ישיבת מליאה בתאריך 10/02/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, אנחנו מתכבדים לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ב בשבט התשפ"ה, 10 בפברואר 2025. זהו היום ה-493 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-76 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. שלום גם לשרה, ברוכה הבאה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5474/25 וכלה בהצעת חוק פ/5508/25: הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק-יסוד: רמת הגולן, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל ואיתמר בן גביר; הצעת חוק הוקרה לאזרחים נושאי נשק ברישיון פרטי שהצילו חיים בפיגוע, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק דרישת פירוט מקורות רכוש בלתי מוסבר מאדם הפעיל בארגון פשיעה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חסיון שמות ראש המטה הכללי, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וראש שירות הביטחון הכללי, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – בנייה או הרחבה של מרחב מוגן דירתי לאדם עם מוגבלות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק העונשין (תיקון – המאבק בפוליגמיה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך וצביקה פוגל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל לעצמאים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים של חבר הכנסת), מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק למניעת מפגעים (בטיחות מקררים) (תיקון – ביטול איסור הפקרת מקרר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק המוהלים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגבלת שכר טרחת עורך דין), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר ולימור סון הר מלך; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש בבעלי חיים במוסד חינוך או תרבות), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הפחתת הרוב הדרוש להפסקת חברותו של חבר הכנסת), מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – זכאות לבן משפחה של חטוף ששוחרר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית וירון לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת זכויות סוציאליות לאדם שהורשע ברצח או בניסיון לרצח על רקע לאומני), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק ציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך וצביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – הכרה באינוס גברים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, קטי קטרין שטרית, סימון דוידסון, שלי טל מירון, נעמה לזימי, נאור שירי, קארין אלהרר, מירב כהן, מטי צרפתי הרכבי, רון כץ ובועז טופורובסקי; הצעת חוק יום המודעות למאבק במחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק-יסוד: הצבא (תיקון – עקרונות היסוד של הצבא), מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר וצביקה פוגל; הצעת חוק-יסוד: הצבא (תיקון – שמירה על אורח חיים דתי), מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – חשיפת זהותו של מטריד ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, חוה אתי עטייה, יסמין פרידמן, עאידה תומא סלימאן, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי, שלי טל מירון, אפרת רייטן מרום, שרון ניר, אימאן ח'טיב יאסין, פנינה תמנו, מירב בן ארי, מיכל שיר סגמן, מרב מיכאלי, טטיאנה מזרסקי, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, מירב כהן, קטי קטרין שטרית וצגה מלקו; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – חשיפת זהותו של מטריד ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, ששון ששי גואטה, ניסים ואטורי, לימור סון הר מלך, יונתן מישרקי, ארז מלול, עפיף עבד, אביחי אברהם בוארון, משה פסל, יצחק קרויזר, עמית הלוי, אריאל קלנר, יוסף טייב ואושר שקלים; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, מירב בן ארי, מישל בוסקילה, דוד ביטן, דן אילוז, קטי קטרין שטרית, פנינה תמנו, חנוך דב מלביצקי, צגה מלקו, שלום דנינו ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק איסור אספקת שירותים חיוניים לגורמים עוינים, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק חובת פרסום שמותיהם של אסירים ביטחוניים ששוחררו ממאסר, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, צביקה פוגל ואיתמר בן גביר; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה ואיסור הסתרת פנים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת רון כץ, יוסף טייב, מאיר כהן, מיכאל מרדכי ביטון, גלעד קריב, ולדימיר בליאק, שלי טל מירון, ירון לוי, ינון אזולאי, אופיר כץ, אליהו ברוכי, אחמד טיבי, עופר כסיף, דבי ביטון, אלמוג כהן וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – הרחבת הענישה על עבירות גנבת רכב כדין ענישה בגין חברות בארגון פשיעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הרשות והמועצה לתקשורת משודרת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, אושר שקלים, קטי קטרין שטרית, חוה אתי עטייה, יוסף טייב, אברהם בצלאל, ינון אזולאי, מישל בוסקילה, סימון מושיאשוילי, יונתן מישרקי, שלום דנינו, ניסים ואטורי, אליהו רביבו, גלית דיסטל אטבריאן, מיכל מרים וולדיגר, אופיר כץ, דוד ביטן, ששון ששי גואטה, עפיף עבד, משה פסל, צגה מלקו, טלי גוטליב, משה סעדה, בועז ביסמוט, חנוך דב מלביצקי, אלי דלל, יצחק פינדרוס, יולי יואל אדלשטיין, אביחי אברהם בוארון, דן אילוז, אריאל קלנר, אליהו ברוכי, משה רוט, יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך, אלמוג כהן, משה סולומון, עודד פורר, איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, ארז מלול, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, שרון ניר, צביקה פוגל, אוהד טל, שמחה רוטמן, עמיחי אליהו, עידן רול ומתן כהנא; הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר פיצול הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור), התשפ"ג–2023. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון כי הוא חוזר בו מהצעת חוק להסדרת מגורים בשטחי מרעה, התשפ"ה–2024, שמספרה פ/1001/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון הזאת מדברת בעצם על מה שאני קוראת לו חוק ההשתמטות, אבל אני עוד אגיע לזה בהמשך דבריי. אני לא יכולה שלא לפתוח את דבריי בהצעת האי-אמון הזאת ואת המליאה הזאת בלי לדבר על מה שקרה במדינת ישראל ביום שבת. קיבלנו אלינו שלושה מחטופינו, שהם כבר שבים, וכמובן התמלאנו תחושת שמחה ועוד סדקים בלב התאחו, עוד שלושה סדקים. ויחד עם זאת, אני חושבת שזה היה רגע שבר מאוד גדול בחברה הישראלית לראות אותם חוזרים בצורה שבה הם חזרו. אני חושבת שכל יצור אנושי שיש לו לב פועם בחזה לא יכול להסתכל על התמונות האלה ולהישאר אותו בן אדם. אני בטוחה שמרבית האנשים במדינת ישראל, זה זרק אותם להיסטוריה שלנו, לאירועים הכי קשים בהיסטוריה של העם היהודי, ולא יכולנו שלא לעשות את ההשוואה הזאת. וכן, יש פה אנשים שחושבים שצריך להשוות את זה לשואה ויש את אלה שסוברים שלא, וזה בסדר שיש דעות שונות, אבל כולנו, אני בטוחה, מסכימים שלא יכולים להיות מראות כאלה של אזרחינו במדינת ישראל. הבהילות שאני מרגישה כשאני מדברת היום כאן היא פשוט כי הם ימותו. הפחד והחרדה והדאגה היא שמתוך 76 חטופים שעדיין שם, רבים עדיין בחיים, והם פשוט ימותו. הם ימותו. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהם ימותו. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להציל אותם. והיום בוועדות הכנסת היה מאוד מאוד קשה. היה מאוד קשה עם הדיסוננס הזה בין מה שהמשפחות חשות כרגע לבין לקיים דיונים בכנסת על פקודת בנקים, על שטחי מרעה ועל כל מיני דברים. אפילו דיונים על חטופים, שהם מאוד מאוד חשובים, לא יכולים, לא יכולים להשתוות לכך שהבית הזה יתאחד כולו בקריאה להשבת החטופים. אבל לא כמו שאנחנו תמיד אומרים, אלא ביחד, בפעימה אחת וכמה שיותר מהר. אסור לנו לפרוס את זה, אסור לנו לדרג את זה. אין לנו את הזכות יותר לדרג את זה כי הם פשוט ימותו. וכשישבתי בוועדות ושמעתי את המשפחות מדברות – את אחות של שלמה מנצור, שהוא בחודש הבא בן 87, ואת בתו, שממש פרצה בבכי ואמרה שהיא רוצה לחבק את אבא שלה – אני לא יכולה להישאר אדישה ולהמשיך בסדר-יומי כאילו הכול בסדר. התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה לייצג את העם ולעשות את הדבר הנכון, והדבר הנכון שצריך לקרות בבית הזה זה שכולנו נתאחד בקריאה לראש הממשלה, שאני מבינה שאמור להגיע לכאן, לממש את העסקה במלואה ובמיידי, לצמצם את לוחות הזמנים, לבטל פעימות, לייצר פעימה אחת כוללת להחזרת כולם הביתה, החיים לשיקום, והמתים לקבורה. וכשאני אומרת "החיים לשיקום" אני רוצה לקוות שהם יישארו בחיים. אתמול שמעתי את אימא של אלון החטוף – אני לא חושבת שמי שראה את הריאיון הזה מסוגל להישאר אדיש – מספרת שהיא קיבלה מידע מהחטופים ששבו עכשיו שהילד שלה פצוע בעיניו מרסיסים, והוא לא מטופל, והוא כבול בשלשלאות כמו חיה, כמו חיה, במנהרות. איך אנחנו יכולים להמשיך את סדר-היום שלנו? איך אנחנו יכולים להמשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה כשזה המצב של החטופים שלנו? איזה עם אנחנו, מי אנחנו, מה אנחנו, אם לא נחזיר אותם? איך נוכל לחיות עם עצמנו, עם המצפון שלנו, כמי שעיני העם נשואות אלינו להוביל אותם, לייצג אותם? אם לא נחזיר אותם, איזה מין עם אנחנו? לאן אנחנו הולכים? מה הדרך שלנו? מה היהדות שלנו? רציתי לקשור את זה לחוויה שחוויתי אתמול. אתמול נסעתי לסיור בחברה הדרוזית בצפון, הייתי בפקיעין, בבית ג'ן, בחורפיש, ופגשתי אנשים מופלאים, קודם כול את ראשי המועצה המופלאים, באמת, וגם פעילים ותושבים, ששוחחו איתי על המצוקות של החברה הדרוזית. אבל בסיום היום הזה נכנסתי לכפר הילדים בחורפיש, שזה כפר שמשקם ילדים מרקעים מאוד קשים מהחברה הדרוזית. זה כפר מאוד יוצא דופן ומאוד ייחודי. כשעשיתי סיור במקום והסתכלתי – כל המקום היה מלא בציורים של ילדים להשבת החטופים. ולרגע אחד קינאתי ביכולת שלהם להיות כל כך מאוחדים בקריאה להשבת החטופים, מה שאנחנו, בינינו לבין עצמנו, לא מספיק יודעים לעשות, כי יש עדיין אנשים שחושבים שלא צריכה להתבצע עסקה, שלא ירימו את ידם, ובכך הם חורצים את גורל החטופים למוות בייסורים. אני לא יכולה להבין, לא יכולה להבין אנשים שמרימים את ידם לשלילה לעסקה הזאת. לא יכולה ולעולם לא אוכל להבין. רציתי לדבר לרגע על החברה הדרוזית כי אני מרגישה שעם ישראל עושה להם עוול מאוד מאוד מאוד גדול, והמצוקות שהם סיפרו לי עליהן – זו לא פעם ראשונה שאני כמובן מבקרת שם ושומעת על המצוקות אבל זה חוזר על עצמו מיישוב ליישוב וזה הדהים אותי – אין גינת שעשועים לילדים, אין מגרש כדורגל, אין אולם ספורט, אין היכל תרבות. דברים בסיסיים מינימליים שכולנו מכירים מחיי היום-יום שלנו, אצלם הם לא קיימים. אפילו בשכונה שלי, בשכונה שלי בתל אביב, יש אולי חמישה גני שעשועים. זה בלתי נתפס. ואי-אפשר להתעלם כל פעם מחדש מהבעיות המהותיות שמאפיינות את החברה הדרוזית וזה בראש ובראשונה ולפני הכול חוק הלאום, וכמובן חוק קמיניץ, שבעצם דוחק את האוכלוסייה הזאת, גם החוצה מתוך היישובים שלהם, כי הם לא יכולים לבנות ולהתפתח, וזה משפיע כמובן על היכולת שלהם להינשא, ואפילו משפיע על אחוזי הגירושים בחברה הזאת. וזה לא רק תוכניות החומש שמתבטלות ותקציבים שהבטיחו להם ולא הגיעו בפועל, זה באמת תקיעת אצבע ממושכת ממש ישר לתוך העין. מה שהיה מדהים כשפגשתי את ראשי המועצה המדהימים האלה, זה שבניגוד להרבה אנשים בבית הזה, אותם לא מעניין הכוח, והכסף והכבוד. אלה אנשים שהיו בכירים מאוד בצבא, במשטרה, בכוחות הביטחון שלנו ויכלו לשבת בכיף בפנסיה בבית, אבל הם החליטו לגשת לחיים הציבוריים כדי לעשות למען התושבים שלהם. בזמן שאנחנו מפלים אותם בחוק הלאום ובכל כך הרבה דברים שהם פירטו בפניי, הם משרתים את מדינת ישראל. הם הולכים לצבא, והם נופלים בצבא, והם מחרפים את נפשם בשבילנו, בשביל הביטחון שלנו, בעוד אנחנו מפלים אותם. הדיסוננס הזה הוא בלתי נתפס, שיש חלקים שלמים ומגזרים שלמים בעם היהודי במדינת ישראל שלא משרתים את המדינה ולא תורמים את חלקם לחברה; ויש חלקים אחרים שכן תורמים וכן נותנים, אבל אותם מפלים ונגדם מחוקקים חוקים מפלים. יש אפילו יישובים, כמו חורפיש, שלא התפנו בתחילת המלחמה, למרות שהמליצו להם להתפנות, בעוד הם סופגים ירי רקטות אין-סופי, וכטב"מים. ראיתי סרטונים של פגיעות, זה היה באמת בלתי נתפס. כשעדיין הייתה סכנה מרחפת של פלישה של חיזבאללה, התושבים שם התגייסו תחת פקודת "בני המקום" והקימו מערכי האבטחה, חילוץ, פינוי רפואי ביישובים. הם שיתפו פעולה באופן מלא עם הצבא. הם אירחו אותם. הם פתחו כמובן את כל מבני הציבור, והעבירו סיוע משמעותי, ועשו הרבה מאוד דברים כדי לפעול עם הצבא ועם הרשויות השכנות כדי להציל חיים של אנשים. הזכויות שלהם מגיעות להם, כי באבני היסוד של המדינה שלנו קבעו האבות המייסדים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות ללא הבדלי דת, גזע ומין. כל הזמן מדברים פה על לעשות חוזה חדש בין הציבור לבין המדינה, ושכל הצדדים חייבים לקיים את הצד שלהם בחוזה. אבל לפני שרצים לנסח חוזה ישראלי חדש, הגיע הזמן שהממשלה תתחיל לקיים את הצד שלה בחוזה כלפי החברה הדרוזית וכלפי כל אזרחי המדינה. זה לא נתפס שגם אחרי שנים של אצבע בעין, החברה הדרוזית ממשיכה להתגייס למען המדינה, ממשיכה לשרת את המדינה, ומלמדת אותנו הרבה פעמים ציונות יותר טוב ממה שאנחנו בעצמנו עושים. אז מכאן אני רק רוצה לשלוח להם חיזוק ותודה על מי ומה שהם, ושאנחנו נעשה הכול כדי לפעול לתקן את העוולות שהם חווים כחברה. שוב, רק משפט אחרון, אני חוזרת על הבקשה והדרישה שלנו מראש הממשלה: לקיים את העסקה במלואה. לקצר אותה, לצמצם את המועדים, ולהביא את כולם בפעימה אחת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גברתי השרה, לצערי, שוב אנחנו עדים לניסיון מביש של הממשלה לברוח מהאמת. אתמול בישיבת הממשלה, ראש הממשלה סירב לאפשר לראש השב"כ להציג את עמדתו המקצועית בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את מחדלי 7 באוקטובר. הוא אפילו לא היה מוכן לשמוע. הוא פחד שמא תיאמר האמת. ראש הממשלה לא רצה להקשיב, בדיוק כפי שהוא לא הקשיב לאזהרות הדרגים המקצועיים לפני טבח 7 באוקטובר; בדיוק כפי שהוא סירב לפגוש את הרמטכ"ל בקיץ של שנת 2023 לסקירה ביטחונית. והתוצאה, לצערי, ידועה לכולנו. אדוני היושב-ראש, מנהיגות אמיתית לא מפחדת מהאמת. מנהיגות אמיתית דורשת את האמת. היא מתייצבת מול הציבור. היא לומדת את הלקחים. היא פועלת כדי לתקן את הטעויות – אבל בממשלת 7 באוקטובר לא מחפשים אמת. בממשלת 7 באוקטובר מחפשים אליבי ולא מתמודדים עם המחדל; מחפשים למצוא את הדרך לטייח אותו. במקום להילחם בטרור, במחדלים הביטחוניים או אפילו בפשיעה שמשתוללת ברחובות, מנהלים בממשלה מלחמת הישרדות פוליטית יום אחרי יום. ראינו זאת בעבר. ראינו את העדות המביכה של ראש הממשלה בוועדת החקירה לאסון מירון, כשהוא אמר שאם רק היו מושכים בדש מעילו, הוא היה עושה משהו. הוא רק שכח שהוא קיבל אזהרות בעל פה ובכתב על הסכנות בהר מירון, כולל ממי שהיום הוא שר בממשלתו – היה אז יושב-ראש ועדת הפנים – ממש בדיוק כפי שהוא קיבל כראש ממשלה בשנת 2016 דוח מיוחד משר הביטחון דאז אביגדור ליברמן, שהזהיר מפני תוכניות חמאס, הזהיר מהתוכנית לפרוץ ולהשתלט על יישובים, ודרש לצאת למכת מנע מול חמאס. אבל ראש הממשלה סירב לשמוע. הוא בחר לקנות את השקט לטווח הקצר על חשבון ביטחון אזרחי ישראל לטווח הארוך, והלך להסדרה מול ארגון חמאס, במקום להכרעה. שום דבר לא נעשה, והמחיר ששילמה מדינת ישראל על הדחיינות ועל ההססנות כבד מנשוא. כך, אדוני היושב-ראש, תחת הנהגתו של ראש הממשלה נתניהו בפעם הראשונה מאז קום המדינה יישובים ישראליים נכבשו, צירי תנועה וצמתים מרכזיים נשלטו על ידי מחבלים, וטבח אכזרי התבצע בחפים מפשע: ילדים, נשים, גברים וזקנים. רצח, אונס, ביזה וחטיפה – והכול כי ההנהגה שהייתה אמורה לדאוג לביטחון כשלה במשימה הבסיסית ביותר שלה, במשימה לשמור על ביטחון אזרחי ישראל. האמת הפשוטה היא שלא זו בלבד שעברנו את הטבח הנורא הזה, אלא שתחת הנהגת הממשלה הזאת בוצע טרנספר לאזרחים ישראלים מחבלי ארץ שלמים: מהגליל, מעוטף עזה, מבתים שעדיין נותרו ריקים בצפון ובדרום. אזרחים שנמצאים כבר 16 חודשים ללא בית וללא ודאות מתי הם בכלל יחזרו. האמת הפשוטה היא, אדוני היושב-ראש, שמאז 7 באוקטובר, במשך 16 חודשים, הממשלה הזאת לא הצליחה להביא למיגור חמאס, והותירה אותו ריבון ברצועה, בין היתר בזכות הזרמה בלתי פוסקת של דלק וציוד, שאפשרו לחמאס להמשיך ולפעול, עד כדי כך שגם על המזון – שחלקו נקנה בכספי משלם המיסים הישראלי – חמאס גובה מיסים ומבצר את שלטונו. האמת הפשוטה היא, חברי הכנסת, ש-80 שנה אחרי שחרור אושוויץ, 80 שנה אחרי שנשבעה כל ההנהגה הישראלית לדורותיה: לעולם לא עוד – 80 שנה אחרי צפינו במראות של חטופים ישראלים חוזרים הביתה בתת-תזונה, במצב קשה, למציאות מחרידה שבה הם מגלים מי נותר בחיים ומי לא, אחרי שמשפחות שלמות נרצחו בטבח 7 באוקטובר. האמת הפשוטה היא, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, שמנהיגות פירושה אחריות. אחריות אינה רק תארים וכיבודים; אחריות היא היכולת להודות בכשלים; אחריות היא היכולת לשאת בתוצאות ולתקן. אבל ראש הממשלה ושריו עושים הכול – הכול – כדי לברוח מאחריות. המלחמה שמנהל ראש הממשלה היא לא מול חמאס. מלחמת החורמה שהוא מנהל היא נגד ועדת החקירה הממלכתית. זה האיום הגדול ביותר מבחינתו על מדינת ישראל – לא שלטון החמאס, לא העובדה שהאיראנים קרובים לנשק גרעיני, רק הנושא: לא להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואליו מגייסים את כל הכוחות כולם. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו, הציבור, לא ניתן לזה לקרות. האמת תצא לאור. היא תביא את הדין וחשבון שמדינת ישראל זקוקה לו כדי לעשות את התיקון. לנו אין אמון בממשלה הזאת. היא כשלה בכל ממד, והיא חייבת להתפטר. היא חייבת להתפטר לא רק בגלל מחדלי 7 באוקטובר; היא חייבת להתפטר בגלל כל מה שקרה מאז 7 באוקטובר; היא חייבת להתפטר בגלל שאחרי 16 חודשים, אחרי כל כך הרבה הרוגים ופצועים, עדיין חמאס נמצא בשלטון; היא חייבת להתפטר כי תחת הממשלה הזאת המשיכו להעביר סיגריות וציוד, אני לא יודע, קרואסונים, ומשאיות מלאות בכל טוב. למי? לחמאס. הממשלה הזאת חייבת להתפטר כי שר הביטחון של הממשלה הזאת כתב מייד אחרי טבח 7 באוקטובר, כשהוא היה אז עוד שר האנרגיה: לא תהיה יותר אף טיפת מים ולא יהיה חשמל. כמה זמן לקח לחמאס לחבר מחדש את החשמל? כמה זמן לקח עד שנכנסו המשאיות עם הדלק והציוד? הממשלה הזו חייבת ללכת הביתה כי היא נכשלה, וועדת החקירה הממלכתית חייבת לקום כדי שאפשר יהיה לתקן את הליקויים שנעשו על ידי הממשלה הזאת. עכשיו, לצערי, אדוני היושב-ראש, בתוך העולם הכאוטי הזה, הממשלה הזאת גם מקדמת את החוק הנורא הזה שנקרא חוק ההשתמטות. זאת אומרת, לא די שאנחנו נמצאים במלחמה בכל החזיתות, לא די שחיילים עושים 200 ו-300 ימי מילואים, וכבר מכינים אותם לשנה הבאה, והם לא יודעים אם יהיה להם עסק, אם יישאר להם מקום עבודה, אם יהיה להם לאן לחזור. לצד זאת שהממשלה הזאת שולחת אותם לכל כך הרבה ימי מילואים, ביד השנייה היא מקדמת במהירות שיא פה בכנסת חוק שיפתור אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה משירות צבאי בכלל. אנחנו נמצאים במצב שבו כל אזרח במדינת ישראל חייב לאחוז בנשק, ומי שלא יכול לאחוז בנשק, כי הוא לא מתאים לצבא או שהצבא לא רוצה שהוא יחזיק נשק, יש מספיק מה לעשות בשירות הלאומי, בכוחות הביטחון האחרים: במשטרת ישראל, במערך הכיבוי, במגן דוד אדום, בבתי חולים. לא חסרות לנו משימות לאומיות. לכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין לנו אמון בממשלה הזאת, ואני מצפה שגם הכנסת תודיע שאין לה יותר אמון בממשלת 7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אני מתכבד כעת להזמין את השרה עידית סילמן להשיב במשולב על שתי ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני נואמת ונותנת למליאת הכנסת את התשובה בשם שר הביטחון במענה על הצעת האי-אמון. יש שני עקרונות יסוד, בראייתי, לחקיקה בנושא: הראשון, קידום שירות צבאי אפקטיבי של בני הציבור החרדי תוך אפשרות לשימור אורח החיים החרדי; השני הוא שימור עולם התורה. שר הביטחון אומר שהוא לא יקדם חקיקה שלא תשמור על שני העקרונות האלה. החקיקה היא משימה מורכבת אך הכרחית, כשהמציאות הקיימת היא עשרות שנים של אי-גיוס. ובואו, כבר היינו שם בהחלט, ראינו, היינו בממשלות קודמות. אנשים שהיום נמצאים בתפקידי מפתח היו שרי ביטחון, היו רמטכ"לים, ובמשך שנים לא קידמו גיוס. כיום ניצב בפנינו אתגר עצום: להביא לתיקון בשירות הביטחון. המשבר הנוכחי לאחר 7 באוקטובר מייצר גם הזדמנות שבה ניתן יהיה לקדם את החקיקה ובכך לתת מענה לצורכי צה"ל. הדרך הנכונה לקידום החקיקה היא הידברות משותפת והסכמה רחבה על יעד שבסבירות גבוהה ימומש. החברה החרדית תהווה בעתיד כשליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, ולכן אי-השתתפותה בשירות הביטחון ובכלכלה תשפיע באופן דרמטי על המדינה. בדיוק משום כך אנו פועלים לקדם את החקיקה המבוססת על הידברות, הסכמה של כלל הציבור, כולל גם של מנהיגי ציבור מקרב המגזר החרדי. קבענו יעדי גיוס העולים בהדרגה, מתוך התחשבות במסלולים מותאמים למגזר החרדי, וזאת כדי להבטיח לכל מתגייס חרדי סביבה מתאימה ומעטפת שירות תומכת לאורח החיים שלו. היעד בהקשר הזה הוא ברור: חרדי שנכנס לצה"ל כחרדי – יוכל גם לצאת מצה"ל כחרדי. מימוש היעד הזה יוכל להביא איתו שינוי דרמטי בכך שבדורות הבאים השירות בצה"ל יהפוך לנורמה רווחת גם בחברה החרדית. חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתו של שר הביטחון לתפקיד ומתוך החשיבות הרבה שהוא מייחס להשלמת תהליך החקיקה שבלעדיו התוכנית לגייס את בני הציבור החרדי צפויה להיכשל, השקעתי – הוא מציין – שעות מרובות בשיח עם דרגי המקצוע בצה"ל, עם נציגי הציבור החרדי, עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, עם קבוצות ונציגים מקרב הציבור, וכן עם היועצת המשפטית לממשלה, וזאת על מנת לגבש את העקרונות הנדרשים להצעת החוק לשם הצגתם בפני חברי הוועדה, ולהתקדם בתהליך החקיקה. העקרונות המונחים בפני ועדת החוץ והביטחון מביאים בחשבון את המציאות שהשתנתה מאז 7 באוקטובר, את המלחמה הרב-זירתית שישראל מצויה בה, ואת הצורך להקל את הנטל הכבד שבו נושאים כיום חיילי הסדיר, הקבע והמילואים בגבורה ובהקרבה גדולה. זוהי הצעה שמהווה מענה לצורך בהגדלת הסד"כ הצה"לי ובמימוש המשימה ההיסטורית של שילוב בני המגזר החרדי בצה"ל. התאמת המסגרות והמסלולים, קביעת יעדי גיוס מדורגים בהסכמה עם נציגי המגזר החרדי והגדרת סנקציות אפקטיביות, מוסדיות ואישיות – כל אלו יחד יבטיחו עמידה באותם יעדים. וכשאני מדבר – בשמו, הוא אומר – על קביעת יעדים בהסכמה, נדמה שהמציאות שכולנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה מדוע ההסכמה הזאת נחוצה: למרות שצה"ל קבע יעד של 4,800 מגויסים לשנת הגיוס 2024, והוציא אלפי צווי גיוס לחרדים, והחוק מטיל סנקציות פליליות על מי שאינו מתגייס – בפועל רק אחוזים בודדים התייצבו לשירות. את המצב הזה נוכל לפתור כאשר נעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כאמור, על ידי הסכמה. בהקשר זה אני מבקש להתייחס – בשמו – לעמדה שהוצגה על ידי אגף כוח האדם בצה"ל, שלפיה משנת 2026 ואילך לצה"ל תהיה היכולת לקלוט מספר בלתי מוגבל של מתגייסים מהמגזר החרדי. חשוב להבחין בין שני מושגים שונים בתכלית: גיוס וקליטה. היכולת לקלוט קשורה אך ורק לקיבולת המייצרת תהליכי מיון ומסלולים מותאמים, ובעניין הזה אני סומך על צה"ל שידע להיערך כראוי. לעומת זאת, היכולת לגייס בפועל קשורה למרחבי ההסכמה עם המגזר החרדי ולקיומו של חוק המסדיר את מעמדם של לומדי התורה שתורתם אומנותם. ולכן, ללא אותו גיוס, המתבסס כאמור על איזון בין הצרכים שפירטתי לתמיכת הנהגת הציבור החרדי, וללא אותו הסדר חוקי, יכולת הקליטה נותרת על הנייר בלבד, כפי שציינה גם צמרת צה"ל בהמשך לדבריהם בדבר יכולת הקליטה. אני מבקש – זה בשמו של שר הביטחון – להזכיר לכולנו את העקרונות המרכזיים של ההסדר שאותו אנו מקדמים: היעד שלנו הוא להביא לגיוסם של כ-50% מהמחזור השנתי של בני 18 מהמגזר החרדי בתוך שבע שנים, לעומת 7% המתגייסים כיום. ההגעה ליעד הזה תהיה מדורגת: בשנה הראשונה – 4,800 מתגייסים; בשנה השנייה – 5,700 מתגייסים, בהתאם לאומדנים שקבע צה"ל, העלייה היא הדרגתית ותימשך עד להגעה ליעד של 50% מתגייסים בשנה השביעית, שהם 9,000 מתגייסים חדשים לשנה. מדובר בתוספת של עשרות אלפי משרתים בשרות צבאי משמעותי, בסדיר ובמילואים. גיל הפטור יעמוד על 26. על מנת לוודא שתהיה עמידה ביעדים, בניגוד להסדרים קודמים, כולל ההסדר של סנקציות כלכליות לאי-עמידה ביעדים השנתיים גם סנקציות מוסדיות על הישיבות בגין כל תלמיד שמיועד לשירות ביטחון, וגם סנקציות אישיות על כלל המיועדים לשירות ביטחון, אלו הלומדים ואלו שאינם לומדים. מעבר לכך, מי שלא לומד ולא מתגייס ייחשב כמפר חוק על כל המשתמע מכך. ההצעה ממסדת מנגנוני אכיפה שיבטיחו את קיום הוראות החוק ביחס למוסדות הלימוד, לרבות כל התנאים המאפשרים לקבל דחיית שירות לאלו שתורתם אומנותם. ההסדר קובע גם כי שירות אזרחי-לאומי כמו בזק"א לא ייכלל ביעדים השנתיים, למעט שירות במסלול הביטחוני – מג"ב, שב"כ, שב"ס וכדומה, וכל זאת תחת הגבלה מספרית, שתכליתה ברורה: לשמר את העדיפות לשירות בצה"ל. החוק כולל גם, כאמור, התייחסות למסלולי שירות ייחודיים לחרדים, וכן מגדיר הטבות והעדפות שיינתנו למשרתים. חברותיי, חברי הכנסת, המציאות הביטחונית המורכבת – זו הנוכחית וזאת הצפויה לנו – ולצידה נתוני הדמוגרפיה הישראלית, מתלכדים לכדי הבנה ברורה: עלינו לעשות כל שניתן על מנת להרחיב את סדר הכוחות בצה"ל, וכל זאת תוך שאנו פועלים בחוכמה, בשיתופיות ומתוך הבנת גודל השעה, ייחודה של החברה החרדית, וכמובן, חשיבותו של לימוד התורה. מערכת הביטחון בראשותי – אומר השר – וממשלת ישראל כולה, מחויבות לעקרונות הללו, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת אי-האמון שהוגשה. תודה לכם, בשם שר הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרה סילמן. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, עד עשר דקות, אדוני.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש. באמת, השרה עידית סילמן, את חושבת שהנושא של חמץ, שכבודו במקומו מונח, הוא סיבה מספקת כדי להפיל את הממשלה הקודמת, ואת לא חושבת שכל המחדלים והבעיות שאנחנו סובלים מהם היום הם סיבה מספקת כדי להצביע אי-אמון בממשלה הזאת?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני אענה לך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה תעני לי? מה תעני לי, עידית?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני חושבת – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חמץ, חמץ, והסתבר בסופו של דבר שאין שחר לדברים האלו. שר הבריאות אז – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

קודם כול, רק תסתכל על מה אנשים שלנו, ברגעים הכי קשים שלהם, שמרו. ודבר נוסף, מנסור, אתה גם יודע את זה וער לזה שבטח ובטח אי-אפשר להסתמך על ממשלה של 61 ביחד איתכם – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם אחרי המחדל של 7 באוקטובר?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – אנשים שלא ידעו לבוא ולגנות את 7 באוקטובר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עידית, עידית, תקשיבי לי. עכשיו, אני שואל – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

שיבואו כל אנשי הרשימה שלך ויגנו את זה. אנשים ברשימה לך לא ידעו לגנות את 7 באוקטובר. איתך, איתך – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מנסור עבאס פנה אליה, אז היא משיבה לו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השרה – מותר לה, אני מאפשר לה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני משיבה לך: איתך אי-אפשר לבנות ממשלה. הייתי איתכם, מנסור עבאס, הייתי איתכם. בלתי אפשרי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עידית, אני רוצה לשאול אותך שאלה מוסרית. שאלה מוסרית, עידית, אני רוצה לשאול אותך: מה היית מעדיפה, להישאר בממשלה הגרועה שהייתה ולא יהיה 7 באוקטובר או לבוא לממשלה הזאת, עם 7 באוקטובר ועם כל מה שהשתמע מזה? באמת, אני שואל את המצפון שלך. מה היית מעדיפה? מה היית מעדיפה, עידית?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מנסור עבאס, אני הפלתי את הממשלה הקודמת כי אני חושבת שלא היה ראוי לנהל אותה ביחד איתכם. ואני שמחה שראש הממשלה היום זה בנימין נתניהו, שעושה סדר בכל העולם. אשרינו שזכינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, בואו נעשה קאט, חבר הכנסת עבאס וגם השרה סילמן. אם השרה תבקש להשיב אחר כך, נאפשר לה, אבל – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, היא תרצה אולי להשיב על הנושא של הפשיעה והאלימות.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני אשיב. אני אשמח להשיב.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מנסור, עד שהוצאנו אתכם מהממשלה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עידית, אני מכיר אותך לפני הפוליטיקה. אני מכיר אותך. אני מכיר אותך, את אישה ערכית. אנחנו מכירים את הפעילות שלך, את הדיאלוג שהיית מנהלת עם קבוצות אחרות. אבל לבוא – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יש ממשלה יהודית ודמוקרטית. וככה זה יהיה. ולא איתכם בתוך הממשלה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, הממשלה שהייתה – לא יהודית ודמוקרטית?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא, לא.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא ציונית? נו, באמת. נו, באמת. נו, באמת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

סליחה, מנסור עבאס, לא קידמת שום דבר. שקודם החברים שלך יגנו את 7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס, אני יודע שהנושא שעליו אתה רוצה לדבר קרוב לליבך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, כן, בוודאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מציע שתעבור לדבר עליו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

