ישיבת מליאה בתאריך 17/02/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר ושלום גם לאורחינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ט בשבט התשפ"ה, 17 בפברואר 2025. זהו היום ה-500 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-73 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות אלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. אנחנו מציינים גם 500 ימים לנפילתם של רבים מחיילינו באותו היום ובמלחמה שנכפתה עלינו מאז, ומחבקים את המשפחות השכולות ומציינים ומוקירים את זכרם של גיבורינו. יהי זכרם ברוך. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5509/25 וכלה בהצעת חוק פ/5529/25: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הארכת מועד לתביעת גמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל נשיאת נשק), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק דיווח על הליך פלילי בעבירת טרור נגד תלמיד (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, אביחי אברהם בוארון ולימור סון הר מלך; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, יאיר לפיד, משה טור פז, יסמין פרידמן, רון כץ ונאור שירי; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, קטי קטרין שטרית, שלי טל מירון, אליהו רביבו, מטי צרפתי הרכבי, שרון ניר, מיכאל מרדכי ביטון, לימור סון הר מלך, יוראי להב הרצנו, אלעזר שטרן, אפרת רייטן מרום, סימון דוידסון, יסמין פרידמן, נאור שירי, נעמה לזימי, אלי דלל, מירב כהן, מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אברהם בצלאל, מישל בוסקילה, דוד ביטן, קטי קטרין שטרית, מירב בן ארי, פנינה תמנו, חנוך דב מלביצקי, צגה מלקו, שלום דנינו ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אושר שקלים, אריאל קלנר, לימור סון הר מלך ונאור שירי; הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – החמרת הענישה כנגד ארגוני סחיטה ושחיתות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק שירות הציבור (תקופת חופשה ללא תשלום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מישל בוסקילה; הצעת חוק יום הרבי מלובביץ' (ציון פועלו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – זכאות לאחר חזרת חטוף או נעדר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק מערך רפואה מונעת בגוף ביטחוני, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, ירון לוי, משה טור פז וולדימיר בליאק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנה על ריבונות ישראלית והגבלת שיתוף פעולה עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – מרכזים לוגיסטיים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שקיפות, כללי אתיקה וחובת התקשרות עם סוכני ביטוח), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק פינדרוס ומשה גפני. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 82) (הארכת משך תחולת החוק לגבי עבירות מין), התשפ"ה–2025. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אופיר כץ. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. לבסוף הונחו מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה סולומון, מירב בן ארי יוסף עטאונה ויבגני סובה בנושא: הערכה כי מחצית מתגי נכה שניתנו מאז שנת 2020 הינם מזויפים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. 7 באוקטובר הוא במובנים רבים רצח קנדי שלנו, כי אין ישראלי שלא זוכר בפרטי-פרטים את היום הזה ואין ישראלי שישכח. לכל אחד מאיתנו יש תמונה שלמה בראש. אני זוכר את עצמי יושב שם במרתף עם הבת שלי, עם המאבטחים שעומדים מודאגים ליד הקיר ומנסים להבין מה קורה, והטלפונים, ודבי מצלצלת אליי מהבית בשדרות, לוחשת, כי יורים לה מחוץ לבית, ועוד זוג חברים מתקשרים ואומרים: אנחנו לא יודעים איפה הבת שלנו, ולמרבה הצער היא נספתה. וזה טבוע בנו. אבל מעבר ליום הזה, תחשבו מה קרה לכם מאז היום הזה, תחשבו מה קרה בחייכם מאז 7 באוקטובר – אנשים שפגשתם; הפגנות שהלכתם אליהן; יושב פה שר האוצר – תקציבים שעברו ולא עברו. אני, כמובן, אין לי את הזכות לדבר על מה שעבר מאז על גדי, שיושב פה, ועל משפחתו. תחשבו על כל התקופה הזאת. נסענו, חזרנו, נפגשנו עם אנשים, אנשים שהתפרקו, אנשים שאספו את עצמם מחדש. ובכל הזמן הזה, בכל הזמן הזה שעבר מאז 7 באוקטובר, גל וזיו ברמן, שהמשפחה שלהם שם ביציע, נמצאים לפי כל מה שאנחנו יודעים במנהרה של שישה מטרים, מורעבים, מוכים, כבולים בשרשראות. אפילו לא נעים לי לדבר על זה מול המשפחה, אבל אלה העובדות. כל הזמן הזה, 500 יום שבהם אתם חייתם, 500 יום שבהם המשפחה באה אליכם ביום שישי בערב, 500 יום שבהם עבדתם, נזפתם, ננזפתם, צעקתם, צחקתם, ביליתם, נסעתם, חזרתם – הם ישבו במנהרה של שישה מטרים, כבולים וכלואים ומוכים וחבולים, ובעיקר נטושים על ידי מדינה שאמורה הייתה להחזיר אותם הביתה כבר לפני הרבה מאוד זמן. תשחזרו, תשחזרו מה עבר עליכם ב-500 הימים האחרונים. תשחזרו דברים שהצחיקו אתכם, דברים שגרמו לכם לבכות – כי היה מספיק על מה. תשאלו את עצמכם כמה תוכניות טלוויזיה שמעתם, כמה פלייליסטים של מוזיקה הרצתם באוזניות שלכם, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם אוהבים, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם לא אוהבים. כל הזמן הזה גלי וזיו ישבו שם במנהרה, הם ומתן ועומר ועומר. ואנחנו לא יודעים מי חי ואנחנו לא יודעים מי מת, ואנחנו לא יודעים מי נושא תפילה ואנחנו לא יודעים מי כבר לא יכול לשאת תפילה. ואין שום סיבה בעולם לא להחזיר אותם. כמובן, חמאס אשם בכול. אני ישבתי אתמול עם מזכיר המדינה האמריקני והסברתי גם לו ולצוותו: אין שום סיבה פוליטית לא להחזיר אותם. התכוונתי לזה יותר ממה שהתכוונתי לכל דבר שאמרתי בחיי הפוליטיים: יש רשת ביטחון לעסקת חטופים – לעשות אותה עד הסוף ולהחזיר את כולם הביתה. בשם כנסת ישראל אני מרכין את ראשי מולכם על זה שהם עוד לא חזרו. בשם כנסת ישראל אני מתנצל בפניכם על זה שהם עוד לא חזרו. אלה ימים של כאב לכולנו. כמובן, אנחנו ניסע לכיכר להיות איתכם ביום הזה. 500 הימים האלה הם 500 יום יותר מדי, ולא מילאנו את חובתנו עד שהם יחזרו הביתה, והממשלה שבמשמרת שלה הם נחטפו לא מילאה את חובתה עד שהחזירה אותם הביתה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין כעת את כבוד השר בצלאל סמוטריץ' להשיב על ההצעה מטעם הממשלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא לא ביקש להביע אי-אמון בממשלה. מה יש לי להשיב?

היו"ר אמיר אוחנה:

ההצעה הוגשה כתובה, בכל זאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת לפיד, אני קודם כול באמת מפציר בך, וזו הזדמנות טובה, לחזור בך מהאמירה שנדמה לי שגם אתה יודע שלא היית אמור לומר. אמרת לגביי, אבל זה הרי לא לגביי, אני לא איש פרטי – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

ידעתי שלא צריך להישאר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כביכול אני, הציבור שאני מייצג, מתנגדי העסקה, רוצים להחזיר, חס וחלילה – למה אתה יוצא? שיח מתורבת בין אחים, שותפים לדרך, למדינה. אני חושב שעם ישראל נחשף בדיוק – זה עצוב, אגב, זה עצוב. לומר על הציונות הדתית, ששלחה את מיטב בניה גם כדי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא דיבר על הציונות הדתית, הוא דיבר עליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא כן דיבר על הציונות הדתית שאותה אני מייצג ושהיא מתנגדת לעסקה.

מירב כהן (יש עתיד):

הוא אמר עליך, לא על הציונות הדתית. אתה גנבת את השם של הציונות הדתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שלומר עלינו – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה סתם מכניס דברים לא נכונים, אדוני השר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה מייצג את החרד"לים בציונות הדתית, אתה לא מייצג את הציונות הדתית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שאנחנו רוצים להחזיר, חס וחלילה, את ה"הותר לפרסום" – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא דיבר עליך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני, אגב, חשבתי שהוא טעה. אנחנו כולנו בסערת רגשות לפעמים מועדים ואומרים דברים שלא ראוי שייאמרו, וחשבתי שבשיח נעים בינו לביני, כפי שראוי תמיד בין אחים, ובטח במדינת ישראל במלחמה אחרי 7 באוקטובר, אפשר ללבן סוגיה, ונדמה לי שהיה ראוי שהוא גם היה חוזר בו. זה בסדר, אפשר לנהל ויכוח נוקב מאוד על העסקה. לי ברור שיש על שתי כפות המאזניים טיעונים מאוד מאוד כבדי משקל. אני לא מזלזל, חלילה, ולא שולל את הלגיטימציה של מי שחושב אחרת ממני ותומך בעסקה, למרות שאני משוכנע שהיא רעה ומסוכנת – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עדיף שהם ימותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ועלולה להחזיר חלילה הרבה מאוד הותרו לפרסום, מעמידה בסכנה גדולה הרבה מאוד יהודים שעלולים להירצח, כי 82% מהמחבלים המשוחררים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה עם אלה שכבר מתים שם? מה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, יש לך הצעה עוד מעט, לא? נדמה לי שאת גם הולכת להקריא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני לא עונה. תתפלא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אה. לא?

היו"ר אמיר אוחנה:

הם מאותה סיעה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם מאותה סיעה. אבל אני יודע מה דעתך, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? מה דעתי?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני בעיקר מתקומם מול מי שמבקש להציג את מתנגדי העסקה כמי שחלילה ליבם גס, או לא חשוב להם שהחטופים יחזרו. חשוב לנו מאוד שהחטופים יחזרו, והם לנגד עינינו תמיד, הם וסבלם ומשפחותיהם, ואין מי שלא כואב וכועס כשראינו את התמונות בשבת שעברה, לפני שבוע וחצי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם ידעתם.

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה התוכנית – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ידענו, ודאי שידענו. ידענו, ואנחנו יודעים גם עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז למה? למה כל כך הרבה זמן?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אני מסביר. אני עדיין חושב שלשחרר מאות מחבלים רוצחים, עם דם על הידיים, שיחזרו לרצוח יהודים, זו טעות קשה. אני חושש מנהרות, נהרות של דם שיבואו כתוצאה מן העסקה הזאת. אני חושש – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה התוכנית? איך נביא אותם חיים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושש מאוד מהמסר שלפיו מי שרוצה להכניע ולנצח את מדינת ישראל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה עם אלה שמתים? מתים שם כבר כל יום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה על החידוש, אבל אני מבקש לאפשר לשר להשיב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא כבר פונה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל סליחה, הוא לא פנה אלייך. היא פנה אלייך קודם – השבת, בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פעמיים, הוא פנה אליי כבר פעמיים. בגלל זה באתי לשמוע אותו מפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

פנה אלייך קודם – השבת. מספיק. חברים, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפני חודשיים בערך נסעתי במוצאי שבת לניחום אבלים ביישוב ברוכין אצל משפחתו של סמל ראשון נבו פישר, השם ייקום דמו. הוא היה מפקד טנק בחטיבה 401 ונפל בצפון הרצועה. אחותו רעות לביא ביקשה ממני שבפעם הבאה שאני עולה לדבר על הדוכן – אני חושב שהייתה פעם אחת שעליתי ולא זכרתי את זה, והפעם ידעתי מראש שאני עולה, אז נזכרתי בזה. היא אמרה לי: תשמע, בפעם הבאה שאתה עולה על הדוכן בכנסת – אגב, אני לא חושב שהיא ממצביעיי – תעביר מסר ממני, מרעות, אחותו של נבו, לכל החברים שלך בכנסת: אנחנו מסתכלים עליכם כעם וממש רוצים לראות אתכם מדברים אחרת, מנהלים שיח. תתווכחו, תחלקו, תפעלו ותקדמו ותצביעו איש לפי ערכיו, אמונותיו והשקפותיו. נקודת המוצא היא שכולנו רוצים את טובת מדינת ישראל, כולנו רוצים את החזרת כל החטופים וכולנו רוצים את השמדת חמאס ואת ביטחונה של מדינת ישראל, וזה בסדר שכשיש מציאות מורכבת, יש שיקולים שונים, סברות שונות, דעות שונות, ואנשים מכריעים אחרת. אז אני נושא את המסר הזה פה עכשיו על הבמה בשמה של רעות, אחותו של נבו פישר, השם ייקום דמו, ואני רוצה להשתדל – גם אני מועד בזה – אני רוצה להשתדל לנהוג כך בעצמי. אמרתי כמה וכמה פעמים שחלק מחשבון הנפש שלי אחרי 7 באוקטובר היה גם על החלק שלי, מהמקום שהגענו אליו כמדינה, כחברה, כעם, ערב המלחמה. אז אני רוצה שנדע לנהל גם את המחלוקת הנוקבת הזו על עסקת החטופים בצורה מכובדת. ואני שוב אומר את דעתי, ואני אומר גם את עמדת הממשלה, שאני כרגע משיב בשמה, מכיוון שהממשלה שאני משיב בשמה חתמה וקידמה ומאמינה בשלב הנוכחי של העסקה למרות התנגדותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם שלב ב'? מה עם שלב ב'?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חשבתי שזו שגיאה. אני עדיין חושב שזו שגיאה. ממשלת ישראל החליטה אחרת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם שלב א' זה שגיאה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, אמרתי, אני חושב שזו שגיאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חושב ששלב א' זה שגיאה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן. הינה, הצבעתי נגדו, מירב. אני הצבעתי נגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני שואלת אותך, איך אתה רוצה שהם יחזרו? איך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אסביר. אני אסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך? לא עובד, הלחץ הצבאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אסביר. קודם כול, הוא עובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עובד. לא עובד.

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר אליי ואתה קורא בקריאה ראשונה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, הוא לא מדבר אלייך, את מדברת אליו. תני לו להסביר. את לא נותנת לו להסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עונה לי. אם זה היה מפריע לו הוא לא היה עונה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

מספיק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, זה מפריע, אז תני לי. תני לי שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, עכשיו פעם ראשונה שאמרת שזה מפריע לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שהעסקה היא טעות קשה. אמרתי, שחרור מחבלים עם דם על הידיים שיחזרו לרצוח יהודים זה דבר מסוכן מאוד. לשקם את הנהגת חמאס בארץ ובחו"ל זה דבר מסוכן מאוד. חלילה יישפכו נהרות של דם על הדבר הזה. להעמיד כל יהודי בכל מקום בעולם בסכנה של חטיפה זה מסוכן מאוד. לבוא ולומר – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתי התנצלת על זה שאמרת שהחמאס הוא נכס?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תוציא את דבריי מהקשרם. נו, באמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר, אתה פעם שנייה עושה את זה. די, נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זו האמת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה בדיוק חלק מלנהל שיח. הרי תראה את כל מה שאמרתי. אתה יודע שזה שקר מוחלט. אתם רוצים לחשוב ששקר שחוזרים עליו מאה פעמים הופך לאמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, ממש לא, דיברתי על הדה-לגיטימציה והלוחמה המשפטית נגד ישראל. אמרתי בהקשר הזה שהרשות היא נטל מכיוון שיש לה לגיטימציה במוסדות הבין-לאומיים, ותראו איזה נזקים היא עושה לנו ב-ICC וב-ICJ, וחמאס הוא נכס שכולם מתייחסים אליו כארגון טרור ואף אחד לא ייתן לו לגיטימציה לפגוע בנו. ואם זה נושא הדיון, אז נכון, ואני חושב שהוכח שצדקתי. אנחנו 16 חודשים מפרקים לחמאס את הצורה, ועד עכשיו העולם לא עוצר אותנו. זה לא היה קורה מול שום גוף אחר, כמו הרשות הפלסטינית, שנתפסת, לצערי, אגב – גוף טרור, תומך טרור, מממן טרור, מסית לטרור, עד היום הוא תומך בטבח ובחמאס ולא גינה אותו ולו פעם אחת, ועדיין בעולם, בגלל הצביעות העולמית, מתייחסים אליו כיכול לבוא בקהל. יש לו מעמד. הוא יכול לתבוע אותנו ב-ICC, ב-ICJ, לעמוד מאחורי דרום אפריקה, מדינות אחרות. אל תהיו פופוליסטים. אני זה שב-2017 אמר שצריך לכבוש את רצועת עזה ולהשמיד את חמאס כשכולכם מחאתם כפיים. אני זה שישב שלושה שבועות במעצר שב"כ נגד הגירוש והפצרתי בגרון – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה שר במשרד הביטחון ב-7 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – הפצרתי בגרון ניחר: אל תצאו מגוש קטיף. תגרשו יהודים – תקבלו מדינת חמאס שאחר כך תעשה את 7 באוקטובר ותטבח בקיבוצים. הרי צעקנו שזה מה שיקרה. אתם באים אליי בטענות? מספיק. באמת מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שר, אתה שר בממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, יש אחר כך דיון סיעתי, תבקשי לדבר מטעם הסיעה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, מירב כהן מדברת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני חוזר חזרה לעמדתי בסוגיית העסקה. הדבר המסוכן ביותר בעסקה הזו הוא המסר שיהדהד ממנה, חלילה, שמי שרוצה להוריד את מדינת ישראל על הברכיים צריך רק לחטוף יהודים. לא צריך גרעין איראני, לא צריך טילים. מול כל זה מדינת ישראל הגדולה והחזקה, ברוך השם, יודעת להתמודד. חיזבאללה צריך לחטוף שתי משפחות ממנרה או ממטולה ונגמר האירוע. יחטפו איזו משפחה ממנהטן שמטיילת בהודו, ייקחו אותה לאיראן, ויש גרעין איראני. כך מנצחים את המדינה היהודית. זה מסוכן מאוד. הדרך היחידה לתקן את הנזק הקולוסלי הזה היא לוודא שחוזרים להילחם ומשמידים את חמאס. המסר שמהדהד בסוף התהליך הוא שמי שמתעסק איתנו וחוטף יהודים מת, נמחק, מושמד, גם אם בדרך היו לו הישגים טקטיים והוא הצליח להוציא מאיתנו משהו כי לא הייתה ברירה ורצינו להחזיר חטופים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

החטופים ימותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שהם לא ימותו. אני חושב שאם אנחנו נגיד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם ימותו, הם כבר מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם היינו אומרים שעל כל חטוף – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הם כבר מתו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר את דעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "דעתך"? אתה שר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד רגע אני אגיד גם את עמדת הממשלה. עוד רגע אני אומר גם את עמדת הממשלה. דעתי היא שלו היינו אומרים לחמאס: על כל שערה שנופלת מראשו של חטוף, 5% משטח הרצועה מסופח לישראל, אחד, שניים, שלושה – תאמינו לי, הם היו שומרים על החיים של החטופים יותר מאשר על החיים של עצמם. אין משהו אחר שהם מבינים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

הרבה שערות נפלו ולא עשית כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר קשה וכואב, קשה וכואב, וזה הוויכוח המרכזי בינינו. בצד הכאב הגדול והכמיהה של כולנו להשבת החטופים, אני לא אקח את מדינת ישראל לכניעה, לתבוסה ולהפסד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה כניעה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא אסכן את קיומה ואת ביטחונה ואת עתידה, גם לא בשביל להחזיר את החטופים, וזה הוויכוח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הם מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם מסתכלים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "מסתכלים"? זה אנשים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מתו למעלה מ-420 חיילים במלחמה הזו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה אנשים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, אנשים שלנו, ודאי, זה אנשים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הלב שלך כזה אטום? מה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אלפים אלפים מתו לאורך מלחמות ישראל, אנשים שלנו. אני לא משעבד את ביטחונה של ישראל, וזה הוויכוח. אתם מסתכלים על הכול דרך הפריזמה הזאת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מסתכלים? אתה חייב להחזיר אותם הביתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תגידו לי, תושבי העוטף – אתם חושבים שהם יוכלו לחיות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו האשמה שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו נדבר על העמדה של הממשלה, מכיוון שהממשלה, שאני חבר בה, הלכה על העסקה הזאת. אני מכבד את זה, אגב. אני אחראי למכס, נכון, ואני אחראי לכל הבידוקים, ואני, כמו פקודת מבצע, דואג שייכנס הסיוע, למרות שאני לא אוהב את זה ולא מאמין בזה, כי אני ממלכתי, ו-once המדינה שאני כל כך אוהב החליטה, אני משתף פעולה, עושה את תפקידי. אבל הממשלה שאני חבר בה אמרה: אנחנו מחויבים למימוש מלוא מטרות המלחמה, לרבות השמדת חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית, ולכן, שלב ב', שכולל הפסקת מלחמה, יהיה רק אם התנאים שלו יהיו – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל כמה זמן לוקח לכם להשמיד? אנחנו כבר שנה וחצי במלחמה. כמה זמן לוקח לכם להשמיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, כפי שלמדתי – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אין חמאס בעזה, לא אזרחית, לא צבאית, לא שלטונית, ראשיו גולים, הוא מתפרק מנשקו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

את הרי תעלי מייד לדוכן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – עזה מפורזת, צה"ל נשאר במרחב הביטחון של הפרימטר ופילדלפי כדי שלא תהיה התעצמות מחודשת של טרור. אלה התנאים שלנו להפסקת המלחמה. אם חמאס מסכים, מצוין; אם לא, נחזיר את צה"ל לשם בכל הכוח ונכסח לו את הצורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

עוגן קיומנו, פילדלפי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה אתם מציעים לתושבי העוטף? בואו אני אסביר לכם מה אתם מציעים. אתם מציעים לתושבי העוטף להמשיך לחיות שנים רבות במציאות שבה כל התראה, כל איזה סיב שנפתח – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו מציעים שיחזירו להם את הילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כל איזה מידע, כל איזו אמירה של הזרוע הצבאית – מייד, הכול בכוננות – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

ואם תלך בדרכך זה לא יקרה? אם תלך בדרכך זה לא יקרה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ודאי שלא. לא יהיה איום מעזה, לא יהיה חמאס, לא יהיה איום, וככל הנראה גם לא יהיו שני מיליון עזתים נאצים מעבר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר אותם הביתה ותילחם עוד שנה. מה הלחץ שלך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הינה, עוד פעם אתם עכשיו חושבים שאתם עובדים עם טיפשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאוד רוצה להחזיר אותם. את יודעת להחזיר אותם מחר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

17 שנה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את משקרת. את יודעת להחזיר אותם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את יודעת להחזיר אותם? את יודעת להחזיר אותם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעשה מה שצריך. תעשה מה שצריך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני עושה מה שצריך. מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מתנגד, מההתחלה אתה מתנגד. תגיד: כן, נעשה ונשמע. נעשה ונשמע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, אתם זורים חול בעיני הציבור. אתם מוכרים איזה חלום כאילו אנחנו עובדים עם טיפשים, כאילו חמאס זה קונוסים ואפשר לעבוד עליהם. בואו נעבוד עליהם: נחתום על הסכם להפסקת מלחמה, הטיפשים האלה, הפראיירים, יחזירו לנו מחר בבוקר, תוך שבוע, את כל החטופים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם ירו עליך טילים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואז נוכל לחזור להילחם ולהראות להם מה זה. אין חיה כזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה עדיף, להרוג אותם? להרוג אותם שם? הם לא חוזרים במבצע צבאי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חמאס יודע שהחטופים הם תעודת הביטוח שלו, ולכן הוא לא יחזיר אותם, והוא ישמור את זה לאורך חודשים כדי לאלץ אותך לתת לו להישאר בשלטון ולהתחמש מחדש – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה מתנגד?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ולמרר את החיים של תושבי הדרום, ולהעביר מסר שאפשר לנצח את מדינת היהודים באמצעות חטופים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה התנגדת לעסקה של נתניהו, של הממשלה שלך. אם זה היה תלוי בך, התצפיתניות היו בעזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולדבר הזה ממשלת ישראל, שאני אכן חבר בה בגאווה גדולה, לא תיתן את ידה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אין לך לב? אין לך לב. כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נחתור להשבת החטופים. אנחנו נביא כמה שיותר מהם הביתה, בעזרת השם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך תביא?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא נגרור את ישראל לתבוסה, להפסד, לכניעה. ועצוב לי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך תביא אותם הביתה? תענה, תענה על השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שיש במדינת ישראל ובכנסת ישראל אנשים שקוראים למדינת ישראל להיכנע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם בלבולי המוח האלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שאתם קוראים. מדינת ישראל תיכנע לארגון טרור רצחני של נאצים שחטפו לנו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אתה מביא אותם הביתה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שחטפו לנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תקרא אותי בשלישית. אי-אפשר לשמוע אותך בכלל. רק בגללך הם בעזה, רק בגללך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראי את הסגנון. אני אומר לעם ישראל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם את מבטיחה לצאת אז אני לא אקרא אותך בקריאה שלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יוצאת. אי-אפשר לשמוע אותך בכלל. אתה שקרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר לעם ישראל: תראו את הסגנון. תראו את הסגנון. תראו איך ראש אופוזיציה – אני מבין אותו, 6% בסקרים, מתרסק, הוא בלחץ, בפניקה מיאיר גולן, אז הוא בתחרות איתו, הוא בתחרות איתו.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוא'נה, אתה מדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא בתחרות איתו.

מירב כהן (יש עתיד):

זה מה שמעניין אותו, רק סקרים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא כנראה בתחרות איתו מי יהיה יותר פרובוקטור ויפיץ יותר שנאה, פילוג ומחלוקת. בתוך מלחמה, כשהאחים שלנו נלחמים כתף-אל-כתף, כשכולנו מתמודדים עם האתגר הזה, ראש אופוזיציה לא מסוגל לנהל שיח מכובד, ענייני, אינטליגנטי, עם שר האוצר של הממשלה של המדינה שהוא חלק ממנה – –

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, קריאה שנייה. אם את תצאי את גם לא תעלי להציג את ההצעה, אז אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – קם, יוצא ומחרים. תתביישו לכם. חברת כנסת לא מסוגלת לנהל שיח, צורחת כמו כרוכיה, מקללת, מחרפת, מגדפת. אתם באמת מביישים את כולנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אתה אומר.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה אתה אומר. קראת לנו בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חוזר על הצוואה של האחות השכולה שמבקשת מאיתנו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שנים קראת לנו בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא היה מעולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני מבקש ממך להסיר את החסינות, ואני אתבע אותך דיבה. אם אי פעם קראתי למישהו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שנים קראו לנו בבית הזה בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני לא יודע מי זה הבית הזה. אתה מדבר איתי. אני מעולם לא קראתי לך ולא לאף אחד מאחיי בוגדים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אגיד לך משהו לפני שאני יוצא, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, שנייה. מיקי, שנייה.

מיקי לוי (יש עתיד):

במשמרת שלך זה קרה – החובה שלך להחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אל תצא, אל תהיה ילד קטן.

מיקי לוי (יש עתיד):

החובה שלך להחזיר אותם. זהו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, במשמרת שלי זה קרה, מחובתי להחזיר אותם. במשמרת שלי גם חמאס תקף אותנו ומחובתי להשמיד אותו. במשמרת שלי המלחמה פרצה עם חיזבאללה ותפקידי להכריע אותו. במשמרת שלי תפקידי למנוע מאיראן להתגרען.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא משוואה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה בדיוק ההבדל – זו המשוואה. זו המשוואה.

מאיר כהן (יש עתיד):

קודם צריך להחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו המשוואה. אתם דורשים ממדינת ישראל להיכנע. אתם מציעים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז תפסיקו עם סיסמאות. זה מה שחמאס דורש. חמאס דורש: כדי לקבל אותם חזרה, תיכנעו. זה מה שחמאס דורש: תיכנעו.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא.

מירב כהן (יש עתיד):

להיכנע זה להפקיר את הילדים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שחמאס דורש: תפסיקו את המלחמה, צה"ל נסוג, חמאס נשארת ברצועה, שיקום מלא של רצועת עזה, בלי שום מגבלות, בלי שום כלום. זה נקרא להיכנע.

מירב כהן (יש עתיד):

להיכנע זה להפקיר את הילדים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חמאס בא ואומר: חברים, אתם רוצים את החטופים – תיכנעו. אנחנו לא ניכנע. נפעל כדי להחזיר את החטופים. נעשה כל מאמץ – אגב, עשינו, הצלחנו, ברוך השם, חלק גדול, ואני מקווה שנצליח עוד הרבה מאוד. לא ניכנע. נקודה. אני אומר לכם, עצוב לי – בדעה, אבל זה בסדר, מותר לך להחזיק בדעה אחרת ממני; עצוב לי חוסר היכולת של מירב, של יאיר, של אנשים רציניים, לנהל שיח ענייני, נוקב, אבל בצורה מכובדת וראויה. ואגב, מיקי, אמרתי בפתח דבריי, גם אני מתנצל על דברים. היה לי חלק במקום שהחברה הישראלית הלכה אליו לפני המלחמה. נכון, הייתי אופוזיציה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

היה לך חלק ב-7 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יכול להיות, נדבר על זה. גם לך היה חלק. אני לא בעד לעשות תחרות, לא בעד לעשות תחרות. מי שתמך באוסלו, היה לו חלק; מי שתמך בגירוש מגוש קטיף, היה לו חלק.

מירב כהן (יש עתיד):

קח אחריות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דרך אגב, אתם הייתם בממשלה כשחמאס הכין את כל התוכניות האלה. נכון שהוא מימש אותן, לצערי, אצלנו. אבל אני לא בעד לעשות עכשיו שיח האשמות. אני לא בעד שיח האשמות, זה לא העניין. יגיע הזמן, תהיה ועדת חקירה, יבדקו גם מי צריך לתת את הדין על הדבר הזה. אני לא בעד לעשות שיח האשמות. אני בעד לשלב ידיים כעם שנמצא במלחמת קיום, שמתמודד עם אתגרים עצומים, מהגרעין האיראני וכמובן עד הצורך להשיב חטופים, ויהודה ושומרון, ועוד הרבה מאוד אתגרים. נשלב ידיים לנהל ויכוח ענייני ומכובד גם כשאנחנו חלוקים.

מאיר כהן (יש עתיד):

מעניין אם זה היה ההפך. איך אתה היית עומד ומדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אמרתי. עוד פעם, מיקי, אני, את חשבון הנפש שלי על החלק שלי עושה על עצמי, ומשתדל מאוד – ואם אתה עוקב אחריי, אתה רואה – משתדל מאוד: שיח אחר אחרי 7 באוקטובר. ואני לא מתבייש להגיד שטעיתי והייתי לא בסדר.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה, בתקופת ההתנתקות, לא הגעת לבית משפט כי נתפסת עם דלק?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, גם זה שקר. לא נתפסתי עם דלק, לא. אגב, השקר הגדול שנתפסתי עם דלק היה כשניסיתי למנוע את האיוולת הנוראה של הגירוש מגוש קטיף, שהביאה ל-7 באוקטובר. אבל גם לא נתפסתי עם דלק, זה עוד שקר שלא היה, לא נברא ולא משל היה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא הגעת לבית משפט? לא הוגש נגדך כתב אישום?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן. חברת הכנסת מירב כהן, די.

מירב כהן (יש עתיד):

לא תכננת פעילות אלימה? לא נתפסת עם 700 ליטר דלק?

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה שנייה, חברת הכנסת מירב כהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, עוד פעם, חבל שזה השיח. תראי איזה דמגוגיה. תראי דמגוגיה, תראי דמגוגיה. אני רוצה לנהל איתך שיח רציני, ועוד פעם דמגוגיה, 700 ליטר דלק. זה שקר שלא היה ולא נברא ולא משל היה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא תכננת פעילות אלימות? לא הוגש נגדך כתב אישום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ממש לא. לא הוגש נגדי מעולם כתב אישום.

מירב כהן (יש עתיד):

כשעשו משהו נגד האג'נדה שלך, פעלת – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. נעצרתי, ישבתי שלושה שבועות במעצר שב"כ. זה אות קלון, אות קלון לדמוקרטיה הישראלית.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, את בקריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נחשדתי – תקשיבו טוב, עם ישראל – אני נחשדתי – לכול יש פרוטוקולים, לכו לבית משפט – נחשדתי במעורבות בארגון חסימות כבישים במחאה נגד תוכנית הגירוש מגוש קטיף שהקימה את חמאסטן.

מירב כהן (יש עתיד):

כשעשו משהו נגד האג'נדה שלך, היית אלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, אבל היום כולם חוסמים כבישים. היום אתם נותנים תעודת כבוד לכל מי שחוסם כבישים. לכולם מותר לחסום כבישים. אני, אדוני היושב-ראש, נחשדתי במעורבות. אגב, מעולם לא הוגש נגדי כתב אישום. ישבתי שלושה שבועות באגף 7 בכלא שקמה באשקלון, בצינוק כזה של 2 על 2, שחור, 24 עם ידיים אזוקות, עם כיסוי על העיניים, יחד עם עוד איזה 70 חמאסניקים. בושה וחרפה למדינת ישראל. נחקרתי שעות, 12 שעות אזוק לכיסא. ברוך השם, זה חלק גדול מזה שאני פה. זה טוב מאוד, שלושת השבועות האלה גרמו לי לקבל החלטה שאני לוקח אחריות על מדינת ישראל, ובזכות זה אני פה. הלכתי, למדתי משפטים, הקמתי את רגבים, נכנסתי לכנסת. ברוך השם, אני לא בוכה על זה לרגע. אבל זה לא אות קלון לי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה רוצה לדבר על זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תעודת כבוד לי שראיתי, ראיתי ממש את 7 באוקטובר, יחד עם הציבור הנפלא הזה, הציונות הדתית. וזעקתי והתחננתי, התחננתי שלא נצא מגוש קטיף, שלא ניתן לחמאס להשתלט על רצועת עזה ונקבל אחר כך את 7 באוקטובר. אז במקום – אני לא רוצה שיישאו אותי על כפיים. ביצעתי את חובתי כאזרח במדינת ישראל הדמוקרטית, אבל אריק שרון, הבולדוזר הזה, כחלק מהדריסה שלו את הדמוקרטיה, זרק אותי ואת חבריי למעצר של השב"כ. זאת תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ולשב"כ, לא תעודת עניות לי, ממש לא לי. בעניין הזה אני גאה, ממש גאה, במאבק ההירואי והדמוקרטי למשעי נגד האיוולת, גם הלא-דמוקרטית. שרון דרס את משאל מתפקדי הליכוד, פיטר שרים כדי ליצור לעצמו רוב מלאכותי, נבחר על "דין נצרים כדין תל אביב". מצנע אמר שהוא יוציא שלושה יישובים בנצרים – –

מירב כהן (יש עתיד):

גם אנחנו רואים בממשלה הזאת רוח גבית, ואני לא – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אריק שרון הבטיח: דין נצרים כדין תל אביב. שקרן. הלך מייד, הפך את עורו – עומק העקירה כעומק החקירה – גירש 10,000 יהודים, הוציא מתים מקבריהם, פירק חבל ארץ, נתן אותו על מגש של כסף לחמאס, וקיבלנו את 7 באוקטובר.

מיקי לוי (יש עתיד):

עברו 20 שנה באמצע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, אני לא בעד לעשות עכשיו את השיח הזה, באמת אני לא בעד. אני לא בעד.

מירב כהן (יש עתיד):

עברו רק 20 שנה באמצע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא בעד, אבל באמת, מספיק עם זה. עכשיו אני חוזר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שכחת כמה נפגעים היו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היו הרבה פחות, הרבה פחות. זו בדיוק הנקודה. קיבלת 1,200 נרצחים ביום, זה 100 שנה של מה שיכולת להיות ברצועת עזה.

מאיר כהן (יש עתיד):

סמוטריץ', מי תמך בהתנתקות?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני מכבד את זה. יש תפיסת שמאל בישראל: כניעה, נסיגות, נתחבא מאחורי קירות, גדרות. ברחנו מלבנון, הבטיחו לנו שהטילים של נסראללה יחלידו – קיבלנו מפלצת של חיזבאללה. הבאנו את אש"ף מתוניס.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה אתה מציע, להישאר בלבנון?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני קודם כל מנסה לתקן. אני אומר לכם, לדעתי, הקדנציה הזאת תהיה קדנציית התיקון. היא התחילה באסון נורא. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל, משנים אותה מקצה לקצה. אין יותר התחבאות מאחורי אוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. הרי ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה – אדוני היושב-ראש, אתה רוצה שאני אסיים? אז אני אסיים עוד דקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, מה פתאום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מדינת ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה בשלושת העשורים האחרונים. הרי מה היתרון היחסי שלנו? צבא גדול וחזק, ברוך השם – טנקים, תותחים, מטוסים, כוח אש. כשאתה נלחם מול צבא סדיר, זה מצוין – נכון, אדוני הרמטכ"ל לשעבר? כשאתה נלחם מלחמת גרילה מול מחבלים שמתחבאים ומסתתרים מאחורי אוכלוסייה כמגן אנושי, אתה מאבד חלק גדול מהיתרון היחסי שלך. אתה עם רובה, הוא עם רובה; אתה יכול להיות טיפה יותר מתוחכם. אנחנו הפכנו את הקערה בהקשר הזה, אמרנו: אין דבר כזה יותר. יש בעזה טרור בתוך אוכלוסייה? האוכלוסייה מקבלת התרעה של חצי שעה ללכת כדי להגן על חייה, ואנחנו משמידים. אותו הדבר בלבנון – פירקנו כפרים שלמים, הורדנו בניינים של קומות. אותו הדבר ביו"ש – תראו מה קורה במחנות הפליטים ביהודה ושומרון עכשיו.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איפה שיש טרור, אנחנו משמידים, משמידים את כל התשתיות של הטרור. אין לנו דרך אחרת. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל. אנחנו משנים את המציאות הביטחונית של ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

ביזיון שאתה שר בממשלה שנה וחצי אחרי המחדל שאתה אחראי לו – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנה וחצי זה לא הרבה, מירב. זה לא הרבה. שנה וחצי זה לא הרבה לתקן 30 שנות אוסלו. יש פתגם ידוע שאומר: אבן שטיפש אחד זורק לבאר, עשרים חכמים מתקשים. ואלכ, 30 שנה יש מי שמילאו פה את כל הבאר באבנים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הביאו את אש"ף מתוניס, את המחבלים, נתנו להם נשקים. הייתי אז ילד בכיתה ח'. אבא שלי הגה את הפתגם, את הסיסמה, את הזעקה: אל תיתנו להם רובים. אני חושב שאת 1,000 המודעות הראשונות הוא הדפיס מכספו, ואנחנו כילדים – יש כבר התיישנות – הדבקנו את זה בירושלים עם סודה קאוסטית כזה. אל תיתנו להם רובים, התחננו. אל תביאו לפה את המפלצות של הטרור. התמודדנו עם אינתיפאדה, אבנים וסכינים. הבאתם לפה מפלצות של טרור. אחר כך, בגירוש מגוש קטיף, התחננו, הפצרנו. ואחר כך הבריחה מלבנון – כולם פה מחאו כפיים. היינו היחידים, אדוני היושב-ראש, הציונות הדתית – קראו לנו אויבי השלום, קראו לנו פסימיים, קראו לנו רואי שחורות, קראו לנו סרטן בגוף האומה, רבין קרא לנו, היחידים שראו נכוחה את כל הסכנות האלה. עסקת שליט – מדינה שלמה באופוריה, "הילד של כולנו". היחידים שהתנגדו, היינו אולי 5% שהתנגדו. הפצרנו, אמרנו: זה מה שיקרה. לשחרר את סנוואר – יישפכו פה נהרות של דם. היחידים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה עושה עוול לאלוף שטרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואותו הדבר עכשיו. אני לא שולל את הלגיטימציה של תומכי העסקה, אני אומר את זה כל הזמן. אני מבין את השיקולים. אני חולק עליכם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז איך לא ראיתם את 7 באוקטובר? אם אתה כזה חוזה, איך לא ראית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר, אתה יודע יפה מאוד שאורית ואני ראינו והתרענו בקבינט ערב 7 באוקטובר – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אמרת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שחמאס לא מורתע ושלא צריך להכניס דו-שימושי, שהממשלה הקודמת התחילה להכניס.

