ישיבת מליאה בתאריך 29/09/2024 בשעה 09:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום ראשון כ"ו באלול התשפ"ד, 29 בספטמבר 2024. חברי הכנסת, על סדר-היום: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, והצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית.הדיון בשתי הצעות החוק יהיה דיון משולב בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. לפני שנתחיל בדיון האישי ובהצגת החוק על ידי חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אני רוצה להגיד כמה מילים אחרי המבצע המוצלח של חיסול רב-המרצחים. אני רוצה להתחיל בבקשתה של דבורה הנביאה, המסיימת את שירת הניצחון: "כן יאבדו כל אויבך ה' ואוהביו כצאת השמש בגברתו. ותשקוט הארץ ארבעים שנה". עברנו שנה קשה, קשה מאוד, ואנחנו מצטרפים לתפילת דבורה ומתפללים שאובדנו של רב-המרצחים הזה יביא שקט לארץ כולה, וזה יהיה סוף לכל צרותינו, תחילה לניצחוננו, להשבת חטופינו, ובעזרת השם ובעזרת האחדות, ביחד ננצח. ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. אני מזמין את – רגע, נמתין, השר עוד לא הגיע. נמתין לשר הפנים חבר הכנסת משה ארבל, שנמצא בדרכו. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכספים. בוקר טוב, כבוד השר, שבוע טוב. חבר הכנסת פינדרוס.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתחיל כפי שהתחלת, אדוני היושב-ראש, בהתייחסות למציאות שלנו היום, במזמור תהילים שכולנו אמרנו הבוקר: "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה בֹּאו לפניו ברננה. דעו כי ה' הוא אלהים. הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. בֹּאו שעריו בתודה חצרֹתיו בתהִלה. הודו לו וברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דֹּר ודֹר אמונתו". הזכרת את הנבואה של דבורה. אנחנו בפרשת השבוע: "הרנינו גויִם עמו כי דם עבדיו יִקום ונקם ישיב לצריו וכִפֶּר אדמתו עמו" – אני מקווה שככה זה יסתיים, זה הסוף של כל הגלויות ושל כל הצרות. אני מקווה שאנחנו בסוף ולא ב-40 שנה, בנקמה הזאת, שהקדוש ברוך הוא מולך על ידי נקמה. השם "ימלוך לעולם ועד", ככתוב אחרי קריעת ים סוף. ולא נשכח את אחינו, 101 החטופים, "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה. המקום ירחם עליהם ויוציאם – – – מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן". בו בזמן שאנחנו מודים על החסדים שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא בכל השבועיים האחרונים, עם כל מה שקרה אחרי שהתחלנו שנה בצורה נוראית וקשה, אנחנו רואים את חסדי השם. אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא, להודות לשליחים – אנשי המוסד, חיל האוויר, אמ"ן, כל האנשים וכל השליחים הטובים שהיו בישועת השם ונקווה במהרה לראות בנקמת דם באויבינו, ונזכה, כמו שאמרנו, לראות את כל החטופים במהרה כאן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, ואת הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024. חקיקה זו הובאה על ידי הממשלה נוכח הימשכות מלחמת חרבות ברזל והצורך בהגדלת ההוצאות האזרחיות הנובעות ממנה. במהלך חודש מאי התקבלו בכנסת חוק התקציב לשנת הכספים 2023 וחוק התקציב לשנת 2024. כחצי שנה לאחר מכן, במהלך חודש דצמבר 2023, התקבל בכנסת חוק התקציב הנוסף לשנת הכספים 2323, התשפ"ד. חוק זה נועד לאפשר לממשלה להגדיל את מסגרת התקציב לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים הצבאיים ולצרכים האזרחיים הנובעים ממצב הלחימה. גם ביחס לשנת הכספים 2024 נדרשה הממשלה להגדלת מסגרת התקציב, ובמהלך חודש מרץ התקבל בכנסת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד. נוכח הימשכות המלחמה והצורך במימון הארכת משך הפינוי והארכת הסיוע לתושבים מיישובים מפונים, הארכת הסיוע באירוח החטופים ובני משפחותיהם במתקני הארחה וסיוע למשרתי המילואים עד לסוף שנת 2024, נדרשה הממשלה להביא בפני הכנסת פעם נוספת תקציב נוסף, שמטרתו להגדיל את ההוצאה התקציבית ב-3.3 מיליארד שקל למימון הצרכים האזרחיים כאמור. בנוסף, במסגרת הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשפ"ד, מוצע לתקן גם את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, ולהגדיל את ההוצאה המותרת בשנת 2024 בשיעור נוסף של 0.69% מתוך סכום ההוצאה הממשלתית המותרת בשנת 2023, המשקף סכום של כ-3.3 מיליארד ש"ח, כך שהוא יעמוד על 3.9 במקום 3.2, כפי שנקבע בתיקון שנעשה בחקיקה בחודש מרץ 2024. מוצע לקבוע כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית לא יובא בחשבון לצורך חישוב ההוצאה הממשלתית בשנים הבאות. יובהר כי בהתאם להצעת החוק כאמור לא יחול שינוי ביחס לתקרת הגירעון שנקבעה לשנת 2024, אלא ביחס למגבלת ההוצאה הממשלתית בלבד. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. להצעות החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להוסיף שתי מילים. אנחנו נשמע היום נאומים חוצבי להבות אש מהאופוזיציה. אז קודם כול, לאזרחי ישראל – את האמת: 3.3 מיליארד שקל מורכבים משלושה חלקים. חלק הארי שלהם זה הוצאה למפונים עד סוף השנה, חלק נוסף זה למשרתי המילואים, והחלק השלישי זה החזרת הפלאט שבא באותן הוצאות. אלה שלושת החלקים. אתה יודע את זה. אלה שלושת החלקים: החזרת הפלאט – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין שלוש העברות?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

העברות נמצאות בתוך התקציב, אתה יודע. כחבר ועדת הכספים, אתה אמור כבר לדעת – אתה מספיק זמן – שהעברות הן בתוך מסגרת התקציב. 3.3 מיליארד שקלים הם במדויק לשלושה דברים: החזרת הפלאט – החלק הקטן שבו; החלק היותר-גדול הוא למשרתי המילואים, וחלק היותר-ארי שבו הוא למפונים. ולא הייתה שום דרך – ואתם יודעים את זה – להעביר כסף למפונים לפני 1 בחודש בלי העברה של הדבר הזה. זה – 1. 2. יש עוד משהו שמשתמשים בו כל הזמן: הנושא של הורדת דירוג האשראי ועלויות האשראי של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך משהו, ואני מציע שתבדקו אותו. הסכום האמיתי שהורדת הדירוג ועלות האשראי הולכים לעלות הוא סדרי גודל של 350 מיליון שקל; לא 7 מיליארד – 350 מיליון שקל. אתם יודעים מה הסכום הזה? אז אני אספר לכם. יש מדרש שמספר שרבי שמעון בר יוחאי אמר לאחיינים שלו ולחץ אותם במשך שנה שלמה לתת צדקה. בסוף השנה הגיע השר וביקש מהם מס, והוא הכניס אותם למאסר. זה היה כנראה בזום, בלי עורך דין. הוא הכניס אותם למאסר. באו בני המשפחה לרבי שמעון בר יוחאי. הוא אמר להם: תבדקו כמה הם נתנו צדקה. הוא אמר: כמה שהם נתנו – עד 600 זהובים לא יצטרכו לשלם מס. על החלק היחסי יצטרכו לשלם מס. תקשיב טוב למה שאני אומר לך. תבדוק עם החשב הכללי, זה שמשלם. מדובר בסדר גודל של 350 מיליון שקל. אתה יודע מה זה סכום 350 מיליון שקל?

נאור שירי (יש עתיד):

הכסף שהולך – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

זה הסכום שהורדתם מעולם הישיבות. על הסכום הזה תצטרכו לשלם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברי הכנסת, נעבור להנמקת ההסתייגויות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. 30 דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא יודע למה אתה פה ולא שר האוצר, אבל בסדר. אני שמח לראות אותך.

היו"ר ארז מלול:

תיאורטית הוא שר האוצר עכשיו, עוד מעט. מתכונן.

נאור שירי (יש עתיד):

ב-1 בינואר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן. בפתח דבריי אני רוצה לברך את מערכת הביטחון, צה"ל וחיל האוויר על חיסול רב-המרצחים, ראש ארגון הטרור חיזבאללה חסן נסראללה. לאורך שנים רבות נסראללה היווה איום ישיר על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. ידעו כל אויבינו כי מי שיתקוף את ישראל הוא בן מוות. מדובר בהישג מאוד חשוב לשיקום ההרתעה הישראלית. וגם צריך לברך את השר שלמה קרעי, ששלח את הטייסים שלנו לעזאזל, והם טסו לעזאזל וחיסלו את נסראללה ושבו בשלום. מסתבר שמדינת ישראל לא יכולה להסתדר בלי הטייסות שלנו, אבל בוודאות יכולה להסתדר טוב מאוד בלי מספר לא מבוטל של חדלי אישים שמקיפים את ראש הממשלה. גם הבוקר חייבים לזכור: המטרה הייתה ונשארת להחזיר את תושבי הצפון לביתם בביטחון, וכן להשיב את כל החטופות והחטופים שלנו למשפחות שלהם. אין ולא יהיה ניצחון ללא השבת כל החטופים. אני עוד אחזור להצלחות שלנו בשדה הקרב, אבל כעת בואו נדבר על התקציב הנוסף לשנת 2024, שנמצא על סדר-היום של מליאת הכנסת. אני רוצה להדגיש, אדוני היושב-ראש, ולחדד, כנציג האופוזיציה, כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, שבשום שלב אין ולא היו לנו השגות בנוגע למטרות השינוי המוצע. חשוב מאוד להמשיך להעניק כל סיוע נדרש לתושבים שפונו מבתיהם; חיוני להגדיל את הסיוע של מדינת ישראל למשרתי המילואים. אגב, מה שבאמת היה מסייע למשרתי המילואים ולבני משפחותיהם הוא השוויון בנטל וגיוסם של אלפי בחורי הישיבות – מה שהממשלה הזאת מסרבת לעשות מתוך שיקול פוליטי, ציני ובזוי. ועדיין, ללא שום סייג, אנו בעד להעביר לטובת משרתי המילואים עוד 200 מיליון שקלים על פי ההצעה המוצעת. ההתנגדות שלנו להצעת התקציב נוגעת בעיקר למקורות השינוי התקציבי. וכאן שר האוצר שוב בחר להמשיך את התנהלותו המופקרת, ובניגוד להמלצות אגף התקציבים, לפרוץ את מסגרת ההוצאה ולהגדיל את הגירעון. במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים מיותרים ולבצע הסטות בתוך התקציב, שר האוצר שוב בחר בפוליטיקה זולה על פני טובת הציבור הישראלי. סמוטריץ' מתעקש כי לא מדובר בהגדלת הגירעון ומנסה להטעות את חברי הכנסת בתחזית ההכנסות החריגה, הוא קורא לזה. ואני שואל: על מי שר האוצר מנסה לעבוד? הרי תחזית ההכנסות הזאת מבוססת על תחזית הצמיחה של 1.9%, שהיא לא רלוונטית היום בשום אופן. הצמיחה בפועל ברבעון השני של השנה הסתכמה ב-0.7%. על פי הדוח האחרון של מודי'ס – שעוד נדבר עליו – הצמיחה בישראל השנה צפויה לעמוד על 0.5% בלבד. ויתרה מזאת, גם הכלכלן הראשי באוצר, המינוי של שר האוצר, לפני כמה שבועות הוריד את תחזית הצמיחה ל-1.1%. פעם אחר פעם שאלתי את נציגי האוצר בדיון בוועדת הכספים: איך יכול להיות שאתם לא משנים את תחזית ההכנסות בהתאם לתחזית הצמיחה? ופעם אחר פעם קיבלתי תשובה מתחמקת: זה מוזר גם לנו; אנחנו לומדים את הנושא. בואו אני אעזור לכם. ההכנסות בפועל היו נמוכות יותר, ובתקציב הנוסף הזה אנחנו מגדילים את הגירעון, כלומר מממנים את פינוי התושבים על חשבון התושבים; מסייעים למילואימניקים על חשבון המילואימניקים עצמם. זו המדיניות של סמוטריץ'. והעיקר – לא לגעת בקופה הקטנה של המפלגה שלו, במשרדה של סטרוק. התקציב הזה, חבריי חברי הכנסת, הוא פיקציה, ובדקות הקרובות אני אסביר מדוע. כידוע, הגירעון בתקציב המדינה אחרי שמונה חודשים עמד על 8.3%, הרבה מעבר ליעד הגירעון שנקבע בתקציב. שר האוצר עמד כאן לפני שלושה שבועות וסיפר כי למרות המספרים העגומים, בחודשים הנותרים של השנה תקרה פטה מורגנה, ובאופן מופלא הגירעון יחזור למספר שנקבע בתקציב –6.6%. ותהינו כאן: מהי הפטה מורגנה הפיסקלית המפתיעה, שהגאון הכלכלי בצלאל סמוטריץ' מכריז עליה מדוכן הכנסת? ואני מודה כי לאחר שראיתי ולמדתי את התקציב הזה, הבנתי למה מתכוון שר האוצר. עכשיו, תראו, כידוע, לפני שנבחרתי לכנסת עבדתי שנים רבות בתור רואה חשבון. בראיית חשבון, חבר הכנסת שירי, יש מושג שנקרא "הערכת שווי". ומה מעניין בתהליך של הערכת שווי, אדוני היושב-ראש? בעזרת שיטות שונות והנחות שאתה מניח בדרך ניתן להגיע כמעט לכל תוצאה. החברה יכולה להיות שווה מיליון דולר על פי שיטת "שווי נכסי", או 5 מיליון דולר על פי שיטת "היוון תזרימי מזומנים". הכול תלוי כיצד מעריכים את הנכס, או באיזו ריבית משתמשים לצורך ההיוון. אז מהי שיטת הפטה מורגנה של בצלאל סמוטריץ'? אנחנו יודעים כי חלק מהסיוע האמריקאי, מסיבות כאלה ואחרות, לא יגיע עד סוף השנה. מדובר ב-5.2 מיליארד דולר, כ-20 מיליארד שקלים. במשרד הביטחון יודעים את זה, במשרד האוצר יודעים את זה. גם שר האוצר עצמו יודע את זה, לפחות אמור לדעת. אבל אנחנו נניח שכאילו זה יגיע, ונרשום את הסכום הלא-קיים בספר התקציב. אבל כאן לא נגמר השקר שבתקציב הזה. קרן מס רכוש טרם שילמה כ-20 מיליארד שקלים פיצויים לעסקים ולאזרחים שנפגעו במהלך המלחמה. במשרד האוצר יודעים את זה, שר האוצר יודע את זה. וכעת גם אתם, חבריי חברי הכנסת, יודעים את זה. אבל אנחנו נניח שכאילו לא נשלם את הסכום העצום הזה עד סוף השנה, נתרץ את זה ביישום כללי החשבונאות המקובלים, ולא נרשום אותו בספר התקציב. התקציב הזה הוא פיקציה, כי מעבר להגדלת הגירעון בסך 3.4 מיליארד שקלים חסרים בו – שימו לב – עוד 40 מיליארד שקלים: 20 מיליארד שקלים בהכנסות ו-20 מיליארד שקלים בהוצאות. בסיום הדיונים בוועדת הכספים, רק לפני ימים בודדים, אמרתי כי אנחנו ניפגש כאן שוב בעוד חודשיים עם התקציב הנוסף, מס' 3, ואחרי הורדת הדירוג – שכבר קרתה – מס' 4. הדבר הנכון לעשות הוא לדרוש משר האוצר למשוך את ההצעה ולהגיש לכנסת – לשם שינוי – תקציב נכון, אחראי, אמיתי. אם הייתה כאן קואליציה אחראית שדואגת לעתיד המדינה ולא מזלזלת באינטליגנציה של הציבור, זה מה שהיינו עושים היום. ההתנהלות המופקרת של שר האוצר וראש הממשלה גרמה לסוכנות הדירוג מודי'ס, בסוף השבוע, לשלוף למדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל כרטיס אדום: בשבת לקראת חצות הודיעה מודי'ס על הורדה כפולה של דירוג האשראי של מדינת ישראל, לרמה של BAA1, בליווי תחזית שלילית לעתיד. בכך, דירוג האשראי שלנו ירד שתי רמות נוספות והשתווה לדירוג האשראי של מדינות כמו פרו, תאילנד ובולגריה. עד כמה זה דרמטי? ב-1995 דירוג האשראי של ישראל נקבע על רמה של A3. לאחר חמש שנים, בשנת 2000, מודי'ס העלתה את הדירוג ל- .A2חלפו, חבריי חברי הכנסת, לא פחות משמונה שנים, ולאור הצלחת כלכלת ישראל, מודי'ס החליטה להעלות את הדירוג ל- ,A1ומאז אשררה אותו כמה פעמים – עד שהפציעה בחיינו ממשלת ימין על מלא. עוד לפני המלחמה, באפריל 2023, הורידה מודי'ס את תחזית הדירוג של ישראל מחיובית ליציבה, על רקע קידום ההפיכה המשפטית. באוקטובר 2023 הורידה מודי'ס את תחזית הדירוג מיציבה לשלילית. רוצה לומר: הכול היה על השולחן, כל האזהרות. בפברואר השנה, לנוכח היעדר אמון של חברות הדירוג ביכולתה של ממשלת ישראל לנהל מדיניות פיננסית אחראית בעת המלחמה, מודי'ס קיבלה החלטה להוריד – לראשונה בהיסטוריה – את דירוג האשראי של ישראל מ-A1 ל-A2. בהמשך גם סוכנויות S&P ופיץ' נקטו צעד דומה. עכשיו הדירוג שלנו ירד באופן חריג בשתי מדרגות נוספות. בכך, תוך שמונה חודשים בלבד ישראל מבזבזת את ההישגים של שלושה עשורים וחוזרת לרמת הדירוג של 1993. 1993. בשבת היה לילה טוב מאוד להרתעה הישראלית, ולילה רע מאוד להווה ולעתיד הכלכליים של כולם. וזה רק מעלה את רמת התסכול. ישראל היא אומה מנצחת, שמוכיחה את זה פעם אחר פעם. בזכות צבא הגנה לישראל, בזכות כוחות הביטחון, חיילינו הגיבורים, משרתי המילואים, העורף האיתן, אנו מנצחים את אויבינו בשדה הקרב. אין שום סיבה שבעולם שהאומה המנצחת תהפוך לאומה מפסידה בחזית הכלכלית בגלל ההנהגה הכושלת – ובראשה שר אוצר מופקר, משיחי וחסר כישורים וראש הממשלה שפשוט לא אכפת לו. השאלה שמופנית אליי שוב ושוב, ובצדק: מדוע אתה מדבר על דירוג האשראי בעת המלחמה? מה אכפת לנו? מה זה קשור לאיציק מדימונה, לחנה מחדרה, למרינה ממודיעין או לאחמד מסח'נין? אז בואו נסביר לציבור הישראלי מדוע חשוב כל כך וקריטי כל כך לדבר דווקא עכשיו על דירוג האשראי. הורדת דירוג האשראי, חבריי חברי הכנסת, מייקרת מאוד את עלויות החוב הלאומי שלנו. אנו מממנים את הגירעון שהממשלה הזאת מעמיקה, בכישרון רב, באמצעות אגרות חוב, וכבר כעת המדינה משלמת בגינן ריביות גבוהות בהרבה. בכמה הרבה? לפחות 5 מיליארד שקלים יותר בשנה הבאה, חבר הכנסת פינדרוס, שסיפר לנו אגדות כרגע, שאין להן שום קשר למציאות. זה נוסף ל-40 מיליארד שקלים ששילמנו השנה. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים יותר בעשור הקרוב. כתוצאה מכך, כמובן יישאר פחות כסף בקופה לאזרחים: פחות כיתות לימוד, הקפאת קצבאות, תורים ארוכים יותר לרופאים מומחים, וגם העלאת מיסים למעמד הביניים. הכול קשור לכול. הורדת דירוג האשראי מבריחה את המשקיעים הזרים. הפעילות הכלכלית נפגעת, ישנם פחות יזמים שפותחים חברות הזנק, נוצרים פחות מקומות עבודה, הצמיחה במשק הולכת ופוחתת. ומה עם המטבע הלאומי? הורדת דירוג האשראי מחלישה את השקל. שקל חלש יותר מייקר את עלויות היבוא ומחמיר עוד יותר את יוקר המחיה. כל אחד, גם כאן בכנסת, מרגיש את זה היטב מדי שבוע בקניות ברשתות. כמובן, זה גם מזניק את שיעור האינפלציה במשק, מה שמקרב את העלאת הריבית של בנק ישראל – אגב, בניגוד מוחלט למה שקורה היום בארצות הברית. כלומר, תשלומי המשכנתאות, בסבירות לא מבוטלת, צפויים לעלות. כל זה יחד גורם להחמרה במצב הכלכלי של כל העסקים ומשקי הבית. המשמעות: ירידה דרמטית – דרמטית – ברמת החיים. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, כי אנחנו כמדינה עדיין רחוקים מחדלות פירעון, מהמשבר הפיננסי הרחב שעלול להביא לקריסת המערכת הבנקאית ואיבוד חסכונות הציבור בקרנות הפנסיה. אבל תסמכו על נתניהו וסמוטריץ' – עוד שנה אחת של המשך המדיניות הנוכחית, וכולם בלית ברירה יכירו את המושג שנקרא דיפולט: המצב שבו מדינת ישראל תתקשה לעמוד בהתחייבויות שלה. אני שמעתי בליל שבת כי החשב הכללי העביר ביקורת על מודי'ס. חבל. הוא ודאי יודע יותר טוב מכולם מי האשם הבלעדי במפולת הזאת. הוא עובד במשרד שבו האשם הזה משמש כשר’ אומנם במשרה חלקית בלבד, אבל בכל זאת. אנחנו זוכרים את התגובה האינפנטילית של השר הזה על החלטת מודי'ס מפברואר השנה. גם הפעם סמוטריץ' והשופרות שלו בחרו בקו דומה והאשימו את האנליסטים של מודי'ס בגישה פוליטית, ואפילו באנטישמיות. ישנה רק בעיה אחת: כבר תקופה ארוכה אגרות החוב של ממשלת ישראל נסחרות בפרמיית סיכון שמשקפת דירוג אשראי נמוך בהרבה מהדירוג הרשמי, איפשהו בין צ'ילה למקסיקו. ולכן, ההחלטה התקדימית של מודי'ס רק העניקה את החותמת הרשמית למציאות שהשוק קבע. לכן הטענות נגד הסוכנות הן גם הפעם מביכות וחסרות כל בסיס מקצועי. במילים אחרות: ממשלת החורבן במיטבה. בכלל, כאשר קראתי את ההודעה של מודי'ס חשבתי כי אני לא זוכר מסמך כלכלי בין-לאומי שמשקף אמון ירוד כל כך בהתנהלותו של שר האוצר. שר האוצר עדיין מתעקש, כפי שציינתי קודם, כי הגירעון השנה יסתכם ב-6.6%, ובמודי'ס סבורים כי מדובר ב-7.5%. בשנה הבאה הממשלה מבטיחה גירעון של 4%, ובמודי'ס בטוחים כי זה יהיה לפחות 6%. גם בכוונתו של סמוטריץ לקצץ 35 מיליארד שקלים בשנה הבאה הם לא מאמינים, ולא בכדי – הרי עד עכשיו הוא לא עמד בשום יעד שהציב בתקציב, לא בשנה שעברה וגם לא השנה. גם את הסיפור של ההתאוששות המהירה אחרי המלחמה מודי'ס לא קונים, וצופים צמיחה של 1.5% בלבד ב-2025, שמשמעותה המשך התכווצות המשק. כל הקטסטרופה הזאת – והציבור הישראלי חייב לדעת את זה – אינה גזרת גורל. היא תוצאה של התנהלות לא מקצועית, לא אחראית, יהירה ופושעת של ממשלת ישראל. במקום שבו אתגרי המלחמה פוגשים התנהלות כזאת, מגיעים לתוצאות עגומות במיוחד. כן, זו לא רק המלחמה, ואנו רואים את זה היטב בהודעה של מודי'ס. בין האחראים להורדת הדירוג הם מציינים כמובן את שר האוצר, שמעכב את הגשת התקציב לשנה הבאה; את החלשת מוסדות המדינה ואיכות הממשל על ידי הממשלה הנוכחית – אפרופו המינויים הפוליטיים; וגם את שר המשפטים יריב לוין, שלא ממנה שופטים ונשיא לבית המשפט העליון למרות פסיקת בג"ץ, וגם נמנה עם הגורמים לסיכון מקומי גבוה. והוא אכן מהווה סיכון מקומי גבוה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית ולעתיד מדינת ישראל באופן כללי. סוכנויות הדירוג, כאמור, מביעות פסימיות יתר בנוגע להתאוששות כלכלת ישראל אחרי המלחמה, כי ממשלת ישראל מנהלת מדיניות פזרנית, מעדיפה שיקולים פוליטיים על פני שיקולים מקצועיים ולא עושה דבר על מנת לתמוך בהייטק ולקדם את השוויון בנטל ואת תעסוקת החרדים. בכל מדינה מתוקנת ראש הממשלה ושר האוצר היו מגישים עוד אתמול את מכתב ההתפטרות, וזו חייבת להיות הדרישה האולטימטיבית של אזרחי ישראל והמגזר העסקי כולו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': אדוני שר האוצר, זו העת שלך לשים את טובת הציבור והמשק לפני טובתך האישית. כלכלה והשקעות זה משחק של ציפיות. כל מה שנדרש כדי לבנות ציפיות ולשקם את אמון המשקיעים זה אומץ ומנהיגות. עשה את הדבר הנכון, שים את המפתחות על השולחן, תן לכלכלת ישראל הזדמנות להתאושש – תתפטר. כמה מילים לגבי תקציב 2025, כפי שמסתמן, לפחות על פי מה שפורסם עד כה. הניסיון הפסול של הממשלה להטיל מס על קרנות ההשתלמות ולהקפיא את מדרגות מס ההכנסה – שכמובן המשמעות של זה היא העלאת מס הכנסה – זו פגיעה ממוקדת במעמד הביניים הישראלי, במשרתי המילואים, בכל מי שמחזיק על כתפיו את כלכלת ישראל בכל התקופה המאתגרת הזאת, ונושא גם בנטל הכלכלי וגם בנטל המלחמתי. אנחנו ביש עתיד נתנגד לכך בכל הכוח ובכל הכלים העומדים לרשותנו. הציבור הישראלי יודע: יש אלטרנטיבה. יש אלטרנטיבה. יש דרך אחרת. אפשר להתנהג אחרת, אפשר להתנהל אחרת, אפשר לנהל מדיניות כלכלית שונה. ניתן למנות שר אוצר אחראי ומקצועי שמבין בכלכלה שאינה כלכלת בעזרת השם בלבד; שר אוצר שיתפקד כמו שר אוצר במשרה מלאה ולא כמה שעות ביום, שמסוגל לדבר עם הקהילה הכלכלית הבין-לאומית, עם סוכנויות הדירוג, ויכול לנווט את כלכלת ישראל לחוף מבטחים. חובה עלינו לנהל מדיניות כלכלית נכונה ושקולה, שתיתן מענה הולם לכל אתגרי תקופת המלחמה, תמנע את המפולת, תזכה מחדש באמון סוכנויות הדירוג ותוציא את המשק הישראלי לדרך של צמיחה. אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו כבר עשינו את זה בעבר, אנחנו יכולים לעשות את זה גם היום. צריך לסגור – לא חמישה; בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. בין 12 ל-14 משרדים מיותרים אפשר לסגור וצריך לסגור, לבטל את הכספים הקואליציוניים לגמרי. ניתן לעשות את זה באופן מיידי. יש השנה עוד 1.5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, הם לא צריכים להיות כספים פוליטיים בעת המלחמה. אין שום סיבה שבשנת 2024, בעת המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, תקציב המשרד המיותר של אורית סטרוק, שמהווה קופה קטנה למפלגה של שר האוצר – היא כבר לא כזאת קטנה, קופה גדולה – שימו לב, יעמוד על 630 מיליון שקלים. 630 מיליון שקלים. מה זה הטירוף הזה? איפה הבושה? בתחום הבנייה, אנחנו אומרים את זה שוב ושוב, יש לקדם בנייה ממשלתית רחבה של דירות להשכרה לטווח ארוך. זה הפתרון שיכול להיות טוב היום למעמד הביניים הישראלי; צריך לשפר את יעילות החברות הממשלתיות. זה אומר להוציא אותן מידיו של דודי אמסלם, עוד משרד פיקטיבי שחובה לסגור לאלתר. חשוב לחזק את העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של כלכלת ישראל, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק, המעסיק הגדול של המשק. אנחנו צריכים לחבק אותם, אנחנו צריכים לתמוך בהם, גם בצפון, גם בדרום, בכל רחבי הארץ. העסקים הקטנים הם המפתח. אסור לשכוח את זה. אנחנו צריכים להעניק עדיפות מובהקת לחינוך הממלכתי, שמלמד לימודי ליבה – מתמטיקה, אנגלית, מדעים; לבטל את ההנחות במעונות יום לאנשים שלא משרתים בצבא ולא משתתפים בשוק העבודה. יש לא מעט כאלה, וזה על השולחן היום וצריך להתעקש על זה למען עתיד כלכלת ישראל. אנחנו צריכים להציב את חיזוק ההייטק הישראלי כיעד לאומי – יעד לאומי, לא פחות מזה. חובה עלינו להתמקד במדיניות כלכלית שמשקיעה באנשים ובעתיד. ואז, עם הרבה מאוד עבודה, נחישות והתמדה, אנחנו נוכל לצאת מזה. עשינו את זה בעבר, אנחנו נוכל לעשות את זה שוב. ובתחום שאינו כלכלי – לעצור את המתקפה המטורפת על שלטון החוק; להיאבק בשחיתות השלטונית; להפסיק את הניסיונות לקדם את ההפיכה המשפטית, שכבר הקריסה את כלכלת ישראל, ולהפסיק להחליש את מערכת המשפט; למנות את השופטים החסרים בבית המשפט העליון ואת נשיא בית המשפט העליון, כפי שמתחייב על פי החוק ומפסיקת בג"ץ. אם לא נעשה את הצעדים הנדרשים, אם לא נחליף את שר האוצר הכושל ואת הממשלה הלא-מתפקדת, המפולת הכלכלית לא רק תימשך, אלא גם תחריף. אני רוצה שוב לברך ולחזק את צבא ההגנה לישראל, את החיילים והקצינים על הגבורה וההישגים המרשימים בשדה הקרב – בצפון ובדרום. אני נושא תפילה להחזרת כל חטופינו הביתה. הזמן שלהם אזל מזמן – גם הזמן שלהם וגם הזמן של המשפחות שלהם, וחובתנו המוסרית להציל אותם; להציל את מי שעדיין ניתן להציל. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת התקציב הפיקטיבי הזה. ישראל חייבת שינוי. אנחנו אומה מנצחת – הוכחנו את זה שוב בשנה האחרונה, בשבועות האחרונים. כעת אנחנו חייבים הנהגה חדשה, הנהגה שרוצה לנצח במקום לשרוד – לנצח בדרום, לנצח בצפון וגם בחזית הכלכלית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן מטעם המחנה הממלכתי – 20 דקות לרשותך. חבר הכנסת ולדימיר, דירוג האשראי הכלכלי ירד, אבל האשראי הביטחוני עלה לאין ערוך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא מה שאמרתי?

היו"ר ארז מלול:

נו, אני אומר.

רון כץ (יש עתיד):

מי שאומרים שיש קשר בין אחד לשני, זה כנראה באמת מעיד על הניתוק הכי גדול.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שבוע טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מתכנסים היום אחרי דיונים ארוכים, חשובים ומתסכלים בוועדת הכספים של הכנסת להצביע על פריצת תקציב שנת 2024 בפעם השלישית. את זה אנחנו עושים בניגוד גמור לעמדת גורמי המקצוע הכלכלי בישראל. למרות האזהרות של כולנו, לאחר שבסוף השבוע האחרון ישראל חוותה הורדת דירוג אשראי כפולה עם תחזית שלילית, שממקמת את כלכלת ישראל בפעם הראשונה מאז ומעולם כמדורגת עם קידומת B, דירוגBAA1 , שמבטא לא רק את ההשלכות של המלחמה וחוסר הוודאות שהיא מביאה איתה – את אלה אני מבינה, מקבלת, הן גם גדולות ומשמעותיות על הכלכלה הישראלית, אבל מה שאני לא מקבלת הוא איבוד האמון החריג בהתנהלות הכלכלית של הממשלה, שבא לידי ביטוי בדוח החריג על קריסת דירוג האשראי של ישראל. אז מזל טוב, שר האוצר סמוטריץ', אנחנו רק שלוש רמות מעל דירוג שמכונה אג"ח זבל, כלומר מדינה שאינה ראויה להשקעה, ואנחנו קרובים מאוד לרמת סיכון שאם נגיע אליה, חס וחלילה, קרנות סולידיות וקרנות הפנסיה לא תוכלנה כלל להשקיע באג"חים של מדינת ישראל או של חברות ישראליות, ומכאן ברור יהיה לאן הולכים – למטה. אז היום, כאשר נצביע על פריצת תקציב 2024 בפעם השלישית, ונעמיק את החובות שלנו, הישראלים, בעוד 3.4 מיליארד שקלים, נעשה זאת כשהדירוג של כלכלת ישראל הוא ברמה של מדינות דוגמת קזחסטן, תאילנד, בולגריה, פרו. ואם זה לא גרוע מספיק, גם תחזית האופק היא שלילית, כלומר תוך זמן לא רב צפויה בחינת הורדה נוספת. בעיני העולם כלכלת ישראל חזרה 30 שנה אחורה. מודי'ס התחילה לדרג את ישראל בשנת 1993, אחרי הסכמי אוסלו, ובסוף השבוע האחרון קבעה את הדירוג הכי נמוך שהיה לנו אי פעם. הדירוג הזה, אדוני היושב-ראש, יקפיץ את החובות של מדינת ישראל בעשרות מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, ככה רק הריבית שנצטרך להחזיר; הוא ירתיע משקיעים מישראל, שלא רק שלא ישקיעו, אלא גם ימכרו את השקעותיהם שבארץ, הם פשוט יתחילו להיפטר מהן, כי יש להם מקומות יותר טובים לשים בהם את הכסף; הוא יפגע בשוק העבודה והתעסוקה של הישראלים – ביזמות, בהייטק הישראלי – ויפגע בצמיחה. הדירוג הזה יפגע במעמד השקל שלנו, כלומר הכסף שלנו יהיה שווה פחות, מוצרים יהיו יקרים יותר, כי ביבוא הם יקרים יותר – הכול יקר יותר, אם זה בכלל עוד אפשרי שמשהו יהיה יקר יותר עם יוקר המחיה הבלתי-אפשרי שאיננו מטופל. הורדת הדירוג תקשה על בנק ישראל אפילו לחשוב על הורדת הריבית, שגם ככה מכבידה מאוד על הישראלים במשכנתאות; היא תקשה על הטיפול באינפלציה, כי כולנו נצטרך גם להחזיר הרבה יותר כסף בשל חובות המדינה; ובסוף הסיפור, בשורה התחתונה, למדינת ישראל יהיה פחות כסף פנוי לשירותים, לחינוך, לרווחה, לאזרחים. יהיו יותר העלאות מיסים ופגיעה ברמת החיים של כולנו. אני גם חייבת לומר שהיד עוד נטויה, עדיין לא סיימנו את המלחמה החשובה הזו, וההתנהלות לא מזהירה במיוחד. והרי גם בודקים אותנו, אומרים, אנחנו גם עם אופק שלילי – אתם בבדיקה. אדוני היושב-ראש, חשבתי הרבה מה ואיך לומר במליאה בהצבעה הזאת היום, אחרי סוף השבוע המטלטל הזה שכולנו עברנו, ואחרי שבועיים של פעילות מזהירה ואמיצה של מערכת הביטחון, של צבא ההגנה לישראל, של חיילינו הגיבורים, של הטייסים שלנו, בדרום ובצפון, ואחרי חיסול מזהיר של רבי-מחבלים, של רבים מאויבינו, וכמובן, השיא – החיסול המוצלח של הפושע הנתעב עם הדם על הידיים, המחבל חסן נסראללה על ידי ישראל. כל סוף השבוע הזה התרגשתי ממש – התרגשתי מהטייסים שלנו, ממערך ההגנה שלנו, מהמערכות, מאנשי מערכות הביטחון שלנו, שנלחמים כבר שנה יום ולילה, שמשאירים מאחור הורים דואגים, אחים, אחיות, אוהבים, אישה, ילדים, פרנסה, חברים, ומקריבים הכול – אבל הכול – בשבילנו; התרגשתי מהעם שלנו, ממפונים, שכבר שנה הם פליטים בארצם עם קושי כלכלי ונפשי גדול – על העמידה שלהם; על הערבות ההדדית שאנחנו רואים בין חלקי העם המשרת. ואתם יודעים מה חשבתי? חשבתי על זה שהממשלה הזו מזלזלת בהם, בכולנו, מזלזלת בעם הנפלא שלנו, שעובר תקופה כל כך קשה, באנשים היקרים והאיכותיים האלה, המדהימים האלה, שנקראים ישראלים, שעוברים תקופה כל כך מאתגרת ועדיין תורמים למדינה שלנו עוד ועוד בלי גבול. הם מחויבים למדינה, בעוד המנהיגות שלנו מתנהגת בחזירות ובהפקרות בחזית הכלכלית מולם. לא פחות מזה – –

היו"ר ארז מלול:

אני התרגשתי גם מראש הממשלה, שאישר את המבצע ולקח את האחריות על עצמו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סוף-סוף לקח אחריות על משהו.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – חשבתי על הגזרות שפרסם שר האוצר שלנו – – –

היו"ר ארז מלול:

אני התרגשתי, גם את זה צריך להגיד.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

להמשיך?

היו"ר ארז מלול:

כן, תמשיכי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

חשבתי על הגזרות שפרסם שר האוצר שלנו, שמתכנן להחיל גזרות על כולנו כבר בשנה הקרובה בגלל המלחמה ורק בגללה – העלאת המע"מ, הקפאת נקודות זיכוי, הקפאת עדכוני שכר, הקפאת קצבאות למוחלשים, פגיעה בקרנות הפנסיה, מיסים על כל מה שזז – קרנות השתלמות, רכבים, פליטות – כל מה שלא הצליחו לעשות כל השנים; על הריביות הגבוהות של המשכנתאות; על תשלומי משכנתאות; על ריביות החובה הרצחניות בחשבונות הבנק לכל הישראלים, שלא מטופלות, כשהבנקים ברווחי שיא של כל הזמנים; על יוקר המחיה והמחירים המשתוללים באופן מופקר באין מפריע; על מחירי הטיסות; על אי-הטיפול בהבאת עובדים זרים בענף הדיור; על הכסף שלנו, ששווה פחות ופחות; על העובדה הבלתי-נתפסת שהממשלה הזאת ביד אחת מתכוונת להאריך את השירות הצבאי והמילואים של חיילינו, וביד אחרת מתעקשת לשריין פטור משירות לאומי או צבאי לנצח למגזר שלם של אברכים ומשפחותיהם, ומעלה להם קצבאות באמצע מלחמה – גם זה ראש הממשלה. וחשבתי לעצמי, הרי אנחנו מבינים ומקבלים, אנחנו, הישראלים. אנחנו מגויסים. אנחנו מבינים שמלחמה היא אירוע כלכלי קשה, ששינוי תפיסת הביטחון יעלה לכולנו מיליארדים; שכשעפים טילים, יש לזה מחירים. דווקא אז, אדוני היושב-ראש, צריך להדק את החגורה, לקצץ בכל מה שאפשר, והכי חשוב – לשמש דוגמה. אבל זה לא מה שקורה בניהול הכלכלה של המדינה הזאת. מרגע הקמתה – אין ראש ממשלה, אין שר אוצר, אין שר כלכלה, אין התנהלות מקצועית. מה שיש זה הרבה דיבורים, דיבורי סרק והפקרות גדולה. הרי בתחילת 2023, עם השבעת הממשלה הזאת, אנחנו, ממשלת השינוי, העברנו לידי הממשלה מדינה עם כלכלה מסודרת, מצוינת; הכנו תקציב אחרי שלוש שנים של הפקרות בלי תקציב; סיימנו עם עודף של כמעט 10 מיליארד שקלים, עודף תקציבי שיא שלא היה מאז שנות השמונים; שיעור תעסוקה מצוין; ישראל צלחה את מגפת הקורונה; אינפלציה מתונה ביחס לשאר המדינות; תעשיית ההייטק הייתה בשיא של כל הזמנים, עם מספר יוניקורנים גדול מבכל אירופה. כתב העת אקונומיסט דירג את כלכלת ישראל במקום הרביעי בעולם. אבל מהרגע שקמה, לממשלה הזאת היו תוכניות אחרות – אכול ככל יכולתך, כי מחר תמות. לא מה טוב למדינה, אלא מה ישמור לנו על הכיסא, על הממשלה – חקיקה משפטית, פגיעה בהייטק, חוק לימוד תורה לאברכים – וזה עוד לפני המלחמה. אז כן, אדוני היושב-ראש, יש קשר הדוק בין ההצבעה כאן היום לבין העובדה הפשוטה שכשבאים לעם ישראל עם גזרות כלכליות, או כשפורצים תקציב בפעם השלישית, הממשלה צריכה לבוא לציבור בידיים נקיות. כי מה יש לנו פה היום? הממשלה מעמיקה את בור ההוצאות של כולנו ב-2.4 מיליארד שקלים בלי לבדוק אם אפשר לקצץ, במקום אולי לגעת ב-1.5 מיליארד שקלים שאפילו עוד לא השתמשו בהם בכספים קואליציוניים. חלילה לפנות לשרה סטרוק, לאימפריית משרד ההתיישבות. נשארו לה 300 מיליון שקלים שהיא אפילו לא הספיקה לבזבז מרוב כספים קואליציוניים שהומטרו עליה. אולי ניקח את זה במקום להעמיק את החובות? אחרינו המבול. שנית, מספרים לנו שההצבעה היום נורא חשובה, כי היא רק למפונים ורק למילואימניקים, אבל זאת לא האמת; על הדרך ההצבעה הזאת כוללת היום – תקשיבו טוב – תוספות למשרד לשיתוף פעולה אזורי, תוספות למשרד ירושלים, תוספות לתרבות יהודית במשרד החינוך, למעיין החינוך התורני, הפחתה בבריאות הנפש. אין קיצוצים, לא סוגרים משרדים – רק העמקת חובות. ועוד משהו לא פחות חשוב, שדיברנו עליו בלי סוף בוועדת כספים, ויושב-ראש הוועדה הסכים – פריצת התקציב הזאת מתבססת על הנחות יסוד לא נכונות. בכלל לא הפנימו פנימה את המלחמה וההסלמה בצפון. כן, התקציב הזה מתבסס – תאמינו או לא, ההעמקה הזאת, ההצבעה היום – על תרחיש שבו הצפון רגוע. פריצת התקציב הזאת לא לוקחת בחשבון את העיכוב בסיוע האמריקאי. כן, מעוכבים לנו 14 מיליארד שקלים. לא לוקחים בחשבון את הקריסה של הצמיחה לנפש, כשאנחנו בצמיחה שלילית, לא לוקחים בחשבון את עלויות המלחמה, שהן בעצם בזינוק ובחוסר ודאות נוראי. ואת כל הדברים האלה אמרנו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. אמרנו לשר, אמרנו למשתתפים: לכו לאגף תקציבים, תעשו עבודה, תעדכנו את המספרים, אנחנו לא הולכים לשום מקום. תעשו עבודה מקצועית ותחזרו אלינו, במקום שאחרי זה שוב זה יהיה עוד איתות לחוסר האמינות הכלכלי שלנו. לשווא. והינה, אנחנו פה, ואני רוצה לספר לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש. אתה יודע שלדיונים האחרונים בוועדת הכספים, שר האוצר של מדינת ישראל הגיע לבד, בלי מנכ"ל, בלי ראש אגף תקציבים? דבר כזה מעולם לא היה. ואתה יודע למה? כי כל הגורמים המקצועיים שלידו מתנגדים למהלך הרשלני הזה. כבר באוגוסט ראש אגף תקציבים כותב לשר האוצר ומזהיר אותו – ואני מצטטת: אדוני השר, פריצת התקציב בפעם השנייה היא צעד חריג, שהוא רק מוצא אחרון. היא תשדר חוסר אחריות לשווקים ולמדרגים. היא תפגע באמון בממשלה. זה בדיוק מה שקרה בסופ"ש האחרון. הוא אמר לו: בוא נקצץ ממקומות אחרים, או לפחות נצמצם, שיסתכלו ויראו – תקציב 2025, כלכלה מנוהלת. שר האוצר אמר לו: תניח את המפתחות. גם קודם, ביולי, ראש אגף תקציבים אומר לשר האוצר שלנו: אדוני, חברות הדירוג מסתכלות, תקיים איתנו דיונים על התקציב. למה אתה לא יושב איתנו? דברים כאלה בחיים שלי לא ראיתי – לא בימים רגילים, ובטח שלא הייתי מצפה במלחמה. אז מה אני אומרת היום? שיש קשר בין ההצבעה היום להורדה של דירוג האשראי בישראל בסוף השבוע; יש קשר בין ההצבעה שלנו היום על הפריצה השלישית של התקציב בשנה הזאת, שאליה הוביל ביהירות שר האוצר בתמיכת ראש הממשלה שלנו, לקריסה הכפולה של דירוג האשראי של ישראל; יש קשר בין שיא בכספים הקואליציוניים לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין אי-סגירת משרדים מיותרים לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין אי-טיפול בשוויון בנטל השירות הישראלי, בין חוק הפטור מגיוס, לבין הגדלת הקצבאות לאברכים באמצע מלחמת הישרדות כלכלית שלנו, לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין זה שלא עבדו על התקציב ובין העיכוב המופקר של שר האוצר, שלא עשה דיונים על התקציב, לבין דירוג התקציב הזה; אדוני היושב-ראש, יש קשר בין היעדר חזון כלכלי והשקעה מספקת בצמיחה, בתשתיות, בהייטק, בישראלים העובדים והמשרתים, לבין הדירוג הזה; יש לזה קשר להבטחות הסרק וים של מילים ודיבורים, שלא יוצא מהם כלום, שלא מתממשים, שהקריסו את האמון בהנהגה הכלכלית של הממשלה הזאת; חברי הכנסת, חבריי, יש קשר בין החקיקה המשפטית, הניסיונות של הממשלה הזאת לרסק את הפקידות המקצועית, את השירות הציבורי, את עצמאות בתי המשפט ואת שלטון החוק, לדירוג הזה; אזרחי ישראל, יש קשר בין אי-הטיפול בנו ובשום דבר אחר בכלכלה, ביוקר המחיה, לבין זה שבנק ישראל לא יכול לסמוך על הממשלה, ולכן נהיה עוד יותר שמרן ולא מוריד את הריבית על תשלומים שלנו ועל ריבית בנק ישראל, כי אין לידו ממשלה אחראית. אדוני היושב-ראש, הכתובת הייתה על הקיר, כתובה באדום בוהק מאז המהפכה המשפטית ומאז העברת תקציב חסר אחריות מתחילת הממשלה ועד היום. אני אמרתי את הדברים במליאה כבר אז, כולנו אמרנו את זה גם בתקציב הראשון במלחמה, גם בוועדת הכספים, גם לשר עצמו וגם כעת. אבל מה? עכשיו חברת הדירוג הבין-לאומית מודי'ס כתבה את זה שחור על גבי לבן, וכל העולם יודע. אני מצטטת מהדוח – ושוב, אין בכלל ספק, חלק עיקרי מהורדת הדירוג נובע מהמלחמה, מהימשכותה, מחשש להסלמה, מאי-הוודאות; אבל תראו מה כתוב בהודעת הדירוג – הממשלה המופקרת הזאת מרסקת את המוניטין שלנו, של אומת ההייטק, וזה תורם בנוסף לדירוג ולחובות שלנו. מה אומרת חברת הדירוג? א. הממשלה פשוט לא מתפקדת – זה מה שהיא אומרת. פשוט לא עשיתם מה שצריך, ואני מצטטת: יש ירידה באיכות המוסדות של ישראל, שלא היו אפקטיביים במניעת פעולות פוגעות במדדי האשראי. מה הם אומרים לממשלה? יכולתם להתנהל אחרת, ולהיות קצת יותר אפקטיביים מהדירוג שהגעתם אליו. הסברתי. ב. חברת הדירוג מציינת באופן מפורש את הבעיה הכלכלית הבסיסית במדינת ישראל, שחשיבותה בזמן המלחמה בכלל גדלה במכפלות – סוגיית השוויון בנטל ובשירות הכללי. והם אומרים: אינדיקציות לסיכון מקומי גבוה יותר, כולל גם מתחים בין הממשלה לשירות הביטחון; הצעת החוק לגיוס גברים לשירות צבאי מתעכבת, למרות שהיא תפחית את העומס על משרתי המילואים; הממשלה תאריך את השירות הצבאי, וזה ישפיע על ההיצע של העבודה על ידי פגיעה בחלקים היצרניים בחברה הישראלית; בפני ישראל אתגרים ארוכי טווח; יש הבדלים משמעותיים בין קבוצות באוכלוסייה במדינה בכל הקשור לעבודה, להכנסה, לפריון וכו'. מה, הם אומרים את מה שאנחנו יודעים, שהצבא זקוק ל-7,000 חיילים, שאיבדנו 12 גדודים מכשירות, שאנחנו צריכים להכניס עוד מגזרים לשוק העבודה ולנטל הישראלי, כי המגזר העובד והמשרת לא יעמוד בזה. אדוני היושב-ראש, לפני שבעה חודשים שליש מחברי ועדת הכספים הגישו ביוזמתי בקשה ליו"ר ועדת כספים לדון במשמעויות הכלכליות של אי-טיפול בשוויון בנטל על הכלכלה, על הצמיחה, על המיסים. אתה יודע מה אמר גפני? אמר: זה לא קשור לוועדת כספים. ג. חברת מודי'ס מתריעה – היא רואה שהרפורמה המשפטית השקטה חזרה, ואומרים: שר המשפטים מעכב מינויים חשובים; לא מינה, למרות פסיקת בג"ץ מהשבועות האחרונים שמחייבת אותו לכנס את הוועדה למינוי שופטים. זה מה שהם רואים. החקיקה המשפטית הרי הביאה עלינו אסון, הביאה עלינו את 7 באוקטובר. ראש הממשלה הבטיח שאנחנו לא נעסוק בה. אז תפסיקו. ויש גם התייחסות לשר האוצר שלנו. מודי'ס כותבת בנימוס שהיא פשוט לא מאמינה לו. ואתם יודעים מה, גם אנחנו כבר לא. וזה מה שהם אומרים, ואני מצטטת: בעוד ששר האוצר הציג לאחרונה את המתווה לתקציב 2025 עם יעד גירעון של 4% והתייעלות – וכו' – בכל זאת תהליך גיבוש התקציב התעכב במשך כחודשיים, ועוד נותר לראות אם צעדי החיסכון שהוא אמר – יקרו, ייושמו כפי שהוצע. מה הם אומרים פה? שגם הם הסתכלו על מסיבת העיתונאים שעשה השר – אבל אנחנו לא מאמינים לך, כי לא עמדת בשום הבטחה עד עכשיו: לא בהבטחה שלך מפברואר לטפל בשוויון בנטל; לא בזו שבשבוע אחרי 7 באוקטובר, שאמרת שתקצץ 70% מהכספים הקואליציוניים ושתשנה את סדרי העדיפויות. לכן לא מאמינים לך לגירעון שלך, לא מאמינים לך להנחות העבודה שלך. קשקושים זה לא אצלנו, אומרות לו חברות הדירוג, לשר סמוטריץ'. להיות שר אוצר זה לא בדיחה, הן אומרות לו. אנחנו לא קונות את הלוקשים שלך. ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, עם מה שקורה בהייטק, ודוח מודי'ס מתייחס גם לענף הזה. זה מה שהם אומרים, ואני מצטטת. הם מדברים בנימוס, אבל זה קשה. אני מצטטת: סיכונים ארוכי טווח למגזר ההייטק, שמתאפיין במוביליות גבוהה – מה הם אומרים? שהם יכולים פשוט לעזוב בקלות את המדינה – רלוונטיים במיוחד. להתפתחויות שליליות כאלה עלולות להיות השלכות פוטנציאליות חמורות על המצב הפיסקלי וכו' וכו'. מה הם אומרים בעברית? אם הדבר הזה ימשיך, העובדים הכי חשובים במדינת ישראל יעזבו את המדינה, ואלה בדיוק הנתונים המדאיגים מדוח של חברת סטרטאפ ניישן סנטרל מספטמבר, מלפני עשרה ימים בערך.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כמעט חצי מחברות ההייטק מדווחות שהן חוות ביטולי השקעות בשנה האחרונה; כבר רבע מחברות ההייטק רשמו את עצמן באמריקה, זה אומר שאין מיסים מהן; 80% מהחברות מביעות ספק ביכולת הממשלה. אני אסיים בציטוט, אדוני, שכתב לי בשבוע שעבר, לפני הורדת הדירוג, איש יקר, מנהל של אחת מחברות ההייטק המצליחות בישראל, ציוני ופטריוט. ואני מצטטת: אורית, עדכון מבאס, עזיבה ראשונה של מישהו מאוד משמעותי בחברה לחו"ל כי הוא ומשפחתו לא מאמינים שיכולים לגדל פה ילדים. התקשור של זה בחברה הוביל למבול של בקשות, ואנחנו פותחים רשמית מעמד של פתיחת אתר בחו"ל והוצאה של אנשים בשנה הבאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. צר לי על כך. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נאבקנו להיות חברה ישראלית על מלא – דקה – אבל אין לזה צידוק.

היו"ר ארז מלול:

לא. לא. קיבלת תוספת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

המצב הכרוני של הידרדרות המצב של המדינה – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – ורצון לעזוב, אומר שצריכים לשקול מחדש אפשרויות לבחור מה הכי טוב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

סביר שנפתח site נוסף בארצות הברית – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה, לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

רגע – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא, אין רגע. די, די.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – שיקלוט אנשים מפה ויתחיל לגייס שם – –

היו"ר ארז מלול:

די. זה בלתי נסבל.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – בהתאמה לצפי שסמוטריץ' מתכנן לנו – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. אני מבקש שתורידו אותה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – נראה גם לגבי כובד המשקל.

היו"ר ארז מלול:

תורידו אותה. תורידו אותה, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני מרימה דגל ומתריעה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – לאויבינו יש מטרה ברורה להשמיד אותנו פיזית – –

היו"ר ארז מלול:

תורידו אותה, בבקשה. צריך לכבד את החברים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – אבל גם כלכלית.

היו"ר ארז מלול:

די, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אסור לתת לזה לקרות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אורית, הורידו אותך בכוח מהבמה?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. הוא תמיד מתערב לי. זה ידוע. אני לא מתרגשת.

היו"ר ארז מלול:

תמיד מתערב – איזה אמירה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מעניין אם היית נוהג ככה גם עם חברת כנסת מהקואליציה.

היו"ר ארז מלול:

אחרי רבע שעה, שעלו ל-20 דקות, ו-20 דקות לא מספיק, אז כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו נבדוק את זה.

היו"ר ארז מלול:

תבדקו את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא אמרתם חצי?

היו"ר ארז מלול:

חצי? עשר דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תוסיף לי אחרי זה, אין בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יכול שלא להתייחס למילים שציינת, אדוני היושב-ראש, כשפנתה אליך חברת הכנסת פרקש, והיא המילה "אחריות": גם ראש הממשלה אחראי למבצע המוצלח. אדוני היושב-ראש, אתה צודק, גם ראש הממשלה אחראי – איך ירדתי לעשר?

היו"ר ארז מלול:

עשר, אמרתם חצי.

נאור שירי (יש עתיד):

חצי שעה, לא 20 דקות.

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא חצי מ-20. אתה יודע, בעת חישוב הגירעון והריבית, אני לא מתפלא שזה מה שאתם חושבים שזה הזמן שלי, ולכן שוב לא הבנתם נכון את הגירעון הזמני אל מול הגירעון התקציבי. למרות – דיברתי דקה וחצי, אז אני כאילו רוצה להיות פייר, ואני אדבר 28 וחצי דקות.

שר הפנים משה ארבל:

תתחיל מההתחלה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא. אני עומד על זמני כמות שהוא.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. האמת, זה 28 וחצי דקות, ואם תרצה להפסיק אותי קודם, זה יהיה בסדר גמור. אז רציתי – התחלתי להודות לך על המילה "אחריות". כשאתה ציינת את המילה "אחריות" לטוב, אמרתי שאני לא יכול שלא להסכים איתך, אבל נורא הייתה חסרה לי השנה האחרונה והמילה "אחריות"; כי זה לא איזה פליטת פה, תראה כמה מהר אמרת "אחריות" – יום אחרי כן. אנחנו דורשים, ואני חושב שזו דרישה לגיטימית של כל אזרח במדינת ישראל, גם בטוב לומר "תודה", אבל גם ברע לומר "סליחה" ו"אני אחראי". כשאתם אחראים לטוב, אנחנו יודעים לבוא ולומר: כל הכבוד גם לצה"ל, גם לטייסים, גם למי שחימש, גם למי שאיתר, גם למי שהתריע, גם למי שביצע, גם למי שאישר – לכולם אנחנו נגיד תודה וכל הכבוד. אבל תראה, במשפט אחד, במילה אחת, סיכמת בדיוק את הממשלה הזאת – אני לא אגיד כל הממשלה, אבל את ראש הממשלה, שעד היום לא שמענו ממנו את המילה "אחריות"; שמעתי responsibility באנגלית, בסיוג קל, אבל את המילה "אחריות" – לא. אני חושב שעל זה אתם בונים, אתם חושבים שכל אזרחי ישראל בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, יש לנו זיכרון של דג, כי אתם תמיד בטוב. אנחנו נראה תמונה יפה מהמטוס עם טלפון לא ברור, שנניח שממנו בדיוק אישרו, ואז בנחיתה הוא יוצא בתדרוך, ועוד פעם תמונה, ממש חדר המלחמה של Air Force 1 ברגע היסטורי. אני לא ממעיט בזה, אבל למה תמיד התמונות האלה שם? איפה התמונות שלך ב-06:30, ב-08:00, ב-08:30, 09:00, כאשר כבר ידעת מה קורה בקיבוצים? שם אני רוצה לראות את התמונה. לא מילולית התמונה, כי זה לא מעניין אותי – איפה היית אז? איפה היית ב-13:00 כשהתקשרו אליך? בן אדם מדבר איתך מכיתת הכוננות בבארי ומתאר לך במלא את המצב. איפה היו כולם? למה שם אני לא רואה תמונה? אבל עזוב את התמונה, להגיד "אני אחראי". הרי כל בן אדם, כל ילד – הילדה שלי בת ארבע ויודעת אחריות מהי. אין לאף אחד ספק שאתה אחראי, אבל למה תמיד אני רואה אותך בתמונות של הצלחה? ולמה אתה ממהר להגיד: גם ראש הממשלה אחראי, ולא שמעתי אותך עד היום אומר: גם ראש הממשלה אחראי ל-7 באוקטובר ולשנה האחרונה? וזה בסדר גמור לומר "אני אחראי". הסמכות והכוח אצלכם, ומפה נגזרת האחריות שלכם. זה בסיסי. אני רוצה גם לומר למכונת הרעל השבוע: זה לפחות שבוע-שבועיים שאנחנו לא משחירים את אנשי ונשות הביטחון שלנו – לא את השב"כ, לא את המוסד, לא את אמ"ן, לא את הטייסים, לא את הטייסות, לא את הנווטים, שום דבר. השבוע אתם לא משמיצים אותם, השבוע אנחנו אוהבים אותם. השבוע, טלי גוטליב, את לא יכולה לבקש להיות שרת הביטחון. השבוע שר הביטחון לא יוחלף. בשבוע שעבר, נוכח האירועים – תסתכלו באיזה מציאות אנחנו חיים – היו פתקאות בכניסה לקבינט להחליף את שר הביטחון. אבל אתם ידעתם שזה מה שהולך לקרות, אני לא ידעתי. כל הכבוד לכם שידעתם. זה מה שעשיתם. השבוע אתם לא תחליפו את שר הביטחון; בשבוע הבא, עולם אחר. במדינת ישראל אי-אפשר להגיד אף פעם שום דבר לגבי מחר. השבוע אתם לא מחליפים אותו. השבוע שר הביטחון חותר למגע. השבוע שר הביטחון יכול להביא לניצחון. בשבוע שעבר זה לא היה ככה. הוא היה האשם הגדול בכל מה שקורה. בהתייחסות לכספים ולתקציב המדינה – אני לא חבר כנסת ותיק, אדוני השר. תגיד לי אתה אם אתה חזית במחזה כזה, ואתה, ברוך השם, מספיק זמן בכנסת בכל ספסל שהוא וגם מאחורי הקלעים. יו"ר ועדת הכספים, הבאת תקציב מדינה, איפה אתה? מה קרה? מה יש היום במדינת ישראל, כשתקציב נוסף, שלישי, מעבירים בכנסת, שהוא יותר חשוב? אדוני, אתה יכול להשכיל את – – –

היו"ר ארז מלול:

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

לא? אני לא יודע.

שר הפנים משה ארבל:

הייתה תפילה חגיגית הבוקר. אמרו הלל, אמרו הלל.

נאור שירי (יש עתיד):

תפילה חגיגית, בסדר גמור, 07:00, 08:00. ברוך השם, לא? אני, אין לי שום בעיה עם תפילה, יעידו חברי ועדת הכספים – טייבי, אפילו תעידי – שאני מצטרף למנחה ומשלים מניין, נכון? אמת דיברתי?

שר הפנים משה ארבל:

נאור שירי (יש עתיד):

ברוך השם. איפה ועדת הכספים? עזבו איפה יו"ר ועדת הכספים – איפה שר האוצר? אני יודע שבהסכם הקואליציוני – ואדוני השר משה ארבל, אני רוצה גם לומר אמת: אני פתחתי בקמפיין שינון אזולאי יהיה שר האוצר. נוכח ההסכם הקואליציוני שב-1 בינואר אמורה להתרחש רוטציה במשרד האוצר, אני פתחתי בקמפיין לינון, למה?

שר הפנים משה ארבל:

אמן, בשביל כולנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אמן, בשביל המדינה, ואני רוצה להיות שוב פעם כן. תראה, שני פרגונים כבר – ינון אזולאי, הלב שלו במקום הנכון, מה לעשות? ולא רק הוא, עוד חברי וחברות כנסת, בטח ובטח מש"ס – רק "חברי", לא נדבר אחרי זה, כי אנחנו במחמאות, למה אין חברות – אבל חברי מפלגת ש"ס, רובם, הלב שלהם במקום הנכון.

היו"ר ארז מלול:

רובם? למה רובם? כולם. למה רובם?

נאור שירי (יש עתיד):

לא רוצה להגיד.

היו"ר ארז מלול:

הוצאת אותי מהכלל?

נאור שירי (יש עתיד):

למה חשבת שאתה?

היו"ר ארז מלול:

לא יודע, אמרת "רובם".

נאור שירי (יש עתיד):

על ראש הגנב, אני לא אגיד מה בוער. אין לך כובע. אבל עזוב.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע שעם כל הקשרים שלך, אני היחיד שלא עשית איתו קיזוז עדיין.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אני לא מקזז, אתה אמור לדעת את זה. אבל אני רוצה לומר שהלב שלו במקום הנכון. גם הוא יודע שהתקציב הזה הוא בלוף. מה זה בלוף? אנחנו יושבים בוועדת הכספים, והעברתי כבר בכנסת – העברתי? הייתי חלק מדיונים על תקציבים בכנסת הזו כבר ארבע פעמים; מעולם לא הרגשתי דחליל מיותר שפשוט צוחקים לו בפנים. נכון, חברת הכנסת פרקש? אנחנו יושבים, שואלים שאלות, אתה שומע תשובות גנריות, לפעמים שקריות לחלוטין מול מה שנאמר לנו לפני ארבעה חודשים, כשהעברנו עוד פעם את התקציב, ואין לך מה לעשות; ובא שר האוצר לוועדת הכספים, שהוא אמור מבחינת הכבוד, האחריות, אני יודע שזאת מילה גסה – בוא שב, שמע אותנו. אל תבוא לי לחצי שעה, 40 דקות, תנאם את הנאום שלך, תתערב איתי על ויסקי בנוגע לעומק הגירעון, ואז כשקצת לא נוח לך ואתה שומע שאלות קשות, תהיה כמו איזה מוכר ארטיקים בים, ותצעק: אני הולך, אני הולך. מה זה הדבר הזה?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

פטה מורגנה.

נאור שירי (יש עתיד):

פטה מורגנה. מילא, בדיון בוועדת הכספים – חוץ מינון אזולאי ולעיתים פינדרוס – הייתה אפס נוכחות של חברי כנסת. רק האופוזיציה הגיעה. גם אם אתה חבר כנסת בליכוד, ויש ארבעה נציגים בליכוד לוועדת הכספים, לא מעניין אתכם תקציב המדינה? לא מעניין אתכם הכסף? זו לא אחריות שלכם? איך זה יכול להיות בכלל שהם רק ארבעה נציגים, אפס נציגות? מתי כן רואים אותם? בהצבעות. נכנסים חברי כנסת, מרימים, אין להם מושג על כלום, אין להם מושג על מה הם מצביעים. ציין גם חבר הכנסת בליאק את הסכומים שעכשיו אני הולך לומר: בסיוע האמריקני, שעבר במרץ, לדעתי, בקונגרס הובטחו לנו כספים. מדינת ישראל מגישה היום – וזה חשוב שתקשיבו כולם, כי על עובדות אי-אפשר לחלוק – תקציב עם בור תקציבי, כשהם יודעים שאין כסף, עם למעלה מ-20 מיליארד שקלים. אין את הכסף, אין את הכסף. אתם מגישים תקציב ומשקרים – מילא אותנו. אני, איך אומרים, ויתרתי על הכבוד שלי כבר מזמן. יושבים בוועדת הכספים ואני מצביע על קיצוצים, ואז אומרים לי: לא, לא היה, כן היה. בסוף, כשאני מדבר עם אנשים בשטח, אין את הכסף. אבל גם על זה נדבר עוד מעט. אתם מגישים תקציב בידיעה שחסרים עשרות מיליארדי שקלים, כשעוד שבועיים, שלושה – איך אתם אוהבים לומר? אחרי החגים – אתם תביאו עוד פעם תקציב, אתם תביאו עוד פעם תקציב, והכול בסדר, ואנחנו יושבים. התקציב נהיה – לא חוק, לא חוק-יסוד, הוא נהיה בקושי הוראת שעה. לזה הם הפכו את זה, זאת הוראת שעה. הזלזול – איך מביאים תקציב, איך בונים תקציב, מה התקציב אומר לאנשים בשטח? כלום. אתם ארבע פעמים עושים תקציב, ואתם לא מטפלים בעוולות הכי מהותיות, שאנחנו חברי ועדת הכספים העלינו כמה מהן, למשל חברי מיקי לוי – ב-8 באוקטובר 2023 צו אלוף פינה חבל ארץ שלם במדינת ישראל. אני חוזר: צו אלוף פינה חבלי ארץ, ובתוכם שלושה קיבוצים: צאלים, גבולות ואורים קיבלו צו אלוף. מה אתה עושה, אדוני היושב-ראש, כשאתה מקבל צו אלוף שאומר לך: סגן יו"ר הכנסת היקר חבר הכנסת ארז מלול, אתה צריך לפנות את הבית שלך? מה אתה עושה? אתה באמצע שיחה, אז אני אגיד. האדם הנורמטיבי יגיד: תודה רבה, להתראות, שלום. מדינת ישראל מחרימה את היישובים האלה. אדוני שר הפנים, מועצה אזורית אשכול, כמו שאתה יודע, נמצאת בגירעון של למעלה מ-30 מיליון שקל, כי הם שילמו את הפינוי של היישובים שצו אלוף פינה אותם. במדינה מתוקנת או חצי מתוקנת באה הממשלה ואומרת: אני ביקשתי לפנות. בבקשה, הינה הכסף על הפינויים.

היו"ר ארז מלול:

דווקא באחת הישיבות שהשתתפתי איתו, הוא שיבח את שר הפנים בכל העזרה, במענקים.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אתה תמיד יודע להוציא את הבר מהתבן במה שאני אומר?

היו"ר ארז מלול:

למה לא?

נאור שירי (יש עתיד):

כי אני מדבר איתך על שלושה יישובים שהגיעו לבית משפט, שעתרו לבית משפט כעבור שנה, כי הם לא מקבלים את הכסף; ואתה בא ואומר לי: אני שמעתי באחת הישיבות שהחמיאו לשר הפנים. שוב, אני אנכה עוד שנייה.

היו"ר ארז מלול:

מה לעשות? הוא עובד, צריך גם לפרגן.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מקשיב? תקשיב שנייה.

היו"ר ארז מלול:

אני הקשבתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אם אתה כבר מתערב – אני שמח שאתה מתערב.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע שאתה שמח, לכן אני מתערב.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא אמר ששר הפנים במדינת ישראל לא מתפקד. אם כבר, הוא מקבל את התפקוד בין הגבוהים ביותר שיש, בטח ובטח במלחמה. אבל שר הפנים היה צריך לדאוג שהרשות הזו תקבל את הכסף, שלא יהיו שלושה קיבוצים שמודרים בגלל שהם קיבוצים. מי מפנה מצד אחד ולא נותן להם כסף מהצד השני? זה נשמע לכם? זה הזוי. הם צריכים ללכת ולהוציא כספים, שהם לא יקבלו, מבית המשפט, ואז המדינה תבקש שוב הארכה. אני מניח שהיא ביקשה, אני לא זוכר, היה דיון אולי ביום חמישי, אולי אתה מעודכן, שר הפנים. ושוב, אתם בסוף תיתנו להם את הכסף, אבל למה לא לתקן את זה? 30 מיליון שקלים זה אפילו לא פרומיל. כמו שאבי שמחון נהג לומר לנו: לא פרומיל מתקציב המדינה, למה לא דואגים לזה? עוד עוולה: אתם מדברים על תעשייה, מנגנוני צמיחה, השקעה בפריפריה, השקעה בתעסוקה. ביום חמישי הייתי גם בקיבוץ לוחמי הגטאות, גם במוזיאון שם, גם בקיבוץ עברון, גם במפעל שם שמייצר – שכחתי את שמו – ברמד. תודה, שר הפנים, שהזכרת לי.

שר הפנים משה ארבל:

לגבי צאלים, גבולות – – – שלושת היישובים, לא היה להם צו פינוי. לא היה צו פינוי.

נאור שירי (יש עתיד):

היה. אני אראה לך, בוודאות. אני ביקשתי את הצו, יש לי שני צווים.

שר הפנים משה ארבל:

לא היה, המועצה החליטה לפנות על דעת עצמה. היא מזרחית יותר מיישובים שלא פונו, ולכן יש כאן שאלה משפטית, אם אפשר לסייג. תאמין לי שהמוטיבציה היא לעזור במקסימום, אבל בסוף – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני מכיר את ההיסטוריה, שהוחרגו היישובים מ-7 קילומטרים – היסטוריה, ובגלל זה הם גם לא ממוגנים. אני ביקשתי לראות את צווי האלוף, ויש לי אותם פה. אם אתה רוצה, אני אראה לך, ואתה תראה שבסוף הם יקבלו את הכסף, בטח על החודש וחצי שהיה צו אלוף.

שר הפנים משה ארבל:

אין מי שישמח יותר ממני לתת להם את הכסף.

נאור שירי (יש עתיד):

ברור, אז אני הייתי בקיבוץ לוחמי הגטאות ובמוזיאון. לא סתם אמרתי שאתה עושה עבודה טובה. אין מי שישמח. אתה רואה? הינה, בבקשה, עכשיו זה בסדר?

היו"ר ארז מלול:

לא הזמנת אותי, זה לא יפה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מזמין אותך לסיורים, ואתה לא מזמין אותי, מה שנקרא – אנחנו פיטים. אתם מקבלים פה יחסית הרבה מחמאות, יחסית. אתה גם מודע לזה. אבל איפה שאין מחמאות, אתם לא תקבלו אותן. וכשאתם מונעים הטבת מס מקיבוץ עברון, שמסביבו כולם, כולם – תראה, קיבוץ עברון ונהריה, לפעמים – אתה שם את היד בגדר, אתה מקבל הטבת מס, ופה אתה לא מקבל הטבת מס – גם מצפון וגם מדרום. אבל אתם החלטתם לא לתת להם הטבות מס, למרות שיש שם מפעל שיש לו מחזור של מעל 700 מיליון שקל שהוא מייצא, מייבא, מהווה בסיס תעסוקתי במדינת ישראל, בטח בפריפריה, בטח בזמנים האלו, בטח נוכח המלחמה. אבל שם אף אחד לא מדבר איתו ומטפל בו. היה שר הכלכלה, אם היה מפסיק לטוס לחו"ל ומבין שהוא שר כלכלת מדינת ישראל, ולא משחק במדבקות השחורות שהוא מתעסק בהן על מוצרי אסם ולא יודע מה – אם היה מגיע למפעל ואומר: זו נקודה שאני רוצה לחזק בתקציב, לתת להם את ההקלות שמגיע להם, לעזור להם אל מול הדולר החזק. אבל אתם לא עושים את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר חמור, הוא נתן עכשיו אישור להסיר את מדבקות המחירים. זה אומר שבלחיצת כפתור, באגורה אחת, תראה איך מגדילים את כל הרווחים של אותם קמעונאים – לחיצת כפתור. בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

אבל הוא דואג להם, הוא עכשיו דואג לקמעונאים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אני אומר לו את זה על שר הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

חשבתי שהוא מדבר על האזרחים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, דיברתי על קמעונאות, הם מייצרים יציקות שמעבירות מים, בין המובילים בעולם. ממליץ לך להיות שם. אתה יודע מה? בוא איתי מחר, אין לי שום בעיה להיות שם עוד פעם. בוא תראה מה זה לחיות תחת אזעקות. בוא תראה מה זה מוזיאון לוחמי הגטאות לשואה, שנמצא בקיבוץ לוחמי הגטאות ויש לו ירידה של 75% במבקרים, וזה מקור ההכנסה הכמעט-יחידי שלו. שנה הוא מתחנן למדינה, מתחנן למדינה לכספים. עכשיו, שתבינו את סדר הגודל של מה שהוא צריך לקבל – כולה 3.5 מיליון שקלים. שנה שלמה אין אצלו ביקורים. שנה שלמה הוא מתדפק על דלתות הממשלה, נפגש עם שרים, מגיש קולות קוראים – לא פותחים לו את ההרשאות, לא נותנים לו להגיש בקשות, שמים כל מכשול אפשרי בפני המוזיאון המסכן הזה, שכולה מה הוא עושה? מה, הוא מוקד רווח? הוא מוזיאון לזכר השואה. למה אתם לא נותנים לו 3.5 מיליון שקלים? כי לא מינו ועדה, כי משרד האוצר לא אישר, כי פיקוד העורף לא הכליל אותו. לכו לשם יום שלם, תיכנסו 20 פעם לאזעקות, ותגיד לי איזה אוטובוס של תלמידים הייתם שולחים לשם אל מול המציאות הזו. אבל 17 מיליון שקלים העברתם לפני חודשיים לבית הספר של החופש הגדול – של מי? של התלמידים בחינוך העצמאי, שלא יצאו לחופש הגדול. נתתם להם 17 מיליון שקלים בעודם לומדים בשנה רגילה, על בית ספר של החופש הגדול. ואתם באים ואומרים: לא, זה שבועיים לפני, שבועיים אחרי, הם יוצאים בתשעה באב, לא יוצאים – אבל 3 מיליון שקלים פקקטה? אנשים גמורים שם, המנכ"ל גמור שם, כבר אין לו – הוא לא יודע מה לעשות, כי הוא צריך להתחנן. עכשיו התורמים מחו"ל, מרוב שהם all in בלתת מיגוניות בכל הצפון – ואתם בטוח הייתם בצפון – על כל מיגונית מה רשום? הפדרציה היהודית. הכול זה תרומות, הכול תרומות שם. אז הם אומרים: תשמע, אנחנו לא יודעים מה לעשות, כי חיילים צריכים נעליים, חיילים צריכים אפודים, מיגוניות לצפון, כבר אין לנו כסף לתרום. שקל קואליציוני אחד לא צמצמתם – אמרו, ויגידו את זה כל היום. משרדים – משרד אחד לא צמצמתם. ייעול אחד באגף הממשלה – שום ייעול, אפס. שר התקשורת, מלבד הנזק לשיח, שבאמת, אין לי מה לתאר – הבן אדם חושב ורואה את עצמו איזה איינשטיין בן זמננו, שעושה המרה של מספרים וגימטרייה כאילו הוא המציא פה את הגלגל או נתן את הפתרון להתחממות הגלובלית, מתלהב כמו איזה ילד קטן שהוא מצליב בין מספרים ואותיות אל מול יאיר לפיד, נאור שירי; מה הוא עושה אז – 777, כל מיני דברים כאלה – הוא כולה רגולטור, הוא אפילו לא שר. אין לו שום מדיניות. הוא כלום, הוא רגולטור. זה רשות להגנת הצרכן אחד לאחד. דודי אמסלם – מה, הבן אדם משתף פעולה אזורי, איזה אזור ישתף איתו פעולה? תצמצמו את זה. שר המסורת, שר המורשת – אף אחד, אם אני עושה פה חידון עכשיו, תסתכל, בטוח 50% טועים במי זה שר המורשת ומי זה שר המסורת. שר התפוצות, שכל היום מטייל בחו"ל, לא הבין שהמטרה היא בכלל גם להיות בקשר עם חו"ל, אבל גם להיות פה בארץ. הייתי שולח אותו לחלק סנדוויצ'ים בפרויקט המדהים שענבל שבח עושה לחיילי מילואים ולחיילים, שכל יום שישי נותנת להם שניצלים. למה אתם לא מעלים את המס על השתייה המתוקה? למה אתם לא מעלים את המס על הפלסטיק? למה אתם לא לוקחים את התוכנית שהגישו לנו בתקציב 2023 להתייעלות של 6 מיליארד שקלים, ומממשים לפחות 50%–60% ממנה? את זה אתם לא עושים. האמת היא שבאמת, אני לפעמים כאילו מדבר ומתייאש. דיברנו על כמה דברים, נגיד הייתה העברה תקציבית, לא כמו שפינדרוס אמר, של 77 מיליון שקלים למשרד התחבורה בעבור הרכבת הקלה, הקו הירוק בירושלים; במשך שנים יש שם 400 מיליון שקלים של נזקים בעקבות התפרעויות של פלג מסוים אצל החרדים – סליחה שאני מצביע – ששובר גם תשתית, שובר כלים, שורף כלים, שורף תשתיות, פוגע באיכות חיי אדם. 400 מילון שקלים הלכו שם לפח. במשך שנים אתם לא מצליחים למגר את זה, לא מצליחים למגר את התופעה. למה לשפוך שם עוד כסף? למה לא לחשוב לעשות דברים אחרים? למה לא לעצור את האנשים האלה עד תום ההליכים במקום לעצור אנשים ששמים פליירים בבית כנסת? למה אין שם את היעילות הזו? למצות את הדין, ושאנשים ישלמו כסף – ואם הם לא יכולים לשלם כסף, שישבו בכלא. ככה מייצרים הרתעה. משילות – אתם מדברים על משילות בנגב? אתם לא יודעים לטפל בפרעות פה בירושלים – 400 מיליון שקל נזקים. ואנחנו ממשיכים לשפוך כסף, ועכשיו, במקום המשטרה שקיבלה תקנים ומשתמשת בזה בכלל לדברים אחרים, הולכים להביא אבטחה פרטית שתעשה את העבודה – איזה הפרטה מדהימה. משטרת ישראל לא מצליחה מצד אחד לעצור את הפרעות – מה נעשה? נביא משטרה שונה ובטח פרטית. בתאריך 3 באפריל 2024 סוכנות הדירוג פיץ' אישרה מחדש את דירוג האשראי של ישראל A+. סמוטריץ' הגיב: כלכלת ישראל איתנה ותמשיך כך. בעזרת השם, ציין שר האוצר, השארת הדירוג על A+ בעת מלחמה מהווה אמון בכלכלה הישראלית ובמדיניות הכלכלית שאנו מובילים. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי קראתי את הדברים שהוא אמר ביום שהורידו אותנו. באמת, דיברנו על מקסיקו – חברת כנסת פרקש הזכירה את מקסיקו, קולומביה. את יודעת מאיפה הוא לקח את הדוגמה? מהחבר שלו – רצו ברשימה המשותפת – בן גביר. אומנם הם לא מדברים, אבל אנחנו ברמת רציחות של קולומביה ומקסיקו. ואז, מה אמר השר שקינא בסיקור התקשורתי שבן גביר מקבל? אני גם אשאף לקולומביה ומקסיקו. אז לא דירוג אחד יורידו לנו – שניים ביום אחד. ואז אנחנו נגיד שהם אנטישמיים מבלי לקרוא את הדוח בכלל, בלי לראות את מה שאנחנו אומרים פה, שאין לכם אחריות ואף אחד לא מאמין. בסוף הדוח הזה הוא עניין של אמונה. אנחנו יודעים שאנחנו במלחמה. אבל במלחמה היה מתבקש שתעשו צעדים משמעותיים לחברה הישראלית. תנקוב לי בצעד אחד שעשיתם – אחד, אחד. שנה שלמה מלחמה, מה עשיתם? הגדלתם את הגירעון, פתחתם קופסאות. תן לי משרד ממשלתי אחד שצמצם או ייעל את המשרד שלו. ואל תיתן לי את גלית דיסטל אטבריאן כדוגמה. כל פעם זורקים לי אותה. מה, מה, מה היא? באמת, כאילו, מה היא עשתה לפני? מישהו יודע? אף אחד לא יודע מה היא עשתה לפני. ואם היא כבר עשתה, אז היא נכשלה כישלון טוטלי ביצירת משרד הסברה. כי היא הייתה עסוקה בהסברה איך להעביר את הרפורמה המשפטית. זה היה חשוב, זאת שרת ההסברה שלנו. אל תיתן לי אותה. תן לי משהו אחד שהתייעל – כלום. אתם רק מרחיבים את ההוצאה. אנשים לא מבינים כמה הנזק הזה גדול. לא היית פה, חבר הכנסת לוי, בא פינדרוס – אורית, שמעת את זה? בא פינדרוס ואמר שכל מה שאנחנו נשלם על הורדת הדירוג וההשפעה על הריבית, את יודעת כמה מה זה? על פי פינדרוס, שהוא גורם פיננסי בכיר מוועדת הכספים – 300 מיליון שקלים.

היו"ר ארז מלול:

350 הוא אמר. תדייק.

נאור שירי (יש עתיד):

350.

מיקי לוי (יש עתיד):

קניתי, קניתי. קניתי פי עשרה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, אני אדייק. 350.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוא – – – בעצמו – – – רבע מיליארד שקל יותר – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא נעים, לא נעים.

נאור שירי (יש עתיד):

300 – זה הכול. אתם יודעים מה – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נציג האוצר בעצמו אמר 7 מיליארד שקל.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל זאת הממשלה הזאת, זאת כלכלת בעזרת השם – יותר נכון, כלכלת חילול השם.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה צחוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אפילו, והוא מסתכל – יש לכם את הקטע, באמת, ואני מסיר את הכובע שאין לי, כשאתם מסתכלים עלינו ונואמים בכזה ביטחון, שאתם חושבים שכולנו ממש ממש מטומטמים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר את זה, והוא ציטט. את מי הוא ציטט, אדוני? אתה זוכר? בזה אתה לא רוצה לדייק. הוא ציטט, טוב, שכחתי מי, אז אני לא – – –

היו"ר ארז מלול:

עזוב, אני יודע מי.

נאור שירי (יש עתיד):

מישהו מהאוצר. אתה יודע?

היו"ר ארז מלול:

עזוב. תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

אז תגיד, מה? מה, זה סודי? אל תדאג, אני אגיד שגורם בכיר בכנסת אמר. "תמשיך", בסדר. אז הוא תמחר את זה ב-300 מיליוני שקלים, ואני, אני כבר לא יודע אם לצחוק, אני לא יודע – אולי אני לא יודע לקרוא, אולי אני לא יודע לחשב, אני לא יודע שום דבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

בני-הנינים שלנו ישלמו את החובות.

נאור שירי (יש עתיד):

הרבה אחרי. וזה פשוט מדהים, כי נגיד מעניין אותי איך הוא קיבל בשלווה את ההוצאות שהצענו – אתה יודע, נגיד, כמה שילמנו השנה, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, לחברת ההפקות במירון? אני רק רוצה לומר לכם שלא היה אירוע במירון השנה. אתם יודעים כמה מדינת ישראל שילמה? זרוק ניחוש; 14 מיליון שקלים לחברת ההפקה של האירועים במירון – שלא התקיימו. וכשאתם שואלים – כשאנחנו אומרים "גזל" ו"בזבוז" ו"חוסר אחריות" זה בדיוק זה. אבל זה כלום בעיניכם, אתם זורקים 14 מיליון, ולא מעניין אתכם בכלל שיש פה שערורייה שצריכה להיבדק ביאח"ה איך הם קיבלו 14 מיליון. באיזו קלות אתם שמים מיליונים על כלום, על פיקציה. לא היה אירוע, ואם היה אירוע, הוא היה ל-30 איש. 30 איש – הם קיבלו את הכסף הזה. בשנה שעברה, כשכמה היו שם, 3,000, לא זוכר כמה, 300,000, אתה יודע כמה שילמו לחברת ההפקה? 12 מיליון. אתם המצאת סטרטאפ: ככל שמספר המשתתפים ירד, כך יעלה, בקורלציה הפוכה לגמרי – ממש חוק הכלים השלובים ההפוך של ממשלת ישראל; פחות משתתפים – יותר מיליונים. וזה בסדר גמור, שום דבר, זה לא מעניין אף אחד. לא מעניין אף אחד לעשות ארבעה-חמישה תקציבים ולהשקיע במקומות נכונים. לא מעניין אתכם, נגיד, לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית. זה פשוט לא מעניין אתכם, ולא משנה כמה כסף זה היה חוסך לנו, כמה כסף של הון שחור יש במדינת ישראל, כמה כסף משלמים משלמי המיסים, שעובדים פה כל היום בגלל שיש פשע ברחובות. לא מעניין אתכם. מעניינות אתכם הסיגריות בדיוטי פרי; מעניין אתכם לתת כספים וכבישים ליהלומים. ככה מתנהלת מדינת ישראל, כמו ארגון פשע. אם אתה מקורב היום לליכוד, אתה תקבל את הכספים, ואם אתה לא מקורב לליכוד – כמו גדי ירקוני במועצה האזורית אשכול – אתה לא תקבל את הכסף גם אם אלוף פיקוד דרום פינה אותך מהבית, כי אתה לא יכול לדפוק על דלתות הממשלה כי לא סופרים אותך. כך גם מוזיאון לוחמי הגטאות, כך גם קיבוץ עברון, ככה אתם מנהלים את המדינה. פשוט יצא לכם ממש נאחס שהיה מישהו בלשכה של השרה שגילה אתכם. אבל אנחנו יודעים שככה אתם מתנהלים, אם אתה לא מקורב אתה לא מקבל. ואם היום יש בחירות לרבנות הראשית, אז יו"ר ועדת הכספים לא יהיה פה, כי יש דבר יותר חשוב, כי גם הוא באמת של האמת של החיים יודע שאתם עובדים עלינו. אתם עובדים עלינו עם התקציב הזה. חודשיים לפני שהגישו את התקציב העברתם 10 מיליארד שקלים העברות תקציבים בוועדת הכספים; 3.5 מיליארד אתם מגישים על זה תקציב חדש. איזה שקר, למה אתם כל הזמן משקרים לנו? עכשיו אני רוצה לדבר על עיתון המודיע, ודיברתי עליו בוועדת הכספים, אבל הוא פרסם התנצלות. באמת, אני לא ראיתי התנצלות כזאת – – –

היו"ר ארז מלול:

אם הוא פרסם התנצלות, אז מודה ועוזב ירוחם.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא הודה, לא עזב, ואני אומר לך שאני לא מרחם.