7 באוקטובר – שקודם הסיעה שלך תגנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה, תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אנחנו נעבור לנושא שהוא באמת פיקוח נפש. עידית, את הפסדת. בדיבייט הזה הפסדת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה זה הפסדתי – ברוך השם שאתם לא בממשלה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, אוקיי, בסדר. אנחנו נעבור. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מגישים הצעת אי-אמון על הנושא של המחדל בטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. אנחנו מגישים את הבקשה הזאת כל הזמן, מכיוון ששנתיים וחודש אחרי כינון הממשלה הזאת אנחנו לא מוצאים מענה אמיתי לבעיה, למגפה הזאת, של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ולכן בצדק אנחנו מגישים כל פעם את הבקשה הזאת להביע אי-אמון בממשלה, על רקע המספרים העולים כל הזמן. ב-2023 – עלייה של 130%. היינו, אדוני היושב-ראש, ב-2022 ב-106 נרצחים, אחרי הירידה שהייתה לנו ב-2022 – זאת פעם ראשונה שיש ירידה – ועלייה ב-2023, עלייה ב-2024. אבל מה שמטורף, בחודש הראשון של ינואר 2025 אנחנו בעלייה מטורפת. עכשיו – 31 נרצחים מתחילת השנה. מה זאת אומרת? שאנחנו אולי, חס וחלילה, נחצה את הרף של 300 נרצחים ב-2025. ולכן אנחנו מגישים את הבקשה הזאת, ומבקשים מחברי הכנסת כן להביע אי-אמון בממשלה על רקע הכישלון שלה במיגור הפשיעה והאלימות, במיוחד הפשיעה המאורגנת, בתוך החברה הערבית. מי כמוך, אדוני היושב-ראש, שהיית – תקופה קצרה מאוד – במשרד לביטחון הפנים אז, ועשית עבודה מצוינת – הינה, אני אומר את זה: עשית עבודה מקצועית, מצוינת, אינטנסיבית. ואני זוכר שבתחילת דרכך ביקשת ממני, וישבנו אולי שעתיים, ואמרת לי: מנסור, אני רוצה להבין מה קורה. ואחר כך ניגשת לעבודה. תחילת הדרך הייתה איתך במשרד לביטחון הפנים. ואתה זוכר, אדוני היושב-ראש, שגיבשנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בתקופתך, ובאת עם ראש הממשלה אז לוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, וראש הממשלה בנימין נתניהו נתן את הסכמתו לקדם את התוכנית. ואכן, היא אושרה בהחלטת ממשלה 852, אבל לצערי לא תוקצבה אז כראוי, והיינו גם בתקופת בחירות. ואז הבאנו את התוכנית הזאת לממשלה שבאה אחרי זה, וקידמנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות. ולכן אני אומר, מבחינת פתרונות אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש. גם בממשלה ההיא, שהיית חבר בה, היה צוות מנכ"לים בראשות המנכ"ל רונן פרץ, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. גובש אז מסמך מדיניות מפורט ביותר. אני תמיד אומר, מי שרוצה להבין את התופעה הזאת בחברה הערבית, מי שרוצה גם לדעת כיווני פתרון ופעולה, צריך ללמוד את המסמך הזה, מסמך של 80–90 עמודים. בהמשך, על סמך המסמך הזה, גובשה החלטת הממשלה 549, אבל כפי שציינתי, ההחלטה נפלה בממשלה שלפני כן, ממשלת בנימין נתניהו-גנץ, החלטה 852, ואז היית השר לביטחון הפנים. יש לנו חילוקי דעות פוליטיים, גם איתך, אז וגם היום. אבל האם זה מנע מהשר המופקד על המשטרה ועל ביטחון הפנים לעבוד עם החברה הערבית, עם נציגי החברה הערבית, עם ראשי הרשויות? בוודאי שלא. בוודאי שלא. אבל השינוי – למה אנחנו תמיד אומרים שהממשלה הזאת הפקירה אותנו? יכול להיות שאם היה במשרד לביטחון לאומי שר אחר, שיש לו זיקה מסוימת לחברה הערבית – לא חייבים להסכים על דעות פוליטיות – שיש לו גישה ממלכתית, מקצועית, ערכית, התוצאות היו יכולות להיות אחרות בוודאי. הינה, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש. אתמול, ישיבה ראשונה שעשינו ביחד עם השר חיים כץ, בשר מבשרו של הליכוד, חבר הכנסת מן הימין, כולנו מכירים אותו. לא התווכחנו עכשיו על סוגיות פוליטיות. ישבנו במשך שעתיים עם השר, עם מפכ"ל המשטרה וכל מפקדי המחוזות והמטה הארצי של המשטרה, דנו במשך שעתיים בבעיה – מה צריך לעשות, אילו ממשקי עבודה אנחנו צריכים ליצור עם המשטרה, עם המשרד לביטחון לאומי בראשות השר חיים כץ. שוב אני שואל את השאלה הזאת. יש מקום לוויכוחים פוליטיים, יש מקום למחלוקות, אבל יש את הרמה הבסיסית, הממלכתית. השמירה על החוק הבסיסי. לטפל בבעיה כל כך יסודית, כל כך אנושית, כל כך כואבת – לא הצלחנו במשך שנתיים, לא לגשת למשרד לביטחון לאומי ולא למשטרה, כי הוא גם אסר על מפקדי המשטרה להיפגש איתנו, אלא אם כן יש לנו קשר איתם דרך ווטסאפ, מתחת לרדאר. ולכן, בתחילת הדרך, אדוני היושב-ראש, פניתי וביקשתי בדרך זו או אחרת מאחד מחברי הממשלה היום, ביקשתי מראש הממשלה לפחות להקצות את המשרדים הרלוונטיים לחברה הערבית בידיים של שרים ממלכתיים. לא נענינו. גם לפני שבועיים, כשהשר בן גביר התפטר, פניתי לראש הממשלה דרך סגנו השר יריב לוין, וביקשתי שוב להפקיד את המשרד הזה בידיים של איש מקצוע א-פוליטי, או שר ממלכתי, נקרא לו. בינתיים יש לנו את השר חיים כץ, שבהחלט אפשר לעבוד איתו. אבל האם הוא יישאר במשרד הזה? לאורך השעתיים, אדוני היושב-ראש, אין ספק שתמונתו של השר לשעבר בן גביר ריחפה, וכולנו דיברנו כמה זמן יש לשר לעשות את המלאכה שהוא צריך לעשות. ובמשפט אחד אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כן, בהחלט. בחודש אחד – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לסיום, כן?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בחודש אחד הממשלה והשר יכולים לקבל החלטות, להנחות הנחיות שישפיעו רבות על כיווני הפעולה נגד ארגוני הפשע. ואז נתחיל לראות ירידה, אחרי העלייה התלולה שחווינו בשנתיים האחרונות, במיוחד בחודש האחרון. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואני מקווה שלא פגעתי בך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. בכלל לא.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נתתי לך מחמאות על התפקוד שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

בכלל לא. תודה רבה. כעת, אני מתכבד לקרוא שוב לשרה עידית סילמן אל הדוכן להשיב על הצעת האי-אמון.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עידית, אל תעני מהנייר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא עונה מהנייר. עונה לך אמיתית. מנסור, תקשיב, מזל שראש הממשלה היום זה בנימין נתניהו ולא מישהו מתוך ממשלת השינוי שלך. אוי ואבוי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

תגיד לי, תגיד אתה, שהח"כית שלך מרע"מ, ואני מצטטת מה שהיא אמרה: לא שחטו תינוקות ולא אנסו נשים. תגיד לי, אתה תבוא ותטיף פה מוסר איזה ממשלה צריכה להיות ואיזה ראש ממשלה צריך להיות?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

במיוחד כשחברי הכנסת שלך התעוררו, ואמרו שהיא צריכה להיות מחוץ לסיעה שלך. תגיד לי, זה נראה לך?

קריאות:

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

חמץ? אתה מעז לשאול אותי על חמץ? אתה מעז לשאול אותי על חמץ? שזה השורש שלנו, של היהדות שלנו, של הזהות היהודית שלנו פה, בארץ הזאת – –

קריאות:

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – שבלי זה אין לנו מה לחפש פה. אתה מעז לבוא ולהגיד לי על הממשלה הקודמת? מי זה הממשלה הקודמת? לא שמרה על הזהות היהודית. מי שלא ישמור על הזהות היהודית לא תהיה לו סיבה להיות במדינה הזאת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את רוצה שאני אענה לך?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא, אני לא רוצה שתענה לי. אין לי מה שתענה לי. ברוך השם שאת הממשלה ההיא זכיתי להפיל, ושלא אתה תהיה על ההגה בממשלה של 61 – מי שמוביל.

קריאות:

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אז ביום חמישי השבוע, חבריי חברי הכנסת והיושב-ראש, יתכנס ויערוך השופט עמית טקס הכתרה לעצמו, אחרי שבית המשפט כינס בניגוד לחוק את הוועדה שסמכות הכינוס שלה נתונה אך ורק בידי שר המשפטים. הוועדה הזאת, שהתכנסה מבלי שזומנה כחוק כאמור, בחרה, כמה מפתיע, את מי שבית המשפט, שהורה על כינוסה, רצה שייבחר. מה שנקרא, מופת של ניגוד עניינים. כצפוי וכמתבקש, ראשי המדינה לא יהיו חלק מההצגה הזאת ששופטי בית המשפט העליון והשופט עמית ארגנו לעצמם, ולכן גם לא ישתתפו בטקס ההכתרה העצמי הזה. לא שר המשפטים יריב לוין ישתתף, לא ראש הממשלה בנימין נתניהו ישתתף, לא יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה ולא אף שר אחר ממשלת ישראל. אבל מי כן כבר הזדרז להודיע שהוא ישתתף? יושב-ראש האופוזיציה יאיר אנחנו-הרוב לפיד. לא מפתיע שחבר הכנסת יאיר לפיד בטוח שהוא מייצג את רוב העם. זה הגיוני. בפרט הסקר האחרון בערוץ 14, שנתן לו חמישה מנדטים. האמת שאני מבינה אותו, קרובים שם לאחוז החסימה, אז חייבים לנצל הזדמנויות. מי יודע עוד כמה הזדמנויות שם יהיו לאנשים להשתמש בתואר חברי כנסת, ובטח יושב-ראש האופוזיציה. מה זה משנה אם זה טקס הכתרת שופטים, שבו מתייצבת רק האופוזיציה, והוא פיגוע תדמיתי של בית המשפט, שמרסק את אמון הציבור בו – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – שהופך את בית המשפט לגורם צבוע פוליטית יותר מאי פעם? העיקר הסיבוב הפוליטי והציני. תאמינו לי, גם יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד מבין את זה מצוין, אבל כנראה לא אכפת לו מבית המשפט ולא מעניין אותו השופט עמית, ומעניין אותו רק הרוב של לפיד. אז לך, כבוד יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לאירוע, תודיע שאתה הרוב, דבר בשם מיליוני מצביעיך, ורגע לפני שאתה יורד מהבמה הפוליטית, אל תשכח לעדכן אותנו ש"תם עידן נתניהו". תודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים כעת לדיון הסיעתי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מנסור עבאס, מזל שאני לא צריכה לנהל איתך דיון – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

על פי התקנון היא יכלה גם לעלות ולומר שהיא מציעה לדחות את ההצעה ולרדת. זה גם מספיק.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, חברי הכנסת. חבר הכנסת ווליד טאהא, אני מבין את האנרגיות, אבל בבקשה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, זכות הדיבור שלך כעת בדיון הסיעתי. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – נאמנות לחוק. איזו בושה. מביישת. את מביישת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה בושה – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יכולה שלא להתייחס לישיבת הממשלה המזעזעת שקיימה אתמול הממשלה בנושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ישיבה שהתקיימה אמש, שנכפתה על הממשלה הזאת, שמסרבת לרצון רוב העם. רוב העם, אני מדגישה – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – כי הממשלה הזאת נורא אוהבת לדבר על הרוב, לדון מדוע לא תקים ועדת חקירה ממלכתית, עוד מעט שנה וחצי אחרי הטבח הגדול בתולדותינו, עם המחירים שכולנו משלמים עד היום. סליחה, מפריע – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר'ה, לא לעזור. אנחנו יודעים לטפל בזה לבד, הכול בסדר. תודה. בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בזבזתי זמן בגלל ההפרעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חמש שניות תקבלי עליי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה. הישיבה הזו נכפתה על הממשלה הזאת, שחבריה מעיזים לקרוא לעצמם "מנהיגים", ועל מנהיג החבורה, שקורא לעצמו "מנהיג המדינה". אתמול התביישתי. אז בואו ניזכר מה היה שם: ראש הממשלה סירב להכניס מסמך מקצועי של ראש השב"כ – ראש השב"כ – בעניין נושא הדיון של הקמת ועדת חקירה. האדם שיהיה הראשון מבין אלה שיישא באחריות בגין ועדת חקירה ממלכתית – ואומר, ואני מצטטת: מדובר בפקיד, מה הוא רלוונטי לסוגיה? באיזו סמכות הוא מביע עמדה? זה מה שאומר ראש הממשלה. שר האוצר שלנו, גדול מפקירי חיילי ישראל והציונות הדתית, שאץ-רץ ומתאבד על חוק השתמטות, אומר ליועצת המשפטית: אין לנו זמן לוועדת חקירה עכשיו. והוא גם מוסיף ואומר לה: מה שאת אומרת לא שונה מסימונה מדימונה. זה מה שאומר לה שר האוצר שלנו, זו הרמה. אלה האנשים. שר התקשורת, עוד עילוי בצבא חילול השם, אומר ליועצת המשפטית בוועדה: מה אכפת לנו מהעמדה שלך? מה היא עושה פה בכלל? ואז הוא ממשיך ומטנף על בית המשפט העליון ואומר: מה פתאום שנקים ועדת חקירה ממלכתית במתכונת שאותה ימנה השופט עמית? בג"ץ צריך לעמוד לחקירה. כן, רק בג"ץ, לא הוא. מזכיר הממשלה, עובד מדינה, אומר גם: ראש השב"כ לא רלוונטי. למה הוא רלוונטי? מסמך של התנועה למשילות – מסוג קהלת, כן – זה המסמך הרלוונטי. ואם לא די בכך, נציגים של משפחות של הורים שכולים, מפונים, חטופים, לא הורשו להיכנס לישיבה, כי מה הם רלוונטיים? הם לא רלוונטיים. אבל האמת היא ברורה והיא שקופה, וכשחושבים על זה, אדוני היושב-ראש: קו שקוף מחבר בין כל ההתלהמויות הללו. זה מתוכנן, זה מאורגן. הממשלה הזו במסע דה-לגיטימציה מטורף נגד הרשות השופטת, נגד ראש השב"כ, נגד היועצת המשפטית לממשלה. הם במסע מטורף, כי היועמ"שית עומדת על החוק וצריך לסלק אותה בשביל חוק השתמטות; כי ראש השב"כ אולי יגיד שהם מרסקים את הדמוקרטיה וצריך להכשיר את הקרקע לסילוקו; כי בית המשפט העליון פוגע ביכולת שלהם לעשות מה שהם רוצים והם צריכים לרסק אותו. פתאום, התגובה הכל-כך קיצונית, אדוני היושב-ראש, של ראש הממשלה שלנו – אני לא האמנתי כשראיתי שראש ממשלה בכבודו ובעצמו מסרב להגיע להשבעת נשיא בית המשפט העליון – נראית מובנת. הם פשוט חייבים להסיח את דעת הציבור ולהמציא סיבות מדוע הם מתחבאים ומסתתרים מוועדת חקירה. כי איזה תירוץ אחר יסתיר את החשש מוועדת חקירה מאשר לפקפק ולהרוס את הלגיטימיות של כל מי שיצטרך לבדוק אותם? אז באמת, אדוני היושב-ראש, עם שלם רוצה ועדת חקירה ממלכתית; עם שלם רוצה שוויון בנטל; עם שלם רוצה עסקת חטופים. בשלושת הנושאים האלה, אנא, ממשלה יקרה, תפסיקו לפעול משיקולים פרסונליים וזרים ותייצגו את העם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול איבדה העדה הדרוזית במדינת ישראל מנהיג גדול, חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין אבו לוטפי, האיש והאגדה. אב שכול, סבא שכול, שאיבד את בנו ואת נכדו במלחמות ישראל. הוא הקים את יד לבנים הדרוזי, תמך, ליווה ועזר למשפחות השכולות הדרוזיות. עד יומו האחרון ליווה את המכינה הקדם-צבאית שהוא בעצמו הקים בדאלית אל-כרמל. אני הכרתי אותו באופן אישי. נפגשתי איתו פעמים רבות, תמיד כשהייתי צריך עצה וצריך משהו כדי לעשות למען העדה הדרוזית. בהיותו חבר כנסת, כאן בכנסת ישראל מטעם הליכוד, הוא עשה רבות למען העדה הדרוזית, ועשה רבות למען כל אוכלוסיית ישראל. תמיד מצאתי אצלו אוזן קשבת, עצה טובה, ואני אומר לכם, זו אבדה גדולה לכולם. שיהיה זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חמד, את אמל זכיתי לבקר בפעם האחרונה כשהוא ישב שבעה על רעייתו המנוחה, והזכרתי לו אז את מה שאמרתי לו כשהוא קיבל את פרס ישראל. זכיתי ללחוץ את ידו. הייתי על הבמה, אמרתי לו: אמל, אתה האדם הכי צעיר פה. הוא כבר אז היה בן 90 וכמה, אבל היה מלא רוח חיים. אללה ירחמו. יהי זכרו ברוך. איש יקר. בבקשה, חבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, השרה עידית סילמן עסוקה בנאומים האחרונים שלה בטקסים של פולחן הנאמנות לבוס החדש שלה ולמפלגה החדשה שלה – שבעבר עידית סילמן כינתה אותה "בוגדת". הפגינו מול הבית שלה והשמיצו אותה, ומה לא אמרו עליה? האמת, מנסור, אני לא מסכים איתך. עם כל הכבוד לך, מי שיש לו מערכת ערכים סדורה אינו בוגד פעמיים. אז בפעם הראשונה היא בגדה בראש הממשלה שלה, של המפלגה שלה, כשהייתה יו"ר הקואליציה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא בגדה בראש הממשלה שלך, ואגב היא עשתה את זה לא מתוך אילוצים פוליטיים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה אמרת שאתה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא אמרה שהממשלה ההיא רוצה להכניס חמץ לבתי החולים, ואז היא הפילה את הממשלה. אין קשר לאידיאולוגיה בכלל. אין קשר לפוליטיקה בכלל. אין קשר לתפיסה המדינית בכלל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

למה אתה לא מכניס – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז היא חיפשה הזדמנות לבגוד. עכשיו, במי היא בגדה עוד? עם כל הקבוצות שאתה מדבר עליהן היא נפגשה, ושיקרה שקרים בפניהן. בכל פעם שהיא עולה על הדוכן היא מנסה לערוך טקס פולחן נאמנות, ועל כן מתחילה לדבר שטויות ולחזור על השקרים, כאילו אזרחי המדינה לא מכירים אותה כבר. יא עידית, חלאס. (אומר בערבית: די לשקר, די לשקר. את שקרנית.)

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני לא מבינה ערבית, כפרה עליך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז שלא תביני. עליתי כדי לענות על הצעת אי-אמון שמדברת על הפשיעה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא מעניין אותך הפשיעה בחברה הערבית, ואת הולכת לשקר לקבוצות שנפגשת איתן שכל בני האדם שווים בעינייך? חיי האדם אדם הם שווים?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה אתה מקשקש – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את עולה ולא מזכירה במילה את סוגיית הפשיעה בחברה הערבית, ועוד יש לך ערכים? אין לך שום ערכים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא, לך יש.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום לפנות בוקר המשטרה פשטה על חנויות הספרים של עימאד מונא ומחמוד מונא ברחוב צלאח א-דין בירושלים המזרחית, וגם על חנות ספרים מוכרת מול אמריקן קולוני. השוטרים חיפשו בגוגל טרנסלייט על הכותרת של הספרים – איפה שכתובה המילה "פלסטין" הם אסרו את הספרים ועצרו את בעלי החנויות. חשוב לי להגיד לחברה כולה: מי שאוסר ספרים רוצה לאסור מחשבות, ומי שעוצר מוכר ספרים עוד יעצור סופרים. חשוב לי להגיד לכם משהו על פרשת השבוע. חבר הכנסת השר בוסו, חבר הכנסת מאיר פרוש, חשוב לי להגיד לך משהו על פרשת השבוע מספר שמות. בספר שמות כתוב: "ויאמר משה אל האלהים מי אנכי". השאלה המהדהדת הזו: מי אנוכי? מאן אנא? משה היה בארמון. הוא חונך בארמון של פרעה והיה אצל המדיינים, אצל הנביא יתרו, כל חייו, אבל נולד יהודי. לכן הוא שאל את השאלה המהותית והעמוקה כל כך: מי אנוכי? כל פלסטיני, למרות כל מה שאתם מנסים לעשות לו, שואל את השאלה המהותית: מי אנוכי? אם אתם חושבים שעל ידי איסור של ספרים ולעצור מוכרי חנויות ולרדוף את המחשבות שלנו אנחנו לא נדע מי אנחנו, אתם לא למדתם משהו עמוק מפרשת השבוע: מי אנוכי? אני בן של העם הזה, ואתם חייבים לכבד את העם הזה. מי שרודף אחרי סופרים ומוכרי ספרים וספרים עצמם, זה מעיד גם על חולשה. אנחנו מזהים את החולשה הזו, והחולשה היא סוף דרך. אני מציע לכם דרך אחרת, דרך של לכבד את העם הזה; דרך של להפנים את העובדה שצריך להגיע למשוואה שמכבדת את זכויות העמים. רק כך נבחר בחיים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, תגיד, נתניהו, ישנת טוב במלון של 40,000 ש"ח ללילה, עם כל הפמליה על חשבון המיסים שלנו ביום שבו חוזרים חטופים? קמת כמו חדש כאשר אוהד, אור ואלי חזרו אלינו כשלדים מהלכים אחר הרעבה בידי ארגון הטרור הרצחני שמימנת היטב? הרי אתה אמרת: החטופים סובלים, אבל הם לא מתים. אז אמרת. כנראה לא משכו בדש מעילך מספיק. לא הכי ברור לך שמחבלים רצחניים מתעללים באזרחי המדינה שנחטפו תחת חסותך ומכספי המימון שחילקת לנוח'בות? איך אתה מעז לטרפד עסקה? איך יש בך את גרם המחשבה על הפסקת הפעימות? מי אתה חושב שאתה, שהחלטת שהכיסא שלך חשוב יותר מהחיים שהפקרת? לא מגיע לעם הזה מנהיג שיתעקש על עסקה בפעימות רק כדי שיהיה לו מפלט בכל זמן נתון, סדיסט שמעביר את המשפחות רולטה רוסית, שמעביר אותנו את תוכנית הריאליטי האכזרית ביותר שידע העולם, רק כי אתה צריך מפלט, כי סמוטריץ' מאיים, כי בן גביר עושה רעש. היום, בצעקות ודפיקה על השולחן אמרת: שמונה שנים אתם גוררים אותי בגיהינום הזה. אתם לא מתביישים? מה עם אברה מנגיסטו, שנמצא בגיהינום כבר 11 שנים? מה עם השישה שנרצחו כי טרפדת עסקה? אתה לא מתבייש? ביבי, הכיסא שלך לא חשוב יותר ממי שנרצחו כי הפקרת אותם במכוון, בלי חמלה ואנושיות. זה יהיה הכתם הכי גדול על כהונתך, ואחרי ועדת החקירה הממלכתית שנקים פה, וגם נקים, זה יהיה כתוב לדיראון עולם. אנחנו אומה שמקדשת את החיים, נתניהו, זאת הגאווה שלנו, מדינת ישראל, שבה כולנו ערבים זה לזה. אתה לא תבין את זה, אין בך את השריר הפועם שמבין מהי ערבות הדדית, חמלה בסיסית ואנושית, ואין בך את היראה של המוסר היהודי. אתה, ביבי, שכחת מה זה להיות יהודי, אבל אנחנו לא. שלא תעז לטרפד. אנחנו עם של חמלה, קדושת החיים וערבות הדדית. והערכים האלה ינצחו. התקווה תנצח את הרודנות. האם חשבת לפני השינה על אלון אהל, חטוף שהעדות לגביו היא שהוא כבול בשלשלאות, חבול בעיניו ומעונה? האם קול הזעקה של אימו עידית פילח את נפשך כמו שהוא ריסק את כולנו? היום אלון בן 24, היום. תסתכלו עליו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, לא, לא להציג.

נעמה לזימי (העבודה):

תסתכלו על אלון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תורידו את חברת הכנסת לזימי. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

תסתכלו על אלון, תסתכלו עליו, בן 24 היום. עד החטוף האחרון, נתניהו. אתה הראש, אתה אשם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שוב ושוב מפירה את התקנון. שוב ושוב.

נעמה לזימי (העבודה):

אוה, התקנון המקודש. לכו תפקירו עם התקנון המקודש שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כן, נכון. להוריד את חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

קצת חמלה. קצת חמלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

להוריד, בבקשה. תודה רבה. כעת השר שלמה קרעי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

התקנון – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, יש תקנון בבית.

נעמה לזימי (העבודה):

יש תקנון.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

איך אתה מעז – – – משפחות חטופים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

את רוצה גם לצאת החוצה מהאולם? תוציאו אותה החוצה מהאולם, בבקשה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

מה קרה? למה לצאת מהאולם?

נעמה לזימי (העבודה):

התקנון.

היו"ר אמיר אוחנה:

על זה שהיא הניפה כרזה בדוכן. על זה, בסדר? תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, תודה על העזרה, מעריך את זה מאוד. השר שלמה קרעי, והשר שלמה קרעי בלבד. חמש דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמד כאן קודם אחד משונאי ישראל ואמר שאנחנו צריכים ללמוד מפרשת השבוע מה זה "מי אנֹכי כי אלך אל פרעה". אז חבל שאתם שם, בקרב שונאי ישראל שרוצים להשמיד אותנו, לא לומדים קצת מפרשת השבוע, מכל פרשות השבוע האחרונות, שבהן עם ישראל הפך לעם. זה התחיל, חבר הכנסת עודה, מ"כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ". אמרו באותו זמן המצרים לפרעה: בואו נרע לאומה זו. אנחנו רוצים להרע לעם הזה. אמר להם: איך נרע להם, משלהם אנחנו חיים. הרי בזכות יוסף לא מתנו כולנו ברעב. לא שמע בקולם, הורידו אותו מכיסאו למשך כמה חודשים, עד שלא נשארה לו ברירה, רצה לקבל את הכיסא בחזרה ואמר להם: כל מה שאתם רוצים, הריני עימכם. כדי שתבינו מה זה "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ" – מסופר על הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, שפעם שאל אותו אחד מצירי בית הנבחרים הפולני, אמר לו: למה אתם אוכלים ביצים קשות בליל הסדר? הוא אמר לו: המנהג הזה בא לסמל תכונה אופיינית של עם ישראל מאז ועד היום הזה. הביצה הזאת שונה מכל מאכל אחר, ככל שהיא מתבשלת יותר, ככה היא מתקשה יותר. ככה עם ישראל, ככול שהם נרדפים על ידי האויבים שלהם, ככל שהם סובלים יותר צרות, ככה הם מתחשלים יותר. "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ". את הדבר הזה נוכחנו לראות גם באסון הנורא שקרה בשמחת תורה בשנה שעברה. היו המון מחלוקות בעם, הרבה פירוד, הרבה חוסר הסכמות, אי-הסכמות. כשגילינו שהאי-הסכמות האלה, שהפירוד בינינו מוביל אותנו לדבר כזה שהאויבים שלנו כבר מריחים חולשה, כבר מריחים דם ובאים ונכנסים כדי להשמיד אותנו, זה מה שגרם לעם ישראל להתאחד. זה מה שגרם ללוחמי ישראל ללכת כתף אל כתף מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, להתאחד נגד האויבים האלה שביקשו להשמידנו. בתקופה האחרונה אנחנו גם רואים ממש את חזון אחרית הימים, איך שציר הרשע קרס, איך שהאויבים שלנו, נופלת עליהם אימתה ופחד, איך שראש ממשלת ישראל נתניהו מצליח להחזיר את כוח ההרתעה של מדינת ישראל מבית ומחוץ. הוא מגיע לארצות הברית, זוכה לכבוד מלכים שאף מנהיג של אומה אחרת לא זוכה לו אצל נשיא ארצות הברית. אנחנו רואים את הנחישות של נשיא ארצות הברית, איך יחד עם ראש הממשלה – הם באים ואומרים: לא תהיה יותר סבלנות לטרור, לא לאיראן, לא לאלה שמחזיקים בחטופים שלנו. החטופים יחזרו עד האחרון שבהם. אתם לא תטיפו לנו מוסר של חמלה, אנחנו עם שיודע – כולם רוצים את החטופים בבית וכולם גם יחזרו הביתה, עד האחרון שבהם. כל השאלה היא אם נעשה את זה מתוך רפיסות וכניעה או אם מתוך עוצמה, מתוך נחישות ומתוך כך שיחד עם השבת החטופים נשמיד גם את אויבינו עד האחרון שבהם. בנושא הזה אנחנו רואים ש"כאשר יענו אֹתו", כמו שאמרתי קודם, "כן ירבה וכן יפרוץ". כוח ההרתעה שלנו חוזר, אויבינו מסביב, נופלת עליהם אימתה ופחד, ובעזרת השם, נשמיד את כל אויבינו עד האחרון שבהם, ונשיב את חטופינו הביתה לחיים טובים ולשלום, ואת לוחמינו – עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר שלמה קרעי. כעת אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. בבקשה בלי מחיאות כפיים. תודה. חברי הכנסת, שקט באולם, בבקשה. חברי הכנסת, יש רעש. תודה. גם לא חברי כנסת. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי השרות והשרים, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה, משפחות החטופים היקרות, מכובדיי, אנחנו אומנם בכנסת בהצבעת אי-אמון, אבל אני חוזר מוושינגטון, ושם היה אירוע כביר של הבעת אמון – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

.Welcome

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – הבעת אמון במדינת ישראל, הבעת אמון בצבא ההגנה לישראל והבעת אמון כבירה בממשלת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, זה לא דיון 40 חתימות.

מירב כהן (יש עתיד):

ראש הממשלה, האם תחזיר את כל החטופים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. חברת הכנסת. רגע, רגע. חברי הכנסת של האופוזיציה, מייד לאחר מכן, אם ירצה, יעלה גם ראש האופוזיציה.

קריאה:

אתה מייצג את אזרחי ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

כמו שאתם ודאי לא רוצים שהוא יישאר לבדו, אנא מכם. נא לשמור על כבודם של שני הדוברים לדבר. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

שם מביעים בך אמון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

החטופים שלנו לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. ראש ממשלה עומד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי, תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אה, שם לא לעזור, ופה קריאות?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לאורך שנותיי כראש הממשלה נפגשתי בבית הלבן 20 פעם עם נשיא ארצות הברית, אבל המפגש ההיסטורי עם הנשיא דונלד טראמפ – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל המפגש ההיסטורי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כמה פעמים היית בנחל עוז? מה זה בית לבן, נחל עוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נחל עוז.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, חברים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מתי אתה מבקר בנחל עוז?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לאורך שנותיי כראש הממשלה – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – עם ראש השב"כ?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

20 פעם ועדיין – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

מה מוציא אתכם מדעתכם כל כך? שהוא הצליח בארצות הברית, זה מוציא אתכם מדעתכם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לאורך שנותיי כראש הממשלה נפגשתי 20 פעם עם נשיא ארצות הברית, אבל המפגש ההיסטורי עם הנשיא טראמפ היה החשוב ביותר, הידידותי ביותר והמשמעותי ביותר – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אבל למה הנשיא טראמפ מחליט על היום שאחרי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – שהיה לי אי פעם עם נשיא אמריקני. ואני מעריך שלא היה משמעותי ממנו לשום ראש ממשלה בישראל. זו הייתה פגישה חמה ואישית, שנמשכה חמש שעות.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אתה אוהב את עצמך.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ביקור ראשון של ראש מדינה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הייתה שנייה, ואחרי זה המשכת.

דבי ביטון (יש עתיד):

רק רציתי להגיד לו: חבל שטראמפ – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא. נא לצאת, תודה רבה. ולא לעזור פה. לא לעזור, לא לעזור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זרקו שישה אנשים – שישה מנדטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקט.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה לא מבקר בניר עוז? למה אתה לא מבקר בניר עוז?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תסתירו קצת את הקנאה. קצת להסתיר את הקנאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת קטי שטרית, קריאה ראשונה. די.

מירב כהן (יש עתיד):

מה יש לקנא? ממשלה שחתומה על הטבח הגדול מאז השואה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.

אושר שקלים (הליכוד):

שקט, שקט. שקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת, תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

מזל שטראמפ החזיר לנו את החטופים. אנחנו צריכים להתחנן לטראמפ שיחזיר לנו את כולם.

אופיר כץ (הליכוד):

אתם משתגעים מזה שהוא הצליח בארצות הברית. אתם משתגעים מזה, אתם נלחצים מזה. אתם משתגעים מזה.

קריאה:

שונאי ישראל. שונאי ישראל אתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור. לא לעזור.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואללה, מה כואב לכם?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

כואב לנו 7 באוקטובר.

אושר שקלים (הליכוד):

כואב לכם שראש הממשלה הצליח בארצות הברית, זה מה שמפריע לכם.

מאיר כהן (יש עתיד):

כואב לנו החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

טלי גוטליב (הליכוד):

קצת כבוד, אתה בכנסת, די. באמת. מה יש לכם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה יש?

נאור שירי (יש עתיד):

יש.

מיקי לוי (יש עתיד):

טבח. טבח יש לנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור. לא לעזור. זה לא עוזר, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש חטופים בעזה, זה מה שיש לנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זו הייתה פגישה חמה ואישית שנמשכה חמש שעות, ביקור ראשון של ראש מדינה בבית הלבן לאחר השבעתו של הנשיא טראמפ לכהונתו השנייה. ישראל מעולם לא הייתה חזקה כל כך, והברית בין ארצות הברית לישראל – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – מעולם לא הייתה איתנה כל כך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה חי על כדור הארץ?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חזקה? טובי בנינו נרקבים במרתפים עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

במה זה עושה אותנו חזקים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.