מאיר כהן (יש עתיד):

את זה כולם אמרו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, ממש לא כולם אמרו. אף אחד לא אמר. כולם אמרו: חמאס מורתע, הכול בסדר.

מאיר כהן (יש עתיד):

החברים שלך אמרו. ראש הממשלה שלך אמר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא החברים שלי. אתם הייתם בממשלה קודם. מי שהכניס דו-שימושי זה שר הביטחון לשעבר גנץ.

מאיר כהן (יש עתיד):

ראש הממשלה שלך אמר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני באמת לא אוהב את זה, אני לא רוצה לעסוק בזה עכשיו. אחרי המלחמה, תאמינו לי, תהיה האבא של האימא של ועדות חקירה. כל אבן נהפוך פה, מאוסלו וקדימה, ונראה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה? ממלכתית? השר סמוטריץ', ממלכתית?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תהיה ועדת חקירה שהמפתחות שלה לא יהיו אצל בית המשפט העליון, שאין לי אמון בו. זה הכול. אין לי אמון בו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא מסוגל להגיד את המילה ממלכתית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תהיה ועדת חקירה הכי ממלכתית בעולם, לא במנגנון לא הגיוני שמפקיד את הוועדה בידי בית המשפט העליון ונשיאו, שאין לי אמון בו, זה הכול, והוא צריך להיות אחד הגורמים הנחקרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא נכון. אתה משפטן, אתה יודע שזה לא נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לי, אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרי בית המשפט העליון צריך להיות אחד הגורמים שיצטרכו לחקור את המעורבות שלהם בביטחון ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האם העתירות לבג"ץ שחייבו את צה"ל לאפשר לעזתים להתקרב לפרימטר ויצרו הגבלות על הוראות פתיחה באש, האם פסילת נוהל שכן, כל הדברים האלה – האם גם לבית המשפט יש חלק באירוע זה. יצטרכו לבדוק. אולי לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

בג"ץ לא הגביל פתיחה באש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי שהגביל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל בג"ץ לא הגביל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל מאוד. הגביל מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל, הגביל מאוד, ב-2018, לך תבדוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל חייל החליט מתי הוא יורה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל מאוד מאוד מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כדרכם של בג"צים כאלה, שמכניסים את כולם לתוך איזה סיר לחץ.

מיקי לוי (יש עתיד):

תוריד את החסינות, גם אני אתבע אותך עכשיו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה תתבע אותי בשם בג"ץ? לא הבנתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, בשם מה שאתה אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה רוצה לתבוע אותי בשם בג"ץ?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, בשם מה שאתה אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה אמרת שחס וחלילה קראתי לך בוגד. לא היה ולא נברא ולא משל היה, אז תסיר חסינות, רק אל תגיד דברים לא נכונים. זה הכול.

מיקי לוי (יש עתיד):

השר סמוטריץ', אתה אומר שבג"ץ הגביל פתיחה באש. זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בקיצור ולעניין, ממשלת ישראל, שאני מייצג כרגע באי-אמון הזה, מנהלת מלחמה בשבע זירות עם הישגים צבאיים פנטסטיים, ברוך השם, עם אתגר ענק של השבת החטופים, אבל עם מחויבות ברורה למימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית. נתאמץ להחזיר את החטופים, לא ניכנע לארגון טרור, לא נפקיר את קיומה, את ביטחונה ואת עתידה של מדינת ישראל, ולא נייצר תמריץ לאויבינו בכל העולם לחטוף יהודים. תודה רבה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

למה על חטופים זה "נתאמץ" ועל זה "לא ניכנע"? למה על חטופים זה "נתאמץ" ועל זה "לא ניכנע"?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר סמוטריץ', ומתכבד להזמין את חבר הכנסת גדי איזנקוט לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האי-אמון מוגש על השהיית חוק הגיוס בימים קשים, אולי הקשים ביותר לביטחון המדינה. החוק הזה, שהיה צריך להיות מקודם באופן מיידי, ממוסמס כבר שנתיים, לא מקודם, ופוגע בצה"ל. בכל זאת, היום זה היום ה-500 למלחמה שנכפתה על ישראל והתרחבה. אני מבקש לדבר גם על מטרות המלחמה, שהושגו באופן חלקי, וגם על ההצלחות, לצד מחירים כבדים, אבל בעיקר על העובדה שעדיין 73 חטופים נמצאים ברצועת עזה וקיים חשש כבד מאוד לחייהם כל דקה, כל שעה, כל יום. אני מזכיר לך, השר סמוטריץ', אתה היית חלק משבעה, תשעה שרים שהיו המפקדה העליונה של מדינת ישראל ב-7 באוקטובר, 06:29. האחריות הייתה אצלכם, ואתם אחראים למה שקרה ואחראים גם להשיב אותם. בית המשפט, שדיברת עליו כזה שאתה לא מאמין בו ושאפשר להמונים להגיע לגדר, לפרימטר – זה שקר שחוזרים עליו וגורמים עוול. מאחר שראש הממשלה היה נתניהו, אפשר לבדוק איתו. בית המשפט העליון, במרץ 2018, דחה עתירות שרצו לצמצם את הוראות הפתיחה באש, שאני שיניתי והרחבתי, והביאו ל-30,000 נפגעים בפרק זמן קצר יחסית. העובדה היא שאף אחד לא חדר לשטח ישראל, אף אחד לא חדר לשום יישוב. מי שהיה אמור לעשות את תפקידו, עשה אותו. גם היה אלוף פיקוד מוכשר מאוד בשם אייל זמיר שפיקד על האופרציה הזאת. אני בטוח שנבחר למדינת ישראל רמטכ"ל טוב, וזו הזדמנות לברך אותו. בכל זאת, אנחנו נמצאים בצומת החלטות, צומת גורלי. הערב מתכנס הקבינט וידון על המשך מתווה החטופים והשגת מטרות המלחמה, הזירה הצפונית, עזה ויהודה ושומרון. אני רוצה להדגיש שבעיניי, מעל הכול, הדבר החשוב ביותר לביטחון הלאומי ולעתיד המשותף שלנו הוא חיזוק החוסן הלאומי של מדינת ישראל, שנתפס בעיניי כמרכיב המרכזי. לכן השבת החטופים היא מחויבות עליונה של המדינה למי שהופקרו ומרכיב רציני בחוסן החברתי ובחוסן הלאומי, כמו גם נושא האי-אמון – השבת הערבות ההדדית לחברה הישראלית בדמות חוק גיוס שיביא לשירות רחב להגנת מדינת ישראל, והייתי מוסיף לזה את שינוי סדר העדיפויות הלאומי בדרום ובצפון. אין לי ספק שהאינטרס העליון של מדינת ישראל היום הוא לממש את שלב א' ולעבור למימוש שלב ב' ושלב ג' על פי מתווה בנימין נתניהו; הוא מנסה להדביק את זה לביידן, לאחרים. במתווה שהוא הביא ב-27 במאי וביקש מאיתנו להצביע כולנו תמכנו, כולל הוא. המשמעות הייתה להשיב את כל החטופים בתמורה לאסירים, הפסקת אש קבועה ונסיגה של כוחות צה"ל מרצועת עזה. הבנו שזו נסיגה לפרימטר. זה היה נכון לפני שנה וזה נכון גם היום. אני רק חושב שאם היה אומץ להחליט החלטות משמעותיות לפני שנה, היה אפשר להשלים את המשימה ברצועת עזה, היה אפשר לעשות גם את ההיפוך האסטרטגי בצפון, וכל הניסיונות לטשטש את הסיפור ולבנות אותו לאחור לא יעמדו בוועדת חקירה שתשמע מה נאמר בחדרי הדיונים. ההבנה שלי, כמי שעשה את זה מגיל 18 עד גיל 59, היא שנמשיך להילחם בטרור ולהילחם בארגון חמאס עד השמדתו. אין לנו את האפשרות לבחור, זה לא נתון לבחירה. החזון של חמאס הוא להשמיד את מדינת ישראל. מדינת ישראל נלחמת נגד הטרור מאז הקמתה ועוד הרבה שנים לפני, לכן אנחנו מנצחים יום-יום באופן שבו מדינת ישראל מתפתחת, מתחזקת, מביאה יהודים מהעולם ומגדלת פה יהודים אל מול האויבים שלנו, שיכולים לשאול את עצמם מה הם השיגו. ברור לגמרי שהמצב העתידי ברצועת עזה חייב להיות כזה שארגון חמאס לא קיים, לא ככוח צבאי ולא בשלטון, שיתקיים פירוז של רצועת עזה ושלישראל תישמר סמכות ביטחונית גוברת. כל התירוצים על כך שלא יאפשרו לנו לחזור למלחמה הם תלושים, בעיקר לאור הבחירה של נשיא אמריקאי שתומך ויתמוך בחזרה למלחמה בכל נקודת זמן. לכן המצב הרצוי הוא שהניהול האזרחי של רצועת עזה יהיה על ידי הקהילה הבין-לאומית, העולם הערבי, עם דומיננטיות מצרית, ולא של ישראל, למרות שהחלום של חלק משרי הקבינט מהשבוע הראשון – וזה היה ניכר באופן שבו הם מתבטאים – הוא לקדם את המטרות הסמויות של החזרת התיישבות לרצועת עזה ומטרות אחרות שלא הופיעו במטרות המלחמה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נאמר אמן.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

מכאן האי-אמון שמוגש בעקבות מסמוס חוק הגיוס. האיחור בחיזוק צה"ל – בעיניי, אני רואה בזה הפקרות. העובדה שהממשלה לא מאפשרת לצה"ל להתחזק, זה מה שמביא אנשי מילואים, הורים לילדים, לסבב שלישי ורביעי וחמישי, שמשרתים מאות ימים ומשלמים בחייהם. ולצערי, יש הרבה מאוד יתומים במלחמה הזאת, בעוד עשרות אלפי צעירים בני 18–25 לא לוקחים חלק במימוש הייעוד של צה"ל להגן על המדינה ולהבטיח את הקיום שלה. רק לחשוב שחלק מרכזי בממשלת ישראל הוא מפלגות ושרים ששייכים למפקדה העליונה של צה"ל, ששולחים חיילים לסיכון חייהם ולמותם, ומחליטים על מי יחזור ומי לא יחזור, ומתנגדים לחוק גיוס שיביא כל בן 18 לשרת בצבא ולעשות את המשימה הקדושה הזאת, שבעיניי היא זכות ולא חובה. הכישלון בהגנה על האזרחים ב-7 באוקטובר יצר את המצב שמחייב את ישראל להשתנות שינוי גדול – ודיבר על זה גם שר האוצר, הצורך לשנות את אתגרי הביטחון. השינוי המרכזי בעיניי הוא צורך בצבא סדיר גדול משמעותית להגנה על גבולות המדינה, למימוש אחריות ביטחונית גוברת ביהודה ושומרון ועזה, לפעילות יזומה בשגרה ובחירום במקביל לאימונים למלחמה כוללת, שצה"ל לא עסק בה כבר שנה וחצי, והוא יצטרך באיזשהו שלב לחזור לאימונים. לכן אנחנו נדרשים להגדיל בצורה משמעותית מאוד את היקף הכוח הסדיר גם בגיוס חרדים, בגיוס בני מיעוטים, בהארכת שירות של חודשיים – כך נכון, בעיניי – ולאפשר לצה"ל לממש את מה שמופיע בדוח נגל, של 8,000 או 10,000 אנשי קבע, כדי לתת תשובה לתפנית החמורה, שתימשך שנים ארוכות. אנחנו נדרשים לתקן את התאונה ההיסטורית-ערכית של הסכם קואליציוני בין הליכוד לאגודת ישראל, שבה ניתן פטור גורף לעשרות אלפי צעירים, מה שהפריט את הערבות ההדדית במדינת ישראל ופרם את המחויבות של כלל האזרחים למדינה. רצוי לפעול בהסכמה, רצוי לעגן בכבוד את מעמד לומדי התורה, אבל להבין שזו חובה. ופה אני מוטרד מאוד, כחבר ועדת החוץ והביטחון, שמשתתף בחודשים האחרונים בעשרות דיונים ורואה את התרגילים, את הטריקים, השטיקים – הרצון להעביר חוק שהוא הכול חוץ מחוק גיוס שיביא אלפי לוחמים, כמו שצה"ל דורש: 4,800 עד יולי הקרוב, 5,800 מתגייסים עד יולי הבא, והמחזור אחרי זה – כל המחזור יקבל צווי גיוס, כך שהנטל על אנשי המילואים ירד; שצעירים בני 18 ייקחו חלק בזכות להגן על מדינת ישראל. לזה נדרש חוק שיהיה חוק חד וברור של גיוס לכול, של סנקציות אפקטיביות, וגם מתן תגמול והוקרה למיטיבים הגדולים ביותר של החברה הישראלית, המשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים. מאחר שאני לא רואה את ממשלת ישראל עושה את זה, והיא לא ראויה לאמון הציבור בשעה הקשה הזאת, שבה אי-קידום של השבת החטופים בשלב השני ואי-קידום חוק גיוס לכול, אני חושב שממשלה כזאת לא ראויה לאמון, ולכן אני ממליץ להצביע אי-אמון בממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד לשוב ולהזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אל הדוכן להשיב מטעם הממשלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני לא אאריך כמובן כמו בפעם הקודמת, אבל אני אתייחס בקצרה לשתי הנקודות שהעלית, גדי ידידי. לא זכרתי את זה קודם, וזה פלא בעיניי, הייתי צריך לומר את זה בהצעה הקודמת של חבר הכנסת לפיד, אבל הזכירה לי עכשיו חברתי השרה סטרוק הצעת חוק שהוגשה לפני חמש שנים שהחותם הראשון בה זה יאיר לפיד – עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב, זאת אומרת, כל המובילים הראשונים זה האופוזיציה של היום, שמאל, הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים. כמובן, סעיפי ההגדרות – "עסקת חילופי שבויים תיעשה בהתאם לעקרונות אלה: (1) לא ישוחרר יותר ממחבל אחד, לרבות מחבל שהורשע ברצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין – – – תמורת החזרת חטוף אחד; (2) לא ישוחררו מחבלים חיים בתמורה לגופת חטוף; (3) הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור". יש כזה, הלפיד והיפוכו. אתה מכיר, היושב-ראש? אני לא מצליח להבין. יושב בן אדם – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני השר, דובר על חיילים, לא דובר על ילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, לא, לא דובר על חיילים. אל תגיד לי, לא דובר על חיילים. אני אקריא לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע. אין חיילים חטופים היום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, אבל לא דובר על חיילים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז את החיילים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל יש לנו היום אזרחים, יש לנו אזרחים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

סימון, אני לא אומר מה דעתי. אני קורא הצעת חוק של יאיר לפיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבל – – – את העצה הזאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש פה הגדרות. "חטוף: ישראלי" – לא חייל, ישראלי – "שנתפס על ידי ארגון טרור לצורכי מיקוח". "ישראלי: מי שהוא אזרח ישראלי כמשמעותו בחוק האזרחות". זה חטוף. אני לא יודע אם אני מסכים לזה. זה מה שיאיר לפיד – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אף אחד לא דמיין שיהיו – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא יודע מה זה "אף אחד". כולם דמיינו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוא תקרא את דברי ההסבר. תן לי, למה אתה מפריע לי באמצע, סימון? זה לא יפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הגישו הצעת חוק לתרחיש שאף אחד לא דמיין שיבוא לעולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תן לי, אני אקריא לך. להפך, דמיינו, ולכן הגישו את הצעת החוק, כי ידעו שכשזה יקרה, מאוד קשה לעמוד מול זה. ידעו שצריך ליצור אינסנטיב שלילי לארגוני טרור לחטוף יהודים, ולכן רצו לחוקק את החוק הזה. לא אני, אני לא חתום שם. הייתי חבר כנסת פה, אני לא חתום. יאיר לפיד, עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב. "הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור את המחבלים אשר" וכו' וכו'. ויש איזה אקסטרה: אם צריך ואין ברירה, "הממשלה תוכל להחליט על שחרורם של עד עשרה מחבלים", מעבר למפתח הזה של אחד לאחד, ובתנאי שהם "אינם מחבלים שהורשעו ברצח – – – במסגרת משא ומתן – – – אם סברה" וכו' וכו' וכו'. ויש פה גם הרעת תנאי כליאה וכו', ויש עכשיו דברי הסבר. אני רוצה להקריא מתוך מה שכתבה ועדת – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאיזו שנה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפני חמש שנים, בכנסת העשרים. זה דבר מדהים, הצעת חוק של יאיר לפיד. עומד הבן אדם, בלי להתבייש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא של יאיר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפחות תסביר מה השתנה. עכשיו אני רוצה לקרוא לכם את דברי ההסבר מתוך הדוח של שמגר. אני רוצה להקריא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

וינוגרד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וינוגרד, סליחה. אני רוצה להקריא מתוך דוח וינוגרד, מתוך דברי ההסבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ומי שלא – – – זה ביבי נתניהו. מה לעשות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה. אומר השופט וינוגרד בדוח וינוגרד הידוע, שאגב לא פורסם, למרבה הצער, עדיין: "איש לא ישפוט את בני המשפחות של חטופים על שבעיניהם היעד החשוב, ואולי אף הבלעדי, הוא הצלת יקירם, אך מנהיגיה של אומה צריכים לקבל אחריות לא רק לחטופים ולמשפחותיהם, אלא לציבור כולו. אנחנו מאמינים כי הציבור בישראל יודע את הדברים האלה ויכול לקבל אותם ואת השלכותיהם – אם יוצגו בצורה עקבית, אחראית ורגישה."

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה מתוך ההצעה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

"חשוב לציין כי אם אכן האתוס החברתי היה כזה שרוב הציבור היה סבור כי נכון לשלם כל מחיר לשחרור חייל חטוף, היה הדבר מעורר סימן שאלה משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לשרוד באזור בו היא ממוקמת. התמיכה הציבורית הרחבה והכנה בכאבן של המשפחות אינה זהה לאמונה כי הדבר הנכון עבור ישראל הוא פעולה לשחרור חטופים בכל תנאי ובכל מחיר". זו הוועדה. אלה דברי ההסבר לחוק שהחותם הראשון שבו הוא יאיר לפיד.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה היה לפני 7 באוקטובר, לפני שבמשמרת שלכם חטפו תינוקות, ילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, גדי, אני רוצה להגיד – אבל עזבי, המשמרת שלכם או לא. די, די, נו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה היה לפני 7 באוקטובר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה זה קשור? אבל אנחנו דנים – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – שישיבו לגבולות ישראל את החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה, הערת, הבנו. תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פנינה, במשמרת של מי זה קרה זה לא קשור לשאלה אם המדינה צריכה להתאבד או לא. לא בגלל שזה במשמרת שלנו צריך להתאבד, או לא בגלל שזה במשמרת שלנו אתם מחליפים את דעותיכם כמו גרביים. זה בדיוק העניין – הפוזיציה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל האירוע הזה משנה מציאות. 7 באוקטובר משנה מציאות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל עזבי, תני לי לדבר עם חבר הכנסת איזנקוט.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה מדבר לכל הכנסת, אתה לא בוחר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא הציג ואני רוצה להשיב לו, כי אני מכבד אותו מאוד, מעריך אותו כאחד החכמים שיש במשכן הזה, וגם המנוסים, ומעריך את דעתו, החולקת על שלי מאוד מאוד מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, די. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רוצה איתו שיח מכובד. הקשבתי לכל מילה בדבריו. רוצה להשיב לו על שתי הנקודות שהוא העלה. הנקודה היותר-בעייתית, גדי – במה שמכונה חלק ב' של העסקה, וזה עוד לא היה מאז קום המדינה. היו לנו עסקאות שחרור חטופים תמורת מחבלים, מג'יבריל – ועמדתי ידועה: עסקאות מופקרות ומסוכנות, ולא רק עמדתי, כמו שראינו, גם עמדתו של יאיר לפיד. לא היה דבר כזה שהסדרים מדיניים עוצבו ככניעה לאולטימטום של חטופים. את זה עכשיו חמאס רוצה לעשות פעם ראשונה. לשחרר אסירים, שחרור חטוף תמורת אסירים, כן מפתחות, לא מפתחות, ועדת וינוגרד, החוק של יאיר לפיד – בסדר, דיון, איך אומרים, עם זקן לבן, הרבה קולמוסים נשברו. לא היה דבר כזה שמדינה דמוקרטית ריבונית, ובוודאי לא מדינת ישראל, נכנעה והסכימה לסיום מדיני של מצב מלחמה. בא חמאס, אומר: אתה רוצה חטופים? אני אכתיב לך מציאות מדינית. מה השלב הבא? יחטפו עוד כמה משפחות, ועכשיו בואו: מדינה פלסטינית, פנו יישובים, אחרת לא נחזיר את החטופים. יעמדו פה אנשים עם צהוב וזה ויגידו: בכל מחיר, בכל מחיר, חטופים מתים, נמקים במנהרות. הכול טוב, הכול נכון, הכול צודק – קדימה, מדינה פלסטינית. השלב הבא – איראן גרעינית. חבר'ה, יש חטופים, הם נמקים במנהרות, הם רעבים, מתעללים בהם, מתאכזרים אליהם. הכול נכון, הכול נכון. מדינה לא מסכנת את קיומה. אמר את זה וינוגרד, אמר את זה יאיר לפיד רק לפני חמש שנים בהצעת חוק בהקשר של מפתחות שחרור אסירים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר להיכנע מדינית ולקבל תכתיבים מדיניים מה יהיה המצב בעזה, מי ישלוט בעזה, איפה יעמוד הגבול ככניעה לחמאס.– זה מעולם – תמיד הייתה מלחמה, מלחמה הסתיימה באיזשהו הסדר מדיני ואחר כך עשו חילופי שבויים; מעולם אירוע השבויים לא היה חלק מלקבוע את מצב הסיום של המלחמה. זה מה שחמאס מבקש להכתיב לראשונה. זה איום קיומי על מדינת ישראל, קו אדום בוהק שאסור לחצות. אני מציע לכולם לחשוב על זה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אירוע סולידרי זה איום קיומי לעם ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו דעתי, זו דעתה של הממשלה שאני חבר בה, ואת זה אני אומר באחריות. עוד פעם, אין הלימה בין דעתי לדעתה של הממשלה בעסקה. מכבד את הממשלה, כמו שאמרתי, מקיים את חלקי, כי אני ממלכתי, אבל בהקשר הזה, זו עמדת הממשלה שאני כרגע מייצג. עם כל ההבנה לכאב של המשפחות, וכמובן לא דנים אותן, עם כל ההבנה לסולידריות ולהזדהות החברתית – כי ליבנו יוצא. מי יכול לא להזדהות? אבל זאת מנהיגות. מנהיגות עובדת מהראש, שוקלת שיקולים, יודעת לעמוד מול הלכי רוח ולקבל את ההחלטות. אתה היית אין-ספור פעמים, גדי, בחדרים סגורים. ידעת שאתה לא יכול להסביר לציבור הרבה דברים. המון. זה מתסכל לאללה. מישהו רואה איזה משהו, התקשורת עושה אייטמים, וידעת שאתה לא יכול להסביר, כי מה לעשות, אלה סודות מדינה, וידעת שאתה צריך ללכת נגד הלך הרוח ולפעמים לקבל החלטות לא פופולריות, כי בזה נמדדת מנהיגות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מה עם חוק הגיוס? ההצעה היא על חוק הגיוס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני אענה על חוק הגיוס. אני משוכנע, גדי, שאנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות בעניין הזה, בצד הרצון הכן להחזרת חטופים. אני בעיקר לא מסוגל לקבל מוסר כפול וסטנדרט כפול של אדם שיום אחד מגיש כזאת הצעת חוק – לא ברור לי על איזה סקרים הוא כנראה הסתמך אז וחשב שזה טוב לו – ועכשיו פתאום הוא ראש אופוזיציה, אז הוא 180 מעלות, לא איזה חשיבה מחודשת, איזונים. באיזו חמת זעם, לא מסוגל לשמוע אותי מדבר, הולך ועושה פה חרם ויוצא החוצה. משהו פה לא מאוזן, תסלחו לי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

73 חטופים – – – נמקים במנהרות בעזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני רוצה לדבר על הגיוס. אני רץ לנקודת הקצה: מה שאמרת, גדי, פשוט לא אמת. הרי לו היינו מוכנים לוותר על ההשתתפות של אחינו החרדים במצווה ובחובה הכל-כך חשובה של גיוס, כבר מזמן היה עובר חוק גיוס. אנחנו לא מוכנים. אנחנו נחושים לשנות את המציאות. אנחנו נחושים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אנחנו נחושים שאחינו החרדים, בצד החשיבות של לימוד התורה וההכרה בו כחלק מהזהות של מדינה יהודית – הם ישרתו בצבא במספרים גדולים מאוד, הולכים וגדלים. אני מזכיר לכם שבקדנציה הקודמת – נכון שלפני 7 באוקטובר, אבל בקדנציה הקודמת – היה חוק שהיה כלום ושום דבר. אתם עמדתם פה – יאיר לפיד, אותו לפיד, עמד ואמר: חזון ימות המשיח. החרדים עמדו פה וקרעו את החוק – קרעו בע' – מעל הדוכן. הולכים עכשיו חברי הכנסת החרדים, בעזרת השם, בגיבוי של ההנהגה שלהם, להרים יד בעד חוק ששם יעד – זאת אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה בתפיסתם – של 50% בתוך שבע שנים מכל מחזור גיוס, עם סנקציות, גם מוסדיות וגם פרטניות, ואני אומר לך, יהיו סנקציות משמעותיות, אבל זו לא הנקודה. זו האמירה. יש כאן אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה. עכשיו השאלה היא אם רוצים להקשיב למהפכה הזאת, ללכת איתה כדי להצליח – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אין שום סנקציות אישיות – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – או שרוצים לריב, וזה ההבדל הגדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם רוצים לריב; אנחנו רוצים לגייס חרדים. צריך לומר את האמת, עד לפני המלחמה הצבא לא רצה אותם. אתה יודע את זה, גדי. הייתה קונספציה של "צבא קטן וחכם". העדיפו שבנות ישירו בטקסים ולא שיהיו חרדים בצבא. והחרדים הבינו את זה, הבינו שחוק הגיוס זה סחורה פוליטית של יאיר לפיד – שוויון בנטל, כל מיני מושגים פופוליסטיים. והינה, בדיוק כשזה הסתדר לו, אז הוא נופף "ימות המשיח" על חוק שאין בו כלום ושום דבר. עכשיו הם מבינים שצריך אותם. עכשיו זה צורך קיומי, חיוני, לאומי, ביטחוני, למדינת ישראל, ובגדר "דרך ארץ קדמה לתורה" קודם כול, כי יש פה אתגר ביטחוני. תישאו איתנו בחובה הזאת, איזה מין דבר זה. וזה כמובן – מכאן אני אומר את זה – גם מצווה תורנית, ערכית, דתית. אני אומר את זה כמי שמייצג ציבור של 100% תורה ו-100% צבא. אפשר לשלב. אתגר; אגב, אתגר לא קל. גם לנו הוא לא קל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תברך את אנשי הקונגרס שהגיעו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה רוצה לברך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אחרי שתסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פה אני אומר לך, גדי – וזה אולי הוויכוח בינינו – אני טוען שאי-אפשר לגייס בכוח. אגב, אפשר לגייס בכוח ג'ובניקים לכל מיני לשכות גיוס, אבל אי-אפשר לגייס בכוח לגולני, לגבעתי, לצנחנים. לא סתם קוראים לזה התנדבות. זה לא יעבוד. מי שרוצה להפיץ שנאה, פילוג, מחלוקת ולריב ורק רוצה – בסדר, אפשר להפוך את החרדים לעבריינים, להרעיב אותם, להשניא אותם, לשים אותם בפינה, אבל זה לא יגייס חרדים, בטח לא למקצועות שהצבא צריך אותם. זה לא יוסיף שלום בעם ישראל, זה לא יוסיף חוסן לאומי וגם לא יוסיף חייל אחד לצבא. מה שאנחנו עושים זה דיאלוג – אגב, מאוד נוקב, מאוד נוקב – עם אחינו החרדים, אחרת כבר היה חוק; מאוד נוקב, אבל כן, שמבין שיש פה תהליכים, שמבין שזה אירוע מאוד עמוק. אתה יודע את זה, גדי, בגלל שאתה בשיח עם החברה החרדית. אני הרי יודע שהיה אצלך אלי פלאי, ואני יודע מה הוא הציג לך, ואל תגיד שזה לא מהפכה, כשאנשים מתוך הציבור החרדי באים ומביאים תוכנית שלפיה נגייס 20,000 תוך שלוש שנים, 50,000 עם כל מיני מסביב. זה תהליך. כן, אז זה יתחיל, יהיו חלק בשלב ב', בגילים מבוגרים, יעשו חודשיים טירונות 05 ואחר כך יעשו חודשיים בשנה מילואים וישחררו כוחות, אבל לכל אחד כזה יש כבר עשרה ילדים, שלושה בגיל גיוס. שברת טאבו חברתי. זה אירוע השקפתי, ערכי, סוציולוגי, חברתי, מאוד מאוד עמוק. המחשבה שעכשיו 76 שנה אפשר בשנייה – אני מצטט הרבה, גדי, את שמחה רוטמן, ידידי. באמת, דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. בזה אני מסיים, יהרגו אותי פה בקואליציה. שמחה אומר: כשאתה רוצה לחפש מילת מפתח שתמיד תופיע בפופוליזם, במבחן, אם מישהו רוצה לטפל בבעיה רצינית: עכשיו. זו מילת מפתח: "שלום עכשיו", "משיח עכשיו", "עסקה עכשיו", "חטופים עכשיו", "גיוס עכשיו". זה פופוליזם. אתה מבין מצוין כמה זה תהליך ארוך, כמה הצבא צריך להכשיר את עצמו, כמה הוא צריך לפתח מסלולים, כמה הוא צריך באמת – לא הצבא; אנחנו, כולנו, החברה הישראלית – באמת לכבד את אורח החיים החרדי, לא באיזה פטרנליזם מתנשא: אנחנו נראה להם את האור. אתה יודע שזה המצב היום. הרי מותר להם רק תואר ראשון בהפרדה מגדרית, כי חס וחלילה זה הדרת נשים. זה לתכלית ראויה – להכניס אותם. כשהכנסנו אותם כבר – אה, עכשיו שילמדו מעורב. למה אתה לא מכבד את אורחות חייהם? החברה הישראלית נדרשת פה למאמץ אמיתי. אגב, אני תמיד אומר גם לציבור שלי: בואו תשתחררו מהרצון להפוך אותם לציונים דתיים. הם לא יהיו, יישארו חרדים, וזה בסדר גמור. הם יבואו לצבא, כי פשוט ככה, כי כמו שמשלמים מיסים, צריך ללכת לצבא. אז צריך לעבור תהליך. הם צריכים לעבור תהליך מאוד עמוק, חברתי, אחרי הרבה מאוד שנים, שהוא נוגד את כל החרדיות. החרדיות, יש לה בעיה עם גוף – "כוחי ועוצם ידי" – לא משנה, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. זה תהליך עמוק, אתה יודע את זה מצוין. הצבא צריך לעשות הרבה מאוד עבודה, אנחנו כחברה וכממשלה וכמדינה צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה, וגם הם צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה. בעיניי, כשהם יעמדו כאן ויצביעו בעד הדבר הזה – זאת מהפכה. זאת מהפכה. ואנחנו, גדי, נימדד בתוצאות. החוק ששר הביטחון מקדם עכשיו לא כולל בתוך היעדים שלו שירות לאומי ולא כולל הרבה מאוד דברים, אחרי שבעבר נספרו. אגב, הוא גם לא כולל את שלב ב' – זה יהיה on top. אלה מספרים מאוד מאוד גדולים. ושוב, הינה, שמעתי פה: אותי שאלו? אפשר להיות צודק, זה בסדר. אפשר למות זקוף, להיות צודק, אבל לא תגייסו חרדי אחד, וזה בדיוק ההבדל. רוצים לריב, רוצים לשנוא, רוצים מחלוקת, רוצים להיות אופוזיציה – זה בסדר. צריך סיבות להגיש אי-אמון בממשלה כל שבוע, אז מחפשים תירוצים. רוצים באמת לפתור בעיה? בואו נשלב ידיים. בואו לא נשים אותם בפינה, בואו לא נשניא אותם, בואו לא נהפוך אותם לאויבים. בואו נייצר איתם שיח נוקב מאוד, נוקב מאוד, עם תביעה מוסרית, ערכית וגם תורנית. אמרתי, לי קל לומר את זה גם מהמקום הדתי, אבל מתוך רצון להצליח, כי חייבים, כי צריך צבא גדול וחזק; אני מקווה שגם חכם. קונספציית הצבא הקטן והחכם מתה, ז"ל, נרצחה ב-7 באוקטובר יחד עם 1,200 אזרחינו, אהובינו. אני אומר לך, גדי, אנחנו עושים את הדבר הנכון, בנחישות, עם המון עבודה עכשיו בתוך הצבא ובתוך החברה. לא משנה, יש פה סוגיות תקציביות. יהיו גם סנקציות, כדי שזה יהיה רציני, יהיו המון תמריצים והעדפות וקדימויות למשרתים, כי זה מוסרי – פשוט, מי שמשרת מקבל יותר. אבל תהיה הסכמה, יהיה שיח, כי בלי הסכמה אתה יכול לשלוח כמה צווים שאתה רוצה. אתה רואה, היום מוציאים אלפי צווים, אז מה אתה מקבל? אז אומרים לי: שלא יתגייסו ושלא יקבלו. אז בסדר, מי שלא רוצה שהם יתגייסו ורק רוצה להרעיב אותם, שיהיה לו לבריאות. אני רוצה לגייס אותם וגם אתה רוצה לגייס אותם, אז בוא נשלב ידיים, בלי שיקולים של קואליציה–אופוזיציה, בלי פופוליזם שאתה חייב להצביע נגד כי אתה אופוזיציה. מה לעשות, הרי אתה חייב להגיד שהקואליציה מכרה את המדינה ואת הביטחון ומכרה את המדינה לחרדים. זה obvious של אופוזיציה. אני מצפה ממך ליותר מזה, אתה מסוגל ליותר מזה. ואתה יודע, ואתה נמצא גם בוועדה, ואתה יודע כמה שר הביטחון וכמה יושב-ראש הוועדה לא משאירים אבן שלא הופכים אותה – עוד פעם, בשיח, בהסכמה, בכבוד, מתוך הבנת החששות והמורכבות, ואלה תהליכים. אנחנו על סיפו של שינוי היסטורי. לא ניתן לאף אחד לקלקל אותו בשנאות, חרמות, מחלוקות וכעסים.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו שהעברתם את הרפורמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נחושים להביא אותו, ואנחנו נביא את השינוי הזה, בעזרת השם, וניבחן בתוצאות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר האוצר. בטרם אזמין את הדוברת הבאה – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, Dear guests, I wish you could hear my speech and understand it, because actually I'm addressing not only the Knesset today, but I'm also talking about the plan that was suggested by your president, Mr. Trump, about Gaza. And of course I'm addressing it out of a clear opposition to this plan, because in my opinion, for the first time, a President of the United States of America is declaring that he would like to promote a war crime. Ethnic cleansing and transferring people from their own home land is a war crime. This is the essence of what I'm going to say, but I will continue. תודה, כבוד היושב-ראש. לפני כשבועיים הציגו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו מופע אימה אימפריאליסטי ומסוכן. הם עמדו כתף-אל-כתף והציגו תוכנית שהיא לא פחות מפשע מלחמה. לדבר על טרנספר לתושבי עזה זה טיהור אתני מוצהר, והפעם השניים יצרו את פשע המאה. שניהם, בשיא היהירות, אינם רואים עם, אינם רואים בני אדם; הם רואים נכס נדל"ני. טראמפ מדבר על רצועת עזה כעל אזור הריסה, כאילו לא הייתה שם אוכלוסייה חיה, נושמת, מתמודדת עם אסון מתמשך, ונתניהו מצידו מיישם את הדוקטרינה של הפיכת עזה לשטח לא ראוי למגורים. שניהם ביחד מתכננים עוד נכבה – את גירושם של תושבי הרצועה למדינות אחרות. בזמן שטראמפ מתייחס לעזה כעוד פרויקט פינוי-בינוי, נתניהו – קבלן ההריסות שלו, ושניהם מנרמלים ביחד את חלומם וחזונם לטיהור אתני של קבוצה שעד לפני תקופה קצרה נקראו משיחיים והזויים. ומול התוכנית האיומה הזו, מה עושה ממשלת ישראל? במקום להתנער מהרעיון המטורף הזה, במקום לפחד שזה יפגע בחטופים שעדיין נמצאים בעזה, במקום לדאוג שחס וחלילה הצהרות כאלה יכולות לערער את האיתנות של ההסכם ואת שחרור החטופים – היא מחבקת את הרעיון בהתלהבות, תומכת בו, מנרמלת אותו, כאילו מדובר ברעיון לגיטימי ולא בהפרה בוטה של המשפט הבין-לאומי ושל כל עיקרון מוסרי בסיסי. אבל לא רק זה. ראש הממשלה והקואליציה תמכו בהצהרות ההזויות של טראמפ, כשהם יודעים טוב שהן אכן יסכנו את הסכם הפסקת האש, ועוד יותר – יעמידו בסימן שאלה, ויעוררו מחדש את רוחות המלחמה. לממשלה הזו לא אכפת מהפלסטינים, זה לא סוד, אנחנו יודעים את זה, אבל לא אכפת לה גם מאזרחיה שלה. 500 ימים – תקלטו את המספר הזה – הם מופקרים, בעיקר על ידי ממשלתם. במקום לקחת אחריות, במקום לעשות כל מאמץ אפשרי להביא לסיום המלחמה ולהשבת החטופים, הממשלה הזו דחתה בעבר אפשרות להסכמים להחזרת החטופים כדי לשמור על עצמה, ועכשיו דוחה את התחלת המשא ומתן על שלב ב' וחוברת למפריחי רעיונות מסוכנים, מנרמלת את הכהניזם וזורעת חורבן והרס, משל מישהו סיפק לה חבל הצלה והיא נאחזת בו. אנחנו, יותר מתמיד, מאמינים גם עכשיו: זו ממשלה שמעדיפה חורבן על פני שיקום; התלהמות על פני דיפלומטיה; מלחמה על פני שלום. זו ממשלה שמתחברת לרעיונות המסוכנים ביותר, מקדמת אותם במלוא המרץ ומסכנת את אזרחיה ואת כל האזור כולו. קלקלתה של הממשלה הנוכחית לא נובעת רק מאלימותה, מדורסנותה, ממשיחיותה. כל זה נכון, אבל לא רק מזה. מי שדואג צריך לדאוג בעיקר מהיעדר האלטרנטיבה. זו ממשלה שאין בה תכנון אמיתי לשלום או ליציבות, רק חורבן. אבל לא רק הממשלה הזו אשמה. היכן האופוזיציה? איפה הקולות שמתיימרים להיאבק למען הצגת אלטרנטיבה? האם הם יצאו חוצץ נגד תוכנית לפשעי מלחמה? האם שמענו מהם התנגדות תקיפה? לא. הם במקרה הטוב מחרישים, מהנהנים, ובמקרה הרע מעודדים "חשיבה יצירתית" – ככה קראו לתוכנית טראמפ. ראש האופוזיציה אמר: אציג תוכנית משלימה. אבל אתה לא אמור להציג תוכנית משלימה, אתה אמור להציג אלטרנטיבה. בשביל תוכניות משלימות לא צריך בחירות ולא החלפת שלטון. בהעלמת השמות לא יכולתם לדעת מי הדובר, חבר אופוזיציה או סמוטריץ' או בן גביר, החולמים על טיהור אתני והתנחלות בארץ ישראל הגדולה. זו החשיבה שהופכת את הכהניזם למדיניות הרשמית של ישראל, והיא כבר לא נחלת הקיצוניים בלבד. גם העם הפלסטיני אמר את דברו, והוא לא ייתן לזה לקרות. יכול להיות שהמראות של מאות אלפי העזתים חוזרים למה שנשאר מהבתים ההרוסים שלהם בצפון זה מה שעורר את הצורך גם של נתניהו וגם של טראמפ לדבר על פינוי אנשי עזה. ה"תוכניות" שתכנן נתניהו על צפון עזה נקי מפלסטינים ועזתים ואי-אפשר לחיות בו, ודאג שזה יקרה – התנפץ החלום הזה כשראינו את כל העזתים חוזרים. אז היה צריך מעצמה בין-לאומית שתבטיח שהיא תפנה, כדי לבנות מה? ריביירה – אחרת, איים נשיא ארצות הברית, אמר שיפתח את שערי הגיהינום. ואתמול נתניהו אומר ומצהיר: אנחנו לא נגיד לציבור מתי נפתח את שערי גיהינום. אפשר לחשוב שהעזתים עד עכשיו חיו בגן עדן, ורק עכשיו רוצים לפתוח להם את שערי גיהינום. מה יכלול הגיהינום הזה? מה עוד לא בוצע כדי שיהיה גיהינום? אז הינה, אנחנו אומרים שלא נעמוד מהצד כאשר הממשלה והעומד בראשה חוברים למקור האימפריאליזם הקלאסי ביותר, שוללים את זכות העמים לחיות ומתנהלים לפי העיקרון: תפנה, תבצע פשעים ותתנחל. אנחנו כאן כדי לומר בקול ברור: לא ניתן לזה לקרות. לא נשתוק מול פשע המאה. נעמוד כאן, גם אם בודדים, גם אם נרדפים, יהודים וערבים הנאמנים לערכי המוסר והצדק, ונתנגד לכיבוש, לאפרטהייד, לכל ניסיון לבצע טרנספר וטיהור אתני תחת הכותרת של פתרון. נדרוש המשך הפסקת המלחמה, ונדרוש שתעמוד הממשלה בהתחייבותה להמשך ההסכם לשלב ב' עד שחרור כולם. וכולם זה שחרור כל החטופים ושחרורנו כולנו ממצב המלחמה ושפיכות הדמים.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הממשלה הזו מסוכנת לא רק לפלסטינים, אלא לכלל אזרחי ישראל. היא גוררת אותנו למלחמות אין-סופיות, ולכן צריך להפיל אותה כבר אתמול, לא רק היום.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר בצלאל סמוטריץ'. בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, לא נראה לי שדברי בלע גזעניים, אנטישמיים, אנטי-ציוניים כאלה ראויים לתגובה. אני כמובן מפציר בכנסת לדחות את הצעת האי-אמון הזו. אני רק אומר שאנחנו גאים בשיתוף הפעולה היוצא מן הכלל שיש לנו עם הממשל האמריקאי הנבחר, עם הנשיא טראמפ, עם צוותו – אוהבי ישראל, תומכי ישראל, תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, על קיומה, על ביטחונה. תומכים בזכותה של ישראל להשמיד, גברתי – לצערי חברת הכנסת – להשמיד את האויבים שלנו בחמאס, בחיזבאללה, במקומות אחרים, כדי שמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית תפרח, תשגשג – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא דיבר על העזתים כולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כדי שיהודים יוכלו לחיות בארץ ישראל בביטחון, בתחושת ביטחון, להסתובב עם נעלי בית ופיג'מה, כמו שעם שחוזר הביתה מסתובב בבית.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הוא סיכן את הביטחון של – – –

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת עטאונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדם בבית הולך עם סנדלים או עם נעלי בית ומרגיש בבית – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה עשית – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת סלימאן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כך יהודים יסתובבו בארץ ישראל ובמדינת ישראל. ואנחנו נשמיד את חמאס. ואנחנו נשמיד כל מי שייתן לארגוני טרור לפעול בחסותו – דיברתי על זה קודם – ונשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל היהודית, גם אם זה לצנינים בעיניכם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

המדיניות שלך מסכנת את כולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וברוך השם, הממשל הנוכחי – עברנו ממשל מורכב – הממשל הנוכחי תומך, מגבה. ואנחנו, בעזרת השם, נחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ונהרוג את הרעיון הנורא והמסוכן של מדינה פלסטינית, כדי שהוא חלילה לא יהרוג אותנו, וכמו שאמרתי, נחזק את האחיזה וההתיישבות והנוכחות היהודית בכל מקום בארץ ישראל – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה כובש.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת עטאונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ונגדע באבחה חדה, אכזרית, קטלנית וחסרת פשרות את אויבינו מבית ומחוץ. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני קודם כול סומך על כל הדברים שאמר הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת גדי איזנקוט, שפיו וליבו שווים. גם כשהדברים נוקבים הם דברי אמת. אנחנו צריכים לעשות מעשה אמיץ ולגייס את כולם לצה"ל, להקים 80 ישיבות הסדר לחרדים – יש רק שמונה ישיבות הסדר. הייתה לי הזכות להיות מממן של הישיבות האלה. אם נקים 80 ישיבות הסדר, אנחנו נביא אלפי חרדים לצה"ל. אני בדרך כלל לובש חולצה של חטוף ומספר את הסיפור שלו. היום אני לובש את החולצה של אוהד יהלומי, בן 50 מניר עוז. אבל אני רוצה לספר גם על הפגישה שהייתה לי עם קובי כלפון מדימונה, אבא של שגב, במוצאי שבת.

