ישיבת מליאה בתאריך 05/03/2025 בשעה 11:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ה' באדר התשפ"ה, 5 במרץ 2025. היום הוא היום ה-516 למלחמה, שעודה נמשכת. זהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם נמצאות כאן לנגד עינינו, עוד נמצאים בשבי, וכולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם.

קריאה:

אמן.

היו"ר ארז מלול:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת אלון שוסטר לשר האנרגיה והתשתיות, בנושא השוואת ארכות שניתנו על ידי חברת החשמל בעקבות המלחמה לכל חלקי הארץ. אני מזמין את כבוד שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן לדוכן. בבקשה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. כבוד השר, שלום לך. ב-30 בספטמבר 2024 האריכה רשות החשמל את המועדים לחיבור מתקנים סולריים בשלושה חודשים, לכלל הארץ. למוחרת, ב-1 באוקטובר 2024, החל תמרון קרקעי בלבנון. ברצוני לשאול: 1. האם נעשתה בחינה של המציאות שהשתנתה ושל ההשפעה על לוח הזמנים בחיבור המתקנים? 2. האם בכוונתך לפעול לקיום שימוע נוסף בנושא? תודה רבה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, חבר הכנסת שוסטר. קודם כול, הרשות בהחלט עוקבת אחרי הנתונים של חיבור מתקנים באופן שוטף. במסגרת המדיניות עד כה הארכנו שלוש פעמים את המועדים, ואני לא חושב שהייתה רשות שהאריכה כבר שלוש פעמים את המועדים. אנחנו נמצאים בנקודה שבה תושבי הדרום, כבר יותר מ-90% מהם, חזרו. בצפון, בתחילת החודש כבר חלק ניכר מהתושבים חזרו. אנחנו מדברים על אנשים שגרים שם. לכן אנחנו חושבים שנכון יהיה שגם יחזרו לפעול ולעבוד גם בסולרי באופן שוטף. אני חושב שזה ישרת את האינטרסים שלהם; זה גם יענה על הצרכים של המדינה מבחינת האנרגיה; זה גם יענה על הצרכים של המדינה מבחינת אנרגיה ירוקה. לכן במציאות הנוכחית, כשהתושבים חוזרים, מן הראוי שגם החברות העסקיות שפועלות וגם הגופים שמתקינים אנרגיה יחזרו גם הם לפעילות מלאה בשטח. לכן, נכון לעכשיו לא מתוכנן מועד נוסף. אבל אם יש מקרה ספציפי שתרצה להעביר אליי או ליושב-ראש רשות החשמל, שממנו נוכל ללמוד שיש מקום כן לבצע הארכה, אז אנחנו כמובן נשקול את זה.

היו"ר ארז מלול:

השואל רוצה שאלת המשך.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן, בוודאי. השר, אני מכיר את הנושא. הרי לא מדובר פה ברצון של החברות אלא באמירה שלהן שלא היה סיפק בידן. והעובדה הפשוטה ביותר היא – אני מקריא – שרשות החשמל כתבה בהחלטתה שהיא קבעה את האזורים שבהם ניתנה הארכה לאור ההנחיות מינהל התכנון לוועדות המקומיות בעניין ספירת הימים על רקע ביטחוני. רשות החשמל חייבת לקחת בחשבון שמניין הימים שבהם לא היה אפשר לעבוד, גם בהמשך, הלך וגדל, כי מינהל התכנון הרחיב דרמטית את ההנחיות – הנחיות העצירה – לכל מחוז הצפון. הייתי אצל המנכ"ל. המנכ"ל אמר שהוא יבחן את העניין עם רשות החשמל, הוא חבר שם. אני חושב שמן הראוי להגיד לאותן חברות – וצריך להגיד, מדובר פה בגביית כסף, בגביית הערבות שניתנה להן; אני חושב שזה פשוט לא הגון לא לתת להן את האפשרות לשימוע, שימוע נוסף, שיחדד את הפרטים הללו של כמה ימים הן הפסידו כתוצאה מהמצב הביטחוני. תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה להציע, ברשותך, חבר הכנסת שוסטר, את הדבר הבא: שתתקיים, היום או מחר לכל המאוחר, שיחה שלך עם יושב-ראש רשות החשמל, שבה אתה תציג לו את המקרים. אם יש הצדקה, יהיה שימוע נוסף.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני מחדד, אני רוצה לחדד. המנכ"ל, בשיחה איתי ועם – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא, אמרתי עם יושב-ראש הרשות.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן, אבל אני מבקש שתדבר עם המנכ"ל ותנחה אותו לבצע את מה שסוכם באותה ישיבה. חשוב לי מאוד שהם יעשו. אני אעשה את השיחה הזאת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

עשינו שלוש פעמים הארכה. לפי הנתונים המקצועיים, לפי האינטרסים של המשק, אנחנו חושבים שלא קיימת – אבל נכבד את בקשתך לקיים שיחה נוספת על מנת לוודא. אם יש הצדקה, אנחנו נסייע.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. כבוד השר יישאר על הדוכן. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בנושא הפעלת שש היחידות הפחמיות בתחנת אורות רבין. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר האנרגיה, שש היחידות הפחמיות בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה פעלו בשבוע שעבר בניגוד להיתר הפליטה, תוך זיהום אוויר חמור וסכנה לבריאות הציבור. ברצוני לשאול אותך, אדוני השר: 1. מדוע משרדך לא נערך לאספקת חשמל ממקורות פחות מזהמים לאותם ימים? 2. מתי יופסק השימוש בפחם בתחנות הכוח בישראל?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, זאת שאלה חשובה. אני רוצה לומר לך שהסבת תחנות הפחם לגז היא אחד הדברים שנמצאים אצלנו בראש סדר העדיפויות. רק לפני כמה חודשים אישרנו 1.7 מיליארד ש"ח על מנת להשלים את כל ההסבות. הייתה התייקרות מאוד משמעותית ביחס לאומדנים של 1.3 מיליארד. כן אישרנו את התוכנית הזאת, ודאגנו לשריין מקומות מול החברות הבין-לאומיות שעושות את הסבות הפחם. אני רוצה לומר לך שתושבי חדרה ותושבי אשקלון והסביבה הם לא תושבים סוג ב'. הם צריכים ליהנות מבריאות וגם מזיהום אוויר נמוך. לכן אישרנו את התוכנית הזאת, והיא מוצדקת והיא נכונה על אף העלות הגבוהה שלה. אנחנו, במסגרת אסטרטגית, נשאיר לעצמנו את תחנות הפחם כרזרבה בלבד. אם אתה רוצה את התאריך המדויק, התאריך שבו התחנות הפחמיות תפסקנה לפעול זה 15 בספטמבר 2026. התוכנית הייתה עד דצמבר 2025. ההתארכות של השמונה וחצי חודשים היא כתוצאה מהמלחמה. בעיקר תחילת המלחמה, חברות בין-לאומיות לא הגיעו לישראל, ולכן הדבר הזה התארך, יותר זמן. אבל עדיין דאגנו שהתארכות הזמן תהיה הקצרה ביותר. לפי האסטרטגיה שלנו, על רקע הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל אנחנו נשאיר את התחנות האלה כרזרבה בלבד, והן ישמשו אותנו בשני מקרי קיצון. מקרה אחד, כשיהיו אירועים ביטחוניים שבהם שאנחנו נצטרך תחליף לנושא של אסדות הגז או משהו דומה לכך. המקרה שני יכול להיות מקרה קיצון של מזג האוויר, שבו יהיה ביקוש משמעותי מאוד. אני יודע שאתה גם עוסק הרבה מאוד במשבר האקלים. לכן אנחנו נשאיר את התחנות. אבל אנחנו בספטמבר 2026 מפסיקים את השימוש בפחם. זה חלק מהיעדים שלנו, זה נושא שעומד לנגד עינינו.

היו"ר ארז מלול:

זו בשורה לעם ישראל, כבוד השר. ממש בשורה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן. אני גם בכלל לא מתכוון להקים עוד תחנות כוח, לא בחדרה, לא באשקלון. אני מגיע מתפיסה של צדק חלוקתי, וצדק חלוקתי אומר שאת הדברים הטובים מפזרים בין כולם, והדברים שפחות רוצים, גם אותם מפזרים בין כולם. אני רוצה לומר לך עוד כמה דברים: אחד, אנחנו נעמוד ביעד של 30% אנרגיה מתחדשת בשנת 2030. האנרגיה הזאת היא, כאמור, אנרגיה לא מזהמת. אנחנו משקיעים עשרות מיליארדים ברשת. מה שמונע מאיתנו היום להגיע ל-30% אפילו לפני 2030, או שאפילו נגיע לפני זה, הוא פשוט שרשת ההולכה היא פקוקה. אנחנו מבצעים השקעות משמעותיות מאוד בתשתית על מנת לעמוד באנרגיה מתחדשת. ולשמחתנו, יש לזה הצדקה כלכלית. לפני כשבועיים הודענו על תוכנית שלנו של 100,000 גגות; כלומר, לא רק שדות סולריים רחבי היקף, אלא הודענו גם על 100,000 גגות, שיהיו פרוסים בכל רחבי מדינת ישראל. אנחנו נותנים תוכנית תמריצים, שבה מי שישקיע באנרגיה מתחדשת יוכל לראות את כספו בפרק זמן של ארבע-חמש שנים, ולכן גם את זה אנחנו בהחלט עושים.

היו"ר ארז מלול:

יש שאלת המשך למציע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השאלה הראשונה שלי לא נענתה, אדוני השר, בכל הכבוד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה השאלה ? בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בשבוע שעבר הופעלו כל היחידות הפחמיות בתחנת אורות רבין בחדרה. אם תרצה – יחידות 5, 6, אשר כוללות אמצעי הפחתת זיהום, סולקנים, פעלו רק בתפוקה של 50%. יחידת ייצור מחז"מ 70, הפועלת בגז ופולטת פחות מזהמים, פעלה בתפוקה של 70% בלבד. יכול להיות שלא היה צריך להפעיל את יחידות 1–4, שהן הכי מזהמות. האם בחנתם, האם משרדך בחן – – –

היו"ר ארז מלול:

בוא נשמע את כל השאלות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זאת השאלה הראשונה ששאלתי: האם בחנת? תפקידך, אדוני השר, הוא לוודא שאספקת האנרגיה תהיה הכי פחות מזהמת, ודאי לתושבי חדרה, עיר שיש בה ריכוז חריג של תשתיות לאומיות מזהמות. האם בחנת, לפני שהוכרז מצב סיכון שמאפשר חריגה מהיתר הרעלים, אפשרות לספק את החשמל בצורה פחות מזהמת? על גבי השאלה הזאת אני רוצה לשאול שאלה נוספת. הממשלה הזאת תיקנה את חוק אוויר נקי ב-2023, באופן שמאפשר לממשלה להכריז על מצב סיכון שיאפשר למפעלים ותחנות כוח לחרוג מהיתר הרעלים שלהם ולזהם מעבר למה שמותר. אני רוצה לשאול, אדוני השר, מאז שנכנס לתוקף ב-2023 התיקון אשר מאפשר את ההפעלה החריגה, כמה פעמים השתמשה הממשלה בהגדרה של מצב סיכון זה ואפשרה לחרוג מהיתר הרעלים בחדרה ובכל ישראל?

היו"ר ארז מלול:

יש שאלות נוספות, אז אני מציע שהשר יענה על כולן. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רגע אענה על השאלות האלה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בכל זאת, אדוני היושב-ראש, הוא שאל משהו אחר, ואני, יש משהו אחר שאני רוצה לשאול.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אוקיי, אני אענה על זה. קודם כול, יוראי, אני חייב לומר שבנושא הזה אני רואה איתך את הדברים עין בעין. אני כמובן אומר בצורה ברורה, תחנות פחמיות יהיו רק לאחר שכל אמצעי ייצור האנרגיה הפחות-מזהמים ימוצו עד תום. צריך לזכור, בסוף היום, שחשמל זה מקור חיים. חשמל משמש אותנו באנרגיה, חשמל משמש בתי חולים, חשמל משמש מערכות ביטחוניות. אבל בצורה ברורה, בריאות התושבים והפחתת זיהום הסביבה הן חשובות לנו מאוד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במקרה הזה זה לא היה המצב, אדוני השר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז אני אומר לך, אני מוכן לבדוק את זה, אבל זה בניגוד להוראות. ההוראות אומרות קודם כול למצות את כל מה – אגב, אני רוצה לומר לך שכתוצאה מההנחיות האלה, שהן הנחיות נכונות וצודקות, אנחנו גם משלמים יותר בתעריף. אני אסביר לך, יש היום במערכת האנרגיה מכרזים של ביקוש והיצע. ובמכרזים של ביקוש והיצע הפחמיות לא לוקחות חלק. ומכיוון שהן לא לוקחות חלק, רק שתדע – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לכן, אגב, יש לנו שתי מטרות בהסבת תחנות הפחם לגז. אחת – הפחתת הזיהום, והדבר השני – זה יגדיל את ההיצע, ההיצע יגדיל את התחרות, והתחרות תוריד את המחיר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חד-משמעית.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני שמח גם לומר לך שלפני כשבוע וחצי חנכתי את מחז"מ 70, שבא לעבודה, וכמובן יפחית את השימוש בפחם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רציתי רק לחדד. חבר הכנסת הרצנו, כשאנחנו אומרים ספטמבר 2026 – השימוש בפחם הולך ויורד בצורה מדורגת. כלומר בערך כל ארבעה-חמישה חודשים מסתיימת הסבה של תחנה אחרת, ולכן כל פעם יש לנו אלטרנטיבה באמצעות הגז שהוא פחות מזהם ביחס לפחם. לכן – אני אבדוק זאת, אבל ההוראות הן הוראות ברורות. קודם כול פועלים בכלים של האנרגיה שאינם מזהמים. אלה ההנחיות. אין לי ספק שעמדו בהנחיות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא עמדו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

צריך לזכור דבר אחד: לפני כשבוע היה שיא בביקוש של חשמל במדינת ישראל בעונת החורף.

נאור שירי (יש עתיד):

שיא בזיהום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, ראינו עיתון מסוים, מרקר – אני קורא לו מר שקר, למה אני קורא לו ככה? כי לפני שהיה את הדבר הם אמרו שהולכת להיות קריסה בשוק החשמל. מי שיודע, אגב, שוק החשמל שקוף לכולם. כל מי שרוצה יכול להיכנס לאתר של חברת נוגה ויכול לראות בכל רגע נתון מה מצב ההיצע, מה מצב הביקוש, כמה רזרבות יש לנו וכן הלאה. לא הגענו למצב האדום, אפילו לא הגענו למצב הכתום, והיינו שם עם רזרבות מאוד משמעותיות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השאלה באיזה מחיר, אדוני השר? באיזה מחיר? הפעלתם את כל היחידות הפחמיות במחיר של זיהום אוויר וסכנה לבריאות הציבור. יכול להיות שזה לא נדרש.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת הרצנו, סכנה גדולה יותר זה שלאנשים לא יהיה חשמל. סכנה גדולה יותר – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה לא שחור או לבן. אדוני השר, אתה צודק. אדוני השר, אתה כמובן צודק, אבל זה לא שחור או לבן. והתפקיד שלך הוא לוודא שתהיה אספקת חשמל באמצעים הכי פחות מזהמים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נכון. ולכן, סדר הפעלת תחנות הפחם הוא קודם כול התחנות שאינן מזהמות. ולכן, מחז"מ 70 – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז תענה, למה מחז"מ 70 לא עבדה ב-100%? למה יחידות 5 ו-6, שהן פחות מזהמות מיחידות 1–4, לא עבדו בתפוקה מלאה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת הרצנו, לא צריך לשכנע אותי. אני יכול לומר לך שאנחנו יכולים להתווכח על הרבה דברים, אבל על הדבר הזה אין מה להתווכח. כמה שפחות זיהום זה עדיף. וההנחיות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה זה לא קרה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אבדוק את זה.

היו"ר ארז מלול:

השר יבדוק.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לפי הנתונים שיש בידי, ההנחיה הברורה הייתה קודם כול להפעיל – אגב, אלה דברים שבשגרה וגם בחירום – קודם כול להפעיל תחנות שאינן מזהמות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא היה המצב, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה בנושא הזה, ואנחנו פועלים. אגב, אדוני היו"ר, אני רוצה להתייחס ברשותך – – –

אושר שקלים (הליכוד):

זה עניין של הצלת חיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אושר, זה לא שחור או לבן – – –

היו"ר ארז מלול:

השר אמר את זה במפורש.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אומר בצורה ברורה: בנושא של הפחתת זיהום האוויר תמצא בנו פרטנרים מלאים בנושא הזה. בריאות הציבור, בריאות התושבים של אשקלון, חדרה והסביבה, היא בהחלט דבר חשוב ומשמעותי. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני בכל זאת רוצה לנצל את הבמה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה, השר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בשמחה, בשמחה, יוראי. יש משהו שהייתי אומר – לא הייתי אומר שהוא הפתיע אותי, אבל זה בהחלט היה דבר מתסכל. ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד נשאל בעבר אם הוא מבין בכלכלה. ייאמר לזכותו שהוא אמר שהוא לא מבין בכלכלה. ואני רוצה לומר לכם, לאחר שלפיד הציג את התוכנית שלו ליום שאחרי לרצועת עזה אפשר לקבוע בוודאות: הוא גם לא מבין בביטחון וגם לא מבין במדיניות. אז הוא לא מבין – לא בכלכלה, לא בביטחון ולא במדיניות. למה אני אומר זאת?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה. ראינו כמה אתה מבין בביטחון.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אבל זה לא קשור. מה זה קשור עכשיו?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, את הצעת שהוא קודם יענה ליוראי. אני רציתי שאת תדברי קודם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מגיע הנשיא טראמפ, מי שעומד בראש המעצמה הגדולה ביותר בעולם, בעל ברית שלנו. ומציג הנשיא טראמפ את החזון שלו לעזה ביום שאחרי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מה זה קשור?

נאור שירי (יש עתיד):

הבן אדם הזה פתח שגרירות במרוקו כשהייתה שגרירות במרוקו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, אל תפריע.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קשה לשמוע את האמת. קשה לשמוע את האמת.

נאור שירי (יש עתיד):

ממש לא, אתה מצחיק אותי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מעניין אותי מדוע אתם ביש עתיד לא תגידו בצורה ברורה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, אל תפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה שעת בידור, לא שעת שאלות. אתה פתחת שגרירות במרוקו כשהייתה כבר שגרירות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אשמח לשמוע מכם: מדוע אתם לא תומכים בתוכנית טראמפ? מדוע לא שומעים אתכם בצורה ברורה? הייתי מצפה, כשבא בעל הברית שלנו, שמגיע לצורך העניין מארצות הברית, ובא, יוצר חזון ליום שאחרי, חזון מוסרי וחזון צודק – אומר הנשיא טראמפ, מה שלא עבד בעשרות השנים האחרונות לא יעבוד בעשרות השנים הבאות, ובמקום להגיד שאתם מאמצים את אותה תוכנית, שאתם רואים בה תוכנית חשובה לביטחון מדינת ישראל, שקרתה גם במקומות אחרים, מגיע לפיד עם תוכנית, שמה היא אומרת? מה אומרת התוכנית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור לשאילתות?

היו"ר ארז מלול:

זה לא חייב להיות קשור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממתי שר לא עונה על השאילתות?

היו"ר ארז מלול:

יש תקנון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, ממתי זה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

התוכנית אומרת – שימו לב. שימו לב, מה אומרת התוכנית?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, אני אתחיל עם הקריאות. חשבתי לא להתחיל עם הקריאות, אבל את מאלצת אותי. חברת הכנסת יוליה, אל תפריעי לשר, זכות השר להגיב.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

התוכנית אומרת את הדבר הבא. התוכנית אומרת: מצרים – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, אל תפריעי לשר, זכות השר להגיב. חברת הכנסת יוליה, את בקריאה ראשונה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אענה על השאלה שלך. כשאני אסיים, אני אענה. מה אומרת התוכנית של לפיד?

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה ראשונה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה לא אמור להיות ככה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

התוכנית של לפיד אומרת: מצרים בגבולנו והרשות הפלסטינית תהיה אחראית לביטחוננו. שימו לב מה קורה.

נאור שירי (יש עתיד):

שקרן. שקרן. שקרן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כל פעם שלפיד רואה קושי, הוא נסוג. ראינו זאת בהסכם הגז – במקום הסכם – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביטלת את הסכם הגז עם לבנון?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – ראינו כתב כניעה. אנחנו רואים זאת עכשיו. והינה, אני אומר בצורה ברורה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביטלת את הסכם הגז עם לבנון. ביטלת?

נאור שירי (יש עתיד):

שר האנרגיה, ביטלת?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – בצורה ברורה, בצורה ברורה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביטלת את הסכם הגז?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אומר ככה, בצורה ברורה: לא עבאס ולא חמאס. מי שיהיה אחראי לביטחון מדינת ישראל זה רק אנחנו. לא נעביר את זה לא למצרים, לא לרשות הפלסטינית. ולכן אני הייתי שמח לשמוע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ראינו. אתם – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור. נאור, לא להפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מפריע. הוא מפריע – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא יודע שיש תקנון? הוא מבין את תקנון הכנסת?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה בניגוד לתקנון הכנסת. אתה צריך להגן על התקנון.

היו"ר ארז מלול:

זה לא בניגוד. לא, לא סתם לזרוק דברים. זכותו של השר להגיד מה שהוא רוצה בדוכן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני הייתי שמח – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – מה תעשה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – עם חיזבאללה? מה תעשה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני הייתי שמח לשמוע, שירי, ממך, האם אתה תומך בתוכנית של טראמפ?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת נאור שירי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא הייתי במרוקו אפילו פעם אחת. אבל חבר הכנסת שירי, שים לב לדבר אחד: האמת לא נעימה לאוזניכם. אני הייתי מצפה לשמוע מיש עתיד דבר אחד: אנחנו תומכים בתוכנית של טראמפ בצורה ברורה. לא להתחכם. לא רשות פלסטינית, לא מצרים ולא גורם אחר. ולכן, הגיע הזמן – – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא הבטיח לבטל.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תענה לי על השאלות שלי שאני באתי לשאול.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, את בקריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, מה זה, נאום לאומה? זה שאילתה.

היו"ר ארז מלול:

כן, זכות השר להגיד. לא תסתמו פה פיות. לא תסתמו פה פיות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה סותם לנו פיות.

היו"ר ארז מלול:

נכון, צעקות אני סותם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לסתום להם פיות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

"לא תסתמו פה פיות". מה אתה אומר? דורסים אותנו שנתיים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשמוע מה הם אומרים. אתם בעד התוכנית של טראמפ או נגד התוכנית של טראמפ? למה אי-אפשר להגיד: אנחנו בעד התוכנית של טראמפ? כזה פשוט, כזה קל. אבל אתם מתחמקים.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה. די.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני בטוח שיעלו היום אחריי לא מעט דוברים מיש עתיד, ואני אשמח שבמסגרת הנאומים שלכם רק תענו על שאלה אחת: האם אתם תומכים בתוכנית של טראמפ, או בתוכנית ההזויה שהציג לפיד – להביא את הרשות הפלסטינית, לקרב את מצרים, לוותר לה על החובות ועוד כל מיני שטויות? ולכן, אנחנו אומרים בצורה ברורה: לא עבאס, לא חמאס. רק מדינת ישראל תשלוט ביטחונית בעזה. נקודה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. שאלת המשך לחברת הכנסת יוליה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יופי. אחרי שאני הקשבתי בקשב רב לנאום חוצב הלהבות שלך, תענה לי אתה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

למה ממשלת ישראל, ואתה כשר הממונה, מסרבים לעמוד בחוק שחוקק פה בכנסת ישראל והועבר פה ברוב עצום, יותר מ-90 חברי הכנסת, על הפסקת הפעילות של אונר"א וניתוק מגע עם אונר"א? ולמה אתה כשר הממונה נותן הנחיות – אתה נותן הנחיה – לא לנתק את אונר"א מחשמל וממים? אתה דיברת פה גבוהה-גבוהה על טראמפ, על השלום העולמי. למה אתה, השר הממונה, מונע ניתוק של אונר"א מחשמל וממים פה בירושלים ובמזרח ירושלים? עכשיו תענה על השאלה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז הינה, אני אענה לך.

היו"ר ארז מלול:

רגע, רגע, כבוד השר, יש עוד שאלה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. תענה במרוכז.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אענה לך. אני אענה לך בשמחה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

עכשיו אתה, ממשלת ישראל, משתף פעולה עם מחבלים שנקראים אונר"א – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אענה לך בשמחה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, השאלה הובהרה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מאוד אשמח.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אענה לך בשמחה. בשמחה אני אענה לך.

היו"ר ארז מלול:

אחר כך. קודם כול עוד שאלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי השר, אני רוצה קודם כול להודות לך באופן אישי על הסיוע והעזרה שלך בפנייה שלי ליישוב תל שבע. יש לי שאלה לגבי התשתיות ברהט. אנחנו מקבלים פניות על תשתיות ישנות בעיר רהט. יש ניתוקים בשכונות 18 ו-29 ברהט, וכנ"ל בשכונה 9 בחורה. האם משרד האנרגיה יכול לשקול הקמת צוות לבדיקת השכונות שיש בהן תשתיות ישנות ולשדרג אותן? תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אפשר לענות?

היו"ר ארז מלול:

כן, בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני קודם כול אתחיל מהשאלה – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני מבטיח לך שאני אענה לך.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תענה כפי שזה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חברת הכנסת מלינובסקי, אני רוצה להשקיע בך ואני רוצה לענות לך תשובה מפורטת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, חברת הכנסת יוליה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

יוליה, את רוצה לשמוע את התשובה מבחוץ או מפה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה לענות לך. מאוד חשוב לי להשקיע בתשובה שלך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני לרשותך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן אני אענה בקצרה, ואז אני אענה באריכות לחברת הכנסת מלינובסקי. קודם כול, התשובה היא כן, נשמח לקבל רשימה של מקומות שיש בהם בעיה. אתה יכול לשלוח אליי למייל בכנסת או למשרד ונבדוק את זה. אנחנו, האחריות שלנו היא לספק חשמל סדיר לכולם. ולגבי שאלתה של חברת הכנסת מלינובסקי, אז קודם כול אני רוצה לומר לך שבצורה ברורה אנחנו רואים באונר"א גוף שצריך לנתק איתו כל מגע. אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת ביסמוט וחברי כנסת נוספים – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תני לי להשיב. – – חברי כנסת נוספים מהקואליציה שתמכו בדבר הזה. אגב, אני רוצה לומר לך – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – – החוק שלי, כן? התבלבלת. התבלבלת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תמתיני ותשמעי את התשובה. ואני רוצה לומר לך, אגב, שבישיבה שקיימתי השבוע נתתי הנחיה ברורה. חבר הכנסת דנינו, חשוב שתשמע את התשובה שאני רוצה לתת לחברת הכנסת מלינובסקי. חשוב שאת תדעי – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא להפריע. חברת הכנסת יוליה, את בקריאה שנייה. יוליה, את בקריאה שנייה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – שעשיתי פגישה מקצועית ונתתי הנחיה, כמובן, לנתק גם את המים וגם את החשמל. אבל אני אומר, שומו שמיים, מי שואלת אותי על אונר"א? חברת הכנסת מלינובסקי, שהיא וישראל ביתנו ישבו עם רע"מ, שישבו עם מפלגה תומכת חמאס, שישבו עם עוכרי ישראל.

קריאות:

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם ישבתם עם מפלגה – אז אני שומע את הדבר הבא – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – – בוקר טוב אליהו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אומר באמת, חברת הכנסת מלינובסקי, אנחנו הראשונים שנגד אונר"א.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה. יוליה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו העברנו חוק לסגירת ערוץ אל-ג'זירה. יוליה, האמת לא טובה לשמוע, נכון? אז קודם כל תשמעי טוב טוב. תשמעי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, לא, הבעיה, אדוני השר, שאתה קיימת – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא תפריעי. להתרחק מהדוכן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, להתרחק מהדוכן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תשמעי טוב-טוב: אנחנו תומכים בסגירת אונר"א.

היו"ר ארז מלול:

יוליה, את בקריאה שלישית. תוציאי אותה מהאולם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חצוף.

היו"ר ארז מלול:

תשמעי את התשובה מבחוץ.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו תומכים בניתוק המים והחשמל, אבל חשוב – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חצוף. אתם ממשלת אימפוטנטים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

האמת כואבת. מי שישב עם תומכי חמאס זה את. מי שישבו עם עוכרי ישראל זה את והמפלגה שאת חברה בה. אז לכן, אני באמת, אדוני היושב-ראש, כל כך שמח – –

היו"ר ארז מלול:

האמת כל כך קשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – שחברת הכנסת מלינובסקי שאלה את השאלות. ואני רוצה לומר לכם, אנחנו גאים להוביל קו לאומי, פטריוטי, אוהב הארץ – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה מביך, המופע הזה. הוא לא עונה על אף שאלה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – תומך בחיילי צה"ל.

היו"ר ארז מלול:

מה לעשות, הוא השר. הוא השר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מבלבל את המוח.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואנחנו, בנושא של אונר"א – למי שבנושא הזה מתלבט – תומכים בסגירת אונר"א, תומכים בניתוק החשמל והמים, ואלה ההנחיות שיוצאות מהמשרד שלי. אבל לשמוע את השאלה הזאת מחברת כנסת בישראל ביתנו שישבה עם רע"מ, שהם לא רק תומכי אונר"א, העבירו כספים לחמאס – על זה נאמר, לצורך העניין, איבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה. אחרי שאתם ישבתם עם עוכרי ישראל, עם כאלו שמכנים את חיילי צה"ל בשמות גנאי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה ירדת מהפסים לגמרי. פעם היית נורמלי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שלישית, בבקשה לצאת. קריאה שלישית – בבקשה לצאת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולדימיר בליאק, אני שמח – כי גם אתה ישבת איתם, ולדימיר בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מביך. אתה מביך.

היו"ר ארז מלול:

קשה לשמוע.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גם אתה ישבת איתם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך מושג. אין לך מושג על מה אתה מדבר.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת. סדרנים. זה לא יימשך ככה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גם אתה לא תוכל למחוק את הכתם הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מכרת את כל הערכים שלך. מכרת את כל הערכים שלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא תוכל למחוק את הכתם הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך תשובות. אתה שר מביך.

היו"ר ארז מלול:

סדרנים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה הלכת עם קואליציה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה בן אדם מביך. אתה בן אדם מביך. מביך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – שיש בה גורמים שמתנגדים לחיילי צה"ל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מכרת את כל מה שאתה מאמין בו תמורת הג'וב הזה. מביך.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת. רגע, השר. בבקשה לצאת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן אני אומר לכם, אין לכם תקומה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לך בושה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן אני אומר לכם, אנחנו בנושא הזה גאים על הדרך שאנחנו מובילים. נמשיך תמיד להוביל את מדינת ישראל בפטריוטיות, בעד ארץ ישראל, תורת ישראל, בעד חיילי צה"ל. אלה הדברים. אגב, אני רוצה לפרגן לחברי חבר הכנסת משה פסל, שעושה עבודה מדהימה עבור חיילי המילואים. יישר כוח. יותר מ-300,000 חיילי מילואים התגייסו, ואני רואה שהסוגיה הזאת לנגד עיניך. זו בדיוק הדרך שלנו – חיילי צה"ל בסדיר, חיילי צה"ל במילואים. אגב, נמצא לידך גם חבר הכנסת דנינו, שהוא חבר יקר. ואני שמח לומר לך, חבר הכנסת דנינו, בימי שלישי אני נוסע לטייל ברחבי ישראל, ואני נוסע בדרך כלל לפריפריה, ואני שומע שם את המעורבות שלך לטובת העסקים בכלל, להסרת מחסומים, ולכן, בנושא הזה, יישר כוח. חבר הכנסת אילוז, אתה היית בירושלים, היית חבר מועצה לפני שהיית חבר כנסת, והינה, אני אומר לך שגם באונר"א בירושלים, חד-משמעית – אגב, מי שיודע, גם עשינו ביקורות, ולכן אנחנו נמשיך. אני רוצה לאחל לרמטכ"ל הנכנס – והיושב-ראש שלנו כמובן עדכן שהוא נכנס בדיוק לפני חצי שעה לתפקידו. נאחל לו הצלחה, שיוביל את כוחות הביטחון, שיוביל את חיילי צה"ל בעוז ובגאון. יש לנו עוד מערכה מאוד משמעותית לפנינו. אני רוצה לומר לכם בצורה ברורה: אנחנו נמשיך במלחמה עד אשר כל 59 החטופים יחזרו והחמאס לא יהיה ביום שאחרי. זאת מחויבות שלנו, זאת אחריות שלנו לביטחון ישראל. אנחנו לא עוצמים עין, לא מתפשרים. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.

היו"ר ארז מלול:

אמן. תודה רבה, כבוד השר, על כל מה שאתה עושה למען עם ישראל. באמת יישר כוח.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

לנושא הבא אני מזמין לדוכן את סגנית שר החוץ חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. איך אומרים ביידיש "תפדל"? עליזה, לא להפריע לסגנית. חבר הכנסת המציע, משה טור פז, בבקשה. רגע, לא אמרתי את הנושא לפרוטוקול. הנושא: תפוקות ולא תשומות – מאמצי ההסברה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, מפרוץ המלחמה התגבר הצורך המדיני לנקוט מאמצי הסברה בין-לאומיים לשם קבלת תמיכה ולגיטימציה לפעולות. רצוני לשאול: 1. מהם המשאבים שהוקצו לפעולות הסברה מתחילת המלחמה, וכיצד נוצלו? 2. מהם מדדי ההערכה של המשרד להצלחת מאמצי ההסברה? 3. האם ישנם נתונים על תפוקות הפעולות שנעשו עד כה? תודה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אז קודם כול, חבר הכנסת משה טור פז, אני רוצה להודות לך על השאילתה הזו. אני יודעת שמתחילת המלחמה אתה לא רק מגויס למילואים, אלא אתה גם עוסק במאמצי ההסברה, כולל משלחות ללא מעט מקומות, כדי לסייע בעניין הזה. עם פרוץ המלחמה, באופן מיידי, משרד החוץ על כלל עובדיו נרתם למאמצי ההסברה הלאומיים של מדינת ישראל. מרבית העובדים שינסו מותניים ובמשך חודשים עבדו לילות כימים, ללא הפסקה, למען תדמיתה ועתידה של מדינת ישראל. ניתן גם לומר, חבר הכנסת טור פז, כי הם היו למשרתי ציבור במשמרת לילה. מהרגע הראשון, עם שיגור הטילים, כל פעילות הדיפלומטיה הציבורית במטה משרד החוץ ובנציגויות הוקדשה לקידום תכליתו המדינית של המשרד, שהיא השגת לגיטימציה בין-לאומית מתמשכת לחופש הפעולה של כוחות הביטחון, להשמדת היכולת הצבאיות והשלטוניות של חמאס בעזה ולהחזרת כלל החטופים. לשאלתך בעניין ההוצאות, בגדול, סך כל ההוצאות עבור פעילויות דיפ"צ, שזה דיפלומטיה ציבורית – הוחלט לשנות את המונח "הסברה" ל"דיפלומטיה ציבורית". הסברה, אתה יודע, זה לא מונח מקצועי במונחים של משרד החוץ, והמונח החדש, דיפלומטיה ציבורית, חשוב שגם הוא ישקע בלקסיקון שלנו, של חברי הכנסת. אז סך כל ההוצאות עבור דיפלומטיה ציבורית במסגרת חרבות ברזל, בין התאריכים 7 באוקטובר 2023 ו-1 במרץ 2025, הוא 31.7 מיליון ש"ח, זה כלל הסכום, ומתוכם 18.3 מיליון ש"ח מתקציב משרד החוץ ו-13.3 מיליון ש"ח ממערך ההסברה לטובת פעילות המשרד. השימוש בתקציב: 23.8 מיליון ש"ח לקמפיינים וקידום ממומן; 7.8 מיליון ש"ח למשלחות לישראל, מיצגים בחו"ל, רכישת מדיה בחו"ל. חשוב כמובן להדגיש כי הנתונים הללו כוללים רק את נתוני הפעילות שבוצעו לדיפלומטיה הציבורית בארץ, ואנחנו ממתינים גם לשאר הנתונים לגבי כלל התקציבים לפעילות בעולם כולו, כולל, בין השאר, תקציבי דיפ"צ בנציגויות. בין הפעילויות החשובות והבולטות ביותר שהוקדשו להן משאבים ניתן למצוא את שימור נושא החטופים גבוה בסדר-היום הציבורי והעולמי, מיזמי הנובה בעולם, מיזם תערוכה של פרויקט המלאכים, תערוכה נודדת, משלחות משפחות החטופים, קמפיין משפחת ביבס; קמפיין נוסף היה השחרת איראן וחמאס בתוך המלחמה; ביסוס הנרטיב שלפיו אסור שחמאס יישאר בעזה ביום שאחרי; השחרת אונר"א. ואתה יודע טוב מאוד, עבדנו על קמפיין משותף פה גם מתוך הכנסת – אונר"א זה נושא שאני עסקתי בו כבר מעל כמעט עשור עד עכשיו. אז משרד החוץ הוביל את הקמפיין נגד הארגון, החל מחשיפת השתתפות עובדי הארגון בטבח 7 באוקטובר, במסגרת כניסתן לתוקף של חקיקות אונר"א עד עתה. אני רוצה גם לציין – אתה יודע, אנחנו נכנסנו למשרד החוץ לפני ארבעה חודשים, אבל לפני כן שר החוץ ישראל כץ היה הראשון שלמעשה הביא את העדויות של עובדי אונר"א שהשתתפו בטבח, מה שיצר את העצירה המיידית של כספים לאונר"א ברמה העולמית. דבר נוסף הוא הדהוד זיכרון לציון 7 באוקטובר ברחבי העולם. נושא חמישי הוא בעצם המערכה המדינית המשפטית. אל תשכח שיש פה מערכת עולמית שלמה שעובדת נגדנו במשפט הבין-לאומי כדי לכבול את ידי מדינת ישראל במלחמה מול חמאס. המשאבים של המחלקה המשפטית ושל הנציגויות בחו"ל שהושקעו כדי להילחם – זה מטורף. אף מדינה לא הייתה צריכה להיאבק בכמות כזאת של פניות, תביעות בבתי הדין הבין-לאומיים. כלומר, גם זה חלק מאותו המערך. והאחרון זה קמפיין של הדהוד הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה ועמידה בדרישות הדין הבין-לאומי. בנוגע לשאלת המשאבים התקציביים, להלן נתוני המשרד: התקציבים הייעודיים הוקצו עבור אין-ספור פעילויות, החל מדוברות ודיגיטל, דרך עבודה עם משפחות החטופים ועבודה מול ניצולים של טבח 7 באוקטובר, וכלה בשיתוף פעולה עם המוסדות הלאומיים וארגונים אחרים בתוך הקהילות היהודיות ברחבי העולם, מאבק באנטישמיות ובפשעי שנאה כנגד יהודים בעולם, בניית תשתיות, מידע והסברה והכנת סקרים לשימוש העיתונות הזרה. אני רוצה לפרט את הפעילות המרכזיות של אגף הדיפלומטיה הציבורית במלחמה. קודם כול, במערך הדוברות – הקמת גשר, ראיונות לתקשורת הבין-לאומית והישראלית, סיוע בהגעת כתבים לישראל, תיאום מרואיינים לתקשורת בחו"ל, כולל באופן רשמי, כולל מומחים, משפחות חטופים, ניצולים, תדרוכים לכתבים בין-לאומיים בישראל, ליווי עיתונאים לסיורים בעוטף, בשדרות, בעזה, תדרוכים מקוונים לכתבים בחו"ל, העברת הודעות ומענה על פניות של כתבים שמגיעים למשרד החוץ, ליווי דוברותי של ביקורי בכירים בארץ והנחיית נציגויות. מתחילת המלחמה ביצעו נציגויות והחטיבה למעלה מ-14,000 ראיונות ותדרוכים לתקשורת. דיגיטל – הפעלת ערוצי המשרד בעצימות גבוהה, הפקות מקוריות ועם שותפים לתמיכה בנרטיבים שלנו, כולל אינפוגרפיקות, ויזואליה, קידום ממומן של תכנים רלוונטיים, פנייה לחברות הטכנולוגיה למאבק בתכנים עוינים וקידום נרטיב ישראלי, הנחיית נציגויות ומתן כלים. הפקה – הופקו למעלה מ-800 סרטונים, 150 הפקות חיצוניות בקנה מידה גדול. פעילות דיגיטל אורגנית בערוצי המשרד – זה בשש פלטפורמות. חבר הכנסת טור פז, זה בשש פלטפורמות, בשש שפות שונות, שהמשרד מתפעל: טוויטר, אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק, טלגרם ולינקדאין.

משה טור פז (יש עתיד):

חבר הכנסת לוי מקשיב במקומי. אני מתנצל. קראו לי למשהו.

היו"ר ארז מלול:

תמשיכי, תמשיכי. הוא יעביר לו את התשובה. תמשיכי, הכול בסדר.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

בסדר. אז ככה, דיברנו על ערוצים בשש שפות שונות: אנגלית, פרסית, ערבית, ספרדית, רוסית וצרפתית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי לי כמה – – – את צריכה לעשות פיליבסטר כי הם בטקס של הרמטכ"ל – – – פשוט יש לי שאלה נוספת.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

רגע, זה אחר כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את יכולה להגיד לי עוד כמה עמודים יש לך, שאני אעשה ההערכה? בערך 20 עמודים, 50?

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אני באמת, האמת היא – קודם כול, מירב, את יודעת שככה, יש בינינו כנות. הנאום הזה – – –

היו"ר ארז מלול:

למה, את לא אוהבת להקשיב לה? מה זה? תקשיבי, היא אומרת דברים מעניינים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, יש לי עוד דברים לעשות. אני מאוד מכבדת אותה, אבל אני לא יכולה כל היום.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. תקשיבי.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תקשיבי, קודם כול הכנתי מראש את הנתונים. השאילתה הייתה על נתונים ספציפיים, ואני אפרט לו באמת את הנתונים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה. אבל רק אם זה 20 עמודים? חמישה?

היו"ר ארז מלול:

במקום להעריך את התשובה המקצועית. היא לא מזלזלת ובאה מוכנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להפך. גם אני לא מזלזלת. אני מכבדת אותה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

לא 20 עמודים. שלושה עמודים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. הינה, אתה רואה? נפתרה הדילמה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

חבר הכנסת מיקי לוי, בעניין קידום ממומן, אוקיי? קידום מאות תכנים שזכו ללמעלה מ-2 מיליארד חשיפות ביעדים בארצות הברית ובאירופה, בתקציב של כ-25 מיליון ש"ח.

היו"ר ארז מלול:

משה, משה פסל – מפריע. מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה בשבילה. זה טוב.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת פסל, זה מפריע.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

זה לא הוא, זה הם. הם יוצאים. אבל בסדר.

היו"ר ארז מלול:

עליזה, עליזה, עליזה, שומעים רק אותך.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

קידום ממומן – חבר הכנסת מיקי לוי, לשאלת חבר הכנסת טור פז, קידום מאות תכנים שזכו ללמעלה מ-2 מיליארד חשיפות ביעדים בארצות הברית ובאירופה, וזה תקציב של כ-25 מיליון ש"ח, רובו ממערך ההסברה. הייתה עבודה עם משפחות החטופים והניצולים. בעצם היה גיוס של נציגי משפחות חטופים וניצולים ושיגורם במשלחות ברחבי העולם. זה בתיאום מול משרד התפוצות, ארגוני חברה אזרחית והנציגויות שלנו בכל העולם. כמו כן, תיאום ראיונות של בני משפחה וניצולים לאמצעי התקשורת הבין-לאומיים. מאז 7 באוקטובר טופלו כ-300 משלחות וביקורים פרטניים, שכללו כ-850 איש, ברובם בשיתוף עם משרד הביטחון, מינהלת משפחות החטופים, הנעדרים והשבים במשרד ראש הממשלה וצה"ל. יעדים מרכזיים היו האו"ם, החברות במועצת הביטחון, ותיקן, זירות ארב"ליות ומדינות משפיעות. הקהילות יהודיות – עבדנו בשיתוף פעולה עם המוסדות הלאומיים וארגונים אחרים. מתן סעד למשפחות חיילים בודדים שנפלו, ביקורי סולידריות של ההנהגה היהודית, תדרוכים לראשי קהילות, הפעלת קהילות בנושאים מדיניים ודיפ"צים, סיוע בתיאום תרומות, תוכניות התנדבות, פרויקטים לקידום חוסן וביטחון קהילות ועלייה גם. דתות – תדרוכים למנהיגי כנסיות, עבודה מול ותיקן והפעלת נציגויות לעבודה מול דתות. מאבק באנטישמיות – במאבק באנטישמיות למעשה גייסנו מדינות להצהרות נגד אנטישמיות ונבחרי ציבור, פעילות מול שליחי המאבק באנטישמיות, עבודה מול IHRA, תוכנית עבודה מול הקמפוסים. עד כה אימצו 1,266 ישויות ברחבי העולם את הגדרת IHRA, ובהן 45 מדינות, 98 רשויות מקומיות ו-37 מדינות בארצות הברית. אגב, האימוץ של הגדרת IHRA לאנטישמיות, כחלק מאותו מאבק ב-BDS – אנחנו כרגע גם בונים תוכנית למאבק בחרם בקמפוסים, ב-BDS. כחלק מהמאבק הזה, הכלי המשפטי הוא בעצם הכלי הכי חזק – המלחמה באנטישמיות. מה שגילינו הוא שכמעט הרוב המוחלט של האוניברסיטאות כאן במדינת ישראל אפילו לא אימצו את ההגדרה של IHRA לאנטישמיות, כשאנחנו פועלים בעצם בקמפיין לאימוץ הגדרה לאנטישמיות של IHRA בקמפוסים ברחבי העולם. אז אנחנו גם נכנסים לזה כאן במדינת ישראל. אומנם זה לא תחומו של משרד החוץ, אבל שר החוץ נאבק בנושא של ה-BDS, של ההסברה הדיפלומטית-ציבורית, ולכן זה גם נמצא על השולחן שלנו. דיפלומטיה ציבורית-אזרחית – האגף יזם והוציא אל הפועל עשרות משלחות חברה אזרחית לישראל, אשר כללו מאות משתתפים. במשלחות – משלחת גולים איראנים, משלחת משפיעני רשת מארצות הברית ומאירופה, משלחות מפיקי תרבות וקניינים לחתימה על הסכמי שיתוף פעולה, גם כנס משפיעני רשת. בנוסף מקיים האגף: קשר קבוע עם ארגוני חברה אזרחית, העברת מידע, מסרים ותוצרים לארגונים ולמשפיענים, תיאום וליווי סיורים לעוטף לגורמים אזרחיים, תדרוכים וסיוע לנציגויות בתחום. מידע והסברה – הכנה ושיגור של מסרים יומיים, מסרים ייעודיים, הכנת מאמרי דעה, שיגור מאמרים רלוונטיים וחומרים אחרים, וכן ארגון וניהול התיקייה המשותפת המרכזת את כל החומרים. דיפלומטיה ציבורית-תרבותית – בעצם מיפוי יצירות ישראליות הקשורות לטבח ולמלחמה, כמו למשל סופרנובה, Nova, זועקות ואז שתיקה. הקרנות ברחבי העולם, כולל שידורים בטלוויזיה מסחרית, קמפיין אוסקר לסרט "עוד נשוב לרקוד" בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה האחרים, קידום אומנות רלוונטית מול הנציגויות בחו"ל, פעילות מול אומנים בארץ ובחו"ל לקידום סרטוני הסברה לאימוץ וירטואלי של החטופים, סיוע במענה ל-BDS תרבותי, הסבת אירועי תרבות בין-לאומיים מתוכננים למפגני הזדהות ותמיכה בישראל, השקעה באימפקט חברתי – זה היה קידום תכנים לקהלים ליברליים במערב ושיתוף פעולה בין-קהילתי – ומשרדי ממשלה. סקרים – זה גם נדבך מאוד חשוב. ביצוע סקרי דעת קהל וניתוח סקרים קיימים כדי להבין את אותה השפעה של מדינת ישראל על הציבורים השונים בקהילה הבין-לאומית. פניות הציבור – מענה לאלפי פניות הציבור הקשורות למלחמה. עבודה מול חמ"לים רלוונטיים – זה התנהלות נציגי המכלול בחדר מצב מול שלוחות מערך ההסברה, השפעה, דובר צה"ל, מינהלת החטופים ומתפ"ש, וכמו כן עבודה מול חמ"לי הסברה אזרחיים ומתנדבים כדוגמת גיתם, Taboola, ועוד. מדדי ההערכה של המשרד להצלחת מאמצי ההסברה – ראשית, בכל עת נבדקים נתוני חשיפה ומעורבות במדיות הדיגיטליות השונות, אורגנית וממומן, בדגש על צמיחה בכמות העוקבים בפלטפורמות השונות כמדד להשפעה חיובית; שנית, מתקיים מעקב הדוק אחר כמות הפרסומים בכלי תקשורת מובילים בעולם ומספר הראיונות הן מצד דוברים רשמיים והן מצד דוברים לא רשמיים; שלישית, האגף בוחן את פעילותו בהסתמך על מדד של גלי תהודה, שהינם תגובה או הדהוד הפעולה ההסברתית על ידי גורם שלישי משמעותי – מושא הפעולה עצמה – ותגובה רשמית של האו"ם לקמפיין המשרד, למשל נגד אונר"א. בהתאם לקמפיינים השונים והיעדים שהוגדרו על ידי המשרד, הפעילויות שצוינו קצרו הצלחות משמעותיות בזירה הבין-לאומית לאור היעדים המדיניים של מדינת ישראל ושל המשרד, כולל אלה: העברת החלטות בפורומים בין-לאומיים המדגישות את זכותה של ישראל להגנה עצמית ומכירות במעשי הזוועה של חמאס; הטלת סנקציות והכרה באיראן וחמאס כארגוני טרור; מניעת הוצאת צווים ב-ICJ להפסקת הלחימה; השעיית המימון על ידי תורמות מרכזיות דוגמת ארצות הברית, שווייץ, איטליה ויפן, לסייעני חמאס – אונר"א. מאז 7 באוקטובר המשרד ליווה כ-300 משלחות וביקורים פרטניים, שכללו כ-850 איש, רובם בשיתוף עם משרד הביטחון, מינהלת משפחות החטופים, הנעדרים והשבים במשרד ראש הממשלה וצה"ל. מבחינת הזירה התקשורתית, המשרד דאג לא להשאיר ואקום וחלל משמעותי, ובוצעו ברחבי העולם למעלה מ-14,000 ראיונות, תדרוכים לתקשורת. גויסו למעלה מ-800 סרטונים, שמהם 150 הפקות חיצוניות בקנה מידה גדול. תראו, מבחינת מדיניות השר, חבר הכנסת מיקי לוי, החזית ההסברתית לא תופקר לרגע, ולא נאפשר לשקרים, הסתות, מסרים אנטישמיים ועידוד שנאה לישראל על ידי אויבינו לעלות מבלי שנשיב מלחמה ולו לרגע אחד. לא ניתן להם לפגוע בזכותו העליונה של העם היהודי להיות עם חופשי בארצנו. לכן, עם כל מה – אתה יודע, הסקירה, באמת חבר הכנסת ביקש סקירה מתחילת המלחמה. אני רוצה להזכיר: נכנסנו לפני ארבעה חודשים, ועם כניסתנו לממשלה ועם כניסת השר למשרד החוץ, מתוך ראייה מערכתית שבה ההסברה היא חזית לחימה לא פחות חשובה מהחזית הצבאית, הנותנת אורך נשימה ולגיטימציה למלחמה נגד חמאס ונגד כלל אויבינו, דאגנו כי במסגרת ההסכם הקואליציוני עם מפלגת הימין הממלכתי, שר החוץ יהיה אמון על ההסברה הבין-לאומית, וכן הוסכם על תוספת תקציבית למשרד החוץ בסכום של 545 מיליון ש"ח בשנת 2025. אני רוצה להזכיר שהכסף עדיין לא נכנס. הוא עדיין לא עבר, והוא אמור לעבור בתקציב שאמור להגיע במרץ, אבל המטרה היא לפעול להעצמת ההסברה של מדינת ישראל ומדיניותה בעולם. זה בכפוף לאישור התקציבי. זה בעצם אישור לכך שהמלחמה בזירה ההסברתית היא חזית כמו כל חזית אחרת, כמו החזיתות הצבאיות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה לספק לך ידיעה שהתקבלה זה עתה: אני לא יודע אם את זוכרת את האח והאחות מבית החולים בסידני שאמרו שהם נותנים תרופות להרוג יהודים – –

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

נכון, נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – אז בשעה זו נחת קצין משטרה אוסטרלי לקחת עדויות. שימו על זה פוקוס, יכול להיות שאפשר לעשות עם זה משהו, כי זה נראה – – –

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תדע לך, שברגע – – –

היו"ר ארז מלול:

זה מונף, בכל העולם דיברו על זה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אבל איך זה עלה? שתדע לך שגם זה קיבל דחיפה. ברגע שאנחנו קיבלנו את זה, אנחנו העברנו את זה לעיתונאים אוסטרלים, לנבחרי ציבור אוסטרלים, לאנשים רמי דרג כדי שיטפלו בזה.

