפליקציה מבוססת AI, שתגביר לנו את השקיפות? והיא אומרת לי: כן, אבל אנחנו בכלל לא ניתן לו גישה למערכת המידע. הוא אפילו – תראו את הכסף, כאילו יש פה אפס ערך לכסף. אפס. עוד זה מדבר וזה בא, אני שומע שבחדר ליד, בזמן שאנחנו מקצצים 187 מיליון שקלים, מינהלת תקומה – אגב, עם שישה השרים שאמונים על הרשויות שם – מינהלת תקומה מקוצצת בעוד מיליארד שקלים. באמת, אני תוהה אם בכלל למישהו אכפת ממה שאנחנו אומרים. האם משרת המילואים שיושב עכשיו בבית ושומע את זה, ורואה את גולדקנופ שמעבר לריקודים ולצחוקים. הם הגיעו לוועדת הכספים – אתה זוכר, היית בדיון – ושאלנו את משרד השיכון: איך יכול להיות ש-46% מסך השיווקים שהוקצו בדירה למשתכן התנקזו כולם לעיר הבירה החדשה שלנו, בית שמש? אז הוא אמר לנו: אנחנו בכלל לא מעורבים בתכנון. זה לגמרי נושא תכנוני, ואנחנו לא מתערבים בנושא התכנוני. לפני שבוע הוא בא ואומר – ובלי להתבייש, אני מת על זה, אני מת על זה, על הכנות: כן, לקחנו את הדירות, שיחקנו עם התכנון, ויצא לנו בבית שמש תכנון של 46% מדירות למשתכן, בעוד שבצפון, נגיד, בפריפריה – 248 דירות; בטבריה – 46 דירות; בבית שאן – לדעתי פחות מ-120 דירות. ככה נראה חייל מילואים. כשנותנים לו תוכנית עכשיו של 3 מיליארד שקלים זה נשמע מעולה, אבל לא אומרים לו שזה מהכיס שלו – מיום ההבראה שלו, מעוד יום הבראה שלו, ממס הכנסה, ממע"מ, מההקפאה של השכר הציבורי, ממס בריאות. הכול עולה. ואף אחד פה לא עצר ואמר ש-7 באוקטובר זה אירוע שצריך לתכנן מחדש את המדינה. ממש ככה. הרי התבטאו גם ראש הממשלה וגם שר האוצר ואמרו: אנחנו נסגור משרדים; אנחנו נעשה יעילות ממשלתית; אנחנו נוותר על כספים קואליציוניים ונכניס מה שצריך לבסיס התקציב. למה תמיד הרשתות החרדיות, גם העצמאי וגם התורני, הן רשתות חינוך פרטיות? למה מדינת ישראל מאפשרת את זה? למה הדבר הזה ממשיך להתקיים? ואני אומר לכם, אין מה לעשות, השינוי יגיע – ירצו, יאהבו או לא – רק כשאתם תזוזו מהשלטון. את הקרבות שלכם אתם עושים על מינוי יו"ר דירקטוריון של התעשייה האווירית, אתם פה במצ'טות. אתם במצ'טות על כספים קואליציוניים, אתם במצ'טות בין קרעי לבין ביטן – אני ב"טים ביטן" לחלוטין – על הרס התקשורת. אבל אף אחד לא יעשה מלחמה על הכסף שלנו, אף אחד לא עושה מלחמה ואומר: אין ממשלה בלי החטופים – אף אחד לא יעשה את זה. והאמת צריכה להיאמר: אם לא יהיה תקציב – אין ממשלה, אבל אם לא יהיו חטופים – הכול בסדר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
האמת, נאור, העלית את הרף של הנאומים, חייבת להגיד. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים והנכבדות, החודש הזה אני כבר עשר שנים בכנסת, עשר שנים שבהן עברנו כמה וכמה אישורי תקציב. לפעמים זה היה אישור תקציב לשנתיים, לפעמים זה היה אישור תקציב לשנה אחת, ולפעמים היו ארבעה-חמישה תקציבים לשנה אחת. כך שבסך הכול אני חושבת שכבר עברנו 12 תקציבים. אישור תקציב תמיד היה אירוע גדול בתוך הכנסת. היינו שוקדים על התקציב עצמו, מתדיינים בו, מקבלים מידע ואיכשהו, למרות שיושבים באופוזיציה – ואני כל הזמן ישבתי באופוזיציה – מצליחים לתקן כמה דברים. הפעם אני חושבת שבאירוע הזה למרות העבודה המאומצת של האופוזיציה, עבודה מאוד מקצועית, אני חושבת שלא הצלחנו לשנות כלום בתקציב.
נאור שירי (יש עתיד):
שקל.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
שקל אחד לא הזזנו ממקום למקום.
נעמה לזימי (העבודה):
גם מה שהבטיחו לנו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
שקל אחד – הרבה פעמים לא הצלחנו לדעת לאן השקל הזה הולך. האמת, בין מלחמה מתמשכת, חטופים בעזה, הדחות של בכירים, של שומרי הסף – היועמ"שית וראש השב"כ – אי-הכרה בנשיא בית המשפט העליון והפיכה משטרית שמתחוללת לאט-לאט – הצליחו להקטין את ערכו של תקציב המדינה 2025. זה עובר כאילו זה אירוע שולי וקטן, האמת, תחת האבק של הכאוס שמייצרת הממשלה הזו והעומד בראשה. אני חושבת שזה לא כאוס של אובדן שליטה, אלא להפך – כאוס מתוכנן, כאוס שעוסקים בו ומלבים אותו יום אחרי יום כדי לכסות על הרבה דברים שקורים מתחת לאבק של הכאוס הזה. תקציב הגזל והגנבה, השחיתות הפוליטית והמוסרית, מוחבא. מנסים שלא יגיע לסדר-היום הציבורי, כי מה לעשות, הציבור עסוק בלנסות להדוף – ואני לא רוצה להגיד "המדרון החלקלק", כמו שאמרת, חבר הכנסת נאור שירי, כי אני חושבת שאנחנו כבר עמוק בתהום, אנחנו לא במדרון חלקלק. אני חושבת שההידרדרות במצב הכללי במדינה היא הרבה מעבר למדרון – היא הייתה מתוכננת לכיוון שיחריב הרבה מהדברים בתוך המדינה. אם נדבר על התקציב הזה, הוא יחריב את המצב הכלכלי לרוב המוחץ של הציבור במדינה. האמת, זאת הפעם הראשונה שמדינת ישראל נכנסת למלחמה שלא רואים את הסוף שלה. היא ארוכה, היא מייגעת, היא עקובה מדם, אבל גם לא יודעים אם מישהו בכלל מתכנן באיזשהו שלב לסיים את המלחמה הזו. לכן, גם מהחלק המיליטריסטי, מה שנקרא – ואני לא אוהבת לקרוא לזה "הביטחוניסטי", כי ראינו שעד עכשיו התקציב הזה לא מביא שום ביטחון נוסף לאוכלוסייה. התקציב הוא גם גדול, המדינה לא הכירה בכל התקציבים שעברו. 110 מיליארד זה המסומן, הברור, כולם רואים אותו; החבוי, שיילקח אחר כך ובטח ובטח אחרי שנסיים את אישורו, או שנתנגד לתקציב הזה – בעוד חודש אולי יביאו עוד שינויים ויצטרכו להוסיף ולגזול עוד כסף ממקומות אחרים ומתקציבים אחרים, שהם תקציבי רווחה וחינוך, תקציבים שאמורים לשקם את הציבור לאחר מלחמה כל כך ארוכה. האמת, זה שבוע נוראי. נכון שזה השבוע האחרון במושב הזה, והכנסת תצא לפגרה, אבל השבוע הזה ייזכר טוב מאוד כשבוע שבו הממשלה דרסה בברוטליות לא רק את ערכי הדמוקרטיה, אלא יותר את ערכי האנושות וההומניזם. בתקציב הזה היא דרסה באופן הברוטלי ביותר את הביטחון הכלכלי בעיקר של מעמד הביניים ושל המעמד הנמוך. כולנו ידענו שמלחמות גובות מחיר כלכלי קשה בנוסף לשאר המחירים מהאזרחים, ובדרך כלל האזרחים משלמים את המחיר של המלחמות האלו גם באובדן מקום עבודה, בצבירת חובות, באיבוד בתים ועסקים. אבל הממשלה החליטה שהיא תכניס גם את היד שלה לכיס הפרטי של האנשים הפשוטים, שעובדים קשה כדי לסיים את החודש שלהם, שמנסים להשאיר את עצמם מעל לקו העוני ולהתקיים בכבוד. מנסים בממשלה לשכנע אותנו שאין מה לעשות, חייבים שכולנו נתחלק בנטל הכלכלי. האם זה אמיתי? לא מתייעצים איתנו בהמשך המלחמה, אבל מודיעים לנו שאנחנו נשלם את מחיר המלחמה. מצד אחד, היו יכולים להעלות את המיסים על רווחי הבנקים, שהרקיעו שחקים לאורך כל המלחמה הזו. הבנקים צברו רווחים באחוזים שלא הכירו בעבר. האם החליטה הממשלה שהבנקים צריכים להשתתף בעלויות? צריכים לשלם עוד מס? כמובן שלא. יכלו גם להעלות את המיסים על הרווחים של החברות הגדולות כולל חברות של שיווק מזון, שעשו הון והפכו לעשירי מלחמה על גבם של האזרחים – אבל לא, לא נוגעים בחברים של הממשלה הזו. האם במקום זה באמת ההכנסה שהייתה יכולה להיכנס מהחברות ומהבנקים ומהחברות הבין-לאומיות הייתה פחות מאשר להעלות את הביטוח הלאומי לאזרח הפשוט? האם תוספת המע"מ והעלאת המע"מ תכניס יותר כסף למדינה מאשר מס על החברות האלה? האם לקחת יום הבראה לעובד פשוט או לקצץ בשכר של עובדי הציבור יכניס יותר כסף למדינה? ברור שלא. היו יכולים גם לקצץ בתקציבי ההסכמים הקואליציוניים. יש משהו הזוי בכמות הגזלה והגנבה לאור יום תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". הם עברו כל סף שנקבע בעבר תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". מדברים על קיצוצים רוחביים, ובעיקר פוגעים בתקציבים של רווחה, של בריאות ושל חינוך. אבל כאשר מסתכלים על תקציב החינוך מגלים – 75 מיליון לסמינרים לבנות, 70 מיליון לתרבות חרדית, 68 לרשות פיתוח כלכלי לחרדים, 63 מיליון לחברה החרדית בעיריית ירושלים, 60 מיליון לחרדים שמגיעים מחו"ל ו-50 מיליון סבסוד לצהרונים. במקביל, כאשר מדברים על קיצוצים, באים לאוכלוסייה הערבית, לתוכנית היתומה שקיימת כדי – ואני חייבת להגיד, כשהתחלנו את תוכנית החומש הקודמת, לא 550, אלא 922, ב-2015, ראינו הזדמנות בזה שעובדי משרד האוצר והבכירים הבינו שצריך להביא מנועים כלכליים לאוכלוסייה הערבית, להעלות את אחוז התעסוקה, במיוחד בקרב נשים ערביות, במיוחד שהיה לחץ אז מה-OECD לעשות את זה. ואמרנו: פעם ראשונה גם האוצר רוצה את מה שאנחנו רוצים. ואז העבירו את תוכנית החומש 922. ולפני כארבע שנים החליטה הממשלה, לאחר שהסתיימה 922, להרחיב קצת ולהוסיף לתוכנית 550, ואז התחילה התוכנית הזו לפעול. מה קרה כאשר רצו לקצץ בתקציב בסוף השנה? באו ואמרו: ה-220 מיליון של מענקי האיזון, שהמדינה הסכימה מול בג"ץ לשלם אותם אז כפיצוי על זה שהקריטריונים של מענקי האיזון מפלים לרעה את האוכלוסייה הערבית – לא משלם אותם שר האוצר. גנז אותם אצלו. ורק אחרי שראשי הרשויות הערביות הלכו לבג"ץ והכריעו את העניין, ואמרו שצריך לשלם להם את הכסף, הוא חיכה עד שהביא את זה ביום האחרון של דצמבר, והחליטו שמעבירים – תקבלו את זה או לא, יש לכם רק כמה רגעים להחליט על זה – 140 מיליון, לא 220. וה-140 מיליון השר בא וטען כמה ימים אחר כך – הרי לא ניצלתם את התקציב הזה ב-2024, אפשר להעביר עליו קיצוץ של 15%. אז מ-220 ירדנו ל-140, ותיקחו מזה עוד 15%– ככה בדיוק גונבים, זאת השיטה. והאמת, השרה מאי גולן למדה את השיטה מהר מאוד. היא למדה את זה, היא באה, נטרלה, חסמה את התוכניות תחת 550. שנה וחצי לא קיימה ישיבה אחת של הוועדה המתכללת של הפרויקטים, עצרה פרויקטים. הגיעה לסוף השנה, ואז באה ואמרה לממשלה: אני לא מצביעה עבור התקציב של 2025 אם אתם לא תיתנו לי להעביר 66 מיליון שקל מ-550 לדברים אחרים במשרד. והממשלה אישרה. אפילו לא טרחה להסביר לאיזה דברים אחרים היא לוקחת את זה. עכשיו, כמי שיושבת כשרה לשוויון חברתי ואחראית גם למעמד האישה, היא לא זכרה כנראה שחלק מהתקציבים האלה הם כדי לשלב נשים ערביות שמחפשות מקום עבודה ולהעלות את אחוז הנשים שתורמות גם לבתים שלהן, למשק במדינה וגם לקופת המיסים. זה לא חשוב כל עוד אפשר לגזול מהתקציב ואפשר לקחת לערבים. אף אחד לא עושה לנו טובות כאשר הוא מקבל החלטות על תקציבים שאמורים לסגור את הפערים שהמדיניויות של הממשלות השונות בישראל יצרו בעצמן. הן יצרו את האפליה הזו, הן יצרו את הפערים האלה, וכאילו עושים לנו טובה שבאים עכשיו לשלם חוב ישן, חוב שצריך לשלם בריבית דריבית לאוכלוסייה הערבית. בסופו של דבר אנחנו אזרחי המדינה. אנחנו אזרחי המדינה, ומגיע לנו לקבל תוכניות כאלה. ולצערי הרב, הממשלה החליטה כנראה שחלק מהמלחמה שהיא מובילה תהיה גם מלחמה באוכלוסייה הערבית דרך התקציבים. הממשלה לא זוכרת כנראה שהחברה הערבית הופקרה על ידי הממשלה, על ידי אותו שר שטען שהוא רוצה להוביל משילות, אבל לא משילות על ארגוני הפשע באוכלוסייה הערבית. הפקירו אותנו לדמם בידי ארגוני הפשיעה, שמשרתים נאמנה כנראה את מה שאפשרו להם לעשות. ובא שר שהופקד בידיו המשרד לביטחון לאומי לכמה ימים, שבועות, עד שיתרצה השר הסורר, שישב, כי הוא רוצה מלחמה. הוא לא יכול לחיות בלי מלחמה. אז נתנו את המשרד לחיים כץ, מה החליט חיים כץ? הורידו לו 160 מיליון שקל מתקציב המשרד לביטחון לאומי. אז מה הפתרון? 120 מיליון הוא מקצץ, מאיפה? מהרשות לביטחון קהילתי, שיושבת במשרד שלו. שני-שלישים או יותר מהקיצוץ בתקציב המשרד הולך לרשות לביטחון קהילתי. אתם מבינים שזה יוציא 2,500 אנשים לאבטלה? גוזלים את מקומות העבודה של האנשים שעובדים למחייתם, ועוד מכים קשות בעוד כלי שיכול אולי לספק איזושהי מניעה מהידרדרות לעולם הפשיעה לצעירים הערבים. זה הפתרון. תמיד כאשר מסתכלים על קיצוצים, כאשר מחפשים מאיפה לגזול, הקופה המיועדת לאוכלוסייה הערבית תמיד נזילה בידי הממשלה הזו, והם בכוונה מקצצים בה. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד שמי שרוצה להחליט על המשך המלחמה – והמלחמה כן קיימת, זה לא אסקלציה, זאת מלחמה מתמשכת. מאז שהחליטה הממשלה לא ללכת לשלב ב' ולהפקיר גם את החטופים, היא החליטה שהיא מפקירה גם את ביטחונם של האזרחים, אבל מעל לכול, את חייהם של הפלסטינים, גם בעזה וגם בגדה המערבית. 124,000 עזתים הוגלו מהבתים שלהם בשבועיים האחרונים ו-50,000 אחרים בגדה המערבית. כנראה חושבים שככה תהיה תעסוקה למינהלת ההגירה מעזה; חושבים שככה ידחפו את האנשים לצאת. בינתיים חושבים שאף אחד לא שם לב לזה, ואם יש ארבעה משרדים שאחראים להסברה – בערבית אומרים (אומרת בערבית: מה תעשה הספרית לפרצוף מכוער?) עשרה משרדי הסברה לא יסבירו לעולם את מה שמחוללת הממשלה הזו, לא בתוך המדינה ולא מחוץ לגבולות המדינה. ארבעה משרדים – אם יתאמצו כולם להסביר לעולם למה דוחפים אלפי ומאות אלפי אנשים ולמה נהרגים מעל 50,000 עזתים במלחמה הזו, ועוד מבקשים מאיתנו לשלם את המחיר של המלחמה, גם הכלכלי, זה לא יעזור. זו לא תהיה הסברה שאפשר לקלוט בשום מקום. זה בדיוק מזכיר לי, כולם דיברו על המאמצים שהממשלה עושה בעניין הזהות היהודית. שמונה משרדים מתעסקים בנושא של זהות יהודית. כשיושב-ראש ועדת הכספים עלה להציג את התקציב הוא דיבר על כמה התחזקה הזהות היהודית, וכולם מתגאים בזה. ובכנסת, חצי מהזמן הדיבורים הם דיבורים על הזהות היהודית ועל איך לשאוב מתוך הזהות היהודית את הכוח להמשיך. אבל בכל זאת, כנראה הממשלה עצמה במשבר זהות; כנראה הממשלה בעצמה מרגישה שהנושא הזה מחייב לשפוך עוד ועוד תקציבים. אבל אני לא אקנה את זה. לא אקנה את זה כי אין משבר בזהות. הזהות של הממשלה הזו – תעזבו, תגדירו אותה זהות יהודית, אני אגדיר אותה זהות של עליונות יהודית, זהות של מלחמות ודם, זהות של לדכא עוד ועוד אוכלוסיות בציבור הישראלי וזהות של דיקטטורה שמתעצבת לנו מול העיניים. אנחנו נצא לפגרה של חודש, אבל השבוע הזה, כבר בסיומו, ישנה הרבה מהמציאות בתוך מדינת ישראל. התקציב יעבור, כי יש רוב שמרים ידיים בלי לשאול שאלות, אבל הציבור ייאנק מתחת לתקציב הזה יום-יום במשך שנה שלמה, ולא רק במשך שנה שלמה. הדורות הבאים גם כן ישלמו את המחיר על המדיניות הכלכלית והפוליטית הזו. נאמר לנו שזאת מלחמה קיומית. צדקו בממשלה הזו, אבל הם התכוונו למלחמה אחרת כאשר קראו לה מלחמה קיומית. זאת מלחמה קיומית של הקואליציה הכי גרועה שהייתה במדינה; זאת מלחמה קיומית, מוכנים לפתוח במלחמות כדי לשמור על הקואליציה, לדכא ציבור שלם, לגזול תקציבים, למכור תקציבים ומשרדים לכל מיני אנשים הזויים שכל מטרתם היא לגרור אותנו לקונפליקטים שלא יסתיימו. הגיע הזמן להגיד ששעה לפני סיום השבוע הזה, אם תיפול הממשלה, זה יהיה ניצחון אמיתי למלחמה קיומית של כלל אזרחי מדינת ישראל, כי בסופו של דבר, הממשלה הזו גוררת את כולנו לאבד את כל סוגי הביטחון שאפשר לדבר עליהם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת לזימי.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, הכי לפני הכול, היום התקבל אות חיים נוסף מאלקנה בוחבוט ומיוסף חיים אוחנה. אות חיים הוא ציווי להצלה, לא להקרבה. קשה לומר את זה כי העסקה להצלת האחים שלנו הופסקה. מתקבלים אותות חיים ולא קורה פה כלום. ואני רוצה לדעת מה יותר חשוב, מה יותר חשוב מההחזרה שלהם? הרי כל הבית הזה היה מאוחד ונרגש כשחזרו האחים והאחיות שלנו חיים, חטופים חיים. אלו רגעי האושר של אומה שמקדשת חיים, זאת הגאווה הלאומית שלנו. הגאווה הלאומית שלנו היא להציל – לא להקריב, לא להפקיר. אז אני אומרת: אות החיים היום הוא ציווי; הוא ציווי להצלה, לא להקרבה. ופה, פה אנחנו דנים בתקציב שכל מהותו הוא הפקרת אחריות המדינה על אזרחיה; הוא ממש סימן לממשלה הזאת. התקציב הזה הוא סמל לממשלה הזאת; ממשלה שהחליטה לרסק את כל האמון של הציבור בנבחרי ציבור בבית הזה, בבית העם, באחריות המדינה, בתפקיד של מדינה כלפי אזרחיה. אבל התבלבלתם. החוזה בין מדינה לאזרחים הוא חוזה הדדי. אזרחים משלמים מיסים ומשרתים בצבא ותורמים למדינה ומתנדבים ונעמדים דום כשהמדינה צריכה, אבל הם יודעים, הם יודעים שגם יש מדינה שרואה אותם, שמושיטה להם יד כשצריך. והתקציב הזה אומר: אין יותר מדינה כזאת. אז לפני הכול אני רוצה להגיד לאזרחים: אין דבר כזה שאין מדינה כזאת. אנחנו נחזיר את ישראל להיות המדינה הזאת – מדינה חומלת, סולידרית, שמבינה שהכוח והחוסן הלאומי הם באחריות המדינה ובהושטת היד וברווחה ובחיים בכבוד. התקציב הזה הוא תקציב השתמטות על מלא ותקציב גנבה לאור יום. השוד הזה, תקציב המדינה 2025, החליט לשים על המוקד את האדם העובד והאדם המשרת. עלק, יחרטטו פה כל מיני חברי קואליציה על כמה מילואימניקים חשובים להם. הם ילכו לוועדת חוץ וביטחון ללהג עצמם לדעת שנה וחצי, כשבעצם ההשתמטות נקבעת בקיבוע ההסדרים המעוותים של ההשתמטות, של אי-יציאה לשוק עבודה, של תקציבים סקטוריאליים ומגזריים מפלים, שפשוט מתקיימים מעל הראש של האדם המשרת וכנגדו. ובוא נדבר רגע על מהם הקיצוצים שבשמם נעשה המחטף הזה. 775 מיליון שקלים מקוצצים מהתחבורה הציבורית והתשתיות, כל זה אחרי שהעלו את מחירי התחבורה הציבורית ב-30%. זוכרים איך מירי רגב געשה ורעשה בממשלת השינוי? ככה, באין מפריע, האישה והרמזורים מעלה את מחירי התחבורה ב-30%. במקום לעודד תחבורה ציבורית, היא ממש מעמיסה את הנטל ומכבידה על אנשים שאין להם רכב. כ-300 מיליון שקלים מקוצצים ממערכת הבריאות. אותה מערכת שהייתה צריכה לקבל חיזוק, מקבלת פגיעה. סטרוק מקבלת מאות מיליונים – מערכת הבריאות הישראלית מקוצצת ב-300 מיליון שקלים. באמת אין לכם בושה. כשמנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב עצמו הגיע לוועדת הכספים הוא אמר מפורשות: אין שקל שניתן לקחת מבלי לפגוע בשירותים מצילי חיים. במקום שיוסיפו למערכת הבריאות – נוספו לנו אנשים בפוסט-טראומה שזקוקים לטיפול נפשי, ופצועים, כל כך הרבה פצועים, חיילים פצועים – אתם מקצצים. לוקחים קרוב ל-300 מיליון שקלים מתקציב החינוך; 133 מיליון הם מההשכלה הגבוהה. עכשיו, זה לא נתפס במיוחד. קודם כול, חינוך זה העתיד. השקעה בחינוך זאת השקעה בצמיחה, בפריון, בישראליות, בעתיד המקום הזה. אבל מה שקורה כאן הוא חמור עוד יותר: מקצצים 300 מיליון שקלים מהחינוך, בעוד ששומרים ברזרבה תקציבית במשרד החינוך מיליארד שקלים לכספים הקואליציוניים, לכל הקומבינות. מיליארד שקלים נשמרים לקומבינות, ומקצצים מהילדים שלנו – מהגיל הרך, מההשכלה הגבוהה, מהחינוך הלא-פורמלי, מתשלומי ההורים, שמעלים אותם; לוקחים את עקרון שוויון הזדמנויות בחינוך ומרסקים אותו עוד יותר. ואני רוצה להגיד כאן: אם יש לנו חובה גדולה להתחייב אליה ביום שאחרי היא שיקום משרד החינוך, שיקום המשרד החשוב הזה, שהוא בונה עתיד. מי שאוהב את המקום הזה, מי שאוהב את ישראל, יודע שההשקעה בחינוך זאת ההשקעה הכי ציונית, הכי לאומית, הכי ערכית והכי חברתית שיש. אבל תשמעו, פה מקצצים 127 מיליון שקלים מהרווחה. איזו חרפה זו לקצץ מהאנשים הכי מוחלשים, מקשישים, מאנשים עם מוגבלות, מעניים, מנוער בסיכון, מצעירים בסיכון. ממי אתם לוקחים, ממי שאין לו, ממי שבלי המדינה ייפול אל התהום? לקחת מהרווחה זה באמת לרסק את הערכים שלנו. בזמן מלחמה מצבן של האוכלוסיות המוחלשות כל כך הורע, כי גם התרומות יורדות. הקשב הציבורי נמצא עם כל מי שנפגעו מהאסון, והמוחלשים נדחקים לתחתית עוד יותר. אנחנו רואים עלייה בשימוש בסמים, באלכוהול, בפשיעה, בכל המדדים שמראים שאוכלוסיות בסיכון, אוכלוסיות פגיעות וחסרות ישע, נמצאות במצב קשה כל כך הרבה יותר. איך אפשר לקחת מהרווחה, ריבונו של עולם, איך? אלו לא סתם מספרים, אלו פגיעות ישירות באזרחים, באימהות, בילדים, במוחלשים. הקיצוצים האלה פוגעים בכל המשפחות בישראל. אני רוצה רגע לדבר על האגף לביטחון קהילתי. האגף לביטחון קהילתי במשטרה הוא אגף חשוב. הוא בעצם הכרה בתפקיד המשטרה גם כתפקיד חברתי וקהילתי שבונה אמון, ובתפקיד המשטרה למנוע פשיעה, ולא רק לטפל בפשיעה. לא רק משטרה שמפעילה כוח, אלא משטרה שמונעת אלימות, מונעת הידרדרות, ובאמת שומרת על שלום הציבור עוד בשלבים מקדימים. מניעה היא דבר כל כך חשוב, אגב, גם לכלכלה הישראלית. בוועדת הכספים העליתי את הנושא הזה של הפגיעה באגף לביטחון קהילתי, בטח רגע לפני החופש הגדול. ממלא מקום יו"ר הוועדה פינדרוס נתן הוראה. הוא אמר למשטרה: שלא תעזו לפטר; נסיט תקציבים אחר כך – זה חשוב לא לפטר. כי אם מפטרים 1,500 עובדים בגלל הקיצוץ, מה זה משנה אם יחזירו את הכסף? לא יהיו עובדים. שמחתי. אמרתי: אוקיי, הינה משהו שהצלחנו בו; לפחות מנענו גזרה קשה. ואז לקראת סוף השבוע ראיתי מכתב – היערכות לפיטורים ברשויות המקומיות בעקבות הקיצוץ. תשמעו, הריסוק הזה של מעמד הכנסת פשוט לא נתפס בעיניי, ממש להתעלם מהוראה ברורה. ניסיתי להחתים את חברי הקואליציה על מכתב בנושא הזה – הם סירבו לחתום, למרות שפה זאת הייתה פנייה שהייתה צריכה להיעשות מקואליציה ואופוזיציה, אבל לא אכפת להם, ואנחנו רגע לפני החופש הגדול. הקיצוץ הזה, במי הוא יפגע? מה הוא יעשה? כמה נזק יהיה לציבור בזמן הזה? עכשיו, לא תגידו – גם ככה הביטחון האישי מרוסק לחלוטין: עלייה בטרור ברחובות, פשיעה ורצח בחברה הערבית, רצח נשים, אלימות במשפחה, פשיעה, תאונות דרכים, הכול בעלייה. ועוד תגמלתם את השר הכושל שהביא לזה ומיניתם אותו שוב לתפקידו. ואז גם מקצצים בדבר הזה. ואיפה בן גביר? ממש אכפת לו ממניעה – הוא רק רוצה לראות כוח ודם ברחובות. אני רוצה רגע לומר משהו לזוגות הצעירים. הזוגות הצעירים בישראל הם באמת קבוצת האוכלוסייה שעוברת את ההתעמרות והפגיעה הכי ישירה וברורה תחת הממשלה הזאת. משבר הדיור כבר באמת הרקיע שחקים; את עליית המחירים בסופרים ובקמעונאיים כולנו מרגישים. זה לא נתפס. גל אחרי גל, ושר הכלכלה משוטט לו בחו"ל ומלהג עצמו לדעת, ועושה חופשות בחו"ל, אבל גלי המחירים שעולים – שום רגולציה, שום ריסון מונופולים, שום מניעת ריכוזיות במשק, שום היגיון כלכלי לא נכנס למשרד הכלכלה כבר שנים. והשירותים החברתיים מקוצצים קיצוץ אחר קיצוץ רוחבי. אומרים להורים צעירים: תשלמו יותר לצהרונים, למעונות, בתשלומי ההורים, בבריאות – בכל דבר חשוב – בתחבורה ציבורית. הנטל שמעמיסים על האדם העובד ועל זוגות צעירים נאמד בכ-10,000 ש"ח בשנה. ופה יש גם גזרות: העלייה בדמי ביטוח לאומי, שחיקת שכר בשירות הציבורי, לקיחת דמי הבראה – גזרות ישירות לציבור; כמובן, פגיעה בנקודות זיכוי להורים, סבסוד צהרונים, כל מה שראינו. תוך כדי זה, העלאה של ארנונה, חשמל, מים. תגידו, לאן תלכו? אנשים רוצים לחיות, לחיות בכבוד, לסיים את החודש. בן אדם עם שכר נורמלי לא יכול לסיים את החודש. מה קורה עם שכר מינימום? לאן נלך? אני לא אומרת פה משהו ערטילאי. הרי כולנו מבינים. לא משנה מה הדעה הפוליטית, כולנו יודעים איך נראה החודש שלנו; כולנו יודעים איך נראות העלויות בכל פרמטר – איך הכול עלה, איך הכול מרוסק. כולנו רואים שהציבור נאנק תחת יוקר המחיה. ויוקר המחיה זה הכול – זה דיור, זה התייקרויות של חשבונות, זה קמעונאים, סופרים, אוכל, מזון, הכול. זה, כמובן, שחיקת השכר, וזה השירותים החברתיים. לקחתם הכול, העליתם, והוספתם גזרות. הרי תקציב בסוף, דווקא בעת הזאת, חייב לשקף מנועי צמיחה, כוח למשק. בינתיים אנחנו עומדים בפני עוד הורדת דירוג אשראי. עכשיו, בואו נראה מה לוקחים, מהי הביזה. 1.3 מיליארד שקלים למוסדות תורניים, למרות פסיקת בג"ץ שאוסרת לממן משתמטים. לא קיבלנו בוועדת כספים הסבר מניח את הדעת. אנחנו נגיש על זה עתירה. 70 מיליון שקלים לשיעורי תורה סקטוריאליים. אני רק רוצה להגיד: כל חיזוק הזהות והתרבות היהודית, זה חילול השם מה שאתם עושים פה. גנבתם את הציבור. קודם כול מוסר, קודם כול ערכים. גנבתם את הציבור, ואתם עושים חיזוק יהודי, יהודי, יהודי. השתמשתם ביהדות לג'ובים – זה יהודי? ממש לא יהודי. אני אדם מאמין, אתם לא אנשים מאמינים. אנשים מאמינים לא מתנהלים ככה. 60 מיליון שקלים לתלמידי ישיבות מחו"ל. זה דבר מדהים – כספי הציבור הישראלי מועברים לאנשים שאינם אזרחי המדינה, בגיל גיוס, מקבלים סבסוד לישיבות ולא באים להתגייס. זה מהמקפצה, אין לי כבר מילים. 411 מיליון שקלים לתוכניות זהות יהודית. פירטו פה לפני כן – שמונה משרדים שונים, תשע תוכניות לזהות ותרבות יהודית. תגידו, יהדות זה כלי חלול, ריק? היא סתם איזה מנוע לג'ובים ולתת כספים למקורבים? יהדות זה עולם ערכים שלם, וזה קודם כול קיום ראוי וצודק לבית לעם היהודי, ארץ ישראל. אתם בוזזים את הציבור, גורמים לאנשים להיאנק תחת יוקר המחיה, ואז עושים תוכניות לזהות יהודית? שכחתם מה זה להיות יהודים. אתם גם מפקירים את האחים שלנו. שכחתם מה המצווה הכי חשובה ביהדות – פדיון שבויים. אתם עושים תוכניות ליהדות, לכל המשרדים מחלקים מיליארדים לג'ובים למקורבים, ואת המצווה הכי חשובה ביהדות הפקרתם? אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. אין בכם אלוהים, ואתם גם לא בני אדם. 133 מיליון שקלים לשירותי דת אורתודוקסיים וחרדיים, בלי שום הצדקה ציבורית. מקוואות, הדרכות בענייני טהרה – כל הדברים האלה, ופדיון שבויים נשכח שם בכל הטהרה. עכשיו אני רוצה להגיד, התקציב הזה יכול להיראות אחרת. בניתוח שעשו בקרן ברל כצנלסון, את מרבית הגזרות היה אפשר לבטל; את הגזרות על האדם העובד והמשרת, על הזוגות הצעירים, היה אפשר לבטל, אם היו מוותרים על כספים קואליציוניים וסוגרים משרדים מיותרים. הציבור משלם ביוקר. הציבור חוטף מכות מכם כי המשכתם את הקומבינה. זה מה שקרה כאן. אתם בקומבינה, והציבור משלם. ואיזה ציבור משלם? הציבור המשרת והעובד. מי שמכניס כסף למדינה במיסים, בעבודה, בהנעת המשק, הוא חוטף מכם? זה באמת, באמת לדיראון עולם. ויותר מזה, כל מיני ח"כים פה מגישים כל מיני חוקים לטובת מילואימניקים. אגב, אני חתומה על חלקם. המילואימניקים יקרים לליבי. הייתי קצינת קישור, במילואים הייתי שלישה גדודית, זה יקר לליבי. אבל זאת חרפה כשאתם עושים את זה תחת מה שאתם עושים כאן. זה לא מתקזז. זה לא מתקזז, הדבר הזה. אי-אפשר לפגוע בעסקים הקטנים, במילואימניקים, באנשים המשרתים והעובדים, ואז להביא איזה פקקטה תוספת קטנה. זה לא עובד ככה. זה לא קורה. והם גם יודעים, אתם יודעים שהם יודעים. הם מבינים שעובדים עליהם. ותראו, אנחנו לא נבחל בשום כלי כדי לעצור אתכם. אתם ממשלה שבאה להחריב את ישראל, אין בכם שום מוסר ושום חמלה. איבדתם את זה. כל מה שמעניין אתכם זה כוח, כסף, כבוד. אתם לא לאומיים, אתם לא ציונים, אתם לא יהודיים, אתם לא ערכיים, אתם לא אנושיים. אתם בוזזים, אתם מפקירים, אתם מקריבים, ואתם מרסקים. המדינה הזאת היא נס גדול, והחטא הזה שלכם, הממשלה הזאת לא תהרוס את העם הזה, לא תהרוס את ישראל. ישראל יותר חזקה ממחריביה מבחוץ ומבפנים. החלטתם, בגלל נאשם בפלילים שמוקף במלא נאשמים ומושחתים, להחריב את מערכות החוק והשלטון. אתם חבורה מושחתת, לא מוסרית ורקובה. אין לכם את זה. אתם חסרי עכבות, וחבורה כזאת חייבים לעצור. מי שאוהב את המדינה לא יעשה פה שום שיקול פוליטי, יעצור אותה. ואנחנו נעצור אתכם, ואתם תהיו הכתם הגדול ביותר על ההיסטוריה של המקום הזה. אבל אתם יודעים מה? אתם גם תהיו השיעור הכי חשוב. אנחנו נלמד אתכם, נלמד מה זה ריקבון של מנהיגים, איך להיזהר, איך לנהוג אחרת, איך למנוע. מדהים, מבסוטים מתקציב ההשתמטות, הא? איזה יופי. פחות אהבת ישראל, יותר כסף למקורבים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
בני כמה הילדים שלך?
נעמה לזימי (העבודה):
שבע וארבע.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שיהיו בריאים, בעזרת השם.
נעמה לזימי (העבודה):
בעזרת השם. שתהיה להם מדינה דמוקרטית, ליברלית, חזקה, בטוחה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני בטוח שאת אימא טובה. אני בטוח שתיתני להם את הערכים. אני זכיתי שיש לי ילד קצין בגולני, ילדה קצינה – – –
נעמה לזימי (העבודה):
אז איך אתה מעביר את זה? איך אתה מעביר את זה?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני יכול לומר לך דבר אחד.
נעמה לזימי (העבודה):
איך אתה מעביר את זה? ריבונו של עולם, איך?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני אומר לך, חברת הכנסת לזימי, האחרונים שיכולים ללמד את הליכוד ואת הציונות הדתית את הערכים של גיוס לצבא - -
נעמה לזימי (העבודה):
תשמע, אתה לא מאמין בזה. אתה לא מאמין בזה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - של פטריוטיות, של לחימה - -
נעמה לזימי (העבודה):
אתה לא מאמין במה שאתה אומר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - ונמשיך לעשות את זה בגאון. ועוד דבר אחד.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה לא מאמין בזה. זה תקציב השתמטות. זה תקציב השתמטות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אנחנו נפעל שיעבור חוק גיוס שיענה על צורכי הביטחון. ואני יכול לומר דבר אחד: החרדים הם אחים שלנו. אגב, בשונה מאלו שאתם מוכנים לשבת איתם, שקוראים – – –
נעמה לזימי (העבודה):
זה לא עובד לך. אתם ממשלת טבח. אתם ממשלה שמפקירה חטופים. אתם ממשלה שהחזירה סיעה שהצביעה נגד החזרת חטופים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
הממשלה שלך מינתה מישהי שקראה לחיילי צה"ל "תומכי טרור", ומיניתם אותה לקונסולית.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה לא תמציא עלינו סיפורים. אתה לא תמציא עלינו סיפורים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אז שימי לב, ברשותך.
נעמה לזימי (העבודה):
זה לא עובד, דפי המסרים האלה. אתם מעבירים תקציב השתמטות. זה עליכם, זה עליכם.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האם הממשלה שלך הצביעה בעד זועבי כקונסולית בשנגחאי? התשובה היא כן.
נעמה לזימי (העבודה):
תשמע, תשמע, אתם שיחדתם אותה. אתם שיחדתם, אלוהים, בלי בושה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני אומר לך דבר אחד. האם אתם מיניתם מישהי - -
נעמה לזימי (העבודה):
תגיד לי, איך אפשר בכלל לדבר על הממשלה שלנו? אתם ממשלת טבח והפקרה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - שהיא תומכת, וקראה לחיילי צה"ל - -
נעמה לזימי (העבודה):
1,200 נרצחים ביממה. אתה מדבר עלינו? נראה לך שאתה מזיז לי שאתה אומר את זה?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - קראה להם "מחבלים". ולכן אני אומר לך דבר אחד, שימי לב - -
נעמה לזימי (העבודה):
שלחתם חיילים אל הקרב בחזרה, למרוח מלחמה, מלחמת קיום? מה, החיילים שלנו בשר תותחים? אתה שולח אותם לקרב למלחמת קיום?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - יושב-ראש הכנסת שנמצא עכשיו לידך שירת במבצע הזה בדובדבן. אז אני אגיד לך דבר אחד: אנחנו נעביר חוק גיוס שיענה על צורכי הביטחון - -
נעמה לזימי (העבודה):
אני לא מאמינה שאתה מאמין שאתה עושה משהו נכון. לא מאמינה לך.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - ואנחנו נעשה זאת בגאון ובאחריות, ועם מחנה לאומי מחויב לביטחון מדינת ישראל.
נעמה לזימי (העבודה):
איזה לאומי, איזה ציוני, איזה ישראלי? על מה אתה מדבר? בוזזים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
לא לסרבנות, לא שמעתי אותך – – –
נעמה לזימי (העבודה):
אתם הסרבנים. שנה וחצי עאלק דיוני חוץ וביטחון – על מה? על השתמטות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אגב, אני אתמול גיניתי את הנושא של גולדקנופ. לא שמעתי אותך כנגד אלו מהצד שלך שקוראים לסרבנות.
נעמה לזימי (העבודה):
תשמע, זה לא עובד עלינו.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני, כשאתמול קרא גם גולדקנופ קריאה לסרבנות, עשינו את זה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם עושים סרבנות ממוסדת. אתה מדבר עלינו? ממשלת הסרבנות הממוסדת. מכשירים השתמטות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אז אני יכול לומר רק דבר אחד – האחרונים שיכולים לבוא וללמד אותנו על הנושא של להתגייס לצבא זה אתם.
נעמה לזימי (העבודה):
איך אתה נותן לזה גב? לפחות תהיה בשקט. איך אתה מגבה את זה? איך? ריבונו של עולם.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
קשה לך עם העובדות? שימי לב, כשאתמול יצא גולדקנופ והיה חלק מאותו דבר, לא היססנו - -
נעמה לזימי (העבודה):
אמר? רקד. נמות ולא נתגייס. רקד. סרבן ראשי.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - לבוא ולומר בצורה ברורה: אין לזה מקום. האם את יצאת כנגד הסרבנות במחנה שלך?
נעמה לזימי (העבודה):
תגיד לי, מה אתה בכלל משווה? על מה?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האם יצאת לסרבנות במחנה שלך?
נעמה לזימי (העבודה):
אתם ממשלה שעושה סרבנות ממוסדת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
למה את לא עונה?
נעמה לזימי (העבודה):
גולדקנופ התנצל. למה? כי ביקרו אתכם?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
למה קשה לך לענות, חברת הכנסת לזימי?
נעמה לזימי (העבודה):
תקציב השתמטות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני, כשמישהו מבין החרדים דיבר על סרבנות, גיניתי בכל תוקף.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם הסרבנים הגדולים, הממשלה הסרבנית הראשונה. אתם הממשלה האנטי-ציונית הראשונה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האם את גינית סרבנות מהצד שלך?
נעמה לזימי (העבודה):
איזה שטויות. סרבנות ממוסדת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
למה את לא יכולה לומר "כן גיניתי" או "לא גיניתי"?
נעמה לזימי (העבודה):
אני אומרת הכול. אתה לא יכול לומר. סרבנות ממוסדת, זה התקציב הזה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שימי לב, כשאצלנו חרדים דיברו – – –
נעמה לזימי (העבודה):
גולדקנופ רוקד, מפזז, ולא מפוטר. על מה אתה מדבר? אין לתאר. זה דבר לא אמיתי, הדבר הזה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אבל שימי לב, בבקשה, אני אתמול כבר ישר הוצאתי הודעה ברורה שאני מגנה זאת.
נעמה לזימי (העבודה):
אוה, גינית. גינית, אבל חוקקת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האם כשיש סרבנות שלך מהצד שלך, האם גינית זאת? האם גינית זאת?
נעמה לזימי (העבודה):
תראה, זה לא עובד ככה. אתם עם כוח, אתם האנשים עם הכוח, אתם הממשלה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
ולכן נוביל את זה בגאון, ונוביל את זה ביושר, בצורה ברורה.
נעמה לזימי (העבודה):
שנה וחצי מורחים דיון עלק על גיוס, דיון השתמטות. מעבירים תקציב השתמטות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
לכן אנחנו מגנים סרבנות מכל צד שהוא - -
נעמה לזימי (העבודה):
מעבירים תקציב השתמטות, ואז מדברים על האופוזיציה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - חברת הכנסת לזימי. מכל צד שהוא.
נעמה לזימי (העבודה):
אין מה להגיב על זה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
מכל צד שהוא, אנחנו נגבש, ונתנגד לסרבנות – – –
נעמה לזימי (העבודה):
שנה וחצי, כבר שלושה מחזורים היו יכולים להתגייס. אני לא מאמינה שאתה מאמין למה שאתה אומר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני – – –
נעמה לזימי (העבודה):
אני לא מאמינה לזה, תשמע. דף המסרים סופג הכול, כנראה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
למה את לא עונה? האם גינית סרבנות, את כל אותם הסרבנים?
נעמה לזימי (העבודה):
אנחנו, הציונים הלאומיים, שומרים על ישראל.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האם גינית? האם גינית?
נעמה לזימי (העבודה):
אתם הסרבנים: סרבני חוק, סרבני גיוס - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתם הציונים? ישבתם עם מפלגות תומכות טרור.
נעמה לזימי (העבודה):
- - סרבנים לכל דבר ראוי פה, סרבני הצלת חיים – הכול.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
ישבתם עם מפלגות שמעבירות תקציבים לחמאס. אתם ישבתם עם – – –
נעמה לזימי (העבודה):
מה זה – ראש הממשלה חשוד בבגידה, הוא ולשכתו. אתה מדבר עליי? אתם עובדים עם מדינה אויבת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, תעצרי. תעצרי. ראש הממשלה לא חשוד בבגידה, והדבר הזה לא ייאמר פה.
נעמה לזימי (העבודה):
נאמר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא לא ייאמר יותר, ואם תמשיכי ככה – – –
נעמה לזימי (העבודה):
ראש הממשלה ולשכתו חשודים בבגידה במדינה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
טוב, תודה רבה, סיימת, נא לרדת. סיימת, נא לרדת. תתביישי לך.
נעמה לזימי (העבודה):
אה, באמת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תתביישי לך, חצופה. כל דברי הבלע פה כבר שעה – אבל בזה הגזמת מעל הראש. שולחים את החיילים לטבח. תאמיני לי, את בושה וחרפה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – – לעבוד עם קטר. לעבוד עם קטר זה יותר מוגזם, מה לעשות?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
את בושה וחרפה. בושה וחרפה.
נעמה לזימי (העבודה):
יבגני – לעבוד עם קטר זה יותר בושה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני מרגיש שאני צריך להתקלח עכשיו.
נעמה לזימי (העבודה):
יאללה, יאללה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בבקשה, חבר הכנסת סובה. איכס, גועל נפש.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כמה יש לי? 40 דקות?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כן. אבל יש פה מדיניות ליברלית. תרצה יותר, תקבל.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב בראש, אדוני השר, אני בהתרגשות. 23:30, אפשר לפנות פה באופן אישי לכל אחד שנמצא באולם, גם מי שמנהל את הישיבה, המזכיר. השר כהן, דרך אגב, מן הראוי שלפחות תגיד את השם נכון: לזימי. לא ליזמי. אמרת פעמיים. אז אני חושב – אתה כבר שר ותיק פה, אז לפחות תקרא לחברי הכנסת בשם הנכון. לא ליזמי – לזימי. זה מה שאמר לך גם היושב-ראש.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
יצא משהו טוב. למדתי את השם – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בוא, שנינו סגני יו"ר, אז אולי מצופה מאיתנו ללמוד.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כהן זה קל, אבל לזימי, ליזמי – למדנו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
למדת. משהו לפחות למדת, בזה אתה מודה. זה כבר טוב. זה כבר טוב.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
יצא משהו טוב.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אז מה שאני רוצה להגיד, מלבד ההתרגשות שלי לדבר לאולם ריק ב-23:30 – אני מניח שגם הבמאי של ערוץ הכנסת מתרגש, ושנינו נתרגש. מדי פעם אני אנסה, ככה, לא להרדים אותו וגם לא להרדים את הנוכחים באולם, כי הדיון הוא דיון על התקציב ורבות כבר דובר על התקציב, ואני בוודאי תכף אתייחס גם בדברים שלי. אבל לפני זה אני רוצה להתייחס דווקא לחדשות של היום: בשעות הערב התפרסם המכתב שעורכי דינו של ראש ממשלת 7 באוקטובר שלחו לבית המשפט, בנושא של הליך פיטורי ראש השב"כ. אגב, בוודאי שאני לא חושב שכל בן אדם מסוגל לקרוא את ה-110 עמודים האלה, שמתוכם זה חלק מהמסמכים, כמובן, אבל אני הייתי מקצר. הייתי אומר את זה במשפט אחד. לפחות זה היה נכנס לתודעת הציבור. פשוט צריך להגיד: רונן בר הוא חלק מהשמאל. רונן בר הוא חלק מהשמאל – ואז זה לפחות היה מסביר חלק מהדברים, איך שהממשלה והקואליציה מתנהגות. דרך אגב, אנחנו בדעה שרונן בר צריך ללכת הביתה. כן, אני חושב שראש השב"כ כשל, שב"כ כשל, הצבא כשל. גם הדרג המדיני כשל, אבל את זה אנחנו לעולם לא נוכל לעגן בהסכמה ציבורית ללא ועדת חקירה ממלכתית. באותו מסמך שמועבר לבית המשפט, בין היתר מצוין שראש השב"כ – ראש שירות הביטחון הכללי, שאמון על ביטחון אזרחי ישראל וגם על השמירה על הדמוקרטיה, דרך אגב – העז לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. עכשיו, עזבו רגע את הדיון של הכישלון של השב"כ ב-7 באוקטובר – בוודאי ובוודאי, כמו שאמרתי, אני לא מחסידי ההגנה, ואני חושב שנעשו פה כשלים רבים – אבל מה בסך הכול נורא במשפט הזה, שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל אחרי האסון הכי נורא בתולדות המדינה? גם מספר היהודים שנרצחו ביום אחד – הכי גדול מאז השואה – אפילו במחדל יום הכיפורים לא היו מספרים כאלה ביום הראשון של המלחמה, למרות ששם גם מדינת ישראל ספגה קרוב ל-3,000 הרוגים בסך הכול בקרבות הקשים וקרבות הבלימה וכו'. אבל מה נורא בלהגיד דבר כזה? אני חושב שהחברה הישראלית צריכה לקבל את זה. יש גם הסכמה חברתית בנושא הזה. אז לבוא ולציין שזה המחדל שלו, שהוא העז לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית כאילו זה לא נושא שלו – אני חושב שאנחנו הידרדרנו כחברה. גם כאן בכנסת אני שומע את זה מחבריי. יש כאלה בקואליציה, שאומרים: אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל נכנסים לוויכוח מי יעמוד בראשה – וזה לגיטימי, דרך אגב. אני מסכים עם הוויכוח הזה. צריך לראות מי עומד, מי יעמוד, מה יהיה הרכב הוועדה. אבל יש פה בבית הזה חברים בקואליציה ששוללים את עצם הרעיון של הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ומה הם אומרים – אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל כולנו מכירים את הגיבורים האלה, הם אומרים: העם אמר את דברו בנובמבר 2022, יש לנו קואליציה, יש לנו רוב פה, בבית הזה, הממשלה אפילו התחזקה בכך שחלק מהמחנה הממלכתי, תקווה חדשה – אני כבר לא זוכר איך נקראת המפלגה הזאת או הסיעה הזאת, שכבר התאחדה עם הליכוד – פשוט לקחו מנדטים של אנשים שלא היו מצביעים לו היו יודעים שזה המעשה – וזה בסדר, מבחינת הקואליציה זה בסדר. כשזה נוגע לקואליציה, זה בסדר; כשזה לא נוגע לקואליציה, אז וואו, זו בגידה, ושיקרתם לבוחר. אז זה אותו דבר, כמו שאמרתם אז, כשהייתם באופוזיציה. אני פונה לחבריי בקואליציה שלא נוכחים באולם – קצת מוזר לדבר לכיסאות ריקים, אבל מה לעשות, אני אצטרך לעשות את זה – כשזה נוגע לאינטרס שלכם, אז זה בסדר. כן, היו חברי כנסת, היו פוליטיקאים שאמרו בוודאות מה הם יעשו, מה הם לא יעשו. עשו את מה שהם עשו, והממשלה התחזקה. אז אני חושב שהציבור לא מטומטם. הציבור רואה את זה, וגם הציבור יחזיר לכם ביוקר. עצם הדיבורים על קץ הדמוקרטיה ועל כך שבכלל לא בטוח שיהיו בחירות בסוף 2026, שזה בעצם המועד הבא לבחירות לכנסת העשרים-ושש – הדיבורים האלה נובעים מכך שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת לא עושות את הדברים המובנים מאליהם, כמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוויכוח על התקציב – אפשר להתווכח; הוויכוח על המינויים – אפשר להתווכח. כל המלחמות האלה בין הרשויות זה לגיטימי. מדינת ישראל לא קמה אתמול, היו חלק יותר גדולים, חלק פחות גדולים. אבל מה שאתם הצלחתם לעשות בשנתיים האלה ובשנה וחצי בזמן המלחמה – גרמתם לציבור באמת להאמין שאתם באתם – כאילו באתם בפעם האחרונה לשלטון, בחישות הזאת לא להתחשב, לא בחלק השני של העם שלא בחר בכם. ואין לכם רוב – תסתכלו על המספרים, יש לכם בערך 48% מכלל האנשים שהצביעו, אין לכם רוב. זו פשוט עובדה, זו עובדה. אפשר להמשיך עם הפייק הזה, 53 מיליארד לעבאס וכל הסיפורים שאתם מספרים, והסכם גז עם חיזבאללה – שלא היה הסכם גז עם חיזבאללה, היה הסכם עם לבנון – אבל אי-אפשר להתווכח עם המספרים. המספרים לא בעדכם. תחזרו לתוצאות הבחירות של נובמבר 2022, תראו שמספר האנשים שהצביעו למפלגות הקואליציה – פחות מ-50%, אפילו פחות מ-49%, זה קרוב ל-48% וקצת. אז עצם הטיעון שלכם שהעם אמר את דברו ורוב העם איתכם, הוא פשוט טיעון חסר כל בסיס. רוב העם לא איתכם, לא בנובמבר 2022 וגם לא עכשיו, כאשר כל הסקרים מראים שאחרי 7 באוקטובר, אחרי שנה וחצי של מלחמה נוראית, נוראית, מלחמה נוראית – איבדנו למעלה מ-850 חיילים, אנחנו איבדנו כמעט 2,000, 1,800 אזרחים – אחרי דבר כזה, אני חושב שכל בר דעת מבין שהטיעון הזה שהעם אמר את דברו פשוט לא רלוונטי, פשוט לא רלוונטי. לכן יש פה שתי דרכים. הדרך האחת היא להמשיך להיאחז בשלטון, לחכות לסוף 2026. אני מניח – לא מניח – אני בטוח שהשלטון יתחלף. אני בטוח ומשוכנע שמי שיגיע לבחירות – וודאי שאנחנו רואים את עצמנו הכוח המוביל בבחירות הבאות. אנחנו נקים ממשלה ציונית רחבה, ואנחנו נפסיק עם הפילוג הזה, נפסיק עם הקוניונקטורה הפוליטית – אני קורא לזה ככה – מיידית. כמובן שאני מתייחס גם לנושאים שקשורים לשותפים הקואליציוניים שלכם, למשל חוק הגיוס. אם תעשו פה הצבעה חשאית בכנסת, אתם תגלו שרוב חברי הבית הזה יצביעו בעד גיוס לכולם. אני מניח שגם במפלגת השלטון, הליכוד, אם תעשו הצבעה חשאית, תגלו שרוב-רובם רוצים גיוס לכולם, כולל לחייב חרדים להתגייס. אבל מה לעשות? הצבעות חשאיות בכנסת מתקיימות רק כשאנחנו בוחרים את הנשיא, את מבקר המדינה ואת הנציגים שלנו לנושא של השופטים או קאדים. אז רק שלוש פעמים אנחנו מצביעים באופן חשאי כאן, בכנסת. אני חושב, ואולי זה לעתיד, שאפשר לעשות הצבעה חשאית גם בדברים שהם בקונסנזוס הציבורי, כמו חוק הגיוס, והציבור והעם יגלו שאכן יש דבר כזה קונסנזוס בבית הזה, למרות שאנחנו בעצם מפולגים כאן בין הקואליציה לאופוזיציה. לכן אני חושב שהטיעון הזה של אי-הקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא טיעון שבסופו של דבר יגרום לקואליציה רק לאבד מכוחה, ובסופו של דבר גם יביא להחלפת השלטון. אני מאוד מקווה שזה גם יקרה הרבה לפני סוף 2026. דרך אגב, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, אני אשתמש בזה שהאולם ריק ואדבר למצלמה. אני אפנה לוותיקי צופי ערוץ הכנסת, כאלה שגם הצביעו לממשלה, ואשאל אותם: האם אתם מרוצים מהממשלה שמכהנת כרגע? ואם אתם הצבעתם בעד הממשלה ואתם מרוצים, אז שיהיה לכם לבריאות. אבל לפי כל הסקרים, חלק ניכר מהאנשים שהצביעו עבור מפלגות הקואליציה, היום בוודאי ובוודאי לא מרוצים מהמתרחש במדינה, החל בנושא הביטחוני, הנושא הכלכלי-חברתי, וגם התנהגות – גם התנהגות של הקואליציה, גם התבטאויות של הקואליציה, וגם מה שהם רואים כאן בבית הזה ובוועדות, ובאולם המליאה. אז מה שאני רוצה להגיד בנושא של התבטאויות, וגם מה שנאמר פה לפניי: אנחנו נגד המרד. אנחנו אמרנו את זה בקול ברור. אני לעולם לא אתמוך במרד. גם ראש המפלגה שלי אביגדור ליברמן אמר את זה היום בישיבת הסיעה עם התקשורת, שאנחנו מתנגדים למרד, מתנגדים לקריאות למרד. ואני חושב שזה גם – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
גם לא משתמשים בטרמינולוגיה הזו בכלל, של כל מה ששמענו פה לפניך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, לא. אני לא משתמש בטרמינולוגיה הזאת. אני חושב שצריך לדחות את הקריאות האלה למרד. אני גם הרבה פעמים נשאלתי בראיונות: האם אתה מגנה את הסרבנים? אמרתי: בוודאי שכן, אבל אני גם מגנה את הסרבנים מהצד השני. מי שאומר: נמות ולא נתגייס, מבחינתי יותר סרבן מאשר אותו טייס שכבר כמה שנים לא טס, ואני מכיר לא מעט טייסים. אני ראש שדולת התעופה בכנסת, ורק לפני שבוע עשינו – יש טייסים שממשיכים את השירות, אבל יש כאלה שלא טסים. אז אם כמה טייסים אמרו שהם יפסיקו לשרת את המדינה אם המדינה תפסיק להיות דמוקרטית, אז בוודאי ובוודאי זה לא מקרין על כלל הטייסים, שבלי יוצא מן הכלל התייצבו ב-7 באוקטובר ופעלו באומץ ועשו את מה שצריך. כי השיח היה סביב הטייסים, ובחרו באמירות כאלה ואחרות של כמה טייסים, ובאמת עשו פה עליהום נגד הטייסים, שבלי חיל אוויר פשוט אין מדינת ישראל. אפשר לראות את זה במה שקורה היום, גם באיראן בתקיפות, גם בלבנון, גם בעזה, בסוריה, בתימן וכו' וכו'.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש לי כמה עובדות לחדש לך, אם תרצה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, לא. אחר כך. אני רק רוצה להמשיך בקו שלי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בקשר למה שאמרת על הטייסים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בסדר, בסדר. אחרי שאני אסיים, בהחלט אני אשמח לנהל איתך את השיח. אני רק רוצה לחזור למשפט שאמרתי. אנחנו נגד המרד. אנחנו בוודאי ובוודאי לא נתמוך בשום מרד. אבל אני חייב להגיד לך – וגם אתה יושב בוועדת החוץ והביטחון, נדמה לי, נכון? היום אתה עדיין יושב שם. אבל המרד כבר קיים. המרד קיים. מספיק להסתכל על נתוני ההגירה בשנת 2024. יש לך 82,000 אזרחי ישראל שעזבו את המדינה הזאת. יש לא מעט אנשים שמוציאים כספים מהמדינה הזאת. יש לא מעט אנשים שכבר בוחרים לא לפתוח חברות הייטק במדינה הזאת. יש כאלה שרצו לעלות ומחכים ולא רוצים להעביר את המשפחות. אני מדבר בעיקר על משפחות ישראלים שחלקם חזרו ב-7 באוקטובר, אבל חלקם גם חזרו בחזרה למדינות שבהן הם גרים או המשפחות שלהם גרות. לכן המרד הוא למעשה המרד השקט של אזרחי ישראל, וזה הדבר הכי נורא. אני אספר לך סיפור. כשהייתי סטודנט צעיר – למדתי תקשורת, כי זה המקצוע שלי – אז במסגרת לימודי התקשורת יש קורסים בשיווק, בדוברות. אז באחד הקורסים בשיווק למדנו איך בעצם אתה משווק את העסק שלך, למרות שאני כעיתונאי לא צריך את זה. אבל אמרתי, זה מעניין. הדוגמה שהציגה המרצה הייתה דוגמה די מעניינת. אתה פתחת מסעדה. פתחת מסעדה, עסק, נכון? יש הרבה אנשים שחולמים לפתוח מסעדה וליהנות מהעסק. יש כאלה שעושים את זה בצורה רגשית.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בתקופה קשה מאוד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בטח, קשה מאוד. אגב, אחרי קורונה, המסעדנים באו לשר האוצר ליברמן ובכו שאין עובדים, לא רוצים לחזור מחל"ת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה יודע שלמעלה מ-90% מהמסעדות שנפתחות נסגרות אחרי שנתיים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן. שנתיים זה עוד טוב. יש כאלה שאחרי שנה, נסגרות שנה אחרי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תוך פחות משנתיים, כן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
וגם שבעה-שמונה חודשים אתה עובד במינוס. אז נניח פתחת מסעדה – זו דוגמה לשיווק – ובאים אליך לקוחות. הלקוחות מתלוננים על השירות שלך במסעדה, על איכות האוכל במסעדה; מתלוננים על המזגן, מתלוננים על הרעש, על צפיפות המקומות. לכל אחד יש את התלונות משלו. ואתה שומע. אתה רושם. אתה משפר את העסק שלך. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאיש שיווק? אז אנשים מנסים להבין מה יכול לקרות. מה? שחלילה תהיה רעידת אדמה? מה, שהאוכל לא יהיה טוב? שאנשים יקבלו הרעלת קיבה או חלילה ימותו כתוצאה מהאוכל שלך? לא, מסתבר שלא. הדבר הכי נורא לאיש שיווק הוא שבן אדם יבוא, יאכל במסעדה שלך, ופשוט לא יחזור לעולם למסעדה שלך, ואתה לא תדע למה הוא לא חזר למסעדה שלך. זה פחות או יותר מה שקורה במדינה, שאתה לא יכול לזהות, כמדינה, את המרד השקט הזה. אנשים פשוט אורזים. יש כאלה שהשתתפו בשיח הזה ברשתות, התעמתו עם הבוטים והטרולים, ועם כל האנשים שם שאין להם מה לעשות בחיים, או שיש כאלה שהם בכלל לא אנשים; שיתעמתו, יכתבו, יגידו: אני לעולם לא רוצה להמשיך לגור במדינה לא דמוקרטית, או שאני לא בחרתי בממשלה הזאת. וזה מעט מאוד. אלה אנשים מועטים מאוד. רוב אנשים פשוט יארזו את הדברים שלהם, יגידו לילדים שלהם: לא ככה אנחנו רוצים לראות את המדינה שלנו – ויחפשו מקום אחר. זו עובדה. זו עובדה. זו לא המצאה. 82,000 אנשים עזבו רק בשנת 2024. אני אומר לך שלא מעט אנשים – אני שומע לא מעט אנשים היום, בשנת 2025, מתחילים לדבר על אפשרויות בחו"ל. וזה מה שמדאיג אותי. אני עליתי למדינה הזאת בשנת 1997, כשהייתי בן 17. לעולם לא חשבתי שאני אצטרך מתישהו לעבור את התהליך הזה ולחפש מדינה אחרת; גם בגלל שאני יהודי, אבל בעיקר בגלל שאני עברתי את התהליך הזה של השינוי. ולא הביאו אותי למדינה הזאת בגיל שנתיים או שלוש, שאני לא יודע איפה נולדתי. אני למעשה התבגרתי כבן אדם במדינה זרה, כששפת האם שלי לא עברית, ועברתי את התהליך הזה של שינוי דרמטי בגיל 17, שזה גיל מבוגר יחסית לשינוי בתפיסה כבן אדם שמשנה את המולדת שלו, ארץ המוצא שלו וכו'. לכן איך שעליתי אמרתי לעצמי: לעולם אני לא אחפש מדינה אחרת. גם היום אני אומר לכל מי שמכיר אותי: אני לא אחפש מדינה אחרת. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו כאן. ברוך השם, הבנות שלי גדלות פה, ואני לא רוצה שהן יחפשו מדינה אחרת. אבל הסכנה של המרד השקט זה כאשר אנשים אורזים, עוזבים, ואתה לא יודע למה הם עזבו. אתה מבין למה הם עזבו, אתה לא מצליח לזהות את העזיבה שלהם. וכשהם מצליחים בעמק הסיליקון או כשהם מצליחים באירופה, או כשאתה רואה אותם מקבלים משרות באוניברסיטאות בעולם, אתה אומר: מה אני עושה בשביל להחזיר אותם? אבל אתה, כמדינה, כשלת בלהחזיק אותם פה. זה לא רק עניין של גיוס, שזה בולט מאוד בזמן המלחמה עכשיו. לא מעט אנשים – אני מכיר אנשים שעזבו אחרי שהם עשו מילואים. כן, עשו – נסעו לשם. משפחות. אני כבר לא מדבר על המעגל הקרוב, שזה קפריסין, יוון. יש כאלה שמחפשים בפורטוגל, בוודאי שיש כאלה שנוסעים לארצות הברית, לקנדה. אלה המדינות המובילות מבחינת הישראלים שיורדים. אגב, אני לא אוהב את המילה הזאת, "יורדים". היום אני לא קורא להם "יורדים". אנשים באמת מחפשים מקום טוב לילדים. שם לפעמים הם יותר יהודים מאשר פה. שם הם שומרים על קשר לקהילה, ושם הם מצליחים להסתדר יותר בקהילה, למרות המחלוקות הפוליטיות. כי שם אין לך ברירה, אתה חייב להסתדר, אתה חייב לשמוע את האחר וגם כשאתה לא מסכים עם בן הקהילה, אתה עדיין מוצא דרכים משותפות לחיות איתו. אני מכיר את זה גם מהנסיעות שלי כחבר כנסת, גם מהמפגשים שלי עם הקהילות. אני רואה שיש מחלוקות, ומחלוקות רבות. דיברתי על המחלוקות האלה כאן בכנסת ואמרתי את זה לכל מי שמגיע מהקהילה: אנחנו מנהלים פה ויכוחים שלנו נראים כוויכוחים טריוויאליים, אבל כל ויכוח כזה מעורר סערה בתפוצות. אם זה קשור לכותל, לגיור, למיהו יהודי, עד כמה אתה יהודי – כי התבוללות היא סכנה, התבוללות בעם היהודי היא סכנה לא פחות גדולה מאיראן גרעינית או חמאס, אפילו סכנה שהיא בעצם סכנה מוחשית, כי בסך הכול אנחנו צריכים להיות מאוחדים, וכשאנשים מתחילים פה לדבר – אף אחד לא הסמיך אותם לדבר בשם העם, אבל הם מדברים: אנחנו נקבע מי יותר יהודי, פחות יהודי, כי אנחנו החלטנו ככה, כי אנחנו כרגע בשלטון – אז בוודאי שזאת הסכנה. לכן אני אומר, צריך להיזהר מאוד כשאנחנו מנהלים את הוויכוחים האלה. לכן אני אומר דבר פשוט: את המרד השקט הזה אפשר לעצור רק בדבר אחד, כאשר אותם אנשים שעובדים, משלמים מיסים, משרתים את המדינה, מסכנים את החיים שלהם עבור המדינה, באמת יחושו שגם ממשלה שהם לא הצביעו עבורה או שהם לא תומכים בה, עדיין מתייחסת אליהם. כי שר בממשלה, כל שר בממשלה, הוא שר של כלל אזרחי ישראל. לחבר כנסת יש פריבילגיה לבוא ולהגיד: אני מייצג את הציבור, אני מקדם חוקים שחשובים לציבור ששלח אותי לכנסת, שבחר בי, אם זה מישהו בפריימריז או מישהו שמייצג אפילו מפלגות קטנות. אבל שר, אסור לו לייצג רק את החלק שבחר בו, שר חייב לעבוד לטובת הציבור. כאשר האנשים האלה רואים בהתנהגות של – אני לא אומר כולם, אני אף פעם לא משמיץ את כולם, אני חושב שיש שרים בממשלה שאכן מהר מאוד שיקמו את התדמית שלהם אחרי 7 באוקטובר, יש שרים שעובדים. אני חושב שגם הציבור רואה את זה. גם הציבור, כשהוא נותן ציונים לשרים, הוא יודע מיהו שר טוב, מיהו שר פחות טוב, ומיהו שר מיותר שאין לו מה לעשות, לא בממשלה ואולי אפילו בכלל בכנסת. לכן אני אומר, שר חייב לייצג את הציבור ולעבוד עבור כלל הציבור. אני רוצה להגיד עוד כמה דברים לפני שנעבור לנושא התקציב. יש פה עוד כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם. קודם כול, אני רוצה להתייחס למושג ציונות. אני לא יודע אם היום ילדים –שכולנו מאחלים שהם ילמדו ויקבלו – אם ילדים היום מבינים שבשביל לשמור על הציונות לא מספיק רק מילים, אתה צריך לעשות מעשים. מעשים זו משמעות. מה ציוני בעיניך? פעם היו שואלים מה ישראלי בעיניך, אז מה ציוני בעיניך? אני חושב שציוני, בעיניי, זה קודם כול אהבת הארץ. אני חושב שגם יהדות זה חלק מהציונות, כי בסופו של דבר בלי יהדות אין לנו ציונות. אבל גם בלי ציונות אין לנו מדינה. אני אומר את זה בצער רב, כשאני מסתכל כיצד ציונות נשמטת מספרי הלימוד בחלק מבתי הספר. אגב, אין לי ציפייה מערביי ישראל שילמדו ציונות, למרות שאני חושב שהם חייבים ללמוד ציונות ולהבין שזו מדינה ציונית. וכל מי שמגיע למשרה ציבורית מהמגזר הערבי חייב להכיר במדינת ישראל כמדינה ציונית דמוקרטית. אגב, הצעתי, ויש לי גם הצעת חוק בנושא הזה, שכל מי שמתמודד על משרה ציבורית, שקודם כול, יכיר במדינת ישראל כמדינה ציונית. כמו שלמשל העדה הדרוזית – שזה האחים שלנו, אני חושב שאין עדה קרובה מהעדה הזאת לעם ישראל – הם לפעמים יותר ציונים מאשר חלק מהישראלים, שמסרבים לשרת בצבא ואומרים: נמות ולא נתגייס. בעיניי דרוזים יותר ציוניים מאשר אחינו היהודים. אבל ציונות זו לא מילה גסה, ציונות זה משהו – וצריך פשוט להעביר את זה בצורה הכי ברורה וחדה: אם נוותר לדור הצעיר על הערכים הציוניים – ותפקידנו כחברי כנסת וכממשלה לחנך אותם לערכים האלה – אז לא יהיה לנו דור ציוני. לא יהיו לנו אנשים שיגדלו ויגידו: אני נשאר במדינה הזאת, את המדינה הזאת אני לא עוזב. זה ציונות. כשעולים חדשים באים לישראל והופכים לציונים ונשארים כאן, אסור לנו להגיע למצב שהדור הצעיר שיגדל ללא ערכים ציוניים פשוט יחפש מדינה אחרת. יש נתון מעניין, שבעיניי גם מדאיג: למעלה ממיליון ישראלים מחזיקים בדרכון זר. למעלה ממיליון ישראלים מחזיקים בדרכון זר. יש כאלה שמחזיקים את זה מתוך נוחות, זה נותן להם אפשרות לעבור בין מדינות אירופה. גם דרכון ישראלי מאפשר לך לעבור ללא ויזות בין מדינות אירופה. אבל הם מחזיקים או מוציאים דרכון זר לא בגלל שיש קשר בינם לבין מדינות אירופה או מדינות שמעניקות דרכון, אלא בגלל שכנראה יש להם ספק לגבי עתידה של מדינת ישראל. זאת המסקנה שצריכה להדאיג אותנו, זאת המסקנה שצריכה להדאיג אותנו כאשר אנחנו מדברים על דור ההמשך והדור הציוני שגדל כאן בארץ. אז אם אנחנו לא נמצא לעצמנו ולא נבנה לעצמנו את הערכים האוניברסליים של לגדל פה את הדור הבא, והדור הנוכחי הוא גם חלק מהדור הבא – שילמד ליבה, יצליח בלימודים, ידע מה זה ציונות, יתגייס לצבא, יגן על המדינה, יבנה את המדינה, ישלם מיסים, לא ינסה, חלילה, לגנוב ולעבוד על המדינה – גם המדינה צריכה לתת להם את התחושה הזאת שהם רצויים פה והם חלק מהמדינה. כי המדינה יודעת רק לקחת. כשהמדינה צריכה לתת, האזרח צריך לעבוד קשה בשביל לקבל תמורה מהמדינה הזאת. גם עכשיו במלחמה, גם במלחמה, אנשים עושים 250 יום מילואים, יש כאלה – 300. בסדר, הממוצע זה 200? זה מטורף. החוק מאפשר לך כמדינה לגייס בן אדם ל-28 ימים. הבן אדם עושה 200 יום, העסק שלו קרס, הוא לא רואה את המשפחה. עזבו כבר את העניין שהוא מסכן את החיים שלו בעזה או בלבנון או בכל מקום אחר. גם באיו"ש יש סכנת חיים, בוודאי שיש סכנת חיים. כל מי שמשרת היום בקרבי – ולא רק בקרבי, יש גם יחידות תומכי לחימה, שלצערי גם נפגעו מפעולות כאלה ואחרות. אותו בן אדם שעושה 250 יום מילואים, מה הוא רואה? מה הוא מקבל בתמורה? 131 שקלים תגמול נוסף על יום המילואים שלו? אני מצטט את שר המשפטים, שאמר: תראו, נתנו 9 מיליארד שקלים. 9 מיליארד שקלים זה התוספות לחיילי מילואים, מתוך 620 מיליארד של התקציב. את זה לא אני אמרתי, את זה אמר שר המשפטים כאן, לפני כמה ימים: 131 שקלים ליום נוסף, של התגמול, חוץ מהמשכורת שהוא מקבל. אבל מה משנה המשכורת? הבן אדם 200 יום בשנה לא ראה בית, מעסיקים כבר לא רוצים להעסיק אותו, למרות שהם חייבים על פי החוק. לפחות את זה אפשר למנוע מהם. אבל בן אדם שבעוד שנה, למשל, כשיבוא לשוק התעסוקה וירצה להתמודד על משרה – אני מאוד מקווה שמנכ"לי החברות או מי שיקבל אותו לעבודה יתחשב בזה, אבל יש כאלה שיגידו: למה אני צריך עכשיו מישהו שאני אקבל אותו למשרה מסוימת – זה לא משנה אם הוא מהנדס, לא משנה מה המשרה, בהייטק למשל – למה שאני אקח אותו שייעדר לי 200 יום, בגלל שהמלחמה נמשכת שנה וחצי? הרי שנים אנחנו גדלנו פה על התחושה שמלחמה צריכה להיות קצרה וצודקת ומהירה. שנה וחצי בן אדם לא ראה בית, בן אדם לא ראה עבודה, אז בוודאי שהיכולת שלו להתחרות באנשים שלא עשו צבא ועדיין רוצים להיכנס למשרה שלו תהיה קטנה יותר. אז בכל מכלול הדברים אנחנו נראה את ההשפעה הזאת. אנחנו כבר רואים את ההשפעה הזאת. אני יודע שמתוך 82,000 איש שעזבו את המדינה חלקם אנשים עם השכלה גבוהה שפשוט לקחו את הרגליים. הם עזבו את המדינה ועכשיו הם משלמים מס הכנסה במיאמי או בעמק הסיליקון או בטורונטו. הדבר הזה מביא אותי לנושא שלשמו התכנסנו, שזה תקציב המדינה. אני יכול להגיד לכם שזכיתי להעביר תקציב. אני בבית הזה שש שנים, ואכן בנובמבר 2021 הייתי יושב-ראש הסיעה וזכיתי להרגיש מה זה להעביר תקציב כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר. הממשלה קמה ביוני 2021. אני זוכר היטב, כי אני ישבתי כל שבוע בהנהלת הקואליציה, ולכן כשאני שומע את כל הפייקים ואת כל הקונספירציות לגבי התנהלות הממשלה והסיעות, זה רק מוסיף לי לעצבים, כי אני הייתי שם, אני יודע בדיוק איך התנהלנו ואיך הצלחנו להשאיר את כל המחלוקות המדיניות בצד, כי חשבנו רק על הכלכלה, לפחות מצידנו. אנחנו בישראל ביתנו היינו בתפקידים שהם תפקידים כלכליים, ואנחנו אכן הצלחנו אכן לעשות את זה. תמיד כשמשמיצים את שר האוצר לשעבר ליברמן, אני אומר: עזבו את ליברמן, תסתכלו עובדות. ליברמן נכנס באמצע יוני 2021 עם גירעון של למעלה מ-140 מיליארד שקלים, עם אבטלה של כמעט 10%. כשהוא סיים את תפקידו אחרי שנה וחצי, בדצמבר 2022, היה עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים בקופה, והאבטלה ירדה לממדים שלפני הקורונה, רמה של 3%, אפילו פחות, 2.8%. ועוד נתון שלא אוהבים להזכיר, אבל זאת עובדה: הצמיחה הכלכלית בשנת 2022 הייתה 6.6%. ועוד נתון שחבריי בקואליציה היום לא אוהבים להזכיר זה כל הדוחות של הסוכנות לדירוג האשראי, שבאו בעקבות העברת התקציב בנובמבר 2021, שזה בעצם המדד לכלכלה הישראלית, כמו S&P, כמו פיץ', כמו מורגן סטלי. הבנק העולמי וכו' נתנו ציון גבוה מאוד לכלכלה הישראלית, ועובדה שבתקופת הממשלה הקודמת, שהיינו חלק ממנה, דירוג האשראי של ישראל לא ירד, בניגוד לממשלה הזאת. אז אלה עובדות. אבל איך אומרים, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. עובדה שהממשלה הנוכחית מצליחה לבלבל את הציבור עם עובדות, כי לציבור נמאס לשמוע את האמת. הציבור לעולם לא ייכנס לבדוק את המספרים, הציבור אוהב צרחות בטלוויזיה, אוהב משפטים קצרים שמכניסים לו כמו בשיטת המזרק. תיאוריה בתקשורת – שיטת המזרק. מכניסים למוח, ולמעשה הוא חוזר על אותו פייק, כמו שרים בממשלה שחוזרים על הפייק הזה: 53 מיליארד שקל לעבאס – שמעולם לא היה. וכשאתה בא ומציג תמונה של ראש ממשלת 7 באוקטובר שיושב בשנת 2015 עם כל הרשימה המשותפת, מחויך, וחותם איתם על הסכם שהממשלה תעניק 15 מיליארד שקלים לחמש שנים למגזר הערבי – זה בדיוק מה שהמשיך גם בממשלה הקודמת. ופלא – גם בממשלה הזאת. בממשלה הזאת יש הסכם עם המגזר הערבי, כמו שזה היה בממשלות קודמות. אבל המציאו את הפייק הגדול הזה, 53 מיליארד לעבאס, ומפמפמים את זה. ואם זה היה ברמה של בלוגר או כל אחד שמגיב ברשת, איכשהו הייתי מקבל את זה. אבל כששר בממשלה, ולא שר, שרים בממשלה, פעם אחר פעם באים לטלוויזיה לראיונות וחוזרים על הפייק הזה, זה פשוט מוריד מהאינטליגנציה של אותם שרים. מה אתם חושבים, שהציבור מטומטם? לא, הציבור לא מטומטם. אני כבר לא מדבר על כל השיחות האלה: אתם עשיתם, לא עשיתם. ארבע שיחות בבלפור עם מנסור עבאס. מנסור עבאס עצמו כל פעם עולה לדוכן פה ובעצמו מספר על השיחות האלה שנתניהו ניסה לשכנע אותו. זה לא העניין. העניין הוא שלא היו ולא נבראו 53 מיליארד לעבאס. אבל יש עובדות לגבי הכלכלה, והעובדות לגבי הכלכלה הן פשוטות. ביוני 2021 ליברמן נכנס לתפקיד שר האוצר עם 140 מיליארד גירעון, יצא עם עודף תקציבי 10 מיליארד. נכנס עם אבטלה של 10%, יצא עם אבטלה של פחות מ-3%. אלה העובדות, ולעובדות צריך להיצמד. ולכן אנחנו ניצמד לעובדות האלה, ואנחנו כל פעם נזכיר את העובדות האלה. ואני כבר לא מדבר על כל הדברים שממציאים – מר ביטחון. אני ראיתי לא מזמן ברשת את הסרטון של בנימין נתניהו, שהגיע לארץ נהדרת ושאלו אותו במה היית רוצה להיזכר בהיסטוריה, אז הוא אמר: אחד ששמר על ביטחון ישראל. אני לא חושב שהיום אנשים יכולים להגיד שהוא שמר על ביטחון ישראל, במיוחד לאור כל ההיסטוריה שהוא עשה במהלך כמעט 17 שנה בכהונה שלו. אגב, אנשים לא זוכרים שהוא ויתר על חברון לערפאת עוד בקדנציה הראשונה. אנשים גם לא זוכרים שהוא הלך לוואי פלנטיישן. אנשים גם מעדיפים לא לזכור שהוא עשה את עסקת שליט ושחרר 1,027 מחבלים, כאשר חלק מהאופוזיציה, כולל אביגדור ליברמן, הצביעו נגד העסקה. ואנשים גם מעדיפים לא לזכור שנתניהו היה בין אלה שהצביעו בעד ההתנתקות. והכי מצחיק שהיום מנסים להגיד שמי שביצע את ההתנתקות זה מפלגת קדימה, שקמה שלושה חודשים אחרי סיומה של תוכנית ההתנתקות, בחודש נובמבר 2005. אבל שוב, יש לנו בעיה מערכתית בלימודי ההיסטוריה, כי מי שלומד היסטוריה יודע, אבל אף אחד לא מחייב, כנראה – למרות שהיסטוריה היא חלק מהבגרות. אני הייתי מחייב ללמוד היסטוריה פוליטית, לפחות עובדתית; לא לצבוע בצבעים פוליטיים כאלה ואחרים, אבל לפחות עובדתית, כי זה הדבר הכי טריוויאלי ופשוט, לבדוק מי הצביע בעד תוכנית ההתנתקות כאן בבית הזה. מצלמות ערוץ הכנסת הומצאו הרבה לפני שנת 2004–2005, כאשר כאן בבית הזה היו ויכוחים סוערים סביב תוכנית ההתנתקות. מה שאני רוצה להגיד בכמה משפטים לגבי התקציב – ובחזרה להשוואה לתקציב שאנחנו העברנו. התקציב הזה לא נותן שום צמיחה. לתקציב הזה אין חוק הסדרים טוב – שוב, אני משווה את זה לחוק ההסדרים שאנחנו העברנו; היו לנו שם למעלה מ-30 רפורמות בתקציב, בחוק ההסדרים, ורפורמות חשובות לכלכלה – במיוחד אחרי המלחמה, במיוחד שאנחנו לא יודעים כמה נצטרך להוסיף לאתגרים הביטחוניים שעוד צופים לנו. אנחנו לא יודעים מתי תסתיים הפעולה בעזה, אנחנו לא יודעים אם תתפתח מלחמה אזורית מול איראן. עברנו רק שני שלבים קטנים בעימות הזה. ולכן מן הראוי שאתה – אני כרגע מדבר אל שר האוצר – כשאתה מכין תקציב, שהוא המסמך הכי חשוב לכלכלת ישראל, מן הראוי שאתה תתייחס לזה מעבר לקופסה שאתה שמת בצד ואמרת – הקופסה הזאת לא תשרת אותך. נדמה לי שהוא גם התערב על בקבוק ויסקי על כך שהוא יעמוד ביעד הגירעון. אני לא חושב שהוא יעמוד ביעד הגירעון, כי כל התחזיות אומרות שאנחנו כנראה נצא לא רק מ-4.7%, 4.9%, לדעתי אנחנו גם נחרוג מהיעד הזה, ובוודאי זה יבוא לידי ביטוי גם בדוחות הבאים של הסוכנויות לדירוג האשראי. אבל בסדר, מה אכפת לו? אפשר להתווכח, להתערב על בקבוק ויסקי, ואחר כך לבנות על הזיכרון הקצר של הציבור. ולכן התקציב הזה בעיניי הוא גם תקציב אנטי-ציוני. אנחנו רואים מה קורה בממשלה. התקציב הזה הוא גם תקציב אנטי-כלכלי, כי הוא לא נותן מנופי צמיחה. הוא גם לא עושה את מה שמצופה מהממשלה אחרי המלחמה – אני מדבר על קיצוץ דרמטי במשרדי הממשלה. כמעט ולא נוגעים בדברים שאפשר לקצץ. לעומת זאת, יש תוספות למשרדים שאין טעם בכלל – זה עוד 2–3 מיליארד שקל, אבל זה כסף שבהחלט היה אפשר להוסיף גם לחיילי מילואים וגם לתוספות על מנת לעודד את הצמיחה. הדבר הכי חשוב, וזה אלף-בית של הכלכלה: אתה רוצה להגדיל את ההכנסות לקופת המדינה – אתה חייב להגדיל הכנסה פנויה. אתה לוקח מיסים ואתה לא מעלה מיסים, במשבר הכלכלי אתה מוריד מיסים בשביל שאנשים לא יחפשו דרך לעזוב את המדינה, אלא יחפשו דרך להשקיע בהכנסה פנויה שתיווצר אצלם כתוצאה מהורדת המיסים. את זה לא אני אמרתי, מי שאמר את זה הוא שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, כאן, בבית הזה, ב-2003, כאשר הוא הגיע להיות שר האוצר. נתניהו כשר האוצר ביטל את המיסים על מוצרי חשמל. מישהו בכלל זוכר שטלוויזיה עד 2003–2004 הייתה עם מיסוי של למעלה מ-40%? אז נתניהו כשר האוצר בממשלת שרון – ללא מפלגות חרדיות – פעל נכון מבחינה כלכלית. הייתה לנו תקופה קשה אחרי האינתיפאדה, נתניהו קיבל גיבוי מלא מראש הממשלה אריק שרון, והיה לו קל לעשות את הדברים. דרך אגב, כתוצאה מהפעולות של אותה ממשלה החרדים התחילו לצאת לשוק התעסוקה. כל פעם – זאת גם עובדה – כל פעם שיש לך ממשלה ללא חרדים והיא פועלת על מנת לעודד אותם לצאת לשוק התעסוקה, המספרים מתחילים להעלות. אבל אז באה ממשלה נוספת, הממשלה הבאה למעשה מורידה את כל האשראי הזה שאתה מרוויח בשנה-שנתיים, אולי שלוש, של ממשלה שעובדת – זה כל העניין, עובדת. לא מחפשת תירוצים מי אשם ומי אחראי, ולמה ככה, ומשווים, כמו שאמר השר כהן – הוא התחיל לעשות פה השוואות, נזכר בקונסולית בשנגחאי, שבכלל לא הגיעה להיות קונסולית, ופירקה את הקואליציה – למרות שלא היא פירקה את הקואליציה, מי שפירקה את הקואליציה היא שרת הסביבה היום. היא זאת שפירקה את הקואליציה, אגב, באפריל 2022 – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא מקבל עוד?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
קודם כול, השר לא נמצא באולם, אז אני יכול להמשיך.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אבל הן מנהלות את הזמן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן, אבל השר לא נמצא. יש לי עוד עשר דקות, חמש דקות?
קריאה:
כן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אוקיי. אז אני אומר, הממשלה למעשה הפסיקה לתפקד כבר באפריל 2022. כלומר הקמנו ממשלה ביוני 2021, ובאפריל 2022 כבר לא היה לנו רוב בגלל חברת הכנסת או השרה היום סילמן, שמצאה סיבה – חמץ בבתי חולים, שאין דבר שטותי מזה. אני חושב שהמשבר הזה הומצא על כלום ושום דבר. אבל בסדר, זה מה שהיא עשתה. עשתה, קיבלה שוחד פוליטי, זה לגיטימי גם להגיד את הדבר הזה. לכן, הממשלה למעשה תפקדה לא שנה וחצי, אלא תפקדה במשך קצת למעלה משמונה חודשים, ובתוך שמונה חודשים הצלחנו לעשות המון דברים קודם כול לטובת כלכלת ישראל. אבל שוב אני חוזר ואומר: לצערי, העובדות הן לא מה שמעניין את הציבור. כשאני אומר שהתקציב הזה – ואני חוזר ואומר – התקציב הזה הוא תקציב אנטי-ציוני, הוא תקציב אנטי-כלכלי. אני גם ארשה לעצמי להגיד שהוא תקציב אנטי-דמוקרטי, כי אחרי 7 באוקטובר בעיניי הטיעון "אנחנו הרוב" ו"העם אמר את דברו", פשוט לא רלוונטי. הוא גם לא לגיטימי, כל עוד לא הלכנו לבוחר ולא קיבלנו מנדט מחדש ולא הקמנו ועדת חקירה ממלכתית. הטיעון הדמוקרטי לא רלוונטי. היום הציבור מתבטא בסקרים. אני לא מתייחס דווקא להפגנות, למרות ששוב – אני מאוד מתחבר לחלק מהמסרים – אבל הפגנה היא לא מדד; המדד הוא סקרים – שלום, אדוני היושב בראש.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אולי היושב-ראש החדש ימצא את השר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן, אבל אני לא אתחיל עכשיו ויכוח מחדש, כי הוא לא שמע את מה שאמרתי. אבל מה שאני רוצה להגיד, ואני חוזר: התקציב הזה – הייתה פה הרצאה שלמה של 40 דקות – התקציב הזה הוא אנטי-ציוני. התקציב הזה הוא אנטי-כלכלי, כי הוא לא נותן מנופי צמיחה. התקציב הזה הוא גם אנטי-דמוקרטי, כי אחרי 7 באוקטובר אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה כל עוד לא הלכנו לבוחר לקבל את המנדט בחזרה וכל עוד הממשלה לא הקימה ועדת חקירה ממלכתית על מנת לבחון ולקבל את אמון הציבור. לכן, כשאני רואה וגם שומע שחלק מהציבור הישראלי לא מרגיש שהוא מיוצג בתקציב הזה, כשזה אמור להיות המסמך של כלל האזרחים, אז א. זאת בעיה של הממשלה. ממשלה, כמו שאמרתי, צריכה לייצג לא רק את אלה שהצביעו לה, אלא גם את כלל אזרחי המדינה. וכשיש אנשים שאומרים: אני לא מרגיש שאני מיוצג בממשלה, כשהמדינה צריכה אותי – אני מתגייס, כשהמדינה צריכה אותי – אני משרת, כשהמדינה לא שואלת אותי – היא לוקחת ממני מיסים, וזה לא עניין של אני רוצה – אני משלם, אני לא רוצה – אני לא משלם, אנחנו לא בארצות הברית, ששם אתה קובע לאן ילכו המיסים שלך. כן, בחלק מהמדינות בארצות הברית אתה יכול לקבוע לאן ילכו המיסים שלך. בארץ לא שואלים אותך – מעלים לך מס, מקפיאים את מדרגות המס, אומרים לך: אתה תעבוד יותר בשביל לשלם עוד יותר מס, ואם צריך – אתה תלך ותסכן את החיים שלך במלחמה שנמשכת שנה וחצי. למה? ככה, כי מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים, כי העם אמר את דברו. אבל אותו בן אדם אומר: אבל אני העם, מה זאת אומרת? אני העם. אתה תחכה לסוף 2026. לא טוב לך – תחליף; טוב לך – תעבוד כמו שאנחנו רוצים. זאת בעיה של הממשלה, בעיה של הממשלה שלצערי לא תיפתר, בטח לא בלילה שלפני התקציב. לסיום אני רוצה להגיד – אני רואה ששוסטר כבר מכין את ההתרגשות שלו בשעה 00:30. תכף אתה תנהל את השיחות עם הבמאי של ערוץ הכנסת, ותוכל גם לתת לו הנחיות והוראות, הוראות שידור, זה בסדר. אני רק רוצה להגיד לסיום ולפנות לחבריי, לכיסאות הריקים של חבריי מהקואליציה: תזכרו דבר אחד. נכון, אתם כרגע בממשלה, זאת אחריות שלכם, אבל אתם לא תשלטו לנצח. ההתנהגות שלכם היום – כאילו תפסתם שלטון, שודדים את הקופה הציבורית. התחושה של הציבור כתוצאה מהתנהגות שלכם – שלא יהיה מחר, שלעולם לא יהיו בחירות. אז תעשו לעצמכם מקלחת קרה, ותזכרו דבר פשוט: מתישהו בחירות יבואו, והציבור יגיד את דברו. כרגע, נכון לעכשיו – אתם לא תהיו בממשלה הבאה, כפי שאתם מתנהגים היום. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, השר שסר מהאולם, אני אמשיך מהמקום שבו דיבר קודמי: הוא פנה לחברים בקואליציה באמירה נכונה – שלא לנצח; הם בוודאי לא לנצח, אבל לא בהכרח המפלגות הרלוונטיות. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לפנות, כמו שאמרו בזמנו בחמישייה הקאמרית – ללב היהודי החם, במקרה הזה – הלב הישראלי החם: בואו נשמור – איזה מהפכים, מהפכים בצמרת.
היו"ר יבגני סובה:
אני לא יכול להגיד למה הוא ביקש, כי לא נהוג להגיד.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, זה מעיד על כך שאתה נביא. אתה הודעת שלא לנצח הם ישבו בכיסא, והינה אתה מבצע את זה ומיישם. אני דווקא רציתי לתקוף את הנושא הזה מכיוון נוסף. הדברים הללו ודאי נכונים מכיוון אחר, הייתי אומר. בדיוק מהזווית הזו של הדוכן הזה, שבו אנחנו מצליחים, לשמחתי הרבה, באופן מהותי לנהל את הבית וגם להוות סמל למדינה, לעם שלנו, בזמן כל כך מסובך – זה לא קשה לקיים יחסים הוגנים בתוך קירות משותפים כאשר יש כוונה, מטרה אחת משותפת. זה נעשה בדרך של הבנה, בדרך של פנייה אישית, בדרך של הצבעה דמוקרטית לעיתים – לגיטימי. מה שאנחנו רואים בחודשים הללו, בשנתיים האחרונות ביתר שאת זה, הייתי אומר, חוסר שימת לב קיצוני לעובדה של ההתנכרות החוזרת ונשנית של ממשלתו של הציבור, הציבור שבחר את הממשלה, את מפלגות הקואליציה. ההתנכרות הזו פוצעת פצעים שלא כולם יגלידו. אני אומר את זה בזהירות, אבל אני חושב שזו הנקודה היותר-משמעותית, היותר-קשה. אני, אגב, לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם לא נגזר עלינו בשנים הבאות לקבל על עצמנו את המציאות. לא יודע, אני פשוט לא יודע. לא באתי מהעתיד, אבל אני כן יודע שההתנהגות כל כך פוגענית. ואם המפלגות הנוכחיות בקואליציה רוצות לשמור על מקומן בראש הרשות המבצעת, אז קל וחומר הטיעון של פגיעה בנפש האומה, פגיעה בחוסן, פגיעה בלכידות, פגיעה בסולידריות, פגיעה באמון של ציבורים רחבים ביותר – אני לא מדבר על ציבורים של עשרות אלפים או של מאות אלפים שהם אקטיביים, יוצאים להפגין וכו', זה בסדר; אני מדבר על מיליונים שתחושתם הולכת ומתגברת. הם לא צועקים, הם לא מדברים, הם לא כותבים מכתבים לעיתונות, אבל בכל יום מתקלפת עוד שכבת אמון, נמק עוד עצב, עוד שריר, עוד איבר שמחבר אותנו אחד לשני, וזו הסכנה הגדולה ביותר, הייתי אומר, של ההיפרדות, של השסע שהולך וגדל בתפיסה הנרטיבית, בתפיסה של מה משמעות החיים המשותפים. לא בהכרח של מה צריך לעשות, אלא איך עושים את זה. איך אמר פעם חבר הבית הזה? הפרוצדורה. אז לפעמים אנחנו מזלזלים בפרוצדורה. אני לא מזלזל בפרוצדורה, הפרוצדורה הדמוקרטית והפרוצדורה בדמוקרטיה המהותית, שהיא לא מסתפקת בעיקרון החשוב כל כך של שלטון הרוב, אלא של הקונסנזוס. אנחנו קוראים לזה, לעיתים, בהקשרים יותר משפטולוגיים, זכויות הפרט, האזרח וכו', אבל אני מדבר דווקא על ההיבטים הקהילתיים, הסוציולוגיים, של הדמוקרטיה. החברה שרוצה לשמר את תודעת היחד, את תודעת החוסן, את התחושה שהמנהיגות אכן מייצגת אותי – אותה תחושה שאומרת שאני מוכן לשאת מדיניות שלא מקובלת עליי משום שאני יודע, אני מכיר בכך שהדברים שחשובים לי, ליבת החשיבות שלי תבוא לידי ביטוי. ומה שאנחנו רואים בחודשים הללו, בשנתיים האחרונות, זה זלזול מתמשך בציפור הנפש של ציבורים רבים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני מודה ליושב-ראש היוצא ומאחל לו לילה טוב.
היו"ר ארז מלול:
הנבואה שלו הייתה – – –
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
הייתה לזמן קצר. היא הייתה לזמן קצר.
היו"ר ארז מלול:
שנה וקצת.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אם נמשיל את זה להיבטים הפוליטיים, אז צר לי עלינו, אחי יבגני, אבל אני מודה לך.
היו"ר ארז מלול:
גם אני מודה לך.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אני מבקש מהיושב-ראש, כשאני אסיים, להזכיר לי לקחת את המעיל. אל תהיה כזה.