מאיר כהן (יש עתיד):

קובי וגלית.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קובי וגלית, נכון. אבל קודם כול החולצה של אוהד. בבוקר הטבח הוא נחטף עם אשתו בת שבע, בנם איתן, בן 12 כשנחטף, ושתי בנותיהם, בנות עשר ושנה ושמונה חודשים. אוהד נפצע מירי מחבלים בעת שניסה להגן על דלת הממ"ד, ונותר תחילה בדירה בעת ששאר קרובי המשפחה הובלו לרצועה – איתן באופנוע אחד ובת שבע ובנותיה באחר. האם והבנות הצליחו להימלט כשהאופנוע שעליו הן הובלו לרצועה נפל, משום שכשהתקרבו בנסיעתם לגדר הגבול החוטפים זיהו טנק ישראלי ונבהלו. איתן נחטף לרצועה ושוחרר בעסקה הראשונה. אוהד עבד ברשות הטבע והגנים במשך כ-18 שנה. לפני שהחל לעבוד ברשות הטבע והגנים אוהד עבד כמה שנים בבית ספר שדה שדה בוקר. בת שבע מספרת: אם יש מישהו שמכיר את המדבר והנגב, זה אוהד. גם במקומות הכי לא מוכרים הוא הכיר כל פינה. הוא תמיד נשאר סביב הטבע. מה שמשך אותו למדבר היה המרחבים והשקט. יש משהו במדבר, שהכול כל כך חשוף, שגורם לנפש שלך להיות חשופה. זה מאוד מאתגר, ואוהד אהב אתגרים ואוהב אתגרים. אוהד ידוע כאיש משפחה. הוא אוהב את הזמן עם הילדים והמשפחה. יש לו אהבה גדולה לבישול. הוא היה מכין קובה סלק, ובכל יום שלישי – עלי גפן. אוהד אדם כריזמטי, מוקף בעשרות חברי נפש ממעגלים שונים. מה שעצוב, שאומרת בת שבע: "אין לנו שום ידיעה עליו. זה הכי גרוע. זה להיות על קרקע לא יציבה. אין לנו שום ודאות, וזה הופך את הבטן. אני לא רוצה לחשוב מה הזמן הזה עושה לחטופים. כל יום הוא עוד משקולת של ייאוש על הכתפיים. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך הם שורדים את זה. אנחנו היינו רק יום בתופת, בתחושה שאף אחד לא בא להציל אותנו. מה הם מרגישים?" "המראה האחרון שיש לאיתן ולשתי אחיותיו מאבא שלהם הוא – – – אוהד שרוע על הרצפה, פצוע ומדמם, לאחר שיצא מהממ"ד כדי להגן עלינו. כשלושה שבועות אחר כך הגיעה הידיעה שהוא חטוף, ומאז ינואר – דממת אלחוט. שום מידע. אבא נעלם. כל כך קרוב, אך רחוק שנות אור". אנחנו מתפללים שגם הוא ישוב. אני רואה שהזמן שלי נגמר, אבל אני רוצה להגיד רק כמה מילים על המפגש שלי – –

היו"ר משה טור פז:

באמת בקצרה. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – עם קובי כלפון במוצאי שבת. קובי כלפון הוא איש דתי, מסורתי, איש דימונה, איש עמל, יזם. יחד עם גלית, הם הקימו בית, ויש להם את שגב, שהוא אח גדול, ויש לו אחות קטנה. וקובי – לא שמעו אותו הרבה בתקשורת, ולא שמעו אותו מתלהם.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש להם עוד בן בשם רז.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, והבן שלהם רז, נכון. תודה רבה, מאיר. אתה משפחה שלהם, תודה שאתה פה. ואני גם – בפעם קודמת שמתי חולצה של שגב. פעם ראשונה פגשתי את קובי, ומה שהתרשמתי ממנו – אילו משפטים של ממלכתיות. הוא בא ואומר: אני הולך לכנסת, אני הולך לכולם, אני אומר להם: מה יש לכם? החטופים – זו מצווה מהתורה. אל תעשו את זה פוליטי. בואו נביא את החטופים – נמשיך להילחם באויבים שלנו. אמרתי לו: קולך צריך להישמע בכל מקום – קול של תבונה, קול של חוכמה, של איפוק, קול שמאחד. אנחנו עומדים בצומת בדימונה לאות הזדהות עם שגב כלפון, אנשים מדימונה, אנשים מירוחם, משדה בוקר, מרביבים, מהערבה, כל שבוע במוצאי שבת. וכל העניין הוא שהם יהיו על ליבנו, שהם יהיו פה, שהם יהיו ברחוב, שנדע שלא הבאנו את החטופים. רוב האנשים עוברים בדרך מאילת, צופרים לנו צפירות אהדה. בודדים, חסרי חשיבה, אומרים לנו: רק ביבי, או משהו. ואנחנו אומרים להם: בואו, תעמדו איתנו, להביא את בן דימונה שגב כלפון, בלי פוליטיקה, בלי כלום. אבל לשמוע את קובי ואת ההיגיון ואת המתינות ואת הקול שלו שאומר: בסך הכול זו מצווה. והוא אומר: אני יודע שהבן שלי – שלב ב'. תביאו את כולם. תביאו את שלב א', תביאו את שלב ב'. והוא הולך לחבר כנסת ועוד חבר כנסת, שר ועוד שר, ועושה עבודה בחוץ לארץ – ולא שמעת אותו בתקשורת, ושום מילה של מחלוקת. החטופים צריכים לאחד אותנו. אני אמרתי לו: אתה יודע, מה שחשוב לי – שכשאנחנו בלי החטופים בבית העם מפולג על החטופים. אם נביא את החטופים, העם יהיה מאוחד במלחמה באויבים שלו. כשאנחנו לא מביאים את החטופים, זה מפלג אותנו מבפנים. כשאנחנו נביא את החטופים, הדבר הזה יוסר מסדר-היום הציבורי, וכולנו נלך לריב עם חמאס ולא להתווכח על חטופים.

היו"ר משה טור פז:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

היום היום ה-500 לטבח 7 באוקטובר. לישראל יש תאריך הקמה ויש לה תאריך של ספירה מחדש – 7 באוקטובר 2023. והיום היום ה-500 לטבח הנורא הזה, 500 יום לשבי, לחטיפה, לעינויים, להרעבה, לאונס, של 251 חטופות וחטופים שנחטפו מהבית שלהם, או, כן, חלקם בתוך קרבות, חלקם אזרחיות ואזרחים שמצאו את עצמם בתוך קרבות. אז שמעתי את כל הטיעונים על זה שוועדת שמגר – אגב, זו הייתה ועדת שמגר שעשתה את החישובים והמליצה על מפתח לשחרור חטופות, חטופים, שבויים, אסירים. אבל כפי שהם עצמם אמרו, הם בדקו את כל מקרי החטיפה שהיו בתולדותיה של מדינת ישראל. איש או אישה לא העלתה מעולם על דל דעתה שיכול להיות במדינת ישראל מקרה חטיפה המוני, מזעזע, כחלק מטבח בלתי נתפס שהיה כאן ב-7 באוקטובר. לא, רבותיי השרים המהוללים עם הטיעונים הכביכול-מושכלים, זה לא דומה לשום דבר, זה לא קשור לשום דבר, זה לא שום דבר שהוועדה הייתה יכולה להביא בחשבון, כל שכן, בתה של קל וחומר – לדמיין. יותר מזה צריך להגיד, הספירה הזאת של ימים ל-7 באוקטובר לא תיפסק עד שאחרון החטופות והחטופים, לא משנה באיזה מצב, יגיעו לכאן. מה שצריך לקרות כאן ועכשיו זה שב-20 היום שנותרו עד היום ה-50 לשלב א', שבו ישראל מפנה את סלע קיומנו, ציר פילדלפי, יתקיים משא ומתן מואץ על החזרת כולן וכולם. זה אפשרי, אני אומרת לכן ולכם את זה מידיעה. אני לא סתם חברה בוועדת החוץ והביטחון ב-13 שנותיי בכנסת, שנתיים מהן בקבינט המדיני-ביטחוני. אני אומרת לכם את זה בידיעה ודאית – משא ומתן מואץ להשבת כל החטופות והחטופים עד סוף שלב א', שבו ישראל מפנה את ציר פילדלפי, כשראש הממשלה יודע והסביר לכולנו ארוכות עד כמה זה דבר כל כך משמעותי לישראל בהקשר הזה.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מרב מיכאלי (העבודה):

ובכן, חבריי וחברותיי, הינה לכם, אפשר לסיים את הלחימה. ישראל עמדה לפני 7 באוקטובר ותעמוד גם עכשיו. שמעתי את ההבטחות של – אנחנו לא מוכנים שמה שהיה הוא שיהיה. אתם אחראים למה שהיה, אתם אחראים למה שעכשיו. אתם לא תיתנו לחטופות ולחטופים לשלם את המחיר על הטעויות שלכם. יש לכם 20 יום. תביאו אותם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת איתמר בן גביר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן לא תומך בהצעת האי-אמון, אבל כן יש לי דברים לומר לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מניח שגם אתה ראית אתמול את הדיווחים על המטענים שאנשי חמאס מטמינים בצפון הרצועה, בציר פילדלפי, ואת הדחפורים 200 מטר מהגבול, אותם דחפורים שאנחנו זוכרים שב-7 באוקטובר פרצו את הגדר ונמצאים שם שוב כעת. וחיילי צה"ל לא יורים. הם לא יורים מפני שהם קיבלו הנחיות לא לירות. אני אומר את הדברים הללו ולא מאמין. אחרי 7 באוקטובר מחבלי חמאס מתקרבים לגדר וחיילי צה"ל מקבלים פקודות שאסור להם לירות. מה קרה לנו? איבדנו את השפיות לגמרי? הפסקנו להיות חפצי חיים? לא למדנו שום לקח מהקונספציה ומהתוצאות שהיא הביאה עלינו? מאות מחבלים ארורים שהיו צריכים לסיים את חייהם על הגרדום משוחררים לחופשי כשמדינת ישראל אפילו לא יכולה להחליט לאן הם הולכים. זו תוכנית כבקשתך לטרור. ראש הממשלה, אתה הרי יודע וכולם יודעים שהם יחזרו לרצוח. מה נגיד לאימהות, לאלמנות, ליתומים שחלילה היקירים שלהם יירצחו בידי משוחררי העסקה המופקרת הזאת? אדוני ראש הממשלה, אנחנו מעריכים אותך, אבל קשה לנו מאוד להסביר את ההתנהגות שלך. פעם התירוץ היה ביידן, פעם גנץ, פעם איזנקוט, פעם גלנט, פעם הרצי, אבל היום, אדוני ראש הממשלה, למה אתה לא עושה את זה? למה אתה לא מאמץ את האולטימטום של הנשיא טראמפ? למה אתה לא מוריד שערי גיהינום על עזה? אני אומר שהבעיה היא לא רק בעסקאות מול חמאס, הבעיה היא שממשלת ה"ימין" הזאת, שאמורה להיות חזקה ונחרצת, מתגלה כממשלה רופסת. היית בשבוע שעבר בוושינגטון אצל הנשיא טראמפ. תסתכל עליו, תלמד ממנו איך מנהיגים, תראה איך מקבלים החלטות באומץ, איך מי שנבחר בידי העם להנהיג, מנהיג בלי למצמץ. אני מכיר את כל הסיפורים, התירוצים, ההסברים, אבל בסופו של דבר לממשלת ישראל היום אין שום תירוץ.

רם בן ברק (יש עתיד):

אין מנהיג, אין מנהיג. אין מנהיגות בישראל.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

זה ביכולתנו, זה בכוח שלנו. אנחנו יכולים לנצח. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה טור פז:

אני ארשה לך לעלות בכל זאת. בבקשה, חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רוב הציבור בישראל מעוניינים בהצלחת העסקה והצלחת ההסכם, מעוניינים לעבור משלב א' לשלב ב'. אבל בינתיים, מלבד השר שקדם לי, שאומר בצורה מפורשת שהוא נגד לעבור לשלב ב' – –

קריאה:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – סמוטריץ', ראש הממשלה נתניהו מפר ברגל גסה את ההסכם. שתי הפרות בולטות: א. ברור שסעיף בולט בהסכם מדבר על הכנסת 60,000 קרוונים. הוא החליט בישיבה: לא מקיים את הסעיף הזה בינתיים, וזה סעיף עיקרי, כי הרסו בתים, אנשים נשארו ללא קורת גג. זה אפילו לא אמור להיות חלק מההסכם, אבל הוא מפר ברגל גסה את הסעיף הזה. הסעיף השני הוא אי-התחלה רשמית של המשא ומתן על שלב ב'. גם זו הפרה. לכן נשאלת השאלה: האם השיקולים הקואליציוניים בלבד הם שדוחפים את ראש הממשלה? והתשובה היא כן. כל ילד ברחוב יודע שזה כן, שיש שמי שרוצה לחדש את המלחמה כדי לייצב את הקואליציה, כדי להחזיר את הכהניסט שקדם לי כאן בנאום. הוא תוקף את הממשלה אבל מת לחזור אליה. בינתיים יש עוד הסכם נתניהו-סמוטריץ' שמתקיים – זה ההרס וההפצצות נוסח עזה בגדה המערבית, בטול כרם, נור א-שמס, בטובאס – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת כהן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש בעיה של טרור אקוסטי מצד שמאל. רק לראות את המספרים: 40,000 מפונים מהאזורים האלה, מהמחנות. לפני כמה ימים – ובזה אני אסיים; אני לא בטוח שזה יעורר רגש כלשהו בבית הזה – אישה, קוראים לה סונדוס שלבי, בת 23, פלסטינית, בחודש השמיני להריונה, בטול כרם, (אומר בערבית: בחודש השמיני להריונה, רואים שהיא בהיריון, ירדה מהרכב,) ירדה מהרכב, וחייל או קצין ירה בה והרג אותה ואת העובר, בחודש השמיני. צה"ל הודה שהוא ירה בה ואמר מה הסיבה. הודעה של דובר צה"ל: היא הביטה בקרקע באופן מחשיד. היא הביטה בקרקע באופן מחשיד, ולכן החייל ירה בה. לא רק שהוא לא הוענש, אלא שזה היה הסבר למה הירי היה מוצדק, כי מה זה פלסטינית מביטה באופן חשוד בקרקע? זה מחייב ירי וחיסול.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני ברשותך מייד מצטט מדבריו המצוינים של חנוך לוין, ואת זה אתה מרשה לי – "הוראות ביטחון": "עובר אדם ברחוב ומעיף מבטים עצבניים לצדדיו ולאחוריו – ייחשד כמחבל ערבי; עובר אדם ברחוב ומביט קדימה בנחת – ייחשד כמחבל ערבי קר רוח; עובר אדם ברחוב ומביט השמיימה – ייחשד כמחבל ערבי דתי; עובר אדם ברחוב ומבטו מושפל – ייחשד כמחבל ערבי ביישן; עובר אדם ברחוב ועיניו עצומות – ייחשד כמחבל ערבי מנומנם; לא עובר אדם ברחוב – ייחשד כמחבל ערבי חולה. כל החשודים המנויים לעיל ייעצרו. במקרה של ניסיון הימלטות, תיירה יריית אזהרה באוויר. הגופה תועבר למכון הפתולוגי".

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, 500 ימים. פשוט לא נתפס. דווקא ביום הזה הממשלה והקואליציה מציגות את היחס שלהן לכנסת ישראל. עזבו את העניין שהם כבר לא מתייחסים לכלי הפרלמנטרי החשוב הזה, הצעת אי-אמון, אבל קצת כבוד – תבואו לכנסת, תכבדו את המשפחות, תריבו עם האופוזיציה. לא. מה אנחנו רואים? אולם ריק. זה היחס של הממשלה ושל הקואליציה כלפי הציבור, כלפי הכנסת – פשוט מצפצפים. מהמקפצה. ככה אתם מתנהגים, ככה אתם נראים. זאת הממשלה, ובזכות הממשלה הזאת 500 יום אנחנו לא מצליחים להחזיר את החטופים, 500 ימים חמאס ממשיך לשלוט בעזה, 500 ימים אתם לא מסוגלים לעשות דבר לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. שר האוצר, אני שומע אותך בכל שבוע. אתה כאילו נשלח על ידי הממשלה להגן על הממשלה, ולך אין תשובה מתי אתה מעביר תקציב, אז איזה מין שר אוצר אתה שאתה לא יודע מתי אתה מעביר תקציב. אם אתה לא מסוגל, אולי תחליף משרד – אל תהיה שר אוצר, אל תעשה מעצמך צחוק. אבל מה שמעניין, שדווקא מ-20 בינואר, כאשר התחלף ממשל בארצות הברית, נשיא המעצמה הכי גדולה בעולם אומר לכם, לממשלת ישראל: תעשו. יש לכם גיבוי. גם פה אתם לא מסוגלים לקבל החלטה. לא מסוגלים. חשבתי להשתמש במילה, אבל אני אימנע. לא נעים לי להגיד מילה שמגדירה בדיוק בן אדם שאין לו שום יכולת לעשות את זה, בכל זאת, אני אכבד את הכנסת, אבל כך אתם נראים – שרים שלא מסוגלים לנהל את המשרדים שלהם, בוודאי ובוודאי מי שעומד בראשה. עולה לפה ראש הממשלה פעם בכמה שבועות, פונה לאופוזיציה ואומר: אתם אחראים, אתם, בגללכם, בגללכם. אדוני ראש הממשלה, אתה 17 שנה ראש הממשלה, 11 פעמים הלכת לבחירות עם הקמפיין כיצד אתה מתמודד עם האיום האיראני, שמונה פעמים זכית בבחירות והרכבת ממשלה. ככל שאתה יותר בכיסא ראש הממשלה, ככה האיראנים התקרבו יותר לפצצה. אני רק לא מבין איך הציבור שלך פעם אחר פעם קונה את השטויות האלה שאתה מציג לאומה כולה. כל פעם אתה מספר שרק אתה מסוגל להתמודד עם האיום האיראני, ואנחנו מצאנו את עצמנו הכי קרובים לאיום האיראני אי פעם.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסיים. חצי דקה. גם עכשיו, כאשר נשיא המעצמה העולמית אומר לך: ביבי, תעשה, אתה פשוט לא מסוגל לעשות. ולסיום, אדוני היושב-ראש, נתת סיפור פה לנציגים של הסיעות, סיפור שלם. אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש, על הצעת אי-אמון. אין היום שר בממשלה שמסוגל ללכת ברחוב ולהתמודד עם הציבור. הוא ישר מקבל קללות, כי הציבור, לא רק שהוא לא מאמין בממשלה הזאת, הציבור מזמן כבר סולד מכם. הציבור סולד מכם. לכו הביתה, ממשלה רופסת וכושלת.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת האחרונה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, דובר רבות על הרעיון היצירתי שיצא לנשיא המעצמה הגדולה בעולם, נשיא ארצות הברית, שרק נכנס לתפקיד, להיות נשיא של ארצות הברית, והוא חושב שקיבל לכיס שלו, אולי לכספת שלו, את הקושאן והטאבו על כל מדינות העולם, על כל העמים. הוא חושב שהוא יכול לעשות כל דבר ולהגיד כל דבר. האמת, בשבילי, הוא לא מדאיג אותי, ואני לא חושבת ולא חוששת. מה שמדאיג אותי זה הצהלה והאופוריה שהייתה כאן במדינה, שאנשים מאמינים שזאת באמת דרך לפתור סכסוך מדיני. איך זה יכול להיות? האם מישהו חושב בהיגיון, ברגע של אמת? ברגע של שפיות הוא חושב שפתרון זה להגלות עם שלם מהמולדת שלו? אני אומרת לכם, זה לא סתם הגליה. יש לזה שם באמנות הבין-לאומיות, בבית המשפט הבין-לאומי – זה טיהור אתני, לא משהו אחר. וחבל, חבל שאנשים בונים תקוות על פתרון כזה במקום שיגידו, יקומו ויצעקו: לא, אנחנו רוצים לחיות בשלום. אנחנו רוצים להחזיר את החטופים שלנו בשלום. אנחנו רוצים לחיות ליד העם הפלסטיני בשלום. מגיע גם לילדים בעזה ולנשים לחיות בשלום. לא. הם מסכנים את העולם, את האזור, מבעירים את הכול סתם, כי מישהו זרק רעיון, בעיניי רעיון הזוי, רעיון לא ראוי. השאלה היא, האם זה כבר מאוחר לחשוב אחרת? אני אומרת לכם, זה לא מאוחר. תצילו את עצמכם מתוך הגיהינום שאתם מכניסים את כולנו לתוכו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון. מוותר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת.

גלעד קריב (העבודה):

אני בשוק – – – אין שום דבר לומר – – –

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 40, אין נגד, אין נמנעים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 36, אין נגד, אין נמנעים, שמונה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 27, אין נגד, אין נמנעים, עשרה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק הממשלתית להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, שנועדה להסדיר את קיום מתווה ההילולא בשמחה ובבטחה, בדומה להתנהלות המופתית שהייתה, בסייעתא דשמיא, בשנת תשפ"ג, למניינם – 2023. לפני שנתיים זכינו לעשות היסטוריה: בפעם הראשונה זה עשרות שנים זכינו לקיים את הילולת רשב"י במירון בשמחה ובבטחה. הסלוגן הזה "בשמחה ובבטחה" מלווה אותנו מרגע תחילת ההכנות להילולא, והוא משלב בתוכו את כל הסיפור – את האיזון העדין והרגיש שביקשנו לעשות, ואף אחד לא האמין שהוא אפשרי, להביא 200,000 איש למירון ביום אחד בלי שגורם מקצוע אחד יגיד שחלילה סיכנו חיים – ההפך הוא הנכון – ובלי שאף משתתף יחוש ששמחת ההילולא נפגעה. למעשה, הצלחנו, בזכות המתווה המוקפד שהבאנו לכדי מימוש, לקיים את שמחת ההילולא כמו שלא היה אפילו בשנים שקדמו לאסון. תמיד היה ידוע שהכניסה לתוך הציון ביום ההילולא היא כמעט בלתי אפשרית. רק צעירים וחסונים זכו לכך, וגם זה הסתיים לא פעם רק בניסי-ניסים ללא נפגעים קשה בגוף ובנפש. הערכות העבר מדברות על כ-30,000 איש שנכנסו בשנה רגילה לציון. בשנת תשפ"ג, דהיינו לפני שנתיים, עשינו היסטוריה גם בעניין הזה, והמתווה לניהול הציון יצר מצב שכ-140,000 איש הצליחו להיכנס ביום ההילולא לתוך הציון הקדוש. היו שם צעירים גם בעבר, אבל לראשונה יכלו להיות שם גם מבוגרים וגם ילדים, וכולם בלי לדחוף, בלי לסכן אף אחד, כראוי לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. בדומה לשנת תשפ"ג, דהיינו, לפני שנתיים, גם השנה נקים את מתחם ההילולא המורחב, מה שקרוי "מתחם 89", מול הר מירון, ולאור הלקחים גם נגדיל אותו אף יותר מלפני שנתיים כך שרבבות משתתפי ההילולא יוכלו להשתתף בהדלקות ברוב עם ולשמוח כמיטב המסורת בשמחת רבי שמעון. בהתאם לכללים שקבעתי גם בשנים קודמות, הילולת הרשב"י היא עניין של מסורת. זה מסורת של המון קהלים, ולכולם אנו אמורים לדאוג שיהיה מקום של כבוד בהילולא: חסידים, ליטאים, ספרדים, עולי מרוקו, הציונות הדתית ועוד – כל מי שרוצה להגיע, כולם בני בית אצל רבי שמעון בר יוחאי, ולכולם יהיה מקום של כבוד בהתאם למסורת שהייתה נהוגה בשנים עברו. כפי שניתן לראות בהצעת החוק, גם השנה ייאכפו הנחיות בטיחות מחמירות שיבטיחו את שלום הציבור בהילולא. כלל המתחמים יידרשו לאישורים הנדסיים של גורמי הביטחון והבטיחות כדי לפתוח אותם לציבור, וכך יהיה. לפני סיום אני מבקש להתייחס לשאלה שעלתה פה גם בשנה שעברה ולפני שנתיים על ידי חברת הכנסת מירב בן ארי. היא שאלה: למה כל שנה הוראת שעה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני אומר לך עכשיו – אני יודע שאת פה. איך יכול להיות שעל חוק של מירון את לא תהיי פה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אז אם למישהו נדמה בטעות שמשעמם לי, הסירו דאגה מליבכם. קידום חוק ממשלתי בכל שנה מחדש זה כאב ראש שאני לא מאחל לאף אחד, ובהחלט יש לנו במה להשתפר בעניין. זה לא סוד, אבל, שהממשלה אימצה עד כה רק את המלצות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, ואף שאני הנחיתי במשרדי לקחת בחשבון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה אתה אומר לי? אבל אתה השר הממונה על מירון, ובאמת שאלתי אותך, אז מה התשובה שכל שנה הוראת שעה על מירון? הרי ההילולא במירון קיימת כבר שנים.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל אני מתחיל עכשיו לענות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. אני מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני יכול, כשר האחראי למירון, לנהל את מירון, אבל המלצות של ועדת חקירה ממלכתית הממשלה צריכה לאמץ. ואם היא אימצה בינתיים רק את המלצות הביניים – ואני אומר, אף שאני הנחיתי במשרד לקחת בחשבון גם את ההמלצות הסופיות בכל הנוגע לתכנון ההילולא, אין לנו יכולת להביא חקיקת קבע על בסיס המלצות ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

כי אם יהיו בקבע המלצות הביניים ובהמלצות הקבע הם יגידו דברים אחרים, אז נצטרך לעשות חוק חדש, לכן זה כרגע בהגדרה של הוראת שעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה מבין כמה חשוב ועדת חקירה ממלכתית, כמה היא מונעת את האסונות הבאים? תסתכל.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל זה לא הוויכוח כרגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל זה חלק מהעניין, המלצות הביניים של ועדת החקירה של מירון שאנחנו הקמנו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מודה לך שבעקיפין, בגללך אני גם השר שאחראי להילולא – עוד משהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא בגללי. אתה בחרת בזה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

צוות השרים עובד על העניין. זה לא פשוט וקל כמו שיש כאלה שנוטים לחשוב, כי יש הרבה נושאים שעדיין פתוחים ודורשים מציאת פתרונות טובים שיבטיחו את שלום הציבור בציון הקדוש בהילולא, ובכל השנה, בלי לפגוע במרקם העדין של המקום הקדוש. אבל הוכחנו שאנחנו יודעים לעשות הילולא בשמחה ובבטחה בלי שזה סותר, ואני מאמין שבעזרת השם תימצא גם הדרך לעשות זאת ביחס לניהול המקום במהלך כל השנה. הצעת החוק הזו שמונחת כאן היום מגיעה לכאן אחרי עבודה ארוכה ומקצועית של מיטב האנשים בתחום, החל מאנשי המקצוע והמשפטנים במשרדי, דרך מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, המשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל, כבאות והצלה, משרד התחבורה, משרד הבריאות ועוד. אני מבקש, כאשר הכנסת תצביע, להעביר את זה – גם כי מקצועית זה נכון, מאחר שהוועדה שאני הולך להזכיר אותה דנה גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים בהצעת החוק, כשהיה לפני שנה ולפני שנתיים, וגם הייעוץ המשפטי דאז אמור ללוות גם עכשיו, אותו ייעוץ משפטי, אז אני מבקש להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדה לביטחון לאומי בראשות ח"כ בועז ביסמוט, בדומה לדיונים שהיו בעבר, כמו שאמרתי, בהצעות חוק דומות בשנתיים האחרונות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, יש לי עוד שאלה, אפשר? זה בדיוק אותו החוק כמו שנה שעברה?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

בדברים מרכזיים כן, אבל מאחר שהשנה שעברה הייתה לנו שנה של מלחמה, והחוק התייחס בעיקר לחוק ההתגוננות האזרחית, הפעם, לפי דרישת משרד המשפטים, שילבנו את זה של לפני שנתיים עם זה של השנה. אבל הדברים המרכזיים כתובים כאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בכל מקרה זה הדלקה אחת. אני מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

ודאי, הדלקה אחת מרכזית. ועדת החקירה קובעת שעל הציון למעלה רק אחת. אם מישהו רוצה עוד, אז אפשר למטה, במתחם 89 או במתחם בני עקיבא, כמו שהיה לפני שנתיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, אז הכמות – אותו דבר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מבקש להעביר את זה, כמו שאמרתי, לוועדה הזו של חבר הכנסת בועז ביסמוט. אני קורא לכל חברי הכנסת, גם לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, קואליציה ואופוזיציה, לתמוך בהצעת החוק, למען כבודו של רבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה לשר פרוש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת קארין אלהרר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להביא את דבריה של ארבל יהוד, שחזרה ביום ה-482: כאב את הלב חורך, עצב לופת גוף, בעתה אוחזת בכל תא, דאגה חוסמת נשימה. 500 ימים 7 באוקטובר. אריאל, אהוב שלי, נחטפנו מביתנו, חיינו הפכו לגיהינום – אבל אתה יכול לו. אני מתעקשת, תהיה חזק, תשמור על קור הרוח והחוסן המנטלי שמאפיינים אותך כל כך. תאמין בטוב גם כשזה קשה שם. אין מציאות אחרת מלבד זו שבה אתה חוזר לזרועותינו כדי שנגיע יחד שוב לנוף חדש ואחר שיעשה לנו פרפרים בלב. אני אוהבת אותך. מכם אני מבקשת: אריאל, דוד, הישאם, תמיר, אלון, יוסף, סונטאיה, אבינתן, דרור, גיא, מוחמד, איציק, עידן, רונן, מתן, אביב, אלקנה, אריאל, שירי, כפיר, אוריאל, סהר, גלי, זיו, רום, ביפין, רן, מני, הדר, אביתר, אסף, גיא, עוז, איתן, ענבר, מקסים, אילן, עומר, אריה, ג'ודי, גדי, טל, איתי, אוהד, יאיר, אליה, נמרוד, שגב, איתן, שי, עודד, ג'ושוע, איתן, עמרי, אברה, שלמה, אליהו – צ'רצ'יל, עומר, פינטה, תמיר, יונתן, צחי, דניאל, מתן, עמירם, בר, עפרה, ליאור, סותטיסאק, טל, עומר, יוסי, עידן – תחזירו את כולם במהלך אחד, את החיים ואת המתים. הנס שלנו לא שלם, המאבק שלנו לא תם. משפחתנו לא תנוח עד שנדע שכולם שבו. אנחנו כאן לא נשתוק, לא נוותר, עד שכל ילד, אב, כל אם, בן ובת, יחזרו הביתה. אמן.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תקנו אותי אם אני טועה, אני פשוט חושב שאולי אנחנו בסיור של מנזר השתקנים, כי אחרת אין שום הסבר למה שקורה בקואליציה. אף אחד לא מדבר על מה שקורה בלשכת ראש הממשלה עם קטר. בסדר, אני לא באתי עם ציפיות, ציפיות יש רק בכריות, ופה בכלל כולם ישנים, אז באמת יש לי אפס ציפיות, באמת יש לי אפס ציפיות. אבל ראיתי אתמול, הייתה כתבה, חשיפה של ברדוגו בערוץ 14, ערוץ הוט הפינוק, ערוץ הפינוק הליכודי. הוא חשף, ממש סטריפ של חשיפה, שראש השב"כ וראש המוסד היו בקטר, שזה אירוע מטורף. כאילו, על זה הם מדברים, אבל על כל מה שקורה בלשכת ראש הממשלה, שהוא לא ידע כלום, לא שמע כלום – שאגב, היה ממש חסר לי היום בהצבעת אי-אמון. אני לא יודע אם שמתם לב, זו ההצבעה הראשונה שהוא פספס. אדוני היושב-ראש, אני ממש ציפיתי. אתם יודעים, אנחנו רגילים לראות אותו בכל יום שני ב-14:00 מגיע מישיבת הסיעה לפה להצבעה. אבל האירוע הזה שיש פה איזה שתיקה, זה כאילו – באמת, אני רק מנסה.

היו"ר משה טור פז:

גב' בראשי.

נאור שירי (יש עתיד):

גב' בראשי.

היו"ר משה טור פז:

גב' בראשי. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש 20 שניות פקטור בראשי. אני בכלל תוהה, ואני רוצה לשתף אותך, חברת הכנסת פרידמן, אולי אנחנו צריכים לפנות עכשיו לכל נציגי הליכוד ולבקש מהם שיסתובבו עם סרט כתום, כי אם הם לוביסטים של קטר – אני רוצה לדעת עם מי אני מדבר. הלוביסטים בכנסת מסתובבים, וזה בסדר גמור להיות לוביסטים – אני רוצה לדעת מול מי אני מדבר. אני רוצה לדעת אם בדוברות ראש הממשלה, במדינת ישראל המתוקנת, אמור להיות עליי מבצע השפעת תודעה שאני לא ער לו. אני מאוד אוהב להיות עם תודעה עצמית מפוקחת, ואם מישהו עושה עליי מניפולציות, הייתי שמח לדעת. היה עוד אירוע היום, אני לא יודע אם שמתם לב, שחבר הכנסת רוט, סגן יו"ר הכנסת, הוא אמר שכרגע אין דבר יותר חשוב מתקצוב מעונות היום. כאילו, על זה תיפול הממשלה. עכשיו, אמרתי, זו לא איזו פליטת פה, זה state of mind. ואז נזכרתי שגם גפני אמר על אופק חדש: לא תהיה ממשלה, וגולדקנופ על הגיוס: לא תהיה ממשלה. באמת, ברמה האנושית, אני תופס את הראש. עזבו מחלוקות פוליטיות לשם, לפה, לכל אחד יש את השטנץ שלו. ואללה, אין משהו יותר דחוף ממעונות היום? כששר העבודה החזיק כבני ערובה ציבור שלם של אנשים שצריכים לקבל כספים וצריכים לקבל הנחות במעונות היום – –

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

– – אף אחד לא דיבר פה, זה היה בסדר גמור. 300,000 אנשים הוחזקו כבני ערובה כי נושא התקצוב החרדי – על זה אף אחד לא דיבר.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, היה לי פקטור של עליזה בראשי.

היו"ר משה טור פז:

הינה, קיבלת אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

מיציתי אותו, אתה אומר?