היו"ר ארז מלול:

אבל למה דווקא באוסטרליה? אפשר להעביר את זה לכל העולם.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אבל שם ספציפית יש בעיה, אנחנו צריכים להילחם באנטישמיות. לא נלחמו בה עד אז, וכאשר הדבר הזה יצא, אמרנו כעוגן, ממש כעוגן: אנחנו מתחילים לדאוג שהממשלה הזאת מתחילה להילחם באנטישמיות שם. צריך להבין שמתחילת המלחמה, עוד לפני שחייל אחד דרך בתוך עזה, היו צעדות בסידני, בבית האופרה, כשאנשים שם צעקו the Jews Gas – –

היו"ר ארז מלול:

וואו.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

– – תהרגו את היהודים – ואף אחד לא הועמד לדין. ברגע שאתה לוקח גם את האירועים שנחשבים קטנים ומעביר אותם לגורמים הרשמיים, אתה לא מתעלם ממה שקורה, אתה פועל. והם התייחסו לזה, והם התייחסו לזה ברמה הכי חמורה, והם חוקרים אותם והשעו אותם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אז הקצין היום נחת בארץ.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אנחנו נראה מה יהיה אחר כך עם בית המשפט. אבל אתה צריך להבין שאנחנו לא מתעלמים יותר מהדברים האלה, אנחנו רואים את זה כחלק מהעבודה שלנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

הקצין נחת היום בארץ לקחת עדויות. הקצין האוסטרלי – – – משטרת ישראל. הוא על זה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אני אעקוב אחרי זה, מעולה. מעולה. אנחנו נעקוב אחרי זה. העבודה על תוכנית עבודה חדשה בחזית ההסברה, כולל מדדי הצלחה ומדדי תפוקות, תעבור שינוי מערכתי עכשיו כשנכנסנו, על מנת להתאימה. כלומר, אנחנו מתגברים את מה שהיה באופן מטורף, מעצימים את זה. וגם את מדדי ההערכה אנחנו משדרגים. אנחנו משדרגים כדי להגיע למקסימום אפקטיביות. אחד הצעדים הראשונים המשמעותיים ביותר שהתווספו לעבודת המשרד בעקבות כניסתנו לממשלה היא הוספת תדרוך שבועי לכתבים זרים במשרד החוץ, שמתקיים בכל יום שלישי ומשפיע על החדשות בערוצים הזרים, תוך עדכונים תדירים בנוגע לשינויים קריטיים שעשויים להשפיע על דעת הקהל הבין-לאומית. כמו כן, בשבוע שעבר, לראשונה מזה חמש שנים, שר החוץ סער, קיים מפגש אסוציאציה של שרי החוץ של האיחוד האירופאי. אני גם שמחה לבשר ליושבי המשכן שבשבוע שעבר מדינת ישראל נבחרה להוביל את הארגון הבין-לאומי הברית לזיכרון השואה. במקביל נעשים מאמצים רבים בתחומי הפעילות השונים טרם קבלת התוספת התקציבית, בדגש על גיבוש תוכנית פעולה עם החברה האזרחית ופעילי הסברה לא מדיניים. ראוי להדגיש כי בעקבות הוראתו של השר עמלים אנשי המשרד מזה כמה שבועות על תוכנית פעולה אסטרטגית, המתגבשת בהובלת מנכ"ל משרד החוץ, וצפויה לכלול, בין השאר, מדדי הערכה ואפקטיביות שיסייעו לפעילות הדיפלומטית הציבורית של המשרד. עד כאן.

היו"ר ארז מלול:

יש שאלות המשך. חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי, שאלת המשך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

האמת שאני מוותרת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. עד שהוא יגיע, אני רוצה לשאול: יש לנו הרבה שגרירים בכל המדינות. קיבלתי תלונה – לא משנה מאיזו מדינה, אני אגיד לך אחרי זה. יש בקרה על השגרירים שהם מתאימים? שהם ראויים? קיבלתי ממדינה מאוד גדולה – השגריר לא משווק את ישראל כמו שצריך. אני אגיד לך אחרי זה איזו מדינה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אז אני אגיד לך ככה: קודם כול, אם יש תלונות כאלה ואחרות, אתם תמיד מוזמנים להפנות את זה אלינו, אנחנו נטפל בזה באמת באופן מיידי – –

היו"ר ארז מלול:

לשגריר יש הרבה כוח.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

– – אבל צריך להבין: נציגי משרד החוץ, באמת הם הטופ של הטופ. הם אנשים שנבחרו בהליכים קפדניים במשך למעלה משנה, עם מבחנים.

היו"ר ארז מלול:

כן, אבל לא כל אחד מתאים להסברה, ובתקופה כזאת.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

ברור. הם עוברים הכשרה של חמש שנים. חמש שנים. האם יש בעיות? היו בעיות, לא הכול מושלם. יש בעיה ספציפית עם אדם כזה או אחר? תפנו את זה אלינו.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

לא, אני מדבר רק בנושא ההסברה. כולם טובים, וכולם – אני מדבר על הנושא הספציפי הזה: הסברה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אז צריך להבין – זה לא רק שגריר. יש להם גם נושאי משרות בתוך המשרד שהייעוד שלהם הוא אך ורק לעניין של הסברה.

היו"ר ארז מלול:

טוב. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

רק תקנונית, מותר לי שתי שאלות? שאלה אחת ועוד שאלה? מה, אני שואל.

היו"ר ארז מלול:

לא. שאלה אחת. שאלה, נו, תשאל.

דן אילוז (הליכוד):

אז אני אשאל שאלה אחת שיש לה שני סעיפים. איך אני, בסדר?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דן אילוז, לא, זה לא מקובל.

דן אילוז (הליכוד):

לא, כי דיברת על נושאים חשובים ואני אשמח לשמוע. שרן, אשמח לשמוע הרחבה, במיוחד בנושאים – אנחנו יודעים שיש אנטישמיות גדולה מאוד בקמפוסים. מה המשרד עושה בנושא הזה?

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

של האנטישמיות בקמפוסים?

דן אילוז (הליכוד):

וגם הרחבה על אונר"א. אני יודע שהיית מאוד פעילה בנושא הזה. אנחנו נשמח מאוד לשמוע עוד הרחבה בנושא הזה.

היו"ר ארז מלול:

רגע, חבר הכנסת אביחי בוארון, שאלת המשך, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שלום וברכה, בוקר טוב. אני מבקש לשאול שאלה, גברתי סגנית השר: מאמצי ההסברה של ישראל, נכון להיום, לא מתכתבים – – –

היו"ר ארז מלול:

ישיבת סיעה של האופוזיציה, בשקט.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גברתי, מאמצי ההסברה של ישראל היום, בהובלת משרד החוץ, לא מתכתבים עם סדר-היום – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב, זה קשה לנו.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

חבר'ה, אתם רוצים שנרד מהר, זה קצת קשה ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אנחנו ממש רוצים.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

נו, אז תנו לנו שנייה לשמוע. הוא חזר שלוש פעמים על השאלה. שאלה אחת קטנה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אביחי, תתחיל מהתחלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גברתי סגנית השר, אני מבקש לשאול כדלקמן: נכון להיום, מאמצי ההסברה של משרד החוץ לא מתכתבים עם סדר-היום המתהווה של תכנית טראמפ בעזה ובכלל, עם כל סדר-היום של הממשל האמריקאי בנוגע לפתרון שתי המדינות. נכון להיום, מתגבשת הבנה גדולה יותר ויותר, שפתרון שתי המדינות, בזירה הבין-לאומית הוא לא נושא, .non-issue ואני שואל: איפה משרד החוץ בסוגיה הזאת? והשר יודע כמה אני מעריך את מאמציו ואת ערכיו בעניין הזה. אבל כמשרד חוץ של מדינת ישראל, לא ראינו איזשהו שינוי כיוון במישור ההסברתי. אם כן נעשים מאמצים כאלה, אולי תפרסי אותם בפנינו ונדע לאן אנחנו הולכים. תודה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה רבה. חבר הכנסת בוארון, אני שמחה מאוד על השאלה הזאת כי אתה עוזר לי לענות לך תשובה מאוד פשוטה: זה לא נכון. אני חושבת שיש לך היכרות ארוכת שנים עם שר החוץ גדעון סער, עמדותיו המדיניות מאוד ברורות. אני חושבת שאתה יודע שמדיניות משרד החוץ היום – אתה יודע, ארבעה חודשים – מנוהלת על פי תפיסת העולם והמדיניות שאותה הוא התחייב להוביל במשך עשרות שנים. עמדתו המדינית מעולם לא השתנתה. מי כמוך יודע שהוא שילם מחירים יקרים מאוד, יקרים מאוד – מחירים פוליטיים, מחירים תקשורתיים, מחירים משפחתיים – כדי לעמוד על אותם העקרונות לאורך כל השנים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני רק רוצה לחדד, שלא תצא תקלה: ודאי לי ששר החוץ, עמדותיו המדיניות ידועות, השאלה מי מחרה-מחזיק אחריו. שאלתי רק על ההסברה של משרד החוץ.

היו"ר ארז מלול:

לא, חבר הכנסת אביחי, תן לסגנית לסיים. חבר הכנסת אביחי, זה לא דיאלוג. שאלת, זהו.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

בסוף השר גדעון סער ואני נפגשים עם הנציגים הדיפלומטיים, עם ראשי מדינות, ראשי משרדי החוץ, שרי חוץ, משלחות רמות דרג. השיח מתנהל בינינו, אוקיי? לכן, אתה יכול להיות בטוח אילו דברים נאמרים. אתה יודע מה? אני מפנה אותך עכשיו לפייסבוק שלי, אישית, תפתח אותו, תסתכל על הסרטון האחרון עם משלחת של ועדת החוץ של אנגליה, שהגיעה כדי לבחון את הנושא ולעשות תשאול על העניין הזה, ספציפית על זה. הם טוענים בעניין שתי המדינות, טה-טה-טה. תסתכל עכשיו ותראה מה אני עניתי להם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת פסל, זה מפריע לסגנית השר.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

התשובה שלי היא למעשה התשובה – כלומר, אנחנו הפנים של משרד החוץ. שר החוץ הוא הנותן את הטון, הוא זה שמוביל את אותה מדיניות. לכן, הדברים נוגדים. אני מציעה לך לצפות בזה. אגב, לדעתי גם בתדרוך לפני שלושה שבועות השר סער התייחס ספציפית לשאלה הזאת. בסוף משרד החוץ הוא נושא המילה של מדיניות ממשלת ישראל, בטח בזירה הבין-לאומית. אז אני מפנה אותך ספציפית לשם. דבר שני, נשאלה עוד שאלה על ידי חבר הכנסת דן אילוז, שגם עוסק המון בנושא ההסברה החל מתחילת המלחמה, עם כמה שדולות, כמו שדולת ההסברה, שדולת אונר"א, שדולת הקמפוסים. ראיתי אותך בלא מעט ראיונות, אולי זו גם הזדמנות להודות לך על הפעילות שאתה עושה בהגנה על מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. בסוף זה מאמץ כולל של כולנו. שאלת שאלה בעניין הקמפוסים ובעניין של האנטישמיות בקמפוסים. אני לא יודעת אם היית פה כשהתחלנו לדבר. קודם כול, הנושא של אנטישמיות לא יושב במדיניות של משרד החוץ, הוא יושב במדיניות של משרד התפוצות. אוקיי? זה באחריותו, זה בסמכותו, אבל יש ממשקים משותפים, בטח בארבעת החודשים האחרונים. יש לא מעט מיזמים שאנחנו עושים כרגע ביחד, באופן רשמי ומוצהר, וגם מתחת לפני השטח, כקמפיינים, כדי להילחם באנטישמיות, וכדי להגן על הסטודנטים. חשוב להגיד שהנשיא טראמפ, מרגע שנכנס, שם את זה על המפה – זה לא היה שם לפני כן – כשהוא הצהיר שלמעשה ימנע כניסה, ויזות וכל הדברים האלה, מסטודנטים שהם למעשה תומכי ג'יהאד, תומכי חמאס – זה כבר כלי. אני יכולה לומר לך שאני, במשלחת האחרונה שלי לניו יורק – קודם כול, עוד לפני כן, במשרד החוץ ערכנו כמה מפגשים עם קמפוסים מחו"ל, עם אוניברסיטאות פה בארץ. אנחנו לומדים את זה. חשוב להבין, אנחנו בונים תוכנית מערכתית להסברה גם בקמפוסים. אנחנו לא חושבים שכל הידע נמצא במשרד החוץ, ותוך כדי התייעצויות עם המון ארגוני הסברה, ארגוני סטודנטים שעובדים יום ולילה בתחום הזה, שמבינים באמת לעומק, אנו שואבים משם את המידע ובונים עכשיו את התוכנית הזאת. נוסף לזה – דיברתי על כך לפני כן – בביקור שלי בניו יורק, וגם בביקור שלי בוושינגטון, לא רק נפגשתי עם סטודנטים; שמנו לנו למטרה לפגוש גם נשיאי אוניברסיטאות. נפגשתי עם הנשיאה של האנטר קולג', אחד הקמפוסים הגדולים ביותר בניו יורק. דיברנו על אנטישמיות, דיברנו על הפחד של מרצים ושל סטודנטים ישראלים, דיברנו על המלחמה בגזענות, בהחרמה של סטודנטים ומרצים ישראלים. גם זה נמצא כחלק מהקמפיין שלנו. אני חושבת שבסך הכול עם השדולה שלך גם יכולים להיות לא מעט שיתופי פעולה. אבל מה גילינו באחד המפגשים? אנחנו עושים עכשיו קמפיין כדי שהאוניברסיטאות יאמצו את ההגדרה של IHRA על האנטישמיות, כדי להילחם באנטישמיות בכלים משפטיים. אבל פה בארץ, אתה יודע כמה אוניברסיטאות אימצו את ההגדרה של IHRA? אחת. אוניברסיטת בן-גוריון היא האוניברסיטה היחידה שאימצה את הגדרת IHRA, ולכן גם פה אמרנו שאנחנו צריכים שהאוניברסיטאות שלנו יקבלו את זה. לשאלה השנייה שלך, בעניין אונר"א, האחרונה – ברור לך שגם פה אנחנו עובדים בקמפיין מאוד מאוד אגרסיבי. בסוף אונר"א סללה את הדרך לאירועי 7 באוקטובר. העובדים שלה השתתפו בטבח 7 באוקטובר. למעשה, חמאס השתלט על אותו ארגון. לכן, גם החקיקה – חקיקה היא מלפני שבע שנים. שאלו אותי לפני שבע שנים: שרן, מה זה אונר"א? על מה מדברים? למה את עוסקת בדברים שאף אחד לא מתעניין בהם? אני אמרתי: הדבר הזה יכריע את גורלה של מדינת ישראל. אני שמחה – אתה יודע, עצוב לי שרק אירועי 7 באוקטובר הובילו לשם, שזה קיבל כזאת תשומת לב, אבל אני שמחה שסוף-כל-סוף הצלחנו להעביר את החקיקה – –

היו"ר ארז מלול:

ברוך השם.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

– – ולהילחם בארגון הזה, ויש עוד מדינות שמצטרפות אלינו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. יש הודעה אישית לוואליד אלהואשלה. מוותר? מוותר על ההודעה האישית.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה פסל. אני מזמין את חבר הכנסת משה פסל להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

משה פסל (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי כנסת, אני מציג בפניכם היום הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2025. האמת היא שלא ידעתי על האבסורד הזה שקיים, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

שמה?

משה פסל (הליכוד):

אתה לא תאמין. למעשה בנת"צים, בנתיבי התחבורה הציבורית – שכולנו רואים אותם, רוב הזמן גם רואים אותם ריקים, את נתיבי התחבורה הציבורית האלה – אם אתה נוסע עם מונית עם אשתך, אתה נוסע לאיזו מסעדה טובה או נוסע לראות סרט, מונית תיקח אותך ותעקוף את כל התור. לעומת זאת, אם אתה אמבולנס שנוסע, אתה לא יכול לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית.

היו"ר ארז מלול:

מה, מקבלים דוח?

משה פסל (הליכוד):

קודם כול הוא מקבל דוח, by default. ברירת המחדל היא שהוא מקבל דוח, גם אם הוא נסע נסיעת חרום. אחר כך הוא צריך להגיש – – –

היו"ר ארז מלול:

ממש איוולת.

משה פסל (הליכוד):

תבין, יש מחלקה שלמה בכל ארגוני ההצלה, של 30–35 איש, שכל היום עוסקים בלהגיש דוחות ופטורים מדוחות. הדבר הזה הוא בוודאי אבסורד שאמבולנסים, שהם שירות לציבור, לא יכולים לנסוע בנתיב של שירות לציבור, של תחבורה ציבורית.

היו"ר ארז מלול:

אתה מדבר על כולם? גם איחוד הצלה, זק"א, כל ארגוני ההצלה?

משה פסל (הליכוד):

כן, כן. בדיוק, הם לא יכולים לנסוע בנתיבים הללו. הדבר הזה הובא לידיעתי על ידי – – –

היו"ר ארז מלול:

במיוחד שהם בדרך כלל ריקים, אתה מבין. האוטובוסים נוסעים לפעמים בנתיבים שלנו, של הפרטי.

משה פסל (הליכוד):

כן, כשהנתיבים ריקים. זה נכון שאם זה מקרה חירום, בדיעבד הוא יכול לקבל החזר. למה הדבר הזה כל כך מפריע לי? כי גם כדי לתפוס כוננות – לצורך העניין, אמבולנס צריך לחזור לכוננות – – –

היו"ר ארז מלול:

אדם לא נוסע עם אמבולנס לבילוי בדרך כלל, הוא נוסע למד"א. זה גם נסיעה לצורך. הכול שם לצורך, זה לא אוטו פרטי, נו.

משה פסל (הליכוד):

לכן נוצר מצב אבסורדי שאם אתה נוסע במונית – לא יודע לאיפה – ליהנות, לראות סרט – –

היו"ר ארז מלול:

לא משנה, לא משנה. לעבודה גם, מה זה משנה?

משה פסל (הליכוד):

– – אתה יכול לנסוע, אבל אם כואב לך הראש או שברת את היד, אתה לא תגיע בזמן לבית החולים, כי האמבולנסים לא יכולים לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית. ורק בדיעבד, אם זה היה חירום, אולי, כן, בערך – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה אומר שקודם נותנים את הדוח ואז אתה צריך לבקש.

משה פסל (הליכוד):

החוק הזה, בעצם מה הוא עושה? הוא יאפשר לאמבולנסים להשתמש בנתיב תחבורה ציבורית בכל עת ולא רק במקרים דחופים, בדיעבד, כשאולי ובערך. זה יקצר את זמני התגובה של שירות הרפואה הדחופה. אמבולנס שחוזר מהר יותר לבסיס שלו יהיה זמין לקריאה הבאה. מבחינה זו זה ממש מציל חיים. זה ימנע עיכובים בהעברת ציוד רפואי וצוותים רפואיים. אמבולנסים זה לא רק פינוי חולים, זה גם תחזוקת מערכת הרפואה עצמה. זה יבטל ביורוקרטיה מיותרת, ובמקום לנהל מערכת מסורבלת של צוותים שמגישים כדי לבטל את הדוח – ייתנו להם לנסוע –האנשים האלה יתפנו לצרכים נוספים. האמת היא שהצעת החוק הזאת, מי שהביא את זה לידיעתי הוא קרוב משפחה שלי, שהוא מתנדב, נהג אמבולנס. הוא אומר לי: תראה, אני לפעמים חוזר מפינוי, פיניתי חולה, אני בא לחזור לעמדה שלי בשביל שאני אוכל להיות זמין לחולים, ואני תקוע בפקק שלוש שעות. לעומת זאת, נתיב התחבורה הציבורית ריק, אני רואה אותו ריק. המון פעמים המוקדן לא יודע לזהות מה קורה. זאת אומרת, בן אדם אומר: כואבת לי הבטן. הוא אומר לי: אני מגיע – כי אני לא השתמשתי בנתיב תחבורה ציבורית – אני מגיע, וזה מקרה דחוף שבו הייתי צריך להשתמש. לכן מה שאני מציע זה לתת לאמבולנסים לנסוע בנתיבי התחבורה הציבורית. כמובן, זה דבר שהוא אלף-בית. אם אנחנו רוצים באמת לשפר את שירותי הרפואה בישראל, אז זה לא עולה כסף, זה לא מסובך, זה לא תהליך מסובך. ולכן, אני כמובן חושב שראוי שהבית הזה וגם הממשלה יתמכו בהצעת החוק הזו, וביחד נשפר את שירותי הרפואה בישראל בעניין הזה. זהו. אז אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, כמובן לתמוך בהצעת החוק הזו ולהעביר אותה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכם, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת משה פסל. אני מזמין את סגן שר התחבורה והבטיחות בדרכים הרב אורי מקלב להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שאני אעשה את זה במהירות אמבולנס שנוסע בנתיב תחבורה ציבורית, ולא אצטרך עשר דקות, כפי שגם המציע לא השתמש בכל עשר דקותיו. מטרתה של הצעת החוק – קודם כול אני אגיד משהו לפרוטוקול, כפי שמסרו לי הגורמים המקצועיים – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – ואחר כך אני עוד אוסיף עוד כמה משפטים משלי. אדוני המציע, חבר הכנסת פסל, מטרתה של הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית) הינה מתן היתר לאמבולנסים לנסוע בנתיבי התחבורה הציבורית בכל עת, ולא רק בנסיעות שבהן הדבר חיוני לשם מילוי תפקידו של האמבולנס בהצלת חיים. בדיון שנערך בוועדת השרים לענייני חקיקה הוחלט לתמוך בקריאה טרומית בהצעת החוק, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודם בתיאום עם המשרדים הרלוונטיים – משרד הבריאות, המשפטים, הביטחון הלאומי והתחבורה. אני שואל קודם כול את המציע: האם זה מקובל עליך? עכשיו אני אגיד – – –

היו"ר ארז מלול:

לגופו של חוק.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לגופו של חוק. אין ספק – – –

היו"ר ארז מלול:

מעניין אותי, זה נראה לי צועק.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני מקבל הרבה פניות של כל מיני גופים, ארגונים ובעלי תפקידים שמבקשים לנסוע בנת"צים, כשנת"צ באמת אמור להיות יותר פנוי, והוא יותר פנוי, כי לכך הוא נוצר, בשביל האוטובוסים. אוי ואבוי אם אנחנו – – –

היו"ר ארז מלול:

לעודד את התחבורה הציבורית בישראל.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ראינו בכביש 1 את המשחקים שיש משער הגיא. אנחנו לא מוצאים את האיזונים. מצד אחד ביטלנו, לא עשינו 2 פלוס, אז רוב התחבורה תועלה לשני הנתיבים, ואז היו פקקים, ואמרו: נתיב התחבורה הציבורית ריק – אז מה עשינו? הורדנו את המספר שאפשר. היום טוענים שזה יותר מאוזן, אבל אז האוטובוסים אומרים: אנחנו לא מגיעים מספיק מהר. אבל גם כאחד ששימש 15 שנה בעיריית ירושלים – אני חושב שעיריית ירושלים הייתה מהראשונים שעשו את הנת"צים לתחבורה הציבורית – מערכת איזונים צריכה להיות. חבר הכנסת פסל, אומנם הצגת מצג נכון לגבי אמבולנסים – עכשיו, מה ההגדרה של אמבולנסים? אמבולנסים זה רק אמבולנסים של מגן דוד אדום? אמבולנסים זה גם איחוד הצלה? גם הצלה? גם פרטיים? גם זה אמבולנסים? הם עושים גם כן כל מיני שליחויות של ציוד רפואי. אם כן, אז למה דווקא רק אמבולנסים? מה קורה עם גופי הצלה אחרים שגם רוצים? במאמר מוסגר אני יכול להגיד לך: ישבו אצלי מהרכבת הקלה בירושלים. הניידות נוסעות על המסלולים, על המסילות של הרכבת הקלה, וזה גורם לבעיות בטיחותיות קשות ביותר, לתאונות – גם תאונות, גם עצירות פתע, גם עיכובים. מתברר שהניידות שנוסעות על הנתיב הזה, על הנתיב של הרכבת הקלה, לא נוסעות נסיעות מבצעיות, אלא נסיעות רגילות. ואיך אנחנו יודעים?

ינון אזולאי (ש"ס):

ניידות לא צריך.

היו"ר ארז מלול:

הוא מדבר על ניידות בפסי רכבת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ניידות המשטרה שנוסעות על הרכבת הקלה.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא צריך ניידות שיטור ולא כלום. הצלת חיים צריך, אבל לא ניידות שיטור.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

פניתי למפכ"ל בעניין הזה, והמפכ"ל נענה.

היו"ר ארז מלול:

אבל מותר להם, מותר להם.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הם עושים את זה. מי נותן להם דוח?

היו"ר ארז מלול:

אה, לשלול.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אם האמבולנס ייסע בחזור – אבל מי נותן? השוטר ייתן דוח למי, לעצמו? הם לא נותנים. אני כבר ראיתי סיטואציות של מחלוקות – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

תחריגו אותם מהחוק, שלא יוכלו להגיד בחקיקה שאלה לא יכולים. בתפקיד יכולים, ונגמר הסיפור.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

המציע בהצעת החוק מבקש גם שלא בתפקיד. זאת הנקודה.

היו"ר ארז מלול:

כי בדרך כלל אמבולנס הוא בתפקיד, הוא לא נוסע לחוף ים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא, הוא מדבר גם על חזרה מאירוע.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, עדיף שיגיע מהר בשביל האירוע הבא. אבל זה בתפקיד. הוא בתפקיד.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יפה. הוא תמיד בתפקיד, זה נכון, אבל מצד שני, אני לא משוכנע שהתפקיד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבא שלי נהג אמבולנס, אדוני סגן השר, ואני חייבת לומר על זה משהו: ראשית, כשאתה כונן עם אמבולנס, אז אתה כונן עם אמבולנס, ולכן עדיף שתהיה בדרך שבה תוכל צ'יק-צ'ק להשתלב ולהגיע לאירוע, ממש – – – אמבולנס.

היו"ר ארז מלול:

מדברים על חזרה מאירוע.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לוקח את הדברים שלך, זה לא מה שהמציע מציע. מי אמר שתחנת המוצא של האמבולנס היא המקום הכי טוב להגיע לאירוע? דווקא יכול להיות שהעיכובים שלו – יש לו מסלול, קוראים לו לכל העיר. הוא נוסע עכשיו מהדסה הר הצופים לבסיס שלו ברוממה. הקריאה הבאה לא חייבת להיות ברוממה, הקריאה הבאה יכולה להיות דווקא באמצע, דווקא בשכונת בית וגן, ואז אתה יותר קרוב. נכון שבסופו של דבר אמבולנס צריך להגיע לבסיס, שם יש לו תחנה, שם יש לו שולחן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל בדרך הוא עוצר בעוד מקומות – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אגיד לך, דווקא הדבר הכי יעיל שהיה באמבולנסים הוא שהיו מסתובבים בעיר כל הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לו בסיס. אבל למה משרד התחבורה מתנגד לזה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הוא צמוד לכל קריאה. אף אחד לא יודע מאיפה הקריאה שלו מגיעה, ככה שעל פי רוב הבסיס רחוק מהקריאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל, אדוני, תיקח בחשבון את כל האמבולנסים שיש, את כל האמבולנסים. מה הבעיה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

מה היתרון של איחוד הצלה?

היו"ר ארז מלול:

זה לא יעמיס על התחבורה הציבורית.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

חבר הכנסת אזולאי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ינון.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני רק רוצה להגיד לך, מה היתרון של איחוד הצלה וארגונים אחרים? שהאמבולנסים שלהם ובעלי הרכבים לא נמצאים בתחנת המוצא. הם נמצאים בכל מקום, ולכן הם מגיעים יותר מהר. לכן, להגיד שאמבולנס יחזור למקום והוא צריך לנסוע בנת"צ – אני בכלל לא בטוח.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אז לא לחזור למקום, העיקר שיהיה נייד, שלא ייתקע בפקקים, זה הרעיון.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אבל אמבולנס יוצא בכל מקום, הנת"צ הוא לא בכל מקום. הוא בסוף יוצא – לכן אני אומר: הכוונה היא טובה, ויש בזה גם היגיון, אבל הדרך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

במי זה יפגע? זה לא יפגע באף אחד, כי רוב הזמן הם פנויים, וזה לא יפגע. כמה אמבולנסים יש? זה יפגע בתחבורה הציבורית?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא, יש, יש הרבה. אז השאלה – המציע לא כותב פה, ולכן משרד התחבורה רוצה להיות מעורב בזה. כשאתה לא אומר אילו אמבולנסים – רק מגן דוד? גם פרטיים? גם איחוד הצלה למיניהם, שמדובר בהרבה אמבולנסים? למה אמבולנסים, זה גם כל הרכבים, ניידות כאלה שנותנות עזרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הפוך, דווקא הרכבים של כל המתנדבים – לנסוע בנת"צ הרבה יותר טוב, הרבה יותר קל לו והרבה יותר מהיר מהמקום שבו הוא נמצא.

היו"ר ארז מלול:

צריך לעשות סיעור מוחות על זה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לכן, יש יתרונות, יש חסרונות – מערכת האיזון צריכה להיות מאוד מאוד מקצועית, עם הרבה שיקול דעת, לקחת את הכול בחשבון, לכן – – –

היו"ר ארז מלול:

אולי בשעות מסוימות. אפשר להגיע – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יכול להיות, יכול להיות בשעות מסוימות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ולכן, על פי החלטת ועדת השרים, חבר הכנסת משה פסל, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק, אבל בכפוף למה שאמרנו. במקרה הזה אנחנו יודעים שצריך להיות משא ומתן עם משרד התחבורה. אני בהחלט חושב שיש לו פה הרבה מאוד חוות דעת מקצועיות ביתרונות, וגם אם יש חסרונות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. התנגדו להצעת החוק – חבר הכנסת יוני מישרקי וחבר הכנסת רון כץ.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מבקש להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת פסל משום שאני חושב שההצעה כל כך ברורה, פשוטה ומובנת, ולא ברור למה צריכים בכלל חוק בשביל הדבר הזה. אבל אתה עושה דברים טובים, ואני מברך אותך על זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה – – – יושב-ראש ועדת הבריאות, ועדיין לא הצלחת – – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני מבקש שהצעת החוק הזאת תבוא לוועדת הבריאות של הכנסת כדי שנקדם אותה כמה שיותר מהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז איך אתה עולה להתנגד? איך?

יונתן מישרקי (ש"ס):

אמרתי שאין צורך בכלל.

היו"ר ארז מלול:

הוא אמר: אני מתנגד.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, הוא אמר?

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני אמרתי שאני מתנגד. כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני – הורידו אותי מהדוכן פיזית. לא, אתה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אמרתי שאני מתנגד. אין צורך בהצעת החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, מה אתה חושב? זה – – – התפקיד שלכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אישאר פה. אותי הורידו מהדוכן, ואתה תדבר נגד החוק. אני נשארת פה. מישרקי, אני מאוד מעריכה אותך – – – לא יהיה.

היו"ר ארז מלול:

די, רבותיי, מספיק.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תגיד די.

יונתן מישרקי (ש"ס):

נאור ומירב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תגיד מה שאתה רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תגיד "נאור ומירב".

מירב בן ארי (יש עתיד):

הורידו אותי. לא תהיה כאן איפה ואיפה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מירב, תקשיבי לי רגע. מירב, תקשיבי לי רגע, למה שאני רוצה לומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסביר למה אתה נגד החוק – – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

הסברתי. אני רוצה לחדד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה.

היו"ר ארז מלול:

הוא אמר שלא צריך את הצעת החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, הוא מתנגד מהותית? זאת התנגדות? אתה רציני?

יונתן מישרקי (ש"ס):

מירב, מירב, שימי לב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פיזית, פיזית הורידו אותי.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מירב, תני לי רגע לדבר, בבקשה. את מפריעה לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי למה אתה נגד החוק.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני הסברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה. הינה, היועצת המשפטית פה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

הסברתי, ועכשיו תקשיבי לי עוד רגע. יושבים פה למעלה מנכ"ל קרפור העולמית, שהביא לכאן לארץ, בקיץ האחרון – פתחו כאן רשת גדולה מאוד של חנויות. אנחנו עבדנו מאוד מאוד קשה בוועדת הבריאות של הכנסת כדי להוריד את יוקר המחיה. כוח הקנייה שיש לקרפור בעולם הוא כוח קנייה גדול מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה קשור להתנגדות?

יונתן מישרקי (ש"ס):

שנייה, רגע, דקה. לא, אני רק רוצה לברך. אני מייד חוזר להתנגדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תן לו פתק, הוא יברך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

לא, הוא לא זה. נמצאים כאן פטריק, המנכ"ל העולמי, ומר סיימון פינטו, מהבעלים של קרפור, ומיכאל היקר, מנכ"ל קרפור ישראל – ברוכים הבאים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לראות שתורידו חבר כנסת אחד מהאופוזיציה. אחד שתורידו. שתורידו אחד.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, תודה רבה. אני אמרתי שאני מתנגד כי אין צורך בחקיקה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני באופן אישי מאוד אוהבת אותך ואותו, אבל הורידו אותי פיזית. הורידו מהדוכן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

ואני אשמח שזה יגיע לוועדת הבריאות של הכנסת כדי שנוכל לדון, ולקדם את ההצעה הזו במהירות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת משה פסל רוצה להציג – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי בעיה. כל אחד באופוזיציה יעלה ויגיד מה שהוא רוצה. נגמרה החגיגה. הורידו אותי פיזית. אמרו לי: את חייבת להתנגד לחוק הספציפי. זה התקנון, שהוא רק שלכם. אין לי בעיה. נאור, אתה תגיד מה שאתה רוצה היום. מישרקי, זה לא נגדך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני מתנגד. זה לא צריך להיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה, אז זה מה שאמרתי. אמרתי – בוא, בוא, בוא. אני אמרתי, בלי לצעוק, שאני מתנגדת, ואז אמרתי משהו, והוא הוריד אותי מהדוכן פיזית. אתה מבין?

קריאה

כל מי שצועק על מישרקי אני איתו – – –

משה פסל (הליכוד):

חבר הכנסת מישרקי, כשחבר כנסת מתנגד להצעת החוק שלי, אני חייב לשכנע אותו. לשכנע אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא מתנגד.

משה פסל (הליכוד):

ההתנגדות שלך להצעת החוק מובנת לי, ואני גם מסכים איתך. אומר לי חבר הכנסת ינון אזולאי שהוא היה בדין ודברים עם המשרד. אני אומר לך שאם יקדמו את זה בתקנה, אני בשמחה מוותר על הצעת החוק. לכן, ההתנגדות שלך היא לעניין, ואני חושב שאם הצעת החוק הזאת יכולה להתקדם בתקנות ובלי צורך בהצעת החוק, זה מצוין. רק בואו נקדם את זה.

היו"ר ארז מלול:

זה גם סוג של התנגדות. אתה מתנגד לכך שזה יהיה בחוק – רק בתקנות.

משה פסל (הליכוד):

רק בואו נקדם את זה, כדי שבאמת אמבולנסים יוכלו לנסוע. סגן השר מקלב, אני רק רוצה לחדד. העניין של האמבולנסים הוא קריטי גם בחזרה שלהם, נניח אחרי שהם פינו חולה דחוף. כל המערכת עבדה בשביל לבטל את הדוח – אני אומר לך, יש 30 איש שעוסקים בזה, בביטול דוחות של אמבולנסים. גם בדרך חזרה הוא חוזר לכוננות. הכוננות הזאת, קובעים אותה באזורים ספציפיים, מכיוון שיודעים מראש שבאזור מסוים יהיו X פניות באותו יום. האמבולנס – הדרך שלו לחזור למקום שהוא קיבל את הפנייה היא סופר-חשובה. יכול להיות שהוא יצא, ובינתיים המקום הזה ריק, בלי מקום שאפשר – הכוננויות האלה נקבעות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

משה פסל (הליכוד):

לכן, אני חושב שביחד, כמובן, עם המשרד אנחנו נקדם את זה.

היו"ר ארז מלול:

זה רעיון. סגן השר, זה רעיון.

משה פסל (הליכוד):

נביא חוק או תקנה טובים לטובת הציבור, בעזרת השם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, בבקשה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 53 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע, שבעה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת אמבולנס בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות המקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. איפה חבר הכנסת יעקב אשר? לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה לכבד את יושב-ראש ועדת הפנים, ידידי היקר.

יעקב אשר (יהדות התורה):

– – את הצעת החוק שיזמתי, הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות המקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה. על פי פקודת העיריות, חוק הרשויות המקומיות עובד לפי מספר תושבים ברשות המקומית, שמהווה מפתח לקביעת מספר חברי מועצה, גובה שכר הבכירים ברשות המקומית ומספר סגנים לפי גודל הרשות. הרציונל הוא שככל שהרשות גדולה יותר, כך צריך אנשי מקצוע יותר טובים, וממילא השכר שלהם גבוה יותר. כך צריך גם לעשות את נטל החלוקה בין ראש העיר לסגניו, בצורה הטובה ביותר. ויש קשר בין שני הדברים הללו. הרציונל מחייב את אותה רשות מקומית מבחינת תושבים, כי הוא מחייב עבודה רבה יותר, מורכבויות שונות, ולכן יש צורך במספר גדול של חברי מועצה ושכר בכירים, שעבודתם תהיה הרבה יותר מאומצת. עם זאת, בקביעת מספר התושבים ברשות המקומית אין התייחסות ליחידות הדיור. יכול להיות מצב שבו יש רשות מקומית שבה ראש העיר חתם על 3,000 היתרי בנייה. כולנו יודעים שהיתר בנייה ותחילת עבודה – זה אומר שתוך שנה עד שלוש שנים הדירות האלה יאוכלסו. מישהו צריך לדאוג לאנשים שיבואו, מישהו צריך למצוא להם מקומות חינוך, מישהו צריך לטפל בכל מה שקשור מסביב. אבל היום אתה עדיין נקרא רשות קטנה. אתה רשות קטנה שהולכת לגדול בעוד שלוש שנים. אתה עובד עם כוח אדם ברמה יותר נמוכה, כי המדינה לא מאפשרת לך לשלם לו שכר בכירים כמו לרשות חזקה, ויש כאן אבסורד. כולנו גם יודעים עוד דבר. אנחנו רוצים לתמרץ את ראשי הרשויות להוציא היתרי בנייה כמה שיותר, כדי למנוע את משבר הדיור. כי כולנו יודעים את הכלל הפשוט: כשיש היצע גדול המחירים יורדים. יש רשויות מקומיות שמעדיפות – גם לתוכנית שכבר עברה אצלן הן לא מוציאות היתרים. הם לא יודעים, הם לא בטוחים, הם לא רוצים. והצעת החוק הזאת תתמרץ אותן יותר מכל דבר אחר, כדי לעשות את הדברים הללו. על מנת לתת בידי כלל הרשויות המקומיות, עיריות ומועצות אזוריות כאחת, כלים לטיפול בליווי הבנייה של אותן יחידות דיור, וכדי לתמרץ את הרשויות המקומיות להגדיל את היצע יחידות הדיור ואף לזרז מתן היתרי בנייה ואישור תחילת עבודות, מוצע כי בקביעת מספר התושבים בתחומי רשות מקומית יילקחו בחשבון יחידות דיור חדשות הנמצאות בהליך בנייה – ביחידות דיור בהתחדשות עירונית תיספר רק התוספת, כי בהתחדשות עירונית יש דירות קיימות – אנחנו לא סופרים את זה פעמיים. לא יימנו אלו הנבנות חלף הדירות הישנות. על פי המוצע, ביחידות הדיור החדשות יימנו כשני תושבים לכל יחידת דיור – שזה מספר נמוך מהממוצע. בנוסף מוצע כי על מנת שיחידת הדיור תימנה לא די כי התקבל היתר בנייה, אלא הדרישה בחקיקה תהיה שהתקבל אישור של תחילת עבודות. אני רוצה לדבר על העקרונות של הדבר הזה. אנחנו צריכים לתת לרשויות המקומיות כוח, אבל אנחנו צריכים לתת לרשויות המקומיות האלה כוח ואנחנו גם רוצים שהן יקיימו מדיניות רחבה ממשלתית, ולא הכול בעין של העיר. אם מדינת ישראל צריכה היום עוד עשרות אלפי יחידות דיור, לא יכול להיות שראש עיר יחליט שמבחינתו הוא עוצר עכשיו את הכול ולא מוציא אותן. אבל כדי לתמרץ אותו אנחנו גם באים ואומרים לו כאן בהצעת החוק הזאת: אתה לא רק נותן, אתה גם מקבל כוח להתמודד עם זה, לעשות את זה נכון. כי רשות מקומית שהולכות להיכנס אצלה 2,000 יחידות דיור, וזה יכול להיות משהו כמו 8,000, 9,000 או 10,000 תושבים במכה, היא חייבת להיערך בכל התחומים. אני נלחם הרבה בוועדת הפנים על כל נושא הקיצוב וייעול היתרי הבנייה. אנחנו נלחמים בביורוקרטיה, ברגולציה המיותרת. רק בימים אלה נמצאים אצלי שני דברים שהולכים להיות רפורמות: האחד, הנושא של אישור בשתיקה – גוף ממשלתי שמעכב תוכניות ולא עונה תשובה ייחשב על פי החוק כאילו נתן תשובה חיובית. ואז זה יגרום לכך שכל פקיד בגוף ממשלתי יצטרך לתת את התשובה שלו מייד, ולא לעכב היתרים ולא לעכב תוכניות. רפורמה שנייה שנמצאת אצלנו בחוק ההסדרים, דבר שיזמתי אותו בחוק ההסדרים הקודם ומשרד האוצר הלך עם זה קדימה ביחד עם מינהל התכנון – וצריך לשבח את יושב-ראש מטה הדיור נתן אלנתן ואת מנכ"ל מינהל התכנון רפי אלמליח – ואנחנו הולכים לאשר בזמן הקרוב: רשות רישוי ארצי תוכל להוציא היתרי בנייה ברשויות שבהן ראשי הרשויות לא מוציאים את ההיתרים. כבר הקימו מערך לעניין הזה, משרד האוצר תקצב את זה, ואני רוצה גם להודות כאן באמת למשרד האוצר, למתן יגל ולחברים שם, שהבינו את הצורך החשוב. הצעת החוק שאני מביא היום – – –

היו"ר ארז מלול:

יש שם, כבוד חבר הכנסת, את חוק הממ"דים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

וחוק הממ"דים של היושב-ראש שלנו, כמובן. הרחבת הממ"ד והתאמתו לאתגרים המלחמתיים שלמדנו אותם על בשרנו, כולנו. בהצעת החוק, כמו שאמרתי, לגבי שכר בכירים ומספר חברי המועצה והסגנים – זה ייספר גם לפי פרמטר של היתרי בנייה. כי אם יש לך היתרי בנייה, העיר שלך כבר גדולה, והמהנדס שלך צריך להיות ברמה כזאת שהוא יוכל להתמודד עם זה, ותוכל לתגמל אותו כראוי. וכדי שלא ייפול עומס רק על ראש הרשות הוא גם יוכל למנות סגן נוסף, ולהאציל לו מסמכויותיו על פי חוק. קבענו בהצעת החוק שלא די בהיתר בנייה, אדוני היושב-ראש. זה לא רק היתר בנייה. יש היום פטנט חדש של רשויות, שנקרא אישור תחילת עבודות. כדי שייספרו להן היחידות הללו לצורך הגדלת מספר התושבים זה חייב להיות היתר בנייה וזה חייב להיות גם אישור תחילת עבודות. אלה העקרונות שאנחנו עושים, והרעיון הוא לא ללכת עם שוט אלא ללכת עם תמרוץ. והלוואי שהיו עושים את זה גם בדברים אחרים. השלטון המקומי הוא לא נגד המדינה, השלטון המקומי מוביל הרבה דברים. רק יש לפעמים רשויות או ראשי רשויות שמנצלים את כוחם יותר מדי, וצריך לאזן את זה. מצד שני, אני נלחם עבור הרשויות גם לעצמאותן בהרבה מאוד דברים. שוב, עצמאות שלא יכולה לפגוע במדיניות ממשלתית. ואני שמח שבהצעת החוק הזאת קיבלתי אוזן קשבת מידידי שר הפנים משה ארבל, שכולנו יודעים שהוא כישרוני, אבל הוא תפס את זה מהר מאוד. הוא אמר לי: כבר נראה לי שאני הולך על זה, שלח לי רק לראות שמה שאמרת זה גם מה שכתוב.

היו"ר ארז מלול:

אז למה הוא לא הציע את זה ממשלתית, השר ארבל?

יעקב אשר (יהדות התורה):

ארז, את החשבונות בתוך סיעת ש"ס תעשו בישיבת סיעה, לא אצלי פה. אני באמת רוצה לשבח אותו על שהוא נתן רוח גבית לעניין הזה. אני כיושב-ראש ועדה אקדם את זה. אני חושב שזה דבר חשוב שאנחנו עושים, א'. כדי להילחם במצוקת הדיור; ב'. לתת לרשויות את הכוח שמגיע להן; לתת לעובדים ברשויות המקומיות, שעושים עבודת קודש, את השכר שמגיע להם, את המעמד שמגיע להם. ולכן אני מצפה מכולם, אופוזיציה וקואליציה כאחת, להצביע בעד הצעת החוק הטובה הזאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את ידידי שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת הרב יעקב אשר, בראשית דבריי אני רוצה לציין בסיפוק רב: אתמול בלילה, בשעה טובה ומוצלחת, השלמנו למעשה, יחד איתך, אדוני חבר הכנסת יעקב אשר, את מערכת הבחירות לרשויות המקומיות. מערכת הבחירות לרשויות המקומיות שהסתיימה אתמול בלילה הייתה מערכת מהארוכות והמורכבות ביותר שידעה מדינת ישראל. הבחירות לרשויות המקומיות, שנועדו להתקיים ב-31 באוקטובר 2023 נדחו בגלל 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, לרבות המלחמה בצפון, הן פוצלו לשלוש מערכות בחירות נפרדות, ולמעשה נמשכו כמעט שנתיים ימים. אני בהחלט יכול לציין בסיפוק שלמרות המציאות המורכבת, משרד הפנים, המפקח על הבחירות רו"ח ריאן גאנם וצוותו, יחד עם המנכ"ל עו"ד רונן פרץ, בהחלט עמדו במשימה בהצלחה רבה. הצלחנו להבטיח את זכות ההצבעה לכלל התושבים בכל מקום בארץ, והדמוקרטיה הישראלית שוב הוכיחה את חוסנה בצורה הטובה ביותר, בצורה מעוררת השתאות. מערכת הבחירות ברשויות המקומיות זו חגיגה לדמוקרטיה. מערכת הבחירות התנהלה בסוף במצטבר באופן כזה כמעט שנתיים, חבר הכנסת רון כץ, בצורה כזאת שלפעמים תוצאות הבחירות לא תמיד היו טובות למפלגה כזאת, לא תמיד היו טובות למפלגה אחרת, אבל זה היה רצון העם. ובדמוקרטיה – – –

רון כץ (יש עתיד):

שר הפנים, איך זה קשור לזה – – – שעדיין לא הגיעו התשובות שלהן?

שר הפנים משה ארבל:

אני אתייחס להצעת החוק לגופה. ויחד עם זאת, ובאותה נשימה, אני מאמין – ודווקא אתה, שבא מהמוניציפלי, מהשלטון המקומי, מי כמוך אמור לדעת ולהבין עד כמה סגן ראש רשות הוא כלי עבודה, הוא לא עוד איזה סידור עבודה למישהו, בפרט ברשויות עם אתגרים ניהוליים מורכבים, עם אתגרים גדולים. וברגע שאנחנו מייצרים את – – –

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה להגיד משהו.

שר הפנים משה ארבל:

הוא מבקש לפי סעיף 35 לתקנון הכנסת רשות להודעה אישית.

היו"ר ארז מלול:

לא, אין פה הודעה אישית. עצם ההזכרה – לא, אם יש פגיעה.

שר הפנים משה ארבל:

אז הוא רוצה שנזכיר אותו יותר חזק. חבר הכנסת רון כץ – – –

היו"ר ארז מלול:

אין פה עדיין עילה. הוא לא נכנס תחת העילה של הודעה אישית.

רון כץ (יש עתיד):

– – – על זה שהייתי סגן ראש עיר ומה אני חושב על החוק? אני יכול לצעוק מפה, לא נעים לי.