היו"ר ארז מלול:

אתה אומר שהוא פרסם התנצלות. אנחנו לפני ראש השנה, לפני יום הדין, לפני יום כיפור – בוא.

נאור שירי (יש עתיד):

אם היה דין בעיתון המודיע, תקשיב – – –

היו"ר ארז מלול:

הוא טעה, בוא, כל אדם טועה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא. אתה קראת את מה שהוא כתב?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אז למה אתה מדבר איתי?

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל אני ראיתי את הקטע שלך שאתה תוקף את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז קראת, הקראתי.

היו"ר ארז מלול:

לא ראיתי את הקטע שאתה מקריא, ראיתי שאתה תוקף: גפני, מה זה במודיע, מה זה במודיע, מה זה במודיע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה כל מה שאתה זוכר, גפני, אה?

היו"ר ארז מלול:

כן, שאתה בא בטענות לגפני.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו כשדיברתי על משרד הפנים, ואז אמרתי ששר הפנים עובד טוב. בסדר.

היו"ר ארז מלול:

נכון, נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. עוד פעם אתה רוצה שאגיד לו שהוא עובד טוב?

היו"ר ארז מלול:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא מספיק הרסנו? את כל השם הרסנו לך.

שר הפנים משה ארבל:

אבל למה אתה קורא עיתון כזה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא קורא. לא לא לא, אני לא קורא המודיע.

שר הפנים משה ארבל:

המאמר שם הוא תועבה, אני אומר את זה כאן. בושה וחרפה. בושה וחרפה.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אתה ראית את ההתנצלות? ההתנצלות שהופיעה: אם הבנתם לא נכון, לכל מי שהבין אותי לא נכון, אני מתנצל. כשאני קורא את זה, מה אני מבין? שהבנתי לא נכון. אני אשם, לא אתה, שכתבת בעברית. עכשיו, היא גם לא מסובכת מדי. חבר הכנסת מיקי לוי, הוא האשים, הכתב הביזיוני הזה, שהוא אומנם 107 ברשימה לכנסת, שזה שולי לגמרי באגודת ישראל, אבל זה state of mind – כשאתה שם מישהו ברשימה אתה צריך לראות שהוא לפחות ראוי – הוא כתב שהמשפחות של הטבח ובעוטף צריכות לעשות לא יום זיכרון ולא טקס – – –

שר הפנים משה ארבל:

חבל שאתה מהדהד את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אני לא אהדהד את זה? לא לדבר על זה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא מכובד.

נאור שירי (יש עתיד):

תופעות בזויות אתה לא – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה פוגע במשפחות ואתה פוגע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני פוגע במשפחות?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא צריך.

שר הפנים משה ארבל:

אני חושב שמה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני פוגע במשפחות.

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה לא פוגע. התכוונתי שלהעלות את זה, זה מיותר להתייחס לכל שטות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אסביר לך מה הבעיה שלי. זו לא שטות, זו לא שטות. ההתייחסות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אם אני הייתי אומר את זה, הייתי אומר לך שאתה צודק, ואם השר ארבל, אם מיקי לוי.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אין הסכמה, אתה יודע למה?

היו"ר ארז מלול:

אבל פה, מי אמר את זה, ומי כתב את זה, ומי ראה את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

אם הייתה הסכמה, אז עיתון המודיע או מי שעומד בראשו, בסדר? בסוף קוראים את זה אנשים, נכון? זה לא עיתון שקוראים ארבעה אנשים בוועד הבית בשכונה נידחת בירושלים או לא יודע מה, נכון? הרי לא שמים ארבעה עותקים. אם לבן אדם שעורך את העיתון הזה הייתה אחריות, הוא היה צריך לעשות אקט משמעותי, לא לפרסם הבהרה והתנצלות: אולי הבנתם אותי לא נכון. ולמה אני מדגיש את הדברים האלה? כי אנחנו צריכים להוקיע את זה. כשאני התחננתי אליכם – משפט אחרון – – –

שר הפנים משה ארבל:

היושב-ראש, אני מבקש שתיתן לו תוספת זמן רק להסביר לנו – מקרא למדבקות מאחורי הלפטופ.

היו"ר ארז מלול:

זה נוגד את התקנון.

נאור שירי (יש עתיד):

למה נוגד את התקנון? זה הלפטופ שלי.

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא אמר שיש מדבקה, לא?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אני אעשה, אני אסביר לך. תדע לך, יש פה מדבקה אחת עם משמעות, וכולן עם משמעות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אם זה היה אני, זה לא היה קורה.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, נכון.

שר הפנים משה ארבל:

– – – על הלפטופ.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הרמטכ"ל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני, אני רק מסיים – למה אמרתי – – –

היו"ר ארז מלול:

יאללה, לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

באמת 20 שניות.

היו"ר ארז מלול:

שלא יגידו שאנחנו, שאני עושה פה איפה ואיפה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא, אל תדאג, אתה לא עושה איפה ואיפה, ואורית תקבל את זה באהבה. אני מציין את זה כי אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להוקיע את הדברים האלה, וכשאני רואה שלא מוקיעים –אני אחזור על זה. זה כמו שביקשתי מכם להוקיע את הבן אדם שהרים פה את השלט "שמאלנים בוגדים" ועשה קמפיין על זה, וכל הזמן נותנים לו אישור כניסה. אני לא אחזור על שמו הבזוי, משה מירון – כן, חזרתי על זה. איתי בליץ – לא מאשרים את זה? הוא רצה הסבר.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. לא מאשרים את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא תראה גם את צו האלוף.

היו"ר ארז מלול:

תודה, תודה רבה. לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. 20 דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר הפנים, תשמע, קודם כול אני רוצה לברך את כוחות הביטחון על חיסולו של רב-המרצחים חסן נסראללה. המילה "רב-מרצחים" היא המילה המתאימה ביותר לאותו רוצח, חסן נסראללה. אני מקווה ורוצה לראות את כל החטופים שלנו בבית ואת חזרת תושבי הצפון לבתים שלהם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

רק ביום שבת ביקרתי במטולה. נפגשתי עם ראש המועצה, נפגשתי עם כיתת הכוננות ושמעתי אותם. בלי להרחיק את המחבלים של חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול אף לא אזרח אחד ואף לא תושב אחד יחזור הביתה, ואני מאמין שאנחנו בדרך להרחיק אותם עוד יותר מ-10 קילומטר. ולענייננו, התקציב – אין לנו שום בעיה להעביר למפונים, להעביר לאנשי המילואים. אני ישבתי בוועדת הכספים ושמעתי את כל ההסברים. אבל גם, בתוך ה-3.4 מיליארד שקל שאנחנו מעבירים למפונים ולאנשי המילואים מתחבא גם חצי מיליארד שקל החזר כספים קואליציוניים שקוצצו בקיצוץ הרוחבי, וזה נאמר על ידי נציג משרד האוצר. אבל גם בתוך זה, כשאנחנו מעבירים כסף חשוב מאוד לאותם מפונים ואנשי מילואים, אתם לא יכולים בלי להחדיר את הכסף הקואליציוני בכל הזדמנות. ולמה אני נגד תקציב חדש ופתיחת מסגרת התקציב? כי נציגי האוצר שנכחו בוועדה – וראש אגף התקציבים בעצמו אמר – אמר את זה בצורה ברורה, וגם כתב את זה במכתב: הבאתי כמה הצעות לשר האוצר, ואנחנו יכולים להביא את הכסף למפונים וגם לאנשי המילואים בלי לפתוח את מסגרת התקציב. אבל שר האוצר החליט להסתמך על תחזית ההכנסה, שאמורה להיות עוד 24 מיליארד שקל. אבל הוא שכח כי תחזית ההכנסה לפי הצפי אמורה לעלות בעוד 24 מיליארד שקל, אבל לא יכול להיות מצב באותו מסמך שמעיד על תחזית הצמיחה שהיא תרד לפחות מ-1%. תחזית הצמיחה הייתה 1.9%, והורידו את זה לפחות מ-1%, והיא אפילו הייתה 0.7% בחודש האחרון. אז איך שני הדברים האלה יכולים להתחבר ביחד, עלייה בתחזית ההכנסה וירידה בצמיחה? הם אמורים ללכת ביחד. לכן האוצר אמר: מתוך התקציב שנמצא אצלנו נביא את הכסף למפונים וגם לאנשי המילואים, שהוא כסף שמאוד מאוד חשוב להעביר. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד, אדוני היושב-ראש, שגם לא נאמר על ידי ולא על ידי מישהו באופוזיציה, אלא על ידי נציגי האוצר בוועדה, שאמרו: תוך חודש ימים – יכול להיות פחות, יכול להיות קצת יותר – יובא תקציב חדש ל-2024; אנחנו כבר מתקנים שלוש פעמים, יביאו את התיקון הרביעי – מכמה סיבות: המלחמה עולה ויש עלויות למלחמה, ההתפתחות האחרונה בצפון, רק בשבועיים האחרונים יש העצמת המלחמה בצפון. זה יחייב שינוי בתקציב. שנית, נאמר באופן ברור שרוב הסיכויים, כמעט 100%, שהכסף האמריקני, קרוב ל-20 מיליארד שקל, נמצא כהכנסה בתוך תקציב 2024 ואמור לעבור למדינת ישראל – גם אותו תקציב לא יגיע. לכן, בכל מקרה התקציב שאנחנו מעבירים עכשיו הוא תקציב זמני, הוא לא תקציב קבוע לשנת 2024. ולכן שר האוצר, שראה את ההתפתחויות שקורות בצפון, שראה את התחזית שהכסף מהאמריקנים לא ייכנס, והממשלה, אם הייתה אחראית – למשוך את התקציב הזה מתוך התקציב שיש, להביא את התקציב של 2024 ואת הכסף, כמעט 3 מיליארד שקל, קצת פחות, למפונים ולאנשי המילואים, להכין תקציב חדש, להביא אותו לכנסת, להביא אותו לוועדת הכספים ולאשר אותו. למה אנחנו צריכים לאשר תקציב כאשר אנחנו יודעים מראש שיבוא תקציב חדש? לכן, אדוני היושב-ראש, כשמחליטים להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל, זה לא רק בגלל המלחמה. יש עלויות אדירות למלחמה, אני יודע, והמלחמה הייתה משנה את כל התקציב של מדינת ישראל, כולם יודעים. אבל גם יש התנהלות, ומודי'ס כותב את זה בצורה ברורה: ההתנהלות של הממשלה בנושא התקציבי היא התנהלות כושלת. אנחנו עוד מעט באוקטובר, ועוד לא הגיע תקציב 2025. למרות ששר האוצר אומר: אנחנו עובדים, עובדים קשה מאוד, ויבוא תקציב 2025 בקרוב מאוד – עד עכשיו אנחנו בלי תקציב 2025, שהיה אמור לבוא לקריאה הראשונה לכנסת כבר בספטמבר, החודש, שנגמר, כדי להביא אותו בדצמבר לקריאה השנייה והשלישית. כשאתה נמצא במלחמה, זה הזמן לעבוד בצורה ברורה בנושא התקציבי. לכן הוחלט להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל, ודירוג האשראי עכשיו הוא הכי נמוך שהיה למדינת ישראל מאז 1995. אבל כשאתה מדבר על דירוג האשראי – אני אומר למישהו שמורידים את דירוג האשראי, והציבור הרחב לא יודע מה זה הורדת דירוג האשראי. הוא אומר לך: הורידו את דירוג האשראי, שהממשלה תטפל. אבל, אדוני היושב-ראש, ברגע שמורידים דירוג אשראי למדינה, אתה משלם יותר ריבית על ההלוואות שאתה לוקח. עכשיו, בגלל המלחמה, מדינת ישראל לוקחת הלוואות בשביל לממן את המלחמה. ואנחנו משלמים היום ריבית כמו מקסיקו, במקום שנשלם פחות ריבית, כי ממילא היום אנחנו משלמים 48 מיליארד שקל ריבית בשנה. היינו אמורים לעלות – בגלל העלויות של מלחמה, כי לקחנו יותר הלוואות – בעוד איזה 3–4 מיליארד שקל, להגיע ולשלם ריבית 51–52 מיליארד שקל ב-2027. אבל בגלל דירוג האשראי אנחנו נשלם עוד 7 מיליארד שקל ריבית עד שנת 2027, וזה אומר לשלם כמעט 60 מיליארד שקל ריבית ב-2027. זו אחת הבעיות הגדולות שלנו היום כמדינת ישראל, כי הכלכלה שלנו לא מנוהלת. אם הייתה ממשלה אחראית – אנחנו כמעט שנה במלחמה, בעוד שבוע אנחנו נהיה שנה במלחמה, ואנחנו עוד לא יודעים איך זה יתפתח בצפון, כי בשבועיים האחרונים ההתפתחות שם היא דרסטית, ואנחנו נצטרך הרבה כסף – היא הייתה צריכה לעשות דבר הכי פשוט שיש: קודם כול לבטל את כל הכספים הקואליציוניים, קרוב ל-14 מיליארד שקל. העבירו 5 מיליארד שקל בשנת 2023, בסדר, אבל שאר הכסף לא הועבר, והיה אמור לעבור ב-2024; היו צריכים לעצור את כל ההעברות התקציביות בכסף הקואליציוני. שתיים – ושר האוצר פרסם את זה עכשיו בחוק ההסדרים, שהוא סוגר חמישה משרדים. זה אומר שחמישה משרדים היו מיותרים. מההתחלה הממשלה הייתה צריכה לסגור את חמשת המשרדים המיותרים. אם עכשיו כשר האוצר הגעת לתוצאה של סגירת חמישה משרדים, היית צריך לעשות את זה לפני שנה ולפני שנתיים, וממילא לא היה צריך להקים את המשרדים האלה. אני בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ואני מאתגר אותך. שאלתי שם כמה שרים יש לנו בממשלה, ואמרתי להם מראש: אני לא יודע. אני לא מאתגר אותם ויודע – אני לא יודע כמה שרים. ואני מאתגר אותך: כמה שרים יש לנו? אתה יודע, אדוני היושב-ראש? תאמין לי, אני לא יודע. לא רק שאני לא יודע את השמות של רוב השרים – אני לא יודע כמה שרים יש לנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

ואיזה משרדים יש.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ואני לא יודע. אני לא חבר כנסת חדש, אני ותיק, ואני לא יודע איזה משרדים יש. אפילו את השמות של המשרדים אני לא יודע. ואני מאתגר את רוב חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על הציבור – רוב חברי הכנסת לא יודעים כמה שרים יש לנו. ואם אני אאתגר אותך יותר, רוב שרי הממשלה לא יודעים כמה שרים יש לנו וכמה סגני שרים יש לנו. זה אומר שאותם שרים, אותם סגני שרים, הם מיותרים, מדינת ישראל יכולה להסתדר בלעדיהם, מדינת ישראל תמשיך להתנהל בלעדיהם, והמשרדים שלהם מיותרים. כשאני דיברתי על כספים קואליציוניים, אני דיברתי על תקציב כמו של המשרד שאורית סטרוק ישבה בראשו, שהתקציב שלו בממשלה הקודמת, שאני ישבתי בה, היה 120 מיליון שקל, 140 מיליון שקל; היום התקציב שלו הוא מעל 620 מיליון שקל. אותו משרד, לא השתנה כלום, רק השר השתנה – מעל 620 מיליון שקל. והכסף הזה, אנחנו יודעים לאיפה הוא הולך ולמי הוא הולך ומה עושים עם אותו כסף. לכן, דירוג האשראי לא ירד רק בגלל המלחמה. הוא ירד בגלל כישלונה של הממשלה וכישלונו של שר האוצר. אני אמרתי, משרד האוצר גדול עליו, ולפי הניהול שלו הוא באמת גדול עליו. ועוד, הוא לא רק שר האוצר, הוא גם שר במשרד הביטחון. הוא נושא בשני תפקידים חשובים מאוד: שר האוצר של מדינת ישראל, שאמור לנהל את כל הכלכלה של מדינת ישראל, ובאותו זמן שר במשרד הביטחון, עם כל האתגרים הביטחוניים שאנחנו נמצאים בפניהם. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה הזאת תבין שבשעת מלחמה, כשכל עם ישראל מגויס, כל אזרח במדינת ישראל מגויס למען המלחמה הזאת, צריך גם שהממשלה תתגייס למלחמה הזאת מבחינה כלכלית, ותבין שצריך לוותר על כל המשרדים המיותרים וכמה שיותר מהר; להעיף את כל הכספים הקואליציוניים שעדיין לא נוצלו, ולהוריד את החצי מיליארד שקל מהכסף הזה שאמור להחזיר את הכספים הקואליציוניים שקוצצו. ואז ככה אנחנו יכולים להמשיך ולהתנהל, להמשיך ולהגיד שאנחנו חוזרים לדרך המלך. כשאנחנו נכנסנו למשרד האוצר ואביגדור ליברמן היה שר האוצר, קיבלנו כלכלה קורסת, עם 142 מיליארד שקל גירעון – כתוצאה מהקורונה, כתוצאה מניהול גרוע של משרד האוצר. תוך שנה וחצי סגרנו את כל הגירעון, השארנו בקופה יותר מ-12 מיליארד שקל. ובתוך שנה-שנתיים, אנחנו בגירעון. ואני אומר לכם, לפי הנתונים שיש לנו – ואנחנו עוברים על הנתונים שיש לנו – אנחנו נגיע ל-300 מיליארד שקל גירעון, אנחנו נהיה ב-300 מיליארד שקל גירעון במדינת ישראל. אני מקווה שאנחנו נחליף את הממשלה הזאת כמה שיותר מהר, שיהיה שר אוצר שינהל את כלכלת ישראל ויתפנה לניהול כלכלת ישראל. לכן דירוג האשראי, כל אזרח במדינת ישראל ירגיש את זה, ובמיוחד האוכלוסיות החלשות, שמפלגת ש"ס אמורה לייצג אותן. כל קמפיין הבחירות שלכם וקמפיין הבחירות של הליכוד היה על יוקר המחיה. ראש הממשלה הצטלם בתחנת דלק ממלא דלק – לפי מה שאני יודע, שנים רבות הוא לא מילא דלק ולא יודע איך ממלאים דלק; הוא הצטלם בסופרמרקט עושה קניות; מפלגת ש"ס דיברה על יוקר המחיה ואיך היא תילחם ביוקר המחיה. ואני רוצה לשאול כל אחד ואחד מכם – כי אנחנו מרגישים את זה, וכל אזרח במדינת ישראל מרגיש את זה, את עליית המחירים בצורה דרסטית, באחוזים רבים: היית עושה סל ב-800 שקל, ואותו סל עולה 1,200 שקל היום. אם אני טועה, תתקן אותי, אדוני היושב-ראש. אם אתה הולך לעשות קניות, אתה מרגיש את זה, כולנו מרגישים את זה, ומרגיש את זה עוד יותר אותו אזרח, אותו איש שמקבל קצבה. אני מקווה שש"ס לא תסכים, כי אחת התוכניות – שר האוצר מביא חוק שהוא רוצה להקפיא את הקצבאות לאותם אנשים הכי חלשים: קצבת נכות, קצבת זקנה, אנשים שחיים עם כמה אלפי שקלים, כשזה לא מספיק להם לתרופות, לא מספיק להם למוצרי בסיס. שר האוצר רוצה להקפיא להם את הקצבה. הקפאת הקצבה עם עליית המחירים זאת פגיעה דרסטית באותם אנשים שמקבלים את הקצבה. זאת פגיעה שקשה מאוד לצאת ממנה, כשאנשים יצטרכו לבחור בין לקבל את התרופה או לקנות שקית חלב. ממילא היום פירות וירקות לאנשים קשה לקנות, כי הכול התייקר, אבל עם התוכנית של שר האוצר יצטרכו לבחור בין שקית חלב לתרופה שרוצים לקבל. אני מקווה שמפלגת ש"ס, שאמורה להיות מפלגה חברתית, תילחם בהקפאה של הקצבאות של הנכים וגם של קצבת הזקנה, ולא תאפשר את זה לשר האוצר. אני חייב כאן גם להתייחס לעדה הדרוזית ולתקציבים שהובטחו לעדה הדרוזית. הובטחו 340 מיליון שקל, שאושרו על ידי הממשלה לכל היישובים הדרוזיים – רמת הגולן, כרמל, גליל. זה כסף מזערי, אבל מאותו כסף הועבר רק הכסף שהיה מיועד לרשויות המקומיות, לתקציב השוטף של הרשויות המקומיות; שאר הכסף לא הועבר, וגם שקל אחד לא תוקצב בשנת 2024 בנושא תכנון ובנייה, שזו הבעיה הקשה ביותר היום ביישובים הדרוזיים, כל אחד ואחד וכל צעיר וצעירה מרגישים את זה. שר הפנים עשה עבודה טובה, מינה אצלו אחראי על כל הנושא של תכנון ובנייה במגזר הדרוזי, הוא הביא לו תוצאות ואמר לו כמה כסף אנחנו צריכים בשביל לפתור את כל הבעיה של התכנון והבנייה במגזר הדרוזי, ומדובר על מיליארדים. אם אני לא טועה, שר הפנים, דובר על מיליארדים של כסף לתכנון ובנייה, ואתה דרשת את הכסף. אני ראיתי מכתב שאתה הוצאת לראש הממשלה, אבל מאותו כסף קודם כול שקל אחד לא יעבור ולא עבר עד עכשיו ולא תוקצב, ומאותו כסף שהובטח, יותר מ-50% עוד לא הועברו לרשויות המקומיות, ואנחנו בסוף 2024. תוכנית חומש, שהובטחה תוך שבועיים, תוך חודש ימים – אף אחד לא עובד עליה, ועברו כבר חודשיים מאז שאושר הכסף הקודם ל-2024. לכן, אדוני היושב-ראש, כל ההבטחות של הממשלה הזאת, גם למגזר הדרוזי, לא מתקיימות. והדבר החשוב ביותר – תקציב 2025 חייב להגיע לכנסת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. 20 דקות. עד 20, אתה לא חייב 20.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני יודע, מכיר את זה.

היו"ר ארז מלול:

אתה המצאת את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי מדינת ישראל, היום, 359 ימים למלחמה, 255 חטופים, 154 הוחזרו, 101 עדיין בשבי מפלצות החמאס, נמקים במנהרות עזה. 715 חללי צה"ל זכרם לברכה, גיבורים אמיתיים. 879 אזרחים נהרגו ונרצחו על ידי מפלצות החמאס והחיזבאללה; 70 חללי משטרה ושירות הביטחון הכללי – שב"כ. יהי זכרם ברוך. אדוני, אפתח במילה טובה לממשלת ישראל, שסוף-סוף יצאה מהקיבעון המחשבתי ועברה מהגנה להתקפה – כן, גם למקבלי ההחלטות וגם לראש הממשלה. תודה רבה לרמטכ"ל הרצי הלוי, לצה"ל, לאגף המודיעין, לטייסי חיל האוויר הגיבורים, אותם טייסים ששרה בממשלת ישראל, מכונת רעל, כינתה אותם: לא פטריוטים, לא ציונים, לא מלח הארץ, ואף הוסיפה: אני בזה לכם. ובכן טייסים יקרים, אתם ציונים, אתם אמיצים, אתם פטריוטים, אתם מלח הארץ, אנחנו מחבקים ואוהבים אתכם. מכונת הרעל לא פספסה שום הזדמנות, בחודשים שחלפו, לחבוט ברמטכ"ל ובשר הביטחון, בחברי כנסת, שרים; כל המומחים מהצד הזה שביקשו החלפתם בעת מלחמה. ראש הממשלה היה צריך להגיד תודה לציבור הרחב שבליל גלנט יצא אל הרחובות ומנע את פיטוריו של שר הביטחון באמצע מלחמה. ראש הממשלה שהופיע במקרה של הצלחה – הוא הרי תמיד רץ להופיע: אזרחי ישראל היקרים, כך הוא פותח, אבל הוא מופיע רק במקרה של הצלחה. ההופעות שלו ידועות ומוכרות: אני נתתי, אני אני, אני אני, אני אישרתי, אני עשיתי. מנכס לעצמו את הכול כאילו אין אחרים לידו. בדבריו ראש הממשלה שיבח את צה"ל, את המוסד, את חיל האוויר, ואת מי שכח? ניחוש קטן, קטן – כמובן, את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל, שעל פי הפרסומים, שר הביטחון יחד עם הרמטכ"ל דחף באומץ לביצוע משימת החיסול. המזל הוא שהציבור מנע את פיטורי שר הביטחון בערב גלנט הידוע. אדוני שר הביטחון, למרות היריבות הפוליטית אני מעריך אותך מקצועית, מצדיע לך על האומץ, על ההובלה – לך, לרמטכ"ל, לראש המוסד, למפקד חיל האוויר, לטייסינו האמיצים, שהם כן מלח הארץ, בניגוד למכונת הרעל שהייתה פה. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

את ראש השב"כ שכחת. אז שלא ייפגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע למה? כי לבנון לא בתחום שלו, אבל אני מקבל את התיקון. וראש השב"כ, שהוא ואנשיו עושים לילות כימים בעבודה קשה ומאומצת ביהודה ושומרון, בעוטף עזה, ובטוח אני כי גם יביאו את מניית הזהב, את המודיעין הנחוץ לנו כדי לחסל את רב-המרצחים סנוואר, שמחזיק באזרחי מדינת ישראל. אין לי ספק בכך, מכיר את האיש, מכיר את האיכויות שלו, מכיר את אנשיו, עבדתי איתם הרבה מאוד שנים. אני מצדיע גם לראש השירות ולאנשי שירות הביטחון. תודה רבה לכם על כל העשייה. ואיך אפשר בלי כלכלה, אחרי שגמרנו את האופוריה? ואני מציע למדינת ישראל ולמקבלי ההחלטות לחשוב על היום שלמוחרת. אם לא נחשוב על היום שלמוחרת נטבע בביצה הלבנונית. כן, אני בעד כניסה קרקעית מוגבלת כדי לנקות את אותם כפרים שיושבים על היישובים הישראליים והוציאו להם את הנשמה וסיכנו אותם במשך 30 שנה, מיום שעזבנו את לבנון. הגיע הזמן לבוא ולנקות את הכפרים האלה מאותם מחילות של חולדות, של חומרי נפץ, כדי לאפשר לאזרחי מדינת ישראל לשוב בשלום ובביטחון ליישובים הישראליים בצפון המדינה. ולכן, כן, יש לעשות גם פעילות קרקעית מוגבלת, כי מדובר בביטחון שלנו. ואסור להחמיץ את ההזדמנות הזו להכות בחיזבאללה עד תום ולחסל את מצבורי הנשק ואת מצבורי התחמושת, כמו שחיסלו את מצבור התחמושת של אותם טילי ים-ים. יש עדיין טילים בין-יבשתיים שסופקו לחיזבאללה על ידי האיראנים, וצריך להשמיד אותם. יש לנו צבא חזק. גם אחרי האירועים של 7 באוקטובר, אמרתי: היה כישלון של כל המערכות. ובינואר עמדתי ואמרתי: תפסיקו את המלחמה, תחזירו את האנשים הביתה, אחר כך צה"ל יטפל בכולם; כי יש לנו צבא חזק, מוסרי, אמיץ, שאין כמוהו בעולם כולו יחסית לממדים שלו. ולכן אסור לפספס את השעה, וצריך להכות בהם עד תום. לא נוריד את האידיאולוגיה, אבל אפשר לצמצם בצורה מהותית את אותם מצבורי טילים, והוכחנו שיש בידינו מודיעין מדויק. אותם מצבורים שימשיכו לסכן את אזרחי מדינת ישראל, אסור שהם ימשיכו להתקיים באותם מקומות שבהם הוחבאו. ולכן אני קורא לממשלת ישראל, לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לראש המוסד – לא לעצור. למפקד חיל האוויר – לשלוח את טייסינו האמיצים, שאני מצדיע להם, כי הם מלח הארץ, כדי לחסל את קיני הטרור האלה ולהביא ביטחון למדינת ישראל. אולי עכשיו, אחרי האירוע הזה, יעלו כל אלה שעמדו פה לפניי על הדוכן, והיו גם בצד הזה, שקראו קריאות כנגד הרמטכ"ל, כנגד חיל האוויר, כנגד טייסינו האמיצים, כנגד שר הביטחון, אולי הם יעלו לפה – אני לא מצפה מהם להגיד סליחה, אבל אולי יגידו: אתם יודעים מה, טעינו. תתנצלו באיזושהי דרך, ככה, על הדרך, אולי. אדוני היושב בראש, חברת דירוג האשראי מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של מדינת ישראל בשני שלבים. אומר שר האוצר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. שר האוצר של מדינת ישראל אומר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי. איזה חוסר הבנה, איזה ניתוק. כלכלת בעזרת השם של שר האוצר אינה מספיקה. אדוני, גם אני אומר "בעזרת השם", גם אני בא מבית דתי, גם אני אדם מאמין. אבל עזרת השם כשלעצמה לא תספיק. צריכים צעדים כלכליים קיצוניים, צריכים צעדים פוליטיים כדי לשנות את הכיוון הזה. שר האוצר של מדינת ישראל אומר דבר כמו: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא ייאמן. חברת דירוג האשראי מודי'ס אינה מאמינה לשר האוצר של מדינת ישראל. זו המשמעות. אין בלתה. הגענו לרמת דירוג האשראי של תאילנד, פרו, קזחסטן. כולנו נשלם על כך. זה אומר שהכסף יהיה יותר יקר, שנצטרך יותר כסף כדי לרכוש מוצרים. זה יגע לכיס של כולנו. איך שר האוצר מנהל את כלכלת ישראל? חברות דירוג האשראי אינן מאמינות לשר האוצר של מדינת ישראל, אינן מאמינות לפעולות הפיסקליות של שר האוצר והממשלה. ולכן אני אומר לכם, זה שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני אומר את זה באחריות. בימיו נרשמו הורדות דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא רק המלחמה – זה פיזור הכסף הקואליציוני, פיזור הכסף, הגדלת הצריכה של הממשלה, העמקת הגירעון. רק לפני שבועיים אישרנו 3.5 מיליארד שקל. במקום לקחת ממשרדים מיותרים ולהביא את הכסף הזה משם, יותר קל להיכנס למינוס, מי שלא מבין. אתם יודעים מה החוב של מדינת ישראל? של הממשלה? כשהממשלה הזו נכנסה לתפקידה הוא היה 702 מיליארד שקלים. זה סכום שאנשים מבינים בחוץ, אדוני. עכשיו הוא טריליון. בדרך כלל כשאני אומר "טריליון" מירב האנשים לא מבינים כמה אפסים, ואז אני נאלץ להגיד "999 מיליארד ועוד מיליארד", או להגיד "אלף מיליארד" כדי שאנשים יבינו. אבל החוב החיצוני של הממשלה הזו – טריליון ו-250 מיליארד שקל. הבני-בני-בני-בני-בני נינים שלנו – אין לי מספיק מקום להגיד "בני", כמה – ישלמו את החובות האלה, את חוסר האחריות של שר האוצר הזה. כבר לפני המלחמה הגענו לגירעון של טריליון. שר הכלכלה מתעופף לו במדינות העולם עם הסיסמה, שאיננו רואים כרגע את התוצאות שלה, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". מה מסתתר כאן? מהלך שעשתה השרה אורנה ברביבאי, אבל הוא אפילו לא אומר שהיא התחילה את זה. במה עסקינן? הורדת חיוב בדיקת תקן ישראלי למוצרים שהתקן שלהם אירופי. נהדר. כיסא לתינוקות למכונית שאושר על ידי התקן האירופי, אין שום סיבה שתעבור עוד שנה בתקן ישראלי של ריסוק ובדיקה והמחיר שלו יעלה בגלל זה. נהדר. זה ייקח זמן. אבל, אדוני שר הכלכלה, אתה לא עשית כלום שנתיים. מדינת ישראל, על פי הבנק העולמי, במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. לפנינו רק שווייץ, אבל ההבדל הוא קטן, אדוני היושב בראש. הכנסה לנפש, תוצר גולמי לנפש: 48,000–49,000 דולר לאזרחי מדינת ישראל, ובשווייץ – 101,000 או 102,000 דולר, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לקנות יותר ביוקר. לא ייאמן. המדינה השנייה ביוקר המחיה בעולם. עם תחילת המלחמה באו הקמעונאים לשר הכלכלה ואמרו לו: אין לנו כוח אדם. אנחנו מבקשים פטור מהדבקת המחיר על המוצרים. הוא נענה להם ואמר: תשימו רק את המחיר על המדף. צלצלתי אליו, והוא אמר: דבר עם המנכ"ל שלי. דיברתי עם יושב-ראש ועדת הכלכלה ואמרתי: אני מזהיר אתכם, תהיה עליית מחירים. אמרו לי: מה פתאום? אנחנו נפקח. עברו שלושה חודשים, עבר האישור להוריד את המחירים מהמוצרים, ונחשו מה קרה למוצרים – כמובן, הם עלו. המוצרים בסופר עלו, ומה עושה שר הכלכלה כרגע? זה עובר מתחת לרדאר – מאשר לקמעונאים להניח או להטביע על צג אלקטרוני את המחיר של המוצרים על המדף, ולא על כל מוצר, אדוני היושב בראש. חשוב בנפשך – – –

היו"ר ארז מלול:

אבל לא הבנתי מה הקשר אליו, תסביר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אסביר. מגיע בבוקר מנהל הסופר של אחד מהסופרים ומקבל הוראה מסופר האם שלו, או מבעלי המניות, להעלות בלחיצת כפתור את המחיר על כל המוצרים באגורה אחת. הוא כבר לא צריך לשלוח ולהדביק – – –

היו"ר ארז מלול:

זה שיקול אם להעלות או לא? ההדבקה?

מיקי לוי (יש עתיד):

בוודאי. זו עבודה. בבוקר הוא בא, אתה לא תרגיש. הוא יעלה באגורה אחת, אתה תרגיש? אני שואל, אדוני, אם אתה תרגיש. התשובה היא לא. ברגע שצריך להפוך את כל המוצרים זו עבודה, זה עובדים, זה סיפורים. כך, בבוקר הוא בא, על כל המוצרים אגורה אחת – מי ירגיש? הכנסה של מיליונים לאותם בעלים. אסור היה לעשות את זה. אסור היה לעשות את זה, ואמרתי את זה לניר ברקת. אבל הלחץ של הקמעונאים הרג אותו, והמחירים יעלו עוד פעם, כמו שהם עלו דקה וחצי אחרי שהוא נתן להם אישור לשלושה חודשים לא להטביע את המחירים. זה שר הכלכלה של מדינת ישראל. בלחיצת כפתור יהיה אפשר להרים את זה. אני צריך עוד איזה חצי שעה להגיד את כל מה שאני רוצה, אבל ראש הממשלה רץ כל פעם כשיש הצלחות להשמיע את קולו: אני, אני, אני, אני, אני. בסדר, שמענו, אתה. הוא כבר חילל בעבר, אדוני היושב-ראש, את השבת כאשר חולצו ארבעה חטופים במבצע הירואי של לוחמי הימ"מ במבצע ארנון. הוא צלצל בשבת, אז כל ההצגות האלה לא עובדות עלינו. ולא שמענו אתכם אומרים: נו נו נו, למה צלצלת? במקרה הזה חזרתו הייתה מחויבת. הוא לא היה צריך לנסוע בכלל כשאלפי טילים נשלחים למדינת ישראל. אני התראיינתי ואמרתי שביום שישי – התראיינתי ביום חמישי – אולם מליאת האו"ם יהיה ריק. וזה מה שקרה, כי כולם אינם ביום שישי. כשיש הצלחות ראש הממשלה נעמד ובקולו: "אזרחי מדינת ישראל". לא ראיתי אותו עומד מול אזרחי מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר. בכישלון כמו אירוע 7 באוקטובר, האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל – רצח אזרחים, אונס, חטיפה – לא שמענו את קולו. אין לו את האומץ להגיד שלוש מילים – שלוש מילים: אני מקבל אחריות. מתי הוא אומר את זה? כשיש הצלחה. אז אדוני ראש הממשלה, אני מודיע לך: אנחנו לא נשקוט, אני, חבריי, אזרחי מדינת ישראל, החטופים, בני משפחותיהם. לא יעזור לך כלום. תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. שנה שלמה אין לך אומץ להגיד שלוש מילים: אני מקבל אחריות; תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. כל התרגילים שלך על ועדת חקירה ממשלתית וכל הקשקושים שלך לא יעזרו לך. אנחנו לא אוכלים את זה. שתדע לך, אנחנו נצא על זה לרחובות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – בפתח דבריי אזכיר: 359 ימים, 101 חטופים וחטופות. 359 ימים, 101 חטופים וחטופות שספונים במנהרות חשוכות ומעופשות תחת אלימות והרעבה של מחבלי החמאס המתועבים. אין כאב גדול יותר מכאב של המשפחות שממתינות, של עם שלם שממתין לשובם. כולנו עדים לאימה הזו, לאובדן חיי השגרה ולמתח המתמיד ולחוסר הוודאות. חובתנו המוסרית, הלאומית, היא ברורה: עלינו לפעול בכל דרך אפשרית, ללא פשרות, להחזיר את החטופים הביתה. זה חוב שלא ניתן להתחמק ממנו. זה חוב כלפי המשפחות, כלפי החיילים וכלפי העם כולו. אמש התבשרנו על חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שהוביל את ציר הרשע והשנאה יחד עם איראן ובעלי בריתם, ששם לעצמו מטרה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. חיסולו הוא הישג משמעותי במאבק המתמשך נגד ארגוני הטרור שמבקשים להחליש אותנו, שידעו כל מבקשי רעתנו שיומם וסופם יגיע. חשוב לזכור: ביטחון אמיתי הוא לא רק בחיסול מנהיגי טרור. ביטחון אמיתי מתחיל בהשבת השקט לתושבי הצפון והדרום, בחיזוק תחושת הביטחון האישי והביטחון של תושבי הדרום, ובעיקר הבטחת עתידם. ב-7 באוקטובר חווינו את אחד האירועים המזעזעים בהיסטוריה של מדינת ישראל – טבח אכזרי ומטלטל שבוצע על ידי מרצחים מתועבים בעוטף, שגבה את חייהם של עשרות רבות מאזרחינו. הטבח הזה הוא תזכורת כואבת לכך שהאיום הוא ממשי ושאסור לנו להירדם במשמרת. הגיע הזמן להשיב לתושבי שדרות והעוטף את הביטחון אחרי שנים של הזנחה פושעת. זו לא רק חובתנו להגן מפני התקפות אלא גם לדאוג לשיקום מלא של הקהילות האמיצות, לאפשר להן לחזור לשגרה ולחיים נורמליים. במעבר חד ברצוני להתייחס לנושא שלשמו התכנסנו ושעליו נצביע היום, תקציב 2024. תקציב אמור לשקף את סדר העדיפויות של המדינה ולשרת את האזרחים, אולם לצערי הרב, תקציב זה נבנה מתוך שיקולים פוליטיים צרים ולא מתוך ראייה כוללת של צורכי האזרחים. רק בימים האחרונים קיבלנו תזכורת לכך שדירוג האשראי של ישראל הורד, והסיבה ברורה לכולם: חוסר יציבות כלכלית, פופוליזם פוליטי והיעדר ניהול מקצועי. במקום להשקיע במקומות שבהם הציבור זקוק לכך – חינוך, בריאות, רווחה – אנו עדים להחלטות שמתבצעות כדי לשמר קואליציה, כדי להבטיח הישרדות פוליטית על חשבון הציבור. התקציב הזה לא נוגע לחיי היום-יום של האזרחים אלא להישרדותם של פוליטיקאים. אנחנו רואים כסף שנשפך על משרדים מיותרים, משרות שנוצרו למטרות פוליטיות בלבד ושימוש במשאבים ציבוריים כדי לשרת קבוצות לחץ על חשבון הרוב המוחלט של האזרחים, אותו מעמד ביניים שנושא זאת על גבו. תושבי הדרום והצפון זקוקים לתמיכה אמיתית. הם אינם צריכים הבטחות ריקות – הם צריכים תקציב שמכוון לשיקום, לחיזוק תשתיות, ליצירת מקומות עבודה ולבניית קהילות חזקות ובריאות. ההשקעה בצפון ובמרכז ובדרום צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אך אנו עדים לתקציב שמעוות את סדרי העדיפויות של המדינה שלנו, מחזק את המקורבים ולא את אלה שבאמת צריכים סיוע. התקציב הזה מגלם את חוסר ההשקעה במערכות החינוך שלנו, שגם ככה נחלשות משנה לשנה. מערכת הבריאות נשחקת והצוותים הרפואיים קורסים. יש מחסור חמור בשירותים חברתיים ובתמיכה במשפחות במצוקה, בנוער בסיכון, משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, והרשימה עוד ארוכה. איך ייתכן שדווקא עכשיו, כאשר ההשלכות הכלכליות של המשברים האחרונים מורגשות בכל בית, אנו ממשיכים לראות תיעדוף של קבוצות פוליטיות מצומצמות, על פני הציבור הרחב? זהו תקציב של הישרדות פוליטית ולא של חוסן חברתי. אם לא נשנה את הכיוון הזה, ישראל תמצא את עצמה בעוד כמה שנים בעיצומה של קריסה כלכלית ומוסרית. ומשום כך, אני אצביע נגד התקציב שהינו תקציב נגד אזרחי מדינת ישראל. אנו בפתחו של חג ראש השנה. אני רוצה להזכיר: השנה החולפת הייתה שנה קשה לכולנו – טבח נורא, לחימה מתמשכת, אובדן חיי אדם והמשבר הכלכלי, שמכביד על כל בית בישראל. אבל דווקא מתוך הקשיים האלו אני מאמינה ביכולתנו לצמוח, לשנות, לתקן, לחזק את החברה בהתחדשות ובנייה מחודשת. בשנה זו עלינו להבטיח שלא נוותר על השאיפה לחיים של תקווה, שלום וביטחון לכל אזרחי מדינת ישראל. אני מאחלת לכולנו שנה של אחדות, שנה שבה נזכור את מה שחשוב באמת: לדאוג אחד לשני, לדאוג לעתיד ילדינו ולבנות מדינה שיש בה מקום לכולם. כפי שנאמר במילות שירו של המשורר והמלחין אהוד מנור: "אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת / רק מילה בעברית חודרת / אל עורקיי, אל נשמתי". כולנו חייבים לזכור שישראל היא הבית שלנו ואין לנו ארץ אחרת. אני מאחלת לכל אזרחי המדינה, לחיילי צה"ל, ששנה זו תביא עימה בשורות טובות, שערב ראש השנה נזכה לראות את חטופינו סביב שולחן החג ואת מתינו מובאים לקבורה מכובדת באדמת המדינה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. כבוד היושב-ראש, אנחנו תכף נדון ונצביע על התקציב. התחושה שלי היא שהממשלה קצת שוכחת את החטופים שלנו. עכשיו צמצמו את האפשרויות הביטחוניות לכינוס של אנשים, אז אפשר רק 1,000, ואני רוצה לספר לך שאמש, בעצרת בשער הנגב, היו מאות אנשים ממשפחות החטופים וגם מהציבור בכלל וזעקו את זעקתם הכואבת להשבת החטופים. אנחנו יודעים לחסל את נסראללה – אנחנו שכחנו מה היה ב-7 באוקטובר: מחוז שלם הופקר, נרצחו, וכרגע יש לנו 101 חטופים, ואיננו יודעים מי חי שם ומי מת. אני פונה מפה לראש הממשלה: זה הזמן להשיב אותם. עסקה עכשיו של כולם, לא בחלקים ולא בשלבים. יהיה המחיר אשר יהיה. אתם יודעים יפה מאוד לטפל כשאתם צריכים. ועוד בקשה אחת – תעמוד על הפודיום הזה ותגיד: אני הראש, אני אשם. כפי שידעת להתרברב עכשיו עם חיסולו של נסראללה, נראה אותך לוקח אחריות. שתהיה לכם, אזרחי מדינת ישראל, שנה טובה. והלוואי שנתבשר בשורות טובות. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חבר הכנסת ירון לוי, הדובר הבא, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת לוי, יש לך עשר דקות, נכון? לפי איך שמתוכנן. מוודא שאין שינויים בחלוקת הזמנים. עשר דקות, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

מייד נתחיל, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

אל תדאג.

ירון לוי (יש עתיד):

מושכים זמן.

היו"ר יבגני סובה:

לא צריך למשוך זמן. יש לנו עשר שעות לאופוזיציה, אני חושב.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לברך את כוחות הביטחון והממשלה על החיסול המוצלח בלבנון. אין ספק כי חיל האוויר, המודיעין וכל זרועות הביטחון מוכיחים פעם אחר פעם את איכותו וחוזקו של צה"ל. אני מתפלל ליום שבו אנחנו נוכל לשמוח כולנו כאן ביחד ברגע שנראה את חזרתם של 101 החטופים והחטופות, שנמקים כמעט שנה בשבי חמאס. עוצמתה של מדינת ישראל לא יכולה להתבסס רק על צבא חזק. עוצמתה של מדינת ישראל מורכבת גם מחברה חזקה, מערבות ומסולידריות, מהמחויבות שלנו לא להפקיר ולא להשאיר אף אחד מאחור. העוצמה של מדינת ישראל נשענת על חוסנה וכוחה של החברה. הלב של החברה בישראל לא יחזור לפעום ללא כאב – רק אחרי שנראה את כל החטופים והחטופות חוזרים לביתם. זאת המחויבות שלנו. השבוע אנחנו נחגוג את ראש השנה. בחג הזה יהיו 101 משפחות שלא יחגגו את החג בצורה שלמה. אבל יהיו גם משפחות שהגיבורים והגיבורות שלהן – חג ראשון שהם לא יחגגו איתם. אנחנו נחגוג חג בכאב. ובחג הזה אנחנו צריכים בשולחן להזכיר שללא אותם אנשים שנלחמו בשביל שאנחנו נוכל לשבת עם המשפחות שלנו, אין לנו זכות קיום. והלוואי שאנחנו נהיה ראויים להקרבה שלהם, למוות שלהם. אני רוצה לדבר, בהקשר של התקציב, על הקיצוץ המתקרב של 17 מיליון שקלים לשנות השירות, לשינשינים. אם יש משהו שאנחנו צריכים להשקיע בו בימים המורכבים האלה, הוא ארגוני הנוער, תנועות הנוער. דווקא במקומות האלה שר האוצר מחליט לקצץ 17 מיליון שקלים. מכל התקציב הגדול הזה 17 מיליון שקלים הם מה שיגרום לאיזון שכל כך מתבקש. אז אני רוצה לפנות לשר החינוך יואב קיש: בינואר האחרון אתה נפגשת עם ראשי תנועות הנוער, ואתה הבטחת להם, נתת את המילה שלך: אל תדאגו, מילה שלי, שקל לא ינוכה. כמה חודשים אחרי כן, כשחזרו אליך, אתה אמרת: אלה שיקולים של משרד האוצר. אבל אני זוכר שברגע שיש לך מילה אתה צריך לעמוד מאחורי המילה שלך, ולא להעביר את המילה למשרד האוצר. שר החינוך, אתה חייב לדאוג ל-17 מיליון השקלים האלה, כדי שהשינשינים – שנות השירות – לא ייפגעו. הם נגרעו בפעם הקודמת לפני מספר חודשים, כשהם הפגינו כאן מחוץ לכנסת – הם רצו שבסך הכול תאפשרו להם לסיים שנה בהתנדבות למען המפונים, למען הקשישים, ברשויות המקומיות. הם נלחמו כי הם רוצים להתנדב שנה במדינה ואחרי זה להתגייס לצבא. הם לא הפגינו נגד שירות. הם הפגינו בעד התנדבות. בואו נעריך אותם, כי קרוב היום שבו הם כבר לא יאמינו בנו. וביום שהם לא יאמינו בנו, החברה שלנו והקיום של מדינת ישראל נמצאים בסכנה. ביום שישי בערב שמענו על הורדת דירוג האשראי, הורדה שמובילה לפגיעה אנושה בכלכלת ישראל – ממדינה עם דירוג אשראי גבוה ויציב למדינה שנסחרת ברמה של פרו, אורוגוואי. הצפי של חברות הדירוג הוא המשך הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אז כמובן ששר האוצר חסר האחריות יאשים את המלחמה. אבל זה לא רק המלחמה; זה הניהול הכושל, זה החוסר של שר האוצר ושל הממשלה לשנות סדרי עדיפויות בעיקר בזמן מלחמה. מוזכרים שם גורמים כמו ההתעסקות של שר המשפטים, שלא מכנס את הוועדה למינוי שופטים וממשיך לפגוע ולערער את האמון במערכת המשפט. מוזכר שם חוק ההשתמטות, שהממשלה ממשיכה לקדם ולקמבן למרות שאין לנו מספיק חיילים בשטח; מילואימניקים נקראים כבר בפעם השלישית בצו 8, הם עוזבים את המשפחות, את העסקים שלהם ואת החיים שלהם. הם נשארים שוב מאחור. יש לנו משרדי ממשלה מיותרים שעלותם מסתכמת במיליארדי שקלים. וכמובן הכספים הקואליציוניים – אותם כספים שמחולקים באופן שרירותי והתנודות שלהם עוברות משר לשר לפי דרגת האיום שלו מתי ואיך הוא יפרק את הממשלה. ההחלטה של חברת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי מראה לנו שאנחנו מידרדרים אל עבר תהום כלכלית. אנחנו, אזרחי המדינה, נשלם את המחיר. זה משפיע באופן ישיר על ההוצאות המשק של כולנו. כולנו נשלם על זה. אנחנו נשלם על זה בסופר. אנחנו נשלם על זה במחירי החשמל, במשכנתאות שלא מפסיקות לעלות. הכול יעלה לנו יותר. המלחמה הזאת תסתיים, ובתקווה שבקרוב, אבל המלחמה הכלכלית, שבה משפחות רבות נמצאות בימים האלה, רק תחריף. כבר היום אנחנו מרגישים את ההשפעה של הניהול הכושל של שר האוצר. כבר היום אזרחים רבים שואלים את עצמם: איך אנחנו מתחילים את החודש? איך קונים קניות מהסופר בלי תשלומים? כי בעוד חצי שנה אותם תשלומים יהפכו להוראת קבע של מזון. ומאיפה נביא את הכסף? המיסים הולכים לעלות, הריבית לא תרד. אבל בצלאל, שר האוצר, יכול לדרוש מאזרחי המדינה להתגייס, להדק חגורות ולספוג עוד מיסים בזמן שהוא ממשיך להזרים מיליארדי שקלים לסקטורים בקומבינות שמביישות אותנו כאן. זה לא יכול להמשיך, זה חייב להיעצר. אסור לתקציב הזה לעבור כפי שהוא. זה תקציב שפוגע באופן ישיר באזרחי מדינת ישראל, ובטוח שיש שם כותרות מפוצצות שהן עלה תאנה לסירחון שמתחת. זה תקציב שיפגע בנו, יעמיק את הגירעון ואת חוסר האמון של האזרחים במדינה, אם נשאר בכלל אמון בבית הזה. יש אמירה: נאה דורש, נאה מקיים. האמירה הזאת לא מתקיימת כאן. האזרחים רואים הכול. הם רואים את הקומבינות של המשרדים המיותרים. הם רואים את הטיסות לחו"ל של השרים שנזכרו בזמן מלחמה לגלות את העולם. הם רואים את חוק ההשתמטות, שמנסים לתפור אותו בשקט בזמן מלחמה. הם בעיקר רואים שהעסק לא מנוהל. אין לממשלה הזאת סדר עדיפויות חדש. התקציב הזה מראה את הניתוק שיש לממשלה מהעם. נכון שיש מלחמה; בעיקר כשיש מלחמה צריך לנהוג אחרת, באחריות גדולה יותר, שנפסיק עם הסקטורים ונסתכל על המדינה כחברה אחת גדולה, כמקשה. כי מי שמשרת בקרבות, אף אחד לא בודק למי הוא הצביע; הם כולם בטנק ביחד נלחמים כדי שאנחנו נוכל להיות כאן ולנהל את חיינו. התקציב הזה לא מנוהל, כי פוליטיקאים ציניים כמו שר האוצר שלנו יושבים על השיבר של הקופה הציבורית, והם יכולים לעשות מה שבא להם בהצהרות לתקשורת. אבל תכלס אנחנו רואים שכלום לא קורה. אסור לכם להעביר את התקציב הזה. אסור לכם להמשיך בהתנהלות הכלכלית הפושעת הזאת. אנחנו נקווה, בעזרת השם, שאנחנו נראה במהרה, כמו שאמרתי, את החטופים ואת החטופות שלנו חוזרים הביתה. אנחנו מציינים שאלה 101 חטופים וחטופות, אבל לכל איש ולכל חטוף ולכל חטופה יש שם, יש משפחה, יש ילדים, יש סבא וסבתא, יש עולם שלם שנעצר, למשפחה ולהם. המחויבות שלנו כחברה, כבית המחוקקים, כחברי הכנסת, האחריות של הממשלה, היא לדאוג לכך שהם יחזרו במהרה הביתה כדי שאנחנו נוכל לחזור להיות המדינה שהיינו לפני 7 באוקטובר, אם בכלל נצליח. אבל כדי שנוכל לחלום על הרגע הזה, אנחנו צריכים לראות אותם בביתם כמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת ירון לוי. אני רק רוצה להגיד לך משהו לפני שתהיה הדוברת הבאה, בנושא השינשינים.

ירון לוי (יש עתיד):

רק אל תגיד לי שהוא טופל.

היו"ר יבגני סובה:

לא לא לא, להפך. אני רוצה להגיד – וגם שר הפנים שומע אותך, והוא בעיניי גם אחד השרים הכי יוזמים בממשלה – שיש היום גופים שמעסיקים את השינשיניות, למשל הסוכנות היהודית. אנחנו במסגרת שדולת העם היהודי – והשר מכיר את זה היטב – פגשנו את השינשיניות בכל רחבי העולם, במדינות שבהן יש קהילות גדולות. יש שינשיניות שהן בתוך ישראל ויש גם מחוץ למדינה. אני חושב שבעקבות המלחמה, בעקבות מה שאנחנו עברנו בשנה הזאת, בעקבות מה שקורה בקהילות היהודיות בעולם, אין מנוס מלהגדיל את השינשיניות בחו"ל. זה גם עבודה מול הקהילות, זה גם עבודה שלהן כשגרירות של מדינת ישראל, כי הרבה פעמים אותה הבחורה בשנת שירות – אני אומר את זה בלשון נקבה, כי הרוב זה בנות שהן עושות שנת שירות – – –

ירון לוי (יש עתיד):

גם וגם.

היו"ר יבגני סובה:

כן, אבל הרוב, ולכן מותר להגיד, לפי החוקים של האקדמיה ללשון העברית, גם בלשון נקבה. אני באמת מתחבר לקריאה שלך. אני גם קורא לממשלה ולשר האוצר, וגם לכל מי שקשור לזה, לשקול את זה שוב.

ירון לוי (יש עתיד):

שר החינוך, בעיקר שר החינוך.

היו"ר יבגני סובה:

שר החינוך? לא, אבל הכסף בא בעיקר משם.

ירון לוי (יש עתיד):

כן, אבל על זה הדיון, שאם אתה שר החינוך ויש לך אחריות, אתה צריך לדעת לקחת את הכסף משר האוצר כפי שהתחייבת. זה לנוער שלנו, והנוער שלנו זה העתיד של המדינה. בואו ננהג באחריות.

היו"ר יבגני סובה:

אני מסכים איתך. נכון. אני באמת מסכים איתך ומתחבר למה שאתה אומר. אני מקווה מאוד שבממשלה יבינו את גודל השעה וימצאו מקור תקציבי לדבר הזה, כי אין תחליף – –

ירון לוי (יש עתיד):

אין תחליף.

היו"ר יבגני סובה:

– – לשינשיניות, אני מדבר בעיקר על חו"ל.

ירון לוי (יש עתיד):

אני מדבר בעיקר על הארץ.

היו"ר יבגני סובה:

אתה מתכוון גם לארץ. אבל אני אומר מה שקורה עם הקהילות היהודיות.

ירון לוי (יש עתיד):

אני רואה אותם, אני פוגש אותם עם המפונים, ואנחנו מבינים את העוצמה שיש להם. שר הפנים נמצא כאן, הוא יודע מה קורה ברשויות המקומיות, עד כמה זה עוזר ועד כמה אנחנו רוצים נוער שיבוא ויתגייס לחברה לפני שהוא בוחר להתגייס לצבא. אז בואו לא נוריד להם את הרוח ובואו נחזק אותם. וכמו שאמרת, הלוואי ויגדילו את התקציב הזה. תודה רבה לך.

היו"ר יבגני סובה:

מקווה מאוד. תודה רבה לחבר הכנסת לוי. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. שר הפנים, אני חושב שהיית באחת הנסיעות עם הסוכנות כשאנחנו פגשנו – נדמה לי שזה היה בצרפת. אני חושב שזה דבר מדהים. הם פשוט עושים עבודה מדהימה, אם זה בארצות הברית, אם זה בצרפת, אם זה בספרד. אתה רואה את העבודה הזאת, עבודת ההסברה הכי טובה, מעבר לקשר עם הקהילות היהודיות בכל העולם. גברתי, יש לך עשר דקות, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני לא יכולה לפתוח את הדברים שלי בלי, כמובן, להתחיל בהצדעה לכוחות הביטחון, לחיל האוויר, לזרועות המודיעין השונות, שבמהלך השבת באמת הפכו את העולם שלנו לקצת טוב יותר ושסילקו מעל פני האדמה את הארכי-טרוריסט נסראללה. כמי ששירתה בחיל האוויר לא מעט שנים, אני חשה גאווה אדירה בכל פעם שמבצע כזה יוצא לפועל והצלחתו כבירה. הגאווה עוד יותר גדולה כאשר נזכרים ביחס המבזה והמשפיל שלו זכו הטובים והטובות שבבנינו ובנותינו כאשר אתם בממשלה שלחתם אותם לעזאזל, הצהרתם שאין צורך בטייסות וסימנתם אותם כמי שיורים על כוחותינו. אתם שלחתם אותם לעזאזל, והם דאגו לסגור חשבון עם אחד מגדולי המרצחים בעידן הנוכחי. אני חושבת שבחודש כזה, חודש הסליחות, מוטב יהיה אם תבקשו סליחה. וכמי ששירתה שם, אני רק יכולה להגיד שאם יש דבר שאני חשה געגוע אליו, זה להגיע למילואים בימים כאלה; אני שולחת מכאן לכל כוחות הביטחון, ובפרט לחיל האוויר על לוחמיו, תודה גדולה בשם עם ישראל על המסירות שלהם, על העבודה שלהם ועל המצוינות שהם מביאים. אבל גדולתו של חיל האוויר והיכולות הבדיוניות ממש של זרועות הביטחון והמודיעין הן לא הדבר היחיד שנחשף בשבועות האחרונים. בשבועות האחרונים, ככל שהמלחמה מתמשכת, אנחנו רואים יותר ויותר את הפער העצום בין היכולות הטקטיות שלנו בשדה הקרב לבין הכישלון והיעדר האסטרטגיה של הדרג המדיני בתחומים רבים. מי שכנראה עוד לא הבינו את זה הם חברי הממשלה, שממשיכים ללכת כמו עיוורים היישר לתוך התהום, ואף אחד מהם לא קם וצועק: מה הכיוון, לאן אנחנו הולכים, מה התוכנית? וחשוב מכול: איך מחזירים את החטופים שלנו הביתה? הצלחות טקטיות, למשל, הן היכולת של הצבא לקום מהאסון הגדול ביותר שקרה כאן, ובתוך יממה לא רק להדוף את האויב שפלש לתוך שטחנו אלא גם להפוך אותם לנרדפים; כישלון אסטרטגי הוא חוסר יכולת לגייס את תמיכת העולם מהרגע שבו מאזן הכוחות השתנה; הישג אסטרטגי אדיר הוא הלחץ הצבאי, השתלטות על מוקדי השלטון ברצועת עזה, פירוק צבא החמאס בכל גזרות הרצועה; מולו עומד הכישלון האסטרטגי לייצר עסקה שתציל את חייהם של החטופים, שהאסטרטגיה הכושלת של הממשלה הזאת הפקירה אותם ביום שבת לפני כמעט שנה ומאז כל יום. ואיך נולדה המלחמה הזאת? מכישלון אסטרטגי אדיר, מחדל מהנוראיים שהיו כאן אי פעם, שבו אתם ראיתם בחמאס נכס גדול וחשוב. אם רק הייתם מקבלים את ההחלטה להפנות קצת יותר תשומת לב למפלצת החמאסית, שקמה בעזה גם בעזרתכם והכספים שהעברתם להם, אם הייתם מקשיבים, למשל, לתצפיתניות שהזהירו שוב ושוב, אולי היינו מונעים את כל השבת השחורה. אחרי שראינו מה אנחנו מסוגלים לעשות לחיזבאללה, תארו לכם איזה ניצחון טקטי אדיר זה היה אם פלישת החמאס הייתה נעצרת בזמן. כמה חיים היינו מצילים. כישלון אסטרטגי אדיר שלכם, שעוד לא התפכחתם ממנו, הוא ייבוש מוחלט של רשת הביטחון הסוציאלית, פגיעה בשירותי הבריאות והרווחה כאידיאולוגיה, שדורשת מהאזרחים: פשוט תסתדרו לבד. ובהחלט, הציבור האזרחי קם והסתדר לבד. דקות אחרי שהבנו איזה אסון המטתם עלינו, נפתחו חמ"לים אזרחיים, קבוצות מתנדבים, אחוזי גיוס למילואים שלא נראו כאן מעולם. כל זה לא קרה בזכות הממשלה, אלא למרות שאתם הייתם בשלטון ברגע הקשה הזה שהובלתם אליו. אבל לא רק במלחמה נחשף הכישלון האסטרטגי האדיר שלכם אל מול הניצחון הטקטי האדיר שהכוח האזרחי מציג לתפארת כבר שנה ארוכה. כבר מהרגע שקמה ממשלת הכישלון היה ברור שאין עתיד, אין תקווה ואין חלום. מיניתם שר אוצר שלא מבין בכלכלה, חסר מושג בניהול, שאת כל הידע שלו בתחום משרדו הוא מקבל מספר שנקרא "השקעות לעצלנים". אז לא רק שיש לנו שר אוצר גרוע שלא מבין בעבודת המשרד שלו, הוא גם עצלן, כל כך עצלן שהוא לא מסוגל לקרוא את הדוח של מודי'ס, והוא מפזר לנו הצהרות שהקשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט; שר כושל שבטוח שהוא חכם יותר מכולם, אבל לא מצליח להבין את ההבדל בין A ל-B. העיקר שהוא מוכר לנו סיפורי גרנדמייזר. ולמרות הכישלון האסטרטגי במינוי הזה עדיין יש פה קטר כלכלי אדיר, שכנגד כל הסיכויים מצליח להשאיר את מדינת ישראל עם עוד אוויר לנשימה; כוח אזרחי אדיר, שממשיך חרף כל הכעס והשנאה שאתם מנסים לפזר כנגדם. מיניתם עבריין מורשע בטרור, אלים, משיחי, פשיסט, לתפקיד של שר הממונה על המשטרה. נתתם לגוף החשוב הזה לקרוס במשך שנה שלמה ולסור למרותו של אדם שלא לבש מדים מעולם, בגלל שאף אחד לא חשב שהוא ראוי לשים את המדים שלנו. מול העבריין קמו מאות אלפי אזרחים שקוראים לצדק, שרוצים משטרה מתפקדת שאפשר לסמוך עליה, שלא רוצים לפחד בכל פעם שהם מגיעים להפגנה שמא שוטר אלים ולא ראוי יסמן אותם, ירתק אותם לקרקע ויעצור אותם על לא עוול בכפם. השוטרים שלנו היו גיבורים ב-7 באוקטובר, והם גיבורים עד היום, אבל אסור שרוחו של השר הכושל תשרה על הארגון הזה ותפורר אותו. עוד בימי ההפיכה המשטרית, ימים אפלים שאתם עדיין פועלים ללא לאות כדי לקדם אותה, נחלתם כישלון אסטרטגי אדיר. ההיבריס האדיר שלכם, המחשבה שאין אף אחד שיכול לעצור אתכם והיהירות המטורללת שלכם הביאו אותנו אל סיפה של מלחמת אזרחים, לפירוק החברה לרסיסים וכמעט לחורבן מוחלט, כשסימנתם לאויבינו שאנחנו חלשים, והם תקפו אותנו מכל החזיתות. אבל מול ההזיות המשיחיות, מול הסטיות המשטריות שאתם מקדמים קם פה כוח אזרחי אדיר ומופלא של האנשים הכי טובים שחיים במדינה הזו, שאוהבים אותה מכל הלב ומאמינים שהיא עוד תחזור להיות מדינת מופת כפי שהייתה במשך שנים, עד שהגעתם והתחלתם להחריב כל דבר טוב שנבנה כאן. אין תחום בחיים שבו לא נחלתם כישלון, אבל מעל הכול נכשלתם בלהציע לאזרחי המדינה עתיד. אין לכם מושג לאן אתם רוצים להגיע בסופה של המלחמה, אין לכם תוכנית אמיתית איך להפוך את המדינה הזו לטובה יותר, מכילה יותר, שכל אזרחיה מרגישים שייכים, מקובלים ושווים. יצחק נבון, הנשיא החמישי של המדינה, כתב בתחילת המילניום מאמר על המפריד והמאחד בעמנו, ובתוך המאמר הוא כותב כך: "אם יקומו לנו מנהיגים בעלי חזון ושאר רוח המכירים את חוכמת הפשרה, שיעלה בידם לקרב לבבות של המחנות היריבים, יהיה זה בבחינת נס. הרבה ניסים התרחשו בארצנו, אולי גם יתחולל נס זה". ומפה אני פונה לאזרחי ישראל, הנכס האסטרטגי החשוב ביותר והמשמעותי ביותר שיש לנו במדינה הזו: יש מנהיגים בעלי חזון שעוד יובילו את המדינה הזאת והעם הזה, אנשים שיהיו מסוגלים לחבר במקום להפריד. כבר עשינו את זה פעם אחת, ובכל יום שעובר אנחנו מתקרבים לפעם הבאה שבה תקום פה ממשלה שלפני טובתה האישית, לפני הישרדותה הפוליטית, תראה את הציבור, את המדינה, את העתיד. כמו שעשינו את זה אז, נעשה את זה גם עכשיו ביחד, בזכותכם ולמענכם. לא לוותר אפילו לרגע אחד. ולפני שאני מסיימת, אני רוצה להקריא ציוץ של טל פרידמן שקראתי, שבעיניי הוא מזקק את היממה האחרונה: "מבצעי חיסול מטורפים באיראן ובלבנון שלא נראו מעולם, דברים שלקוחים מסרטי מדע בדיוני, והעיקר, מסר חד וברור: אל תתעסקו עם ישראל. התוצאה כרגע: 100 לנו – 101 חטופים אצלם". תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

נתת לי דקה יותר.

היו"ר יבגני סובה:

אני אתן לך עוד דקה אם אתה רוצה. בגלל שאתה טייס, אני אתן לך עוד דקה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה אומר, זה יום טוב לטייסים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – – –

שר הפנים משה ארבל:

השרים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להקריא פה דו-שיח שתמללתי בין ללי דרעי, שהיא חברה יקרה שאיבדה את בנה במלחמה, לבין עמית סגל בכנס ירושלים, שהתקיים בשדרות. נמשיך מתוך הדברים שללי אמרה. היא אומרת לעמית סגל כך: אני עכשיו בעיקר עוסקת בלחבר, בלדבר על האחדות, בלדבר על האחווה, כי אנחנו, הקטנים, חוץ ממך – היא פונה לעמית סגל – אתה, יש לך תפקיד. הקדוש ברוך הוא שם אותך במקום שלך לא סתם, אבל אנחנו הקטנים, שלא יושבים בקבינט, אנחנו הקטנים, מה יש לנו חוץ מלהתרכז בדבר הזה שנקרא אחדות? אבל לא אחדות מזויפת, יש עולם של דעות. ואז עמית סגל שואל אותה: אנחנו לא סתם מדברים. אותו סיפור על הקב"נית מחטיבת אלכסנדרוני שאומרת, כת של אוכלי מוות – היא אומרת את זה עלייך, כשהבן שלך לחם באלכסנדרוני. אז יש הבדלים בכל זאת. תראו איזו תשובה היא עונה לו. היא עונה לו כך: בשבעה של הבן שלנו, אומרת ללי דרעי, היא הייתה בגינה, מה שנקרא הגינה – הייתה נראית כמו ג'ונגל. לא טיפחנו את הגינה שלנו בעלי. לצערי, לא היה לנו זמן, מחשבה וכו'. הסתיימה השבעה, והחלטנו לגדל ולטפח את הגינה. אני מביאה גנן, ואני אומרת לו: אבל מה אנחנו עושים עם כל העשבים השוטים פה? זה נראה ממש אין-סופי. אז הוא אומר לי – לא במילים האלה, אבל ככה הבנתי את זה – ככה הוא ענה לה: אפשר לבזבז חיים שלמים בלהדביר ולנכש את העשבים השוטים. כל היום אתה יכול לומר, ההוא אשם, ביבי אשם, גלנט אשם, אחים לנשק אשמים. כל היום אתה יכול לעסוק בעשבים השוטים, ואז השיח, תרתי משמע, לא גדל. הדבר היחיד שמגדל את השיח בינינו הוא אור ומים ותשומת לב כדי לגדל את השיח הזה. העשבים השוטים תמיד יהיו שם. זה ממכר, אני מכירה את זה. אנחנו, האנשים הקטנים, פשוט צריכים לעסוק בשיח שאנחנו רוצים לגדל. את הדברים האלה, כאמור, אמרה אישה מאוד מאוד לא קטנה, ללי דרעי, ובעצם המסר שלה הוא: בואו נפסיק להתעסק במה שמפריד ומפצל ומפלג בינינו ונתחיל לדבר ולחזק את מה שמאחד בינינו. אני מנצל את הבמה היום דווקא אחרי הפעולה המאוד-מאוד מוצלחת ביום שישי של טייסת 69 וכל האורגן הזה שעטף את הפעולה הזו. טייסת 69 הייתה בלב הסערה, ויש אנשים שמקפידים בכל כוחם לנסות להחזיר אותנו לימים שלפני 7 באוקטובר, לשיח של 6 באוקטובר, וכל הזמן עסוקים בלהשמיץ את חיל האוויר, בלהשמיץ את טייסי חיל האוויר. ואני, לפחות, קיבלתי על עצמי לנסות – זה לא תמיד מצליח – לבחון אנשים וגופים בהתאם לאיך שהם מדברים, בהתאם לאיך שהם פועלים מאז תחילת המלחמה, מאז 7 באוקטובר. לעשות מעין reset עד כמה שאפשר, לעשות reset למה שהיה לפני, כי באמת לפני הגענו לנקודה החברתית אולי הכי נמוכה שהיינו בה מאז הקמת המדינה. אבל צריכים לעשות לדבר הזה reset ולהסתכל קדימה, ולהסתכל על אנשים לפי איך שהם פועלים ולפי איך שהם מדברים מאז אותו יום נוראי. לוחמי צה"ל, ובתוכם כמובן טייסי חיל האוויר וטייסי טייסת 69, מאז אותו יום הם כל-כולם בתוך המלחמה הזו. יצא שאחרי הפעולה של יום שישי, אחרי הפ"מ, פקודת המבצע הזו של יום שישי, כולם מדברים על זה, אבל טייסי חיל האוויר כולם בתוך המלחמה הזו מאז 7 באוקטובר. תשאלו את לוחמי החי"ר והשריון וההנדסה, תשאלו אותם איזו עזרה, איזה סיוע הם מקבלים מחיל האוויר, איך הכול צמוד, הכול קרוב, על הכול הם עובדים ביחד כאיש אחד כדי להשיג את הניצחון הזה. תראו את לוחמי חיל האוויר, כמה הם מושקעים בתוך המלחמה הזו. אבל יש אנשים שעדיין כל הזמן עסוקים: איפה הייתם, מה עשיתם, מה פה, מה שם. מדברים עליהם בזלזול. לצערי, זה קורה גם כאן, בתוך המשכן הזה. חברי כנסת עסוקים רק במה שהיה כאן לפני 7 באוקטובר. הם כל הזמן עסוקים בלפלג ולשסות ולהפריד בינינו במקום להסתכל קדימה ולראות את הלוחמים האלה מכל הצבא וגם כמובן מתוך חיל האוויר, ובתוכם טייסי ונווטי טייסת 69, איך הם פועלים ביחד – פועלים ביחד כדי לרסק את האויבים שלנו, מסכנים את החיים שלהם. אז אני רוצה להגיד לכם משהו: טייסת 69 היא לא סתם טייסת – זאת הטייסת האסטרטגית של חיל האוויר. בגדול, כל פעם שאתם שומעים שיש איזשהו פיצוץ במזרח התיכון ואף אחד לא מבין מה קרה, כנראה שהם היו שם. זה מטוס מיוחד, עם הלוחמים הכי מוכשרים שיש לחיל האוויר. ואני מציע פה, במיוחד לחברים ולחברות במשכן, להפסיק לזלזל, להפסיק לקטב, להפסיק לדבר בשפה כל כך של שנאה ופירוד, ולהתחיל לבחון אנשים מאז 7 באוקטובר – מה היה מאז 7 באוקטובר, ולהעריך את האנשים האלה. ואני רוצה להקריא משהו שכבר קראתי כאן מעל הבמה הזו, ויכול להיות שאני צריך בשביל זה עוד דקה, אדוני היושב-ראש. זה פוסט שכתב – – –

היו"ר יבגני סובה:

אמרתי לך, כל מה שקשור לטייסת תקבל אצלי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כן, כן. לא, אז עכשיו אני מדבר על שריון. זה פוסט שכתב מ"פ שריון שקוראים לו איתי סימן טוב, ופרסם אותו חנוך דאום, אז זה הגיע בתפוצה מאוד רחבה. והוא כותב את הדברים הבאים בערך חודש וחצי מתחילת המלחמה: "החמאס יותר חזק מהשמאל, הוא גם יותר חזק מהימין, ומהימין מלא מלא, ומביבי + בן גביר, big love forever. האויב שלנו יותר חזק מההייטק ישראלי, ויותר חזק ממפעל ההתנחלויות. לתל אביבים יפי הנפש אין שום סיכוי נגדם, וגם לא לפריפריה. אבל לחמאס אין שום סיכוי מול ישראל. כשאנחנו כולנו מאוחדים ומגויסים הם חוזרים לתוך המחילות שלהם ומתפללים להפסקת אש. "המלחמה הזו תקעה אותי בתוך טנק, לכוד עם שני דוסים – בייני"שים שעקצו שירות של שנה וארבע, מצביעי סמוטריץ' ובן גביר, שלכאורה אין חצי דבר משותף איתם, אבל כור ההיתוך של הצבא יצק אותנו מחדש ליחידה אחת, לצוות טנק. בשלב מסוים אזרנו אומץ והתחלנו לדבר על הכול", על להט"בים, על בג"ץ, על תחבורה ציבורית בשבת, על לימודי ליבה, על מיניות, על הכול, "ומה גילינו? שאנחנו מסכימים על בערך 90% מהנושאים; בואו נניח שהם נורא נחמדים ולא נכנסו איתי לפינות – אז על 80% מהנושאים". תקשיבו למה שהוא אומר: "עד לפני חודש וחצי בערך הם היו האויב. נפגשנו משני הצדדים של קפלן, והינה החמאס הזכיר לנו שאנחנו בעצם באותו צד. הפוליטיקאים שלנו שואבים את הכוח שלהם מההפרדה בינינו. הם לוקחים 10%–20% של חוסר ההסכמה בינינו, והופכים אותו לעיקר, כי זה מה שנותן להם את המנדט 'לייצג' אותנו, לריב בשמנו. הם עושים את זה על חשבון הביטחון שלנו, על חשבון הרווחה שלנו, על חשבון המיסים שלנו, ועל חשבון החופש שלנו (גם החופש שלנו להתפלל, דרך אגב). "אני רואה הרבה אנשים שמחפשים איך לתרום למאמץ המלחמתי – תחתונים, גרביים, סיגריות, ציוד לחימה; מאמות מרוקאיות ששלחו לנו דג וקוסקוס לשבת, וקיבוצניקים פנסיונרים שהסיעו את הסירים האלה לקצוות המדינה (כי אולי עדיף שהם לא יבשלו...), הייטקיסטים שבאו להתקין לנו מצלמות היקפיות 360 על הטנק, מה שהצבא לא מספיק זריז וגמיש לעשות בעצמו. ונערי גבעות, שהצבא לא הסכים בכלל לגייס, באו ביום שבת, חתכו, ניסרו וריתכו, כדי שלא ניכנס לעזה בלי גגונים שמגינים עלינו מרחפנים. "מבחינתי התרומה החשובה ביותר היא שתתאחדו כעם; שתפעלו להתקרב – תתמקדו בדומה ותניחו קצת לשונה. תמציאו את המסגרות שיפגישו אותנו גם מחוץ לצבא – – – זה הכי חשוב – שנהיה עם, כי אנחנו, החיילים מכל קשת השבטים, נכנסים לשטח אויב ומסכנים את חיינו לא בשביל אף ממשלה או פוליטיקאי זה או אחר. אנחנו עושים את זה בשביל עם ישראל. בבקשה, תשאירו לנו עם לחזור אליו". זה מה שהוא כתב. אני חושב שכל מילה מדברת בעד עצמה. המחליף שלי פה?