אופיר כץ (הליכוד):

את רוצה להגיד לחיילים שלנו שאנחנו לא חזקים? תגידי להם את זה. לאלה שנפלו ואלה שנלחמו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ, קריאה ראשונה. חבר הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

מה זה השיח הזה שאנחנו לא חזקים? זה מה שאתם רוצים לשדר? שאנחנו לא חזקים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ, קריאה ראשונה. בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לאחר תקופה מאתגרת, וצריך לומר זאת ביושר – תקופה מאוד מאתגרת – אנחנו רואים עין בעין עם ממשל ארצות הברית את הנושאים המהותיים – –

קריאה:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – שעומדים על סדר-היום במזרח התיכון: מימוש כל מטרות המלחמה שלנו, לרבות חיסול חמאס, חיסול חמאס, השבת כל חטופינו הביתה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – הבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, החזרת תושבינו גם בדרום וגם בצפון בבטחה ליישוביהם, שאותם נשקם ואותם נפריח. יתר על כן – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתי? מתי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יתר על כן – תקשיבו, חברי האופוזיציה, עכשיו זה מכוון אליכם. יתר על כן, הנשיא טראמפ – – –

גלעד קריב (העבודה):

אז למה אתה פה? למה אתה פה? תצא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית. נא לצאת. קריאה שלישית, נא לצאת. כן.

גלעד קריב (העבודה):

תבדוק. מדינת ישראל חזקה? אתה אחראי לאסון הגדול ביותר של העם היהודי מאז השואה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להוציא את חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

תלך למיאמי. תלך לניר עוז.

טלי גוטליב (הליכוד):

צא החוצה. תהיה בשקט.

ניסים ואטורי (הליכוד):

צא החוצה. החוצה. צא.

גלעד קריב (העבודה):

תלך לניר עוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להוציא את חבר הכנסת קריב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

צא החוצה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה חוצפן. תוציא אותו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יתר על כן – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. די.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דיברת איתו על ועדת חקירה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, ממש לא.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

קשה. קשה, קשה להם לשמוע. הם אוהבים לשמוע את ערוצי התעמולה, להדהד את תיבת ה-talking point שלהם. לא יכולים לשמוע עובדות. קשה להם. אז אני אומר: תתגברו, תשמעו, לא יזיק לכם, אולי תלמדו משהו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא נדבק לעובדות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? לא דיברתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם כל הזמן דיברתם. כל הזמן אתם דיברתם על דבר אחד: מה עם היום שאחרי? מה יהיה עם היום שאחרי? ובכן, קיבלתם את היום שאחרי. רק שזה לא היום שאחרי שאתם כל הזמן מטיפים לו בנרטיב אוסלו שכשל.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שלישית. נא לצאת. קריאה שלישית, מיכל שיר, נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואתם מסרבים ללמוד את הלקח. ובכן, הנשיא טראמפ – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה עוד – – – היום שאחרי אתה אומר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ווליד טאהא, קריאה ראשונה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אנשים נשחטו בבית שלהם, בפיג'מות שלהם, ואתה לא מחזיר אותם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה בקריאה ראשונה, די.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה הורג אותם. הם נשחטו במיטות שלהם במשמרת שלך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מדבר על היום שאחרי?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם הורגים אותם.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם הורגים אותם. אתם הורגים אותם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם הורגים אותם.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם, שאתם מדבררים את חמאס, אתם הורגים אותם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת חנוך מלביצקי וניסים ואטורי, לא לעזור לי. זה לא עוזר. באמת זה לא עוזר. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הנשיא טראמפ – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אבל אם נתניהו לא ידבר, גם לפיד לא ידבר. גם לפיד לא ידבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הנשיא טראמפ הציג חזון חדש ומהפכני על היום שאחרי חמאס, כדי שבעזה לא תקום שוב מדינת טרור, ואני מוסיף: לא רק בעזה. אסור שהיא תקום בשום מקום בגבולותינו. ואנחנו, באופוזיציה, אתם באופוזיציה אמרתם: אין ברירה, חייבים להשיב את – לא את חמאס, סליחה – את הרש"פ. צריך להשיב את הרשות הפלסטינית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תשיב את כל החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תחזיר את כל החטופים, הם מתים שם. הם מתים שם במנהרות. הם מתים שם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – ואתה מבלבל את השכל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת, תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם מתים שם במנהרות. הם מתים שם במנהרות, ואתה מטרפד את העסקה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו לדברר את חמאס כבר. תפסיקו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי. חבר הכנסת מלביצקי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מטרפד את העסקה ברגעים אלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו לעזור לתעמולה של האויב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם מתים שם. הם מתים שם. הם מתים שם במנהרות, במשמרת שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

צא החוצה כבר. צא החוצה כבר. די כבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להוציא את חבר הכנסת להב הרצנו, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואתה מטרפד. הם מתים שם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם אמרתם פעם אחר פעם: אי-אפשר לנצח את חמאס – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא אמרנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אם אין חזון – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אם אין חזון של היום שאחרי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אם אין חזון, וכולם ידעו מה זה החזון: אתה, ראש הממשלה, גם אתה יודע, אין ברירה אלא לשים שם את הרשות הפלסטינית – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה משקר, בחיים לא אמרנו ככה. אתה משקר עוד פעם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – את אותה רשות שמחנכת את ילדיה לאותה שנאה, משלמת לרוצחים – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בחיים לא אמרנו ככה. אתה שקרן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – מציירת מפלצות אדם כגיבורים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי העביר מזוודות לחמאס?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל אני חוזר מארצות הברית עם חזון אחר, חזון בלי חמאס ובלי רש"פ. לא אלה ולא אלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

את בשנייה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

החזון של הנשיא טראמפ הוא חזון חדש, חזון יצירתי, חזון מהפכני, והוא נחוש להוציא אותו אל הפועל. דיברתם על היום שאחרי? קיבלתם את היום שאחרי. רק שהוא לא תואם את נרטיב אוסלו. ובדין הוא לא תואם אותו, כי אנחנו לא נחזור על הטעות הזאת פעם אחר פעם כמוכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו שמחים לחזור לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה שנייה, חבר הכנסת כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הנשיא טראמפ וכל בכירי הממשל האמריקני שיבחו את ההחלטות שקיבלנו כדי לשבור את הציר האיראני, ממיגור חמאס דרך מתקפת הביפרים, חיסול מרבית מאגר הטילים והרקטות של חמאס – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה עם החטופים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – חיסול המערך התת-קרקעי של כוח רדואן, הרחקתו מגבולנו הצפוני, והפגיעה המשמעותית בהגנה האווירית של איראן. אבל אני רוצה להגיד לכם על מה הם דיברו מעל הכול. מעל הכול ידידינו האמריקנים שיבחו את החיסול של רבי המרצחים הנייה, דף, סנוואר, וכמובן נסראללה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא להתפרץ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כפי שצפינו, חיסולו של נסראללה שבר את ציר הרשע, והוא גם הביא כמובן לנפילת אסד. בו בזמן, השמדנו את מערך הנשק של צבא אסד, ותפסנו שטחים שולטים אל מול גולן. כל ההישגים הכבירים הללו היו עד לאחרונה חלומות בלתי נתפסים. ואכן, כל אלה שתוקפים אותי היום באמת לא תפסו זאת. צריך לומר את האמת: רובכם – לא כולכם, אבל רובכם – תמכתם בהפסקת המלחמה בשלב מוקדם מאוד – –

מיקי לוי (יש עתיד):

חד-משמעית. אבל הם מתים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – לפני הכניסה לרפיח, לפני תפיסת ציר פילדלפי, לפני כל ההישגים המזהירים שפירטתי כאן. ותארו לכם מה היה קורה לנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תארו מה היה קורה לנו אם הייתי נכנע לכם, באיזה מצב היינו – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא צריך לתאר, זה קרה ב-7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית. נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אם דף, סנוואר, נסראללה והציר האיראני במלוא עוזו ועוצמתו – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה יש לתאר – – – לטרפד את שלב ב' של העסקה. תסתכל לעם בעיניים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אם הייתי נכנע לכם, אם הייתי נכנע לך, אם הייתי נכנע לכם, לא היינו עומדים פה כחולמים, היינו עומדים פה כחלמאים. ואנחנו לא חלמאים, אנחנו יודעים מה זה ניצחון מוחלט, ולא נוותר עליו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, לא, בלי מחיאות כפיים. אנחנו לא ב-40 חתימות, רבותיי. תודה.

קריאה:

הם מתים. הם גוססים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם מתים.

רם בן ברק (יש עתיד):

שנה וחצי, ולא הכרעת את החמאס. אתה לא מתבייש?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברות וחברי הכנסת – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

שנה וחצי של מלחמה – – – ואתה מדבר על ניצחון מוחלט? תן למישהו אחר לנהל את זה.

קריאה:

אתה חמאס. חמאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה.

קריאה:

איזה ביזיון.

טלי גוטליב (הליכוד):

עומד כאן ראש ממשלה שקיבל תהילת עולם, אולי קצת כבוד?

רם בן ברק (יש עתיד):

זו בדיוק הבעיה מבחינתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, אני רוצה להזכיר לך – ראש הממשלה, וראש הממשלה בלבד, בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

היה לנו ויכוח נוקב, ויכוח נוקב בקבינט.

קארין אלהרר (יש עתיד):

כן, ממש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הוויכוח היה, אחרי שנכנסנו לעזה, בניגוד לעצת הממשל האמריקני; אחרי שנכנסנו לעיר עזה, בניגוד להמלצות ידידינו; אחרי שנכנסנו לשיפא – בית חולים, איזה בית חולים – בניגוד לעצות; אחרי שנכנסנו לחאן יונס, שוב, בניגוד לעצות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עצות של מי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראשונה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הועמדנו בפני דרישה אולטימטיבית של ארצות הברית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה, שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

שאלת ותשמעי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, את או-טו-טו בקריאה שלישית. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הועמדנו בפני דרישה אולטימטיבית של ארצות הברית, והדרישה הייתה חד-משמעית: אל תיכנסו לרפיח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל של מי?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

של ארצות הברית. והדרישה אמרה: אם תיכנסו לארצות הברית, אתם תהיו לבד, ואנחנו נעצור את הנשק.

קריאות:

מה קורה לך היום? אתה מבולבל. לא באירוע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הגיע בכיר של ארצות הברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. אז מה קרה? מה יש לכם? באמת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברת הכנסת גוטליב, את כבר בקריאה שנייה, או-טו-טו שלישית.

קריאה:

השר בוסו דואג.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הגיע בכיר מאוד בממשל האמריקני ואמר, חזר על המסר הזה, ואמרתי לו – לא אגיד את שמו המלא – אמרתי לו: טוני, אם אנחנו נהיה לבד, נילחם בציפורניים.

קריאה:

טוני לא מבין עברית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל אנחנו נכבוש את רפיח, ואנחנו נתפוס את ציר פילדלפי, ואנחנו נשלים את המלאכה, גם של שחרור כל חטופינו וגם את השמדת חמאס. ואכן עשינו את זה. יש לנו עוד עבודה, לא נוותר עליה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה עם החטופים הגוססים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה עם החטופים?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש המשך. האם להיכנס? מה עם הביפרים? צריך להגיד לאמריקנים. מה עם נסראללה? צריך להגיד לאמריקנים. כל הדברים – להגיד לאמריקנים. ואמרתי: אנחנו לא נגיד לאמריקנים. אנחנו נעשה את זה.

משה אבוטבול (ש"ס):

יופי-טופי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כי אני לא רוצה לקרוא על זה בוושינגטון פוסט או בניו יורק טיימס או לפני, כדי שזה לא יתבצע. ואנחנו עשינו את הדברים אחד לאחד. ורוב העם הבין בדיוק מדוע אני ורוב שרי הממשלה – לא כולם, רוב שרי הממשלה – התעקשנו על המשך המלחמה כדי להשיג את הניצחון המוחלט.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רוב העם לא רוצה לראות אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, לדעתי אתה בקריאה שנייה.

קריאה:

כל זה עשה הפקיד ראש השב"כ. הפקיד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ועשינו זאת אל מול כל הלחצים מבית ומחוץ, אל מול כל ההפגנות, אל מול שטיפת המוח והנדסת התודעה של רוב ערוצי התקשורת, לילה-לילה, יום-יום, אבל אנחנו דבקנו בזה. ואם כבר הזכרנו את ההפגנות, בוודאי ראיתם אתמול את הפרסומים על הכסף הענק – סכומים שהם באמת כמעט בלתי נתפסים – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקרן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – שזרמו לכאן ממפעלים זרים, כדי ללבות את הפגנות האופוזיציה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית, לצאת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקרן ומסית. עדיף שתחזיר את החטופים. לעולם 7 באוקטובר יהיה על המצח שלך.

קריאה:

אתה שקרן, בליאק. אתה טיפש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – את המחאה "העממית והספונטנית".

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, נא לצאת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מפקיר את החטופים למוות.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי מהצד הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לעולם 7 באוקטובר על המצח שלך.

קריאה:

סנוואר שולח לכם פרחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

באשר לחטופים, אני אספר לכם משהו שאתם לא יודעים. כבר בתחילת המלחמה, אני וחבריי בקבינט – קבינט המלחמה – שמענו מגורמים בצמרת הממסד הביטחוני שלנו שצריך להניח שלא נוכל להחזיר את החטופים, אולי לא נוכל להחזיר אפילו אחד מהם. אני גרסתי אחרת, אני פעלתי אחרת, אני נאבקתי עבור זה ואני נאבק עבור זה גם היום.

מאיר כהן (יש עתיד):

הצבא אשם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אריה דרעי מהנהן בראשו. אתה ישבת שם, אתה שמעת את הדברים. אני גרסתי – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אז תגיד לו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שנייה. חבר הכנסת רם בן ברק, אתה בקריאה שנייה.

קריאה:

כואב לכם שאנחנו מנצחים. תתביישו.

אריה מכלוף דרעי (ש"ס):

רם, הוא לא משקר. אני אומר לך את האמת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כל מילה אמת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שנייה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

סגלוביץ', מה כואב לך? ממה אתם פוחדים? שייתנו לדבר. אתה תדרוש גם לתת ללפיד לדבר, נכון?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי. לא צריך לעזור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא האחרון שיכול – – – סגלוביץ' הוא האחרון – המימד החמישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די. חברת הכנסת שטרית, די.

גלעד קריב (העבודה):

אם ביושרה עסקינן, ביושרה עסקינן – – – על מפלגת הליכוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתם מפריעים לראש הממשלה, למקרה שלא שמתם לב. חברת הכנסת שטרית, די. חברת הכנסת בן ארי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להרגיע אותה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, מירב, אני אומרת: בואו נקשיב. זה לא כל כך קשה להקשיב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

קריאה:

טלי גוטליב, תלמדי.

משה אבוטבול (ש"ס):

בן ארי בקריאה שלישית בכלל, לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צוחקת. עומד כאן ראש ממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני גרסתי אחרת. אני חשבתי והאמנתי שהשילוב של גבורת לוחמינו בשדה הקרב וההתנהלות המושכלת והתקיפה שלנו בשדה המדיני, אני גרסתי שהשילוב הזה יביא – והוא אכן הביא עד כה – לשחרור הרוב המכריע של חטופינו. ואני נחוש להחזיר את כולם, את החיים והחללים כאחד. אבל כמובן שכשערוצי התעמולה לא מפסיקים להדהד את השקר הנורא שכאילו אני עצרתי את השחרור, השקר הופך לאמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה עם היועצת המשפטית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כל בכירי הממשל האמריקני הקודם, והרי הם לא חשודים באהדה יתרה לי ולממשלה בראשותי, כל בכירי הממשל הקודם באמריקה אמרו במפורש שחמאס היה המכשול היחיד לעסקה לשחרור החטופים. ואני אגיד לכם גם למה: כי במשך חצי שנה הם פשוט סירבו להיכנס למשא ומתן. ועד שלא נכנסנו לרפיח, ועד שהם לא ראו כיצד התקווה שלהם, שתבוא הישועה מחיזבאללה או מאיראן – הם פשוט סירבו לנהל משא ומתן. ופתאום זה נסדק, בגלל העוצמה והתקיפות שהפגנו. אני הצעתי הצעה, זו הייתה הצעה שלי, והם בתחילה סירבו לה, אבל אחרי הלחץ הגובר, וגם התוספת האיתנה שקיבלנו מהנשיא טראמפ, הם נכנעו לעסקה שאני הבאתי ושאני הסכמתי לה, ולא אנחנו זזנו, אפילו בננומטר.

רם בן ברק (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שלישית, נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הם זזו, הם הסכימו לדברים שאנחנו רוצים.

היו"ר אמיר אוחנה:

רם בן ברק. לא מירב, רם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אגב, הם רצו, והיו בינינו כאלה שגם רצו שנקבל את התכתיב שלהם, שנשחרר, תקשיבו טוב, 12 חטופים, 14 חטופים. ואני אמרתי: לא יהיה. לא יהיה. אנחנו נכפיל, נמקסם את מספר החטופים, ואלה שיצאו עכשיו יצאו כי התעקשנו על זה, כי אני התעקשתי על זה, ואני מתכוון להתעקש על כולם. זאת האמת, כל השאר זה שקר גס.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

רם בן ברק (יש עתיד):

כולם ימותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שלישית. חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שלישית.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תגיד את זה לסמוטריץ'. אל תגיד את זה לנו, תגיד את זה לשותף שלך לקואליציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לצאת, חבר הכנסת סגלוביץ'.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אמרתי לסמוטריץ' ולבן גביר, לכולם.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, די, זה לא עוזר. אתה בראשונה, אתה תהיה בשנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חמאס אמר: 12, 14 לכל היותר. והיו כאלה שאמרו: אין ברירה, צריך להסכים. ואני אמרתי: לא, יש שם אנשים שקמלים, יש שם אנשים שאם לא נוציא אותם, לך תדע מה יקרה, ואנחנו חייבים להוציא אותם. ולכן הכפלנו – יותר מהכפלנו את מספר החטופים החיים שיוצאים, כי אנחנו התעקשנו, כי אני התעקשתי, ורוב חבריי תמכו בי. ועכשיו אני שומע את הנדסת התודעה הזאת מאנשים שתמכו ודרשו אפילו – לא יכלו לדרוש, כי הם לא מחליטים, אבל רצו והמליצו להיכנע לדבר הזה, ולא היינו מוכנים להיכנע. ואני רוצה לומר עוד דבר. אנחנו כולנו הזדעזענו מהמראות הקשים של חטופינו ששוחררו בשבת האחרונה. מי שאחראי לכך ישלם על כך. מי שפוגע בחטופינו, דמו בראשו. חברות וחברי הכנסת, אני מודה מעומק ליבי לנשיא טראמפ, שהוא שותף אמיתי למטרות המלחמה בעזה, וכמובן לשתי מטרות-על נוספות: להבטיח שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, שלאיראן אף פעם לא יהיה נשק גרעיני; ולהבטיח שישראל לא תהיה עוד מאוימת בגבולותיה – לא מלבנון, לא מסוריה וכמובן לא מעזה.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אחרי הביקור בארצות הברית אנחנו ניצבים בפתחו של עידן חדש. אני לא יכול לפרט את הכול, מטבע הדברים, אבל אני אומר בנחרצות: אנחנו בפתחה של תפנית היסטורית – –

משה טור פז:

מתי יחזרו החטופים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טור פז, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – ושל הזדמנויות היסטוריות. ארבע השנים הבאות של עבודה משותפת עם ממשל טראמפ הן פרק זמן שבו נוכל לבצר את כוחה ומעמדה של מדינת ישראל, לבצר אותה לדורות. רק במהלך השבוע שהייתי בוושינגטון הנשיא טראמפ ביטל את ההגבלות על משלוחי הנשק לישראל, הטיל סנקציות על בית הדין הפלילי בהאג, הוציא צווים נגד תומכי חמאס, והחל בצעדים לסגירת סוכנות הסיוע האמריקנית USAID, שבין היתר התערבה בסכומי עתק בפוליטיקה הישראלית, ונתנה תמיכה ישירה לחמאס. שוחחתי עם בכירי החמאס על הצורך לבטל את החלטת הממשל הקודם על הגבלות יצוא שבבים מתקדמים למדינת ישראל. הם מתכוונים לעשות זאת, ועוד שוחחתי איתם, עם אילון מאסק, ואחר כך – –

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – עם משקיעי ענק על העמקת שיתוף הפעולה בתחום הבינה המלאכותית. אגב, כל הדיונים האלה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טור פז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כל הדיונים האלה היו ביום שישי עד כניסת השבת. בזה עסקתי שם – איך לבנות מחדש את ישראל כמעצמת-על בבינה המלאכותית, וזה בנוסף לפגישה בקונגרס עם יושב-ראש הקונגרס ג'ונסון ועם חברי קונגרס אחרים. זה מה שעשיתי שם. ואתם עם הצעקות שלכם לא יכולים להסתיר את האמת. ביקור היסטורי, הישג היסטורי ועידן היסטורי לפנינו, אם רק נדע להתמיד ולעשות את הדבר הנכון, ולא לחזור על שגיאות העבר שלכם, אנשי אוסלו.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שלישית. נא לצאת.

מיקי לוי (יש עתיד):

17 שנה. שלנו? 17 שנה בשלטון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שלישית. נא לצאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלי? אתה 17 שנה בשלטון.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודה, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

17 שנה אתה בשלטון, מה עוד צריך לעשות כדי שתלך כבר? אי-אפשר לשמוע אותך כבר. כל הזמן אתה מאשים את כולם.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

העיקר שהבוס מבסוט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מה שצריך לעשות מבחינתכם זה לנצח בבחירות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת צרפתי הרכבי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואתם לא מנצחים בבחירות, כי התזה שאתם מביאים מתבררת פעם אחר פעם כשגויה, והתזה שאנחנו מביאים וגם מיישמים מתבררת לאורך זמן כנכונה. ואני מאמין שיחד, בעמידה משותפת של ארצות הברית וישראל אל מול אתגרי השעה, אנחנו נקדם מהלכים מרחיקי לכת שפירושם יותר עוצמה, יותר ביטחון, יותר שגשוג, ובהמשך גם יותר שלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש בחירות?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת, אתם רשאים לנסות.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה נראה כאילו זה נאום של בחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם רשאים לנסות. אני תכף אדבר גם על זה. שאלת – אני אדבר על זה. חברי הכנסת, אני רוצה לקחת אתכם לאחד הרגעים המרגשים ביותר בביקורי בארצות הברית. היינו בבית הלבן, מפגש העבודה היה יוצא מן הכלל, והשתתפו בו כל בכירי הממשל – גם רוביו היה, בשיחת ועידה מדרום אמריקה, שיחה מקודדת, כמובן. אחרי זה הייתה לנו ארוחת ערב נפלאה, אבל בין לבין הנשיא טראמפ הזמין אותי להיכנס לחדרו של הנשיא לינקולן, הנשיא הדגול, שהציל את ארצות הברית במלחמת האזרחים. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי שם – הייתי ב-20 ביקורים, אף פעם לא הייתי שם, בחדרו של האיש שהציל לא רק את ארצות הברית; הוא למעשה הציל את העולם החופשי. החדר הושאר שם בדיוק כפי שהיה ביום שלינקולן נרצח ב-1865. אני לא יודע אם רבים מכם יודעים זאת, אבל באותו יום שהוא נרצח המשאלה הכמעט-אחרונה שלו הייתה שהוא מבקש לבקר בירושלים. ואני חשבתי לעצמי, בחדר לינקולן, שאילו יכלו הקירות הללו לדבר, הם לבטח היו מהדהדים התלבטויות כבדות משקל והכרעות גורליות. יש שם העתק אחד ששמו, של נאום גטיסברג, כתב היד המקורי. דורות ארוכים לפני זמנו של לינקולן נאבקנו באימפריות עצומות, שילמנו מחיר כבד, אבל רוחנו לא נשברה. כנגד כל הסיכויים חזרנו למולדתנו, הקמנו את מדינתנו, כוננו את צבאנו והעמקנו שורש בנחלת אבותינו. אבל צריך לומר גם שהעמקנו שורש בנחלת אבותינו, אבל סביבנו אנחנו נטועים במרחב פראי רוחש סכנות. מתקפת הטרור המחרידה ב-7 באוקטובר המחישה לאילו תהומות של רוע ואכזריות – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אלהרר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אויבינו מסוגלים להגיע. אבל בניגוד לעבר הרחוק, וגם בניגוד לעבר הלא-כל-כך רחוק, מי שמניף עלינו את חרב ההשמדה סופג את נחת זרועה של מדינת ישראל. אנחנו מתקדמים, אנחנו מנצחים, אנחנו משנים את פני המזרח התיכון. אבל המערכה עדיין לא הסתיימה. הישגים כבירים מאחורינו, ואתגרים כבירים לפנינו. אף אחד מאיתנו לא מתכוון לעצור לפני קו הסיום, ואיני יכול לשתף אתכם בכל הדיונים. המערכה טרם הסתיימה. עלינו להשלים את הכרעת החמאס. עלינו להבטיח את שאר מטרות המלחמה, לרבות החזרת כל חטופינו. עלינו להבטיח שמסביבנו אין איום קיומי על מדינת ישראל. אנחנו נמשיך הלאה בתנופה. אנחנו נעביר את תקציב המדינה. אנחנו נעביר חוק גיוס מאוזן, אחראי ושקול.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו נשלים את הניצחון, ונבטיח שמפירותיו ייהנו כל אזרחי ישראל. אבל אנחנו תמיד זוכרים, ואני תמיד זוכר, שהישגינו באים בזכות לוחמינו הגיבורים בצה"ל, במשטרת ישראל, בשב"כ, במוסד, בגופי הכבאות, הרפואה וההצלה ובקרב המתנדבים בעם, אזרחינו הנפלאים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די. חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

נכיר תודה עמוקה לבנינו ובנותינו הנופלים, אדירי הרוח והמעש, שחירפו נפשם למען כולנו. אני יודע את גודל כאבכם, המשפחות, אחיי ואחיותיי, בני המשפחות, משפחת השכול. אני מחבק אתכם עם רעייתי שרה, בהוקרת אמת, כפי שאנחנו מחבקים את משפחות החטופים, את השבים ארצה ואת פצועינו, שמשלמים מחיר כל כך כבד בגוף ובנפש. חברות וחברי הכנסת, בעוד כמה ימים, בט"ו בשבט, ניטע שתילים רכים, עצים, חורשות לזכר מגיני המולדת. נעשה זאת בדרום, נעשה זאת בצפון, נעשה זאת בכל מקום. הנביא ישעיהו אומר כי כימי העץ ימי עמי. העצים שניטע יסמלו את עץ החיים של עמנו שיונק ממעיינות קדומים ושכיוונו תמיד מעלה. בעזרת השם נעשה, ובעזרת השם נצליח.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, לא. רבותיי, רבותיי, זה לא 40 חתימות. זה לא 40 חתימות. תודה לראש הממשלה. וכעת אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – בשלב שניים. להחזיר את כולם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת רייטן מרום.

מיקי לוי (יש עתיד):

בסוף הם ימותו. עם כל התוכנית הזאת בסוף הם ימותו. בסוף הם ימותו – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת רייטן מרום ואלמוג כהן, תודה רבה. בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – חמאס חוגג בעזה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט באולם.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אמרת עכשיו פה על הדוכן שהיית מזועזע ממראה השבויים החטופים שיצאו ביום שבת, כמו כולנו. מדינה שלמה לא הצליחה לנשום. אני רק לא מבין ממה היית מזועזע. הרי ידעת. ידעת שזה המצב שלהם. מערכת הביטחון אמרה פעם אחר פעם שזה המצב שלהם – בכלובים, מורעבים, שלדים. אתה ידעת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אופיר כץ (הליכוד):

זה עדיין מזעזע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה ידעת, אלא אם כן אתה שוב לא קורא דוחות מודיעין.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה עדיין מזעזע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה ידעת. זה גם מידע גלוי. גופתו של הרש גולדברג-פולין שקלה 52 קילו במותו. ממה אתה מזועזע?

טלי גוטליב (הליכוד):

זה עדיין מזעזע.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

יאיר לפיד (יש עתיד):

עדן ירושלמי שקלה 36 קילו במותה. ממה היית מזועזע? ממה אתה מופתע? אתה ידעת מה מצבם, אתה יודע מה מצבם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע את ההבדל בין מופתע למזועזע?

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה יודע שהאנשים האלה מתים כל רגע. מורעבים, בכלובים, בשרשראות, נרצחים כל יום מחדש. אתה יודע את זה. אתה לא מזועזע, אתה לא מופתע, זה לא מידע חדש, אתה יודע מה מצבם. ואתה זה שאמור לעשות משהו בעניין. לא ידעת שחמאס מפלצות וחיות אדם, וככה הם יתנהגו לחטופים שלנו? לא ראית את מה שכתוב בכל דוחות המודיעין על מצבם? לא ראית את דוח המודיעין על גופתו של הרש, על גופתה של עדן? לא שמעת את העדויות של כל מי שחזר משם ודיבר על מצבם של החטופים? כי הן כתובות. שום דבר במצבם של שלושת המוזלמנים, שלושת שלדי האדם שירדו בשבת מההליקופטר איננו הפתעה ואיננו מזעזע. אתה ידעת, כולכם ידעתם, כל הממשלה הזאת ידעה, כל הקבינט הזה ידע. העולם שלכם התהפך. אתם יודעים שהם מתים שם, ובמקום למהר אתם מאיטים. במקום לזרז את התהליך, במקום לוותר על הפעימות ועל השלבים ועל העיכובים ועל המשחקים – לשלוח אותם לדוחה, להחזיר אותם מדוחה – במקום זה אתם רק מושכים זמן עוד ועוד. הם מתים שם, אדוני ראש הממשלה. הם הפכו לחטופים במשמרת שלך, ב-7 באוקטובר, בגלל דברים שאתה אשם בהם, והם מתים שם עכשיו, ואתה פתאום מזועזע שהם חזרו רזים? אין לך ממה להיות מזועזע, אתה ידעת. זה הופיע בחומר. זה נמצא בעדויות. לא אכפת לך שהם ימותו? לא מעניין אותך שהם ימותו?

טלי גוטליב (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה דמגוג אתה.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

בוא איתי, היום, מפה. אתם רוצים אחדות במדינת ישראל? אתם רוצים אחדות במדינת ישראל?

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

במי אתה פוגע? במשפחות החטופים אתה פוגע בשקרים האלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה פוגע בחטופים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתבייש לך.

שר החינוך יואב קיש:

בושה וחרפה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה רוצה אחדות במדינת ישראל, אדוני ראש הממשלה? אתה רוצה אחדות במדינת ישראל, אדוני ראש הממשלה? בוא איתי היום לכיכר. בוא מכאן. אימא של אלון אהל עושה לו היום יום הולדת בכיכר החטופים, הוא היום בן 24. הוא היום בן 24. אופיר כץ, אל תנסה להסב את תשומת הלב, ראש הממשלה צריך לדעת שהיום יום הולדתו ה-24 של אלון אהל, שפצוע בעיניו, שכבול בשרשראות, שיושב בכלוב, שרעב ורעב והופך להיות יותר ויותר רזה. ואימא שלו היום מארגנת לו יום הולדת טרגי בכיכר החטופים. אתה רוצה אחדות? בוא ניסע לשם ביחד. בוא נצא עכשיו מהבניין הזה, ניסע לשם ביחד אני ואתה, נראה להם שאכפת לכם. נראה להם שאתם מתעניינים בגורלם.

משה סעדה (הליכוד):

למה אתה משסה? למה?

יאיר לפיד (יש עתיד):

נראה להם שאתם לא החלטתם פשוט להשאיר אותם למות שם בגלל שיקולים פוליטיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

בוא נראה להם שאכפת לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הוא ימות. אתם לא מבינים שאלון אהל ימות? הוא ימות שם.

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם לא נעשה משהו הוא ימות שם, אדוני ראש הממשלה, ואתה עוד פעם תהיה מזועזע.

היו"ר אמיר אוחנה:

ייעוץ משפטי – טוב, אם כן – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לך לב אבן, לפיד, אתה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

שתוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

שתוק, מכונת רעל.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע. שנייה אחת. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אחרי ההצבעה, אם ראש הממשלה ירצה, אנחנו נאפשר הודעה אישית, ואז במקרה כזה אני גם אאפשר כמובן לראש האופוזיציה לעלות. אז אנחנו מצביעים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

לקרוא לכל מי שיצא. להכניס את כל מי שיצא.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

– – – או שתלך לניר עוז, זו גם אופציה, אדוני ראש הממשלה. אתה מכיר את ניר עוז?

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

סדרנים, האם מי שהוצא נכנס? אם כן, אנחנו מצביעים תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

34 בעד, שישה נוכחים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה, כי לא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. אנחנו מצביעים כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, שמונה נוכחים. גם ההצעה הזאת לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. אנחנו מצביעים כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"ם וחד"ש-תע"ל. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"ם וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות רע"ם וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

36 בעד, נמנע אחד ונוכח אחד. גם הצעה זו לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם ראש הממשלה מבקש למסור הודעה אישית? בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, הקריאות מתאפסות?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא מתאפסות. אאפשר למי שנכנס להישאר, אבל אם יפריעו – מי שבקריאה שלישית יצא מייד, לא תהיינה שלוש קריאות. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חבר הכנסת לפיד כדרכו טועה, מטעה ומסית. אני זה שפעלתי להביא לשחרור החטופים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה זה שבגללו הם נרצחו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, נא לצאת. חברת הכנסת מיכל שיר, נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני זה שהחזרתי את מרבית החטופים. אילו הייתי נכנע לתכתיבים של החמאס, אלה שיצאו עכשיו במצב המזעזע – ומי לא הזדעזע, למי אין לב?

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

למי יש לב של אבן ולא מזועזע מזה? אילו הייתי נכנע לתכתיבים שלהם, היינו לכל היותר מוציאים 12 חטופים.

גלעד קריב (העבודה):

אתה הבאת – – – כסף.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, נא לצאת.

<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, נא לצאת.

גלעד קריב (העבודה):

אתה עזרת לבנות את המנהרות. אתה עזרת להם – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואנחנו, בעזרת השם, נוציא היום יותר, אולי כפליים, ובהמשך את כולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אביגדור, אביגדור, אביגדור, אני אומר שצריך לצאת.

גלעד קריב (העבודה):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חבר הכנסת לפיד, אני מבקש לתת – – –

גלעד קריב (העבודה):

הדם על הידיים שלך. תתבייש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תצעק, תצעק. תצעק, תצעק, אין לך מה להגיד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני רוצה לתת עצה אישית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אל תתייחס אליהם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, די.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני מבקש, ברשותכם, חברות וחברי הכנסת, לתת עצה אישית לחבר הכנסת לפיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא לא צריך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתה באת הנה לכנסת הנוכחית עם 24 מנדטים. אתה צולל, וייתכן שלא תעבור את אחוז החסימה.