היו"ר ארז מלול:

תצעק, חופשי. אני יכול להוציא אותך.

שר הפנים משה ארבל:

סעיף 35 נתון לשיקול דעת היושב-ראש, אבל אני חושב שבהחלט יש מקום – הינה, תקנון הכנסת בפניך: עומדת בפניך אופציה, במידה שהממשלה תומכת בהצעת החוק, לבקש להתנגד להצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

אבל יש חבר רשות לשעבר שהתנגד לפניו.

רון כץ (יש עתיד):

חבר רשות לשעבר.

היו"ר ארז מלול:

נכון? נכון? צדקתי?

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה להסביר לך למה הצעת החוק הזאת הזויה.

שר הפנים משה ארבל:

קח בחשבון שבמידה שתקבל היתר מהיושב-ראש להודעה אישית, הרי שהתקנון קובע שזה רק לאחר ההצבעה. ולמרות זאת, אתה אומר שאתה מוכן לקחת את – – –

רון כץ (יש עתיד):

אין היגיון לעמדה של המשרד שלך. אין היגיון.

שר הפנים משה ארבל:

אבל היא עוד לא נאמרה. אנחנו קודם כול פרגנו למערכת הבחירות, לעובדי מינהל הבחירות – –

היו"ר ארז מלול:

בוא נשמע אותה. יכול להיות שחבר הכנסת נאור שירי יוותר על ההתנגדות.

שר הפנים משה ארבל:

– – שעשו עבודה נהדרת. וגם חבר הכנסת נאור שירי בא מהשלטון המקומי – אנשים שבאים במסירות כדי לסייע. ואני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת רון כץ וחבר הכנסת נאור שירי, אם יהיה לכם זמן להקשיב לדובר – חבר הכנסת כץ, בנוסף לזה בשבועות הקרובים אני מתכוון להביא לכאן הצעת חוק שתיתן גם תגמול לחברי מועצה.

רון כץ (יש עתיד):

זה מבורך. זה מבורך.

שר הפנים משה ארבל:

וזו הצעה חשובה, שתאפשר לחברי מועצה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש מקור תקציבי?

שר הפנים משה ארבל:

כן, המקור התקציבי הוא קופת הרשויות המקומיות. אני העליתי לרשויות המקומיות את הארנונה בשנתיים האחרונות ב-10%; שישימו כמה שקלים לדבר הזה, לא קרה שום דבר. דמוקרטיה חייבת להיות חיה ובועטת, ועם אופוזיציה שיכולה לבוא ותהיה לה מוטיבציה לבוא ולדבר.

רון כץ (יש עתיד):

ראשי הערים תומכים?

שר הפנים משה ארבל:

כן, וזה מצוין בעיניי. אני חושב שקולות אופוזיציוניים הם קולות חשובים שחייבים להישמע, ובסופו של דבר, ההצעה הזו תעודד הליכים דמוקרטיים. עכשיו אני חוזר לגופה של הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב אשר. הצעת החוק המוצעת מבקשת לערוך תיקונים בשלושה חוקים שונים: פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות וחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם), התש"ה–1975, וזאת במטרה להגדיל את העניין ואת היכולות של הרשויות המקומיות לאשר תכנון יחידות דיור בתחומן ולהגדיל את מספר יחידות הדיור והתושבים המתגוררים בהן. כידוע, קיים בישראל משבר אמיתי של דיור ודיור בר-השגה, בעיקר באזורי הביקוש במרכז הארץ, אבל גם באזורים רבים נוספים. מדינת ישראל התברכה באוכלוסייה הגדלה בקצב מרשים וגבוה משאר מדינות ה-OECD. משמעות הדבר היא שמדי שנה נדרשות עשרות אלפי יחידות דיור רק כדי לעמוד בקצב הגידול ולמנוע פיגור גדול יותר שיביא לקפיצה נוספת במחירי הדיור, אשר מבוססים, כידוע, על כללי היצע וביקוש. הצעת החוק המדוברת מציעה לתמרץ את הרשויות המקומיות לאשר וליזום בניית יחידות דיור בשטחן באמצעות סל של גזרים לתמרוץ הרשות עצמה וראשי הרשויות. לנוכח מצב שוק הדיור וחלקן המרכזי של הרשויות המקומיות בשוק זה, אין ספק שנדרשת בחינה מקיפה ומעמיקה במסגרת דיוני ועדת הפנים של הכנסת כיצד ניתן לתמרץ את הרשויות המקומיות לתכנן, לאשר ולבנות יחידות דיור בשטחן, ולבחון אילו כלים יהיו אפקטיביים בתמרוץ הרשויות המקומיות ואילו כלים יהיו פחות רלוונטיים. אשר על כן, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, התכנסה השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה והחליטה לתמוך בהצעת החוק המדוברת בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שהמשך קידומה של הצעת החוק ייעשה בהסכמת משרד האוצר, משרד הפנים ומשרד המשפטים, וכן היא תוחזר לוועדת שרים לפני קריאה ראשונה. בכפוף לכך, אני מציע לחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה. שאלה שלי לחבר הכנסת המציע, חבר הכנסת יעקב אשר, האם הוא מסכים לתנאים שהציבה ועדת השרים לענייני חקיקה? השאלה היא: האם כבודו מסכים לתנאים שהציבה ועדת השרים לענייני חקיקה ביחס להצעת החוק?

יעקב אשר (יהדות התורה):

ברור.

שר הפנים משה ארבל:

אם כך, אני מבין שישנה הסכמה, ולכן אני חושב שבהחלט אנחנו צריכים יחד לבחון את הנושא הזה בצורה רצינית, מעמיקה ומקיפה, כדי לעודד ולקדם את אותן תוכניות פיתוח דיור ברשויות המקומיות לטובת כלל הרשויות במדינת ישראל. זו עמדת הממשלה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לחברי הכנסת על הקשב. תודה רבה לכולם.

היו"ר ארז מלול:

אני מודה לך מאוד. תודה רבה לידידי. להצעה התנגדו כמה ח"כים. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי להציג את התנגדותו להצעת החוק. שקט, בבקשה, חברי הכנסת. מנהלי הסיעות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הבנתי את הבעיה. תודה, אין לי.

היו"ר ארז מלול:

הוא חזר בו. לא מקובל לעשות את זה, לא מכובד. הוא לא התנגד, בסדר. הממשלה ביקשה – אה, יש עוד. חבר הכנסת עודד פורר. עודד פורר – נוכח?

יעקב אשר (יהדות התורה):

היו"ר ארז מלול:

רגע, עודד פורר. אתה רוצה להשיב. רגע, יש עוד מתנגדים.

קריאה:

הוא לא ישיב.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ – הם לא רוצים. אף אחד לא רוצה. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

קריאות:

קריאה:

הוא יכול להשיב. הוא יכול להשיב, למה לא? הוא עלה. הוא עלה להתנגד.

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, לא, לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אם אין התנגדויות, הוא לא יכול לעלות. הוא לא יכול לעלות.

רון כץ (יש עתיד):

תבדוק.

היו"ר ארז מלול:

הוא עלה להתנגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, אם אין התנגדות, הוא לא צריך. אין דבר כזה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אז למה הוא עלה? אז למה הוא עלה?

שר הפנים משה ארבל:

יעקב, יועצת משפטית.

יעקב אשר (יהדות התורה):

יועצת משפטית. יועצת משפטית.

רון כץ (יש עתיד):

אין מתנגדים. אין מתנגדים, צריך לעבור להצבעה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה זה? איפה היועצים המשפטיים?

שר הפנים משה ארבל:

שהייעוץ המשפטי יחליט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם הוא לא מתנגד, למה הוא עולה?

היו"ר ארז מלול:

הוא עלה והתנגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא ירד, הוא לא התנגד. תרד. תרד.

יעקב אשר (יהדות התורה):

הוא אמר שתי מילים, לא משנה מה הוא אמר.

שר הפנים משה ארבל:

שהייעוץ המשפטי יכריע.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז לרדת. לא יקרה יותר. לא מספיק מה שקרה לי, ארז?

מיקי לוי (יש עתיד):

התקנון לא מאפשר. התקנון לא מאפשר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, אל תגזימו. תרד עכשיו. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין דבר כזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

התקנון לא מאפשר.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה שמית, לבקשת הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא יכול. לא, לא, אתה לא יכול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לרדת.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, יש הצבעה עכשיו, לידיעתכם. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אתם מפריעים למזכיר. רגע, רגע, רגע, תעצור את ההצבעה, תעצור. חברי הכנסת, בבקשה, שקט. עליזה, זה לא עוזר לנו. בבקשה להמשיך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא אמר שהוא לא משתתף.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

לא, הוא לא אמר שהוא לא משתתף.

היו"ר ארז מלול:

אז מה הוא עשה ככה עם היד?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

חבר הכנסת בן גביר, חבר הכנסת בן גביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה צריך לענות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

הוא לא חייב להצביע, הוא יכול לשקול עדיין.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע להצבעה. מי שיפריע – אני אוציא אותו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

אני אוציא אותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תוציא אותי.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ורוצים להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

יש עוד חברי כנסת? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, 35 נגד. אני קובע כי הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת משה פסל. אני מזמין את חבר הכנסת משה פסל להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

משה פסל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם את הצעת חוק הסדרת שוק הקנביס הרפואי, התשפ"ה–2025. מטרתו של החוק היא להסדיר סוף-סוף את התחום הקריטי הזה, תחום שמדינת ישראל מתמהמהת בו כבר שנים רבות. אני אומר לכם, חברים יקרים, אפילו רק בשביל הפצועים של המלחמה האחרונה החוק הזה חייב לעבור. תבקרו בשיבא, תראו במו עיניכם את המציאות. לוחם אומר לי: אני לא מצליח להירדם, הגוף שלי תמיד דרוך. אני שומע רעש קטן ונדרך כאילו אני עדיין בלחימה. הקנביס הרפואי זה מה שמציל אותי, זה נותן לי כמה שעות של שקט. הסיפור הזה, חברים, חוזר על עצמו שוב ושוב. חברים, יש לנו אלפי הלומי קרב, אבל לא רק הלומי קרב אלא גם חולי הסרטן, חולים כרוניים, אנשים שהגוף והנפש שלהם עוברים גיהינום, ואנחנו כאן בבית הזה יכולים להקל עליהם. זה בידיים שלנו. אני שואל את עצמי שאלה פשוטה: למה אנחנו מקשים עליהם? למה הם צריכים להילחם בביורוקרטיה כדי לקבל את הטיפול? למה הם צריכים לשלם מחירים מופקעים? למה הם צריכים לעבור מסכת של ועדות, טפסים, אישורים, ספקים מתחלפים, כל פעם מחדש? אני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, אין שום סיבה להתנגד לחוק הזה. אני אהיה איתכם כן וגלוי. אני באופן כללי בעד לגליזציה מלאה, ואני יכול לתת גם עשרות טיעונים למה זה צריך להיות ככה – זה משפחות הפשע, וכו' וכו' וכו' – עבור משהו שגם ככה נמצא בהישג יד של מי שרוצה. אבל לא על זה מדובר פה היום. חברים יקרים, אני מבין את הפחדים של מי שמתנגד ללגליזציה, רק זה בכלל לא הדיון שלנו היום. כאן מדובר בטיפול רפואי מציל נפש ומציל חיים. מי שמתנגד לחוק הזה, שיסתכל בעיניים של הלום קרב שמחפש רגע אחד של שלווה, שיסתכל על ילד חולה אפילפסיה שמתכווץ מכאב, שיסתכל על חולה סרטן שמחכה לטיפול שיקל עליו אפילו קצת. ולכן אני אומר לכם, חברים יקרים, יכול להיות שצריך שיפורים בחוק, יכול להיות שיש אי אילו הסתייגויות, זה בסדר. בוועדה אפשר לשפר את החוק, אפשר לדון. אבל לעצור את החוק הזה עם כל הלומי הקרב של המלחמה האחרונה זה פשוט לא הגיוני. למה, מה, כי אין פטנט? כי אין איזו חברה שמרוויחה, חברת תרופות שמרוויחה מיליארדים, בגלל זה? בגלל זה אנחנו נעכב מאנשים טיפול שעוזר להם? אני אומר לכם, חבר'ה, תעברו איפה שהפצועים עכשיו זקוקים לזה. ואני אומר לכם את האמת על השולחן, יש לי חשד גדול שהתנגדויות רבות לחוק הזה מגיעות מכל מיני חברות שמרוויחות מהעניין הזה. ועכשיו לגופו של עניין, מה החוק מסדיר. החוק הזה לא נותן קנביס חופשי לכל דורש. החוק הזה מסדיר ומפקח, והוא מתקן עיוותים שהמערכת יצרה – פיקוח על הגידול, הייצור והשיווק של הקנביס הרפואי. סוף-סוף תהיה רגולציה מסודרת, שקופה, קבועה, במקום נהלים שמבלבלים את כולם. הורדת המחירים – היום בגלל הרגולציה המסורבלת מחירי הקנביס הרפואי בשמיים, והחולים הם אלה שמשלמים את המחיר. רופאים מומחים יקבלו סמכות לתת מרשמים. לא עוד ביורוקרטיה מסובכת של רישיונות, ועדות, טפסים, אלא טיפול רפואי אמיתי. מחקר רפואי – החוק יאפשר סוף-סוף מחקרים מסודרים על ההשפעות של הקנביס הרפואי, לטובת פיתוח תרופות ושיפור של איכות הטיפול. וזה למי שחושש: מניעת זליגה ופיקוח – נקבעו קריטריונים מחמירים מאוד להנפקה, אבטחה, בקרה, כדי לוודא שהקנביס הרפואי לא מגיע לידיים הלא-נכונות. פתיחת שוק היצוא: אגב יצוא, כל מי שחושש, כאן מדובר ביצוא, בעוד כסף למדינה. ישראל יכולה להפוך למעצמה בתחום הזה, ואנחנו סתם חוסמים את עצמנו. כאן מדובר על יצוא החוצה. ולכן, חברים יקרים, אני חושב שזה צעד בכיוון הנכון למען החולים. צעד נכון. ואני מקווה מאוד שיהיה פה רוב בבית הזה למען החולים. לסיום, אני רוצה להודות לחברת הכנסת שרן השכל, סגנית השר, את דוגמה חיה לעבודה פרלמנטרית אמיתית כמו שצריך – לקחת נושא, דחפת אותו בלי הפסקה, נאבקת מול עשרות גורמים שמנסים לעצור אותך, אבל לא ויתרת. וכולנו פה בבית הזה, בסופו של דבר, מה אנחנו מחפשים? להשפיע, ואת עשית את זה בעבודה יפה מאוד. לפום צערא אגרא, מה שנקרא, לקחת את הנושא הזה ודחפת ודחפת ודחפת ודחפת. אני מקווה מאוד – גם את, חברת הכנסת גלית דיסטל, תודה רבה לך על התמיכה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כל הכבוד לשניכם על שיתוף פעולה מדהים למען מטרה כל כך חשובה.

משה פסל (הליכוד):

תודה רבה רבה רבה לחברת הכנסת גלית דיסטל. אני מקווה שנעביר את זה, וניתן בשורה אמיתית לחולים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

גם אנחנו בעד.

משה פסל (הליכוד):

תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל ביטון, על התמיכה. חבריי חברי הכנסת, בבקשה, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר הבריאות אוריאל בוסו – הוא פה? הינה הוא – להשיב ולהציג את עמדת הממשלה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

קודם כול, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אם אנחנו נדבר על עמדת הממשלה, אז כמובן שעמדת הממשלה, כפי שנכתב – ניתן חופש הצבעה בנושא הזה. אז זו עמדת הממשלה המקורית. אני רק צריך להגיד את עמדתי כשר הבריאות, ואשיב להצעת החוק הזו. חבר הכנסת משה פסל, אני מבין לחלוטין קודם כול גם את כוונותיך, ואני ראיתי גם את גלית, חברת הכנסת דיסטל היקרה, וההיבט שהיא רואה בזה כמזור. אני מבין לחלוטין שכוונותיכם טובות, אין לי ספק. ואכן, בקנביס רפואי, כפי שמוסדר ונמצא בתקנות – ויש לנו מה לשפר – נעשו רפורמות, רוב הדברים שאתם מדברים עליהם נמצאים בהתוויות. אני בעצמי, כיושב-ראש ועדת הבריאות, העברתי התוויות נוספות שעברו מרישיון למרשם, והרחבנו אותן, והמגמה היא להמשיך הלאה ללכת, להרחיב. ועדיין צריך להקשיב לאנשי מקצוע. למעשה, זאת הצעת חוק זהה להצעת חוק שנדונה בכנסת לפני מספר שנים – להסדיר את השימוש בקנביס למטרות רפואיות. חשוב להדגיש שמאז הצעת החוק הזאת נעשו רפורמות מאוד מאוד חשובות, וזה נמצא בפקודת הסמים המסוכנים, ונעשו שם שינויים. כרגע הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע שאותן תקנות, שנמצאות כבר, הן כבר קיימות – אולי בחקיקה. למשל, לפני שנה, ברפורמה, המרשמים תוקנו בתקנות הסמים, ובזכות הרפורמה הזו חלק מההתוויות עברו, כמובן, כפי שאמרתי, מרישיון למרשם, וזה ככה מקל על מטופלים. בכל קופה וקופה הוקמה מעין יחידת קנביס רפואי מוסדרת כדי להסדיר את הנושא הזה. כמובן שביחידה המקצועית במשרד, ביק"ר, שונו תנאי איכות לגידול, ייצור ואריזה של קנביס, הוקלו ופושטו ההסדרים, עוגנו הקלות שונות בביורוקרטיה עבור העוסקים. חלק נרחב מההסדרים שעוגנו דומים לאלה שמוצעים כאן במסגרת הצעת החוק. אני לא אומר שיש כאן דברים חלילה שהם גרועים. מעבר לכך, צריך לציין שהסדרים שנמצאים לא מתאימים לחקיקה ראשית, אלא הם צריכים להישאר בתקנות. עכשיו, לגבי ההסדרים שאולי נכון לעגן בחקיקה. עמדת משרד הבריאות – עדיין אנחנו חושבים שהאכסניה הנכונה לאותן התוויות זה בפקודת הסמים המסוכנים, מכיוון שהפקודה היום כוללת הוראות ספציפיות ביחס לרישיונות לעיסוק, מעבר להוראות הכלליות שחלות על כל הסמים המסוכנים.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה, זה מפריע מאוד.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אי-אפשר לדבר, מאוד מפריע. חברי הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, זה מפריע מאוד. מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה לפרסה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כאילו חילקו כאן טעימות לפני כן, מה קרה כאן?

היו"ר משה סולומון:

אולי קנביס. אולי קנביס.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אוה, עכשיו שומעים, הגבהתם כאן. ולכן, מעבר להוראות הכלליות, שחלות על כל הסמים המסוכנים, פיצול ההוראות שנוגעות לקנביס לשני חוקים נפרדים עלול ליצור בלבול וכפל רגולציה שאינו רצוי. כמובן, לאור כל זה, עמדת משרד הבריאות היא שיש להתנגד להצעה – אבל כפי שאמרתי, בהצעת החוק הזו עמדת הממשלה היא שיש חופש הצבעה בנושא הזה. המועצה הלאומית לטראומה בנושא של הקנביס הרפואי אומרת את דעתה. ואני חייב לפחות קצת לתקן ולומר – אני ראיתי את חבר הכנסת משה פסל שמדבר על הפצועים שנמצאים בבתי חולים. אסור לנו לחשוב שכל אחד שיש לו כאבים, בסוף התרופה המיידית היא לתת את המזור על ידי קנביס רפואי. צריך להסתכל על התוצאות העתידיות, ולפי המחקרים הן פגיעה בחלק מאותם אנשים, כשאין בקרה. ולכן, אם אנחנו נפרוץ את זה בצורה לא מושכלת ולא נכונה, כפי שנעשה היום, זה דבר שעלול ליצור – לא יודע, איזו פריצה שלא יהיה לנו עליה שליטה. צריך לזכור שהיום למעלה מ-130,000 בעלי רישיונות ומרשמים צורכים את הקנביס. אנחנו נמצאים במספר מאוד מאוד גבוה ביחס למדינות ה-OECD ומדינות אירופה, אז אי-אפשר לומר שלא עשינו צעדים כאלה ואחרים. אבל, עדיין, כשזה נמצא בתקנות ויש לנו שליטה עליהן, אז אפשר תמיד להרחיב, אפשר להצר, אפשר להקטין ואפשר לבקר אותן. כשזה בחקיקה ראשית חלק מהדברים לא מותאמים. זאת דעתו המקצועית של המשרד. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא מבקש להתנגד לעמדת הממשלה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

נכון. אבל אין עמדה, זה חופש הצבעה. זה לא נגד או בעד. אתה צודק, אבל אין עמדה לממשלה. זה לא נגד או בעד, זה חופש הצבעה, לכן הוא רוצה להתנגד לחוק עצמו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם לא יודעים מה אתם רוצים בעניין הזה. אז אין תמיכה, ואין התנגדות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. האמת, אותו חוק עלה לפני יותר משנתיים. הצד הזה, אני מבין שנתנו לעצמם חופש הצבעה. כלומר מי שרוצה להצביע בעד – יצביע; מי שרוצה להתנגד – יתנגד. אבל אותם אנשים בדיוק הם אלה שהצביעו נגד החוק הזה לפני יותר משנתיים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ווליד, ווליד, הוא נפל בגלל מועצת השורא – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני כמובן גם הצבעתי נגד. מבחינתנו, דין של גרם אחד של סם הוא אותו הדין של 100 קילו. והחוק הזה למעשה הולך להסדיר את הסחר בסמים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

קנביס זה לא סם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – תחת שם מכובס של הסדרת השימוש בקנביס.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לאפשר לו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם ככה יש לי בעיה בקול. אז שיגבירו קצת.

היו"ר משה סולומון:

כבר הגבירו לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

החוק הקיים גם ככה מאפשר שימוש רפואי בקנביס, וזה מה שטענו כל הזמן. העניין הוא לא שימוש רפואי בקנביס; זה הרחבת המצב הקיים של שימוש רפואי בקנביס למצב של מעין סחר. זה יהיה נושא לסחר, שרופאים יסבלו ממנו, רוקחים יסבלו ממנו. זה סם שהולך להיות נמכר בבתי מרקחת. זה הולך להיות נמכר על ידי מרשמים של רופאים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל זה נמכר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל הוא נמצא כיום בשימוש רפואי, אז למה צריך להרחיב אותו לממדים של סחר בסמים?

טלי גוטליב (הליכוד):

מאוד קשה להשיג אותו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז יש אותו לשימוש רפואי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עכשיו זה ארגוני פשע – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה זה משנה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – ובזכות ההסדרה ארגוני הפשע לא ירוויחו כסף.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז היושב-ראש, אנחנו התנגדנו אז לחוק הזה, ואנחנו נתנגד לו גם היום. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. היוזם, חבר הכנסת פסל, אתה רוצה להשיב למתנגד? לא. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2022. תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

37 בעד, 20 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2022, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

קריאה:

לוועדת הבריאות.

קריאה:

לאיזו ועדה?

היו"ר משה סולומון:

לוועדת הבריאות, כך כתוב.

קריאה:

ועדת הסמים.

היו"ר משה סולומון:

ועדת הסמים? אם כן, זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה מתאימה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות כשתתחיל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, זמני ההמתנה הארוכים לקבלת פטור לטיפול רפואי ברפואה מקצועית ציבורית בישראל מהווים אתגר משמעותי. אני מביא כאן נתונים מרכזיים בנושא הזה, המוצגים בנקודות, ומבוססים על מקורות מהימנים ורשמיים. 1. זמני המתנה לרופאים מומחים – אנדוקרינולוגיה: זמן המתנה חציוני של 90 ימים, ורבע מהמטופלים ממתינים עד 135 ימים, זמן המתנה – 135 ימים; גסטרואנטרולוגיה – זמן המתנה חציוני – 87 ימים, ורבע מהמטופלים ממתינים עד 119 ימים; נפרולוגיה – זמן המתנה חציוני – 89 ימים, רבע מהמטופלים ממתינים עד 122 ימים; נוירולוגיה – זמן המתנה חציוני של 32 ימים, רבע מהמטופלים ממתינים 59 ימים; קרדיולוגיה – זמן ההמתנה חציוני של 15 ימים, רבע מהמטופלים ממתינים 39 ימים. 2. פערים גיאוגרפיים – ההבדל בין הפריפריה למרכז: במטרופולינים הגדולים – – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, הרעש במליאה מפריע מאוד מאוד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עליזה, את שוב מפריעה. פערים גיאוגרפיים: בערים הגדולות – ירושלים, תל אביב, חיפה – זמני ההמתנה קצרים ב-15% עד 30% מהממוצע הארצי; במחוז הדרום זמני ההמתנה ארוכים ב-44% מהממוצע הארצי. 3. השפעת הגיל על זמני המתנה – מבוגרים בני 70 ומעלה ממתינים 55 עד 62 ימים בממוצע לתורים באנדוקרינולוגיה לעומת 32 עד 40 ימים בקרב בני 20 עד 30. 4. ביטולים ואי-הופעה לתורים – כ-53% מהתורים לרפואה יועצת שנקבעו בארבע קופות החולים, לא מומשו בשנת 2022; בכ-24% מהתורים שלא בוטלו, המבוטח לא הגיע אליהם. 5. מחסור בכוח אדם רפואי – כ-58% מבוגרי לימודי הרפואה בישראל בשנת 2020 האזרחים הישראלים למדו מחוץ למדינה, יותר מכל מדינה אחרת ב-OECD. 6. ביישובי הפריפריה קופות החולים מציעות בין 18 ל-35 תחומי רפואה שונים, לעומת – תקשיב, היושב-ראש – 69 תחומים בתל אביב, אפליה ברורה. 7. זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים משתנים בין בתי החולים – לדוגמה, זמן המתנה לניתוח החלפת מפרק ירך נע בין 21 ימים בבית החולים בני ציון בחיפה ליותר משנה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. 8. בישראל זמני המתנה לניתוחים אלקטיביים קצרים לעומת מדינות ה-OECD, אך יש לציין שהשיטות למדידת זמני המתנה שונות בין המדינות. הנתונים מצביעים על זמני המתנה ממושכים ברפואה המקצועית בין אזורים גיאוגרפיים וקבוצות גיל. מצב זה מדגיש את הצורך ברפורמות לשיפור הנגישות והיעילות של מערכת הבריאות הציבורית. אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר). הצעת החוק נותנת מענה למצוקה של אזרחים רבים אשר נאלצים, עקב זמן ההמתנה הארוך והבלתי-סביר עד לקבלת פטור לטיפול רפואי ברפואה המקצועית הציבורית – הזמן הוא בלתי-סביר, כאמור; אתה יושב-ראש ועדת הבריאות, ואני מתקשה, מתקשה להבין איך יש אפשרות שאתה תצביע – או לא תתמוך בחוק הזה.

שר הפנים משה ארבל:

יש לי שאלה, חבר הכנסת טיבי: הצעת החוק הזו נכתבה לפני ביטול עילת הסבירות או אחרי?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לפני.

שר הפנים משה ארבל:

עכשיו אין עילת סבירות, אז מה זה זמן סביר? מה זה סביר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אז אתם ממשלה לא סבירה. אתם ממשלה לא סבירה, לפי מה שאתה אומר.

שר הפנים משה ארבל:

אני שואל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתם ממשלה לא סבירה. אגב, מי שיצביע נגד החוק הזה מבצע פעולה לא סבירה, בקואליציה בלתי סבירה, בממשלה מאוד לא סבירה.

שר הפנים משה ארבל:

בעליל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בעליל.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – – ביטל את עילת הסבירות – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל זה נכתב לפני ביטול עילת הסבירות. עכשיו, ניתנת עדיפות מעבר לסביר לרפואה הפרטית, יושב-ראש ועדת הבריאות. כאן אני בא כדי לייעל את ההמתנה לתורים, את השירות הרפואי ברפואה הציבורית – – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

רק שאלה אחת: ברגע שאתה עושה חוק, הכול מסתדר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אמרתי את זה? אני לא אמרתי את זה. אבל זה יקצר את התורים במערכת הבריאות. זה יבטל את האפליה בין מרכז לפריפריה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יונתן מישרקי (ש"ס):

– – – עכשיו לילה, זה משנה את המציאות – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון.

היו"ר משה סולומון:

המשמעות היא שאם יש חקיקה, יהיו יותר מיטות, יותר רופאים, זה מה שהוא אומר.

שר הפנים משה ארבל:

למה צריך חקיקה – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ניסינו, ניסינו כל הזמן. ניסינו. המצב כרוני. ניסינו. חייבים תקציבים, חייבים תקנים לרופאים בפריפריה, חייבים יותר מיטות. גם הקופות צריכות להתייעל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אי-אפשר לחוקק את זה בחוק – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הרפואה הציבורית יותר חשובה מכל דבר. הממשק עם האזרח הוא ברפואה הציבורית יותר מאשר ברפואה הפרטית. בלי חוק זה לא מסתדר, מה לעשות. לכן, אני מקווה שתתייחסו באופן ענייני, כבוד היושב-ראש, להצעה הזאת, כדי לייעל את שירות הרפואה הציבורי בישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אי-אפשר לחוקק חוק לקיצור תורים. גם אנחנו רוצים קיצור תורים, אי-אפשר לחוקק את זה בחוק – – – באמת. אני רוצה חוק שהכול יהיה פה מושלם, אז אני יכולה לחוקק את זה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, אני משיב בשם שר הבריאות, ובהזדמנות הזאת אני גם רוצה לציין לשבח את העבודה המאומצת של שר הבריאות ואנשי משרדו, באופן שוטף, גם מאז המלחמה, וכמובן את יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת מישרקי, על שיתוף פעולה פורה, שמייצר שינויים טובים לטובת כלל אזרחי ישראל. אפתח ברשותכם בשאלת טריוויה לחברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

יש שאלת טריוויה.

שר הפנים משה ארבל:

חברת הכנסת גוטליב, באיזו עיר בישראל יש הכי הרבה רופאים לנפש?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא עוסקת בניחושים.

שר הפנים משה ארבל:

טריוויה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש תחרות. אימאן ח'טיב אומרת עראבה, זה או עראבה או כפר קרע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עראבה יותר גדולה מבחינת אוכלוסייה.

שר הפנים משה ארבל:

מכיוון שיש מחלוקת בין עראבה לכפר קרע – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עראבה, בעראבה הכי הרבה.

שר הפנים משה ארבל:

אחרי שאלת הטריוויה הפתוחה הזאת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

טריוויה זה לא שאלה פתוחה.

שר הפנים משה ארבל:

תקלה. אז אחרי השאלה הזאת, להשאיר אותה עם האופציות הפתוחות, נעבור להתייחסות הממשלה להצעת החוק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, תגיד.

שר הפנים משה ארבל:

יש מחלוקת היסטורית בין כפר קרע לעראבה. אני הייתי שר הבריאות, לשעבר, ותמיד תמיד תמיד עלו המחלוקות בין אנשי עראבה לכפר קרע. משרד הפנים עדיין לא עשה רובריקה של מקצוע בתעודת הזהות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

המחלוקת הייתה בין – – –

שר הפנים משה ארבל:

אז אתה אומר, הכול פרסונלי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, לא, לא בגלל שאני מעראבה, זה בדוק. זה נחקר.

שר הפנים משה ארבל:

את אומרת עראבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון.

היו"ר משה סולומון:

אחמד טיבי, הוא אומר לך שהפתרון נמצא אצלך.

שר הפנים משה ארבל:

שרק נהיה בריאים. אני מתכבד להשיב להצעת חוק הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), של חבר הכנסת אחמד טיבי.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הרופא היחידי באולם.

שר הפנים משה ארבל:

כן, גם נכון, ד"ר אחמד טיבי, מבין החברים פה הוא הרופא היחיד, אלא אם כן רופא הכנסת גם כאן.

היו"ר משה סולומון:

זה גם שאלת טריוויה?

שר הפנים משה ארבל:

לא, בסדר. הצעת החוק מבקשת לקבוע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רופא למה – – – להיות גינקולוג, אבל זה לא הסתדר, הוא הרביץ למאבטח בכניסה לבית החולים. מאז הוא לא רופא. שמחתי להזכיר.

שר הפנים משה ארבל:

תודה. הצעת החוק מבקשת לקבוע שטיפול יינתן בתוך זמן סביר לפי מהות הטיפול הנדרש וששר הבריאות יקבע, בהתייעצות עם קופות החולים ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, קטגוריות של טיפול לעניין הזמן הסביר וכן מנגנוני פיקוח וביקורת. בנוסף, מוצע שהפרת החובה לטיפול בזמן סביר תהווה עוולה אזרחית שמקנה פיצוי בלי הוכחת נזק. אין ספק שקיצור הזמנים לקבלת הטיפול במערכת הבריאות הציבורית הוא מטרה חשובה מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא בחוק.

שר הפנים משה ארבל:

אלא שההצעה הנוכחית לא נוגעת בשורשי הבעיה, וממילא לא תביא לפתרון בנושא. אדרבה, היא עלולה חלילה אף להקשות על מערכת הבריאות – אני מזהה כאן מוטיבציה, חבר הכנסת טיבי, אחרי השהיה זמנית של חוק טיבי בענייני התעופה, מוטיבציית יתר יותר לפתור נושאים אחרים. המוטיבציה חשובה וראויה. כבר היום סעיף 3(ד) בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מטיל על קופות החולים חובה לדאוג לטיפול רפואי בתוך זמן סביר, תוך התחשבות במקורות המימון העומדים לרשותן. בהקשר זה, מושג הזמן הסביר חייב להביא בחשבון, לצד דחיפות הטיפול הרפואי, גם את האתגרים האובייקטיביים שמערכת הבריאות נאלצת להתמודד איתם, ובהם היבטים תקציביים והיבטים הנוגעים לכוח אדם. אתגרים אלה הם שמביאים לתורים הארוכים במערכת הבריאות. הצעת החוק הנוכחית לא נותנת מענה לאתגרים אלה. ההצעה אינה מעמידה מקור תקציבי להרחבת השירותים או להוספת כוח אדם למערכת. חלף זאת, ההצעה מבקשת להטיל על שר הבריאות ליצור קטגוריות נוקשות, שיחייבו את מערכת הבריאות הציבורית לספק את השירותים בתוך זמן קצוב. יצירת קטגוריות כאלה לגבי כל סוג טיפול היא משימה קשה ביותר, שצריכה להביא בחשבון פרמטרים רבים המשתנים בין מקרה ומקרה, וספק רב אם המערכת תוכל לעמוד בקטגוריות נוקשות כאלה או אף לקבוע את הסיווגים השונים בהתחשב בכלל הפרמטרים הנדרשים. במקום שהמערכת תשקיע משאבים בייעול השירות, עלולה ההצעה להביא לכך שהמערכת תבזבז משאבים בקביעת קטגוריות לזמן סביר. חמור מכך, הצעת החוק מבקשת לקבוע עוולה אזרחית בגין אי-מתן שירות בזמן סביר. משמעות ההצעה היא חשיפת מערכת הבריאות הציבורית לתביעות משפטיות רבות, שיטילו נטל כבד מאוד על המערכת.

ינון אזולאי (ש"ס):

אדוני השר, זה גם – – – מתקציב המשרד – – –

שר הפנים משה ארבל:

אתה אומר, במקום לשלם לרופאים, יצטרכו לשלם לעורכי דין.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, מעבר לכול, חוק זכויות החולה קובע את הזכות המוחלטת של כל אדם, ללא אפליה כלשהי, למתן שירות רפואי בהתאם לכל נוהל ודין ובהתאם לנסיבות. כך כתוב בחוק.

היו"ר משה סולומון:

אבל הטענה היא שאין מספיק, גם אם יש לך זכות.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אתה חבר כנסת, גם אני וגם אתה, ואנחנו לא מחוקקים מה שבא לנו, כי אז אני אחוקק גם חוק שתהיה הגבלה על תורים במשרד הפנים. זה לא עובד ככה. מה שאנחנו כן עושים, אנחנו מבהירים שאנחנו מצפים ממערכת הרפואה לעשות ככל שהיא יכולה לקיצור תורים. אבל אנחנו לא יכולים לחשוף את המערכת לתביעה.

שר הפנים משה ארבל:

אני רוצה לתת עצה טובה של אזרח. בנוסף לתפקידים, אני מאוד מתעקש להימנע כמה שיותר מבקשות פרוטקציה במערכת הבריאות, לא לי ולא לילדיי. כשהייתי צריך תור לילדה לרפואה יועצת, היה תור רחוק מאוד באזור המרכז, אני גר בפתח תקווה, והיה תור קרוב מאוד בנתיבות. אז אנחנו אומנם פריבילגים, עם רכב מוצמד ודלקן, וזה לא מתאים לכל אזרח, אבל ההזדמנות הזאת, ללכת ליום כיף עם הילדה, לנסוע איתה יחד, לאכול ארוחת בוקר ולקבל תור מהיום למחר בפריפריה – הפריפריה בישראל היא לא כזו רחוקה, זה 40 דקות נסיעה, שעה נסיעה. על הדרך גם נכנסנו להתפלל בקבר של הבבא סאלי, אז גם הרווחנו תפילה יחד, גם הרווחנו ארוחת בוקר משותפת וגם תור מהיר. אני אומר עצה טובה לפני ההתייחסות: תבדקו, כשאתם מחפשים תורים לרפואה יועצת בקופות החולים, בפריפריות. הרבה מאוד פעמים יש שם תורים קרובים יותר אל מול מרכז הארץ, כמה שזה נשמע מפתיע. חשוב לי להדגיש שלאורך השנים משרד הבריאות, כרגולטור של מערכת הבריאות, הוציא בתחומים מסוימים ומוגדרים, כדוגמת פיזיותרפיה, התפתחות הילד ושיקום, חוזרים שהנחו את מערכת הבריאות לספק שירותים בתוך זמן שנקבע בחוזר. הניסיון מחוזרים אלה מלמד שלמערכת קשה מאוד לעמוד בדרישות נוקשות של קציבת זמנים, זאת, למרות השקעת המשרד במשאבים רבים וייעודיים להרחבת השירותים בתחומים אלו. ברצוני להוסיף שמשרד הבריאות קידם מבחני תמיכה שמסייעים לקיצור התורים בקבלת השירותים, וכן הוא מקדם מבחני תמיכה בתחום הבריאות הדיגיטלית, שמסייעים אף הם ליעילות השירות, בלי צורך לראות רופא באופן פיזי – אלא להשתמש גם כן בשיחות וידיאו וכדומה. אני סבור, בשם שר הבריאות, שהדרך לקדם את קיצור התורים במערכת הבריאות הציבורית היא להתמודד באופן ישיר עם אתגרי המערכת ולא באמצעות פתרונות מסוג הצעת החוק הנוכחית, שכלל לא מתמודדת עם אתגרים אלה בשורש – בודקים את התוצאה, מבינים שהתוצאה צריכה להשתנות ומבקשים לשנות את התוצאה בלי לפתור את השורש. פתרונות שורש, חבר הכנסת טיבי, המציע, הם גם פתרונות כמו שאתה, כחבר ועדת הכספים, יזמת – ופעלת: לתקצב ביתר, בעשרות מיליוני שקלים את בתי החולים, לרבות בתי חולים הנצרתיים – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, זה מפריע מאוד.

שר הפנים משה ארבל:

– – שהם לא בתי חולים ממשלתיים. פעלת יחד עם חבר הכנסת אזולאי לא פעם ולא פעמיים כדי להביא לשגשוגם ולפריחתם. אין לי ספק שכל תקצוב כזה של בית חולים בפריפריה מביא בסופו של דבר לזמינות יותר גבוהה של תורים, ליעילות השירות. הצעת המשרד, משרד הבריאות, היא להשקיע במשאבים הללו עוד לפני קביעת לוחות זמנים קצובים. לאור כל האמור, החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה הייתה בשלב זה לא לקדם את הצעת החוק. מדובר בהצעה שבעת הזו ובאופן שהיא מנוסחת עלולה לא לסייע למערכת הבריאות, אלא להטיל עליה נטל במקום לסייע. אשר על כן, מבקשת הממשלה מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק, אבל לא להתנגד ליוזמה. היוזמה כשלעצמה היא יוזמה חשובה. המוטיבציה היא מוטיבציה ראויה. באותה נשימה של התנגדות להצעת החוק, יש דרישה והבנה שחייבים לקדם יחד את אותן פעולות חשובות לצמצום התורים וליעילות השירות במערכת הבריאות הציבורית. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. היוזם רוצה להשיב על עמדת הממשלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מלווה את מערכת הבריאות ואת הניסיונות לטפל בבעיה הזאת של תורים ארוכים במשך שנים רבות. גם דרשנו אופציות אחרות חוץ מחוק, למשל הגדלת התקציבים והסיוע לבתי חולים, העלאת מספר התקנים לרופאים ולצוות הרפואי. חוקקתי, בזמנו יזמתי חוק למקצועות פארה-רפואיים – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, זה מפריע מאוד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – כידוע לך, אדוני שר הבריאות לשעבר, השר ארבל. למרות זאת, המציאות היא עגומה. אתה שמעת את המספרים שאני הצגתי. זמני ההמתנה בלתי סבירים, בלתי סבירים גם בהשוואה אפילו למדינת עולם שלישי. לגבי הסוגיה והקושיה הקשה מכול, מי היישוב עם שיעור הרופאים הגבוה ביותר, יש ויכוח בין עראבה לכפר קרע. ההפרש הוא קטן. אני לא אסתכן ואקבע מי כן, מי לא. היה ויכוח בין חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תושב עראבה, לבין הכנסת ג'מאל זחאלקה, תושב כפר קרע.

היו"ר משה סולומון:

ומאז זה עדיין נשמר? נשמר הפער?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עדיין הם שני היישובים המובילים. הם מקור גאווה, כמובן. צריך להעלות את מספר הרופאים הלומדים רפואה בארץ. זה פשוט בלתי סביר שאין תקציב מספיק כדי להקים בית ספר כמעט בכל אוניברסיטה אקדמית מוכרת, שיהיה בית ספר לרפואה מוכר עם שיוך של בית חולים קליני לידו. צריך להכיר ביותר בתי חולים ובתי ספר לרפואה בחוץ לארץ, כי הדרישה גדולה גם ללימודי רפואה בחוץ לארץ. אני מקווה שמשרד הבריאות – ואפרופו תקציב, אני באופן אישי לפני חודשיים עזרתי לו להעביר כ-3 מיליארד שקל בדקה ה-90 בוועדת הכספים.

שר הפנים משה ארבל:

בדקה ה-90 אחרי ההארכה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כמעט אחרי ההארכה, למרות שחלק מחברי הקואליציה לא כל כך רצו להעביר את התקציב של משרד הבריאות. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אני מוחה. אני מוחה. זה לא היה כך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון?

היו"ר משה סולומון:

אני מוחה. לא, אני מוחה. לא, לא, אני מוחה. אני מוחה. הקואליציה רצתה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מוחה? אתה יכול להגיד שאתה תמכת.

היו"ר משה סולומון:

כן, אני תמכתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, אתה תמכת, אבל לא כל הקואליציה רצו. תדייק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשפ"ג–2023. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

29 בעד, 42 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מעבר צה"ל דרומה (הוראת שעה – העדפת שירותים מהנגב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי כנסת. מיכאל פה? מיכאל ביטון פה? הינה, הינה, הוא כאן.

היו"ר משה סולומון:

סגנית מזכיר הכנסת, הודעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יאסר חוג'יראת, דן אילוז, אברהם בצלאל, אחמד טיבי ויצחק פינדרוס בנושא: התייקרות מחיר הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים, למרות היותה כלי תחבורה בסיסי עם שירות בינוני. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 82 – הוראת שעה) (השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק להפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא תיקוף כרטיס בתחבורה הציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אברהם בצלאל, משה סולומון ומשה רוט.

היו"ר משה סולומון:

כאמור, אני אומר שוב, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מעבר צה"ל דרומה (הוראת שעה – העדפת שירותים מהנגב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל ביטון להציג את הצעת החוק, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה, היושב בראש. לפני הצעת חוק אנחנו אומרים שהדבר הכי חשוב הוא להשיב את החטופים הביתה. כל יום כל יום אנחנו מספרים סיפור של חטוף אחד. לצערי, זה הסיפור של תמיר אדר, שנרצח בחטיפה וגופתו מוחזקת בעזה. תמיר אדר, זיכרונו לברכה, בן 38, חבר קיבוץ ניר עוז, היה דור שלישי בקיבוץ, נשוי להדס ואב מסור לאסף, בן שמונה וחצי, ולנטע, בת ארבע וחצי. תמיר היה חקלאי בנשמתו ואיש חינוך מוערך; הוא עבד בקרן רמון כמדריך חברתי להעצמת מנהיגות תוך שהוא מחנך דור של צעירים לערכים של אחריות, נתינה ואהבת הארץ. לצד עבודתו בחינוך, הוא טיפח את האדמה ותכנן לבנות את ביתו בקיבוץ כבן ממשיך. בבוקר 7 באוקטובר, כשפרצה מתקפת הטרור, יצא תמיר, כמתנדב בכיתת הכוננות של הקיבוץ, להגן על הקהילה ועל הגבול. הוא מצא עצמו מול מאות מחבלים ונלחם בגבורה במשך שעתיים וחצי. במהלך הקרב נפצע קשה, נחטף ונרצח בשבי. בזמן שתמיר הגן על הקיבוץ בקרב, אשתו הדס וילדיו שהו בממ"ד במשך שעות רבות ושרדו בנס. במשך 90 ימים חיה המשפחה בידיעה שתמיר בחיים, עד שקיבלה את ההודעה הקשה, ב-4 בינואר 2024, כי הוא נרצח כבר ביום חטיפתו. תמיר היה נכדה הבכור של יפה אדר, שנחטפה גם היא באותו יום, ותמונותיה על קלנועית, כשהיא נלקחת בראש מורם לעזה, פורסמו בכל רחבי העולם. מאז הדס ויעל, אימו של תמיר, נאבקות להשיבו הביתה. אני מצטט אותן: "זו תקופה קשה ומלאה בהתמודדויות", אומרת הדס, "עכשיו, כשמגיעים השחרורים של הגברים, של האבות, הבעלים, בני הזוג – הכול צף. חשבתי שהימים הכי קשים מאחוריי, אף על פי שכל הזמן יש עליות וירידות, אבל אלה ימים טעונים וקשים עבורי ועבור אסף ונטע, הילדים". גם האם יעל שותפה לתעתוע הרגשי הזה. בלי ראיות פורנזיות, רק עם סרטון כעדות לנפילתו של תמיר, גם בה יש את הספק שלא נותן מנוח: "הייתי מדמיינת שתמיר חוזר, פצוע, על אלונקה, מסמן לי עם העיניים והידיים. התקווה הזו מתה, אבל נולדה אחרת: להשיב אותו לקבורה", שיתפה יעל. "קשה לי להגיד את המילה. ואם אני חוטאת? אם יש טעות? אם הוא שומע אותי שאני קוברת אותו?" הדס אומרת: "מגיע לתמיר שיחזירו אותו ושהוא ייקבר בניר עוז, בכבוד שראוי לו, כגיבור שיצא להילחם. וזה מגיע גם לנו. אני מפחדת לחשוב על מצב, וזה תרחיש שיכול להתממש, שתמיר לא יחזור" לקבר ישראל בקיבוצו. יהי זכרו של תמיר ברוך, ותפילה שנראה את החטופים החיים בבית בקרוב – –

היו"ר משה סולומון:

אמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – יחד עם אלה שנרצחו בשבי, שיזכו לקבר ישראל. מדברים על כ-20 עד 30 חטופים בחיים, ובכל יום שעובר אנחנו עלולים לאבד נוספים. לעצם החוק. המעבר של צה"ל דרומה הוא אחת ההזדמנויות הגדולות ביותר שהיו למדינת ישראל. זכיתי כראש עיר לחוקק חוקים והחלטות ממשלה לתמוך בהגעת קריית ההדרכה, עיר הבה"דים; זכיתי להגיש בג"ץ נגד המדינה ולקחת את עיר הבה"דים לתחום השיפוט של ירוחם, לשלב בתוכה מאות עובדים מירוחם ולבנות שותפויות עם עיר הבה"דים ולהפוך אותה להזדמנות עבור העיר שלנו; זכיתי, עם בני גנץ, להכריע את הניסיון של חלק מההנהגה לא להביא את קריית המודיעין לנגב. למרות שהממשלה כבר מימנה 500 מיליון שקל של עבודות פיתוח ותכנון, היו מי שניסו למנוע את הגעת קריית המודיעין לנגב, בתואנה שהקצינים לא יבואו ושמשהו מזה צריך להישאר במרכז הארץ. בתפקידי כשר במשרד הביטחון, יחד עם שר הביטחון בני גנץ, קיבלנו החלטה נחושה שקריית המודיעין קום תקום בנגב. והיום, תיסעו לשם, ללקיה, ותראו עשרות מנופים בונים את קריית המודיעין, עם מאות מקומות עבודה בבנייה ואלפי מקומות עבודה לאחר שתושלם. המהלך הזה מתחבר גם לקריית התקשוב שנבנית, לבסיסים נוספים, להרחבת נבטים, בתקווה שגם נביא לשם את שדה התעופה האזרחי. אבל בחקיקה לא תמכנו מספיק בעסקים, שיוכלו ליהנות מהפעילות הכלכלית הזאת; לא קבענו כללים שדורשים מהממשלה ומהחוזים שלה שמרבית הכסף יהיה של קבלנים ושל ספקים מקומיים. אומנם יש העדפה מסוימת בחקיקה קודמת ובמכרזים הקיימים, אבל היא לא מסיבית, היא לא משאירה את רוב הכסף בקרב הקבלנים. לדבר הזה קוראים כלכלה מקומית מקיימת – כשיש פרויקט ויש הזדמנות כלכלית, אבל לא רק אנשים מבחוץ חוגגים על הפעילות הכלכלית. אני מאוד מאוד הופתעתי שעמדת ועדת השרים, בשם האוצר, הייתה נגד החוק הזה, חוק שנותן עדיפות לעסקים בנגב להתפרנס ולצמוח ולגדול לצד אותם פרויקטים ומנופים לאומיים שיופעלו ויושקעו בנגב בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים. הדבר הזה דחוף לנגב, נחוץ לנגב, הנפגעים הגדולים ביותר של המלחמה זה הצפון והנגב. הצפון נפגע כלכלית ונעלמו ממנו אלפי עסקים, וברחו מקו הגבול מפעלים ועסקים דרומה. הנגב נפגע בהתקפה הרצחנית של חמאס – הנגב, גם העוטף, גם אופקים, גם שדרות. לדבר הזה יש אדוות. אם הממשלה רוצה לשקם את הנגב ואת הגליל, היא צריכה להביא לשם פעילות כלכלית, מפעלי ענק, חקלאות, לתת מענקים לעסקים קטנים לקום ולהתרחב, לא רק מענקים למפעלים. למה המדינה נותנת מענק למפעלים גדולים ופטור ממיסים, ולא יודעת לתת לעסק קטן ובינוני מענק? העסקים הקטנים והבינוניים מחזיקים 80% מכלכלת המדינה, ואין מסלול של מענקים עבורם. אבל לטייקונים ולחברות בין-לאומיות ולחברות ענק יש מענקים של הקמת מפעלים. אבל לפני שאנחנו הולכים להביא כסף חדש, המדינה כבר משקיעה עשרות מיליארדים בבסיסי צה"ל ובפרויקטים ממשלתיים, למה לא תתעדפו את העסקים המקומיים? אני, כמו תמיד, פתוח לשיח, והדבר הזה הוא מטרה משותפת. התפלאתי שוועדת השרים דחתה את זה ושהאוצר נגד. אנחנו רוצים לברר את הסוגיה הזאת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

איך נגד?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

האוצר נגד. בינתיים פניתי לחברי אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, שהפריפריה והנגב והגליל חשובים לו, והוא ביקש את הזמן לבדוק את הסיכוי להפוך את החוק הזה לחוק שייתמך על ידי הממשלה. אופיר, הבעיה היא שאני ואתה סגרנו על חודש, אבל זה סוף המושב. אולי בשבוע האחרון של המושב?