היו"ר משה טור פז:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב,. אז תודה רבה. אני לא אגיד משפט אחרון, כי זה הרבה יותר ממשפט אחרון. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני עומד כאן על דוכן הכנסת, אני מטייל במסדרונות הכנסת, אני שומע את חברי הכנסת – שרובם הגדול לא מגיעים לכיכר החטופים, ממעטים לפגוש משפחות של חטופים, בורחים במסדרונות הכנסת כדי לא להיתקל בהם – עומדים כאן מעל הדוכן, מסתכלים בעיניים של ההורים ומספרים להם עד כמה עסקת החטופים מסכנת את המדינה. כל אלה שעומדים כאן ומנסים לתרץ ולתת הסברים, אינכם אלא ערלי לב. אני אגיד לכם את זה מאה פעמים. מי שעומד כאן, מסתכל בעיניים של אימהות ושל אבות ושל אחים ושל בנים, במיוחד כשהוא חלק מהממשלה, מהממשלה הזאת, שאצלה האסון הנורא הזה קרה – במקום להשפיל עיניים, לקחת אחריות ולהגיד להם: אנחנו נעשה הכול כדי להחזיר אותם – הם מחזיקים בידיים מסמרות מלובנים, וככה. נפגשתי עם אימא שעמדה בוכייה ואמרה: איך הם יכולים להגיד לי ככה? אני רק רוצה להזכיר לכולכם: הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, פסק: אף שיש סכנה בשחרור מחבלים, חייבים לקיים את מצוות פדיון שבויים. והוא אומר: זה מדאורייתא, זה לא פרשנות של חז"ל, שאפשר להגיד ככה ולהגיד ככה. ועולה כאן שר, ושרים, ואני רואה כל מיני שרות שבחוצפה, בתעוזה, מספרות לנו כמה הן אוהבות את המדינה. אין אהבת מדינה שקשורה בהקרבה של אנשים. גם בסיפור העקדה, בסוף הקדוש ברוך הוא אומר: הסר ידך מהנער הזה. ויש כאן פוליטיקאים שגם אחראים וגם מנסים לעקוד את החטופים האלה. תבואו, תעמדו בכיכר, תלכו לכאן, תפגשו את ההורים. ואל תהיו צבועים – אל תגידו שאתם משתתפים בצערם, ומטיחים בהם שבשביל לחסל את חמאס צריך גם להקריב אותם, כי זאת המשוואה, אין שום דבר אחר.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין שום דבר אחר, זאת המשוואה. וכשעולה לכאן שר ומספר לנו שהוא לא אמר כלום על חמאס – "חמאס הוא נכס", לא משנה באיזה הקשר, אם אמרת שחמאס הוא נכס אז ידיך טבולות ומלאות באחריות לאסון שפקד אותנו, אז לפחות תשפיל את המבט שלך כשהורים יושבים שם. אתה יודע מה, אפילו תשתוק, אל תוסיף לצערם. צריך להחזיר את החטופים עד האחרון שבהם, ואין שום מחיר לאנשים האלה. חמאס ייתן לנו מיליון סיבות לחדש את המלחמה, בעזרת השם, ולגמור אותו, אבל יש ציווי להחזיר את החטופים.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מבינים את הקושי שנמצא בו ראש הממשלה – איך הוא יצליח לנהל את המדינה בצורה תקינה. יש קושי. א. המדינה נמצאת במערכה; ב. הוא נמצא במערכה שנייה, בבתי המשפט. קשה לנהל גם את המדיניות בחוץ וגם את המדיניות בפנים. כנציג של החברה הבדואית בנגב, אנחנו פנינו במשך שנים לראש הממשלה על מנת לפתור את הסוגיות של החברה הבדואית בנגב ושל החברה הערבית בכלל. דרשנו שראש הממשלה יתערב בנושא הפשיעה בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש. דרשנו שייתן פתרון לעניין ההריסות בנגב, שיתערב. דרשנו שייתן תשובות לקיצוץ בתקציבים של החברה הערבית ובמיוחד בנגב. אבל אין לראש הממשלה זמן לטפל בנושאי פנים, ולכן אנחנו מרגישים היום שאנחנו מופקרים. משפחות רבות בנגב, אדוני היושב-ראש, ללא קורת גג. הרבה משפחות, אלפי משפחות בנגב, מתחת לקו העוני. הרבה משפחות היום טובעות בנושא של הפשיעה בחברה הערבית, ואין שום משרד ממשלתי שמטפל בנושא הזה. ומכאן אני פונה למערכת המשפטית: אולי תניחו לראש הממשלה, שלא מצא זמן במשך 20 שנה לטפל בנושאים האלו של החברה הערבית. אולי הגיעה העת עכשיו לשחרר אותו מכל הדיונים האלה, ושיגיע לחברה הערבית ולחברה הבדואית בנגב ויתחיל לטפל בנושאים האלה, כי אין לו זמן. אנחנו רוצים שהממשלה תתערב במה שקורה בחברה הערבית, זו הדרישה שלנו.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(ואולם, ממשלת נתניהו לא עושה דבר מהבחינה הזאת. לכן אנו חוזרים שוב על דרישותינו: על הממשלה למלא את חובותיה כלפי החברה הערבית.) תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, תראו, הנושא שאנחנו דנים בו – הצעת חוק להסדרת אירועי הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. צריך להגיד את האמת, החוק הזה נולד בדמם של 45 חללים – אם אפשר להגדיר אותם – בחורים חרדים. התוכן של החוק – החוק התמלא בתוכן בעיקר בזכות ועדת חקירה שהוקמה בין השאר על פי דרישת המשפחות החרדיות, אבל היה ברור שצריך להקים אותה כדי לראות איך מוודאים שיותר לא יקרה אסון כזה. הוועדה, דרך אגב, אדוני היושב בראש, הטילה אחריות אישית על מי שהיום ראש הממשלה ועל מי שהיום יושב-ראש הכנסת. אז מה? אז מה? אז הוא ראש הממשלה והוא יושב-ראש הכנסת, והוועדה – ההמלצות שלה באינטרנט. למה אני מזכיר את זה כאן? בגלל שהחוק הזה שמעלה פה היום מהממשלה מתבסס על לקחים של ועדת החקירה. זאת אומרת, הוועדה גם קבעה שם מי אשם. אולי זה היה פחות ברור מאשר 7 באוקטובר – על 7 באוקטובר אנחנו לא צריכים ועדת חקירה כדי שתקבע מי אשם. היה ראש ממשלה, הייתה ממשלת חורבן, ואמרנו את זה מראש. אבל למה אנחנו כן צריכים שתקום ועדת חקירה? לא כדי שלא יהיה עוד פעם 7 באוקטובר – אחרי שזה כבר מתמשך 500 יום – אלא כדי שמסקנות הביניים שלה, לו הייתה קמה, אולי כבר היו מיושמות וחוסכות חיי אדם; אולי כבר היו מיושמות והחטופים כבר היו כאן; אולי כבר היו מיושמות עם חוק כזה או חוק אחר, עם מסקנות ביניים. ולא היינו מוצאים מי אשם – מי אשם אנחנו יודעים. היינו מוצאים מה צריך לעשות כדי למנוע את זה, מה צריך לעשות כדי לחסוך בחיי אדם. ודווקא כאן – אני מסיים, אדוני – כשאנחנו מתכנסים לדון בהצעת חוק להסדרת אירועי הילולת רבי שמעון בר יוחאי, זה מאוד חשוב. נהרגו 45 בחורים, הוקמה ועדת חקירה. הינה, יש חוק. אבל כשנהרגים כמעט 2,000, כשקורה לנו האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל מאז הקמתה, הממשלה האשמה הזאת, ממשלת החורבן, מסרבת להקים ועדת חקירה. ואני אגיד את המשפט האחרון: אנחנו לא הסתכלנו אם זה חרדים או לא. אנחנו – והשר פרוש יודע – אני הלכתי לבתים של המשפחות החרדיות. הן ביקשו ממני ועדת חקירה; הוקמה ועדת חקירה. אבל כאן כנראה עושים, מעבר לכל העוולות, גם הבדלים בין דם לדם. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, 500 ימים, 500 ימים ולילות שהאחים והאחיות שלנו נמצאים בידיים של השטן שנמצא בעזה, והבית הזה מתנהג כאילו זה עוד יום; הממשלה מתנהלת כאילו זה עוד יום. אנחנו שומעים את שר האוצר יוצא בהצהרות פופוליסטיות שאין להן שום קשר למציאות, והכול פה מתנהל אותו דבר. לא מעניין אותם. אף אחד לא חשב היום לעצור הכול, לדון רק בנושא עסקת החטופים. אף אחד לא חשב היום לעצור הכול, לראות איך מתקדמים לשלב ב', איך מחזירים את כולם. במקום זה אנחנו שומעים הצהרות פופוליסטיות של חברי כנסת פופוליסטים שמנסים לדבר לבייס הלא-קיים שלהם אך ורק בשביל לנסות למצוא חן בעיני קומץ מסוים באוכלוסייה. אז אני רוצה לומר לשר האוצר ולכל שאר האנשים שחושבים שלהקריב את חיי החטופים זה משהו שאפשר לעשות במדינת ישראל: קודם כול תראו את הנתונים – רוב גדול מהציבור רוצה להחזיר אותם הביתה. תשמעו את אלו שחזרו, תשמעו את התנאים שהם היו בהם, תשמעו את העדויות. אני יודע שלא רציתם לראות את סרטון הזוועות, אז אולי את העדויות כן תקראו – על ההרעבה, על התנאים, על השרשראות, על הכלובים, על ההכאות, על חצאי בני אדם שיצאו משם. איך אתם בכלל יכולים לשבת עם עצמכם ולא להגיד: צריך להחזיר אותם? איך אתם יכולים להגיד משהו אחר? איך יכול להיות דבר כזה? אני באמת שואל פה: איך יכול להיות שיהודי ישראלי יכול לחשוב משהו אחר? יכול לחשוב על להגיד: הינה, עכשיו יש לגיטימציה כלשהי, בואו נחדש את הלחימה, כשיודעים שיהרגו את החטופים? איך אפשר לעשות דבר כזה? אתם לא רואים את התמונות כשהם חוזרים? אתה לא מתרגשים יחד עם עם ישראל? ממה אתם עשויים? אני באמת שואל. מאיזה חומר אתם עשויים ששרה כמו אורית סטרוק נכנסת היום ואומרת בריאיון שאין שום סיבה לא לחדש את הלחימה? מאיזה חומר את עשויה? איך לא אכפת לכם? ואיפה כל מחלקת הדגים הקפואים? 500 יום שהם בשבי. לא תכבדו אותם ותשבו פה? מה יותר חשוב עכשיו מלעשות הכול בשביל להחזיר אותם למדינת ישראל? אני באמת שואל, מה יכול להיות יותר חשוב? אדוני היו"ר, אני מנצל את השניות האחרונות לומר לך מה אולי יותר חשוב: לחשוב איך מפטרים את ראש השב"כ לפני שהוא יחקור את הפרשייה הביטחונית הכי גדולה כנראה בתולדות המדינה שנמצאת בתוך לשכת ראש הממשלה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הכי גדולה.

רון כץ (יש עתיד):

הכי גדולה, לימור. הכי גדולה. אם יועצי ראש הממשלה מכרו סודות מדינה לקטר – הכי גדולה, ואם קיבלו כסף מקטר – הכי גדולה. ואת יודעת מה? כמו שידעו לצעוק פה על דברים הרבה פחות חמורים, אני מצפה שאת ואלמוג כהן ועוד הרבה אחרים יגידו: תחקרו אותם. אולי הם לא אשמים, אני לא יודע, אבל תחקרו אותם. קודם כול תביאו אותם לחקירה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אבל יש עוד הרבה דברים שצריך לחקור.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה, חבר הכנסת כץ.

רון כץ (יש עתיד):

אני איתך, אבל תראי מה קרה במקום – סליחה, אדוני היו"ר, משפט אחרון – תראי מה קרה בינתיים. בינתיים יש חשש כבד שמדינת אויב, קטר, שמממנת את חמאס, גם מממנת את לשכת נתניהו. לא יכול לקרות במדינה נורמלית שלא יחקרו את זה. וכשרוצים לחקור את זה, מאיימים לפטר את ראש השב"כ. עם זה אי-אפשר להסכים, וגם את לא יכולה להסכים. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

הודעת סגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 72) (איסור התניית תשלום באמצעות כרטיס חיוב בסכום רכישה מזערי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אליהו ברוכי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

הדובר הבא – חבר הכנסת יוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתפלא על חברי כנסת שעולים לדוכן ומדברים על למה נתניהו לא מקדם עסקה ולמה הוא לא מחזיר חטופים. גם בוועדות שמענו את משפחות החטופים שמדברות על הנושא הכואב, אבל כולם שוכחים דבר אחד. וכנראה שגם מה שקורה במליאה, מעל דוכן זה, שחברי הכנסת עולים – ואנחנו לאורך כל הדרך, בכל פעם שעלינו לכאן, אמרנו בצורה חד-משמעית שאת נתניהו לא מעניין שום דבר אחר חוץ מנתניהו. מה שמעניין את נתניהו הוא ההישרדות הפוליטית שלו והקואליציה הגזענית, הכהניסטית, הפשיסטית, הכי ימנית שיכולה להיות. כל מה שמעניין אותו הוא איך למשוך זמן ואיך לנהל את הזמן, את לוח הזמנים הפוליטי שלו, כדי לשמור על קואליציה זו. רק אתמול ראינו את השותף שלו, את סמוטריץ', מודיע חד-משמעית שאם המשלחת נוסעת לקטר – הוא אומר חד-משמעית: אם הם הולכים לדבר על שלב ב', אין ממשלה. וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם. וראינו שגם אנשים שישבו בקבינט אומרים שבחודש מאי – גם אנשים שהיו חלק מהמשא ומתן וניהלו את המשא ומתן על החזרת החטופים והעסקה, אומרים שהוא לא מעוניין, ורואים את זה בצורה חד-משמעית. אני חושב שהגיע הזמן שגם באופוזיציה ייווכחו, ושגם אזרחי המדינה יסתכלו – את הממשלה הזאת, את ראש הממשלה הזה מעניין דבר אחד: עוד פעם, מעניין אותו רק נתניהו עצמו, ולא מעניין אותו שום דבר אחר, בצורה חד-משמעית. ואמרנו לאורך כל הדרך שגם כשבן גביר היה בתוך הממשלה, הוא אמר שאם אין מלחמה, אין ממשלה, והיום אומרים: אם יש עסקה, אם יש הליכה לשלב ב', אין ממשלה ואין קואליציה. לכן אני חושב שכל אזרחי מדינת ישראל היום חטופים בידי נתניהו והגרעין הקיצוני בממשלה שלו בהובלת סמוטריץ', כי הם מובילים לדבר אחד. ומי ששמע את סמוטריץ', שעלה לדוכן, איך שהוא מדבר על כיבוש, איך שהוא מדבר על להשמיד עם אחר, איך שהוא מדבר על לגרש עם אחר, איך שהוא מדבר על טרנספר בצורה ברורה – אני חושב שהממשלה הזו, בדעות שלה, במדיניות שלה, בהתנהלות שלה, באיך שהקואליציה מתנהלת כרגע, באיך שהאינטרס של נתניהו בעיקר בידיים של סמוטריץ' בימין הקיצוני, מובילה את אזרחי המדינה לעתיד מאוד מאוד גרוע. הוא לא חושב על שום דבר אחר – לא חטופים, לא שלום, לא כלכלה, לא על מה שקורה בחברה הערבית מבחינת רצח. הוא חושב על איך לשרוד פוליטית, והוא מקריב את כל אזרחי המדינה. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אבקש להזכיר את אחינו החטופים, שנמקים כבר 500 יום בשבי, וכולנו פועלים להחזרתם, ולא נשקוט עד שהאחרון בהם ישוב, בעזרת השם, הביתה במהרה. הבסיס לקיומה של מדינה ריבונית הוא היכולת שלה לקבוע בעצמה את המדיניות שלה – ביטחונית, כלכלית, חברתית, וכן, גם בריאותית. אף מדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה למסור את המפתחות של מערכת הבריאות שלה לארגון חיצוני, ובטח שלא לארגון שמתערב בהחלטות פנימיות ומכתיב מדיניות שאינה תואמת לצרכים שלה. ואני מדברת כמובן על ארגון הבריאות העולמי. מדינת ישראל נבנתה על עקרונות של חדשנות רפואית, של שליטה עצמאית במערכת הבריאות שלה, של פיתוחים רפואיים שמובילים את העולם. אנחנו לא צריכים לקבל החלטות בכפייה מארגון מוטה ואנטישמי, שלא רק שלא משרת אותנו, אלא פועל נגד המדינה ואזרחיה. במהלך המלחמה האחרונה הארגון הזה לא היסס להפיץ מידע ישירות מפי החמאס, בלי שום עימות, בלי לבדוק את העובדות, בלי שמץ של אחריות מקצועית. הם הפיצו את שקרי החמאס לגבי מספר ההרוגים ברצועת עזה, נתנו להם במה רשמית והעבירו את הנתונים הללו הלאה לבית הדין בהאג, למועצת הביטחון של האו"ם ולכל גופי התקשורת העולמיים. וכך, בתמיכת ארגון הבריאות העולמי הפכו המחבלים החמאס-נאציים, אלו שמשתמשים בילדים כמגן אנושי, לקורבנות תמימים, ואילו לוחמי צה"ל הגיבורים – לכאלה שמבצעים פשעי מלחמה. הם האשימו את ישראל באחריות להפצצה בבית החולים הערבי אל-אהלי למרות שכל המודיעין הצביע על כך שהיה מדובר בטיל כושל של הג'יהאד. האם פגשנו התנצלות? הכרה בטעות? כמובן שלא. ומה עם החטופים, שאנחנו מציינים היום 500 יום לחטיפתם? למעלה מ-240 חטופים נחטפו לעזה בתנאים מזעזעים, ללא טיפול רפואי, ללא ביקור של הצלב האדום, והארגון הזה שתק. הם לא דרשו גישה לחטופים, לא שלחו משלחות רפואיות לבדוק את מצבם, והסתפקו בקריאה חלושה לשחרורם. לעומת זאת, כשלחמאס יש טענות, פתאום הארגון הזה מגויס במלוא הכוח כדי לייצר נרטיב שקרי ולחזק את אויבינו. ארצות הברית כבר הבינה את הסכנה בארגון הזה ופרשה ממנו. עכשיו גם ארגנטינה החליטה לפרוש מהארגון הזה. מדינות נוספות כבר דנות בנושא. רק בישראל, כמו תמיד, ממתינים עד שנגיע למצב שבו הנזק בלתי הפיך. הרי אין לנו שום סיבה להישאר שם. מה בדיוק אנחנו מקבלים מהארגון הזה? כל שיתוף פעולה רפואי משמעותי קורה בין המדינות, לא דרך ארגון הבריאות העולמי. ישראל מובילה בעולם הרפואה ובבריאות הציבור, ואין לנו שום סיבה להישאר חלק ממסגרת שמקדישה חלק ניכר מזמנה לערער את מעמדה של ישראל ואת עצמאותה. אני אומרת את זה באופן חד וברור: מדינת ישראל חייבת לפרוש מהארגון הזה, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו לא צריכים לקבל הוראות מגוף בין-לאומי מוטה שפועל כדי לפגוע במדינה שלנו. אנחנו לא ניתן לארגון אנטי-ישראלי לכפות עלינו מדיניות או להשפיע על החלטות הרות גורל. ולכן, אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: הפסיקו להמשיך להיות חברים בארגון שמשרת את אויבינו. זה הזמן להרים את הראש, להגן על הריבונות שלנו, על האומה שלנו, ולפרוש מיידית מארגון הבריאות העולמי.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אסור שמדינת ישראל תאפשר לפקידים בין-לאומיים להחליט עבורה בנושאים הרפואיים של אזרחיה. בהזדמנות הזו, אני רק מבקשת להודות, לומר תודה להיידי מוזס ויונתן שגב ולכל צוות ההתארגנות מול מהלכי ארגון הבריאות העולמי "ישראל עצמאית". כשזה, בעזרת השם, יקרה, נזכור שאתם הייתם שם גם כשלא היו שם אנשים. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע הגיע אליי חקלאי בשם יעקב סקר מהיישוב עוספיא, שהיו לו, ועדיין יש לו, אדמות באזור ג'למה. כולנו זוכרים את ההרחבה של כביש 6 ופרויקטים לאומיים, גם קו מתח גבוה, גם רכבת – הכול הופקע מהאדמות של היישובים עוספיא ודאליה. אותו חקלאי, שהפקיעו לו עשרות דונמים בג'למה והשאירו לו חלק מהאדמה, רצה להמשיך לעבד את האדמה שיש לו ושהשאירו לו אחרי שהפקיעו, אבל מה? לא נתנו אפשרות של כניסה לקרקע. אם אתם עוברים עכשיו בכביש 6 באזור ג'למה, אתם רואים מצד ימין שהשטח לא מעובד, כי באותו כביש 6 – אותה חברה שפתחה את כביש 6 באזור הזה לא דאגה שאותם חקלאים שהפקיעו להם את האדמה והשאירו להם חלק מהאדמה, יוכלו להיכנס לאדמה שלהם. לכן, מכאן אני פונה לשרת התחבורה: תיכנסי לנושא הזה, תפתרי את הבעיה הרצינית של החקלאים שגידלו, התפרנסו מחקלאות שם, ואין להם את האפשרות להמשיך להתפרנס מהחקלאות. ובאותו נושא, בהרחבת כביש 6 לכיוון צפון, רוב האדמות שמופקעות שם אלה אדמות מהיישובים ירכא, ג'וליס ושפרעם. עכשיו הזמין אותי חקלאי משפרעם, שיש לו משתלה עם אישורים, שהוא מוכר שם, ומרחיבים שם. המפתיע ביותר הוא שאיפה שמרחיבים זה כביש ישר, ומרחיבים את הכביש כיציאה מכביש 6. מצד אחד, יש קרקע של המדינה שהיא לא מעובדת, אפילו לא חורשה, כלום, ומהצד השני יש את הקרקע החקלאית של חקלאים דרוזים שמעבדים את הקרקע שלהם. מאיזה כיוון אתה חושב, אדוני היושב-ראש, ההפקעות נעשות? לא מהכיוון של הקרקע של המדינה, שלא מעובדת ולא מנוצלת ולא עושים איתה כלום, אלא מהצד השני – כל ההפקעה היא מהקרקע הפרטית של החקלאים הדרוזים. לכן גם בנושא הזה צריך לתקן את העוול הזה. צריך לצאת מהאפליה הזאת – שאני יכול לפגוע באותם חקלאים אבל אני לא יכול לפגוע בקרקע של המדינה. הרי מהקרקע של המדינה שלא מעובדת ולא כלום צריך להפקיע, וצריך לתקן את כל התכנון שנעשה בכביש 6.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת חילי טרופר.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 500 ימים של מלחמה, ויש רבים בארץ הזו שעדיין 7 באוקטובר עבורם, 500 ימים של 7 באוקטובר – כמובן, משפחות שכולות, משפחות של פצועים, משפחות מקיבוצים שנטבחו, וכמובן משפחות החטופים. אני פה רק שליח של שתי משפחות שביקשו שאקריא דברים שלהן פה מעל הבמה הזו ביום הזה. דברים של איתן גונן, אבא של רומי, שחזרה. כך כותב איתן: רומי חזרה בחיים. ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

היו"ר משה טור פז:

אמן.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

כמה מרגש לומר זאת בקול רם וברור. כולי תקווה שנוכל לומר זאת על כל אחד מהחטופים שעדיין בעזה. כל אחד מהם הוא גיבור-על, ועל כל המשפחות שיקיריהן בחיים להמשיך ולהאמין שהם חוזרים בחיים. איזה עם נפלא יש לנו, אם אין עמי לי מי לי, עם של אריות ולביאות שנלחם בגבורה ובהצלחה כבירה בשבע גזרות. ליבנו עם כוחות הביטחון האמיצים, שחירפו נפשם למען הגנת המולדת והשבת החטופים. ליבנו עם המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן מכול. ליבנו עם משפחות הפצועים, ואנו מאחלים להם החלמה מהירה. ליבנו עם המשפחות שנעקרו מביתן לתקופה כל כך ארוכה, ומאחלים להן לשוב במהרה לצור מחצבתן. לא מפסיקים עד שכולם חוזרים. השבתם המלאה היא תחילת תקומתנו כעם וכאומה. עם ישראל חי. כך כותב איתן, אבא של רומי. מכבית, דודה של האחים גלי וזיווי, שעדיין בעזה, והם גם לא ברשימה של שלב א', היא דודה מסורה מאין כמותה. הבוקר היא סיפרה פה שאחותה, אימא של גלי וזיווי – קולה נדם, ממש. היא לא מצליחה לדבר, אז מכבית היא הקול שלה. ואני רוצה להיות הקול של מכבית פה. כך כותבת מכבית: אני נרגשת עבור סשה, שגיא, יאיר ומשפחותיהם. הם הגיעו לחוף מבטחים. אך המסע לריפוי עדיין ארוך, ונותרו רבים מאחור. אני רוצה לשתף אתכם במונחים שהפכו למציאות חיינו: חטופים צעירים, שלב ב'. גלי וזיו הפכו לקטגוריות ברשימה האכזרית, אבל הם אינם מספרים – הם עולמות שלמים, חיים שלמים שהיו להם לפני וחיים שמחכים להם גם אחרי. טרור פסיכולוגי. הם נתונים לאיומים, משחקי כוח ושליטה. כל צרות המזרח התיכון הונחו על כתפיהם של 73 אזרחים מופקרים. הם הפכו לקלף מיקוח, ואנחנו, בני משפחותיהם, חיים תחת טרור נפשי מתמשך. אות חיים – השבוע קיבלנו אות חיים מגלי וזיו. הגוף התמלא באוויר, הדמעות זלגו ללא שליטה, אבל רגע ההקלה התפוגג במהרה. חוסר אונים, כעס, געגוע שאינו מרפה. כמה עוד נוכל לצעוק, לזעוק ולהתחנן על חייהם? מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה ברור מצבם הפיזי והנפשי? אנחנו לא רוצים עוד אותות חיים, אנחנו רוצים אותם בחיים. גם אם יחזרו כחושים וחלשים, הם יחזרו לידיים החמות של משפחתם. אני פונה אליכם, נשיא ארצות הברית, ראש הממשלה והמתווכות: המשיכו לגלות אחריות, מחויבות ומנהיגות. חייבים להמשיך את המשא ומתן, להגיע לשלב ב' ולהאיץ את התהליך באופן משמעותי, כי הזמן שלהם אוזל. מעתה ואילך יש לצמצם את מספר הפעימות ולהחזיר כמה שיותר חטופים יחד, במהירות ובמינימום שלבים. חייב להיות לנו מועד ברור וסופי שבו נדע שהחטוף האחרון שב הביתה. החזירו את החיים לשיקום והחללים לקבורה עכשיו. כך דבריה של מכבית. לו יהי.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר, לא אחת אני מציע למצלמות ערוץ הכנסת להתמקד באזור הזה של המליאה, לראות את הכיסאות הריקים של חברי הקואליציה, את הכיסאות הריקים של שולחן הממשלה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הם לא – – –

גלעד קריב (העבודה):

בדיוק. ואני מקווה שהציבור הישראלי לא מתבלבל – אף אחד מהם לא עזב את משכן הכנסת כדי להתייצב בעצרת משפחות החטופים ברחוב עזה; אף אחד גם לא ירד לתל אביב לכיכר החטופים. אז מכיוון שהקואליציה הזו והממשלה הזו אינן מעיזות להישיר מבט אל עיני משפחות החטופים שנותרו בשבי החמאס, אל עיני השבים והשבות מן התופת, הרשו לי להביא את דבריה של משפחת סיגל, שזכתה לחבק את קית', שחזר לביתו ולחיק משפחתו לאחר תקופה בלתי נתפסת של חיים בגיהינום. קית' סיגל, שנחטף ביחד עם אשתו אביבה מביתם בקיבוץ כפר עזה, שוחרר משבי החמאס אחרי 484 ימים – אני אחזור על המספר: 484 ימים – 433 ימים אחרי שאביבה חזרה אלינו בעסקה. השחרור של אביבה התאפשר בעקבות מהלכים ומאמצים דיפלומטיים שהביאו להפסקת אש אחרי 48 ימי לחימה. ממשל ביידן והמדינות המתווכות לא הרפו והשיגו הסכם שחרור של 81 ישראלים ו-24 חטופים עם אזרחות זרה. השחרורים, נזכיר לכולם, היו יכולים להימשך, אבל ממשלת ישראל קיבלה החלטה לחזור ללחימה עצימה בתום שבעה ימי שחרורים. קית', כך מספרים בני משפחתו, לא מצליח להבין איך נושא השבת החטופים הפך לדיון פוליטי; איך ממשלת ישראל זקוקה לנשיאי ארצות הברית – בעבר ביידן ועכשיו הנשיא טראמפ – על מנת לעשות את הדבר הנכון, למרות אמירות של "כולנו רוצים את החטופים בבית", "לא משאירים אף אחד מאחור", ו"פדיון שבויים הוא ערך עליון". קית' סיגל לא מצליח להבין כיצד חברי כנסת ושרים ממשיכים לדבר נגד ההסכם ונגד השלמת כל שלבי ההסכם, ומדברים על הצורך לחזור ללחימה עצימה לפני השבת כל החטופים. איך מסבירים לקית' ולעצמנו מציאות הזויה כזאת? אין להפסיק עד השבת החטוף האחרון. ועוד משפט אחד, הרשה לי, אדוני, לעניין הצעת החוק. אבקש להזכיר שממשלת נתניהו הקודמת, שבמהלך כהונתה קרה אסון מירון, סירבה להקים ועדת חקירה ממלכתית בתירוצים שונים ומשונים. הייתה זו הממשלה בתמיכת הקואליציה שלנו שהקימה ועדת חקירה, והצעת החוק הזו נשענת על המסקנות של דוח הביניים ושל הדוח הסופי. ולכן אני מודיע לכל חברי וחברות הקואליציה ושרי הממשלה: ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח שמחת תורה קום תקום במתכונת שקבועה היום בחוק, על אפכם ועל חמתכם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום זה היום ה-500 ל-7 באוקטובר – 500 ימים שבהם נמצאים חטופים מתחת לאדמה. מי היה מאמין שנציין את היום הזה? לציון היום הזה אני מעלה בפניכם שאלות של משפחות שכולות; לא אני כתבתי, זה משפחות שכולות וחברים וחטופים ששבו מהשבי, זה פרויקט של N12 ומועצת אוקטובר, ואני פשוט מקריא מה שהם כתבו. אמיר, אביו של יהונתן קן-דרור, זיכרונו לברכה: מפקד פיקוד הדרום, בידיך היה לתגבר כוחות, בפרט ביום החג המועד לפורענות. מדוע דוללו הכוחות, בניגוד לכל היגיון בריא? אפרת, אימא של שי רגב ז"ל: מדוע מסיבת נובה לא פוזרה כבר עם קבלת המידע הראשון של אירוע חריג בעזה? דוד, סבא של תומר ברק, זיכרונו לברכה: מדוע עד היום לא הביאו לנו שום מידע על נסיבות מותו של תומר – לא הצבא, לא המדינה ולא שום גוף רשמי אחר? מדוע צריכות המשפחות לנהל חקירות עצמאיות וללקט בעצמן פיסות מידע? שיר, בתם של שחר ושלומי מתיאס, השם ייקום דמו: איך ייתכן שחיילים לא הסכימו לבוא לדירה שלי ושל אחותי כדי לבדוק אם אנחנו בחיים רק מפני שלא ענינו לטלפון, כי לא הייתה קליטה בכלל, אף ששלחנו סימני חיים במהלך היום? אור-לי ניב אדלשטיין, אימא של סמל ראשון עומרי ניב, זיכרונו לברכה: איך ייתכן מצב כזה שבו השארתם בסיס טירונים כמו זיקים ללא תגבורת וללא היערכות מיוחדת? מרגריטה גן-לוי, בתה של יליזבטה קוסטיצין ז"ל: מדוע הגיעו כוחות הביטחון בשלב כל כך מאוחר לאופקים? מדוע לא קיבלתי עד היום שיחה מגורם רשמי, דוח נתיחה או מידע כלשהו איך נרצחה אימי? מירב כהן, חברתו של רם נגבי, זיכרונו לברכה: בהנחה שאחזור הביתה, לקיבוץ עין השלושה, מה ישתנה כעת בתפיסת הביטחון? טלי רון-וינרוך, אחותו של עופר רון ז"ל: איך ייתכן שפריצת הגדר נעשתה בקלות כזאת, מבלי שהגיעו כוחות הצבא למקום? הרי הבטיחו מכשול בלתי חדיר. ואני שואל – ויש לי פה עוד המון המון המון שאלות של משפחות שכולות, של הורים, של אחים, שלא מקבלים תשובות: איך אתם, חברי הקואליציה, לא מסכימים לוועדת חקירה ממלכתית, לתת תשובות להורים שאיבדו את היקר להם מכול? איך אתם מסתכלים במראה? מה הם מבקשים? תשובות, תשובות על הילדים שלהם – איך הם נהרגו, איך הם נרצחו. תתביישו לכם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני מבקשת מכם לרגע שתקדישו דקה לתרגיל בדמיון מודרך: מה היה קורה אילו בזמן מממשלת השינוי היה מתגלה שסביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה, יועצים, דוברים, אנשי אמון, עובדים במקביל בשביל גורם מוסלמי זר, כזה שמממן טרור, כזה שמעביר מזוודות דולרים לרוצחים ולמי שאנסו אותנו. איך היו נשמעים המסרים בתקשורת לדעתכם במצב כזה? מה היה קורה ברשתות החברתיות וברחוב? תתארו לכם אם כאלה חשדות היו עולים כלפי יועצים של בנט או של לפיד – איפה השר קרעי? הוא יצא? מעניין היה לשמוע איזו גימטריות הוא היה מביא לפה אם היועצים של בנט ולפיד היו מקבלים שכר מקטר בזמן מלחמה. מה היה אומר השר עמיחי אליהו לפני שהוא שותה קפה? אנחנו יודעים שהוא מאוד עצבני לפני שהוא שותה קפה. מה הוא היה פולט? לאילו מחוזות הייתה מגיעה חברת הכנסת גוטליב אם היועצים של בנט או לפיד היו מקבלים שכר מקטר בזמן מלחמה? זה מאוד מאוד מאכזב שקולך לא נשמע. זה מאוד מאכזב ואף מפתיע.

טלי גוטליב (הליכוד):

תכף את תשמעי. תכף תשמעי. ברור שאני אשמיע – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, עוד מעט יגיע תורך.

מירב כהן (יש עתיד):

אם אצלנו מישהו היה מקבל כסף מקטר ועובד מתוך האקווריום בזמן מלחמה – וואה, וואה, מה היה הולך פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את תוכי, תוכי – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, יגיע תורך עוד מעט.

מירב כהן (יש עתיד):

אני יכולה להאמין ויכולה להניח שאם המצב היה הפוך, מכיוונו של בנימין נתניהו כנראה היו מתחילים לפמפם, כמו שהם יודעים, שיש בגידה מבפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו תוכי – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אני מתערבת איתך שאת היית אומרת שיש בגידה מבפנים. אני באמת מוכנה לתת את כל מה שיש לי להתערב איתך שאת היית אומרת שיש פה בגידה מבפנים. את יודעת מה? יותר מזה, הייתם מדרבנים את הציבור לקחת את החוק לידיים, כי זה מה שאתם יודעים לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקו להיות יאיר גולן, אז אולי ליש עתיד יש סיכוי – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו מתפארים, ובצדק, במבצע הביפרים שלנו, הביפרים הממולכדים, ובהיכולת של המודיעין שלנו לזהות את העיתוי המדויק להפציץ את הבונקרים של האויבים. אבל תכלס, ממשלת קטר, ואללה, עקפה אותנו בסיבוב, הצליחה להשיג אחיזה בתוך הקוקפיט של ראש הממשלה הציונית. ואת שותקת, טלי גוטליב. את שותקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואי תקשיבי לי, את פשוט חיה בהזיה, חיה בהזיה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אז ככה, או שנתניהו ידע או שנתניהו לא ידע, וזה אפילו עוד יותר חמור – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את עובדת אצל יאיר גולן ואת מובילה את המפלגה שלך – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב.

מירב כהן (יש עתיד):

– – כי שימו לב שגם אחרי פרסום – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, נא לסיים.

מירב כהן (יש עתיד):

אני מסתדרת נהדר, תודה.

היו"ר משה טור פז:

אבל נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

המפלגה שלך מגיעה לחמישה מנדטים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אני לא מתרגשת, זה מוזיקת רקע. בסדר. אז או שנתניהו ידע, או שנתניהו לא ידע, וזה אפילו חמור עוד יותר, כי שימו לב שגם אחרי פרסום החשדות, גם אחרי שהובהר שסביבתו הקרובה ביותר עבדה בשביל מחוללי טרור, נתניהו לא פיטר אותם, לא קרא לחקור, אפילו לא נזף – –

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – או כי הוא ידע, או כי לא אכפת לו, או כי הוא מפחד ממה שהם יחשפו ברגע שהוא יתנער מהם, או שכל התשובות נכונות. שימו לב, משנת 2009 ועד היום מבטיח לנו – – –

היו"ר משה טור פז:

משפט אחרון.

מירב כהן (יש עתיד):

רגע, הפריעו לי ולכן אני אקריא עד הסוף.

היו"ר משה טור פז:

אבל פנית אליה. חברת הכנסת כהן, משפט אחרון.

מירב כהן (יש עתיד):

הפריעו לי ולכן אני אקריא עד הסוף.

טלי גוטליב (הליכוד):

את פנית אליי בלי סוף – – –

מירב כהן (יש עתיד):

את היית קוראת לי בוגדת, יקירתי, את היית קוראת לי בוגדת. את היית אומרת: בגידה מבפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא. אני רק אומרת לך שאת מחלישה את המפלגה שלך – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, נא לסיים.

מירב כהן (יש עתיד):

משנת 2009 ועד היום מבטיח לנו בנימין נתניהו שהינה, רגע, ממש או-טו-טו, הוא ממוטט את שלטון חמאס, והינה, התברר שמי שמממן את חמאס מממן גם את יועציו בלשכתו של נתניהו. בזמן שנתניהו מכנה את חמאס "נאצים", יועציו הקרובים ביותר, אלו שמפעילים עבורו את מכונת הרעל, נמצאים על ה-payroll של מי שמימן את סנוואר. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם העם שבע מהשקרים שלכם. הפכתם להיות פרוקסי. מירב, אני כבר מכירה אותך, את פרוקסי של יאיר גולן – – –

מירב כהן (יש עתיד):

הייתי מצפה ממך לומר משהו, את בן אדם ישר בדרך כלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

את פרוקסי של יאיר גולן – – –

מירב כהן (יש עתיד):

יקירתי, תתמודדי עם העובדות.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת כהן סיימה עכשיו. חברת הכנסת גוטליב, נא לתת לחבר הכנסת בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני יכול להתחיל?

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יפנו אליי.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. אז לא הערתי לך כשפנו אלייך, ועכשיו עלה חבר כנסת חדש.

מירב כהן (יש עתיד):

22 שנה עורכת דין ועדיין מגינה על קבלת תשלום מקטר תוך כדי מלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, חברת הכנסת גוטליב, חבר הכנסת בליאק מחכה לכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה זה כשעסוקים בשקרים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

וואה, וואה, אם זה היה הפוך, הייתם – אני לא רוצה לדבר מה היה קורה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, מספיק. חברת הכנסת כהן, אני לא רוצה לקרוא אתכן קריאות, אבל אין לי ברירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את ושכמותך הרסתם את המפלגה – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, לפני שאני קורא אותך, מספיק.

מירב כהן (יש עתיד):

עם יד על הלב, מה הייתם עושים לנו? וואי, וואי, מה הייתם עושים לנו.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, בבקשה, עכשיו חבר הכנסת בליאק. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

ברחוב לא הייתי יכולה להסתובב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה, מירב, בכנסת העשרים-ושש – – –

היו"ר משה טור פז:

בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני הולכת להפגנה – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה שתהיה פה, אני רוצה אתכם ולא את יאיר גולן – – –

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת כהן, קריאה שנייה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני בדיוק יוצאת.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וצל"ש על הסבלנות. חבריי חברי הכנסת, יש פה בטח שר באיזשהו מקום, מסתתר. אני לא יודע אם שמתם לב, חבריי חברי הכנסת, אבל במדינת ישראל מכהן שר אוצר שהוא השר המתלונן. השר בצלאל סמוטריץ' מתלונן באופן קבוע שמנסים לסתום לו את הפה. רק בשבועות האחרונים הוא התלונן על סתימת פיות תוך כדי שהוא מתראיין בפריים-טיים, בערוץ 12, בערוץ 14, ברדיו 103, ברשת ב', בגלי צה"ל, בגלי ישראל – בכל אולפן אפשרי התלונן על סתימת פיות. באמת, אני מעולם לא פגשתי קמפיין נגד סתימת פיות שבמסגרתו המתלונן לא סותם את הפה לרגע. אבל יש עוד תופעה. בכל אולפן בצלאל סמוטריץ' מבקש להציג אותו כשר האוצר, ואז באופן משונה הוא מקפיד לא לדבר לא על הכלכלה ולא על האוצר ולא על הכסף, אלא מברבר את עצמו לדעת בנושאי ביטחון. אם שמתם לב, מאז 7 באוקטובר סמוטריץ' מנסה בכל כוחו להצניע את תפקידו הנוסף בממשלה כשר במשרד הביטחון, מנסה להצניע, ולא בכדי. בצלאל סמוטריץ' מעוניין שהציבור ישכח מאחריותו הישירה כשר במשרד הביטחון לאסון 7 באוקטובר, אבל הציבור לא ישכח ולא יסלח. ולצד המחדל הביטחוני יש גם את המחדל הכלכלי המחפיר. שר אוצר – באופן כללי, בכל מדינה – צריך לדאוג לשני דברים במסגרת התפקיד שלו, אדוני השר: לקופה הציבורית ולצמיחה הכלכלית. מאז תחילת כהונתו במשרד האוצר הגירעון שובר שיאים, גם 2023, גם 2024, בדרך ל-2025. יחס החוב–תוצר מאמיר, וכבר שנתיים נרשמת צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית ברמת החיים. כישלון בביטחון, כישלון בכלכלה. הגיע הזמן לסיים את סיפורו העגום של בצלאל סמוטריץ' בפוליטיקה הישראלית. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני מחפשת את השר. יש לנו?

