ישיבת מליאה בתאריך 09/09/2024 בשעה 12:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' באלול התשפ"ד, 9 בספטמבר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את השר יואב קיש. השר יואב קיש, נכון? אתה תציג?

שר החינוך יואב קיש:

אני מברר. חצי דקה, בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חצי דקה. נמסר לנו כי אתה תציג.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר שהשר – הוא דיבר איתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז קח חצי דקה. בסדר? יופי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, את דבריי אני אחלק לשני חלקים. בחלק ראשון אדבר על החוק; בחלק השני אני רוצה לעדכן את המליאה על המשא ומתן הלילי שהיה אתמול עם ארגון המורים. אז אני אתחיל עם החוק. מדובר בתיקון לחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992. החוק קובע בין היתר את מגבלת ההוצאה – מגבלה המגדירה את שיעור הגידול המקסימלי המותר בתקציב המדינה משנת כספים מסוימת לשנת הכספים שאחריה. בשנה הנוכחית – בעצם בשנה הקלנדרית הקודמת, ב-7 באוקטובר 2023, הטבח בעוטף, מתקפת הטרור הרצחני שבעקבותיה מדינה ישראל נכנסה למלחמת חרבות ברזל, כולל מצב מיוחד בעורף, יש צרכים רבים, וכולנו מכירים אותם, אשר חייבו הוצאות תקציביות משמעותיות שלא גובשו ואושרו בזמן ביצוע חוקי התקציבים בשנים 2023 ו-2024, ובוצעו במהלך הדרך כמה תיקונים למסגרות לצורך הצבת יעדים זמניים מרחיבים יותר. בנובמבר 2023 תוקן תקציב 2023. בינואר 2024 הממשלה הגישה תוכנית מאזנת שתיקנה את מגבלת הגירעון. בשל הימשכות המצב המיוחד בעורף, ולנוכח הגידול בהוצאות האזרחיות הנובעות מהתארכות הלחימה, מציעה הממשלה להגדיל כעת באופן חד-פעמי את ההוצאה המותרת בשנת 2024 ב-3.4 מיליארד ש"ח – 3.4 מיליארד ש"ח – לצורך מתן מענה לצרכים שלא הובאו בחשבון בעת אישור חוק התקציב הנוסף במרץ 2024, וזה לטובת הסעיפים הבאים: 2.9 מיליארד ש"ח להארכת משך הפינוי, ריענון וסיוע לאוכלוסייה ביישובים שלגביהם התקבלו החלטות ממשלה. מתוך סכום זה – 2.2 מיליארד ש"ח עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר ו-0.7 מיליארד ש"ח למימון הוצאות שהופחתו ממשרדי הממשלה לצורך הארכת משך הפינויים לחודשי יולי ואוגוסט, שנעשה במסגרת המימון של הארכת מדיניות הפינויים הממומנים, כולל, בין השאר, סיוע לחטופים ששבו ארצה ולבני משפחותיהם והאירוח שלהם במתקני הארחה ומענקי אכלוס עצמאיים, מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות, ומענקי עידוד תעסוקה לעובדים שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מפונה. 200 מיליון ש"ח משם – להגדלת התקציב המיועד למעטפת למשרתי המילואים במערך הלוחם ולבני משפחותיהם בשנת 2024, על פי תוכנית שיגישו שר הביטחון ושר האוצר לאישור הממשלה, ו-255 מיליון ש"ח – להגדלת תקציב הביטוח הלאומי כדי ליישם מוקדם ככל הניתן את הדוח הציבורי לנפגעי יום 7 באוקטובר. אכן, הממשלה רואה חשיבות גבוהה בשמירה על מסגרות התקציב כפי שאושרו במרץ האחרון, ולאורך השנה היא ביצעה לא פעם שינויים בסדרי העדיפויות על מנת לתת מענים למציאות המורכבת נוכח המלחמה והקפדה על מסגרות התקציב שלהן היא מחויבת. הממשלה מביאה חוק זה לאישור הכנסת באופן חריג, נוכח הצורך המהותי במתן מענה לצרכים האמורים, שלא הובאו בחשבון בחוק התקציב הנוסף שהוגש בחודש פברואר, וזאת מתוך מודעות גבוהה למשמעות המורכבת של שינוי מסגרות התקציב במהלך שנה שוטפת והשפעותיו על הסביבה הכלכלית. עד כאן בנוגע – יש לי זמן, דרך אגב?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

שר החינוך יואב קיש:

עד כאן בנוגע לנושא התיקון המבוקש. אני חושב שקשה למצוא חבר כנסת – אבל אתה יודע, תמיד אפשר למצוא – שיתנגד למטרות הכל-כך ראויות בתקציב שמוגש פה. אני חושב שלכולם ברור שצריך להמשיך לממן בעצם את האתגר האזרחי של המלחמה, כולל תוספות למילואימניקים, ביטוח לאומי, מפונים וכיוצא בזה. אני רוצה לומר כמה מילים לגבי המשא ומתן עם ארגון המורים, שאתמול הייתי בו עד השעה 02:00. לצערי – אני אומר את זה בכאב – אוכלוסיית המורים נפגעת מהתנהלותם של רן ארז וארגון המורים, שעשו טעות קשה אתמול ובחרו שלא לחתום על הסכם שכר ראוי שהגענו אליו למען המורים – דרך אגב, עוד טרם פתיחת השנה. המסגרות הכספיות שהובטחו בשנה שעברה, שיצאנו כך לשנת הלימודים תשפ"ד, נשמרו, והיינו יכולים לחסוך את השביתה המיותרת הזו, ממש. השביתה הזו, דרך אגב, פגעה קשות בשכר המורים. אני חושב שבין רבע לשליש משכר המורים שאמור להיות משולם ב-1 באוקטובר, בגלל ימי השביתה, לא יגיע למורים, וזה ממש לפני החגים. בעיניי, זו שערורייה שהגענו למצב הזה. זה אירוע מיותר לחלוטין. השביתה הזו לא הייתה צריכה להיות. אם היינו חותמים על הסכם אתמול בערב, אז האירוע הזה היה נמנע – היה מגיע שכר, היה מגיע גם פיצוי, היו מגיעות גם תוספות. וכל האירוע הזה – עכשיו אני מוצא את עצמי כמי שאחראי למערכת – אני אומר לכם, המורים ב-1 בחודש הולכים להיות באירוע קטסטרופלי בגלל ההתנהגות חסרת האחריות של רן ארז. אני לא מוכן להיות במקום הזה, אני אומר לכם בכנות. אני לא רוצה שמורה לא יהיה מסוגל לבוא עם השכר שלו לפני החגים, ולשם הוא הוביל אותנו בשביתה שערורייתית. זה אירוע שלא יכול להימשך, ואני בוחן את הצעדים שעומדים לרשותי בשביל לטפל בו. אני חייב לומר עוד דבר גם לתלמידים. אני לחלוטין מבין את הסיבה שהם שבתו היום. רן לא יכול להמשיך להתעלל בהם באי-מסירת ציונים, במניעה של טיולים, בתקופה הזו. אנחנו היינו קרובים מאוד להגיע להסכמות. תמיד אמרנו – אני אומר את זה בצורה ברורה, שלא יישמע אחרת – שעד שאין הסכם, אין הסכמות, אבל כבר יש מתווים, יש הבנות, האירוע יכול להיסגר. בשביל מה לשגע מדינה שלמה ולפגוע בתלמידים? אני לא אתן לזה לקרות. אני אומר לכם, משרד החינוך בראשותי יעשה הכול כדי להימנע מהמצב הזה שהם לא מקבלים ציונים. אם צריך, אנחנו גם נלך לבג"ץ, ואנחנו נפעל בנחישות כדי שהציונים והטיולים יחזרו לתלמידים. אני אמשיך גם להילחם על ההישגים שהשגנו למורים. אני אומר לכם בצורה ברורה, זה לא קל בתקופה הזו. תראו, אני מצד אחד מביא דרישה של תוספת תקציב מאוד גדולה – 3.4 מיליארד. דרך אגב, חלק ממנו זה כסף שחוזר לאותו אירוע תזרימי שהיה בעבר, שנלקחו כספים שיועדו לארגון המורים. אז התירוצים כאילו אין כספים, נגמרו. דרך אגב, אני תמכתי בהחלטה הקודמת, כי ההבטחה של שר האוצר הייתה: אני מביא קופסה שתחזיר כל שקל. אמרתי: בסדר, אני מאמין לך. אז הינה, שמתי את זה פה בחמש הדקות הראשונות. אבל הכסף שם והמורים יוצאים לחופש, לחגים, ב-1 באוקטובר, בלי שכר, בגלל השביתה השערורייתית הזו. זה פשוט לא יכול להיות. רן חייב להגיע לסיכום, חייב לסגור את ההסכם. אני לא יודע, אולי יש לו בעיות פוליטיות פנימיות אצלו, אולי יש שיקולים זרים, אולי הוא מתנהל כי הוא חושב – – –

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מכיר את האירוע הזה. אני רק רוצה לומר מפה לכל מורי ישראל: קודם כול, תודה לכם על מה שעשיתם בשנה האחרונה – שנה קשה, שנה של מלחמה. חיזקתם את העם, בניתם את מערכת החינוך, שמתם את הכתף. לא מגיעה לכם ההתנהלות הזו של הארגון שמייצג אתכם. אמשיך להילחם בשבילכם. אעשה הכול שלא תיפגעו גם בשכר. אנחנו נדאג לתת למורים הסכם ראוי באמת, נמנע את העיצומים שפוגעים בתלמידים, ואנחנו נמשיך ולא נוותר עד שנצליח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מוזר מאוד ששר האוצר לא הציג את החוק הזה. הוא כנראה עסוק בדברים אחרים. אבל אני רוצה להזהיר את הציבור הישראלי מהפייק שמפיץ שר האוצר, ויחד איתו שרים נוספים וחברי כנסת נוספים מהקואליציה, בהקשר של הדיון הזה. אני רוצה להזהיר אתכם מהשקר שאתם שומעים, מהסילוף, שהוא באמת אחד משיאי החוצפה שנחשפנו אליהם לאחרונה. שר האוצר טוען כי האופוזיציה מתנגדת לפריצה נוספת של מסגרת הגירעון לשנת 2024 כי היא לא רוצה לסייע למפונים. כאן המקום להזכיר לשרי ממשלת הכישלון והמחדל כי קרוב ל-100,000 ישראלים עקורים כבר 11 חודשים מבתיהם, מפני שממשלת הכישלון והמחדל הרסה את ביטחון מדינת ישראל והפקירה את האזרחים בדרום, בצפון ובמרכז. גם היום ממשלת הכישלון והמחדל לא עושה מספיק להחזרת התושבים לביתם, וראש הממשלה אפילו מסרב להכניס את זה למטרות המלחמה. אני רוצה לומר שממשלת הכישלון והמחדל מפקירה את התושבים פעם אחר פעם, וזאת הסיבה שיש צורך לממן את המשך הפינוי. אבל אני שם את זה רגע בצד. האופוזיציה לא רק בעד לסייע לתושבים, אנחנו גם, להבדיל מחברי ממשלת הכישלון והמחדל, נמצאים כל הזמן בצפון, ופעם אחר פעם פועלים בכלים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים על מנת לתקן את מחדלי הממשלה. האופוזיציה מתנגדת לפריצת מסגרת הגירעון, כי במקום לממן את המשך הפינוי על חשבון הקיצוץ בכספים הקואליציוניים וסגירת המשרדים המיותרים – משמע, על חשבון הממשלה עצמה – הממשלה החצופה הזאת מציעה בעצם כי המפונים ישלמו את זה מכיסם. הגדלת מסגרת הגירעון משמעותה הגדלת הנטל על הציבור הישראלי – פחות לחינוך, לבריאות, לרווחה. השרים סטרוק, אליהו, אמסלם, גולן, שיקלי ואחרים ימשיכו לבזוז כספי ציבור בעת מלחמה. הכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום בזמן שמעמד הביניים, משרתי המילואים ותושבי הפריפריה ימשיכו לקרוס תחת הנטל המלחמתי והכלכלי. זאת המשמעות האמיתית של פריצת מסגרת הגירעון; זאת משמעות הדיון הזה. אנו לא נשתוק ולא נסכים להפקרות הזאת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שהייתי יכול לדבר הבוקר אחרת, אחרי ששמעתי את שר האוצר ואת שר המשפטים אתמול. אדוני היושב-ראש, אתה ישבת כאן כשאושרה עילת הסבירות. אני ישבתי כאן. אמרתי לך, אם אתה זוכר: תצלם, שתהיה לנו תמונה של ממשלת החורבן. ידעתי מה עושים פה. אבל מאז אני משתדל פחות להשתמש במונחים האלה ולהגיד: אמרנו לכם – אבל אמרתי לכם. הבוקר אני שומע את שר האוצר, והוא אומר: יחד ננצח. אני יודע, זה נכון. ואז שואלים אותו על בית המשפט העליון. הוא לא אומר: צריך לציית, הוא אומר – כאילו לא ישבנו כאן ואמרנו שאתם מחריבים את המדינה, כשלא בטוח ששר המשפטים הולך לציית לפסק של בית המשפט העליון, ולשר האוצר קשה להגיד את זה. הוא אומר: ביחד, הוא קורא לאופוזיציה: תוותרו. על מה תוותרו? שואלים אותו על הכספים הקואליציוניים, על תמיכה במוסדות שמעודדים השתמטות, והוא אומר: זה לא הזמן לוויכוחים. העברתם תקציב של כספים קואליציוניים שכולו מעודד שיסוי והשתמטות ואפליה. יש לכם ממשלה שאין לה מקום מסביב לשולחן הממשלה, לוקחים לנו כיסאות שם. מה אומר שר האוצר? בואו נמשיך, זה לא הזמן לוויכוחים. גם אני חושב שזה זמן לאחדות, אני מוכן לשלם מחיר, אבל מה המחיר – שנמשיך במהפכה המשפטית? שנמשיך בתקציבים הקואליציוניים למוסדות שמחנכים להשתמטות? אנחנו לא מבינים שצריך יותר חיילים, לדוגמה? אנחנו לא מבינים שהכספים האלה – כשאנחנו פורצים, לא פורצים, מסגרות תקציב – הם כספים שלא צריכים ללכת למקומות שלא מבינים שכולם צריכים לשאת בנטל? לשמחתי ולצערי, גם בציונות הדתית רבנים ורבניות קוראים היום להתגייס ולא להישאר בישיבות. ושר האוצר יודע את זה, והוא אומר: צריך אחדות, אז בואו לא נפתח דיונים שאולי יש בהם מחלוקת. אבל אולי בוא נתקן ונמחק ונשנה את הדברים שיש בהם מחלוקת. כששר האוצר יעשה את זה, ושר המשפטים – שיש כאלה שכינו אותו אדריכל החורבן – יבין שהמהפכה המשפטית מאחורינו עכשיו, ומצייתים לבית המשפט העליון – זה החוק; אם הוא רוצה לשנות, שישנה – כששניהם יעשו את הדברים האלה, אז נאמין לממשלה. בתקווה שגם המשפחות למעלה יאמינו שהיא באמת תעשה הכול כדי להחזיר את החטופים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחות החטופים, ג'וחה וכל האנשים הטובים, הסיומת של אלעזר – אני מצטרף אליה. הלוואי, הלוואי שאנחנו כולנו נהיה משוכנעים שממשלת ישראל והעומד בראשה עושים הכול כדי שהחטופים והחטופות יחזרו. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש שנשיא ארצות הברית עושה יותר ממה שאנחנו עושים במדינה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לתקציב, ואני אפילו לא רוצה להתייחס לאשמה המטופשת, חסרת השחר, של שר האוצר שהאופוזיציה היא שמתנגדת. אני רוצה להזכיר לך, אדוני שר האוצר, ששמעת את זה ממני; אומץ ציבורי מחייב אותך לבוא ולהגיד בשעה כזאת, כשאנחנו נמצאים במלחמה: אני רוצה להרחיב את מסגרת החריגה, ואני מתחייב בזאת שבשנה הבאה לא יהיו כספים קואליציוניים. טלי, צודק או לא צודק? אל תעני לי. אם אתה רוצה שהעם יהדק את החגורה, אתה צריך לבוא בידיים נקיות ולהגיד: אין כספים קואליציוניים. זה מה שצריך. אבל אתה לא מעז לעשות את זה. אתה שומר על הבייס שלך, שחלילה לא תפגע בכיסו, אבל בכיסנו כן. אני הייתי שר הרווחה פעמיים, אדוני היושב-ראש, ובכל התקופה, גם ב-2013 וגם ב-2020 ו-2021, ראשי הממשלות שתחתן כיהנתי לא העזו לפגוע בתקציבי הרווחה. לא העזו. באתי לאיווט ליברמן כשהיה צריך לקצץ, ואיווט אמר לי: מאיר, במשפחות אל תקצץ. יאיר אמר לי: במשפחות אל תקצץ. ואני שומע, אדוני שר האוצר, שאתה מעז לא לקצץ בכספים קואליציוניים, אבל לקצץ בקצבאות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יהיה. ראש הממשלה אמר שלא יהיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, ואם הוא אמר שלא יהיה – – – בגלל שהוא אמר. יש מי – – – על בסיס יומי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, אם בסופו של דבר זה לא יהיה, אופיר, אני אעלה לפה ואגיד: טוב שעשיתם. מה אתה חושב?

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתניהו כבר אמר שזה לא יהיה.

מאיר כהן (יש עתיד):

כשאני מדבר על קצבאות, אני לא מדבר על פוליטיקה. הייתי שם שר הרווחה, ואני יודע שזה נורא להקפיא קצבאות לקשישים ולנכים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

בינתיים, כל עוד זה לא השתנה, זה קורה. ואתם צריכים לדרוש, אופיר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תורידו מסדר-היום. תורידו מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את מאמינה לו?

טלי גוטליב (הליכוד):

נדמה לי שכבר אפשר לדעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל מילה שהוא אומר ברזל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, משפט אחרון. אתם צריכים לדרוש – אדוני היושב-ראש, אתה, מהכיסא המכובד שלך – שבתקציב הבא, כדי שבאמת התקציב הזה יבוא וילכד את מה שנותר ללכד, לא יהיו כספים קואליציוניים. הכול הולך לצורכי מלחמה; הכול הולך לצבא; הכול הולך לקצבאות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כהן. והדובר הבא יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, ליאן בן ברוך, שהשתתפה בעונה הראשונה של בייק אוף ישראל, נשואה עם שני ילדים, בחודש שמיני להריונה, עלתה עם בעלה על אופנוע בשבוע שעבר והם נסעו. הם היו על כביש 20, כביש איילון, ובצומת רוקח, בירידה של רוקח, נכנס בהם אוטו. בעלה מת. התינוק שהיה אמור להיוולד בימים הקרובים, שהיה בבטן שלה, מת. היא מורדמת ומונשמת. היא כמובן לא יודעת. ושלא נדמיין מה בכלל קורה עם שני הילדים שלה, שחיכו בבית להורים ולא מבינים איפה הם. אף אחד בממשלת ישראל לא התייחס לזה. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שלא קוראת לעצמה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אלא רק שרת התחבורה, לא התייחסה לזה. לא שמעתי כלום מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולא הופתעתי. 303 הרוגים בתאונות הדרכים מתחילת השנה זה 50 הרוגים יותר מבתקופה המקבילה אשתקד, שהיא הייתה בעצמה שנת שיא. אני עליתי לכאן בשנה שעברה ואמרתי: איך אנחנו סובלים 250 הרוגים? ועכשיו אנחנו עם 303 הרוגים בספטמבר, השנה הגרועה ביותר ב-20 השנים האחרונות. יש התייחסות של ממשלת ישראל? אין. אין התייחסות לא של ראש הממשלה, לא של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא של יושב-ראש הרלב"ד. אין מנכ"ל לרלב"ד. זה לא מעניין אף אחד. בהצעת התקציב שמביאים לכאן יש תוספות ושינויים, אבל אף תוספת ואף שקל לא מגיעים למאבק בתאונות הדרכים. כולם יודעים מה צריך לעשות, יש תמימות דעים בכל העולם ובמדינת ישראל איך 100 מיליון שקל מצילים חיים, אבל אף אחד לא מעביר 100 מיליון שקל בשביל להציל חיים, אלא בשביל כל מיני דברים אחרים. אבל זה לא מפתיע, כש-339 ימים אחים שלנו, ילדים שלנו, ילדות שלנו, נמקים במנהרות ממש לידינו, ואף אחד לא ער בלילה, אלא ישנים טוב, כולם ממשיכים כרגיל. זה תקציב שבא ואומר: אנחנו נמשיך את החיים שלנו כשתהיה עדיין מלחמה ויהיו הרוגים, או שימותו על קידוש השם. כאילו החיים יימשכו, ואנחנו כל הזמן נילחם. ממשלה ללא חמלה. שרים שבמקום בני אדם רואים איזשהו פריים בתקשורת, במקום להתייחס לבני אדם, מתייחסים לכולם כעוד דף בערימה, ואנשים ממשיכים למות, משפחות הופכות להיות משפחות שכולות וילדים הופכים להיות יתומים. צר לי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום. עד שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב. אני לא יודעת איפה שר האוצר, ומציגים תקציב בקריאה ראשונה. אני לא יודעת, אני הייתי במפלגה של שר אוצר. כשיש חוק תקציב, שר האוצר מגיע, מתייצב, מציג את התקציב וגם עונה על שאלות של הח"כים. אבל אני לא מצפה ממנו. הוא בטח ביהודה ושומרון, מבעיר עוד איזה מאחז. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אין לי זמן לדבר עליו. אני רוצה לדבר על אירוע הקובבה, האירוע שטלטל מדינה שלמה ביום שישי. אז ביום שישי האחרון בצוהריים, כטוב ליבו בעוד חופשה בישראל, אחרי שהוא כבר היה באילת, שט בכינרת, הגיע הזמן של שר החידלון – שלום לך – לנפוש בתל אביב – שם הוא לא היה –אחרי שבאמת אין נופש בישראל שהוא לא מיצה בשנה האחרונה. שמו את פעמיהם, המשפחה המורחבת, אילה עם הנשק, הבן המצייץ המטנף – שאת מכירה אותו מצוין, יסמין – ועוד ילדים ושאר ירקות ומאבטחים ושוטרים. בחום של 40 מעלות בצל הגיע בצוהרי היום בחליפת שלושה חלקים לחוף הים, חוף גאולה בתל אביב. יצא לסיבוב, כנראה חיפש פרובוקציות. אממה, הפרובוקציה נחתה עליו, נחתה תרתי משמע. חול משולב עם מים, מה שנקרא בשפת העם – הינה הגיע עוד נתנייתי ויכול להעיד שחול משולב עם מים זה קובבה, נכון, אלי? אל תענה לי. אני אגיד לך. הכול בסדר. הלם ותדהמה נחתו על החוף. אפילו הדגים היו בהלם. איך העזה ילדה בת 27 לזרוק חול – צעירה בת 27 – על השר? שלא תתבלבלו, לא זורקים חול על שרים. ראיתי אותך – הינה, אני אומרת לך, לא זורקים. אני אגיד לך, לא זורקים. זה אסור, זה לא בסדר. אפילו מצריך עיכוב, חד-משמעית, או אולי חקירה. אבל מכאן ועד לקחת צעירה בת 27, בלי עבר פלילי, חולת אפילפסיה, עוזרת מנכ"ל, אזוקה בידיים וברגליים כאחרונת העבריינים, לנווה תרצה – אני לא יודעת כמה מכם ביקרו בנווה תרצה; מקום סימפטי זה לא – לקחת אותה ביום שישי בלילה כאחרונת העבריינים ולהשאיר אותה לילה במעצר. מכיוון שהייתי מעורה קצת באירוע ביום שישי בלילה – האירוע הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים, כי במשך שעות לא ידענו איפה נועה. לא ידענו איפה היא, ואני אומרת לכם, כי הייתי מעורה באירוע. במשך כמעט שלוש שעות חיפשנו את הבחורה, ובסוף כמובן היא הייתה בנווה תרצה. עורך הדין שלה אפילו לא ידע. מי ישמע, אני גרה ברוסיה או בצפון קוריאה. נועה נשארה כל הלילה במעצר. רק במוצאי שבת היא הובאה בפני שופט, שבצדק שחרר אותה. אפילו למעצר הגיע מפקד יחידת נחשון, שאני לא יודעת אם אתם מכירים, זו אותה יחידה שאחראית ללוות עצורים. מפקד היחידה – מי ישמע, הגיע נציג של משפחת אבו לטיף לבית המשפט. בושה וחרפה. כן, זה לא ראוי לזרוק. לא, לא אוזקים בידיים וברגליים. לא משאירים לילה במעצר. מי שבעד מעצרי שווא ואלימות משטרתית – אני מסיימת – זה יתהפך עליו, ואם לא תדעו להרים כאן דגל שזה קורה, זה יקרה גם לכם. אני, בניגוד אליכם – אני מסיימת – כשעצרו צעיר חרדי, חיים מזרחי, ארבעה שוטרים, והכניסו אותו לניידת, אני קיימתי דיון ואני ליוויתי אותו. ברור לי שהוא לא יצביע לי, אבל הייתה לי מעט יושרה. ואף אחד מכם אין לו טיפה, טיפה עמוד שדרה לבוא ולהגיד: לא מכניסים בחורה צעירה למעצר על דבר כזה, ובטח ובטח שלא מבקשים הארכת מעצר. באמת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיווינו לחזור לכנסת ולעמוד כאן ולהגיד לתושבים בנגב שהממשלה החליטה לתת פתרונות לתושבים הבדואים, החליטה להפסיק את ההריסות, לתת תקווה לזוגות הצעירים. אבל מה עושים? גם בפגרה וגם בפתיחת שנת הלימודים ממשיכים להרוס, ממשיכים לחלק צווי הריסה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לו לעשות? מה יש לו?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מחלקים צווי הריסה בארוויס, בח'רבת אל-וטן, ביר אל-חמאם, ברהט היום הורסים – בכל מקום. זה מה שהממשלה הזאת עושה – מוצאת זמן להרוס. אפילו את היחסים בין יהודים לערבים הם הורסים. תסתכלו מה קורה בנגב עכשיו. השר בן גביר לא משאיר שום חלקה טובה, והוא מעודד את רמ"י ואת גורמי האכיפה להרוס, להשאיר משפחות שלמות ללא קורת גג. אבל אני מצפה מראש הממשלה שיעמיד אותו במקום, שיגיד לו: מה הפתרונות שלך? מה האלטרנטיבה שלך לתושבים הבדואים? למה אתה הורס? להרוס בלי לתת פתרונות? הגיע הזמן שיכירו בכפרים, שיכירו בקרקעות של הבדואים שם. זה מה שאנחנו דורשים – להתייחס אלינו כאזרחים שווים. לא יכול להיות שמכונת ההרס כל הזמן עובדת. צריכים להסתכל על כולם בצורה שווה. אני מבקש מראש הממשלה שגם יתייחס לכל מה שקורה בגדה המערבית. תושבים בדואים מהנגב שנוסעים בכבישי ובצירי התנועה בגדה המערבית מותקפים על ידי מתנחלים. בשבוע שעבר ביקרתי ביישוב חורה. ראפת ונאורס אבו אל-קיעאן, אזרחים בדואים ישראלים, הותקפו ליד אל-פוואר, ליד חברון, ועד עכשיו לא שמעתי שום גינוי מראש הממשלה. כנ"ל זקריא אלטלאלקה מהיישוב חורה, במחסום תרקומיא גם הותקף על ידי מתנחלים, ואפילו ירו עליו. חמש, שש שעות עד שמשטרת עיירות לקחה ממנו תלונה. אנחנו רוצים שהממשלה תתייחס לכולם בצורה שווה, תיתן מענה לאזרחים. זה מה שאנחנו דורשים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. חבר כנסת שאקרא בשמו ולא נוכח, כאילו ויתר על זכות הדיבור, אני מזכיר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. לכאורה זה בשולי הדברים, אבל בסוף החודש הזה אמורות להתקיים הבחירות לרבנות הראשית לישראל. אני רוצה להפנות פה שאלה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמאיזושהי סיבה בוחר שלא להתייצב מאחורי המועמד שבחרה ועדה שהוא הקים. השר סמוטריץ' הקים ועדה של 40 מגדולי רבני הציונות הדתית שתבחר מועמד שמוסכם על הציבור הדתי-לאומי ויהיה המועמד הרשמי למשרת הרב האשכנזי הראשי של מדינת ישראל. הוועדה הזו התכנסה ובחרה ברב מאיר כהנא. הרב מאיר כהנא לא קרוב משפחה שלי בשום דרך שהיא – דיין, אב בית דין בבית הדין הרבני באשקלון, בוגר ישיבת ההסדר בקריית שמונה, ר"מ בישיבת ההסדר בירוחם, צנחן וקצין קרבי, עשה שירות מילואים עד לא מזמן בדרגת סגן אלוף. לכל הדעות רב גדול, דיין. כל מי שיודע מה המשמעות של להיות דיין מבין את הגדלות בתורה של הרב מאיר כהנא. מאיזושהי סיבה סמוטריץ' בחר מהשנייה הראשונה לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. בשלוש הדקות הבאות שיהיו לי אני אקריא איזשהו תמלול של ריאיון שהיה היום ברשת ב', שבו שר האוצר עושה כל מיני תמרוני התחמקות שלא היו מביישים מטוס בחיסרון, איך להתחמק מהבחירה של ועדת 40 הרבנים. אבל השאלה היותר-גדולה שלי – בסוף אני מבין מה עובר לסמוטריץ' בראש. סמוטריץ' בסופו של דבר מייצג את הציבור החרד"לי היקר והאהוב והחשוב, אבל זה מה שיש לו בראש: השר סמוטריץ' רוצה רב ראשי שמייצג את תת-המגזר החרד"לי. זכותו. אבל איפה שאר חברי מפלגת הציונות הדתית, זאת שמתקראת מפלגת הציונות הדתית, שמתיימרת לטעון שהם מייצגים את המגוון הרחב שבציונות הדתית? למה הם מיישרים קו עם השר סמוטריץ' ולא משמיעים את קולם? איפה השר סופר? איפה מיכל וולדיגר? איפה משה סולומון? איפה אוהד טל? איפה החברים האלה? מה העמדה שלהם בסוגיה הזו? למה לא שומעים אותם? למה הם לא מתייצבים מאחורי ועדת 40 הרבנים, שקבעה שהרב מאיר כהנא הוא המועמד של הציבור הדתי-לאומי למשרת הרב הראשי לישראל? לא ברור. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך, אדוני. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, סליחה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לומר שלום למשפחות שנמצאות ביציע, משפחות החטופים והחטופות. 339 ימים – מי היה מאמין – האחים והאחיות שלנו נמצאים בשבי החמאס, בשבי האכזרי, שאת גבולות האכזריות אנחנו רואים פעם אחר פעם. אני רוצה לשתף שאתמול, אדוני היושב-ראש, הייתי בכיכר החטופים לציון עשר שנים שבהן אברה מנגיסטו נמצא בשבי; עשר שנים של תופת, עשר שנים של משפחה כואבת ודואבת, עשר שנים שהמשפחה יודעת שהוא לא מקבל את הסיוע ההומניטרי שהוא נדרש לו כאדם חולה, מתמודד נפש. עשר שנים הן תקופת חיים. עשר שנים הן זמן שלא ניתן לעכל. אני חושבת שמדינת ישראל לא עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר אותו. אני יכולה לומר באחריות שהיו עסקאות עוד בטרם 7 באוקטובר שהיו יכולות להוביל לשחרורו. לצערי זה לא פגש רצון מהצד שלנו, מהבית, מישראל, להחזיר אותו הביתה. אדוני היושב-ראש, דבר בתוך דבר, לצערנו, במציאות שבה אנחנו חיים בתקופה הזאת. אני שלחתי לך מכתב. אני יודעת שאתה מאוד עסוק, גם ראיתי שפגשת מנהיגי עולם לאחרונה. שלחתי מכתב. אני חושבת שנכון לה, לכנסת, ביתו של העם, אופוזיציה וקואליציה, לציין ביום מיוחד את אסון 7 באוקטובר, לדאוג שיהיו דיונים ממוקדים בנושא הזה בכל הוועדות. פנינו גם כסיעה, סיעת המחנה הממלכתי, לכל הוועדות – וגם שנפתח את המליאה באופן ייחודי בצער ובכאב במלאות שנה לטבח ולאסון הנורא, שאני מאוד מקווה שעד שנציין אותו – ותיענה בחיוב לנושא – אנחנו גם נזכה לראות את החטופים והחטופות בבית. הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא שאני באה מדיון שקיימתי בוועדה לקידום מעמד האישה על נשות העוטף, יחד עם תקומה. אני חייבת לומר, לא ניתן מספיק דגש על נשים שילדו בתקופה הזאת, גם פונו וגם ילדו, בזמן שהן במלונות; נשים שחוו אובדן, אלמנות, נשים חד-הוריות שמתמודדות עם תקופה מאוד מאוד מאוד מורכבת, קשה. ולא צריך להכביר במילים כי כולנו מכירים את התקופה הזאת, אבל בהחלט לא יודעים מה הן עוברות. אני מקווה מאוד שמשרד העבודה ומשרדים אחרים יתעשתו על עצמם ויבינו שצריך להציג בשקיפות מלאה את הנתונים, אם זה על תעסוקת נשים בעוטף ואם זה נתונים אחרים, כדי שנוכל להוביל לסיוע אמיתי למען אזרחיות ואזרחי ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתקווה תמיד לימים טובים יותר בשנה הזאת. החושך הולך ומתרחב, והמצב נהיה יותר ויותר עגום, עד כדי כך שאנחנו לא רואים אופק ולא רואים באופק אפשרויות לשינוי. 151 נרצחים בחברה הערבית, הריסות בלתי פוסקות, ילדים ישנים מתחת לכיפת השמיים, עוני מחפיר ומאמיר, ומעל הכול ולפני הכול – מלחמה שאוכלת אותנו מבפנים ומבחוץ. עוד מעט כמעט שנה, שנה שלמה, שלא השאירה דבר טוב במקום הזה, ולא רק בתוך הכנסת, אלא במדינה. כולנו סובלים, כל אחד בפינה שלו ובמקום שלו, ומה אנחנו מקבלים? ממשלה שנלקחה כבת ערובה בידי אנשים שדואגים לאינטרסים האישיים שלהם ולא רואים את טובת החברה; לא רואים את טובת האזרחים; לא רואים ולא מרגישים את הכאב של המשפחות; לא רואים את הרצח ואת המוות ואת ההרס בצד השני, בעזה; לא רואים ולא מרגישים את הרעב של האנשים; לא מרגישים את המצב הכלכלי; לא מרגישים ולא יודעים – אולי יודעים, אבל מנסים להסתיר את הראש ואני לא יודעת איך עדיין הם לא מסתירים את הפנים שלהם מרוב בושה על מה שקורה בקדנציה הזאת. אני חושבת ששעה קודם תחסוך לכולנו הרבה כאב. עדיף שיהיה פתרון מיידי. עדיף שנגמור עם השר הגזעני שמאיים כל הזמן נגד כל פתרון, שמגבה רק רצח והרג והרס ושמח לאיד על התמונות הקשות בחברה הערבית. הגיע הזמן לחשוב אחרת ולעשות אחרת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק מה? צריך בן אדם אמיץ שיודע למלא את התפקיד שלו כמו שצריך וכמו שנדרש מהתפקיד הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ושר האוצר, שלא נמצא כאן; כנראה שהנושא לא כל כך חשוב ונושא התקציב לא מעניין אותו. זה לא בסדר העדיפויות של שר האוצר, השר במשרד הביטחון. מי שקורא את הכותרת, חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות, חושב שאנחנו מדברים על הורדת גירעון. אנחנו מגדילים עוד את הגירעון ב-3.357 מיליארד שקל כאשר אנחנו סוחבים גירעון של 155 מיליארד שקל ב-12 החודשים האחרונים. זה הגירעון של מדינת ישראל. שר האוצר, או שאין לו זמן או לא מעניינת אותו כלכלת ישראל ולא מעניינים אותו אזרחי מדינת ישראל. מעניין אותו רק מה שהוא עושה במשרד הביטחון ומה שהוא מקדם במשרד הביטחון. אדוני היושב-ראש, התקציב – ואני מדבר איתך כאיש וכחבר כנסת שישב במשרד האוצר והייתי שר במשרד האוצר עם אביגדור ליברמן – כשקיבלנו מממשלתו של נתניהו את התקציב עם 140 מיליארד שקל גירעון, תוך שנה וחצי הצלחנו לתת לכם עוד תקציב, עם יותר מ-10 מיליארד שקל. נכנסתם לממשלת ישראל – הממשלה הנוכחית הזאת נכנסה לנהל את כלכלת ישראל כשאנחנו ביתרה תקציבית. דברו והגידו שהמלחמה הביאה אותנו לגירעון הזה? אני אומר לכם: כן, המלחמה יכולה להביא אותנו לגירעון הזה. אבל כשבמרץ האחרון אתה מאשר את התקציב של 2024 ואתה משאיר את כל הכספים הקואליציוניים ואתה משאיר את כל המשרדים המיותרים, ובשנת 2023–2024 אתה נותן יותר מ-12 מיליארד שקל רק לכספים קואליציוניים, ולא מקצץ אותם מהתקציב של מרץ 2024, כשאתה מתקן את התקציב, ומעביר את כל הכסף, אז אתה בא עכשיו להגדיל עוד את הגירעון? איזה ניהול כלכלי זה? זה ניהול כלכלי כמו הניהול של המלחמה עכשיו, איך שמנהלים את המלחמה. אני רואה כאן משפחות של חטופים ואני שומע שרים מהימין שאומרים: אנחנו ממשלת ימין על ימין. אני אומר לכם, אתם יותר גרועים מכל דבר אחר שישב כאן בממשלה. לא הייתה ממשלה יותר גרועה מכם. אומרים שלחץ צבאי יביא להחזרת החטופים. אני לא רואה לחץ צבאי. לא רואים שום לחץ צבאי. אני לא רואה שלוש אוגדות בפנים שנלחמות ומפעילות לחץ צבאי בשביל להחזיר את החטופים. אנחנו במבצע עכשיו, פחות משתי אוגדות נמצאות עכשיו בפנים, ואתם מדברים על לחץ צבאי? לחץ צבאי מבצעים עם שלוש או ארבע אוגדות וגומרים את העניין, ומחזירים את תושבי הצפון ולא משאירים את תושבי הצפון מורחקים מהבתים שלהם, עקורים מהבתים שלהם. ממשלת כישלון.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי חלק מהדוברים קודם, ולצערי אף אחד מהם לא נגע בשורש הבעיה. שורש הבעיה של המשבר הכלכלי, שאפילו עוד לא התחלנו לחוות אותו, בעיקר השכבות המוחלשות. אנחנו לפני קטסטרופה על קטסטרופה. כמובן שזה קודם כול המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית והאנטי-כלכלית של שר האוצר, שמבחינתו התקציב הוא לא פחות ולא יותר מאשר תקציב בעזרת השם וזהו. אבל מה שורש הבעיה מעבר לתפיסה החברתית-כלכלית האולטרה-שמרנית, האנטי-חברתית, האנטי-רווחה? שכספים שמעבירים – נכון, דיברו על כספים קואליציוניים בצדק. מה שקצת שכחו זה שני דברים שקשורים: 1. העברת מאות המיליונים אם לא למעלה מזה לשטחים הכבושים, לתחזוק הכיבוש הנפשע, להכשרת מאחזי טרור. שם נשפכים מיליארדים שלא נוגעים בהם, על חשבון הציבור בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל הריבונית, בעיקר בדרום ובצפון המופקר, המופגז, השרוף כמעט שנה, שזוכה לבוז. איך אמר פעם ראש הממשלה לתושבת קריית שמונה? את משעממת אותנו. כולם שם משעממים אותו. אבל יש עוד דבר שקשור לזה: עצם המשכה של המתקפה על עזה גם מבחינה כלכלית. הרי ברור לגמרי שסיום המתקפה הארורה הזאת, הנפשעת – הטבח, הקרבת החיילים והחטופים – ברור לגמרי שסיום מוחלט ונסיגה מוחלטת הם אינטרס ישראלי להצלת חיים, לשחרור החטופים שמופקרים, שנרצחים בידי הממשלה בפועל. אבל גם מבחינה כלכלית, סיומה של המלחמה, של המתקפה הזאת, גם ישיב שקט לצפון, אפשר יהיה להתחיל לשקם אותו, ואנשים יוכלו לחזור לבתיהם. על זה לא מדברים. שם קבור הכסף האמיתי, המיליארדים שנשפכים לשווא. צאו מעזה, הפסיקו את המלחמה, שחררו את החטופים – וגם מבחינה כלכלית נוכל להתחיל להשתקם.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, יש פה שר בכלל?

היו"ר ארז מלול:

כן, שר החינוך.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לכאורה מביאים לנו פה תיקון חקיקה קטן, טכני.

היו"ר ארז מלול:

בקטנה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לתקן בחוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאה תקציבית – למעשה במקום 3.2%, לתקן את זה ל-3.9%. קודם כול צריך להבין מה המשמעויות: אנחנו מגדילים פה את הגירעון ב-0.7%. נניח, יחסית לממוצע בין הסכום שזה היה לסכום שזה יהיה, זה סדר גודל של 20%. זה לא עניין קטן וזוטר, זו הגדלת גירעון המדינה ב-20%. לכן, כמובן, לעשות את זה כלאחר יד, ככה תוך כדי תנועה, כשהכנסת בפגרה, ואחרי כל ההתחייבויות של שר האוצר שיעד הגירעון הוא ריאלי ולא יצטרכו לתקן אותו – אני חושב שזה בהחלט ראוי לגינוי, וזאת לא הדרך הנכונה לעשות את זה. לפני שבאים ומגדילים את הגירעון, ולמעשה מגדילים את החוב הלאומי, שאחר כך כולנו נצטרך לשלם עליו, ועוד ילדינו ונכדינו, היה ראוי שהממשלה תשקול מה היא יכולה לצמצם לפני שתגיע לפגיעה ולהגדלת החוב. אני יכול להציע לממשלה כמה הצעות שהצענו עוד בשלב אישור התקציב. כספים קואליציוניים, למשל, אדוני היושב-ראש – זה בהחלט יכול להיות יעד ראוי לממן את המטרות הראויות שלשמן הגדלת הגירעון הזאת נעשית. אני כבר אקדים ואומר שאני לא מתנגד למטרות. המטרות הן נכונות, צריך להביא לזה כסף. גם הסיוע למפונים – אומנם צריך לנהל מלחמה ככה שלא יהיו מפונים, אבל כנראה שהממשלה הזאת לא מסוגלת לנהל מלחמה שבה לא יהיו מפונים ושלא תהיה רצועת ביטחון בשטח שלנו במדינת ישראל. אז הממשלה, שנכשלת בלתת לתושבים אפשרות לחיות בבתיהם, שלפחות תשלם להם שהות במקום אחר. ובטח, גם סיוע למילואימניקים הוא נושא חשוב. אבל – ופה האבל הגדול – הרי איך מנסים לסדר את זה? אומרים: אנחנו עושים קופסה. עכשיו, אני הייתי בכנסת הרבה שנים בכל מיני אירועים קשים, מקורונה עד למלחמות. עשו קופסאות, אבל תמיד היה כלל ברזל בכל הקופסאות שעשו: עושים קופסה להוצאה חד-פעמית שלא תחזור בשנה הבאה. ואז אתה אומר לעולם: אני מגדיל את יעד הגירעון, אבל חד-פעמי. אני לא סוטה מהמסלול שלי, אני עדיין במשמעת הפיסקלית. מה עושים פה? חלק מההוצאות זה מימון הטבות למילואימניקים. זה לא יהיה בשנה הבאה? מישהו ייקח את זה אחורה? מישהו בכלל חולם בממשלה שהוא ייתן הטבות – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה באמת מצפה שמספר המילואימניקים המגויסים היום יימשך גם בשנה הבאה?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

רגע, שנייה. שנייה, חבר הכנסת רביבו. קודם כול, בדרך שהממשלה מנהלת את המלחמה, לצערי מצפה, כי היא לא מצליחה להביא ליעדים שהיא שמה לעצמה – לא מצליחה למוטט את שלטון חמאס בעזה, לא מצליחה להביא את תושבי הצפון לבתיהם – אז תצטרך מילואימניקים גם בשנה הבאה. אבל מעבר לזה, אני לא יודע להגיד לך מה הסכום שיהיה בשנה הבאה, אבל הוא יהיה, וכלל ברזל בכל הקופסאות תמיד היה: זה לא מהקופסה. תקצצו כספים קואליציוניים לטובת מילואימניקים, אני בעד. אני אבוא לפה ואצביע בעד הצעת ממשלה לעשות את זה. תביאו מקורות אחרים. אבל פעם ראשונה שאני זוכר – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

שחלק גדול מהכספים הקואליציוניים ייכנסו לבסיס התקציב?

היו"ר ארז מלול:

טוב – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה צודק. בוא תציג את זה, אבל הלכה למעשה, אני לא מתורגל בזה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

חבר הכנסת רביבו, פעם ראשונה מאז שאני זוכר את עצמי בבית הזה מ-2006, אני רואה ששמים בקופסה הוצאה שהיא רב-שנתית. זה לאבד את כל האמון בכלכלה הישראלית ובמשרד האוצר הישראלי. אחר כך אנו מתפלאים למה בסוף דירוג האשראי שלנו יורד. זה מסוג הדברים שהם תמיד not done – דבר שלא ייעשה. אני חושב שזו טעות מאוד מאוד גדולה של שר האוצר.

היו"ר ארז מלול:

טוב, אני מקווה שזה לא יהיה רב-שנתי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מסכים. איך זה לא יהיה רב-שנתי?

היו"ר ארז מלול:

אולי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

כשאתה נותן הטבה למילואימניק, היא תהיה. יהיו יותר מילואימניקים, פחות מילואימניקים – תמיד יש מילואימניקים.

היו"ר ארז מלול:

אז זה לא רב-שנתי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה רב-שנתי. השאלה היא מה הסכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר'ה, יאללה.

היו"ר ארז מלול:

טוב. טוב, תודה רבה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

השאלה היא מה הסכום. לכן אני מציע לכם, תביאו את הכסף הזה ממקום אחר ותשאירו בקופסה רק תשלום למפונים. זה בהחלט ראוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מהעצים, הכסף צומח על העץ.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את הכסף – ממקום אחר, מהעץ. תגזור אותו, תתלוש.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא, מכסף קואליציוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכסף צומח לי על העץ.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

מכסף קואליציוני, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, מהעץ.

היו"ר ארז מלול:

פעם ראשונה שאני יושב פה ואתה נואם. יש התרגשות – שלי. אני אתן לך עוד 50 שניות בונוס.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

קיבלתי בונוס, זה כבר טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב, התשנ"ב–1992, נועד לייצב את הכלכלה הישראלית באמצעות הגבלת הגירעון התקציבי והגבלת גידול ההוצאות הציבוריות. החוק הציב מסגרת פיסקלית שמטרתה לשמור על יציבות כלכלית לאורך זמן ולמנוע השפעה שלילית של גירעון על הכלכלה. על אף האתגרים הכרוכים בכך, שמירה על החוק היא קריטית לעתיד הכלכלי של המדינה. החוק מבטיח שהמדינה לא תיכנס למעגל של חובות בלתי נשלטים. גירעון מוגזם עלול להוביל לאינפלציה, לפגיעה באמון המשקיעים ולירידה בדירוג האשראי של ישראל. שמירה על גבולות ההוצאות הממשלתיות כפי שנקבעו בחוק, חיונית לשמירה על יציבות כלכלית, וחשוב שלא לפרוץ את המסגרת הפיסקלית שנקבעה. חוק הפחתת הגירעון משדר מסר של אחריות כלכלית לציבור ולמשקיעים המקומיים והבין-לאומיים. הפרת החוק או פריצה של המסגרת התקציבית עלולה לערער את אמון הציבור בממשלה ולהפחית את האטרקטיביות של ישראל בעיני משקיעים זרים. יציבות פיסקלית היא מרכיב מרכזי בהצלחת המדינה לשמור על כלכלה חזקה וצומחת. אדוני שר האוצר, שמירה על מסגרת תקציבית מאפשרת למדינה להתמודד בצורה טובה יותר עם משברים כלכליים בלתי צפויים. חוסן כלכלי נבנה לאורך זמן באמצעות ניהול תקציבי אחראי ומבוקר. כך, אם ייפרץ החוק ויוגדלו ההוצאות, עלולה המדינה למצוא את עצמה ללא כלים פיננסיים מתאימים בזמנים של משבר. אנחנו עוברים את זה עכשיו. החוק נועד להבטיח שהנטל הכלכלי לא יעבור לדורות הבאים. פריצת מסגרת התקציב עלולה לגרום להגדלת החוב הציבורי באופן משמעותי, מה שיאלץ את הדורות הבאים לשאת בעול הפיננסי. לכן שמירה על החוק היא לא רק עניין של מדיניות כלכלית נוכחית, אלא גם של צדק חברתי בין-דורי. כאשר מתקיים ניהול אחראי של התקציב, ניתן להבטיח שההוצאות החברתיות ינוהלו בצורה שקולה ומאוזנת תוך התחשבות בצרכים החברתיים המהותיים. פרצה של החוק עלולה להוביל להוצאות בלתי מבוקרות שתפגענה בטווח הארוך בשכבות החלשות, משום שבסופו של דבר יצטרכו להיעשות קיצוצים חדים יותר כדי להתמודד עם חוב הולך וגדל. לסיכום, אדוני שר האוצר, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב מהווה אבן יסוד ביציבות הכלכלית של ישראל. שמירה קפדנית על הוראותיו היא תנאי הכרחי להבטחת יציבות כלכלית לאורך זמן. פריצת החוק עלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים לכלכלה הישראלית ולתושביה. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

חבר הכנסת מישל בוסקילה, ברוך הבא.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה נאמת נכוחה, ואני מתרשם שאתה בדרך לקואליציה, כי כל מה שאמרת משתקף בצעדים הכלכליים שמבצעים, לקדם ברוח ימי המלחמה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

טוב, ימים יגידו.