היו"ר ארז מלול:
אין בעיה, אני אזכיר לך.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אני רוצה לגעת בכמה נקודות שעומדות על סדר-היום, ובראשן נושא הביטחון. נושא הביטחון. תראו, אומרים מומחי הביטחון: שבע גזרות, לא נמנה אותן אחת לאחת, אבל הדבר שחשוב לחדד הוא שלצד מכות נאמנות שהכינו את אויבינו, אנחנו עם גזרות פתוחות. לאחר שנה וחצי – עוד כשבועיים אנחנו נציין שנה וחצי של לחימה – אנחנו פתוחים ברצועת עזה, אנחנו פתוחים לחלוטין בלבנון, למרות הרגיעה היחסית, אנחנו פתוחים לחלוטין ביהודה ושומרון, באיראן; החות'ים מרימים את הראש, לא אמרו את המילה האחרונה, וגם בסוריה ובגזרות אחרות יש לנו עבודה. זאת ידיעה קריטית באסטרטגיה של מדינת ישראל מימי בן-גוריון; מייד לאחר מלחמת העצמאות הארוכה, המתישה, המכוננת, אנחנו נמצאנו במציאות שבה אנחנו רוצים לקיים – כאשר אין ברירה, מקיימים מלחמה, יוצאים למלחמה, תוקפים, מרחיקים את האויב, משתדלים, כפי שאנחנו אכן עושים כעת שהיא תהיה על אדמת האויב, אבל עושים את זה באופן מהיר. עושים את זה באופן מהיר מכל מיני סיבות: ראשית, אנחנו רוצים לתכנן כך שהמכה תהיה מכה כואבת ומשמעותית. שנית, אנחנו מבוססים על המילואים. במשך שנים נהגנו לומר שאנחנו לא מסוגלים לקיים את צבא המילואים של מאות אלפים ולהחזיק את המשק הישראלי. אני מזכיר לכם שבתקופת ההמתנה לפני ששת הימים, הבעיה הייתה לא רק נפשית, פסיכולוגית, של החשש, מה יהיה, אלא המשק הושבת. תקופת ההמתנה הייתה בסך הכול שלושה שבועות. התחושה הייתה שאין ברירה, שאנחנו חייבים לסיים את האיום, המצרי בעיקר, במלחמה, וכך היה, משום שלא יכולנו יותר. המילואים בתקופת מלחמת יום כיפור היו של פחות משלושה שבועות, ולאחר מכן חצי שנה של מילואים של לא מעטים, אבל היא הסתיימה. אנחנו שנה וחצי, אנחנו שנה וחצי. התקופה הזו עבור חיילי המילואים – הגם שאני מבטא הוקרה וכולנו מבטאים הוקרה עצומה לכל המשרתים, ברור לחלוטין שאנחנו לא כול-יכולים. שום משפחה היא לא כול-יכולה, שום אדם פרטי הוא לא כול-יכול; הגברים והנשים שנושאים בנטל זכאים למנוחה. אני, כמו רבים, מכיר אותן מקרוב מאוד. הגזרות הפתוחות פוגעות במשק הישראלי, פוגעות במשק הישראלי. הגזרות הפתוחות פוגעות בתחושת העתיד של הדור שלנו, הדור הצעיר. לא מספיק להיות נלהבים למאבק, למלחמת חורמה באויבים שלנו; גם מקימים משפחות, לומדים, רוצים לפתח קריירה ורוצים ללכת לטייל, לנפוש. אין מצב, אסור לנו לנרמל את המציאות של מלחמה מתמדת. מלחמה חייבת להיות כאשר אין ברירה. ואנחנו מוכרחים לדרג את המשימות הלאומיות שלנו, וביניהן סוגיות הביטחון, אבל הן לא הסוגיות היחידות. ההקשר האחר שקשור לתחום הביטחון הוא ההיבט הפנימי. אנחנו נוהגים לומר "הפילוג הפנימי" – אותה תחושה שאנחנו לא יושבים על קרקע מוצקה ואין לנו סיפור אחד. זה מאוד לגיטימי, ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה אני מחשיב את העמדות השונות כלפי שאלות שעומדות ברומו של עולם. אני רואה את היכולת לראייה רב-ממדית סטריאוסקופית כחשובה מאוד בכל הקשר; אולי בגלל שאני מתקשה לראות באחת העיניים שלי, אז אני מעריך את הראייה הזאת. אבל היא חייבת להיות מגודרת בתוך מציאות אחת, מציאות מסוימת. ויותר מדי פעמים וביותר מדי תחומים, אנחנו יוצאים מתוך הוויכוח הענייני בין אחים, בין שותפים, בין שכנים, ועוברים לריב של אנשים שלא רוצים לראות אחד את השני. ההקשר הזה הוא דרמטי ליכולת שלנו לשאת את המתח הביטחוני, ומכאן באה המסקנה שדווקא בעידן – או בגלל עידן הפילוג, השסע הזה, הקיים, שצריך לקחת אותו כנתון, לצערי, אנחנו לא יכולים לחבר אותו למלחמות שאין להן סוף; בוודאי לא לייצר מציאות שבה חלק מהאזרחים חוששים – אני לא רוצה לקבוע שזה העניין, אבל רבים מאוד חוששים שמא ההתקפיות והיציאה למלחמות נוספות, יש להן איזשהו היבט של "בואו נשכח את הפילוג ובואו נתאחד" באופן, הייתי אומר, רגשי. הייתי רוצה שזה לא יקרה. הגייסות זקוקים למנוחה, כי אין לנו יכולת לנהל קרבות שאין להם סוף; אין לנו יכולת לנהל קרבות שאין בהם הסכמה לאומית. צדקת הדרך, שהייתה מאוד ברורה בתחילת הדרך, הולכת ומתעמעמת. אני יכול לצטט, אדוני היושב-ראש, את עצמי, את מפקדי צה"ל לדורותיהם, כאשר אותה ועדת חקירה מוסכמת, שאני מקווה שתקום – אני מקווה שתהיה ועדת חקירה ממלכתית – ועדת חקירה שתיגע בשורשים של מה קרה לנו – – –
היו"ר ארז מלול:
אהבתי את המילה "מוסכמת".
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
כן, אני מקווה שהמוסכמת תהיה ועדת החקירה הממלכתית, בסדר.
היו"ר ארז מלול:
לא, אבל מוסכמת, זה הרעיון.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
נכון, אני מקבל, אבל אתה יודע, קשה לי לראות משהו אחר שיהיה מוסכם.
היו"ר ארז מלול:
צריך לבדוק, אין על זה חולק.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
כן. אז אנחנו נשאל את עצמנו, בין שאר השאלות, מדוע אפשרנו למציאות שבה אויב הולך ומתעצם – אגב, לא רק בעזה גם בלבנון, גם באיראן, בכל מקום; אנחנו תקפנו, בין המלחמות, בסוריה ולא רק, אבל במקומות אחרים לא. אני אצטט דברים שאמר מפקד פיקוד הדרום סמי תורג'מן, שאני מאוד מאוד מעריך אותו. הוא היה מפקד פיקוד הדרום בצוק איתן. בסוף צוק איתן התכנסנו, ראשי המועצות האזוריות, במועדון של קיבוץ נחל עוז, והוא נתן סקירה ביטחונית, הייתי אומר סקירה אסטרטגית, והיא כל כך עשתה לי סדר. במשך תשע שנים ציטטתי אותה, והיא מאוד רלוונטית לשאלת הקונספציה. בכלל, קונספציה היא לא דבר רע. לכל אדם יש קונספציה. יש לו קונספציה אידיאולוגית, יש לו קונספציה תפקודית, קונספציה לחיי משפחה. בלי זה אתה סמרטוט, אין לך עמוד שדרה. אבל, כמובן, אתה צריך לוודא שהקונספציה לא מוליכה אותך לטרגדיה. אמר ככה סמי תורג'מן: לגבי עזה – זה כבר היה אחרי כמה מבצעים ותקופות רגיעה – הוא אומר: יש לנו שלוש אפשרויות עקרוניות. האפשרות האחת היא לכבוש את רצועת עזה. אנחנו יכולים, אנחנו בוחרים שוב ושוב לא לעשות את זה, במשך שנים, דור שלם. לא עושים את זה משום שלא היה קונסנזוס פנימי ולא הייתה מטרייה בין-לאומית לעניין הזה. לאחר מכן האפשרות השנייה היא מלחמת התשה. הרי לא חסרות – לנו בוודאי, וגם האויב רואה בחלק מהפעולות שלנו טריגר ומהומה מתמדת, כמו שאנחנו רואים היום בחלק – – –
היו"ר ארז מלול:
סבבים.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
סבבים, אבל אפילו לא סבבים אלא מלחמת התשה מתמדת, כמו שהייתה לנו עם החיזבאללה, כמו עם החמאס, כמו שאולי אפשר לקרוא למה שקורה עם החות'ים. האפשרות השלישית היא תקיפות. כן, אותם סבבים, אבל להאריך ככל האפשר את תקופות השקט ולהאריך ככל האפשר את תקופות השקט למטרות טובות – להתחזק, לבנות בתים, לקרוא לאוכלוסייה חדשה. זה בסדר. ומה? הסתבר – ב-7:00, כשאני בקיבוץ מפלסים, היו מחבלים. הבן שלנו יצא להילחם. וכשאני יוצר קשר עם החטיבה ועם האוגדה ומבין שהם יודעים מה קורה והם לא יודעים לתת מענה, אז אני, כמו אחרים, כמו מאות אלפי בתים בישראל, מבינים שאנחנו כרגע במלחמה דרמטית, אחרת מכל מה שחשבנו, מעבר לכל תרחיש. אבל המהות של השינוי החד-פעמי, הברור, הדיכוטומי, מרגע לרגע, ממצב של הימנעות כוללת של כל המערכות – ואנחנו עוד נבדוק את העניין שוב ושוב ושוב, אם אכן כך ראוי, ברור שאחד מהלקחים הגדולים ממה שהתרחש זה לא להימנע גם מאקטיביות, מפרו-אקטיביות ביטחונית – אבל מה שהיה ברור זה שב-7:00 בבוקר, 7 באוקטובר 2023, נפל דבר בישראל, נפל דבר בעולם. אנחנו הבנו שאנחנו יוצאים למלחמה, והייתה לגיטימציה מלאה, מושרשת, עם תופעות של סולידריות יוצאת דופן של אזרחים ושל חיילים עם מדים, בלי מדים, ולאחר מכן גם תופעות אזרחיות מרנינות. גם העולם הבין, לנוכח המעשים הנפשעים הללו, שהיכולת שלנו לפעול היא יכולת מלאה – מותר לנו, חובתנו אולי, אפילו, להגן על עצמנו, על נשינו, על ילדינו. את אותה מידת סולידריות, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים ומאבדים, מסיבות שונות. זה לא רק העניין הטכני, אבל חלק מההסבר לתופעה הזו זה התחושה שהיעדים של המלחמה, מטרותיה, אולי גם דרכיה, בוודאי גם התמשכותה, אינם ברורים או אינם מוסכמים. בראש ובראשונה נושא החטופים. אנחנו הרי מתפללים, כל אחד בדרכו, כולנו, להשבת החטופים. אין אחד שלא רוצה שזה יקרה, אבל יש לנו ויכוח גדול מאוד, פרקטי, על הדרך, על מה קודם למה, על סדר העדיפויות, וזה עסק גדול מאוד, עסק עצום. אין דין אמירה שאנחנו ניאבק בכוח הזרוע ונקווה שלא נפגע בחטופים, והלוואי שהם ישוחררו, כדין אמירה שלאחר שנה וחצי – אגב, זה היה נכון גם לפני עשרה חודשים, כאשר ראש הממשלה הביא לקבינט ניהול המלחמה את אותה הצעה בדיוק שעומדת היום על הפרק; אז היה אפשר לקיים אותה, והיא זו שעומדת היום על הפרק – מיליוני ישראלים משוכנעים, שאת המלחמה הזו צריך לעצור בשלב הזה. זה אומר שעשינו הרבה. נכון, כמו בהרבה פעולות שלנו בתחומים כלכליים, בתחומי יחסים בין בני אדם, אנחנו לא משיגים את כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו מאוד רצינו להיות בשלב הזה הרבה אחרי הרחקת חמאס מהשלטון; אולי פירוז מרכזי משמעותי של היכולות, של העוצמות הצבאיות של חמאס, אני הייתי אומר, בתהליך של כניסת גורמים מתונים שיאפשרו לגורמים פלסטיניים נכונים, אולי הרשות הפלסטינית, שתהיה מסוגלת – היום היא לא מסוגלת, אבל כשהיא תהיה מסוגלת – להיכנס ולקחת אחריות לפרז את רצועת עזה מכל הנשק ההתקפי ולבנות אותה כחברה – אנחנו אוהבים להגיד "דמוקרטית", אבל אני מסתפק בישות שהיא לא תהיה מיליטנטית, לא תהיה תוקפנית כלפינו. אבל לא הצלחנו, לא הצלחנו, אדוני היושב-ראש. אנחנו עשינו מאמצים גדולים, מעבר לקורבנות של התקיפה של 7 באוקטובר וגם מעט אחריו. אנחנו השקענו דם ודמים, מאות קורבנות של חיילים. ואני מרשה לעצמי לציין שלצד אויב שהוכרע ונפגע בדין, במלחמה, יש גם עשרות אלפי אזרחים לא מעורבים בעזה, וגם זה מחיר שאנחנו צריכים לדעת שהוא קורה. האם מכיוון שלא הצלחנו לממש את מטרות המלחמה אנחנו מתעקשים – כמעט הייתי אומר: באופן ילדותי – להשיג את כל המטרות בבת אחת עכשיו? לא, אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שהיה נכון לתעדף כבר לפני עשרה חודשים, בדיוק כפי שהציע ראש הממשלה, וזה נכון שבעתיים כרגע. אנחנו צריכים לשלם את המחיר, שאגב, יש לו גם יתרונות, כפי שאמרתי: מנוחה לגייסות, היערכות, תכנון, עוצרים את המלחמה, לוקחים אחורה, משלמים את המחיר תמורת החזרת האחים והאחיות בשחרור של מחבלים נבזים, חלקם רוצחים, ואנחנו מביאים את החיים ואת המתים. כשלא עושים את זה, כשלא עושים את זה, אנחנו לא רק נפצעים רגשית אלא אנחנו גם מחלישים את יחסי הזיקה בינינו, את תחושת הערבות ההדדית. אני משוכנע שצעד גדול מאוד לריפוי פנימי ייעשה כאשר אנחנו נכריע בסוגיה הזאת, נישיר מבט אל המחיר. ובכלל, כמו שקורה בחיים בנושאים שונים, אתה לא יכול לשאול באופן סתמי: האם מחיר מסוים – במקרה הזה לחיי אדם, נפשו, רוחו – גבוה או נמוך? האם המחיר לכך הוא גבוה או נמוך? הייתי אומר הפוך: אנחנו הולכים לשלם מחיר גבוה בעצירת המלחמה, בהליכה אחורה כמעט לכל אורך הקו, כפי שהציע ראש הממשלה. כך ראוי, כדי להחזיר את החטופים. כשלא עושים את זה, יש כאן בעיה גדולה. תחום נוסף, משמעותי שצריך להכיר אותו בפגיעה ביכולת הביטחונית שלנו זו תחושת האי-צדק שקשורה בנושא שנחת עלינו. הוא נמצא בסביבה כבר הרבה זמן אבל הוא נחת עלינו גם כעת בחודשים הללו, וזה נושא הגיוס. אין לי פתרון קסם, אני רק, קודם כול, מציין שהסוגיה הזו היא סוגיה שמחלישה את כוח העמידה שלנו. ולו רק בגלל זה, או גם בשביל זה, נכון להרפות, לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ממילא, לסגור גזרות, להרגיע, להחזיר את החטופים, להיערך. אבל בוודאי שבתקופה שבה אנחנו הולכים ומגבירים את הלחץ, את העומס על המשרתים, זה לא הזמן להגיע לשחרור של עשרות אלפי אנשים שיכולים לסייע. אגב, אני אגב חושב שהפערים הפרקטיים בין הגישות השונות בתחום הזה – הפער הוא לא גדול. הפער הוא בפער ההצהרתי, הייתי אומר, בבסיס האידיאולוגי.
היו"ר ארז מלול:
זה יישאר איתנו בכל מצב.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
יכול להיות. אני רק אומר, זה מעניין, זה בעיקר כואב.
היו"ר ארז מלול:
עם לחימה, בלי לחימה, עם חוק, בלי חוק – יהיה פה פער אידיאולוגי.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
נכון, אבל מכיוון שזה כל כך חשוב – – –
היו"ר ארז מלול:
פער אמיתי, פער אידיאולוגי. זה לא אישי.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אוקיי, אבל הדבר המעניין הוא שהפער הפרקטי הוא לא כזה גדול. זאת אומרת, מצד אחד יש מי שאומר: קודם כול החרדים בני התורה לומדים, ומי שלא - -
היו"ר ארז מלול:
וזה מה שאמר גדי איזנקוט.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
- - ומי שלא – הולך לזה. הגישה האחרת, של ציבורים רחבים אחרים, אומרת: אנחנו קודם כול משרתים, והמיעוט יישאר וילמד, כן, העילויים. אבל הפער הוא הוא פער של תשתית הנחות היסוד. ולא בהכרח, אני לא חושב שהפערים של כמה אלפים יישארו ללמוד – אני חושב ששם, אם לא היה בזה צורך, הייתי אומר: חוקתי – לקבל את ההצהרה ולהגיע להצהרה. ייתכן שהיינו, אבל זה באמת – אז אם כך, המשימה שלנו היא לסגור גזרות. לסגור גזרות, גם אם לא הכול סגור, גם אם למדנו ולמדנו היטב, עם מחיר גדול. אבל יש לקח גדול כשאתה משקיע שנים בלימוד, משקיע זמן ובמקרה הזה כסף ודם בלימוד. אנחנו למדנו לתקוף, למדנו לא לוותר, למדנו להגיב, למדנו ליזום. אבל זה לא יכול להיות לנצח, זה לא יכול להיות כל הזמן. אנחנו לא יכולים לתקוף כל הזמן את כל הרעים לבד. אנחנו צריכים לייצר קואליציות, אנחנו צריכים לחכות לזמן המתאים.
רון כץ (יש עתיד):
יש שר?
היו"ר ארז מלול:
פה בחוץ. אתה לא מדבר בלי שר? אני לא מספיק לך?
רון כץ (יש עתיד):
אתה הכי טוב בשבילי, אבל בלי שר אני לא מדבר.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
השר סר, סר מהאולם.
רון כץ (יש עתיד):
לא ראיתי דבר כזה. אפשר לצאת להפסקה במליאה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
כן, כן, אבל ההצבעה היא ב-11:00 אתה יודע.
רון כץ (יש עתיד):
זה התקנון.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
נכון, אבל כבר באנו. נגיד את אשר על ליבנו, או חלק ממה שעל ליבנו.
היו"ר ארז מלול:
אני בטוח שהשר עוקב אחרי הדברים.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
יפה.
היו"ר ארז מלול:
דווקא אחרי אלון הוא עוקב.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
תיתן לי אחר כך חצי דקה.
היו"ר ארז מלול:
כי אלון אומר גם את הביקורת בצורה של בן אדם.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אני אגיד מילה טובה על השר, על אירוע חשוב שהיה כאן. אם כן, המשימה שלנו היא לסגור גזרות. המשימה שלנו היא לאחד את הציבור.
היו"ר ארז מלול:
המשימה שלכם היא לחזור לקואליציה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
להגיע לממשלה, זה כן, הינה אתה רואה, על זה אפשר – הינה, אתה רואה, הבדלי הניואנסים.
היו"ר ארז מלול:
כשהייתם בקואליציה, באמת, המתח בעם היה פחות. רק שתדע, זה ייאמר לזכותכם.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
יש סיבות מתוך השעה הזאת – – –
היו"ר ארז מלול:
עזוב למה, לא למה. אני אומר מה היה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
זה נכון. לחלק כן, אם כי לחלק אחר – פחות.
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך, היינו פה, אני לא עולה חדש.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
כן, כן, אז חלק מהציבור – – –
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך שזה תרם, זה תרם לירידת המתח בציבור.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
כן, אבל זה יש לזה מחירים שכולנו מכירים, ומי כמונו מבינים וסופגים זה. אז לאחד את הציבור, להחזיר את החטופים, לקיים גיוס הגון, לקיים את אותה ועדת חקירה ממלכתית מוסכמת, ולצאת לבחירות, לצאת לבחירות חדשות. אני רוצה, אדוני השר, אני רוצה להודות לך, זו הזדמנות. רוצה להודות לך על חלקך בחקיקת חוק המים, או מחירי המים במשק המים לחקלאות. אני חושב שהתרומה שלך לכל אורך הדרך – אבל גם ב-final במיוחד, בצורך להגיע להסכמות – הייתה חשובה ביותר. כל כך שמחתי על הרוח הטובה שאתה הכנסת. אבל לא רק זה, אנחנו לא מסתפקים ברוח טובה אלא בהישגים ממש, והחוק, שאני מקווה שיגיע בשבוע שבועיים הקרובים לאישור, יאפשר הנחת תשתית חשובה. אתה קראת לזה: המוביל הארצי של מי הקולחין, מי הקולחין לשדות החקלאות שלנו, בהשקעה של מיליארדים, שגם האוצר חלק.
היו"ר ארז מלול:
הצעת חוק ממשלתית?
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
לא, היא לא ממשלתית, אבל היא בתמיכה ממשלתית, והיא בעיקר – וכמובן מחירים יותר מתאימים, יותר הוגנים לחקלאות ולחקלאים. ואני רוצה לציין שיש שני דברים שאני מאוד שבע רצון לגביהם: האחד, החוק עצמו, הדברים שאנחנו מביאים – הנחת התשתית, הצנרת, המאגרים וכו', והמחירים. אבל אני מאוד שבע רצון מכך, אדוני השר, שאנחנו הוכחנו דווקא בזמן הזה – דווקא בזמן שיש כל כך הרבה אי-הסכמות, הוכחנו בדיוני הוועדה, בעבודה בין הכנסת והממשלה, שאנחנו מסוגלים, פשוט אנחנו מסוגלים. אי-אפשר להגיד עכשיו "הג'ירפה הזאת לא קיימת"; יש אפשרות להגיע להסכמות ענייניות לגבי תחום חשוב מאוד – ביטחון מזון של ייצור מזון, מניעת יבוא ככל האפשר, שמירת מחיר הגון, רצף אספקה. זה באמת חשוב מאוד. אני מודה לך על חלקך, וזו הזדמנות להודות כמובן לשר החקלאות ולרשות המים, לשותפים החקלאים, לאוצר ולחברי הכנסת, לשדולת החקלאות.
היו"ר ארז מלול:
תודה. שמחתי מאוד לשמוע אותך. אני לא אומר את זה לכל חבר כנסת.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
תודה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני רוצה לומר לך באמת יישר כוח על תרומתך לחוק. אני חושב שזה חוק שהוא חשוב, שבהחלט נותן מענה לחקלאים, גם לציונות. מי כמוך, שאתה גר בעוטף, אם אני לא טועה, יודע עד כמה זה חשוב. אני שמח שהוכחנו שגם בתוך הבית הזה יש דברים שמאחדים, יש כל כך הרבה דברים שמשותפים, במיוחד בעת הזאת.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
יישר כוח.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני חושב שזאת בשורה אדירה של יותר מ-3 מיליארד שקל לתשתיות ולחקלאות. יישר כוח.
היו"ר ארז מלול:
השר הנכון במקום הנכון. חבר הכנסת יאסר, תפדל. 15 דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אנחנו צנועים בזמן.
היו"ר ארז מלול:
כתוב: היזהרו מהצנועים, הם בסוף החזקים.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשעה מאוחרת אנחנו מדברים על הצעת חוק התקציב ל-2025. אני אומר שבשורה התחתונה התקציב הוא תקציב רע לכל השכבות החלשות בכלל ולחברה הערבית בפרט, אבל בסופו של דבר, כמה שאנחנו נדבר התקציב יעבור, כי יש לקואליציה רוב, ועשו את כל המאמצים בשביל להחזיר ולייצב את הקואליציה כדי שהתקציב הזה יעבור. אבל אני רוצה לדבר על מזבח ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו, את מי ביבי נתניהו מקריב על מזבח ההישרדות הפוליטית שלו. הקורבן הראשון הוא החטופים. מעל 535 ימים הם נמצאים בשבי. הייתה עסקה, הייתה תקווה שהעסקה תמשיך וישוחררו החטופים, והייתה הפסקת אש, הפסקת מלחמה; הייתה תקווה שהכול יימשך ואולי תהיה דרך חדשה לפתרון, אבל המלחמה ממשיכה, והתחילה מלחמה, חזרה המלחמה, באותו זמן גם יש מהלך לפיטורי ראש השב"כ, יש גם מהלך לפיטורי היועמ"שית, וכל זה – תחשבו למה – כדי להחזיר את בן גביר לממשלה, וזה נעשה בדיוק חמישה ימים לפני הנחת התקציב וההצבעה על התקציב. אז זה הקורבן הראשון על מזבח ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה. הקורבן השני הוא ילדי עזה. אלפים נהרגו במהלך המלחמה הזאת כתוצאה מהמלחמה, חלק גדול גם מתו כתוצאה מרעב בגלל חוסר או עצירת הסיוע ההומניטרי לעזה, וכל זה כדי לרצות את סמוטריץ' ואת בן גביר ושתהיה תמיכה בתקציב. הקורבן השלישי הוא החברה הערבית. החברה הערבית היא חברה שקופה לממשלה הנוכחית. קיצוץ בתקציבים, החלטות של תוכנית 550, במהלך השנתיים האחרונות מאז כינון הממשלה ב-2023; גם ב-2024 בשנה שעברה היה קיצוץ רוחבי ב-15% ועוד תוספת קיצוץ על אותם תקציבים. וחוץ מזה הטענה – חלק גדול מהתקציבים גם הוקפאו, לא הועברו לחברה הערבית, לא לרשויות, לא לאף מקום, בטענה של הפחד של שר האוצר שהכסף והתקציבים האלה יעברו אולי לארגוני פשיעה. כי לפי הטענה של שר האוצר, בחלק מהרשויות יש השתלטות של ארגוני הפשיעה על אותן רשויות. ואז המשיכה במנגינה הזאת גם שרת השוויון החברתי ומעמד האישה. השאלה, מי אחראי על הביצוע? האם זה בעצם החברה הערבית? בהנחה שאולי חלק מהטענות נכונות, אז מי שצריך לתת את הפתרונות לאותה סוגיה זאת הממשלה, אלה השרים, ולא ההפך. ולכן הוועדה המתמדת שנמצאת במשרד לשוויון חברתי – אני לא יודע אם היא התכנסה ולו פעם אחת מאז שנכנסה השרה לתפקיד. כתוצאה מזה, כשאין ועדה מתמדת, אין חלוקת תקציבים, אז אין ביצוע. ואז באה הטענה שאין ביצוע לכסף שהועבר לחברה הערבית, ובגלל זה אין צורך להעביר את כל הכסף. צריך לקצץ כי לא היה ביצוע בשנת 2024. אבל שימו לב – הביצוע הוא לא בגלל החברה הערבית אלא בגלל ההתנהלות של השרה לשוויון חברתי, שהיא אמונה על ביצוע התקציבים והעברתם דרך המשרדים השונים לחברה הערבית. אני רוצה אולי לומר מילה טובה לשרה, כי באמת היא פעלה בהחלטת ממשלה לתקצוב של הרשויות הבדואיות בצפון, וזה ייאמר לזכותה, והייתי רוצה שהשרה תמשיך באותו כיוון גם לכלל החברה הערבית. היא צריכה לתת, ושהכספים והתקציבים – מה שמגיע לחברה הערבית יגיע לחברה הערבית. במקום שהיא תגן ותילחם נגד הקיצוצים לחברה הערבית, היא הייתה ההפך – היא התנגדה ואמרה שהיא תימנע מלהצביע על התקציב עד שתהיה הסטה מהתקציב של החברה הערבית למקומות אחרים. זו השרה מאי גולן, שהיא אמונה על התקציבים של 550 לחברה הערבית. היה גם קיצוץ בתקציב הרשות לביטחון קהילתי. הרשות לביטחון קהילתי – פעם חלק מזה גם נקרא "עיר ללא אלימות" – זאת בעצם תוכנית שנתנה תקציבים וטיפלה בילדי מצוקה, מגרשים מוארים, שאפשרה לילדים לעסוק, שיהיה להם משהו לעשות אחרי הצוהריים. גם בזה יש קיצוץ. ואם נלך ונדבר על הפשיעה והאלימות, כמובן החברה הערבית חוגגת. המספר הגיע מתחילת השנה ל-56 נרצחים, ושום דבר לא נעשה. כמובן קוצצו הרבה תקציבים שהיו אמורים להגיע ולטפל בנושא הזה בטיפול לפשיעה ואלימות. ואנחנו נעבור לעוד קורבן על המזבח של ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו: השכבות החלשות. ההתייקרויות חונקות את המשפחות החלשות, את המשפחות שבקושי מסיימות את החודש. הן נמצאות יותר בפריפריה, הן נמצאות יותר בחברה הערבית, הן נמצאות יותר גם בחברה החרדית. אלה הנפגעים בצורה הישירה והראשונה מהקיצוצים. העלאת מיסים תפגע יותר בחלשים ולא בעשירים. שכר מוקפא, השכירות עולה, המחירים עולים, והחיים נעשים יותר ויותר קשים. יותר ויותר משפחות נכנסות מתחת לקו העוני. יותר ויותר משפחות נכנסות לטיפול הרווחה ברשויות המקומיות, וזה כי השכבות החלשות גם שקופות לממשלה הנוכחית. נמשיך לגבי הקורבנות, ונגיע גם לרשות השופטת. כל המהפכה המשפטית חוזרת, וכל זה בשביל להכשיר – לתת לביבי נתניהו לשרוד. הכוונה בפיטורי היועמ"שית היא בעצם לשנות את כל הרכבי הוועדה הבוחרת. וכל הנושא של הרשות השופטת זה גם נושא שהוא בעצם קורבן על המזבח של - -
היו"ר ארז מלול:
חג בסיסה שמח.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - ראש הממשלה וההישרדות שלו. אז הרבה קורבנות להישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו. ואם אנחנו נדבר על האתגרים בחברה הערבית, אנחנו אמרנו שנוסף על האתגר של הפשיעה והאלימות, יש אתגר בנושא הדיור בחברה הערבית. יש מחסור במגרשים, או שלא יוצאים למכרזים ברשויות המקומיות וזה גורם למחסור בדיור ובמגרשים לחבר'ה הצעירים שרוצים להקים את ביתם ביישובים הערביים. זה עוד אתגר שקיים בחברה הערבית לגבי הדיור, המחסור, והמגרשים היקרים. גם שמענו על ההימנעות מאישור התוכניות לסבסוד המגרשים, אולי גם בחברה הדרוזית, לדרוזים, וגם בחברה הערבית. זה נושא חשוב, חשוב לטפל במחסור הזה בחברה הערבית. וכל נושא הדיור, החוסר במגרשים, גורם לפעמים לצעירים לבנות בלי היתרים. כי גם יש חוסר תכנון, וחוסר תוכניות והשקעה בתכנון ופיתוח היישובים הערביים, וזה גורם לבנייה בלי היתרים בחברה הערבית. זאת סוגיה שצריך לתת לה מענה. רשויות התכנון, הגיע הזמן גם לתכנן בצורה טובה, להרחיב איפה שצריך ולהפשיר קרקעות איפה שצריך ביישובים הערביים, כדי לתת מענה ולפתור את כל סוגיית הדיור. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה, חבר – – –
קריאה:
לא, רגע, רגע. תמשיך עוד דקה, הוא יצא שנייה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אוקיי, בסדר גמור, אז אני אמשיך, אני אמשיך.
היו"ר ארז מלול:
אם הוא לא נמצא, מה עושים? והוא ירד? זה מעניין אותי, זאת שאלה תקנונית. יוצאים להפסקה? אני לא מבטל אותו?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא נורא, היושב-ראש, הם עושים פיליבסטר רק לעצמם. זה הדבר היחיד שהם טובים בו.
קריאה:
ולך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אני נהנה פה. אני ישנתי טוב.
קריאה:
ברור, בוא אלינו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, הכול בסדר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני רוצה להתייחס לאמירה, היום, של מבקר הליכוד עו"ד שי גלילי. הוא כתב, צייץ - -
היו"ר ארז מלול:
עד מבקר הליכוד הגעתם?
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הגענו לליכוד. הוא אמר שרבים מערביי ישראל הם נאצים.
היו"ר ארז מלול:
מי זה? איך קוראים לו?
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עו"ד שי גלילי.
היו"ר ארז מלול:
לא מכיר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הוא כתב באחד הציוצים שלו שרבים מערביי ישראל הם נאצים. ואני רוצה לומר לעו"ד שי ולכל אזרחי המדינה מהחברה היהודית: 20% מהחיים במדינה הם מהחברה הערבית, ולהכליל זאת טעות גסה. ואני חושב שלו היה ערבי אומר את האמירה הזאת - -
היו"ר ארז מלול:
אני מסכים איתך. זה אפילו לא ראוי להיאמר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - היו ישר מגיעים אליו, הוא היה נעצר מיידית על ידי כמות רבה של מג"בניקים, משטרה ושב"כ, שהיו מגיעים בשביל לעצור אותו. ואני מכאן מבקש למצות את הדין עם אותו עו"ד שי גלילי, מבקר הליכוד. ואני מקווה שהליכוד יגנו את האמירה הזאת. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. יש לך 60 דקות. יש לך 60 דקות, וההמלצה – אל תצעק על ההתחלה.
רון כץ (יש עתיד):
לא. לאט-לאט. בנחת, ארז.
היו"ר ארז מלול:
אתה יודע, לאט-לאט. לאט-לאט, אחי. הכול בסדר, אתה יכול להתחיל.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, שעת לילה מאוחרת ונהדרת. נתחיל בדברים משמחים. היום הייתה הילולה של הבבא חאקי.
היו"ר ארז מלול:
נכון. אתה מאוד קשור אליו.
רון כץ (יש עתיד):
נכון.
היו"ר ארז מלול:
איך אתה קשור?
רון כץ (יש עתיד):
הנכד שלו יושב פה איתנו, שר הבריאות הרב אוריאל בוסו. ומדובר רבות על הבבא חאקי, שהיה הרב של לוד.
היו"ר ארז מלול:
רמלה-לוד. חבר מועצת הרבנים.
רון כץ (יש עתיד):
רמלה-לוד, נכון, זה היה ביחד. אבל מה שלא כולם יודעים, זה מה שהבבא חאקי אמר פעם, כשבאו לקחת את הבן שלו למילואים. אתה יודע מה הוא אמר, ארז? הלוואי שאם אני הייתי בגיל שלו, היו לוקחים גם אותי.
היו"ר ארז מלול:
נכון, זו זכות גדולה.
רון כץ (יש עתיד):
זו הייתה ההנהגה החרדית של פעם. ההנהגה החרדית של פעם, שבאה ואמרה: צריך לקחת חלק.
היו"ר ארז מלול:
מה פתאום, לא. אבל חלק מהבנים שלו לא התגייסו. הרב יחיאל אבוחצירא, הרב שמעון אבוחצירא.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו דנים אותו עכשיו לכף זכות.
היו"ר ארז מלול:
לא, זה לא כף זכות. הרב יחיאל הוא קדוש עליון, הרב של לוד ושל רמלה, והרב שמעון.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא, אני לא – – –
היו"ר ארז מלול:
אני לא אוהב שלוקחים – כמו את הרב עובדיה, בגלל שהוא לא חי. הרב עובדיה היה פתאום גם – וזה היה כבוד בשבילנו שיאיר לפיד משבח אותו, ומאיר כהן, אבל לומדי התורה אצלו היו נר לרגליו ומאור עיניו.
רון כץ (יש עתיד):
אבל עם זאת – – –
היו"ר ארז מלול:
נכון, השר קרעי? אתה איתנו? השר קרעי? אתה איתנו פה?
רון כץ (יש עתיד):
בוקר טוב, בוקר טוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
היו"ר ארז מלול:
דיברו פה על בבא חאקי, דיברו פה על דברים מעניינים, באמת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את דפי המסרים של רון אני מכיר בעל פה.
רון כץ (יש עתיד):
עוד לא התחלתי אותם, עוד לא התחלתי אותם. התחלתי עם ההילולה של הבבא חאקי. זה בסדר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בבקשה. בר לאזרחי ישראל. מה אתה רוצה ממני?
רון כץ (יש עתיד):
לא דיברתי איתך. הוא פנה אליך.
היו"ר ארז מלול:
אני פניתי, זה לא קשור אליו.
רון כץ (יש עתיד):
בקיצור, ארז, זאת הייתה – – –
היו"ר ארז מלול:
רציתי תנא דמסייע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם ככה, הפיליבסטר היחיד שהם טובים בו זה לעצמם, כשכל הקואליציה ישנה בשקט עד מחר ב-11:00.
רון כץ (יש עתיד):
נו, מה אני אעשה שאתם עצלנים? מה אני אעשה? אנחנו פה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו? זה הפיליבסטר היחיד שאתם טובים בו.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו פה לילה אחרי לילה. כל השבוע היינו פה בוועדת הכספים. אוה, הינה, עניינתי אותך, בוא, שב, שלמה קרעי.
היו"ר ארז מלול:
אני לא הייתי פה. השר קרעי, אתה היית פה בקואליציה הקודמת, בממשלה הקודמת. גם הייתם עושים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
שלושה ימים ושלושה לילות הקואליציה ישבה פה. באו טרוטי עיניים.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה שלושה ימים? אנחנו פה שבוע, אחי, אתה לא שם לב, אתה נורבגי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חילקו להם שוקולדים, שיישארו ערים.
היו"ר ארז מלול:
מה אתה אומר? מה אתה אומר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
איזו אופוזיציה, בחייך.
קריאה:
אתה מדבר עליכם?
היו"ר ארז מלול:
לא, על הפעם שעברה, על הממשלה הקודמת. אתה היית?
רון כץ (יש עתיד):
ברור שהייתי, אחי, עשינו להם בית ספר. גם עכשיו, תראה, הקואליציה פה ערנית. תסתכל מאחורי הפרסה, רק האופוזיציה פה. בינתיים הקואליציה הלכה לישון, בשביל להסתדר מחר להצבעות של התקציב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – באופוזיציה – – –
רון כץ (יש עתיד):
שבוע אנחנו פה לילה אחרי לילה אחרי לילה אחרי לילה. אומנם יש לכם רוב גדול באצבעות, אבל אין לכם רוב בעם. יש לכם רוב באצבעות – וגם זה, אנחנו עובדים על זה, אולי תהיה הפתעה בקרוב, מי יודע. אבל בואו נחזור לדברים יותר חשובים. אז כמו שאמרתי, פעם הייתה הנהגה חרדית אחרת, הנהגה חרדית שהבינה שצריך לקחת חלק במאמץ המלחמתי, שראתה בזה כבוד, ודאי במלחמת מצווה, ודאי כשמדובר על שבע חזיתות. היום יש לנו הנהגה חרדית שרוקדת בחתונה לצלילי השיר "בלשכות שלכם לא נתייצב, ובממשלה שלכם אנחנו לא מאמינים". עכשיו, לא עברו הרבה שנים – אני לא מדבר איתך על לפני 200 שנה, לא מזמן הייתה עוד הנהגה חרדית שקיבלה על עצמה שוויון זכויות. והינה, אני אומר לך, ואני אומר את זה כל פעם, מי שתורתו אומנותו באמת צריך ללמוד, אבל מי שלא, ויש רבים כאלה, צריך ללכת לשרת את המדינה. הם חיים במדינה, הם משתמשים באותם שירותים בדיוק כמונו; לא יכול להיות שמצד אחד הם ייקחו את כל הזכויות, ומצד שני לא יהיו להם בכלל חובות. לא יכול להיות. והגיע הזמן, בייחוד אחרי אירועים מבישים כאלה, כמו השר גולדקנופ, שרוקד בחתונה לצלילי השיר "אנחנו לא נתגייס, נמות ולא נתגייס, שתהיה אמירה אחרת. והיום עולה לפה יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת ואומר: קשה להיות חרדי במדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לרב גפני: אתה יודע למי באמת קשה במדינת ישראל? לפצועים של המלחמה באמת קשה במדינת ישראל; ללוחמים שעושים כבר 200 ו-250 ימי מילואים קשה במדינת ישראל; לצעירים שלא גומרים את החודש קשה במדינת ישראל; להורים שמשלמים מעונות יום 5,000 שקל בחודש בזמן שהורים צעירים בדיוק כמוהם משלמים חצי ושליש – להם קשה במדינת ישראל. לא יכולה להיות רמת הניתוק האמיתית הזאת שקורית בבית הזה. זה כאילו שאתם חיים באיזושהי זכוכית, באיזשהו אקווריום, ואתם לא רואים מה קורה בעולם. לא יכול להיות שיושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, שאמור להיות חשוף לכל הצרות של עם ישראל, רואה רק את עצמו ואומר: עכשיו קשה להיות חרדי במדינת ישראל. לא. לא. קשה להיות פצוע, לוחם, צעיר, חייל במדינת ישראל. זה מה שקשה. ואני מצפה מהרב גפני לשמוע את הביקורת הזאת, ולבוא מחר כשהוא שוב מציג את התקציב, ולהגיד: נכון, טעיתי. טעיתי בכלל בהשוואה הזאת. כמו השר גולדקנופ, שהיום – אתה ראית שהוא התפטר היום?
היו"ר ארז מלול:
שר – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה ידעת שהוא היה שר במשרד ראש הממשלה?
היו"ר ארז מלול:
זה היה חסוי.
רון כץ (יש עתיד):
אף אחד, אף אחד בעולם – אני חושב ששלמה קרעי לא ידע את זה.
היו"ר ארז מלול:
זה היה חסוי. אני לא יכול, זה דברים – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני אגיד, אני אגיד. אף אחד בעולם לא ידע שהשר גולדקנופ שר במשרד ראש הממשלה. גילנו היום שהוא שר במשרד ראש הממשלה רק אחרי שהוא התפטר מהתפקיד המומצא הזה.
היו"ר ארז מלול:
אין פה עלויות תקציביות, אין כלום.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא קשור לתקציב.
היו"ר ארז מלול:
לא, אני אומר, ללא עלויות.
רון כץ (יש עתיד):
לא, הוא התפטר כאקט – בגלל האירוע של החתונה הוא רצה לעשות משהו, אז הוא אמר: טוב, אני מתפטר. עכשיו, אם אתה מצטער ורוצה להתפטר – אתה מסתלבט על הציבור? באמת כאילו.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא נראה לי שזה זה. אני חושב משהו אחר.
רון כץ (יש עתיד):
זה היה האקט, הוא התפטר בעקבות החתונה. זאת הכותרת. עכשיו, מה עשו פה? אני אגיד לך מה עשו. יש שם יועצים טובים – את אחד מהם שנינו מכירים טוב. יש שם יועצים טובים, ואמרו לו: תקשיב, עשית פדיחה, אתה צריך רגע לכפר עליה. איך נכפר עליה? נתפטר. מי האמין שהוא מחזיק בעוד תפקיד שר, שאפילו ראש הממשלה – בלשכה שלו ולא ידע שקיים. עכשיו הכותרת קיימת: השר גולדקנופ התפטר. ממה הוא התפטר? הוא עדיין שר השיכון, שום דבר לא השתנה. הוא לא ידע בעצמו שהוא שר במשרד ראש הממשלה. יש פה איזשהו מנגנון כזה של פיקציה שלא מפסיק, שאומר: הציבור הוא אהבל, אנחנו נמשיך עם האירוע הזה. הייתה פדיחה בחתונה – הינה, הוא התפטר. כותרת יצאה. יצא פוש, אבל לא קרה כלום. לא נעשה דבר באמת. הוא לא לקח על עצמו אחריות, הוא לא נענש בשום צורה. ראש הממשלה אפילו לא דיבר איתו על הנושא. ממחלקת הדגים הקפואים אין לי שום ציפיות. תראה מה קורה במדינת ישראל – חזרנו ל-6 באוקטובר על סטרואידים: שוב הפגנות, שוב מלחמות, שוב נבחרי ציבור שחושבים שהם מעל העם. יש פה איזו נהירה לנסות להפוך חברי כנסת לשליטי-על – טלי גוטליב עם חסינות שלא נגמרת, שאפשר להסיר אותה רק ברוב של 90 חברי כנסת על כל נושא: תפרוץ לבית – אין מה לעשות איתך; תדרוס – אין מה לעשות איתך. דברים הזויים. מנסים להשתלט על התקשורת – הינה, השר קרעי נמצא פה; לשמחתי זה לא כל כך הולך, הנושא הזה של הרפורמה בתקשורת, היא תקועה כבר שנתיים, ככל הנראה אפשר להכריז עליה שהיא מאחורינו. הולכים בכל הכוח על רפורמה משפטית, שהיא דריסה מוחלטת של מערכת המשפט, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הכול. הכול. מנסים לרמוס הכול ברמה שאני באמת שואל את עצמי לאן רוצים להגיע.
היו"ר ארז מלול:
מה הרפורמה אומרת? לא, בחייאת רון. אתה אומר "הורסת".
רון כץ (יש עתיד):
אתה רוצה מהתחלה? מהוועדה לבחירת שופטים?
היו"ר ארז מלול:
כן, הוועדה, בוא נדון בזה עכשיו. למה זה הורס?
רון כץ (יש עתיד):
בוא אני אשאל אותך רגע.
היו"ר ארז מלול:
לא, אני שואל. אתה שואל אותי? יהודי. היהודי תמיד עונה בשאלה. אבל אתה חבר גם. אתה חבר.
רון כץ (יש עתיד):
אני מתחיל איתך בהרכב, אין בעיה. אני מתחיל איתך בהרכב. ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים היום, אתה חושב שהוא מאוזן?
היו"ר ארז מלול:
לא.
רון כץ (יש עתיד):
למה אתה חושב שהוא לא מאוזן?
היו"ר ארז מלול:
עזוב עכשיו. מה הוועדה החדשה? אחרי שתגיד לי את הוועדה החדשה, אני אגיד לך מה זה.
רון כץ (יש עתיד):
אבל אי-אפשר לדבר – לא.
היו"ר ארז מלול:
אתה לא יודע, אז מה אתה אומר לי – ומנסה וזה?
רון כץ (יש עתיד):
אי-אפשר לדבר על הוועדה החדשה שרוצים לעשות בלי לדבר על הוועדה הקיימת, שקיימת היום.
היו"ר ארז מלול:
לא, אתה יודע, זה כואב לי, כי זה בא, הרעיון הזה - -
רון כץ (יש עתיד):
עכשיו אני אגיד לך מה הם עושים. אני אסביר. אני אגיד לך – – –
היו"ר ארז מלול:
- - משני אזרחים שאני הייתי חסיד שלהם, הורים שכולים, שישבתי – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, לא, השר לשעבר יזהר שי חזר בו.
היו"ר ארז מלול:
חזר ממשהו אחר.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, חזר לגמרי. לגמרי. אתה יכול לבדוק אותי.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, ממשהו אחר. תשמע, אני יודע מה אני אומר. אני הייתי בוועדת החוקה ברוב הדיונים.
רון כץ (יש עתיד):
אתה יכול לבדוק אותי. הוא הוציא מכתב, אם תרצה אני אשלח לך אותו. חזר מלא מלא מהאירוע.
היו"ר ארז מלול:
חזר, אמרתי לך, בגלל אירוע אחר.
רון כץ (יש עתיד):
לא לא לא, חזר מהאירוע.
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך, חזר בגלל אירוע אחר. הוא יזם את זה, את הרוב.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה.
היו"ר ארז מלול:
היו שיפוצים שהוא היה שותף להם.
רון כץ (יש עתיד):
הבין עם מי יש לו עסק.
היו"ר ארז מלול:
בסדר, מהות. עזוב את – לגופה של הצעה, לא לגופו של אדם.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה מהות? רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין. אז הינה, אני אגיד לך, רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין, רוצים לבטל את נציג – – –
היו"ר ארז מלול:
הוא היה בעד בדבר הזה.
רון כץ (יש עתיד):
למד את החומר.
היו"ר ארז מלול:
הוא היה בעד, והביאו אופציה. אני הייתי בדיונים, אחי.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא אדבר בשמו. אני לא אדבר בשמו. אם לא היה מאוחר, הייתי מתקשר אליו ושם אותו בספיקר, אבל מאוחר. הוא למד את החומר וחזר בו.
היו"ר ארז מלול:
מאוחר? תגיד לי, 01:17 זה לא מאוחר.
רון כץ (יש עתיד):
לא יודע, אני לא מתקשר אל אנשים ב-01:15.
היו"ר ארז מלול:
מה, מתי אתה ישן כל יום? אתה לא הולך – – –
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו, אין לנו הרבה חיים בתפקיד שלנו. אבל בסופו של דבר – – –
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך, זאת הצעה טובה. זה דיאט ממה שרצו בהתחלה שמחה ויריב. זה דיאט. אתה יודע מה, דיאט של הדיאט.
רון כץ (יש עתיד):
היו משוגעים קודם.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, אני אומר לך.
רון כץ (יש עתיד):
אתה אומר – קודם היו משוגעים, עכשיו הם חצי – – –
היו"ר ארז מלול:
ותשמע פרופסורים. רון, רון, באמת, בוא – – –
רון כץ (יש עתיד):
איזה פרופסורים?
היו"ר ארז מלול:
תשמע, תשאל ותבדוק.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אי-אפשר לרמוס את האופוזיציה, לבטל את – – –
היו"ר ארז מלול:
למה? הם שווים. הקואליציה והאופוזיציה שווים בוועדה. אחד זה – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא שווים.
היו"ר ארז מלול:
שווים לחלוטין.
רון כץ (יש עתיד):
לא שווים. ורוצים לבטל את נציג לשכת עורכי הדין, כי זה לא נוח להם.
היו"ר ארז מלול:
אבל החליפו במקומו. לא, בגלל ניגוד עניינים ובגלל מה שהוא רוצה להיות.
רון כץ (יש עתיד):
איזה ניגוד עניינים? עם מי יש להם ניגוד עניינים?
היו"ר ארז מלול:
עורך דין שרוצה להיות שופט, הוא רוצה להשפיע על שופט או שהוא מופיע בפני שופט, קשה לו לבחור שופטים. כל השופטים יודעים: תשמעו, אני חייב להתייחס אליו יפה, הוא חלק מהלשכה או מהמשרד, כי הוא קובע את עתידי. בוא, יש פה היגיון. והיו מקרים.
רון כץ (יש עתיד):
ורב שבוחר דיין? ורב שבוחר דיין יכול?
היו"ר ארז מלול:
רגע, בוא, אנחנו לא עולים חדשים.
רון כץ (יש עתיד):
אם הוא ירצה להיות דיין בעתיד?
היו"ר ארז מלול:
איך הוא יכול? רב לא יכול להיות דיין. רב זה כושר רב עיר, ודיינות זה כושר דיינות.
רון כץ (יש עתיד):
הבנתי. הבנתי.
היו"ר ארז מלול:
בוא, באמת ענייני, רון. אני הכי ענייני. עזוב את הפוליטיקה ואת הקואליציה–אופוזיציה, באמת. אני מעריך, כי אני יודע שאתה גם יודע לשמוע.
רון כץ (יש עתיד):
ברור שאני יודע לשמוע. בגלל שאני יודע לשמוע אני אומר לך שאם – – –
היו"ר ארז מלול:
בוא נשב על זה מתי שאתה רוצה, נפתח את החוקים, נפתח את המאמרים, נפתח את כל מה שאתה רוצה, ותראה שהחוק הזה – התפלאתי ששמחה ויריב עוסקים איתו.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני אומר לך שהחוק הזה הוא חוק רע. אני אומר לך שההתנהלות הדורסנית שהממשלה הזאת נוהגת בה פוגעת ומפוררת את העם. האובססיה הזאת על היועצת המשפטית לממשלה זה דבר שאסור לעשות במדינה דמוקרטית ומתוקנת ליועצת משפטית, שעומדת כחומה להגן על הדמוקרטיה. אם לא היועצת המשפטית הזאת, היום היינו במקום הרבה הרבה הרבה יותר גרוע במדינת ישראל. תראה מה קורה במדינה. היום השר לביטחון פנים כמעט הולך מכות פיזית עם ראש השב"כ. פעם דמיינת שבמדינת ישראל יכול לקרות דבר כזה? האמנת שיכול להיות ששר ילך מכות פיזית, שצריך להפריד ביניהם? ומי מפריד? הרמטכ"ל מפריד בין השר לביטחון פנים לבין ראש השב"כ. אתה קולט את האירוע המופרע של הממשלה הזאת?
היו"ר ארז מלול:
לא יודע, לא הייתי שם. לא יודע מה היה.
רון כץ (יש עתיד):
אז תבדוק. אתה מבין מה היה שם, שבאותו יום אותו שר לביטחון פנים אומר: ראש השב"כ לא רק צריך להיחקר הוא גם צריך ללכת לכלא. אז עכשיו, למה צריכים את כל התהליך הארוך הזה של חקירות? למה? תן לו את האפשרות לזרוק ישר לכלא. הרי לשם הם רוצים להגיע. למה שתהיה להם רק חסינות-על? תן להם את האפשרות לבטל לגמרי את המערכת המשפטית. אפשר להכריז על מלך. מי יהיה המלך פה? בוא, על מי נכריז כמלך? תסתכל על השולחן, הוא נורא גדול, ואם אתה לא מספיק, גם בשולחן אחריו זה שרים, וגם קצת מהשולחן אחריו. על מי נכריז כמלך? על מי נכריז כנסיך? למה, אחי, בוא נבטל הכול כבר, נפסיק עם ההצגה. תעשו מה שאתם רוצים. היום ראש השב"כ צריך להתגונן מפני הסתה מטורפת שאומרת שהוא בוגד במדינה. אותו בן אדם שהשקיע 40 שנה מהחיים שלו בלהגן על כולנו, מהיום שהוא סיים כלוחם בסיירת מטכ"ל עד לטופ לראש השב"כ – ישבו פה חברי כנסת משתמטים שלא עשו יום צבא ויגידו שהוא צריך לשבת בכלא. מי אתה בכלל? מיהם בכלל? אני אומר לך, ארז, לפעמים אני מסתכל על זה ואני אומר: מאיפה עזות המצח לפנות ככה לכאלה אנשים? גם אם אתה חושב שהוא נהג לא כשורה, תגיד: אני חושב שטעית, אני חושב שצריך לבדוק את זה. מי אתה שתגיד לראש השב"כ: אתה גם בוגד וגם צריך ללכת לכלא? זה נשמע לך איפשהו באיזושהי מדינה נורמלית – אתה רואה מדינות דמוקרטיות אחרות שצופות בנו אומרות: וואו, מדינת ישראל אור לגויים, כשהם רואים שרים הזויים כאלה? אתה חושב שמישהו בעולם הזה חושב שזו מדינת היהודים, אומת הסטרטאפ, המדינה שהמציאה את הפטנטים הכי מתקדמים בעולם, הרופאים הכי טובים בעולם, האנשים הכי טובים בעולם – ואז מסתכלים עלינו ורואים את שר הפיתות והטיקטוק שרב מכות עם ראש השב"כ. איזה בושות זה בעולם. כל הזמן מדברים על הישראלי המכוער שנוסע לחו"ל וגונב סבונים – הישראלי המכוער יושב בשולחן הממשלה. תראה מה קורה פה. ואף אחד לא מגנה את זה. אף אחד לא מגנה את זה. קואליציה של 68 דגים קפואים. יושבים, רואים את הדבר הזה ושותקים. אף אחד לא אומר מילה. איך יכול להיות שלאף אחד אין מה להגיד על ההתנהגות הזו? ואני אגיד לך למה לאף אחד אין מה להגיד על התנהגות הזאת – כי ממש נוח פה; נוח לכם בכיסאות, נוח לכם באקווריום. אתם אפילו לא יודעים מה קורה בחוץ. המדינה בוערת, בוערת. עשרות אלפים במוצאי שבת בהפגנה ענקית – אתם לא יודעים. מחוץ לכנסת, אתם נכנסים מאחור, מחוץ ללשכת ראש הממשלה, מחוץ לישיבה. אז השרים צוחקים: למה הם לא באים להפגין מאחור? אנחנו נכנסים משם, אנחנו לא רואים אותם. עכשיו, זה לא מצחיק, כי אתם באמת לא רואים אף אחד; אתם לא רואים אף אחד במדינת ישראל. נהיה לנו ראש ממשלה של הבייס. הוא ראש ממשלה של 40% מהציבור. לא סתם הוא לא הגיע לבקר בניר עוז ובכפר עזה. הוא גם לא יגיע לבקר שם, כי זה לא מעניין אותו. מבחינתו, מי שלא מצביע לו הוא לא אזרח שלו בכלל, זה לא מעניין אותו. הוא מדבר אך ורק לבייס – זה כל מה שהוא עושה. הוא גם ממציא לך מונחים שהוא כנראה הביא מאיזה ביקור בארצות הברית. הוא התחיל לדבר איתנו על – איך הוא קרא לזה? דיפ פייק?
היו"ר ארז מלול:
דיפ-סטייט.
רון כץ (יש עתיד):
דיפ-סטייט. כי הוא הדיפ פייק. הוא התחיל להביא לנו מונחים של: עכשיו אנחנו בונים ממשלת צללים. מי בונה פה ממשלת צללים? 15 שנה אתה ראש ממשלה במדינת ישראל, מינית את רוב האנשים האלה. מי בונה לך ממשלת צללים? איך יכול להיות שכל האנשים שהיו סביבך, כולם בסוף יצאו נגדך? מה זה אומר עליך? אתה יודע, יש משפט שאומר: תראה לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה. אז בפוליטיקה: תראה לי מי הסובבים אותך, נגיד לך מי אתה. איך יכול להיות שכל המעגלים של הבן אדם יצאו נגדו כולם? אין אדם אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן. אחד. אין אחד. אם יש אחד כזה, תקן אותי. אני לא מכיר אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן ולא יצא נגדו, הפך להיות עד מדינה, התחרה נגדו בבחירות והלך לו בכל הכוח על הראש. אף אחד לא מסתדר איתו. עכשיו, כולם טועים? כולם טועים? כל מי שיושב במדינה הזאת טועה, רק הוא צודק? או שאולי תפתחו את העיניים ותבינו שלא סתם צריך לחוקק פה חוק של הגבלת כהונה. כי כשאתה יושב יותר מדי זמן על הכיסא הזה אתה מתחיל להתבלבל; אתה מתחיל לחשוב שאתה כבר לא ראש ממשלה, אתה מתחיל לחשוב שאתה מלך המדינה. וזאת הבעיה שלו. הוא, מבחינתו, מי שלא מתנהג אליו כשליט עליון, אז זה לא מעניין אותו, אז הוא לא מדבר איתו בכלל. הוא לא מדבר עם המפגינים, הוא לא מדבר כבר עם משפחות החטופים, ודאי שהוא לא מדבר עם הקיבוצים ועם היישובים שפונו. ודאי שלא, אין אפילו טעם לדבר איתם. היישוב היחיד שהוא כן הגיע אליו זה קריית שמונה, ששם הוא ניסה לעשות קמפיין ונכשל גם שם. שתבין לאיזה מצב הוא הגיע. כל הזמן אתם אומרים: יש לנו רוב בעם. הליכוד כולו התגייס למען ראש עיר שנכשל בקריית שמונה. בסוף אביחי ניצח את כל הליכוד, מראש הממשלה וכל חבורת השרים שהגיעו לקריית שמונה המופגזת. ניסו למדר אותו, מסיבות עיתונאים, יח"צ – מה לא עשו שם, ובסוף גם שם, בעיר שאמורה להיות שלהם, הפסידו. וזו סנונית ראשונה למה שיקרה בעם ברגע שיהיו פה בחירות. לא סתם אתם עושים הכול, אבל הכול, להימנע מלהגיע לקלפי. לא סתם התקפלתם בפני בן גביר. לא סתם כל חבר כנסת פה שיש לו טיפה כאבי בטן מקבל שיחה אישית עם ראש הממשלה. לא סתם כל התחזוקה הזאת. התחזוקה הזאת היא מסיבה אחת פשוטה: זה ראש ממשלה שעובד אך ורק על פי סקרים. אין לו הרי משהו אחר. הוא מבין שאם אתם הולכים היום לבחירות, נגמר הסיפור – אתם כבר לא תהיו עוד פעם ממשלה. הוא מבין את זה, אתם יודעים את זה, והתוצאה של זה היא שכל שר וחבר כנסת פה שכח שהוא נבחר ציבור. היום אתם עובדים אחד בשביל השני ורק בשביל הבייס. אבל זה לא היה ככה פעם. פעם ממשלה שנבחרה עבדה בשביל כל העם. וכשאני אומר "פעם" אני מדבר על לפני שנתיים וחצי. ממשלת השינוי שהייתה פה עבדה בשביל כולם. זו תקופה ששרים קמו בבוקר והלכו לעבוד. לא קמו בבוקר והלכו לאולפנים, הלכו לטיקטוק, הלכו לעשות סרטונים – קמו והלכו לעבוד. כשמאיר כהן היה שר הרווחה, היה פה קונסנזוס: שר הרווחה הכי טוב שהיה פה. הוא עבד, עשה, נתן. כשאורנה ברביבאי הייתה שרת הכלכלה, היה פה קונסנזוס: שרה שעבדה. אני לא אשכח את זה: רצו להעלות את מחיר הלחם האחיד – היא עצרה הכול, המשרד היה בעוצר יחד עם כל מי שרלוונטי לנושא. ולפיד בזמנו עוד היה שר אוצר, והם אמרו: אנחנו לא ניתן למחיר הלחם האחיד לעלות באגורה, כי זה יפגע בחלשים שבחברה. תראה מה אתם עושים היום: המע"מ עולה, המים עולים, הארנונה עלתה – הכול עולה. אין דבר אחד, פרמטר אחד במדינת ישראל שלא עלה. ואז מה התירוץ שלכם? מלחמה. אז אם מלחמה, תסגרו משרדים מיותרים. אתם בכפילויות של שרים, כל שר יש פה פעמיים: שר חוץ פעמיים – רון דרמר וגדעון סער; שר נגב-גליל יש לנו פעמיים – אלקין ווסרלאוף. כל שר שיושב פה בשולחן יש פעמיים, וזה עולה מאות מיליונים לאזרחי מדינת ישראל, ואם זה לא מספיק, מעל 5 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים. תחזירו אותם, תנו אותם בחזרה. למה אורית סטרוק צריכה 400 מיליון שקל למשרד שהמציאו לפני שנתיים למשימות לאומיות? איזה משימה לאומית יותר חשובה עכשיו מלהחזיר את הכסף ללוחמים שלנו, לפצועים שלנו, לזוגות הצעירים, למשפחות? אתה יודע שמשרד הפנים עשה בדיקה כמה תושבים במדינת ישראל עזבו, יצאו מהארץ. אתה יודע מה המספר? קרוב ל-100,000. אנשים שיצאו מהמדינה. יש רישום.
היו"ר ארז מלול:
אה, לגמרי? יש רישום?
רון כץ (יש עתיד):
כן, עזבו. יש רישום. כמעט 100,000.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, אל תאמין לו. זה – – –
רון כץ (יש עתיד):
תבדוק אותי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
60% מתוכם זה כאלה שבאו לקבל סל קליטה ולעזוב.
רון כץ (יש עתיד):
מאיפה הבאת את זה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לך תבדוק.
רון כץ (יש עתיד):
בוא, תבדוק אתה. אתה יכול גם לשאול את שר הפנים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
רון כץ (יש עתיד):
תבדוק את זה עם שר הפנים. אתה רוצה לשאול אותו?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה גורם – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה יכול לשאול אותו, הוא ער, תתקשר. שלמה, תתקשר, תבדוק אותי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
רון כץ (יש עתיד):
תבדוק אותי, תבדוק אותי, תשאל את שר הפנים. בניגוד אליך אני עושה עבודה יסודית. אם אתה היית עושה עבודה יסודית, הרפורמה כבר הייתה עוברת – הרפורמה שלך שתקועה ולא זזה כי אתה לא עושה עבודה יסודית. עכשיו בוא נחזור למי שכן עושה עבודה יסודית.
היו"ר ארז מלול:
רון, 100,000 לשנה? איך זה עובד?
רון כץ (יש עתיד):
מאז פרוץ המלחמה יצאו ממדינת ישראל מעל 70,000. זה המספר המדויק: 74,000. עשו בדיקה למה הם יצאו. הם לא יצאו כי הם מפחדים מהמצב הביטחוני; הם לא יצאו כי הם לא אוהבים את מדינת ישראל; הם יצאו מסיבה אחת פשוטה, כי הם לא יכולים לגמור את החודש; כי יוקר המחיה במדינת ישראל חצה כל רף הגיוני; כי זוגות צעירים פה – – –
היו"ר ארז מלול:
למה? בארה"ב יוקר המחיה, הם באים, הכול בחינם?
רון כץ (יש עתיד):
הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב, ארז. הרבה יותר טוב. אני יכול לומר לך – – –
היו"ר ארז מלול:
יש לי חברים – – –
רון כץ (יש עתיד):
עזוב חברים. אני אומר לך – – –
היו"ר ארז מלול:
אתה יודע מה זה חינוך שם – – –
רון כץ (יש עתיד):
כן, החינוך שם טוב, בניגוד אלינו.
היו"ר ארז מלול:
אתה יודע כמה עולה? ובריאות?
רון כץ (יש עתיד):
ארז, כל החשבון שתעשה, בסוף הם מרוויחים יותר מאיתנו ומוציאים פחות מאיתנו. יש שם אופק כלכלי. אני אומר לך: היום זוג צעיר במדינת ישראל אומר לעצמו, איך הילדים שלנו יגדלו פה? איך הילדים שלנו יקנו דירה, אם אנחנו בקושי מסתדרים, עם משכנתאות ועזרה? היום בלי עזרה מההורים אתה לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. לא יכול. היום, כשגן עולה 4,000 שקל פלוס, ושכירויות יקרות – – –
היו"ר ארז מלול:
אף פעם לא היה אפשר – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא. אז אני אומר לך, היה אפשר. היה אפשר, ארז, היה אפשר. היה אפשר, ומדינת ישראל לא צריכה להיראות ככה. התשובות של הממשלה לא צריכות להיות פעם כן – לא, צריכים לעבוד בזה. ועדה לענייני יוקר המחיה לא התכנסה אפילו פעם אחת בקדנציה שלכם. מי מתעסק בזה בכלל? שר האוצר שחושב שהוא שר הביטחון? מי מתעסק בזה? מי עכשיו אומר לעצמו: זו העבודה שלי? העבודה שלי תדאג שיוקר המחיה ירד, שלזוגות צעירים יהיה יותר קל במדינת ישראל, ושיוכלו לקנות דירה. אתה זוכר את הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, שנישק תינוק ואמר: אני אדאג להוריד את מעונות היום? מאז שהוא אמר את זה הם עלו ב-30%. ואז כשהוא נכנס לסופר עם הקבלה הגדולה הזאת, הוא הסתכל ואמר, אני לא מאמין על המחירים. מאז הם עלו ב-20% וב-30%. ואז הוא הלך לתחנת דלק, כנראה בפעם הראשונה בחייו, ותדלק רכב, ואמר: מה זה המחירים האלה? וגם זה עלה כבר מאז בעשרות אחוזים. אין דבר שהאיש אמר, ולא עלה. צריך לעקוב אחרי הפרסומים שלו בבחירות הבאות. אני נותן לכם טיפ מפה, למי שרוצה להשקיע. תעקבו אחרי מה שהוא מבטיח להוריד, וזה בטוח יעלה. אם מישהו היה משקיע בדברים האלה, הוא לפחות היה עושה מזה משהו. לא יכול להיות שאתם פשוט תתעלמו מיוקר המחיה במדינת ישראל, לא יכול להיות. אנשים פה עובדים, משלמים מיסים – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
באתר הכנסת – 50%–60% מהעוזבים בשנתיים האחרונות הם ילידי חו"ל, ורבים מהם ילידי רוסיה ואוקראינה שעלו לארץ בעקבות המלחמה – – –
רון כץ (יש עתיד):
שלמה, אבל לא על זה דיברתי – אבל אמרתי לך בדיקה של משרד הפנים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
באתר הכנסת.
רון כץ (יש עתיד):
אבל תבדוק עם משרד הפנים. אתה מדבר עם שר הפנים. אתם חברים? אתה חבר של שר הפנים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה קשור?
רון כץ (יש עתיד):
אני שואל. אתם חברים? אתה יודע לדבר איתו? מה הבעיה לבדוק?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתר הכנסת.
רון כץ (יש עתיד):
אז תבדוק. מה הבעיה לבדוק? אני אומר לך, תעשה את זה כמו שצריך. לא כמו הרפורמה שלך, בחפיף, חפיף, חפיף. תבדוק, תתעמק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תמשיך, תמשיך לעשות פיליבסטר לעצמכם. תמשיך.
רון כץ (יש עתיד):
למה? אני עושה לך. תראה איך אני נהנה. אתה פה בלילה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני נהנה.
רון כץ (יש עתיד):
הינה, אני דואג שאתה תהיה פה ער בלילה. כבר עשיתי את שלי. אתה רואה? מה רע? ועכשיו נחזור לנתונים ולממשלה הכושלת ביותר – – –
היו"ר ארז מלול:
אתה מאותה עדה. לא רבים, לא מתווכחים.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא רבתי. אני אמרתי נתונים, הוא אמר נתונים אחרים. אמרתי שיבדוק עם המקור.
היו"ר ארז מלול:
רון, אני צודק שאתם מאותה עדה?
רון כץ (יש עתיד):
כן, חצי.
היו"ר ארז מלול:
נו, אז אין אחוות עדות פה?
רון כץ (יש עתיד):
לא, אחי. לא עניין של אחווה. העניין פה שיש ממשלה רעה למדינת ישראל, וצריך לעשות לזה סוף, כי אחרת למדינה יהיה סוף. אי-אפשר להמשיך ולהתנהל בצורה הזאת, שלא אכפת לנו משום דבר ואנחנו נקווה שיהיה טוב יותר. לא יהיה טוב יותר.
היו"ר ארז מלול:
מכאן ולהבא, השר קרעי זה תלמידו של הרב מאזוז. הם תוניסאים, הם מדייקים. עיון שלהם – הלוואי שהייתי זוכה ללמוד בלימוד התוניסאי, בדרך הזאת. אני אומר לך, אל תביא פרטים לא מדויקים. שמע לי, עצה טובה. אם היה פה שר אחר, הייתי אומר לך חופשי שכן.
רון כץ (יש עתיד):
אולי ניתן לרב מאזוז להעביר את הרפורמה בתקשורת, אולי ככה היא תזוז. אצל שלמה זה לא מתקדם טוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, הנתונים אצלך בטלפון. תקריא לו, תקריא לו.
רון כץ (יש עתיד):
אצל שלמה זה לא מתקדם כמו שצריך.
היו"ר ארז מלול:
– – – לא אקריא.
רון כץ (יש עתיד):
אני יכול להקריא לך את הסקר של משרד הפנים. זה לא בכנסת. תקרא את הסקר של משרד הפנים. אני לא יודע למה. אם יש לך איזה תקל עם שר הפנים, תגיד לי, אני אסדר ביניכם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אחלה שר הפנים.
רון כץ (יש עתיד):
או, תודה רבה. סוף-סוף שלמה קרעי מחמיא למשה ארבל. זאת כותרת.
היו"ר ארז מלול:
למה לא? הבן אדם אחלה שר.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא יודע, אני הרגשתי כאילו יש פה איזו קרירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אגב, לא כמוכם, מסוכסכים אחד עם השני. זה לא גונב מנדטים לזה. אנחנו, כל אחד מסודר בחלקה שלו.
רון כץ (יש עתיד):
איזה מסודר. שלמה, אין לכם סיכוי לחזור לשלטון גם בעוד מאה שנה. תזכור מה אני אומר לך, בעוד מאה שנה. בגלל זה אתם מפחדים מבחירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם כבר שנתיים – – –
רון כץ (יש עתיד):
זו הסיבה היחידה שאתם מפחדים מבחירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם מפחדים.
רון כץ (יש עתיד):
אחרת, אין סיבה אחרת בעולם שאחרי 7 באוקטובר לא תלכו לבחירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם אלה שמפחדים מבחירות – – –
רון כץ (יש עתיד):
תחשוב אתה. אתה יודע מה, אני הולך הפוך. אם אתה היית עכשיו במקומי באופוזיציה, מה היית אומר? מה היית אומר לראש הממשלה לפיד, אחרי 7 באוקטובר? אם אתה באופוזיציה, מה היית אומר לו?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם אלה – – –
רון כץ (יש עתיד):
מה היית אומר לו? תהיה אמיתי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היחידים שמפחדים מבחירות הם אתם.
רון כץ (יש עתיד):
תהיה אמיתי. מה היית אומר לו? שלמה, אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר ואתה באופוזיציה, מה היית אומר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מי שמע על זה?
רון כץ (יש עתיד):
מה היית אומר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מי שמע על הצבעות בתקציב ב-11:00, כשכולם ערניים אחרי שישנו לילה? מי שמע? זה רק אופוזיציה שלא רוצה בחירות.
רון כץ (יש עתיד):
מי שמע? מי שמע על ראש ממשלה, שהביא עלינו את 7 באוקטובר והוא עדיין ראש ממשלה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הינה, שמעתם.
רון כץ (יש עתיד):
ואני אומר לך, אם אתה היית כן עם עצמך, אם המצב היה הפוך ולפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, עכשיו היית פה עושה תענית. אבל כשזה נוח לך, אז הכול בסדר – לא העירו אותו, לא אמרו לו, הוא לא ידע, הוא גם לא שמע, והוא גם לא ראה הפגנות לפני זה, לא ראה בעיות בצבא, לא ראה כלום. הכול היה פגז במדינה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, תסביר לו את המדרש על "ויבא עשו מן השדה והוא עיף". למה חושדים במי שהוא גם ככה רשלן ומופקר? מי שחתם על הסכם כניעה עם חיזבאללה, אני אחשוד בו – – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל אתם הבאתם את 7 באוקטובר. מה זה קשור למה שהיה לפני?
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש הבדל בין לפיד המופקר לראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
אם היית אדם הגון, היית אומר את האמת: אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, היית דורש שהוא יתפטר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כי הוא מופקר.
רון כץ (יש עתיד):
היית דורש שהוא יתפטר. אתה יכול להגיד את זה. מה, אתה מתבייש בזה?
היו"ר ארז מלול:
בתור אופוזיציה, תמיד, זה לא קשור.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה בתור אופוזיציה? אתה יודע מה הם היו עושים ללפיד אם הוא היה ב-7 באוקטובר ראש ממשלה? אבל לא, כשזה ביבי הכול מדהים, כולם אשמים.
היו"ר ארז מלול:
עזוב מה עושים. איך אתה מסביר את זה שהוא מביא בסקר הכי גרוע 30 – – –
רון כץ (יש עתיד):
בשום סקר, ארז, אין ממשלה. אין קואליציה בשום סקר.
היו"ר ארז מלול:
עזוב ממשלה או לא. דיברת על ביבי. איך הוא מביא 30 – – –
רון כץ (יש עתיד):
הוא לא מביא 30.
היו"ר ארז מלול:
28.
רון כץ (יש עתיד):
גם לא 28.
היו"ר ארז מלול:
כן. תראה סקר, ערוץ 12.
רון כץ (יש עתיד):
ערוץ 14, תכתוב אתה את המספרים.
היו"ר ארז מלול:
אני רואה מגמת עלייה. לא יודע. אז או שאני חי בעולם אחר – – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
אתה חי בעולם אחר.
היו"ר ארז מלול:
לא יודע. כמה סטייה? 2%? 3%?
רון כץ (יש עתיד):
ארז, קודם כול, ודאי אתה חי בעולם אחר. אבל בלי קשר – – –
היו"ר ארז מלול:
לא, לא. אני אומר לך.
רון כץ (יש עתיד):
בלי קשר, בסוף צריכה להיות פה – – –
היו"ר ארז מלול:
נראה לי שאתה חי – התכוונתי שאנחנו כאילו מבחינת – – –
רון כץ (יש עתיד):
ארז, בסוף, הבית הזה, מעבר לציניות של הפוליטיקה, צריך שיהיו לו גם קצת ערכים. צריך שיהיה פה מוסר. ראש ממשלה שהביאו עלינו את 7 באוקטובר – ובזה כולנו מסכימים פה – לא יכול להמשיך להתנהג כאילו שום דבר לא קרה; לא יכול להגיד: אני לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית; לא יכול לנסות למסמס את זה. אותו ראש ממשלה שעמד פה, על הדוכן הזה, מול אולמרט כשהיה ראש ממשלה, ואמר לו: בכל רגע שדוחים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ראיות נעלמות, עדים שוכחים. ברור שעדים שוכחים, עברו שנתיים. ברור שראיות נעלמות, אתם לא נותנים לחקור. מה יקרה פה כשיקימו את הוועדה הזאת בממשלה שלנו? וזה ייקח עוד שנה. מה נעשה אחרי שלוש שנים? אז נדע שהוא אשם? אז נדע שהוא היה צריך לדעת?
היו"ר ארז מלול:
ועדה בשביל למצוא שהוא אשם? לא הבנתי.
רון כץ (יש עתיד):
לא. ועדה בשביל לדעת מה קרה.
היו"ר ארז מלול:
אז נדע שהוא אשם?
רון כץ (יש עתיד):
מזה אתם מפחדים. אתה מבין, ארז?
היו"ר ארז מלול:
אתה שומע, השר קרעי? מה, רק עוד שלוש שנים? זו לא מטרת ועדה.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, יצאה לך האמת. אתם מבינים שאם תקום ועדה – – –
היו"ר ארז מלול:
זה לא מטרה. לא, זה לא מטרה. המטרה היא לא למצוא אשמים רק. המטרה היא לבדוק – – –
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אבל יצאה לך האמת. זו האמת.
היו"ר ארז מלול:
לא יצאה אמת. לך יצאה. רון, לך יצאה.
רון כץ (יש עתיד):
אם תקום ועדה, אתם מפחדים שיגידו שהוא אשם.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, לא. זה לא מטרה. זה לא רק מטרת ועדת חקירה.
רון כץ (יש עתיד):
ואני אומר, אני רוצה ועדה בשביל לדעת מה קרה שם.
היו"ר ארז מלול:
ועדת חקירה לבדוק כשלים.
רון כץ (יש עתיד):
מעולה. אז בוא נקים ביחד.
היו"ר ארז מלול:
אתם רוצים ועדת חקירה בגלל איש אחד, בגלל בנימין נתניהו. זו לא המטרה. זו לא מטרה.
רון כץ (יש עתיד):
מעולה. אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה. אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה בלי מטרה. יחד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. בוא נקרא ביחד לזה.
היו"ר ארז מלול:
ועדה מוסכמת. מוסכמת. מוסכמת על רוב העם.
רון כץ (יש עתיד):
איזה רוב העם? מי זה רוב העם? בכל סקר מעל 70% רוצים ועדת חקירה ממלכתית.
היו"ר ארז מלול:
לא ייתכן שיקימו ועדה – – –
רון כץ (יש עתיד):
בכל סקר. תבדוק.
היו"ר ארז מלול:
ראית היום את ההקלטה של ישיבת תכנון ובנייה – איך קוראים למרחב הזה, השר קרעי, כבוד השר? של תומר ביטון, שמעת את ההקלטה של הוועדה, את התמליל? איך אומרים? את התמלול של חברי הוועדה שאישרו לשופט עמית את החריגות, לא שמעת? ראיתי את זה כשהייתי בחדר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עזוב, זה לא משנה. בשבילם זה הסגן של הקדוש ברוך הוא.
רון כץ (יש עתיד):
מי?
היו"ר ארז מלול:
לך תראה, תאמין לי. ואני אמרתי - -
רון כץ (יש עתיד):
אבל מה הקשר – – –
היו"ר ארז מלול:
- - אם היו עושים בדיקה, שבועיים, והיו אומרים שאין כלום, יריב, על אפו היה ממנה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם זה היה ביבי, הוא היה גורם לו להתפטר.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא יודע אפילו על מה אתם מדברים, כן?
היו"ר ארז מלול:
איך אתה יכול, בן אדם, כשאתה רואה דבר כזה – – –
רון כץ (יש עתיד):
מה זה. מה רואים שם?
היו"ר ארז מלול:
לך תראה. למה הביאו את זה עכשיו? אף אזרח, חבר ועדה קודם, אף אזרח לא מקבל כזה יחס. היועצת המשפטית, את יכולה לנמק – – –
רון כץ (יש עתיד):
בגלל שאני לא יודע על מה מדובר, אבדוק את זה ואחזור אליך עם תשובה.
היו"ר ארז מלול:
תבדוק, תבדוק למה לא היה – – –
רון כץ (יש עתיד):
לפחות על דבר אחד הסכמנו פה: צריך ועדת חקירה ממלכתית לבדוק מה קרה. לפחות את זה יש לנו.
היו"ר ארז מלול:
כולם מסכימים שצריך ועדה, אבל ועדה שתהיה מקובלת, ולא על חצי העם או על שליש עם. זה הכול.
רון כץ (יש עתיד):
יש חוק. יש ועדת חקירה ממלכתית בחוק.
היו"ר ארז מלול:
אין. יש חוק שהממשלה עושה ועדה. איזו ועדה? הממשלה תדון. זה הנכון, זה החוק. הסמכות היא של הממשלה הנבחרת.
רון כץ (יש עתיד):
אז עזוב, לא צריך ועדה. ארז, אז למה צריך ועדה?
היו"ר ארז מלול:
חייבים ועדה.
רון כץ (יש עתיד):
למה צריך ועדה? חייבים ועדה. עברו כבר שנתיים. איזו ועדה אתם עושים? איזו ועדה? אתם לא רוצים ועדה. אתם לא רוצים לדעת מה קרה שם, מסיבה אחת פשוטה: אתם יודעים מי היה הראש. ומה לעשות, בכל מקום נורמלי, במדינת ישראל, בעולם, קודם כול הראש צריך לקחת אחריות. הרמטכ"ל לקח אחריות, ראש השב"כ לקח אחריות. מי לא לקח אחריות? ראש הממשלה. הוא לא קשור. הוא לא קשור. במקרה היה שם ראש ממשלה. קורה, קרה, מקרה, קורים. זה מה שאתם חושבים על העם שלנו. אתם חושבים שהעם מטומטם; שהעם לא מבין; שתמכרו להם כל מיני לוקשים על שלא העירו אותו או כן העירו אותו. למה, זה קרה ב-12 שעות של 7 באוקטובר? למה לא היו פה עכשיו חודשים וחודשים של הכנה? הוא לא ראה את ההפגנות? הוא לא ראה מה קורה ליד הגדר? הוא לא ראה את הפרעות שהיו ליד הגדר? הוא לא חשב אולי ללכת לבקר באוגדת עזה, לבדוק כוננות? עזוב לבדוק כוננות, לבדוק שהמחסנים שלנו מלאים, שלא נצטרך לחכות לארצות הברית שבוע כך שיואילו בטובם לשלוח לנו נשק ופצצות? הכול קרה במשמרת שלו. זה שהמחסנים היו ריקים – במשמרת שלו; זה שלא ייצרו פה נשק – במשמרת שלו; זה שקרה 7 באוקטובר – במשמרת שלו. לא משנה כמה שתנסו להפוך את זה ולשנות את זה, לא משנה, בסוף זה קרה במשמרת שלו. ועכשיו, התכנסנו פה גם לדבר על התקציב, אז בואו נדבר קצת על התקציב הנהדר שאתם מעבירים. 620 מיליארד שקל עם גירעון של 4.7%. מתוך זה יש לנו קיצוצים בכל מה שלא צריך לקצץ: מקצצים בחינוך, מקצצים בבריאות, מקצצים ברווחה. במי לא מקצצים? 390 מיליון שקלים למשרד להתיישבות ומשימות לאומיות. עד היום לא יודעים מה המשימה הלאומית שלו. 118 מיליון שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל. אף אחד לא מבין למה צריך משרד ירושלים ומסורת ישראל, כשיש אותו דבר בדיוק בלשכת ראש הממשלה. בואו נמשיך: 78 מיליון שקל למשרד המורשת. מה ההבדל בין מסורת למורשת? מבולבלים? גם אנחנו. 46.5 מיליון שקל למשרד התפוצות. ריבונו של עולם, מה עושה השר הכושל הזה? יש לנו שר חוץ אחד, גדעון סער; שר חוץ בפועל רון דרמר; מה עושה משרד התפוצות? מה הוא עושה? כותב פוסטים? מטייל בעולם? הולך לכנסים? מה עושה משרד התפוצות במדינת ישראל? מעולם לא הייתה הסברה כל כך גרועה במדינת ישראל. המסבירה שלנו הפכה להיות שלי טל מירון. מסכנה, הייתה בכל פרלמנט באירופה, בהתנדבות, להסביר את מדינת ישראל, כי אף אחד לא יודע מי זה השר הזה. וכמובן אי-אפשר שלא לשכוח כמעט 11 מיליון שקלים למשרד לנושאים אסטרטגיים. מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים, ריבונו של עולם? גם בוועדה לא ידעו לענות על זה. מה עושים במשרד לנושאים אסטרטגיים? השר קרעי, אתה יודע מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים?
קריאה:
הוא ישן.
רון כץ (יש עתיד):
ששש, דממה, הוא ישן. אל תעירו את השר. אבל למי כן קיצצו? קיצצו תקציב לשיקום הצפון והדרום – כמו שאמרתי, הוא לא ראש הממשלה שלהם; קיצצו מימון למפונים; קיצצו הכנסת תרופות מצילות חיים לסל הבריאות; קיצצו צמצום צפיפות בבתי הספר – מה אכפת לכם, אלה בתי הספר שלנו; צמצמו הקמת הוסטלים לנערות בסיכון וקשישים. איך אפשר להצביע על התקציב המופקר הזה? איך אפשר ביד אחת לקצץ לקשישים בתרופות, בחינוך, וביד השנייה להעביר 390 מיליון שקלים לאורית סטרוק? איך אפשר ביד אחת לקצץ למפונים בצפון ובדרום, וביד השנייה להעביר מאות מיליוני שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל? איך אפשר עכשיו? אני אומר, גם יש שרים שאמונים על המשרדים האלה. עכשיו קיצצו להם כסף בתקציב, ולא אכפת להם? הם יצביעו בשביל להישאר בתקציב שלהם? טיפת מוסריות. יש פה שר אחד שיגיד לעצמו: לא, זה לא בסדר, אסור לקחת לקשישים, אסור להוריד בבריאות, אסור לקצץ בסל התרופות? שר אחד, אחד שיקום פה ויגיד: לא, זה לא בסדר. יש דבר כזה? איזו הפתעה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
צרצרים.
רון כץ (יש עתיד):
ששש. שלמה ישן. אל תעירו אותו. בואו נמשיך. אי-אפשר שלא לדבר על חג הפסח שקרב אלינו. היום פרסמו שהמהדורות, בכלל רשתות החדשות, צמצמו את הסיקור בנושא החטופים ב-78%. 78% זה אומר שכמעט ולא מדברים עליהם. אז גם מפה אני רוצה לפנות לאמצעי התקשורת – וגם שר התקשורת נמצא פה, אני יודע שאתם קצת בקצר, אבל אולי תוכל לעשות עם זה משהו.
היו"ר ארז מלול:
הוא לא יכול לשלוט. הוא לא יכול לשלוט בתכנים במדיה.
רון כץ (יש עתיד):
לא. אפשר לבקש כמו שאני מבקש. לבקש, לבקש.
היו"ר ארז מלול:
אתה מבקש ממנו לשלוט בתכנים במדיה?
רון כץ (יש עתיד):
לבקש. לפנות אליהם. לבקש.
היו"ר ארז מלול:
אני לא מעז לבקש כאן בקשות.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, ארז, אני מבקש כמו שאני מבקש. אני אומר: כולנו צריכים לצאת בפנייה ציבורית, תפתחו עם זה מהדורות, תסגרו עם זה מהדורות. תמצאו לזה זמן – לא משנה איך. אי-אפשר לשכוח את החטופים, שברגעים אלו נמצאים קשורים - -
היו"ר ארז מלול:
בזה יש הסכמה לאומית.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה. - - בשרשראות מתחת לאדמה, לא ראו יום ונמצאים במצב שהם הולכים ודועכים כל יום. אי-אפשר לשכוח אותם. וגם אנחנו, כשנשב לשולחן הפסח – דברו עליהם, השאירו כיסא צהוב, השאירו פתק צהוב, השאירו סרט צהוב, השאירו משהו. דברו עליהם, כי מה שקורה זה שמאוד מאוד קל לנרמל במצב המטורף שמדינת ישראל נמצאת בו, כל יום עוד חדשות ועוד פייק ניוז ועוד זה וטילים. הכול קורה פה בקצב מטורף. אבל בסוף צריך להתמקד.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אולי נחזיר אותם לפני ליל הסדר, מה אתה אומר?
היו"ר ארז מלול:
הלוואי.
רון כץ (יש עתיד):
בעזרת השם, אבל – – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
זו האופציה הכי טובה.
רון כץ (יש עתיד):
אני אגיד לך מה הבעיה עם זה, שלי. אחד מהתנאים ששר הפיתות והטיקטוק שלנו – הגיבור שהיום ניסה להרביץ לראש השב"כ – זה שהוא לא יחזור לממשלה אם לא תחזור הלחימה. פועל יוצא של לחזור ללחימה זה שמאד קשה להחזיר את החטופים. כל הדברים האלה מתנגשים אחד בשני. אם הם היו רוצים להחזיר את החטופים, הם כבר היו בבית. היו כמה הזדמנויות לעשות עסקאות. הם לא עשו אותן ועכשיו הרבה יותר קשה לעשות אותן. אז בעזרת השם הם יחזרו לפני פסח. אבל אם הם לא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות בפסח: כולנו צריכים לדבר עליהם, כולנו צריכים לחשוב עליהם, כולנו צריכים להתפלל עליהם וכולנו צריכים לעשות הכול בשביל שהם יחזרו כמה שיותר מהר, כי פה אנשים הפכו להיות קהי חושים. אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. הינה, שלמה קרעי יושב פה, אין עם מי לדבר. זה כמו לדבר עם כיסאות ריקים. ומחר בבוקר יהיו עליהם אנשים. זה לא מעניין אותם. כל אחד פה עם האג'נדה שלו: ההוא רוצה לרמוס את בתי המשפט, ההוא רוצה ליישב את עזה במתנחלים. כל אחד עם האג'נדות שלו פה, אבל לאף אחד אין אג'נדה אחת שאומרת: אנחנו רוצים להחזיר את החטופים מחר בבוקר. כי אם היו רוצים לעשות את זה, אז היו עושים את זה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
או להפיל את הממשלה על זה.
רון כץ (יש עתיד):
שלי, נו, באמת. נגמרו להם העקרונות.
היו"ר ארז מלול:
אפשר לחשוב שלא החזירו חטופים. לא החזירו. היו 59.
רון כץ (יש עתיד):
באמת תודה, ארז. ארז, תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך, רק אסור לדבר על הנושאים האלה, להשתמש בזה. אני בטוח שיושבים עכשיו בשעה זו ומנסים להחזיר את החטופים.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר ארז מלול:
גם מהקבינט המצומצם, גם במוסד, גם בשב"כ וגם בצה"ל להחזיר. הם לא עושים טובה, לא עושים טובה, עושים את חובתם האזרחים והערכית והמוסרית. להאשים את – – –
רון כץ (יש עתיד):
קודם כול, אני רוצה להודות לך.
היו"ר ארז מלול:
כאילו לא – זו חוצפה, והציבור לא יסלח לכם על זה שמשתמשים בחטופים. לא יסלח.
רון כץ (יש עתיד):
קודם כול, אני רוצה – מי זה משתמשים בהם?
היו"ר ארז מלול:
אתם עכשיו.
רון כץ (יש עתיד):
זה המשפחות שלהם. זה המשפחות שלהם, ארז.
היו"ר ארז מלול:
אתם משתמשים.
רון כץ (יש עתיד):
אני רוצה קודם כול להודות לך – – –
היו"ר ארז מלול:
זה לא יסולח. וכולם רוצים, כולל כולם, כולל כל חברי הבית. אין אחד שלא רוצה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
בגלל זה המשפחות ביקשו שאני – – –
היו"ר ארז מלול:
מה לעשות שאנחנו מתעסקים עם חיות ורוצחים? את זה לא אמרת אפילו ברמז, שיש פה את חמאס, שיש פה אנשים רוצחים, אנשים שלהגיד שהם חיות אדם זה פרגון בשבילם.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני קודם כול – – –
היו"ר ארז מלול:
זה מה שכואב לי, כואב לי עם זה. ואני בקשר עם משפחות, אני חבר של המשפחות.
רון כץ (יש עתיד):
אני קודם כול רוצה להודות לכם, ארז, להודות לכם שהחזרתם חטופים שנחטפו במשמרת שלכם.
היו"ר ארז מלול:
לא צריך להודות. לא מבקש שתודה. לא צריך. אני לא רוצה, ואני לא ביקשתי.
רון כץ (יש עתיד):
קודם כול, תודה בשמי, בשם האופוזיציה, בשם אזרחי מדינת ישראל.
היו"ר ארז מלול:
אני רוצה את החטופים. אנחנו רוצים את החטופים פה.
רון כץ (יש עתיד):
אתם רוצים את החטופים. תגידו לנתניהו: אם החטופים לא חוזרים תוך 72 שעות, אנחנו מפילים את הממשלה.
היו"ר ארז מלול:
אל תדאג, גם הוא רוצה את זה. הוא רוצה את זה לא פחות ממך. הוא רוצה את זה לא פחות ממך. הוא רוצה את זה לא פחות ממך.
רון כץ (יש עתיד):
די, מספיק. כשאתם רוצים, אתם יודעים לקפל אותו. מספיק, די. אל תזלזל באינטליגנציה של התושבים.
היו"ר ארז מלול:
בוא, איך אומרים? רון, אני מכבד ואני שומע דברים לפעמים גם – אבל הדבר הזה, זה אצלי קו אדום. ראש הממשלה ביבי נתניהו רוצה להחזיר את החטופים לא פחות ממך.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? אומרים: אנחנו לא נצביע על התקציב אם לא מביאים את החטופים. כך עושים קו אדום.
היו"ר ארז מלול:
אנחנו מתעסקים פה עם איזה ארגון, אתה יודע, עם איזה משהו? עם איזו מדינה? נאורה? תזכיר את זה לפחות אפילו ברמז.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? לא מצביעים על התקציב, לא פותחים ועדות, לא מתעסקים בשום דבר אחר עד שהם לא חוזרים. אחרי זה, תאמין לי, חמאס ייתן לנו מספיק הזדמנויות לחסל אותם עד אחרון החמאסניקים - -
היו"ר ארז מלול:
לא דיברתי על זה. בוא, אני לא נכנס לפרטים שאני לא בקי בהם, ואני לא חבר.
רון כץ (יש עתיד):
- - אבל אתם לא עושים את זה, כי זה לא נוח לכם.
היו"ר ארז מלול:
אני אומר לך ברעיון, במוסר, אין אחד פה מחברי הבית שלא רוצה את החטופים עכשיו.
רון כץ (יש עתיד):
אז תעשו מעשה. אז תעשו מעשה.
היו"ר ארז מלול:
תאמין לי שעושים. מי שצריך לעשות, עושה. מי שצריך לעשות, עושה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – – על מה אתה מדבר? אנשים בקואליציה.
רון כץ (יש עתיד):
יש פה, בשולחן הזה שיושב מולך, בשולחן הזה שיושב מולך יש אנשים שהצביעו נגד, נגד עסקת החטופים.
היו"ר ארז מלול:
נגד עסקה, לא נגד החטופים.
רון כץ (יש עתיד):
נגד עסקת החטופים. מה נגד עסקת החטופים?
היו"ר ארז מלול:
לא, נגד העסקה. אין דבר כזה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא. ארז, מי שמצביע נגד החזרת החטופים הוא נגד החטופים - -
היו"ר ארז מלול:
נגד עסקה.
רון כץ (יש עתיד):
- - שלא יהיו פה אי-הבנות בנושא הזה.
היו"ר ארז מלול:
ויש דעות כאלה במציאות. היה רוב. זו דמוקרטיה, וכל אחד יכול להביע את דעתו על איך להחזיר. לא נגד להחזיר. והיה רוב, וברוך השם, חזרו ויחזרו, בעזרת השם, בקרוב. בעזרת השם, אני מאמין בכל ליבי. בכל ליבי אני מאמין.
רון כץ (יש עתיד):
אחרי שסיימת להאמין, אני רוצה להציע לך הצעה: אם זה באמת חשוב לך ולחברים בממלכת הדגים הקפואים - -
היו"ר ארז מלול:
אם זה באמת – עוד פעם. טוב, עזוב, רון. יאללה, אני לא רוצה. אם אתה אומר לי "אם באמת", עזוב. תשאל את המשפחות אם זה חשוב. לא אותך.
רון כץ (יש עתיד):
- - אל תצביעו על התקציב אם אין עסקה. אל תצביעו על התקציב אם אין עסקה. מה כל כך מסובך בזה? זו הפוליטיקה. זו המערכת. זה המנגנון. ככה מפעילים אותה.
היו"ר ארז מלול:
כן, זה מה שחמאס רוצה. זה מה שחמאס רוצה.
רון כץ (יש עתיד):
ככה מפעילים אותה, ארז. ככה מפעילים אותה. זה הכול, פשוט מאוד. אם רוצים, עושים; אם לא רוצים, מורחים. אין בעיה. אנחנו מכירים את המריחות. נתניהו עשה מזה אומנות. זו אומנות, הדחייה שלו, של כל דבר. זו התמחות שלו. ההתמחות שלו היא לדחות. אנחנו מכירים את זה. אם אנחנו מדברים על נתניהו, בואו נדבר על הקטע החדש שלו: דיפ-סטייט. שלי, את שמעת כבר על הדיפ-סטייט?
שלי טל מירון (יש עתיד):
איזו שאלה. נאמתי על זה קודם.
רון כץ (יש עתיד):
את חלק ממנה? תגידי את האמת.
שלי טל מירון (יש עתיד):
איזו שאלה? תראה, יש לי איזו תיאוריה חדשה שאדבר עליה בנאום שלי: מי יזם את הדיפ-סטייט?