קריאות:

לא, לא, לא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

והסיבה שזה קורה זה משום שאתה טועה ומטעה. אמרת: נתניהו הורס את היחסים עם ארצות הברית – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, ביקשתי לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – הוא יצר עימות הרסני עם ארצות הברית. אני – יאיר לפיד – מבין את ארצות הברית. אתה מנותק, אתה לא מבין את אמריקה החדשה. אני לא מבין? אתה לא מבין. אתה טועה, מטעה ומסית. ואתה רק מהדהד את תעמולת חמאס הכוזבת, ואתה פוגע במשפחות החטופים, ואתה פוגע בשחרור החטופים. אני אמשיך לפעול עד שנחזיר את כולם.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. השרים, חברי הכנסת והשרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

קיבלת התראה לפני 7 באוקטובר, לא עשית כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לפיד, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא עשית כלום. לך, לך, לך, לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אמר וברח.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אמר וברח. אמר וברח. אמר וברח. אני רק, בכל זאת, למרות שהוא ברח כל עוד נפשו בו מן המליאה, אני אענה לראש הממשלה. הוא שאל פה שאלה, הוא אמר: למי יש לב אבן ולא היה מזועזע ממצב החטופים? התשובה היא: לך. כי אם לא היה לך לב של אבן, היית לוקח את כנף ציון ובמקום להישאר weekend בווילארד, טס לדוחה ומנהל בעצמך את המשא ומתן עד שיחזור החטוף האחרון. אז לשאלתך, כן, ברור למי יש לב של אבן. לך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אין לך מה לומר, אז אתה מחרטט.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את שר הפנים השר משה ארבל, חבר הכנסת משה ארבל, להציג את הצעת החוק. בבקשה, השר ארבל, עד עשר דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161). עניינו של סעיף 62א(א) לחוק התכנון והבנייה בסמכות ועדה מקומית לתכנון ולבנייה. בתיקונים שנערכו בחוק במסגרת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 139), התשפ"ב–2022, וחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), תיקון מס' 143, הורחבו הסמכויות של הוועדות המקומיות לאשר תוכניות המציעות הגדלה של השטח הכולל המותר לבנייה במגרש המיועד למגורים. כך, בתיקון מס' 139 נוספו לסעיף 62א לחוק פסקאות (21) עד (24), שמכוחן ועדה מקומית מוסמכת לאשר תוכניות להגדלת השטח הכולל המותר לבנייה במגרש המיועד גם למגורים שנמצא בו מבנה הטעון חיזוק לפי סימן ד' בפרק ג' לחוק תוכנית לעמידות בפני רעידות אדמה. לאחר מכן, במסגרת תיקון מס' 143 נוספה לסעיף 62א לחוק פסקה (13ב), שמכוחה ועדה מקומית מוסמכת לאשר תוכנית להגדלת השטח הכולל המותר לבנייה במגרש המיועד למגורים בתחום רשות עירונית שהמבנה הקיים בו אינו מבנה הטעון חיזוק או שאין בו מבנה כלל. בעקבות ההסדרים, ובכלל זה ההתניות שנקבעו בחוק במסגרת תיקון מס' 143, נוצרו מצבים שבהם צומצמה סמכות הוועדה המקומית, זאת בשל התנאים להפעלת הסמכות שנקבעו בסעיף 62א(א)(13ב) לחוק, ובהם למשל התנאי המגביל אפשרות לכלול בתוכנית הסדרה של בנייה שלא כדין; התנאי שלפיו חלפו חמש שנים לפחות מהמועד שבו אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית האחרונה במגרש, ואם מדובר בתוכנית להתחדשות עירונית – חלפו עשר שנים מהמועד האמור; וכן ההגבלות שנקבעו בנוגע למגרש שנמצא בו מבנה המיועד לשימור. לפיכך, מאחר שכאמור לא הייתה כוונה לצמצם את סמכות הוועדה המקומית, תוצאה שתוביל לעומס על הוועדות המחוזיות ולהאטת הליכי התכנון, מוצע לתקן את פסקה (16)(א) ולהוסיף לה את פסקת משנה (1א), כך שלגבי מגרש בתחום רשות עירונית המיועד למגורים שלא חלים בעניינו ההסדרים שנקבעו במסגרת התיקונים הנזכרים לעיל, וכן לא ניתן להגדיל בו את השטח הכולל המותר לבנייה, תינתן לוועדה המקומית סמכות לאשר תוכנית המגדילה את השטח הכולל המותר בו לבנייה. עוד מוצע להסדיר את היחס בין תוכנית לפי פסקה (16) בסעיף לבין תוכנית כוללת להתחדשות עירונית, כך שתוכנית לפי פסקה (16) לא תוכל לסתור תוכנית כוללת להתחדשות עירונית כפי שקבוע היום בסעיף 62א(ד) לחוק בנוגע לתוכנית כוללנית. ההצעה עברה את ועדת שרים לחקיקה ונתמכת על ידי הממשלה. אבקש את תמיכת חברי הכנסת. לפני סיום דבריי, אני מבקש להודות מעומק הלב לאנשי מינהל התכנון, ליושב-ראש המועצה הארצית נתן אלנתן, למנכ"ל רפי אלמליח ולסמנכ"לית רגולציה. כאשר נודע לי שבהליכי תכנון ובנייה, בנוסף להיתר הבנייה ישנו צורך בהיתר התחלת עבודות מהרשות המקומית, תהליך שהוביל בעצם לעיכוב ממשי בהליכי תכנון ובנייה, הנחיתי למצוא חלופות להיתר התחלת העבודה באופן שיקצר את הליכי התכנון והבנייה. לשמחתי הרבה המועצה הארצית אישרה את התהליך הזה, שמאפשר הגשת היתר התחלת עבודה גם לאדריכל מורשה. התהליך שבו ייווצרו לרשות המקומית, על העומסים שיש לה ועל אתגרי כוח האדם שלה – וגם אדוני כראש רשות מודע לזה – גם חלופות נוספות, יוכל בהחלט להביא פתרונות מהירים ויעילים להאצת הליכי תכנון ובנייה. אנחנו עדיין בפערים גדולים לעומת ה-OECD. אם הממוצע ב-OECD הוא 150 יום להיתר בנייה, היום אנחנו נמצאים במדינת ישראל – קרוב ל-400. אנחנו נקצר את זה. אנחנו נעבוד על כך לרווחתם של אזרחי ישראל כולם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. היות שזה לקריאה ראשונה, אנחנו עוברים לדיון אישי. שלוש דקות, ואנא, הקפידו, לא יותר משלוש דקות. יואב סגלוביץ', אדוני, ראשון הדוברים, בבקשה. ואחריו – אלעזר שטרן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני דקות מספר היה פה ראש הממשלה ודיבר. זה לא נאום של ראש ממשלה. ראש הממשלה הזה מדבר על האופוזיציה בזמן שכל האחריות על 7 באוקטובר ואחריו היא על ראשו. הוא עומד כאן, משקר מעל הדוכן. לא אני אמרתי "שקרן בן שקרן", אמר את זה סמוטריץ'.

קריאה:

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני לא מערב את זה, לא מערב הורים. אבל פה עומד ראש ממשלה ומשקר. על פעם אחת אומרים "משקר"; כשהוא משקר כל הזמן אפשר לקרוא ביושר לאדם שקרן. ראש ממשלה שקרן. אנשים מתים. אנשים מתים, וראש הממשלה נשאר בארצות הברית במלון, רעייתו משגרת תמונות. אירוע מופרע לחלוטין. והוא אומר: הלב שלי – יש לו לב, לא במקום שצריך להיות לב. הלב שלו נמצא בקואליציה. הלב שלו נמצא בכיסא. לא ברור אם ברגלי הכיסא, במסעד הכיסא, אבל הוא בכיסא. הוא לא במדינה, הוא לא בצרכים של המדינה. עומד כאן – אחרי שהוא היה במשפטו היום, על שוחד – ומשקר וקופץ, ואומר לדון לכף זכות. תקשיבו טוב מה דרעי אמר: הפעם הוא אומר אמת, אמר דרעי. לא, לא, גם הפעם הוא משקר. הוא יושב פה – וחבל שחבר הכנסת איזנקוט לא היה פה, כי אני יכול רק להעיד מפי השמועה על השקרים הבוטים שהוא אומר על הדוכן, אבל גם גדי וגם בני היו בקבינט, ואם לא הם, לא היה קורה חצי ממה שהוא מתהדר בו. אבל אין לו בעיה בכלל; אמת ושקר חד הם בשבילו. זה ראש ממשלה. סמוטריץ' אומר: תימשך הלחימה. וצועקים לו פה מהצד של האופוזיציה, ואומרים לו: מה עם מה שסמוטריץ' אמר, תתייחס למה שהוא אמר. תתייחס למה שאתה אומר. מחר יש ישיבת קבינט, אני מזכיר לכולם, זו אותה ישיבת קבינט ארורה שהוא עשה על ציר פילדלפי, כשנעל את עצמו כאילו בהחלטת קבינט. מחר הוא ינסה לנעול אותה שוב, ולהגיד שהקבינט החליט. לא, אתה החלטת. אתה החלטת שאנשים ימותו, עליך אני לא סומך. לא חשבתי מעולם שאני אגיד על ראש ממשלה שקרן. ראש הממשלה שקרן איום ונורא, איש מקולקל, אין לי מילה אחרת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, שלוש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. יש דיון, ואנשים – בצדק או לא בצדק – מדברים על ראש הממשלה בעקבות 7 באוקטובר, עם המילים: יש לו דם על הידיים, האחריות שלו, הכספים שהוא העביר לחמאס. העובדה היא שהוא היה ראש הממשלה של ממשלת החורבן. אלו לא הגדרות, אלו לא מחשבות. ב-7 באוקטובר, לא משנה כמה התרענו, למדינת ישראל היה ראש ממשלה אחד והייתה לו ממשלה אחת כשקרה החורבן הזה. לכן, כשאנחנו אומרים "ועדת חקירה", זה לא בשביל להחליט מי אשם. לא צריך גוגל כדי לדעת מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, מי היה ראש הממשלה ב-6 באוקטובר, מי היה ראש הממשלה כשקרה לנו האסון הגדול הזה, מאז שקמה מדינת ישראל. נתניהו. אלה שיושבים פה, כל אחד והתפקיד שלו, הוא שר בממשלת החורבן. הנכדים שלהם יעשו ויקיפדיה ויראו את זה; זה לא יעזור להם, לקבר הם ילכו עם זה. אבל יש דבר אחד שאני לא מבין, למה ראש הממשלה מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית. למה? אני לא מבין. זה לא בשביל לחקור מה שהיה; מה שהיה – אמרתי: הוא לא יברח מהאשמה הזאת. בשביל לחסוך דם. כיוון שקמות ועדות חקירה, כמו תחקירים בצבא, לא מחכים לסוף כדי שיגידו את הלקחים. אפילו לדוח ביניים לא מחכים. מעבירים לקחים תוך כדי. זה לא פלא שעומד פה ראש ממשלה ומדבר על החמש שעות שלו עם נשיא ארצות הברית. זה יפה, אבל זה לא מתחיל כך. אלו חמש שעות שהתחילו ב-7 באוקטובר, אלו חמש שעות שהתחילו עם 1,200 הרוגים ביום. זה הביקור בארצות הברית. לא יודע כמה אמצעי לחימה חסרים לנו בגלל שהוא בחר להיות עם צד אחד במפה הפוליטית האמריקאית. אנחנו עכשיו יכולים להגיד: כן, הייתה חסרה תחמושת, ואנחנו גם לא יודעים אם זה לא עלה בדם – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אבל גם את זה הוא לא רוצה לחקור, גם אם מתו בגלל זה חיילים; גם אחרי שהוא לא הקים ועדת חקירה גם אם עוד ימותו חיילים בגלל שהוא הקים ועדת חקירה; ולא רק חיילים – גם חטופים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא; ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. מתן, פעם לא היה נהוג – בעודי, כלומר, לפני ארבע או חמש שנים – לדבר בטלפון במליאה. היום גם עולים עם הטלפון באוזן. השתנו הזמנים. אדוני, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מחזיק כאן בידי מכתב שכתב הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת, המשרת כבר 23 שנים במועצת הרבנות הראשית. הוא כתב על המצב הגרוע של הכשרות מאז שש"ס לקחו את משרד הדתות. הוא כותב את הדברים האלה: בשנתיים האחרונות הכשרות של הרבנות הראשית ירדה מאוד מאוד. הרב גם מדבר על חבלה שיטתית, ואני מצטט, בפעולות פיקוח כשרות, בין אם מדובר בפיקוח כשרות בארץ ובין אם מדובר בפיקוח בחו"ל. אתם מבינים? מאז שש"ס במשרד הדתות רמת הכשרות והפיקוח על הכשרות יורדת בארץ ובחו"ל. הוא מדבר על זלזול קשה ברבנים הראשיים, ואני מצטט: למרות הוראה מפורשת של הרב הראשי, המנכ"ל לא שלח מפקח אחד בשנים האחרונות. רבותיי, ש"ס באו למשרד הדתות עם מטרה אחת בלבד, להרוס את כל מה שאני בניתי כשהייתי שר הדתות. כשאתה בא להרוס, אז הדברים נהרסים ומצב הכשרות מתדרדר בכי רע. זה לאן שש"ס מדרדרת אותנו, אבל אנחנו נבוא ונתקן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. האמת שהכנתי נאום אחר אבל אני לא יכולה שלא להתייחס למה שהיה כאן היום, מכיוון שישבתי גם כאן, ממש מתחתיו. קודם כול, שמעתי את הטעויות שלו. אני לא יודעת, כאילו, איך ראש ממשלה אומר דברים כאלה. 1. עזבו שהוא אמר פה שהוא חלק מהאופוזיציה, שמענו את זה; עזבו שהוא אמר כאן על הארגון הזה האמריקאי, שבעצם מזרים כסף – שמעת את זה? לחמאס. כאילו, מה זה היה הדבר הזה? והשיא, באמת, השיא של האירוע הזה, שהוא דיבר עם החמאס על השבבים. כאילו, עזבו את כל מה שנאמר, איך ראש ממשלה – ועוד אחרי סוף שבוע כזה מדהים במלון, שאני יכולה רק לחלום עליו, וזה גם לא ממש מעניין אותי – אחרי סוף שבוע כזה מפנק, עולה לפה למליאה, ולא מפסיק לשגות לאורך כל הנאום שלו, פשוט שוגה בדברים שלו. עכשיו לא, זה לא מקובל; כי אם זה היה קורה לאחד ממנהיגי האופוזיציה, מה היו עושים לו, מה היו עושים לו? לא היו נותנים לו לעבור יום אחד. עולה לכאן ראש הממשלה, אגב, שסוף-סוף גילה שיש אי-אמון בכנסת ולכן הוא ביקש לצאת מהמשפט שלו. שנתיים אנחנו מעבירים אי-אמון, והיום הוא נזכר שיש אי-אמון בכנסת, אז שיקצרו לו את המשפט. ואז, כשהוא מגיע לפה הוא נותן כאן נאום מלא שקרים ומלא טעויות. והוא עוד – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מבולבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מבולבל, לא, ועוד אנשים כותבים לי בווטסאפ – אחרי שהם שמעו שצעקתי עליו – הם כותבים לי דברים. אתה כאילו אומר לעצמך: מה צריך לעשות כדי שהעם הזה יתעורר ויבין שיש בעיה. חבל שהם לא ישבו ושמעו את מה שאני שמעתי. גם אתה שמעת, כי ישבנו פה, מתחתיו. ראש הממשלה הגדול, הכביר שלכם – על מה הוא דיבר? כל הקשקושים האלה שהוא ממשיך להגיד. ניצחנו את חמאס. איזה ניצחת את חמאס, ככה נראה ניצחון של חמאס?

מיקי לוי (יש עתיד):

שבבים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שבבים. הוא דיבר עם החמאס על השבבים. אם יאיר לפיד היה אומר דבר כזה, אם גדי איזנקוט היה אומר דבר כזה מה היו עושים לו במכונת הרעל? אבל עזבו הכול, הכול לא חשוב, כי ההודעה שהוציא דובר החמאס עכשיו, על זה שאין חטופים בשבת, צריכה להרעיד את אמות הסיפין. ומה שראש הממשלה צריך לעשות פה, עם הצוות שלו, זה לעשות הכול כדי שבשבת יחזירו את החטופים שהתחייבו עליהם, כי ההודעה עכשיו היא מזעזעת. לחשוב שיש משפחות שמחכות ליקירים שלהן, שיודעים שהם בחיים, והם אמורים להשתחרר בשבת הזאת, ועכשיו האירוע מנוטרל. היום יום שני, יש מלא זמן עד יום שבת. עזבו הכול. תתעסקו רק בלהחזיר אותם הביתה. לפחות תן לנו את שלב א'. אבל הינה, אני אומרת לך: אם לא יהיה שלב ב', המדינה תרעד. היא תרעד – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – כי לא ניתן לו להמשיך במלחמה עד שלא כל החטופים חוזרים הביתה. תתחיל עם אלה שאמורים לחזור בשבת; שאף אחד – כבר לא יודעת מי מנהל את זה, כל פעם שמים מישהו חדש – לא יעשה כלום עד שהחטופים של יום שבת, וכל החטופים שצריכים לחזור יחזרו הביתה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, גברתי. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בזמן הזה, כרגע, כשאני כאן עומד ומדבר איתכם, מתים אנשים בעזה – לא עזתים, לא חמאסניקים; אזרחים ישראלים שנחטפו מהבית שלהם מתים בעזה. ראש הממשלה, שעלה לפה והתגאה בכל מיני דברים – שלדעתי על חלקם הוא חלם בלילה, חלקם הוא לא עשה ולא הייתה לו נגיעה – היה צריך לעלות לפה ולהגיד: חבריי חברי הכנסת, אני מתחייב לסיים את שלב א' בעסקה ולעבור לשלב ב'. זו המשימה שלנו. זה חלק ממטרות המלחמה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ובמקום זה, הדיבורים שלו ושל החברים שלו גורמים לחמאס להבין שכנראה לא יהיה שלב ב', ולעצור את העסקה. זה לא מאוחר לתקן את זה. יש לך זמן. בוא ותגיד: אני מחויב לשלב א', ואני מחויב לשלב ב', ואני מחויב להחזיר את החטופים הביתה. אני לא רוצה שאזרחים ישראליים ימותו בשבי חמאס; אני רוצה להסתכל למשפחות בעיניים, ולהגיד להם שעשיתי הכול בשביל להחזיר את הילדים שלהם; אני רוצה להסתכל לאזרחי ישראל בעיניים ולהגיד להם: עשיתי הכול בשביל להחזיר את החטופים הביתה. אני פונה מפה למפלגות החרדיות ולמפלגת ש"ס: אתם יכולים להשפיע, לא רק סמוטריץ'. תגידו: אין עסקה – אין ממשלה; אין עסקה – אין ממשלה. תחזירו אותם הביתה. תחזירו אותם הביתה. הם מתים. הם מתים במנהרות. מספיק עם הביזיון הזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תגידו, יש מישהו במליאה שיודע באמת, אבל באמת, למה ראש הממשלה ושריו כל כך מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקור את 7 באוקטובר? מישהו מסוגל להבין למה ראש הממשלה מנסה למצוא כל פתרון כדי לייצר מערכת מיוחדת וייחודית, שתחקור את האסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה? אסון שבמקרה או לא במקרה התרחש בזמן כהונתו? האם יש עוד עולם הזוי שבו הנחקר ימנה את חוקריו, וגם יקבע את כללי המשחק? למה לא בוצע, למשל, כל מאמץ כזה באסון מירון? למה אז נתניהו ושריו לא הסבירו איך בעצם מערכת המשפט מושחתת ותתפור תיק לנתניהו? הרי גם אז הוא לא ידע, לטענתו, וגם אז טען שלא אמרו לו ושלא הזהירו אותו, כי הוא הרי לא יודע כלום כשצריכים לשאת באחריות, אבל יודע הכול כשיש הצלחות. הסיבה שנתניהו כל כך מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית היא שהוא יודע שרק ועדה כזו תוכל להגיע לחקר האמת, ונתניהו שלנו, תאמינו או לא, מפחד מהאמת. הוא מפחד מהאמת, ומפחד שיגלו את האמת, ומפחד שמורשתו תהיה האמת. הוא מפחד מהאמת, כי הוא יודע שלא משנה מה, האמת ברורה לכל אזרח במדינה; הוא מפחד, כי הוא יודע את האמת, ולא משנה כמה הוא ישקר או כמה הוא ימכור שהוא לא ידע, שהוא לא שמע, שהוא לא ראה, שהוא לא אשם, שהוא לא אחראי, שהוא בעצם לא ראש ממשלת ישראל, אלא סתם אחד שעבר בשכונה. האמת, אני מבינה אותו, זה טבעי מאוד לפחד, כי המשמעות היא שהוא ייאלץ לשאת באחריות על מעשיו. לא כל המתים נקברו; החטופים שלנו חוזרים עם מראה של שואה; והוא? כשהוא לא נשאר בחו"ל כדי להוות תפאורה להצגת מדיניות של מנהיג אחר בכלל, מסביר לנו שכולם אשמים, ושחייבים לתת לו להקים מערכת פוליטית עצמאית שתחקור אובייקטיבית את אשמתו. הרי אובייקטיביות זה השם האמצעי של נתניהו. ביבי פחדן – וזאת זכותו – אבל זו לא זכותו לבגוד בכל ערכי הנצח של העם היהודי, כדי לנסות לשחזר או לשכתב את אחריותו. לא צריכים ועדת חקירה ממלכתית כדי לדעת כמה נתניהו אחראי, אבל כן חייבים ועדת חקירה ממלכתית כי זו החובה שלנו לנופלים, לחטופים, למשפחות, למפונים, לחיילים. כל מה שצריך זה שבפעם אחת, בפעם הראשונה בחייו, נתניהו יחדל מלהיות מוג לב, ופעם אחת יעשה את הדבר הנכון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני רק אוסיף שאם הוא לא יעשה את הדבר הנכון, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא ננוח ולא נשקוט – לא אנחנו ולא אזרחי ישראל – ואנחנו נגיע לחקר האמת, ותקום ועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יוסף עטאונה. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי ההצעה שהייתה הצעת האי-אמון שלנו, עלתה השרה עידית סילמן וענתה בשם הממשלה. היא דיברה וקשקשה על כל הדברים, חוץ מדבר אחד – היא לא התייחסה לפשיעה ולרציחות בחברה הערבית אפילו במילה אחת. זה לא נגמר רק אצל עידית סילמן. עלה ראש הממשלה, בא במיוחד כדי לענות לאי-אמון, והוא דיבר על כל הדברים שנמצאים על סדר-היום בתוך מדינת ישראל – הוא דיבר על המסע שלו לארצות הברית, הוא דיבר על בית המשפט, הוא דיבר על ההפגנות – על כל דבר הוא דיבר; על דבר אחד הם לא דיברו, לא השרה עידית סילמן ולא ראש הממשלה: הם לא דיברו על הפשיעה, על הרציחות בחברה הערבית. זה לא מעניין אותם. אי-הטיפול באלימות ובפשיעה ובארגוני הפשיעה בחברה הערבית הוא החלטה פוליטית. מה שהיה היום הוא שעולים גם ראש הממשלה וגם השרה, וצריכים לענות על האי-אמון שלנו על הפשיעה בחברה הערבית, והם לא מתייחסים במילה אחת. זה לא מעניין אותם. זה לא על סדר-היום של הממשלה, זה לא על סדר-היום של ראש הממשלה. הוא עלה רק בשביל דבר אחד: למכור אשליות ולשקר לחברה הישראלית. כולם אמרו עליו "שקרן". גם החבר שלו לממשלה סמוטריץ' אמר עליו "שקרן בן שקרן"; אבל מי שראה אותו, איך שהוא מדבר על המסע ההזוי שלו ושל טראמפ, כשהוא מדבר על ניצחון מוחלט, כשהוא מדבר על היום שאחרי, שכבר יש – הוא יודע שזה לא נכון, הוא יודע שזה לא יקרה, הוא יודע שזו לא המציאות, אבל הוא ממשיך לשקר ולהוביל את העדר שלו. ראינו איך הוא יצא והעדר יצא אחריו. זה ראש הממשלה, זה העדר שלו. אנחנו מתנגדים לעדר הזה ולמדיניות של הממשלה הזו. הגיע הזמן שבראש ובראשונה, לפני שתיסע לארצות הברית, לפני שתיסע לטראמפ, לך לחברה הערבית, תטפל בארגוני הפשיעה. בהתנהגות שלך אתה נותן להם חסינות, אתה נותן להם רשת ביטחון לרצוח יום אחרי יום ולטבוח בחברה הערבית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב כהן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיבלתי היום מכתב מיושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות. המכתב מופנה לראש הממשלה. מדובר שם בארבעה סעיפים שראש הממשלה הבטיח להם בישיבה שהתקיימה איתו, עם פורום ראשי הרשויות, ב-30 ביוני 2024. מאז, שום הבטחה שהבטיח להם ראש הממשלה לא התקיימה, והם כבר יותר משלושה חודשים מבקשים ישיבה עם ראש הממשלה ולא מצליחים לקבל ישיבה איתו. הוא עסוק מדי ולא יכול לפגוש אותם. הבטחה ראשונה של ראש הממשלה הייתה שעד חודש אוקטובר תהיה תוכנית חומש ליישובים הדרוזיים. עברו אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר, ואנחנו כבר בפברואר, ושום תוכנית לא אושרה בממשלה. ועוד הבטחה של ראש הממשלה, חוק החשמל, שהוביל אותו יושב-ראש הקואליציה – גם אתה מכותב במכתב, יושב-ראש הקואליציה, אתה מכותב. גם יושב-ראש הקואליציה מכותב למכתב. מדובר על החשמל, 7,000 בתים ביישובים הדרוזיים לא מחוברים לרשת החשמל. יושב-ראש הקואליציה הוביל הצעת חוק, שאושרה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה, ואני אז אמרתי לו: החוק הזה לא יעבור. הוא אמר לי: נחיה ונראה, ואני אומר לו: נחיה ונראה, והחוק לא יעבור, ולא עבר. הבטיח להם, והובטח להם, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה הקצה 5 מיליון שקל להקמת ועדה ייחודית: ועדת תכנון ייחודית לעדה הדרוזית בתכנון ובנייה, שתהיה מקבילה לוועדה מחוזית. הוא תקצב את זה ב-5 מיליון שקל. אבל גם את זה לא מביאים. את הנושא הזה אני מביא ביום רביעי כהצעת חוק. הרי תקצבתם את הוועדה. למה אתם מתנגדים להצעת החוק להקמת ועדה לתכנון ובנייה ליישובים הדרוזיים בסמכות של ועדה מחוזית? הרי זו הבעיה הגדולה ביותר ליישובים הדרוזיים. רוב היישובים הדרוזיים, יש להם בעיה של חיבורי חשמל, יש להם בעיה של תשתיות, יש בעיה לקבל היתר בנייה בתוך היישובים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – ויש בעיה לאשר תוכניות מתאר ותוכניות מפורטות. לכן, ראש הממשלה, כל מה שאתה אומר וכל מה שאתה מבטיח, לעולם לא תקיים, ותמשיך רק להבטיח הבטחות שווא.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני פונה לחברי הממשלה הזו, אני פונה אליכם בבקשה שתפסיקו בדחיפות את המדיניות הזו של עסקה בתשלומים, של עסקה בפעימות. בשביל מה צריך את זה? האנשים שלנו מתים בינתיים. חשוב שהציבור ידע. זו דרישה של ממשלת ישראל לא לעשות את העסקה בבת אחת ולשחרר את כל האחים והאחיות שלנו בבת אחת, זו דרישה שלנו. למה לעשות דבר כזה? האחים שלנו סובלים; הם מתים. האנשים שנמצאים כרגע במנהרות הם במצב יותר קשה מאלו שראיתם ששוחררו במצב קשה מאוד בשבת האחרונה. מי שמבקש לעשות עסקה בפעימות, בעצם מבקש להשאיר לעצמו את האפשרות לסכל עסקה. זו האמת – אחרת אין שום הסבר. מדוע זה טוב? אנחנו כבר משלמים מחירים, משחררים מחבלים מסוכנים, פינינו את ציר נצרים, בשביל מה, אם לא כדי להחזיר את כל האחים והאחיות שלנו הביתה? תביאו את כולם בבת אחת, ואל תגידו: לא ידענו שמצבם רע, לא ידענו עד כמה זה חמור. ראינו באיזה משקל גופתה של עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, נמצאה, 36 קילוגרם. לראש הממשלה יש גם דוחות מודיעין חמורים ביותר, אבל תגידו, מי צריך דוח של המודיעין הישראלי בשביל לדעת את המובן מאליו? קחו את האדם הפשוט מן הרחוב, ותשאלו אותו: תגידו, מה לדעתכם היחס של מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי לחטופים הישראלים? כל בן אדם סביר היה אומר לכם שמתעללים בהם. הרי חיות אדם חטפו אותם מהמיטה שלהם או ממסיבה, אז איך אתם חושבים שמתייחסים לאנשינו, מציעים להם בופה? ברור שהם עוברים התעללות קשה, וחובתנו לעשות הכול לגמור את הגיהינום הזה שלהם. הם מתים בזמן הזה. ברור לכולם שבסוף אנחנו נעצור את המלחמה, רק בואו נעשה את זה לפני שמאוחר מדי. בסוף גם לא נחזיר את האחים והאחיות שלנו וגם נעצור את המלחמה, לא נשיג לא את זה ולא את זה. ומשפט אחרון למשפחות, שמתות מדאגה שהפעימה שלהם לא תגיע. אנחנו לא נעזוב אתכם; אתם הדבר הכי חשוב שכרגע כנסת ישראל צריכה לעסוק בו, ואנחנו איתכם לאורך כל הדרך. אתם לא לבד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שרון ניר.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלה לכאן לפני חצי שעה ראש הממשלה לנאום בפני חברי הכנסת והשרים, ולפני זה הייתה הצעה לאי-אמון בממשלה על הפשיעה בחברה הערבית. 30 דקות דיבר ראש הממשלה, ולא התייחס לסוגיה הבוערת בחברה הערבית. הוא התייחס לביקור שלו בוושינגטון, לשיחות שלו עם טראמפ ולשבחים שהוא קיבל מטראמפ. אבל מה עם החברה הערבית? מה עם הסוגיות בתוך החברה? יש דרישות שלנו, שאנחנו דורשים ומבקשים: שיטפל בחברה הערבית; שימגר את הפשיעה. 20 שנה הוא מבטיח ולא מקיים. תגיד לי, אתה ראש ממשלה של היהודים בלבד? הגיע הזמן שתסתכל גם על הצד השני, על החברה הערבית. אנשים נרצחים ביישובים ובערים שלנו. דם נשפך. בציפורניים אתה רוצה לדחוק ולטפל בציר פילדלפי, אבל מה עם הפשיעה בחברה הערבית? מה עם האנשים שנרצחים? מה עם יוקר המחיה? אין לכם בושה. איך שהוא עזב את המליאה, עשרה שרים רצים אחריו. אתם שואלים את ראש הממשלה מה עם הפשיעה בחברה הערבית? אתם שואלים את ראש הממשלה מה קורה בחברה הערבית? לאן אנשים יפנו, למי יפנו? לאן ילכו, מי מטפל בזה? מה אנחנו דורשים בסך הכול? בכל פעם אתם מפנים אצבע מאשימה לח"כים מהחברה הערבית, ואומרים להם: אתם מטפלים בסוגיות חוץ שלא מעניינות אתכם, שלא קשורות לחברה הערבית. ואנחנו בכל פעם עולים לפודיום הזה ודורשים שהממשלה תטפל בפשיעה בחברה הערבית, ומבקשים מכם, מהשרים, להתערב – ואף אחד לא מתייחס. השרה סילמן עונה על האי-אמון בשם הממשלה ולא מתייחסת בכלל לפשיעה בחברה הערבית. שום דבר. אין קשר בין הממשלה לבין החברה הערבית. זו ממשלה שאמורה לתת תשובות לאזרחים, זו ממשלה שאמורה לתת תשובות לכלל האזרחים. זו ממשלה שמשרתת רק את הימין, רק את הקיצוניים בממשלה. תפסיקו להתייחס לחברה הערבית בצורה מזלזלת. הגיע הזמן לעשות ועדת חקירה על מה שקרה ב-7 באוקטובר וגם על מה שקרה בחברה הערבית. הגיע הזמן שאנשים ייתנו תשובה על הפשעים שהיו בחברה הערבית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על סדר העדיפויות של ממשלת 7 באוקטובר. אמש חזר מוושינגטון ראש הממשלה עם פמלייתו אחרי סוף שבוע מפנק, בזמן שהאדמה בארץ רועדת עם שובם של החטופים אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי. הם חזרו מהגיהינום. הם חזרו עור ועצמות, עדות חיה לתופת, להרעבה, לעינויים הפיזיים והנפשיים שהחטופים חווים כעת. בעולם מתוקן, עם נחיתתו ראש הממשלה הוא היה מכנס בדחיפות דיון, בראש ובראשונה, להשלמת שלב ב' של העסקה; לשלוח בזמן את צוות המשא ומתן המקורי, ולא צוות משא ומתן סרק, ולא לטרפד את עסקת החטופים. בעולם מתוקן המשלחת לדוחה הייתה יוצאת ביום ה-16, בדיוק כפי שכתוב בהסכם, מתוך הבנה ברורה שצריך לעשות הכול כדי להציל את אחינו משואת אוקטובר 2023, שעליה ראש הממשלה אחראי בדין. כל יהודי שצפה בחטופים חוזרים ביום שבת הרגיש את קול דמי אחיו צועקים אליו מהאדמה. זיכרון שואת היהודים, שאחריה נשבענו שלעולם לא עוד, התערבב לכולנו עם מראות ההווה של אזרחים יהודים שהופקרו בארצם, במולדתם, בזמן שמדינת ישראל חיה, קיימת ופועמת. אך עם שובו של ראש הממשלה, במופע ניתוק חסר תקדים, הוא בחר לקיים דיון שהתכלית שלו זה התנערות מאחריות והתנערות מוועדת חקירה ממלכתית על המחדל הגרוע ביותר מאז שואת היהודים; בדיוק כפי שאמר אתמול יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני בשיחה סגורה: ועדת חקירה ממלכתית, המשמעות שלה היא שביבי הולך הביתה. ראש ממשלה שהוציא בהודעה רשמית בשם מדינת ישראל לבית הדין הבין-לאומי בהאג התחייבות להקמת ועדת חקירה ממלכתית, כעת מתנער מההחלטה של עצמו ומחובתו למשפחות הנרצחים, למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, לחיילי צה"ל, שנלחמים בשמו ובשם המדינה, והוא מבין שוועדת חקירה ממלכתית היא השכפ"ץ גם עבורם. הממשלה הגרועה הזאת בפשיטת רגל מוסרית וערכית. ועדת חקירה ממלכתית, אני רוצה להגיד לכם, קום תקום, אם לא בקדנציה שלכם – בממשלה הבאה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני תוהה אם – טוב, השרה מדברת בטלפון. איך אמרת? פעם לא היה נהוג טלפון במליאה – –

היו"ר מאיר כהן:

נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

– – היום בכלל אין שרים במליאה. הם שרים שהם עוזרים פרלמנטריים. אבל על זה כבר דובר רבות. אני תוהה אם מישהו מהממשלה התקשר לחטופים כשהם חזרו. אם מישהו בא ואמר להם סליחה. כי יש פה איזה אירוע, ואני מבין שיש ציפייה של השרים – אמרנו, מחאת הסרדינים שקורית פה – שהחטופים יגידו להם תודה שהם חזרו, תודה רבה שהם הצביעו, תודה רבה שבזכותם הם פה בחזרה, וכמובן, לא באשמתם הם שם. אבל בסדר, השרה שהפכה להיות משגיחת כשרות בבתי חולים, ועל זה הפילה ממשלה – היא כנראה שכחה את האחריות או להיות בן אדם. דיברת קודם, חברת הכנסת ניר, על להיות בן אדם ולהתקשר לשאול או לומר להם סליחה. אבל אף אחד לא מדבר איתם. אף אחד לא מדבר איתם. ודיברו חטופים שחזרו לפני שנה בעסקה הראשונה, ואומרים שאף אחד לא מדבר איתם. יותר חשוב להיות בניו יורק או בוושינגטון, או במיאמי, או בכנף ציון, אבל להתקשר, לומר ולבקש את סליחתם, זה לא חשוב. לא הופעל לי שעון. רק כי אני ישר, דיברתי בערך דקה וחצי.