היו"ר יבגני סובה:

כן. הדוברת הבאה – ח'טיב יאסין.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז תודה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, הדוברת הבאה, בבקשה. אבל אתה ממושמע, מתן. לרשותך 15 דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היו"ר, כנסת נכבדה – לא, זה לא זה, תן לי דקה, ברשותך. סליחה.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, היום אנחנו מצביעים על תקציב נוסף לשנת 2024, ובו זמנית אני בטוחה שבעוד חודש, חודש וחצי, יביאו להצבעה תקציב נוסף, רביעי, וזאת לאור עצימות המלחמה וההסלמה בצפון. למרות שהעדכון הזה, בעיקר בגלל ההוצאות וההשלכות וההוצאות של המלחמה, אמור לתת מענה לפחות בפן הזה לכלל האזרחים, אבל לא – לא לטעות, בפועל העדכון הזה לא לוקח את כולנו בחשבון. חשוב להדגיש שהתקציב הזה מתעלם התעלמות טוטלית מחיי האזרחים הערבים בצפון ובדרום בסוגיה הכי בסיסית, להישאר בחיים. המיגוניות אמורות לתת מחסה לאנשים בזמן הפגזות ולהציל חיים. התקציב הזה בעיקרו משקף את האידיאולוגיה ההתנחלותית, המקדשת כיבוש. כולם חושבים שחיסולים וכיבוש יכולים להביא פתרונות, אבל מה? הם גם יקרים וגם זמניים. לדאבוני, רוב גדול, גם בעולם הזה, מנסה להתעלם מהפתרון המדיני, שיכול להביא שלום, שלום שמשמעותו ביטחון אזרחי, כלכלי וחברתי לכלל תושבי האזור. ברצוני להצביע על העובדות הקשות המלוות את התקציב הזה – לא רק בתחום הכלכלה, אלא גם בביטחון האישי והחברתי, שממשיך להידרדר, ובמיוחד בתוך החברה הערבית. כלכלית – רק אתמול הודיעה הסוכנות הדירוג מודי'ס שהיא מורידה את דירוג האשראי של מדינת ישראל בשתי דרגות; הדירוג הנמוך בתולדות המדינה. זוהי הפעם השנייה במשך השנה שמוד'יס מבצעת הורדה כזו – מה שמעיד על חוסר יציבות כלכלית חריפה ועל סיכון גבוה לעתיד הכלכלי. התחזיות שלהם מצביעות על גירעון שיגיע ליותר מ-6% בשנת 2024 ויותר מ-7.5% בשנת 2025, מה שיהיו יגרום להכבדה נוספת על תקציב המדינה, במיוחד בהוצאות את ריבית עתידיות. זה ישתקף וימשיך להשתקף בסגירת העסקים או בבריחת משקיעים והשקעות מהארץ, העלאת מיסים, הקפאת הסכמים קיבוציים. ומה גם, אם לא הצעת השר הגאון להקפאת קצבאות, כאילו חסרים עניים ורעבים במדינה הזאת. אבל לאותו שר גאון לא אכפת מאותם נזקקים ומוחלשים. האמירה שלו הייתה ברורה מהרגע הראשון שהציג את התקציב הראשון של 2024. הוא אמר: אני מביא כאן תקציב אידיאולוגי. במילותיו, זאת אומרת: תקציב התנחלותי עם אידיאולוגיה מבוססת כיבוש. וזה ממשיך עד עכשיו. לא אכפת לו ממנוף הצמיחה המרכזי של הכלכלה הישראלית אשר טמון בהשקעה בחברה הערבית. ומה לגבי הביטחון האישי של האזרחים? בשנה האחרונה החברה הערבית מתמודדת עם תופעת פשיעה ואלימות חסרות תקדים. בשנת 2023 נרשמו 244 מקרי רצח – עלייה של יותר מפי שניים לעומת שנת 2022, שהיו בה 109 נרצחים. היום מספר הנרצחים בחברה הערבית כבר עולה על 183. הפשיעה והרצח אינם גזרת גורל – הם תוצאה ישירה של מדיניות מובנית והיעדר טיפול מערכתי מכוון במגפה הזאת. יותר מ-75% ממקרי הרצח בחברה הערבית קשורים לפשיעה המאורגנת. הבעיה החריפה עוד יותר היא שיותר מ-92% ממקרי הרצח הללו נותרו בלי פיענוחים. המשמעות היא חוסר אכיפה, חוסר אמון והמשך הידרדרות הביטחון האישי של האזרחים הערבים בישראל. אני שואלת אתכם, האם התקציב הזה נותן מענה למציאות הזאת? האם הממשלה הזאת מוכנה סוף-סוף להקצות את המשאבים הדרושים להילחם בפשיעה בחברה הערבית, או שמא היא ממשיכה להגיש תקציבים נוספים שאין בהם דבר מלבד הבטחות ריקות? כחברה בוועדת הכספים אני יכולה להגיד ולומר בוודאות: התקציב הזה לא משקף את הצרכים של האזרחים. במקום זאת אנחנו רואים גזרות שמחמירות את המצוקות הקיימות, אשר תשתקפנה בהשלכות חברתיות קשות על כלל האזרחים, בדגש על המוחלשים שביניהם. במקום לתמוך בצעירים הערבים להרחיב אפשרויות להשכלה ולעבודה, אנו רואים הקפאת תקציבי תוכנית החומש של החברה הערבית – תקאדום. במקום לייצר מדיניות כלכלית צודקת אנחנו רואים מדיניות של אפליה והדרה. אני קוראת מכאן לחברי הכנסת מכל סיעות הבית: אל תאפשרו לתקציב הזה לעבור. כל אזרח במדינה ראוי לקבל הזדמנות שווה, כל ילד ראוי לחינוך איכותי, כל אישה – ביטחון תעסוקתי ואישי. אני אצביע נגד התקציב הזה. גם, בעיניי התקציב הזה, וכל תקציב, אינו רק מספרים; תקציב אמור לעסוק במהות של החיים – בחיים עצמם, ולא באינטרסים הפוליטיים של קואליציה כזאת או אחרת. מגיע לכולנו תקציב שעושה או לפחות חותר לצדק חלוקתי, תקציב שמקדם עתיד טוב יותר לכולם, ולא רק לפריבילגים. לסיכום, חשוב לי להגיד: מספיק לנו עם שפיכות דמים, רציחות, רעב והרס. הגיע הזמן להתחיל תהליך מדיני שיביא שלום לכלל תושבי האזור, ובטוח בטוח אז התקציב באמת יעסוק במהות החיים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גם לך יש 15 דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, האמת, זה היה יכול להיות דיון רציני בשינויים דרסטיים בתקציב המדינה לשנת 2024, ותאמינו לי, יש הרבה במה לדון; תקציב שהתחיל כשאושר כשיקוף מוחלט למדיניות הממשלה המיליטריסטית, ההתנחלותית, הנאו-ליברלית הכי אגרסיבית שהכירה המדינה, מנסים עכשיו לשנות אותו כדי להעמיק את כל הגישות האנטי-דמוקרטיות, אנטי-אנושיות. להביא שינויים שבנויים על העמקת הגירעון התקציבי – זה היה אמור להיות אחרי שנה של מלחמה עקובה מדם עם רציונל מסוים כדי לשקם את כל אלה שסבלו בישראל מהמלחמה הזאת. שינויים בתקציב היו אמורים להתבצע כדי לעזור ולתמוך גם במפונים מהצפון ומהדרום, כדי להשקיע בשכבות המוחלשות, אשר סבלו ועוד יסבלו מהמשך המלחמה הזאת, ולעסקים אשר סוגרים את דלתותיהם. אתם יודעים שבצפון 50% מהמסעדות סגרו את הדלתות – חלק לצמיתות, 23% לצמיתות – ולשאר אולי אולי תהיה אפשרות לפתוח בחזרה. את השינויים בתקציב היו אמורים להביא כדי לעזור לענף החקלאות והתיירות. לפני חודש פניתי גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה וגם לשר התיירות והשמעתי את צעקתם של בעלי העסקים בתיירות ובמלונאות גם בנצרת וגם בעכו, עוד לפני שנכנסנו למעגל הסכנה. אני מזמינה אתכם ללכת לבקר שם ולראות את הדלתות הסגורות, לראות אנשים שמאבדים את חלום חייהם, עסקים שהם בנו שנה אחרי שנה. האם השר מודע לזה שאין תיירות במדינת ישראל, ושבתי מלון, אם הם בנצרת או אם הם בירושלים או אם הם בכל מקום, ולא רק בגליל העליון – מאבדים את ההכנסה שלהם ונכנסים לחובות? האם חשבו לענות לפנייה הזאת? כמובן שלא. האם התקציב הזה בא כדי לתקן את המציאות הזאת? גם כן לא. עסקים קטנים מתמוטטים. האם באו לתקן את המציאות שבה רשויות מקומיות ערביות קורסות בגלל הקיצוץ הרחב, שהוא הרבה יותר מהקיצוץ? הקיצוץ הרוחבי היה 5%, בתוכניות לאוכלוסייה הערבית – 15%; מישהו חשב על זה כשהכניס את כולנו למעגל הסכנה? חשבו שברוב הערים והכפרים הערביים, במיוחד בנגב, אין מיגון לאוכלוסייה הערבית? האם בתיקונים שהביאו באוצר לקחו בחשבון סיוע לאוכלוסייה הזאת כדי שתגן על עצמה בזמן של מלחמה? מלחמה עם 172 נרצחים באוכלוסייה הערבית, מתוכם 14 נשים – ועוד מקצצים וחוסמים תקציבים לטיפול בפשיעה. כל השינויים שמובאים בפנינו היו אמורים להיות דווקא בכיוון של קיצוץ בתקציבים הקואליציוניים, להוריד מכל שפיכת התקציבים על ההתנחלויות והרחבת התנחלויות. אבל שר האוצר החכם – כנראה בגלל החינוך של הגרנדמייזר שלו הוא כל כך חכם – אומר שמה בכך אם מורידים את דירוג האשראי של ישראל, זה עוד יתוקן אחרי המלחמה. כבר הזהירו אותו שזה עלול לקרות בהמשך המלחמה, אבל לא, מה אכפת לו. זאת ממשלה שהחליטה להפקיר את כל אזרחי מדינת ישראל, אבל לא את המתנחלים. אפשר להפקיר את החטופים, אפשר להפקיר את האזרחים הערבים, אפשר להפקיר את הצפון ואת הדרום, רק לא לגעת במתנחלים, ולהפך, לתת להם עוד ועוד כוח. האמת, לעמוד על הדוכן הזה ולהשמיע את האמת לפי התפיסה שלנו, שלי, הופך כל יום למשימה כמעט בלתי אפשרית. האווירה השוררת במדינה מזה שנה נשלטת על ידי שיח מתלהם, אלים, המתעלם מעובדה פשוטה – הממשלה החליטה להקריב את כולנו, את כלל אזרחי המדינה. נתניהו מקיים את הבטחתו: לעולם נחיה על חרבנו. הוא רוצה להמשיך במלחמה הזאת. לפני שבוע, וגם עכשיו בדיונים על התקציב, חזרו חברי האופוזיציה על ביקורת חריפה על הנטישה והסיכון של תושבי הצפון ועל הפקרת החטופים בעזה; עלו קולות הדורשים, ובצדק, להגיע לעסקת חילופים המשחררת את החטופים, מחזירה אותם ומפסיקה את המלחמה. הסימנים היו שעסקה בדרום תרגיע גם את הצפון. לנתניהו וממשלתו היה חשוב להוריד את השיח הזה מהאג'נדה הציבורית, למשוך את תשומת הלב הרחק מאיפה שהיא צריכה להיות ולהעביר אותה למקום אחר. והוא העביר את המשקל לצפון. כבר שבוע שתשומת הלב מתמקדת בצפון ובהפצצות וחיסולים שם, ועניין החטופים ירד מתשומת הלב הציבורית. ובאותה מידה גם במלחמה על עזה העזתים, הילדים והנשים, הזקנים והצעירים – גם הם ירדו מסדר-היום הכללי, והם עדיין נהרגים בהפצצות. עוד דבר השתנה בשבוע הזה – כל מי שביקר את הממשלה, כולל אלה הטוענים שהם האלטרנטיבה לממשלת המלחמה, הפכו למשבחי המלחמה בצפון ומצדדים בה. לפני 32 שנים, כשישראל חיסלה את אל-מוסאווי, הכריזו בתקשורת הישראלית שנגמר עידן הקונפליקט עם חיזבאללה. כנראה רצון הנקמה מוביל לעיוורון, ושכרון הכוח משכיח את שיעורי ההיסטוריה, וגם את השבויים ואת החטופים – משכיח אותם, אין מה לעשות. והמלחמה נמשכת כבר שנה. מדיניות החיסולים לא רק עוברת על החוק הבין-לאומי אלא גם לא מקרבת אותנו, כלל אזרחי מדינת ישראל, לביטחון אמיתי או לפתרון יציב, אלא גוררת את האזור לסף התהום של מלחמה אזורית כוללת. תאמינו לי, אני מגיעה למליאה מביתי בצפון, בעכו, ואני אומרת לכם שאנו בצפון, ובטוחה שבכל הארץ, לא מרגישים בשבוע הזה יותר בטוחים. ההפך, הכנסת כלל תושבי הארץ למעגל האימה והדמים לא יכולה להיות הדרך. הפוליטיקאים הקטנים משני הצדדים, גם אופוזיציה וגם קואליציה, ממשיכים להציע דבר אחד: עוד חיים על החרב ועוד נקמה. רק כשיהיה מי שיבין שהפתרון לעולם הינו פתרון מדיני ולא צבאי, תיפסק שפיכות הדמים. אני יודעת שלא רואים – יש פה ושם הערות בתקשורת על שיכרון הכוח ועל האופוריה, אבל אף אחד לא מדבר, לצערי הרב, על ההשחתה המוסרית העמוקה. שנים של כיבוש נתנו את אותותיהן פנימה בתוך החברה. אפילו הזילות בחיי בני אדם כבר עברה לא רק לצד השני, לא כלפי הצד השני, אלא גם לחלקים מתוך האוכלוסייה הערבית. ככה פתאום אין חטופות וחטופים שצריך להציל, אין אזרחים ואזרחיות הזכאים לחיים נורמליים, לשלום אמיתי, לביטחון אמיתי, לא ביטחון מדומיין, לתקופה מסוימת – והוא בנוי על גופות של ילדים ואנשים. אז כן, אנחנו נגד מלחמות, אנחנו נגד הריגת אזרחים, כל האזרחים, ובמיוחד נשים וילדים מכל הצדדים. נכון, מה שקורה עכשיו הוא שאם יש מידע מודיעיני שאפשר לחסל, יאללה, מייד, לא משנה כמה חפים מפשע יש. פצצות של טונות, לחיצה, שניות, ולעזאזל המאות והאלפים שיכולים להירצח. מה שווים חייהם של בני אדם אם המטרה כבר סומנה? זה הביטוי הכי מובהק למילה ולרעיון של העליונות, אבל כפי שתמיד אמרנו: מפלצת הכיבוש לא עוצרת – לא בקו הירוק, לא בראש הנקרה ולא בצבע העור. זה מחלחל פנימה. הזילות בחיים הגיעה לפתח ביתנו. עזבו שנייה את העם הפלסטיני והעם הלבנוני – שאותם כבר דורסים במגף כבר שנים – כדי שיניחו לזכותם לחיות בחירות ובחופש. שנייה תעזבו אותם. מה אתם מציעים בממשלה הזאת? כל תומכי המלחמה, גם מי שלא נמצאים בממשלה, מה אתם מציעים לאזרחי ואזרחיות המדינה? איזה עתיד אתם פועלים להבטיח להם ולהן? עוד מלחמות, עוד חיים על החרב, עוד סבב ועוד משפחות שכולות? עוד מיליארדים לחימושים במקום לרווחה ולחינוך? עוד אנשים בטראומה ובפוסט-טראומה? עוד שנאה ופילוג? אפשר להמשיך ולהסתובב עם תחושת אבו עלי של המזרח התיכון, אבל כל מלחמה תמיד הסתיימה בהסכם מדיני. אי-אפשר להמשיך להרעיב ולהפציץ, אי-אפשר להמשיך להכניס את כולנו למעגל הסכנה. רק מטומטם יחזור על אותה התנהגות ושגיאה אלף פעמים, וכל פעם יחשוב שיקבל תוצאה אחרת. כל המלחמות מסתיימות בהסכם מדיני. אני קוראת עכשיו: תעשו הסכם חילופים לשחרור החטופים והחזרתם הביתה. תכירו במדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל. מדינות העולם ברובן המוחץ כבר עשו את זה. הגיע הזמן שנבטיח דווקא לציבור בישראל וגם לעמים באזור חיים של חופש וביטחון. התקציב הזה, המונח בפנינו, הוא תקציב ההישרדות של נתניהו וממשלתו. התקציב הזה לא רק מפקיר את האזרחים, הוא הכרזת מלחמה על הרווחה והחינוך והעבודה, הכרזת מלחמה על מעמד הפועלים ומעמד הביניים. אנחנו עוד נסבול בשנה הבאה. מכינים לנו עוד מכות כלכליות: העלאת מיסים, העלאת מחירים. כולנו נשלם עבור המלחמה שאנחנו לא רוצים בה. והגיע הזמן גם להצביע נגד התקציב הזה, ולעבוד כדי להפיל את הממשלה הזאת, לשחרר אותנו מהממשלה הזאת ומהמדיניות שלה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אדבר על התקציב שמונח כאן לפנינו, אני רוצה לומר תודה, תודה לחיילים הגיבורים שלנו, תודה לטייסים המדהימים שלנו, תודה לכל כוחות הביטחון, שעובדים לילות וימים כדי לשמור עלינו ועל הילדים שלנו. הם כולם גיבורים שאתמול חיסלו אויב מר. ובאמת הגיע הזמן, טוב מאוחר מאשר לעולם לא. ובאותה נשימה אני רוצה לחבק ולחזק את אזרחי מדינת ישראל דווקא בימים האלה, שנה לטבח, שנה לחטיפות, שנה למחדל, למלחמה ולהעמקת הנטל על מערך המילואים, שנה שבה כל אזרח ואזרחית במדינה נלחם, כל אחד בזירה שלו, כל אחד ואחת ואתגר החיים האישי שלו, במציאות הקשה והמאתגרת. אתם מדהימים. אתם ואתן גיבורים, והמדינה הזאת מיוחדת ומדהימה בזכותכם. תודה לכם. גם בימים האלה, שנעים בין ניצחון מבצעי אדיר לבין כישלון כלכלי, שתכף נדבר עליו, אי-אפשר שלא לזכור את האחים והאחיות שלנו שנמקים במנהרות בעזה, אי-אפשר שלא להזכיר את המשפחות שלהם, שבזמן שכולנו חוגגים, הם – למרות השמחה המשותפת – חרדים ודואגים ליקיריהם. אנחנו איתכם. אין ניצחון בלעדיכם, ושום שמחה היא לא שלמה בלי רומי, בלי לירי, בלי נעמה, בלי כל שאר החטופות והחטופים. חברי הכנסת, היום, יומיים לאחר שדירוג האשראי של ישראל הורד בשתי רמות, בחרה הממשלה להביא לכנסת את תקציב 2025. ברור לכולם שבמצב שבו דירוג האשראי של ישראל רק מידרדר, התקציב שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא, איך לומר, כבר לא רלוונטי. החוב הישראלי יקר יותר, וכל תחשיבי האוצר פשוט מנותקים מהמציאות. ועדיין, באיזושהי מין יוהרה או קונספציה שהכול יהיה בסדר, הממשלה עדיין מבקשת מאיתנו לאשר את הנייר החובבני הזה. בתקופה הזאת, שבה כולנו מאוחדים בשמחה שלנו על חיסול האויב, בימים שבהם אזרחי ישראל דרוכים מול המסכים, בימים שבהם חנויות האשראי מביעות אי-אמון במדיניות הכלכלית, או בעצם בחוסר המדיניות הכלכלית, של הממשלה ובהתנהלות של השרים שלה וראשה – דווקא ביום הזה בחרה הממשלה להביא תקציב שמנתק את המדינה עוד יותר מהאזרחים שחיים בה. תקציב 2025 הוא לא רק רשימת מספרים, הוא סיפור. הוא סיפור על מצוקה ועל חוסר צדק. תקציב עיוור, שלא רואה את האישה בממ"ד, שיושבת כבר כמה חודשים שם ומנסה לחיות חיים של שגרה. זה תקציב שמדלג מעל המפונים, השורדים, החטופים, המשפחות שלהם, המילואימניקים. התקציב הזה לא רואה את המילואימניקית שחזרה מסבבים שוטפים בהגנה על המולדת, ואז היא מגלה שהעסק שלה, או החסכונות שלה, בסכנה. הממשלה הזו, דרך התקציב, מראה עד כמה היא מנותקת מהאנשים שעובדים פה ימים ולילות, מגדלים פה ילדים במציאות לא פשוטה, וכל אחד ואחד מהם הופך פשוט למספר יבש בתקציב אטום. התקציב הזה הוא לא פחות מאשר פגיעה בחוסן הלאומי שלנו. כי כשתקציב נוגע בכיס, הוא נוגע בנפש ובחוסן של אזרחי ישראל מכל המגזרים, מכל מקום. זה תקציב "נדמה לי", תקציב וירטואלי. הרי ברור לנו שבעוד כמה חודשים אתם, הממשלה, הרי תבואו להתחנן עוד פעם לפריצת מסגרת התקציב, לעוד גזרות. חברים, חיסולים זה דבר שחשוב מאוד לביטחון המדינה, אבל חשוב לא פחות גם החוסן האישי. ובתקציב הזה הממשלה, במקום לבנות חברה חזקה שמעניקה לאזרחיה ביטחון כלכלי, בוחרת לפגוע בפנסיות ובחסכונות של האנשים שחיים פה. התקציב הזה הוא הרבה הרבה מעבר למיסים וקרנות. לא מדובר פה רק על פגיעה כספית, אלא ממש בפגיעה אישית בתחושת הביטחון ובתקווה לעתיד. הרי על מי אנחנו מדברים פה? אנחנו מדברים פה על האימא שחוסכת לילדים שלה; אנחנו מדברים פה על הקצין שרוצה להתחיל חיים חדשים כשהוא מסיים את השירות שלו; אנחנו מדברים על האזרח הוותיק שרוצה לשמור על הכבוד שלו לעת זקנה. לא משנה איזה סיפור יספרו לכם, התקציב הזה הוא לא גזרת גורל. החסכונות שלכם, אזרחי ישראל, שעבדתם קשה עבורם, וירקתם דם כדי לחסוך שקל לשקל – החסכונות האלה הם לא הפתרון לגירעון בעקבות המלחמה. האמת היא צינית הרבה יותר: בדם וביזע ובדמעות של אזרחי ישראל משתמשת הממשלה כמגן אנושי לממשלה. חברים, אפשר לייצר תקציב שייבנה על עידוד וצמיחה, במקום תקציב של המשך שימון מגזרים סקטוריאליים והעמקת האי-שוויון בנטל; אפשר להשקיע בתשתיות ובמקומות עבודה במקום במגזר שלא עובד ודורש מימון; אפשר לבנות תקציב שתומך במעמד הביניים ובצעירים במקום לגדל עוד משרד ממשלתי מיותר או להמשיך לשלם פרוטקשן של הסכמים קואליציוניים שנחתמו עוד לפני המלחמה; אפשר להעביר תקציב לבניית מרחב מוגן לקשיש מצפת שאין לו לאן להתפנות, ואין לו מרחב מוגן, וכל אזעקה אצלו היא רולטה רוסית; אפשר להעביר תקציב אליו במקום לתחזק שוב בריכה או עוד מעון לשיפוץ. אפשר להעביר תקציב שדואג לעסקים ולא מכביד עליהם, תקציב שמבין את הצרכים של כל מי שיוצא לעבוד בבוקר וחולם על עתיד טוב יותר. ובעיקר, אפשר לבנות תקציב שסומך על העם שלנו ורואה בו את הכוח לצמיחה וביטחון לא פחות ממה שהוא סומך על הפצצה על הבונקר של נסראללה. תזכרו שבסוף המדינה היא לא רק הנשק, אלא בעיקר מי שמחזיק בנשק, ומי שתומך באותו אחד שמחזיק את הנשק; ואם הם יקרסו, לא יהיה מי שיטיל את הפצצה הבאה. התקציב הזה הוא לא רק שגיאה כלכלית, הוא מכה ישירה לכל אחד ואחד מאיתנו שמנסה להיאחז בתקווה וביכולת לשרוד ולבנות פה עתיד. יש יותר מדרך אחת להעביר תקציב, ולצערי הממשלה בחרה בתקציב רע על חשבון העורף האזרחי. אבל אני וחבריי לא נוותר; אנחנו מאמינים שאפשר לבנות תקציב שמאזן בין אחריות כלכלית לדאגה אמיתית לכל אחד ואחד מאיתנו. חברי הכנסת, התקציב הזה פוגע בכולנו – ימין ושמאל, דתיים וחילונים, וגם בחרדים. בואו נעמוד ביחד ונאמר שיש דרך אחרת. כי תקציב צריך לבנות עתיד, ולא להרוס אותו. הוא צריך להגן על מי שעובד, ולא להכביד עליו. אני וחבריי מיש עתיד נמשיך להיאבק למען העתיד של כל אחד ואחד מהאזרחים. אנחנו ניאבק למען ביטחון כלכלי ולמען חברה חזקה שמדינת ישראל יכולה להתגאות בה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. חבר הכנסת איימן עודה, הדובר הבא, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לדבר באופן מדעי ביותר ולהביא דוגמאות מאין-ספור חיסולים שביצעה מדינת ישראל נגד הנהגת העם הפלסטיני. אפשר לסקור שמות כמו כמאל עדואן, כמאל נאצר, מוחמד יוסוף אל-נג'אר – מה שנקרא אביב נעורים; אפשר לדבר על החיסולים של מחמוד אל-המשארי, של סעיד חמאמי, של עז א-דין אל-קאלאק, של נעים ח'דר, של מג'ד אבו שרר; אפשר לדבר על החיסול של אבו ג'יהאד, ח'ליל אל-וזיר; אפשר לדבר על חיסולים בקרב החזית העממית – המזכ"ל אבו עלי מוסטפא; אפשר לדבר על חיסולים נגד מנהיג הג'יהאד האסלאמי והמייסד שלו, פתחי אל-שקאקי; אפשר לדבר על חיסול מנהיגי חמאס, המייסד אחמד יאסין, אל-רנתיסי, סאלח שחאדה, איסמאעיל אבו שנב, אחמד אל-ג'עברי. ואחרי כל הדוגמאות שהבאתי, שהן חלק מאין-ספור מנהיגים שישראל חיסלה, אני חושב שכל אזרח במדינה צריך לשאול את עצמו שאלה אמיתית: האם זה עזר? או שנהפוך הוא – ואני מדגיש, נהפוך הוא – כולם הפכו לסמלים בקרב העם הפלסטיני? ואני שואל – את מה צריך לחסל באמת? צריך לחסל את העליונות. צריך לחסל את הגזענות. צריך לחסל כיבוש עם אחר. צריך לחתור לשלום אמת, שרק הוא – אבל רק הוא – יביא ביטחון אמת. נתניהו הצליח לחסל את תהליך השלום – זה כן – אבל הוא אף פעם לא הצליח ולא יצליח לחסל את הצדק ואת הכמיהה של העם הפלסטיני לחירות. בזה הוא לא הצליח ולא יצליח. אנחנו מציעים לאזרחי המדינה דרך אחרת; דרך שתיטיב עם כל אזרח ואזרחית במדינה, דרך שמתבוננת במציאות ואומרת: כתוצאה מהתפתחות היסטורית יש פה שני עמים; יש מי שרצה, יש מי שלא רצה, יש מי שאהב, יש מי שלא אהב, אבל יש עובדה קיימת: בין הים לנהר יש שבעה וחצי מיליון פלסטינים ושבעה מיליון וחצי יהודים, לא יעזור לאף אחד. אז או שאנחנו רוצים מדינת אפרטהייד גם בפועל וגם רשמית – השתלטות על עם אחר; או שאנחנו רוצים מדינה דמוקרטית, שיחיו בה כולם בשוויון מלא. אני אישית, אם יש לי את הג'יני של אלאדין, אני מבקש ממנו: אולי תשכנע 100% משני העמים לחיות יחד, במדינה אחת. אבל בגלל שאני יודע שבמציאות אין ג'יני של אלאדין, ואני יודע שיש רוב מוחץ בקרב שני העמים שרוצה מימוש זכות ההגדרה העצמית, לכן אני רואה שהפתרון המציאותי הוא מדינה לצד מדינה. הלוואי שיבוא יום ששני העמים יגידו: אנחנו יכולים לחיות בלי גבולות; או ששני העמים יגידו: ואללה, זה מצליח, בואו נחשוב ביחד על קונפדרציה. כל זה אפשרי, אבל יש דבר שאי-אפשר לקפוץ מעליו, והוא שלעם הפלסטיני מגיעה הזכות להגדרה עצמית להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67' לצד מדינת ישראל. אני שומע את האנשים שמתנגדים. בגלל שהם יודעים שהטיעונים שלהם כל כך חלשים, הם פונים לשקר. מה זאת אומרת פונים לשקר? אומרים: לא, הם לא רוצים מדינה לצד מדינה; הם רוצים מדינה אחת; הבעיה היא לא זכויות הפלסטיניים, הבעיה היא זכויות היהודים. הם משקרים במצח נחושה. הפרוגרמה הרשמית של אש"ף מאז 1988 – אם כי היו לה ניצנים גם קודם לכך – לפחות מבחינה מאוד רשמית וקוהרנטית, היא מדינה לצד מדינה ולחיות בשלום. זה המצע הצודק בנסיבות של 100 השנים האחרונות. אני רוצה לפנות לכל האזרחים ולהגיד להם: ראו את הקשר בין הכיבוש, בין המלחמות לבין המצב הכלכלי שלכם. ראו את הקשר. רק השלום יטיב עם כל אחד ואחת מכם, גם מהמקום הכלכלי וגם מהמקום הדמוקרטי. אתם יודעים מה? גם מהמקום של שוויון בין גברים ונשים. המלחמה מחזקת את הגבר הלוחם. המלחמה היא האנטיתזה לכל דבר חברתי נכון. השלום הוא בדיוק הדלת הגדולה ביותר להשגת חיים נורמליים וחברתיים נכונים. אתם תכעסו עליי כשאגיד לכם, שכל זה הוא מס' 2, כי מס' 1 הוא שמגיעה לעם הפלסטיני זכות להגדרה עצמית. זה מס' 1. אני רוצה לפנות לאזרחים הערבים ולהגיד להם: תוקפים אותנו על זה שאנחנו מדברים על הסוגיה הפלסטינית. אני רוצה להגיד לכם, לאזרחים הערבים, שני דברים: אחד אתם בטח לא שמעתם מראיין אחד אחד פונה לחבר כנסת יהודי ואומר לו: למה אתה מדבר על עזה? למה אתה מדבר על הגדה המערבית? למה אתה מדבר על העם הפלסטיני? אלו שאלות שמופנות אך ורק לח"כים הערבים. אתם יודעים למה? כי הם רוצים לבנות מאיתנו מין יצור כזה שהוא ערבי ישראלי, ואין לו שייכות לאומית לעם הערבי הפלסטיני. הוא גם לא יכול להיות ישראלי במאה אחוז, בגלל שישראל היא מדינת היהודים. הם רוצים אזרח מעוות מבחינה לאומית ומעוות מבחינה אזרחית. לכן מה שמקומם אותם זה שאנחנו נאבקים למען הזכות האלמנטרית של העם הפלסטיני – כמו כל עמי העולם – לחיות חופשי בארצו. עכשיו אני רוצה לפנות לאזרחים הערבים ולהגיד להם: אתם רואים את הקשר בין המצב הכלכלי לבין המצב של הכיבוש והמלחמה? אני פונה לאזרחים הערבים ושואל אותם: אתם רואים את הקשר בין הגזענות לבין המצב של הכיבוש והמלחמה? אתם רואים את הקשר לעניין המאבק בפשיעה, או חוסר המאבק בפשיעה? זה כי רואים בנו סוגיה ביטחונית ולא אזרחית; כי זה חלק מהסכסוך הזה. לכן אנחנו עומדים פה ונאבקים למען הזכויות היום-יומיות של האזרחים שלנו, כמו תוכנית 922, כמו הרבה חוקים שאנחנו מצליחים להעביר, אבל אין מצב בעולם שאנחנו נפנה עורף לסוגיה הכללית: סוגיית סיום הכיבוש וכינון שלום אמת. זה גם ייטיב איתנו ישירות; אבל גם, ועוד פעם אני אומר שזה לא העיקר; העיקר זה שמגיע לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בדקה שלא ניצלת, רציתי לשאול אותך – אבל אדוני ירד – איך אתה מסביר את השמחה באידליב בקשר לחיסול של נסראללה? באידליב הסורית. אתה קורא לשלום פה, אבל גם אין שלום בצד השני; יש מחלוקת קשה סביב החיסול הזה שהיה בבירות, אתה כאחד שמכיר, ולא רק, ספג גם את המנטליות – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כנראה שהטיקטוק מעוור קצת – חושבים שה-1% הוא 99%. זה לא המצב במציאות.

היו"ר יבגני סובה:

אבל זה כן קרה בצפון סוריה, או לא קרה? בבקשה, אדוני, עשר דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, הלילה נזרקו שני רימונים לעבר ביתו של ראש עיריית טייבה יחיא חאג' יחיא. בנס לא נגרמו נזקים. לפני כמה ימים נזרק רימון לביתו של עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש עיריית טייבה. מה זה הדבר הזה של החופש והקלות הבלתי-נסבלת לזרוק רימונים על נבחרי ציבורי ועל אזרחים רגילים? הפשע משתולל, הנשק בכל מקום, אבל ניסיונות ההפחדה והפגיעה בנבחרי ציבור – במקרה הזה ראש העיר טייבה וסגנו – כפי שהיה עם ראשי רשויות נוספים, הם עוד חצייה של קו אדום לאחרונה. עוד חצייה. אני מקווה שהמשטרה, שלא מצליחה למנוע פשעים כאלה, תצליח לפחות לטפל בנושא הזה, ולהגיע לפושעים. אני שוחחתי הבוקר עם שר הפנים ארבל בנושא הזה, ואני יודע שהוא שוחח עם ראש עיריית טייבה. שוחחתי גם עם עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש העיר. חייבים לאפשר סביבה נורמלית, בטוחה, לנבחרי הציבור, במיוחד בשלטון המקומי המאוים, כדי שיוכלו לתת את השירותים לציבור, לכלל הציבור. אפרופו פשיעה, עקומת הפשיעה כל הזמן עולה. זה קשור בתקציב שבגללו אנחנו נמצאים כאן. האם זה נמצא בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל, ראש ממשלת ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר, שר האוצר? לא כך מראות התוצאות בשטח. פשע רודף פשע רודף פשע, רצח רודף רצח, והרציחות מתחילות להיות מכוערות יותר, אכזריות יותר, קשות יותר, כי ארגוני הפשיעה משתוללים ומרגישים חופשי מול ממשלה נכשלת מרצון. כחבר ועדת הכספים, מכובדי היושב-ראש, דנו בסעיפי התקציב. בתקציב הזה אתה רואה מדיניות כושלת של השר. גירעון שהגיע ל-8.4% ותוכנית של הקפאת קצבאות, העלאת מיסים, הקפאת שכר ציבורי, ובנוסף, קיצוצים לציבור הערבי, שהוא הציבור הכי נזקק לעזרה במדינה – 15% בתוכניות שהממשלה אישרה, כלומר בתוכנית 550, שהיא המשך של תוכנית 922, שהייתה בממשלה של נתניהו כאשר הייתה הרשימה המשותפת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כשהיינו באופוזיציה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היינו באופוזיציה, בהחלט. והם באו בדברים איתנו. השאלה: מה יכול להביא שר אוצר לקבל החלטות כאלה לגבי ילדים ערבים, מערכת חינוך ערבית, משרדי רווחה ברשויות הערביות, נשים ערביות, פועלים ערבים, נהגים ערבים? כל רובדי האוכלוסייה – כאשר בישיבת הממשלה ההיא אפילו נתניהו אמר: לא לקיצוץ. אמר. מס שפתיים. שר הפנים מתנגד בתוקף לקיצוץ הזה, יושב-ראש ועדת הכספים גפני מתנגד, ואנשי מקצוע מתנגדים. בזמנו אמיר לוי, ראש אגף תקציבים, אמר שתמיכה כלכלית בחברה הערבית תביא לשגשוג, והיא win-win לכלכלה הכוללת. win-win, כולם מרוויחים, גם בעל עסק קטן בחברה הערבית, גם השוק, גם שני הורים עובדים, אחד עובד, שניים עובדים. אבל בתחבורה יש קיצוץ, בחינוך יש קיצוץ, משרד הפנים – יש קיצוץ; תקציבי פיתוח – קיצוץ; מענקי איזון – קיצוץ. והפשיעה ממשיכה להשתולל. ואז בוועדת הכספים, מעבירים מאות מיליונים להתנחלויות. ואז אומרים לנו, כמו שאמרת: אתם אל תדברו על התנחלויות ועל העניין הפלסטיני ועל הכיבוש, למרות שאתם קושרים. אנחנו אמרנו כל הזמן שזה שזור ביחד, אחד משפיע על השני. הכיבוש המתמשך, לא רק שהוא עבירה על החוק הבין-לאומי ופשע מלחמה וכדומה, הוא משפיע לא רק על מי שנמצא תחת כיבוש, אלא על כלל האזרחים כאן, על הכלכלה. המתנחלים מקבלים מאות מיליונים ומיליארדים וחלקים אחרים של החברה בישראל לא מקבלים, ומקצצים לנו בתקציבים. אבל הם לא מקצצים למשל לערים שתומכות באופוזיציה, הם לא אומרים לתל אביב: היות שלא תמכת בממשלה, אנחנו מקצצים לכם בחינוך. את זה לא יגידו, למה? כי בתל אביב גרים יהודים. אבל יכולים לקצץ לערבים מסיבות דומות.

היו"ר יבגני סובה:

דווקא תל אביב זה לא דוגמה, כי ערבים גרים גם בתל אביב-יפו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, אני התכוונתי לתל אביב, לא ליפו. בירוחם – –

היו"ר יבגני סובה:

אוקיי. אני רק רוצה להראות לך שאני מקשיב לך בקשב רב למה שאתה אומר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. אתה בדרך כלל עושה את זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא תתמודד בכנסת הבאה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הנקודה השנייה – אני רוצה לדבר על הדז'ה וו. לפני 32 שנה עיתון חדשות פרסם כותרת: מוסאווי חוסל – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נגמר עידן – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – תם עידן הסכסוך עם חיזבאללה. כותרת. כך גם אמרו כל דוברי הממשלה. אחרי מוסאווי הגיע סייד שייח' חסן נסראללה, והוא היה יותר רדיקלי ממוסאווי. כיום מדברים על האשם ספי א-דין, שיבוא במקומו, והוא יותר רדיקלי מחסן נסראללה. רא'אד אל-כרמי בטולכרם חוסל ואז פרצה האינתיפאדה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חודשה האינתיפאדה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חודשה האינתיפאדה השנייה. אחמד ג'עברי הוביל בסופו של דבר ליחיא סנוואר. והשמות רבים. אין ספק שמדינת ישראל מצטיינת בחיסולים. היא יודעת לחסל. יש לה כלים, יש לה טכנולוגיה, יש מודיעין, יש חיל אוויר וארצות הברית. אני מעדיף שאנשים יביאו הסדרים ולא חיסולים. חיסולים לא מביאים ביטחון. הסדרים מביאים ביטחון, יציבות, שלום ושגשוג. יש מי שחושב: לנצח תאכל חרב, על החרב לבדה נחיה; אפשר אחרת וצריך אחרת. והדבר החמור ביותר בחיסולים, וכך גם בחיסול האחרון, אבל כל הזמן בעזה: כאשר נהרגים אזרחים, נשים וילדים – במקרה האחרון, כ-300 – אומרים: נהרגו או נפגעו בלתי מעורבים. אין משפט יותר קרימינלי מהמשפט הזה. למה אני אומר את זה? כי הכלל הוא מעורבים והיוצא מן הכלל הוא בלתי מעורבים. רק בישראל יש ביטוי כזה. אפשר להגיד "חפים מפשע", שזה הרוב, רוב ההרוגים. הכי קל, הכי קל, בעברית פשוטה, "חפים מפשע". מה זה "בלתי מעורבים"?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה נזק אגבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

או נזק, או collateral damage, נזק אגבי. אבל "בלתי מעורבים" – יעני כולם מעורבים ויש כמה שהם בלתי מעורבים שנהרגים. 300 ילדים. ראיתם את התמונה של ארבעת הילדים היפים מדרום לבנון. כואב הלב, כואב הלב על כל ילד. וחברי הכנסת הערבים אמרו את זה גם על הילדים בעוטף, למי שמקשיב. היחידים שדיברו נגד פגיעה בילדים באשר הם ילדים זה אנחנו. יש אנשים שבכל פעם שיש יותר ויותר – מספר הרוגים – נכנסים לאקסטזה, לאופוריה. משהו פתולוגי.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אסיים. משהו פתולוגי. הגיע הזמן – ואני אדבר עכשיו על עזה והגדה – לסיים את הכיבוש הזה. כיבוש הוא תמיד אכזר, הוא מאלץ – או שהכיבוש הוא ביוזמתו אכזר – לפגוע בילד, בקשיש, באישה, לשים מחסומים; הגבלת תנועה; מחנק; הפצצות בכטב"מים מהאוויר; וכל הזמן שדרוג של האכזריות. יש אפשרות אחרת, יש אפשרות לעתיד אחר. אי-אפשר שאנשים ילחצו על כפתור ויחשבו על סקרים.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה קורה כאן בישראל; ומי שאחראי למחלת הסקרים ואי-נטילת האחריות, ובסופו של דבר למחדל הגדול ביותר, זה בנימין נתניהו ואנשים רבים בבית הזה. אני חוזר ואומר – משפט אחרון, ברשותך, אדוני. אני אתייחס למה שאמר איימן על העובדה שאומרים לנו: אל תדברו. מה עשו הח"כים הערבים? מדברים על העניין הפלסטיני. מדי פעם אני שומע. אין ח"כ יהודי כאן שלא מדבר על העניין הפלסטיני, על התנחלויות, ומעבירים להם כספים. אבל אף אחד לא נשאל על זה. אף אחד, לא אומרים לו: למה אתה עוסק בזה? זה לגיטימי שיהודי יעסוק בזה, לא לגיטימי שערבי יעסוק בזה. נעסוק בזה, עסקנו בזה, גם נמשיך לומר את מה שיש לנו לומר על הצורך להקים מדינה פלסטינית. חזון שתי המדינות הוא אולי האפשרות הסבירה, למרות שקוטלים אותה יום אחרי יום, טיל אחרי טיל, מחסום אחרי מחסום והתנחלות אחרי התנחלות. אבל בדרך כלל אפשר לחסל אנשים, עמים אי-אפשר לחסל.

היו"ר משה טור פז:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרן מרים השכל. לרשותך 35 דקות, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה רבה. האמת היא – ממש חבל לי שחבריי חברי הכנסת שדיברו ממש לפניי יצאו ככה מהאולם. כי יש לא מעט דברים שאולי חשוב שהם ישמעו. הינה אתם, אני אשמח שאולי תשמעו. אתם עומדים כאן ומדברים על כיבוש וכיבוש, וכיבוש וכיבוש, ועד כמה זה רע. אבל עם כל הכבוד, חבר הכנסת אחמד טיבי, מילה אחת על הכיבוש של משמרות המהפכה על איראן לא אמרת, על דריסה ורמיסה של זכויות אדם ובטח זכויות נשים באיראן, ושלטון טרור שהם משליטים שם כבר עשרות שנים. שם זה בסדר? מה, שם זה חברים שלכם? ומה עם הכיבוש האמיתי בלבנון, כיבוש איראני בלבנון? הרי נסראללה הוא רק חייל של איראן, של משמרות המהפכה. הלבנונים שם סבלו תחת ידיו במשך עשרות שנים, הכלכלה התרסקה, האנשים עמדו בפני רעב. האנשים שלו שם חיסלו את הקהילה הנוצרית, חיסלו את התרבות, חיסלו את המדינה המודרנית הזו שהייתה לבנון. כיבוש איראני אמיתי בלבנון, ועדיין – אף מילה מאותם חברי כנסת. אז הוא בכלל לא מדבר על אותו כיבוש איראני בעיראק, בסוריה, בתימן, הציר המרושע הזה שפשוט שולט ומשליט טרור ואימה על עשרות מיליונים אם לא מאות מיליונים של אנשים ברחבי העולם, כולל מרכז ודרום אמריקה, באירופה, ובטח ובטח בישראל. להזכיר שרק לפני חודשיים נטבחו 12 ילדים על ידי אותו שטן. ואז אנחנו שומעים מהם עוד כמה דברים, אדוני היושב בראש. אנחנו שומעים מהם על מצב החברה הערבית, נכון? על מצב הפשיעה בחברה הערבית. מצב מאוד קשה, עלייה דרמטית, משמעותית – נשים נרצחות, ילדים נרצחים, נכון. המצב הכלכלי קשה בחברה הערבית, נכון. אבל יש לי שאלה: הרי בממשלת השינוי הם נכנסו בדיוק כדי לשנות את זה, בדיוק בשביל זה. אבל מה? היה להם יותר חשוב לעמוד על הנושא המדיני-ביטחוני, על הנושא אל מול הפלסטינים, על הנושא של יהודה ושומרון, מאשר לדאוג לחברה שלהם, למשפחות שלהם, לערים שלהם ולילדים שלהם. הרי ההסכמים מההתחלה אמרו שאנחנו משאירים סטטוס קוו בנושא המדיני-פלסטיני, אבל הם לא היו מסוגלים לעשות את זה. פחות חשובה הייתה להם האלימות בחברה הערבית, פחות חשוב היה להם המצב הכלכלי בחברה הערבית או כל דבר נוסף. אז מאוד קל לקום ולהתחיל לדבר גבוהה-גבוהה על מה צריך לעשות. אבל הכוח ממש לפני שנתיים היה בידיים שלהם, ומה הם עשו איתו? הם העדיפו את נושא הסכסוך הישראלי–פלסטיני, הקשחה של המצב ביטחוני במדינת ישראל על פני טובת החברה הערבית. אז סליחה אם ליבי לא נשבר. וכן, גם הרשימה המשותפת, עאידה, גם הם פעלו בשיתוף פעולה עם בנימין נתניהו פעם אחר פעם כדי לשנות את המציאות הזאת. הם סייעו לבנימין נתניהו להפיל את ממשלת השינוי כדי שרע"מ לא יוכלו לדאוג לחברה הערבית, העיקר שלא ייקחו קרדיט. אז על מה הם בוכים? על מה? הם עולים כאן לבמה הזו ונואמים אחד אחרי השני במשך שעה שלמה – כשהכוח היה בידיים שלהם. אבל זה לא עניין אותם כשנתנו להם את האמצעים הכלכליים לדאוג לפשיעה, כשהייתה תוכנית מוסדרת כדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית, כשהייתה תוכנית כלכלית לחינוך, להוצאה ממצב של עוני. זה לא עניין אתכם, לא עניין אתכם. העיקר תקנות איו"ש, משהו שהיה מייצר כאוס מוחלט במדינת ישראל. אגב – לומר ביושר – גדעון סער היה זה שקם ואמר: חבר'ה, אם הדבר הזה, הסטטוס קוו, לא נשמר והמדינה הופכת לכאוס, אז אין ממשלה, אי-אפשר להמשיך. ואתם בחרתם לנסות לייצר מצב של כאוס ביטחוני. בחרתם עוד פעם את הבעיה הפלסטינית על פני הקהילות שלכם, על פני העוני בחברה הערבית, על פני הפשיעה בחברה הערבית, על פני הילדים שלכם. ואני אומרת דבר כזה, אימאן, כשלכם יהיה אכפת מהילדים שלכם יותר מהסכסוך הישראלי–פלסטיני אז יהיה שינוי. עד אז אין להם אל מי לבוא בטענות מלבד לעצמם. ובמעבר למצב הביטחוני אני רוצה, באמת, אחרי סוף השבוע שבו מדינת ישראל הוכיחה את היכולות שלה, אני קודם כול רוצה לברך גם את ראש הממשלה, גם את שר הביטחון, את צה"ל, את חיל האוויר, המודיעין ובכלל את כל מערכת הביטחון, על המבצע ההיסטורי הזה. זה מבצע שתוכנן במשך עשור שלם, והסתיים פשוט בעשר שניות. זה אחד הימים המשמעותיים ביותר עבור המזרח התיכון כולו. נסראללה וחיזבאללה הטילו אימה וטרור על העם הלבנוני מאז שנות השמונים. הוא אחראי להידרדרות המתמשכת של כלכלת לבנון והשתלטות איראן על לבנון, כיבוש איראני בלבנון, אמיתי. תחת ידיו של נסראללה נרצחו ונחטפו ישראלים רבים לאורך עשרות שנים. נסראללה היה אחראי לטבח של אלפי ילדים, נשים וגברים סורים ולזוועות נוספות ברחבי המזרח התיכון. כל אדם הגון צריך לחוש שמחה לנוכח נפילתו של אחד הרוצחים הגדולים של זמננו, שאיים על החברה החופשית בכל מקום בעולם. מדינת ישראל, צה"ל וכוחות הביטחון עשו את העבודה השחורה של העולם המערבי והחופשי. פעולות טרור של חיזבאללה סוכלו בכל היבשות ובעשרות מדינות שבהן פעל ופעלו. המבצע הזה הוא מבצע שבהחלט פשוט משנה את המערכה במזרח התיכון, אבל אני חושבת שחלק מידידינו, ידידינו הגדולים, כמו למשל גם האמריקאים וגם הקנדים – עם הודעות באמת נחרצות מתוך הבנה כי גם המדינות שלהם הכריזו על חיזבאללה כארגון טרור – ממשיכים לבוא ולומר שעל מדינת ישראל לצאת להפסקת אש. אני רוצה לקרוא לכם באנגלית חלק מאותן הצהרות. הראשונה היא הצהרה של ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, שבאמת אומר: Hezbollah’s leader, Hassan Nasrallah, has been killed. He was the leader of a terrorist organization that attacked and killed innocent civilians, causing immense suffering across the region. More must be done immediately to protect civilians. We urge calm and restraint during this critical time. Canada is working toward a diplomatic solution that allows people to return home safely to Israel and Lebanon. We want peace and stability in the region, and we reiterate our calls for urgent ceasefire. במשך 11 חודשים החזיקה מדינת ישראל את כוחה. אגב, עצוב לי שאחרי 11 חודשים סוף כל סוף אנחנו מנחיתים את המכה הזו, שהייתה צריכה להגיע חודשים לפני כן. עמדנו פה על הבמה הזו יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שבוע אחרי שבוע, וקראנו לממשלה לפעול בצורה אקטיבית ולהגן על תושבי הצפון, לקחת חזרה את רצועת הביטחון שחיזבאללה השתלטו עליה, שלטו בה, כבשו את הגליל. קראנו לממשלה הזו להגן על אזרחי ישראל, ופעם אחר פעם נכנעו ללחץ הבין-לאומי הזה. אנחנו לא הראינו איפוק? אנחנו לא נתנו להם 11 חודשים לדון בהפסקת אש? איפה הם היו? אותה הצהרה של ביידן מוושינגטון – הצהרה שמתארת בעצם את חיזבאללה כארגון טרור, את הרצח המסיבי שנסראללה הורה עליו, ידיו מגואלות בדם: לישראל יש את הזכות להגן על עצמה כנגד חיזבאללה וחמאס – אבל מה מוסיפים בסוף? את אותה פסקה: Ultimately, our aim is to de-escalate the ongoing conflicts in both Gaza and Lebanon through diplomatic means. In Gaza, we have been pursuing a deal backed by the UN Security Council for a ceasefire and the release of hostages. In Lebanon, we have been negotiating a deal that would return people safely to their homes in Israel and southern Lebanon. It is time for these deals to close, for the threats to Israel to be removed, and for the broader Middle East region to gain greater stability. עכשיו, הם חוזרים פעם אחר פעם על הנושא הזה של הפסקת אש, ואני רוצה לשאול אותם: עמוס הוכשטיין פעם אחר פעם נסע ללבנון. איפה הם? הם רוצים שמועצת הביטחון הלאומי למעשה תגבה את הפסקת האש הזו? הרי יוניפי"ל – כוח חסר משמעות, חסר יכולת – או כוחות בין-לאומיים אחרים על הגבול עם סוריה נזקקו לעזרת ישראל כדי לחלץ אותם. הם חסרי יכולת. הרי יוניפי"ל נמצא בגבול לבנון. יש החלטה של מועצת האו"ם שלחיזבאללה אסור לעבור את קו הליטני. במשך שנים הם הפירו את זה. יוניפי"ל ידע את זה. חיזבאללה נתן את ההוראות ליוניפי"ל לאיפה להיכנס ולאיפה לא להיכנס, לאיזה כפר להיכנס, באיזה רחוב להיכנס. מה זה עוזר לנו שמועצת הביטחון מגבה את זה? מה זו הקריאה הזו להפסקת אש פעם אחר פעם? אם אתם מאמינים שמדינת ישראל צריכה להגן על עצמה, פשוט אל תפריעו לנו, כי מה שקרה בסוף השבוע הזה, והחיסולים של ששת השבועות האחרונים של ארכי-מחבלים, שנמצאים ברשימת המבוקשים האמריקנית במשך עשרות שנים – גם 20 שנים האמריקנים לא נטרלו את אותו איום, ומדינת ישראל הצליחה בשישה שבועות לעשות את זה. מה שמדינת ישראל עשתה הוא לייצר עולם טוב יותר, מזרח תיכון יציב יותר ובטוח יותר. אם הם באמת חפצי שלום, חיים, ביטחון, הם פשוט צריכים לגבות את ישראל ולתת לה את האפשרות ואת היכולת להגן על עצמה אל מול האיומים הרצחניים האלו. עצוב דווקא שאותם ידידים גדולים שלנו לא מבינים את המשמעות הזו. בניגוד לכך, אני רוצה לקרוא לכם הצהרה – או יותר נכון פוסט – שג'ארד קושנר כתב ופרסם אתמול, והוא נוגע בדיוק בנקודות האלו. הוא מדויק. זה טקסט שכל העולם החופשי צריך לשמוע, כל המדינות הדמוקרטיות. מי שחירות בנפשו, מדינות חפצות חיים צריכות לקרוא את הטקסט הזה. לכן היה לי חשוב גם לעמוד כאן היום ולקרוא אותו בפניכם, חברי הכנסת שנמצאים פה במליאה. "September 27th is the most important day in the Middle East since the Abraham Accords breakthrough. I have spent countless hours studying Hezbollah, and there is not an expert on earth who thought that what Israel has done to decapitate and degrade them was possible. This is significant because Iran is now fully exposed. The reason why their nuclear facilities have not been destroyed, despite weak air defense systems, is because Hezbollah has been a loaded gun pointed at Israel. Iran spent the last forty years building this capability as its deterrent. "President Trump would often say, 'Iran has never won a war but never lost a negotiation'. The Islamic Republic’s regime is much tougher when risking Hamas, Hezbollah, Syrian and Houthi lives than when risking their own. Their foolish efforts to assassinate President Trump and hack his campaign reek of desperation and are hardening a large coalition against them. Iranian leadership is stuck in the old Middle East, while their neighbors in the GCC are sprinting toward the future by investing in their populations and infrastructure. They are becoming dynamic magnets for talent and investment while Iran falls further behind. As the Iranian proxies and threats dissipate, regional security and prosperity will rise for Christians, Muslims and Jews alike. "Israel now finds itself with the threat from Gaza mostly neutralized and the opportunity to neutralize Hezbollah in the north. It’s unfortunate how we got here but maybe there can be a silver lining in the end. Anyone who has been calling for a ceasefire in the North is wrong. There is no going back for Israel. They cannot afford now not to finish the job and completely dismantle the arsenal that has been aimed at them. They will never get another chance. "After the brilliant, rapid-fire tactical successes of the pagers, radios, and targeting of leadership, Hezbollah’s massive weapon cache is unguarded and unmanned. Most of Hezbollah fighters are hiding in their tunnels. Anyone still around was not important enough to carry a pager or be invited to a leadership meeting. Iran is reeling, as well, insecure and unsure how deeply its own intelligence has been penetrated. Failing to take full advantage of this opportunity to neutralize the threat is irresponsible. "I have been hearing some amazing stories about how Israel has been collecting intelligence over the past 10 months with some brilliant technology and crowdsourcing initiatives. But today, with the confirmed killing of Nasrallah and at least 16 top commanders eliminated in just nine days, was the first day I started thinking about a Middle East without Iran’s fully loaded arsenal aimed at Israel. So many more positive outcomes are possible. "This is a moment to stand behind the peace-seeking nation of Israel and the large portion of the Lebanese who have been plagued by Hezbollah and who want to return to the times when their country was thriving, and Beirut a cosmopolitan city. The main issue between Lebanon and Israel is Iran; otherwise there is a lot of benefit for the people of both countries from working together. "The right move now for America would be to tell Israel to finish the job. It’s long overdue. And it’s not only Israel’s fight. More than 40 years ago, Hezbollah killed 241 US military personnel, including 220 Marines. That remains the single deadliest day for the U.S. Marine Corps since the Battle of Iwo Jima. Later that same day, Hezbollah killed 58 French paratroopers. And now, over the past six weeks or so, Israel has eliminated as much terrorists on the US list of wanted terrorists as the US has done in the last 20 years. Including Ibrahim Aqil, the leader of Hezbollah's Islamic Jihad Organization who masterminded the 1983 killing of those Marines". זו ההצהרה של ג'ארד קושנר. אני חושבת שיהיה טוב אם מנהיגי העולם החופשי יקראו את אותו כתב שהוא הוציא. אני חושבת יותר מזה – הממשלה הישראלית, הממשלה הישראלית חייבת לשמוע את הקול הזה. אם יש איזשהו סימן לשבירה, לכניעה ללחץ הבין-לאומי שוב, לעולם לא תהיה לנו הזדמנות נוספת לסיים את המשימה הזו. במשך עשרות שנים ממשלת ישראל נכשלה ביכולת למנוע מלבנון התחמשות, למנוע מאיראן להוות איום קיומי על הגבול הצפוני שלנו. אסור לחזור לזה עוד פעם. זו הזדמנות חד-פעמית, וכל כניעה ללחץ בין-לאומי או עצירה בדרך יהיו כישלון מוחלט של המערכה כולה. ובשביל כך, אני רוצה להוסיף עוד כמה פיגועים, רצח ודם שיש על הידיים של נסראללה שג'ארד קושנר שכח להזכיר, או יותר נכון בטוויטר צריך לנסות לצמצם במילים אז הוא כנראה לא האריך אלא התייחס רק לאירועים המשמעותיים ביותר. מאז 1982 חיזבאללה – אולי אני אקרא את זה גם באנגלית, כדי שאם יש צופים, יהיה אפשר להסביר להם כמה פיגועי טרור וכמה רצח חיזבאללה עשו ברחבי העולם. So I want to add to Jared Kushner list of terrorist event and blood that was spilled by Hezbollah, and specifically by Nassrallah since 1992, since Hezbolla was actually formed: So in 1983, a suicide truck bombing of the US Embassy in Beirut killed 83 people; Again in 1983, bombing of US and French Marine barrack in Beirut, 299 were killed; In 1984, bombing of a restaurant near US Air Force base in Spain killed 18 people; In 1984, car bombing of US Embassy Annex in Beirut killing 24 people; In 1985, hijacking of Kuwait Airlines plane, four were killed; In 1985, hijacking of TWA Flight 847 from Athens; IN 1986, abduction and killing of three Lebanese Jews; 1988, murder of three Saudi diplomats; 1989, suspected murder of Third secretary of Saudi Arabia in Bangkok; 1990, suspected murder of two Saudi diplomats and a Telex operator; 1990, suspected kidnapping of Saudi businessman who mysteriously disappeared; 1992, murder of security chief at the Israeli Embassy in Turkey; 1992, suicide bombing at Israel's Embassy in Buenos Aires, killing 29 people; 1993, attempted murder of head of Turkish Jewish community; 1994, Attempted bombing of Israeli Embassy in Thailand; 1994, Suicide bombing of AMIA in Buenos Aires, 85 were killed; 1994, bombing of Alas Chircanas domestic flights in Panama, killing 21 people; In 1996, firing of 44 Katyusha rockets into Northern Israel, injuring 36 people; 1996, truck bombing at American portion of Khobar towers in Saudi Arabia, it killed 19 people; In 2000, Suspected murder of American officer and a high-ranking Turkish officer; Again in 2000, abduction of three Israeli soldiers and Israeli businessman, three soldiers were killed; In 2000, attack of Israeli vehicles near Lebanese border, six were killed; In 2005, assassination of former Lebanese prime minister Rafiq al-Hariri, killing 22 people; In 2006, Killing of eight Israeli soldiers and kidnapping two others; 2006, a war with Israel; 2011, Attempted assassination of Israeli Consul; 2012, failed attempt to bomb Bangkok tourism site frequented by Israelis; Again in 2012, failed attack on Israeli ambassador to Azerbaijan and two Chabad members; Again in 2012, suspected attack on Israeli Embassy and defense minister in Georgia and India; 2012, suspected planting an IED on an Israeli vehicle in Bangkok; 2012, suspected suicide bombing on bus of Israeli vacationers in Bulgaria, six people killed; 2014, failed attempt to attack Israelis in Bangkok over Passover; 2015, failed attempt to stockpile bombs in London; 2015, failed attempt to stockpile bombs in Cyprus; 2023, failed terror attempt against the Jewish community in Brazil; 2024, drone attack at Druze village in Northern Israel, massacring 12 kids.

היו"ר משה טור פז:

רשימה מזעזעת, ממש.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

זה גם לא הכול.

היו"ר משה טור פז:

ברור.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אני חייבת לספר שיש עוד המון המון פיגועים, גם באירופה, בדרום ובמרכז אמריקה, כולל בקנדה ובארצות הברית, עם טביעות אצבע של תחמושת של חיזבאללה. הרי חיזבאללה הוא זרוע הביצוע של איראן בכל העולם, עם טביעות אצבע, אבל הם לא נמצאים שם, כי היה מאוד קשה להוכיח את זה. אגב, הפיצוץ בנמל ביירות הוא למעשה כנראה תחמושת אדירה שהייתה של חיזבאללה, מאוחסנת שם. כמות הרצח של לבנונים שעל ידיו של נסראללה היא בלתי נתפסת. במלחמה הסורית – הרי אנחנו רואים עכשיו את כל החגיגות באידליב, בכל כך הרבה ערים סוריות. למה הסורים חוגגים את מותו של נסראללה? למה לבנונים חוגגים את מותו של נסראללה? כי הוא רצח יותר סורים ויותר לבנונים מאשר ישראלים ואמריקאים יחד. חיזבאללה הרעיב, טבח, שחט ילדים סורים, והעולם עמד מן הצד ולא עשה כלום. ישראל עשתה את עבודתה המלוכלכת של החברה החופשית העולמית. הצהלות שרואים בעולם הערבי הן צהלות פטירה משטן, מרוע שלא ברא השטן, ממש ככה. וחשוב לומר שחיזבאללה לא רק מבוסס באירופה ובמזרח התיכון. אתם יודעים איפה חיזבאללה הולך כדי לגייס תרומות, איפה המקום הכי נחשק מבחינת חיזבאללה כדי לגייס תרומות?

היו"ר משה טור פז:

ארצות הברית.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

בקנדה.

היו"ר משה טור פז:

קנדה? וואו.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

קנדה היא מרכז התרומות של חיזבאללה. שאלתם את עצמכם למה במרכז ובדרום אמריקה המרכזים או דרכי הסחר הבלתי-חוקי של סמים ונשק בלתי חוקי נשלטים על ידי חיזבאללה. למה? כי האיום של חיזבאללה במרכז וברום אמריקה הוא איום ממשי ומיידי על ארצות הברית. המעורבות שלהם בוונצואלה הקומוניסטית זה אותו סיפור. הם מרוויחים המון כסף מחברה מדוכאת, על סף רעב ונחשלות. הם המרוויחים העיקריים מכך. לכן, מה שכולנו בחדר הזה ובבית הזה יודעים – רציתי לקרוא לכם את משל החתול והעכברים, בעניין הקהילה הבין-לאומית שפעם אחר פעם מבקשת מאיתנו פשוט להתחבא, לא להתגונן באמת, אלא להתחבא, ולמנוע בעצם את היכולת שלנו להגן על עצמנו. קראתי את המשל הזה, שאקרא לכם עכשיו: בין החתולים עברה שמועה – סליחה, זה לא זה. הדפיסו לי את הדף הלא-נכון. אז אספר לכם את המשל בעל פה, מהזיכרון שלי, אם זיכרוני לא מטעה אותי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לחזור לאנגלית.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

לא. אתה יודע, אחרי הריונות אצל נשים, לפעמים נאבד הזיכרון קצת.

היו"ר משה טור פז:

השאלה היא אם זה משליך גם על הצוות.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אז אני דואגת להביא את הדפים. הכי קל זה לכתוב את הכול. אני מסדרת לי את זה ביומן, אני מסדרת לי את זה בכתב, מארגנת לי את זה, ואז אני יודעת שהכול בסדר.

היו"ר משה טור פז:

אנחנו מאבדים את הזיכרון גם בלי לידות. נכון, יבגני?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני באתי לשאול, שתספר לנו מאין האנגלית שלה.

היו"ר משה טור פז:

אבל זה ידוע.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אני אגיד ככה: יש משל יווני על ועידת העכברים, או יותר נכון, ממשלת העכברים, ששוקלת ושואלת את עצמה איך אנחנו יכולים להיפטר מאותו חתול רשע, שרוצה בעצם להרוג אותנו. כל פעם שהחתול מגיע, הם מתחבאים בחורים, והם מנסים לחשוב יחד איך אפשר להיפטר מהאיום. מהאיום של החתול. אז בא עכבר זקן, חכם מאוד, ואמר למועצת העכברים: יש לי רעיון איך להיפטר מהחתול; אנחנו לא יכולים להיפטר מהחתול, אבל מה נעשה? נכרוך ונקשור סביבו פעמון, ואז כל פעם שהחתול יגיע, נוכל ללכת להתחבא ולמנוע בעצם את האסון שהחתול ירדוף אותנו ויאכל אותנו. הם כולם חושבים ואומרים, וואו, הרעיון הזה פשוט רעיון מצוין, נהדר, מופלא, ממש יציל אותנו. ואז בא עכבר חכם אחר, ושואל אותם, אבל מי העכבר שילך לקשור את הפעמון מסביב לראשו של החתול, כדי להזהיר אותנו? המשל הזה דימה מאוד לי את המצב בקהילה הבין-לאומית. אנחנו מנסים – איך אנחנו מגינים על עצמנו מפני החתול הרשע, אותו שטן שאנחנו יודעים שזה איראן, ברור לנו; ופעם אחר פעם, אותה מועצת עכברים, הקהילה הבין-לאומית ומועצת הביטחון אומרות לנו: לכו תתחבאו. אנחנו מתחבאים, ואז בא החכם הגדול ואומר, תכרכו סביבו איזשהו פעמון, ואז כל פעם שזה יצלצל, אתם תוכל לברוח. אבל פעם אחר פעם הם מסכנים אותנו בעניין הזה של לכרוך את הפעמון סביב צווארו של החתול, סביב צווארה של איראן, סביב צווארה של חיזבאללה. אנחנו חייבים לומר, די. הגיע הזמן לבטל לחלוטין את אותו איום של החתול. הקהילה הבין-לאומית לא יכולה, לא תעמוד ולא תיכנס כדי להגן עלינו במצב של איום קיומי אמיתי. רק אנחנו בעצמנו יכולים להגן על עצמנו. יש לי עוד שני נאומים ארוכים, אבל אני רואה שנשארו לי רק שלוש דקות. חשוב לי לומר, ואני אנסה ככה בקצרה, לא להאריך יותר מדי. לפני שבועיים הגעתי לסייר בקו התפר, ואני חייבת לומר לכם שבחסות המלחמה יש טרור סביבתי אמיתי שהפלסטינים משתמשים בו נגדנו, כמעט בכל ערי ישראל, לאורך כל קו התפר. ממש לפני שבועיים, כשהגעתי לעשות סיור בקו התפר, בנקודה שהיא ממש בראש העין, במרחק של כמה מטרים בודדים ששם מתחילים אום אל-חמאם, ג'בורי ענאני ודיר בלוט, כפרים שבהם מתנהל לא פחות מטרור בריאותי-סביבתי כנגד תושבי ראש העין, אלעד וכפר קאסם. לעיתים קרובות, לפעמים על בסיס יומי, מודלקות בכפרים האלו שרפות בלתי חוקיות, של הררי זבל ופסולת ביתיים עירוניים ותעשייתיים. כתוצאה מכך, עשן השרפות הוא 76% מהחומרים המסרטנים שנמצאים באוויר, וזה מגיע ישירות לישובים הישראליים. הם נאלצים לחיות עם מטרד מסוכן כל כך, להוציא אלפי ועשרות אלפי שקלים מכיסם הפרטי עבור פילטרים ברמה התעשייתית, שהם מתקינים על חלונות ביתם, או שהם פשוט מוותרים כליל על האפשרות לגור באזור ועוברים לערים אחרות. לא מדובר פה בתופעה שולית. אלה ממדים פשוט בלתי אפשריים ובלתי נתפסים של 14,000 הצתות פסולת מדי שנה, שבהן נשרפות כ-250,000 טונות של פסולת, שרובה המוחלט, באופן אבסורדי למדי, מגיע מתוך שטחי ישראל. הממשלה הזו פשוט מפקירה את תושבי קו התפר, במובן הביטחוני – ואת זה אני אומרת כבר הרבה זמן – וכעת ברור שזה גם במובן הבריאותי והסביבתי. במקום לפעול בכל דרך אפשרית כדי לעצור באופן מיידי את העברת הפסולת ליהודה ושומרון, ולפעול למחזרה או לטפל בה בדרך סביבתית אחרת בעסקים ישראליים, במקום לתגבר את כוח האדם הנדרש למניעה וכיבוי של הצתות סמוך ככל הניתן להצתתן, היא עושה מיקור חוץ, שרק עולה לנו בבריאות של אזרחי מדינת ישראל. יש לי פה גם מפות, שאני מניחה שאסור כרגע להראות מעל הבמה, אדוני היושב בראש, שממש מראות את הקרבה ואיפה הם מבעירים את השרפות. זה ממש על הגבול, על קו התפר במרחק של מטרים ספורים מערים, מבתי ספר, מגני ילדים. מחלות ריאתיות, מחלות סרטן, הן התוצאה של זה. זו פשוט הבריאות של הילדים שלנו. יש לי פה עוד, ואם יינתן לי עוד זמן אחר כך, אני אשמח לשתף אתכם גם בעמדה שלי בעניין פקודת מס הכנסה, לעניין החוק. תודה רבה לכם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. כל הכבוד על העמידה בזמנים, חברת הכנסת שרן מרים השכל. תודה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני רוצה לדבר על מערכת הביטחון שלנו, לברך את הרמטכ"ל, המפקדים, החיילים והדרג המדיני, על כל המבצעים המוצלחים שבוצעו על אדמת לבנון בשבועות האחרונים. חיסול נסראללה הוא סגירת מעגל היסטורית ומעשה צדק אמיתי בעבור מאות משפחות שכולות ואלפי תושבים מפונים, תושבי הצפון. על כל אויב של ישראל, בכל נקודה בעולם, לדעת שסופו המר יגיע, ושהמדינה שלנו תבוא איתו חשבון. כעת, כאשר הצלחנו להביא הישג כל כך חשוב, ברור שאין לנו זמן לבזבז. אנחנו חייבים להסתכל קדימה. לראשונה מאז תחילת המלחמה יש לנו מומנטום חיובי, טיימינג ייחודי שאסור לממשלה לפספס. ההישג הזה, שחיכינו לו בצפון כל כך הרבה זמן, חייב להיות מתורגם לבסוף לעסקה להשבת כל החטופים והחטופות למשפחותיהם והחזרת כל תושבי הצפון לבתיהם. אסור שתהיה שום אופציה אחרת. 101 חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בסבל. 359 ימים שהם בידי ארגון טרור רצחני מתחת לאדמה, במנהרות או במרתפים חשוכים. אנחנו חייבים לעשות הכול, כל מה שביכולתנו, על מנת להחזיר אותם הביתה. זוהי חובתנו; אחרת לא יהיה כאן שום סדר חדש. חייבים לנצל את כל ההישגים הצבאים בצפון על מנת לקדם יוזמה מדינית עם אסטרטגיה ברורה, שסופה החזרת כל המפונים והחטופים הביתה. לצד ההישגים הביטחוניים וחסרי התקדים בשבועות האחרונים, הממשלה צריכה לפעול גם להצלת המדינה בתחום הכלכלי. אירוע הורדת דירוג האשראי הנוסף של חברת מודי'ס שפורסם בסוף השבוע סמוך לחיסול נסראללה, הוא לא פחות ממחדל בלעדי של שר האוצר. בהובלתך, אדוני שר האוצר, ספגה ישראל ארבע הורדות דירוג אשראי בשנתיים. זה נתון פשוט מטורף, שאי-אפשר לייחס אותו רק למלחמה. סוכנות הדירוג פשוט לא התרשמה מהאשליות של שר האוצר. מודי'ס דיברו על הניהול הכושל של הכלכלה בישראל עוד בחודש יולי 2023, הרבה לפני המלחמה. איך אומר לכם זאת בעדינות? אני יכולה לספר לכם שזה לא ממש מפתיע אותי. אני אספר לכם שב-19 בספטמבר שלחתי מכתב דחוף מאוד לשר האוצר על מנת להתריע בפניו שוב, כמו במכתב הראשון ששלחתי עוד בינואר, על קריסת הביטוח הסיעודי, שמתקדמת לעברנו בצעדי ענק. לא מאמינה שאפתיע מישהו כשאשתף שפנייתי נותרה ללא מענה. קריסת הביטוח הסיעודי תגרום למעל שניים וחצי מיליון ישראלים להישאר ללא ביטוח סיעודי. מה אתה אומר, שר האוצר? זה לא מספיק חשוב? ביקשתי מהשר להתערב ולייצר פתרון ברמה הלאומית ולפעול לתיקון העוול הנורא הזה. מי שייפגעו מהסיטואציה הזאת הם השכבות החלשות ביותר בחברתנו, האוכלוסיות שאין להן ביטוח אחר אלא רק ביטוח של קופת חולים. אני מדברת על אזרחים שנמצאים במצב סיעודי, קשישים, ילדים עם מוגבלויות. לא מגיע להם להיפגע. אפילו עתירה לבג"ץ כבר הוגשה בנושא, אבל מצידו של שר האוצר פשוט דממה. אין לא פתרון זמני ולא פתרון קבוע לקריסת הביטוח הסיעודי. אתם יודעים מה בחר לעשות שר האוצר במקום זה? לבדוק את ההפך ממה שצריך, בדיוק ההפך ממה שצריך. הוא בחר לפגוע באוכלוסיות החלשות – הוא בחר להקפיא את ההצמדה של קצבאות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע. מה שר האוצר יגיד לקשישה מאופקים? איך הוא יסתכל בעיניים של אם חד-הורית מכרמיאל? שר האוצר מפגין פעם אחר פעם התנהלות מנותקת וסדר עדיפויות שגוי והפוך. משרד האוצר מנוהל על ידי שר שגורר את כולנו, את כל החברה הישראלית, למשבר כלכלי, ועוד נשלם עליו את המחיר, תרתי משמע. בנינו ובנותינו ישלמו עליו דורות קדימה. ייקח שנים לתקן את ההשפעות הקיצוניות של התנהלות הזאת. אני חייבת לשאול, כבוד השר סמוטריץ', אדוני שר האוצר: מה אתה עושה? מה האינטרסים שלך, למען השם? כשכל הנתונים האלה מול העיניים, תשאלו את עצמכם טוב טוב את השאלות הבאות: באיזה עולם מציל בחוף הים יישאר דקה נוספת בתפקיד שלו כשפעם אחרי פעם מישהו טובע ומאבד את חייו תחת אחריותו? איזה כלא ישאיר סוהר בתפקידו כשפעם אחר פעם כלואים מצליחים לברוח ממנו החוצה, החוצה מהכלא? האירוע הזה פשוט לא מנוהל. הוא משברי. יש לי עוד המון שאלות לשר האוצר, למשל, על הגירעון המצטבר ונצבר במערכת הבריאות, גירעון של בתי החולים, של קופות החולים; מה הגודל של סל הבריאות; מה התקנות של מכשירים מיוחדים; איך אתה מתכוון לחזק את מערכת הבריאות הציבורית. בעיניי, חלוקת התקציב של שר האוצר פשוט לא צודקת. חריגות התקציב שמאושרות בלי הכרה לצד הורדות דירוג האשראי שקורות שוב ושוב, פוגעות בכיס של כל אזרחי מדינת ישראל. שר האוצר למעשה בישל דייסה לא מוצלחת: לביטוח סיעודי לא נשאר, לשכבות החלשות בחברה לא נשאר, לחיזוק ושיקום הצפון לא נשאר, להשתלטות על הגירעון לא נשאר. את הדייסה הזו שבישל שר האוצר נצטרך כולנו לאכול. מה זו הדייסה הזאת שבישלת לנו, אדוני שר האוצר? מה נשאר פה ולמי בדיוק? מי שלא יודע לבשל, שלא ייכנס למטבח. מי שלא יודע לנהל את הכסף של המדינה, שלא ייכנס ללשכת שר האוצר. אין שום סיבה שכל כך הרבה אנשים ישלמו מחיר כה כבד בגלל רשלנות של שר האוצר ורשלנות של ממשלת ישראל. נשארה לי דקה, ואני רוצה לשתף אתכם שאני תושבת הצפון, תושבת כרמיאל. השבוע האחרון שעברנו זה שבוע – בעצם כבר כמעט שנה שתושבי הצפון ותושבי הקיבוצים בגליל העליון, מטה אשר, רמת הגולן, במציאות שאי-אפשר להמשיך לחיות. אנחנו כולנו מקווים שיגיע שלום, ולקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לכולם שמיים שקטים ושנה שתביא לנו צמיחה, שגשוג ושינוי אמיתי, שינהיגו את המדינה שלנו אנשים שפויים שידעו לדאוג לאזרחים ולא לעצמם. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 150), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. לרשותך 20 דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מנסה לדמיין מה עבר ומה עובר בראשם של תסריטאים של הוליווד, נטפליקס וכל חברות ההפקות הגדולות בעולם שעושות סרטים, ואיך הם כבר חושבים, מאותו לילה ביום שישי, וכמובן מאותו בוקר של שבת, כאשר דובר צה"ל אישר באופן רשמי שמדינת ישראל, צה"ל, כוחות הביטחון, חיסלו את הארכי-טרוריסט חסן נסראללה. אני מניח שהאירוע הדרמטי הזה כבר עושה להם חשק לעשות הרבה כסף מהסדרות שהם יפיקו בשנים הקרובות. ובסדרות האלה, מן הסתם, יספרו על כל מיני שיטות של המוסד, שיטות של צה"ל, איך פועל חיל האוויר, איך בדיוק הנחיתו את הפצצות. כל זה יהיה בסדרות של הטלוויזיה. וכמובן ירצו גם לדבר על הבגידה – הרי מי זה, מיהו שבגד בנסראללה, האיש ששנים רבות היה בבונקר ובכל זאת איים על עם ישראל, על מדינת ישראל ועל העולם כולו? לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, חזרתי מביקור עם יושב-ראש הכנסת וחבר הכנסת בועז ביסמוט בדרום אמריקה. התלוויתי לביקור היסטורי, ביקור ראשון של יו"ר הכנסת בפרגוואי. אנחנו חנכנו שם למעשה את שגרירות ישראל, שנפתחה בערך לפני שש, שבע שנים, לאור ההחלטה של ממשלת פרגוואי, נשיא פרגוואי פניה, להחזיר את שגרירות פרגוואי לירושלים. היה שם קטע מאוד מרגש. התלוו אלינו שני אבות שכולים: אבי חסידים, שאיבד את בנו נאור, זיכרונו לברכה – נאור וסיון אלקבץ נהרגו בכפר עזה. אנחנו, כל סיעת ישראל ביתנו, כולל יושב-ראש המפלגה, ביקרנו בכפר עזה והיינו בבית הזה ששני החברים הצעירים האלה, כמו עוד רבים, נהרגו במתקפה הברוטלית על קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. מה שמרגש הוא שאבי חסידים, אבא של נאור זכרונו לברכה, הביא – טלי, אני מספר סיפור מרגש, אפשר שקט? כי זה מפריע. אני מספר על אב שכול שהביא מזוזה עד לפרגוואי. תודה. – מה שהכי מרגש בסיפור הזה, בביקור הזה הוא שאבי לקח את המזוזה מהבית של נאור וסיוון מקיבוץ כפר עזה ושמו את המזוזה – זה בעצם מה שנשאר מהבית – ושמו את זה בכניסה לשגרירות ישראל בפרגוואי. אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני לא בן אדם ציני, ובתור עיתונאי וגם בתור חבר הכנסת, ראיתי הרבה דברים ואף פעם לא היו לי דמעות בעיניים. ברגע הזה היו לי דמעות בעיניים; בטקס המרגש הזה – שאגב, נשיא פרגוואי הגיע אליו וכיבד אותנו בנוכחות שלו. אני לא חושב שלמישהו בכלל נשארה עין יבשה מהביקור הזה, בביקור בשגרירות אני מתכוון. ביחד עם אבי התלווה אלינו עוד אב שכול, אלחנן דנינו, שבנו אורי נהרג בשבי החמאס אחרי 320 יום. הוא היה בין ששת החטופים שנהרגו בדם קר על ידי החמאס כאשר הם הבינו שכוחות צה"ל מתקרבים אליהם. אבל מה שמרגש אותי – למה אני מספר את הסיפור הזה? כי אחרי פרגוואי אנחנו המשכנו לעוד יומיים וחצי בארגנטינה. בארגנטינה היינו במקום שבו היה הפיגוע הנוראי ב-1992 וגם ב-1994. בעצם היינו בשני מקומות: פיגוע אחד היה בשגרירות ישראל, שרוב הנרצחים בו בכלל לא יהודים, הם היו עובדים מקומיים, וכמובן גם הפיגוע נגד המרכז היהודי בבואנוס איירס. בשני הפיגועים האלה נהרגו למעלה מ-115 אנשים. ואז אנחנו לא דמיינו שכעבור שבוע אנחנו נוכל כאן לדבר על הפודיום כאן בכנסת, ולהגיד שהחשבון נסגר; שחיזבאללה, שבעצם תכנן את שני פיגועים האלה בחסות איראן והוציא לפועל את המתקפה הברוטלית הזאת – חיזבאללה שילם את המחיר בכך שישראל תוריד את הראש של הנחש הזה. פרגוואי וארגנטינה, שתי המדינות גם הוכיחו את הנאמנות שלהם לישראל והוכיחו ידידות אמת, בכך ששני הנשיאים שלהן, פניה ומיליי, נאמו את הנאומים הכי ציוניים שיכולים להיות מעל במת האו"ם ממש לפני שבוע; הנאומים הכי ציוניים שאנחנו רק יכולים לדמיין. ובוודאי שאני רוצה לברך אותם, ואדוני היושב-ראש, למרות שזה לא נהוג, אבל ברשותך אגיד שני משפטים בספרדית והחברים שלי עזרו, כך שגם הם בפרגוואי ובארגנטינה, ישמעו את התודות שלנו וגם את הברכות שלנו. (אומר דברים בספרדית.)

היו"ר משה טור פז:

זה נשמע כאילו עלית מדרום אמריקה, לא – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני חייב להגיד שהידע שלי הוא כמה משפטים, אבל בכל זאת ניסיתי לומר את זה בצורה שהכי מתקרבת למציאות. עשיתי את זה כי אני יודע שכאשר הם ישמעו את זה, הם יראו שאכן יש פה קונסנזוס בנושא היחסים שלנו עם שתי המדינות האלה שבדרום אמריקה. דרך אגב, הן למעשה החברות היחידות שם בדרום אמריקה בסביבה די עוינת כלפי מדינת ישראל. הן תמיד נמצאות בדילמה הזאת, כי אנחנו לא יכולים להחליף את השכנות שלהן, גם במסחר וגם בסיוע, ובכל זאת, למרות שהמדינות שסובבות אותן לא ממש מחבבות אותנו – אני מדבר למשל על המדינה הכי גדולה בדרום אמריקה, ברזיל – עדיין גם פניה וגם מיליי נחושים בדעתם לתמוך בישראל. לפעמים אנחנו גם צריכים לקחת דוגמה מהנחישות הזאת כאשר אנחנו מדברים על היחס כלפי ידידים שלנו, כלפי משתפי פעולה איתנו, גם באשר למציאות האזורית. אגב, דיברו רבות על כך שצד"ל, למשל, אחרי שישראל יצאה מלבנון, נפגעו מהיחס של מדינת ישראל כלפי השותפים שלנו נגד אותו ארגון חיזבאללה שאנחנו מזכירים יותר ויותר היום. לאחר שסיימנו את חלק הברכות – וכמובן גם ברכות לחיל האוויר, לצה"ל, לשב"כ וגם לדרג המדיני. כן, צריך להגיד גם לממשלה. אמרנו, לפחות אנחנו בישראל ביתנו, אמרנו שניתן גיבוי מלא לכל פעולה שתסיים גם את המצב האבסורדי בצפון – רק ביום שישי בבוקר סיעת ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן סיירה בכפר גלעדי. לצערי מסיבות אישיות לא יכולתי להגיע לשם, אבל הייתי כמה פעמים בצפון. ראינו ש-240,000 דונם של שדות פשוט נשרפו כתוצאה מפעילות של חיזבאללה. גם ליברמן וכמובן כולנו קראנו ואמרנו לממשלה ללכת עד הסוף. לא להיענות לשום הפסקות אש, לא לנסות עכשיו להעמיד במבחן, לא את הנחישות של התושבים שם בצפון, לא את הנחישות של המדינה להתמודד מול אתגרים כל כך גדולים. אני שמח, אני שמח שנכון לעכשיו ממשלת ישראל – ויש לנו הרבה ביקורת כלפי הממשלה – עדיין נותנת את הדירקטיבה ואת הפקודה לצה"ל להמשיך לבצע את מה שצה"ל יודע לעשות. כל הדיבורים על זה שסוף-סוף צה"ל הבין – חבר'ה, אל תצחיקו את עצמכם. צה"ל תמיד ידע מה לעשות, אבל צה"ל פועל על פי דירקטיבה של הממשלה. אז אני מאוד מקווה שכך זה יימשך. אין שום סיבה ללכת להסדר. אין שום סיבה ללכת לכל מיני הסכמים, ובוודאי שאין שום סיבה להפקיד את גורל האנשים שאמורים לחזור – עדיין לא חזרו, בואו נגיד את האמת – בידיהם של כל מיני גורמים כמו ממשלת לבנון. אני שמעתי שעכשיו מציעים שממשלת לבנון תפרוס את כוחותיה הדלים בשטח דרומה מהליטני. אני רק נזכר מה היה בהחלטת מועצת הביטחון 1701, שבעצם הגדירה שדרומה מהליטני לא יהיו חיילים של החיזבאללה, טרוריסטים של החיזבאללה. לצערי הדבר הזה הביא לכך שבמשך 18 שנה מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה רק חיזק את כוחו והביא לנזקים אדירים שאנחנו חווים שם במשך שנה שלמה; נזקים גם בגוף, גם בנפש וגם בכלכלה הישראלית. הנזקים האלה נאמדים במיליארדי דולרים, גם בתיירות, גם בתעשייה וגם ברעיון הציוני. הרי שיבת ציון זה הרעיון הציוני, וכל מי שברח משם, אז הוא גם איבד אמון בציונות וגם איבד אמון במדינה, שלא מסוגלת במשך שנה שלמה להחזיר את אזרחיה לבתים, לא בשטחים כבושים – כמו שלפעמים יש כאלה שמכנים כאן בבית הזה – אלא בשטח ריבוני של מדינת ישראל. אז עכשיו אני רוצה בכמה דקות שנשארו לי לגעת בתקציב המדינה, ולהגיד שהורדת דירוג האשראי של חברת מודי'ס – שהיא למעשה בפעם השנייה בפחות מחצי שנה מודיעה על הורדת הדירוג – זה מתקשר לבעיות הפנים של המדינה יותר מאשר למלחמה. כל בן אדם שקצת מבין בכלכלה – אגב, לא חייבים לדעת אנגלית, אפשר גם לתרגם, היום יש שיטות טובות לתרגום – פשוט קחו את הדוח של מודי'ס, הדוח האחרון, ותתעמקו בדוח הקצר הזה, זה לא מאות דפים, זה לא 575 עמודים של ההסתייגויות שאנחנו הגשנו כאופוזיציה לתיקון תקציב 2024, זה כמה דפים בודדים. פשוט קראו את מה שכותבים האנליסטים של חברת מודי'ס ואתם תבינו שאין שום קשר למלחמה, אלא זה יותר קשור לבעיות הפנימיות של מדינת ישראל, שלצערי הממשלה לא מסוגלת לתת להן פתרון. מדברים הרבה על יחסים בין הרשויות במדינה. מדברים על כך שדברים והחלטות שמתקבלות כאן במדינת ישראל עלולים לגרום למשקיעים רבים לחשוב מחדש על ההשקעות. מלחמות קורות בעולם, מדינת ישראל היא לא המדינה היחידה שמנהלת מלחמה, אבל אם הממשלה הייתה משנה את סדר העדיפויות והייתה מכוונת להתפתחות הכלכלה אחרי המלחמה, אני מניח שגם מודי'ס היו נותנים לזה ביטוי בדוחות שלהם, וכמובן גם היה קל יותר לשכנע אותם שכאשר המלחמה תסתיים – ואני מקווה שהיא תסתיים בהכרעה ובניצחון – אז אולי הם ישנו את דעתם. זה לפחות מה ששמעתי משר האוצר, שנפנף, ככה, בתוצאות האלה של הדוח ואמר: אל תדאגו, המלחמה תסתיים והם יעלו בחזרה את הריבית. לא. התשובה היא לא. הינה, אני אומר לכם כאן, כמו שאמרנו במשך חודשים רבים: לא, הם לא יעשו את זה מהר, כי הדוח לא נוגע למלחמה; הדוח נוגע להתפתחות החברה הישראלית, הדוח מדבר על הבעיות במגזרים שונים במדינת ישראל שלא כל כך משתלבים בשוק התעסוקה, הדוחות מדברים על תעסוקה, הדוחות האלה מדברים על חינוך. אני הייתי מרחיב, והייתי מדבר גם, למשל, על מצב הרפואה בישראל, שבה אנחנו, לצערי, מפגרים ביחס למדינות ה-OECD. אני הייתי מדבר, למשל, על כל הנושא של שילוב של האוכלוסיות בשוק התעסוקה על מנת להתניע את הכלכלה. בסופו של דבר, אני לא רוצה שאנחנו נמצא את עצמנו כמו כמה מדינות שהיה להן פוטנציאל גבוה אבל במשך שנים המצב שלהן הידרדר עד כדי כך שהיום העולם שואל: איך זה ייתכן? מדינה כל כך עשירה, גם באוצרות טבע, גם במוח האנושי, אבל היא נמצאת בתחתית של התחתית של המדינות המפותחות. מדינת ישראל היא מדינה סופר מפותחת, אנחנו לא אחת מהמדינות המתפתחות. אז אני לא רוצה שאנחנו נהיה בתחתית של ה-OECD, כפי שאנחנו היום. אנחנו היום במדדים רבים נמצאים בתחתית של המועדון היוקרתי הזה שנקרא OECD. מצד אחד, אנחנו גם מדינה יקרה מאוד; ומצד שני, מדינה שהולכת והמצב שבה מידרדר מבחינה כלכלית. בהקשר של התקציב אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים ולהזכיר שכאשר אנחנו היינו בממשלה, הייתה תקופה מאוד קשה. אנחנו נכנסנו לממשלה, ואביגדור ליברמן נכנס להיות שר אוצר ביוני 2021, כאשר הגירעון עמד על למעלה מ-10% מהתוצר. זה בערך בין 140 ל-150 מיליארד שקלים. היום אנחנו כבר חצינו את הרף. ולכן הממשלה מגדילה את הגירעון, למרות שהחוק במקור נקרא "הפחתת גירעון". וזה היה אתגר קשה אחרי הקורונה, גם לצמצם את האבטלה וגם להוציא אנשים מחל"ת לעבודה וכמובן גם לצמצם את הגירעון. אז אני בטוח – ואני גם שומע שהרבה אנשים שמייצגים את הקואליציה ואת הממשלה מודים בזה שהצעדים שביצע שר האוצר ליברמן ביוני 2021 הצילו את כלכלת ישראל. כן. בסדר, אתם היום בקואליציה, אז הייתם באופוזיציה. לא הפסקתם פשוט להשמיץ אותנו, ודיברתם על החד-פעמי ועל השתייה המתוקה, אבל עמוק בליבכם אתם – אתם הקואליציה, שאז הייתם באופוזיציה – עמוק בליבכם אתם ידעתם, וגם היום אתם יודעים, שהצעדים שנעשו אז על ידי שר האוצר ליברמן היו צעדים לא רק הכרחיים להצלת הכלכלה, אלא נכונים בכל ההיבטים. איך אנחנו יודעים את זה? זו לא חוכמה בדיעבד. פשוט תיקחו את הדוחות של אותן סוכנויות דירוג האשראי – מודי'ס, פיץ', S&P, כל מיני בנקים עולמיים כמו מורגן סטנלי וכו' – ותקראו את הדוחות שלהם החל מפברואר ומרץ 2022. שוב, לא צריך לדעת אנגלית ברמה הכי גבוהה. מספיק לקחת – מי שלא יודע אנגלית, תשתמשו בגוגל טרנסלייט, תתרגמו לכם את הדוחות האלה – אני מבין שכולכם הבנתם את הרמז לשר אוצר, כן? תראו מה כתבו הסוכנויות האלה אחרי הצעדים שנעשו על ידי שר אוצר אביגדור ליברמן. ואחרי זה דברו איתנו ותגידו לנו איפה אנחנו לא צודקים. אבל לא רק שאתם לא קוראים את הדוחות, לא רק שאתם לא מוכנים להודות, למרות שאמרתי לכם, ועמוק בליבכם אתם מבינים שאנחנו עשינו דברים טובים לכלכלה – אין לי מילה אחרת מאשר להגיד שאתם פשוט צבועים, כי הצביעות שלכם היא זאת שגם תגרום לכלכלת ישראל להידרדר לתחתית של התחתית בין המדינות המפותחות. אני רק מקווה שלא נעבור למדינות המתפתחות. אבל את הצביעות הזאת לא תוכלו להסתיר לאורך הזמן, כי בסוף הציבור הישראלי, שהוא שהולך להיפגע מחוסר המקצועיות שלכם בכלכלה, הוא זה שיעניש אתכם. אני מאוד מקווה שהוא יעשה את זה מהר, שיעניש אתכם בקלפי. אנחנו מנסים לחתור לזה שכמה שיותר מהר נלך לקבל בחזרה את אמון הציבור. אתם מבינים עמוק בליבכם שאפשר לשמוח, וכולנו שמחים מחיסולים בביירות, אבל אתם בתקציב הזה מחסלים את כלכלת ישראל. אתם הקואליציה בתקציב הזה מחסלים גם את היכולת של כלכלת ישראל להתניע את עצמה ולהתקדם אחרי המלחמה; כי המלחמה עולה כסף, אף אחד לא מתווכח, וגם לזמן חיילים עולה כסף, ולשלם לנפגעים עולה כסף. אף אחד לא בא אליכם בטענות. אני בא בטענה על חוסר המקצועיות שלכם, על חוסר הבנה שלכם. ואתם ממשיכים להתנהל כאילו לא קרה 7 באוקטובר, כאילו זה תקציב של הקואליציה ולא תקציב של המדינה, וכאילו שהאנשים האלה שהולכים להיפגע – מה אכפת לכם, הם לא הצביעו לכם. אז אני מאוד מקווה שאתם תתחילו לפתוח עיניים ואוזניים, כי האחריות היא שלכם. האחריות על כלכלת ישראל היא שלכם. פשוט תקראו את הדוחות ותראו את הצעדים שליברמן עשה כשר האוצר. זה גם לא בושה ללמוד מדברים טובים שנעשו כאן בבית הזה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ההישגים הגדולים של המערכת הביטחונית שלנו – בראש ובראשונה, במשך שנים, מערכות המודיעין; אנשי חיל האוויר, שעבדו קשה במהלך השנים האחרונות, החודשים האחרונים, והמערכת המדינית שקיבלה את ההחלטה – מגיעים להם שבחים. ממשלת ישראל וראשה התמהמהו חודשים ארוכים עד שקיבלו את ההחלטה המובנת- מאליה, וגם זאת עשו, ועושים עדיין, בחוסר החלטיות נורא. לפני חצי שנה, כאשר השליחים שלנו היו בקבינט המלחמה, גנץ ואיזנקוט תבעו מראש הממשלה – לפני חמישה חודשים וארבעה חודשים: המבט צפונה, 1 בספטמבר. מה פירוש 1 בספטמבר, כאשר דיברנו על כך בסוף החורף ובאביב ובשלהי האביב? הכוונה היא להרים את הרגל מהגז בעזה, לחתור לעסקה ולרכז את המאמצים, את המשאבים, את האימונים, את הלגיטימציה האזורית, את המשאבים המודיעיניים בצפון. מה שנעשה כעת בהצלחה היה צריך לקרות לפני חודשים. ואם היה קורה לפני כמה חודשים – ואין שום סיבה שלא היה קורה לפני חודשים, התנאים לא השתנו – ייתכן שהיינו פותחים את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר בצפון – הרי זו המטרה שלנו, בתוך חודשים ספורים להחזיר את התושבים לצפון. לצד הסיפוק ולצד הידיעה שבנפול אויבינו איננו שמחים, אנחנו מסופקים. נעשה צדק, אבל זה נעשה מאוחר. זה מאוחר לאנשי הצפון וזה מאוחר לאנשי הדרום, למשפחות שמחכות ליקיריהן. אין ויכוח על כך שכל ישראלי רוצה לנצח את החמאס ולהחזיר את החטופים. אבל שאלת השאלות – להבדיל, כמו בקומדיה, כך גם בדרמה, בטרגדיה שלנו – השאלה היא שאלת העיתוי, לא שאלת המרכיבים; שאלת התזמון, התיעדוף. יש גישה – שהיא לגיטימית, יש בה ממדים ערכיים – שאומרת: אנחנו ננצח את החמאס. אדוני היושב-ראש, אתה עסקת בעניין. אתה ואלפי חבריך – רעיך לקרב שחררו, במובנים רבים, את חבריי, את משפחתי ואותי, מאימת החטיבות והגדודים והפלוגות הלוחמות. אבל מי שסובר שאנחנו צריכים לחכות להכרעה סופית של החמאס, של אחרונת החוליות, אחרון המטולים, עד שאנחנו נעסוק בצורה רצינית ונהיה מוכנים לשלם את המחיר של השבת האהובות והאהובים שלנו, הוא בעמדה אחת. אני סובר, ומיליוני אזרחים ואזרחיות ישראלים אומרים, שסדר הדברים הוא אחר. אנחנו צריכים להרים את הרגל מהגז, להודיע שאנחנו בשלב – שעוד לא הגענו אליו, אותו שלב ג', שהיה צריך להודות שאנחנו נמצאים בעיבורו – כזה שמאפשר לנו להיכנס, לחתור לעסקת חטופים, למתווה נכון, לחילופי אסירים וחטופים, אנשים שלנו שמשועבדים שנה מתחת לקרקע. אנחנו מאבדים אותם, בעקשנות, בעזות מצח, ובדיעבד – ברשעות מדינתית. לאחר מכן נוכל להתפנות להכרעת החמאס, לפינוי החמאס, לפירוז הרצועה, להכנסת גורמים מתונים למערכות החינוך ולשיקום הרצועה, וייתכן, אינשאללה, בדור הבא, גם ליחסים הוגנים בין העמים. זהו סדר הדברים שחיוני לדבוק בו. אני מודע לכך שיש בינינו חילוקי דעות, וכפי שאמרתי, הם חילוקי דעות שבחלקם הם ערכיים. אבל מסתבר לי, לתדהמתי, שחלק משמעותי מקבלת ההחלטות הקשה בחצי שנה האחרונה היה בעל סממנים פוליטיים מובהקים; חוסר מוכנות לקבל את ההכרעה הזו של קדימות המתווה להשבת החטופים על פני ההכרעה הטוטלית של החמאס, כדי לא לוותר על השלטון; כדי לא לספוג התקפות מתוך הממשלה ומציבור הישראלים. אני חושב שהנהגה פטריוטית, לאומית, בעלת הכרה של יכולת ישראל לעמוד בפני האתגרים האדירים שעומדים בפנינו, צריכה להביא בחשבון את חוסן האומה. חוסן האומה רלוונטי עוד יותר מהחוסן הכלכלי של האומה. אני משוכנע שמיליוני אזרחיות ואזרחים ישראלים לא יוכלו לשאת את האשמה קולקטיבית של כולנו בהזנחה מדינתית של 101 האחים והאחיות שלנו. זהו הכתם שנמצא על מצחם של כל מקבלי ההחלטות, וזהו אתגר עצום של כולנו. זהו השינוי בסדר העדיפות שצריכים לקבל: המטרות הלאומיות בראש והמטרות הפוליטיות עמוק מתחת. כמה מילים על התקציב. הבעיה בתקציב היא לא בעצם ההגשה של תקציב עם התאמות. הבעיה היא בחוסר לקיחת אחריות מתמשך. הבעיה היא בהמשך הפוליטיזציה, באי-זניחה טוטלית של כל מה שריח פוליטי נודף ממנו בהקשרים תקציביים. הבעיה היא – כמו שלימדו אותנו המשקיפים מבחוץ, אותם מבקרים כלכליים שנותנים לנו ציונים, עוזרים לנו להביט פנימה אל תוך הליבה, אל הלב הכלכלי שלנו – זו לא שאלה של כמה מאות מיליארדים עולה המלחמה. היא עולה, וייתכן שאנחנו אמורים היינו לשלם בכל מקרה בהגדרות של כמה עולה הכסף שלנו. אבל המשקיפים החיצוניים, שהם אינם שונאי ישראל, אומרים לנו: היו רציניים; נהלו את התקציב הלאומי כאילו הוא התקציב האישי שלכם; היכנסו לדיונים המהותיים; סגרו את החגורה הלאומית הכלכלית במקום שאפשר. התווכחו על השאלה אם הקיצוצים – שעדיין אנחנו לא רואים אותם – הם קיצוצים שצריכים לפגוע בשירותים החברתיים, באיכות השירותים החברתיים, בבריאות, ברווחה, בחינוך, באיכות הסביבה, גברתי השרה, או דווקא לעת משבר כזה, כשאנחנו צריכים לגייס את מלוא תעצומות האומה להגברת כושר העבודה, הפריון שלנו, הידע, החוכמה הקולקטיבית, ההתגייסות של כולנו למערכות – לא רק הצבאיות, אלא גם הכלכליות, גם לתחושת השותפות, ההוגנות של השותפות בכלכלה – האם זה לא מספיק חשוב? נראה שלא מספיק חשוב. אז כפי שהממשלה הזו אינה עושה די בתחום תחושות הצדק של הנשיאה בעול הביטחוני, הממשלה אינה עושה די כדי לתת לנו את התחושה שנמצאים בדיון רציני: כיצד אנחנו מגבירים את הפריון, מהדקים חגורה היכן שצריך וצועדים ביחד אל עבר התמודדות לא פשוטה, אבל ראויה מאין כמוה, לאור המצוקה התקציבית, שהמלחמה המוצדקת שלנו כופה עלינו. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת חילי טרופר.