רון כץ (יש עתיד):
מי?
שלי טל מירון (יש עתיד):
אז יש כל מיני מדינות אויב מסביבנו, שמסתבר שמעורבות מאוד במה שקורה במדינת ישראל, ובקודש-הקודשים, בלשכת ראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
מי למשל?
שלי טל מירון (יש עתיד):
תשמע, מסתבר שיש מדינה שקוראים לה קטר. שמעת עליה?
רון כץ (יש עתיד):
יש לה הרבה כסף.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הרבה כסף. היא גם מממנת אזרחים ישראלים שעובדים בלשכת ראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
די, לא יכול להיות. באמת?
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – – אם זה דיפ-סטייט? שאלה.
רון כץ (יש עתיד):
האמת היא שזה באמת חמור. מה עושים עם זה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
תראה, במדינה נורמלית חוקרים את זה. במדינה פחות נורמלית, מפטרים את ראש השב"כ בגלל שהוא רוצה לחקור.
רון כץ (יש עתיד):
אוה, זה הנושא. זה הנושא. כשאנחנו מדברים על הדיפ פייק של ראש הממשלה שלנו, אז צריכים רגע להבין למה זה נולד. למה פתאום בשבועיים האחרונים יש את אטרף של סרטוני ראש הממשלה המתייחסים לעציצים ולמדרגות ולעליות ולמועדון, ואחלה טופז. אבל למה זה קורה? אני אגיד לך למה זה קורה. כי הפרשה פתאום מתהדקת סביב היועצים שלו. פתאום מגלים שהעבירו כסף ליועצים בתוך לשכת ראש הממשלה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הרבה כסף.
רון כץ (יש עתיד):
עכשיו, לא כסף קטן. אז רגע הלכתי אחורה ואמרתי: רגע, אלה אותם חבר'ה שהעבירו מזוודות לחמאס. אותם חבר'ה בדיוק. ואני שואל את עצמי: איך הם העבירו את הכסף ליועצים של ראש הממשלה? הרי זה לא בהעברה בנקאית לחשבון, כי אז היו רואים את זה כבר לפני שנתיים. אז מה הם עשו? העבירו מזוודה גדולה לחמאס ומזוודה קטנה יותר ליועצים של נתניהו? איך? איך טכנית זה קורה? עכשיו, לפיד היה ראש ממשלה. אני ראיתי את המעגלים, הייתי שם. אי-אפשר סתם להיכנס לשם ולא לעשות שם כלום. אי-אפשר שמתנה תיכנס לשם במקרה. הראש צריך לדעת. הראש צריך לדעת. ואטורי, אני מזמין אותך. אנחנו יכולים, זה בסדר. הכול טוב.
ניסים ואטורי (הליכוד):
רון, אני לא מפספס אותך.
רון כץ (יש עתיד):
לא, בסדר גמור.
שלי טל מירון (יש עתיד):
רון, רון, תקשיב. נשאלת גם השאלה. גם קיבלו כסף, הרבה כסף, גם ניסו להעלים מיסים. "הרצחת וגם ירשת".
רון כץ (יש עתיד):
הם ניסו העלים מיסים? די.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כן – – – אנשי עסקים שהעבירו להם את כסף – – –
רון כץ (יש עתיד):
בלי לדווח עליו?
שלי טל מירון (יש עתיד):
בלי לדווח עליו.
רון כץ (יש עתיד):
יש לו גם עבירות מס?
היו"ר ארז מלול:
יום בסיסה שמח, ואטורי.
רון כץ (יש עתיד):
ראש חודש זה ב-30. לא ייאמן. לא ייאמן, כי ראש חודש זה ב-30, ב-30. כי ראש חודש זה ב-30. 1. לא הזמינו אותי, אבל ראש חודש זה ב-30.
היו"ר ארז מלול:
למה לא הזמנתם? זה לא יפה. לא יפה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
מירב בן ארי הייתה.
היו"ר ארז מלול:
הינה, מירב הייתה.
רון כץ (יש עתיד):
מירב מקובלת.
היו"ר ארז מלול:
למה? זה לא יפה. לא, אולי הם לא ידעו.
רון כץ (יש עתיד):
לא נורא.
היו"ר ארז מלול:
תלמד זכות, כץ, הם לא ידעו.
רון כץ (יש עתיד):
אמרתי, לא נורא, לא נורא. אני מוחל. גם ראש החודש זה ב-30.
היו"ר ארז מלול:
השר קרעי, ידעת שהוא חצי זה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בטח שידעתי.
רון כץ (יש עתיד):
זה הצד הטוב שבי.
היו"ר ארז מלול:
טוב שאתה מודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני אומרת, שאז יש פה חוק הרווחים הכלואים. ובגלל שצריך את הכסף למדינה, אז מביאים חוק הרווחים הכלואים ומוציאים את ביבי מבית החולים. אתם זוכרים את הפרשייה הזאת?
רון כץ (יש עתיד):
כן, כן. הוא היה נראה רע כשהוא בא לפה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כל כך הרבה סקנדלים שאנחנו שוכחים. אבל הוציאו אותו מבית החולים לבוא להצביע, וכדי להכניס קצת הכסף למדינה.
רון כץ (יש עתיד):
האמת היא שזה אירוע מטורף.
היו"ר ארז מלול:
ובגלל שהוא הגיע, הוא העלה את הליכוד בעוד ארבעה מנדטים. כל הציבור היה בהלם.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אתה יותר מדי מפרגן לליכוד, שתדע. אני לא יודע מה זה – זה לא אתה.
היו"ר ארז מלול:
אני איש אמיתי.
רון כץ (יש עתיד):
אתה תישאר בנישה שלך.
היו"ר ארז מלול:
אני איש אמיתי.
רון כץ (יש עתיד):
הם סיימו את האירוע. אתה באירוע שלך וזה אירוע אחר לגמרי.
היו"ר ארז מלול:
לא, אני אגיד לך למה אני אומר לך. כי הם לא צריכים לעשות קמפיין. אתם פשוט עושים להם את כל הקמפיין ומביאים להם. ברגע שתדברו – לא על פלגנות, לא על פלגנות, לא נגד ציבורים שלמים, אני אומר לך, הכול יתאזן. אתם תורמים. אתם עושים את זה.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, לא צריך לעשות כלום, הציבור לא מטומטם. ארז, הציבור לא מטומטם. הציבור לא מטומטם.
היו"ר ארז מלול:
הם לא צריכים להוציא שקל על קמפיין. הימין, כל הימין.
רון כץ (יש עתיד):
ברור. בגלל זה, אין להם קואליציה בשום סקר, גם לא שלהם. עזוב, נו. לא יהיה. עזוב, אנחנו מבינים את האירוע. אבל רגע בואו נחזור לאירוע החמור יותר. לכאורה, קטר העבירה כסף ליועצי נתניהו. עכשיו, השאלה היא איך היא העבירה את הכסף הזה, כי זה לא דרך חשבון בנק. אז עכשיו יש איש עסקים שאומר שהוא העביר את זה דרך לוביסט של קטר ליועצים של נתניהו. למי זה נשמע הגיוני שהשב"כ לא יחקור דבר כזה? וכשהוא כן מתחיל לחקור את זה, אז מה קורה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
מפטרים אותו.
רון כץ (יש עתיד):
מפטרים את ראש השב"כ באטרף. לא נותנים דקה, מייד ישיבה, 100% קונסנזוס. אז כשאומרים שאולי יש פה ניגוד עניינים כי הנחקר לא יכול לפטר את החוקר שלו, אז רוצים גם לפטר את היועמ"שית, כי החוק כל הזמן מפריע להם לעשות את מה שהם רוצים. אז אני רוצה לומר לכם משהו: העתירה שהגשנו לבדוק בדיוק את הדבר הזה תידון בבית המשפט, ולא תהיה לכם ברירה. אם בית המשפט יפסוק להחזיר את ראש השב"כ לתפקידו, אתם תצטרכו לכבד את פסיקת בג"ץ. ואם למישהו יש ספק שלא תכבדו את פסיקת בג"ץ – אז אתם טועים, כי לא ניתן לכם להפוך את המדינה הזאת למדינת עולם שלישי. לא עבדו עליה כל כך הרבה, לא נלחמו עליה כל כך הרבה – וגם נלחמים עליה עכשיו – בשביל שאתם תגידו: לא מעניינת אותנו פסיקת בג"ץ, לא מעניינים אותנו חוקים, אנחנו מעל הכול. זה לא יקרה. הינה, אני אומר לך, שלמה, כי אתה מוביל את האירוע: מה תעשה אם בג"ץ יגיד שצריך להחזיר את ראש השב"כ?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה אתה אומר?
רון כץ (יש עתיד):
אם בג"ץ יחליט בעתירה שצריך להחזיר את ראש השב"כ, מה תעשה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בג"ץ לא יכול להגיד את זה. אין לו סמכות.
רון כץ (יש עתיד):
אם זה מה שהוא יגיד, מה תעשה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין לו סמכות.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה אין לו סמכות?
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיד לי אתה, תגיד לי. אתם האופוזיציה רוצים מדינה דמוקרטית – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתם לא רוצים? אתה לא רוצה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני עובד בשביל שתהיה מדינה דמוקרטית. אבל אתם מפרקים אותה.
רון כץ (יש עתיד):
כן. מה היינו עושים בלעדיך, שלמה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
ענה על השאלה. איזה איזון יש לרשות השופטת במדינת ישראל? איזה איזון?
רון כץ (יש עתיד):
מה זאת אומרת איזה איזון?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מחר יצחק עמית ודפנה ברק ארז יגידו: אסור לעשות ברית מילה, כי זה פוגע בחוק-יסוד: כבוד האדום וחירותו. אסור. מה תעשה?
רון כץ (יש עתיד):
הכי פשוט שיש, בית המשפט מפרש את החוקים של הבית הזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא לא מפרש. הוא ביטל חוק-יסוד בשנה שעברה. הוא לא מפרש. תגיד לי, מה האיזון שיש לבג"ץ כשהוא מבטל חוק-יסוד? מה האיזון?
רון כץ (יש עתיד):
מה זה "מה האיזון"? הוא לא מבטל סתם חוק-יסוד. הוא מבטל חוק-יסוד שנחקק בדרך-לא-דרך. למה זה לא קרה לפני זה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
תן לי איזון אחד. בג"ץ יוציא צו שאסור לעשות ברית מילה, מה תעשה?
רון כץ (יש עתיד):
זה לא יקרה, אני אסביר לך גם למה – כי מעולם לא קרה דבר כזה. חוק-היסוד שבוטל, שאתה מדבר עליו, זה חוק-יסוד שחוקקו אותו פה בשעתיים. בחופזה - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
ממש לא בשעתיים. לקח שבועות לחוקק את החוק הזה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
זה לא היה דיון אמיתי.
רון כץ (יש עתיד):
- - במהירות ולא בצורה עניינית. היה ברור שזה חוק-יסוד שכאשר חוקקו אותו בבית הזה, אנחנו אמרנו פה שהוא לא יחזיק בג"ץ.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שאלה פשוטה: יש איזונים ובלמים בדמוקרטיה בין שלוש הרשויות?
רון כץ (יש עתיד):
ברור שיש, אבל זו לא השאלה, שלמה. שלמה, זו לא השאלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה מאזן את בג"ץ? מה מאזן את בג"ץ?
שלי טל מירון (יש עתיד):
למה אתם מחסלים את שומרי הסף – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני אענה לך, רק תענה לי לפני זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני שואל אותך. אין לך תשובה.
רון כץ (יש עתיד):
יש לי תשובה, אבל תענה לי לפני זה, כי עוד מעט נגמר לי הזמן, ואני רוצה לשמוע את התשובה שלך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
התשובה שלי – מה שמאזן את בג"ץ זה אנחנו. כמו שהם יכולים להגיד – – –
רון כץ (יש עתיד):
זה לא עובד ככה. השלטון לא יכול לאזן את החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה אומר שזה לא עובד ככה, ואתה לא יודע להסביר איך זה דמוקרטיה.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני אומר לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני אומר לך שזה עובד ככה, וזאת הדמוקרטיה.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני מסביר לך שבתי המשפט מפרשים חוקים, הם לא ממציאים את החוקים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין בעיה, כשיש – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני שואל אותך, אם פה יגידו שיש ניגוד עניינים, שאי-אפשר לפטר את ראש השב"כ, כי הוא חוקר חקירה רגישה בתוך לשכת ראש הממשלה – ואתה יודע איזה חקירה חוקרים שם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא ראש הממשלה הדיח אותו. השב"כ כפוף למרות הממשלה, לא למרות ראש הממשלה. כל הממשלה הצביעה פה אחד על ההדחה שלו – – –
רון כץ (יש עתיד):
ולמי הממשלה כפופה? למי הממשלה כפופה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הממשלה כפופה לכנסת. הממשלה הצביעה פה אחד.
היו"ר ארז מלול:
הוא שר ראשון בין שווים.
רון כץ (יש עתיד):
ברור. אתם עושים מה שביבי אומר לכם. אם הוא יגיד לכם לקפוץ מהגג, תקפצו מהגג, זה ברור, אבל תבין את האבסורד פה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה לא מצליח להסביר איך השיטה שלכם היא דמוקרטית.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה "השיטה שלכם"? זאת השיטה בכל העולם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא נכון. אין דבר כזה בכל העולם שבג"ץ מבטל חוקי-יסוד. אין מדינה דמוקרטית כזאת בעולם.
רון כץ (יש עתיד):
הוא ביטל חוק-יסוד שברגע שחוקקו אותו בבית הזה אמרנו שהוא לא עובר בג"ץ.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין מדינה דמוקרטית כזאת בעולם שבה בג"ץ מבטל חוקי-יסוד. אין דבר כזה. למה?
רון כץ (יש עתיד):
נכון. הוא לא אמור לבטל אותם, אבל גם לא אמורים לחוקק חוק-יסוד הזוי כזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש איזונים ובלמים. כמו שהם – – –
רון כץ (יש עתיד):
למה מעולם לא היו הבעיות האלה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם אנחנו מאזנים אותם.
רון כץ (יש עתיד):
שלמה, למה מעולם לא היו את הבעיות האלה במדינה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
למה? כי פעם חבורה של משפטנים לא חשבו שהם אדוני הארץ. היום הם חושבים, ואנחנו מתקנים את זה.
רון כץ (יש עתיד):
אז מי אדוני הארץ החדשים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
העם הוא הריבון.
רון כץ (יש עתיד):
בקיצור, אתם. לעניין השאלה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני יודע שקשה לכם לנצח בקלפי.
רון כץ (יש עתיד):
לי קל. לי מאוד קל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה לא דבר שאתם מסוגלים, בגלל זה אתם גם מידרדרים בסקרים.
רון כץ (יש עתיד):
אז לכו לבחירות. למה אתם לא הולכים לבחירות?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם לא רוצים בחירות.
רון כץ (יש עתיד):
אני רוצה בחירות. בוא נלך לבחירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם היית רוצה בחירות, לא היית עושה פיליבסטר – – –
ארז מלול (ש"ס):
הציבור לא רוצה בחירות כל ארבע שנים. למה ללכת? הציבור לא רוצה בחירות.
רון כץ (יש עתיד):
אתה רוצה בחירות – בוא נלך לבחירות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה רוצה בחירות – תתאמץ.
רון כץ (יש עתיד):
מאוד רוצה בחירות. מאוד מאוד רוצה בחירות, ואז אתה תבין מה קורה בחוץ. מה שקרה בלשכת עורכי הדין הוא פרומו למה שיקרה במדינה. יגמרו אתכם בחוץ.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ואטורי, אתה שמעת פעם על תקציב כשההצבעות הן ב-11:00?
רון כץ (יש עתיד):
כן, זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא התחיל ב-20:00 בערב לפני כן. שמעת פעם על אופוזיציה כזאת שרוצה בחירות?
רון כץ (יש עתיד):
זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת. אתה סתם מבלבל את הציבור. זה מה שעשיתם בקדנציה הקודמת, והעברתם את זה כהחלטה בוועדת הכנסת. לא שאלתם אותנו. לא היה לנו שיקול דעת. העברתם החלטה בוועדת הכנסת על שעת הצבעה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת כץ, גם לכם הייתה ועדת כנסת, אבל אנחנו נלחמנו – – –
רון כץ (יש עתיד):
גם אנחנו, ולמרות זאת – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
משכנו אתכם פה שלושה ימים, כשבאתם עם שוקולדים שתישארו ערים, ואמילי מואטי נפלה בהצבעות בגלל שהיא נשארה עד 02:00.
רון כץ (יש עתיד):
אתה רק מחזק את הטיעון שלי. למרות שיש שעת הצבעה שאתם הנחתם עלינו, אנחנו עדיין נחזיק את המליאה ערה פה כל הלילה. ישבו פה שרים, ישבו פה חברי כנסת, ויהיו ערים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מתי? מתי בדיוק?
היו"ר ניסים ואטורי:
רק אני וקרעי פה, אחי. רק אני וקרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רק אני וואטורי.
רון כץ (יש עתיד):
קודם היה אלי, אחריו יבוא מישהו אחר. יהיו פה שרים. כולכם תתרגלו לא לישון בלילה. מה יש בזה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הקואליציה ישנה שנת ישרים.
רון כץ (יש עתיד):
מה יש בזה? ומחר בבוקר כשתהיה פה האימא של כל ההפגנות מסביב למשכן, תבין את זעם העם. רק אז תבינו את זעם העם. אתה מנותק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תמשיכו להפגין.
רון כץ (יש עתיד):
אתה מנותק, שלמה. אתה מנותק.
היו"ר ניסים ואטורי:
קרעי, תגיד לי, תתווכחו כמה שתתווכחו – אתם לא מבינים ששלושתנו הכי דפוקים שיש, במשמרת הכי דפוקה שיש, כמו בצבא, 02:00 עד 04:00?
רון כץ (יש עתיד):
זה שלך. אתה התחלת עכשיו.
היו"ר ניסים ואטורי:
זאת המשמרת של הגנבים, זאת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, האופוזיציה רוצה להמשיך לנמנם עד אוקטובר 2026.
שלי טל מירון (יש עתיד):
לא הבנתי, קראת לנו גנבים?
רון כץ (יש עתיד):
זה סלנג של הליכוד.
שלי טל מירון (יש עתיד):
התקציב שלכם, לא אנחנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם המדינה שלכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
גנבים באים ב-03:00, לא?
רון כץ (יש עתיד):
שלמה, גם אתה יודע שאם זה היה תלוי בך, לא היו מקצצים לחינוך, לרווחה ולבריאות, ומוסיפים כסף לאורית סטרוק, לשר המורשת ולעוד המצאה שיש לנו פה רק בשביל לשמור את הממשלה הזאת כמו שהיא. עם כל הכבוד, נשארה לי דקה וחצי לדבר על פרשה חדשה. שמעתם על הפרשה החדשה בצה"ל? שר הביטחון שלנו זימן אליו קצין שעבר עבירה של ביטחון מידע. מצ"ח הגיעו לחקור את העבירה של ביטחון מידע. הוא כתב מכתב לראש הממשלה, אפרופו ההזיה שנהייתה במדינה הזאת; קצין עוקף את כל שרשרת הפיקוד, פונה לראש הממשלה. מה עושה שר הביטחון שלנו? מזמן אותו אליו, כאילו הוא אחרון פעילי הליכוד, בשביל לשמוע מה קורה. איך אמור להתנהל הצבא? מה אמור לעשות הרמטכ"ל עכשיו אחרי שהוא ישב עם שר הביטחון? מה הרמטכ"ל אמור לעשות – לשאול אותו איך היה אצל שר הביטחון? מה הוא אמר לך? מה היו ההנחיות? תראו מה זה, יש לנו רמטכ"ל שנמצא חודש וחצי בתפקיד, הוא כבר צריך להיכנס לעימות חזיתי עם הממשלה ולהוציא הודעה: "אני לא מקבל הנחיות דרך התקשורת". ברור שלא תקבל הנחיות דרך התקשורת. אני מחזק את הרמטכ"ל מפה: אל תיפול לפוליטיקה הקטנה והזולה הזאת שעושים עליך עוד פעם חברי הליכוד. ומי שרוצה להבין באמת את חשיבותו של שר הביטחון שלנו, היה צריך לשבת בכנסת לפני שבוע, כשהייתה פה אזעקה. אני לא יודע מי שם לב לזה. הייתה אזעקה, ואתה יודע מי היחיד שפינו אותו? רק את ראש הממשלה. ישבתי ואמרתי: רגע, קחו גם את שר הביטחון. מה יעשה שר הביטחון שלנו? אמרו לי: לא, אין מקום בחדר. תודה רבה, חברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, בשעה מאוחרת זו, ב-02:00, 02:07, האמת היא שהנאום המצוין של רון קודם כול העיר אותי. אני מודה לך, רון, על הערנות בעקבות הנאום שלך. כל מילה, וכל הנושאים שעלו פה הם סופר-חשובים. אני אשתדל להתייחס לחלק מהדברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
פספסתי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
חבל שלא היית פה. הוא דיבר שעה. היה מרתק ומעניין מאוד. היה פה שיח שלם בנושא החטופים, והיושב בראש הקודם טען שאנחנו משתמשים בחטופים. באמת אני מזועזעת ועם צמרמורת בכל הגוף. כמי שהקימה את השדולה למען החטופים ומקדישה את מרבית זמנה לנושא הזה, אף אחד, אף אחד לא יגיד לי שאני משתמשת בהם. אני מוכנה להקדיש את החיים שלי בשביל שהם יחזרו הנה. ולכן בדיוק אני פותחת את הנאום הזה במכתב, מכתב שכתבה רעייתו של אלקנה בוחבוט לרגל יום הולדתו שהיה לפני כמה ימים, והיא ביקשה שאנחנו נקרא אותו מעל בימת המליאה. אז אף אחד מאיתנו לא משתמש בחטופים. אנחנו כלי בידיהם; אנחנו השליחים שלהם בבית הזה ובמדינה הזאת להשמיע את קולם. הייתי חייבת רגע למחות על הדבר הזה. ובצורה שאי-אפשר בכלל לחלום, הערב פורסם סרטון חדש של חמאס של שני החטופים, אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. זה סרטון ראשון שאנחנו רואים מאז שהם נלקחו בשבי לפני 535 ימים, ולפני כמה ימים אלקנה ציין יום הולדת, ורבקה, אשתו המקסימה, כתבה לו מכתב וביקשה שאני אקרא אותו, אז אני אתחיל את הדברים שלי במכתב שלה. "אהוב שלי, היום אתה חוגג 36, ולמרות שאנחנו לא יחד פיזית, אני רוצה שתרגיש את האהבה שלי, את הכוח שלי ואת האמונה שלי בכך שנחזור להתחבק בקרוב. מאז 7 באוקטובר כל יום בלעדיך הוא התמודדות קשה, אבל גם הוכחה לאהבה המחברת בינינו. ראם דוד הקטן שלנו גדל מיום ליום. הוא לא מפסיק לדבר עליך, הוא מתגעגע אליך, שואל עליך וחולם על היום שבו יוכל לרוץ שוב לזרועותיך. אני מספרת לו עליך כל הזמן, על האבא האמיץ והמדהים שאנחנו כל כך אוהבים ומחכים לו. "כל המשפחה מחכה לך. כולנו נלחמים עליך ביחד. מחכים לך בלב מלא תקווה. אתה איתנו בכל רגע, בכל מחשבה, בכל פעימה. אני לא יודעת אם אתה רואה אותי עכשיו, אבל אני רוצה שתדע שאנחנו כאן אוהבים אותך ומחזיקים באמונה חזקה שתחזור אלינו בקרוב. גם אם חשוך וקר לך, אתה אף פעם לא לבד. זה לא נתפס שאנחנו ביום ה-533 לחטיפה שלך, וקמנו לבוקר שחור של חזרה ללחימה. עם העדויות של השבים, אנחנו מבינים יותר מתמיד את הסכנות של המלחמה עבור החטופים. "ולכן ביום הזה אני רוצה לפנות לממשלת ישראל, לכל מקבלי ההחלטות, לראש הממשלה: אל תשכחו את החטופים שלנו. אל תפסיקו להיאבק להחזיר אותם הביתה. אנחנו דורשים שתעשו הכול כדי להחזיר אותם אלינו לפני כל דבר אחר שאתם עושים עכשיו. "ולכם, אזרחי ישראל, חשוב לי לומר: תודה שאתם איתנו. אל תפסיקו להשמיע קול. המשיכו לתמוך. המשיכו לדרוש את הצודק והמוסרי. האמת נמצאת פה בכיכר. כל יום שעובר הוא סבל גדול, ואנחנו צריכים את האחדות והכוח של כל עם ישראל כדי להחזיר אותם הביתה. "יום הולדת שמח, אהוב שלי. מחכה ליום ההולדת השני שלך, יום השחרור שלך, יום החזרה שלך אלינו הביתה. אני אוהבת אותך בכל ליבי ומחכה לך בכל נשמתי. אנחנו שולחים לך בלונים ומקווים שהם יפרחו גם אצלך. באהבה אין-סופית, רבקה וראם." מה אפשר להגיד אחרי שקוראים את הדברים המרגשים האלה של רעייתו של אלקנה בוחבוט? אני חייבת להגיד שנאמתי פה קודם היום בנושא של הירידה בסיקור של החטופים ב-76%. זה נאמר פה הרבה מעל הבמה הזאת. זה נתון מזעזע, וזה משהו שאנחנו כן צריכים לקחת אותו לתשומת ליבנו, כולנו, גם נבחרי הציבור, גם התקשורת בישראל. כל מי שיש לו במה, פלטפורמה ודרך לדבר על החטופים צריך לעשות זאת, לא רק בגלל שזה הדבר הנכון והמוסרי והערכי והצודק לעשות, אלא גם בגלל שהחטופים שלנו שומעים אותנו, והרבה פעמים הם מאזינים לרדיו, לתקשורת, לנאומים מעל במות כיכר החטופים, לנאומים פה, והם מחכים לשמוע שאנחנו חושבים עליהם, שאנחנו עושים הכול כדי להחזיר אותם, שלא שכחנו אותם. אם יש דבר שהחוזרים מהשבי מדברים עליו זה באמת זה – גם שהם שמעו את אימא, או את אבא, או את האח, או מישהו מדבר עליהם ומעביר להם מסר, וכמה זה חיזק אותם ברגעים הקשים. כי מה עוד הם יכולים לבקש שם בתוך הגיהינום הזה שהם נמצאים בו, בשלשלאות, מתחת לאדמה, מורעבים, בלי מים, בלי תנאים בסיסיים, מעונים, אם לא לפחות הידיעה שאנחנו עושים הכול כדי להחזיר אותם? באמת צפיתי בסרטון הערב של שני החטופים שחמאס שיחרר. אני באופן אישי חושבת שנבחרי הציבור תמיד צריכים לצפות בחומרים האלה. כמובן אם המשפחה מבקשת לא לפרסם את זה בתקשורת, אז צריך לכבד את זה, אבל כנבחרי ציבור, התפקיד שלנו זה להכיר את התמונה בכללותה וכמה שיותר פרטים, ואני חושבת שזה חשוב. בגלל זה גם עמדתי פה ואמרתי בשבוע שעבר כמה חשוב ללכת ולראות בעיניים למשל את ניר עוז, כי עד שאתה לא נמצא שם ורואה בעיניים את החצר של משפחת ביבס, את הצעצועים של הילדים בחוץ, את ההרס, את הקיבוץ השרוף הזה – הקיבוץ היפהפה הזה, שהוא התגלמות הישראליות בעיניי – שרוף ובמצב שבו הוא נמצא, אתה לא יכול להפנים ולהבין. ואני אומרת את זה לכל חברי הפרלמנט מהעולם שמגיעים לפה לישראל. השאלה הראשונה שאני שואלת אותם: האם ביקרתם בקיבוצים? האם הייתם שם? האם ראיתם בעיניים את מה שקרה? כי לראות את זה בתקשורת, או באיזה וידיאו, או באיזה טיקטוק, זו לא המציאות עצמה, זה לא החיים עצמם. אני לא איכנס פה למראות שאני ראיתי בשבועות הראשונים כשהייתי שם בקיבוצים, כי הם באמת בלתי נתפסים, והם כנראה גם ירדפו אותי כל ימי חיי, כל ימי חיי – האכזריות, הסדיזם. אין לי מילים לתאר את הנאצים הנוראיים, מפלצות החמאס וכל מי שהשתתף בטבח הנוראי הזה, מה שהם עשו. וחשוב, חשוב ללכת לשם ולראות את זה בעיניים. אחרי שפתחתי ודיברתי על אלקנה, על יוסף חיים ועל רבקה, אני רוצה להזכיר לכולנו שעברו 535 ימים מאז שהמלחמה הזאת פרצה, ועדיין, עדיין, עדיין יש לנו 59 אחים ואחיות שלנו בעזה. וכן חשוב לי להגיד שמתוך ה-59 יש עדיין שלוש נשים בעזה. אנשים קצת לא זוכרים את זה, כי מרבית הנשים שוחררו, לשמחתי. לצערי חלקן כבר לא בחיים, אבל יש לנו שלוש נשים חטופות שאינן בין החיים, ענבר, ג'ודי ועפרה, שעדיין שם. גם הן צריכות לחזור הביתה. כמו כל יתר החטופים, גם להן מגיעה קבורה בישראל, מגיע להן לחזור לאדמתנו ולקבל את מנוחת העולם שלהן, וכמובן את המקום שבו המשפחות שלהן יכולות להתייחד איתן. אני נמצאת הרבה על הכבישים, אני מגיעה הרבה דרך איילון מתל אביב לירושלים לכנסת, וכל יום שאני נוסעת שם אני רואה על הגשרים את תמונתה של ענבר הימן, זיכרונה לברכה, וכתוב על השלט שם "גם אני אישה, תחזירו אותי", כי בהסכם שהיה עד עכשיו בעסקה, היה צריך לשחרר נשים, אבל גם היא אישה, והיא עדיין לא פה, אז חשוב לי להנכיח את זה ולהגיד את זה. האמת היא שמרוב סקנדלים ואירועים בלתי פוסקים שהממשלה הזאת מביאה לנו לסדר-היום הציבורי, קשה מאוד לעקוב. קשה לעקוב. הציבור עייף,. הוא עייף מהסקנדלים הבלתי-פוסקים שקורים פה כמה פעמים ביום. ובאמת אני שואלת את עצמי שאלה מאוד בסיסית, מאוד בסיסית: כמה בושות עוד יהיו לנו מהממשלה הזאת? כמה אירועים מטורללים, לא נורמליים, בלתי נתפסים, יקרו לנו? איך יכול להיות ששר במדינת ישראל, השר לביטחון לאומי, סליחה על הביטוי, אבל כמעט הולך מכות עם ראש השב"כ? תגידו לי, זה נורמלי? מה זה הדבר הזה? זה מה שמייצג אותנו? עיני העם נשואות לאנשים האלה, לשרים בממשלה שכמעט מרביצים פיזית, והיה צריך להפריד ביניהם פיזית? איפה אנחנו נמצאים? אנחנו מטיפים פה מעל הבמה הזאת שלא תהיה אלימות במגרשי כדורגל, אבל שר בממשלה כמעט מרים יד על ראש השב"כ? איפה נשמע כזה דבר? וזו רק דוגמה אחת. יש כל כך הרבה סקנדלים בממשלה הזאת וכל כך הרבה בושות שעושים לנו, גם פה וגם בעולם. ובזמן שהממשלה הזאת, לצערי, מביישת אותנו בכל כך הרבה דרכים, הממשלה הזאת עסוקה כל היום בקמפיינים ובמסרים של איך להנדס את דעת הקהל בישראל ולהסיט את תשומת הלב קודם כול מהחטופים, כמובן, אבל באמת להתעסק בדברים שהם פשוט חתירה כנגד היסודות הדמוקרטיים של המדינה הזאת. זה כמובן אמירות על גורמי המקצוע במשרדים הממשלתיים שלנו, ועל ראש השב"כ שלנו, ועל היועמ"שית שלנו, באמת עד אחרון הפקידים; שבירה מוחלטת של האמון של הציבור בכם, בממשלה, ורואים את זה. הוא דיבר פה קודם על הסקרים – רואים את זה גם בסקרים. אולי אם מישהו מאיתנו עד עכשיו חשב שאתם עושים טעות אחרי טעות, שזה פשוט טעויות ואתם מובלים על ידי הקיצוניים בממשלה הזאת, המשיחיים וההזויים, עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב שאולי בעצם אלה לא באמת טעויות. אולי גם הדיפ-סטייט שאתם מדברים עליו חלחל לתוך הממשלה הזאת. עם כל החקירות שקורות עם קטר, ומה שקורה בלשכת ראש הממשלה, אני צריכה לשאול את עצמי שאלות קשות. מה עוד לא התגלה ויצא החוצה שאנחנו עוד נגלה? איפה הזרועות של קטר נכנסו לנו במדינה? האם הם מעורבים בעוד מקומות בממשלת ישראל, במשרדים שלנו, בהחלטות גורליות לעתיד האומה הזאת, ואנחנו לא מודעים לזה? לכן, לכן, לכן חשוב לי שיהיו שומרי סף. לכן חשוב לי שיהיו פה חקירות ללא מורא, ללא פחד. אני רוצה שיהיו חקירות. אני רוצה שאם יש דברים נוראיים ואיומים שקורים במחשכים, אנחנו נדע מהם. בגלל זה אני גם רוצה שיהיה סיקור תקשורתי חופשי, ושתהיה פה תקשורת חופשית ותאגידי ציבור שיוכלו לדבר על הדברים בצורה חופשית. אסור לנו, אסור לנו שכלי התקשורת יהיו מובלים על ידי השלטון. ובאמת חשוב לזכור שקטר, בסוף היא מדינת אויב למדינת ישראל, שהצמיחה את חמאס, אני רוצה להזכיר שהעבירה לו מזוודות של כסף – שאגב, ראש הממשלה דאג לתת להם. הם גם נתנו מקלט מדיני למנהיגי חמאס, אני רוצה להזכיר, ומממנים את הטרור במשך עשורים רבים. עד כמה חמור הנושא הזה של קטר? אני רוצה להזכיר שראש הממשלה הוא ראש ממשלה כבר 17 שנים. נכון, היו הפסקות באמצע, אבל 17 שנים הוא המנהיג העליון, שיצר את הקשרים האלה, שהידק אותם, מסתבר. אבל הכת הזאת, העיוורת, שהולכת אחרי ראש הממשלה בעיוורון מוחלט, לא מסוגלת לפקוח את העיניים ולראות את זה. ולאורך השנים אתם הצהרתם בדרכים כאלה ואחרות שארגון חמאס הוא נכס לישראל. שר האוצר אמר את זה בפה מלא: "חמאס הוא נכס". פתאום עכשיו הוא מדבר אחרת. מזוודות הכסף, כמובן – נמנעתם מלפעול כנגד פעולות טרור בעזה כלפי אזרחינו, טפטופים וטפטופים וטפטופים, ו-20 שנה של רקטות לעבר שדרות נענו בשתיקה. קראתם לזה "טפטופים", כאילו זה טיפות של גשם, טיפות ברכה של גשם שבאו עלינו מהשמיים. לא, אין בזה שום ברכה, ומדינת ישראל צריכה להגיב בחומרה ובחוזקה כשהדברים האלה קורים, ולא לאפשר למצב להידרדר. לצערי, הימין, שכל כך מתהדר בביטחון, איבד את דרכו. לא אהבת הארץ ולא עתיד המדינה זה מה שמנחה את ראש הממשלה, אנשי לשכתו והימין. וראינו שהיו כבר בשנים האחרונות הרבה מאוד פרשיות נוספות שקשורות גם לשיקולים כלכליים שנכנסים בתוך שיקולי הביטחון של מדינת ישראל, אם זה הצוללות ואם פרשות אחרות. ולכן המעורבות הקטרית בלשכת ראש הממשלה היא לא פחות מסכנה מהותית לביטחון המדינה והשתלטות של מדינת אויב על קודש-הקודשים של ביטחון ישראל. ולכן צריך לחקור את זה, שוב אני אומרת, ללא מורא וללא פחד, עד לחקר האמת, כדי שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב. ברור גם שההפיכה המשטרית שחזרה אלינו לרעה דוהרת קדימה, והרצון להפוך אותנו לאיזה סוג של דיקטטורה מלוכנית, לאומנית, משיחית, שמזכירה אגב הרבה דברים בקטר, באופן אירוני, ופוגעת בחוסן הלאומי שלנו כאומה, משסעת את הציבור שלנו ושוחקת את הערבות ההדדית והסולידריות החברתית בינינו. האם זה גם חלק מאיזה תוכנית-על של קטר? אני לא יודעת. אני כבר שואלת את עצמי הרבה שאלות, אבל כשמזכירים ערבות הדדית וסולידריות חברתית, אני חושבת שראוי לציין שמי שמראים לנו את זה יותר מכולם זה דווקא החטופים שלנו ששבו מהשבי, אותם אלה שלא עוסקים כרגע בשיקום שלהם. הם לא מצליחים לעסוק בשיקום שלהם, כי הם אלה שאומרים: עד שהחברים שלנו לא יצטרפו אלינו ולא יחזרו לכאן, לא נוכל להשתקם. זאת ערבות הדדית. ערבות הדדית זה כשאמילי דמארי אומרת לשובים שלה: תשחררו את קית' סיגל לפניי, כי הוא מבוגר והוא חלש, ואני חזקה ויכולה עוד להישאר פה. וערבות הדדית זה כשלירי אלבג אומרת לשובים שלה: אני לא מוכנה להשתחרר ולהשאיר את אגם ברגר לבד פה, אני רוצה להישאר איתה. זאת ערבות הדדית, זאת סולידריות, אלה גיבורות אמיתיות, ויש לכולנו מה ללמוד מהן. התקציב – אנחנו פה הלילה בלילה לבן בכנסת לקראת ההצבעות על התקציב. אני קוראת לו "תקציב הביזה", תקציב רע למדינת ישראל, תקציב שאני לא יכולה להבין אותו בשום צורה שהיא. אני מסתכלת על ההעברות התקציביות, על הכספים הקואליציוניים, על כל מה שקורה בתוך התקציב הזה, ואני ממש ממש מתביישת. בסוף אני רואה פה הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת שמציעים לפצות את החוזרים מהשבי בכמה מיליונים, כי החוזרים מהשבי מנהלים קמפיינים של גיוס המונים כדי שהם יוכלו להמשיך קדימה בשנים הקרובות, וזה מבייש אותי. זה מבייש אותי ששמים 130 מיליון שקל על הילולת הר מירון – שהיא חשובה, ובסדר גמור שיש אותה, אבל לא צריך לממן את זה ב-130 מיליון שקלים בעוד השבים שלנו מהשבי מנהלים קמפיין גיוס המונים. זה הזיה, הזיה, הזיה, שלא לדבר על המעגלים מסביבם. אני רואה אותם פה בכנסת. אנחנו כולנו רואים אותם. אנחנו איתם כבר שנה וחצי, האחים, ההורים, הבני דודים, הסבים והסבתות. נגמרו להם החיים. אלה אנשים שהפסיקו את החיים שלהם. הם רק במאבק להשבת החטופים. הם הפסיקו לחיות. הם הידרדרו מכל בחינה – בריאותית, כלכלית, רגשית – והתפקיד שלנו זה לדאוג גם להם, כי קרה פה משהו יוצא דופן, משהו היסטורי, משהו שלא קרה לנו בעבר, וככה צריך להתייחס אליו. צריך גמישות מחשבתית. צריך להתייחס לאירוע הזה כאל משהו שהוא שונה ואחר, לגלות את הגמישות הנדרשת ולגלות קצת קצת אמפתיה ורגש. לא יקרה כלום אם הממשלה הזאת תעבוד קצת עם הלב, תפתח קצת את הלב. התקציב הזה באמת שוחק גם את מעמד הביניים, אבל גם הרבה מאוד שכבות שונות באוכלוסייה. ואני חושבת לעצמי איך אנחנו מעבירים את התקציב הזה ומכשירים בתוכו חוק השתמטות, כי הכול קשור בכול. וגם ההשתלבות של החברה החרדית בצבא ולאחר מכן בעולם התעסוקה משפיעות על הכלכלה הישראלית חד-משמעית. חד-משמעית. ואנחנו צריכים לעזור להרבה אנשים בחברה החרדית לצאת ממעגל העוני. וכדי לצאת ממעגל העוני הם צריכים להשתלב בשוק העבודה במדינת ישראל. קצבאות מהמדינה לעולם לא יוציאו אותם ממעגל העוני. ויש נשים מופלאות, מדהימות, בחברה החרדית, שעשו את התהליך הזה, שהצליחו להשתלב פה בהייטק ובכל מיני תעשיות, הן באמת עושות עבודה מדהימה, והן מאוד מוערכות. אני מאוד מכבדת את זה ואני חושבת שצריך להרחיב את זה מאוד, לא רק לנשים בחברה החרדית אלא בכלל. אני מאוד מקווה שאני טועה במה שדיברתי עליו קודם בהקשר של קטר, ושלא נגלה עוד דברים שאנחנו עדיין לא יודעים ולא מודעים אליהם בהקשר של לאן עוד קטר חדרה בתוך מדינת ישראל ובאיזה צמתים מרכזיים היא נמצאת. לסיום, אני רוצה להגיד בהקשר של החטופים, שדיברתי עליהם רבות קודם: תמיד אני מרגישה, לא משנה כמה אני מדברת עליהם ומעל איזו במה, שזה לא מספיק, שזה צריך להיות הנושא, שבזה אנחנו צריכים לעסוק, ושכל נבחר ציבור צריך לדבר אותם כל יום וכל הזמן, וכל מהדורת חדשות וכל ועדה בכנסת. באמת אנחנו צריכים לדבר את זה הרבה יותר. מחר יש את מחאת ה-101, שזאת מחאה שקטה, של נשים בעיקר, אבל גם גברים, שמגיעים לבושים בלבן כדי להגביר את הערנות בנושא החטופים, וגם מחר פה, מחוץ לכנסת, תהיה מחאת ה-101. ואני קוראת לציבור לבוא ולתמוך בהם ולהצטרף למחאה הזאת. היא חשובה, היא אנושית, היא אמיתית, היא עוצמתית, כי השקט, השקט הזה שהם יושבים בו, הוא עוצמתי בצורה בלתי רגילה. לפעמים לצעוק זה לא כוח, לפעמים לצעוק זה לא עוצמה. לפעמים בשקט יש עוצמה. ואני רוצה לשבח אותם מפה על מה שהם עושים. זה בסוף הציבור הישראלי היפה, שמחליט לבוא לחזק את המשפחות האלה ולשבת איתן בשקט כדי להראות את ההזדהות שלו איתן. והרבה מאוד פעמים אתם תראו שם אימהות של חטופים וחטופות שכבר שבו אלינו, שחוזרות לשבת בתוך מחאת ה-101 ולתמוך בה. למשל ההורים של הרש גולדברג פולין – איזה משפחה, איזה הורים, אנשים אציליים בצורה בלתי רגילה, מקפידים להגיע למחאה הזאת, מקפידים להביע את התמיכה שלהם. הם איבדו את היקר להם מכול. לצערנו הרש, זיכרונו לברכה, נחטף בחיים, אם אתם זוכרים, מהמיגונית, אחרי שלצערנו הוא איבד את ידו, היה שם פצוע והצליח לשרוד שם כל כך הרבה זמן, ואז חמאס רצחו אותו במנהרות. היו ששת החטופים שנרצחו, לצערנו ככל הנראה כשצה"ל התקרב, והם הוציאו אותם להורג. והם מקפידים להמשיך להיות חלק מהמאבק להשבת החטופים, כי הם יודעים שזה הדבר המוסרי, הנכון, הצודק, הערכי, הישראלי, ובעיקר בעיקר היהודי לעשות. הקשבתי פה בערב לרב גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אני התרגשתי לשמוע אותו, כי הוא עמד פה באומץ ודיבר על החטופים. הוא עמד פה ואמר שאין דבר חשוב מזה, וזו היהדות. היהדות היא להחזיר אותם. עם כל זה שאני התרגשתי, ואני תומכת, אני חושבת שצריך לדעת גם לשים בסוף את המפתחות על השולחן. גם, מה שנקרא, לדפוק על השולחן ולדעת לאיים בפירוק הממשלה או האי-הצבעה על התקציב, קודם כול ולפני הכול בנושא החטופים, ולא בנושא חוק השתמטות המוני או כל מיני סחיטות קואליציוניות למיניהן שמתרחשות בבית הזה. הייתי מצפה שמפלגות בתוך הקואליציה הזאת ידעו לדפוק על השולחן ולאיים בפירוק הממשלה, לכך שראש הממשלה אחת ולתמיד יסגור את נושא החטופים, יביא אותם, את כולם, בפעימה אחת, בעסקה אחת, החיים לשיקום, המתים לקבורה. אם אנחנו ניתן לאלה שעדיין בחיים להירצח שם או למות שם, זה עלינו, עליכם, לדיראון עולם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדיי, במהלך השעה הקרובה אנחנו נתחיל בקריאה של מכתב ששלחה חנה, שהיא דודה של ענבר הימן, שנמצאת בעזה, ואחרי זה נמשיך, יש המשך מעניין. יש פרויקט של הקראה שח"כים קוראים דברים שכתבו משפחות של חטופים, ואני מקריא עכשיו משהו שכתבה כאמור חנה, שהיא דודה של ענבר. "ענבר שלנו, כמה שאני אוהבת, מתגעגעת, כואבת, נלחמת בכל הכוח שאת תחזרי. נותרת האישה הצעירה ביותר בעזה. הופקרת. מבטיחה לך, ילדה שלנו: לא נרפה, לא ננוח, לא נשקוט, ואת חוזרת במהרה הביתה. דבר לא הכין אותי לזה, אבל זאת משימת חיי, להחזיר אותך אל אימא, אבא ועידו, שכל כך מחכים לך. "ילדה אהובה ומוארת שלנו, את בכל נשימה שאני נושמת, את החמצן של חיי. אוהב אותך בכאב לאורך שארית חיי. דודה שלך, חנה." במעבר חד, לא נוכל שלא להתייחס הערב לאותו ריקוד של השר גולדקנופ בחתונה לצלילי השיר "במשטר הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים, נמות ולא נתגייס ונקדש שם שמיים". לאחר שהסרטון הזה התפרסם התחילה איזה תחרות בתוך הקואליציה מי מגנה יותר חזק את ההתנהגות של השר גולדקנופ, ובגלל שהתחרות הזאת היא כל כך מגוחכת – כי בסוף אתם הממשלה, אתם לא צריכים לגנות, אתם צריכים לפעול – נעבור פה על תגובות חברי הקואליציה לאותו ריקוד של גולדקנופ. נתחיל במי שיש לו הכי הרבה יכולת השפעה על הסרבנות החרדית לגיוס, והוא שר האוצר סמוטריץ'. סמוטריץ' כותב כך: "בושה וחרפה! לא ניתן לשתוק יותר מול האטימות, הזלזול וכפיות הטובה של השר גולדקנופ כלפי מדינת ישראל ולוחמי צה"ל הגיבורים. אני דורש" – הוא דורש – "מראש הממשלה לזמן אותו לבירור עוד הערב, להציב לו קו אדום ולשים סוף להתנהלותו המבזה". שר האוצר דורש, דורש מראש הממשלה להציב לו קו אדום. ואני שואל את שר האוצר: כסף למישהו שאומר "בממשלת הכופרים אין אנחנו מאמינים" יש לו 1.3 מיליארד לתת. יש לו. למי שאומרים "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" תוך כדי מלחמה – 75 מיליון שקלים, לטיפוח מוסדות מוכשר ופטור יש לו – אגב הם פועלים באי-סדרים מטורפים. לאלה שאומרים "נמות ולא נתגייס" – 50 מיליון שקל, ו-70 מיליון שקל לתמיכה בתרבות חרדית והגדלת סבסוד של צהרונים, שוב, שמתנהלים בחוסר שקיפות, יש לו. ולמי שחושבים שזה קידוש השם, כל הדברים האלה, יש לו 28 מיליון שקלים למנוע נשירה מהישיבות שלהם. לזה יש לו, אבל הוא דורש מראש הממשלה שיקרא לו ויציב לו קו אדום. סמוטריץ', שהוא גדול מממני, תומכי ומעודדי הסרבנות של אחינו החרדים, דורש מראש הממשלה, אבל מחלק להם כספים כאילו כלום – 1.3 מיליארד. הינה, זה סמוטריץ'. עכשיו נעבור לשאר חברי הקואליציה, שגם הם עומדים להרים את היד בעד תקציב שמתקצב ביד רחבה מאוד את אותם אלה שלא מאמינים בממשלה שלנו, לא מאמינים במשטר הציונים וחושבים שבזה שהם ימותו ולא יתגייסו הם מקדשים שם שמיים. נעבור למישהו מהמפלגה שלך, אדוני, שר החינוך יואב קיש; גילוי נאות – חבר שלי מהטייסת. כשהוא נכנס לפוליטיקה, מה היה הדגל שהוא נשא?
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה טייסת הייתם?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
110. טסנו ביחד. מה הדגל שיואב קיש נשא והניף בגאון כאשר הוא נכנס לפוליטיקה הישראלית? השוויון בנטל. זה היה הדגל שלו. כשיואב קיש רצה להיכנס לפוליטיקה, הדגל שלו היה שוויון בנטל, אז בואו נקרא מה מר שוויון בנטל קיש חושב על השר גולדקנופ. "פעם אחת זו טעות, פעם שנייה זה במקרה, פעם שלישית זה מרתיח את הדם. דווקא מכיוון שאני לא חושב שגיוס אמיתי של החרדים יכול להיות בכפייה אלא בשיח והסכמות" – הפוך ממה שהוא חשב כשהוא נכנס לפוליטיקה – "ודווקא בגלל שמדינת ישראל נמצאת במשבר נוראי מבחינת הצורך בכוח אדם בצה"ל והרצון האמיתי, הכן והצודק של חיילי המילואים לשוויון בנטל" – הינה, אתה רואה, הוא משתמש במונח – "דווקא בגלל כל זה, מרתיח לראות פעמים רבות את חוסר ההבנה של חלקים גדולים בהנהגה החרדית את האירוע. אם ההנהגה החרדית לא תלך אחרי הציבור החרדי שבחלקים הולכים וגדלים מתחנן לשינוי, הם יעשו טעות היסטורית שכולנו נשלם עליה את המחיר. אני מבין ואני גם חש חלק מהתסכול הענק של ציבור המשרתים" – הוא מבין רק חלק מהתסכול; הוא לא מבין את כל התסכול, השר קיש, הוא רק מבין חלק מהתסכול. "חובה עלינו לשנות את המציאות הנוכחית. שירים בזויים וריקודים בזויים לא מסייעים בשינוי המצב, אלא רק לוקחים אותנו אחורה". תראו, גינוי מאוד מאוד תקיף – עלק תקיף – אבל כנראה שמחר ב-11:00 השר קיש ירים את ידו בעד תקציב של 1.3 מיליארד שקלים לישיבות ששרים בהן את השירים האלה ורוקדים את הריקודים האלה. השר אלי כהן – בוא נשמע מה יש לו להגיד: "חיילינו הגיבורים מסכנים את חייהם בכל הגזרות למען ביטחון כל אזרחי ישראל. על החברה החרדית להיכנס תחת האלונקה ולשאת יותר בנטל הביטחוני על מנת לתת מענה לאתגרים העצומים שעומדים בפני מדינת ישראל. אמירות כמו ששמענו היום באירוע שבו השתתף השר גולדקנופ הן מגונות ואין להן מקום בשיח". מה אתם אומרים? מה, השר אלי כהן יצביע בעד 1.3 מיליארד שקלים לישיבות שבהן רוקדים ושרים, שהם כופרים בממשלה שלו, שזו ממשלה של כופרים, שהם לא מאמינים במשטר הציונים? כאלה ששרים "נמות ולא נתגייס"? זה קידוש השם? אני מעריך שהשר אלי כהן ירים את היד בעד התקציב הזה. בואו נראה מה יש לשר אופיר סופר להגיד. אוה, אלה דברים חריפים ביותר: גולדקנופ אינו ראוי להיות שר בממשלת ישראל. מי שאינו מסוגל להוקיע בבירור מעשה מביש כזה, לא יכול להיות חלק מהנהגת העם בשעתו הקשה ביותר. אגב, אם כך, אז נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם, כי נתניהו לא הוקיע. הוא הודה לשר גולדקנופ – באמת, תודה לשר גולדקנופ – שהוא הבהיר את הנקודה. אבל לפי השר אופיר סופר, נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם. "בעוד משפחות שכולות והורים לפצועים רואים שוב ושוב את הריקוד השפל הזה, ליבם מתכווץ מכאב ומזעם, איזה מסר זה שולח להם? ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מכבוד הנופלים? שותפות כזו? שותפות עם מי שמבזים את מדינת ישראל ומחללים את זכר הקדושים? זהו קו אדום שאין לחצות". אני שואל – אופיר סופר הוא באמת חבר יקר ואיש רציני, אבל אני שואל אותך: אופיר, כאילו, מה זה הדבר הזה? מה, זו התגובה שלך? הרי ראש המפלגה שלך סמוטריץ' חוזר פעם אחרי פעם אחרי פעם שאת הברית הפוליטית עם החרדים לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. ואתה אומר פה ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מהנופלים. אז בעצם אתה תומך בשותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות שמבזות את מדינת ישראל ומחללות את זכר הקדושים, במילותיך שלך. מה שוות כל האמירות החריפות האלה אם אתה חלק מהדבר הזה. נעבור לחבר הכנסת דן אילוז. באמת, תחרות קשה. "גולדקנופ פוגע שוב ושוב בציבור המשרת באיומים על חוק הגיוס והתקציב, בהזרמת כספים למגזר שלו ועכשיו גם בריקוד מבזה לצלילי 'נמות ולא נתגייס'. בזמן שמדינת ישראל נלחמת, כשהציבור המשרת משלם בדם, הוא דורש עוד פטורים, עוד תקציבים ויורק בפרצופם של הלוחמים. זה לא רק ניתוק – זו חציית קו מוסרי. יש לי מחלוקות עמוקות עם נציגים חרדים אחרים, אבל איתם אפשר לנהל שיח. התנהגות כמו של גולדקנופ לא שייכת לשיח. היא שייכת החוצה מהמערכת. הוא לא ראוי לכהן כשר במדינת ישראל. בימים שבהם מתקבלות החלטות דרמטיות בצמרת, מן הראוי שגם מינוי כשר ייבחן". הוא פונה ישירות לנתניהו וכותב: "אדוני ראש הממשלה, להט הריקודים – זה לא הסבר, זו היתממות. נמאס מהתירוצים. מי שפוגע שוב ושוב בלב הפועם של המדינה, בציבור המשרת, לא יכול להישאר בממשלה, נקודה". נו, ומה אתם אומרים? חבר הכנסת דן אילוז יצביע בעד התקציב, למרות שגולדקנופ הוא שר בממשלה? למרות שגולדקנופ, פעם אחר פעם, פוגע בחיילי צה"ל, בנופלי צה"ל, בפצועי צה"ל? אילוז טוען שהוא לא יכול להיות שר בממשלה וזו חציית קו אדום והוא לא ראוי. בואו נראה איך אילוז יצביע מחר על החוק. אין פה שר. נחכה. איפה הוא? הלך לישון? לא היינו רוצים שדברים כל כך חשובים של החברים שלו לקואליציה לא יישמעו. רגע, אתה לא הוצאת איזה גינוי?
היו"ר ניסים ואטורי:
כמעט נפגעתי שלא ציינת אותי.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אולי נגיע אליך, אני לא יודע, לא בטוח. אוה, אתה רוצה בינתיים, כדי שלא – אתה רוצה להביא לי את הגינוי שלך, שנקריא גם אותו?
שר התקשורת שלמה קרעי:
ניסים, בכל פעם שאני יוצא לשתות מים והוא מתלונן, תעצור לו את השעון, שיפסיק, שיחכה דקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
זה הזמן של האופוזיציה. אסור לבזבז אותו.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני השר, אתה יודע, אני לא מקריא פה הבלים – אני מקריא פה דברים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. לא היית רוצה לפספס דברים חשובים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. אגב, לא ראיתי גינוי שלך. מעניין. נעבור למה שאומר חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא-כל כך מכובד ירד מהפסים". או-אה, אנחנו רואים עכשיו התייחסות חריפה. אני חוזר, של חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא-כל כך מכובד ירד מהפסים. ראש הממשלה צריך להראות לו את הדלת החוצה. מי שלא מאמין ב'שלטון הכופרים', שלא יעז בחוצפתו להיות שר". מה אתם אומרים, אוהד טל יצביע בעד התקציב שמעביר 1.3 מיליארד שקל לישיבות שגולדקנופ מחובר אליהן, או שהשר שירד מהפסים לא יקבל את היד של אוהד טל בהצבעה על התקציב? אני מהמר שאוהד טל יצביע בעד התקציב. אני גם מהמר שאוהד טל יצביע בעד חוק פטור מגיוס, חוק השתמטות, כאשר הוא יגיע למליאה. נעבור לחבר הכנסת משה סעדה. אדוני השר, זה ממש מהמפלגה שלך, בשר מבשרך. "אי-אפשר לעבור לסדר-היום אחרי סרטון שנראה שר בממשלת ישראל רוקד לצלילי שירי תועבה". אי- אפשר לעבור לסדר-היום, אבל נראה לי שדי עברנו לסדר-היום, למרות שחבר הכנסת סעדה חושב שאי-אפשר לעבור לסדר-היום. "נמות ולא נתגייס?" – שואל חבר הכנסת סעדה – "ועוד בשעה שילדיי, יחד עם רבים אחרים מטובי ילדינו, מכינים עצמם לפרדה ממשפחותיהם לקראת כניסה מחודשת לקרב? אין בושה, אין גבול לתחתית? השר גולדקנופ היקר" – הוא חזר להיות "יקר" – "אתה לא מאמין בשלטון הכופרים? אז תתכבד ותזוז מתפקידך המפנק והמתגמל בממשלת השלטון שבו אתה לא מאמין". אוה, בואו נראה. "ואם לא תעשה זאת" – מוסיף חבר הכנסת סעדה – "אני קורא לראש הממשלה נתניהו לעשות זאת עבורך. יש גבול למה שאני, כאב לחיילים בסדיר ובמילואים, מוכן לספוג". מה הגבול שלך, חבר הכנסת סעדה? מה הגבול? יש גבול, אתה אומר שיש גבול, אבל מה הגבול שלך? הרי ראש הממשלה לא רק שלא גינה – לא, לא רק שלא הזיז את גולדקנופ מתפקידו – הוא אפילו לא גינה. אז איפה הגבול שלך, משה סעדה? אם יש גבול, מה הגבול? אתה כן תצביע בעד התקציב שנותן 1.3 מיליארד שקלים לישיבות של גולדקנופ? חבר הכנסת קרויזר, בואו נראה: "אלף התנצלויות לא יכסו את הבושה. אין מקום בממשלה למי שמבזה את מדינת ישראל ומחלל את זכר הקדושים. זהו קו אדום שאין לחצות". נראה לי, אדוני היושב-ראש, שהחברים שלך לקואליציה לא מבינים את המונח קו אדום. הם לא מבינים את המונח קו אדום, כי הם משתמשים בו – יש פה מין זילות של המונח קו אדום, כי לפי דבריהם הקו האדום נחצה גם נחצה, אבל חוץ מהודעות גינוי בטוויטר, שום דבר לא קרה. אבל, הינה: "קו אדום שאין לחצותו". בוא נראה מה יש לחבר הכנסת אלמוג כהן. אלמוג כהן, כולנו יודעים, יודע להיות מאוד חריף כשהוא רוצה; הוא יודע גם להצביע הפוך מהמפלגה שלו; יודע לצאת נגד מנהיגי המפלגה שלו – בעצם המפלגה שלו היא הליכוד, אז אני לא כל כך יודע נגד מי הוא יוצא. אבל בואו נראה מה חבר הכנסת אלמוג כהן אומר: בזמן שחיילינו הגיבורים לוחמים באויב הנאצי בשלוש חזיתות, מוצאים את עצמם שרים מפזזים בשירי כפירה ברעיון הציוני. מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה שילך הביתה. אי-אפשר לקבל מראות מסוג זה שחורכים את לבבות משפחות השכול הקדושות, מי שהקריבו את היקר מכל למען המדינה הזו. ופוגעים בחיילינו הגיבורים בחזית. אז מה, אלמוג כהן חושב שהוא צריך ללכת הביתה? מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה, שילך הביתה. נו, אלמוג כהן, אתה היית מספיק אמיץ כדי להצביע נגד ההחלטות של המפלגה שלך, בוא נראה כמה אמיץ תהיה לדרוש שהשר גולדקנופ לא ימשיך בתפקידו. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בוא נראה מה יש לה להגיד. היא מהמפלגה של שר האוצר, שהוא זה שתומך ומקדם ודוחף, בתקציב המופקר הזה, את הסרבנות של אחינו החרדים. מה אומרת חברת הכנסת וולדיגר: "מילואימניקים יושבים דרוכים, מחכים לצו 8 שיקרא להם שוב להגן על המדינה, ובינתיים שר בממשלת ישראל רוקד ושר 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים'". מודגש. "יש גבול למה שנקבל במדינה שלנו. מי שמחזיק בתפקיד בממשלה ולא מכבד את המדינה – שלא יהיה חלק מהנהגתה". אז אני רוצה לשאול את חברת הכנסת וולדיגר: מה את מתכוונת לעשות כדי לעמוד מאחורי המילים המאוד ברורות שלך? האם למשל את עומדת לבקש, או לדרוש, מראש מפלגתך סמוטריץ' להפסיק לתקצב את הסרבנות הזאת? זו הרי סרבנות. ההתנהגות של החרדים היא סרבנות לשרת בצה"ל. סרבנות – אין לזה מילה אחרת. האם את מתכוונת לבקש מראש מפלגתך להפסיק לתקצב סרבנות? Well, I can hardly believe it. ונעבור לתגובתו של ראש הממשלה, שבאמת, ראינו פה חבורה של חברי קואליציה ושרים נחושים, החלטיים, מסמנים קווים אדומים, דורשים פיטורים. בוא נראה מה ראש הממשלה – קרעי, עכשיו אתה צריך לעמוד כשאני מקריא דברים של ראש הממשלה נתניהו. "טוב עשה השר גולדקנופ שהתנער מהשיר שנוגן באירוע שבו נכח" – הוא רק נכח. הוא לא רקד, הוא לא פיזז, הוא נכח – "ואף הביע צער על כך". הביע צער, כמו שהוא הביע צער על זה שהוא הודה בפה מלא שהוא מעביר תקציבים במשרד הבינוי מהציבור הכללי לציבור החרדי. "אין מקום להשמעת שירים נגד שירות בצה"ל". שירים נגד שירות בצה"ל – אלה לא שירים על ממשלת הכופרים, אלה לא שירים על נמות ולא נתגייס, זה לא שירים שאומרים שזה קידוש השם. "נגד שירות בצה"ל". "זה הזמן לאחד את הכוחות בפנים מול האויבים בחוץ". מה אתה אומר, אדוני ראש הממשלה? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? כל החברים שלך מהקואליציה דורשים פה: קווים אדומים, פיטורים, אין מקום בממשלה – אבל אתה? "נוגן באירוע". השיר נוגן באירוע. פשוט מביך. הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא סדר העדיפויות בתקציב. לשמחתי אני מבין שמחר יעלה לקריאה ראשונה חוק שעוסק בתגמולים ליתומי צה"ל מעל גיל 21. אני רק שואל את עצמי על סדר העדיפויות. התקציב נסגר מחר, למה הדבר הזה הוא לא חלק מהתקציב? אני מקווה, מקווה, שאין פה איזו התנהגות צינית במיוחד, שמושכת את הזמן בהקשר של יתומי צה"ל. אבל הסיטואציה היא – אנחנו רואים במו עינינו – שלישיבות של סרבני גיוס, לישיבות של אנשים שחושבים שלמות ולא להתגייס זה קידוש השם, היה לממשלה זמן להביא תקציבים – שעות של דיונים כדי שמחר בבוקר יצביעו על זה – אבל ליתומי צה"ל שמעל גיל 21 כנראה לא היה זמן. זה סדר העדיפויות, ובדברים האלה צריך לטפל אחרי התקציב. נקווה באמת שבאיזשהו מקום שמרו את הכסף הנדרש כדי לפצות את יתומי צה"ל מעל גיל 21, אם בכלל אפשר לקרוא לכספים פיצוי על האובדן שלהם. אלמנות צה"ל מקבלות טיפול ביזיוני בחוק הזה. אלמנות צה"ל שעבדו בעבודות משמעותיות, עבודות מכניסות – מהן ממשלת ישראל מצפה לחזור לעבודה שלהן כעבור שלושה חודשים, כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים הן תקבלנה שכר ממוצע במשק, ואחרי שלושה חודשים הן יכולות לחזור למשרות שלהן בהייטק, בהוראה, ברפואה, כאילו הבעל שלהן לא נהרג בשליחותנו.
היו"ר ניסים ואטורי:
אם זה הובא בחשבון בתקציב, אתה תצביע בעד התקציב?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
התקציב הזה הוא רע בכל כך הרבה היבטים, אבל לפחות לפחות שידאגו לאלמנות ויתומי צה"ל.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני בוועדה המשותפת של חוץ וביטחון וכספים והבאנו את זה בחשבון. זה נכנס לתקציב, לאלה שמעל גיל 21.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
כבוד היושב-ראש, אני מקווה, ולכן בכל מה שקשור ליתומים אני נזהר בלשוני, כי מחר יש איזה שלב משמעותי – מעלים את זה פה לקריאה ראשונה – אבל בהקשר של האלמנות אין טיפול. אין טיפול. עמדתי פה על הבמה הזאת ופעמים רבות הקראתי מכתבים ששלחו לי אלמנות צה"ל ממלחמת חרבות ברזל. הן סיפרו, מעבר לאסון שפקד אותן ולאובדן, על המצוקה הכלכלית שהן נכנסות אליה, בגלל שגם העבודה שלהן היא חלק מכלכלת הבית, מכלכלת משק הבית. הן לא יכולות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה, הן לא יכולות. אמרה אחת: רציתי להיות מנהלת בית ספר, הפכתי להיות מנהלת בית יתומים. גם מתפקידה כסגנית מנהלת בית ספר היא צריכה לרדת, כי היא לא יכולה. מה לעשות? היא לא יכולה. עכשיו היא אם חד-הורית. ועוד ועוד נשים מתארות לי. סטז'רית ברפואה מתארת לי שהיא צריכה עכשיו לצאת למשמרת של 26 שעות. מה היא תעשה? מה, היא תשאיר את היתומים לבד בבית? מה היא תעשה? רצתה להיות כירורגית, עכשיו היא צריכה לבחור מקצוע אחר. מישהו מפצה אותה? ועוד מקצועות. אומרת לי מישהי שהייתה אמרגנית – מה, היא יכולה עכשיו לצאת ולהמשיך בעבודה שלה כאילו כלום לא קרה? נשים שעבדו בהייטק, הרוויחו עשרות אלפי שקלים, הן יכולות לחזור למשרה שלהן כאילו כלום לא קרה? אבל בתקציב יש שלושה חודשים משכורת ממוצעת במשק, כי כנראה לפי עמדת הממשלה, אצל אלמנת צה"ל אחרי שלושה חודשים הכול חוזר להיות כרגיל. היא תחזור לעבודה שלה, היא כבר לא חד-הורית, היא לא חוותה את האובדן הנוראי מכול. הכול בסדר, תחזרי לעבודה שלך. אז לממשלת הכופרים יש 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, 28 מיליון שקלים לנושרים, 70 מיליון שקלים למוסדות שעובדים בחוסר שקיפות ובמינהל לא תקין. לזה יש כסף, אבל לאלמנות צה"ל – שאנחנו שלחנו לשדות הקרב את הבעלים שלהן – להן אין. אחרי שלושה חודשים הן צריכות לחזור לעבודה שלהן כאילו כלום לא קרה. זה מביך, זה מעליב, זה בלתי נתפס. בלתי נתפס. לאלה ששרים "נמות ולא נתגייס" יש כסף, מיליארדים, ואלמנות צה"ל צריכות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה, כאילו הן לא איבדו את הבעל שלהן, כאילו הן כבר לא חד-הוריות. פשוט בלתי נתפס. בלתי נתפס. כשהיינו פה בפעם שעברה התחלנו לקרוא חוברת חשובה מאוד שנקראת "קווים מנחים לתפיסת הביטחון של ישראל", שנכתבה על ידי חברי למפלגה הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט וחברו הקרוב – לדעתי הוא אלוף משנה במילואים – גבי סיבוני. הגענו לעמ' 36, ובצורה מעניינת, בצירוף מקרים מעניין, הגענו לכותרת המשנה "אתגרים ואיומים פנימיים". בואו נראה: "האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? תראה מה זה, איזה משפט: האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, ואדוני השר, האם זה הזמן לשחוק את הסולידריות הפנימית? 400,000 צווי 8 מחכים למשלוח ללוחמי המילואים שלנו, והדבר הכי טוב שיש לממשלת ישראל לעשות כדי לשלוח אותם עם רוח גבית של אחדות זה לפעול בצורה הכי משסה ומפלגת שאפשר? זה הזמן הכי מוצלח לפטר את ראש השב"כ? לפטר את היועמ"שית? להחרים את נשיא בית המשפט העליון? להעביר חקיקה כל כך לא בהסכמה? זה הזמן? זה מה שהלוחמים שלנו עכשיו – שתכף בצווי 8 ממשיכים להילחם – זו הדרך לאחד אותם? "מהאיום הזה נגזרים איומים חמורים נוספים כמו אובדן האמונה בצדקת הדרך ושחיקת הלגיטימציה הפנימית לפעולות של מדינת ישראל, במיוחד בכל הנוגע להפעלת הכוח. לשחיקת הסולידריות תורמים גם שסעים נוספים שקורעים את מדינת ישראל: שסעים חברתיים )בין עשירים לעניים), שסעים של זהות נבדלת (מזרחים-אשכנזים, חילוניים-דתיים), שסעים של חזון נפרד ושל ערכים נפרדים (למשל, מחנה הימין ומחנה השמאל). לאלה צריך להוסיף את הסכנה של אובדן חלקי ארץ כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים והזנחת חבלי מולדת". "סיכונים – בתפיסת הביטחון חייבת להיות התייחסות לסיכונים שעלולים להתפתח בתרחישים מסוימים ולהפוך לאיומים קונקרטיים. עם הסיכונים האלה יש למנות שינויים במדיניות ובמשטרים של מדינות המעגל הראשון. שינויים כאלה יכולים להתרחש כתוצאה מתהליכים פנימיים במדינות האלה – תהליכים שיובילו לשינויים מרחיקי לכת לרעה בתפיסת האליטה השלטונית את יחסיה עם ישראל. התוצאה עלולה להיות חזרת התפיסה המסורתית שלפיה ישראל היא מדינת אויב. "המשמעויות הנובעות מהאיומים וממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל חלק מגבולותיה של מדינת ישראל אינם מוסכמים )למעט הגבול עם מצרים ועם ירדן) ומתבססים על קווי הפסקת אש שנקבעו ב-1949 (לבנון ועזה) וב-1967 (יהודה ושומרון ורמת הגולן). המבנה הצר והארוך של ישראל גורם לכך שגבולותיה הם ארוכים וחסרי עומק — מה שמקשה להגן עליהם. בדרך כלל הגבולות האלה אינם מתבססים על תוואים טבעיים — מה שמחריף את הקושי להגן עליהם. נוסף על כך ישנה התיישבות ספר נרחבת לאורך הגבולות, בלי שהושארו מרחבי חיץ בין הגבול לבין ריכוזי ההתיישבות. "לפי תפיסת הביטחון שגובשה בשנים הראשונות לקיום המדינה, ההתיישבות היא חלק ממערכת ההגנה המרחבית, ועליה ליצור עומק מלאכותי שתכליתו היא להשהות את האויב ולאפשר את גיוס כוחות המילואים ואת ניודם לזירות המבצעים. עם זאת, קרבת האזרחים לגבול היא נקודת תורפה שיש לה משמעות מבצעית ותודעתית" – מה שנקרא, כמעט נבואי – "לפיכך צריך לגבש תפיסת ביטחון שיש בה איזון בין תפקידם של היישובים, מערך ההגנה, לבין פגיעותם, מה שמאפשר לאויב להשיג הישגים שיש להם לכל הפחות משמעות פסיכולוגית. "היעדר העומק וקרבתם של כוחות עוינים לנכסים חיוניים במרחב הגבול מעצימים את האתגר של המודיעין: לתת התרעה מספקת הן לכוחות הסדירים לצורכי התארגנות להגנה והן לכוחות המילואים לצורכי גיוס ותנועה לחזית. "מאחר שמרכזי הגיוס וצירי התנועה חשופים לאש ישירה ועקיפה של האויב, יש לנקוט מהלכי מנע שיסייעו לנטרל את האיומים ויאפשרו לכוחות להיערך במרחב החזית". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? ראש הממשלה ב-16 השנים האחרונות נקט במהלכי מנע או שמא הוא ראה באויב שלנו נכס? "לאחר מכן תידרש העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב כדי להרחיק את האיומים ולאפשר ריכוז מאמץ אסטרטגי שמטרתו היא להוציא לפועל את המהלכים המכריעים. "הקרבה של יהודה ושומרון למרכזי האוכלוסייה ולנכסים החיוניים של ישראל מחייבת שיישמרו שם האינטרסים הביטחוניים של ישראל – גם במצב שבו יש הסכם עם הפלסטינים. אלה הם האינטרסים של ישראל ביהודה ושומרון: שמירה על ההתיישבות היהודית, היכולת לפרוס שם כוחות נוכח כל איום מתפתח ושליטה ביטחונית מלאה באזור הבקעה. השליטה בבקעה מיועדת להשיג ארבע מטרות חיוניות: להגן על היישובים היהודיים שם, למנוע היווצרות של חזית מזרחית המגיעה עד לריכוזי האוכלוסייה של ישראל שלאורך מישור החוף, לוודא ששטחי יהודה ושומרון נשארים מפורזים ולמנוע את התעצמותם של גורמים עוינים ביהודה ושומרון באמצעות הברחת אמצעי לחימה ממזרח. "ממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל נגזרות המסקנות הבאות בנוגע להפעלת עוצמתה הצבאית: א. הצורך למנוע פגיעה בריבונות, ובייחוד בזו היבשתית, באמצעות הפעלת כוח צבאי שבמרכזו יכולות יבשתיות. ב. ישנה אפשרות שישראל תידרש להתמודד עם יותר מאשר זירה יבשתית פעילה אחת בו־זמנית. ישנה אף אפשרות סבירה שהיא תיאלץ להתמודד עם שלוש זירות יבשתיות בעת ובעונה אחת: הזירה הצפונית (לבנון וסוריה), רצועת עזה ויהודה ושומרון. נוסף על כך יש להביא בחשבון את האפשרות שייווצרו זירות פעילות נוספות בחזית המערבית או בחזית המזרחית כתוצאה מחדירה משמעותית של גורמים עוינים או בעקבות תפנית אסטרטגית במרחב. ג. העיור ההולך ומתפשט במזרח התיכון ונטייתם של ארגוני הטרור והגרילה להעתיק את פריסתם אל המרחבים העירוניים צפויים להגביר את החיכוך של התמרון היבשתי, לעכב אותו ולשחוק אותו. בשל כך עלולה פעולה חזיתית להימשך זמן רב ולגבות מחירים גבוהים הן במונחים צבאיים והן במונחי דעת קהל. תמרון מהיר לעומק ואיום על מרכזי הכובד דורשים לפתח יכולת פעולה מערכתית אוגפת בקווים חיצוניים הן בתווך הימי, הן בתווך האווירי והן בתווך היבשתי. ד. נוסף על הזירות היבשתיות צפויה גם הזירה הימית, הן בחזית הלבנונית והן במרחב עזה, להציב אתגרים משמעותיים לאינטרסים של מדינת ישראל בכל הנוגע לחופש השיט ולהגנה על נכסים כלכליים. האתגר הזה עלול להחריף במציאות של תפנית אסטרטגית שלילית במדינות השכנות. במקרה כזה צפויה גם סכנה לחופש השיט בזירת ים סוף. מנגד, מיקומה ומאפייניה הגיאוגרפיים של ישראל מקנים לה גם כמה אפשרויות פעולה, ובהן: לנתק את נתיבי השיט ללבנון ורצועת עזה, לנייד כוחות בין הזירות במהירות גדולה בקווים פנימיים קצרים, להפעיל כוחות אוויר בכל זירות המבצעים מול כל איום קיים או פוטנציאלי, למנוע התבססות צבאית עוינת במרחב יהודה ושומרון וברצועת עזה ולהשתדל למנוע התבססות כזאת בחצי האי סיני, ברחבי רמת הגולן ובלבנון. אם מאמצי המניעה נכשלים ובמרחבים האלה מתהוות יכולות צבאיות קונבנציונליות, יכולה ישראל להוציא אל הפועל מהלכי מנע מקדימים". קרעי, אתה מצלם?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה מה שחסר לי, רק התמונות שלך.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
"איום הייחוס ותרחיש הייחוס – איום הייחוס כולל פעולה של אויבי ישראל בארבעה מעגלי איומים: א. איום הטרור, שהוא איום מתמשך שקיים הן בשגרה והן בחירום. הטרוריסטים מפעילים מגוון רחב של אמצעי לחימה, ובהם נשק קר ונשק חם, כולל מטענים. כמו כן, ביכולתם להפעיל נשק בלתי קונבנציונלי, כימי וביולוגי; ב. איום של מדינות שלהן צבאות סדירים שביכולתם לפעול בכל ממדי הלחימה; ג. איום בלתי קונבנציונלי – איום כימי וביולוגי בטווח הקצר ואיום גרעיני בטווח הארוך יותר; ד. איום סייבר ואיום של לוחמת מידע שנשקף הן מאויבים אזוריים והן מיריבים שמחוץ לאזורנו. "כל האיומים יכולים להתממש בנפרד או בכל שילוב שניתן להעלות על הדעת. את האיומים יכולים האויבים להתחיל לממש בעתות של שגרה, בעתות חירום ובמלחמה. תרחיש הייחוס צריך להביא בחשבון את האפשרות שיהיה צורך לפעול בו־זמנית מול מגוון רחב של איומים כפי שהוגדרו באיום הייחוס. על ישראל לבנות את העוצמה הביטחונית שלה כך שתוכל לתת תשובה לצירוף של תרחישי איומים חמורים וקיצוניים. נוסף על כך על תרחיש הייחוס להביא בחשבון שישראל תידרש לפעול עצמאית ללא כל תמיכה חיצונית. "תפיסת הביטחון צריכה לתת מענה לשילוב אפשרי של איומים חיצוניים ושל אתגרים פנימיים שכן הסכנה טמונה בשילוב ביניהם. לכן לצד מתן מענה קוהרנטי לכל איום צריכה תפיסת הביטחון לוודא שחיבור המענים מייצר סינרגיה ומבטיח ניצחון". פרק חדש, עמ' 39, "חיזוק הביטחון הלאומי – עקרונות הביטחון הלאומי של ישראל": "הביטחון הלאומי של ישראל מבוסס על כמה עקרונות שנותרו יציבים יחסית לאורך זמן לאחר שעמדו במבחן הזמן בנסיבות משתנות. את העקרונות האלה ניתן לתרגם להנחיות עקרוניות שישרתו את קובעי המדיניות בשאלות מרכזיות של ביטחון לאומי כמפורט להלן: עקרונות ביטחון צבאיים – אסטרטגיה הגנתית. מדינת ישראל תפעל לאור אסטרטגיה הגנתית שמטרתה להבטיח את קיומה של המדינה, לסכל איומים או לדחות אותם כדי לאפשר תקופות רגיעה ארוכות ככל האפשר. יוזמה ומדיניות התקפית. קיום מערכה בין המלחמות בשגרה וקיום מוכנות גבוהה להשגת ניצחון ברור במלחמה. מניעת מלחמה והרחקת עימותים. מטרת העל של ישראל היא למנוע ככל האפשר מלחמות ולהרחיק איומים. זהו עקרון יסוד בביטחון הלאומי שלה. איכות מול כמות. ישראל מצויה בנחיתות מול אויביה בכל הנוגע למשאבים חומריים ולמשאבי כוח אדם. לכן עליה לפצות על הנחיתות הכמותית באמצעות השגת עליונות איכותית. העברת הלחימה לשטח האויב. היעדר עומק, קרבה של נכסים אסטרטגיים ושל תשתיות קריטיות לגבולות המדינה וריכוזם ברצועה צרה ברצועת החוף — מה שחושף אותם לאש האויב — מחייבים העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב. קיצור משך הלחימה. הצורך להקטין ככל האפשר את הנזק לציבור ולתשתיות המדינה כתוצאה מהלחימה ולהפחית ככל האפשר את שיתוק המשק מחייב להשיג את מטרות הלחימה מהר ככל האפשר". כמו שאנחנו רואים, הממשלה הזו פועלת לכך בנחישות, במלחמה שכבר מתמשכת כמעט שנה וחצי. גבולות בני הגנה. מפת – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
– – – אמרתם: צבא קטן – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, לא אמרתי את זה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אמרת.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, ממש לא. אמרנו איכות מול כמות. נכון, מה לעשות, אין לנו כמות. גם אם אנחנו רוצים צבא מאוד גדול, עדיין הוא יהיה קטן ביחס למה שמדינות ערב שמקיפות אותנו יכולות לארגן. "גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. רוח הלחימה והאמונה בצדקת הדרך הם מרכיב יסוד בתפיסת הביטחון הלאומי. חובה לשמרן ולטפחן בכל דרך". עקרונות ביטחון חברתיים – לפני שקראתי נראה לי שאנחנו עומדים לשמוע דברים חשובים: צה"ל הוא צבא העם. מה אתה אומר, ואטורי? צבא העם או הצבא של חלק מהעם? כי מסתבר שיש סקטור שלם שמסרב להיות חלק מצבא העם. סקטור שמקבל מיליארדים, וסמוטריץ' דוחף אותו לסרב לשרת. "גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. המודל של שירות לאומי לכל, ישנם שני עקרונות מרכזיים שיסייעו להחזיק בחיים את מודל צבא העם: א. העיקרון שעל כל חלקי האוכלוסייה להיות שותפים לחובות ולעשייה בתמורה לשוויון בזכויות. מי שלא יהיה שותף, לא יהיה שווה, לא יזכה לשוויון זכויות. על פי העיקרון הזה על כל צעיר בגיל גיוס להתייצב לשירות ולצה"ל ישנה הזכות לבחור ראשון את האנשים שהוא זקוק להם מתוך המתייצבים. כל מי שצה"ל מוותר על שירותו וכן מי שפוטרים משירות צבאי ובהם חרדים וערבים, יגויסו לשירות אזרחי באחד הגופים הבאים: משטרה, מכבי אש, מגן דוד אדום, בתי ספר, בתי חולים, מוסדות סיעודיים, תנועות נוער וארגונים נוספים התורמים לכלל החברה הישראלית. "ב. העיקרון שלפיו יש להוקיר את המשרתים ובמיוחד את הלוחמים. מי שיתגייסו לצה"ל ובמיוחד הלוחמים ותומכי הלחימה, ראויים לתגמול מוגדל. בלי לזלזל בתפקידו של שום מתגייס, חייב להיות הבדל משמעותי ונראה לעין בין מי שמשרת בשירות לאומי או בתפקיד עורפי בצה"ל לבין מי שמשרת בתפקיד לחימה או בתפקיד של תומך לחימה. "עתודה לאומית – גם בהיעדר גיוס כללי צריכים כל מי שיכולים להתגייס, בין אם גויסו בגיוס חובה ובין אם גויסו לשירות לאומי או שלא גויסו בכלל, להשתייך לכוח עתודה לאומי שיופעל רק במקרי חירום קיצוניים. המשתייכים לאותה עתודה לאומית יעברו הכשרה ייעודית ורענונים לשמירת הכשירות. שמירה על שולי ביטחון". תאר לך, כבוד היושב-ראש, שבאמת, גם בישיבות של אחינו החרדיים, עוד לפני שמדברים על גיוס, צבא, שירות שלושה חודשים, כל אחד מהם היה עושה טירונות ומטווחים, על כל המשתמע מכך.
היו"ר ניסים ואטורי:
חובה לעשות טירונות. קודם כול, כולם יעשו טירונות ואז, במקרה חירום, השורות האלה נוגעות למה שדיברתי עליו, כולם יהיו כוח במקרה חירום. המחבלים לא מבחינים בין חרדי לחילוני.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חד-משמעית. אבל תוך כדי שהם לומדים בישיבה הם יכולים לעשות, אתה יודע – כל אחד ייתן שעה ביום, עם נשק ברחובות. אתה יודע איך זה מגביר את תחושת הביטחון של התושבים? רק תחשוב על זה. "הקשר הברור בין הביטחון הלאומי לבין המשך הקיום של העם ושל המדינה יחייבו גם בעתיד הנראה לעין ששיקולים של ביטחון יזכו לעדיפות על פני כל שיקול אחר. חוסר היציבות והאי-ודאויות הרבות במרחב שסובב את ישראל מחייבים שאסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה תביא בחשבון את התרחיש החמור ביותר שעלול להתגשם ותיקח מקדמי ביטחון סבירים שיאפשרו לה להתמודד עם אותו איום חמור. עם זאת, לצד הצורך להשאיר שולי ביטחון אל מול סיכוני המלחמה, צריך גם לדעת ליטול סיכונים מחושבים נוכח סיכויים לשלום. הסדרים והסכמי אמת עם מדינות שכנות יכולים להרחיב את שולי הביטחון של ישראל נוכח איומים באזור ובזירה הבינלאומית. נטילת סיכונים מחושבים משמעה השארת שוליים מספיקים שיוכלו להיות בסיס להיערכות חלופית שתאפשר להתמודד עם משברים כמו התמוטטותו של הליך מדיני. "חופש פעולה מדיני וצבאי. הסביבות האסטרטגיות שבהן פועלת ישראל הן מערכת אילוצים והזדמנויות שיש לה השפעה רבה על מידת חופש הפעולה שממנה נהנית ההנהגה המדינית בבואה לממש את יעדי הביטחון הלאומי. השגתו ושימורו של חופש פעולה על דרג המדיני והצבאי הם קריטיים, שכן בלעדיהם הם יתקשרו להתמודד עם האתגרים ולממש את היעדים. "חופש הפעולה נגזר במידה רבה מהלגיטימציה – הפנימית והבין-לאומית – שמקבלים הדרג המדיני והדרג הצבאי להפעלת הכוח. כדי להשיג לגיטימציה יש, בין היתר, לפתח ולשכלל את כלי העוצמה ה"רכים" (הכלים המדיניים, המשפטיים, הכלכליים והתודעתיים) ולהפעילם לצד המאמצים הצבאיים הקינטיים. "עקרון ההישענות העצמית הוא חיוני בהקשר של חופש הפעולה ומבטא חתירה מתמדת להגברת עוצמתה של ישראל במכלול רחב של תחומים ובמרכזם הנושא הביטחוני וזאת כדי להבטיח את היכולת של ישראל להגן בעצמה על האינטרסים החיוניים שלה ללא תלות בסיוע של כוחות זרים וללא שתידרש הסכמתם לשם כך. הסיבה, תלות בכוחות זרים מפחיתה מאוד את חופש הפעולה הצבאי. לצד אלה יש להבחין בין סיוע של כוחות זרים לבין סיוע שאינו כזה. לדוגמה, העברת אמצעי הלחימה, מתן גיבוי מדיני וסיוע כלכלי. נוסף על כך ישראל שאפה מאז ומתמיד להשיג עצמאות רבה ככל האפשר בתחום היצור הביטחוני כדי להקטין עד כמה שניתן את תלותה ביבוא." פרק חדש, "המענה לאיומים". "תפיסת הביטחון של ישראל נסמכת על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית ומכוונת להבטיח את קיומה. ליצור הרתעה אפקטיבית, לנטרל איומים אם עולה הצורך בכך ולהאריך ככל האפשר את פרקי ההפוגות בן סבבי הלחימה. עם זאת, התפיסה הצבאית של ישראל היא התקפית בשל ההבנה שבעימות צבאי לא ניתן להכריע את האויב באמצעות מגננה. "כדי להשיג תוצאות צבאיות שימחישו את ניצחונה של ישראל – עמידה ביעדי העימות, ניצחון ברמה האסטרטגית והכרעה ברמה האופרטיבית-טקטית – ויחזקו את עקרון קיר הברזל, העומד בבסיס תפיסת הביטחון, נדרשת הפעלה התקפית של הכוח. הפעלת הכוח חייבת להיעשות בנחישות, בלי לפגוע בלגיטימציה של ישראל ושל צה"ל במהלך העימותים או בפרקי הזמן שביניהם. "אשר לשרשרת הפיקוד הלאומית" – בוא תשמע – "בראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, וליתר דיוק, הקבינט המדיני-ביטחוני". בראש ההיררכיה – רגע, מה? איפה קרעי, ברח שוב?
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא ביקש אישור לצאת רגע, הוא כבר חוזר. שתי דקות, אני סופר.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
איך הוא ישמע שבראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, והוא, יש לו את האחריות הכוללת לכל מה שקורה במדינת ישראל, בטח ובטח מבחינה ביטחונית? איך הוא ישמע, איך הוא יוכל להגיד פה שבאמת זה לא בסדר שראש ממשלה לא לקח אחריות על המחדל הביטחוני החמור ביותר מאז הקמת המדינה? מה אתה אומר, אנחנו צריכים לחכות לו, או שכשהוא יחזור אנחנו נזכיר לו את זה? "הרמטכ"ל הוא הרמה הפיקודית הצבאית העליונה, והוא סר למרותה של הממשלה הן בהפעלת הכוח בבניינו. ראש שירות הביטחון הכללי וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כפופים ישירות לראש הממשלה. המפקח הכללי של משטרת ישראל כפוף לשר לביטחון הפנים. "הרעיון המסדר של תפיסת הביטחון הלאומי כולל את העיקריים הבאים: הרחבת כושר העמידה באמצעות פיתוח של כלל המשאבים המשרתים את הביטחון הלאומי; תיאום וסנכרון של כלל מאמצי הביטחון הלאומי להשגת גמישות מרבית במתן מענה לאתגרים השונים וסינרגיה של המאמץ הלאומי הכולל; יצירת הרתעה ושימורה באמצעות החזקת עוצמה צבאית המתואמת לאתגרים ונחישות להפעיל את הכוח הצבאי בעוצמה משמעותית בעת הצורך; מימוש אסטרטגיית מניעה בעיתות שגרה המבוססת על פעולה מתמשכת, גם אם בהיקף ובנראות מוגבלים, הכוללת חיזוק ההרתעה מול המרחב ומול האויבים; נקיטת פעולות להרחבת האילוצים של האויב, בין היתר באמצעות פגיעה ביכולותיו ובבניין כוחו. כל המאמץ הזה מיועד להאריך ככל האפשר את תקופות הרגיעה הביטחוניות ולתרום לניצחון בעימותים, אם וכאשר יקרו. וכשפורץ עימות, יש לנקוט פעולה מהירה להסרת האיום, ושתהיה כרוכה בנזק מועט ככל האפשר לישראל וביצירת תנאים למציאות ביטחונית משופרת ביום שאחרי. "מאמצי ביטחון לאומי. תפיסת הביטחון הלאומי היא רעיון המסדר את אופן הפעלתם של כלל מאמצי הביטחון הלאומי באופן שיבטיח את קידום האינטרסים של ישראל. הרעיון המכונן של תפיסת הביטחון מתבסס על עקרון קיר הברזל של ז'בוטינסקי, שלפיו ייתכן שלום רק במצב שבו האויבים מגיעים למסקנה שמאמציהם חסרי תכלית ומזיקים בעיקר להם וכי בדרך של הידברות יוכלו להשיג יותר מאשר בדרך של אלימות. "רעיונות נוספים המצויים בבסיס תפיסת הביטחון הם של בן-גוריון. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה שביטחון הוא לא רק צבא אלא גם חברה, כלכלה, מדע, טכנולוגיה, מעמד בין-לאומי ומדיניות חוץ. ולכן יש להגדיר את היקף המשאבים שמשקיעים בכל אחד מהמרכיבים האלה. רעיון נוסף הוא שלעולם תהיה ישראל במצב של מעטים מול רבים, ומכאן חשיבותם של כוחות המילואים בהקטנה מסוימת של הפערים הכמותיים. בעוד חיל האוויר, חיל הים ויכולות המודיעין נבנו על בסיס הכוחות הסדירים עם השלמות של מילואים, הרי כוח המחץ היבשתי נשען כמעט במלואו על חיילי המילואים. בן-גוריון קבע שני עקרונות יסוד בהפעלת הכוח הצבאי: הראשון, שיש להעביר את הלחימה מהר ככל האפשר לשטח האויב, משום שישראל היא נעדרת עומק; השני, שיש להשיג ניצחון מהר ככל האפשר בשל הקושי של כלכלת המדינה לעמוד בגיוס כללי ממושך ובשל ההבנה שישראל תתקשה לשמר לגיטימציה בקרב הקהילה הבין-לאומית להפעלת כוח לאורך זמן. "העקרונות האלה תקפים גם כיום, ולכן חובה לפעול לשימור כוח המילואים, שהוא עדיין כוח המחץ העיקרי של התמרון היבשתי, לכן גם כלי שאי-אפשר בלעדיו בשמירה על הביטחון הלאומי". מה שנקרא, הממשלה עושה עבודה מעולה – בלשון סגי נהור, כמובן – בשמירת כוחות המילואים שלנו, שהרי היא שוחקת אותם עד דק, מזמנת אותם תכף לסבב מילואים רביעי וחמישי אחרי מאות ימי מילואים, בו בזמן שהיא עושה ככל יכולתה כדי לפטור את אחינו החרדים מהשירות הצבאי. וכך יוצא מצב שעשרות אלפי מילואימניקים הולכים להיות בליל הסדר בצבא. בעלי משפחות, אנשים נשואים עם ילדים, יהיו בצבא, ואברכים צעירים לא נשואים, בלי ילדים, ישבו בבתיהם ויסבו לשולחן הסדר כאילו כלום לא קורה עכשיו במדינת ישראל. ואת כל זה הממשלה מתמרצת ודוחפת ומקדמת במיליארדי שקלים. "ביטחון לאומי באמצעות הפעלת כוח – צה"ל וגופים אחרים. ישראל תמיד מעדיפה להשתמש באמצעים מדיניים ולא באמצעים צבאיים, אולם נערכת למציאות שמלחמה תיכפה עליה בעקבות פגיעה באינטרסים החיוניים לביטחונה או בעקבות איום לפגוע בהם. רק בהיעדר יכולת לסכל איומים בדרך מדינית מפעילה ישראל כוח. "הפעלת הכוח הצבאי מיועדת להשיג את היעדים הבאים: א. להרתיע מדינות במרחב האסטרטגי של ישראל מלהפעיל נגדה כוחות או אמצעים העלולים לסכן את קיומה; ב. להגן על קיומה ועל שלמותה של ישראל בכל עימות מכל סוג שהוא, הקונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי; ג. להשיג את מטרות המלחמה, המדיניות והצבאיות, באמצעות העברת המלחמה מוקדם ככל האפשר לשטח האויב; ד. להגן על ביטחונה השוטף של ישראל מפני פעולות טרור וחבלה בכל היקף ומכל סוג; ה. להגן על האוכלוסייה ועל התשתיות האזרחיות מפני אמצעים וכוחות העלולים להיות מופעלים נגדן כדי לגרום לאבדות ונזקים. "אלה הם עקרונות הפעולה המנחים את הפעלת הכוח: א. אסור שתתקיים לחימה מכל סוג שהוא בתוך המרחב הריבוני של מדינת ישראל, לרבות אש תלולת מסלול, פיגועי טרור, תקיפות מהאוויר ולוחמה קונבנציונלית; ב. אסור שתיפגע ריבונותה של ישראל ואסור שייפגע חופש התנועה שלה בנתיבים הבין-לאומיים, באוויר ובים; ג. אסור שימצא כוח צבאי זר או כוח מזוין אחר כלשהו במרחב העורף האסטרטגי, מעבר לקו העצירה שהוגדר; ד. יש לממש את הריבונות הצבאית במרחב יהודה ושומרון, לשמור שם על הסדר ועל ביטחון ההתיישבות היהודית; ה. יש למנוע התקפה על האתרים האסטרטגיים החיוניים; ו. יש למנוע התקפה מכל סוג – פיזית או שאינה פיזית – על התשתיות הלאומיות החיוניות; ז. יש לפעול להבטחת קהילות ומוסדות יהודיים בעולם ובמקרה הצורך לפעול להגנתם; ח. יש לאפשר לדרג המדיני לקבל החלטות למען האינטרסים הלאומיים שלא תחת לחץ טרור ואלימות. "עקרונות המענה הביטחוני של ישראל לעימותים התבססו על ארבעת המרכיבים הבאים: הרתעה, עליונות מודיעינית, התגוננות וניצחון. "עקרונות של הפעלת הכוח הצבאי. המערכת הביטחונית פועלת כדי להגן על המדינה באופן רצוף בשגרה, בעיתות חירום ובעת מלחמה. לשם כך מופעלים שלושה מאמצים מרכזיים: א. התכוננות למלחמה – באמצעות בניין הכוח על כלל מרכיביו ובהם גיבוש תפיסות פעולה שייתנו מענה לאיומים הקיימים והעתידיים, מיצוי הפוטנציאל הטמון באוכלוסיית המדינה, הכשרת כוח האדם למגוון הצרכים של המערכות הביטחוניות, רכש ופיתוח של אמצעי לחימה המתאימים למגוון האיומים העולים בקנה אחד עם תפיסת הפעולה של צה"ל, ארגון צה"ל בהתאם לצורכי הפעלת הכוח, קיום שגרת אימונים ותרגילים בכל הרמות; ב. תכנון המערכה שבין המלחמות והוצאתה לפועל – זהו אחד השינויים המהותיים בדפוס הפעולה הביטחוני של ישראל. לא עוד התמקדות רק בהתכוננות למלחמה, אלא חתירה לפעולות התקפיות יזומות הנשענות על מודיעין איכותי. לפעולות ההתקפיות האלה יש שלוש מטרות מרכזיות: לדחות את המלחמה הבאה באמצעות הרתעת האויבים ופגיעה בהתעצמותם, יצירת תנאים מיטביים לצה"ל לנצח במלחמה, אם בכל זאת תפרוץ, יצירת לגיטימציה לישראל להפעיל כוח ולפגוע בלגיטימציה של האויב. בפעולות הנעשות במסגרת המערכה שבין המלחמות טמונים סיכונים לא מבוטלים מאחר שהן עלולות להידרדר לעימות צבאי נרחב. לכן מי שמנהלים את המערכה הזאת צריכים לתכנן אותה ולהוציא אותה אל הפועל בהתאם למדיניות ברורה של ניהול סיכונים; ג. מלחמה – על צה"ל להיות במוכנות גבוהה להפעיל מייד את כוחו מול כל איום כדי להגן על ריבונות המדינה ועל שלום תושביה. המשימה שלו בעת מלחמה היא לסיים את הלחימה במהירות ובהישג חד וברור שיחזק את הביטחון הלאומי, יקרין עוצמה וידחה את המלחמה שלאחר מכן. במילים אחרות, על צה"ל לסיים כל מלחמה בניצחון ברור על האויבים ובסיכול תוכניותיהם. "יש לזכור שעיקר כוחו של צה"ל נובע מרוח הקרב של הלוחמים, מאיכות המפקדים ומיכולתם להוציא לפועל תחבולות. היכולת הזאת חשובה יותר מכל שאר היכולות של צה"ל". רוח הלוחמים. שמעת, אדוני היושב-ראש? רוח הלוחמים יותר חשובה מכל שאר היכולות של צה"ל. ואין כמו הפעולות שהממשלה עושה בשבועות האחרונים כדי לחזק את רוח האחדות והרעות והתחושה שכל העם בגב שלהם – מאשר מה שהממשלה הזאת עושה. "הרתעה. הרתעת אויבי המדינה מושגת באמצעות בניית עוצמה צבאית ובאמצעות הפגנת מוכנות ונכונות להפעיל את העוצמה הזאת כדי לסכל את כוונות האויב לפגוע בריבונות המדינה בשגרת החיים בה ובביטחון תושביה". טוב, נראה לי שאנחנו נסיים כאן. רגע, סימון, אתה הבא בתור או ווליד? ווליד פה. אז אני כן, לפני שאנחנו מסיימים את דברינו – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה ספר זה? תראה לי.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
זה הספר שכתבו גדי איזנקוט וגבי סיבוני על תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מחר בבוקר, לדאבון הלב, עומד לעבור תקציב מביש. התקציב הזה מביש בכל כך הרבה אספקטים, ונדבר על שניים מהם: הדבר הראשון – התקציב הזה הוא תקציב שבמהותו הוא מעודד סרבנות לשירות בצה"ל. שר האוצר סמוטריץ' שם פה תקציב שמעודד סרבנות לשרת בצה"ל. לא רק שהוא מעודד סרבנות לשרת בצה"ל, הוא מעודד סקטור שחלק ממנהיגיו בזים לממשלת ישראל. בזים למדינת ישראל. ממשלת כופרים, הם קוראים לנו – לכם, אתם הממשלה. יושבים פה שרים שקוראים לממשלה שלטון כופרים, כאלה ששרים שירים על זה שהם לא יתייצבו בלשכת גיוס. זה התקציב שסמוטריץ' שם מחר, תקציב שמעודד אנשים לא להיות בלשכת גיוס, אנשים ששרים שירים "נמות ולא נתגייס", בשעה שהאחים שלהם יוצאים לשדות הקרב, מסכנים את חייהם ונהרגו בשדות הקרב במלחמה. הם שרים "נמות ולא נתגייס", ועוד חושבים שזה קידוש השם. התקציב הזה מעביר להם מיליארדים, מיליארדים. בו בזמן שהתקציב הזה מעביר מיליארדים לכאלה שמסרבים בתוקף לשרת בצה"ל, את אלמנות צה"ל הוא מזניח. אלמנות צה"ל, שאיבדו את היקר מכול בשדות הקרב, להן לא דואגים בתקציב הזה. להן אומרים: אחרי שלושה חודשיםתחזרו לחיים שלכן כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים מספיקים לכן כדי לחזור לעבודה שלכן. אתן כבר לא חד-הוריות יותר, אתן יכולות לחזור לעבודה. אתן לא צריכות להתאושש מאסון נוראי. שלושה חודשים ניתן לכם משכורת ממוצעת במשק, ואחרי שלושה חודשים אתן צריכות לחזור לשגרה שלכן. אז לממשלת הכופרים ולאלה שלא מוכנים לבוא ללשכות הגיוס, לנמות ולא נתגייס, יש כסף, ולאלמנות צה"ל אין כסף.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, מה עדיף, ממשלת הכופרים או ממשלת האחים המוסלמים?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני, בממשלה שלכם נהרגו אלפי אנשים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שלמה, אתה מסית על – – – מטעם הממשלה - -
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אלפי אנשים נהרגו.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - לפני שהם חשבו על זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני? ממש לא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
רגע, הבא בתור מוכן?