היו"ר ארז מלול:

איזו תשובה יפה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שלום, היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הסתיימה השבעה על רצח שישה חטופים, שישה ישראלים צעירים שנרצחו בשבי חמאס: אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי, כרמל גת, עדן ירושלמי, אורי דנינו והרש גולדברג פולין. על פי הדיווחים, הם נלחמו עד הדקה האחרונה – ניסו להגן זה על זה, גברים על הנשים, להיאבק – ללא הצלחה. יהי זכרם ברוך.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בכלל, מאז 7 באוקטובר עם ישראל ברובו זוהר בגילויים כבירים של ערבות הדדית, מה שלצערי הרב, אי-אפשר להגיד על הממשלה הזו, הממשלה הכי שנואה שהייתה לנו, שהיא מופע של חמדנות, פלגנות וחוסר של ערבות הדדית. כך גם החוק היום, פתיחת תקציב שנייה בשנת התקציב 2024. הממשלה מתקנת את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, ומעמיקה את ההוצאות שלנו ב-3.35 מיליארד שקלים. מה עושים? מעמיקים את הבור. מה לא עושים? לא לוקחים את הכסף הזה מכספים קואליציוניים שבעודף. רק בשבוע שעבר עמד נציג אגף התקציבים בוועדת הכספים והודה בפה מלא שיש מעל למיליארד שקלים כספים קואליציוניים שלא נוצלו בכלל: מעל 300 מיליון שקל במשרד של סטרוק, במשרד לזהות יהודית, במשרד למורשת. זו ערבות הדדית? זה גם בדיוק מה שאמר ראש אגף התקציבים. הוא הוציא מכתב חסר תקדים לשר האוצר ואמר לו: אני מתחנן בפניך, אנא, אל תפתח בפעם השנייה את תקציב 2024, יש דרכים אחרות שפחות מעלות סיכון לכלכלה ולמשק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גואטה, זה מפריע.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מה ענה לו שר האוצר שלנו? ראש אגף התקציבים, הינך מוזמן להניח את המפתחות. זו לא ערבות הדדית. אותו כנ"ל בתקציב 2025, שכולם מדברים עליו – הכי קל. בשבוע שעבר, במופע של יהירות ושטחיות, הכריז שר האוצר על זה שהוא יעשה את תקציב 2025, ומה הוא עושה? הכי קל: יעלה את המע"מ, יקפיא שכר, יקפיא נקודות זיכוי, יקפיא קצבאות ביטוח לאומי, יפגע בחלשים ב-35 מיליארד שקלים. מה הוא הודה באותה מסיבה שלא יעשה? אין רפורמות, לא ייגע בחלוקת הנטל מול האוכלוסייה החרדית. ההפך, שר האוצר שלנו, שרוצה עוד חזית ועוד חזית עד הניצחון המוחלט בצפון, בדרום, ביו"ש, בכל מקום שיש, ורוצה להכביד את שירות המילואים ולהאריך את השירות בצבא – הוא מאריך את חוק הפטור מגיוס. הוא גם הודה שלא יהיו קיצוצים בכספים הקואליציוניים, כנראה. זה רק סיגנל, הוא אמר לציבור, אני לא באמת בקטע של ערבות הדדית, וגם לא דוגמה אישית במשרדים, כי זה באמת כסף קטן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות מפה אל שר האוצר והממשלה הזו. שבוע אחרי הטבח הנורא, שר האוצר עמד והצהיר – –

היו"ר ארז מלול:

את לקראת סיום, חברת הכנסת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. – – אני לוקח אחריות על מה שהיה ואחריות על מה שיהיה. צריך להודות ביושר ובכאב ובראש מורכן – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא נראה ככה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – נכשלנו. הנחיתי את אגף התקציבים והחשב הכללי לפעול לשינוי סדר עדיפויות בתקציב, ואנו נסיט כל מה שלא צריך עם סדרי עדיפויות אחרים. אנא, שר האוצר, אתה לא מנהיג, אתה שר אוצר כושל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה זה שמוזמן להניח את המפתחות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקשת לפנות למשפחות החטופים שנמצאות ביציע ולומר לכם שהלב איתכם, ואנחנו מחכים ש-101 חטופים ישובו. זאת חובתנו המוסרית להשיב אותם הביתה, ויפה שעה אחת קודם. אדוני, מכאן אני רוצה לעבור לצפון. הצפון בוער, ובשבוע האחרון בכל יום כ-100 רקטות וכטב"מים נורים לעבר הצפון, ובממשלה המסויטת הזאת עוברים על זה לסדר-היום. הבוקר – מתקפת כטב"מים לעבר נהריה, וגם על זה עוברים לסדר-היום. ממשלת ישראל נרמלה את ההפקרות של הצפון. חבל ארץ שלם מופקר לגורלו. מטולה, מנרה, שלומי – יישובים שנראים כמו מחנות פליטים. עשרות אלפי תושבים מפונים, או רצים למקלטים למשך כל שעות היממה. אסור לנו להתרגל למציאות הבלתי-נסבלת הזאת. אני שואלת את הממשלה – ויושב כאן שר החינוך – איך יכול להיות שילדי בית ספר בצפון מפספסים כבר את השנה השנייה מבחינת שגרה וסדר-יום וחוגים? עצמאים עצרו מלכת, הפרנסה נעצרה. הצפון נראה כמו אזור רפאים, ותכף כבר לא יהיה לאן לחזור. כמעט שנה שנסראללה עושה בנו כרצונו. זה כישלון אסטרטגי ממדרגה ראשונה. ממשלת ישראל ויתרה על הצפון. תושבי הצפון לא יחזרו כל עוד רצועת הביטחון של מדינת ישראל נסוגה לאחור. כדי להשיב את הביטחון חייבים להעביר את משקל הכובד לצפון. צריך לגבות מחיר ממדינה ריבונית, מלבנון. התגובה חייבת להיות בהקשר של כוונות האויב, ולא התוצאות. זה כשל אסטרטגי, לא להעתיק את הכובד לצפון כרגע. להחזיר את החטופים הביתה ולהעתיק את הכובד לצפון. חיזבאללה תכנן לפגוע בתשתיות ביטחוניות ובסיסי צה"ל. העובדה שהם לא הצליחו לא פוטרת אותם מאחריות. מדינת ישראל לא בנויה למלחמת ההתשה שנמשכת כאן ללא תכלית עם פגיעות ומחירים כבדים. חייבים להחזיר את הביטחון לצפון. מודל חיזבאללה 2024 חייב להיות מטופל ומוכרע, צריך להבין את זה. אם נמתין עוד כמה שנים, זה כבר יהיה אירוע אחר, כי הם לומדים, הם מפיקים לקחים. מלחמת ההתשה בצפון חייבת להסתיים גם במחיר של הסלמה לטווח קצר. הפחד מפני הסלמה תמיד היה ותמיד יהיה, אבל בזמן ההמתנה שלנו לתגובה אנחנו משלמים מחירים כבדים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מדינת ישראל חייבת להשיב את הביטחון לצפון.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, רוב אזרחי המדינה תומכים בהפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי קודם נשמע את סנוואר, ואני גם לא יודעת מה זה רוב המדינה. אל תדבר בשם רוב של אף אחד, תדבר בשם עצמך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם כך, השאלה היא למה זה לא קורה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סנוואר פשוט החליט שהוא לא יעשה עסקת חטופים. תראה מה כתוב ב"בילד" הגרמני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אם מרבית האזרחים במדינה תומכים – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בהפסקת המלחמה ובהשלמת עסקה שתחזיר את החטופים, שלא מעניינים את הממשלה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניינת את סנוואר ולא אותך, תומך טרור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השאלה היא למה זה לא קורה, והתשובה על השאלה הזו היא מזעזעת. מזעזעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

סנוואר לא רוצה. הוא לא רוצה, המרצח הזה, מה לעשות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא קורה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי סנוואר לא רוצה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כי האינטרס האישי – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – של ראש הממשלה והאינטרס המפלגתי של שרים בכירים בממשלתו אינם תואמים לתזה של הפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים. ממתי נושאים כבדים כמו שלום ומלחמה, כמו חטופים – ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס אינטרס אישי של ראש ממשלה? ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס מפלגתי של שרים חשוכים, גזענים, שרוצים במלחמות, בשפיכות דמים, שלא רוצים שמצב הכאוס הזה יסתיים כבר? עוד מעט תמלא שנה למלחמה הסתמית הזאת. עכשיו מתנהלת מלחמה סתמית במקום לקבל אומץ, להפסיק את המלחמה ולהשלים עסקה שתעשה סוף לסבל של הורי החטופים, שנמצאים בהפגנות כל יום ומקבלים בוז משרים בכירים בממשלה שלכם. אינטרס אישי של ראש ממשלה ואינטרסים אישיים מפלגתיים של שרים בכירים במלחמה הם אלה שקובעים את הקצב ואת הטון עבור אזרחי המדינה בממשלה הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום בבוקר, כשהייתי בכנסת, שמעתי ריאיון של א' קלנר, שאפשר לקרוא לו גם רופין של זמננו, בנוגע לציונות. תקשיבו מה הוא אמר: עד כמה שהטבח הזה נורא, הוא קרה בממשלה שמחויבת לציונות, לפחות זה. שר החינוך, שמעת את המשפט שהוא אמר? לפחות זה קרה בממשלה שמחויבת לדגל ולציונות. ממש רופין של זמננו. איזה ציוני זה להפקיר חבלי ארץ שלמים. איזה מזל שאתם לפחות ממשלה ציונית. איזה ציוני זה להפקיר את החטופות והחטופים, איזה ציוני זה. איזה מזל שהחטופות והחטופים נחטפו במשמרת של הממשלה הציונית. לכו תדעו מה היה קורה חס וחלילה אם לא הייתה ממשלה ציונית כמוכם. מה לכם ולציונות בכלל? מה לגולדקנופ ולציונות? מה לגפני ולציונות ולדגל שלנו בכלל? עד שלא חייב אתכם בית משפט, הם לא רצו בכלל להישבע אמונים לממשלת ישראל. אבל איזה מזל שזה קרה בממשלה ציונית. איזה מזל שכל העוטף הופקר שעות כשטבחו באנשים – לפחות הייתה מממשלה ציונית. כנ"ל הטבח בנובה – לפחות הייתה ממשלה ציונית. איזה מזל. איזה מזל בכלל לראשי הרשויות במדינת ישראל בממשלה הציונית, שהבטיחו להם 3.5 מיליארד שקלים לפני חצי שנה – עוד לא נתנו להם את זה. הבטיחו להם השנה 24 מיליארד, מזה כבר הספיקו לקצץ. גם את הכסף שהבטיחו להם, את ה-800 מיליון שקלים, עדיין לא נתנו להם, אבל לפחות ממשלה ציונית לא נתנה להם. איזה מזל בכלל לכל הנרצחים בפיגועים, אין מה להתלונן, כי אם נרצחים, לפחות להירצח בממשלה ציונית. איזה מזל למפונים, שאין להם מושג מה קורה במדינה בכלל, מתי הם יחזרו, מתי התלמידים יחזרו, אבל לפחות הם יכולים להיות מופקרים בממשלה ציונית. באמת לפעמים אני אומר, אני לא יודע אם זה טעות – לא, הפליטות האלה, כמו "למי רע פה?" "מטולה, אני לא יודע אם פונתה", "סך הכול אנשים במלונות" – זוכרים? מירי רגב, התיירת הקבועה שלנו, עשתה סופ"ש בתאילנד אחרי שהייתה בהודו בזמן מלחמה, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני. אז למי רע פה, האנשים במלונות ועכשיו הציטוט הנוראי הזה, עד כמה שזה נורא שזה קרה – אבל לפחות הממשלה היא ציונית – זו לא פליטת פה, זה בדיוק מה שאתם חושבים. פשוט מדי פעם נפלטת לכם האמת.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבת קראנו בבית הכנסת: "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נֹתן לך". זו הייתה פרשת השבוע, פרשת שופטים. מאחר שזו ממשלה שמתיימרת להיות הכי יהודית, הכי ימנית, אני רוצה לרענן את זיכרונכם בכמה מונחי צדק. קודם כול נזכיר כמה צודק – בואו נזכיר את ששת החטופים שנרצחו רק לפני שבוע: אלמוג, כרמל, עדן, הרש, אורי ואלכס. הם שרדו בגבורה 11 חודשים ונורו אל מותם. אתמול צה"ל פרסם מידע על תנאי החזקתם המזעזעים, הלא-אנושיים, בשבי: מנהרה צרה ללא יכולת לנשום, ללא שירותים, עם מעט אוכל, עם קושי לעמוד אפילו. ככה הם שרדו, ולא הצלחנו להציל אותם. אני הייתי חושב שממשלה כזאת תגיד: דם יהודי אינו הפקר. אבל יש עוד דם שאפשר להציל. יש 101 חטופים שדמיהם צועקים אלינו מהאדמה, עמוק עמוק, 40 מטרים מתחת לאדמה. דם יהודי אינו הפקר – אבל "צדק צדק תרדוף". זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב שבממשלת ישראל 2024, בזמן מלחמת קיום, יש שני שרים שעושים בעצם אותו דבר: אחד הוא שר המסורת ואחד הוא שר המורשת. נעשה חידון בישראל, 99% מהאנשים לא ידעו להבחין מה עושה שר המסורת ומה עושה שר המורשת. הרי אף אחד מהם לא יקום כמו שעשתה שרת המקלדת ויגיד: אני מיותר – המדפסת, סליחה – המשרד שלי מיותר, אני נותן את התקציבים לטובת המלחמה. עשתה את זה גם סגנית שר בתחילת המלחמה. אם היה פה קצת אומץ, אם הייתה פה קצת רדיפת צדק, ביטול שני המשרדים האלה היה מראה איזושהי רצינות לתקציב, לממשלה. אולי מוד'יס היו שוקלים מחדש את הורדת הדירוג. יש נשים בשבי. אני לא יודע מה עושה למענם השרה לקידום מעמד האישה, אבל ברור לי שזה לא עובד. יש פה שר תקשורת, כל שבוע הוא מפרסם פרשת שבוע מלומדת, אבל כשהוא רצה לפטר את יו"ר רשות הדואר, סתם כי הוא לא מספיק ליכודניק – הוא דווקא היה מהבית הנכון, מהעדה הנכונה, מהעיר הנכונה – רק בית משפט עצר אותו. יש לנו שר אוצר, כל היום מתבטא בשם היהדות, אבל רבע תיק הביטחון שלו מעסיק אותו הרבה יותר מהאוצר. הרי מי ייפגע מהורדת הדירוג? השכבות החלשות בישראל. אבל הוא מביא לנו השבוע עוד 3.3 מיליארד שקלים. אז אולי במקום לבחור ב"צדק צדק תרדוף" החלפתם את זה בישעיהו א': "שריִך סוררים וחברי גנבים כֻּלּוֹ אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אה, הוא לא נמצא. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול בבוקר נרצחו בדם קר שלושה מאחינו במעבר הגבול אלנבי. מכאן אני שולח את תנחומיי למשפחותיהם של יוחנן שחורי, אדריאן מרסלו פודסמסר ויורי בירנבאום, השם ייקום דמם. הרצח הזה החזיר אותי אחורה לשנת 1997, שבה בוצע הטבח בנהריים של שבע תלמידות בעת הטיול השנתי. זכור לי איך המלך חוסיין הביע את כאבו ואת צערו הכן, הגיע לבית הנרצחות לניחום המשפחות. אם אני זוכר נכון, הוא אפילו כרע על ברכיו וביקש סליחה, ואף דאג לפיצוי של המשפחות. משום מה, אני לא רואה את בנו עבדאללה, השליט היום, פועל בסולידריות כפי שנהג אביו. אני מאמין כי הסכם השלום עם ירדן הוא אסטרטגי וחיוני לשתי המדינות. יחד עם זאת, אני לא רואה היום שום הבעת צער או סולידריות מצד המשטר ההאשמי. להפך, ראינו את חלוקת דברי המתיקה לעוברים ושבים הארורים שצוהלים וראינו את הבעות השמחה. שמענו כל מיני בכירים ולשעברים במשטר הירדני שלא די בכך שלא גינו את האירוע, אלא אפילו גם הביעו הבנה. אז אני שואל: איפה המלך עבדאללה? עד כה לא שמענו שום גינוי או הסתייגות או הבעת צער. לכן, אם זה כך, אני חושב שיש לבחון את שיתוף הפעולה עם הירדנים. השלטון ההאשמי הרי מתקיים בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני וההגנה של מדינת ישראל, אז אם הביטחון שלנו נפגע, יש לבחון את הקשרים הביטחוניים והכלכליים וליישר קו, כדי שניהנה משלום אמיתי ומכובד. בזמן שנותר לי אני מבקש להתייחס התייחסות קצרה לפסיקה המקוממת של בג"ץ מאתמול. אני רוצה לומר דבר פשוט: הפסיקה של בג"ץ אתמול נקבעה תוך כדי ניגוד עניינים מובהק, בחוסר סמכות ואף בניגוד לחוק, כיוון שהחוק מסמיך אך ורק את שר המשפטים לכנס את הוועדה, על פי שיקול דעתו. מה נעשה אם חלילה מחר בג"ץ יפסוק שראש הממשלה צריך לכנס את הקבינט, וידרוש ממנו לעצור את המלחמה? איפה זה נגמר? לכן, הפסיקה של אתמול היא בניגוד לחוק. אני מדגיש כי כולנו כפופים לחוק, כולל שופטי בג"ץ. יתרה מזו, שופטי בג"ץ הם לא החוק, הם כפופים לו בדיוק כמו כולנו. הגיע הזמן שגם הם יכבדו את החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה צריך לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

בהנחה שלא יהיו הסכמות עד אז, אני קורא לשר המשפטים: אדוני שר המשפטים, היצמד ללשון החוק, וכנס את הוועדה ברגע שתמצא לנכון. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

11 חודשים אחרי האסון והמלחמה, ומעבר לכל מה שקורה כאן, הקופה הציבורית עדיין בעיצומו של שוד, שוד של ממש, כשכל כך הרבה זקוקים לסיוע: המפונים, הפצועים, חבלי הארץ שלנו. המציאות שהיא כל כך לא פשוטה, של טראומה לאומית, בתי החולים – כולם צריכים מדינה, והיא איננה. כי מה פתאום לקצץ לחברים שלכם, למקורבים, לבייס? אתם בכלל במבט על השוחד הפוליטי הבא. שוכחים שיש כאן מדינה שזקוקה למזור. איך אתם מעיזים להעלות עכשיו תוכנית שכוללת הקפאת קצבאות לנכים, לקשישים, לסיעודיים, למובטלים, למקבלי הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים, לאימהות יחידניות? על הגב שלהם אתם עושים קופה? על הגב של האוכלוסיות המוחלשות ביותר? אבל לא רק זה – גם על גבו של הציבור הבינוני – המעמד הבינוני, סליחה. גם על גבו: הקפאת העלייה של שכר המינימום; הקפאת השכר במגזר הציבורי. תגידו, אין כאן מדינה שמשוועת לשיקום? בשירות הציבורי אתם פוגעים? כדי – מה, כדי להעביר עוד מאות מיליונים לאורית סטרוק? כדי לעשות עוד מינהלת מיותרת לחברים שלכם? בשביל עוד ג'ובים? לא בחרתם לשקם, כי אתם לא רוצים שיקום. אתם רוצים פה חברה מפוררת, מבוהלת, חלשה ומוחלשת. ממשלה שמפקירה את החיים, ממשלה שמפקירה את האחים והאחיות שלנו בעזה ולא עושה עסקה, מפקירה גם כל אזרח ואזרחית כאן. זה בדיוק זה. ממשלה שלא יודעת לקחת אחריות על המעשים שלה, על המשמרת שלה, על החובה הלאומית שלה, לא בקדושת החיים ולא בחיים עצמם. אני רוצה להגיד שזה שיש כאן 64 חברי כנסת שכולם מלחכי פנכה, שלא מוכנים להגיד: רגע, עצרו את הטירוף הזה. בואו נחתום על עסקה להשבת החטופים והחטופות; בואו נצביע רק על תקציב שמשקם ונותן מזור לאזרחים פה; בואו נפסיק את הביזה. מה לעשות? המקורבים שלנו לא יכולים לבוא על חשבון מדינה ואומה. מה לעשות? שרידות פוליטית לא שווה את קדושת החיים על פני האדמה. אתם, אתם ביזיתם כל ערך במשכן הזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא תודה לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שופטי בית המשפט העליון, אל תתבאסו. באמת. אין דבר כזה ראש רשות שופטת. אין. גם אין ראש רשות מחוקקת. יש רק ראש ממשלה. לא המצאתי, לא נגעתי. כך כתוב בחוק. אז אל תכתבו פסקי דין ותגידו שבאמת יש נחיצות שיהיה נשיא כי הוא ראש הרשות השופטת. הוא לא ראש רשות שופטת, הוא נשיא שיש לו תפקידים אדמיניסטרטיביים ותפקידים ייצוגיים כאלה ואחרים. עכשיו, אחרי שהבהרתי לשופטי בג"ץ את מקומם, אני פונה לשר יריב לוין ואומרת לך את הדבר הבא: אדוני שר המשפטים, יש לך הזדמנות היסטורית חד-פעמית להזכיר לבג"ץ את מקומו. בפסק הדין שלו אתמול בג"ץ הורה לך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לא לצורך מינוי שופטים, כי מינית באמת 100 שופטים ומעלה בתקופה האחרונה, אלא לצורך מינוי נשיא, כי בינתיים יש רק ממלא מקום, ואחר כך יהיה ממלא מקום נוסף. אז אני אומרת לך את הדבר הבא: ראשית, בג"ץ זה באמת לא כוח רוח הקודש, אלוקות בפני עצמה. ואני אומרת לך את מה שאתה צריך לעשות. ראשית, אני אומרת לעם ישראל את הדבר הבא: סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע ואלו מילותיו: "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הוועדה". כך קובע סעיף 7(א). לכן, שר המשפטים, אתה ורק אתה בר-הסמכות לכנס את הוועדה. אוקיי, אז פסק דין של בג"ץ נתן לך צו. וואו, עודד אמר להרים ידיים – זו המשמעות של פסק הדין. זה פסק דין שהוא חסר שיניים וחסר יכולת אופרטיבית. ראשית, לפי חוק החסינות, שחל גם על שרים שהם חברי כנסת וגם על שרים שהם אינם חברי כנסת, לא ניתן לאכוף על שר או חבר כנסת צו שיפוטי. לא ניתן. יותר מזה, נאמר שלא היה חוק החסינות, ורוצים עכשיו לכפות עליך לכנס את הוועדה. אז מה אפשר לעשות, להרביץ לך? להשית עליך קנס? לשים אותך מאחורי סורג ובריח לפי פקודת ביזיון בית המשפט? אי-אפשר לעשות לך כלום. ועל כן, אתה מזכיר לבג"ץ שלא כל החוכמה נמצאת בידיים שלו, כמו שאמרה פרופ' רות גביזון. גם אנחנו יודעים דבר או שניים, והחוק קובע ברורות שהסמכות היא בידיים שלך ורק שלך. ונאמר שיאמרו בבג"ץ נוסף: אוקיי, אז אנחנו נכנס את הוועדה בלי שתודיע על זה – איך אפשר? הרי אם צריך לכנס את הוועדה, כדי שיהיה לה תיקוף, צריך לפרסם אותה ברשומות. מי יכול לפרסם ברשומות? גם לזה יש כללים. הדין מאוד ברור. ולכן אני אומרת לך, אדוני שר המשפטים: אתה לא מכנס את הוועדה. יותר מזה, אני אתן לך גם רעיון: השופטים כל כך משועממים, ודנים בעניינים כל כך לא שיפוטיים, כמו תנאי המחיה של הנוח'בות, כמו לתת זכות עמידה לרשות הפלסטינית נגד חוק של הכנסת. הם כנראה משועממים. שופטים נוספים הם לא צריכים, ולכן אין צורך מהותי לכנס את הוועדה למינוי שופטים. ובאשר לנשיא בית המשפט העליון, אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד: קודם כול, פנייה לשופט יצחק עמית, באמת אבי-אבות הפרוגרס, שרוצה לחתור פה תחת הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית – אני שמעתי אותו במו אוזניי מדבר על מדינה פלסטינית, גם באותו דיון של הרשות הפלסטינית כנגד חוק של הכנסת. ולכן אני רוצה רגע להבהיר את הדבר הבא – יש פה דברים שחברי כנסת שיושבים פה אפילו לא יודעים: איך נבחרים נשיא בית משפט השלום, ואיך נשיא בית המשפט המחוזי? הם נבחרים בהסכמה פה אחד בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים. הצעתי לשר לוין את הדבר הבא: אין שום צורך שנשיא העליון ייבחר על ידי הוועדה למינוי שופטים, כי הרי הוא נבחר ברוב של חמישה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך רק לסיים, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכן אציע לתקן את סעיף 8 לחוק בית המשפט, ולכלול בו שנשיאי בית המשפט העליון, השלום והמחוזי ייבחרו באותו אופן – פה אחד, בהסכמה בין הנשיא לשר המשפטים, ובוא נראה את פוגלמן, ממלא המקום, מגיע להסכמה, ובוא נראה את בג"ץ מורה לו משהו אם הוא לא מצליח. ככה עושים את זה. הזדמנות היסטורית להחזיר לנו את כוחנו ולהזכיר לבג"ץ את מקומו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כנסת נכבדה, לשר האוצר לא היה זמן להגיע ולהציג את השינויים שהוא רוצה לעשות בתקציב 2024. אפשר להבין אותו – הבן אדם מחזיק שני תיקים. כמה אפשר? הוא גם שר אוצר והוא גם המושל בגדה. הוא שר במשרד הביטחון, ובעצם אפשר להגיד שהוא הבאשא של השטחים הפלסטיניים הכבושים בגדה. הוא זה שאמור לנהל את העניינים האזרחיים. אבל בינתיים אי-אפשר להגיד שהוא זלזל בתפקיד שלו כשר אוצר. סמוטריץ' אמון מאוד על האידיאולוגיה שלו, והוא עובד מאוד קשה לבצע אותה. לא חשוב מה חושבים אזרחי מדינת ישראל, לא חשוב מה הוא גורם לכלכלת המדינה, איך הוא פוגע בשכבות המוחלשות, כשהוא מגיע לפה הוא מציג את זה כך שהוא רוצה לעזור למפונים. הוא רוצה להוסיף לגירעון כדי לכסות על הצורך בלתמוך בנפגעים מהמלחמה, בנפגעים מ-7 באוקטובר, בנפגעים שפונו מהבתים שלהם. אבל בעצם הוא לא חשב מלכתחילה, והוא לא מסכים, להפסיק את המלחמה הזו, להפסיק את המלחמה דרך הסכם שיחזיר את החטופים למשפחות שלהם. כן, יכול להיות לזה מחיר של להפסיק את המלחמה, וזה אמור לעלות במחיר – שבעיניי הוא לא מחיר, בעיניי הוא מתנה לאזרחי מדינת ישראל שסובלים גם כן; אני לא אדבר על הפלסטינים, אני אדבר על אזרחי מדינת ישראל, שסובלים מהמלחמה הזו, שכבר משלמים מחיר על המדיניות הזו. הוא רוצה לנצל את הזמן כל עוד יש אבק מלחמה וכל עוד יש את עננת המלחמה, כן לבצע את המדיניות שלו ואת המטרות שלו. המטרות שלו – אתם יכולים לראות אותן ב-25 מאחזים, התנחלויות, שהוקמו בשנה האחרונה בשטחים; אתם יכולים לראות אותן בזה שהוא הפקיע 25,000 דונם בגדה המערבית והכריז עליהם כקרקעות מדינה, שזה 50% ממה שהמדינה שמה עליו את היד מאוסלו עד היום. אלה הנושאים שאכפת לסמוטריץ' מהם. האם אכפת לו מכך שענף התיירות קרס לגמרי? לא ממש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, גברתי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

האם אכפת לו מזה שיחזירו את החטופים? ברור שלא. הוא דווקא זה ששם את המקל בגלגלים כדי למנוע כל ההסכם, כמובן עם ראש הממשלה שלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חברת הכנסת שיר, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שיש אזרחית או אזרח אחד בישראל שמרגיש שהוא בידיים טובות. אין אזרח ישראלי אחד במדינה שרואה בראש הממשלה, למשל, מודל לחיקוי, ואין אזרח ישראלי אחד – ימין, שמאל, מרכז – שמעריך את ראש הממשלה בגלל ערכיו. אין אזרח ישראלי אחד שירצה לחנך את ילדיו להתנהגות כזאת כמו של חברי ממשלת ישראל והעומד בראשם – לא אלה שהצביעו לאופוזיציה וגם לא אלה שהצביעו עבורכם, לקואליציה. יצא לי לשוחח לאחרונה עם לא מעט מצביעי קואליציה, ועדיין לא נתקלתי באחד שאמר לי שהוא שמח על הצבעתו. רבים מהם הגדירו את נתניהו כברירת מחדל, כרע במיעוטו, ככישלון, כמביא אסון, כחסר החלטיות, אבל גם ככזה שמטפטף להם כל יום לראש שאין אלטרנטיבה. והם גם שואלים אותי: את מציעה משהו יותר טוב? עד כדי כך הוא שוטף את המוח של האנשים ושל כל המצביעים שלו, אתם מבינים? שכאילו כל האסונות שבאו עלינו, כל האסון הזה, שבשל המעשים שלו וגם בשל חוסר המעשים שלו, הוא בעצם גזרת גורל. אז קודם כול, למי שמדבר איתי אני ממחישה שיש אלטרנטיבה. בואו נתחיל מהמובן מאליו, מהברור מאליו: 7 באוקטובר לא היה פורץ אילולא בנימין נתניהו. האלטרנטיבה היא למשל ראש ממשלה שלא מפעיל מכונת הסתה ורעל נגד העם שלו עצמו. כמעט כל שנה שעברה עלינו ב-20 השנים האחרונות הייתה תחת שלטונו של נתניהו. אז מה האלטרנטיבה? לא להירדם ולהיכשל מול איראן; לא להתייחס לחמאס כאל נכס, להתייחס לחמאס כאל אויב שאנחנו צריכים להשמיד אותו; לא לאפשר לחמאס להקים כאן את חמאסטן; לא לרסק את התמיכה הבין-לאומית במדינת ישראל. הרי יש למישהו ספק שאם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא היה מבקר אצל כל משפחות השכול ובכל היישובים שנפגעו, בלי קשר לשיוך מפלגתי? הרי יש פה בכנסת אנשים שהיקירים שלהם חזרו עכשיו בארונות. הם לא זכו לפתק מראש הממשלה, שלא נדבר על טלפון. לפיד, למשל, לא היה בורח מלהשיב על שאלות בעברית. הוא לא היה בורח מאחריות על כישלונות, ואז רץ כדי לגנוב רק את הקרדיטים על הצלחות. האלטרנטיבה היא לא למנות עבריין מורשע בתמיכה בטרור לשר לביטחון הפנים ותומך אחר לשר אוצר. למשל. אנשים במדינה כבר לא מאמינים שיכול להיות יותר טוב, כי שכנעו אותם שאסונות הם גזרת גורל. אבל אנחנו נראה להם שיש מציאות אחרת, ושיכול להיות פה הרבה יותר טוב. ואנחנו נביא לכך שיהיה יותר טוב, כי אין לנו ברירה, כי אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר, ואין לנו את הפריבילגיה להפסיד. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 339 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה. 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. אז אנחנו בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. הממשלה ממשיכה בביזת הקופה הציבורית, ושוב היא עושה את זה מהמקפצה הכי גבוהה. מביש לראות לאן תקציב המדינה מוסט, וזה במקום להשקיע באזרחי המדינה שצריכים את התקציב הזה יותר מכול. ממשלת ישראל משתמשת בכספי המיסים שלנו כבשלה, כבור ללא תחתית, והכול לשם מימון צורכיהם הפוליטיים וההישרדות של הקואליציה המשיחית. אתם זוכרים שרק בחודש יולי האחרון החליטה הממשלה על קיצוץ רוחבי של כמיליארד שקלים כשהיא פגעה אז בתקציב החינוך? הרי זה לא כל כך נורא אם נחליש עוד קצת את מערכת החינוך שמתרסקת ומתפוררת. ואז קיצוץ בתקציב משרד הרווחה, שהמשיך ופגע באוכלוסיות מוחלשות. ואז קוצץ גם תקציב ההשכלה הגבוהה, כי מה באמת חשובה האקדמיה, המתויגת כשמאלנית? בריחת מוחות ומחקר אקדמי, מה זה חשוב? אז מבחינת הממשלה נמשיך ונפגע במנועי הצמיחה הכלכלית, בתעסוקה, בתעשייה, בהייטק, בחקלאות, ועוד היד נטויה. אז מה עכשיו על שולחננו? מה יש לנו עכשיו בתוכנית הביזה? הקפאת השכר במגזר הציבורי והקפאת הקצבאות כשהאינפלציה גואה ויוקר המחיה מרקיע שחקים – הרי זו גזרה שתרסק את האוכלוסיות המוחלשות ואת מעמד הביניים; 230 מיליון שקלים מתקציב התחדשות עירונית ותשתיות דיור – הרי באמת לא ממש צריך לבנות ולחזק את הפריפריה, כי היא נטושה ממילא; 33 מיליון שקלים יקוצצו שוב מתקציב החינוך – שנת הלימודים בתיכונים ככה נפתחה בקרטוע, וזאת רק השהיה של השביתה, אז מה זה חשוב, ממילא יש לנו דור אבוד; 20 מיליון שקלים שוב מתקציב ההשכלה הגבוהה, וכבר הבנו שלא צריך אקדמיה מתפקדת לעם הספר; 16 מיליון שקלים מהתקציב לשיקום ופיתוח הצפון – הרי הממשלה איבדה את הצפון, תרתי משמע. בקיצור, כך נראית מדיניות ההפקרה של מורשת ממשלת סמוטריץ', בן גביר ונתניהו. אני פונה אל חבריי חברי הכנסת: הגיע הזמן לקצץ בנושאים הלא-חשובים באמת. יש לי הצעה למימון פריצת התקציב הנדרשת. מאות מיליונים אפשר על ידי ביטול המשרדים המיותרים; מאות מיליונים מהכספים הקואליציוניים של סקטורים, של מקורבים לצלחת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז די להפקרות ולביזת הקופה הציבורית. תודה. זה היה משפט אחרון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אין בשורה בתקציב המוצע על ידי שר האוצר סמוטריץ'. הוא מציע קיצוץ רוחבי בקצבאות, קיצוץ בשכר הציבורי, פגיעה בשכר המינימום ועוד צעדים כאלה. מול זה יש עלייה קשה במחירים, יוקר המחיה. אומנם השר מצהיר שהיעד הוא גירעון של עד 4% – שלא יושג כמו שהגירעון עלה בתקופה שלו. יכול להיות שיש עיזים שהוא הכניס כדי לשנות, כדי להוציא, אבל הצעה כזאת ותקציב כזה לא יעברו, בוודאי לא באופוזיציה, אבל גם לא בחלקים מהקואליציה. אני רוצה לדבר גם על תופעה שאנחנו נתקלים בה לאחרונה. פנו אליי כמה נהגי מוניות ערבים – שהתאגדו לאחרונה, הם התכנסו בטייבה – על כך שיש תופעה גוברת של ביטול הזמנות כאשר יודעים שהנהג הוא ערבי, ולא פעם אחת, פעמיים, אלא עשרות פעמים. זאת הפכה להיות תופעה. והשיחות האלה מוקלטות, כך שיש תיעוד לאמירה הגזענית הנוראה. לא רק שזאת הפרה של החוק בישראל – דברים כאלה אסורים – אבל לאחרונה מצדיקים את הגזענות הזאת, וגזענות אסור להצדיק. מדובר בנהגים מצוינים, שנתנו תמיד שירות טוב לכולם, שמגיעה להם פרנסה, ומישהו רוצה לפגוע בפרנסה שלהם רק בגלל העובדה שהם נהגי מוניות ערבים. אני מצפה מאחרים להוקיע את התופעה הזאת, לא רק מחברי כנסת ערבים. גזענות יש למגר גם בתקופות קשות. נהגי המוניות האלה שהתאגדו השמיעו את זעקתם, ואני משמיע כאן את הזעקה הזאת. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, יש רק דבר אחד שהכנסת הזו צריכה לדבר עליו יום וליל ולהביע סולידריות מלאה, והוא משפחות החטופים. זה הדבר היחיד שאנחנו כבני אדם, כאנשים שמקדשים את קדושת החיים, כאנשים שמבטיחים, והבטחנו, להציל, לתמוך ולהיות אחד עם השני בטוב וברע, להגן אחד על השני, למסור את חיינו למען האחר – זה הדבר היחיד שהמדינה הזו צריכה לעסוק בו. התנאים הקשים כפי שהם מפורסמים על אחזקתם ותנאי אחזקתם של החטופים, ההרעבה, ההתעללות, ההוצאה להורג; התיעדוף היום של ראש הממשלה את ציר פילדלפי ואיזושהי הבנה או תפיסה שעדיף להציל מפני משהו דמיוני בעתיד מאשר את האנשים שעכשיו זועקים לעזרה, עכשיו זועקים לעזרה, הוא בלתי נתפס. עצם העיקרון שמשסים ציבור בציבור בגלל אהבתם ונחישותם ומאבקם המוצדק והמוסרי על היקירים שלהם, הוא לא פחות מפשע. עצם העובדה שמכנים את המחאות עזרה לסנוואר זה לא פחות מפשע. עצם העובדה שעושים מניפולציות ביחס לדעת הקהל הישראלית ושולחים חצאי מסמכים או מסמכים מפוברקים לתקשורת זרה, שאיכשהו בדיוק תואמים איזושהי תפיסה של ראש הממשלה, זה לא פחות מפשע. לא ייתכן שאזרחי מדינת ישראל יהיו כבני ערובה לתפיסות המסוכנות האלה של ראש הממשלה. יש פה מחויבות אחת, והיא מחויבות ברורה ובסיסית – הגנה על האזרחים והצלתם, הצלתם במיידי. לא צריך לחזור על המצווה של פדיון שבויים. לא צריך לחזור על אתה מציל נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו. זאת הבסיסיות, החובה והמוסריות שלנו, ואנחנו צריכים להקשיב לדברים האלה. המוסר שלנו, המצפן שלנו והמצפון שלנו, הם אלה שמובילים אותנו, ואנחנו נמשיך לפעול כל הזמן ובכל עת וללא מורא. לא נוותר, כי זאת האמת הצרופה, ולשם כך, א. אנחנו נמצאים כאן כחברי כנסת ושליחי ציבור, וב. זאת המחויבות הבסיסית שלנו כמי שהיום שייכים לקהילה הגדולה הזאת שנקראת עם ישראל ומדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. אתמול כולנו קראנו – לא שומעים?

קריאה:

שומעים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתמול כולנו קראנו ששרי הממשלה יכלו לצפות בסרטון שמראה את המנהרה שבה הוחזקו החטופים, ואני רוצה לשאול את השר – אדוני שר הדתות מלכיאלי, אני רוצה לשאול אותך רגע לא בציניות, אלא באמת: יצא לך לצפות בסרטון הזה על איך הוחזקו החטופים? ראית אותו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ראית את הסרטון בישיבת הממשלה כשהציגו לשרים איך הוחזקו החטופים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה היה בקבינט, לא בממשלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אה, אוקיי, אז אתם לא צפיתם. אוקיי, פשוט רק מלקרוא, אני כל הלילה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קראנו ביחד וגם ביחד בלילה לא ישנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון, אז אנחנו מתייסרים עד עמקי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו באותו צד בתחום הזה. אין פה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, לא, ולכן אמרתי, לא בציניות. רציתי לשאול איך זה לצפות בזה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא ישנת, נכון, צודקת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – כי רק מזה שקראתי הנפש שלי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הנפש שלנו, לא שלך. שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

של כולנו. אני מדברת עליי. אני פה, ולכן אני מדברת עליי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ואני לא יכולה להבין איך אחרי שאנחנו קוראים את הדברים האלה, איך אחרי שאין מישהו שלא עובר לו בראש ב-repeat מה קרה שם בחדר הזה בדקות האחרונות, מה היה שם – הצרחות, הבכי. הם התחננו? הם היו כל כך מותשים, מורעבים ומיואשים, שכבר לא היה אכפת להם מה קרה שם בחדר הזה בשניות האחרונות. הם כבר עברו טראומה והוחזקו מעל 300 ימים, ועכשיו נכנסים לחדר, מכוונים לראש שלהם אקדח, והם מבינים שזה הסוף. ולכן, אין שום דבר – שום סיבה, שום ספין, שום נימוק לא לעשות הכול, אבל הכול, כדי לשחרר אותם. הייתה עסקה, הוחזרו בה מעל 100 חטופים, ובמבצעים צבאיים הוחזרו בודדים, וההפך – יכול להיות שבגלל לחץ צבאי יורים בהם, או שחלקם נפגעים מההפגזות. לכן, אנחנו חייבים קודם כול לשחרר אותם. אין שום דבר אחר שאנחנו צריכים לעסוק בו – לא בהפיכה משטרית, לא בתקציבים, לא בכלום. רק בחיים שלהם. הפצע הזה פתוח. אנחנו לא נוכל להמשיך הלאה בחיים שלנו. לא תהיה תקומה, לא יהיה שיקום, לא יהיה שום דבר בריא במדינה הזאת עד שאנחנו לא מחזירים את כולם הביתה – את החיים ואת המתים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה התבשרנו שיש הבנות במשא ומתן, וקמנו לבוקר שבו הודיעו לנו שאין שביתה בתיכונים והכול כרגיל. אבל מי שמיהר לשמוח מהבשורות האלה, התבשר כמה דקות אחרי – הוא שמע שמועצת התלמידים והנוער הארצית הודיעה על שביתה. היא הודיעה על שביתה כי הם נמצאים שם בחדרים והם יודעים בדיוק מה היה, ולא היה שום דבר. אי-אפשר לנהל משא ומתן במשך שנה כששר החינוך מאשים את שר האוצר סמוטריץ' שהוא לא חותם, ושר האוצר לא מגיע במשך שנה למשא ומתן. אין כאן באמת משא ומתן – יש כאן תפאורה לציבור, יש כאן מסיבות עיתונאים והצהרות והאשמות. שר החינוך מאשים את יושב-ראש ארגון המורים רן ארז, שר החינוך מאשים את סמוטריץ', את שר האוצר, שהוא לא חותם, ובינתיים התלמידים נשארים בבית. נציגי הנוער שותפים לישיבות, והם רואים, הם רואים מקרוב שיש כאן חבורה של מבוגרים חסרי אחריות שבוחרים לנהל מאבקים על הגב שלהם, ועוד בתקופה המאתגרת ביותר שידענו כאן במדינה. התלמידים והתלמידות שלנו בחרו הפעם לא להאמין לכם. הם לא יחזרו לכאילו-לימודים, כי אתם אמרתם שלא תיתנו להם ציונים; הם לא יחזרו כאילו ללימודים, כי אתם אמרתם שלא תוציאו אותם לטיולים, לתיאטראות, לספוג תרבות, להכיר מחדש את הקהילתיות, את החברה, את כל מה שנפצע ונפגע בנו ב-7 באוקטובר. אדוני שר החינוך, שלפני כמה דקות ישב כאן – והתמונה הזאת הייתה ממחישה לכל הורה בבית את הניתוק שבזמן שמדברים כאן הוא שומע מוזיקה עם האוזניות שלו באוזניים. אני מקווה שבמשא ומתן לפחות הוא לא שומע – – –

היו"ר ארז מלול:

מאיפה אתה יודע שהוא שמע מוזיקה?

ירון לוי (יש עתיד):

פודקאסט.

היו"ר ארז מלול:

מאיפה אתה יודע? מה, שמעת את האוזניות שלו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש כאן שר?

היו"ר ארז מלול:

כן, השר לשירותי דת.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש, יש. כן, כן.

היו"ר ארז מלול:

תהיה רגוע.

ירון לוי (יש עתיד):

יושב כאן שר החינוך בפינה עם אוזניות.

היו"ר ארז מלול:

אולי הוא דיבר עם רן ארז?

ירון לוי (יש עתיד):

יכול להיות שהוא דיבר עם רן ארז, אבל זה ניתוק כשמדברים אליך ואף אחד לא עונה ולא מקשיב. אז אדוני שר החינוך, אני פונה אליך לסיים את השביתה. זה אומר להחזיר אותם למסלול, זה אומר בלי עיצומים, זה אומר שכר למורים כפי שהתחייבתם, זה אומר להקריא את הציונים לא בעל פה – להזין אותם במערכות, זה אומר לצאת לטיולים. אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: אסור לנו להגיע למצב שבני ובנות הנוער במדינה יאבדו את האמון בנו, ואנחנו קרובים למצב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול בלילה קראתי בתקשורת על הממצאים שצה"ל הציג בפני הקבינט, ולהבנתי גם בפני המשפחות, ואחרי שבוע שבאמת התקשיתי מאוד לישון בו בלילות מהמחשבות על ששת חטופינו שאינם עוד, בשבוע שעבר הייתי בשבעות וכל הזמן ליוותה אותי המחשבה מה הם הרגישו ברגעים האחרונים, מה הם עברו, אם הם היו ביחד, אם הם היו לבד, אם הם ידעו שהם הולכים למות – חברים, אנחנו מדברים על הרצח של ששת החטופים, אז אני אשמח שיהיה שקט. בכל יום ביקרתי בשבעה אחרת וביקשתי סליחה מהמשפחות בשם מדינת ישראל, והבנתי שחברי הקבינט שצפו בחומרים האלה אתמול הזדעזעו: מנהרה צרה, נמוכה, שאי-אפשר לעמוד בה – –

היו"ר ארז מלול:

טלי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – יותר משני אנשים לא יכולים לשכב שם במקביל לרוחב, אין אור, אין אוויר, לחות גבוהה. והגופות שחזרו לארץ היו במצב הרעבה. עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, אישה צעירה ובריאה, חזרה במשקל של 36 קילוגרמים. הרעיבו אותה. על הגופות היו סימני התעללות, סימני קשירה. חלק מהחטופים היו עם קלצ'ניקוב מכוון לראש במהלך הרבה שעות בזמן היממה. פצעים שהזדהמו לא טופלו, פציעות מ-7 באוקטובר שהם סחבו איתם, ותנאי סניטריה מזעזעים במנהרות, מן הסתם. על רבות מהגופות היו סימנים שהם לא התקלחו תקופה ממושכת מאוד. אני רוצה שכל אחד אחת בבית הזה שחוזר היום הביתה, שישן במיטה שלו, שמתקלח במקלחת שלו, ייזכר שיש לנו עוד 101 חטופים וחטופות בעזה, שלחלקם, לצערנו, כבר לא יהיה שיקום, כי הם אינם בין החיים, אבל לחלקם יכול להיות שיקום. אז בזמן שאנחנו נחזור לבתים שלנו, הם שם, במנהרות, בתנאים שהרגע תיארתי. אחרי שבוע שאני לא ישנה בלילה מהמחשבות האלה, ואחרי שהסתכלתי למשפחות בעיניים והתביישתי בשם מדינת ישראל, אתמול בלילה זה אפילו התגבר, אחרי שקראתי את הדברים האלה. אני חושבת שמה שהכי זעזע אותי הוא שהממצאים מראים שהם ניסו להתגונן ברגעים האחרונים שלהם, לפי זווית הקליעים, ושככל הנראה הם הגנו אחד על השני והגברים הגנו על הנשים. לצערי, הערבות ההדדית והסולידריות שהם הרגישו אחד לשני היא יותר מהסולידריות שמדינת ישראל מפגינה לחטופים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רוצה להגיד רק משפט אחרון: אין יותר זמן. בחלק מהמקרים הלחץ הצבאי מביא למותם. אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר מלכיאלי, מישהו במשכן יודע איפה הייתה חברת הקבינט המדיני-ביטחוני מירי רגב בסוף השבוע האחרון? איפה מירי הייתה בסוף השבוע האחרון? מישהו יודע?