היו"ר משה טור פז:

לפני כן – הודעת סגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת טרופר, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

כנסת נכבדה, היושב בראש, בשעה הזאת, אתה יודע, מתקיימות הבחירות לתפקיד הרב הראשי לישראל. מי יהיה הרב הראשי לישראל? זו שאלה שלא מעניינת את רוב הישראלים, ויש בכך עדות עצובה עד כמה הרבנות הפכה לעניין מנוכר ומעיק בעבור רבים. כבר שנים ארוכות שהרבנות והרבנים מתרחקים ומרחיקים במקום לקרב. זה בעיקר סיפור עצוב. אנשים אומרים לי: את מי זה מעניין. בעולם מתוקן שהיו בו הנהגה ורבנות ראויים זה היה אמור לעניין את כולם, כי זה נוגע לחיים של כולם. אבל לתחושת הניכור והמיאוס, כמו שאמרתי, כלפי הרבנות הראשית מצטרפת גם ההתנהלות הפוליטית של מפלגת הציונות הדתית והמפלגות החרדיות, שרקמו ביניהן דיל, שכולל גם הפרת התחייבות מפורשת. זה לא עניין שמוסיף כבוד לרבנות או מקדש שם שמיים. להפך. הרב עמיטל, זיכרונו לברכה, היה תמיד נוהג לומר על הקטע בתפילה: "לעולם יהא אדם ירא שמיים" – קודם שנהיה בני אדם. נכתב קודם "יהא אדם", ורק אחר כך שנהיה יראי שמיים. סביב הבחירות האלה יש רבנים ופוליטיקאים שנראה שהחליפו את הסדר. הם מדברים גבוהה-גבוהה על יראת שמיים, אך נוהגים בנכלוליות ובחוסר הגינות – הכי רחוק מיראת שמיים, הכי רחוק מקידוש השם. אתה בטח מכיר, החליטו על ועדת רבנים מהציונות הדתית, שמונתה כדי לבחור מי יהיה המועמד הציוני לתפקיד. כל הרבנים המועמדים התחייבו לכבד כל החלטה. גם השר סמוטריץ' התחייב לכך, כנראה משום שהוא היה משוכנע שייבחר רב מסוים, שמרן מאוד ומקובל על החרדים. אלא שהוועדה העצמאית החליטה אחרת. היא בחרה ברב מאיר כהנא – עילוי מבריק, ציוני אדוק, סגן אלוף במילואים ואיש שמוביל יהדות מאירת פנים. למרות טענות שונות ומשונות, רוב חברי הוועדה אשררו את החלטתם. מבחינתם אין שינוי, הרב כהנא הוא המועמד. למרות זאת, רבנים שחתמו על התחייבות לכבד את החלטת הוועדה, וגם מפלגת הציונות הדתית שהתחייבה לכך, הפרו את התחייבותם. ככה נראים יהדות ופוליטיקה ברגעים רעים במיוחד שלהם. אגב, אני מקווה שהמגזר הציוני-דתי יזכור את כל זה ביום הבחירות הכלליות; יזכור את אי-העמידה בהתחייבות; יזכור את ההתייצבות לצד מועמד חרד"לי. לשמחתי, רבים מחברי הגוף הבוחר מתכוונים בכל זאת להצביע לרב כהנא. מול הדיל הפוליטי, שכולל הפרת התחייבות מתייצבים מי שמשוכנעים שהרבנות הראשית צריכה שבראשה יעמוד רב מתון, מקובל וציוני. נקווה שכך יהיה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

גלעד קריב (העבודה):

יוליה, אני מבקש להמשיך לשמור על הטון של חברי חילי.

היו"ר משה טור פז:

לרשותך עשר דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מי הבא בתור אחריי?

היו"ר משה טור פז:

מירב כהן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אוקיי, את פה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון וגם את ראש הממשלה נתניהו על חיסול של רב-המרצחים נסראללה. אגב, עכשיו יש ידיעה על זה שמצאו את גופתו. אני באופוזיציה, היה לי קל להגיד כוחות הביטחון, טייסים. טוב שלא הלכו לעזאזל, לשם שלח אותם השר שלמה קרעי, אבל טוב שיש לנו טייסים והם עשו את העבודה. אני רואה את השיח ברשת ואני רוצה להגיד: ראש הממשלה גם כן אחראי להצלחה הזאת. כולנו ראינו תמונה איך הוא יושב ומאשר את החיסול הזה, ואני מברכת על זה. סוף-סוף מקבלים החלטות נכונות. אבל בדיוק בדיוק כפי שראש הממשלה אחראי להצלחה כראש הפירמידה, הוא אחראי לדברים האחרים. צר לי שאת התמונה הזאת, שראיתי לפני כמה ימים מניו יורק – שראש הממשלה עם הצוות שלו יושב ומאשר את חיסול נסראללה – לא ראיתי ב-7 באוקטובר. אני בכלל לא יודעת איפה ראש הממשלה היה ב-7 באוקטובר ואילו החלטות הוא קיבל, אבל משום מה לא ראיתי כאלו תמונות. אז כפי שראש הממשלה אחראי להצלחה כראש הפירמידה, הוא אחראי בדיוק באותה מידה לאירועי 7 באוקטובר, על הקטסטרופה שהייתה שם; הוא אחראי לקונספציה השגויה שהוביל שנים רבות כשהיה ראש ממשלה; הוא אחראי להעברת כסף קטרי לחמאס; הוא אחראי לזה שעדיין יש לנו 101 חטופים בעזה; הוא גם אחראי לשסע הנורא הזה שיש לנו בעם, כי זה קרה בממשלתו. זה מה שאני רוצה להגיד – אי-אפשר לקחת אחריות כאשר יש הצלחות. האחריות כוללת, גם בהצלחות וגם בכישלונות. זה תפקידו של מנהיג – גם להצטלם ולהופיע מול אומה כאשר כולנו שמחים ומרוצים ומוחאים כפיים ומשהו טוב קורה לנו, אבל גם כאשר יש דברים קשים; גם כשיש לנו חטופים; גם כשיש לנו נרצחים. יש לנו עדיין מפונים בצפון, וכרגע אין צפי, עם כל השמחה שבליבנו, כי חיסול נסראללה עדיין לא פותר את הבעיה הגדולה, הבעיה של איראן. גם שם צריך לקבל החלטות. גם המצב הכלכלי לא מבשר טובות, וכולנו כבר מרגישים את זה בצורה מובהקת. אז ראש הממשלה, באמת אני מצפה ממך להיות כבר ילד גדול, כי זה מאוד מזכיר לי מה שקורה בבית: כשהכול בסדר, כולם מרוצים. אם ילד עשה איזשהו בלגן או משהו: לא, זה לא אני, זו אחותי; זה לא אני, זה אח שלי. ככה זה לא יכול להיות. אתה ראש הממשלה, אתה מקבל החלטות על גורלנו, כי ככה זה. זה התפקיד שלך, גם כשטוב וגם כאשר רע. אי-אפשר לברוח מהאחריות הזאת. זה ילדותי. צריך להתבגר כאן. ועוד דבר – חשוב להקים ועדת חקירה ממלכתית, כי הפצע הזה שיש בליבנו, כל פעם חוזר על עצמו: מה היה שם באותו יום ארור? מה היה ב-11 באוקטובר? אני שמעתי אתמול את הדיון הזה באולפנים. יכול להיות שמה שקרה אתמול, לשמחתנו, לצערנו לא קרה ב-11 באוקטובר. יכול להיות שאם שם היו מקבלים החלטות נכונות תושבי הצפון כבר מזמן היו חוזרים הביתה. אחריות זו מילה כוללת, גם כשאנחנו בשמחה וגם כשאנחנו בוכים בלב. אי-אפשר לברוח מזה. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום ולתת לנו תשובות על כל מה שקרה לנו מאותו יום 7 באוקטובר – וגם לפני: מי היה אחראי על מה, מי ידע מה, מי נתן הנחיות, מי הכניס לנו את הקונספציה השגויה הזאת לחיינו, מי אישר את הכסף לחמאס, מה היו הקשרים בין ממשלת ישראל – –

גלעד קריב (העבודה):

לזה לא צריך ועדת חקירה, אנחנו יודעים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – והעומד בראשה עם מנהיגי חמאס. היה קשר כזה. אנחנו חייבים לקבל תשובות, כי כל עוד אנחנו לא נקבל תשובות, אנחנו לא נוכל לצאת מהטראומה הזאת. אגב, תמיד כשהולכים לפסיכולוג הוא מתחיל לחפור אחורה – מה היה שם, איפה המקור. אז אנחנו כאומה חייבים את ועדת החקירה הממלכתית כטיפול פסיכולוגי לאומה, כי אנחנו חייבים לקבל תשובות. בסוף בסוף, אגיד ככה, יש לנו עם נפלא, חזק, שמח, שמגיעה לו הנהגה לא פוליטית, אלא הנהגה שיודעת לקבל החלטות, הנהגה שתהיה ראויה לעם הזה. למילה "אחריות" אין ערך כספי, אבל המילה אחריות כוללת המון דברים שאנחנו כאומה חייבים. אדוני ראש הממשלה, כפי שבשמחה לקחת אחריות ואמרת שאתה קיבלת החלטות – אבל בוא לא נזלזל, יחד עם שר הביטחון, יחד עם הרמטכ"ל, יחד עם אנשי מקצוע, יחד עם טייסים, עם שב"כ, עם מוסד, אבל בסוף כן קיבלת החלטות – תיקח אחריות למה שהיה ולהחלטות שלך שקיבלת שנים אחורה, אדוני ראש הממשלה, כי אי-אפשר לברוח. אתה באמת כבר לא ילד, אבל לפעמים ההתנהגות שלך ילדותית שלא הולמת. בזה אני בעצם אסיים: חייבים להתבגר. זה משהו שאתה חייב לעשות כדי לרפא את האומה שלנו ולהחזיר לנו תקווה ולהחזיר לנו ביטחון ולהחזיר לנו את הכבוד הלאומי שלנו, שטיפה חזר, אבל עדיין הדרך ארוכה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן. גם לרשותך עשר דקות.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, מספרים, כך שמעתי, שבלשכה של שר המגזר סמוטריץ' יש לוח גדול, ובלוח כל הזמן מתעדכן מה מצב סלילת הכבישים ביהודה ושומרון. ואני אומרת לעצמי, אולי אם שר המגזר היה מתעדכן ככה והיה כל הזמן עם היד על הדופק על המצב של הכלכלה הישראלית, על האינדיקציות לכלכלה הישראלית, על יוקר המחיה במדינת ישראל, אולי לא היינו מגיעים לנקודת השפל שאליה הגענו, שבה אנחנו נמצאים. נראה לי שהכלכלה של מדינת ישראל פשוט פחות מעניינת אותו. הוא בחר במשרד האוצר פשוט כדי להעביר כספים להתנחלויות, ומה שקורה ביתר חלקי הארץ ליתר האנשים פשוט פחות מעניין אותו. כפי שהיטיבה לתאר את זה חברת מפלגתו השרה סטרוק, התקופה הזו מבחינתם היא בבחינת נס. אז שר המגזר סמוטריץ' הגיב על הורדת הדירוג הכפולה שהתבשרנו עליה אמש, והוא הגיב בצורה הבאה. הוא אמר: זה הכול בגלל המלחמה. כאילו אין לו שום קשר לזה. מה זה קשור אליו בכלל? זה הכול בגלל המלחמה. אז חשוב לי לחדד מעל במה זו: בדוח של מודי'ס כתוב בצורה ברורה ומפורשת שזה לא רק בגלל המלחמה, זה כי רואים שממשלת ישראל לא מקדמת מדיניות כלכלית שמותאמת למצב, שמותאמת לסדרי הגודל של האתגרים שמדינת ישראל צריכה להתמודד עימם. הם ממש מפרטים שהממשלה ממשיכה להזרים כסף למהלכים שמעודדים אי-תעסוקה של אנשים בריאים וצעירים; שהממשלה ממשיכה לממן ולעודד בתי ספר ששם לא מלמדים את תחומי הליבה הבסיסיים, ואז אנשים גדלים, יוצאים לשוק התעסוקה ללא כישורים בסיסיים; הם מציינים את זה שהנטל הכלכלי וגם הביטחוני לא מתחלק בצורה שוויונית במדינת ישראל, וזה יוצר מצב לא יציב; הם מחדדים את זה שלא מסיטים כספים, אפילו עכשיו, בשעת מלחמה, שאנחנו לא יודעים כמה זמן היא תיקח – לא מסיטים כספים למנועי צמיחה, אלא שמים עוד ועוד כספים על מעכבי צמיחה. כלומר היה חשוב למודי'ס למנות את כל הסיבות שבגללן הם החליטו על הורדת דירוג אשראי כפולה, והיה חשוב להם לומר לנו, לציבור בישראל, שזה לא רק בגלל המלחמה. עכשיו, לצערי, הם הורידו שני דירוגים, עם תחזית שלילית להמשך, זאת אומרת גם זה ששר המגזר אומר: זה או-טו-טו ישתפר, המצב הביטחוני יירגע וזה ישתפר – גם זה לא נכון, כי לפי מה שהם כותבים, אנחנו קרובים יותר להורדת דירוג רביעית מאשר להתאוששות. לצערי הם גם הורידו את תחזית הצמיחה ארוכות הטווח של מדינת ישראל, והאמת היא שבחנתי את המספרים, וראיתי שלמדינת ישראל לקח 15 שנה לעלות מהדרגה שאליה הורידו אותנו עכשיו לאיפה שהיינו, זאת אומרת ששר המגזר הזה עשה לנו נזק שלקח לנו 15 שנה לכפר עליו, וייקחו לנו שנים רבות לתקן. אני חושבת לעצמי: מה עשינו שמגיעה לנו ממשלה כזאת מטורללת? שר המשפטים הוביל הפיכה משטרתית מסוכנת, שריסקה את המדינה, את החברה, את הכלכלה, שהיוותה איום למערכת המשפט, ששמה את כל המדינה בחוסר פוקוס מוחלט. השר לביטחון לאומי מתחרה מול שר המשפטים על הקטגוריה מיהו השר הכושל ביותר. השר לביטחון לאומי שופך חומר בערה בכל הזדמנות אפשרית, והגיע באמת לשיא של נרצחים בפיגועים, שיא של נרצחים באירועים פליליים, שיא של הרוגים בתאונות דרכים. באמת שפל אדיר. ועכשיו מגיע שר המגזר, שמנסה להתחרות מולם על הקטגוריה של מי השר הגרוע ביותר, ואומר: הבאתי לכם הורדת דירוג שלישית בסדרה. איך אני?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כפולה.

מירב כהן (יש עתיד):

כפולה. מה עשינו שמגיעה לנו כזאת הנהגה, למדינה היקרה שלנו? עכשיו, תבינו, מה הפירוש של מילים כמו "צמיחה שלילית לנפש", "אינפלציה משתוללת", "גירעון של 7.5%"? המשמעות הפשוטה היא שהולך יכול להיות לכולנו הרבה הרבה יותר יקר. גם ככה כבר קשה, והחיים פה יהפכו להיות יותר ויותר קשים כלכלית. וצריך לומר את האמת: שר האוצר איננו. איפה אתה, מה עשית עד עכשיו? איך יכול להיות שפורצת מלחמה כזו, שהיא ארוכה ועוד רחוקה מלהסתיים, ואתה לא מכין מעטפת כלכלית, כיפת ברזל כלכלית, שתגן עלינו? איפה אתה, במה אתה מתעסק אם לא בלייצר מנועי צמיחה? זה התפקיד הבסיסי שלך. במה אתה מתעסק? חשוב לי לפנות מכאן גם לשר המשפטים יריב לוין. אני רוצה להקריא לשר המשפטים יריב לוין פסקה מהדוח של מודי'ס. אקריא את זה כמובן בתרגום לעברית, לשם הנוחות. הם מתייחסים לסיכונים פנימיים גבוהים וכותבים ככה: שר המשפטים דוחה מינויים משפטיים חשובים, ובהם המינוי לתפקיד של נשיא בית המשפט העליון, זאת, למרות פסיקה של בית המשפט העליון שחייבה אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. כך הם כותבים. מעניין, בחרו במודי'ס להזכיר את שר המשפטים למרות שהוא לא שר האוצר, מדוע? כיוון שהם רואים בו בעיה שיוצרת אתגר כלכלי. ההתנהלות שלו היוותה חלק מהשיקולים להורדת האשראי הכפולה הזו שמדינת ישראל סופגת. ואני רוצה לשאול מכאן את שר המשפטים: תגיד, לא עשית מספיק נזק? באמת, הבאת אותנו לנקודת שפל היסטרית והיסטורית, ויש לך באמת תרומה גדולה ומשמעותית לאסון שקרה לנו ב-7 באוקטובר. אחרי כל הנזק שעשית, אתה עדיין משחק משחקים ולא ממנה את נשיא בית המשפט העליון? אחרי כל הבלגן שזרעת, אתה משחק במשחקי כוח? הכול אגו? להראות לכולם שאתה קובע, אתה מחליט, אתה השולט, זה הסיפור? תמנה כבר נשיא לבית המשפט העליון. זו מלאכה פשוטה, מתבקשת, בסיסית. מוטב מאוחר. אנחנו חייבים לשנות כיוון, ואין לנו מה לעצום עיניים ולהתעלם מתמרורי האזהרה הרבים שאנחנו מקבלים; אנחנו חייבים לשנות סדרי עדיפויות במדינת ישראל – גיוס חרדים, לימודי ליבה, העלאת שיעור השתתפות בתעסוקה, תוכנית הצלה להייטק, השקעה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל. אפשר להגיד עלינו – על כל דבר שאנחנו אומרים – שזו הסתה, שזה מפלג, אבל אפשר גם פעם אחת לעשות את הדבר הנכון, לעשות את מה שמדינת ישראל כל כך זקוקה לו. לסיום חשוב לי לומר את הדבר החשוב מכול: אנחנו חייבים לעשות עסקה לשחרור החטופים. בכל שלב ושלב זה הדבר הכי דחוף והכי חשוב שצריך לעשות. זה יותר חשוב מלחסל כל ארכי-טרוריסט באשר הוא. זה הדבר שהכי חשוב לנו, ולו אנחנו מתפללים. אין ניצחון ללא החזרת החטופים; לא תהיה סולידריות ללא החזרת החטופים; תהיה פגיעה אדירה באתוס שהציונות כולה מושתתת עליו. איך אנשים ילכו לגור בפריפריה אם הם ידעו שאם יקרה אירוע לא יגיעו לחלץ אותם, וגם אחר כך לא יחזירו אותם בעסקה? אסור לנו לפספס הזדמנויות לעסקת חטופים. פספסנו כבר יותר מדי, ואין להם זמן. אנחנו חייבים לעשות ככל יכולתנו כדי להביא אותם הביתה, וחשוב לי להעביר מכאן מסר למשפחות: אל תחשבו לרגע ששכחנו. אנחנו עושים ונמשיך לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להחזיר אותם הביתה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. גם לרשותך עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני הכול, מעל הכול, אני מברך ומצדיע למערכת הביטחון, לצה"ל, לחיל האוויר, על חיסול רב-המרצחים, הארכי-טרוריסט חסן נסראללה. ידעו כל אויבי ישראל שמי שתוקף את ישראל הוא בן מוות. אנשי חיל האוויר, איזה מזל שלא הקשבתם לשר התקשורת שלמה קרעי, ששלח אתכם לעזאזל. תודה שלא ייחסתם משמעות לדבריה של שרת התעמולה לשעבר וחברת הכנסת מהליכוד גלית דיסטל, שכינתה אתכם נמושות לפני שאמרה שהיא בזה לכם; שעמדה ממש פה, מעל הדוכן הזה בשבוע שעבר, ואמרה שאתם ביצעתם פשע נגד עם ישראל. תודה שלא הקשבתם לראש הממשלה, שאמר שהיה אפשר להסתדר בלעדיכם, בלי כמה טייסות, אבל שאי-אפשר להסתדר בלי הממשלה. תודה על שהבאתם הישג חשוב להרתעה ולביטחון של מדינת ישראל על חיסולו של רב-המרצחים חסן נסראללה. ועכשיו לתקציב המדינה, שזאת הפעם השנייה שהממשלה פורצת אותו. הקשבתי בקשב רב למחריב כלכלת ישראל בצלאל סמוטריץ', שאמר שהדירוג ירד רק בגלל המלחמה, שזה בגדול מכה קלה בכנף, והכול יחזור אחרי המלחמה. בדירוג הקודם-קודם הוא טען שזה בגלל שהם אנטישמיים, מוטים פוליטית, מי סופר אותם בכלל. סמוטריץ' משקר. תחזית הדירוג השלילית קרתה חודשים ארוכים לפני המלחמה, באפריל 2023. ישראל ניהלה מלחמות בעבר, ומעולם, מעולם לא ירד לנו הדירוג, עד שממשלת האסונות הגיעה לחיינו. יכול להיות שיש שם בעיה באנגלית, אבל במודי'ס כותבים בפירוש שגם הפעם הדירוג ירד בין היתר בגלל הכישלון של הממשלה הזאת בניהול הכלכלה והחברה, והאופק הלא-קיים שההנהגה הזאת מייצרת. מודי'ס מציינים את ההידרדרות במשילות ובעצמאות של המוסדות השלטוניים בישראל, את המתח בין הממשלה לבין מערכת הביטחון, את חוסר היכולת של סמוטריץ' לקצץ מספיק כדי להביא את התקציב ליעד סביר, את חוק ההשתמטות והכישלון בגיוס גברים חרדים, שיגדיל את העומס על מי שמשרתים ועל מי שסטטיסטית משלמים יותר מיסים. ובמודי'ס מזכירים גם את יריב לוין באופן מפורש. כן, כן, ללוזר הנקמן הזה יש חלק ישיר בהחלטה ההיסטורית הזאת להוריד לישראל את דירוג האשראי. אני מצטט ישירות מהדוח: שר המשפטים מעכב מינויים חשובים במערכת המשפט, כולל נשיא לבית המשפט העליון, למרות החלטת בג"ץ שמחייבת אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. ועכשיו אני אעבור להשלכות ההרסניות של ההחלטה להוריד את דירוג האשראי שלנו לרמתו הנמוכה אי פעם. אני אאמל"ק את זה, כי בשורה התחתונה, כל אדם בישראל, כל אחת ואחד מאיתנו ירגיש ירידה חדה ברמת איכות החיים. נמשיך לשלם הרבה מאוד מיסים, אבל הם ילכו לכיסוי חובות עתק ולא בחזרה אלינו. לא יהיה מספיק כסף לא לחינוך ולא לבריאות ולא לרווחה ולא לביטחון. הפגיעה הקשה במוניטין של כלכלת ישראל תביא להחלשת השקל, שתייקר בתורה את עלויות היבוא ותעלה את האינפלציה, שכבר השנה צפויה להגיע ל-4%. איפה זה יפגוש אותנו? בסופר, במחירים שרק ימשיכו לעלות ולעלות; במשכנתאות, שהתשלומים שאנחנו צריכים לשלם בשביל לכסות אותן ימשיכו לעלות ולעלות; בתורים מתארכים אצל רופאים; בכיתות עם הרבה יותר ילדים וילדות; עם קצבאות נכים וקשישים שפשוט יקפאו ולא יעלו. ההורדה הזאת, שהיא גם כפולה וגם הרביעית מאז הוקמה הממשלה הזאת, שמה אותנו בשורה אחת עם מדינות כמו תאילנד, פרו וקזחסטאן. למה למישהו כאן נראה שמדינה עם כלכלת עולם שלישי יכולה להעמיד שירותים חברתיים של מדינת עולם ראשון? היא לא, ולשם אנחנו צועדים; לשם ממשלת האסונות מביאה אותנו. הורדות הדירוג יעלו למשלם המיסים בישראל, לכל אחת ואחד מאיתנו, לפחות 120 מיליארד שקלים בעשור הקרוב. מול הקריסה הזאת של הכלכלה שלנו הייתי מצפה מכל בן אדם עם גרם של אחריות לעצור ולראות מה אפשר לעשות בשביל להתייעל, כדי להשיב את האמון בממשלה, להשיב את האמון בכלכלת המדינה בשביל לנהל את האירוע. נגיד, לקצץ כספים קואליציוניים; נגיד, לסגור משרדי ממשלה מיותרים; נגיד, להשקיע במנועי צמיחה. אבל הצחקתם את בצלאל סמוטריץ', מחריב כלכלת ישראל, האדם שקבע שהחמאס הוא נכס, שהצהיר שהמדיניות הכלכלית שלו תהיה לשמור תורה ומצוות, מחריב את כלכלת ישראל. הגירעון כבר הגיע ל-8.3% – מעל ל-160 מיליארדי שקלים. בזמן שהריבית בארצות הברית יורדת, בישראל היא בדרך לעלות ולייקר עוד יותר את יוקר המחיה כאן. בזמן שב-OECD מעלים את תחזית הצמיחה ל-3.2%, בארץ היא הסתכמה ב-0.7%. המשקיעים לא מאמינים למדיניות המופקרת של שר האוצר ועוברים לחו"ל. הבנקים בארץ כבר מרגישים את בריחת ההון. ומה עושה שר האוצר? במקום להתייעל, במקום לסגור משרדי ממשלה מיותרים, במקום לקצץ בכספים קואליציוניים, הוא דורש מאזרחי ישראל לפתוח את הארנק ולשלם עוד. כמה עוד? כמעט 3.5 מיליארד שקל. בצלאל סמוטריץ' קיבל מאיתנו כלכלה איתנה עם תעשיית הייטק פורחת, עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל, תחזית חיובית לדירוג האשראי, ותוך שנה הצליח להוריד אותנו מליגת העל לליגה ג'. עוד מעט לאנשים כאן לא יהיה איך להאכיל את הילדים שלהם, להביא אוכל אל השולחן. בכל מדינה בעולם אחרי רצף כישלונות כזה שר האוצר היה מתפטר. חברי הקואליציה, הייתי קורא לכם להתעורר, אבל אתם לא פה, חוץ משרת הפיתות והחמץ עידית סילמן, שהיא בכלל לא חברת כנסת, היא נורבגית שמטיילת בעולם במזבלות באיטליה. אין פה אף אחד. איפה אתם? למה אתם לא משמיעים את קולכם? מה אתם חושבים? הבוחרים שלכם תכף לא יוכלו לשים אוכל על השולחן של הילדים שלהם, איפה אתם? איפה אתם? למה אתם לא קוראים לראש הממשלה לפטר את שר האוצר הכושל הזה, שמחריב לנו את כלכלת המדינה? אני פשוט לא מצליח להבין. הבוקר, חבר הכנסת טור פז, שמעתי כמה שרים אומרים: מה זה מודי'ס? מה זה הדירוג הזה? מי סופר את זה בכלל? אז מסתבר שראש הממשלה בנימין נתניהו סופר את מודי'ס. סופר אותם היטב. באוגוסט 2018 בנימין נתניהו כתב שהעלאת דירוג האשראי משקפת את עוצמתה של כלכלת ישראל ואת המדיניות הכלכלית האחראית שהממשלה מובילה. אבל זה היה חיובי, אז כנראה שכשהביקורת חיובית, קל לומר מה היא משקפת; במאי 2020 הוא אמר שאשרור הדירוג – נשארנו על אותה רמה – הוא הישג עצום והבעת אמון במדיניות הממשלה ובניהול הכלכלי; בנובמבר 2020 נתניהו אמר שהשארת הדירוג היא הבעת אמון מרשימה במדיניות הכלכלית; בינואר 2021 הוא אמר שדירוג האשראי הוא תעודת כבוד לא רק לכלכלה אלא גם לממשלה; באוגוסט 2023, כשהדירוג שוב נשאר כפי שהוא, נתניהו התפאר ואמר שמדובר בעדות לכך שכלכלת ישראל חזקה וישראל חסונה. אני תוהה אם מתייחסים לדירוג ואומרים שהוא מעיד על עוצמתה של ישראל, על עוצמת הכלכלה, רק כשהביקורת היא חיובית. כשהיא לא חיובית, זה פחות מעיד? זה פחות מקרין על אמון הגופים הבין-לאומיים, חברות הדירוג? צריך להבין, בסופו של דבר מדובר בשחקנים בין-לאומים שהתפקיד שלהם הוא לענות על שאלה אחת: האם הלווה – במקרה הזה, המדינה – האם היא תוכל לעמוד בהחזר החובות? כרגע אנחנו ברמה של פרו, של קזחסטן ושל תאילנד, רמה אחת לפני הרמה התחתונה ביותר. ולפי הדעה של חברות הדירוג, השחקנים הבין-לאומיים – המשקיעים, הקרנות, המוסדיים – מחליטים אם להשקיע וכמה להשקיע. המשמעות של הדבר הזה, של ההורדה הזאת, היא אסונית כלפי המדינה, והבעיה היא שלאף אחד בממשלה הזאת לא אכפת – לא אכפת, שותקים, ממלאים את פיהם מים ונוסעים לסיור מזבלות באיטליה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת גלעד קריב. לרשותך 15 דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שלמרות שהתקנון לא דורש זאת, אני מקפיד לא רק בכבוד היושב-ראש ובכבוד עמיתיי, אלא גם תמיד מוסיף "מכובדי השר" או "כבוד השרה". הפעם, הפעם אחרוג ממנהגי, אחרוג ממנהגי ולא אומר "כבוד השרה". והסיבה היא לא מעשיה בעבר, אלא ידיעה שהתפרסמה היום על כך שהשרה להגנת הסביבה התערבה – בניגוד לכללי המינהל התקין – באירוע שנקבע באחד מן הגנים הלאומיים ברחבי המדינה, אירוע שבו אמורה הייתה להתקיים השקה של ספר "אני יהודי חילוני" של ירון יצחק. השקת ספר. ארגון חותם הבזוי, החרד"לי, הקנאי והקיצוני – זה הסיפור. ארגון חותם החרד"לי, הקיצוני, הקנאי, שכל פעילותו מבוססת על שקרים ועל הסתה, פנה אל השרה, והיא כמובן התערבה, כי זה מה שחשוב. מינויים למועצת רשות הגנים הלאומיים היא לא מקדמת, כי היא לא יכולה למנות את מקורביה; טיפול בבעיית הגנת הסביבה – זה לא מעניין אותה. מה שמעניין אותה זה להיענות לדרישה של ארגון קיצוני, להתערב בפעילות הרשות, להטיל מורא על אנשיה ולהביא לביטול אירוע של השקת ספר. זה מה שצריך לעשות? ואיזה ספר? ספר שעוסק בזהות היהודית החילונית, הזהות היהודית שמבחינה מספרית היא הזהות היהודית המובילה בחברה הישראלית במדינת ישראל. בזה מתעסקת השרה. בדיוק כמו שהחמץ המדומה בבתי החולים היה יותר חשוב מכל עניין אחר, אז עכשיו, בשעה שדורשת אחדות לאומית, סובלנות ומתינות, זה מה שעושה השרה סילמן כשהיא חוזרת מהסיור המיותר שלה באיטליה. היא ראויה לארגון הקיצוני הזה והם ראויים לה. אנחנו צריכים לדאוג ששניהם לא יכתיבו את חיינו. תתביישי לך, השרה סילמן. ואני אחזור על שם הספר: "אני יהודי חילוני" מאת ירון יצחק. ועכשיו נעבור לשותף של השרה להגנת הסביבה, השר שדיבר איתנו על כלכלה של בעזרת השם והביא אותנו לכלכלה של השם ישמור. מבעזרת השם אל השם ישמור – ישמור אותנו משרי אוצר כושלים ומסוכנים כמו השר בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' אולי לא טרח לקרוא את ההודעה של מודי'ס, בוודאי לא בנוסח האנגלי שלה, אבל אנחנו כן. המלחמה מופיעה שם כסיבה ראשונה וברורה להורדת הדירוג, אין להתכחש לכך, אבל כל יתר ההודעה, מעבר לאותה פסקה פותחת – כל יתר ההודעה היא כתב אישום חריף נגד שר האוצר, נגד ראש הממשלה ונגד שר המשפטים: היעדר אסטרטגיית יציאה מהמלחמה; עיכוב בהליכי הכנת התקציב לשנת 2025; הצבת הערכות לא ריאליות בבסיס התקציב; היעדר מנופי צמיחה משמעותיים לתעשיית ההייטק ולכל יתר ענפי התעשייה הישראלית; קידום חוק השתמטות שיגדיל דרמטית את הנטל על הציבור הישראלי היצרני; המשך הזרמת הכספים הקואליציוניים בהיקפים של מיליארדים, וכן, גם המשך קידום המהפכה המשטרית, כאשר במוקד המשך ההתנכלות לרשות השופטת. ואם לא די בכתב האישום החריף הזה, מגיעה בצאת השבת התגובה של סמוטריץ'. אותו לא תזיזו מהמקום המנותק שלו, מהמקום היהיר והזחוח, עם ויסקי ובלי ויסקי. אף לא טענה עניינית אחת על הטענות שהועלו. מזל ששר האוצר שלנו לא מאשים את מודי'ס, את סוכנות הדירוג הבין-לאומית, באנטישמיות. זה כנראה יגיע בפעם הבאה, בעוד כמה חודשים, כשהם יורידו את דירוג האשראי עוד יותר. שנה אחרי פרוץ המלחמה ושנתיים אחרי חרפת ההסכמים הקואליציוניים בחסות השרה שהפנתה עורף לרוב הציבור הישראלי, השרה סילמן, שנה אחרי פרוץ המלחמה ושנתיים אחרי חרפת ההסכמים הקואליציוניים, צריך כבר להכיר בעובדה שמהסלע הזה, בצלאל סמוטריץ', אי-אפשר להוציא מים. זו הסיבה שהיום פניתי לראשי המשק, לראשי הארגונים העסקיים, ליושב-ראש ההסתדרות, לגורמים מובילים בתעשיית ההייטק, לקרוא באופן משותף וחד-משמעי לסיום כהונתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האיש הזה נכשל כישלון חרוץ ומתמשך, ומאז 7 באוקטובר התפקוד שלו נמצא בדיוק באותה מגמה של דירוג האשראי שלנו – למטה, למטה, למטה. אז נכון שבממשלה הזאת יש תחרות מאוד קשה על התואר מי השר הנכשל ביותר, אבל אין ספק שסמוטריץ' עומד על הפודיום. ואם אנחנו רוצים שהכלכלה הישראלית תחזור לדוכן המנצחים, השר הכושל והילדותי הזה צריך לרדת מטה. ואם כבר הזכרנו את הדוח של מודי'ס, מן הראוי להתייחס גם למחדליו ומעשיו של השר הנוסף שנזכר בדוח, שר המשפטים לוין. בנאום שלו בעצרת האו"ם, נתניהו אמר שהמהלכים של בית הדין הפלילי בהאג נגועים באנטישמיות, כי לישראל יש מערכת משפט עצמאית וחזקה. אני מסכים להצהרה של נתניהו. מה עוד שהיא מוכיחה שהוא יודע, והוא מכיר בקשר בין חוסן מערכת המשפט לבין ההליכים המשפטיים בזירה הבין-לאומית. אבל הוא ושר המשפטים שלו פועלים כבר שנים ארוכות, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, כדי להחליש את מערכת המשפט, לפגוע בעצמאות שלה, להכניע אותה ולהכפיף אותה לכוחות הפוליטיים. הדברים כל כך ברורים עד שסוכנות דירוג אשראי בין-לאומית טורחת להתייחס בדוח דרמטי למעשיו של שר המשפטים; לא רק שר האוצר, לא שר הכלכלה שנוגע בעניין, לא שרת התחבורה, לא שר האנרגיה, אלא שר המשפטים. ובעניין הזה צריך לומר בצורה ברורה לאזרחי ולאזרחיות ישראל, ובמיוחד לחיילי הסדיר והמילואים: יריב לוין ושותפיו למהפכה המשטרית, בעידוד מלא של נתניהו, פוגעים לא רק בבתי המשפט – הם מעמידים בסיכון ישיר את קציני צה"ל ואת החיילים, את המפקדים הבכירים ואת החיילים בשטח, הפקרה מוחלטת לזירת הטרף של ההליכים הבין-לאומיים. מה עוד צריך לקרות כדי שהשר לוין, חבר הכנסת רוטמן, ראש הממשלה נתניהו, יקשיבו ברצינות לאזהרות ולהתראות של היועצת המשפטית לממשלה ומומחי הדין הבין-לאומי? דבר החקירה ובקשות צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט פורסמו, אבל מה יהיה, אדוני היושב-ראש, על אותו קצין בכיר בקבע ובמילואים, או על אותה קצינה בכירה, שבלי כל הודעה מוקדמת יעמדו יום אחד בפני הליכים משפטים, או ימצאו עצמם מתמודדים עם צווי מעצר בזמן ביקור במדינה אירופית? האם כדי להימלט ממסקנות ועדת חקירה ממלכתית אתם, השר לוין וראש הממשלה נתניהו, אתם מוכנים שקציני צה"ל שיוצאים לביקור בחו"ל, או מתחילים ללמוד בחו"ל, ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח? אין גבול להפקרה? אין גבול לנטישה? אין גבול לניצול הציני של רוח הגבורה, ההתנדבות וההקרבה שמפעמת בלב העם שלנו? אין לכם גבול? ולבסוף, אדוני היושב-ראש – וצר לי ששלושה ימים לפני ראש השנה אנחנו נדרשים להתייחס לכך; לבסוף, אם אנחנו עוסקים בהפקרה, בנטישה, ביחס ציני לסוגיות המקודשות ביותר בחיינו הציבוריים, שלוש יממות לפני ליל "התקדש החג" ובואה של השנה החדשה, אי-אפשר שלא לשאת קינה ונבואת תוכחה על הכישלון המחפיר ביותר של הממשלה הנוכחית מאז 8 באוקטובר, והיא השבת כל החטופים הביתה אחרי 359 ימים. 359 ימים במנהרות החמאס ובתופת של זיתון, רפיח וח'אן יונס. אוי לנו שגם הסוגיה הקדושה הזו נפלה קורבן לסדרי העדיפויות הפוליטיים של ראש הממשלה ושותפיו; אוי לנו שהיו הזדמנויות שפוספסו – ואנחנו יודעים שהיו הזדמנויות שפוספסו; אוי לנו שבשבועות האחרונים הנושא אינו נמצא בראש הכותרות; אוי לנו שחלק גדול מאזרחי ישראל חשים, בצדק, שאצל ראש הממשלה שלנו מתערבבים שיקולים זרים גם ביחס למשימה הקדושה הזו של פדיון שבויים, של השבת אחינו ואחיותינו הנמקים במנהרות החמאס במהרה לחיק משפחותיהם. אדוני היושב-ראש, אתה יודע היטב שבניגוד לראש השנה, תקיעת השופר של צאת יום הכיפורים היא בגדר מנהג בלבד, מנהג שנועד להזכיר לנו את תקיעות השופר של שנת היובל, אותה שנה של חזרת כל בני עמנו אל בתיהם ואדמותיהם. תקיעת שופר של קריאת דרור, חירות וחופש; תקיעת שופר של בחירה בחיים. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שזה בניגוד לכללי התקנון, אבל גם השארת החטופים במנהרות החמאס היא בניגוד לתקנון היסוד של החברה הישראלית. על כולנו להשמיע קול של זעקה שיפיל את חומות האדישות. על כולנו לזעוק: מה עם החטופים?

היו"ר משה טור פז:

לא, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, נא לסיים. חבר הכנסת קריב, אנא רד. תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת נעמה לזימי. לרשותך 25 דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

שלום, כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אפרט כאן על הורדת הדירוג הקשה על ידי חברת דירוג האשראי מודי'ס ועל הצפי העתידי, החלטתי לפתוח את הנאום הזה דווקא בקריאת כיוון אחרת. אני רוצה לדבר על מציאות אחרת. נדמה לנו בתקופה הזאת שכאילו כל דבר שלילי שקורה הוא כורח המציאות, הוא גזרת גורל, ואין אופציה אחרת.

היו"ר משה טור פז:

נא להיות בשקט, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל יש אופציה אחרת. המציאות היא לא גזרת גורל, היא תולדה של מדיניות שכולה פוליטיקה קטנה. אין כאן חזון על צמיחת ישראל, אלא חזון עיקש על שמירת הכיסא. אני רוצה שנדמיין התנהלות חלופית, של ממשלה אחראית שמהרגע הראשון ראתה את הכלכלה והחיים עצמם לנגד עיניה. כשהתחילה המלחמה הקשה הזאת אחרי טבח נורא, המדינה הייתה צריכה כולה להתכנס לסדרי עדיפויות אחרים לגמרי. חשבנו כולנו שזה מה שיקרה, שאת הרוח של הסולידריות והערבות ההדדית שהביאו הישראלים נראה גם כאן, בבית הנבחרים. תחילה היינו צריכים להבטיח באופן ברור שכל נפגעי הטבח בדרום יפוצו, כל עיר וכל קיבוץ, שלא נעשה איפה ואיפה, שחבל תקומה יכיל את כל מי שנפגעו, כולל אופקים ונתיבות. לנו זה היה ברור; לממשלה הזאת לא. וכן, מרגע שתושבי הצפון פונו, היינו צריכים להכריז על מינהלת לשיקום אזרחי לצפון מיידית. אך הרבה מעבר, היינו צריכים להעביר סדרת החלטות ממשלה שמטרתן להבטיח בנייה מחדש של הצפון כחבל הארץ האטרקטיבי ביותר, מתחבורה ותעסוקה ועד למוסדות מדינה כמו אוניברסיטה ומרכזי רפואה נוספים; להבטיח שחבל הארץ הקסום הזה – מקום שימשוך אליו מכל חלקי הארץ, ולא רק ינסה, אולי, להשאיר את מי שגדלו בו. לאחר מכן היינו אומרים שמי שייכנסו מתחת לאלונקה אלו כל אותם תקציבים לא חיוניים שנועדו לנפח משרדים מיותרים וג'ובים מומצאים. היינו אומרים שישראל חייבת הכרעות שיביאו לצמיחה, והיינו מפסיקים הסדרים מגזריים מעוותים שפוגעים במשק, משקמים את מערכת החינוך הממלכתית ציבורית, ולא מתקצבים יותר חינוך ללא ליבה, שפוגע בשוויון ההזדמנויות. היינו מייצרים במהירות חוק גיוס שוויוני – כזה, שתדעו לכם, חוסך למשק מינימום 10 מיליארד שקלים בשנה, והרבה יותר אם סוכמים את כל העלויות הנלוות שנחסכות. היינו מכריזים על שיקום מלא של מערך בריאות הנפש באופן נדיב ומקיף, כי השקעה בנפש זו לא רק החובה שלנו כאומה, זו השקעה בכלכלה, בכושר העבודה בפריון ובמשפחה. היינו מייצרים תוכניות שאומנם היו מחייבות הגדלת גירעון, אך עם צפי לצמיחה ושיקום הכלכלה: השקעות נרחבות בתעסוקה, הסבות מקצועיות, שיקום ענפים שנפגעו כמו תיירות, כמו חקלאות, ויצירת חזון עתידי של היום שאחרי בסוגיות החברתיות והכלכליות. לא היינו מעמיסים על הקושי והכאב עם שביתת מורות מיותרת, שיכולה הייתה להיפתר עם פחות אטימות ממשלתית. לא היינו מקצצים בתנועות הנוער ובבני שנות השירות, שקפצו לסייע למדינה ברגע הקשה ביותר מאז הקמתה, כי השקעה במערכות החינוך שמייצרות ערבות הדדית וסולידריות, זו השקעה בחברה ובכולנו. תדמיינו לכם – כן, תדמיינו לכם – עיסוק ענייני בחיים עצמם ובנו. חוסן לאומי הוא חוסן אזרחי הוא חוסן חברתי. הכוח שלנו הוא בסולידריות לא רק בינינו כאזרחים, אלא בין המדינה לבין הציבור. ככה בונים מחדש חברה חזקה וטובה יותר. נשמע כמו משהו שיכולנו לעשות כאן, אני חושבת, משהו שהיה משנה הרבה את מצבנו גם עכשיו. עכשיו אני רוצה לומר למה הורדת דירוג האשראי הקשה היא תולדה של מחדל מכוון של הממשלה הזאת. ובמדינה מתוקנת שר האוצר לא היה מפוטר לאלתר אלא היה מניח את המפתחות מיוזמתו באופן ברור, כי ברור שהכישלון הזה הוא כישלון קולוסלי שלא נתפס.

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

היה אפשר למנוע את הפגיעה הזאת. חבורה חסרת אחריות שפוגעת בעתיד של כולנו הובילה אותנו אל משבר כלכלי שישפיע על כולנו שנים קדימה. אבל יש מה לעשות – כמה צעדים שחייבים לבצע כדי לשקם את כלכלת ישראל. מתוך החלטת מודי'ס: הם מציינים כי הסיכויים להפסקת אש בעזה התפוגגו והסיכונים הפוליטיים הפנימיים עלו לצד סיכונים גיאו-פוליטיים. עוד הם ציינו כי לא נראה שיש אסטרטגיית יציאה מהסכסוך הצבאי שתחזיר את רמת הוודאות והביטחון שעליהם מסתמכים בסופו של דבר המשק וההשקעות העסקיות. הסכסוך והיעדר מסלול לפתרון ברור תורמים למתחים חברתיים גבוהים ולסיכונים עולים לסחר של ישראל. אז כן, קודם כול אופק מדיני. מדינה שנמצאת במלחמה ארוכה ללא צפי לסיום, שיקום וצמיחה מחדש וללא כל ניסיון ממשי להסדרה מדינית, היא מדינה שצועדת אל שקיעה כלכלית, בגלל שצד שלם בקואליציה הזאת, כולל שר האוצר עצמו, לא רק שרוצה למרוח את המלחמה, אלא רוצה להתבוסס בבוץ העזתי. הם בעצם מקריבים ביודעין את כלכלת ישראל עבור החזון המשיחי הסהרורי שלהם. אז כן, אני רוצה רגע לומר שכשאנחנו אומרים שהצלת החטופים והחטופות היא הצלת ישראל, זה לא נאמר רק ערכית ומוסרית כערך עליון של קדושת החיים; עסקה כוללת של השבת החטופים והחטופות וסיום המלחמה היא החזרת ישראל למסלול צומח כלכלית. הרחבה של עסקה להשבת החטופים והחטופות לאופק מדיני שייתן פה שקט ויציבות, תהיה ההזנק הכי חשוב לשיקום וליציבות הכלכלית שישראל כה זקוקה להם. הדבר השני שיכולנו לעשות אחרת ויכול היה למנוע את הורדת הדירוג הכפולה הזו הוא שינוי סדרי העדיפויות. נמצא כאן גם ממלא מקום יו"ר הכנסת, סגן יו"ר הכנסת. אתה יודע שאנחנו פועלים יחד לשינוי סדרי העדיפויות במובנים רבים.

היו"ר משה טור פז:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

וזה לא רק צורך לאומי, זה גם צורך שהוא נקודתי והכרחי עכשיו. ביטול ההסדרים הסקטוריאליים והמגזריים, שעובדים נגד הכלכלה והציבור היצרני והמשק. מתוך הדוח של מודי'ס; הארכת משך השירות הצבאי לגברים תשפיע לרעה על היצע העבודה על ידי הסרת אחד החלקים היצרניים ביותר בחברה למשך זמן רב יותר. כן, כי היעדר גיוס מלא של כלל החברה מייצר הארכת שירות לחברה ספציפית. בנוסף, מציינים במודי'ס, לישראל יש אתגרים דמוגרפיים ידועים ארוכי טווח, הקשורים לחוסר התאמה של מיומנויות וכן לאי-ודאות גבוהה לגבי יכולתו של מגזר ההייטק להמשיך ולצמוח בסביבה החדשה. למה הם מתכוונים בעצם, מודי'ס? הם מתכוונים לסוגיה כלכלית לגמרי; זאת לא סוגיה פוליטית ולא רק סוגיה חברתית, אלא סוגיה כלכלית, כי תקצוב חינוך ללא פיקוח, בקרה ולימודי ליבה; פטור מגיוס והעמסת הנטל על האוכלוסייה היצרנית – שכמו שאמרתי העלויות המוערכות הן כ-10 מיליארד ש"ח בשנה לפחות; סבסוד אברכים ועידוד אי-יציאה לשוק העבודה, רכישת השכלה, מקצוע ומיומנויות; מימון מדיניות רווחה מפליגה מעבר לקו הירוק, שבאה על חשבון השקעה בתשתיות חיוניות בתוך ישראל כדי לקבע סיפוח ועוד – זאת מדיניות שעובדת נגד הכלכלה הישראלית. היא לא מייצרת לא מנועי צמיחה ולא מחוללי פריון. היא גם גורעת מאיתנו את איכות החיים, שגם היא מנוע צמיחה. הדברים הללו יכלו להשתנות. הינה שתי נקודות שיכולנו למנוע. עוד נקודה – השקעה ביום שאחרי. אנחנו כמובן מסכימים שנצטרך לשקם את המערכות הציבוריות והחברתיות ביום שאחרי המלחמה, ואני מוסיפה – גם עכשיו. השקעה הדרגתית ומבוקרת במנועי צמיחה ובמחוללי פריון ויצירת תוכנית ממשלתית להשוואת ההשקעה האזרחית לממוצע ב-OECD – אני מדברת על הממוצע ב-OECD, לא על הרף הגבוה של ההשקעה, להיות בממוצע, על הרף הגבוה אני אפילו לא מדברת – השקעה שכזאת באופן מתוכנן ארוך טווח תוביל לצמיחה, כי ניהנה באופן הדרגתי מפירות ההשקעה. והיכולת ליהנות מפירות ההשקעה תאפשר לנו הרחבת השקעה בעתיד; למשל הרחבת ההסבות המקצועיות ושירות התעסוקה כדי לעודד אוכלוסיות שחייבים להוציא אל שוק העבודה – לצאת ולסייע להן – כמו צעירים מהחברה הערבית, צעירים מהחברה החרדית, היא דבר שיניע את המשק: יותר מיסים, יותר אנשים עובדים, פחות נתמכים, ובוודאי שגם פירות ההשקעה יחזרו חזרה אל השקעה עתידית. אם נדחוף השקעה בפיתוח תשתיות, במקצועות נדרשים למשק, בענפים חשובים ובשירותים חברתיים, שההשקעה בהם חוזרת אל החברה, למשל חינוך, בריאות הנפש, ביטחון אישי, תחבורה ועוד, אנחנו נוכל להשקיע יותר. כשהמדינה משקיעה בשירותים שלא מוסיפים לכלכלה ולא תורמים למשק אלא פוגעים, במקום לעודד צמיחה, בסוף מקצצים מכולנו. זה פחות ציוד רפואי, יותר תור לרופאים מומחים, חדרי מיון, יותר פקקים, כיתות יותר צפופות – לכל הדבר הזה יש השלכות שאפשר היה למנוע ואפשר היה לעשות דברים אחרת. וכמובן כמובן, ביטול ההפיכה המשטרית. חברת הדירוג מודי'ס אומרת: שר המשפטים עיכב מינויים חשובים של שופטים, לרבות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, למרות פסיקת בג"ץ מהשבועות האחרונים, שמחייבת אותו לכנס את הוועדה למינוי שופטים. הסיפור הכלכלי נשען בצורה הדוקה על יציבות של מוסדות ומערכות השלטון והחוק. כשאנחנו מערערים את העצמאות של המוסדות הללו, אנחנו מתריעים בפני הגופים הפיננסיים והבין-לאומיים שישראל והעצמאות שלה בסימן שאלה, והיא לא מקום טוב להשקיע בו או לסמוך עליו. יש השלכות להתנהלות הבריונית של יריב לוין, השלכות קשות. אז כן, ביטול ההפיכה המשטרית, חיזוק האמון בוודאות ועצמאות המוסדות והמערכות הישראליות, חיזוק מעמד שומרי הסף והפרדת הרשויות, הבטחת עצמאות בית המשפט, הסרת האיומים להשתלטות על נציבות שירות המדינה, התקשורת ויתר מערכות השלטון והחוק, שמירה על אמינות מול גופים בין-לאומיים והמערכות הפיננסיות ועיגון בחוק של התשתית הדמוקרטית במדינה – אם היינו עושים את כל זה, לא היו מורידים את דירוג האשראי. לא הורידו לישראל דירוג אשראי בזמן מלחמה אף פעם; זה קורה בגלל ניהול כושל רוחבי של כלל הזירות שהממשלה הזאת אחראית להן. זה לא בגלל המלחמה. יכולנו למנוע את זה. חשוב שנבין את זה, כדי שלא נחשוב שזאת גזרת גורל שהמציאות הכלכלית-חברתית שלנו תהיה כל כך קשה. זו לא גזרת גורל. אפשר לשנות את הכיוון והמסלול. תזכרו, יש צד שרוצה לייאש, הייאוש הוא הכוח שלו, ולומר לנו שהכול גזרת גורל ושהיעדר היכולות, הכישורים והאחריות שלהם זה המציאות היחידה שניתן לדמיין. אבל האמת הפוכה לחלוטין: ניתן לצאת מזה, לצמוח ולשגשג שוב, רק צריך לבחור בדרך של שפיות ותקווה. חשוב לומר את זה, כי אפשר לצמוח, אפשר לשגשג. המציאות היא לא כזאת שמחייבת אותנו לקרוס כלכלית נוכח הניהול הכושל. יש אפשרות אחרת. אני רוצה לקרוא מהספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים", ספר שנכתב על ידי אנשים רבים. חלק מרכזי בהם הם נפגעי הטבח, האסון, משפחות השכול ומשפחות החטופים, אנשים שההפקרה עלתה להם ביקר ביותר. החלטתי להביא לפה היום חלק מהספר שכתב אייל אשל, אביה של התצפיתנית סמלת רוני אשל, זכרה לברכה, שנפלה במוצב נחל עוז. לפני שאני אקריא את דבריו, אני אספר שאייל אשל, משפחתו ומשפחות רבות נאבקים עכשיו מאבק הירואי למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כדי שהאסון הנורא הזה שפקד את משפחתם לא יקרה לאחרים. הם עושים את המאבק הכי מוסרי והכי ערכי, הכי ישראלי והכי ציוני והכי לאומי, ואני רוצה להגיד להם גם תודה. למאמר שהוא כתב הוא קרא "רוני שלי, בדיוק כמוני, לא האמינה שברגע האמת לא יהיה מי שיגן עליה. עלינו. על כולם". "לפעמים אני תוהה מה רוני שלי הייתה חושבת על כל מה שקרה פה מאז אותה שבת שחורה. איך הייתה מגיבה. הייתי כל כך קרוב לרוני שאני יודע להגיד שהיא הייתה אומרת 'אבא, תמשיך בכל הכוח! חייבים להוציא את האמת לאור', או שהייתה אומרת 'אבא, אני כל כך שמחה שאתה נלחם עבורנו ועבור המדינה ועבור אלו שעדיין מאמינים שעוד יכול להיות פה טוב', או שפשוט הייתה מסתכלת עליי עם העיניים המדהימות והגדולות שלה והחיוך היפה הזה (שאני כל כך מתגעגע אליו) ופשוט אומרת 'תודה'. אבל מה שרוני לא הייתה אומרת זה 'אבא, די', 'אבא, עדיף לסתום'. לא, היא לא הייתה אומרת את זה! "כי רוני שלי ידעה, יותר טוב מכל אחד אחר, יותר טוב מהדרגים הבכירים בממשלה הכושלת שלנו, מה באמת קורה ומה יכול לקרות. אבל רוני שלי, בדיוק כמוני, לא האמינה שברגע האמת לא יהיה מי שיגן עליה. עלינו. על כולם. "בתוך מסע השכול שלנו מאז 7 באוקטובר, גילינו עוד ועוד עובדות על אוזלת היד של המדינה האהובה שלנו. אוזלת יד ומחדלים הזויים שעלו לנו בחיי אדם. שהפכו אותנו למשפחה שכולה. שגרמו לנו לאבד את היקר לנו מכול. "במהלך התקופה הקשה שבה עמדנו בפני אתגר לאומי משמעותי, היה גורם אחד שתמיד נראה נוכח – הפחד. הפחד הזה שיתק את משפחות החטופים והנרצחים, מנע מהן לדבר ולהביע את כאבן וחששותיהן. הייתה תחושה מתמדת שהבעת הקול הזה עשויה להוביל לאוזלת יד מצד המדינה, שהדבר יוביל לכך שישראל לא תעשה כלום כדי להציל את יקיריהן. "פחד זה לא היה חסר בסיס. במשך הזמן הבנו שלצערנו היה בו גם גרעין של אמת. מדינת ישראל לא תמיד עמדה על המשמר ולא תמיד עשתה את הנדרש כדי להביא לפתרון מהיר ונכון. "אולם הפחד הזה גם חיזק את רוח הלחימה והנחישות של המשפחות ושל החברה כולה. המאבק לשחרור החטופים לא נפסק והמשפחות למדו שדווקא מתוך הפחד ניתן למצוא כוח לדבר, להילחם ולהשפיע. קולן של המשפחות היה, ועודנו, קול חשוב ביותר במאבק הלאומי שלנו. "בסופו של דבר, עלינו לזכור כי הפחד יכול להיות משתק, אך גם מעורר לפעולה. מתוך הכאב והפחד, נולדת תקווה חדשה ורוח של נחישות שממשיכה, להנחות אותנו ולהבטיח שלא נוותר לעולם על היקרים לנו מכול. "אני עומד פה מולכם ומתחייב: לא אשקוט עד שהאמת כולה תצא לאור ועד שאחרון האחראים (כולל האחראי הראשון) ישלמו את המחיר. "רוני שלי, אני יודע שאת מקשיבה לי שם למעלה. אני יודע שאת מסתכלת עליי עם העיניים הגדולות שלך, מחייכת את החיוך הנהדר הזה שלך ואומרת לי בלי קול 'תודה'." גם אני רוצה להגיד תודה. תודה לך, אייל, תודה לכם, תודה על המאבק הזה, שהוא המאבק הכי ממלכתי שיש, המאבק על הערכים של האומה שלנו, על המהות שלנו כחברה, על ישראל. אנחנו איתכם, ולא נשקוט עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לחקר האסון והטבח. באמת קשה, ואתה יודע, כל מאמר פה שיש פה הוא קשה. לפעמים אני גם קוראת, תוהה אם להקריא, ואני יודעת שאני לא אעמוד בפרץ הדמעות שיצא ממני אחר כך. אז אנחנו צריכים להכיר את המילים האלה של אלו שאיבדו את היקר להם מכול – להכיר, לנצור, וגם להיות איתם במאבק, כי המאבק שלהם הוא המאבק שלנו. סולידריות וערבות הדדית זה בדיוק להיות איתם פה, בדרישה החשובה כל כך שלהם לעסקה להשבת החטופים והחטופות ולוועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח והאסון. לתיקון, לשיקום, לריפוי. אני כן רוצה לסיים במשהו שכבר נראה לנו כאילו הוא לא טריוויאלי לדרוש אותו. יש פה שרים כושלים שלא משלמים מחיר על כישלונם. שר לביטחון לאומי יוצר את גל הפשיעה הכי רצחני, קשה ואגרסיבי שהיה בישראל אי פעם. הטרור בתוך ישראל הרים את ראשו במשמרתו – מקרי הרצח, הפשיעה והאלימות – והוא? הוא מאשים אחרים ולא לוקח אחריות. עבריין סדרתי עם 13 כתבי אישום לא לוקח אחריות, אלא לוקח את המשטרה תחת כנפו והורס גוף כל כך חשוב לדמוקרטיה, לחברה, לכולנו. שר המשפטים מצוטט בחברת הדירוג מודי'ס כמי שמערער על יציבות מוסדות השלטון והחוק; מתנהל בצורה בריונית, אפילו אלימה, אל מול החובות שלו כשר. אני לא קוראת לזה ילדותיות, אני קוראת לזה פשע. שר המשפטים הוא השר לעינוי דין בישראל. הוא החליט לרסק את מערכת המשפט, ואפילו המלחמה והאסון והשנתיים הנוראיות האלה לא יעצרו אותו. כושל. שר האוצר לא מסוגל לתת לנו נתוני אמת על התקציב, על הגירעון, וכל מה שהוא עוסק בו זה ביזה, ביזה אגרסיבית של תקציבי המדינה לחברים שלו, למקורבים, לבייס, רק לא למי שצריך. חברות דירוג האשראי החלו בהורדת דירוג האשראי עוד לפני המלחמה בעקבות התנהלות כושלת, קשה, של כל הממשלה הזאת והעומד בראשה. ורק בסוף השבוע האחרון – ירידת דירוג כפולה בעקבות התנהלות שכל-כולה הוא חידלון ידוע מראש. אבל הוא לא מניח מפתחות. זה נדמה כאילו ממשלה שלמה – –

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

– – מגבים אחד את השני בכישלון האחד של השני. ואני רוצה להגיד לציבור – מגיע לנו יותר מזה. אנחנו, אם רק נרצה ואם רק לא נוותר, נייצר פה מציאות טובה יותר וראויה יותר לכולנו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יסמין פרידמן. לרשותך עשר דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתחיל לדבר היום בלי לומר קודם כול תודה – לכוחות הביטחון, לצה"ל, לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לכל החיילים בשטח, לכל מי שמעורב בשבועות האחרונים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לראש הממשלה, יסמין, לראש הממשלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כשתעלה תגיד לו תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז תגידי את, את חברת כנסת בישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באמת לכל מי שהיה מעורב, ואולי זו הזדמנות גם להגיד לקרעי שיחזור בו מהמילים "לכו לעזאזל" שאמר לטייסים. כשהוא יבוא לכאן, אביחי, ויגיד סליחה לטייסים, אני אעשה מה שאמרת. סגור? עכשיו, חשוב גם לומר, כמובן, באותה הנשימה, שלא משנה מה יקרה, לא יהיה שום ניצחון בלי החזרת החטופים. שום תמונת ניצחון, כלום, כלום לא יוכל להימשך הלאה, להתחיל איזשהו ריפוי, תהליך החלמה, שיקום, בלי שהחטופים חוזרים הביתה. עכשיו בואו נדבר על הדבר שלשמו נתכנסו כאן ונהיה פה לילה שלם. אחרי שאמרנו תודות לכל מי שהיה מעורב, הבעיה שלי עכשיו זה שראש הממשלה רוצה לפטר את שר הביטחון בזמן שאנחנו במלחמה שאפשר לקרוא לה מלחמה רב-זירתית, במקום להתרכז כרגע בלפטר, אולי, שר אחר. אנחנו יודעים את מי צריך לפטר. תארו לכם קבוצת כדורסל שיורדת ארבע ליגות בשנה. אני אפילו לא יודעת אם קיים דבר כזה ארבע ליגות בכדורסל, אבל נניח. פתאום קבוצת כדורסל יורדת ארבע ליגות.

היו"ר משה טור פז:

רק על עבירות על התקנון, זה די נדיר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש דבר כזה. אז אני אומרת, כאילו, מה היו עושים עם המאמן? האם הוא היה ממשיך בתפקידו? האם זה היה לגיטימי? לא, כנראה שהיו מפטרים אותו. עכשיו, אתה יודע, כנראה שיעלו לכאן וינסו למכור כל מיני בולשיט וכל מיני קשקושים: כולם אנטישמים; וכמובן ידברו על זה שיש הוצאות מלחמה ובגלל זה מודי'ס מורידה עוד פעם את – – –

נאור שירי (יש עתיד):

דירוג.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את הדירוג, רק שאת הדירוג הראשון שלה היא הורידה הרבה לפני המלחמה. אוקיי? ולכן זה עדיין לא זה. אבל באמת, רציתי נורא לעשות איזשהו דו-שיח עם השר התורן. לא ידעתי מי יהיה השר התורן. אבל אולי, אני פשוט מתקשה להאמין שהוא ידע לענות לי או ירצה לענות לי, אבל אני יכולה לנסות.

נאור שירי (יש עתיד):

מי השר?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מאיר פרוש. ירושלים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, יש ירושלים ועוד משהו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, שאל אותו. אדוני השר התורן, אדוני השר התורן, אני ממש רוצה לשאול אותך כמה שאלות, בתקווה שאולי נצליח ככה לענות. לא ידעתי מי יהיה השר התורן, אבל מאוד מאוד היה חשוב לי לשאול כמה שאלות. האם בדוח של מודי'ס מוזכר גם שר המשפטים יריב לוין, שההתנהלות שלו וחוסר רצונו למנות נשיא לעליון ועוד מינויים גורם לחוסר יציבות, גם זה חלק מהסיבות להורדת הדירוג?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יודע? קראת את הדוח, אולי, של מודי'ס? אז אני אגיד לך. כן, זה מצוין שם, מדובר על זה. האם בדוח של מודי'ס מדברים על התנהלות כלכלית שאינה אחראית? הוא לא כל כך משתף פעולה, אז אני אגלה לו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, כתוב.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי תשתף איתך פעולה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האם לדעתו של השר התורן ניתן לעצור את הכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים מיותרים ולהפנות את הכספים למקומות חשובים וראויים ובכך לצמצם את החוב? אין תשובה. לא. טוב, לדעתו לא. כנראה שלא. עכשיו, בנוסף, מכיוון שחלק מהאזרחים לא בקיאים במונחים המבלבלים שמנסים פה להלאות אותם בהם, אז בואו נפשט להם את הדברים. עוד פעם שאלות לשר שאיננו יודע, לא עונה, לא יודעת: האם הורדת דירוג האשראי הראשונה הייתה לפני המלחמה? אמרנו: כן. האם ישראל מממנת את המלחמה בעיקר על ידי מכירה של אגרות חוב ממשלתיות? כן. האם הסכום עומד כרגע על כ-250 מיליארד? כן. האם כל הורדת דירוג מגדילה לנו את הריבית על החוב? זו המשמעות, כן. האם למעשה הורדת דירוג האשראי עוד בפעם הקודמת שווה לכ-13 מיליארד רק בריבית? כן. האם 13 מיליארד זה בערך קצת יותר מתקציב כל משרד הרווחה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

דיינו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. זאת אומרת שהורדה נוספת בדירוג מגדילה לנו שוב את הריבית בעוד עשרות מיליארדים. מהצד השני, אולי גם את זה השר לא יודע, אולי הוא שומע אותי, ככה, ב-background.

נאור שירי (יש עתיד):

יש היום בחירות לרבנות הראשית, נראה לך שמעניין אותם תקציב?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אולי, אני יודעת? האם לכל אזרח עם משכנתה יש עלייה של מינימום, מינימום 1,000 שקלים, עוד לפני המלחמה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. האם הצהרונים עלו בממוצע לכל אזרח במינימום 1,600 שקלים לכל ילד בשנה?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

דיינו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. האם הארנונה עלתה בממוצע ב-5%, אביחי?

נאור שירי (יש עתיד):

5.7%. כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

5.7%. האם מחירי החשמל והמים עלו, אביחי?

קריאות:

כן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מישהו צריך לשלם על המלחמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. האם מחירי התחבורה הציבורית עלו?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – צריך. תוריד את המשרדים המיותרים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האם מחירי המזון עלו ב-30% בממוצע? המע"מ עלה, וכנראה יעלה עוד פעם. המע"מ עולה בינואר.

נאור שירי (יש עתיד):

ב-2025.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא עלה, הוא לא עלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, הוא כבר עלה, ייכנס לתוקף ב-1 בינואר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא עלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא משנה, הוא יעלה ב-1 בינואר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא עלה. יש לנו מלחמה לממן, חבר'ה, באמת, מה אתם חושבים, שסתם אנחנו – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש לי כמה רעיונות, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אגב, ההחלטות על העלאת המע"מ ומחירי המזון היו הרבה לפני המלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אם הייתי באופוזיציה הייתי מצביעה לכסף למפונים, זה בטוח.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בתוכניות הכלכליות מופיעה הקפאת הקצבאות, שהן אובדן של כ-150 שקלים לאוכלוסייה שכל שקל חשוב לה. מדברים על העלאת מע"מ נוספת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אין הקפאה של קצבאות. אין הקפאה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – ביטול פטור ממס על משלוחים מחו"ל עד 75 דולר – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אין הקפאה של קצבאות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – מה שהוריד את מחירי הביגוד וההנעלה ומוצרי החשמל והקוסמטיקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל נתניהו דחה את זה, וזה לא בוטל. סתם להגיד. אין הקפאה של קצבאות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רגע, טלי. טלי, אלה ההצעות שכרגע דנים בהן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל נתניהו כבר הבהיר שלא תהיה נגיעה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אה, נתניהו הבהיר, אוקיי, אז נאמין לו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלו ההצעות שדנים בהן. שר האוצר הורס את הכלכלה וייקח שנים להתאושש מהבור הזה. אבל היי, בואו נפטר את שר הביטחון. עכשיו, יש המון רעיונות איך אנחנו מצמצמים את החוב הזה: 1. סגירת משרדים מיותרים לחלוטין; 2. עצירת כל הכספים הקואליציוניים שעוד נותרו מה-15 מיליארד שהפניתם לכל מיני מטרות לא מובנות. ללא כלכלה חזקה ויציבה נהפוך למדינת עולם שלישי, וללא כלכלה חזקה אין גם ביטחון, ואין לנו שום ברירה אלא לעשות את זה. עכשיו, מכיוון שנותרה לי עוד דקה, רציתי לספר למי שלא ידע – לדעתי כולם יודעים שיושב-ראש ועדת חוקה, חבר הכנסת רוטמן, נסע בשבוע שעבר, בזמן מלחמה, בזמן שיש פה טילים, בזמן, אפשר להגיד, שיא המלחמה, בזמן שיש עדיין 101 חטופים האדון נסע לברקלי והופיע בפני 30 אנשים. הנושא של ההרצאה היה, כמובן – לפחות בעיניי, איך שאני מגדירה את זה – ההפיכה המשטרית. עכשיו, אני באמת תוהה, אין לי בעיה עם זה שהוא נסע לחו"ל, בואו נגיד שהוא לא חסר לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי? זה היה חלק מתכסיס גאוני, תקשיבו – – – באמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה הזמן לטוס לחו"ל, להתארח באוניברסיטה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גם את זה אתם – – – את אחד הדברים הענקיים שנעשו במדינת ישראל – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טלי, למה את מפריעה לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

את צודקת, סליחה.

אופיר כץ (הליכוד):

על מי את מדברת?

טלי גוטליב (הליכוד):

על הנסיעה לחו"ל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

על רוטמן.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, על רוטמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, לא הבנתי. סליחה, סליחה, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את רואה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני הבנתי שאני צריך – – –

היו"ר משה טור פז:

צריך גם להקשיב ואז לדבר, לא לדבר ואז להקשיב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

ראיתי – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בבקשה, רוטמן נסע בזמן מלחמה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יסמין, זה מה שקורה כשאוכלים שוקולד ותוך כדי – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – לנאום בברקלי לפני 30 אנשים, ובעיניי זה לא הזמן לעשות טיולים לחו"ל. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גם אני, כמו יסמין, רוצה לברך את צה"ל, את כוחות הביטחון, על חיסול רב-המרצחים נסראללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואת ראש הממשלה, שנתן את ההחלטה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זו פעולה של מודיעין מדויק, חיל אוויר מופלא ועבודה משותפת, ביטוי לעוז ולחוסן של מדינת ישראל. במהלך כל סוף השבוע האחרון וגם היום – היה סוף שבוע מתוח במיוחד לאזרחים רבים ברחבי המדינה, כמעט כל המדינה, אבל הוכחנו שוב את החוסן הלאומי שלנו, את החוסן האזרחי שלנו, את החוסן של העורף הישראלי. אבל כאן היום, בעיצומה של פגרה, אנחנו עומדים בפני הצבעה על פריצת התקציב. אני מבקשת לחזור איתכם בזמן למרץ 2023, לפני שנה וחצי, שיא ההפיכה המשטרית. נתניהו עלה למסיבת עיתונאים אחרי שחוק הנבצרות אושר, המחאות החברתיות התגברו מיום ליום, הקרע החברתי העמיק והתגבר, ואז, למרות ניגוד העניינים, נתניהו עלה לבמה והצהיר, אם מישהו זוכר: אני נכנס לאירוע. אני רוצה רגע להתעכב על הביטוי הזה, "אני נכנס לאירוע", שזה מראה על תפיסה שיש אירועים שראש הממשלה חושב שנכון שיתעסק בהם, ויש כאלה שלא. אז למרבה הצער, מאז אותו נאום נתניהו לא נכנס לשום אירוע, והבעיות במדינת ישראל רק החמירו. מבחינתי הכי כואב זה הפצע העמוק בחברה הישראלית – 359 ימים חלפו, ו-101 חטופות וחטופים עדיין נמקים ומופקרים במנהרות החמאס. זה מחדל מוסרי, מדיני, ביטחוני, שייזכר לדורי-דורות, שיירשם בדפי ההיסטוריה על שם הממשלה הזאת. עם ישראל מחכה, המשפחות של החטופים קמלות מיום ליום, נמוגות, ולחטופים נגמר הזמן מזמן. אז ממשלת ישראל בראשותך, מר נתניהו, הציבה לה כיעד במלחמה להחזיר אותם. אבל כדרכך, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. איפה העסקה? איפה המשא ומתן? כל פעם ספין חדש, לחץ פוליטי ועסקנות, ובינתיים החטופים גוססים במנהרות החמאס – כן, וגם נרצחים ומתים. בעוד כמה ימים נציין שנה למלחמה, ובאופק אין שום עסקה, שום מענה להורים, לבני הזוג, לילדים, לנכדים, למשפחות שמחכות להם בבית. הזמן לא יעשה את שלו, ואסור להוריד את החטופים מסדר-היום הלאומי. מדובר באזרחים מבוגרים, צעירים, ילדים, תינוקות, שנחטפו מהמיטות שלהם, וזו האחריות של הממשלה הזאת להחזיר אותם הביתה. והמלחמה בצפון? כבר שנה שעשרות אלפי תושבים עקורים במולדתם, חסרי ודאות לעתיד. לקח לממשלה 11 חודשים להגדיר את החזרת העקורים לביתם כיעד במלחמה, וסוף-סוף, בעשרת הימים האחרונים, להתחיל ולפעול בעוצמה. 11 חודשים. לא נשכח את האזרחים שנותרו בצפון, שחיים בפחד מתמיד, מתלבטים אם לשלוח ילדים לבית הספר, לצאת לשחק בגן המשחקים, או שעדיף שיישארו בבית. שלא נדבר על פערי מיגון בכל הארץ. כולנו זוכרים כיצד יושמה החלטת הממשלה למיגון הצפון. 5 מיליארד היו אמורים להיות מועברים למיגון. עוד עדות להזנחה מתמשכת. תושבי הצפון אינם סוג ב'. הצפון קורס. מה קרה למינהלת? מישהו יודע לאן נעלמה המינהלת? תנו להם, ממשלה יקרה, את המשאבים, התקציבים. הגיע הזמן שהממשלה תתעורר. ראשי הרשויות כמובן עושים הכול להחזיק את מערכות החינוך, הרווחה, השירותים המוניציפליים, אבל נתניהו, יאללה, תיכנס לאירוע. ראש הממשלה נתניהו, כשממנים שר אוצר כושל הכלכלה מתרסקת, משפחות קורסות ולא מצליחות לגמור את החודש, יוקר המחיה נוסק, האינפלציה גואה, ואתמול התבשרנו שמודי'ס הורידו שוב את דירוג האשראי, והפעם – בונוס – בשתי רמות. ירדנו בליגת האלופות לליגה ב'. לא, לא רק בגלל המלחמה. חזרנו ל-1993. הכלכלנים של מודי'ס הדגישו שמדיניות תקציבית יותר אחראית, פחות מגזרית פוליטית ויותר שקולה יכלה להמתיק את התרופה המרה. בניגוד לעמדת הכלכלנים בארץ, ממשלת ישראל הגדילה את יעד הגירעון, לא קבעה צעדי ריסון ומיסוי תואמים, לא ביטלה את הכספים הקואליציוניים, לא סגרו משרדי ממשלה מיותרים. אבל לך, אדוני ראש הממשלה ולשותפיך, היו כוונות אחרות. אז שמרתם על הקואליציה המשיחית, העברתם משאבים לחרדים ולהתנחלויות, וכך חטפנו כרטיס אדום. נתניהו, אתה תיזכר כראש ממשלה שאצלו בפחות משנה הופחת דירוג האשראי בשלוש רמות. כל הכבוד. נתניהו, כנראה חשבת שאתה לא צריך להיכנס לאירוע. אז איך ייתכן שהתקציב לשנה הבאה עדיין לא הוגש? אז אדוני מר כלכלה, ללא ודאות כלכלית בסיסית המשק ימשיך להתרסק. מדובר על מעמד הביניים הנושא בנטל, עובד, משרת במילואים, משלם מיסים, מחזיק את כל המדינה הזאת על הרגליים. אז הינה עוד הזדמנות שלך להיכנס לאירוע, תתחיל לעבוד. לא תעזור כאן סייעתא דשמיא. ראש הממשלה, למה לא נכנסת לאירוע של המשבר בחינוך? יש לנו דור אבוד. למרות הסכם השכר שסוכם ממש לאחרונה לאחר הרבה מאוד זמן, חסרים המון מורים, חסרים צוותי הוראה, הכיתות צפופות. למערכת החינוך אבד המצפן. ילדי ישראל זכאים לחינוך איכותי, אבל כשהם מקבלים מערכת חינוך עייפה, מותשת וחסרת משאבים, זה מצבנו. ראש הממשלה, למה לא נכנסת לאירוע של המשבר בבריאות? המחסור במיטות בבתי החולים הולך ומחריף, אנשים ממתינים שעות בחדרי מיון, הצוותים הרפואיים שחוקים, טובי הרופאים פשוט עוזבים. אין תוכנית למערכת שנמצאת על סף קריסה. ראש הממשלה, למה לא נכנסת לאירוע של המשבר בביטחון הפנים? הבטחתם ביטחון על מלא מלא. מה חשבת כשמינית עבריין מורשע לתפקיד שר המשטרה? חלמת על מדינת פרוטקשן ופשע מאורגן? דם ערבים ויהודים זועק מן האדמה, ונתוני הפשיעה נחשפים בטיקטוק של הבן של השר לביטחון לאומי. אין תוכנית למיגור הפשיעה, אבל היי, יש טיקטוק. יכולתי להמשיך עוד ועוד. זה לא נגמר כאן. בכל אבן שנהפוך במדינה הזאת, בלי קשר למלחמה, בכל תחום, כשראש הממשלה לא באירוע ושרי הממשלה לא עובדים, מפעלים קורסים, חקלאים נאנקים, עסקים קטנים ובינוניים מתפרקים, ההייטק נוטש, התיירות לא קיימת, כל יום שעובר עוד עסק נסגר, עוד סבב מילואים, עוד משפחה נשארת ללא פרנסה, עוד קהילה שהתפרקה. ראש הממשלה נתניהו, שרים נכבדים, חבריי חברי הכנסת, הזמן לא פועל לטובתנו, והאתגרים דורשים מענה מיידי. הציבור הישראלי זקוק למנהיגות שפועלת, שלא חוששת להתמודד עם המציאות ולא מתעלמת מהמצוקות, שנמצאות בכל פינה. כנבחרי ציבור נשבענו למלא באמונה את שליחותנו מתוך אחריות כלפי הציבור הישראלי. הבטחתם לציבור לדאוג לביטחון, לכלכלה, לרווחה, לעתיד טוב, לתקווה. לא קיימתם את ההבטחה הזאת. איבדתם את אמון העם, וזה הזמן להחזיר את המנדט לעם. בקרוב נציין את חגי תשרי. עוד יומיים-שלושה ראש השנה, זמן של משפחה, שמחה ואחדות. אבל עבור רבים החגים השנה לא יהיו שלמים. יש משפחות שאינן שלמות. ואיך אפשר לשמוח כש-101 מאיתנו נמצאים עדיין בעזה. "עוד יש מפרש לבן באופק / מול ענן שחור כבד / כל שנבקש לו יהי. / ואם בחלונות הערב / אור נרות החג רועד / כל שנבקש לו יהי – – – אנא, לו יהי." תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

ראית את הפתק? מה אתה חושב?