היו"ר ניסים ואטורי:
בוקר טוב, ווליד טאהא. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
קרעי, אתה שר תורן עכשיו?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בחצי השעה הקרובה. תעלה, תספר לנו מה האיזונים והבלמים שיש לשיטה הדמוקרטית שלכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
15 דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש. אתה יודע, שלמה, אני מתפלא לשמוע אותך. יכול להיות שאתה באופן אישי לא בקי בכל הפרטים, אבל אני חושב שאתה כן בקי בכל הפרטים. כי כאשר הבוס שלך ביקש לסתום את הפיות שלכם מלהגיד עלינו מילה אחת רעה, כולכם מילאתם פיכם מים ושתקתם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
העובדות – – – אני אמרתי – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עכשיו, משא ומתן עם הבוס שלך לחתימה על הסכם קואליציוני תקדימי, היסטוריה של כניסת מפלגה ערבית לקואליציה – זה היה דווקא עם הבוס שלך ולא עם הצד השני.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ווליד, אף אחד לא – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דרך אגב, שלמה, הם העזו לדבר איתנו רק לאחר שאתם עשיתם זאת, באמת בעוז רוח.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת דוידסון, סליחה רגע, סליחה. אסור לצלם וידיאו. אתה גם סגן – או שאתה מצלם את קרעי? קח אותו החוצה, תעשו סרטון ביחד.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, הוא מכחיש, הוא מכחיש.
היו"ר ניסים ואטורי:
אסור לצלם, אסור לצלם במליאה וידיאו.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יום אחד אנחנו נדבר על הכול, שלמה, על האחים המוסלמים שאתה רצית לשבת איתם בקואליציה אחת - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – את הבחירות, אני אמרתי יום למוחרת הבחירות – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - על ההיסטוריה של חתימה על הסכם קואליציוני עם מפלגה ערבית. רעידת אדמה פוליטית במדינת ישראל – הליכוד הולך לחתום על הסכם קואליציוני עם מפלגה ערבית. נו, בחייאת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, מאז הבחירות אני אמרתי במפורש – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ניהלנו משא ומתן של שעות איתכם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בשום פנים ואופן לא.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואתה יודע למה זה לא התממש – לא כי אתם לא רציתם, כי השותפים הפשיסטים שלכם – ויש גם ביניכם פשיסטים – השותפים הפשיסטים שלכם אמרו לכם שזה לא יעבוד, זה לא ילך. אגב, הם אותם אנשים שהחזירו אתכם למלחמה מיותרת, כי התנאי שלהם היה: אנחנו נשארים בקואליציה רק אם חוזרים למלחמה. לענייננו, הצעת התקציב שאנחנו דנים בה היא הצעת תקציב גרועה בלשון המעטה. מיליארדי שקלים מועברים למערכת החינוך החרדית, ולא שיש לי בעיה עם זה. דווקא יש לי בעיה עם החרדים מכיוון אחר – אותן מפלגות שהרימו את הדגל החברתי, שזעקו את זעקת החלשים. מילא אתה, שלמה, הזנחת את האוכלוסיות החלשות, מילא, התעלמת מהן, אבל המפלגות החרדיות, שמייצגות באופן מובהק את הציבור החלש בחברה היהודית, גם הן שותפות לכם, לתעלולים שלכם, להתעמרויות שלכם באוכלוסיות החלשות? לא שיש לי בעיה עם זכותם של החרדים לתקציבים, אך מאוד צורם ומאוד מרגיז שאותם חרדים, אותן מפלגות חרדיות שהרימו את דגל המגן על האוכלוסיות החלשות, אותן מפלגות שהרימו את הדגל החברתי, אותן מפלגות שאמורות היו להגן על האוכלוסיות החלשות ללא הבדל בין גזע, דת ולאום, אותן מפלגות סמכו את ידן ונתנו הכשר לשוד התקציבי הנוראי ביותר שנעשה אי פעם נגד האוכלוסייה הערבית במדינה, שגם היא מהאוכלוסיות החלשות, ואולי החלשה ביותר מבין כל אוכלוסיות המדינה. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד של השר הגזען סמוטריץ' כאשר החליט לקצץ 15% מתקציב תקאדום 550, שאושר בהחלטת ממשלה לחברה הערבית. המפלגות החרדיות נתנו הכשר להחלטתו של השר הגזען המורשע בן גביר כאשר החליט לבטל את התוכנית למיגור הפשיעה, שמספרה 549, על סך 2.5 מיליארד שקלים. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד הנוראי שביצעה השרה להגנת הסביבה השקרנית עידית סילמן על תקציבי החברה הערבית תקאדום סביבתי; אגב, היא בעצמה הייתה שותפה להכנת התוכניות האלה. המפלגות החרדיות אף הסכימו להסטת התקציבים שנשדדו לטובת רשויות חרדיות. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד הנפשע שעשתה השרה מאי גולן בתקציבי החברה הערבית במשרדה. זה קרה לא מזמן, לפני ימים אחדים. כלומר, אותן מפלגות חרדיות שהתיימרו לייצג את האוכלוסיות החלשות בקואליציה הנפשעת שלך, שלמה קרעי, הקואליציה הנפשעת שמנהלת את המדינה מזה שנתיים וחצי – המפלגות החרדיות חתמו, הסכימו ונתנו הכשר לעוול המכוון שעושה הממשלה הנוכחית נגד החברה הערבית בישראל. לאיש בקואליציה הנוכחית לא אכפת שהפשיעה משתוללת וגובה מחיר דמים כבד מנשוא. אזרחים אינם יכולים להילחם בפשיעה. אזרחים נורמטיביים, תמימים, אינם יכולים להילחם בפשיעה. אזרחים אינם יכולים להילחם בפרוטקשן; אזרחים אינם יכולים לאסוף נשק לא חוקי; אזרחים אינם יכולים למנוע מכירת נשקים מבסיסי צבא וממרכזי ביטחון של המשטרה. מי שיכול לעשות את זה זה המדינה, והמדינה תחת הנהגת נתניהו סמוטריץ' ובן גביר, בהכשר שנתנו המפלגות החרדיות ובהסכמתן, איננה רוצה ואיננה מעוניינת לעשות זאת. הנושא השני שאדבר עליו הוא החזרה למלחמה, עם כל התמונות הקשות, המזעזעות והבלתי-אנושיות של ילדים הרוגים ושל נשים הרוגות. בנימין נתניהו נכנע שוב ושוב לגזענים, לכהניסטים ולפשיסטים שבממשלתו, שהתנגדו באופן קבוע וסדרתי לכל עסקה ולכל ניסיון להפסקת המלחמה. החזרה למלחמה הייתה תנאי פוליטי מפלגתי של סמוטריץ' ושל בן גביר, ולמעשה נתניהו העדיף את העברת התקציב שאנחנו דנים בו עכשיו והמשך השותפות עם בן גביר וסמוטריץ' על פני החזרת החטופים. נוסף לכך, נתניהו נכנע לאותם חניכי כהנא שמנהלים בפועל את ממשלתו. הוא ממשיך בפעילות הלא-חוקית של ישראל בשטחים הכבושים, גם על ידי תוקפנות נפשעת של המתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית וגם בהקמת עוד התנחלויות, שמהוות הפרה בוטה לחוק הבין-לאומי. לפני יומיים פרצו מתנחלים לפנות ערב אל בית של משפחה פלסטינית בתל רומיידה בחברון והשתלטו עליו. בני המשפחה הפלסטינית, שיצאו מהבית לסעודת אפטר אחרי יום של צום, חזרו לבית שלהם אך גילו שהמתנחלים השתלטו עליו. הצבא מנע מהם, מהפלסטינים, להתקרב לעבר הבית שלהם. הם פנו למשטרה כדי להתלונן, אך במשטרה סירבו לקחת מהם תלונה והפנו אותם למת"ק – מפקדת התיאום והקישור. מדינת ישראל שבויה בידיהם של מחרחרי מלחמות, של אנרכיסטים, של אלה שרוצים להביא את עמי האזור למלחמת גוג ומגוג ואין-סוף של שפיכות דמים, אולם מסיפור ימיה של ההיסטוריה למדנו – קרעי, אתה דוקטור בתחום הזה – שצבאות כובשים יכולים להרוג, יכולים לעשוק, יכולים להתעמר, יכולים להרוס בתים ואף למרר את חייהם של העמים הנכבשים, אך דבר אחד הכובשים אינם יכולים לעשות: הכובשים אינם יכולים לדכא בקרב העם הנכבש את השאיפה לחופש ולחירות. וזה מה שיקרה גם במקרה של הסכסוך הישראלי–פלסטיני. לכן, המלחמה הזאת צריכה להסתיים, כי לסכסוך הזה אין פתרונות צבאיים. הסכסוך הזה צריך להסתיים בהקמת מדינה פלסטינית חופשית לצד מדינת ישראל. שתי המדינות יחיו בשלום ובביטחון. שלום עושים עם אויבים ולא עם חברים. אני אף פעם לא ראיתי שתי מדינות ביחסי חברות שחתמו על הסכם שלום. שלום עושים בין אויבים ולא עם חברים. לסיכום, השר קרעי, המהלכים שמקדמות הקואליציה והממשלה שלך לאחרונה, החוקים אשר מקודמים והאופן שבו הם מקודמים, מעידים על דבר אחד: מדינת ישראל דוהרת להיות דיקטטורה, ולא רק כלפי החברה הערבית – כי כלפי החברה הערבית היא כל הזמן הייתה כזאת; לא הייתה לנו דמוקרטיה כמו שחשים אותה האזרחים היהודים, אבל ישראל הולכת להיות דיקטטורה גם כלפי האזרחים היהודים. תראה איך אתם מתנהלים היום עם אלה שמביעים התנגדות למדיניות של הממשלה שלך. רק להביט ולראות איך מתנהלים איתם, אז אתה יודע איך, שלמה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כשאתה מביע התנגדות, מה אנחנו עושים לך?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא יודע. מה יהיה – אני לא יודע.
היו"ר ניסים ואטורי:
אבל הוא אזרח – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני יודע ברגע זה, אבל מה יהיה איתי בעוד שבוע? בעוד שנה? אין לי שום מושג. אני יודע שברגע זה אני עדיין עומד מולך. אגב, אתם מקדמים חוקים שכאן לא ייראה אף ח"כ ערבי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, שלא יהיה תומך טרור.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתם מקדמים את החוקים האלה. כל מי שמתנגד למדיניות של הממשלה שלך הוא תומך טרור; כל מי שאומר לא למדיניות הפשיסטית של בן גביר וסמוטריץ' הוא תומך טרור, ולא רק זה – הוא חותר תחת יסודות המדינה. ולא כך הם פני הדברים. כל אזרחי המדינה, יהודים וערבים, ישלמו את המחיר הכבד של הדיקטטורה המתהווה במדינת ישראל. בדקתיים שנשארו לי, היושב-ראש, החברה הערבית יוצא לחופשת החג, חג סיום חודש רמדאן, בתחילת השבוע הבא. יכול להיות שזה ייפול ביום ראשון או שני, ובכל מקרה, זה יוצא בתחילת השבוע. אני פניתי, וגם יו"ר סיעת חד"ש-תע"ל ד"ר אחמד טיבי – פנינו ביחד ליו"ר הכנסת וביקשנו שהכנסת תתחשב בזה שהח"כים הערבים לא יהיו נוכחים במליאה בשבוע האחרון של היציאה לפגרה, ועל כן שלא יביאו לכאן חוקים בעייתיים שהיינו אמורים להיות שותפים בהצבעה נגדם, שישתדלו הפעם לכבד את החג של המוסלמים ושל חברי הכנסת המוסלמים. הנושא האחרון – משרד החינוך קבע את יום חמישי, כלומר ארבעה ימים אחרי החג, מועד חזרה ללימודים. אני מתפלא, מראשון עד רביעי חופשה, ואז חוזרים ליום חמישי. אתה יודע, בחג משפחות יוצאות לחופשות, וסביר להניח שחלק מהן לא יספיק לחזור, אז איפה ההיגיון לקבוע את יום חמישי כיום חזרה ללימודים, בעוד שיכלו לעשות את תחילת הלימודים ביום ראשון ולסגור את היום הזה, לפצות על היום הזה בהזדמנות אחרת בימות השנה? אבל לחזור ליום כשאנחנו יודעים מראש שמרבית התלמידים לא יוכלו להתייצב בבתי הספר זה סתם בזבוז של יום לימודים. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לילה טוב לכולם, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
דרך אגב, בקשר לדיקטטורה – לנואם הקודם, ווליד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ווליד, לפני שאתה יוצא, אני רוצה לספר לך משהו.
היו"ר ניסים ואטורי:
אחלה דיקטטורה, ישראל, בסביבה הזאת. אתה יודע, יש לך את סוריה, עזה – כל מיני מקומות שאפשר לחיות בהם.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה תהיה כמוהם בדיוק.
היו"ר ניסים ואטורי:
איך? איך? כשהייתי פה בכנסת העשרים-ושלוש - -
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הם המודל לחיקוי שלך.
היו"ר ניסים ואטורי:
- - אני דיברתי, תאמין לי, אני דיברתי כאן – אתה צעקת משם. נשאר אותו הדבר. אתה בחופש, לא בחופש.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה ההבדל בין בן גביר לבין אסד, שברח? מה ההבדל?
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה חוקים אפשר לעשות כשאתה לא תהיה פה, תגיד לי.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה אותו דבר בדיוק. אותם אנשים, אותו חושך.
היו"ר ניסים ואטורי:
מדינת ישראל שומרת על כל אזרחיה. תאמין לי, אם נעשה חוקים – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אפילו שלמה לא יתווכח עם זה.
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה חוקים נעשה כבר כשאתה לא תהיה פה? תגיד לי, איזה חוקים?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אנא עארף?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אין פה מים.
היו"ר ניסים ואטורי:
סדרנים, אפשר מים לדובר? הוא כבר צמא, עוד לא התחיל לדבר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, יש לי הרבה זמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לו 25 דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שפרית, קורל, לילה טוב לכולם. אני רוצה לספר לך משהו, ווליד. לפני 15 שנים, אולי קצת יותר, הכרתי בן אדם מדהים מקלנסווה. היום הוא דוקטור, קוראים לו אחמד נאטור. אחמד נאטור הקים אגודת שחייה בקלנסווה לחברה הערבית, ובמשך שנים רבות ביחד הקמנו אירוע ספורט מדהים שנקרא משחה לשלום, שוחים לשלום. היינו עושים תחרות פעם בשנה בווינגייט – ילדים מהחברה הערבית, ילדים מהחברה היהודית, נקרא לזה. זה היה ממש ממש מוצלח. הפסקנו את זה כי פשוט עברתי לדברים אחרים בחיים. לפני חודש ימים אח של אחמד נאטור, שהוא אדם נורמטיבי, מנהל מכירות בקוקה קולה, שלושה ילדים, נרצח בקלנסווה. ירו בו שמונה יריות, ואחרי זה גם השכילו לדרוס אותו כמה פעמים כדי לוודא הריגה עד הסוף. הוא היה אדם כמוך, כמוני, אתה יודע, יוצא בבוקר לעבוד, חוזר בערב הביתה. אין לו עסקים, לא מעורב עם אף אחד. התלבשו עליו. כנראה יש להם במשפחה אדמות וכסף ורצו לסחוט מהם. לא הצליחו ורצחו אותו. באותו יום שרצחו את אח של אחמד נאטור, רצחו שחיין שלי מטירה, שגדל אצלי באגודה – איהם נאסר, ילד מדהים בן 25, שהיה אלוף ישראל ב-50 גב לבוגרים. היה שיאן ישראל לנוער, הבן של לילי המדהימה. משפחה מקסימה. סטודנט. ילד מדהים נרצח על כלום. על כלום. כשאתה מדבר על הפשע בחברה הערבית, אנחנו צריכים להבין טוב טוב טוב, גם מי שגר בכפר סבא, ברעננה ובנתניה, שזה לא ייגמר שם. זה יתפשט ויהיה בכל מדינת ישראל. אם מדינת ישראל לא תעצור את הפשע המאורגן הזה – הוא כבר לא מאורגן, הוא הפך להיות, לדעתי הוא בלי שליטה כבר – אם לא יעצרו את זה, זה יגיע אלינו. לכן, חייבים לעצור את זה, אבל בממשלה הזאת זה לא יקרה. זה לא יקרה כי זה לא מעניין אף אחד. יש לנו שר לביטחון פנים – ביטחון לאומי – באופן אישי אני מתבייש בו, כמו הרבה מאוד במדינת ישראל. הוא פשוט לא יעשה שום דבר כדי שזה יקרה, ואנחנו רואים את המספרים. חבל שלקחו את התוכנית המדהימה של סגלוביץ', שבאמת עשתה שכל, וגם התחילה להוריד את המספרים, ופשוט גנזו אותה מטעמים של אגו ולא מטעמים מקצועיים שטובים למדינת ישראל. אנחנו רואים את זה בכל דבר. אנחנו רואים את זה בתקציב, אנחנו רואים את זה בכל המשרדים, וצר לי על זה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
על זה בדיוק דיברתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כן, אני שמעתי אותך, ובגלל זה אמרתי לך: חכה רגע, כי רציתי להגיד לך באופן אישי מה עברתי באותו יום, לפני חודש, עם אח של חבר טוב מקלנסווה ושחיין, ילד מדהים מטירה. התקציב הזה, חברים, תקציב 2025, זה לא תקציב. מי שהיה בוועדת הכספים – אני לא יודע כמה מכם היו, אבל ישבתי המון המון שעות בוועדת הכספים. היום האחרון היה היום של התקציב הכי פרובלמטי. למה הוא פרובלמטי? כי הוא תקציב שהכי קל לגנוב ממנו, לשדוד אותו, וזה התקציב של משרד החינוך. במשרד החינוך יש אלפי תוכניות. אלפי תוכניות. אתה יכול לשתול בתוכניות בחוכמה – לא בטיפשות, בחוכמה הם עשו את זה – שהכסף יהיה מוסט לסקטור מסוים על ידי תבחינים. תבחין, פשוט. אתה יכול לקבוע אזור מגורים מסוים, אתה יכול לקבוע – כל מה שהם רוצים. כשישבתי שם מהבוקר עד כמעט הלילה, בכל סעיף הבנתי שהכסף מוסט לאן שהם רוצים. אז קודם כול, זה שוד מאורגן. דון קורליאונה פשוט החליט שהוא מפזר לו שליחים בכל מיני משרדים; אחד מהם יושב פה, השר שלמה קרעי, שר התקשורת. בכל משרד הוא שם מישהו אחר כדי שיוכל לשלוט בשוד הזה. סכום התקציב של מדינת ישראל הוא חסר תקדים – 619 מיליארד שקלים. יבואו ויגידו שזה בגלל המלחמה – אני מסכים; יבואו ויגידו שזה בגלל שצריכים לדאוג למילואימניקים, לצבא. אבל זה לא המצב. אמיתי זה לא המצב. לא משנה למי אתם מצביעים – אתם מצביעים לליכוד, אתם מצביעים לרע"מ, אתם מצביעים ליש עתיד – לכולם לוקחים את הכסף, הכסף של הילדים שלנו, הכסף של העתיד שלהם. אז הכסף לא יהיה מופנה לחינוך של ההורים של היושב-ראש ולהורים שלך ולהורים שלי לבריאות, לרווחה. הם מחלקים את הכסף כאילו זה כסף של אבא שלהם, כאילו אנחנו אוויר. זאת ממש לא חלוקת כספים של ממשלה; זאת חלוקת כספים של מאפיה. מאפיה. שוב הם פוגעים במעמד הביניים. צריך להבין שכשפוגעים במעמד הביניים, במי פוגעים? באלה שמשלמים מיסים, באלה שעובדים, באלה שמחזיקים את המדינה. הרי בסוף המדינה הזאת, 20% מחזיקים 80% מהמדינה. אנחנו, ה-20% שמשלמים את המיסים מהמשכורות היותר-גבוהות, מחזיקים 80% מהמדינה. אז הם פוגעים במעמד הביניים עבור אינטרסים צרים, פוליטיים וסקטוריאליים, תוך הפקרה של מעמד הביניים, העובדים הצעירים, הגמלאים. מנסים להצדיק את זה ומדברים כל הזמן על מס עבאס. ווליד, אתה זוכר? ווליד, אתה זוכר את הסיפור?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בעוד רבע שעה אני צריך להתחיל צום.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רק רוצה ליישר פה קו. כשהם מדברים כל הזמן על 53 מיליארד שהולכים למס עבאס, זה בולשיט, הרי.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, ברור שזה בולשיט.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בסוף היה מדובר על 30 מיליארד לחמש שנים, תוכנית חמש-שנתית. אז מספרים פה על 53 וחוזרים על זה כל הזמן. הרי זה שקר. אבל גם הכסף הזה שהלך לחברה הערבית – בוקר טוב, עידית - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
בוקר טוב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - גם אם הכסף הזה הלך לחברה הערבית, צריך להבין למה הוא הלך: הוא הלך לפיתוח, לפיתוח כלכלי, חברתי, וגם זה לחמש שנים; הוא הושקע בתחומים כמו חינוך, תחבורה ציבורית, תעסוקה, בינוי, בשביל לייצר יותר ויותר הזדמנויות לחינוך איכותי, ואחר כך, אחרי החינוך האיכותי, זה מביא להשכלה גבוהה, לאקדמיה, לתעסוקה, והתעסוקה הזאת מביאה כסף למדינת ישראל. כלומר זה לייצר לצעירים בחברה תקווה והזדמנות להשתלב בשוק העבודה, בהייטק, במקצועות נחשקים אחרים, כדי שאחר כך ישלמו מיסים למדינת ישראל. ברגע שבן אדם עובד, הוא פחות צריך קצבאות, וכשהוא עובד ולומד הוא מתרחק מאלימות ומפשיעה. זה אינטרס של מדינת ישראל, זה אינטרס שלנו, של כולנו. אבל אחרי שדיברתי על כל השקרים האלה שסיפרו על הכספים של החברה הערבית, מה עושים עכשיו? עושים את זה לחברה החרדית, אבל בדיוק הפוך. מה מעודדים בכספים האלה? מעודדים בטלנות, אי-עשייה. כולם צריכים להבין, אנחנו נמצאים בצומת גורלי לעתידה של מדינת ישראל, לא רק בהיבט הביטחוני והחברתי אלא גם ובעיקר בהיבט הכלכלי. שני הנושאים שמונחים על השולחן – גיוס חובה ושילוב לימודי ליבה – הם לא רק עניינים אידיאולוגיים או פוליטיים, הם נוגעים ישירות לחוסן של המשק הישראלי, לכושר התחרות שלנו בעולם ולשגשוגם של הדורות הבאים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שפלח משמעותי מהאוכלוסייה לא ייקח חלק שווה בנטל, לא בשירות הצבאי ולא בשוק העבודה. נושא הגיוס הוא לא רק עניין של צדק חברתי, אלא עניין של חוסן לאומי. צה"ל הוא צבא העם, ככה אנחנו מגדירים אותו. מגיע עולה, קצין בצבא שמעודד מילואים, שעושה מילואים, שחברים שלו עושים מילואים, אני לא מאמין שהמפלגה שלו תרים יד בצורה כלשהי לחוק השתמטות.
היו"ר משה סולומון:
בוקר טוב, אדוני.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בוקר טוב, אדוני. צבא העם הוקם, וכך הוא צריך גם להישאר, כצבא העם. האמירות "נמות ולא נתגייס", שמקבלות כאן איזשהם חיזוקים משרים מסוימים – הרוב לא – אין להן מקום בחברה הישראלית.
היו"ר משה סולומון:
צריך להיות "נמות אם לא נתגייס".
סימון דוידסון (יש עתיד):
בדיוק, אדוני, בדיוק ככה. כשיותר ויותר קבוצות באוכלוסייה לא מתגייסות וחוגגות בריקודים, מי שנושא בנטל אלו בעיקר המגזרים שמשרתים שוב ושוב – החברים שלך, החברים שלי. מילואים על גבי מילואים בזמן שאחרים משוחררים מהחובות שלהם. זה מצב בלתי נסבל ולא הוגן. רק בשבוע שעבר נודע כי חברת הסייבר Wiz, שנוסדה על ידי אסף רפפורט, נמכרה לגוגל בעסקה חסרת תקדים של 32 מיליארד דולר. מדובר בחברת טכנולוגיה שהוקמה כאן בישראל על ידי ישראלים וצמחה על בסיס ההון האנושי האיכותי שישראל טיפחה במשך עשרות שנים. אבל שלא נשכח שבדיוק לפני שנתיים Wiz החליטה להעביר את חשבונותיה העסקיים לחו"ל, והשאירה בארץ רק את מה שנדרש לפעילות השוטפת: שכר, עובדים, שכירות והוצאות שונות. למה? למה היא עשתה את זה? כי גם חברות גדולות וחדשניות מבינות שהאקלים הכלכלי והמדיניות הנוכחית מקשים על צמיחה והמשכיות. עכשיו אני שואל את כולנו שאלה שצריכים לשאול את כולם, גם אותנו, חברי ועדת החינוך: איך ישראל תמשיך לייצר חברות כמו Wiz, כמו צ'ק פוינט, כמו מובילאיי, אם אנחנו מגדלים כאן דור שלם שאין לו גישה ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית? איך נישאר מעצמה טכנולוגית אם הממשלה ממשיכה לממן חינוך לא רלוונטי לשוק העבודה? נוסיף לזה את משבר הגיוס – יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות צבאי או לאומי והנטל נופל על כתפיים מצומצמות יותר. בדיוק אותן קבוצות שכן נושאות בנטל הן גם אלה שמניעות את הכלכלה. זה מעגל מסוכן, שמערער את הביטחון הכלכלי של המדינה בטווח הארוך. אם לא נבטיח שכל ילד בישראל ילמד לימודי ליבה, אם לא נדאג שכל צעיר יתרום למדינה, הצמיחה שלנו תיפגע, ובמקום שישראל תהיה הבית של הסטרטאפ שיכבוש את העולם, אנחנו נישאר מאחור. אנחנו יוצרים כאן דור שלם של אזרחים שתלויים לחלוטין בקצבאות ובסיוע ממשלתי. ראיתי את זה בעיניים בתקציב של משרד החינוך, במקום לחנך אותם להיות שותפים ביצירה, ביזמות, בכלכלה משגשגת. למה? למה זה קורה? כי במקום לנהל מדיניות כלכלית וחינוכית אחראית, הממשלה עסוקה בכיבוי שרפות פוליטיות ובהתמסרות ללחצים קואליציוניים. הגיע הזמן לשינוי. חייבים שינוי. הגיע זמן לאחריות של כולנו. ישראל לא תוכל לשרוד כמעצמה כלכלית אם לא נוודא שכל אזרח מקבל השכלה שתאפשר לו לעבוד, להתפרנס ולהיות חלק מהמשק. ישראל לא תוכל לשמור על ביטחונה אם יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות לאומי או צבאי. אני קורא לממשלה: אל תשימו שיקולים פוליטיים לפני טובת המדינה. לצערי זה המצב, זה מה שקורה. תובילו רפורמה אמיתית. תחזקו את הצבא, תחזקו את החינוך, תבטיחו עתיד שבו כל אזרח ישראלי יהיה שותף בביטחון ובכלכלת המדינה. בלי זה לא תהיה לנו כלכלה ולא תהיה לנו מדינה חזקה. הציבור צריך להבין את המשמעויות של התקציב הזה: העלאת המע"מ מ-17% ל-18% אומרת שכל מוצר וכל שירות יהפכו ליקרים יותר; הפחתת התקציבים לחינוך ובריאות – פחות תקנים, פחות השקעה בבתי החולים הציבוריים, יותר עומסים להורים שלנו, לנו – אנחנו כבר מתבגרים, מה לעשות – יותר עומסים בבתי החולים הציבוריים, יותר ויותר משפחות שלא יוכלו לממן חינוך איכותי לילדיהם. בואו נסתכל רגע על עצמנו. הגענו במדינת ישראל למצב שבו אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו חינוך מדעי, בעיקר, ברמה גבוהה, אנחנו לוקחים שיעורים פרטיים. פשוט לוקחים שיעורים פרטיים. אין כמעט הורה – ובואו נהיה אמיתיים ונסתכל על עצמנו; אני בטוח שגם אצל עידית זה ככה וגם אצלךְ זה ככה וגם אצלךָ ככה וגם אצלי וגם אצל חברת הכנסת מזרסקי – משקיעים בילדים בשיעורים פרטיים. תעשו חשבון כמה זה עולה. מדובר על בסביבות 10,000 שקלים בשנה לילד – שיעורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית, בפיזיקה בגיל מסוים. כולנו עושים את זה. למה אנחנו עושים את זה? כי מה שמקבלים בבית הספר לא מספיק. הכיתה גדולה מדי, אין שוויון, יש הטרוגניות. אתה רוצה שהילד שלך יתקדם – אתה משקיע בו. הייתי עכשיו בליטא, באסטוניה. אלה לא מדינות עשירות. אתה מסתכל: כיתות של 18 ילדים בכיתה; מורה עם עוזר; משקיעים בילדים אחרי בית הספר, בבית הספר עצמו, לא בחוץ, בחיזוק הילדים. ככה לא צריכים כל הזמן לרדוף אחרי שיעורים פרטיים. אתם יודעים, בכל עיר – ואני בדקתי את זה – יש עשרות מורים פרטיים שמתעסקים רק בהוראה פרטית. אין לי בעיה עם זה, אבל ברגע שזה הפך להיות משהו שהוא רוחבי בכל מדינת ישראל, אני אומר לעצמי שיש פה בעיה, ואנחנו לא מטפלים בה. הממשלה מדברת על צמיחה, אך בפועל התקציב הזה מעמיק את הפערים הכלכליים, פוגע ברווחת התושבים ומשעבד את מעמד הביניים לטובת סקטורים מקורבים. במקביל לחלוקה הפוליטית חסרת האחריות של התקציב, אנחנו רואים התרחבות מסוכנת של הגירעון התקציבי, גירעון שתחילה סמוטריץ' הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4% וזינק ל-4.7%, עם אפשרות לגדול ל-4.9% – גידול של כמעט יותר מ-25% בסוף. זה נשמע לכם אולי 0.5% לפה או לשם, אבל מדובר בעשרות מיליארדים, עשרות מיליארדים. המשמעות המיידית של זה היא הורדת דירוג האשראי של ישראל, ריבית גבוהה יותר על החוב הלאומי, וכבר בתקציב 2025 אנחנו נשלם – תקשיבו טוב למספר, אדוני היושב-ראש – 75.7 מיליארד שקלים על החזרי חוב. 75 מיליארד שקלים על החזרי חוב אנחנו נשלם בשנה הקרובה. זה מה שאזרחי מדינת ישראל ישלמו על ההורדה של דירוג האשראי. והדבר הזה גם פוגע ישירות במשק הישראלי, כי בסוף אתה מעלה מיסים בגלל זה, אין לך ברירה, והאזרחים צריכים לשלם יותר כסף על כל מוצר. וזה הגלגל, הגלגל הזה פשוט לא נעצר. אומנם אנחנו במלחמה, וצריך להיות אמיתי, והעלויות עולות, אבל האמת היא שאין לכם תירוצים. במקום להשקיע את הכספים בהורדת יוקר המחיה, בדיור בר-השגה, בשיפור מערכת הבריאות והחינוך, הממשלה הזאת בחרה להמשיך במדיניות של חלוקת כספים קואליציוניים חסרת רסן למגזרים מצומצמים, בלי למצמץ, תוך התעלמות גסה מצורכי הרוב המוחלט של אזרחי ישראל.
היו"ר משה סולומון:
לאן הולכים הכספים הקואליציוניים? לחינוך, לתרבות, למכינות – בדיוק לדברים שדיברת עליהם בעצמך. אתה צודק. למה יש כספים קואליציוניים?
סימון דוידסון (יש עתיד):
פשוט יש לי עוד שש דקות, אבל אגיד לך רק במשפט.
היו"ר משה סולומון:
יש לך עוד הרבה דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי בוועדת החינוך, ראיתי את הכספים הקואליציוניים. למשל כתוב שם "ארגוני נוער" – אמרתי: וואו, ארגוני נוער זה חשוב. מה גיליתי? זה הולך לארגוני נוער חרדיים.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
למה? הם לא צריכים?
היו"ר משה סולומון:
גם הם צריכים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
למה? הילדים שלך לא צריכים? הילדים שלי לא צריכים?
היו"ר משה סולומון:
לא, זה גם וגם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
למה רק לחרדים? למה רק לחרדים?
היו"ר משה סולומון:
אגיד לך למה. אגיד לך למה – כי אם הם לא מקבלים בבסיס התקציב – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
הם לא מקבלים דרך התקצוב הרגיל.
היו"ר משה סולומון:
נכון, הם לא מקבלים תקצוב רגיל, אז אתה נותן קואליציוני. קואליציוני מחלקים – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
סימון, אתה, כן צריכה להיות לך אג'נדה של לתת לכולם ולתת חינוך. דיברת שנייה לפני כן על הנושא של המורים הפרטיים ועצם העובדה – זה בכלל אירוע, צריך לטפל במעמד המורה בישראל, לתת שכר שהוא שכר טוב - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל אין. לא נשאר כסף.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - כדי שמורים לא יצטרכו לבוא וללמד אחרי שיעורים פרטיים, לתת יום לימודים ארוך כדי שבאמת יוכלו ללמד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל עידית, ברגע שאתה מחלק מיליארדים – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אבל זה לא קשור, זה לא קשור לכסף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בטח שזה קשור לכסף.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה לא קשור לכסף לתנועת נוער כזאת או אחרת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, זה סתם, זה סעיף קטן שנתתי לו.
היו"ר משה סולומון:
רק אגיד לך שאתה צודק, אתה צודק – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני יכולה להראות לך – סימון, אם תרצה אני יכולה לשבת איתך – ברחל בתך הקטנה את תקציבי הממשלה הקודמת, לדוגמה, והשוואתי לתקציבי הממשלה הנוכחית. אתה תראה קואליציוני שם, אתה תראה קואליציוני כאן, אתה תראה מה הלך שם, אתה תראה מה הלך כאן, ואתה תבחן את זה ותבדוק את זה. אגב, סבסוד מעונות יום, שאז הגדירו ולא נתנו – גם היום פה לא נותנים. אתה מבין? גם היום החברה החרדית – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
תיתן לי זמן. היא לוקחת לי את הזמן.
היו"ר משה סולומון:
אנחנו נאפשר לו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הינה, עכשיו בדיוק אקריא לך מספרים, טוב? כנראה שאת לא יודעת.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, אני יודעת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תקציב הישיבות – על תוספות אני מדבר איתכם – 717 מיליון שקלים; תוכנית למניעת נשירה מישיבות – 35 מיליון, תוספות; תמיכה בתרבות יהודית חרדית, תוספות – 70 מיליון. זה רק מהכספים הקואליציוניים; גרעינים תורניים – 10 מיליון; הגדלת הסבסוד במסגרת תוכנית צהרונים ניצנים – 50 מיליון.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
שימו את הנתונים של הממשלה הקודמת – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
33 מיליון – מענק לירושלים; החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני מביאה לך פלט של הממשלה הקודמת, תגיד לי כמה קיבלו גרעינים תורניים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תביאי לי, בסדר. החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון שקלים לטובת טיפול בנוער בסיכון, אבל לא בנוער בסיכון חילוני, חס וחלילה; תלמידי ישיבות מחו"ל – 60 מיליון שקלים; תמיכה בפנימיות של ישיבות, של משרד החינוך – 60 מיליון שקלים; תרבות תורנית, המשרד למשימות לאומיות – 49 מיליון שקלים; עוד תקציב של מניעת נשירה מישיבות, של משרד החינוך – 28 מיליון שקלים; הקמת כיתות חרדיות – תוספת של 25 מיליון שקלים; סליחות ול"ג בעומר, המשרד לשירותי דת – 21 מיליון שקלים; מוסדות הפטור, משרד החינוך – 20 מיליון שקלים. זה הכול תוספות. מדרשות ליהדות, משרד ההתיישבות – 16.5 מיליון שקלים; תלמידי ישיבות ההסדר – 11 מיליון שקלים; מורשת הרב דרוקמן – 8.5 מיליון שקלים. תגידו, מה זה קשור למלחמה? מה זה קשור למצב שאנחנו נמצאים בו, המספרים האלה? לא היה אפשר לחכות שנה עם כל זה? אי-אפשר עם כל הדברים האלה. אם אתם חושבים שזה כל כך חשוב, למה היה צריך לעשות את זה עכשיו? למה לשים אצבע בעין לכל מעמד הביניים? את מי בצעם משרתת הכנסת? אראה לכם את סדרי העדיפות של הקואליציה – חוקים שאתם מאיצים עכשיו, בכל הכוח: החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – מאוד מאוד חשוב עכשיו, בכל הכוח – אושר היום בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, וצפוי להתקבל במליאה עד סוף מרץ; החוק להרחבת החסינות לחברי הכנסת – מאוד מאוד חשוב – סטטוס: מקודם בוועדת הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה עד סוף מרץ; חוק לשינוי שיטת הבחירה של נציב תלונות הציבור על שופטים – אושר לאחרונה בקריאה שנייה ושלישית, או-טו-טו יעבור; חוק מח"ש, להעברתה מהפרקליטות למשרד המשפטים – הסטטוס שלו: בהכנה לקריאה ראשונה בוועדה; חוק הפגיעה בתקשורת, והלך עכשיו שלמה קרעי, שבמקום להתעסק באמת בתקשורת – איך הוא הולך לפגוע בתאגיד, זה מה שהכי חשוב לו, לפגוע בתאגיד השידור הציבורי – הסטטוס שלו: הועבר בטרומית, אבל למזלנו, בינתיים עוצרים את זה. ועוד ועוד ועוד. אין לי הרבה זמן, יש לי שתי דקות. בשתי הדקות אני רוצה לדבר מליבי כאזרח מדינת ישראל. אני יושב בבניין הזה כבר שלוש וחצי שנים. הגעתי לפה באמת ברצון עז וגדול אחרי שעשיתי תפקיד גדול בספורט הישראלי, כדי לקדם ולעשות רפורמות ולחזק את הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי, ובעיקר את הספורט הישראלי, כי אני מאמין בכל נשמתי שילד חייב להיות עסוק מהדקה שהוא יוצא מבית הספר ועד לרגע שהוא שם את הראש שלו על הכרית והולך לישון. אני יודע שכשילד עסוק הוא לא מגיע לא לפשע, לא לאלימות, לא לסמים, לא לאלכוהול – לא למקומות הכי קשים שאנחנו לא רוצים כהורים שהילדים שלנו יגיעו אליהם. הדבר הכי מזעזע שקורה בתקציב הזה – למרות הנתונים החמורים של העלייה במקרי ההתמכרויות, בעיקר לסמים ולאלכוהול, משרד הביטחון הלאומי החליט, בהחלטה מטומטמת, לקצץ 60% מתקציב שמטפל בנושא של מניעה של סמים ואלכוהול. אותם נציגים בפריפריה ובערים שמטפלים בילד בקצה בהסברה, בחיבוק, במניעת הידרדרות של אותו ילד להתמכרויות, אותם אנשים הולכים להיות מפוטרים; מעל 1,000 אנשים, שלא מרוויחים הרבה כסף אבל עושים עבודת קודש ברשויות, ויש להם נתונים טובים מאוד במניעת התמכרויות הילדים, הולכים להיות מפוטרים. את הכסף הקטן הזה אין למדינת ישראל, אבל את כל המיליארדים האלה שעכשיו הצגתי יש למדינת ישראל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. לפני שאקרא לדוברת הבאה, אני רוצה לומר כמה מילים בנושא תקציב 2025 כחבר ועדת הכספים – תכף אתן לה; כן, אני רואה אותה כאן. נהוג לומר תודות לאנשי האוצר ולחברי הכנסת של ועדת הכספים, ואני רוצה להודות כאן לצוות הוועדה המסור, לטמיר, שרי, מיטל ולירז, לדובר הוועדה אביאל וליועצת המשפטית וצוותה, שלומית ארליך – שאגב, חגגה אתמול יום הולדת, מזל טוב – תמר, צביה ועופרי, על ימים ולילות, על עזרה וזמינות. עבודת הוועדה לא הייתה מתאפשרת בלעדיכם. תודה רבה. אנחנו מודים תמיד לכל חברי הכנסת ומי שמובילים את הוועדה, אבל אתם, מאחורי הקלעים, עושים עבודת קודש. תודה רבה. עכשיו הדוברת הבאה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. בוקר טוב. בבקשה, לרשותך 20 דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
כבר בוקר.
היו"ר משה סולומון:
כבר בוקר.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שומעים הרבה נושאים, גם כאן במליאה, בוועדות. אני רוצה לשאול מה עם החטופים. איך הנושא הזה פתאום יורד מסדר-יומה של הכנסת, מסדר-יומה של הממשלה? איך הגענו לנקודה שבה במקום לעסוק בעסקה ובאיתור דרך להחזיר אותם הביתה ולהפעיל לחץ בלתי מתפשר, במקום לנהל משא ומתן שיחזיר אותם הביתה, הממשלה עוסקת בעצמה? במקום להקדיש כל רגע, כל מאמץ להשבת החטופים, ממשלת 7 באוקטובר עסוקה בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, בפיטורי ראש השב"כ, בפיטורי כל מה שקשור לערכים דמוקרטיים ולמוסדות מדינת ישראל. מתעסקים כאן בפוליטיקה קטנה בזמן שישראלים נמצאים בשבי האכזרי ביותר שאפשר לדמיין. כל רגע שעובר הוא נצח עבורם. כל יום שבו הם שם הוא מחדל היסטורי שנרשם לדיראון עולם, והוא עליכם. אני רוצה לומר לכם, חברי הקואליציה, אסור לכם לשכוח, אסור לכולנו לשכוח, אסור לשכוח לרגע שכמעט כל משפחה במדינה איבדה מישהו. אסור לשכוח את הכאב הבלתי-נתפס של אנשי העוטף, של ניר עוז, כפר עזה, בארי, נירים. אלו אנשים שסוחבים צלקות שלא יחלימו לעולם. אלו קהילות שלמות שנהרסו. הם חיים יום-יום עם חור שאין דרך למלא, עם שברים שאי-אפשר לאחות. אבל מעל הכול, אסור לשכוח שיש עדיין ישראלים בעזה, ישראלים כבולים שנמקים בשבי. הם שם בגלל כשל של הממשלה לא להחזיר אותם, בגלל כשל צבאי ובגלל כשל מדיני. האחריות היא שלכם, של הממשלה. גם אם אתם לא לוקחים את האחריות, האחריות היא רק עליכם. בני משפחותיהם של החטופים מחכים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, אבל הם לא מקבלים תשובות. הם לא יודעים אם יקבלו את יקיריהם בחזרה. הם לא יודעים אם יקיריהם עוד בחיים. כל דפיקה בדלת מקפיאה את הדם; כל שיחת טלפון מעוררת חרדה. ואני שואלת אתכם: איך אפשר לישון בלילה? איך אפשר לשבת בכיסאות שלנו ולהחזיק בתפקידים ולדון בנושאים שונים, לקבל החלטות על כל דבר אחר חוץ מהדבר היחיד שבאמת חשוב? בנימה אישית, כשאני נמצאת בוועדות הכנסת, אדוני היושב-ראש, ובפתח הדיון תמיד המשפחות מעידות ומספרות, אחרי דבריהן אני לא יכולה להמשיך לנושא הדיון בוועדה. אני פשוט נחנקת מדמעות, אני חושבת מה עובר על המשפחות. מה עובר עליהן? איך אפשר לישון בשקט כשהם עדיין נמצאים בשבי? איך אפשר להסתכל בעיניים של המשפחות? ואנחנו מדברים כאן על בני אדם, על אנשים שחייהם תלויים על חוט, על אימהות ואבות, על ילדים שגדלים בלי הורה, על סבים וסבתות שנלקחו מבתיהם, על לוחמים שנחטפו כי הם הגנו על המדינה הזאת. והם לא מִספָרים, הם לא נתונים, כל חטוף הוא עולם ומלואו, כל חטוף הוא משפחה שנקרעה לגזרים. חברה שלמה שנותרה מצולקת. להחזיר אותם זו לא רק חובה ביטחונית, זו לא רק חובה מדינית, זו חובה מוסרית עליונה ביותר שלנו כחברה ישראלית ויהודית. זו לא בחירה וזו לא אופציה, זו חובה, חובה שלנו. לכן אני בוחרת להשמיע מכאן את זעקתן של המשפחות של החטופים. והזעקה הזאת צריכה להדהד בכל כיכר ובכל רחוב ובכל בית בישראל, היא צריכה להיות מושמעת בקבינט המדיני-ביטחוני. כי זה לא מאבק פוליטי, זה לא ימין ושמאל וזה לא אופוזיציה מול קואליציה. זה לא ויכוח, זה ישר. צו מוסרי, צו ציוני, צו אנושי. ועכשיו אני רוצה לצטט את דבריהם של הורי החטופים. איציק הורן, בעצרת כיכר החטופים, אני מצטטת: "אני מגיע לכאן היום כשאני נמצא בהחלמה מניתוח – – – כדי להציב בפני נתניהו מראה. במראה הזו משתקפת התוצאה האיומה של שיטת הסלקציה של נתניהו. בני יאיר חזר מהשבי כשהוא משאיר מאחור בשבי את אחיו, בני איתן. ראש ממשלת היהודים מפקיר יהודים שעוברים שואה. נתניהו, הסתכל לי בעיניים", ממשיך איציק, "תסתכל בעיניים של אבא שכפית עליו משפט שלמה. אתה רוצה להקריב את ילדינו עבור מנעמי השלטון. אתה יודע שהמלחמה הורגת את החטופים, היא תקבור תחתיה את החללים שלעולם לא יימצאו. אנחנו דורשים ממך שתסיים מייד המלחמה ותחזיר את כולם בפעימה אחת ועכשיו". לפני כמעט שנה עשיתי בכנסת כנס לתוכנית נעל"ה. איתן הורן הוא בוגר תוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני הורים. ביקשתי מאיציק לעלות לבמה, וחיבקתי אותו. איציק היה פעיל של הסוכנות היהודית בארגנטינה, עסק בעלייה וקליטה. איך אפשר להסתכל בעיניים לבן אדם ציוני, שחינך ככה את הילדים, ואחד הילדים הוחזר הביתה והילד השני נותר בשבי? אין מילים, פשוט אין מילים. אצטט את עינב צנגאוקר. יש כאלה במדינת ישראל שלא רוצים לשמוע אותה, לא יכולים להסתכל לה בעיניים. אימא של מתן, מי לא מכיר אותה? אני מצטטת אותה: "בזמן שנתניהו מפר את ההסכם שהוא חתם עליו ומפקיר את החטופים לשואה שהם עוברים, אנחנו רואים ציבור שמבין ש'לעולם לא עוד' זה עכשיו. שמצטרף אלינו למאבק על השבת כולם ופניה של המדינה. אני מישירה מבט לציבור, ואומרת לכם: דעו שיש ברירה. המלחמה לא תחזיר את החטופים, היא תהרוג אותם. הברירה היא מימוש ההסכם; היא החזרת החטופים בפעימה אחת וסיום המלחמה; הברירה היא המאבק על החטופים החיים והחללים, על תחושת הביטחון של כל אימא, אבא, ילד וילדה במדינה. ל-59 חטופים ועם שלם מגיע צדק – לחבק בחזרה את אהובינו ולקבור כראוי את היקרים שנרצחו. אנחנו דורשים לדעת מתי הם כולם יחזרו; מתי תהיה יוזמה ישראלית שתבטיח את השבת כולם, לא בפירורים, אלא בפעימה אחת". עינב המשיכה: "אני אומרת לציבור, הממשלה מפחדת מהמאבק שלנו. הם שומעים ורואים אותנו. תצטרפו אלינו כאן למאהל בבגין, אנחנו נחזיר את כולם וננצח". הלוואי. אני רוצה לצטט את יהודה כהן, אבא של נמרוד: נתניהו צריך לסיים את המלחמה ולהחזיר את כולם. "נתניהו מחויב להבטחות שלו לסמוטריץ' יותר משהוא מחויב לאינטרס הישראלי. נתניהו פועל בתחבולות כדי לכפות חזרה למלחמה שתהרוג את החטופים, בניגוד לרצון רוב העם. העם רוצה את כל החטופים בחזרה בפעימה אחת – – – אזרחים נחטפו ממיטותיהם, חיילים יצאו לקרב על הגנת מדינת ישראל. אתה יודע מה החטופים עוברים. כבר הצלת כל כך הרבה נשמות בעולם, אנחנו סומכים עליך", אומר אבא של נמרוד, יהודה. "קודם כול החטופים, זה האינטרס הישראלי". אצטט גם את יפעת קלדרון, בת דודה של עופר שחזר מהשבי: "נתניהו יכול ברגע אחד להחזיר את כולם, אבל הוא ממשיך לטרפד את שלב ב' בהסכם. נתניהו בוחר להקריב את חיי החטופים בעבור האינטרסים האישיים שלו. הוא בוחר לגרור מדינה שלמה שוב למלחמה, במחיר דמים נוסף, אבל אנחנו לא נוותר. אלפי ישראלים הגיעו בשבוע האחרון למאהל שקם בשער בגין. בכל יום מצטרפים עוד ועוד אזרחים, המאהל גדל והכוח של המאבק גדל. הציבור מבין שאנחנו כפסע ממלחמה והקרבת האחים שלנו, ולכן חייבים עכשיו לעשות את כל מה שאפשר כדי להחזיר את כולם, בפעימה אחת ועכשיו". אני אצטט גם את עומר שם טוב שחזר מהשבי, הוא שוחרר לפני כשלושה שבועות. הוא העביר מסר מצולם שבו תיאר את הסבל. מה שקראתי עשה לי צמרמורת: "450 יום הייתי לבד" – לבד – "זו הרגשה נוראית. אתה מגיע למחשבות נוראיות. כל יום הוא כמו נצח – – – הרגשנו שהנשמה שלנו – פשוט הורגים אותה – – – אתה מגיע למצב שאתה אוכל פירור ביום". "זה לא יכול להיות, הטפטופים האלה, העינוי הזה – – – שוברים אותם". עומר ממשיך: "צה"ל עושה עבודה מדהימה. כל חייל הוא גיבור ישראל. אבל עם זאת, הלחץ הצבאי מקשה מאוד", אמר ותיאר את השבי: המחבלים עומדים לידו עם נשק שלוף בעת שצה"ל פועל באזור – שמעתי את הפיצוצים, את הטנקים עוברים ממש מעליי, והם כבר היו עם נשקים שלופים, פשוט מחכים לרגע שהם יבואו. הגיע הזמן שממשלת ישראל תיקח את הדברים לידיה ותחליט החלטה, שבפעם אחת פשוט מחזירים את כולם הביתה. לא בטפטופים ולא בעסקאות של 50 יום, הדגיש שם טוב. "אני חזרתי, בזכותכם, אבל המשימה עדיין לא הושלמה. אני אעשה הכול כדי שכל החטופים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. בואו נילחם על זה ביחד. עם ישראל חי וקיים, אנחנו מאוחדים וחזקים". אני רוצה לצטט גם את דורון שטיינברכר, ששוחררה מהשבי. היא מספרת: נחטפתי מהמיטה שלי תחת יריות – רק לתאר מה עבר עליה – מהמקום שבו גדלתי, שבו תמיד הייתה מוזיקה ושמחה, והיום הוא מקום של אבל. חברים שלי נרצחו. אחרים עדיין שם, ואין לי מילים לתאר את הכאב הזה. אני שומעת את השאלה: את בסדר? ואני לא יודעת איך להשיב. אף אחד מאתנו לא באמת בסדר אחרי מה שעברנו. אנחנו לא יכולים להרפות. אנחנו לא יכולים לשכוח. יש לנו משימה אחת, והיא להחזיר את כולם הביתה. ביום ההולדת שלי, במקום להיות עם המשפחה שלי, שמעתי שהלחימה מתחדשת. איך זה קורה כשהם עדיין שם? איך אפשר להמשיך כאילו כלום? אנחנו דורשים שיחזירו את כולם – סוף הציטוט. איך אפשר להישאר אדישים? איך אפשר עכשיו להמשיך כרגיל אחרי ששומעים את הדברים הללו? משפחות החטופים נואמות שבוע אחר שבוע, משמיעות את זעקתן כבר 536 ימים. אלה 536 ימים של חרדה, של כאב, של חוסר ודאות. 536 ימים שבהם משפחות החטופים זועקות, מתחננות, דורשות, עומדות מולכם, מולנו, מול הממשלה. קוראים ללב שלכם, למצפון שלכם, אבל איפה הממשלה? לא. היא לא שם. אנחנו מקשיבים, אתם מקשיבים או לא מקשיבים. אתם מחבקים אותם? לא מחבקים אותם. אתם לא נמצאים בשבילם. איפה אתם? איפה ראש הממשלה, שרים, חברי הקואליציה? המשפחות מצפים מנבחרי הציבור שנעשה משהו. הם מחכים למעשים שלנו. איך יכול להיות כשמדובר בפוליטיקה קטנה, הפוליטיקאים נלחמים, דורסים, נאבקים, אבל כשמדובר בחיי אדם – שותקים? 536 ימים שהמדינה הזו ממשיכה קדימה, והמשפחות האלה נשארים במקום, ב-7 באוקטובר. תקועות בתוך הכאב, בתוך חוסר ודאות, בתוך הידיעה שכל יום שעובר מרחיק את יקיריהם עוד קצת מהבית. אני אומרת לכם גם כאימא: תסתכלו להם בעיניים. תעמדו מול האימהות, מול האבות, מול הילדים, ותנסו להגיד להם שאין לכם זמן בשבילם. נסו להסביר להם למה אתם לא שם. נראה אתכם, כי בסוף ההיסטוריה תזכור את זה; היא תזכור מי נלחם ומי הפנה גב; היא תזכור מי עמד לצד המשפחות ומי בחר להתעלם. אני פונה אליכם, חברי הכנסת ושרי הממשלה: תפסיקו להתעסק בעצמכם. תפסיקו לריב על פוליטיקה קטנה, על ג'ובים, על תפקידים, על כיסאות שלכם. יש דבר אחד והוא היחיד שצריך להיות בראש סדר העדיפויות: החטופים שלנו. הבנים והבנות של כולנו, שעדיין נמצאים בעזה. עדיין בשבי. עדיין חיים את הסיוט הזה יום אחר יום, שעה אחרי שעה, וגם המשפחות שלהם – כולם עוברים פשוט סיוט. איך אתם יכולים לשבת כאן ולדון במסורת, במורשת, בזהות יהודית? לחלק מיליונים לתיקון מבני דת ולא לעסוק בהצלת חטופים? איך אתם יכולים להמשיך להתווכח על חוקים, על תקציבים, על אינטרסים פוליטיים, כשיש ישראלים שנמצאים שם, לבד, חשופים, מנותקים? כל רגע שעובר, הוא נצח בעבורם. בכל רגע שעובר אנחנו מאבדים סיכוי להחזיר אותם הביתה. אנחנו חיים במדינה שבה למדנו שלא משאירים פצועים בשטח; שאין ישראלי אחד שהוא פחות חשוב; שאין אזרח שאפשר לוותר עליו. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בכל שנה עד 2024 השתתפתי בטקסים בסיום תוכניות עליית הנוער סל"ה, נעל"ה. בתום התוכנית צעירים שהגיעו לארץ ללא הורים לומדים פה שנה ויותר, ובסוף התוכנית הם מקבלים תעודת זהות ישראלית, ועוברים תהליך אזרחות. באתי לטקסים האלה בקבלת תעודת הזהות, לברך אותם, ואמרתי: לא משנה איזו אזרחות יש לכם – של המדינה שנולדתם בה – עכשיו יש לכם אזרחות ישראלית, וזאת גאווה. לא משנה מה יקרה לכם, מתישהו בעולם, חס וחלילה, אבל תדעו שמדינת ישראל עומדת מאחוריכם. אני כבר לא אומרת את המשפט הזה. אני לא יכולה להגיד שמדינת ישראל תעמוד מאחוריהם. מדינת ישראל – ממשלת ישראל משדרת בדיוק ההפך. היום ממשלת ישראל עוסקת בפוליטיקה במקום במוסר; בעסקאות במקום בערכים. היום נושא החטופים הפך להפקר, לנושא שולי מבחינת הממשלה, וכל שעה היא קריטית. כל יום שעובר זה פשוט עוד יום של הפקרה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. חברת הכנסת טטיאנה, אני רוצה רק להגיד לך שמדינת ישראל ממשיכה לשמור על אזרחיה, עם כל הכאב והכישלון. אני מסכים עם הצער והכאב וחוסר היכולת כרגע להשיב את החטופים, אבל אנחנו ממשיכים לדאוג; כל אזרח וכל יהודי בעולם יכול להרגיש ולדעת שמדינת ישראל תדאג לו בכל עת. לעיתים הקושי הוא גדול. בבקשה, לרשותך 25 דקות. בוקר טוב.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה רבה. אחרי 04:00. 04:30, ואנחנו פה, אבל אני רוצה לנצל את זה שאת כאן, גברתי השרה, ולדבר על זה שיש לנו בעיה גדולה עם הסחר בחיות הבר, ושאנחנו חייבות לטפל בזה. אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. אני יודעת שעם כל ההצהרות שיש זה לא מעניין אף אחד, אבל שובר לב מה שקורה. את אומרת, את חושבת, שאם יש אפשרות לסחר כזה, שברחפנים מעבירים קופים ואריות – חשבי מה עוד הם מעבירים ברחפנים. זאת אומרת, זה אומר שאפשר להעביר הכול – כלי נשק וסמים ואלוהים יודע מה. אני מניחה היום גם הצעת חוק לצרף לחקיקה את הנושא, שזה ייחשב גם הלבנת הון. אני מקווה שאתם תגישו ממשלתי, אבל בכל מקרה היום אניח את הצעת החוק הזאת. היא מוכנה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
תגישי, תגישי. העניין הזה של סחר כבר בכל מקום בעולם הפך להיות – זה חלק מהלבנת הון. זה צריך להיות על עבירות של הלבנת הון. הייתי במקלט הקופים, שלשם מגיעים רוב הקופים, ביער בן שמן. יש שם בסביבות 1,800 קופים שהגיעו לשם גם בסחר בלתי חוקי, גם מניסויי מעבדה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני יודעת. אני מכירה. נפגשתי עם איתמר.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
כל יום מגיעים לשם קופים. זה הפך להיות סחר ברמות קשות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה לא רק זה. גם הגיעו לשם כל הקופים של חוות מזור, וצריך שם עוד שטח, צריך לעזור להם, צריך להגדיל – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
הם מקבלים שטח, יש להם שטח נוסף שהם עתידים לקבל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מקק"ל. כבר שנים הם ממתינים.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
יש עכשיו התקדמות. מעבר לזה, צריך לעשות כמה דברים. 1. גם לתת לפקחים של רשות הטבע והגנים סמכויות - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - משרד החקלאות כדי שבאמת הם יוכלו בסופו של דבר לקחת, לאכוף, לטפל וכדומה. גם להעביר את זה לעבירות כמו שאת אומרת של הלבנת הון כמו סחר. אגב, לגמרי עשו מזה הרבה כסף – זה כסף שחור שמסתובב ממכירה של קופים ומסחר בבעלי חיים. אגב, זה לא נגמר רק בקופים, זה גורי אריות. אנשים צריכים להבין שיש רשימה לבנה של מינים של חיות בר המותרות בהחזקה על ידי בני אדם, וכל מה שלא נמצא בתוך הרשימה הזאת הוא כביכול בלתי חוקי, וצריך לקבל עליו אישור. ואני אומרת, אם יש ספק, אין ספק. אין שום סיבה להחזיק חיות שמצד אחד הן באמת חיות בר, שהן - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין שום סיבה לסחור בחיות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - גם מסוכנות לאדם. בן אדם מביא גור אריה שאחרי יומיים זה אחד שיכול לטרוף – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל זה לא רק זה. תשמעי, גם הסחר בכלבים, אווזים, הפך להיות – השתלטו על זה עבריינים. אוקיי?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
וגם מחלות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אנחנו מדברים על האנגרים על גבי האנגרים שבהם יש חוות הרבעה אכזריות, שהכלבים שם מוחזקים בתת-תנאים, ומי שעושה על זה כסף הן קבוצות עבריינים. ואנחנו מנסים להעביר את החקיקה הזאת, ויש פה הלבנת הון, יש פה התעללות בבעלי חיים, יש פה סחר לא חוקי, ואנחנו חייבים להתקדם ולהתאים את עצמנו למדינות העולם, שכבר מזמן הוציאו את זה מהחוק. כל סחר בבעלי החיים הוא לא חוקי. די, כמה אפשר לעשות כסף על גבם של בעלי החיים האומללים? והייתי חייבת רגע לדבר על זה, כי את כאן, וחשוב לי עוד פעם להעלות את זה על סדר-היום הציבורי, כי עם כל מה שקורה, תמיד יש דברים דחופים יותר, ומלחמה וחטופים ותקציבים וזה, אבל אין אף אחד שמדבר בשם בעלי החיים. לכן, בכל הזדמנות אני מרגישה מחויבות גדולה להעלות את זה על סדר-היום הציבורי היום.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אגב, כיום העונש המקסימלי על העבירה הזאת עומד על ארבע שנות מאסר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
שאף אחד לא קיבל. גם לא שלוש, גם לא שתיים וגם לא אחת.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
בחיים לא ניתן. לא נמצא באף מקרה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
המקסימום שהתקבל היה שמונה חודשים, וגם זה לא היה על ההתעללות אלא על פגיעה בבעל חיים של מישהו אחר.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ההכרה בעבירה כעבירת הלבנת הון – אני מציעה שאם את רוצה להגיש את זה כהצעת חוק – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
היום אנחנו מניחים את זה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
יפה, אז תגישי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אני מקווה שהממשלה תגיש את זה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, אפשר להגיש חקיקה ממשלתית, אבל בהחלט, אם את רוצה לקדם את זה גם, כדי שאתמוך בזה, אז בשמחה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן, אני עושה את זה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
יש לנו הרבה חקיקות שאנחנו באמת תומכים בחברי הכנסת שמקדמים, וגם – העליתי את זה בפוסט מסודר – יש שורה של צעדים שאנחנו מקדמים, ובהם מאגר ציבורי של סוחרים מורשים, שבאמת גם יפורסם, כי אז אפשר לדעת עם ניתן לסחור באופן שהוא באמת ניתן על פי חוק, ובאמת גם המיגור של התופעה על ידי חיזוק האכיפה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
את חייבת להבין שאין נוהל. אין נוהל. זאת אומרת היום, אם תופסים בנתב"ג – סחר, יש המון סחר של ציפורים נדירות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה נופל בין הכיסאות מי בא לטפל בזה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, משרד החקלאות - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אמור לטפל בזה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - אמור להוציא נוהל מסודר, שבו, אם הגיע למכס – תפסו חיה, בעל חיים אסור, הם מחרימים את בעל החיים, אבל אין שום נוהל שבו קוראים למשטרה, עושים משהו.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
– – – לתת יותר סמכויות לפקחים של רשות הטבע והגנים, על ידי משרד החקלאות – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
צריך סמכויות, אבל גם צריך נהלים, זאת אומרת המינימום של המינימום – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
כן, כן, אבל הם אלה שבאמת נמצאים בשטח, והם אנשי המקצוע – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון. אוקיי, אבל מה עושים? הם פשוט משחררים אותו. את מבינה? אז נוהל, צריך תקנות. אנחנו מחכים, מחכים. זה פשוט כל כך, כל כך מתסכל.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
צריך לפגוע במניע הכלכלי של הסוחרים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אגב היה לנו מושב במרכז הארץ עם אנקונדה ותנין. זה אירוע. כל חיות הבר - -
היו"ר משה סולומון:
מדהים. מדהים.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - צריך להבין שאלה חיות שמצד אחד באמת גם יש עניין של מחלות שאנחנו לא יודעים עליהן, וזה מסוכן, ומצד שני, אלו באמת חיות שהן מסוכנות. אלו לא חיות שאמורות לחיות בבתים של אנשים, ויש בזה סכנה מאוד מאוד גדולה. אגב, הפגיעה והקופים שמגיעים פצועים זה באמת צער בעלי חיים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה שואל את עצמך, אם בן אדם מסוגל לעולל דבר כזה לבעל חיים, זאת אומרת – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה הוא יעשה לבני אדם.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, זה משהו שהוא משחית ברמת המוסריות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
חד-משמעית.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ואנחנו צריכים פה לבצע איזשהו תיקון. לא סתם אנחנו אומרים: צער בעלי חיים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מכירה את המשפט: אומה נמדדת ביחסה לבעלי החיים?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אז בשמחה. כל דבר שתרצי לקדם בתחום הזה, אני בעד.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה. אז לענייננו. מן הסתם אני רוצה לדבר על התקציב, כי יש באמת דברים, בלי להתלהם ובלי להתעצבן, שבאמת באמת הנשמה שלי נקרעת מהם. זה כל כך כואב ומתסכל שבדברים סופר-חשובים ובמאבקים שלנו, משמעותיים וחשובים מאוד מאוד, לא הצלחנו להזיז את דעתם של האוצר ושל הוועדות כדי להעביר כספים ממקומות למקומות בדברים שהם – אני לא יכולה להבין. עכשיו, נכון. תקציב משרד הביטחון הוא הגבוה ביותר, הוא עומד על 109.8 מיליארד, וזה הגיוני וזה תקין. אחריו מגיע משרד החינוך, אוקיי? בתקציב של משרד החינוך יש שני סעיפים. יש שם 92 מיליארד שקלים. אתה רוצה שלחינוך יהיה גם תקציב משמעותי וחשוב. הכול מתחיל בחינוך. אבל מה קורה? אנשים לא יודעים. אני ישבתי בוועדה, אני חברה בקרן העושר, הקרן לאזרחי מדינת ישראל, ובהתחלה האוצר הגיע והצעת התקציב שלו הייתה שכמעט כל 189 המיליון ילכו למשרד החינוך. 92 מיליארד יש לכם, ואתם באים על קרן העושר? הקרן הקטנה הזאת, שצריכה ללכת לדברים סופר-ספציפיים? רשום שם לאן. מה? מאיפה הגעתם? מה זאת אומרת? עכשיו, אני לא אומרת, אלה דברים חשובים, חברתיים, אבל הם לא המטרה של קרן העושר. ואז מגיע משרד החינוך ואומר לי: ראי, אם אתם תיתנו לי את 124 המיליון, כמו שביקשתי, להקמת מבנים לתנועות הנוער, זה גם עידוד תעסוקה, למה? אנחנו נגייס מלא מדריכים ומלא מנהלים, ומלא זה, ויש פה גם היבט של עידוד תעסוקה. אבל מה? אתמול מתפרסם שבעקבות קיצוץ ברשות לביטחון קהילתי, 1,600 עובדים במערך שדואג לנוער ומדריכים יפוטרו, אוקיי? מה שהיה פעם "עיר ללא אלימות", איתור נוער נושר, סיור בלילות בגינות ציבוריות, איתור אלכוהוליזם, איפה נושרים תלמידים – אתם הולכים לפטר 1,600 איש.
היו"ר משה סולומון:
התקיים על זה דיון. ככל הנראה לפחות חלק מהקיצוץ יבוטל. אני מסכים איתך לחלוטין. זה ביטחון קהילתי ממש.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אשמח מאוד. אבל אתה מבין את האבסורד? יד אחת מפטרת את אותם אנשים, את אותם תפקידים, ויד אחת באה עלינו, על קרן העושר, וגם כועסת עלינו: לא אכפת לכם מתנועות הנוער. בטח שאכפת לנו, אבל לא לזה היו מיועדים התקציב, והחוק של הקרן לאזרחי מדינת ישראל שחוקק. שוב פעם, כאילו אתה כל הזמן נתקל בזה – יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. פה מפטרים, פה מגייסים את אותם אנשים. פה מקצצים, פה מביאים. זה כל כך מתסכל. כאילו אין איזה עין מלמעלה שמסתכלת על כל התקציב הזה, ומסדרת אותו בצורה הגיונית לפי סדר עדיפות, שבו לחלשים אנחנו נותנים נועי צמיחה, ומעודדים תעסוקה, ומעודדים חינוך בפריפריות. אתה יורד ממש שלב-שלב – וגם התקציב הזה, שאנחנו הולכים להצביע עליו עוד כמה שעות, בכלל עדיין לא כולל את הקיצוץ של ה-150 מיליון שאמור להיות מושת תכף. אז על מה אנחנו מצביעים? לא על התקציב האמיתי. ה-150 מיליון האלה הולכים לרדת מהרווחה, בין היתר, מדברים סופר-משמעותיים. אנחנו לא מצביעים באמת על התקציב, כי אנחנו לא יודעים איך הוא ייראה אחרי שיורידו את ה-150 מיליון.
היו"ר משה סולומון:
לא, ההצבעה היא על מסגרות התקציב. הרי בכל משרד ובכל תחום יש מסגרת תקציב. בתוך המסגרת עצמה יש גם הסטות – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אתה לא יודע מאיפה הולכים.
היו"ר משה סולומון:
ישנן הסטות כדי להתאים לכל משרד את הגרעין שלו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אתה לא יודע, 150 מיליון זה לא רק ממשרד אחד.
היו"ר משה סולומון:
אני יודע.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז מה הולך להיות? זה פשוט מתסכל.
היו"ר משה סולומון:
אגב, 150 מיליון האלה במשרד הביטחון, לא שם נמצא כל הסיפור של החוסן הקהילתי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן. אבל כן הייתה תוספת של 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות. אני לא יודעת מה זה אומר, אילו משימות לאומיות? על מה אנחנו מוסיפים כסף? מה הפירוט? עוד 118 מיליון למשרד ירושלים ומסורת; תקציב נוסף למשרד המורשת – 78 מיליון שקלים, בזמן שאנחנו באמת באמת זקוקים לכסף הזה, למילואימניקים, לשכבות החלשות שהמיסים שהעלו הולכים לחנוק אותם כלכלית. אני כל יום מקבלת את הטלפונים האלה של אנשים שהיו ככה – שהצליחו לשמור את הראש מעל פני המים, והם פשוט קורסים בחודשים האחרונים. הם לא יכולים. המשכנתה עלתה להם ב-1,500 שקלים. החשמל עלה להם, הארנונה, הביטוחים של הרכב, ואם אין להם – אז התחבורה הציבורית עלתה, המע"מ עלה, המחירים של הירקות והפירות, והם פשוט קרסו. הם ירדו מתחת לקו העוני, והם חסרי אונים. הקפיאו להם גם את מדרגות מס ההכנסה, קצבאות הביטוח הלאומי, למעט קצבאות הילדים, גם קוצצו; החינוך, הבריאות, הרווחה. אגב, לא הוכנסו התקציבים שהובטחו במסגרת חוק תקומה לשיקום ולסיוע עוטף עזה, כל אלה שנפגעו ב-7 באוקטובר, תקציבים לשיקום יישובי הצפון ומימון המפונים; קוצצו תקציבי קהילת הלהט"ב; קוצץ תקציב הרשות הלאומית לביטחון הקהילתי כמו שדיברנו, ברשויות המקומיות, נוער בסיכון; הרחבת מספר הכיתות בבתי הספר והגדלת סל התרופות, גם – הכול נפגע. הגירעון ששר האוצר הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4, זינק ל-4.7 עם אפשרות לגדול ל-4.9 – 25% יותר מההבטחות של שר האוצר. 1.27 מיליארד הועברו לישיבות כוללים. 277 מיליון שקלים לקידום ביטחון תזונתי ממשרד הרווחה, אלה כרטיסי המזון של אריה דרעי. עכשיו, אני בעד זה, רק מה, ביקשתי מיליון שקלים בקרן העושר, מיליון שיכול לעשות פרויקט עם לקט ישראל, שבה עוד משאית תסתובב בכל יום בשכונות חלשות ובערים חלשות ותחלק פירות וירקות בחינם בשוק, עם תחושה של כבוד – כאילו אנשים באים – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
יסמין, בואי למשרד שלי ואני אעשה, ניקח את הפרויקט הזה במיליון שקל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
קיבלת. זה רגע השיא. אפשר לרדת, לסגור את העניין.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מדהים. כי זה פרויקט מטורף.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אנחנו עובדים עם לקט ישראל על הצלת מזון – – – במקור. ואנחנו עושים איתם עבודה מהממת. אנחנו הולכים להוציא את התוכנית הלאומית להצלת מזון. בואי תיקחי חלק, תהיי שותפה ותקבלי מאיתנו כסף לעשות גם את פרויקט הזה ביחד איתנו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מדהים. תקשיבי, הפרויקט הזה הוא game changer. גם אוכל בריא, גם אנחנו מצילים את המזון הזה, גם פירות וירקות, גם שכונות חלשות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
קיבלת. נשב ביחד ונראה מה אפשר לעשות. הכול לפי כמובן ייעוץ משפטי וכדומה. כל מה שיסכימו איתנו וייתנו לנו. אבל מה שתרצי לקדם בתחום הזה, את מוזמנת לבוא. קיבלת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מדהים. תודה. Thank you.
היו"ר משה סולומון:
ומעבר לחוק, שאת תתמכי בממשלה אחר כך – – –
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אנחנו פה, יסמין יודעת שאנחנו עוזרים לה בכל מה שצריך בתחום.
היו"ר משה סולומון:
בשעת בוקר מוקדמת הכול פה אפשרי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אלה תחומים שיקרים גם לליבי, אני מבינה מה שהיא אומרת. לקט ישראל זה סופר חשוב. אלה אוכלוסיות שצריכות את זה. זה גם, באמת, "תעביר את זה הלאה" בתחומי המזון. זה אירוע חשוב. יש לזה תוכנית לאומית גדולה שאנחנו עובדים אליה ובאהבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון. נכון. אז יופי. אני שמחה, אבל עדיין יש לנו פה בעיות בתקציב. הכפילויות הורגות אותי, הכפילויות. זאת אומרת מתקצבים את אותו דבר בכמה משרדים שונים ואף אחד לא מצליח להבין מה ההבדלים. יש לנו 60 מיליון למוסדות תורניים המיועדים לתלמידי חו"ל. למה אני צריכה לממן תלמידי חו"ל? לא ברור לי. 68.3 מיליון לרשות לפיתוח כלכלי חברתי של המגזר החרדי. מה ההבדלים? למה אנחנו מתקצבים כפול בכל מיני משרדים? 87 מיליון שקל חיזוק הזהות היהודית, 50 מיליון שקלים להארכת יום הלימודים במוסדות מוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות הפטור המיועדים למוסדות – זאת אומרת גם לא לומדים ליבה, גם נותנים להם עוד 50 מיליון להארכת יום הלימודים שבו הם לא לומדים ליבה, מה שאומר שהם לא יוכלו להשתלב. אין לי שום דבר נגד, אבל יהיה להם מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה, מה שעושה לנו בעיה קשה בעתיד. אנחנו מדברים על מיליארדים שהשוק, שהמיסים שלנו מפסידים. אנחנו צריכים לחשוב על העתיד, לא על עכשיו. מה קורה עוד 20 שנה?
היו"ר משה סולומון:
רק אגיד לך מילה – דיברת קודם על הכספים גם לתלמידי חו"ל וגם לזהות יהודית וכן הלאה. הם העתיד שלנו. זה העתיד שלנו. העם היהודי שומר על זהותו לא רק בארץ ישראל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
האם אי-אפשר לשמור על זהות גם כשעובדים? גם כשמתגייסים?
היו"ר משה סולומון:
לא, לא. אני מסכים איתך. לגבי הסיפא אני מסכים איתך. אני רק אומר הדברים הקודמים מעידים על כך שאם משקיעים כספים גם בזהות יהודית, שהם לא ליבה לכאורה, כן? וגם בשמירה על הקשר עם העם היהודי בגולה, בתפוצות, זה דבר שהוא חשוב.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אני אומר לך: יש משרד תפוצות. האם משרד התפוצות צריך להתנהל בצורה שונה? משרד התפוצות, יש לו תקציב, למה התקציב הזה לתפוצות הוא במשרד אחר? זו השאלה הראשונה שלי.
היו"ר משה סולומון:
צריך לבדוק, זה זהות. זה אחרת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אמרתי איזה. עכשיו באמת, אני גדלתי בחינוך חילוני. גדלתי בבית חילוני. למעשה ביום שישי קמתי משבעה על אבי, שהיה איש חילוני לחלוטין.
היו"ר משה סולומון:
זיכרונו לברכה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
האם יש לי בעיה עם הזהות היהודית שלי, עם הערכים היהודיים שלי? אני רוצה להגיד לך שאבא שלי פתח את הבית שלו כשאני הייתי בת 15. הגיעה ילדה אבודה לכיתה שלי, שהגיעה מבית באמת לא פשוט ולא קל, ולא היה לה שום עורף משפחתי. אבא שלי פתח את הבית שלו – ההורים שלי, אבל אבא שלי הוא זה שהיה בבית, אבא שלי למד ואימא שלי עבדה. הוא פתח את ביתו והילדה הזאת גרה אצלנו עד אחרי הצבא. זה יהודי בעיניי. זאת זהות יהודית בעיניי. בלי לשאול שאלות.
היו"ר משה סולומון:
בהחלט.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בלי לדבר. לפתוח את הבית שלך. לעולם לא לשפוט אחרים. ככה חינכו אותי. תמיד להסתכל על למי יש פחות. זו זהות יהודית בעיניי.
היו"ר משה סולומון:
גם זו. גם זו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא צריך לתקצב אותה במיליארדים.
היו"ר משה סולומון:
אבל גם זו זהות יהודית. זה בדיוק העניין. זה לא מתנגש.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה לא מתנגש, וגם אין לי בעיה שמשקיעים בזה כספים. אני כן חושבת שצריך ללמוד גמרא בבתי הספר. אני למדתי את זה במנדל, במסגרת מנדל. אני כן חושבת שצריכים ללמוד טקסטים, אני פשוט לא חושבת שצריך לעשות את זה עם אצבע בעין, כי זה רק יוצר אנטי. זה יוצר בדיוק את ההפך וזו הטענה שלי. יש פה 17 מיליון לתוכניות מסע חרדי, אוקיי? חיפשתי מה זה, מה זה מסע חרדי. באמת, רציתי להבין מה זה. חיפשתי בגוגל – שום דבר. פניתי לצ'אט GPT והוא אמר לי: זאת תוכנית שנועדה להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית לנוער בוגר. חיפשתי באתר, לא מצאתי כלום, לא באתר של משרד החינוך, לא בזה. לאן ששלחו אותי, אין מידע אפילו הכי פשוט מה עשו בשנים הקודמות, איך זה עובד, אין. מיליונים מוזרמים לשם כל שנה. שום דבר, אוקיי? אני לא יודעת אם זה קיים. עכשיו, אתה אומר לעצמך – ולדעתי פה אתה גם תסכים איתי: אם אתם רוצים להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית, תשלחו אותם לצבא. הצבא הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, ולא מיליונים על גבי מיליונים, שאם אתה תחפש לא תמצא לאן הם הגיעו. זה מתסכל אותי. זה לא תקין. אתה יודע מה הייתי עושה עם 17 מיליון? כמה דברים חברתיים חשובים וטובים הייתי יכולה לעשות עם 17 מיליון? המון. אין לי זמן לדבר על הכספים הקואליציוניים לצערי, אבל כן אני אגיד, שהמשרד להתיישבות יוגדל ל-485. 75% מתקציב המשרד הוא כסף קואליציוני. גידול של 299 מיליון שקלים בתקציב לשכות השרים, אוקיי? לשם השוואה, לניר עוז, המקום שבו מתוך 207 בתים, ל-201 בתים חדרו, חסרים 213 מיליון כדי להשלים את השיקום החיצוני של הקיבוץ. אז לדעתי השרים יכלו לקצץ בהוצאות שלהם ולהעביר את הכסף הזה לניר עוז. מסתבר שלמשרד האוצר יש סעיף רזרבה לשנת 2025 – כספים קואליציוניים בהיקף של מיליארד שקלים. מה הם עושים עם זה? אלוהים יודע. דיור ציבורי: החלשים שבחלשים שבחברה, בשנת 2023 לא הוסף שקל לרכישת דיור ציבורי חדש. בשנת 2024 לא וגם בשנת 2025 שקל שחוק אחד אין בתקציב לרכישת דיור ציבורי. אני לא יכולה לתאר, באמת. בשביל שתהיה זכאי לדיור ציבורי אתה צריך להיות הרבה מתחת לקו העוני, ועל זה אני מלינה ומזה אני מתוסכלת. לא רק זה, יש איזה קיצוץ של 500 מיליון מהתקציב של הדיור הציבורי, אני מניחה שזה על שיפוץ דירות ועל כל המערך התומך, ופשוט לא ברור לי איך דבר כזה קורה. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה: האם מישהו יודע מה ההבדל בין המיליונים שקיבל אבי מעוז תחת סעיף "חיזוק הקשר עם ירושלים" – איך מחזקים את הקשר עם ירושלים – לבין התקציב של המשרד לענייני ירושלים? זאת אומרת, מה עושים במשרד לענייני ירושלים ומה עושים אצל אבי מעוז? ועוד שאלה: אם אבי מעוז התפטר, זה אומר שהוא יחזיר את מיליון השקלים למוקד הטלפוני הלא-ברור שהוא רוצה להקים במשרד לחיזוק היהדות? אילו שאלות שואלים שם? מתקשרים ושואלים – מה? אני לא מצליחה להבין. בדקה וחצי האחרונה אני רוצה לדבר על רונן בר, וקצת לקרוא על הדברים שהוא עשה. רונן בר שירת כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, התגייס לשב"כ כלוחם ביחידה מבצעית; פיקד על מבצעים רבים בעזה, איו"ש ולבנון; כיהן כסגן ראש יחידת המבצעים המיוחדים; לאחר מכן מונה למפקד היחידה; שימש כראש אגף המבצעים בשב"כ. בהמשך הושאל למוסד לתקופה קצרה, היה אחראי על בניין הכוח של השב"כ; מונה לסגן ראש השב"כ. כראש השב"כ יש לרונן בר אחריות גדולה למחדל הענק של 7 באוקטובר. בר, כמו כל ראשי הביטחון והממשלה הזאת, צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה. אבל ההחלטה על הפיטורים, כאילו למה? למה עכשיו? אנחנו מעל לשנה וחצי מאז המלחמה. ההחלטה לפטר אותו דווקא כשנחשפה פרשת קטרגייט תמוהה. אתה שומע אתמול את איתמר בן גביר – שהקשר בינו לבין ביטחון המדינה הוא העובדה שהוא היה יעד שב"כ – אני לא מצליחה להבין איזה זכות יש לו, ולו הכי קטנה, להעביר ביקורת על ראש השב"כ. את הביטחון הלאומי, שכשל, נכשל בכל נתון או פרמטר אפשרי, שום הצלחה, ולו הכי קטנה, הוא יכול לזקוף לעצמו, חוץ מזה שהוא כל הזמן עולה לכאן: חילקתי נשקים, חילקתי נשקים. זאת אומרת שאתה לא מסוגל להגן על אזרחי המדינה. אתם מחלק נשקים כדי שהאנשים יגנו על עצמם. תודה רבה. אז איתמר בן גביר, אני מציעה לך להסתכל במראה לפני שאתה מדבר על אחרים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. בבקשה. לרשותך חצי שעה.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה. אנחנו בשעה 05:00 בכנסת, עוד לילה לבן, ואני רוצה לפתוח עם הדברים האלה: בזמן שאצל הציבור הנותן מתגייסים לסבב ד' בציר נצרים, מנהיג הציבור שלוקח מפזז לצלילי השירים והמילים של המנון הקנאים. אני רוצה להקריא את מילות השיר: "נמות ולא נתגייס", "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – מילים מרגשות, שנאמרו בשיר שלצליליו פיזז ורקד שר בממשלה הזו, שבעצם זה אומר באופן מפורש: אנחנו רואים בציבור הישראלי בסך הכול ארנק. אנחנו לא מאמינים בחוקים שלהם, לא נתגייס לצבא שלהם, אנחנו רק ניקח את הכסף שהם משלמים למיסים. כבוד השר, כל מי שבוחרים להקים משפחה בימים האלה, באמת ראוי לשמח אותם, ראוי לשמוח איתם, זו מצווה חשובה לשמח חתן וכלה, אבל זו לא המצווה היחידה. התורה גם מצווה אותנו "לא תעמוד על דם רעך". האם שמעת גם על המצווה הזו, השר גולדקנופ? התגובה שלך לסערה שקמה לאחר פרסום הסרטון המבזה הזה, התגובה הזו – בזה בעצם הוספת חטא על פשע, כי קודם כול, כמיטב המורשת של ממשלת נתניהו, פנית אל האשמת הקורבן ולאלו שגינו את המאורע. קראת לאנשים שגינו את המאורע המכוער הזה "מסיתים". ואז – אולי אחרי שננזפת, אני לא יודעת – ביקשת סליחה רפה על כך שלא השתקת את התזמורת. מין תשובה מיתממת כזו. השר גולדקנופ, התבלבלת בלבול עמוק, עמוק ביותר. הבעיה היא לא התזמורת, אלא זה שאתה מתעקש להפוך את מדינת ישראל לספינת הטיטניק. הבעיה היא לא המילים החצופות, אלא המעשים, או יותר נכון חוסר המעש. כשהתורה מצווה אותך לא לעמוד על דם רעך, הכוונה היא לא שתרקוד עליו, הכוונה היא לא שכשאתה רואה אדם קורס תחת הנטל תפצח בתפילה למען הישרדותו; הכוונה היא שתעשה בעצמך, במו ידיך, את המרב כדי לסייע בידו. אבל, במקום להציל אתה עומד וממש מכביד את הנטל. אתה הורג אותנו, פשוטו כמשמעו, ואז מפזז. אתה מוכן להתאבד למען ההשתמטות ההמונית של המגזר שאותו אתה מייצג, ולכן ההתנצלות שלך לא באמת שווה דבר. היא שווה כקליפת השום. אתה חוטא, אתה מחטיא את ההמונים ואתה מסכן את כולנו: את האזרחים, את החטופים, את החיילים, את הדורות הבאים, שרוצים לחיות כאן במדינה ולבנות את ביתם. על זה, השר גולדקנופ, על זה אתה צריך לעשות תשובה ואז להצביע בעד חוק גיוס שוויוני לכולם, ומשם לצאת ממשכן הכנסת ולעבור קבר-קבר של כל חללי מערכות ישראל, לחלוץ נעליים, לעמוד יחף ולומר: חטאתי לאלוקיי, לאלוקי ישראל, חטאתי לפניך, אנא מחל לי, אנא מחל לי. הלוואי שהמילים האלו יגיעו לשר גולדקנופ. אנחנו נדרשים בימים אלה לאשר תקציב מדינה שביעי של הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל. לצערי, למרות צו השעה, למרות המלחמה, למרות האתגרים הכלכליים, חברי הממשלה הזו וגם חברי הקואליציה הזו לא התעלו לצו השעה. זה תקציב בסימן העברת מיליארדים מאנשים שעובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא, לאנשים שלא עובדים, לא משלמים מיסים ולא משרתים בצבא. האם זה ראוי בעיניכם? האם זה התקציב שצריך להעביר בעת הזו? זה תמיד חמור; זה תמיד חמור לעשות דבר כזה, אבל עכשיו, כשחסרים 12,000 לוחמים לצבא כדי להגן עלינו, זה חמור במיוחד. עכשיו, כשיש גירעון של עשרות מיליארדי שקלים, זה חמור במיוחד. כשמדינת ישראל נמצאת בסכנה זה חמור במיוחד. ומדוע בכל זאת הממשלה הגרועה בתולדות ישראל עושה את זה? כי הקואליציה היא מעל הכול. מה שקרה פה הלכה למעשה זה שהקואליציה הזו לא הצליחה להעביר פוליטית את חוק ההשתמטות, אז כפי שהשיר שגולדקנופ רקד לצליליו אומר: לא אכפת לנו מהחוקים שלכם – מה אומרים פה? אל תביאו חוק השתמטות, שאנחנו נהיה משתמטים על פי החוק, אנחנו רק מבקשים את המזומנים כאן ועכשיו, תעבירו לנו כספים. אז זה מה שעושים בתקציב הזה. אולי הממשלה לא הצליחה להעביר חוק השתמטות פורמלית, אבל את הכספים הם מעבירים. ולכן, כל מי שתומך בתקציב הזה הוא הלכה למעשה תומך בחוק השתמטות, תוך כדי מלחמה. התקציב הזה, כל תכליתו להעביר כספים למפלגות החרדיות במקום חוק השתמטות. שם הם קיבלו את הכסף דרך סעיף תורתו אומנותו, אז פה מקבלים את הכסף בנתיב אחר. תקציב רע, מבזה. המשמעות היא שכל מי שתומך בתקציב המדינה הביזיוני הזה תומך בהשתמטות תוך כדי לחימה קיומית על מדינת ישראל. אני שואלת: האם יש בתקציב הזה ולו רפורמה חיונית אחת למשק, לכלכלה? משהו שמייצר תחרות? מייעל? לוקח מהאנשים שהכוח מרוכז אצלם ומפזר את זה בצורה אחרת? איזושהי תוכנית עבודה איך לצאת מהמשבר הכלכלי? איזושהי תוכנית עבודה על עתיד מדינת ישראל? כלום. מאה אחוז פוליטיקה גם בזמן מלחמה. תתביישו. באמת תתביישו. אני רוצה לעבור למשרד לשוויון חברתי, שהייתה לי הזכות לעמוד בראשו. ראיתי שהשרה מאי גולן – השרה שבעצם אחראית על ביצוע תוכנית החומש למען החברה החרדית, וזה דבר מעניין, דבר כזה לא ראיתי – התעקשה שיקזזו בתוכנית למען פיתוח הכלכלה של החברה הערבית, ורק אם יקזזו בתוכנית ויפגעו בהם, רק אז היא תתמוך בתקציב המדינה. דבר כזה לא ראיתי. בדרך כלל שר עובד סביב השעון כדי להביא עוד תקציבים לתחומים שעליהם הוא אמון, פה עולם הפוך. ההישג שלה זה שהיא הצליחה לקזז בתקציבים. לא שמעתי עדיין דבר כזה. תבינו, בתקציב הזה אתם מקזזים 66 מיליון שקלים מתוכנית החומש למען החברה החרדית, אלה כספים שהולכים כדי להוציא אנשים מהעוני, כדי לעודד אנשים ללכת ללמוד, כדי לסייע לאנשים למצוא עבודה כדי שהם יהיו פחות עניים ופחות יפנו לתחומי הפשיעה. למשל, אחד התקציבים העיקריים שמקזזים פה בתקציב זה טיפול בנוער שנמצא ברחובות. אם אנחנו לא ניתן להם תוכניות שיאפשרו להם אופק של השכלה ותעסוקה, האם אתם חושבים שיש סיכוי שזה יגדיל את הסיכוי שהם יפנו לפשיעה? האם זה נשמע לכם הגיוני? האם חשבתם על זה, או שאתם עושים רק פוליטיקה? תוכנית חשובה ביותר, שאני עבדתי סביב השעון כדי ליישם אותה, ונלחמתי כדי שיהיו תקציבים – ובעזרת השם אנחנו גם נחזור לממשלה ונבצע אותה ביתר שאת ונתקן את הנזקים שהממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל מבצעת יום-יום. הממשלה הזו, יש לה היגיון. היא לוקחת את התקציבים מהתוכנית הזו, שתכליתה לעודד השכלה ותעסוקה, ומעבירה את זה לאנשים אחרים, שהתכלית היא שהם לא יעבדו ולא ישלמו מיסים. זה מין היגיון כזה. כל מי שלא יעבוד ולא ישתף פעולה עם המנגנון יקבל כספים, ומי שיעשה את מה שהיינו רוצים שהוא יעשה – שהוא יעבוד, ישלם מיסים – ממנו ניקח. עולם הפוך. אי-אפשר להבין דבר כזה. תוכנית מאוד מאוד חשובה, וזה שאנחנו מזניחים את החברה הערבית, אל תטעו, זה יפגע בכולם. משנת 2014 עד שנת 2021 הייתה קפיצה מטאורית במספק הנרצחים בחברה הערבית – מ-61 נרצחים בשנה ל-126 – ואז הגיעה ממשלת השינוי, שאני הכי גאה בעולם שהייתה לי הזכות להיות חלק ממנה, והתחלנו לעבוד. יואב סגלוביץ' בא ועשה תוכנית להחרמת נשקים, ומלחמת חורמה בארגוני פשיעה, והתחילה עבודת אכיפה רצינית ביותר בשטח. אני הגעתי עם תוכנית החומש, ולצד העבודה עם השופטים והשוטרים הבאנו גם אופק לאנשים. הצענו להם מסלולי לימוד, תעסוקה והכשרה והתוצאות לא איחרו להגיע: התחלנו לראות ירידה במספר הנרצחים בחברה הערבית. אצלנו המספרים הגבוהים האלה התחילו לרדת בסדר גודל של 17%. היינו רק בתחילת התהליך, אבל המגמה – המגמה התהפכה. ובמקום לברך על זה ולהמשיך את זה, מה עושה ממשלת הדמים הזו? מקצצת את כספים. עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר: גם אם אתם גזענים ואומרים: לא אכפת לנו שבחברה הערבית יהיו רציחות, תחשבו שנייה צעד אחד קדימה. מה אתם חושבים, שזה יישאר רק בשכונות של הערבים? עד כדי כך אתם לא מצליחים לראות צעד אחד קדימה? עד כדי כך אתם לא מרגישים את האחריות על חיי אדם על הכתפיים שלכם? אנחנו שכנים, אנחנו חיים ביחד, זה יפגע בכולם. זה כבר פוגע בכולם. מטענים מתפוצצים ברחובות כאילו כלום. איפה האחריות שלכם? לקצץ בתוכנית כל כך חשובה בעת הזו זה חוסר אחריות, חוסר הבנה ועוד אות קלון על ממשלה, שבאמת האדמה של מדינת ישראל כבר כולה מלאה בדם, בדם שנשפך בגלל מדיניות לא אחראית שלכם, ואתם לא עוצרים לרגע לעשות בדק בית. אני רוצה לעבור לנושא הכי דחוף והכי חשוב שעל סדר-היום הציבורי: החטופים שלנו. אנחנו יושבים פה בכנסת סביב השעון, עוד לילה לבן ועוד לילה לבן, מתעסקים בהעברת תקציבים פוליטיים, בהעברת תקציבים קואליציוניים, בפוליטיקה קטנה, בזמן שהאחים והאחיות שלנו שם, במנהרות החמאס. מאז שהמהלך הצבאי חזר שוב להיות בתוקף, והגיעה גם כניסה קרקעית, אני בטוחה שהחיים שלהם עוד יותר בסכנה. עכשיו אני רוצה להסביר את עמדתי בנושא הזה: בימים האלה מיושמת, הלכה למעשה, מה שנקרא "תוכנית האלופים". זו תוכנית שנולדה ויצאה לאוויר העולם בערך בחודש נובמבר, אחרי העסקה הראשונה של עסקת החטופים. מה אומרת התוכנית? מה ההיגיון שלה – ויש בה היגיון: בואו נשתלט על ציר נצרים, בדרך הזו נעשה חציצה בין צפון רצועת עזה לדרום רצועת עזה, את כל האוכלוסייה הבלתי-מעורבת, האזרחים שאין להם נשק, אנחנו נעביר לדרום, לאל-מוואסי, לאזור ההומניטרי, שם הם יוכלו לקבל סיוע הומניטרי – מזון וכן הלאה – ואת המחבלים הטרוריסטים הארורים נשאיר בצפון ועליהם נעשה מצור. זה דבר הגיוני, כך צריך להפעיל לחץ על אויב. התוכנית הזו מציעה להפריד בין האזרחים הבלתי-מעורבים לטרוריסטים. ויותר מזה, גם אומרת: אם אתם לא תשתפו איתנו פעולה אנחנו גם נשתלט על השטח. אני חושבת – ותמיד חשבתי ואמרתי את זה – שזו תוכנית הגיונית מאוד, שחבל שמגיעים אליה בחלוף שנה וחצי של לחימה, אבל כשיש ממשלה כושלת אלו התוצאות. אבל מה לא הגיוני לי פה? כל התוכנית הזו, תכליתה להפעיל לחץ כדי לעשות משא ומתן לשחרור חטופים, אבל אנחנו במצב שחמאס הסכים לשחרור החטופים; הסכים לעצור את המלחמה ולהביא לנו את כל החטופים. ואם באמת החטופים זה הדבר שהכי חשוב לנו, אז למה אנחנו לא לוקחים את זה? למה לקחת סיכון יתר? כלומר, באים ואומרים: התוכנית הזו, המהלך הצבאי הזה, תכליתו להפעיל לחץ להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן, אבל בואו נגיד רגע את האמת, מי שקם ויצא משולחן המשא ומתן זו מדינת ישראל. הרי הייתה לנו עסקה לשחרור האהובים שלנו מעזה. היה את שלב א', היה את שלב ב'. ברגע שהיה צריך לעבור לדיונים על שלב ב', מדינת ישראל נסוגה מההצעה שהיא בעצמה הציעה. זו דרכו של נתניהו, כי מריחתו אומנותו. אבל פה זה חיי אדם, זה לא משא ומתן קואליציוני על איזה שר יקבל איזה תיק; זה חיי אדם. הם במנהרות מחכים לנו. איך אתה עושה דבר כזה? ומדוע הוא עשה את זה? כיוון שהוא לא רוצה לסיים את המלחמה. ומדוע הוא לא רוצה לסיים את המלחמה? משיקולים שהם פוליטיים, זו האמת המכוערת – כי זה יפיל לו את הממשלה; כי זה יפעיל לחץ להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתוציא לאור את הרפיון, את המדיניות שהתפוצצה לנו בפנים, שחמאס זה נכס; שתחזיר לשיח הציבורי את השיח על מזוודות הדולרים לקטר. עכשיו מסתבר שגם היועצים שלו קיבלו כסף מקטר. אני לא בטוחה שזה יעשה טוב למשפטו הפלילי, שהוא כל הזמן מנסה לעכב. אז לא עוצרים את המלחמה ולא מביאים את החטופים הביתה. עכשיו, אומרים לי: זה לא פוליטי. מה זה "זה לא פוליטי"? בואו נסתכל רגע על המציאות. בצפון ממשלת נתניהו עשתה עסקה עם חיזבאללה, ארגון טרור נוראי עם תשתית מטורפת – פגענו בחיזבאללה, אבל לא פגענו בחיזבאללה כפי שפגענו בחמאס. ועשו הסכם לא טוב, צריך להגיד את האמת – ללא פרימטר, הכפרים סמוכי הגדר חזרו, המחבלים חזרו לגור שם – לראיה, הירי ממשיך – אבל עשו עסקה. וגם קבעו בעסקה שאם תהיה הפרה של התנאים, ישראל תשוב ותפעל. באמת הייתה הפרה של התנאים, וישראל חזרה ופעלה. אבל עשו עסקה. עשו עסקה למרות שזה מסכן את תושבי הצפון, וזו עסקה לא מאוד טובה. בעזה, איפה שזה הכי דחוף לנו, שיש לנו שם עוד 59 אנשים, חלק גדול מהם גם חיים, מחכים לנו – שם אנחנו לא ממהרים, לוקחים את הזמן, לא נעשה עסקה. נכון שהִכֵּינו כבר את חמאס, נכון שזה דחוף, נכון שזה הרבה יותר דחוף מהצפון, אבל שם לא נעשה עסקה. מדוע? כי זה פוליטי. כי בממשלה הזו יושבים אנשים שהחלום שלהם הוא להקים מחדש את גוש קטיף. זו האמת המכוערת. מה אשמים המסכנים האלה שנחטפו מהמיטות שלהם, ממסיבה, מה הם אשמים? הם נפלו על הממשלה הכי גרועה שהייתה פה, שפשוט מפרקת את החברה הישראלית לגורמים. אבל זה לא יעזור לכם, כי העם שלנו חכם מזה, ואתם תלכו הביתה, ואנחנו נבנה את זה מחדש. השאלה היחידה היא כמה אנשים עוד ישלמו בחייהם עד שאתם תלכו הביתה. אני רוצה לדבר גם על רונן בר ועל הדחת ראש השב"כ, אבל לפני זה אני רוצה להקריא דברים של אישה שאני מאוד מעריכה, שרה אליאש. אני רוצה להקריא פוסט שהיא פרסמה. שרה אליאש היא לא מהמחנה הפוליטי שלי.