היו"ר משה טור פז:

השר פרוש.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-500 למלחמה הקשה והכואבת הזאת. היום היה יום מאוד מורכב בכנסת. ציון 500 הימים על ידי המשפחות היה קשה גם רגשית. עברתי בין הרבה מאוד ועדות ושמעתי את זעקתן. אחד הדברים הכי יפים לראות זה משפחות חטופים שהיקירים שלהן כבר חזרו אבל הם פה. הם פה כי הם חלק מהדבר הגדול הזה, הם משפחה אחת גדולה והם לא משאירים אף אחד מאחור, אז הם ממשיכים להתייצב פה, כמו למשל המשפחה של שגיא דקל חן, שבאמת, החיבוק הראשון הזה שנתתי להם היום בפעם הראשונה אחרי שהוא חזר, היה חמצן ואוויר ואושר צרוף. יש לי הכבוד להקריא דברים שמשפחתו של אלון אהל, שעדיין חטוף, כתבו: אנחנו, קובי ועידית אהל, הורים של אלון, פונים אליכם היום מתוך כאב עמוק ודחיפות שאין לתאר. לפני שבוע קיבלנו את אות החיים מאלי שרעבי ואור לוי שמצביע על כך שאלון בחיים אך מצבו מחמיר מיום ליום. אלון נמצא בשבי חמאס בתנאים בלתי אנושיים. הוא נמצא כבר יותר משנה במנהרות, ללא אור יום, רעב, פצוע וכבול בשלשלאות. במשך חודשים רבים הוא אוכל בקושי פיתה אחת ביום. המצב של אלון קשה מאוד. הוא פצוע מרסיסים בעין וביד ולא מקבל טיפול רפואי. הוא אינו רואה בעין הפצועה ועלול לאבד את ראייתו. אין לנו זמן. כל יום שעובר מגביר את הסבל שלו ושל יתר החטופים. זה הזמן להציל אותם, זה אפשרי עכשיו. אלון, כמו כל אחד מהחטופים וממשפחותיהם, זקוק לעזרה מיידית. אנחנו פונים אליכם בתחינה, היו לצידנו, זהו הדבר האנושי. עשו הכול כדי להציל את אלון ואת כל החטופים. הזמן הוא קריטי, עכשיו הוא הזמן. כל אימא ואבא יודעים איך זה מרגיש כשילדך סובל. אלון הוא הבן של כולנו. כל חטוף הוא הבן, האב, האח, הסבא, הדוד, של כולנו. עלינו להציל אותם כעת. זהו צו השעה. כל דקה חשובה. ומכאן אני קודם כול רוצה לקרוא לראש הממשלה ולממשלת ישראל להוציא לפועל את העסקה; להשלים כמובן את השלב הזה, אבל להשלים את השלבים הבאים, לצמצם אותם, לקדם אותם, לצמצם את לוחות הזמנים, להציל חיים של העשרות שעדיין מחכים שנציל אותם ושל אלה שצריכים להגיע לכאן לקבורה ראויה. כולם צריכים לחזור, וכמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים כולנו נחשפים לשורת גילויים שמחייבים התייחסות ולכל הפחות חקירה רשמית של גופי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. הצוות הקרוב ביותר לראש ממשלת ישראל, יועצי האסטרטגיה והתקשורת של בנימין נתניהו, התגלו כמועסקים במקביל על ידי ממשלת קטר. לא מדובר על שמועות. אלו לא ספינים. אלה גם לא אגדות אורבניות. דובר ראש הממשלה לנושאי ביטחון קידם במקביל את הלבנת קטר בקרב מעצבי דעת קהל. יועצי האסטרטגיה של ראש הממשלה הועסקו בתפקיד דומה. מצד אחד, ממשלת קטר מפעילה את אל-ג'זירה, כדי להדהד כמובן את חמאס, ובמקביל, מהצד השני, היא מפעילה לכאורה, בכיסוי של התקשרות עסקית, סוכני תודעה בלשכה הסודית והחשובה ביותר במדינת ישראל. זאת עובדה. לאלו מכם שמתעלמים מכך, תחשבו לרגע בהיגיון: מאז פרוץ המלחמה נחשף שממשלת איראן שילמה פרוטות לישראלים כדי שירגלו ויפעלו נגד המדינה ואזרחיה. עשרות ישראלים הסכימו, עבור בצע כסף, לבצע פעולות עבור הגרועה שבאויבות ישראל. גם זאת עובדה. זה כל כך תלוש מהמציאות ששלושת יועצי ראש הממשלה, שכבר נחשף שלא הייתה להם שום בעיה מוסרית לנהל קמפיין לוחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל, ימכרו את נשמתם בעבור בצע כסף, ובמקביל גם ייצגו את ממנת החמאס? תחשבו רגע, למה כל כך חשוב ללשכת נתניהו להוביל לפיטורים של ראש השב"כ הנוכחי ולמנות דווקא את עושה דברם תחתיו? האם זה משום העובדה שאולי במקרה, ראש השב"כ והארגון עצמו אחראים גם על סיכול של ריגול נגדי? זה נשמע כל כך מופרך שנתניהו וגורמים שמקיפים אותו יפעלו נגד האינטרסים הישראליים ולמען טובתם האישית? אסטרטג אחד שלכאורה ייצג במקביל את קטר עזב את ישראל בבהילות ומתחבא מחקירה משטרתית בסרביה הרחוקה; יועץ אחר נמצא במעצר בית לאחר שנחשפה מעורבותו בניהול מערך לוחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל; יועץ שלישי מואשם ממש בימים אלו על ידי המשטרה והפרקליטות בהטרדת עד מדינה נגד ראש הממשלה. תבינו מה קורה לנו מתחת לעיניים – הלשכה החשובה במדינה חשודה בריגול או בפעילות למען קטר.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני קוראת לראש השב"כ להפעיל מיידית את הסמכות שלו וללא פחד לבדוק את מלוא החדירה המודיעינית של קטר לקודש-הקודשים של לשכת ראש הממשלה. אם הדבר הזה יאושר, מדובר בבגידה מבית בשעת מלחמה, ואסור לנו לשתוק, לא בקואליציה ולא באופוזיציה, או לעבור על כך בשתיקה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אסור לעבור על כך בשתיקה, וחייבים לבדוק את זה, טלי. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את קוראת להפיכה צבאית.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

איזה הפיכה צבאית?

טלי גוטליב (הליכוד):

חצי שנה ישבו על נתניהו ועל פלדשטיין, על הסביבה שלו. בירור. בירור זה מכבסת מילים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היה פה מחדל.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, באמת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני מצפה לפחות לסימן שאלה בסוף משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור לך שחצי שנה ישבו על נתניהו ועל הסביבה שלו.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. כן, חבר הכנסת חוג'יראת.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבר שבוע השב"כ מייצר לכם כותרת – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה, אנא. היא הייתה בשנייה, את בראשונה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת שיר, אנחנו רוצים להמשיך, בבקשה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני גררתי אותה לזה, לא מגיע לה קריאה.

היו"ר משה טור פז:

היא לא קיבלה. הלאה. תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מספר הנרצחים בחברה הערבית עומד היום על 33, ואני בחרתי לקרוא בנאום שלי פוסט שכתבה אחת מקרובות המשפחה של אחד הנרצחים, שנרצח היום. היא כתבה: בשעה 08:30, היום, במהלך עבודתי כרופאה בבית החולים, נודע לי שדוד שלי, איש יקר ומדהים, נורה למוות באור יום, מול פקק תנועה, ללא כל סיבה או אזהרה. הוא לא היה שייך לשום סכסוך. הוא לא היה חלק מהמאבק הזה. הוא היה אדם ישר, קבלן בניין, שעובד קשה, דואג לעצמו, לבני משפחתו ולעסק הפרטי שלו, והיום הוא כבר לא כאן. אני לא מצליחה להבין איך אפשר להתיר לדבר כזה לקרות. היו כמה פניות למשטרה בעקבות האיומים שהתפרסמו באופן פומבי ברשתות החברתיות, אך למרבה הצער, המשטרה לא פעלה כלל למנוע את ההסלמה. היום עוד קורבן חף מפשע נורה למוות. הוא שילם את המחיר היקר על חוסר ההתערבות של גורמי האכיפה. אני לא יכולה לשתוק יותר. המשטרה נושאת באחריות לרצח הזה, ואני דורשת שיתחילו לפעול כראוי כדי למנוע את הרצח הבא. מי אשם בזה? איך מישהו יכול לרצוח אדם חף מפשע, באמצע היום, מול אנשים, ולהימלט מעונש? אני לא יכולה להישאר אדישה יותר. אנחנו דורשים צדק. עד כאן מה שבחרתי לקרוא מאותו פוסט. ואני פונה בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כן, הממשלה, שאמורה להגן על תושביה, בחרה בשתיקה, והחברה, שאמורה לקום ולהגן על בניה, עמדה והסתכלה מהצד. די לשתיקה. די להתעלמות. שהאל יחוס על קורבנות הפשיעה. ואני אומר, שׂבענו מישיבות ומהצהרות מהממשלה וממשרדי הממשלה. אנחנו רוצים מעשים, לא דיבורים.) הגיע הזמן שהמדינה, שהממשלה, תעשה מעשה. אנחנו עומדים כאן כמעט כל שבוע, מדברים על הפשיעה בחברה הערבית. אבל ישיבות כן יש. הייתה לפני שבוע ישיבה עם ממלא מקום של השר לביטחון לאומי. דיברו. מעשים אין. אני בטוח במאה אחוז שלא צריך ישיבות. המדינה יודעת מה לעשות. המשטרה יודעת מה לעשות. רק צריך לעשות את העבודה שלה כדי לטפל בפשיעה בחברה הערבית. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. יישר כוח לחבר הכנסת חוג'יראת על הדיוק בזמנים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, רק לעדכן, למרות שאנחנו ממש לא עוסקים במספרים, ואני שונאת לספור נרצחים, אבל יש 36 נרצחים ונרצחות. היום בבוקר, 08:30 – נרצח אחד מהיישוב אעבלין; בצוהריים עוד נרצח מלוד. אנחנו עולים וזועקים ומשמיעים, אבל אין מי ששומע, אין מי שמבצע, אין מי שאכפת לו. זאת עובדה קיימת. אין מי שאכפת לו. אתם שואלים איפה המשטרה? אני אגיד לכם איפה המשטרה. אני רוצה להגיד לכם באופן ספציפי איפה הייתה המשטרה ביום חמישי – עשו חפלה באיזה בית מלון בנצרת וסגרו לבית פרטי את החניה למשך תשע שעות. בסוף, כשהאנשים, בעלי הבית, העזו להתקשר למשטרה ולשאול: הרכב הזה חונה בכניסה לבית שלנו, בתוך הכניסה, בחניה הפרטית לנו, ואנחנו לא יכולים להיכנס לתוך הבית, וכבר 21:00 – וזה היה רכב שכור, שבקלות היה אפשר לדעת של מי הרכב הזה – התשובה של המשטרה הייתה: אי-אפשר לדעת. לקראת שעות הלילה המאוחרות, בני המשפחה יושבים. לבן שלהם, שלומד רפואה שנה רביעית, יש טיסה, ומישהו יצא לרכב. אז הוא יצא, שאל למה: אתם סוגרים אותנו כל כך הרבה שעות. תתארו לעצמכם, אני לא יודעת אם אתם יכולים אפילו לתאר לעצמכם מה הוא ומשפחתו קיבלו – מכות מוות. יש לי סרטונים – מלא דם בתוך הבית. שני רופאים, רופא אחד שעובד במגדלי נצרת. אימא שלהם – האימא ניסתה להגן על אחד הילדים, שיש לנו נכות, הכניסה אותו לחדר אטום. שוטר בא מהחלון של החדר האטום, עם האקדח על הראש, ונתן מכות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דקה, דקה. זה סיפור שלא יעבור. זה סיפור שכל אחד כאן צריך לזעוק. משפחה מכובדת יושבת בתוך הבית שלה. המשטרה עשתה חגיגה. יוצאים שיכורים ונכנסים לבית של האנשים. על זה צריך תלונה למח"ש. על זה צריך שאילתה לשר. אני כבר הכנתי את הכול. אי-אפשר לשתוק. אני חושבת שאתם צריכים לזעוק את הזעקה הזאת. מה פשעו של רופא שעושה את עבודתו כמו שצריך? אחד נרצח בתוך המרפאה שלו, השני במזל לא נרצח בתוך הבית שלו. כמה אפשר? כמה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על ההצעה ההזויה לטרנספר של הנשיא טראמפ, ואני אגיד את זה בערבית. אם תרצי, אני בסוף – – –

היו"ר ארז מלול:

אם אני לא אבין, אני – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בסדר גמור. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכיבוש לא זקוק לעילה של 7 באוקטובר כדי לבצע את מה שביצע מפשעי המלחמה בעזה, ולא זקוק לעילה כדי לעשות את מה שהוא עושה בגדה המערבית, הנמצאת תחת כיבוש. אולם זו אמונה מושרשת בנפשו של כל כובש שביכולתו להכניע עם בשלמותו ולבטל את רצונו בחופש ועצמאות, נוסף על המזימה השטנית לטיהור האתני בעזה, שהנשיא האמריקאי טראמפ נתן לה לגיטימציה רשמית בהצהרות שהגיעו לרמת ההזיה. העם הפלסטיני לא נכנע ולא ייכנע. הוא סבל ממלחמות, הוא סבל מהרס, מעקירה, מפינוי. האם נעלם העם הזה, אשר עומד איתן? העם הפלסטיני הוא עם מורד – מורד נגד עוול, עריצות, אכזבה וקנוניה במשך יותר מ-80 שנה. זה מזכיר לי חלק משורות של שיר של המשורר הסעודי מוהת'ל בן מהדי אל-סקור: האם אתה חושב שכאשר שרפת אותי, ורקדת כמו שטן מעל שרידי גופתי, ועזבת אותי לרוחות שהעיפו אותם, כשחור בעיני השמש המדברית, האם אתה חושב שכיבית את זהותי ומחקת את ההיסטוריה שלי ואת אמונותיי? לשווא את מנסה. לשווא אתה מנסה. אין תום למורד. אני, כיום התחייה, אגיע יום אחד. גבר, גבר מאוח'דוד, אין מנוס משיבתי. אני כל הזמן שיגיע. אני כל הזמן שיגיע.) << קריאה >> << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> << קריאה >> אתה רוצה שאני אסכם?

היו"ר ארז מלול:

כן, כן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, זו מדינת ישראל. שתיים וחצי דקות הוא מדבר בערבית, החבר שלך.

היו"ר ארז מלול:

הינה, הוא מתרגם בשבילך, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין צורך. אני לא יכולה. כבר שתיים וחצי דקות הוא מדבר בערבית – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא בשבילה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – תחת שם מדינת ישראל. זו לא שפה רשמית, ערבית, במדינה הזאת. השפה הרשמית כאן היא עברית. לערבית יש מעמד. להזכירכם. די כבר.

היו"ר ארז מלול:

טלי, רק להזכירך, אני רואה פה שאת בקריאה ראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טוב – – – בשפה רשמית.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה אתה בתור סגן היו"ר, שלא מעיר לו?

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה ראשונה, את יודעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לי קריאה ראשונה, אוי, אוי.

היו"ר ארז מלול:

רק שתדעי. להזכיר לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי. אתה צריך להעיר לו. הוא חבר שלך, אולי. כי הוא לא חבר שלי. אני רוצה לדעת איך מדברים בפרלמנט.

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי. כן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית ומתרגם:) אלוהים יעזור, זה מה שאמרתי. (אומר בערבית ומתרגם:) אלוהים יעזור.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה הסיפור? מה הסיפור? מה קרה?

היו"ר ארז מלול:

הכול בסדר. למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה? באת להגן עליו ככה בלי לדעת במה מדובר? בלי לדעת. סתם, בואו להגן עליו, על אחמד טיבי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלהואשלה, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

סתם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרתי לגבי התוכנית הזאת, ההזויה, התוכנית הכהניסטית של הנשיא טראמפ, לגבי טרנספר – – –

אופיר כץ (הליכוד):

הגירה מרצון. הגירה מרצון.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מדבר על הגירה מרצון. הגירה מרצון. הגירה מרצון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא. אין הגירה מרצון.

אופיר כץ (הליכוד):

יש, יש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין הגירה מרצון. מדובר על תוכנית – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אם עזתי רוצה לעבור למצרים, אם תושב עזה רוצה לעבור למצרים – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, זה לא דיאלוג עכשיו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא רוצה לעבור למצרים. הוא רוצה לעבור. יש לו משפחה, 300,000 עזתים חיים במצרים. הוא רוצה להתאחד איתם. אתה מתנגד?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אענה לשלושתם.

היו"ר ארז מלול:

בדיוק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אענה לשלושתם. 72% מהציבור הישראלי, לפי סקר, תמך בתוכנית הטרנספר של טראמפ, כלומר יותר מ-85% מהיהודים בארץ תמכו בתוכנית כהניסטית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מדובר בעם שסבל מטיהור אתני, שואה, וכיום הוא מאמץ תיאוריה דומה נגד העם הפלסטיני.

קריאות

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה. חבר הכנסת עודד פורר, אתה בקריאה ראשונה. אתה בקריאה ראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תתביישו לכם. (אומר בערבית ומתרגם:) תתביישו לכם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

האם עזתי שרוצה לעבור למצרים, אתה תעצור אותו?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תתביישו לכם. אתם מאמצים תיאוריה של טיהור אתני.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מה שעשו לכם באירופה. תלמדו היסטוריה יהודית. אתם לא מכירים את ההיסטוריה. התהפכתם.

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו רוצים שיהיו להם חיים טובים במצרים, בירדן, איפה שהם רוצים, רק לא פה. שם יהיה להם יותר טוב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל אחד ישוב למולדתו. כל אחד ישוב למולדתו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין בעיה, כל אחד ישוב לאיפה שהוא בא – – –

היו"ר ארז מלול:

די, חבר הכנסת אחמד טיבי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תושב עזה יעבור למצרים – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת עודד פורר, אתה לא תנאם היום. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אדוני היו"ר, לא הגיעה לי קריאה שנייה, כי כשקראת אותי בקריאה שנייה זו לא הייתי אני.

אופיר כץ (הליכוד):

אני דיברתי, אז תעשה לי ראשונה ולה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

אז אני מוחק. את יודעת מה, בואי נאפס. זו טעות. אין קריאות ואין כלום. אני אוהב להתחיל משמרת על חלק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יכול לקבל גם את שלוש הדקות של יבגני סובה?

ינון אזולאי (ש"ס):

הלוואי שהיית כמו – – – משמרת חלקה.

היו"ר ארז מלול:

המשמרת שלי תמיד לא תהיה חלקה, אבל נעימה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתמול ביקרתי עם הוועדה, ועדת הנגב והגליל בראשותי, במטולה ובמנרה, שני יישובים שעמדו בחזית האש. אני חייב להגיד לכם, חברי הכנסת, אם לא ביקרתם, זה מראה מזעזע: הבתים השרופים, התשתיות שנפגעו, בתי ספר שספגו פגיעות ישירות של טילי נ"ט, פגיעות ישירות. בתי הספר האלה – החורים עוד בקירות, התקרות הרוסות, מבני ציבור שרופים. ואז מתברר שבהחלטה חסרת אחריות הממשלה אומרת: דין מטולה ומנרה כדין שאר הרשויות, זאת אומרת, היישובים האלה, שחטפו את מרב הירי, דינם כמו יישוב ע'ג'ר, למשל, שלא ירו עליו רקטה אחת. תגידו לי, אתם ירדתם מהפסים? ומה אומרים לתושבים? תושבי מטולה חייבים לחזור עד 1 במרץ. אדוני היושב-ראש, לאן יחזרו? אדוני השר, לאן יחזרו תושבי מטולה? לאיזה בית ספר יחזרו הילדים ללמוד במטולה, לבית ספר הרוס? לאן אתם מחזירים אותם? והמדיניות של הממשלה שלכם, לא רק שהיא אטומה – היום מסתבר שהיא גם מופקרת. כי מה קורה מחר, יושב-ראש הקואליציה? מה קורה מחר, אדוני השר? הודיעו שבמסגרת הסכם הפסקת האש – שמוסתר מעיני הכנסת, אסור לחברי הכנסת לראות את הסכם הפסקת האש של ראש הממשלה עם חיזבאללה – במסגרת ההסכם, כוחות צה"ל ייסוגו מכל נקודות האחיזה שלהם בלבנון למעט חמש נקודות. צריך לעמוד על הגבול במטולה, צריך לעמוד על הבית שחטף את הטילים, בית אחד שחטף ארבעה טילים במטולה, כדי לראות את הגבול במרחק יריקה, כדי לראות את הכפרים השיעיים, שאליהם יחזירו – את מי? את אותם תושבים שהם לוחמי חיזבאללה שיבואו בתחפושת של לבוש אזרחי? זאת הפקרות ממדרגה ראשונה. הרי ברור לחלוטין מה יעשו אותם לוחמי חיזבאללה – יכניסו את הנשקים ויחפרו את המנהרות מתוך הבתים, וישבו שוב תושבי מטולה שצריכים לחזור לבתים ההרוסים שלהם ב-1 במרץ ויראו את החיזבאללה חוזר לכפרים השיעיים שלו ומתחיל לבנות שם – את מה? את 7 באוקטובר של גבול הצפון? מה זאת ההפקרות הביטחונית הזאת שהממשלה הזו מרשה לעצמה לעשות? מה זאת תפיסת העולם הזאת שחוזרת שוב פעם ל-6 באוקטובר? אתם ירדתם מהפסים? הממשלה המופקרת הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, שהפקירה את תושבי עוטף עזה, הולכת להפקיר את תושבי הצפון? אז יכול להיות שזה לא ייקח יום וזה לא ייקח שבוע ולא חודש, אבל בעוד שנה, בעוד שנתיים, מכינים לנו, החיזבאללה, 7 באוקטובר בגבול הצפון. הם יהיו מתוחכמים יותר, ילמדו מהטעויות שלהם, ועל ההפקרות הזאת לא ראש הממשלה נתניהו, לא שרי הממשלה שלו, יוכלו להגיד ולתרץ: לא משכו בדש המעיל שלנו. אז הינה, אני מושך בדש מעילכם. אל תחזירו את החיזבאללה לגבול הצפון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-500 להפקרה. היום בבוקר התקיים דיון בוועדת הבריאות, דיון שאני יזמתי, על המצב של השבים, מצב בריאותם של אלה ששרדו בשבי וחזרו הביתה. אני אשמיע עכשיו את קולם של רופאים ורופאות שהתאגדו למען הצלת החטופים. הם לא הספיקו לדבר בדיון. במהלך ישיבת הוועדה נציגי מערכת הבריאות הציגו ממש בכלליות את מצב שורדי השבי, אבל אני רוצה לשאול אתכם, חברי הכנסת: יש פה אולי מישהו אחד שלא יודע מה מצבם של החטופים? אולי יש כאן אחד שלא מבין שהם נמצאים בגיהינום 500 ימים? אולי יש פה אחד שלא יודע איך הימשכות השהייה בשבי משפיעה על בני משפחה של החטופים, ובכלל על העם שלנו כולו? הם בגיהינום, הם מורעבים, הם עוברים עינוי פיזי מתמיד, הם מוחזקים בתת-תנאים, בתנאים תת-אנושיים, בחושך, חלקם כבולים, בתנאי היגיינה מזעזעים. הם בסכנת חיים. כולם הומניטריים, כולם צריכים לחזור הביתה בהקדם – החיים לשיקום, ואלה שלא בחיים, הנרצחים, לקבורה. וזה בידיים של הבית הזה, בידי הממשלה, ובעיקר בידי ראש הממשלה. למה אתה לא מחזיר אותם הביתה בהסכם? היום יושב-ראש ועדת הבריאות יונתן מישרקי אמר שהעולם צריך לדעת שאנחנו רחמנים בני רחמנים. אז איפה הרחמנות שלנו? איפה הרחמנות שלנו כלפי החטופים? איפה אתם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מסיעת ש"ס, שאתם בעד העסקה? למה אתם לא עוצרים הכול? איפה אתם? אתם אמרתם שהלב שלכם במקום הנכון, אז למה אתם עדיין יושבים בממשלה הזאת, שלא עושה את הדבר הנכון? עכשיו אנחנו זקוקים לפעולה, למעשים. אזרחי ישראל רואים ממשלה שנבחרה על ידי הציבור למען הציבור אבל פועלת לרעתם, והם חסרי אונים. הם מדברים על מחיר העסקה. אני כאן להזכיר: אין מחיר לחיי אדם, ואם יש סיבה למחירים שאנחנו משלמים, הרי זה מחיר ההפקרה של מר בנימין נתניהו וממשלתו. אומנם דיברתי על פציעה מוסרית שגורמת לנזק נפשי ולתחושת חוסר אונים, אבל חברי הבית הזה, אנחנו צריכים לדעת שחוסר האונים ייגמר, והעם יבוא חשבון עם כל מי שלא פעל באופן אקטיבי למען הצלת החטופים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לא ניתן לכם לפרק אותנו מהערכים ומהמוסר האנושי שלנו. הזעם גואה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני רואה אותך, השר פרוש, אז הינה, אתה רואה, אני כן אדבר על החוק. אנחנו מדברים על החוק הזה, נראה לי, אתה ואני, כבר שנתיים. אני חושבת שכן, זה חוק שמחויב, וכמובן, בניגוד למה שהיה כאן, אנחנו פועלים מתוך כאבי בטן, וחשוב לנו שההילולה להר תוסדר, ולכן כמובן לא נעכב. להפך, נשב בוועדה לביטחון לאומי, כפי שגם הצעת, וכך ראוי, שזו הוועדה שתדון, ונעשה סדר בנקודות שכבר תוקנו בשנה שעברה. הקשבתי לך ברוב קשב כשדיברת, אתה יודע את זה. אנחנו גם מדברים על מירון. אתה יודע, יש הרבה – כל הזמן מדברים על יש עתיד וחרדים, אבל פרוש יוכל להגיד לך שבכל מה שקשור למירון – נכון? יש לנו תקשורת טובה. אני באופן אישי מחוברת להר הזה – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב מאוד. הכבישים הם של כולם, לא רק של הרב פרוש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אתה יודע, הרבה פעמים מדברים. אני באופן אישי גם מחוברת להר במירון. בעבר, כשהיינו מאוד קטנים, המשפחה שלי הייתה נוהגת לעלות להר בל"ג בעומר. לצערי קצת זז, אבל לא משנה, יש חשיבות, ויש לי אחריות לטפל במירון. משהו שכן אמרתי לך במהלך הנאום שלך זה שבסוף אני כן חושבת שצריכה להיות הוראת קבע, ואמרת: מירב, זה רק מסקנות ביניים, זה עוד לא לגמרי מסקנות של ההר. ולמה זה כל כך חשוב לי? כי אנחנו מציינים היום 500 ימים למלחמה, וחלק מהדברים שמדברים – כמובן שזה החטופים. אגב, אני גם בצום, ואני חושבת שזה ראוי; זה בסך הכול 500 דקות, זה לא הרבה, אבל זה כן מראה סוג של הזדהות. למה אני אומרת את כל הדברים האלה? כי בסוף מה שתיקן את ההר זה מסקנות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה כאן, בכנסת הקודמת, כמובן. תראה כמה חשוב שתהיה ועדת חקירה, לא רק לחקור את העבר – שזה ראוי, ורוב האנשים, בטח בצבא, כבר הלכו וילכו, ולדעתי, גם כל מי שישב במוקדי קבלת החלטות בעשר השנים האחרונות בהחלט צריך לתת את הדין. זה גם על העתיד; זה שהיום מתפלל יעלה להר והוא בטוח, ולא יקרה עוד אסון כמו שקרה על ההר, ש-45 משפחות שילמו בחייהן. זה מה שאמרתי פה. ההסכמות על המתווה של ההר הן נכונות, אבל מה שהכי דרמטי – והינה, אני מדברת על החוק; אתה יודע, היו פה הרבה נאומים – זה שההר מוגן והמדינה חייבת – תשמע, מלול – המדינה מחויבת בהסכם ברור לשמור על האזרחים שלה, בטח בהילולה, אבל גם כשהם גרים בעוטף. ועדת חקירה ממלכתית תפקידה לחקור את העבר חד-משמעית ולתת תשובות למשפחות השכולות. זה ברור; אגב, גם למשפחות של מירון. להבדיל, אתה יודע שאז חשבנו שזה האסון האזרחי הכי גדול שנפל על המדינה שלנו – 45, אתה קולט? 45 משפחות. ממש בשתי מילים, כי באמת דיברתי רק על החוק – ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר תיתן ביטחון לאזרחים לגור בגבול הצפון, לגור בגבול הדרום, לכן אנחנו כל כך נלחמים. בכוונה עליתי לפה ובכוונה גם הקשבתי לפרוש ולכל מה שהוא אמר. אני שמחה, אני גאה – הינה, אני אומרת לך – שההר הזה מוגן, כי מגיע לכל מתפלל, ולא משנה אם הוא דתי, חילוני, מסורתי, חרדי, להיות בטוח. לכן – וזה מה שאני גם אומרת לך, הרב פרוש: ועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום רציתי לדבר איתכם על צביעות. היום בוועדה לזכויות הילד הצביעות של השמאל והאופוזיציה נחשפה במלוא עוצמתה. אותה אופוזיציה שמטיפה לנו השכם והערב על כבוד למשפחות החטופים, למשפחות השכול, על רגישות, צורחת ומבזה משפחות שכולות. זו בדיוק הצביעות שמפרקת אותנו מבפנים. כאשר משפחה שכולה תומכת בעמדות של השמאל ואף מנגחת את הממשלה, הם נושאים אותה על כפיים, כשמשפחות של חטופים מדברות בקו שלהם, הם מריעים, אבל כשמשפחה שכולה מעיזה להביע דעה אחרת, אז צורחים עליה, אומרים: מי את בכלל? מי זו החוצפנית הזאת? ואפילו מאשימים אותה במות החטופים. בושה וחרפה. אני רוצה לדעת – אני שואל את חבריי לאופוזיציה – מה הייתה התגובה שלכם אם אני או אחד מחבריי לקואליציה היינו מתבטאים בבוטות כזאת כלפי משפחות של חטופים המזוהות עם המחאה. אבל אתם יודעים מה? אל תקשיבו לי, תקשיבו לתצפיתניות. היום אגם ברגר, אחרי שבי נורא בידי החמאס, אומרת לנו: המחבלים שמחו כשראו את הפילוג שלנו. גם לירי הגיבורה אמרה דברים ברוח דומה. אתם שומעים? האויב שלנו חוגג על הצביעות הזאת. האויב שלנו ניזון מהפילוג שלנו. מה קרה לכם? איפה הערכים שלכם, חבריי לשמאל ולאופוזיציה, שאתם כל כך מטיפים לנו עליהם? אנחנו מציינים היום את היום ה-500 למלחמה, ובמקום לאחד את העם, ישנם כאלה שממשיכים לפלג. לא למדתם כלום? אז תחליטו, חבריי לאופוזיציה, או שאתם באמת מכבדים משפחות שכולות או שאתם מכבדים רק את אלה שמסכימים איתכם; או שאתם באמת דואגים למשפחות החטופים או שאתם משתמשים בהן ככלי לניגוח פוליטי. אי-אפשר גם וגם. ב-7 באוקטובר שילמנו מחיר כבד על הפילוג, והיום, במקום ללמוד מהטעויות, ישנם כאלה שממשיכים באותה צביעות ומשתמשים בכאב של המשפחות לצרכים פוליטיים. אדוני היושב-ראש, בימים אלה, כשעם ישראל זקוק לאחדות יותר מתמיד, ועוד נכונו לנו אתגרים משמעותיים מאוד בתקופה הקרובה, אני קורא לכולנו: הבה נלמד לכבד גם את מי שחושב אחרת.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

אושר שקלים (הליכוד):

הגיע הזמן שנקשיב לרוח הקרב של חיילינו. בואו נקשיב לתצפיתניות הגיבורות שלנו, כי רק ביחד ננצח. זו הדרך להביא את כולם הביתה, והגיע הזמן שנהיה מאוחדים.

היו"ר ארז מלול:

שמעת, ווליד? תקשיב גם למי שחושב אחרת. תזכיר לו את זה כשהוא יצעק.

אושר שקלים (הליכוד):

כי כאשר אנחנו מפולגים, אז האויב שלנו חוגג, וכשאנחנו ביחד, אנחנו הכוח המנצח. תודה.

היו"ר ארז מלול:

באמת, דברים אמיתיים, חבר הכנסת אושר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם ככה הוא לא התכוון אליי, אז לא צריך להשמיע – – –

היו"ר ארז מלול:

עכשיו בוא נראה אם הוא ישמע מישהו שלא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מבין, אני לא קשור לזה. שקרים אפשר לפזר מתי שרוצים.

היו"ר ארז מלול:

טוב, יאללה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אני דווקא רוצה להתחיל בכמה משפטים על החוק הזה ועל אסון מירון, האסון שהיה מזעזע בקנה מידה ענק מבחינת האבדות שהיו בו. 45 אנשים קיפחו את חייהם באירוע שלא היה צריך לקרות אילו מישהו היה נערך בצורה נכונה. אבל מה קרה אחרי שהאירוע כבר אירע ונספו בו כל כך הרבה קורבנות? שום דבר. הממשלה שהייתה אז, לא עניין אותה. אף אחד לא לקח אחריות, אף שר לא התפטר, שום דבר, כאילו נורמל. מתו 45 אנשים, והממשלה המשיכה כאילו כלום לא היה. אפילו ההחלטה על ועדת החקירה הממלכתית התקבלה בממשלה שבאה בעקבות הממשלה של נתניהו דאז, והיא זו שקבעה את הקריטריונים, והחוק הזה עכשיו בא להסדיר את הסוגיה בהתאם למסקנות שלה. אז אפרופו קבלת אחריות, אפרופו ממשלה שאמורה להגן על חיי אדם, תראה מה היה ולאן התגלגלנו. אני שומע את הקריאות של הרבה מאוד שרים בממשלה הנוכחית וחברי כנסת ותומכים של הקואליציה הנוכחית שמדברים על חזרה למלחמה – חזרה לדפוס פעולה שיש בו הרג של ילדים ונשים והרס תשתיות אזרחיות שלא הביא לשום דבר. בשבועיים, שלושה האחרונים, מאז שנחתם ההסכם להחלפת חטופים ושבויים – דווקא מאז התחלנו לראות אנשים שחוזרים למשפחות שלהם, שהתאחדו עם המשפחות שלהם. מה שההרס שלך לא עשה, מה שההרג של הילדים לא עשה, מה שההרג של הנשים לא עשה, עשתה המדיניות – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתה מדבר על ההרג של החמאס, נכון? אתה מדבר על הרוצחים של החמאס? הרג חיילי צה"ל. תתבייש.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – עשה ההסכם שנחתם, עשה ההסכם שנחתם בין הצדדים. על כן, כל הקריאות לחזרה למלחמה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתה מדבר על חיילי צה"ל? על הרוצחים של החמאס, יימח שמם וזכרם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת שקלים, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל הקריאות לחזרה למלחמה הן קריאות חסרות אחריות, הן קריאות שרואות את החיים בשחור-לבן, שרוצות את המלחמה ושפיכות הדמים לאין סוף. ועל כן, אני מציע לאזרחי המדינה להיות ערים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – לקולות האלה ולא לאפשר להם לממש את השנאה שלהם בחזרה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלמוג כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. אני מזמין את כבוד השר פרוש, כבוד השר, לסכם את הדיון. לא? מוותר? מוותר? מוותר על לסכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, מה איתי?

היו"ר ארז מלול:

אמרתי את השם, לא היית. נעבור להצבעה על הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 11 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת – זה מפריע לי, אריאל. אריאל קלנר, חבר הכנסת אריאל קלנר. אריאל. די, פעם שלישית שאני אומר את השם שלך. לא יודע מה קרה, אנשים לא שומעים. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אופיר כץ, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. שר הדתות לא הצביע על מירון?

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, כ-450 בני אדם נרצחו על ידי מחבלים ישראלים. 450 נרצחים – אבות ואימהות שנטבחו, ילדים וילדות שחייהם נגדעו עוד לפני שהתחילו, קשישים חסרי ישע, חיילי וחיילות צה"ל אהובים שלנו. 450 נרצחו, עוד אלפים נפצעו ונגרם להם נזק כבד לכל החיים. 450 חיי אדם נלקחו על ידי מחבלים מתועבים שהיו אזרחי או תושבי מדינת ישראל. תארו לכם כמה נדהמתי לגלות שהמחבלים האלה מקבלים כסף ממדינת ישראל. אני רוצה לחזור שוב, שתבינו ותשמעו מה מחבל שרצח או ניסה לרצוח יהודי – מה הוא מקבל ממדינת ישראל, כאילו אנחנו נותנים פרס למחבלים. אז ככה, הוא מקבל מביטוח לאומי שלל מענקים: מענק אשפוז, מענק לידה, קצבת לידה, קצבת נכות, גמלת סיעוד, מענק לימודים לילד, הטבות להורה עצמאי, חיסכון ארוך טווח לילד, הבטחת הכנסה, קצבת ילדים, ביטוח אבטלה, דמי קבורה, ביטוח נפגעי תאונות ועוד ועוד. עכשיו, כמובן שאין לי טענה לביטוח לאומי – הם מיישמים את הוראות החוק, ובחוק הנוכחי שאני מציע הם תומכים. אני בטוח שכולכם מופתעים מהטירוף שהקראתי עכשיו, טירוף מופרע, שמדינה משלמת לאלה שטובחים באזרחיה. זה דבר שהוא בלתי נתפס, ואני פה בשביל להגיד: אנחנו לא מוכנים. אני לא מוכן יותר שהמדינה שלנו תשלם כסף למחבלים. מדינת ישראל מוציאה מכיסה כסף שיכול ללכת לדברים אחרים ומשלמת אותו למחבלים – לאנשים מחבלים שרצחו יהודים, שניסו לרצוח יהודים, שעשו פיגועים. להם אנחנו משלמים כסף. להם אנחנו נותנים גמלאות. האמת, התחרפנו לגמרי, התחרפנו, ואני פשוט לא מבין איך המדינה אפשרה את המצב הזה עד היום – מדינה שמשלמת כסף למחבלים שלה. דם אחינו ואחיותינו זועק מן האדמה על הבושה הזו, והיום אני שם לזה סוף. עם טרור מתמודדים רק באמצעות כוח וללא חשש. מחבל לא יקבל יותר שקל ממדינת ישראל. אנחנו שמים לזה סוף היום. ההצעה שאנחנו מצביעים עליה היום מדברת על מחבלים שהורשעו ברצח, ניסיון לרצח ועבירות טרור חמורות שנגזרו בגינן מעל עשר שנות מאסר. מדובר על מאות מחבלים ששוחררו או נמצאים בכלא היום ויהיו זכאים להטבות האלה. מדובר פה בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. מדובר באנשים שרואים במדינת ישראל משהו שצריך לפגוע בו. הם לא רואים אותנו כלגיטימיים במדינת ישראל. זו האידיאולוגיה שלהם. הקשר בינם לבין המדינה, בעצם המעשה שלהם נפרם, אפילו נקרע. הם לא חלק ממדינת ישראל יותר. הם בחרו בזה. בפיגוע, כשהם הולכים לרצוח יהודים, הם גם באים לרצוח יהודים וגם באים להעביר מסר שהם לא מקבלים אותנו במדינת ישראל, שהם מנתקים את הקשר שלהם ממדינת ישראל. ואחרי שאני אומר את כל זה, שוב אני חוזר על השאלה: למה לעזאזל מדינת ישראל צריכה לשפוך כסף על המחבלים הארורים האלה? למה שהמדינה תממן אותם בתגמולים שונים? לכן עשינו כאן עבודת נמלים לחפש כל קצבה וכל שקל שיוצא ממדינת ישראל לחלאות האדם האלה ולקחת אותו מהם. איזו מדינה בעולם – תראו לי עוד מדינה אחת בעולם שמעניקה גמלאות, תמריצים, למחבלים כאלה, שמעניקה הטבות וגמלאות לאנשים שרוצחים את אזרחיה. זה דבר מופרך, זה כישלון מוסרי שלנו, ואנחנו מסיימים עם זה עכשיו. את התודות אני אגיד, כמובן, כשנגיע לקריאה השנייה והשלישית, אבל אני חייב עדיין לציין כמה אנשים שמסייעים רבות בהצעת החוק הזו, ובראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, על שיתוף הפעולה והמסירות בקידום ההצעה – תמיד כשאנחנו משתפים פעולה ביחד אנחנו בסוף מוציאים הצעות חוק חשובות ומשמעותיות למדינת ישראל; להנהלת הוועדה; ליועצת המשפטית לכנסת שגית, שעוזרת פה מאוד שנגיע למתווה שאנחנו המחוקקים רוצים להגיע אליו, וגם ליועצות המשפטיות לוועדה, כמובן, נעה בן שבת ואיילת היקרה; לעו"ד מוריס הירש, שעושה עבודת קודש בליווי המשפחות השכולות בחוקים החשובים, בידע ובניסיון שלו כשהוא מסייע לנו בקידום הצעות החוק; לראש המטה שלי נטע מולכו, שגם עשתה ועושה רבות בקידום הצעת החוק החשובה הזו ושמה לה למטרה לסיים עם ההצעה הזו כמה שיותר מהר. אני הבטחתי למשפחות השכולות שישבו בדיון שאני אעביר את הצעת החוק הזאת עד הסוף, וכך אעשה. אנחנו נהיה פה, בעזרת השם, בעוד זמן קצר להצביע על הקריאה השנייה והשלישית – –

היו"ר ארז מלול:

בעזרת השם.