קריאה:

תאילנד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז מסתבר שמירי רגב בילתה בתאילנד. כן, באותו סוף שבוע שירו נונסטופ על תושבי הצפון, שהיו צריכים לשבת ליד המקלטים שלהם, בזמן ש-101 חטופים נרקבים במנהרות המוות של החמאס, בזמן שעשרות אלפי עקורים מחפשים את עצמם בכל רחבי הארץ, בזמן שמשפחות יושבות שבעה על חיילים שנפלו, השרה רגב בילתה weekend בבנגקוק, כמובן על חשבון הציבור. זה פשוט לא ייאמן, אבל זה לא הטיול הראשון של רגב בקדנציה הנוכחית. היא ביקרה במרוקו, בגיאורגיה, במקסיקו, בצרפת, בהודו, בסרי לנקה, בקפריסין, ביוון, ועכשיו עוד פעם הודו, ותאילנד. מלחמה, עקורים, חטופים, הרוגים בתאונות דרכים – ששברו שיא של כל הזמנים – הצחקתם את רגב. חפשו אותה בדיוטי. הממשלה הרי עושה דברים נהדרים, מדהימים, לא? אין להם בתים? אז שילכו לחו"ל. מירי אנטואנט היא הסמל הכי גרוטסקי של השחיתות, של הסיאוב, של הניתוק ושל האטימות של הממשלה הזאת. ממשלה שאשכרה חושבת שהציבור משרת אותה, ולא ההפך; שעכשיו, בחוק הזה, דורשת מהציבור לשלם עוד 5 מיליארד שקלים במקום לסגור משרדים מיותרים – כמו משרד המורשת – ולהחזיר את הכספים הקואליציוניים. אז חברי הממשלה, כדאי שתבינו את זה טוב טוב: המנדט שלכם פקע ב-7 באוקטובר; המנדט שלכם להעביר חוקים בבית הזה פקע ב-7 באוקטובר. הוא פקע כי במקום להיערך למתקפה ההרסנית של החמאס, קידמתם הפיכה משטרית – הפיכה שאתם ממשיכים לקדם גם היום – כי ברחתם ואתם ממשיכים לברוח מאחריות לטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה. הוא פקע כי אתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האסון הזה. מעל הכול, הוא פקע כי קבינט המוות מפקיר, גוזר למוות את דינם של 101 חטופים במנהרות החמאס בעזה למוות. אתם, כל 64 חברי וחברות הקואליציה הזאת, לא ראויים לעם הנהדר הזה. לכו הביתה. שחררו אותנו מעולכם. בחירות עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטת הקבינט האכזרית לא רק גוזרת גזר דין מוות על ישראליות וישראלים חטופים, היא מקריסה את האמון של המוני בית ישראל. אני מעריך שרבים מבין מצביעי המפלגות שמרכיבות את הממשלה לא יודעים את נפשם ולא מוכנים לשלם את המחיר. ומהו המחיר? המחיר שגזר קבינט המלחמה, בהובלה ברורה של ראש הממשלה – שאני מתחיל להתרשם שהוא לא רק משחק משחקים פוליטיים, אלא הוא באמת מתחיל לאמץ את החשיבה שאנחנו מוכרחים להיות מסוגלים להכיל מוות איטי, מזעזע, של ישראליות וישראלים כדי להשיג הישגים כלשהם, כדי להראות לאויב שאנחנו מסוגלים לעמוד בזה. אני רוצה לומר לכם, אנשי הקואליציה, ובעיקר חברי הקבינט: אתם לא רק משחקים משחק נורא בחיי בני אדם – קונקרטיים, מיידיים, לא עתידיים – ולא רק במשפחות שלהם, אתם משחקים במחצית העם ומעלה, שלא יעמוד בעצם ההחלטה שלכם. גם אם אתם מנסים להצטדק ולומר שזהו תכסיס של משא ומתן, וצריך במזרח התיכון להיות חזקים ולעמוד על עקרונות כדי להתפשר בהמשך, יש רגעים שבהם מרימים מסך אל הנפש הפנימית, אל האמת המבעבעת. האמת שהגדיר היום שר האוצר היא אמת שאומרת: אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלם את המחיר הזה. אני רוצה לומר לכם, המוני בית ישראל לא יעמדו במחיר הזה. הם לא יוכלו לחיות בחברה שזהו סדר העדיפות שלה, שאלו הערכים שלה. הם לא יוכלו לחיות במדינה שמחליטה באופן מודע לקבל את סט הערכים שהקבינט המדיני-ביטחוני הוביל בראשות ראש הממשלה. ראש הממשלה והקבינט, אתם מוכרחים לשנות את ההחלטה שלכם, לא רק בגלל החטופים שעומדים למות עקב החלטה שלכם, אלא כדי לאפשר לשארית החוסן ולשארית האמון של מיליוני ישראלים וישראליות – בעיקר בני הדור הצעיר – שכאן בארץ חמדת אבות אפשר לממש לפחות את מקצת התקוות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 101 חטופים עדיין בעזה 339 יום. אני לא יודע, חבר הכנסת מלול, אם אתה ראית אתמול – במקרה עברתי וראיתי את עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, מדברת. היא דיברה אליך, היא דיברה אל דרעי, היא דיברה אל ש"ס, היא דיברה אל גפני, והיא דיברה בעולם המושגים שאתה מכיר טוב ממני: חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. זה דין תורה. שאלו אותה מה אבא שלה היה עושה, והיא אמרה: אין שאלה בכלל. הקשבתי לה ברוב קשב, וחשבתי לעצמי אם גם אתם מקשיבים, אם גם אתם יודעים את מה שיודע כל אדם, כולל אותי, שאינני אדם שומר תורה ומצוות, אבל פדיון שבויים, גם אני יודע מהו. היא אמרה לכם בול בפוני מה חובתכם לעשות, היא שמה לכם מראה, ואתם יושבים בתוך אותה קואליציה של 64 חברי כנסת, לא זזים ימינה, לא זזים לשמאלה. ראש ממשלה נותן נאום על ציר פילדלפי, מספר סיפורים מופרכים. לא שהציר הזה הוא לא חשוב. זה סלע קיומנו או פדיון שבויים? במה נמדדת מדינה? במה נמדדת רוחה? האם באמירת הן? בהרכנת ראש לשליט? אני חשבתי שהשליט, עליכם לפחות, הוא הקדוש ברוך הוא. מסתבר שלא. מסתבר שיש מישהו אחר. מישהו אחר. ואתם בקואליציה הזאת, קואליציה של חורבן. סע וראה מה קורה ביהודה ושומרון, מה קורה בהר הבית. אתם רואים את פרא האדם הזה, רואים מה הוא עושה. מה, אתם רוצים נהרות של דם? מה תגידו אז, בעזרת השם? מה תגיד אז, ארז? מה תגיד – בשם האחדות, בשם האומה, בשם השותפות? כמה עוד תיתנו יד להיות חלק מהדבר הזה, להיות חלק מהפקרה? הפקרתם ב-7 באוקטובר, יש לכם אחריות לשחרר את האנשים. אני אומר לך, יגידו לי מחר: ציר פילדלפי – אני אומר: ניסוג. יגידו – עשה הכול על מנת להציל נפש אחת בישראל. זאת נפש אחת כפול 101.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, 101 חטופים נמקים במנהרות עזה, מוחזקים בידי מפלצות החמאס, 339 יום. אני רוצה לשאול אם מי מחברי הכנסת שבני משפחתו, חלילה, בתו, בנו, הוריו, היו נמצאים שם: איך היינו מגיבים? ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, מי יותר, מי פחות. שלא יספרו סיפורים. במאי העסקה הייתה גמורה. פתאום הגיע ציר פילדלפי לחיינו. ציר פילדלפי הוא חזות הכול. 19 שנה לא היינו שם. המטרה היא אחת: לשמר את הממשלה הרעה הזאת, כי בלי ציר פילדלפי, או עם הפסקת הלחימה, איימו על ראש הממשלה החלש שיפרקו לו את הממשלה, אז הוא ממציא כל פעם המצאות חדשות. לא דובר על ציר פילדלפי עד חודש מאי וציר פילדלפי הפך להיות חזות הכול? איזה קשקוש. יודעי דבר מבינים, אנשי המקצוע שהם טובים ממני מבינים שלהקים מוצבים על ציר פילדלפי זו סכנה אמיתית ומוחשית; שרוב ההברחות הן דרך מעבר רפיח בכלל ולא בתת-קרקע. ומה יקרה בציר פילדלפי? יקימו מוצבים, יחפרו תעלות, יכניסו חומרי נפץ מתחת למוצבים וירימו אותם באוויר עם החיילים. זה מה שיקרה. היינו שם, חווינו את זה. בינואר עמדתי באולם ירושלים ואמרתי לעצור הכול. בינואר אמרתי לעצור את המלחמה הרעה הזאת. הרגו אותי, טיפסו עליי, השמיצו אותי: אינו מבין. צלצלו באמצע הלילה לביתי, הטרידו את משפחתי. אמרו לי: לחץ צבאי, לחץ צבאי. 11 חודשים. מה הביא הלחץ הצבאי? אדוני היושב בראש, החברה הישראלית לא תוכל לשאת את החרפה הזאת. בינואר אמרתי: אוי לחברה, אוי למדינה שבניה ובנותיה חוזרים בארונות מתים. המדינה בגדה בתושבי העוטף פעם אחת, והיא ממשיכה לבגוד בהם פעם אחר פעם. אני בוש ונכלם ומבקש סליחה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה. חצי שנה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמדה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר בפני הכנסת והודיעה על התפטרותה. מייד לאחר מכן היא אמרה את הדברים הבאים, שאני מבקשת להקריא כאן היום מעל בימת הכנסת: "עקבתי והקשבתי למתרחש בקרב הציבור, והגעתי לכלל מסקנה כי בגופים הציבוריים בישראל, בין במפלגות שנציגיהן משתתפים בממשלה ובין באלה שבאופוזיציה, וכן בחלקי ציבור אחרים, קיימת תסיסה שאין להתעלם ממנה – – – לאחר שהרהרתי, חזרתי והרהרתי, הגעתי לכלל הכרה כי ניטיב לעשות אם תינתן אפשרות לציבור על נציגיו לשוב, לבחון ולהחליט מחדש בדבר כינון ממשלה חדשה ואיתנה. ישראל היא קהילייה דמוקרטית, והליכי שינויים בממשל אינם מערערים את הפעילות התקינה של כל מוסדות הממשלה. לפי חוקי ישראל הממשלה מוסיפה לפעול במלוא סמכויותיה לכל דבר עד שתקום ממשלה חדשה, אם על ידי הכנסת – – – ואם לאחר בחירות חדשות. ברצוני לומר באורח חד-משמעי באוזני הממשלות הערביות" – היא העבירה מסר לשכנים מסביבנו שצבא ההגנה לישראל ערוך כתמיד למלא את ייעודו, וממשלת ישראל תמלא את החובות המוטלות עליה במלוא התוקף והסמכות. "לדעתי לא יכול להיות ספק בכך שבישראל שריר וקיים עקרון האחריות המיניסטריאלית של שר לפעולות משרד – – – אני רוצה לסיים את דבריי בקריאה לעם לחיות ולעשות לא כציבור שניגף, אלא כאומה ומדינה שעתיד בטוח לפניה. נשקפים לנו מאבקים ואתגרים. בכוחנו לעמוד בהם". אלו דבריה של גולדה מאיר – מנהיגה. נתניהו, אתה אפילו לא רבע מהמנהיגה שהייתה גולדה מאיר. היית צריך לקחת אחריות. היית צריך להעדיף את נצח עם ישראל על פני הנצח של השלטון האישי שלך. היית צריך לזוז הצידה ולפנות את הדרך לשיקום, לטיפול. אבל אנחנו ב-200 קמ"ש במדרון לתוך התהום, ואתה עדיין עם הרגל על הגז, חושב אך ורק על עצמך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הניתוק בין הבניין הזה לבין מה שקורה בציבור הישראלי מגיע לקו האדום שלנו כהורים, קודם כול. הרי כל אחד שיושב פה – רוב האנשים שיושבים פה הם הורים לילדים. אני לא שמעתי בחודש האחרון, כחבר ועדת חינוך, חברים מהקואליציה מגיעים וזועקים על זה שתלמידי ישראל לא מתחילים את שנת הלימודים. הרי זה אבסורד שאי-אפשר לתאר אותו. אנחנו במצב מלחמה, ילדים מפונים, ילדים נמצאים במצב שהם כבר כמו זומבים; לא בני אדם – זומבים. תכף אתן לכם נתונים לאיזה מצב מגיעים ילדי ישראל. אני שמח שמיכל נמצאת פה, כי היא כל כך כל כך תתחבר למה שאני אומר, כי היא חיה את העולם הזה, אבל אנשים לא מבינים לאן זה מוביל – לאן מוביל מצב של ילד ללא מעש; לאן מוביל מצב של ילד שלא קם בבוקר לבית ספר; לאן מוביל מצב של ילד שאין לו עם מי לדבר. אז אני אגיד לכם למה זה מוביל – לזה שבארבע השנים האחרונות יש עלייה של 50% בצריכת אלכוהול בקרב בני נוער, 50% עלייה בצריכת אלכוהול; מעל 20% עלייה בצריכת קנביס. אתם יודעים מה קורה לנער בן 15 שמתחיל את היום בזה שהוא שותה אלכוהול, בזה שהוא צורך סמים? קוראים לזה קלים, אבל זה סמים. חברים, אם לא נדע לטפל בנוער שלנו, בנערות שלנו, אין להם עתיד. אנחנו רואים את זה בארבע השנים האחרונות. זה היה קורונה, ואחרי זה עוד קורונה, ומבצע צבאי, ועכשיו הנושא של השביתה. אני קורא לראש הממשלה להתעורר. תתעורר, אדוני, ביבי נתניהו. יש פה מדינה לנהל. אתה רואה שמעל חצי מיליון ילדים לא הולכים לבית הספר. איך אתה לא דופק על השולחן ואומר: מספיק, אני נכנס לאירוע, אני אעצור את זה? איך הוא לא מבין שחצי מיליון ילדים צריכים ראש ממשלה שינהל את המדינה הזאת? במקום זה הילדים נשארים בבתים, ישנים עד 14:00, מבלים כל הלילה ושותים אלכוהול וצורכים סמים ועושים מסיבות טבע, כי אף אחד לא שולט באירוע הזה. נקרע לי הלב לראות את זה. שוב אני אומר, ראש הממשלה חייב להיכנס לאירוע, להושיב את ארגון המורים, את שר החינוך, את שר האוצר, ולסיים את הסאגה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר האוצר והשר האחראי לאינתיפאדה השלישית, והשר שאחראי להפיכת ישראל למדינת אפרטהייד, והשר שמוליך אותנו למדינת הלכה, והשר שבתקופתו דירוג האשראי שלנו יורד וממשיך לרדת, השר ששואף לחזור וליישב את עזה תחת שלטון צבאי, השר שהוא האחראי הישיר למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, השר שנותן גיבוי לטרור היהודי, השר שמאפשר עלייה להר הבית ויביא עלינו את כל המוסלמים בעולם – אותו שר נזכר לתת כסף למשפחות המילואימניקים, וטוב שכך. אנחנו בעד לתת כסף למשפחות המילואימניקים. היה צריך לתת להן את זה מזמן. אבל הוא, הוא לא מוכן לוותר על הכספים הקואליציוניים. למה? כי זה מפרק לו את הממשלה, או יותר נכון, לא ייתן לו לממש את הפנטזיות המשיחיות שלו – שלו ושל החברים שלו, שחלקם יושבים כאן באולם. השיטה היא פשוטה: את הכסף ניקח ממעמד הביניים, ובמקורבים לא ניגע. ימשיכו הליברלים הפראיירים לממן לנו את השיגעונות שלנו. מדינת ישראל נמצאת כפסע לפני משבר כלכלי שממילא לא נוכל להתאושש ממנו, אבל זה לא יפריע לסמוטריץ' ולא יזיז אותו מלקדם את התוכניות שלו. מבחינתו של שר האוצר שלנו, שהמלחמה תימשך לנצח ותתרחב גם ליהודה ושומרון, ונכבוש את לבנון, ושהחטופים ימותו במנהרות, כי הכול, אבל הכול, משני ופחות חשוב מתוכנית מדינת ההלכה המשיחית של מי שאין לו אלוהים והערכים שלו קרובים יותר לערכים של האויבים שלנו מאשר לערכים יהודיים. אז בוא אני אגיד לך מה צריך לעשות: ראשית, צריך לעשות עסקה ולהחזיר את החטופים עכשיו; לסיים את המלחמה בהכנסת גורם שלטוני אחר; להתכונן למערכה בצפון; ללכת לקואליציה רחבה מול איראן ולנורמליזציה עם סעודיה; להגיע לתוכנית היפרדות מהפלסטינים; ללכת לבחירות ולקבל מחדש את אמון העם. את זה צריך לעשות, ולא להמשיך לשבת בממשלה, ממשלת ההרס הזאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה לפני שבוע במגרש טרנר בבאר שבע. היה משחק רגיל, משחק בין שתי קבוצות, הפועל באר שבע והפועל סח'נין, אבל בהפתעה האוהדים של קבוצת הפועל באר שבע נכנסו לכר הדשא חמושים באלות, ועברו את כל המגרש מצד אחד לצד השני בשביל לתקוף את אוהדי סח'נין. וכאן יש הרבה נקודות של אור אדום, הרבה נורות אדומות שנדלקו. השאלה היא איפה הייתה המשטרה, איפה היו השומרים שאמורים לאבטח את המשחק. איך האוהדים הצליחו להגיע ולעבור אולי 300 מטר בשביל להגיע לאוהדי סח'נין? וכאן אני אומר, הספורט בדרך כלל מאחד. אנחנו לא רוצים שלתוך המגרשים ולספורט תיכנס אלימות ותהיה גזענות, והכול בגלל האווירה הכללית. לצערנו, האווירה הכללית, ושרים שנמצאים בתוך הממשלה וכל הזמן מדברים נגד החברה הערבית, מסיתים נגד החברה הערבית, וזה בא – אנחנו רואים שזה בעצם מתממש בתוך המגרשים. אני האמנתי שמדובר בקומץ קטן של קיצוניים, אבל היום אני מאמין שהקומץ הזה כבר מתרחב בגלל האווירה הקיימת בתוך המדינה ובגלל הרוח הגבית שמקבלים משרים בתוך הממשלה. המצב הזה הולך ומתרחב, והגזענות תופסת תאוצה בתוך החברה במדינה. אז כאן המקום – תפקידם של מנהיגים הוא לגנות כל מקרה של גזענות. וצר לי, צר לי להגיד שלא שמענו את השר, שר הספורט, שאמון על המשרה הזאת, על המשרה ועל הספורט – לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה בבאר שבע, לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה במשחק בין סח'נין לבאר שבע, והרבה אחרים לא גינו את האלימות שהייתה במגרש. אני מקווה שזה לא יזלוג למקומות אחרים בתוך המדינה. אני מאמין שתפקידנו כמנהיגים הוא להרגיע את המצב ולגנות כל גזענות וכל מצב של גזענות שקורה במדינה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני שומע את הדיבורים ואת הכותרות שמזהירים אותנו מפני חזרת הרפורמה. אני חושב שזה המקום לומר מעל במה זו שזה בשום צורה לא הזמן, וזו גם לא הדרך. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של שנה קשה, מדממת, שנה שבה אזרחי מדינת ישראל מחפשים תקווה, מחפשים איזושהי ודאות או סימן שדברים הולכים להשתפר. חלקם הגדול מחפשים לנסות ולהתחיל ולבנות את השברים של חייהם, ואחרים עדיין ממתינים בתקווה לבשורות טובות לגבי היקירים שלהם. זה לא הזמן להרבות במחלוקת, שגם ככה קיימת בבית הזה, שגם ככה חזרה באמת חודשיים, שלושה לתוך המלחמה. זה פשוט לא הזמן. אני מאלה שאמרו כבר אז, ואומר גם עכשיו: אין ספק שיש חוסר איזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. אין ספק. גם סרטטתי לא פעם מה אני חושב שצריך לעשות ואיך צריך ומה הסדר. מבחינתי, זה לא מס שפתיים. יש דברים – לכל צד יש טיעונים על חוסר האיזון הזה. אולי הוא רואה את זה שונה, כל צד, אבל אין ספק שיש פה חוסר איזון; לפחות לי אין ספק. אבל זה לא הזמן. זו גם לא הדרך. זה לא המיקוד הנכון – זה לא מיקוד שיביא משילות, זה מיקוד שיביא פיצוץ. מי שרוצה לייצר משילות אמיתית, מי שרוצה קודם כול לייצב את הספינה, מי שרוצה להציע לנו אופק קדימה, יחד, נוכח האתגרים – שרובם עדיין לפנינו, שאף אחד לא ישלה את עצמו – מתחיל מחוק-יסוד: החקיקה, מסדיר את שכבת היסוד; לא מתחיל מהדברים הנפיצים שהערך המוסף שלהם מוטל בספק. לכן זה באמת הזמן של הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, לבוא ולומר: יגיע הזמן שנידרש לזה. צריך להידרש לזה. זה צריך להיעשות בצורה מסודרת ובהסכמה, וזה צריך להתחיל קודם כול משכבת יסוד שמדברת על איך פוסלים חוקים, מתי פוסלים חוקים וכל הדירקטיבה הזאת. אני אומר, כמישהו שהיה בראש משרד ממשלתי, אני מהראשונים לומר פה שוב ושוב שיש הגבלות גדולות מאוד על היכולת של נבחרי ציבור ליישם מדיניות, להוציא לפועל דירקטיבה. זה נכון גם ברשות המבצעת, וזה נכון גם כאן, כחברי כנסת, בקושי האינהרנטי שלנו לפקח בצורה אפקטיבית על הממשלה. שתי הסוגיות הן סוגיות שנובעות מהפער הגדול בין הטייטל, שכביכול מבטיח יכולת ביצוע, לבין העובדה שפעמים רבות אין לו שיניים אמיתיות. לכל זה צריך להידרש לטובת המדינה ולטובת אזרחי המדינה. לא עכשיו, לא בצורה הזאת. אני מבטיח שכשיגיע הרגע ונהיה אחרי הסערה, יהיו פה מספיק אנשים שידעו לקיים את זה בצורה מושכלת ומשותפת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות התבשרנו, אדוני היושב-ראש, על 12 או 13 חמושים שנתפסו בכביש 6, בלב הארץ. החמושים האלה כנראה הגיעו מיהודה ושומרון. מעבר למפורסמות שאינן צריכות ראיה שתושבי יהודה ושומרון מגינים בגופם על מרכז הארץ, אני רוצה לגעת בנקודה שאנחנו כמדינה, כצבא, כחברה, לא עומדים עליה מספיק. במשך שנים ארוכות, בהובלת הדרגים המקצועיים האמונים על ביטחון ישראל, מדינת ישראל קנתה שקט לטווח הקצר, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון, ובוודאי מול חמאס. זה קרה כששמענו את צמד המילים "חמאס מורתע"; זה קרה כששמענו את אלוף הפיקוד היוצא בטקס הפרידה שלו מדבר על כך שביטחון ישראל או התפקוד המדויק, המוצלח, של פיקוד המרכז תלוי ברשות הפלסטינית וביציבותם של הגופים הביטחוניים שלה. לא ציטוט מדויק. אני אומר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל לא יכולה לעשות outsourcing לביטחון שלה. אנחנו נמצאים בפני אתגרים, אולי מהגדולים שהיו לנו בקיומה של מדינת ישראל, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וכן, עדיין גם ברצועת עזה. עד שלא נביא את החטופים, עד שלא נשמיד את חמאס, האתגר הזה עדיין בועט בנו. לכן, אדוני, אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. ידעו הגנרלים שמובילים את המערכה וידע כל אחד ואחד ממקבלי ההחלטות ומאיתנו: אנחנו צריכים – אתה יודע, אדוני, הייתי בצפון, במושב דלתון, ארבעה ימים, ולא היה יום אחד שלא רצנו לממ"ד. לא היה יום אחד שבו לא מצאנו את עצמנו עשר דקות, רבע שעה, לפעמים פעמיים ביום, מתכנסים ואומרים: איך האנשים כאן חיים? איך הם עומדים בסבל הזה? אנחנו לא מבינים את זה. עד שאתה לא הולך לשם אתה לא מבין איך ילדים נולדים לתוך ממ"ד. את הדבר הזה אנחנו צריכים להפסיק. לא הסדר מדיני עם חיזבאללה – השמדת יכולות חיזבאללה; לא הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית או עם המיליציות שנמצאות ביהודה ושומרון, בערי הטרור שנבנו שם, ורובצים על אוכלוסייה מעודדת טרור, ש-82% ממנה תמכו בטבח. רק השמדת יכולות האויב, היא שתביא שקט על ערי ישראל. בעזרת השם, נעשה ונצליח.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פורסם בערוץ 14: פרופ' דפנה הקר, יושבת-ראש שדולת הנשים, אמרה שהנשים סביב שולחן הממשלה הן נוראיות. היא לא תילחם עבורן. הן נגד פמיניזם. תחשבו על זה, אם מישהי אחרת הייתה אומרת, חבריי, איך הייתם מגיבים? כולם, כל אלה, חברי הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה? הן בעד? הן בעד הפמיניזם? הן בעד?

צגה מלקו (הליכוד):

חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, מה את מרגישה כשפרופסורית אומרת את זה? בגלל הדעות הפוליטיות שלהן? מה זו האמירה הזאת?

היו"ר ארז מלול:

היא לא שמעה מה היא אמרה. תחזרי.

צגה מלקו (הליכוד):

פרופ' דפנה הקר, בשיחת זום בקונסוליה עם נשים יהודיות באוסטרליה, אמרה שנשות ממשלת ישראל, השרות, בעצם, הן נוראיות בגלל שהן לא פמיניסטיות. בגלל הדעה הפוליטית שלהן היא לא תגן עליהן. פרופסורית מובילה במאבק למען זכויות נשים. תגידו את זה – באמת, בואו נהיה אמיתיים, לא נהיה צבועים. אם זה לפי השקפת עולם או דעה פוליטית, זה אומר פמיניזם בניגוד להגדרה של פמיניזם. אני חושבת שכל אחד יכול לפתוח את הוויקיפדיה ולקרוא מה ההגדרה של פמיניזם. הגדרה של הפמיניזם היא מגדרית – לקדם, לשלב, בפוליטיקה, בתעסוקה, בחברה, לקדם נשים; גם להגן על נשים, שלא נסבול מאלימות. אבל כשמדובר בהשקפה פוליטית, הפרופסורית, יושבת-ראש שדולת הנשים, מרשה לעצמה להגיד את זה. תגידו לי, אם היום היא אומרת שזה על פי ההשקפה הפוליטית, מה יהיה מחר? מחר זה יהיה גם לחרדיות ולערביות. ומה איתנו, השחורות, בעצם – מחר זה יהיה גם לא לשחורות? אני חושבת, חבר'ה, חבריי חברי הכנסת, שאתם צריכים לגנות את זה. אף אחת לא גינתה. למען האמת, לא רק נשים, גם גברים – אתם צריכים לגנות את זה. גם ארגוני הנשים. לא יכול להיות. ככה? בגלל השקפת עולם? ככה יפסלו נשים? לא מתקבל על הדעת. לכן אני חושבת שפרופ' דפנה הקר לא צריכה להמשיך בתפקידה כיושבת-ראש שדולת הנשים, כי אצלה זה רק על פי השקפת העולם, הפמיניזם עובד על פי דעה פוליטית. הפמיניזם לא ככה. חבר'ה, אל תהיו צבועים, באמת תגידו את האמת ותגנו את זה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני נועל את רשימת הדוברים.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוהד טל, אריאל קלנר, מירב בן ארי, מתן כהנא ושרון ניר בנושא: פערים בציוד ובאימונים לכיתות הכוננות הפרוסות ברחבי הארץ. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר – נראה לי שהוא פה; שני שרים אפילו, הרווחנו. אני רוצה לדבר איתכם – אולי משהו יזיז לכם – על מה שקורה במדינה. לא יודע אם שמתם לב – מאות אלפי אזרחים, תושבי מדינת ישראל, שכנראה לא מעניינים אתכם בכלל, יוצאים בכל מוצאי שבת לבקש מכם לעשות מעשה. אז אני לא יודע, יכול להיות שעדיין הנאיביות שורה בקרב עם ישראל, אבל מה הם מבקשים מכם כבר? הם מבקשים מכם להציל יהודים שנחטפו במשמרת שלכם. על מה אתם כן עושים משחקים פוליטיים פה? על להעביר איזה שני שקלים לפה, כמה הקצאות לשם, חינוך חרדי. על כל דבר אתם תעשו פה מלחמות, תעמדו על הרגליים האחוריות, תגידו: אנחנו לא נבוא להצבעה. כמעט בוטל היום הזה. זה סודר באישון לילה עם יו"ר הקואליציה פה באיזה דיל, באיזה חדר חשוך. אבל כאשר מדובר בהצלת החטופים, בלהחזיר יהודים שנחטפו במשמרת שלכם למדינת ישראל, על זה – דממה. דממה. אף אחד לא מדבר על זה. כאילו לא מצליחים להגיע ללב שלכם. ואני רוצה לשאול אתכם: מה קורה לכם? מה עוד צריך לעשות בשביל שתקשיבו לאנשים האלה? מה הם עוד יכולים לעשות בשביל שלרגע אחד תצאו מהציניות, תסתכלו רגע על אנשים אחרים מלבד עצמכם ותעשו מעשה? מה צריך לקרות? תגידו לי – אני אעשה את זה. מה צריך לעשות פה עכשיו בשביל שאתם פעם אחת תגידו ליו"ר הקואליציה – הינה, אופיר נמצא פה – לראש הממשלה: אנחנו לא נגיע יותר להצבעות בכנסת עד שלא נראה כוונה אמיתית לעסקה להחזיר את אותם אנשים מסכנים שנמצאים מתחת לאדמה עכשיו? מה צריך לקרות בשביל שתעשו את זה? אני אגיד לכם מה צריך לקרות – שגפני יכעס שלקחתם לו כמה מיליונים; שש"ס יכעסו שלא נתתם להם כמה דיינים. הינה, שר הדתות נמצא פה. על הדברים האלה חרבו דרבו, אנחנו נפיל פה את הממשלה, אבל להחזיר יהודים למדינת ישראל, שנחטפו במשמרת שלכם? צרצרים. זה ילך איתכם עד סוף החיים שלכם. יזכרו דבר אחד: היו יהודים שנחטפו ב-7 באוקטובר במשמרת שלכם ונשארו למות בעזה כי לא היה לכם מספיק חשוב להחזיר אותם. תזכרו את זה. עם ישראל יזכור את זה. אנחנו לא ניתן לכם לשכוח את זה לעד.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים.

מרב מיכאלי (העבודה):

339 יום אנחנו בתוך הסיוט הזה. 339 יום. אני לא יכולה לספור כמה פעמים אני עליתי כאן לדוכן להגיד: איך יכול להיות שאתם לא מחזירים אותם? איך יכול להיות שאתה לא מחזיר אותם? אי-אפשר לספור את מספר המילים שנכתבו ונאמרו בדרישה, בזעקה, בתחינה, בבקשה, בתפילה שתחזירו אותם. אי-אפשר לספור את מספר האנשים, גברים ונשים, אזרחיות ואזרחים, שיוצאות ויוצאים לרחובות עוד ועוד ועוד כדי שתחזיר אותם. שמעתי את חברי אומר כאן שהוא כבר בינואר אמר להפסיק את המלחמה. אני כבר בינואר אמרתי שנתניהו מונע את החזרת החטופות והחטופים. כשאמרתי את זה כולם מסביב הזדעזעו. הרי לא יכול להיות. הרי לא יכול להיות, לא יכול להיות שראש הממשלה מונע. אפילו אלה שיצאו להפגין נגדו שנים קודם לכן אמרו: לא יכול להיות. לא יכול להיות. הרי מי בדעתה הנורמלית הרגילה יכולה או יכול להאמין שראש ממשלה מונע החזרה של חטופות וחטופים, אזרחיות ואזרחים שלו, ילדות, ילדים, נשים, קשישים? הרי את לא רק לא יכולה להאמין בזה, את לא רוצה להאמין בזה. את אומרת: בסדר, נתניהו, כתבי אישום על שחיתות והסתה ומעורבות בהרבה דברים מפוקפקים ומכוערים ושלטון מושחת. בסדר. אבל חיים של בני ובנות אדם שלא עשו שום דבר רע חוץ מאשר להיות בבית כשחמאס בא וחטף ורצח ואנס ופצע – איך יכול להיות שאותם הוא לא מחזיר? זה לא יכול להיות. לא נשאר במדינת ישראל לא אזרחית ולא אזרח אחד שמאמינות או מאמינים שזה לא יכול להיות. כולן יודעות ויודעים שזה לא רק יכול להיות, אלא זה מה שקורה; שאפשר להחזיר אותם ושיש אדם אחד שמונע את זה. אולי הוא מונע את זה בגלל שיש אחרים שמפחידים אותו, מבהילים אותו. אולי הוא מונע את זה בגלל שהוא בטוח שהוא מושיע את עם ישראל ואת העולם באיזה שיגעון גדלות מופרע לחלוטין. אולי הוא מונע את זה כי הוא לא מבין, כי לא בא לו, כי לא מסתדר לו. מה אכפת לי? הוא מונע את זה. הדם של האנשים האלה על הידיים שלו, עוד שישה שנרצחו לפני שבוע, ועוד אחרות ואחרים שעלולים להירצח בהמשך. הוא מונע את ההחזרה שלהם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חוק המסגרות בכינויו שאנחנו נעביר עכשיו, בעזרת השם, הוא חלק ראשון משני חוקים שמרכיבים בעצם תוספת תקציבית בסכום של 3.4 מיליארד שקלים, נדמה לי, שנועדו להארכת מימון המפונים – בעיקר בצפון, מעט בדרום אבל בעיקר בצפון – בבתי המלון ובחלופות השונות – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתם לא מבטלים שרי ממשלה? למה אתם לא מחזירים את הכספים הקואליציוניים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד שנייה אני אסביר. עוד רגע אני אסביר. – – שכמובן נלוות לפינוי. יש דמי אבטלה, יש מענקי עידוד תעסוקה לתושבים שגרים באזורים המפונים, ובעצם מקבלים 100%. גם אם הם ישבו בבית, הרי הם מקבלים מס רכוש ושכר, אנחנו בכל זאת רוצים לתמרץ אותם לחזור לעבודה – א. כי זה טוב להם, וב. כי צריך אותם, המשק צריך אותם, הכלכלה צריכה אותם. אנחנו נותנים להם מענקים של 3,000 שקלים בחודש. ועוד הגדלה של תוכנית המילואימניקים, מעטפת המילואימניקים הגדולה שבנינו בתחילת המלחמה, של 9 מיליארד שקלים בשנה הזאת. הצבענו עליה כאן במרץ. הגדלנו אותה בעוד 400 מיליון שקלים מתוך תקציב משרד הביטחון להמשך אותם פרמטרים שהיו גם קודם, ואנחנו מוסיפים עוד 200 מיליון שקלים לעוד כמה צרכים שעלו מהשטח. התארכות המלחמה והתקופות הארוכות של המילואים מציפות באופן טבעי צרכים מהשטח, ואני מקפיד לקיים שיח עם נשות המילואימניקים ועם המילואימניקים בעצמם. שר הביטחון ואני ירדנו דרומה בשבוע שעבר לשיח מפקדים בחטיבה 12 כדי באמת לנסות להבין מה הצרכים הנוספים, ואנחנו מתקצבים אותם. הייתה ביקורת, שאני מבקש להשיב עליה, למה אנחנו פורצים את מסגרת התקציב ולא מוצאים את ה-3.5 מיליארד שקלים האלה בתוך התקציב הקיים של תקציב המלחמה המתוקן שהעברנו כאן במרץ. היו מי שגם הגדילו לעשות והגדירו את זה כחוסר אחריות ואיבוד שליטה במערכת הפיסקלית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה לא לסגור משרדי ממשלה? למה לא להחזיר כספים קואליציוניים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האמת היא הפוכה לחלוטין. תראה, אני לא נתתי 53 מיליארד שקלים כסף קואליציוני לתנועת אחות של חמאס כדי לבנות קואליציה עם תומכי טרור, אז אני מבקש, עם כל הכבוד.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה שקר. זה שתחזור על השקר הזה פעם אחר פעם – – – הוא משקר.

היו"ר ארז מלול:

די, חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה משרדים סגרתם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כמה משרדי ממשלה אתה סגרת? אפשר להחליט אם רוצים אם רוצים להיות דמגוגים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. אתה בקריאה ראשונה, חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תחזיר את הכספים הקואליציוניים המנופחים שאתה לקחת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה משרדים אני סגרתי?

היו"ר ארז מלול:

אתה בפעם שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראו, כשהעברנו כאן בחודש מרץ האחרון את תקציב המלחמה המתוקן לשנת 2024, אני הייתי מאוד זהיר ומאוד שמרן, והגדלנו את התקציב במינימום הנדרש כפי שהערכנו. הנחנו תרחיש בסיס, והגדלנו את התקציב במינימום הנדרש לצורך אותו תרחיש בסיס. אז כמובן הגדלנו אותו לצבא, למלחמה. אף אחד לא מצפה שנגיד לצבא: אל תירו פצצות ופגזים ואל תזמנו מילואים כי אין כסף. אנחנו צריכים את המלחמה הזאת לנצח, בעזרת השם ובעזרת הלוחמים הגיבורים שלנו, גם בדרום, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וגם בזירות רחוקות יותר, כפי שנעשה לאורך כל החודשים האחרונים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בצלאל, למה לא סגרתם משרדי ממשלה מיותרים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, נורא קשה. אני, מאז 7 באוקטובר אני לא רב יותר. הוא כבר בקריאה ראשונה, נדמה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, היושב-ראש התחלף, אבל הקריאות נותרות בעינן, אז אתה בשנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עלא כיפאק. אני שואל שאלה – לא מקבל עליה תשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מבקש בלי שאלות כרגע. השר ישלים את דבריו – נעבור להצבעה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כאמור, הגדלנו את מסגרת התקציב בתקציב המלחמה המתוקן לשנת 2024 במינימום הנדרש לצורכי המלחמה, כפי שהערכנו בתרחיש הבסיס שהנחנו כשתכננו את הבסיס: הגדלנו את תקציב הביטחון והצבא והמלחמה, וגם עם רכש והתעצמות, כי יש עוד אתגרים גדולים קדימה; הגדלנו ל-9 מיליארד לתוכנית המילואימניקים היקרים שלנו; הגדלנו להוצאות אזרחיות, כמו מימון המפונים ושיקום, חבל התקומה והצפון, אבל במינימום הנדרש, אדוני היושב-ראש. אני זוכר שהייתי אצלך בחדר כשגלגלנו את המהלך. הערכנו שהמלחמה תסתיים ושעד יולי התושבים יוכלו לחזור הביתה גם בדרום וגם בצפון, ולמרבה הצער זה לא המצב. יש לי הרבה מה לומר על למה המלחמה מתמשכת. אנחנו משלמים עכשיו את המחיר של 30 שנה שלא רצינו לשלם את מחירה של המלחמה, ותמיד הפסקנו באמצע ועצמנו עיניים, ונתנו למפלצות להתפתח לנו מעבר לגדרות, ועכשיו קשה לטפל בזה ביום אחד, גם בדרום, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון, וכפי שאנחנו אומרים בצדק תמיד, שבע או שמונה חזיתות, אז זה לוקח יותר זמן ממה שתכננו. כשהגענו לחודש יולי והיינו צריכים למצוא עד דצמבר תקציב נוסף למפונים, אין לנו את הכסף הזה. עכשיו, למה אין את הכסף הזה? כי הנחנו תקציב מאוד מדויק ומאוד שמרני. הרי יכולתי בתחילת השנה לבוא ולהגיד: אדוני היושב-ראש, לך תדע, אולי המלחמה תימשך, בוא ניקח עוד רזרבות, מראש נגדיל את הגירעון, מראש נגדיל את מסגרת התקציב. אני חשבתי שזה לא נכון. נכון להניח תרחיש בסיס סביר, להיצמד אליו, להיות מאוד אחראי, מאוד מרוסן, מאוד מדויק. כשאתה מעביר תקציב כזה ואתה מציב סיכונים – יש סיכונים למעלה וסיכונים למטה. כאשר מתממש סיכון, צריך לתת לו מענה. עכשיו התממש הסיכון והמלחמה מתארכת וצריך תוספת למפונים ולמילואימניקים, צריך לעשות את זה. אני אומר יותר מזה – מרכיב ההוצאות האזרחיות בתקציב הזה ממילא באופן יחסי מאוד מהודק. אנחנו נפגוש את זה גם כשנגיע עכשיו לתקציב 2025. לא קל לקצץ בהוצאות האזרחיות. יחסית לממוצע במדינות ה-OECD אנחנו לא עם הוצאה אזרחית גדולה. יש הרבה מה לייעל בשירות הציבורי במדינת ישראל, אבל אנחנו לא בתקציב שמן ובזבזני. קשה מאוד בשלב כזה של השנה למצוא מקורות מתוך התקציב. אגב, כן לקחנו הלוואות. עשינו שני פלאטים: פעם אחת כשהארכנו ליולי-אוגוסט, אחר כך נאלצנו להאריך עוד שנה לספטמבר. בתוך התקציב שאתם תאשרו עכשיו את המסגרות, נאשר בסוף השבוע בעזרת השם את התקציב עצמו. יש את ההארכה של המפונים; אנחנו מחזירים גם את אותן הלוואות שלקחנו להסכמי השכר של המורים. תשימו לב שבחוק הזה אין הגדלה של הגירעון. אנחנו מעריכים שאחרי התוספת הזאת של פחות מ-0.2% אנחנו עדיין שומרים על יעד הגירעון של 6.6% שהצבנו בתהליך החקיקה של תקציב המלחמה המתוקן. אני רואה שחבר הכנסת הרצנו הרים יד, אז אני אסביר. ספוילר: אתם תראו שגם בחודש האחרון, באוגוסט, עדיין הגירעון עולה. היינו עם 8.1% – אנחנו נהיה ב-8.3% עכשיו. זה עוד לא פורסם. הינה, אני נותן לכם ספוילר.

קריאה:

פורסם, פורסם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כל מי שקצת מבין כלכלה יודע שגירעון הוא לא לינארי. למשל, בחציון הראשון של 2023 היינו בתקציב 1 חלקי 12, בקצב הוצאות מאוד מאוד נמוך; השנה אנחנו עם תקציב בפועל מהיום הראשון. שנית, הרבעון האחרון של 2023 היה רבעון מלחמה עצים עם הוצאות מאוד מאוד גדולות, לכן באופן טבעי הגירעון עולה. הוא מסתכל 12 חודשים אחורה. אבל הינה הספוילר: ברבעון האחרון, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, אתם תראו את הגירעון מתכנס אל היעד שלו, של 6.6%. אגב, אם לא תהיה לנו התבדרות בתקציב הביטחון אז אנחנו נסיים עם עוד פחות מ-6.6%. אנחנו שולטים בהוצאות. גם פה חשוב לעשות רגע סדר. ולדי, דווקא ממך ציפיתי לקצת יותר אינטליגנציה וקצת יותר הבנה בתקציב. ממשלה לא יכולה לאבד שליטה בהוצאות. יש איזה בלוף כזה.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת נעמה לזימי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ממשלה לא יכולה לאבד שליטה בהוצאות. מה שיש בסעיף התקציבי של משרדי הממשלה הם יכולים להוציא, מה שיש בכלל ההוצאה אפשר להוציא. הגירעון מורכב מכלל ההוצאה שיש לך בתקציב המזומן של השנה ועודפים מחויבים שאתה מעביר משנה שעברה, מממש אותם השנה. גם זו בעצם פעילות שכבר בוצעה, עודף מחויב זה פעילות שבוצעה – ההתחייבות בגינה הוצאה כבר בשנת התקציב הקודמת. התשלום מבוצע עכשיו, כמו למשל – כל מעסיק יודע, הוא משלם את משכורת דצמבר בינואר. אז מזומן היא יוצאת בינואר, אבל היא רשומה בספרים על דצמבר, ההוצאה כבר בוצעה. לכן, אין דבר כזה. אנחנו לא יכולים לאבד שליטה. סך הגירעון שלנו השנה יהיה סך המזומנים שאנחנו שמנו בכלל ההוצאה בתקציב המתוקן שהעברנו במרץ השנה פלוס העודפים המחויבים, שדי ידענו אותם. אגב, מי שעוקב יודע: גבינו עד עכשיו 23 מיליארד שקלים מס יותר מהתחזית שהנחנו בתקציב המקורי. שוב, יש מרכיב אחד שאני לא שולט בו בהוצאות – אני לא רוצה לשלוט בו בהוצאות, אני רוצה לוודא שאין בזבוז – וזה המלחמה. זאת אומרת, יבוא צה"ל ויגיד לי: אני למלחמה צריך מעבר ל-160 מיליארד ששמת לי בסעיף 16 – הוא יקבל את זה, כי אני לא אעצור את מכונת המלחמה הטובה שלנו עד הניצחון, גם אם זה אומר לפרוץ את כלל ההוצאה וגם את יעד הגירעון. אני אומר לכם, כרגע אנחנו שולטים בהוצאות האזרחיות. העובדה שהגירעון עכשיו עולה זה סוג של פאטה מורגנה. זה כמו שאמרתי קודם, כיוון שהוא לא גירעון לינארי, הוא יתכנס חזרה. תצחקו. אני אשמח אם המצלמות של ערוץ הכנסת יתמקדו בגיחוך של שני החבר'ה האלה, מכיוון שבעוד שלושה, ארבעה חודשים כולם יראו שהגירעון מתכנס בתוואי ירידה אל יעד הגירעון שהצבנו.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולא סתם גם הכלכלנים של הכלכלן הראשי – החבר'ה האלה חושבים שהם יותר חכמים מכולם – אבל גם בנק ישראל – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – גם הכלכלן הראשי, גם החשב הכללי, כולם מעריכים שאנחנו עומדים ביעד הגירעון שסרטטנו. ולכן התחזיות שקיבלתם, התחזיות המעודכנות עם חוק המסגרות הזה, כוללות את הגדלת תקרת ההוצאה ב-3.4 מיליארד השקלים, ממש לא את הרחבת הגירעון, כי אנחנו לא מרחיבים את הגירעון. להמשיך לדבר, אנשי הקואליציה?