אופיר כץ (הליכוד):

שלושה שבועות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מתי? שלושה שבועות. אנחנו נביא את זה להצבעה בעוד שלושה שבועות. אני מקווה שאתה תצליח לדחוף קדימה, לפחות שיעבור טרומית, שיידון. כי הדבר הזה טוב לנגב, ואנחנו נרצה אותו גם בגליל. אני גם מוכן, אם תרצה, שהחוק הזה יהיה רחב: נגב-גליל. העדיפות של בסיסי צה"ל, תשתיות ממשלה – בכל מקום כזה תהיה עדיפות לספקים המקומיים. לא אכפת לי שזה יחול על הגליל; זה גם נכון, אחרי המכה הקשה שהם חטפו. לכן, בהסכמה עם יושב-ראש הקואליציה, שאני יודע שליבו ונפשו עם הנגב והגליל והפריפריה, והוא הוכיח את זה במעשים כחבר כנסת צעיר שהביא משאבים גם לבריאות, גם לבית חולים בעפולה, גם לתשתיות בריאות בצפון, אנחנו נעבוד על זה ביחד, בעזרת השם, להשיג תמיכה ממשלתית לחוק הזה בעוד שלושה שבועות. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, אנחנו מושכים, למעשה. לא תהיה הצבעה. השר עולה להשיב? חבר הכנסת אופיר כץ, צריך תשובת ממשלה או שאנחנו דוחים? לתת את תשובת הממשלה עכשיו או לא? האם תרצה שרק תהיה הצבעה בפעם הבאה או כולל תשובה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תשובה במועד אחר, ואז אני אוכל להגיב.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, תשובת הממשלה תהיה במועד אחר. על כן, אנחנו עוברים לנושא הבא. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון – חובות החלות בעת רכישה או מכירה של רכב ניזוק), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל. הוא פה? צביקה פוגל פה? אני מזמין את חבר הכנסת – – –

קריאות

היו"ר משה סולומון:

טוב, ניתן לזה שנייה.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי, נעבור. אם כן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה להציג את הצעת החוק, בבקשה. פנינה? פנינה? את עולה עכשיו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

למה אני עולה עכשיו?

היו"ר משה סולומון:

החוק הקודם – המציע לא נמצא כאן, המציע לא פה. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל היו שניים. לא, אנחנו עשינו חישוב. תגיד לה שתביא את זה. הנאום שלי, אני לא יכולה. רק שנייה, זה לא הגיוני. אבל לא אמרו לנו שסדר-היום שונה.

קריאה:

הוא לא שונה, הוא לא בא.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תגידו לי, אתם אמיתיים? זה חוק חשוב מאוד.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת פנינה, יש כאן סדר-יום. יש כאן סדר-יום, ומאחר שמי שהיה לפנייך לא נמצא כאן, אנחנו עוברים הלאה. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יש אנשים שלא יודעים לנהוג בלי – – –

היו"ר משה סולומון:

אנחנו סומכים עלייך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מה קרה? מי ירד? סליחה, אדוני היושב-ראש. למה הוא לא מעדכן?

היו"ר משה סולומון:

צביקה פוגל. צביקה פוגל. הוא לא פה. הוא לא הגיע, פשוט.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל אולי הוא בדרך. כי החוק שלי לא נמצא פה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך עשר דקות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני רוצה, שנייה, רגע, לענות לו, ברשותך.

היו"ר משה סולומון:

לפני עשר דקות? כן.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה שומע, ינון? חבר הכנסת אזולאי, ותיק חברי הכנסת, בין הוותיקים – אתה כבר ותיק, יש לך פז"מ. מה אני באה לומר? בסופו של דבר, גם מבחינה קולגיאלית, כשאנחנו לא באים – לעדכן את המזכירות. בשביל זה יש מזכירות. כי הרי אנחנו יודעים לגזור זמנים אם חבר הכנסת לא מגיע. אבל הוא היה צריך להגיד. אנחנו אומרים אם אנחנו מושכים חוק.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, לא, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שנייה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היא אומרת שהוא היה צריך להודיע.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שיודיע, כי אנחנו גוזרים רבע שעה, 20 דקות, לפני כל חוק. אני כמעט יצאתי כרגע לעשות כמה דברים אישיים שלי ולחזור.

היו"ר משה סולומון:

שנייה, שנייה, שנייה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

קיבלת? לא אלייך אני באה בטענות. אני אומרת שחברי הכנסת – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אני משיב לך. יש כאן סדר-יום; אני קראתי על פי סדר-היום. המציע לא נמצא כאן, לכן ממשיכים הלאה. הוא לא הודיע לא לכאן ולא לכאן. יכול להיות שגם הוא רצה להגיע ולא הגיע. אז אני מציע כרגע שתציגי את הצעת החוק שלך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני אגיד כזה דבר, אדוני היושב-ראש – שהיא תביא לי את הנאום. הוא שם, אצל חבר הכנסת מיכאל ביטון; תביא, אני אקרא את זה מהטלפון. הוא רוצה שאני אקרא – אני אגיד לך משהו, אני אף פעם לא מתעקשת להקריא מהכתובים, ובכל זאת אני כן עכשיו מתעקשת להקריא את זה מהכתובים.

היו"ר משה סולומון:

מפאת חשיבות העניין.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מפאת חשיבות העניין. מפאת חשיבות העניין, אדוני היושב בראש, מאוד חשוב לי להקריא את הנאום כמו שצריך. תשמעו, יש הצעת חוק לפניכם שהיא הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר. כבוד היושב-ראש, אני באמת עומדת כאן היום מתוך תחושת אחריות היסטורית ותיקון היסטורי, החובה להוקיר ולהנציח את פועלה של אישה יוצאת דופן – שלי, זה מפריע, ותקשיבי – אישה יוצאת דופן, האישה הראשונה והיחידה שעמדה בראש ממשלה בישראל, גולדה מאיר, זכרה לברכה. גם המילים "אישה פורצת דרך" לא מספיק גדולות כדי לתאר או להגדיר את גולדה מאיר, שבראש ובראשונה תיזכר כאישה הראשונה, כפי שאמרתי, שהייתה לראשת ממשלה בישראל. אבל היא הייתה גם האישה השלישית בעולם המודרני שעמדה בראשות ממשלה. אישה שלישית. כל הסתכלות אובייקטיבית שלא נסתכל, וגם היסטורית, תעלה כי גולדה מאיר היא אחת הנשים המשמעותיות ביותר שקמה לישראל. את חייה היא הקדישה לבניית המדינה עוד בטרם קומה. הפעילות שלה התחילה לפני קום המדינה, ואחר כך גם עם קום המדינה, לבניית חברה ישראלית, תוך קיבוץ גלויות, גיוס אומות העולם מהשנים הראשונות של המדינה, כמובן, דרך השירות שלה כשרת החוץ ועד שהיא נבחרה להיות ראשת ממשלה. גולדה מאיר היא חלק בלתי נפרד מהגשמת החלום הציוני. עוד כבת נוער היא פעלה במפלגת פועלי ציון, שהאמינה כי את המדינה היהודית שבדרך ניתן להקים רק בארץ ישראל. בגיל 22 בלבד היא עוזבת בית וחיים נוחים – מי כמונו יודע מה זה לעלות לישראל, לעזוב מדינה, לעזוב בית ולהגיע לבית האמיתי שלנו. היא עלתה לארץ עם בעלה מוריס, ובמכתב שהיא שלחה לו ב-1919 היא כותבת: מעדיפה שנהיה קבצנים בארץ ישראל ולא לגור בשום מקום אחר. מילים מאוד מאוד גדולות. ואכן, היא חיה חיים לא פשוטים, אבל מאוד מאוד מספקים. היא גם עסקה בתחילת הדרך, כשהיא נכנסה לפעילות הציבורית, כמזכירת מועצת הפועלות של ההסתדרות – הייתה מועצה כזאת; היא הניפה את דגל נשות ישראל, וכמובן הייתה מעורבת בבניית יסודות האומה החדשה. היא פעלה להכשרה מקצועית לנשים צעירות ולקידום עולות חדשות שהגיעו לארץ ישראל והכנתן לחיים בארץ. אט-אט היא התקדמה במעלה המדרגות, וכמו שאמרתי, הפכה להיות שרת החוץ. הייתה תקופה שהיא עמדה גם בראש המחלקה המדינית של הוועד הפועל של ההסתדרות, תפקיד שבמסגרתו היא יצאה לשליחויות בעולם, קונגרסים ציוניים, ואפילו פגשה לראשונה את עבדאללה מלך ירדן, בניסיון להשיג שיתוף פעולה עם מנהיג ערבי כדי למנוע מתקפות ועוינות של ירדן נגד ישראל עם הקמתה. גולדה הייתה אחראית באופן אישי לשחרורם של אלפי מעפילים, ובמיוחד ילדים ותינוקות. היא הצליחה לשכנע את הנציב העליון הבריטי באותה עת בחשיבות של שחרורם מהתנאים הקשים שבהם היו עצורים. היא הייתה אישה מאוד יוצאת דופן. גייסה 50 מיליון דולרים לטובת קיום היישוב היהודי. דבר נוסף שאנשים לא רבים יודעים – עם הקמתה של המדינה, גולדה הייתה הראשונה להקים – לא יודעת אם אתם יודעים – את הביטוח הלאומי. היא שמה את התשתית להקמת הביטוח הלאומי. היא הובילה לבנייה של 50,000 יחידות דיור, בגלל שהיא הבינה את המצב הקשה במעברות. כמו כן, היא הייתה אישה שאף פעם לא שכחה לפעול למען זכויות נשים. מעבר לזה שהיא הייתה באמת אישה פעלתנית, היא הבינה שבמדינה החדשה הנשים הרבות שעלו לישראל זקוקות לבנות את החיים שלהן מחדש וצריכות להיות חלק מהתוויית הדרך במדינה החדשה. בפועלה כראשת ממשלה היא הייתה זו שהבהירה לממשלת ניקסון כי ישראל לא תזיז חייל אחד מרגב אדמה אחד עד שנגיע להסכם אמת עם הערבים, ובכך עמדה על החשיבות של שמירת ביטחון ישראל על ידי עם ישראל וצבא ההגנה לישראל. גולדה נבחרה גם אחרי יום כיפור לקדנציה השנייה שלה, ועל אף האסון הלאומי הכבד עם פרוץ מלחמת יום כיפור, היא מעולם לא ברחה מאחריות. גולדה מאיר לקחה אחריות. וגם אחרי ועדת אגרנט, שניקתה את שמה, היא החליטה בקדנציה השנייה להתפטר, מהסיבה הפשוטה: היא הבינה שיש משבר אמון מאוד גדול בין הציבור בישראל לממשלה. היא הייתה אישה יוצאת דופן, וזו מנהיגות – איך לוקחים אחריות. לצערנו, בהשוואה לימים האלה, אנחנו אומרים: איפה האחריות, איפה המנהיגות. לאורך השנים, כולל בתקופה הנוכחית, הכנסת העבירה הרבה מאוד חוקים להנצחה של דמויות מופת, ואני אגיד לכם – ובתוכן כמובן ראשי ממשלה – ומי שהוביל את זה זו הכנסת, כאמור, נבחרי הציבור. הרשימה היא רשימה מאוד ארוכה, אבל אתם יכולים לראות ברשימה – אם תפתחו ותגללו, אתם תגלו שבעצם אין שם אישה אחת. וגם מי שהייתה פה ראש הממשלה הראשונה, והיחידה, אותה מעלימים בדפי ההיסטוריה. ואני רוצה לשאול: האם השתגענו? מה אנחנו רוצים, שיזכרו את גולדה מאיר מגלידה גולדה, אולי? מישהו מנסה לטשטש את שמה, למחוק את פועלה, את מורשתה. ולא, אני לא מתעלמת מהדברים הפחות-נחמדים, כמו זה שהיא קראה לפנתרים השחורים: "אתם לא נחמדים". אבל לא זכור לי שהיה פה ראש ממשלה או אדם אחר, כזה או אחר, שיש להם השפעה גדולה והתוו את דרכם, השאירו את חותמם על עם ישראל ועל מדינת ישראל, שהיו מושלמים. אף אחד לא היה מושלם. אבל נדמה שאת האישה היחידה פשוט החליטו לבדוק בציציות. החליטו לבדוק כל פרט ובדל של טעות. ואני חייבת לומר – גולדה בסוף לקחה אחריות. גולדה עשתה טעויות, גולדה הייתה בת אדם. גולדה הייתה מנהיגה. גולדה הייתה לא רק פורצת דרך, גולדה היא התקווה לבנות שלנו ולנשים, שנשים צריכות להיות בזירה הציבורית, שנשים יכולות להוביל, שנשים יכולות להיות ראשות ממשלה. ואם אנחנו לא ננציח אותה, זה לא רק עוול; זה פשוט בושה לכולנו אם לא ננציח אותה ונעשה את התיקון הכל-כך משמעותי הזה. אני רוצה להודות גם לחברותיי, שהן בוודאי שותפות להלך הרוח שלי, ואני חושבת שגם אחרים בקואליציה: חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת קטי שטרית, שיש לה חוק שמציין יום מיוחד, שזכה לתמיכה, ולדעתי הוא לא עבר עדיין סופית. אנחנו צריכים לעשות את התיקון הזה. אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו ואת הילדות שלנו בעולם מתוקן, בוודאי כשהגיעו לפה חוקים אחרים שאנחנו גם, כאופוזיציה – אגב, יו"ר הקואליציה כאן – ידענו לתמוך בהם. למשל, לאחרונה הגיעה הצעת חוק להנצחתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וזו הייתה זכות גדולה; הרב דרוקמן – החוק שלך, אדוני היושב בראש; השר לשעבר דוד לוי. אבל מה? ראשת ממשלה לא רוצים להנציח. זה לא יקרה. אני חושבת שאנחנו ביחד יכולים להגיע לתיקון העוול הזה ולדאוג שבנים ובנות כאחד יגיעו למרכז שאותו אני מציעה, וכמובן, לדאוג שאנחנו לומדים ממורשתה ומאצילות הנפש בתקופה שלא הייתה נוחה כמו זו שאנחנו זכינו לה כנבחרי ציבור, אלא באמת בתקופה שבה היא הייתה קול נשי – בכלל, אני הסתכלתי על הסרט "גולדה" בנטפליקס, אני ממליצה לכולם. זה עשה לי, בימים האלה, סדר. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. יש הצעת חוק – – –

היו"ר משה סולומון:

עכשיו נעבור להצעת החוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה. כשפרצה מלחמת העצמאות גולדה עזבה הכול ונסעה לארצות הברית, שזאת בעצם הייתה המדינה שלה, למרות שהיא נולדה בגוש המזרחי. גולדה בעצם הייתה אמריקאית, היא גם סחבה את המבטא הזה עד הימים האחרונים שלה. כשפרצה מלחמת העצמאות, גולדה עזבה הכול ונסעה לאמריקה לגייס כסף. היא הביאה את כל הכסף שאפשר למדינת ישראל לנצח את מלחמת העצמאות. בן-גוריון אמר לה: מי היה מאמין שבזכות אישה אחת יכלה לקום מדינת ישראל. מן הסתם, לא רק בזכות אישה אחת, אבל האישה הזאת, היא חתומה על מגילת העצמאות בין שאר המוני הגברים שחתומים עליה. היא הזילה דמעות כשהיא חתמה על מגילת העצמאות אחרי שהקדישה את כל החיים שלה, מגיל תשע, לציונות. היא הייתה עומדת על ארגזים ברחוב ונואמת לעוברות והעוברים השבים נאומים על ציונות, ואבא שלה, ששמע יום אחד שהיא עושה את זה, היה מזועזע עד עמקי נשמתו ובא בשביל לגרום לה להפסיק, ועמד והקשיב, וחזר הביתה והבין שיש לו בבית, והוא מגדל, מנהיגה. גולדה מאיר החזירה את כל השבויים ממצרים תוך חודש מהפסקת האש – לא, סליחה, תוך חודש מפרוץ המלחמה. גולדה מאיר החזירה את כל השבויים ממצרים תוך חודש מפרוץ המלחמה, והיא החזירה את כל שאר השבויים, מסוריה ומלבנון, כולל תשעה שהיו שבויים עוד ממלחמת ההתשה, תוך שבעה חודשים מפרוץ המלחמה. את כל השבויים. גולדה מאיר הקימה ועדת חקירה ממלכתית תוך פחות מחודש מהפסקת האש. הרבה לפני שהחיים במדינת ישראל חזרו למסלולם היא הקימה ועדת חקירה ממלכתית. והיא הלכה הביתה והתפטרה למרות שוועדת החקירה הזאת לא קבעה שהיא צריכה לעשות את זה.

גלעד קריב (העבודה):

ולמרות שהיא ניצחה בבחירות.

מרב מיכאלי (העבודה):

ולמרות שהיא ניצחה בבחירות, הישג חסר תקדים, והביאה למפלגת העבודה דאז את מספר המנדטים הגדול ביותר שהיה לאיזושהי מפלגה באיזשהן בחירות בישראל אי פעם – 56 מנדטים. גולדה מאיר, חברות וחברים, בזכותה יש לנו חופשת לידה, חופשה שנתית, חוק ימי עבודה ומנוחה. בזכותה יש לנו ביטוח לאומי. היא שמה את כל ההון הפוליטי שלה על הקמת הביטוח הלאומי, שיהיה ביטוח לאומי במדינת ישראל. גולדה מאיר הייתה אישה אגדה. המינימום שאנחנו יכולות ויכולים ויכולות לעשות זה להנציח אותה בחוק כמו שצריך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

נראה לי שהמציעות טוענות שנתניהו לא יכול להיכנס לנעלי גולדה.

היו"ר משה סולומון:

ייתכן. ייתכן. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להשיב בשם הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

הממשלה תומכת?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת ובעיקר חברותיי חברות הכנסת, מציעות הצעות החוק הללו, אני אגיד את האמת: מזמן מזמן לא הסכמתי לכל מילה של מרב מיכאלי. מזמן. חברת הכנסת מיכאלי, אמרת דברים יפים מאוד על אישיות ראויה מאוד, ראויה להערכה ולהערצה, שעם ישראל חייב לה רבות.

מרב מיכאלי (העבודה):

נכון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

גם את, חברת הכנסת פנינה, דיברת מאוד יפה על ראשת הממשלה, בינתיים היחידה שלנו, אבל כמו שאמרת גם בין היחידות בעולם. אני אנצל את ההזדמנות שניתנה לי לדבר גם אני מעט על גולדה מאיר, לא באריכות. ככה, פה ושם להביא כמה ציטוטים חשובים של גולדה מאיר, זיכרונה לברכה. כך אמרה גולדה מאיר. היא אמרה שאין עם פלסטיני. היא אמרה: "לא היה דבר כזה, פלסטינים. מתי לאורך ההיסטוריה", אמרה גולדה מאיר, "חי עם פלסטיני עצמאי בארצו פלסטין? לפני מלחמת העולם הראשונה האזור נקרא דרום סוריה וכלל את כל ירדן. זה לא שהיה בעבר עם פלסטיני שחי בפלסטין והחשיב את עצמו לעם פלסטיני, ובאנו והעפנו אותם החוצה ולקחנו את ארצם. הם מעולם לא היו עם", אמרה גולדה מאיר. עוד אמרה: "אם הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה יותר מלחמה; אם ישראל תניח את נשקה, לא תהיה יותר מדינת ישראל". כך אמרה גולדה מאיר, זיכרונה לברכה. ועוד אמרה: "נקרא לדברים בשמם הנכון: יש רק ארץ אחת שאליה אנו יכולים לפנות. היא היחידה שיש לנו, והיא חזקה מאוד. אין מה להתבייש כאשר במצב הזה ארץ קטנה כמו ישראל מוכרחה לפעמים לוותר". חברותיי חברות הכנסת, בעיניי גולדה מאיר ראויה מאוד להנצחה. אודה על האמת: כשקיבלתי ליד את התשובה בשם השר הממונה וועדת השרים לחקיקה, לא הזדהיתי עם הכתוב בה. אני אפילו לא אקריא אותה, כי אני מבינה מיושב-ראש הקואליציה שיש רצון לבוא בדברים עם המציעות ואולי ללכת לקראתכן, ואני חושבת שטוב שכך. אני חושבת שמדינת ישראל, ראוי לה שתנציח אישה שבאמת מסרה נפש עבור המדינה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – כי יש גורמים באוצר שחושבים שאי-אפשר בלי – – – להנציח – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז בסדר, פנינה, בואי – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – תהיי מעורבת – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

את מכירה מספיק גם את הגורמים המעורבים שיודעים לנהל משא ומתן, את גם מכירה אותי. אני לא בן אדם שמשקר. אם אני אומרת לך שזה נראה לי, אני מתכוונת לזה. לי זה נראה דבר ראוי, נכון, צודק, מוסרי, ציוני – ציוני להנציח. אני לא יכולה להבטיח לך כרגע מה יהיו התוצאות – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא, אמרתי שתהיי מעורבת – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – אני מוכנה להיות מעורבת. אני מוכנה להיות מעורבת בכך, כי אני חושבת שראוי למדינת ישראל שהאישה הזאת, שבאמת מסרה נפש על הקמת המדינה ועל חייה – ממש מסרה, כולל את חיי המשפחה שלה, במובנים רבים. אגב, מי שלא קרא את הספרים היפים שיצאו על גולדה מאיר, מוטב שיעשה כן. באמת, אישה למופת. בעזרת השם, אנחנו ננסה לנהל משא ומתן, ונראה. אני מקווה שנגיע לדברים טובים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, הוחלט שדוחים את ההצבעה למועד אחר. על כן, מאחר שאין תשובת ממשלה ויש איזשהו סיכום בין – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

בשבוע הבא, ביום האישה – – –

היו"ר משה סולומון:

אין בעיה. זה נדחה למועד אחר בתיאום עם יושב-ראש הקואליציה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

איזה תיאום? בשבוע הבא, ביום האישה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברים, הינה, יושב-ראש הקואליציה כאן.

אופיר כץ (הליכוד):

בשבוע הבא.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי, אני אמרתי מועד אחר. המועד האחר שאמרתי – חברים, המועד האחר שאמרתי נקבע לשבוע הבא, לתשובה והצבעה, בעזרת השם.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42) (הרחקתם מישראל של מסתננים התומכים בממשל מדינתם), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מי השר פה? אין פה שר.

היו"ר משה סולומון:

השרה אורית סטרוק.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אה, סליחה, גברתי, לא ראיתי אותך. נעלמת לי לרגע. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, שנים רבות אנחנו מתמודדים עם בעיית מסתננים למדינת ישראל. היו הרבה מאוד ניסיונות לפתור את הבעיות האלה, ופשוט גילינו משהו שהוא בכלל לא מוסבר, לא מובן ולא הגיוני – אנשים שנמצאים פה בארץ, שבעצם הסתננו למדינת ישראל, עושים פה הפגנות בעד משטר של המדינות שמהן הם הסתננו, והם נמצאים פה ומבקשים פה מקלט בטענה שבמדינה שלהם זה מסוכן להם – אבל הם תומכי משטר במדינה שלהם. זאת אומרת זה לא מסתדר, זה לא הגיוני, זה לא אמור להיות ככה. אם באמת אדם עזב את ארצו ויש סכנה לחייו, אז הוא לא יכול לעשות פה הפגנות אלימות ופרעות בעד המשטר שממנו הוא כביכול חושש. יתרה מזאת, גילינו ששגרירות אריתריאה מפקידה ערבויות לבית המשפט עבור אנשים שלהם, שהם כביכול מסתננים ונמצאים במדינת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

או מבקשים מקלט.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מבקשי מקלט, מסתננים. שגרירות אריתריאה מפקידה ערבויות עבורם, עבור עבירות פליליות שהם עשו. בקיצור, זה לא הגיוני, לא יכול להיות דבר כזה. מי שמבקש מקלט והוא בסכנה – זה סיפור אחר; אבל אנשים שהם לרוב מסתנני עבודה ומתנהגים פה באלימות, בחוצפה, בחוסר כבוד למדינת ישראל – לפני שנתיים היו פרעות בתל אביב, אלוהים ישמור מה היה פה. אגב, לאריתריאה יש יום עצמאות כל שנה, אז כנראה שזה מה שיחכה לנו גם כן – 2 בספטמבר – מאיפה הייתי צריכה לדעת מתי יש יום עצמאות לאריתריאה? דבר נוסף – כרגע זו הצעת החוק, זה המצב. אני שומעת הרבה צרחות וצעקות: חכי, חכי, בג"ץ לא ייתן לך. ברוך השם, עד עכשיו למרות כל הצרחות והצעקות שבג"ץ לא ייתן לי, כל החוקים שהעברתי, הכול עבר. זה רק עניין של איך אתה עושה את זה – אם אתה עושה את זה מהמקפצה, אתה רוצה להראות "תחזיקו, תחזיקו" – אז כנראה שזה המצב. אם אתה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

על איזה חוק שלך אמרו שבג"ץ יתערב?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, לא, רגע. גברתי, אני לא מתכוונת להתווכח איתך. זה לא מתאים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני חייבת להגיד שאני לא מכירה חוק שלך שאמרנו שבג"ץ יתערב.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – זה לא מתאים. החוק שלי לאיסור מגע עם אונר"א עמד במבחן בג"ץ, ובסוף בג"ץ לא נתן צו – ובסוף את, ממשלת ימין-ימין, תיאלצי לקיים את החוק שלי, כי כרגע אתם לא מסוגלים.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש חוק שלי ושל – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

את החוק שלי אני כבר אציע לבד. אני זוכרת את הצרחות שלך. תקשיבי, אם הייתי נשארת עם החוק שלך, גברתי, דקלרטיבי בלבד, כנראה שהמצב שלנו היה חמור ביותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, לאפשר לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ברוך השם, היה חוק שלי בתמיכת יו"ר הוועדה שלא הסתפקתי בדקלרציות שלך, הריקות מתוכן, כי עד עכשיו את כחברת כנסת לא עשית שום צעד מעשי, ממשי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רציתי צעד מעשי – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חוץ מצרחות לא שמענו ממך כלום – לא שאילתה, לא דיון, לא חוק – שום דבר. עזבי אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

על מה את מתעצבנת? על מה את מתעצבנת?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני לא מעוניינת לדבר איתך.

טלי גוטליב (הליכוד):

את פשוט שקרנית.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל עומדת כאן מי שמציגה חוק, אומרת שהיא הצליחה בחוקים – – – שלה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

צרחות לא יעזרו לך בכלום.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מגיעה לי קריאה ראשונה? באמת.

היו"ר משה סולומון:

תאפשרי לה לדבר. כרגע היא קיבלה זכות דיבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

על זה מגיעה לי קריאה? על זה שעומדת פה חברת כנסת ומשקרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תני לה לדבר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תעצור לי את הזמן, אני לא יכולה לשמוע את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוליה, סליחה שאני פה. אני פה להרבה שנים – – – אל תתבאסי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את כבר בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

פשוט אל תשקרי. אל תשקרי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני עובדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תשקרי, אל תגידי שהחוקים שלך עברו את מבחן בג"ץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, נו.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שנייה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תעצור לי את הזמן, אני לא יכולה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, רשמתי בפניי את היחס שלך לקואליציה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור? זו התנהלות במליאה. תני לה לדבר. תני לה לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשאת צועקת – – –

היו"ר משה סולומון:

אין קשר לעניין. היא קיבלה זכות דיבור, צריך לאפשר לה לדבר. אני לא מצליח להבין את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לקרוא אותי לסדר קריאה שנייה אחרי שהיא אומרת שהיא לא רוצה לראות אותי? שמעת שהיא עמדה פה ואמרה "אני לא יכולה לראות אותך"? זה בסדר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה כרגע. אני מבקש לאפשר לה לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בסדר שהיא אמרה את זה? זה בסדר?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני יכולה להמשיך?

טלי גוטליב (הליכוד):

תתאפקי, אני אהיה רגועה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, תני לה לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תתערבי, מירב, כי אין לך מושג – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור שאני אתערב.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אל תתקשרי אליה, אל תפני אליה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, אין צורך להוסיף – – –

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא חברת כנסת באופוזיציה, ואני אתערב ואני אגן עליה. אני לא שואלת אותך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אל תפני אליה, אל תצעקי עליה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כהן. חברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צוחקת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך. אז בהצעת החוק הזו, כרגע, מה שעומד פה לקריאה ראשונה, אנחנו מדברים על גירוש מסתננים תומכי משטר. כמובן שהכנסנו לחוק גם מנגנון בירור, שלא יהיה מצב, סתם, שמי שלא בא לי, אני אומרת שהוא תומך משטר. לשר הפנים יש מנגנון בירור, שימוע. זאת אומרת שאנחנו שומרים על כל הכללים כדי לא להעלות טענות שווא נגד האנשים סתם ככה, כי למישהו לא בא. אבל לגמרי, אנחנו כבר שמים את זה על סדר-היום ואומרים: מי שתומך משטר במדינה שלו לא יכול להיות מבקש מקלט פה, מבקש מעמד של פליט. אין דבר כזה, זה לא מסתדר. דבר נוסף שכרגע לא נמצא בתוך הנוסח, אבל דובר עליו רבות תוך כדי דיוני הוועדה, הוא הנושא – לא יכול להיות מצב שמישהו שמסתנן או מבקש מקלט והוא עובר עבירות – הוא או היא, כמובן, עוברים עבירות פליליות קשות – דברים קשים. אני בקשר עם אנשי המשטרה בשטח, והם מספרים לי דברים שלא מסתדרים בכלל, זה מחוץ להיגיון. אנשים מסתובבים שם עם גרזינים, עם סכינים. רק לפני כמה ימים היה פרסום, שוב, על קטטה מאוד קשה. אני אומרת דבר כזה: זה כרגע לא נמצא בנוסח, אבל לגמרי דובר על זה בוועדה ואנחנו כן חושבים – ואנחנו, כמובן, נעשה את זה בשום שכל, לא על הכול ולא גורף – אתה יודע, לא בקלות דעת. אבל לגמרי, המסתנן שעבר עבירה פלילית קשה, דברים קשים, ולא סתם עבר אלא יש פסק דין – הוא כבר ביצע את העונש או לא ביצע, זה לשיקול דעת של שר הפנים, וכמובן, מדובר על עבירות עם רף גבוה – זו תהיה נסיבה מחמירה בשיקול הדעת של שר הפנים בנושא גירושו מהארץ. לא יכול להיות שאנשים עוברים פה עבירות קשות, ואני מדברת על עבירות אלימות קשות, עבירות כמו רצח, כמו אונס – עבירות עם משמעות לסדר-היום הציבורי – ואחר כך עוד מבקשים להישאר בארץ ומבקשים פה מעמד פליט. אז אלה הדברים שחשוב לשים אותם על סדר-היום. מי שתומך משטר – כמובן, אחרי בירורים – ומי שעבר עבירות פליליות, קשות, כבדות, כבר לא סתם כתב אישום אלא משהו יותר ממשי, כי אני ממש לא רוצה להגיע למצב, חלילה – אתה יודע, הכול צריך להיות מסודר, מאוד מסודר ומאוד ברור, שלא יהיה חשש – – –

היו"ר משה סולומון:

למעשה, את רוצה להגיד שיש אריתריאים אחרים שהם מבקשי מקלט – בהם לא צריך לגעת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

גם מסתננים שהם תומכי משטר וגם מתנגדי משטר – אם הם יעברו עבירות פליליות קשות, ממשיות, כשיש כבר הוכחות, אחרי פסק דין חלוט, כמובן, ביצוע עונש וכו' – מי שנמצא פה במדינת ישראל ומבקש מקלט, צריך לא רק לשמור על החוק – להיות סופר לויאלי למדינה וחלילה לא להסתבך בעבירות פליליות קשות כמו גם סחר בסמים, אנחנו מכירים את זה. עכשיו, בשתי הדקות שנשארו לי, ברשותכם, חברי הכנסת, יש חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה שיודעים לעבוד, שמגישים ביחד הצעות לסדר-יום, מגישים ביחד דיונים מהירים, עובדים ביחד על החקיקה, מקדמים דברים. גם כשיש אי-הסכמות בנושאים האחרים, הם יודעים לעבוד ולקדם דברים. אני עשיתי חוק ביחד עם יו"ר הקואליציה, ואני משתפת פעולה עם חבר הכנסת מלביצקי – רק בשבוע שעבר הגשנו יחד הצעה לסדר-היום – ועם חבר הכנסת פוגל וח"כים אחרים, וולדיגר, ומי לא. אנחנו רואים את זה. רואים את זה בעשייה שלנו. יש חברי כנסת שחוץ מלצרוח, להטיף, להפריע, ליצור אנדרלמוסיה – לא יודעים לעשות כלום. יש פה חברי כנסת שלא זכור לי שהם הגישו שאילתה – ושמענו את זה – שהגישו הצעה לסדר-היום, הגישו דיון מהיר, עשו משהו – דיון משותף, משהו ממשי עם תוכן, עם עומק; שחוץ מצרחות בסוף הדיון אתה גם יכול להגיד – יש איזושהי פואנטה, יש איזושהי מחשבה, קידום למשהו, לאיזשהו נושא שאפשר לטפל בו. אני בזה לחברי כנסת כאלה, בזה. כי חוץ מלעשות דברים דקלרטיביים בלי תוכן, בלי עומק, בלי כלים, הם לא יודעים לעשות כלום – או להטיף מוסר או לעשות הופעות או ליצור מצב של כאוס מוחלט. כי גם כשאנחנו קואליציה וכשאנחנו אופוזיציה, יש המון נושאים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות ביחד לטובת העם כולו, ולא לטובת הכאוס, כשמאחורי הכאוס הזה האנשים ריקים מתוכן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ואפרופו חוק אונר"א, שאת כל כך נלחמת עבורו – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – אני לא אשכח את ההצהרות שלך, חברת הכנסת גוטליב – –

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – שהחוק דקלרטיבי בלבד. ואם לא יושב-ראש הוועדה, בחוק שלי – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – עד עכשיו היינו נשארים איתך בדקלרציות ריקות.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוריד אותך. תם הזמן. אם כן, אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת בנימין גנץ. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

תודה. ברשותכם אני רוצה – מעבר להצעת החוק החשובה שמונחת פה – לדבר שנייה אחת בהקשר של הצעת החוק שעלתה פה קודם להנצחת זכרה של גולדה מאיר. אני למדתי עליה כילד, והמקום הכי קרוב שבו הצלחתי להגיע אליה הוא הזכות להשתתף במשמר הכבוד כצוער בבה"ד 1 בלווייתה של גולדה. אבל אנחנו עוסקים במורשת שלה, ואני בטוח שהמפעל הזה יהיה מפעל חשוב לראש הממשלה האישה היחידה, לצערי, בראשות הממשלה עד עכשיו. אבל בהקשר שלנו – מהי באמת המורשת שגולדה משאירה לנו? גולדה השאירה מורשת של לקיחת אחריות והכרה בכשל ובקושי. היא לא היססה להקים ועדת חקירה ממלכתית, והיא לא היססה להשיב את המנדט לציבור ולהתפטר מתפקידה כראשת ממשלה. אנחנו ראינו את המהלכים שלה על אירוע חמור מאוד – אבל הרבה פחות ממה שקרה לנו בשנה האחרונה ובכלל. אתמול ראש השב"כ מפרסם את התחקירים; לקח, לוקח וייקח אחריות. היום רמטכ"ל לוקח אחריות פעם נוספת, בנאום שראוי שייהפך לחומר קריאה לכל איש ציבור, לכל איש ממשל, לכל מי שעוסק באזרחות וממשל במדינת ישראל, בשביל להבין איך מנהיג לוקח אחריות; לוקח אחריות בלחימה, לוקח אחריות בכישלון, לוקח אחריות בצעדים שלו – ועוד מציע את עצמו כחייל בלילה לכל משימה שמישהו יבקש. ומה אנחנו לא רואים במורשת הזו שלא ממומשת? אתמול משחררת סביבת ראש הממשלה מסמך תגובה ארוך שיצא שניות אחרי פרסום התחקירים, שמאשים את כולם חוץ מאשר לקחת אחריות, תגובה באפס אחריות ובמסמך דמוי "אני מאשים", מהלך שנמשך בחודשים האחרונים, לצערי, בדה-לגיטימציה לכל דבר שעומד מול ראש הממשלה – דה-לגיטימציה למערכת המשפט, דה-לגיטימציה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, דה-לגיטימציה לכל השחקנים האחרים שנמצאים על המגרש. כל דבר שלא מסתדר לו, הדבר הראשון שקורה הוא דה-לגיטימציה. זו השיטה שנוהגת. חבל, נתניהו יכול היה אחרת, נתניהו חייב אחרת, נתניהו צריך אחרת – והוא יכול אחרת. ואני אומר לכם – ועדה תוקם. ועדה תוקם, כי האחריות נוכחת; ועדה תוקם, כי האסון גדול מדי בשביל שיעבור לידנו, כשאנחנו מסתפקים בתחקירים מבצעיים וארגוניים ואנחנו לא מקדמים בירור לאומי עמוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

הדבר הזה הוא דבר נדרש. הוועדה תוקם, האחריות תידרש, והאחריות תמומש. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא חוק חשוב. אני חושבת שתושבי תל אביב בעיקר סובלים מהפרעות האלה פעם בשנה, של מתנגדי ותומכי משטר. אני חושבת שמעצלנות של המדינה, בעיקר עצלנות של גורמי אכיפת החוק ובעיקר של משרדי הממשלה, לא מבררים סטטוס, ונותנים לאותם עבריינים להמשיך לפעול. מי שמשלם את המחיר זה קודם כול תושבי תל אביב, אבל גם מתנגדי המשטר, שחלקם באמת פליטים כאן. הבעיה העיקרית היא עם אלה שאינם פליטים, תומכי משטר. בסופו של דבר, בכל שנה מחדש אלה אותם אירועי אלימות ביום העצמאות של אריתריאה. אז קודם כול, זה לעניין החוק בצורה הכי ברורה, אני חושבת שהמדינה צריכה לפעול בצורה אחרת. המדינה לא הייתה צריכה את החוק הזה, אבל אם אין ברירה – אין ברירה. אני רוצה לנצל את הזמן ולהגיד קודם כול תודה רבה בשם הרבה חברי כנסת לרמטכ"ל היוצא רב-אלוף הרצי הלוי, שתרם מעל 40 שנה מחייו למען ביטחון ישראל, למען ביטחון תושביה. הרמטכ"ל הזה, שב-7 באוקטובר היה הדמות האחראית ולקח אחריות על הכשל הגדול ביותר לעם היהודי מיום הקמתו, לקח אחריות, וגם היום קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני חושבת שעם הכישלון הגדול ראינו גם את מה שהיה בבית ספר לקצינים – בטח ראית בטקס – שידעו להגיד לו תודה על הפעילות המסיבית שלו בעזה, על ההכנעה של אותם גדודי חמאס. צריך להגיד לו תודה רבה. אני רוצה גם לאחל הצלחה רבה לאייל זמיר, הרמטכ"ל החדש. אני חושבת שכל חבר, גם בקואליציה, למרות שיש נטייה להשליך את הכול על הצבא, יכול לבוא היום ולומר תודה להרצי הלוי על 40 שנות שירות למען המדינה ולאחל הצלחה רבה. באותו עניין, ההשתלחות המטורפת – אין לי מילה אחרת – בראש השב"כ רונן בר, ההשתלחות, כולל שלך – גם בעוד 100 שנה מהיום – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם בעוד 100 שנה מהיום את לא תגיעי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא מסוגלת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – לציפורן של הזרת של לוחמי ולוחמות השב"כ, שמחרפים נפשם יום-יום למען הביטחון שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בזה אני מסכימה. אני מסכימה, אני מסכימה איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למען הביטחון של הבן במיאמי, שיוצא על השב"כ בעוד מאבטחי השב"כ מאבטחים אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

את צודקת, את צודקת. את צודקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את צריכה להתבייש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז את צריכה להתבייש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את ושלמה קרעי, שיוצאים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול להפסיק את זה? אתה יכול להפסיק את זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפני אליי, אל תפני אליי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי לסיים. מה זה הדבר?

טלי גוטליב (הליכוד):

היא פנתה אליי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי פנה אלייך?

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרת שבעוד 100 שנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את כמו מנגנון – את כמו בשיר. צריך לשיר לך את השיר: לא לפנות אליי, לא לדבר אליי. תפסיקי עם זה. אל תעשי את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל לא פניתי אלייך.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקי לשנוא את נשות הקואליציה. תפסיקי לשנוא את נשות הקואליציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעצרי את זה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשמעי את השיר של נסרין: לא לפנות אליי, לא לדבר אליי. תקליט לה את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקי לשנוא את נשות הקואליציה. תפסיקי לשנוא את נשות הקואליציה.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקי לשנוא את נשות הקואליציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי.

היו"ר משה סולומון:

אני נותן לך שני משפטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא כל הזמן מפריעה, איך אני יכולה? אני רוצה להודות לראש השב"כ על התחקיר, על לקיחת האחריות בניגוד לדרג המדיני, שלא העירו אותו, לא משכו בדש מעילו, לא הקימו אותו, הוא לא ידע, הוא לא שמע. גם הרמטכ"ל וגם ראש השב"כ לקחו אחריות, בניגוד לבוס שלך. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. האמת היא, עוד לפני שאתה מדבר, אני מצטרף לברכות ולתודות לרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי, שעשה עבודת קודש בביטחון ישראל, ומברך את הרמטכ"ל החדש אייל זמיר, שהיה מפקד האוגדה שלי, אוגדה 36.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפילו את התודות להרצי זה חשוב שאתה אומר, כי יש הרבה שלא מסוגלים.

היו"ר משה סולומון:

כולם אומרים. כולם אומרים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא כולם אומרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מסוגלים.

נאור שירי (יש עתיד):

אין שום בעיה. פשוט אתה תראה איך לא כולם אומרים תודה. אבל בסדר, עזוב, לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לוחם ללא חת – רמטכ"ל גרוע.

נאור שירי (יש עתיד):

להלן: לא אומרים תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר. אתה לא יכול להשתלט על הדבר הזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

רמטכ"ל גרוע. לוחם מעולה, מפקד מעולה – רמטכ"ל גרוע, מה לעשות? זאת האמת.

נאור שירי (יש עתיד):

בואו נעשה כזה דבר – הצעת ייעול למזכירות הכנסת: בדיון האישי, כשטלי גוטליב במליאה, כל אחד – ארבע דקות, ואז תן לה דקה לדבר, ואז זה יתאפס לשלוש דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצעת חוק שעברה פה קודם, הצעת חוק בקריאה ראשונה לשיפור היצע הדיור – חברי הכנסת דלל ומלביצקי, זוכרים את זה? שיפור היצע הדיור במדינת ישראל, שזה שם קוד להצעה מאוד דומה שיש לך של מינוי סגנים ברשויות מקומיות שיש להן היתרי בנייה על בסיס צמיחה באוכלוסייה. אבל שיפור היצע הדיור. חבר הכנסת מלביצקי, אתה בדרך כלל חבר פעיל בוועדת הכספים. בתקציב הזה אתה חסר, אבל בסדר. אני רוצה שתנחש, מתוך בערך 4,000 היתרי בנייה שהיו בפרויקטים של משרד השיכון, דירה בהגרלה, נחש כמה פרויקטים היו בבית שמש. אל תנחש מהר – 2,175; נחש כמה היו באילת באותו פרויקט – 241; נחש כמה בקריית שמונה – 300; נחש כמה בבית שאן – 275. לא יודע למה, במקרה לגמרי, בלי שאף אחד תכנן, באמת יד המקרה, התכנון הגדול ביותר במדינת ישראל היה בבית שמש. במקרה לגמרי, לגמרי במקרה – בלי שום קשר לתכנון, בלי שום קשר לשר השיכון, בלי שום קשר לרמ"י – החוק הזה הגיע מאיזו סיעה מסוימת שקשורה איכשהו לבית שמש. באמת, אני לא אוהב שעובדים עלינו. בואו, תגידו לנו על אמת: אנחנו רוצים מינוי סגני ראשי ערים ולהגדיל את הכמות שאפשר למנות בבית שמש או בכל רשות אחרת על פי מפתח בז"ב – ואללה, אני אקבל את זה הרבה יותר בסבבה. אבל את הסיבוב ההיקפי שעושים פה עם הצעת החוק להגדלת היקפי הדיור, שזה באמת הגדלת סגני ראש עיר ברשויות המקומיות – אז בסדר גמור. אבל מילא ההצעה הזו. ההצעה הזו באה במציאות כזו שאנחנו מעלים ב-25 מיליארד שקלים את המיסים במדינת ישראל, וזה הזמן המדויק להוסיף עכשיו עוד עול תקציבי על האזרחים שמשלמים מיסים ועול תקציבי על המדינה. אבל זה באמת כאין וכאפס לעומת שתי ישיבות הממשלה בנושאים מאוד דחופים שהיו על הפרק השבוע, חבר הכנסת דלל. זה לא עניין החטופים ולא עניין הצפון, וזה אפילו לא עניין הרשויות המקומיות, וזה לא העניין של משפחות חטופים שחוזרות ועושות גיוס המונים על מנת לממן את השהות שלהן ולהתמודד עם הקשיים שלהן בעקבות המצב שלהן. גיוס המונים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה יודע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, אבל אתה יודע שתושבים זה גירעון. לא משנה, לא ניכנס לזה. עזוב, אתם רוצים להגדיל סגני ראשי ערים? אני אעדיף הרבה יותר את ההצעה של אלי דלל, שבאה ואומרת: אני מאמין בהגדלת הייצוג או הגדלת הסגנים ברשויות המקומיות. סבבה, אפשר לדבר, אבל לעשות את הסיבוב ההיקפי הזה? אתמול – תן לי שני משפטים אחרונים, פקטור טלי גוטליב.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, נכון. שתי ישיבות ממשלה אתמול – 5.6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, אחרי שהובטח לנו מעל כל במה שלא יהיו יותר כספים קואליציוניים. הגדילו את מסגרת הגירעון של תקציב המדינה, זה שעכשיו נדון בוועדת הכספים, במקום 4.4 – 4.7 רק על זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

שני משפטים באמת באמת.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

תם הזמן? משפט אחרון?

היו"ר משה סולומון:

משפט אחרון.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. רק בשביל ההון השחור ששינינו בהסתייגות.

היו"ר משה סולומון:

את זה אני מוכן שתגיד.

נאור שירי (יש עתיד):

1.3 מיליארד לישיבות; 26 מיליון שקל לפרוש; 68 מיליון שקלים לרשות לפיתוח חרדי של מקלב; 107 מיליון לתמריץ שעות במוסדות הפטור שלא לומדים ליבה; 15 מיליון למזכירים ושרתים במוסדות הפטור; 20 מיליון לערך שעה במוסדות הפטור; 5 מיליון לנוער נושר; 20 מיליון לתרבות יהודית. תרבות יהודית, תרבות יהודית – מיליונים על מיליונים.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, מה אין פה? נשבע לך, 22 שניות.

היו"ר משה סולומון:

הרשימה ארוכה. הרשימה ארוכה.

נאור שירי (יש עתיד):

לדרוזים שהגיעו אתמול ואין להם פח – הגיעו ראשי רשויות שמבקשים, מתחננים לפח לילדים – אין.

היו"ר משה סולומון:

טוב, תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

למעונות היום שלנו – אין.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

לנשות המילואים – אין.

היו"ר משה סולומון:

נא לרדת, תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

עובדים סוציאליים – אין. פסיכולוגים – אין. מתמחים ברפואה – אין.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, אני לא רוצה להוריד אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

לתת עוד כסף למורים שלנו – אין.

היו"ר משה סולומון:

תסגור לו את המיקרופון. תסגור את המיקרופון.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר משה סולומון:

לא תקין. חברת הכנסת עאידה תומא סולימן, בבקשה – מוותרת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אני נועל כעת את הרשימה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואו נעשה חידון, מי אמר את הדברים הבאים?

גלעד קריב (העבודה):

ביבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פקיד שמי שבוחר אותי זה הממשלה, בהמלצת ראש הממשלה, ומי שמפטר אותי זה הממשלה, אבל אני אומר לה, לממשלה, למרות שהחוק קובע שהיא מפטרת אותי – אני אומר לה שאני לא מתפטר, והיא גם לא קובעת עליי, ואני אחליט מי ימונה במקומי. מה התשובה? מה התשובה?