אופיר כץ (הליכוד):

– – ומחבלים לא יקבלו יותר תגמולים. תודה רבה. אני מבקש מכל סיעות הבית להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. באמת, הצעה צודקת ומתקנת עוול של שנים. נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה. הרשימה נעולה, רשימת הדוברים נעולה. למרות שאמרתי, אם אתה לא רשום, אתה יכול להירשם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני. כנסת נכבדה, יש פה גם בטח שר או שרה, אז גם להם.

היו"ר ארז מלול:

השר לשירותי דת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אוקיי, אז שלום, השר לשירותי דת. אנחנו מזה כמה שבועות באירוע שבו מי שלא מוכן להיכנע לחמאס, לא מוכן לזרוק הכול, להשאיר את חמאס בשלטון בעזה, מוקע כלא לגיטימי, כבוגד. אם בשבוע שעבר דיברו פה מהצד הימני על כך שראש הממשלה דן למוות את החטופים, על כך שבצלאל סמוטריץ' לא מעוניין בהחזרת החטופים אלא מעוניין בהחזרת ה"הותר לפרסום"; יאיר גולן גם דיבר במפורש על בגידה, וחזר ומדבר על כך היום, שצריך לבדוק אם ראש הממשלה עצמו קיבל כסף מקטר – אז הינה, היום אנחנו למדים שאחד ממשפחות החטופים, אבא של אחד החטופים, אומר שצריך לתלות את סמוטריץ' בכיכר העיר, וגם ראינו היום שגם משפחה שכולה, אחות שכולה שחלילה מתנגדת להמשך העסקה, נאמרים כלפיה דברים קשים מאוד. האירוע הזה הוא אירוע חמור. זה אירוע שאסור להסכים לו. אז לכל אלה שככה קצת אולי בבית פוחדים וחוששים מלגיטימיות, אז הינה: אני חושב שאסור לנו להמשיך בעסקה, בשלב ב' שלה, כמו שהיא כרגע. אני חושב שאסור לצה"ל לסגת אף לא מסנטימטר נוסף בעזה. אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ וללכת רק בכיוון של תוכנית טראמפ, שמדברת על רילוקיישן נרחב של האוכלוסייה העזתית מפה, כי אנחנו לא יכולים להמשיך ולחיות עם נאצים על הגבול שלנו. את הניסיון הזה ניסינו כבר כמה פעמים וכשלנו בו כל פעם. זה בסדר להתנגד. זה בסדר להעלות שאלות כמו כמה חיילים הרוגים אנחנו מוכנים לשלם על התעצמות של חמאס בזה שאנחנו ניסוג עכשיו. כל אלה שאלות לגיטימיות. מותר לדבר על זה, לגיטימי לדבר על זה, ואנחנו לא ניתן לאף אחד להסיט אותנו מהדרך. אנחנו לא רוצים את החטופים פחות, אנחנו פשוט מודעים, לצערי הרב, יותר מאחרים למחירים שהעסקאות האלה גובות מאיתנו, ואנחנו נעמוד ונתריע, נממש את השקפת העולם שלנו, וגם נתנגד, אם צריך, למהלכים – – –

רון כץ (יש עתיד):

מה אתה מציע?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מה שאני מציע זה דבר פשוט מאוד. אני יכול לענות?

היו"ר ארז מלול:

בעשר שניות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

במשפט. החטופים כרגע משמשים בידי החמאס כקלף מיקוח להישארות בשלטון. כשהוא יבין שההישארות בשלטון ירדה מהפרק – –

רון כץ (יש עתיד):

אין להם זמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – והם קלף מיקוח – –

רון כץ (יש עתיד):

אבל אין להם זמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

רגע, תן לי להמשיך.

היו"ר ארז מלול:

רגע, זה לא.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – להישארות בחיים, אז זה ישתנה. אין להם זמן, נכון, אבל זה שאין להם זמן לא אומר שאנחנו צריכים להמשיך ולעשות טעויות ולהקריב שוב ושוב את הביטחון של מדינת ישראל על הדברים האלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מדינאים לא מקבלים החלטות מדיניות בפרספקטיבה של חטוף זה או חטוף אחר. זה לא מה שלנו מותר לעשות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה התפקיד של המשפחות, לא שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לומר שמדינת ישראל לא צריכה לשלם שקל לאף מחבל במדינת ישראל. אני רוצה לברך אותך, אופיר. זה חוק מצוין. ואני רוצה לחזור לנושא הקודם שדובר פה. חנוך פה? חנוך לא פה. לא משנה. אני רוצה לנסות אולי טיפה להסביר למי שכן יושב פה שכשאתם מדברים על "לא מקבלים החלטות על סמך חטוף כזה או אחר" – מה זה חטוף כזה או אחר? תחשבו על זה כמו על בן משפחה. תחשבו על זה כמו על האחים שלכם, הילדים שלכם. תנו להם את השם שלהם. תבינו את הסיטואציה: הם נחטפו מהמיטות שלהם. צה"ל כשל. הממשלה כשלה. כל מי שניהל את מדינת ישראל ב-7 באוקטובר כשל. עכשיו, לא יכול להיות שיעמדו פה חברי כנסת ויגידו: אנחנו חושבים שצריך לעשות אחרת, אבל לא ייתנו באמת איך לעשות את זה. אין דרך אחרת לעשות את זה. אין דרך אחרת. אנחנו מבינים שלחץ צבאי לא עוזר.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא נכון.

רון כץ (יש עתיד):

לא עוזר. הרמטכ"ל אומר שלחץ צבאי לא עוזר.

אריאל קלנר (הליכוד):

הרמטכ"ל הולך הביתה.

רון כץ (יש עתיד):

כל הדרג המדיני אומר שלחץ צבאי לא עוזר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זאת אחת הסיבות שהוא הולך הביתה.

רון כץ (יש עתיד):

עובדתית לא הצליחו להחזיר, חוץ ממקרים מאוד מאוד נקודתיים, אף אחד בלחץ צבאי. אין דרך אחרת. עכשיו, אני אומר לך – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל טראמפ נתן רשות – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – אין דרך אחרת. הם מתים שם. הם עכשיו מתחת למנהרות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא נפקיר את המנהרות.

רון כץ (יש עתיד):

תשמעו את העדויות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כמה חיילים אתה רוצה להקריב?

רון כץ (יש עתיד):

אני לא רוצה להקריב אף חייל. ללכת לשלב ב'. אני לא רוצה שחיילים יילחמו שם עכשיו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כמה אזרחים אתה מוכן לשלם?

רון כץ (יש עתיד):

אני אומר לך את מה שאני כן רוצה: את התוכנית שנתניהו הציג, את שלב ב' שנתניהו הציג, עם תמיכה אמריקאית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה לא יהיה. יש תוכנית ביידן, יש תוכנית טראמפ.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שיהיה, כי אין דרך אחרת. גם טראמפ אומר בדיוק אותו דבר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש את טראמפ עכשיו. תפסיקו להיכנע לחמאס. תפסיקו.

רון כץ (יש עתיד):

חנוך, לא יעזור מה תגידו – בינתיים הם מתים שם 30 מטר מתחת לאדמה, בשלשלאות, בלי אוכל.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי עדיף שימות? אני שואל אותך.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו אני אומר לך, ואתה יודע את זה טוב כמוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כמה אנשים אתה מוכן להקריב כדי שהם לא ימותו?

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע את זה טוב כמוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בוא נעשה את החשבון.

רון כץ (יש עתיד):

חנוך, אתה יודע טוב כמוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בוא נעשה את החשבון. הכי טוב לבוא ולצעוק.

רון כץ (יש עתיד):

הם לא יכולים להחזיק שם מעמד, ואני אומר לך – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בוא נעשה את החשבון.

רון כץ (יש עתיד):

– – אף חייל לא צריך להיהרג בעסקה שנתניהו עצמו הציג. מה שאני לא מבין זה מה שקורה לכם ביניכם. ראש הממשלה שלך שם את העסקה הזאת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

השתנו הנסיבות – ברוך השם, יש טראמפ.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה השתנו הנסיבות? הנסיבות היחידות שהשתנו זה שהחטופים מתים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא נכון.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו אתם, יחד עם כל הבית הזה, אם יש קונסנזוס בדבר אחד – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא נכון, אף אחד לא מת.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה אף אחד לא מת? הם מתים שם, חנוך. הם מתים שם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אף אחד לא מת.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה אף אחד לא מת? מי לא מת? החטופים לא מתים?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו להדהד את התעמולה של חמאס.

רון כץ (יש עתיד):

החטופים לא מתים?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו להדהד את התעמולה של חמאס.

רון כץ (יש עתיד):

החטופים לא מתים? חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אף אחד לא מת.

היו"ר ארז מלול:

טוב, די.

רון כץ (יש עתיד):

חנוך, אני לא רוצה להגיד פה שמות. אנשים מתים שם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, די, די.

רון כץ (יש עתיד):

חטופים מתים. הם עכשיו מתחת לאדמה מתים בזמן שאנחנו עומדים פה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, חבר הכנסת חנוך, מספיק. חנוך, מספיק. זהו.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא הגיוני, הדברים האלה. לא הגיוני. ואני רוצה לומר לכל מי שיושב פה בבית הזה: ההתנהגות ההזויה הזאת לא יכולה להימשך. אלה אנשים. אני מבין שאתם לא רוצים לראות אותם. אתם לא מתקרבים לבארי, לכפר עזה, לכל המקומות; אתם לא באים לוועדת אפילו כשהם מדברים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

לכו אליהם, תסתכלו להם בעיניים ותחזירו את האחים שלנו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הייתי בבארי.

רון כץ (יש עתיד):

יופי שהלכת. למה ראש הממשלה שלך לא היה? למה ראש הממשלה לא בא? למה הוא לא בא לשם? למה הוא לא בא? אין לכם תשובה.

היו"ר ארז מלול:

רון, רון, רון.

רון כץ (יש עתיד):

אני יורד לבד. אין לכם תשובה.

אושר שקלים (הליכוד):

מתי היית שם?

רון כץ (יש עתיד):

מתי? הרבה פעמים. בוא, אני אבקש ממך לבוא איתי שוב. אני אבקש מנירה לעשות סיור.

היו"ר ארז מלול:

די, מספיק.

רון כץ (יש עתיד):

אתם בושה. אתם בושה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו להאשים יהודים בזוועות של הנאצים. תפסיקו עם זה כבר.

רון כץ (יש עתיד):

אין אמת אחרת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש. זה בדיוק למה אנחנו בשלטון ואתם לא.

רון כץ (יש עתיד):

זה ראש הממשלה שלך עושה את זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, מספיק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, עם שר, אין שר – לא משנה. גם אני רוצה לברך את חבר הכנסת אופיר כץ. אני חושב שאסור שאף מחבל, או כמו שכתוב בהצעה, "הרשעה בעבירת טרור", יקבל תגמול מהמדינה. אני, אדוני היושב-ראש, קצת נמאס לי מהמבחנים הקבועים שלנו מי בעד ומי נגד. אני אגלה לכם משהו: אני הלכתי להודיע להורים של גלעד שליט שהוא חטוף. אני הלכתי להגיד להורים של גלעד שליט שאני מתנגד לעסקה. כתבתי מאמר ב-front page של ידיעות אחרונות. שישה תומכים בעסקה – אני הייתי היחיד נגד. שאף אחד לא יעשה לי פה מבחנים של מי רוצה ומי לא רוצה ולמה צריך להשאיר שם את החטופים. אני רוצה להגיד לכם במה זה שונה. גלעד שליט היה חייל. היה אירוע ביטחוני. לא אמרו אז שצה"ל נכשל, שמדיניות הביטחון נכשלה, שראש הממשלה נכשל, שהממשלה נכשלה. ראש הממשלה מינה ועדה, ועדת שמגר – שר הביטחון מינה אותה אז, אהוד ברק – וראש הממשלה אז התחייב שההמלצות יכובדו, אבל לא לאירוע של גלעד שליט. הוועדה פעלה בזמנים שגלעד שליט היה שם. אתה חושב, אדוני היושב בראש, שראש הממשלה הביא את ההצעה הזאת לחקיקה? שהוא הודיע שהוא מאמץ את ועדת שמגר? הוא נתן לחמאס להבין – ליחיא סנוואר באופן אישי – שכמה שיחטפו יותר, ישחררו יותר מחבלים, גם את הכי כבדים. אני חושב שראש הממשלה הזה, יש לו אחריות מעבר לכישלון של 7 באוקטובר, בזה שהוא שיחרר את יחיא סנוואר. יש לו אחריות כלפי החטופים שנמקים שם במנהרות; יש לנו אחריות, בגלל שהוא עשה את זה כראש הממשלה של כולנו.

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

אריאל, תגיד את דעתך בזמן. אריאל, לא להפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש לו אחריות – אין דוגמה, אני לא מכיר דוגמה לכישלון כל כך גדול של ממשלה – שדרך אגב, אמרנו לה מראש שהיא תביא חורבן – שבכלל אף אחד לא מבין את העוצמות של המחויבות שלה כלפי החטופות והחטופים שעוד שם. כן, והם נמקים והם מתים, והם גם כבר מתו, אין על זה ויכוח.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני מסיים, ברשותך. עמד פה קודם חבר הכנסת מלביצקי ואמר ככה: החטופים כרגע משמשים קלף מיקוח בידי החמאס להישאר בשלטון. אני אגיד לך את האמת, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחטופים הם קלף מיקוח בידי נתניהו להישאר בשלטון.

היו"ר ארז מלול:

לא, אני חולק. לא אומרים את זה, במיוחד ביום ה-500.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתבייש לך. גועל נפש.

אושר שקלים (הליכוד):

זה בדיוק הפילוג שאתם עושים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתבייש לך. תתבייש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר: אני חושב שאנחנו צריכים להביא את החטופים מהר ככל האפשר – –

היו"ר ארז מלול:

נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ולו רק בגלל דבר אחד, שאותו אמרנו גם על המהפכה המשפטית: כדי שהחברה הישראלית תהיה מאוחדת. אם לא נביא אותם, לא נצליח להיות חברה להרבה מאוד שנים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

אבל באמת, ראש הממשלה עושה הכול כדי להחזיר את החטופים. לא צריך להיות חבר כנסת כדי לדעת את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – לשמור על הקואליציה שלו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זו האמת.

אושר שקלים (הליכוד):

האמת הקלוקלת שלך, אולי, לא שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה להם ולאמת? האמת היא כמו שנוח להם. 500 ימים – שמענו את המילה הזו המון זמן, אבל מישהו באמת מסוגל לקלוט את 500 הימים, אושר? 500 ימים של פחד; 500 ימים של חושך, קלנר; 500 ימים של בדידות; 500 ימים של רעב; 500 ימים של קור; 500 ימים של לישון על הרצפה; 500 ימים של קושי לנשום; 500 ימים לא לדעת מה קרה עם המשפחה שלך; 500 ימים של ניתוק מהעולם. מישהו מאיתנו היה מחזיק, כולנו, 24 שעות ככה? עזוב אנחנו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

את אומרת את המובן מאליו. יש פה מישהו שלא רוצה להחזיר אותם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה לא מתים שם? אנשים מתו שם. יש ויכוח – – –

אושר שקלים (הליכוד):

יש פה מישהו שלא רוצה להחזיר אותם? מספיק עם הפופוליזם הצבוע הזה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר, לפני עשר דקות אמרת – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מספיק עם הצביעות הזאת – – – מספיק עם זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר, אתה בקריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, אני מדבר אליך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין ויכוח – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מספיק עם זה – – – אתם משתמשים בזה – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה שנייה, חבר הכנסת אושר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין ויכוח על כך שהחטופים מתים. זו עובדה. אלה עובדות שאי-אפשר להתווכח איתן, לצערי. אבל אני מנסה לחשוב, מה מרגישות המשפחות? מה מרגישות המשפחות כשהן שומעות את הרצון של כולם להקריב אותם? כאילו, אני לא מצליחה לתאר את זה. אני לא מצליחה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו להתיר את הדם שלנו. למי יש רצון להקריב?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את החטופים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי פה בכנסת הזאת, אולי חוץ מהחברים שלכם, תומכי הטרור, יש לו רצון להקריב את החטופים? מי?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חנוך, אם אנחנו לא מחזירים אותם, אנחנו מקריבים אותם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תני שם, שם אחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חנוך, אתה שואל אותי – אני אענה. יש לי את כל השמות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – להגיד את זה עוד פעם ועוד פעם – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם – – – עם החמאס – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי שלא מחזיר אותם, מי שלא מתקדם לשלב ב' – הוא מקריב את החטופים. נקודה.

היו"ר ארז מלול:

חנוך, שאלת – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

ואתם רוצים להקריב את כל המדינה, אז מה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל קלנר, אתה בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איפה אני מקריבה את המדינה? קלנר, אתה חי בלה-לה-לנד. איפה אני מקריבה? מה אני מקריבה? אתה רוצה שאני אדבר על קורבנות עתידיים ולא ידועים בזמן שיש קורבנות עכשיו, עכשיו נמקים בעזה?

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קלנר, אתה בקריאה שנייה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו מורעבים, עכשיו כלואים בשלשלאות. זה מה שאתה רוצה לדבר איתי עליו?

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קלנר, אני אוציא אותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל מה את רוצה? את רוצה להיכנע לכל תכתיב של חמאס?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קלנר, אתה בקריאה שנייה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה המחיר של העסקה, אין ברירה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בסדר גמור. שתהיה עסקה. זה המחיר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שטרית, את בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל צריך להתקדם לשלב ב'.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מתקדמים. את יודעת מה עושים בחדרי-חדרים? את יודעת מה עושים?

היו"ר ארז מלול:

עכשיו, בדקות אלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בדקות אלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אמן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל להגיד את זה כפרדיגמה יום אחרי יום אחרי יום, מה זה עושה? זה מעלה את המחיר. אתם מעלים את המחיר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

וסמוטריץ' רוצה – – – ראש הממשלה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו, הדבר היחיד שעושים, זה כנראה לעורר תקווה בחטופים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תגידי איזה משפחות את מלווה מהחטופים? כל אלה שנמצאים פה מלווים את משפחות החטופים יום-יום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה את רוצה, מדליה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתמול עם משפחת כלפון. את בקשר איתם? לא. תגידו את זה לציבור. אתם לא עושים כלום לעומתנו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה את רוצה, מדליה? לא הבנתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, לא – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז מה – – –

היו"ר ארז מלול:

קטי, את בקריאה ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם לא עושים כלום למענם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה את אומרת?

היו"ר ארז מלול:

קטי, תני לה לסיים, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו מלווים את המשפחות, אמיתי, לא פופוליזם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הם יכולים להמשיך לדבר, זה לא מביך אותי.

היו"ר ארז מלול:

הזמן מסתיים. תנו לה לסיים, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מלווים אותם אמיתי, את המשפחות.

היו"ר ארז מלול:

תנו לה לסיים. זהו. אנ << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עוד לא התחלתי. עכשיו, אני מנסה לחשוב מה מרגישות משפחות החטופים שאתמול פתחו ערוץ 14 והעלו מישהו מהקהל, אני אפילו לא אגיד את שמו, נתנו לו לדבר – ככה הוא אמר, ואני מצטטת: לסגור את עזה, לוותר גם על חטופים שלנו, לתת לאזרחים שם לצאת, שימותו ביחד, גם החטופים וגם האזרחים שלהם. עכשיו אני אומרת, זה בן אדם, אזרח, שרואה את המנהיגים שלו, איך הם מדברים, ומרשה לעצמו. אבל יותר גרוע בעיניי – זה אזרח, זו דעתו, אני לא יכולה להתווכח איתה. מה שיותר גרוע בעיניי – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תגידי, כשיאיר לפיד מדבר כך על – – – מה האזרח יבין?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חנוך, אני לא שומעת, אני לא שומעת. מה שיותר – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כשהוא מדבר על סמוטריץ', מה הוא יבין?

היו"ר ארז מלול:

חנוך, אתה בקריאה ראשונה. מה << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שיותר גרוע בעיניי זה שישב – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שהוא מדבר על סמוטריץ', מה הוא יבין? שצריך – – – בסמוטריץ'? מה הוא יבין? תגידו לי אתם. מה הם יבינו מכם? מיקי לוי אומר שראש הממשלה – – – מוות לחטופים. מה בן אדם יבין מזה? מה בן אדם יבין? תגידי לי. מה עושים למי – – – לחטופים?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, אתה בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא שומעת. אני לא מצליחה לשמוע מה הוא אומר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

התותח הגדול שכבר יריתם פה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אי-אפשר לשמוע. אני לא מבינה את הצעקות שלך, חנוך. אתה רוצה לדבר איתי, תוריד.

היו"ר ארז מלול:

יש לך עשר שניות לסיום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לי בעיה, לא הצלחתי לשמור אפילו על רצף של משפט אחד. מה שאני מצפה – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אני לא אתן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תנו לי לסיים משפט.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם כל פעם מצטטים את ערוץ 14. ערוץ 14 – אתם מעלים לו את הרייטינג. אתם לא אוהבים את ערוץ 14, רציתם לסגור אותו, אתם כל יום צופים וכל יום מצטטים מה קורה בערוץ 14.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

סיימת? יופי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יישר כוח גדול.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה שאני מצפה ממנחה, מכל מנחה, מה שאני מצפה, שכשמישהו אומר את זה בשידור חי מול קהל, מול צופים – מוריד אותו מייד מהשידור ומתנצל על הדברים האלה, כי אף אחד לא צריך לשמוע את הדברים האלה, בטח ובטח לא משפחות החטופים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. בכל הצעקות והבלגן הזה היה כאן אירוע בשבוע שעבר, כשחבר הכנסת חנוך מלביצקי קרא למיקי לוי "עוכר ישראל", ועד היום הוא לא התנצל. הוא אח שכול פעמיים, אז לפני שאתם מטיפים לנו, אני מציעה שקודם כול תבדקו את עצמכם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל מירב, בשבוע שעבר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, לא. אני לא פותחת.

היו"ר ארז מלול:

לא. לא מתחיל פה דיאלוג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צעקתי. אני לא צועקת עליכם.

היו"ר ארז מלול:

שמת לב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, תעצור לי את הזמן. יש לי משהו סופר-חשוב. אחרי זה אני אבוא – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי, הנאום של חברת הכנסת יסמין לקח שש דקות בגללכם. אין לי עניין. אין לי עניין. אתם עושים פיליבסטר לעצמכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם לא התווכחתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני לא מפריעה למירב.

היו"ר ארז מלול:

לא. את לא מפריעה לאף אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם לא התווכחתי, והינה, גם הצום הסתיים, תכף גם נלך לאכול משהו.

היו"ר ארז מלול:

בתיאבון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם לא אצעק. אושר שקלים בא ואמר על החטופים – בוא, גם דנינו דיבר לא יפה, גם רביבו דיבר לא יפה, אבל לא ניכנס לוויכוח הזה עכשיו. לא צריך לדבר לא יפה לא למשפחות חטופים ולא למשפחות שכולות. זה אסור ולא צריך לעשות את זה. נקודה. אני רוצה לדבר דווקא על העניין הזה של התודעה, כי מה לעשות, אנחנו, בתודעה, מפסידים. אנחנו הכי צודקים ועברנו את 7 באוקטובר, אבל אנחנו מפסידים. ועוד דוגמה להפסד בקרב על התודעה קרה ביום שבת כאשר ארגון שב"ס, ארגון שאני מכירה מצוין ועבדתי איתו מצוין, החליט לשחרר מחבלים מתועבים, מתועבים – דעתי עליהם מיותרת לחלוטין – בחולצה לבנה עם מגן דוד והכיתוב "לא נשכח ולא נסלח" בערבית. כששאלו נציג משב"ס: למה עשיתם את זה? הוא אמר: אני רוצה לקבע את נרטיב התודעה. עזבו רגע שהאחריות של שב"ס זה לנהל בתי כלא, אין להם שום קשר ללוחמה פסיכולוגית, אין להם גם הבנה בהסברה בין-לאומית. עזבו את זה. זה לא התפקיד שלכם. התפקיד שלכם זה לשמור על אותם אסירים, כמובן, פליליים וביטחוניים. החליט שב"ס – נציב שב"ס כנראה, קובי יעקובי, זה כנראה עבר דרכו – שבתקופה הכי רגישה, שבה החיים של חטופים שלנו נמצאים בידי ארגון מתועב, הוא עושה עכשיו את המחווה הפתטית הזאת, שאין לי כבר איך לתאר את זה. למה? גם למה בתקופה כל כך רגישה? מילא. אבל מלבד העלבון לאינטליגנציה, הם ניסו בשב"ס להסביר, תקשיבו טוב, שהחולצות מהוות מסר בין-לאומי שלפיו משחררים את המחבלים מתוך עוצמה, בניגוד למה שהיה בשואה. מה? מה הקשר בין השואה לבין הסכם שעשתה הממשלה? יכולים לאהוב אותו, לא לאהוב אותו. מה הקשר? מה אתה מבזה את זכר השואה? ומה אמורים לחשוב עלינו בעולם? למה ישראל צריכה לעשות איזון בינה לבין ארגון טרור, ארגון טרור נוראי? איך היא עושה איזון בין ארגון שחטף מהבית שלו אנשים, מחבלים – איך אתם עושים איזון בינינו לבינם, ולמה? למה? אנחנו סובלים בעולם מהתודעה הזאת. אנחנו במלחמה על המדינה הזאת, המלחמה על התודעה. למה עשיתם את האירוע, מעבר לפתטיות שבו?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אנחנו צריכים לחזק את המעמד של ישראל בעולם, לא להראות שאנחנו דומים להם, כי אנחנו לא דומים להם בכלום. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים 500 יום מאז טבח 7 באוקטובר, מאז, אני חושב, הכישלון הגדול ביותר שאירע אי פעם במדינת ישראל – שנכבשו לנו יישובים, נטבחו לנו אזרחים, נשרפו חיים, נאנסו, נחטפו. 500 יום חלפו, מלחמה עקובה מדם, ולצערי, עם כל ההישגים שהיו בדרך, אחרי 500 יום חמאס עדיין שולט בעזה. אי-אפשר להתעלם מזה שהממשלה הזאת, שניהלה את המערכה הזאת במשך 500 יום – עדיין 73 חטופים נמצאים בעזה, ועדיין חמאס שולט בעזה. אני מסתכל על מה שעושה הממשלה הזאת גם אחרי 500 יום, איזה לקח היא למדה. מייד אחרי 7 באוקטובר אמר מי שהיום שר הביטחון, הוא היה אז שר האנרגיה והמים: אין יותר חשמל, אין יותר מים, תשכחו מזה. זה החזיק בערך שבוע. שר הביטחון לשעבר גלנט: אין יותר דלק. זה החזיק שבועיים. אני לא מכיר מדינה שמנהלת מלחמה ובזמן המלחמה שולחת דלק לאויב שלה, אין חיה כזאת, והעובדה שתדלקנו את האויב במשך 500 יום היא זאת שמובילה לזה שחמאס עדיין שולט. ושיא השיאים – שמתפרסמות תמונות של דחפורים עובדים על הגבול בצד העזתי, כאילו אנחנו נמצאים ב-6 באוקטובר. הקונספציה הזאת שבהתאם לפרמטרים שלה ממשלת ישראל ממשיכה לנהל את האירוע היא המסוכנת ביותר. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני השר, זאת אותה הקונספציה שאומרת לצה"ל: מחר תיסוגו מהנקודות שלכם בדרום לבנון לחמש נקודות אחיזה בלבד; אותה הקונספציה, אחרי כל מה שקרה כאן. אחרי כל ההישגים הצבאיים, הטקטיים, ברמה האסטרטגית מדינת ישראל חוזרת לאותה נקודה. היא מחזירה את חיזבאללה בצפון, נותנת לחמאס להשתקם בדרום, ובה בעת הממשלה, ראש הממשלה, שר הביטחון, השרים שלו, באים בטענות לכל העולם. חברים יקרים, האחריות היא עליכם, האחריות היא על שרי הממשלה הזאת, האחריות היא על הקואליציה הזאת, האחריות היא על מי שמחזיק את היד שלו על ההגה של הספינה הזאת, ואחרי שהוא כבר התנגש איתה בקרחון וגרם לשקיעתה ב-7 באוקטובר, מוביל אותנו פעם נוספת להתנגשות בקרחון נוסף, כשהוא מאפשר לחמאס לבנות את כוחו מחדש, ולחיזבאללה – להשתקם בצפון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה, חילי – מוותר. חברת הכנסת גלית, בבקשה, שלוש דקות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. היום אירע אירוע מטורלל ברמות שאי-אפשר לתאר. חברת הכנסת דבי ביטון תוקפת באחת הוועדות בכנסת אחות שכולה. היא מאשימה אותה כמעט בטבח, היא קוראת לה "חוצפנית", היא צורחת עליה. אני לא ראיתי מאז 7 באוקטובר ועד היום חבר כנסת משתלח בצורה כל כך גסה במשפחה שכולה או באחות שכולה. אבל זה לא האירוע המטורלל. האירוע המטורלל הוא שהיא מרטווטת את ההשתלחות שלה מערוץ הכנסת לערוץ שלה בטוויטר. היא גאה בזה. היא פשוט לא מבינה מה רע בזה. הרי אנחנו נמצאים כבר שנה שלמה בקמפיין של תקשורת שמאל שעושה איפה ואיפה בין שכול לשכול. יש שכול שאסור לנשום לידו, ושמקדשים אותו – אגב, כמו שצריך – ויש שכול שמותר להגיד לו הכול, מותר להשתלח, מותר לצעוק, מותר להאשים, כי השכול הזה בא עם מטפחת על הראש, ומי שיש מטפחת לו על הראש או כיפה על הראש מותר הכול. ליקוי המאורות של דבי ביטון בעצם משקף את הקמפיין שהתקשורת עושה. היא לא חשבה שזה לא בסדר, היא חשבה שזה משהו להתגאות בו. יותר מזה, אחר כך היא מפרסמת כביכול הודעת התנצלות שאין בה שום התנצלות, אבל בסוף ההודעה הזו היא מאחלת לאחות השכולה, זו שהיא צרחה עליה, העליבה אותה, רדתה בה, השפילה אותה בוועדת הכנסת, היא מאחלת לה רפואה שלמה. כאילו שהאחות צריכה רפואה שלמה, האחות ששכלה את אח שלה, שנהרג כדי שדבי ביטון ואנחנו נחיה. כי מותר, כי הם פשיסטים, כי הם משיחיסטים, כי הם לא נמצאים ב-Speed Dial של דפנה ליאל; כי להורים האלה אין ייצוג בתקשורת ואין ייצוג באולפנים ואין ייצוג בשום מקום; כי ההורים האלה, למשל, שלא בעד ועדת חקירה ממלכתית – ואת זה אני אומרת מידיעה ברורה – מתקשרים אליהם מאולפני התקשורת: אנחנו רוצים שתבואו. נשמח לבוא. האם אתם בעד ועדת חקירה ממלכתית? לא. ביי ביי. הכול מהונדס פה. ולהורים האלה, עם המטפחות על הראש ועם הכיפות על הראש, קוראים "אוכלי מוות". אז אני רוצה לומר שהם אכן אוכלי מוות – הם אכלו את המוות של הילדים שלהם, אימהות ואבות, נשים שאכלו את המוות של הבעלים שלהן. בכל יישוב של הציונות הדתית, בכל התנחלות, דלת אחרי דלת, אתה רואה שכול ושכול ושכול. כן, הם אוכלים מוות מהבוקר עד הערב, הרבה מעבר לשיעור שלהם באוכלוסייה. ואותם מקללים, ובהם קל לרדות, ואותם נוח להשפיל, והשכול של ההורים השכולים האלה הוא כלום. דבי ביטון היום הראתה בדיוק לאן הקמפיין התקשורתי כבר שנה שלמה מוביל אותנו – לזה שיש שכול ויש שכול.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואם השכול הוא ימני, אז מותר לרדות בו ולהשפיל אותו. וזאת אשמת התקשורת, מאה אחוז אשמת התקשורת. חוצפה, פשוט חוצפה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

מי השר?

היו"ר ארז מלול:

מי השר? שר הקליטה פה, השר סופר. מי עוד? זהו. מספיק שר אחד או שאתה רוצה שנגייס עוד?

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדיי השרים, לפני זמן קצר פרסם העיתונאי סולימאן מסוודה ידיעה שלפיה ראש השב"כ רונן בר הודח מצוות המשא ומתן.

טלי גוטליב (הליכוד):

בשעה טובה. במיוחד – – –

גלעד קריב (העבודה):

שעה טובה. זו כנראה התשורה של ממשלת ההרס, ממשלת ההפקרה, לציון 500 ימים לאסון שמחת תורה, להפקרה שלא הסתיימה מאז. אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים היום 500 ימים לאסון שמחת תורה. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים גם 51 שנים ליום שבו מוטי אשכנזי, איש ירושלים, קצין במילואים, יצא לרחובות וקרא לציבור להצטרף אליו בדרישה שהמנהיגות הפוליטית, שהייתה אחראית לאסון של מלחמת יום הכיפורים, שהמנהיגות הזו תיקח אחריות ולא תגלגל את האחריות למחדל רק אל כתפי הדרג הצבאי. מוטי אשכנזי יצא לרחובות ב-17 בפברואר 1974. הוא עשה את זה שבועות אחדים אחרי שממשלתה ומפלגתה של ראשת הממשלה גולדה מאיר זכתה שוב בבחירות ברוב גדול, קיבלה את אמון העם אחרי הכישלון של הפתעת יום הכיפורים. מוטי אשכנזי יצא לרחובות כאשר כבר הייתה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט, והוא יצא לרחובות בגלל האמת הפשוטה שלא יכול להיות מצב תקין וראוי בעולם שבו הממשלה שתחת כהונתה קרה האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, הממשלה הזאת תאחז בקרנות המזבח ולא תניח את המפתחות על השולחן. ואכן, פחות מחודשיים אחרי יציאתו של מוטי אשכנזי, גולדה מאיר הניחה את המפתחות למרות הניצחון שלה בבחירות.

שלום דנינו (הליכוד):

והשאירה אותם לרבין, היא לא השאירה אותם לאופוזיציה.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו נתניהו – אין בעיה. שיניח את המפתחות, ותבחרו מישהו אחר. שיניח את המפתחות, מר הפקרה, ואתם תבחרו, אבל שהוא יניח את המפתחות.

היו"ר ארז מלול:

תודה. לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

אבל הוא, מר הפקרה, הוא לא גולדה מאיר.

היו"ר ארז מלול:

מי זה הוא? הוא לא פה. על מי אתה מצביע?

גלעד קריב (העבודה):

אבל אנחנו, אנחנו כולנו, אדוני היושב-ראש – ואתה שותף בהגנה על מר הפקרה. אתם יודעים את האמת במפלגה שלך, ואתם מגינים על האיש הזה, על האיש הזה שבינו לבין הערך של לקיחת אחריות אין דבר וחצי דבר.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אז אנחנו אומרים: הוא לא גולדה מאיר, אבל אנחנו כולנו מוטי אשכנזי. ואתם, אתם תיתנו את האחריות ותיטלו את האחריות בעל כורחכם.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

בנימין נתניהו, תניח את המפתחות. הפקרת, ואתה ממשיך להפקיר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

לא. דרך אגב, ועדת אגרנט פטרה את ההנהגה המדינית והטילה אחריות על הצבא, רק על הצבא. פטרה – וזה היה ממלכתי.

גלעד קריב (העבודה):

זה מה שקרה, ועדיין הציבור הביא את גולדה להתפטר, ולכן גולדה התפטרה. וגם הוא ייפרד מהכיסא של עור הצבי, עגל הזהב שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מקווה שלא יכעסו עליך במפלגת העבודה. לפחות לא קראת לו בוגד.

גלעד קריב (העבודה):

אצלנו, להבדיל מכם, לא רוקדים סביב עגל הזהב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא רוקדים? אתה בטוח? איך – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא. לא רבין. תעזוב את זה. מה ביניכם לבין מנחם בגין? אתם ממשיכי דרכו של מנחם בגין?

אושר שקלים (הליכוד):

אתם ממשיכי דרכו של בן-גוריון?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

של מי אתם? של רבין?

אושר שקלים (הליכוד):

של רבין? כן?

היו"ר ארז מלול:

חנוך, אתה מפריע לחברת הכנסת טלי. לטלי אתה לא רוצה להפריע.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חנוך מלביצקי לא מפריע לי.

היו"ר ארז מלול:

הוא מפריע. תודה. אני מתחיל את השעון.

שלום דנינו (הליכוד):

את גולדה העירו יומיים לפני.