קריאה:

כן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אני אגיד עוד כמה מילים על המדיניות הכלכלית שלנו, שאני חושב שהיא נכונה ומוכיחה את עצמה. יש בה מצד אחד מדיניות אזרחית מרחיבה, שנותנת מענה לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון. זה כמובן הצבא וכל מה שהוא צריך, ולא רק הצבא – שב"כ, המוסד, כל מערכת הביטחון; זאת מעטפת מילואימניקים רחבה מאוד, כי מי שעושה את המלחמה זה לא הטנק אלא האדם שבטנק; זה טיפול בניצולים, במפונים; זה שיקום של חבל העוטף, גם בשדרות, גם בקיבוצים, שיקום של הצפון. אלה תקציבים שאני מאמין בהם כתקציבי חוסן לאומי שהם קריטיים לביטחון, מכיוון שעורף חזק מאפשר לנצח, בעזרת השם, בחזית, וממילא גם קריטי לכלכלה, כי לכולם ברור שבלי ניצחון לא יהיה ביטחון ובלי ביטחון לא תהיה כלכלה. אז בהיבט הזה, המדיניות הכלכלית שלנו מרחיבה. אנחנו יודעים לתת כסף איפה שצריך. אגב, הגדלנו את בריאות הנפש, נכון, אדוני שר הבריאות? 1.4 מיליארד שקלים בבסיס לתגבור עולם בריאות הנפש; 1 מיליארד שקל עכשיו של תוספות לנפגעים של הנובה ושל הטבח עצמו. אותה ועדה של פרופ' אביעד הכהן שהגישה את המלצתה – אני מקווה שביום ראשון הקרוב נאמץ אותה בממשלה. אגב, כמעט מכפילים עכשיו את שכר הפסיכולוגים במגזר הציבורי גם במשרד הבריאות, גם במשרד החינוך, כי אנחנו מבינים שיש לנו לקונות במקומות האלה. אנחנו יודעים להרחיב ולתת כסף איפה שצריך, אבל בצורה מאוזנת, רק איפה שצריך, ובאחריות פיסקלית. לכן אנחנו שומרים על יעד הגירעון. אנחנו ידענו לעשות צעדים אמיצים ולא פופולריים בתקציב 2024. התחייבנו וביצענו צעדי התכנסות של 20 מיליארד שקלים פרמננטית בתוך התקציב, ואותו דבר ב-2024. אני אומר לכם את מה שכבר פורסם. בעזרת השם אנחנו נביא תקציב עם יעד גירעון של עד 4%, מה שמייצב לנו את יחס החוב לתוצר ב-2025, ובעזרת השם, מ-2026 מתחילים להתכנס לירידה ביחס החוב לתוצר. כלכלה איתנה – עכשיו תראו, איך אני יודע שזה עובד? איך אני יודע שזה עובד? קודם כול אני רואה את החוסן הלאומי. אני רואה את העמידות של המילואימניקים, של בני המשפחות שלהם. זה קשה, זה מאתגר. כולנו צריכים להוריד את הכובע בפניהם ובאמת לשים אותם על ראש שמחתנו ובראש סדרי העדיפויות שלנו. אבל אנחנו רואים אותם, ואנחנו רואים את העסקים מתאוששים. איך אני יודע? אני רואה את נתוני כרטיסי האשראי; אני רואה את נתוני הגבייה ממיסים; אני רואה את הכלכלה עובדת, את המשק עובד; אני רואה את היישובים חוזרים לתפקוד מלא, את התושבים באזור הדרום חוזרים הביתה; אני רואה את התקציבים של מינהלת תקומה זורמים ועובדים יפה. ואני גם רואה את השקל החזק. ערב המלחמה – שקל לדולר עם 3.86, והיום בין 3.65 ל-3.70; אני רואה את הבורסה עולה – אומנם עוד לא כמו הבורסות בעולם, אבל הרבה יותר מלפני שנתיים; אני רואה את ההייטק – הרבעון השני של 2024 היה הרבעון הטוב מזה שנתיים. הרי המשבר התחיל באמצע 2022, אז האינפלציה העלתה לנו את הריבית וכל הוולידציות הגדולות התפוצצו לנו בבועה – שם התחיל המשבר בהייטק. אז סיימנו את הרבעון האחרון עם 2.9 מיליארד דולר גיוסים, 3.6 מיליארד דולר אקזיטים. סקויה – אחת משתי קרנות ההון-סיכון הגדולות בעולם – פותחת כאן סניף באמצע המלחמה. אנחנו רואים את התוצאות, אנחנו רואים את נתוני הגבייה שלנו ממיסים, שכפי שאמרתי, עולים בצורה משמעותית על התחזיות שלנו. עכשיו, אני לא אומר שאין לי גם וקטורים מטרידים. אגב, אנחנו רואים שוק תעסוקה מאוד מהודק, עם אבטלה נמוכה, אדוני היושב-ראש, משנות השבעים – 2.8% או 2.7% אבטלה. לא היינו כך שנים; אנחנו רואים את השכר הממוצע במשק עולה, אנחנו רואים את השכר הממוצע בהייטק עולה. מרבית המדדים של הכלכלה הישראלית מדהימים. עכשיו, מה זה? אז אפשר לקרוא לזה נס או סייעתא דשמיא, ואפשר לקרוא לזה כוחות חיים בריאים של החברה הישראלית, שמגלה עמידות מדהימה בתוך המלחמה הזאת. היא נחושה, היא מאמינה, היא חזקה, היא גיבורה, היא מאוחדת, ברובה המוחלט, והיא ממשיכה להניע את גלגלי המשק והכלכלה, והיא ממשיכה להשקיע, והיא ממשיכה לחדש, והיא ממשיכה ליצור, וממשיכה להיות יזמית. אלה נתונים מדהימים. קחו עכשיו את העסקה של Own – 1.9 מיליארד דולר. באמת שהנתונים טובים. עכשיו, איפה הווקטורים הקצת-יותר מטרידים? נכון, עלות גיוס החוב שלנו באופן טבעי יותר יקרה, כי אנחנו במלחמה. אז עולה לנו היום בערך 1% יותר לגייס את החוב שלנו. עדיין, אגב, אנחנו מגייסים בשוק הישראלי אג"חים לעשר שנים בפחות מ-5%, וזה בסך הכול מאוד יציב, זה לא מתבדר כפי שחששנו. אז כן, זה מלמד שאנחנו משתדלים לנהל את זה טוב ולתווך את זה נכון למשקיעים שלנו גם בארץ וגם בעולם, יש לנו נזילות מאוד גדולה, נגישות טובה מאוד לחוב גם בארץ וגם בעולם מביקושים של בין פי ארבעה לפי שישה של כל הנפקה שאנחנו עושים. עוד פעם, זה יותר יקר מלפני המלחמה, מה לעשות, אבל זה סביר, אנחנו עומדים בזה. החשב הכללי – וצריך להגיד מילה טובה לו ולאנשיו, שמנהלים את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אני חושב שבסוף בסוף בסוף, מעבר לפוליטיקה, משקיעים מסתכלים על מספרים, הם רואים את העוצמה של הכלכלה הישראלית ואת המספרים שבה, הם רואים את ההתנהלות האחראית שלנו – שוב, בתקציב האחראי שהעברנו ב-2024, התקציב המתוקן. אתם רוצים ללכת עוד יותר אחורה? התקציב המקורי שהעברנו ב-2024-2023 מאוד שמרני, מאוד מרוסן, יעד גירעון של פחות מאחוז, בשני התקציבים, גם 2023 וגם ב-2024 – ידענו לפתוח את 2023 ולתת מענה לצרכים של המלחמה בדצמבר, אחרי שהתחילה המלחמה. ידענו להביא תקציב מלחמה מעודכן ב-2024, עוד פעם, עם ההרחבה איפה שצריך, התכנסות איפה שצריך והאיזונים הנכונים. אנחנו נעשה את זה בעזרת השם גם בתקציב 2025. אני אומר לכם, חבריי לאופוזיציה, מה שאנחנו מביאים היום ובסוף השבוע הוא הגדלה נקודתית, מדויקת, ממוקדת ומגודרת להמשך הטיפול במפונים – למלונות, לחלף, לדמי אבטלה, לעידוד התעסוקה – ולמילואימניקים שלנו. אלה מכם שיצביעו נגד מסיבות פוליטיות יצטרכו להסתכל לעצמם ולמפונים ולמילואימניקים במראה ולהסביר למה פוליטיקה קטנה התגברה על מהות בתוך מלחמה. אין פה כסף קואליציוני שאפשר להתווכח עליו, אין פה כספים להתנחלויות שאפשר להתווכח עליהם. אגב, אני גאה בזה. הייתה היום כתבה – לא יודע מי מכם ראה – בעמוד השער של ידיעות אחרונות, של איך קוראים לו, נחום ברנע, על מה שאני זוכה לעשות ביהודה ושומרון. אני שמח על זה. הוא כמובן ניסה לקלל ויצא מברך. אני חושב שלבסס את האחיזה שלנו ביהודה ושומרון, בוודאי אחרי 7 באוקטובר, זה לשמור על ביטחון ישראל. מי שחושב שאחרי 7 באוקטובר אפשר לקחת את עזה ולהכפיל אותה פי 20 ולשים בה שטח השולט טופוגרפית-גיאוגרפית על כל מרכזי האוכלוסייה במדינת ישראל, כדי שהדבר הזה יהפוך לבסיס איראני קדמי שממנו חלילה יוצאים ב-7 באוקטובר הבא לכפר סבא, נתניה, תל אביב, רעננה – בעיניי, לא יודע, שיבדוק את עצמו – לא שפוי. הרוב המוחלט בעם ישראל מבין שמדינה פלסטינית לא תקום. נקודה. וממילא צריך לחזק את האחיזה שלנו. איפה שיש התיישבות, יש צבא ויש ביטחון, יש מודיעין. יהודה ושומרון היא רצועת הביטחון של מדינת ישראל, ואני גאה להשקיע בה. אבל אין את זה בתקציב הזה – אין יהודה ושומרון, אין תורה, אין זהות יהודית, דברים שאנחנו גאים בהם. אין כסף קואליציוני, יש רק מפונים ומילואימניקים, בצורה אחראית, בלי להגדיל את הגירעון. הכי ממוקד בעולם.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו הזדמנות נהדרת שלכם להראות אחדות בזמן מלחמה. סנוואר רוצה לראות אותנו מאוחדים, ענייניים, יודעים להתגבר מעל מחלוקות. שימו כאן – תדמיינו עכשיו שעל המסך הזה למעלה מסתכל סנוואר. הוא רוצה לראות אם אנחנו חלוקים, מפולגים, מפוצלים וחלשים או שאנחנו יודעים להתווכח על מה שאנחנו מתווכחים ועל מה שאנחנו מסכימים.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד למשפחות האלה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

המשפחות האלה רוצות את התקציב הזה.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

המשפחות האלה רוצות את התקציב הזה, והן רוצות שאנחנו נטפל במפונים ובניצולים ולהאריך את המימון לפינוי שלהם. הן רוצות שננצח במלחמה ונחזיר את החטופים.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק בגללכם הם שם – – –

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

המשפחות האלה רוצות שנעטוף את המילואימניקים הגיבורים שלנו, שעוברים יום-יום, שעה-שעה, מנהרה-מנהרה, פיר-פיר, בית-בית, שכונה-שכונה אצל הנאצים האלה, ומחפשים את החטופים האהובים של כולנו. תצביעו בעד המילואימניקים, תצביעו בעד המפונים, תצביעו בעד אחדות, תצביעו נגד סנוואר. תודה רבה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר האוצר. בטרם נעבור להצבעות, ביקש חבר הכנסת אביגדור ליברמן שאלה מהצד. בבקשה, אדוני. אפשר להכניס את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, השאלה היא לשר האוצר: האם יש הסכם שלא הובא לידיעת הכנסת, סיכום בעל פה בין שר האוצר ליושב-ראש ועדת הכספים, שסיעות ש"ס ויהדות התורה תומכות בהצעת החוק להפחתת הגירעון בתמורה לכיסוי הגירעונות של רשתות החינוך של המפלגות החרדיות? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, יש סיכום כזה, ומשום מה הסיכום הזה לא הובא לידיעת הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. מי ישיב, שר האוצר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

במילה אחת: לא. בשתי מילים: שקר מוחלט.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מספר 26), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, לא מצלמים וידיאו במליאה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת אמורה להאריך את תוקף הקדנציה של מועצת הרבנות הראשית – – –

קריאה:

ומחוסר עניין לציבור נבקש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנא. חברי הכנסת, גם החברים שמבקשים לשמוע לא יכולים לשמוע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הצעת החוק הזאת אמורה להאריך את הקדנציה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהתארכה בעקבות הארכת כהונתם – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דבר עם המיקרופון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – של הרבנים הראשיים. אני חוזר עוד פעם: כהונתם של הרבנים הראשיים של ישראל הוארכה. בגלל שהוארכה, וכמובן הסתיימה הקדנציה שלהם, עכשיו אנחנו בלי רבנים ראשיים, עד סוף החודש הזה בעזרת השם. במשך שנים הבחירות למועצת הרבנות הראשית לישראל היו מייד אחרי תחילת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל. מה שקרה עכשיו, שבגלל שדחינו את הבחירות לרבנים, לא דחינו את מועצת – את הבחירה של המועצה. אלה דברים טכניים. זה היה צריך להיות ביחד, הכול היה צריך להיות ביחד, אבל דחינו רק את הבחירה ברבנים הראשיים לישראל. אז זו השלמה של החוק הקודם, לדחות את הבחירות למועצת הרבנות הראשית לישראל. הדחייה תהיה עד ל' בכסלו, 31 בדצמבר 2024. אבקש לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, איפה השר לשירותי דת? איפה? ינון, אתה, חבר הכנסת אזולאי, אתה רוצה להיות במקומו קצת?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא. אם הייתי רוצה הייתי יכול להיות מהתחלה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, איפה השר? לאן הוא הלך? אדוני היושב-ראש, אני לא רואה שר.

קריאה:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אה, אתה. אבל חבר הכנסת אזולאי, אתה בטח תוכל – אני מאוד מאוד – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

על מה שאתה רוצה אתה יכול לשבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עלא כיפאק. אני מאוד מאוד תומך בבקשת השר לשירותי דת לדחות את הבחירות לרבנים הראשיים, רק במקום חודש או חודשיים, אני מציע לדחות את זה ב-50 שנה.

רון כץ (יש עתיד):

זה הרבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן. אין לנו רבנים ראשיים אני כבר לא יודע כמה חודשים, והמדינה מתנהלת בלי רבנים ראשיים, שקוראים לנו לרדת מהארץ, שלוקחים שוחד בשביל לגייר, שמבזים את היהדות במדינה. למה צריכים רבנים ראשיים? השר מלכיאלי, נכנסת. השר מלכיאלי, אני רוצה להציע לך – טוב שבאת – מלכיאלי, אל תעשה את עצמך, אתה מקשיב. לא, לא, מלכיאלי, תקשיב. לפני שאתה הופך את הרבנות למכרה של שחיתות, תגיד את האמת, השר מלכיאלי, תגיד את האמת. הפכתם את הרבנות למקום של ג'ובים; למקום שמרחיק אנשים; למקום שאנשים מתרחקים מהיהדות בגלל מה שאתם עשיתם לרבנות. אתה פוחד מזה שנשים יהיו בגוף הבוחר. אפילו מ-20% נשים אתה פוחד. אבל אני אמרתי קודם ואתה היית בחוץ: אני תומך. מלכיאלי, השר מלכיאל, תקשיב שנייה אחת, אל תעשה את עצמך. קשה, אני יודע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא קשה בכלל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מציע – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא קשה בכלל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תקשיב, אני תומך ברעיון של הדחייה, אני רק מציע ל-50 שנה. לא צריך רבנים ראשיים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא התקבלה הצעתך. הצעתך לא התקבלה. דוחה את ההצעה שלך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע, יש רב אחד שקורא לרדת מהארץ, אחד לוקח שוחד. רק מכרה של ג'ובים והשנאת יהדות. הרי אתה יודע – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ההצעה נדחתה ברוב קולות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בסדר, ובגלל זה ככה נראית היהדות של המדינה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

דוחה את ההצעה שלך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – בגלל שהפכתם את הרבנות למושחתת, למקום של ג'ובים, ואנחנו כולנו משלמים את המחיר על זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כשההצעה תעלה להצבעה ונראה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תדחה את הבחירות לרבנות הראשית ל-50 שנה, ובא לציון גואל. לא צריך רבנות ראשית שאתם בוחרים אותה, זה רק עושה נזק לכולנו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הוציא בית המשפט פסק דין בעל כורחו, פסק דין נגד שר שלא ממלא את תפקידו. בכלל, זאת אופנה ידועה בממשלה הזאת, לא לעשות כלום, ואז להאשים מישהו אחר שאומר לו: תתפקדו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה, את רצינית? את עורכת דין – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מעל שנה, שר המשפטים חי במציאות שאין נשיא קבוע לבית המשפט העליון, שזה לא סתם גוף, זו רשות עצמאית. זו לא הממשלה, היא לא כפופה לממשלה, זו רשות עצמאית, והעומד בראשה חשוב מאוד, והוא אחראי גם לעצמאות הרשות הזו. אבל מה? שר המשפטים אמר: המדיניות שלי זה שאם אין הסכמה רחבה, אני לא מכנס את הוועדה. לא משנה שהחוק לא תומך בזה. יש ועדה של תשעה חברים, צריך הצבעה ברוב רגיל, ואתה צריך, אדוני השר, זמן סביר לנסות להגיע להסכמה. ואם לא? שנה זה לא פרק זמן הגיוני ללא נשיא קבוע. אבל אני חושבת שפסק הדין הזה – שהרי הממשלה אשמה בו, שתמיד לא מתפקדת, ותמיד מאלצת את בית המשפט להגיד לה: תמשלי – הוא בעצם סימפטום של הממשלה הזאת. מעבירים 15 שנים כסף לחמאס, לא מבצעים חיסולים ממוקדים, עושים חקיקה משפטית, אבל בסוף רק הצבא, ב-7 באוקטובר, זה רק הצבא אשם. ממשלה שלא מחוקקת חוק גיוס, כי היא מתביישת להראות לציבור שהיא רוצה לפטור את החרדים מגיוס, לא מחוקקת הסדר כזה בחוק, ואז בג"ץ אומר לה: אין תוקף לפטור, תחוקקי, תעשי את תפקידך, תחוקקי חוק. מטנפים על בג"ץ. ממשלה שעושה תלושי מזון מושחתים, שמגיעים ב-70% או 80% לאנשים שהם לא הכי רעבים במדינת ישראל אלא למצביעי ש"ס, ואז, כשהפקידות עוצרת את זה ואומרת לשר הפנים: זה לא חוקי, אז מטנפים על הפקידים. כאשר לא מנהלים את המלחמה הזאת, וחטופים נהרגים, ולא מגיעים לעסקה, ולא מנהלים את האירוע הזה כמו שצריך – אני חוזרת על זה: לא מנהלים את האירוע הזה כמו שצריך – מי אשם? המפגינים. המפגינים אשמים, לא אנחנו, חלילה, שאנחנו מספרים לכולם סיפורים על הניצחון המוחלט, וגומרים אותנו בינתיים. כאשר מסתכסכים עם כל העולם, עם האג, מוציאים צווים חסרי תקדים, כושלים בכל זירה, שוברים כל תקדים מבחינת יחסי החוץ, אמברגו נשק ראשון מסוגו אי פעם על ישראל, ומסתכסכים עם כל חברותינו, אומרים: זה הם, זה כולם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כאשר לא מטפלים ביוקר המחיה אלא עושים קבוצות ווטסאפ ומדבקות ירוקות, והמחירים משתוללים – –

היו"ר משה רוט:

גברתי, משפט אחרון, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – היורדים מן הארץ שאומרים: אנחנו לא נוכל להישאר כאן, הם נפולת של נמושות.

היו"ר משה רוט:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אז אני רוצה לומר משהו, אדוני היושב-ראש. אולי זה באמת אנחנו – העם, הפקידים, כולם כולם, השופטים. אנחנו לא מתאימים לממשלה הזו, שרוצה לא לעבוד, וגם שכולם מסביב יהיו אשמים.

היו"ר משה רוט:

תודה. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אז אני מציעה שאולי פשוט תשחררו את עצמכם מהתפקיד הזה, ונמצא אנשים שמוכנים גם לעבוד וגם לשאת באחריות. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 339 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה. 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. מאז פרוץ המלחמה אני מרגישה שאנחנו חיים בשבעה שלא נגמרת. השכול מכרסם עמוק בנשמותינו, והכאב נוגע בכל אחד מאיתנו. השבוע עברתי מסע בארץ השכול. ניחמתי משפחות של חלק מהחטופים והשוטרים שנרצחו. בשבעה של כרמל גת, זכרה לברכה, אשל, אבא של כרמל, עדיין מתאבל על אשתו כנרת, אם ילדיו, שנרצחה בבארי. כעת, לאחר שעשו הכול על מנת להחזיר את כרמל הביתה, אשל, אור ואלון יושבים שבעה לאחר שנרצחה באכזריות במנהרות החמאס. בשבעה של אלכס לובנוב, זכרו לברכה, אימו אוקסנה אמרה לי: המדינה נמצאת במדרון תלול, בהידרדרות שנוכל לעצור אותה רק באחדות. בשבעה של רב-סמל מתקדם רוני שקורי פגשתי את אלמנתו איילה. איילה שכלה את בתה מור, זיכרונה לברכה, שנפלה בקרב על תחנת המשטרה בשדרות ב-7 באוקטובר. איילה אומרת לי: אני כבר לא יודעת מאיפה יש לי כוחות. אני מבקשת, אל תאמרו לי שלא תדעי עוד צער. כשישבתי שבעה על מור, חשתי צער שחשבתי שאין גדול ממנו. אז היא ביקשה ממני: תגידו לי בשורות טובות, ושהצער יבוא רק בעיתו. בשכונת כרמי גת, בבניין צמוד לקהילת ניר עוז, ניחמתי את מורן, אלמנתו הצעירה של אריק בן אליהו. הרבה כאב ועוצמה חוויתי בניחום המשפחות השכולות הללו. שר הפנים אמר השבוע: המאבק להשבת החטופים לביתם הוא מאבק על זהותה היהודית של המדינה. אין מצווה גדולה כפדיון שבויים. אז תואיל הממשלה לנהוג כך. חודש אלול החל, אני לדודי ודודי לי; חודש של חשבון נפש. את חשבון הנפש כולנו ככולנו צריכים לעשות. אז אריק, רוני והדס, זיכרונם לברכה, שלושה שוטרים, חייכם נגדעו וגורלכם נכרך במציאות הבלתי-אפשרית שבה אנו חיים וגם מתים. הירש, עדן, אורי, כרמל, אלמוג ואלכס, איך נתמודד עם הצער והכאב של ההחמצה וההבנה שיכולתם לחזור הביתה בחיים? את הרצח שלכם אפשר היה למנוע. חייבים עסקה עכשיו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קצת קשה להתאושש אחרי עוד הופעה הזויה ומנותקת של שר האוצר, אבל אני בכל זאת רציתי לדבר על הנושא של החטופים. בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, השתתפתי בהפגנות ענק ברחוב בגין בתל אביב למען השבת החטופים, יחד עם מאות אלפי ישראלים טובים, פטריוטים, עצובים ומודאגים. לא היו שם, לצערי, שרים מהממשלה ולא חברי הקואליציה, אלה שהפקירו את החטופים בשבת השחורה של 7 באוקטובר, אלה שממשיכים להפקיר את החטופים למותם בימים אלה ממש. הם כנראה לא חלק מהכאב הזה. בשבוע שעבר הגעתי לשישה בתי אבלים, למשפחות ששת החטופים שנרצחו על ידי מחבלי חמאס והופקרו על ידי ממשלת נתניהו גם בשבת השחורה וגם במשך כמעט 11 חודשים לאחר מכן, משפחות שהן הפסיפס הרחב של החברה הישראלית: חרדים, מסורתיים, קיבוצניקים, תושבי דרום תל אביב, עולים מארצות הברית, עולים מרוסיה. שי דיקמן, בת דודתה של כרמל גת, זיכרונה לברכה, זעקה בדמעות בשבת בהפגנה בבגין: כרמל, היית פסע מהחיבוק של אבא. נתניהו, סמוטריץ', בן גביר, כל חברי קבינט ההפקרה, אני לא יודע אם אתם מעיזים להסתכל על עצמכם בראי, כי הציבור הישראלי הרחב, הרוב הישראלי השפוי, שכן מחובר לערכי היסוד של ישראל יהודית ודמוקרטית, לצדק, לחמלה, לערבות הדדית, לאהבת האדם והארץ, לערך קדושת החיים, הרוב הישראלי השפוי לא מסוגל לראות אתכם. הוא לא סובל אתכם. אתם ממשלה כושלת. אתם קואליציה לא לגיטימית, כי אין לגיטימציה לממשלה שמפקירה את אזרחיה בעזה, בדרום, בצפון, בגבול המזרחי – בכל מקום. אני קורא מכאן לכל חבר כנסת הגון ושפוי אשר מכוח נסיבות כאלה ואחרות נמצא בקואליציה הזאת: די. תפסיקו לשתוק. קומו ותעשו מעשה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

101 אחים ואחיות שלנו נמקים במנהרות החמאס. בואו נציל את מי שעדיין ניתן להציל, עכשיו. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת וליד טאהא, בבקשה. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בשבוע שעבר ב-1 בספטמבר היה אמור להתקיים משחק כדורגל בין שתי קבוצות מעניינות מאוד בליגה העליונה, קבוצת בני סח'נין והפועל באר שבע. הפועל באר שבע היו אמורים לארח את המשחק. אני רוצה לנצל את הנוכחות של שר התרבות והספורט כשר תורן במליאה, אם כי הוא עסוק במשהו אחר, כדי לומר שהכדורגל, והספורט בכלל, היה צריך לסמן את הדבר הנותר או את אחד הדברים הנותרים שמעידים על שפיות ועל חיים ביחד במדינה. ואולם, רגע לפני שהמשחק התחיל, פרצו אוהדי הפועל באר שבע אל כר הדשא, מצוידים באלות ורעולי פנים, ורצו לעבר הקהל של בני סח'נין. האירוע הזה כל כך חמור כיוון שהתארגנות כזאת של קהל, עם אלות, עם הכנות – הם היו צריכים את הזמן, את שיתוף הפעולה של מישהו כדי להכניס את הדברים האלה אל תוך המגרש. ולצערנו זה קרה: הם התנפלו על האוהדים של בני סח'נין, וראינו מראות מאוד קשים ומאוד מזעזעים שלא היינו צריכים לראות במגרשי כדורגל בכלל. מה שקרה, שהשר לביזיון לאומי, שמופקד על החוק והסדר, במקום שיצא נגד הירידה לכר הדשא עם אלות, רעולי פנים, כאילו – אני לא יודע למה הם עושים את זה – במקום לצאת נגד זה ולדבר בעד חוק וסדר, הוא יצא לתקשורת כדי לומר: צריך להוריד נקודות לבני סח'נין. במקום לעשות את העבודה שלו, הוא מתערב כבר בהחלטות שייעשו לקבוצת בני סח'נין. אז אני רוצה לומר לשר לביזיון לאומי: אתה מופקד על הביטחון האישי של האזרחים – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ואתה לא צריך להתערב בדברים שהם לא שלך. תתחיל לעשות את העבודה ותטפל בבעיה החמורה הזו של ירידת אוהדים עם אלות אל כר הדשא.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מאות רקטות על הצפון שבועות על שבועות. ממש מ-9 באוקטובר אנחנו במלחמה בצפון. יש אזור ביטחון בתוך מדינת ישראל שאין בו ביטחון. מפונים בכל הארץ. חלק מתושבי הצפון נמצאים בצפון, לא ממוגנים בחלקם – וממשלה אין. הצפון אינו נמצא במטרות המלחמה, אם אני מחדש למישהו. נתניהו וממשלתו והקבינט לא עדכנו מהן מטרות המלחמה. כשאין מטרה ואין יעד ואין דרך ואין כיוון, יש את ואטורי. אז ואטורי מתראיין ברשת ב', וחובש על ראשו במקום את כובע האדמירל, את כובע הגנרל, והוא הודיע, בתוכנית לילה אומנם, מה הולך להיות. הוא יודע; הוא מקבל עדכונים. אז זה לא נכון שאין יעדים למלחמה ואין מצביא. יש פה מצביא, ויש לו זמן כשהוא לא ממלא את תפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, בצורה מעוררת השראה, והוא מציב מטרות לצבא ההגנה לישראל איך לטפל באירוע שהוא באמת חסר תקדים בצפון הארץ. אז יש לנו קבינט שביום חמישי לפני שבוע וחצי מקבל החלטה מופקרת שכל-כולה אצבע בעין לשר הביטחון, ואנחנו מעלים על ראש שמחתנו את ציר פילדלפי. אבל אין מה לדאוג, יש לנו מצביאים, והמצביאים האלה, בחוסר אחריות משווע, מייצרים איזשהו מצג שהם בעניינים. זאת הממשלה, זאת הכנסת, אלה אותם 64 שמפקירים מדינה שלמה לגורלה, עם שר משפטים שמוציא שקרים דקה אחרי שהוא מקבל פסק דין של בג"ץ, ושר אוצר מופקר, שגורם נזק אדיר לביטחון מדינת ישראל ביהודה ושומרון. ואתם תמשיכו להצביע ולהפקיר את החטופים ולהפקיר את הצפון, כי אתם לא צריכים מאיתנו אזהרות – יש לכם גנרל ויש לכם אדמירל. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השר, ישנם כל כך הרבה דברים שצריך וחייבים לעסוק בהם לנוכח המחדלים הלא-נגמרים של ממשלת ישראל, אבל כאשר אנחנו ניצבים כאן על הדוכן וביציע יושבים בפעם המי-יודע-כמה בני ובנות משפחות החטופים, יש רק נושא אחד שצריך להתעקש עליו, והוא החובה המוטלת על ממשלת ישראל להחזיר את אחינו ואחיותינו החטופים הביתה, ולא בארונות. והדבר נכון שבעתיים כאשר ביציע יושבים הורים, אחים ואחיות של חטופים שנחטפו בחיים, שרדו בגבורה עילאית חודשים, וחזרו בארונות, בדיוק כפי שקרה גם עם אלכס, שאת תמונתו אני נושא על החולצה; כפי שקרה עם יגב, שאימו ואחותו נמצאות כאן ביציע. שמעתי שאחת מן השרות בממשלה אמרה בריאיון: חיי החטופים חשובים, בוודאי שהם חשובים, אבל הם לא יותר חשובים מחיי קורבנות הטרור בעתיד. אז ברמה אחת – צודקת, חייו של אדם אחד שווים לחייו של אדם אחר. אבל כמה עיוות מוסרי, כמה עיוות יהודי, יש באמירה הזאת, כאשר מן הצד האחד גורלם של 101 אנשים קונקרטיים, ספציפיים, ומן הצד השני איזושהי אמירה כללית, כאילו אין לממשלת ישראל יכולת להתמודד עם איומים עתידיים. מה עומד מאחורי המשפט הזה, שכביכול בא לשקף דאגה לחיי החטופים, "אבל"? אין "אבל". במסורת ההלכתית שלנו, הצלת נפשות ודאית גוברת על כל פיקוח נפש בספק. השרה סטרוק יודעת את זה. אבל הם בצורה ברורה לא מעמידים את חיי החטופים בעדיפות הגבוהה, מכיוון שהם יודעים שאין דרך להחזיר את אחינו ואחיותינו אלא באמצעות עסקה, והם לא רוצים עסקה, ולכן כל הפלפול הזה שחיי החטופים חשובים, אבל גם חיים בעתיד חשובים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן אנחנו אומרים היום לחברי הקואליציה – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – תפסיקו לשקר. הצלת החטופים עוברת דרך עסקה. אם אינכם מאמינים בעסקה, אינכם מאמינים בהצלת חיי החטופים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, איפה יש פה שר? אין פה שר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש, הוא יושב שם.

היו"ר משה רוט:

השר נמצא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עושה צחוקים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא כאן משהו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה, אפשר לשמוע את הדובר? בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רגע, רגע, אבל תאפס לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לשמוע את הממשלה.

היו"ר משה רוט:

אני רוצה לשמוע את הדובר. אני לא יכול.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מבקש שתגן עליי מפני חברת הכנסת בן ארי. אני רוצה שתגן עליי מפני חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה מאפס לי את זה רגע, את השעון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא מאפס אותו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מקריא פה משהו שמילואימניק כתב. אני יכול להעיד עליו שמדובר – בסדר, זה לא משנה. אתמול ראיתי שמתכננים עבורי עוד כמה שנים כאלה שבהן אני אמור להיתלש לפרקים מחיי האישיים לטובת חיי האומה, כלומר עוד כמה שנים שבהן אני לא פה ולא שם, לא ממש אזרח ולא ממש חייל, ובמשך כל הזמן הזה אני גם לא אוכל להתבסס מקצועית ולא אוכל לתכנן לעצמי עתיד לטווח הארוך. בכל הכנות, אני לא יודע אם אני מסוגל לזה. עוד לא נגמרה השנה הנוראית הזאת, ועוד מעט יגיע הסבב השלישי, ואני כבר עם הלשון בחוץ. אני כבר אחרי תחושת המיצוי. גיליתי תחושות חדשות שלא הכרתי, תחושות שלא ידעתי שאפשר להכיר בכלל. מרגיש שהחיים שלי על השהיה, ואני משתרך מקצועית מאחורי רוב חבריי לתואר ולהתמחות, ומסתובב עם חשש תמידי שלמעסיק שלי מתישהו זה כבר לא יתאים. ומילא זה הייתי רק אני בזה, אבל יש עוד כל כך הרבה רבים כמוני וכל כך הרבה רבים שהם במצבים מורכבים בהרבה ממני, ואיזה ייסורי מצפון קשים מתעוררים בי רק מהמחשבה שאני לא אעמוד בזה, שזה יחנוק מדי. אין לי מושג מה עושים עם זה, ואם יש בכלל משהו לעשות, אבל צריך לומר שזה קיים. צריך לדבר את זה, כי יש מחירים כבדים שרק מעטים מדי משלמים, ואי-אפשר פשוט להמשיך כרגיל. אני מקריא את הדבר הזה כי לפני חצי שעה בערך עמד פה שר האוצר ודיבר על אנשי המילואים שלנו. אנשי המילואים שלנו הם באמת אנשים נפלאים, אבל שר האוצר לא עשה אפילו יום אחד של מילואים בחיים שלו, והוא לא מבין – הוא לא מבין בכלל מה המשמעות של לעשות 250 ימי מילואים; הוא לא מבין מה זה שבמשך שנה כבר פעם רביעית – פעם רביעית – מחזירים את אנשי המילואים האלה לשירות, ופעם אחר פעם הם נכנסים לסכן את החיים שלהם. הוא בכלל לא מבין את המשמעות של הדברים האלה. איך הוא מעז להתהדר בשמם של אותם מילואימניקים ולספר כמה הם חזקים? אתמול ישבתי בוועדת חוקה, ובאמת עשינו משהו חשוב: טיפלנו בחוק שנותן עדיפות בשירות הציבורי לאנשי מילואים. זה נהדר, אבל מה – זה כלום, זה כלום. האנשים האלה – באה לפה ממשלה, סליחה, היא לא מגייסת את אחינו החרדים להיות חלק מהמצווה הזו של לשרת בצבא, ואז אותם אנשים, אותם אנשים, פעם אחר פעם נקראים לשרת בצבא, לעשות מילואים, פעם אחר פעם, ואפילו האנשים הנחושים ביותר והמסורים ביותר מרגישים שזה מתחיל להיות גדול עליהם. ושר האוצר חושב שעם חלוקת סוכריות וכרטיסים להופעות הוא יקנה את האנשים האלה. זה לא יעבוד.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין דבר כזה, שר האוצר חושב. זה לא – אתה נותן לו קרדיט, מתן. מתפלאת עליך.

היו"ר משה רוט:

בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, 101 חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס, במנהרות עזה, 399 יום, ואין מושיע מהממשלה הזו. אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר על הר הבית, ומי שיושב פה – ותעבירו את הפרוטוקול לראש הממשלה, כי אני מושך בדש בגדו של ראש הממשלה בגלל הר הבית. הלכתית אסור לעלות על הר הבית, ויש לי ניסיון שם, הייתי שם מתפקיד מ"פ עד תפקיד מפקד מחוז. אני מכיר את הסכנות האורבות. תפסיקו להתגרות בעולם המוסלמי. שר שמסכן את עתיד מדינת ישראל, את עתיד ילדינו ונכדינו בארץ הזו, בניגוד להוראות בג"ץ ולהלכה הקיימת. כאשר יהודי רוצה להתייחד עם אלוהיו, יופנה על ידי כוחות המשטרה אל הכותל המערבי. התמונות שראינו בחסותו של שר עבריין של יהודים שמשתטחים ומתפללים בהר הבית – זוהי התגרות מיותרת. אני אומר לכם, כשהייתי מפקד מחוז, לא העזו, לא העזו לעשות את זה, כי הייתי עוצר אותם ומוציא אותם החוצה עם הרחקה לחודש ימים. זה מסוכן, זה מיותר, ואני אומר לכם, תודיעו לראש הממשלה שאם זה יימשך, האינתיפאדה השלישית מתדפקת על דלתנו, בגלל שר שאומר: אני השר, אני קובע מדיניות. ואיפה ראש הממשלה? אתמול באיזה שפה רפה הוא אומר: הסטטוס קוו ימשיך להישמר. מה אתה אומר. אני פונה לקציני משטרת מחוז ירושלים: אם אתם לא תעשו מעשה, לא תשמרו על החוק בהר הבית ולא תשמרו על ההלכה הקיימת, אתם שותפים לעבירה הזו. זה מצב מסוכן מאוד. מעבר לאיסור ההלכתי, יש כאן מצב ביטחוני מסוכן, שר שגורר מדינה שלמה לאינתיפאדה שלישית. אני מכיר את שני הצדדים, כי הייתי גם מפקד יהודה ושומרון מהצד המשטרתי. אני מכיר את כל אותם יפי הנפש – שליחות, התיישבות – כל אותם משיחיים שגוררים אותנו אל הביצה הנוראית הזאת. סכנה ממשית ומוחשית אמיתית – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – לשלומה של מדינת ישראל. ממשלה משיחית, רעה. תפסיקו להתגרות בעולם המוסלמי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

משפט אחרון: ראש הממשלה – על ראשך, על ראשך האחריות הזו. תפסיק את זה. קציני מחוז ירושלים, הייתי שם. הייתם תחת פיקודי. אתם חייבים לפעול, אחרת אתם שותפים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. אה, סליחה. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שקרה בשבוע שעבר באצטדיון טרנר בבאר שבע במופע אימים שהיה שם נגד האוהדים של בני סח'נין. המראות שראינו לא צריכים להיות במגרשי כדורגל בכלל, אין מקום לזה בספורט. אני רוצה להתייחס גם לשתיקה של שר הספורט מיקי זוהר, שלא התייחס לנושא הזה בכלל. אנחנו רוצים לראות כדורגל במגרשים, לראות כדורגל במגרשים, ולא אלימות. זה מה שאנחנו רוצים. איך האוהדים של באר שבע הכניסו אלות לתוך האצטדיון? איפה המשטרה? למה לא התארגנו והכינו את עצמם למקרים האלה? ולכן, מכובדי היושב-ראש, אני קורא מכאן לראשי ההתאחדות לכדורגל לחשוב לגבי הדיון שהתקיים ביום רביעי, ולהחזיר את המשחק, ושההכרעה תהיה על כר הדשא, ולא במוסדות של ההתאחדות לכדורגל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. בכלל, נהוג שהשר, מתוך עשרות אלפי השרים שלכם, ישב בשולחן הממשלה, אבל בסדר, אל תפריע לעצמך. מה זה מעניין מה שחברי הכנסת אומרים. אני רוצה לדבר על הביטחון במדינה. האם ידעתם – חברי האופוזיציה, כי כאן בכלל אין עם מי לדבר – שתחת ממשלת נתניהו ובן גביר הממוצע השבועי של נרצחים, השבועי, גבוה יותר מבכל אירועי הטרור בממשלת בנט-לפיד? השבועי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בשנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת אומרת, ממשלת הימין מלא מלא מלא הפקירה ועדיין מפקירה את אזרחי ישראל למותם. צריך להגיד את זה, מגובה סטטיסטית. אפילו מעבר אלנבי – 30 שנה לא היה שם פיגוע. באיזו ממשלה יש פיגוע? בממשלת הקשקוש-מקושקש וכאלה. 30 שנה אף אחד לא העז לירות על עובדי המעבר. שלושה אנשים נרצחו. אגב, הרבה מאוד מהשרים אפילו לא שלחו תנחומים, אבל מה אפשר לצפות מממשלה בלי לב, בלי נשמה. באמת אין לי מילים. אבל אני רוצה להגיד מילה: מי שהכי סובל מחוסר הביטחון הם 101 החטופים. אני רוצה להגיד גם על אותם שישה נרצחים, שהמשפחות שלהם נחשפו לתנאים שלהם. חשוב שכולם פה ידעו, כולל שהח"כים של הקואליציה – שיושבים עכשיו במשרד שלהם – שהמשפחה גילתה שלא היה להם שירותים או מקלחת במנהרה. שהיה להם מעט מאוד אוכל, הם הורעבו וירדו במשקל. ראינו את האירוע המזעזע של עדן ירושלמי, אבל כולם ככה. במנהרה מצאו גנרטור, פנס קטן, לוח שחמט. החטופים הוחזקו במנהרה קטנה וצרה, הם התקשו לעמוד, ורק שניים יכלו לשכב בו בזמן. לא היו פתחי אוויר במנהרה, והחטופים התקשו לנשום. נתניהו, אגב, שלח להם ניחומים ואמר: רוצים לרצוח את כולנו. שמעת את זה? אז לא, נתניהו, אתה הבן אדם הכי מאובטח במזרח התיכון. אתה מסתובב פה במסדרונות, ראיתי היום, עם צי של מאבטחים. לא, רוצים לרצוח את החטופים. אומרים את זה בכל מקום. אם אנחנו לא נתעורר, זה מה שיקרה כאן. אני רוצה להגיד לך משהו, משה רוט, כי אתה כבר יושב: למה אתם לא עושים משהו? מילא מהליכוד, אין לי ציפיות, אבל אתם יודעים מה זה פדיון שבויים, אתה יודע מה זה. למה אתם לא עושים גם, במקום שתי המפלגות האלה של בן גביר ובצלאל – שבאמת אין לי ציפיות מהן בכלל, בכלל, אבל מכם יש לי ציפיות – אתם וש"ס, שזה חשוב לכם? אתם מדברים על קדושת החיים, על פדיון שבויים. למה אתם לא כותבים מכתב לראש הממשלה שיעשה הכול להביא אותם הביתה? למה? זה לא קשה לך לשמוע את הדברים האלה? איך אפשר ללכת לישון? באמת אני שואלת אותך, אולי תענה לי: למה אתם לא כותבים? תראה, אנחנו אופוזיציה, נלחמים, אני עם החולצה, הולכים לכיכרות, מקבלים אותם תמיד – – –

היו"ר משה רוט:

עושים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתם – אתה יודע, באמת יש לי ציפיות ממך. יש לי ציפיות ממך. אני באמת אומרת לך, לא בציניות.

היו"ר משה רוט:

בצדק. בצדק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חושבת שאתה איש טוב.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חושבת שיש לכם ח"כים טובים.

היו"ר משה רוט:

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תילחמו בשבילם. תילחמו.

היו"ר משה רוט:

הציפיות הן בצדק. תודה רבה, חברת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתדע את זה. אני מאוד מקווה גם – – –

היו"ר משה רוט:

הציפיות מאוד במקום, ואת צודקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל מה זה עוזר לי שאני צודקת?

היו"ר משה רוט:

אנחנו באמת אמורים להיות בראש הבקשות האלה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מירב, אם את צריכה אותי, אני יכול – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי זה? אני לא רואה בלי משקפיים. זה השר? אני לא רואה, מה אני אעשה? את רוצה להרוג אותי, עליזה?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אם צריך את תשומת הלב שלי, אני – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבל, אני כבר סיימתי. אתה יודע, אתה שר תורן. עליזה, תירגעי.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

היית חייבת להעיר את ההערה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה מכיר אותי.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השרה למה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עליזה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השרה לענייני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השרה לענייני הליכוד. שרת הליכוד.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. סליחה, חברי הכנסת במליאה, רצינו לשמוע את חבר הכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גולדקנופ, חבר הכנסת גפני, היושב בראש חבר הכנסת רוט, לא תעזור לכם הכיפה שעל ראשכם ולא יעזור לכם צום, קשה ככל שיהיה. לא יעזרו לכם התפילות, וגם תקיעת שופר לא תושיע אתכם. אין ולא תהיה מחילה למי שהפקיר שבויים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, איזה תיאור מגעיל. אני לא יכולה לשמוע. זה גועל נפש, רם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תצאי. תצאי. יש חופש דיבור במדינת ישראל. צאי.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – למי שבעצם אי-נקיטת עמדה ברורה והעמדת קווים אדומים לראש הממשלה ולממשלה – –

היו"ר משה רוט:

סליחה. חברת הכנסת גוטליב, הכול בסדר. הכול בסדר. הכול בסדר.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – גרם וגורם בימים אלה למותם של החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני בהלם – – – אני לא יכולה לשמוע. זה גועל נפש, רם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז תצאי החוצה. את לא רוצה לשמוע? צאי החוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה קשה לשמוע, אבל הם מתים שם. קשה לה. יותר קשה במנהרה.

רם בן ברק (יש עתיד):

מי שלא עושה ככל יכולתו במעשים – –

היו"ר משה רוט:

זה בסדר גמור.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – להשבת החטופים הוא לא באמת יהודי.

טלי גוטליב (הליכוד):

גועל נפש – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אין לו ערכים יהודיים, ואין בינו לבין היהדות כלום ושום דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הנאצים.

רם בן ברק (יש עתיד):

אם זה באמת היה חשוב לכם, אם החזרת החטופים וסיום המלחמה היו חשובים לכם – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נמאס כבר. נמאס מההתנהגות שלך.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, זה בסדר גמור.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – יותר מהתפקידים המושחתים שאתם מקבלים, יכולנו להיות כאן היום עם כרמל גת, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, אורי דנינו והירש גולדברג פולין, זיכרונם לברכה. יכולנו כבר להיות באמצע תהליך שמחזיר את הבנים והבנות שנחטפו מהמיטה שלהם במשמרת שלכם. אם אתם הייתם נוקטים עמדה אמיתית, אז כנראה שגם ההתנהלות של השר בן גביר ושותפו הקרוב סמוטריץ', וההתנהלות שלהם על הר הבית, עם פוטנציאל לאינתיפאדה שלישית, כנראה שלא היו קורים. אתם בעצם לא טובים יותר ולא שונים לא מבן גביר ולא מסמוטריץ'. אתם אפילו גרועים מהם. יכולתם, אתם יכולים עכשיו ואתם לא עושים שום דבר למען העניין הזה. אבל זה לא רק חובשי הכיפות, זה גם אתם, חברי הליכוד. אם לא תעשו מעשה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הבעיה בחובשי כיפות? לא מבינה את המושגים האלה. מה קורה לכם? מה הבעיה עם חובשי כיפות? מה יש לכם?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא מבינה? צאי החוצה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אם לא תעשו מעשה, לא תהיה פה מדינה. אתם יודעים את זה טוב ממני.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, זה בסדר גמור. תודה על המחמאה. בסדר גמור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא עושה את זה בשבילך – – – אתם לא נורמליים.

רם בן ברק (יש עתיד):

חברת הכנסת טלי גוטליב, את יודעת כמוני שזה המצב.

טלי גוטליב (הליכוד):

חובשי כיפות? אבל חובשי כיפות – – – איפה אתם חיים?

רם בן ברק (יש עתיד):

את יודעת כמוני שאם אתם לא תעשו מעשה, החטופים לא יחזרו, וכשהחטופים לא יחזרו, לא תהיה כאן מדינה, ואתם לא עושים שום דבר. אתם חבורה רופסת של חברי כנסת שלא מעניין אותם שום דבר חוץ מהרעיונות של להיות חברי הכנסת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לעדכן את הממשלה הכושלת הזאת, בן גביר, סמוטריץ', נתניהו: 165 נרצחים מהתחלת השנה בחברה הערבית. זה מספר שהוא בלתי נתפס במדינה שאמורה לשמור על אזרחיה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – אתה חלק מהקואליציה – שלאזרח בתוך המדינה אין ביטחון לצאת מהבית שלו, ואם הוא יוצא הוא לא יודע אם יחזור או ייפצע. אפילו אם הוא לא קשור לשום אלימות, לשום עבריינות, לשום דבר, בגלל האלימות שמשתוללת היום בחברה הערבית הוא לא יודע אם יחזור או לא יחזור הביתה. סיפרו לי על מקרה רצח שאירע רק בשבוע שעבר. צעיר יושב במסעדה, סכסוך במקום עם עוד מישהו, וזה נגמר ברצח של צעיר בן 23 על סכסוך מקומי בתוך מסעדה. זה אומר: אפס משילות. אפס משילות. עד איפה נגיע במדינה הזאת? עד איפה נגיע עם הממשלה הזאת? איש עסקים בעל מכולת צריך לקום ב-06:00, ללכת לעבודה, לעבוד כל החודש, לשלם ארנונה, לשלם מיסים ולעבוד, אבל גם לשלם דמי חסות, כי אחרת הוא לא ימשיך לחיות, כי הסיכוי שירצחו אותו הוא גבוה מאוד, והסיכוי שיהיה פענוח לרצח הוא אפסי. לכן הממשלה הזאת – אין דבר שנגעה בו, ואין דבר שנדבר עליו מ-7 באוקטובר ולפני 7 באוקטובר, עם המהפכה המשפטית שהם ניסו להוביל, הרפורמה המשפטית, בכל דבר שנגעו – בביטחון נכשלו, בכלכלה נכשלו – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – בביטחון האישי לאזרח בתוך מדינת ישראל נכשלו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

עם כישלון כזה אין לכם זכות קיום. הממשלה הנוכחית, תתפטרו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מולי ביציע הציבור יושבת נופר בוכשטב, אחותו של יגב בוכשטב, זכרו לברכה, שנרצח על ידי מחבלי חמאס בעזה אחרי שהוא נחטף בחיים מהבית שלו. אתה, אדוני, עומד בראש ישיבה שעוסקת בהארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל. האם זה הדבר הכי חשוב עכשיו? חבר הכנסת רוט?

היו"ר משה רוט:

שומע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האם זה הדבר הכי חשוב עכשיו, שעם ישראל ידון בהארכת הכהונה של הרבנים הראשיים לישראל? בזמן שאנחנו מנהלים פה את הדיון הזה, 101 חטופים בעזה מוחזקים בתת-תזונה, בלי מקלחות ושירותים, בלי יכולת לשבת או לעמוד, באפלה; גברים, נשים, ילדים, קשישים – הם עוברים התעללות, אונס, עינויי תופת, הם מאבדים שם את השפיות. במקום שכנסת ישראל – קואליציה ואופוזיציה, ימין, שמאל, מרכז – ידונו באיך אנחנו מחלצים אותם משם, אתה עומד בראש ישיבה שעוסקת בהארכת הכהונה של הרבנים הראשיים לישראל. האם זאת דמותה של החברה הישראלית? האם זאת החברה שאנחנו רוצים לכונן כאן בארץ ישראל? חברה שבמקום לדון באיך אנחנו מחלצים את החטופים שלנו שנחטפו מבתיהם, ממיטותיהם, על ידי מחבלים ארורים, דנה באיך עושים שטיקים שיביאו להארכת כהונה של רבנים ראשיים לישראל? חבר הכנסת רוט, איזו מדינה משלימה עם מצב כזה? הם מתים שם, והאדישות שלכם – אני לא שומע אתכם מדברים על זה בכלל. אתם לא מדברים על זה, אתם לא דנים בזה, אתם לא מקדמים את זה. יושבים בקהל, ביציע הציבור – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם מזיקים לחטופים בעזה, צר לי לומר לכם בכאב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האדישות שלך, חברת הכנסת גוטליב, הורגת את החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת לא אדישות. אתם מממשים את אסטרטגיית חמאס, מממשים את האסטרטגיה של סנוואר. סנוואר לא יעשה עסקה. זה אין לתאר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, האדישות שלך ושל חבר הכנסת ביסמוט ושל חבר הכנסת רוט – האדישות שלכם הורגת אותם, הם מתים שם – במקום להעלות כל מיני שטיקים של פילדלפי ורפיח, ומי יודע מה יהיה השטיק הבא. במשכן הזה, בבית הזה, יש שתי מפלגות בקואליציה שלכם שמתנגדות לעסקה להשבת החטופים, שמדברות על איזה מחיר נכון לשלם בשביל להחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה. שישה חטופים נרצחו בשבוע שעבר. היינו יכולים להחזיר אותם. האחריות להחזיר אותם היא של ראש הממשלה, ודאי כשמדובר בראש ממשלה שבמשמרת שלו הם נחטפו מהמיטות, הם נגררו חיים למנהרות בעזה. זאת האחריות שלו להשיב אותם. האם הוא עושה את כל מה שהוא יכול בשביל להחזיר את האחים והאחיות שלנו? התשובה היא לא. ולכן, חברת הכנסת גוטליב – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – האדישות שלכם הורגת אותם. הציפייה שלי – – –

היו"ר משה רוט:

זה לא ביטוי מקובל. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה לא ביטוי מקובל?