היו"ר משה סולומון:

תכף. אני עכשיו בתפקיד אחר. דיברנו על זה בוועדת הכספים, ועכשיו אני בתפקיד אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד: נאור כתב לי הקדשה בקפה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור כתב לי הקדשה מאוד חשובה כהמשך לדיוננו בוועדת הכספים. ועכשיו אנחנו מאפשרים לחבר הכנסת משה טור פז לומר את דבריו.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נקרא השבת בבית הכנסת, מייד אחרי ראש השנה, "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". אז קודם כול, צריך לפתוח ולומר: באבוד רשעים רינה. אפשר לומר אחרי חיסול מוצלח של רב-המרצחים נסראללה שזה יום טוב, שהעולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו, ולברך את כל המעורבים בדבר – כן, גם את ראש הממשלה, גם את שר הביטחון, גם את הרמטכ"ל, את כוחות הביטחון ואת המבצעים בפועל. עם נסראללה יש לנו חשבון ארוך, ותרשו לי להפוך את זה קצת לאישי. לפני 31 שנה איבדתי את חברי דביר מור-חיים בהיתקלות ברצועת הביטחון. זה בעצם היה ירי דו-צדדי, אבל דביר היה אחד מעשרות מחברינו שנפלו ברצועת הביטחון בקרבות המרים עם החיזבאללה, שעוד היה אז ארגון צעיר יחסית. השבת, שבת וילך, הייתה שבת בר-המצווה של דביר, שזכיתי להיות בה לפני 39 שנים, והינה עוד מעגל ציבורי ואישי נסגר. "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". אז ראש השנה עוד ארבעה ימים, כמעט שנה למלחמה, שנה מהקשות בהיסטוריה היהודית. ראש השנה הוא יום הדין, יום לחשבון נפש. אני עושה חשבון נפש כל שנה, אני מקווה שכולם פה עושים, ואני לא בטוח שאנחנו מוכנים לווידוי הזה. כשנקרא את הווידוי "אשמנו, בגדנו", נדבר על עזי פנים, על קשי עורף, נדבר על איך כיזבנו, ננסה לעורר את הלב, להקשיב, להאזין ולהשתפר. אני עושה את זה לעצמי ואני רוצה לקרוא אליכם, חבריי בממשלה – כן, גם אתם: תעשו חשבון נפש, ממשלה שיש לה כל כך הרבה שרים, כל כך מעט עבודה. זה עכשיו גיוס רביעי של חלק מאנשי המילואים. בשבוע שעבר ביקרתי יחד עם חבר הכנסת שירי בצפון, והלכתי אחר כך לבקר את החטיבה שלי במילואים, אלה שעשו כבר יותר מ-200 ימים ונמצאים עכשיו בגבול הצפון. היום ראיתי באחד מאתרי הנפילות גם את היישוב שהם נמצאים בו – לא אנקוב בשמו. כתבתי להם: תנמיכו צללית ותחכו להמשך. הם הבינו למה אני מתכוון. גם נעם היועץ שלי שירת כבר 200 ימים, ומייד אחרי החגים הוא יוצא לסבב הנוסף שלו. מצאנו לו ממלא מקום, תלמיד שלי לשעבר – אה, גם הוא הוקפץ, אז גם הוא לא יהיה – מילואים. אשרי העם שאלה בניו. אשרי העם שאלה ילדיו. 200 ימים, 300 ימים. באוקטובר קראו להם, והם באו, עזבו הכול והגיעו. ולמרות זאת, ואני אומר את זה בצער רב, אנחנו מסתכלים על צה"ל, ולצד דברי השבח של היום הזה, לצד ההתפעלות מהיכולות המדהימות, חברים יקרים, אותן חטיבות מילואים שהוקפצו בצו 8 ישנות על הרצפה, אוכלות מנות קרב, ואנחנו רואים עדיין את קיבוץ הנדבות, את הבקשות בפייסבוק, את החמ"לים האזרחיים – שעובדים מדהים, אבל הלוגיסטיקה לא עובדת כמו שצריך אחרי שנה. אז העם הוא מדהים, וזו שנה למלחמה, וזה סבב מילואים שלישי, ועדיין מבקשים תרומות בציוד. חבר שלי ראובן מיד בנימין פתח חמ"ל אזרחי; ערן אפרת מהולנד עדיין מגייס ציוד; דניאל פוליסר מירושלים שפגשתי בשבוע שעבר ועוד מאות ואלפים עדיין אוספים ציוד. כל כך הרבה שרים. לא חשבנו להקצות משאבים לדבר הבסיסי הזה? שאלנו לפני כמה זמן בחוץ וביטחון מתי נראה גדוד מילואים מצויד כמו גדוד סדיר; לא קיבלנו תשובה. איך אנחנו אמורים להקפיץ חיילי מילואים שהולכים להגן עלינו, להילחם עבורנו, אולי לתמרן בלבנון, ואומרים להם: אה, כן, יום אחד יהיה ציוד? למה אנחנו מתעסקים עדיין, עכשיו, שנה למלחמה, בלגייס את הדברים הבסיסים ביותר? למה החפ"ק של המג"ד שהחליף אותי מגייס כסף לתיאום כוונות – מי שיודע למה אני מתכוון צבאית, מבין? אבל זה אולי מובן, כי דירוג האשראי של ישראל ירד שוב השבוע, וזו כאפה מטלטלת, ושר האוצר יכול לומר עד מחר "מלחמה, מלחמה", אבל כן, גם לו יש אחריות, גם מהפעולות שלו נגזרות משמעויות. שלו. חטא היוהרה, חטא הרברבנות, חטא אני-כול-יודע; הביטול המלגלג של חוות הדעת בדוחות הקודמים – משיקולים פוליטיים, אמר שר האוצר, במקום לעשות חשבון נפש. זה הזמן. שני עשורים צמחה פה הכלכלה, כן, גם בזכות ראש הממשלה; בשנה אחת, בשנתיים, היא הולכת וקורסת. אז אשמנו, אשמנו על מדיניות פושעת שלא נקטה ונוקטת צעדים אחראיים, לא מקצצת בהוצאות, לא מגדילה את ההשתתפות בשוק העבודה, לא מורידה את הנטל הביטחוני-כלכלי ממי שכבר תורם, אבל שיקולים פוליטיים ותירוצים. האזן, סמוטריץ', הורדת הדירוג היא פחות כסף – פחות כסף לביטחון, פחות כסף לחיילים, פחות כסף לחינוך, פחות כסף למורים. פחות, הרבה הרבה פחות. אנחנו היום אמורים להגדיל את מסגרת התקציב, ובמשרד האוצר עובדים על תקציב 2025, אז עכשיו לפני יום הדין זה הזמן לחשבון נפש, לא לתירוצים. אגב שיקולים פוליטיים, היום, עכשיו, מתקיימות בחירות, בחירות לרבנות הראשית. שנדבר על השיקולים הפוליטיים, בצלאל? על הפרת הסכמים? על רב שחותם על נייר ומשקר? על ועדת רבנים שדבריה נזרקים לפח? על מועמדים ראויים, אבל הציבור שמסתכל ואומר: למה הדבר הזה טוב אם גם רבנים משקרים? איזה ביזיון. איזו עסקנות. איזה ערבוב של שיקולים זרים. אתה יודע, פעם אמר הרב עמיטל – יש כאלה שאומרים שלא צריכים רבנות ראשית. אני חושב שצריך רבנות ראשית, אבל רבנות ראשית כדברי הרב עמיטל, שתקדש השם. איזה חילול השם נגרם בדרך לרבנות הזו. כמה יהודים קמו בבוקר ואמרו: כאלה רבנים אנחנו רוצים, וכמה קמו ואמרו: איזה ביזיון, איך נראית הרבנות. הלוואי הלוואי שבסוף היום הזה הדילים הפוליטיים ייזרקו לפח – ואני לא אומר מי – והראויים ייבחרו. הלוואי. אלה שיסתכלו עם ישראל ויגידו: אלה מקדשי השם; אלה מייצגים אותנו; אלה יודעים "עמו אנֹכי בצרה", אלה יודעים לשאת איתנו בנטל המלחמה, בנטל החברה. הלוואי. על הביזיון העצום הזה, בצלאל, על העסקנות שערבבת בתפקיד שצריך להיות קודש – מה אני אגיד לך? הרבה חשבון נפש. אני חוזר לדברים הטובים שפתחתי איתם: חיסולו של רב-המרצחים נסראללה, שמצטרף לחיסולם של רבי-מרצחים אחרים, של טרוריסטים שעשו רע בעולם הזה, חיסול שגם בלבנון ובסוריה מברכים עליו. האזינו, האזינו לקול שיוצא מציון. על אהרן הכהן נאמר "אוהב שלום ורודף שלום". זו ישראל – יד אחת מושטת לשלום, לברכה, לטוב, ויד שנייה מגוננת, תוקפת את המבקשים להשמידנו ונלחמת על חייה. אני רוצה לסיים, שבעזרת השם – נהיה בנימה אופטימית – ששנת תשפ"ד תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. וברוח ההפטרה שקראנו השבת, בדברי ישעיהו, דברי הנחמה: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער", אני מדלג. "הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעֻלתו לפניו. וקראו להם עם הקֹּדש גאולי ה' ולך יִקָּרֵא דרושה עיר לא נעזבה". שאחינו ואחיותינו החטופים ישובו לביתם, העקורים מהצפון – גם הם לביתם, ושנזכה לשנת יציבות, שגשוג וברכה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, לרשותך עשר דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, לפני שאני אתחיל לדבר על הנושא שאני רוצה לדבר עליו, אני רוצה לפרגן – טלי גוטליב, שימי לב, כי אני אבקש ממך אחרי זה לפרגן על משהו אחר – לפרגן לקבינט, לראש הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מפרגנת באופן טבעי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רוצה לפרגן לכוחות הביטחון שלנו, המדהימים – למוסד, לשב"כ, לחיילים שלנו, לטייסים המופלאים שעשו את הפעולה המדהימה והמופלאה, ובשעה טובה שלחנו את נסראללה למקום שאליו הוא שייך, וזה הגיהינום.

טלי גוטליב (הליכוד):

למערך התומך של הטייסים. לכל הטכנאים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למערך התומך, לצוות הטכני.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק. לכל הצוותים הטכניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מדבר איתך אדם שהיה במערך הטכני של חיל האוויר.

טלי גוטליב (הליכוד):

שבלעדיהם אין.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואחרי כל מה שאמרתי – ואני שמח שטלי נמצאת פה – אני מבקש מכל מי שדיבר סרה על החיילים שלנו, על הטייסים שלנו, גם ברגעים שזה בא באמוציות וברגשות מעורבים, לעמוד פה היום ולהגיד סליחה – סליחה שפגענו בכבוד של אותם טייסים, של אותם קצינים. אם יש להם כובע, הייתי מציע להם לאכול את הכובע, אבל חשוב מאוד שבשעה הזו שעשו מה שעשו טייסי חיל האוויר, ישמעו פה בכנסת גם את טלי גוטליב וגם את גלית דיסטל, וגם את שר התקשורת שלמה קרעי – לשמוע את המילה "סליחה".

טלי גוטליב (הליכוד):

על מה? על זה שהם דיברו על סרבנות? לא הבנתי. על זה אני צריכה להגיד סליחה? על זה הם צריכים להגיד סליחה. מה הקשר בין זה לזה? אל תכניס אותי לזה, כי אני ביום הזה לא אדבר על זה, עם כל הכבוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, לא היה טייס אחד שלא הגיע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רוצה. אל תכניס אותי לזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא היה טייס אחד שלא הגיע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תכניס אותי לזה, כי הייתה פגיעה בכשירות חיל האוויר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא הייתה שום פגיעה. אני רואה את הפגיעה. ראינו את הפגיעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מבקשת ממך לא לדבר איתי על זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, גם כשטועים מבקשים סליחה. טעית. טעית.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. ממש לא. ממש לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך לא, טלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

כי אני ביום הזה לא אדבר על זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל איך לא טעית?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה רוצה להגיד לי שהסרבנות לא הביאה אותנו לעברי פי פחת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא הייתה סרבנות.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא היה טייס אחד שלא הגיע.

טלי גוטליב (הליכוד):

בבקשה, אל תכניס אותי לזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, לא הייתה סרבנות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה איתך. די. ואני מבקשת ממך, אל תכניס אותי לזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אני רוצה להסביר לך. אם הייתה סרבנות, לא היינו מגיעים ליכולת של חיל האוויר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא נמצאים עכשיו ב-7 באוקטובר. ברוך השם, אנחנו שנה אחרי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון. בגלל זה אני אומר שצריך להגיד סליחה. לא הייתה סרבנות. לא תהיה סרבנות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סימון, אל תכניס אותי לזה ביום החשוב הזה. אל תכניס אותי, כי הייתה פגיעה בכשירות חיל האוויר. ויותר מזה אני אגיד לך – אני מאתמול לא – עובר לי בראש מאתמול: איזה דבר ואיזה מבצע אדיר, ובשם כל השמות, מה היה ב-7 באוקטובר? מה זה? איפה מטוס אחד, מטוס אחד?

נאור שירי (יש עתיד):

בואי נשאל את ראש הממשלה, מה היה ב-7 באוקטובר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שאלת את זה את ראש הממשלה?

טלי גוטליב (הליכוד):

שאלתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוא אמר לך?

סימון דוידסון (יש עתיד):

והוא ענה לך? הוא לא ידע. הוא לא ידע. זו התשובה שהוא יגיד לך – הוא לא ידע.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו לא התשובה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא ידע.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי נשאל את השר מה היה ב-7 באוקטובר?

טלי גוטליב (הליכוד):

בבקשה ממך, אל תכניס אותי לזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל לגבי הטייסים, הגיע הזמן שנשים את זה מאחורינו ותגידו סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אגיד סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי סליחה. תתנצלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, לא. רבותיי, אתם לא תגידו לי מה לומר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, את יודעת מה, עמדה פה לפני שבועיים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא גלית. אני אומרת מה שאני אומרת. זה הכול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אומר על גלית. לפני שבועיים עמדה פה גלית והטיחה שוב את הסרבנות של הטייסים – עמדה פה, לא עמדה בתאילנד; עמדה פה במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנשים אמרו שהם לא יתייצבו, ויש פגיעה בכשירות, לעיני אויבינו. די, אל תכניס אותי לזה. אני מבקשת, עם כל הכבוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוקיי. אז את לא תבקשי סליחה. בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה הכול. עם כל הכבוד.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי לא טועה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אמרתי שאני לא טועה. אני לא טועה לגבי זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לאחר מה שאמרתי לגבי הטייסים, ואני מקווה מאוד שאותם אנשים כן יבקשו סליחה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

על שר הביטחון שלך לא תבקשי סליחה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. ברוך השם שהוא סר למרות ראש הממשלה, סוף-כל-סוף. ככה צריך.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אל תבקשי גם על זה סליחה. אה, עכשיו הוא סר למרות ראש הממשלה. אתם גאונים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא נקרא לסדר. מראש הממשלה נקרא לסדר, כן.

נאור שירי (יש עתיד):

כשיש הצלחות, הוא סר למרות ראש הממשלה; כשיש כישלונות, הוא פוגע במאמץ המלחמתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגידי, שלמה קרעי לקח לזכותו, כשר התקשורת, את ההצלחה של הביפרים? באמת, נו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא עונה על אחרים. סימון, אני עונה על מה שקשור אליי, לא על אחרים. ולגבי הביפרים, ישראל עוד לא לקחה על זה אחריות, אז הייתי מציעה להיות בשקט.

אופיר כץ (הליכוד):

סימון, מה עם "אתה הראש, אתה אשם"? זה לא תופס? "אתה הראש, אתה אשם" – לא תופס עוד? אתה הראש, ברוך השם, לא תופס עוד?

נאור שירי (יש עתיד):

אבל ברוך השם, אנחנו יודעים לומר תודה. אתה יודע לומר שהוא אחראי? תגיד שהוא אחראי. תגיד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אופיר, אתה יודע מה ההבדל? אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמרתי: כל הכבוד. כל אחד אמר – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

נאור, תן לי רגע. אני עומד פה. אופיר, אני עמדתי פה ובירכתי את ראש הממשלה. אתה יודע מה ההבדל? שאותם אנשים שירדו בכל הכוח על טייסי חיל האוויר, לא מסוגלים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא ירדו על טייסי חיל האוויר. ירדו על אלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

על הסרבנים.

קריאה:

מה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לי, אופיר, לא עמדה פה גלית דיסטל לפני שבועיים ודיברה על טייסים? לפני שבועיים היא עמדה פה.

אופיר כץ (הליכוד):

לא בהכללה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בהכללה מלאה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא אמרתי בהכללה אף פעם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אומר לך שחברת כנסת מהמפלגה שלך עמדה פה לפני שבועיים, לא לפני שנה. אז כמו שאני מברך את ראש הממשלה, אני מצפה מאדם, גם אם הוא טעה, לעמוד פה ולהגיד: סליחה, טעיתי. לא קרה שום דבר, אנחנו טועים. אנחנו בני אדם.

שלי טל מירון (יש עתיד):

נכון. להגיד סליחה, לא קרה כלום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זה קשה להגיד את המילה "סליחה". מה לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא. אוי ואבוי לנו אם יהיה עידוד לאי-התייצבות או קריאה לאי-התייצבות או קריאה לסרבנות, קריאה לאי-ציות. אתם לא נורמליים.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו שהשר סמוטריץ' קרא לא להתייצב?

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, את רוצה שאני אוציא מהאינטרנט מה אתם אמרתם? למה זה טוב?

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון, תראה, לצערי, אני לא בהיריון, ולכן צריך לפנות בלשון יחיד, ואני עונה רק בשם עצמי. אני לא אתם, אני אני, ואני עומדת מאחורי כל מילה שלי, כל מילה שלי בקשר לקריאה לאי-ציות וקריאה לסרבנות.

נאור שירי (יש עתיד):

פוש מערוץ 2: טלי גוטליב לא בהיריון. יצא פוש עכשיו: טלי גוטליב לא בהיריון.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל מאוד. חבל מאוד, דרך אגב. הייתי שמחה בפרי בטן.

נאור שירי (יש עתיד):

ילדים זה ברכה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טוב, אני מבין שאני לא אצליח. צר לי על זה, אבל אני עדיין קורא לאותם אנשים, במיוחד לשלמה ולגלית, כן לעשות את זה, ואני מאוד מקווה שיעשו את זה. וואי, תראה, נגמר לי הזמן.

היו"ר משה סולומון:

אתה בחרת – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל היה כאן דו-שיח. אתה יכול – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תבקש תוספת. לא נעים לי, אני הפרעתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מתחיל עם טלי – זהו, נגמר הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

למה לא?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תפרגן.

נאור שירי (יש עתיד):

תפרגן, מה קרה. מה יכאב לך על דקה? טלי קיבלה ממך שש, שבע דקות אקסטרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רוצה לדבר בשלוש הדקות שנותרו לי לאותה אימא שמגדלת ילדים ועובדת מאוד מאוד קשה, והיא שכירה, ובעלה גם כן עובד, והיא גרה בנתניה או במודיעין או בשדרות, לא משנה, בכל מקום במדינת ישראל, והיא כל הזמן שומעת בתקשורת עכשיו על הורדת הדירוג של מודי'ס, ואיך זה ישפיע. אז כל הסיפורים האלו, גברתי שרה מאופקים או מנתניה, של שר האוצר של מדינת ישראל, שאומר פעם אחרי פעם שהמצב הכלכלי של מדינת ישראל וההורדה של דירוג האשראי בפעם השנייה ובשתי דרגות בבת אחת הוא רק בגלל המלחמה, אז גם פה שר האוצר מטעה באופן סיסטמטי את הציבור הישראלי. כי ההורדה של האשראי, מי שקורא או יקרא את הדוח של מודי'ס – ויושב פה ולדימיר בליאק, שהוא לימד אותי – הוא לא רק בגלל המלחמה. נכון, ולדימיר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש חלק למלחמה, אבל יש משהו שאני רוצה לספר לאנשים שנמצאים פה. כשאתה מקים עסק ואתה הולך לבנק, יש גם בבנק דירוג אשראי, יש גם בבנק דירוג א' עד ה'. כשאתה מגיע למצב ה', אתה בעצם מגיע למצב שאתה כמעט חדל פירעון. אתה לא תקבל הלוואות מהבנק, וגם אם תקבל איזושהי הלוואה, הריבית שלך תהיה מאוד מאוד גבוהה. לא יתייחסו אליך כמו כשאתה בדירוג א'. וזה בעצם, גברתי שרה, מה שקרה למדינת ישראל. אנחנו היינו בדירוג א' במודי'ס וגם בחברות אחרות, ולפני שנה ירדנו דירוג אחד, ועכשיו הורידו אותנו עוד שני דירוגים. זאת אומרת, אנחנו כבר בדירוג ג', ואו-טו-טו נכנסים לדירוג ד'. בדיוק מה שקורה לבעל עסק שהולך לבנק, עכשיו קורה למדינת ישראל. כשאנחנו נרצה הלוואות, אנחנו נשלם עליהן הרבה יותר אחוזי ריבית. גברתי, שרה, אני רוצה לספר לך משהו. מי שישלם את הריביות האלו זה את ובעלך, השכנים שלך והחברים שלך. ועוד דבר אני אספר לשרה: זה לא רק אתם תשלמו את זה, גם הילדים שלכם ישלמו את זה. אתם תשלמו הרבה יותר כסף על כל הלוואה, על משכנתה, ובכלל על כל כסף שתצטרכו מהבנק. אבל את זה שר האוצר לא מספר לכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא יודע לאיזו שרה אתה פונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש בכל עיר שרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל יש שרה שלא תשלם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש אחת, גברת שרה, שהיא לא צריכה לשלם שום דבר, היא לא יודעת מה זה ללכת לבנק. זו לא שרה. אני מדבר על שרה אחרת, שרה שהולכת לבנק כמו כל אדם רגיל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שרה אחרת. רק רציתי לוודא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אותה שרה שומעת כל הזמן משר האוצר: זה בגלל המלחמה, בגלל המלחמה. לא. זה לא רק המלחמה. זה בגלל ההתנהלות הכלכלית של ממשלת ישראל. זה בגלל שממשלת ישראל ושר האוצר לא עושים מאמצים כדי לשפר את המצב הכלכלי של מדינת ישראל. וברגע שרואים את זה בעולם, מורידים לנו את דירוג האשראי. ויורידו לנו עוד פעם את דירוג האשראי, כי אני לא רואה לא בתקציב הקרוב ולא בהתנהלות של ממשלת ישראל שום מהלך כדי לתקן, לשפר ולהוריד את הוצאות הממשלה. זה המצב. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סימון, פעם הייתה ריקי כהן מחדרה. אבל גם מצבה של ריקי לא השתפר יותר מדי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רציתי שרה. יש לנו את גברת שרה – – –

היו"ר משה סולומון:

הוא רצה להזכיר את ראשונת האימהות של העם היהודי, של עם ישראל. שרה אימנו, לא? התכוונת להתחיל משם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אה, חשבתי שהתכוונת לשרה נתניהו.

היו"ר משה סולומון:

לא, שרה אימנו. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני, לאור האירועים בשבועיים האחרונים בזירה הצפונית, מבקשת לפתוח בתודה. אני רוצה להודות: להודות למפקדי צה"ל, ללוחמים, לטייסים, לאנשי המודיעין על מודיעין מופלא ומדויק, ללוחמי ההגנה האווירית, שעושים את עבודתם נאמנה ומגינים עלינו פה בעורף, וכמובן לכל מי שעושה עבודה 24/7 ומפגין עוצמה, נחישות, נוקט יוזמה, פועל באומץ לב ופועל באופן סדור להסרת האיום בצפון. כולכם ביחד, כל אחד לחוד, מהווים מקור לגאווה. סוף-סוף, אחרי שנה של מדיניות של הכלה בצפון, מערכת הביטחון העלתה הילוך מול החיזבאללה. יש הישגים אדירים, וצריך להגיד את זה. ניכרת פגיעה משמעותית במערך הרקטי של החיזבאללה ובשדרת הפיקוד של האויב, עד כדי פגיעה בנסראללה. אך כדי להשיב את תושבי הצפון הביתה בבטחה, כפי שהגדיר הקבינט במטרות, חייבים חייבים להמשיך, על פי מדיניות סדורה ושיטתית. ליזום, לא למצמץ לרגע ולהתמקד בשלושה דברים מרכזיים: ראשית, חיסול מערכי האש של חיזבאללה; הדבר השני זה המשך סיכולים ממוקדים; והדבר הכי חשוב, אולי, והכי עומד לפתחנו, הוא הסרת איום הפלישה על מדינת ישראל. צריך להבין, סופם של מהלכים צבאיים וטקטיים בסוף יהיה במסגרת מעשה מדיני. ביום שישי האחרון סיירתי עם מפלגת ישראל ביתנו בכפר גלעדי ובמטולה. כפר גלעדי ומטולה שוכנים ממש בסמיכות, מאות מטרים בלבד, לכפר כילא ואל-עדייסה. הקרבה הבלתי-נסבלת – שאפילו היא מתוך שתי גבעות על היישובים האלה, ממש על הראש של מטולה – ממש מביאה אותנו להבנה שחייבים להעיף את המחבלים ששוכנים בכפרים האלה ולמנוע פלישה ליישובים או ירי בכינון ישיר. רואים את ההרס במטולה, אדוני היושב-ראש. הלב נכמר, פשוט הלב כואב. רק ביום חמישי, שבוע קודם, למעלה מ-30 בתים במטולה נפגעו כתוצאה מכינון ישיר של טילים – של טילי אלמאס. את זה אנחנו חייבים לשנות. אתה איש ביטחון, אדוני, חייבים לייצר רצועת ביטחון אחת ולתמיד, נקייה מאויב, נקייה מחיזבאללה, מכוחות רדואן, שתאפשר לנו באמת להחזיר את אותם חבר'ה הביתה.

היו"ר משה סולומון:

ראינו בסיור שם מה קורה עם כוח רדואן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בדיוק. רק רצועת ביטחון מפוקחת – הפעם לא על ידי יוניפי"ל, אלא על ידי כוחותינו – תחזיר את תושבי הצפון הביתה ואת תחושת הביטחון לתושבי הצפון. מעתה ואילך, ואנחנו צריכים להחליט את זה ביחד, כל תוקפנות בעתיד או השגת גבול מצד חיזבאללה, בטח בשטחנו, כמו שהיה באוהלים עוד לפני 7 באוקטובר, שהם שמו לנו את נווה נסראללה, או פיגוע שיצא לכיווננו ממגידו – כל הפרה כזו תיחשב כתוקפנות. ואנחנו צריכים לדעת לפעול במלוא העוצמה, ואנחנו צריכים להגיד כולנו ביחד באופן בלתי מתפשר: לא עוד פגיעה בריבונותה של ישראל, בשום דרך. גם כשאני מדברת עכשיו צריך לזכור שבדרום יש 101 חטופים, שמוחזקים במנהרות. כל הסכם מדיני שמתגבש בימים האלה צריך לכלול את השבתם. זאת חובה מוסרית וערכית של הממשלה והעומד בראשה. צה"ל נלחם בשבע חזיתות, וברור לכולם שהכתובת העיקרית היא איראן, והיא ראש התמנון שמושך בחוטים ומפעיל את השלוחות מעיראק, מתימן – החות'ים, מסוריה, מיהודה ושומרון, מעזה ולבנון. התחלנו להשיב את ההרתעה ועלינו להמשיך כך. ואני רוצה להגיד ולומר ביושר תודה לכל חבריי במערכת הביטחון, שמנצחים את המערכה הזאת, לא בזכות הממשלה אלא למרות הממשלה. היה מקום, אגב, לאשר את מתקפת המנע כבר ב-11 באוקטובר, אדוני. ב-11 באוקטובר, אני מזכירה לכולם, זה פורסם שהייתה אפשרות לעשות בדיוק את אותה מתקפה שעשו עכשיו. ב-11 באוקטובר. חבל שלא עשו את זה אז, טוב שעשו את זה עכשיו. מתקפה שהייתה יכולה, אגב, לעצור את התוקפנות ואת ההרס במשך שנה, על תושבי הצפון. תודה לצה"ל, שלמרות פוליטיקאים קטנים שבמשך שנה עם מכונת רעל גדולה, שהשמיצה אותם, הם לא נרתעו, הם המשיכו, והמורל שלהם לא נפגע. תודה שהם לא מצמצו, למרות שהפכו את הרמטכ"ל לשק חבטות, למרות שגידפו את הטייסים, ששלחו אותם לעזאזל. תודה לכולם שעשו את הכול, ואני באמת אומרת שמי ייתן וצדקת הדרך הזאת תלווה את כוחות הביטחון שלנו לעד. אני רוצה, אדוני, לעבור מכאן – על רקע ההצלחות, ונקווה שכך ימשיכו בשבוע הקרוב – לעבור לנושא הכלכלי ולוודא שאנחנו לא שוקעים באופוריה. היום הולך להיות מובא לפנינו תקציב שהוא חסר אחריות, שהוא לא מותאם למצב של מדינת ישראל. אמש כבר החליטה חברת הדירוג מודי'ס להוריד בפעם השנייה דירוג אשראי, והפעם הורדת דירוג אשראי כפולה, בשתי דרגות: מ-A ל-Baa1. הדירוג הזה הוא הנמוך ביותר משנת 2008. כעת הדירוג של מדינת ישראל הופך להיות דירוג אשראי של מדינות עולם שלישי – אין נמוך מזה – פרו, תאילנד, קזחסטן. התירוץ של שר האוצר סמוטריץ שמדובר במלחמה זו זריית חול הרי בעיני הציבור, כי מודי'ס בפירוש הבהירה שהורדת דירוג האשראי והתחזית של הורדת דירוג האשראי נובעת מהתנהלות כלכלית לוקה בחסר. יש פה החלשה של מוסדות המדינה, וזה לא נסתר מעיני הסוקרים. יש פה פגיעה במנגנוני האיזון והבקרה על הממשלה, ויש פה התנהלות כלכלית שמבוססת על שיקולים פוליטיים בלבד. לא נסתר מעיניהם של מודי'ס שמתפתח במדינת ישראל מגזר גדול, עצום, שלא משולב בשוק העבודה, והוא מתוקצב על ידי המדינה. הם מבינים שזה מביא אותנו להתפתחות כלכלית שלילית. הם ראו את זה. ולצד זה ממשיכים בכנסת בחקיקת חוקים מופרכים, כמו לחוקק את חוק ההשתמטות, שהוא חלק בלתי נפרד מהפער בשוק התעסוקה. ברור לכל בר-דעת ששילוב חרדים בצבא יוביל גם לשילוב של אותם חרדים בשוק התעסוקה, ולשם הממשלה חותרת. במקום לצופף את השורות – להביא את כולם למקום שכולם יוצאים בסוף גם לשירות משמעותי וגם לתעסוקה משמעותית – עושים פה החלטות שהם הפוכות לגמרי מהווקטור הנדרש הכלכלי, גם ביטחוני אבל גם כלכלי. במקום זה הממשלה הזו חותרת לקחת את הציבור שכבר משרת וכבר עובד ולהטיל עליו עומס שלם. הארכת שירות מ-32 ל-36 – הארכת שירות סדיר; הארכת גיל המילואים, הגדלת הנטל על אותם אלה שמבצעים מילואים. מה שזה עושה זה פשוט העמקת הגירעון. הורדת הדירוג של מודי'ס מעידה על החששות העמוקים של המשקיעים והקהילה הבין-לאומית להשקיע במדינת ישראל. אנחנו רואים שהמשקיעים, לצערנו, למרבה הצער – רואים את זה כבר בקטר ההייטק – בורחים. השקל עלול להיחלש. בסוף הצעדים האלה ישפיעו ישירות על הכיס של כולנו. על הכיס של מעמד הביניים. כל המהלכים האלה יפגעו משמעותית בכלכלת המדינה. אני רוצה לומר שחוסר המקצועיות והאחריות של שר האוצר, המנהל מדיניות כלכלה שלא ברורה, כלכלת בעזרת השם, מחמיר את המצב של כולנו. מודי'ס ראו את זה, הזהירו כי המלחמה תגרום להאטה משמעותית במשק – והגירעון השנה, שהוא גם כך קופץ, הוא אחוז מעל הגירעון: במקום 7% אנחנו כבר רואים 8%, ומדברים בשנת 2025 על גירעון של 11%. אז איך הם יכולים לתת לנו דירוג אשראי נורמלי, סביר? זה בלתי נתפס. ההורדה הזו של דירוג האשראי תקשה גם על גיוס חוב במוסדות פיננסיים בין-לאומיים וזה יביא לעליה בריביות של האשראי של המדינה. אם לא די בכך, הבאת התקציב הזה בעת הנוכחית זה מהלך שגוי וחסר אחריות, ואנחנו רואים את ההחלטות של שנת 2025. עוד פעם, אותן החלטות, עוד מאותו דבר: עוד פעם לפגוע בציבור העובדים, עוד פעם לקחת ולהכניס את היד לכיס של אלה שעובדים, לקחת מקופות הפנסיות שלהם, לקחת להם יותר מיסים, לעשות דברים שהם שגויים בבסיס – כל זה יעלה בסופו של דבר את יוקר המחיה באופן דרמטי, גם מחירי הדיור, גם המזון, גם מחירי התחבורה מזנקים. בסוף בסוף בסוף משפחות רבות מתקשות לסיים את החודש.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אני רוצה לומר לנו היום, צר לי מאוד שהממשלה הזו באמת מביאה אותנו למצב שאנחנו צריכים לאשר תקציב שהוא הכי גרוע, שמוביל אותנו להורדת דירוג אשראי, פשוט פשוט מביך. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. רק להגיד, ברגעים אלה יש זעקות באזור צפת. ליבנו עם תושבי הצפון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

והדרום.

היו"ר משה סולומון:

והדרום. כרגע יש – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

והמרכז.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. כרגע יש – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

והמזרח.

היו"ר משה סולומון:

כרגע יש אזעקות בצפת. אמרתי הרגע. אני מדבר על הרגע הנקודתי. בהחלט ליבנו עם כל תושבי ישראל, ובעזרת השם ננצח. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

הניצחון המוחלט.

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם, גם זה יגיע.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת. קודם כול אני רוצה להתחיל ולומר ולשבח את חיל האוויר של מדינת ישראל, את כוחות הביטחון, את המודיעין. את כל מי שלקח חלק במבצע ההירואי שהיה לפני 48 שעות, וכל מי שלוקח חלק במבצעים שקורים ממש עכשיו. אני גם רוצה לומר מילה טובה לשר הביטחון, לראש הממשלה. הגיע הזמן. הם נכנסו לאירוע. באמת, אחרי 11 חודשים אנחנו רואים שאנחנו עוברים ממדיניות של הכלה, למדיניות של התקפה סוף-סוף. באמת הגיע הזמן. אני באמת לא יכול שלא לתהות: במשך 11 חודשים לא הייתה הנהגה במדינת ישראל. פתאום ההנהגה התעוררה. עכשיו, זה לא איזה משהו בקטנה. יש פה באמת שינוי מדיניות, כאילו מישהו תפס את המושכות. אני רוצה לומר משהו: כשההנהגה מתעוררת, כשתופסים את המושכות, אז מצפים לזה בכל התחומים. זה לא חד-פעמי, זה לא רק בהצלחות, זה לא לרוץ לעשות מסיבת עיתונאים אחרי שנוחתים אחרי שעתיים. זה להיות תמיד מנהיג. מה זה אומר להיות תמיד מנהיג? זה אומר שגם בכישלונות עושים מסיבת עיתונאים אחרי שעתיים, מסבירים לציבור מה קרה. כשמורידים את דירוג האשראי של מדינת ישראל בצורה דרסטית, אז עושים מסיבת עיתונאים ומסבירים לציבור מה קרה. כשהפשע משתולל, והופך להיות לא בטוח ללכת ברחוב בלילה במדינת ישראל, אז עושים מסיבת עיתונאים ומסבירים לציבור מה קרה. כשיחסי החוץ שלנו הופכים להיות גרועים כמו של מדינת עולם שלישי, אז יוצאים לציבור ומסבירים מה קרה. אי-אפשר לצאת לציבור רק בהצלחות. זה לא יכול להיות. זו לא מנהיגות, זו לא הנהגה, זה לא שום דבר שאמור לקרות בבית הזה. אני באמת שואל את עצמי איך יכול להיות שבן אדם רציני – ואני תופס אותו כבן אדם רציני, את ראש ממשלת ישראל – חושב שהציבור אהבל, שהוא נמצא רק כשטוב, וכשלא טוב, זה אנשים אחרים. כשהדירוג יורד – צרצרים, דממה; כשהפשע משתולל – דממה; כשיחסי החוץ שלנו הם בקנטים של הקנטים, שצריכים לעשות כינוסים מיוחדים בשביל שידברו עם נציגים שלנו בשולי עצרת – דממה. ואני רוצה באמת – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אינפלציה.

רון כץ (יש עתיד):

הכול. הכול פה קורס. – – לשאול את מחלקת הדגים הקפואים של הקואליציה, שלא נמצאים איתנו כמובן גם עכשיו, כי הם לא אשמים בכלום, הם רק מנצחים, הם לא יודעים להפסיד: מה קורה לכם? אתם עכשיו יוצאים לרחוב ושואלים אתכם מה קורה במדינת ישראל – מה אתם אומרים להם? ואללה, הטייסים תותחים – לפני יומיים שלחתם אותם לעזאזל. איך אתם מסבירים את זה? החיילים הכי טובים שיש – עוד שנייה אתם פוטרים אותם מגיוס. אתם פוטרים אוכלוסייה שלמה מגיוס, ודנים אותנו לעשות יותר ימי סדיר, יותר ימי מילואים, לא לראות את הבית, לא לראות את הילדים, עסקים קורסים. איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? אתם עכשיו הולכים ברחוב, פוגש אתכם מישהו – עכשיו באמת יש כמה ימים של גאווה לאומית, כיף להיות, סוף-סוף, במדינת ישראל, לצאת לרחוב, אבל הדיסוננס האדיר הזה בין ההצלחה הכבירה של שירות הביטחון, של צה"ל, של המוסד, של חיל האוויר של כולם, לבין הפשלות שהממשלה הזאת עושה, הוא משהו שאי-אפשר להסביר. אני באמת שואל, אם עכשיו הייתי צריך להיות במקומך, אדוני היו"ר, איך אתה מסביר את זה? איך אתה מסביר לאנשים את דירוג האשראי של מדינת ישראל? עכשיו, זה נשמע משעמם, נכון? דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד לרמה של תאילנד. מה זה אומר? אז אני אגיד לך מה זה אומר: זה אומר שאנחנו נשלם 40 מיליארד שקל יותר בריביות. עכשיו, כל מי שמנהל משק בית מבין שאם אתה משלם יותר בריבית, אז יש לך פחות בקופה. אם יש לך פחות בקופה, אתה צריך לקצץ. הממשלה שלכם בחיים לא תקצץ איפה שצריך: לא תקצצו בכספים הקואליציוניים; לא תקצצו במשרדים שאף אחד לא מכיר; לא תקצצו בשום דבר ששייך לכם. אז במה כן תקצצו? תקצצו, קודם כול, בחינוך לגיל הרך; אחרי זה תקצצו ברווחה; אחרי זה תקצצו בספורט ובתרבות, כי מי צריך ספורט ותרבות; אחרי זה תעלו מיסים. איזה קל – מעלים מיסים. כשנגמר הכסף, מה עושים? הולכים למעמד הביניים ואומרים: שומעים, חבר'ה, שר האוצר פישל, ניהל את הכלכלה על הפנים; שר הכלכלה, אין לי מושג מה הוא עושה, קרתה פדיחה. אנחנו באים אליכם, אתם בעצם בעלי המניות שלנו, אתם בעצם בעלי העניין במדינה, ואנחנו צריכים שתתגייסו שוב. איך תתגייסו שוב? תשלמו יותר מע"מ, תשלמו מיסים חדשים. בעלי העסקים, בכלל, אתם לא יודעים אילו הפתעות מחכות לכם בתקציב 2025; אתם הולכים לגלות מיסים שמעולם לא חשבתם שאי פעם יהיו קיימים במדינת ישראל. ואז אומרים: רגע, מה קרה להשקעות הזרות במדינת ישראל? אתה מדבר עם משקיעים שפעם השקיעו פה מיליארדים, ואומרים לך: מי ישקיע במדינה שכל חצי דקה משנה את הדעה שלה בכל נושא; ששר המשפטים שלה לא ממנה שופטים, שלא אכפת לו מפסיקת בג"ץ, שהפכנו להיות קולומביה? אתה חבר שלהם, אתה יהלום, אתה מתקדם; אתה לא יהלום, אתה הולך. איך תשקיע במדינה כזאת? אם הייתי אומר לך, אדוני היו"ר, עכשיו להשקיע בבוטסואנה אפריקה, היית משקיע בה כסף? לא היית משקיע בה כסף. אתה יודע למה? כי השלטון מושחת; כי יש שם בעיה קשה בלעשות עסקים. מה אתה חושב שאומרים במדינת ישראל עכשיו? יש לנו שר משפטים שלא מכבד את החוק, שר אוצר שאין לו מושג מה הוא עושה באוצר, שר כלכלה אניגמה – גם אני לא יודע מה הוא עשה, שר חוץ שכל היום כותב ציוצים – שלא נעים לי לומר, אבל הדובר לא היה ממשיך איתי במצב שלו. מה היית אומר לו, איך היית מסביר לבן אדם רציני, למשקיע רציני, לאיש עסקים, איך היית מציע לו להשקיע במדינת ישראל? ובגלל הדברים האלה, אם היית מדבר עם אנשי עסקים במדינת ישראל היית שומע שמחלטים ערבויות של בנקים בין-לאומיים מהעסקים במדינת ישראל מהרגע לרגע. אומרים להם: המצב הגיאופוליטי במדינת ישראל הוא כבר כזה שרמת הסיכון בו לא כדאית, יש לכם 24 שעות, 48 שעות, 72 שעות, ללכת להביא את הכסף. עכשיו, מה עושה עסק אם הוא לא יכול להביא את הכסף? הוא יכול לסמוך על מדינת ישראל? הוא יכול לקבל איזשהו סבסוד ממדינת ישראל, בינתיים, משהו? ברור שלא. אנשי המילואים שלנו עדיין לא קיבלו את הכספים שמגיעים להם. אנשי מילואים שהם בעלי עסק, עד היום – שנה עברה – לא קיבלו את כל מה שמגיע להם. אבל אנחנו נעמוד פה ונשמע את חבר הכנסת פינדרוס עומד ואומר: אתם יודעים למה כל זה קורה? כי איזושהי ממשלה קיצצה מתקציב לומדי התורה. אז אני רוצה תודה לחבר הכנסת פינדרוס, וגם לכבוד השר שיושב פה, הציבור במדינת ישראל שווה: חילונים, חרדים, ערבים, כל אזרח במדינת ישראל שווה. לא יכול להיות שקבוצת לחץ פוליטית אחת תשתלט על המדינה. לא יכול להיות שהמיעוט ישלוט ברוב. כולנו אחים, כולנו שווים. אתם כל היום רצים בסיסמאות: אחדות, יחד ננצח. קודם היה פה מישהו שאמר: ניצחון מוחלט. אי-אפשר שיהיה ניצחון מוחלט במדינת ישראל – סליחה שאני משעמם אותך, אדוני השר – אי-אפשר שיהיה פה ניצחון מוחלט במדינת ישראל כל עוד ציבור שלם לא נושא בנטל, כל עוד הציבור שלם לא מקבל בדיוק את אותן זכויות ואותן חובות כמו ציבור אחר; אי-אפשר לנצח במדינת ישראל בלי אחדות אמיתית. לא אחדות מזויפת, פוליטית, של דילים שהפילו ממשלה על פיתה ואז אחרי זה אותה פיתה כבר לא רלוונטית. כשראש ממשלה חוזר בשבת, זה בסדר, זה כבר לא פיקוח נפש, כן פיקוח נפש. תחליטו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – – קפלן או – – –

רון כץ (יש עתיד):

מה הקשר לקפלן?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לא. איפה – – –

רון כץ (יש עתיד):

אי-אפשר לנצח במדינת ישראל אם אתם לא תתגייסו לצבא. אתה יודע למה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי הרמטכ"ל אומר את זה; כי הוא אומר שחסרים היום במדינת ישראל עשרות אלפי חיילים – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – – ששת הימים. ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת סיני – – –

רון כץ (יש עתיד):

בששת הימים לא היינו במצב הזה. אתה יודע, זאת הבעיה. הבעיה היא שאתם – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

תסביר, תסביר.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה להסביר. הבעיה היא שאתם חיים באיזושהי תיאוריה שלא השתנה כלום. אנחנו פתוחים, אנחנו בשבע חזיתות, נלחמים מול ציר שיעי שרוצה לחסל אותנו. ומה אתה אומר לי? ששת הימים, מה קרה, ששת הימים, עברנו את זה. לא, אדוני השר. לא. זה לא אותו מצב. היום הרמטכ"ל – בפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי – אומר: אני צריך עוד חיילים. כוחות הביטחון אומרים: אנחנו קורסים. אנשי המילואים – אני מזמין אותך לבוא איתי לסיור, לפגוש אנשי מילואים שכבר שנה במילואים. אני מזמין אותך להגיע אליי הביתה ולדבר עם גיסי, מ"פ לוחם שעשה כבר 200 ימי מילואים, ויש לו עסק וארבעה ילדים, על איך הוא מרגיש. ואל תלך רחוק, אני מזמין אותך לצעוד לפה, למיכאל ביטון, שעד היום עושה מילואים ומתגייס ושומר בחניתה. איך אתה – אני באמת שואל, כיהודי ליהודי, וגם אתמול הייתי בסליחות, שלא תחשוב שאני איזה כופר – איך אתה כיהודי ליהודי, יכול להסתכל למיכאל ביטון בעיניים ולהגיד לו: אתה בגילך, עם הנכדה שלך, שאתה שומר עליה, תמשיך לעשות מילואים, אבל אני לא אעשה את זה – למרות שאין כל צידוק הלכתי לדבר הזה; לא מעניין אותי, אני שולט במדינה, בלעדיי הממשלה תיפול, תקפצו לי.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, הזכירו את שמך. אנחנו קוראים לך לדוכן. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, קודם כול אפתח בענייני דיומא. אני רוצה לברך את ראש הממשלה, את הקבינט, את מפקדי צה"ל, את הרמטכ"ל, את הלוחמים, את כל מי שלקח חלק במעשים גדולים לשמירת ביטחונה של מדינת ישראל במכת מחץ על אויב מר ונמהר שלנו, ארגון החיזבאללה. ביום הזה צריך להוקיר את כוחות צה"ל, את המוסד, את השב"כ, את גופי המודיעין, על כל פועלם בשנה האחרונה. צריך גם לזכור שגם אם היו כשלים ב-7 באוקטובר, יש לנו רק צבא אחד ורק מפקדים אחדים ורק חיילים אחדים. אנחנו כולנו צריכים לשמור עליהם, וכל אחד יעשה חשבון נפש על מה שנאמר על צה"ל ועל מפקדיו בשנה האחרונה, רגע לפני יום כיפור. אני יודע שאתה מאוד רגיש לדבר הזה, גם כאיש מילואים גם כקצין במילואים. הדבר השני: צריך להיזהר מאופוריה. אנחנו צריכים להיות מרוצים מהמעשים שלנו בשבועיים האחרונים, אבל חיזבאללה עדיין עם נשק וטילים. איראן – לא נגענו בה עדיין, והיא מרימה ראש. היא כבר ירתה לפה 300 טילים וכטב"מים. האויבים האלה עוד לפנינו בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות. אז עם ישראל ומדינת ישראל עשו מעשים גדולים בזמן האחרון, אבל להיזהר מאופוריה. אנחנו במלחמה. אנחנו משלמים מחיר. בעוונותינו, יש לנו גם קורבנות וחללים. אנחנו צריכים לשמור על האיזון בין שני הדברים. אני דווקא רוצה לדבר על משהו שכואב לי ברמה האישית. אני רוצה לצאת פה בקריאה לשלושה שרים לעשות מעשה ולסיים חוקים שעוזרים לחלשים ביותר בחברה. זכיתי להוביל חוק של הגבלת שכר טרחה של נכי צה"ל. לפני חמש שנים חייל שלי, הלום קרב, ברח מהארץ. עשקו אותו עורכי דין בהסכמים והחתימו אותו על תשלום עתידי של תגמולים שהוא יקבל ממשרד הביטחון. גיליתי ניצול גדול של נכי צה"ל. אבל גיליתי גם שנכים מתאונות עבודה ונרדפי הנאצים, לכולם יש הגבלת שכר טרחה בחוק. יש סכום שמותר לגבות מהם לייצוג משפטי, וזה עובד. היחידים שלא מוגנים בהגבלת שכר טרחה הם נכי צה"ל.

היו"ר משה סולומון:

מזמן עבר, מזמן עבר, על העסקים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז החוק הזה עבר כאן, בהסכמה ממש גורפת של כולם, בקריאה טרומית ב-21 ביוני 1993. זה כבר הרבה זמן.

היו"ר משה סולומון:

30 שנה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא. זה שנה וארבעה חודשים.

היו"ר משה סולומון:

ב-1993 אמרת.

היו"ר משה סולומון:

ב-2023. ב-2023. עכשיו עשינו אותו. אני צריך שגם שר העבודה וגם שר הביטחון וגם יושב-ראש ועדת העבודה אייכלר יגמרו את החוק הזה. עכשיו, יש לובי נגדו. יש ארגונים, יש בעלי אינטרסים, אבל זו הוגנות. אם כל נכה במדינה מוגן בהגבלת שכר טרחה, נכי צה"ל, שעכשיו במלחמה, לא יהיו מוגנים? אני קורא להם להשלים את החוק הזה עוד במושב הזה. החוק השני שחשוב הוא חוק המכר בדיור הציבורי. בפשטות, החוק הזה – קודם כול, צריך לתת קרדיט לרן כהן שהביא אותו. החוק הזה עשה צדק עם אנשים ששילמו שכר דירה בדיור הציבורי עשרות שנים, וכדי להתחיל את החיים הם וצאצאיהם, עם נכס אחד בבעלותם, אחרי ששילמו הרבה מאוד כסף בשכירות, עשרות שנים, יכולים היו לקנות את הדירה הזאת של הדיור הציבורי. הדבר הזה הקטין תלות, הוציא אנשים מהרווחה והיה בשורה גדולה למשפחות עניות. חוק המכר הופסק. אנחנו הצענו לחדש אותו. נאבקנו לחדש אותו. הוא עבר פה בקריאה הטרומית גם כן ב-7 ביוני 2023. מאז כמעט שנה וארבעה חודשים אני לא מצליח לסיים אותו. אני יודע שחבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים, מחויב לנושא. הוא אמר לי שבסוף הוא יביא את החוק הזה, אבל אנשים מחכים. אלפי אנשים מחכים לחוק הזה. אני קורא גם לשר השיכון גולדקנופ וגם ליושב-ראש ועדת הפנים יעקב אשר לסיים את חוק המכר, שאלפי אנשים מחכים לו. נעשה להם עוול. מעבר להזנחה הפושעת של הדיור הציבורי – ששם נעלמות דירות ואולי ייעלמו מיליארדים של המדינה שהובטחו לרכש דירות, ועושים התחדשות עירונית בירושלים, במתחם של דיור ציבורי, שהיו בו 200 יחידות – הופכים אותו למתחם של 1,000 יחידות, ולא מוסיפים שם אפילו יחידת דיור ציבורי אחת. יש המון עוולות בדיור הציבורי. אבל לפחות חוק המכר, שעבר כאן במליאה בהסכמה מלאה בין כולם, אנא, תביאו אותו. זה עוול. חוק המכר, קטי, אני מדבר עליו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת. ביחד העברנו אותו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל עבר זמן. הוא יושב מעל שנה בוועדת הפנים. כמה אזרחים ימתינו לדבר הזה? צריך לסיים את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צריך לדבר עם – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני סומך עלייך. אני יודע שהלב שלך במקום הנכון בדבר הזה. אנחנו עובדים על הדברים הללו ביחד, אבל כל הבית הזה צריך לזעוק, כי אלפי אנשים מחכים לחוק המכר. הם סובלים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נעשה את זה. נעשה את זה, מיכאל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני סומך עלייך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מאה אחוז.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

החוק השלישי, שהביאו אותו כמה חברי כנסת, ואני אחד היוזמים שלו, הוא חוק זכאות לאבחון פסיכו-דידקטי לילדים. מה זה אבחון פסיכו-דידקטי? ילד בגן, כבר מגלים התנהגות או בעיות התפתחותיות, וצריך לתת לו סל שירותים וטיפולים. הדרך לקבוע במה הוא זכאי היא אבחון פסיכו-דידקטי – במילים פשוטות, פסיכולוגי, לימודי והתנהגותי. אלא שהאבחון הזה יכול לעלות קרוב ל-2,000 שקל ו-3,000 שקל לבן אדם. אנחנו באנו ואמרנו – ובדקנו את זה – שאם אתה משפחה מבוססת, היא עושה במימון העצמי אבחון פסיכו-דידקטי. נותנים הקלות לילד גם ביסודי גם בתיכון; אבל משפחה ללא אמצעים לא עושה את האבחון הפסיכו-דידקטי, והיא לא מקבלת את הזכאויות שלה בבית ספר ובתיכון, ונוצרים פערים. ילד שיקבל הקראה של מבחן וזמן למבחן ועוד כמה פתרונות, הוא יגיע לקו הסיום. עכשיו, הדבר הזה הוא חד-פעמי. זה לתת לילד פעם אחת בחיים אבחון, כדי שיהיה זכאי ויטפלו בו. כשאתה גורר את זה – מאבחנים את הבעיות בגן, מזניחים את הילד, כי להורים אין את ה-2,000 שקל לאבחן אותו, ואז הוא מגיע לתיכון וכבר לא לומד כלום ונוטש ונושר. ושר החינוך מסכים איתי. יושב-ראש ועדת החינוך, טייב, הוא חבר שלי, והוא מסכים איתי. החוק הזה עבר. הוא עבר ב-9 בינואר 2023. זאת אומרת, בקריאה הטרומית הוא עבר במאי 2023 – שנה וחצי. בואו נביא את החוק הזה וניתן לילדים האלה אבחון חד-פעמי. זו הוצאה חד-פעמית. זה לא לכל החיים – לכל ילד 2,000 שקל – ונטפל בהם טוב יותר. והחלשים ביותר נפגעים. אלה שלושה חוקים, ממש, שאני נלחם עליהם, ואני לא מצליח לגמור אותם. אני לא רוצה שהמלחמה והימים האלה ישכיחו שאנחנו מתעכבים עם חוקים שחשובים לחלשים ביותר: לילדים עם הפרעות קשב והתנהגות ממשפחות עם קשיים כלכליים; לנכי צה"ל שנשכחים מאחור; למשפחות רווחה בדיור הציבורי, שיכולות היו בפעם ראשונה בחיים לקנות בית, שהן שילמו עליו 30 ו-40 שנה שכר דירה. החוק האחרון שאנחנו רוצים לסיים אותו – ושלחתי הצעת החוק, אבל היא חייבת להיות מהירה – זה הוראת שעה בחרבות ברזל לעניין הכרה במי שנספה בפעולת איבה כחייל במערכה. שלחתי הצעת חוק לשר הביטחון, וביקשתי ממנו שהוא יגיש את זה כהצעת חוק ממשלתית, כי זה דחוף. זה הגיע אליי בעקבות המקרה הטרגי של יהונתן דויטש, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו, שנהרג בפיגוע טרור רצחני. הוא נרצח בפיגוע ירי בבקעת הירדן. יהונתן השתחרר ממילואים ארוכים ביחידה מובחרת עשרה ימים לפני הרצח. כבר ידעו גם שהוא הולך להיקרא שוב למילואים, כי כל הלוחמים האלה כל השנה היו במילואים, רק נתנו לו שבועיים הפסקה. ואני אומר, אם הגיבור הזה נפל בפיגוע, והוא היה עשרה ימים קודם לוחם, והוא כבר זומן למילואים – אמרו לו: אתה צריך לבוא למילואים בקרוב – צריך להכיר בו כחלל צה"ל. אני חושב שאלה חוקים חשובים למדינה. אני רוצה לסיים גם בענייני דיומא. הכנסת הולכת עכשיו לראש השנה וליום הכיפורים. אנחנו אומרים שעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לקדוש ברוך הוא, אדם יעשה תפילה ותענית וצדקה, ואם הוא יעזוב את החטא ויתוודה ולא ישוב, הקדוש ברוך הוא יסלח לו. אבל עבירות של בן אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר. הרב פרוש, אני יודע שנאלצת לענות לטלפון הזה. אבל עד שאני אמרתי לו – – –

היו"ר משה סולומון:

הזמן תם, סיים את – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן. לא, אבל רציתי לסיים, כן. טוב.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו נעביר לו את המסר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז עבירות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו, עד שיתפייס. עכשיו, אנחנו פה כל הזמן מסבירים איך לתקן את החברה הישראלית ולעשות אחדות. אנחנו אומרים: אתה אשם, בגללך אין אחדות, אתה פושע, אתה נוכל, אתה גורם לזה שלא תהיה אחדות. אין תיקון לחברה הישראלית, אם זה מה שעושים. אדם צריך ללכת הביתה, להגיד: אשמנו, בגדנו, גזלנו. אנחנו הולכים לתקן את עצמנו. כל אדם – התיקון העצמי שלו.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אם כל אחד יתקן את עצמו, אז יש כיוון לאחדות ולשפה מכבדת. אנחנו אומרים בערב ראש השנה, בתפילת הספרדים: "אחות קטנה תפילותיה" אז אנחנו מתחילים: "תכלה שנה וקללותיה" – זה בהתחלה, ואנחנו אומרים את כל – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

למה הוצאת את האשכנזים מהעניין הזה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתם אומרים "אחות קטנה"?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

למה לא? אחרי תפילת מנחה ולפני תפילת ערבית.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יפה, אז גם אתם בפנים. אתם איתנו. פרוש, אתם איתנו.

היו"ר משה סולומון:

האמת שכולנו מתפללים "תכלה שנה וקללותיה". תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עם ישראל ביחד. רגע, הסוף של הפיוט הזה, זה "תחל שנה וברכותיה".

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עברנו שנה קשה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא. "תכלה שנה וקללותיה" זה בפיוט. בסוף כתוב "תחל שנה וברכותיה". עברנו שנה קשה, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנה טובה כנסת ישראל ועם ישראל.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אמן.

היו"ר משה סולומון:

כעת יש עוד פעם אזעקות, באזור צפת וראש פינה. אנחנו מחזקים את תושבי הצפון. לצערנו, כל הזמן. בבקשה אדוני, לרשותך 15 דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כבודו. אדוני השר, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, גברתי סגנית המזכירה. אני חייב, כמו כולנו, לפתוח את דבריי ולהעלות על נס את צבא ההגנה לישראל, את חיל האוויר על כל אגפיו, את כל החיילים המופלאים שלנו, את כל אנשי הביטחון, השב"כ והמוסד והיחידות הנהדרות. החיסול של נסראללה וכל מפקדי החיזבאללה – ואני מקווה שעד האחרון שבהם – מעיד יותר מאלף עדים על חוזקו ועל חוסנו של צה"ל, ועל כך שבשעה טובה ומוצלחת אנחנו עוברים מהתפיסה של המגננה, של ההכלה, שכל כך דיברנו עליה, קואליציה ואופוזיציה כאחת – וכל כך התגרדנו באי-נוחות כי לא הכרנו, לא ידענו, לא הבנו שצה"ל והמדינה הזו, שיכלה לכל דבר ולכל איום, שנה שלמה מתבוססת בביצה שקראו לה "הכלה". לא הייתה שום אסטרטגיה. איני שוכח לרגע את המחויבות שלנו – ואסור לנו לשכוח – לאותם 101 חטופים שנמקים במנהרות החיזבאללה.

היו"ר משה סולומון:

החמאס.

מאיר כהן (יש עתיד):

במנהרות החמאס, סליחה. היינו הך, יימח שמם של אלה ואלה. איני שוכח את אחריותם של ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושר הביטחון למאורעות 7 באוקטובר, אבל אני בכל זאת מוצא חובה לשבח את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את ראש הממשלה, על קבלת החלטה לצאת ממגננה להתקפה, ועל זה שסוף-סוף ירד האסימון והבנו שההכלה מול ציר הרשע, אין בה ולא הייתה בה שום תכלית. אסור לנו להיות באופוריה, ואני מזהיר את כולנו. צריך להפוך את ההישגים הצבאיים לתוכנית אסטרטגית-מדינית, שמטרתה: א. החזרת החטופים; ב. החזרת מפוני הצפון; ג. הרחקת החיזבאללה. מיכאל, אנחנו מכירים את הגזרה הזאת. לא מעבר לליטני – מעבר לאוואלי, זה מה שצריך להקפיד עליו, ולזה אנחנו צריכים להיות מחויבים ומאוחדים בזה. לחזק את מעמדה המדיני של מדינת ישראל ולחזק את הבריתות האזוריות כנגד ציר הרשע; לזנוח סוף-סוף את הדיבורים על המהפכה המשפטית המטופשת – –

היו"ר משה סולומון:

יו"ר הקואליציה, זה מפריע, השיחות.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – שגם כשהתותחים רועמים, עדיין אנחנו מוצאים שרים כאלה ואחרים שעושים דווקא ואומרים: גם עכשיו אנחנו נוציא לפועל את המהפכה המשפטית המטופשת הזאת, שאנחנו מלקקים את פצעי תוצאותיה הנוראיות. לכל אלה מהבית ומחוץ לבית שצעקו לאנשי המילואים, לטייסים, "סרבנים", אני מציע: בואו נשטוף כולנו את פינו במים מטוהרים ונתנצל. לא צריך לעשות את זה בפומבי, שכל אחד יעשה את זה לפני יום הכיפורים. שיעשה את זה פנימית, בנפשו. הם המגינים שלנו, ואנחנו צריכים להודות להם על כך ולברך שזה הצבא הטוב שלנו, אלה מפקדיו, אלה החיילות והחיילים. ולך, שר האוצר, למרות האזהרות הרבות ולמרות הדגלים האדומים שהונפו מולך, בחרת לכסות את עיניך, להתרברב ולזלזל בכל אנשי המקצוע שהזהירו אותך – הזהירו אותך מההידרדרות הכלכלית, הזהירו אותך שאנחנו הולכים לתקופה חסרת תקדים. חובה הייתה עליך להקשיב להם; ובמקום זה בחרת – באיזו יהירות לא מוסברת, של: אני יודע, אני מבין, אל תדאגו, הכול יהיה בסדר. חבריי, לפני שבוע הגיע שר האוצר לוועדת הכספים. הגעת, אדוני שר האוצר, הצגת ברפרוף את התקציב, אמרת דברים לא ברורים, וניכר היה חוסר ההבנה שלך. במקום שנחזה בשר אוצר אחראי, שמבין דבר אחד או שניים בניהול התקציב, סיפרת כמה הכול נפלא וכמה הכול טוב ושאנחנו לא מבינים. הבלעת חיוכים בזווית הפה שלך והסתכלת עלינו כעל בורים ועמי הארצות שלא מבינים בדבר, רק אתה מבין, והצגת מציאות שכולנו יודעים שהיא קשה והולכת לימים יותר קשים. אבל אתה בשלך – במקום לדבר על תקציב פתחת ואמרת לנו שאנחנו, השמאלנים, לא מבינים דבר. דיברת על ארץ ישראל השלמה, וכל מי שהעביר ביקורת זכה ממך לקיתונות של בוז תוך כדי התנשאות ילדותית חסרת תקדים. חשוב לי להגיד את זה כאן, כי התחושה הזאת הייתה לא רק של אנשי האופוזיציה – גם של אנשי הקואליציה שישבו שם ולא הבינו מה ההצגה הזאת של שר האוצר. כשהערנו לך מתוך כאב גדול והדלקנו לפניך נורות אדומות שהכלכלה הישראלית חייבת מחשבה, ויותר מזה – ושאתה מדרדר את הכלכלה מדחי אל דחי, מה עשית, אדוני שר האוצר? קמת ועזבת את הוועדה. פוצצת את הדיון. אני חייב להגיד לך שלא הפתעת אותי, לא ציפיתי ממך להרבה. אבל תגיד לי, כשמדברים על כלכלת ישראל ברגעי הדחק האלה, כל מה שיש לך להגיד זה אמירות משיחיות מנותקות מהמציאות, במקום שתהיה שר אוצר אחראי שחוזה את פני העתיד ונערך כראוי? הדוח של חברת מודי'ס, שהוריד את הדירוג בשתי פעימות' דבר שהוא חסר תקדים – לא פלא שהוא מעביר עליך ביקורת אישית, ביקורת חריפה על כך שאתה מציב יעדי גירעון שאין להם שום קשר למציאות, עד שהם פשוט לא מאמינים למה שאתה אומר. אתה בשלך: אני יודע, אל תדאגו, הכול יהיה בסדר. מסתכל עליך בעיניים – כך אני הבנתי את זה – במבט לא ברור, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני, ואני בטוח שהוא בתוך-תוכו לא ראה מופע כזה מימיו כיושב-ראש ועדת הכספים. והוא היה בהרבה מופעים כאלה, גם אנחנו היינו, שבהם עולה שר אוצר, ובמקום להגיד מה התוכנית שלו, לציין את הקשיים, להגיד מהם הפתרונות ולנטוע בכולנו תקווה לעתיד טוב יותר, עולה מישהו זחוח, לא מבין הרבה בתקציב אבל מבין הרבה בלפלג ולשסות; להגיד בוועדת כספים לאלה שמבקרים אותך, לפטור אותם ב"אתם שמאלנים" – את זה לא ראינו עד היום. מודי'ס מציינים את חוסר היכולת לצמצם את הגירעון התקציבי של המדינה בטווח הקרוב, בניגוד להבלים שלך שהכול יהיה בסדר. ציפינו לשמוע, ידענו שמה שמודי'ס יגידו ייפול עלינו ויפגע בכלכלה שלנו, אבל אתה נופפת בידך: הכול בסדר. אין לי בעיה שלא יאמינו לך, אבל מה שמדאיג אותי הוא הירידה באמון המשקיעים בכלכלה שלנו. איזו השפעה שלילית תהיה על ההשקעות במדינה הזאת? כי מה שחסר זה שר אוצר אחראי, רציני, שרואה את המציאות ובא עם פתרונות. ובמקום זה מה הוא עושה? מפוצץ את ועדת הכספים. סמוטריץ', הבעיה היא שאת תקציב המדינה אי-אפשר לפוצץ. כשהעובדות הכלכליות והמציאות הקשה דופקות לך בדלת, אתה, שר האוצר, חייב לשבת, להאזין ולמצוא פתרונות. כך אני מצפה משר אוצר שאכפת לו מחייהם של תושבי המדינה ומעתידה. את המחיר של הניהול הכושל שלך כשר האוצר כולנו נשלם – אנחנו, הילדים שלנו, ואני מקווה שנחסוך את זה מהנכדים שלנו. איזה עתיד כלכלי אתה מבטיח עם התקציב הזה? אילו צעדים אתה מציג בתקציב שיכולים להוות בסיס לצמיחה, להחזיר את ההשקעות, להקל את יוקר המחיה, להוזיל את הדיור, לגרום להנעה כלכלית של המשק הישראלי? שום דבר מזה לא מופיע בתקציב שלך. ומה שמעניין הוא שגם חברינו לספסלים האלה, חברינו מהקואליציה, בתוך-תוכם מבינים את זה. מבינים את זה. אתם יודעים מה, אני חושב שגם ראש הממשלה מבין את זה. היו לנו מלחמות בעבר; מעולם לא הגענו לשפל חסר תקדים, כי היו שרי האוצר שהבינו שמלחמה זה לא תירוץ. ההתנהגות שלך, אדוני השר, מובילה להידרדרות כלכלית חמורה. אתה יושב בוועדת הכספים, מדבר על קשיים כלכליים ולא עושה דבר, לא עושה את המינימום המתבקש ממך. אני מצפה, חבריי, אני מצפה שברגעים כאלה קשים עולה שר האוצר ופותח במשפט הזה: אנחנו נמצאים במצב כלכלי קשה. המלחמה תובעת מאיתנו כך וכך דברים, והדבר הראשון שאני מכריז, ויסלחו לי כל חבריי, הוא שלא יהיו כספים קואליציוניים. ניתן את מה שמגיע לחינוך, ניתן את מה שמגיע לרווחה, ניתן את מה שמגיע לצה"ל, אבל כספים קואליציוניים לא יהיו. אם היית אומר את זה, לפחות היינו יכולים לנשום לרווחה ולהבין שמה שמכוון אותך זה באמת טובת המדינה ולא הציניות הפוליטית. אילו היית אומר: לא יהיו כספים קואליציוניים, אנחנו גם נסגור את המשרדים המיותרים ואנחנו נעביר את חוק הגיוס ואנחנו נוסיף עוד ועוד אנשים למעגל העבודה – כי אתה יודע שהמיסים יעלו, כי אתה יודע שהמחירים יעלו, אתה יודע שרמת החיים תרד, ואתה יודע שהראשונים להיפגע הם החוליות החלשות ומעמד הביניים שנושא עליו את כל הנטל – אילו רק היית אומר את זה, אז היינו באים ומשתפים פעולה ואומרים: אוה, ירד האסימון. אז אנחנו כולנו מבינים את הקושי. אבל לא, נפגע בכולם, אבל בתירוצים הפוליטיים הקטנים, בזה אנחנו לא ניגע. אז תדעו לכם, מי שמקשיב לדבריי אלה, המחירים יעלו. אתם תמשיכו בפעם הרביעית, החמישית והשישית להיות במילואים, אבל כספים קואליציוניים ימשיכו, חוק הגיוס לא יעבור, ואם הוא יעבור, יעבור חוק ההשתמטות. כאילו שאנחנו לא נמצאים בשעת דחק, כאילו שאנחנו כולנו לא תולים מבט של תקווה בתיקונה של החברה הישראלית. עד כמה אתם מנותקים, שרי ממשלת ישראל? עד כמה אתה מנותק, אדוני שר האוצר?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

כבר עברו 15 דקות? ואללה. אוקיי, עכשיו אני – – –

היו"ר משה סולומון:

עכשיו אתה מסיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסיים. חצי דקה, אדוני. אני רק מבקש, ותהיו שותפים כולם לבקשה הזאת: אל תקלו ראש בדוח הזה של מודי'ס; קראו את הדוח, הפכו את הדוח לתוכנית העבודה שלכם – שלנו – זה מה שצריך לעשות. זה אומנם – אפרת צודקת, זאת בקשה גדולה, אבל אני בטוח שגם טלי וגם אופיר והאנשים שנמצאים כאן יודעים שזה מה שצריך לעשות: לקחת את הדוח הזה ולהפוך אותו לתוכנית העבודה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני רק מנצל את ההזדמנות שאני גם חבר בוועדת הכספים, ואני רוצה להגיד שאני מבין – הייתה שם עבודה מסורה של כל חברי הוועדה על התקציב הזה, על מה שמוגש לנו כאן עכשיו. זה כל כך חשוב, אבל מצד שני אני מבין שיש רצון להתנגד לממשלה ולכל מה שקורה כאן, ואני מבין מצד שני שהתקציב הזה הוא למילואימניקים, למפונים, לביטחון. אני רוצה להציע הצעה אחת, הצעה אחת קטנה, לפני שאני מסיים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אתה טועה, לא באתי לכאן לעשות פוליטיקה. אתם טועים.

היו"ר משה סולומון:

הצעה אחת.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני בירכתי את ראש הממשלה ואת שר הביטחון, למרות האחריות שלהם ל-7 באוקטובר. אני חושב שהם נהגו טוב. צריך אומץ לבקר, וצריך אומץ לברך.

היו"ר משה סולומון:

יפה מאוד, אני באמת שמח.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא דיברנו על התקציב במושגים פוליטיים. גם אופיר יודע את זה. וגם טלי יודעת את זה.

היו"ר משה סולומון:

אני רק אגיד הצעה אחת לסיום: בסוף אנחנו – אני מבין שתהיה התנגדות, יהיו הסתייגויות והכול, אבל אולי בהצבעה האחרונה שתהיה, לא להצביע, וככה אנחנו נתמוך יחד במילואימניקים, במפונים, בביטחון. כולנו תמימי דעים בדבר הזה. תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנשי המקצוע במודי'ס לא התרשמו מאיזה כאילו – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. יש לך 15 דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה, אדוני. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להתרגש מהמילים שלך בסוף, על היחד – – –

היו"ר משה סולומון:

תתרגש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא יכול. תכף אני אסביר לך. אתה תבין. אפשר לחייך, אפשר לדבר אחדות, אפשר לעשות אחדות. אדוני היושב בראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, גם אני רוצה לברך את טייסי חיל האוויר – נגיע אליהם; גם את ראש הממשלה, את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את מפקדי צה"ל, שהוכיחו לנו שלמרות 7 באוקטובר יש על מי לסמוך. אדוני היושב-ראש, השר פרוש, אם אתה יכול להקשיב, אבל לא אכפת לי אם אתה רוצה קצת להישען הצידה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא, תישען, תישען, זה נוח.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אה, להישען?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אתה לא צריך להיות. השר פרוש, אני רוצה לספר לך על – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

קמתי מוקדם – – – סליחות הלילה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אני רוצה לספר לך על מה אני עשיתי את הטלפונים היום. תקשיב למה עשיתי – לא בשביל הכבוד שלי. אני חושב שהישענות הצידה – זה, לפחות כבודו של השולחן הזה, מה שנשאר לשולחן הזה של ממשלת החורבן, אם נשאר לו כבוד. אבל אני רוצה להגיד לך משהו: אני עשיתי היום הרבה טלפונים – טלי, תקשיבי גם את.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

תראה, יש לנו ברוך השם 15 נכדים, ועוד נכד בדרך.

היו"ר משה סולומון:

ברוך השם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע על מה היו הטלפונים היום? אתה לא תבין את זה בחיים, בחיים לא תבין את זה. איך עושים ראש השנה כשכל האבות של 15 הנכדים בין עזה ללבנון. הבנת? הבנת? אתה יכול להבין את זה?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

למה אתה צועק?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בחיים לא תבין את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה אתה צועק? למה אתה צועק?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא תבין. ככה אני צועק, כדי שתבין אולי ככה, שהחברים שלך יבינו. חלק מהם מבינים את זה. אבל הם נותנים יד – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

למה אתה מרים קול? למה אתה מרים קול?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – להשתמטות הזאת. מה אתה חושב, שתלך לבית הכנסת ותתנדנד, אתה והחברים שלך, ותצילו את עם ישראל? תעזרו לנו במשהו? אתם מבינים מה זה לילות של נשים, של אימהות, של אבות, שאחרי 200 ימי מילואים, בראש השנה – בעוד ארבעה ימים – הילדים שלהם לבד? אדוני היושב-ראש, אם אתה היית מפנים את זה, גם אתה לא היית חולם לתת יד לחוק ההשתמטות. האחריות היא עליך לא פחות מאשר עליי.

היו"ר משה סולומון:

גם אני, גם ילדיי עושים את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני יודע, זה מה שאני אומר. זה לא חוכמה. אני יודע שאתה והילדים שלך, אתה יודע שאני יודע, אבל אל תרחצו בניקיון כפיכם, אתם, שתומכים בהם; אתם, שנותנים לזה יד – לא לחרדים, למשתמטים.

היו"ר משה סולומון:

יש חשיבות לעולם התורה, חשוב להגיד את זה. איך הוא יהיה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עזוב אותך מעולם התורה, אתה רוצה שאני אתן לך כתובות לעולם התורה?

היו"ר משה סולומון:

אני רק אומר שיש חשיבות לעולם התורה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

להורים שכולים – –

היו"ר משה סולומון:

גם אני וגם אתה למדנו תורה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – לרבנים שכולים, לרבניות שכולות. זה לא עולם התורה, מה שהם המציאו לנו פה. אין עולם תורה כזה. זאת המצאה. "לא תעמד על דם רעך" זה עולם התורה; "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה" זה עולם התורה. אל תלמדו אותי מה זה עולם התורה, יש לי מה ללמוד הרבה בתורה. הפכתם את עולם התורה לעולם של נצלנות, לעולם של סחטנות, וזה מה שעשיתם לי. לא רוצה לראות אותו ככה. הפכתם אותו, איך אומר הרב עמיטל? מתורה לדת; לחוקים שבסוף זה מה שהם עושים. עכשיו אני יודע, שכשאני מדבר אליהם, הם לא מבינים. אין מה לדבר אליהם. אנחנו נועדנו לשרת אותם, לעבוד אותם, להתכופף לפניהם. אבל אתם, אתם – אתם מבינים את מה שאני מדבר, אתה מבין את מה שאני מדבר. ותאמין לי שאני עושה את זה בכאב, אבל גם באהבה. זאת זכות. אני יודע שכל אחד מהלוחמים האלה של כולנו – האבות האלה, כשיגיעו לפני ריבונו של עולם וישאלו אותו: איפה היית בראש השנה, התנדנדת בבית הכנסת ליד השר פרוש או היית בהר דב או בציר נצרים? מי יקבל יותר נקודות אצל ריבונו של עולם? אני יודע את התשובה. אני חושב שגם אתה יודע, אבל אני אגיד לך את ההבדל. אני פועל לפי זה, מצביע לפי זה, ואני לא בטוח שאתה – שזה מה שתעשו אתה והחברים שלך בציונות הדתית. אנחנו יודעים מה זו ציונות דתית באמת, לא מה זו ציונות דתית עם מותג שגנבו אותו מתנועה עתירת זכויות. אבל אם אנחנו לפני הימים הנוראים צריך לתת קודם כול – נדבר על הטייסים, אבל נגיד את האמת: גם בכיסאות האלה וגם באלה יושבים אנשים שעמדו משני צידי המהפכה המשפטית או הרפורמה, שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. הם נלחמים יחד, הם מסתכנים יחד, הם מכבדים אחד את השני. אבל אני חושב שאחרי שאמרתי את זה, אולי הגיעה העת לבקש סליחה מאלה שישבו בקוקפיטים, בתאי הטייסים, ביום שישי בערב. טייסת 69. לא יודע כמה עשרות אחוזים – עשרות אחוזים, בדקתי את זה, היו בהפגנות, אולי גם חתמו על כל מיני מכתבים, אבל הם היו בקוקפיט. אנחנו הדבקנו להם, כמו שאולי תכף נעשה גם למודי'ס: שמאלנים, לא פטריוטים, לא ציונים. שרים שלחו אותם לעזאזל. לא כל השרים. אמרנו, אם יש אלוהים בליבכם, אבל באמת אם יש אלוהים בליבכם, או אלוקים, לכו לבקש סליחה. אחרת, איך תעמדו בראש השנה? איך תעמדו ביום כיפור?

היו"ר משה סולומון:

כולנו. כולם. אבל כולם צריכים לבקש סליחה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי – לא, לא, לא. אמרתי על הטייסים כרגע. בסדר, יש לכל אחד מאיתנו סיבות על מה לבקש סליחה, על מה לחשוב ומה לראות. אבל דיברתי על אלה שקראו להם ככה; לא כולנו, אני לא קראתי להם ככה, לאף אחד מהלוחמים לא קראתי ככה; אף אחד מהמפקדים לא שלחתי לעזאזל; אף אחד לא האשמתי שהוא לא ציוני או לא פטריוט. בסדר? יש רמות בדברים האלה. יש רמות בדברים האלה. ואנחנו יודעים מה הם עושים ב-7 באוקטובר, ומה אחרים מסביב לשולחן הממשלה עושים מ-7 באוקטובר. אז אל תגיד "כולנו". אני יודע להגיד "כולנו", יש לי על זה בית ספר – היית בבה"ד 1 – מתי אומרים "אנחנו" ומתי לא. הכי קל להגיד "אנחנו". אני לא, לא הייתי שם. יושבת פה חברת הכנסת אפרת רייטן, בעיניים אנחנו מחלקים דאגות. מי יבין את זה פה? מי שיבין, יבין. אתה יודע כמה לא מבינים את זה? איפה נמצאים הילדים?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי. אנחנו לא נחשבים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי להפך, טלי. אמרתי. נראה לי שאמרתי מספיק גם על הצד הזה וגם על הצד הזה בהיבטים החיוביים. אבל אם זה זמן סליחה, אז כן, אני מציע שנלך לשם. ואני מציע להגיד עוד דבר אחד בתוך זה: אני חושב שגם שר האוצר וגם שר הביטחון וגם כל מי שיש אלוקים בליבו יודע שאסור לנו לסמוך על הקדוש ברוך הוא. אסור לנו. הוא לא רוצה שנסמוך עליו. הוא לא בנה עולם כזה, ואלה שדרשו לפני 1939 שנסמוך עליו ולא נעלה לארץ ישראל – אנחנו יודעים איך זה נגמר. לכן, ברור לנו שמה שקרה הוא מידי שמיים, אבל לסמוך על הנס זאת לא היהדות שלנו. גם הם הולכים לרופאים, וגם הם צריכים חיילים, בתנאי שזה נהיה אנחנו. דרך אגב, אני מצר על כך שאין הרבה יותר רופאים חרדים, בגלל שהכישרונות שיש שם הם לא פחות מאשר בבתי הספר או בישיבות שאני למדתי בהן. רופאים בדרך כלל זה לא רופאים שלמדו שם, אבל הם הולכים אליהם, בגלל שהם יודעים שלמרות שאנחנו אומרים "רפאנו ה' ונרפא" בימי חול לפחות שלוש פעמים ביום, בסוף אנחנו מבינים שגם צריך ללכת לרופא. ואני אומר את זה בגלל שבדברים האלה – כל מה שאמרתי עד עכשיו: על ההשתמטות, על ההסתמכות על הנס, על ההשפלות, על הקללות לטייסים האלה – יש ראש ממשלה. הוא ראה את כל זה, ואנחנו הרי יודעים שהרבה מאוד פעמים אי-אמירה היא אמירה. כשהדברים האלה קורים, כשעושים אותם שרי ממשלה – איך כתוב במסכת גיטין, או תענית? מזה שישבו שם גדולי ישראל ולא מיחו בידו, מכלל דניחא ליה – זה היה נוח להם. זה נאמר, דרך אגב, על קמצא ובר-קמצא. יושב ראש ממשלה ושומע ששר התקשורת שלו שולח את הטייסים לעזאזל, וראש הממשלה מכיר אותם בעיניים. דרך אגב, גם יכול להיות שאם יהיה לו אומץ – אני מאחל לו שיהיה לו, ושיבוא, אני בטוח שיתייחסו אליו בכבוד – שיבוא לטייסת 69, כמו שהוא בא לכל מיני יחידות להגיד להן תודה אחרי כל מיני ביצועים. שיבוא לשם, לא ייקחו להם את הטלפונים קודם, לא יוציאו משם את מי שאולי יגיד משהו לראש הממשלה, אלה אנשים רציניים. שיבוא להגיד להם תודה. מה יקרה לו? אתה יודע מה, אולי, יש לי הצעה: שייקח איתו את השר קרעי. תגיד לשר קרעי שבדרך לשם לא צריך להגיע לעזאזל, אפשר ללכת לחצרים ולרמון ולחצור ולתל נוף ולרמת דוד, לפגוש את העזאזל. כן, נראה את ראש הממשלה עושה את זה. הרי מה הוא יגיד לנו? מה הוא אמר אתמול? יחד. איזה יחד? יחד כששר המשפטים שלך עוד לא ממנה נשיא לבית המשפט העליון, זה יחד? תעשה צעד אחד. אמרתי לראש הממשלה, אמרתי לו אישית: תעשה משהו אחד שנאמין ליחד הזה שלך. אני רוצה, אתה יודע, הוא יודע. אני הייתי בעד אחדות, אני גם עכשיו בעד אחדות – אבל אחדות אמיתית. אבל ראש הממשלה כאילו אומר לנו "יחד", ואם מישהו יעביר לו את זה, אז אני מקווה שהוא ילך – אתה יודע מה? לא לבקש סליחה מהטייסים האלה, להגיד להם "שנה טובה". נראה אותו. יכול להיות שהוא ימצא אותם ישנים אחרי הטיסה של הלילה הזה ולפני הטיסה של היום הזה, אבל חלק יהיו שם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כרגע יש דיווחים שיש תקיפות בתימן. כרגע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי. שיגיד להם את מה שהוא צריך להגיד להם. הוא יודע מה להגיד להם. אמרתי קודם שמה שמפריע לי באמת הוא שאני יודע ששרי הממשלה לפעמים לא מאמינים למה שהם אומרים, והם כן סומכים על הנס. הדוח הזה של מודי'ס – עכשיו הם כבר שמאלנים, אבל לפני שהם נהיו שמאלנים, כמה רמזים הם נתנו לנו על מה צריך לעשות, על גודל הממשלה, על כספים קואליציוניים, על הרפורמה המשפטית. אבל אני רוצה, כיוון שהזמן קצר, להגיד עוד דבר אחד, וגם את זה אמרתי לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, תסתכל על הקצב, ואני אומר את זה בכאב גדול, של האנשים שעוזבים אותנו, של הרופאים, של המהנדסים, של אנשי ההייטק; נכון, עולם התורה – אנחנו מאוד מסתמכים עליו, אבל גם הוא קיים בזכותם, אי-אפשר להכחיש את זה. לכו להסכמים הקואליציוניים, לא מקצים שם תפילות, מקצים שם שקלים. מה שאני אומר הוא שנשים רגע את התפילות בצד, בואו באמת ננצל את הזמן הזה של ערב ראש השנה, ואולי כדאי שראש הממשלה ידבר אחדות, זה בסדר, אבל שגם יראה רצינות. נתתי לכם רק הצעה אחת: שיכפה על שר המשפטים למנות נשיא לבית המשפט העליון, שייקח את השר קרעי יחד איתו לאחת הטייסות של חיל האוויר לבקש סליחה. אני מבטיח לכם שאז צה"ל המעולה הזה שיש לנו – שנכשל כישלון חרוץ ב-7 באוקטובר, אבל חלק מהגדולה שלו זה ההתאוששות עד הרגע הזה, של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שאני מאוד שמח שהוא נשאר, שאני לא יודע מאיפה היו לו כוחות להישאר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אבל אנחנו מברכים אותו שהוא נשאר, מאחלים לו בהצלחה, והוא כבר אמר שהוא ייקח אחריות, והוא לקח אחריות. אני רוצה להגיד שהצבא – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מסיים. – – הזה, האנשים האלה, הטובים האלה, שהם משני הצדדים של המתרס הפוליטי, הם אלה שנותנים לנו את התקווה שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה הרבה יותר טובה – זו לא חוכמה – אבל שנה טובה מאוד בפני עצמה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

כשהיית חבר בממשלה עם מנסור עבאס – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני גאה על זה. תדע שאני גאה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – מלא פתחת את הפה. אתה היית ראש אכ"א ושחררת אלפים. נתת את הדין על זה? אתה לשיטתך נתת את הדין? מה אתה בורח? פחדן. פחדן. אתה היית ראש אכ"א, שחררת אלפים. למה עשית את זה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, אתה ערבי? אתה ערבי?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

בגלל שהיה לך טוב בצבא. למה עשית את זה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי אתה בכלל? אתה יודע מה זה צבא? אתה יודע מה זה צבא?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אתה פחדן. פחדן. למה שחררת אלפים? למה שחררת כראש אכ"א?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אותך לא שחררתי, משתמט.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

למה שחררת? למה שחררת? לך. לך. לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת שטרן, אני מבקש לשבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – אתה אדם מושחת. רק כסף אתה יודע לעשות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רק כסף – – – על שוחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

פעם אחת היית בשדה הקרב שאתה תקרא לו פחדן? פעם אחת עמדת מול מחבל? פעם אחת – – – אתה לא מתבייש?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

פחדן, אל תברח. אל תברח.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך, אתה שר בממשלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה שר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר, תודה. בבקשה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

הוא היה ראש אכ"א, שחרר אלפים, כי היה לו טוב בצבא. למה היה לו טוב, אנחנו יודעים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, אדוני השר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

עכשיו הוא בא פה לדבר. הוא היה שר בממשלה שנשענה על קולות של ערבים. הוא לא דיבר בשנאה כזאת על חברי כנסת כמו שהוא מדבר פה על חרדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

מאז שאני יושב פה על הכיסא הזה, לימדו אותי להתאפק ולא להתייחס לכל דבר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

הוא מחפש כותרת, שתהיה לו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני השר, לפני שאני אפתח את הדברים שהכנתי מראש, אני לא יכולה להתעלם מהשיח הזה שהיה פה עכשיו. אני רוצה לפנות אליך, השר, דווקא בשמה של אימא ללוחם שנמצא עכשיו בקו החזית: אין רגע בחיים שלי עכשיו, כבר שנה שלמה, שאני לא בלחץ, שאני לא רועדת, שאני לא חרדה, שאני לא דואגת, שהחיים שלי הם לא כמו שהם היו לפני 7 באוקטובר. החרדות, ואני מייצגת כאן כעשרות אלפי אימהות, הן לא דבר של מה בכך, ואני חושבת שקודם כול צריך לחבק את כל מי שמשרת, את המשפחות, ולא לעשות גזלייטינג של: מה עם המוסלמים ומה עם הערבים.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לא צריך לטנף את הפה על הציבור החרדי, כי אתם הייתם בממשלה עם הערבים ושתקתם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני לא מתווכחת איתך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

שתקתם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

פרוש, אדוני השר – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פרוש, תירגע.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

שתקתם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני השר, תראה, אני מדברת אליך בנימוס.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אתם שתקתם בממשלה עם ערבים. גם הם לא משרתים. כשזה היה לכם טוב, הייתם שם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חבל שאתה לא עונה לי עניינית – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני לא חייב לענות עניינית. אני לא חייב לענות עניינית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – ותמיד איכשהו, בגלל שאין תשובות, אז הולכים למקומות אחרים. היום, במלחמה הגדולה ביותר שמדינת ישראל מתמודדת מולה, במקום זה – להגיד: נכון, אנחנו מתגייסים אל הקרב, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו, ומביאים חתן ומביאים כלה גם מחופתם כדי לעזור למדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר. בזה הרגע יש לוחמים שלנו בצפון, בדרום; אנחנו שומעים על תקיפות גם בארצות אחרות; משפחות לא ישנות בלילה, אלפי משפחות קברו את יקיריהן, ואתה מדבר איתנו על גיוס של ערבים. בושה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

בושה למי שכיהן בממשלה עם ערבים, והייתם שקטים על זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בימים האלה אנחנו גאים בצבא שלנו, בחיילים שלנו ובטייסים שלנו – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

שקר גמור.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – במפקדים שלנו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

שקר. עשיתם ממשלה עם ערבים. שקר.