טלי גוטליב (הליכוד):

רונן בר, באמת, תודה רבה על קיומך. כל שבוע אתה ממציא לי הטרלה חדשה, ואני נאלצת לעלות כאן לפודיום ולנאום נאום לפנתיאון, לא פחות ולא יותר. בזכותך, תודה רבה לך, אדוני. עכשיו ברצינות מוחלטת. אתה יודע מה היה התאריך בסוף השבוע? 15 בפברואר. אדון רונן בר, מה היית צריך לעשות ב-15 בפברואר? בוא נחשוב ביחד – היית צריך להעביר לנו תחקיר על ההתנהלות שלך ושל צמרת השב"כ עובר לתופת אוקטובר. עשית את זה? לא עשית את זה. מה פתאום? אתה גם ככה מצפצף על הדרג המדיני. מה כן עשית, אדוני? ענית במכתב. מעניין מאוד, במכתב. הוא אף פעם לא עונה לאף אחד שפונה אליו. צמרת השב"כ, שירות הביטחון הכללי, עונה לגלעד קריב את המילים המכובסות הבאות: יצאה הודעה, ידיעה, שיועצו או יועצים של נתניהו היו בקשר עסקי עם קטר. אגב, זה היה כשנתניהו היה באופוזיציה, אבל לא משנה, למה לספר לכם את האמת? הוא מודיע להם שהוא עורך בירור. איך אני אגיד לכם? כל אדם בן שנייה ורבע יודע שהמילה בירור זו מילה שהיא מכבסה, שבעצם לא אומרת כלום ושום דבר. אבל רונן בר, אני רואה לך. הרי אתה ישבת על לשכת נתניהו בחצי השנה האחרונה חודשים ארוכים, ואתה לא בחלת בשקרים. לדוגמה, פרסמת – במשך עשרה ימים פומפם השקר שהעוזר של נתניהו חשוד בסחיטה באיומים של קצין בצבא, של קצין בצבא, לא פחות ולא יותר. לא משנה שהתיק נסגר אחרי עשרה ימים מחוסר אשמה, ולא משנה שהוא בכלל לא נחקר על העבירה הזו, אבל ראש השב"כ הוציא את פמפום הידיעה השקרית הזו כדי לפגוע בראש הממשלה. אותו דבר הוא עושה. רונן בר יודע שאולי אם הוא יגיד "בירור", אז אולי תהיה מניעות לראש הממשלה נתניהו להעיף אותו מתפקידו כראש השב"כ. אין חולק על זה שאני מהיום הראשון למלחמה חשבתי שאם ראש השב"כ נשאר בתפקידו, אי-אפשר לנצח את המלחמה הזו. הוא טבוע עד עומק הצוואר שלו – אז לא ידעתי עד כמה – באשמה קשה לרצח נערינו ונערותינו. השבוע שעבר סיפרתי לכם פה, סיפרתי לכם על רונן בר, שסמך על ראש המודיעין המצרי שאין תופת, ובכל זאת הוא הקפיץ צוות טקילה, הפקיר תוך כך את הנובה ואת הרבש"צים בקיבוצים. כל זה בשבוע שעבר. ואז אנחנו מגלים מה קורה כשראש הממשלה נתניהו מקבל חיזוקים מנשיא ארצות הברית טראמפ. מה נעשה? מה נעשה? ניתן לראש הממשלה להתחזק? ניתן לממשלה להתחזק? חס וחלילה. נייצר עוד נרטיב ועוד כותרת שקרית לחלוטין, כי הרי ברור לכם שבחצי השנה האחרונה ראש השב"כ וצמרת השב"כ יושבים על סביבת ראש הממשלה. ראינו את זה בתיק של הנגד וראינו בחקירה של פלדשטיין. אז יגידו לכם – ראש השב"כ עוד מעט יוציא הודעה: אני לא מאזין לראש הממשלה. כמו שלא מאזינים לראש הממשלה והאזינו לאחד העוזרים שלו ותוך כך האזינו לראש הממשלה. מספיק לספר לנו סיפורים. עומדת כאן – עוד חצי דקה, כי אני כבר מוותרת על ההודעה האישית – נציגה ממפלגת יש עתיד מירב כהן: בגידה, בגידה, איך את לא אומרת שיש כאן בגידה. בגידה, בגידה. יאיר גולן, אבי-אבות המסיתים: יש כאן בגידה, בגידה. אפילו ראש השב"כ לא חושד שיש כאן בגידה, כי אין כאן. יש כאן קשרים, לפי הנטען, עסקיים, לפני שנתניהו היה ראש ממשלה בסבב הזה, עם קטר. רציתי לשאול אותך, אדון בני גנץ – אתה לא כאן – רק מה הקשר בין הממד החמישי לקטר? רק רציתי לדעת. ורציתי לדעת רק עוד משהו אחד לסיום, אדון ראש שב"כ וראש מוסד, מה עשיתם – איך קוראים למשחק כדורגל הזה? מונדיאל. זה מונדיאל?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה על הבורות. בקטר הלכתם – קיבלתם אישור כניסה לקטר.

היו"ר ארז מלול:

טוב, בבקשה לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר'ה, אנחנו לא עיוורים. הממשלה הזאת כון תיכון – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – וכשסוף-כל-סוף ראש השב"כ לא נמצא בצוות המשא ומתן, זה רק יוביל לכך שנצליח להוציא תוצאות לא תבוסתניות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ולא של כאלה שטבועים עד לכאן. רונן בר, דרישת שלום חמה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת עמית הלוי.

קריאה:

טלי, אני ממנה אותך לראש השב"כ.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלח אותי לעשות משא ומתן, אני לא צוחקת.

היו"ר ארז מלול:

איזה אומץ, טלי, להתחיל עם ראש השב"כ. אני במקומך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אומץ? אוי לי אם לא הייתי אומרת את הדברים האלה. הייתי מתביישת בפני עצמי.

היו"ר ארז מלול:

די, זהו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תדאג, אם לא הייתי חברת כנסת הייתי במעצר מינהלי, אני ולימור.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, ביום חמישי האחרון עמדתי ליד מיטתו של ידידיה יעקב בבית החולים. הוא זיהה אותי מייד, ובעיניים, בעיניים של נער שעד לפני רגע היה בריא ושלם, שראה את עצמו כחלק ממפעל ההתיישבות, כחלק מהעם הזה, עיניים של נער שפתאום מוצא את עצמו פצוע קשה, ראיתי את הכאב, את השבר. הוא לא יכול לדבר כי הוא מחובר למכשיר הנשמה. הוא התחיל לבכות, לא כי כואב לו הגוף, אלא כי כואב לו הלב. סוף-סוף מישהו הגיע ואכפת לו ממנו. סוף-סוף מישהו מתייחס אליו לא כאויב. את שמו של ידידיה יעקב רובכם שומעים כעת בפעם הראשונה ולא במקרה. ידידיה יעקב נפצע אנושות לפני שלושה שבועות מירי של שוטר, וזאת בדיוק הנקודה – איך הגענו למצב שבו יהודים שנפגעים מירי של שוטר במדינת ישראל לא פותחים מהדורות חדשות? איך קורה שירי כזה עובר בשתיקה? איך קורה שאותו שוטר כבר באותו הערב משוחרר למעצר בית? אם זה היה קורה לקבוצה אחרת במדינת ישראל, כל המדינה הייתה סוערת, היינו שומעים את זה בחדשות מהבוקר ועד הלילה, כתבות תחקיר, אולפנים פתוחים, ועדות בדיקה, אבל כאן – כאן דממת אלחוט. כי מבחינתם זה לא מעניין, זה לא חשוב, כי הרי מדובר בנערים מההתיישבות. וזה לא בגלל שאין פה אירוע חמור, אלא בגלל שנים של דמוניזציה, של ציור שיטתי של הנוער המופלא הזה כנוער שוליים, כפורעי חוק, כמי שאין להם מקום כאן. פתאום זה נהיה מובן מאליו שאפשר לירות עליהם ואיש לא ישאל שאלות. מישהו מכם דמיין ששוטר יירה בצעירים יהודים אזרחי המדינה ואירוע כזה יזכה לכזאת התעלמות ושאנחנו בכלל נצטרך להילחם כדי שיתייחסו לזה? ראיתי פוסט של החבר של השוטר, שבינתיים נמחק, שבמקום לקחת אחריות, הוא בחר להעלות פוסט שמגן עליו. הוא לא הביע חרטה על הירי עצמו, לא על כך שכמעט הרג ארבעה נערים יהודים, לא ששני נערים נלחמים על החיים שלהם, אלא רק הצטער על כך שזה יכול ליצור פילוג בעם. אתם שומעים את זה? לא על הפגיעה, לא על הכאב, לא על הזלזול בחיי אדם, אלא על הפילוג. זה לא רק טשטוש ערכי מסוכן – זו הוכחה שהם לא למדו דבר. אין כאן חשבון נפש, אין כאן לקיחת אחריות – רק המשך התעלמות והכחשה של מה שקרה. וזה בדיוק מה שמאפשר לדברים כאלה להמשיך לקרות. אבל מה הפלא כאשר פיקוד מרכז מתרגל חטיפת ילדים ערבים על ידי מתיישבים? אני רואה את ההורים שלהם ואני נפעמת מהכוח, מהעוצמה, מהגבורה שלהם. אלה לא הורים שקורסים מהכאב – אלה הורים שעומדים זקופים ונלחמים. הם לא שואלים למה זה קרה לנו, אלא איך נמנע את הפעם הבאה, כי הם מבינים שהדבר הזה הוא הרבה מעבר למשפחה שלהם. זה לא אירוע נקודתי – זה תמרור אזהרה לכולנו. כי אנחנו כל כך התבלבלנו, כל כך קשה לנו להבדיל בין האויב לבין העם, בני העם שלנו, שיש מי שרואה באחים שלנו איום.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני רוצה לשאול כאן שאלה: מה קרה לנו?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מעבר לזמן – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ואליד, אני לא צריך עזרה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הסטופר – – –

היו"ר ארז מלול:

בסדר. התעוררת עכשיו? חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. דווקא כשהיא מדברת.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, קיימנו היום דיון ביוזמת חברת הכנסת לימור סון הר מלך ופורום בוחרים בחיים על מה שכבר התברר בוועדת חוץ וביטחון לפני כמה חודשים, שרשות הטרור הפלסטינית, במסגרת מצגי השווא שהיא יוזמת מול העולם המערבי – הרי זאת ההתמחות שלה; כל הפלסטיניות כולה כידוע פייק אחד גדול, אז הפעם היא יזמה כסות חדשה – זה כבר כמה חודשים – רשת הסוואה הומניטרית חדשה לגבי מימון הטרור של הרשות. כידוע לכבודו, מ-2004 יש חוק ברשות הפלסטינית שקובע שצריך לממן כל רוצח. כל פעיל טרור למעשה מקבל כסף מהרשות הפלסטינית. אז הפעם הודיע הטרוריסט אבו מאזן בריאיון במינכן שהוא מבטל את החוק – הוא אכן ביטל אותו או משהו כזה – והכסף יעבור לא דרך הרשות, אלא דרך איזושהי קרן שהיא גם קרן שעומד בראשה מישהו שהוא תומך חמאס וכו' וכו'. והדובדבן שבקצפת הרעילה הזאת הוא שהכסף יחולק לא על פי הפרמטרים עד כה, כלומר עוצמת מעשה הטרור, כמה שנים הוא נענש בכלא הישראלי – שזה מקביל כמובן לאם הוא רק ניסה לרצוח על ידי זריקת אבנים או רצח – אלא על פי מספר הילדים של הרוצח, כאילו יש פה איזה עניין סוציאלי; זאת הופכת להיות מלגה סוציאלית. ולכן ממילא הם דרשו מהאיחוד האירופי, שאכן קיבל את ההגדרות הללו כפי שדווח לנו, שמעכשיו זה כבר לא יהיה כספי טרור, זה הרי כספים סוציאליים. יש משהו נוראי בכך שאנחנו ניצבים מול העולם המערבי, מול גורמים מסוימים בעולם המערבי, שעדיין לא מבינים באיזה מלחמת עולם אנחנו נמצאים אצל החבורה הברברית הזאת, הכופרת הזאת, שמדברת, שכאילו מדברת בשם אללה. אין הבדל בין צבאי לאזרחי, בין הומניטרי לג'יהאדיסטי; כל מה שמשרת את מלחמת הקודש של הג'יהאד, כל מה שמשרת את ההשתלטות על העולם כולו, אם זה דעווה, פרופגנדה, אם זה שימוש בדברים הומניטריים. והעובדה שהעולם המערבי עדיין מנתק בין המרחבים הללו ולא מבין איזה אויב ניצב מולנו ובאיזו מלחמה אנחנו נמצאים, זה דבר נוראי. המקרה הזה הוא פשוט מעליב במיוחד, כי הרי מה אומר הטרוריסט אבו מאזן? אנחנו נמשיך לממן את הרוצח. בעצם נאמר לילדים שלו, אותם ילדים שסופרים לפי הפורמולה החדשה: תמשיכו לרצוח יהודים, כי הינה, אנחנו נותנים לכם כסף. לא לוקחים אותם לאיזה מוסד לחינוך מיוחד, אבל מה, נעטוף את הגופות באיזה צלופן, ואתם תאכלו את הפייק הזה, והעולם המערבי אוכל את זה, והאיחוד האירופי אוכל את זה. אז אני פונה מכאן לשר החוץ שלנו גדעון סער ולמל"ל ולראש הממשלה, כמובן: צריך לשים קץ לפייק הזה ולשקר הזה ולצביעות הזאת. ממשלת ישראל חייבת להודיע – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – וגם למחות מול האיחוד האירופי – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

עמית הלוי (הליכוד):

– – וגם כמובן מול הממשל האמריקאי. לשים קץ לברבריות הזאת, לזאב הזה בתחפושת של כיפה אדומה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת צביקה פוגל, בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הזדמנה לידי הזכות לקבל הערב מכתב שהוא מעין צוואה, מכתב אחרון של סרן לירון שניר, השם ייקום דמו, רגע לפני שנכנס לעזה. המכתב הזה הועבר אליי על ידי אחיו התאום, אלון שניר. אני בטוח שגם ההורים, פזית ומרדכי, והאח הנוסף גל, כולם תושבי עפרה, שומעים עכשיו את הדברים האלה. לכבודה של הכנסת, אני מקריא. "זה סוף-סוף קורה. כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס, ובעזרת השם, יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ושל עם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד. מה שהיה זה לא מה שיהיה. ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל, וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם. עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקדוש ברוך הוא צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם. "ועכשיו זה תורי, להיות, להילחם, להעז ולפקד על צוות בעת הזו, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות. שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי, ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם, לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו, לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי, עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב". אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חבריי חברי הכנסת, ולומר למשפחה הנפלאה הזאת, שצופה בנו, שאני אמשיך לעשות את הכול כדי להיות ראוי לצוואה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השם ייקום דמו. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אריאל קלנר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עליזה, כולם דיברו – זה בסדר. אחמד טיבי – את מתחילה להתלונן. רשום, יא בינת אל – – – רשום. אני רוצה להעיר ולהסביר איזה כשל לוגי במושג "הגירה מרצון". הגירה מרצון לא צריכה תוכנית; מי שרוצה להגר מהגר לבד, על בסיס פרסונלי. יש עשרות אלפי ישראלים שהיגרו לברלין; יש בשנים האחרונות אנשים מעזה שהיגרו לסקנדינביה, למדינות נוספות; יש תושבי עזה שהיגרו לארצות הברית. זה על בסיס פרסונלי, (אומר בערבית: החלטה אישית.) אבל כאשר נשיא ארצות הברית בא, אומר: I will take over, to own – להשתלט על רצועת עזה, לפנות את התושבים, והם לא יחזרו – זה לא הגירה מרצון. הגירה מרצון לא צריכה תוכנית. אם יש תוכנית, זו הגירה בכפייה, שלא מרצון. קצת לוגיקה. עכשיו אני רוצה, אפרופו לוגיקה, אפרופו הידיעות על קטר והעוזרים וכדומה – אחרי מה שהתפרסם, למה שהכנסת לא תבטל את החוק של איסור שידורי אל-ג'זירה? איפה השר קרעי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כאן, כאן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל אם בלשכת ראש הממשלה כל כך – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נותנים לשופרות של חמאס לשדר בישראל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל אתה יודע מה הכשל הלוגי?

משה סעדה (הליכוד):

לא – – – אחמד טיבי, הוא רוצה להיות – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה הכשל הלוגי של התשובה שלך?

אושר שקלים (הליכוד):

זה חרטא וזה חרטא.

משה סעדה (הליכוד):

לקחנו לך את הבלעדיות על חמאס, זה בסדר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מילא שיש חשדות. אגב, גילוי נאות: בחוץ פגשתי את נבו. היועץ הזה עובד רק על מדינת ישראל, רק, בדוק. נבו עובד רק על ראש הממשלה, למרות שהוא עובד בלשכת ראש הממשלה עם ראש הממשלה. בדוק. גילוי נאות. אבל על פי התקשורת, הדבר הלוגי המתבקש זה לבטל את החוק שאוסר שידורי אל-ג'זירה, שמשדרת מקטר.

היו"ר ארז מלול:

אבל השר קרעי לא עובד עם קטר, אז למה שהוא יבטל? הוא לא עובד עם קטר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – תומך בחמאס – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה הקשר של זה? מה הקשר? אתה יודע שזה לא המצב, אבל מה הקשר? אני מדבר על משהו שקורה ביניכם. לוגיקה. שתי נקודות: אמרתי שיש כשל לוגי בין הנקודה הראשונה, של הגירה מרצון – אין, אין דבר כזה – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – תוכנית בשביל הגירה מרצון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ואם כבר הגירה מרצון – – –

היו"ר ארז מלול:

הלוגיקה עכשיו היא שאתה צריך לסיים.

משה סעדה (הליכוד):

זו לא הגירה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טיבי, אתה חבר – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה למשל כשמסתיים הזמן של הדובר, הוא חייב לסיים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה נקרא לוגיקה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לוגיקה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל, אתה מוותר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

טיבי, גם אם אתה תקים ערוץ תקשורת, אנחנו נסגור אותו אם הוא יסית נגד מדינת ישראל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה לא רוצה שאני אענה לך. קצת – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל זה אומר שאם סגרו את אל-ג'זירה, סימן שהם לא עבדו עם קטר. לא? זה הלוגיקה. זה סתם שטויות.

משה סעדה (הליכוד):

עובדים אצל המתחרים. קלנר, עיניה של עליזה פקוחות עליך, קח בחשבון.

אריאל קלנר (הליכוד):

נשתדל לעמוד בזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין דבר יותר הרסני לשיח בחברה, בטח במדינה דמוקרטית, מאשר להציג את היריב הפוליטי שלך כרשע, לייחס רוע לצד השני. זה בדיוק מה שעושים אנשים באופוזיציה – לא כולם – בימים אלה. מי שחושב אחרת מהם לגבי העסקה הוא לא מי שרואה אחרת מהם את טובת המדינה, אלא אדם רשע, שרוצה לראות "הותר לפרסום", הוא אוכל מוות. ראש הממשלה הוא בכלל המטרפד הראשי. אגב, אדוני היושב-ראש, היחידים בעולם שאומרים שישראל אשמה בזה שלא הייתה עסקה הם חמאס וגורמים בשמאל הישראלי. אף אחד בעולם חוץ מזה. בכלל, השיח הזה, שמי שחושב שטובת המדינה תגיע בדרך שונה מדרך הכניעה לכל דרישות חמאס הוא בהכרח רשע ואויב של ממש, זה בדיוק, אבל בדיוק, השיח של 6 באוקטובר; זה בדיוק השיח של הדה-לגיטימציה שנעשה לפני 30 שנה למתנגדי אוסלו, שקראו להם אויבי השלום; זה בדיוק השיח של הדה-לגיטימציה של מי שהתנגד לבריחה מלבנון; זה בדיוק השיח של הדה-לגיטימציה של מי שהתנגד לגירוש מגוש קטיף; זה בדיוק השיח של הדה-לגיטימציה של מי שהתנגד לעסקת שליט. השיח הזה מייצר שנאת חינם, מייצר חד-גוניות מחשבתית, שיח שמקבע קונספציות ומונע דיון אמיתי. זה בסופו של דבר השיח שמוביל לאסונות, כי אסור לחשוב אחרת. מדינת ישראל כבר שילמה מחיר כבד, כבד מדי, על החשיבה המקובעת, על חוסר היכולת להקשיב לדעות שונות. אז קודם כול, אדוני, אני לא איכנע לשיח הזה. כניעה לכל תכתיב של חמאס לא מבטאת חמלה הומנית אלא התאכזרות ליהודים הבאים שיירצחו, שייחטפו, שייאנסו. אין לנו את הפריבילגיה להיכנע. ניצחון מוחלט, השמדה מוחלטת של חמאס ועידוד הגירה של האוכלוסייה שם – זו חובה מוסרית עליונה שלנו לדורות הבאים. ולחבריי בשמאל, האויבים שלנו רבים. הם רוצים להשמיד את כולנו. האחים שלכם, שרצו אל התופת וירוצו אל התופת אם צריך כדי להציל אתכם, אינם אויבים, גם אם הם חושבים אחרת. ואם בכל זאת, אם בכל זאת, אחרי הכול, אתם רוצים לראות בנו אויבים, אם בכל זאת אתם חושבים שבאמצעות משטור השיח והצגתנו כאויבים תכפו עלינו את המדיניות ההרסנית של הכניעה, אז טעות בידכם. לא יהיה. אנחנו נתעלה מעל ההשמצות, נילחם להשיב את החטופים בעוצמה, ננצח את האויב שבחוץ ונבטיח את עתידה של ישראל לדורי-דורות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

קלנר, שכנעת אותנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אופיר כץ מוזמן לסכם את הדיון.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. מנהלי הסיעות אמרו קודם לח"כים מאחור שנגמרו הדוברים ויש הצבעה, ואז ראיתי את חברי הכנסת הערבים רצים פנימה מהר מהר. עכשיו, מה החוק הזה אומר? מחבל שרצח אזרח ישראלי, ניסה לרצוח אותו, עשה מעשה טרור, לא יקבל גמלאות מביטוח לאומי. איך אפשר להתנגד לדבר כזה? איזה אזרח במדינה אחרת יתנגד לחוק כזה? עכשיו, למה אתם מתנגדים? מה אתם רוצים, שהוא ירצח יהודי והוא יקבל קצבת שאירים? הוא לא יקבל יותר. שמחבלת תנסה לרצוח יהודי ותקבל דמי לידה? היא לא תקבל יותר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה רק ערבים או גם יהודים? טרוריסט הוא טרוריסט, לא?

אופיר כץ (הליכוד):

מטי, אני מבין את השאלה שלך. זה לא רק ערבים, אבל אם תסתכלי כמה ערבים רצחו במדינת ישראל יהודים וכמה ההפך, אז את תראי שמדובר בערך ב-99%. אנחנו מדברים על 99%. מי שרוצח פה – זה הערבים רוצחים את היהודים. זה מה שקורה פה.

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

משה, היא אמרה טרור יהודי, כאילו.

משה סעדה (הליכוד):

זה עבירות טרור.

אופיר כץ (הליכוד):

אמרתי. לא, אבל שואלים כאילו יש פה סימטריה – אין פה סימטריה. אין פה סימטריה.

אושר שקלים (הליכוד):

הם תמיד לוקחים את הצד שלהם, לא משנה מה יהיה.

אופיר כץ (הליכוד):

זה לא רק לרצוח יהודי, זה לא לקבל את הלגיטימיות שלנו כיהודים במדינת ישראל. זה מה שהם אומרים פה. והם רצו מהר מהר, כל חברי הכנסת, לבוא ולהצביע נגד. על מה נגד? לתת פה פרסים למחבלים? איך אתם יכולים להצביע נגד חוק כזה? אתם רוצים שהם ימשיכו לקבל גמלאות מביטוח לאומי, מי שרוצחים אנשים?

משה סעדה (הליכוד):

כן, זה מה שהם רוצים.

אופיר כץ (הליכוד):

בעד מי אתם? בעד מה אתם? בעד איזה מוסר אתם? ואתם יושבים פה, בכנסת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

הם רוצחים גם מהמגזר.

אופיר כץ (הליכוד):

בעבירות טרור. לתת להם כספים – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה לא הבנת. מחבל שעושה פיגוע לא מבחין בין יהודי לערבי. כשהוא עושה פיגוע הוא הורג מכל המגזרים ומכל העדות.

אופיר כץ (הליכוד):

נכון. מה זה אומר, אחד שרצח? היום המצב הוא שמדינת ישראל – ואני אומר את זה בבושה – מדינת ישראל היום נותנת פרס כספי למחבלים: הוא מסיים את המאסר שלו, יוצא, מקבל קצבת ילדים, הבטחת הכנסה, גמלת סיעוד. את זה אנחנו עוצרים. זה הדבר הכי הגיוני שיכול להיות. ואתם באים להתנגד להצעת חוק כזאת, לשלול פרסים מחבלים? איזה מסר אתם מעבירים? כשאתם אומרים: דו-קיום, וצריך להסתדר – איך להסתדר אם אתם רוצים להמשיך את הכספים למחבלים? איך אפשר להסתדר? על איזה דו-קיום אתם מדברים? אבקש לתמוך בהצעת החוק, אם לא הבנתם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד, חמישה מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. למען הפרוטוקול, חבר הכנסת שמחה רוטמן וחברת הכנסת גלית הצביעו בעד. זה לא משנה את התוצאה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרה של הצבת כוורות, הָאַבְקָה וייצור דבש, התשפ"ה–2025 – –

קריאה:

הַאֲבָקָה.

היו"ר ארז מלול:

הַאֲבָקָה? תסביר לנו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

– – לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק, ותסביר לנו גם מה זה הַאֲבָקָה על קצה המזלג.

אלון שוסטר (בשם ועדת הכלכלה):

אני אשתדל. הדברים הם די מפורטים. אדוני היושב-ראש, חברי השר, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, אני מתכבד להציג בפניכם – – –

היו"ר ארז מלול:

שמאחלים לו רפואה שלמה, ושיחזור בקרוב. צריכים אותו פה.

אלון שוסטר (בשם ועדת הכלכלה):

כן, כן. הוא התחיל לחזור, ואנחנו שומרים עליו ומאחלים לו בריאות שלמה, מלאה ומהירה. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק להסדרה של הצבת כוורות, האבקה וייצור דבש, התשפ"ה–2025, לקריאה שנייה ושלישית. בהזדמנות הזאת אני מודה לחברי הוועדה על העבודה המסורה, ובעיקר לחברתי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שנמצאת כאן, ועבדה במקצועיות, קולגיאליות, ענייניות. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית. היא נועדה להסדיר הצבה של כוורות לשם הבטחת אספקה סדירה ורציפה של שירותי האבקה, שנדרשים – הינה, היושב-ראש, אני מסביר – שירותי האבקה אלו נדרשים לשם קיומה של חקלאות הצומח, וכפועל יוצא – לביטחון המזון בישראל, וכן כדי לקבוע הסדרי פיקוח על ייצור דבש בכוורות במטרה להבטיח אספקת דבש איכותי לציבור. ענף הדבש הוא בעל מאפיינים ייחודיים המחייבים רגולציה ותכנון, מאחר שלא ניתן לגדל דבורים ללא הסדרה של נקודות שבהן יוצבו הכוורות בשטח מתאים לליקוט הצוף, וכן בשים לב להיקף המוגבל של שטחים להצבת כוורות עקב האצת הבנייה בשטחים הפתוחים. בנוסף, הצוף שמפיקה דבורת הדבש הוא משאב במחסור, ועומס הדבורים בשטחי המדינה המצומצמים עשוי לפגוע ביכולת האבקה ועלול לגרום להעברת מחלות. בהתאם לכך, מוצע להסדיר את קביעת הנקודות הגיאוגרפיות להצבת כוורות מאוכלסות ואת אופן מתן ההיתרים להצבתן, וכן לקבוע כללים לעניין מתן שירותי האבקה, שהם שירותים שבמסגרתם דבוראים בעלי היתר מספקים כוורות לתקופות קצובות עבור גידולים חקלאיים מסוימים. במצב המשפטי היום הצבת כוורות מאוכלסות מוסדרת בחקיקת משנה בלבד, ועיקר ההסדרה הוא בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז–1977. הצו מותנה בתוקפה – שימו לב – של הכרזה על מצב חירום, והצעת החוק נדרשת כדי לנתק את תחום גידול הדבורים מהזיקה להכרזה על מצב חירום כחלק ממהלך כולל של ביטול דברי חקיקה המותנים במצב חירום, במטרה לבטל בסופו של דבר את ההכרזה על מצב חירום, השורר בישראל מאז 1948. זה בכלל איזה ספיח כזה, אולי עוד מהתקופה המנדטורית, ויש עוד כמה חוקים שצריכים להידרש להם. בנוסף, בהתאם לצו הפיקוח, ההסדרה בענף הדבש מבוצעת על ידי המועצה להאבקה ודבש, שהיא חברה פרטית לתועלת הציבור המעניקה היום רישיונות לגידול דבורים והיתרים להצבת כוורות. הצעת החוק נועדה להעביר – וזה חשוב – את הסמכויות הרגולטוריות כאמור מהמועצה אל משרד החקלאות וביטחון המזון. כמו כן, לפי ההסדרה הקיימת, היתרים להצבת כוורות ניתנים היום במקרקעין מכל סוג, בלא הבחנה בין מקרקעין פרטיים למקרקעי הציבור. הצעת החוק נועדה לצמצם את ההסדרה על מקרקעין שאינם מקרקעי ציבור, המוחזקים בבעלות פרטית. לפיכך, מוצע לבטל את הצורך במתן היתר פרטני להצבת כוורות במקרקעין אלה, ולחייב רק בעמידה בהוראות שייקבעו בתקנות מכוח החוק המוצע. ההבחנה בין מקרקעין פרטיים למקרקעי ציבור מבטאת את העיקרון שלפיו ראוי שמקרקעי ציבור, המוחזקים לתכלית ציבורית מובהקת, ישמשו גם לתכלית נוספת, של גידול דבורים. נוסף לכך הצעת החוק מבקשת לקבוע, מטעמים של הגנה על הפרטיות, כי לא יראו במקרקעי ציבור מקום המשמש למגורים והחצר הצמודה לו. ועדת הכלכלה קיימה שמונה דיונים ממושכים בהצעת החוק, ובמסגרתם ערכנו שינויים משמעותיים בהצעת החוק הממשלתית. בשל היקפה של ההצעה אעמוד כאן על עיקרי הצעת החוק, תוך הפניית תשומת הלב לשינויים המרכזיים שנערכו בה. ראשית, לפי המוצע, תוקם ועדת היתרים שתפעל במסגרת המשרד ותפקידה לקבוע נקודות הצבה במקרקעי ציבור, וכן לתת היתרים להצבת כוורות מאוכלסות בנקודות שייקבעו. חברי הוועדה יהיו שני נציגי המשרד, שאחד מהם יהיה יושב-ראש הוועדה, וכן נציג ציבור שיהיה איש סגל אקדמי בכיר. נוסף על כך שר החקלאות ימנה משקיף בוועדה מטעם המועצה להאבקה ודבש שיחולו עליו כל החובות החלות על חברי הוועדה, אך לא תהיה לו זכות הצבעה. במסגרת דיוני הוועדה נוספו הוראות שלפיהן לשר תהיה הסמכות להתקין תקנות בעניין תנאים להכרה בארגון הפועל לקידום עניינם של הדבוראים כארגון יציג. ככל שהשר קבע תנאים אלו בתקנות, ימונה מטעם הארגון היציג משקיף נוסף בוועדת ההיתרים. שנית, בהצעת החוק הממשלתית הוצע סעיף המסמיך את שר החקלאות וביטחון המזון לקבוע בתקנות תנאים אשר בהתקיימם, הצבת כוורות מאוכלסות בשטחי גידול חקלאי לצורך מתן שירותי האבקה אינה טעונה היתר. במסגרת הדיונים ביקשה הוועדה לעגן הוראות אלו בחקיקה ראשית. לפיכך נוספו להצעת החוק הוראות הקובעות תנאים אשר בהתקיימם, הצבת כוורות מאוכלסות לצורכי האבקה אינה טעונה היתר. תנאים אלה נוגעים בעיקר לזהות המציב, סוג הצמח הגדל בשטח החקלאי שבו יוצבו הכוורות, תקופת ההצבה בשנה שבמהלכה תבוצע ההצבה, מספר הכוורות שיוצבו והסכמת המחזיק בשטח להצבה. בנוסף, מי שיציב כוורות מאוכלסות לצורך שירותי האבקה, לא יידרש להחזיק בהיתר לצורך הצבה כאמור, אך עליו להיות דבוראי בעל היתר בתוקף להצבת כוורות במקום אחר. כמו כן הוא יהיה מחויב לדווח לוועדת ההיתרים לפני ההצבה. כמו כן, במסגרת דיוני הוועדה הוחלט להפריד בין קביעת נקודות ההצבה ובין מתן ההיתרים להצבת כוורות מאוכלסות במקרקעי ציבור. לפי המוצע, בשלב הראשון תפעל ועדת ההיתרים לקביעת נקודות הצבה במקרקעי ציבור ותקבע את התנאים בעניינן על בסיס השיקולים המנויים בחוק, ולאחר מכן תקיים הליך למתן היתרים. בשלב השני תעניק הוועדה היתרים להצבת כוורות מאוכלסות. לפי המוצע, ועדת ההיתרים לא תקבע נקודות הצבה במקרקעי ציבור מסוגים מסוימים, דוגמת שטח שהוא שמורת טבע או שטח ביטחוני, אלא באישור הגורם המוסמך לכך, ולעניין מקרקעי ציבור המוחזקים בידי מי שקיבל הרשאה מרשות מקרקעי ישראל – לאחר שניתנה לו זכות טיעון. כמו כן יודגש כי לפי המוצע, תנאי למתן היתר הצבה על ידי ועדת ההיתרים יהיה אישור של המחזיק בקרקע. עם זאת, ועדת ההיתרים תהיה רשאית להעניק היתר הצבה במקרקעי ציבור גם במקרה של סירוב המחזיק, בין היתר אם השתכנעה שסירובו נובע משיקולים שאינם ממין העניין. במקרה כזה ועדת ההיתרים תיתן היתר לאחר התייעצות עם רשות מקרקעי ישראל ולאחר קיום שימוע למחזיק. לצד התנאים למתן ההיתרים, הצעת החוק קובעת גם את האופן שבו יתבצע ההליך למתן ההיתרים אחת לשלוש שנים. אומנם ההיתרים יינתנו על בסיס היתרים קודמים שניתנו, אך בדיוני הוועדה החלטנו לקבוע כי על ועדת ההיתרים לשקול בעת מתן היתרים גם את הצורך במתן היתרים למבקשי היתר חדשים, וכן בשים לב לצורך במניעת ריכוזיות, ככל הניתן, בהחזקת ההיתרים. בנוסף, לפי החוק המוצע, מי שיראה עצמו נפגע מהחלטה של ועדת ההיתרים, יהיה רשאי לערור עליה לוועדת ערר. לפי הצעת החוק תיקבע תקופת מעבר שבמהלכה ההיתרים שניתנו לפי ההסדרה הקיימת כיום יעמדו בתוקפם עד לקיומו של ההליך הראשון למתן היתרים לפי החוק המוצע. בנוסף, מוצע לקבוע הוראות מעבר שלפיהן במשך חמש השנים מיום התחילה של החוק המוצע, ועדת ההיתרים תהיה רשאית להעניק היתרים למי שהיה לו היתר במשך שלוש שנים שקדמו ליום התחילה גם ללא עמידה בתנאי המחייב את הסכמת הגורם המוסמך בשטח או המחזיק. בנוסף, הצעת החוק נועדה להסדיר את הטיפול בכוורות המאוכלסות ולקבוע הוראות לעניין הזנת דבורים במטרה להבטיח את איכות ייצור הדבש למזון. אחד השינויים המשמעותיים ביותר בהצעת החוק נוגע למעמדה של המועצה להאבקה ודבש. כפי שציינתי קודם לכן, הרגולטור המוסמך בענף הדבש יהיה משרד החקלאות בלבד, אך בדיוני הוועדה עלה מצד חברי הכנסת הצורך להעניק למועצה תפקידים נוספים שאינם רגולטוריים, בשל המומחיות והידע הייחודי שמצוי בידי המועצה, וזאת לטובת קידום ענף הדבש והעוסקים בו. המודל המוצע דומה לתפקידי מועצת החלב, המוסדרים בחוק תכנון משק החלב. לגבי ועדת ההיתרים, הוחלט כפשרה בין הגורמים השונים להסמיך את שר החקלאות וביטחון המזון להחליט כי המועצה להאבקה ודבש תספק לוועדת ההיתרים, הפועלת כאמור במסגרת המשרד, את השירותים הנדרשים לפעילותה של הוועדה, כולם או חלקם. בנוסף, החלטנו להסדיר את התפקידים שהיא מקיימת לטובת ענף הדבש בהתאם למטרותיה כחברה לתועלת הציבור. לפיכך, תפקידיה של המועצה יהיו קידום הרמה המקצועית של הדבוראים, ייעול שיטות הטיפול בכוורות, הבטחת אספקה מרוכזת של אמצעי ייצור לשימוש המגדלים וביטוח בענף, וכן מתן השירותים לוועדת ההיתרים בהתאם לדרישת השר, כפי שצוין לעיל. בשל עיגון מעמדה של המועצה והתפקידים שיוענקו לה בחוק, מוצע להחיל עליה חובות שונות, ובהן חובות שיחולו על עובדי המועצה הממלאים תפקידים כחוק, בדומה לחובות החלות על עובדי מדינה, וכן הגבלות הנוגעות לשינוי מטרותיה כחברה לתועלת הציבור הקבועה בחוק, הגבלות על מינוי נושאי משרה במועצה, חובות דיווח למשרד החקלאות ועוד. בנוסף, מוצע לקבוע כי עבור שירותי המועצה, הדבוראים ימשיכו לשלם היטל למועצה כפי שהיה נהוג עד היום, בסכום של 30 ש"ח לכוורת, וכי בתום שנתיים מתחילת החוק המוצע יקבע שר החקלאות בתקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה, היטלים שעל הדבוראים לשלם למועצה להאבקה ודבש. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הממשלה מנסה כבר למעלה מעשור לקדם את החקיקה בנושא זה, ואני שמח שהגענו לרגע ההצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק בנוסח המונח לפניכם היא תוצאה של דיונים רבים והסכמות בין הגורמים השונים הנוגעים בדבר, ולפיכך, אני משוכנע כי התוצר הסופי הוא הסדר ראוי ומאוזן. אני מקווה שהצעת החוק תסייע להסדרת תחום רעיית הדבורים, ההאבקה וייצור הדבש, שהוא חיוני מאוד, כפי שציינתי, לחקלאות ולביטחון המזון בישראל. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת יש עתיד וקבוצת ישראל ביתנו. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההסתייגויות. את עדיין כותבת אותן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שאלת אותי?