היו"ר משה רוט:

להגיד שהורג.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל זה נכון. זה לא ביטוי מקובל, אבל זה נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האדישות שלכם הורגת את החטופים.

היו"ר משה רוט:

לא, לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ההישרדות הפוליטית של נתניהו, התיעדוף שלו את ממשלתו, הורגים את החטופים.

נעמה לזימי (העבודה):

אנשים נקברו כי אתם אדישים. אנשים נקברו כי אתם אדישים.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה, אין צורך, אין צורך, גברת – –

נעמה לזימי (העבודה):

לא הכול בסדר.

היו"ר משה רוט:

– – גברתי, אין צורך, אין צורך. הכול בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא הכול בסדר, חבר הכנסת רוט.

נעמה לזימי (העבודה):

הכול לא בסדר. הכול ממש לא בסדר. יש לכם דם על הידיים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במקום להעיר לחבר אופוזיציה שזועק את הזעקה – –

היו"ר משה רוט:

זה בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – שווה שתאמר את זה לראש הממשלה נתניהו.

היו"ר משה רוט:

אמרתי שזה לא ביטוי נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תהיה עסקת חטופים בגללך – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בגללי לא תהיה עסקת חטופים? בגללי לא תהיה עסקת חטופים?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

יש לך דם על הידיים. יש לך דם על הידיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגללך, לזימי, בגללך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

טלי גוטליב, דם על הידיים שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגללך, בגללך.

היו"ר משה רוט:

כל ההאשמות ההדדיות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בגלל ראש הממשלה, שמתעדף את ההישרדות הפוליטית שלו על פני השבת החטופים.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, ההאשמות ההדדיות – – –

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את יודעת מה ההבדל בינינו, חברת הכנסת גוטליב?

היו"ר משה רוט:

סליחה, לא, לא, אין, אין.

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את יודעת מה ההבדל בינינו? לא, היא לא יכולה להגיד שבגללי לא תהיה עסקת חטופים.

היו"ר משה רוט:

גם אתה לא יכול להגיד שזה הורג אותם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האחריות של נתניהו. ההבדל בינינו הוא שאתם מנהלים את המדינה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני קורא אתכם לסדר. סיימת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו פה באופוזיציה, ואנחנו זועקים את הזעקה הזאת כי רק באמצעות עסקה אפשר להביא אותם – –

היו"ר משה רוט:

סיימת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – ואתם מסכלים עסקה להחזיר אותם הביתה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בגללך לא תהיה עסקה.

היו"ר משה רוט:

סיימת. סיימת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגללכם, בגלל יאיר לפיד, בגלל – – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה שאתם לא מבינים – – –

היו"ר משה רוט:

אמרתי שסיימת, לא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה שאתם לא מבינים הוא שאתם סיימתם, לא אף אחד אחר.

היו"ר משה רוט:

כולם – הכול בסדר. בלי האשמות, הכול בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מנהלים את המדינה, מה בלי האשמות?

היו"ר משה רוט:

זה בסדר גמור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מנהלים את המדינה, תחזירו אותם הביתה כבר.

היו"ר משה רוט:

שמענו, שמענו.

טלי גוטליב (הליכוד):

קראת מה סנוואר אמר? קראת מה הוא כתב במסמך – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין לי שום ציפיות מסנוואר. יש לי ציפיות מראש ממשלת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככל – – – לסנוואר – – – עסקה. ס << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, אנחנו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין לי ציפיות מסנוואר, יש לי ציפיות מראש ממשלת ישראל.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי כנסת.

נעמה לזימי (העבודה):

מי שהביא לסנוואר כסף הוא ביבי, לא אנחנו.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, את רוצה לדבר עם חברת הכנסת? אפשר ששתיכן תצאו החוצה לשמוע ולדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

באמת, כמה ניתוק, בגלל האופוזיציה אין עסקה.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מסכלים עסקה.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חבר הכנסת הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מסכלים עסקה. תסתכלי למשפחות של החטופים בעיניים.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עכשיו אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת. תודה רבה. רשות דיבור, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל זה לא תהיה עסקה – – – צר לי, תפתח דלת – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברת הכנסת גוטליב, סיימנו את הנושא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במקום לשלוח אותי לסנוואר, אני שולח אותך אל ראש ממשלת ישראל, תשכנעי אותו לקבל עסקה ולהפסיק לסכל.

היו"ר משה רוט:

קראתי אותך לסדר. זה הכול, מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

הזיה, אני פשוט לא מבינה, אנחנו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא אחראים לכלום. אתם לא אחראים לכלום.

היו"ר משה רוט:

מספיק, אני רוצה שחבר הכנסת – אין צורך. אפשר להפסיק את כל הפינג-פונג הזה, בבקשה? תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא אחראים לכלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו ילד בגן, אני רוצה, אני רוצה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני מתחיל את הנאום עצמו, אני רוצה לחזק ולשלוח חיבוק למשפחות החטופים ולנופר, שנמצאת פה. אני הכרתי את אחיה יגב, ואבא שלה היה מדריך שלי בשומר הצעיר לפני הרבה שנים. אותו אני מכיר ומוקיר. "כל מילה שנאמרה היא כמו גרגר של חול בחוף שתיקותינו", כך כתב ביאליק בשירו "חול", אך על המעצר הפוליטי, האלים והמוטרף בחוף הים בתל אביב בסוף השבוע אסור לשתוק. אם נשתוק, נטבע כולנו במצולות הדיקטטורה אף יותר מהיום. לכן הגעתי במוצאי שבת לבית המשפט לחזק את נועה גולדנברג ואימה בדיון ההזוי שבו המשטרה ביקשה להאריך את מעצרה בעוון זריית חול. אך אם זריית חול הפכה לעבירה פלילית, הרי אלו שרי הממשלה וראשה בעיקר שצריכים להיות מובלים לחדר החקירות, כי אלה ממשלת נתניהו וסייעניה שזורים חול בעיני הציבור, ואף קוברים בו את חטופינו, נתניהו באמירה שרק לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים, ויחד איתו הקבינט המדיני ביטחוני, שהחליט להישאר לנצח-נצחים בציר פילדלפי, כשהמציאות מוכיחה שהלחץ הצבאי, מה שנקרא, עושה בדיוק את ההפך משחרור החטופים הגוועים – הורג בהם וקובר אותם בחיים. והרי לכול ידוע כי רק סיום המתקפה על עזה ועסקה יצילו את חייהם; צר האוצר סמוטריץ', שמשית את מחיר החרבתה של עזה על השכבות המוחלשות, ובמקום לדאוג לחטופים הכלואים שם ליבו לרווחים הכלואים של הטייקונים; אריה דרעי, שאומר שאין לממשלה סייעתא דשמיא, אך ממשיך לתת לכהניסטים שבקבינט חותמת כשרות של בד"ץ יוסף. "אין רב בעולם שיתיר עלייה להר בית", אמר הרב עובדיה יוסף על עלייה להר הבית. "אסור לנו להיכנס להר הבית, זה כרת. מה זה כרת? כמו שאוכל ביום הכיפורים, חייב כרת, כמה שזה דבר חמור. יש בזה כרת" – כך אמר הרב. איפה אתם, חבריי חברי ש"ס? אתם יושבים בממשלת הכרת שמחללת את ערך פדיון השבויים. קומו ועשו מעשה. אבל הציבור משתחרר מהחול הטובעני של כנופיית נתניהו. מאות אלפים יוצאים לרחובות ודורשים עסקה שתוביל לסיום המלחמה ולשחרור החטופים. "כל עוד נתניהו בשלטון – נמשיך לקבל גופות חטופים בשקיות", אמרה עינב צנגאוקר, הלוחמת המדהימה. ואני מוסיף: כל עוד נתניהו – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ודומיו בשלטון – משפט אחרון – הדם ימשיך לזרום ברחובות – דמם של החטופים, דמם של הפלסטינים, דמם של החיילים, שעבורו ועבור חבר מרעיו אינם אלא בשר תותחים שראוי להעלות קורבן על מזבח שלטונם. ממשלת המוות, עופי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעל 9,000 פצועים במדינת ישראל מהיום הראשון של המלחמה, כ-40% מהם קטועי גפיים, ללא יד, ללא רגל; עשר מדליות אולימפיות – עשר מדליות אולימפיות לנבחרת הפאראלימפית של מדינת ישראל. אותו בחור שזוכה במדליה הוא בעצם דוגמה לאותו פצוע שנמצא היום בבית לוינשטיין, בבית חולים כזה או אחר, בשיקום, ורואה את אותו עמי דדאון, שזוכה בארבע מדליות – בחור עם שיתוק מוחי, ככה הוא נולד. כל חייו מתאמן, נאבק בשביל המשחקים האולימפיים. אותו עמי דדאון, שזוכה במדליית זהב והדגל עולה למעלה והתקווה נשמעת – הוא תקווה לאותם אלפי פצועים שיושבים בבית וחושבים שאין להם עתיד לחיים, שהם לא יוכלו לעשות שום דבר וישבו כל חייהם על הכיסא. אז לאותם אלפי פצועים: הדוגמה של הספורטאים הפאראלימפיים שלנו בעצם יכולה להיות עתיד יותר ורוד עבורכם לצאת ולהתאמן ולהיות חלק מהספורט הישראלי, וזה לא משנה באיזה ענף, לצאת מהחושך אל קצת אור שיכול להיות באמצעות הספורט. הספורט לאותם פצועים יכול להיות מרפא שאף פסיכולוג לא יכול להגיע אליו. חברי הכנסת, אנחנו זכינו לשחק מול נבחרת ישראל קטועי הגפיים, וראינו את אותם גיבורים שנפצעו מאז 7 באוקטובר – יבגני – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש את כל הרשימה של השחקנים שהפסידו – – –

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – יבגני וירון – וראינו מה הספורט הזה עבורם, כמה אושר זה גורם להם, איך זה מחזיר אותם לחיים כמה שיותר נורמטיביים. אז מפה אני רוצה להגיד שמדינת ישראל גאה בספורטאים הפאראלימפיים שלנו – גם באלה שזכו במדליות וגם באלה שלא זכו במדליות – –

היו"ר משה רוט:

בהחלט.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – גאה בזה שהם אור לאותם פצועי צה"ל. בהזדמנות הזאת – נמצא פה שר הספורט מיקי זוהר. אני רוצה להגיד לך משהו, מיקי. תוריד את הטלפון כבר, תקשיב, דברים חשובים. כיושב-ראש איגוד השחייה, כמי שאימן והיה בספורט הישראלי הרבה מאוד שנים, אני רוצה לברך אותך על עבודה באמת חשובה לספורט הישראלי בחודשים האחרונים.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני יודע כמה נאבקת שלא יהיה שקל חסר למשלחות האולימפיות. בפאראלימפי זה עולם אחר, צריכים עוד להעביר להם כסף. אני יודע כמה נאבקת, ובשם הספורטאים אני רוצה להגיד לך תודה. יותר מזה, מחר מעניקים 17 מיליון שקל מענקים לספורטאים ולמאמנים, וזו גדולה של מדינת ישראל, גם על זה שהעלית את הסכומים שהם מקבלים וגם על זה שכל הספורטאים רואים את זה ואומרים: לשם אני רוצה להגיע, כי הם עושים כבוד למדינת ישראל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז יישר כוח למשרד ויישר כוח לספורט הישראלי. כל הכנסת איתכם. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא אמרתי, הוא לא שמע – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

יבגני, אל תבייש את אלה שהפסידו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. לא שמעת את – – –

היו"ר משה רוט:

בלי פירוט. בלי פירוט למי שהפסיד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר שאנחנו מגיעים בבוקר בימי שני וגם היום – אבל היום במיוחד – בקומה השנייה אנחנו רואים את משפחות החטופים והחטופות, והיום לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמשפחות של נרצחים ונרצחות – על אף הכאב, השכול הפרטי, גם הלאומי שלנו, בוודאי, אבל הפרטי שלהם – ממשיכות להגיע לכאן כדי להיאבק את המאבק של כלל החטופים והחטופות, אחינו ואחיותינו, ישראלים וישראליות, שנחטפו מהבתים, מהמיטות, ממסיבת הנובה. מי שראה את התחקיר של עמרי מניב השבוע על מה שהיה במסיבת הנובה, לא יכול היה להישאר אדיש ולא להזיל דמעות, והלב נשבר. אני חוזרת למשפחות. המשפחות האלה מראות תעצומות נפש, ולמרות שקשה להן להגיע לכאן – הכנסת היא לא תמיד מקום סימפטי – מגיעות, נאבקות את המאבק, למרות שהבן או הבת שלהן לא ישובו לעולם. אנחנו עוברים תקופה מאוד מאוד קשה, אבל אנחנו לומדים מהם שיעור גדול, שיעור ענק על סולידריות, על ערבות הדדית, על "כל ישראל ערבים זה לזה", על הנחישות בהצלת חיים, על האי-ויתור שלהם. הם יכלו לבחור להיות בכיכר החטופים בלבד, הם יכלו להיות באולפנים השונים – בטלוויזיה, ברדיו – והם בוחרים להגיע לכאן. להבדיל מהם, אנחנו כנבחרי ציבור, יש לנו את החובה הפורמלית לדאוג להחזיר את האחים והאחיות הביתה, ואנחנו לא עושים מספיק להחזיר אותם הביתה, בעיקר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא פורמלית – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מהותית גם, אני מוכנה גם לקבל – מהותית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – מוסרית, אני מדברת על החובה בסמכות גם – החובה של הממשלה, החובה של הממשלה לא להקל ראש. נדמה שיש פה הקלת ראש בחיי אדם אל מול כל אינטרס אחר. קודם כול חיי אדם, קודם כול חיים של מי שהאמינו במדינה הזאת – האמינו בצבא, האמינו במקבלי ההחלטות – ובסוף הרע מכול קרה להם. אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה – אני מרגישה בדיוק מה שהמשפחות אומרות: חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. בכל מה שקשור לשבויים ולנעדרים, כולנו מבינים שזה הרבה פעמים חלון הזדמנויות. בראי היסטורי אנחנו עוד עלולים לבכות על זה בכי מר, ואני מקווה לראות אותם בבית. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 11 חודשים לאסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, טבח 7 באוקטובר, ועדיין הממשלה לא מינתה ועדת חקירה ממלכתית. 101 חטופים נמקים 11 חודשים במנהרות החמאס. צריך לתחקר את אירוע הפקרתם, וצריך לתחקר לא פחות את כל האירועים ביחס ל-11 החודשים האחרונים לגבי השבתם ואי-השבתם. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה תחליט לתחקר את הכישלון הגדול ביותר שאירע לנו בהיסטוריה? כדי שתהיה לנו תקומה, ממשלת ישראל חייבת למנות ועדת חקירה ממלכתית שתפעל ללא משוא פנים, באופן נטול פניות, ותתחקר באופן ענייני את הכשלים בדרג הצבאי ובדרג המדיני. השבוע היועצת המשפטית לממשלה התריעה והזהירה שניעור צורך דחוף בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, כי חלון הזמן הבין-לאומי הולך ונסגר עלינו. זה חיוני למניעת צווי מעצר בין-לאומיים נגד לוחמינו, מפקדינו, מפקדי צה"ל. מצופה מדמוקרטיה מערבית מתפקדת שיש לה צבא מוסרי לעשות בדק בית. הימנעות של הממשלה ממינוי ועדת חקירה ממלכתית מעכבת את תהליך הלמידה ואת תהליך הפקת הלקחים, למען נלמד ביחס לזירות נוספות, ומסכנת את חיילי צה"ל. ממשלת ישראל, לאן תוליכו אותנו? מחיר הבריחה מהאחריות והדחיינות מסכן את כולנו, ומסכן בראש ובראשונה את חיילי צה"ל. לגולדה מאיר לקח פחות מחודשיים למנות את ועדת אגרנט. מינו את ועדת אגרנט ב-21 בנובמבר 1973. את ועדת שמגר, ועדת חקירה ממלכתית לרצח ראש הממשלה, מינו ב-8 בנובמבר 1995. ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי אסון הר מירון הוקמה ב-27 ביוני 2021, חודשיים לאחר האירוע. מינוי ועדת חקירה ממלכתית ונטילת אחריות של הדרג המדיני יהפכו את האסון הזה להזדמנות לשינוי. אולי ראוי להזכיר לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה ראש האופוזיציה במלחמת לבנון השנייה, את דבריו לאולמרט. והוא אמר ככה: אם יש משמעות למושג אחריות, ראש ממשלה גם הוא חייב ללכת. בסרבו לפנות את מקומו, ראש ממשלה בורח מאחריות. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, מוסיף ואומר ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. אצל אולמרט, לשיטת נתניהו, הרבה אבות לכישלון חוץ מאבא אחד, אהוד אולמרט. זה לשאת באחריות. אדוני ראש הממשלה, דבריך עדיין עומדים במבחן ההיסטוריה. הכישלון ב-7 באוקטובר כבר 11 חודשים יתום.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר מיקי זוהר נמצא כאן. קודם כול, דברים טובים – לברך על החתונה, ושכולנו נזכה לימים טובים.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להעלות בפניך שוב את הסוגיה, את האירוע שקרה במגרש הכדורגל בבאר שבע. כבת המקום – עראבה וסח'נין הם כמעט יישוב אחד – אני רוצה לפנות אליך, שמוחרתיים – אני יודעת שאין התערבות פוליטית בסיפורים האלה, לפחות ככה אמור להיות, אבל דרכך, ומעל במה זו, אני רוצה לפנות גם להנהלה של התאחדות הכדורגל לעשות את הדבר הצודק והנכון. בקדנציה הקודמת הייתי חברה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. הרבה חוקים נחקקו שם בנושא של אלימות במגרשים, וזה טוב. אבל אני מתפלאת, כי זה כאילו שהחוקים האלה נחקקים והם יישארו על הדפים, או שהם מכוונים רק כלפי שכבה מסוימת ואזרחים מסוימים. זה לא חל על כולם. אני מתפלאת איך אוהדים יכולים להיכנס דרך שער מבוקר, כשיש שם משטרה, כשיש שם שומרים, להיכנס עם מקלות ועם עוד הרבה דברים. אני יכולה להבין גם את בני סח'נין, את השחקנים, איך הם רעדו אחר כך ולא רצו לצאת למשחק, כי הם פחדו על אמת. אני יכולה להבין שבעידן של כיתות כוננות ושל חלוקת נשקים, שבו יש מי שמכניס מקל שכולם יכולים לראות אותו, באורך של שני מטר, אפשר להכניס גם אקדח בתוך הכיס. כולי תקווה שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו, לא רק עם בני סח'נין, עם כל קבוצת ספורט. ספורט במקור נועד לבריאות גופנית, אבל גם לבריאות נפשית. ספורט במדינה הזאת אמור לקרב. זה המקום היחידי שיכול לשתף את כולנו ושבו אפשר להתנתק מכל הדברים האחרים, מכל הפוליטיקה המכוערת, מכל הסיטואציה הקשה. אז אני מבקשת ופונה בכל לשון של בקשה, שמוחרתיים באמת יהיה צדק על מה שקרה ושזה לא יקרה שוב. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

חודש אלול הנוכחי הוא חודש נטול רחמים עלינו ורווי סליחות שצריך לבקש. לחוסר הרחמים אחראים מי שמונעים מאיתנו את החטופות ואת החטופים שעדיין חיים, ולסליחות אחראים, משום מה, דווקא הציבור הישראלי. לא הממשלה מבקשת סליחה ולא הקבינט שמוכן להקריב את חיי החטופים כדי להמשיך במלחמה. ערב אחרי ערב יוצאים המוני ישראלים אל הרחובות ומבקשים סליחה – סליחה מכרמל, סליחה מאלמוג, סליחה מעדן, סליחה מאורי, סליחה מהירש, סליחה מאלכס, סליחה מכל אחד ואחת שאיבדו את חייהם בשבי החמאס; סליחה מכל אחת ואחד שעוד לא הצלחנו להחזיר הביתה לשיקום או לקבורה. ואחרי חודש אלול חסר הרחמים ורווי הסליחות, יבואו הימים הנוראים, כאילו מאז 7 באוקטובר לא כל הימים שלנו הם ימים נוראים. ושוב נקרא את הפיוט "ונתנה תוקף" – "ובשופר גדול ייתקע / וקול דממה דקה יישמע", ונמנה ונספור נפש כל חי שהופקרה ברצועה, כבקרת רועה עדרו, שנחטף, נאנס, הוכה, חולל, הושפל, הוסרט ונרצח. נספור בידיעה ברורה שמשבוע לשבוע יש פחות ופחות נפשות לספור, עדר שהופקר ומתמעט בבור תחתית אפל. מי במים ומי באש, מי ברעב ומי בצמא, מי בחרב ומי בירייה, מי בפציעה ומי בהיעדרה של תרופה, מי ביחד ומי לבד, מי עוד באותה שבת ארורה ומי בחלוף חודשים של אין-עסקה, מי על ידם ומי בגללו, מי עם תקווה בניסיון להדוף ומי התייאשו וכבר ביקשו את הסוף. ולא שביתה ולא הפגנה ולא צעקה הצליחו להעביר את רוע הגזרה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איפה השר?

היו"ר משה רוט:

ממול.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אוי, מיקי, לא ראיתי אותך. שלום לך. חבריי חברי הכנסת, כל הזמן מדברים על כך שיש מלחמה בעזה כבר 11 חודשים. אנחנו משקרים לעצמנו, אנחנו משקרים לציבור. זו הסחת דעת. אין מלחמה בעזה. יש מבצע צבאי, יש כוחות בעזה בכמות מאוד מסוימת, אבל מלחמה אין. מה שיש בעזה זה הפסקה הומניטרית לצורך חיסונים נגד פוליו. כבר יותר משבוע זה קורה, והיד עוד נטויה. רק מנתונים שפורסמו, כרגע חוסנו 400,000 ילדים, והצפי זה 640,000, זאת אומרת זה לפחות עוד שלושה ימים, כשאנחנו כבר יותר משבוע בתוך האירוע. מה שעוד לא מספרים, שלחיסוני פוליו יש מנה שנייה. זאת אומרת, ברגע שיסיימו את הסיבוב ראשון, יהיה סיבוב שני. מי עושה את החיסונים? אני, אגב, לא נגד חיסונים – זה דבר מבורך, למרות שבעזה היה חשש למקרה אחד של פוליו שלא הוכח, זה כל הסיפור. לכן אני אומרת שיש לי הרגשה ואני חיה בתחושה שמכרו לי פה סיפור, עטפו אותו יפה. מי שמתעסק בחיסונים האלה זה אונר"א בכבודה ובעצמה. אנחנו כבר כולנו יודעים מה זה הארגון הזה. מי שאישר כמובן את כל ההפסקה ההומניטרית הזאת הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. שלא יספרו אחר כך שהוא לא ידע, לא שמע וששיקרו לו. לא, הוא אישר את זה, ברור שבמסווה של הפסקה הומניטרית וחיסוני פוליו. החמאס יודע להשתמש בזה מצוין, טוב טוב. הם יודעים לנייד כוחות גם בצפון הרצועה. הם יודעים לנווט את הסיוע ההומניטרי, מזון. הם שולטים באוכלוסייה. יש היום בצפון רצועת עזה, שכביכול בשליטתנו, בין 3,000 ל-5,000 לוחמי חמאס. אין מלחמה בעזה. משתמשים במילה מלחמה, שזאת מילה מאוד מאוד קשה עם משמעות מאוד כבדה, לדברים אחרים לגמרי. תוך כדי מכניסים לעזה סיוע הומניטרי, שלדעתי זה ביזיון. ממתי סיגריות וטבק זה סיוע הומניטרי? ממתי?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אז כל פעם שאתם תצפו גבוה-גבוה שכשאנחנו במלחמה – שורה תחתונה: זה נגמר מזמן, ועושים שימוש במילה הזאת ובמצב הזה לצרכים אישיים ופוליטיים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 3 מיליון ימי לימודים – זה מספר הימים הבלתי-נתפס שהפסידו ילדי ישראל מהשביתה בעל-יסודיים השנה. זה לפי שישה ימים – הלכתי פה על ההנחה המקילה – כפול 0.5 מיליון. יש יגידו שזה שבעה ימים, אז זה 3.5 מיליון – 3 מיליון ימי לימודים. אי-פתיחת מערכת החינוך בזמנה היא סימפטום למערכת שלא מתפקדת, היא סימפטום לממשלה שלא יודעת לעבוד, או לחבורת אנשים שאיך היו קוראים להם פעם? פשוט לא-יוצלחים. כן, לא-יוצלחים. צריך לציין: אני מברך על הפסקת השביתה, ואומר לארגון המורים כל הכבוד על הנחת הצעת פשרה, שכוללת קבלה חלקית של נושא החוזים האישיים. אני חושב שזה נכון, כי אני חושב שהצורך בחוזים אישיים במערכת החינוך הוא נכון, בדרך הנכונה. אנחנו צריכים מורים טובים במערכת. אנחנו צריכים למלא את החסר. כמובן שזה מהלך שצריך להיות מלווה במשא ומתן בהסכמה. אבל הנץ וגנץ, או בשמותיהם האחרים קיש וסמוטריץ', הצליחו לחרב גם את זה. בואו נתחיל עם הראשון. סמוטריץ' – באמת, אני חושב שזאת תופעה, לא הייתה כזאת בכנסת ישראל. עוד לא נראה בן אדם בכנסת הזאת, אולי במדינה כולה, שעף על עצמו כל כך הרבה בלי קשר לתוצאות שלו. מורידים את הדירוג – הוא עף על עצמו. הגירעון שובר שיאים, 8.3% באוגוסט – הוא עף על עצמו. מורידים את תחזית הצמיחה ל-1.1% – הוא עדיין עף על עצמו. עוד מעט, לצערנו, מוד'יס אולי יורידו עוד פעם את הדירוג, וסמוטריץ' עף על עצמו. הוא צריך עוד ועוד כסף לפרוץ את מסגרת התקציב שוב? עף על עצמו. וכשיש שביתה שתלויה בכסף ואנחנו יודעים שצריך 600 מיליון שקלים לפחות לטובת ההסכם עם ארגון המורים, אז הוא מעביר את זה למישהו אחר, ואז שוב הוא עף על עצמו. פשוט לא ייאמן. קיש, לעומת זאת – אוי, קיש, חברים, זאת תופעה. הטייס מהליכודניקים החדשים, הבשורה שהכזיבה. עוד מעט שנתיים במשרד החינוך, ואני ממש לא בטוח שקיש יודע איפה כל דבר נמצא במשרד שלו. מה, אחרי שנה כל כך רעה למדינה ולמערכת החינוך, לא יכולת לתת ודאות לתלמידים? מה ביקשו ממך? לסגור הסכם כשכבר סיכמתם את המסגרת בשנה שעברה, להתפשר קצת בחוזים, להבטיח את הכסף שכבר היה בקופה, להפסיק להתעסק בשטויות. יש כל כך הרבה חינוך שחסר בישראל. אז ארגון המורים עבר ממצב של שביתה למצב של עיצומים. בצדק אומרת מועצת התלמידים הארצית שזה לא מספק, כי מה זה בית ספר בלי טיולים, בלי סיורים, בלי ציונים, בלי כל הנשמה היתרה?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

קיש וסמוטריץ', מה נאמר? פשוט גדול עליכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני הרמטכ"ל, אני רוצה לדעת רגע, ממה אתה מפחד ומה יש לך להסתיר? כי איזו סיבה יש לך להורות לקצינים שלך לא להתייצב אצל מבקר המדינה? מי שיש לו ידיים נקיות ואין לו מה להסתיר, לא אומר לקצינים שלו: אל תדברו עם מבקר המדינה. הזיה, אבל זה מה שאומר הרמטכ"ל. רגע, לא סיימתי. מה יש לך, אדון רמטכ"ל, להשעות את האלוף טולדנו, שמעביר מסמך רב חשיבות לראש הממשלה? אם המסמך הזה הוא כזה חשוב, שטולדנו העביר לראש הממשלה ולא העביר את זה לידיעתך, כנראה שטולדנו חשב שיש סיבה, או אולי אתה תגיד לטולדנו לא להעביר את זה לראש הממשלה; בדיוק כמו שבליל 7 באוקטובר לא הערתם את ראש הממשלה כשהיה לכם חשד שהולכים לפרוץ רק שני קיבוצים. הינה, קיבלנו הצצה איך נראית הפיכה צבאית. אני אתאר לכם איך נראית הפיכה צבאית. ה"בילד" מפרסם את מה שאנחנו כבר יודעים, שסנוואר – ה"בילד" מפרסם מסמך שמוציאים מהמחשב של סנוואר, רב-המרצחים האכזרי. מאותו מסמך עולה שסנוואר לא רוצה עסקת חטופים. מאותו מסמך גם עולה שלא רק שסנוואר לא רוצה עסקת חטופים, הוא מתכוון לנקוט שיטות של מרמה כלפי הקהילה הבין-לאומית ומתכוון לעשות הכול כדי לשקר ולצייר כאילו ממשלת ישראל איננה רוצה בעסקת חטופים. חשבתי שסוף-סוף, בעקבות המסמך הזה, תופסקנה מייד ההפגנות ההזויות ברחובות ישראל והצעקות כנגד הממשלה, כאילו הממשלה לא רוצה עסקה. זאת פשוט הזיה. חשבתי שהמפגינים יבינו שהם מממשים את אסטרטגיית חמאס, לא פחות, כי זה מה שקורה פה – מימוש אסטרטגיית יחיא סנוואר, שלא רוצה עסקת חטופים. לכן אמרתי פה היום לאופוזיציה: זה חוסר אחריות משווע לומר שנתניהו או הממשלה לא עושים כל מה שאפשר עבור עסקת חטופים. כל זמן שסנוואר רואה את הצעקות הללו, זה בדיוק מה שהוא רוצה. אתם פשוט משחקים לידיים שלו. מה עשה הרמטכ"ל – תקשיבו טוב – אחרי המסמך של "בילד" הגרמני? מה עשה הרמטכ"ל? מוציא אתמול הודעה – תחזיקו חזק טוב, תראו איך נראית הפיכה צבאית. זה פשוט מדהים אותי. מוציא הודעה, כותרת לעיתון, שהם בודקים, הצבא בודק, את מהימנות המסמך של "בילד". איך אתם מצליחים לבדוק כל כך מהר את מהימנות המסמך של "בילד"? זה לא נראה לכם קצת מוזר? איך זה נראה לכם שזה לא סנוואר אלא הדרג המשני שלו? ממתי לסנוואר יש דרג משני, אדוני הרמטכ"ל? עליי זה לא עובד. אנחנו יודעים שבחמאס סנוואר הוא המוציא והמביא. על איזה דרג משני אתם מדברים? ואת כל זה הרמטכ"ל עושה, כי אוי ואבוי, המסמך הזה מחזק את מה שאומר ראש ממשלה בישראל – שאין ואי-אפשר לעשות עסקת חטופים באופן שבו סנוואר מתנהל. זה גם מחזק את מה שאמר נתניהו שמעולם סנוואר, מאז העסקה הראשונה, לא הביע שום עמדה של הסכמה לעסקה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מדהים אותי. ומה שעושים פה – הם פשוט פוגעים בראש ממשלה ובעצם בממשלת ישראל תוך כדי ניהול מלחמה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ולכן אני אומרת לראש הממשלה: יש כבר נקודת זמן שאתה לא יכול להשאיר את הרמטכ"ל בתפקיד שלו, שאתה לא יכול להשאיר את ראש השב"כ בתפקיד שלו – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ולא את שר הביטחון בתפקיד שלו, כי עם הצוות החותר תחתיך הזה, שלא לומר הצוות התבוסתני הזה, אנחנו לא יכולים להוביל את עצמנו לניצחון.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חברת הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, פמיניזם במהותו הוא שם כולל לאידיאולוגיה שמבקשת לקדם שוויון מגדרי ולהבטיח שכל אישה, ללא קשר לרקע שממנו היא באה, לדתה או לעמדותיה הפוליטיות, תוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלה. ליברליזם, לעומת זאת, מדגיש את חירות הפרט ואת שוויון הזכויות לכל אדם, ומבקש להבטיח שכל קול יישמע וכל דעה תכובד. שני העקרונות הללו הם חלק מהיסודות שעליהם נבנית חברה דמוקרטית וחברה בריאה. אך הינה, אנו עדים לתופעה מצערת שבה יושבת-ראש שדולת הנשים, כמה אירוני, פרופ' דפנה הקר, בוחרת להפלות נשים על בסיס השתייכותן הפוליטית, להנמיך אותן, להשפיל אותן, להגחיך אותן. הצהרתה כי היא לא תקדם נשים ימניות מהקואליציה משום שהן "פוליטיקאיות נוראיות" ו"לא כל אישה צריך לקדם", היא ההפך הגמור מפמיניזם, אסון למאבק הפמיניסטי, ומבזה את השדולה שבראשה היא עומדת. אז גב' הקר, לא שאנחנו, הפוליטיקאיות מימין, צריכות את העזרה שלך או את האישור שלך על מי שאנחנו או כמה אנחנו שוות. ממש לא. אבל עשי חסד עם כל הנשים כולן ותתפטרי מהתפקיד שלך, שאליו נכנסת לפני כחודש, אחרת את גוזרת גזר דין מוות על השדולה – לא כי מי מאיתנו תוביל קמפיין על כך, אלא כי הפמיניזם האמיתי רחוק ממך שנות דור, והנשים עצמן תצבענה ברגליים. הפמיניזם והליברליזם אינם עוסקים בהגבלת זכויות אלא בהרחבתן, פרופ' הקר היקרה. הם נועדו להבטיח שכל אישה, בין שהיא מהימין ובין שהיא מהשמאל, תוכל להשמיע את קולה ולתרום לחברה. אני אסיים בציטוט שקיבלתי הבוקר – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, אבל זה לא מה שהיא אמרה. היא אמרה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא מה שהיא אמרה. למה את מחזקת אותה? למה את מחזקת את מי שאומרת שלא תקדם נשים מהקואליציה? זו הזיה. זו הזיה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שרון, שרון, רק אני מבקשת, זה – – –

היו"ר משה רוט:

כן, כן, את לא חייבת להגיב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא יכולה לדבר.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה. תנו לה, תנו לה, בבקשה. חברות הכנסת המכובדות, תנו לה לסיים את דבריה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני פונה אליהן – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היחידה שהגנה עלייך מול שר הביטחון – – – לא אף אחד מהאופוזיציה – – – רק אני, רק אני.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

חבל שאנחנו צועקות בינינו, כי אנחנו מסכימות, תמימות דעים, גם שרון, גם טלי.

היו"ר משה רוט:

כולם עונים? כולם?

קריאות:

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני אסיים. תרשו לי, תרשו לי, תרשו לי.

היו"ר משה רוט:

חברות הכנסת, שנייה. עצרתי את השעון. עצרתי את השעון, כן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

סליחה, והיו"ר צריך לגונן עליי מפניכן? נו, בחייכן. תנו לי לסיים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – חשוב – – –

היו"ר משה רוט:

להפך, להפך, אני לא רוצה לקטוע אתכן, כי כל – נכון, נושא מאוד חשוב, וכל מה שאתן אומרות מאוד חשוב, לכן גם מה שחברת הכנסת אומרת הוא חשוב. בואו ניתן לה לדבר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני חושבת שאין ויכוח בין שלושתנו, בסדר? אני רוצה לסיים בציטוט שקיבלתי הבוקר מד"ר אילה גליקסברג, אשר הייתה בין מקימי השדולה. היא כותבת לי ככה: ההצהרה שיצאה על ידי יו"ר שדולת הנשים נוגדת את עקרונות השדולה – שלושה סימני קריאה; הייתי ליד ערש ההקמה, והעיקרון היה שכל הנשים ללא הבדל השקפה חוברות יחדיו למען קידום נשים. בהצהרתה היא הופכת את השדולה לגוף פוליטי חד-צדדי, ואסור שכך יהיה. אז בהחלט, גב' הקר, את מוזמנת לפרוש מתפקידך. לא יאה ולא נאה. ככה לא מדברים. זה ממש לא פמיניזם. אני אסיים בעוד דבר אחד קטן: אני רוצה לברך את הזמרות שרון רוטר ודין דין אביב, שהן הפמיניסטיות האמיתיות, שעתרו לבית המשפט, וצר לי שהיו צריכות לעתור לבית המשפט כדי לזכות בכך שהן תהיינה זכאיות לקיים מופע בהפרדה מגדרית בתל אביב. אז יישר כוח לכן, ורק נעשה טוב. נשים למען נשים, נשים למען גברים, גברים למען נשים – נעשה טוב למען האנושות, ובוודאי למען מדינת ישראל. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היא לא תקדם נשים מהקואליציה, אוי אוי אוי – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברים. סליחה, חברים, חברים, רוצים לשמוע את חבר הכנסת. כן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, עודד. סליחה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, יש איזושהי אמירה: כשבן אדם מסתגל למציאות חדשה, לוקח לו בערך 21 יום. זאת אומרת תיקח מישהו, תשים אותו במקום חדש, תייצר לו מציאות קשה יותר 21 יום – והוא מתרגל למציאות הזו. הוא כבר יודע איך לחיות איתה. נראה כאילו זאת המדיניות שאתם מנהלים פה ב-11 החודשים האחרונים. כל פעם עושים לנו שלושה שבועות יותר קשים ואומרים לנו: תתרגלו. עכשיו, האבסורד הוא שכל מה שהממשלה עוסקת בו בסדר-היום שהיא שמה פה בכנסת, לא נוגע בשינוי המציאות הביטחונית הזאת. תראו למה מרגילים אותנו ולמה התרגלנו רק בתחילת החודש. רק מתחילת החודש הזה, מתחילת ספטמבר: ב-1 בספטמבר פיגוע ירי במחסום תרקומיא –מחבלים פלסטינים ירו למוות בשלושה שוטרים ממחוז יהודה ושומרון.

היו"ר משה רוט:

סליחה, אני מבקש שקט.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

באותו היום מכונית תופת מסוכלת במחסום חיזמה; ב-6 בספטמבר עוד מכונית תופת סוכלה בכניסה ליישוב עטרת שבבנימין; באותו היום שני רועי צאן יהודים הותקפו בהר חברון על ידי פורעים ערבים, אחד נפצע באורח קל; ב-8 בספטמבר פיגוע במעבר אלנבי – שלושה בני אדם נרצחו בפיגוע ירי, מחבל ירדני חוסל; באותו היום ניסיון פיגוע דריסה סמוך לחברון. בכל הזמן הזה שמתרחשים הפיגועים האלה, כ-250 התרעות על הצפון בלבד, התרעות של ירי טילים וכטב"מים. עכשיו, אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אני שואל אתכם, חברי הכנסת, אדוני השר: מה עשתה הממשלה כדי למנוע את כל הדבר הזה? כל המדיניות שלכם היא: תתרגלו – תתרגלו לפיגועים, תתרגלו לכטב"מים, תתרגלו לטילים. תושבי הצפון התרגלו לגור במלונות, כי לחזור הביתה הם כבר לא יחזרו. אז כשסדר-היום שלכם פה, כל-כולו עוסק רק בבחירות לרבנות הראשית, בדחיית המועדים, בחוק רבנים כזה או אחר, בתקציבים כאלה או אחרים – תעסקו במה שמעניין את אזרחי ישראל. תעסקו בביטחון שלהם. תחזירו את הביטחון שלהם. מדינת ישראל הפכה להיות מדינה שבה אי-אפשר להסתובב ברחובות בלי לחשוש מפיגוע. יהודה ושומרון בדרך להיות מה שקרה לנו בעוטף עזה. אנחנו רואים את מדיניות הממשלה – עולם כמנהגו נוהג. ממשיכים לנהוג כאילו אנחנו בסדר דברים רגיל. הציבור התרגל, אתם התרגלתם. אנחנו לא מוכנים להתרגל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לאחל מזל טוב לממשלת ישראל: הצלחתם. הצלחתם להפחיד, לזעזע ולהוביל לייאוש את העם שלנו כנראה יותר ממה שהמלחמה הצליחה. העם שלנו הרי לא פוחד מטילים; הוא לא מפחד מחיזבאללה, לא מחמאס וגם לא מאיראן. אויבים תמיד היו לנו, ולצערי הרב, גם תמיד יהיו לנו. תמיד ידענו להילחם, ולהילחם בגבורה, וגם לנצח. אבל איש מאזרחי מדינת ישראל שיצאו להילחם, איש ממשפחות המילואימניקים, הלוחמים, החטופים, משפחות הנרצחים – אף אחד מהם לא תיאר לעצמו בחלומותיו הגרועים ביותר שתוך כדי לחימה, תוך כדי ספירת נופלים, תבוא ממשלת ישראל, שבמשמרת שלה, שבגלל אוזלת היד שלה, אנחנו חיים בכאוס שבו אנחנו נמצאים – איש לא העלה על דעתו שממשלת הטבח תעז להעלות שוב תוך כדי אסון את חוקי ההפיכה השלטונית. כאילו מה, לא הספיק לכם? לא הספיק לכם קרע, שסע, טבח, מלחמה, חצי מדינה מפונה, עם שלם פצוע? לא הספיק לכם? כנראה שלא. כנראה שלא, כי במקום לעסוק בביטחון, אתם עסוקים בחוקי הפיכה; במקום לעסוק בעסקת חטופים, במקום לעסוק למען משפחות נרצחים, אתם עסוקים בחוקי הפיכה; במקום לעסוק בשיקום, באיחוי, במקום לעסוק באזרחים שקורסים לכם, אתם עסוקים בחוקי ההפיכה השלטונית. כדי – מה? לקרוע את העם הזה עוד? לדרוס את מה שעוד נותר מאיתנו? החלק המטורלל זה שהם חיים באיזשהו סרט דמיוני, הזוי, שיש להם מנדט. הם חושבים שיש להם מנדט. אז יש לי חדשות בעבורכם: ממשלת ישראל, מאז 7 באוקטובר אין לכם מנדט; נשרף עם הבתים בבארי. אין מנדט. מאז שבמשמרת שלכם נטבחו ונרצחו במיטות שלהם אזרחים ומאז שילדים יצאו לרקוד ולא חזרו ונשים נאנסו באכזריות, מאז אין לכם מנדט. אתם באפסיותכם מנסים להיאחז בחוקי ההפיכה השלטונית כאוחזים נואשים בקרנות המזבח, אבל זה לא יעזור לכם – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – כי לשמחתנו, אנחנו שייכים לעם חזק והעם הזה, ימין ושמאל ובמרכז, יראה לכם מה זה אחדות וביחד יבעט אתכם החוצה מהשלטון. מושחתים, נמאסתם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לדבר, ברשותכם. ירו על נהריה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה?

מאיר כהן (יש עתיד):

ירו על נהריה היום, כן, כמו שאנחנו שומעים כולנו. בהתחלה חשבנו שהחמאס לא יירה על אזורים מיושבים, על ערים, והם עברו את כל הקווים האדומים, והיום הם יורים על נהריה, והם ירו על מג'דל שמאס כשהיו שם ילדים – הרצח המתועב הזה – והם יורים על רמת הגולן, והם יורים בלי שום הבחנה בין מקומות, בין שטחים פתוחים למקומות שיש בהם אזרחים. אני אומר לכם שאילו המצב היה הפוך וחבריי מהקואליציה היו יושבים באופוזיציה, אוי אוי אוי, איזה נהי ובכי היינו שומעים. לא שאנחנו לא מבקרים, אנחנו מבקרים גם מבקרים, אבל החידלון הזה של ממשלת הימין המלא מלא זועק לשמיים. אני אומר לכם, מנהיגי הממשלה הזאת, אנשי הימין, ביבי נתניהו, סמוטריץ', בן גביר שלא עושה דבר – גם סמוטריץ' לא עושה דבר – אתם ימין? אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם פטריוטים? איזה פטריוטים מפקירים את הצפון? מזל שיש את האנשים האלה – את אזולאי, ראש העיר במטולה; את אביחי, ראש העיר בקריית שמונה; את גיורא זלץ, ראש המועצה; את בני בן מובחר, ראש המועצה; את מר אלי רונן, ראש העיר נהריה; את יוסי קקון בצפת; את משה דוידוביץ'; את דולאן וראשי הערים שנמצאים בכפרים הדרוזיים ברמת הגולן; את שמעון גואטה; את אורי קלנר; את מוגרבי; את עמיחי בן שלוש; את יונה יהב בחיפה. זאת הממשלה האמיתית, לא הפשלונרים שיושבים בממשלה הזאת, שעיקר עיסוקם הוא איך לחלק ולשדוד את הקופה בשעה שחבל ארץ שלם על כל יושביו – בדואים, יהודים, דרוזים, נוצרים – מופקר לקבוצה נאלחת של אנשי החיזבאללה, למנהיגים שמאיימים עלינו, ואנחנו שותקים. במדינה מתוקנת לא היינו מפקירים חבל ארץ, חלק מארצנו, לא היינו מפקירים ובאים לכאן לכנסת ומדברים על ימין ימין. כשאני פוגש אתכם, אנשי הימין – ואני בוודאי לא במחנה שלכם, ככה אתם אומרים, ואני שמח על כך, כי זה לא הזמן להתגאות בזה שאני איש ימין, כי הימין מפשל. הגנו על האנשים האלה, החזירו את הילדים האלה לבתי הספר, החזירו את האנשים האלה למקומות העבודה שלהם. הייתכן שמטולה חרבה וקריית שמונה חרבה? יישובים, קיבוצים, שהגנו על גבול הצפון, הגנו על המדינה הזאת, חרבים, ואנחנו מתעסקים בכספים קואליציוניים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

בושה וחרפה. אני באמת מדבר מעומק ליבי. אסור שאנחנו נסכים לכך. התעוררו כולם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, במדינת ישראל שר שמתמנה לתפקיד לא חייב לדעת את כל התחום שהוא אמון עליו. יש שרי ביטחון שהם אזרחים, שרי אוצר שלא היו כלכלנים וגם שרי חינוך שלא צמחו במערכת החינוך. אבל מה שמצופה מכל שר שמתמנה לתפקיד זה לפתוח את הראש, להכיר את המערכת, להבין את ההשלכות של ההחלטות שהוא הולך לקבל ומקבל במהלך הקדנציה, להקשיב לדרג המקצועי במשרד שלו, והכי חשוב – להיות שר של כלל אזרחי ישראל ולאו דווקא של המגזר שבחר בו. אנחנו שמענו היום, כאן, מהדוכן הזה, שר אוצר שמדבר על החוק שעבר בקריאה ראשונה – חוק של הפחתת הגירעון, שלמעשה זו הגדלת גירעון – כשהוא למעשה מנותק לגמרי ממה שאומרים לו גם בכירי האוצר, גם בכירי התעשייה הישראלית וגם בכירים של הכלכלה הישראלית. ביום חמישי נתכנס כאן שוב בשביל להצביע על תיקוני תקציב 2024. שוב נשמע את הדברים של שר אוצר, שבשנה ושמונה חודשים בתפקיד לא למד לפתוח את הראש, לא למד להקשיב לאזהרות של הבכירים במשרד שלו – אתה יכול לפטר אותם, אבל גם את זה אתה לא מסוגל – וגם לא למד להבין שהוא שר של כלל אזרחי ישראל. הוא עדיין נשאר תקוע, שר של המגזר. לא שמת לי שעון, אדוני. אם אתה רוצה, זו ההזדמנות שלך לשים שעון עכשיו. הרווחתי שתי דקות.

היו"ר משה רוט:

לא, עבר זמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא, הסתכלתי מההתחלה. אבל אני עוד דקה, אני רוצה להגיד.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לו עוד דקה, זה בסדר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד דקה וחצי. אני גדלתי במדינה שבה מגיל צעיר שמעתי בדיחה, אומרים שזו בדיחה יהודית. אני רוצה לספר אותה, היא מגדירה בדיוק את ההתנהלות של שר האוצר סמוטריץ'. חבריי באופוזיציה ובקואליציה אוהבים בדיחות, נכון, חברת הכנסת גוטליב? את אוהבת בדיחות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני? אין לי חוש הומור.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני אספר בדיחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל אם אני לא אצחק, שלא תיעלב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

את הבדיחה הזאת שמעתי בגיל שש, שבע. גבר נשוי נשאל: תגיד, מאיפה יש לך כסף? מה זאת אומרת מאיפה יש לי כסף? מהמגירה. אני לוקח מהמגירה את הכסף. מי שם את הכסף במגירה? מה זאת אומרת? אשתי. אבל מאיפה לאשתך יש כסף? אני נותן לאשתי כסף. אבל מאיפה יש לך כסף? מה זאת אומרת? אני לוקח את זה מהמגירה. זו בדיוק דוגמה לתפקוד של שר האוצר סמוטריץ'.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, עוד שנייה. מאיפה אתה לוקח כסף לכיסוי הגירעון?