היו"ר מאיר כהן:

אני אתן לך עוד שתי דקות. סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

עליזה קראה בשמי, אז אמרתי כן, אבל בסדר, היא בטלפון. בטח היא מדברת עם סילמן אולי. עלה פה ראש ממשלת ישראל, והיה לו מאוד חשוב להגיע ביום שני. זה היה אירוע. אני הבנתי שנפרס השטיח האדום בכניסה לכנסת, כל הקצינים והחבר'ה מהאירועים שאמונים על האירוע פרסו את השטיח האדום לראש ממשלת ישראל, שהגיע להצבעת אי-אמון. ואנחנו, חבר הכנסת פורר, כבר מקבלים את זה בהבנה. יושב ראש ממשלה, אומר: יש לי הצבעת אי-אמון. 54, 56 הצבעות אי-אמון בשנתיים האחרונות – אפס פעמים הוא היה פה. אבל יושב ראש ממשלת ישראל משקר לשופטים על מלא. אתה רוצה לבוא לכנסת לנאום? אין שום בעיה. אבל הוא משקר להם, אומר להם: יש לי הצבעת אי-אמון. שנתיים הם לא מצביעים אי-אמון, אבל הפעם הוא הגיע, זה מאוד מאוד חשוב.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולא הצביע.

נאור שירי (יש עתיד):

עזבו. לא הצביע.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

האמת, נאור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, הנקודה הבאה שרציתי לומר – – –

היו"ר מאיר כהן:

סגרתי לפני עשר דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

חשבתי שסגרת לי את זה.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא בא ואומר – קודם כול, הנאום זה אני ואני, ואני, ואני, ואני, ואני, ועשיתי, וראיתי, ואני הראשון, ואני השני – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

והנחיתי.

נאור שירי (יש עתיד):

והנחיתי, והנחיתי, ואמרתי, ולא ידעתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ולינקולן.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, לינקולן. טוב שהוא לא אמר לנו, הדוכס מוולינגטון – – – אחריו, שטוף הרעל, היה בא ועולה לנו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

צ'רצ'יל ולינקולן.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אני באמת תוהה. איך הוא אמר לנו? בגללכם והמדיניות שלכם הגענו למצב הזה. אלוהים ישמור, באמת, ויציל. יושב אזרח, או אזרחית, במדינת ישראל, שומע את הדברים, כש-18 שנים הבן אדם ראש ממשלה, ואומר שהמדיניות שלנו הביאה – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. כי היה בלבול בזמנים.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, לא משפט אחרון. לא, היה בלבול בזמנים.

היו"ר מאיר כהן:

נאור, עוד משפט ואתה מסיים, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני יודע שאתה שונא כשאנחנו עושים את זה. אבל יושב אזרח ושומע ראש ממשלה ש-18 שנים הוא ראש ממשלה, מאשים אופוזיציה – כשחוץ מלעבור עם D9 על האופוזיציה בכנסת הזו, באמת עשו הכול, הפרו את כל ההסכמות – והוא אומר שאנחנו האשמים. אבל הוא הגה את נושא הביפרים ודאג להביא ביפר מזהב לטראמפ. זה האירוע.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אגב, דיברת ארבע וחצי דקות. אני חייב להגיד את זה, אבל זאת טעות שלי. הרווחת.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע, אני יודע – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. אני לא אקזז לך. זו טעות שלי, והכול בסדר. מיקי, בבקשה. אולי אני אקזז את זה ממיקי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מופע האימים של ראש הממשלה – אין אפשרות אחרת להגדיר את זה. ראינו ראש ממשלה מבולבל, שוגה בעובדות, מספר לציבור איך נשיא ארצות הברית הכניס אותו לחדרו של לינקולן. תגיד, אדוני ראש הממשלה, זה מה שמעניין את אזרחי מדינת ישראל? כל כך מבולבל היית בנאום. שייכת את החמאס לשבבים. סלט שלם עם מדינת ישראל בתחום ה-AI, Artificial Intelligence. עמדת כאן ופיארת את הביקור ההיסטורי: אני ואני, ואני. ואני שואל, העם שואל: מה עם החטופים? אתה דן אותם למוות. הם ימותו. הם ימותו. אדוני ראש הממשלה, אמרת היום בבית המשפט כי הפרקליטות גוררת אותך לגיהינום. כך אמרת על פי הדיווח. אדוני ראש הממשלה, יש לי חדשות בשבילך: גיהינום זה איפה שהחטופים נמצאים, כבולים בשלשלות, מורעבים, בחשכה, לא רואים אור יום. זה גיהינום, אדוני ראש הממשלה, תלמד.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, תעצור רגע. יש כאן שרה, שר? יש כאן שרה או שר?

נאור שירי (יש עתיד):

אולי היא בתחנת דלק.

צגה מלקו (הליכוד):

הינה, היא פה. השרה פה.

היו"ר מאיר כהן:

היי, נעלמת. תמשיך, אדוני, תמשיך.

מיקי לוי (יש עתיד):

בסדר, היא לא כל כך חשובה, רק תוסיף לי את הזמן, כי אני לא אצליח.

היו"ר מאיר כהן:

כן, כן, אני אתן לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה. ראיתי את הריאיון של שר הביטחון לשעבר גלנט. מרתק. מה שבלט לעין ולאוזן הן האמירות של שר הביטחון לשעבר על איבוד העשתונות שלך, אדוני ראש הממשלה, על החשש שלך לצאת למלחמה. איך תיאר זאת גלנט? הצבעת על קו האופק של הבניינים הנצפים ממשרדך בקריה בתל אביב, ואמרת: אתה רואה את קו הרקיע של הבניינים? הכול ייהרס, אלפי הרוגים. שר הביטחון מאיץ בך להכות בחיזבאללה, על פי דברי גלנט, אבל אתה איבדת את הצפון. היית תשוש, מפוחד, איבדת את העשתונות. אלו לא מילים שלי, הן של השר לשעבר גלנט. כמובן שמייד משרדך – מכונת הרעל – הוציא את התגובה: לא היו דברים מעולם. אדוני ראש הממשלה, בעימות הזה אני מאמין ליואב גלנט. אתה יודע למה? מכיוון שכאשר נשאל יואב גלנט לגבי ועדת חקירה ממלכתית, הוא ענה חד-משמעית: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני, כשר הביטחון באירוע 7 באוקטובר, מתחייב לקבל את כל המסקנות. זה מה שאמר. ואתה? רגליך רועדות. אתה לא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר, שבו נטבחו אזרחי ישראל, ילדים, נשים, מבוגרים, ונאנסו נשים יהודיות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני כבר מסיים, אדוני. המניעים שלך הם פוליטיים, הישרדותיים. איך אמר חבר הכנסת גפני? אם תקום ועדת חקירה ממלכתית זה סופו של נתניהו כראש הממשלה. לך. נמאס לנו ממך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תומא סלימאן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, היום נרצחה עוד אישה. 31 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית. היום הגשנו אי-אמון בממשלה על רקע ההפקרה בטיפול בכל הסוגיה והמגפה של הפשיעה בתוך החברה הערבית. עולה לכאן שרה, ובמקום שתיתן תשובות, או לפחות תנסה לתת תשובות, תקריא משהו מהדף שנתנו לה – היא בורחת למקום אחר כדי לטפוח לעצמה, כדי להרגיע את עצמה. אז אני רוצה להגיד: יש לך סיבה טובה כדי לנסות להרגיע את עצמך, וגם לכל אחד שיושב בקואליציה ובממשלה הזאת. אתם, במשמרת שלכם, קרה מה שקרה ב-7 באוקטובר, וכל הזמן אתם מחפשים אנשים אחרים, מחפשים להסיט את הדעת על מישהו אחר. אז אני רוצה להגיד גם היום שרצח ואונס, ואפילו אלימות, הם דברים פסולים בעיניי, ולא משנה נגד מי. בשבילי – לא משנה נגד מי. כל אדם באשר הוא – ילד, אישה, גבר, יהודי, דתי, ערבי, פלסטיני, הודי, לא משנה מי – מגיעים לו חיים מכובדים. בשבילי אונס ורצח ואלימות זה נוגד את הערכים האישיים והדתיים שלי. אז תרדו כולכם מהעץ הזה, ותחפשו לכם משהו אחר. תתעסקו בדברים שאתם אמונים עליהם; תתעסקו בדברים הבוערים בתוך החברה הישראלית בכללותה: תתעסקו בעוני, תתעסקו ברצח והפשיעה; תתעסקו בהפקר שאתם מפקירים את כלל האזרחים, כולל את החטופים. הינה, עכשיו שמענו שיש השהיה לעסקה. מה אתם עושים? רוצים רק להתגאות בדברים. תתעסקו בדברים האמיתיים. תתעסקו במהות של החיים. אם כל אחד מהשרים היה עושה את זה, אז המדינה כולה, ולא רק החברה הערבית, הייתה במקום אחר – במקום טוב יותר. אז די לכם, די לשקרים, ותתעסקו במה שאתם אמונים עליו. ולגבי הערכים, אני רוצה להגיד לאותה שרה. היא מאוד מאוד רחוקה, כמרחק שמיים מהאדמה, מכל ערך מכבד, ובראשו הנאמנות – הנאמנות היא לאנושות ולא למשהו אחר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת איימן עודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, לפני כשעה עלה ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו. הוא ירד מהמטוס וישר עלה לדוכן. הוא נראה כל כך זחוח וכל כך מבסוט מעצמו, ודיבר גבוהה-גבוהה על הפגישות המאוד-חשובות שהיו לו בארצות הברית. אני מתפלאת איך אדם יכול לעלות לדוכן ולדבר אחרי מיצג האימים שעשו הוא וטראמפ לפני שבוע, כאשר הופיעו ביחד – כל אחד והאישומים הפליליים שלו, גם האמריקאי וגם הישראלי – והחליטו באותה הופעה לקבוע את עתיד העם הפלסטיני, ובמיוחד העזתים. התוכנית שהוא התפאר בה ודיבר עליה כחזון, חזונו של טראמפ – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חזון העם היהודי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – היא לא פחות ולא יותר מטיהור אתני. פינוי תושבי עזה למדינות אחרות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עקירה מרצון.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – זה מה שנקרא פשע מלחמה.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, שלוש דקות. טלי, די.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בזה שנשיא ארצות הברית מכריז על זה, הוא בעצם גוזר דין מוות לחוק הבין-לאומי ולכבוד לחוק הבין-לאומי. שניהם ביחד הפעם. בפעם הקודמת, בקדנציה הקודמת רקמו את דיל המאה – עסקת המאה, אז קראו לזה, הפעם זה פשע המאה ולא עסקת המאה. טראמפ מדבר על רצועת עזה כאילו היא נכס נדל"ני כזה שהוא רוצה לקנות; הוא ישאיר חלק לאחרים. הרי ממילא כולה חורבן. הוא לא מעז לשאול מי החריב שם את המקום ואיך יכול להיות שעזתים שהיו מוכנים לנהור לצפון, למרות שהבתים שלהם הרוסים, למרות שאין להם איפה להיות – שישתכנעו לעזוב כך מרצונם. הם יודעים טוב מאוד, וטראמפ יודע טוב מאוד, ודיברו על זה אחר כך, שהם יצטרכו כוחות מיליטריסטיים כדי להוציא את הפלסטינים. הם יצטרכו כוחות של צבא ארצות הברית, כנראה, כדי שיגרמו לאנשים לעזוב, ועל הדרך יבצעו פשעים כדי שאנשים יצטרכו לעזוב. אבל אני אומרת לכם, מה שירצה טראמפ זה דבר אחד, מה שירצה נתניהו זה דבר אחר ואולי תואם, אבל בסופו של דבר מי שמחליט על רצונו של העם הפלסטיני הוא העם הפלסטיני עצמו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אין עם פלסטיני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, גברתי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שום איומים לא יעזרו, ופשע המאה לא יתבצע.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אין כזה עם פלסטיני. אין. לא קיים. לא קיים. זו פיקציה. לא קיים. רק פיקציה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סלם ותעלם. סלם ותעלם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. זהו, זהו. גברתי השרה, את אמורה לשבת פה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

רק מעדכנת אותה שלא קיים עם כזה. רק מעדכנת אותה. היא התבלבלה.

היו"ר מאיר כהן:

את שרה. את שרה. את שרה בממשלה. מילא, יש כאלה, בסדר. זה בינינו. תודה רבה. איימן עודה – לא נמצא. אושר שקלים, אדוני. בבקשה, בוא.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

עם פלסטיני, נו, באמת.

אושר שקלים (הליכוד):

אין דבר כזה, עם פלסטיני. אין דבר כזה. גם לא יהיה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

קודם תגני את הטבח, אחר כך נדבר.

אושר שקלים (הליכוד):

היא לא. היא לא מסוגלת. אולי היא תומכת.

טלי גוטליב (הליכוד):

"כשספינתי תצא, תפליג בים / אפרוס רשתי" – נכון? ככה. לאט-לאט. מרצון, מרצון.

היו"ר מאיר כהן:

די כבר. בבקשה, אדוני.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן בשביל לדבר על תוכניתו של כבוד הנשיא טראמפ. זו תוכנית היסטורית שנקרתה בדרכנו, תוכנית שיכולה, בעזרת השם, לשנות את פני המזרח התיכון, להביא שקט אמיתי לדורות הבאים, שתחסוך המון המון נפגעים וקורבנות מכל הכיוונים. הנשיא טראמפ, מנהיג המעצמה החזקה בעולם, מציע תוכנית מהפכנית שתביא לשינוי דרמטי במציאות שלנו. עכשיו, מה שמוזר הוא שאם מישהו מאיתנו היה רק מעז להציע את הדבר הזה, רעיון כזה, אז או שהיו מכתירים אותו כפשיסט, מדביקים לו תוויות: הזוי, משיחי, אולי אפילו לוקחים אותו למעצר. אבל דווקא כאשר נשיא ארצות הברית מאגף את הימין מימין, יש פה איזה משהו קצת חדש. עכשיו, מצד שני, אני רואה גם את המבוכה בשמאל. כי מה לעשות, קשה להם להתנגד להצעה של מנהיג המעצמה החזקה בעולם. אבל מצד שני, אני רק רוצה להזכיר לחבריי בשמאל, זו בדיוק התוכנית שאתם הצעתם במשך כל השנים. הרי מה הסיסמה של השמאל אמרה? אנחנו כאן, והם שם. זה מה שאהוד ברק טבע בשנת 1990. זה היה קמפיין הבחירות שלו: אנחנו כאן, והם שם.

היו"ר מאיר כהן:

מי עשה את ההתנתקות? מי עשה את ההתנתקות? השמאל?

אושר שקלים (הליכוד):

אני עכשיו מדבר על עובדות.

היו"ר מאיר כהן:

מי עקר את היישובים? השמאל?

אושר שקלים (הליכוד):

מי שעשה את ההתנתקות – רגע, תפסיק לי, ואני אתווכח איתך. אין שום בעיה.

היו"ר מאיר כהן:

די, נו, מספיק. לא, תפסיקו.

אושר שקלים (הליכוד):

מי שעשה את ההתנתקות – הליכוד לא תמך בהתנתקות. משאל המתפקדים של הליכוד היה 60:40 נגד ההתנתקות.

היו"ר מאיר כהן:

אני לא יודע על מה אתה מדבר. בוא תקרא, תקרא.

משה טור פז (יש עתיד):

ארבע פעמים הוא הצביע בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

מי שעשה את ההתנתקות הייתה קדימה, והליכוד נשאר עם 12 מנדטים.

היו"ר מאיר כהן:

אני לא מביע את דעתי.

אושר שקלים (הליכוד):

אז אל תלמד אותי את ההיסטוריה. אני אלמד אותך את זה. זה – אחד.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. אתה לא יכול ללמד אותי את ההיסטוריה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני אומנם צעיר, אבל בקי בפוליטיקה.

היו"ר מאיר כהן:

רק תהיה צמוד לעובדות. רק תהיה צמוד לעובדות.

אושר שקלים (הליכוד):

רק עובדות. רק עובדות. סיסמת הבחירות של אהוד ברק בשנת 1999 הייתה: אנחנו כאן, והם שם. עכשיו, מה אכפת לי איפה זה "שם"? מה אכפת לי? שיהיו שם, מעבר לים או בכל מקום אחר. רק שלא יהיו קרובים אלינו וינסו לפגוע בנו. זה מה שמעניין אותי, שהם יהיו שם. וזה בדיוק מה שהנשיא טראמפ מציע עכשיו. אז מעל בימת הכנסת אני פונה לכולם: לא אכפת לי איפה הם יהיו. אפילו גם לפיד, כאשר ניסה להגן על התוכנית המופקרת שלו בהסכם הגז, מה הוא אמר? זה לא כאן, זה שם. זה בים. העיקר שזה שם, זה רחוק מכאן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נו, באמת. אושר, דבר לעניין. אתה מדבר לא לעניין. דבר לעניין.

אושר שקלים (הליכוד):

אז עכשיו אני אומר לכם כאן, אני רק אומר דבר מאוד פשוט: אנחנו נהיה כאן ונפתח את המדינה שלנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

שהם יהיו שם. אבל אני רק אומר דבר פשוט. אני מבקש מחבריי מימין ומשמאל, אל תפריעו, אל תפריעו. יש לנו כאן שני אריות – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו. תנו להם לעבוד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא נפריע. לא נפריע, 1,800 הרוגים, נרצחים. לא נפריע לטבח. לא נפריע. לא נפריע לכם להמשיך בטבח. אל תפריעו.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין.

אושר שקלים (הליכוד):

תנו להם לעבוד. תנו להם לעשות היסטוריה, מפני שהמציאות של 7 באוקטובר הוכיחה – – –

היו"ר מאיר כהן:

אושר, תודה רבה. אתה ארבע דקות כבר.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. אני מסיים.

היו"ר מאיר כהן:

אז קדימה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תפריעו.

אושר שקלים (הליכוד):

המציאות של 7 באוקטובר הוכיחה שאם המנוולים האלה לא יהיו שם, אז אנחנו לא נהיה כאן.

היו"ר מאיר כהן:

יאללה, תודה. תודה, אדוני. תודה רבה לך. בבקשה, יצחק פינדרוס – לא נמצא. משה טור פז.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

15 שנה אנחנו לא מפריעים לכם. 1,800 נרצחים.

אושר שקלים (הליכוד):

אל תפריעו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

על 15 השנים שלא הפרענו לכם קחו אחריות פעם אחת בחיים שלכם. תעשו משהו מועיל. קחו אחריות פעם אחת. פעם אחת תיקחו אחריות.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – על מה את מדברת?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קצת צניעות, קצת צניעות, חבורה של מדושנים.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת סאקס, זהו די. די, די, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא רצינית.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – יכולה להגיד?

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, ברשותך – – –

היו"ר מאיר כהן:

רגע, רגע. חברת הכנסת סאקס פרידמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא רצינית, באמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא רצינית?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. לא, מה לעשות?

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, זהו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, ברשותך, לפני שאני מתחיל, רק למען העובדות, חבר הכנסת שקלים, ב-26 באוקטובר 2004 אושרה תוכנית ההתנתקות כאן בהצבעה הדרמטית בכנסת.

אושר שקלים (הליכוד):

אין בעיה.

היו"ר מאיר כהן:

לא. רגע. תקשיב, תקשיב.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב. אני מקריא לך. כדאי שתלמד את העובדות. ברוב של 67 – – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – ההתנתקות – – – אותם אנשי ליכוד שעברו לקדימה. עברו לקדימה. לא, הליכוד לא אישר את התוכנית ההתנתקות. אתם משקרים.

היו"ר מאיר כהן:

אתה טועה. אתה טועה. אבל בסדר. אוקיי. זהו, תדבר.

משה טור פז (יש עתיד):

אני אחזור, אדוני היושב-ראש. זה לא יעזור שתצעק. תקרא את העובדות.

אושר שקלים (הליכוד):

תביא לי עובדות.

משה טור פז (יש עתיד):

ב-26 אוקטובר 2004 אושרה תוכנית ההתנתקות המתוקנת בהצבעה דרמטית בכנסת – –

היו"ר מאיר כהן:

זה זמנך. זה על שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

– – ברוב של 67 בעד, 45 נגד, שבעה נמנעים. הליכוד מפוצל בהצבעתו. בין המצביעים בעד: בנימין נתניהו, לימור לבנת ועוד כמה חברים.

אושר שקלים (הליכוד):

נתניהו התנגד לאורך כל התהליך של ההתנתקות. על מה אתה מדבר?

משה טור פז (יש עתיד):

בסדר, טוב.

היו"ר מאיר כהן:

אבל הוא הצביע.

משה טור פז (יש עתיד):

אושר שקלים, בוא'נה, ארבע פעמים הוא הצביע בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

בסדר.

היו"ר מאיר כהן:

טוב, בסדר. אושר שקלים, חבר הכנסת שקלים, ההיסטוריה היא כמו שאתה אומר. הכול בסדר.

משה טור פז (יש עתיד):

עזוב. יש עובדות. בואו ניגע בעובדות. אבל אם כבר, אם כבר, בוא קצת, בסעיף העובדות – תקשיב טוב, אושר, יש לכם רק שיטה אחת – להאשים את כולם חוץ מעצמכם. אני ממשיך.

אושר שקלים (הליכוד):

לא נכון. קינלי – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, אושר, תן לו לדבר. תן לו לדבר.

אושר שקלים (הליכוד):

אני שואל. אני שואל, סליחה.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, תקשיב, אושר, תקשיב. "הם לא מבינים" – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

את שומעת, טלי? "הם לא מבינים מדוע הפקירו אותם לגורלם. אף אחד – – – לא מנסה להציל חיים" – ציטוט: בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, ב-2022. אז אני שואל אתכם, בועז, טלי, אופיר, עידית, למה אתם כל כך מפחדים?

טלי גוטליב (הליכוד):

ממה? לא הבנתי.

משה טור פז (יש עתיד):

למה ועדת חקירה ממלכתית כל כך מפחידה אתכם?

טלי גוטליב (הליכוד):

תתקדם. אדם כמוך – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אתם יודעים, מי שאין לו מה להסתיר לא מפחד. אבל אמר היום – ציטוט – יו"ר ועדת הכספים גפני: אם יש – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לנו אין מה להסתיר. לשופט עמית יש מלא להסתיר. אנחנו נסתיר? איך? איפה אתה?

אושר שקלים (הליכוד):

להפך, להפך. אתה יכול לשמור על שופט שיש שלו שני שמות?

היו"ר מאיר כהן:

השרה סילמן, אני לא יכול לקרוא שרה בקריאה ראשונה. אני לא יכול. אז תפסיקי.

משה טור פז (יש עתיד):

אם יש ועדה – אמר היום חבר הכנסת גפני, תקשיב, אושר, דע את האמת ממי שאמרה: אם יש ועדה, הוא לא ראש ממשלה, אמר משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, על בנימין נתניהו. עכשיו, תראו, 18 שנה, עוד מעט 19, נתניהו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתה רוצה שאני אגיד מה החבר'ה שלכם אמרו על לפיד? די.

משה טור פז (יש עתיד):

18 שנה, עוד מעט 19, נתניהו ראש ממשלה. כמה ועדות חקירה ממשלתיות הוא הקים? שלוש? לא. שתיים? לא. אחת? לא. נכון, ניחשת נכון, אושר. אפס. למה? כי הכול תותים? לא. כי הוא מפחד מוועדות חקירה. כשעידית סילמן פעם, פעם, הייתה בממשלת השינוי, כן?

אושר שקלים (הליכוד):

ממשלת ההונאה והשנאה.

משה טור פז (יש עתיד):

היא הייתה יו"ר הקואליציה, היא העבירה יחד איתנו שתי ועדות חקירה ממשלתיות, כשהיא עוד האמינה בערכים שלה. שתיים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה קרה בהן? מה קרה בהן?

משה טור פז (יש עתיד):

אחת, דרך אגב – עידית, את, כן? את העברת ועדת חקירה ממלכתית על אסון מירון.

אושר שקלים (הליכוד):

נגד הממשלה המנותקת. זה היה חד-פעמי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

למה עשית את זה? למה עשית את זה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה אמרה הוועדה של אסון מירון? מה אמרה הוועדה, מה אמרה הוועדה? אתה יודע מה היא אמרה? סתם אתה מדבר. סתם אתה מדבר.

משה טור פז (יש עתיד):

כי אסון מירון – מישהו צריך לשלם על 45 הרוגים. אז מה תגידו על 1,200 הרוגים ביום אחד, היום המדמם מאז השואה?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

אה, אבל לזה לא צריך ועדת חקירה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, חבר הכנסת טור פז. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ועדת החקירה – – – מינה אותה – – – בית המשפט.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, יסמין.

קריאה:

יסמין היום אש, אש.

היו"ר מאיר כהן:

אני יודע. אבל יש כללים למקום הזה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

והם יצאו ללא כלום. ברור, מה? זה בדיוק הבעיה בוועדות כאלה.

היו"ר מאיר כהן:

אמרו לי עכשיו, התקנון – אני כן יכול לקרוא לסדר את השרה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איי, איי, איי.

אושר שקלים (הליכוד):

הגיע הזמן – – – את זה שאמר לך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מי, מי אמר לך? מי החבר הטלפוני שלך?

היו"ר מאיר כהן:

התקנון, התקנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. סגנית מזכיר הכנסת. סליחה, זה תפקידה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מכיר טוב את הכנסת. בבקשה, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טוב. כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הלכתי לנחם את משפחת הרופא שנרצח בדם קר. מצאנו משפחה חזקה, מאמינה, את אבא שלו הכרתי כראש מועצה לשעבר. הוא אמר לי: התקווה היחידה שלנו – שהבן שלי עבדאללה יהיה הקורבן האחרון ברציחות בחברה הערבית, שיהיה הנרצח האחרון. אני מקווה שהרצח של עבדאללה יעשה שינוי במצפן – גם במדינה, גם בחברה הערבית. לשנות דיסקט. אשתו, שעובדת כאחות בבית החולים בנהריה, אישה חזקה, צעירה בת 30, היא אמרה: אחרי ימי האבל אני אחזור הביתה עם שני ילדיי, לבד, להתמודד עם האובדן. כולכם חוזרים לשגרה, כל אחד חוזר לחייו ללא שינוי. 41 ימים מתחילת השנה, 31 נרצחים מהחברה הערבית. אנחנו חזרנו לשגרה, מדינה שלמה חזרה לשגרה. האם נעשָה משהו? אנחנו מחכים לנרצח הבא. היום נרצחה אישה, ואנחנו מחכים, אולי מגנים, לפעמים אפילו לא שומעים שום מילה, לא מהשרים, לא מהממשלה, אפילו לא מהחברה. נעשה מצב רוטיני לגמרי. מחכים לרצח הבא. מאז כינון הממשלה ועד היום 516 נרצחים מהחברה הערבית. האם זה הזיז משהו למישהו? האם זה הזיז לראש הממשלה? האם זה הזיז לשרים? מספר הצעות אי-אמון היו כאן במליאה, היה ראש ממשלה, היו שרים. האחרונה הייתה היום, ואפילו השרה לא העזה ולא נתנה בכלל שום הסבר ולא ענתה בכלל להצעת האי-אמון. היא התייחסה לדברים אחרים, חוץ מהפשיעה בחברה הערבית. זה המצב, לצערנו. ואנחנו כחברה, אנחנו, החברה הערבית, חטופים בידי ארגוני הפשיעה. מספר הנרצחים בחברה הערבית הוא 125 למיליון. בחברה היהודית אתם יודעים כמה? שישה למיליון. ואני שואל: האם אנחנו חיים באותה מדינה? האם אנחנו חיים תחת אותה ממשלה?

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה המצב, מצב מאוד מדאיג. הגיע הזמן לטפל בפשיעה בחברה הערבית. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גבירותיי השרות, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל אתמול התכנסה ועדת השמות בעיר צפת. ועדת השמות בעיר צפת, היה לה מאוד מאוד דחוף לשנות שמות של כמה רחובות. אילו רחובות? היה להם דחוף, במקום רחוב דוד רמז, שהיה מחותמי מגילת העצמאות, לשנות את שם הרחוב לרבי יעקב אבוחצירא; היה להם דחוף, במקום רחוב שפרינצק, שקרוי על שמו של יושב-ראש הכנסת הראשון, לשנות את שם הרחוב לרחוב הבעל שם-טוב; והיה להם דחוף לשנות את רחוב לוחמי הגטאות, שקרוי על שמם של הרוגי מלכות, שנלחמו במציאות בלתי אפשרית במלחמת העולם השנייה, בזמן השואה, בגטאות, וחירפו את נפשם כדי לקדש – –

היו"ר מאיר כהן:

נורא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – לקדש את שם השם, לקדש את העם היהודי – על זה הם לחמו – אז במקום לוחמי הגטאות קוראים רחוב על שם בנימין הצדיק. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בנימין הצדיק, יש אומרים שהיה תנא שמוזכר בתלמוד הבבלי – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין שר באולם – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש שתי שרות, גברתי. יש שתי שרות. שתי שרות, לא שר.

היו"ר מאיר כהן:

יש, יש, יש. השרה סטרוק – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה נכון שאין שר, אבל מבחינתי, זה שיש שתי שרות זה יותר טוב משר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אחת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אה, היא יצאה. שרה אחת יצאה. גם שרה אחת – יותר טוב משר.