היו"ר ניסים ואטורי:

אם את עדיין כותבת את ההסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, יש לי הרבה מה לומר, אבל אני אנסה לצמצם. תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לדבר על משהו שאולי תמצא בו עניין, כי אתה אדם דתי. אני רוצה לדבר על עצימת העיניים של המפלגות החרדיות כלפי חילול השבת הסיטונאי של נתניהו. יש כאן תחקיר מאוד מעניין של העין השביעית שבודק את כל התקופה הזאת מאז תחילת המתווה של שחרור החטופים, בעצם שלב א'. מסתבר שמאז תחילת שלב א' של עסקת שחרור החטופים, ראש הממשלה נתניהו, שמודע כנראה לסיקור השוטף של שחרור החטופים בבוקר, ובאופן – אני לא יודעת איך לתאר אותו, כי הרי הוא כל הזמן מתאר את זה שזאת ממשלה שומרת שבת, ממשלה דתית – מסתבר שכמעט כל שבת מאז שחרור החטופים הוא מוציא הודעות. יש לו הודעות מטעם ראש הממשלה ויש הודעות מטעם נתניהו, אבל גם יש הודעות מטעם ממשלת ישראל. עכשיו, אני תוהה למה המפלגות החרדיות עוצמות עיניים על חילול השבת הסיטונאי של נתניהו. אז באמת העין השביעית עשו מחקר, ואני אתן לכם כמה דוגמאות. קודם כול, ב-1 בפברואר, שבת – הכול שבתות – מעל 16 הודעות במהלך השבת, זאת אומרת, גם משהו קצת אובססיבי בעניין של ההודעות. כל זה במהלך השחרור – אגב, זה כמובן ברכות לשבים, שזה יפה, אבל זה לא פיקוח נפש, ואפשר גם לחכות לצאת השבת, סך הכול שבת יוצאת מוקדם. אגב, צריך להגיד שיש גם הודעות של דובר צה"ל לאורך כל השחרור של השבים, ולמרות זאת לשכת נתניהו לא מחכה לצאת השבת. הסיבה, כמובן – כי אתם יודעים, הוא רוצה להיות בעניינים ושהשם שלו ייכנס לתוך הנרטיב הזה של שחרור החטופים, למרות שמדובר בחילול שבת. אגב, בעבר זה היה גורם לנפילה של הממשלה שלו. פה יש הרבה ח"כים חרדים – פחות מטריד אותם. את יודעת שהממשלה של רבין, לדעתי ב-1974, נפלה על טקס קבלת המטוסים של ה-F-15. למרות שהטקס נגמר לפני שבת, הם הגישו הצעת אי-אמון, חבר הכנסת כהנא אז, לדעתי, ורבין ראה בזה אי-אמון, והממשלה נפלה. תביני שהטקס הסתיים לפני שבת. כאן זה לא מפריע כנראה לח"כים החרדים, שאגב, לצערם, זה גם מפיל אותם, כי חלק מההודעות זה לשכת נתניהו וחלק מההודעות זה משרד ראש הממשלה, אבל יש גם הודעות של ממשלת ישראל, זאת אומרת, אם הם ירצו או לא ירצו, הם שותפים לחילול השבת של נתניהו, זאת אומרת בעל כורחם הם מחללים שבת, כי ברגע שהוא מוציא הודעה בשם ממשלת ישראל, מה לעשות, גם החרדים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שרידות קואליציונית זה פיקוח נפש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את יודעת מה, זה לא פיקוח נפש. אגב, גם אני בעד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שרידות הקואליציה זה פיקוח נפש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם בעד שיוציא הודעת ברכות לשבים, אבל לא יכול להיות שאתה מתהדר בזה שאתה ממשלה דתית שומרת שבת ואז מחלל שבתות בסיטונאות. עוד לא דיברתי על הנסיעה שלו בשבת לנועה ארגמני, שהביא את כל השיירה לתל השומר בשביל לחבק אותה, שזה הרי הכול תדמית והכול יח"צ, זה לא באמת משהו שהוא פיקוח נפש, ולמרות זאת. ואף אחד משרי הממשלה החרדים לא אמר מילה, כי בכל זאת, הכיסא יותר חשוב מחילול שבת. אגב, יש לי כאן עוד. ב-18 בינואר – יותר מ-16 הודעות; ב-8 בפברואר, יום שבת – 16 הודעות; ב-14 בפברואר – 14 הודעות במהלך השבת. באמת, שלא תטעו, אני בעד, אני גם בעד שראש הממשלה יבקר חטופים ומה שצריך, אבל אתה לא יכול מצד אחד להתהדר שאתה ממשלה דתית ואתה ממשלה שלא מחללת שבת, ובמקביל גם ללכת לנו על הראש – אני רואה שאתם מקשיבים – ללכת להגיד עלינו שאנחנו לא יודעים מה זה שבת ואנחנו לא יודעים מה זה דת. אבל אי-אפשר – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא נשאר weekend בוושינגטון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, הוא הרי לא מחלל שבת, אז הוא נשאר weekend בוושינגטון, ושרת התעופה נשארת שבוע שלם כדי לא לחלל את השבת. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו, כמו שאומרים. אי-אפשר להגיד שאתם ממשלה שומרת שבת וכל השבת להוציא הודעות, ועוד להוציא הודעות מטעם ממשלת ישראל. למה? תחליט, או שאתה הולך במתווה אחד שאומר שאתה מחלל שבת גם לטובת להוציא הודעות, או שאתה בא ואומר: אני ממשלה ששומרת שבת, מכבדת את השבת, ולכן ההודעות שלי יהיו רק בשבת בערב. אני לא יכולה שלא להגיד מילה על זה, כי בסוף, כל זמן שאתה יוצא, ובעיקר בקמפיינים, אתה בא ומציג אותנו כל הזמן כאנשים שמחללים שבת – לא משנה שאני שומרת שבת הרבה יותר מנתניהו בכל החיים שלי, וגם לא אכלתי שרצים בחיים שלי, ומה שנקרא מנגנון הכשרות שלי הוא קצת שונה משלו, ואני לא איכנס לרמה האישית. ברמה המקצועית, אם אתה ממשלה ששומרת שבת ואם השותפים שלך חרדים, אז לא, אתה לא יכול להוציא 16 הודעות במהלך השבת, גם אם זה הודעות של ברכות, רק כי אתה צריך את היח"צ ואת התדמית ורק כדי שתיכנס לתוך הסיפור של החזרת השבים. אנחנו יודעים שזו הממשלה שמחזירה את החטופים, אנחנו מברכים על כל החטופים שחוזרים, ואנחנו חושבים שצריכים לחזור כמה שיותר. אני יודעת שגם הקבינט מתכנס בשעה זו הודות לשליח ויטקוף, השליח המיוחד, והודות לטראמפ, ואני מאוד מאוד מקווה שכמה שפחות ישמע לעצות של סמוטריץ' וכמה שיותר יקשיב לעם, כי העם רוצה את החטופים בבית. איך? איך? את יודעת, ראיתי באמת את שגיא דקל חן חוזר לאהובתו, לאשתו, לשלושת ילדיו הקטנים, לשחר מזל, שנולדה בכלל כשהוא היה בשבי, והחיבוק הזה, ואני אומרת לעצמי: איך יכול להיות אדם יהודי, ישראלי, שרואה את האהבה הזאת ואומר: לא, עכשיו להילחם? מה הלחץ? תילחם עוד שנה, תילחם עוד שנתיים. תן לנו את החטופים, תן לנו אותם הביתה. 500 ימים. את שומעת את הסיפורים של אנשים שנמצאים בשלשלאות, שמקבלים חצי פיתה. שמעתי את בן עמי בא ומדבר – אלה, הבת שלו, סיפרה שאבא שלה אוהד לא יכול לאכול ארוחת צוהריים כי הוא חושב כל הזמן מה החברים שלו שהוא השאיר מאחור אוכלים בשבי. ואני אומרת לעצמי: איך אפשר לשבת בממשלה, איך אפשר לדבר כל היום על מלחמה, מלחמה? מה קרה? 17 שנה נתת להם לגדול. תחכה חצי שנה, תחכה שנה. מה זה משנה? תביא אותם הביתה. הרי התמונות האלה שהם חוזרים לנשים שלהם והאבות לילדים שלהם – לפעמים אני רואה ואני שומעת ראיונות כאן של חברי קואליציה ברדיו מדברים על לצאת מחר בבוקר להילחם. מה הלחץ? מה הלחץ? מה קרה? שנים נתתם להתעצם. עכשיו צריך להחזיר, כשהחטופים שלנו שם, גופות? הורים מתחננים שיהיה להם קבר לילדים שלהם. לאן הגענו? הכול יכול לחכות. הדבר הכי חשוב היום, אחרי 500 ימים, זה להחזיר את החטופים שלנו הביתה. הכול יכול לחכות. כן, גם אותי המראות של החמאסניקים מזעזעים. מזעזע אותי הטויוטות והנשקים, הדבר הזה מזעזע.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, זה מזעזע אותי. אבל מה ש הכי חשוב, עליזה, ואת זה גם את יודעת, זה להחזיר קודם כול את החטופים, וגם אם ייקח חצי שנה, בסוף נילחם בהם. זה ארגון טרור, זה ארגון טרור עם אג'נדה ברורה לחסל את מדינת היהודים. יהיה מלא זמן לחסל אותו, ונחסל אותו, אבל קודם כול תוציא אותם. קודם כול תיתן, תיתן להורים האלה, המסכנים האלה. ראיתי את אמו של אלון אהל. ראית אותה – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אלון אהל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – בוכה כי מישהו חזר כנראה וסיפר לה שהוא פצוע בעין, שיש לו רסיס בעין. היא יודעת שהבן שלה יאבד את הראייה שלו. מה יותר חשוב מזה? אתה שומע על אנשים. אתה יודע, עוד משהו אני אספר לך – שתי משפחות שפגשתי אותם והם לא רצו להצטלם, לפני חצי שנה, כי אמרו לי: מירב, לא רוצים שזה יהיה קואליציה–אופוזיציה, ולגמרי כיבדתי את זה. ישבתי, דיברתי עם המשפחה, ובאמת אמרתי להם: נעשה כל מה שאפשר כדי לעזור. ופתאום ראיתי את המשפחות האלה מדברות בסוף השבוע האחרון, כי מסתבר שהם קיבלו אות חיים. תבין, היו משפחות שמשיקולים פוליטיים כאילו אמרו לעצמם: אנחנו לא רוצים להיות חלק מהבלגן, כדי שיחזירו, אבל עכשיו, כשהם יודעים, כשהם קיבלו אות חיים, הם פתאום יוצאים ומתחננים להחזיר אותם הביתה. ואתה יודע, אתה גם אדם דתי – אין מצווה יותר חשובה מפדיון שבויים. להילחם יהיה מלא זמן. תוציאו אותם הביתה, תוציאו אותם מהגיהינום הזה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – מירב, את יודעת שהחטופים סופרים את הזמן בשניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, ראיתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

43 מיליון ו-300,000 שניות זה 500 ימים. מיטוט שלטון חמאס הוא בחודשים, בשנים, זאת לא אותה סקאלה. הם מתים. צריך לשחרר אותם כי הם, כל שנייה קובעת אם הם חיים או מתים. את יודעת, כמדענית, בסוף אתה צריך לבחור באיזו יחידת מדידה. יחידת המדידה של החטופים היא שניות. הם מתים, בכל שנייה הם יכולים למות, בעוד שמיטוט שלטון חמאס, שהוא היה בעבר נכס אסטרטגי, ייקח זמן, ייקח שנים, אז אי-אפשר להשוות בכלל על אותה סקאלה של לוחות זמנים. וזה אולי מה שאנחנו צריכים לחזור ולומר: אין דבר יותר חשוב משחרור החטופים הכי מהר, כי הם מתים. שלא יגידו שהם רק סובלים – הם מתים. השישייה במנהרות נרצחה ומתה. אבל, אדוני היושב-ראש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמו במירון, את תדברי עכשיו באמת על הדבש.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עכשיו, באמת נכון, נכון. אז גברתי מרכזת האופוזיציה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני באמת מבקשת לדבר על הצעת החוק להסדרה של הצבת כוורות, האבקה וייצור דבש. קודם שאל מישהו מה זה, אז אני אנסה להסביר במילים יותר פשוטות, מר שוסטר. אז אנחנו עומדים היום לפני הצבעה על הצעת החוק להסדרה של הצבת כוורות האבקה וייצור דבש, הצעת חוק חשובה מאוד, שתשפיע על עתיד החקלאות הישראלית, שתשפיע על ביטחון המזון שלנו, על הכלכלה ועל חקלאים רבים. חוק הדבש הוא לא רק תיקון רגולטורי – הוא אמירה ברורה: מדינת ישראל רואה בחקלאות ערך לאומי. נעמי שמר כתבה: "ספרי ספרי / האם מתוך הפרח יעלה הפרי / ספרי ספרי / איך מן הפרח בא הפרי". נעמי שמר כתבה מה שרבים לא יודעים, שלדבורים יש תפקיד חשוב מאוד מעבר להיותן יצרניות דבש. הדבורים הן הלב הפועם של החקלאות. בזכות הדבורים יש לנו פירות וירקות. הדבורים אחראיות להאבקת הגידולים החקלאיים. האבקה היא קריטית, כי בלעדיה לא יתפתחו הפירות והירקות על הצמח. שירותי ההאבקה שמספקים מגדלי הדבורים, הלוא הם הדבוראים, באמצעות דבורת הדבש, הם מוצר הכרחי לקיום חקלאות הצומח בישראל, ובעצם כך תרומתן של הדבורים לחקלאות הישראלית נאמדת בתרומה למשק במיליארדי שקלים בשנה. אסור לנו להמר על שירותי האבקה. זה אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. בלי האבקת דבורים, לא תהיה חקלאות בישראל. בלי האבקת דבורים, לא תהיה חקלאות בישראל. בלי חקלאות, לא תהיה לנו מדינה. מדינת ישראל היא מדינת אי למודת מלחמות, ולפיכך חייבים לוודא חקלאות משגשגת ויציבה, ובעצם להבטיח ביטחון מזון כערך לאומי. ביטחון זה לא רק צבא – זו גם היכולת שלנו לאספקת מזון בלי תלות ביבוא ממדינות זרות, בעיתות שגרה ובוודאי בתקופות חירום ומלחמה. כ-500 דבוראים מטפלים בכ-120,000 כוורות הפרוסות באלפי נקודות מרעה מצפון עד דרום. מגדלי הדבורים ספגו פגיעה קשה במהלך המלחמה, אבל המשיכו לעבוד, ותפוקת הדבש השנתית לא נפגעה. ייצור הדבש המקומי הוא שמאפשר שירותי האבקה, ולכן יש גם חשיבות להסדרת מכסות הייצור המקומי אל מול יבוא שנהנה מהקלות מכס. למען החקלאות חייבים להבטיח שירותי האבקה מקצועיים וקיום מספק של דבורים שיוכלו למלא את צורכי האבקה הנדרשים דרך קבע. החוק שעולה היום להצבעה קובע קריטריונים לתכנון והסדרת שירותי האבקת דבורים לגידולים החקלאיים לאורך כל ימות השנה. הוא קובע קריטריונים לנקודות הצבת כוורות לשם האבקה ומבטיח פריסה מאוזנת של הכוורות בשטחי החקלאות לפי כללים ברורים, שוויוניים ושקופים. החוק גם יעודד תחרות מבוקרת בענף וכניסת דבוראים חדשים. תחרות לא מבוקרת, חלילה, עלולה להביא לאכלוס יתר של כוורות באזורים מבוקשים, ובעצם – כך לפגיעה ביכולת הייצור החקלאי. תכלית נוספת של החוק היא לקבוע הסדרי פיקוח במטרה להבטיח אספקת דבש אמיתי ואיכותי לציבור הצרכנים ואת המשך קיומו של הייצור המקומי של הדבש. החוק נותן ביטוי לשיקולים ייחודיים, כגון מאפייני צמחייה באזור ההצבה, מספר הכוורות המוצבות בו, אופן הגידול והמרחקים ביניהן לבין כוורות אחרות, וזאת כדי למנוע מטרדים לציבור או השפעה שלילית על הסביבה. החוק ימנע פגיעה אקולוגית כתוצאה מהצבה לא מבוקרת של כוורות. החוק יוצר מסגרת רגולטורית מאוזנת שלפיה סמכויות ההסדרה ומתן ההיתרים להצבת כוורות יהיו בסמכות מלאה של משרד החקלאות. הוועדה למתן היתרים להצבת כוורות היא גורם מקצועי, אובייקטיבי, הפועל באופן עצמאי. בוועדה למתן היתרים יהיו חברים שני נציגים של משרד החקלאות, כאמור נציגים מקצועיים, ונציג אקדמיה מומחה בתחום. זו ועדת ההיתרים. הצעת החוק מציעה גם הכרה במועצה להאבקה ודבש כתאגיד הפועל ללא כוונות רווח לקידום עניינם של העוסקים בענף הדבש בכל הנוגע לקידום הרמה המקצועית בענף וסיוע לאספקה מרוכזת של אמצעי ייצור לכלל הדבוראים. החוק הממשלתי המובא לפנינו זוכה לתמיכה רחבה – גורמים מקצועיים במשרד החקלאות, ארגוני החקלאים השונים וחברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. כולם, כולנו, תמימי דעים כי מדובר בעתיד של החקלאות בישראל וביכולת שלנו לשמור על ביטחון המזון כחלק מעצמאות המדינה, שוב, כמדינת אי. אז חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ראשית, הייתה עבודה מאוד עניינית ומקצועית בוועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת דוד ביטן, ועל כך התודה. היה באמת דיון מקצועי. משה סמילנסקי אמר: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן", ולא בכדי הצעת החוק תומכת בחקלאות ומבטיחה ביטחון מזון לאזרחי ישראל. החקלאות היא חלק בלתי נפרד מהציונות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ניסים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה לדבר?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא לא יכול. לא הגשת הסתייגויות, אז אתה לא יכול.

ארז מלול (ש"ס):

אתה יכול לתת לו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה יכול להתנגד להצעת החוק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה רוצה להצטרף להסתייגויות של ישראל ביתנו?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להתחיל במה שסיימה חברתי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. "אם חקלאות כאן, מולדת כאן", אמר משה סמילנסקי – אגב, אחד מראשוני המושבה רחובות, עיר הולדתי. הוא אמר: "אם חקלאות כאן – מולדת כאן" לא ליחידי סגולה, לא רק למי שהוא חלק מהחבר'ה, זאת אומרת, אתה לא צריך להיות אחד מהחבר'ה בשביל שתוכל לעסוק בחקלאות. אבל החוק הזה שאתם מביאים כאן הוא עוד פעם החוק שמסדר את החבר'ה. אני עוד לא נתקלתי במצב שבו אומרים למי שהולך להיות מפוקח: אתה גם תהיה המפוקח וגם תהיה המפקח. זה משול למישהו שכשל בהגנה על מדינת ישראל ב-7 באוקטובר ורוצה לבחור מי יבדוק מי כשל ב-7 באוקטובר. אני אומר לכם בהיבט הזה – אדוני היושב-ראש, תראה, לא מדובר באיזה שוק ענק במדינת ישראל. זה לא אחד השווקים הגדולים. אבל האבקה, שהיא דבר חשוב מאין כמוהו בחקלאות, מתבצעת לא רק במדינת ישראל – מתבצעת בעוד מקומות. אז הלך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ובדק מדינות נוספות כדי לבדוק איפה יש הסדרה כל כך אדוקה לשוק הדבש והדבוראות בעולם ולא מצא. לא מצא. הפיקוח היחידי שהוא מצא – הוא מצא פיקוח באמת כדי למנוע מחלות, כדי שבאמת המדינה תוכל לפקח על התהליך הזה. אבל החוק הזה, אדוני היושב-ראש, זה החוק שמקים את ברית המועצות מחדש. בואו, נלך וניקח את המטרה הטובה – שאני חייב לומר, החוק הזה, כשהוא הגיע בקריאה ראשונה, היה חוק הגיוני, ואמר: אני רוצה שההסדרה תהיה בידיים של המדינה, אבל כל אחד, מה שנקרא, יקבע מה הוא עושה על אדמתו. אז מה מופיע בחוק הזה שהוא בעייתי? נתחיל מהקרקע. החוק הזה קובע שקרקע שהיא קרקע ציבור – ועדת ההיתרים של משרד החקלאות היא של תקבע אם אתה יכול לשים על קרקע ציבורית או לא. ואללה, הגיוני. אם הקרקע היא קרקע של הציבור, היא קרקע של המדינה, המדינה תקבע. אבל החוק הזה גם קובע שגם קרקע שהחקלאי מעבד בחכירה מרשות מקרקעי ישראל – ואני אשמח אם תציגו לי כמה חקלאים יש פה שזה לא כך; בודדים, רק אלה שבמושבות עוד יש להם את הקרקעות החקלאיות הפרטיות. רוב הקרקעות במדינת ישראל מוחזקות על ידי רשות מקרקעי ישראל ומוחכרות לציבור בחוזה חכירה. אז חקלאי שמגדל מטע של אבוקדו, 80 דונם אבוקדו יש לו בחכירה מרשות מקרקעי ישראל – הוא צריך שמישהו יקבע מי יכול לשים לו כוורת ולעשות לו את האבקה למטע. הרי מה, אותו חקלאי שמגדל אבוקדו לא ירצה את הדבוראי הטוב ביותר? את הכוורות הטובות ביותר? את מי שיודע לעשות האבקה הכי טוב? ברור שכן. אבל זאת תפיסת עולם ארכאית שלקוחה מהמדינות הקומוניסטיות, שטוענת שרק המדינה תדע להגיד לך מה טוב לך. ואני אומר לך: לא, לא המדינה תדע להגיד לי מה טוב לי. יותר מזה, בחוק הזה הקימו מחדש את מועצת הדבש, שלא הייתה בחוק המקורי שהגישה הממשלה. זה פשוט התווסף לחוק המקורי. אז אני רוצה לעמוד פה על כמה הסתייגויות מהותיות בתוך החוק. קובעים שמי שיקבע איפה אפשר להציב כוורת יהיה ועדת ההיתרים של משרד החקלאות. משמע, אומרים: תשמע, כוורות – בסוף זה כמו שיש לך הסדרה של בנייה של בניינים, כי אני לא רוצה שיהיה עומס של כוורות באזורים מסוימים. בסדר. אז אתה אומר: אוקיי, מי מרכיב את ועדת ההיתרים? ועדת ההיתרים בהצעת החוק המקורית הייתה של נציגי המשרד. המדינה אומרת: אני רוצה לנהל את התכנון והבנייה. לא, באים ואומרים: לא לא לא, בוועדת ההיתרים ישב חבר מטעם מועצת הדבש. מי זה מועצת הדבש? מי זה מועצת הדבש? מועצת הדבש זה ארגון המגדלים. הם ישבו בוועדת ההיתרים. הצלחתי – אני חייב לומר, במאבק לא פשוט בתוך ועדת הכלכלה – לשנות את התוספת הזאת לזה שהוא לא יהיה חבר אלא יהיה משקיף, אבל גם משקיף זו בעיה. מה פתאום יושב משקיף מטעם ארגון המגדלים, שהוא יבדוק שבאמת ההחלטות שמתקבלות מתקבלות כראוי? אז אתה אומר: אוקיי, בסדר, הוא משקיף, זו עדיין ועדת ההיתרים של המשרד. ואז הגיעה המצאה חדשה: ועדת ההיתרים צריכה שיכינו לה את החומר המקצועי לדיון, נכון, סגן שר החקלאות? ועדת ההיתרים מבקשת שיכינו לה את החומר. אומר שר החקלאות: המשרד לא יודע להכין את החומר, תקבעו בבקשה בחוק שמועצת הדבש תכין לי את החומר. זאת אומרת, המשרד אומר: מי שיכין לי את החומר שבאמצעותו אני אקבע מי יכול לקבל היתר להציב כוורות – עוד פעם, ארגון המגדלים. אמרתי להם: תראו, הרי אם המשרד אומר שהוא צריך יועצים, הוא יכול לשכור יועצים במכרז. מה הבעיה? לא. הם דרשו שיירשם בחוק שהשר רשאי להתקשר עם ארגון המגדלים, כי הם מבינים שמבחינה חוקית מהותית יש פה בעיה. עכשיו תיקחו את השוק הזה – נכון, זה שוק קטן – בואו ניקח אותו לשוק גדול. בוא נניח שיש ועדת היתרים במשרד האנרגיה. חבר הכנסת בוארון, אם הייתה במשרד האנרגיה ועדת היתרים שנותנת היתרים לחיפוש גז, נראה לך שמי שהיה מכין את החומר לוועדת ההיתרים הזו זו חברת דלק של תשובה? זה נשמע לכם הגיוני?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז מה אתה רוצה, שחברת הדלק של תשובה תמשיך לשלוט בשוק?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא. זה מה שאתה רוצה. את זה הקואליציה שלך רוצה. זה מה שאתה רוצה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, אבל מה אתה רוצה, שמועצת הדבש תמשיך לשלוט בשוק? זה מה שאתה רוצה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא. זה בדיוק העניין. בחוק הזה קובעים שמועצת הדבש היא שתכין לוועדת ההיתרים את החומר המקצועי שיקבע איפה אפשר להציב כוורות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ככל שיהיה – לא נכון, לא נכון, חבר הכנסת פורר. תדייק במה שאתה אומר. ככל שיהיה צורך לוועדת ההיתרים להתייעץ עם מועצת הדבש, היא תתייעץ איתה או תשכור את שירותיה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אמר – אני הוספתי את המילה רשאי. מה שאני הצלחתי לעשות בהסתייגות זה להפוך את זה ל"רשאי", שגם זאת תקלה, כי לדעתי הוא לא רשאי. אני אומר לך, לא סביר שאתה תתייעץ עם בעל העניין איפה להציב את הכוורת, ומי שצריך לעשות את זה זה משרד החקלאות. אבל בא משרד החקלאות לוועדה והודיע: אני הולך לעשות את זה עם מועצת הדבש, ואם לא תרשום לי "רשאי", אני לא יכול לעשות את זה עם מועצת הדבש. זה החוק, זה החוק שאתם מביאים כקואליציה. ואז, כמובן, ממנים את מנכ"ל מועצת הדבש למשקיף בוועדת ההיתרים, שיפקח על זה שמשרד החקלאות נוהג כפי שמצפים שהוא ינהג. אחר כך אתה אומר – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת פורר, אנחנו מאמינים באבולוציה, לא ברבולוציה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה שעשית פה זה לא אבולוציה, החזרת פה את הגלגל לאחור. הפכת את מועצת הדבש – שלא הייתה גוף סטטוטורי מכוח החוק, אלא פעלה מכוח צו – הקמת אותה כאן בחוק; אגב, גם זה לא היה בהצעת החוק, זה נוסף בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית. הקמת את מועצת הדבש בחוק, וגם נתת לה בחוק את הסמכות לגבות כסף והיטלים מכל מי שמציב כוורות, זאת אומרת, כבר כולם עובדים אצל מועצת הדבש. עכשיו, יותר מזה, אתה גם קובע בחוק שוועדת ההיתרים לא תיתן היתר אם למישהו יש חוב למועצה להאבקה ודבש. זאת אומרת, המדינה גם הופכת להיות – אנחנו עכשיו הגובה, המדינה היא הגובה של מועצת הדבש. אם זה לא היה מצחיק, אז באמת, אתה יודע, זה כבר – בסוף מישהו משלם את המחיר על זה. מעבר לזה שאומרים: בסדר, השר יקבע בהמשך, אומרים: עד שהשר יקבע, חס וחלילה שמועצת הדבש לא תמשיך לגבות היטלים, מכוח חוק, חס וחלילה – קובעים בחוק שאתה חייב בהיטלים האלה. ולכן אני אומר, אפשר לספר מה שרוצים על כלכלה ליברלית וכלכלה חופשית. אם יש דבר אחד ברור שהממשלה הזאת עושה זה לסגור את הכלכלה החופשית ולהעביר את הניהול לידיים של המדינה. המדינה תקבע לנו מי יעשה מה, מה אנחנו נאכל, איך אנחנו נאכל. זה נכון בשוק הפירות וירקות וזה נכון גם בשוק הדבש. והעובדה שהמדינה חושבת שהיא תקבע למי שמגדל מטע אבוקדו, היא תגיד לו מי יציב את הכוורות אצלו, בקרקע שלו, מצביעה עד כמה האבסורד הזה גדול, רק בגלל שמשרתים קבוצה קטנה של אותם ארגוני חקלאים ששומרים על עצמם. וזה לא בהכרח החקלאים. כי אני רוצה שהחקלאי, הדבוראי, אם הוא ירצה לקבל שירותים ממועצת הדבש ולהתאגד – שיתאגד; אם לא – לא. הוא לא חייב. זה צריך להיות וולונטרי. מה פתאום המועצה הזאת מקבלת מכוח חוק את כל הסמכויות האלה? והפתרון הוא פשוט. אני רוצה לקרוא מכאן לשר האוצר, שהתנגד להצעת החוק הזאת ואפילו הגישו עליה ערר לוועדת השרים, אני קורא לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': אם אתה באמת רוצה להראות לנו שאתה חפץ בדאגה לציבור, תודיע שאתה מחר בבוקר חותם על צו מכס אפס ליבוא דבש למדינת ישראל. תוריד את הרגולציה מעל העניין הזה. לא צריך מכסות, לא של צנצנות ולא של צוברים ולא של שום דבר. תפתח את השוק, תקבע מכס אפס. מי שירצה לקנות דבש ישראלי – ואני אוהב את הדבש הישראלי – ומסוגל לשלם את המחירים של הדבש הזה, ישלם; מי שלא יוכל לקנות דבש יותר זול, אולי יש דבש יותר זול שמגיע ממדינות אחרות. הוא יבחר. הציבור יבחר. אגב, כשאנחנו פתחנו ליבוא דבש בצנצנות, הופיע דבש על המדפים בחצי מחיר מהדבש המקומי – יש להגיד, הדבש שהוא שיווק מקומי, כי שליש ממנו הוא מיובא. חשוב שהציבור ידע ששליש מצנצנת הדבש שהוא קונה של יד מרדכי, כשליש, זה שליש שהוא בכלל לא מישראל. ולכן, יבחר הציבור: ירצה לשלם 45, 55 שקלים על קילו דבש – ישלם; ירצה לשלם 18 ו-19 שקל על קילו דבש – ישלם. אגב, כשעשינו את זה ופתחנו את השוק, השוק לא קטן, השוק גדל. מי שכבר קנה דבש במחירים הגבוהים המשיך לקנות אותו, ופשוט ציבור חדש, שנמנע מלקנות דבש, קנה, כי פתאום היה לו דבש במחיר זול, וצריכת הדבש גדלה. זה בדיוק מה שקורה כשהשוק פתוח, כי כשיש שוק חופשי, השוק גדל. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אומר לכם, הצעת החוק הזו, מעבר לעובדה שהיא פוגעת בחקלאים עצמם ובמי שרוצה לגדל ולבחור מי יציב כוורת של דבורים על השטח שלו, היא פוגעת בציבור, והיא מנציחה את סגירת השוק ואת העלאת המחירים, ובסוף, המחיר של השוק הסגור מתגלגל לצרכן. עכשיו, אם כבר פתחנו את הדיון על שוק פתוח ושוק סגור, אז אפשר לדבר על ענפים נוספים שצריך לפתוח אותם לתחרות. במדינת ישראל אנחנו משלמים יקר מדי בכל הענפים – בענף החלב, בפירות והירקות. בכל הפרמטרים מדינת ישראל יקרה בעשרות אחוזים ממדינות העולם המערבי. כשאני משווה למחירי ה-OECD, אנחנו נמצאים ב-level הגבוה של המחירים. התנאי לאירוע הזה הוא פתיחת השוק, ולצד פתיחת השוק – תמיכה ישירה בחקלאות, כי מדינת ישראל רואה בחקלאות ערך. ואני אומר את זה כמי שרואה בחקלאות הישראלית ערך, ובגלל שאני רואה בה ערך, אני חושב שהמדינה צריכה לתמוך בה תמיכה ישירה, למי שמשתמש בחקלאות מתקדמת, למי שמכניס שיטות מתקדמות. אני רוצה עידוד השקעות הון לחקלאות, כדי שהחקלאי ילך דווקא למקומות המתקדמים ביותר ויהיה תחרותי. המדינה צריכה לסייע לו להיות תחרותי. אבל בסגירת התחרות אני לא מגן על החקלאי, אני פוגע גם בחקלאות הישראלית וגם בצרכנים הישראלים, ולצערי, זה מה שהמדינה עושה, זה מה שהממשלה הזאת עושה. עכשיו אני רוצה לומר מילה על החקלאות בגבולות בנגב ובגליל. תראו, מדינת ישראל חבה חוב עצום, עצום, ליישובים שנמצאים על הגבולות. החקלאות בגבולות נפגעה באורח אנוש – מטעים נפגעו, תשתיות נפגעו, באופן כזה שמקשה לשקם אותם. וכאן המדינה חייבת להיכנס עם סיוע בלי חשבון, סיוע מסיבי, אבל כזה שגם יינתן לטובת שדרוג המצב. החוכמה היא שאם אנחנו כבר הולכים להשקיע הרבה מאוד כסף, נדאג שהכסף הזה גם יושקע בשדרוג המצב. לצערי, ממה שאני רואה שעושה הממשלה כרגע, היא משקיעה מעט מדי כסף, ואת מה שהיא משקיעה – זה בשימור המצב, ושימור המצב לא יעשה את השינוי הנדרש לא בנגב ולא בגליל, לצערי. אז לכן, אם אני רוצה לסכם את ההסתייגויות שלי לחוק הזה, אפשר היה לקבל פה שלושה דברים בסיסיים ומשמעותיים: הראשון שבהם היא קביעה שקרקע שבה יש מחזיק שחוכר מרשות מקרקעי ישראל היא הקרקע שהמחזיק שולט בה, הוא יקבע מי יציב אצלו כוורת ולמה הוא יציב אצלו כוורת; השני – להוציא את מועצת הדבש מהקביעה של ועדת ההיתרים. אין לה שום סמכות שם ואין לה שום say שם; הדבר השלישי, שאני חוזר ואומר, הוא ששר האוצר יקבע מכס אפס על הדבש, יפתח את השוק הזה, יוריד בו את החסמים, יוריד את המחירים לציבור, ומכאן ואילך נחיה בשוק פתוח, תחרותי, שיאפשר לנו גם חקלאות ישראלית משגשגת וגם אזרחים ישראלים שיכולים לקנות מוצרים חקלאיים במחירים הוגנים והגיוניים. תודה, אדוני היושב-ראש. אני קורא למליאת הכנסת, נוכח החוק הזה, ככל שההסתייגויות שנצביע עליהן לא יתקבלו, לדחות את הצעת החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלון שוסטר (בשם ועדת הכלכלה):

טוב, תן לי ליהנות לפחות מזה שהדיון הוא ענייני, מקצועי. כמה הערות קצרות לחברי, שהחליף אותי באותו משרד. 1. אני מאוד בעד העקרונות שאתה מדבר עליהם, פורר, אלא שאני מבקש לעשות את הדברים הפוך ממה שעשינו. ראשית, נחזק בתמיכות ישירות ובשלל נושאים את החקלאות הישראלית; אחר כך, בהדרגה נפחית את התמיכה העקיפה, קרי, המכסים. זאת נקודה אחת. נקודה שנייה – הגידול, גידול הדבורים, הוא מקצוע, ורישום המגדלים והמעקב אחריהם הוא חיוני כדי לוודא שפס היצור הזה של ההאבקה החיונית כל כך אינו משובש. חשוב לי לציין שבשום רגע המדינה אינה מתערבת ביחסים העסקיים שבין החקלאי לבין הדבוראי. הערה נוספת חשובה, עקרונית – המכס, במיוחד בענף המורכב הזה, שהוא גם מייצר דבש וגם האבקה, המכס והקפדה על מחיר לפחות מינימלי לדבוראים עבור הדבש שמייצרים בישראל הוא זה שמאפשר להם להמשיך להחזיק את השוק הזה, ששווה מיליארדים בהאבקה. מדובר בישראל, מדינת אי קטנה. הרגולציה היא מידתית. אני חושב שראוי להשוות את הרגולציה על תעופת הדבורים אל עבר הצוף שלהן לרגולציה של כלי טיס שמשייטים בשמיים כל כך זעירים. מדובר באיזון נכון בין הפקעת הסמכות הרגולטורית של המועצה לבין הישענות על מומחי המקצוע. אני רוצה לסיים בכך שאכן חבר הכנסת פורר העיר הערות חשובות, יחד עם אחרים. הן נדונו בדיונים מקצועיים, כמובן חוצי אופוזיציה–קואליציה. הגענו להסכמות ראויות בין ההשקפות השונות. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות, ככל שתהיינה, ולתמוך בהצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כאמור, להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי – ושל קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. את רוצה להצביע, הבנתי – ואוהד טל, חבר הכנסת אוהד גם בהסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוהד טל מסיר את ההסתייגויות שלו?

קריאה:

הוא לא פה. נראה לך?

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא פה, לכן, בואי נתקדם עם ההסתייגויות שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה על סעיף 1.

היו"ר ניסים ואטורי:

סעיף 1. אין הסתייגויות לסעיף 1? אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 18 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

18 בעד, מתנגד אחד, נוכחים – ארבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הסתייגות 1, לסעיף 2.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו נצביע כעת על הסתייגות 1, לסעיף 2.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בדיוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

נצביע על ההסתייגות. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אחד בעד, 21 מתנגדים, נוכחים – שלושה. לכן ההסתייגות נדחתה. אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה.

אופיר כץ (הליכוד):

על מה מצביעים?

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 2 – 20 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

20 בעד, מתנגד אחד, ארבעה נוכחים. אנחנו נעבור להצבעה על – חברת הכנסת מירב בן ארי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, עכשיו נעבור להצבעה על סעיף 2.

קריאה:

לא, להסתייגות 2.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא מחליפה את זה, אתה יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההסתייגות מס' 2, לסעיף 3 – הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – אחד, 21 מתנגדים, נוכחים – שלושה. לכן, ההסתייגות נדחתה. אנחנו נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 3 – 19 נגד – 1 נמנעים – 1 סעיף 3 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

19 בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע, שלושה נוכחים. כן, גברתי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

5ב.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, בסדר. בסדר. לכן אנחנו נצביע על סעיפים – מסעיף 4 עד סעיף 11 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 4–11 – 20 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 4–11 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

20 בעד, אחד מתנגד, שלושה נוכחים. אמרת שאנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5, לסעיף 12.

מירב בן ארי (יש עתיד):

5ב.

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתייגות 5ב, לסעיף 12. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 20 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אחד בעד, 20 נגד, שלושה נוכחים. לכן הסתייגות 5ב נדחתה. אנחנו כעת נצביע על סעיפים 5 עד 57.

קריאה:

לא, לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא? על סעיף 12 כנוסח – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, למה? זהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

לכן אנחנו נצביע עכשיו על סעיפים 12 עד 57 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 12–57, כהצעת הוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 12–57, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

20 בעד, מתנגד אחד, שלושה נוכחים. לכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק להסדרה של הצבת כוורות האבקה וייצור דבש, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 19 נגד – 1 נמנעים – אין חוק להסדרה של הצבת כוורות האבקה וייצור דבש, התשפ"ה–2025 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

19 בעד, נגד – אחד, נוכח – אחד. אני קובע כי הצעת חוק להסדרה של הצבת כוורות האבקה וייצור דבש, התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת בועז ביסמוט, להציג את החלטת הוועדה.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הלילה עוד צעיר. אני רואה שאתם רוצים להישאר פה, אה? יאללה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת את החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מסי 14), התשפ"ה–2024, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום ט"ו בכסלו התשפ"ה, 16 בדצמבר 2024, והועברה לוועדה לביטחון לאומי. ביום י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024, החליטה הכנסת, לפי הצעת הוועדה, לפצל את הצעת החוק כך שחלק אחד יכלול את סעיף 17 להצעת החוק והחלק האחר – את יתר הסעיפים. חקיקתו של החלק הראשון הושלמה במסגרת תיקון מס' 14 לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, שבו הוארך תוקפו של החוק עד יום כ"א בשבט התשפ"ה, 19 בפברואר 2025. החוק מסדיר, אדוני היושב-ראש, את מערך האכיפה העירוני המשולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידת פיקוח עירונית ייעודית, ומטרתו לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של רשויות מקומיות בעבירות שבתחום אחריותן, וכן לאפשר להן לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. הוראת השעה הוארכה פעמים רבות במהלך השנים. מטרתה העיקרית של הצעת החוק שהוגשה לפני שפוצלה כאמור היא להסדיר את מערך השיטור העירוני בהוראת קבע, וכן לערוך שינויים בחלק בהסדרים המעוגנים כיום בחוק בנוגע לפעילות המערך. במסגרת זו, אדוני היושב-ראש, מוצעים שינויים נרחבים בתפקידם וסמכויותיהם של מערכי האכיפה העירוניים, ובכלל זה שינוי בסמכויות הפקחים המסייעים. הוועדה שלנו אומנם קיימה כמה דיונים שבהם דנו בהסדרים המוצעים, אולם לנוכח השינויים ומורכבותם, ולנוכח חילופי הגברי בוועדה לביטחון לאומי ובמשרד לביטחון לאומי, המוביל את החקיקה, לא יהיה בידי הוועדה להשלים את הליכי החקיקה עד ליום פקיעת הוראת השעה. לפיכך החליטה הוועדה לפצל שוב את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הארכת תוקף הוראת השעה לתקופה קצרה, עד ליום 31 במרץ 2025, וחלק אחר יכלול את נושא הפיכת הוראת השעה להוראת קבע. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול לשאול אם יש מישהו באולם שרוצה לדבר. לא צריך להקריא את רשימת הדוברים, בסדר?

היו"ר ניסים ואטורי:

אין פה דוברים. יש מישהו באולם שרוצה לדבר? חוץ ממך, ינון, חוץ ממך. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

14 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע כי החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, התקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 15), התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת העבודה והרווחה, מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת אליהו רביבו יכהן חבר הכנסת עפיף עבד; מטעם סיעת ישראל ביתנו, במקום חבר הכנסת יבגני סובה תכהן חברת הכנסת שרון ניר. בוועדת הכנסת, מטעם ישראל ביתנו, במקום חברת הכנסת שרון ניר יכהן חבר הכנסת עודד פורר; בוועדת העלייה והקליטה והתפוצות, במקום חבר הכנסת עודד פורר יכהן חבר הכנסת יבגני סובה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ' בשבט התשפ"ה, 18 בפברואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.