גלעד קריב (העבודה):

שרה נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

התשובה היא ראש השב"כ החוצפן והשערורייתי, שאין לתאר, ממשיך הפיכה במהלך המלחמה, ואתמול הוא מעז לומר שראש הממשלה והממשלה לא יפטרו אותו. הוא יחליט מתי הוא מתפטר, והוא גם יחליט מי משני הסגנים שלו יחליף אותו. ובכן, אדון רונן בר, ראש השב"כ, בוא נחשוב מתי אתה אומר את זה. הרי כל מיני אנשים מהונדסי תודעה, שטופי מוח, מטופשים לגמרי, קוראים לך "שומר סף", "ראש ביון". אין לתאר. ואני אומרת לכם את הדבר הבא. אדון רונן בר, תקשיב טוב-טוב: יש חוק שלא אני כתבתי, לא אני כתבתי. חוק שירות הביטחון הכללי קובע בסעיף 3 שמי שממנה ראש שב"כ זה הממשלה, על יסוד המלצת ראש הממשלה, ומי שמפטר את ראש השב"כ זה אך ורק הממשלה, לא אף אחד אחר, לא מנימוקים כאלה ולא מנימוקים כאלה, פשוט כי זו זכותה כפי שזו חובתה של הממשלה. רונן בר ממשיך אתמול לסבן את כולנו, לסבן את כולנו ולהנדס את המוח של כולנו. הוא מגיש תחקיר – תקשיבו טוב, אני, מעל בימת הכנסת, אין לי אלא לומר "תחקיר עלק". מה זה? מה אתה חושב שכולנו ברפיון שכלי, אדון רונן בר? בואו נשמע מה רונן בר כותב בתחקיר. עכשיו תפתחו סוגריים, אני קיבלתי בשבוע שעבר מרונן בר, ראש השב"כ, מכתב שמור. "שמור", הוא כותב לי, כדי שאני לא אוכל להעביר לאף אחד. הוא כותב לי שמה שאמרתי פה על צוות טקילה זה לא אמת. אבל היי, ראיתי אתמול בתחקיר של רונן בר שהוא דווקא מתגאה בזה שהוא הקפיץ צוות טקילה. הוא אומנם שכח לספר לנו באיזה שעה, אם ב-03:30 או ב-04:00, אבל אין חולק, לפי התחקיר, שהוא הקפיץ צוות טקילה, אבל זה בסדר שהוא אמר לי שזה לא אמת. אז אדון רונן בר, ראיתי את התחקיר שלך וראיתי שכנראה בצמרת השב"כ יש רשלני קצה שלא מבינים כלום בביון. כלום. אתה קורא את התחקיר ואתה אומר לעצמך: יש שם אנשים, אני לא יכולה לקרוא להם רשלנים. אין להם מושג מה הם עושים. מערך הקשר בינינו לבין הצבא לא משהו; מערך הקשר בינינו לבין אמ"ן לא משהו; מערך הקשר בינינו לבין המוסד לא משהו; אנחנו לא אספנו יומינט – אין לנו איסוף יומינט, תקלטו. נכנסים לישראל אלפי עזתים חולים בשנה, שמגיעים לכאן להצלת חיים. יכולת לגייס יומינט בשנייה ורבע. השב"כ לא עושה את זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השב"כ בתחקיר הזה הוא כותב שהיו רק 45 כרטיסי סים, למרות שהיו אלפים. לא זה העניין. אדון רונן בר, תניח את ההנחה הבאה: אתה תפוטר, אתה לא תקבע מי יחליף אותך, ואני אומרת לכם, עם ישראל: אתם לא רפויים בשכלכם. מה שעשה פה השב"כ זה במקרה הטוב פשע ברשלנות פושעת – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – בחובתו למנוע את תופת אוקטובר. ודם נרצחנו זועק אלינו כולנו. לא לקחת אחריות – אחריות היא קונסטרוקטיבית – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – אלא לבוא דין וחשבון עם האשמים. עמד כאן גנץ – ארבע מילים.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עמד כאן חבר הכנסת בני גנץ, הזכיר את גולדה.

היו"ר משה סולומון:

הקודם התחיל זאת, ואני נותן לה להשיב. משפט אחרון.

טלי גוטליב (הליכוד):

דעו לכם שוועדת אגרנט – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

משפט אחד. זה היסטורי.

היו"ר משה סולומון:

את אומרת כמה משפטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי מפריעים.

גלעד קריב (העבודה):

מה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נגמר הזמן. נגמר. טלי, נגמר הזמן. נא לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, הפסיק להקשיב למצרים. דיין נשלח מגולדה ושאל: מה קורה? אתה שומע משהו?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמר לו אלי זעירא: לא.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. די, די. לסיים. לא, לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא שיקר.

היו"ר משה סולומון:

לסיים. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נא לרדת. נגמר הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגמר הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

ועדת אגרנט קבעה שאלי זעירא ראש אמ"ן אשם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נא לרדת. נגמר הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגמר הזמן. תודה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, לפני שאני קורא לבא בתור, אנחנו רוצים לשמוע את דבריכם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

האם קטר הייתה מעורבת בנאום שלך עכשיו?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם פחדנים. אתם פחדנים. בגלל אנשים כמוכם לא נדע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

האם קטר כתבה לך דברים נגד שב"כ?

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת כולם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

פחדנים. פחדנים.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה ייעוץ משפטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגללכם, ראש השב"כ, לא תדע מה קרה ל-1,200 נרצחי – – –

היו"ר משה סולומון:

– – אתם במליאה וצופים בנו הרבה מאוד אנשים מהבית. לכבד את המעמד של נאום מעל בימת הכנסת. חברת הכנסת גוטליב, תקשיבי. אני לא רוצה להוריד אף אחד, וזה לא מכובד להוריד אנשים. אני גם לא רוצה לצעוק, אני גם מאפשר לאנשים לסיים את המשפט שלהם, אבל אי-אפשר להגיד "משפט אחרון" ולדבר דקה יותר. זה לא מכובד, זה לא ראוי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה אפשרת.

היו"ר משה סולומון:

צודקת. אז אני עכשיו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה היה לחבר הכנסת שירי, לא אלייך.

היו"ר משה סולומון:

– – אני מעיר לבאים בתור. אני מעיר לבאים בתור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, אתה מעיר לטלי דרכנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני בקריאה שנייה – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. אני מעיר גם לחבר הכנסת נאור, שקודם לכן דיבר יותר. שוב, אני רק מציע, מכאן והלאה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – ווליד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את יותר פריבילגית מהיום שנולדת.

היו"ר משה סולומון:

אתם אומרים דברי טעם ודברים חשובים מאוד, וחשוב שייאמרו. אנשים צופים בנו. אני מבקש לעמוד בזמן. אפשר להגיד משפט אחרון אחרי סיום הזמן, אבל לא להגיד נאום שלם לאחר מכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם בתחרות מי מלשין יותר למורה? המורה – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות, ואני יודע שתעמוד בזמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מאוד מדגדג לכולם להתחיל להתייחס לתחקיר של השב"כ, לתחקיר של הצבא, לקחת את זה ולהתחיל לזרוק האשמות: התחקיר אומר ככה, ראש הממשלה ככה, והפוך. צריך לזכור שיש חיילים בשטח, שיש לוחמים של שב"כ בשטח, שכנראה, כך עושה רושם, אנחנו צפויים לחזור ללחימה, והיחידים שמרוויחים מקרב זריקת הבוץ הזה זה האויבים שלנו. את הוויכוחים הללו צריכים לעשות בחדרים סגורים. יכול להיות שאפשר יהיה לעשות אותם בפומבי אחרי שנגמור להילחם, ולדעתי ולצערי זה לא יהיה בקרוב. אי-אפשר להיכנס, לא בתקשורת ולא ברשתות החברתיות, לאיזשהו בולמוס, ולקחת קצין, ראש ארגון ביון, ראש ממשלה או כל דבר אחר, למרות שהוא איש פוליטי, ולהתחיל עכשיו במשחק הזה של מי אשם. יש טיעונים לפה ויש טיעונים לפה. אני חושב שדווקא אנחנו פה צריכים לגזור על עצמנו בנושא הביטחוני הזה – וזה נושא ביטחוני – רגישות יתר, להתעלות על מה שאנחנו בדרך כלל עושים, ולקחת את הנושא הזה החוצה, החוצה. החיילים הם של כולנו שם, לוחמי השב"כ הם של כולנו שם. זה מגיע להם מאיתנו, לא פחות. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, ראיתי הבוקר קריקטורה שהתפרסמה בעיתון הארץ. אנחנו רואים שם יהודון עם אף ארוך נכנס לתוך כיתה בבית ספר ממלכתי, יחד עם דוכן תפילין, והמורה, שהיא ציונית ועברית וישראלית וליברלית, מזועזעת ממנו, כי הדתה. כיושבת-ראש ועדת החינוך לחיזוק הזהות היהודית, אני יכולה לומר לכם בביטחון מלא: אין יותר תנ"ך. אין. מכחידים אותו. מרוב הדתה-שמדתה תלמידי ישראל פשוט לא יודעים כלום, אבל כלום, על היהדות שלהם. יותר מזה, ראיתי תצלום של אישה באחת ההפגנות, יש לה שיער כחול, מחזיקה שלט שכתוב עליו – שימו לב – די לקידוש. די לקידוש. לא די למחיצות פומביות בין גברים לנשים; לא די להכנסת חמץ או לא הכנסת חמץ. לא די כן או לא לתחבורה ציבורית. שום דבר בספרה הציבורית. די לקידוש. חבר'ה, די להתפלל. היא נכנסה לסלונים שלכם, לחדרי האוכל שלכם. אתם תפסיקו לקדש. מה שמפריע בשלט הזה, מה שנחשף בשלט הזה זה לא פחד מהדתה, זה לא פחד מכפייה דתית – זה פחד מהאמונה של עם ישראל, זה פחד מהמאמינים, וזה בדיוק ההבדל בין ישראל הראשונה לשנייה; לא העדתיות, לא סוציו-אקונומי, לא שום דבר – בין המאמינים לבין הלא-מאמינים. מיעוט קטן ואלים, אוטו-אנטישמי ולא מטופל, ששונא את עצמו ומפחד מהיהדות שלו, פשוט שולט פה על הכול עם כוח מופרז, עם כוח שאין לתאר אותו, שנבנה שנה אחרי שנה. והרוב המאמין נמצא בתודעה של מיעוט, מבוהל להיות יהודי. אנחנו מבוהלים מהיהדות שלנו. אני רוצה לומר יותר מזה. כל מה שעובר עכשיו על הקבוצה של לזימי ויאיר גולן זו שנאה. זהו. פחמימות ריקות של שנאה. שנאה כלפי כל מי שלא דומה להם. אתה חרדי? נשנא אותך. אתה מתנחל? נשנא אותך. אתה מסורתי? נשנא אותך. אנחנו נשנא את כל מי שלא דומה לנו, שהוא לא חילוני להחריד כמונו. זה הכול. זאת הנפילה של השמאל, חוסר היכולת לאהוב את עם ישראל. שנאה לאחים שלהם שהיא יותר גרועה מהשנאה לחמאס. אני ראיתי את גלעד קריב בהפגנה: הוא עומד שם ומדבר על החמאס – הקהל בשקט; אבל ברגע שהוא מתחיל לדבר על האחים שלו, המסורתיים או החרדים או הדתיים, אלה שמרכיבים את הממשלה – הקהל בשאגות שנאה שלא ראיתי.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא תוכלו לנו. לא תוכלו על החייל עם הפאץ' של המשיח.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא תוכלו על תלמידי החכמים. לא תוכלו על הקהל המסורתי שקשור לאלוהים באבות-אבותיו. לא תוכלו לנו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עידן רול:

תודה רבה, אדוני היושב-בראש. נראה לי שיש פה שרה, נכון? שרה?

היו"ר משה סולומון:

השרה אורית סטרוק. הינה, היא שם.

עידן רול:

גברתי השרה, כנסת נכבדה, אנו עומדים בנקודת זמן היסטורית. בבית הלבן יושב נשיא שהוא ידיד אמת של ישראל, ולא פחות חשוב, מנהיג אמיץ וחדשני. נשיא שלא מתנצל, שלא מתרפס ושלא משחק במשחקי פוליטקלי קורקט של המערב. הוא מזהה את המציאות כפי שהיא ופועל מתוך הבנה חדה של המזרח התיכון, לא מתוך נרטיבים כוזבים או אשליות דיפלומטיות. למרבה הצער, הציבור הישראלי רחוק מלהבין את מלוא הפוטנציאל של כהונתו, בין היתר בשל סיקור תקשורתי מוטה, מזלזל ולא מקצועי. דונלד טראמפ, הנשיא שללא ספק שובר את כללי המשחק, מתואר לעיתים כלא מעמיק ואימפולסיבי, בעוד שבפועל הוא מנהיג שחושב מחוץ לקופסה, מוכן לערער על סדרי עולם ישנים. הוא מבין שמעצמה אינה רק תואר – היא פעולה, כוח והשפעה. טראמפ רואה את אמריקה כמנהיגה עולמית אמיתית, לא כרעיון מופשט. גישתו המפוכחת מכונה "אימפריאליסטית", כביכול כמשהו שלילי, אולם היא הנשק החזק ביותר מול כאוס גלובלי שמזה שנים טובע בהזיות ה-Woke. ארצות הברית היא בעלת בריתה החשובה ביותר של ישראל. אם ככה, מדוע שלא תעמוד לצידנו אימפריה? זהו רגע קריטי שבו ישראל חייבת לא רק לזהות את ההזדמנות, אלא גם לתפוס אותה בשתי ידיים. המזרח התיכון עובר שינויים טקטוניים – סוריה כמדינה חדלה מלהתקיים, וישראל חייבת לפעול לסרטט מחדש את קו הגבול עימה באופן שישפר את העמדות של ישראל בפן הביטחוני. ביהודה ושומרון נדרשת חשיבה מחודשת. התנהלות בכללים הקיימים תשאיר אותנו בעמדת נחיתות שסופה מדינה פלסטינית דה פקטו על גבולותינו. רצועת עזה, שבמשך שנים נבנתה כקן טרור המוכן ליום פקודה, יכולה להפוך למוקד סחר בין-לאומי אם רק נתמוך במהלך שיתמרץ את הגירת העזתים. הנשיא טראמפ השכיל להבין שזה הפתרון היחיד עבור רצועת עזה, והצליח בן רגע לקחת אותו משולי השיח ללב המיינסטרים הלגיטימי. את פרויקט הגרעין של איראן חייבים להשמיד. למהלך זה יהיו אדוות אסטרטגיות על היחסים עם לבנון ועל פירוק ציר רוסיה–איראן, ברית שהפכה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה, תם הזמן. משפט אחרון.

עידן רול:

משפט אחרון. – – ברית שהפכה למסלול חימוש ועקיפת סנקציות, אשר טראמפ כבר החל במאמצים לפרקו. וכדי שכל זה יקרה, על ממשלת ישראל ליזום ולייצר אסטרטגיה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלמוג כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מי השר כרגע? מי השר? השרה סטרוק פה? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע אם שמתם לב, אבל ממשלת ישראל עסוקה בדברים הכי חשובים: היא עסוקה בכך שמדינת ישראל נמצאת במלחמה בגזרות צפון ודרום, ולכן התקבלה החלטה בממשלה להאריך ולגייס עוד 400,000 חיילי מילואים בצו 8 עד 29 במאי. חיילים שכבר עשו מאות ימי מילואים. אבל במקביל היא גם עסוקה באיך לחלק 5.6 מיליארד שקלים קואליציוניים ולהתחמק מביקורת עליהם כשמסתירים לאן הכסף הולך. אז בזמן שיש 400,000 צווים חדשים לחיילי מילואים, ובזמן שהחיילים שלנו כבר נאנקים תחת נטל מאות ימי מילואים שפירקו להם את העסקים ופירקו להם את המשפחות ופירקו להם את הבתים, בזמן הזה ממשלת ישראל דואגת לקחת את הכסף ולהעביר אותו למי שמשתמט. אז בתוך 5.6 מיליארד שקלים קואליציוניים – 1.33 מיליארד שקל תקציב לישיבות, כיריקה בפרצופם של חיילי המילואים; עוד 50 מיליון שקל לצהרוני הפטור, עוד 60 מיליון שקל לתלמידי ישיבות בחו"ל. אבל מעל הכול ישנו תקציב ייחודי לגופים שמטרתם לתאם את ההשתמטות מהצבא. הממשלה, לצד זה שהיא מאשרת מילואים ל-400,000 חיילי מילואים, מאשרת תקציב מיוחד לגופים שיאפשרו למי שרוצה להשתמט משירות מצה"ל להשתמט משירות מצה"ל. אין יריקה גדולה מזו בפרצוף של החיילים שמשרתים. אין יריקה גדולה מזו בפרצוף של הציבור. והזחיחות הזו, שבה הממשלה מרשה לעצמה ביד ימין לגייס 400,000 חיילי מילואים וביד שמאל להכניס להם את היד לכיס כדי לממן את ההשתמטות – הזחיחות הזו תעלה לכם ביוקר. ואני אומר לכם, הממשלה הזו תתחלף יותר מהר ממה שאנשים חושבים, והדבר הראשון שתעשה הממשלה הבאה זה חוק גיוס לכולם וביטול כל החקיקה הגרועה והרעה שאתם העברתם בתקופה האחרונה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חבר הכנסת כץ, עצה טובה, לדבר מהר ולא להגיב.

רון כץ (יש עתיד):

בדיוק, אין עכשיו למי להגיב, זה בסדר.

היו"ר משה רוט:

לא להגיב, פשוט לדבר, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עלתה פה קודם חברת הכנסת דיסטל ודיברה על קריקטורות. הייתי בטוח שהיא מדברת על הקריקטורה שהיום שר התקשורת הציג בחשבון X שלו על ראש השב"כ היוצא. אני חייב לומר מפה, צריך לגנות את הדבר הזה. לא יכול להיות שככה ינהגו במי שמוביל את אחת המערכות החשובות ביותר במדינת ישראל. מי שהתחיל כקצין ומפקד בסיירת מטכ"ל, עבר להיות לוחם בשב"כ עד שהתקדם לתפקיד שהוא אחד החשובים ביותר בהגנה על מדינת ישראל, ראש השב"כ. צריך לגנות מפה התנהגות כזו. אני גם רוצה לנצל את הבמה ולהודות לרמטכ"ל היוצא רב-אלוף הרצי הלוי על 40 שנות שירות למען מדינת ישראל, על לקיחת אחריות, על העובדה שהאסון הגדול ביותר קרה במשמרת שלו והתקומה הגדולה ביותר של הצבא גם קרתה במשמרת שלו, וצריך לומר על זה תודה רבה. ותודה על הדברים החשובים שהוא נשא היום, על האחריות ב-7 באוקטובר על הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, על הביקורת על השתלחות של פוליטיקאים בבית הזה על הצבא. על כל הדברים האלו צריך להגיד לו תודה רבה. אני רוצה לדבר על עוד נושא שלא עולה בבית הזה יותר מדי, על יוקר המחיה במדינת ישראל. היום אנחנו ראינו חוק שעובר פה, שבעצם נותן סגני ראש עיר לבניינים. אז סגן ראש עיר יגיע, הדיירים והתושבים עדיין לא יגיעו, אבל כולנו נשלם על כך. כמובן שזה לא יקרה בערים שאנחנו מכירים, כנראה שזה יקרה בערים אחרות – בבית שמש, במודיעין עילית – בכל מיני מקומות כאלה שיש להם כוח כרגע בבית הזה, והם עושים בו שימוש מושכל וכנראה ציני ונכון. ואם אנחנו נדבר על יוקר המחיה אני רוצה לדבר איתכם בקצרה על תהליך שאנחנו עושים בוועדת הכלכלה בכל הנושא של וולט. חלקכם מעורבים בזה, חלקכם פחות, אבל מה שקורה היום זה שהאוכל של כולנו עולה בממוצע בין 25%–35% יותר, ולמה זה קורה? כי כל בית עסק שמתקשר עם וולט מחויב בחוזה לשלם 25%–30% יותר לוולט עבור השירות. עכשיו תגידו, זה בסדר, הם נותנים מערך של שליחויות, הם מאפשרים פרסום, אם העסק רוצה לשלם על זה, שישלם. אבל מה הבעיה? הם גם מחייבים את בתי העסק לא להוריד מחירים למי שמגיע פיזית. כלומר, אם המבורגר עולה 40 שקלים והמסעדה הזאת נמצאת בוולט, אתם תשלמו על אותו המבורגר 70 שקלים גם אם הגעתם פיזית ולא השתמשתם בוולט. הדבר הזה חייב להיפסק במדינת ישראל, ויש לזה גם סימוכין בעולם. בית הדין לצדק של האיחוד האירופי פסק בדיוק בנושא דומה, בנושא בוקינג, וביטל את מה שהוא קרא לו חובות השוואת המחירים שהוטלו על בתי המלון. אדוני, משפט אחרון – את הדבר הזה אנחנו נבטל גם בבית הזה, ואני שמח שהצטרף אליי היום גם ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ינון אזולאי, ויחד אנחנו נגיש את החקיקה הזאת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

בהחלט. חבר הכנסת גלעד קריב. אחרון הדוברים, אחרון הדוברים. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, גברתי השרה. בראשית הדברים אני מבקש להרכין ראש לזכרו של אוהד יהלומי, שהובא היום למנוחות עולמים בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז. אוהד נחטף בחיים, בנו שוחרר מן השבי אחרי 52 ימים, ואנחנו כולנו, ובמיוחד הממשלה, כשלנו בלהשיב את האב לבנו, לבנותיו ולרעייתו. אדוני היושב-ראש, אתה ודאי יודע שביום שישי הקרוב נציין את יום ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו. במדינת ישראל היום הזה משמש גם כיום הזיכרון לחיילי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. אוי לנו שאנחנו עומדים על סף רשימה נוספת של אחים ואחיות שמקום קבורתם לא ייוודע, ואוי לנו אם לא נשיב אותם הביתה במהרה. עכשיו, אדוני, אני לא אתייחס לסוגיות שהתייחסו אליהן קודמיי, לא לתחקירים ולא לדברי הבלע, השקר וההסתה של חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, שלא יודעת, כהרגלה, על מה היא מדברת. אני מבקש לדבר לגוף החוק ולומר לחברתי חברת הכנסת מלינובסקי שאם מטרתה היא לאפשר גירוש מסתננים שתומכים במשטר האריתראי, לא צריך את החוק. אין שום צורך בחוק הזה. כל מה שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות זה לבדוק את בקשות המקלט של אותם מבקשי מקלט שהגיעו מאריתריאה, וכל אדם שנכנס לישראל והוא בעצם תומך משטר – בוודאי אם הוא מפגין אלימות ובוודאי מקבל תמיכה מהשגרירות – שירחיקו אותו. והסיבה היחידה שזה לא קורה היא לא בגלל שיש בעיה בחוק אלא בגלל שממשלת ישראל לא רוצה לבדוק בקשות מקלט ובגלל שמדינת ישראל לא ממלאת את החובות שלה על פי האמנה הבין-לאומית, ומכיוון שמדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא משמשת כאור לגויים בכל מה שקשור למצוות "לא תסגיר עבד אל אדניו". מדינת ישראל לא למדה את הלקח ההיסטורי, ועכשיו מבקשים לקדם חוקים שבסופו של דבר לא יביאו לגירוש תומך משטר אחד, כי לישראל יש אינטרסים כאלה ואחרים מול אריתריאה, אבל החוק הזה ייתן תוקף לפרקטיקה של אי-בדיקת בקשות מקלט.

היו"ר משה רוט:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן, אדוני – משפט אחרון – במקום חוקים שאין בהם צורך תתחילו לבדוק את בקשות המקלט, בהיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית, תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי, גברתי רוצה לסכם את הדיון?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הכול בסדר? אז לא צריך לסכם. אפשר לעבור להצבעה.

היו"ר משה רוט:

לא צריך. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42) (הרחקתם מישראל של מסתננים התומכים בממשל מדינתם), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42) (הרחקתם מישראל של מסתננים התומכים בממשל מדינתם), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

19 בעד, שמונה מתנגדים. אני קובע כי הכניסה לישראל (תיקון מס' 42) (הרחקתם מישראל של מסתננים התומכים בממשל מדינתם), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (איסור הסתה לטרור ופעילות בלתי חוקית במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת הר מלך להציג את הצעת החוק, בבקשה. יש לך עשר דקות לרשותך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מסמנת קו אדום ברור. היום אנחנו אומרים בקול רם וצלול: תאי סטודנטים שתומכים בטרור ומסיתים נגד מדינת ישראל לא יוכלו לפעול עוד במוסדות האקדמיים שלנו. היום אנחנו מצביעים על השלב הראשון בחוק החשוב הזה – חוק שמוביל לתיקון עוול מתמשך ולניקוי מערכת ההשכלה הגבוהה ממוקדי הסתה מסוכנים. האקדמיה, תפקידה להיות מקום של מחקר, לימוד ודיון פתוח. לא חממה להסתה ולתמיכה באויבי ישראל. לצערנו יותר מדי זמן עמדו מוסדות אקדמיים מנגד בזמן שתאי סטודנטים הפכו לזירות של הסתה חמורה. תחת מעטה של חופש ביטוי, קיבלנו אירועים שבהם סטודנטים ישראלים במוסדות ישראליים קראו להשמדת מדינת ישראל, היללו מחבלים ואף ארגנו מחאות נגד חיילי צה"ל ושוטרים שנטרלו מחבלים בפיגועים. חוק זה קובע באופן חד-משמעי: תאי סטודנטים שמביעים תמיכה בטרור ייסגרו באופן מיידי.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברים, שקט במליאה. רוצים לשמוע את חברת הכנסת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אין שום סיבה שמדינת ישראל תממן ולו בשקל אחד גופים שפועלים לחתור תחתיה. סטודנט באוניברסיטה זכאי להביע דעה ולנהל דיון, אך אין לו חירות לקרוא לרצח יהודים או לקדם את מטרות החמאס, החזית העממית או כל ארגון טרור אחר. דוגמאות למקרים כאלה לא חסרות. רק לאחרונה תא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת חיפה קיים מחאה על מותו של מחבל שניסה לבצע פיגוע. סטודנטים אחרים, בתאים קיצוניים במוסדות כמו בצלאל והטכניון, פרסמו דברי שבח לרוצחים ופעלו לקדם נרטיבים אנטי-ישראליים מסוכנים. מי שהיה זקוק להוכחה לכך שתופעה זו חורגת מעבר למקרים בודדים יכול למצוא אותה במספרים. על פי נתוני ארגון אם תרצו, שהוביל את היוזמה לחקיקת החוק הזה, מאז פרוץ המלחמה הוגשו 180 תלונות על הסתה לטרור באקדמיה, אך ברוב מוחלט של המקרים, התיקים נסגרו ללא טיפול. במשך יותר מדי זמן הסתתרו אוניברסיטאות מאחורי טענות של חופש אקדמי, אך הן נכשלו בהגנה על הסטודנטים שהאקדמיה נועדה לשרת. הגיע הזמן לעשות סדר. לא ייתכן שמוסדות שממומנים מכספי הציבור יאפשרו פעילות של תומכי טרור בקמפוסים שלהם. אני רוצה ומבקשת להודות לארגון אם תרצו, שהוביל את המאבק הזה בנחישות ובמסירות – לחשוף את הנתונים ולפעול כדי שהכנסת תקבל החלטה חד-משמעית בנושא. תודה גם ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב, שהוביל את החקיקה, ולסטודנטים האמיצים שלא שתקו מול העוול והגיעו להעיד בוועדה. היום אנחנו עושים צעד ראשון, אבל זה לא הסוף. החלק השני של החוק, שיקבע את הרחקת הסטודנטים שהורשעו בעבירות טרור מהמוסדות האקדמיים, חייב לעבור גם הוא, כי אנחנו לא יכולים להסתפק רק בסגירת המסגרת; אנחנו חייבים לוודא שגם מי שמחזיקים באידאולוגיה מסוכנת כזו לא יישארו חלק מהאקדמיה בישראל. המסר של הכנסת היום ברור: ישראל לא תממן את אויביה ולא תאפשר להם להשתמש באוניברסיטאות שלה ככלי להפצת שנאה. מי שתומך בטרור – מקומו לא באקדמיה הישראלית. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי, רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בתקופה היסטורית ובתקופה של נס, שבה יש קורלציה מלאה בין דוברות קטר לדוברות, אני לא אגיד של מי, אבל לכולנו ברור. המכונה עובדת ואנחנו עדים לסנכרון מושלם. הם אפילו כבר לא מסתירים את זה, זה על השולחן. כאילו יש איזשהו copy-paste בין הפרזנטורים של קטר פה לבין האקווריום של ראש הממשלה. איזה אירוע הזייתי זה, אתם גם לא מנסים להסתיר את זה: הודעות מתודרכות כאילו אתה קורא את ממשלת קטר שהיא נגד השב"כ, ואז את חברי הכנסת פה שהם נגד השב"כ. איך אמרת, גברתי השרה? אנחנו חיים בתקופה של נס. לפחות הכנסת גילתה קצת שקיפות.

היו"ר משה רוט:

סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אדוני.

היו"ר משה רוט:

זה נקרא שיתוף פעולה בין-לאומי.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, זה שיתוף פעולה, אולי זה באמת מתקשר לעבודתו הנהדרת של השר לשיתוף פעולה אזורי, הלוא הוא אמסלם דוד. כל הכבוד לכם.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור שירי (יש עתיד):

אמסלם דוד. אה, רוט, יש לך פנייה מהנציג – שעון. אל תדאג. שש דקות? אין בעיה. חמש דקות? שלוש דקות?

היו"ר משה רוט:

אתה בסדר, אנחנו בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא אנצל את כל הזמן. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל ברכות – אני לא יודע אם אתם זוכרים, זה כזה אירוע מתמשך, הבחירות המקומיות – לאביחי שטרן מקריית שמונה; זה על הראש שלכם, הליכוד, על הראש של ראש הממשלה, שהגיע בזמן לחימה ליישוב מפונה והביא את הפרזנטור שלו, זה שרצה להיות ראש עיר. הוא לא הזמין את ראש העיר כשהוא מסייר בעיר מפונה. על הראש שלכם הוא נבחר, ועל הראש של קטי שטרית, שפה במליאה היא אמרה: לאן אתה הולך? איך אתה לא דואג לעיר? עשתה לו פה שיימינג. במקום שהממשלה הזו תדאג לקריית שמונה, במקום שהממשלה הזו ומפלגת הליכוד – הייתם צריכים להרים את קריית שמונה ולא לקצץ להם כל הזמן בתקציבים, כולל, חבר הכנסת אזולאי, בתקציבי ההתחדשות העירונית, שגם קיצצו עכשיו בקריית שמונה. אז כל הכבוד לאביחי שטרן, הוא נתן לכם 0:5 במחצית – על הראש שלכם, על הראש שלכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. הצעת החוק הזו היא חלק מחבילת הצעות חוק וחוקים שלצערי הרב מובאים לכנסת תחת כותרת של כאילו להיאבק בטרור, כאשר המטרה העיקרית שלהם זה להיאבק, כן, בחופש הביטוי, כן, בחופש ההתארגנות, כן, ביכולת להיאבק פוליטית עם דעות גזעניות, עם דעות פשיסטיות והסתה שלא מסתיימת. תחת הכותרת של נימוק הצעת החוק עולה חברת הכנסת ומסיתה באופן הכי ברור נגד תא הסטודנטים חד"ש באוניברסיטת חיפה ונותנת כאילו עובדות, כאשר היא יודעת שזה שקר וכזב, שזה לא קרה, שתא הסטודנטים ותאי הסטודנטים לא צריכים את הצעת החוק הזו. יש במדינה חוק מאוד דרקוני, שקוראים לו חוק המאבק בטרור. אפשר לקחת כל אדם ולשפוט אותו לפי החוק הזה אם חושדים שהוא כן עובר עבירות על החוק הזה. אבל לא, צריך לעשות להם באוניברסיטאות חוק מיוחד.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הוא תומך בטרור, הוא תומך בטרור – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ועוד מעט יהיה חוק כזה. הינה, התחילו גם כן, לא רוצים להכניס סטודנטים שלמדו תואר באוניברסיטאות של הרשות הפלסטינית. יש ממדים של ענישה קולקטיבית, של הסתה פרועה, ועמדות גזעניות שמאשימות את כל הציבור בדבר שהוא רק בראש – כאשר מי המאשים? מי שמאשים הוא בעצמו תומך באדם והולך אחרי אדם שהורשע בתמיכה בטרור.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

חף מפשע. חף מפשע.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דווקא מי שיש להם את הדעות הכהניסיטיות, שהוקעו במקום הזה ובאופן כללי לפי החוק – דווקא הם אלה המגינים, דווקא הם אלה שמביאים את החוק הזה. הגיע הזמן גם כן לאופוזיציה, שמנצלת את זמן הדיבור על החוק הזה, לדבר על נושאים אחרים. אתם לא רואים את הסכנות הטמונות בהצעות חוק כאלה כדי להתנגד להן? מה קרה לכם? איפה אתם? עד מתי? יגיעו עד כדי שלילת טיפול רפואי בגלל דעות פוליטיות, אז אולי נתעורר. כשזה יגיע אליכם אז תתעוררו. הגיע הזמן להתעורר.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת ; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת איימן עודה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לעלות. הינה, אני פה. הינה, אני פה.

היו"ר משה רוט:

אה, נעמה, לא ראיתי אותך במקומך. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

שלום. אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר הכנסת שירי. ואני גם רוצה לברך את קריית שמונה, שהשתחררו מהביביזם ובחרו ראש עיר על פי הכישורים שלו. הוא איש ימין, הוא לא איש שמאל, אבל הוא פועל למען קריית שמונה, והוא עבר התעמרות בשנה וחצי הללו כשהעיר שלו במתקפה. בזמן מלחמה עשיתם פוליטיקה בזויה על חשבון תושבים. עיר מוכה, עיר שצריכה להתחנן לחדר מיון קדמי. אתם באמת ביזיתם את עצמכם ואת המדינה. קריית שמונה היא תמונת מראה לישראל על איך שאתם עובדים – אפילו בזמן מלחמה הדרתם את ראש העיר כי הוא לא המועמד שנוח לכם. והעיר שלו מופגזת. במקום להגיד לו: אדוני, איך אפשר לעזור? בוא נעשה סיורים ביחד, בוא נראה איך אפשר לתרום לעיר, בוא נראה איך אפשר לתקן את העיוות – לא השקעתם בצפון שנים ארוכות. אתם הבטחתם תוכנית אחר תוכנית לשיקום הצפון, וכלום. יותר מזה, בזמן מלחמה קיצצתם תקציבים. יותר מזה, תקציב 2025 לא עבר עדיין עם שקל לשיקום אזרחי לצפון. הם משעממים אתכם. רק הפוליטיקה מעניינת אתכם, לא תושבים. ואני רוצה להגיד, זה לא חשוב למי מצביעים ומה, זה חשוב שהם בני אדם, והם זקוקים למדינה שתראה אותם, לממשלה שתראה אותם. לא על פי שיטת הרמזורים – האם זה המקורב שלי, האם זה האיש שלי ואם זה נוח לי – כי אתם אחראים לחיים של אנשים. העובדה ששנה וחצי אחרי ועדיין אנשים לא יכולים לחזור לצפון זאת תעודת עניות לממשלה הזאת, שהתעסקה בשטויות, בהפיכה משטרית, בקומבינות, בכספים מגזריים. ועוד עוברים כספים קואליציוניים מושחתים לעודד השתמטות. איפה הכסף לצפון? איפה הוא? ומתקציב חבל תקומה אתם מקצצים. אנשים לא מעניינים אתכם, בני האדם לא מעניינים אתכם. אז אני רוצה לברך את קריית שמונה, שבחרו בראש עיר שאכפת לו. ואני רוצה להגיד שאנחנו צריכים להיות שם עבור כל העיר, עבור כל מקום, כי זה התפקיד שלנו, כי זאת גאווה לדאוג לכל מקום במדינה הזאת – לקריית שמונה, למטולה, למנרה, לשדרות, לאופקים, לנתיבות, לעוטף, לכל מקום. זה התפקיד שלנו – לא על בסיס פוליטי, לא אם הוא מקורב שלי או לא, לא אם זה משתלם לי בבחירות. זה להיות ישראלי אמיתי, ציוני ולאומי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה.

היו"ר משה רוט:

בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש פה הרבה דיבורים על ועדות חקירה, ועדת חקירה ממלכתית וכל הדברים הללו. חשוב להבין דבר אחד – והייתה פה גם קודם הצהרה של גנץ שקום תקום, ותהיה אחריות, ויהיו כל הדברים הללו. יש כל מיני קביעות גם לגבי בני גנץ לכל מיני ועדות כאלו ואחרות. זה לא העניין. העניין הוא שהציבור שאנחנו מייצגים לא מאמין.

רון כץ (יש עתיד):

איזה ציבור?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם יכולים לזלזל בזה, אתם יכולים לחשוב שאתם יכולים לדרוס את זה, אתם יכולים לחשוב שאתם תבואו אחר כך ותטהרו – כמו שיש כאלה שמדברים – את השורות מכל הימנים שנמצאים במערכת. זה לא יעזור. ב-25 השנים האחרונות, משנת 1999 פחות או יותר ואילך, בג"ץ, במאות רבות של החלטות, התערב בצורה מעשית בקביעת המדיניות הביטחונית של מדינת ישראל בשטחים. זה היה ברובד האסטרטגי, ברובד המדיני וגם ברובד הטקטי: החלטות של באיזה חימושים משתמשים ואיפה; החלטות שנוגעות לכל מיני דברים מבצעיים, מעבר לכל מיני דברים גדולים; טיפול בשבויים; יחס לשבויים; את מי מכניסים למדינת ישראל; נוהלי פתיחה באש ועוד ועוד ועוד. בכל הדברים הללו שופטי בג"ץ התערבו. את זה לא אני אומר, את זה אומרים שופטי בית המשפט העליון פעם אחר פעם בלא מעט החלטות. גם הם מציינים מאות החלטות. ולכן, בתור אלו שקבעו ועיצבו את המדיניות הביטחונית, שהיו שותפים בקביעה ובעיצוב של המדיניות הביטחונית הישראלית כלפי רצועת עזה ב-25 השנים האחרונות, מקומם הוא לצד הנחקרים. מקומם הוא לענות על שאלות, לא להיות אלו שקובעים מי יחקור ומה יחקרו וכן הלאה. הדבר הזה הוא בסיסי, הדבר הזה הוא מהותי, וזה לא דבר שנוותר עליו. ולכן, אם באמת החקירה חשובה לכם, אז כדאי שנגיע לאיזשהו מנגנון מוסכם, כי המנגנון הישן של שופטים שממנים את החברים שלהם לחקור משהו עם מסקנות ידועות מראש, זה לא יהיה פה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

קריאה:

מוותרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אז אני אוותר – – – אין כמוך, אין.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, מחכים לך. חברת הכנסת גוטליב, אנחנו ממתינים לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מנהלת סיעה שמחזיקה אותנו ככה. אין.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה לך. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היום אני עושה לכם חידון. מי אמר את הדברים הבאים? בצער רב וביגון אנו מכריזים על מות ההגינות, היושרה, הרצון הטוב. ממשלת ההרס מבינה רק כוח, ולכן נאמר: אם תעזו לפגוע בדמוקרטיה אנחנו נמרוד, ובלעדינו לא תשרדו. רק איומים, והנכונות לממשם, כי הם מבינים רק כוח. עכשיו זה איומי מילואימניקים, ומחר כיד הדמיון הטובה. לא נוותר. מי אמר את הדברים האלה ולא זומן לחקירה? אבי-אבות המסיתים, יאיר גולן. ואחרי שלא חוקרים אותו כשהוא כזה עבריין, הוא ממשיך – יאיר גולן לראשי מערכת הביטחון: אל תהיו נאמנים לממשלה. יו"ר מפלגת הדמוקרטים – תפתחו סוגריים, אין מפלגה כזאת, הוא גם מתחזה; הוגשה בקשה לשנות את שם מפלגת העבודה, שיאיר גולן גנב את הפלטפורמה שלה, כי הוא עשה הסכם איחוד עם מרצ, והוא קורא להם "דמוקרטים", אין מפלגה כזאת, אבל יו"ר מפלגת הדמוקרטים מתחזה ככזה – יאיר גולן ממשיך לערב את צה"ל וכוחות הביטחון בפוליטיקה, והפעם הוא קורא לבכירי מערכת הביטחון, ולא רק להם, להתנגד או למרוד בממשלה. עד כה אני מדגימה לכם עבירות איומים, המרדה, קריאה לאי-ציות – עבירות פשע. האם הוא נקרא לחקירה? מה פתאום, לא נקרא לחקירה. רגע, אבל לא סיימתי. סגן הרמטכ"ל לשעבר – תראו איך מאתרגים אותו, בתקשורת איך קוראים לו, מזכירים מה הוא עשה – סגן ראש הרמטכ"ל. צריך להיות ברור לממשלה, המילואימניקים לא יתייצבו. הורים יבואו ללשכות גיוס ויאמרו: לא ניתן לכם את הילדים שלנו. עוד לא התחלנו לעשות שימוש בכלים שעומדים לרשותנו. הוא קורא לאי-ציות, קורא לסרבנות – אף אחד לא קורא לו לחקירה. מה פתאום? שומרים עליו. למי קוראים לחקירה? למי קוראים לחקירה? לצביקה פוגל, לדוגמה, שאמרת: צריך למחוק את חווארה – אמירה חד-פעמית, שמשאירה לך את החסינות על פי החוק. אתה הולך, חוקרים אותך, סוגרים את התיק. מה עושים אתמול כשאני מעיזה לצאת נגד ראש השב"כ? ראש השב"כ הרי אומר שלא ייתן שיפטרו אותו, והוא ידאג מי יהיו הסגנים שלו. אני מוציאה על זה סרטון, הוא מגיע ל-100,000 צפיות – אני באמת מתנצלת שהרשתות היום יותר חזקות מהתקשורת ולא נותנות לתקשורת לשלוט בדעת הקהל. מה קורה אם ב-14:00 אני מעלה את הסרטון הזה? מה קורה? בואו נחשוב ביחד. ב-17:00 מקבל תדרוך עיתונאי ימין שהפרקליטות עמלה על הגשת כתב אישום נגדי. ובכן, גברת פרקליטות נכבדת, מה יש לעמול כל כך קשה כדי לכתוב בכתב אישום שחשפתי איש שב"כ? עבירת עוון לפי חוק שירות הביטחון הכללי, עבירה של שלוש שנות מאסר. תכתבו את כתב האישום, נבוא לוועדת הכנסת, אני אשכנע את ועדת הכנסת להשאיר לי את החסינות, ואם אני לא אצליח, ניפגש בבית משפט. על מה אתם עמלים כל כך קשה? אני אגיד לכם על מה אתם עמלים כל כך קשה. אתם מנסים ומשתגעים. אני לא נותנת לכם לאיים עליי, ואתם לא תפחידו אותי, כי על הראש שלי יש רק יראה אחת, והיא יראת אלוקים. ובשם יראת אלוקים אני אשמור על העם והארץ הזו בהתאם לצו המצפון שלי, סולם הערכים שלי ואידיאולוגיה של מי שמבין שיש כאן מי שתמות נפשו עם פלישתים, ומותר לעשות הכול ולהוביל אותנו לעברי פי פחת, כמו שעשה יאיר גולן, שקמה ברסלר, אהוד ברק, בוגי יעלון, ועד רעים רעים שכמותם.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלמוג כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

דבר על קריית שמונה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה לפתוח וגם לברך את ראש העיר הנבחר של קריית שמונה. לא מובן לנצח את ראש הממשלה נתניהו ואת כל הימין שעשו עליו קמפיין. הערת בונוס – וסרלאוף תמך בו. זה נראה לי מגניב שם בפנים, האירוע הזה. כל הכבוד לווסרלאוף. באסה לראש הממשלה נתניהו.

נאור שירי (יש עתיד):

מליטא הוא תמך.

רון כץ (יש עתיד):

מליטא הוא תמך בו. מחו"ל הוא ניצח אותו. תאמינו לי. עכשיו אני מבין שאנחנו במשחק של מי אמר מה ומי עשה מה. אז בואו נשחק את אותו משחק: מי העביר מזוודות דולרים לחמאס וחימש אותו וצייד אותו והפך אותו מארגון קיקיוני לצבא שנכנס למדינת ישראל ועשה פה את הטבח הגדול ביותר שאי פעם ידענו? מי היה ראש הממשלה ב-15 השנים האחרונות ופיתח את התיאוריות הצבאיות של מדינת ישראל? מי מינה את ראש השב"כ, ראש המוסד, הרמטכ"ל? מי זה שאמון על ביטחון מדינת ישראל כבר למעלה מעשור? מי אותו בן אדם שלא רוצים שיגיע לוועדת חקירה ממלכתית? מיהו, מיהו? איפה הבן אדם הזה? איפה הבן אדם הזה שלא מוכן להיחקר? שמאשים את ראש השב"כ, שכבר לקח אחריות, שמאשים את הרמטכ"ל, שכבר לקח אחריות, שמאשים את הש"ג, שכבר לקח אחריות? עוד מעט הוא יאשים את נאור – קח אחריות. כולם לקחו אחריות. מי לא מוכן להגיע להיחקר? האחד והיחיד, ראש הממשלה נתניהו. אז אדונים נכבדים, חברים וחברות, אנא מכם, אין צורך כל פעם להזכיר את אותם אנשים שכבר לקחו אחריות. תדברו אך ורק על דבר אחד – ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק מי באמת אשם. זה הכול. זה מה שאנחנו מבקשים. והתיאוריה הזאת של השופטים שימנו – לא. לא, לא, לא. זה לא עובד ככה. יש נוהל מסודר איך עושים את הבדיקה, והבדיקה הזאת תיעשה איתכם או בלעדיכם, ואנחנו נדע מה קרה שם. ולסיום, למרות שלא התכוונתי לדבר על זה, אני לא יכול שלא להתייחס לדברים המקוממים שאמר עכשיו חבר הכנסת אייכלר בקשר לתקציב של חוק המעונות, ואני רוצה שתשמעו מה הוא אמר. כשהוא רצה לתת דוגמה על חוק המעונות ולמה מתקצבים או לא מתקציבים אותו, הוא אמר: גם בשבי צריך לבחור בין פיתה למים. לא יכול להיות שבבית הזה חבר כנסת ידבר ככה. לא יכול להיות שינרמלו את מצב החטופים. לא יכול להיות, לא יכול להיות. זה לא יהודי, זה לא אנושי בכלל להעלות את הדבר הזה על איזושהי מחשבה הגיונית של בן אדם. אני דורש מפה שיעלה ויתנצל על הדברים, יחזור בו ויבטל את החוק הזה, שיגרום לחצי ציבור לשרת, ולחצי השני לדאוג לתקציב הקואליציוני כתנאי להחזקת הממשלה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני מתנצל בפני חברי הכנסת הצמים על הארכת הדיון, אבל אני חושב שחשוב שעמדה נגד החוק הזה תישמע גם מפיו של חבר כנסת יהודי. בדיוק כמו בהצעת החוק הקודמת, אין שום צורך בהצעת החוק הזו כדי למנוע פעילות בלתי חוקית בתוך הקמפוסים. במדינת ישראל קיים חוק המאבק בטרור, שאוסר הסתה לטרור ותמיכה בארגוני טרור ובפעילות. בתקנונים של כל המוסדות האקדמיים בישראל קבוע הכלל שלפיו פעולה בניגוד לחוק היא גם הפרת משמעת. אז אין שום צורך בחוק הזה. אלא שהחוק הזה משקף דבר אחר לגמרי. מבחינת עוצמה יהודית, כל עמדה פוליטית שמוצגת על ידי אזרח ערבי שווה תמיכה בטרור. הרי אנחנו רואים את זה כאן, הרי אנחנו רואים את זה בעמדה של עוצמה יהודית הכהניסטית, שאין שום מקום למפלגות הערביות ולחברי הכנסת הערבים פה בתוך הכנסת. מבחינתם האזרחים הערבים של מדינת ישראל צריכים להיות מופשטים לחלוטין מהעמדות הפוליטיות שלהם ומהזהות שלהם. ולכן, הצעת החוק המקורית של חברת הכנסת סון הר מלך הייתה הרבה יותר קיצונית. ועדת החינוך באמת צמצמה את מידותיה, אבל הכוונה ברורה והמדרון החלקלק ברור. לא הסתה לטרור ותמיכה בטרור מטרידה אתכם, אלא מטרידה אתכם העובדה שבתוך הקמפוסים ישנה פעילות פוליטית גם של סטודנטים ערבים. ולכן, אני קורא מכאן לכל חבריי באופוזיציה להצביע נגד החוק הזה, שהוא עוד צעד לתהום במדרון החלקלק. אולי זה לא בדיוק קל לנו להסביר את העמדה הזאת, כי הכותרת מדברת על הסתה לטרור, אבל הגיע הזמן שהאופוזיציה במדינת ישראל תגדל עמוד שדרה ולא תשתף פעולה עם מהלכים כהניסטיים רק בגלל שבכותרת החוק כתובה המילה "טרור". חוק מיותר, חוק מסוכן, חוק שכולו ברוח של הכהניזם ושל אם תרצו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, אחרון הדוברים.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-בראש, רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני עולה לכאן מתוח, האמת, מתוח מאוד, בגלל שאנחנו בימים קריטיים לביטחון הלאומי שלנו לקראת חידוש לחימה ברצועת עזה, אחרי שהנסיבות השתנו. ממשל חדש בוושינגטון, גם רמטכ"ל חדש מהיום למדינת ישראל – הזדמנות לברך אותו, אבל בעיקר לברך אותו בדבר שהכי דרוש לנו: אל תמשיך את החשיבה הצבאית של קודמך, אל תמשיך את החשיבה הצבאית של המטכ"ל הקודם, אל תביא את אותן תוכניות מבצעיות. אני אומר כאן לשרה סטרוק, שמשתתפת גם בישיבות הקבינט: אבוי לנו, לכולנו, לחברי הקבינט, לחברי הכנסת, לחברי הקואליציה – אבוי לנו אם ניכנס לרצועת עזה בימים הקרובים עם אותה חשיבה. ואני חייב לומר לך, יש לי חשש, ממה שאני שומע וממה ששמעתי אתמול בוועדה, שהשינויים הדרושים לא נעשים, שמדברים על יותר, אבל אנחנו לא צריכים יותר, אנחנו צריכים אחר. אני שומע, מדברים על חמש אוגדות; לא צריך חמש אוגדות, לא צריך חמש אוגדות לרצועת עזה עכשיו, לא צריך להכניס את כל החיילים. צריך בעיקר לשנות את השיטה, ולשנות את השיטה בשני דברים מרכזיים. דבר ראשון, לקבוע את התכלית המבצעית. מה התכלית המבצעית של מה שיעשו חיילנו ברצועת עזה? אם התכלית לא תהיה מהודקת, והתוכנית המבצעית לא תהיה מוכוונת לתכלית, אז אנחנו נחזור לפשיטות ונחזור להסתובב בג'באליה פעם שביעית ופעם שמינית ופעם תשיעית. ודווקא יש תכלית חדשה, והזכיר אותה פה ראש הממשלה על הדוכן לפחות פעמיים. יש תוכנית. הוא אמר פה לאופוזיציה: אנחנו לא הולכים בנתיב אוסלו, יש נתיב הגירה. אז התוכנית המבצעית חייבת להתכתב עם זה. מינהלת ההגירה הייתה צריכה לקום כבר שלשום. תחנות הגירה – צה"ל צריך להשתלט על אזורים בשליטה מלאה שלו, שישמשו תחנות הגירה. הפינוי של האוכלוסייה צריך להיות פינוי לאותן תחנות הגירה הומניטריות. אחרי שעשינו את זה, מי שנשאר באזורים שנשארו מוגדר כאויב. לא צריך להכניס את החיילים פנימה, לכן גם לא צריך חמש אוגדות, גברתי השרה. צריך לעשות מצור. זה לא כלי חדש, זה כלי ישן בחשיבה הצבאית, אבל כלי אפקטיבי בדיוק במצבים הללו. וסוף מעשה במחשבה תחילה. ואני אומר כאן, כי אנחנו באמת בימים מתוחים: טראמפ, ממשל חדש בוושינגטון, נסיבות חדשות, מפקד חדש לצה"ל, אבל העיקר מה שחשוב זה שינוי השיטה, שינוי תכלית המבצע ושינוי הכלים המבצעיים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

להגדיר את היעד של המבצע ככיבוש רצועת עזה, כהגירה מרצועת עזה, ולתת כלים אחרים לחיילים, ובראשם המצור. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך לסכם את הדיון, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

לימור, לא צריך.