טלי גוטליב (הליכוד):

בגיל שש, שבע צחקת מזה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זאת אומרת? אני אגדיל את הגירעון בשביל לכסות את הגירעון. אבל מאיפה תיקח את הכסף כשאתה לא בונה את תקציב 2025? זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. אבל שר אוצר שחושב שאפשר לפתוח את המגירה, לקחת כסף ולהשאיר את המגירה ריקה, פשוט לא מבין בכלכלה, ופוגע בכל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, גברתי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, הקואליציה לא רוצה את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון. היא פשוט לא רוצה אותו. סימנה – כי השופט עמית הוא חכם, הוא רציני, כי הוא לא נשאר חייב, כי הוא מומחה, כי הוא מקצוען, כי הוא מרכין את ראשו רק בפני החוק והדין ולא בפני איש ולא בפני שררה ולא בפני תפקיד. את זה הקואליציה לא רוצה, כי היא רוצה למנות אנשים מטעמה, אנשים שיגידו כן לכל מה שהם רוצים לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

והשופט אלרון לא חכם?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כי זו הקואליציה העבריינית ביותר שקמה אי פעם במדינת ישראל. אז הם לא רוצים את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון, אולי כי הוא יקנה יציבות למערכת המשפטית, אולי כי הוא יוכל לבצע מדיניות לאורך זמן. ככה זה כשממנים נשיא ולא רק ממלא מקום לשנה. לא רוצים את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון, כי אז תהיה לו אולי גם הסמכות למנות את יו"ר ועדת החקירה הממלכתית – שבעזרת השם תוקם ביום מן הימים לחקור את האסון הכבד ביותר שאירע מאז השואה לעם היהודי במשמרת שלהם. אז למה למנות את השופט עמית? אז עושים מניפולציות ופועלים בבריונות ופועלים בכוחנות ומחזיקים את הוועדה לבחירת שופטים כבת-ערובה כמעט שנה, ולא ממנים שופטים לעליון, שחסרים בהרכב, ואז זה גורם לעומס והכבדה ופגיעה במערכת ובשירות הציבורי ובאמון. ואת מי מאשימים? את בית המשפט, כי הרי הם לכאורה גורמים לכל הבלגן הזה. ומה עושים? גוררים את המערכת לתהליכים והליכים משפטיים, ארוכים ומייגעים, ובסוף גם מפסידים. אז תוקפים את מערכת המשפט כשהיא מוציאה תחת ידה את פסק הדין הכי פשוט, הכי מכבד, הכי טריוויאלי, על ידי שופטים שמונו גם על ידם, שופטים שנחשבים שמרנים. אבל מה זה משנה? מה זה משנה? זה שהם קובעים שחובתו של שר המשפטים לכנס את הוועדה ולמנות שופטים – במילים אחרות: לבצע את תפקידו – זה חשוב למישהו? זה מעניין את מישהו? לא. הוא בתשובה מסית, משסה, פועל בקמפיין פוליטי מסוכן נגד השופטים. הכול שיישרף במדינה הזו למען הבייס, הבייס שמה שמאחד ומחבר אותו, על פי יועצי נתניהו, זה רק השנאה. ממשיכים לאיים – לאיים שהקואליציה תשנה את החוקים תוך כדי משחק ותבטל את שיטת הסניוריטי, וממשיכים לאיים בהחרמה של שר המשפטים את הנשיא שצריך להיבחר. אלה הם כללי המשחק של הקואליציה הזו. זו קואליציה לא לגיטימית. זאת ממשלה לא חוקית.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. חבר הכנסת אלון שוסטר, שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להשיב את החטופים, כי זה המעשה האנושי הנכון. הם בסכנת חיים מיידית, ברורה. אנחנו על ארבעה ישראלים חשבנו שאנחנו הופכים עולמות. אנחנו מזלזלים בעצמנו, מזלזלים בחובתנו, מזלזלים בשבועה שלנו כלפי החיילים, כלפי האזרחים בקווי העימות. אנחנו צריכים להתבייש בהחלטת הקבינט. אנחנו מרכינים ראש בפני המשפחות. זהו המעשה האנושי. אנחנו צריכים להשיב אותם כדי להשיב את נפש האומה, כדי שנוכל לחשוב לרגע שיש בנו אכן ביחד. אם הם לא חוזרים, לא יהיה ביחד ולא יהיה ניצחון. אל תבלבלו את המוח, לא ביחד ולא ניצחון. השבת החטופים היא תנאי הכרחי – לא מספיק, אבל הכרחי – כדי להתקדם בדרך אל ניצחון, שצריך עוד להגדיר אותו. צריך להשיב אותם, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כדי לאפשר לכולנו מיקוד בצפון. אני מקווה שאף אחד לא שכח את הצפון הפרוע, את התושבים המופקרים, את הבניינים המופקרים, את הקהילות בפזורה. עוד רגע שנה. עוד רגע שנה, ועל פי החלטת הקבינט זה יכול גם לקחת זמן. כדי להתמקד בצפון צריך לעצור לחימה בדרום. זה חלק מהמחירים כדי להשיב את החטופים, אבל תנאי כדי למקד את עצמנו, לנוח, להתחמש, להתאמן, לקבל מסגרת של מטרייה בין-לאומית כדי לאפשר את ההרחקה של חיזבאללה. אנחנו צריכים להשיב אותם כדי לאפשר לנו לכונן את הקואליציה האזורית כנגד ציר הרשע – ציר הרשע, ולא ציר פילדלפי. די עם חזיון התעתועים, עם הגזלייטינג הפוליטי הפסול הזה. אנחנו נוכל ונצטרך וחובתנו תהיה להמשיך את הלחימה בחמאס ככל שהם לא משיבים את כל הישראליות והישראלים שנמצאים מעבר לגבול. להם אין זמן. חובתנו להבין שבסקאלת הזמן, חובה עלינו להתמקד בהשבת האהובים והאהובות שלנו, שנמצאים כמטחווי אבן מהבית שבו אני גר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על יום שני שעבר וקצת על השבוע שעבר עלינו, על עם ישראל. אני חייבת להגיד שביום שני שעבר, אחרי הבשורה הקשה מאוד על ששת החטופים שלנו, אני הרגשתי איזושהי נקודת מפנה. לאורך השנים יצא לי להיות בהרבה מאוד הפגנות, צעדות, אירועים, אבל מה שאני חזיתי בו ביום שני היה משהו שלא ראיתי במדינת ישראל מעולם: מאות אלפי אנשים, מאות אלפי אנשים שיצאו לרחובות להביע תמיכה בעסקה ובמשפחות החטופים. הייתי בקפלן ובבגין ובכיכר החטופים פעמים רבות, אבל ביום שני בקושי הצלחתי ללכת, כי לא היה אפשר לעבור בין האנשים מהצפיפות ומהדוחק שהיה שם. הרגשתי שאנשים פשוט לקחו את עצמם ויצאו לרחובות, והתרגשתי מאוד מזה שאנשים רבים כל כך, מאות אלפים, יצאו להביע תמיכה במשפחות החטופים ובעסקה והזדהות עם משפחות ששת החטופים שלנו, שאיבדו את היקר מכול. ולאחר מכן היו מחאות כל יום, ובמוצאי שבת באמת היה איחוד של ההפגנות והייתה הפגנה אחת מרוכזת, וגם שם היה מלא, מלא, מלא עד אפס מקום. רציתי להגיד לכל האנשים בבית תודה על שהם ממשיכים לצאת ולהיאבק ולהילחם על מה שהם מאמינים בו, שהם עוזבים את החיים הפרטיים שלהם ובאים להביע עמדה, ולהגיד להם שאסור לאבד תקווה ואסור להתייאש וצריך להיות חזקים ולהסתכל קדימה, ושיכול להיות פה אחרת. באמת יכול להיות פה אחרת ויכול להיות פה טוב יותר. למרות השנה הקשה כל כך כל כך שמדינת ישראל עוברת, אפשר לתקן, אפשר לשנות. ואני רוצה לבקש מהם להמשיך לצאת, להמשיך להביע את קולם, להמשיך לתמוך במשפחות החטופים ושביחד אנחנו ממש ממש יכולים לעשות את זה. זה לא רק של חברי הכנסת או רק של המחאה או רק של הצעדות או רק של ההפגנות, זה באמת כולנו ביחד צריכים להמשיך ולהיאבק למען דמותה של המדינה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת רון כץ, אתה רוצה לדבר? בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני אנצל את הבמה הזאת לנסות, לנסות ולפנות לחברי הקואליציה, חברי הממשלה, שנראה שלא משנה מה מנסים לעשות וכמה שהציבור מנסה לפנות אליהם, זה לא ממש מעניין אותם. אבל ננסה. ננסה לעשות עוד מאמץ גם מהדוכן הזה, כי אנחנו לקראת נקודה שבה יהיה קשה מאוד – קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקן את הנזק האדיר שעושה ממשלת ישראל במדינת ישראל. אדוני היו"ר, אני יכול לומר לך שהיום בבוקר דיבר איתי חבר טוב, בוגר קורס טיס לשעבר, בחור ערכי, ציוני אמיתי, שאומר לי: תשמע, אני כבר לא רואה עתיד במדינה הזאת. זו פעם ראשונה שהוא מעלה את זה בכלל. ואני שואל את עצמי, איך יכול להיות שאנשים כאלה מגיעים למצב הזה? זה לא יכול להיות. אנשים שתורמים למדינה, משלמים מיסים, עושים כל מה שמדינה חולמת שהאזרחים שלה יעשו – זו המשפחה הזו. אם הם הגיעו למצב הזה – ואני הולך ואני שומע את זה ביותר מדי מקומות. היחידים שלא שומעים את זה הם הממשלה. הממשלה הזו כאילו חיה באקווריום. היא לא רואה כלום. היא לא רואה מה קורה בכל מוצאי שבת, היא לא רואה מה קורה כל יום, היא לא רואה מה קורה בכלכלה. עומד פה שר האוצר, מבלבל את המוח על זה שהוא לא לוקח את הכספים הקואליציוניים. ברור שהוא לא לוקח אותם, הוא כבר בזבז אותם. הוא מדבר על תקציב 2004 – הוא עומד פה ומוכר בלוף שבתקציב 2004 הוא לא מוסיף כספים קואליציוניים.

היו"ר יבגני סובה:

2024.

רון כץ (יש עתיד):

ברור, ברור שהוא לא מוסיף כספים קואליציוניים. אתה יודע למה הוא לא מוסיף כספים קואליציוניים? כי נגמרה השנה. הוא כבר בזבז אותם. תעמוד פה, תגיד אותו דבר ב-2025. על מי אתה עובד? ותראו מה קורה ביחסי החוץ: אנחנו הופכים להיות מדינה מנודה בעולם. הפלסטינים הולכים לעשות מהלכים תקדימיים על ישראל בעולם, כי החברים שלנו כבר לא יודעים איך לאכול את הממשלה ההזויה הזאת, עם בן גביר, שמתעסק עם חול בחוף הים במקום להתעסק עם הפשיעה שמשתוללת, עם המצאות שלו של הר הבית, שאף אחד לא מסמיך אותו לעשות כלום. הוא עולה להר הבית, אומר: אני מחליט – דקה אחרי זה הולך ראש הממשלה ואומר: הוא לא מחליט כלום. שר המשפטים שלנו, שהתעורר, ואחרי שנה – שנה שמנסים להגיע איתו לפשרה, קיבל פסק דין מבג"ץ, מה לעשות – קיבל פסק דין, כי נשיא בית המשפט העליון, מישהו צריך למנות אותו. אז מה הוא עושה? ברוגז. נכנס ללשכה, אומר: אני לא מדבר יותר עם אף אחד. הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, שמופקר לחלוטין – היום כטב"מ פגע בדירה, דירת מגורים. אנשים חיים שם. איפה אתם, הממשלה? איפה אתם? חברי הקואליציה, איפה אתם? אני באמת פונה אליכם מכל הלב, כי אני כבר לא יודע מה עוד אפשר לעשות. לא אכפת לכם שאנשים מתים פה? שעוצרים אנשים באמצע הכביש כי יש חשש לפיגועים? שכטב"מים פוגעים בדירות מגורים? שהצפון מופקר, שהדרום מופקר, שהכלכלה מתרסקת? מי ישלם את החשבון הזה אחרי זה? אתם תסיימו את התקופה הזאת בכנסת – – –

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני. אתם תסיימו את התקופה הזאת בכנסת, וישאלו אתכם: איך נתתם למדינה להידרדר ככה? איך עשיתם את זה? ומה תענו להם? מה תענו להם? לאף אחד אין פה שום תשובות. והינה נכנס שר הנגב והגליל, ואני אשאל גם אותו: יש לך תשובות לצפון, לדרום?

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא, אין זמן לשאלה. תודה, רון.

רון כץ (יש עתיד):

אל תדאג, הוא לא יענה לי. אף אחד פה לא עונה. לא אכפת להם.

היו"ר יבגני סובה:

לא, כי התחלת מהשאלות. תודה, חבר הכנסת רון כץ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, באתי לענות.

רון כץ (יש עתיד):

בבקשה, תענה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני רק אגיד, חבר הכנסת כץ, אמרת 2004 – 2024, כי יש פה בבית הזה אנשים שזוכרים את הקיצוצים של שר האוצר נתניהו ב-2004, אז זו דווקא פליטת פה במקום, מה שאמרת. אז אנחנו בוודאי מדברים על קיצוץ בתקציב 2024, ולא 2004. בבקשה, שלוש דקות, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה לספר לכם רגע על סיבות שבגינן התפטרו פוליטיקאים. זה מעניין, תשמעו. כולם מכירים את פרשת הדולרים שגרמה להתפטרות של יצחק רבין רק בשל כך שאשתו הואשמה בעבירה על הגבלות של החזקת מטבע חוץ – אמרה 2,000 דולר, חשבון בנק שנפתח בזמנו כשגרו בארצות הברית. גולדה מאיר התפטרה בעקבות הכישלון במלחמת יום כיפור ודוח הביניים של ועדת אגרנט, אף שלא הטיל עליה אחריות אישית ישירה. אהוד אולמרט התפטר בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין. בישראל כבר לא מקובל לקחת אחריות, להודות באשמה ולהתפטר, אבל במדינות מערביות אחרות אפשר לראות שהאחריות עוד לא עברה מן העולם. עיראק עזבה את ישראל. בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, התפטר מתפקידו כראש הממשלה בגלל שקיים מסיבות במעון שלו בזמן הקורונה. בלבנון הממשלה כולה התפטרה בעקבות מחדל שהוביל לפיצוץ בנמל ביירות וגבה את חייהם של 200 בני אדם. שרת הפנים הבריטית התפטרה ב-2022 כי שלחה מסמך רגיש באמצעות כתובת המייל הפרטית שלה; על זה היא התפטרה. ראש ממשלת פורטוגל התפטר לפני כשנה בשל כך שנפתחה נגדו חקירה, ואמר: אני סבור שהחקירה לא תהיה שלמה כל עוד אני מכהן. התפקיד המכובד לא עולה בקנה אחד עם כל חשד לגבי יושרתו של הנושא בתפקיד. באוסטרליה פוליטיקאי התפטר לאחר שצולם במועדון חשפנות. ראש ממשלת יפן לשעבר, יוקיו הטויאמה, התפטר ב-2009 בגלל שפוליטיקאי אחר מהמפלגה שלו היה מעורב בשחיתות. בדנמרק שר התפטר כי דאג לעצמו לנקודות טיסה כשטס בטיסות רשמיות של המדינה. בשבדיה שרה התפטרה כי קידמה את עצמה בתור לרכישת דירה. בירדן שר הבריאות התפטר בשל מחסור בבלוני חמצן שהוביל למותם של חולי קורונה. אבל רק בישראל, אם אתה נחשד בשחיתות, אתה מייד מתבכיין: רודפים אחריי, לא עשיתי, כן עשיתי, אני אשכנזי, אני מזרחי, אני דתי, אני חילוני. ישר מתבכיינים. אף אחד לא לוקח אחריות על השחיתות שלו. כי הם התפטרו על דברים כאלה, אבל ביבי, ראש הממשלה – פרשת בר-און חברון, פרשת המעונות, פרשת ארנו מימרן, תיק 1000, תיק 2000, תיק 4000, השרפה בכרמל, האסון במירון, 7 באוקטובר, על כל זה הוא עוד לא התפטר. אין מה להוסיף.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר כנסת יאסר חוג'יראת, שלוש דקות, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לאחל לכל 3,000 הרופאים שניגשו היום לבחינת הרישוי ברפואה, (אומר בערבית: אני פונה לכל הרופאים שניגשו היום לבחינת הרישוי, קרוב ל-3,000 רופאים בוגרי אוניברסיטאות מחו"ל, אנו מאחלים לכם הצלחה.)

טלי גוטליב (הליכוד):

נקווה שייתנו להם פקטור. מגיע להם בתקופות כאלה פקטור, כמו שהיה בתחילת המלחמה – לידיעת פרופ' יציב.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מדובר ב-3,000 רופאים, ויש עוד רופאים בשטח שלצערנו גם מתקשים למצוא מקומות להתמחות. זה אתגר שקיים במדינה ובעיקר במשרד הבריאות. צריך גם לתת את הפתרון. בסוף אומרים שיש מחסור ברופאים. אני חושב שיש הרבה הרופאים, אבל פשוט לא נותנים להם להתמחות, כי אין מקומות להתמחות, אין תקנים, ובזה צריכים משרד הבריאות ואגף הרישוי במקצועות הרפואה לטפל. דחוף לעשות את זה כדי למלא את החוסר במקצועות הרפואה וברופאים. כבוד יושב-ראש הישיבה, אני אתייחס למקרה של הריסת בית לאזרח שקוראים לו איברהים חלף אבו אל-אמיר מכפר חילף. כפר חילף הוא כפר שצמוד לכפר שנקרא נופית, לא רחוק משם. הם צמודים ושכנים. הייתי בשטח. הבן אדם בנה את הבית באדמה שלו – נכון שללא היתר, אבל על האדמה שלו, אדמה שיש בטאבו, אדמה שגם הופקע ממנה לכבישים, הכביש שמחבר את נופית הופקע מהאדמה שלהם, אבל לא נותנים להם להשלים ולעשות את ההיתרים, כדי לקבל היתר. הבית נמצא ביישוב מוכר, יישוב ששייך לבסמת-טבעון. זו בעיה שקיימת ברוב היישובים הערביים בכלל וביישובים הבדואיים בצפון בפרט. זו בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, לתת פתרונות לאותם אנשים שמשקיעים ממיטב כספם. בית כזה עלה לו משהו כמו חצי מיליון שקל. הוא קיבל צו הריסה והוא הרס את הבית בעצמו, הוא הרס את הבית בידיים שלו, כדי שלא לשלם גם את ההוצאות של ההריסות. אז אותו שר לביטחון לאומי, במקום להתגאות בהריסת בתים – הם צריכים לתת פתרונות לאותם תושבים ולאותם יישובים, לתקצב אותם כדי לתת פתרונות, להרחיב תוכניות מתאר כדי לתת פתרונות לאותם תושבים שצריכים ורוצים לבנות את הבית שלהם בצורה חוקית.

היו"ר יבגני סובה:

משפט לסיום, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אותו שר, שמתגאה בהריסות, אנחנו לא רואים אותו עושה דבר וחצי דבר בכל הנושא של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. נכון להיום – 152 נרצחים בחברה הערבית. רק בעיר לוד וברמלה נרצחו 18 תושבים. זה כבר לא רק רצח בירי, אלא זה עבר גם לשימוש במטענים ופיצוצים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי. אני אחכה שתוריד. הבדלי הגובה גורמים לעיכוב בזמנים. אחד נמוך, אחד גבוה, וזה כל הזמן. שמתי לב – אבל המערכת משומנת היטב, אז אין מה לדאוג, הדוכן עובד מצוין.

ירון לוי (יש עתיד):

לגמרי. אני אקח את זה גם כמחמאה.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

בזמן הפגרה שימנו יפה את הדוכן הזה, אז זה בסדר. שלוש דקות, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע האחרון, בסופ"ש, הגעתי לעיר לוד לבקר ביחד עם עמותת עלם, עמותה לנוער במצבי סיכון. זאת לא הפעם הראשונה שאני מצטרף לניידת שהם מפעילים, ניידת שמאתרת בני ובנות נוער במקומות חשוכים בשעות המאוחרות של הלילה. ביחד עם הצוות המקצועי של העמותה ישבנו עם בני ובנות נוער. אתה שומע מאותם נערים, דרך העיניים שלהם, על המורכבות של התקופה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו נמצאים בימים שבהם מצבם של בני הנוער המפונה וזה שאינו מפונה הוא שילוב של טראומה וחוסר מעש שמוביל להתנהגויות סיכוניות קשות. היה חשוב לי – ואני חושב שחשוב לכל אחד כאן, צריך להיות – לצאת ולפגוש אותם, לשמוע ולראות את המציאות המורכבת, המציאות הנפשית והכלכלית שהם חווים. לפני כמה דקות עמד כאן שר האוצר ודיבר על הכלכלה הישראלית, עד כמה שהיא טובה. הוא לא פגש את הנערים והנערות שאני פגשתי. חלקם עדיין לא בני 14, ורובם עובדים כל יום כדי לעזור להורים שלהם לא לסיים את החודש אלא להתחיל את החודש. החבר'ה שאני פוגש בסיורים חיים במציאות שונה, מציאות שמחייבת אותם לעבוד בשביל ההורים, לעזור להורים בהוצאות השוטפות. אפשר לראות גם בלי לדבר, דרך העיניים שלהם, את הקושי בבית, את ההתמודדות עם התקופה המורכבת של המלחמה. וכמו שאמרתי, חלקם הגדול מתחת לגיל 14. אנחנו ישבנו ודיברנו על כך שתקופות קשות חולפות, שידעו שתמיד יש מה לעשות, תמיד יש לאן לשאוף, וכשהמבוגרים שאמורים לנהל אותם ואת המדינה לא לוקחים אחריות, הם צריכים לקחת אחריות גם על המדינה וגם על עצמם. בני הנוער שלנו זקוקים לשגרה, לקהילתיות, לחזרה אמיתית ללימודים בלי עיצומים, שיהיה להם מקום לבוא ולשבת, לפתוח את הבוקר, שהמורים יוכלו לראות אותם ולזהות למי יש מצוקה ומי צריך עזרה. אני רוצה להודות לעמותת עלם, עמותה שמטפלת בנוער בסיכון, ששילבה אותי בסיור. אני אשמח להגיע לעוד נקודות בארץ ביחד עם עוד חברי הכנסת. הנוער שלנו חשוב, וחשוב שהוא יראה אותנו ואנחנו נראה אותו פנים מול פנים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. חבר הכנסת בועז ביסמוט. עכשיו אתה צריך להעלות את זה. כמו שאמרתי, זה יורד ועולה. בפעם הבאה צריך לעשות את רשימת הדוברים בהתאם לגובה ואז לא נבזבז את הזמן. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל. אני הקשבתי לנאומים שלכם הבוקר, חבריי לאופוזיציה, ואני באמת לא יודע איך להגיב. המונופול הזה כביכול שיש לכם על החמלה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

איך היה בדיסנילנד, בועז ביסמוט?

בועז ביסמוט (הליכוד):

שנייה, שנייה, שנייה, תני לי לסיים, אני רק התחלתי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

איך היה בדיסנילנד?

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי, לא להפריע.

נעמה לזימי (העבודה):

נהנית בדיסנילנד?

היו"ר יבגני סובה:

שנייה, אני אעצור.

נעמה לזימי (העבודה):

בזמן מלחמה? נהנית בדיסנילנד?

בועז ביסמוט (הליכוד):

גברתי, זה פופוליזם זול.

נעמה לזימי (העבודה):

איך היה בדיסנילנד? תגיד לנו, תשתף אותנו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

פופוליזם זול.

היו"ר יבגני סובה:

בועז, רק שנייה. תן לי שנייה. אם תפריעי, אני אעצור את השעון והוויכוח הזה לא ייגמר. אז אני מציע לך לא להפריע ולשמוע בסבלנות שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא מטיח בנו האשמות והולך לבלות בדיסנילנד כשיש מלחמה. שלא יטיף לנו.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי, את נרשמת לדבר? את רשומה? אני לא ראיתי את כל הרשימה. אני מציע לך – אני נותן לך הזדמנות, לא סגרתי את הרשימה – שתיגשי למזכירת הכנסת ואני אאפשר לך לדבר. הינה, בבקשה, תיגשי, היא תרשום אותך ותקבלי שלוש דקות, אבל אני מבקש לא להפריע לחבר הכנסת ביסמוט. בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך.

היו"ר יבגני סובה:

הינה, היא רשמה אותך, ואני סוגר את הרשימה. תודה. בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה לעשות והקשר עם משפחות החטופים הוא לא רק שלכם. אז בואי אספר לך, חברת הכנסת לזימי, על פגישה שהייתה לפני כמה שעות אצלי בלשכה, הבוקר, ומה אנחנו כן שומעים אצלנו בקואליציה, זו שלא אכפת לה, בעצם, הקפואה, הלא-רגשית והלא-אכפתניקית.

נעמה לזימי (העבודה):

נקברו אנשים, ואני פשוט לא מבינה איך אתה מדבר על קפואים. נקברו פה אנשים שהיו חיים.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי, אני מבקש לא להפריע, בסדר? אני מבין את כל הרגשות והתחושות, ואני מבקש – –

נעמה לזימי (העבודה):

כאילו זה עניין ביני לבינו – –

היו"ר יבגני סובה:

– – לתת לדבר שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

– – אבל אתם הכוח, לכם יש כוח להחזיר.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי, זה לא דו-שיח.

נעמה לזימי (העבודה):

לי אין כוח להחזיר. לך יש כוח להחזיר, לי אין כוח להחזיר אותם.

היו"ר יבגני סובה:

זה לא דו-שיח. אז אם אין לך כוח, את לא חייבת לשמוע את חבר הכנסת ביסמוט. את יכולה לצאת. קיבלת שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יבגני סובה:

רשמתי אותך. מה, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אני מבקש לתת לו לדבר, זה הכול.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז בואי אני אעשה לך את זה קל, חברת הכנסת לזימי. אני אעשה לך את זה קל – לא אני אדבר, אני אתן לבת שבע יהלומי לדבר. חבל שאת יוצאת, חשבתי שאת רוצה להקשיב.

היו"ר יבגני סובה:

אל תיתן ציונים, תמשיך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בואי, תקשיבי. קשה לך להקשיב – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אם אתה אומר כאלה דברים, אני לא יכולה להקשיב לך בלי להגיב. תודה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

קשה לך להקשיב לאמת, אבל את מוזמנת לצאת. אני לא אדבר, תדבר בת שבע יהלומי. בת שבע יהלומי עברה את הסיוט הכי גדול שיכול להיות לאימא ולרעיה: בנה נחטף. בנה נחטף מניר עוז באותו יום ארור של 7 באוקטובר.

היו"ר יבגני סובה:

מירב, שומעים עד לפה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בת שבע יהלומי הגיעה היום אליי למשרד יחד עם אפרת יהלומי, אחותו של אוהד, שעדיין חטוף בעזה; נפצע ב-7 באוקטובר, תחילה הוא היה נעדר ולאחר מכן חטוף. בת שבע יהלומי באה הבוקר וסיפרה לי את כל הסיפור – את הסיפור כיצד הגיעו המחבלים; כיצד מהפיג'מה הוציאו אותם; כיצד היא עצמה הובלה לעזה; כיצד הבן שלה נחטף; כיצד היא מגוננת על שתי בנותיה; כיצד על ידי איזה טנק של צה"ל שהגיע במקרה – והיא לא קולטת מה קורה שם – היא מצליחה לברוח ולהציל את עצמה ואת שתי הבנות שלה, ברוך השם. אבל היא גם מספרת את העובדה שהיא פשוט חיה ימים ארוכים, 52 יום, ללא הבן המקסים שלה, איתן יהלומי, שכולנו מכירים היום, אותו אחד שהכריחו אותו לראות את סרטי הזוועה והאימה, אותו ילד חמוד ומקסים שנאלץ לבלות בגפו ימים ארוכים. כאשר היא סיפרה לי, בת שבע המקסימה, את כל הסיפורים, הסתכלתי עליה, והיא עשתה את זה בצורה כל כך אמיצה, עם המון המון – איך אקרא לזה? אצילות, אצילות מטורפת. אני לא יודע מאיפה הכוחות של האישה הזו. אבל היה רגע אחד שהיא נשברה, זה היה אצלי הבוקר. היא דיברה על הגעת המחבלים; היא דיברה על חטיפת בנה; היא דיברה על הצלת הבנות; היא דיברה על בעלה האהוב, שאין לה מושג היכן הוא נמצא, והיא שמרה על קור רוח. היה קטע אחד כאשר היא דיברה הבוקר אצלי בלשכה, אדוני היושב-ראש, שדמעה זלגה מעינה. פעם אחת. אתה יודע מתי זה היה? כאשר היא דיברה על הפילוג בעם ישראל. לא היו מצלמות, היא לא עשתה את זה למצלמה, לא ניסתה להרשים איש, ובכלל, היא רוצה להרשים אחרי מה שהיא עברה? היא דיברה מדם ליבה. לאן אני חותר?

היו"ר יבגני סובה:

לסיום, בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אלוהים אדירים, כיצד הגענו למצב הזה שכביכול לצד אחד יש בלעדיות או אכפתניקיות, ולצד אחר אכפת מדברים אחרים. לא, זה בדיוק מה שבת שבע ביקשה הבוקר – את האחדות הזו. אני פונה לחבריי באופוזיציה: שמעתי אתכם הבוקר ואז אמרתי לבת שבע – הבוקר, לא לפני שבוע או לפני חודשיים, ואני לא מדבר לא מפורום תקווה ולא מפורום גבורה. בת שבע, בחולצות של מטה החטופים, שאני כל כך מכבד. אמרתי לה: מה היית רוצה שאעביר בשמך היום במליאה? ואז היא אמרה: שתהיו יחד. לכן לא אני אומר לכם, חבריי לאופוזיציה. בת שבע, בת שבע יהלומי. זה הזמן, מתחת לאלונקה, כל מפלגה ציונית. האמינו לי, איזה כוח זה ישדר למנוולים האלה מעבר לגבול, והיום יותר מתמיד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

דווקא כאשר מצפים היום, במליאה המתקרבת ובאה או במושב החורף, שאנחנו נתקוטט כמו מטורפים, בואו נתאחד ונהיה מאוחדים. זו הדרך, זו הדרך לשחרר ולהחזיר אלינו הביתה את החטופים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת בועז ביסמוט. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. כל ענייני הקואליציה–אופוזיציה – אתם לא רוצים לעשות את זה על כוס קפה בפרסה? כי אני שומע את הדיבור עד לפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא צועקת.

היו"ר יבגני סובה:

זהו, זה העניין, אני שומע את זה יותר ממה שאני שומע את הנואם. שלוש דקות, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באסון הנורא שקרה לנו ב-7 באוקטובר, כמעט לפני שנה, גילינו מהו המחיר הבלתי-ייאמן של הזנחת השירותים האזרחיים. מערכת הבריאות, חינוך, דיור, תעסוקה – רוב השירותים האזרחיים פשוט הוזנחו וקרסו ברגע האמת, לא הצליחו לבצע את תפקידם ולסייע לאזרחים בשעת משבר. הייתי מצפה שהממשלה תשים לב לכך. הייתי מצפה ששר האוצר, בפתחו של התקציב, יתכנן מהלך צמיחה ושיקום יסודי שיסיים את תקופת ההזנחה הארוכה של המערכת הציבורית. לצערי, לא כך הדבר. בפועל, התוכנית של שר האוצר לתקציב היא המשך ישיר של מדיניות ההזנחה. הממשלה למעשה מגבה את שר האוצר בהחלטתו להמשיך לצמצם ולקצץ בהוצאות האזרחיות. ומה הטריק? לקצץ בלי להגיד את זה בקול רם. בשקט רועם. לנקוט צעדי מיסוי בלי לקרוא לזה מיסים. תוכנית האוצר לשנת התקציב 2025 לא כוללת שום תוספת לשיקום וחיזוק השירותים האזרחיים, בתקופה שבה הממשלה צריכה לתעדף אותם יותר מתמיד. המדיניות הכלכלית-אזרחית המרחיבה, האמיתית, אדוני שר האוצר, היא כזאת שמגדילה את התקציב לשירותים האזרחיים באופן מתמשך. משנת 2003, מדיניות ההזנחה הנגררת הובילה לפער של 171 מיליארד שקלים בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD בהוצאות על שירותים ציבוריים. הקפאת קצבאות, הקפאת שכר המינימום, הקפאת מדרגות מס הכנסה – כל אלו גזרות מס במסכה, שפוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. מי שלא קורא להם כך, מסתיר את האמת. המיסים הללו יפגעו בחלשים ביותר בחברה שלנו, אלה שגם ככה תלויים יותר מאחרים בקצבאות או משתכרים שכר נמוך יותר. זה רק יעמיק את האי-שוויון, הגבוה גם ככה. אפשר וצריך לנהל את זה טוב יותר. אפשר לקצץ וצריך לקצץ, רק במקומות אחרים. צריך לצמצם משרדים מיותרים ולחתוך הסכמים קואליציוניים, ולא לקצץ תקציב על גבם של החלשים בחברה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לך, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צריך להגיד דברים נכוחים ומדויקים. קודם כול, אין פה צד שרוצה את החטופים וצד שלא רוצה את החטופים. אין כרגע עסקה על השולחן. אין כרגע שום עסקה שאפשר לחתום עליה ולהגיד: קדימה. בני גנץ, ביושרה, אמר את זה אתמול בערב מארצות הברית, שחמאס כבר חודשים לא נענה לשום מתווה ולכן הגיע הזמן לאפשר, שהעולם יתמוך ביכולת של ישראל ללחוץ יותר מבחינה אזרחית ומבחינה צבאית בעזה. זו האמת. הדבר היחיד שחמאס מוכן לו זה כניעה, זה הפסקת המלחמה, זה יציאה מעזה, זה השארת חמאס בשלטון תמורת החזרת חלק מהחטופים. מ-day one – גם את זה חשוב להגיד – מ-day one אף אחד לא מדבר עם מדינת ישראל על כל החטופים. אף אחד. לכן הסיפור הזה, כאילו עסקה עכשיו – איזו עסקה? איזו עסקה? אין שום עסקה שאפשר לעשות כרגע מלבד להיכנע, ואני לא מאלו שחושבים שאנחנו צריכים להיכנע לחמאס. מי שחושב שצריך להיכנע לחמאס ולתת לו להמשיך לשלוט בעזה, זו זכותו לחשוב ככה, אבל שיגיד את זה ביושר ולא ידבר על עסקה אמורפית שלא קיימת. אין צד שני. אין פרטנר. בתלמוד בבלי במסכת יבמות כתוב: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". הפורענות הזאת, שהגיעה אלינו בשמחת תורה, בתאריך הזה דווקא, הדבר הזה של החטופים, הטרגדיה המזעזעת הזאת, שהייתה אמורה לאחד אותנו, שהייתה אמורה לייצר חברה ישראלית מאוחדת, שעומדת כגוש אחד ודורשת את מה שצריך לעשות, דורשת מהעולם ללחוץ על מי שצריך לעשות – במקום זה, גם זה יוצר פירוד; במקום זה, יש כאלה שגם את זה מנצלים כדי לזרוע ריב ומדון, כדי להטיל את האשמה על רצח על צד אחד. אנחנו היום, חבריי וחברותיי, במצב גרוע יותר מאשר היינו ב-6 באוקטובר. בואו נתאפס. זה תלוי בנו. בוא נתאפס. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת נעמה לזימי, תגידו לה, כי רשמתי אותה לדבר. היא בפרסה, חברת הכנסת לזימי. עדכנו אותה, שלא תפספס. בבקשה, שלוש דקות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, השר התורן, תיאוקרטיות קיימות ככה שיש שלטון סמכותני, דתי, עם איזושהי מחשבה משיחיסטית. האזרחים חיים בעוני, ותמיד יש מלחמה. אומרים כאן שהתקציב של סמוטריץ' הוא חסר אחריות. התקציב של שר האוצר לא רואה את העתיד, משעבד את הנכדים שלנו והילדים שלנו להוצאות לא הגיוניות, מחלק כספים בצורה לא שוויונית – במקום לתת כסף לבריאות נפשית, נותנים כסף לאורית סטרוק; במקום להקים משרד למען המפונים יש משרד מורשת ומשרד מסורת ומשרדים כאלה ואחרים, הכול חוץ מלדאוג למה שהמדינה צריכה. זה לא רק חוסר אחריות, זו תוכנית סדורה של קיצונים משיחסיטים שבאים ומכניסים בכוונה את מדינת ישראל לברוך כלכלי, באים ומכניסים בכוונה את מדינת ישראל לברוך ביטחוני, באים ומקצינים בכוונה את הסיפורים על האויב ואת ההבטחות על משיח. הם יוצרים כאן או מנסים ליצור – ובשלב זה הם לאט-לאט מצליחים – מדינה שבה יש את אלה שנאמנים, קרי, דתיים, משיחיסטים, קיצוניים, רוצים שכל מי שלא כמוהם ימות, מי שלא נאמנים – הליברלים, אלה שרוצים שלום, אלה שרוצים לחיות ביחד, אלה שרוצים שגשוג ופיתוח. הכסף הולך עכשיו מהכיס של אלה שעובדים ומשלמים מיסים לכיס של אלה שהם קיצוניים, שמאמינים שרק אנחנו צריכים להיות במדינה – אנחנו זה יהודים – אלה שהם אלימים, אלה שחושבים שרק באלימות נפתור את המצב, אלה שרוצים שנחיה לנצח באלימות. אם זה לא ייפסק, עוד כמה שנים אנחנו נהיה מדינה עניה יותר, קיצונית יותר, מפולגת יותר אפילו מעכשיו, שנואה יותר בעולם, במלחמה בלתי פוסקת, עם הרוגים לא רק בכבישים אלא גם בחיים, גם בביטחון יום-יום, עם חטופים, עם נרצחים, שיקראו להם אלה שמתו על קידוש השם – שם אחר לג'יהאד – עם טרוריסטים. מדינת מזרח תיכון נחשלת ונוראית – זה מה שעומד מולנו. זו הסכנה. יותר גרוע מזה – זו התוכנית של אלה שאוחזים היום בחלק ממשרדי הממשלה, וזה התפקיד, החובה, המחויבות שלנו לבוא ולעצור את זה כמה שיותר מהר, כי אין לנו מדינה אחרת. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

סגן יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, פורסם עכשיו שניתן הסדר חוב לרשתות החינוך העצמאיות החרדיות. מה הסדר החוב? 37 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, מהכסף הציבורי, הולכים להיות ממומנים ולכסות את הגירעונות של הרשתות העצמאיות החרדיות. מה אני אגיד לכם, כנראה משתלם לא לעמוד על המצווה החשובה ביותר של פדיון שבויים. זה משתלם – מקבלים הרבה הרבה הרבה תקציבים וכסף ומשאבים, מכופפים את החוק ואת רשות המיסים, מכופפים כל מה שניתן. רק דבר אחד לא עושים – לא מצילים חיים. והיהדות, תגידו, מה איתה? ארז, והיהדות, מה אתה? מה איתה? תגיד לי, המוסר היהודי עומד לכם כמו שצריך? כן, העיקר כיסוי חובות.

גלעד קריב (העבודה):

העיקר שיהיו רבנים ראשיים אנשי שלומנו.

נעמה לזימי (העבודה):

יותר חשוב מפדיון שבויים, נכון?

ארז מלול (ש"ס):

גם, גם זה נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

יותר חשוב מבחינתכם, כן?

ארז מלול (ש"ס):

נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

כן?

ארז מלול (ש"ס):

נכון, אני מסכים.

נעמה לזימי (העבודה):

אוקיי, אז אתה מסכים, יותר נכון לך החוקים שלך מפדיון שבויים. כי איפה האמוציות שלכם? איפה האיומים שלכם? איפה כל הוויכוחים שלכם? רק על שררה, על כוח, על ג'ובים, על מינויים ועל כספים. מה עם קדושת החיים, תגידו? מה איתה? איפה אתם? איך אתם לא מתביישים, אחרי השבוע האחרון שעבר על כל עם ישראל, להמשיך בשלכם? איך אתם עדיין לא נותנים קונטרה ממשית לסיעות הלאומניות, המשיחיות, שמקדשות כאן את המוות, את הפקרת החטופים והחטופות, שמוכנות שהם יירצחו, העיקר העיקר לשמור על החזון, החזון המשיחי ליישב את עזה, גם על גבם של אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם? אבל איפה אתם, הסיעות החרדיות, להיות משקל נגד, להיאבק על קדושת החיים, על החטופים והחטופות, על הדבר הכי חשוב שיש לנו – פדיון שבויים, הצלת חיים? הרי מה שווה כל מה שאתם עושים? מה שווה אם הם שם? איזו יהדות תציגו? טוב, כנראה שהסדר החובות שווה הכול, כן? התקציבים שווים הכול.

היו"ר יבגני סובה:

לסיום, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

כל אחד והפדיון שלו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מאחלת לכם לחזור למוסר היהודי הכי בסיסי, לעשות את הדבר הכי חשוב ולעמוד על פדיון שבויים, להחזיר את האחים והאחיות שלנו. זה יותר חשוב מכל כיסא ומכל תקציב.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. היא אחרונה, ברור. סגרתי את הרשימה. שלוש דקות, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני. אז בכינוס פגרה, בעיצומה של מלחמה, במצב כלכלי חמור, מה דחוף לממשלת נתניהו להביא אם לא חוק שיאריך עוד קצת את כהונתם של הרבנים הראשיים, שכבר האריכו להם את הכהונה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא החוק.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – כי לא מצליחים לקמבן את למי ניתן את הג'וב הזה הנחשק – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא החוק.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – הנחשק, אחד שבא עם תלבושת יוצאת מהכלל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא החוק, מרב, זה לא החוק. לא קראת, זה לא החוק.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני רוצה לדעת דבר אחד – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה החוק? אני אסביר לך.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – מה כל כך – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא החוק, אבל, יש פה – – – זה לא החוק.

היו"ר יבגני סובה:

אדוני השר, אתה תוכל – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא החוק, אבל.

היו"ר יבגני סובה:

אדוני השר, אתה תוכל לסכם ותסביר, אז תסביר אחרי שחברת הכנסת מיכאלי תסיים את דבריה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אף אחד לא מתקן אותה. אף אחד לא מאריך את כהונת הרבנים. אין היום רבנים ראשיים. לא מאריכים לאף אחד, זה לא נכון.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני רק אומרת: איך יכול להיות שאין לנו רבנים ראשיים? איך יכול להיות שעוד לא מינינו רבנים ראשיים? איך נהיה מדינה יהודית בלי שמינינו רבנים ראשיים? בלי שהציונות הדתית, יחד עם החרדים, הליטאים, החסידים, ש"ס, לא הצליחו להחליט בקומבינה את מי ימנו לרב ראשי? איך נמשיך לדבר ולברבר על פדיון שבויים בלי שיש לנו רבנים ראשיים? איך? איך נמשיך לא לעשות פדיון שבויים, ולהמשיך – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה זה קשור?

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת שטרית, תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – ולתת לחטופות והחטופים שלנו להינמק – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה הקשר?

מרב מיכאלי (העבודה):

– – במנהרות החמאס – –

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת שטרית.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – בעוד אנחנו מברברים עצמנו לדעת על המצווה החשובה של פדיון שבויים, ובכל הזמן הזה אין לנו רבנים ראשיים? זה מזעזע, זה פשוט מזעזע.

מרב מיכאלי (העבודה):

איך המדינה היהודית מרשה לעצמה להמשיך להתנהל בלי שדרעי וגפני ושות' מינו רבנים יהודים? אני רוצה להגיד לכם, חברותיי וחבריי בקואליציה, אני באמת מזועזעת מכם. בואו תעלו לכאן, תגידו עוד איזה אלף פעם פדיון שבויים, פדיון שבויים, פדיון שבויים, עד שיימצאו לכם המועמדים לקומבינה המתאימה – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

אבל זה מפריע. זה מפריע. זה מפריע.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – להיות רבנים ראשיים בישראל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את השר לשירותי הדת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני השר. עכשיו, כשהשר יסכם, את תוכלי גם להעיר, חברת הכנסת שטרית.

גלעד קריב (העבודה):

השר מלכיאלי, אתה יכול לנצל את זמן הסיכום גם כדי להסביר לנו מה עשה השר אמסלם – – – כי שמעתי את השר אמסלם – – –

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת קריב, מאחר שהשר לא מוגבל בזמן, אז תוכל גם להעיר ולהיכנס איתו לעומק הדיון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יבגני סובה – – – להעיר לו. מה אתה אומר?

היו"ר יבגני סובה:

אני מאמין לך. תודה. את יכולה להעיר לשר, את לא צריכה להעיר למי שמנהל את הישיבה. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני מכירה את חבר הכנסת מלכיאלי, לכן אני אומרת לך מראש, אין סיכוי שהוא יגיד שטויות.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. זה נרשם בפרוטוקול. תודה, חברת הכנסת שטרית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כבוד אדוני היושב-ראש – –

גלעד קריב (העבודה):

לא הבנו מה השר אמסלם רוצה מהדיינים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני רואה שחבר הכנסת ליברמן מוטרד מיחסי מלכיאלי–אמסלם. בעזרת השם, היחסים ישובו לאיתנם הראשון. אתה שואל: מה היה איתנם הראשון? אמר לי אופיר: התכונן לדבר שלוש שעות. אם אני אצטרך להגיע לשלוש שעות, נקדיש נתח זמן מכובד למסמך. איפה מרב? חברת הכנסת מרב מיכאלי.

גלעד קריב (העבודה):

קשה לנו להקשיב בכל ערב לרדיו קול חי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חברת הכנסת מיכאלי לא פה. אני ישבתי כאן והאזנתי לחלק מהדוברים. בעבר פניתי לאחד מחברי הכנסת, ואני לא רוצה לחזור מי, ואמרתי לו שיום יבוא ואני אבקש שהצעות החוק יהיו מנוקדות. ולמה אמרתי את זה? כי לצערי, יש נטייה לחברי האופוזיציה לא להבין את החוק. ועלתה חברת הכנסת מיכאלי, שלצערי, לא נמצאת פה עכשיו, ותקפה חוק שהיא לא הבינה על מה היא מדברת בכלל. היא תוקפת הצעת חוק, ובאה עם כל הפתוס והמילים והשאגות, על זה שאנחנו רוצים להאריך בהצעת חוק את כהונתם של הרבנים הראשיים. אף אחד לא דיבר על זה, אין כזאת הצעת חוק. אין היום רבנים ראשיים מכהנים להאריך את כהונתם.

גלעד קריב (העבודה):

לא שמת לב.

נעמה לזימי (העבודה):

אולי אם היו, הם היו דורשים פדיון שבויים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, כבר נגיע לפדיון שבויים. נגיע לפדיון שבויים. אבל לבוא ולתקוף הצעת חוק – חבר הכנסת הַרצֵנו, הינה, הגיע, תקף את הצעת החוק, אבל זו לא הצעת החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

הֶרצָנו, לא הַרצֵנו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הרצנו, סליחה. תקפתם הצעת חוק שלא קיימת. קראתם פה למעלה ולא הבנתם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה הבנת ותקפת לא לעניין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא תקפתי, הצעתי לך 50 שנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אתה, בשונה מאחרים, הבנת, אבל תקפת לא לעניין. זכותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי לך להפך, 50 שנה לא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שאלתי אותך – התקיפה שלי הייתה לעניין – אם זה הדבר הכי חשוב שכנסת ישראל צריכה לעסוק בו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה אנחנו עוסקים בזה עכשיו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי החוק מחייב להתעסק בזה. אתה שומר חוק או לא? אתה שומר חוק? החוק מחייב להתעסק בזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי נעסוק בנושאים יותר חשובים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אלא מה, אתה עושה רפורמות בחוקים – חלק מהחוקים כן, חלק לא. זה לא לעניין. אנחנו שומרי חוק, והחוק מחייב אותנו להתעסק בזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

המצפון מחייב לעסוק בנושאים אחרים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

החוק גובר. יש חוק במדינת ישראל. אתה מזלזל בחוקים; אנחנו לא. אני שומר חוק. מה אתה צוחק?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני צוחק כי מצחיקה אותי התשובה שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אם מצחיק אז צוחקים, בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

101 חטופים נמקים למוות בעזה. נחשפת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל החוק מחייב. חבר הכנסת הרצנו, אנחנו פה לא עושים ליצנות. פה כנסת ישראל עסוקה בחקיקה. המצב מחייב שינוי חקיקה. אמרו לי להסביר מה החוק. אני אומר שהמצב היום – איפה קריב? גם הוא היה מוטרד מזה. ברח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי שווה שתעדכן את שר המשפטים שחוק ראוי לקיים. תן לו תזכורת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מדבר איתך, אני מדבר איתך, לא עם אחרים. אני נהנה מהשיח איתך.

קארין אלהרר (יש עתיד):

למה לא? למה לא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ראוי שגם הממשלה תעמוד ותמלא את חוקיה ואת הדין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קארין, אנחנו בשיח עם הרצנו עכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כי שמעתי את חבר הכנסת – – – היום בבוקר אומר שלא בטוח – – – לקיים את הדין ואת החוק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה תעשה פאנל יחד עם – ותדברו ביניכם מה צריך לעשות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני עושה פאנלים רק בבית. אם אתם חושבים שהממשלה צריכה לאכוף את החוקים, תגיד את זה לשר המשפטים, שלא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא אומר לאף אחד כלום, ושלא יגידו לי כלום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז המילוי של החוקים הוא סלקטיבי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי, טוב לדעת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בשביל זה אני פה, ליידע. אני כן רוצה להסביר מה מטרת החוק. איפה גלעד קריב? הוא שאל וברח. בגלל ששאלו הרבה חברי כנסת למה צריך את הצעת החוק הזאת, אני רוצה להסביר. הכנסת חוקקה לפני כמה חודשים הצעת חוק שדחתה – אגב, לא בקשה שלנו, צריך לזכור – את הבחירות לרבנים הראשיים. לצערנו הרב, תקופה ארוכה שאין רבנים ראשיים.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה. רבותיי, אני מבקש קצת שקט באולם, או שתתיישבו. לא לדבר, כי יש רעש דווקא מהצד שלך, אדוני השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הצד שלי זה פה. מה הצד שלי?