היו"ר מאיר כהן:

חבריא, יש פה שרה על פי התקנון, וזה בסדר גמור. תמשיכו, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אני אומר לך שבנימין הצדיק, שלפי התלמוד הבבלי הוא מוזכר פעם אחת, אגב, כתנא, אם היו שואלים אותו, בוודאי היה אומר שלא יקום ולא יהיה. לא יקום ולא יהיה. איפה שלוחמי הגטאות, שקוראים על שמם של לוחמי הגטאות? ללמדכם מה המטרה. יש כאן מטרה ברורה: למחוק כל זכר לציונות, למחוק כל זכר לנרטיב של הציונות, ולייצר פה איזושהי מציאות כאילו בתקומת העם היהודי בארצו, אחרי אלפיים שנות גלות, התנועה הציונית בכלל לא קשורה. זה שיתוף פעולה מדהים, אני אומר לכם, בין חלק מהחבורה שיושבת פה, של המפלגות שמתכחשות לציונות ולזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, לבין איזושהי קבוצה שמבחינתה הציונים הם כופרים, ושמענו גם ציטוטים כאלה. צריך מהבית הזה להעביר מסר ברור מאוד לראש העיר צפת: לא יקום ולא יהיה. מכובדים ככל שיהיו אלה שרוצים לקרוא על שמם רחובות – תקראו רחובות אחרים, אבל אל תנסו למחוק את ההיסטוריה של עם ישראל, של מדינת ישראל. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, חייבים להוקיע את התופעה הזו מכול וכול.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת; חבר הכנסת מאיר כהן – לא יכול; חבר הכנסת איתמר בן גביר. חבר הכנסת ניסים ואטורי, שלוש דקות. תגיע, ואחרי שתגיד לי: אני מוכן – אני אלחץ.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר פה על כמה – הרבה זמן לא נאמתי, אתה יודע, הרבה זמן לא הייתי על הדוכן בצד הזה, הייתי תמיד פה. וקשה לפעמים, אני לא רוצה להתערב בשיחות כדי לא ליצור ויכוחים פה כיושב-ראש הישיבה. יש פה כמה חארטות, אתה יודע. נתחיל מהישן יותר. עמד פה אחמד טיבי ואמר, הסביר למלול, לסגן היושב-ראש, הוא אמר לו: תשמע, היה בכפר, באמת, מצאו לפני 1,000 שנים באיזה כפר "בית אל-מקדס". והוא ניסה להסביר לו שאלה אותיות של "קדוש", בית אל-מקדס. בית אל-מקדס, מי שמבין קצת ערבית, לא משנה אם זה מרוקאית או עיראקית או לא משנה איזו שפה, בית אל-מקדס, אין פה ספק בכלל שמדובר על בית המקדש. זה היה גם לפני 1,000 שנים. ואז אחמד טיבי ניסה פה על הדוכן לעשות שינוי, לעשות typecasting למושג הזה, כאילו זה מושג ערבי. בית המקדש, כן, מוזכר גם במקורות של הערבים, גם אצלם, גם במסגדים. חרטא שנייה – אלעזר שטרן כל הזמן מדבר על הגיוס, גיוס חרדים. הוא דיבר על זה גם בוועדת החוץ והביטחון. כל הוויכוחים הכי קשים שלי הם איתו, כי אני אומר: תשמעו, בואו נקבל את האחים שלנו לצבא. אנחנו כן רוצים גיוס. אבל אלעזר שטרן אומר: בואו נגייס אלפים. כמה התגייסו לצה"ל, כמה חרדים התגייסו לצה"ל? אלעזר שטרן היה ראש אכ"א, נכון? תמיד הוא גאה לציין את זה. בשיא שלו התגייסו 180 חרדים. בשיא-השיאים של הקריירה הצבאית שלו כראש אכ"א. לגבי החטופים ונתניהו, אנחנו רואים ושומעים אותה מנטרה. נכון, בועז? עכשיו יושבים באופוזיציה, ראש הממשלה עומד כאן ומדבר, ועדיין הם משתמשים באותה מנטרה: אתה, חטופים. מי החזיר את החטופים, בהחלטה מנהיגותית מהשורה הראשונה, אם לא נתניהו? הוא מחזיר אותם, כשאתם יודעים בדיוק מה קורה בממשלה, ומה קורה גם אצלנו. יש חבר'ה אצלנו שאומרים: למה להפסיק את הלחימה? למרות הכול, נתניהו החזיר את החטופים. אני אמרתי את זה למשפחות, ואנחנו עוד פעם אומרים: נתניהו מנהיג מספיק גדול כדי לקחת עליו ולהחזיר את החטופים. אבל מה? ההתקפות אותן התקפות. ההפגנות אותן התקפות. הכלבים נובחים, והשיירה ממשיכה. ואנחנו נמשיך הלאה, ונעשה למען מדינת ישראל. השליחות של נתניהו בארצות הברית, מה ששמענו כאן, היא הצלחה אדירה, כבירה, שלא הייתה כאן, ואפילו יש דברים שהוא לא יכול לציין אותם, שהם גדולים ממה שאתם יכולים לדמיין. תמיד יהיו עוד פעם, צעקות: ואתה ככה, ואתה ככה. תגידו תודה רבה, וברוך השם שנתניהו הוא ראש הממשלה של ישראל. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

השם ישמור. תודה רבה, הוא אומר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סעדה – לא נמצא; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – לא נמצאת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – לא נמצאת. חבר הכנסת ביסמוט, אדוני.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו יושבים כאן בזמן שחמאס המתועב – כן, אפשר להגיד – הטיל פצצה. אנחנו ממתינים לחטופים. היום בוועדה הבוקר הייתה שלי שם טוב, אימא של עומר שם טוב, שמצפה לבן שלה, אולי אפילו בשבת, והיא עכשיו מקבלת את הבשורה. ואני חושב עליה. אני חושב על כל המשפחות של 76 חטופים. אני שומע את דובר חמאס אבו עוביידה מודיע שדוחים את שחרור החטופים. מה הוא טוען? שישראל מפירה את ההסכם. נכון, זה מה שהוא אמר? ישראל מפירה את ההסכם. אדוני היושב-ראש, בוא נצא מתוך הפוזיציה, נצא מאיפה שאנחנו נמצאים, וננסה לדמיין מה יגידו כאן אולי בעוד שעה-שעתיים, ואולי כבר אמרו, הפרשנים. הרי לא יבואו בטענות לציניות, לרשעות, לסדיזם, לנאציזם של חמאס; יש להניח שיבואו בטענות לממשלה ולעומד בראשה, גם כאן הוא אשם. כמובן, הרי הוא לא רוצה. יש אפילו שמרחיקים לכת: חמאס וממשלת ישראל מתואמים. תשמעו כמה זה נשמע מזעזע, ואלה דברים שאומרים. מזעזע. מחריד. פשוט מזעזע. ורק נזכיר – כי יש גם עובדות, וצריך להסתכל על העובדות, כאשר אומרים שנתניהו לא רצה עסקה – ויותר מזה, עיתון בישראל אפילו כתב שנתניהו ותומכיו רוצים בחטופים מתים בגלל דעותיהם הפוליטיות. גם זה נכתב בישראל, בעיתון שנחשב לחשוב, וזה פשוט מדהים ומזעזע. שוכחים שב-2011 – אז לא הייתי כאן בפוליטיקה, הייתי בתקשורת – בעסקת שליט, ראש הממשלה אולמרט לא רצה, נתניהו ביצע. ב-24 בנובמבר 2023 עסקה ראשונה יוצאת לדרך, ועכשיו אנחנו בתוך עסקה נוספת, עד שחמאס המתועב משהה אותה מסיבות שישראל הפרה את ההסכם. מה זה ישראל הפרה את ההסכם? בואו נחשוב ביחד. מה קרה היום? בואו נחשוב מה קרה היום. עזתים מתקרבים לגדר. תגיד לי אתה, אדוני היושב-ראש, אם אתה היום יושב שם בכס ראש הממשלה – או חבריי לאופוזיציה – האם זה דבר שהוא פשוט נשמע הגיוני אחרי 7 באוקטובר? האם מדינה או צבא לא צריכים להגיב לדבר שכזה? אבל יש להניח שגם פה נתניהו יהיה כמובן אשם. כי מה? אולי בואו גם ניתן להם להיכנס, בואו גם נזמין אותם, שיתקרבו לגדר – וקדימה, שייכנסו לתוך השטח. שייכנסו לתוך השטח.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בועז, בועז, תחסוך לך, אנחנו בעד שיירו בהם. אנחנו בעד שיירו בהם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שנייה אחת. עובדתית אמרתי משהו לא נכון עד עכשיו?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני אומר לך שלהפך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

האם עובדתית אמרתי משהו לא נכון עד עכשיו? כי יש בעיה – פה זה עובדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, דבר אחד – – – אנחנו בעד זה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

איתי, אדוני, איתי זה עובדות, לא סיסמאות. איתי זה עובדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני דיברתי על עובדות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה העניין? עכשיו יש פה עניין. חמאס צריכים להבין שכללי המשחק השתנו. רוצה לומר, המנגינה והלחן מוושינגטון קצת שונים, זאת כבר לא אותה מנגינה ואותו לחן. יחד עם חברה שלי מהאופוזיציה מירב בן ארי היינו באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה לפני שבוע-שבועיים, בשטרסבורג, וראינו שם דוח על המשבר ההומניטרי בעזה. אף מילה – אף מילה – על הסיוע ההומניטרי הישראלי. אף מילה על זה שחמאס משתמש בבתי ספר, במסגדים, בבתי חולים. אף מילה. נתונים כמובן מגיעים ממשרד הבריאות של עזה – כמובן, זה חמאס. אף נתון שבא לטובת ישראל. זה במועצת אירופה; פתאום נופל לנו נשיא אמריקני שמשנה לחלוטין – לא רק את המוזיקה, הוא בא גם עם לחן שונה. ולכן אני רוצה להגיד לחמאס שהתמונות שראינו בשבת, החטופים אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי, תמונות שנראו לנו בדיוק כמו לפני 80 שנה בשחרור המחנות, הדבר הזה קורה הפעם בקונטקסט שונה. ישראל נחושה להחזיר את כולם. ישראל נחושה להטיס את הדבר המגעיל הזה שנקרא חמאס מעזה. ובארצות הברית יושב הנשיא הידידותי ביותר – ואם תרשה לי, אם אני הייתי צריך לחזור קצת להיסטוריה. אם לטרומן לקח 11 דקות להכיר במדינת ישראל אי שם ב-1948, לטראמפ היה לוקח 11 דקות לפני ההכרזה של בן-גוריון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריה – חבר הכנסת מאיר כהן.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, השרה, השרים – לא ראיתי.

היו"ר ארז מלול:

השרה סטרוק.

צגה מלקו (הליכוד):

השרה, חבריי חברי הכנסת, אני הולכת לדבר על נושא שלאף אחד לא אכפת ממנו, אף אחד לא מעניין אותו. למה? כי בחברה הישראלית, כשאתה חלש אתה שקוף, לאף אחד לא אכפת. שוב ושוב אנחנו שומעים על מותם של קשישים, תושבים קשישים המתגוררים לבד נמצאים ללא רוח חיים בבית שלהם, ימים ולעיתים אף שבועות לאחר מותם. איש לא שם לב. איש לא שאל. איש לא דופק על הדלת. מתחילת השנה בלבד חילצו מתנדבי זק"א באשדוד חמש גופות במצב ריקבון. המספר הזה כמעט משתווה לכלל המקרים בשנת 2023. אך אנחנו רק בתחילת פברואר. תחשבו על זה, רק מתחילת השנה חמישה מקרים. מה קורה לנו כחברה? איך הפכנו אדישים כל כך לגורלם של אלה החיים בקרבנו. איך אף אחד לא שם לב? אף אחד לא דופק בדלת. הזקן, הזקנה – האם הם בסדר? כמה ימים לא ראינו אותם? אף אחד לא בודק. מה קורה לחברה הישראלית במדינה שאמורה להיות סמל של ערבות הדדית וחמלה? איך אנחנו נאפשר לקשישים, ככה? אף אחד לא יודע. אחרי שבועיים מתנדבים מגיעים, מוצאים את גופתם. מה עלינו לעשות כחברה? איך יכול להיות שזה קורה במדינת ישראל, שאנשים בודדים ואף אחד לא שואל עליהם? זו תופעה מזעזעת. מדובר לא רק בנתונים יבשים, אלא בסיפורים אנושיים קורעי לב. אותו קשיש בן 77 נמצא בדירתו בדיור מוגן באשדוד. כמה זמן שכב שם לבד? האם אפשר היה להציל אותו, ואם לא להציל, לפחות להיפרד ממנו בכבוד? מה עם אותם אנשים? גבר בן 33 נמצא באותו יום ללא רוח חיים, אך איש לא הרגיש בהיעדרו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אנחנו מדברים מאוד גבוה. אבל מה יהיה עם האנשים האלה? האם ניקח אחריות, וכל אחד, ברגע שאנחנו לא רואים את השכן הבודד, הערירי – מה קרה לו? אם לא נשים לב, מה המשמעות של חברה? מה המשמעות של ערבות הדדית? חבריי חברי הכנסת, זו בושה לחברה כולה. זו בושה לכולנו. בואו נשים לב, רק מתחילת השנה שמענו על מקרים מזעזעים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, משפט אחד. באמת, לפחות נשים לב, אפילו ניפרד מהם בכבוד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני חייב להזהיר את כל היושבים, ולא משנה מאיזה מפלגה אתה, על ההתנהגות, על הסחף שהולך ומתגבר בכך שעולים לכאן אנשים ובתזמור מדויק, מתוכנן, הופכים את הצבא לאויב העם. תיזהרו מזה. אני כל הזמן עולה לכאן ואומר שאין לנו לא צבא ספייר ולא משטרה ספייר ולא שב"כ ספייר, ולשמוע שרים וראש ממשלה מדברים סרה באנשי הביטחון. ראש הממשלה עומד כאן ואומר עכשיו: אנשים בצבא אמרו לי שאף אחד מהם לא נוכל להחזיר – מהחטופים. תתבייש לך. תתבייש לך. אין לנו צבא ספייר. וכל ההתנהגות הזאת של חלק מאנשי הימין לשפוך הכול על הצבא – בצר להם הם הופכים את הצבא לאויב של המדינה הזאת. תתביישו לכם. אני מדבר בשמו של ההיגיון, לא בשמה של פוליטיקה. אלה האנשים, המפקדים, שהובילו אותנו לניצחונות גדולים מאוד. עולים לכאן חברים מהימין, מדברים על משלחות הסיוע ההומניטרי. מי אישר את זה אם לא ראש הממשלה? אנחנו אמרנו לו: אל תשלח. הוא אמר: מה אכפת לכם? היום, כשמדברים על זה, אז הוא לא אשם, מישהו אחר. זו החלטה שלו, זו החלטה של ראש הממשלה. בכלל, זאת המדיניות היום במדינת ישראל. זה מכונת הרעל, ובכול אשמים הצבא והרמטכ"ל. ראש אמ"ן נותן ניתוח מקצועי וננזף על ידי שר הביטחון. על מה? הוא אפילו לא יודע. מי עיכב את התקיפות? אומר שר הביטחון בריאיון – מי עיכב את התקיפות ב-14 באוקטובר, שבוע אחרי האירועים? מי עיכב את ההתקפה על החיזבאללה? אתה, אדוני ראש הממשלה. מי עיכב את ביצוע הסיפור של הביפרים? אתה, אדוני ראש הממשלה. אומר שר הביטחון – תתעמת איתו. אומר שר הביטחון: אנחנו רצינו לעשות את זה, וההישג היה כפול ומכופל. אבל עומד כאן ראש ממשלה, ושום דבר מהכישלונות לא דבק בו. הוא אומר: זה לא אני, זו המשטרה, זו הפרקליטות, זו היועצת המשפטית. באמת? היועצת המשפטית היא זו שאמרה לך לשלוח את חבילות המזון שהכניסו לחמאס 400 מיליון דולר? ואתם, אנשי הימין, במקום להתעמת ולהגיד לו: אדוני, זה אתה, אתם עומדים כאן ומוחאים כפיים. אל תיתנו למכונת הרעל הזאת לפגוע, לא בצבא ולא בכוחות הביטחון. תשאירו אותם מחוץ למשחק. מי שצריך לקחת אחריות, ייקח אחריות; מי שצריך לעוף, יעוף. אבל היו זהירים בכבודו של הצבא. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבל שכל אלה שדיברו לפני כן לא פה, אבל כנראה כולם רצו לבופה, מה שנקרא. החלום שלי שפעם אחת אושר שקלים יעלה לפה ולא יגיד את המילה "לפיד" בנאום שלו. אני עוד לא ראיתי אובססיה כזאת – לפיד, לפיד, לפיד, לפיד. 15 שנה ראש הממשלה נתניהו, אבל יש לו טענות ללפיד. אחר כך, עולה לכאן ואטורי, מדבר על אלעזר שטרן, שהיה ראש אכ"א ובתקופה שלו גויסו מעט חרדים, כאילו זו המדיניות של ראש אכ"א ולא המדיניות של ראש הממשלה – שהיה בנימין נתניהו. מה, אני לא מצליחה להבין את זה. אחר כך ממשיך ואטורי ואומר: ברוך השם שנתניהו ראש הממשלה כי הוא משחרר חטופים. הוא משחרר חטופים שנחטפו במשמרת שלו, בגלל ההפקרה שלו, אבל עכשיו בוא ננשק לו את הרגליים על שהוא מעז ומחזיר חטופים. באמת תודה רבה. רק איך הם חוזרים, מי שחוזר בכלל? בזמן שאתה ישבת בסוף שבוע מדושן במלון פאר, הם חזרו לכאן מוזלמנים. ואלה עוד בני-המזל שחזרו. עולה לכאן צגה, מדברת על משהו חשוב באמת: זקנים שמתים במיטות שלהם וחמישה ימים אף אחד לא רואה אותם, אבל הם בני מזל, כי הם מתים במיטות שלהם, בזמן שהחטופים נמקים ומתים במנהרות. הם לא יזכו למות במיטה. והינה, הניצחון המוחלט שלך? הניצחון המוחלט שלך הוא רק על משפחות החטופים. זה הניצחון המוחלט. לא אנחנו שלחנו מזוודות לחמאס, אתה שלחת. אתה יכול לעמוד פה ולהגיד פעם אחר פעם שקרים על גבי שקרים על גבי שקרים, זה לא ישנה את המציאות. כשאתה מסתכל על עצמך במראה, אתה יודע שאתה אחראי, כמו שהיית אחראי לאסון מירון. אותו דבר. לקח לך שנה להגיב בצפון, ואתה בא אלינו ואומר לנו שאנחנו רצינו לעצור את המלחמה. אפס אחריות. ועולים לכאן ח"כים אחרי ח"כים, בלי טיפה, איזשהו רספקט למצב שבו המדינה הזאת נמצאת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – ועוד מוחאים כפיים. על מה? על מה יש למחוא כפיים פה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – טלי החליטה שהזמן שלה הסתיים, אבל לא היה שעון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ארבע דקות ו-20 שניות. ארבע דקות ו-20 שניות – – –

היו"ר ארז מלול:

ווליד, נהיית עורך דין של יסמין? היא סיימה לדבר את מה שהיא רצתה. את קיצרת? יסמין, את רוצה עוד דקה לדבר?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

הינה, ארבע דקות ו-20 שניות. אפילו את השניות היא סופרת. תודה שעזרת לי, חברת הכנסת טלי. תודה רבה, לא שמתי לב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה בנימין נתניהו התגאה קבל עם ועולם במפגש ההיסטורי שהוא ערך עם נשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ. שני האנשים האלה הסתבכו עם החוק במדינות שלהם, כל אחד מהסיבות ומהזוויות שלו, ושני האנשים האלה דיברו, העלו הזיה מופרכת של גירוש עם, של גירוש העם הפלסטיני מהמולדת שלו בעזה במה שהחוק הבין-לאומי מגדיר בשתי מילים, "טיהור אתני". ומה לעשות? טיהור אתני הוא פשעי מלחמה.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל אין דבר כזה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לזכור שהוא מסתובב עם צו מעצר של בית הדין הבין-לאומי, והנשיא השני צריך לזכור שברגע שנשיא ארצות הברית דורך ברגל גסה על מוסדות הקהילה הבין-לאומית ועל החוק הבין-לאומי, העולם הופך להיות ג'ונגל אחד גדול שכל אחד יעשה בו כראות נפשו. אז העם הפלסטיני לא יעזוב את המולדת שלו, לא באמצעות יוזמות של נדל"ן, שכנראה יוצאות מפיו של אדם הזוי, שמבין את העולם מבעד סכומי העתק של הכסף, ואפילו לא באמצעות מלחמה. הרי שני המנהיגים האלה היו שותפים לכך שעשרות אלפי ילדים ונשים נהרגו. מה, ילדים ונשים הם לוחמים? וכאשר מעלים הצעה לגירוש מדברים על כל העם שם. איזה מין טמטום. טיהור אתני, פשע מלחמה, ועוד לא מתביישים להתגאות בכך?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, אני רואה שיסמין לא פה. צר לי, כן, אני הולכת לדבר על נושא שהוא לא בדיוק נושא שהיא אוהבת שמדברים עליו, אבל מה לעשות, זה לא לפי בחירתה, זה לפי בחירתנו. אז כן, אני הולכת לדבר שוב על התחום של בריאות הנפש.

היו"ר ארז מלול:

לא חשבתי אחרת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, שהיום העברנו לקריאה ראשונה – מן הסתם זה יעלה ממש בזמן הקרוב למליאה פה, אני מקווה, להצביע על החוק הזה – את חוק מניעת אפליה בשל מצב בריאותי של אנשים. אני רוצה לומר את זה רגע. הצעת החוק הזו, כתבתי אותה יחד עם ארגון בזכות וד"ר עידית סרגוסטי – בהחלט מגיע להם שאפו גדול. זה פשוט מדהים שבספר החוקים של מדינת ישראל ישנם חוקים שפשוט מפלים מתמודדי נפש על בסיס היותם מתמודדים, אבל בלי כל קשר ליכולתם, למסוגלות שלהם לתפקד באותו מקצוע, לתת את השירות הטוב ביותר. בדרך כלל ולעיתים קרובות בן אדם שהתמודד עם איזה קושי וצלח את הקושי יכול להיות המטפל הטוב ביותר באותו קושי, לדעת איך להתמודד איתו. אבל לא, מדינת ישראל אוסרת זאת בחקיקה – חקיקה ישנה, שסותרת היום את חוק-יסוד חופש העיסוק, את חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, את הפגיעה בצנעת הפרט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוטונומיית הפרט.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ואוטונומיית הפרט, ועוד, באמת, רשימה גדולה של חוקים. ועדיין קיימים החוקים האלה.

היו"ר ארז מלול:

תראי איזה פלא, מרים. כשהצגת את זה בטרומית הייתי פה גם. ועכשיו אני פה, אני מרגיש שותף לתהליך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מעולה, בעזרת השם, בקרוב מאוד זה גם יעבור – – –

היו"ר ארז מלול:

התחברתי מאוד לחוק, אמרתי לך. חוק מדהים, חברתי וצודק.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אכן כן. אני מסכימה לגמרי.

היו"ר ארז מלול:

זה תיקון לחוק הקודם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא. אלה תיקוני חקיקה רבים, כי האפליה הזו נמצאת בחוקים רבים, לצערי, שבעצם אומרים – – –

היו"ר ארז מלול:

העולם התקדם והחוק לא התקדם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן. הם בעצם אומרים שמי שחולה במחלה כזו או אחרת פשוט פסול מלעסוק בכל מיני מקצועות. ושוב, בכלל בלי קשר לשאלה אם הוא מסוגל או לא מסוגל לעשות את המקצוע הזה, להתמחות בו, ולתת את השירות הטוב ביותר. אז ברוך השם, הצלחנו להעביר אותו בוועדת הבריאות לקריאה הראשונה. נעלה אותו פה למליאה. באמת יישר כוח ענק גם ליוני וגם לכל אנשי המקצוע של הוועדה שעבדו ועמלו, ועוד נעמול ונעבוד. אני רוצה לומר לכם עוד יותר למה זה חשוב כל כך, כבוד היושב-ראש. בעקבות זה שבחקיקה אפשרו למנהל שאחראי לרישום רופאים ואישור של עובדים סוציאליים ורישום של פסיכולוגים בעצם לשלול מאנשים שמתמודדים עם מחלת נפש את האפשרות לעסוק בזה, באו והתעלו על עצמן גם המכללות וגם האוניברסיטאות, והיום, לפני שבן אדם רוצה להיכנס וללמוד מקצוע, קודם כול נותנים לו איזה טופס הזוי שהוא צריך לחתום עליו שהוא לא מתמודד נפש; ואם הוא מתמודד נפש, אז מתי הוא התאשפז; ואם הוא התאשפז, אז למה הוא התאשפז ואילו תרופות הוא לוקח. משהו שהוא הזוי לחלוטין. אם כבר לוקחים להם את הזכות לעבוד בזה, היום כבר אומרים: לא, לא רק לעבוד, אתה גם לא יכול ללמוד מקצועות מסוימים. אז גם בזה אנחנו נטפל. הגשנו גם הצעת חוק לתיקון חוק זכויות הסטודנט, ואני מקווה מאוד שנעשה ניקיון יסודי בכל החוקים במדינת ישראל שבעצם פוסלים אנשים לא בגלל היכולת שלהם אלא בגלל מי שהם – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – וזה פשוט דבר פסול לחלוטין. אז גם את זה נתקן. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו היום את ראש הממשלה. ראש הממשלה מבין כמונו כי מימוש שלב ב' של העסקה עם חמאס יוביל לאובדן שלטונו, לכן הוא עושה הכול כדי למשוך את הזמן. ככל שהעסקה מתארכת כך נתניהו נשאר בשלטון זמן רב יותר. אגב, זאת בדיוק הסיבה שנתניהו גם לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית. איך אמר הרב גפני? מרגע שתוקם ועדת חקירה ממלכתית תם שלטון נתניהו. נתניהו כמו נתניהו דואג לאינטרס האישי שלו. בעיניי הוא באמת דואג רק לעצמו, והוא חושב שהאינטרס שלו זה אינטרס לאומי. אינטרס לאומי אמיתי זה להחזיר את החטופים, וכמה שיותר מהר. החטופים שלנו הופקרו ב-7 באוקטובר, ומוקרבים מזה 493 ימים במשמרת של אותו נתניהו. כולם יודעים מה עובר על החטופים בשבי, ולכן מהיום הראשון אנחנו אומרים שהחזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר. כולנו יודעים שהם לא מקבלים אוכל, שהם נמצאים בתת-תנאים, בקור, במנהרות. ונתניהו כמו נתניהו משחק אותה מופתע. מדברים על כך שהחטופים שחזרו מהשבי נראים כמו אנשים שיצאו מהגטאות. זה נכון, אבל ההבדל הוא שכשהתחילה השואה לא הייתה לנו מדינה. מדינת ישראל קמה בשביל שלא תהיה שוב שואה. ועכשיו הגענו, תחת הנהגת אותו נתניהו, לאירוע הנורא ביותר בהיסטוריה של העם היהודי מאז השואה. האירוע מתמשך, זה עדיין קורה עכשיו, ונתניהו כמו נתניהו עומד כאן מעל הדוכן ומאשים את אוסלו, את השמאל ואת שר הביטחון, בלי לקחת אחריות. איפה המנהיגות? נתניהו, אם היית מסכים לעסקה לפני תשעה חודשים היו לנו פחות חללים, חטופינו היו במצב גופני ונפשי טוב יותר, ותחושת הביטחון של האזרחים הייתה משתפרת. זה בכלל מעניין אותך? כל הנאום שלך היום היה פשוט קמפיין בחירות אחד גדול – סקרים, הפלת אחריות, זחיחות, מילים יפות. אתם יודעים, במהלך הנאום בחור אחד תושב כרמיאל בן 18 שלח לי הודעה, ואני רוצה לצטט. הוא כותב לי: אני מבין איך נתניהו מצליח לסחוף אחריו קולות – הוא משחק אותה גם קורבן וגם מושיע. הכול קמפיין בחירות אחד גדול. רק מנדטים וסקרי דעת הקהל מעניינים את נתניהו, ולא החטופים ולא המשפחות של החטופים. כנראה אין לך לב, אדוני ראש הממשלה. כנראה זה איבר גוף מיותר. הלוואי שיהיה לנו ראש ממשלה שיודע לקבל – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

יש לי עוד זמן.

היו"ר ארז מלול:

אה, יש לך. סליחה, סליחה, לא שמתי לב.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – שיודע לקבל החלטות, שיודע לקבל החלטות אמיצות, שיחזיר את האמון של הציבור. כי אין אמון לרוב הציבור, לרוב האזרחים בישראל אין אמון בממשלה הזאת. אני בטוחה שיגיע הזמן ויגיע היום, ואזרחי ישראל יעשו את ההחלטה הנכונה, ונחזיר את הממשלה השפויה, שיודעת לדאוג באמת לצורכי האזרחים, שתבטיח ביטחון לאזרחים, והחטופים שלנו יהיו בבית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, יחד עם 19 חברי כנסת, פנינו לראש הממשלה, לשר החוץ, לשר המשפטים ולשר הבריאות בדרישה לפרישת ישראל מארגון הבריאות העולמי, ה-WHO. בקשה זו נובעת מדאגה עמוקה לריבונותה של מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז על פרישת מדינתו ב-20 בינואר, נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי הודיע על החלטה דומה ב-5 בפברואר. ה-WHO, שהוקם במטרה לתאם ולסייע בנושאי בריאות עולמיים, חרג בשנים האחרונות מתפקידו המקורי. הארגון מבקש להרחיב את סמכויותיו באופן המאיים על ריבונותן של המדינות החברות בו. זה לא הארגון הבין-לאומי היחיד שהוקם למטרה אחת ובסוף פועל למטרות אחרות. אנחנו מכירים את בתי הדין הבין-לאומיים, ה-ICC, ה-ICJ – מוסדות שהוקמו כדי להגן על האנושות ועכשיו מנוצלים כדי להגן על אויבי האנושות. שימו לב, התקנות החדשות שמקדם הארגון מאפשרות לו להכריז על מצבי חירום רפואיים ולקבוע מדיניות, כולל בנושאי תקציב ואכיפה, ללא צורך באישור המדינות הרלוונטיות. הוא מבקש להעניק לעצמו סמכות להכריז על אזורים כמוכי מגפה. מי מבטיח לנו שמחר זה לא יהיה בעזה או ביהודה ושומרון? הוא מבקש לעצמו סמכות להיכנס לכל מתקן במדינה, כולל למתקנים סודיים. זוהי פגיעה חמורה בריבונות הלאומית, העלולה להוביל להתערבות ישירה בענייניה הפנימיים של ישראל. זו כבר סכנה של ממש. אני אומר לכם את הדברים לאחר שנה של פעילות בזירה הלאומית וגם בזירה הבין-לאומית, כולל פעילות משותפת עם הסנאטור רון ג'ונסון, שהחתים 49 חברי סנאט נגד האמנה. אלפיים שנה חלם עם ישראל על ריבונות. כמה דם הקזנו ואנו מקיזים כדי להשיג אותה. יש לנו מחויבות-על לשמור על ריבונותנו. כעת, לאחר פרישתן של ארצות הברית וארגנטינה מהארגון, עלינו לפרוש לחלוטין מה-WHO. המשך החברות בארגון עלול להוביל לפגיעה בריבונות הלאומית, בכלכלה ובניהול משאבי המדינה; להתערבות במנגנוני קבלת ההחלטות של הממשלה; לפגיעה בזכויות אדם ובחירויות הפרט של אזרחי ישראל, ואף לסיכון ביטחוני משמעותי. אני קורא לממשלת ישראל לנקוט את הצעדים המיידיים הנדרשים כדי לפרוש מארגון הבריאות העולמי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן, מוותר? כל היום הוא חיכה לזה. הרבה זמן הוא לא הוציא קיטור.

מיקי לוי (יש עתיד):

אלמוג, תן לנו מילה על פתיחת בית ספר לטיסה. התחייבת. בית ספר לטיסה. להקים בית ספר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

שדה תעופה.

היו"ר ארז מלול:

שדה תעופה. לא, שדה תעופה בדרום. אני זוכר.

מיקי לוי (יש עתיד):

בית ספר לטיסה. תקשיבו טוב, חברים. בית ספר לטיסה, כדי לאפשר לילדי הפריפריה שלא נותנים להם להיכנס לקורס טיס. אז עמדתי ואמרתי לו: שמע, יש לי קרוב משפחה, הנכד של בן דודי, אימא שלו כורדייה ואבא שלו מרוקאי – מה יותר מזה? והפך לטייס.

היו"ר ארז מלול:

אחד – ופרסמו. אני אראה לך מחקר שעשה פרופ' אלבשן במשפטים, יעמדו לך השערות.

מיקי לוי (יש עתיד):

הכול פתוח – – –

היו"ר ארז מלול:

בוא, אני אספר לך אחרי זה. טוב, בכבוד, אלמוג.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, מה שאלמוג אמר אז, אני לא שוכח.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר או השרה סטרוק, לפני שעה קלה ראיתי הודעה של החמאס, הארגון הנאצי הברברי חמאס, על כך שהם משהים את שחרור חטופינו. אני קורא מעל במה נכבדת זו לראש הממשלה, לקבינט המלחמה ולרמטכ"ל המיועד, האלוף ובקרוב רב-אלוף, אייל זמיר: כבר מחר בבוקר להתחיל ולכבוש שטחים מעזה, לספח שטחים מעזה, להעניש את העזתים בערבית, כדי שיבינו שעם מדינת ישראל לא מתעסקים. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בצומת משמעותי מאוד לעתידה של מדינת ישראל. כאשר הארגון הנאצי חמאס חוזר בו מההבנות, הוא צריך לקבל תשובה של דם, של אש ושל דמעות – זה מה שהם צריכים לקבל. אני קורא מכאן לראש הממשלה לקבל החלטה אמיצה, ולהודיע שכבר מחר בבוקר הכלים שלנו נעים לכיוון מערב לספח שטחים; להעניש אותם באדמה, במחיר שאותו הם יבינו; אחרת הטבח הבא, אדוני היו"ר, מעבר לפינה. הנושא השני שעליו רציתי לדבר: לפני כמה ימים פרשו כמה מהסדרנים כאן – מספר נכבד מהסדרנים כאן בכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

שבועיים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן, שבועיים, ולא הספקתי לדבר עליהם. אני רוצה לדבר על חיים דר, חברי היקר, שיצא לפנסיה אחרי עשרות שנות שירות. הוא היה ראש תחום הסדרנים ביחידת הסדרנים, מפקד אהוב גם על חברי הכנסת וגם על העוזרים שלהם, תמיד קיבל את כל באי הבית בסבר פנים יפות, בסבלנות. בשנותיו הראשונות הוא שימש כנהג אישי ליו"ר הכנסת שבח וייס, עבד עם כמה יו"רים של הכנסת, כגון אברום בורג, ריבלין, יולי אדלשטיין וכן עם שמעון פרס, בוז'י הרצוג, לוין, ליברמן, דיכטר. חלקם הפכו לנשיאים וראשי ממשלה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר לכל עובדי המשכן, ולכל עובדי המשמר: תודה לכם. לעיתים יש תחושה שאינכם נראים, אבל הנוכחות שלכם כאן, העבודה החשובה שאתם עושים במשכן החשוב הזה, לא נעלמת מעיני הציבור. רציתי לנצל את הבמה ולאחל לכל מי שפרש בהצלחה בחיים האזרחיים. תמשיכו להגשים את עצמכם, תמשיכו לשמור על מדינת ישראל ועל חוקיה, ובעיקר תודה לכם על מה שעשיתם. חיים דר וכל מי שפרש, תודה בשמי, בשם יו"ר הכנסת וכל חברי הכנסת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש השב"כ רונן בר, בוא, בוא, אני רוצה לשאול אותך שאלה. חודשים, חודשים, חודשים אני מבקשת את פקודת צוות טקילה. מעניין אותי מתי ניתנה הפקודה ומה הייתה מטרת הפקודה. איזה מזל שיש לנו עיתונאים חוקרים, העיתונאי שמעון ריקלין והעיתונאי תת-ניצב אבי וייס, שחשפו את זה במקביל. בוא, רונן בר, ראש השב"כ, בוא, תן לי תשובה. אני רוצה רגע להבין על מי שמרת, על מי הגנת ומי אשם בגללך. אני רוצה רגע להבין: 03:30, בבוקר, יכול להיות ש-04:00. ב-03:30 אתה מקפיץ את צוות טקילה. מטרת הקפצת הצוות היא להגיע לאחד הקיבוצים ולחלץ – לחלץ – שתי עובדות שב"כ בכירות. למה אתה מוציא את הפקודה הזאת? כי יש לך חשד לכיבוש או לפריצה לשני יישובים. תגיד לי, אדוני החוצפן, 03:30 או 04:00, לא נדמה לך שצריך לפנות את הנובה? תגיד לי, אדון רונן בר, מה אתה אומר? את הנובה. לא צריך לחסוך כמעט 400 נרצחים ונרצחות שלנו שם, את הנאנסות שלנו שם והנאנסים שלנו שם? רק שואלת. אבל לא רק את זה אני שואלת. תגיד לי, אדוני רונן בר, ראש השב"כ, לא צריך לעדכן את כל הרבש"צים בקיבוצי הדרום בעוטף, שיהיו מוכנים? לא צריך לעדכן את שדרות ואופקים, שיהיו להם נשקים? 03:30, בבוקר. לא 03:30, אתה תגיד לי שזה 04:00. חודשים אני מבקשת את פקודת טקילה. מה קורה לך? מה עשית לנו, אדוני ראש השב"כ? מה אתה עשית לנו? הרי שאלתי אותך בשבוע שעבר על הקשר שלך עם ראש המודיעין המצרי, נכון? ראש המודיעין המצרי – עליזה בראשי, המנהלת שלי – תקשיבי טוב מה מתגלה: בכתב האישום נגד הנגד כתוב שהנגד רצה להעביר לפלדשטיין מידע שקשור למעורבות x בתופת אוקטובר. אני חשבתי שאולי זה איזה מרגל או בוגד. אז הפרקליטות הוציאה הודעת דוברות שקרית, ואמרה שמדובר בארגון זר. אוה, אני עוד חשבתי, מה ארגון זר? הפיצו לנו שזו הרשות הפלסטינית, אבל אז מתגלה – מתגלה, וזה עובר פה מתחת לקו הרדאר של כולם – שראש השב"כ נסמך על ראש המודיעין המצרי, שאמר לו: אין כלום. אז אם נסמכת עליו ואמרת שאין כלום, ובגלל זה לא הודעת לדרג המדיני ואולי לא הודעת לרמטכ"ל וצפצפת על ראש הממשלה, אז איך אתה מקפיץ פקודת טקילה ב-03:30? For God's sake, מה עשית לנו? רונן בר קורא לעצמו שומר סף. כן, גורם ביון הוא שומר סף. כן, אתם מבינים? באמת, רונן בר? לא כולם מטומטמים. אומנם רונן בר כתב ליו"ר הכנסת שאני מסוכנת לביטחון מדינת ישראל. אדון רונן בר, תקשיב, תקשיב טוב טוב: אני שמתי לי למטרה – מתחילת המלחמה אני אוספת עדויות. יש עוד אנשים שעוסקים בזה, כי כולם פה נורא רוצים ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לראות מישהו שמסוגל בכלל להגיד את מה שאני אומרת פה. זה חותר תחת כל המיתוסים של כולם, זה לא יקרה. לכן אני אומרת לך, אדון רונן בר, לא לעולם חוסן. אתה מתייצב, כי אתה רוצה שתהיה ועדת חקירה. רצית להגיע אתמול לישיבת ממשלה בהקשר הזה, לדרג מדיני. לא הבנתי, אתה רוצה שיבדקו מה היה ב-7 באוקטובר? אותי לא מעניין. אלמוג, לא מעניין אותנו מה היה ב-7 באוקטובר, מעניין אותנו מה היה בליל 6 באוקטובר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו רוצים לדעת מה היה קודם. נכון? לכן, מה שאני אומרת לך פה, אדון רונן בר – אני רציתי לנאום היום על הרבה מאוד דברים, גם על תפיסת חמאס, וגם מה קורה לחמאס, שמוציא לנו הכרזות שהוא קצת חוזר בו, כן, כי הוא שומע שיש רעשים פה בתוך העם, יש כל מיני הפגנות מוזרות. אבל לא יכולתי לבזבז את הנאום הזה, אלא להזכיר לרונן בר – אנחנו רואים את הכול, ואנחנו יודעים את הכול. ואני אומרת לכם פה, רבותיי: יש לנו חובה, חובה אמיתית. גם אם זה שובר מיתוס – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – גם אם אנחנו סופגים אש, הלבנת פנים ורפש. 03:30 – צוות טקילה.