היו"ר משה רוט:

חברים, דקה אחת, בואו ניתן כבוד. בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני רוצה קודם כול לחזק את דבריו של חבר הכנסת עמית הלוי. אני חושבת שהדברים האלה נאמרו לאורך כל המלחמה, ואנחנו צריכים אולי פעם אחת לשנות פרדיגמה ולצעוד כדי להשיג את הניצחון המיוחל ואת ההכרעה המיוחלת. אבל אני רוצה להתייחס לחוק שלי. אני אסביר את זה בפשטות. החוק שלי מדבר על תמיכה בטרור. החוק שלי מבקש להכניס אל תקני האקדמיה את האיסור לתמיכה בטרור. החוק שלי נוגע ומתעסק עם אלה שהורשעו בטרור ולא עם אלה שמנסים להגיד פה כל מיני סיפורים אחרים, כאלה ואחרים. ודבר נוסף, לחבר הכנסת קריב, שאמר פה שאני גזענית ושאני חושבת שהמפלגות הערביות לא צריכות להיות בכנסת ישראל. אני חושבת שגם עופר כסיף לא צריך להיות חבר כנסת בכנסת ישראל. כל מי שקורא תיגר על קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים לא צריך להיות פה ולשבת פה בכנסת ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה. נצביע על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (איסור הסתה לטרור ופעילות בלתי חוקית במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקו מס' 10) (איסור הסתה לטרור ופעילות בלתי חוקים במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים), התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב, לא להפריע להצבעה. 25 בעד, שמונה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (איסור הסתה לטרור ופעילות בלתי חוקית במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 255), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חברת הכנסת עטייה להציג את הצעת החוק.

חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה אורית סטרוק, בשם יו"ר הוועדה מר ישראל אייכלר אני מתכבדת להביא לפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס׳ 255), התשפ"ה–2025. אני שולחת מכאן ליו"ר הוועדה ברכת מזל טוב לרגל נישואי הנכד. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שיזמתי. אני שמחה ונרגשת שהצעת החוק שלי הגיעה לשלב הסופי ותיכנס, בעזרת השם, לספר החוקים לאחר שתאשרו אותה. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נקראו לשירות מילואים גם רבים ששירתו קודם לכן בשירות קבע בצה"ל. מכיוון שבשירות הקבע לא מתקיימים יחסי עבודה בין המשרתים בשירות הקבע ובין צה"ל, השכר שמשתלם להם אינו נחשב שכר עבודה ולפיכך אינו מובא בחשבון בחישוב תגמול המילואים. כפי שעלה בדיוני הוועדה, זה שנים נוהג המוסד לביטוח לאומי, בתיאום עם משרד הביטחון ועם צה"ל, לחשב את תגמול המילואים למי שהשתחרר משירות קבע, במהלך 90 ימים מיום שחרורו, על פי הכנסתו משירות הקבע; זאת, בתנאי שהתחיל את שירות המילואים הראשון בתוך 60 ימים מיום השחרור משירות הקבע, ומסיום תקופת שירות המילואים הראשון עד התחלת תקופת שירות המילואים השני לא חלפו 60 ימים. לפי הנוהג האמור, לאחר 90 ימים מיום השחרור משירות הקבע מחושב תגמול המילואים על פי מעמדו של משרת המילואים לפני שירות המילואים, כמו כל אדם אחר. מוצע לקבוע כי לגבי מי שלפני שירותו במילואים השתחרר משירות קבע, כלומר סיים לשרת בשירות קבע מכל סיבה שהיא, ובכלל זה אם פרש משירות קבע, יחולו הוראות פרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי והתקנות לפיו לעניין חישוב תגמול המילואים, כאילו היה עובד בעת שירותו בשירות הקבע, אף שלא התקיימו לגביו יחסי עבודה – זולת אם לטובתו הוא שחישוב התגמול ייעשה ללא התייחסות לשירות הקבע. כדי לאפשר למוסד לביטוח לאומי להיערך ליישום ההסדר המוצע, מוצע לקבוע כי תחילתו תהיה ביום 1 ביוני 2025, והוא יחול על תגמול המגיע בעד שירות מילואים שהחל ביום 7 באוקטובר 2023 או אחריו. יש כאן בשורה נוספת, שהחוק אינו הוראת שעה, אלא הוראה קבועה. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רואה בהצעה הזו חובה מוסרית וחוקתית – להוקיר את אלו שעצרו את שגרת חייהם, בגבורה ובנחישות, כדי לחזור ולשרת את מדינת ישראל ולהיות חלק ממאמצי המלחמה. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות מקרב הלב לארגון גמלאי צה"ל, למר אמיר שוצמן, המנכ"ל, ולרב-סרן רוחמה פור, אשר פנו אליי בבקשה לבחינה מחודשת של תגמול המשוחררים והגמלאים; ליו"ר ועדת העבודה והרווחה ישראל אייכלר, שפעל רבות לקידום הצעת החוק; לשרים שתרמו לקידומה, כולל שר העבודה, יואב בן צור, שר הביטחון חבר הכנסת ישראל כץ, שר האוצר מר בצלאל סמוטריץ' ושר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין; ליו"ר הקואליציה וליו"ר ועדת הכנסת אופיר כץ. לכל בעלי התפקידים והיועצים: למנהלת ועדת העבודה והרווחה ענת כהן; לאורית ארז; ליועצת המשפטית של הוועדה אילת וולברג; לברק קורנפלד, יועץ שר האוצר; לעו"ד אביעד אושרי, יועץ החקיקה של שר העבודה; לעידן פרץ, ראש מטה שר הביטחון; לאסף מגן וליועץ החקיקה צפריר פיינברג; לשי אזולאי, יועץ שר המשפטים; לעו"ד גיל גולן, יועץ חקיקה. מגיעה תודה גם למנהלת הסיעה עליזה בראשי, לדניאל, לאוריה ולנטע מולכו, וכמובן לצוות הלשכה שלי: ליעוז כהן, עומר זנקו ואלישיב עמיצור. אני מודה לכם על תמיכתכם בהצעת החוק, אשר באה לתקן עוול נורא ולהבטיח את הכרת המדינה במאמץ ובתרומתם של אלו ששבו לשרת אותנו בזמנים קשים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לכן נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 255), התשפ"ה–2025, חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. זו הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 17 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר משה רוט:

17 בעד, אין מתנגדים. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 255), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 255), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר משה רוט:

17 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 255), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום.

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, רגע, רגע. אני פספסתי את ההצבעה. אני רוצה להיות בעד.

היו"ר משה רוט:

אז לפרוטוקול, חבר הכנסת אושר שקלים מצטרף, בעד.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: שדרוג הברית האסטרטגית של ישראל ואזרבייג'ן. את ההצעה הגיש חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני משער שיש כאלה שירימו גבה – מה לחבר כנסת ולהסכמי אברהם? מה עניין המליאה ליחסים שבין אזרבייג'ן ואיראן, או טורקיה ואזרבייג'ן? אני אומר לכם דבר פשוט: את אחיי אנוכי מבקש. לדעתי כל היהודים, ובכלל זה אנו חברי הכנסת, אחים וערבים לכל יהודי בכל קהילה ובכל מדינה.

היו"ר משה רוט:

בהחלט.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

הקהילה היהודית באזרבייג'ן, ואולי, ליתר דיוק בבאקו, היא קהילה למופת. קהילה פעילה, קהילה משגשגת ובעיקר מלוכדת.

היו"ר משה רוט:

ועתיקה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

עתיקה, היושב-ראש, בהחלט, עתיקה מאוד. אני חייב להזכיר כבר בשלב הזה את הרב של באקו, הרב זמיר איסאייב, שראוי לכל שבח. אדוני היושב-ראש, הוא פועל שם למען יהודי הקהילה, למען הקהילה כולה, בצורה נפלאה. ממש מלוכדים שם. לא מזמן היה ידידי שר הפנים, הרב משה ארבל, אורח הקהילה. הוא שב משם מלא התפעלות. הוא ביקר בתלמוד תורה שם, שוחח עם ילדי החמד, ופשוט אני זוכר ששר הפנים משה, ידידי, סיפר לנו שהוא התרגש עד דמעות. שמתי לב, הוא אומר, לתצלום ענק של מרן הרב עובדיה, זצ"ל – בכיתה שאליה נכנס. אבל את זה אני אומר כבדרך אגב. חברי הכנסת, מה שמייחד עוד את הקהילה היהודית של אזרבייג'ן הוא שהם חיים במדינה מוסלמית לחלוטין ובכל זאת מקבלים את מלוא הסיוע מהשלטונות. אל יהי דבר זה קל בעיניכם, במיוחד בימינו אנו, עם כל האנטישמיות שמתרחשת וגואה ברחבי העולם, כמעט בכל נקודה בעולם. גם בשנה האחרונה, וליתר דיוק מאז הטבח הנורא של מרצחי החמאס ב-7 באוקטובר, לא רק שלא התעוררה שם בעיית אנטישמיות, אלא להפך – אזרחים מוסלמים הגיעו לנציגות הישראלית, כך סיפרו לי, והניחו פרחים. הניחו פרחים והדליקו נרות מתוך הזדהות עם הקהילה היהודית ועם עם ישראל. מדהים. מדינה מסולמית שיעית. זה לא דבר של מה בכך. מכאן להצעה לסדר-היום, בעצם למהותם של דברים. לפני כמה ימים פרסם עיתון שנחשב לשופר השלטון באיראן קריאה לנקוט צעדים נגד אזרבייג'ן. מה שהעלה את חמתם של האיראנים הוא שני דוחות שפורסמו לאחרונה על ידי מרכז בגין-סאדאת. במאמר בעמוד השער של שופר האייתוללות צוין כי על כל המוסדות האיראניים העוסקים במדיניות חוץ וביטחון ללמוד לעומק את הדוחות הללו, כשההמלצה היא לפגוע באינטרסים של ארצות הברית ושל ישראל באזור. מבחינתה של איראן, ארצות הברית וישראל הן האויב, ואזרבייג'ן מסייעת לאויב. כך התפיסה של האיראנים. חברים, מספר מילים על דוח מרכז בגין-סאדאת. בדוח הראשון הובאו עובדות שאכן מעידות שאזרבייג'ן, שכפי שהזכרתי קודם היא מדינה מוסלמית שיעית עם משטר חילוני, מהווה לא רק בעלת ברית נאמנה של ישראל במרחב המוסלמי, אלא היא גם נדבך משמעותי במערך הביטחון האזורי של ישראל. בדוח השני של מרכז בגין-סאדאת נוסחו המלצות לממשל טראמפ. כך, בדוח הוצע לשדרג את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל לאזרבייג'ן לברית משולשת, כלומר לשתף גם את ארצות הברית, במטרה לחזק את מערכת הבריתות באזור. אדוני היושב-ראש, הדברים מדברים בעד עצמם. מכאן אולי אפשר להבין מדוע ראש הממשלה מר נתניהו בביקורו בבאקו הכריז בזמנו שהיחסים בינינו יכולים לשמש מודל לשיתוף הפעולה בין ישראל לכל מדינה מוסלמית. אני כמובן ממוקד בנקודה היהודית. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, זו המדינה היחידה בעולם המוסלמי שיש בה קהילה יהודית חיה ונושמת עם אלפי תושבים, בתי כנסת ומקוואות, מרכזי קהילה חיים ותוססים. רק כדי שתבינו, סיפרו לי ששמות הרחובות באזור היהודי הם בשפה העברית. הרב הספרדי זמיר איסאייב, שהזכרתי אותו בפתח דבריי, נהנה מהכרה מצד השלטונות ופועל בגלוי לקידום היחסים בין שתי המדינות. גם פעילותי בנושא הזה, ושל סיעת ש"ס, היא בדרך כלל לבקשתו ומתוך ראייה רחבה של טובת יהודי אזרבייג'ן. יש כאן גם מידה מסוימת של הכרת הטוב לשלטונות המדינה הזו. הקשר במגוון תחומים בין שתי המדינות הוא קשר מבורך, ואני חושב שאין צורך להרחיב בעניין הזה. חבריי חברי הכנסת, קטונתי מלהשיא עצות לראש הממשלה או לשר החוץ. הם עושים את עבודתם נאמנה ומנהלים מדיניות חוץ בשכל רב ועם תוצאות מעשיות. רק אומר שלעניות דעתי, צורך השעה הוא להעלות מדרגה נוספת את היחסים בין שתי המדינות, בין ישראל לאזרבייג'ן. לסיום דבריי, חבריי חברי הכנסת, עוד נקודה חשובה. ראוי ורצוי וחשוב מאוד להפוך את המודל של יחסים קרובים בין ישראל לבין מדינה מוסלמית שיעית למודל עבור הסכמי אברהם המורחבים. יהיה בכך גם מענה הולם למאמצים הנואלים של החמאס לטרפד כל התקדמות בין ישראל לעולם המוסלמי. כדי לקדם את הצבת המודל הזה, ייתכן שהיה נכון לצרף את אזרבייג'ן עצמה למסגרת הסכמי אברהם. אינני מתיימר כאן להשיא עצות בעבודה שאינני צד לה, אלא חובתי להאיר נקודה שבסופו של דבר תיטיב עם הקהילה היהודית במדינה הזו. תודה רבה לכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תשיב על ההצעה השרה? כן. השרה סטרוק, בבקשה. בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי – חבר הכנסת מושיאשוילי, אני משיבה לך.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לפני שאקרא את התשובה שנמסרה לי ממשרד ראש הממשלה, אני רוצה לשבח אותך מאוד. מאוד יפה וראוי שחבר הכנסת, לכאורה חבר כנסת מן השורה, מציע הצעות שיש להן ערך אסטרטגי, לא אומר לעצמו: מי אני ומה אני שאקדם הצעות כאלה. גם מציע אותן בטוב טעם, לא באיזו הצעת חוק או משהו כזה, אלא באמת בהצעה לסדר-יום מנומקת, מסודרת. מאוד מאוד ראוי ויפה, יישר כוח גדול. גם בדברים שאקרא כעת בעצם בשמו של ראש הממשלה, תראה שגם הוא כנראה חשב – הוא וגזרתו, כל הדרג המדיני שעוסק בדברים האלה חשבו שאתה מציע הצעה מאוד מאוד ראויה. אני חושבת שזה ממש יפה שיזמת את היוזמה הזו. ובכן, כך נאמר בשם משרד ראש הממשלה, בשם ראש הממשלה: הקשרים בין ישראל לאזרבייג'ן נשענים על שותפות ייחודית, המבוססת על אינטרסים משותפים וידידות ארוכת שנים. אזרבייג'ן היא בעלת ברית אסטרטגית חשובה של ישראל באזור הקווקז, והיחסים בין המדינות כוללים שיתוף פעולה בתחומים מגוונים, ובהם ביטחון, מסחר, טכנולוגיה, אנרגיה וחקלאות. לאורך השנים היחסים בין המדינות התהדקו, והם מבוססים על הבנה הדדית בדבר חשיבות היציבות האזורית ושיתוף הפעולה לטובת האינטרסים של שני העמים. אזרבייג'ן היא מדינה מוסלמית מתונה, התומכת בקשרים חמים עם ישראל ופועלת באופן עקבי נגד אנטישמיות. הקהילה היהודית בבאקו משגשגת, מה שמבליט את המחויבות של אזרבייג'ן לסובלנות דתית ודו-קיום, ואנו מעריכים ומודים לה על כך. ישראל מנהלת שיח שוטף עם אזרבייג'ן במגוון רחב של נושאים, כולל התייעצויות בנושאים ביטחוניים ודיפלומטיים. שיח זה בא לידי ביטוי גם בביקורים הדדיים בין המדינות, ביניהם ביקור של נשיא המדינה באזרבייג'ן וביקור היועץ לביטחון לאומי של אזרבייג'ן בישראל. לצד זאת, ישראל מנהלת שיח רציף עם ארצות הברית בנושאים האלו מתוך רצון להעמיק את שיתוף הפעולה האזורי ולבסס תשתית איתנה לשיתוף פעולה טרילטרלי בין ישראל, אזרבייג'ן וארצות הברית. הקשרים הללו מתיישבים עם המדיניות הרחבה יותר של ישראל, הכוללת את חיזוק הבריתות באזור ובניית קשרים עם מדינות מוסלמיות נוספות. התגובה השלילית מצד כלי תקשורת המזוהים עם המשטר האיראני אינה מפתיעה, אך היא אינה משנה את מחויבותנו להעמקת הקשרים עם בעלות בריתנו. ישראל תמשיך לחזק את שיתוף הפעולה עם אזרבייג'ן וארצות הברית, ותעמוד איתן כנגד כל ניסיון לערער אותו. אז אתה רואה, הצעת הצעה יפה, ראויה, היא מתקבלת בברכה. ההצעה כאן בעצם היא להסתפק בתשובה הזו, ואני גם מצטרפת להצעה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אני מסתפק בזה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

אם כן, ההצעה הבאה גם היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: קיצוץ שכר משמעותי לרופאים בשירות המדינה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת החברה בוועדת הבריאות – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה. הפעם אני מצטרף למחמאות – נושא חשוב.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בעיצומם של דיוני התקציב, תקציב רע, שאני מקווה שלא יעבור; תקציב שכולו קיצוצים והטלות מיסים על מעמד הביניים, שממשיך לשרת במילואים, להיות מנוצל ולשאת בנטל. ביקשתי להעלות היום על סדר-היום של הכנסת את כוונות משרד האוצר לפגוע בשכר הרופאים במסגרת הקיצוצים הנרחבים במגזר הציבורי. מדובר במהלך שמדגיש את הניתוק של הממשלה מהעם, את הסיטואציה הבלתי-אפשרית שבה ממשלת 7 באוקטובר שוב פועלת נגד אזרחיה. בשביל לסבר את האוזן, הכוונה היא לבצע קיצוץ של 3.3% בשכר הרופאים בין החודשים אפריל לדצמבר 2025. אותם רופאים שעוסקים בהצלת חיי אדם, חיי אזרחי ישראל כולם, רופאים שחלקם עובדים במשמרות ארוכות בתנאים קשים מאוד, וממשיכים לשרת במילואים – הולכים להיפגע גם הם מהתקציב הרע הזה. המהלך המתוכנן הזה, שיקרה אם התקציב הרע הזה יעבור, הוא חלק ממאמצי משרד האוצר לצמצם את הגירעון ולעמוד ביעדי החיסכון התקציבי של כ-5 מיליארד שקלים בשנת 2025. במקום שתלמידי הישיבות ילכו להתגייס כמו שאר הציבור העובד, היצרני, במקום לסגור משרדי ממשלה מיותרים שלא תורמים כלום לאזרחי ישראל, במקום לוותר על ג'ובים מיותרים למקורבי השלטון המנותקים – מי שהולך לשלם את המחיר בשנת 2025 הם הרופאים במדינת ישראל. לא ייאמן, אבל זאת המציאות, אלה סדרי העדיפויות של הממשלה, ממשלת החורבן הזו. והם לא לבד. כמובן, כל הסקטור הציבורי הולך להיפגע – גם אחיות, גם מורים, העובדים הסוציאליים, השוטרים, האזרחים הפשוטים – מעמד הביניים כולו עתיד להישחק. זו בשורת איוב לכלכלה הישראלית. הממשלה מסתכלת בעיני הציבור בצורה מאוד ברורה, ואומרת בלי בושה: בשביל להעביר כספים נוספים למשרדים מיותרים ולהגשים את השאיפות של המקורבים שלנו אנחנו מוכנים לפגוע באזרח הפשוט. אתם, האזרחים, לא מעניינים אותנו. רק אתמול בישיבת הממשלה אושרה חלוקת הכספים הקואליציוניים. מיליוני שקלים עוברים כאילו כלום, למשל למשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. מה יקבלו מורים? מה יקבלו רופאים? להם לא נשאר כסף, ואילו לתחזוק הקואליציה הכושלת, השודדת את קופת המדינה, הקופה הציבורית – בשפע. מציאות הזויה ובלתי נתפסת. אחרי השנה הקשה שעברה מדינת ישראל, הממשלה לא יכולה לפעול באופן כה מנותק וחסר כל היגיון. הקיצוץ המתוכנן בשכר הרופאים הוא למעשה רק חלק מהפגיעה ברופאים. המע"מ שעולה מ-17% ל-18%, הקפאת מדרגות המס, הקפאת שכר המינימום – כל אלה גם יגרמו לפגיעה משמעותית בשכר הרופאים. אי-אפשר להתעלם מכך שבזמן שמקצצים בשכר הרופאים, בו-זמנית אנחנו עדים לתהליך מסוכן שהולך ומתגבר בשנה וחצי האחרונות: כוונת רופאים רבים להגר ולעזוב את המדינה, לעזוב את הארץ. שמענו ודיברנו, גם אני לא פעם עולה על הבמה הזאת ומזהירה שרופאים עוזבים. שר הבריאות הזהיר והדגיש שהוא ומשרדו נאבקים על הישארותו של כל רופא ורופא. ההצהרה היא לשווא, לצערי, ולא כל חברי הבית הזה תומכים בה. כל בתי החולים בארץ, האוניברסיטאות, בתי הספר לרפואה, משרד הבריאות – כולם מבינים שהמצב הזה מחייב איחוד כוחות של כל הגורמים במערכת כדי למנוע את תופעת העזיבה ולחזק את הרופאים במדינת ישראל. במקום לדאוג לתמריצים משמעותיים וגב כלכלי עבה משרד האוצר מחליט לפגוע ולהחליש את מגזר הרופאים הציבוריים. זה פשוט הזוי, ובפועל עלול לעודד את התופעה הזו של הגירת רופאים מהארץ. בשנת 2024 פורסם בתקשורת כי לפחות חצי מבתי החולים דיווחו על כך שהם מרגישים עזיבה משמעותית של רופאים. זה ממש פוגע בבריאות הציבור ומגביר עומס על מי שנשאר לעבוד. אז גם לקצץ להם בזמן שבתי חולים קורסים תחת העומס, בזמן שהתורים לניתוחים – אפילו דחופים – מתאחרים, והמחלקות הופכות עמוסות יותר ויותר? ממשלת 7 באוקטובר בוחרת לפגוע דווקא ברופאים שלנו, אותם רופאים שעובדים מסביב לשעון בזמן המלחמה, שטיפלו בפצועים תחת מתקפת טרור רצחנית, תחת טילים, רופאים שממשיכים לעבוד ומחזקים את מערכת הבריאות הציבורית – על הגב שלהם. הם עכשיו הקורבן של סדרי העדיפויות ההזויים של הממשלה. במקום לתגמל אותם מקצצים להם בשכר. הקיצוץ הזה צריך להיות מבוטל, מבוטל לחלוטין. הכספים של המדינה צריכים ללכת לקידום הבריאות הציבורית, ולא לדילים פוליטיים מנותקים. מדינת ישראל צריכה להשקיע ברופאים שלה, כדי שלא נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים מבלי שיהיה מי שיכול לטפל בנו. אני קוראת לממשלה: תתעשתו. אם הרופאים יעזבו מהסקטור הציבורי לפרטי, אם הפערים בין החלשים לחזקים יתגברו, אם הרופאים יהגרו מהארץ ומערכת הבריאות תקרוס – האחריות תהיה עליכם. הרי מי שנפגע מהתקציב שאתם רוצים להעביר הם המטופלים, החולים, אלה שאין להם יכולת לממן רפואה פרטית, אלו שגם ככה ממתינים חודשים ארוכים לניתוחים, ומגיעים למחלקות עמוסות עם צוות רפואי מותש, שלא מקבל את ההכרה הראויה לו. ילדים, קשישים, חולים כרוניים – כל אלה לא מעניינים אתכם? תשאלו את עצמכם: איך ייראה העתיד של מערכת הבריאות אם המגמה הזו תימשך? מה יקרה כשהרופא הבא שיטפל בכם ובקרובים שלכם יחליט לעזוב את ישראל כי הממשלה החליטה שלא מגיע לו תגמול הוגן? אני אסכם ואגיד לכם: מדינה שמוותרת על הרופאים שלה, מוותרת על בריאות אזרחיה. זו לא שאלה פוליטית; זו שאלה של חיים ומוות, זאת שאלה של עתיד מדינת ישראל. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. השרה סטרוק תשיב על ההצעה בשם שר האוצר. בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת טטיאנה, אני מקריאה את התשובה שהגיעה ממשרד האוצר: תקציב המדינה לשנת הכספים 2025 וחוק ההתייעלות הכלכלית המונחים על שולחנה של הכנסת, מגיעים ברקע מציאות כלכלית ופיסקלית מורכבת בשל תקופת המלחמה הממושכת. בפרט, בהיבט הפיסקלי ישנו גידול משמעותי בהוצאות המדינה לאור המלחמה. אם דיברת על חיים ומוות, ובצדק דיברת על חיים ומוות, אנחנו נדרשים להוציא – את זה אני אומרת, לדעתי זה לא כתוב בטקסט. אני אומרת לך את זה בידידות, כי אני מאוד מעריכה אותך – אנחנו נדרשים להוציא תקציבים גבוהים מאוד מאוד על העניינים של חיים ומוות, על המערכה הרב-זירתית שנקלענו אליה, אחרי ששוב – את זה אני אומרת, זה לא כתוב פה בטקסט – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לא דיברתי על תקציב הביטחון – תקציבים קואליציוניים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, אבל רגע, רגע, אבל שנייה, אני רק אומרת בכל זאת, חברתי חברת הכנסת מזרסקי היקרה: במשך שנים רבות מדינת ישראל עשתה הכול, אבל ממש הכול, כדי לא להיערך כמו שצריך לאתגר הביטחוני שאנחנו ניצבים בפניו. ועכשיו אין מה לעשות, צריך קודם כול להיערך לזה. אבל זאת הייתה תוספת שלי. בכל מקרה, כאן כתוב כך: ישנו גידול משמעותי בהוצאות המדינה לאור המלחמה הן בעבור הוצאות הלחימה והן בעבור הוצאות אזרחיות. מי כמוך כתושבת הצפון יודעת ומכירה את זה היטב. אפילו רק מהמשרד שלי – אנחנו עסוקים עכשיו יום ולילה בשיקום יישובי הצפון, וזה שיקום שהוא גם פיזי, גם קהילתי וגם כלכלי. זה עולה לנו הרבה כסף. אין מה לעשות, זה משהו שאנחנו חייבים אותו לעצמנו – גם את הצפון וגם את שיקום חבל התקומה. זה חלק מהניצחון במלחמה. זה לא רק המלחמה, זה השיקום האזרחי ההתיישבותי. מי כמוך יודעת את הדברים הללו. ובכן, לאור המצב הכלכלי, התקיים שיח בין שר האוצר לבין יושב-ראש הסתדרות העובדים הכללית החדשה לגבי האופן שבו העובדים במשק יוכלו לסייע במצב הכלכלי המורכב בשנים 2025–2026. ההסכמה שהושגה בין הצדדים באה לידי ביטוי בהסכם קיבוצי שנחתם בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ובמסגרתV הוסכם על הפחתת שכר של כ-2.29% החל בדצמבר 2024 ועד תום 2025, ו-1.2% בשנת 2026. שוב, אני מוסיפה משפט משלי עבורך, טטיאנה: אני יודעת ומכירה ששר האוצר באמת ישב עם כל הנוגעים בדבר. הוא לא ניגש לקיצוצים האלה בלי באמת להיות מתואם גם עם יושב-ראש ההסתדרות וכן הלאה, כי באמת, הקיצוצים קשים, הם כואבים – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – – מאפריל לדצמבר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, נכון. אין מה לעשות, את יודעת, באמת, בסופו של יום אנחנו צריכים – יש לנו פה שמיכה, כפי שאמרתי, לא סתם קצרה, אלא לאורך השנים קיצרו אותה באיוולת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לכן אנחנו עושים את המאמץ הזה, כדי שכולנו ביחד ניכנס תחת האלונקה הזאת ונצא מהתקופה הזו. יש סיכוי מצוין שנצא ממנה. בהתאם להסכם עם ההסתדרות, וכמובא בפרק ח' לחוק ההתייעלות הכלכלית, ההפחתה תוחל על כלל המעסיקים הציבוריים ועובדיהם, כאשר סך החיסכון התקציבי הצפוי מהצעד הינו כ-5 מיליארד שקלים בשנת 2025 וכ-2.5 מיליארד שקלים בשנת 2026. לכן, ביחס לטענות בעניין הפחתת השכר שתחול על הרופאים בשירות המדינה, ברצוני להבהיר – כותב שר האוצר: הפחתת השכר תחול על כלל המגזר הציבורי, ולא רק על הרופאים. את זה את גם יודעת, אפילו גם אמרת את זה בעצמך. בהקשר זה חשוב לציין כי דווקא בימים אלו, שבהם אנו נדרשים לקיצוצים משמעותיים ובמקביל לדיונים על הפחתות השכר במגזר הציבורי, כאמור, נחתם הסכם קיבוצי עם ההסתדרות הרפואית, הנותן מענים למצוקות המערכת ובין השאר שדרוג תנאים של מקצועות במצוקה או במחסור משמעותי בשל השלכות המלחמה, כמו למשל פסיכיאטריה, שיקום ורפואה משפטית, קידום של מומחים צעירים, מניעת שחיקה, תמרוץ להרחבת שעות שירות בשעות אחר הצוהריים והערב ועוד. זאת אומרת – עכשיו אני מוסיפה כמה מילים שלי – נעשה כאן מאמץ גדול, גדול, באמת, למרות הצורך למשוך את השמיכה הקצרה. יודעים שאכן יש כאן בתחום הרפואי בעיה מיוחדת. בהיבט הזה את צודקת ששמת פוקוס על הנושא הרפואי. פה לא כתוב מה שר האוצר מציע. אני יכולה להציע לך בתור חברה – אני יודעת שאת גם לא מציעה סתם הצעות, את באמת חושבת על מה את מציעה: את יכולה לנסות לעשות דיון על הנושא הזה בוועדה, אולי, כי בסופו של יום אנחנו כולנו מבינים שהמצוקה בעולם הרפואי היא יותר גדולה – אגב, גם עקב 7 באוקטובר והמלחמה והכול.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – – משימה לאומית.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסדר, טטיאנה, יקרה, באמת, את יקרה לליבי מאוד מאוד. את חברת כנסת מאוד ראויה. את מעלה נושא משמעותי. אני חושבת שבמסגרת הצעה לסדר-יום זה הדבר הכי מתבקש שאת יכולה לעשות, אם חשוב לך להמשיך את הדיון הזה – זה כהצעה שלי. פה לא כתוב מה מציעים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. את מסתפקת בתשובת שר האוצר?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

כן.

היו"ר משה רוט:

ההצעה הבאה גם היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"ליות משרדי הממשלה – מנכ"לוּת משרדי הממשלה – ותפקידים בכירים בממשלה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מנכ"ליות.

היו"ר משה רוט:

שנייה, לכן אמרתי "מנכ"ליות", אבל פה כתוב " מנכ"לוּת", כי התפקיד נקרא מנכ"לות. את רוצה להפוך את זה למנכ"ליות, אבל ככה נקרא התפקיד. את ההצעה הגישה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 516 ימים למלחמה, ועדיין 59 אחים ואחיות שלנו מחכים שנחזיר אותם הביתה – את כולם – עכשיו. אדוני היושב-ראש, העובדה שבכלל אושרה לי הצעה רגילה לסדר-היום בנושא שוויון מגדרי בתפקידים בכירים במשרדי הממשלה, מעציבה אותי. הלוואי שלא היינו צריכים לדון בזה, והלוואי שהיינו במדינה שבה לא היינו צריכים לשאול את השאלה, במדינה שיש בה ייצוג שוויוני של נשים. מדובר לא רק בעוול מוסרי או חברתי, אלא בכשל מערכתי שמדרדר את ישראל לתחתית המדינות הדמוקרטיות המתקדמות. בפרמטר של שוויון מגדרי אנחנו מדינת עולם שלישי. ב-24 בפברואר, לפני שבועיים, קבע או פסק בג"ץ כי הממשלה מפירה את החוקים המחייבים הבטחת ייצוג הולם לנשים בתפקידי ניהול בכירים בממשלה, וכי עליה לחדול מההפרות ולהקים מנגנון מחייב שיבטיח קידום נשים ומינוין. זאת בכלל לא שאלה – המדינה חייבת ליישם את החקיקה והפסיקה, חייבת. זאת עובדה. למען הפסקת האפליה השיטתית נדרשים גיבוש מדיניות חדשה, הגדרת צעדים לשינוי והבטחת מנגנוני פיקוח ואכיפה לביצוע. הנושא מחייב התארגנות והיערכות משמעותית מעכשיו. אז אני כאן כדי לוודא כי תהליך ההיערכות אכן יוצא לדרך וכי עקרונות החוק והדמוקרטיה המחייבים שוויון מגדרי יעמדו לנגד עיניה של הממשלה. במבחן התוצאה הממשלה הזו מדירה נשים. פסק הדין קבע כי בתוך שישה חודשים על הממשלה לקבוע הנחיות שתעמודנה בהוראות החוק בנוגע לחובת הייצוג ההולם, לרבות במינוי מנכ"לים למשרדי הממשלה ובמשרות המאוישות בפטור ממכרז.

אושר שקלים (בשם ועדת הכספים):

אפשר שאלה, ברשותך?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן. תעצור לי את הזמן, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

נמצאת איתנו כאן השרה סטרוק. מילה על מה שיו"ר המפלגה שלך אמר עליה? הסתייגות – – –

היו"ר משה רוט:

רגע, רגע, זה לא ממין העניין. כשהיא תסיים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מדברים על נושא – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חבר הכנסת שקלים, שנייה. זה על זמנך. אם את רוצה להשיב לו – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, לא. אני חושבת שיושב-ראש המפלגה שלי ענה. אני אשמח לשוחח איתך אחר כך, אבל מאחר שאני מוגבלת בזמן – – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – מה דעתך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני חושבת שהדבר הוצא מהקשרו. אבל אני מציעה לבדוק מה שאמר לפיד במסיבת העיתונאים.

אושר שקלים (הליכוד):

השרה סטרוק – – – מה שאת אומרת – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני כתבתי על זה ציוץ, אתה יכול לקרוא, באמת. אני לא רוצה לאבד את הזמן שלי, אני כבר מאבדת זמן. אבל אם אפשר שם, בשוליים, זה קצת מפריע לי, השיחות ברקע.

היו"ר משה רוט:

אם אפשר לקבל שקט שם, בירכתי האולם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז אין טעם להיתמם – אין זמן. צריך לפעול כבר עכשיו, כי ברור שיישום החלטות בית המשפט ושינוי מדיניות בנוגע לסוגיה כה מהותית אורכים זמן רב, וחצי שנה זה לא הרבה. בית המשפט קבע כי על הממשלה לגבש הנחיות חדשות ויישום תוך שישה חודשים. אסור להמתין עד לרגע האחרון כדי להתחיל בהליך הממושך. בעוד העולם מתקדם, ישראל מדשדשת מאחור. הנתונים מצביעים באופן חד-משמעי: בדוח ה-OECD האחרון ישראל נמצאת בתחתית הדירוג הנוגע לייצוג נשים במשרות ציבוריות בכירות. נשים בישראל סובלות מתת-ייצוג קיצוני בתפקיד מנכ"ליות: מאז 2003 ועד מרץ 2025 רק 16% מכלל המינויים למנכ"לים בממשלות היו לנשים – רק 16%, 38 נשים מתוך 238. מצב הייצוג של נשים בממשלת ההדרה הנוכחית נמצא בשפל של 20 שנה לפחות. שתי נשים בלבד מונו למנכ"ליות, ונכון לכתיבת שורות אלה, אין ולו מנכ"לית אחת שמונתה באופן רשמי, אפילו לא כממלאת מקום שנויה במחלוקת, זאת למרות ריבוי משרדי הממשלה, משרדי ממשלה מיותרים – בזה דווקא שברנו שיא, אבל מנכ"ליות – אפילו לא אחת. אז חשוב לי לומר גם משהו אופטימי: אפשר גם אחרת. אפשר גם אחרת. נקודת האור הייתה בממשלת השינוי של בנט-לפיד, שבה שיעור המנכ"ליות שמונו עמד על 39%. שימו לב, 39%, ולראשונה בהיסטוריה אף מונתה מנכ"לית מצוינת למשרד ראש הממשלה. גם במדדים נוספים כמו מספר השרות בממשלה, מספר השופטות בבית המשפט העליון או שיעור הנשים בעמדות הנהגה בסקטור העסקי ישראל ממשיכה לפגר הרחק מאחור. לצערי, זו רוח המפקד. כולם מתיישרים ל"אני מאמין" של נתניהו. כיצד ייתכן שמדינה המתיימרת להיות מתקדמת ומתיימרת להיות דמוקרטיה, ממשיכה להנציח אפליה מבנית כל כך ברורה? כיצד ייתכן שבשנת 2025 במדינה שבה נשים מהוות למעלה מ-50% מהאוכלוסייה, הן עדיין אינן מהוות חלק שוויוני במוקדי קבלת ההחלטות? לא ניתן לנתק את המצב העגום הזה מהתנהלות הממשלה הנוכחית. לא מדובר בטעות תמימה, ממש לא, אלא במדיניות עקבית המונעת וממשיכה למנוע מנשים להגיע לעמדות כוח והשפעה. בחודשים האחרונים נחשפנו לאבסורד מוחלט: אין ולו אישה אחת המכהנת כמנכ"לית במשרדי הממשלה. זו אינה מקריות, זו אינה תקלה – זו מדיניות. חוק מינויים בשירות המדינה וחוק זכויות האישה אינם המלצות, הם חוקים מחייבים. חרף כך, הממשלה מתעלמת מהם ביודעין, מפירה אותם ברגל גסה. איך הגענו למצב שבג"ץ נדרש להתערב ולחייב את המדינה להציג תוכנית לייצוג הולם? לכן, חשוב לי להתריע כאן: אסור למשוך זמן, לגרור רגליים ולעוד ועוד תירוצים. ממשלה שמזלזלת בבג"ץ, מחלישה אותו בכוונה, ממשלה שמסרבת למנות נשים לתפקידים בכירים – היא ממשלה המבזה את עקרונות השוויון והדמוקרטיה. השלכות האפליה הזאת ניכרות בכל תחום. מחקרים מוכיחים פעם אחר פעם כי ייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות מביא ליציבות כלכלית ולניהול טוב יותר. ארגונים שבהם הייצוג הנשי בצמרת, במבחן התוצאה מציגים רווחיות גבוהה יותר, מדיניות חברתית צודקת יותר ורגישות לנושאים מגדריים, חברתיים וכלכליים. אז למה בישראל הממשלה ממשיכה בעזות מצח להשאיר את הנשים מחוץ למוקדי ההחלטות, רומסת את התקווה לשוויון אמיתי ומנציחה הדרת נשים? התוצאה – עגומה ועצובה עד מאוד.

אושר שקלים (הליכוד):

כשיש שרה, אתם עדיין מזלזלים בה – – – שרות – אבל כשכבר יש שרה, אז מזלזלים בה ולועגים לה.

היו"ר משה רוט:

ברור, ברור. חבר הכנסת שקלים, אתה – –

אושר שקלים (הליכוד):

אני בדקתי – – – ולא התייחסת לשום דבר ממה שהיה שם.

היו"ר משה רוט:

– – אתה מדבר על הזמן שלה. גברתי, את לא חייבת – – – תמשיכי בשלך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני אענה בסוף, אם יותר לי. פערי שכר מגדריים שאינם מצטמצמים, תקציבים ציבוריים המוקצים ללא ראייה מגדרית והיעדר מדיניות סדורה לעידוד נשים להשתלב בתפקידי הנהגה – כל אלה מקבעים מציאות שבה מחצית מהאוכלוסייה מודרת בפועל. בשונה מישראל, בדמוקרטיות מובילות בעולם השוויון המגדרי הוא כבר עובדה מוגמרת. במדינות כמו שבדיה, פינלנד, קנדה וצרפת הייצוג הנשי בצמרת השלטונית והעסקית הוא נורמה, בכלל לא שאלה שדנים בה. לעומת זאת, בישראל הממשלה תקועה בעבר, ומטילה ספק בזכות הנשים לשוויון, כאילו נשים הן אזרחים סוג ב', כאילו נשים אינן ראויות לאותן הזדמנויות, כאילו מאבק הנשים לשוויון מעולם לא התרחש. די להסתפק בהבטחות ריקות, די לתוכניות חסרות בסיס. נדרוש מממשלת ישראל שתואיל בטובה להכיר בזכותן של נשים להיות שותפות שוות בחברה הישראלית. די להדרה. חייבים לקבוע יעדים ברורים ומחייבים לשוויון מגדרי במינויי הממשלה ובמגזר הציבורי. חייבים להטיל סנקציות ממשיות על משרדי ממשלה וגופים ציבוריים שאינם עומדים ביעדי הייצוג ההולם. חייבים לדרוש דין וחשבון ממקבלי ההחלטות ולהבהיר להם שהמשך המצב הקיים אינו מתקבל על הדעת. שוויון נשים אינו מותרות, אינו פריבילגיה, אינו נתון לשיקול דעת – הוא זכות בסיסית. כאשר הממשלה מונעת מנשים את זכותן השווה לכהן בתפקידים בכירים, היא אינה פוגעת רק בנשים – לא ולא – היא פוגעת במדינה כולה. כפי שראינו לאורך ההיסטוריה, שינוי אינו מתרחש מעצמו; שינוי דורש לחץ ציבורי, מחאה, חקיקה, מנהיגות ואפס סובלנות לעוולות. אנו כאן כדי לוודא ששינוי זה יקרה. המאבק הזה הוא לא מאבק של נשים אלא של כל אדם שמאמין בשוויון, בצדק ובדמוקרטיה. אז די לשתיקה. השתיקה היא שותפות לעוול. אני רוצה לסיים בציטוט מדבריה של כבוד השופטת דפנה ברק-ארז מפסק הדין מלפני שבועיים: "אבקש לסיים את פסק דיני בהבעת תקווה כי עקרון הייצוג ההולם לא ישמש נושא לפסקי דין חגיגיים, מאחר שיהפוך להיות עיקרון המיושם הלכה למעשה. כן יהי רצון".

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לכן, אדוני, אבקש לכלול את הנושא בסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה לך. אני מחכה שהשרה למעמד האישה אכן תשיב לי.

היו"ר משה רוט:

תשיב על ההצעה השרה סטרוק – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל בסדר-היום כתוב שזו השרה לשוויון חברתי.

היו"ר משה רוט:

לא להפריע, בבקשה. – – בשם השרה לשוויון חברתי לקידום מעמד האישה. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, זה בניגוד לתקנון הכנסת. אולי חוות דעת משפטית? אני יכולה לצטט מתקנון הכנסת.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת, לא מהדוכן, לא מהדוכן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא מהדוכן, אבל זה בניגוד לתקנון הכנסת. אני מבקשת – – –

היו"ר משה רוט:

לא מהדוכן. השרה סטרוק, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא מהדוכן. אבל זה בניגוד לתקנון הכנסת. אני מבקשת – – –

היו"ר משה רוט:

לא מהדוכן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה גם בסדר-היום של השרה לשוויון חברתי וגם בסעיף ד' – – –

היו"ר משה רוט:

את יכולה לגשת, בבקשה, ולקבל – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני אגש לייעוץ המשפטי.

היו"ר משה רוט:

השרה סטרוק, בבקשה. המליאה ממתינה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השרה הייתה היום בכנסת. השרה הייתה כאן, היא הלכה.

היו"ר משה רוט:

את מפריעה. חברת הכנסת הרכבי, נא לשוחח על זה עם הייעוץ המשפטי. בינתיים השרה יכולה לדבר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – גם להקשיב – – – אני בדילמה, אבל אני אשמח להתייחסות – – –

היו"ר משה רוט:

בבקשה, גברתי, נא להשיב על ההצעה בשם השרה לשוויון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי הנכבדה – – –

קריאה:

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שקלים, בוא ניתן לשרה לענות. תנהלו את הדיון במקום אחר – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה לא העניין. העניין הוא ייצוג שוויוני של מנכ"ליות במשרדי ממשלה.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת. סליחה. אני מבקש.

קריאה:

אני מדברת עם אורית – – –

היו"ר משה רוט:

לא, את לא מדברת.

קריאה:

אל תגיד לי לא. אל תגיד לי לא.

היו"ר משה רוט:

את מפריעה למליאה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

קודם כול, אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי הנכבדה, שמה לעשות, זה מקובל במשך שנים. אולי לא ראוי, אולי צריך לשנות את התקנון, את יכולה ללכת לתקן. אני יכולה להגיד לך שגם בכנסת הקודמת, כשהמפלגה שלך – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא הייתי בכנסת הקודמת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני יודעת שלא היית, לכן אני משתפת אותך ומספרת לך ומלמדת אותך שגם בכנסת הקודמת, כשהמפלגה שלך הייתה בשלטון, רוב הפעמים ששרים מהמפלגה שלך נדרשו לענות, לא הם אלה שהשיבו. כך נעשה. יכול להיות שזה לא ראוי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השרה הייתה כאן, וזה גם כתוב בסדר-היום. זה לא נקבע מראש.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא הייתה כאן, היא הייתה אמורה לענות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מוכנה גם להסכים איתך שאולי צריכים לשנות את הנוהג, אבל אני אומרת לך שזה נוהג של שנים רבות משני צידי הקשת הפוליטית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – בסדר-היום. היא עזבה את הבית. היא עזבה את הבית. מילא אם היא לא הייתה כאן כל היום.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מניחה שהיא לא משחקת עכשיו טניס בשום מקום. יש לה עיסוקים, כך מקובל. יכול להיות שלא ראוי שכך יהיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל למה זה כתוב בסדר-היום?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אפשר להעביר החלטה שמכאן ואילך יהיה אחרת, אבל כך מקובל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זה כתוב בסדר-היום שהיא תענה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, תמיד כתוב – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בהצעה הקודמת היה כתוב שאת עונה, בהצעה שלי היה כתוב שהשרה מגיעה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז זו כבר תלונה, אולי, למזכירות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא יודעת – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

את רוצה תשובה? אם את רוצה, את לא חייבת, את יודעת. אני משתדלת לענות לך, זה הכול.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בבקשה. את עושה את העבודה שלך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה בשמה של השרה מאי גולן. וכך היא כתבה: הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי פועלת מזה שנים לקידום ייצוג הולם לנשים, ובכלל זה נציגות המשרד והרשות היו שותפות בקידום החלטת ממשלה מס' 454 מיום 18 באוקטובר 2020 – לדאבוני אין כאן תאריך עברי – בנושא קידום ייצוג הולם לנשים והמתווה בהנחיית הנציב 1.17 – ייעוד משרות לנשים. כמו כן, הרשות לקידום מעמד האישה הקימה מאגר הכולל את פרטיהן של נשים ממגוון האוכלוסיות בחברה הישראלית, ובהסכמתן כמובן, לשימושם של משרדי הממשלה ויחידות הסמך לקידום מועמדותן לתפקידים בכירים וכדי לשמש מומחיות, במטרה לקדם ייצוג הולם ולהגדיל את שיעורן של נשים בעלות כישורים רלוונטיים באיוש תפקידים ומשרות בכירות בוועדות הציבוריות ובפורומים שונים, לרבות באמצעי התקשורת ועוד. בהמשך להחלטת בית המשפט בבג"ץ 136/23, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה פנתה למזכיר הממשלה ולממלא מקום נציב שירות המדינה בבקשה ליטול חלק אקטיבי בעבודת המטה לצורך גיבוש ההנחיות הנ"ל. כלומר, הדברים כבר מתקדמים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

במבחן התוצאה – אפס מנכ"ליות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא תמיד עוקבת אחרי כל פסיקה של בג"ץ, אבל במקרה הזה זה היה עכשיו וזה מייד עובר לעשייתה. לבסוף, יצוין כי הרשות לקידום מעמד האישה מחויבת לקידום השתתפותן של נשים בעשייה הציבורית והשתתפותן בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות ציבוריות, ובכלל זאת במילוי משרות ניהוליות בכירות בכל השירות הציבורי, לרבות במשרדי הממשלה ובכל תחומי הפעילות. זאת, הן מטעמים ערכיים מובנים, ובראשם עיקרון השוויון, והן מההכרה בחשיבותה של הפרספקטיבה השוויונית בעת קבלת החלטות. עד כאן הדברים של השרה מאי גולן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא לא מסבירה למה יש תת-ייצוג של נשים בתפקידים בכירים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה להעיר מטעמי על אחד הדברים שאת התייחסת אליהם בדברייך. את הבעת געגועים רבים לממשלה הקודמת, כי לטעמך זו הייתה ממשלה הרבה יותר טובה היות שהיה בה ייצוג נשי הרבה יותר נרחב. אני רוצה לומר לך שגם אני הייתי שמחה אם היה ייצוג נשי יותר נרחב. הייתי באמת שמחה ואני רואה יום-יום בפוליטיקה כמה הנשים, יש להן את הפן הנוסף הזה שהן נותנות, את הערך המוסף, וכמה בכל מקום ובכל פורום שיש גם נשים החשיבה משתנה, צורת העבודה משתנה. אני מסכימה איתך בדבר הזה. אממה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כל מה שציינתי לגבי ממשלת השינוי – שאפשר אחרת, כי היו 40% מנכ"ליות במשרדי ממשלה. לא עשיתי השוואה על הביצועים. גם על זה אפשר דיון, אבל דיון נפרד. ציינתי עובדה חיובית, שהיו 40% מנכ"ליות במשרדי ממשלה, כולל במשרד ראש הממשלה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אמת, נכון הדבר. אז אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות, היות ואיתרע מזלי להשיב לך, ולומר לך שאת צודקת באשר לחלקן של הנשים. יחד עם זה, יש דבר אחד בממשלה הקודמת שהוא היה כל כך גרוע שהוא מאפיל בחומרתו על כל הדבר החשוב הזה של ייצוג נשים, וזה העובדה שהממשלה הקודמת כרתה ברית עם מפלגה תומכת טרור – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לפחות לא היו 1,800 נרצחים. אין לכם בושה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – עם מפלגה שמייצגת את האחים המוסלמים בישראל, עם מפלגה שהיו לה קשרים, ויש לה גם היום – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

1,800 נרצחים. את מעיזה עוד לדבר על משהו. לכי תתנצלי – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – ויש לה גם היום קשרים הדוקים עם החמאס בעזה. מפלגה שראשיה הצטלמו עם ראשי החמאס – – –

משה טור פז (יש עתיד):

למה הרב דרוקמן ישב איתו – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הממשלה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

השמות של ראשי החמאס, שאנחנו רואים אותם היום – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

1,800 נרצחים על הראש שלכם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שהממשלה שלך – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – שאנחנו רואים אותם היום מופיעים בכל ההודעות לתקשורת מטעם החמאס, בכל המידעים שמגיעים מהחמאס, השמות שלהם – הם חברים הדוקים, ככה, עם השמות של השותפים שלכם מהממשלה הקודמת. ולכן זה פגם – –

משה טור פז (יש עתיד):

למה הרב דרוקמן ישב עם מנסור עבאס?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא מכירה אף חמאסניק. אני לא מכירה אף חמאסניק. אתם ממשלת 7 באוקטובר. אתם ממשלת 7 באוקטובר. תזכרי את זה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – זה פגם בממשלה הקודמת. זה פגם בממשלה הקודמת, שבגללו אנחנו צריכים כל יום, כל יום וכמה פעמים ביום – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

1,800 נרצחים, 59 חטופים.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, חג שמח. האם קטר כתבה לך את הנאום?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

קודם כול, אל תשקר. אל תגיד דברים שאתה לא יודע. זה דבר ראשון.