היו"ר יבגני סובה:

לא, הצד שלך הוא פה, ושם מפריעים, משם הרעש. באוזן השמאלית שלי אני שומע את הרעש משם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת סובה, שם הבינו את החוק. הם הבינו. פה לא הבינו, אני מנסה לשכנע כאן.

היו"ר יבגני סובה:

אבל באמת, אני מבקש קצת שקט באולם, כי אני לא שומע את כבוד השר, ואני רוצה לשמוע גם את דבריו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת וסרלאוף, השר, הבין, אז הוא לא מקשיב, הוא איתנו. אני, תפקידי, כבוד היושב-ראש, לנסות לשכנע לא את המשוכנעים. אתה שומע, חבר הכנסת סובה? אנחנו צריכים לשכנע את אלה שהם לא משוכנעים, בשביל זה אני פה. חבר הכנסת רון, אתה הבנת שהצעת החוק הזאת לא קשורה לרבנים ראשיים? יפה. אז הינה, חלק מחבריך, את זה לא הבינו. לכן עליתי לכאן, חוץ מאשר למשוך זמן – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זאת הסיבה שעלית?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אמרתי, חוץ מהסיבה למשוך זמן – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מלכיאלי, שר המשפטים הגיע. יכול להיות ששווה שתזכיר לו שהממשלה צריכה לקיים את החוק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. אני חושב שהשר לא צריך תזכורת שלי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא זקוק לתזכורת – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – כי לא בטוח שהוא ימלא את החוק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ממלא, ממלא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא בטוח. לא בטוח.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

על מלא מלא, כמו שאומרים. אני משוכנע.

רון כץ (יש עתיד):

מיכאל, יש לי שאלה יותר חשובה. איך אתה מסביר את – – – של בן גביר על חשבון הרבנים הראשיים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה לך. לא כל דבר אני יכול להסביר, לא בגלל שאני לא יכול לשכנע אותך – לא כל דבר אני מבין בעצמי.

רון כץ (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר. אני לא יודע להסביר את זה.

רון כץ (יש עתיד):

שהאפליה הזאת היא לספרדים לא – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין דבר כזה. בשביל זה אנחנו פה.

רון כץ (יש עתיד):

אני יודע שאתם לוחמים, אבל בקרב הזה הפסדתם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איזה קרב?

רון כץ (יש עתיד):

על התקציב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא הפסדתם, הובסתם.

רון כץ (יש עתיד):

ועוד היה לכם את הלוחם ינון אזולאי, שעשה עבודה בוועדה, ואתם מקבלים אותו בממשלה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תשמע, היות שאני לא מכיר את הפרטים – אני נוהג לענות על מה שאני מכיר. מה שאני לא מכיר, אני לא יודע. לא יודע. אבל עוד פעם, הצעת החוק הזאת, שאותה אני כן, אני רוצה להסביר מה חשוב. חבר הכנסת שטרן אמר: צריך לדחות ל-50 שנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בטח. אף אחד לא ירגיש.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, שנייה, שנייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – אני חותם לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה תחתום על עוד כמה דברים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה מהדרין מהמהדרין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת שטרן, אבל הצעת החוק הזאת היא לא לרבנים הראשיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, זה בגלל שאתם לא רוצים נשים בגוף הבוחר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון – לא לא לא, סליחה, לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה לא נכון. אנחנו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת שטרן, אנחנו הגשנו הצעת חוק להגדיל את מספר הנשים, מה שאתם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בכמה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מספרים גבוהים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בכמה? אני הגשתי הצעת חוק כזאת כבר כמה שנים. לא, תעזוב אותך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, בוא נדייק בעובדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

10% הגשת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יותר, יותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

10% נשים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא נסכים על 50% – עכשיו אני חותם לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יותר. לא, שנייה, שטרן, שנייה. הדיון לא היה על נשים בוועדה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא – – – הדיון הוא כאילו לא, אבל – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה כאילו? לא כאילו. התרגיל היה על רבניות, לא על נשים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, יש גם בג"ץ על זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היה בג"ץ. היה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הדיון האמיתי הוא שאתם רוצים להבטיח שהרבנות הראשית תמשיך להיות מושחתת ותעבור מאב לבן – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא. אנחנו רוצים להמשיך שתהיה רבנות ראשית אורתודוקסית, נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה האירוע, זה הדיון האמיתי. אנחנו יודעים מה קורה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו רוצים רבנות ראשית אורתודוקסית ולא חילונית כמו שאתה רוצה, נכון.

היו"ר יבגני סובה:

השר מלכיאלי, אם אתה כבר – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא התביישתי בזה. רבנות ראשית חפיף יש במקומות אחרים, לא אצלנו.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שאתה יורד, היו פה עוד שאלות, השר. לא ענית על השאלות שנשאלו פה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא צריך לענות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אומרת לי מירב, תודה רבה. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר יבגני סובה:

לא, בקשר לשר אחר הייתה שאלה. אז אמרת שתענה בהמשך דבריך. תודה רבה לשר לשירותי הדת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. רבותיי, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית, אז אני מבקש מכם לשבת בכיסאות שלכם. כמה שניות, ואנחנו נעבור להצבעה. כמו שאמרתי, ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת חוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 55, נגד – 47. אני קובע כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בעקבות בקשות של חברי כנסת בהתאם לסעיף 21 לתקנון הכנסת. הצעה ראשונה היא בנושא: רצח שישה חטופים בשבי חמאס. הדובר הבא של הצעה לסדר-היום – חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. זה הסדר, לפי מה שמעודכן אצלי. ההצעה לסדר-היום היא הראשונה. זה לפי סדר-היום, מה שהוצג לי. יש לך עשר דקות, זה על הסיעה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה דיון 25 חתימות.

רון כץ (יש עתיד):

זו לא הצעה לסדר-היום.

היו"ר יבגני סובה:

אבל הצעה לסדר – ככה זה לפי התקנון, הצעה לסדר-יום במסגרת דיון 25 חתימות. אדוני, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שלא רוצה לשמוע, שיצא.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת בן ארי, תודה על העזרה בניהול. אנחנו נאפשר לראש האופוזיציה לדבר בלי הפרעות. בבקשה. עוד לא הפעלתי שעון. חכה, אני רוצה שהם קודם כול יראו אותך פה, ואז תכף אני ארגיע. לא חייבים לשבת. תודה. רבותיי, אני מבקש שקט. תודה. חברים, כל מי שלא רוצה להיות באולם לא צריך להיות באולם, אבל אל תעמדו ותדברו שם, בסדר? חבר הכנסת אזולאי, חבר הכנסת טייב, או שתשבו ותקשיבו, או – כי זה מפריע. גם העמידה שלכם לא מכבדת, וגם דיבורים תוך כדי עמידה יפריעו לראש האופוזיציה. בבקשה. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר יבגני סובה:

אני משתדל שיהיה שקט. בכל מקרה, אנחנו מדברים על נושא חשוב. זה נושא מאוד חשוב. צריך לכבד גם את הנושא וגם את הדובר. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני. תודה רבה. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – אתה מתחיל – – –

היו"ר יבגני סובה:

סימון, תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מסתכל על 11 החודשים האחרונים, ואני שואל את עצמי על מה במדינה הזו ייקחו אחריות. אם אף אחד בממשלה, בהנהגת המדינה, לא מוכן לקחת אחריות על 7 באוקטובר, על מה כן ייקחו אחריות? 1,200 נרצחים – קחו אחריות. זה קרה במשמרת שלכם. יותר מ-700 חיילים שנהרגו, קרוב ל-10,000 פצועים. איבדנו את הצפון, איבדנו את הדרום, איבדנו את אהדת העולם, איבדנו את ההרתעה. מה עוד צריך לקרות כדי שתיקחו אחריות? כרמל גת, עדן ירושלמי, הרש גולדברג פולין ואלמוג סרוסי היו אמורים להשתחרר בעסקה של יולי. ברגע האחרון החלטתם לא לקיים אותה. זו הייתה החלטה שלכם, לא תתחמקו ממנה. הם היו בחיים אחרי זה עוד שלושה חודשים, והם היו בחיים ביום חמישי שעבר. עכשיו הם מתים, נרצחו. קחו אחריות. אל תגידו לנו שהחמאס אשם. ברור שהחמאס אשם. ברור שהחמאס הוא ארגון טרור רצחני ורדיקלי. ברור שאת יחיא סנוואר צריך להרוג – לא רק אותו, כל מי שחבר בחמאס, בג'יהאד האסלאמי, הוא בן מוות. רק זה לא פוטר אתכם מאחריות. יש למדינת ישראל ממשלה, יש לה קואליציה, היא אחראית. רציתם להיות בממשלה, רציתם להיות בשלטון – זה בא עם המחיר הזה, זה בא עם האחריות. לא תתחמקו מזה. מי שעמד בראש המדינה כשזה קרה, מי שאמר שהוא מוביל והוא מחליט והכול נהיה בדברו – הוא אחראי, הוא וכל מי שיושב בקואליציה שלו, עד אחרון חברי הכנסת. כולכם אחראים. אתם אחראים לנרצחי הנובה. אתם הייתם אחראים למיה גורן וקיריל ברודסקי, זכרם לברכה; לאחים שרעבי, לנדב ורועי, שני הבנים של חנה פרי, שקבורים בנירים. קחו אחריות על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו – על מה שקורה עכשיו ללירי אלבג, לקרינה ארייב. אתם אחראים למה שקרה לנו כחברה, כמדינה, כבני אדם. אתם אחראים לזה שהמדינה המדהימה ביותר בעולם, מדינה שמחה, מצליחה, אופטימית, הפכה למדינה מוכת צער, סחופת יגון, הולכת מדיכאון לדיכאון לדיכאון. אני אומר מפה לחברי הכנסת של הקואליציה: אל תחשבו לרגע שחמקתם מזה, שאם נתניהו מצליח לחמוק מאחריות, זה כולל גם אתכם. זה ירדוף אתכם עד יומכם האחרון – האשמה, הבושה, האסון, שאתם חלק ממנו. לא ועדת החקירה תטיל עליכם אחריות – עם ישראל יעשה את זה. אתם לא תוכלו לשבת בבית קפה ב-30 השנים הקרובות. לא תוכלו להזמין שולחן במסעדה. ישמעו את השם שלכם ותהיה שתיקה מעיקה, ואז יגידו לכם: מצטערים, המסעדה מלאה, פתאום. אני יודע שאתם מוכרים לעצמכם שזה פוליטי וזה לפי מחנות. אין לכם מושג כמה אתם טועים. זה כבר לא בלפור וזה לא קפלן, זו מדינה שלמה שראתה את ששת הנרצחים, ואומרת לכם: אתם אחראים. נתניהו יכול להמשיך לעשות מסיבות עיתונאים עם מצגות – זה לא יעזור לו; ערוץ 14 יכול להמשיך לשלם מיליונים לינון מגל ולברדוגו – זה לא יעזור לכם. בסוף יש דבר כזה, מציאות. יש את החיים שלנו. בחיים שלנו ארבל יהוד חטופה בעזה. החיילים הכי גיבורים בעולם נשלחו למלחמה שאין לה כיוון וכבר אין לה מטרה. תושבי הצפון לא חוזרים הביתה, ובחיים שלנו הכלכלה מתפרקת והמעמד הבין-לאומי שלנו מתרסק. קרה לנו הדבר הכי נורא שיכול לקרות לנו. החיים שלנו התפרקו סביבנו. הצער אוכל אותנו. כל יום מתים עוד ועוד אנשים, ואף אחד לא לוקח אחריות. אתם רק מחפשים – –

אושר שקלים (הליכוד):

אפשר לשאול אותך שאלה?

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – את מי להאשים, על מי להפיל את האשמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע.

היו"ר יבגני סובה:

אושר שקלים, חבר הכנסת שקלים, זה לא שאלה, לא, אין פה מקום לשאלות. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אפשר ברשותך – – –

היו"ר יבגני סובה:

זה לא מקום לשאלות.

אושר שקלים (הליכוד):

אפשר שאלה פשוטה?

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה מחלחל – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא, אתה לא תפריע. אל תפריע.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שקלים, אל תפריע. חבר'ה, לא צריך לעזור.

אושר שקלים (הליכוד):

אפשר שאלה קצרה?

היו"ר יבגני סובה:

לא, אתה לא יכול לשאול שאלה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה מחלחל. זה כבר לא רק המלחמה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מה אתה – – –

קריאה:

תפסיק, תפסיק – – –

היו"ר יבגני סובה:

אושר, אתה בקריאה ראשונה. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כולם הבינו, זה מחלחל, זה כבר לא המלחמה; כולם הבינו שאין יותר דבר כזה במדינת ישראל, אחריות. מספר ההרוגים בתאונות דרכים מזנק – לא עולה על דעתה של שרת התחבורה שהיא אחראית; שנת הלימודים לא נפתחת – שר החינוך לא אחראי; הפשיעה בשיא של כל הזמנים, אין ביטחון אישי, שיא במספר הנרצחים גם במגזר היהודי – השר לביטחון לאומי חוגג וצוהל; דירוג האשראי יורד – שר האוצר לא קשור לזה; המעמד הבין-לאומי שלנו מתרסק – מה זה קשור לשר החוץ? ועדת החקירה על אסון מירון קבעה באופן הכי נחרץ מי האשמים – לא מעניין אף אחד; ועדת החקירה לצוללות מוציאה מכתבי אזהרה שלא היו כמותם בתולדות המדינה – שעמום מוחלט, אתם כבר לא אחראים לכלום. החוק קובע שמי שלא אחראי למעשיו הוא משוגע. חיינו מנוהלים על ידי ממשלה שהשתגעה. זה לא יעזור לכם – אתם אחראים, אתם אשמים. אתם תלכו הביתה, מפני שאנחנו מדינה חפצת חיים, מפני שיש לנו אפשרות אחרת, מפני שזו לא ישראל האמיתית. ישראל האמיתית היא צה"ל והלוחמים הגיבורים שלנו, וישראל האמיתית היא ארגוני החברה האזרחית שלקחו אחריות ב-8 באוקטובר, וישראל האמיתית הייתה בשבת האחרונה בבגין ובפרדס חנה-כרכור ובחיפה ובירושלים, והיא אמרה למשפחות החטופים: אנחנו כן איתכן, אנחנו כן לוקחים אחריות, ואנחנו לעולם לא נוותר עליכם ולעולם לא נוותר על המדינה שלנו. זו ישראל האמיתית, והיא תנצח. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. הדובר השני הוא חבר הכנסת גדי איזנקוט. בבקשה. גם לרשותך עשר דקות, אדוני. בבקשה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, במוצאי שבת לפני עשרה ימים התחילו להגיע ידיעות על רצח שישה חטופים. למוחרת בבוקר, 1 בספטמבר, נחשפו אזרחי ישראל – יום של התחלה עבור סטודנטים, עבור תלמידים, המוני ישראל שמתבשרים בכאב גדול על רצח אכזרי של שישה חטופים שהיו חיים ימים ספורים לפני, שרדו בשבי במשך 11 חודשים. זה המשך לאכזריות והרוע שראינו לאורך כל התקופה מארגון חמאס, יחד עם ההבנה שב-7 באוקטובר יצאנו למלחמה צודקת. הרוח והמחויבות של הצעירים נחשפה עוד פעם, אבל פה צריך להבין שהיא משאב יקר שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ולא לקחת אותו כמובן מאליו; לקחת אותו בתבונה ובחרדת קודש, לנהל את המלחמה ולהשיג את המטרות שלה. על זה חיילים מקריבים את חייהם. עד כמה שזה יישמע מפתיע, בעיקר לצד השמאלי של האולם, בחלוף 11 חודשים נותרנו עם שש מטרות המלחמה שהגדרנו ב-16 באוקטובר, לפני כמעט שנה. המציאות השתנתה בצורה רצינית מאוד, חייבה עדכון. ראש הממשלה התעקש לא לשנות אות. החלק היותר-מטריד בעיניי – ואני יכול לסייע ולתת העתק למי שנמצא פה, קצין תורן – הוא העובדה ששרים שמתראיינים – גם אתמול ראיתי, כולל בריאיון של ראש הממשלה – לא מכירים נכון את מטרות המלחמה, מה שאמור לשמש כמצפן למערכות הביטחוניות, מה צריך לחשוב על זה. אז קודם כול, אני ממליץ לשנן אותן, ואחרי זה אני ממליץ לעדכן אותן, כי לבנון לא מופיעה שם, איראן לא מופיעה שם, השבת יישובי הצפון לא מופיעה שם, אפילו פילדלפי לא מופיע שם, ויהודה ושומרון לא מופיעים שם. כבר במחצית בפברואר הצבענו בפני ראש הממשלה בעל פה ובכתב על כך שהוא נמנע – הוא גם נכנע – נמנע מלקבל החלטות קובעות, החלטות אסטרטגיות. ואני שואל את עצמי מה השתנה. דיברנו איתו על השבת חטופים, דיברנו על קידום תוכנית המלחמה ברצועת עזה, מה שנקרא היום שאחרי, שהוא סירב להתעסק בזה. ולכן בזמן האחרון אנחנו שומעים שהיכולת השלטונית של חמאס התחזקה ברצועת עזה. דיברנו איתו לפני שבעה חודשים על הצורך לבצע את תוכנית המלחמה שהוצגה ארבעה חודשים לפני בדבר הצורך להעביר את המשקל צפונה – הוא התעלם מזה. דיברנו איתו פעם אחר פעם על מניעת הידרדרות ביהודה ושומרון. זה היה אולי הנושא המרכזי שדיברתי עליו בשנה הראשונה שלי פה, בשנה הקודמת; על ההבנה שמה שנזרע בהסכמים הקואליציוניים מביא לסערה שאנחנו קוצרים אותה. כשלוקחים בגלל צרכים קואליציוניים את המינהל האזרחי ונותנים לשר אחד, ולוקחים את מחוז ש"י ומכפיפים אותו לרצון של השר לבט"פ, ומה שממשיך לעבוד במאמצי על זה מאמצי הסיכול והמניעה. צריך לומר שיש הישגים אופרטיביים ראויים לצבא, הישגים מבצעיים. יחד עם זה, כשאני בוחן את מטרות המלחמה, אני רואה שיש מרחק גדול מהמקום שחשבתי שנימצא בו לפני 11 חודשים. אנחנו הצטרפנו לממשלת החירום בימים קשים. לא שאלנו שאלות ונכנסנו. אני רואה את עצמי כשותף מלא לאורך כל התקופה ששירתנו בקבינט. ניסינו להשפיע, ניסינו להוביל למקום נכון יותר. השיקול היה טובת מדינת ישראל. ואני מסתכל אחורה ואומר לעצמי שאם היינו מצליחים לשכנע ולהציב את האינטרסים הלאומיים ואת מטרות המלחמה בראש סדר העדיפויות בלא שיקולים פוליטיים, זה יכול היה להיראות אחרת. ביום 28 בנובמבר, כשאנחנו נכנסים לדיון על הפעימה הלפני-אחרונה בעסקת החטופים הראשונה, ברקע הכותרות שהשר לבט"פ איתמר בן גביר מאיים על ראש הממשלה: אם לא תחזור למלחמה מייד, אנחנו נפרק את הממשלה – ככה נכנסים לדיון, ולא צריך לדמיין מה הייתה תוצאת הדיון. בחודש מאי הצביעו ראשי מערכת הביטחון בפני ראש הממשלה, בפני הקבינט, שהושגו התנאים להשבת החטופים. התכנסנו, ואחרי כמה דיונים רציניים, יש לומר, הסכים ראש הממשלה על מה שנקרא לימים מתווה נתניהו, שהתקבל ב-27 במאי. הוא עבר שם-שם: אתה מסכים, אתה מסכים, אתה מסכים. למוחרת בבוקר שמענו בחלק מהערוצים שהרופסים דחפו לפשרה; ראש הממשלה והשר דרמר עמדו איתן, ובכל זאת הוא העביר את זה. זה היה בקבינט המלחמה. כשביקשנו ממנו להביא את זה בפני הקבינט הרחב, הוא לא הסכים. שאלנו אותו: איך זה יכול להיות? סנוואר מחזיק בהעתק הזה. יעלה על הדעת ששאר שרי הקבינט לא יראו? הוא לא אפשר את זה. אם אני הייתי מקריא את המטרות האלה אז והיום, היו אומרים שאנחנו מוכרים את ביטחון המדינה. אז מאחר שזה התפרסם באנגלית ובערבית, אז למי שלא יודע, אפילו אם יש אחד כזה, אז חשוב – יש שם ארבעה סעיפי פתיחה, שמטרת ההסכם היא שחרור כלל בני הערובה, החיים והמתים, מרצועת עזה בתמורה למספר מוסכם של 20 פלסטינים. הסעיף השני: השגת שקט בר-קיימא שיוביל להפסקת אש קבועה. אחרי זה השופרות דיברו על עצירת המלחמה. הם רוצים לעצור את המלחמה. זה סלוגן עיתונאי, זה מעולם לא עלה בשיח, וגם אף אחד לא דרש את זה. במתווה נתניהו, אם הוא מצליח, יש ארבעה חודשי עצירת מלחמה – זה הפסקת מלחמה. ואחרי זה הוא גם דרש את נסיגת הכוחות הישראליים מעזה, ודרש דבר נוסף בניגוד להחלטת הקבינט, של שיקום הרצועה, פתיחת המעברים ומתן אפשרות לסחורות ואנשים. לצערי, לאחר זמן קצר הוא התכחש למתווה הזה. ואני מסכים לגמרי לאמירה שנאמרה פה קודם: סנוואר הוא רוצח בן מוות. אנחנו מצפים רק מההנהגה ישראלית לנקוט עמדה. ובהנחה שתפקיד של הנהגה הוא לומר אמת, להתוות דרך ולתת תקווה, כשמסתכלים איפה אנחנו עומדים אחרי 11 חודשים, המסקנה ברורה מאוד – ראש הממשלה של הליכוד הוביל מלחמה ב-1982, ובקיץ 1983 הוא הגיע למסקנה – הוא הקים ועדת חקירה ממלכתית, והתפטר אצל הנשיא הרצוג. אז זה היה חיים הרצוג. ופה אני מתקשה מאוד להבין את העמדות של ראש הממשלה בלומר אמת. אני מודה מאוד שהתקשיתי גם כחבר קבינט. רב הנסתר על הגלוי. אתה יודע מה אומרים, אתה יודע מה משתנה אחרי זה, וקשה מאוד לעקוב. מהסיבה הזאת 101 חטופים עדיין שם, 70,000 עקורים לא נמצאים בבתים. מה קרה לגרעין האיראני, אני שואל כמי ששירת תחתיו כרמטכ"ל; זאת הייתה הדת השנייה שלו. אני יודע מה העיסוק בצה"ל. תוכנית הגרעין האיראנית נמצאת היום במקום המתקדם ביותר מאז שיצאה לדרך. השאלה היא מדוע הוא מאפשר למצב הכאוטי באיו"ש להידרדר, והשאלה היא לא אם תהיה הסלמה, אלא מתי תהיה הסלמה, כי חלק מהשרים וחברי הקבינט דוחפים להסלמה כחלק מתפיסת עולם. השב"כ וצה"ל מצליחים לסכל טרור ולשמור על מציאות סבירה. הקבינט חייב להתעשת ולעצור את ההתפרעות של חלק מהשרים, שדוחפים להסלמה רחבה, ואני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי – אני פיקדתי על יהודה ושומרון ב-2003, 2004, 2005 – כדאי מאוד לעצור אותם ולעשות את המאמצים, כי אחרת ניכנס לבעיה קשה מאוד בכל הזירות. ומי שחושב שאפשר להילחם בשבע זירות – צה"ל הוא צבא גדול, צה"ל הוא צבא חזק, אבל נדרשת הנהגה שתדע למקד אותו. אני רואה שנגמר לי הזמן. היה לי עוד סעיף על התוויית הדרך ועל מתן התקווה. אני מקווה מאוד שנתעשת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, אנחנו רוצים לשמוע.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אם אני אקבל הארכה.

קריאות:

קיבלת.

היו"ר יבגני סובה:

הוא ממשיך.

אופיר כץ (הליכוד):

גם אנחנו רוצים לשמוע. אם השרים ישבו בשקט, אז ביהודה ושומרון לא יהיו פיגועים? הם יעזבו אותנו? לא ירצחו אותנו?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

לא.

אופיר כץ (הליכוד):

בגלל ששר כזה אמר משהו ואחד אמר משהו אחר, זו הסיבה שהם רוצחים אותנו?

מירב כהן (יש עתיד):

הוא עונה לך: שווה בשביל סלפי בהר הבית – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כאילו עד עכשיו הם לא רצחו אותנו?

קריאה:

תן לו לענות.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

מאחר שפיקדתי על יהודה ושומרון, הייתי מפקד אוגדה, מח"ט ומג"ד, אני מכיר את המציאות, מעריך מאוד את המתיישבים, ואני חושב שגם בתקופות האלה הבסנו את טרור המתאבדים של חמאס, כי ידענו להילחם בצורה נחושה מול האויב, ידענו להגן על האוכלוסייה היהודית, ידענו להפריד בין טרור לאוכלוסייה, וידענו להשאיר תקווה למי שלא עוסק בטרור, ומי שעוסק בטרור – נלחמנו בו בנחישות. החלק המטריד הוא התוויית הדרך, זה להבין מה ראש הממשלה רוצה, מה ממשלת ישראל רוצה. כשמסתכלים על מטרות-העל של ראש הממשלה ועל 13 האינטרסים שראש הממשלה אישר – אין קשר; אולי רק אינטרס אחד, של עיסוק בשינויי האקלים, עומד בהלימה למה שנכתב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם זה לא.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

ולכן, מה שנדרש דחוף זה לתת לצוות המשא ומתן מנדט, כדי שיגיע להסכם מתוך עמדה של כוח על פי מתווה נתניהו. צריך לעדכן אותו. היו עצות טובות מאוד בקבינט הרחב, של השר אמסלם ואחרים, לעשות את זה באחת. אפשר לעדכן את זה. זה מתווה שאיבד מהרלוונטיות שלו, כי לצערי הרב חלק גדול לא איתנו, חלק משמעותי, מאז שיצאנו לדרך, ולכן נדרש לתת מנדט ולדרוש תוצאה. הדבר הבא זה לבנות אלטרנטיבה לשלטון חמאס. אחרי שהם נפגעו קשה מאוד, הם מתעשתים, מחזירים את הכוח לעצמם, לוקחים כסף מהאספקה שנכנסת לתוך הרצועה. את גבול מצרים צריך לאטום. ראש הממשלה צודק, זה איום. אני לא מקל בו ראש. אפשר לאטום אותו. היום יש טכנולוגיה במדינת ישראל שלא הייתה. התווך התת-קרקעי – אפשר לאטום אותו גם באמצעים טכנולוגיים, גם במודיעין, גם ביכולת מבצעית וגם בשיתופי פעולה. אסור שהאמצעי יהפוך למטרה. המטרה היא המטרה שהגדיר הקבינט – השבת חטופים.

היו"ר יבגני סובה:

לסיכום.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

ופה אני חושב שחייב לעשות שינוי משמעותי מאוד כדי להחזיר את מדינת ישראל לנתיב, ליציבות, גם בביטחון הלאומי שלנו וגם בחיבור החברתי שלנו, בסולידריות שנדרשת מהחברה הישראלית, אפרופו שירות ישראלי של כלל הצעירים הישראלים, החלטות בדבר האופי של החברה הישראלית, ומה למדנו מ-7 באוקטובר. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת גדי איזנקוט. ישיב על ההצעה לסדר-היום שר התקשורת שלמה קרעי, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה יש לו להשיב? מה הוא כבר יכול להשיב?

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש לשמור על השקט. מי שלא רוצה, לא חייב להיות באולם. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אושר, יש לך שאלות?

אופיר כץ (הליכוד):

אתם לא רוצים את תשובת הממשלה?

אושר שקלים (הליכוד):

לפיד יוצא. כולכם יוצאים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רואה אותי יוצא?

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

12 מנדטים בסקרים. תמשיכו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מחלקת הדגים הקפואים של הנורבגים – – –

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חבר הכנסת שקלים וחבר הכנסת שירי, אפשר להמשיך את השיחה בחוץ. חברת הכנסת פרידמן. רבותיי, בואו נכבד גם את תשובת השר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה. חבר'ה, בואו נסכם: מי שלא רוצה לשמוע, לא חייב לשבת באולם.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – לשאול את השאלות, אחרי זה נענה לך, אושר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הלב של כולנו נשבר למשמע הידיעה הנוראה על רצח ששת החטופים בידי מחבלים נתעבים צמאי דם, הירש גולדברג פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת, השם ייקום דמם. ראש הממשלה נתניהו ביקש בקול שבור וכואב סליחה מבני משפחתם על שלא הצלחנו להשיב את יקיריהם בחיים.

רון כץ (יש עתיד):

הם לא היו מוכנים לשמוע אותו.

היו"ר יבגני סובה:

רון, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עמנו למוד ייסורים וכאב. אנחנו יודעים שמתוך השכול הנורא נוכל להתנחם בצוואת הנצח, בצוואת החיים. עלינו לעשות כל שלאל ידינו, בעזרת השם, בעוז ובנחישות, כדי למגר את הרוע הזה מעל פני האדמה ולהחזיר את 101 החטופים הביתה. לצערי, ראש האופוזיציה לפיד לא מסוגל להתעלות לגודל השעה. קודם הוא קרא לאלו שמבעירים את הרחובות ומממשים את דף המסרים של סנוואר "ישראל האמיתית".

קארין אלהרר (יש עתיד):

ממש. הוא הבעיה.

קריאה:

הוא הבעיה. הוא הבעיה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה, שמציע להפר פסיקת בג"ץ, אתה מתעלה לגודל השעה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה, שרוצה להחזיר את המהפכה המשפטית לרחובות באמצע מלחמה וקורא להפר את פסיקת בג"ץ, אתה מתעלה לגודל השעה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

בוא, תצטט גימטריות על אהבת ישראל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כיושב-ראש ועדת החוקה לשעבר של הכנסת אתה יודע שגם בג"ץ לא מעל החוק.

גלעד קריב (העבודה):

די. אתה מגדולי המחריבים, אתה ויריב לוין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מעניין, בכמה "שבעות" היית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם קרא לפיד לאלו שמבעירים את הרחובות ומממשים למעשה את דף המסרים של סנוואר "ישראל האמיתית".

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נכון, הם ישראל האמיתית, לא אתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשבילו נהריה, דימונה, נתיבות, אופקים, אשקלון, באר שבע, הם לא ישראל האמיתית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הם לא קוראים לפיטורי שר הביטחון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כל אלה שהפקרתם אותם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אחרי שהוא רואה שפעולותיו הן למעשה מימוש דף המסרים של סנוואר ושהוא כלי שרת בידיו במלחמה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דף המסרים – – –

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת בליאק, תודה. לא, אתה מפריע. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – הוא ממשיך בשלו. למרות שהוא מבין שהוא משחק לידיו של סנוואר ומממש את ההוראה המפורשת שלו – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מהדובר של סנוואר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואני מצטט: להמשיך להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים, כדי שהלחץ הציבורי על ממשלת האויב יגבר – למרות שהוא רואה את ההוראה המפורשת הזו של האויב, הוא ממשיך באופן ציני לנצל את הסבל של המשפחות ולנסות להרוויח הון פוליטי – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

תגיד לי, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – במקום להתאחד מאחורי המאמץ הלאומי, למגר את הטרור ולהציל חיים.

רון כץ (יש עתיד):

איזה מאמץ? איזה מאמץ?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – מאחד בערוץ 14.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת שרון ניר, עוד לא קראתי אותך לסדר. לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מציע לך שמי שכתב לך את הנאום, תפטר אותו. מי שכתב את הנאום זה אדם מנותק שלא יודע מה קורה בחברה הישראלית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא דיברת עם משפחה אחת.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה ראשונה. תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – שלא מסתכל להם בעיניים. תפטר את מי שכתב לך את הנאום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מפתיע למי שנאבק להקים ממשלה עם תנועת האחות של החמאס וחתם על הסכם כניעה עם חיזבאללה. אגב, על פי עדותו של חבר הכנסת שטרן, נסראללה נטל חלק פעיל במשא ומתן. אוי לבושה.

רון כץ (יש עתיד):

הפקרתם את הצפון. מה אתה מדבר איתנו על זה בכלל? הפקרתם את הצפון ואת הדרום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל, חבר הכנסת איזנקוט, אתה אמרת לפני כמה חודשים, וגם עכשיו חזרת בעצם על אותו דבר, כי צריך להגיע לקווי סיום ולקדם עסקת חטופים ממקום של עוצמה. ואני שואל, חבר הכנסת איזנקוט: איך אפשר להגיע לעסקה ממקום של עוצמה אם אתם פועלים כשופרות של דף המסרים של סנוואר? איך אפשר להגיע לעסקה ממקום של עוצמה בזמן שאתם מתדרכים נגד ממשלת ישראל, נגד ראש ממשלת ישראל ונגד לוחמינו הגיבורים בשדה הקרב?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא מתבייש? אתה יודע מה זה ראש ממשלת ישראל? זה לא יכול ללכת בלי אחריות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וגם איך זה מתיישב, חבר הכנסת איזנקוט, עם דף המסרים החדש של גנץ, שהיום התיישר לעמדת ראש הממשלה ואומר לבלינקן, ואני מצטט: מצופה מהעולם שייתן גיבוי לישראל להגביר את הלחץ האזרחי והצבאי בעזה – זה מה שהביא את עסקת החטופים הראשונה וזה מה שיזרז את הכרעת החמאס? זה מה שאומר היום גנץ לבלינקן. זו העמדה של ממשלת ישראל וזו העמדה של ראש הממשלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הבעיה היא שהשפה שלך, קרעי, כבר לפני 7 באוקטובר גרמה לחורבן.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שטרן, תודה. הבנו את ההערה שלך. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כדאי שכולנו נתיישר מאחורי רוח לוחמינו הגיבורים, מאחורי העמדה של הקבינט של ממשלת ישראל במלחמה הקיומית שלנו באויב. בסופו של דבר המציאות מדברת בעד עצמה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה קבינט? מי נמצא בקבינט? בן גביר זה הקבינט שלך? זה מי שמנהל את מדינת ישראל?

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת דוידסון, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בתקופה האחרונה, בנחישות ובעוצמה, בעמידה איתנה של ראש הממשלה נתניהו כנגד כל הלחצים מבית ומחוץ, ישראל חיסלה את רמטכ"ל חמאס ורמטכ"ל חיזבאללה, תקפה את החות'ים וכבשה את ציר פילדלפי – צינור החמצן של החמאס, שאותו אתם רוצים להחזיר במתנה לרוצחי בנינו. איזה מסר אתם רוצים להעביר לסנוואר, חבר הכנסת לפיד? תטבח בנו וניתן לך פרס? תרצח חטופים ותקבל את כל מבוקשך?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה המסר שאתם רוצים להעביר?

רון כץ (יש עתיד):

– – – בממשלה בזמן הזה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו בג'ונגל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

סביבנו חיות צמאות דם שבוחנות את התגובה שלנו בשבע עיניים, בשבע חזיתות. אם נפגין רפיסות וחולשה, נחטוף כפליים.

רון כץ (יש עתיד):

אין לכם אחריות. אפס אחריות. אתם לא ראויים להנהגה. אתם לא ראויים לצה"ל. זה אתם, זה רק אתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתחברו לרוח הלוחמים הגיבורים שלנו, תנו לצה"ל לנצח, תנו לנו להשיג את מטרות המלחמה כולן. מי שלא תורם לניצחון ולהשבת חטופינו, חבר הכנסת לפיד, עדיף שישב בשקט ולא יפריע.

רון כץ (יש עתיד):

תענה. תגיד לי, שלמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמו שקראנו בפרשה – –

היו"ר יבגני סובה:

רגע. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ, תודה.

רון כץ (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – "מי האיש הירא ורך הלבב – –"

היו"ר יבגני סובה:

רון, תודה, תודה.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

רון, חבר הכנסת כץ, תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

"– – ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו".

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

כי אתה חוזר על אותו דבר. לא, אתה מפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני מעביר מכאן מסר.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה, אדוני השר, שנייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הממשלה שלכם יודעים מה זה רך לבב? חצי מהממשלה שלכם לא יודעים מה זה רך לבב.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שטרן.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אני אולי אקבל תשובה.

היו"ר יבגני סובה:

אין בעיה כשיש הערות ביניים, זה בסדר, אבל אתה חוזר שש פעמים על אותה הערה.

רון כץ (יש עתיד):

אולי הוא יענה.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר, אז אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אבל אתה חוזר על אותו דבר, אותו משפט, ואתה מפריע.

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל שאלה, אולי אני אקבל תשובה.

היו"ר יבגני סובה:

עוד הפעם, אני מאפשר קריאות ביניים אם הן קצרות, אבל אתה חוזר שש פעמים תוך חצי דקה על אותו דבר, וזה מפריע, ולכן אני אקרא אותך לסדר. לא רוצה לקרוא אותך לסדר. הערת ביניים עניינית, בסדר, אבל אתה חוזר על אותו דבר.

רון כץ (יש עתיד):

אולי נקבל תשובה.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר. כרגע זה לא דיון תשובות ושאלות. שאלות ותשובות זה דיון אחר.

רון כץ (יש עתיד):

לא נקבל תשובות.

קריאה:

אל תדאג, לא נקבל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, חבר הכנסת כץ. תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. לסיום אני רוצה להעביר מכאן מסר של עוצמה ללוחמים שלנו גם מתוך פרשת השבוע שקראנו בשבת: "כי תצא למלחמה על אֹיְבֶךָ וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך". יחד בעזרת השם ננצח. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם עוד במלחמות של סוסים, זאת הבעיה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר התקשורת שלמה קרעי. אם כן, המציעים מבקשים להצביע על העברת הנושא הזה לוועדת החוץ והביטחון. אני מבין נכון?

קריאות:

כן, כן.

היו"ר יבגני סובה:

אז נצביע, אם כך, על מנת שההצעה הזאת תועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אפשר לבקש גם שזה יזורז? אם אפשר לזרז את זה, בגלל חשיבות הדברים.

היו"ר יבגני סובה:

זה כבר תלוי בוועדה החוץ והביטחון. אם אתה רוצה לזרז, יש הצעות לסדר-היום דחופות שאתה מגיש דרך הנשיאות. זה לא תלוי בי. אנחנו נעבור להצבעה. אני אמרתי כבר על מה אנחנו נצביע. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 25, אפס מתנגדים. ההצעה הזאת תועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, ההצעה לסדר-היום הבאה היא בנושא: הכישלון הכולל של הממשלה בניהול המלחמה והשגת יעדיה. הדובר הראשון – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאז 7 באוקטובר, כמעט שנה, אנחנו עוברים תקופה שאפשר לקרוא לה ימים נוראים, שנה שלמה של ימים נוראים. מה עושה הממשלה? מנסה להנדס את התודעה. אני מסתכל רק על מה שקרה היום – היום עוד לא נגמר – 80,000 איש שעדיין גרים בצפון נאלצו לרוץ למקלטים בגלל אזעקות כאלה ואחרות. אני מסתכל על מה שקרה אתמול. אני חושב שכולנו הזדעזענו, ראינו את האימא רצה באמצע הלילה, תופסת את התינוק שלה בעריסה ורצה איתו לממ"ד. בלילה אתמול תושבי הצפון נאלצו חמש פעמים לרוץ למקלטים. איזה לילה הם עברו. אני מסתכל על מה שהיום בכל הרשתות, אותם תלמידים והורים שכבר חזרו לבתי ספר, אתה רואה את הצעקות, את הפחד. ככה הם חיים. ככה אנחנו מגדלים דור שלם. כל זה על רקע הנאום הפתטי האחרון של ראש הממשלה, שאומר: אני האחראי לביטחונם של אזרחי ישראל. זה הביטחון שלך, אדוני ראש הממשלה? הפכת את הילדים שלנו לשכפ"ץ שלך ושל הקואליציה שלך, זה מה שעשית. אני גם באמת לא מבין את עצמנו – אגב, גם לא את התקשורת. אנחנו כבר התרגלנו לימים שחיזבאללה משגר יותר מ-100 רקטות וכטב"מים ביום אחד, וזה כבר מופיע כידיעה שלישית או רביעית במהדורות החדשות. מי בכלל חלם שנגיע למצב הזה? כל מה שקורה זה המשך של התבוסתנות של הממשלה הזאת, של מדיניות ההכלה. שמעתי את כל דברי הבלע של השר קרעי לגבי הסיפור של הצפון וחיזבאללה. אדוני השר, זה לא במקרה שכל האסונות רק במשמרת שלכם. אסון מירון – במשמרת שלכם; שומר חומות – במשמרת שלכם; 7 באוקטובר – במשמרת שלכם. שום דבר לא קרה במשמרת של ממשלת השינוי, כי אנחנו ידענו לטפל בדברים. מי שמדבר על התבוסתנות. ב-13 במרץ 2023 היה פיגוע בצומת מגידו. כל מערכת הביטחון דורשת תגובה קשה, ומי שמונע תגובה בממשלה, אותו תבוסתן, אבו יאיר – אבו יאיר מונע תגובה אחרי הפיגוע במגידו. ב-11 ביוני 2023 אנחנו בכלל רואים יישוב חדש, מקימים לנו יישוב חדש, נווה נסראללה שם בהר דב, בצד שלנו. עולים ומגיעים לשם חמושים של חיזבאללה ויושבים שם. כל מה שהיה צריך להיגמר בפקודה של המ"פ במוצב הקרוב מגיע לראש הממשלה, והוא מונע תגובה אמיתית ועוצמתית מצד צה"ל. ב-11 באוקטובר 2023, ארבעה ימים אחרי אותו אסון של 7 באוקטובר – עוד פעם, לפי מקורות העיתונאים בליכטנשטיין – הייתה הזדמנות, נוצרה הזדמנות למבצע שובר שוויון אמיתי בצפון. המטוסים כבר היו באוויר. מי שנותן פקודה לעצור אותם ולקרקע אותם זה אותו ראש הממשלה אבו יאיר. אני מסתכל בלילה, ב-25 באוגוסט, לפני כשבועיים, כשצה"ל פעל להסרת איום של חיזבאללה, כוונות ירי למרכז הארץ, צה"ל מניח על השולחן שלוש גרסאות, שלוש תוכניות, שלוש אפשרויות. כמובן שראש הממשלה בוחר באפשרות הכי מגומגמת, הכי רזה, וגם אותה הוא מדלל. אז מי שבאמת מוביל פה מדיניות של תבוסתנות, מדיניות של הכלה, עד הרגע הזה, זה אותו ראש ממשלה. תסתכלו מה קורה בדרום – טרלול מוחלט. עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, הגיעה למשקל של משוחררי אושוויץ, 35 קילו. ומה אנחנו רואים מנגד, כשהחמאס מרעיב את כל החטופים שלנו? אלפי משאיות נכנסות כל שבוע, משאיות עם סיגריות, עם דלקים, עם פינוקים למיניהם. מי מכניס את אותן משאיות של סיוע "הומניטרי"? ארגון IHH, אותו ארגון שארגן לנו כבר את מרמרה, ארגון שמוכר במדינת ישראל כארגון טרור. למה בכלל נותנים להם להכניס סיוע? רק לפני פחות משבוע מתקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון. כמו תמיד הכול הודלף החוצה. מה אני קורא בעיתונים? ששב"כ באותו דיון אומר שאונר"א מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. אלה שני ארגונים מרכזיים שכרגע אחראים לסיוע ההומניטרי. אני לא יודע איזה נשק הם מחביאים שם באותו סיוע הומניטרי. מדברים על צינור חמצן. צינור חמצן אמיתי זה אותן משאיות – זה צינור החמצן. IHH זה צינור חמצן. אונר"א זה צינור חמצן. יתרה מזו, מה קורה עם אותו סיוע שנכנס? אותו סיוע שנכנס, חמאס משתלט עליו בעזרת אונר"א, מוכר את אותן סחורות שמגיעות חינם לעזה, והכסף הזה משמש למימון פעילות חמאס של היום. מזה הם מגייסים גם אנשים חדשים. על כל מחבל שהרגנו הם מגייסים שניים, כי הם שולטים בכסף, הם שולטים בנשק. אנחנו כרגע – כל החיילים, כל הכוחות שלנו – מרוכזים על שני צירים: ציר פילדלפי ועוד ציר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

נצרים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ציר נצרים. זה הכול. אנחנו שם מדשדשים. ובאמת, כשהייתה כבר אפשרות לשבור את חמאס, כשהם היו קרובים להתפרקות, כשנכנסנו לח'אן יונס, לא ניצלתם את אותו מומנטום להמשיך הלאה, להכריע את החמאס ולשחרר את החטופים שלנו. לכן, אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא סומכים עליך, לא מאמינים לך גם בנושאים הרבה יותר פשוטים. כאן, ב-14 באוקטובר, שבוע לאחר אותו אסון נוראי, הניחו חוק. מי שהניח אותו, מי שרשום, מי שמופיע ראשון, זה עמית הלוי, חבר ליכוד, ואיתו חתמו עוד 40 חברי כנסת – מהאופוזיציה, מהקואליציה – חוק עשיית דין במחבלים של חמאס ועוזריהם. למה החוק לא מתקדם? למה עד היום לא הצלחנו להעמיד לדין אפילו מחבל אחד? כי אתה מטרפד את זה. תשאל את עמית הלוי, תשאלו את שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט: מי מטרפד את זה? ראש הממשלה. אנחנו איבדנו יותר מחטיבה במלחמה הזאת, יותר מ-700 חיילים הרוגים, אלפי פצועים קשה שכבר לא יכולים לחזור לשירות פעיל ביחידות קרביות, וצריך להעביר את חוק הגיוס. מה אנחנו רואים במקום זה? את חוק ההשתמטות. חוק השתמטות עכשיו. ומה קרה אתמול? אספר לכם. זה דבר הכי מרתק. אתמול בין 15:00 ל-17:00 התקיים דיון בלשכת ראש הממשלה, בחדר הקבינט, בהשתתפות ראשי האוצר. באמצע הדיון, בלי בכלל לחשבן לאף אחד, נכנס השר גולדקנופ – אתם זוכרים, "מה לממשלה ולמלחמה"? והשר גולדקנופ, בנוכחות כולם אומר: אדוני ראש הממשלה, או שבשלושה שבועות אתה מעביר לנו את חוק ההשתמטות או שאין לך תקציב. תראו איזו חוצפה. אותו שר שאומר "מה לממשלה ולמלחמה", באמצע דיון תקציבי נכנס, מתפרץ לתוך חדר הקבינט, והוא שם אולטימטום לראש הממשלה: או שבתוך שלושה שבועות תעביר לנו את חוק ההשתמטות, או שאין לך תקציב. ככה מתנהלים דברים בקואליציה הזאת. זאת לא קואליציה ימין על מלא, זאת קואליציה בושה על מלא, ולעם ישראל מגיעה הנהגה אחרת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. הדובר השני הוא חבר הכנסת זאב אלקין. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו כאן לדיון על ניהול המלחמה על ידי הממשלה והשגת יעדיה, וראוי לפתוח את הדיון מציון של המטרות העיקריות, היעדים המרכזיים, אדוני השר, שהממשלה שאתה חבר בה שמה לה בתחילת המלחמה הזאת, אגב, בקונסנזוס ציבורי רחב. הייתה אז ממשלה יותר רחבה, כשנקבעו היעדים האלה, וגם המפלגות שלא היו בממשלה די הזדהו עם המטרות. המטרה האחת – ואני לא מצטט במדויק, כי זה נוסח בשפה מרתקת: שלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס. אבל המטרה האחת, במילים הפשוטות שבהן השתמשו, אגב, גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, ואני בטוח שגם אתה לא פעם ולא פעמיים – – –

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה, זה מפריע. נעמה. כל סיעת העבודה שם, עשיתם רעש גדול – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני לוקח אחריות – – –

היו"ר יבגני סובה:

קח אחריות עליך, קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אני לוקח אחריות.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, תיקח אחריות ותרגיע את הרוחות. תודה. בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

נופל לי המיקרופון פה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש, מישהו מהסדרנים יכול לעזור לחבר הכנסת אלקין?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

הסתדרתי.

היו"ר יבגני סובה:

הסתדרת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה, סגרו לך מיקרופון?

גלעד קריב (העבודה):

– – – את חבר הכנסת בליאק על היותו אביר איכות השלטון?

היו"ר יבגני סובה:

הוא הסתדר. נפל לו המיקרופון. אולי זה סימן מיוחד. חבר הכנסת אלקין, זה סימן, שנופל לך מיקרופון. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם מנדלבליט – – – אותו כאביר איכות השלטון.