היו"ר משה סולומון:
תושבת קדומים.
מירב כהן (יש עתיד):
תושבת קדומים. אישה מאוד מאוד חכמה, אבל אנחנו חלוקות בנושאים רבים, ואני עדיין מאוד מעריכה אותה, כי היא ישרה. כשבן אדם הוא ישר אפשר להגיע איתו להסכמות גם אם הוא חושב אחרת ממך. היא ישרה, היא ערכית והיא אוהבת את המדינה הזו לא פחות ממני, ועשתה הרבה למען המדינה. אני רוצה להקריא את הדברים שלה: "לא הרבה אנשים חוו כמוני חיכוך עם הצד האפל של השב"כ. מדובר בתקופה שלאחר רצח רבין, שבה חשפו בני נוער ובהם לא מעט מתלמידותיי בשומרון את פעילותו של סוכן השב"כ אבישי רביב בקרבם – הדחת קטינים לדברי עבירה ובהם גם גזל מחנויות של ערבים. אם לוותר על תיאוריות קונספירציה, האמירה המקילה ביותר שאני יכולה לומר על פעילות השב"כ היא שהיא הייתה מונעת פוליטית, שהייתה משחק באש. "עזרד לב, שהיה שותפו של יוסי גינוסר, משרטט בספרו 'בתוך הכיס של הראיס' מבוך של אינטרסים פוליטיים, תאוות בצע ושחיתות של מנהיגים מן האזור, בנקאים שוויצרים, מזכירים צבאיים וראשי לשכה, אנשי שב"כ ואילי הון המשמשים כולם בערבוביה. "לארגונים חשאיים יש הרבה כוח, שבחסותו הם יכולים לפעול מאינטרסים זרים, וכבר היו דברים מעולם. גם הצגת היועמ"שים לדורותיהם כשומרי סף החפים מכל אינטרס פוליטי – היא מופרכת. די להיזכר בסיכול הממוקד שנערך ליעקב נאמן, זיכרונו לברכה, שבו התפאר מיכאל בן יאיר, וזאת על פי עדותו של שמעון שבס: הייעוץ המשפטי אמר לי על יעקב נאמן, אני הולך לתקוע את הפשיסט. ויש עוד דוגמאות רבות. "אי-האמון בטוהר כוונותיהם של המוסדות האלה במחוזות הימין נקנה ביושר. מתנגדי הממשלה צריכים להכיר בכך, ולא לדקלם סיסמאות על קץ הדמוקרטיה כשהחוויה של ציבור רחב היא שדווקא שומרי הסף האלה מנצלים את מעמדם באורח לא דמוקרטי. מצד שני, האי-אמון בממשלה אף הוא נקנה ביושר. ממשלה שהחמיצה את שעת הכושר הנוראה שהזדמנה לה אחרי אסון 7 באוקטובר וחזרה לסדר-יום שנוי במחלוקת, ממשלה ששריה ברובם הגדול מתנערים מכל אחריות לטבח ורק מאשימים אחרים – אינה יכולה לזכות באמון, כשמצד אחד קוראים להילחם ומגייסים אנשים למאות ימי מילואים ומצד שני מרצים ומשמנים את המגזר המשתמט מחובותיו. איך אפשר לשכנע שמשהו מכל זה נעשה לטובת העם? וכמו בסיסמאות על דמוקרטיה, גם סיסמאות ה'דיפ-סטייט' צריכות להיעלם מהשיח. על הממשלה לתת אמון במוסדותיה. האם צריך לעבור לסדר-היום ולא לחקור את פרשת קטר? האם למקורבי הממשלה יש חסינות? כל צד מלבה את האי-אמון במחנה השני, ומציאות כזו היא הסכנה הגדולה ביותר מלבד מלחמת אחים – שאני מאמינה שלא תהיה, הנלחמים יחד בקרבות לא יילחמו איש ברעהו. יש סכנה בשל התפוררות פנימית. 'קמח טחון טחנת', נאמר לטיטוס". את המשפט הזה לא הכרתי. "צריך ריפוי דחוף. כדי לעמוד באתגרים הענקיים שלפנינו צריך אמון במקבלי ההחלטות. רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות". אני חוזרת על השורה שלה: רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות. "עכשיו תורה של הממשלה ואחריותה לייצר צעדים בוני אמון. הנהגה מחויבת בהצבת חזון ומתן ביטחון. "לפני מלחמת ששת הימים משה שפירא, זיכרונו לברכה, איש הציונות הדתית, הצליח לייצר ממשלת אחדות עם האויבים המרים מפא"י וחרות. נינו ענר שפירא, זיכרונו לברכה, השם יקום דמו, נפל במעשה הגנה הירואי. אני פונה בקריאה לחבריי בציונות הדתית: לחצו על נציגיכם בכנסת להקדיש זמנם ועתותיהם לייצר אמון, לשים את זה בראש סדר העדיפויות – – – כבר כתבו לי: לא נהיה אישה מוכה. ואני חושבת שמותר לנו ללמוד מיוסף, שנזרק לבור ובכל זאת יצר פיוס ואמון עם אחיו. אי-אפשר שההתיישבות בשומרון תהיה הבסיס היחידי לתפיסת הגאולה. חזון הגאולה שאנו מאמינים בה טומן בבסיסו גם את סוד האיחוד של עץ יהודה ועץ אפרים". היא אישה – שוב, אנחנו חלוקות בהרבה סוגיות. אבל אנחנו לא חלוקות בזה שקרה פה משהו שהוביל לטבח 7 באוקטובר וצריך להפיק ממנו לקח. אי-אפשר לחזור לאותה נקודה שהייתה פה ב-6 באוקטובר, להמשיך לקדם רק סוגיות ששנויות במחלוקת. רוב העם במדינת ישראל רוצה עכשיו עסקה להשבת החטופים; רוצה ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק מה היה פה ואיך זה קרה לנו ואיך זה לא יקרה שוב; רוב העם רוצה גיוס שוויוני לכולם. לחזור לעשות עוד הפעם את ההפיכה המשטרתית הזו על ספידים – ושוב, אנחנו מחר נצביע פה על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הצבענו על שינוי הדרך שבה ממנים את נציב הקבילות על השופטים, הצבענו פה על החוק שפוגע בלשכת עורכי הדין. למה? למה לחזור לשם? זה מה שדחוף עכשיו למדינת ישראל? באמת אני שואלת. ואם אתם חושדים בי, אז תקשיבו למישהי שבאה מהצד האחר, אבל גם היא מונעת מאהבת המדינה. תקשיבו, אל תהיו אטומים. לפני שיהיה מאוחר מדי. מילה לסיום על הדחת ראש השב"כ. תראו, אני ראיתי את הסרטון ששחרר לאוויר העולם ראש הממשלה נתניהו. הוא באמת מרבה בסרטונים כי הוא לא רוצה לבוא במגע עם עיתונאים פן ישאלו אותו שאלות והוא יצטרך להשיב; הוא עושה את זה רק באנגלית. תראו, אני לא יודעת מה היה מאחורי הקלעים, מי נפגש עם מי באיזה תאריך. אני יודעת דבר אחד, שעבר הרבה מאוד כסף מקטר ליועצים הקרובים ביותר של ראש הממשלה, היועצים שנמצאים באקווריום, היועצים שחשופים למידע ביטחוני רגיש. וכל זה קרה בזמן מלחמה, כשהחיילים שלנו בשטח בגבורה, בהירואיות, מקריבים את חייהם למעננו. אולי אולי הועבר מידע או הגיע לאויבים מידע רגיש, שפגע בחייהם? אלו שאלות שאנחנו צריכים לברר. זה הביטחון שלנו, אלה הילדים של כולנו. אלה דברים שצריכים להיחקר. עכשיו, העובדה שבמשך שנה וחצי לא הייתה שום בעיית אמון, וראש הממשלה עבד עם רונן בר ואפילו חלק שבחים מסוימים, עבד איתו על ניהול המלחמה, שם אותו בצוות המשא ומתן לשחרור החטופים, אפילו שם בידיו את הביטחון שלו ושל משפחתו – הרי השב"כ בראשותו של רונן בר אחראי על אבטחתו של נתניהו ומשפחתו – אז פתאום, בחלוף שנה וחצי, אין אמון ברמה כזו דחופה שצריך כאן ועכשיו לפטר אותו, בלי להביא מחליף, באופן מיידי? בלי לעבור דרך הוועדה למינוי בכירים, כי זה דחוף? האם זה לא מדליק לכם איזושהי נורה אדומה? ואתם יודעים מה הכי חסר לי בסרטון הזה של נתניהו? בסדר, זכותו לחשוב אחרת, זכותו לחשוב שצריך להדיח אותו, זכותו להביא את הנימוקים ולנסות לשכנע את הציבור, אבל הוא לא אמר דבר אחד מאוד חיוני שמצופה ממנהיג בעת הזו. הוא לא בא ואמר: זו דעתי, אבל אם בג"ץ יפסוק אחרת ויגיד שההדחה הזו איננה חוקית בגלל ניגוד העניינים שהתעורר פה, אני אכבד את זה. הוא לא אמר את זה. להפך. הוא אמר: בכל מקרה רונן בר יפוטר – שזה מסר ברור: לא אכפת לי מה בג"ץ אומר. גם שריו, שלרוב יושבים על דף המסרים שהוא מעביר להם, אמרו מפורשות שהם לא יכבדו את פסיקת בג"ץ. אם לא מכבדים את פסיקת בג"ץ, אם ראש הממשלה לא יכבד את פסיקת בג"ץ וגם השרים סביבו, אז אין יותר חוק במדינת ישראל, אין יותר משמעות. אין יותר משמעות לישיבה שלנו כאן, בפרלמנט הישראלי שמחוקק חוקים, כי לא מיישמים את החוקים האלה. האם שוב ראש הממשלה רוצה להביא אותנו למשבר כזה ולתת לאויבים שסביבנו את התנאים הכי הכי נוחים לתקוף אותנו? האם שוב הוא מחליש אותנו בעת מלחמה? לפני 7 באוקטובר הוא יכול היה לומר שהוא לא ידע, אבל עכשיו הוא יודע, כי הוא שולח את החיילים לקרב. עכשיו הוא יודע, והוא שוב פועל בחוסר אחריות. אני פונה, אני מתחננת לאנשים מהימין ומהשמאל – תצטרפו לקריאה לעצור את ההתנהלות הביזיונית הזאת. תצטרפו לקריאה ולדרישה הציבורית לחקור את פרשת קטרגייט.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. בוקר טוב לכל הבאים. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, בוקר טוב.
היו"ר משה סולומון:
השרה עידית סילמן.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בוקר טוב לשרה. אני רוצה רגע להתחיל דווקא בדברים שלביבי אין אינטרס שנדבר עליהם, אז ראוי שנשים אותם פה בפרונט. אז ביבי לא רוצה שנדבר היום על ועדת חקירה ממלכתית; הוא לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית, שכל כך מתבקשת כדי לחקור את המחדל הגדול ביותר שהיה פה בהיסטוריה של מדינת ישראל ואת הרצח והטבח הגדול ביותר שבוצעו ביהודים מאז השואה. הוא לא רוצה שנדבר על כך שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים גיוס אחד לצה"ל, גיוס של כולם. הוא לא רוצה שנדבר על זה כשהשותפים הקואליציוניים שלו, כדוגמת השר, שר בכיר בממשלה, השר גולדקנופ, רוקדים ומפזזים למשמע "נמות ולא נתגייס". הוא לא רוצה שנדבר על זה, כי זה מסכן את הקואליציה. הוא לא רוצה שנדבר כעת על 59 חטופים שנמקים במנהרות החמאס, אז החמאס המפלצות אתמול נתנו לנו תזכורת בצורת סרטון איום שקרע את הלב לכולנו. הוא לא רוצה שנדבר גם על זה שהוא נותן כבר הפסקת אש בחינם לחמאס, לאורך שבועות. אז באמת. אנחנו היום נאשר את התקציב הגרוע שהממשלה הגרועה הזאת מביאה לנו, וקצרה היריעה מלהביא את העוולות והגזרות שהממשלה מטילה על האזרחים, ולתקציב הזה צריך לקרוא בשמו: זה תקציב שכל-כולו תקציב השתמטות. בשנה האחרונה, בשנה וחצי האחרונות, הממשלה הזו שברה שיאים של חוצפה, של ניצול, של ביזוי ושל שוד הקופה הציבורית. יש כאן פשוט ריסוק הערכים שעליהם מושתתת החברה הישראלית, היהודית-דמוקרטית הטובה והנושנה שהקמנו בשנת 1948. יש כאן פגיעה בעקרונות-על שעליהם הוקמה המדינה; עקרונות של מדינה יהודית דמוקרטית, של כלכלה משגשגת, של ביטחון בראש סדר העדיפויות, של סטראטפ ניישן ישראלי מעורר גאווה. והממשלה הזו, בהובלת שר האוצר הכושל, מובילה אותנו לכלכלה שהיא פשוט תהום, תהום שלא נוכל לחזור ממנה. התקציב השנתי הכולל, שעומד על 620 מיליארד שקלים, מגיע אחרי שנה וחצי של מלחמה מורכבת וקשה, כשהעלות של המלחמה מסתכמת בסדר גודל של 250 מיליארד והמלחמה הזאת עוד בעיצומה. מלחמה, כידוע, אדוני, היא אירוע יקר בכל קנה מידה, גם במדינת ישראל וגם מחוצה לה. אבל החוכמה היא הצעדים שעושה הממשלה כדי להתמודד עם תקציב בחוסר. זה סוג של מצב מבחן לכולנו, ובעצם הממשלה עומדת פה למבחן ומאפשרת לנו – לציבור, לכל הציבור – לבחון בזכוכית מגדלת את הצעדים שבהם השלטון בוחר להתנהל לאור סדר העדיפויות ולהסיק מסקנות מתבקשות כלפי השלטון. כי באמת אנחנו ברגעים של משבר כלכלי שמחייב את השלטון לבצע סדרי עדיפויות, כדי לדאוג בסוף לכלכלה שמייצרת פריון מחודש, לדאוג לכך שכל שקל יופנה למקום הנכון שלו, לדאוג לחלוקת נטל שוויונית, לדאוג למיצוי מלא של כל המשאבים, לעודד את הציבור העובד, המשרת, הציבור שמשלם מיסים: אומנם קצת קשה, אבל תעבדו עוד קצת, ואנחנו נוכל ביחד להגדיל פה את תקציב המדינה. אגב, הדוגמה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לזה היא אחרי משבר הקורונה. שר האוצר אביגדור ליברמן בממשלת השינוי פשוט הוציא את העגלה מהבוץ. הוא לקח כלכלה שהייתה במינוס 140 מיליארד והחזיר את הקופה בעודף לשר האוצר סמוטריץ', בעודף של 10 מיליארד. איך הוא עשה את זה? פתח את המשק, הוציא את כולם לעבוד, תגמל ותמרץ את העובדים, תמרץ את העצמאים, וכך חזרנו ממצב של מינוס למצב של פלוס בקופת המדינה. אבל הממשלה הזו לא במקום הזה, לדאבון הלב. למה? כי הכיסאות יותר חשובים לממשלה. השיקולים הקואליציוניים, המשחק של כיסאות מוזיקליים, הם בראש סדר העדיפויות, ובאמת הבחירות של הממשלה במסגרת 620 מיליארד שקלים בתקציב הזה הן – קודם כול, בואו נגיד את העובדות: מחלקים קודם כול 21 מיליון ש"ח פלוס 7% למוסדות פטור מגיוס כדי שיעודדו השתמטות, אני אומרת את זה ואני לא מאמינה למוצא פי, אבל זה המצב; מוסיפים כסף למוסדות תורניים, 735 מיליון, שזה 200% יותר; מוסיפים כסף לאגף תרבות יהודית חרדית, 70 מיליון ש"ח יותר, ומשרד ההתיישבות מקבל 268 מיליון ש"ח. באמת, ראש ממשלה ושר אוצר שמתעלמים מבקשה כל כך מוצדקת לבטל קודם כול חמישה משרדים מיותרים שמבזבזים כספים יקרים מכספי המיסים – והוא לא עושה את זה בעקבות דרישות הקואליציה ודרישות שימור הקואליציה. ראינו, אגב, תופעה בדיוק הפוכה. בשבוע שעבר החזירו לכאן, לכיסאות של שרים בממשלה, שר בממשלה שהתפקיד שלו חופף לשר אחר בממשלה, שר מינהלות ושר גליל ונגב. הם עושים אחד לאחד אותו דבר, אחד לאחד אותו דבר. למה? כדי לבזבז עוד קצת למשלמי כספי המיסים. במקום לקצץ משרדים מיותרים, מקצצים באיזה משרדים? בלתי נתפס – במשרד הבריאות מקצצים 103 מיליון ש"ח. עכשיו, משרד הבריאות, רק לחשוב לאור השנה וחצי האחרונות על המשימות שחונות לפתחו של משרד הבריאות, אם זה 14,000 פצועי מלחמה, אם זה פדויי שבי, שורדי 7 באוקטובר, מתמודדי נפש – באמת, אני חושבת על 10,000 פצועים נכי צה"ל, יש שם פגועי ראש, כאלה שצריך להחזיר אותם, לשקם אותם, לא רק לרפא אותם, להחזיר אותם למעגל התעסוקה. יש כאן תהליך ריפוי שהוא עצום. משרד הרווחה – ברור לחלוטין שאנחנו עומדים פה בפני דרישות עצומות, אז מקצצים 115 מיליון למשרד הרווחה, כסף שנדרש לסיוע למשפחות, גם למשפחות המילואימניקים, גם לצעירים, גם למבוגרים וגם לאוכלוסיות מוחלשות שנפגעו כתוצאה מהמלחמה. ומשרד החינוך, בסוף כל הוננו צריך להיות מושקע בחינוך – בחינוך, בילדים, בדור העתיד – אז גם שם מקצצים 242. עולם הפוך. אז באמת יעד הגירעון הוגדל ל-4.7%, זאת אומרת שכבר מגיעים ל-100 מיליארד גירעון, והמשמעות היא שלא מקצצים איפה שצריך אלא לוקחים עוד ממשלם המיסים. זאת אומרת, הממשלה הזו החליטה להעלות את המע"מ מ-17% ל-18% – אגב, אתם יודעים כמה נותן לנו עצם המהלך הזה? המהלך הזה מכניס את היד לכיס של אלה שמשלמים מיסים, לאלה שמשלמים מע"מ, ונותן 7 מיליארד לקופת המדינה. אז אני אומרת: אוקיי, קיבלנו 7 מיליארד מהאזרחים, הכנסתם כבר את היד לכיס של האזרחים – קחו את ה-7 מיליארד האלה, קצצו בתקציבים קואליציוניים; תפצו בדברים האלה. מה אתם לוקחים את ה-7 מיליארד, שזה שווה ערך לתקציבים קואליציוניים, 5.4 מיליארד, ומבזבזים את הכסף? באמת. מי לא מקבל תקציבים? לא חוק התקומה לשיקום וסיוע ליישובי העוטף שנפגעו ב-7 באוקטובר, וקיצצו תקציבים. אני שומעת שבניר עוז אין כסף לעשות שיקום קהילתי, חסרים 400 מיליון שקלים לטובת התושבים. ירדן ביבס היה צריך לגייס גיוס המונים של מיליונים כי המדינה לא מסוגלת לתת לו כסף, כמו לכל פדויי השבי, כדי להחזיר את האנשים האלה שנפגעו הכי קשה למעגל החיים; לשקם אותם במעגל התעסוקה; פשוט לשקם אותם. ברור, כי אין כסף. אז לא הם, לא תושבי הצפון, לא תושבי הדרום – כי עושים דברים אחרים בכסף. נפגעו תקציבים לנוער בסיכון, נפגעו תקציבים שפוגעים בסוף בציבור העובדים. לקחו מדרגות מס ונקודות זיכוי לעובדים, ואני אומרת שמשמעות הדבר בסוף היא שפוגעים קשה בציבור העובדים. וצריך לזכור שגם ככה פוגעים בסל צריכה של משפחות. סל צריכה של משפחות היום, כלכלנים עשו חישוב ואמרו שהוא יפגע בכל משפחה, התקציב הקשה הזה, בסדר גודל של 7,000 שקלים בשנה במשפחה ממוצעת. זאת אומרת, הדבר הזה יפגע ישירות באנשים שהם עם פוטנציאל להיכנס למעגל העוני. מעגל העוני במדינת ישראל כבר עומד, לדאבון הלב, על סדר גודל של 1.98 מיליון ישראלים שנמצאים מתחת לקו העוני, ומדברים על עוד עשרות אלפים שייכנסו למעגל העוני בגלל כל הסיטואציה הזו. אז אני רק מדמיינת את ההשפעות על כל משפחה ועל הילדים שסל הצריכה שלהם מחר בבוקר יהיה שונה מסל הצריכה שלהם אתמול, לפני התקציב ההרסני הזה. אי-אפשר שלא לאכול את הלב, אדוני, ולשאול: איפה פה סדרי העדיפויות? איך הממשלה תעמוד פה למבחן בסוף בפגיעה באזרח? מי ששם לב להתנהלות הכושלת הזאת, לצערנו – כי אין מה לעשות, אנחנו לא מתנהלים בתוך איזשהו אי בודד, אנחנו שקופים; שקופים גם לחברות דירוג האשראי, שכבר הורידו את דירוג האשראי של מדינת ישראל ובוחנות לעומק את ההתנהגות הכלכלית, את ההתנהגות הפיסקלית של מדינת ישראל. מבינים שמדינת ישראל נותנת למשתמטים במקום לעודד את אלה שעובדים, שמשרתים ומשלמים מיסים. כשככה כלכלה לא מעודדת תעסוקה, לא מעודדת פריון, לא מעודדת יצרנות – רואים לנו, ואז אנחנו עומדים במצב שפשוט מקצצים לנו בדירוג האשראי. דירוג האשראי היום הגיע למצב שהוא כמעט שווה ערך למה שהיה פה בשנת 2008. זה הנמוך ביותר שהיה פה בשני העשורים האחרונים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה עוד ירד.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עכשיו, את מסתכלת על זה ואת מבינה, חברת הכנסת מטי צרפתי, שאנחנו דומים למדינות כמו פרו, כמו תאילנד, כמו קזחסטן. ואת אומרת לעצמך, מדינה שיש בה את אסף רפפורט, שהיא סטרטאפ ניישן, שהיא בקדמת הבמה מבחינה טכנולוגית, שיש פה באמת קטר של הייטק שהביא לפה לאורך עשור מיליארדים מהכנסות ממיסים – היא יכלה לקחת את הסיבוב בקלות עם המלחמה הזאת, אם היינו רק יודעים, אם הייתה פה ממשלה אחראית שיודעת להתנהל בשעת משבר. אבל את רואה פה מגמה בדיוק הפוכה – אזרחים ואנשי הייטק שלוקחים אותנו קדימה, וממשלה שמשקיעה אותנו בבוץ. אז מה עלינו? מה נגיד, מה נגיד? איך נתגבר על זה?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אם הכלכלה הייתה מספיק חזקה בשביל לסיים את המלחמה הזאת, לא הייתה ביזת התקציב הזאת.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
זה בדיוק העניין, יש פה שוד.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
– – – אפילו שהוא גם כבד וקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
שוד הקופה הציבורית. במקום לתגמל את אלה שמועסקים, שמשרתים – תפתחו את הכיס, תנו לאלה שעשו יותר, בדיוק ככה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לצמוח. עושים פה בדיוק הפוך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מאיגרא רמא.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אני לא יכולה, אני מדברת על כל זה והלב שלי יוצא באמת לציבור המשרתים, שבסוף זה אותו ציבור שגם אחרי זה יוצא למילואים וחוזר לעבודה, והוא במעגלים של תעסוקה ושירות. נתקלתי אתמול בפוסט שהעלה לוחם בן 22, ואני חייבת להקריא אותו. הלוחם, שמו יונתן שלו, והוא כותב ככה: "אני בן 22, הייתי לוחם ומפקד במגלן" – כן, רק בן 22, השתחרר ממש לאחרונה. אחרי שלוש וחצי שנות שירות, "השתחררתי בספטמבר וכבר הספקתי סבב מילואים של חודשיים שהסתיים לפני חודש וחצי. לפני שבוע קיבלתי זימון נוסף למילואים" – כן, הוא רוצה להתחיל את החיים, אבל הוא כבר בתוך המילואים. בין השחרור למילואים, מה הוא עשה? הוא הבין שהוא צריך להוציא את העגלה מהבוץ, הוא הקים ארגון, ארגון שנקרא "כתף אל כתף", והוא כותב כך: "הארגון היחידי שנותן קול למילואימניקים צעירים שיצאו עכשיו משדה הקרב" וראו מהי מלחמה. "אני כועס, אני כאוב ואני בעיקר לא מצליח להבין איך", כותב יונתן שלו, "איך ההנהגה, במקום לגייס אלפי לוחמים נוספים שיפחיתו את העומס ויאפשרו לנו להתחיל את החיים שלנו, הם דוחפים השתמטות המונית בכל הכוח". הוא אומר: תצרפו אלינו אנשים, שנוכל רגע להיות כמו במרוץ שליחים – אני כרגע סיימתי, מישהו אחר יעשה. אני אצא ללמוד, ולא על אותם אנשים ייפול הנטל. "איך הנהגה שמורכבת מכל כך הרבה אנשים", כותב יונתן שלו, "שלא שירתו מעיזה להגדיל את העומס על הלוחמים, מקריסה את מערך המילואים ומעבירה תקציבי עתק למשתמטים? אסור לנו לנרמל את המצב העקום והלא-מוסרי הזה, אסור לנו לאפשר להם להפוך אותנו לחיילי מילואים שמדי פעם רואים אזרחות". הוא אומר: אני לא אזרח, אני קודם כול חייל מילואים, ומדי פעם אני רואה אזרחות. אני אמשיך להיאבק, הוא כותב, עבור החברים שלי "שהקריבו את חייהם, ואני מתגעגע אליהם בכל רגע; עבור המשפחה שלי, שלא ישנה במשך שנה וחצי ועבור המדינה האהובה שלנו. צריך שכולם יזכרו: הטובים תמיד עומדים בחזית, גם כשקשה. אנחנו הטובים". עכשיו באמת – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
רק משפט סיום, אדוני. יונתן שלו תמצת פה בפוסט אחד את מה שמרגישים הצעירים. תראו את הצעירים, תראו את המצוקות שלהם. הוא לא יכול להיות רק איש מילואים, הוא צריך להיות איש מילואים ואזרח, וזה בסדר. כך נעשה רק אם נגייס את כולם ונרחיב את מעגל התעסוקה. תודה, אדוני.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלום. לרשותך 20 דקות, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, אזרחי מדינת ישראל, השעה 05:50, פיליבסטר ארוך. בעוד כמה שעות, אדוני, הכיסאות האלה יהיו מלאים. אתה יודע איפה כולם? כולם ישנים. הם כבר ישנים, אני חושבת, משעה 14:00, 15:00, 16:00, כי אין להם שום מצפון, והשינה שלהם היא טובה. וכל כך הרבה כסף נשפך כשוחד פוליטי רק כדי שהתקציב הזה יעבור על חשבונם של מוגבלים, על חשבונם של מילואימניקים, על חשבונם של אזרחים מן השורה, והכול בשם הדמוקרטיה, כאילו שמישהו בחר בהם כדי שאלה יהיו התוצאות. כבוד היושב-ראש, זו קדנציה ראשונה שלי, שנתיים וחצי. אני אגיד לך את האמת, אני לא זוכרת רגע של שקט במליאה הזו. נחתי לכנסת ישראל – איזה יופי, היינו צריכים לטפל בראש הממשלה ביבי ובמשפחתו. אז היינו צריכים קצת יותר לביגוד, קצת יותר למנקות, עוד קצת מתנות, וקצת הפיכה משפטית, כי כבר יש משפטים. טוב, חשבתי, משהו עובר באיזשהו שלב. הכנסת הזאת גם עובדת לאזרחים, כמו שלפחות כך ראיתי כשהייתי בבית. זה לא קרה. ואז בא 7 באוקטובר, האסון הכי הכי קשה שהיה למדינת ישראל, שואה בתוך המדינה שלנו. יש כאלה שאומרים: למה את אומרת "שואה"? אני אומרת "שואה" מסיבה פשוטה, כי בשואה הראשונה לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, לא היה לנו ביטחון, לא היה לנו ראש ממשלה. כאן היה לנו הכול ולא היה לנו כלום. היה לנו טבח, היה לנו מחדל, הייתה לנו העברת כספים, היה לנו חמאס שהפך להיות נכס, לילות לא שקטים. ואני יכולה להרשות לעצמי להגיד, אדוני, שעוד היום הניצחון המוחלט הקיש אצלנו בשדרות, ושוב חטפנו רקטות, ושוב כולם מסתתרים ושוב הילדים חוזרים להרטיב, וחלקם מכונסים, ומי יודע אם בכלל ירצו לקום מחר בבוקר, ומה יעשו ההורים. יכול להיות שיגידו: אתם יכולים ללכת לבתי הספר, וההורים, שלא עצמו עין דקה, ייקחו אותם לבית הספר וילכו לעבודה – אולי לא ילכו לעבודה, אבל מי ישלם להם? לא נשאר כסף. מי ישלם להם? כבוד היושב-ראש, האמן לי, נגמרו המילים. אזרחי מדינת ישראל, הרוב, נמצאים ברחובות בבקשה אחת: תפסיקו את הביזה, תחזירו את החטופים, תסיימו עם המלחמה הזו. ואפשר. אי-אפשר לבוא ולהחליט: עכשיו אנחנו רוצים להפעיל לחץ על החמאס כדי שתהיה עסקה. 20 שנה לא רק שלא הפעלת לחץ – ההפך, שימנת ושימנת ושימנת. וכולם ידעו על המנהרות. אנשים, אזרחים מן המניין, הגישו עדויות שחופרים להם מתחת לבית, שהם שומעים רעשים. אבל מישהו – נאטמו אוזניו, עיניו כמובן עצומות, כי הן עדיין עצומות, ואזרחי מדינת ישראל משלמים מחיר, מחיר כבד, אם זה כלכלי, אם זה ביטחוני, אם זה קרע בעם. אתה יוצא לרחובות, ואתם אומרים: לא תהיה מלחמת אחים, חס וחלילה. חס וחלילה שתהיה מלחמת אחים. לאן אתם רוצים שנגיע, לאיזה שפל, אם תהיה מלחמת אחים? אבל איך לא תהיה אם מי שיושב כאן ומנהל את המקום הזה יוצר את הקרע הזה, ממציא לו כל מיני מילים וכל מיני לפלופי לשון? על מה ולמה? לא נגמר לך, לא כואב לך הלב, לא כואב לך על המדינה? יש לך בכלל לב? אני שואלת, יש לך בכלל לב? אולי גם זה משהו שאנחנו צריכים לבדוק, כי עכשיו אני מבינה שיש לו גם תחזוקה ללב. מה נסגר? איך אפשר להסתכל בעיניים של המשפחות? איך אפשר להסתכל על תושבי העוטף והצפון? 200 מיליון שקל יש פער כדי לשקם את ניר עוז. אתם מבינים את זה? 200 מיליון. ואיפה הכספים, חברים? נו, ברור, צריך קואליציוני. מה אכפת לכם מניר עוז? מה אכפת לכם מאותם אנשים ששילמו בחייהם, ששישה בתים בסך הכול נשארו עומדים על כנם? האמן לי, אני עומדת כאן, אני מתכוונת לקרוא דברים ואני לא מצליחה, משום שאני לא מצליחה להבין את האטימות, את חוסר ההתייחסות לאזרחים שקמים כל בוקר, שולחים את הילדים לבית הספר, מלמדים אותם, שולחים אותם לצבא, שולחים אותם לאקדמיה, משלמים מיסים, משלמים לפעמים לא רק בחיי ילדיהם, ויש כאן מי שנוח לו וחשוב לו – נקרא לזה בשפה המקובלת "פרזיטים". נושא הגיוס הפך להיות מחלוקת. אני לא זוכרת, באמת, כשאני סיימתי י"ב היה לי ברור שאני הולכת לצבא. ואני מזכירה: אני באה מבית מזרחי, לא מתו על זה שבנות הלכו לצבא. אבל מעולם לא שמעתי את הוריי, כילדה בכורה, אומרים: סליחה, סליחה, את יכולת להצהיר. אתה יודע שיכלו להצהיר, והיו כאלה שעשו את זה. הוריי אפילו לא חשבו על זה, ואין יותר שמח ובאמת מאושר מלראות את אבי כשהוא רואה אותך עם המדים, כשאת מגיעה הביתה. ובנותיי, שיש להן פטור, שירתו בצה"ל, ובתי הקטנה רק לפני שלושה שבועות סיימה בבה"ד 1 ותמשיך ותילחם וחתומה קבע ולוחמת. ואתם לא מתביישים – יוצאים לרחובות: נמות ולא נתגייס? אדוני, באמת, נגמרות לי המילים. אני מנסה להבין. ואז אומרים: אה, עושים עליהום על החרדים. מה עושים עליהום על החרדים? אתה יודע כמה חברים חרדים יש לנו? אתה יודע כמה דתיים שבעצם שירתו? אתם לא רוצים לשרת בצבא, תשרתו במתכונת אחרת, תראו רק שאכפת לכם. אבל עכשיו, למה שתשרתו? קיבלתם מיליארדים וכבר ישלמו לכם את הכול, אז עכשיו מה שנשאר לכם זה לצאת לרחובות, וחלקכם גם ימשיך לעקוץ את המדינה. כי בסוף אנחנו גם פוגשים אותם במקומות עבודה לא ממש מדווחים, לצערי; כן, לא כולם, אבל יש גם כאלה. ואלה כולם צריכים לצאת להילחם ולהיות חלק מהצבא, בטח ובטח במחיר ששילמנו. אדוני, אני אפילו לא יודעת, אני כועסת, נרגשת, מאוכזבת. זה באמת מעבר לבינתי. אתה מגדל פה דור. אני מסתכלת על הנכדים שלי ואני שומעת את הנכד שלי אומר: סבתא, אני מסיים צבא, אני עושה את האקזיט, מביא כסף למדינה. ילד בן 13 – תראה על מה הוא חושב, הוא חושב על המדינה שלו. הוא חושב שהוא ילך להילחם. הוא יודע שהוא יהיה חייל. ואני אומרת: למה אי-אפשר לחנך את כולנו אותו דבר? אתה יודע, גם בתורה, אם אנחנו נחזור לסיפורי ההיסטוריה שלנו, כולם נלחמו. איך הגענו למצב שגם שר שותף למוזיקה ולמילים של השיר, שלדעתי מי שמנגן אותו צריך להיכנס לכלא? כי זו הסתה, כי זו הבדלה, ואם לא טוב לכם במדינה ואתם לא רוצים להילחם ולא רוצים לעבוד, אמרתם פעם שתעמיסו את המטוסים. אתם מוזמנים ללכת, באמת מוזמנים. למה צריך לחיות במדינה שאתה לא רוצה לשרת בה, לא רוצה לשלם, לא רוצה לעבוד? למה צריך להחזיק אתכם? למה מעמד הביניים, שקם כל בוקר, עובד כל כך קשה, נלחם על חייו, צריך לממן אתכם? בדור שלי לא היה אחד שנישא והייתה לו דירה. בואו נראה את החלום, זה ממש חלום רטוב היום של הדור שלנו שתהיה להם דירה. איך תהיה להם דירה? איך תהיה להם דירה? אני רוצה לשתף אתכם בפוסט שראיתי היום. הפוסט הוא של רונית ועמית עובדיה. אני מכירה אותם אישית. יש להם ילד אוטיסט שהתגייס, התנדב, ואני רוצה לקרוא את הפוסט כדי שתבינו שאנשים שהם בריאים, שכל מה שעליהם לעשות זה להגיד: אני מתגייס, אני משרת את המדינה, גם אם המנהיגים שלי רוצים לעשות עליי סיבוב, וזה מה שקורה. וכך היא כותבת, האימא: בשעה ששר בכיר בממשלה רקד אתמול בחתונה ושר "נמות ולא נתגייס" בחר הבן שלי, בחור בן 20, עם אוטיזם עמוק, שקיבל פטור מהצבא עקב נכות קשה, לתרום למדינה כפי יכולתו. יחד עימו היו עוד עשרות צעירים, יחד עם להקת "גדולים במדים", להקה של חיילים עם צרכים מיוחדים שמשמחת את הפצועים בבתי החולים. ואני בוחרת להסתכל על היופי הזה, על הנוער הנפלא הזה, שאוהב את המדינה ומרגיש שיש לו מחויבות אליה. יואבי אהוב שלנו, אנחנו כולנו מצדיעים לך ולחבריך – וכן, אני רוצה לומר ליואבי שגם אני מצדיעה לך, וגם להורים הנפלאים שבחרו לגדל את הילד, גם כשיש צרכים מיוחדים, להביא אותו למעמד ולרצון להיות חלק מהחברה הישראלית. אדוני כבוד היושב-ראש, אתה קצין בצבא, אתה אדם ששירת ונשארת, שמרת על האמונה שלך ונשארת דתי ולא בדיוק הידרדרת. ואני אספר לך מעבר. השבוע באחד הדיונים אמר יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה הרב אייכלר, כשדיברנו על הגיוס: אני מכיר דתיים שהלכו וחזרו לא דתיים. אמרתי לו: ואני אספר לך משהו – אני מכירה את הבת שלי, שהלכה לצבא ועכשיו יש לי נטלה בבית, שזה דבר שלא היה לי. אנחנו מסורתיים, ואנחנו אחרי ארוחה בשרית יכולים לאכול איזו גלידה, אז היא שומרת שש שעות בין בשר לחלב. זה לא בא מהבית, זה בא מהצבא. אז אני שואלת עכשיו: מה, אני צריכה להתלונן שדברים השתנו? לא. ככה היא מרגישה, טוב לה עם זה, היא חושבת שזה נכון. אני לא מרגישה שהרסו לי אותה. אז סבבה, קיבלה עוד משהו. למה אתם חושבים שאם אתם תתגייסו יהרסו אתכם? אם אתה יודע לשמור על מי שאתה והאמונה היא באמת בדמך ולא כי אתה רוצה לרצות מישהו, כי ככה גידלו אותך, אתה לא תעשה שום דבר אחר שיפתה אותך.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת דבי, יש חשיבות – אני מבין מה שאת אומרת לגבי הגיוס, ואני בהחלט מסכים עם הדברים, אבל יש חשיבות שגם הצבא ייערך בהתאם כדי לאפשר לאדם שמגיע כאדם דתי או כאדם חרדי לשמור על אורח החיים שלו. ברגע שזה יהיה, אז יהיה כאן win-win. אני אדם דתי שהתגייס לצבא, ואפילו הייתי קצין בתפקיד משמעותי, וחזרתי להיות אדם דתי ואני עדיין אדם דתי. זה נכון, אבל יש לנו פה משהו שאנחנו חייבים לחבר בין שני הקצוות האלה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אני רוצה לשאול אותך: כשהם יוצאים לעבוד – ואנחנו יודעים שהם יוצאים לעבוד, אנחנו גם רואים אותם יוצאים לעבוד – מה קרה, לא עוברות שם נשים? לא קורה כלום בשטח של העבודה? אבל אולי בגלל שהם מקבלים כסף זה קצת שונה מהצבא? אני רוצה לשאול אותך: אתה יוצא לרחוב לעשות קניות – מה, נשים הן מוקצה? לא רק נשים. מוזיקה זה מוקצה? זה לא קורה? אתה לא נתקל? אתה רוצה להגיד לי שהם חיים בתוך איזה אקווריום? לא, הם לא חיים באקווריום. אני הסתובבתי בבני ברק, הסתובבתי בהמון מקומות. יש להם הכבוד שלהם, מי שהם. ואני גם רוצה להגיד מראש: זה לא משהו אישי לחרדים. זה שמנסים לעשות את שטיפת המוח הזו זה אבסורד. בסך הכול אנחנו עם אחד, ואנחנו נמצאים עכשיו במשבר קשה מאוד. 14,000 חיילים פצועים – רק שיצאו ויבקרו אותם שם בבתי החולים. אתה יודע מה, אתם כבר לא מתגייסים – לפחות תעשו דברים טובים, חוץ מלעמוד ברחובות ולצרוח ולשיר "נמות ולא נתגייס". לכן, אדוני, אני חושבת שגם המנהיגים, נבחרי הציבור שלהם – מריח שהאינטרס שלהם הוא שחלק מהאוכלוסייה הזו יישארו באיזושהי בועה. אני פעם שוחחתי עם חרדי שפגשתי במפעל. בממשלת לפיד הם יצאו לעבוד, ופגשתי אותו באחד מהמפעלים, של מטבחי זיו בשדרות. ניגשתי אליו ושאלתי לשלומו, ואז שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר לי: תודה. הוא אמר: תודה, תודה ללפיד, תודה לממשלה הזו. אני עובד, אני מתפרנס בכבוד – וכן, עם השטריימל ועם הכול, והוא עבד, ויש עובדים מסביבו. והאושר שאתה מוציא אותו – לומדי תורה, לומדי תורה, אבל אתה יודע, הם צריכים להיות יחידי סגולה. לא כל אחד שיושב ורושם לו איזה כמה שעות או מחכה לאיזה שיעור מאיזה רב נחשב לומד תורה. אנחנו יודעים בדיוק מי אלה לומדי התורה וכמה הם צריכים, והם צריכים להיות גאונים ואנשים שישבו ובאמת יהיו לומדי תורה, ולא ישבו ויקבלו איזה אישור כדי שיקבלו איזשהו תשלום. זה לא העניין. איפה אתם, אם אתם מראש תחנכו דורות על גבי דורות? מה יישאר מהמדינה הזו? כמה מעמד הביניים יוכל להמשיך ולשאת אותם? כמה? בסוף תהיה לנו בריחה של מוחות, וזה כבר קורה. ואחרי אסון כזה, ריבונו של עולם – מה, אתם לא רואים? אולי המעשים שאתם עושים זה העונש שלנו עכשיו? אולי על זה אנחנו משלמים עכשיו? יכול להיות? יכול מאוד להיות שהקדוש ברוך הוא לא אוהב את מה שקורה כאן, לא אוהב שהבנים שלו לא יוצאים להילחם, כי דוד נלחם וכל גדולי התורה נלחמו. יכול מאוד להיות שזה התוצר, שעל זה אנחנו משלמים את המחיר היום? שדווקא ההתנהגות הנלוזה הזו, שדידת הקופה, הכסף – ממתי לדתיים, לחרדים, היה חשוב כסף? אתה רואה מסחטה, מחלבה. מחלבה. זה מתפטר, זה מאיים. במקום להגיד: קיבינימט, כמה יש לנו? את כל הקואליציוני תזרקו על המילואימניקים, תנו ליתומים, תשקמו את ניר עוז. איפה הבושה? אין בושה. יש חזירות, יש פרזיטיות. אזרחי מדינת ישראל, אני לא יודעת מי ער ומי צופה, רק שתדעו לכם, גם כשבחרתם, ובחרתם באמת בתום לב, אני בטוחה שלא פיללתם למה שקורה עכשיו – שהמהפכה המשפטית בסטנד-ביי, זה עניין של ימים. עוד מעט יבחרו לכם את השופטים, יבחרו לכם את נציב התלונות, עכשיו קובעים לכם על הכסף. תתחילו לראות מה קורה לכם בתלושים החודש ואז תבינו. בסוף אנחנו נקבל פה חברה שבורה, שסועה. אנשים לא יגמרו את החודש. וכשאתה אומר: אני מוריד רק יומיים הבראה – כן, אתה לא מוריד רק יומיים הבראה, אתה מוריד לחם וחלב ואוכל לאנשים. כי בסוף אם הוא מקבל 7,000 שקל, מה הוא יכול לעשות בזה? 3,500 שכירות, ארנונה. מתי הם קונים בשר? באמת, אני יושבת לחשוב, אני מנסה לחשב לאדם באמת של 7,000, 8,000, 9,000 שקל, איך בן אדם במדינת ישראל יכול לחיות בכזה סכום כשהוא צריך לשלם ארנונה ושכירות? וגם אם יש לו בית, אז יש בטח משכנתה, ואם יש לו רכב – איך הם יכולים לחיות, אדוני? איך הם יכולים? ואתה יודע מה, מי ששבע לא מרגיש את זה. צאו לרחובות, תראו מה קורה. בתקופה הכי קשה שלנו היינו צריכים להיות מחבקים יותר, היינו צריכים לתת יותר, לאחד יותר, לעצור את כל הכאוס הזה. ואם יש לך משפט, אדוני ראש הממשלה, צא לנבצרות. אתה לא יכול לנהל מדינה ומשפט. היום יש לך סריטה בעין, אתמול כואב לך כאן, עכשיו יש לך לחץ כאן. איך אפשר לנהל מדינה? ואז הוא אומר: אני לא מצביע על היועצת המשפטית כי יש לי ניגוד עניינים. הלוחש לסוסים.
היו"ר משה סולומון:
והינה, את רואה שהוא מנהל מדינה בשעת מלחמה ביתר שאת ובעוצמה.
דבי ביטון (יש עתיד):
ואתה באמת מאמין בזה?
היו"ר משה סולומון:
אני רואה. אני לא צריך להאמין, אני רואה.
דבי ביטון (יש עתיד):
איפה אנחנו רואים את ראש הממשלה שלנו? היום הוא דוחה שעה, מחר מוסיפים לו שעה. היום הוא צריך ללכת, עכשיו יש לו סריטה בעין.
היו"ר משה סולומון:
ראש הממשלה מנהל מלחמה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אני לא מבינה. המצב הוא כזה כאוטי כאן. אתה לא מסוגל – שחרר את המושכות, צא לנצברות. לא ייקחו לך את העבודה, אבל אל תהרוס את המדינה. אל תהרוס את המדינה. וזה מה שקורה. כי אנחנו יודעים שהוא מעורב בכול. שר ביטחון – איזה יופי, מה זה? כבר היום עם הרמטכ"ל – סיטואציה. תגידו, השתגעתם? אתם נלחמים ברמטכ"ל, מלח הארץ? רק התחיל את התפקיד – אתה שולח לו מסרים, כי מה קרה? מה קרה, הדיווחים לא מתאימים? אתה שולח לו מסרים דרך התקשורת? אין לו משרד? אין לו טלפון? אתה לא יכול לזמן אותו? איזו רמה, והכול בתקשורת, כדי להקטין ולעשות הכי רע שאפשר. ולכן, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אנחנו לפני חג הפסח. החג הזה לא בכדי נקרא חג החירות. המדינה הזו תזכה בחירות. זה יהיה מאבק קשה. אנחנו נמשיך להילחם עליה, נמשיך להיות ברחובות, נמשיך לבלות כאן לילות. זה הכול. כי המלחמה היא לא רק שלי או שלך עכשיו; זו מלחמה על הילדים שלנו, על הדורות הבאים שלנו. אני רוצה לתת להם את המדינה שאני גדלתי בה, את חופש הביטוי. בבית משפט יכולתי לעמוד, וגם במסגרת התפקיד שלי – יראת כבוד לשופטים ולא לראות בהם אויבי העם והכינויים האלה. ואתמול אני הולכת לנחם ומישהו אומר לי: כן, אתם בממשלה נתתם 40 מיליון לערבים. אמרתי לו: ומה קרה עם ה-40 מיליון? איפה ראש הממשלה שלך? הוא כבר שנתיים ומשהו. לא, כי אתם חתמתם. איזה יופי, אתם חתמתם. אתה יודע לאן הלך הכסף הזה? השטיפות מוח, הרעל, הנתונים שהציבור לא יודע, זה עצוב וקשה. אני רוצה לאחל לנו שנחזור להיות מדינה של חופש, של הגינות ויהיה טוב יותר. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפת הרכבי, בבקשה. בוקר טוב, בבקשה, לרשותך 20 דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה, אדוני יושב הראש. חבריי, היום 536 ימים למלחמה, ו-59 חטופות וחטופים עדיין נמקים בגיהינום. אנחנו חייבים חייבים חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. אתמול נחשף סרטון של החמאס, של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. הם מחכים שנחזיר אותם הביתה. ראש הממשלה שלנו, במקום לצאת באיזשהו מסר של אמפתיה, של דאגה, של רגישות, מעלה כל מיני סרטונים אחרים, שמטרתם לעבות את הקיטוב ואת השיסוע בתוך החברה. אז אני רוצה לומר לאלקנה וליוסף חיים, אתם תחזרו הביתה, תהיו חזקים. אני הרבה שואלת את עצמי: מה קרה לממלכתיות? מה קרה לממלכתיות – בעיקר של ראש הממשלה, אבל לא רק, של כל ממשלת ישראל. מה קרה לשיח שלנו? אני מסתכלת על הסרטונים שעולים לרשת, ממש מלשכת ראש הממשלה, אילו מסרים, איזו רדידות של ממלכתיות – אני אומר את זה בעדינות. אותו ראש ממשלה, שבאמת בתקופה אחרת היה קורא לוועדת חקירה ממלכתית, ולא היה מהסס, באמת היה ממלכתי, גילה אחריות לאומית, ועכשיו משדר רק היסטריה, נרדפות פוליטית וחוסר שיקול דעת. אנחנו מצביעים היום על תקציב, ואני הרבה שואלת את עצמי, כמה אפשר עוד להתעמר בשכבה היצרנית, בזאת הנושאת בנטל. התקציב הזה כולו מעודד השתמטות. חוק הגיוס השפוי וההגון של שוויון בנטל לא קורה. אלה שנושאים בנטל – דיברו כאן על עוד סבב מילואים. אני רוצה לומר שאלה שנושאים בנטל, אותו מעמד יצרני, אותו מעמד ביניים ימשיך ויילחם, ימשיך וייצר, ימשיך ויעבוד, וזה למרות ביזת הקופה. אנחנו נמשיך, כי אנחנו פטריוטים ואנחנו ציונים ואנחנו יהודים ואנחנו נילחם גם על הדמוקרטיה, גם על הכלכלה, גם על החברה, גם על המדינה שלנו. בתקציב, שנראה לי שהוא עומד על 620 מיליארד, אם אני לא טועה, ראשית, יש גירעון שהוא הרבה מעל מה ששר האוצר התהדר בו. הוא הבטיח שהגירעון לא יגיע לכאלה היקפים; אז הוא לא עמד במילתו. הוא אפילו הבטיח בקבוק ויסקי, אבל שוב, לא עמד במילתו. כל הגירעון, וכל הגזרות הכלכליות, וכל הקפאת השכר ועליית המע"מ, הכול נועד למימון כספים קואליציוניים סקטוריאליים. אני יכולה, ככה, רק לתת דוגמה: מדובר על בערך יותר מ-5 מיליארד כספים קואליציוניים. מהם 1.3 מיליארד כספים למוסדות תורניים, 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות – אחד מהמשרדים המומצאים המיותרים. מאות מיליונים – יותר מ-600 מיליון למוסדות חרדיים ומוסדות לזהות יהודית – לחיזוק הזהות היהודית, ולהקמת מבני דת, ולתמיכה בתרבות החרדית, ולתמיכה בתרבות היהודית, ולחיזוק הזהות היהודית ומניעת נשירה ישיבות – כאלה של "נמות ולא נתגייס". עשרות מיליונים למשרד ירושלים והמורשת, ולמשרד המורשת, ולזהות יהודית לאומית, והדרכה בטהרת המשפחה ופוריות. מדובר על יותר מ-600 מיליון שקלים למוסדות חרדיים וזהות יהודית. אני לא יודעת מה קרה לזהות היהודית של הממשלה הזאת. אני יהודייה גאה, חילונית, ואני לא כל כך מבינה למה צריך את כל עשרות המיליונים האלה, אלא אם כן רוצים לשמן את כל מי שמחליט להשתמט משירות צבאי. אני מסתכלת על מבחן התוצאה – כי אני שומעת כאן שרים שאומרים כמה טוב כאן, ושר אוצר שאומר כמה טוב כאן, כמה הכלכלה חזקה; ואני מסתכלת: מסתכלת על יוקר המחיה, מסתכלת על הנטל שעומד כאן על האזרחים באמת בשכבה היצרנית; אני מסתכלת על תחושת הביטחון האישי, על מה שקורה ברחובות – על הפשיעה, על הרציחות; אני מסתכלת על מאות אלפים שעדיין עקורים מבתיהם, כבר כמה? שנה וחצי עקורים מבתיהם; אני מסתכלת על מצבנו בעולם מבחינת יחסי החוץ, מבחינת האמפתיה שאנחנו חווים ממדינות העולם המפותחות – אם ב-7 באוקטובר זכינו לאהדה רבה, עכשיו אנחנו בשפל של יחסי חוץ; אני מסתכלת על מה שקורה לסטרטאפ ניישן שלנו, להייטק – בריחת מוחות, בריחת חברות; אני מסתכלת על כל הקיצוצים שקורים בתקציב הזה, לכאורה בשביל המלחמה, אבל ממש לא למימון המלחמה, קיצוצים בחינוך ובבריאות וברווחה ובתשתיות ובתחבורה. הקיצוצים האלה לא נועדו למימון המלחמה. הייתה לנו כלכלה יציבה, שיכולה לשאת על כתפיה את המלחמה כאירוע מגודר בציר הזמן. התקציב הזה הוא תקציב ביזה של הקופה הציבורית, שכל-כולו הישרדות פוליטית של קואליציה נוראה. איומה ונוראה; ראש ממשלה שכל מה שמעניין אותו זה להימלט מאימת הדין ומשלל הפרשיות, לא רק האישיות עליו, אלא גם בכוורת הפרטית שלו. באמת הזיה. אני רוצה קצת לדבר על זה שהשליט העליון שלנו החליט להדיח את ראש השב"כ דווקא עכשיו. אלה פיטורים שלא ממש נועדו לשפר את ביטחון המדינה. כל מה שעומד מאחורי פיטורי ראש השב"כ זה לטשטש את פרשת קטרגייט. פשוט הסחת דעת, מסך עשן. פיטורי ראש השב"כ נועדו בעיקר לנקות את ראש הממשלה מהאחריות הישירה למחדל. מחדל שרשום על שמו – אסון 7 באוקטובר. עליו רשום המחדל הזה; הוא ראש הממשלה בכמעט 20 השנה האחרונות; הוא שיצר את כל המדיניות; הוא אמר: אני באירוע, אני אנווט, אני, אני ראש הממשלה. אז איך יכול להיות שזה המצב? הוא האחראי. בפיטורי ראש השב"כ מדובר בעוד עליית מדרגה מסוכנת, בעוד קו אדום שנחצה. ראש הממשלה מאשים את ראש השב"כ בכך שידע מראש על המתקפה ב-7 באוקטובר. מאשים את ראש השב"כ שהחליט במכוון לא לעדכן את ראש הממשלה. עצרו רגע ותקשיבו, אתם שומעים מה אומר ראש הממשלה במדינת ישראל, מה אומרים השרים שלו? מאשימים בכוונת זדון את ראש השב"כ, שמ-7 באוקטובר עושה לילות כימים כדי לקדם גם את המודיעין וגם את שחרור החטפים? ראש השב"כ הקדיש את כל חייו למאבק בטרור; ראש הממשלה מאשים אותו שהוא שתק בכוונה כדי לפגוע במדינה שלו. אתם שומעים מה ראש הממשלה ושריו אומרים? מדובר כמובן בשקר, זהו הוכח והוראה בכתובים. עלילה מרושעת, עלילה שנרשמה ממש בקור רוח, בכוונה, בזדון של ראש הממשלה, שוב כדי לטשטש את פרשת קטרגייט, שהיא פרשה איומה ונוראה. במציאות אחרת האדמה הייתה רועדת. ואני שואלת: איפה אתם, שרי ממשלת ישראל? ישבתם סביב שולחן הממשלה בדיון כשהחלטתם להדיח אותו. אני שואלת אם עצרתם לרגע, שאלתם, בדקתם, חקרתם? אז ממש לא. בחרתם לרצות את המנהיג, לדקלם מתוך דף מסרים סדור, שיטתי, בלי לברר, בלי לבדוק, בלי שום ביקורת. לא מטרידה אתכם פרשת קטרגייט, אחת הפרשיות החמורות ביותר בתולדות המדינה? בתוך הכוורת של לשכת ראש הממשלה, בקודש-הקודשים, צלם בהיכל. לא חשוב לכם לדעת מי ידע? מה עשה או לא עשה? לא חשוב לכם לדעת האם הכסף הקטרי, כסף שמימן את החמאס, מצא דרכו למסדרונות של לשכת ראש הממשלה? על הרבה פחות אתם צלבתם כאן אנשים, אתם קראתם להם "בוגדים", אתם רדפתם עד חורמה על הרבה פחות. אבל כשזה מגיע לשליט העליון – אין שאלות, אין אחריות, שתיקה רועמת. מפנים אצבע מאשימה לכל כיוון רק לא אל כוורת נתניהו, שם באמת מתקבלות ההחלטות שקובעות את עתידנו. תראו איפה אנחנו נמצאים, אנחנו ב-25 במרץ, כבר שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, 536 ימים, ותראו באיזה מצב המדינה שלנו. החנופה הפכה לספורט לאומי – מי יעמוד בתור לקוד קידה, מי יגלה נאמנות עיוורת, מי יבטל עצמו בפני השליט העליון, מי יתרפס בפני אשתו והבן הגולה שלו. כל שיש לי לומר: שרי ממשלת ישראל – תתביישו. תתביישו על כך שאין לכם חוט שדרה – סירוב לחקור את האמת על הנזק החמור שאתם גורמים לישראל; תתביישו על שאתם מוכנים לעשות כל דבר כדי לרצות את מי ששכח מהי מנהיגות אמיצה, מי ששכח להיות מנהיג, מי ששכח מהי אחריות, מי ששכח מהי יושרה. תתביישו, אבל אל תטעו: העם רואה, העם זוכר, העם נמצא ברחובות. קשה שלא להביט על שתיקת השרים היום ולתהות מה היה אומר על כך דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, איש שחלם והגשים, איש שבחזונו קם העם היהודי לתחייה בארצו, שדיבר על צבא העם, שדיבר על גיוס נשים, על שוויון כחזון מוסרי – שוויון, לא כקלף מיקוח; בן-גוריון, שדרש מחויבות למדינה, מחויבות לממלכה ולא למלך, מחויבות למדינה ולא למנהיג. והיום ממשלת ישראל והשרים לא מייצגים ציבור, לא שואלים שאלות, לא מעיזים להחזיק בדעה שהיא לא דעת המנהיג. אתם לא מנהיגים, אתם פשוט ממלאי פקודות. אין לכם שיקול דעת, אין לכם ערכים, רק פחד וצייתנות עיוורת. בן-גוריון היה באמת בעל מנהיגות ערכית, מנהיגות צנועה. נתניהו, צנעה אומרת לך משהו? מנהיגות אמיצה שהייתה פעם, עשרות שנים בעבר – המנהיגות שאנחנו מתגעגעים אליה, ואולי שכחנו קצת איך היא נראית. אני רוצה בזמן שנותר לי להקריא איזה קטע. הקטע נקרא "בעקבות דבורה", שכתב בן-גוריון בשנת 1951. בן-גוריון הקריא את הקטע הזה בסיום קורס קצינות בבסיס צריפין, והקטע מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל – שירות צבאי, כן, חברים, נשיאה בנטל, שוויון בנטל – הוא מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל ושל נשים בפרט. אז אני מצטטת מדבריו של בן-גוריון: "במסדר הקצינות שלפנינו מתגלמת אחת התמורות הגדולות והמבורכות שבחיינו, תמורה שלא החלה בצבא הגנה לישראל, אבל הגיעה בו לשיאה: השוואת חובת הבת והאישה לזו של הבן והגבר. זה יותר משוויון זכויות. לא בזכויות נמדד ערך האדם. מוֹתר האדם הוא לא הזכויות שהוא ניהנה מהן. יתרונו המיוחד של האדם הוא הכרת החובה, כי רק לאדם בתוך העולם החי, יש מושג והכרה של חובה. לכל בעלי החיים ישנן זכויות, והכל שווים בזכויותיהם, אך אין להם – על כל פנים במידה שהדבר ידוע לנו – ידיעת החובה. "לפיכך הדרגה העליונה של שוויון היא שוויון החובות, והדרגה העליונה בסולם החובות היא חובת ההגנה. כי כאן נדרש מן האדם הכול. לא חלק מכספו, לא חלק מזמנו וממרצו, אלא הוא בעצמו, עצם חייו – המַתת העליונה שיש לבן אדם, ואין למעלה מהחיים – כשיש הכרח דורשת המולדת גם זאת מהאדם. ולפיכך משמש הצבא כסמל העליון של החובה, וכל זמן שאין האישה שווה בחובה זו לגבר – אין לה שוויון מלא ואמיתי – – – עברנו כברת דרך ארוכה עד אשר הגענו בימינו לשלב עליון זה בשוויון אנושי בתוכנו, שוויון החובות בין איש ואישה, אם כי המעבר אצלנו לא היה כל כך קשה כמו אצל רבים אחרים. "בראשית ימינו – וימים אלה נמשכים בתולדותינו זה כ-4,000 שנה, החל מימי האבות – לא היה מצב האישה בתוכנו שונה בהרבה ממצבה של האישה בקרב עמים אחרים – – – היא גם נשללה מכמה זכויות שנהנו מהן הגברים, גם בעניינים שבין אדם לחברו, כגון בזכות הירושה, בענייני נישואין וגירושין, עדות ועוד. אולם עוד בימים קדמונים הייתה האישה העברית פחות ירודה מאשר הייתה האישה בקרב העמים השכנים: עמי כנען, מצרים, בבל וארם. הסיפור הראשון בתנ"ך, מימי אדם הראשון, מעניק יזמה לאישה, לחווה, לא לאדם. חווה גילתה לראשונה שעץ הדעת טוב למאכל ונחמד להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה. ודמות האימהות הראשונות – שרה, רבקה, רחל ולאה – יש שהן עולות בכמה מעלות, ביוזמתן ובפיקחותן, על האבות. רבקה הייתה בלי ספק דמות יותר בולטת, מחוננת ודינמית מיצחק, ושרה אינה נופלת בהרבה מאברהם, ותמר עולה על יהודה בצדקתה. "אולם האישה העברייה בימים הקדמונים, חשיבותה נודעת בקרב הסוג האנושי העליון שהוציא מתוכו העם היהודי – בקרב הנביאים. "הטיפוס האנושי אשר יעמוד לעד בגדולתו המוסרית הרוחנית, ושהגיע בתוך העם היהודי לשיא ביטויו – היה הנביא. לא האוב והידעוני, לא המכשף, לא הכוהן, אף לא השליט והמלך, כפי שהיה הדבר בתוך העמים האחרים – אלא הנביא היה בחיר העם, מורו ומדריכו. והיו לא רק נביאים אלא גם נביאות בישראל. בתנ"ך נשתמרו רק ארבעה שמות של נביאות: מרים, דבורה, חולדה ונועדיה – – – אולם הגדולה שבנביאות ישראל ונשותיה – הייתה בלי ספק דבורה אשת לפידות. יש להצטער על כך שהמספר התנ"כי, המקמץ בדרך כלל בדברים בתיאוריו ובסיפוריו, קימץ יתר על המידה בספרו את הפרשה המופלאה של דבורה הנביאה אשר שפטה את ישראל – – – דבורה הייתה לא רק נביאה ושופטת – אלא מצביאה. לא ז'אן ד'ארק הייתה המצביאה הראשונה בהיסטוריה האנושית אלא דבורה הנביאה. היא גייסה צבא ישראל בצפון ונלחמה ביבין מלך חצור ובעל בריתו – – – מהתקופה הקדומה של תולדותינו, מימי האבות ועד החשמונאים, עומדת דמותה של דבורה כדמות פלאים של האישה העליונה, המחוננת במכלול סגולות מפוארות ונדירות גם בגבר וגם באישה: חזון, גבורה, כושר מנהיגות, נבואה, מצביאות, שירה, נדיבות לב. בלי תכונות יקרות אלה לא הייתה אישה רוכשת לעצמה בתקופה ההיא סמכות מוסרית, מדינית וצבאית כה גדולה ומכרעת על העם בתוך האנרכיה ששלטה אז בקרב שבטי ישראל – – – גבורת האישה העברייה אינה אך ורק נחלת קדומים. מדינת ישראל הוכרז על הקמתה במאי 1948, אבל היא נבנתה בעמל דורות חלוצים עשרות בשנים. והאישה העברית, הבת והאם, תפסה מקומה במפעל זה על יד אחיה ובעלה ואביה"; "עם העלייה השנייה עלתה ביתר שאת קרן האישה העברית. עלייה זו הקימה את הכוח המזוין העברי הראשון שבו דורותינו, 'השומר', ואחת היוזמות של מפעל גיבורים זה והרוח החיה בו הייתה בחורה יהודית, מניה וילבושביץ. בשורות 'השומר' עמדו בחורות רבות יחד עם הבחורים ונשקן בידן". מאחר שזמני תם, אני רוצה משפט סיכום.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
רק משפט סיכום, אדוני, ברשותך, בסדר?
היו"ר משה רוט:
אחרי 20 דקות – קצר, 20 שניות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן, אני מדלגת ממש. פעם הובילו מתוך חזון, אומץ וערכים; היום משתחווים לשלטון בשתיקה רועמת.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה כל ההבדל. זו כל הסכנה.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. 20 דקות לרשותך, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הישנים והמתעוררים, חבר הכנסת מיקי לוי, איך אתה בשירה, מיקי? בוא נשיר קצת ביחד, ניכנס לאווירה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שירת נשים?
משה טור פז (יש עתיד):
דווקא לא, הכי לא שירת נשים. "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אין אנו מאמינים". בגרסה החדשה: "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
"אין אנו מתייצבים".
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, בוקר טוב לך, בוקר טוב לכנסת ישראל, בוקר טוב לתקציב. אני רוצה לומר לך משהו. את השיר הזה של נטורי קרתא – את שומעת, השרה סילמן – היינו שרים בתור דחקה בבני עקיבא כשהיינו צעירים, דחקה של הציונות הדתית על החברה החרדית, או יותר נכון, על הקיצוניים של החברה החרדית. ואתם יודעים, אמר פעם מישהו שכסף זה לא הכול בחיים, אבל הרבה פעמים, כשאתה רוצה להבין איפה נמצא הכוח – חפש את הכסף. חפש את הכסף, ושם נמצאים האינטרסים. אז חברת הכנסת צרפתי הרכבי, ניקח אותך במסלול הכסף. נתניהו אמר פעם: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. לפי מה שאני אציג עכשיו – אוהו, נותנים. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא מכוון את זה אליך אישית. אמרתי כאן, אמרתי לגפני בוועדת הכספים: החרדים הפכו להיות ילדי הכאפות של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל עושה בהם כרצונה, מהתלת בהם, נותנת, לא נותנת, והם דבקים בשלטון. אני מבין אותם, כי כמו שמייד נראה, כמו שהראיתי בוועדת הכספים: follow the money; לך אחרי הכסף – תבין את האינטרס. אז הינה, בואו נלך, ואני כבר אומר שאת כל מה שאני אציג כאן הצגתי בוועדת הכספים. שם זה לקח 12 שעות ביום ראשון. נכון, נטע? 12 שעות זה לקח, נטע אטיאס. נטע, 12 שעות לקח ביום ראשון להציג את מה שאני אציג עכשיו; עכשיו יש לי 17 דקות. follow the money. אז נדבר ככה – נתחיל עם אופק חדש. אופק חדש זה הבטחה קואליציונית, הבטחה קואליציונית שנתנה ממשלת ישראל לסיעות החרדיות. רק מה, היא הבטיחה, לא הבטיחה לקיים. מה זה אופק חדש? אופק חדש זה הסכם שעשתה הסתדרות המורים עבור מורי המדינה שבעבור העובדה שהם ייתנו יותר שעות פרטניות, יותר למידה מקצועית, יותר מתמטיקה, אנגלית, מדעים, יקבלו יותר תקציב. כמה יותר? כ-30%. באו המפלגות החרדיות ואמרו: גם לנו מגיע. לא לכולם, חלילה, לא למוסדות הפטור – לא לישיבות קטנות, אבל לרשתות שדגל, גור וש"ס דואגות להן, כן. כמה זה בכסף? 3.5 מיליארד, תוסיפו כ-30% – כמיליארד שקלים. בתקציב 2024 סומנו 590 מיליון ש"ח. הם היו שם, גם בזמנים הקשים, גם במלחמה, גם כשפיץ' הורידה את דירוג האשראי, גם כשחסר כסף בקופה, גם כשעשו קיצוצי פלאט, גם כשלא היה כסף לפלאפל, 590 מיליון ש"ח, חבר הכנסת לוי, נשארו שם. הם נשמרו בקופה עד הרגע האחרון, עד סוף 2024, וירדו לטמיון, כי אסור משפטית להוציא אותם. ואז הגיעה שנת 2025, ושוב אמרו המפלגות החרדיות: אופק חדש, ושוב יש מניעה משפטית לתת להם. מכתב בן 14 עמודים המשנה ליועצת המשפטית אביטל סומפולינסקי כתבה, והיא אמרה: אפשר לתת אופק חדש, אבל יש תנאים: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. כרגע לא נותנים – אי-אפשר. הכסף שם, נציגי האוצר סירבו ביום ראשון פעם אחר פעם להסביר היכן מוחבא בתקציב 2025 הכסף, כמעט 600 מיליון שקלים נוספים, אבל הם שם, מחכים. למה הם מחכים? ביבי אמר: נעיף את גלי, הזזנו את היועץ של האוצר, עם בג"ץ נראה מה נעשה, ונביא את הכסף. בשורה, בשורה, חברים – אל תחזיקו את הנשימה שלכם, לא יהיה אופק חדש, ואני אסביר למה: כי אתה לא יכול לעלות לכיתה י"ב לפני שהיית בי"א ובי' ובא', ואם אתה לא מלמד ארבע שעות מתמטיקה בשבוע, ארבע שעות אנגלית בשבוע ואת כל מערכת השעות, ואם למורה שלך אין תואר ראשון בשביל ללמד, אתה גם לא יכול לתת לו אופק חדש. הקומה ה-12 נבנית על הקומה הראשונה; אין פה קומה ראשונה, חברים. בואו נמשיך. רשת חינוך בישראל – כשאתה רשת חינוך לא חרדית, אחרת, או חרדית שהיא לא העצמאית ופטור, בחובת המכרזים נאמר שמותר לך להוציא עד 6% מתקציבך להנהלה וכלליות. אתה מתחייב איזה אחוז. משום מה עד 2024, כולל, החינוך העצמאי ובני יוסף קיבלו תקציב נוסף על ה-100% שהן מקבלות עבור הנהלה וכלליות. כמה הן קיבלו? בני יוסף קיבלה 15 מיליון, העצמאי קיבל 17–27 מיליון רק בשנה האחרונה. שאלתי את היועצת המשפטית למשרד החינוך: האם הכסף הזה יעבור ב-2025? היא אמרה לי לא. אתם יודעים למה לא? כי חוות הדעת המשפטית היא שזה כסף אסור, חברים. אסור להוציא את הכסף הזה. רשת רגילה לא מקבלת אותו. במה השתנו שתי הרשתות האלה? אתם יודעים, לרשת בני יוסף אין כרגע אישור ניהול תקין. אם עמותה, כל עמותה בישראל – יש יותר מ-20,000 – תפנה ותבקש כסף מהמדינה, המדינה תגיד: קודם תוציאו אישור ניהול תקין. אממה? סמנכ"ל ברשת בני יוסף מקבל 690,000 שקל; יש מנהל מוסד שמקבל 665,000 שקלים. מיקי, אני רוצה להציע לך, אחרי תפקיד חבר הכנסת – מנהל מוסד ברשת בני יוסף. הרבה יותר משתלם, הרבה יותר משתלם – 54,000 שקלים בחודש, לא סופי. סמנכ"ל פדגוגיה – 643,000 שקלים; מנהל מרכזיה פדגוגית, מרפ"ד – 577,000 שקלים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה זה אומר? מה האחריות?
משה טור פז (יש עתיד):
דרך אגב, כמה מקבל מרפ"ד?
מיקי לוי (יש עתיד):
מה ההיקף? מה האחריות?
משה טור פז (יש עתיד):
זו משרה מלאה לניהול פדגוגי של המרכזייה של הרשת. אני כבר אקדים ואומר: מנהל מרפ"ד שאיננו ברשת הזו, המשכורת שלו היא פחות משני-שלישים מכך. זו המציאות. שאלתי את היועצת המשפטית – לפי פרסומים בתקשורת כנגד השר ביטון, השר החרדי במשרד החינוך, נפתחה חקירה הנוגעת לכאורה לשימוש בכספים בפליליים לטובת עיתון המפלגה. שאלתי: האם השר ביטון השתתף בישיבות שנוגעות לרשתות החינוך החרדיות, למרות שהוא היה מנכ"ל הרשת עד 2021 ולמרות החשדות בפלילים? התשובה – נחש, נחש – התשובה היא כן, הוא השתתף. אז אני קורא מכאן לזרועות החוק לבחון אם הישיבות האלה התנהלו כדין או שהופעלו לחצים פוליטיים פסולים, ואני כבר לא מדבר על החברה למתנ"סים ועל דרך הניהול שלה. אני רק אזכיר הקלטה של השר ביטון, שהוזכרה, שבה נאמר שיש הרבה מאוד תפקידים ברשת המתנ"סים. אני אמשיך. במשרד החינוך במשך שנים רבות לא התקיימה בקרת תקן. מה זאת אומרת? משרד החינוך מקיים בקרה על כל מוסדות החינוך בישראל, כ-6,000 בתי ספר במספר, ובודק אם בתי הספר מנצלים את הכסף שהם מקבלים למטרות הראויות. הייתי מנהל בית ספר, השרה סילמן, אני אספר לך. הגיעה בקרה ממשרד החינוך – בית ספר משותק לשלושה ימים. עוברים מלמעלה עד למטה, נכנסים לכיתות, בודקים את המערכות של מורים, של התלמידים, פנים אל פנים וגם באינטרנט. בודקים אם מה שמקבלים, כסף – אכן יצא. בקרת תקן כזו לא בוצעה במשך שנים רבות במוסדות החרדיים שברשתות החינוך, למרות שהם מקבלים 100%. שאלתי את הסמנכ"ל המופקד על בקרת התקן, פארס טויל, אם מתבצעת בקרה כזו היום. הוא אמר לי: כן. לא על כל המוסדות, אבל מתקיימת. אמרתי לו: האם נוכל לקבל את תוצאותיה לוועדה לביקורת המדינה שבודקת את ההתנהלות? נאמר לנו שכן. אנחנו מצפים ומחכים. אני ממשיך. בשתי רשתות החינוך, כמו בכל החינוך המוכר שאינו רשמי, לא מתקיימת תוכנית גפ"ן. גפ"ן זה בעצם ניהול עצמאי של כספים גמישים לטובת תוכניות חינוכיות. אבל שאלתי אם נעשית עבודת מטה להפעלת גפ"ן בחינוך החרדי, ואם נשמר לכך כסף. התשובה הייתה כן, ברשת בני יוסף. מעניין יהיה לעקוב. אני אגיד לכם, תוך כדי הדיונים בוועדת כספים עלתה שאלה: נשמרת לכל משרד רזרבה למה שנקרא צרכים פיסקליים, כלומר, אם תהיה התייקרות, אם צריך להעביר עוד כסף כי יש כל מיני התייקרויות תוך כדי השנה. במשרד החינוך נשמרה רזרבה. לא סכום עגול, לא, נגיד, 4% מ-92 מיליארד שקלים. נשמרה רזרבה בסכום העגול של 987 מיליון שקלים. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, 987, זה נשמע לך מספר עגול? לא מאוד. זה מספר יפה, 987. עגול הוא לא. מעניין למה הוא נשמר. קיבלנו תשובה: עתודה להסכמים קואליציוניים. איזה? כמה? סירבו להגיד. אני עובר הלאה. בתוך אחת התקנות של משרד החינוך יש תמיכה בגופי קישור – מי שרוצה את מספר התמיכה: 20690202 – בסך 8 מיליון שקלים. המטרה שלה זה לתמוך בגופי קישור שעוסקים – תחזיקו חזק – בדחיית שירות ואי-שירות בצה"ל. כלומר, מדינת ישראל מממנת או לפחות מימנה את הגופים שמונעים להתגייס לצה"ל. שאלנו חוות דעת משפטית אם ניתן להמשיך ולתקצב, שאל חבר הכנסת שירי – הייתה חוות דעת שאי-אפשר יותר לתקצב, כי באמת נורא הגיוני שהמדינה תתקצב גופים שגורמים לאנשים לא להתגייס לשירות בה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תואם את פסיקת בג"ץ.
משה טור פז (יש עתיד):
יפה. אז אכן הופסק התקצוב, למעט איגוד ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות. יפה מאוד. שאלתי על סעיף שנקרא תרבות יהודית – שיעורי תורה, בסך 70 מיליון ש"ח: מדובר בתמיכה שמגיעה בסוף לגבאי בתי כנסת. בסדר גמור, שיעורי תורה – דבר ראוי. שאלתי אם ישנה בקרה על התקצוב, ווידוא שאינו משרת מטרות פוליטיות. התשובה הייתה כן, לפחות לגבי החלק הראשון, אני חייב לומר שאני די סקפטי לגבי החלק השני, ואני מקווה שאכן כך יהיה. תמיכה בארגוני נוער, בסך 70 מיליון ש"ח: בעיריית ירושלים גילו שארגון בני הישיבות התחייב למספר חניכים ולמספר פעילויות ולא עמד בהם. לאור העובדה שהארגון נתמך על ידי התקנה הזאת, האם בכוונת משרד החינוך לבקר ולבדוק שאכן לא מרמים אותו? לשאלה הזו לא התקבלה תשובה שהניחה את דעתי. סעיף מוסדות תורניים בני חו"ל, בסך 60 מיליון ש"ח: היועצת המשפטית, בפסק דין מ-11 במרץ, לא מזמן, ציינה חוסר ודאות אם התמיכה הזאת עלולה לחפות על תלמידים שאינם משרתים – שכידוע קיצצנו להם – התשובה הייתה שהדבר הזה נבדק, והיא מקווה שאכן כך יהיה. חבר הכנסת לוי, כידוע לך, ערך השעה במוסדות הפטור נמוך בהרבה מערך השעה בחינוך העצמאי ובבני יוסף וגם בחינוך הרשמי. וכאן אני מניח שזה יעניין אותך, אדוני היושב-ראש. אני חושב – מה זה "אני חושב", אני יודע – שלמוסדות הפטור בישראל נגרם עוול. אתה שומע אותי, אדוני היושב-ראש? נגרם עוול, כי הם מקבלים פחות מהחינוך החרדי האחר – בוא נשווה חרדי לחרדי – וגם פחות מהממלכתי. לאור זאת, ניתנו 20.5 מיליון שקלים לטובת הגדלת ערך השעה במוסדות הפטור. אמרתי שאם אכן הכסף הזה מיועד למטרה הזו ואכן מדובר מתחת לרף של 55%, יש לו הצדקה. אני אומר, יש לו הצדקה. דא עקא, שבדוח רו"ח אלקלעי, דוח חיצוני שנעשה על החינוך העצמאי, מסתבר שהחינוך העצמאי מהווה עמותת צינור להעברת כסף למוסדות הפטור. דרך אגב, לשאלתי אמרה היועצת המשפטית של משרד החינוך שהסידור הזה הולך להסתיים. מוסדות הפטור יקבלו כסף ישירות, בלי מתווכים, בלי טובות מהחינוך העצמאי, ובלי שירקעס בדרך. לטענת רו"ח אלקלעי, עבר למוסדות הפטור מהעצמאי יותר כסף ממה שנכנס, בשחיקה של כמה מיליוני שקלים. הם טוענים, אנשי משרד החינוך, שהדבר נבדק. אני מאוד מקווה שאכן הדבר הזה ייבדק. שוב אני אומר כאן, בכל נושא תקצוב מוסדות הפטור אני חושד שבחלק מהמקרים המוסדות מקבלים פחות ממה שהם אמורים לקבל. יש מקומות שיותר, יש מקומות שפחות. איך זה נקבע? מי מנהל את האירוע הזה? מי בודק אותו? עד היום התשובה הייתה לא. אני מאד מקווה שייעשה בדבר הזה יישור קו. ודרך אגב, שוב, מי שמגיע לו יותר יקבל יותר. ככה צריך להיות. בסעיף צהרונים: לפי חוות דעת מ-19 במרץ יש צורך ברגולציה והשגחה על כספי צהרונים שמגיעים. בבית ספר רגיל יש השגחה כזו. יש משרד רואי חשבון שמבקר את זה. ביקשתי לקבל תשובה אם נעשות רגולציה והשגחה על התקציבים האלה במחוז החרדי. אני מודה שהתשובה בעיניי הייתה מגומגמת, לא הניחה את דעתי. סעיף שרתים ומזכירות, 15 מיליון ש"ח: אמרה יועמ"שית משרד החינוך ב-11 במרץ בחוות דעתה שישנם קשיים בהעברת התקציב הזה כי הוא בעצם פוגע ביתרון של החינוך הרשמי. אני מצטט פה את לשונה: מוסד שאינו מלמד את מלוא תוכנית הלימודים המחייבת לא יכול להיות מתוקצב באופן מלא על חלקי מרכיבים. כלומר, אי-אפשר שבסעיף מסוים אתה תעבור את ה-55%. לאור זאת, אני מקווה שהדברים האלה ייבדקו, כי הם צריכים להיבדק. אני אספר לך עכשיו משהו. לפני מספר ימים – אני לא יודע אם ידעת, אדוני היושב-ראש – נקבעה ישיבה בין יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני לבין נציג מנזר הנזירות הנוצרי, ארגון שמאגד בתי ספר נוצריים בישראל. מה לכוהן בבית הקברות, או הפוך – מה לנציג מנזר הנזירות אצל חבר הכנסת גפני? אז אני אגיד לכם. ביקשו אנשי המוכר שאינו רשמי הנוצרי פגישה עם יושב-ראש ועדת הכספים – דבר מדהים כשלעצמו, רק בישראל – על מנת לבדוק אם אפשר לדאוג להם כמו שדואגים לרשתות החרדיות. הרשתות החרדיות מקבלות 100%; למה ייגרע חלקו של המוכר שאינו רשמי הנוצרי, שדרך אגב, גם עתר לבית המשפט? אני במקומך הייתי מבקש שהדבר הזה יחול על עוד כמה מוסדות בישראל, לא רק על מנזר הנזירות. אבל בסדר, שיהיה לנו בהצלחה עם זה. חיזוק לנוער בסיכון: שני סעיפים של 21 ועוד 10 מיליון, ועוד שתי תקנות בסך 28 מיליון ו-2.5 מיליון, נועדו למרכזי למידה ולחוג לכל ילד, שיש לוודא שהם מגיעים לכלל התלמידים. שאלתי, ואני אומר כאן: על פניו מטרה ראויה. נוער בסיכון – מטרה חשובה מאוד. יחד עם זאת, קודם כול צריך לוודא, כמו כל סכום של המדינה, שהוא מגיע ליעדו. שנית, אני מודה שכבר שנים רבות אני תוהה על דרך הביצוע של הסעיף הזה, כי מי שמבצע אותו זה כ-1,500 אברכים במדינת ישראל. שאלנו את ראש אגף ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך אם נעשים הכשרה ראויה ווידוא שאברך הוא בעל כשירות לעסוק בעבודה הזו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הייתי אברך; כשהייתי אברך לא הייתה לי תעודת הוראה ולא תואר ראשון. האם הייתי מתאים למלאכה של לחנוך נער בסיכון? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא – עצם היותי אברך לא היווה כשירות שכזו. הוא כן היווה כשירות להיכרותי עם הנוער, להיכרותי עם העולם, לידע בתורה, זה כן. אני חושב שהדבר הזה, לכל הפחות, צריך לשים אליו לב שהוא משמש ליעדו. שאלתי: התוכנית חנוך לנער, בסך 28 מיליון שקלים – האם התוכנית הזו מתוקצבת בישיבות קטנות וגם בישיבות גבוהות? התשובה הייתה שהיא לא מתוקצבת בישיבות גבוהות, היא לא מתאימה למקום הזה. אני יכול להעיד שוב, מהיכרותי, שאכן כך הדבר, שזה באמת לא מתאים. אני חושב שהדבר הזה, באמת צריך להקפיד עליו ולשים לב אליו. סעיף נוסף, 75 מיליון שקלים לסמינרים ועובדי הוראה: להווי ידוע שיש מגזרים בישראל שחסרים בהם עובדי הוראה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
משה טור פז (יש עתיד):
אה, הזמן הסתיים, וואו, איך הזמן עובר כשנהנים. בסדר, רק אסיים את המשפט. בחברה הנשית החרדית ובחברה הערבית יש עודף במורים, ולכן יש לוודא שהסעיף הזה איננו משמש למשהו אחר, כי הוא באמת מיותר. אדוני היושב-ראש, אני נאלץ לסיים פה אחרי 20 דקות. תאמין לי, יש לי פה כמה שעות של סקירה תקציבית. אני רק אקדים ואומר: אני חושב שכספי חינוך, כמו כל כסף ציבורי, צריכים להגיע ליעדם, לשמש לחינוך ילדי ישראל.
היו"ר משה רוט:
אכן.
משה טור פז (יש עתיד):
צריכים להשגיח, צריכים לדאוג שילד מקבל גם את מה שמגיע לו, לא יותר וגם לא פחות, תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת משה סלומון, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
משה סולומון (הציונות הדתית):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, תקציב המדינה שנצביע עליו בעוד חמש שעות הוא תקציב חשוב, קשה ואחראי. זה תקציב מדינה שמגיע בזמן מלחמה, הוא מתעדף מחדש סדרי עדיפויות תקציביים, משנה הנחות יסוד מוטעות שהושרשו ומחייב אותנו לגזרות כואבות. אני רוצה לפתוח בגזרות עצמן. לתקציב 2025 נלוו חבילות צעדים שמטרתן הגדלת הכנסות המדינה. חלק מהצעדים הם צעדים זמניים, מתוחמים; חלק הם צעדים קבועים. במהלך דיונים של למעלה מחודשיים, ועדת הכספים דנה בכל אחד ואחד מהצעדים הללו. דייקנו אותם, שינינו אותם, גם במחיר של הפחתת היעילות, וזאת כדי לא לפגוע במי שלא צריך להיפגע. איזנו את הצעדים על כל חלקי החברה הישראלית – עשירים משלמים יותר, עניים משלמים פחות, אבל כולם משלמים. בתקציב עצמו הצבנו סדר עדיפויות חדש: יותר לתקציב הביטחון, כסף לשיקום, כספים לחוזק נפשי ולגיבוי הנפגעים ותקציב למשרתי המילואים. זה לא מספיק, זה אף פעם לא יספיק. מדינת ישראל מורכבת מהעם הכי מיוחד בעולם. עם של אריות, עם של גיבורי-על. כל מה שנתנו וכל מה שניתן לא יוכל להחזיר, או לפצות את עשרות אלפי המילואימניקים, את נשותיהם וילדיהם. כל מה שתיתן המדינה לא יחזיר את אלו שנרצחו או יחזיר אחורה את הנזק הפיזי והנפשי שחוו תושבי העוטף. כל סכום שניתן לא יחזיר לתושבי הצפון שנה וחצי אבודות בפינוי כפוי ברחבי המדינה. על כל זה אני מבקש סליחה. לא סליחה כי היה ביכולתי לשנות זאת, אלא סליחה כשליח ציבור שלכם, בטוב וברע. נוהגים להמשיל את התקציב לשמיכה, שכשתמשוך בצד אחד היא תזוז מהצד השני, אבל אני מעדיף להדגים זאת בעוגה עגולה: כשאתה מתחיל לחתוך פרוסות, אם תגדיל את פרוסת הבריאות, תצטרך בהכרח להקטין פרוסות אחרות – חינוך, משטרה, רווחה – כל הגדלה של חלק אחד מקטינה בהכרח את האחרים. בחלוקת תקציב מדינת ישראל – מה שישפיע על מיליוני אזרחים – עסקנו בוועדת הכספים בחודשיים האחרונים. בחרדת קודש, מתוך אחריות לאומית, פעלנו יחד, קואליציה ואופוזיציה, לצמצם את הפגיעה ככל שניתן ולבצע סדר עדיפויות נכון לעת הזאת. ומילה על הכספים הקואליציוניים. אדוני היושב-ראש, מדובר בבושה וחרפה, מדובר ברעיון מזעזע. בממשלה הזאת ובממשלות הקודמות התקבע נוהג של כספים קואליציוניים. הנוהג הזה פסול מיסודו. אני, בוועדת הכספים, קורא חוות דעת שונות ומשונות על הכספים, חלקם כספים שאם היו עולים להצבעה במליאה היו זוכים לתמיכה של 120 חברי הכנסת כאן, למשל חדר מיון קדמי בקריית שמונה, כספים לאיחוד הצלה, למוסד ישיבות ההסדר, שצועד בחוד החנית של המלחמה, ולצערנו הם ממלאים את בתי העלמין הצבאיים. אלו כספים קואליציוניים? נדרש להפסיק את זה. נדרשת אחריות לאומית, נדרשים תיעדוף של מדיניות ממשלה וביצוע שלה בתוך תקציב המדינה, ולא כמחזרים על הפתחים. צריך להבין, כשאנחנו מדברים על הכספים הקואליציוניים, הרוב כאן מדברים על שחיתות, על כספים שמגיעים כאילו לא בצדק. אבל הכספים האלה מייצרים מציאות טובה יותר עבור קהילות וקבוצות שתורמות את חלקן גם במלחמה וגם לחוסן הנפשי של המדינה. לא הגנים הבוטנים, לא הסעות תלמידים במועצות האזוריות ולא חיזוק הקהילות המשימתיות צריכים לבוא ולהתחנן עבור תקציב. את המצב הזה, שקיים כבר 30 שנה, אני מגנה – ומתכוון לפעול לתקן זאת. חלק מהאחריות שלנו כנבחרי ציבור הוא הדוגמה האישית. כפי שרבים בכנסת יודעים, אני מקפיד לשמור על שפה מכובדת, בעזרת השם, לנהל את דיוני המליאה בנועם וברוגע, ומנסה לשמש דוגמה אישית לחבריי כאן במליאה. מצופה היה מממשלת ישראל להראות דוגמה אישית שכזו בצמצום משרדי הממשלה. לא ייתכן שמדינה שלמה נושאת בנטל, וגם אם מבחינת סכומים לא מדובר בייעול גדול, מבחינת מראית עין מדובר במהלך חשוב. לא מאוחר לתקן זאת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הכספים הקואליציוניים בעבר – אני מסכימה איתך שהם מיותרים, ומה שחשוב צריך להיות בבסיס התקציב. אבל הפעם, בשנתיים האחרונות, הם פי כמה וכמה ממה שהיה מקובל. היה בעבר 1.5 מיליארד.
משה סולומון (הציונות הדתית):
אני חייב להגיד לך שגם אני הייתי, ניהלתי עמותות וניהלתי חברה אזרחית, ואני נעלבתי לחזר על הפתחים כשאני עושה פעילויות חשובות לביטחון ישראל, פעולות חשובות לחוסן החינוכי והקהילתי של מדינת ישראל. אבל הופכים, זה בחדא מחתא, ומייצרים איזושהי שחיתות כלפי הכספים הקואליציוניים. פעם אחת נכון לקחת את כל 5 המיליארד או 4 המיליארד האלה ולהפוך אותם לבסיס תקציב, אבל כל זמן שזה לא קורה אי אפשר לדבר באותה שפה כאילו זה – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אבל אני אומרת – כן, אבל אתה צריך להבין שהממשלה הזאת הגדילה ועשתה. אם בעבר היה מקובל 1–1.5 מיליארד כספים קואליציוניים, הממשלה הזאת, בגלל כל הקונסטלציה – אני אומר בעדינות – היא הגדילה את זה ל-5.4. ואתה יודע, כל המעטפת של השנתיים האחרונות זה 14 מיליארד.