נאור שירי (יש עתיד):

סימן שאלה. האם קטר שלחה לך את הנאום?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

דבר שני – – –

נאור שירי (יש עתיד):

האם קטר כתבה לך את הנאום? לא? כי אני רוצה להזכיר לך, הקשרים של מי שמממן את החמאס זה ראש הממשלה שלך. אל תטיפי לנו מוסר. אל תטיפי לנו מוסר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

תסלח לי, אני לא מטיפה לך מוסר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתם הממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריה. הגרועה ביותר בהיסטוריה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא הטפתי לך מוסר. אמרתי שאני, בתור אישה שחפצה בשלום מדינת ישראל – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא מכירה אף חמאסניק, לא יצרתי קשר מעולם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

את לא – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – אני מודה כל בוקר להשם יתברך שממשלה – –

משה טור פז (יש עתיד):

אז למה הרב שלך אירח את מנסור עבאס? אין לך תשובה. אין לך תשובה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – שהאחים המוסלמים היו שותפים בה, עברה מהעולם. ותדעי לך – עוד דבר, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, עוד נקודה חשובה – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שקלים, השרה מסתדרת. חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים, אני מדבר אליך. שים לב, השרה מסתדרת, תודה רבה. אני מבקש ממך.

קריאות:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עוד נקודה חשובה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

1,800 נרצחים על הראש שלך. על הראש שלך, לעולם. 1,800 נרצחים. אין לך בושה.

היו"ר משה רוט:

רגע, רגע. חבר הכנסת בליאק, לשרה יש זכות להגיד מה שהיא רוצה להגיד ואתם לא יכולים להפריע לה.

נאור שירי (יש עתיד):

היא פונה אלינו – – –

משה טור פז (יש עתיד):

– – – מנסור עבאס.

היו"ר משה רוט:

שנייה. חבר הכנסת שירי, השרה רוצה לסיים את דבריה.

נאור שירי (יש עתיד):

מממני החמאס, חמאס הוא נכס – אתם אמרתם, לא אני.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שירי, אני מדבר אליך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אמתין, או עד שאתם תשתקו או עד שאתם תצאו, אבל אני רוצה לומר את דבריי.

היו"ר משה רוט:

היא מסיימת את דבריה, תהיו בשקט.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

אני מבקש. סליחה, אני לא רוצה לקרוא לסדר. אין צורך. אנא, תנו לשרה להתבטא וכרצונה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה לומר לך, ולומר גם לכם: חבריכם לקואליציה הקודמת, רוב חבריכם לקואליציה הקודמת כבר התנערו מהצעד החמור הזה של הקמת ממשלה עם האחים המוסלמים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

1,800 נרצחים על הראש שלך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתם עוד לא התנערתם מזה. אני מציעה, אם אתם מחשיבים את עצמכם – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

1,800 חטופים על הראש שלך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נתניהו היה מוכן לחתום איתם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – אם אתם מחשיבים את עצמכם מפלגה ציונית – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את – – – עסקת החטופים. את מפקירה את החטופים למוות. את מפקירה את החטופים למוות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מציעה שאם אתם רואים את עצמכם כמפלגה ציונית – –

משה טור פז (יש עתיד):

הרב שלך אירח את מנסור עבאס, מה את מתערבת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הצבעת נגד העסקה. הצבעת בעד להשאיר את הבנות בשבי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – טוב תעשו אם תקדימו – אני לא אמשיך, הם מפריעים לי.

היו"ר משה רוט:

שנייה, חברים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

סליחה, יש לי פה זכות דיבור. זו זכות דיבור שלי. הם לא יפריעו לי ככה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת בליאק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

או שהם ישתקו, או שהם יצאו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא נשתוק לך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז בבקשה, תוציא אותם. אם הם לא מפסיקים לדבר, תוציא אותם. זכותי לדבר, לי יש את זכות הדיבור.

קריאות:

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

על מה אתם מדברים? מי מימן את חמאס?

היו"ר משה רוט:

חברים, אני לא צריך – אושר שקלים, אני מבקש ממך, חבר הכנסת אושר שקלים, אנא. חבר הכנסת טור פז, בוא נכבד את המליאה. מדובר על דקה אחת, אתם סתם מושכים את הזמן. חבר הכנסת שירי, אנחנו מנסים לשמור על קצת כבוד של המליאה. בוא ניתן דקה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

קצת כבוד הרי אין להם. זה שאין להם כבוד כלפיי, את זה אנחנו כבר יודעים.

היו"ר משה רוט:

גברתי השרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו השאלה אם אתה, היושב-ראש, דואג שאני אוכל אדבר. זהו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לנו כבוד אלייך.

היו"ר משה רוט:

גברתי השרה, אני מבקש ממך. רצית להשיב בשם הממשלה. נא להתמקד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תחזירי את החטופים. תחזירי את החטופים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הצבעת נגד עסקת החטופים.

היו"ר משה רוט:

רצית להוסיף כמה מילים, שזה לא חלק מסדר-היום.

קריאה:

את מדברת על כבוד?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, אני הקפדתי לדבר על הנושא ולא נסחפתי.

היו"ר משה רוט:

אני יודע. אני יודע. הרכבי, אני עושה את עבודתך. את לא צריכה לעזור לי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל מי ששינה את הנושא זה כבוד השרה.

היו"ר משה רוט:

אז השרה שינתה את הנושא, זה נכון. השרה ערה לכך. בואו נקצר בתוספות האלה, שזה לא חלק מסדר-היום.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ייצוג הנשים.

משה טור פז (יש עתיד):

להאשים את מנסור עבאס, שהרב שלה אירח אותו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לה תשובה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת בליאק, אתה מפריע לי. אנא.

משה טור פז (יש עתיד):

זו אחריותה. היא התחילה, מה לעשות. תתעלמי. הרב דרוקמן מארח את מנסור עבאס. תתעלמי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נתניהו רצה לחתום איתו. נתניהו חתם איתו. שאלו את עבאס.

היו"ר משה רוט:

אני לא רוצה להיכנס לדקדוקי דין. רצית להוסיף כמה משפטים, זה דבר אחד, אבל לא יכולים להפוך את זה לנושא בסדר-היום, זה לא מופיע בסדר-היום.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

דובר_המשך >> אבל אני לא מצליחה לגמור משפט.

היו"ר משה רוט:

התשובה – – – מסרת את התשובה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עכשיו נדבר על החטופים, על ההפקרה, על 7 באוקטובר. הכול על הראש שלכם.

היו"ר משה רוט:

את רוצה להוסיף כמה מילים, זה סוג של מרחב שאני יכול לתת לך, אבל אם זה הופך להיות נושא, אז אנחנו נצטרך להוריד את זה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה לא נושא, הם לא נותנים לי לדבר.

היו"ר משה רוט:

אז אנא ממך, גברתי, תסיימי את המשפט שרצית להגיד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל הם לא נותנים. הם לא מאפשרים.

היו"ר משה רוט:

אני יכול לקבל דקה אחת של שקט? תודה רבה על הכבוד. אוקיי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רוב השותפים שלכם לממשלה האיומה הזו, ששיתפה את האחים המוסלמים, רוב השותפים שלכם כבר התנערו מהצעד הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מימנתם את חמאס.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואני מייעצת לכם, אם אתם רוצים להתהדר בהגדרה של מפלגה ציונית, לעשות כמוהם, ולהודיע שלא תקימו עוד ממשלה עם האחים המוסלמים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. גברתי המציעה, חברת הכנסת הרכבי, אנא ממך, חברת הכנסת הרכבי, תהיי איתי רגע אחד. מה את בוחרת?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני רוצה דיון במליאה, בבקשה.

היו"ר משה רוט:

את רוצה שזה יבוא – יש לך שלוש אפשרויות: או להסתפק בתשובת השרה – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא. היא לא ענתה לי.

היו"ר משה רוט:

– – או לכלול את זה בסדר-היום, או להעביר את זה לאיזושהי ועדה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני רוצה לדון במליאה.

היו"ר משה רוט:

לכלול את זה בסדר-היום. אם כן, אנחנו נצביע. חברי הכנסת, אנחנו נצביע עכשיו אם להעביר לסדר-היום את ההצעה שעל הפרק. הצעה רגילה של היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"לות משרדי הממשלה ותפקידים בכירים בממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

שישה בעד ההצעה, רק אחד מתנגד. אז אם כן, ההצעה תעבור להיכלל בסדר-היום.

היו"ר משה רוט:

ההצעה הבאה גם היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: למרות החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית ללא שינוי, בנקים הורידו את הריבית המוצעת ללקוחות על הפיקדונות. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני ביקשתי להעלות על סדר-יומו של הבית הזה סוגיה באמת מקוממת, שלא מקבלת מספיק תשומת לב כאן, לא בוועדות ולא במליאה. בשבוע שעבר בנק ישראל החליט פעם נוספת – הפעם התשיעית, לדעתי, ברציפות – להשאיר את הריבית במשק ללא שינוי על 4.5%. אגב, אני חייב לציין שלאור הנסיבות ולאור המדיניות הפיסקלית הכושלת והלא-מקצועית של שר האוצר, מבחינתי זה בצדק. עדיין לא נוצרו התנאים המתאימים להורדת הריבית. אולי, אני מקווה, בהמשך השנה. למרות זאת, שני הבנקים הגדולים, לאומי ופועלים, מיהרו להוריד את הריבית שהם מציעים על הפיקדונות. כך, על פי הפרסום בדה-מרקר בשבוע שעבר, על פיקדון לשנה בריבית קבועה באוקטובר 2024 בנק הפועלים הציע 3.35%, והיום 2.85% בלבד – 0.5% פחות. באופן דומה גם בנק לאומי, חברים, הציע 3.15% באוקטובר 2024, והיום 2.75% בלבד. מדוע? התשובה היא ברורה, כי הם יכולים. מאידך, השבוע התפרסמו הדוחות הכספיים של הבנקים עבור שנת 2024, שנת המלחמה – ואני רוצה להזכיר לכם, שנה של ירידה ברמת החיים, שנת הגירעון, שנת הקיצוצים במשק. בנק לאומי דיווח על רווח שיא של 9.8 מיליארד שקל, הגבוה אי פעם. הצמיחה במשק שלילית – בנק לאומי צומח ב-40%, ומציג 17% תשואה על ההון. מדהים. כמובן, הוא הולך לחלק דיבידנד לבעלי המניות. גם בנק הפועלים לא נשאר מאחור והציג רווח שיא של 7.6 מיליארד שקל בשנה. אלו לא סתם מספרים. הרווחים האלה הושגו על חשבון הציבור. המספרים המדהימים האלה, חבריי חברי הכנסת, הם חלק אינטגרלי, מהותי ומכעיס מיוקר המחיה. אני רואה כי שר האוצר ושר הכלכלה הכושלים שלנו לא כאן, כי זה לא באמת מעניין אותם ולא מזיז להם, ועדיין הייתי מעוניין מאוד לשמוע את המענה הממשלתי לאירוע הזה, ובעיקר להבין, מדוע הממשלה הזאת עובדת, ככל שהיא עובדת, בצורה כזאת? בשביל מי היא עובדת? בשביל האזרחים שכורעים תחת הנטל או בשביל בעלי ההון המקורבים לצלחת? אגב, אם נסתכל על ההחלטות שהתקבלו בממשלה בלילה האחרון, התשובה היא ברורה. הממשלה הזאת עובדת בעיקר בשביל עצמה, בשביל הפוליטיקה שלה, בשביל המגזרים שלה, בשביל העסקנים שלה. הציבור העובד והמשרת שוב נשאר הרחק מאחור. הלילה הממשלה אישרה מעל 5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, ובמקביל, חבר הכנסת שירי, הגדילה את הגירעון. אגב, מתוך הסכום שאושר, שימו לב, 59% לפחות למגזר החרדי, ו-21% למגזר ששר האוצר מתיימר לייצג אותו. 1.3 מיליארד שקל לישיבות, שזה מוכיח שהממשלה לא באמת מתכוונת לגייס את החרדים; מעל 200 מיליון שקל לעסקנות המגזרית במשרד ההתיישבות, השרה סטרוק; מאות מיליוני שקלים לחינוך החרדי הפרטי, שלא מלמד ליבה; 28 מיליון שקלים, שימו לב, לעידוד ההשתמטות בישיבות. אגב, השרה סטרוק, בשבוע שעבר שאלתי בוועדת הכספים מה אחוז הכספים הקואליציוניים במשרד להתיישבות – למה את בורחת? קיבלתי תשובה, קיבלתי תשובה: 87% כספים קואליציוניים בשנת 2023, השרה סטרוק, ו-70% כספים קואליציוניים בשנת 2024. זה אומר שאת בוזזת כספי ציבור לצרכים פוליטיים בעת מלחמה – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – 2023, 2024, 2025, ממשיכה עם הכספים הקואליציוניים על חשבון המילואימניקים, על חשבון המפונים, על חשבון העסקים הקטנים. את יכולה לברוח – את לא תברחי מהעובדות. תחזירי את הכסף לציבור. אגב, אתמול, חבר הכנסת שירי, אתה יודע כמה אישרו למילואימניקים? אפס שקלים למילואימניקים, אפס שקלים לעסקים קטנים, אפס שקלים לחיזוק החינוך הממלכתי. זה הליכוד של 2025 – אפס למילואימניקים, אפס לעסקים קטנים.

משה טור פז (יש עתיד):

אפס, אפס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבר הכנסת אילוז, אפס לחינוך הממלכתי. זה בלתי נתפס וזה בלתי נסלח. לכו הביתה, תנו לנו להקים כאן ממשלה נורמלית, מתפקדת, כי חייבים להתחיל לשקם את ההריסות שהשארתם כאן. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. ישיב השר דיכטר בשם שר האוצר. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסוגיה שהעלית, חבר הכנסת בליאק, נמצאת בלב העבודה של משרד האוצר בשנים האחרונות ובפרט בשנה האחרונה – אני קורא את תשובתו של שר האוצר. משקי בית רבים בישראל מרגישים בכיסם את מחיר עליית ריבית בנק ישראל. מאז אביב 2022 ריבית בנק ישראל עלתה פי 45, מ-0.1% ל-4.5%. אבל הריבית הממוצעת שמשקי הבית מקבלים על הפיקדונות הבנקאיים שלהם גדלה בפחות ממחצית שיעור עליית הריבית. כלומר הריבית שמשלמים משקי הבית עלתה, אבל הריבית שמקבלים משקי הבית פחתה. מצב זה הוא אינדיקציה נוספת לריכוזיות המערכת הבנקאית, שגם לאחר צעדים רבים להסרת חסמים ולהגברת התחרות היא עדיין אינה תחרותית מספיק. צעדים שנועדו להגביר את התחרות במערכת הבנקאית תוך שמירה על יציבות המערכת הם האמצעי היעיל והנכון ביותר על מנת לשפר את התמסורת עבור הלקוחות הקמעוניים. הממשלה פעלה רבות לקידום התחרות במערכת הבנקאית בין היתר על ידי קידום רפורמות כמו ניוד בקליק, בנקאות פתוחה. ככה זה, אדוני היושב-ראש? ככה זה עובד? מעלים שאילתה ובורחים מהאולם?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אנחנו – – – קיבלתי מינוי להקשיב.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

גם פה יש חבר כנסת תורן?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן, יש ממלא מקום.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה ממלא תורן של השר, היא ממלאת תורן של הח"כ. זה נראה לי הוגן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אנחנו רגילים שיש ממלא מקום לשר, אבל בליאק חזר, אז מילוי המקום שלך בטל.

משה טור פז (יש עתיד):

למדנו מהטובים ביותר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מתנצל, כבוד השר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם, יש לכם חמישה משרדים אצל שר אחד – ואתה מדבר עלינו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

חבר'ה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק יקר לי מאוד, וחשוב לי שישמע את התשובה. מטי חשובה לא פחות, אבל בכל אופן.

גלעד קריב (העבודה):

השר, גם הממשלה שלכם יקרה לנו מאוד.

נאור שירי (יש עתיד):

כולנו מרגישים כמה אתם יקרים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חוץ מזה, אני אף פעם לא מבינה – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

כבוד הרב, כבוד הרב, ברשותך, אני אמשיך.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלה מאוד יקרה. המחיר שאנחנו משלמים – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

הממשלה פעלה רבות לקידום התחרות במערכת הבנקאית, בין היתר לקידום רפורמות כמו ניוד בקליק, בנקאות פתוחה, קידום שוק התשלומים בישראל, וכעת ממשיכים לפעול דרך הקמה של מאגר נתוני אשראי לעסקים ויצירת תשתית לכניסת שחקנים נוספים לשוק השירותים הבנקאיים. צוות משותף לבנק ישראל ולמשרד האוצר צפוי להמליץ בחודשים הקרובים על מתווה שיאפשר לגופים נוספים להציע לציבור פיקדונות והלוואות אטרקטיביות ותחרותיות. בלעדיות הגישה של הבנקים למקורות מימון זולים נותנת להם עליונות ביכולת להציע הצעות ערך תחרותיות בפיקדונות ובאשראי לציבור, ואנחנו במשרד האוצר רוצים לפתוח אותה לתחרות לגופים נוספים, זאת באמצעות עיצוב רישיון בנקאי קטן שיותאם לפעילות בהיקפים קטנים יותר על ידי שחקנים חדשים, שיוכלו לאתגר את התחרות בשוק הבנקאות ולהציע הצעות ערך טובות יותר לציבור. מנגד, מדיניות הכוללת פיקוח מחירים על שירותים בנקאיים היא מדיניות שעלולה, אדוני היושב-ראש, להביא יותר נזק מתועלת, כאשר במקרים רבים מדיניות זו עלולה להביא להתכנסות של כלל השחקנים למחיר המפוקח המקסימלי, לצמצום ההיצע, לפגיעה באיכות המוצר, לדחיקת שחקנים חדשים ותחרותיים, ובמקרה הבנקאי – גם לייקור עלויות האשראי במשק. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, האם אתה מסתפק בתשובת השר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אפשר להעביר לוועדת הכספים?

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת הכספים, אוקיי. טוב, נא להצביע על העברת ההצעה לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שבעה בעד, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכספים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבריי חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה לסדר-היום: המשך תוכנית הסיוע לערים המעורבות בשנת התקציב 2025. את ההצעה הגישו חברי הכנסת דן אילוז, אלון שוסטר, משה טור פז ומשה סולומון. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז להציג את ההצעה, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במבצע שומר החומות חווינו אירועים שלא נשכח בקרוב. מהומות קשות בערים המעורבות טלטלו את החברה הישראלית וחשפו סכנה ממשית, מציאות שבה בזמן עימות צבאי עם החמאס חלק מהאזרחים הערבים בישראל, תושבי המדינה, פונים נגד שכניהם היהודים ונגד המדינה עצמה. בלוד, בעכו, ברמלה ובמקומות נוספים ראינו פרעות, לינצ'ים והתקפות על אזרחים חפים מפשע וגם על סמלים של המדינה – תחנות משטרה, בתי כנסת ורכוש ציבורי. אחרי שומר החומות החשש היה ברור: האם בכל סבב לחימה מול חמאס ניאלץ להתמודד לא רק עם טילים אלא גם עם איום מבפנים? האם מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה בסיטואציה בלתי אפשרית, שבה ערים שלמות הופכות לזירות קרב בין אזרחיה? דווקא באסון הגדול ב-7 באוקטובר, שבו מדינת ישראל ספגה את הפיגוע הקשה בתולדותיה, הדבר הזה לא קרה. הערים המעורבות לא בערו כפי שקרה ב-2021. על כך אנחנו מברכים, אבל חשוב לומר באופן חד וברור: זה לא אומר שהבעיה נפתרה. ההסתה עדיין קיימת. אנחנו רואים זאת באוניברסיטאות, ברשתות החברתיות ובאירועים שבהם חלקים מהחברה הערבית בוחרים להזדהות עם אויבינו במקום עם מדינת ישראל. לצערנו, רואים זאת גם כאן בכנסת. עדיין יש אוכלוסיות שלא רואות את עצמן כחלק מהמדינה, וברגע המבחן עלולות לפנות שוב נגדנו. מה הוביל לכך שהפעם הדברים לא התפרצו כפי שקרה בעבר? בין היתר – וזאת כמובן לא הסיבה היחידה – ההשקעה הממשלתית בחיזוק החוסן בערים המעורבות. משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, שלקח אחריות על תחום זה, הוביל מהלך משמעותי. ב-2022–2023 הושקעו 13 מיליון שקלים בכל עיר מעורבת, וההשקעה נשאה פרי. שופרו מערכי החירום, חוזקו תשתיות, פותחו תוכניות חברתיות, ששיפרו את החוסן הקהילתי. התוצאות ברורות – חיזוק הערים המעורבות מחזק את ישראל כולה. דווקא עכשיו, כשהוכח שהתוכנית עובדת, אסור לעצור. המשך ההשקעה בערים המעורבות הוא משימה לאומית חיונית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור למציאות של שומר החומות, לכן אני מבקש להעלות לדיון את הצורך בהקצאת תקציב ייעודי לשנת 2025, שיבטיח את המשך המגמה. חיזוק הערים המעורבות אינו רק צורך אזרחי, הוא אינטרס ביטחוני ממדרגה ראשונה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אלון שוסטר – אינו נוכח. משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כמו בעוד אירועים, והאמת היא שגם כמו בהצעה הבאה, אני מוצא את עצמי מסכים עם דן אילוז, אבל מהסיבות ההפוכות לגמרי. הוא איש טוב, דן אילוז, אני חייב לומר, ולא בגלל שהוא היה בעיריית ירושלים.

אלי דלל (הליכוד):

הוא איש מצוין.

משה טור פז (יש עתיד):

אני רק חייב לומר – אני באמת מקשיב לך, דן, ושוב, התוצאה היא אותה תוצאה – צריך כסף, צריך תוכנית ממשלתית לערים המעורבות, לא בגלל שהערבים פורעים ביהודים, למרות שזה קרה בשומר החומות – בגלל שהערים המעורבות בישראל הן דגם, דגם לחיים של יהודים וערבים זה לצד זה. ואת חטאיי אני מזכיר היום. כידוע לך, הייתי ירושלמי. היום אני גר בכפר עציון, התנחלות ראויה – אבל רק ליהודים. ובאמת באמת, אם יש מינוס בלגור ביישוב במדינת ישראל, הוא שבדרך כלל כשאתה גר ביישוב, אתה גר ביישוב עם אנשים כמוך. אני אומר כאן: הערים המעורבות, גם ירושלים, למרות שהיא לא כלולה פה בהצעה, בצדק, כי היא אירוע בפני עצמו, היא מקבלת תמיכה בפני עצמה, אבל בוודאי – מה?

נאור שירי (יש עתיד):

רק חסר שייתנו עוד כסף לירושלים. שייתנו לה עוד כסף.

משה טור פז (יש עתיד):

נותנים לה מספיק. אבל גם לוד וגם עכו וגם רמלה ועוד ועוד ערים בישראל שגרים בהן יהודים וערבים, הן דגם – לא כדי לשמור על היהודים, צריך גם לשמור על היהודים – אבל בראש ובראשונה כי זה טוב שאנשים מסוגים שונים גרים באותה עיר ומכירים האחד את השני. אתמול היה פה ידיד שלי מלוד. ואללה, הוא היה בשומר החומות, ואכן, אני זוכר את הטלפונים ומה עשינו כדי לנסות לעזור לו, אבל בראש ובראשונה אנחנו צריכים להשקיע גם ביהודים וגם בערבים בערים המעורבות, ולעודד את אזרחי ישראל לגור, בניגוד אליי, במקומות שיש בהם אנשים שונים; לחזק את ירושלים, לחזק את הערים המעורבות, על הצדדים היהודיים והערביים שבהן, לתת לאלה, לתת לאלה – גם למרכיבי ביטחון, אבל בעיקר לתרבות, לחברה. אני עוד זוכר את ראשת המתנ"ס המדהימה מלוד, זיכרונה לברכה, אישה ערבייה שניהלה שם את המתנ"ס. עד שומר החומות הוא היה מודל לחיקוי. אנחנו צריכים לנסות להחזיר מודלים כאלה. אני זוכר ביקור בעיר עכו עם עיריית ירושלים, הנהלת העירייה, אצל לנקרי, ראש העיר דאז – איזה מודל של עבודה, יהודים-ערבים. עכשיו, נכון, שומר החומות שבר משהו בביטחון הישראלי גם בערים המעורבות. לעומת זאת, בחרבות ברזל אני חושב שאתה רואה אצל רוב האוכלוסיות – לא כולן, אבל אצל הרוב המוחלט – רצון לחיות זה לצד זה, שותפות אמיתית. בשותפות הזאת צריך להשקיע כסף, נכון. אז אמרתי, אני מגיע לאותן מסקנות מסיבות אולי אחרות, דן, אבל אני שותף לתפיסה שבערים המעורבות בישראל צריך להשקיע השקעות מיוחדות, שהן טובות ליהודים, הן טובות לערבים, הן טובות למדינת ישראל כולה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומד כאן היום יחד עם חבריי עם הצעתו של חברי, דן אילוז, בנושא מאוד מהותי, שהוא לא רק כלכלי אלא גם ערכי, חברתי ולאומי: תקצוב הולם לערים המעורבות בישראל שחוו את הפרעות הקשות במהלך אירועי שומר החומות. הערים לוד, רמלה, עכו, חיפה ויפו לא היו רק מוקד לאלימות ולפגיעה ברכוש ובנפש אלא גם סמל לאתגר הקיום המשותף במדינת ישראל. כאשר הרחובות בערים הללו בערו, כשעסקים נשרפו ובתים נבזזו, היה ברור לכול כי מדובר במציאות שאי-אפשר להתעלם ממנה. תקצוב הוא לא פרס, הוא הכרח המציאות בערים הללו. יש מי שטועים לחשוב שהשקעה בערים המעורבות היא סוג של פרס, אבל האמת הפוכה לחלוטין: התקציב הנדרש לערים הללו הוא חומת המגן החברתית והביטחונית של כולנו. בלעדיו השסע יעמיק, הקיטוב יתגבר, ואמון האזרחים במדינה ימשיך להישחק. מאות עסקים נפגעו, משפחות יהודיות וערביות נטשו את בתיהן מפחד, והקיטוב בין האוכלוסיות רק החריף. הבטחנו שיקום, הבטחנו טיפול עומק, אבל השאלה היא: האם עשינו מספיק? האם העברנו את התקציבים ההכרחיים? האם הקצינו את המשאבים הנדרשים כדי למנוע את הפיצוץ הבא? התקציב צריך לכלול, בעיניי: 1. חיזוק הביטחון האישי – אין ולא תהיה תקומה לערים מעורבות בלי תחושת ביטחון בסיסית. חובה להרחיב את התקנים לשיטור קהילתי, לתגבר כוחות, ולהבטיח הרתעה אפקטיבית. 2. דיור ואורבניות מתחדשת – אי-אפשר להבטיח חוסן קהילתי בלי שיפור התשתיות העירוניות, שמהוות כר לפיתוח ולשגשוג. 3. מאבק בהסתה ובפשיעה הלאומנית – אסור לנו לטמון את הראש בחול. יש לטפל באופן יסודי בארגוני פשיעה ובגורמים קיצוניים שמסיתים לאלימות ומערערים את הסדר הציבורי בערים הללו. מול המבחן הבא עלינו להיות מוכנים, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אי-אפשר לדבר על משילות בלי לוודא שהמדינה באמת שולטת בשטח. אי-אפשר לדבר על חברה מלוכדת אם אנחנו מתעלמים מהמצוקות הבוערות בתוכה. הלקח של שומר החומות ברור: אם לא נשקיע עכשיו בערים המעורבות, נשלם בעתיד מחיר יקר בהרבה בביטחון, בכלכלה ובחוסן הלאומי שלנו. אני קורא לממשלה להעמיד את הערים הללו בראש סדר העדיפויות הלאומי, לא כעוד סעיף תקציבי, אלא כהחלטה אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל. זה הזמן להבטיח שמדינת ישראל תהיה חזקה גם מבפנים. לכן, חברי דן אילוז, אני שמח מאוד מאוד שהצעת את זה, ואני מצטרף להצעה שלך, כי אני חושב שבלי השקעה בערים המעורבות אנחנו עלולים למצוא בעיה הרבה יותר אקוטית בעתיד הקרוב. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. משיב השר אבי דיכטר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על ההצעה הדחופה של חבר הכנסת דן אילוז וקבוצת חברי כנסת נוספים בנושא המשך סיוע משרד הנגב והגליל לערים המעורבות. שטחי הפעילות של משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי כוללים, בנוסף לגליל ולנגב, גם ערים מעורבות, שכונות של מסתננים מיהודה ושומרון או ממקומות אחרים, יישובים מאוימים אחרים ועוד. ככלל, פעילות המשרד נעשית באמצעות קולות קוראים לרשויות; כלל הרשויות הנמצאות בשטחי הפעילות של המשרד יכולות לגשת לקולות הקוראים שהמשרד מפרסם לאורך השנה, למעט קולות קוראים ייעודיים, כמובן. במהלך שנת 2024 מספר ערים מעורבות זכו ונתמכו על ידי המשרד בקולות הקוראים השונים. בנוסף, המשרד אף נתן מענה פרטני לצרכים המיוחדים של הערים המעורבות. כך, לדוגמה, במהלך שנת 2021, במסגרת החלטה 550, הנוגעת לחברה הערבית, הוחלט כי המשרד יפעיל תוכנית בסך של 50 מיליון שקל לערים המעורבות במטרה לעודד שיתוף פעולה, דו-קיום וחיזוק הקשרים בין יהודים לערבים. בהמשך, בשנת 2022, תוקנה החלטת הממשלה, והוחלט להרחיב את התוכנית ב-15 מיליון שקל נוספים, גם הם לטובת המטרות שנקבעו בהחלטה 550. במהלך שנת 2023, ונוכח מלחמת חרבות ברזל, אפשר המשרד לרשויות שרצו בכך לבצע הסטות בתוכניות העבודה שהוגשו ולהתאים את הצרכים בהתאם לצורכי החירום שנבעו מהמלחמה. ביצוע ההרשאות לרשויות נמשך לאורך שנת 2024. נוכח המלחמה, פעילות המשרד בשנת 2024 התמקדה בעיקרה באזורי הלחימה בנגב ובגליל – 07, עוטף עזה, 09 וקו העימות בצפון – וניתן מענה למרכיבי חוסן, פעולות שיקום והיערכות לחזרת התושבים. על כן המשאבים, הן הכספיים והן מבחינת כוח האדם, לא אפשרו להתמקד בתוכניות הנוספות, למעט הקולות הקוראים הנוגעים לכלל הרשויות המצויות בשטחי הפעילות של המשרד, ואליהן – לתוכניות האלה, לקולות הקוראים האלה – ניגשו גם הערים המעורבות. בימים אלה, ולקראת אישור תקציב המדינה, הנחה השר לנגב וגליל לשלב בתוכניות העבודה לשנת 2025 תוכנית לערים המעורבות. גורמי המקצוע במשרד שוקדים בימים אלה ממש על תוכניות העבודה, והשר מאמין כי כבר במהלך השנה נוכל להציג תוכנית מותאמת לצרכים השונים הקיימים בערים המעורבות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מסתפקים בתשובת השר?

דן אילוז (הליכוד):

נגב-גליל.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת נגב-גליל, אוקיי, אנחנו נצביע על כך.

נאור שירי (יש עתיד):

למה לנגב-גליל? סיוע זה כספים.

דן אילוז (הליכוד):

כדי שיהיה דיון באמת. אתה חושב שיהיה דיון בכספים?

היו"ר ניסים ואטורי:

בכספים הדיון יהיה בעוד שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה חושב שיהיה דיון אפקטיבי בנגב-גליל? אם כן, אני מצביע בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

מי היושב-ראש? מי יושב-ראש נגב-גליל היום?

דן אילוז (הליכוד):

פורר.

נאור שירי (יש עתיד):

פורר, אני מצביע בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה. הצבעה – אנחנו מצביעים על נגב גליל, כן? בסדר? הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשרה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לדיון בוועדת הנגב והגליל.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה הבאה גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: הקמת ועדת הייעול הממשלתית הישראלית. את ההצעה הגישו – שוב פעם אתה? חשבתי שטעיתי בפרוטוקול. איזה בר-מזל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת דן אילוז, שמחה רוטמן, יצחק קרויזר, משה טור פז ועידן רול. ראשון המנמקים, חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ובמיוחד גלעד קריב – אתה שמח שאני מדבר אליך במיוחד?

גלעד קריב (העבודה):

לא, הכול טוב, מצוין. יעילות זה השם השני שלכם.

דן אילוז (הליכוד):

מדינת ישראל היא אומת הסטרטאפ, אבל המנגנון הממשלתי שלה תקוע בעבר.

נאור שירי (יש עתיד):

ראש הממשלה שלנו מהעבר.

דן אילוז (הליכוד):

בזמן שהמגזר הפרטי רץ קדימה, הביורוקרטיה חונקת את הכלכלה, מערימה חסמים, מכלה תקציבים, ומסרבת להשתנות. רגולציה חונקת, טפסים אין-סופיים, הליכי אישור מסורבלים וועדים כוחניים שמחזיקים את המשק בגרון – כל אלה הם לא גזרת גורל, אלא מכשולים שאנחנו חייבים להסיר. בעולם כבר רואים מנהיגים שלא מפחדים להתעמת עם המערכת כדי להביא לממשלה קטנה ויעילה. בארצות הברית, ה-DOGE של אילון מאסק קיצץ בעלויות ממשלתיות בסכומי עתק באמצעות ייעול תהליכים וביטול בזבוזים. בארגנטינה הנשיא מיליי לא חשש להתעמת עם מנגנוני כוח מיושנים ולשחרר את השוק. הגיע הזמן שגם אנחנו נפעל באותה נחישות. רשות האסדרה, שהוקמה בממשלה הקודמת, פשוט לא מספיקה. כשניסיתי להעביר תיקון שיחזק אותה, קמו הביורוקרטים בכל המשרדים ודיללו את החוק, עד שאני לא משוכנע שבכלל שווה להעביר אותו.

גלעד קריב (העבודה):

מצוין, תמשוך.

דן אילוז (הליכוד):

הגיע הזמן לטפל בבעיה מהשורש. הביורוקרטיה השלטונית לא רק מבזבזת כסף, אלא פוגעת ישירות באזרח הקטן ובמנועי הצמיחה של המדינה. היא הופכת יזמות לסיוט, מחניקה תחרות ומונעת ממדינת ישראל למצות את הפוטנציאל שלה. לכן אני מציע להקים ועדת ייעול ממשלתית – גוף עצמאי שיפעל במתכונת ה-DOGE האמריקאי, יאתר בזבוזים, יחתוך רגולציה מכבידה ויבטיח שהשירות הציבורי יעבוד למען האזרחים ולא למען עצמו. זה לא צעד טכני, זו רפורמה הכרחית כדי להציל את הכלכלה שלנו. חברי הכנסת, המשק הישראלי לא יכול להרשות לעצמו להמשיך לממן מנגנונים מנופחים וביורוקרטיה שמסרבת להשתנות. הבחירה היא פשוטה – ממשלה קטנה, משק חופשי, כלכלה צומחת, או המשך הסחבת, הבזבוז והעול על האזרחים. אני יודע באיזה צד אני עומד, עכשיו תורכם. ורק משפט אחד לחבריי, שאני כבר יודע שהם רוצים להתנגד. אני רק אשאל: ממה אתם מפחדים? מזה שתהיה שקיפות? שאנחנו נדע מהם מנגנוני הכוח במדינת ישראל?

גלעד קריב (העבודה):

האם אתה גם תומך בהטלה של המכסים בשיעור 25% על קנדה?

דן אילוז (הליכוד):

אתה שואל אותי כאזרח קנדי לשעבר או מה?

גלעד קריב (העבודה):

אני רק שואל אם אדוני תומך בממשל טראמפ, בצעדים שלו למכסים על קנדה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. גלעד, אני רואה בך כמו שחקן כדורגל: הוא מדבר, תכף תורך, אתה רץ על הקו ליד המיקרופון. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

גלעד קריב (העבודה):

רוטמן, גם אתה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גם אני. ואני רוצה להקדיש את הקטע הבא לחברי, קודמי בתפקיד, יושב-ראש ועדת החוקה הקודם חבר הכנסת גלעד קריב. אני רוצה להקדיש לו את הקטע הבא, שהוא בוודאי יעריך – והוא לא מקשיב לי: תולדות המיות"ר. אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש? "תולדות המיות"ר. המפעל החיוני שעליו אנו עומדים להרחיב את היריעה נוסד בראשית המאה בעיר ירושלים, למען ייצג את הקהילה בפני השלטונות הטורקיים, ושמו בישראל" – אני כמובן מקצר, ואני יודע שכל מילה פה נכתבה על ידי, כבר אומר, אפרים קישון, ולכן כל מילה שאני אגרע רק פוגעת ביופייה של היצירה, אבל מה לעשות שלהקריא אותה בשלוש דקות אי-אפשר. אבל המוסד הזה – להלן: המיות"ר. מיות"ר, ראשי תיבות: מועצת יהודים וטורקים ראשית. "כך הופיעו ברחבי תבל קופסאות הצדקה הידועות, שעליהן מצויר ילד עני המחזיק בידו קופסת צדקה, שעליה נראה ילד עני המחזיק בידו קופסת צדקה", ועל צד הקופסה הזאת היה עוד ילד עני שמחזיק עוד קופסת צדקה, וכן הלאה, עד שזה כבר היה קטן מדי. אלא מה עושה הדיבוק? בשלב ההתעצמות המבורכת של מועצת יהודים וטורקים ראשית, "ירד זעזוע קשה על המפעל החיוני. הטורקים גורשו מן הארץ, ובמקומם באו האנגלים". אבל מה תעשה מועצת יהודים וטורקים ראשית? התכנסו 3,000 צירי המועצה מארבע כנפות תבל, דנו בכובד ראש וקבעו ש"מועצת יהודים וטורקים ראשית תוסיף לפעול למען מטרותיה המקודשות", ולכן הם המשיכו את המאבק גם בזמן שהטורקים כבר עזבו את הארץ והגיעו הבריטים. ואז קרה זעזוע גדול – המדינה קמה, ומועצת יהודים וטורקים ראשית התכנסה. 13,000 המשתתפים בקונגרס העשרים-ושלושה של מועצת היהודים והטורקים הראשית התכנסו בקופנהגן, והם פרסו את "מנשר הקיום", שלפיו מועצת יהודים וטורקים ראשית תמשיך לפעול גם כאשר המדינה כבר קמה. וכך תולדות המיות"ר – וחשבו שצריך לסגור את זה, אבל אמרו: מה יהיה עם כל הפקידים? אז נטעו עץ לכל פקיד, ו-98,000 העצים החדשים שניטעו בארצנו, של פקידי המיות"ר, מלבלבים עד היום. עכשיו, הקטע הוא מאוד ארוך, אני ממליץ למי שאוהב את קישון לקרוא אותו במקור, אבל אנחנו מסתובבים – הוא כמובן כתב את זה בלעג על הקרן הקיימת, הקונגרס הציוני ועוד ועוד, אבל אנחנו מסתובבים עם המון, המון, המון, המון מיות"רים שכאלו.

גלעד קריב (העבודה):

החטיבה להתיישבות.

נאור שירי (יש עתיד):

600 משרדי ממשלה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שמסתובבים. ולכן ההתנגדות, ההתנגדות שאנחנו רואים דווקא מהאנשים באופוזיציה – היינו חושבים שהאופוזיציה תרצה לסגור דברים מיותרים, הרי הם לא מרוויחים מזה. אבל התשובה היא שמועצת היהודים והטורקים הראשית נמצא באופוזיציה. הם שולטים באמצעות מנגנון המיות"ר, הם שולטים במדינה גם כאשר הם באופוזיציה, ולכן הם מזדעקים כשחס ושלום הולכים לקצץ בנטיעות המיות"ר. אז אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שהוועדה החשובה הזאת, ועדת הייעול הממשלתית, ה- DOGEהישראלי, תעשה לנו סדר ותיפטר לנו מכל המיות"רים. ובגלל שחלק מהם – אני צריך בכל זאת לתת למפלגת העבודה, שהקימה פה הרבה מנגנונים שמלווים אותנו עד היום והם מיותרים, אז אני אגיד: מכל המיותרים והמיותרות, תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

עד שהם בעצמם נהיו מיותרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, המציע חבר הכנסת דן אילוז והמצטרפים, מדינות מובילות ברחבי העולם כבר הבינו: ממשלה יעילה משמעה שירות טוב יותר לאזרח, פחות בזבוזים, צמיחה כלכלית. בארצות הברית אילון מאסק עומד בראש גוף חדשני, ה-DOGE, שתפקידו לאתר בזבוזים, להפחית רגולציה מכבידה ולייעל את המערכות הציבוריות. בארגנטינה הנשיא חאבייר מיליי מוביל מהלך נועז לקיצוץ במגזר הציבורי, להפחתת נטל המס, לשבירת כוחה של הביורוקרטיה ולהגברת התחרות. והתוצאות? ההוצאות מצטמצמות, השירותים לאזרח הופכים מהירים יותר, נגישים יותר, הכלכלה מתייעלת, וכמובן בסופו של דבר הנטל על האזרח הקטן הולך ופוחת. ומה אצלנו? אחרי מלחמת חרבות ברזל, כשישראל נדרשת להגדיל הוצאות ביטחון ולהשקיע בשיקום המדינה, אין לנו את הפריבילגיה להמשיך לקיים מנגנון מסורבל, רגולציה מחניקה וקבוצות כוח החוסמות כל תחרות וצמיחה. נכון, הוקמה רשות אסדרה כדי לטפל ברגולציה מיותרת, אבל זה לא מספיק. צמצום ביורוקרטיה, הפחתת מיסוי ושיפור השירות הציבורי דורשים שינוי מערכתי אמיתי. במקביל ליוזמה הזו, הברוכה, אני מקדם גם כאן בישראל איזושהי פנייה נוספת שפניתי לאילון מאסק, שמוביל בארצות הברית, כפי שציינו, את המשרד ליעילות ממשלתית – בדרישה לסייע למדינת ישראל לחשוף את הכספים שהוזרמו לכאן מסוכנות הסיוע האמריקאית, USAID. החשש הוא ברור: חלק מהכספים – שנועדו לפיתוח ושגשוג – ממשלם המיסים האמריקני, משמשים ארגונים פוליטיים ופעילויות אנטי-ישראלית, כולל, לא פחות, הפקת תכנים אנטישמיים והתערבות בתהליכים פנימיים במדינת ישראל. זה, חברים, בלתי מתקבל על הדעת. אני ממשיך לפעול מול סנטורים וחברי קונגרס לבדיקות מעמיקות של הכספים הללו כדי להבטיח ששום דולר לא יגיע הנה ויפגע במדינת ישראל או ינסה להשפיע על המרחב הציבורי שלנו. אבל הגיע הזמן שגם אנחנו נבחן איך מנוצלים הכספים שלנו כאן, במדינת ישראל, ולכן ההצעה של הקמת ועדת הייעול הממשלתי, גוף עצמאי שיפעל לזהות ולמנוע בזבוזים, לצמצם – –

נאור שירי (יש עתיד):

אבי מעוז יהיה היושב-ראש?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בוא'נה, זה רעיון טוב. אבי מעוז הולך להיות ראש השב"כ. – – לצמצם רגולציה כבדה, לפרק חסמים ביורוקרטיים.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש החטיבה היהודית.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

האמת היא שזה רעיון, יש לנו פה תפקידים אחרים לראש החטיבה היהודית.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי נשים את סילמן, תראה איך היא מיגרה את החמץ בבתי החולים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תראה, גלעד, אתה רוצה לסגור את החטיבה להתיישבות, אני רוצה לסגור את החטיבה היהודית, בוא נסגור את שתיהן.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בסוף החטיבות ייסגרו, בינתיים גלעד קריב עומד בצד ומחייך.

גלעד קריב (העבודה):

כשנסגור את החטיבה להתיישבות לא יצטרכו חטיבה יהודית, כי אף אחד לא יממן את המאחזים הלא-חוקיים שלכם.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

רוטמן, אולי במקום זה נקים את החטיבה להתיישבות יהודית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אוה, נאחד – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

שתמומן מכספים של ה-USAID.

משה טור פז (יש עתיד):

אני בעד החטיבה החרדית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

קריאות:

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

רגע, אני סוף-סוף עומד פה, יכול להעיר לרוטמן. חברים, לכן אני אומר שהוועדה הזאת תקום. היא ועדה חשובה, בדיוק כמו שבארצות הברית הקימו את ה-DOGE, וכמו שקורה כרגע בארגנטינה. בסופו של דבר – שירות טוב יותר לאזרח, ממשלה יעילה וחכמה, משק משגשג עם פחות חסמים. אני קורא לחברים, חבריי חברי הכנסת' להצביע בעד ההצעה החשובה הזו, תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אני רק רוצה להגיד, תוך כדי – חבר הכנסת נאור, לפני שחבר הכנסת משה טור פז מתחיל, אני רק רוצה להגיד יישר כוח גדול לחבר הכנסת נאור ולבליאק, וגם לי אנוכי, ביחד. בוועדת הכספים מגדירים כספים שהם לא חוקיים – ההון השחור. הסטיגמה שהדבר הזה יוצר היא סטיגמה שלילית לקבוצות מסוימות בעולם, באנושות, ולכן אתמול תבענו שזה לא ייקרא "ההון השחור" אלא "הכספים הלא-חוקיים". אז יישר כוח גדול.

משה טור פז (יש עתיד):

יישר כוח גדול. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז כמו שכבר אמרתי בהצעה הקודמת, חבר הכנסת אילוז ואני רואים כותרות ביחד, אפילו די דומות: אנחנו רוצים התייעלות במגזר הציבורי, אנחנו רוצים שהממשלה תהיה יותר יעילה, תעבוד טוב יותר, ולכן אני מעלה כאן הצעה לסדר-היום. שיגיד לי בן-אדם אחד פה בכנסת שיודע להבדיל בין משרד המסורת למשרד המורשת. אתה, חבר הכנסת קרויזר, שלפני רגע דיברת על ה- DOGEואיזה יופי, ובוא נחסוך כסף, תגיד לי אתה, מה ההבדל? אני גם די בטוח שאתה לא יודע מי השר של זה ומי השר של זה. הרי יש פה מישהו – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אושר יודע.

משה טור פז (יש עתיד):

הרי יש פה מישהו שלא חושב שצריך לקצץ?

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, אני חייב להגיד שיש הבדל גדול בין מסורת למורשת. כן?

משה טור פז (יש עתיד):

כן, כן, ברור.

היו"ר משה סולומון:

גלעד קריב יכול להסביר את זה יפה.

משה טור פז (יש עתיד):

סגן שר התרבות, סגן שר התרבות החרדית, החקלאות החרדית – כל זה צריך לקצץ. הרי עומדים פה חבריי, באמת, ממפלגות הקואליציה, ומדברים על אילון מאסק, ומדברים על התייעלות כלכלית, ואני בעד. אני בטוח שכמו אריק שרון, ששאל: מי בעד חיסול הטרור – כולם יענו: מההה. אבל חברים יקרים, אתם לא רואים את הדבשת שלכם? אתם לא רואים גמל שהוא מופת של בזבזנות? אתם לא רואים? איך אפשר להחזיק את הדבר הזה? איך אפשר שיש לנו שר לשיתוף פעולה ושרה למעמד האישה ושרה למשימות? ואתם יודעים מה, מילא התפקידים, אבל בואו נדבר על התקציבים. אורית סטרוק, שהייתה פה לפני רגע – 331 מיליון ש"ח; שר המורשת – כץ, במקום אליהו – 71 מיליון; ירושלים ומסורת – 53 מיליון; תפוצות ואנטישמיות – 34 מיליון; שיתוף פעולה אזורי – 18 מיליון; אסטרטגיים – 10 מיליון; שוויון חברתי ומעמד האישה – 92 מיליון.

אושר שקלים (הליכוד):

קינלי, אפשר לשאול שאלה? אתה יודע שאני מכבד אותך מאוד. אזכיר לך נתון אחד קטן: מנסור עבאס – 53 מיליארד שקל. זה הכול, אתה יכול להמשיך.

משה טור פז (יש עתיד):

הנתון הזה הוא שקר, ואני אזכיר שמנסור עבאס – היות שהשרה סטרוק הייתה פה – היה בבית של הרב דרוקמן, שלפני כמה זמן הצבענו, גם אדוני היושב-ראש, בעד להקים לו בית. הרב דרוקמן אירח, לבקשת נתניהו, את מנסור עבאס בבית שלו. ביבי ביקש ממנו שישכנע אותו להיכנס לקואליציה. הרב דרוקמן. מי ששלח אותו זה חבר שלך עמית הלוי מכאן.

אושר שקלים (הליכוד):

קודם כול, זה לא נכון.

משה טור פז (יש עתיד):

זה מדויק מאוד, מה שאני אומר.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מדבר איתך תקציבית. על התקציבים. כל התקציבים שאמרת – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אני מציע גם יותר מזה – אם אתה רוצה את הפרוטוקולים, אתה יכול לקבל, מנסור עבאס עדיין בכנסת.

אושר שקלים (הליכוד):

כל התקציבים שאמרת – –

משה טור פז (יש עתיד):

לא, לא.

אושר שקלים (הליכוד):

אז אני לא אפריע לך. – – הם לא מתקרבים ל-2 מיליארד שקלים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אושר שקלים.

משה טור פז (יש עתיד):

אני בעד ההתייעלות של הממשלה. אני בעד התייעלות של המגזר הציבורי. צריך לומר, המגזר הציבורי בישראל הוא לא גדול, אבל יחסית לאוכלוסייה יש בו מקומות רבים להתייעלות. אני בעד שנוריד את השר הנוסף במשרד האוצר, שזה השר אלקין; את השר הנוסף במשרד הביטחון, השר סמוטריץ'. אני בעד שנוריד את השר בלי תיק במשרד החינוך – אתה שומע, גלעד קריב – את השר חיים ביטון.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

משה טור פז (יש עתיד):

אני בעד – השר במשרד המשפטים, דוד אמסלם.