היו"ר ניסים ואטורי:

הרב פרוש.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו מצדיעים להם. אנחנו מצדיעים להם בצפון ובדרום, אנחנו אוהבים אותם וגאים בהם. מאז השבת השחורה ועד היום כולנו רואים ומבינים עד כמה ישראל זקוקה לצבא חזק וגדול, חכם ומתוחכם. אנחנו צריכים צבא חכם וחזק כדי לעמוד באיומים הרבים שסביבנו. אין עוד מדינה כמונו שמוקפת במדינות עוינות ובארגוני טרור שמבקשים להשמידנו. אבל יש עוד משהו שאנחנו צריכים כדי לעמוד ולנצח את האיומים הרבים שסביבנו. יש עוד משהו שבלעדיו גם הצבא הכי חזק לא יוכל למשימה: אנחנו צריכים מנהיגות אמיתית ואמיצה שיודעת לחבר בין הצבאי למדיני; מנהיגות שיודעת למנף את ההישגים הצבאיים להצלחות מדיניות; מנהיגות שיודעת לומר לצבא: לכו ותילחמו, ותשיגו לנו את ההישגים הצבאיים הכי טובים בשטח כדי שאנחנו נוכל להוביל להסכמים ולעסקאות הכי טובות לישראל. ממשלה שמתהדרת בהישגים צבאיים אבל לא הופכת אותם לניצחונות אסטרטגיים מדיניים, היא ממשלה שממשיכה להפקיר את הביטחון. ביטחון זה צבא ביחד עם מדינאות. צבא בלי מדינאות הוא כמו צבא שרץ למלחמה על רגל אחת. הצבא שלנו חזק וטוב, והחיילים שלנו אדירים ברוח הקרב ובנחישות שלהם להגן על כולנו. אבל עד כאן הגאווה ומכאן מתחילה הדאגה. לביטחון של מדינת ישראל יש שתי רגליים: רגל צבאית חזקה, שנלחמת ובועטת בעוצמה באויביה, ורגל מדינית חזקה, שיודעת לנצח במלחמה. ביטחון אמיתי משיגים בשימוש חזק בשתי הרגליים. במלחמה הזו לממשלה הזו חסרה הרגל המדינית. אחרי שחיזקו את החמאס במשך עשור והפקירו את הרגל המדינית, גם עכשיו, שנה אחרי, הם ממשיכים באותה טעות. בצפון ובדרום הממשלה הזו לא פועלת בזירה המדינית ולא חותרת להשגת יעדים מדיניים ביטחוניים לישראל, רק צבאיים; ממשלה כזאת, שלא מציבה לקצינים ולחיילים יעדים מדיניים, היא ממשלה ששולחת אותם לקרב אין-סופי, שולחת אותם למלחמת התשה. ממשלה שלא דואגת למנף את הניצחונות הצבאיים האדירים של צה"ל ושל לוחמינו להישגים מדיניים היא ממשלה מפקירה, מסוכנת, שמפקירה את הביטחון. ממשלה שלא מגדירה איך היא רוצה לסיים את המלחמה היא ממשלה מפקירה שאין לה שום אסטרטגיה ביטחונית אמיתית לישראל, יש לה רק מניעים אידיאולוגיים פוליטיים, מניעים אישיים ומניעים משיחיים, ורק שיישארו בשלטון. ממשלה שמתפארת בהישגים צבאיים ביד אחת, ובידה השנייה מסיתה ומרעילה נגד הקצונה הבכירה, היא ממשלה מפקירה, מסוכנת, עלובה, ותרשו לי, גם מכוערת. שוב ושוב ושוב, הפקרה אחרי הפקרה. אני גאה בצבא שלנו, גאה עד בלי די בלוחמים ובלוחמות שלנו, בטייסים ובטייסות שלנו, בטנקיסטים ובטנקיסטיות. הם העוצמה הצבאית שלנו. הם לא רק העוצמה, הם גם הלב שלנו, והם לב הביטחון שלנו. אבל אנחנו חייבים לזכור שהם גם הילדים שלנו, ולכן אנחנו צריכים לדאוג להם, להחליף את הממשלה הזו ולהקים כאן ממשלה שיודעת לרוץ על שתי הרגליים, הצבאית והביטחונית, כדי להגן על ישראל. זו המשימה שלנו, זו האחריות שלנו, וזו גם התקווה שלנו. אני חוזרת עכשיו מהצפון המופגז. חוזרת משמונת היישובים והקיבוצים שלא פונו – גונן, שמיר, להבות הבשן, כפר סאלד, נאות מרדכי, אמיר, כפר בלום, נחמיה – שבמשך שנה הם חיים במלחמה. לפי כל סטנדרט ואמת מידה – לפני שעליתי לדוכן, ניקיתי את עצמי מאבק המקלט שבו ישנים ילדים וטף כי הגנים שלהם לא ממוגנים. הם שלחו מכתבים גם לשרים. עד לרגע זה לא קיבלנו מענה. לא קיבלנו מענה לגבי המיגון, לא לגבי הארנונה, לא לגבי החינוך, לא לגבי כוח אדם. פלא שהם מרגישים מופקרים? ככה הם כותבים במכתב שהבאתי לכאן: אנחנו ברווזים במטווח. זה רק עניין של זמן עד הפגיעה הבאה בגוף – לא אם, אלא מתי. ארטילריה כבדה 24/7, ללא הפסקה, מרעידה לנו את הבית ואת הלב. מופקרים לבד בצפון, ללא עיר מחוז – היא מפונה, סגורה ומסוכנת, וגם השירותים בה מוגבלים. הסופרים ריקים, הפארמים פתוחים בקושי חצי יום, אין שירותי רפואה בסיסיים ועוד. זמן אפס להגיע למרחב המוגן – ואין כאלו, גם לא במרחק של דקה הליכה, מעל 70 בתים. ובכל זאת, פגשתי שם את כל התושבים, שגם אלה שעזבו כבר שבו לבתיהם. ופגשתי את הדור הוותיק, בני 70, 80 ו-90, שנמצאים שם ולא עזבו את ביתם ואדמתם, שנמצאים שם וישמרו על הבית, כי זה הבית שלנו, אין לנו בית אחר. וממשלת ישראל מוכרחה לפקוח את עיניה, להתעורר ולטפל בכל האזרחים והתושבים שנמצאים שם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, תחילה אני מבקש להתייחס לאירוע חמור שאירע הלילה, כאשר אלמונים זרקו רימונים לעבר ביתו של ראש העיר טייבה, יחיא חאג' יחיא, ויומיים לפני כן עשו זאת לעבר ביתו של עבד אל-חכים ג'בארה, ממלא מקום ראש העיר. לא צריך להתריע בפני מישהו שמדובר באירוע מאוד חמור של ניסיון פגיעה בנציג ציבור. המשטרה צריכה לקחת את הנושא הזה בשיא הרצינות, ולהביא לדין את הפושעים שעשו את הדבר הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הלילה הותקף ביתו של ראש עיריית טייבה יחיא מרעי חאג' יחיא. הושלכו שתי פצצות לכיוון הבית, וברוך אללה ישתבח שמו לא היו פציעות. יומיים לפני כן הייתה תקיפה דומה של ממלא מקום ראש העירייה עבד אל-חכים ג'בארה. אני מגנה את הדבר הזה. זה דבר מסוכן, אשר אינו מתיישב עם הערכים שלנו, ומי שעושה זאת פוגע בביטחון של האנשים, בביטחון של התושבים, ומעמיד את בני החברה שלנו בפני סכנת הידרדרות במגפה המסוכנת הזאת. תפסיקו להזיק לאנשים, ובואו נחזור לערכים שלנו, בואו נחזור למעלות המוסריות שגדלנו עליהן.) בפעם השנייה ברציפות מאז פרוץ המלחמה לפני שנה בערך, סוכנות הדירוג מודי'ס מורידה את דירוג האשראי של ישראל בשתי דרגות, עם תחזית להורדת דירוג נוספת. לפי מודי'ס, המניע העיקרי והמרכזי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול להגיד – – – חסן נסראללה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – להורדת הדירוג הינו הסיכון הגיאופוליטי, שהתגבר באופן משמעותי לרמה גבוהה מאוד, עם השלכות שליליות על כושר החזר האשראי של מדינת ישראל. היום, במועד סמוך מאוד להודעת סוכנות הדירוג, באופן סמלי למדי, אנחנו נצביע על חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024. בשורות בתקציב המוצע כמובן שאין. האחראים על התקציב, ובראשם שר האוצר, השר הכושל ביותר בתולדות המדינה, לא למדו כלום מההודעה של מודי'ס, וככל הנראה המדינה הולכת בבטחה לכיוון של הורדה נוספת בדירוג האשראי, כפי שסוכנות הדירוג מודי'ס חזתה. אמרתי כבר שבשורות מהתקציב המוצע לא יהיו, אז מה כן יש ומה כן יהיה? יש הקפאה של קצבאות, יש עלייה של מחירים, יש בריחה של משקיעים, יש סגירה סיטונאית של עסקים, והכול הכול על ראשו של האזרח הפשוט במדינה. כל אזרח ואזרח במדינה ישלם את מחיר ההפקרות של הממשלה המטורפת ושל שר ההתנחלויות, השר הלאומני, השר שמרסק את הכלכלה ומקריב אותה לטובת הישגים פוליטיים ואידיאולוגיים מפלגתיים. ככה זה כאשר התפקיד גדול עליך, סמוטריץ'. ככה זה כאשר התפקיד גדול עליך. ככה זה כאשר אתה מתעסק בכול חוץ מחובתך למלא את תפקידך נאמנה לטובת כלל אזרחי המדינה. במציאות נטולת שיקולים אישיים ושיקולים פוליטיים, ראש הממשלה היה מזמן מורה לשר האוצר הזה לארוז את המזוודות וללכת הביתה. אבל לראש הממשלה הזה לא אכפת מהאזרחים, כמו שלא אכפת לו מהחטופים, כמו שלא אכפת לו משום דבר אחר מלבד שמירה על הכיסא שלו ועל ממשלתו המשיחית. אגב, אני מודה שהוא מוביל את המדינה לשיאים, אבל הוא מוביל אותה לשיאים הרסניים. הוא מוביל את המדינה אל תהום כלכלית ואל תהום מדינית. אי-אפשר שלא לקשור בין המלחמה לבין הורדת הדירוג לבין התקציב המוצע. המלחמה מובילה לפגיעה בנפש, לפגיעה ברכוש, לפגיעה ברווחה, לפגיעה בחינוך, וכמובן לפגיעה בכלכלה. הנתיב שבו בחר ראש הממשלה, שנשען על שרים קיצוניים גזענים חשוכים ועל מפלגות קיצוניות לאומניות שמפירות את החוק הבין-לאומי בהתנהלות הנפשעת שלהם בשטחים הכבושים – הוא בחר נתיב של מלחמה ונתיב של הרס. הנתיב הזה לא יביא ביטחון ולא יביא שלום, אלא יוסיף לכאוס ולאנרכיה באזור כולו, ויגרום ליותר שפיכות דמים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מי שמך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – וליותר שנאה ויותר סבל לכל עמי האזור.

טלי גוטליב (הליכוד):

של הרס ומלחמה – – – של הרס ומלחמה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המדיניות שמבוססת כיבוש – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

של הרס ומלחמה – – – של נעליך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המדיניות שמבוססת כיבוש, אפרטהייד ועליונות, שבחר ראש הממשלה לנקוט בתמיכת השרים המשיחיים שבממשלתו – מדיניות זו בהכרח לא תוביל להחזרת החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע איפה החטופים? אתה יודע איפה החטופים? אולי החברים שלך יודעים איפה החטופים?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אגב, השרים המשיחיים האלה מתנגדים לכל ניסיון של הפסקת המלחמה ושל השלמת עסקה שתחזיר את החטופים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ואולי החברים שלך יעזרו?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא תוביל לחזרת המפונים לבתיהם בצפון, אלא תוביל למצב של מלחמה שלא מסתיימת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לזה החיסול של חסן נסראללה דווקא כן יעזור, בקרוב – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה תני לו לסיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, אני לא מתייחס אליה, אבל אתה – חובתך לאפשר לי לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, תמשיך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואתה לא מאפשר לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הינה השתקתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל היא גוערת כל הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, חשבתי. רגע, שנייה, אני עוצר שנייה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא גוערת כל הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תנו לו לסיים, אני רוצה שהוא יסיים כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רוצה לתת לו לסיים, לא רוצה לתת לו לדבר. אני מעירה לו הערות ביניים, זה עוד מותר לי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, אתה צריך לאפשר לי לדבר, לא לסיים בכוח.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא הבנת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והיא כל הזמן גוערת, בתוך הדברים שלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, תקפיד על האמת, אני לא אגער. בינתיים אתה מוציא דברי נאצה – לא אתן לך. לא אתן לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואכן, גורלו הפוליטי האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו – גורלו הפוליטי האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וגורלם הפוליטי של חלק מהשותפים שלו תלויים בהמשך המלחמה, המשך שפיכות הדמים והמשך הסבל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שופך את הדם של מי? הוא שופך את הדם של מי?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – של כל עמי האזור. הגברת מדיניות החיסולים לא תוביל לעסקת חטופים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תוביל ועוד איך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא תחזק את הרגשת הביטחון האישי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח שתחזק.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי די, טלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא תביא שלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

חי בסרט. בטח ובטח, נרים את הראש בגאווה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לאורך עשרות שנים מדינת ישראל נקטה את האמצעי הזה של חיסולים, והיא לא השיגה שום תועלת ממשית מהמדיניות הזו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל העולם משיג תועלת מחיסול חסן נסראללה, יימח שמו וזכרו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיעה העת לנקוט מדיניות אחרת, מדיניות של אופק מדיני ושלום – המילה שהפכה לכל כך גסה בשיח הפוליטי הישראלי.

קריאה:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיעה העת לנקוט מדיניות אחרת, מדיניות של אופק מדיני ושלום – מדיניות שתביא עסקה ותשחרר את החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המלחמות לעולם, אבל לעולם, לא הביאו לביטחון, אלא להרס, לשנאה וליותר שפיכות דמים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במהלך השנה האחרונה כבר ברור לכולנו, אחרי אלפי טונות של פצצות, אין-ספור כדורים שנורו ואלפי טילים ששוגרו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לישראל, לעבר ישראל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שאין פתרון מלבד פתרון של שלום המבוסס על עיקרון שתי מדינות לשני עמים.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לו בושה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין דרך מלבד דרך השלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר עם סנוואר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין דרך מלבד דרך השלום. הגיעה העת לעסקה, הגיעה העת לחישוב מסלול מחדש.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר עם סנוואר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיעה העת לסיים את המלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר עם סנוואר, ישיב את החטופים ונדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיעה העת לטפל בדברים החשובים באמת של כלל אזרחי המדינה. הגיעה העת לקבל החלטה להילחם בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. הגיעה העת להפסיק עם מדיניות הריסת הבתים. הגיעה העת להכיר בעשרות היישובים הלא-מוכרים בנגב. הגיעה העת שמדינת ישראל תעשה שלום עם החברה הערבית החיה בתוכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לנו שום ריב עם החברה הערבית שחיה בתוכנו ולצידנו. יש לנו את כל הריב, את כל המאבק, עם ארגוני הטרור שמקיפים אותנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

וכל הכבוד לצה"ל וכל הכבוד על חיסול חסן נסראללה, יימח שמו וזכרו. כן ירבו. כן ירבו בשונאי ישראל.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

ווליד, העולם יותר טוב בלי נסראללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא – – – בעם ישראל.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא, אבל זה החיים אם מורידים אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

חסן נסראללה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל אם אתה רוצה שלום, קודם כול תלחץ על סנוואר שישחרר את החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – החיזבאללה, שאנסו ורצחו את הסורים. את הסורים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – לפניו היה מישהו, אמרו: מחסלים אותו והכול בסדר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אז הפסיקו הרבה שנים. זאת הייתה טעות, היה צריך להוריד אותו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

התברר ששום דבר לא בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שיירות שאנסו – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז זה דבר שחוזרים עליו ואין תוצאות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אגיד לך, מתי זה היה שרצו להוריד אותו, לא הצליחו?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, תודה רבה לכם. בבקשה, 15 דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. בראשית דבריי, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה דווקא לאחל באמת הצלחה ובריאות ושישובו בשלום כל החיילות והחיילים, הלוחמות והלוחמים שנמצאים כרגע באוויר, בים וביבשה ומגינים עלינו בחירוף נפש. אין מצווה גדולה מההגנה על עם ישראל ועל ארץ ישראל. לצערי, לשמוע פה את השר פרוש משתלח כשמדברים על הגיוס, כאילו, שומו שמיים – הלוא גם משה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", וגם במשנה כתוב שבמלחמת חובה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואין אדם רשאי להתבטל מן המצווה הזאת. אז איך יכול להיות שדווקא בעת הזאת, אדוני השר, בזה מתעסקת ממשלת ישראל? דווקא בעת הזאת. אני אומר שבעת הזאת הייתי מצפה – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני אסביר לך למה. אני אסביר לך למה. חבר הכנסת פורר – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – הייתי מצפה מכל חברי הממשלה, בלי קשר לאמונתם, למה הם חשבו אתמול – אנחנו נמצאים במלחמת חובה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני רוצה להסביר לך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו במלחמת חובה. זה לא עניין עכשיו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

בדיוק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שנים יש לי את האג'נדה של שוויון בנטל, ואני חושב שהיא חשובה, ונלחמתי עליה שנים רבות. יש שעה שבה עם ישראל נלחם על חייו, ואנחנו בשעה הזאת, אדוני היושב-ראש. אנחנו בשעה הזאת, ובשעה הזאת הייתי מצפה לראות את כולם מתייצבים ואוחזים בנשק. כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, מי שמתאים לצבא, הצבא ייקח אותו. מי שלא, יש מספיק מה לעשות בכוחות הסיוע וההצלה, בכיבוי אש, במגן דוד אדום, במערכות הבריאות. אין מה לעשות בסיוע עכשיו? אנחנו נמצאים במלחמה בכל הגזרות. מתי תגידו שזאת מלחמת חובה אם לא עכשיו? ולכן אני חושב שבעת הזאת הייתי מצפה לראות אחדות דעים לפחות סביב העניין הזה. ובתוך כך, גם בהתייחס למה שקורה בגבול הצפון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעביר – יש כאן שני שרים, ואני רוצה להעביר מכאן מסר לממשלה. השר וסרלאוף, אתה יושב בממשלה. אתה לא בקבינט, אבל אני מניח שאתה יכול להגיע למי שיושב בקבינט. אני חושב שזאת צריכה להיות דרישה חד-משמעית גם מהכנסת: לא תהיה לנו ברירה אלא לייצר אזור חיץ של לפחות 10 קילומטר מהגבול בלבנון. לא תהיה לנו ברירה. ואזור החיץ הזה – הוא ידרוש כניסה של חיילים לשם. לפני שהחיילים נכנסים, לפני שרגל של חייל תיכנס, כל הכפרים שחולשים על היישובים שלנו, כפרים שנורים מהם טילי נ"ט ועוד אמצעי ירי קצרי טווח פעם אחר פעם אחר פעם ליישובים אזרחיים – ביישובים האלה, בכפרים האלה שחולשים על יישובי הצפון, לא נשארו שם בלתי מעורבים. צריך מהאוויר לכתוש את הכפרים האלה לפני כניסה קרקעית, לפני שאנחנו שולחים את החיילים שלנו להסתכן שם. והם יסתכנו שם, והחיילות והחיילים שלנו מחרפים את נפשם. אבל אני אומר כאן: אתם תהיו חייבים לייצר את האש הזו, שתבער בכל השטח הזה לפני שהחיילים שלנו ייכנסו. וגם כאן יש גיבוי מלא, אני חושב, לפחות מרוב סיעות האופוזיציה למהלך הזה. בסוף השבוע האחרון ביקרתי בכפר גלעדי ובמטולה וראיתי את הכפר עדייסה בלבנון חולש על כפר גלעדי. לא הצלחתי להבין איך עדיין יש שם בתים שמהם יכולה להיות פעילות של מחבלים. זה לא יכול להיות. ואם מישהו חושב שיחזור – אתה שר הגליל והנגב – אם אתה חושב שיחזור תושב אחד עם הילדים שלו כדי לגור על הגדר אם לא תרחיקו את החיזבאללה – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, זה אזור חיץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – לפחות 10 קילומטר, שזה הטווח של הנ"ט ושל הטילים קצרי הטווח – לפחות 10 קילומטר, זאת המשימה, ויש למשימה הזו גיבוי מקיר לקיר. עכשיו אני כן רוצה להתייחס גם לנושא הדיון, וזה לחוק הצעת התקציב. אדוני השר, שלא תעזו לזלזל בהורדת הדירוג של סוכנות האשראי מודי'ס. שלא תעזו. זאת הורדת דירוג כפולה, ואני מציע לך לקרוא את כל מה שכתבו. כי המלחמה היא לא הסיבה להורדת הדירוג. דירוג אשראי שקובעת סוכנות אשראי הוא לא עניין קצר טווח. מלחמה היא אירוע קצר טווח. יותר מזה, גם הסוכנות מציינת את זה שמדינת ישראל ידועה ביכולת ההתאוששות המהירה שלה. אומרת סוכנות האשראי שהסיבה להורדת הדירוג – שאגב, כבר מתומחרת בשווקים במחירי האג"ח של מדינת ישראל – ואני מצטט מתוך הדוח: ירידה באיכות המוסדות והממשל של ישראל, אשר לא היו אפקטיביים בצורה מלאה במניעת פעולות הפוגעות במדדי האשראי של המדינה. רוצה לומר, ברור לכל בר-דעת, לכל כלכלן – נגיד בנק ישראל, הוא לא חבר בישראל ביתנו, והכלכלנים וסוכנויות האשראי הם לא חברים בישראל ביתנו, הם אנשי מקצוע שאומרים שוב ושוב ושוב: אם אתם לא תצמצמו את הוצאות הממשלה, אם אתם לא תצמצמו את משרדי הממשלה, אם אתם לא תצמצמו את הכספים הפוליטיים ותחליטו לקבל החלטות לפי הצורך ולא לפי הצרכים הפוליטיים – לא נוכל לתת את דירוג האשראי שהיינו רוצים לתת למדינת ישראל. ומדינת ישראל מסרטטת לעצמה – ואני אומר לכם, זה כרטיס אדום לממשלה – את הבור שאתם חופרים לכלכלה הישראלית ולאזרחי ישראל. והבור הזה נובע מדבר אחד מאוד פשוט: מתעלמים מהאזהרות שוב ושוב. המלחמה – כל פעם יש מישהו אחר להאשים – היועצת המשפטית. אז כולם אשמים. חברים יקרים, יש ניהול כלכלי שנדרש. אתם לא מנהלים את הכלכלה הזאת כמו שצריך לנהל כלכלה במלחמה. כשכולם מגויסים למלחמה, זה אומר כולם; זה אומר שחותכים במה שלא יורה; זה אומר שהכלכלה היא כולה לעניין הזה ולא לעניין התחזוקה הקואליציונית. אנחנו רואים כאן, לצערי, השמדת ערך של הכלכלה הישראלית הכי מהירה שראינו אי פעם. הכי מהירה. הסיפור הזה של דירוג האשראי התחיל עוד לפני המלחמה, וחלק מההערות שמופיעות בדוח הזה של מודי'ס מתייחס לדברים שלא נוגעים למלחמה. אחת הקראתי, ויש עוד רבות. ואני אומר לכם, זאת לא גזרת גורל. המצב הכלכלי הזה הוא לא גזרת גורל. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו קיבלנו את המפתחות של משרד האוצר ושל הממשלה, אביגדור ליברמן כשר האוצר, עם 144 מיליארד שקל גירעון, 10% אבטלה. אנחנו החזרו לממשלת ישראל את המפתחות שלה, את משרד האוצר עם 10 מיליארד שקל עודף ועם אחוז אבטלה שנושק לאפס. לא זו בלבד, מדינת ישראל, זאת שעכשיו בדוח של מודי'ס מורידים לה את דירוג האשראי בשתי דרגות – המגזין הבין-לאומי האקונימיסט, המגזין הכי מוערך בתחום הכלכלי בעולם, דירג את מדינת ישראל כאחת מארבע הכלכלות הצומחות בעולם רק בדצמבר 2022, לפני פחות משנתיים. אני אומר לכם שהשמדת הערך הזו שאתם הצלחתם לעשות בטווח הזמן הזה היא חסרת תקדים בהיסטוריה, והיא מובילה לזה – אתה יודע, דיברנו עכשיו על הרבה מושגים כלכליים, אבל היא מובילה לזה שהמושג הזה של יוקר המחיה הופך להיות מציאות. זה לא מושג בוויקיפדיה. יוקר המחיה הופך להיות מציאות של משפחות שהולכות לסופר ולא יכולות לקנות פירות וירקות, לא יכולות לקנות אוכל לחג. אנחנו נמצאים ערב ראש השנה. אתם עסוקים בחלוקת האתננים הפוליטיים שלכם, ואזרחי ואזרחיות ישראל ילכו לסופר, והם לא יכולים להשלים סל קניות, וסל הקניות שהם קנו בשנה שעברה עולה היום 20% ו-30% יותר. מי פה מחברי הכנסת שעוד עושה קניות בוודאי רואה את זה. כל מי שנכנס פעם אחר פעם רואה את המחירים לא הגיוניים. המציאות הזאת הופכת להיות כואבת ובלתי אפשרית. היא מצריכה טיפול, ולצערי אתם עושים בדיוק את הדבר ההפוך. במקום להגיד: אנחנו לא נגדיל את הגירעון, אנחנו נחתוך, אנחנו נקצץ משרדים, אנחנו נצמצם, אנחנו נהדק את החגורה – היה פה שר אוצר פעם, בראשית שנות ה-2000, שאמר שצריך להדק את החגורה; שר האוצר הזה, שדיבר על המגזר הציבורי שהשמין ושהוא צריך לרזות ושהמגזר הפרטי צריך להשמין, עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה: הוא מפטם עוד ועוד, עוד ועוד את השותפות הקואליציוניות, שהופכות להיות שמנות יותר ויותר מתקציבים, וחותך עוד ועוד ועוד בכיס של האזרח הפרטי. אז במקום שתהיה לנו ממשלה רזה וציבור שבע, יש לנו ממשלה שמנה וציבור רעב. את החלק האחרון אני רוצה להקדיש, כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – ויושבת פה גם שרת העלייה והקליטה לשעבר – לסיכום השנה הזאת בעלייה. פרסמו עכשיו את הנתונים של תשפ"ד, ואנחנו רואים שבשנה הזו, שהייתה שנת מלחמה, שנה קשה מאוד עבור עם ישראל, הגיעו לכאן 31,000 עולים, 31,000 עולות ועולים שבחרו במדינת ישראל – עלייה out of choice, זאת עלייה מבחירה. הם באו לכאן כשאנחנו במצב הכי קשה, ובחרו לחיות כאן. למעלה מ-20,000 מהם הם ממדינות ברית המועצות לשעבר. אותה עלייה שחברי הקואליציה אוהבים להשמיץ שוב ושוב ושוב היא שמגיעה לכאן גם בשעת מלחמה, הם אלה שבאים לכאן. ודווקא בעניין הזה אני רוצה לומר, לגבי קליטת העלייה, אדוני היושב-ראש: שבת האחרונה – פרשת ניצבים וילך. בפרשת ניצבים וילך מתארים את שיבת ציון, וכתוב שם כך: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורִחֲמֶך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה". שואל רש"י: למה לא כתוב: והשיב? זה לא "ושב ה' אלהיך את שבותך", הרי צריך להיות "והשיב את שבותך" – הקדוש ברוך הוא משיב אותנו לכאן. אז הוא נותן לכך שני הסברים: הראשון – שהשכינה שרויה עם ישראל גם בצרתם בגלות, וכשהם נגאלים, הקדוש ברוך הוא נגאל יחד עם עם ישראל וחוזר איתם. אבל הוא אומר עוד משהו. אומר רש"י: גדול יום קיבוץ גלויות וקשה, וצריך להיות כאילו הוא עצמו – הקדוש ברוך הוא – אוחז בידיו ממש איש-איש ממקומו. כך אומר רש"י על הפסוק "ושב ה' אלהיך את שבותך". ומה שאנחנו צריכים ללמוד מזה: אם הקדוש ברוך הוא – השר פרוש, השר וסרלאוף – אם הקדוש ברוך הוא אומר "שב ה' אלהיך את שבותך", וזה הקדוש ברוך הוא אוחז כל עולה ועולה ביד כשהם באים לארץ ישראל וחוזרים בחזרה, מה זה מטיל עלינו? תחשבו כמה אנחנו צריכים להשתדל בקליטת עלייה; כמה אנחנו צריכים להסביר פנים לעולות ולעולים; כמה אנחנו צריכים להיות אלה שמסייעים בידם, שעוזרים להם, שחותכים להם את הביורוקרטיה, שנותנים להם עוד תמיכה וסיוע, שמאפשרים להם להיקלט במקום עבודה, שמאפשרים להם ללמוד עברית, שעוזרים להם למצוא מקום לגור בו. זה התפקיד שלנו בקליטת העלייה של כל אותם אלה שהגיעו לכאן בתשפ"ד, ובעזרת השם עוד יגיעו לכאן גם בשנה הבאה. ובתוך כך נזכיר גם עולה, ילדה שנעלמה – בגיל שמונה כבר – כבר חודשים ארוכים ממרכז הקליטה בצפת, היימנוט קסאו, שאף אחד לא יודע מה עלה בגורלה. יש פרס כספי – אני מפרסם את זה כאן כדי שאולי מי שרואה אותנו ידע: יש פרס כספי של 300,000 שקלים, שנתנו הסוכנות היהודית והקהילות בתפוצות, למי שיביא מידע שיביא למציאתה. היימנוט קסאו נעלמה ממרכז הקליטה בצפת כבר לפני יותר מחצי שנה. יותר מחצי שנה לא יודעים איפה היא, ואנחנו מחויבים גם לזכור ולהזכיר כאן וגם לדאוג שכוחות הביטחון שפועלים כדי למצוא אותה – ופועלים – ימשיכו לעשות את העבודה הזו מסביב לשעון. זו לא ילדה עולה חדשה של משפחה שעלתה מאתיופיה, זו ילדה ישראלית שלנו, של כולנו, ואני מקווה שעוד לפני ערב ראש השנה הזה היא תימצא ותחזור הביתה, בעזרת השם, בריאה ושלמה. תודה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בפתח ערב ראש השנה. בעוד כמה ימים אנחנו נציין את ראש השנה, וכל עם ישראל בהתארגנויות כדי לשבת כולם סביב שולחן החג, ודווקא בימים האלה הלב עוד יותר נהיה כבד ונכמר אל מול המשפחות הרבות, רבות מדי, שייאלצו לחגוג את החג הזה בלי שיקיריהן נמצאים בבית. 101 ישראלים וישראליות, נשים וגברים, קשישים וטף, נמצאים בידי המרים באויבנו, מפלצות האדם שמחזיקים אותם במנהרות בעזה, ולצערי הרב מתוך ה-101 רבים כבר אינם בחיים. אנחנו, בשבת הזאת, כל עם ישראל, קיבלנו תזכורת לעוצמתה של המדינה, לעוצמת צה"ל, לעוצמה של הטייסים שלנו, הגיבורים, שעושים לילות כימים. שומר ישראל לא ינום ולא יישן, ועל כך אני מברכת – מברכת את צבא ההגנה לישראל, את כוחות הביטחון, את אנשי המודיעין וגם את ממשלת ישראל. כשצריך לומר מילה טובה אז אנחנו גם יודעים. לצד זאת אני רוצה לומר לראש הממשלה: ראש הממשלה, זה אותם חיילים, זה אותו צבא, אלה אותם טייסים שבמשך תקופה ארוכה ישנם שרים ושרות בממשלתך שאהבו לגדף אותם, שאהבו לרדוף אותם, להוריד להם את המורל. אבל אם לומר את האמת, הראשונים, הראשונים לעשות חשבון נפש ולקחת אחריות ולומר שנכשלנו ב-7 באוקטובר היו אנשי הצבא. נכשלנו כאומה, נכשלנו כממשלה, נכשלנו כצבא ונכשלנו כחברה. השנה האחרונה הייתה קשה מנשוא לעם ישראל, שנה שהייתה מלווה בהרבה מאוד קללות וגזרות. לצערנו, אנחנו עוד בעיצומה של התקופה הזאת. פתחתי ואמרתי שרבים מהאחים והאחיות שלנו חטופים וחטופות בעזה חודשים ארוכים. במחנה שלי, במחנה הממלכתי, דיברנו על כך שעם המשך הלחימה בעזה צריך להעביר את כובד המשקל והלחימה לצפון. אז כפי שאמרתי אתמול, כולנו שמחנו לראות שהארכי-טרוריסט נסראללה חוסל, וכל מי שירדוף את ישראל, אנחנו נרדוף אותו ונביא להריגתו. אך לצד זאת, אין שמחה שלמה בלב עד אשר אנחנו מחזירים את כל הבנים והבנות הביתה. אמר ראש הממשלה שהחיסול של נסראללה יקדם את החזרת התושבים בצפון, וגם את החזרת החטופים והחטופות הביתה. אנחנו רוצים לראות צעדים ברורים, נחושים, להחזרתם. אני רוצה להאמין, יחד עם רבים, עם רוב אזרחי מדינת ישראל, שנצליח להביא אותם עד ראש השנה. החובה שלנו, המוסר היהודי הוא לא להפקיר, לא לעמוד על דם הרֵעַ. לעיתים נדמה למשפחות של החטופים והחטופות שכתוצאה מהאירועים האינטנסיביים שבהם עוסק הצבא והמלחמה בצפון, נדמה להם שאולי אנחנו שוכחים. בדרך לכאן הבוקר, בדרך לכנסת, ממש ליד הכיכר, עצרתי כדי לתת חיבוק לאורנה שמעוני, אם שכולה, שפתחה בשביתת רעב; אישה בת 83 שגם בגילה המופלג נמצאת שם בערבות ישראלית יוצאת מן הכלל שקשה לראות כמותה. אליה הצטרף הרב אבידן. ודווקא החיבור של הרב עם אורנה – אני חושבת שזו קריאת הכיוון שאנחנו צריכים לקחת כעם, כחברה, כמדינה, ובוודאי כממשלה ומנהיגות. לא להיות במקום שלוקחים את 101 האנשים שנמצאים בתופת, את אלה שיושבים במקומות שאנחנו לעולם לא נוכל לדמיין ולתאר, ואולי שומעים אותנו ואולי שומעים את הרדיו, וכל שהם מבקשים זה תקווה, תקווה לשוב הביתה. אורנה והרב אבידן הם קריאת הכיוון שלנו שלא להפוך את סוגיית החטופים והחטופות לאירוע פוליטי, ושאסור בשום פנים ואופן שתהיה אלימות. בשבוע שעבר, כשראיתי שזרקו ביצים על אבא של לירי אלבג, זו הייתה בושה גדולה, בושה, קללה וכתם על העם שלנו. האנשים האלה, שמכתתים רגליהם בארץ ובעולם כדי להשמיע קול זעקה – תזכרו: כוחם הוא מתוך תעצומות נפש שבוקר-בוקר הם צריכים לגייס בצורה שקשה לנו בכלל לתאר. אני יכולה לומר שמאוד מאוד חרה לי וכאב לי שהיום לא ראיתי את משפחות החטופים כאן, בכנסת ישראל, ואני רוצה לומר להם לא להתייאש. נכון, הייתי שמחה לא לראות אותם מגיעים לכאן, מתוך מקום שנחזיר את כולם, מי לקבורה בישראל, ואת מי שבחיים – להביא אותם בחיים ולא בארונות. לצד זה, כל עוד המשימה לא הושלמה, אני רוצה שידעו: יש פה רבים בבית הזה – רוב מוחלט, אם לומר את האמת, כולל מי שתומכים בקואליציה – להשבת החטופים והחטופות. אדוני היושב-ראש, הרגשתי שהם לא הגיעו היום כי באמת זו אותה תחושה שהם הביעו גם בבמות הציבוריות ובעיתונות, שהם מרגישים ששוכחים את יקיריהם. אני רוצה לומר להם שאנחנו לא שוכחים ש-359 ימים, כמעט שנה שלמה, בלתי תתואר, שאנחנו יודעים שיקיריהם בשבי. לעניין התקציבי. אנחנו רואים שהמסלול שאליו צועדת הממשלה בפן הכלכלי הוא מסלול רע מאוד – מסלול רע מאוד, בעיקר כי אין בתקופת המלחמה הזאת, על אף המהמורות בדרך והקשיים והאתגרים, תקציב שנותן אופטימיות. אני מסתכלת גם על מסיבת העיתונאים וגם על ההגעה של שר האוצר לוועדת הכספים – מסיבת העיתונאים שהייתה על תקציב 2025, אם רק נסתכל על זה – ומה שהוא מתכנן לעשות, אם זה הקפאת מדרגות המס, הקפאת שכר המינימום, הקפאת קצבאות ביטוח לאומי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בוטל, ההקפאה של הקצבאות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני מאוד שמחה, כי מה שקרה בתקציב האחרון זה שהיה קיצוץ לאוכלוסיות מוחלשות. הוא לא יכול פעם אחר פעם לשים את ידו ולקחת מהאוכלוסיות המוחלשות. זה בלתי נסבל, כמו שזה גם בלתי נסבל שלוקחים מחינוך. ראינו שיש עודפים, ובעודפים הוא לא קיצץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש קיצוץ בכול, לא בקצבאות. אני לא מתווכחת, רק חשוב לי להגיד – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני לא חושבת שאת מתווכחת, אני דווקא מסכימה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק חייבת להבהיר, כי זה אכן פורסם, אבל שיהיה ברור שזה חצה מפה פוליטית, כי גם מהשמאל היה לחץ וגם מאיתנו: הקצבאות לא נכנסות מתחת לאלונקה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אז אני אומרת כזה דבר: במקום שגם יוקר המחיה מאמיר, שקשישים לא מסיימים את החודש, שאנחנו רואים שמשפחות באמת מדברות על פת לחם, התורים בתוך העמותות הולכים וגדלים, אני רוצה לומר לשר האוצר: הוא ימצא פה חזית אחידה, של קואליציה ובוודאי אופוזיציה, נגד פגיעה בחלשים בתקופה הקשה ביותר. כולנו מבינים שבעת מלחמה יש צורך בקיצוצים, וכולנו נושאים בנטל, אבל עם כל הכבוד, זה אמור להתחיל בכספים הקואליציוניים, זה אמור להתחיל בכספים של עודפים. לא ישר לפגוע ברווחה, לא ישר לפגוע בחינוך. מה שאנחנו רואים פה – הרי יכולנו לעמוד כאן ולהצביע בעד עם שר האוצר, אם היה מנהל איתנו דיאלוג אמיתי וכן. הרי אנחנו אנשים תבוניים, יודעים טוב מאוד שאנחנו בתוך מלחמה. אבל כשהבחירה היא בסוף לקצץ בחינוך ובעוד מקומות בלי שהוא מיצה את כל המאגר, כמו שאמרתי, של תקציבי עודפים ממשרדים מיותרים, בעיניי זו שערורייה. ההיסטוריה תשפוט והאזרחים ישפטו, כי מה לעשות? כל אחד ואחת ירגישו את זה בכיס.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל, כמו שאמרתי, לעניין אוכלוסיות מוחלשות, אדוני היושב-ראש, נעמוד כחומה בצורה. וזה לא רק בעניין הקצבאות, אני אומרת לך, ובעניין הפגיעה בתוכניות מיוחדות לאוכלוסיות מוחלשות – זה בעניין הפגיעה בתנועות נוער, זה בעניין הפגיעה ברווחה וזה בעניין הפגיעה בהמון פרויקטים שאנחנו יודעים שנמצאים במשרד ראש הממשלה, ואלה הפרויקטים שאמורים להיות בסדר העדיפויות הלאומי, אבל הכי קל ללכת לשם ולגעת בתקציבים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת רון כץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל כבר נאמת. פעם שנייה? אהלן וסהלן.

רון כץ (יש עתיד):

חשבונות של אופוזיציה, טלי. דווקא קודם היית אוהבת. לא היית פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הייתי פה. ישבתי מאחור, כי שמו לי פה תנור עם מנורות כאלה. רק אני מרגישה את זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר דקות. את רגישה לחום בכל כיוון שלא יהיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, שמו לנו פה תנור, לעשות לגוטליב מיגרנה.

רון כץ (יש עתיד):

שמת לב לזה גם?

היו"ר ניסים ואטורי:

תמיד. בחוץ וביטחון אתה קפוא, אם טלי שם. עשר דקות, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

זה גם אצלכם? אני התחלתי לבוא פעם ראשונה עם פוך. תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו לפני יום הכיפורים, יום שבו כולם צריכים לעצור רגע, פנימה, לעשות חשבון נפש אמיתי, חשבון נפש שהוא לא רק בין אדם לחברו אלא הוא גם בין ההנהגה למדינה. אנחנו צריכים לנצל את הימים הקרובים, את השבוע הקרוב, באמת רגע לעצור ולראות מה עבר עלינו, מה קרה בשנה האחרונה. אני חושב שאפילו הקואליציה תסכים איתי שהיו פה דברים שהתנהלו בצורה לא הוגנת כלפי הציבור, לא תקינה כלפי הציבור. ויש איזושהי חובה – חובה מוסרית, חובה ערכית, חובה של הנהגה – לסמן את הדברים שהיו לא תקינים ולהגיד: בזה אנחנו נטפל, את זה אנחנו נשפר, בשנה הבאה זה ייראה אחרת. אנחנו לפני תקציב 2025, תקציב קשה מאוד, עם גזרות קשות מאוד עבור הציבורי הישראלי, עבור מעמד הביניים, עבור מי שמחזיק את הכלכלה הישראלית, עבור העסקים הקטנים. אני חושב שיש מקום דווקא היום, דווקא לפני חשבון הנפש האישי, לעשות גם חשבון נפש לאומי ולצאת בדרישה לשר האוצר להפסיק עם הכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים שלא צריך במדינת ישראל ועולים מיליארדים, להפסיק עם הבזבוזים במקומות שלא צריכים לבזבז ולהסיט את הכסף לאיפה שהוא צריך להגיע אליו, לציבור הישראלי. לא יכול להיות שיבזבזו מיליארדים רבים מצד אחד, ויפנו לציבור הישראלי ויגידו: אין לנו כסף אז אנחנו צריכים להעלות מיסים. זה לא יכול לעבוד. זה לא יכול לעבוד, ויש פה כמה חברי כנסת בקואליציה הזו שאני חושב שהם אחראיים, שאני חושב שבאמת עושים את העבודה שלהם כמו שצריך. אנחנו רואים את זה בתחומים אחרים. הם יודעים לשלוח מכתבים לראש הממשלה, לבקש לפטר שרים כאלה, להזיז שרים כאלה, לעשות ככה ולעשות ככה. יש חברי כנסת בקואליציה שבאו מהתחום הכלכלי, שזה הטיקט שלהם, על זה הם רצו, אבל הפעם, בשביל הכיסא, בשביל הנוחות, אני לא יודע בשביל מה – דממה, דממה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה? על איזה נוחות אתה מדבר – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא, טלי, יש פה, יש פה נוחות. לפחות כלפי הציבור אנחנו צריכים להיות הוגנים. יש פה נוחות במקום הזה, ולפעמים שוכחים למה הגענו לפה. אני חושב שחברת כנסת כמוך, שהיא באמת אקטיבית ובאמת עושה דברים, צריכה לדרוש מראש הממשלה, משר האוצר, לסגור משרדים לא רלוונטיים; צריכה לדרוש לבטל כספים קואליציוניים, לפני הבזבוזים האלה, כשבינתיים חיילי מילואים צריכים להתחנן לציוד, צריכים ללכת לגייס תרומות. קהילות שלמות שאנחנו מטפלים בהן – גם את מטפלת בהן – צריכות להתחנן לתרומות מכל העולם, ומצד שני יש פה איזו קופה קטנה של אורית סטרוק עם משרד שאף אחד לא יודע מה היא עושה. ישב פה קודם השר מאיר פרוש; מה המשרד הזה עושה? אני נמצא פה מתחילת הקדנציה, מנסה להבין מה המשרד שלו עושה. אני יכול לעבור פה על שמות בלוח הזה – ומרוב שהממשלה הזאת גדולה, גם בלוח מאחור – ואני יכול לומר לך שיהיו פה יותר מכמה משרדים ששנינו נסכים שאולי בזמן הזה של המלחמה לא צריך אותם. על זה אני מדבר. אני מדבר על אחריות ציבורית, על אחריות לאומית בלקיחת עמדה. מדברים על "יחד ננצח" ועל אחדות; אני מוכן להתאחד עם כל חבר כנסת שמוכן לעשות חשבון נפש אמיתי לגבי מה שקורה במדינת ישראל. אני מוכן לחתום על כל מכתב שקורא לשר האוצר להפסיק לבזבז כספים קואליציוניים. אני מוכן ללכת איתכם יד ביד לראש הממשלה ולהגיד לו: תקטין את הממשלה שלך. לא יכול להיות שבזמן שאזרחים לא גומרים את החודש, פה שרים יהיו עם תיקים שאף אחד לא מבין מה הם עושים, אף אחד לא יודע מה השרים האלה עושים במדינת ישראל. אם תשאלו מה עושה מאיר פרוש, אף אחד לא ידע. אם תשאלו מה עושה אני לא יודע מי, קחו שמות על הלוח הזה – ביטון – אף אחד לא ידע. יש פה לפחות עשרה שמות שאף אחד לא מכיר אותם. לא יכול להיות שבמדינת ישראל הנטל הכלכלי על האזרח הוא כל כך גבוה, שאנשים פה בקושי גומרים את החודש, וכשהם נכנסים לסופר הם צריכים לתעדף מה הם קונים היום ומה הם קונים בשבוע הבא. אני לא מדבר בכלל על לקנות דירות, לא מדבר על משכנתאות, לא מדבר על שכירויות, לא מדבר על גני ילדים, לא מדבר על שום דבר בסיסי שמדינה אמורה לתת לאזרחים שלה; אני מדבר על לחיות בכבוד, לסיים את החודש בכבוד, שתוכל להיכנס לסופר בלי לפחד מהחשבון בסוף, שתוכל ללכת למסעדה בלי לפחד מהחשבון בסוף, שתוכל לחיות בבית שלך בכיף, שתוכל לממן לילדים שלך חוגים, שתוכל לחיות כמו כל אזרח במדינה מערבית. אבל במקום זה, אתם נותנים את ידכם לבזיזה של הקופה הציבורית, בזיזה של הקופה הציבורית על חשבון הכול – על חשבון הביטחון, על חשבון המילואימניקים, על חשבון עסקים קטנים, על חשבון הרווחה, על חשבון החינוך, על חשבון הכול. ולא יכול להיות, לא יכול להיות שאתם תתעוררו רק כשנוח לכם, כשאלה נושאים סקסיים – ביטחון, בואו נחליף את גלנט באמצע מלחמה, כל מיני אמירות פופוליסטיות – אבל כשזה אמיתי, כשזה אמיתי, אפס חשבון נפש, אפס אחריות, אפס מדיניות. אני לא רוצה לנקוב בשמות חברי הכנסת שרצו על טיקטים כלכליים, גם בתוך הליכוד. אני מסתכל על הכיסא, אז אני אדבר אליו. לא יכול להיות. לא יכול להיות שרגע לפני תקציב 2025, שהולך להיות קטסטרופה לציבור הישראלי, דממה, דממה. ואני באמת רוצה לשאול אתכם: אתם חושבים שתקציב זה נושא שפחות מעניין את הציבור? פחות מעניין את העיתונאים? פחות? אני באמת באמת לא מבין מה צריך לעשות בשביל להסביר לכם שבסוף זה החיים. זה החיים. מה שעושים פה, שלוקחים את תקציב מדינת ישראל ובוזזים אותו, שדירוג האשראי שלנו קורס, שמתנהגים לקופה הציבורית כאילו זו הקופה הקטנה של אורית סטרוק, בסוף, בסוף של הדבר הזה, האזרח בקצה משלם יותר. אלה אזרחים של כולם – שהצביעו ימין, הצביעו שמאל, הצביעו מרכז, לא משנה איזה אזרחים אלה – כל אזרח במדינת ישראל סובל בגלל התנהלות כלכלית קלוקלת של ממשלת נתניהו. אני לא מבין למה אף אחד לא מדבר על זה, למה אף אחד לא עומד פה ושואל כל אחד ואחד מהנוכחים בחדר הזה: מה קורה לכם? מה קורה לכם? לא אכפת לכם שיעלו מיסים? לא אכפת לכם שאנשים מבטלים חוגים כי הם לא יכולים לממן אותם? לא אכפת לכם שזוגות צעירים חוזרים לגור אצל ההורים כי אין סיכוי במדינת ישראל לקנות דירה? לא אכפת לכם שהיום זוג צעיר נורמלי חושב אם הוא רוצה להישאר במדינת ישראל ולגדל פה את הילדים שלו, או שמא הוא יעזוב לחו"ל כי הרבה יותר קל לחיות שם? לא מעניין אתכם? תסתכלו על הנתונים של ההגירה השלילית של מדינת ישראל: יש קפיצה מטורפת, מטורפת, וזה לא בגלל המלחמה, כי אתם רואים שאנחנו מאוחדים במלחמה, כולנו; יש קונסנזוס לגבי העובדה שמדינת ישראל תנצח במלחמה, היא תנצח בכל גזרה וגזרה כי יש לנו את הצבא הכי טוב בעולם. אבל מצד שני יש ייאוש אמיתי ממדיניות הממשלה הזו, שגורמת לאנשים הכי טובים שיש לנו לומר לעצמם: מה יש לנו לחפש במדינה הזאת, לא רוצים לגדל פה ילדים, לא רואים פה עתיד, למה לגדל ילדים במדינה שכל חצי דקה משהו רע קורה פה, למה? ואפשר לשנות את זה ככה, בדקה, בדקה. תתאחדו סביב מטרות נכונות, סביב מטרות טובות; תפסיקו עם המשיכות של הקיצוניים, תפסיקו להיכנע להם. אתם מפלגה גדולה, אתם אמורים לנהל את האירוע הזה. ראש הממשלה אמור לנהל ולא להיות מנוהל, וזה מה שקורה פה. תראו מה קורה במדינת ישראל: חטופים שנמצאים במנהרות החמאס – אף אחד לא מדבר עליהם, אף אחד לא מדבר עליהם. אם אנחנו לא נזכיר אותם בכל נאום, בכל פעם שאנחנו עולים לפה, זה פשוט יישכח. איך יכול להיות, במדינת היהודים, במדינה שלב-ליבה הוא ערבות הדדית, איך יכול להיות ששכחנו? איך יכול להיות ששכחנו את האחים שלנו, שנמצאים מתחת לאדמה בהפקרות הכי גדולה שקרתה פה? וזה מה שהם רוצים שיקרה. הם רוצים שנשכח את זה, הם רוצים שנדבר על דברים אחרים. אז אני אומר לכם מפה: אנחנו חייבים לאותן נשמות טהורות שנמצאות מתחת לאדמה עכשיו – להזכיר אותן בכל פעם. אסור לנו לתת להם להישכח, אנחנו חייבים לדרוש בכל הזדמנות – מפה, ברשתות החברתיות, ברחוב, בכל מקום – לדרוש מממשלת ישראל להחזיר אותם לפני הכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

אני רק רוצה לסיים, אדוני, כי מפורסם עכשיו שישראל, לפי מקורות זרים, עושה עבודה מעולה בכמה גזרות בעולם. אני רוצה שוב מפה להוריד את הכובע בפני צה"ל, אמ"ן, כל כוחות הביטחון, שעושים עכשיו עבודה מדהימה. אין לנו צבא אחר, אין לנו מדינה אחרת, ואנחנו ננצח ונתקן. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. בינתיים אני אציין שכל פעם כשאני יושב כאן אני מזכיר חלל צה"ל, גיבור ישראל: רס"ר במיל' עילי אליהו כהן מבית נחמיה, לוחם בגדוד 7008 שבעוצבת חיצי האש 551, לוחם מגלן, נפל בקרב ברצועת עזה בתאריך 5 בדצמבר 2023, בן 23 בנופלו, בנם של רינת וז'קי ואח של דניאל, ניצן, נטע ושקד. יהי זכרו ברוך. בבקשה, תשע דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

חיסול נסראללה והנהגת חיזבאללה הוא הישג גדול מאוד. חיסול נסראללה והנהגת חיזבאללה הוא הישג יוצא דופן, גדול ומרשים, שכולו בזכות המודיעין וחיל האוויר; הישג שהשיגו האנשים שלמדו לימודי ליבה, לא לימודי תורה, אנשים ששירתו שירות מעורב, יחד עם נשים, שרחמנא ליצלן, גם להן יש חלק מאוד גדול בהישג הזה, אנשים שנלחמים לא רק על מדינת ישראל, אלא גם על זה שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה. הם אלה ששומרים עליכם, עם הפה המלוכלך שלכם, איך שהעזתם לדבר עליהם כשהם נאבקו על מדינת ישראל בהפיכה המשטרית. כן, אנשים שלמדו ליבה ושירתו שירות מעורב. תראו מה זה, יהודי לגמרי ומנצח בשביל מדינת ישראל. ככל שההישג האדיר של חיסול נסראללה והנהגת חיזבאללה גדול, אסור להתבסם ממנו ואסור להתבלבל: חיסול מפקדים, בכירים ככל שיהיו, לא משנה את העובדה הפשוטה שאנחנו עדיין במלחמה ללא נקודת יציאה וללא אסטרטגיית סיום, והחטופות והחטופים שלנו עדיין בשבי בעזה. עד שלא תביא אותם, אל תפנה אלינו, נתניהו. פשוט אל תפנה אלינו. מה שנדרש עכשיו הוא למנף את היתרון האדיר שהשיג לנו צה"ל להסדר מדיני שישיב את החטופות והחטופים בראש וראשונה, שיסייע לחזק את המתונים ולבודד את איראן. זה הדבר היחידי שיבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל. אלא שהממשלה הזאת ממש לא מעוניינת בהסדרים. הם לא כשירים להביא הסדר, אבל לא פחות חשוב זה שהם לא כשירים לנהל עכשיו מלחמה אזורית מול איראן והשלוחים שלה. בשביל לנהל מלחמה כזאת צריך שיתוף פעולה צבאי עם מדינות אחרות, גיבוי בין-לאומי, וצריך כלכלה חזקה – ודאי לא הכלכלה שהממשלה הזאת מייצרת לנו. כמו שמודי'ס, שהורידו אותנו לדירוג של מדינה מתפתחת, מדינת עולם שלישי, אומרים בצורה מאוד מפורשת: זה לא רק שיש כאן מלחמה בלי שום סיום באופק, זה שיש כאן ממשלה שנאבקת עם הצבא שלה, יש כאן ממשלה שלא מגייסת את החרדים, ויש כאן שר משפטים שלא ממנה שופטות ושופטים. לא משנה כמה תעמוד על בימת האו"ם ותדבר אנגלית יפה, נתניהו, רואים לך, רואים לכם, מקילומטרים, ממאות אלפי קילומטרים. רואים לכם לא רק האזרחיות והאזרחים בישראל, אלא כל העולם כולו. ככה לא ננצח. ולכן, את כל הניצחונות האלה צריך למנף להסדר מדיני להשבת החטופות והחטופים, ולהחליף אתכם ומהר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי. עשר דקות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אתה רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הכול בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

לא? חבל. אתה יודע שכיפור עוד מעט.

היו"ר ניסים ואטורי:

קודם שאלו איפה משפחות החטופים, אז יש כאן משפחות ביציע. אני אציין 101 חטופים – אנחנו מצפים, מתפללים ופועלים להחזרתם כל יום, כל דקה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אתה לא רוצה להתנצל?

נאור שירי (יש עתיד):

אני צריך להתנצל?

נאור שירי (יש עתיד):

אליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני? כשאני צריך להתנצל, אתה יודע שאני יודע לעשות את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אתה לא רוצה להתנצל. טוב. רק רציתי לוודא, כי יום כיפור. אבל בסדר. קודם כול, אני מאוד מתחבר לזה שאתה מזכיר תמיד נופלים, אתה מקפיד לעשות את זה כל פעם שאתה מנהל ישיבה. אני הייתי שמח אם תזכיר גם שמות חטופים, בטח ובטח שנמצאים בחיים. אני חושב שזה חשוב נוכח המציאות, כשבשבועיים האחרונים כמעט אף אחד לא מדבר על זה וזה ירד מסדר-היום התקשורתי. אבל אני רוצה לומר שזה לא יורד מסדר-היום שלנו, בטח ובטח של הסיעה שלנו. אני רוצה להאמין שגם לא משל כל המשכן פה. לפחות בעיניי, אני לא יודע אם אתה תתחבר לזה, זו עדיין המטרה הכי חשובה של המלחמה הזו. היא עליונה לכל דבר אחר, ואין פה בכלל חצי התלבטות בעיניי. נכון, אנחנו מאוד שמחים עכשיו. חבר הכנסת בליאק, נכון? היית שמח ביום שבת, אני מניח, כשידעת שנסראללה חוסל. גם כשאתה שומר שבת יש את זה בבית כנסת, תמיד אתה יודע מה קורה. בואו נודה ולפחות נהיה כנים עם עצמנו, כשהחטופים והחטופות שלנו שוחררו, אתם זוכרים את השבת הזו שבה הקריאו בחוף, וראית את הרחובות? ברוך הבא, חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים. התגעגעתי אליך בבוקר.

היו"ר ניסים ואטורי:

רק בבוקר הוא התגעגע אליך.

נאור שירי (יש עתיד):

תהיתי איפה אתה נמצא ביום שבו אתה מעביר תקציב במדינת ישראל, והיה חסר לי – אומנם אני מחבב את פינדרוס, אבל אתה יודע, יש גבול גם לחיבה שלי אליו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נאור, בפעם הבאה שאתה מתגעגע אליו בבוקר, הבניין שלו זה בבני ברק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי. לא רציתי להפריע לך. הבנתי שהייתה עבודה מאד משמעותית היום במדינת ישראל בבחירת הרב. אבל אני רוצה לחזור למה שאמרתי. אתם זוכרים את אותה שבת? אני כן עם עצמי, ואני בטוח שגם אתם. האושר שאני הרגשתי, ואני חושב שכל המשפחה שלי, שישבנו וראינו, וכולנו ראינו את התמונות וראינו את המסוקים – האושר הזה לא מתקרב בכלל למה שאני מרגיש עכשיו. ובניגוד למה שחושבים פה, אני לא כזה שמאלני. לא שזה רע, גם שמאלנים הם אנשים, נכון, חבר הכנסת ואטורי? אז בואו נהיה כנים עם עצמנו. כשאנחנו ראינו את האנשים, את החברים ואת האחים שלנו בבית, זה הרבה יותר משמעותי ממה שאני מרגיש עכשיו. וזה לא יעזור, הניצחון המוחלט הוא שהם יגיעו הביתה ולא בארונות. זה לא מעניין. זה כישלון. זה פעם אחת. פעם שנייה, ותודה רבה שנכנסת, טלי, אבל אני עושה איתך דיל עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתם רוצים ממני? עודד, תגיד לו.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה לעשות לך חידון, כי כשדיברת עם סימון – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיבו, באמת, אם חשבתם לשנייה – לא נראה לכם שבעקבות חיסול חסן נסראללה בקרוב גם תהיה עסקה? רק רציתי לשאול.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר. היא דיברה עם סימון, וכמובן עלה שוב נושא הסרבנות. אז אני עושה לך חידה. תזרמי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין צורך.

נאור שירי (יש עתיד):

אין צורך. מי אמר: מצילים את צה"ל ולא מתגייסים? רוצה לנחש?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין צורך.

נאור שירי (יש עתיד):

שר האוצר שלך, בצלאל סמוטריץ', כתב מאמר מנומק עם ציטוטים מדאורייתא לגבי השתמטות שחובה על המגזר הדתי לעשות בגלל הכניסה הפרוגרסיבית, רחמא ליצלן, לצה"ל.

טלי גוטליב (הליכוד):

רחמנא ליצלן, אם אתה כבר רוצה לצטט ארמית.

נאור שירי (יש עתיד):

רחמנא ליצלן. אורית סטרוק, שיושבת פה, והיא השרה התורנית – אבל כמעט פספסתי אותך. גם את צידדת במאמר הזה, בטח ובטח כשמי שאמר – לא רק פעל אלא אמר שחמאס הוא נכס, זה אתם. אז אני מבין שזה לא נוח לשמוע, טלי, אבל השר היחיד שקרא דה פקטו להשתמטות מהצבא על מנת לממש את האג'נדה שלו זה בצלאל סמוטריץ'. מה שנקרא, תודה רבה ושבת שלום, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה רוצה ממני? הוא אמר את זה בשנת 2017.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר את זה ב-2017 – אז מה? אז זהו? אנחנו מוחקים? זו האג'נדה שלו. זו האג'נדה שלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

נו, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה? תקרא את העדויות של מחבלי הנוח'בות, למה הם פתחו את הקרב ב-7 באוקטובר. די כבר, נו.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא, טוב, טוב, טוב, טלי, טוב. את עם הנוח'בות שלך ולעצום את העיניים, וההתמודדות שלך להיות שרת הביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

מחבלי הנוח'בות שלי? מחבלי הנוח'בות שרצחו ואנסו וטבחו.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת שהגעתי עד למעלה. הבן אדם השני שמטיף לנו לשירות משמעותי ולהכות את האויבים שלנו הוא השר גולדקנופ. הוא מטיף לנו ומסתובב במטולה וצפת עם תמונות יח"צנות, ואומר: צריך להכות את האויב. אתה מכה את האויב? אל תשלח אף אחד להכות את האויב עד שאתה תתגייס. זו החוצפה במדינת ישראל. זה נראה לכם נורמלי לחלוטין לשלוח אותנו לקרב, ואתם תשבו פה, תעבירו כספים? אתם צריכים להתגייס, והתיקון החברתי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

טלי ממשיכה להפריע לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי. אתה הדלקת אותה, אחרי זה אתה אומר לי לטפל במצב.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, אתה יודע מה? אתה צודק. אבל הדלקתי אותה על הקודם, לא על זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לעצור? אוקיי, עצרתי רגע. טלי, אל תפריעי לו, הוא עבר נושא, בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

את זה הבנתי, יש לי עוד הבנה בסיסית – – –

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך מחלוקת איתי שהם צריכים להתגייס?

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא אומר שהם לא שמאל, אני סקרן לשמוע מה הוא אומר, רגע.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך מחלוקת איתי שצריך להתגייס?

טלי גוטליב (הליכוד):

המשפחה שלי עשתה במלחמה הזאת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך מחלוקת איתי שצריך להתגייס?

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, לא הבנתי, הבן שלי לא היה במילואים בדרום? אח שלי לא היה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

דיברתי עלייך?

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אין לנו מחלוקת על זה. כן יש לי מחלוקת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אז יואיל השר גולדקנופ לא לשלוח אותנו למילואים של 200 ימים בשנה ואז להתפלא למה המשק סובל. את כל הזמן אומרת – חזרת ואמרת: מה לעשות, חברים, יש מלחמה, במלחמה צריך להתנהל כמו שצריך, באחריות, ולהביא את הכספים מהמקום הנכון. אף אחד מאיתנו לא חושב – אף אחד לא חושב שלא צריך להעביר כספים למילואים, שלא צריך להעביר למפונים. אף אחד לא חולק. המחלוקת שלנו איתכם, והיא מחלוקת מהותית, זה מאיפה אתם מביאים את הכספים. אתם לא תפזרו 14 מיליון שקל לחברת ההפקות של ההילולה במירון שלא הייתה ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תפזרו 17 מיליון שקלים לבית הספר של החופש הגדול בזמן שאין חופש גדול במוסדות החינוך העצמאי ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תתפזרו 400 מיליון שקלים על חוסר היכולת של משטרת ישראל להשליט משילות בקו הירוק בבר-אילן ותגידו: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תיקחו חצי מיליארד שקלים מההסכם עם המורים, תעלימו אותם בספרים, תיקחו אותם לבזבוזים אחרים ולא תחזירו אותם, ותגידו לי: מה לעשות, יש מלחמה; אתם לא תכתבו בתקציב שנכנסים 20 מיליארד שקלים סיוע כספים אמריקאיים, בעוד שזה לא נכנס. זה לא "ביחד" וזה לא "ננצח". ואתם לא תמשיכו למנות פרויקטורים – כי זה נהיה קטע במדינת ישראל, למנות פרויקטורים – במקום שאתם, שרי הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, שכבר אין ספסלים להכיל אתכם, לא עושים את העבודה שלכם. ואני אסביר. פרויקטור הצפון נועד לטפל בכל החזית האזרחית בצפון. אממה, בממשלת ישראל יש משרד פנים שאמור לטפל ברשויות המקומיות של הצפון. לא זו אף זו, יש גם משרד מיוחד לנגב ולגליל שאמור לטפל במקומות הספציפיים האלו. לא זו אף זו, הקימה ממשלת ישראל רשות חירום לאומית שאמורה לטפל במצבי חירום לאומיים במדינת ישראל. להלן מצב חירום לאומי, ואתם ממנים עוד פעם פרויקטור ומקימים מינהלות ומחלקים ג'ובים, ורבים במשך שלושה חודשים מי יהיה הפרויקטור. וכשהפרויקטור רושם שחס וחלילה אולי אף אחד לא יחזור, או חלק מהאוכלוסייה לא יחזור, אז מאיימים לפטר אותו בגלל שהוא כתב את האמת – הוא כתב במצגת: זה בזבוז כספים, זה ניהול כושל. וזה, טלי, לא קשור לעצם היותנו במלחמה. לא. כספים, מינהלות – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שוכנעתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מינהלות, כסף, ג'ובים – כך זה עובד. יש ארבעה רובדי שלטון במדינת ישראל, ואף אחד מהם לא מתפקד, ואז מה עושים? מקימים את הפרויקטים. ב-30 השניות האחרונות אני רוצה קודם כול לומר לך, חבר הכנסת פורר, כל הכבוד לך על זה שאתה ממשיך לעלות את נושא היימנוט. זה פשוט באמת – אני לא יודע לתאר, כי הם מתעלמים מזה. חוץ מחבר הכנסת פורר, שהוא יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אף אחד לא מטפל בזה, לא המשרד לביטחון לאומי, שום דבר. ואם אתה לא היית מעלה את זה לסדר-היום – באמת כבר אין לי מה לומר על הכנסת הזו, אבל תודה שאתה מעלה את זה. ואני מבקש ואומר ומפציר בכם: תבדקו מה קורה עם המשפחה הזו, תבקרו אותם, תראו איך ילדה פשוט נעלמת ממרכז הקליטה בצפת, אין לה שום זכר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון. חמש דקות, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ובעיקר בעיקר אורחים נכבדים ביציע, שבאו להזכיר לבאי הבית הזה שכבר 359 ימים שיש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות בעזה. אני מסתכלת על האורחים ביציע ואני רואה את שי דיקמן, ממשפחתה של כרמל גת, זיכרונה לברכה, שלצערנו לפני שבועות מועטים נרצחה בשבי, אחרי שהייתה בחיים. היא הייתה בחיים 11 חודשים, והוחזרה ארצה לצערנו לא כמו שרצינו, לא בחיים. אני נזכרת רגע בווידיאו של אימא של כרמל, שצועדת בעצם בצילום האחרון שלה בחיים בקיבוץ, והיא חורצת את לשונה אל המחבלים בכזאת גבורה ואומץ. באמת הסתכלתי עליה ברגע הזה, איך היא הייתה אמיצה ולא פחדה לרגע אל מול המרצחים האיומים האלה, וחשבתי גם על כרמל שהייתה, איתה שם לפני שהיא נחטפה וראתה את אימא שלה נרצחת, וכמה עצוב הסוף הזה, של המשפחה הזאת. אבל אתם יודעים, יש עדיין 101 משפחות שהסוף שלהן יכול להיות אחר. אומנם חלקם כבר לא יחזרו אלינו בחיים – וגם להם מגיעה קבורה, גם הם צריכים לחזור – אבל יש עדיין בני אדם חיים בעזה. פה ביציע איתנו משפחתו של שגיא דקל חן. היה לי הכבוד לדבר על שגיא כבר בעבר פה, מעל במת המליאה, ויש לי הכבוד לדבר עליו גם היום. אני מניחה שכולם פה מכירים וראו את רעייתו אביטל, שהגיעה לפה, לכנסת, ודיברה בוועדות, והתראיינה ועשתה כתבות רבות, וילדה את בתם השלישית תוך כדי ששגיא בשבי. אתם יכולים לדמיין לעצמכם גם לעבור את התופת הזאת, גם בעלה נחטף לעזה, גם עוברת את ההיריון, גם יולדת, תוך כדי שהוא בעזה? באמת בלתי נתפס, אישה אמיצה, שאני מעריצה בכל ליבי. ואני רוצה להקריא לכם את מה שמשפחתו של שגיא דקל חן כתבה: חברי הכנסת, ימי חג בפתחנו. אנו משפחתו של שגיא דקל חן, שחי וחטוף בעזה כבר שנה, היינו שמחים להיפגש כל המשפחה המורחבת להרמת כוסית, לברך ולאחל לשגיא, לאביטל ולבנות שנה טובה ומתוקה. היינו שמחים להיות שותפים להתרגשות ושמחת העליונות הצבאית. היינו שמחים לארוחה של כל טוב עם תפוח בדבש, רימונים ושלל סמלי החג, ובמקום אנו בימים ארוכים של חושך במנהרות, שואלים בכלל אם יש לשגיא ולאחרים מושג שעברה שנה וימי חג באים. אנו בימים ששואלים האם בכלל נשארה להם פת לחם לאכול. והבשורות שבאות מהצפון – איך הן עוזרות ליקירינו החטופים ומשיבות אותם הביתה? הכמיהה, הגעגוע והדאגה אין-סופיים. ואנחנו, משפחתו של שגיא דקל חן, מצפים מכם, חברי הכנסת כולם, למצוא את הדרך לעסקה ולפתרון על מנת להשיבם הביתה במהרה. אז מכאן אני קוראת לכל באי הבית הזה, בוודאי ובוודאי לחברי הקואליציה, ובוודאי ובוודאי לממשלת ישראל ובראשם ראש ממשלת ישראל: זו העת להחזיר אותם הביתה. עכשיו, בעסקה, כמה שיותר מהר, בחיים. תודה רבה לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים, אני רוצה להצטרף לכל מה שנאמר כאן על דוכן הכנסת לפני כמה דקות, ולהדגיש שוב את המחויבות המוחלטת שלנו להשבת החטופים. אנחנו לא נפסיק להזכיר לממשלה המופקרת הזאת שזה הדבר הכי חשוב, הכי דחוף, כי הזמן של החטופים אזל. תודה רבה. אדוני שר האוצר – אה, הוא לא פה. מתחילת הדיונים הבוקר על תקציב המדינה שר האוצר לא כאן. אפילו יו"ר ועדת הכספים נכנס לדקה ואז ברח, אבל שר האוצר לא כאן.

דוד ביטן (הליכוד):

הוא פה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איפה הוא? הוא בחוץ.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא בחוף הנפרד בים המלח.

דוד ביטן (הליכוד):

הוא עסוק בבחירות של הרבנות. מה אתה רוצה מהחיים שלו?

נאור שירי (יש עתיד):

כן. כן. שר האוצר לא כאן, אבל אני בכל זאת אפנה אליו. אדוני שר האוצר, הדיון הזה הוא דיון מיותר. הוא מיותר כי אין ולא היו לנו השגות בנוגע למטרות השינוי המוצע. חשוב מאוד להמשיך ולהעניק כל סיוע הנדרש לתושבים שפונו מביתם, וגם להגדיל את הסיוע שהמדינה מעניקה למשרתי המילואים. אנחנו מתנגדים לתקציב הזה כי הוא פיקציה. הוא שקר מוחלט. במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים מיותרים ולבצע הסטות בתוך התקציב, בהתאם להמלצות של אגף התקציבים, שר האוצר שוב ושוב בוחר בפוליטיקה זולה על פני טובת הציבור הישראלי. אדוני שר האוצר, אתה מתעקש כי לא מדובר בהגדלת הגירעון ומטעה את חברי הכנסת. בניגוד למה שאמרת, ובטח עוד תגיד אולי בהמשך הדיון, אתם לא ביצעתם את ההתאמה הנדרשת בין תחזית ההכנסות לתחזית הצמיחה – הדבר הכי בסיסי. אני באמת שואל: על מי אנחנו מנסים לעבוד? הרי תחזית ההכנסות מבוססת על תחזית הצמיחה של 1.9%, שהיא פשוט לא רלוונטית כבר. הצמיחה בפועל ברבעון השני של השנה הסתכמה ב-0.7% בלבד. ועל פי ההודעה של מודי'ס, הצמיחה בישראל השנה תעמוד על 0.5% בלבד. אין לכם תשובות, ולכן ההכנסות בפועל יהיו נמוכות יותר. ובתקציב הנוסף הזה אנחנו מגדילים את הגירעון, כלומר מממנים את פינוי התושבים על חשבון התושבים עצמם, ומסייעים למילואימניקים על חשבון המילואימניקים. איזה יופי. שר האוצר, אם אתה רוצה, אני אקח עכשיו דף ועט, ותוך דקה אסביר לך כיצד אתה מגיע ל-3.4 מיליארד שקלים בלי לפתוח את התקציב. אני עושה את זה בדקה, באמת. אבל אתה לא מעוניין בזה, כי העיקר מבחינתך לא לגעת בכספים הקואליציוניים ובקופה הקטנה של המפלגה שלך, במשרד המיותר של סטרוק. זו האמת. התקציב הזה הוא פיקציה, כי מעבר להגדלת הגירעון בסך 3.4 מיליארד שקלים, חסרים בו עוד 40 מיליארד שקלים: 20 מיליארד שקלים בהכנסות ו-20 מיליארד שקלים בהוצאות. 20 מיליארד שקלים הכנסות מהסיוע האמריקאי ו-20 מיליארד שקלים מתשלומי קרן מס רכוש. אתה, שר האוצר, יודע את זה; הדרג המקצועי שלך יודע את זה; חברי הכנסת עכשיו גם יודעים את זה. כולם יודעים את זה, ומצביעים על הפיקציה הזאת. אתה יודע שבעוד חודש אנחנו ניפגש כאן שוב עם התקציב הנוסף מס' 3, ואני מקווה שלפני הורדת הדירוג מס' 5 – כי הורדת דירוג מס' 4 קיבלנו שלשום. הממשלה, בהתנהלות החובבנית שלה, הפכה את תקציב המדינה לבדיחה. כך אנחנו נתפסים, ובצדק, על ידי סוכנויות הדירוג. הדבר הנכון לעשות – אמרתי את זה בבוקר ואני אומר את זה שוב – הוא למשוך כבר עכשיו את ההצעה, ולהגיש לכנסת תקציב נכון, אחראי, שדואג לעתיד המדינה ולא מזלזל באינטליגנציה של הציבור. זה מה שאתם עושים עכשיו. במשמרת שלך, שר האוצר, דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד כבר ארבע פעמים. ירדנו שלוש ליגות. אם היית מאמן קבוצת כדורגל, היית מפוטר אתמול, והאוהדים היו רודפים אחריך עד הבית. תוך שמונה חודשים חזרנו לדירוג של 1993, וזה קרה במשמרת שלך, בצלאל סמוטריץ'. אתה טוען כי ברגע שננצח, הדירוג מייד יעלה חזרה, אז או שאתה לא דובר אמת או שאין לך מושג על מה אתה מדבר. אני באמת לא יודע מה יותר גרוע. אני רוצה לספר לך משהו, ולכם, חבריי חברי הכנסת: ב-1995 דירוג האשראי של ישראל נקבע על ידי מודי'ס על רמה של A3. לאחר חמש שנים, בשנת 2000, הם העלו את הדירוג ל-A2. חלפו לא פחות משמונה שנים, לאור הצלחת הכלכלה שלנו, ומודי'ס החליטה להעלות את הדירוג ל-A1. רוצה לומר שגם אחרי ששר האוצר הזה ילך הביתה, ייקח לנו שנים רבות לשקם את ההריסות מול חברות הדירוג. אני טוען שוב: זו לא רק מלחמה. זו בעיקר מדיניות הממשלה. אין שום סיבה שבעולם שהאומה המנצחת תהפוך לאומה מפסידה בחזית הכלכלית בגלל הנהגה כלכלית הכושלת. צריך להבין שכל ההשלכות הנרחבות של הורדת הדירוג, שכבר דיברתי עליהן הבוקר מהדוכן הזה, גורמות להחמרה במצב הכלכלי של כל העסקים וכל משקי הבית. המשמעותית: ירידה דרמטית ברמת החיים. אני חייב לומר כי אנחנו כמדינה עדיין רחוקים מחדלות פירעון, מהמשבר הפיננסי הרחב שעלול להביא לקריסת המערכת הבנקאית ואיבוד חסכונות הציבור בקרנות הפנסיה. אבל תסמכו על הממשלה הזאת, עוד שנה של המשך המדיניות הנוכחית, אנחנו שלוש דרגות מאג"ח זבל, וכולם עלולים בלית ברירה להכיר את המושג default – המצב שבו מדינת ישראל תתקשה לעמוד בהתחייבויות שלה מול הגופים הבין-לאומיים. אני זוכר את התגובה המוזרה שלך, שר האוצר, על ההחלטה של מודי'ס מפברואר השנה. גם הפעם בחרת בקו דומה, ואתה מאשים את האנליסטים בגישה פוליטית. ישנה רק בעיה אחת: איגרות החוב של ממשלת ישראל כבר תקופה ארוכה נסחרות בפרמיית סיכון, שמשקפת דירוג אשראי נמוך בהרבה מהדירוג הרשמי, איפשהו בין צ'ילה למקסיקו. לכן, ההחלטה התקדימית של מודי'ס רק העניקה את החותמת הרשמית למציאות שהשוק כבר קבע. אתה הרי יודע את זה היטב. כל הקטסטרופה הזאת אינה גזרת גורל. היא תוצאה של התנהלות לא מקצועית, לא אחראית, יהירה ופושעת של ממשלת ישראל. במקום שבו אתגרי המלחמה פוגשים התנהלות כזאת, מגיעים לתוצאות עגומות במיוחד. בכל מדינה מתוקנת ראש הממשלה ושר האוצר היו מגישים עוד אתמול או שלשום את מכתב ההתפטרות. ועוד לא דיברתי על הגזרות ששר האוצר מתכוון להטיל על מעמד הביניים בתקציב 2025 ועל הקפאת קצבאות אזרח ותיק וקצבאות הנכות. איך אתם מעיזים לעשות את זה? ותוך כדי כך אתם מתכוונים לשמר את המשרדים המיותרים – בין 12 ל-14 משרדים שאפשר לסגור – לפזר שוב בין 5 ל-6 מיליארדי שקלים, חבר הכנסת גפני, מהכספים הקואליציוניים ולהמשיך להעניק הטבות מופרזות לבחורים צעירים שלא משרתים בצבא ולא עובדים, בעת המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. אני רוצה שוב לנצל את ההזדמנות ולפנות אליך, אדוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ': זו העת לשים את טובת הציבור והמשק לפני טובתך האישית. כלכלה והשקעה הן משחק של ציפיות. כל מה שנדרש כדי לבנות מחדש את הציפיות מול חברות הדירוג והמשקיעים הבין-לאומיים ולשקם את אמון המשקיעים הוא אומץ, אומץ, אומץ, אומץ ומנהיגות. צריך לעשות את הדבר הנכון. לשים את המפתחות על השולחן. להתפטר ולתת לכלכלת ישראל את ההזדמנות, אולי האחרונה, להתאושש ולחזור לפסי הצמיחה. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת התקציב הפיקטיבית הזאת, כי יש אלטרנטיבה. יש דרך אחרת. אפשר להתנהל אחרת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, היום 359 ימים למלחמה, 255 חטופים: 154 הוחזרו, 101 עדיין בשבי מפלצות החמאס, נמקים במנהרות עזה; 715 חללי צה"ל, זכרם לברכה, גיבורים אמיתיים; 879 אזרחים נהרגו ונרצחו ונאנסו על ידי מפלצות החמאס והחיזבאללה; 70 חללי משטרה ושירות הביטחון הכללי. יהי זכרם ברוך. אדוני ראש הממשלה, כל פעם שיש הצלחה אתה רץ לתקשורת ואומר: אני, אני, אני, אני, אני. אני עשיתי, אני נתתי הוראה, אני יזמתי. איפה היית ב-7 באוקטובר? מה עשית? לא ראינו את פניך, לא דיברת אל העם. לא עשית דבר. ראינו אותך כאשר חולצו ארבעה חטופים במבצע ההירואי של לוחמי הימ"מ, במבצע ארנון – מתייצב, כמובן, כי יש הצלחה, כי זה אני, אני. אבל במקרה של כישלון כמו אירוע 7 באוקטובר, האסון הגדול ביותר של רצח אזרחים, אונס, חטיפה, לא שמענו את קולך. אין לך את האומץ להגיד שלוש מילים: אני מקבל אחריות. אדוני ראש הממשלה, לא יעזור לך כלום. במדינת ישראל תקום ועדת חקירה ממלכתית. את המילים האלה לא שמענו ממך. ועדת חקירה ממשלתית, ועדת חקירה פרלמנטרית – כל השטויות וגיבובי השטויות, רק לא ועדת חקירה ממלכתית לאסון הכי גדול שקרה במדינת ישראל מאז הקמתה. לא ניתן לך לשכוח. אתה תיתן דין וחשבון. ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, מי לקולה ומי לחומרה, מה עשה כל אחד מאיתנו כדי להחזיר את אחינו החטופים הביתה. אתה, על פי התחקיר של העיתונאי ירון אברהם, לא מפספס שום הזדמנות כדי לא להשיב אותם הביתה. בחודש מאי הייתה לך הזדמנות פז להחזיר את אחינו הביתה, אבל אז ההמצאה הגדולה: ציר פילדלפי, כאילו ציר פילדלפי הוא חזות הכול; פעם הניצחון המוחלט, שעל פי שר הביטחון אין דבר כזה. לא יהיה שום ניצחון ללא השבת אחרוני אחינו הביתה, מי שאינו בחיים – לקבורה, מי שבחיים – לחיק משפחתו הממתינה לו בכיליון עיניים. כפי שאמרתי, ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, גם אותי. אלה שבממשלה יישפטו לחומרה, לא לקולה, כי המושכות וההגה בידיכם. אתם לא עשיתם מספיק כדי להשיב אותם הביתה. לא יעזור, אדוני, תקום פה ועדת חקירה ממלכתית. ואם לא, אנחנו נשטוף את הרחובות כדי לבחון, לבדוק ולהבין מה קרה פה ומי נושא באחריות. אפתח במילה טובה לממשלת ישראל, שסוף-סוף יצאה מהקיבעון המחשבתי ועברה מהגנה להתקפה. תודה רבה לרמטכ"ל הרצי הלוי, לצה"ל, לאגף המודיעין, לטייסי חיל האוויר – אותם טייסים ששבו כרגע מהפצצה בתימן, אותם טייסים ששבו מההפצצה בדאחיה, הכול בו-זמנית, ומההפצצה בעזה. אותם טייסים ששרה בממשלת ישראל, מכונת רעל, כינתה אותם לא פטריוטים, לא ציונים, לא מלח הארץ, ואף הוסיפה ואמרה: אני בזה לכם. ובכן, טייסים יקרים, אתם ציונים, אתם אמיצים, אתם פטריוטים, אתם מלח הארץ. אנחנו מחבקים ואוהבים אתכם. מכונת הרעל לא פספסה אף הזדמנות לחבוט ברמטכ"ל ובשר הביטחון, חברי כנסת ושרים, כל המומחים שביקשו את החלפתם בעת מלחמה. הופעות ראש הממשלה במקרה של הצלחה ידועות ומוכרות: אני, אני, אני. אני אישרתי, אני עשיתי. איני נכנס למי אישר ומי נמנע, אותם האנשים יודעים. בדבריו ראש הממשלה שיבח את צה"ל, את המוסד, את חיל האוויר. את מי שכח, ניחוש קטן? נכון, כמובן, את שר הביטחון, שעל פי הפרסומים הוא יחד עם הרמטכ"ל דחף באומץ לביצוע משימת החיסול של נסראללה בדאחיה. המזל הוא, שהציבור מנע את פיטורי שר הביטחון ב"ערב גלנט". לולא כך, מי היה דוחף היום לאירוע הרציני והחשוב הזה ששינה והחזיר את ההרתעה הישראלית, כפי שמתחייב? ומילה על כלכלה, אדוני היושב בראש. חברת מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של מדינת ישראל בשני שלבים. אומר שר האוצר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. כלכלת בעזרת השם – כלכלת בעזרת השם זה טוב, אבל זה לא מספיק. שר האוצר של מדינת ישראל אומר דבר כמו: אני לא מודאג מדירוג האשראי של מדינת ישראל; חברת דירוג האשראי מודי'ס אינה מאמינה לשר האוצר של מדינת ישראל; הגענו לרמת דירוג אשראי של תאילנד, פרו, קזחסטן. איך שר האוצר מנהל את כלכלת ישראל? חברות דירוג האשראי אינן מאמינות לו. אינן מאמינות לפעולות הפיסקליות של שר האוצר. אכן, חברת מודי'ס אמרה שההורדה היא גם על רקע המלחמה, ברור לחלוטין, אבל היא הדגישה ואמרה ביקורת קשה על הממשלה בתחום המדיני והכלכלי, ציינה כי שר המשפטים לוין, שהביא עלינו את המהפכה המשפטית בחסות פורום קהלת, שפוגע בכל חלקה טובה במדינת ישראל, לוין – כך ציינה אותו, בשמו, כן בשמו, בביקורת שלה, כמי שפגע בפעילות התקינה של מערכת המשפט בישראל. הדוח הוא דוח חמור על כלכלת מדינת ישראל. שר האוצר סמוטריץ' הוא שר האוצר הגרוע בתולדות מדינת ישראל. שר האוצר סמוטריץ' מרסק את המוניטין הכלכלי של מדינת ישראל. הממשלה אינה מנהלת שום מהלכים של צמיחה, שום רפורמות. בני הנינים, בני הניני-נינים שלנו ישלמו את המחיר הזה. החובות של הממשלה, חברים יקרים, טריליון ו-250 מיליארד שקלים. מי שלא יודע מה זה טריליון, זה 999 מיליארד ועוד מיליארד, או 1,000 מיליארד – ועוד 250 מיליארד. איזה טירוף. איך הגענו לזה מ-702 מיליארד חוב? התנהלות רעה, רעה מאוד, של הממשלה המשיחית והרעה הזו. אדוני היושב בראש, נגמרו לי המילים. נגמרו לי הדמעות על אחינו החטופים. הגיע הזמן להחזרתם הביתה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים לסיכום הדיון. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה שיהיה נוכח? למה שיהיה נוכח?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. עד שבע דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול נמצאות פה משפחות החטופים. לא שכחנו, לא נשכח. לא חשוב אילו אירועים יש בצפון, לא חשוב מה קורה בכלכלה, ליבנו איתכם, מחשבותינו איתכם. לעולם לא ניתן למדינת ישראל לשכוח לרגע שיש לנו עדיין חטופים במנהרות עזה, ואנחנו רוצים שהם יחזרו הביתה. ליבנו איתכם. רבותיי חברי הכנסת, מול כל אחד מכם יש מסך קטן, ועל המסך הזה יש את רשימת הדוברים בחוק שעוסק בהפחתת הגירעון ותוספת תקציבית. הדובר שלפניי, שכתוב לכם עדיין על המסך – כתוב "בצלאל סמוטריץ', שר האוצר", רק שהוא לא נמצא פה. הוא לא נמצא פה, כי מה הוא יגיד? מה הוא יגיד לנו אם הוא יהיה פה – לא ניהלתי את הכלכלה ובגלל זה אנחנו היום צריכים להוסיף כסף? לא סגרתי אף משרד ממשלתי מיותר ובגלל זה אנחנו צריכים לגבות את הכסף הזה מאזרחי ישראל? לא נגענו באגורה מהכספים הקואליציוניים ולפיכך אני צריך לעמוד פה, להשפיל את ראשי ולבקש סליחה מאזרחי ישראל על מחירי המעונות ועל מחירי העגבניות, ועל העובדה שההערכה הכי זעירה של הכלכלנים על מה שקורה כרגע בכלכלה הישראלית ועל הורדת הדירוג תעלה לכל משפחה בישראל 2,000 שקל בשנה? זו ההערכה הכי זעירה שיש. מדברים על זה שמה שקורה עכשיו בהורדות הדירוג יעלה למשלמי המיסים בעשור הקרוב 120 מיליארד שקל בריביות. מה הוא יגיד – לא ניהלתי את זה? אין לי מושג מה לעשות עם זה? שלא ירמו אתכם. הרי ראש הממשלה ושר האוצר מייד אמרו: תדעו שזו המלחמה. זו לא המלחמה. אזהרת הדירוג הראשונה הגיעה ביולי בשנה שעברה. לא הייתה מלחמה. ביולי בשנה שעברה הייתה המהפכה המשטרית והייתה זחיחות משטרית. ישבו ואמרו: הכול בסדר, כלכלת בעזרת השם. שר האוצר לא בא הנה כי אין לו מה להגיד. אין לו איך להגן על התקציב הזה. יושב פה יושב-ראש ועדת הכספים – אנחנו מעריכים את זה שהוא פה והוא גם יודע שאני צודק. כל אזרח ישראלי שהלך לסופר וראה עגבניות ב-22 שקל אמר לעצמו: האם זה בגלל המלחמה? לא, זה בגלל הממשלה. זה בגלל שהיא לא מנהלת את הכלכלה, זה בגלל שהיא אומרת לאזרחי ישראל: לא מעניין אותי מעמד הביניים הישראלי, לא מעניינים אותי משלמי המיסים, לא מעניינים אותי משרתי המילואים, כל מה שמעניין אותי זה סידורי עבודה, ג'ובים ולשכות, משרדי ממשלה מיותרים ותקציבים קואליציוניים שימשיכו לזרום. אז התוצר הסופי הוא שאנחנו מגיעים הנה, מצביעים, כספים עוברים שוב מצד לצד, וממשלת ישראל מורידה את ראשה ומקווה שאף אחד לא ישים לב. כולם שמים לב. שר האוצר לא נמצא פה היום לא רק כי הוא פחדן, אלא גם כי אין שום דרך להגן על העובדה שכלכלת ישראל הופקרה על ידי ממשלה שכבר לא מסוגלת לנהל שום דבר. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איפה שר האוצר? איפה הוא?