משה סולומון (הציונות הדתית):
אז האחריות היא של כולנו לתקן זאת, ושכולנו נגיד דבר אחד: יש קבוצות שונות בחברה הישראלית שצריכות לקבל תקציב כדי לקיים את עצמן – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בבסיס התקציב.
משה סולומון (הציונות הדתית):
בבסיס התקציב. אבל כל זמן שזה לא קורה, זה לא אומר שהקואליציוניים הם שחיתות. הם מאפשרים לקהילות האלו לחיות בצורה בריאה ונכונה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אבל משה, זה לא באותם סדרי גודל, ולכן אני אומרת שבתקציב הספציפי הזה, בכספים הקואליציוניים האלה, אם בעבר זה היה – זה כאילו הגדילו ועשו.
מיקי לוי (יש עתיד):
5 מיליארד שקל, לא היה כדבר הזה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
אז אני בהחלט אומר שמצופה מאיתנו, גם מהממשלה, לייצר – יש לי מספיק זמן? אין לי הרבה, זה לא ארוך. אני אומר שמצופה מכולנו לעשות תיקון, גם מהממשלה, גם מהכנסת, ולייצר מצב שבו קבוצות שונות, כמו איחוד הצלה וכמו ישיבות ההסדר – ואנחנו יודעים להגיד: תראה מה הן עושות, במקום שהן יחזרו על הפתחים, תן להן כסף בבסיס התקציב.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני איתך. זה צריך להיות בבסיס התקציב. אני איתך, אני איתך, אבל 1.3 מיליארד למוסדות תורניים, לחיזוק הזהות – – –
משה סולומון (הציונות הדתית):
אני אומר את הדברים האלה כי שמעתי, גם ניהלתי את המליאה קודם ושמעתי את הדברים האלה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות הוגנים, הוגנים, ולא להפוך את כל הכספים הקואליציוניים לשחיתות, זה הכול.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוגנים? 3 מיליון שקל לנוער נושר, נוער בסיכון, כש-6 מיליון שקל לתיאום ביקורים ביד ושם לעדה החרדית. איפה אתם חיים?
משה סולומון (הציונות הדתית):
שוב, אני מסכים שצריך לעשות סדר עדיפויות שונה ולייצר מציאות אחרת. אני רק אומר דבר אחד. הכספיים הקואליציוניים הם לא תחליף או שם נרדף לשחיתות. הכספים הקואליציוניים הם מענה לקבוצות איכותיות ומשמעותיות - -
מיקי לוי (יש עתיד):
זו ביזה. זו ביזה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
- - שיקבלו את הכספים כדי שיפעלו בצורה נכונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
חלקם כן. חלקם כן. חלקם זה ביזה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
בסדר. אני מלין על כך. לא אוכל לסיים פה בלי שני דברים אחרונים. הראשון הוא חילול השם נוראי שהתרחש לפני יומיים. "נמות ולא נתגייס", "נקדש שם שמיים", נאמר. מי שנפלו על קידוש השם, מי שנמצאים בבתי עלמין אחרי שנלחמו בעוטף, פעלו לחילוץ חטופים והגנו בחייהם על אזרחי המדינה. כל אזרחי המדינה לא ראויים לשר שאומר ורוקד לצלילי השיר הזה. על גולדקנופ לא להוציא הודעת הבהרה; עליו לצאת למסע בתי עלמין, מסע למשפחות שכולות, ולבקש סליחה אישית מהאלמנות, מהיתומים ומהנופלים עצמם. אני מאוכזב מהאמירה הזאת, אני מאוכזב מהשר, ומצפה לתיקון בהקדם. מילה אחרונה. תודה, תודה לחברי הקואליציה בוועדת הכספים, לחברי האופוזיציה בוועדה, למנהל הוועדה ולצוותו, ליועץ המשפטי וצוותו, לאנשי הפרוטוקול, לערוץ הכנסת, לסדרנים, למשמר הכנסת ולכל מי ששכחתי והיה שותף מלא לדיוני התקציב בוועדה ובמליאה. בלי עבודתם של האנשים הללו תקציב המדינה לא היה יוצא אל הפועל. אני מקווה, בעזרת השם, שנצליח לתת כאן תקציב מדינה שהוא מאוזן ומותאם לשעת מלחמה, ובעזרת השם מכאן נוכל לייצר שוק שישגשג ויצא למקום טוב יותר. תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. בבקשה, 30 דקות.
מיקי לוי (יש עתיד):
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, עם ישראל. בוקר טוב, אזרחי מדינת ישראל. לא בטוח שזה טוב, אבל בוקר. אנו בפתחו של חג החירות. 59 חטופים, אזרחים בני עמנו, נמצאים בשבי מפלצות החמאס, במנהרות עזה. 536 ימים בשבי מפלצות החמאס. איזה חג חירות העם הזה יכול לחגוג? אתה, אדוני ראש הממשלה, מפר את ההסכם עם מפלצות החמאס; הסכם שאתה חתום עליו, אתה וממשלתך. ההסכם הוא השלב השני לעצירת המלחמה ולחזרתם של כל החטופים. הם פשוט ימותו אם לא תעשה את זה, והם כבר מתים, וחלקם כבר נפגעו גם באש שהיא אש טעות של צה"ל. אתה פשוט מפחד מפירוק הממשלה שלך. לא תהיה לך סליחה, לא תהיה לך כפרה. ההיסטוריה תשפוט אותך ואת חברי ממשלתך, את כל 120 חברי הכנסת, מי פעל לשחרור החטופים. אתה ראש ממשלה שבמשמרת שלה קרה אירוע הטבח, השחיטה, הרג הילדים והמבוגרים, אונס הנשים – במשמרת שלך. ואתה – לא שומעים ממך קול; לא: בואו נקים ועדת חקירה, אני מקבל עליי אחריות. זה לא אומר שאתה אשם. אתה מקבל אחריות כי אתה הראש. אתה נושא באחריות. ההיסטוריה תשפוט אותך, את כל 120 חברי הכנסת. אתמול נחשפנו לגילוי מדהים של העיתונאי ירון אברהם. השרה מירי, בקולה – לא בעוד איזו הדלפה, שלא ידוע, שדברים הוצאו מהקשרם; קולה של השרה רגב, ניתוח של כל מילה ומילה – השרה רגב נגד הפרקליטות ויחידת העילית של המשטרה, יחידת החקירות 433. האם נפלה המשטרה? האם גם ל-433 הגיעו ידיהם הארוכות של הפוליטיקאים? על פי דברי בן גביר, הוא טיפל בזה. מה זאת אומרת, הוא טיפל בזה? האם הוא הילך אימים על הקצינים ועל חוקרי ה-433? השרה רגב, להב הוא לא גוף של הפרקליטות. חבר הכנסת סגלוביץ', אני יודע שאתה מומחה גדול ללהב. להב הוא לא גוף של הפרקליטות. היא אומרת כך: הפרקליט המלווה דוחף להביא ראיות נגדי ונגד שרים אחרים שהשמיע. לא יכול להיות שלהב פותחת תיקים על חברי כנסת ועל שרים. זו מציאות שמעולם לא היינו בה. הוסיפה ואמרה: אומנם אני בניגוד עניינים – נכון, את בעד בניגוד עניינים – היא אומרת ומעידה על עצמה, עבריינית לוקחת את האשמה: נכון, אני בניגוד עניינים. אם את בניגוד עניינים, תסתמי את הפה. אסור לך להגיד מילה. זו עבירה פלילית, מה שעשית, ויש מקום להגיש נגדך תלונה נוספת במשטרה. נכון, אני בניגוד עניינים – כך אמרה – יש כתבה של רביב דרוקר נגדי והיא נחקרת בלהב 433. היא אומרת ומוסיפה: לאן הגענו? הם מנהלים את להב 433. הם מנהלים אותנו. השרה רגב, תלמדי. תמיד היה פרקליט מלווה, תמיד. בענייניה של 433, שהיא חוקרת עבירות שדינן להיבחן ולדון בבית המשפט המחוזי, תמיד, תמיד, אבל תמיד, יש פרקליט מלווה. תלמדי. אף אחד לא מנהל אתכם, אבל כן חוקרים נבחרי ציבור שכשלו, סרחו, קיבלו שוחד, כשלו על פי סעיף מרמה והפרת אמונים. את שואלת לאן הגענו? לא הייתם מגיעים לכאן אם לא הייתם מבצעים לכאורה עבירות פליליות. הממשלה הזו פשוט מורכבת מעבריינים, ואני אומר את זה כאיש מקצוע. הממשלה הזו מורכבת מעבריינים. יש לי עצה בשבילך. יש לי עצה בשבילך – חבר הכנסת סגלוביץ', חבר הכנסת סגלוביץ', חבר הכנסת סגלוביץ', אני מבזבז את זמני עליך. תאזין רגע. דיברתי עד עכשיו לעבריינית השרה רגב שבאה בטרוניות ל-433. הקראתי את כל מה שהיא אמרה על הפרקליט המלווה ועל החקירות – מה זה שהם שולטים בהם והם מנהלים אותנו. כך אמרה. אמרתי לה: לא היו חוקרים אתכם אילולא הממשלה הזו הייתה מורכבת מעבריינים – ואני אומר את זה כאיש מקצוע, כמי שראה עבריינים, אחד או שניים מהם, בימי חייו. יש לי עצה אולי לשרה רגב: בין חברי הכנסת נמצא חבר כנסת שלזכותו תיזקף הקמת יחידת העילית להב 433, יחידת חקירות העילית של משטרת ישראל. את יכולה אולי להתייעץ איתו, אולי לשלוח לו מכתב. אמרתי לך, פרקליט מלווה יש בכל החקירות של 433. מה לעשות, העבירות שנחקרות שם הולכות למחוזי. ככה מתנהלת ממשלה עבריינית. ועוד מוסיף השר ואומר לה: טיפלתי בזה. במי טיפלת, אדוני השר? עבריין מורשע. שמת שם את האנשים שלך, ביקשת שידווחו לך על החקירות המתנהלות ב-433. ממשלה עבריינית, מתנהגים כמו עבריינים. אני פונה עכשיו לחבריי במשטרה, לאנשי החקירות, לחוקרים, לקצינים: אל תיפלו לבור הזה. אל תיפלו לבור הזה. אל תיתנו יד לפרק שחור שיירשם בהיסטוריה של הגוף הכל-כך חשוב הזה. שיהיה לכם בהצלחה. אין חולק על חלקו של ראש השב"כ באירועי 7 באוקטובר. ראש השב"כ רונן בר עמד באומץ, שלא כמו ראש הממשלה, ואמר: אני מקבל עליי את האחריות – כמו הרמטכ"ל, כמו ראש אמ"ן, כמו אלוף פיקוד דרום, כמו ראש אג"ם בצה"ל, כמו שורה של מפקדים. מי לא לקח אחריות? ראש הממשלה. לא אומרים שאתה אשם. תיקח אחריות, אתה היית הראש. ראש השב"כ לקח אחריות. אין חולק על חלקו באירועים הקשים של 7 באוקטובר. יואב לימור מפרסם אתמול במשדר חדשות הבוקר: ראש השב"כ ענה אתמול לצעקות ולהתפרצויות של השר בן גביר בישיבת הממשלה – השר ביטון, אולי אתה יכול לאשש לנו את מה שכתוב פה?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
זה היה בקבינט.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתמול אמר ראש השב"כ: איימתם להעמיד אותי לדין. היום אתם מאיימים להכניס אותי לכלא, מחר תאיימו להוציא אותי להורג. הדיון על סוריה רלוונטי עכשיו – כך שאל, אמר. ומי לא אומר מילה? ראש הממשלה שותק, במקום להשתיק את השרים הסוררים שלו. ראש הממשלה לא מנהל – מנוהל. בן גביר: רונן בר הוא סכנה לדמוקרטיה, מקומו בצינוק. תגיד, אתה בקו הבריאות? הבחור הזה, שהודה שהוא כשל ולקח אחריות; הבחור הזה, רונן בר, שאת כל חייו הקדיש לביטחון מדינת ישראל, שירת בסיירת מטכ"ל, התחיל בשב"כ מלמטה, עד שהגיע להיות ראש הארגון המפואר הזה – הרסתם כל חלקה טובה. גם את ארגון השב"כ אתם רוצים להרוס? כל השרים מאיימים. אין שר אחד עם חוט שדרה שעומד ואומר: מספיק, זה לא ראוי. מספיק, זה לא ראוי. ומי מתפרץ ועומד בראש המאיימים? השר בן גביר. הוא אומר: ראש ארגון שקשר קשר וקנוניה והוא רודף אותי. מסכן. כהניסט. זה בדנ"א שלך. לא השתנית. עד שהגעת לכנסת תמונה של הרוצח הייתה תלויה בסלון ביתך. הרוצח גולדשטיין, כהנא, אלה היו הגיבורים שלך. עבריין. מאיים על רונן בר, שהשקיע את כל חייו לטובת החברה בישראל. כפי שאמרתי, הוא שירת בסיירת מטכ"ל ובמגוון תפקידים בשב"כ עד לראש הארגון. בניגוד אליכם, ראש השב"כ רונן בר עמד ואמר באומץ: אני מקבל עליי אחריות. לעומתו, מי שתוקף אותו זה שר שהואשם בתמיכה בארגון טרור, עבירה שיש עימה קלון. אתה היחידי שיושב בכנסת הזו שהואשם בעבירה שיש עימה קלון מן הסוג הזה של תמיכה בארגון טרור. יש עוד כמה חברי כנסת ושרים שלחובתם זו עבירה שיש עימה קלון ואף נשפטו על כך. ראש ממשלה שהצהיר שיימנע מניגוד עניינים מצרף את השר הכושל בן גביר חזרה לממשלתו. אין פלא שראש ממשלה שמוביל את המדינה הזו להתרסקות, התרסקות המדינה, השמדת ערך, ערך מדינת ישראל, מרסק יחד עם הממשלה הרעה הזו כל חלקה טובה; ראש ממשלה שבורח מאחריות מזה שנה וחצי – כולם אשמים חוץ ממני. לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה. אתה ראש הממשלה שעמדת בראש הממשלה הזו באירועי 7 באוקטובר, אירועים שבהם טבח בנו אויב, מפלצות החמאס. אתה הובלת ממשלה במשך 17 שנים. אתה הובלת את הקונספציה. אתה, שהמליצו בפניך לא אחת לחסל את סנוואר ואת האחרים, וביקשת לשתוק ולא לבצע; אתה, שכשעמדת בראשות הממשלה אישרת הכנסה של 30 מיליון שקל – סליחה, 30 מיליון דולר – כל חודש, אותם כספים ששימשו את חמאס לבניית עוצמתו ולבניית המטרו, אותן תעלות, מנהרות חפורות, מדופנות, שחוצות את עזה לאורכה ולרוחבה; אתה, שבחרת להתעלם מכך – אתה יודע בדיוק מה מצפה לך בוועדת החקירה. אולי לא העירו אותך באותו בוקר, אבל הודיעו לאנשי לשכתך, לכולם – לאותו אלוף משנה שעדיין יש איסור על פרסום שמו, קצין מודיעין, שהיה אמור להעיר אותך. זה היה איש הקשר. ראש שב"כ לא מעיר ראש ממשלה. כן, לקח אחריות. הוא והרמטכ"ל הודו שכשלו – בניגוד אליך. אתה לא לוקח אחריות. חבריי חברי הכנסת, מי שחושב שאיראן-גייט, הפרשה הנוראית הזאת, כנראה חדירה של גורמים עוינים – הגורם הגדול שבאויבינו, איראן, חדר אל קודש-הקודשים, אל תוך לשכת ראש הממשלה – לא מבין שזה לא היה הטריגר. זה חלק מהפאזל שהביא לפיטוריו של ראש הממשלה. התחקיר של השב"כ, של שירות הביטחון הכללי, שהוגש לראש ממשלת ישראל, כלל מכתב נלווה. אינני יודע בדיוק כמה עמודים, אבל עמודים ספורים, לא יותר מדי. במסמך הזה מפרט ראש השב"כ על פי תאריכים את אותן אזהרות שהובאו לפני ראש הממשלה על התעצמותו של חמאס, על כך שיש לחסל את ראשיו, על תאריכים ספציפיים שהמודיעין הביא שבהם אפשר לחסל את יחיא סנוואר ואת דף. מפורט פירוט יתר, ולא מקרה אחד. זה הגילוי המרעיש שהביא העיתונאי רונן ברגמן. זה הלך מתחת לרדאר, אבל זה, חברים, היה הגורם המרכזי להדחתו של ראש השב"כ. זוהי אצבע מאשימה אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמפרטת את הכשלים האישיים שלו – הוא לא יוכל לברוח מזה. המכתב הזה נשלח גם ליועצת המשפטית לממשלה, נמצא בשירות ביטחון כללי. אי-אפשר לגרוס אותו כמו שאולי אתם גורסים מסמכים אחרים. ראש הממשלה שמוביל אותנו להתרסקות, להשמדת ערך מדינת ישראל, מרסק יחד עם הממשלה הרעה הזו כל חלקה טובה; ראש ממשלה שבורח מאחריות זה שנה וחצי – כולם אשמים חוץ ממני. לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה, יש כל כך הרבה חומרים שמוכיחים את האחריות שלך / האשמה שלך. לא תוכל לברוח מאחריות. לא תוכל לברוח מכך שאתה, ראש הממשלה, עמדת בראש הפירמידה של הממשלה הרעה הזו באירועי 7 באוקטובר. האירועים האלה, הכישלון המהדהד הזה, ידבק בך לעולמים. אתה, אדוני ראש הממשלה, ראש ממשלת החורבן. זכורה לי האמירה של ראש הממשלה נתניהו אל מול המצלמות: הוא – דהיינו חבר הכנסת בן גביר – לא יהיה שר בממשלתי. אז אמר. אמר, ולא בפעם הראשונה לא דיבר אמת. בכל מדינה מתוקנת, מי שאחראי על כישלון כזה היה צריך לתת דין וחשבון, אבל לא ראש ממשלת ישראל. שום דין וחשבון, שום אחריות כלפי האזרחים שנאלצים להתמודד יום-יום עם מציאות קשה. הממשלה שלך לא מתפקדת; ראה את התקציב האחרון, תקציב ביזה. אין מילה אחרת. נזעקתי שלשום לוועדת הכספים לטפל רק בסעיף אחד. אני מודה, ישבתי שם ארבע או חמש שעות עבור סעיף אחד – נוער בסיכון. נוער בסיכון. מוגדרים 11,000 נערים בסיכון. אדוני השר, חלק מהטיפול בנוער בסיכון נמצא במשרדך. יש 30 מיליון שקל שניתנו למשרדך לטפל בנוער בסיכון. חברת המתנ"סים קיבלה את הטיפול ללא מכרז בנושא הזה.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
זרוע ביצוע על פי חוק.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא מלין על כך. אני יודע שהמתנ"סים עושים באמת שליחות ועבודת קודש בחברות, בחברה הישראלית, במקומות שאני מניח שיש אוכלוסייה לא תמיד חזקה. יש גם במקומות אחרים, אבל בעיקר שם. אנחנו נשמח – בוועדה לביקורת המדינה יצא זימון לקבל תוכנית עבודה איך מתחלקים ה-3 מיליון. מעבר ל-3 מיליון שמופקדים במשרדך - -
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
30.
מיקי לוי (יש עתיד):
30. סליחה. אני בא לנושא הבא. מעבר ל-30 מיליון שמופקדים במשרדך, יש 3 מיליון שניתנו לחברות אחרות שעוסקות בנוער בסיכון – פתחון לב ועוד כאלה. התקציב הזה היה 6 מיליון שקלים במשרד החינוך, וזה ירד ל-3 מיליון שקלים, שאי-אפשר לעשות עם זה כלום. זה 54 שקלים לכל נער, אם אתה מחלק ל-11,000. אחרי בקשות – אני לא מתבייש להגיד שהתחננתי – שגיא סמנכ"ל הכספים במשרד החינוך, לזכותו ייאמר, אמר שהוא ישלים ל-6 מיליון. אמרתי שזה גם כן כנראה לא מספיק, ואני אדבר איתו בהמשך החודשים הקרובים לראות אם אפשר למצוא 4 מיליון בתקציב הגדול הזה – הייתי סגן שר האוצר, 4 מיליון זה כלום ושום דבר – להשלים ל-10 מיליון לאותן אגודות שמטפלות טיפול פרטני בנוסף למה שעושה משרדך בנוער בסיכון. נוער בסיכון הוא לא עניין פוליטי, הוא עניין ערכי שלנו כאזרחים, כאזרחי מדינת ישראל – ואתה יודע מה, כיהודים. המצווה הזו בתורה. ואני אשמח לשמוע על הנושא הזה. תראו מה אתם עושים – אתם, הממשלה – לחברה בישראל; תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל – השמדת ערך; תראו מה עשיתם לכלכלה, מקריסים אותה – פעמיים הורדת דירוג אשראי; עוד הורדה נבחנת בימים אלה; הפלתם מיסים על אזרחי מדינת ישראל; הרפורמה היחידה, היחידה, שנעשתה בתקציב המדינה או בצד הכלכלי הובאה על ידי שר הכלכלה – שהוא אגב נושא באחריות לכל ההתפרצות של המחירים, לכל הטירוף של המדפים בסופר, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". כבר אמרתי, חברים, זה מעט מדי מאוחר מדי, וזה לא יקיף את כל העניין. היום באחד מהעיתונים הכלכליים אני קורא שרק 5% מהיבואנים עובדים דרך הרפורמה הזו. זה אומר שהרפורמה לא משפיעה. הרפורמה היחידה שעשתה הממשלה הרעה הזו בנושא הכלכלי – גם זה לא עובד. זה נשאר סיסמה. מה שטוב לאירופה טוב לישראל – תגידו, אזרחי ישראל, חלפו שלושה חודשים, מישהו מרגיש את זה בסופר? סל הקניות שלכם, מה שקניתם פעם ב-600 שקלים עולה היום כבר 800 שקלים. אני אומר את זה כמי שקונה את המוצרים בסופר מיום שנישאתי. טירוף. אני זוכר את הימים ששתיתם בקשית את הדם של השרה ברביבאי, שהייתה שרת הכלכלה, כשהלחם עלה ב-10 אגורות. אני זוכר את ראש הממשלה עומד בסופר, אוחז בידו קנקנן חלב ואומר: אצלנו זה לא יקרה, אנחנו נוריד את המחירים; עמד בתחנת דלק, בחיים שלו לא תדלק, ומכר לאזרחי ישראל איזה קשקוש של הורדת מחיר הדלק.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ומכר לנו חינוך חינם לילדים. בייביסיטר.
מיקי לוי (יש עתיד):
מכרת לנו חינוך חינם לילדים, ומכרת לנו הורדת מחיר החלב וכלל המוצרים. אתה אפילו לא יודע כמה עולה ליטר חלב. תראו איזה תקציב מדינה לשנת 2025 – תקציב עלוב ללא מנועי צמיחה; תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים. הוא מעמיס עליהם מיסים, עוד 1% מע"מ, יוקר המחיה, יום חופשה על חשבון מי שעובד; אלה שלא עובדים לא מקזזים להם יום חופשה. לך, חבר הכנסת להב, מקזזים יום חופשה, לכולנו מקזזים יום חופשה, לרעייתי ולילדיי מקזזים יום חופשה. למי לא מקזזים? למי שלא עובד, ולמי שלא משלם, ולמי שלא משרת. בדרכי הבוקר – התעוררתי מוקדם, ב-05:00 כדי להגיע הנה – הדלקתי את הרדיו ושמעתי את קולותיהם של אנשי המילואים שעושים סבב שלישי, 260 יום.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
בוא'נה, איך נגמרה חצי שעה, עוד לא הספקתי להגיד לכם מה אני חושב עליכם. אני חושב עליכם רק דברים רעים. ממשלה רעה. בוקר טוב.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. 15 דקות לרשותך, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות סיימתי ריאיון ברדיו מכאן, ושאלו אותי אם יש בשורות לחברה הערבית בתוך התקציב הזה. אמרתי להם: איזו בשורה ואיזה בטיח? 2 מיליארד שקל קיצצו מהתקציבים של החברה הערבית, מתוכנית 550. ואנחנו רואים שהממשלה מפקירה את החברה הערבית. בכל הפרמטרים החברה הערבית מופקרת. ובתקציב הזה אין בשורה גם לחברה היהודית, אנחנו לא מדברים רק על החברה הערבית. 5.6 מיליארד שקל תקציבים קואליציוניים על מנת לרצות את הבייס של סמוטריץ' ובן גביר, אבל נבחרתם על מנת לשרת את כלל האזרחים. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו לא הגענו לכנסת על מנת לספור נאומים. אנחנו רוצים הישגים לאנשים, לאזרחים. וכאשר יש במשך שנים הדרה מכוונת מצד הממשלות לדורותיהן כלפי החברה הערבית – וב-2022 נכנסנו לממשלה והבאנו תקציב מוצדק לחברה הערבית, שנותן מענה בחינוך, בשיכון, בתשתיות, והיום מושכים את זה בחזרה. מי החליט את ההחלטה הזאת? איך ראש הממשלה נותן יד לסמוטריץ' ולמאי גולן לעשות את הקיצוצים האלה? מה קרה לכם? האם זה הגיוני להפקיר את החברה הערבית? האם זה הגיוני לקצץ מהתקציבים שאמורים להגן על האנשים בתוך הכפרים והערים שלנו? הרי אם אתם רואים מה קורה בחברה הערבית. כל יום יש לנו נרצחים בחברה הערבית, והממשלה מפקירה את האנשים, נותנת לארגוני הפשיעה להחליט ולקחת פיקוד גם על מועצות בתוך החברה שלנו. מדינה בתוך מדינה. איפה הממשלה? איפה הריבונות של הממשלה? איפה המשילות שדיבר עליה בן גביר, שנכשל בתפקיד שלו? במדינה מתוקנת ראש הממשלה היה שולח אותו הביתה ואף פעם לא מחזיר אותו לממשלה. לאן הגעתם? איך זה יכול להיות שמרשים לשר שנכשל, לשר הכישלון, לחזור לממשלה על מנת לאשר את התקציב הזה? הוא נכשל בהגנה על האזרחים. הוא נכשל בלתת מענה לאנשים שהורסים להם בנגב. איך משאירים אנשים בנגב ללא קורת גג? תסבירו לנו. אני רוצה שהממשלה תגיד לאנשים מה היא עושה על מנת לתת תשובות לאזרחים, חלופות לאזרחים. הם שואלים אותנו: למה הורסים לנו? למה הילדים שלנו לא הולכים לבתי הספר? למה יש לנו מחסור בכיתות לימוד? למה יש 5,000 תלמידים, 5,000 ילדים, בגילים שלוש עד חמש, שאין להם מסגרת חינוך? מה הסיבות לכך? מי האחראי? מי אמור לתת תשובות? בהרבה תחומים הממשלה מפקירה את האזרחים הערבים, אזרחי המדינה. ראש הממשלה הגיע כמה וכמה פעמים ליישובים הערביים על מנת לקושש קולות, אבל במבחן התוצאה הוא נכשל. מאז שנות האלפיים אנחנו רואים עלייה במספר הנרצחים בחברה הערבית. מ-2015 אנחנו רואים עלייה דרסטית בהריסת הבתים בנגב, במשולש ובגליל. אין פתרונות, העיקר להסתכל כל פעם על הסקרים. איך הסקרים של המפלגה שלי יעלו למעלה – זה מה שנתניהו חושב עליו. כל הזמן סקרים, כל הזמן פייסבוק, כל הזמן הצהרות בתקשורת, כל הזמן טיקטוק. הוא מחובר יותר מדי לטופז לוק, אבל מה עם האנשים? מה עם האזרחים? מה עם החיים שלהם? אנחנו נבחרנו על מנת לתת מענה לאזרחים שלנו, ואני מצפה מכולם, בדברים שאנחנו פונים לגביהם, במיוחד בדברים שקשורים לחיים של האנשים – כאשר אנחנו מדברים על בית לזוג צעיר, כאשר אנחנו מדברים על הגנה, על ביטחון אישי, אנחנו רוצים מהשרים להתערב ולדבר עם ראש הממשלה ולקבל החלטות למען החברה הערבית. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים שאף אחד יפקיר את האזרחים שלנו. אנחנו לא האויבים של המדינה. האזרחים הערבים הם האזרחים של המדינה, וכל השנאה וכל ההסתה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה צריכות להיעלם. חשוב מאוד לטפל בסוגיות הבוערות של החברה הערבית ולא לשים אותן בצד. מכובדי היושב-ראש, אתמול ביקרתי ביישוב כסייפה ופגשתי את השייח' עבדאללה נסאסרה. ביום שישי שעבר הוא חזר מירושלים. הוא התפלל במסגד אל-אקצא וחזר הביתה דרך כביש 60. באמצע הדרך הוא רצה לתדלק – זה מחבר אותנו לנושא של ההסתה ומה שקורה בחברה בשנה האחרונה – בכניסה לקריית ארבע יש תחנת דלק פז. הוא רצה לתדלק ונכנס. בכניסה ליישוב עצרה אותו כיתת הכוננות של קריית ארבע. הם לא הסכימו שהוא ייכנס ליישוב ויתדלק, אזרח המדינה. הם ביקשו ממנו לפרסס, איימו עליו ואמרו לו: תסתלק מכאן. בן אדם מבוגר, מעל גיל 70, ככה מתייחסים אליו? מה יגידו אנשים אחרים? אנחנו לא רוצים לראות מקרים כאלה בחברה שלנו. כולם צריכים להתנהל אחד עם השני בצורה אחרת, להתנהל עם אחרים מתוך כבוד. אנחנו לא צריכים לדבר עם האנשים דרך כוח, דרך M-16. אדוני היושב-ראש, לדעתי כל ההסתה שנמצאת היום ברחובות, ברשתות היא תוצאה ישירה של ההתנהלות של קברניטי המדינה, במיוחד של ראש הממשלה והשרים. אנחנו רואים בתקופה האחרונה שהממשלה מתעקשת, הממשלה מתעקשת בכל הכוח שלה להשתמש בכוח בעזה ומצד שני להפקיר את החטופים. המדינה צריכה לחתור להפסקת אש ולהגיע לעסקה. אמרתי יותר מפעם אחת מעל הדוכן הזה: אי-אפשר להגיע לתוצאות דרך המלחמה. יכולים לעשות את זה, ובסופו של דבר, אחרי המלחמה חייבים לחזור לשולחן המשא ומתן. חייבים לחזור לשולחן המשא ומתן. ולכן, חשוב מאוד שדפוס החשיבה והפעולה ישתנו גם מצד הממשלה – לחשב מסלול מחדש: אולי טעינו, אולי אנחנו נמצאים בדרך שלא מובילה לשום מקום. אנחנו צריכים להחזיר את החטופים, אנחנו צריכים להגיע לעסקה. מה שלא הולך בכוח, לא ילך ביותר כוח, ולכן הגיע הזמן שהממשלה תקבל החלטות אמיצות למען החטופים וגם למען החיים המשותפים של שני העמים באזור. ברשותך, אדוני, אני רוצה להתייחס לתקציב גם בשפה הערבית לאזרחים שלנו. (אומר בערבית: אנשינו המכובדים בחברה הערבית שלנו, התקציב הזה הוא תקציב שאחראים לו ממשלת נתניהו ושר האוצר, סמוטריץ' הקיצוני, וכל – – –)
היו"ר משה רוט:
יש לך חצי דקה. בתמצית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, אני דיברתי על כל הנושאים. אין בעיה. הוא ביקש שאני אתרגם. תמצית. אוקיי, בסדר.
היו"ר משה רוט:
אפשר, אם יש זמן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אמרתי שהתקציב הזה הוא תקציב שאחראים לו נתניהו וסמוטריץ', והוא תקציב העוני לכל האזרחים במדינה, ובפרט לחברה הערבית. יש קיצוצים בתקציבים של הערבים, ובעיקר בתוכנית 550. כמובן, נתניהו החזיר את בן גביר בשבוע שעבר לממשלה כדי שיאושר התקציב הזה, כדי להמשיך לשלוט שנה נוספת ובשביל להשאיר את הממשלה הקיצונית הזאת, הממשלה הזאת, שאחראית לכל מה שקורה בחברה הערבית. ראינו בשנתיים האחרונות, כלומר בתקופה שבה שולט נתניהו, 538 הרוגים בצל הממשלה הזאת. הממשלה הזאת גם אחראית לביצוע הריסות רבות באזור הנגב. כמעט כל שבוע אנו מדברים על צווי הריסה – יותר מ-4,000 בתים בשנתיים האחרונות, גם באזור הנגב, נוסף על הבתים שנהרסו באזור המשולש ובגליל. הממשלה ממשיכה בנרטיב הגזעני הזה, בנרטיב המפלה הזה, אשר מונהג כמובן על ידי נתניהו. לפיכך, אפילו התקציב שנצביע לו היום במליאת הכנסת הוא תקציב של עוני. 60% מהמשפחות במדינה יהיו במצב כלכלי קשה, מתחת לקו העוני בשלב הבא. זה תוצאה ישירה של המלחמה שמתחוללת היום באזור. הרבה תקציבים הולכים למלחמה הזאת. אנחנו אמרנו מהיום הראשון שאנחנו בעד הפסקת המלחמה הזו. המלחמה הזאת לא תביא איתה שום תוצאה, אלא להפך – בסופו של דבר כולם יחזרו לשולחן המשא ומתן, לדרך של משא ומתן סביב השולחן, למען הפסקת המלחמה וחילופי החטופים. אך החשיבה של נתניהו היא אחרת, היא שונה, והוא גורם ללחץ, והוא פותח שוב את המלחמה הזאת כדי לקבע את הממשלה הזאת לשנה נוספת, והוא רוצה לרצות את סמוטריץ' ובן גביר באמצעות ההחלטות הקשות האלה. אנחנו רואים את כל הסבל, זאת אומרת בימים האחרונים אנחנו רואים מה מתרחש בעזה – ההפצצות המאוד-חזקות שגרמו למאות הרוגים בימים האחרונים – וראינו מראות מצמררים. הממשלה הזאת עברה את כל הגבולות, ועליה להבין טוב שכל מה שקורה – העולם רואה את כל התמונות האלה. התמונות האלה כמובן קשות מאוד, ומי שנושא באחריות בסופו של דבר בכל מה שקשור בנוגע להרג הילדים הוא ממשלת נתניהו. לפיכך, התמונה צריכה להיות ברורה: יש להפסיק את המלחמה סופית כדי שהביטחון והיציבות יחזרו לאזור.) אדוני היושב-ראש, אני דיברתי על ההשלכות של המלחמה, וכמובן התייחסתי גם לנושא הפשיעה בחברה הערבית. אני רוצה להגיד לך שהמצב בכלל לא טוב בחברה הערבית. אדוני היושב-ראש, 538 נרצחים בחברה הערבית.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת, תודה רבה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
538 נרצחים בחברה הערבית בתקופת ממשלת נתניהו.
היו"ר משה רוט:
ואליד, תודה רבה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ראש הממשלה נתניהו הוא האחראי למה שקורה בחברה הערבית.
היו"ר משה רוט:
ולא לעשות את ההצגה. חבר הכנסת הרצנו, בבקשה. 20 דקות, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר ביטון, אתמול בלילה קיבלנו תזכורת מטלטלת ומזעזעת, אות חיים מיוסף חיים אוחנה ומאלקנה בוחבוט, תזכורת שבזמן שאנחנו עוסקים בהעברת תקציב המדינה, יש עוד 59 אחים ואחיות שלנו שנמקים למוות, נקברים תחת מנהרות עזה. כל דבר שאנחנו עוסקים בו, לשיטתי, צריך לעסוק בלהחזיר את החטופים והחטופות שלנו הביתה. והתקציב הזה לא קשור בהחזרת החטופים והחטופות שלנו, לא קשור בחזרתם. בזמן שמיליארדי שקלים מתקציב המדינה עוברים, מועברים, לאלו שזועקים "נמות ולא נתגייס", אחים שכולים שאיבדו את היקירים שלהם ב-7 באוקטובר צריכים לבחור בין טיפולים, טיפול כזה וטיפול אחר, כי אין מספיק כסף כדי שהם יוכלו לקבל את הטיפול המלא שהם זכאים לו בתור משפחה שכולה. בזמן שמיליארדים מועברים לאילו שזועקים "נמות ולא נתגייס", שורדי השבי צריכים לפתוח הדסטארט, גיוס המונים, כדי שהם יוכלו להשתקם כמו שצריך. אפרופו "נמות ולא נתגייס", חבר הכנסת רוט, מאחר שמסתבר שזה פופולרי במפלגתך, אתה מאמין בשלטון הכופרים?
היו"ר משה רוט:
אני לא מתייחס לרכילויות. שטויות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה לא רכילות. זה צולם, תועד והועלה לרשתות שראש המפלגה שלך מפזז ברחבת הריקודים בזמן שעשרות צעירים בריאים וכשירים, חייבי גיוס לכאורה, שרים וזועקים: נמות ולא נתגייס, בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים, בלשכות הגיוס שלהם אנחנו לא נתייצב. ולכן אני רוצה לשאול אותך, אתה סגן יושב-ראש הכנסת: אתה מאמין בשלטון הכופרים? אתה מאלה שחושבים שצריך למות ולא להתגייס? יש לך מה לומר? אתה מוכן לפזז ברחבת הריקודים בחתונה בזמן ששרים את דברי הבלע האלה נגד מדינת ישראל? נגד חיילי צה"ל? נגד אלו שתורמים את חלקם כדי שאתה תוכל לשבת פה, כדי שתוכל ללכת ולפזז בחתונות ובאירועי שמחה? גם שתיקה מהדהדת באיזשהו מקום. תראו, זה לא תקציב מדינה, אמרו את זה לפניי רבים אחרים. לא לחינם ראש הממשלה מסרב להתייחס לתקציב הזה – הוא לא קשור אליו, מאחר שזה לא תקציב מדינה. מדובר פה בשוד של הקופה הציבורית. לוקחים מאנשים שעובדים ומשרתים ומעבירים אותם למשתמטים, לממן את אותם משתמטים, את אותם אלה שזועקים בגאווה: נמות ולא נתגייס, אלו שלא מאמינים בשלטון הכופרים אבל כן מאמינים בתקציבים שהכופרים מעבירים אליהם. אין בתקציב הזה – תקציב שמגיע אלינו בשעה של משבר כלכלי גדול – מנוע צמיחה אחד. אחד. אין בתקציב מנועי צמיחה. איך המדינה אמורה לצמוח אם בתקציב שלה אין מנועי צמיחה? אין סגירה של משרדי ממשלה מיותרים. יש בשפע כספים קואליציוניים, מעל 5 מיליארדי שקלים; אם אתה סוכם את השנים האחרונות, מדובר ב-13 מיליארדי שקלים, שבמקום להוריד מיסים, או לכל הפחות לא להעלות אותם לאזרחי ישראל, הייתם עושים את מה שנדרש. הרי המצב הכלכלי – העלאות המיסים האלה, חבר הכנסת בליאק, זה לא גזרת גורל. אפשר בהתנהלות כלכלית נכונה להקל על הציבור, לייצר מנועי צמיחה שיחדשו את המלאים של המשק. להעלות מיסים ואז להתגאות בכך שיש גבייה רבה יותר של מיסים זה לא חוכמה. אבל כשאתה מתייחס לאוצר המדינה בתור בנק פרטי של סקטורים מסוימים שחברו יחד כדי לבזוז אותו, ואחרי זה מפזזים וקוראים קריאות נגד הכופרים, נגד חיילי צה"ל – מי שמאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו להמשיך ולהתקיים כאן – יש רמה חדשה של ניתוק. אני רוצה לשאול את השר היחידי שנמצא פה במליאה, כי יש פה בעיקר חברי כנסת מהאופוזיציה. אתם חושבים שהציבור מטומטם, השר ביטון? מה, אתם חושבים שהציבור לא יבחין שאתם בוזזים את הכסף שהוא עובד כל כך קשה בשביל להכניס לקופת המדינה? אתם חושבים שלא ישימו לב שהמצב הכלכלי של כל אחד ואחד מאיתנו מורע? מה אתם חושבים, שהציבור עיוור? לא ירגיש?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא. ממש לא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הציבור הישראלי הולך לפגוש את התקציב הזה בסופר, בתור לרופא, בכיתה של הילדים שלו, בתלוש השכר שלו. הכול, הכול עולה. המע"מ עולה ב-1%, מדרגות המס ונקודות הזיכוי מוקפאות, הביטוח הלאומי עולה, מס הבריאות עולה, הארנונה עולה, מחירי החשמל עולים, מחירי המים עולים. הכול עולה. וזה לא גזרת גורל. אתם לוקחים מאנשים שעובדים ומעבירים לאנשים שמשתטים, שלא עובדים, שלא תורמים את חלקם לחברה. השר ביטון, אני לא שואל סתם, לא מדבר ללמפה, מדבר אליך. אתם חושבים שהציבור מטומטם? אתם חושבים שהדבר הזה יכול להחליק, שהציבור לא יבחין שהממשלה הזאת מרעה את מצבו הכלכלי? אנשים שחזרו מ-200 או 300 ימי מילואים וגילו את העסק שלהם קורס, צריכים לשלם עוד ועוד ועוד ועוד, וזאת גזרת גורל? אני הולך לעבור בקצרה, כי זה חלק מהרשימה של הדברים שהולכים להיות מחולקים כאן. אתה שר במשרד החינוך. תקציבי משרד החינוך, הרווחה, הבריאות, הולכים להיות מקוצצים. מקוצצים. אתה יודע איזה משרדים לא יקוצצו, השר ביטון? בריאות, חינוך, רווחה – כן. איפה לא מקצצים? משרד ההתיישבות עלה במאות אחוזים בתקציבו. משרד ההתיישבות זה המשרד למשימות לאומיות של השרה אורית סטרוק. תקציב של 390 מיליון שקל זכה לעלייה של 268 מיליון שקלים מאז הקריאה הראשונה של התקציב. איפה עוד לא מקצצים, השר ביטון? משרד ירושלים ומסורת ישראל – תקציב של 118 מיליון שקל זכה לעלייה של 90 מיליון שקל מאז הקריאה הראשונה. משרד המורשת, זה משרד אחר ממשרד המסורת. בהזדמנות תסביר מה ההבדל בין שני המשרדים, בין מסורת ומורשת ודת. תקציב של 78 מיליוני שקלים – עלייה של 7 מיליון מאז התקציב שעבר בקריאה הראשונה. המשרד לנושאים אסטרטגיים – תקציב של כמעט 11 מיליון שקל. משרד התפוצות – 46 מיליוני שקלים. המשרד לשירותי דת – אתה יודע כמה כסף יש למשרד לשירותי דת?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא קיצצו?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא. 799 מיליוני שקלים. אז מקצצים בחינוך, ברווחה, בבריאות של כל אזרחי ישראל. איפה לא מקצצים? במשרד של סטרוק, במשרד המסורת, המורשת והדת.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
למה אתה רוצה לקצץ? לא הבנתי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא רוצה לקצץ – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא לקצץ, אבל לא להוסיף.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא רוצה לקצץ בדת, אבל כשאתם מקצצים לכל אזרחי ישראל ומוסיפים למסורת, למורשת ולדת, יש פה סדר עדיפויות מקולקל. אתם לוקחים מאנשים שעובדים – – –
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
– – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כי אין כסף, יש מלחמה. אנשים מתים בקרב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר ביטון, השר ביטון.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
את מבינה בהוצאות בכלל?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הערה מיזוגינית. הערה מיזוגינית. הערה מיזוגינית. למה אתה אומר לי: את לא מבינה הוצאות?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
למה אתה טוען, אגב, שחברת הכנסת צרפתי הרכבי לא מבינה בהוצאות?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
כי היא אומרת שהיא לא יודעת מה ההוצאה. היא ישר קופצת – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ד"ר צרפתי הרכבי הייתה ראש רשות, ותפנה את ההערות שלך אליי, בסדר? תקשיב, אני שמח שאתה עומד מאחורי - -
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אני לא – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - הגב של התקציב הזה, שלוקח מאנשים שעובדים ומשרתים ומעביר אותו לאנשים שלא עובדים ולא משרתים, שמשתמטים.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אני לא נכנס לזה. שאלתי על דת, למה שומעים דת, למה יש כסף לדת. למה, זה – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר ביטון, אני לא מבין, למה אתה קופץ? אמרתי איפה מקצצים.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אני קופץ כי שירותי דת זה לא לחרדים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר ביטון, מקצצים בכל התחומים: ברווחה, בבריאות, בחינוך. איפה לא מקצצים? לא מקצצים במשרד הפוליטי של אורית סטרוק. במשרד הרווחה, במשרד הבריאות, במשרד החינוך – הכול מקוצץ.
מיקי לוי (יש עתיד):
יוראי, הוסיפו שם 460 מיליון.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עכשיו, אני רוצה לעבור איתך, השר ביטון, כי עשיתם עבודה טובה בגיבוש החזון הזה שלוקחים מעובדים ומשרתים ומעבירים למשתמטים או למימון השתמטות. תקשיב מה הסכומים שנלקחים מאנשים עובדים: 1.3 מיליארד לישיבות וכוללים; 1.1 מיליארד שקל תקציב מוסדות תורניים; 294 מיליון שקל תוספת למוסדות הפטור מכספים קואליציוניים; 28 מיליוני שקלים – תקשיב טוב, חנוך מלביצקי – למניעת נשירה מישיבות, כדי שאם חלילה תלמיד ישיבה ירצה לתרום את חלקו ולהתגייס לצה"ל, יהיו 28 מיליון סיבות למה הוא צריך להישאר בישיבה, למרות שהוא לא רוצה להמשיך ללמוד, 28 מיליון סיבות כדי שתלמידי הישיבות לא יתגייסו לצה"ל מכספי המשרתים; 6 מיליון שקל לגופי תיאום וקישור, שזה שפה מכובסת לגופים שאמורים לאפשר ולסייע לחרדים לחמוק משירות צבאי; 11 מיליון שקל לטהרת המשפחה; השר ביטון, 1.5 מיליון שקל לוועד היהודי בחברון; 21 מיליון שקל למיזמי סליחות ולהילולת ל"ג בעומר; 60 מיליון שקל לתקציב הישיבות של התלמידים שמגיעים מחו"ל; 60 מיליון שקל לתמיכה בפנימיות של ישיבות; 50 מיליון שקל לרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה; 49 מיליון שקל לתרבות תורנית; 25 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות. מה ההבדל, השר ביטון – כי אני לא כל כך מצליח להבין מה ההבדל – בין 50 מיליון שקל לרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה ל-25 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות?
מיקי לוי (יש עתיד):
כמה זה יחד?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
75 מיליון. אני פשוט לא מצליח להבין מה ההבדל.
מיקי לוי (יש עתיד):
נו, מה, בגלל שאני יהודי אני צריך את החיזוק שלי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
17 מיליון שקל למסע חרדי במשרד העלייה והקליטה; 16.5 שקל למדרשות יהדות במשרד ההתיישבות, המשרד של אורית סטרוק.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כמה לנשים מוכות?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שם יש קיצוץ, בסיוע לאלימות במשפחה ולאלימות נגד נשים. 8.5 מיליון שקל למורשת הרב דרוקמן במשרד החינוך; 94 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות; 87 מיליון – אני נחנק, הסכומים לא מפסיקים – 87 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית, כי היא זקוקה לחיזוק בכל כך הרבה מובנים; 50 מיליון שקלים לצהרונים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ומוסדות הפטור. השר ביטון, למה אתם סבורים שהילדים שלי לא זקוקים לסבסוד בצהרונים – של הציבור הכללי, לא שלי, בסדר? ולמוסדות הפטור כן?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אפשר לענות לך משהו? אתה יודע על מה אתה מדבר? כל אלה שלך וכל הילדים הרשמיים מקבלים את זה בבסיס התקציב. אז הביאו את זה קואליציוני. אתה בא בטענות במקום לצעוק למה זה קואליציוני? תלמד את הנושא. בושה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בסופו של דבר, בסופו של דבר – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
במעונות יום זה פרטי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מעונות יום, בסופו של דבר המחיר שההורים במוסדות הפטור ובמוסדות המוכרים שאינם רשמיים ישלמו הוא פחות מהציבור הכללי עד גיל שלוש. על מה אתה מדבר – – –
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
מה זה קשור? זה ילדים בצהרון.
מיקי לוי (יש עתיד):
עד גיל שלוש כולנו משלמים.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
לא עד גיל שלוש, נו, מה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הלאה. 70 מיליון שקל לתמיכה בתרבות יהודית חרדית.
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
זה ירד מ-84 שנה שעברה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אה, אז עכשיו יש רק 70 מיליון שקל. תגיד, כמה כסף מוקצה – – –
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אגב, תדע שמהכול ירד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כמה כסף מוקצה לתמיכה בתרבות יהודית קונסרבטיבית? רפורמית?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
כמה יש לתרבות לא חרדית? מיליארד. מיליארד. שמעת? תלמדו את הנושא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תענה לי אתה. כמה יש לתרבות קונסרבטיבית?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
מה זה קשור?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כמה יש לתרבות רפורמית, אה?
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
אני לא בדקתי, אבל אם תבדוק, זה ודאי לא מה שאתה אומר, אבל הבדיקה היא מול מה שמקבלים בתרבות הכללית.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הבנתי. אז תבדוק. השר ביטון, תבדוק, תבדוק. אין שקל לתמיכה בתרבות שאינה תרבות חרדית בתקציב הזה – – –
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
– – – תרבות שאינה תרבות חרדית?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
קונסרבטיבית, רפורמית וחילונית, בסדר? 60 מיליון שקל לתחזוקת הכותל; 63 מיליון שקלים לרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי; 25 מיליוני שקלים לשיפוצים והתאמות מבנים בחינוך העצמאי החרדי; 15 מיליון שקל לשרתים ומזכירים במוסדות הפטור של החינוך החרדי; 2 מיליון שקל לרכש תרבות יהודית. אני לא מבין, השר ביטון, הזהות היהודית כל כך רעועה שהיא זקוקה לכל כך הרבה מקורות מכל כך הרבה יעדים כדי לחזק אותה? 15.5 מיליון שקל להעמקת החינוך היהודי, וזאת רק רשימה חלקית, חברי הכנסת, כי תכף מסתיים לי הזמן. כשכל זה קורה, מקצצים בחינוך של תלמידי ישראל, מקצצים ברווחה של אזרחי ישראל – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שורדי שואה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מקצצים בקצבאות לשורדי שואה, בשירותים שניתנים לשורדי שואה, מקצצים בשירותי הרפואה של אזרחי ישראל.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בתשתיות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אבל בתקציב הכללי, שכאמור הפך לבנק פרטי של המפלגות החרדיות ושל השותפות הקואליציוניות של הממשלה הזאת, לא הסתפקו בזה. קרן העושר, או בשמה הרשמי הקרן לאזרחי ישראל, זו קרן ש-100% הרווחים שלה מגיעים ממשאבי הטבע, חלקם הגדול בנגב. על כן קבע המחוקק, אז האופוזיציונר המוכשר, החרוץ, הנועז, חבר הכנסת משה גפני, בשבתו כיושב-ראש ועדת המדע – הוא חוקק את חוק קרן העושר ב-2014 והוא קבע שם שמאחר ש-100% משאבי הקרן מגיעים ממשאבי הטבע אז 100%, או סכומים גדולים מהקרן, יחזרו, ראוי שיחזרו, למשאבי הטבע. כלומר, שכשיסתיימו משאבי הגז, מרבצי הגז והנפט, תהיה לנו אנרגיה מתחדשת; כשתיגמר התעסוקה לאלפי אנשים שמועסקים במכרות לכריית פוספטים, יהיו להם משרות איכותיות; 100% מהכספים יחזרו לעתיד אזרחי ישראל. לא לא לא. הרב לא יודע שובע. גם את כספי הקרן בזזתם. אנרגיות מתחדשות? תעסוקה? עידוד תעסוקה בנגב? מחקר ופיתוח? אלו מושגים שהם מושגי גנאי עבורכם. גם את קופת קרן העושר בזזתם. עשרות מיליונים יועברו עם אישור התקציב לגרעינים חינוכיים תורניים, למוסדות תורניים, לישיבות גבוהות, לישיבות הסדר, למדרשה לבנות, לכולל לאברכים, למסגרות לימוד תורניים לתלמידים אקדמיים. עשרות מיליונים, במקום להגיע לעידוד תעסוקה בנגב, לאנרגיות ירוקות, במקום להיות מושקעים בעתיד ילדי ישראל, מופנים לשימון גלגלי הקואליציה, כדי לוודא שהממשלה הזו תמשיך להתקיים. התחלנו בחטופים אז אני גם אסיים בחטופים. כל דבר שבממשלה הזו – שבמשמרת שלה הם הופקרו להיחטף, ומופקרים גם עכשיו להימק למוות במנהרות – אמור להיות קשור בהחזרתם, אז התקציב הזה עושה בדיוק את ההפך. התקציב הזה, מראשיתו ועד סופו, נועד לשמר את שרידות הקואליציה הזו, שרבים מחלקיה מתנגדים להחזרת החטופים ופועלים, משתמשים בכוח הפוליטי שלהם בשביל לוודא שהחטופים שלנו לא יחזרו. אז התקציב הזה, שאמור לשרת את אזרחי ישראל, משרת את המאוויים ואת הצרכים הפוליטיים של הממשלה הזאת. במקום להחזיר את החטופים ולסייע בשיקומם כשהם חוזרים, התקציב הזה נועד לשמר את הממשלה הזו, שחלקים גדולים בה מתנגדים לחזרתם. שוד, ביזה, גזל ובעיקר בושה גדולה על הראש שלכם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 536 ימים מהאסון הגדול ביותר שקרה מאז השואה, והממשלה הזאת ממשיכה לכהן. 536 ימים עדיין 59 חטופים בעזה, וזה פשוט לא נושא. אתמול ראינו סרטון של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. לא עקבתי אחרי כל מה שאמרו השרים. אני מהמר שחלקם הגדול לא התייחסו לזה. אני יודע שאף אחד משרי הממשלה לא סגר את הדלת לראש הממשלה ואמר לו: אם לא, אז – בוודאי לא חברי הכנסת והשרים של ש"ס, שזרועם פתוחה ונפשם פתוחה. ביכולתכם לעשות מעשה. השר ביטון, אתה יכול לעשות מעשה. תעשה לפחות את מה שעושה בן גביר – הוא סוגר את הדלת, והוא אומר: אם לא נחזור למלחמה, אני לא בקואליציה, וראה זה פלא, מתחילה המלחמה והוא חוזר לקואליציה. ואתם שותקים. ואני חושב שצריך לפני הכול – עוד מעט יהיו פה הברכות. אנחנו נראה את ראש הממשלה או בסרטון או בברכה מצולמת מדבר על חג החירות ועל עוצמתנו, וידבר על יציאת מצרים. מה עם יציאת עזה? מה עם יציאת עזה? אולי הוא ילך ויעשה את הסדר בניר עוז, מקום שאליו לא הגיע? לא הגיע. ראש ממשלת החורבן. אתם מדברים פה על תקציב, ואתם צודקים. אני חושב, בניגוד לחבריי, שצריך להוסיף כסף לזהות יהודית. צריך להוסיף הרבה כסף לזהות יהודית. אם עד עכשיו אתם לא מבינים מה זה ערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך ופדיון שבויים, צריך להוסיף לכם הרבה כסף וגם תוכניות לימוד שידברו איתכם על הדברים האלה; שתגיעו ותתייצבו ותסגרו את הדלת לראש הממשלה, שמעניין אותו רק פוליטיקה. על יציאת מצרים אתם תדברו? תתחילו ביציאת עזה. והגדת לבנך – מה תגידו לבניכם? מה תגידו, שאתם לא מסוגלים? שהכיסא קודם ללב? שהרוח שבפיכם היא רוח רעה? מה תגידו, והגדת לבנך? וראש הממשלה לא מתבייש לדבר על דיפ-סטייט. ראש ממשלת דיפ-סטייט, מנאץ ומשקץ עובדי ציבור נאמנים, ואתם שותקים. ישיבת ממשלה על הדחת ראש שירות הביטחון הכללי פה אחד. נכון, זה פה אחד – פיו של נתניהו. ואיפה אתם? איפה אתם? תשאלו שאלה, אולי יש משהו, אולי קרה משהו, אולי באמת הוא בניגוד עניינים, אולי יש קשר לקטרגייט, שאתם עליה לא מדברים. אני רק מדמיין, אם הייתה עשירית מהדברים האלה בממשלה שלנו – וואו, וואו, איזה קולות, איזה נאומים, איזה הצעות לסדר-היום, איזה הפגנות. אנשי ראש הממשלה חשודים שקיבלו כסף זר ממדינה זרה, מדינת קטר, כשאתם פה רצתם עם חוקי אל-ג'זירה, כמה זה נורא ואיך יכול להיות. אבל יכול להיות, כי מזוודות הכסף ב-2018, כשהפסיק להגיע מימון לעזה, שלח ראש הממשלה הזה – הוא שלח את הרצי הלוי, שהיה אז אלוף פיקוד דרום, ואת ראש המוסד יוסי כהן לקטר להביא כסף מזומן. וראה זה פלא, 2022 – אנחנו שומעים שיש אירועים שקשורים לקידום הדרך שבה תיראה קטר בעולם. ומי האנשים שם? אנשי ראש הממשלה. זה היה ב-2022, הוא היה באופוזיציה, אבל היום הוא ראש ממשלה בזמן מלחמה, ופלדשטיין, שיש כתב אישום כנגדו – אני ממליץ גם לך, השר ביטון, תקרא מה כתוב בכתב האישום. שני אנשים נוספים מוזכרים בו. האחד ישראל איינהורן, שנמצא אי שם, והשני דוברו של ראש הממשלה. הוא נמצא בכתב האישום. הוא לא נאשם, הוא מוזכר באותו אירוע של מבצע תודעה, אפרופו ציר פילדלפי. ואתם שותקים. שותקים גם בישיבת הקבינט שרוצים להדיח בהליך בלתי חוקי את ראש שירות הביטחון הכללי. שותקים, ושותקים גם פעם נוספת כשרוצים להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ביום חמישי האחרון. לשמחתי היא שלחה לכם מכתב ולא הגיעה ואמרה לכם בפנים את מה שאתם עושים – הליך בלתי חוקי משיקולים בלתי ענייניים. אתמול פורסם על ידי ירון אברהם – זה גם כן אירוע: בישיבה שבה דנים על הדחת היועצת המשפטית לממשלה מתנה את צרותיה השרה מירי רגב. באמת קשה – חוקרים אותה, והיא באה בתלונה על זה, או בשיחה. ואיך היא אומרת בצורה די מטופשת, האמת? אני בניגוד עניינים, אבל מספרת את הסיפור. היא באמת נרדפת, היא חשודה בעבירה פלילית. חוקרים שם. ולמי היא פונה? לשר בן גביר. אתה שומע את השיח הזה בדיון על הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. מדברת החשודה עם השר, ואומרים: לא, אנחנו – רק דברים חשובים למדינת ישראל. אנחנו רוצים להזיז את היועצת, היא מפריעה לנו למדיניות. איזו מדיניות? המדיניות היא לגנוב? מה המדיניות? לעשות דברים בניגוד לחוק, זו המדיניות? כן, תפקיד היועצת המשפטית לממשלה הוא להגיד מה לא חוקי, ודבר שהוא לא חוקי, אסור לממשלה לעשות. אבל זה לא מפריע לשר קרעי לבוא ולדבר, או להוציא הודעה או לצייץ לשופטת כנפי-שטייניץ. הוא כותב: נגמר הסיפור, צווים אנחנו לא נכבד. שר בממשלת ישראל. ומה אתם עושים עם האמירות שלו? שותקים. כי לשתוק זה מקצוע, נהיה פה. וזה חוזר להתחלה. צריך לתת עוד הרבה כסף לחלק ממוסדות החינוך שאתם אמונים עליהם כדי לדבר – מה זה ערכים; ערכים יהודיים, דרך אגב, לא ערכים ממקום אחר. ציות של ממשלה לחוק זה לא טובה. ממשלה שלא תציית לחוק היא ממשלה בלתי לגיטימית, ומרגע שממשלה תגיד שהיא לא מצייתת לחוק, ובראש ובראשונה ראש הממשלה – שלרגע אחד שכחנו, אתמול בכלל הוא היה נאשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. זה האיש שעומד בראשכם – שוחד, מרמה והפרת אמונים. אז להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ולהדיח את ראש שירות הביטחון הכללי, ושמענו גם את שר הביטחון, שאמור לדאוג לביטחון של כולנו, מוציא הודעות, ולשמחתי ענה לו גם הרמטכ"ל בצורה מנומסת אבל ברורה. כי היעד הבא, שהוא לא מהיום, זה הפרקליטה הצבאית הראשית, שעוברת פה בכנסת הזאת מסע של רדיפה והשפלה מופרע לחלוטין. ואתם שותקים. דיונים בוועדת חוקה שהייתי בהם, בוועדת חוץ וביטחון, בדברים שמגינים על חיילי צה"ל. שוכחים שהיא אלופה בצה"ל. היא שומרת על חיילי צה"ל יותר מכל המשתמטים שתוקפים אותה כל שני וחמישי. אז עכשיו גם נכנס לאירוע הזה שר הביטחון, שהוא גמר לעבוד עם חבורת המרקדים והמשתמטים, אז יש לו גם מה להגיד. זה לא שר ביטחון בהתנהגות שלו ובדרך שבה הוא פועל, זה שר השתמטות על מלא. לכן הוא מונה, ולכן כאחראי על הפוקד עוד לא יצאו 60,000 צווים – הדבר הנכון שצריך לעשות. ועכשיו צריכה להגיע תשובה לבג"ץ לגבי הצעדים שצריכים לנקוט כנגד אותם אלה שמשתמטים. בעולם ההפוך שבו אנחנו נמצאים – אתם פשוט הולכים על הראש, אז אתם רואים את הכול בסדר, אבל העולם ההפוך הוא שבקבינט המדיני ביטחוני יושב עבריין מורשע, שהוא השר לביטחון לאומי, ויושב מי שהיה עצור בשב"כ, שר האוצר, ששירת אולי לא יודע כמה זמן, והם ישלחו חיילים לקרב. בשביל להגיע ליציאה למלחמה נצטרך עוד חבורה של שרים שלא שירתו מעולם, כי הם לא רצו, וישלחו אחרים לקרב. כן כן, ואתם תעבירו תקציבים להגדלת הזהות היהודית. צריך הרבה יותר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
העיקר שבן גביר בקבינט הביטחוני.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ומחר יהיה פה דיון 40 חתימות על הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו היום עם 56 נרצחים מול 43 בשנה הקודמת, שהיא הייתה השנה הנוראה ביותר, וראש הממשלה יודע את זה, כי כבר שנתיים פלוס ימים זה מדובר בכל ועדה. לדעתי זו פעם שנייה או שלישית שיש דיון במליאה כשהוא יושב, והוא לא עושה דבר, כי לא מעניין אותו. כי מה שמעניין אותו זה הוא ורק הוא. והדיון הזה מחר, שבו ישב ראש הממשלה, שפשוט לא אכפת לו – כי יש חוט מקשר בין דברים שלא אכפת לממשלה הזאת: לא אכפת לממשלה הזאת ממעשי רצח, לא אכפת לממשלה הזאת מעלייה של 21% בתאונות דרכים קטלניות וגם לא אכפת לממשלה הזאת מ-59 חטופים. כי הממשלה הזאת מזלזלת בחיי אדם, ורק מי שהוא אדם מקולקל – וזה הסיפור, אדם מקולקל – יכול להיות שווה נפש לעובדה ש-59 חטופים נמצאים עדיין בעזה על ראשכם ועל אחריותכם, שאותם הפקרתם ב-7 באוקטובר ומאז ממשיכים להפקיר כל הזמן. ותיסעו לצפון ותרדו לדרום, ותראו שבתקציב הזה חסר כסף לשקם את יישובי הדרום, שבגללכם הגיעו למצב שהם היו. נהוג לומר "אסון 7 באוקטובר". ואני אומר, זה לא נכון לקרוא לזה "אסון". אסון זה של פורס מז'ור, זה כשיש שיטפון או רעידת אדמה. זה מחדל. זה מחדל שלכם, ואתם לא לוקחים אחריות. לא אחריות פורמלית משפטית. לא לוקחים אחריות על תיקון – זהות יהודית – על תיקון אתם לא לוקחים. ולכן, לניר עוז חסר כסף לשיקום. ולאיפה הולך הכסף? למקומות שאתם – ייצרתם הליך ביזה. ביזה. התקופה הזאת מזכירה תקופות של המלכים והנביאים. כדאי שתתחילו לקרוא קצת יותר – כל מי שמעבירים כספים לזהות יהודית, לנבואות – איך דיברו על מלכים מושחתים, איך דיברו על מלחכי פנכה, איך דיברו על אנשים שסרו מדרך הישר. זה מה שצריך לעשות. אבל את זה אין סיכוי שתעשו. בן גביר, האיש וההרשעות הקודמות, חזר להיות שר לביטחון לאומי, ואתם שותקים; אתם מצקצקים בלשונותיכם כשאתם רואים אותו גורם עוולות לאנשים; אתם שותקים כשהוא מדבר בצורה גזענית; אתם שותקים כשלא אכפת לו; אתם מגבים אותו; אתם מחבקים אותו. קודמיכם שנים אחורה היו יוצאים מהמליאה, והיום אתם מחבקים אותו כשתעבירו את התקציב. כן, כן, צריך בפירוש להגדיל את התקציבים לזהות יהודית. התקציב הזה החליף את חוק הגיוס, שלא חוקק. ראיתם שאי-אפשר בתקופת מלחמה – ציבורית, מול ציבורים רבים, לחוקק אותו, והלכתם בדרך עקלקלה. מה שאי-אפשר לעשות בחוק הזה תעשו בחוק אחר. בחוק התקציב, שמונח לפניכם, מיותר לחזור על כל הסעיפים, יש תמונה אחת ברורה וכוללת – מעבירים את הכסף ממי שתורם, ממי שעושה, ממי שאכפת לו, למי שלא אכפת לו. ואם אתם חושבים שזה שהשר גולדקנופ הוציא הודעה שהוא מצטער והוא מתפטר ממשרד ראש הממשלה זה בסדר בשביל לצקצק שראש הממשלה יכול להוציא הודעה פתטית – זה לא משנה את העובדה הפשוטה שהציבור שאתם מייצגים הוא לא חלק מהמאמץ המדינתי. ומי שהוא לא חלק מהמאמץ המדינתי שלא יבוא בטענות אחר כך, ולא יילל ולא יבכה ולא יגיד שרודפים אותו. אבל כן, בממשלה הזאת יש גם אנשים שמתיימרים להיות ציוניים. לא אתם, כי אתם אומרים שאתם לא. אתם לא. אבל יש פה כאלה שאומרים שהם כן, וגם הם שותקים. ציות הממשלה לחוק זה לא מותרות. ואני אומר לכם, לכל יושבי הממשלה הזאת, ולכל יושבי הקואליציה הזאת, שבסופו של דבר התקופה הזאת תעבור. מדינת ישראל ראויה להנהגה אחרת. ההנהגה נאחזת בשלטון בכל הכוח, אין לה לגיטימציה ציבורית, אין לה לגיטימציה חברתית, אין לה באמת מה להגיד לחזון של מדינת ישראל, כי חזונה של מדינת ישראל היה לעולם דברים שמקדמים, דברים שמשפרים ולא דברים שנוגעים בכאן ובעכשיו. וממשלה שתעסוק אך ורק בכאן ובעכשיו, אין לה באמת סיכוי לשרוד. זה ייקח את הזמן שזה ייקח, ואם אתם חושבים שהתקציב הוא תעודת ביטוח למה שיהיה בעתיד, אולי זה היה נכון בעבר. המדינה חזקה ממנהיגיה, והעתיד של מדינת ישראל ילך למקום שהציבור בישראל רוצה להגיע אליו. הסיסמאות של נילחם על, ניאבק ב-, נמות בשביל – – – הם פשוט לא. אבל יש דברים אחרים שהפסקנו לדבר עליהם בשנים האחרונות, כי הממשלה הזאת רוצה, שואפת, שלא נדבר על הדברים האופטימיים, כי אופטימיות לאנשים גורמת להם לפרוח, גורמת לחשוב קדימה, גורמת להם לרצון להתפתח, גורמת להם לרצון באמת לראות שמדינת ישראל היא משגשגת. והראשונים שהקימו את מדינת ישראל, המייסדים של המדינה הזאת, מכל קצוות הקשת הפוליטית, ראו תמיד 20 שנה קדימה ו-30 שנה קדימה, לא את העברת התקציב של החודש הקרוב. ואני אומר שוב, העתיד של המדינה הזאת לא ייקבע על ידי אנשים שהאנשים עצמם, האזרחים, לא מעניינים אותם. וראש הממשלה הזה יסיים בסוף את דרכו הפוליטית, ומורשתכם תהיה מורשתו. מורשתו הייתה והיא עדיין הרס, חורבן, פילוג ושיסוי. אנחנו לא נתכופף בפני החזון הנמוך שאליו אתם מורידים אותנו, כי אני רואה עתיד אחר למדינת ישראל – עתיד שבו אנשים ירצו לחיות ביחד, להתפתח ביחד; שבו נשים יזכו לשוויון מלא, לא כמו בממשלה הזאת; שבו אלימות תטופל בצורה מקצועית; שבו לא יהיו שרים עבריינים; מקום שבו ישיבת ממשלה תתנהל על דברים שמעניינים את כולנו, היא לא תהיה מגזרית; מקום שבו זהות יהודית תהיה "ואהבת לרעך כמוך" ופדיון שבויים, ואל תעשה לחברך מה שאתה לא רוצה שיהיה לך. אז זאת תהיה הזהות היהודית האמיתית של מדינת ישראל. אתם כנראה אז לא תהיו בשלטון, כי כשאתם שם אין סיכוי שזה יקרה. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת תמנו. אפשר, בבקשה, בלי – יש מישהו שבטלפון שלו זה סרטונים או משהו.
קריאה:
– – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, השר ביטון, שר במשרד החינוך, כבר שנה וחצי שהמדינה שלנו נמצאת במלחמה ובאיום תמידי; שנה וחצי שאזרחי ישראל נמצאים במלחמה; 536 ימים שעשרות ישראלים, עשרות ישראלים נלחמים על החיים שלהם בשבי החמאס, משוועים לגאולה; שנה וחצי שבהם מאות אלפי בנים ובנות עזבו את כל העיסוקים שלהם, את שגרת חייהם, והתגייסו לצבא; שנה וחצי שהציבור הישראלי מתגלה במלוא עוצמתו יום-יום כשהוא נושא את הנטל הנפשי, הכלכלי והאזרחי הכבד מנשוא של מלחמת הקיום בעת הזאת מול האויבים הרבים שמקיפים אותנו. גם הלילה, יש לציין שצבא ההגנה לישראל המשיך בפעילות הצבאית לנטרול איומים ביטחוניים – לחימה רב-זירתית אווירית וקרקעית, כשחיל האוויר תקף מתקנים צבאיים בסוריה. חיילינו ממשיכים לחרף את נפשם בעזה ובחזיתות אחרות, ביהודה ושומרון. ולא ניתן שלא להרגיש את הפער הכל-כך גדול בין מה שמתרחש כאן בכנסת, בקואליציה, בממשלה, אל מול הגיבורים, הבנים והבנות שלנו, שיום-יום, כמו שאמרתי, מחרפים את נפשם בכל חזית וזירה אפשרית. אי-אפשר שלא יתחדד הפער בין המציאות, שבה עשרות חטופים נלחמים על החיים שלהם, חיים בפחד כבר למעלה משנה וחצי – שזה אבסורד שאני פותחת רדיו ומה שאני שומעת זה שמי שנלחם על החטופים שלנו עכשיו זה המצרים, עם איומים על חמאס שהם יגרשו אותם תוך 72 שעות אם הם לא ייענו לעסקה להחזרת החטופים שלנו – ובמקום שהממשלה תעסוק בהצלת נפשות, תזכור שאנחנו עדיין בלב ובעיצומה של מלחמה, אנחנו עומדים בבית הזה מול תקציב, תקציב מביש, שמבייש את הגבורה של החיילים, את המצוקה של האזרחים. והציפייה הייתה שאחרי שנה וחצי שכל ישראל נמצאת תחת אזעקות, תחת טילים, אחרי הטבח הנורא, התקציב הזה ישקף משהו, משהו בחזרה לאזרחים. אך, לצערנו, התקציב שיושב כאן לפנינו מעיד על פשיטת רגל ערכית ומוסרית. על מנהיגות בוודאי אין מה לדבר, כי התקציב הזה הוא מעילה באמון הציבור, מעילה בכספי ציבור, מעילה בכל האזרחים שנתנו מעצמם את כל-כולם, את חייהם, את גופם, את משפחתם, במטרה אחת: שישראל תנצח במלחמה הזאת. מי שמכשיל את מדינת ישראל בזה הרגע זו הממשלה. התקציב הזה היה אמור להיות קפדני ביותר; המהודק ביותר בתולדות עמנו, ארצנו; האחראי ביותר; הקריטי ביותר להצלת ישראל, כפי שאמרתי, בעת הזאת. לא רק כזה שהיה אמור לייצב את המדינה מבחינה כלכלית, אלא כזה שנותן מענה לאלה ששילמו מחיר מאוד מאוד כבד, את מחירי המלחמה – אזרחים ששרדו את הטבח, אזרחים מפונים שהפכו לפליטים בעל כורחם בארצנו, פצועי מערכות ביטחון ישראל, שיקום החטופים ומשפחותיהם, אלמנות, יתומים. תקציב שהיה צריך לשקף תקומה. והינה, בתום שנה וחצי קשות, הממשלה מפנה את גבה לעם ישראל, כפי שאמרתי, מועלת באמון של האזרחים, ומוכיחה שהיא אינה ראויה לעם המיוחד כל כך שלנו. אז החלטתם. החלטתם כקואליציה להקריב את צורכי הציבור בשם ההישרדות הפוליטית, כשמיליארדי שקלים נשדדים לטובת כספים קואליציוניים. ואם פעם הייתה בושה – כבר אין בושה. זה אפילו לא כמו גנבים בלילה, זה לאור יום. זה לאור יום, כשאנחנו עדים לכך שיש משפחות רבות שלא מצליחות לסיים את החודש, כשנכנסים לסופרים והמחירים כל כך גבוהים, כשסל הקניות הולך ומצטמק. אבל לחלק כספים קואליציוניים ואת השלל בקרב חברי הממשלה, זה אפשר. זה לא רק אתנן פוליטי, זה שוד פוליטי. זה השוד של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל הגדול ביותר. וזאת – בתקופה הזאת שבה העם מביט לכנסת, ובראש ובראשונה לממשלה, ומצפה להתחשבות, לסעד, לתקווה. גם אם לא הכול היה מושלם, גם אם לא יכולתם להביא תקציב שהוא מושלם, אבל הציפייה לאחריות, למנהיגות, להערכה – אין בנמצא. התקציב לשנת 2025 ייזכר כתקציב מהגרועים ביותר שידעה המדינה, בתקופה הקשה והגרועה ביותר שאנחנו יודעים כעם. תקציב שאין בו חזון. חזון – זאת נשמעת מילה רחוקה רחוקה, אבל המילה ביזה מאוד קרובה. ולא, לא קל לי לומר את המילה הזאת, כי לא ייאוש אנחנו מבקשים לתת לעם ישראל. אבל אמת? את האמת הם צריכים גם לדעת ולהכיר. כשצריך להיאבק מול ממשלה על הדברים הבסיסים שאמורים להיות גם חובה וגם זכות, כמו תקציב לאלמנות – על זה צריך להיאבק; תקציב ליתומים – על זה צריך להיאבק; תקציב לחטופים, שיקום חטופים – אז הם יוצאים לגיוס המונים. אות קלון. אות קלון. נפגעי פעולות איבה – על זה צריך להיאבק; על הפצועים צריך להילחם. לזה אין כסף, לזה אין תקציב, אך למשרדים מיותרים – יש ויש; לתקציבים מגזריים – יש ויש; תקציבים למקורבים – בוודאי שיש; ג'ובים – יש; כל מי שקרוב לצלחת, אה, סליחה, כל מי שיכול להכניס ידו לקערה ולקחת – אדרבה. כמו שאמרתי, נעלמה הבושה. כבר אין בושה. אפס רוח ישראלית, אפס רוח יהודית יש בתקציב הזה. לא סולידריות אלא דורסנות; לא אחריות אלא הפקרות; לא מנהיגות אלא פלגנות; לא חזון אלא ריב ומדון. בזה עסוקה הממשלה. תקציב בהיקף של 620 מיליארד שקלים, שנלקחים מכיסם של כל האזרחים, בטח אלה שעובדים ומשרתים ומשלמים מיסים. סכומי עתק מחולקים היום כשלל פוליטי לצרכים שאין בהם שום תרומה לעם ישראל עכשיו. זה לא רק מצביע על ההידרדרות של הממשלה למחוזות חדשים, אלא באופן חד וחלק מציבים את כלכלת ישראל בסכנה. והאזרחים, אזרחי מדינת ישראל, עלולים לשלם על כך שנים קדימה. וכבר דיברתי על זה שהציבור כבר משלם. כמה פעמים אני עוצרת את עצמי ואומרת, רגע, פנינה, תחשבי על אותם קשישים – ממה הם חיים? אלה שגם אין להם פנסיות, אימהות חד-הוריות, משפחות ברוכות ילדים – ממה הם חיים ומסיימים את החודש, כשיוקר המחיה מאמיר, והממשלה לא נלחמת נגד זה? אין מאבק. אפס מאבק למען האזרחים. אז במקום להיות במקום שמוביל לצמיחה כלכלית; ריסון כלכלי; הקצאת התקציבים בדיוק למקומות הכי מדויקים, ושצריך לסייע ולעזור – מה בחרתם? מיליארדי שקלים שהולכים לכספים קואליציוניים? אין בזה שום קידום. יהדות, מורשת, מדברים פה על חינוך יהודי. זה חינוך יהודי? זאת בושה לערכי היהדות. זאת בושה. זה חילול שם השם. זה היה אמור להיות תקציב שנותן את קריאת הכיוון לשיקום, וכאמור לצמיחה, אבל זה הפך למקור של כישלון לאומי. אני לא מעט פעמים מצטטת את המשפט – לא שאני אוהבת אותו, הלוואי ולא היינו בזמנים האלה – אבל אני מצטטת את המשפט מספר ישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים". איפה הציפייה שמישהו בממשלה – אנשים שמגיעים לממשלה, שרים, זה אנשים שגם בפני עצמם אמור להיות להם עמוד שדרה, איזה כושר מנהיגות מסוים, אחריות, פעילות ציבורית, אנשי ציבור, אבל אחד לא מוצאים פה שיגיד: התקציב זה הוא גרוע, התקציב הזה הוא פגיעה באמון הציבור, התקציב הזה צריך להיגנז – שיקרע את התקציב, לקרוע ולייצר פה מרד. על דברים פחות חשובים יצרתם מרד בתוך הממשלה. אבל מה אפשר לצפות ממי שלא מבין מהו הגמול הראוי לציבור שעמד בחזית ובעורף איתן בשנה וחצי האחרונות? מה אפשר לצפות מממשלה שמתעסקת בכל דבר אפשרי, רק לא במהות? אמרתי קודם "ריב ומדון". מה תהיה המורשת של ראש הממשלה נתניהו? מר ביטחון – בטוח שלא. מר ריב ומדון – ייתכן שכן. הצלחת לאלף, כן, לאלף את כל השרים והשרות, את אותם אנשים שאמרתי שאמור להיות להם עמוד שדרה, כך שהם כולם אומרים את אותה מנגינה בימים האחרונים. והמדהים הוא, השר ביטון, איך בשבוע אחד ראש הממשלה בחר לדחוס הכול – את הרפורמה המשפטית, את התקציב, את הפיטורים של ראש השב"כ, את הפיטורים של היועצת המשפטית. תפטרו את העם. בואו, תפטרו את העם. עכשיו, זה לא שאני מאלה – אני לא חושבת שיש מישהו שלא סבור שבסוף רונן בר, אבל הדיון הוא לא באופן אישי עליו, ילך הביתה; כל מי שהיו לו יד ורגל ב-7 באוקטובר //יישא באחריות. אבל הוא נשא באחריות, הוא אמר גם שהוא הולך הביתה. אבל לא, אם אפשר לייצר מזה מריבה בתוך עם ישראל, אדרבה, ואם אפשר תוך כדי שזה יהיה מסך עשן כדי לפטר את היועצת המשפטית ולקרוא לה "דיילת" – הדיילת. דיילת. מיזוגיניה. זה כל פעם שיא חדש. אתמול השר בן גביר – השר בן גביר, כן, מר ביטחון גם, מר ביטחון מס' 2 – אומר: לזרוק את ראש השב"כ לצינוק. השר בן גביר, אתה מבולבל. אתה, שמתבכיין שלא נותנים לך לגיטימציה להיות שר וזה לא דמוקרטי – אתה חסר אחריות. אתה עושה קמפיין שכולו מהול בליבוי שנאה ובליבוי מריבות בעם ישראל. צינוק? אתה תינוק, אתה לא צריך להיות שר בממשלה. אתה מסית, אתה רוצה מלחמת אחים, כי אתה חושב שככה תרוויח, אתה וכל מי שאומר: לשים אזיקים ולזרוק לצינוק, וההיא דיילת. מעניין, אם את כולם צריך לפטר, ואף אחד לא לרוחכם, ואין לכם אמון באף אחד, אז אולי הבעיה זה אתם, ממשלת ישראל? כי מי שרוצה להשכין שלום זה קודם כול בבית פנימה. היה צריך לעשות את זה. נתניהו, כולם יודעים, אתה מספיק מוכשר; כשאתה רוצה להשיג יעד, לבנות נרטיב, להטמיע מסרים, אתה יודע לעשות את זה. אז אולי מסר אחר, מסר אחר לעם ישראל. כשאתה אומר "יחד ננצח", זה ממש לא יחד; כשאתה נותן לשרים שלך להשתלח, ואתה משתלח, זה כי אתה מפחד. ממה אתה מפחד? ממה? הרי עוד מעט הוא יאשים את אלוקים באסון מירון, באסון הכרמל, בטבח. ממה אתה מפחד? תיקח אחריות. תהיה ראש ממשלה של כולם. תפסיק לפרק את המדינה. השנאה היא שתהרוג את עם ישראל, ואתה תהיה חתום על השנאה הזאת אם לא תעצור עכשיו. אבל אתה בחרת לקיים צבר של אירועים, כשכולם אומרים לך שאתה בהידרדרות, אתה והממשלה – כבר אין ציפייה מהממשלה, לא מהשרים, לא מהשרות. השבוע היה לי איזה זיק של תקווה – השר שיקלי, השר שיקלי, צדיק בסדום, בא ואמר והעביר ביקורת חריפה על השר גולדקנופ, שהיה מוכן להשתתף בריקודים תחת השירים הנלוזים, הפושעים, כלפי הבנים והבנות שלנו שנלחמים. עם ישראל חזק, אבל אני חושבת שההיסטוריה מלמדת אותנו שההתגרות והליבוי של השנאה יכולים להיות מאוד מסוכנים, עד כדי להעמיד אותנו, כעם, בסכנת קיום. עכשיו, דווקא מממשלה שהיא עם לא מעט דתיים – ממשלה שאפשר לומר אפילו שהיא עם רוב דתי – הייתי מצפה להפיק לקחים מהיסטוריית עם ישראל, הייתי מצפה לקדם את ערכי היהדות, בין אם זה בתקציב, בין אם זה ביחס לאורגניה השונים של המדינה. מי ישמע, רונן בר הוא פשוט רונן, אדם פרטי; היועצת המשפטית היא אדם פרטי. אין חוק, אין דין, אין דיין, אין התייחסות. אני חושבת שאם הייתם עושים דברים בהדר, הרבה דברים גם היו מתקבלים אחרת. אז מה הרווחתם? הוצאתם את האזרחים לרחוב, הצלחתם לייאש את האזרחים והאזרחיות. הדבר הזה – אני מסיימת – הוא בלתי מתקבל על הדעת. הוא מצביע על ליקוי מאורות, על פשיטת רגל מוסרית וערכית. אבל עדיין המלחמה לא הסתיימה, לא זו שבגבולות הבית ולא זו שמחוץ לבית; אנחנו נמשיך לעמוד בפרץ, להילחם על מה שנכון וצודק, כי המדינה הזאת יקרה לכולנו מכדי לתת לה ליפול קורבן למי שלא מעריך אותה. אני מקווה לימים טובים יותר. עוד יש זמן להתעשת, לעצור חלק מהדהירה של השסע והפגיעה בעם ישראל. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת סגמן, שיר סגמן.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נדמה שהיום יותר מתמיד ממשלת ישראל והעומד בראשה צריכים לשנן פעם אחר פעם את מילותיו של יושב-ראש חרות והליכוד, ראש הממשלה מנחם בגין, המילים שהוא אמר אל מול התותח שהפעילה ממשלת ישראל דאז כדי לירות על אלטלנה ולהטביעה: אנחנו "לא נפתח באש, לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער". בגין עלה בזמנו על אלטלנה כדי להרגיע את הרוחות ולהציל את אנשיו. והיום, היום אין לנו בגין. אין מי שיעצור. היום יש לנו את נתניהו, ונתניהו הוא החייל שמכוון, לא תותח אלא סוללת תותחים, על האלטלנות של זמננו. לאחר הטבח הגדול ביותר מאז השואה נדמה כי ממשלת נתניהו נמצאת ברומן סוער עם מלחמת אזרחים. בניגוד לבגין, שניחן בראייה היסטורית וביכולת להבין את גודל השעה ולהתעלות מעל חילוקי דעות פוליטיים, נתניהו מבעיר כל אסם, יורה בכל תותח ושום דבר, אבל שום דבר לא קדוש עבורו. ישראלים אהובים, אני יודעת איך זה מרגיש ברשתות החברתיות, וגם פה בכנסת כשאתם צופים בנו בערוץ 99, אבל אתם יודעים את האמת: מספיק להסתובב הרי ברחובות, ממטולה השרופה ועד אילת, כדי להבין שפרט לקומץ משיחי, ביביסטי, ששייך לאיזו כת, כולם, הרוב, חשים את אותם דברים – בלי קשר, אגב, לדעה הפוליטית שלהם או לדעות או לאמונות שלהם. הרוב, הרוב רוצה אחדות; הרוב רוצה שקט; הרוב רוצה שוויון בנטל; הרוב רוצה שוויון במיסים ובתשלומים; הרוב, הרוב רוצה פשוט לחיות. מה שקורה פה באמת זו לא מלחמת אחים, זו לא מלחמת אזרחים, אלא מלחמה של השלטון באזרחים. אין שני צדדים אזרחיים למלחמה. למרות השקרים, למרות הספינים של נתניהו ושל כל המקהלה, אין היום וגם לא יהיה מצב של שני נושאים בנטל, ציוניים, ישראלים גאים, כאלה שיסיימו 400 ימים של מילואים ואז פתאום יפנו את הנשק שלהם האחד כלפי האחר. זה לא יקרה. להפך, השלטון הוא זה שולח את הגייסות שלו נגד המשרתים, בעד ההשתמטות, נגד האחריות, נגד הממלכתיות, נגד הציונות, נגד היהדות, נגד הישראליות. אתם יודעים, אני לא מבינה. אני מנסה ואני לא מבינה, וכמוני עוד רבים מאזרחי ישראל. אין אדם אחראי אחד בממשלת ישראל, אחד שיהיה קצת יותר בגין ופחות בן גביר? אחד. אין אחד שמבין את גודל האסון והפשע או את גודל השעה? האויב החמאסי, האיראני והחות'י עומד בשער. המשק כולו מגויס; 59 מאחינו ואחיותינו עוד במנהרות מעונים, סובלים; ובצדי הדרך מוטלים מתינו. במקום לחסל את האויב, מה עושה ראש ממשלת ישראל? מחסל את מדינת ישראל; מפיץ סרטונים הזויים עם קונספירציות נגד עמו שלו, נגד מינויו שלו, נגד פקודיו שלו. בתוך המיני-שואה שלנו מחסל נתניהו את צמרת צה"ל, מחסל של צמרת השב"כ, מחסל את היועצת המשפטית לממשלה, מחסל את משטרת ישראל, מחסל את השירות הציבורי. את כולם – אבל את כולם – הוא מאשים בהיותם אויבי העם. ומה עושים לאויביה בשעת מלחמה? בשעת שואה? אתם מבינים בכלל לאן הנתניהו-קליגולה הזה בכלל מוביל אותנו? הוא – לא הצד השני במלחמת האזרחים. הוא הצד היחיד במלחמת האזרחים. הוא רוצה אותה, הוא צריך אותה. הוא אומר במפורש: כל רשויות השלטון, האכיפה והחקירה במדינה נגדי; כולן הם האויב, ואני, נתניהו הגיבור, שלא מסוגל לחסל אף אויב מבחוץ, אני אחסל אותם. האחריות היא כולה עליו. רק עליו. הוא היוזם, הוא המבעיר, הוא היורה בתותח והוא הכול. הכול, חוץ מבגין. זה נתניהו נגד האלטלנה, שעל סיפונה האומלל עומדים כלל אזרחי ישראל התורמים והנושאים בנטל. אני קוראת לחבריי מסיעת הליכוד, ההיסטוריה היהודית והישראלית חשובות יותר מההיסטוריה הנתניהואית. הוא קובר גם אתכם, לא רק אותנו ואת שאר האזרחים. זה בידיים שלכם; זה באצבעות שלכם; זה רגע האלטלנה של ימינו. מנחם בגין אמר כמה שנים אחרי אלטלנה, ואני מצטטת: פרשת אלטלנה היא הכאב הגדול של חיי, אבל בלילה ההוא כשהאונייה בערה, קיוויתי שבלב האש הזו תישמר המדינה. אני שואלת אתכם, חבריי חברי הכנסת, חבריי לקואליציה, מה יישרף היום אם לא נבלום בזמן? אני רוצה לדבר איתכם על כאב נוסף. נדמה במשק שהמלחמה נגמרה. הבנקים והמשק והספקים כבר הפסיקו להתחשב מזמן במילואימניקים, שעדיין עושים ימי מילואים, שעדיין בצו 8 פעיל, שהם עדיין מנהלים עסקים. כבר לא נותנים להם מרווח נשימה, כבר לא נותנים להם דחייה – לא של תשלומים, לא של ההלוואות. ספקים כבר עונים להם: מה אתם רוצים? אין מלחמה, מה קשור עכשיו מילואים? מה מילואים עכשיו? הבנו, קודם הייתה מלחמה, התחשבנו מספיק. לא מתחשבים בהם, והם קורסים באמת. הם קורסים, כל הדלתות נטרקות מולם, ואין דלת אחת שמצליחה להיפתח, והם לא מצליחים לשים אוכל על השולחן. המשפחה שלהם באמת מתפרקת. הלחצים בבית הם באמת עצומים, והם באמת מתחילים לאבד תקווה – לא מעוד ימי לחימה, לא רק מעוד ימי לחימה, אלא כי באמת גם כשהם מסיימים, אין להם מענה. אין להם. הפקידה בבנק נותרה ללא תשובות והספק רוצה את הכסף שלו והעסק שלו צריך להתחשב. אני יכולה לספר לכם, דיברתי עם מוכרת פרחים שככה במקרה סיפרה לי שמילואימניק הגיע אליה לקנות פרחים. הוא יצא לשבת והוא בא לקנות פרחים לאשתו, והוא עומד בחנות פרחים והוא בא לרכוש את הזר. ושאל אותה כמה זה עולה, נתנה לו את המחיר. אז הוא שאל אותה: תגידי, יש הנחה למילואימניקים? והיא אמרה לו: לא, אבל אני אנסה לעשות משהו במיוחד בשבילך. היא מספרת לי שהוא עומד מולה עם דמעות בעיניים והוא אומר לה: אבל מגיע לנו. מגיע לנו, במין קול חנוק שהוא מתבייש שהוא בכלל צריך לבקש. אבל מגיע לנו. מגיע לנו כי אנחנו נלחמים בעבורכם, גם כשאתם לא מרגישים, גם כשאתם חושבים שהמלחמה נגמרה. מגיע לנו. התקציב שמונח כאן לפנינו היום הוא לא רק אוסף של מספרים. הוא מצפן, הוא אמירה והוא בסוף חושף את סדרי העדיפויות של הממשלה הזו. הוא חושף את מה שהממשלה הזו מבקשת לקדם וממה שהיא בוחרת גם למחוק מסדר-היום שלה. חלק נוסף, מעבר למילואימניקים, שהממשלה הזו, מסתבר, מבקשת למחוק, הוא ניר עוז. ממשלת נתניהו מחקה מסגרת תקציב לשיקום ניר עוז של 200 מיליון שקלים. אגב, זאת לא הפעם הראשונה, נתניהו כבר מחק את ניר עוז בעבר, רק אז הוא פשוט הציג מפה של העוטף, מבלי שניר עוז הייתה שם; כאילו אם ניר עוז לא הייתה קיימת, היה אפשר להתעלם ממנה, להדחיק את ההפקרה, את האסון, את הטבח ואת מה שעבר על היישוב הזה. ניר עוז הוא סמל ההפקרה, אבל הוא גם סמל של עמידה איתנה. הוא סמל לחוסן בלתי נתפס של אנשים ציונים שבוחרים לבנות מחדש ולדרוש את המקום שלהם פה בארץ הזו. ניר עוז הוא גם הסמל, בעיניי לפחות, של הפער בין הציבור למנהיגיו. אם אני אחבר את זה רגע לחלק הראשון של הנאום שלי פה היום, הציבור כולו נרתם במקום ששוב הממשלה נכשלה בו. ב-7 באוקטובר הציבור הוא זה שתפס את הנשק ויצא להילחם ולהגן, לא תחת הוראת הממשלה – שלא הייתה שם גם ימים אחר כך. הציבור הוא זה שהקים את החמ"לים וגייס את הנשק, את המגן, את המזון, את הלבוש בעבור אזרחי ישראל שנשחטו במיטתם, בעבור אזרחי ישראל שפונו מביתם. ושוב, הציבור עשה את זה במקום שבו הממשלה לא מילאה את תפקידה ולא הייתה שם. הציבור הוא זה שפתח את ביתו בעבורם, כי הממשלה עדיין לא מצאה מגורים חלופיים. הציבור – אז וגם היום – הקים עמותות וגייס כספים בעבור שכירויות, בעבור טיפולים נפשיים, בעבור חוגים לילדים שפונו, שנטבחו, שנחטפו. הציבור הוא גם זה שבסוף יקים שוב את ניר עוז ואת בארי ואת שאר יישובי העוטף. הציבור זה שיקים את הצפון. שמעתי על מיני תקציבים שעל פניו נתתם, ואז לקחתם. נתתם בכותרות, ולקחתם כמו גנבים בלילה מאותם האנשים שצריך לשקם את חייהם. אבל אני חושבת שהציבור למד בכמעט שנתיים האחרונות, בשנה וחצי האחרונות, שהוא זה שצריך לעשות את הדברים במקום הממשלה. והציבור כבר לא מחכה לכם, הוא מבין את סדרי העדיפויות; הוא יודע ש-51 מיליוני שקלים ילכו לאותה ישיבה שקופצת לא להתגייס, ואתם יכולים להגיד: אבל הוא התנצל, התנצל; בסוף אתם מעבירים תקציבים לאותה ישיבה; בסוף אתם אלה שמעבירים תקציבים לאותה המטרה. זה לא משנה כמה רוח וצלצולים אתם, ממשלת ישראל או הקואליציה, תעשו בנושא הזה, בסופו של יום אתם מעודדים את זה בפועל ובכסף אמיתי. הציבור מבין שכמו אז, בקום המדינה, גם היום; הציבור מבין שהוא זה שיקים מחדש את מדינת ישראל. אחד הדברים שהכי כואבים לי, שהכי כואבים לי – ואני לא האמנתי; ב-7 באוקטובר, לא האמנתי שאנחנו נגיע שוב למקום הזה שבו האופוזיציה צריכה לתקוף את הקואליציה על תקציבים למשרדי – באמת אין לי איך להגיד את זה – מורשת ויהדות, שאני מאוד אוהבת ומאוד מעריכה ובימים כתיקונם אולי הייתי גם שמחה על כך שיש הדהוד של אותם הנושאים, אבל אותי לימדו שפיקוח נפש דוחה הכול. זה לא ייאמן שאנחנו נמצאים היום, שנה וחצי לטבח, שנה וחצי למלחמה, וחיילים מגויסים, חיילים מתים, פיגועים, הכול צריך לעבור שיקום, מילואימניקים – ובכלל, אגב, אזרחי ישראל לא מצליחים לגמור את החודש והממשלה כאן מפזרת תקציבים – ואני נאלצת כחברת אופוזיציה לעמוד כאן ולומר מילים קשות. אתם כופים על האופוזיציה לנהוג בדרך שהאופוזיציה לא הייתה רוצה לנהוג בשעת מלחמה. בשעת מלחמה, לא אני, ואני משוכנעת, אף לא אחד מחבריי באופוזיציה, נהנה לעלות ולתקוף ולראות את הציבור עומד באמצע ובאמת מהנהן ומסכים, אבל בסוף כואב לו והוא בעיקר אומר: נמאס לי. נמאס לי מהריבים האלה, נמאס לי מהשיח הזה, נמאס לי שלא רואים אותי, נמאס לי שלוקחים לי את הכסף, נמאס לי שאין איזון, נמאס לי שאין שפיות, נמאס לי. רוב הציבור כבר מגיע למקום שנמאס לו. ואני אגיד לכם עוד דבר, גם לי נמאס כאופוזיציה לעמוד כאן ולומר את המובן מאליו, שגם אתם והציבור שלכם יודע: תהיו בגין. אבל במקום זה אתם בוחרים להיות חלק מממשלת ישראל שלנצח תהיה כתם שחור בהיסטוריה, ולנצח אתם תהוו סמל למקום הרע כל כך, שדורות העתיד ידעו שאסור להם, שאסור להם לעולם לעולם להגיע למקום הזה. אלטלנה לא תשקע בשלישית, כי בגללכם היא שוקעת שוב, ועל זה, על זה אנחנו לא נסלח לכם. אתם לנצח, באמת לנצח, תהוו כתם שחור בהיסטוריה של מדינת ישראל. אבל אני כן אסיים במשהו שהוא יותר חיובי: יש לכם הזדמנות לתקן; יש לכם הזדמנות לשפר; יש לכם הזדמנות להצביע אחרת; יש לכם את ההזדמנות להתנהל אחרת. עשו את זה. עשו את זה למען כל עם ישראל. עשו את הדבר הנכון. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת כהן, בבקשה, אדוני. אני יכול להגיד לך שהתחלפתי מאז הפעם האחרונה שהלכת.