היו"ר ארז מלול:

04:00, אמרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרתי: הוא יגיד שזה 04:00.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תזלזל בו. פורסם, אגב. לא חשיפה שלי. שמעון ריקלין, תנ"צ אבי וייס. לא חשיפה שלי.

קריאה:

– – – מה מסתתר מאחורי וילון 2.

טלי גוטליב (הליכוד):

וואו. עם אנשים כמוך, ששומרים על המולך, לא תדע לעולם מה היה. אבל בסדר, ראיתי את הבוס שלך אומר לנו שאנחנו רוצים לרצוח ערבים – – –

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, שמעתי אתמול את הדיון בממשלה על ועדת החקירה – איזו ועדת חקירה להקים, מי יקים את ועדת החקירה.

נאור שירי (יש עתיד):

הינה, שמעת עכשיו את התשובה. טלי. לא צריך ועדת חקירה, היא של טלי.

עמית הלוי (הליכוד):

הייתה שם הערה. נאור, הייתה שם הערה – לא, צריך ועדת חקירה – הייתה שם הערה של שר המשפטים, הערה נכונה. הוא התייחס לאסון מירון והביע את ההיבט המשפטי, שגם הוא נכח באסון מירון. כלומר, מצב שבו הממשלה דווקא החליטה, והייתה צריכה, ודרשה להפקיע, לעשות שינוי בהסדרים שנמצאים במירון, אבל בית המשפט שלח אותם לדיונים, ושלח אותם להמשך תהליכים שלקחו שנים. אני רוצה להעלות כאן – וצודק שר המשפטים שהעלה את זה, אבל אני רוצה לומר יותר מזה, דווקא בעניין שלפנינו, בעניין של חמאס. אני רוצה להחזיר אותנו ל-1987, אז תנועת חמאס מוקמת; ל-1989 – חמאס מוצאת מחוץ לחוק בישראל; ול-1992 – נרצח באכזריות ניסים טולדנו, וראש הממשלה המנוח יצחק רבין מגרש 400 מחבלי חמאס ללבנון. ומי מוציא צו ביניים, אדוני היושב בראש? כמובן, בית המשפט העליון מוציא צו ביניים. זה היה פרופ' ברק, מתנה של פרופ' ברק, צו ביניים לגירוש של אותם 400 מחבלים. מי שזוכר, אני זוכר את התמונות – האוטובוסים עצרו על גדר המערכת. זה גרם לפרסום, זה גרם להתנגדות של לבנון שהמחבלים ייכנסו לשטחה, אחרי הרצועה.

היו"ר ארז מלול:

היו באוהלים, נכון? אם אני לא טועה.

עמית הלוי (הליכוד):

הוקם מחנה אוהלים, נכון. לא פעם ראשונה שחמאס באוהלים. הוקם מחנה אוהלים. אבל עם האוהלים בא אותו פסטיבל תקשורתי בין-לאומי שקיים היום. ואגב, במסווה ההומניטרי הזה קרו, אדוני, שני דברים: דבר ראשון היה אימון, אימוני חבלה של אותה חבורה, של אותם מחבלים. ואני מדבר על אסמאעיל הנייה – מי היה שם? מי היה באותו מחנה אוהלים שהוקם בגלל צו הביניים של בג"ץ? מי היה? אסמאעיל הנייה היה, רנתיסי היה, מחמוד א-זהאר היה. גם אימוני חבלה וגם הקשר עם חיזבאללה, אגב, שנרקם אז באותם ימים. אפרופו המערכת המשפטית, בייניש, פרקליטת המדינה, מסרבת לייצג את הממשלה. היועץ המשפטי חריש נאלץ לדבר הזה. ברק מאלץ את ההרכב – אגב, בניגוד לדעת שמגר, הנשיא – להסיר את הקביעה שהגירוש לא סותר את אמנת ז'נבה. המחנה הזה, הפיגועים בעקבותיו אחר כך, בשנות התשעים, האינתיפאדה ב-2000, הובילו בסופו של דבר גם לניצחון של חמאס בבחירות הפנימיות ברשות הפלסטינית וגם להשתלטות ב-2007. אבל אז מגיעה המתנה האחרונה של בג"ץ – ובזה אני אסיים. 2006, אותו פסק דין אחרון של אהרן ברק, בג"ץ הסיכולים הממוקדים. זה בעצם בג"ץ שמתחיל מ-2002, ומשפיע – על מה? על מבצע קטיף כלניות, על אותו מבצע שבו בבית של מרואן אבו ראס, שם, בשכונת רימאל, נמצאים כל צמרת חמאס ובהם מוחמד דף ואסמאעיל הנייה – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

עמית הלוי (הליכוד):

– – נמצאים שם בבית, ועוברים מ-MK-84 ל-MK-82, מטונה לרבע טונה – וכל זה בהשפעת המערכת המשפטית. אז מי שרוצה לא רק חקר ישיר של ההפקרות של 7 באוקטובר – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – אלא חקר עומק של מה השורשים של 7 באוקטובר, לא יכול להימלט מבדיקה גם של המערכת המשפטית. ולכן, לתת להם לבדוק זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אז מי אתם רוצים שיבדוק, אתם? אתם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת, אחרון הנואמים – אחרון הנואמים, חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה. עליזה, עליזה. את בלחץ כאילו אין לך רוב.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולם מדברים על ועדת חקירה. נכון? ועדת חקירה, כולם רוצים ועדת חקירה. אבל אני רוצה לומר שלוש נקודות בנוגע לוועדת החקירה הזאת. קודם כול, באמת כולם רוצים ועדת חקירה, כולם מחויבים לוועדת חקירה, כדי לבדוק ולחקור מה באמת קרה. כדי שמה שקרה ב-7 באוקטובר לא יקרה לנו שוב, לא לנו, לא לילדינו, לא לנכדינו ולעולם לא. וזה דבר ראשון. אבל השאלה הנשאלת – והגיע הזמן שנבין: מה אי-אפשר להקים פה? איזו ועדת חקירה אי-אפשר להקים פה? ועדת חקירה שתיבנה, תמונה, על ידי הנשיא עמית לא תזכה לאמון הציבור. נקודה. הגיע הזמן שהציבור יבין את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

80% לפי הסקר האחרון. 80%. אתם משנים את ההיסטוריה. זה שטויות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

והגיע הזמן, חבר הכנסת מיקי לוי, שתבינו את זה שרוב הציבור, רוב מוחלט בציבור, לא יאמין לנשיא שנבחר בדרך קלוקלת, לנשיא שחשדות פליליים כרוכים בעקבו.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא עושה את הוועדה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חשדות כרוכים בעקבו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תפסיק לשכנע – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת מיקי לוי, אתה כשוטר היית מכניס את האיש הזה לחקירה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין חשד פלילי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אין חשד פלילי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין. המשטרה סגרה את התיק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

האיש בנה כנגד החוק. האיש פעל בניגוד עניינים. האיש פעל בניגוד עניינים, ישב בדין בניגוד עניינים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא דובר אמת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ולכן אדם כזה – המשטרה אחרי יום אחד בדקה את כל החשדות? אחרי יום אחד?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בן אדם כזה יכול להיות שר? אדם כזה יכול להיות שר? אני שואלת אותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אגף חקירות ביום אחד בחן את כל החקירות, את כל החשדות? באמת. נו, באמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תענה, תענה. למה אתה לא עונה?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, גם לא ביום אחד – – – תגיש ערעור, תגיש ערעור.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לכן האיש הזה לא אמין, והוא לא יכול, הוא לא יכול – חברים, תבינו. חבר הכנסת מיקי לוי, חברת הכנסת פרידמן, הציבור לא – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת פסל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מה אתם רוצים, שהציבור יאמין לוועדה כזאת? הציבור לא יאמין לוועדה כזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה שתפסיק לשקר. תפסיק לשקר שלך אכפת ולנו לא. כי זה לא מעניין אותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה דבר ראשון. הדבר השני, ועדת חקירה צריכה לחקור ולבדוק את כל מה שקרה פה, מ-7 באוקטובר ואחורה, עד לימי ההתנתקות, שורש הפורענות של 7 באוקטובר, ועד לימי אוסלו, שורש הפורענות של ההתנתקות.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא ל-1948, למה אוסלו?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

והיא צריכה לבדוק מ-7 באוקטובר ועד סוף המלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם את בן-גוריון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

המלך ארתור.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תמיד צנוע.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת נאור שירי, עד סוף המלחמה. אם ועדת החקירה הזאת לא תבדוק את מה שקורה עד סוף המלחמה יצא שכרנו בהפסדנו, והוועדה הזאת לא תמלא את תפקידה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה תמלא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בוארון, מי ימלא את התפקיד? ממשלה עם נאשמים? ממשלה עם תומכי טרור?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לכן, רבותיי, אנחנו נמנה, אנחנו נמנה ועדת חקירה. היא תהיה כזו שהציבור יאמין בה – – –

היו"ר ארז מלול:

די, די, זהו, זהו. יסמין, די.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לכן, חברת הכנסת פרידמן – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אנחנו נמנה ועדת חקירה. היא תהיה כזו שהציבור יאמין בה. היא תחקור אחורה וקדימה את כל מה שצריך לחקור ואת כל מי שצריך לחקור. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה. ששש.

מיקי לוי (יש עתיד):

הכול, שמעת את השר לשעבר גלנט? מוכן לשאת בכול. אבל אתם פחדנים. אתם פחדנים.

היו"ר ארז מלול:

יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה חרטא. אנחנו לא קונים את החרטא הזה יותר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת אביחי בוארון. אביחי בוארון.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי זה הציבור? 80%. לא, יש 80%, זה לא אתה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

80% זה אנחנו. הרוב זה הציבור.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 30 בעד, אין מתנגדים, שניים נמנעים, ארבעה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר, התשפ"ה–2025, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. סליחה, נזכרתי בדוד, נהיה לי רע, שהשם ישלח לו רפואה שלמה.

קריאה:

אמן.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת סימני מסחר, 2025, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית, נועדה להתאים את החקיקה הישראלית למחויבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל בעניין היחס שבין סימני מסחר בין-לאומיים לבין סימני מסחר לאומיים. פקודת סימני המסחר מסדירה כיום את רישומם של סימוני מסחר, כלומר מותגים, בישראל. רישומו של סימן המסחר בידי רשם סימני המסחר מקנה לבעליו הרשום אגד של זכויות לפי פקודה. עם זאת, הרישום הוא טריטוריאלי ולכן זכויות אלה חלות רק בישראל. כדי להקל על בעלי סימני מסחר, בשנת 1989 נחתם הפרוטוקול המתייחס להסכם מדריד, שאליו הצטרפה מדינת ישראל כמדינה חברה בשנת 2010. מדובר בפרוטוקול בין-לאומי הקובע הליך לרישום סימני מסחר, שבהתאם לו בעל הסימון רשאי להגיש בקשה אחת לרישומו של הסימן, ולייעד אותו לכל מדינה החברה בפרוטוקול. רישום בין-לאומי של סימן מסחר מביא לחיסכון בזמן ובמשאבים עבור בעליו. בשנת 2021 החליטה האספה הכללית של המדינות החברות בפרוטוקול מדריד כי די בחפיפה חלקית בין הטובין שלהם רשומים הסימן הבין-לאומי והסימן הלאומי, ובמקרה כזה הרישום הבין-לאומי יבוא במקומו של הרישום הלאומי, רק באותם טובין חופפים. נמצא כי מדובר בפרשנות המיטיבה עם בעל סימן המסחר, משום שהיא מאפשרת לו לנהל באופן נוח ויעיל יותר את הטיפול בסימן המסחרי שלו. בהחלטת האספה הכללית נקבעו הוראות מעבר, שהעניקו למדינות החברות תקופת היערכות, כך שהוא לא חייב את המדינות החברות עד 1 בפברואר 2025. מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא להתאים את פקודת סימני מסחר להחלטה זו. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי סימן מסחר בין-לאומי יבוא במקומו של סימן מסחר לאומי-ישראלי גם אם הוא רשום בפנקס, לעניין ישראל, רק בעבור חלק מהטובין שלהם רשום סימן המסחר הלאומי, ולעניין אותם טובין בלבד. עוד מוצע לקבוע, בהתאם להוראות פרוטוקול מדריד, כי ציון החלפת רישום סימן המסחר הלאומי ברישום סימן המסחר הבין-לאומי ייעשה לבקשת בעל סימן המסחר הלאומי. יודגש כי הפנקס הישראלי בכל מקרה ישקף נכונה את רישום סימן המסחר הבין-לאומי המייעד את ישראל. כדי לעמוד באופן מלא בהתחייבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל כפי שציינתי, מוצע לקבוע כי תחילתן של ההוראות שפירטתי תהיה 1 בפברואר 2025, וכי הן יחולו גם על סימן המסחר הבין-לאומי שבמועד האמור הייתה תלויה ועומדת בעניינו בקשה המייעדת את ישראל. יודגש כי ההליך כולו נתון לבחירת בעל סימן המסחר, שרשאי להחליט, למשל, אם הוא מייעד את מדינת ישראל בבקשתו הבין-לאומית, אם לאו. חבריי חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. מי נמצא פה לנמק, חברי הכנסת? מיקי לוי ראשון. חמש דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

צריך להגיד משפט אחד בנימוק, ואני אומר מה שאני רוצה. הראיתי לך את זה.

היו"ר ארז מלול:

נכון, בסדר גמור.

מיקי לוי (יש עתיד):

אחר כך, אגב, גם יושב-ראש הכנסת השתכנע.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע, הייתי בדיון עם חוות הדעת.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר – חיובי, ומקובל אפילו. אבל, והינה זה מגיע: חמאס, יימח שמם, הודיעו כי הם מקפיאים את חזרתם של החטופים – את המשך ההסדר לחזרתם של אזרחי ישראל, שנחטפו על ידי מפלצות חמאס. זה החטא של מי שקיבל את ההחלטה לא לקיים הסכם החזרה בחודש מאי, ודחה את הקץ; זה החטא של מי שלא רצה לממש את האפשרות בחודש מאי, מפחד מסמוטריץ' ובן גביר, פן יפרקו לו את הממשלה; זה החטא של מי שקיבל את ההחלטה להחזיר את החטופים בפעימות ובשלבים, ולא בעסקה אחת כוללת; זה החטא של ראש הממשלה, שדן את החטופים למוות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתבייש. תתבייש.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתבייש. תתבייש.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מופע האימים. זה, חבר הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איזו בושה אתה. איזו בושה אתם, מדבררים את החמאס כל היום.

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתבייש, איזו בושה. עוכר ישראל. בושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – הוא משפחה שכולה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שראש הממשלה, שדן את החטופים – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה אתה, בושה.

היו"ר ארז מלול:

אני לא קורא אותך בקריאה שלישית, אבל תצא, תירגע.

אושר שקלים (הליכוד):

מיקי, היית יושב-ראש כנסת, חזור בך. זה גועל נפש, גועל נפש. לא מדברים ככה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה החטא של ראש הממשלה, שקיבל החלטה להישאר בוושינגטון. זה החטא של ראש הממשלה, שאחרי שלושה ימים – אם אתם לא יודעים, הסדר השהייה בבלייר האוס מסתיים, והוא קיבל החלטה להישאר בוושינגטון, על מה? נגמרו הפגישות, נגמרו גם הפגישות עם סטודנטים. אם אתם מתרגזים, סימן שאני צודק. לפני כשעתיים הופיע ראש הממשלה על הדוכן הזה. מופע האימים של ראש הממשלה. ראינו ראש ממשלה מבולבל, שוגה בעובדות, מספר לציבור איך נשיא ארצות הברית הכניס אותו לחדרו של לינקולן – חשוב מאוד. תגיד, אדוני ראש הממשלה, זה מה שמעניין את אזרחי מדינת ישראל? כל כך היית מבולבל בנאום שלך – שייכת את החמאס לשבבים, ל-AI, סלט שלם עם מדינת ישראל, תחום ה-Artificial Intelligence. לא היית מרוכז, אני מבין. עמדת כאן ופיארת את הביקור ההיסטורי שלך. אכן ביקור חשוב, אני לא מזלזל בו ולא בנשיא טראמפ, שהוא ידיד ישראל. ואני שואל אותך, מה עם החטופים? אתה דן אותם למוות. הם ימותו, הם ימותו, אדוני ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, אמרת היום בבית המשפט כי הפרקליטות גוררת אותך לגיהינום. כך אמרת, אני מצטט אותך: הפרקליטות גוררת אותי לגיהינום. אדוני ראש הממשלה, אתה טועה. גיהינום זה מה שהחטופים נמצאים בו. במרתפי עזה. מורעבים, קשורים בשלשלאות. צא ולמד, אדוני ראש הממשלה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת משה פסל. חבר הכנסת משה פסל, זה מפריע.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – הגיהינום הוא לא הגיהינום שאתה מצוי בו. הגיהינום הוא גיהינום שהחטופים מצויים בו. ראיתי את הריאיון של שר הביטחון לשעבר גלנט, ריאיון מרתק, אני חייב להגיד. ומה שבלט לעין ולאוזן זה האמירות של שר הביטחון על איבוד העשתונות שלך, על החשש לצאת למלחמה. איך תיאר זאת גלנט? הצבעת על קו האופק של הבניינים בתל אביב ממשרדך בקריה, ואמרת לו: אתה רואה את קו הרקיע של הבניינים? הכול ייהרס, יהיו אלפי הרוגים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

למרות ההפרעות, אם אפשר.

היו"ר ארז מלול:

לא, יש לך עוד. טעיתי. יש לך עוד שתי דקות. סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לו חמש דקות.

היו"ר ארז מלול:

כן, חמש. טעיתי, טעיתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה. הכול ייהרס, יהיו אלפי הרוגים. שר הביטחון מאיץ בך להכות בחיזבאללה, ואתה מפחד. על פי דברי גלנט, איבדת את הצפון. היית תשוש, מפוחד, איבדת את העשתונות. כמובן שמייד משרדך, מכונת הרעל, הוציא תגובה שלא היו דברים מעולם. אדוני ראש הממשלה, בעימות הזה אני מאמין ליואב גלנט. אתה יודע למה? כיוון שכאשר נשאל יואב גלנט לגבי ועדת חקירה ממלכתית, הוא ענה חד-משמעית: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני, כשר הביטחון באירועי 7 באוקטובר, מתחייב לקבל את כל המסקנות. ואתה, רגליך רועדות. אתה לא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שבו נטבחו אזרחי ישראל, נשים וילדים. המניעים שלך הם מניעים פוליטיים, הישרדותיים.

אושר שקלים (הליכוד):

ושלך לא פוליטיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

איך אמר חבר הכנסת גפני? אם תקום ועדת חקירה ממלכתית, זה סופו של נתניהו כראש ממשלה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם נוטפים מפוליטיקה.

מיקי לוי (יש עתיד):

כך אמר חבר הכנסת גפני בחדרי-חדרים, בקולו. האיש שצעק עליי קודם בטירוף על מה שאמרתי, לפני כמה חודשים קרא לי "בוגד". זה האיש שיצא עכשיו החוצה להתרגעות. עד עכשיו לא אמרתי את זה. אם אני בוגד, אחרי כל מה שעשיתי בימי חיי לטובת מדינת ישראל והחברה בישראל, באמת, החינוך – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מיקי, וכשאומרים על ראש הממשלה "בוגד", איפה אתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא אמרתי אף פעם.

אושר שקלים (הליכוד):

כשמסיתים לרצח ראש הממשלה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא אמרתי. זה לא בסדר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, זה לא דו-שיח עכשיו.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא בסדר. אני לא אמרתי על ראש הממשלה. אני אומר על האיש הזה, על מה שקרה לי. תודה רבה לך, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אתה לא תאמין, אבל אני רוצה להודות לשר בן גביר.

היו"ר ארז מלול:

השר לשעבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לשעבר. בוא, לא נראה שהוא כל כך עזב את הממשלה, אבל בסדר. אני רוצה להודות לו על כך שבמפתיע – מה? אתה שומע? אני רוצה להודות. נאור, אתה צריך להקשיב לזה, כי אני מודה לשר בן גביר.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד שנייה אני עובר לשבת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, לא. בוא תשמע. אני רוצה להודות לו על זה שהוא כזה אטום, על זה שהוא בן אדם אטום לב, ובזכות האטימות שלו הגעתי לדיון בוועדה לביטחון לאומי על פורום מיכל סלה לפני כשנה. באטימותו הוא גם שלח את חבר הכנסת לימור סון הר מלך, עוד ערלת לב, והם ישבו שם ותקפו את פורום מיכל סלה, פורום שהמנהלת שלו, לילי בן עמי, שאיבדה את מיכל אחותה, מקדישה את חייה לטיפול בנשים נפגעות אלימות. השר הזה הביא אותי למצב – עכשיו, ארז, לזה אתה צריך להקשיב – שבדמעות התקשרתי לשר יעקב מרגי, מהמפלגה שלך, ובדמעות ממש – אני לא יודעת אם אתה יודע, אני ומרגי יש לנו היסטוריה ביחד, היינו ארבע שנים בוועדת חינוך, הייתי ממש סוג של סגנית שלו. בדמעות התקשרתי, ואמרתי לו: שמע, מרגי, הוא רוצה לקחת לנו את התמיכה בפורום מיכל סלה. אמרתי לו: מרגי, מצד אחד זה גם טוב לך, כי בסוף כשאישה הולכת למקלט זה עולה הרבה כסף למשרד הרווחה. מצד שני, אתה באמת יכול להציל חיים. הגעתי לפה ושאלתי את השר מרגי שאילתה, והוא אמר לי: מירב, אני בודק את האירוע – אני רואה, דנינו, שאתה מקשיב. אני לא יודעת אם ראיתם, אבל היום, כמעט שנה אחרי, השר יעקב מרגי חתם על הסכם היסטורי עם פורום מיכל סלה. באמת היסטורי, אתה יודע למה? כי זאת פעם ראשונה שהפורום מקבל כסף מהמדינה. יוזרמו לפרויקט 4 מיליון שקל – 2 מיליון של העמותה של מיכל סלה, תרומות, ו-2 מיליון של המדינה. יותר מ-600 נשים יקבלו הגנה בתוך הבית – זה לא רק מציל חיים, זה גם איכות חיים, כי היא לא צריכה לרוץ למקלט עם הילדים. הילדים יישארו במסגרות. הם יקבלו מהמדינה חברת אבטחה פרטית. זה אומר שאם חלילה הגבר המאיים יגיע לבית הספר, לילדים או לאישה, יהיה להם לחצן מצוקה, ובעצם באותו רגע שהם חשים את האיום הם יוכלו ללחוץ על הלחצן ואותה חברת אבטחה פרטית תגיע להיות עם הגבר המאיים עד שהמשטרה תגיע; כי כמו שאנחנו יודעים, למשטרה לוקח הרבה זמן, אבל לאותה חברה – אגב, עשיתי איתה את הניסיון. ממש נסעתי איתם על האופנוע. הם מגיעים תוך חמש דקות, ואגב, בכל הארץ, גם ביישובים קטנים וכאלה. אז תראו איזה דבר מדהים קרה היום. הייתה חתימה אצל פורום מיכל סלה בין שר הרווחה לפורום. יותר מ-600 נשים ייכנסו – – –

היו"ר ארז מלול:

את רואה? הממשלה הזאת עושה גם דברים טובים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אתה רואה?

היו"ר ארז מלול:

לא – הממשלה; אנחנו קבוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא תפרגן לש"ס. בוא נישאר עם ש"ס. אני אגיד לך גם למה, כי אין לי בעיה לפרגן. כשעושים דברים טובים, להפך, אני עולה ומפרגנת, אבל אתה יודע מה הדבר הכי טוב שעשינו כאן? הצלנו היום חיים של אנשים. נפשות שהיו מאוימות על ידי בני הזוג שלהן, וילדים שהיו מאוימים על ידי האבא.

היו"ר ארז מלול:

להזכיר לך, מירב, שכשדרשת את הדיון בין הוועדה לזה, הייתי שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חתמת לי. נכון, נכון. אז גם עשינו דיון וגם הייתה כאן שאילתה שמרגי אמר: אני נכנס לאירוע, והיום נחתם ההסכם. אני רוצה להגיד לך שביום חמישי התקשרה אליי לילי וסיפרה לי את זה, וממש היו לי דמעות בעיניים, כי תשמע, קשה מאוד מהאופוזיציה, בטח לי, שאני גם לא מעבירה חוקים – – –

היו"ר ארז מלול:

צריך לבדוק רק שהם חולשים על כל המגזרים: יהודי, ערבי, דתי, חילוני. שזה לא יהיה לכיוון אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור. זה, חד-משמעית. כיוון שזאת עמותה שעוסקת בהצלת נפשות, היא לא שואלת בכלל אף אחת שמתקשרת. אם את צריכה הגנה – תקבלי. אני רוצה להגיד לך שהיא התקשרה אליי ביום חמישי, וממש היו לי דמעות בעיניים, כי אין לי הרבה אפשרויות, אני מודה, בתוך האופוזיציה. אבל לדעתי בזכות השידוך – עשיתי ליטרלי שידוך בין מרגי לפורום מיכל סלה.

היו"ר ארז מלול:

יש לך זכות גדולה בזה, אין ספק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני מצטנעת.

היו"ר ארז מלול:

מה שיש, יש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נתתי את כל הקרדיט שמגיע לו. אני בסך הכול עשיתי את השידוך, ואני רוצה להודות ללילי היקרה, שבעקבות הרצח של אחותה, מקדישה את כל החיים שלה להגן על נשים נפגעות אלימות. ואני רוצה להודות שוב לשר הרווחה, באמת, על שיתוף הפעולה החשוב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני בטוחה שגם אתה מצטרף לתודות.

היו"ר ארז מלול:

כולי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חייבת להגיד לך – יש לי הרבה ביקורת, אבל ראית שכשעושים משהו טוב צריך לפרגן. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; בועז טופורובסקי – אינו נוכח; מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; ולדימיר בליאק – אינו נוכח; רון כץ – אינו נוכח; מטי צרפתי – אינה נוכחת; טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני מודה שאני נסערת היום, אני צועקת, אני משתוללת. אני נסערת, כי לא נתפס לי במוח שאני לא מצליחה לישון מאז שבת, שיש לי חרדות כל לילה בגלל החטופים שחזרו, ועדיין עולים לפה חברי כנסת, ובזחיחות מאשימים אותנו בכל הסיטואציה. זה בכלל לא נקלט לי. מה עוד מרגיז? הצביעות המטורללת. הרי אם זה היה קורה במשמרת שלנו, הם היו שורפים אותנו עם הבתים שלנו. והם – לא, שום דבר לא נוגע אליהם. הם לא אחראים לכלום, כלום לא נוגע אליהם. עולה לכאן בוארון, מדבר על ועדת חקירה – הרוב רוצה, הרוב רוצה, הרוב רוצה; לא, אדוני, אדון בוארון, תסתכל בסקרים, כולם רוצים ועדת חקירה. ומה קרה לוועדת החקירה שרציתם על הרוגלות רק לפני שנתיים? אז הכול היה בסדר בוועדת חקירה; עכשיו – לא, לא כל העם. כאילו לא ראינו את התחקיר בערוץ 11 ואת התחקיר בערוץ 12 על ראש הממשלה שלך ועל כל הכוורת שלו, מה הם עשו כדי שלא תקום ועדת חקירה. ואתם אחריו, כמו חבורה של חיילים, עושי דברו, נופלים לקטנות. באים, עולים לכאן ומדקלמים שקרים אחרי שקרים אחרי שקרים. אני כבר לא יכולה לשאת את זה. עולה לכאן וולדיגר, אומרת שהיא רוצה לדבר על נושא שלא יעניין את חברת הכנסת יסמין פרידמן, בריאות הנפש, בזמן שהיא יודעת שזה סופר-חשוב לי, ואני משתפת פעולה, והיא גם יודעת את ההיבט האישי שלי בסיפור הזה. אז למה לעלות לכאן ולשקר? אני לא מצליחה להבין, אלא אם כן לא שמעתי נכון. ואני רואה עכשיו את שר המסורת, אני כבר לא יודעת איזה שר הוא, עמיחי – איך קוראים לו?

היו"ר ארז מלול:

חבר כנסת, הוא לא שר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, לא. שר. הוא רוצה לחקור את השופט.

נאור שירי (יש עתיד):

מורשת.

היו"ר ארז מלול:

מורשת – הוא לא שר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מורשת. למה הוא לא שר? בטח שהוא שר.

היו"ר ארז מלול:

עמיחי אליהו הוא כבר לא שר. היה.

נאור שירי (יש עתיד):

היה. שר בדימוס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון, השר לשעבר. אני כבר מבולבלת ממה שקורה פה.

היו"ר ארז מלול:

מה יש להתבלבל? לא צריך יום לימודים ארוך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא רוצה לחקור את השופט. הוא בעצמו רוצה לחקור את השופט. אני כבר לא מצליחה להבין מה קורה פה. איך אפשר? למה אני לא ישנה ואתם ישנים, למה? איך יכול להיות שהם ישנים ואנחנו לא ישנים? זה לא נקלט לי. אבל הדבר היחיד הטוב שקרה פה – חבל שאלמוג לא פה כדי לשמוע את זה – זה שאתמול הייתי בכפר עזה. אתה נכנס לכפר עזה, וזה נקרא "שכונת הרצפות הירוקות", שהייתה, כמובן, גמורה, הרוסה. והדבר הראשון שאתה קולט כשאתה נכנס לשכונה הזאת זה השיער הלבן. מלא שיער לבן. ומתחת לשיער הלבן אנשים בגיל העמידה פלוס יוצקים בטון על השבילים, אחרי שהם סיימו להקים את הבתים ולשפץ אותם מחדש. האנשים האלה, שנמצאים שם כבר ארבעה חודשים שיפצו 16 בתים, שכונה שלמה, בזמן שהמדינה עוד לא צבעה קיר. הם עושים את זה בהתנדבות ארבעה חודשים.

היו"ר ארז מלול:

כל הכבוד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ובתרומות. תרומות. 16 בתים, כשכל בית עלה להם סביב 200,000–300,000 שקלים. ומי אלה האנשים האלה? אחים לנשק. ואני אומרת להם: תגידו, איך אתם מתמודדים עם כל הרעל הזה שאתם נאלצים לחטוף – כי עולים לכאן חברי כנסת שמאשימים אותם במה שקרה ב-7 באוקטובר; לא חס וחלילה ראש הממשלה והממשלה, שהם נמצאים בממשלה, אלא אחים לנשק, הם אלה שמואשמים. כמובן, את מי עוד תאשימו? אלוהים, הכלבה שלי, שאנטי, אותה עוד לא האשימו ב-7 באוקטובר. אתה עומד שם, ואני בכיתי מהתרגשות מזה שדיברתי עם עמרי, שהרים את הפרויקט הזה, ומהאנשים שנמצאים שם. ואתה רואה את הברק בעיניים ואת הציונות האמיתית. ואז הם צריכים להיכנס לרשתות של אלמוג כהן ולספוג רעל, כי אלמוג, כל פוסט-שניים רושם להם: לא נשכח ולא נסלח. והדבר היחיד שלא נשכח ולא נסלח זה לאלמוג כהן על ההסתה הנוראית כלפי האנשים המדהימים והציונים האלה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יסמין, אני לא יודע אם שמת לב שעכשיו התפרסם בערוץ 12 – אני יודע שאתם לא מאמינים בערוץ הזה, חס וחלילה, רק בערוץ התחקירים המפורסם בעולם, ערוץ 14, זוכה פרס פוליצר; התפרסם שם שהדובר, אתם זוכרים את אלי פלדשטיין? אני מקווה שאני הוגה את שמו היטב. אדוני היושב-ראש, מכיוון שאתה יושב פה ולא רואה, עכשיו התפרסם שבזמן שהוא היה דובר בלשכת ראש הממשלה – והוא לא הכיר אותו בהתחלה, ואחרי זה הוא עשה עליו סרטון שמונה דקות, או כל אחד שלא הכיר אותו, והיה פה גם יושב-ראש הכנסת שדיבר בשבחו –אתה יודע מה התפרסם שהוא עשה בזמן שהוא היה דובר לשכת ראש ממשלה? הוא עשה עסקים עם קטר. איזה פשוט זה. בכלל, אני צריך לתהות, חבריי חברי הכנסת, על הקשר שיש בין לשכת ראש הממשלה – והוא לא הראשון, יש גם עוד נספחים לעניינים האלה, נכון? איך קוראים לו, אוריך, נכון? התפרסם גם תחקיר כזה. ואיינהורן. יש איזה אוסמוזה כזאת, שנעה בין לשכת ראש ממשלת ישראל הנוכחי לבין קטר. אני לא יודע, אני למדתי בבית ספר שקטר מוגדרת כמדינה תומכת טרור. נכון, חבריי הפטריוטים? זה בסדר שהוא עושה עסקים עם קטר. איך הוא אמר לנו בנאום האני ואני ואני ואני ואני – ועשיתי, והנחיתי, והורדתי, והייתי הראשון לזהות? המדיניות שלנו היא הבעייתית, והוא 18 שנים משמן מכונות טרור. כל פעם אני אומר ומדבר על המנגנון הראשוני שהוא העביר בפייבוקס לחמאס, ואז קופצים: גם אתם העברתם, אתם התחלתם את זה. ואומרת טלי גוטליב: אתם מדברים על ועדת חקירה ממלכתית. היא אומרת לכם: לא צריך. פעם, כשאמרתי שהיא תהיה נציגת הרשות המחוקקת בוועדה שרוצה נתניהו להקים, שיאיר נתניהו יהיה היו"ר והיא תהיה נציגת הרשות המחוקקת ושרה תהיה נציגת הציבור, צחקו עליי, אבל היא אומרת את זה. היא אוספת ראיות וממחזרת שקרים של עדנה קרנבל על איזה הוצאה של שני אנשי שב"כ, כאילו ראש השב"כ, הפקיד, כלשונו של הראשון לזהות, אותו לא עניין להציל את החיים של הישראלים, מה שעניין אותו זה להציל את שני האנשים. מה זה הדבר הזה? איזה אנשים אתם, עולים לפה ומשקרים? וגם עולה פה בוארון ומשקר. אתה משקר על עבירות התכנון והבנייה, כשלקחת משהו ואמרת שהוא בנה בניגוד לחוק. הוא לא בנה בניגוד לחוק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא מבין בתכנון ובנייה, אדוני בוארון. אתה לא מבין. אולי אתה מבין בתכנון ובנייה לא חוקית בהתנחלויות, את זה אתה עושה מעולה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מה לעשות, אני מבין.