נאור שירי (יש עתיד):

חזק וברוך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה יש להגיד באמת? רק לחייך חיוך מר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על הסייעתא דשמיא שהייתה לחיילים, לטייסים בתימן, בלבנון. אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא נתן סייעתא דשמיא. אנחנו מתפללים לכך שהמלחמה תסתיים לטובה. אני רוצה מכאן לקרוא לכולם, לכל מי שיש לו יכולת, לשחרר את החטופים ולשחרר את כולם עכשיו. אדוני היושב-ראש, ההצבעה על התקציב הזה היא בעצם הצבעה על תקציב שמיועד לפינויים, גם למה שהיה בעבר וגם למה שצריך עכשיו; זה תקציב לחיילי המילואים; זה תקציב שהוא מיועד כולו ללחימה ולכל מה שנלווה ללחימה. אבל אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהיה עיתון מכובד, דה-מרקר, שעשה אותי השלישי בהשפעה במדינת ישראל – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה רואה מה זה? ואני 77.

נאור שירי (יש עתיד):

ואתה אמרת שאין לך השפעה, אתה מבין?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – אז אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר לכנסת – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, חברי הכנסת, תשמרו על שקט. ינון, יושב-ראש הוועדה שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

כשאני אמרתי לך שיש לך השפעה, תראה מה זה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – היות שהוא אמר שאני עושה מה שאני רוצה בכספי המדינה, ואני עוצר את הכסף שמיועד למס פחמן, שמיועד לדברים שהאוצר צריך, ואני עצרתי את זה בגלל הסיפור של החינוך, אז אני רוצה רק שתדעו: עוד מעט יגיע החוק הזה לכאן למליאה, ואני רוצה קודם להגיד רק את ההקדמה. בשמונה חוקים ועדת הכספים דנה על מס פחמן. שמונה חוקים.

נאור שירי (יש עתיד):

בשמונה דיונים.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

בשמונה דיונים דנו על מס פחמן, שלושה מהם בקדנציה הקודמת, ולא העבירו את זה. גם בדיונים עכשיו חברי האופוזיציה והקואליציה העלו את העניין הזה, שהתעשייה הולכת להיפגע ממס הפחמן, גם בהתפלת מים וגם במפעלי המלט וגם מחיר החשמל יעלה, מחיר המים יעלה – על זה היו הדיונים – תעלה הארנונה. על כל הדברים האלה אנחנו קיימנו חמישה דיונים ומצאנו פתרונות, פחות או יותר, אבל העברנו כסף מתוך מס הפחמן למשרד הרווחה, כדי לעזור לשכבות החלשות שעומדות להיפגע מהמס הזה. עשינו עוד דברים. התעשיינים ישבו עם אנשי משרד האוצר – כפי שאני נוהג לעשות תמיד – והגיעו לפתרונות על תעשיית המלט; הגיעו לפתרונות על תעשיית התפלת המים, שעמדה בסכנה. ואז מגיע הכתב של דה-מרקר ואומר: לגפני יש השפעה על התקציב במדינת ישראל; הינה, הוא עצר את מס הפחמן. בור ועם הארץ. איננו מכיר אפילו את הנושאים שעליהם דנו.

נאור שירי (יש עתיד):

גם כשבוחרים אותך לאחד המשפיעים אתה מתלונן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני לא רוצה להיות משפיע, אני רוצה להיות כמוך – דואג לציבור.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אתה משפיע, אתה יו"ר ועדת הכספים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתפטר.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, תודה רבה על המחמאה. הוא אמר שהוא רוצה להיות כמוני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהוא אמר שאני דאגתי לעניין של החינוך, והיה כתוב גם – –

קריאה:

הרב גפני – – –

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – שאני דאגתי לזה שישלמו את החובות של החינוך העצמאי, ומכיוון שיש מכתב היום של החשב הכללי שאין חובות, אני רוצה לומר לכם שמדובר על מס מעסיקים – יגאל אלון זיכרונו לברכה העביר את זה מזמן, כשהוא היה שר חינוך – שהרשתות יקבלו, ככלל ילדי ישראל. אז אני ביקשתי, היות שהיו כמה שנים שהאוצר לא העביר את הכסף, כשהוא היה מחויב על פי החוק; בעיתונים היה כתוב שיש חובות, ולחובות האלה גפני רצה לדאוג. לא רציתי לדאוג לחובות, רציתי שהם יגידו את האמת: מי צריך לשלם את החובות האלה? יש חוק במדינת ישראל. אני הייתי שותף לחקיקה אז בשעתו, אבל כולם, כל המפלגות היו בעד זה שהם יתוקצבו כמו כלל ילדי ישראל. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היה שם דבר שהוא נכון ולא נכון. קודם אני אגיד את הלא-נכון. הלא-נכון זה שאני ביקשתי שהמורה בירוחם תקבל אותה משכורת כמו המורה בתל אביב. אז אני רוצה לומר שזו לא המורה בירוחם – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זו לא המורה באופקים.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – מי שפנתה אליי זו המורה משדרות, והמורה משדרות מלמדת בחינוך העצמאי, והבנות שאותן היא מלמדת היו בבחינות על מתמטיקה, והן קיבלו – לא פעם אחת, אבל גם עכשיו לאחרונה – את הציונים הטובים ביותר מכל הבנות שנמצאות בכל מערכת החינוך במדינת ישראל. את הציונים הטובים ביותר. והיא מלמדת את הילדות האלה את כל נושא הליבה. הכול. ולא – בטח חושבים שמדובר על מקצועות של יהדות. נכון, גם יהדות – שזה חסר בחינוך הממלכתי – אבל גם בחינוך הזה מדובר על החינוך של הליבה, על אנגלית ועל מתמטיקה. בזה הן מצטיינות, התלמידות האלה. שמישהו יסביר לי כאן למה המורה בשדרות, שנמצאת שנים תחת הקסאמים, שמלמדת בבית ספר שהתלמידות שלו מקבלות ציונים מצוינים, למה היא לא צריכה להיות באופק חדש? למה? במה היא שונה מהמורה בתל אביב? למה? שמישהו יגיד לי את זה. נכון אמרתי – אמרתי, ואני אומר גם כאן – אני מסיים, אדוני היושב-ראש: זו לא הייתה המורה בירוחם, אף על פי שגם על ירוחם צריך להגיד את זה – –

קריאה:

תגיד את זה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – אבל מי שפנתה אליי הייתה מורה בשדרות, למה היא לא מקבלת אופק חדש? התלמידות שלה מצוינות – –

מאיר כהן (יש עתיד):

שתעשה הכשרה – היא תקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – היא מלמדת את כל תוכנית הליבה. למה היא לא מקבלת? בגלל שהיא חרדית.

קריאה:

דמגוגיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת גפני, וכעת יעלה לסכם מטעם הממשלה השר שלמה קרעי. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות החטופים היקרות, שנמצאות איתנו כאן, אני מסתכל לכם בעיניים, ואני רוצה לומר לכם: ממשלת ישראל עושה הכול להשבת כל חטופינו הביתה. ברגעים אלה ממש מדינת ישראל מפגינה את כוחה מעבר לים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עם מי? עם מי? עם מי ששלחת לעזאזל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו סמוכים ובטוחים שבעזרת השם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – הלחץ הזה יכשיר את הקרקע להשבת יקירינו הביתה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שלחת אותם לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אחרי שפרצנו את הדרך והשמדנו את נסראללה, והאויבים שלנו מתחילים להבין שלא כדאי להתעסק עם מדינת ישראל, הגיע הזמן לקבל את שנת תשפ"ה – תהא שנת פדיון השבויים, בעזרת השם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גאון, גאון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לומר כאן קודם כול מזמור לתודה: תודה לה' על כל הטוב – אחת מעשר הזכירות שאדם חייב לזכור בכל יום: "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". היינו עם אותו כוח, עם אותה מדינה לפני שנה, ואנחנו עם אותו כוח היום. ההבדל הוא: האם היה לנו הסתר פנים או לא היה לנו הסתר פנים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה עם הטייסים ששלחת לעזאזל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצחק, חבר הכנסת שטרן, מה עם הטייסים? בוא נשמע.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתמול הם טסו לתימן. אמרת להם ללכת לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שטרן, אני מציע שתמצא, תנסה למצוא ציטוט שלי, בכתב או בעל פה, שאמרתי מילה רעה על הטייסים. בבקשה, אני פה. תמצא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תדאג, אני אמצא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה אמרת לטייסים: תלכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כתוב שם את המילה טייסים? חבר הכנסת הרצנו. תקריא. תקריא את הציטוט שלי. תקריא אותו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה פרסמת. כתוב: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה כתוב "טייסים"?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למי אמרת את זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה כתוב, למה אתה שואל אותי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמרת את זה על הטייסים המילואימניקים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה כתוב, למה אתה שואל? למה אתה מניח הנחות?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה פרסמת. אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

תגיד לי מה כתבתי. אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת הרצנו, הייתה לך טענה, השר מבקש להשיב. תאפשר לו להשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – אתה וגם חבר הכנסת שטרן, וגם הבוס שלכם יאיר לפיד, שמהדהד את הפייק – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל מי כתבת את זה? על מי אמרת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – תקרא, תקריא אתה, אתה מקריא מתוך מה שכתבתי – תגיד מה כתבתי. מוזכרים שם הטייסים? האם מוזכרים הטייסים בדברים שכתבתי? התשובה היא לא. לא יעזור לכם, ככל שתהדהדו את השקר, ככה הציבור יבין שהטענות היחידות שיש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היא מקריאה לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה כתוב, מה?

נעמה לזימי (העבודה):

השר קרעי על הטייסים הסרבנים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה ציטוט שלי? את מקריאה ציטוט שלי? לא. את לא מקריאה ציטוט שלי, את מקריאה מתוך אתר שכותב פייק, שציטט לא נכון את הדברים שלי. תקריאי מתוך ציטוט שלי.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, חברי הכנסת, הטענה נשמעה, גם התגובה נשמעה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז בואי אני אגיד לך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – – מאתר סרוגים ציטט לא נכון?

היו"ר אמיר אוחנה:

הטענה נשמעה, חברת הכנסת לזימי. הטענה נשמעה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – ההסתה שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואו, אני אגיד לכם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא הלכת למשפט דיבה, כמו שאני הלכתי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולא השתנה שום דבר. תקראי הציטוט שלי. הציטוט שלי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – – לכו לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, למי זה כתוב?

קריאה:

למי התכוונת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, את לא מקריאה ציטוט שלי, את עכשיו מקריאה אתר. תחפשי איפה אני אמרתי את זה, ובואי אני אגיד לך מה אני אמרתי, ואני אגיד לכם, ואולי תגלו ליאיר הבוס שלכם, שחוץ מלהסית לא יודע לעשות שום דבר, ולהשתמש גם בעובדות לא נכונות.

קריאה:

אתה מדבר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, אני מדבר. אני כתבתי בציטוט המקורי שלי – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה המסית הכי גדול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – לאלו שאמרו שהם לא יתייצבו להגן על מדינת ישראל בשעת מלחמה – ואני לא הזכרתי מי – אמרתי לסרבנים, לסרבנים. ואכן כתושב עוטף עזה אני אומר לכם שאלו שלא התייצבו באותו 7 באוקטובר – אני הייתי שם, אנחנו היינו שם – אלו שלא התייצבו, אלו שהחליטו לממש את האיום שלהם, ולפגוע בכשירות של מדינת ישראל – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי לא התייצב?

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את המילואימניקים לעזאזל. מכונת רעל.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת מיקי לוי, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בזמן שאתם הייתם בהלם, הם התייצבו כדי להגן על המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם התייצבו, כי אתם הייתם בהלם, והם התייצבו להגנת המדינה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני יושב-הראש, אני רוצה לומר כאן: כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לטייסינו הגיבורים, כל הכבוד למערך הטכני המקצועי התומך, כל הכבוד לגופי המודיעין. ובעיקר אני אסיר תודה על הרמת הראש, על תחושת הגאווה הלאומית שכל אלה מסיבים לנו. ואני רוצה לומר – אחרון חביב – תודה לראש ממשלתנו בנימין נתניהו, שמוביל את המערכה הזו מבית שעומד איתן כנגד כל האיומים והלחצים מבית ומחוץ; שעמד בגאווה יהודית ובראש מורם ולימד את אומות העולם את הפרק שהוא כותב בימים אלו בספר דברי הימים של עם ישראל.

קריאה:

מה עם שר הביטחון ממפלגתך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא למד גם את מה שקראנו בהפטרת השבוע: "וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך". תאמיני לי, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, אני מתבייש. אני מקווה שילדי ישראל לא רואים איך שאמרת בגיחוך את המילים הפטרת השבוע. כן, זאת המורשת שלכם. בורים ועמי הארץ, לא מסוגלים לשמוע פסוק ולא לגחך, בושה וחרפה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא, קרעי, בוא אני אצטט לך את הפרשה: "על חומותיך ירושלם", אתה קראת את זה השבת, "הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו". הינה, אתה רואה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מזל שיש צדיק אחד בסדום שמסוגל לצטט פסוק מישעיהו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא אמרתי "הפטרה", אמרתי "הפקרה".

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מכונת רעל, הוא קורא לנו בורים ועמי הארץ, מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי מילה טובה: שבסוף הוא התיישר למה שראש הממשלה דרש ממנו. אני רוצה לומר לכם שהתקציב הזה, שאנחנו עומדים לאשר היום, אותו שינוי בתקציב – עמד כאן קודם יאיר, והתחיל לדבר, איך לא, על הדברים שהכי נוח לקבל עליהם טפיחה על הכתף, על השכם, בבייס: אוי אוי אוי, הם ייתנו למעונות. אז אני רוצה לומר לכם קודם כול שהשינויים בתקציב – התקציב כולו בא למילואימניקים, למשפחות המפונים, למשפחות החטופים.

מיקי לוי (יש עתיד):

200 מיליון שקלים. אין לך מושג. 200 מיליון שקל, זה הכול. אין לך מושג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל התקציב נועד כדי לענות על צורכי המלחמה ועל צורכי החירום.

מיקי לוי (יש עתיד):

200 מיליון שקל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני אפתיע אותך, חבר הכנסת לוי, שכן, יש דברים שאנחנו כנראה מסכימים עליהם. יש הרבה שינויים שצריכים לבוא; יש הרבה דברים שבהם נצטרך לחתוך בבשר החי. כל זה יבוא, ואנחנו עובדים על זה עכשיו בתקציב 2025. כולנו ניתן – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תראה כמה שרים. על זה תעבדו? תראה כמה שרים. אין מקום בשולחן הממשלה. בתקציב 2025 יהיו פחות שרים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שטרן, אתם המצאתם את כל סגנון הנורבגי בהמוניהם. אנחנו רק למדנו מהטובים ביותר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון. תשאל את דוד ביטן. השלושה הראשונים – אתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי "בהמוניהם", אתה לא הקשבת. אמרתי "בהמוניהם", חבר הכנסת לוי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שלמה, הם הכניסו 21.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מה שאמרתי – אמרתי שאת השיטה של הנורבגים בהמוניהם הם המציאו, לא את השיטה של הנורבגים בכלל. אני יכול לומר לכם שבהחלט בתקציב 2025 אנחנו נבצע שינויים רבים והתאמות וכל מה שנדרש כדי לאזן את תקציב המלחמה. גם מה שניצב בפנינו היום זה דברים שהם צורכי הביטחון, צורכי הרווחה של מדינת ישראל בעת הזו. ולכן אין שום סיבה, אני באמת לא רואה סיבה – אתם אומרים שאתם אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה. איך זה שאתם – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איפה למדת את המשפט הזה? איפה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך זה שאתם לא אופוזיציה למדינה ומצביעים כנגד תקציב שבא לשרת את המדינה היום?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה משרדים מיותרים אתם סוגרים? כמה כספים קואליציוניים קיצצתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת הרצנו, כשאתה שואל על משרדים, מה אתה מציע, בעצם – לפטר את כל העובדים ולשלוח אותם הביתה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא. לסגור את המשרדים ולאחד. לאחד משרדים; לסגור משרדים מיותרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז יש לך מושג כמה פרומילים זה מתוך תקציב המדינה, אותו איחוד?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מיליארד שקל, מיליארד שקל לפחות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אתה טועה בגדול. כדאי שתעשה שיעורי בית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה כספים קואליציוניים קיצצתם? כדאי שאתה תעשה שיעורי בית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני נגד כספים קואליציוניים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה קיצצתם? כמה קיצצתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני נגד, כי הכספים הקואליציוניים, כל מה שהם נותנים לכם זה רק את היכולת לנגח את אותן אוכלוסיות שמגיע להן הכסף הזה בזכות ולא בחסד – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה קיצצתם? כמה קיצצתם? לפני שאתם דורשים עוד מיליארדים מהאזרחים, כמה קיצצתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

החינוך המוכר שאינו רשמי, מעונות היום, אופק חדש למוכר שאינו רשמי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה קיצצתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל מה שיש היום בכספים קואליציוניים זה רק כי החברים שלכם באגף התקציבים מעדיפים להשאיר את זה כאיזשהו מודל שתוכלו להמשיך לנגח איתו. אני בהחלט מקווה ששר האוצר, בפעם הזו את כל הכספים הקואליציוניים יבטל, ואת כל מה שנדרש יכניס לבסיס התקציב.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה לרדת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. אני מתלבט מה לומר לכם. תראו, אנחנו נמצאים ערב ראש השנה. ערב ראש השנה הוא בדרך כלל גם זמן של חשבון נפש אבל גם של איחולים וברכות. אני חושב שהשנה הזו, כשראינו את אותו פער שיכול להיות בין 7 באוקטובר לבין מה שאנחנו רואים בימים ובחודשים האחרונים, אנחנו יכולים לומר שהמילים "תכלה שנה וקללותיה" – אפשר לצקת לתוכן תוכן כזה שמעולם לא חלמנו. כל הכאב, כל הסבל, כל הקורבנות של לוחמינו הגיבורים שחירפו את נפשם למען עם ישראל, כל מה שראינו בשנה האחרונה – אנחנו יכולים לצקת תוכן מאוד מאוד עמוק ומשמעותי לתוך המילים האלה של "תכלה שנה וקללותיה". אני רוצה לשתף אתכם. לפני שבועיים הייתי בגן של הבת שלי הלני, גן חובה. הגננת ביקשה ממני לבוא לתקוע להם בשופר ולהסביר להם קצת על השופר. הגעתי לגן לפני שבועיים ביום שישי.

רון כץ (יש עתיד):

איזה גן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגן של הילדה שלי במושב. באתי עם שופר. אני תוקע בשופר בראש השנה, וביקשו שאני אבוא ואעשה את זה לילדים בגן. שאלתי את הילדים למה תוקעים בשופר. היו כל מיני תשובות. חלק מהילדים אמרו – – –

רון כץ (יש עתיד):

בני כמה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בני חמש, חמש עד שש. חלק אמרו: זה בשביל לזכור את עקדת יצחק, את האיל שאברהם אבינו הקריב. אמרתי להם: נכון, זאת הסיבה שתוקעים בשופר של איל, אבל למה תוקעים בכלל בשופר? מה המטרה של השופר? אתה יודע, חבר הכנסת כץ?

רון כץ (יש עתיד):

כנראה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כנראה. שאלתי אותם: למה תוקעים בשופר? היו הרבה תשובות. הייתה תשובה: כי ככה כתוב. עושים מה שכתוב. האמת היא שגם הגמרא אומרת: למה תוקעים בשופר? כדי לקיים את המצווה. הקדוש ברוך אמר: תקעו בחודש שופר. אבל התשובה שהכי שבתה את ליבי מהתשובות של הילדים בגן הייתה התשובה הבאה, והיא תשובה שבעיניי יש לה הרבה מאוד משמעות בשנה הזאת, אחרי השנה הזו. התשובה הייתה: כי הקול של השופר הוא כמו בכי. הוא נשמע כמו בכי. פיתחנו את הדברים, והבנו שהשופר הוא כמו בכי של תינוק. כמו שתינוק בן שנה, כשהוא בוכה, הוא לא מדבר, האימא שלו יודעת למה הוא בוכה – הוא רעב, צמא, רוצה להתקלח, רוצה לישון. האימא מבינה גם בלי מילים. גם אנחנו, כשאנחנו עומדים בראש השנה ומתפללים על השנה החדשה, מבקשים "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא, אנחנו לא תמיד יודעים איך להתנסח. יכול להיות שאנחנו לא אומרים את הבקשות שלנו מספיק טוב. תשמע את הקול הזה של השופר, וזה הלב שלנו שאנחנו מעלים אליך. זה הבכי שלנו שאנחנו רוצים שתבין אותו גם ללא מילים. וזה השופר בשנה הזאת. כשאנחנו נשמע את הקול הזה – ויש לזה גם אסמכתה, אגב, שהשופר מזכיר קול של בכי. הרי למה אנחנו תוקעים כמה סוגים של תקיעות? יש תשר"ת, תש"ת ותר"ת – יש שברים-תרועה, רק שברים ורק תרועה באמצע. הסיבה היא – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה זה קשור לתקציב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת הרכבי, הסיבה היא שחכמים נחלקו: מה הייתה יבבה? כתוב: "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב". כשיעל הרגה את סיסרא, חיסלה אותו, אז אימא של סיסרא עמדה – בעד החלון נשקפה ותייבב, היא בכתה. אגב, אלה שמלינים על כך שאנחנו שמחים שחיסלנו את נסראללה, כל מיני יפי נפש כאלה, הם כאלה שלא מבינים מהו מוסר אלוקי. מי שמנסה להמציא את המוסר בעצמו יכול להעביר ביקורת על כך שאנשים שמחים על אובדן של רשעים. אבל אנחנו יודעים: "באבד רשעים רנה". זה המוסר האלוקי שלנו. כשרשע מחוסל אנחנו צריכים לשמוח. יש כאלה שלא מבינים. ראיתי את אחת ממנהיגות האנרכיה שאומרת: איך אנחנו שמחים? הרי כתוב "בנפול אויבך, אל תשמח", למישהו יש תשובה על השאלה שלה?

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, למי אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

עד שיהיו כאן כולם, לא נעים לך לשמוע?

רון כץ (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, תכף, רגע, נגיע גם לזה. היא שואלת: איך אתם שמחים כשנסראללה חוסל? הרי כתוב "בנפול אויבך אל תשמח". איך אתה שמח, חבר הכנסת גנץ? תן חיוך. התשובה היא – הגמרא שואלת את השאלה הזו: במסכת מגילה כתוב שהמן בא למרדכי. כשאחשוורוש שלח אותו, אמר לו: "ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דיברת". אז המן בא למרדכי ואמר לו: בוא נוביל אותך במצוות המלך – אחרי שהוא כמעט קיבל את האישור מאחשוורוש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. המן בא כולו אבל וחפוי ראש למרדכי. הוא בא לו עם הסוס, לקח אותו להסתפר, לקח אותו להחליף בגדים ואמר לו: המלך ציווה עליי להוביל אותך עם הסוס ברחוב העיר, תעלה על הסוס. מרדכי אמר להמן: אני צם שלושה ימים כדי לבטל את הגזרה להשמיד את היהודים, אני חלש מדי, קשה לי לעלות על הסוס; תתכופף, תעמוד על ארבע, ואני אטפס עליך כמו מדרגה. אז להמן לא הייתה ברירה – המלך אמר לו להוביל את מרדכי ככה. מרדכי עלה על המן, והמדרש אומר שהוא לא רק עלה עליו – כשהוא עלה, הוא נתן לו בעיטה בגב, נתן לו בעיטה ועלה. אז אמר לו המן: איך אתה עושה דבר כזה? אתה שמח לאידי, אתה נותן לי בעיטה. הרי כתוב "בנפול אויבך, אל תשמח". אמר לו מרדכי: זה נאמר על מי שהוא מבני בריתנו, על מישהו מבני העם שלנו, עליו נאמר: "בנפול אויבך, אל תשמח", אבל עליכם נאמר: "ואתה על במותימו תדרֹך" – כשהוא נפל בפניך, תן לו עוד מכה, דרוך עליו. "באבד רשעים רנה". זאת התשובה לאלה שחושבים ומנסים לומר: איך אתם שמחים? אנחנו, יש לנו מוסר אלוקי: "באבד רשעים רנה". אני חוזר לסיפור עם השופר ועם אם סיסרא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר לך מה קורה: כנראה שיש כאלה שהחליטו לגלות אחריות לאומית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי, אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, מהאופוזיציה שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי, ארבעה ח"כים? אין, הלך על בן גביר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש כאלה שהחליטו לגלות אחריות לאומית ולהיכנס לממשלה כאשר מדינת ישראל נמצאת בשעת מלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? למה? למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה? אני מבין שקשה לך, חברת הכנסת בן ארי, להבין את המושג אחדות. אני מבין שזה קשה לך. אני מבין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הא, אתה נותן לי הרצאות על אחדות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי, חבר הכנסת גנץ וחבר הכנסת איזנקוט הבינו בתחילת המלחמה את המושג הזה, נכנסו, אבל לא הסתדרו בפנים. עשו קצת, בואו נגיד שהתועלת לא הייתה כל כך גדולה, אז הם החליטו לפרוש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מזל שהם היו שם. אם הם לא היו שם, החטופים לא היו חוזרים, אם זה היה תלוי בכם. אתה נותן לי טיפים על אחריות לאומית? מה לך ולאחריות לאומית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי, מאז שהם עזבו, חברת הכנסת בן ארי, מאז שהם עזבו – ואני לא מקשר בין הדברים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנה שלמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אבל אלה העובדות – אנחנו נלחמים באופן נחוש, אין מעצורים בקבינט המלחמה: נסראללה חוסל, דף חוסל, כל אויבינו ושונאינו מחוסלים, כוח ההרתעה של מדינת ישראל חזר, והחטופים יחזרו ככה הביתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה יחזרו, מתי? מתי? אתה אפילו לא מדבר עליהם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ככה הם יחזרו – לא ברפיסות, לא בכניעה, לא במתן מתנה לסנוואר כאשר הוא רוצח לנו שישה חטופים, השם ייקום דמם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם היו בחיים, הם היו בחיים. לאף אחד מכם לא אכפת בכלל.

מיקי לוי (יש עתיד):

במאי יכולתם לעשות הסכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז יש כאלה שמגלים אחריות לאומית ונכנסים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה אחריות? איזה אחריות? על מה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכנסו כדי להראות לאויבים שלנו שאנחנו בשעה הזאת של המלחמה מאוחדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? למישהו אכפת – – – או לא? למי אכפת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש, יש קומץ קטן שהולך ויורד בסקרים בגלל הלעומתיות שלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוי ואבוי. אז יאללה, בואו נלך לבחירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בגלל זה שהוא יוצא ורק מתנגד למהלכים של מדינת ישראל במלחמה. יש כאלה שלא מבינים את המושג הזה של להתעלות לגודל השעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בוא נלך לבחירות – – – אז בוא נלך לבחירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל יש כאלה שכן. אני מקווה שגם אחרים עוד ייכנסו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק, לא עבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – יטו שכם ויראו לאויב שלנו שבשעת מלחמה אף אחד לא מתעסק איתנו, שאנחנו עומדים אחד ליד השני. כמו שקראנו גם בפרשה – רצית פרשת שבוע, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני לא רציתי – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

קראנו: "אתם ניצבים היום כֻּלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושֹׁטריכם כל איש ישראל" – זה מה שמצופה ממנהיגי העם, מנבחרי הציבור, לעשות בשעת מלחמה. למרות שעצרת אותי כבר פעם שלישית, חברת הכנסת בן ארי, אני אחזור למדרש. המדרש אומר שאם סיסרא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם התקציב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

דיברתי על התקציב. יש לך עוד שאלה? שר האוצר מטפל בתקציב 2025.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הוא שר האוצר? במה הוא מטפל? הוא רק עושה נזק. פצצת אטום הביא על הכלכלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

"בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בֹּשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו." מה ענו לנו השרות שלה? "חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה". הן ניסו להתנחם: הלוא ימצאו, יחלקו שלל – הם ניצחו בקרב, הם מתעכבים כי הם מחלקים ביניהם את השלל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה זה למשרד הביטחון בתקציב הזה – – – כמה מתוך 3.4 למשרד הביטחון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת הרכבי, קשה לך לשמוע קצת מדרשים. גם הפטרת השבוע – הגחכת אותה, גם קצת דברים על ראש השנה ועל תקיעת שופר – את מנסה לעצור אותי. זה מזכיר לי סיפור, אבל אני לא אספר אותו עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, תודה. יאללה, תספר, יש זמן – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אם סיסרא, היא ייבבה, ושירת דבורה מסתיימת במילים: "כן יאבדו כל אויבך ה' ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרתו ותשקֹט הארץ ארבעים שנה". לקחו את הבכי של אם סיסרא, את היבבה שלה, ואמרו: היבבה של סיסרא זאת היבבה שאנחנו רוצים לשמוע בשופר. אנחנו רוצים לשמוע את היבבה שלה. עכשיו, השאלה איך היא בכתה – היא בכתה כמו שברים, טו-טו-טו, או שהיא בכתה בבכי מהיר, כמו מישהו שמתנשף טו-או-טו, ככה, בנשימות קצרות? מכיוון שהתלבטו איך הייתה היבבה של אם סיסרא, אמרו: נעשה את הכול – נעשה שברים, נעשה תרועה ונעשה שברים ותרועה ביחד. לכן יש לנו בראש השנה את כל הדברים. אבל מכל מקום, השופר במקור שלו – מאיפה למדו איך לתקוע? זה בא מבכי. וזאת בדיוק התשובה שענו לי הילדים בגן, ואמרו לי: השופר בא כמו תינוק, השופר הוא תפילה של תינוק. כמו שתינוק בוכה ומבינים אותו, למרות שהוא לא מדבר ובלי מילים, גם השופר, כשאנחנו תוקעים בראש השנה, אנחנו מעלים את כל המשאלות שלנו, את כל המאוויים שלנו לקדוש ברוך הוא דרך תקיעת השופר, ומבקשים ממנו שתחל שנה וברכותיה. די עם הצרות, די עם הכאב, די עם השכול. אנחנו רוצים שנה מבורכת, שנה שמחה יותר, שנה שבה יחזרו לוחמינו הגיבורים, עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, שנה של פדיון השבויים שתהיה תשפ"ה, וזה הסימן שאנחנו עושים עם השופר. עכשיו, חברת הכנסת הרכבי, את יכולה לשאול שאלה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה כסף בתקציב הזה מתוך 3.4 מיליארד הוקצה למשרד הביטחון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יכול לומר לך שמשרד הביטחון – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מספר, מספר, מספר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אבל אני לא – את יודעת, אני לא בחקירה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני אגיד לך כמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא בחקירה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אתה לא יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יכול לומר לך שמשרד הביטחון לא מוגבל בתקציב. כל תקציב שמשרד הביטחון מבקש – לא מוגבל בתקציב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – 3.4 – אתה רוצה שאני אגיד לך כמה קיבל משרד הביטחון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבקשה, היושב-ראש, אתה יכול להשיב.

היו"ר משה סולומון:

הוא מוקצה לשלושה סעיפים: למילואים, לביטחון ולמפונים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אתה – – – לעזור לו?

היו"ר משה סולומון:

אני – – – את התשובה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה לא קשור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה זה לא קשור? מה את רוצה שניתן למשרד הביטחון? יבוא לכאן, אולי פעם אחת יכבד אותנו השר גלנט – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

המפונים זה משרד אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את יודעת מה? העובדה שהשר גלנט לא מגיע לישיבת הממשלה – כנראה שהוא מסודר, הוא מקבל את כל מה שצריך למשרד הביטחון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מפונים זה משרד אחר – – – כמה משרד הביטחון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

המפונים – רגע, את לא רוצה שהמפונים יקבלו?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני רוצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל לא הבנתי מה, איך השאלה הזאת – למה השאלה והתשובה חשובים לציבור? אם היית אומרת לי – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כי זה כסף ציבורי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שמשרד הביטחון, חסר לו כסף בשביל להביא תחמושת, בשביל לגייס כוח אדם, בשביל לטפל בעורף, הייתי אומר לך: השאלה שלך חשובה, בואי נדון בה. אבל את שואלת הרי שאלה מקנטרת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, זה לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה יש בתוך התקציב שנותנים למפונים, תקציב למשרד – למה זה מעניין? משרד הביטחון מקבל את כל מה שהוא רוצה. השאלה שלך לא חשובה, מצטער, חברת הכנסת הרכבי.

מירב כהן (יש עתיד):

זה שאתה מקשקש אותנו, סבבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לו משהו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, תסביר לה את השינוי שאנחנו צריכים לעשות בתקציב 2025 – – – אמרת, אבל הם לא יבינו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת גוטליב, אני חושב שהם שמעו, הם אולי לא רצו להבין. זה כמו שאת תראי, אחרי הנאום הזה – חברת הכנסת גוטליב, את תראי שאחרי הנאום הזה, אחרי שהסברתי והוכחתי להם באותות ומופתים שהשקר שהם מהדהדים, הם והיושב-ראש שלהם, כבר תקופה ארוכה, לא נכון, שמדובר בציטוט לא מדויק שהוציאו ממני, זה לא יעזור. הם יצאו מהאולם הזה וימשיכו להגיד: קרעי שלח את הטייסים לעזאזל. חבר הכנסת לוי ימשיך – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, את רואה? אפילו עוד לא יצאנו מהמליאה, והם ממשיכים לומר את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

השר קרעי, זה לא יעזור לך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר קרעי, אתה התכוונת למי שלא התגייס למלחמה, התכוונת לבני הישיבות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני התכוונתי למי שקרא ואמר: כשתפרוץ מלחמה, כשיתקפו את מדינת ישראל, אנחנו לא נהיה שם להגן עליה, אחד כמו רון שרף.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בני הישיבות, בני הישיבות לא באים להתגייס בזמן מלחמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את יודעת, בואי ניתן לך עוד פסוק, חברת הכנסת הרכבי. את דורשת את זה. כשאת באה לדבר על בני הישיבות – בוודאי אלו שלא לומדים, שאין תורתם אומנותם, צריכים להיות הראשונים לעבור חלוצים לפני אחיהם למלחמה. אבל לפני שאת מדברת, כדאי שתכירי גם את המורשת שלנו. המסורת שלנו אומרת: "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". מה אומר המדרש? עמדות היו רגלינו במלחמה בזכות שעריך ירושלים שעוסקים בתורה. עם ישראל הוא לא עם ככל העמים, יש גם ללימוד התורה משמעות. ואם תשאלי גם לוחמים רבים שנמצאים בקרב, הם שמחים מאוד שבשעה שהם מחרפים את נפשם בקרב, יושבים כאלה שמגינים בכוח התורה שלהם על עם ישראל. ואני אתן לך עוד פסוק, כדאי שתרשמי, שיהיה לך לפעם הבאה. כתוב גם – מסופר על חזקיה מלך יהודה. חזקיה מלך יהודה, כתוב שבדורו לא היה תינוק ותינוקת שלא ידעו את המסכתות הכי קשות בש"ס בעל פה. הוא תקע חרב בבית המדרש ואמר: מי שלא יושב ולומד תורה, ייהרג. זה היה לימוד תורה בצורה חד-משמעית. כולם ידעו, כולם היו תלמידי חכמים בדור שלו. כשבא סנחריב וכיתר את ירושלים במצור, כולם, הוא קם בבוקר, וראו שכולם נפלו מתים, בא מלאך השם והרג את כולם. ועל זה המדרש אומר שהנביא אומר: "וחֻבל עֹל מפני שָׁמֶן". מה הכוונה ו"חבל על מפני שמן"? חבל עולו של סנחריב – נשבר העול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות. אז נכון, אנחנו צריכים להילחם, המדינה שלנו דורשת מאיתנו הקרבה, דורשת מאיתנו צבא, עם עוצמה, כמו שאנחנו רואים בימים האלה. מי שאין תורתם אומנתם חייבים להתגייס, ויש רבים כאלה. איפה הם? זאת שאלה לדיון ארוך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז איפה הם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תשובה אחת היא – ואני מכיר, יודע תשובה אחת כזאת – שיש אלפים כאלה שהצבא לא מגייס אותם, עוד לא נותן להם את התשתית, הוא לא מסוגל. גם הצבא אומר בעצמו בתשובה לבג"ץ: אני לא מסוגל יותר מ-3,000 בשנה הקרובה. יש 10,000 כאלה לפחות שלא לומדים היום, והרבנים ונציגי הציבור החרדי אומרים: תגייסו אותם. הצבא לא מגייס אותם. אז לא, אין, זה לא שחור או לבן, ולא כדאי לבוא ולהיטפל לציבור מאוד יקר, שאכפת לו מהמדינה הזו, שנלחם ואוהב את המדינה הזו. גם אני הייתי, שירתי בנח"ל החרדי, ועוד רבים כמוני מהחרדים שירתו בנח"ל החרדי. אז יש הרבה תיקון לעשות, יש הרבה דברים שצריך לעשות, אבל לא בשנאה, לא בהסתה, לא בלעג. זה – לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קרעי – – – ברכות לחג – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

על איזה ברכות את רוצה שנעבור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה הצבעה, אני לא יודעת מה קורה איתך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, חברת הכנסת בן ארי, מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה להמשיך עם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה, את רוצה, לזכר הימים הטובים, לבוא לעמוד לידי, נדבר ביחד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, אני, כשיש לי מה להגיד – יש לי הרבה מה להגיד על הדברים האלה. הדבר היחיד – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – שצריך לבוא ולהסביר: למה שר האוצר לא נמצא פה? למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אסביר לך למה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? אין לזה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא לא נמצא כי התקציב שמובא היום הוא תקציב שהוא מובן מאליו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי מה? אז מה זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה זה? ערמה של הסתייגויות שאתם הגשתם כדי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מאות מיליונים. אתה קורא – – – גירעון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה מאות מיליונים? מפונים, מילואימניקים, ביטחון, זה מה שיש בשינויים האלה. זה הדבר היחיד שיש בשינויים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה, תאמין לי, תאמין לי, אם אני – – – אם הייתה לכם טיפה אחריות, לא היית – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אמרתי, גם בתקציב הקודם, ואני אומר גם עכשיו: לא צריכים להיות כספים קואליציוניים בכלל, אפילו לא שקל אחד. אמרתי את זה בישיבת הממשלה, ואני אפתיע אותך, שר האוצר אמר את זה בישיבת הממשלה. הוא אמר שהוא ייאבק שבתקציב הנוכחי לא יהיו כספים קואליציוניים. אני מאוד מקווה שפקידי האוצר יאפשרו לנו לעשות את זה. כי מי שמאלץ אותנו כבר תקופה ארוכה, כבר כמה שנים, להשאיר חלק מהדברים בכספים קואליציוניים, זה לא אנחנו. אנחנו רוצים שהכול ייכנס לבסיס התקציב. פקידי האוצר מערימים הרבה מאוד קשיים בתהליך הזה של לעבור מדבר שהוא חד-פעמי, להכניס את העדיפויות שהמדינה רואה, את סדר העדיפויות, לבסיס התקציב. ככה זה צריך להיות. אני רוצה שוב להזכיר את האירוע הפוליטי שקורה עכשיו, בשעות האלה, כשחלקים מתוך הקואליציה, מתוך האופוזיציה, מחליטים להטות שכם, מבינים את גודל השעה, מבינים שמדינת ישראל נמצאת בשעת מלחמה ואומרים: יש לנו מחלוקות פוליטיות, אבל בשעת מלחמה, אנחנו כתף אל כתף. אני בטוח למשל שחבר הכנסת עידן רול היה שמח מאוד להטות שכם ביחד עם הפעולות של הממשלה ושל מדינת ישראל בתקופה הזו. אני מכיר את המחלוקות העמוקות שיש לו עם יושב-ראש יש עתיד, ועם ככה שהוא חושב שבשעת מלחמה צריך לתת כוח, צריך לגבות את לוחמינו הגיבורים, את מדינת ישראל, שנמצאת במלחמה, ולא כל הזמן – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

קרעי, אנחנו מגבים. אין מישהו שלא מגבה את הלוחמים. אנחנו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אתם לא מגבים. בוודאי. כשאתם מנסים להפיל ממשלה ולצאת נגד ראש הממשלה בזמן מלחמה, אתם בוודאי לא מגבים את הלוחמים. הרי מי ישמח יותר מכולם כשהממשלה הזו תיפול, חוץ מהקפלניסטים? מי ישמח כשהממשלה הזו תיפול? האויבים שלנו, כולם ישמחו. האויבים שלנו, כולם ישמחו. רגע, חברת הכנסת ביטון, את חושבת שאם תצליחו להפיל את הממשלה, חלילה – ואני אומר לך, תסתכלי לי בעיניים: לא יקרה. הממשלה הזאת תעמוד מול האתגרים שניצבים בפניה ותמלא את ימיה. יש לכם עוד שנתיים טובות להמשיך – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אשרי המאמין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ולהיות בצומת הדרכים הזה: האם לתת גיבוי למדינת ישראל במלחמה או לתקוף, ולהסית ולהמשיך להידרדר במנדטים עד כדי אסימפטוטה מעבר לאחוז החסימה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – ופחות – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מצליח להבין גם את מושכלות היסוד שדפי המסרים שלכם עובדים לפיהן. הרי אתם רואים שהמסרים האלה לא טובים לכם. תראו, תראו מה קרה לגנץ ואיזנקוט וחילי טרופר – רק פרשו מהממשלה, ביטלו את האחדות שניסו לפחות למראית עין להראות, והתחילו להידרדר. כי העם רוצה לראות את נבחרי הציבור שלו מאוחדים בשעת מלחמה. ואתם רואים – אבל הם לא יורדים עד כדי כך – ואתם רואים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – בעזה – – – בהחלטות והשיקולים הכלכליים ובתקציב שהכנסתם – – – חרדים לקבל יותר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה זה לא בא, איפה זה לא בא. אבל תראי, חברת הכנסת ביטון, את ממשיכה עם אותו דף מסרים שמוביל אתכם, מדרדר אתכם לתהום, מוביל אתכם לעברי פי פחת. אני אגיד לך את האמת, במערכת בחירות, יאיר לפיד כמועמד – בעיניי זה הדבר הכי טוב. קל לצאת נגדו, קל להראות את ה"מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" בינו לבין ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. זה טוב לנו שיאיר לפיד יהיה המועמד של המחנה השני, זה שמיים וארץ. ולכן חבל לי שיאיר לפיד יורד כבר מתחת לדו-ספרתי. חבל. תשפרו את דפי המסרים שלכם, תתחילו לדבר – רק אתמול, בימים האחרונים קיבלתם תשעה מנדטים בסקר, בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בערוץ צפון קוריאה. בערוץ צפון קוריאה. אין על הערוץ של צפון קוריאה – כל היום – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות. בסקר שהיה האמין ביותר בבחירות האחרונות. חברת הכנסת בן ארי, אני מניח – אני מציע לך באמת לשקול, את הרי קרובה ליאיר. את מנסה כל הזמן לעשות דברים שירצו את המנהיג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אתה מדבר שטויות – – – כמה אפשר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אולי תיתני לו פעם אחת טיפ – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי תחליף, שמישהו אחר יעלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – תגידי לו: יאיר, אנחנו מידרדרים בסקרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז יאללה, בוא נלך לבחירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבל. לא, אבל מה, אבל ניתן תמונת ניצחון לסנוואר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נלך לבחירות, מה אתה מפחד?

שר התקשורת שלמה קרעי:

נעצור את המלחמה באמצע? נפגע בביטחון המדינה? זה מה שאת רוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

רצית לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה, אז מה הבעיה? אתם על 40 מנדטים, בוא נלך לבחירות. חבל על כל דקה, חבל על הזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש הבדל בין ממונה לבין נבחר ציבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עם תשעה מנדטים, של ערוץ צפון קוריאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בטח, ערוץ צפון קוריאה עד כדי כך – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – ערוץ צפון קוריאה, כל בוקר לאחל למנהיג שמש העמים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שהבוס שלך ניסה לסגור אותו. ממש חופש הביטוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואז מתחילים. הבוס שלי, יאללה. מעלה לכם את האחוזים של הצפייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממש דמוקרטיה. תראי מה ההבדל ביני לבינכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל בוקר ברכה למנהיג, שמש העמים: תודה שאתה חי, תודה שאתה נושם. הנחתי, אמרתי, נסעתי, עשיתי, הלכתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי מה ההבדל בין מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו לבין מי שעושה דמוקרטיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שנתנו לך לדבר. כמה זמן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי מה ההבדל. מי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו מנסה לדקור את הדמוקרטיה עם חרב פיפיות בידו. זה מה שאתם עושים – צועקים: דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה – אבל היא טובה לכם עד שמישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם. זאת הדמוקרטיה. דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, אבל הסכם כניעה עם החיזבאללה, בניגוד לרצון העם, בניגוד לרצון הכנסת, בניגוד לנבחרי הציבור. אז זה ההבדל. אני, כשאני מדבר על דמוקרטיה, אני גם מביא חוק שידורים שיבוא לכאן אחרי הפגרה, שיפסיק את התערבות, את היכולת בכלל של המדינה, של בג"ץ, של מאן דהוא, להתערב בתוכן השידורים של כל ערוץ מכל מין ומכל סוג. חבר הכנסת קריב, השופר הזה, מאיזו קרן הוא היה עשוי, מאיל? גם אתם עושים מאיל? התורה שלכם דומה קצת? העתקתם אותה – – –

גלעד קריב (העבודה):

תמשיך, תמשיך עם שנאת חינם, העיקר שבעוד כמה שעות תכה על החזה. צבוע ומזויף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, תראה, חבר הכנסת קריב, אתה לא יודע שבראש השנה לא מכים על החזה.

גלעד קריב (העבודה):

די, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראש השנה זה יום חג. בראש השנה – – –

גלעד קריב (העבודה):

הערב, הערב. אני אמרתי ראש השנה? למה אתה משקר? למה אתה מסית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראש השנה זה יום טוב. הגמרא אומרת שבראש השנה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים – – – כי חדוות ה' היא מָעֻזכם". ראש השנה זה יום חג. לא בוכים בראש השנה, לא מתוודים בראש השנה. אנחנו ניצבים לפני השם. אנחנו מצד אחד יודעים – –

קריאה:

– – – כולם מקוזזים, לך כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שזה יום הדין ומצד שני בטוחים – ומצד שני, ומצד שני בטוחים שהקדוש ברוך הוא ידון אותנו לשנה טובה ומבורכת. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

התייאשתם?

דבי ביטון (יש עתיד):

תשנה, תשנה קצת. תן לו לנוח, אתה לא רואה שהוא צמא?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שלמה, הבהלת אותם. הם לא רוצים להצביע.

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא מבקש עזרה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשכו את כל ההסתייגויות ואני יורד, חבר'ה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני גם אזמין אותך לארוחת ערב, רק תרד כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון? איפה יושב-ראש הקואליציה? אופיר, אם הם מושכים את כל ההסתייגויות, אני יורד. יש לכם הבטחה מיושב-ראש הקואליציה. איפה מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה רוצה ממני?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשכו את כל ההסתייגויות, ואני יורד. אם לא, תמשיכו ליהנות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שחרר אותי כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשכו את כל ההסתייגויות – אני יורד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו לא נישן בלילה בגללך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נורא, אנחנו תכננו גם ככה ללכת לסליחות, בעזרת השם, בחצות, בכותל, אז יש לנו זמן, בלי נדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעלה את אופיר סופר. די, אכלת את הראש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב, את יכולה לעצור אותי, תמשכי את ההסתייגויות, ואני יורד. מירב, מיקי רוצה שתמשכי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, די, אין לך נושאים כבר. אין לך נושאים. סיימת פרשת השבוע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה מין משא ומתן את רוצה? את רוצה רק לשאת ולשאת, את לא רוצה לתת כלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חשבתי שאתה בא להגיד לי – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבוס שלך רוצה רק לתת ולתת – את רוצה רק לשאת ולשאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה בערוץ צפון קוריאה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעשו קומבינציה ביניכם, שהוא ילמד לשאת ולתת וגם את תלמדי לשאת ולתת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מציעה שנעשה עכשיו נאום – תקשיב טוב, נותנת לך רעיון, כי אני הולכת וחוזרת – על כל ההטבות שיקבל ערוץ צפון קוריאה, כל ההטבות שאתה הולך לתת לו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי זה, מי זה, 12?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש ערוץ אחד של צפון קוריאה, שכל בוקר פותח את היום בתודה למנהיג, שמש העמים, בנימין נתניהו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

דווקא אתמול ראיתי ערוץ אחד, אולי זה הערוץ שאת מדברת אליו, היחיד, ערוץ יהודי גאה, היחיד ששם סטריפ מעל השידורים שלו: טוב להודות להשם. זה המנהיג שאנחנו מודים לו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי זה, ערוץ 14?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ערוץ 14, הוא היחיד ששם: טוב להודות להשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם ב-7 באוקטובר היה לו מצגת של חג שמח, עד מוצאי שבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא היחיד ששם: טוב להודות להשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – חג שמח ב-7 באוקטובר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה ציפית, שהם יחללו שבת כדי שאתם תוכלו פחות לעקם את האף? הרי אתם תעקמו את האף בכל מקרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזוב, עזוב. תמצא נושא אחר ונתקדם. אופיר, יש לך כבר 68, נו, מה? למי אתה מחכה, לעוד אחד? די, הם כבר בקואליציה, נגמר הסיפור. זהו, בן גביר, נגמר הסיפור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לאחל לכל בית ישראל שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. לפני שנצביע, חבר הכנסת קריב מבקש שאלה מהצד. ישיב עליה יושב-ראש הקואליציה. בבקשה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשאול: האם בהתאם להוראות חוק הכנסת הונחו על שולחנה של הכנסת סיכומים בין סיעות הקואליציה לבין סיעה שעד לאחרונה הייתה באופוזיציה, ובין הנהלת הקואליציה לבין החברים בקואליציה? האם הונחו על שולחן הכנסת הסכמים הנוגעים לסדרת ההצבעות? וכדי לחדד את העניין, אנחנו צפינו רק לפני כמה דקות בהצהרה משותפת של ראש הממשלה ויושב-ראש מפלגה שמיוצגת כאן בבית הזה. אותו יושב-ראש מפלגה, חבר הכנסת גדעון סער, טען שאין הסכם קואליציוני, אבל ישנה הסכמה שהוא יכהן כשר בלי תיק וחבר קבינט, וחבר סיעה נוסף יהיה גם הוא שר וחבר קבינט. אז יש הסכם.

קריאה:

אוי אוי אוי.

גלעד קריב (העבודה):

אז אדוני, יש הסכם. אני מצפה, ואני אבקש פה גם את התייחסות הייעוץ המשפטי, שההסכם הזה יונח על שולחן הכנסת לפני ההצבעות, כי יש הסכם. בנוסף, אני חוזר על שאלתי: האם יש הסכם עם חבר הכנסת עמית הלוי, וגם עם חבר הכנסת אביחי בוארון, שנוגע לחוק איסור העסקת מורים, שיידון מחר בוועדת החינוך? כי כל הסימנים מראים שיש הסכם שלא מדווח לכנסת, בניגוד להוראות החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יושב-ראש הקואליציה ישיב. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

לגבי עמית הלוי, אין שום הסכם. כך גם לגבי המפלגה של גדעון סער, אין שום הסכם בכתב. ממילא המשא ומתן איתם התחיל הרבה לפני ההצבעה על התקציב. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אז איפה ההסכם?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא קיבלנו תשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת התשובה, אדוני. זאת התשובה.

גלעד קריב (העבודה):

יש ייעוץ משפטי, סליחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הייעוץ המשפטי שומע, מאזין, אם ירצה להתערב – יפנה אליי. אנחנו נעבור כעת להצביע על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת הימין הממלכתי – חברי הכנסת גדעון סער, זאב אלקין, שרן מרים השכל ומישל בוסקילה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה במסגרת הקריאה השנייה על לא יותר מ-15 הסתייגויות. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים לגביהן הצבעה מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, אני אעבוד מולך בנושא ההסתייגויות, ונתחיל. אנחנו נצביע על הסתייגות 1. בבקשה, מצביעים על הסתייגות 1 לחוק. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 57 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע כעת על ההסתייגות שמספרה 2. הסתייגות 2 כעת. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד. מציינת בפניי היועצת המשפטית שגית, אני חושב שבטעות, שיושב-ראש הקואליציה לא השיב לגבי חבר הכנסת עמית הלוי. אני חושב שהוא השיב בשלילה. הוא השיב בתחילת דבריו – אתה רוצה לחזור על הדברים? הוא השיב. אני זוכר.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אמרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. בשלילה. אם כך, אנחנו ממשיכים. נצביע כעת על הסתייגות – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא מתביישים לשקר לכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא שומע. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

פשוט משקרים לכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

2ל"ב.

היו"ר אמיר אוחנה:

2ל"ב. הסתייגות 2ל"ב כעת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 2 לחלופין לב לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע על ההסתייגות שמספרה 4. הסתייגות 4 כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 95. הצבעה על הסתייגות 95 כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 95 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 95י"ג. הצבעה כעת. 95י"ג. הסתייגות 95י"ג. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 95 לחלופין יג לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, יחד עם קולו של חבר הכנסת יבגני סובה, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 95ל"ב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 95 לחלופין לב לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 95מ"ד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 95 לחלופין מד לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 95ע"ד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 95 לחלופין עד לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 197. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 197 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד ההסתייגות. לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 198. הצבעה כעת. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 198 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, הפעם זה 50, הקול שלך נספר. אז 50 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 215. הצבעה כעת. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות –51 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 215 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

353.

היו"ר אמיר אוחנה:

נשארו עוד? אתם סופרים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד שתיים. סופרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. 353, הצבעה על הסתייגות 353. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 353 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

367.

היו"ר אמיר אוחנה:

מכיוון שהסתייגות 367 היא לאחרי סעיף 1, נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. הסעיף התקבל, כנוסח הוועדה. נצביע על ההסתייגות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

נצביע כעת על הסתייגות 367, אחרי סעיף 1. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 367 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 385 – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 385 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה, ולכן אני קובע כי משהוסרו כל ההסתייגויות, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה השנייה. כעת נעבור להצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 58 נגד – 52 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה השלישית, ונכנסה לספר החוקים. כעת נעבור להצביע על חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. נצביע תחילה בקריאה השנייה על החלק המספרי של הצעת החוק, ולאחר מכן נצביע על החלק המילולי. אני מסביר לחברי הכנסת שבכל סעיף תקציבי תתקיים הצבעה אחת ביחס לכל ההסתייגויות שעניינן תוספת תקציב, והצבעה נוספת על כל ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב. היה רוב באחת ההצבעות – נצביע על כל התוספות או ההפחתות המפורטות בהסתייגויות לאותו סעיף לפי העניין. אם לא יהיה רוב באחת ההצבעות, נצביע על הסעיף התקציבי כהצעת הוועדה. אם כן, נעבור בקריאה השנייה על החלק המילולי של הצעת חוק תקציב נוסף. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגויות לסעיף 1 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

48 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, מצביעים כעת על סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 01, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות האלה לא התקבלו. ולכן, מצביעים כעת על סעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 02, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. אני קובע סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגויות – 42 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

42 בעד, 58 נגד, שמונה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 04, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגויות – 44 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

44 בעד, 58 נגד, שבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 57 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נצביע כעת – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר. נבדוק את הבעיה. בכל מקרה, ההסתייגויות לא התקבלו. סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 05, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

43 בעד, 57 נגד, חמישה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 57 נגד, שלושה נוכחים. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. כעת נצביע על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 06, משרד הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים – נדמה לי שזה ביטחון לאומי – לשנת הכספים 2024, הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגויות – 41 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

41 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 57 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן אנחנו מצביעים כעת על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024. הצבעה תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

43 בעד, 57 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 57 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 48 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על ההסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024. תחילה ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגויות – 41 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

41 בעד, 58 נגד, שבעה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 57 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 09, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 49 נגד. סעיף תקציבי 09, משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מושכת את ההסתייגויות מ-10 עד 18. אפשר לעבור ל-19.

היו"ר אמיר אוחנה:

מעולה. אנחנו נצביע על הסעיפים כנוסח הוועדה. אם כך, נצביע כנוסח הוועדה, לאחר שההסתייגויות הוסרו, על סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד סעיף 10 – 57 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 10 נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 10 – מטה לביטחון לאומי, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת אנחנו נצביע במאוחד על סעיף 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות לשנת הכספים 2024 – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, הצבעת על 12?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. אנחנו עכשיו נצביע הצבעה אחת על כל הסעיפים שמחקת את ההסתייגויות להם. אני רק אומר מהם. אז מדובר על סעיף 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024; סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על כל הסעיפים הללו כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד סעיפים 12–18 – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 12–18 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. כל הסעיפים שהקראתי התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגות לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024. תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 58 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. נצביע כעת על סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

59 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024. תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגויות – 44 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

44 בעד, 58 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא נתקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

21 ו-22 – למשוך את ההסתייגויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 21 ו-22 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד סעיפים 21–22 – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 21–22 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. סעיפים תקציביים 21 ו-22, כהצעת הוועדה, התקבלו. נצביע כעת על הסתייגות לסעיף 23, נכון? משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגויות – 44 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

44 בעד, 59 נגד, נמנע אחד וחמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן, נצביע כעת על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 23, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

59 בעד, 49 נגד. סעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 24 – משרד הבריאות. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024. הצבעה תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 25 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 58 נגד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 58 נגד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 25, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

26 ו-27 – לא להצביע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אנחנו נצביע במאוחד על סעיפים תקציביים 26–27 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד סעיפים 26–27 – 58 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 26–27 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 26–27, כהצעת הוועדה, התקבלו. עכשיו נצביע על הסתייגויות לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 57 נגד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 63 בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 29 כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 29 – משרד השיכון, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע על?

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסיר את ההסתייגויות של 31.

היו"ר אמיר אוחנה:

30–31. אז נצביע במשותף על סעיפים תקציביים 30 ו-31, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד סעיפים 30–31 – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 30–31 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת נצביע על 33. הסתייגויות לסעיף 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 58 נגד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. נצביע כעת על סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 67 בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 33, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. < יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. זה היה על הפחתה, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

35 ו-36 אני מסירה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק שנייה אחת. כעת נצביע על סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 34, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

35 ו-36 – מסירה את ההסתייגויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נצביע במשותף על סעיף תקציבי 35 ועל סעיף תקציבי 36 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 35–36, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 35–36, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. סעיפים תקציביים 35 ו-36, כהצעת הוועדה, התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תמשיך.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – לסעיף 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

48 בעד, 58 נגד, אחד נוכח. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 58 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 74 בעד סעיף 37, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 37, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

59 בעד, 47 נגד. סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

38 – למשוך את ההסתייגויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 38 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד סעיף 38 – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 38 נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת אנחנו נצביע על הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות נדחו. ולכן נצביע על סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 78 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

56 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף תקציב 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 40. סעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, תחילה ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 57 נגד. ההסתייגויות נדחו, כמובן. ונצביע כעת על סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 40, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מסירה הסתייגויות ל-41, 42 ו-43.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. אם כן, משהוסרו ההסתייגויות לסעיפים הללו, אנחנו מצביעים במשותף על סעיפים תקציביים 41, 42 ו-43, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד סעיפים 41–43 – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 41–43 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. סעיפים תקציביים 41,42, ו-43, כהצעת הוועדה, התקבלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

45 למשוך, 46 ו-47.

היו"ר אמיר אוחנה:

למשוך? אם כן, אנחנו מושכים את ההסתייגויות ל-45, ל-46 ול-47, ומצביעים כהצעת הוועדה על סעיפים תקציביים 45, 46 ו-47, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד סעיף 45–47 – 58 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 45–47 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 51 נגד. הסעיפים, כהצעת הוועדה, התקבלו – סעיפים 45, 46 ו-47. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

נצביע.

היו"ר אמיר אוחנה:

נצביע על הסתייגויות לסעיף 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2024, תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 51 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת הצבעות על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 51 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 58 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף 51 – דיור ממשלתי, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 86 בעד סעיף 51, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 51, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 51 – דיור ממשלתי, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגויות לסעיף 52?

מירב בן ארי (יש עתיד):

סעיף 52, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

סעיף 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 52 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 58 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת – הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 52 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 61 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 89 בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 52, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את 54, 60, 67 ו-68.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. אם כך, אנחנו נצביע במשותף על סעיף תקציבי 54, סעיף תקציבי 60, 67 וסעיף תקציבי 68 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד סעיפים 54, 60, 67 ו-68 – 58 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 54, 60, 67 ו-68 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הסעיפים שהקראתי התקבלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מבקשת שזאת תהיה הצבעה שמית, על סעיף 70.

היו"ר אמיר אוחנה:

על ההסתייגות הראשונה שעניינה תוספת? מאה אחוז. מצביעים על הסתייגויות לסעיף 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה שמית לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? יש.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רואה גם את חבר הכנסת לוי.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. להלן תוצאות ההצבעה: 44 בעד, 58 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע הצבעה אלקטרונית על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. אני מזכיר: אנחנו בסעיף תקציבי 70 – שיכון. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 70 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

42 בעד, 53 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד סעיף 70, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 42 נמנעים – אין סעיף 70, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

54 בעד, 42 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024, התקבל כהצעת הוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מושכת את 73 – מפעלי מים; 76 – תעשייה; 78 – תיירות; 79 – תחבורה; עד 83 כולל. מושכת את ההסתייגויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים תקציביים 73, 76, 78, 79 ו-83 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 93 בעד סעיפים 73, 76, 78, 79 ו-83 – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 73, 76, 78, 79 ו-83 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 45 נגד. סעיפים תקציביים 73, 76, 78, 79 ו-83, כהצעת הוועדה, התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

84 ו-89 – אני מושכת את ההסתייגויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. אנחנו מצביעים במשותף על סעיפים תקציביים 84 ו-89, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד סעיפים 84 ו-89 – 55 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 84 ו-89 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 46 נגד. סעיפים תקציביים 84 ו-89, כהצעת הוועדה, התקבלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את 93, 94, 95.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. אנחנו מצביעים כעת על סעיפים תקציביים 93, 94, 95, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 95 בעד סעיפים 93–95 – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 93–95 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 93, 94 ו-95, כהצעת הוועדה, התקבלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מושכת את 98.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 96 בעד סעיף 98 – 57 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 98 נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הסעיף, כהצעת הוועדה, התקבל. חברי הכנסת, אנחנו נצביע בקריאה השנייה על החלק המילולי כעת – החלק המילולי של הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. גם כאן הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, קבוצת סיעת רע"מ, קבוצת סיעת הימין הממלכתי וקבוצת סיעת העבודה. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-20 הסתייגויות לחלק המילולי, ואני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים לגביהן הצבעה מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הסתייגות 3.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. מצביעים תחילה על הסתייגות 3. הצבעה כעת. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 4א'. הצבעה. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 4 לחלופין א לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 4ב'. הצבעה כעת – הסתייגות 4ב'. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 4 לחלופין ב לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

48 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 221. אם כן, לפני שנצביע על ההסתייגות, אנחנו מצביעים כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 100 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 48 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 221. הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 221 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

48 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 354. אנחנו עדיין בסעיף 2. הסתייגות 354 – הצבעה. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 354 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 57 נגד, ארבעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 103 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 בעד, 50 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 484. זאת הסתייגות לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 484 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 631, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות –47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 631 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – הצבעה על הסתייגות 685, עדיין לאותו הסעיף. הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 685 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

42 בעד, 57 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת מצביעים על סעיף 3, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה –57 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

57 עד, 48 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 703. הצבעה. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 703 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

40 בעד, 56 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה.

היו"ר ארז מלול:

וכעת נצביע על הסתייגות 834. הצבעה. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 834 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

42 בעד, 56 מתנגדים, שבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. איזו הסתייגות, חברת הכנסת מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

865.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו מצביעים על סעיף 4, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 110 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

56 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר. הסתייגות 865, לסעיף 5 – הצבעה. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 865 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

43 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. הסתייגות 988 – הצבעה. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 988 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

43 בעד, 56 נגד, שישה נוכחים. אני קובע כי הסתייגות 988 הוסרה. נעבור להצבעה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

55 בעד, 50 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, אושר. הסתייגות 1039 – הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1039 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

49 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1039 הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1215.

היו"ר ארז מלול:

הסתייגות 1215 – הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1215 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

47 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1215 הוסרה. כן, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1354. אתה צריך לעשות הצבעה על סעיף 6 כנוסח הוועדה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 116 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

56 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 6, כנוסח הוועדה, אושר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1354.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להסתייגות 1354 – הצבעה. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1354 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

48 בעד, 56 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1354 הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1368.

היו"ר ארז מלול:

בואו נעבור לסעיף 7, נעבור להצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 118 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

56 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 7, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להצבעה על הסתייגות 1368. הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1368 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

50 בעד, 56 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1391א. על סעיף 8 כנוסח הוועדה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה על סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 120 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 59 בעד, 47 נגד. אני קובע כי סעיף 8, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להצבעה על הסתייגות 1391א'. הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 56 נמנעים – 1 הסתייגות 1391 לחלופין א לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, 56 נגד, אחד נמנע, ארבעה נוכחים. אני קובע כי הסתייגות 1391א' הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות 1391ב'. הצבעה. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1391 לחלופין ב לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 30 בעד, 56 נגד, שני נוכחים. אני קובע שגם הסתייגות 1391ב' הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1446.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 57 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף 9, כנוסח הוועדה, אושר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1446.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה על הסתייגות 1446. הצבעה. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1446 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

50 בעד, 56 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1446 הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1554. תעשה סעיף 10 כנוסח הוועדה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה על סעיף 10 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 125 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

56 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף 10, כנוסח הוועדה, אושר. נעבור להצבעה על הסתייגות 1590. הצבעה. הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1590 לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

46 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1590 הוסרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סיימתי עם ההסתייגויות.

היו"ר ארז מלול:

טוב, יופי. נעבור להצבעה על סעיף 11 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 127 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף 11, כנוסח הוועדה, אושר. חברי הכנסת, מאחר שכל ההסתייגויות להצעת החוק הוסרו, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד החוק – 56 נגד – 52 נמנעים – אין חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר. איזה שר מציג את החוק? מי מציג את החוק, אופיר? השר מרגי, אתה מוכן להציג את החוק במקום יואב?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

כן.

היו"ר ארז מלול:

השר מרגי יציג את החוק במקום השר יואב בן צור, ידידו הטוב. לרשותך עשר דקות.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הגנה מפיטורים – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, תכבדו את שר הרווחה, בבקשה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

– – בשעת חירום. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום נותן מענה להגנה מפיטורים למשרתי מילואים ובנות זוגם, לחטופים ובני משפחותיהם ולעובדים שפונו מביתם עקב המצב הביטחוני באזורם. עד היום העברנו את חוק ההגנה מפיטורים בהוראת שעה במשך 12 חודשים, כפי שהחוק מאפשר. היות שיש צורך בהמשך בחינת מתן ההגנה על האוכלוסיות הנקובות בהוראת השעה, וכן קיים צורך בבחינת ההגנה על אוכלוסיות נוספות, וכדי שלא לפגוע באוכלוסיות המוגנות כעת על פי הוראת השעה בתקופת הביניים עד סיום עבודת המטה, מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה בעוד שלושה חודשים עד לתאריך ז' בטבת תשפ"ה, 7 בינואר 2025, מכיוון שהמצב הביטחוני לא השתנה, והצורך בהגנה מפני פיטורים בעינו עומד. מפרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר מאות אלפי משרתי מילואים עזבו את מקום עבודתם, משפחתם ושגרת יומם ויצאו באומץ לב, בתעוזה ובגבורה לחזית הקרב להילחם באויב, להשיב את החטופים ארצה – –

היו"ר ארז מלול:

השר ארבל. השר ארבל, זה מפריע.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

– – לשמור על גבולות המדינה ולבצר את ביטחונה של ישראל. מערך משרתי המילואים הוכיח את עצמו כעמוד השדרה המרכזי והעוצמתי בביטחונה של ישראל. בזכות פעילותם ההירואית של מערך משרתי המילואים בשדה הקרב רציפות השגרה במשק נשמרת בעת המלחמה. בזכות הקרבתם העצומה למען ביטחונה של ישראל, הכלכלה יציבה ופתוחה גם בעת הזו. החוק מגן לא רק על חיילי המילואים אלא גם על בני ובנות זוגם, שאף הן נמצאות בחזית העורף ומתמודדות מול אתגרים משפחתיים מורכבים; כך גם על החטופים ובני משפחתם, שחייהם עצרו מלכת, וכולנו חבים להם חובה מוסרית ואנושית כאחת, לתת להם את המיטב והמרב עד ליום שבו נראה את כולם שבים לביתם בריאים ושלמים, בתקווה שזה יהיה בקרוב מאוד. אני יכול לומר – כמובן, זה שר העבודה – שהוראת השעה הזו הייתה ועודנה סכר הגנה מפני שטף של פיטורים. כבר בראשית המלחמה זיהינו את הצורך בהגנה הזו מפני פיטורים, והעברנו בליץ חקיקה עבורם. אני מקווה שבזמן הקרוב נוכל להביא חוק קבוע ולא רק בהוראת שעה, כי אני חושב שזו חובתנו המוסרית והערכית כחברה חפצת חיים וחיי רווחה. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הוראת השעה. תודה רבה לכולם.

היו"ר ארז מלול:

תודה לכבוד השר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק ההגנה לעובדים בשעת חירום. אה, יש דוברים? טוב, נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עמית הלוי; חבר הכנסת עידן רול – לא נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת גלעד קריב, מגיע? בוא, תברך את הרבנים הראשיים שנבחרו, את הרב הראשי שנבחר.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, הערב פעם נוספת ראינו את כוחו של האופורטוניזם הפוליטי. אפשר לעטוף את מעשה ההצטרפות של סיעת הימין הממלכתי אל הקואליציה בהרבה מילים גבוהות של אחדות ושל נשיאה משותפת באלונקה, כאילו האחדות, הסולידריות והשותפות – כל אלה נמדדות רק בישיבה משותפת בקואליציה; כאילו לא ניתן לבטא את הסולידריות ואת המחויבות המשותפת לביטחון המדינה בשיתוף פעולה בין קואליציה לאופוזיציה סביב דברים ענייניים. רק הצטרפות לקואליציה – זו הדרך לתרום את חלקנו למאמץ המשותף. הציבור הרחב לא קונה, לא קונה את אחיזת העיניים הזו. הציבור הרחב רואה לכם – רואה לכם, ראש הממשלה נתניהו והשר לעתיד גדעון סער. הציבור הרחב יודע שההצטרפות של סיעת הימין הממלכתי לקואליציה מרחיקה את העסקה להחזרת החטופים; הציבור הרחב יודע שההצטרפות של הימין הממלכתי לקואליציה מקדמת את חוק ההשתמטות ומרחיקה אותנו מעמידה משותפת בצורכי הביטחון של מדינת ישראל; הציבור הרחב יודע שההצטרפות של הימין הממלכתי לקואליציה מרחיקה את ועדת החקירה הממלכתית, ועדה שדרושה גם לבירור מחדלי 7 באוקטובר וכן, גם להגנה על קציני וחיילי צה"ל מפני הליכים בין-לאומיים; הציבור הרחב יודע שההצטרפות הזאת מתחילה ונגמרת באופורטוניזם הפוליטי של השותפים למהלך. הערב הזה אנחנו שואלים את חבר הכנסת והשר לעתיד גדעון סער: כבר שכחת מי זה נתניהו? כבר שכחת איך חברך זאב אלקין אמר בחודש מרץ האחרון שמדינת ישראל צריכה להיגמל מההתמכרות לנתניהו? שכחת שלאיש אין ערכים, אין סדר-יום, אין אסטרטגיה – יש לו רק אינטרסים אישיים? או שמא האינטרסים האישיים שלך חברו הערב לאינטרסים האישיים שלו?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

צר לנו עליך, אחינו גדעון סער.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת הרצנו – מוותר; חברת הכנסת גוטליב – מוותרת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עטאונה – מוותר, אינו נוכח; חבר הכנסת שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת פורר; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר; חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – מוותרת; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון; חברת הכנסת פרקש – מוותרת; חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת; חברת הכנסת לזימי – מוותרת; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני אחליף אותה.

חנוך דב מלביצקי:

אז בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, אני כמובן בעד הצעת החוק הזו, הצעת חוק חשובה, ומקווה שנצליח להביא אותה היום גם לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לשתף אתכם בדבריו של סרן דניאל מימון טואף, השם ייקום דמו, שנהרג בעזה לפני כשבועיים וחצי. את דניאל לא הכרתי, אבל את הוריו אורית ושלמה כן – מלח הארץ: "ניפגש בקרוב, ומבקש תמיד לשמור על חיוך, לא משנה מה קורה, ולהמשיך לעשות למען העם והארץ. אוהב אתכם בלי סוף, דניאל". לפני תחילת התמרון בעזה, ואחרי כמה שבועות מורטי עצבים של דניאל וחייליו בשל העומס של ההכנות, פגשה אותו, את דניאל, מדריכת הכושר. דניאל התרגש כל כך; הוא הולך לשרת את עמו, את מולדתו. הוא סיפר לה מה הוא הולך לומר לחיילים האהובים שלו לפני שייכנסו לעזה. את לא מבינה, כתב לה. את לא מבינה, נשבע לך, בחיים שלי לא התרגשתי ככה. דניאל אסף את המחלקה לפני הכניסה, ביקש מהם לחבק אחד את השני, והם עשו זאת, כל המחלקה, כל החיילים עם ידיים אחד על השני, ואז דניאל דיבר אליהם. המ"כ סיפר להוריו כמה כולם התרגשו. כל החיילים כולם הקשיבו קשב רב, ודברי דניאל נחרטו להם עמוק עמוק בלב. קראתי את דבריו שוב ושוב, וברשותכם, אקריא אותם פה שוב בקול רם. וממליצה לכם לשוב אל הצוואה הזו בערב ראש השנה, לקרוא, ללמוד ולשנן. ואז הוא כותב: "אני מתחיל מזה שאני זוכר שכשהייתי ילד קטן סבא וסבתא שלי היו אומרים שכשאגדל כבר לא יהיו מלחמות ולא יצטרכו צבא. מהר מאוד הבנתי שזה לא נכון, כי למדתי להכיר מה זה ארץ ישראל, מה זה עם ישראל, מה זה תורת ישראל, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו. אנחנו נמצאים ברגע היסטורי", רגע שנזכור לדורי-דורות, "ואנחנו כאן זכינו לקחת חלק בהיסטוריה הזו, פרק נוסף בסיפורו של העם היהודי. תמיד כל חלק כזה בסיפור של העם היהודי מתחיל מדבר אחד, והוא הריבים הפנימיים שלנו בתוך העם שלנו. גם אני חשבתי שמי שחושב אחרת ממני הוא פסול ודפוק ולא חלק מהעם ולא חלק מאיתנו והוא סתם מנותק. תמיד כשמגיעים המשברים שלנו בתוך העם יוצא מהם אסון לאומי כמו זה שקרה לנו ממש עכשיו – תינוקות נשחטו, משפחות שלמות נגדעו, ואנחנו נותרנו כאן עם מדי צה"ל, שצריך להגן על עמו, ונכשלנו. צריך להגיד את האמת. "עכשיו תורנו. תורנו להיות אלה שנוטלים את העול", לוקחים את האחריות על העם שלנו, "כמו אברהם ויצחק ויעקב, כל אחד בניסיון שהיה לו – משה שהעלה את העם לארץ, יהושע בן נון בכיבוש הארץ, דוד, שלמה ומלכי ישראל, מרדכי ואסתר, החשמונאים, אנשי המחתרות, הפרטיזנים, היהודים שהיו בתלאות השואה – –"

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רק צריך לסיים, גברתי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

"– – לוחמי צה"ל לדורותיהם. כולם לקחו אחריות על העם שלהם – עכשיו תורנו". הוא מספר שאנחנו לפני ראש השנה, והוא אומר שמה שהכי הכי כאב לו תמיד בראש השנה ושהוא הכי התחבר אליו הוא שניכתב ספר החיים – אני מסיימת – אנחנו מתפללים שניכתב בספר חיים טובים, והוא אומר: "הכוונה כאן היא לא שנחיה עוד שנה ולא נמות. הכוונה כאן היא שיהיו לנו חיים של משמעות ועשיית טוב למען עם ישראל וארץ ישראל". ואז הוא אומר: אני תמיד מכוון לזה הכי הרבה, "ומבקש שיהיו לנו חיים של עשייה למען הכלל, של נתינה למען העם והארץ".

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

"חיים שבהם אני הופך את העולם למקום טוב יותר, את העם שלי לטוב יותר. זו תכלית החיים. וכאן הגעתי לרגע הזה, וזכיתי לעשות את הדבר הזה, ולחיות את החיים האלה". והוא ממשיך, כותב וכותב, אבל אני כן צריכה לסיים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ולכן אני אומרת שאנחנו צריכים להיות ראויים לאותו חייל כמו דניאל ולמאות חיילים שאנחנו איבדנו. הם עושים את הכול למעננו – בואו אנחנו נעשה הכול למענם. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת בוארון, חבר הכנסת בוארון, אתה מעוניין?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מוותר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מוותר. חבר הכנסת הלוי; חבר הכנסת טור פז; חבר הכנסת רול; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת כהנא; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן; חבר הכנסת קלנר; ביסמוט; חבר הכנסת חוג'יראת; חבר הכנסת אייכלר – מוותר. אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 129 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, תוסיף אותי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לפרוטוקול, חברת הכנסת תמנו שטה ביקשה גם כן להצביע בעד ולא הגיעה. מה?

קריאה:

תמנו שֶׁטֶה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שָׁטָה או שֶׁטֶה? גם חברת הכנסת פרקש. אני קובע כי הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת הרב ארז מלול, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

איזה רב, איזה נעליים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רב זה גדול, ובשבילי אתה גדול.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אתה תותח, תותח. אוהב אותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את מורי ורבי הגאון הרב דוד יוסף, רבה של הר נוף וראש בית המדרש יחווה דעת, על היבחרו כרב הראשי לישראל הראשון לציון; ברא כרעיה דאבוה, ממשיך את דרכו של מורנו ורבנו הרב עובדיה יוסף גם בגאונות, גם במתיקות, גם בדרך ארץ, בקירוב העם היהודי בארץ ובתפוצות. ונאחל לו מכאן בהצלחה, שיקדש שם שמיים, ושנזכה לרוות מתורתו. אמן ואמן. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. תקופת כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית המכהנים כיום הייתה אמורה להסתיים ביום ט''ז בחשוון התשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. תקופת כהונה זו הוארכה באמצעות תיקון חקיקה עד ליום ד' בסיוון התשפ"ד, 10 ביוני 2024, ולאחר מכן הוארכה תקופה זו שנית עד ליום י"ב באלול התשפ"ד, 15 בספטמבר 2024. מאחר שקיימת חשיבות בהפעלת הסמכויות הנתונות לרבנים הראשיים לעניין ההרכב של האספה הבוחרת את חברי מועצת הרבנות הראשית והרבנים הראשיים – חלק נבחר היום, וחלק ייבחר במועד אחר; הרב הספרדי נבחר, אבל הרבנים האשכנזים, כנראה שיהיה סיבוב שני – לא התקיימו עד עכשיו הליכי בחירות לחברי מועצת הרבנות הראשית, ולמעשה כהונתה של חברי מועצת הרבנות הראשית פקעה לפני כשבועיים. נוכח האמור, מוצע להאריך את תקופת כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית עד ליום ל' בשבט התשפ"ה, 28 בפברואר 2025. כדי ליצור רצף בפעולתה של המועצה, מוצע כי הארכת כהונתם תחול החל מיום י"א באלול התשפ"ד, 16 בספטמבר 2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. לסיום, כשאנו נמצאים בפתחם של ראש השנה ויום הכיפורים, כולנו תפילה לשנה טובה, שנת שלום וביטחון, שנה שנראה בהחזרת כל חטופינו במהרה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, קבוצת המחנה הממלכתי וקבוצת העבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו אנחנו יכולים לעלות לנמק? מה הרשימה של המסתייגים?

קריאה:

אז אני יכול לקחת את זה שכן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יהיה בסדר, יהיה בסדר.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לבקשת מזכירות הכנסת – קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. מי עולה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אעלה לנאום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה, גברתי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כל היום היא בטוויטר, אדוני היו"ר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא דיברתי היום. תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני חייבת להגיד משהו על האירוע הזה של טייסת 69. טייסת 69, למי שלא יודע – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אנחנו עוקבים בטוויטר, וקראנו, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג. חשוב לי שעוד אנשים ידעו. טייסת 69 – אני חייבת להגיד לך, תשמע רגע, חנוך, אדוני היושב-ראש: ביום שבת פגשתי חבר טוב שלי שהוא טייס, במקרה, והחבר הזה סיפר לי על אותם טייסים שהיו, שעשו – אגב, כולם אנשי מילואים. הוא אמר לי על המאבקים שהיו בין הטייסים מי אלה שיהיו באוויר, מי אלה שיהיו למעלה. עכשיו, שתבין – זה כבר פורסם, אז אפשר לדבר על זה – במשך שעות חגו המטוסים, נכון? הינה אדון המוסד, באמת עד שנתנו את ההנחיה להוריד את הטילים. זה לקח כל כך הרבה שעות. הוא סיפר לי שהם כל הזמן רבו מי יהיה שם – מי יעמוד מעל הבונקר של נסראללה. תראה על מה הם רבים. תראה איזו טייסת מדהימה, הנקראת טייסת הפטישים. וטייסת 69 המדהימה הזאת, שבמקרה איכשהו פגשתי בחור משם – לא משנה, נחסוך בפרטים, הטייסת המדהימה הזאת היא שהורידה את פצצות הטון על הבונקר של נסראללה. לא נשאר מזה כלום בכלל. לא יכולתי שלא לתהות איזה קארמה מטורפת זאת, שהשופרית הזאת, שיושבת באולפנים, גב' קרוליין גליק, כתבה את הדברים הבאים – כולם צריכים לדעת מה עברו הטייסים האלה, שעמדו מעל הבונקר, שנלחמו להוריד את הפצצה על נסראללה. זה מה שקרוליין גליק כתבה על טייסת 69: "מספיק. צריכים לפרק את טייסת 69 או איך שהיא מכנה את עצמה ולהעיף את כל הגנגסטרים המייבבים האלה משורות הצבא. הגיע הזמן להקים חיל טילים וכטב"מים" – מה? מה את רוצה? "תספיקו – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה לא רעיון רע כל כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

"תספיקו" – היא כנראה התכוונה ל"תפסיקו" – "לאיים עלינו, אתם לא כול-יכולים ויש חלופות שלא צריכים לפנק עם תארים וכיבודים על חשבוננו". רגע, שימו לב למשפט המחץ, זה משפט לפנתאון, איפה ואטורי? חבל, איפה גלית דיסטל עם המוגלה? איפה הזה שהיום הכחיש את "לעזאזל"? משפט המחץ: "לא ניתן לכם להשתמש בכנפיים נגדנו". כן. אני אקריא את זה שוב, וכל בן אדם שצופה – לחובבי הז'אנר של ערוץ הכנסת – יבין איזו מכונת רעל. אנחנו צוחקים עכשיו על הפתטיות שלה, אבל עם זה התמודדנו במשך שנה. ולא, אנחנו לא שוכחים – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ובשם האחדות, שהיא כל כך חשובה, לא בציניות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב, זה כל מה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי. זה לא קשור אליך, אלמוג, העולם לא סובב סביבך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המקרה הספציפי הזה לא נוגע לך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אה, אוקיי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עכשיו רצינית, אני – צחוק בצד. מה שעברו הטייסים כאן במשך שנה הוא בושה – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – והיה צריך לעלות לכאן – מה זה אחד, רשימה של כמה לפחות; דנינו, אני שמחה שאתה מקשיב, אתה איש שמבין אותי. היה צריך לעלות לכאן – רשימה – ולהגיד תודה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

וסליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – וסליחה על מה שהם עברו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ומה עם הטכנאים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

סתם. די כבר – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה עם הטכנאים המוטסים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת כהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – לבלבל את המוח.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה עם צוות האוויר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, תודה, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תפריע לי, לא לא, אני רוצה – אני – תעצור רגע, שנייה, הוא מפריע לי. אני רוצה להגיד לך משהו.