מאיר כהן (יש עתיד):
התחלפת? טוב, אתם החלטתם שאנחנו לא נהיה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זה לא אני. זה לא אני.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני לא מבין את הצעד המטופש הזה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי הח"כים והח"כיות, השר ביטון, אני מזהה נכון?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כן, כן.
מאיר כהן (יש עתיד):
השר ביטון, ולדימיר – וזאת ההזדמנות להגיד לך תודה על ההובלה יוצאת הדופן בוועדת הכספים – היום אנחנו עדים למופע ביזיון תקציבי, שהוא השוד הגדול ביותר של תקציב המדינה. לא אחטא אם אני אגיד שזה אחד השודים הגדולים שבוצעו מאז הקמתה של המדינה. הייתי כאן – אני כבר 14 שנים כאן, אני רואה – מעולם לא הייתה ביזה כזאת. אני לא אומר את זה כי אני באופוזיציה; אני לא אומר את זה כי אני עולה לכאן ואני צריך להגיד דברים; אני אומר את זה כי גם חבריי מתוך הקואליציה, אומרים לי בחוץ: מאיר, אנחנו מבינים, אסור לעשות את זה – אבל מה לעשות, הם ממלאים פיהם מים. תקציב המדינה לשנת 2025 שעובר כאן בכנסת, לא מדוברלא בתקציב חברתי, לא בתקציב שאכפת לו מהאזרח, לא בתקציב של אחריות לאומית. אחריות לאומית הזכרנו? אחריות לאומית שמתפוררת לנגד עינינו יום-יום. אתם שמים לב שמפרקים את גופי הביטחון? אתם שמים לב שגופי הביטחון לאט-לאט הופכים לאויב המדינה? צה"ל, השב"כ, הרשות השופטת. זאת הזדמנות להגיד לאנשים שנמצאים שם לא להיכנע לצעדים הבלתי-לגיטימיים של הממשלה הנוראה הזאת. אל תיכנע אייל זמיר, הרמטכ"ל. היום טעמת את נחת זרועו של שר הביטחון. אל תיחת ואל תיבהל, תבהיר לו: הצבא זה לא שדה המשחקים שלו. גלי בהרב-מיארה, אנחנו איתך. תמשיכי באומץ שלך להיות האטב שהדמוקרטיה הישראלית תלויה עליו. אנחנו איתך תמיד. רונן בר, לקחת אחריות, אל תיחת, אנחנו איתך. לא ניתן לזדון לנצח; לא ניתן לפרק את המדינה הזאת. מפטרים את החוקר של קטרגייט, אז למה שלא יפטרו גם את התובעת? אז פונים לבהרב-מיארה. יותר מ-70 שנה המדינה הזאת התנהלה בדמוקרטיה מלאה, באחדות של העם. מה לעזאזל גורם לך, ראש הממשלה, אחוז התזזית, שעומד כאן רדוף, מה יש לך? מה יש לך, לוין? מה אתם רוצים מהמדינה הזאת, שנאבקת על חייה יום-יום? מה אתם רוצים מאלה שמשרתים, שהולכים למילואים, שנותנים את הגב שלהם, את הנשמה שלהם, שמקיזים את דמם? איך אתם מעיזים לעשות לפניהם מופע של ביזה? איך אתם שותקים, מחלקת הדגים הקפואים, איך אתם שותקים כששר מהממשלה רוקד על הדם? יורק בפרצופם של המשרתים והמשרתות, של המשפחות השכולות, של הכבוד הלאומי שלנו, אבל צמוד לעטין של התקציב, שם הוא יודע לקחת ולקחת, ולקחת. תקציב של עסקנים, של קומבינות, של הישרדות פוליטית, מממן ממשלה מנותקת, חלשה, מבוהלת, שמוכרת את העתיד של מדינת ישראל. תקציב של הישרדות, כדי שתשבו כאן בכיסאות הנוחים שלכם, עם הלשכות שלכם, עם העוזרים שלכם. העיקר שיקראו לי שר, שתישרף המדינה. זה מה שחשוב לכם. זה ורק זה. ואתה מסתכל על התקציב הזה, ואתה לא מאמין שבדקה ה-90 עוד מוסיפים, ולדימיר, 1.270 מיליארד.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
1.269 מיליארד.
מאיר כהן (יש עתיד):
69 מיליון. אתה מסתכל על הסעיפים ואתה לא מאמין. פתאום מחליטים – אני רוצה שידעו, שהמאזינים ידעו, אמרתי את זה בבוקר: 80 מיליון שקל לחרדים מחו"ל. ריבונו של עולם, מי צריך את זה? תוספת של 70 מיליון בכדי לסבסד את הצהרונים, של מי? רק של החרדים. למה? ואתם, אנשי הקואליציה, שותקים. מה, אתם לא מבינים שזה פירוק של המדינה? אתם לא מבינים שדברים כאלה אסור לעשות אותם? מה קרה לחרדים? היו חיילים עד 1977, התגייסו השכנים שלי, עם פאות ועם כובעים. הגענו ביחד לגיל 18, התגייסנו לצבא. הוא בא בשבת והסתגר בבית הכנסת, ואני אחרי בית הכנסת שיחקתי כדורגל. אבל שנינו היינו בצבא. מה קרה? תקציב של סחטנות. אתה הרגשת את זה, ולאד, נלחמת על זה. תקציב של סחטנות. 5 מיליארד שקלים שלא עוברים דרך ועדות, לא נבדקים על ידי משרד האוצר. יושבים אנשי האוצר עם הראש למטה, שפופים, כנועים, וכשאתה מדבר איתם בחוץ, אז הם עושים: ככה. בדקה ה-90 מחליטים לפטור ממיסים רק את המורים החרדים בפטור. מה, היד לא רועדת לזה שעושה את זה? מה, אתם לא מסתכלים שמאלה, ימינה? מה, אתם לא מבוהלים? מה, אתם לא מוסריים? למה? יש מורים שנותנים את נפשם, שממילא השכר שלהם הוא על הפנים, עובדים סוציאליים, השכר שלהם על הפנים – מחזיקים את המדינה הזאת. אבל לא, הם ישלמו, מהשכר שלהם יקצצו; אבל משלנו, חס ושלום. הינה, התקציב פתוח, קדימה לביזה. תשלחו יד, תיקחו, הכול מותר. ואם מישהו יגיד לכם משהו, תגידו: אנחנו נפרק את הקואליציה. הינה מילת המפתח. אין בושה, אין קווים אדומים. לאן הולכים הכספים האלה? עוד מיליארד לישיבות, כשמערכת החינוך הכללית מתרסקת. עוד מיליונים לעמותות פרטיות שמזוהות רק עם מגזר מסוים, במקום לחזק את השירות הציבורי. הקצבות למועצות דתיות, לקייטנות מופרדות, להכשרות תורניות, לקבוצות לחץ פוליטיות. והילדים שלנו חוזרים ממילואים, העסקים שלהם קורסים, מנסים ללקק את הפצעים שלהם. הם עושים את זה בגאווה, עושים את זה מתוך אהבת המדינה, ומסתכלים על המופע הזה ולא מבינים לאן נקלענו. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, האמן לי שאני לא מדבר כי אני איש אופוזיציה; אני מדבר כי אני איש שגדל במדינה הזאת, שעלה מחו"ל, גדל – אבא שלי היה כל חייו פועל, כל חייו פועל, שאהב את המדינה הזאת, שראה בה את המשיחיות. כשהייתי אומר לאבא שלי: אבא, המשיח – הוא היה אומר: הוא הגיע, אנחנו פה בארץ ישראל. הוא שילם את מיסיו בזמן, וכשהגענו לפרקנו, הוא אמר: לכו לצבא. שלושה אחים, שירתנו במקביל בצבא. מעולם לא ביקש שקל וחצי שקל מהמדינה. ויש כמוני עוד מיליונים. גם אתה, גם אתה. אבל אנחנו צריכים לפצות את הפה. גם אתה. תודה, אדוני. אני לא אאריך, לא אקח את הזמן.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת רם בן ברק. סליחה, חבר הכנסת שטרן.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני יודע שיש לי נוכחות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
כן, אתה כובש את האולם ברגע שאתה בא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
להבדיל מחבריי הקודמים, אני רציתי הבוקר לפתוח דווקא בברכות. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לברך אותך. הצלחת. כן, יש דבר אחד שהצלחת. הצלחת ליצור כאן דנ"א של שנאה, של הסתה, של פירוק האמון מול המוסדות הלאומיים, מול גופי הביטחון. הצלחת לפלג אותנו רק בין שמאל וימין, הצלחת לפרק פטריוטיות אמיתית. ואדוני שר הביטחון, גם אותך אני רוצה לברך. הרי יש לנו רמטכ"ל שבועיים, ואתה רק רב איתו בתקשורת. עוד לא ביקשת לפטר אותו – זה באמת יפה. השר לביטחון לאומי רוצה לפטר את ראש השב"כ, ראש הממשלה רוצה לפטר, גם הוא, את ראש השב"כ, ואת היועצת המשפטית. והינה, יש לנו שר ביטחון שרק רב עם הרמטכ"ל שאתמול מינה, והוא לא דורש לפטר אותו. איך הצלחתם לעשות את זה? איך הצלחתם לעשות את זה שכל דבר, הבסיסי ביותר, זה שמאל וימין, קואליציה ואופוזיציה? אין ועדת חקירה, וחיילים כבר מתו בגלל זה. אני אומר לכם, מתו בגלל זה חיילים. הרי אנחנו, שמאמינים בתחקיר, אנחנו, שמאמינים בתחקיר שזורק מסקנות לשטח תוך כדי התחקיר, אנחנו נמצאים במלחמה כבר שנה וחצי, ואין ועדת חקירה ממלכתית. יש כל מיני תירוצים – השופט הזה ימנה את זה, והשופט הזה ימנה את זה. מה? אתם לא רוצים? אל תתייחסו למסקנות האישיות. אתם רגילים כבר לא להתייחס. אבל בגלל זה לא לחקור בכלל? אתם יודעים כמה חיי אדם יכולנו לחסוך בשנה וחצי? וגם זה שמאל וימין? אתם לא מתביישים? איך קרה לנו שבתוך ממשלת החורבן הזאת אין שר אחד – לא שממלמל: כן, אני בעד חקירה – אלא אומר: כדי לחסוך חיי אדם, בוודאי כשאנחנו עוד במצב של מלחמה, צריך ועדת חקירה; גם זה שמאל וימין? אני תמיד אמרתי שאני מאמין בדנ"א. מי שמשפיל – הוא משפיל, הוא משפיל. לא משנה אם זה האישה הפלסטינית במחסום; אחרי זה הוא ישפיל את הפקודים שלו, את החברים שלו, את אשתו ואת הילדים. למה? בגלל שיצרנו אצלו דנ"א של משפיל. וממשלת החורבן הזאת הצליחה ליצור דנ"א אצל כל אחד מחבריה, של מסית הוא מסית הוא מסית. זה לא משנה אם זה השר קרעי בצד אחד, כשאתה מסתכל עליו עולה פה על הדוכן, ואתה כבר מבין שהולכת להיות פה הסתה, או פה בקצה, אופיר סופר, ששותק. זה לא משנה. זה לא משנה אם סמוטריץ', שמממן הסתה ואומר: אוקיי, איך הם רקדו שם "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים"? מה הוא חושב? אה, ויש דיון אם גולדקנופ רקד או רק היה – מה שנקרא, מכלל דיתבי רבנן ולא מיחו בידו, מכלל דניחא ליה – היה לו נוח ששרים את זה. מה זה היה לו נוח? זה דנ"א. זה דנ"א שממשלת החורבן מממנת אותו במיליארדים. מה אתם חושבים, שבחור חרדי שמגיע לגיל 18 פתאום הוא מחליט לא להתגייס? יושב שם שר של ש"ס, התמחה בלממן מוסדות שמחנכים לאי-גיוס – עזוב באילו דרכים ואיך הכסף עבר, את זה יחקרו במקומות אחרים, או חוקרים כבר במקומות אחרים – אבל זאת מערכת שלמה, זה לא שצריך סנקציות על המוסדות שבגיל 18. הממשלה הכאילו-פטריוטית הזאת, אם היו יודעים שיש רשתות חינוך ומערכות חינוך שלמות שמחנכות נגד המדינה, לא להתגייס אבל הן לא בירושלים או בבית שמש, אלא בתל אביב, בחיפה, במודיעין – תמצאו אתם את המקום – נראה לכם שהייתה ממשיכה לתת שקל אחד? מה אתם חושבים, שזה שבוועדת החוץ והביטחון אין דיונים על חוק הגיוס זה בגלל שיש עומס של נושאים אחרים? אני אגיד לכם למה אין דיונים על חוק הגיוס. בגלל שעל חוק הגיוס האמיתי נצביע בעוד שלוש או ארבע שעות. חוק הגיוס האמיתי הוא חוק התקציב. מה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, באמת, מאמין, יסודי, בודק שם מה הסנקציות האישיות ומה הסנקציות המוסדיות שיחולו? וכאן, בעוד ארבע שעות, כל הסנקציות הפוטנציאליות שישנן – יקבלו מיליארדים. כל המשתמטים של "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" יקבלו חמצן; כסף, כסף דם, דם שיגן עליהם, דם שאין בו הבדל בין קואליציה ואופוזיציה, דם שמשלמים כאן וכאן. אבל דם שלא משלמים לפחות 17 משתמטים שיושבים בקואליציה הזאת. זה לא סתם שבעברית "ידיכם דמים מלאו". דמים – דם; דמים – כסף. זאת העברית, זה לא אני המצאתי. אתם מערבבים בין דמים לדמים. נותנים דמים לצד אחד, כדי שאת הדמים האחרים ישלם הצד השני. אין פה קואליציה ואופוזיציה, אבל יש פה כאלה ששדדו את המונח "ציונות דתית", ולקחו אותו למשתמטים, כאילו הם לא יודעים איפה הם חיים, כאילו הכיסאות האלה ליד שולחן הממשלה, בלהקה של סמוטריץ', בכנופיה של סמוטריץ', במנזר השתקנים של סמוטריץ', חושבים שהמצביעים של הציונות הדתית לא מבינים, לא מבינים שבשביל הכורסאות שלהם נותנים כסף שקובע שבסוף אזרחי ישראל – ובמיוחד מהציונות הדתית – ישלמו בעוד חודשי מילואים, ישלמו בעוד דם, כדי שהם יוכלו להמשיך לשבת כאן. אנחנו אמרנו את זה: חוסר האחריות לא התחיל במהפכה המשפטית, עוד קצת קודם, כשבמשרד הביטחון מינו שני שרים, כשהחזירות הזאת של חמישה או שישה מנדטים לא הספיקה לשר האוצר, היה גם צריך להמציא שר נוסף במשרד הביטחון. אני אמרתי, זה יעלה דם. כששר אחד קובע איפה תקום מה שנקרא התיישבות צעירה חדשה, ושר שני צריך לאבטח אותה, אמרתי, כאן זה יעלה בדם. וזה עלה בדם, וזה עולה בדם. אבל בשביל לכסות על זה נותנים דמים. ועל זה הציונות הדתית לא תסלח. תודה, אדוני.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. חבר הכנסת בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתה יודע, חבר הכנסת אלעזר שטרן, זה לא הציונות הדתית, מה שיש פה בכנסת, זה ממש לא הציונות הדתית. אני גם מכיר אותך היטב הרבה מאוד שנים, גם שני החתנים שלי הם מהציונות הדתית. זה לא מה שקורה כאן בכנסת. הציונות הדתית האמיתית היא ציונות ערכית, יש לה ערכים ויש לה מוסר, וזה לא החבורה הזאת, המשיחית, שמוכנה שאנשים ייהרגו כדי שהם יממשו את הפנטזיה שלהם להקים יישובים בעזה, זה לא הציונות הדתית. זה הביזיון הדתי, זה לא הציונות הדתית. אני רוצה להתחיל, ברשותכם, קודם כול בחטופים. אנחנו צריכים לזכור, בזמן שאנחנו מדברים כאן על תקציב הביזה הזה, שעדיין יש 59 חטופים שנמצאים ברצועת עזה 536 ימים, חלקם חיילים בצבא ההגנה לישראל, קשורים בשרשראות במנהרות, מורעבים – ייתכן אפילו למוות – ללא שום תנאים סניטריים הבסיסיים ביותר, לא מתקלחים חודשים, לא אוכלים חודשים, סובלים סבל רב. וכאן, בצד שמאל שלי, יש התעלמות מוחלטת. כל מי שהגיע – לא הגיע בזכות הקואליציה. כל מי שהגיע – הגיע בזכות המחאה ובזכות דונלד טראמפ, לא בזכות ממשלת ישראל. אתם אומרים: להשמיד את חמאס. כאילו יש על זה איזושהי מחלוקת בציבור. ברור לגמרי, לא משנה אם אתה בא מהימין או מהשמאל, ברור לגמרי לכל אזרח ישראלי שאנחנו לא נוכל להמשיך לחיות כאשר יש חמאס בעזה. אבל אנחנו גם לא נוכל להמשיך לחיות כל זמן שיש חטופים בעזה. אנחנו לא נוכל להשתקם אם אנחנו לא נחזיר את החטופים. ואני אומר, יש לעשות מעשה אחד אחרי השני: קודם כול אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אם זה אומר הפסקת המלחמה – צריך להגיד: הפסקת המלחמה. הפסקת המלחמה היא לא רק חד-צדדית. זה לא שאנחנו מפסיקים את המלחמה. אם הם יפרו, אם אנחנו נראה שמתאמנים שם לפשיטה, אם אנחנו נראה הברחות אמל"ח, זאת סיבה מספיק טובה בשביל לפתוח במלחמה. אנחנו לא נאפשר להם לחיות מהצד השני של הגבול. אבל קודם כול אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אחרת זה על המצפון של כולנו, על המצפון של מי שיושב עכשיו כיושב-ראש, על המצפון של ראש הממשלה, על המצפון של כל הממשלה, אם האנשים האלה לא יחזרו. ראינו את הסרטון שהופץ, של יוסף חיים אוחנה ואלקנה בוחבוט, ואני לא מבין איך מישהו יכול להישאר אדיש לתמונות האלה. לא יכול להבין את זה. אני גם רוצה להגיד כאן למפקדי הצבא: תראו, אתם – אתם, אנחנו, הילדים שלנו איתכם, החתנים שלי איתכם, והצבא – באמת יש כאן צבא יוצא מן הכלל – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת הרצנו, אם אפשר שם טיפה להנמיך, כי רם לא מדבר בקול רם, וזה מאוד מפריע. תודה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
רם לא מדבר בקול רם? זה יצא חרוז, אדוני.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא לא מדבר בקול רם. הוא מדבר רגוע, אז בקושי שומעים.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני פונה למפקד של צה"ל, לרמטכ"ל רב-אלוף זמיר, ולמפקדי צה"ל. אני חושב שאתם צריכים לדרוש – איך המלחמה הזאת מסתיימת, מה ה-end game של המלחמה הזאת. מדינה לא יוצאת למלחמה בלי שהיא אומרת מה היא רוצה בסוף. להגיד סיסמאות כמו השמדת חמאס, זה לא סוף המלחמה. מה אתם רוצים שיהיה בעזה? אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אתם הממשלה. אתם רוצים שלטון צבאי בעזה? תגידו: אנחנו כובשים את עזה, מעכשיו יהיה שם שלטון צבאי לדורות; אתם רוצים לכבוש אותה, ושתהיה שם התיישבות? תגידו את זה. תגידו, שהעם ידע, שהחיילים ידעו בשביל מה הם נלחמים; אתם רוצים להיכנס בשביל לשחרר את החטופים, להפעיל לחץ, ואז לצאת החוצה ולהכניס לשם גורם אחר? תגידו את זה. מגיע לחיילים שמסכנים את החיים שלהם לדעת איך נגמרת המלחמה הזאת. אתם היום הולכים למלחמה בעזה בלי קונסנזוס. אני לא זוכר מלחמה אחת שהצליחה כשלא היה קונסנזוס בציבור הישראלי. כאן אין קונסנזוס. אתם הולכים למלחמה, ובו בזמן, הכנסת הזאת – אנחנו יושבים כאן שעות בוועדות בשביל לשנות את השיטה שבה המדינה הזאת פועלת. עוד מעט יהיה לנו את החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים; אתם עושים מהלכים להדחת ראש השב"כ; אתם עושים מהלכים להדחת היועצת המשפטית; ואתם מצפים שהעם יהיה מאוחד. אנחנו הרי נמצאים במצב הרבה יותר גרוע מ-6 באוקטובר. יש כאן שיסוי אדיר. יש כאן עשרות אלפים, מאות אלפי אנשים שנמצאים ברחובות – אלה אותם אנשים שנמצאים בצבא. אם אתם חושבים שזה יעבור בשקט אתם טועים. הקטסטרופה תגיע. ואני אגיד לכם עוד דבר, אם אתם תעזו לא לקיים צו של בית המשפט העליון, אני מודיע לכם, אני אקרא לכל אזרחי ישראל לא לציית לחוק. אין דבר כזה שהממשלה היא מעל החוק והאזרחים – מתחת לחוק. חוק הוא שווה לכולם. ואם תצא קריאה מראש הממשלה – מהשרים כבר יוצא הרבה, וגם מראש הממשלה – שהוא לא יקיים, אז אני מודיע לך, אדוני ראש הממשלה, אני מודיע גם לשרי הקואליציה ולחברי הכנסת של הקואליציה: אם הממשלה והשרים לא יצייתו לחוק, אף אחד במדינת ישראל לא יציית לחוק. תהיה כאן אנרכיה מוחלטת. ואתם יודעים מה? נראה מה יקרה אז. אני רוצה לדעת, ראש המוסד – את מי הוא יעדיף, את פקודת הממשלה או את שלטון החוק? אני רוצה לדעת, ראש השב"כ, לא משנה מי זה יהיה, למי הוא יישמע, לממשלה או לחוק? אני רוצה לדעת מה יקרה עם הרמטכ"ל, האם הרמטכ"ל יישמע לממשלה, או הרמטכ"ל יישמע לחוק? אני נוטה להאמין שהוא יישמע לחוק. אתם יודעים מה, אני גם דיברתי עם מספר חברי כנסת, אחד מהציונות הדתית, אחד מש"ס, אחד מהליכוד. בחרתי שלושה אנשים אידיאולוגיים – מכל מפלגה. ניגשתי אליהם – אני לא אגיד את שמותיהם, כמובן – אמרתי להם: תגידו, ברגע האמת, למי תצייתו? הם אמרו: לחוק. אז נרגעתי קצת. הם יצייתו לחוק. אז אני לא מבין איך הממשלה הזאת פועלת ומה היא רוצה לעשות. ככלל, אני רוצה להגיד לכם שממשלות ימין לא יודעות לנצח מלחמות. אנחנו נלחמים שנה וחצי – שנה וחצי בימין מלא על מלא – ולא הגענו לניצחון. במלחמת יום כיפור, הקשה במלחמות ישראל עד המלחמה הזאת, שהופתענו בשתי חזיתות וכמעט הובסנו – הצבא התעשת, הממשלה התעשתה. חודש אחרי זה היינו 100 קילומטר מקהיר; היינו 30 קילומטר מדמשק, ומייד חתרנו להסכמי שלום. כי השמאל יודע לעשות מלחמות, השמאל יודע לנצל את הכוח הצבאי, גם כשהופתענו, ולהגיע להסכמי שלום. בזכות מלחמת יום כיפור. היא הייתה מלחמה איומה ונוראה, בעיניי היא המלחמה הכי מוצלחת שהייתה אי פעם במדינת ישראל. למה היא מוצלחת? כי היא הביאה להסכמי שלום. מלחמה שכל תכליתה הוא להמשיך במלחמה היא מלחמה לא מוצלחת. ועובדה – אתם לא מנצחים שנה וחצי אויב כמו חמאס – לא סוריה ומצרים במקביל, אויב כמו חמאס, שנה וחצי ולא הצלחתם להכניס גורם זר חדש, לעשות איזשהו הסכם בעזה שיחזיר את המדינה הזאת לשפיות. לא. עוד מלחמה ועוד מלחמה ועוד הצהרות נבובות על הניצחון המוחלט וכל מיני שטויות, שאפילו קשה לחזור עליהן כאן מעל הדוכן, כי אנשים, איך אני אגיד לך? רפי שכל מצהירים הצהרות כאלה, וחושבים שכל האנשים כאן הם טיפשים. אנחנו מדברים עכשיו על התקציב הזה. התקציב הזה, שלא מצא 200 מיליון שקל לקיבוץ ניר עוז; קיבוץ שהוחרב כולו למעט שישה בתים – לא מוצאים 200 מיליון שקל, את אותה תוספת. אני אגיד לכם למה הם כן מצאו כסף. אני אגיד לכם. הם מצאו כסף, הכסף הזה הגיע, וכשחסר להם כסף, הם הטילו עלינו מיסים חדשים: מס ערך, קיצוץ רוחבי בכל המשרדים – כדי לממן מה? לממן קרוב ל-5 מיליארד שקל, שאני לא אפרט אותם עכשיו כי נגמר לי הזמן, לכספים קואליציוניים. תחשבו על זה. לא מצאו 200 מיליון שקל לניר עוז; מצאו מיליארדים לאורית סטרוק ולכל מיני כוללים שמעודדים השתמטות ואיזשהו משהו חדש שנקרא "זהות יהודית". אני צריך שמישהו יחזק לי את הזהות היהודית שלי? הזהות היהודית שלי היא פי אלף יותר חזקה מכל השמות שאני רואה כאן משמאלי. פי אלף יותר חזקה. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת רייטן מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אכן תקופה של נס. תקופה של נס, אומרים לכם. והינה, אנחנו כפסע, הפסע הזה נמשך ונמשך, כפסע מהניצחון המוחלט. 536 ימים, 59 חטופים, ביניהם למעלה מ-20 חטופים חיים. ראינו אות חיים קשה, צורם ומטלטל רק אתמול, משני חטופים שלנו; שלוש נשים נרצחו ונמצאות עדיין בשבי חמאס; שני זוגות אחים נמצאים שם; אחים שהופרדו; חיילים. ממשלת ישראל ומשרתיה הכנועים כאן בכנסת יכולים לנסות ולהמשיך להסיט את מבטם מהמחדל, מהאסונות, כל האירועים המחרידים שקרו במשמרת שלהם. אבל אות הקלון, אות הקין לא יימחה לעולם. הציבור לא ייתן לכתם הזה להיעלם. כמו במחזה של שייקספיר, ליידי מקבת' שצועקת: צא, כתם, צא – ככה הם אומרים; כי הטירוף כבר אחז בהם, טירוף שמתגבר והולך ככל שהממשלה הולכת ונהיית מושחתת ורעה ובריונית וכוחנית יותר, ככל שאנחנו רואים את ההתנתקות של הממשלה מהעם, מהאזרחים, מהכאב, מהסבל, ובעיקר מהאמת. תקופה של נס. תקופה של נס, שבה ראש ממשלה שמואשם בפלילים חמורים חבר ועשה יד אחת עם עבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור. כן, גם למיודעינו בתקשורת: כך הוא ארגון טרור, הוא לא נקרא ארגון טרור, הוא ארגון טרור. שניהם חברו ועשו יד אחת כנגד ראש השב"כ, כנגד הפצ"רית, כנגד היועמ"שית, כנגד כל מי שמאיים עליהם להמשיך ולהתנהל על פי קווי היסוד של ממשלת ישראל: שחיתות, בריונות, כוחנות, רודנות. תקופה של נס, כי הממשלה הזו מקבלת את הציבור שבחר בה שותק, כנוע, לא יוצא מכליו, למרות שהוא זה שמשלם על המחדלים של הממשלה הזו: הוא זה שגם משרת, הוא זה שגם נלחם על פרנסתו. הציבור שבחר בממשלה מוכן לצאת שוב ושוב למילואים, למרות ניהול המלחמה הכושל וחסר התוחלת, ולא פוצה את פיו. תקופה של נס. הציבור שלכם, הציבור שבחר בממשלה הזו, משלם עכשיו. הינה, בדיון הזה של התקציב שעוד מעט יגיע לכאן להצבעות, הציבור ישלם ריבית דריבית מתוך המשכורת שלו, מהמיסים שהוא משלם למדינה. הוא ישלם עכשיו לחרדים, הוא ישלם עכשיו שוחד, שוחד בחירות, שוחד קואליציוני. הוא משלם. וברקע, בזמן שאתם משלמים, שומעים את ההמנון האנטי-ציוני, "שלטון הכופרים", "ובלשכותיהם אין אני מתייצבים". הם שרים לכם בפרצוף. הם לא יבואו לשרת, הם יתחמקו ממיסים, הם יקבלו תקציבים ברישיון על פי חוקי הקואליציה והממשלה, ואתם תשלמו את זה. נס. הממשלה בועטת בכם, ואתם שותקים. באמת, הנורמליות, הנורמליזציה; במקום עם סעודיה יש פה נורמליזציה עם בן גביר ועם המפלגות האנטי-ציוניות. זה נראה לכם נורמלי שהחיילים שלנו צריכים היום אזרחות כפולה, אזרחות נוספת, רק בשביל להיות ברשימת הסלקציה של המשוחררים משבי חמאס? זה נראה לכם נורמלי? החיילים והאזרחים שמשרתים את כולנו צריכים אזרחות כפולה? אלה אזרחים שלנו, של מדינת ישראל, לא של ארצות הברית, לא של גרמניה, לא של ארגנטינה, לא של בריטניה. הם קודם כול שלנו. זה נראה לכם נורמלי? וברקע, בזמן שאתם שותקים ובזמן שעשרות אלפי אזרחים פטריוטים ציונים, אוהבי הארץ, יוצאים החוצה לזעוק, הממשלה מבצעת מסעות טיהור וציד כנגד רשויות אכיפת החוק ושומרי הסף. את מי זה משרת כשראש הממשלה והשר הכהניסט רודפים אחרי הפצ"רית, רודפים אחרי היועמ"שית? את מי זה משרת? את אויבי ישראל. ממש, בצעדים של הממשלה הזאת היא משרתת את התמנון הקטרי שרוצה להזיק למדינת ישראל, אותו תמנון קטרי שכבר חדר ללשכת ראש הממשלה תמורת בצע כסף. אותו הם משרתים, בהסתכלות קצרת רואי, כשהם מסתכלים רק על עצמם ועל עכשיו לשרוד בקואליציה עוד שנה: בואו נצליח, עוד שנה, עד התקציב הבא; בזמן הזה נרוויח זמן, נראה מה יקרה, כי הזמן הוא חברו הטוב של נתניהו. בזמן הזה, קואליציית השוחד, נותנת השוחד, מקבלת השוחד, לא רוצה חקירות. לא רוצה חקירות של חברי כנסת, לא רוצה חקירות של ראש ממשלה, לא השרים. קווי היסוד של הממשלה – שחיתות ושליטה טוטלית. מעולם, מעולם לא שלטה כאן ממשלה שהפכה והופכת את האלימות לכלי שלטון נורמלי, שנותנת ונתנה רישיון מפורש להשתוללות ולהרס. מדינה דמוקרטית, שאומנם נמצאת עכשיו בגסיסה, לא תוכל לשרוד כאשר השלטון עצמו הופך לסוכן של אלימות, כאשר הממשלה עצמה וגורמים מתוכה מעודדים אלימות. אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת השבר הכי גדולה שהייתה במדינת ישראל: הסתה נגד ערבים, הסתה נגד מיעוטים, הסתה נגד המחאה. הסתה נגד כל מי שלא חושב כמותם. הסתה נגד השופטים שהם בעצמם מינו ופקידים שהם בעצמם מינו, רק כי הם ממלאים את תפקידם ומבקרים את השלטון, עושים עבודתם נאמנה, כי הם בראש ובראשונה כפופים לשלטון החוק, לא למלך. תרגיל מחשבתי, תרגיל קטן – שומע, יוראי? תרגיל קטן. אתה מסתכל על התמונות בטלוויזיה של ההפגנות בטורקיה, רואה המונים יוצאים לרחובות נגד הרודן ארדואן. בעד מי אתה, נגד השלטון? בעד השלטון, שאומר שהאופוזיציה ומי שברחוב הם טרוריסטים? אתה מאמין לו, לרודן בארמונות הזהב שלו ובדמוקרטיה? הוא נבחר. הוא נבחר כדין, זה דמוקרטיה עדיין.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זו שיטה של דיקטטורים להאשים את העם, העם אשם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
האם אתה בעד המוחים או בעד ארדואן?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני תמיד בעד העם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כשאתה מסתכל על סרביה – ואני לא שואלת רק אותך, חבל שאין פה אנשים מהקואליציה, אולי השר ביטון.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יש לך אחד לידך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, עכשיו הוא יו"ר הכנסת. אתה מסתכל עכשיו על המחאות בסרביה ובטורקיה – אתה תבוא בטענות למוחים, תגיד שהם הטרוריסטים והם אלה שרוצים להפיל את השלטון שנבחר כדין? תגיד להם: חבר'ה, שבו בשקט, חכו ארבע שנים, תורידו את ארדואן, תורידו את פוטין, תורידו את כל הדיקטטורים האלה – זה מה שתגיד להם? או תסתכל עליהם ותגיד: אני מצדיע לכם? אני מצדיע לכם, אתם עם שקם והתחיל ללכת, אתם מוחים נגד עריצות, אתם מוחים נגד רודנים. אתם, כל הכבוד לכם, הציבור מחליט. יש פה נתק בין העם לבין הדיקטטור. תחשבו על הדברים האלה. כשמסתכלים עלינו מבחוץ, בדיוק ככה אנחנו נראים. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גם אני שומע את מה שאומרים בתקשורת, יוראי, על בדיקה חשאית שהשב"כ יזם כדי לבדוק את חדירת הכהניסטים לשלטון.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא צריך שב"כ בשביל זה. תפתח גוגל, תפתח ויקיפדיה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא צריך שב"כ בשביל זה, צריך להסתכל שמאלה – מלא כהניסטים כאן בכנסת. לא רק מעוצמה יהודית, גם בליכוד יש כהניסטים. זו השקפת עולם. לפי החוק בישראל מדובר בארגון טרור. כך הוא ארגון טרור וכהנא הוצא מחוץ לחוק. זו הסיבה, אומרים שזו הסיבה שפתחו בבדיקה. אבל בקבינט יש כהניסט, בממשלה יש כהניסטים, בכנסת, באקדמיה יש כהניסטים. באקדמיה, פרופסורים, יש כמה מהם שעכשיו חתמו על עצומה כדי לפטר את ד"ר סבסטיאן בן דניאל מאוניברסיטת בן-גוריון. פרופסורים. חזרתי, בדקתי כמה מהם. חלקם מצולמים עם בן גביר בחיבוק. והדעות שלהם – ימינה מבן גביר, אם יש משהו כזה. אפרת, אחד מהם שדרש לפטר את ד"ר סבסטיאן בן דניאל, בביו שלו בטוויטר כתוב: נגד צביעות ונגד סתימת פיות. הוא רוצה לסתום את הפה לסבסטיאן אבל בביו שלו כתוב שהוא נגד סתימת פיות. לפחות, יא צבוע, תשנה את הביו שלך, תגיד: בעד סתימת פיות. הנדלר אחד. עכשיו, אנחנו מדברים על התקציב, והתקציב השערורייתי הזה פוגע בכל הרבדים של החברה; פוגע ביהודים, פוגע בערבים – פוגע כמובן יותר בערבים. מאז החלטת הממשלה על קיצוץ רוחבי של 5% ואחר כך 15% מתוכניות ממשלה, שזה מיוחד לערבים, היו עוד קיצוצים. אולי בסך הכול זה 2 מיליארד שקל לחברה הערבית – שזקוקה לתוספת תקציב, לא לקיצוץ. והקיצוץ הזה, בתקציב הזה של – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה לשתות?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני צם, אבל תודה רבה. הקיצוץ הזה הוא בחינוך, תשתיות, רווחה, מה לא; הקפאה של קצבאות הביטוח הלאומי חוץ מקצבאות הילדים; העלאה של המע"מ ל-18%. מול הקיצוצים האלה אני רואה את המשך העברת הכספים הקואליציוניים, 5.4 מיליארד שקל, ומובילה בראש אישה שהיא מגנט של כספים, שרה שהיא מגנט של כספים, משהו מיוחד יש בשרה הזאת. איפה שיש מאות מיליונים, פתאום כמו מגנט זה נשאב לכיוון סטרוק. סטרוק. הדבר הזה גורם לסטרוק לכלל האוכלוסייה. שבץ מוחי, מרוב שמעבירים לה כסף ומקצצים במקום אחד. הסטרוק שגורמת סטרוק. וזה עובר ככה. אני בוועדת הכספים, וכל פעם מביאים תוספת לשרה סטרוק. היא גורמת לסטרוק. מה היא עושה עם התוספות האלה?
עמית הלוי (הליכוד):
– – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בקרוב, זה הולך ומתקרב. עכשיו, חדרי לימוד. יש מחסור של אלפי כיתות, חדרי לימוד בחברה הערבית, בעיקר בנגב, לאוכלוסייה הערבית בנגב. אפשר היה שלא לקצץ או דווקא להוסיף, כדי לפצות על המחסור הזה ולהביא יותר חדרי לימוד לתלמידים בחברה הערבית, במיוחד בנגב. ושוב אדבר על הפשיעה והרציחות. שיעור הפיענוח, אלעזר, שיעור הפיענוח הוא 12%–13% ממעשי הרצח. דל מאוד. בחודש האחרון יש מבצע של שחרור קופים, גורי אריות, מבצע מתוקשר, עם הודעות לתקשורת, מסיבות עיתונאים. זה הפך לבדיחה בחברה הערבית בעיקר. אנחנו רוצים מסיבות עיתונאים על מיגור ארגוני פשיעה, על פתרון הבעיה של דמי חסות. תעשו מסיבת עיתונאים כול מא בידכום, כמה שאתם רוצים. אבל דחילק, אין לכם הישגים בפשיעה, מביסים אתכם ארגוני הפשיעה, רוצחים אותנו, מביסים אתכם. ומסיבות עיתונאים: מצאו עוד קוף. עוד קוף.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כאילו חסרים לנו קופים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מלא קופים אחרים מסוג אחר.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הם היו צריכים יחידה מיוחדת שתאתר את הרחפן שהגיע עם גור האריות. זה באמת היה מטורף, אין מה להגיד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כשהיינו ילדים היינו אומרים "קוף אחרי בן אדם".
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הנסיבות הן אחרות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש פה את חברת הכנסת פרידמן, שלדעתי תחלוק על קלות הדעת שאתם מייחסים לזה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא, לא קלות דעת.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני לא יודע.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא, לא. זה התייחס לבומבסטיקה של הדברור ומסיבות העיתונאים. אנחנו בעד צער בעלי חיים, נגד לכלוא קופים. It goes without saying, זה כל כך ברור. לדעתי, צריך למגר את הנחשים בפוליטיקה. לא למצוא רק קופים בדרום.
ינון אזולאי (ש"ס):
יכול להיות שהנחשים מחזיקים קופים?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה שילוב מעניין. אתמול קראתי – והאמת, לא הופתעתי – קראתי שמתנחלים פרצו לבית של חמדאן בלאל, באזור מסאפר יטא. חמדאן בלאל זה הבמאי שזכה באוסקר יחד עם יובל אברהם, ארבעת הזוכים עם הסרט "אין ארץ אחרת". תקפו אותו בתוך הבית. אלעזר, בתוך הבית. פצעו אותו בראשו; הזמינו אמבולנס; שמו אותו בתוך האמבולנס – העבירו אותו לאמבולנס – ואז ראה אה פלא, או לא פלא: בא הצבא, חטף אותו מתוך האמבולנס, ולא יודעים איפה הוא. אומרים שהוא עצור עכשיו. זוכה האוסקר שהותקף בתוך ביתו, בא הצבא, לקח אותו מתוך האמבולנס, והוא עצור עכשיו. אי-אפשר להשתיק את הביקורת, את האמת. מי שמשתיק ביקורת בגדה, סופו להשתיק ביקורת בקפלן. אה, זה קורה כבר. זה יעבור. יכול להיות שהוא ישתיק ביקורת של רמטכ"ל, של ראש שב"כ, של יועצת משפטית. אה, גם זה קורה. אמרנו לכם את זה אלף פעמים. מי ששותק כשפוגעים בפלסטינים, סופו לחפש חברים כשפוגעים בו עצמו, ביהודים שחושבים אחרת. חוסר היכולת להכיל דעות אחרות. אמרתי על המחסור בחדרי לימוד, אבל יש עודף של אלפי מורים שלא נקלטו במערכת. כמעט 11,000–12,000 מורים ומורות בוגרים של סמינרים לא נקלטו במערכת ולמעשה מובטלים. יתרה מזאת, יש מורים ומורות מהצפון שנוסעים כל יום לדרום. יוצאים ב-05:00 – או יוצאת המורה ב-05:00. יש לה תינוקות, יש לה ילדים. היא מגיעה לבית הספר בדרום. מסיימת בבית ספר וחוזרת לגליל. איך אפשר לנהל חיי יום-יום נורמליים כך? בחברה היהודית אין מחסור במורים. יש דווקא דרישה להעסקת מורים. לכן, הצעתי יותר מפעם אחת, כאחד הצעדים, אחד הצעדים, לקרוא לקלוט מורים או מורות ערבים בבתי ספר יהודיים – כי יש כאלה עכשיו, והם סיפור הצלחה. לא רק לימוד ערבית, לימוד ביולוגיה, אנגלית, מתמטיקה. הכול. הם סיפור הצלחה, למרות הקושי בשנה וחצי האחרונות. וכשאנחנו משוועים לפתרון, אנחנו זועקים נגד יחס מפלה, יחס מתגזען, על פי חוק. ראה למשל, שר הביטחון הודיע שהוא מבטל את המעצר המינהלי נגד יהודים. אגב, אני נגד מעצר מינהלי, ליהודים וערבים כאחד. אני חושב שזה כלי דרקוני, לא דמוקרטי. אם יש חומר, מביאים לבית משפט, ובית המשפט יכריע. אתם יודעים שאחרי שהשר כץ ביטל את המעצר המינהלי ליהודים, כמה אזרחים ערבים במעצר מינהלי? אפרת, אזרחים ערבים; אזרחי מדינת ישראל ערבים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
במעצר מינהלי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מעצר מינהלי. נחטפים בבית בלילה בלי משפט. עשרות אזרחים בשנה אחרונה. עשרות נמצאים במעצר מינהלי. או שיש חומר, ואתה מביא לבית משפט, ואם אין, לא עוצרים מעצר מינהלי באופן סיטונאי.
היו"ר ארז מלול:
אחמד, מי עוצר מעצר מינהלי? המשטרה או השב"כ?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נדמה לי שחותם על זה אלוף פיקוד. אבל במקור, במקור, זה חומר של השב"כ.
היו"ר ארז מלול:
השב"כ. טוב לדעת. סליחה על הבורות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
המקור. אבל רשמית זה אלוף הפיקוד עוצר.
היו"ר ארז מלול:
חותם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תעשה על זה דיון אצל – – – שמעתי שהיום צביקה פוגל נהיה מחדש יו"ר הוועדה לביטחון לאומי. אני בטוחה שהוא ישמח לקיים על זה דיון.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
את לא רוצה להכפיל את מספר העצורים. אנחנו רוצים לצמצם.
היו"ר ארז מלול:
למה? שישב עם השר בעצמו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אסיים בתמונה שלפני יומיים ראיתי ונחרדתי: פיצוץ בית החולים האחרון לחולי סרטן – היחיד לחולי סרטן – בעזה. פוצץ את המבנה, תת-אלוף מה?
קריאה:
ואך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ואך, או משהו, שהוא נולד בקריית ארבע וכדומה. אגב, הוא אחראי למות שמונה חיילים, התת-אלוף הזה. שלח אותם למוות. הוא. יש מבנה שהיה בית חולים לחולי סרטן – היחיד שהיה ברצועה. השתלטתם עליו. פיניתם אותו לפני כמה ימים. הוא נתן הוראה ופוצץ אותו. זה בית החולים לא יודע כמה, שהוחרב ברצועת עזה. לכן קראתי לזה החרפת החרבת מערכת הבריאות, medicide, החרבה ממש של מערכת הבריאות. אדוני היושב-ראש, מי שרואה הרג של ילדים ולא מגיב, כושל כישלון מוסרי. כשאני רואה ילד יהודי שנהרג ואני לא מגיב, אני כושל כישלון מוסרי. כשאתם רואים ילדים פלסטינים ולא מגיבים, אתם כושלים כישלון מוסרי. הכישלון הזה שלכם הוא כרוני. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה. עשר דקות לרשותך. בוקר טוב, פנינה.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במוקד היום תקציב המדינה. אני לא השתתפתי בדיונים בוועדת כספים, אבל הנציגה שלנו שם עדכנה אותנו מדי יום. עצם העובדה שאנשי משרד האוצר הניחו הנחת עבודה ששנת 2025 זה בט"ש מוגבר – למי שמבין, זה ביטחון שוטף בפרופיל נמוך, סביר, ומערכת הביטחון הציגה את שנת 2025 כשנת מלחמה – זה מעיד עד כמה התקציב שמונח פה היום הוא לא רציני. הוא נועד רק כדי לעבור. אבל אני מבקש לדבר היום על משהו אחר; אני מבקש לדבר על מחויבות האזרחים למדינה, כשאנו נמצאים באיומים כבדים מאוד, אולי הכבדים ביותר מיום הקמתה. כידוע, חוק שירות לאזרחי ישראל ותושבי ישראל מגיל 18 הוא על פי חוק. כשאני התגייסתי, לפני 47 שנים, היקף המתגייסים וחייבי גיוס היה קרוב ל-90%. בפועל, כיום מתגייסים 48% מבני ה-18 כלל אזרחי ישראל, ו-67% מחייבי הגיוס. שליש לא מתגייסים. המאמצים לקיים גיוס לכול נמשכים מקום המדינה, כולל הסדר שנועד לאזן בין צורכי הביטחון והשוויון לבין ערך לימוד תורה בעם היהודי. מה שאנחנו רואים – מאז שהממשלה הזו הושבעה אנחנו רואים גרירת רגליים, מסמוס של הרחבת גיוס ואי-קידום חוק חדש. ראיתי את זה גם בכל התרגילים שהיו בחודשים האחרונים בוועדה, בעיקר כשהגיעו שרי ביטחון לדבר. גיוס רחב וכולל התקיים עד שנת 1977. מחצית משנות המדינה התקיים גיוס כולל, למעט 800 אברכים שלמדו בבתי מדרש. זו שנה שבה התרחשה תאונה ערכית היסטורית. בהסכם קואליציוני בין הליכוד לאגודת ישראל הוסרה ההגבלה על מספר מקבלי הדחייה עקב "תורתו אומנותו". זו תאונה היסטורית, תאונה ערכית, ששחררה חלק גדול בחברה הישראלית מהמחויבות הבסיסית שיש בין אזרח למדינתו, ובעיניי היא גרמה גם לפער ערכי עמוק בערבות ההדדית, בסולידריות – אפשר לצטט הרבה מאוד משפטים ופסוקים. בסופו של יום, חלק גדול מבני ה-18 שצריכים להתגייס ולאחר מכן לעשות שירות מילואים לא לוקחים חלק בזכות הזאת, בעיניי, למרות שזה נקרא שירות חובה. בשני העשורים האחרונים היו מאמצים גדולים. אני ליוויתי אותם כמזכיר צבאי לראש הממשלה ב-1999, עת הוגשו מסקנות ועדת טל, ומאז זה נמשך. ב-7 באוקטובר 2023 נפל דבר. עקב המחדל הגדול ביותר מקום המדינה השתנתה המציאות הביטחונית לעתיד הנראה לעין, בעיניי – לעשורים. היא השתנתה באופן כזה שעד עכשיו הנהגת המדינה לא מפנימה את זה – אחרת היא הייתה פועלת בצורה אינטנסיבית להרחיב את הגיוס ולחזק את צה"ל – וחלק מהציבור, לצערי הרב, ממשיך לעצום עיניים ולסגור אוזניים. לצה"ל יידרש בשנים הקרובות סדר כוחות גדול מאוד של חיילי סדיר, בהיקפים שלא ידענו מקום המדינה, להגנה על הגבולות בגבול עזה, בגבול לבנון, בגבול סוריה, מצרים, ירדן, והיקף כוחות גדול מאוד ביהודה ושומרון. אם תתרחש הסלמה ביהודה ושומרון יהיו היקפי סד"כ שהם לא קרובים למה שיש היום, אני יכול להגיד את זה מניסיוני כמפקד יהודה ושומרון ב-2003, 2004 ו-2005. סדר הכוחות שעמד לרשותי הוא פי 2.5 ממה שעומד היום לרשותו של מפקד האוגדה. זאת אומרת, אם חלק משרי הממשלה מחכים לרגע שתהיה הסלמה כדי לקדם תפיסות עולם, תפיסות הכרעה ועוד גישות שלא יתרמו בכלום לביטחון הלאומי שלנו, לחוסן הלאומי שלנו, אבל יפגעו פגיעה קשה – שיבינו מה המשמעות. לצה"ל נדרש גם סדר כוחות גדול לאימונים. ההסתמכות על חיילי מילואים שנושאים בנטל כבד – המגיעים מליבת הפריון הכלכלי, אנחנו ביום של תקציב, קבוצת צעירים שנמצאים בתחילת הקריירה – במקום לצבור שנות ותק וניסיון, השלמת השכלה, צבירת ניסיון תעסוקתי, הם למעשה נמצאים 160–180 ימים בשירות מילואים; זה חשוב מאוד, בשעה לא פשוטה לחברה הישראלית – אבל היה רצוי שיעשו את זה אותם צעירים. יש גם את הנקודה הערכית שכל מי שמבקר משפחות שכולות פוגש בה, שבה אנחנו רואים אבות לילדים שנפלו בקרב, בזמן שצעירים בגיל 18, 19 ו-20 לא לוקחים חלק במשימת ההגנה על מדינת ישראל, ולכן אנחנו רואים היקף שלא ידענו בעבר של יתומים ויתומות, כתוצאה מלחימה שנכפתה עלינו במלחמה צודקת. המסקנה המתבקשת היא חדה וברורה: שירות לכול. מה שהיה עד 1977 – גיוס חרדים, שירות לערבים, צמצום הסדרים היסטוריים – ביני"שים ומסלולים ייחודיים שהושגו בזכות קוניונקטורה פוליטית. נדרשת אכיפה מוגברת של החוק – כבר היום יש חוק. לא אוכפים את החוק הזה, מתעלמים ממנו רק בשל צרכים קואליציוניים, כדי לא להתעמת, כדי להיות מסוגלים להעביר תקציב, כדי להיות מסוגלים לשמר קואליציה וממשלה תועלתנית, לצורכי תועלת, תועלת של המפלגה הזאת והמפלגה הזאת, בטח לא לתועלת האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. רצוי מאוד, ואני מאוד בעד, לקיים הידברות והסברה רחבה – עם ראשי המפלגות החרדיות, עם ראשי הציבור, ישירות עם הציבור, מעל הראש – להסביר את גודל האתגרים הפנימיים, הזכות לשרת בצה"ל והחובה לאפשר לאנשים לשרת ולשמור כמובן על אורח חיים דתי, חרדי – וצה"ל יודע לספק את זה. בכלל, אני שומע לא מעט אנשים שאומרים שכשהם התגייסו, אחרים התגייסו, הם הורידו את הכיפה. כל מי שאומר את זה, שיבדוק את החינוך שהוא נתן לילדים שלו. עשיתי בדיקה עם אחותי, שהיא אישה דתייה, עם ילדים משרתים. היא אמרה לי: כולם רק הגדילו את הכיפה. זאת אומרת, האמונה נשארה. זה חוזר למערכת החינוך. ולמה אני אומר את זה? כי כל מי שמבין – צבא ממלכתי חייב להתחיל בחינוך, בבית ספר ממלכתי. זה יכול להיות ממלכתי, ממלכתי-דתי, בממ"ח. ההבנה שכל גדוד סדיר שפועל בצה"ל חוסך כ-14 גדודי מילואים – זה בין 70 ל-100 מיליון שקל, וזה כמובן הנטל על המשק. אי-מימוש מיידי של ברית המשרתים שהתהוותה בצוק העיתים יביא בעיניי למשבר עמוק מאוד, שאתם לא רואים אותו, אתם אנשי הקואליציה, אתם ממשלה. אתה, ראש הממשלה, מסתיר את העיניים, פועל לצורך מטרות חלקיות, בטח לא למטרות הלאומיות שמחזקות את עם ישראל. אחרת הייתם מקדמים חוק גיוס שיחזק את הייעוד של צה"ל להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. המציאות היום, שבה במפקדה העליונה של צה"ל, שהיא ממשלת ישראל, מכהנים שרים שמייצגים מפלגות שהמוטו שלהן "נמות ולא נתגייס", היא למעשה קריאת תיגר על העתיד שלנו, קריאת תיגר על מדינת ישראל. מי שמחליט על יציאה למלחמה זו ממשלת ישראל, מי שמחליט על השבת חטופים – כן, לא – זו ממשלת ישראל. זה בלתי ערכי בצורה קיצונית שאנשים שנגד גיוס ישבו בממשלה וייקחו החלטות על מלחמה או על השבת חטופים. אני ראיתי שר כזה מקפץ כמו איזה פופקורן בחתונה כששרים מסביב "נמות ולא נתגייס". ראש ממשלה רציני, רבע שעה אחרי זה היה מוציא לו מכתב פיטורים ושולח אותו הביתה. וזה שהוא משאיר אותו ועושים איזה תרגיל – כנראה הוא שר באיזה שניים או שלושה מקומות – זה הרגל מגונה בממשלה הזו, המביאה לזה שמנסים לעבוד על כולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עד אתמול לא ידענו שהוא שר במשרד ראש הממשלה.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
לסיום, קריאה בתוך מלחמה. הקריאה שלי היא בתוך מלחמה. שנו את הסלוגן: במקום נמות ולא נתגייס – נתגייס ונשרת להבטחת החיים והעתיד במדינת ישראל. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, 13 דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, קצת הסלים האירוע אתמול עם הקציצה.
היו"ר ארז מלול:
וואו, את לא יודעת כמה קיבלתי – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מצטערת בשבילך, אבל זה ממש היה כאילו – – –
היו"ר ארז מלול:
האמת היא – אני לא שמתי לב לזה – – – הייתי עסוק ביחסי הכוחות, אבל זה לא היה לעניין. אחרי זה, כשראיתי את זה, שלחו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אבל בסדר. אם זה פגע בך – ממנו לא אכפת לי; אם זה פגע בך – – –
היו"ר ארז מלול:
זה פגע בי מאוד. קיבלתי עשרות ווטסאפים עם הסרטון – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול בסדר. זהו, ראיתי. בסדר, בסדר, ארז, נתתי לך הזדמנות. הכול טוב. בשבילך, בחברות שלנו.
היו"ר ארז מלול:
לא, אנחנו בני אדם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב, אמרתי לך. הוא לא מעניין אותי, אתה מעניין אותי.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב. לפני שאני מדברת על התקציב, אני רוצה לדבר על אירוע שכבר יומיים מטריד אותי, נראה לי שהוא יטריד את כולכם – לפני שאני מדברת על התקציב, אני אדבר על התקציב – זה על אדם בשם אורסטס ביארס, אני מקווה שאמרתי את השם טוב, אדם קשיש, לא יודע אם שמעת על זה. אורסטס ביארס - -
היו"ר ארז מלול:
זה מפריע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - הוא היה בן 73, מקריית חיים, והוא יצא לטייל עם הכלב שלו. איש מבוגר, מאבטח, משפחה פשוטה. וכשהכלב שלו רץ לכביש הוא צעק לו שיחזור. בא אליו אדם, בחור צעיר, נתן לו מכות, בזמן שהוא אומר לו: למה אתה מרביץ לי? אני רק צועק, זה הכלב שלי; אני לא רוצה שהוא ירוץ לכביש. אורסטס התמוטט ומת במקום. לפני שהוא מת, אגב, הוא הספיק להתקשר לבן שלו ולהגיד לו: תקפו אותי, אם אתה יכול לבוא. הבן שלו לא הבין מה קרה, עזב ישר את העבודה והגיע. באמת, כשהוא בא להעלות את אבא שלו לאמבולנס, ניסו להחיות אותו, והוא מת במקום. בן אדם יוצא עם הכלב שלו לטיול, כמו שהוא עושה כל הזמן, הבנתי גם שהיה איש מאוד נחמד ואהב בעלי חיים. באמת אירוע הכי שגרתי. הלכה המשפחה – תהיו רגע בשקט שם – הלכה המשפחה והגישה תלונה במשטרה. תוך שבוע, תחשבו טוב, תוך שבוע – שמעת על הסיפור הזה?
היו"ר ארז מלול:
לא. פעם ראשונה. איפה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אספר לך את זה. בקריית חיים. תוך שבוע סגרו את התיק, המשטרה, מחוסר ראיות. תבינו, בן אדם יצא עם הכלב, מת ברחוב, תוך שבוע.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
וואו, הבן אדם הזה. כתבה מזעזעת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ראית אותו?
היו"ר ארז מלול:
פעם ראשונה אני שומע את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבי, עכשיו, אתם אומרים לעצמכם – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
נזכרתי עכשיו. אדוה דדון, היא מראה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני אגיד משהו רגע על תחקיר של אדוה דדון עכשיו. תשמעי, הקלות שבה סוגרים תיק תוך שבוע. עכשיו, למה? בגלל שהוא משפחה כזאת פשוטה? בשביל זה? הלכה אדוה דדון, תחקירנית ערוץ 12, לאותה שכונה. שמע גם אתה, זה בטח יעניין אותך. תקשיב, אתה יודע מה, ניר? תוך יומיים היא עלתה על אישה בשכונה שצילמה את כל התקרית, כשהוא מקבל את המכות. הוא פשוט נתן לו כנראה מכות כל כך קשות, שהפילו את האיש הקשיש. תוך שבוע היא מצאה את כל התמונה, ונתנה את זה למשטרה. תבין, תוך כמה ימים – גם, אגב, רואים מצוין. היא נתנה את זה לחוקר מומחה לפענוח. תוך דקה אתה רואה את התמונה של הבן אדם. עכשיו, כנראה שהוא דר רחוב או מישהו כזה. הוא מוכר בשכונה. נתנה את זה כמובן למשטרה. עד עכשיו, לפחות לפי מה שהבנתי, עוד לא פתחו את התיק, למרות שיש את התמונות ויש את הצילום. אגב, צריך להגיד, זה היה מול בית ספר. כך שהכול מצולם. זאת אומרת, טיפה השקעה של המשטרה – ללכת לבית ספר, של ללכת לשכנים. תוך שבוע. עכשיו, תגידו מה זה? מה, אין לנו ערך לחיי אדם? מה, בגלל שהיא משפחה – אז מה? מה הסיבה שבן אדם נרצח באמצע הרחוב ואף אחד לא שואל? תבין, היא מצאה את זה, העבירה למשטרה. אני רוצה להגיד לך שאתמול פניתי למפכ"ל המשטרה וביקשתי ממנו לפתוח את התיק מחדש.
היו"ר ארז מלול:
כל הכבוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מגיע צדק למשפחה הזאת, למשפחת ביארס – אני מקווה שאני אומרת טוב את השם – מגיע להם. לא יכול להיות שמשטרת זבולון – והינה אני אומרת את זה, לוקחת את זה. אנחנו לא נקבל את זה. לא נקבל. החיים של בני האדם במדינה הזאת נחשבים. אם מישהו חוטף מכות באמצע הרחוב, תהפכו את כל הרחוב ותמצאו מי הבן אדם שהיכה אותו והפיל אותו לרצפה. אני חייבת להגיד לך משהו, כי אנחנו, אתה יודע, אנשים שהגענו ממקומות שונים.
היו"ר ארז מלול:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני חושבת שמאוד מחבר בינינו העניין הזה של הרצון – 1. לחקר האמת. תסכים איתי? 2. לתת ערך לחיי אדם במדינה הזאת. זה דבר – איך שרעבי אמר? זה לא ימין-שמאל, זה ישר.
היו"ר ארז מלול:
סתם ככה ערך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בדיוק. בדיוק.
היו"ר ארז מלול:
אבל ביהדות זה ערך מוסף.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. ומפכ"ל המשטרה – אני אפנה גם מפה, וגם פניתי אליו אתמול במכתב – חייב – – –
היו"ר ארז מלול:
את מכירה את המשפט "פיקוח נפש דוחה את כל המצוות".
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברור. הוא חייב לפתוח. תקשיב, גם אין היגיון לסגור תיק אחרי שבוע. תקשיב, לא משנה מה. לא משנה מה.
היו"ר ארז מלול:
אני לא מכיר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אני גם רוצה לברך את אדוה דדון שיצאה עם מצלמה. אגב, רואים שהיא הולכת בקריות שם, ובאה אליה מישהי ואומרת לה: את חוקרת על המקרה של ביארס? את לא מבינה איזה בן אדם טוב הוא, ואיזה בן אדם מקסים, וסתם הוא מת.
היו"ר ארז מלול:
ואם הוא לא היה בן אדם טוב? זה לא קשור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, סתם. אבל אתה רואה את הקלות שבה כולם ידעו על האירוע, ואף אחד לא חוקר.
היו"ר ארז מלול:
זה לא מעניין. בן אדם קיבל מכות, נפטר, נהרג.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. אז אני קודם כול מודה לה על זה. אבל יותר מהכול, המשטרה חייבת לפתוח את התיק - -
היו"ר ארז מלול:
וכואב לי הכי הרבה על המשפחה שלו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. - - ולהכניס אותו לכלא, ושהוא יישפט והוא ישלם על זה שהוא היכה אדם למוות באמצע הרחוב. באמת פשוט שילך לכלא. כי יש ערך לחיי אדם במדינה הזאת. יש ערך.
היו"ר ארז מלול:
מירב, על זה הייתי מסתייג, כיוון שיש משפט ויש הליכים, ואולי הוא נפשי, אולי הכלב הפחיד אותו. אני לא יודע, אבל שיחקרו. בדיוק, שיעמוד למשפט על זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול בסדר. אבל שיעמוד – שייחקר ויעמוד למשפט.
היו"ר ארז מלול:
בדיוק. אנחנו עדיין לא חורצים גורלות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. עכשיו בחצי הזמן שנשאר לי, ברשותך, אני אגיד כמה דברים על התקציב, כי בכל זאת יש לי ניסיון עם תקציבי מדינה. התקציב הזה, צריך לומר – שלום, גם נאור. אני רוצה להגיד תודה גם לנאור ולוולדי, חבריי לסיעה, שישבו בוועדת כספים ועשו עבודה נהדרת – אבל צריך להגיד את האמת – – –
נאור שירי (יש עתיד):
יש עכשיו עוד ועדה על זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, שמעתי, שמעתי. אין שום בשורות בתקציב. אין שום בשורות. אגב, לא היו בשורות בתקציב הקודם ולא היו בשורות בתקציב לפני כן. אין. אין שום בשורות. אין רפורמות. מה לעשות? אנחנו היינו בכנסת כששר האוצר הביא תקציב והיו בו רפורמות. בזה אין כלום. אגב, למי יש בשורה? למשתמטים ולמשיחיים. למשתמטים יש מספיק כסף. לא לדאוג. המשתמטים האלה מהשיר "נמות ולא נתגייס", אלה שלא עובדים, שלא לומדים מקצועות ליבה שיאפשרו להם יום אחד להשתלב בחברה. התקציבים של המשתמטים והמשיחיים נמדד בקרוב ל-10 מיליארד שקל. לא היה בתולדות המדינה, בתולדות המשק הישראלי, לדעתי – תודה, נאור, על זה; אני רואה שאתה מסכים – מצב שבו התקציב נוצל, פשוט נוצל לעסקנות. אין לי מילה אחרת. שבעצם לקחו את התקציב ואמרו: למי ניתן כסף כדי שיבסס את הקואליציה שלנו? למי אפשר לשלם – לא לצפון ולדרום, שראשי הרשויות יושבים בוועדת הכלכלה ומפוצצים את הדיון. גם בוועדת הכספים הם ישבו; לא תקציב לפיתוח, למחקר. לא. ניתן תקציב לאלה שלא לומדים ליבה. ניתן תקציב – 28 מיליון שקל הולך למניעת השתמטות מהישיבות.
נאור שירי (יש עתיד):
לתלמידים מחו"ל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חכה. לזה ראיתי 60 מיליון, נכון? 60 מיליון לתלמידים מחו"ל.
נאור שירי (יש עתיד):
60 מיליון שקל. אין לתאר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איך קורה? אם הוא משתמט מהישיבה, שיארוז את הפקלאות וילך לצבא. כבר השתמטת מהישיבה. אתה כבר לא תלמיד חכם. לא, לא, לא. אנחנו ניתן לך כסף שתישאר בישיבה, ונטפל בך. העיקר, לא צריך שתבוא לצבא. לצבא חסרה כמעט אוגדה. אני לא יודעת אם ראית את הנתונים על מספר הפצועים, חסרי הגפיים. מה, זה לא גורם לאנשים לבוא ולהגיד: אוקיי, אני אתרום ואחרי זה אני אלמד, או אני אלמד ואתרום במקביל; אני אלך לחטיבת חשמונאים שמאפשרת לי לימודים? מה, אי-אפשר את זה? למה בכל מקום זה עובד? למה אם אתה נוסע לבלגיה, לאנטוורפן, אתה רואה כל כך הרבה חרדים עובדים? למה כאן זה לא עובד, הסיפור הזה? הרי אין מצב שהוא רק ילמד בכולל באנטוורפן. אין, הוא לא יכול לפרנס את עצמו. אף אחד לא ייתן לו. פה, אל תדאגו, המדינה תיתן. המדינה תיתן 60 מיליון לתלמידי ישיבה בחו"ל. מה? לא מספיק שאני מממנת כאן? אני צריכה לממן אתכם בחו"ל? איזו מין הזיה זאת? אני לא מצליחה להבין.
היו"ר ארז מלול:
לא, שבאים לארץ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל למה? שילמדו שם. מה, אני צריכה גם לממן אותם? לא מספיק שאני מממנת את אלה שפה?
היו"ר ארז מלול:
את אומרת כאילו שמממנים בחו"ל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. סליחה, תודה על העדכון. תודה. אתה צודק.
היו"ר ארז מלול:
לא, אחרי זה יעירו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. הכול טוב. אל תדאג. נסדר את זה. הכסף מבוזבז, כן? הם מגיעים מחו"ל לפה, ואתה מממן אותם פה. יעני, לא מספיק שאני מממנת את כל אלה שלומדים כאן. עכשיו גם אני צריכה לממן את אלה שמגיעים מחו"ל. למה? למה? מה, יש לי עודף כסף? הרי לא הבאת שום רפורמה. זה לא כחלון, חיסכון לכל ילד. הינה, אני אומרת לך, ממשלת נתניהו. ממשלת נתניהו, לא הלכתי רחוק, לא הלכתי ללפיד כשר האוצר. חיסכון לכל ילד, פיקוח על צהרונים – משהו להקל על מעמד הביניים. משהו, קטן, לא הרבה. עכשיו, שלא תגידו לי: כן, הלכת לממשלת השינוי. ואללה, לא הלכתי. לא דיברתי על ליברמן כשר האוצר שהשאיר, מה שנקרא, בפלוס את תקציב המדינה. איך הגעתם למצב שלא הבאתם כלום למען מעמד הביניים; למען אלה שנושאים בנטל; למען הפיתוח; למען המחקר; למען אנשים שעוזרים, שמסייעים, שמביאים כסף? תראה את החבר'ה מ-Wiz. מיליארדים המדינה הולכת לקבל מהעסקה הזאת. מאיפה אתם חושבים שזה בא, מהכולל? מאיפה אתם חושבים שזה בא, מלימודי תורה? מלימודי מדע, מחקר, מאוניברסיטאות, כל האלה שאתם נופלים עליהם עכשיו. הם אלה שהביאו לנו את העסקה הזאת של WIZ. את אותם חבר'ה, אגב, שכמובן קראתם להם קפלניסטים, כי הם היו בקפלן ומחו נגד הרפורמה. מה אתה חושב, כשמשקיע מגיע למדינת ישראל, הוא רוצה לראות את המאבקים הפנימיים האלה? הוא רוצה לראות מדינה שבה שרים בממשלה אומרים: לא נכבד את פסיקת בג"ץ? ברגע שיש לך מדינה כזאת מטולטלת, תראה מה קרה בטורקיה. משקיעים לא יבואו לפה. תראה מה קרה בבורסה השבוע, היום הכי גרוע. מאז 7 באוקטובר לא היה יום כזה חשוך בבורסה. מה אתם עושים? מי יממן את כל הכיף הזה, את כל ה-38 שרים וסגני שרים? מי מממן את זה? רק הציבור של מעמד הביניים שעובד. אני שמחה שמדי פעם אתה מקשיב לי, ניר. רק הציבור הזה. אתה באת מעולם של ההייטק. מה זה הייטק? זה מדע, זה פיתוח, זה חדשנות. צריך לשים שם כסף. אי-אפשר לזרוק, אי-אפשר, 1.3 מיליארד לתלמידי ישיבות. אי-אפשר. זה לא מתכנס. שלא יגידו שאני נגד לומדי תורה. אני בעד לומדי תורה. אני חושבת שצריך לתת שם כסף. אבל לא יכול להיות כל כך הרבה כסף. לא יכול להיות 60 מיליון שקל לכאלה שלומדים מחו"ל. לא יכול להיות 28 מיליון שקל לאנשים שנושרים מישיבות. למה? שימו את הכסף במקום שיפתח את המדינה, במקום שיכניס כסף. מי מכניס כסף? אתה יודע כמה גביית מיסים הגיעה מהעיר תל אביב, בשביל מדינת ישראל? יותר מ-50% מהמיסים של כל מדינת ישראל מגיעים מתל אביב. מאיפה אתם חושבים שזה מגיע? מזה שאנחנו הולכים ללמוד בכולל? לא. מזה שקמים בבוקר והולכים לעבוד, הולכים לעבוד ומשלמים מיסים ומס הכנסה וביטוח לאומי, כל שלושת החברים האלה של העצמאי. מכיר אותם? מס הכנסה. מכיר? מה אני אגיד לך? אני הייתי עצמאית. אין על החברים האלה. הם הולכים איתך לכל מקום. שנתיים אחרי שאני שכירה בכנסת הם עוד הולכים איתי.
היו"ר ארז מלול:
הייתי גם תקופה עצמאי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה מכיר את זה. אני אגיד מילה לסיום, כי נגמר לי הזמן. התקציב הזה הוא תקציב של אפס רפורמות, אפס בשורה לציבור. זה כבר תקציב שלישי שמביא שר, שכל מה שהוא דואג הוא כסף לעסקנים פוליטיים. והדבר הכי גרוע, הוא בעצם תקציב נגד מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה אליך. באמת, תנסה להגיד לי. "מה קורה להם בתפקידים האלה שהם נהיים שמאלניים"? אם לצטט את חבר הכנסת דוד ביטן מ-2016. אתה זוכר שהוא אמר את הדבר הזה? הוא אמר את זה על הרמטכ"לים ועל הגנרלים לשעבר. הוא אמר: מה קורה להם בתפקידים האלה שהם נהיים שמאלניים? תראה מה זה. אני באתי לדבר על התקציב, אבל אני רואה שכבר שר הביטחון מתקוטט בתקשורת עם הרמטכ"ל שהוא מינה. הוא – אתם, ממשלת הימין על מלא, ממשלת הרמטכ"ל ההתקפי, כל זה, אתם מיניתם אותו לפני עשר דקות, וכבר מה קורה לו שהוא נהיה שמאלן? רק נכנס לתפקיד, וכבר מסרב להיות מוצג בתור פיון פוליטי, שבא רק לסיפוק צורכיהם הפוליטיים של הממשלה, לכבוד הבייס. כמובן הכול בשירות הבייס. אז בהצלחה לאדוני הרמטכ"ל. באמת, אני בירכתי על המינוי שלך. אני חושבת שאתה איש ראוי, במקום הנכון, בזמן הנכון. אבל בממשלה הזאת, לעשות עבודה מקצועית למען מדינת ישראל ולמען ביטחון מדינת ישראל, זה ממש לא מקנה לך בטח לא חסינות מהתלהמות, מהשתלחויות. תסתכל על ראש השב"כ. תראה מה קורה למי שהמלך לא חפץ ביקרו, ופשוט מאפשר להמן להחליט מה יעלה בגורלו. אני כבר לא מדברת על מה שקורה ביהודה ושומרון, כשהכהניזם – זה מהממשלה ומהקואליציה – שפושה שבמשטרה, לא מטפל בכהניזם שמשתולל ברחבי יהודה ושומרון. וכשהם, הכהניסטים ביהודה ושומרון, יתנפלו על החיילים שלך ששומרים שם, הם יחזרו אליך. לך תדע מה צפוי לך עוד בשרשרת המזון הזאת. אז בהצלחה, אדוני הרמטכ"ל, משום שתקציב ההשתמטות המטורף שהקואליציה והממשלה מביאות עכשיו הולך להשאיר אותך עם כוח אדם הרבה פחות ממה שאתה זקוק לו כדי שצה"ל יוכל למלא את משימותיו. אני אומרת לכם ולכן, כיושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות צה"ל וביטחון שוטף, אין לצה"ל מספיק כוח אדם לכל מה שהוא צריך לעשות, ובטח לא לסכנות שהממשלה הזאת מעמידה אותו בפניהן. את כולנו. התקציב הזה מוודא שלא יהיה כזה כוח אדם, כי החרדים לא יתגייסו, כי ההנהגה שלהם מונעת מהם להתגייס, אוסרת עליהם להתגייס. אז בהצלחה רבה, אדוני הרמטכ"ל, כי למרות שאתה מקבל תוספת תקציב משמעותית, גם בכסף, אין בתקציב הזה מספיק כסף בשביל כל המשימות וכל האיומים וכל מה שצה"ל צריך לעשות. ושוב אני אומרת לכם, כיושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות ובט"ש, אין מספיק כסף. גם לא יהיה, משום שלא תהיה צמיחה. לא תהיה צמיחה בגלל התקציב הזה, התקציב הקודם, כל המהלכים, כל ההפיכה, כל השחיתות והטינופת. לא תהיה צמיחה. גם תכף תהיה עוד ירידה בדירוג הבין-לאומי ועוד פחות צמיחה. ככה שלא יהיה. אז בהצלחה רבה, אדוני הרמטכ"ל, ובהצלחה לכולנו. הממשלה הזאת מביאה כאן היום תקציב, שהוא תקציב הפיכה משטרית. תקציב השתמטות. תקציב שחיתות. תקציב של מלחמה מיותרת, שערורייתית, ללא הצדקה. תקציב של התנחלויות ותקציב של פגיעה אישית בכל אדם ואישה עובדים במדינת ישראל. תקציב של פחות בריאות, פחות חינוך, פחות תחבורה, פחות שכר, פחות קצבאות. מחירים יותר יקרים. הכול כמובן רק אם אתם לא חרדים. אם אתם חרדים, סעיף אחר, גשו אליי אחר כך. אנחנו מחלקות פה בקואליציה כל מיני דברים בשפע. אתם יודעות ויודעים שההפיכה המשטרית לא הייתה בקמפיין של בנימין נתניהו – לא בקמפיין האחרון וגם לא באף קמפיין לפניו. לא הייתה הפיכה משטרית – לא הבטיחו. פיטורי ראש שב"כ – לא הבטיחו. פיטורי יועמ"שית – לא הבטיחו. לא היה בקמפיין פיטורי ראש שב"כ ופיטורי יועמ"שית. לא היה בקמפיין כיבוש עזה. לא היה בקמפיין. אתם יודעות ויודעים מה כן בקמפיין? אני אגיד לכם מה היה בקמפיין.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
חינוך.
מרב מיכאלי (העבודה):
היה חינוך בחינם מגיל אפס. הופה, ביבי הבייביסיטר. חינוך חינם מגיל אפס היה בקמפיין. הילד שלי בן השנתיים אומר: איפה? איפה חינוך חינם? איפה? אה, לחרדים. זה גם קצת עכשיו בבעיה כי לא מתגייסים, ועוד עם החוק. עוד לא מצאו את הקומבינה. אז כרגע גם ילדות וילדים חרדים עד גיל שנתיים בבעיה עם החינוך חינם. אין חינוך חינם. גם בתקציב הזה אין חינוך חינם. אתן יודעות מה עוד היה בקמפיין של הליכוד, בקמפיין של נתניהו? הורדת יוקר המחיה. ביבי בסופר עם הקניות, הופה. לא הסתייע לטפל בסיפור הזה. עלה יוקר המחיה. הוא יעלה יותר בתקציב הזה. יעלה גם המע"מ – גם המע"מ, גם יוקר המחיה. גם לקחו לכם יום הבראה. לא שמתם לב כי לא התפניתם, כי בדיוק או עבדתם או הייתם במילואים או שמרתם על הילדות והילדים כי הוא במילואים או היא במילואים. בקיצור, לקחו לכם יום הבראה. כן, עוד פגיעה בשכר. את זה יש בתקציב הזה. זה לא היה בקמפיין. לא היה בקמפיין. אתם יודעות ויודעים מה עוד היה בקמפיין? מיטוט שלטון חמאס. אתן יודעות ממתי זה היה בקמפיין? מ-2009. כמה שנים? כמה שנים? רגע, אני אעשה חשבון, שנייה, עם הליבה שלי – 16 שנה. מיטוט שלטון חמאס. אתם יודעות ויודעים איפה הוא עמד כשהוא הצטלם כשהוא מבטיח שהוא ימוטט את שלטון חמאס? בכניסה לאשקלון. אשקלון, כן, כן, זאת המופגזת ברצף מלפני 2009 ועד היום. לא ממוגנת אשקלון, עדיין לא ממוגנת אשקלון, למרות שהבטיחו והבטיחו והבטיחו. אבל זה היה קמפיין; למרות שראש העיר שלה ליכודניק, יהלום. לא סתם ליכודניק – יהלום. יהלום, אומרת לכם – לא מוגנה אשקלון. לא מוטט שלטון חמאס. אגב, ראש העיר אשקלון, אני שמחה לספר לכולכן ולכולכם שאתמול, בפסק דין – שקיבל תוקף של פסק דין – הוא מתנצל בפניי על השקר שהוא אמר שכאילו שבגלל שהוא ליכודניק, אני כשרת תחבורה לא השקעתי שקל באשקלון. הוא מתנצל ואומר שזה נכון שאני עשיתי יחד איתו פרויקטים רבים לטובת העיר אשקלון. אז תודה לראש העיר אשקלון, שיצא לו במקרה, תחת איומי תביעה, להגיד את האמת. אבל נסיים בדבר הכי יפה שהיה בקמפיין של נתניהו: מי אתם רוצים שישמור על הילדים שלכם? אז מי אתם רוצים שישמור על הילדות והילדים שלכם? זה שהפקיר אותם בממ"דים וביישובים ובמוצבים? זה שמפקיר אותם היום במנהרות של חמאס? זה ששולח אותם עכשיו למלחמת "שלום נתניהו"? זה שגורם להם ללכת לצבא ולשרת עוד ועוד ועוד חודשים ולהסתכן עוד ועוד בשביל שאחרים לא? זה שלא נותן להם חינוך, לא נותן להם בריאות, לא מסדר להם פה ביטחון בסיסי? מי אתם רוצים שישמור על הילדות והילדים שלכם? נתניהו? בהצלחה לכולנו.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת איימן עודה, 13 דקות לרשותך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברות וחברי הכנסת, כל אזרח ואזרחית במדינה צריכים לשאול את עצמם: לאן הולך הכסף? יש הרבה כסף, הרבה מאוד כסף, ולמרות כך, רוב האזרחים מתקשים, במיוחד בתקופה הזו לפני החגים – למוסלמים חג אל-פיטר, ליהודים חג הפסח, לנוצרים חג הפסחא – מתקשים גם לפני החגים וגם בפני החיים עצמם, למרות שיש הרבה, והרבה מאוד מאוד כסף. כשאנחנו מדברים על הקשר בין המשך הסכסוך לבין המצב הכלכלי הקשה לשכבות המוחלשות, כל בן אדם יכול לראות את זה בצורה הברורה והמובהקת ביותר בשנה האחרונה. ואני בטוח שהרבה אזרחים ששומעים אותי יקפצו עכשיו ויגידו לי: סליחה, אבל מי אשם? סליחה, אבל איך אפשר לפתור? סליחה, זה סכסוך לא פתיר. חברים יקרים, פשוט מאוד: זה סכסוך פתיר. אתם יודעים כמה אנשים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
חמאס יתפרק מנשקו, ואז מאוד פתיר – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - כמה עמים – סליחה, היא מפריעה לי. אני מבקש ממך.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, בלי קריאות ביניים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
ואל תיקחו מהזמן שלי, בבקשה. אל תיקחו מהזמן שלי. והיא מפריעה לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני מבקש. אני מבקש. זה לא יכול להיות. היא מפריעה לי.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, אני מבקש, גם הערת ביניים לא צריכים עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתגבר, הערות ביניים מותר לי. מותר לי הערת ביניים. קראתי הערת ביניים.
היו"ר ארז מלול:
הינה, את ממשיכה. די.
טלי גוטליב (הליכוד):
כבוד מדינתנו – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
איפה קריאה ראשונה? איפה שנייה? מה זאת אומרת?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת איימן, אל תעזור לי.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא, זה לא יכול להיות, זה מגמתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה, אתה מתבכיין? קריאה ראשונה?
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, זהו.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
הרבה אזרחים תוהים האם באמת אפשר לפתור את הסכסוך הזה. חברים יקרים, זה קרה בקרב כל העמים, כל העמים, וגם חשבו שזה לא פתיר. אבל בסופו של דבר, רק הכרה, רק הכרה במציאות הכל-כך ברורה שבמולדת הזו, שהפכה להיות מולדת משותפת לכולנו, שיש פה שני עמים ולא רק עם אחד – צריך להכיר בזכות להגדרה עצמית לשני העמים, עם הסדרי ביטחון ועם כל מה שצריך, ולהגיע, כן, כן, למילה שנראית כל כך רחוקה, כן, לשלום, לשלום לשני העמים, שמכבד את הזכויות הלאומיות של שניהם. אז, אתם יודעים איך נחיה פה? אתם יודעים לאן הכסף יגיע? הוא יגיע למקומות הכי נכונים. לשכבות המוחלשות, יגיע למועצות מקומיות, יגיע לבריאות, יגיע לרווחה, יגיע לספורט, יגיע לעניינים שבאמת חשובים לאזרחים עצמם. פה קבור הכלב, ופה אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת. אני יודע שהיום אמורים אנו לדון בתקציב, תקציב שישפיע באופן ישיר על מחיר המזון, הדלק, הדיור, משכורות שנשחקות. הוא ישפיע על חינוך, תשתיות, רמת החיים שלנו. אלה בעיות אמיתיות הפוגעות בכולנו. אבל אני עומד כאן היום כדי לדבר על המחיר הכבד מכולם – מחיר החיים עצמם; על כמה שהחיים בארץ הזאת הפכו זולים, כמה בקלות הם נמחקים, כמה מהר המוות הופך חלק מהנוף יומי. החיים שלנו הפקר. החיים של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל – הפקר. החיים של הפלסטינים תחת הכיבוש – הפקר. החיים של החטופים – הפקר. החיים של תושבי עזה – הפקר. החיים של הילדים שלנו – הפקר. החיים של כולנו – הפקר. הם כל כך זולים, שהממשלה הזאת מרשה לעצמה להשליך אותנו שוב ושוב אל תוך התהום. לכן אני כאן עם קריאה ברורה: הגיע הזמן שמחיר החיים יעלה, הוא יקר מכול. הגיע הזמן שהחיים שלנו, של כולנו, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, יהיו שווים יותר מהגחמות הפוליטיות של ממשלה שחיה על מלחמה, ממשלה שהתמכרה לדם. האם אנחנו יכולים להמשיך להסתכל במראה ולומר שהכול בסדר?
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, את בקריאה ראשונה. אין מה לעשות.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
האם נוכל להישאר אדישים בעוד דם נשפך - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו לא מוכנים לשמוע שהממשלה התמכרה לדם. מה זה – – –
היו"ר ארז מלול:
את בקריאה ראשונה. טלי, את בקריאה ראשונה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - בעוד מבוגרים שוכבים חסרי אונים תחת החורבן? המלחמה הארורה הזו אינה נובעת מצורך ביטחוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה צריך לשמור – – – לא רק אני – – – החברים שלו. אדוני, אי-אפשר לאשר דבר כזה.
היו"ר ארז מלול:
את לא חייבת לשמוע.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
היא נובעת מהנכונות של ממשלת הימין להקריב אותנו, את החיים שלנו, את עתידנו, כדי להמשיך ולשרוד פוליטית. התמכרתם לנקמה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – חמאסניקים – – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, את בקריאה שנייה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - ואת המחיר כולנו משלמים. זו מלחמה שהממשלה תלויה בה. היא הסכימה להקריב הכול כדי להמשיך להתקיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, בבקשה. קשה לך?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
ממשלת נתניהו לא רק הפכה את עזה לבית קברות, היא גם קברה את הסיכוי להחזיר את החטופים.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא יכול, אנחנו הפכנו את עזה לבית קברות – – – אתה לא יכול – – –
היו"ר ארז מלול:
לא, אני כן יכול. אני קובע אם אני יכול, לא את תקבעי לי.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני מבקש זמן, כבוד היושב-ראש.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי – תעצור שנייה. הזמן שלך נעצר. חברת הכנסת טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – הם הפכו לנרצחים ונאנסות – – –
היו"ר ארז מלול:
טלי, זהו. סיימת? בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם חרפה לכנסת ישראל – – – ולא לתת לו לדבר.
היו"ר ארז מלול:
בסדר, את אמרת את שלך. או שתצאי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרתי את שלי – אמרתי את דברי העם, לא את הדברים שלי.
היו"ר ארז מלול:
בסדר, דברי העם. חברת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – לדבר פה כמה שאתה רוצה. אני יודעת בדיוק מי אתה ואני רואה בדיוק מה אתה רוצה לעשות פה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
זה לא יכול להיות, היא לא הנואמת, אני הנואם.
היו"ר ארז מלול:
טוב. חברת הכנסת טלי, את בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. הסבלנות שלי פקעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – להתפקע – – –
היו"ר ארז מלול:
נכון. אבל זה המחיר של חופש הביטוי. אני לא מסכים עם מה שהוא אומר אבל זה חופש הביטוי, אין מה לעשות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדם כזה, אסור לו להיות בכנסת ישראל דקה אחת. תתבייש לך, ואתה לא תפגע במדינה שלנו – – –
(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.)
היו"ר ארז מלול:
בבקשה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
הממשלה הזאת הצליחה בכמה דברים. היא הצליחה להחריב, היא הצליחה לזרוע שנאה, היא הצליחה לשסות את החברה. אבל בדבר אחד היא לא הצליחה – לשבור אותנו. היא לא הצליחה לשבור אותנו, את הציבור שרוצה חיים משותפים, שרוצה שלום בנוי על זכויות, את הציבור שמוכן לפשרה היסטורית בין שני העמים, את הציבור שלא מוכן להסתפק במילים ריקות של פוליטיקאים שמובילים אותנו אל התהום. בן גביר, השר לביטחון לאומני, הציב תנאי לחזרתו לממשלה: חידוש המלחמה. ונתניהו, הפוליטיקאי המניפולטיבי והמסוכן ביותר, הסכים. את התוצאות כולנו כבר רואים. נתניהו ויתר על כל עיקרון, העדיף להימנע מכל צעד מציל חיים, רק כדי להישאר בשלטון. ההיסטוריה לא תסלח לכם על זה. מי שממשיך להוביל אותנו למלחמה אין-סופית לא רוצה פתרון, הוא רוצה עוד הרג, עוד מלחמות. זה כבר שבוע מאז שממשלת ישראל הפרה את הסכם הפסקת האש ועזה תחת הפצצות בלתי פוסקות. מתחילת המלחמה 50,000 עזתים נהרגו, 50,000. 50,000 עזתים נהרגו, ובהם עשרות אלפי ילדים ונשים. יש מאות אלפי ילדים רעבים, ומאות אלפים נותרו ללא קורת גג. אומרים לנו שזו מלחמה נגד חמאס, אבל איך מסבירים את ההפצצות על בתי חולים, על בתי ספר, על פליטים שמחפשים מים? איך מסבירים את הקריאות הגלויות של שרים בממשלה להגירה מרצון, כשהם יודעים שאין כאן שום רצון? יש רק רצון להרס, לרעב ולעוד מוות. אבל האמת הפשוטה והכואבת היא שהמטרה של המלחמה הזאת היא טרנספר. לא צריך לנחש, הם אומרים את זה בגלוי. הם רוצים לרוקן את עזה, לגרש את תושביה ואז להתנחל שם, בדיוק כפי שהם עושים בגדה המערבית – בטיהור אתני, בטרור מתנחלים, בהשתלטות על אדמות. הם מנצלים את המלחמה כדי לבצע את מה שתכננו כבר שנים – גירוש, נישול, סיפוח. המלחמה בעזה היא אסון מוחלט. היא מביאה מוות וסבל בלתי נתפס לפלסטינים, אבל היא גם אסון לישראלים, כי גם הישראלים משלמים את המחיר – מחיר הפקרת החטופים, מחיר הכלכלה הקורסת, מחיר החברה שמתפוררת מבפנים, חברה שמתאבדת. וכל זה לא התחיל אתמול, זה נמצא כאן שנים. וזה לא רק הממשלה או הכנסת, זה הדיפ-סטייט האמיתי. מה הוא הדיפ-סטייט האמיתי? הוא נמצא מעבר לקו הירוק, ושמו מפעל ההתנחלות. הדיפ-סטייט הזה שולט במדינה הזאת. שולט במדינה הזאת. הוא קובע את המדיניות, לוקח את התקציבים, את ההשפעה, את הכוח. הוא מכתיב את סדר-היום, את סדר העדיפויות, את חוקי המשחק. זהו הדיפ-סטייט האמיתי. רק אתמול קבוצת מתנחלים תקפה באלימות קשה את הבמאי הפלסטיני חמדאן בלאל, שביים את הסרט אין ארץ אחרת שזכה לאחרונה בפרס אוסקר, בכפר סוסיא שבשטחים, הכו אותו בראשו ובגופו, ובעודו פצוע ומדמם חיילי צה"ל נכנסו לאמבולנס ולקחו אותו למעצר, מבלי שנודע מאז מה מצבו ואם הוא מקבל טיפול רפואי. אין ארץ אחרת בעולם שבה במאי שותף של סרט זוכה אוסקר עובר לינץ' על ידי מתנחלים מחבלים בלי שאף אחד יעצור אותם. זו תקיפה לא רק על אדם אחד, אלא על חופש הביטוי ועל כל מי שחושף את פשעי הכיבוש. אתם נלחמים במי שמראה את הפשעים באמצעות ביצוע פשעים נוספים, ועכשיו הדיפ-סטייט הזה ממשיך להוביל את כולנו לאבדון. אבל אנחנו כאן כדי להגיד: לא ניתן לזה לקרות, לא ניתן לאסון הזה לעבור בשתיקה ולא ניתן לגיטימציה לטרנספר של עם שלם. הפלסטינים בעזה הם לא אויב, הם קורבנות של מצור, של דיכוי, של מדיניות שמנסה למחוק את קיומם. מי ששותק עכשיו משתף פעולה עם הפשע הזה. מי שמצדיק את ההרס הזה נותן יד לטרנספר. אבל מי שעומד מול זה, מי שנאבק לצדק, לשלום – נאבק למען העתיד של כולנו כאן. כי אין עתיד בלי צדק, אין ביטחון בלי זכויות, אין שלום עם טרנספר. אנחנו נמשיך להילחם על זה. לא ניתן לגירוש לעבור. לא ניתן למחוק אותנו. לא ניתן לשקר לעצמנו שהמלחמה הזאת תביא ביטחון. היא מביאה רק עוד שנאה, עוד הרס, עוד דם, עוד מוות. הגיע הזמן לעצור. הגיע הזמן לבחור בחיים. הגיע הזמן להתגייס לשלום ולסרב למלחמה. והשאלה היא מה אתם מציעים לנו חוץ מהרס, חוץ מזוועות, חוץ מאובדן? מה יש לכם להציע לנו חוץ מעוד מלחמה שמובילה אותנו לאובדן מוחלט? התקציב שמעמידה הממשלה, תקציב שמבוסס על אשליה של ביטחון בעיני חברי קואליציה אך למעשה הוא תקציב להרס, מייצג את הדרך שבה הממשלה מפקירה את טובת הציבור לטובת אידיאולוגיה משיחית במקום להשקיע בצרכים הבסיסיים של החברה כגון בריאות, חינוך, תשתיות. היא מעדיפה להשקיע במלחמה, בעוד פשעים, בהרחבת ההתנחלויות והאפרטהייד. הכספים שהיו צריכים לתמוך בחיים שלנו כאן, במרקם החברתי שלנו, מנותבים לטובת ההתנחלויות והכיבוש.
היו"ר ארז מלול:
בבקשה לסיים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
הסכנה הגדולה ביותר היא שהתקציב הזה הוא לא רק מסמך כספי אלא מציאות פוליטית; מזין את האידיאולוגיה של עליונות יהודית במקום להשקיע במרקם החיים שלנו. הממשלה מעדיפה להשאיר אותנו במצב של כיבוש שנמשך ללא פתרון. אסור לנו להישאר אדישים. אסור לנו לתת לממשלת נתניהו ובן גביר להוביל אותנו לחורבן הבית המשותף. הגיע הזמן, ושום דבר לא יעצור אותנו. יחד ננצח, יהודים וערבים. יחד ננצח, כי זה בידיים שלנו. תודה.
היו"ר ארז מלול:
יחד ננצח את חמאס. חבר הכנסת מנסור עבאס.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
יחד ננצח את הכיבוש הזה, ויהיה שלום – – – עם כולנו.
היו"ר ארז מלול:
קודם צריך לנצח את חמאס.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
ואת הכיבוש הארור הזה.