נאור שירי (יש עתיד):

אם אתה לא מבין מה זה רעפים בעבירות תכנון ובנייה – זה אפילו לא בסף הפלילי – ושראש אח"מ בדק את זה, ואתה אומר: בתוך 24 שעות. תסתכל על עבירת תכנון ובנייה וחריגת בנייה שקורית במאות פרויקטים בעיריות. זה פעם אחת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

פעם שנייה, אתה משקר על ניגוד עניינים שהיה לו בדיון בנבחרת הדירקטורים. הוא נתן הארכה של שבועיים בדיון, בכלל בלי קשר לנבחרת הדירקטורים, כי אח שלו כבר שנים היה דירקטור. אז הקישקושיאדה – שאתם לוקחים פרט קטן והופכים את השקר הקטן שלכם. אתם לוקחים פרט קטן: אח שלו היה דירקטור, הוא היה שופט, זאת אומרת שעכשיו הוא מינה את אחיו, של הדירקטוריון, ועשה את זה – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אתם קשקשנים כמו הפרימטר, שהפכתם את זה כאילו בג"ץ מנע מצה"ל לירות בפרימטר. ואתה מהנהן כמו כלב על הדשבורד. סליחה, לא. אתה מהנהן ככה.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, אתה צודק.

משה פסל (הליכוד):

ועוד איך מנע. לא מכבד אותך, כן?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צודק. אני מתנצל על זה, אבל זה הבובה, לא הכלב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כלב זה לא משהו רע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא משנה, גם כלב זה לא קללה, באמת, אבל בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אנחנו בכנסת, אבל יסמין.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מהנהן ככה על הפרימטר – בסדר, בסדר, הטפות מוסר מחנה בבלי. אמרתי, מתנצל, זה הרבה יותר ממה שאתם עשיתם אי פעם פה. אתה מהנהן על הפרימטר בלי שקראת בכלל את פסק הדין, שבג"ץ גלגל את כולם ואמר: תעשו מה שאתם רוצים.

אריאל קלנר (הליכוד):

כן? אתה בטוח? אתה בטוח?

נאור שירי (יש עתיד):

זאת הבעיה שלכם, שאתם לוקחים ואתם אומרים – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה קראת משהו מפסק הדין? אתה קראת פעם את ההחלטה?

נאור שירי (יש עתיד):

– – אה, בג"ץ מנע מחיילי צה"ל לירות במי שכאן בפרימטר. אתם חבורה של קשקשנים. משפט אחרון.

קריאות:

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה מדבר שטויות, סליחה שאני אומר את זה. אתה קראת את פסק הדין? אתה מדבר שטויות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מדבר שטויות.

היו"ר ארז מלול:

די, די, תנו לו סיים.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תנו לו לסיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אם אתה מדבר כמו שאתה מדבר, אתה מראה שלא קראת את פסק הדין. לא קראת אפילו שורה ממנו.

היו"ר ארז מלול:

תנו לו. אריאל קלנר, זה לא דיון אישי עכשיו.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת שקראתי את כל – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

החייל האחרון בשורה רשאי לירות מתי שהוא רוצה, בלי לבקש רשות.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא. חבר הכנסת מיקי, תן לו לסיים. תן לחברך לסיים. חבר הכנסת מיקי לוי, תן לחברך לסיים. משפט אחרון.

אריאל קלנר (הליכוד):

תקרא את פסק הדין, ריבונו של עולם.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, קראתי את כל פסק הדין. אני רק אגיד – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

כן? אז בוא נעבור עליו. בוא נעבור עליו.

היו"ר ארז מלול:

די, אריאל.

נאור שירי (יש עתיד):

תן לי לסיים. אין בעיה. אתה יכול לעבור עליו ואחרי זה לבוא להקריא אותו, אני אשמח, אגב.

אריאל קלנר (הליכוד):

למה? תענה לטיעון שלי, מה הבעיה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני אשמח. לאיזה טיעון?

אריאל קלנר (הליכוד):

תקרא מה שחנן מלצר אומר. תקרא מה שחיות אומרת.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, עכשיו זה לא הדיון על פסק דין. אתם רוצים אחרי זה לקבוע חברותא, תקבעו חברותא ותלמדו.

נאור שירי (יש עתיד):

לאיזה טיעון אתה רוצה שאני אענה? תקרא את פסק הדין ותגיד לי מה בג"ץ החליט. תגיד לי. בוא תקריא לי.

היו"ר ארז מלול:

די. משפט אחרון.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה לא משנה.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. זה לא משנה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא, זה לא משנה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ברור. מה שמשנה שהבעיה שלכם זה – רגע, או שתוסיף לי זמן, או שזה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, זה לא דיון על פסק דין עכשיו.

נאור שירי (יש עתיד):

הבעיה שלכם, שלאורך – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש מחיר להשפעה של בג"ץ על מדיניות ביטחונית. אני רוצה שתקרא אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אין לי בעיה לדבר, אתה יודע.

היו"ר ארז מלול:

משפט אחרון.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. המדיניות שלכם, והיא כחוט השני לאורך כל שנות השלטון – לא של הליכוד בכלל, אבל באופן סיסטמטי החל מ-2015 – היא שאתם תמיד מוצאים את מי להאשים. האוהל של חיזבאללה – לא נגעתם בו חצי שנה. חצי שנה לא נגעתם באוהל של חיזבאללה.

היו"ר ארז מלול:

זה כבר כמה משפטים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם לא מיגרתם את חמאס. אתם לא חיסלתם את חמאס. אתם לא הבאתם פתרון, שלום, ביטחון. לא עשיתם את זה ביו"ש. לא עשיתם את זה בעזה. אתם במשך 16 חודשים מנהלים לחימה, בין אם אנחנו מסכימים איתכם, בין אם הסכמנו בהתחלה ובין אם לא, ולא הצלחתם להביא את החטופים – לא עם ניצחון מוחלט, לא עם לחץ צבאי, לא עם הפרימטר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא, אתם מטיפים להפסיק את המלחמה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זו לא המטרה היחידה. זו אחת המטרות, זו לא המטרה היחידה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא עם הפרימטר. לא עם הפרימטר. אנחנו – משפט אחרון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה. לא, לא, לא. נאור, אמרת כבר עשרה משפטים.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו לא היינו – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתם כלום לא עושים – – –

היו"ר ארז מלול:

כיבדתי אותך, כבד אותי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מכבד. משפט אחרון ואני יורד. אנחנו לא היינו ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 6:29 בממשלה, ולכן תישאו באחריות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתם מטיפים לנו להפסיק את המלחמה. אתם עושים את זה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – תנסו חודש לא לדברר את חמאס.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת טור פז.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חודש אל תדבררו את חמאס, נראה מה יהיה. חודש. חודש אחד אל תדבררו את אויבי ישראל.

היו"ר ארז מלול:

נאור, לדעתי הייתה טעות בנושא השופט עמית. הרי הוא היה ממלא מקום; להביא איזו אישיות בלתי תלויה לעשרה ימים כדי שלא יהיה להם מה לטעון, לבדוק את זה, להוציא החלטה, בוא, למען הסר – הוא נשיא. הוא נשיא בית המשפט העליון, ריבונו של עולם. ולמה לתת? הרי כל מילה כזו – אני מסתובב בציבור, ואתה לא יודע מה גורם כל משפט כזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש אגף חקירות בדק את זה, מה אתם רוצים? מה אתה רוצה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא. זה לא עניין של חקירות. לא עניין של פלילי. זה עניין של אתיקה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה אתיקה?

היו"ר ארז מלול:

סתם, בשביל – אז למה? למה לזות שפתיים? למה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כן, ראש הממשלה דן את החטופים למוות. אתה צודק, חבר הכנסת לוי, אתה צודק. זו האמת. לא זה שאתם מדבררים את חמאס 13 חודש. זה בדיוק מה שאתם עושים.

היו"ר ארז מלול:

חנוך, חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יד ביד עם אויבי ישראל אתם הולכים. יד ביד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו גם הספקנו להכיר אותך. שב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא אמר לך?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא יודע מה הוא אמר לי, זה לא משנה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בלאחל יום הולדת – כנראה לא שמח, עצוב מאוד – לאלון אהל, שמציין היום 24 שנים. יום הולדת 24 בשבי חמאס. למעלה מ-490 יום בתנאים לא אנושיים, בסבל, בייסורים. נאחל לו את חירותו בקרוב.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

משה טור פז (יש עתיד):

יחד עם כל שאר החטופים, שישובו אלינו. ככה אמרה אימו בכיכר החטופים לפני זמן קצר: "מאז אות החיים", אומרת אימו של אלון, "התקשרו אלינו מנהיגים מכל העולם. בישראל לא טרחו". את שומעת, עליזה? לא טרחו. מכל העולם מתקשרים לאימא של אלון אהל, רק מישראל לא. יש לי שאלה. סימון, ביהדות יש כללים איך עושים תשובה, יש שלבים. קודם כול הכרת החטא – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה רוצה להחזיר אותנו בתשובה עכשיו?

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, לא יזיק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא יזיק? מי, אתה המחזיר בתשובה?

משה טור פז (יש עתיד):

לא.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לפי הערכים של – – – איך זה הולך?

משה טור פז (יש עתיד):

אני אצטט לך את הרמב"ם. אצטט לך את הרמב"ם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בוא נלך ביחד לחזור בתשובה.

היו"ר ארז מלול:

מצטט את הרמב"ם. נו, תן לו להגיד – – –

משה טור פז (יש עתיד):

הרמב"ם אומר ככה – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם תבקשו סליחה על הקרע ועל השסע ועל דברור חמאס, ואז אני אבקש סליחה על מה שאתה רוצה, על מה שאתה רוצה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מציע שתיתן לחבר הכנסת מלביצקי חמש דקות לדבר, שיוציא הכול, ואז. הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא האשים פה את ראש הממשלה שהוא דן את החטופים למוות. אתה מדבר איתי על הכרת הרע?

היו"ר ארז מלול:

די, חבר הכנסת חנוך. זהו. המסר הובן, די.

משה טור פז (יש עתיד):

אלה התנאים לחזרה בתשובה. עכשיו, תראה, אריאל כהנא הוא לא חבר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

חד-משמעי. חד-משמעי. חוסר – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חוסר מה? כמה תארים יש לך, מיקי? חוסר השכלה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, רגע, רגע. אני עוצר את השעון.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

על מה אתה מדבר בכלל, תגיד לי? אתה עומד פה ועושה בדיוק מה שחמאס רוצה שתעשה.

היו"ר ארז מלול:

כשתסיימו את הדו-שיח תגידו לי. יש זמן. עליזה, יש זמן, נכון?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בדיוק. כל המפלגה שלכם, פעם אחר פעם, כולכם בשורה הולכים. סנוואר עושה ככה עם הידיים ואתם אחריו בשורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

קשקשן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני קשקשן? אני לא האשמתי אותך ברצח אף פעם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, זהו. זהו. הוצאת?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איך אתה לא מתבייש? איך – – –

היו"ר ארז מלול:

חנוך, אזכיר לך שאתה בקריאה שנייה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לעמוד שם ולהאשים את ראש הממשלה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, אתה תאלץ אותי לקרוא אותך בקריאה שלישית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איך אתה לא מתבייש? איך אתה לא מתבייש?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה קשקשן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איך אתה לא מתבייש?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חנוך, תצא ותירגע.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איך אתה לא מתבייש?

היו"ר ארז מלול:

חנוך, אתה בקריאה שלישית. תוציאו אותו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה בושה. אתה בושה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תסתכל על עצמך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה. אתה בושה ובושה תישאר.

מיקי לוי (יש עתיד):

נה-נה-נה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כן, כן, אדוני. כן – – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, תוציאו אותו. תוציאו אותו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יאללה, יאללה – – –

היו"ר ארז מלול:

חמש דקות, תירגע ותחזור.

מיקי לוי (יש עתיד):

קשקשן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – בושה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני יכול? ביהדות עושים תשובה לפי השלבים הבאים: הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. כותב העיתונאי אריאל כהנא, לא מיש עתיד, לא מצביע אופוזיציה, את המילים הבאות: "ראש הממשלה אמר בכנסת לפני זמן קצר" – ציטוט – "עידן היסטורי לפנינו, אם רק לא נחזור על טעויות העבר שלכם, אנשי אוסלו", כן. "ואני שואל", אומר אריאל כהנא, "כיצד ייתכן שראש ממשלה שאצלו התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, שאצלו המפעל הציוני ספג את המכה הקשה ביותר מראשיתו, שאצלו נכבש חלק ממדינת ישראל, שאצלו עדיין מתחוללת המלחמה הקשה ביותר שידענו, שבמשמרת שלו נהרגו – – – נחטפו – – – שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו – – – סנוואר, שאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק", ואני מדלג, "שנתן אין-סוף כמויות של בטון, ברזל, דלק, תחמושת – – – שאצלו חמאס הפך מארגון טרור יחפני לישות מדינית רצחנית – – – שהקטין את צה"ל לממדים כמעט בלתי מספיקים, שאצלו כמעט נחרבה המדינה – – – עשה את כל זה בסתירה מוחלטת להבטחות שלו להיות 'ביביסיטר' ושומר ביטחון ישראל, והוא – – – מאשים את יריביו הפוליטיים בטעויות". כן, אני – שוב, חברים, אריאל כהנא: "אוסלו בלי ספק היה טעות, אבל היא מחווירה ומתגמדת לאין ערוך בהשוואה לטבח הבלתי-נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. ההתכחשות של נתניהו – קודם כול לאמת, אבל גם לאחריותו המלאה והישירה, כמי שהיה ראש הממשלה ביום הפלישה וכמי שעיצב את מדיניות ישראל בעשור וחצי שקדמו לה – פשוט בלתי נתפסת". אז, אדוני היושב-ראש, הרמב"ם אמר: הכרה בחטא. אין כאן שום הכרה בחטא. לא של נתניהו, לא של הממשלה. אותו מוטיב – אחריות אין פירושה אשמה. ראש ממשלה 18 שנים, מזוודות חמאס, בלונים, אין חרטה, כולם אשמים. הכול חרטא, אבל חרטה אין. וידוי – לעמוד פה ולומר: טעיתי, פשעתי, משהו? שום דבר. מדינת היהודים הוקמה מאפר. היא ראשית תקומת גאולתנו מאפר השואה, ועל האסון הכבד ביותר שקרה מאז לעם ישראל מישהו כאן קיבל אחריות? קבלה לעתיד – משהו שהשתנה? משהו, אתם יכולים להבטיח שלא יחזור עוד לעולם ועד? אז אני מציע, לא רק לחנוך מלביצקי, לא רק לבנימין נתניהו – לכל חברי הקואליציה: תחזרו, תחזרו לעקרונות התשובה של הרמב"ם, הכרה בחטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, או לפחות תקראו את אריאל כהנא, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של חבר הכנסת מנסור – מה? אה, רגע, תשאלי אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זהו – קינלי דיבר? אוקיי, אפשר למשוך את ההסתייגויות ולעבור להצבעה.

היו"ר ארז מלול:

רגע, בקשות רשות דיבור. אני לא רואה אף חבר הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה בסדר, זה גם שלנו. זה רק אני ומיקי.

היו"ר ארז מלול:

לא, של חבר הכנסת מנסור עבאס – הם לא נמצאים פה, ויש עתיד הורידו את ההסתייגויות. אז נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 9), התשפ"ה–2025, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 15 בעד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר עברה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 9), התשפ"ה–2025, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 9) התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, חמישה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 9), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין שוב את חבר הכנסת שלום דנינו, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. תראו, הוא הביא ספר.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אניח את הסיכום – שהוא באמת ארוך מאוד והוא לפרטי-פרטים – שרשם היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה. את זה אני אמסור לשולחן הכנסת, ואני אקצר מאוד ואגיד במה מדובר. אנחנו מדברים על חוק שבא לאזן בין הזכויות של הנוסע – מה שנקרא חוק טיבי – ובין הרצון שלנו להקל על החברות על מנת שהן באמת יחזרו לטוס פה ב-1 באפריל.

היו"ר ארז מלול:

החברות הזרות?

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

החברות הזרות. פה התערבה גם הממשלה והציעה – החליטה בהחלטת ממשלה גם לממן חלק מההפסדים, אם יהיו, על מנת לפתוח בעיקר את קווי התעופה לכיוון ארצות הברית. אני מוכרח להגיד שבוועדת הכלכלה באמת ניהלנו דיונים ארוכים מאוד. ההחלטות התקבלו על דעת אופוזיציה והקואליציה – בעיקר חברי הכנסת של יש עתיד, שהיו שותפים לכל הדיונים האלה באמת במרץ רב. אולי אקרא רק את העמוד האחרון שמסכם את העניין.

משה סעדה (הליכוד):

שורה אחרונה, שורה אחרונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, תן לו, מה הבעיה?

היו"ר ארז מלול:

תן לו, אני רוצה לדעת מה החוק.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

סעדה, לא בשבילך אני עושה את זה. ביוזמתי אני מקצר.

היו"ר ארז מלול:

שעם ישראל ידע מה הממשלה הזאת עושה. אני לא מבין, עד שהיא עושה משהו טוב, כדאי לפרגן, שישמעו. לא, זה באמת משהו טוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חשוב.

מיקי לוי (יש עתיד):

לפרוטוקול.

היו"ר ארז מלול:

זה יגרום להורדת מחירי הטיסה. מחירי הטיסה האמירו לשחקים.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

כן, אז נסכם בעמוד אחד: האיזון בין זכויות הנוסעים, לפי אותה זכות מוקנית, הוא באמת חוק צרכני מאוד מאוד חשוב. בשביל זה התעקשנו איכשהו לאזן בין הדברים – בין הזכויות של הנוסעים ובין הצורך להתאים את הוראות החוק, כדי לאפשר לחברות התעופה לעמוד בהן ובכך לתמרץ אותן להמשיך להפעיל טיסות מישראל ואליה. אנו מקווים שהצעת החוק, בשילוב עם החלטת הממשלה שהזכרתי לפני רגע, וההתחייבות של רשות שדות התעופה לפתוח את טרמינל 1 – שעכשיו הוא באמת בשיפוץ – החל ב-1 באפריל, יביאו להגדלת היצע הטיסות בעבור תושבי ישראל, ולירידת מחירי הטיסות שבאמת באמת הרקיעו שחקים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שאישרה הוועדה, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת שלום דנינו. לחוק זה הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, קבוצת חד"ש-תע"ל, רע"מ וקבוצת העבודה. חבר הכנסת מיש עתיד, חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מיקי לוי (יש עתיד):

את שלנו עשינו היום.

היו"ר ארז מלול:

היום יותר מדי. Over. Over.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. בדיון הקודם פרגנתי לשר הרווחה, ובצדק, על ההחלטה שלו בעניין מיכל סלע, וקיבלתי תגובות, ואמשיך לפרגן לשר יעקב מרגי על מה שהוא עשה היום למען נשים נפגעות אלימות. אבל אני רוצה לציין שרה אחרת. הינה, אני גם רושמת לי שאני לא אשכח. אני רוצה לדבר על השרה מירי רגב, חברת הקבינט.

היו"ר ארז מלול:

לפרגן גם לה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

חס וחלילה, בדיוק הפוך. בדיוק הפוך, כי שרת התחבורה הזאת, אתה יודע, היא נמצאת היום בדובאי. היא באמירויות. הייתה אתמול ישיבת ממשלה, והיא בדובאי, היא כבר שבוע בדובאי, אגב, למקרה שאתם לא יודעים. אני רואה שלא הרגשתם בחסרונה, אבל אני אעדכן אתכם.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אני לא ידעתי, אני לא ידעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שרת התחבורה, חברת הקבינט. אגב, הייתה ישיבת ממשלה חשובה מאוד אתמול, ישיבת יועמ"שית-יועמ"שית-יועמ"שית. אפקט הטנטרום של היועמ"שית היה אתמול, אבל עזבו, אני לא רוצה להיכנס לישיבת ממשלה. אני רוצה להתמקד בשרת התחבורה כי שרת התחבורה כבר שבוע באמירויות בדובאי, והיא גם שלחה הודעה לחברת התעופה Fly Dubai ואמרה להם: שומעים, אני לא טסה היום, אני אחזור מחר. היא בחופשה פרטית עם בעלה. עכשיו, מה עושה שרת תחבורה, חברת קבינט, בתקופה כל כך דרמטית באמירויות בחופשה פרטית? אני לא יודעת; אבל מה שאני מבטיחה לך שאתה יודע איפה היא תהיה בשבוע הבא. איפה היא תהיה? שאלה לקהל, אני רואה שאתם קשובים. ובכן, השרה טסה למרוקו בפעם השנייה. מה יש לשרת התחבורה במרוקו? אילו פתרונות תחבורתיים יש במרוקו שהיא הולכת ללמוד שם?

היו"ר ארז מלול:

זה חסוי, חסוי. זה חסוי מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תקשיבו, אממה? אני היית במרוקו. הייתי. אפילו על חשבוני, לא על חשבון הכנסת, לא על חשבון הציבור. בואו נגיד שמודל תחבורתי, זה פחות המדינה הזאת. אוקיי? אגב, גם לשם, למען הסר ספק, היא נוסעת על חשבוננו. אגב, היא הזמינה את המלון ה-Four Seasons, שמי שלא יודע זה 3,700 דולר ללילה. וכמובן, אם היא כבר נוסעת, מה, לא נישאר סוף שבוע? אגב, אני לא יודעת בכלל אם היא מרוקאית, אם יש לה שורשים – לבדוק?

היו"ר ארז מלול:

לא, מרוקאית, מרוקאית. סיבוני משהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מרוקאית? הינה, כנראה היא בדרך לעוד טיול. תגיד לי, מה יש לשרת תחבורה לעשות פעמיים בקדנציה במרוקו, אני לא יודעת. אבל לנסוע עוד פעם ל-Four Seasons – 3,700 דולר, ועוד לא דיברתי על המאבטחים – תגידי, מה קורה? יש עוד כלי תחבורה במדינה חוץ ממטוס. עכשיו אני אגיד מאוד ברצינות: זו השנה הכי מדממת בתאונות דרכים, אתם יודעים, מ-2007 לא הייתה שנה כזאת. 436 הרוגים. אתם יודעים שהיום נהרגו ארבעה אנשים במדינת ישראל בתאונות דרכים? גיבור ישראל, אגב, לוחם בגבעתי, נהרג בכביש 6; ועוד שלושה. משפחה חרדית, ילדה בת ארבע ירדה מהאוטובוס בטבריה. ארבעה ישראלים נהרגו היום בכבישים. זה מצטרף לשנה הכי מדממת. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם משהו – ולפני דקה פרגנתי פה לשר אחר. אני חושבת שמדינת ישראל מדממת בכבישים, ואני רואה שאתם מקשיבים, ואני חושבת ששר תחבורה או שרת תחבורה היו צריכים, ביחד עם השר לביטחון לאומי, לעשות מסיבת עיתונאים כבר לפני חצי שנה, ולהגיד לציבור מה אנחנו עושים כדי להילחם בתאונות הדרכים. תאונות דרכים – אפשר להילחם בהן. אפשר להילחם בתאונות דרכים. והעובדה ששרת התחבורה לא נמצאת כאן, לא מעבירה חוקים – אתם יודעים, יש פה ותיקים במשכן – ינון, אתה יודע, אתה זוכר – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל אנחנו בעניין שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, שנייה, אני רוצה רגע להעלות זיכרונות. להעלות זיכרונות. אתה יודע שפעם בכל יום שני – גם מיקי לדעתי זוכר את זה – כמעט כל יום שני היינו מעבירים כאן חוקים של משרד התחבורה. כל יום רביעי אורי מקלב היה מגיע לענות על שאילתות. תקשיבו, אנחנו בוואקום אמיתי, וישראלים משלמים על זה בחיים שלהם. היום ילדה בת ארבע ירדה מאוטובוס בטבריה ונהרגה.

היו"ר ארז מלול:

לעיני אימה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לעיני אימה. בעולם מתוקן – תקשיבו, זה לא קשור לימין ושמאל – הייתה נעמדת שרת התחבורה פה, ואומרת לציבור מה היא מציעה כפתרונות. אגב, יכול להיות שלא את כולם אפשר ליישם, אבל העובדה שאין שום התייחסות – אגב, לפני שעליתי ראיתי, ממש עליתי עם הטלפון, בדקתי את הרשתות שלה – שום דבר על המלחמה בתאונות הדרכים. כן, שלום.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

מירב, אנחנו בוועדת הכלכלה מקיימים דיונים ברצף עם כל העולם על ההקטנה של תאונות הדרכים. אנחנו מציעים שם את הפתרונות, והם מוצגים, גם לגבי האופנועים, עם כל המעקות והשיטות והסברה. אז שתדעי שעובדים בתחום קשה מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול אין לי ספק שביטן – עכשיו אני אגיד משהו טוב.

היו"ר ארז מלול:

שהשם ישלח לו רפואה שלמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי ספק שביטן, שנאחל לו רפואה שלמה – – –

היו"ר ארז מלול:

אמן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יש לך מצב רוח טוב, את מפרגנת הרבה היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם איחלתי לביטן רפואה שלמה כי הוא חבר, ואני בטוחה שהוא עושה, אבל אתה יודע, בסוף – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, שלום רק שאל, אז אני עונה.

היו"ר ארז מלול:

תיקחי דקה מיסמין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזוב, נשארה רק יסמין. הכול בסדר. ביום שני בדרך כלל מסיימים ב-04:00. מה זה עוד שתי דקות?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, יש לך גם עוד חמש דקות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתי דקות גם לשיח שלי עם שלום.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

וזה עצוב מאוד. הלוחם הוא מאופקים, אגב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני גם אגיד לך משהו: הדבר הכי חשוב – ואתה גם דיברת כאן על שיתוף הפעולה בין הקואליציה לאופוזיציה – האופוזיציה תשתף פעולה עם כל תוכנית למלחמה בתאונות הדרכים, זה ברור, כי זה לא עניין של ימין ושמאל. ודבר שני שאני רוצה להגיד לך: זה נכון שביטן מוביל בוועדת הכלכלה, אבל בסוף זו מדיניות של משרד התחבורה. מדיניות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

לא, אני מתכוון שההנהלה של משרד התחבורה וכל הארגונים, הם באמת מתייצבים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, הרלב"ד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אתמול התכנסה הממשלה. היה אמור להיות דיון סופר-חשוב ומורכב בנושא ועדת החקירה. ואז התחילו הפושים לצאת. פוש ראשון: נתניהו סירב לקבל עמדה בכתב של ראש השב"כ על ועדת חקירה ממלכתית וכעס: מדובר בפקיד. ראש השב"כ, מי שאחראי על אחת ממערכת הביטחון המורכבות שלנו, אתמול הוא היה רק פקיד. זה הטייטל שלו. ואז יוצא הפוש השני: "אף אחד משרי הממשלה לא הסכים לעמדת היועמ"שית להקים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו". אין, נפלנו מהרגליים, האמת, מההפתעה. היינו בשוק מהפוש הזה. לא חשבנו שזה מה שהולך לצאת. לא חשבנו שזה מה שהולך לקרות. חשבנו שאולי מישהו יסכים איתה. פוש שלישי: יושב-ראש עצמה יהודית, חבר הכנסת איתמר בן גביר: "רואה את הדיווחים על המופע הפוליטי של היועמ"שית בישיבת הממשלה, ושואל דבר אחד: למה במקום לחכות שהיא תשלח את כולכם לכלא, אתם לא מדיחים אותה כבר?" זאת אומרת שאיתמר בן גביר אומר: אם האמת תצא לאור כנראה שתהיו בכלא. עבריין מורשע שמונה פעמים יודע מה זה להיות עם איום בכלא, אז הוא אומר להם: תדיחו אותה מהר, כי היא תכניס אתכם לכלא. אתה מבין באיזה טרללת אנחנו חיים? ואני יושבת ואני קוראת את זה ואני פשוט המומה. אבל זה לא נגמר שם, מיקי. יצא עוד פוש: "עד כמה הדיון בממשלה הוא בדיחה? שרים יוצאים החוצה וחוזרים לדיון עם צלחת קינוחים". באמצע דיון ממשלתי על ועדת חקירה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה השר קיש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא אכפת לי מי, כי אני לא חושבת עליהם, ואני לא חושבת על עצמי, אני חושבת על המשפחות של הנרצחים.

היו"ר ארז מלול:

זה לא היה בשר. זה היה חלבי, זה לא היה – – –

משה סעדה (הליכוד):

זה היה פרווה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האמת, תקשיב, אין פה מקום לבדיחות הדעת.

היו"ר ארז מלול:

לא, יש מקום. על הקינוחים – מה כן אכלו, מה לא אכלו? די, זו הרמה? זו הרמה? נו. תאמיני לי, אני הכי ממלכתי שיכול להיות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. אין. זה לא על מה הם אכלו, זה על זה שבאמצע דיון סופר-חשוב הם יוצאים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ראיתי חבר כנסת באמצע דיון בכנסת יוצא פה לאכול דג. אני מזועזע. באמצע דיון בכנסת ראיתי חברי כנסת יוצאים לאכול פה. אני מזועזע. ואיך אתם עוברים על זה לסדר-היום?

היו"ר ארז מלול:

יש לך על מה. יש לך על מה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, באמצע ועדת שרים? כן, אני שואלת אותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

איך אתם עוברים על זה לסדר-היום? יצאו פה לאכול דג, אני ראיתי בעיניים שלי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני שואלת אותך: האם באמצע ועדת שרים זה מכובד לקום, לצאת ולהיכנס בשביל קינוחים?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

בישיבת ממשלה – יצאו באמצע, אני ראיתי, במליאת הכנסת. זה פשוט בלתי נסבל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אוי, תפסיק. קשה להחזיק שעתיים דיון? קשה להחזיק שעתיים דיון בלי לצאת לאכול קינוחים?

היו"ר ארז מלול:

היית פעם בישיבת ממשלה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא.

היו"ר ארז מלול:

אז לכי, אני הייתי הרבה פעמים. יועץ חקיקה. השרים יוצאים, גם בממשלת בנט, ואוכלים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טוב, בסדר. תפסיקו לחשוב על עצמכם. תפסיקו, אתם לא קורבן.

היו"ר ארז מלול:

לא קשור קורבן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חלאס, לא אתם הקורבן.

משה פסל (הליכוד):

מה זה שייך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תחשבו לא עליכם ולא עלינו, תחשבו על משפחות הנרצחים שישבו בבית וחיכו לראות מה קורה עם ועדת החקירה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רק את חושבת עליהם? רק את חושבת עליהם, יסמין. אנחנו לא חושבים עליהם, רק את.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק עליהם תחשבו. על משפחות שלא ילד אחד נרצח להם, אלא שניים, והם רוצים תשובות, ומגיעות להם תשובות. ואז הם צריכים לקרוא את הפושים העלובים האלה. אבל אנחנו מדברים על הצלחות, על פרגון. בוא נפרגן לשר אמסלם. השר אמסלם, שאני בטוחה שכל מי שיושב פה לא ידע להצביע על הישג אחד שלו, על משהו אחד טוב שהוא עשה, הינה, אני אומרת לכם, השר אמסלם הגיע להישג. הוא הצליח לפרק את נבחרת הדירקטורים. בואו, מגיע לו כפיים. הרי אתם מוחאים כפיים למפקירים לאומיים, אז בוא נמחא כפיים גם לאמסלם.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

הוא לא הצליח.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באמת? מעניין מאוד.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

הוא הרחיב את הנבחרת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הרחיב? איך הוא הרחיב? שזה יהיה למקורבים שלו, איך הוא הרחיב?

קריאה:

צריך לפרק את הנבחרת הזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כי, שלום, אתה יודע ואני יודעת – – –

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

לא, יסמין, את טועה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שלום, לפני שהוקמה נבחרת הדירקטורים, החברות הממשלתיות היו בהפסד של יותר מ-600 מיליון – ואני מדברת איתך על לפני 2012 – ובשנה הראשונה שהוקמה נבחרת הדירקטורים הן עברו לפלוס של מיליונים. לכן, בוא נראה מה יקרה עוד שנה עם הכספים של החברות הממשלתיות, כי מה לעשות שצריך שם אנשי מקצוע, אין מה לעשות, ולא את החברים של אמסלם, או חברים של כל אחד אחר; גם לא את החברים שלי. אני רוצה לראות שם אנשים מקצועיים, שעברו סינון. זה הכסף של כולנו.

קריאה:

לא ירדו בדרישות המקצועיות. הם פותחים לעוד אנשים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ינון, אתה יכול להביא לי, בבקשה, צלחת קינוחים? לא אכלתי בכלל בפרסה. תעשה לי טובה.

ינון אזולאי (ש"ס):

משום כבוד הכנסת אני לא מביא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

העיקר לא בשר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אגב, מותר לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, היושב-ראש לשעבר נותן לך טיפים.

היו"ר ארז מלול:

נכון, מותר לי. בטח, אני תמיד מקבל. הוא נותן לי טיפים מדי פעם. טוב, מה עם ההסתייגויות? אתם מסירים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את ההסתייגויות.

היו"ר ארז מלול:

אז נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 17 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע שהצעת החוק עברה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ארז מלול:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לזכויות הילד: מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת אושר שקלים יכהן חבר הכנסת אליהו רביבו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ג בשבט התשפ"ה, 11 בפברואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.