רם בן ברק (יש עתיד):

על מה אתה מדבר? אתה לא מתבייש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו: בניגוד – שנייה, אני מנסה להסביר לך נקודה חוץ מלצעוק, שנייה. אני מנסה לדבר איתך לא בצעקות. מספיק, מספיק עם השיסוי. מספיק עם ההסתה. אף אחד לא דיבר נגד מכונאים או נגד – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

צוות האוויר שעל הקרקע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – טכנאים. הצד הזה לא דיבר מעולם נגד מכונאים ונגד טכנאים. מאיר כהן בדימונה הוביל תלמידים כאלה. אני בנתניה הובלתי חניכים כאלה. מעולם לא דיברנו נגד מכונאים, מעולם לא דיברנו נגד טכנאים. אתם דיברתם, אתם ניסיתם ליצור את הפילוג והשיסוי בין טייסים ובין טכנאים. אנחנו בחיים לא דיברנו על זה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – טייסים.

קריאה:

מירב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת מירב. תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני קורא למכונאים לסרב לך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, מספיק. חבר הכנסת כהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בניגוד אליך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בניגוד אליך, אני עשר שנים, בזמן – תקשיב, תקשיב לי רגע. בזמן שניהלת את בית הפנקייק, עבודה מכובדת לכל הדעות, אני לא מזלזלת – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה. – – אני ניהלתי – אבל הוא הפריע לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נתתי לך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מי שירת יותר, אני או יאיר לפיד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אבל היא פונה אליי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני או יאיר לפיד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, די. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, תשתלט על זה, מה, אתה לא יכול?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, 20 שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. בזמן שניהלת את בית הפנקייק, אני עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון, ונתתי להם הזדמנות שנייה להצליח להתגייס לצבא ולעשות שירות משמעותי. אז אל תטיף לי על מכונאות או טכני או כאלה. אנחנו בחיים לא פילגנו, אתם יכולים לקחת את כל הקרדיט לזה. אני יורדת. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אני, יש לי הרבה מה לענות לך, אבל לא כשאני יושב פה. אחר כך אני אבוא לדבר איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אבל אני לא מקשיבה לך, אז על מה תדבר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה בסדר. עוד מישהו מאצלכם רוצה לדבר? כולכם רוצים? כי כולכם רשומים, בשביל זה אני שואל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם רשומים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נו, אז אני שואל, יש מישהו מיש עתיד שרוצה לדבר? בבקשה, חבר הכנסת סגלוביץ'. חמש לכל אחד.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב, אצלי בפנקייק אף אחד לא סירב פקודה.

קריאה:

אצלך בממשל – – – מה נעשה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – כמו הילדים שלהם – – – אתה יודע כמה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברים, אתם מפריעים עכשיו לחבר הכנסת סגלוביץ' לדבר. חבר הכנסת שטרן, אתה לא רוצה להפריע לו, נכון? בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ביום רביעי הקרוב נציין את ראש השנה. יום שני אחריו הוא 7 באוקטובר – אותו יום נורא שבו לפני שנה בדיוק נכבשו יישובים, נרצחו אזרחים, נחטפו אנשים – מבוגרים, צעירים, ילדים – חלקם מתוך המיטות; האסון הגדול ביותר שקרה לנו מקום המדינה. השבוע צבא ההגנה לישראל, כוחות הביטחון, הביאו הישגים מבצעיים חסרי תקדים. דווקא בשבוע הזה נכון לחשוב ולבדוק מה מדינת ישראל מתכוונת לעשות עכשיו עם 101 החטופים שעדיין נמצאים בעזה; האם כל המשאבים מושקעים בהשבתם? האם התעוזה המדינית קיימת? התשובה היא חד-משמעית לא. אין תעוזה מדינית, וכל סיכוי שהיה בדרך, גם אם קלוש, סוכל על ידי הממשלה הזאת – על ידיכם בקואליציה. שמעתי את גפני היום מדבר על פריצת התקציב: "אנחנו נעשה הכול", כאילו הוא מהאופוזיציה. הוא יכול לעשות, הוא יכול היה לעשות, גם הוא וגם חבריו. הוא היה יכול לעשות לפחות 50% ממה שבן גביר וסמוטריץ' עשו בהקשר הזה. אבל הפוך. אמרו: לא יקום ולא יהיה. הם אמרו את זה. אתם אחראים, כל מי שיושב בצד הזה אחראי – אלה שיותר נחמדים ואלה שפחות נחמדים. כל מי שיושב בקואליציה הזאת הוא חלק מקואליציית החורבן – הנחמדים יותר והנחמדים פחות. כי האחריות לא מתחלקת, והיא על ראשכם. נתניהו לא הלך ולא הולך בכל הכוח על עסקה בעזה בשל שיקולים קואליציוניים. מישהו זוכר היום את הדיון הלוהט על ציר פילדלפי? מישהו שמע מה קורה בעזה בימים האחרונים, מה קורה עם המלחמה? מה קורה עם הלחץ שמופעל? מה קרה שנהיה שקט? את האמת הזאת, שיש 101 חטופים בעזה, אי-אפשר לטשטש. גם הצלחות אדירות של המדינה לא הולכות לטשטש את הכישלון הנורא ואת ההפקרה הנוראית שקרתה ב-7 באוקטובר. הימים הנוראים אלינו מתקרבים זו לא מליצה. הימים האלה הם קודם כול ימים נוראים ל-101 חטופים, ל-101 בני המשפחות שלהם, שאלה מעגלים רחבים של שכול, אובדן, דאגת אין-קץ נוראה וחוסר יכולת להשפיע על הממשלה כדי שתעשה את המעשה שחובתה לעשות ומחובתה היה לעשותו מהיום הראשון. הימים הנוראים לא יחלו לחטופים ולמשפחותיהם בשבוע הבא; הם החלו ב-7 באוקטובר. עוד מעט שנה, והם שם. רק מעשה מדיני משמעותי יכול להוביל לאיזשהו שינוי. ההיסטוריה תשפוט את כל חברי הממשלה ואת כל חברי הקואליציה, כל אחד מכם, כל אחד מתוך 64 האנשים שיושבים ומרימים יד, ויש להם יכולת השפעה. יש לכם יכולת השפעה, ולא השתמשתם ביכולת ההשפעה. לא עשיתם את הדבר שחובתכם לעשות והיה ביכולתכם לעשות: לסגור את הדלת של ראש הממשלה, בלי שאף אחד מאיתנו ישמע, ולהגיד לו: עד כאן, תעשה את מה שחובתך לעשות; אם לא, אנחנו לא נהיה חלק מהעניין הזה. כולכם אחראים, היותר-נחמדים והפחות-נחמדים, היותר-חכמים והפחות-חכמים. כולכם אחראים.

אושר שקלים (הליכוד):

למה לא הצטרפת לממשלה? על מה אתה מדבר? למה לא הצטרפת לקואליציה? על מה אתה מדבר?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם לא צריכים – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כולכם חלק מקואליציית החורבן. כולכם חלק מהעניין הזה. כולכם חלק מהסיפור הנורא הזה שהבאתם על מדינת ישראל. על זה לא יסלחו לכם, בוודאי לא בימים הנוראים האלה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. מישהו נוסף מיש עתיד? חבר הכנסת בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בסוג של אופוריה. במידה מסוימת יש סיבות טובות לאופוריה הזאת. כוחות הביטחון – הצבא, המוסד, שירות הביטחון הכללי – באמת עושים עבודה יוצאת מן הכלל. הם מצליחים להכות באויבים שלנו, הקרובים והרחוקים. הם מצליחים לסכל פיגועים. הם באמת עושים עבודה יוצאת מן הכלל. אני גאה בהם מאוד, ואני סומך עליהם מאוד. אבל אני לא סומך על הממשלה. אני כמעט בטוח שהניצחונות שאנחנו רואים עכשיו, בסופו של דבר – בקבלת החלטות שהממשלה הזאת תעשה היא תוביל אותנו למקומות לא טובים, לא טובים בצפון, כמו שקיבלו את ההחלטות הלא-נכונות בדרום. כמו שהיום בדרום אנחנו מבינים שההחלטות, שבעיקרן הן החלטות פוליטיות, הביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים היום בדרום. לא קיבלו בדרום החלטות ביטחוניות. לא קיבלו בדרום החלטות ערכיות. קיבלו בדרום החלטות פוליטיות. ובגלל זה החטופים לא פה. ובגלל זה אין אף אחד היום, אף אחד בממשלת ישראל שיכול להגיד לי מה יהיה המצב בעזה שנה מהיום – מה אתם רוצים, לאן, איזה משטר יהיה שם. כלום. אתם לא יודעים להגיד את זה, אף אחד מכם, גם לא ראש הממשלה. למה? הוא מפחד מבן גביר ומסמוטריץ' שיפילו לו את הממשלה. ולמה אני כל כך מודאג עכשיו מהצפון? מפני שברור לי לגמרי שבן גביר בא, נעמד ואמר: אם תהיה הסדרה, לא תהיה ממשלה. אז ברור לי לגמרי שכל ההחלטות שיתקבלו בקשר לצפון יהיו החלטות פוליטיות, ולא יהיו החלטות נכונות. והן יובילו אותנו לברוך בלבנון כמו שהן הובילו אותנו לברוך בעזה. ההישגים הפנטסטיים של הצבא המעולה שלנו, של הטייסים, של החיילים ושל כולם –כל ההישגים האלה ירדו לטמיון בגלל שהממשלה הכושלת הזאת תיקח אותנו למקום לא טוב. אני אגיד לכם עוד משהו. ביהודה ושומרון יש אנרכיה היום. יש היום חברי כנסת שיושבים בצד השמאלי שלי, שמממנים ואוספים תרומות לטרוריסטים יהודים ותומכים בהם, ומעודדים אותם וגורמים לכאוס ביהודה ושומרון. יש לנו שרים בממשלה הזאת שמעודדים לעלות להר הבית ומציתים את המזרח התיכון. ביהודה ושומרון זה לא ייגמר טוב. זה לא ייגמר טוב, כי אנחנו עושים בדיוק את כל הדברים הלא-נכונים, בניגוד מוחלט להמלצות של מערכת הביטחון. בדיוק כמו שבתקציב הזה – בניגוד מוחלט לפקידי האוצר, שמביאים לו תוכניות טובות – הדרג הפוליטי מקבל החלטות לא טובות. ככה לא מתנהלים. הממשלה הזאת מובילה אותנו לאבדון. אני רוצה שאזרחי מדינת ישראל ידעו את זה – ידעו שכל קבלת ההחלטות, כל-כולה קבלת החלטות פוליטית לשרידות הממשלה. אין שום החלטה שנובעת מאיזושהי אסטרטגיה או מאיזשהו יעד שאליו אנחנו רוצים להגיע. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת לפיד – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן, את מעוניינת לדבר? מוותרת. חבר הכנסת שטרן, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת לוי, אתה אחריו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה. הוא ביקש. אז ויתרתי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש שר, או לא צריך שר? אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, למי שלא יודע – עם ישראל, יש בשורה גדולה, התרגשות עצומה.

גלעד קריב (העבודה):

ההמונים ברחובות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נבחר רב ראשי וכמעט נבחר עוד אחד. אין התרגשות. מה הבעיה? אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש. איך אני – איזו מילה אני אמצא? הזנינו את המוסד הזה לאורך שנים. אני עמדתי פה וכבר אמרתי: חבר מביא חבר; משפחה מביאה משפחה. החרדים בחיים לא שמו שם את הגדול בתורה. הוציאו לנו, לציונות הדתית, אצבע משולשת. הם אמרו לנו: אנחנו נקבע לכם מי ייתן כשרות, שאנחנו לא נכבד אותה; הבנות שלכם יתגייסו לצבא, ישמרו עלינו, או ילכו לשירות לאומי – ואנחנו נוציא פסקי הלכה שאסור לעשות את זה אנחנו נגיד שיותר טוב לרדת מהארץ מאשר להתגייס לצבא גם בזמן מלחמה. והקואליציה הזאת והגועליציה הזאת – שחלקה הגדול משרת ונלחם כמונו, והילדים שלהם נלחמים ונפצעים כמונו – שותקת. היא משתפת פעולה. למה? יש דבר שהוא יותר גדול ממדינה. יש דבר שהוא יותר גדול מיהדות. יש דבר – קוראים לו ג'ובים. ג'ובים. ככה הקואליציה הזאת לאורך שנים הרסה את היהדות. ככה הקואליציה הזאת יצרה זהות בין יהדות לבין השתמטות. אף אחד לא נקי, בדיוק כמו שאף אחד לא נקי – כמו שאמר פה קודם חברי סגלוביץ' – מלתת יד לממשלת החורבן הזו. ככה אנחנו נזכור; ככה ההיסטוריה תזכור: מי שר בממשלת החורבן, מי חבר כנסת בקואליציית החורבן. אנחנו לא מחליפים אף אחד. אם יש לנו צער שלא אנחנו בשלטון, זה לא בגלל שרצינו להיות בשלטון, זה בגלל שאני מאמין שאם אנחנו היינו בממשלה, זה לא היה קורה. היו צוחקים: מנסור עבאס, משתפים פעולה עם הערבים – אני גאה שמנסור עבאס היה שותף שלנו. רק מי שחושב שעדיף חמאס על הרשות הפלסטינית ימשיך לדבוק בזה שאת ערביי ישראל, גם את אלה שרוצים שלום, צריך לזרוק מתחת לגלגלים. ואנחנו נמשיך. מה שראש הממשלה עושה, כמו שעכשיו כבר כולם יודעים, מ-2009 הוא קידם את חמאס, נתן הנחיות להעביר כספים לכל מה שאתם רוצים לחמאס. למה? בגלל שעם הרשות אולי היה אפשר לדבר, אז צריך לטפח את מי שבחיים לא נוכל לדבר איתו, כדי שאחרי זה נוכל להסית. אז יכול להיות שהוא מחק או כמעט מחק את הרשות, אבל הוא טיפח, השקה וגידל את חמאס. אנחנו נמצאים פה היום כשאת הצבא ואת חיל האוויר הקואליציה הזאת עוד לא הצליחה לפרק לגמרי. בגלל שאם לא היה 7 באוקטובר, הטייסים האלה כבר לא היו פה בקוקפיט של ה-F-15I או F-35. הם היו בעזאזל, בגלל שלא צריך טייסים. יש קואליציה, מתפללים, לומדים תורה, כאילו תורה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מזכיר לך שהקואליציה עמוק עמוק בתוך הצבא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תזכיר לי כלום. אל תזכיר לי כלום. אמרתי למי שמגיע לו ולמי שלא מגיע לו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, אדוני.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הקואליציה עמוק עמוק בתוך הצבא.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא הקשבת.

גלעד קריב (העבודה):

חצי מהקואליציה זה משתמטים, שהבנים שלהם משתמטים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גלעד, אני מבטיח לך שהבנים של הקואליציה יותר מהבנים של האופוזיציה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני, אני מבקש לסיים. אני רק רוצה להגיד – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הלוואי שהייתם כמונו בצבא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. תודה, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הלוואי שהייתם כמונו בצבא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בוארון, תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בואו נעשה סטטיסטיקה למי יש יותר הרוגים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, בוארון, אל תעשה תחרות ואל תגיד דברים שלא אמרנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תפסיקו לדבר על זה – למי יש יותר הרוגים. תתבייש.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני לא רוצה להוציא אותך.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני לא רוצה להוציא אותך.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תענה לו מעל הבמה, ויהיה לך את כל הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לסיים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז בבקשה. אני רק רוצה לומר שכל מי שיגיד: אני הצבעתי רק בגלל שאני חבר קואליציה, או כל מי שישתוק לנוכח כל מה שהוא רואה, שידע שלמדינת ישראל עוד יקרה מה שקרה לרבנות הראשית. היא לא מעניינת אף אחד, היא רק עושה נזקים. היא שלהם, היא לא שלנו. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, מה לא נאמר כבר על נושא דירוג האשראי של מדינת ישראל, הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל בשני שלבים על ידי חברת מודי'ס. שר האוצר אומר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל – כלכלה בעזרת השם. עזרת השם חשובה, גם אני אומר, אבל היא איננה מספיקה. שר האוצר של מדינת ישראל אומר דבר כמו: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי. זה לא ייאמן. חברת דירוג האשראי מודי'ס אינה מאמינה לשר האוצר של מדינת ישראל. הגענו לרמת דירוג האשראי של תאילנד, פרו, קזחסטן. זה אומר שהכסף שלנו יעלה יותר; זה אומר שאת הריבית שאנחנו נשלם על הלוואות בעולם, או איגרות החוב של מדינת ישראל – נשלם יותר ריבית לאלה שיקנו אותן; זה אומר שהנכדים שלנו והנינים שלנו ישלמו; זה אומר שהחוב החיצוני של מדינת ישראל, של הממשלה הזאת, שקיבלה אותו ב-702 מיליארד – ונכון שיש הוצאות ממשלה – הגיע לטריליון ו-250 מיליארד דולר. טריליון, אדוני היושב בראש, זה 999 מיליארד ועוד מיליארד, או 1,000 מיליארד, איך שאתם רוצים, ועוד 250 מיליארד. טירוף. אינני מבין איך שר האוצר מנהל את כלכלת ישראל. הוא לא הגיע היום לפה כדי להסביר למה הוא צריך עוד 3.5 מיליארד שקל. חברות דירוג האשראי אינן מאמינות לפעולות הפיסקליות של שר האוצר והממשלה הזאת. ואכן, חברת מודי'ס אמרה כי ההורדה על רקע התרחבות המלחמה, וזה נכון. אבל היא גם אמרה והעבירה ביקורת קשה על הממשלה בתחום המדיני והכלכלי. היא ציינה בשמו את שר המשפטים לוין, שהביא עלינו את המהפכה המשפטית וריסק במו ידיו את החברה הישראלית, ריסק אותה בחסות פורום קהלת, שפוגע בכל חלקה טובה במדינת ישראל. את לוין ציינה כמי שפגע בפעילות התקינה של מערכת המשפט בישראל, כמי שהחליש את הציר של הפקידות הבכירה במדינת ישראל, כמי שבימים אלה עוד מוביל תרגילים ילדותיים במינוי לנשיא בית המשפט העליון, כמי שבא והניח את כל שופטי העליון על הכף כמועמדים להיות נשיא, תרגיל לא ברור, אבל תרגיל ילדותי. וראה זה פלא, כל שופטי העליון, עשרה שופטים, הסירו את מועמדותם. ומה עושה שר המשפטים? תרגיל עוד יותר ילדותי. למרות שהם הסירו את מועמדותם, הוא רוצה לדון במועמדות שלהם לנשיא העליון. איני מבין את ההיגיון, לא המשפטי, לא הציבורי. אדם שאומר: אינני רוצה – אתה דן בו? וזה רק תרגילים כדי לעכב את מינוי נשיא בית המשפט העליון. במעשיך, אדוני שר המשפטים, אתה ממשיך לפגוע בעוצמה של מדינת ישראל, בהערכה של אומות העולם ובית המשפט בהאג, באמינות של בית המשפט העליון – בפגיעה בכלכלה, בריסוק החברה הישראלית. אדוני שר המשפטים, ההיסטוריה תשפוט אותך. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טופורובסקי; חברת הכנסת סגמן; חבר הכנסת רול. חבר הכנסת הרצנו, אתה רוצה לדבר? בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני, אני חושב שאתה כבר מכיר את הסיפור הזה. שלום, אני לא יודע אם אתה מכיר. אני תמיד רציתי להיות הכי קרבי שרק אפשר. גדלתי בבית ציוני, פטריוטי. אימא שלי עלתה מבלגיה כדי להתגייס לצה"ל, אבא שלי לוחם, דוד שלי לוחם. כשהגעתי כמו כל בני הדור שלי ללשכת הגיוס, אמרו לי: לא רק שלא תהיה קרבי, לא תהיה חייל בכלל – בגלל איזשהן בעיות בריאותיות שסבלתי מהן. וזה שבר אותי. זה היה צומת, אחד מהקשים שנתקלתי בהם בחיים שלי. ואני קיבלתי החלטה להיות כמו כולם: כל בני הדור שלי, כל הסביבה שלי מתגייסת לצה"ל, מתוך נכונות לשרת במקומות הכי לוחמים, הכי מסוכנים, וכך גם עשיתי. התגייסתי לצה"ל כמתנדב, פעמיים הייתי צריך לקבול לצה"ל בשביל לעשות את זה, גם כדי להתגייס לצה"ל וגם כדי להתקבל לקורס קצינים. קבלתי לצה"ל וניצחתי, ושירתי בגאווה כקצין משך שש שנים, בתוך גבולות המדינה, מחוץ לגבולות המדינה. אני מאמין ששירות בצה"ל זה לא חובה, זה זכות לשרת בכוח המגן של העם העברי, שבזכותו אנחנו יכולים לקיים כאן מדינה משגשגת, שבזכותו הציוניות היא אפשרית. ואז אני שומע אתכם, ואני רואה את ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות, שנועדו – ואתה ואני יודעים את זה, כל אחד שיושב בכיסאות האלה יודע את זה: ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות נועדו להכשיר חוק השתמטות. בזמן שבן זוגי במילואים, שבעלה של אחותי במילואים, שאחותי חובלת בחיל הים – אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי אותה – נלחמת ביחד עם הלוחמים שלה בלב ים, אבא שלי, תכף בן 70, התנדב למילואים, אבא של בן זוגי מתנדב למילואים היום. אנשים עושים מאות ימי מילואים, והבית הזה מתכוון להכשיר השתמטות של בערך 70,000 צעירים, בריאים, כשירים, בזמן שאלו שתורמים, שאלו שמתגייסים, שאלו שמשלמים, סטטיסטית, הרבה יותר מיסים מכל היתר, נדרשים לתת עוד? אני צריך לשכנע אתכם, את חברי הליכוד, ששירות בצה"ל זה משהו שהוא נעלה, שצריך להגן עליו ולא לקעקע אותו? אני תופס את הראש, ואני לא מצליח להבין באיזה מציאות אנחנו נמצאים. ואני לא סתם פונה לחברי הליכוד כאן, כי אתם, כמו שחבר הכנסת בוארון צעק פה, יודעים מה זה שירות בצה"ל. אתם משרתים בצה"ל בתפקידים מאוד בכירים, אתם מבינים את המשמעות. אני צריך לשכנע אתכם ששירות בצה"ל הוא משמעותי? שלא צריך לפטור עשרות אלפי צעירים בריאים משירות בצה"ל כקוניונקטורה פוליטית, כדי להאריך את החמצן של הממשלה הזאת? לאן הגענו? הדור שלי קורס, קורס. אני לא מצליח להבין – הוא נקרא למילואים, הוא מתייצב, הוא נקרא לעוד מילואים, הוא מתייצב, הוא מנסה להחזיק ביד אחת עבודה, ביד שנייה משפחה, ולתרום כמה שאפשר. אני לא מצליח להבין איך הבית הזה לא מסוגל למצוא מתווה שירות שבו כל צעיר וצעירה מתגייסים לשירות המדינה, שירות צבאי, ואם שירות צבאי לא מתאים, אז שירות אזרחי או לאומי. אנחנו ניתן אישור גורף ל-66,000, אני חושב שזה כבר 70,000 צעירים, שלא לתרום למדינה בזמן שאנחנו נמצאים במלחמת קיום? אני לא מצליח להבין. זה לא בערכים שלכם, ואני מתפלל שחברי הליכוד, שהייתה פעם מפלגה לאומית וליברלית, פטריוטית, יתעדפו את האינטרסים הלאומיים של המדינה, את ערכי השירות בצה"ל, על פני אינטרסים פוליטיים צרים של הישרדות אישית ומפלגתית וממשלתית. שום דבר אחר לא יעבור. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת דנינו, אני כמובן חלוק על חלק מהדברים שאמר פה חבר הכנסת הרצנו, אבל הייתי עם חבר הכנסת הרצנו בשליחות של הכנסת בחו"ל, וכשהאיש מדבר על מדינת ישראל – הייתי גאה לשבת שם לצידו. הוא ממש עושה עבודה מרשימה. האיש פטריוט אמיתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בליאק – איננו; חבר הכנסת כץ – איננו; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חברת הכנסת מזרסקי – איננה; חברת הכנסת פרידמן – איננה; חברת הכנסת ביטון – איננה; חבר הכנסת טור פז – איננו; חבר הכנסת דוידסון – איננו; חבר הכנסת שירי – איננו; חברת הכנסת שלי טל מירון – איננה; חבר הכנסת ירון לוי – איננו. קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן.

נעמה לזימי (העבודה):

בהחלט מדברת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, היום, בעת מלחמה קשה, כשכוחות נערכים בצפון, כשהחטופים שלנו בעזה וכל המדינה דואגת לשלום התושבים וחיילינו, נרקחה לה מזימת פוליטיקה קטנה ועלובה – שר בלי תיק גדעון סער. על מה, גדעון? איך, איך עשית את המעשה הזה? מה מצדיק, מה מצדיק את אכזבת הציבור, את רמיסת הציפייה לפוליטיקה נקייה, לשיקום, לתיקון, באופן הזה? איך הרשית לעצמך להעדיף טובה פוליטית קטנה על פני המדינה ועוד בשעת מלחמה? הקומבינה הזאת יותר גרועה ממה שנדמה לנו; קומבינה שנועדה להכשיר חוק השתמטות גורף בזמן שהחיילים שלנו כבר מזומנים לצו 8 חמישי, בזמן שצה"ל משווע לעוד כוחות ולוחמים. ממש שר ההשתמטות גדעון סער. אבל מה עוד הוא עשה במהלך הזה? הרחיק אותנו עוד צעדים רבים מעסקת חטופים להשבת 101 אזרחים ואזרחיות שנמצאים עדיין בשבי חמאס – ואי-אפשר להכיל את הזוועה הזאת, את הפוליטיקה הקטנה הזאת על חשבון הדברים החשובים באמת, הכרעות שמדינה צריכה לקחת, חוק גיוס שוויוני והצלת חיים, קדושת החיים. אני רוצה להגיד לכל אותם אזרחים שמסתכלים היום, משתאים, נגעלים מהפוליטיקה הבזויה הזאת, מהריקבון הזה: אל תתייאשו. להפך, אנחנו מבינים עד כמה משימת השיקום והבנייה מחדש גדולה יותר, אנחנו מבינים עד כמה זה לא רק עניין של מדיניות, סדרי עדיפויות, אידיאולוגיה וערכים; צריך לנקות את הזירה הפוליטית מהיסוד, צריך להכניס אל המשכן הזה, אל בית הנבחרים, אנשים שייצגו את הרוח, את הרוח של העם הזה, את הגבורה, את החסד, את החמלה של האזרחים המדהימים במקום הזה. זאת המשימה שלנו. אני רוצה להגיד לכל אותם אזרחים שמזועזעים ממה שקורה: תסתכלו רגע על השנתיים האחרונות, על כל מה שעשינו יחד במחאה החשובה הזאת, על השנה האחרונה שבה יצאתם לחמ"לים, להתנדבות, להושיט יד, לסייע, לעמוד בסולידריות וערבות הדדית. תזכרו כמה אנשים טובים מצאתם בדרך, איזה אנשים נפלאים יש כאן כדי לבנות פה חברת מופת, כדי להחליף את הריקבון. אני אומרת לכם ברגע הזה בדיוק: אל תתייאשו, תגייסו את התקווה, את התקווה למציאות של שפיות של ישראל, של ערכים, של ערבות הדדית, של פוליטיקה נקייה, שבאה לשרת את האינטרס הציבורי ולא את האינטרסים הפרטיים של שרידות פוליטית. ואני רוצה להגיד לביבי הקטן, גדעון סער: אין אחד ששרד את האיש הזה במערכת הפוליטית. לא אתה תהיה האיש שיצלח את המשוכה הזאת. מכרת את עצמך, לא את המדינה. אנחנו נשקם את המקום הזה ונבנה פה מערכת פוליטית ראויה של 120 חברי כנסת, שאולי יש ביניהם חילוקי דעות וויכוחים קשים, אבל יהיה פה כבוד למשכן, לעם, לישראל. אנשים פה יהיו ראויים למקום הזה. אני רוצה להגיד לכם, חברי הליכוד וחברי הקואליציה: רק לפני כמה חודשים גדעון סער היה מושא ההתקפה הראשי שלכם. אני מבינה שהמחאות והרוח הציבורית מבהילות אתכם, מלחיצות אתכם, אבל אל תדאגו, המדינה תנצח, ישראל תנצח, התקווה תנצח ולא הפוליטיקה הקטנה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב. אתה מעוניין לדבר? בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר, אני לא אתייחס במסגרת הנאום הזה להסכם בין נתניהו לסער. לשמחתי, לא הצבענו הערב הזה על מינויו של חבר הכנסת סער כשר בלי תיק, הדבר מתוכנן למחר בצוהריים. הדחייה הזאת תאפשר לנו לאסוף מקצת האמירות של חבר הכנסת סער וחבר הכנסת אלקין וחברים אחרים בסיעתו על ראש הממשלה ועל שותפיו – לא אמירות מלפני שנים, אלא מהחודשים האחרונים. אנחנו לא נביא לכאן מחר מהרהורי ליבנו אלא פשוט נצטט מה אמר גדעון סער, מה אמר זאב אלקין, ומה אמרה חברתנו שרן השכל. הם יעידו, הם יעידו על טיב הקואליציה שאליה הם מצטרפים. את הזמן שעומד לרשותי, אדוני, אני מבקש לנצל על מנת לעסוק בענייניה של הרבנות הראשית. אני מניח שבזמן הקרוב נדע מיהו שותפו של הרב דוד יוסף לכס הרבנות הראשית – לא, נדחה מ-22:30?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה נדחה לשבוע הבא.

גלעד קריב (העבודה):

אוה, אז נמתין במתח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה תהיה במתח.

גלעד קריב (העבודה):

נמתין במתח לראות אם מעשה הרמייה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והנסיגה המבישה שלו מההסכם בין כל הפלגים של הציונות הדתית – האם מעשה הרמייה הזה יצלח, והרב האשכנזי הראשי החדש ייכנס לתפקידו נישא על כנפי שקר. את זה עוד נגלה. אבל בינתיים אנחנו יכולים לברך את הראשון לציון הרב דוד יוסף. הרב דוד יוסף, הראשון לציון. אומנם, אני באמת מנסה להבין איך חברי כנסת כאן, שזועקים כבר שנים על נפוטיזם במערכת המשפט, על חבר מביא חבר, על קשרי משפחה – לא, לא בפרופורציה שהרב הראשי מוסר את התפקיד לאחיו. אתם מדברים איתנו על נפוטיזם? אתם מדברים איתנו על שושלות? אתם לא מתביישים? אתם עוד מעיזים לדבר על ניגודי עניינים, כאשר הרב הראשי ימסור את גלימתו לאחיו, והאח של הרב האשכנזי היוצא יתמודד גם הוא? כאילו יש חזקה בטאבו. האמת, כשאני חושב על זה עכשיו, אם אינני טועה, הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק מייסד הרבנות הראשית, מעולם לא חשב שהוא צריך להיות הרב הראשי ולרשת את אביו. אבל כנראה השתנו הזמנים. ובעוד עשר שנים אולי נגלה שיש עוד אח מוכשר במשפחה כזו או במשפחה אחרת. רק תעשו לנו טובה, אל תבלבלו לנו יותר את המוח על נפוטיזם במערכת המשפט. תחשבו פעמיים לפני שאתם מעיזים לדבר איתנו על חבר מביא חבר בבית המשפט העליון או בבית הדין לעבודה. תעשו קודם כול בדק בית אצלכם, תנקו את האורוות אצלכם, תפתחו את הממסד הרבני לתלמידי חכמים שאין להם ייחוס אבות. אחרי זה תבואו ותדברו איתנו על מה שקורה במערכת המשפט האזרחית. אני מאוד מקווה, מאוד מקווה שתפסיקו עם הצביעות שלכם, ותפסיקו להטיף לנו על אותם דברים שאתם מתהדרים בהם כאשר הם בחצר שלכם. בנאום הבא שלי נדבר על התבטאויות העבר של הראשון לציון, ולמה הראשון לציון החדש, לפני שהוא יבקש הערב סליחה מהקדוש ברוך הוא ברחבת הכותל, ראוי שיבקש סליחה מהרבה מאוד ישראלים שלאורך הרבה מאוד שנים הוא השמיץ וביזה. חכו, יש לנו עוד ערב לפנינו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת רייטן, את מוותרת? אז אנחנו סיימנו עם ההסתייגות של קבוצת יש עתיד לפני סעיף 1. קבוצת המחנה הממלכתי, מכיוון שאינם פה – אנחנו מסירים את ההסתייגויות שלהם לפני סעיף 1 ולסעיף 1. אנחנו נעבור לקבוצת ההסתייגויות אחרי סעיף 1 של קבוצת יש עתיד וקבוצת העבודה. קבוצת יש עתיד – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רגע, קודם נסכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, עוד לא. יש לך עוד זמן עד הסיכום. יש עוד זמן. יש עוד זמן, חבר הכנסת מלול.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יש לנו זמן, רק ב-02:00 הסליחות אצלנו.

גלעד קריב (העבודה):

אתם – – – הסכמים קואליציוניים, אנחנו – – – יעבור סעיף-סעיף, אני מתכוון לדבר בכל סעיף. יש 19 סעיפים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שלום. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלא חשבתי לעלות ולדבר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני מזכיר לך שקראתי אותך לסדר פעם שנייה. אנא, אל תפריע לחברת הכנסת הרכבי.

גלעד קריב (העבודה):

אני מציע שלכבוד הבחירה של הראשון לציון, כמחוות ידידות, תמחק קריאות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הצעתך נדחית. תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי, חבריי חברי הכנסת, האמת, לא חשבתי לעלות ולדבר, אבל היום במהלך הדיון של התקציב לא יכולתי להסיר את העיניים מהטריבונות של היציע ולראות את משפחות החטופים פשוט מיואשות, שבורות. ואנחנו 359 ימים למלחמה – עוד שעה וחצי זה כבר יהיה 360 ימים – ו-101 חטופים וחטופות. ואני רואה אותם שוב ושוב בעצרות המחאה, בכיכרות, פה בכנסת, ולא יכולתי שלא להזכיר אותם. וככה נזכרתי ב-16 ביולי, כשראש הממשלה נתניהו אמר: אין לנו מה להיות בלחץ, החטופים סובלים אבל הם לא מתים. זוכרים את זה שהוא אמר? ממש בלתי נתפס – על הדעת, באמת, אמירה בלי שום רגישות, בלי חמלה, כשהן פשוט משפחות שהופכות להיות אודים כואבים, פשוט נגמרים. ולא מזמן, נדמה לי לפני שבועיים, בוועדת החוץ והביטחון ראש הממשלה הפליא בעוד אמירה מטלטלת כשהוא אמר שהוא מעריך שרק 50% מהחטופים והחטופות בחיים. ושוב, באמת בלי רגישות, שוב טלטל אותם בלי חמלה. אז חשבתי להקריא את רשימת 19 אזרחי המדינה שהופקרו ב-7 באוקטובר. הם נחטפו בחיים, הם נהרגו או נרצחו בשבי חמאס: אביב אצילי, זכרו לברכה, סליחה; איתי סבירסקי, זכרו לברכה, סליחה; איתן לוי, זכרו לברכה, סליחה; אלוף משנה אסף חממי, זכרו לברכה, סליחה; אליהו מרגלית, זכרו לברכה, סליחה; אריה זלמנוביץ', זכרו לברכה, סליחה; ג'ודי ויינשטיין, זכרה לברכה, סליחה; גדי חגי, זכרו לברכה, סליחה; גיא אילוז, זכרו לברכה, סליחה; דרור אור, זכרו לברכה, סליחה; טל חיימי, זכרו לברכה, סליחה; יאיר יעקב, זכרו לברכה, סליחה; יונתן סמרנו, זכרו לבכרה, סליחה; יוסי שרעבי, זכרו לברכה, סליחה; מני גודארד, זכרו לברכה, סליחה; סהר ברוך, זכרו לברכה, סליחה; עמירם קופר, זכרו לברכה, סליחה; עופרה קידר, זכרה לברכה, סליחה; רונן אנגל, זכרו לברכה, סליחה. 19 חטופים וחטופות שנחטפו בחיים ונהרגו או נרצחו. בעוד עשרה ימים בערך יום הכיפורים, ואני כאן אולי קוראת מעל בימה זו לראש הממשלה ולכל חברי הקואליציה לעשות חשבון נפש: האם באמת עשיתם הכול כדי לשחרר את החטופות והחטופים מהגיהינום? למשפחות שישבו כאן ביציע ולכל המשפחות של החטופים והחטופות מגיעה תשובה. לאזרחי המדינה מגיעה תשובה. קחו אחריות, עשו מעשה, קדמו עסקה עכשיו. תמנו גם ועדת חקירה ממלכתית עכשיו. תפסיקו עם הפוליטיקה. אנשים ממשיכים למות, ואנחנו – אני לפחות – עד שתהיה עסקה וכל חטוף וחטופה ישובו הביתה, אני אזעק מעל הבימה הזו, אצא לרחובות. לא אשקוט עד שכולם יחזרו הביתה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברי הכנסת מהעבודה – חבר הכנסת קריב, חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת רייטן. חבר הכנסת קריב, בבקשה, אדוני. אתה רוצה לדבר על כל אחד בנפרד או ביחד?

גלעד קריב (העבודה):

45 דקות? תשע כפול חמש, לא?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא 45 דקות. אין לך תשע, יש לך שמונה. 40 דקות – תגיד לי איך. במקום שתרד ותלך, אני שואל.

גלעד קריב (העבודה):

בשביל אופיר – חמש דקות; בשביל עובדי ועובדות הבית, ממש לא בשביל אופיר. אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש להמשיך בעניין בחירתו של הרב הראשי הספרדי החדש, הראשון לציון. בצד הברכות יש לי כמה שאלות. חבר הכנסת מלול, מכיוון שהעדת שיש לך היכרות אישית עם הראשון לציון – – –

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני גאה בזה.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור, גם אני בירכתי אותו. אבל אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, ואולי תעזור לי לפתור את הקושיות, בסדר? לפני שבע שנים, בשנת 2017, אמר הראשון לציון את המילים הבאות על יום העצמאות: "היום הזה הפך להיות יום של שחוק וקלות ראש ופריצות" – זה על יום העצמאות – "שום סממן דתי. קשה לי להבין איך אפשר להגיד הלל ביום שכזה". אז חבר הכנסת מלול, אני רוצה רגע לשאול אותך: מה יעשה הרב הראשי הספרדי החדש כאשר הרבנות הראשית פסקה במרוצת הדורות דבר אחד, והוא לפני שבע שנים הודיע שלא ראוי לומר הלל ביום העצמאות? אני רק רוצה להבין כיצד הוא ינהג. בכל זאת, הוא מורה הוראה.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נחיה ונראה.

גלעד קריב (העבודה):

במשך שנים עמדו רבני היהדות החרדית בישראל, בתוכם באופן ספציפי הראשון לציון, והטיחו ביהדות הרפורמית שמחקנו את ציון מהסידורים – כדרך אגב, שקר. בסידור שלי יש סדר תפילות ליום העצמאות. בסידור שבו אני מתפלל בבית הכנסת מופיע סדר הלל ליום העצמאות, מופיעה תפילה לשלום המדינה לאמירה אחרי קריאת התורה בשבת ובחג. תאמר לי, חבר הכנסת מלול, בסידור שממנו מתפלל הראשון לציון החדש, יש התפילה לשלום המדינה, התפילה שחיברה הרבנות הראשית לישראל? יש על זה תשובה? הוא ייתן לנו תשובה? האם עכשיו, כאשר הוא נשבע אמונים למדינת ישראל, הוא יאמר בבית הכנסת שלו אחרי קריאת התורה בשבת ובחג את התפילה של הרבנות הראשית לשלומה של מדינת ישראל? אמור לי, חבר הכנסת מלול – הבנתי שהרב יוסף ורעייתו התברכו, בלי עין הרע, בתשעה ילדים, שיהיו כולם בריאים, שיזכו להעמיד דורות ישרים. האם מההיכרות הקרובה שלך אתה יכול לספר לנו כמה מצאצאיו שירתו בצה"ל או עשו שירות לאומי? כמה?

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עזוב.

גלעד קריב (העבודה):

מה עזוב? מה עזוב? לא מגיע לציבור הישראלי לדעת כמה מתוך תשעת בניו ובנותיו של הראשון לציון החדש שירתו בצה"ל או בשירות לאומי במסגרת שומרת תורה ומצוות? לא ביחידה מעורבת, יש מספיק מסגרות של שירות לאומי שמתנהלות על יסודות של הפרדה בין גברים לנשים במסגרת תורנית. כמה הלכו לשרת בצבא? כמה הלכו לשרת בצבא, אדוני? אני רוצה לשאול אותך, אדוני: הרי הרב הראשי הנבחר עתיד להיות נשיא בית הדין הרבני הגדול – אני לא יודע אם בחמש השנים הראשונות או בחמש השנים העוקבות. הרב דוד יוסף עמד לדין משמעתי וסיים את תפקידו כרב שכונה מכיוון שהוא ניצל את משרתו לתעמולת בחירות בעבור מפלגה, הפר את הוראות הדין המשמעתי ונאלץ לסיים את עבודתו. האם הוא מתכנן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול להמשיך ולעשות תעמולת בחירות? לא מגיע לנו לדעת? אני כבר שם בצד את העובדה שהוא קרא לנשות הכותל "מטומטמות", שהוא דיבר נגד קהילת הלהט"ב, נגד בג"ץ – את כל זה אני שם בצד. אני שם בצד אפילו את העובדה שלפני עשר שנים הוא השתלח בציונות הדתית, בחובשי הכיפות הסרוגות, אמר עליהם דברים נוראיים. לא שמעתי אותו מתנצל בפניכם. חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת הלוי. אנחנו בחודש הרחמים והסליחות. על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. לא ראוי שהרב הראשי החדש יתנצל בפני חובשי הכיפות הסרוגות על מה שהוא אמר בגנותכם, בגנות רבותיכם?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

די להסתה.

גלעד קריב (העבודה):

לא מגיע לכם? לא ראוי שהוא ייכנס לתפקיד שלו עם ידיים נקיות ונפש נקייה לפני שהוא הולך הערב לכותל לומר את הסליחות? שיתנצל בפני אין-ספור קהלים ישראליים. ב-20 השנים של הרבנות שלו מטעם המדינה כרב שכונה בהר נוף – אין ספור קהלים ישראליים שהוא העליב, פגע בהם.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בג"ץ אישר את המועמדות שלו.

גלעד קריב (העבודה):

אז מה? פתאום אתה נתלה בבג"ץ. אתה רוצה שאני אצטט את מה שאמר הרב דוד יוסף על בג"ץ? פתאום אתה נתלה בבג"ץ.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – – לך לבג"ץ.

גלעד קריב (העבודה):

אני שאלתי אותך שאלה פשוטה: האם הרב דוד יוסף יאמר הלל ביום העצמאות? האם בראש השנה, אחרי קריאת התורה, הוא יאמר את התפילה לשלומה של מדינת ישראל שחיברה הרבנות הראשית? האם הוא מתכוון להתנצל בפני הציונות הדתית על דברי הבלע שלו? האם הוא מתכוון לחזור בו מדבריו נגד גיוס לצה"ל? לציבור הישראלי מגיעות תשובות על השאלות הללו. אם אתם רוצים שהרבנות הראשית תהיה גורם שמקרב אנשים למסורת ישראל, מגיעות לציבור הישראלי תשובות מפיו של הרב הראשי החדש – תשובות ובעיקר בקשת סליחה. ורב ראשי שלא יודע לבקש סליחה מאותם קהלים ישראליים שהוא העליב ופגע בהם במשך שנים – רב כזה לא יכול לקרוא לנו לחזור בתשובה לפני ראש השנה ויום הכיפורים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, מעוניינת לדבר? חברת הכנסת מרב מיכאלי, את מעוניינת לדבר? מוותרת? אוקיי. אז אנחנו עוברים – קובץ ההסתייגויות של המחנה הממלכתי לאחר סעיף 1 נמחק, כי הם לא נמצאים פה, וגם לסעיף 2 נמחק. יש לנו בקשות של ישראל ביתנו לרשות דיבור. חברת הכנסת שרון ניר, את מעוניינת לדבר? מוותרת. אז אנחנו נעבור להצבעה, או שאתה מעוניין להשיב? אני חושב שנעבור להצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה על ההסתייגויות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה רוצה להשיב? בבקשה, אדוני.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם בירכתי את המשמרת הנכנסת, את הגאון הרב דוד יוסף. עכשיו אני רוצה לברך את הגאון הראשון לציון הרב יצחק יוסף, בעל הילקוט יוסף, על פועלו במשך עשר שנים למען עם ישראל בנושא כשרות, בנושא בתי הדין, קירוב. הרב מכתת את רגליו ממקום למקום, לעם שבשדות, כדי להאהיב את תורת ישראל. אהבת ישראל. אני חייב לציין את מה שהרב עשה בתקופת המלחמה – דברים שחלק עוד לא מפורסמים, חלק כן – למען עם ישראל, עם משפחות החטופים, כל הפסיקה לגבי קבורה, למשפחות, התמיכה בחיילים. אנחנו נאחל לו, בעזרת השם, שימשיך להנהיג אותנו וימשיך לקדש שם שמיי. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הסתייגויות. חברת הכנסת מירב? הסתייגות לפני סעיף 1?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגות לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1, של קבוצת יש עתיד וקבוצת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 25 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

12 בעד, 25 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לפני סעיף 1 מוסרת. את ההסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי כבר הסרנו, כי הם אינם נמצאים פה. אנחנו נעבור להסתייגויות לאחר סעיף 1, של קבוצת יש עתיד וקבוצת העבודה. את של המחנה הממלכתי הסרנו. לאחר סעיף 1 עכשיו. אה, נכון. אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 131 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 26 נגד – 13 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

26 בעד, 13 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. הסתייגויות לאחר סעיף 1 – חברת הכנסת בן ארי, את מסירה את כולן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מסירה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז אנחנו עכשיו מצביעים על החוק כולו, נכון? סעיף 2 – כבר הוסרו, כי המחנה הממלכתי אינם נמצאים. אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 132 בעד סעיף 2 – 26 נגד – 13 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

26 בעד, 13 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. סליחה? סעיף 2 התקבל, כן. עכשיו אנחנו נצביע בקריאה שלישית. נעבור להצבעה על החוק בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 133 בעד החוק – 26 נגד – 13 נמנעים – אין חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

26 בעד, 13 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האספה הבוחרת), התשפ"ד–2024. אני מזמין את השר מרגי, בשם השר לשירותי דת, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נתבקשתי על ידי ידידי וחברי השר לשירותי הדת חבר הכנסת הרב מלכיאלי – – –

קריאה:

איפה הוא עכשיו?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

העסוק במצווה פטור מן המצווה. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) – אלמוג?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלמוג, קיבלתם שישה מנדטים. מה יהיה? אני דואגת לך בכנסת הבאה. אלמוג, אתה חשוב לי. הכנסת לא יכולה לאבד חבר כנסת כמוך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני בפעם הבאה בש"ס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מפרגנת לאלמוג. אני דואגת.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אין לי בעיה. אם את רוצה תשומת לב ממני, אני יודע להעניק אותה. אבל לא להפריע לי באמצע הנאום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה. אתה יודע כמה שאני מסמפתת אותך.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

זה הדדי, לכן שתקתי. מישהו אחר היה מקבל תוכחה עכשיו. בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980, בסעיף 7, בפסקה (8), בסופה יבוא: לעניין זה, רב – מהו רב? מי שהוסמך לרבנות, "יורה יורה", על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל לאחר שעמד בבחינות בכתב הנדרשות לשם כך אשר נערכו על ידי הרבנות הראשית לישראל, או מי שיש בידו תעודת כשירות לכהונת רב, רב עיר, רב אזורי, רב מושב או רב שכונה, שניתנה לפי חוק זה. חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980, קובע בסעיפים 4 ו-6 כי הרבנים הראשיים לישראל וחברי מועצת הרבנות הראשית נבחרים באספה בוחרת. האספה הבוחרת מורכבת מ-150 חברים, מהם 80 רבנים ו-70 נציגי ציבור. הרכב האספה הבוחרת מפורט בסעיפים 7 ו-8 לחוק. עם 80 הרבנים החברים באספה הבוחרת נמנים גם עשרה רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל בהתייעצות עם השר ובאישור הממשלה כאמור בסעיף 7(8) לחוק. בפסק דינו של בית המשפט העליון מחודש ינואר 2024, מה שנקרא בג"ץ 7583/22, המרכז לקידום מעמד האישה על שם רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר-אילן נגד הרבנים הראשיים לישראל, שפורסם באתר הרשות השופטת – אני אחסוך לכם את כל זה ואני אמשיך – נקבע כי במסגרת הפעלת סמכות הרבנים הראשיים לישראל לעניין סעיף 7(8) לחוק, המסמיך אותם למנות להרכב האספה הבוחרת עשרה רבנים בהתייעצות עם השר ובאישור הממשלה, יש "לשקול מינוין של נשים – – – ככל שהן עומדות בדרישות של השכלה תורנית והלכתית מתאימה". פסיקה זו של בית המשפט העליון ופרשנותו למונח רבנים לעניין סעיף 7(8) לחוק יצרה קושי יישומי בעקבות החלטת מועצת הרבנות הראשית, אשר קבעה כי לעמדתה ההלכתית לא ניתן לשקול מינוי אישה כרב. ביום ב' תמוז התשפ"ד ניתן פסק דין בארבע עתירות בנוגע לבחירות לרבנים הראשיים – אני אחסוך מכם את כל הסימוכין. בפסק הדין נקבע כי ועדת הבחירות תקבע מועד לבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים שלא יאוחר מיום כ"ז באלול התשפ"ד, 30 בספטמבר 2024. על הגורמים הנמנים להשלים את המינויים החסרים עד למועד הפרסום של חברי האספה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7(8) לחוק, כפי שזו פורשה בפסק הדין בעניין רקמן. ואולם הובהר בפסק הדין כי ביצוע הבחירות לא יותנה בהשלמת המינויים החסרים ובמינוי רבנים, לרבות נשות הלכה, לפי סעיף 7(8) לחוק. כתוצאה מכך, האספה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל בבחירות שהתקיימו היום, כ"ו באלול התשפ"ד, 29 בספטמבר 2024, כוללת 140 חברים בלבד, משום שלא מונו עשרה רבנים לפי סעיף 7(8) לחוק. בקיצור, היום היה המהלך הראשון של בחירת הרבנים הראשיים. המהלך הזה בא להשלים את המהלך ולקבוע – בהתאם לפסיקה, למנות עוד עשרה נציגים מטעם הרבנים הראשיים, שהם יהיו נשים, לפי קביעה, או לפי קביעה של מי שהוסמך בלבד על ידי הרבנות הראשית. לכן, התיקון הזה בא להתמודד עם פסיקת בג"ץ, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, שר הרווחה, החביב עליי, וכמובן, כנסת נכבדה, תראו, בסוף צריך לומר שהיום קרה אירוע, ואני לא יכולה להתעלם ממנו, מאיר. אני לא יכולה להתעלם מזה שאני דואגת לאלמוג כהן לאור העובדה שהם ירדו לשישה מנדטים. עכשיו אני רוצה לתת לך טיפ מסחבק. לאור העובדה שאני הייתי במפלגה של עשרה מנדטים שנבלעה על ידי נתניהו ומעשרה הפכנו לארבעה, אני כבר מציעה לך להתחיל לבדוק אופציות. אני אישית הלכתי הביתה לשנתיים שעשו לי רק טוב.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומכיוון שבצלאל נמחק כיום בסקר ואתם ירדתם לשישה מנדטים, נראה לי שכדאי להתחיל לבדוק. אני רק אומרת לך את זה מניסיון – מניסיון של מישהי שהייתה בעשרה מנדטים פעם ועברה לארבעה – גם לך. עכשיו, תראה – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – אין לי אלא לציין את בית הפנקייק כאופציה, כי גם היית שם וזו עבודה מכובדת, אבל תראה, הייתה אתמול בשורה טובה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

למה לא לחזור ליס"ם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

או שתחזור ליס"ם. למה לא?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יאיר תפס לי את המקום בסוואנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בשבילי לראות את המפלגה שלך באמת עוברת לשישה מנדטים זה בשורה שאני שמחה בה, אני חייבת לומר – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

68 מנדטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – כי בסוף אנשים הבינו שיש בעיה. תראה, אתה בן אדם טוב, אבל יש לך בעיה עם ראש המפלגה. אז זה הזמן, אלמוג, לבחון אופציות אחרות או באזרחות או בכנסת, נראה לי שיש לך קצת יותר שותפים פה. וכמובן, גם מיכל יקירתי, תשמעי, היום גם נעלמו ארבעה מנדטים של בצלאל וגם את בחורה מוכשרת. קבלו טיפ – קבלו טיפ ממישהי ששנתיים הייתה בבית: זה הזמן, זה הזמן לבחון אופציות, ואופציות טובות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רגע, מירב, ציירתי את יאיר לפיד, ציירתי את יאיר לפיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קרו דברים טובים השבוע, אבל זה שבן גביר ירד לשישה מנדטים, זה אומר שלאט-לאט הציבור מבין שיש בעיה, ואין לי אלא להציף אותה כאן. יש בעיה עם שר אוצר שהטיל פצצת אטום על הכלכלה הישראלית, שדרדרה את הדירוג של ישראל לכמעט דירוג זבל באג"ח, ויש בעיה עם בצלאל, שהשתלט על המשטרה – סליחה, בן גביר, כבר התבלבלתי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – איזה 15?

מירב בן ארי (יש עתיד):

15, אל תדאג לי, נשמה, אביחי, בתור נורבגי – מכיוון שלא הייתי נורבגית בעבר. תראה, בניגוד לסקר של ערוץ קים ג'ונג און, של ערוץ 14, שמש העמים; יש עוד ערוצים, ולמרות שאתם מכירים רק את ערוץ 14, יש עוד ערוצים, ובערוצים אחרים – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. – – אין לכם מנדטים. אז אם יום אחד תעבור מערוץ 14 של צפון קוריאה לערוצים האמיתיים, תראה שיש לך בעיה וגם למיכל, אז אני רק מציפה אותה, אל תתעלמו מהבעיה שלכם. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צגה, את אל תדאגי, אתם אוכלים את המנדטים שלו ושלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת שירי – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, מעוניינת לדבר? בבקשה, גברתי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

איפה הנמר מעין גדי? איפה הנמר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת כהן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הנמר על העץ, יאיר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת כהן, תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מירב, אני אומר לך מה מטריד אותי בסקר הזה של ערוץ 12, שראיתי אותו גם – שבראשות אף אחת מהמפלגות האלה לא עומדת אישה. אנחנו מגיעים למצב – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, די, די. לא למטי. חבר הכנסת כהן, לחברת הכנסת הרכבי לא עושים קריאות ביניים. תודה. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה מטריד. אלמוג, אלמוג, יקירי, זה מטריד, כי לא רק שבאמת באף רשות מפלגה לא עומדת אישה, הרי בכנסת שלנו יש גם מפלגות שבהגדרה מדירות נשים, ונשים לא יכולות להתמודד. אז אני מקווה שבממשלה הבאה אנחנו נעשה איזשהו תיקון חוק שבו אין מצב שבמפלגות לא יכול להיות ייצוג מגדרי שווה לנשים, או הולם או משהו בסגנון הזה. אבל חבריי, אני עומדת כאן שוב ושוב, ואל מול עיניי תמונות החטופים והחטופות שנמקים במנהרות החמאס – ואנחנו עוסקים בטפל. מחר ניפגש כאן בכדי לאשר עוד שר ועוד הרחבה, ויצאו ויחזרו ויעשו הכול כרגיל, והנרמול הזה של הטירוף – כשבמנהרות החמאס נמקים 101 חטופות וחטופים. אתמול קראתי פוסט של ראומה קדם, סבתא. אני רוצה לקרוא לכם את הפתיח ואת הסגיר של הפוסט שלה. הוא פוסט ארוך מאוד, אבל לא יכולתי להתעלם ממה שהיא כתבה. היא כותבת כך: "12 חודשים שתמרי, ג'ון, ארבל, שחר, עומריקו וסבתא קרול הופקרו ונרצחו בביתם בקיבוץ ניר עוז. שלושה דורות שאינם. תמרי שלי והמשפחה הם התגלמות הטוהר, האור והאהבה. גדלו וחונכו על אהבת האדם, אהבת הארץ, אהבת העולם והבריאה. בטחו והיו גאים במדינה. תמרי האמינה ופעלה כל חייה להשפיע ולהוסיף טוב לעולם, והאמינה ביכולת שלנו להתגבר על כל קושי ומכשול. הגדולים והקטנים אהבו את החיים, אהבו לצחוק, לחבק, אהבו ימי הולדת ועוגות, אהבו שוקולד וממתקים, ביצי הפתעה וגבינה צהובה, תותים ופסטרמה" – והיא ממשיכה בכל הדברים שהמשפחה שלה אהבה – את הים, את המדבר. אני אקצר, כי זמני תכף פג. היא מסכמת את הפוסט שלה: "ולכם, משפחה שלי" – היא פונה למשפחה שנרצחה – "תודה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

פסקה אחת, כי אלמוג הפריע לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל זריז, בסדר?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן. "ולכם, משפחה שלי, תודה על כל מה שלימדתם אותנו, על רגעי החיות, רגעי הצחוק, האהבה והשמחה. אתם ההשראה, אתם היופי והאור. שלושת נכדיי האהובים, מלאי הצחוק והיופי, הייתה לנו ולעולם הזכות שעברתם ודרכתם על הכדור הזה, ומילאתם את עולמנו. עזרו לנו משמיים להדליק את האור בתוך החושך הגדול, אתם הסימנים הטובים – לאורכם נלך. מתגעגעת ואוהבת בכל רגע, בכל נשימה ונשימה, לנצח-נצחים ולעולמי עד, סבתא ראומה". היא מסכמת במשפט אחרון: "ולאוהבים את תמרי והמשפחה – הדליקו נר או שניים, שלושה או שישה, הרגישו את הלבבות הפועמים, והתחברו לאור של המשפחה האהובה והמופלאה שלנו".

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אתה מעוניין לדבר? חברת הכנסת גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת פורר; חבר הכנסת מיקי לוי; שטרן, חילי טרופר, חבר הכנסת סגלוביץ' – אינם נוכחים; חברת הכנסת וולדיגר – מוותרת; חבר הכנסת פינדרוס – מוותר, אני מניח; חברת הכנסת ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלקו – מוותרת; חברת הכנסת סון הר מלך – מוותרת; חבר הכנסת כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת בוארון, בבקשה, אדוני.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת סעדה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת סעדה, קצר ולעניין. אדוני היושב-ראש, בשם אזרחי ישראל אני מבקש לברך את מרן הראשון לציון החדש הרב דוד יוסף, שהקדוש ברוך הוא ישלח ברכה במעשי ידיו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, ויזכה לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמיים וילך בדרך מרן אביו, רבנו הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ושיזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אמן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

עכשיו דיבר פה חבר כנסת קריב, ידידי, על ההשוואה בין הנפוטיזם במערכת המשפט לבין מה שקורה אצל גדולי מורנו ורבותינו. אז אני אגיד לך, חבר הכנסת קריב: מה לעשות, ברוך השם, עם ישראל התברך במשפחות שבהן ההוראה והתורה עוברות במסורה מדור לדור במשפחות ישראל – מה שאין כן – –

גלעד קריב (העבודה):

איך קראו לאבא של הלל הזקן?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – מה שאין כן במשרות שיפוטיות של פקידים. הפקידות לא עוברת מדור לדור, בוודאי שלא יכולה להיבחר על ידי פורום של תשעה בוחרים. כשאנחנו רואים שרבני ישראל נבחרים בגוף בוחר של 140 רבנים, אין מה להשוות בין הדברים. פעם אחת. פעם שנייה – דיברו פה על טייסת 69. טייסת 69, למי שלא יודע – טוב, זה משהו שלא צריך לדעת – סגן מפקד הטייסת הוא בן הציונות הדתית. דיברו פה על כך שהקואליציה אינה נושאת בעול ואינה נושאת בנטל, ויודעים כולם שבני הקואליציה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא אמרו את זה. לא אמרו את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא מתאים לך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז אני אחדד. אז אני אחדד. זה הרושם שיוצא, ידידי חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא יכול – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה הרושם שיוצא, חבר הכנסת מיקי לוי. זה הרושם שיוצא מרבים מהדוברים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה פשוט לא נכון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גם מחבר הכנסת להב הרצנו, שעומד כאן, מפנה מבטו לעבר חבריו בקואליציה ומטיף, ומטיף מוסר על כך שאנחנו לא נושאים בנטל ואנחנו לא משרתים את עם ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון. שקר.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ואני רוצה לומר לכם שהציבור – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון. הוא דיבר על מי שלא משרת. לא מתאים לך, לא מתאים לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתם מאריכים את הזמן שלו לדבר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז בואו נעמיד דברים על דיוקם. ברוך השם, טובי בנינו ובנותינו נושאים בנטל – תתי-אלופים – חבר הכנסת מאיר כהן – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

– – – שאתם נותנים יד להשתמטות, בוארון. שאתם נותנים יד להשתמטות. לא אמרנו. הציונות הדתית היא חלק מהצבא הזה, ואנחנו גאים בה, והם לוחמים, אבל אסור לתת יד להשתמטות של החרדים. זה הכול.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מאמץ את דבריך. הציונות הדתית, וכך ציבורים רבים בישראל, מובילים את הצבא. הצבא הוא לא של צד כזה או צד אחר, הצבא הוא של כולנו, וכולנו מובילים אותו וכולנו נוביל אותו לשלומה ותפארתה של מדינת ישראל. תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

נכון, צודק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת הלוי, בבקשה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא מקדמים חוק השתמטות מצה"ל? זה לא מה שאתם מקדמים?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, לא. זה לא מה שאנחנו עושים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא מקדמים פטור ל-66,000 צעירים חרדים? ההתרחשות הפוליטית העכשווית לא נועדה כדי לפטור את החרדים מצה"ל?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל, גם תושבי לבנון – הדברים הללו מיועדים גם לכם – חיסול נסראללה, כפי שאמר ראש הממשלה, לא היה סוף הסיפור. לפנינו אתגרים רבים. אני רוצה לחזק את ראש הממשלה ולחדד כאן מהו כן סוף הסיפור, מה האתגר שלנו בזירה הלבנונית. אם הייתי צריך לבחור לו שם הייתי קורא לו "הגדר הטובה", כמו שקראו לגבול הזה בילדותנו בחיפה, כשהיינו קופצים לראש הנקרה ומטיילים לאורכו. זה היה אמור להיות השם של המבצע, וזה צריך להיות היעד של חיצי הצפון: החזרת האמון האזורי בישראל, ואיתו – החזרת השכנות הטובה. הגדר הטובה. לבנות גדר – גדר מייצגת ריבונות, מסמנת גבולות, אבל גדר טובה, שבשני צידי הגדר מתקיימת שכנות טובה. Enough is enough, כמו שאמר ראש הממשלה, זה לא בגלל ריבוי הטילים והרציחות – זהו, נגמר, יותר מדי. לא, לא הכמות. Enough is enough זה לא בגלל שבעל הבית השתגע. להפך, בגלל שבעל הבית שפוי, ולכן הוא רוצה לחיות כמו כל בעל בית, בשלום, בביטחון ובכבוד. Enough is enough זה בגלל שישראל לא מוכנה לחיות יותר בשכנות למפלצות שטניות, לא מוכנה להתקיים בשכונה אחת עם תרבות ניאו-נאצית. לכן המשימה שלנו היא כפולה, אדוני היושב בראש: אחת – סור מרע, לנקות ולהסיר את הרוע הצרוף מלבנון, והשנייה – לעשות טוב, כלומר, לחתור לכינון של משטר אחר בלבנון, שייצג את הקהילות הנוצריות, הדרוזיות, הסוניות המתונות, כל אלו שחפצות גם הן בגדר טובה בינינו. לכן אני קורא לראש הממשלה כאן, בנימין נתניהו: זו מורשת מנהיג הליכוד ההיסטורי מנחם בגין, שפתח במבצע שלום הגליל בדיוק לשתי המטרות הללו: אחת – להסיר את הרוע של פת"ח, הרוע העראפתי, שהוא כינה אותם אז, בצדק, "נאצים", והשנייה – לשנות את המשטר כדי שיתקיימו יחסי שכנות טובה ולבנון תשוב לשגשג ותיקרא שווייץ של המזרח התיכון, כמו שקראו לה אז. ואני מבקש להזכיר לכולם שאצל בגין זה התחיל בהצלחה גדולה, גם הגירוש של ערפאת ואבו מאזן ושאר הברברים לתוניס, ומינוי בשיר ג'ומאייל. אבל בשיא ההצלחה אז גילינו חולשה, לא עמדנו על שימור ההישג, נסוגונו, הלקינו את עצמנו על דברים שלא עשינו, אחר כך ההסכם עם אח שלו, עם אמין ג'ומאייל היה כבר אות מתה, אפשרנו לסורים לחדור ולעשות את מה שעשו האש"פיסטים – להשליט שום משטר אימים של רשע ושל אלימות. כך היה עד 1985. אחר כך, ב-1985 – הנסיגה לדרום לבנון, הנסיגה לרצועת הביטחון, ואחר כך, בשנת 2000, הגיע המפרק הסדרתי אהוד ברק – שיש לו מומחיות בפירוק, כידוע; עכשיו הוא עושה את זה לכלל החברה והמדינה שלנו – ופירק את מגן הצפון, שנשאר המגן האחרון של צפון המדינה; הוא פירק את הברית, בגד בברית עם חיילי צד"ל. וגם הפעם כידוע לא נותר ואקום. הפעם לא נכנסו ערפאת, לא נכנסו הסורים – הפעם נכנסה איראן והשתלטה על לבנון כולה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, באמת. אתה מותח מותח מותח. די.

עמית הלוי (הליכוד):

לכן – אני מסיים – אנחנו חייבים לבנות מחדש את הגדר הטובה.

מרב מיכאלי (העבודה):

סליחה, אדוני היו"ר, השעון – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת מיכאלי, תודה, תודה לך.

עמית הלוי (הליכוד):

ואני פונה גם לתושבי לבנון ולקהילה הביו-לאומית – משפט אחרון: יש לנו הזדמנות היסטורית לצרף את לבנון לציר של הסכמי אברהם, שיביאו את הרוח של אבינו המשותף אברהם, רוח הצדק, האמת והחסד, יביאו שגשוג כלכלי ורווחה לכל העמים, כשם שהם מביאים למדינות שכבר חתמו. בואו נצעד יחד בדרך הטובה, ונבנה יחד את הגדר הטובה לקראת שנה טובה, שנה טובה יותר מקודמתה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת רול – אינו נוכח; חברת הכנסת ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ביסמוט – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי – מוותרת. חבר הכנסת קריב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא חבל לך על הקול? אתה צרוד. חבל.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אני צרוד מגיל שלוש. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, עמיתיי חברי הכנסת, כבוד השר, האמת שאני מתקנא ביכולת הוורבלית של השר מרגי. עומד כאן על הבמה – אולי זה השר מלכיאלי כתב את הדברים – ומגדיר הפרה של פסיקת בג"ץ כקושי יישומי. זה באמת הישג ורבלי מדהים. זאת אומרת, יש חוק, יש פסיקה של בג"ץ לגבי הדרך לפרש את החוק, זה לא מתאים לכם, אז עוצרים הליכי בחירות, משנים את הכללים תוך כדי, ולזה קוראים "קושי יישומי".

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

גלעד קריב (העבודה):

אבל נשאיר את הלוליינות הוורבלית שלכם לגבי שינוי החקיקה שעוקפת פסיקה מפורשת של בג"ץ, נשאיר בצד את העניין הפורמלי, וניגע במהות הדברים. אדוני היושב-ראש, בשבת בראשית הקרובה אנחנו נציין מלאות 80 שנים לרציחתה של הרב רגינה יונאס במחנה ההשמדה אושוויץ. רגינה יונאס הייתה יהודייה גרמניה שומרת תורה ומצוות שהתחנכה בבית יהודי אורתודוקסי, ומגיל צעיר היא החליטה להקדיש את עצמה למשימה הזו של לימוד תורה ושל הנהגת קהילה, והיא הייתה האישה הראשונה בעולם היהודי שזכתה לסמיכה רבנית. באותם ימים כמובן הסמיכה הזאת לא התאפשרה בבתי המדרש האורתודוקסיים, ולכן בשנת 1935, תחת המשטר הנאצי, היא זכתה לסמיכה בבית המדרש הליברלי בברלין, ובזמן שהותה בגטו טרזיינשטט היא שימשה כרב שמקהיל קהילות ופוסק הלכה. לאחר שילוחה בשנת 1944 לאושוויץ, ביום הגעתה למחנה, היא נרצחה. יעברו כמעט 30 שנים עד ההסמכה של האישה הבאה בעולם היהודי לרבנות, בבית המדרש לרבנים של התנועה הרפורמית. כעבור עשר שנים הצטרפה גם התנועה הקונסרבטיבית, אבל בשנים האחרונות המהפכה הגדולה במעמד הנשים בעולם הדתי מתחוללת בתוך הקהילות האורתודוקסיות, ונשים אורתודוקסיות היום מוסמכות כתלמידות חכמים ענקיות וכפוסקות הלכה. חלקן משתמשות בתואר המסורתי של רבנית וחלקן מאמצות גם את התואר של רב או של רבה. את המהפכה הזאת אתם לא תצליחו לעצור בחוקים ובטריקים ובדברי הסתה. המהפכה הגדולה של מעמד האישה בעולם התורני יצאה לדרך. תשנו את החוקים, תסיתו נגד המהפכה הזאת – היא פה, והיא תשפיע לטובה על דורות של יהודים ויהודיות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת קלנר – מוותר; חבר הכנסת חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תדאג לנירה שפק – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת אלמוג כהן.

גלעד קריב (העבודה):

תלך ללמוד קצת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה. קצת יותר חלש. קצת.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אם הייתי שולט על זה, לא הייתי – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני רק אומר לך דבר אחד: אחרי מה שעברה נירה שפק בקיבוצה, אני לא הייתי מעז, מעז, לעשות את מה שהוא עושה. של נעליך מעל רגליך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אם זה מה שהיא אמרה, למה יאיר העיף אותה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, די.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, please, take it outside. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה, היושב-ראש, אתה צריך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה לא רוצה להפריע לחברת הכנסת מיכאלי, נכון?

גלעד קריב (העבודה):

– – – בטח מאנשי קיבוצי העוטף.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב. אפשר לתת לחברת הכנסת מיכאלי לדבר? תודה. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

הקואליציה מציגה עוד חוק עוקף בג"ץ, מדיר נשים ומדיר יהודים שלא מספיק כשרים לפי טעמם של חלק מהיושבים בקואליציה הזאת. כשזה נוח, השוויון הוא ממש כאן. תארו לעצמכם ששר האוצר בעל הזקן והכיפה מקדם שינוי בחוק המזונות, למרות שההלכה קובעת באופן מפורש שמזונות ילדים עד גיל שש לפחות הם רק על האב. את זה הוא מאוד מאוד מעוניין לשנות, שזה יהיה שוויוני, שזה יתחלק גם עם האישה. גם את חזקת הגיל הרך, שההלכה קובעת שעד גיל שש זה אצל האישה, גם את זה הם מאוד רוצים לשנות שיהיה שוויוני. אממה, את הגט, שרק הגבר יכול לתת – זה לא, את זה ממש אי-אפשר לשנות, חס וחלילה. אתם יודעים שגם גברים היו פעם חייבים בנידה – הם גם היו חייבים בטבילה במקווה לכל מיני נושאים ועניינים. זה איכשהו נעלם, זה השתנה. ההלכה הייתה מאוד גמישה בעניין הזה. מי נשארה צריכה לטבול? אישה. בן סורר ומורה, שפעם היה צריך לסקול אותו, זה איכשהו השתנה, זה רק משל, זה אגדה, זה לא באמת היה, אבל ממזר – זה איכשהו חקוק בסלע, בשביל להרתיע נשים ולקשור אותן ולאפשר לא לתת להן גט במשך שנים, כאשר גברים הולכים ועושים משפחות בחו"ל, חיים חדשים, הכול בסדר, והנשים שלהם תקועות בלי ילדות וילדים וחיים חדשים. אז היום בחרתם לכם עוד גבר שילבש שמלה, בזמן שאתם תמשיכו לאסור על נשים ללבוש בגדי גבר, ובחוק הזה אתם הולכים להשתמש בחוק מדינה כדי להתערב בהלכה ולהגיד שנשים לא תוכלנה להיות רב ולא תוכלנה לקחת אחריות על החיים שלהן ועל כל ההחלטות האלה שנוגעות ממש ממש לבשר ולחיים שלהן ושל הילדות והילדים שלהן. אולי תתלוננו בדרך גם על שירות נשים בצה"ל. מזמן לא שמעתי פה קצת תלונות על כל הנשים האלה במודיעין ובחיל האוויר שניצחו בשבילכם ובשביל מדינת ישראל בימים אלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר מרגי, אתה רוצה להשיב או שאפשר לעבור להצבעה? אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האספה הבוחרת), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 134 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האספה הבוחרת), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

22 בעד, 12 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האספה הבוחרת), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטות מטעם ועדת הכספים. מי עולה? אני מזמין את חבר הכנסת פינדרוס, בשם יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני, להציג את החלטות ועדת הכספים. בבקשה, אדוני.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אלמוג, אתה לא חייב להקשיב, אני אומר לך מראש שאתה לא חייב להקשיב, הכול בכיף – אני מתכבד להביא בפני הכנסת את החלטת ועדת הכספים של הכנסת לגבי צו תעריף המכס והפטורים ממס קנייה על טובין (תיקון מס' 8 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ד–2024, וצו הבלו על דלק (תיקון מס' 2 והוראת שעה מס' 2), התשפ"ד–2024. מדובר בצווים שעניינם הטלת מס פחמן לשם הפחתת פליטות מזהמות ויצירת תמריץ למעבר לשימוש באנרגיה ירוקה. בהתאם למתווה שנקבע בצווים, מוצע להעלות את שיעור מס הקנייה והבלו המוטלים על סוגים שונים של דלק, ובכלל זה פחם, גז טבעי, מזוט, גפ"מ ופטקוק, החל מיום 1 בינואר 2025, באופן הדרגתי – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

700 מיליון ש"ח יעברו לשירותי הרווחה.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

לא אהבנו את הרעיון הזה, זו האמת, אבל בדיעבד הסכמנו להתפשר, והאופוזיציה אומרת שהסכמנו להתפשר בגלל איזה משהו, לא זוכר כבר.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אנחנו נעשה את זה בצורה הטובה ביותר.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אבל ניסינו למנוע את זה הרבה זמן. – – כך שתתאפשר תקופת הסתגלות לשוק, תוך הפנמה של עלויות הפליטות ומעבר לשימוש באנרגיה ירוקה, לצד ודאות ביחס לשיעורי המס, החלים באופן הדרגתי, כאמור. מדובר בצווים שהובאו בעבר לדיון בוועדה – דרך אגב, גם בממשלה הקודמת, למי שלא זוכר – אך הוחלט שלא לקדמם, בין היתר נוכח הצורך במציאת פתרונות להעלאת תעריפי החשמל, המים והגז הגלומה בצווים, במיוחד ככל שמדובר בשכבות החלשות, וכן נוכח הקשיים שהתעוררו ביחס לתעשיות שונות, ובכלל זה המלט והתפלת המים. הוועדה קיימה שורה ארוכה של דיונים בצווים אלה, ובמסגרתם הוחלט יחד עם משרד הרווחה להגדיל את תקציב הסיוע לאוכלוסיות המוחלשות בכ-700 מיליון שקלים, שיוקצו באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. כמו כן הוחלט, בהסכמה עם התעשייה ולשם הבטחת התקיימותם של העקרונות לסיוע ממשלתי, שיינתן לתעשייה, בשל העלאת מס הפחמן, להתנות את כניסתם של הצווים לתוקף בפרסום נוהל מתן מענקים לצורך הסתגלות התעשייה למס הפחמן – נוהל מתן מענקים להתייעלות אנרגטית. ככל שנהלים אלו לא יפורסמו בהתאם למתווה שנקבע בצווים, יפקעו תוקפם של הצווים ויחול הדין שקדם לתחילת הצווים. בנוסף, במסגרת הדיונים בוועדה, ולשם השלמת ההסדר, ביקשה הוועדה לקדם גם את חקיקת המשנה שתקבע כי המענקים יהיו פטורים ממע"מ. בהתאם לכך, הובאו לאישור הוועדה תקנות מס ערך מוסף (הוראת שעה) (מס' 2), התשפ"ד–2024, שבמסגרתן נקבע כי מענק הסתגלות, מענק התייעלות ומענק קליטת פחמן שניתנו לעוסק לצורך הסתגלות למיסוי פחמן, תהליך התייעלות לעידוד הפחתת פליטות פחמן, מעבר לדלקים חלופיים או שיפור הליכי הייצור, לא ייחשבו כחלק ממחיר העסקאות של מקבלי המענקים. ביחס לתעשיית המלט, גם זה אחד הנושאים שנדונו הרבה בוועדה, נקבע בצווים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אפשר לשאול אותך שאלה? מס פחמן אמור לתמרץ מזהמים לא לזהם. איך המס הזה מתמרץ מזהמים לא לזהם?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אני אסיים לקרוא – אני אסביר לך בדיוק. אני אסביר לך בדיוק. ביחס לתעשיית המלט – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – בעזרת השם, איכות סביבה בעזרת השם.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

זה הכול יהיה בעזרת השם, יא חתיכת כופר. – – נקבע בצווים פרט חדש שבו ניתן יהיה לסווג פטקוק, המיועד לייצור דלק, שלגביו יחול שיעור המס שחל כיום בכמות מוגבלת.

גלעד קריב (העבודה):

אני כופר? גם שירות בצבא – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

לגבי מתקני ההתפלה, בהתאם להסכמות שגובשו בוועדה, הובא לאישורה של הוועדה צו הבלו על הדלק (פטור והישבון) (תיקון מס' – – –), התשפ"ד–2024, שבו נקבע כי על גז טבעי המשמש למתקן התפלה לייצור מים מותפלים שלא באמצעות חשמל, או המשמש בתחנת כוח להנפקת אנרגיה שאינה חשמל המועברת למתקן התפלה לצורך ייצור מים מותפלים שלא באמצעות חשמל, יינתן פטור חלקי מבלו בהתאם למתווה שנקבע בצו. לאור האמור, ובהתחשב במכלול ההסדרים שהובאו ואושרו יחד עם הצווים בשיח משותף עם משרדי הממשלה והתעשייה, אבקשכם לאשר את החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הצווים. אני לא אאריך, אבל אני רוצה לענות לך. בוא, שאלת שאלה אמיתית, ועכשיו אני רוצה לענות לך. אתה יודע, פורסמו בעיתונות הכלכלית – בחלק האופוזיציה הייתה מעורבת, בחלק האוצר – כל מיני פרסומים על הסיפור הזה. מכיוון שאני כן משתתף בדיוני ועדת כספים, לא רק לצורכי טיקטוק וסרטונים, כמו חלק מחברי הוועדה, ואני לא אגיד מאיזה מפלגות, אני רוצה לומר לך. כשאתה עושה תיקון, בסדר, אתה אומר: אני מפסיק להשתמש בדבר מסוים. נכון? בכל נושא שאתה עושה, אתה צריך לבדוק שלושה דברים, בסדר? שלושה דברים, שלושה פרמטרים. פרמטר ראשון – ברור, איך אתה מוריד את זיהום האוויר, כי זאת מטרת החוק. אבל אתה צריך לבדוק עוד דבר. יש לך הנושא של יוקר המחיה ויש לך דברים שאין להם תחליפים. למשל, מפעלי תעשייה שהגז עוד לא הגיע אליהם; מפעלי תעשייה שאין להם פתרון אחר; מפעלי תעשייה שזכו במכרזים מול מדינת ישראל במחיר מסוים, ועכשיו הוא לא יכול לשנות את המחיר כי הוא זכה במכרז. למשל התפלת מים, שאתה הוצאת את זה בהפרטה ואתה מעמיד אותו במצב בלתי אפשרי. בכל הדברים האלה, בשביל זה יושבים בוועדה ואומרים: חבר'ה, אתם לא יכולים לפתור את זה ולא לפתור את זה. או תעשייה שעלות ההעברה הזאת הופכת אותה ללא רווחית, ואתה צריך לתת לה תמריץ לעבור, תמריץ כלכלי שהיא תוכל לשנות את המנועים שלה. כשבנו את המפעל, המנועים שהיו בנויים כל השנים על דלק, לצורך העניין, השינוי הזה יסגור את המפעל. עכשיו יש עוד פרמטר, חברת החשמל. הרי האזרח המסכן בבית לא יכול לשלוט על מה שחברת חשמל תעשה לו עכשיו. אותו אזרח, יעלה לו המחיר; איך הוא יתמודד עם עליית המחיר הזאת, כשהוא לא עומד ביוקר המחיה גם היום? לכן הוועדה ישבה, כמו שאמרתי, על שלושת הדברים: נושא התפלת המים, נושא המפעלים – אני אתן לך דוגמה, מפעלי המלט: מפעלי המלט מתמודדים היום מול טורקיה. אתה מדבר על זיהום אוויר, נכון? אם מזהמים את האוויר בטורקיה או בארץ, זאת אותה פגיעה בשכבת האוזון. עזוב, זאת לא פגיעה באותו הסכם. מה אתה אומר לו? אתה אומר לו: תקשיב, אם כל המלט בישראל יירכש בטורקיה, במפעלים מזהמים, כי אי-אפשר להחזיק מפעל "מזהם" בארץ, אתה סוגר לו את המפעל. לכן, אתה צריך למצוא לו פתרונות יצירתיים להתמודד עם הבעיות האלה. כך מתנהל משק נורמלי. אתה יודע, יש לפעמים שיש לנו ויכוח, קואליציה ואופוזיציה, על נושאים מסוימים – אני כבר מסיים. יש דברים שבהם יש לנו ויכוח על נושאים מסוימים – על חשבון בוארון דקה, על חשבון בוארון דקה. יש לנו לפעמים דברים שיש לנו בהם ויכוח מסוים, קואליציה ואופוזיציה. פה באמת נעשתה עבודה אמיתית, ובעבודה אמיתית אין סיבה לאופוזיציה להתנגד. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. מישהו מרשימת הדוברים מעוניין לדבר? כן, אתה מעוניין?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני רוצה לשאול שאלה, אני לא מצליח להבין.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר, אז נעבור אחד-אחד. חברת הכנסת יאסין – איננה; חבר הכנסת עמאר – איננו; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו; חברת הכנסת בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת מלינובסקי – איננה; חברת הכנסת שלי טל מירון – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת נאור שירי – איננו; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת הרצנו, בבקשה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מס פחמן – איפה כבוד השר? אני לא רואה אותו. הינה, כבוד השר מרגי. אני באמת רוצה להבין: מס פחמן ברחבי העולם אמור להטיל מס על תעשיות מזהמות כדי למנוע מהן מלזהם עוד, לקחת את הכספים האלה ולהשקיע באנרגיות מתחדשות. כמה כספים הולכים להיות מושקעים מאותו מס פחמן פה בישראל באנרגיות מתחדשות?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

על זה היה – – – בוועדה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו מאשרים עכשיו את המס הזה. אני שואל אותך כמה כספים מתוך המס ילכו לאנרגיות מתחדשות. חבר הכנסת פינדרוס, תענה לי. אני עליתי לפה כדי לשאול אותך. להבנתי הולכים להיות מופנים אפס שקלים לאנרגיות מתחדשות. אנחנו מאשרים מס פחמן שהולך להחזיר 300 מיליון שקל לתעשיות של דלקים פוסיליים שיזהמו את הסביבה.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

לא, שיחליפו את התעשייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מטיל מס פחמן, מס חשמל, והולך להשקיע מאות מיליוני שקלים בתעשיות מזהמות.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

– – – לתעשיות להחליף לאנרגיות מתחדשות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל שוב. פינדרוס, תעשיית הגז היא לא תעשייה של אנרגיה מתחדשת. אלה שני דברים שונים. תעשיית גז היא תעשייה של דלק פוסילי, שהוא מזהם. אני שואל כמה כספים הולכים להיות מושקעים באנרגיות מתחדשות. להבנתי התשובה היא אפס. והינה, המצאתם ישראבלוף חדש, פטנט ישראלי – מס פחמן שבמקום לתמרץ תעשיות מזהמות לזהם פחות ולהשקיע את הכספים באנרגיות מתחדשות, הולך להזרים עוד ועוד מיליוני שקלים למימון תעשיות מזהמות. אני פשוט לא מצליח להבין. אתם צריכים כסף לממן את עלויות הרווחה? אני מבין שהשר מרגי זרק לעברנו ש-700 מיליוני שקלים מתוך מס פחמן הולכים להגיע לרווחה. איש לא מתנגד להעברת כספים לרווחה, אבל זה לא קשור למס פחמן.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

למה לא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הסברתי את זה לחבר הכנסת פינדרוס. מס פחמן אמור להיות מוטל על תעשיות מזהמות.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

הכסף שגובים מהם חוזר אליהם.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תגיד לי, זה לא פוגע באוכלוסייה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ברחבי העולם המערבי, מס פחמן מוטל בשביל לתמרץ תעשיות מזהמות לזהם פחות; לקחת את הכספים הללו ולהשקיע באנרגיות מתחדשות, שמטבען מזהמות פחות מהתעשיות שמבוססות על דלקים פוסיליים. שאלתי את חבר הכנסת פינדרוס, שהציג את החקיקה, כמה כספים מאותו מס פחמן שאנחנו מאשרים עכשיו עוברים לאנרגיות מתחדשות. מה התשובה, אתה יודע? אפס. אז זה לא מס פחמן. אם אתה מטיל על תעשיות מזהמות מס – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אתה לא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אומר, אף אחד לא מתנגד להעברת כספים לצורכי הרווחה. אני מגיע ממפלגה שחרתה על דגלה את זה, ואתה יודע את זה. אבל זה לא קשור למס פחמן. מס פחמן אמור לתמרץ, לתעל את האנרגיות שמושקעות בתעשיות מזהמות כדי שהן יזהמו פחות, כדי שהאוויר שלנו יהיה פחות מזהם, ושכדור הארץ שלנו יתחמם פחות. זה לא הסיפור כאן, ולכן אני אומר – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז לא לקרוא לזה "מס פחמן". אני פשוט לא מצליח להבין. אתה מצליח להבין מה אני מדבר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני עייף מדי להבין מה שאתה אומר. סליחה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ועל כן אני מציע לחברי האופוזיציה להתנגד לחקיקה הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת טייב – אינו נוכח; חבר הכנסת שקלים; חברת הכנסת גוטליב; חבר הכנסת פורר; מיקי לוי; אלעזר שטרן; חילי טרופר; סגלוביץ'; מרים וולדיגר; דבי ביטון; אבי מעוז; מיכל שיר סגמן; נעמה לזימי; איימן עודה; צגה מלקו; לימור סון הר מלך; רון כץ; עמית הלוי; חבר הכנסת בוארון; טור פז; עידן רול; שרון ניר; מאיר כהן; קארין אלהרר; טטיאנה מזרסקי; יסמין פרידמן. גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

מוותר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ירון לוי; מתן כהנא; גלית דיסטל; קלנר וחוג'יראת. אנחנו נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 135 בעד הצעת הוועדה – 19 נגד – 6 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ד–2024, נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

19 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים התקבלה. נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2 והוראת שעה מס' 2), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 136 בעד הצעת הוועדה – 19 נגד – 6 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2 והוראת שעה מס' 2), התשפ"ד–2024, נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

19 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שני כ"ז באלול התשפ"ד, 30 בספטמבר 2024, בשעה 12:00. ישיבה זו נעולה, עם ישראל חי.