היו"ר ארז מלול:
בעזרת השם. 15 דקות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שנשארו, אדוני השר, אני בסופו של דבר אדבר בערבית כי אין - -
היו"ר ארז מלול:
השר לוין לא פה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נכון, נכון. אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה מחוץ לכנסת, ההפגנות של משפחות החטופים, שכל כך מנסות להתאמץ כדי שתשומת ליבם של חברי הכנסת תינתן לסוגיה הכואבת הזאת. ואני חושב שזה הרגע להזכיר את ההונאה הגדולה שראש הממשלה, כאשר החליף את צוות המשא ומתן, אדוני השר ניר ברקת – כאשר ראש הממשלה החליף את צוות המשא ומתן בטענה שהוא צריך עכשיו יושב-ראש צוות שהוא מדינאי, כי הסוגיות הן מדינתיות בשלב השני של ההסכם, לכן הוא החליף את ראש השב"כ וראש המוסד בשר דרמר – הוא אפילו לא נכנס למשא ומתן של השלב השני, המדיני לכאורה, שאמור לגבש מתווה מדיני ליום שאחרי: מי ישלוט ברצועת עזה, איך ישלטו ברצועת עזה וכו' וכו'. אפילו ניהול משא ומתן מדיני בנושא הזה הוא לא עשה. ולכן, בהחלט, אדוני היושב-ראש, החלפת צוות המשא ומתן הייתה למטרה אחת, כדי שראש הממשלה ישלוט בכל הפרטים, מה שיוצא, מה שנכנס. ולמעשה אין ניהול משא ומתן להחזרת החטופים, להפסקת המלחמה ולמציאת דרך מדינית לפתרון המשבר שאנחנו נמצאים בו. אבל אנחנו היום דנים בתקציב המדינה. זאת פעם שלישית שאנחנו עומדים לאשר כנראה את תקציב המדינה בצל הממשלה הזאת. ואין לי מילה טובה, אין לי אף מילה טובה אחת להגיד על תקציב המדינה בהקשר של החברה הערבית. 20% מאזרחי מדינת ישראל לא מצליחים להשפיע על שקל אחד מתקציב המדינה, דרך הנציגים שלהם, כמובן, או אפילו דרך ראשי הרשויות. לאחרונה, אנחנו ראינו ניסיון של השרה המופקדת על השוויון האזרחי מאי גולן – היא הפכה להיות השרה המופקדת על הגזענות החברתית. אמרתי, "המשרד לשוויון חברתי" – היא היום מופקדת על משרד לגזענות חברתית. היא עשתה את הכול כדי לשבש את היישום של החלטות החומש, שהן במהותן החלטות שבאו כדי לסגור פערים – לצמצם פערים, לא לסגור פערים אלא לצמצם פערים בין האוכלוסיות השונות בתוך מדינת ישראל. גם קיצוץ רוחבי, שאפשר להבין אותו בהקשר של המלחמה, קיצוץ מיוחד בתכניות החומש, אבל מעבר לזה – ואמרתי את זה ואני אומר את זה עוד: היינו יכולים גם "לבלוע" את הקיצוץ הזה של 15% ועוד 5% – 20%. אבל מה עם ה-80%? אפילו ה-80% לא מתבצעים לא ב-2023, לא ב-2024 ולא ב-2025. אני לא אדבר על אידיאולוגיה ועל ערכים בהקשר הזה. אתה צריך להיות שר אוצר כושל כדי לפספס את הנקודה הזאת: החברה הערבית, האוכלוסייה הזאת, היא מנוף לצמיחה כלכלית במיוחד בתקופה הקשה הזאת. ולכן, בכל שקל שאתה משקיע בתחומים השונים בתוך החברה הערבית, אתה ישירות מקבל תפוקה לצמיחה ופיתוח באופן כללי, ואז יש יותר מיסים, יותר הכנסות, מגדילים את התוצר הלאומי הגולמי. לכן לא מספיק להיות שר אוצר גזעני, צריך גם להיות שר אוצר כושל כדי לאמץ את הגישה הזאת, שבאה לבלום את הצמיחה הכללית דרך בלימת צמיחה בתוך החברה הערבית, שהיא היום נושאת בנטל מאוד כבד, כי בהיעדר מאות-אלפי פועלים, במיוחד בתחום התשתיות והבנייה, מי עושה את העבודה? מי נוסע כל יום מהצפון למרכז כדי להתניע את הכלכלה ואת הבנייה ואת התחומים השונים של התעשייה בישראל? האזרחים הערבים עושים בתקופה הזאת מעל ומעבר. ולכן, לתשומת ליבך, אדוני שר הכלכלה. אתה בהקשר הזה מופקד על הנושא של המשק, הכלכלה, הצמיחה. ולכן יש כאן פספוס גם ברמה הכלכלית, מעבר לרמה המוסרית, כמובן, של שוויון בין אזרחים, של טיפול בבעיות העומק של החברה הערבית. הפשיעה היא אחד הגורמים שמרסנים גם את ההתפתחות הכלכלית. היום כל אחד מאיתנו, רופא שיניים שרוצה לפתוח מרפאת שיניים, חושב פעמיים אם לעשות את זה בתוך היישוב הערבי, כי יכול להיות שהוא יהיה מאוים בדרישה לשלם - -
היו"ר ארז מלול:
סחיטה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - חאווה, פרוטקשן. וזה לגבי עסקים שהם חברתיים, נקרא להם. תאר לעצמך אנשי עסקים בחברה הערבית שרוצים להקים מיזם מסוים, מפעל מסוים; הם סובלים ומאוימים ומקבלים התקפות ביריות על הבתים שלהם, על המכוניות שלהם, על אזורי התעשייה שלהם וכו'. ולכן, גם בהקשר הזה, למרות שזאת בעיה של ביטחון אישי וקהילתי של התפשטות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מכיוון שאנחנו מדברים על הקשר כלכלי ותקציב המדינה, יש גם כאן כישלון. העלייה הזאת בפשיעה ואלימות ב-2023 – 130%, אדוני היושב-ראש – זו לא עלייה שאפשר להסביר אותה בכישלון פה ושם. לא, זה כישלון מערכתי, מחדל במלוא מובן המילה. 130% – מה זאת אומרת? זאת אומרת, 140 אזרחים נוספים נרצחו. היינו ב-106 אחרי הירידה שהייתה ב-2022; עלייה ב-2023 ל-246, וב-2024, והיום ב-2025 אנחנו כנראה במסלול, חס וחלילה, של שיא חדש ברמת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ולכן, מי שלא נלחם בפשיעה והאלימות בסופו של דבר פוגע גם בכלכלה ובצמיחה, וכמובן, לפני הנושאים האלה, שהם גם חשובים – בביטחונם האישי וברווחתם של האזרחים הערבים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, חצי מהנאום היה בעברית, אני עובר לערבית, כי אנחנו לא צריכים לשכנע את המשוכנעים, האופוזיציה, ובקואליציה יש נציג אחד, שהוא השר, והוא גם עסוק בניירת שלו, אז נדבר לאזרחים הערבים. אני חושב שהאזרחים הערבים הם המפתח לשינוי שכולנו מייחלים לו במדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האזרחים הערבים הם המפתח האמיתי לשינוי פוליטי במדינת ישראל בשלב הזה. האזרחים הערבים – המילים שלהם, ההשתתפות שלהם, הפעולה הפוליטית שלהם, בעיקר ביום הבחירות – הם שיקבעו את גורלה של הממשלה הזאת. האם תמשיך להתקיים ממשלת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, בגזענות שלה, בפשיזם שלה, בעוינות שלה, בדיכוי שלה, או שהאזרחים הערבים יצאו? אני לא אומר במאות אלפים, 1,150,000 מצביעים ערבים, אם הם יצאו להצביע. אם מיליון מצביעים ערבים יצאו להצביע, אז אין שום אפשרות לממשלה הגזענית הפשיסטית הזאת להישאר בשלטון. לכן אני מדבר שוב בשפה הערבית, ואני מפנה מסר לחברה הערבית שלנו: זוהי הנקודה המרכזית שבה נוכל להשתמש בזכותנו הפוליטית-אזרחית כדי לחולל את השינוי הפוליטי הנדרש ולשוב ולממש את תפקידנו כרשימה ערבית מאוחדת עם עמיתינו במפלגות הערביות שבחרו לממש את תפקידן הפוליטי מספסלי האופוזיציה. עלינו להשלים זה את זה, עלינו לשתף פעולה זה עם זה, וזו מהות הפגישות המתקיימות כעת בין המפלגות הערביות, בניסיון למצוא הסכמה כיצד לנהל את השלב הבא. אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת הצגנו חזון שלם בהקשר זה, שנלך כרשימה אחת לבחירות הבאות, אך ברשימה אחת שבה יש גמישות ותמרון, כדי שנוכל לממש תפקיד של מי שרוצה ללכת ולממש תפקיד בשותפות, בקואליציה ובממשלה, ויש לכך תמיכה מהציבור בשיעור של 77% בסקר האחרון של סטט-נט. מי שרוצה להישאר בספסלי האופוזיציה, אולם אופוזיציה חיובית, לטובת החברה הערבית, יכול לעשות זאת. אם לא נצליח להיות ברשימה אחת, אז שיהיו שתי רשימות, אולם בהסכמה ולא בסכסוך, בהבנה ולא בריב, בשיתוף ולא בהתנצחויות, בתיאום התפקידים והעמדות ולא בתחרות זה עם זה. הן באופציה הראשונה, ברשימה אחת, והן בשתי רשימות, אנחנו נזכה באמון של הבוחר הערבי, ואנחנו ניתן לעצמנו הזדמנות לשינוי פוליטי מהותי שבאמצעותו נשיג ביטחון ובטיחות לחברה הערבית שלנו, שבאמצעותו נשיג את הפסקת המלחמה הזאת ונצעד בכיוון של פתרון פוליטי ישראלי-פלסטיני שדרכו נשיג את חיזוק המאמצים שלנו בלחימה בגזענות ובפשיזם בתוך מדינת ישראל. לכן המפתח האמיתי הוא מפתח הבחירות. הממשלה הזאת הגיעה דרך הקלפיות, והיא תעזוב דרך הקלפיות, אך היא לא תעזוב אם האזרחים הערבים לא ילכו וישתתפו בבחירות הבאות. הנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא הטענה ששמענו הרבה בתקופה של הממשלה הקודמת והקואליציה הקודמת מכמה פוליטיקאים ערבים, ובעיקר מעמותות אזרחיות ערביות, שאמרו על התקציבים שהבאנו לחברה הערבית שהם פירורים, פירורי מזון לחיות, והייתה ביקורת על רע"מ. הם אמרו שזכותנו לקבל את התקציבים האלה, שנקבל אותם בין שנשתתף בקואליציה ובין שנישאר באופוזיציה, בין שנשתתף בבחירות לכנסת ובין שנישאר מחוץ לכנסת. אני שואל את התומכים בתיאוריה הזאת שהביעו אמון בעקרונות של הממשלות הישראליות ובעקרונות של צדק ושוויון, כאילו שהן שהביאו לשינוי בהחלטות ובמדיניות של הממשלה: איפה אתם עכשיו? כשאתם רואים את הממשלה הזאת מתייחסת אלינו לא כאל אזרחים סוג ב' וג' – היא מתייחסת אלינו כאל - -)
היו"ר ארז מלול:
ששש.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(היא מתייחסת אלינו כאזרחים סוג ה' וו', והיא מונעת אותנו מזכותנו למשאב ציבורי ששייך גם לנו. האזרח הערבי עובד, מתאמץ, משקיע ומשלם מיסים כדי שהמיסים האלה יחזרו לשירות הציבור בחברה הערבית. אולם לצערי, האנשים האלה במובן מסוים רימו את דעת הקהל הערבי - -)
היו"ר ארז מלול:
תרגם לי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - כששכנעו אותו שנוכל לממש את הזכויות שלנו ולהשיג תקציבים המיועדים לחברה הערבית שלנו רק על סמך זה שזו זכותנו – זכות טבעית, זכות פוליטית, זכות אנושית. לא. הפוליטיקה בישראל מנוהלת בעיקר לפי אינטרסים מפלגתיים ואישיים בעיקר. ואנחנו רואים את הממשלה הזאת מחלקת את המשאבים של המדינה, ואת התקציבים של המדינה כמו בתקציב הזה שאנחנו דנים בו היום, בהסתמך על אינטרסים מפלגתיים, אינטרסים סקטוריאליים ואינטרסים אישיים. אז כן להשתתפות ולהשפעה וכן להשתתפות בבחירות למען שינוי פוליטי משמעותי במדינת ישראל, ותודה לכם.)
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, עשר דקות לרשותך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו ממשלת השתמטות ויש לנו תקציב השתמטות. יש לנו גם ממשלת שקר שפשוט רימתה את הבוחרים. אני לא אדבר על הביטחון, אבל אני אדבר היום על הכלכלה. ואתה בוודאי, אדוני היושב-ראש, וגם השר, זוכרים לפני הבחירות את ראש ממשלת ישראל מבקר בסופר, מבקר בתחנת דלק, ממלא דלק. ומה הוא מבטיח? הוא מבטיח: נילחם ביוקר המחיה, נוריד מחירים, חינוך חינם מגיל אפס לכולם. מה קרה עם החינוך חינם מגיל אפס?
היו"ר ארז מלול:
זאת לא ישיבת סיעה שם, יש עתיד.
נאור שירי (יש עתיד):
למה אתה מפריע לדובר?
היו"ר ארז מלול:
לא, אתם מפריעים לו.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, איך אתה אומר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
תפסיק להפריע לדוברים, ארז.
היו"ר ארז מלול:
אני מפריע? תתבייש.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, הייתי אומר משהו, אבל זה ליברמן, אז אני שותק.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא לא לא. תקזז לי את הזמן.
היו"ר ארז מלול:
אל תדאג, אל תדאג.
נאור שירי (יש עתיד):
אל תקזז, תוסיף לו את הזמן. הם רק מקזזים לנו.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מה שחשוב פה באמת להבין – האם אי פעם ראש הממשלה ביקר בסופר אחרי הבחירות? האם אחרי הבחירות הוא נכנס פעם אחת לתחנת דלק? הרי ברור שהכול הצגה. אני יכול להגיד לך שאני באופן קבוע הולך לאותו סופר עשרות שנים, ולאותו ירקן, ואני יכול להגיד לך מה קורה בסופר. אתה יודע כמה המחירים קפצו? המחיר הכי פשוט, קורנפלקס, כמה עלה מחיר הקורנפלקס? 42%, 40%; כמה עלה מחיר שמן הזית? 40%. שר הכלכלה, לידיעתך, קורנפלקס ושמן זית – 40% עליית מחירים; כמה עלתה הפסטרמה? 21%; כמה עלתה חבילת שוקולד חלב? 15%. מה קורה עם התחבורה הציבורית? מה קרה עם הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובתל אביב? עליית מחירים של 33%. באותו הדבר עכשיו מעלים את מחירי האוטובוסים, נסיעה באוטובוס תעלה ב-33%. מ-1 באפריל מונית בין עירונית – עליית מחירים של 16%, פי ארבעה ממה שתוכנן באוצר. כל זה קורה תחת הממשלה הזאת. תסתכל מה קורה עם המע"מ. המע"מ עלה, התשלומים לביטוח הלאומי עלו, קופת חולים עלתה, מחירי המים, החשמל, הארנונה, הכול עולה. ומה עושה הממשלה? מקציבה 5.4 מיליארד שקל לכסף קואליציוני. ואיך משלמים את הכסף הקואליציוני? קודם כול – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלמוג, מה זה?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, כמעט פירקו אותי במכות עכשיו. כמעט פירקו אותי במכות.
היו"ר ארז מלול:
טוב, בסדר, בסדר. להירגע.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שהמשטרה תתחיל לעבוד כבר.
קריאות:
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
המשטרה אצלכם בידיים לא? היא נפלה. חשבתי שהיא נפלה, לא נפלה? היא לא נפלה?
מיקי לוי (יש עתיד):
מה אתה עושה רושם?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלמוג, צא להירגע.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
הם מוחים, הם מוחים. מה יש לכם?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלמוג. סדרנים, תוציאו אותו. תוציאו אותו, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מה קרה? מה קרה? מה קרה? המשטרה כבר שלכם, לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
צא כבר.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מה קרה, כמה טענות למשטרה?
נעמה לזימי (העבודה):
בחייאת.
היו"ר ארז מלול:
נעמה, להירגע.
רון כץ (יש עתיד):
כל הכבוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
עשה רוח והלך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
הממשלה עושה קיצוץ רוחבי – מקצצת בתקציבים של משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד הרווחה. אבל בתקציבים של הכספים הקואליציוניים לא קיצצו גרוש אחד. אתה יודע, הם מקצצים עכשיו שכר אצל כל העובדים במגזר הציבורי. לקחו להם יום הבראה. למי לא מקצצים? רק לעובדי ההוראה במערכת החינוך החרדית על כל גווניה. כלומר יש פה תקציב השתמטות קלאסי. במקום לסגור את אותם משרדים מיותרים, במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, פוגעים בעובדים, פוגעים במחירים, מייצרים פה יוקר מחיה. ועוד פעם אני שואל את ראש הממשלה: אולי כן הגיע הזמן שתבקר בסופר? אולי כן הגיע הזמן שתבקר בתחנת דלק? תשאל את האנשים איך הם מתכוונים לערוך את סדר הפסח. כמובן זה לא מעניין אף אחד. אבל לגופו של עניין, כשאני מסתכל על התקציב הזה, אין שום תשובה לבעיות האמת של המשק הישראלי. מה בעיות הבסיס של המשק הישראלי, אדוני היושב-ראש? קודם כול ריבית גבוהה במשק; הדבר השני, מחסור חמור בעובדים; דבר שלישי, הפריון. איפה התשובה לשלוש בעיות היסוד של כלכלת ישראל? אי-אפשר להוריד ריבית במשק בלי שמורידים את האינפלציה בצורה משמעותית. וכמו שאנחנו רואים היום, בינתיים המחירים רק עולים. כלומר, אין תקווה, אין פה מסר, אין פה אופק, אין תקווה שמורידים את הריבית. הדבר השני, עובדים זרים. תשאל את כל חברות הבנייה, תשאל את התעשיינים, את החקלאים, מה קורה עם העובדים הזרים. הכול מפוזר בין כל המשרדים, בין כל היחידות. במקום לרכז במקום אחד את כל הנושא של יבוא העובדים, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית, הכול מפוזר בין כולם. זה פשוט לא ייאמן לאן אנחנו מגיעים עם הסיפורים האלה. כמובן, פריון. פריון זה קודם כול השקעה מסיבית בחינוך ובהשכלה. אנחנו מאבדים את הבכורה גם בנושא ההייטק. הרי כרגע כולם גאים, חברת Wiz עשתה אקזיט, 32 מיליארד דולר; רק לפני כמה חודשים, אותה ממשלה – כל ההשתלחויות באותם אנשי הייטק שהם יוצאים להפגנות ומוחים נגד הממשלה. אפשר לפתוח פה פרוטוקולים, איך כל אנשי הקואליציה השתלחו באנשי ההייטק. כרגע כולם מבסוטים שהכסף הזה נכנס. אבל אני אומר לך, גם בנושא ההייטק, כרגע מה שיש לנו זה רק נישה אחת, הסייבר, בלי שאנחנו מייצרים פה אקו-סיסטם שלם, שמתחיל בהשכלה. כבר אמרתי, אנחנו מייצרים כ-8,000 מהנדסים כל שנה, מכל המוסדות להשכלה גבוהה ביחד. באיראן, במקביל, מייצרים בשנה רבע מיליון מהנדסים, מתוכם 10% ברמה הגבוהה; אגב, אדוני היושב-ראש, אצלם 70% מהסטודנטים להנדסה הן נשים. אנחנו חייבים להכפיל את כמות המהנדסים שאנחנו מייצרים. כשאני מדברים על מהנדסים, זה כולל תעשייה וניהול, בניין ערים וכך הלאה, אבל כמה בחשמל ובאלקטרוניקה, כמה במדעי המחשב? שם פשוט חייבים להכפיל. כדי להכפיל אתה צריך להגדיל באופן משמעותי את הסגל האקדמי, שהוא חסר, ואתה חייב לבנות מעבדות לאומיות. אנחנו חייבים להחליט מה אנחנו עושים עם הביג דאטה, מה עושים עם ענן כחול-לבן, מה עושים עם הקוונטום, עם הבינה המלאכותית. כל זה מחייב השקעות. אם את אותם 5.4 מיליארד שקלים, שזה כספים של ביזה, של שוד לאור היום, היינו משקיעים בתוכניות האלה, תאמין לי שהיינו מגדילים פה את ההכנסות למדינה בצורה דרמטית. אבל אין חשיבה, אין שיקול דעת, אין תהליך קבלת החלטות. כל מה שמכתיב את הפעילות של הממשלה זה רק שיקול אחד: שרידות הקואליציה. אין שום דבר אחר מעבר לשרידות קואליציונית. לכן גם המשק שלנו נמצא בכיוון לא נכון, ועם עליית המחירים כפי שראינו לא נוכל להמשיך עוד להרבה זמן. אני חושב שגם במאבק בהון השחור – הרי דיבר שר האוצר על כך שהוא רוצה להוביל מאבק בהון השחור. ההון השחור נמצא פה, מתחת לפנס. תסתכלו מה קורה בנושא ההסעות. 4 מיליארד שקלים, בלי קבלות ובלי שום דבר, של כל מיני הסעות פיראטיות. למה לא מטפלים בזה? עוד פעם, כי זה נוגע למגזר אחד ראשי, המגזר שלך. אם יטפלו שם, יש עוד 4 מיליארד שקלים. יש אלפים-אלפים של מסיעים שאין להם רישיונות נהיגה. אז אדוני היושב-ראש, צר לי להגיד, יש לנו ממשלת השתמטות, יש לנו תקציב השתמטות. נבחרתם והגעתם לשלטון ברמאות, לא עמדתם בשום התחייבות שנתתם לבוחר לפני הבחירות. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, עשר דקות לרשותך.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חברי הקואליציה, תכף יורמו פה האצבעות, התקציב יעבור, ואתם תלכו לפגישה הבאה מרוצים. אתם חושבים שהתקציב שיעבור פה היום מבטיח לכם עוד שנה בשלטון, אבל התקציב הזה הוא עוד לבנה בדרך להחלפתכם. הוא עוד הוכחה ליהירות שלכם, לראייה הסקטוריאלית, לסיבה שבגינה העם מאס בכם. נכון, יש 68 זוגות ידיים שנאחזות בכל הכוח בקרנות המזבח, אבל המילואימניקים, שמתגייסים שוב, שמשאירים את העסק סגור – לא ישכחו; החטופים ומשפחותיהם, שפותחים גיוס המונים – לא ישכחו; משפחות צעירות שישלמו יותר מע"מ וילדיהן יקבלו חינוך פחות טוב – יזכרו את זה; תושבי הצפון שרודפים אחרי המדינה, ומכריחים אותם לחזור לבתים מרוסקים – יחזירו לכם בקלפי. את התקציב הזה ירגישו כל אזרחי ישראל כל השנה, ואתם תשלמו בסופו של דבר את החשבון. היהירות והזחיחות והניתוק שלכם יחזרו אליכם עם ריבית. חברות וחברים, לצד סדרי העדיפויות העקומים והסקטוריאליים והיעדר ההוגנות הלאומית בתקציב, יש פה גם החמצה היסטורית – תקציב בלי מנועי צמיחה, בלי תמריצים לשינויים חברתיים, בלי חזון ובלי ניצול של ההישגים האדירים של מערכת הביטחון בלחימה. במקום לנצל את הרוח האדירה של החברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר לשינויים שנדרשים לעשורים קדימה, אתם מוציאים את הרוח ממפרשי הכלכלה הישראלית. התקציב הזה היה צריך להניח אבן יסוד לעשור של תנופת פיתוח בצפון ובנגב המערבי, עם עשרות אלפי צעירים שרוצים לבוא ולחזק את חבלי הארץ האלה. התקציב הזה היה צריך להבטיח חינוך מדעי לכל תלמיד ותלמידה בישראל, כדי שההייטק הישראלי ימשיך להוביל ויפרוץ קדימה. התקציב הזה היה צריך להשקיע בתעשיות הביטחוניות לפי תוכנית "צמיחה בטוחה" שהכנו בזמנו במשרד הביטחון ולנצל את הניסיון המבצעי והפיתוחים המדהימים שלהם. התקציב הזה היה צריך להבטיח שאנחנו מחזירים מוחות של ישראלים פטריוטים שמבינים שאין לנו ארץ אחרת, עכשיו יותר מתמיד, שיחזרו וישתלבו בתעשייה, בשירות הציבורי ובאקדמיה. התקציב הזה היה צריך להכין את הקרקע למאות אלפי עולים שיבואו לחזק אותנו, לגל עלייה אדיר כמו בשנות התשעים. התקציב הזה היה צריך לכלול שורה של רפורמות שיחזקו את כוחו של השלטון המקומי, שיחזקו את השירות הציבורי, שיטפלו ביוקר המחיה ובביורוקרטיות שקורעות את העסקים בישראל. ובשורה התחתונה, במקום תקציב שמסתכל על עתיד מדינת ישראל, קיבלנו תקציב שמטרתו לצלוח את ההצבעה כאן בקריאה שנייה ושלישית; תקציב שמטרתו לתת אוויר לקואליציה ולא לזוגות צעירים, כמו ששר זוהר ארגוב: "בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום". חברות וחברי הכנסת, התקציב הזה הוא סמל לסיאוב, לניתוק וליהירות של הממשלה הזאת, ששוברת שיאים; סמל לחוסר הבושה, לניצול ציני של ערפל הקרב למחטפים. אבל החברה הישראלית חזקה, מדינת ישראל חזקה, בסיס הכלכלה של ישראל הוא חזק ועם ישראל חזק יותר מאי פעם, ואנחנו נתקן. חברי הקואליציה, זה לא ייקח כל כך הרבה זמן כמו שאתם חושבים, זה יקרה הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים לסיכום הדיון בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025. אני מזמין את ראש האופוזיציה יאיר לפיד. שבע דקות לרשותך.
יאיר לפיד (יש עתיד):
זה לא פייר, כי משבע הדקות – תמיד דקה זה להוריד מהגובה של בני לגובה – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
היו"ר ארז מלול:
רגע, סליחה. קיבלתי עדכון מהיושב-ראש שהייתה פה טעות, וגפני צריך לעלות לפניך. אז אני מתנצל.
יאיר לפיד (יש עתיד):
הכול בסדר.
היו"ר ארז מלול:
באמת, יאיר, התנצלות. רשום לי גפני, והיא שינתה. אז אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני. הרב משה גפני, אני מזמין – לסכם את הדיון. עד שבע דקות. אה, הגיע – אתה רואה? הינה, עכשיו הכול בסדר. לא, לא. השר סמוטריץ'. אז נחזור לסדר המקורי.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אז השר ואחרי זה אני ואחרי זה גפני?
היו"ר ארז מלול:
כן, בדיוק.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יש יתרון אחד בזה שיאיר עלה לפניי: הפודיום בגובה הנכון. בפעם הקודמת הייתי אחרי גנץ, לקח לי איזה שתי דקות להוריד למטה.
היו"ר ארז מלול:
יאיר אמר לי ששתי דקות הוא מבזבז על הפודיום אחרי גנץ. תמיד הוא אחרי גנץ.
רם בן ברק (יש עתיד):
עד היום לא מצאתם 200 מיליון לניר עוז?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אבל לפני שאני אומר את מה שרציתי לומר בסיכום התקציב, אני בכל זאת חושב שהעובדה שלקח לי לעשות את 50 המטרים ממשרד האוצר לכאן חצי שעה, זה לא בסדר. עכשיו, 20 איש – מילא אם היו פה עשרות אלפים עכשיו, הפגנות, דמוקרטיה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
לא להפריע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יושבים 20 אנשים אלימים, חוסמים את הכביש. אין משטרה בישראל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זה? הוא היה בעד הפגנות.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא להפריע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
שר האוצר לא יכול לחצות 50 מטר ממשרד האוצר לכנסת.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת שלי, לא להפריע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
חברי כנסת צריכים ללכת ברגל.
קריאות:
– – –
היו"ר ארז מלול:
מירב, מירב, לא להפריע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
עוד פעם, אם היו עכשיו באים מאות אלפי אנשים, עולים לירושלים, מפגינים - -
היו"ר ארז מלול:
אברהם בצלאל, לא להפריע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - הלב הפועם של הדמוקרטיה – אבל, באמת, כמה עשרות של אנרכיסטים יושבים על הכביש - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת אפרת, את בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - חוסמים את הכנסת, את מרכז הדמוקרטיה הישראלית - -
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - בעיניי זו פשיטת רגל של שלטון החוק. אני קורא למפכ"ל ולמשטרת ישראל להפיק את הלקחים. לא נראה לי סביר. ברוך השם, הגעתי, וגם אם לא הייתי מגיע התקציב היה עובר.
רם בן ברק (יש עתיד):
200 מיליון שקל לניר עוז לא הצלחת להביא?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת רם.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אבל אין ציבור במדינת ישראל שבו היו נותנים ל-20 איש לשבת על הכביש באלימות ולשבש – כל כביש, ובוודאי ובוודאי את הגישה לכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה חסמת כבישים.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב, את בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ספרו לי אחר כך על שוויון בפני החוק, על דמוקרטיה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עשינו את – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת מנסור, לא. לא.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לצערי, לא דמוקרטיה מעניינת אתכם, לא שלטון חוק מעניין אתכם, אלא שמירה על פריבילגיות ועל כוח של מיעוט.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת אפרת, את בקריאה שנייה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מירב, כשאני נחשדתי בחסימת כבישים נעצרתי על ידי השב"כ, ישבתי שלושה שבועות בצינוק.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת אפרת, את בקריאה שנייה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לא נתנו לי לשבת על הכביש ולחסום את הכביש באלימות ובניגוד לחוק כי אני איזה פריבילג.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – – על מה אתה מדבר?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
שוד הקופה הציבורית.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
וזה הוויכוח: אם קבוצה קטנה, כוחנית, אלימה, תמשיך לקבל כאן את הכוח להוביל את מדינת ישראל - -
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת שלי, את בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - או אם הדמוקרטיה החיה והתוססת והפועמת, שמייצגת את עם ישראל באמצעות נבחריו - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת אפרת, די.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - קואליציה, אופוזיציה, כנסת וממשלה – הם אלה שינהלו את מדינת ישראל, שהיא מדינתו של העם. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני שמח להביא ממש עוד מעט לאישור הבית הזה את תקציב המלחמה והמילואימניקים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תקציב הביזה. תקציב הביזה. אתה לוקח – – – ונותן למשתמטים.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זה לא רק תקציב, זהו סיפורם של מאות אלפי – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על איזו מלחמה הוא מדבר, מלחמה בלשכות הגיוס?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה בקריאה ראשונה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
במי אתה נלחם, במשרתים והעובדים? במעמד הביניים? במי אתה נלחם בדיוק?
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת פנינה, את בקריאה ראשונה. חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בלשכות הגיוס.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
במי אתה נלחם בדיוק?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תקציב מלחמה. מה הקשר – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוראי, קריאה שלישית. בבקשה לצאת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא, סליחה.
היו"ר ארז מלול:
בבקשה לצאת. בבקשה, סדרנים, בואו, תתחילו – מתחיל להיות פה קצת חם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני חייב להיות הראשון. יש לך פה איזושהי אובססיה.
היו"ר ארז מלול:
לא מקובל עליי. כמו ששומעים את האופוזיציה, אני מקפיד שישמעו אותם למרות שאני לא מסכים ואני אפילו סולד – אבל זה הדדי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה מקפיד להוציא אותי תמיד ראשון.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
היו"ר ארז מלול:
גם – – – היה פה הקפדתי על שקט. אז כל שכן, ואחת – – – אל תדאג, הזמן יהיה לרשותך. בבקשה לצאת.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אפילו אלמנות לא קיבלו. אלמנות באו אליך עד הלשכה. לא קיבלו – – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת פנינה, את בקריאה שנייה. את בקריאה שנייה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
6 מיליון בשנה – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני הולך לייעוץ המשפטי. לא יכול להיות.
היו"ר ארז מלול:
בסדר, תלך לייעוץ המשפטי. זה הכותל שלכם, היועץ המשפטי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ארז, אל תפרשן. אתה לא פרשן.
היו"ר ארז מלול:
לא, אני אעשה מה שאני רוצה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
אל תתערב לי בניהול. חברת הכנסת שלי, את בקריאה שנייה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אתה כל הזמן עושה את זה.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת פנינה, את בקריאה שנייה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה מפרשן אותו, אתה לא מייצג אותו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני שמח להביא לאישור הבית הזה בדקות הקרובות את תקציב המלחמה והמילואימניקים.
קריאה:
שמח, שמח.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מלחמה בגיוס.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זה לא רק תקציב, זהו סיפורם של מאות אלפי הלוחמים והלוחמות, חיילים בסדיר ובמילואים, ושל בני משפחותיהם. זהו סיפורם של גיבורי הגבולות, מתיישבים חלוצים - -
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
זה סיפורם של החרדים, איזה סיפורים.
היו"ר ארז מלול:
יואב, די. לא מקובל עליי.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ושל עם שלם שיוצא למלחמה כדי לנצח ולהשיב את החטופים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה סיפורו של גולדקנוף.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
זה סיפורם של מושחתים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה שנייה? ראשונה.
היו"ר ארז מלול:
ראשונה אמרתי. אתה לא שומע?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מסביר אותו.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בתומכים, במתגייסים, במשפחות.
היו"ר ארז מלול:
חבל, אתם לא תשמעו את יושב-ראש הסיעה שלכם. אין לי בעיה. בסדר, שיהיה ריק גם כשיאיר ידבר, אין לי בעיה. למרות שהוא קיבל שמונה דקות, לא שבע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מסביר במה הוא נלחם. הוא נלחם במשרתים – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו סיפורו של ליאור מאשדוד - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
די, נו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - לוחם מילואים בחטיבת אלכסנדרוני, נשוי ואב לשניים. ליאור הוא שכיר, שביום אחד, ב-7 באוקטובר, קם, עזב הכול, ונסע להגן בגופו על מטולה ועל אצבע הגליל במשך חמישה חודשים.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
ועד היום אף אחד לא בא – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
משם הוא המשיך להילחם במסדרון נצרים, ולקח חלק בתמרון בדרום לבנון. בזכות המדיניות התקציבית שלנו, ליאור ומשפחתו קיבלו, מעבר להחזר השכר הקבוע שלו, גם מענקים בגובה 82,000 שקלים, כדי לתת להם אוויר לנשימה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לקואליציה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
כדי להוקיר ולהביע את הערכתנו על השירות החשוב שלהם, וכדי לתת לעורף המשפחתי את הגב שהוא צריך. אשתו של ליאור יכולה להוריד מהעומסים בעבודה ולתפקד לצד הילדים בתקופה המורכבת הזאת.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
משתמטים מקבלים יותר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ליאור ואשתו קיבלו מימון לחופשה משפחתית, טיפולים זוגיים ורגשיים להם ולילדים, סיוע בתחזוקת הבית, מימון בייביסיטר ועוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא לא רוצה טיפול, היא רוצה שהוא יהיה בבית. היא לא רוצה טיפול, היא רוצה שהוא יהיה בבית, שהוא יהיה בבית. תגייס אותם – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו גם סיפורה של סרן שחר, קצינת מודיעין – – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב, את בקריאה שנייה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני לא בקריאה שנייה. לא קראת לי בכלל.
היו"ר ארז מלול:
היית בקריאה ראשונה, עכשיו שנייה. אני יודע מה אני אמור לעשות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קראת לי קריאה ראשונה, אתה צריך – – – ככה זה עובד, לא עושים פה מה שרוצים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו גם סיפורה של סרן שחר, קצינת מודיעין במילואים מגבעת שמואל, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כבר שנה וחצי היא שומרת על הבית תוך כדי שירות ממושך וגם מחזיקה מעמד בלימודים. נוסף על המענקים הרבים שדאגנו – היה חשוב לנו שלפחות דאגה אחת תרד לה מהראש: פטור משכר לימוד כל עוד המלחמה נמשכת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היא לא צריכה כסף, היא צריכה שיחליפו אותה במילואים. היא לא צריכה כסף. היא לא צריכה כסף, היא לא צריכה בתי מלון, היא צריכה שתחלפו אותה במילואים.
היו"ר ארז מלול:
שטרן, אתה בקריאה שנייה, להזכירך. חבר הכנסת שטרן.
מיקי לוי (יש עתיד):
שיהיה אבא לילדים, זה מה שהיא צריכה.
משה טור פז (יש עתיד):
תפסיק לקשקש. תביא מישהו שיחליף אותו.
היו"ר ארז מלול:
ברוך הבא, חבר הכנסת קינלי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אבא לילדים צריך.
משה טור פז (יש עתיד):
תביא מישהו שיחליף אותם – – –
היו"ר ארז מלול:
ראינו אותך. להירגע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו גם סיפורם של עמיקם וגלית. יש להם שני ילדים קטנים וחמודים, יחד הם פונו מקריית שמונה ב-7 באוקטובר וחזרו לביתם רק לאחרונה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הם רוצים אבא בבית.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. בבקשה לצאת.
משה טור פז (יש עתיד):
זה סיפורם של הרשל'ה ושלוימל'ה. תגייס אותם במקום סיפורים פה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – לא כסף.
(חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.)
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו גם סיפורם של עמיקם וגלית, שלהם שני ילדים, שפונו מקריית שמונה ב-7 באוקטובר וחזרו לביתם רק לאחרונה.
משה טור פז (יש עתיד):
שיורידו להם – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
גיבורים בשגרה ובחירום. הם יקבלו חבילת שיבה הביתה בסך של כ-70,000 שקלים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, סליחה, זה לא מוגבל בזמן? באמת, נראה לי שזה מוגבל.
היו"ר ארז מלול:
הפרעתם לו מעל חמש דקות. זה מוגבל, שבע דקות. אני רואה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
התקציב הזה מאפשר לנו להעניק נחיתה רכה לכל השבים הביתה בגבורה, בדרום ובצפון - -
משה טור פז (יש עתיד):
רצועת עזה, כן שמענו עליך.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ולהשקיע מיליארדים בשיקום ובפיתוח חבלי הארץ הטובה הזאת.
משה טור פז (יש עתיד):
להשקיע מיליארדים בחברה החרדית.
רם בן ברק (יש עתיד):
איפה 200 מיליון שקל?
מיקי לוי (יש עתיד):
200 מיליון עבור ניר עוז – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה ראשונה.
משה טור פז (יש עתיד):
הכול הלך לבעלי הברית שלך, החרדים. הכול. כל שרץ הכשרת.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת טור פז, אתה בקריאה ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. זה מה שהיית אמור להגיד לי: מירב, את בקריאה ראשונה – ולא להגיד לי: עכשיו קריאה שנייה.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא. היית. את לא זוכרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר. תספר לו. הינה, הוא מחייך. אתה רואה איך הוא מחייך? תספר לו. למה אתה מחייך?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
עם של אלופים, גיבורים - -
משה טור פז (יש עתיד):
שאתה לא ראוי להם – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת טור פז.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - מסורים ואופטימיים. אופוזיציה של מרירים וצווחנים.
קריאות:
אוה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה מה שמצאת – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זהו גם סיפורה של מרים מנתיבות.
מיקי לוי (יש עתיד):
הצעת חוק התקציב. הצעת חוק התקציב. על מה אתה מדבר?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מרים היא בעלת עסק מקומי שנסגר לשלושה חודשים, וגם אחר כך סבל מירידה דרמטית בהכנסות על רקע המלחמה. בעזרת התקציב ובסיועם של אנשי רשות המיסים הנפלאים יצרנו מתווה פיצויים רחב היקף, שנתן לה ולבעלי עסקים רבים נוספים באזורי הלחימה ובכל רחבי הארץ זמן אוויר וכלים להתאושש ולהחזיר את הכלכלה המקומית לחיים.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה עם ניר עוז? מה עם ניר עוז? מצאת את הכסף?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אזרחי ישראל, חבריי לקואליציה ולממשלה, התקציב הזה הוא סיפורה של ישראל היפה, ישראל שמגייסת את כל כוחותיה ותעצומותיה בלכידות, ביחד, במסירות, בערבות הדדית; ישראל שלצערנו נדרשה לשלם גם במיטב בניה ובנותיה למען ביטחונה של המדינה. אנחנו כאן כדי לתמוך, לעזור ולהוקיר.
רם בן ברק (יש עתיד):
מצאת 200 מיליון שקל לניר עוז או שלא מצאת? תגיד, מצאת 200 מיליון או שעוד לא מצאת 200 מיליון?
משה טור פז (יש עתיד):
על הקואליציה של ביבי, על זה אתה – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אזרחי ישראל, בתקציב הקרוב, תקציב המלחמה והמילואימניקים, יש את כל מה שצריך כדי לנצח, בעזרת השם, בחזית ובעורף. יש תוספות של עשרות מיליארדים למערכת הביטחון לצד מעטפת אזרחית רחבה לחיילי המילואים ולבני משפחותיהם. יש לראשונה נקודות זיכוי במס, ארנק דיגיטלי להטבות משפחתיות, מענקי מעסיקים, מימון קייטנות וימי הפוגה למשפחות, מענקים מיוחדים למפקדים ועוד.
משה טור פז (יש עתיד):
קיצוץ רוחב לכל – – – חוץ מהפטור.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ניגשנו כולנו אל התקציב הזה מתוך תחושת שליחות ואחריות גדולה של הקואליציה כולה.
משה טור פז (יש עתיד):
400 שקל לכל מורה – – – ביזיון.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת טור פז, אתה בקריאה ראשונה, להזכיר לך.
משה טור פז (יש עתיד):
שיפסיק לדבר שטויות.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תחושת שליחות ואחריות גדולה של הממשלה, של השלטון המקומי, של נשיאות המגזר העסקי ושל ההסתדרות – כל השותפים למשק, לכלכלה ולניהול המדינה, ובגיבוי מלא שלכם, של עם ישראל, גיבוי מלא של החברה האזרחית.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה מעודד השתמטות. אתה מעודד השתמטות.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה, להזכיר לך.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
קידמנו מהלכים אחראיים ומאוזנים, שיתמכו בצמיחה ויאפשרו לכלכלה הישראלית לשמור על חוסנה ולהמשיך לשגשג.
משה טור פז (יש עתיד):
לכן אותם שלושה דירוגי האשראי בירידה, ועוד אחד בדרך.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אזרחי ישראל, זהו תקציב מלחמה - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שמעודד השתמטות מצה"ל.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ובעזרת השם, הוא יהיה גם תקציב הניצחון.
קריאות:
– – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה ולצוותו; לידידי יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולצוותו – לא יודע איפה אופיר, הוא בטח יצא אבל הוא באמת עשה עבודה מעל ומעבר, יוצאת מן הכלל.
היו"ר ארז מלול:
עובד, עובד. הוא לא משחק.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אופיר, תודה לך, תודה לצוות; אני מבקש להודות ליושבי-ראש הוועדות בכנסת: לידידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר - -
משה טור פז (יש עתיד):
כן, אלה השותפים שלך להמשך ההשתמטות. אלה השותפים שלך, סמוטריץ'.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין - -
נאור שירי (יש עתיד):
שכחת להודות לגולדקנופ.
משה טור פז (יש עתיד):
תודה לגולדקנופ. תודה לגולדקנופ.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן; ליושב-ראש הועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל; ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שבדיוק נכנס – האיש עם הסוכריות – חבר הכנסת דוד ביטן - -
היו"ר ארז מלול:
האיש והאגדה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - ליושב-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל חבר הכנסת ניסים ואטורי – הזדמנות להודות לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שעשתה את התפקיד הזה עד לא מכבר וסייעה לנו בתקציבים הקודמים בוועדה; ליושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יוני מישרקי; ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, ליועצת המשפטית של ועדת הכספים עו"ד שלומית ארליך, ולכל מערך הייעוץ המשפטי לכנסת. אני מבקש בהזדמנות הזאת להודות לכל עובדי ועובדות הכנסת, לאנשי המשמר והסדרנים. אני מגדיר אותם לא פעם אנשי הצללים, שעובדים איתנו בלילות ובימים כדי שהבית הזה - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא היית פה בכלל.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. תודה. בבקשה לסיים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - מרכז הדמוקרטיה החי והמשגשג, יעבוד; לסדרנים, לקלדניות ולמשמר; למנכ"ל משרד האוצר היוצא שלומי הייזלר, למנכ"ל הנכנס אילן רום – אילן, בהצלחה; למשנה למנכ"ל ישראל מלאכי; לכל עובדי משרד האוצר, אגף התקציבים, החשב הכללי, רשות המיסים, הכלכלן הראשי, הייעוץ המשפטי – אתם באמת אלופים. אדוני היושב-ראש, תקציב חמישי שאנחנו מעבירים יחד, חוץ משתי הקופסאות שהוספנו במלחמה בקצת יותר משנתיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, כמה זמן הוא מדבר? נגמר לו הזמן.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די. נתת לו, נתת לו. יש סדר בכנסת.
היו"ר ארז מלול:
די, חברת הכנסת מירב. תודה רבה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
סיימתי. וכמובן לצוות התותח שלי: שריה, יפעת, איתן, ברק.
היו"ר ארז מלול:
תודה. תודה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
באמת כולכם מכירים את כולם, אלופי העולם, עושים עבודה יוצאת מן הכלל.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תודה גם לכם, חברי האופוזיציה, שעושים את תפקידכם. אופוזיציה בועטת בדמוקרטיה הישראלית.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
קריאות:
– – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תודה רבה. בעזרת השם נעשה ונצליח.
היו"ר ארז מלול:
אני מזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. שמונה דקות.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לך תתחנף. לך תתחנף לחרדים. לך. אפס רפורמות הבאת. אפס. כלום.
היו"ר ארז מלול:
מירב, מירב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תקציב ביזה – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נהוג פה מהדוכן לצטט מהתנ"ך, ספר הספרים שלנו. אני רוצה לצטט מישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים" – כי זה מה שמונח בפניכם היום ועל זה אתם תצביעו היום.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תצטט את הסוף. יש שם חלק על שופטים.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת חנוך, לא.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יש שם חלק על שופטים. שיצטט את הסוף. לא מצטטים חלק.
יאיר לפיד (יש עתיד):
מה שמונח פה היום זה לא תקציב, זו גנבה. זה השוד הגדול ביותר בתולדות המדינה. אתם גוזלים את כספו ועתידו של מעמד הביניים הישראלי, הציבור היצרני שעובד, משלם מיסים, מתגייס לצבא, הילדים שלו מתגייסים לצבא. אתם מנצלים אותו בלי בושה. לוקחים את הכסף שלהם, מעבירים למשתמטים, מעבירים לשוחד פוליטי, קונים את אלקין בנזיד משרד ממשלתי מיותר, מעבירים מיליארדים לאנשים שהשר גולדקנופ רוקד איתם בלילות בזמן שחיילי צה"ל נהרגים ונפצעים. כל הביטוי "לרקוד על הדם" קיבל השבוע משמעות חדשה לגמרי. במדינה נורמלית בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי, הממשלה לא מחזיקה שני שרים במשרד החינוך, שני שרים במשרד האוצר, שני שרים במשרד הביטחון. תקציב נורמלי לא לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי הבראה של אנשים עובדים, כולל מאנשים במשכורת מינימום, כולל מאנשים שעשו השנה 200 ימי מילואים – ומעביר אותו ישירות לכיסם של אנשים שלא מתגייסים ושלא עושים 200 ימי מילואים וגם לא עובדים. תקציב נורמלי בזמן מלחמה לא מעביר 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, אחרי שכבר העברתם בסיבוב הקודם 8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. כי אנשים נהרגים ונפצעים פה, כי מעמד הביניים קורס, כי איבדתם כל בושה. אחרי שהרסתם את הביטחון אתם הורסים את הכלכלה, כי לא מעניין אתכם כלום חוץ מפוליטיקה. השבוע צעיר בשם שחר יפה, שאחיו נהרג במלחמה, צלצל לעובדת הסוציאלית באגף למשפחות שכולות ושאל אם הוא כאח שכול זכאי למימון סדנת גינון. הוא רצה קצת להתעסק בצמחים, קצת לברוח מהצער והכאב. אמרו לו: אתה יכול, אבל אז תצטרך לוותר על הזכאות שלך לטיפול פסיכולוגי, כי אי-אפשר גם וגם. לזה אין תקציב. לזה אין לכם תקציב. לכל המפזזים סביב גולדקנופ יש לכם תקציב ולאח שכול אין לכם תקציב. לזה לא נשאר לכם כסף. התקציב הזה הוא אסון כי הוא מתנכל – אין לי מילה אחרת – הוא מתנכל לאנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. מעמד הביניים הישראלי הם הכלכלה, הם הביטחון, הם האנשים שבלעדיהם אין מדינה. האזרחים האלה הם האנשים שממשלת ישראל הנוכחית פשוט מחקה מלוח המטרות שלה. שום דבר לא מוכיח את זה טוב יותר מהתקציב שמונח פה הבוקר. אז אני רוצה לדבר מפה ישירות אל האזרחים האלה: אזרחי ישראל, לממשלה לא אכפת מכם. היא בזה לערכים שלכם, היא מזלזלת בגלוי, כולל כרגע, במאמץ שלכם.
היו"ר ארז מלול:
כל עובדי הסיעות, בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
היא לא עובדת בשבילכם. היא רק, רק, מנצלת אתכם; מנצלת אתכם ואז מרמה אתכם. הממשלה אמרה לכם שהיא מעלה לכם את המע"מ, את המיסים, בגלל המלחמה. ואתם שילמתם ושתקתם, כי אתם פטריוטים ואתם ציונים, ואם יש מלחמה צריך לעזור ולהתגייס. ואתם עמדתם אז המומים מול המחירים בסופר, אבל שוב שתקתם, כי חשבתם שכולם נושאים בנטל. ואז גיליתם שזה לא בגלל המלחמה. זה לא תקציב מלחמה, עם כל הכבוד – או אין כבוד – למה שאמר פה שר האוצר. גיליתם שלא היה צריך להעלות מיסים; גיליתם שבעיצומם של הקרבות בעזה ובלבנון, אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, הממשלה העלתה לכם מיסים רק כדי לממן כספים קואליציוניים מושחתים ומשרדים ממשלתיים מיותרים. אזרחי ישראל יודעים לעשות חשבון. אם הייתם מוותרים על הכספים הקואליציוניים וסוגרים משרדים ממשלתיים מיותרים לא היה צריך להעלות אף מס – לא את המע"מ ולא מס מכוניות ולא קיצוץ בדמי הבראה ולא הקפאת דרגות מס, שעוד מעט אזרחי ישראל יגלו שזה אומר שלוקחים להם ישר מהנטו. למעמד הביניים הישראלי נמאס להיות פראייר, נמאס לו שמנצלים אותו, נמאס לו לחיות תחת מממשלה שלא סופרת אותו ממטר. הוא הלב והמוח של המדינה, הוא הצבא שלה, הוא הכלכלה שלה – הוא נלחם בעזה, הוא נלחם בלבנון, ואז חוזר הביתה ונלחם במשכנתה וביוקר המחיה. אין דבר יותר מתסכל מזה שאתה עושה הכול בסדר, עושה את החלק שלך, והצד השני של העסקה – ממשלת ישראל – פשוט גונב אותך בלי למצמץ. זה מה שאתם עושים פה היום. איך אמר ראש הממשלה? רואים לכם. אזרחי ישראל רואים. רואים סדרי עדיפויות עקומים לגמרי; רואים מערכת חינוך ממלכתי שמתפרקת; רואים תעשייה שלמה של ג'ובים מושחתים ועסקנים שחיים על חשבוננו; הם יודעים שהמרחק בין ראשון לתל אביב לא השתנה, אבל הפקק גדל בשעה. והם מתחילים להתרגז. והם צריכים להתרגז, ויש להם בלי סוף סיבות להתרגז.
אושר שקלים (הליכוד):
יאיר, אפשר שאלה?
יאיר לפיד (יש עתיד):
מה שמעמד הביניים הישראלי צריך זאת ממשלה שעובדת בשבילו. ממשלה שתוריד לו מיסים – כי זה מה שאנחנו נעשה, אנחנו נוריד לאזרחי ישראל מיסים – ממשלה שתעשה מאמץ כביר להילחם ביוקר המחיה; תעביר חוק גיוס לכולם; תשקיע בחינוך של הילדים שלו; לא תבריח מפה את הרופאים של ההורים שלו למדריד ולברלין; תעבוד כדי שיהיה פה טוב משותף, שמבוסס על ערכים משותפים. עוצמתו של מעמד הביניים הישראלי היא עוצמתה של מדינת ישראל. אם האזרחים המשרתים והעובדים יהיו חזקים המדינה תהיה חזקה. אם הממשלה תמשיך להחליש אותם, תהיה לנו מדינה חלשה. אני קורא לכנסת ישראל להצביע נגד התקציב הנורא הזה. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לסכם את הדיון. עד שבע דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
מה עם המורה משדרות, שלא דאגת שיעבור אליה הכסף? חבר הכנסת גפני, מה עם המורה משדרות? לא דאגת לה. דאגת – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה לא להפריע. כן, בבקשה, שבע דקות.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אנחנו חיים בתקופה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, חג שמח.
גלעד קריב (העבודה):
עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - שבה מילים הפכו לכלי נשק. השיח הציבורי מלא בהאשמות, הסתה והפיכת מגזרים שלמים לשעירים לעזאזל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נמות ולא נתגייס.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יוראי, קריאה שלישית.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נמות ולא נתגייס.
היו"ר ארז מלול:
קריאה שלישית, בבקשה לצאת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נמות ולא נתגייס, גפני. נכון? נמות ולא נתגייס.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
והפעם שוב מכוונים את החיצים כלפי הציבור החרדי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נמות ולא נתגייס, גפני. נכון – – – התגייס לצה"ל.
היו"ר ארז מלול:
בבקשה לצאת. סדרנים, בבקשה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ההיסטוריה מלמדת אותנו לאן מוביל שיח כזה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נמות ולא נתגייס.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אברהם לינקולן עמד מול עם שסוע ואמר - -
היו"ר ארז מלול:
חברי הקואליציה, תכבדו את יושב-ראש הוועדה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - אומה זו, שנולדה מתוך חירות, לא תוכל לשרוד אם תהיה חצויה. האם אנחנו באמת רוצים לחיות במדינה שבה אזרח מסית נגד אזרח, ויהודי מסית נגד יהודי? שבה מנסים למחוק ציבור שלם רק בגלל שהוא בוחר לחיות בדרך שונה? האם לא הגיע הזמן שנפסיק לשפוט מגזר שלם על פי סטריאוטיפים, אלא – על פי תרומתו, ערכיו ומעשיו? שוב ושוב אנחנו שומעים את אותה המנגינה: החרדים לוקחים את כל הכסף; הם חיים על חשבון אחרים; הם מקבלים תקציבים מנופחים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא החרדים, אתה לוקח. אתה לוקח.
משה טור פז (יש עתיד):
הכול נכון.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
האמירות האלה, לא רק שהן לא נכונות, הן חלק מהסתה מסוכנת שמטרתה להרחיק, להפלות וליצור שנאה בתוך העם שלנו. אז בואו נדבר על העובדות. התקציבים שמקבל הציבור החרדי מיועדים לאותן מטרות – שמקבלים כל אזרחי ישראל: חינוך – מה זה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
קר פה. אני דווקא שומע שחם פה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
האם ילד חרדי לא זכאי למערכת חינוך מתוקצבת - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר, שאני אסתכל באיזו קריאה היית, או שלא צריך?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - לרווחה, לבריאות, לתשתיות, כמו ילד חילוני או דתי לאומי? האם משפחה ברוכת ילדים לא זכאית לסיוע כמו כל משפחה אחרת? התקשורת יוצרת תמונה מעוותת. כאשר מוציאים מיליארדים לתיאטראות, למוסדות תרבות, לאוניברסיטאות - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לאוניברסיטאות? אלוהים שישמור.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - זה נקרא השקעה במדינה, אבל כאשר מוקצים תקציבים לישיבות ולתלמודי תורה זה פתאום סחיטה קואליציונית. למה המוסדות שלנו אינם זכאים לאותו יחס מכבד?
נאור שירי (יש עתיד):
כי הם פרטיים ולא חלק מהחינוך הממלכתי.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הציבור החרדי תורם לכלכלה ולחברה. שיעור התעסוקה החרדי עולה בהתמדה, אלפי חרדים עובדים, יוזמים, מפתחים עסקים ומובילים את המשק.
קריאה:
איזה עובדים? 60% אבטלה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בנוסף, החינוך החרדי מגדל דורות של אזרחים ישרים, ערכיים, שמחנכים ילדים למידות טובות ולכיבוד הזולת. אדוני היושב-ראש, מדובר בניסיון לפגוע בציבור שלם. מי שמדבר על קיצוץ לחרדים לא באמת מדבר על צדק חברתי, הוא רוצה להעניש ציבור שלם על אורח חייו, על אמונתו, על מסורתו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז למה צריך קצבאות?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
והגיע הזמן לומר זאת בקול ברור: התקציבים הללו אינם טובה של אף אחד. אגב, אני רוצה להגיד, חבל שצועקים ולא שומעים: אם היינו הולכים לקואליציה איתם היינו הטובים ביותר, לא היינו סחטנים, לא היינו כלום. הבעיה שלנו – שהלכנו איתם, ואז הפכנו להיות מה שאנחנו בתקשורת החילונית. אני קורא לכולם להפסיק את ההסתה. אם יש ביקורת ננהל דיון הוגן. אם יש חילוקי דעות נשב ונשוחח.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ממש.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אבל אל תיתנו יד למסע הדה-לגיטימציה לציבור החרדי, לציבור שמקדש את ערכי התורה, החסד והמשפחה. זה ציבור שאכפת לו ממדינת ישראל לא פחות מכל אחד אחר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
עד הגיוס – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת פורר, קריאה ראשונה. חבר הכנסת פורר, אתה בקריאה ראשונה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני עומד כאן כדי לומר אמת פשוטה: הציבור החרדי אינו אויב. הוא חלק בלתי נפרד מהעם הזה. הוא בונה, הוא יוצר, הוא מחזיק את מסורת ישראל בת אלפי השנים. התקציבים שמקבלים מוסדותיו אינם סחיטה, כשם שהתקציבים האחרים אינם שוחד. ואני שואל את כולנו לאן פנינו מועדות. האם נהיה דור שממשיך את ההסתה, את הקרע, את השנאה, או שנהיה דור שמרים את דגל האחדות, שמביט בעיניים של אחיו ומבין שהוא לא אויב אלא שותף? אני בוחר באחדות, אדוני היושב-ראש, ואני קורא לכולכם, בואו נבחר בה יחד. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת גפני. שר מסכם – איזה שר? השר סמוטריץ', בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, חברים, זה לא בסדר-היום בכלל.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, שר מסכם – תמיד יש אפשרות לשר מסכם. כן, כן. בהחלט כן.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח על ההזדמנות לסכם עוד פעם, שתיים-שלוש דקות, כשחבריי לממשלה ולקואליציה תופסים את מקומותיהם. קודם כול, אני רוצה לומר לכם – וגם שלחנו לכם, אתם תקבלו את זה בכתב – כמו שאתם בוודאי יודעים, שהתקציב שאנחנו מעבירים עכשיו הוא תקציב טוב. הוא תקציב שנותן מענה לכל הצרכים של המלחמה בחזית ובעורף, בעזרת השם, עד הניצחון: נותן מענה לצבא ולשב"כ ולמוסד; נותן מענה אזרחי עם מעטפת ענקית ללוחמים ולמפקדים בסדיר ובמילואים ולבני המשפחות שלהם. תקציב שיש בו הרבה מאוד השקעה בתשתיות, מעודדי צמיחה – הזדמנות להגיד תודה גם לשרת התחבורה, שלא נמצאת פה, אבל לא רק לה. תקציב שיש בו מנועי צמיחה בהייטק, בנדל"ן, בתעסוקת חרדים. תקציב שיש בו מיליארדים – בניגוד לשקרים של האופוזיציה – לשיקום חבל התקומה. תודה רבה לידידי חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, על חוק תקומה, ועל כל התהליך שהובלת, שהביא להסכמות גדולות עם העוטף, ועם העוטף של העוטף, בהשקעה תקציבית אדירה.
מיקי לוי (יש עתיד):
200 מיליון שקל ל– – – 200 מיליון – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יש בו מיליארדים, מיליארדים – אתה יודע מה, אם תרצה אני אדבר תכף על ניר עוז – יש בו מיליארדים לחבל הצפון, לקו העימות, ועוד מעבר לזה, כי אנחנו מבינים שחלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי ומהניצחון הוא שחבלי הארץ הללו יכפילו וישלשו את עצמם באוכלוסייה, בתעסוקה, בתחבורה, בתשתיות. אנחנו משקיעים בזה סכומי עתק.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה ביזיון של השתמטות.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ואני רוצה לומר לכם שברוך השם, המדיניות האחראית שכולנו מובילים, לא בפעם הראשונה, מביאה לתוצאות פנטסטיות. קודם כול, המלחמה, ברוך השם ובעזרתו, מתקדמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה ברוך השם בזה?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ותסתכלו ברחובות. אמרתי, חוץ מקומץ אנרכיסטים שמפגין, בסוף בסוף העסק עובד. הציבור מקבל מענה, בסך הכול. אבל תסתכלו על נתוני המקרו: השקל יותר חזק ממה שהוא היה ערב המלחמה; הבורסה הישראלית הניבה תשואות יותר גדולות מה-P&S בשנת המלחמה היקרה והארוכה בתולדות ישראל; ההייטק עם למעלה מ-10 מיליארד דולר גיוסים בשנת המלחמה. זה פשוט לא ייאמן כי יסופר.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה ביזיון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הבורסה נפלה. הבורסה נפלה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
שוק תעסוקה מהודק, עם אבטלה חיכוכית הנמוכה מאז שנות השבעים; האג"ח שלנו בסך הכול שומר על רמות מחירים סבירות. אמרתי כבר אין-ספור פעמים, מדינת ישראל מגייסת חוב בשוק הפנימי, בשוק הישראלי, יותר זול ממה שממשלת ארצות הברית מגייסת בשוק האמריקאי. זה אומר שאנחנו עושים את הדברים הנכונים. קודם כול, זה אומר שיש לנו סייעתא דשמיא, בואו נתחיל מזה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, ועוזר לנו במלחמה, ועוזר לנו בכלכלה, ועוזר לנו בחברה. וזה אומר שעם ישראל חי וחזק, עם כוחות חיים בריאים, לא נבהל ממלחמות. החדשנות, היוזמה, היצירתיות, הציונות, אהבת המולדת – כל הדברים האלה עושים את שלהם. הכלכלה הישראלית חזקה, מגוונת, יודעת לעבור משברים בצורה יוצאת מן הכלל. וגם – אנחנו מנהלים מדיניות כלכלית טובה, נכונה, מקצועית ואחראית, כזו שנהנית מהאמון של כל השחקנים בכלכלה.
גלעד קריב (העבודה):
איזה אמון? הבורסה נפלה. הבורסה נפלה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
במשך שנתיים יש כאן קמפיין תבהלה שקרי על קריסת הכלכלה. זה קמפיין פוליטי. אגב, ידידי השר ברקת, זה קמפיין שמנסה להרוס את הכלכלה בידיים ופשוט לא מצליח. לא הולך להם. לא הולך להם. זה קמפיין שרוצה לפגוע בממשלה. זה קמפיין שרוצה לעצור את המלחמה. אמרתי אין-ספור פעמים, אדוני היושב-ראש, שכמו שכל מיני גנרלים בדימוס, לפני הגירוש מגוש קטיף כתבו: ההתנתקות תביא ביטחון – הם לא דיברו ביטחון, הם דיברו פוליטיקה – כל מיני כלכלנים בעיני עצמם שהולכים עם נבואות זעם ותבהלה שהכלכלה קורסת זה קמפיין פוליטי שנועד לעצור את המלחמה. ואני אומר לכם תודה, חבריי, על שותפות, על אחריות. העברנו צעדים לא קלים ביחד. כן, אמרתי קודם – תקציב מאוד מרחיב, שנותן מענה מצוין למלחמה, על כל המישורים שלה. אבל נדרשנו לעשות את זה גם באחריות. והעברנו כאן צעדים של כמעט 35 מיליארד שקל השנה, התכנסות פרמננטית, אחרי אחוז תוצר – 20 מיליארד, שהעברנו בתקציב המלחמה המתוקן ב-2024. זה לא קל, לא קל לנו כממשלה, לא קל לנו כפוליטיקאים, לא קל לכם, חבריי השרים, במשרדים שלכם, לקצץ, להתייעל. וכולנו גילינו אחריות, נכנסנו מתחת לאלונקה, מכיוון שאנחנו מבינים שהמאמץ הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד ממאמצי המלחמה, וכולנו, יחד עם עם ישראל, נושאים בעול הזה, בנטל הזה, בשמחה, באחריות ובמקצועיות. וכפי שאמרתי, ברוך השם, אנחנו רואים ברכה בעמלנו. נתוני הכלכלה יוצאים מן הכלל, ואני אומר לכם, חבריי, צאו להסביר את זה לציבור. צאו להסביר לציבור את נתוני המקרו-כלכלה המדהימים. צאו להסביר לציבור כמה דברים נפלאים יש בתקציב הזה. חברתי – למשל, יושב פה ידידי שר הבריאות השר בוסו. השר בוסו, ידידי שר הבריאות, למשל, אחרי עשרות שנים שעולם בריאות הנפש היה החצר האחורית, אנחנו מביאים בתקציב הזה בשורה ענקית ענקית ענקית. נכון? למעלה מ-2 מיליארד שקלים בשני התקציבים, בבסיס התקציב, לשיפור עולם בריאות הנפש במדינת ישראל. עכשיו העברנו חקיקה, נכון? ההתחשבנות בעולמות של בתי החולים לבריאות הנפש. אחרי שנים של כאוס, של ביורוקרטיה, מפשטים את התהליכים, מחזקים את בתי החולים, מחזקים את הרפואה בקהילה. זאת מהפכה. ידידי שר הרווחה, תקציב של קיצוצים – הגדלנו את תקציבי הרווחה. אנחנו מבינים שצריך את זה, שזה חלק מהמאמץ של המלחמה. אנחנו מבינים שהחוסן הלאומי שלנו הוא חלק מזה. חבר הכנסת מיקי לוי שאל אותי על ניר עוז. אז אני אומר את הדברים בצורה פשוטה. קודם כול, אני מוריד את הכובע ומעריץ את גיבורי ניר עוז. אגב, לא רק אותם. אנשים שחוו חוויה קשה מנשוא. אי-אפשר לתאר במילים את החוויה. והם מוצאים את תעצומות הנפש, את העוצמות, את הכוחות להרים את הדגל גבוה ולהגיד: אנחנו חוזרים הביתה, ולא זו בלבד – אנחנו חוזרים הביתה – אנחנו רוצים, חבר הכנסת לוי, להכפיל את הקיבוץ. אנחנו רוצים שאם יישארו עזתים מעבר לגדר, הם יראו ניר עוז פי שניים במשפחות ממה שהוא היה קודם, חזק, עם אמצעי ייצור, עם חקלאות מפותחת, עם מפעלי ייצור. תראו, אתם יודעים, חבילת השיקום והפיצוי הבסיסית שבנינו לכל הקיבוצים שנפגעו – יש יותר אדומים, יש את השלושה הכי אדומים – היא מאוד מאוד מאוד מרחיבה, עוד לפני סיפור ניר עוז. באמת. נתנו שם מכפילים – בסדר, הרי יש את מס רכוש, על זה מכפילים מאוד גדולים, על זה, באמת – רק מה? בא ניר עוז ואומר – ובאמת, ניר עוז הוא הקיבוץ היחיד שעוד לא חתמנו איתו על הסכם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת דבי ביטון, חבר הכנסת קריב, די.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ניר עוז לא אומר שהמענה הבסיסי שניתן הוא לא מספק. הוא רק אומר: חבר'ה, כחלק מהחוסן הלאומי אני רוצה להכפיל את הקיבוץ. תנו לי את הסטרטר, כמדינה. הוא אומר: אני לא מבקש פיצוי. פיצוי – מה שקיבלתי, מצוין. על הבתים, כולל הבתים המחוללים, שקשה לחזור אליהם, כולל התשתיות בקיבוץ, על זה אין להם תלונות. באמת, נתנו להם מפתחות מאוד גדולים. אבל בא הקיבוץ ואומר: זה לא מספיק. אני לא רוצה שמדינת ישראל תעמיד אותי במקום שהייתי בו לפני – אני רוצה להכפיל. והוא צודק. ומיקי, אנחנו נעשה את זה. רק מה? אנחנו בונים עכשיו מתווה. זה נמצא פה בתקציב, תהיה איתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – מתי זה יקרה?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זה נמצא בתקציב. מיקי, זה נמצא בתקציב. תקשיב לי, אני אומר לך באחריות, זה נמצא. אגב, לא רק זה. יש גם קהילה מתוך ניר עוז שקשה לה לחזור, והולכת לבית ניר. ישבו אצלי – אתמול עברה החלטת מועצת רמ"י – אגב, גם בעיניי, אני מאוד מכבד ומעריך אנשים שקשה להם לחזור לקיבוץ עצמו אבל רוצים לשמר את האידיאל של התיישבות קהילתית, של חקלאות, לעבור לקיבוץ אחר. אנחנו בשיח עם בית ניר. קבוצה של בין 40 ל-50 משפחות יעברו לשם וישמרו את המודל. אנחנו מסייעים גם להם. תאמין לי, באמת, זה לא אירוע פוליטי. זה לא אירוע פוליטי. אנחנו כמדינה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – רב-שנתי עם התפתחות האוכלוסייה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
שנייה. יש תוכנית רב-שנתית. אנחנו חותמים עכשיו על הסכם עם הסוכנות, אתה מכיר את זה, על 1,000 בתי אגודה – שיתוף פעולה של הממשלה והסוכנות בכל המרחב הכפרי. אנחנו עושים את זה. אבל ניר עוז – באמת אני אומר לך, עם כל הקיבוצים חתמנו על הסכמים, והם טובים. הם נותנים מענה ברמת הפיצוי – להעמיד אותם במקום שהם היו ערב המלחמה ועוד יותר מזה – מצוין. שוב, ניר עוז, הסיבה שעוד לא חתמנו זה שהם אומרים: אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו רוצים להכפיל. ואני רוצה. ואני אומר לך שאנחנו בונים את זה. עכשיו יש דיונים על איך עושים את זה, כי בסוף הקיבוץ הוא גם ישות כלכלית, ואנחנו רוצים ליצור איזה משהו כזה שהמדינה משקיעה, עוזרת להם לייצר את ההכפלה, וכשהעסק הזה יאוכלס זה יחזור חזרה למדינה. תאמין לי, זה יהיה. זה יהיה, כי זה לא אירוע פוליטי. כי אני מוריד את הכובע, אני מעריץ את האנשים האלה. באמת, מיקי, זה לא אירוע.
קריאות:
– – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
והשר אלקין שותף מלא בתוך התהליך הזה, ואביעד פרידמן, שנכנס עכשיו למנכ"ל את תקומה – באמת, איש מקצוע שיודע לעבוד. תאמין לי, זה לא אירוע פוליטי. ואני אומר, בואו לא נשים את זה בוויכוח. לא, בוא – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – בפרוטוקול.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
הם היו אצלי פעמיים. אני הייתי אצלם, כמו שאתה יודע. אנחנו מנהלים את זה, מלווים את זה. לא אספר לך עכשיו על האתגרים המשפטיים, תקדימים, השלכות רוחב – הם נכנסו לי עמוק ללב. אני אומר עוד פעם, החוויה הזו של מי שחוו את זה ואומרים: אנחנו לא נכנעים ואנחנו חוזרים, עם כל הקושי, ויודעים שחלק לא יחזרו, נותנים לזה לגיטימציה – אתגר חברתי לא פשוט. איך מצד אחד רוצים שיחזרו – ונותנים לגיטימציה למי שקשה לו לחזור, ונותנים לו חלופה אחרת? אבל, בעיניי, האמירה – ואתה יודע שגם זה לא מובן מאליו בקיבוצים, שמוכנים לגדול – אנחנו רוצים להכפיל – תאמין לי, ראוי להערכה. מדינת ישראל – לא משנה אם אני, או אתה, או מי שיהיה אחר כך בתפקיד הזה – שם כדי שהדבר הזה יקרה. אני אומר לך את זה באחריות ובהתחייבות. אדוני יושב-ראש הקואליציה, בזמן שנותר אני אחזור על התודות. כשלא היית פה אמרתי לך תודה, לך ולצוות שלך. אופיר, אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל, במציאות מאוד מורכבת, בעומסים מטורפים. אופיר, אנחנו מעבירים עכשיו תקציב חמישי בשנתיים ומשהו, פלוס שתי קופסאות שהעברנו בשנה שעברה. עליזה, רגע. אני רוצה להגיד גם לך תודה. אבל באמת, לאופיר ולצוות שלו – חבריי לקואליציה, אני חושב שבשם כולנו צריך להגיד תודה גדולה לאופיר כץ, שבאמת מנצח על התזמורת הלא-פשוטה הזו, יש פה אנשים שמנגנים בכל מיני קולות וטונים. אז, אופיר, תודה. ראש הממשלה, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי, רגע לפני שאני יורד, אני חושב שבאמת בשם כולנו ובשם עם ישראל – אני אומר רגע לפני שאני יורד ועוברים להצבעה – בשם כולנו ובשם עם ישראל אני אומר לך תודה על ההובלה ועל הגיבוי. אנחנו מעבירים תקציב חמישי בשנתיים, חוץ משתי קופסאות שהגדלנו למלחמה. על המנהיגות שלך במלחמה, על המנהיגות שלך בעולם האזרחי, התמודדות לא פשוטה – תודה. אני אומר כשר אוצר, אני מקבל ממך גיבוי מלא. לא יכולתי, עם חבריי וצוותי, להעביר את התקציב הזה בלי הגיבוי המלא.
קריאה:
מר הפקרה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת. חברת הכנסת לזימי.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
בעזרת השם, נעשה, נצליח. עד הניצחון, בעזרת השם. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. לא, לא. בלי מחיאות כפיים. בטרם נעבור להצבעה, אני מבין שיש בקשה לשאלה מהצד, של חבר הכנסת קריב. שאלה מהצד, בבקשה. רגע, שנייה אחת.
גלעד קריב (העבודה):
את מבקשת? אבל אני נרשמתי קודם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מיכאלי, רגע, רגע. סליחה, שנייה אחת. אצל המזכיר התקבלו בקשות של חבר הכנסת קריב ושל חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אחד יכול לשאול.
גלעד קריב (העבודה):
אני הראשון. אבל אני נרשמתי. היא לא נרשמה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני אאפשר לחברת הכנסת מיכאלי, בסדר. חברת הכנסת מיכאלי תשאל את השאלה מהצד. בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. מיקרופון? פתוח.
מרב מיכאלי (העבודה):
אדוני, בהתאם לחוק שמחייב חשיפת הסכמים, השאלה שלי היא האם יש הסכם, בכתב או בעל פה, עם השר בן גביר, שכולל את פיטורי ראש השב"כ, החזרת היועמ"שית והחזרה למלחמה בעזה, כתמורה להחזרת עוצמה יהודית לממשלה? האם יש הסכם, בכתב או בעל פה, עם הציונות הדתית, על הישארות בקואליציה תמורת אי-מימוש שלב ב' בעסקת החטופים? והאם יש הסכם, בכתב או בעל פה, בין הליכוד לשרה מאי גולן, שמבטיח קיצוץ תקציבים מתוכנית החומש לחברה הערבית במשרדה כדי שמאי גולן תתמוך בתקציב?
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה על השאלה. ישיב בשם הממשלה שר האוצר. בבקשה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
נשאלו שלוש שאלות, והרי תשובותיי: לא, לא ולא. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברי הכנסת, בטרם אנחנו נעבור להצבעה – לא, אי-אפשר. שאלה אחת, שאלה אחת מהצד. אי-אפשר, אי-אפשר. רגע, שנייה רגע. חבר הכנסת קריב, שנייה אחת. שאלה אחת, נכון? מה התקנון אומר? שאלה שונה? בבקשה. שאלה שונה. שנייה, שר האוצר, עוד רגע. יש שאלה שונה. בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני רוצה לשאול את שר האוצר, אחרי שהחרדים איימו והציבו אולטימטומים, בסופו של דבר הם התקפלו והם עומדים להצביע על התקציב. אני רוצה לדעת כמה כספים קואליציוניים צבועים פה לטובת החרדים? והאם הם הצליחו לשכנע אותם להצביע באותו שבוע גם על התקציב וגם על ההפיכה המשטרית, ותמורת מה?
קריאה:
תמורת כלום.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, השאלה שלי היא לא לשר האוצר. לפני מספר רגעים הסתיימה הפגישה בין ראש הממשלה לבין סגן השר אבי מעוז. ולכן, אני מבקש לשאול את ראש הממשלה – כי שר האוצר לא היה בפגישה – מה הסיכום הנוגע לתקציבים ולסמכויות של סגן השר אבי מעוז? ואני מבקש לקבל תשובה מראש הממשלה. והשאלה השנייה, אדוני, היא כן לשר האוצר. לאור העובדה ששר האוצר דיבר על קיבוץ ניר עוז לפני רגע, אני רוצה לדעת מה הסיכום התקציבי בין שר האוצר לבין ראש הממשלה על הגדלת הסיוע הכספי לקיבוץ ניר עוז, כי ראינו שלשר האוצר מאוד אכפת מקיבוץ ניר עוז, אז אני בטוח שיש לו סיכום תקציבי להגדלת הסיוע.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה על השאלות. ישיב, בשם הממשלה, שר האוצר. בבקשה.
קריאה:
הוא לא היה בפגישה בכלל.
היו"ר אמיר אוחנה:
מי ישיב בשם הממשלה תחליט הממשלה, לא כבודו, עם כל הכבוד. בבקשה. על השאלה השנייה ישיב יו"ר הקואליציה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לשאלתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יש לי ויכוח נוקב וכואב עם אחיי ושותפיי החרדים בנושא הגיוס. אני מעריך מאוד, ומודה להם על גילוי אחריות לאומית, ולפיה לא משאירים מדינה בלי תקציב, ובוודאי לא בשעת מלחמה. הלוואי שלכם באופוזיציה גם הייתה אחריות לאומית דומה.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
יו"ר הקואליציה, בבקשה. רגע, יש עוד תשובה.
אופיר כץ (הליכוד):
לגבי השאלה של גלעד קריב, לצערנו, אין שום סיכום עם אבי מעוז.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להגיד מספר דברים לפני שנעבור להצבעות.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
הייתה תשובה לשאלה. לא, לא, לא. חברי הכנסת קריב, שב במקומך.
גלעד קריב (העבודה):
אבל לא קיבלתי תשובה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הייתה תשובה. גם אם היא לא מוצאת חן בעיניך, זו התשובה. חברות וחברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה, הבוקר היו ניסיונות אלימים ועברייניים לחסום את הכניסה לכנסת.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם אלימים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, לא להפריע לי. לא להפריע לי. אפשר גם לשמוע.
נעמה לזימי (העבודה):
לא – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
קריאה ראשונה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
קריאה שנייה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
קריאה שלישית. להוציא את חברת הכנסת לזימי החוצה. תודה.
(חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.)
לאחר ניסיונות אלימים ועברייניים לחסום את ההליך הדמוקרטי בכנסת ולא לאפשר את כניסתם של חברי הכנסת כדי להשתתף בהצבעה. אנחנו נעבור כעת להצבעות, אבל לא לפני שאני קורא לרשויות האכיפה למצות את הדין עם העבריינים - -
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
- - ולא להסתפק במעצרים וגרירת רכבים, אלא להעמיד לדין. חברות וחברי הכנסת, יש במדינת ישראל חופש ביטוי, אבל - -
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
- - אין חופש, אין חופש לאף אדם לחסום בכוח את ההליך הדמוקרטי בכנסת. הדבר הזה הוא מחוץ לכללי המשחק.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
ואני קורא גם למי שחושב שהתקציב לא טוב - -
קריאה:
הקואליציה מחוץ – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
- - וגם למי שמתנגד לתקציב, וגם למי שמתנגד לממשלה – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – צווים, תמיד – – – לא מציית לצווים. את זה תגיד.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה. אני קורא גם לכם - -
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
תתייחס – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
- - להוציא מחוץ לכללים חסימה אלימה של היכולת להצביע בכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, למה, אתם עומדים בכללים. דרסתם ודרסתם את האופוזיציה. איזה כללים?
היו"ר אמיר אוחנה:
בכל אופן, והודות למאמצים של משטרת ישראל ושל קצין הכנסת, בשעה זו נמצאים כל חברי הכנסת שאמורים להיות כאן במשכן. אנחנו נעבור להצבעות. נא להכניס את חברת הכנסת לזימי.
נאור שירי (יש עתיד):
סמוטריץ', מה אתה יושב שם – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו עוברים להצבעות על הצעת חוק התקציב לשנת התקציב 2025. חברי הכנסת, חדלו, חדלו. אנא, שבו במקומותיכם. אנחנו נצביע תחילה בקריאה השנייה על החלק המספרי של הצעת החוק, ולאחרי מכן נצביע על החלק המילולי. בכל סעיף תקציבי – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אני באמצע. בכל סעיף תקציבי - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
שקט כבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
- - יתקיימו שתי הצבעות על הסתייגויות, הצבעה אחת ביחס לכל ההסתייגויות שעניינן תוספת תקציב והצבעה נוספת על כל ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב. אם יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות אנחנו נצביע על כל התוספות או ההפחתות, לפי העניין, המפורטות בהסתייגות לאותו סעיף. אם לא יהיה רוב – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל אני באמצע, שנייה. אם לא יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות אנחנו נצביע על הסעיף התקציבי, כהצעת הוועדה. מה השאלה?
גלעד קריב (העבודה):
מילים של אדוני היושב-ראש למשפחות החטופים שביציע?
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו כמובן מברכים את כל משפחות החטופים שנמצאות איתנו ואת כל האורחים ביציע, ומייחלים כמדי יום לשובם של כל החטופים למשפחותיהם. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגויות לסעיף 01 - -
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
- - נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025. ההצבעה על ההסתייגויות – – –
אברהם בצלאל (ש"ס):
שקט כבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מבקש מחברי הכנסת כולם – – –
נעמה לזימי (העבודה):
שב בשקט.
אברהם בצלאל (ש"ס):
שבי את בשקט.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, חברי הכנסת כולם. טוב, אנחנו מצביעים כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 66 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. חברי הכנסת, חברי הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, בבקשה, די, מספיק, מספיק.
נעמה לזימי (העבודה):
– – – תסתכלו.
אברהם בצלאל (ש"ס):
תירגעי.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתכלנו, אמרנו, דיברנו.
אברהם בצלאל (ש"ס):
שבי כבר בשקט.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, אנחנו במהלכה של ההצבעה. חברי הכנסת, לא לעזור, בבקשה. תודה. אנחנו במהלכה של ההצבעה, לא להפריע. כעת הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן אנחנו מצביעים כעת על סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. מצביעים – כהצעת הוועדה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 01, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
52 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 02 לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 02, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 66 נגד. סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, אושר לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה – אה, סליחה, סליחה, סליחה. ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. תודה על הערנות. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 04, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה – 66 בעד, 52 נגד – התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 5 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 05, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ונצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות הללו לא התקבלו. כעת אנחנו נצביע על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים. סליחה, אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. הצבענו על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, ותחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
ההסתייגויות הללו – 52 בעד, 66 נגד – לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 66 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן, נצביע על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – כעת. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נצביע על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
נציין לפרוטוקול כי – מי הצביע מהעמדה של חברת הכנסת יאסין? אתה? בטעות. רגע, רגע, שנייה. צריך לציין את זה, שנייה אחת. חבר הכנסת קריב הצביע בטעות בעד – נכון? זה היה בעד, ראיתי את זה ירוק - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן.
היו"ר אמיר אוחנה:
- - מהעמדה של חברת הכנסת יאסין, ולאחר מכן הצביע נגד ממקומו שלו. מה זה עושה לתוצאה? זה משנה את התוצאה. מבטלים את ההצבעה אצל חברת הכנסת ח'טיב יאסין, ולכן זה 66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
43 בעד, 66 נגד, נמנע אחד וחמישה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 66 נגד, נמנע אחד ושלושה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נצביע כעת על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. מצביעים על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 28 בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 09, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת לעבור לסעיף תקציבי 15.
היו"ר אמיר אוחנה:
רק רגע. זאת אומרת שאנחנו צריכים להצביע על סעיפים 10–14, כהצעת הוועדה. אפשר בהצבעה אחת, שגית? אפשר. אז אנחנו מצביעים. אנחנו אומרים כעת לפרוטוקול, ההסתייגויות לסעיפים 10–14 מוסרות, גם אלו שעניינן הפחתת תקציב וגם אלו שעניינן תוספת תקציב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. עד משרד הביטחון.
היו"ר אמיר אוחנה:
אין בעיה. ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 10 – המטה לביטחון לאומי; סעיף 12 – גמלאות ופיצויים; סעיף 13 – הוצאות שונות; וסעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2025, כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 10 ו-12–14, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 10 ו-12–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיפים 10, 12, 13 ו-14, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגויות – 42 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
42 בעד, 66 נגד, נמנע אחד ושבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 65 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 67 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
67 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אפשר לעבור ל-19. להצביע על 16, 17, 18, כמקשה אחת.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. אנחנו נצביע כעת על הסעיפים – אנחנו נציין תחילה לפרוטוקול שההסתייגויות, הן אלה שעניינן הפחתת תקציב והן אלה שעניינן תוספת תקציב, לסעיפים 16 – הוצאות חירום אזרחיות; 17 – תיאום הפעולות בשטחים; ו-18 – הרשויות המקומיות – מוסרות. אנחנו מצביעים עליהם, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. סעיפים 16, 17, 18, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 16–18, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 16–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיפים 16 – הוצאות חירום אזרחיות; 17 – תיאום הפעולות בשטחים; ו-18 – הרשויות המקומיות, כהצעת הוועדה, התקבלו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת שההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו עוברים לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט. האם ההצבעה השמית על ההסתייגויות או על הסעיף, כהצעת הוועדה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
את ההפחתה – שמית את רוצה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעשה את ההפחתה שמית. לא משנה לי, הראשון שתבחר.
היו"ר אמיר אוחנה:
נעשה את התוספת, כי זה הראשון. אנחנו בסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, ואנחנו נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– נגד
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
גדי איזנקוט– בעד
ישראל אייכלר– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
משה ארבל– נגד
יעקב אשר– נגד
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– נגד
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
אברהם בצלאל– נגד
אליהו ברוכי– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
מאי גולן– נגד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– נגד
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– נגד
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– בעד
אלמוג כהן– נגד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
סימון מושיאשוילי– נגד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– בעד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
גדעון סער– נגד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– בעד
יוסף עטאונה– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
משה רוט– נגד
שמחה רוטמן– נגד
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא, קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
דבי ביטון– בעד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
בועז טופורובסקי– בעד
מתן כהנא– בעד
עופר כסיף– בעד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– נגד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
יואב סגלוביץ'– בעד
עודד פורר– בעד
יסמין פרידמן– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
עידן רול– בעד
אלעזר שטרן– בעד
נאור שירי– בעד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
רון כץ– בעד
סימון דוידסון– בעד
גלעד קריב– בעד
פנינה תמנו– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את נשות ואנשי שירות בתי הסוהר שנמצאים איתנו ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את קבוצת תלמיד בית הספר פלך בנים שהיו כאן קודם, לדעתי הם כבר יצאו מהיציע, שהמנהל שלהם, יוסי הרשקוביץ, השם ייקום דמו, נפל במלחמה הזאת. אז גם לכם, ככל שאתם עדיין שומעים אותנו ונמצאים בכנסת, ברכות. על סעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבענו הצבעה שמית. להלן התוצאות: 50 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. ההצבעה תהיינה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם, חברי הכנסת המעוניינים להצביע. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן, נעבור להצביע על סעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 51 נגד. הסעיף, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נעבור לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2025. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 20 – משרד החינוך, לשנת התקציב 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 51 נגד. סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 21, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 64 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על סעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. ואני קובע כי סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כרגע נצביע על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2025. תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. עתה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 65 נגד, אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. כהצעת הוועדה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 47 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 23, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי משרד הרווחה, סעיף 23 לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצביע כעת על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 49 נגד. סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת על 25, 26, 27 – עד 32, כולל – להצביע ביחד.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. אם כן, אנחנו כעת עוברים להצביע – סליחה רגע. נציין לפרוטוקול, שההסתייגויות לכל הסעיפים שמייד אקריא – הן אלה שעניינן הפחתת תקציב והן אלה שעניינן תוספת תקציב – מוסרות, ולכן נצביע על סעיף 25 – הרשות לניצולי שואה; סעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה; סעיף 27 – המוסד לביטוח לאומי; 29 – משרד הבינוי והשיכון; 30 – משרד העלייה והקליטה; 31 – הוצאות ביטחוניות שונות – עד לאן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עד 32, כולל.
היו"ר אמיר אוחנה:
אין 32, אז עד 31.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עד 33.
היו"ר אמיר אוחנה:
בסדר. כולל? כולל. 33 – משרד החקלאות. אנחנו מצביעים כעת על כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 25–27, 29–31 ו-33 – 70 נגד – 33 נמנעים – אין סעיפים 25–27, 29–31 ו-33 נתקבלו.
נעמה לזימי (העבודה):
59 חטופים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
59 חטופים.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מזכיר לחברי הכנסת כולם, שהנפת שלט במליאה היא עבירה אתית שמאפשרת הוצאה מיידית מהמליאה. לא אוציא אתכם כעת, כי זה מה שאתם מחפשים, אבל כל אחת וכל אחד שמניף פה שלט כרגע, עובר עבירה אתית, שתדעו את זה, אולי גם תהיו צפויים לסנקציות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה עובר עבירה אתית.
היו"ר אמיר אוחנה:
כעת אנחנו עוברים להצביע על סעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 34, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
35–36 – לא להצביע. אפשר לעבור לסעיף 39.
היו"ר אמיר אוחנה:
אז זה כולל גם את 37 ו-38?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. לעבור לסעיף 39.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, אני מציין לפרוטוקול כי ההסתייגויות לסעיפים 35, 36, 37, 38 מוסרות – גם אלה שעניינן הפחתת תקציב וגם אלה שעניינן תוספת תקציב – ולכן נצביע על הסעיפים הללו, כאמור, 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, 36 – תעסוקה, 37 – משרד התיירות ו-38 – כלכלה ותעשייה, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד סעיפים 35–38 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 35–38 נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. הסעיפים 35, 36, 37, 38 – התקבלו כהצעת הוועדה. חבר הכנסת שקלים – אני מציע שחברי הכנסת יאפשרו – חבר הכנסת אושר שקלים, תודה לך, זה לא עוזר לי. הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 58 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף 39 – משרד התקשורת, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. הסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגויות – 49 נגד –63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצביע על סעיף 40, סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 61 בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 40, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת התקציב 2025, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
41 עד 60 לא להצביע. 60 להצביע.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. אז אם כך, כל ההסתייגויות לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, הן אלה שעניינן תוספת תקציב והן אלה שעניינן הפחתת תקציב, ואנחנו נצביע במשותף על סעיפים 41 – רשות ממשלתית למים, 42 – מענקי בינוי ושיכון, 43 – המרכז למיפוי ישראל, 45 – תשלום ריבית ועמלות, 46 – חוק חיילים משוחררים, 47 – רזרבה כללית, 51 – דיור ממשלתי, 52 – המשטרה ובתי הסוהר ו-54 – רשויות פיקוח, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד סעיפים 41–47, 51–52, 54 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 41–47, 51–52, 54 נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הסעיפים שאותם מניתי התקבלו כהצעת הוועדה. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 65 בעד סעיף 60, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, תוצאה: 64 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יכול לעבור להצביע כמקשה אחת עד 79. 79 להצביע. הצבעה מס' 66
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. אם כן, כל ההסתייגויות, הן אלה שעניינן תוספת והן אלה שעניינן הפחתת תקציב, לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, ואנחנו נצביע עליהן כמקשה אחת: סעיפים 67 – בריאות, 68 – רשות האוכלוסין, 70 – שיכון, 73 – מפעלי מים – עד לאן אמרת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עד 76. גם 76 – תעשייה.
היו"ר אמיר אוחנה:
עד 76, כולל 76 – תעשייה. אנחנו מצביעים על הסעיפים הללו שאותם מניתי כעת כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 67 בעד סעיפים 67–68, 70, 73, 76 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 67–68, 70, 73, 76 נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הסעיפים הללו התקבלו כהצעת הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגויות סעיף 78 – תיירות. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף 78 – תיירות, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. מצביעים כעת על סעיף תקציבי 78 – תיירות, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 78, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 78, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הסעיף, כהצעת הוועדה, התקבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יופי. אני מסירה את שאר ההסתייגויות.
היו"ר אמיר אוחנה:
כולן? אוקיי. הייעוץ המשפטי, עכשיו כל ההסתייגויות מוסרות. האם אני צריך למנות את כל הסעיפים או שאפשר ממספר עד מספר?
קריאה:
מזכירים את כולם.
היו"ר אמיר אוחנה:
בסדר. אז מכיוון שכל ההסתייגויות לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, נצביע עליהם במאוגד כנוסח הוועדה. מדובר על סעיפים 79 – תחבורה, סעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, סעיף 84 – תשלום חובות, סעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, סעיף 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, סעיף 94 – בתי חולים ממשלתיים, סעיף 95 – נמל חדרה, וסעיף 98 – רשות מקרקעי ישראל. כאמור, מצביעים על כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 79, 83–84, 89, 93, 94–95, 98 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 79, 83–84, 89, 93, 94–95, 98 נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי כל הסעיפים שאותם מניתי התקבלו כהצעת הוועדה. ובזאת סיימנו את ההצבעות על החלק המספרי. חברי הכנסת, נעבור כעת להצביע בקריאה השנייה על החלק המילולי של הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. אציין כי להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש–תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת תתקיים הצבעה על לא יותר מ-35 הסתייגויות לחלק המילולי. אני מציין בזאת לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים עליהן הצבעה מוסרות. אני פונה אלייך, חברת הכנסת בן ארי. על אילו הסתייגויות תרצי להצביע כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להצביע שמית על 1,915.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, זו הסתייגות שלפני סעיף 1. אנחנו מצביעים הצבעה שמית על הסתייגות 1915. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– נגד
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
גדי איזנקוט– בעד
ישראל אייכלר– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– נגד
משה ארבל– נגד
יעקב אשר– נגד
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– נגד
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
אברהם בצלאל– נגד
אליהו ברוכי– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
מאי גולן– נגד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– נגד
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– נגד
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– בעד
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– בעד
אלמוג כהן– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– נגד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
גדעון סער– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
משה רוט– נגד
שמחה רוטמן– נגד
עידן רול– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
עמיחי אליהו– נגד
דבי ביטון– בעד
בנימין גנץ– בעד
סימון דוידסון– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
אלמוג כהן– נגד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– בעד
ירון לוי– בעד
נעמה לזימי– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
יוליה מלינובסקי– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
מנסור עבאס– בעד
איימן עודה– בעד
יוסף עטאונה– בעד
חמד עמאר– בעד
יסמין פרידמן– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
אלון שוסטר– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם יש, נא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
גלעד קריב– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. הסתייגות 1,915, להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – חברת הכנסת בן ארי – 1,916. אנחנו עדיין בהסתייגויות שלפני סעיף 1. הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה על הסתייגות 1916. הצבעה כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1,916 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות 1,919. הצבעה כעת. הסתייגות 1,919. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 1,919 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,094. הצבעה כעת. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,094 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,458. הסתייגות 2,458, הצבעה כעת. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,458 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,862. הסתייגות 2,862, הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,862 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 3,293. הצבעה כעת. הסתייגות 3,292, ההצבעה מתקיימת כעת. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,293 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על 3,730. הסתייגות 3,730, הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,730 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3,731. הצבעה כעת. הסתייגות 3,731. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,731 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
42 בעד, 65 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3,734. הסתייגות 3,734, הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,734 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, משהוסרו כל ההסתייגויות. כאמור, סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 81 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. נשלח את אנשי המחשוב לבדוק מה קרה לעמדה של חבר הכנסת רם בן ברק. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה כרגע. אם יש תקלה, נוסיף את קולך, כמובן, למצביעים נגד, אני מניח. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 3,780. הסתייגות 3,780, הצבעה כעת. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,780 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תקלה טכנית? זה לא משנה. טכנית זה מחשובית, שהמחשב לא עבד. חברי הכנסת, שימו לב שלא יהיו חפצים או דברים שעלולים להפריע להצבעה בקרבת המסך. בכל אופן, אמרתי כבר את תוצאת ההצבעה? 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
3,804, או שתעלה את הווליום.
היו"ר אמיר אוחנה:
ועכשיו הסתייגות 3,804. חברת הכנסת בן ארי, הדבר האחרון שאת צריכה זה להוסיף ווליום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה נכון.
היו"ר אמיר אוחנה:
3,804, הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,804 לא נתקבלה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני מזכיר לך שזה ליד האוזן שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני, אין לי בעיה להסתלבט על עצמי, בניגוד לאחרים.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 3,839. הצבעה כעת. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,839 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 4,472. הצבעה כעת. הסתייגות 4,472. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 4,472 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. הסתייגות 4,472 לא התקבלה. לכן נצביע על הסתייגות 4,476. כעת הסתייגות 4,476. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 4,476 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 7,891. הצבעה כעת. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 7,891 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מזכיר לחברי הכנסת כי הנפת שלטים במליאה אסורה והיא עבירה אתית, אבל אתם לא תקבלו את התמונה שביקשתם. 46 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
8,544.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 88 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד. 47 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת, אמרנו, הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
9,610.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמרת משהו אחר, את רוצה לחזור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרתי 8,544.
היו"ר אמיר אוחנה:
אז כעת הסתייגות 8,544. מאה אחוז. הסתייגות 8,544, הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 8,544 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
9,610.
היו"ר אמיר אוחנה:
9,610. אז תחילה אנחנו נצביע על סעיף 3. 9,610 אפשר, אבל קודם כול נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 90 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 50 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 9,610. הסתייגות 9,610, הצבעה כעת. הסתייגות 9,610, הצבעה כעת. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,610 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
10,000.
היו"ר אמיר אוחנה:
10,000. אוקיי. מאה אחוז, הסתייגות 10,000, אפשר. מצביעים על הסתייגות 10,000. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,000 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 10,898, הצבעה כעת. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,898 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 64 נגד – לא התקבלה ההסתייגות, וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
11,282.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 11,282. הסתייגות 11,282 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,282 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 11,345. הצבעה על הסתייגות 11,345 כעת. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,345 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
12,060.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 96 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד. 51 נגד. סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגות 12,060. 12,060 – הצבעה כעת על הסתייגות 12,060. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,060 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
12,267.
היו"ר אמיר אוחנה:
12,267 כעת. הסתייגות 12,267, הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,267 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 12,842, הצבעה כעת. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,842 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
13,636.
היו"ר אמיר אוחנה:
13,636, הצבעה כעת. הסתייגות 13,636, הצבעה כעת. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 13,636 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה, וכעת 13,641. 13,641. הסתייגות 13,641 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 13,641 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה, וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
14,271.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 5 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 102 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 51 נגד. סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 14,271. 14,271 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 14,271 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 14,271 – 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 16,566. אם כן, תחילה נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. סעיף 6 כנוסח הוועדה. מצביעים כעת על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 104 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 51 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 16,566. 566 זה היה? כן, מירב? 16,566?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן.
היו"ר אמיר אוחנה:
16,566 – הצבעה כעת. הסתייגות 16,566. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 16,566 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
17,896.
היו"ר אמיר אוחנה:
17,896. הסתייגות 17,896, הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 17,896 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על?
מירב בן ארי (יש עתיד):
17,906.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי, אם כן, נצביע על סעיף 7 תחילה. סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 50 נמנעים – 1 סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 50 נגד. נמנע אחד. סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 17,906. הצבעה על הסתייגות 17,906. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 17,906 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 65 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
19,626.
היו"ר אמיר אוחנה:
לכן נצביע תחילה על סעיף 8, כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 8, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 109 בעד סעיף 8 – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 8 נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. סעיף 8, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 19,626. הצבעה על 19,626 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות 19,626 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,627. הצבעה כעת על הסתייגות 19,627. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,627 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,628. הצבעה כעת. 19,628 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,628 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,630 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,630 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 66 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. היא הייתה ההסתייגות האחרונה. ומשהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 114 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי גם סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. ומשהוסרו כל ההסתייגויות והתקבלו כל הסעיפים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. נכון או לא? שמית או לא? שמית.
קריאה:
– – – עוד שאלה?
היו"ר אמיר אוחנה:
מה? מה? לא, אין עוד שאלה. לא. לכן, אנחנו נעבור להצבעה. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. ההצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– בעד
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– נגד
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
משה ארבל– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
אברהם בצלאל– בעד
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– בעד
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– בעד
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
נעמה לזימי (העבודה):
נגד – – –
קריאה:
די כבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
אפשר להוציא את חברת הכנסת לזימי, אחרי שהיא הצביעה. תודה. להוציא אותה, בבקשה. להוציא.
(חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.)
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– בעד
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– אינו נוכח
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– נגד
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
אימאן חטיב יאסין– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – נגד
יבגני סובה– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
זהו? האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה, התקבלה – בלי מחיאות כפיים, בבקשה – בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. שר האוצר מבקש לברך.
קריאות:
בושה. בושה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מיקי לוי, דווקא אתה מכל האנשים?
קריאות:
בושה, בושה, בושה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי, בסדר. להתחיל להוציא? להתחיל להוציא?
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת סימון דוידסון, סגן יושב-ראש הכנסת סימון דוידסון. בבקשה, שר האוצר, בבקשה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תודה רבה, קודם כול לריבונו של עולם. תודה רבה לכל חבריי, ליושב-ראש הכנסת, לך, לצוותך, לראש הממשלה, לשרי הממשלה, לחברי הכנסת, ליושבי-ראש הוועדות. תודה רבה לעם ישראל, ואני רוצה להכריז בזאת: תנוחו קצת, אנחנו מתחילים לעבוד על תקציב 2026. נביא אותו לכאן מהר מאוד, בעזרת השם, גם הוא יהיה תקציב טוב - -
היו"ר אמיר אוחנה:
בלי, בלי, בלי מחיאות כפיים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - של ניצחון. תודה רבה לכולם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, תם סדר-היום, שהתחיל אתמול. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי כ"ה באדר התשפ"ה, 25 במרץ 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:05.