היו"ר משה סולומון:

אדוני, תם הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

קינלי, רגע, חיים ביטון הוא בעצם השר האמיתי, אז צריך לפטר את קיש.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קינלי, תם הזמן. תם הזמן.

משה טור פז (יש עתיד):

אני בעד – השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם.

נאור שירי (יש עתיד):

תם הזמן, אבל לא תמו השרים.

היו"ר משה סולומון:

בסדר. המה לא יכלו.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק, להציב עוד רשות.

משה טור פז (יש עתיד):

אני בעד התייעלות, אבל כשמדברים על התייעלות, אי-אפשר להחזיק בושה כמו הממשלה הזאת.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

יישר כוח.

עידן רול:

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, המהלכים שקורים בארצות הברית עם DOGE, המהלכים שקורים גם בארגנטינה, הם באמת מהלכים מרתקים. הפרויקט של DOGE זוכה להמון ביקורת, בעיקר מחוסר הבנה, מסיקור מוטעה, מסיקור רדוד, אבל אפשר רק להתקנא בעצם היוזמה. האם אילון מאסק כבר הראה 65 מיליארד קיצוץ או הראה 30 מיליארד? הקבלות בדרך, זה לא העניין. העניין הוא שכשמנסים לעשות משהו שמערער את הסדר הקיים זוכים לקיתונות של בוז וביקורת. וזה בדיוק מה שהם עושים כרגע בממשל האמריקאי: הם באים ואומרים משהו שברור לכל מי שהיה אי פעם נבחר ציבור וברור לכל אזרח שהוא קצת מעורב – שהמגזר הציבורי מתנהל תחת עומס מטורף של ביורוקרטיה, של רגולציה, של קביעות ושל משרות מיותרות. עכשיו, אני יכול להקביל את זה רק במילה, כי יש לי דוגמאות מסמרות שיער כמי שעמד בראש משרד, אבל אני יכול לתת לכם דוגמה אחת ממשרד החוץ על רגולציה מכבידה ומשתקת. כשהייתי במשרד החוץ והקמתי מחדש את כל מערך ההסברה של משרד החוץ – – –

גלעד קריב (העבודה):

היית סגן שר, אין משרה יותר מיותרת מסגנות שר. אתה צריך להתמודד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל מה שעידן רול עשה לא היה מיותר.

עידן רול:

תגיד, גלעד, למה קשה לך עם הרצון לקיצוץ ברגולציה במשרות מיותרות? איפה זה בכלל פוגש אותך?

גלעד קריב (העבודה):

למה? יעילות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה אתה מפריע לו, גלעד קריב?

עידן רול:

אדוני, אני צריך עוד זמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, בוא נשמע את עידן רול. חבר הכנסת רול.

גלעד קריב (העבודה):

אני מאזין לו. מאזין.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה.

עידן רול:

כשהייתי סגן שר רציתי לגייס תפקיד מאוד פשוט בתוך מערך ההסברה החדש של משרד החוץ. הייתי צריך בסך הכול שני מנהלי סושיאל, שני מנהלי רשתות חברתיות – כפרילנס, כי זה נורא מסובך לגייס בתוך המשרד. אמרתי: אוקיי, בואו נצא למכרז. אמרו לי: אין בעיה, שישה עד שמונה חודשים ויש לך מישהו. עכשיו, זאת דוגמה אחת ממאות שאני יכול לתת, אבל רק תחשבו על זה רגע: מערך שלם קם ועומד – תפקיד אחד שצריך לאייש לוקח שישה עד שמונה חודשים. הממשלה, אגב, התפרקה, התפקיד לא אויש, אבל זה כבר מראה לכם שבקצבים האלה אי-אפשר להתנהל. עכשיו, בשונה ממה שקורה בארצות הברית, אנחנו יכולים רק להתקנא, כי בסוף כדי שהדברים האלה יקרו צריך אומץ פוליטי, צריך ממשלה שרוצה לקצץ ומוכנה לשלם מחיר פוליטי כדי לחסוך במחיר הציבורי. ונכון לעכשיו אני לא מזהה ממשלה כזאת. ממשלה שלא סוגרת משרדי ממשלה שהיא יכולה לסגור, שלא מקצצת בקצבאות, שלא מסירה חסמים של רגולציה, שלא נוגעת בוועדים גדולים, שלא פעם מייצרים חלק גדול מיוקר המחיה ומהסחבת כאן במדינה, היא לא ממשלה שרוצה DOGE; היא לא ממשלה שמתעלה לגודל השעה של גירעון תקציבי וצרכים ביטחוניים שרק הולכים וגדלים. אני חושב שזו יוזמה מאוד חשובה של חברי חבר הכנסת דן אילוז. אני גם מציע שתהיה בזה התבטאות כאן בכנסת שתנסה לאתגר, בתקווה, את הממשלה, אבל בינתיים אנחנו יכולים רק להתקנא, ולקוות שהאומץ הפוליטי וההרפתקנות של DOGE בממשל האמריקאי של טראמפ יהיו לנו גם כאן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר אבי דיכטר, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת המציעים, במסגרת עבודת האגף פועלים בכמה צירים לייעול מנגנוני עבודת הממשלה. בין השאר מוביל האגף עבודה עם שותפים נוספים, כגון נימבוס, המעבר לענן ממשלתי, עבודה בשיתוף גופי מטה כגון החשכ"ל, מינהל הרכש, מערך הדיגיטל הלאומי ונוספים. המעבר לענן משמש כתשתית המאפשרת שימוש בטכנולוגיות וכלי AI ומינוף השימוש במידע לטובת שיפור השירות לאזרח ולעסק והגברת היעילות והפרודוקטיביות הפנים-ממשלתיות. רפורמה נוספת שהוביל האגף בשיתוף נציבות שירות המדינה, מינהל הרכש והחשב הכללי, היא שינוי יחידות הרכש הממשלתיות והובלה של כוח אדם איכותי, מתוך תפיסה של רכש כמקצוע, לטובת חיסכון ויעילות ברכש. עבודות נוספות שנעשו באגף ונמצאות היום בפחות עשייה הן רפורמות כלכליות, פרויקטים של סקירת הוצאות שנעשו בעבר ועבודת מטה של כלכלנים מהאגף בשיתוף אגף התקציבים, במטרה לייעל את תקציבי המשרדים. למשל, היה בעבר פרויקט שבחן את ההוצאות על שליחת דואר על ידי משרד ממשלתי – הוצאות שהגיעו, אדוני היושב-ראש, לעשרות מיליוני שקלים, ובתהליך של התייעלות הסכום צומצם משמעותית והועבר לטובת מאמצים משמעותיים אחרים של המשרד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, המציעים מסתפקים בתשובת השר?

גלעד קריב (העבודה):

לא, יש לנו עמדות מהצד.

היו"ר משה סולומון:

עמדה מהצד, חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. לרשותך דקה.

גלעד קריב (העבודה):

שאפו גדול לחבר הכנסת טור פז, שחשף את הצביעות שלכם, את החוצפה הבלתי-תיאמן שלכם, אנשי הקואליציה, להביא הצעה בעניין יעילות ממשלתית 24 שעות אחרי שוד הקופה הציבורית בכספים הקואליציוניים. אבל מעבר לצביעות, בואו נדבר רגע על הרשעות באידיאולוגיה הזאת. מה אתם רוצים, שניקח דוגמה ממי שסוגר את משרד הרווחה? ממי שהורס את מערכת הבריאות הציבורית? ממי שחושב שחינוך איכותי שייך רק לאליטה הכלכלית? במדינת ישראל, תחת שלטון הימין, מערכות שלמות של השירות הציבורי קרסו. תראו מה קורה בבריאות הנפש: המשל השקרי של נתניהו על השמן ועל הרזה הביא למציאות שבה אי-אפשר לקבוע תור לרופא מומחה או לפסיכולוג בשירות הציבורי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ואתם רוצים לקצץ עוד במדינת הרווחה הישראלית?

היו"ר משה סולומון:

תודה .

גלעד קריב (העבודה):

אתם השתגעתם? אתם יודעים מה קורה בפריפריה?

אושר שקלים (הליכוד):

תקרא למנסור עבאס. תקרא למנסור עבאס.

היו"ר משה סולומון:

תודה. הנקודה ברורה, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישו לכם. תתביישו לכם.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים.

גלעד קריב (העבודה):

אתם האויבים של השכבות המוחלשות ושל מעמד הביניים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תם הזמן. תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

גלעד, אתה יכול לקרוא למנסור עבאס, שייתן לך עודף מהמיליארדים שהוא קיבל.

גלעד קריב (העבודה):

לא, תיתן – – – אין לך בושה?

אושר שקלים (הליכוד):

– – – כן, כן. ממשלת ההונאה והשנאה שאתם הקמתם – – –

גלעד קריב (העבודה):

כן, די, די, שמענו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – המנדטים של פרס.

גלעד קריב (העבודה):

אין לך מושג על מה שאתה מדבר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת שקלים, זה מפריע.

גלעד קריב (העבודה):

ניסית לקבוע תור? ניסית לקבוע תור?

אושר שקלים (הליכוד):

אתם נתתם – – – אתם – – –

אושר שקלים (הליכוד):

חבר הכנסת שקלים. אני לא רוצה להוציא אתכם, חבר'ה.

גלעד קריב (העבודה):

הרסתם את מדינת הרווחה – – – פסיכולוג חינוכי – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתם – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

לא נקבל הטפות מכם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה ראשונה. תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה, לרשותך דקה.

נעמה לזימי (העבודה):

אם יש משהו שכולנו צריכים פה להבין אחרי 7 באוקטובר זה שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה שלא לוקחת אחריות על אזרחיה. כשאני הגעתי למלונות בשבועות הראשונים אחרי האסון – העו"סיות, הפסיכולוגיות, כל השירותים החברתיים שהיו שם הגיעו בהתנדבות, כי לא הייתה מדינה. המדינה הזאת, את השירותים החברתיים שלה ייבשה, הזניחה; והריקבון של הג'ובים שלכם, של השחיתות, ניכר בכל המערכות. צריך לשקם את השירות הציבורי, צריך להרים אותו, צריך להפוך אותו לפאר של אחריות המדינה על אזרחיה, של סולידריות, של ערבות הדדית. זאת הישראליות החומלת, הישראליות של התקומה, של הבנייה מחדש. ולשירותים החברתיים יש ערך וכבוד, ומשקמים אותם, מטפחים אותם. לא מנסים לחסל אותם ולסגור אותם ולהעיף אותם – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – ולתת לשוק החופשי לעשות מה שהוא רוצה, בעוד הציבור קורס וזועק ליד מושטת מהמדינה. תתעוררו על עצמכם. הפקרתם – תשקמו, תתקנו, אל תחריבו.

גלעד קריב (העבודה):

הם לא רוצים.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – זה לא מה שעשיתם – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

די – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם רוצים לתת כסף לטייקונים.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר עם הבוס שלך, שמכר אותנו – – –

גלעד קריב (העבודה):

יעילות דשופרא.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא קורא למרד, קורא לסרבנות – דבר עם הבוס שלך.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

גלעד קריב (העבודה):

די, שקט. ששש, לא קשור.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר עם הבוס שלך.

דן אילוז (הליכוד):

מה לא קשור? הקנדים מאוד קשורים.

גלעד קריב (העבודה):

ששש, לא קשור.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הבוס שלך, שהביא אותנו – – –

היו"ר משה סולומון:

חברי כנסת, מה קורה?

נעמה לזימי (העבודה):

גיבור ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

וואו, איזה גיבור.

גלעד קריב (העבודה):

טלי פשוט נזכרה במה שהיא עשתה בשעות הראשונות של 7 באוקטובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי, איך היה לו נשק ארוך? איך היה לו נשק ארוך? מאיפה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אפשר לנהל את הדיון הזה גם בחוץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אדוני המג"ד, לך יש נשק ארוך בבית כשאתה לא עושה מילואים?

היו"ר משה סולומון:

לא, אין לי.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – ראש השב"כ – – – בעלה של שקמה. איך היה לו נשק ארוך? הלך, קיבל נשק. איך היה לו נשק ארוך? תעשו ועדת חקירה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, יש לך דקה מהצד.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת. חבר'ה, זה מפריע מאוד.

נאור שירי (יש עתיד):

הלך לאוגדה, קיבל נשק.

נעמה לזימי (העבודה):

גלעד קריב (העבודה):

שיער סגול ב-7 באוקטובר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. אני ממש לא רוצה להוציא אותך. ממש לא רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה גם מה שהבן שלי עשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה לשאול – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, אבל לא, בואו נאפשר.

גלעד קריב (העבודה):

לשאול שאלה.

היו"ר משה סולומון:

רק שאלה.

גלעד קריב (העבודה):

האם במסגרת תהליכי ההתייעלות מפטרים גם את צובעת השיער לסגול של ראש הממשלה, או שזה לא במסגרת התנהלות ההתייעלות שלכם?

נעמה לזימי (העבודה):

והאם במסגרת ההתייעלות – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, את בקריאה ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – רק שנבין.

היו"ר משה סולומון:

לזימי, קריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

בושה.

נעמה לזימי (העבודה):

ראש ממשלה שהתחבא, שברח – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הבוס שלך אמר – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית. לצאת, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – נאבקים על החיים של – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ביי ביי, קריאה שלישית.

נעמה לזימי (העבודה):

כן?

היו"ר משה סולומון:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

לא – – –

היו"ר משה סולומון:

אתם לא מקשיבים, זה לא לעניין.

נאור שירי (יש עתיד):

תן לה, תן לה הנחה.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא מגיע לה. באמת שלא. אני תמיד אומרת לוותר. הפעם לא.

היו"ר משה סולומון:

תיכנסי עוד דקה. תיכנסי עוד דקה.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר משה סולומון:

אז תיכנסי עוד דקה. חבל, לא צריך להגיע לזה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל טלי, חלילה לקרוא לה, כן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, אוי, אוי. המורה, הם לא קוראים לי. אני בקריאה שנייה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני יושב-ראש הקואליציה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני לא מסתדר עם הכיתה. בבקשה, לרשותך דקה. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני חייב לפרגן לכם, אני חייב באמת לומר לכם, אני קראתי לכם ממשלת הטלטאביז, אבל מה, אתם קאמל קומדי קלאב. אתם הממשלה הכי לא יעילה בעולם. תקשיב טוב, דן אילוז. בתקציב המדינה הרשות לזהות יהודית, הנוספת, הבערך 400 שקיימת בממשלה – במשרד התפוצות פתחו שתי רשויות, ואז כשאנחנו שואלים: מה הן עושות? שים לב ליעילות הממשלתית, נניח: הם פתחו עוד שולחן עגול, ששבעה חודשים לא התכנס; פתחו עוד רשות ליעילות, של שתי הזהויות היהודיות. אתם רציניים? אתם מדברים על התייעלות? רק לראש הממשלה שלושה בתים, בואו נתחיל בלצמצם את זה. למשרד ההסברה יש ארבעה משרדים שעוסקים בהסברה. אתם, מרוב שרים – אני עושה לך עכשיו חידון, אתה לא יודע איזה שר עוסק במה, ומי בכלל שר בממשלה. אתם, מרוב היעילות שלכם התפשטתם כבר שני שולחנות אחורה, ואלקין יושב פה באופסייד, כי אין לו מקום – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – באגם הסרדינים שלכם. אתם הממשלה הכי לא יעילה בעולם. איך אתם מדברים על יעילות?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם באמת קומדיה שלא נגמרת. תודה רבה לך על ההצעה המצחיקה ביותר בשנתיים האחרונות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבריי המציעים, מה מבקשים לעשות? המציעים.

נאור שירי (יש עתיד):

מה לעשות? להעביר את זה לקונגרס האמריקאי.

היו"ר משה סולומון:

שמחה רוטמן, יצחק קרויזר, משה טור פז, רוצים להצביע, לוועדה?

קריאה:

לוועדה שלי.

היו"ר משה סולומון:

איפה? משה טור פז, מי חבריי המציעים?

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך ועדה?

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה כלכלה.

היו"ר משה סולומון:

אבל אתה לא מציע.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

שנייה, חברים, הם לא מציעים בכלל. המציעים הם שמחה רוטמן, יצחק קרויזר, משה טור פז, עידן רול. מה מבקשים?

נעמה לזימי (העבודה):

מותר לנו גם לבקש. מותר לנו גם לבקש.

היו"ר משה סולומון:

מה מבקשים?

נעמה לזימי (העבודה):

הכלכלה או העבודה והרווחה.

משה טור פז (יש עתיד):

מעמד האישה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אם כך, אנחנו מצביעים על העברת המשך הדיון לוועדת הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לי רעיון, תפתחו ועדה נוספת בכנסת, שתדון בהצעה שלכם.

היו"ר משה סולומון:

שמונה בעד, שלושה נגד. אני קובע כי המשך הדיון בנושא יועבר לוועדת הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, צביקה פוגל, עידן רון, מיכל מרים וולדיגר, ארז מלול, אריאל קלנר, מתן כהנא ומיכל שיר סגמן בנושא: הפסקת הטיפול במחבלים בבתי החולים הציבוריים והקמת מערך רפואי ייעודי בבתי הכלא. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים להצעה הבאה, גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית. את ההצעה הגישו חברי הכנסת אושר שקלים, אברהם בצלאל, אליהו ברוכי, לימור סון הר מלך ומישל בוסקילה. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מציין מקרה חמור ומקומם שאירע בשבוע שעבר, כאשר מנהל בית ספר ברמת גן החרים תפילין מתלמיד ואף גרם להשעייתו בטענה שאסור להניח תפילין בבית הספר. זוהי פגיעה חמורה בזכותו הבסיסית של כל יהודי, בוודאי של תלמיד בבית ספר במדינת ישראל. האם ככה נראה חינוך? מהו סולם הערכים שלאורם החרים המנהל הנאור את התפילין מהתלמיד?

נאור שירי (יש עתיד):

אם הוא אמר "נאור", אני רוצה להגיב.

אושר שקלים (הליכוד):

התפילין אינן עוד איזשהו חפץ דתי; התפילין הן הלב הפועם של זהותנו. כשיהודי קושר תפילין על ידו ומניח על ראשו, הוא קושר עצמו לשרשרת הדורות. אני אינני אדם דתי ואיני שומר שבת כהלכתה, אבל יחד עם זאת יש לי כבוד עצום למסורת ולדת המדהימה שלנו, שמבחינתי היא הדבר הטהור ביותר. חלק ממחויבותי כנבחר ציבור היא שימור והנגשת המסורת והדת לכל העם, לרבות מצוות התפילין. אני אישית נוהג מדי יום באופן קבוע להניח תפילין בביתי. זהו הזמן שלי בפתיחת היום להתייחד עם בורא עולם בקשר בלתי אמצעי ולהתפלל בין היתר למען עם ישראל. בהנחת התפילין ישנו משפט, כאשר כורכים את התפילין על האצבע, שאומר: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים". וכשאנחנו סוגרים אנחנו אומרים: "וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'". המשפט הזה, לידיעת המנהל הנאור, מדגיש את היחס שבין כל אחד מעמנו לבין האל, כי רק כאשר אנחנו מאמינים, יש לנו אפשרות לתקשר עם הבורא. אל תשלו את עצמכם בתירוצים שסופקו אחרי האירוע. זה לא עניין של נהלים או אישור מראש; יש כאן עניין של בורות וזלזול, אבל בעיקר פחד ממסורת ישראל. אז לאותו מנהל נאור – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה? אתה עושה לי את זה בכוונה? שלוש פעמים.

אושר שקלים (הליכוד):

– – הדת שלנו היא זו ששמרה עלינו לכל לאורך הדורות, ואנו מחויבים לקיים את המצוות ולשמר את המסורת הנפלאה של עמנו, על אחת כמה וכמה כאן, במדינת היהודים. שאלה למנהל הנאור – האם היית נוהג כך כלפי תלמיד מדת אחרת? אז אני דורש, לא מבקש, ממשרד החינוך לפעול באופן הבא: 1. להוציא הנחיה מפורשת וחד-משמעית לכל מוסדות החינוך בישראל, שאיסור הנחת תפילין הינו עניין בלתי חוקי בעליל; 2. לקבוע שבכל בית ספר בישראל תוקם פינת תפילין מכובדת לרשות התלמידים המעוניינים בכך. הנחת תפילין לא אמורה להיות פרובוקציה, אלא נוהג בסיסי למי שחפץ בכך; 3. לקיים השתלמויות חובה למנהלים ולמורים בנושא מסורת ישראל וכבוד לערכי היהדות; 4. לטפל משמעתית במקרה הספציפי הזה, כי אם לא נעמוד על המשמר, אזי מחר יבואו אחרים וירמסו את המסורת שלנו מתוך מטרה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, שזו המטרה האמיתית שלהם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יכול להזכיר את השם של המנהל?

אושר שקלים (הליכוד):

בעולם שבו אויבינו מנסים להשמידנו פיזית, אל לנו להרשות למי מאנשינו לפורר את זהותנו הרוחנית.

היו"ר משה סולומון:

תודה, לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מייד מסיים. אני מזכיר כאן את חטופינו השבים, שהעידו כי בשבי החמאס, גיא הצלמוות שהיו נתונים בו, התחזקה אמונתם בבורא עולם, וחלקם אף ניסו לעשות קידוש עם מים עכורים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. כאב לילדים במערכת החינוך, אני קורא מכאן לכל הורה ותלמיד בישראל – זכותנו להתגאות במורשת, זכותנו להניח תפילין בכל מקום, בוודאי בבית כנסת במדינה שהוקמה כבית הלאומי של עם ישראל. לעולם לא נסכים שבשם הקדמה או הליברליזם החולני והחילוני ירמסו את קודשי ישראל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בהחלט נושא – – –

גלעד קריב (העבודה):

למה שלא תניח על הדוכן? תעשה מעשה. אושר, מותר לך להניח תפילין על הדוכן? תניח. תעשה קידוש שם שמיים על הדוכן. היושב-ראש מרשה. נכון?

אושר שקלים (הליכוד):

– – – בשביל פרובוקציה.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא.

גלעד קריב (העבודה):

לך תביא את התפילין, תעשה פה קידוש השם.

אושר שקלים (הליכוד):

אני לא מניח תפילין בשביל פרובוקציה, אלא מתוך אמונה עמוקה.

גלעד קריב (העבודה):

למה פרובוקציה? מותר בכל מקום.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, זהו בהחלט נושא חשוב מאוד, וטוב שעלה. תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה. נראה לי שכוונותיכם דומות. אין צורך להתווכח על זה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אתם עושים בשביל הפרובוקציה – – –

גלעד קריב (העבודה):

אושר, למצלמה תקדש שם שמיים.

נאור שירי (יש עתיד):

אושר, אמרת שלוש פעמים "נאור".

אושר שקלים (הליכוד):

ארבע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה בכוונה?

אושר שקלים (הליכוד):

בסוף כן.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה הודעה אישית. הוא עשה לי את זה בכוונה.

קריאה:

נאור, שב כבר.

נאור שירי (יש עתיד):

כאילו זה יעזור אם אני אשב. אתם נואמים 20 דקות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, דווקא לא הייתי מצפה מבאי הבית פה שידברו על הנושא הזה. אני חושב שכולנו צריכים להרכין ראש מהבושה ממה שקרה בשבועות האחרונים.

נאור שירי (יש עתיד):

שמשפחות חטופים מקבלות מכות?

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני מתפלא שחברי כנסת באופוזיציה מתנהגים בצורה שהם מתנהגים בנושא כזה חשוב.

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר?

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. הם היו בעד. אני לא חושב שהם זלזלו בך.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני יודע מה שאמרתי, ומי שהיה צריך להבין הבין.

גלעד קריב (העבודה):

הבנתי. מה עם המכות למשפחות שכולות? זו בעיה מבחינת היהדות? על זה צריך להתבייש?

אברהם בצלאל (ש"ס):

לא רק כחבר כנסת, אלא קודם כול כיהודי – –

היו"ר משה סולומון:

זה נושא אחר.

גלעד קריב (העבודה):

אה.

נאור שירי (יש עתיד):

נושא חדש.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – יהודי שכואב לו, יהודי שמתקשה להבין איך במדינת היהודים, במדינה שהוקמה כדי להיות בית לעם היהודי, יש תלמידים שנאלצים להסתיר את התפילין שלהם. תלמידים שרוצים, מבקשים, כמהים להניח תפילין, ובמקום לקבל עידוד וגאווה – נתקלים באיסורים, בהנחיות מגבילות, במנהלים שמבקשים מהם: אל תעשו את זה פה, או אוסרים עליהם לעשות את זה בבתי ספר. חברי הכנסת, אני שואל אתכם, איך זה ייתכן? בשבועות האחרונים כולנו ראינו את המראות שמרטיטים כל לב יהודי, את החטופים שחוזרים. ראינו אותם חוזרים לחיק משפחותיהם, חוזרים לעם שלהם. ומה הדבר הראשון שהם מבקשים? תפילין, תפילה, קידוש, את הקשר הזה עם העם היהודי. אפילו מי שלא היה מאמין מעולם, ברגעי האימה הגדולים ביותר מצא את עצמו לוחש שמע ישראל. והינה אנחנו כאן, במדינה שלנו, מדינה יהודית – ואוראל, שהבטחתי לו היום שאני אהיה הפה שלו פה, תלמיד תיכון פשוט, מוצא את עצמו נאבק, כן, כן – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יודע על מה שאתה מדבר. אתה לא מכיר את העובדות. אתה לא יודע על מה שאתה מדבר.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – נאבק כדי להניח תפילין בבית ספר במדינת היהודים; לא במדינה זרה, לא בגולה – כאן בבית שלנו. ואני אומר לכם, זה לא פחות משערורייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

גלעד קריב (העבודה):

טוב, וואו. זו לא האמת.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני לא מדבר עכשיו על פוליטיקה, אני מדבר על הזהות הכי בסיסית שלנו; אני מדבר על מה שהחזיק אותנו כעם אלפי שנים; אני מדבר על הקשר הכי עמוק שיש לנו עם עצמנו, עם המסורת שלנו, עם ההיסטוריה שלנו, עם האבא שלנו ועם האבא של האבא שלנו, עד הר סיני. ואני לא יכול שלא להזכיר כאן את אלי שרעבי, גיבור ישראל, איש שעבר את התופת של 7 באוקטובר, איבד את כל עולמו ברגע אחד, עמד פנים מול פנים מול הרוע הכי טהור שהכרנו, ומה שהחזיק אותו שם בשבי, בתופת, זה האמונה. הוא עצמו סיפר: אני לא הייתי אדם מאמין, אבל שם בתוך החשכה, בתוך גיא הצלמוות, התפילה הייתה האור היחיד. כל יום מחדש הוא לחש שמע ישראל, כל יום הוא החזיק בתפילה כמו גלגל הצלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. משפט אחרון.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני כבר מסיים. אז תגידו לי אתם, איך זה הגיוני שבמדינה של העם הזה תלמיד יהודי צריך להתחנן כדי להניח תפילין? איך יכול להיות שיש בתי ספר שמונעים מהילדים שלנו את הזכות הכי בסיסית, הכי יהודית, הכי פשוטה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

ולכן אני מבקש, חברים, יש רגע שבו אנחנו צריכים לבחור איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. הרגע הזה הוא עכשיו. רוצים מדינה יהודית? בואו נתחיל בלהיות יהודים, בואו נתחיל בלהפסיק להתנצל על מי שאנחנו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

בואו נתחיל מלהניח בגאווה בכל מקום, בוודאי בבתי הספר שלנו – –

גלעד קריב (העבודה):

בואו נכבד הורים שכולים – – –

היו"ר משה סולומון:

הנקודה ברורה. תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – כי מדינה יהודית היא לא סיסמה.

גלעד קריב (העבודה):

נכון. אתם הפכתם אותה לסיסמה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

מדינה יהודית היא זהות, היא שורשים, היא תפילין. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו ברוכי – אינו נוכח. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

דברים כדרבונות, רק מנותקים מהמציאות.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – – מדינת היהודים – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יודע על מה שאתה מדבר. זה לא מה שקרה שם.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל. חבר הכנסת קריב, אתה זוכר? אתה בקריאה שנייה. חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה עוד מהסשן הקודם.

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה לשמוע את לימור.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

גלעד, גם אם הוא אפשר את זה, השיח הזה הוא שיח מאוד בעייתי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האירוע שבו תלמיד בית ספר אוהל שם ברמת גן, אוראל מאליק סטרול, הושעה בשל הדרישה להניח תפילין, אינה רק פגיעה בזכותו האישית של אוראל אלא מתקפה ישירה על המסורת והזהות היהודית במדינת ישראל. החרמת התפילין בטענה – ואני מצטטת את המנהל: כאן לא מניחים תפילין, כי כך החלטתי – היא לא פחות משערורייה. מי היה מאמין שדווקא במדינת היהודים, דווקא בתוך מערכת החינוך הישראלית, תלמיד ייענש רק משום שביקש להניח תפילין, המצווה שמלווה ושומרת על עם ישראל זה דורי-דורות? אוראל נער צעיר, פעיל במנהיגות הצעירה של עוצמה יהודית, עומד במבחן הרוח. נער צעיר שלא נכנע לתכתיבי הניכור והדרת היהדות. במקום להתקפל, הוא יזם דוכן תפילין בבית הספר, קידם את ערכי היהדות בגאווה, והראה לכולנו את כוחה של אמונה ורוח מול הטשטוש, הניכור והניתוק. מה זה אומר עלינו כחברה? כיצד ייתכן שבמדינת היהודים, במדינה שקמה מתוך ובזכות השמירה על מסורת ישראל והזהות היהודית, מגיע מנהל בית ספר, איש שאמון על חינוכם של ילדי ישראל, ונוטל את האפשרות של הנחת תפילין מתלמידיו? אני שואלת את מנהל בית הספר בכנות: האם אתה יודע מה משמעותן של התפילין? האם אתה מבין שמדובר בקשר העמוק בין אדם לבוראו, בסמל לחיבור בין הלב והמוח לעבודת השם? התפילין הן לא סתם עוד חפץ, הן מייצגות את הברית הנצחית בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, את המחויבות שלנו לזכור את יציאת מצרים ואת קדושת עם ישראל. הן מזכירות לנו שעלינו לשעבד את הלב והמחשבה לעבודת השם. כיצד ייתכן שדווקא סמל יהודי מובהק זה, שיהודים מסרו עליו את נפשם לאורך הדורות, הפך למושא להשעיה במדינת ישראל? זהו תמרור אזהרה חמור. זה ביטוי לאובדן דרך וטשטוש הזהות של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית. היום זה תלמיד בבית ספר תיכון ברמת גן, מחר זו יכולה להיות כל תופעה אחרת של מחיקת היהדות ממערכת החינוך. אם לא נשים לזה סוף עכשיו, נגיע למצב שבו תלמידים יחששו לשמור מצוות בבתי הספר שלהם, בדיוק כפי שקורה במדינות אחרות בעולם, שבהן יהודים נאלצים להסתיר את זהותם. משרד החינוך חייב להבהיר חד-משמעית: אסור בשום אופן למנוע מתלמיד להניח תפילין או לבחור לבטא את יהדותו בכל אופן אחר; אסור לאף מנהל או מורה להחרים תשמישי קדושה, ומערכת החינוך בישראל מחויבת לכבד תלמידים שומרי תורה ומצוות. אני מבקשת לחזק מכאן את אוראל וחבריו, שמייצגים בעיני רבים את דור האמונה והניצחון, דור שמחובר לשורשיו, לזהותו ולמסורת ישראל, ולא מוכן לוותר עליה בשום מחיר. זוהי הרוח שהובילה ושמרה על עמנו לאורך הדורות, וזוהי הרוח שבזכותה ניגאל, בעזרת השם, במהרה בימינו.

היו"ר משה סולומון:

אמן.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לסיום, אבקש להודות לאלחנן שקולניק, יושב-ראש ההנהגה הצעירה של עוצמה יהודית, על חשיפת האירוע הזה והבאתו לידיעת הציבור. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח. אם כן, על ההצעה ישיב השר אבי דיכטר. אתה עושה כושר היום, אדוני השר. בבקשה, אדוני השר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מגישי ההצעה, לאחרונה התעורר דיון ציבורי בעקבות אירוע מצער בבית ספר במרכז הארץ, שבו תלמיד שביקש להניח תפילין נענה בסירוב מצד הנהלת המוסד. האירוע, שתועד והופץ ברשתות החברתיות, הציג מציאות בלתי נסבלת, שבה תלמידים במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, נתקלים באיסורים ובהגבלות על קיום מצוות יהודיות בסיסיות. שר החינוך יואב קיש – ואני קורא את תשובתו – מבקש להבהיר בצורה חד-משמעית: כל עוד אני שר החינוך, זכותו של כל תלמיד להניח תפילין בבית הספר תישמר. בתי הספר בישראל נועדו להקנות ידע, ערכים וחינוך, ואין שום סיבה שבעולם שדווקא בהם תלמידים יידרשו להסתיר את יהדותם. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ומשרד החינוך יפעל לוודא ששום מנהל ושום מוסד לא ימנעו מהתלמידים לממש את אמונתם. בכל הנוגע למקרה הספציפי שהוזכר, שר החינוך מבקש להבהיר כי יש לו מניעה מלעסוק בו באופן ישיר, מאחר שבנו לומד באותו מוסד חינוכי, ומתוך אחריות ציבורית והקפדה על כללי מינהל תקין הוא נמנע מלקבל החלטות בנושאים שבהם יש לו נגיעה אישית, וזאת כדי להבטיח הליך ענייני ומקצועי. לכן, לגבי המקרה הספציפי, הנושא נמצא בבחינה על ידי מנכ"ל משרד החינוך, ופרטי המקרה נמצאים בבדיקה מקיפה. במסגרת הבדיקה התברר כי עמדת התפילין פעלה בבית הספר לאורך כל השנה. עם זאת, הבדיקה טרם הסתיימה, ובסיומה תתקבל החלטה בהתאם לממצאים. בכל מקרה, עמדתו של שר החינוך בנושא זהות יהודית ברורה. הזהות היהודית היא אבן יסוד בחינוך בישראל, והוא מחויב להמשיך ולחזק אותה במערכת החינוך. שר החינוך מצפה ממנהלי בתי הספר לנהוג ברגישות ובכבוד כלפי תלמידים המבקשים לשמור על זהותם היהודית, בכל מוסד חינוכי. המסורתיים מונים כ-35% מהחברה היהודית בישראל, ובמערכת החינוך הממלכתית לא רק שאינם מיעוט, אלא הזרם המרכזי. משרד החינוך יגבש הנחיות ברורות שיבטיחו כי תופעות כאלה לא יישנו. השר קיש מבקש לומר בצורה הכי ברורה שיש לנהל שיח מכבד בין התלמידים, בין ההורים ואנשי החינוך בבית הספר. גם כשיש מחלוקות, יש למצוא את הדרכים המקובלות כדי לפתור את המחלוקות האלה. שיטת סגירת החשבונות בפומבי בבית המשפט הציבורי ומול התקשורת אינה מקובלת, ומעמיקה תחושות של תסכול וניכור. שר החינוך קורא לכל חברי הכנסת מכלל הסיעות להתייצב יחד מול ניסיונות למחוק את הזהות היהודית של ילדינו. חופש דת הוא ערך יסוד, אבל הוא כולל גם את החופש לקיים מצוות, ולא רק את החופש שלא לקיים אותן. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, המציעים – לפני כן, חבר הכנסת גלעד קריב מבקש הודעה אישית – עמדה נוספת מהצד.

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת בצלאל, אתה מכיר את הפסוק בשמות כ"ג, ז': "מדבר שקר תרחק"? אז הינה העובדות: בבית הספר אוהל שם פעלה במשך שנה עמדת תפילין, לבקשת התלמיד.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה יקרה אם תהיה עוד עמדה?

גלעד קריב (העבודה):

את לא תפריעי לי. את לא תפריעי לי, שקרנית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה יקרה? מאה עמדות – אלף עמדות על הראש הרפורמי שלך – אלף עמדות.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גלית.

גלעד קריב (העבודה):

גברת מרפסת ומדפסת, את לא תפריעי לי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה אתה שוביניסט?

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה את הדקה שלי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה לא חוקרים אותך? למה לא חוקרים את הבן אדם שהדליף ונתפס במצלמה עם חומר סודי? כי היועצת המשפטית בכיס שלך? קח את הרפורמיות שלך, יא חתיכת עבריין, פריבילג – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גלית – תודה רבה, תודה רבה. את בקריאה ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – שאף אחד לא חוקר. אלף עמדות תפילין על הראש הרפורמי שלך – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גלית, זה מפריע.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – מיליון עמדות תפילין.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גלית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

איפה שיהודי ירצה להניח תפילין, הוא יניח.

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה שלישית, נא לצאת.

גלעד קריב (העבודה):

החוצה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פריבילג, עבריין. עבריין, פריבילג ומיזוגין.

גלעד קריב (העבודה):

למרפסת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שיש לך זה מרפסת. מיזוגין.

גלעד קריב (העבודה):

צאי, צאי. אני מבקש את הדקה שלי, אדוני. טוב, אז בוא נחזור לעובדות.

היו"ר משה סולומון:

26 שניות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, לא 26 שניות.

היו"ר משה סולומון:

אני עצרתי לך את הזמן. סליחה, קיבלת דקה, עצרתי את הזמן, תמשיך מאותה נקודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה ממש לא עצרת. אדוני, אני אמרתי משפט אחד. אתה ממש לא עצרת.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אתה ממש לא עצרת כשהיא התחילה להפריע לי.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אתה לא.

היו"ר משה סולומון:

סמוך עליי, עצרתי. תסתכל אחר כך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אתה לא.

היו"ר משה סולומון:

חבל על הזמן. אני רוצה להמשיך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, תקשיב, אם אחרי מה ששמעתי פה – – –

היו"ר משה סולומון:

תמשיך בדבריך.

גלעד קריב (העבודה):

בבקשה.

היו"ר משה סולומון:

תמשיך בדבריך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני חושב שיש לה משהו נגדך.

היו"ר משה סולומון:

תמשיך בדבריך.

גלעד קריב (העבודה):

עמדה ופעלה שם עמדת תפילין, אף אחד לא לקח מתלמיד זכות להניח תפילין. התלמיד הזה הקים עמדת תפילין ביציאה ממתחם כיתות, בניגוד לסיכום עם ההנהלה – עמדה שנייה. לא לקחו לו את התפילין ולא מנעו. דרשו ממנו לעמוד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

חבר'ה, אתם לא רוצים להכיר את העובדות. אז אם אתם – אתם רוצים לשמוע את העובדות? במקרה ילדיי בבית הספר הזה, אז אני מכיר את העובדות. וכדרך אגב, השר גם לא טוען שהן לא נכונות. הייתה עמדת תפילין, המנהל הזה נתן להניח תפילין.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

המנהל הזה השעה את התלמיד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא צילם אותו בלי ידיעתו ועשה שיימינג.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הנקודה ברורה.

גלעד קריב (העבודה):

בוצע מעשה בריונות ואלימות כלפי המנהל, וזה מה שהיה צריך לשמוע מהשר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אף אחד לא מנע הנחת תפילין. אתם פשוט מהדהדים שקרים. זה לא אכפת לכם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ץץץלא אכפת לכם שאתם מהדהדים שקרים?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמענו את ההקלטה. שמענו את ההקלטה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, כנראה שאנחנו חלוקים בנושא.

גלעד קריב (העבודה):

אתם מהדהדים שקרים על גב של מנהל מצטיין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת המציעים, מה מבקשים לעשות? מסתפקים בתשובת השר?

צגה מלקו (הליכוד):

לוועדת החינוך.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על המשך דיון בוועדת הכנסת בנושא המדובר. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

12 בעד, אחד נגד, אחד נוכח. אני קובע כי המשך הדיון בנושא: החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית, ימשיך בוועדת הכנסת. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

למה ועדת הכנסת?

צגה מלקו (הליכוד):

בוועדת החינוך – – –

היו"ר משה סולומון:

כי ביקשו כמה ועדות. אז זה יידון שם.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אבל ברגע שביקשו כמה ועדות שונות, מעבירים לוועדת הכנסת. שם ייקבע לאיזו וועדה.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל אמרנו – – – בוועדת החינוך.

היו"ר משה סולומון:

שמעתי. אני רק אומר שברגע שמבקשים כמה ועדות שונות, אנחנו מעבירים לוועדת הכנסת, כדי שתיקבע שם הוועדה המתאימה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת – – –

קריאה:

נאור, נאור.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי. חבר הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת נאור שירי, להציג את החלטת הוועדה בשם יושב-ראש הוועדה.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איזה זמנים בכנסת ישראל, תאמין לי, צביקה פוגל. אני צריך להציג את הפיצול על הכישלון של הממשלה להעביר במשך שנתיים הסדרה לשיטור העירוני. אבל בסדר. ביחד ננצח. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול – – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה מפריע. שמחה, מפריע.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סליחה.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום ט"ו בכסלו התשפ"ה, 16 בדצמבר 2024, והועברה לוועדה לביטחון לאומי. ביום י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024, החליטה הכנסת, לפי הצעת הוועדה, לפצל את הצעת החוק, כך שחלק אחד יכלול את סעיף 17 להצעת החוק, והחלק האחר – את יתר הסעיפים. חקיקתו של החלק הראשון הושלמה במסגרת תיקון מס' 14 לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, שבו הוארך תוקפו של החוק עד יום כ"א בשבט התשפ"ה, 19 בפברואר 2025. ביום כ' בשבט התשפ"ה, 18 בפברואר 2025, החליטה הכנסת, לפי הצעת הוועדה, לפצל שוב את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הארכת תוקף הוראת השעה לתקופה מזערית, וחלק אחר יכלול את נושא הפיכת הוראת השעה להוראת קבע. חקיקתו של חלק זה הושלמה במסגרת תיקון מס' 15 לחוק, שבו הוארך תוקפו עד ליום – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת פסל, זה מפריע. חברי הכנסת, זה מפריע מאוד כאן. חבר הכנסת קריב, אתה בכלל בקריאה שנייה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

תוציא את גלעד, אני אומר לך.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

נו, תן שנייה להקריא. חקיקתו של חלק זה הושלמה במסגרת תיקון מס' 15 לחוק, שבו הוארך תוקפו עד ליום ב' בניסן התשפ"ה, 31 במרץ 2025. החוק מסדיר את מערך האכיפה העירוני המשולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידת פיקוח עירונית ייעודית, ומטרתו לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של רשויות מקומיות בעבירות בתחום אחריותן, וכן לאפשר – אלוהים ישמור.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, זה מפריע מאוד. חברת הכנסת גלית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פריבילג.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

אפשר? אני פריבילג?

היו"ר משה סולומון:

לא.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא, חס וחלילה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נאור, אותך צריך לשכפל.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

אני מת להיות פריבילג. הינה הפריבילג.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נכון מאוד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נאור, אותך צריך לשכפל. אנחנו רוצים שתעשה עוד הרבה טוב במדינה, כמו מה שאתה עושה היום.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

תודה. תודה. אתה כזה מעתיקן. אתה כזה מעתיקן.

אופיר כץ (הליכוד):

רק – – – נכנס למועדונים – – –

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

מועדון אחד? אתה יודע לכמה מועדונים לא נכנסתי?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נאור, אני צריך רק בגלל – נאור, נאור, אני צריך שיורידו לי בשכר רק כי אני מסתכל עליך.

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

תשמע, אתה – אני המקור בלי שום קשר לציון, מה שנקרא, לא משנה. החוק מסדיר את מערך האכיפה העירוני המשולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידת פיקוח עירונית ייעודית, ומטרתו לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של רשויות מקומיות בעבירות בתחום אחריותן, וכן לאפשר להן לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. הוראת השעה הוארכה פעמים רבות במהלך השנים. מטרתה העיקרית של הצעת החוק שהוגשה, לפני שפוצלה כאמור, היא להסדיר את מערך השיטור העירוני בהוראת קבע וכן לערוך שינויים בחלק בהסדרים המעוגנים כיום בחוק בנוגע לפעילות המערך. במסגרת זו מוצעים שינויים נרחבים בתפקידם וסמכויותיהם של מערכי האכיפה העירוניים, ובכלל זה שינוי בסמכויותיהם של הפקחים העירוניים. הוועדה אומנם קיימה מספר דיונים שבהם דנו בהסדרים המוצעים, ואולם, לנוכח השינויים ומורכבותם, המחייבים המשך ליבון מעמיק של הסוגיות הרבות שנותרו לבירור, לא יהיה בידי הוועדה להשלים את הליכי החקיקה עד ליום פקיעת הוראת השעה. לפיכך החליטה הוועדה לפצל בשלישית את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הארכת תוקף הוראת השעה לתקופה מזערית, וחלק אחר יכלול את נושא הפיכת הוראת השעה להוראת קבע. בנימה אישית, מ-2011 – בהמשך להיותי פריבילג, עבדתי במערך האכיפה העירונית, בעברי. מ-2011 האירוע הזה נמשך ונמשך, מוארך ומוארך, ויש איזה קושי מסוים של משטרת ישראל או בכלל של כנסת ישראל להגיע להסדרה. באמת, אמרנו את זה בהארכה ה-9,000, כבר, כשעשינו את זה. ידענו שהזמן לא יספיק. יש פה סוגיות ליבה של הביטחון האישי והסמכות של הפקחים העירוניים, זה משנה סדרי עולם במערך האכיפה במדינת ישראל. טוב תעשה הכנסת שתרכז ועדה שתדון בזה בצורה הרבה יותר אינטנסיבית. אני מקווה שזה יקרה עוד בזמננו. ביחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישנם חברי כנסת רבים שנרשמו לדיון האישי. אני מבקש לקרוא רק למי שנוכח באולם כאן. חבר הכנסת חנוך – לא נמצא כאן; יוסף עטאונה כאן? מי רוצה לדבר כאן? את רשומה? כן, חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

איפה קריב? ברח? קריב ברח?

נאור שירי (יש עתיד):

השם יתברך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חבר הכנסת קריב, לא דוכן אחד של תפילין בבית ספר, לא שניים, לא שלושה – עשרה ומאה דוכני תפילין בבתי הספר על הראש הרפורמי שלך. ואפרופו, אפרופו, אני בוועדת החיזוק לחינוך יהודי יכולה לומר לכם שהרפורמים כרגע מכתיבים את לימודי התנ"ך בבתי הספר, כי מדינת ישראל היא רפורמית. כל המסורתיים נדחקים החוצה, אבל הפריבילג הרפורמי הזה, שהיועצת המשפטית בכיס שלו, שצולם – שצולם ממרקר חומר ביטחוני מסווג, שיושב-ראש הכנסת מתחנן שמישהו יחקור אותו כבר – הוא יודע שהוא כרגע הפרח הכי מוגן בכנסת. ויותר מזה, הבן אדם הזה הוא מהמפלגה הפמיניסטית; כל פעם שבאים אליו בטיעון ענייני, מה הוא עונה לי? "מרפסת" – כי אקט אלים נגד אישה במפלגה הפמיניסטית זה כל מה שיש לו. זאת הצביעות. והוא לא הגרוע מכולם, הגרועה מכולם היא חברת הכנסת נעמה לזימי, שצייצה עליי היום שאני מעיזה לומר שהתנועה שלה היא אנטישמית. תגידי, גב' לזימי, בגלל מי חרדים לא יכולים לצאת מהבית? בגלל מי ילדים חרדים פוחדים להסתובב ברחוב? בגלל מי נשים חרדיות חוטפות צעקות באוטובוס? בגללך, בגללך. למי קוראים "אוכלי מוות"? לחיילים עם הכיפה – בגללך, בגללך. בגלל מי מתקיפים פה אנשים שמתפללים ביום כיפור? בגללך. בגלל מי מרביצים פה לשומרי מצוות? בגללך. את מכונת שנאה שמאכילה את הבייס שלה בשנאה, את מייצרת אנטישמיות בקרב הציבור בישראל, את אשמה בפילוג ובהסתה – את והאיש המוזר שעמד פעם במדים של סגן רמטכ"ל ואמר שהיהודים מזכירים לו נאצים. אתם מפלגה של שנאה, אתם מפלגה אוטו-אנטישמית. אם את אומרת שאת שומרת על מוסר והומניזם יהודי ושאת מסורתית, אז על אחת כמה וכמה, גב' נעמה לזימי, היהדות תנצח אותך, העם היהודי ינצח אותך. כל נער ששר "השם יתברך תמיד אוהב אותי" – ינצח אותך. ואם את באמת שומרת מצוות, אז באמת, באמת, דעי מאין את באה, לאן את הולכת, ובפני מי את עתידה לתת דין וחשבון. כי בסוף זה לא ביני לבינך, זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. אם כן, אני מזמין את המציע, את אבי נאור – את שירי נאור. שירי נאור, אתה רוצה לסכם?

נאור שירי (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

אבי נאור היה ראש הרלב"ד. אדם גדול. אני לא רוצה לסכם.

היו"ר משה סולומון:

אתה צודק, אני יודע, אני מכיר אותו. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה – 10 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

עשרה בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע כי החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, התקבלה. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת ועדת הכנסת לבחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את המלצת הוועדה.

היו"ר משה סולומון:

לפני כן – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 16), התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקשה חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר לחזור ולהיות מציעה של הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בקטין או בחסר ישע, התשפ"ג–2022, שמספרה 984/25. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, חבר הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אבקש להציג בפני הכנסת את הצעת ועדת הכנסת לבחור בחבר הכנסת סימון דוידסון לסגן ליושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת משה טור פז התפטר ביום ג' באדר התשפ"ה, 3 במרץ 2025, מתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת. ההתפטרות נכנסה לתוקף 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות הוגש ליושב-ראש הכנסת. אבקש מהכנסת לאשר הצעה זו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, אנחנו שוב בדיון האישי. יש כאן מישהו שנמצא באולם ורוצה לדבר? חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתה לי הזכות לשמש כסגן יו"ר הכנסת מראשית הכנסת הזו, ואני רוצה לומר רק דבר אחד: אני באמת מרגיש שבשנים האחרונות, גם בשנתיים האחרונות, הכנסת הזו איבדה חלק מהאמון של העם. הנתונים מראים את זה. עלינו, חברי הכנסת, האחריות להחזיר את האמון הזה. אני מאחל לחברי סימון דוידסון בהצלחה, ושנחזיר את אמון הציבור במקום החשוב הזה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה גם לך על מילוי התפקיד החשוב הזה בממלכתיות ובאמת בנעימות. תודה רבה. נעבור להצבעה על המלצת ועדת הכנסת לבחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד הצעת ועדת הכנסת – 5 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת סימון דוידסון לסגן ליושב-ראש הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

חמישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי המלצת ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני י' באדר התשפ"ה, 10 במרץ 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.