היו"ר יבגני סובה:

אני אוסיף לך זמן, אל תדאג.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה. אני אמשיך, ברשותך. מיטוט שלטון חמאס היה היעד הראשון של המלחמה הזאת. אגב, מאוד ,טבעי בהתחשב בכל מה שאירע ב-7 באוקטובר והתובנה סוף-סוף בצד הישראלי שאנחנו לא יכולים יותר להשלים עם המציאות שחמאס הוא לא רק ארגון טרור שרוצה לרצוח כמה שיותר ישראלים, אלא הוא משתמש ביכולות השלטוניות שהיו לו במשך כל השנים האלה ברצועת עזה כדי להתחמש, כדי להכין טבח מסוג כזה שאירע ב-7 באוקטובר. היעד השני דיבר על יצירת התנאים להחזרת החטופים, עוד פעם, ולתרגם את זה לשפה הפשוטה ולא בשפה המדויקת והיבשה של אותה החלטת קבינט: להחזיר את החטופים הביתה.

גלעד קריב (העבודה):

בחיים.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

מי שבחיים – בחיים. לצערי, כבר אז, כשנוסחו ההחלטות האלה, לא כולם היו בחיים – –

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

– – ואתה יודע את זה היטב, חבר הכנסת גלעד קריב – –

גלעד קריב (העבודה):

לא כולם – – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

– – כי נדמה לי שבאותה תקופה עוד היית חבר ועדת חוץ וביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

היעד השלישי דיבר על החזרת התושבים לבתיהם בביטחון, גם בדרום וגם בצפון, כמובן. היו עוד יעדים נוספים, ובהם גם היה יעד שדיבר על פרימטר ועוד, אבל אלה היו, בעיניי לפחות, שלושת היעדים המרכזיים והעיקריים ששמה הממשלה למלחמה הזאת. ואדוני השר, בואו נראה איפה אנחנו נמצאים היום. בסוף, המבחן הכי פשוט הוא מבחן התוצאה. מיטוט שלטון חמאס, קרה או לא קרה? היום, עברו 11 חודשים מתחילת המלחמה הזאת, האם שלטון חמאס בעזה מוטט? אני חושב שכל בר-דעת יודע מה התשובה על השאלה הזאת: לא ולא, כולל אפילו בצפון הרצועה, שאנחנו נכנסנו אליו וטיהרנו אותו ברמה מסוימת וביתרנו אותו וכיתרנו אותו וחזרנו אליו, ורק מה לא עשינו? מי שולט היום על האוכלוסייה ברצועת עזה? חמאס שולט על הכול – שולט על האוכל שאנשים מקבלים; שולט על המים שאנשים מקבלים; שולט על הדלק שאנשים מקבלים. אנחנו רק מאשרים להכניס; הוא שולט למי לחלק. שיתוף פעולה נפלא בין ממשלת ישראל לחמאס. הוא קבלן ביצוע החלוקה שלנו של כל הסיוע שנכנס לרצועת עזה, שולט אגב על כסף, על הכול. היעד השני מולא לצערנו כולנו רק באופן חלקי. כמחצית החטופים חזרו הביתה בהסכם הראשון שהיה. היה מספר מסוים של חטופים – ברוך השם לא גבוה, אבל ברוך השם שהצלחנו להציל אותם בחיים. לצערי, גם היה מספר עוד יותר גבוה שחזרו הביתה, לצערי, בארונות, אבל בוודאי ובוודאי, השורה התחתונה, שהיעד הזה לא מולא לאחר 11 חודשים של המלחמה. פה אני מגיע ליעד השלישי, וגם כאן צריכים להגיד את האמת: תושבי שדרות וחלק מיישובי העוטף – ואתה מכיר היטב את האזור הזה, מי כמוך – חזרו לבתיהם. להגיד שהם חזרו לבתיהם בביטחון מוחלט אני חושב שיהיה מופרז, כי כולנו מתעוררים – ואני בכוונה לא מכבה אצלי את ההתרעה של צבע אדום, גם כשזה קורה בשדרות או ביישובי העוטף, כי אני רוצה לדעת ואני רוצה להרגיש ולו במקצת את מה שהם מרגישים, אז בתור מי שמקבל את ההתרעות האלה, אני יודע שהם לא חזרו בביטחון מלא, כי אפילו ירי הטילים מעזה עדיין נמשך. אני כבר לא מדבר על השאלה אם מישהו ביישובי העוטף יכול להרגיש את עצמו בביטחון מלא אם הוא יודע שחמאס עדיין שולט ברצועת עזה ועדיין יכול לתכנן עוד מתקפה רצחנית על השטח של מדינת ישראל, ומן הסתם, צריך להניח שגם מתכנן ולא מסתפק רק בפעולות הגנה. אבל לפחות חזרו לבתיהם, כמובן, חוץ מאותם ישובים שנהרסו, ולצערי, זה ייקח עוד זמן. אבל אדוני השר, תסתכל מה קורה בקצה השני של הארץ, בצפון. יצרנו במו ידינו רצועת ביטחון בשטח של מדינת ישראל. כ-100,000 אזרחים ישראלים הפכו לפליטים בארצם, ולא רק שהם לא יכולים לחזור הביתה, אף אחד, לא אתה ולא שר הביטחון, ולא ראש הממשלה, לא יודע להישיר להם מבט בעיניים ולהגיד: אנחנו מעריכים שנוכל להחזיר אתכם לבתיכם בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה. אף אחד בממשלה לא אומר דבר ברור, חוץ מהאמירה: אל תעמדו לי עם סטופר על ה-1 בספטמבר. ה-1 בספטמבר מזמן עבר. מה עכשיו? רק לפני כמה שעות העברתם פה חוק להגדלת יעד הגירעון, כי צריך כסף לממן את שהות המפונים מהצפון בבתי מלון, וזה הוגדר כהוצאה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה אחר כך. אתה בטוח שהיא לא תחזור בשנת 2025, אדוני השר? אתה יכול לעמוד פה על הדוכן ולהגיד: הכי מאוחר בסוף דצמבר 2024 תושבי הצפון כולם בבתיהם? אני לא מכיר נכונות כזאת מצד הממשלה להתחייב לזה ולא מכיר תוכנית שתביא לשם, ולכן אני לא בטוח שזאת הוצאה חד-פעמית שאפשר לפתור אותה בקופסה. אז כשאני לוקח את שלושת היעדים האלה, אף אחד מהם לא מומש. מה אתה היית אומר, אדוני השר קרעי, אם היית היום חבר כנסת והיית נואם פה נאום בנושא הזה מול הממשלה שב-11 חודשי מלחמה – שזה זמן בכלל חסר תקדים כמעט מבחינת ההיסטוריה הישראלית, תכנון מלחמות במדינת ישראל – נמצאת במצב שאף אחד מהיעדים שהיא שמה לעצמה לא מושג. אני חושב שכשמודדים את זה במבחן התוצאה, אי-אפשר להישאר אדיש לזה. אז כנראה שמשהו בשיטות שבהן הממשלה פועלת הוא לא נכון. אותי לימדו שאם עושים אותו דבר ולא מגיעים לתוצאה, צריך לשאול מה לא עובד נכון כאן. ובמקום לשאול את השאלה מה לא עובד נכון כאן, אנחנו עדים למלחמת עולם – לא עם חמאס; בתוך הממשלה, בין ראש הממשלה לשר הביטחון. אני בבניין הזה מ-2006, ואפילו עברתי פה כמה מלחמות. אני לא זוכר כזה דבר, לא בשגרה ולא במלחמה. מערכת יחסים כזאת בין ראש ממשלה לשר הביטחון לא זכורה לי. אני לא בטוח שהיא הייתה קיימת אי פעם בהיסטוריה הישראלית, מאז 48'. איך אפשר להשיג את יעדי המלחמה, איך אפשר לנהל את המלחמה, אדוני השר, כששר הביטחון וראש הממשלה תוקפים אחד את השני באופן ישיר, מה שנקרא, בכינון ישיר? ואני כבר לא מדבר על תדרוכים, וכל אחד מהם אומר דבר והיפוכו. אני כחבר כנסת מנסה להבין מה נכון מבחינת עמדת הממשלה – יש שתי ממשלות, יש ממשלה של ראש הממשלה ויש ממשלה של שר הביטחון. איך זה יכול לעבוד? מה המשמעות של החלטות קבינט בכזה מצב? איך אפשר לנהל את המלחמה בכזה מצב? ולכן, אדוני השר, אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה תשאל את עצמה מה לא עובד כאן בסדר. אי-אפשר לנאום נאומים פתטיים על כך שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, ואז, כשמודדים את זה לפי מבחן התוצאה, מבחן התוצאה הוא אפס.

גלעד קריב (העבודה):

הוא גרוע מאפס. קרובים להפסד אסטרטגי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

חבר הכנסת קריב, אי-השגת יעדי מלחמה זה הפסד אסטרטגי.

גלעד קריב (העבודה):

צודק.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה הפסד אסטרטגי, כי אם אפשר לעשות לנו טבח כמו שנעשה ב-7 באוקטובר, ואחריו 11 חודש עברו וחמאס עדיין בשלטון בעזה, ורצועת הביטחון היא בשטחנו ולא בלבנון, ואזרחי ישראל לא בבתיהם ואין להם שום אופק, וכמעט מחצית החטופים עדיין בידי החמאס, זה הפסד אסטרטגי. ואם זה ייגמר ככה, זה יהיה הפסד אסטרטגי שגם יאיים על ביטחונה של מדינת ישראל. ולכן, אדוני השר, אני מציע לך שלא רק תעלה פה על הבמה להשיב לנו בשם הממשלה, אלא בישיבות הממשלה – אתה לא חבר קבינט, אז אני לא יכול להציע לך את זה בקבינט, אבל בישיבות ממשלה, להציע לראש הממשלה ולחבריך לשולחן הממשלה, בוודאי לשר הביטחון, ובוודאי לחברי הקבינט המדיני-ביטחוני, להתחיל לשאול את עצמכם את השאלה מה לא עובד כאן בסדר, מה צריך לעשות אחרת, איך צריך לשנות את ניהול המלחמה הזאת כדי להגיע למימוש היעדים שלה ולמנוע את הכישלון האסטרטגי הזה של מדינת ישראל. וכמובן לנסות – ומעניינת אותי מאוד דעתך, מעל הדוכן הזה, כי אני ראיתי אותה ברשתות חברתיות, אבל נדמה לי שלא שמעתי אותה כנציג ממשלה רשמי מעל הדוכן הזה – מה דעתך על מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מבקש להזמין את שר התקשורת, השר שלמה קרעי, להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – ראשית, חבר הכנסת אלקין, שאלת לגבי מיטוט החמאס, ואני רוצה להקריא לך עדות של לוחם מהימים האחרונים, לוחם שנלחם גם בשעות האלה ברפיח. וכך הוא כותב: אנחנו מפרקים אותם. קשה לתאר את התחושה לנסוע על ציר פילדלפי ולראות דגלי ישראל על שברי מוצבי חמאס. זה מעורר בך תחושות העמוקות של סיפוק, גאווה והבנה של המושג הנדוש "לתקוע דגל" ומשמעותו. אנחנו כאן, צה"ל כאן, עם ישראל כאן. אחרי זה אתה מסתובב ברחובות ורואה את ההרס והחורבן, ורק אז אתה מבין כמה אנחנו מסוגלים, מסוגלים לנצח, מסוגלים להגן. פשוט צריך לשנות את התפיסה ואת החשיבה. אחיזה בקרקע היא המפתח לביטחון, לא שום דבר אחר. אנחנו מדי יום קמים בבוקר וממשיכים במלאכה: השמדה של תשתיות טרור, וכן, זה כולל כמעט כל בית. זה לא פשוט, אבל ברגע שאתה נתקל בזירת מטענים שהיא צמודה לחבלה, פיר מנהרה מתחת למסגד, אתה מבין שההפרדה בין האזרחי לטרור לא קיימת. הם שזורים זה בזה, ולכן ההשמדה היא מחויבת. אנחנו ממשיכים הלאה עם המון רצון וכוח. נכון, אנחנו עוזבים הרבה מאחור – משפחה, עבודה, חברים. עם זאת, זה צו השעה. ישראל נלחמת, ואנחנו לא נשב מנגד. אנחנו נילחם ברצועת עזה, בלבנון ובכל מקום שנידרש. או בקיצור נמרץ, חבר הכנסת אלקין, בלשונו של לוחם אחר: תרוממו את הרוח של עם ישראל. אנחנו מנצחים בעזה וגומרים את החמאס לאט-לאט. מחבלים נכנעים או מתים, או בורחים בכסות אזרחית. גבעתי נותנים בראש. זה הלוחם השני, ויש עוד הרבה הרבה עדויות כאלה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אז שלטון חמאס מוטט?

שר התקשורת שלמה קרעי:

שלטון החמאס מתמוטט. אני לא חושב, חבר הכנסת אלקין, שיש לך אלגוריתם. ואתם ישבתם בממשלה, ישבתם בקבינט המלחמה; לא היה לכם אלגוריתם עם לוח זמנים מפורט – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

היה. הצענו דברים אחרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – להשגת יעדי המלחמה בקצב לינארי או בקצב אקספוננציאלי או בכל קצב אחר.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

הצעתי דברים אחרים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

הלוחמים שלנו מחרפים את נפשם. איך אתם לא מתביישים? הלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב, מאות נופלים, אלפי פצועים, שכול וכאב. הם עם רוח של גבורה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אנחנו נלחמים בחמאס, בחיזבאללה, משמידים את החמאס עד האחרון שבמחבליו, ואתם נלחמים בנו, באים לכאן להנמיך את רוח העם? ועוד מי מעז להגיש כאן את ההצעה הזאת לסדר-היום? הוא ברח כאן מהמליאה – ליברמן, שר הביטחון הכושל במדינת ישראל. זה שבנט אמר עליו, ואני מצטט: ירשתי את זה מליברמן. ליברמן הוא זה שבישל ויזם את כל עסקת הכספים. הוא עשה את זה ביוני 2018 מול שר החוץ הקטרי בפגישה בקפריסין. הוא יזם את זה, עשה את זה, ועכשיו הוא תוקף כל היום. עד כאן הציטוט מעדותו של בנט על ליברמן. אין בושה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שגם לחבר הכנסת אלקין יש אלגוריתם שיודע איך להחזיר את תושבי הצפון בבטחה לבתיהם בפרק זמן ידוע מראש. אין דבר כזה. אזרחי ישראל יודעים – – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה לא קופסה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת אלקין, אני לא שר האוצר. אני לא אגף תקציבים.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע. לא שלחו אותי כאן להסביר מה השיטה להקצאת התקציב למלחמה. אתה אומר שאין מלחמה – זה מה שאתה וליברמן אומרים – שהמלחמה לא מתנהלת, שלא הושג אף יעד. איך אתם לא מתביישים לומר דבר כזה כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב? מה שבטוח, שאזרחי ישראל יודעים זאת היטב. יש כאן ממשלה ויש כאן ראש ממשלה נחוש, שעומד מול כל הלחצים, מבית ומחוץ. לצערי, גם מבית; לצערי גם כאלה שלמרות שהם רואים את דף המסרים של סנוואר, עדיין ממשיכים לשתף פעולה איתו. הוא לא חותם על הסכמי כניעה וממשלתו לא תלויה בתנועת האחות של החמאס. אנחנו נחושים, לא ממצמצים מול האויב. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אנחנו נביס אותם, נשמיד אותם עד האחרון שבהם. עד לניצחון המוחלט, בעזרת השם, והשגת יעדי המלחמה כולם. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת ליברמן, לאן תרצו להעביר את זה מכאן? חבר הכנסת אלקין? לוועדה או מסתפקים בתשובת השר?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לוועדה.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, המציעים מבקשים להצביע על העברת הנושא לדיון לוועדת חוץ וביטחון. אנא תפסו את מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה להעביר את נושא הדיון לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

29 בעד – גם חבר הכנסת רם בעד; גם חברת הכנסת טטיאנה בעד; גם חבר הכנסת ליברמן בעד. אם כן, 29 בעד ועוד נוספים, אפס מתנגדים. אני קובע כי הנושא יעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הורדת דירוג אשראי נוספת. הדובר הראשון, חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. הדובר השני – חבר הכנסת איימן עודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, החליפו הצעה, החלפנו סדר.

היו"ר משה סולומון:

זה הסדר. הם אומרים שהחליפו הצעה. ההצעה כרגע היא הורדת דירוג אשראי נוספת.

נעמה לזימי (העבודה):

לא. החלפנו בין ההצעות.

היו"ר משה סולומון:

הדבר הזה אושר? זה הלו"ז שמופיע בפניי. אם כך, את רוצה לעבור לנושא הבא למעשה. כלומר, לנושא הבא, ולהחליף ביניהם. מזכיר הכנסת, זה אפשרי? אם כן, אני משנה. התבקשנו להחליף בין שתי ההצעות. אם כן, ההצעה לסדר-היום הבאה היא בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו. לאחר מכן ישיב שר האוצר במשולב על שתי ההצעות, גם על ההצעה הזאת וגם על ההצעה הקודמת. הדוברת הראשונה – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על מחנה הייאוש מול מחנה התקווה. הכלי האפקטיבי ביותר של ביבי הוא הייאוש. מהייאוש שלנו הוא זורח. כשקרה האסון הנורא של 7 באוקטובר – רגע, משה, אני לא יכולה לדבר.

היו"ר משה סולומון:

חברים, מי שנמצא במליאה, אני מבקש לשמור על שקט במליאה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא יכולה לדבר. אתה לא יכול לעצור לרגע?

היו"ר משה סולומון:

חברים, אני מבקש לשמור על שקט במליאה. חברי הכנסת אופיר, מירב, זה מפריע.

נעמה לזימי (העבודה):

אני עצרתי את זה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, אי-אפשר לדבר. תסתכל, אני לא יכולה לדבר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

דקלה, אי-אפשר לדבר. לא, תעצור.

היו"ר משה סולומון:

לא המשכתי. בבקשה, תמשיכי.

נעמה לזימי (העבודה):

אי-אפשר, תעצור, תעצור.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, יש שקט. אנחנו לא בכיתה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אחזור על הכול.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

הכלי האפקטיבי ביותר של ביבי הוא הייאוש. מהייאוש שלנו הוא זורח. כשקרה האסון הנורא של 7 באוקטובר, כשאנחנו אבלים וחפויים, הוא חלם על ההזדמנות שמאפשר לו האסון שלנו – לא שלו. הוא, גם את התאריך לא זוכר, ורק בשבוע שעבר התבלבל פעמיים בתאריך שנחקק בנשמה של כולנו, 7 באוקטובר. 7 באוקטובר, ביבי, היום הארור ביותר שהיה לעם הזה, תשנן, אם לא כי זאת חובתך, אז לפחות בשביל ועדת החקירה. דרך הייאוש הוא חשב להעביר הפיכה משטרית כוללת באבחה, רגע אחרי הבחירות, כשהיינו כאובים. ככה הוא חשב שניתן לו להמשיך להשתלט על המערכות כשאנחנו אבלים מעוצמת השכול והאובדן אחרי האסון, כי אצל ביבי כל משבר הוא הזדמנות בעבורו. ככל שהאסון שלנו גדול יותר, כך ההזדמנויות שלו. זה כולל הכול, מהזדמנות לשיפוצים בבית, לבריכה חדשה, לעוד מינוי פוליטי, לג'ובים לחלק למלחכי פנכה, להכנת קמפיין בחירות מפלג, ושהחברה הישראלית תמשיך להיפצע. גם להעצמת המשבר הביטחוני כדי לטשטש את עומק הכישלון שלו. והכי בזוי – השימוש בייאוש כדי להכשיר את הפקרתם של אזרחים שנחטפו על ידי ארגון הטרור חמאס, זה שהוא טיפח ובמשמרתו נחטפו לעזה. הכול בשביל כוח, שרידות פוליטית, נהנתנות חסרת גבולות ושררה. אורית סטרוק אמרה שקרה לנו נס. החורבן שלנו הוא הנס שלהם. אני רוצה להגיד לכם, מי שרואים בטבח שריסק אותנו נס והזדמנות, הם לא אחים שלי. אין ולא תהיה אחדות איתם. הם רואים בשכול שלנו דבר חיצוני. מבחינתם, המשימה היא אחת: לנצל את האסון כדי להתיישב בעזה, להיכנס לבוץ העזתי גם במחיר כבד, כולל רצח החטופים; להפוך את המשטרה למיליציה פרטית שתדכא התנגדות לשלטון ותשליט פחד והרתעה מצד הציבור; לנצל את האסון לביזה חסרת תקדים ואחריות גם על חשבון הנגב והצפון, העיקר לפרגן בשוחד פוליטי לחברים שלהם ולבייס. מכל כל זה מנצח ביבי. ולנו? לנו יש תקווה. כן, במקום שבו יש מאבק, יש תקווה. אין דבר שמפחיד את להקת השופרות הביביסטית והלאומנים, שסוחטים את ראש הממשלה על מזבח החלום על בתים בעזה, מהתקווה שלנו. כי כשאני אנחנו יוצאים להיאבק, הם נבהלים, מגדפים, מתדרכים. למה? כי הם יודעים שהציבור גדול מהם, מהחזון המסוכן שלהם, מתאוות הכוח, כי כוחו הגדול של העם מסכן את הביזה ומפעל הג'ובים שלהם. כוחו של ההמון מאיים עליהם עם דרישה למנהיגות ראויה, נקייה, כזאת שרואה בטובת הציבור שליחות, ולא בביצור השלטון. אתם לא ראויים לעם הזה. שישה אזרחים נטמנו באדמה בגלל הפקרה שלכם, בגלל שאתם סירבתם להחזיר אותם – והיה אפשר להחזיר אותם. והוא, הוא חשב שהוא שיצליח לייאש אותנו ושנוותר ככל שהזמן יעבור. הראנו לו שעם ישראל זה לא עם שמוותר; שקדושת החיים היא יותר מהמסחרה שהם עושים על חשבון חיי אדם; ששרידות פוליטית לעולם לא עומדת בפני אינטרס של מדינה או חיי אדם. מאות אלפי אזרחים הרימו ראש שוב, ויצאו הפעם לא רק על הדמוקרטיה, אלא על הערך המקודש ביותר – החיים. הממשלה הזאת, שמטיפה ליהדות, שמתיימרת לייצג את היהדות, חושבת שהדת שלנו היא מפעל ג'ובים ותחזוק בערות. לא. לא לא לא. הדת שלנו היא קודם כול המוסר שלה, החובה לקדש את החיים, ולא לתת למקדשי המוות להצליח לפרק אותנו ולחרוץ גורלות. ולא רק בשם הדת היהודית – בשם המוסר החברתי, האנושי, אוהב האדם וחפץ החיים. מנהיגות של ייאוש ועם של תקווה. וכמו בשירו של פוליקר, "ואלו הם חיינו בזמן האחרון, / יכול להיות יותר טוב, / יכול לבוא אסון. / ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה, / מי הבא בתור ומי בתור הבא". תחזירו אותם. התקווה תנצח. עכשיו אני רוצה לדבר על המצב הכלכלי בישראל. שש פעמים יזמתי בעצמי דיון על נתוני הגירעון השקריים שמוצגים לנו. לאף אחד מהדיונים הללו שר האוצר לא הגיע, גם לא ראש אגף התקציבים. והינה, אנחנו רואים שפתאום צריך קופסה חוץ-תקציבית, כי הנתונים לא מסתדרים. טענו את זה כל הזמן. משקרים לנו. באמת מפוררים את האמון במוסדות הישראליים. פוגעים בכלכלה, מקריסים אותה. אבל כל הקיצוצים שמוצעים לתקציב הבא, כולם על המעמד הבינוני ועל המעמד הנמוך, וכל זה כשאין שום קיצוץ קואליציוני, שום ויתור על משרד מיותר, ועוד מביאים עכשיו מחיקת חובות לרשתות החרדיות מכספי המיסים שלנו. בשבוע שעבר האריכו את הוראת הפינוי בצפון, אלא שמה עשו? כדי להאריך את הוראת הפינוי בצפון, קיצצו ביותר מחצי מהתקציב לשיקום אזרחי של הצפון. חלם, ממש. ולמי לא קיצצו? אנחנו כבר יודעים. תקציב בלי שום מנועי צמיחה, ללא כל מחוללי פריון, ועם התנהלות שגוררת קריסה כלכלית מכוונת, כשהם מנסים להסביר לנו כאן שהכול לא רק בסדר – שאנחנו סתם מבהילים את הציבור. רק היום חברות האשראי שוב איימו להוריד את הדירוג. לאן נגיע, תגידו לי? כי כשהמצב הכלכלי שלנו גרוע, הרווחה הופכת להיות במצב גרוע הרבה יותר, כי כלכלה ורווחה חד הן, ואם הכלכלה מתרסקת, אין שירותים חברתיים, ואין שירותים חיוניים, והחיים עצמם נשארים מאחור. זאת ממשלה שממש פוגעת ופורמת באופן שיטתי את אחריות המדינה על אזרחיה, את הערבות ההדדית שבין מדינה לבין האזרחים שלה. כשמפוררים את הערבות הזאת, מפוררים את האחדות, מפוררים את העם, מפוררים את הביחד, כי הביחד נוצר מתוך סולידריות, מתוך אחריות לאומית משותפת, וחוסן לאומי הוא גם חוסן חברתי. ההתנהלות של שר האוצר היא התנהלות שפורמת את החוסן שלנו. היא מפקירה אותנו כאזרחים. היא משאירה אזרחים ללא אמון במדינה ובמוסדות. בבקשה, עצרו את זה. ככל שתהיו אמיצים יותר – גם אתה, משה – להגיד: די, די לאסון הזה. תחזירו אותם. תפסיקו לרסק. תעשו מה שצריך. שום כיסא לא שווה את החורבן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שוב שר אוצר בורח מהמליאה בדיון כלכלי. זה כבר לא חדש. אנחנו כאופוזיציה ביקשנו לקיים את הדיון החשוב הזה בגרה, על מנת להעלות פעם נוספת על סדר-יומה של הכנסת את נושא האסון הכלכלי המתקרב והורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. דירוג האשראי, חברים, הוא לא נושא אקדמי. יש לו השפעה ישירה על מצב המשק, על הגירעון בתקציב המדינה, על יכולתן של החברות הישראליות לנהל עסקים ברחבי העולם, לגייס הון ולהתפתח, על רמת החיים של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, על עתיד הילדים שלנו. חייבים להדגיש ולזעוק שוב ושוב: בזמן שראש ממשלה וממשלתו הכושלת עסוקים בשרידותם הפוליטית, מי שנפגע מהאסון הכלכלי המתקרב הוא קודם כול מעמד הביניים הישראלי, שמחזיק על עצמו את הנטל המשקי וגם את הנטל המלחמתי. מדינת ישראל הצטרפה לראשונה להערכות דירוג האשראי לפני 36 שנים, ב-1988. מאז דירוג האשראי של ישראל לא הפסיק לטפס למעלה, ומעולם לא ירד עד שהפציעה לחיינו ממשלת ימין על מלא, ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-לוין-בן גביר. בעשרת החודשים האחרונים דירוג האשראי של ישראל ירד לא פחות משלוש פעמים על ידי שלוש סוכנויות הדירוג: מודי'ס – בדצמבר 2023; P&S – אפריל 2024; פיץ' – אוגוסט 2024. חשוב לציין, בנוסף, שכל הסוכנויות הצמידו לדוחות הורדת הדירוג גם תחזית שלילית לעתיד. משמעותה? אנו נמצאים היום בסכנה ממשית של הורדת דירוג נוספת – אגב, כבר בשבועות הקרובים. המשמעות המיידית של הורדת הדירוג היא פגיעה קשה במוניטין של כלכלת ישראל, ועלייה ניכרת בעלות הגיוסים של ממשלת ישראל בעולם. כבר היום אגרות החוב שלנו נסחרות בפרמיית סיכון, שמשקפת הורדת דירוג מעבר למה שכבר קיבלנו, מרמת A לרמה של BBB, רמה של מדינות כמו פרו, מלזיה, רומניה. כמה זה עולה לנו? הרבה מאוד כסף. רק השנה נשלם על החזר החובות שלנו כ-5–6 מיליארד שקלים יותר מאשר בשנה שעברה; בשנת 2025 – לפחות 8–9 מיליארד שקלים; 2026 – כ-12–14 מיליארד שקלים יותר מאשר ב-2023. קחו את זה עשור קדימה – תקבלו כ-120–130 מיליארד שקלים תשלומים עודפים על החזר חובות, אשר נובעים באופן ישיר מהורדת דירוג האשראי. היות שהכסף לא גדל על העצים וגם לא מודפס במשרדים המיותרים של אורית סטרוק ועמיחי אליהו, ממשלת ישראל תיאלץ לקצץ בהוצאות על חינוך, בריאות, רווחה, השקעה בתשתיות. כן, בסופו של דבר מדובר בפגיעה קשה בשירותים שהממשלה מעניקה לאזרח, בירידה ניכרת ברמת החיים בכל מדינת ישראל. כמובן, כפי שציינתי, הורדת דירוג האשראי משפיעה גם על החברות הישראליות הבין-לאומיות, וקודם כול על ההייטק הישראלי, הקטר הבלתי-מעורער של הכלכלה שלנו. כבר היום ההייטק הישראלי, תעשייה מפוארת שנבנתה כאן בעמל רב ובכישרון אדיר במשך ארבעה עשורים, נמצא בשפל חסר תקדים, עם השפעה שלילית על הצמיחה. לא בכדי ההערכות האחרונות של הכלכלן הראשי במשרד האוצר מדברות על צמיחה ברמה של 1% בלבד, 1.1%. קחו את זה ביחס לגידול האוכלוסייה ברמה של פי שניים מהמספר הזה ותקבלו התכווצות ריאלית של המשק שמשמעותה ירידה ממשית ברמת החיים. אפרופו הייטק, לפני כשבוע שר האוצר התעורר לפתע והתחיל לדבר, באיחור רב, על תקציב 2025. יחד עם קביעת הפרמטרים המקרו-כלכליים – שאגב, כמובן שאין מאחוריהם שום תוכנית כלכלית אמיתית ולא היתכנות פוליטית – הוא דיבר על סדרי העדיפויות של הממשלה, כולל קידום מואץ של ההייטק. לצד זה הדגיש שר האוצר את כוונתו לחדש את הרפורמה המשפטית, דהיינו ההפיכה המשטרית, מייד בתום המלחמה. מדוע זה לא יכול לעבוד יחד? זה הזכיר לי, חברים, את אותו שר אוצר שעמד כאן, ממש כאן, על דוכן הכנסת, לפני כשנה ודיבר עם הפתוס של הגאון הכלכלי – אדם סמית של ימינו, מילטון בצלאל סמוטריץ' פרידמן – על חשיבותה של הרפורמה המשפטית לקידום כלכלת ישראל, על הוודאות שביטול עילת הסבירות תעניק לדיני חוזים ותקדם את המגזר העסקי בצורה בלתי ניתנת לדמיון המשיחי שלו. הסתכלתי עליו כבר אז והערתי בנימוס: אדוני, על סמך מה אתה קובע קביעות בתחומים שאין לך מושג בהם? המציאות הכלכלית העגומה, כמובן, טפחה במהירות על פניו של השר. ההשקעות הזרות ירדו ב-70% והכנסות המדינה היו בירידה, עוד לפני המלחמה, בלא פחות מ-10 מיליארד שקלים. זאת גם תשובה לכל אלה בממשלה ובקואליציה שטוענים, ללא שום בסיס עובדתי, כי הסיבה העיקרית להורדת דירוג האשראי היא המלחמה. לפני כמה ימים שר האוצר אף טען שגם את הגירעון הגדילה המלחמה. אם השפעתו של שר האוצר על המתרחש בכלכלת ישראל פעוטה כל כך, אז אולי יש טעם למנות את המלחמה לשרת האוצר. מעניין מה אומרים על כך ההסכמים הקואליציוניים. לגבי דירוג האשראי, עוד ביולי 2023, שלושה חודשים לפני השבת השחורה, במוד'יס כבר מיהרו להוציא דוח והזהירו מפני ההשפעה ההרסנית של ההפיכה המשפטית על הכלכלה והסכנה להורדת דירוג האשראי. וכך קרה. עד כמה הלכנו אחורה? אם בשבועות הקרובים, על רקע פריצת מסגרת הגירעון לשנת 2024 ואי-קידום תקציב 2025, מוד'יס יחליטו להוריד לנו את דירוג האשראי פעם נוספת, ישראל חוזרת לרמת הדירוג של 1995, משמע, מדיניותם המופקרת של נתניהו וסמוטריץ' החזירה את כלכלת ישראל כמעט 30 שנה אחורה. כעת, אחרי שהנזק כבר נגרם, ראש ממשלה ושר אוצר מבטיחים כי מייד אחרי הניצחון המוחלט, דירוג האשראי, באורח פלא, יעלה בחזרה. מדובר בשקר גס ובזריית חול – אפרופו חול – בעיני הציבור. בעבר לקח למוד'יס חמש שנים להעלות את דירוג האשראי שלנו מ-A3 ל-A2, ועוד לא פחות משמונה שנים כדי להעלות את הדירוג מ-A2 ל-A1; הווה אומר, קשה להרוויח את האמון – קל מאוד לאבד אותו. הציבור מרגיש היטב את תוצאות הורדת הדירוג: משלמי המיסים משלמים יותר מיסים וישלמו בקרוב עוד יותר; משרתי המילואים ואנשי הקבע ממשיכים להתרסק; יוקר המחיה ממשיך להאמיר; ההשקעות הזרות מפסיקות להגיע; הצמיחה נפגעה; הריביות לא יורדות; חלום הדירה ממשיך להתרחק. לממשלה שהנחיתה עלינו אסון ביטחוני, עם המחדל הגדול ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה, ומובילה אותנו בימים אלה ממש לאסון כלכלי היסטורי, אין זכות קיום. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, כמו שאמרת, אנחנו נעבור להצעה הבאה, והשר ישיב על שתי ההצעות גם יחד. ההצעה הבאה לסדר-היום היא בנושא הורדת דירוג אשראי נוספת. הדובר הראשון – חבר הכנסת איימן עודה. מנסור עבאס נמצא פה? הוא יהיה אחריך? אוקיי, אנחנו הופכים את הסדר, אם כך. אתם מופיעים הפוך, זה מופיע בסדר הפוך, שהוא לפניך. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חבריי הכנסת וחברות הכנסת, אני חושב שעכשיו, מ-7 באוקטובר עד היום הזה, הרוב המוחץ בקרב שני העמים יכול להגיד בכנות שעוד ניצחון כזה ואבדנו. בקרב העם הפלסטיני ובקרב העם היהודי יכולים להגיד את המשפט הזה: עוד ניצחון כזה ואבדנו. אני חושב שזה די ברור כלפי בני שני העמים ההגונים. מה שקרה בעזה – לדבר על ניצחון אחרי הרג עשרות אלפי עזתים – לא יכול להיות ניצחון לאנשים שמכבדים את בני העם שלהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

על מה אתה מדבר? לא הבנתי. אתה מתכוון אחרי שרצחנו לנו 1,200 נרצחים ואנסו בנות ובנים וכרתו איברים ושרפו ילדים? לא הבנתי, לא הבנתי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה שבישראל ידברו על ניצחון גם אחרי 7 באוקטובר – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, לאפשר לו לומר את דבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי על מה הוא מדבר. על איזה הרג והרס אתה מדבר?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי להמשיך, בבקשה. תן לי להמשיך. גם אחרי 7 באוקטובר מדינת ישראל כבר הפסידה, וכל מה שקרה אחר כך זה קרב מאסף שיש בו הפסדים גדולים. בני שני העמים ההגונים יכולים להגיד בדיוק מה שאמר פירוס: עוד ניצחון כזה ואבדנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו הגינות יש לך? איזו הגינות יש לבני העם שלך?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לכן צריך ללכת באמת ובתמים למה שנקרא באמת ובתמים ניצחון מוחלט.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו הגינות יש לבני העם שלך, שחי על החרב ואונס נשים? אונס נשים, כורת ראשים. איזו הגינות יש לבני העם שלך? איזו הגינות? איזו הגינות יש אצלכם? איזו הגינות?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, לאפשר לו לדבר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הניצחון המוחלט הוא הניצחון של בני שני העמים ביחד. הניצחון המוחלט הוא הניצחון המשותף של בני שני העמים ביחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לי איתך שום דבר במשותף. שום דבר במשותף אין לי איתך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כל מי שחשב על ניצחון של עם ותבוסה של עם אחר, אחרי המלחמה העקובה מדם הזו כולנו צריכים להבין: או שננצח ביחד או שנפסיד ביחד.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודה, מדובר בלנצח את האויב ולנצח את הטרוריסטים, לא את העם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לי איתך שום דבר ביחד. שום דבר ביחד אין לי איתך, אדוני, החבר של אל-עארורי וג'יבריל רג'וב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הטרור הגדול ביותר הוא הכיבוש הישראלי שמתמשך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

צריך לחסל את הטרור הגדול ביותר – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה יושב בכנסת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – והוא המשך הכיבוש הארור הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אפשר? אדוני, תוריד אותו, הוא מדבר עלינו.

היו"ר משה סולומון:

אתה יושב בכנסת ישראל. אתה יושב בכנסת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אביע את דעתי, את דעתי אני, ואני נבחרתי לפי הדעה הזו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד. אתה לא יכול לתמוך בטרור, על פי החוק, לא יכול. לא יכול לתמוך בטרור.

היו"ר משה סולומון:

אתה יושב בכנסת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מדבר בדיוק כמו שאני רוצה. אין טרור גדול יותר מהכיבוש הישראלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, הוא לא יכול לתמוך בטרור. הוא לא יכול לתמוך בטרור בכנסת.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא יכול. אתה קורא למדינת ישראל מדינת טרור? זה מה שאתה קורא למדינת ישראל?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול לקרוא לזה ככה. אדוני היושב-ראש, תוריד אותו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני קורא לכיבוש, הוא כיבוש טרור.

היו"ר משה סולומון:

אתה יושב כאן, זה לא לעניין.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אל תסלף את דבריי.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא יכול, אתה קורא למדינת ישראל מדינת טרור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה מסלף את דבריי. אל תסלף את דבריי.

היו"ר משה סולומון:

המלחמה היא כנגד החמאס, כנגד החיזבאללה, זו המלחמה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש הוא נגד העם הפלסטיני כולו.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, די.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש נגד העם הפלסטיני.

היו"ר משה סולומון:

דיברת על המלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה חותר תחת מדינת ישראל. תוריד אותו, אדוני. הוא חותר תחת מדינת ישראל. לך מפה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

את תשתקי. תלכי מפה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד. רד. אתה לא תתמוך בטרור פה בכנסת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

תאפשרי לדבר. תאפשרי לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יתמוך. זה מטורף. איך אפשר לאפשר דבר כזה, ובמלחמה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות. תקרא אותה לסדר פעם ראשונה. זה לא יכול להיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תקרא לנו טרור.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי לך את הזמן, אני המשכתי אותו עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, הוא קורא לנו מדינת טרור, אם לא הבנת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לכן אני קורא לכיבוש הישראלי שהוא כיבוש טרוריסטי בצורה הברורה ביותר.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, שירד. אדוני, הוא לא יכול לעשות את זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אין יותר ברור מזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול להוציא את דיבת ישראל. רד למטה, רד מפה.

היו"ר משה סולומון:

תמשיך בדבריך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד מפה. תגיד לו שירד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חברים, יש דרך אחת ויחידה: או שני העמים ינצחו את הכיבוש הזה וינצחו כל רוע בשביל שיהיה שלום לטובת שני בני העמים, או שכולנו נפסיד. מה, לא מבינים?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תקרא לנו טרוריסטים. אדוני, אסור להרשות את זה. הוא פוגע – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תפסי את מקומך, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אנחנו עם משפחות שכולות, וזה מה שהוא אומר לנו? איזה פנים יש לנו?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות. מה, קוראים אותה לסדר? מתי קוראים לסדר? אני לא מבין.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא תומכת טרור, לא הוא.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת טיבי, תיתן לי לנהל את המליאה הזאת. אתה תשב. חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

צא החוצה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, אם תרצי, את יכולה להגיש לוועדת האתיקה. כרגע – לשבת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא רוצה להתלונן, הוא לא מעניין אותי.

היו"ר משה סולומון:

תגישי לוועדת האתיקה. תני לו להמשיך לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול לדבר ככה. הוא לא יכול.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – תוציא את כל הח"כים הערבים וזהו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה – – – תומך טרור. אתה תומך טרור.

היו"ר משה סולומון:

אתה מסיים את דבריך או לא?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

איך יכול להיות ככה – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, אתה גזען. אתה גזען – – –

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש להוציא אותו. אני מבקש להוריד אותו. אתה חצוף. אתה חצוף.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תומך טרור. זה לא מעניין אותי שאתה ערבי. תומך טרור, זה מה שאתה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה גזען – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה חצוף. אתה חצוף. אני מבקש להוריד אותו – – – אתה לא תגיד על מדינת ישראל – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חלאס, חלאס – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה לא תגיד תומכי טרור. נא להוריד אותו. נא להוריד אותו. שיורידו אותו מכאן. אתה לא תקרא לי גזען, אפשרתי לך לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה גזען? די, די כבר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תתבייש. אתה לא יושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ככה לא מנהלים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כסיף, קריאה שנייה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כסיף, קריאה שלישית. נא להוציא אותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

את טלי אתה לא קורא לסדר. אותה אתה לא קורא.

היו"ר משה סולומון:

אני מנהל את המליאה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חצוף.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא תצעק תומכי טרור. אתה חלק מכנסת ישראל.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בושה וחרפה.

היו"ר משה סולומון:

אתה בושה. למה הוא כאן? למה הוא כאן?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אותה אתה לא מוציא, נכון?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה להוציא אותי? צא החוצה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איזה בושה, איזה בושה. הכיבוש הוא טרור.

היו"ר משה סולומון:

שר הדתות, השר מלכיאלי, ישיב בשם הממשלה על שתי ההצעות, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

למה הוא יושב שם? למה הוא יושב? גזען שכמוך.

היו"ר משה סולומון:

למה הוא כאן? ביקשתי להוציא אותו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא יהיה כאן. אתה לא תהיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – החבר שלך. צא החוצה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני השר. השר ישיב על שתי ההצעות גם יחד. בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבריי חברי הכנסת, הנושא: הורדת האשראי והאסון הכלכלי המתקרב אלינו. רבותיי, בשבוע שעבר הודיע שר האוצר על קידום תהליך תקציב 2025 – יעצור את העלייה ביחס החוב לתוצר במסגרת גירעון תקציבי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואתה מאמין לו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מאמין לשר האוצר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני כן. אני רוצה לומר לך משהו – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה אדם חכם, אחי. אין סיכוי שאתה מאמין לו. אין סיכוי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תשמע – הכותרת שהייתה פה קודם היא "האסון הכלכלי המתקרב אלינו". אני רוצה לומר לך משהו, לא קשור למה שהיה פה עכשיו, כללי. אסון כלכלי כן מתקרב או לא מתקרב – נושא שצריך לדון עליו. בוא נתפלל לשם שנדע להתגבר עליו. האסון האמיתי, לא שמתקרב אלינו אלא שנמצא בתוכנו, הוא שנאת החינם – אני לא פונה אליך, חלילה, אני אומר לכולם – הוא הפילוג, הוא החוסר בהבנת אחד את השני, גם אם אנחנו חולקים אחד על השני, ואני חושב שהתשובה האמיתית על השאילתות האלה על האסון הכלכלי היא רק אהבת חינם. רבותיי, להבין אחד את השני. אנחנו חלוקים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

מה בדבר תוכנית עבודה, השקעה במנועי צמיחה, דברים שעוזרים לפרנסה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, פרנסה. תלכי ליועצת המשפטית, שגורמת ל-6,000 נשים חרדיות לעזוב את מקור העבודה בגלל שיקולים פוליטיים.

מירב כהן (יש עתיד):

אה, אז הורדת הדירוג זה בגלל היועצת המשפטית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את זה את אמרת, לא אני אמרתי.

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה הקשר ליועצת המשפטית?

נאור שירי (יש עתיד):

הרגע אמרת, צריך לדבוק באהבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, נכון, ואני עדיין אומר.

נאור שירי (יש עתיד):

אז תשמיע לנו את זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ואני עדיין מחזק את דבריך ואומר שאהבת חינם בינינו היא זו שתנצח, ושנאת חינם – כולנו נטבע באונייה. במענה על שאלתה של חברת הכנסת מירב עם הכלכלי אני אומר שלצערנו הרב, פוגעים בנשים החרדיות שעובדות, אבל אנחנו לא ניגרר לשם. אני מקבל את הערתו של חבר הכנסת. נרבה באהבת חינם, ואז שום אסון כלכלי לא יתקרב אלינו.

מירב כהן (יש עתיד):

אני בעד הנשים החרדיות. מדוע פוגעים בהן?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בעד, אז בואי תתמכי במעונות, אם זה בעד.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל למה לי לא הגיעה הנחה במעונות? גם אני עבדתי, ולא קיבלתי הנחה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שאלה מצוינת. את התשובה את יודעת.

מירב כהן (יש עתיד):

מדוע? למה, הילדים שלי פחות שווים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה התשובה? מה התשובה?

מירב כהן (יש עתיד):

שבעלי לא אברך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, חלש. חלש, חלש.

מירב כהן (יש עתיד):

זו הייתה הסיבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את מספיק אינטליגנטית להבין שהתשובה שאמרת היא לא נכונה.

מירב כהן (יש עתיד):

למה אתה עולב בי? לפני רגע אמרת אהבת חינם ועכשיו אתה עולב בי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את מאמינה בתשובה שלך? אני יודע, גם אני לא זכאי להנחה במעונות. במעונות זה לא לאברך. אין הנחה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

מה זאת אומרת? מי שסטודנט לא קיבל הנחה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את טועה.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל אני הייתי שם, הייתי בוויצו עם הילדים שלי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זכותך לטעות. אדם – זכותו לטעות. זה בסדר.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל אני הייתי בוויצו עם הילדים שלי, למה אתה אומר שאני טועה? חשבון הבנק שלי לא משקר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אתקן. אותי הנחות בארנונה ובמעונות – – –

מירב כהן (יש עתיד):

מדוע לי יש מבחן שבו אני צריכה להוכיח שאני עובדת? מדוע? מדוע איננו שווים? אהבת חינם וכל זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם אדם שנמצא בכלא ואשתו עובדת, היא זכאית להנחה בארנונה, במעונות, בסדר?

מירב כהן (יש עתיד):

לא הבנתי. היא לא זכאית להנחה בארנונה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אדם שנמצא בכלא ומגישים הנחה במעונות, הוא זכאי להנחה, בסדר? למה? מה הרציו בסיפור הזה? שאשתו – – –

מירב כהן (יש עתיד):

האמת היא שלא בדקתי אסירים. לא בדקתי משפחה של אסירים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בדקתי, אני עונה לך.

מירב כהן (יש עתיד):

אסירים לא בדקתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז אני פה לענות לך.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה אומר, אברך ואסיר זה דומה. זה מה שאתה אומר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה לא מה שאני אומר.

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תקשיבי, אני אענה על זה. אני אומר, אדם שהוא אסיר – אשתו, כשהיא יוצאת לעבוד, זכאית להנחה במעונות. למה? מה עומד מאחורי זה?

מירב כהן (יש עתיד):

ומדוע סטודנט שאשתו יוצאת לעבוד – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם סטודנט זכאי.

מירב כהן (יש עתיד):

סטודנט לא זכאי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן נכון, את טועה.

מירב כהן (יש עתיד):

הוא לא זכאי. אבל אני הייתי סטודנטית ובעלי היה סטודנט.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם אני הייתי סטודנט, שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה למדת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מדיניות ציבורית.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה אומר דברים לא נכונים.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית לפני שלוש שעות? הייתי צריך אותך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה זה?

נאור שירי (יש עתיד):

אחרי זה תרד, נדבר איתך.

מירב כהן (יש עתיד):

מדוע לא לתת לכולם הנחה במעונות?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל הייתי גם תלמיד בישיבת חברון ושם למדתי תורה, ותאמין לי – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בחברון אתה לא יכול ללמוד תורה. בחברון אתה לומד ההפך מתורה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה, הראש שלך תמיד מחוץ לקו הירוק. פה, פה הם יושבים. עופר, איפה הראש שלך? אבל שאלת שאלה, חשוב שתביני. אנחנו מדברים על משהו – להבין על מה אנחנו מדברים. אדם שנמצא בכלא, אשתו רוצה לצאת לעבוד, המדינה אומרת לה: תצאי לעבוד ואני אתן לך הנחה, סבסוד במעונות, בשביל שתוכלי לעבוד. עד כאן הבנו?

מירב כהן (יש עתיד):

מדוע אישה שבעלה סטודנט והיא רוצה לצאת לעבוד לא תקבל את אותה הנחה? במה שונה הדבר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, שנייה. היות שלמדינה יש עניין, כמו שיש תוכנית לנשים ערביות לצאת לעבודה, נשים לגברים ערבים, יש תוכנית לגברים חרדים לצאת לעבוד. כי מה כל הזמן מדברים? אתם החרדים לא עובדים. אומרים החרדים: אני רוצה לעבוד. באה המדינה, עושה בשום שכל, מכינה תוכנית לחרדים לצאת לעבוד, עד שהמל"ג מתערב, בסדר? ואז הוא בונה חסמים כמו שרק הוא יודע, אבל שנייה. באה המדינה ואומרת: היות שאני רוצה כמדינה לא לעודד לימוד תורה, חלילה, אנחנו לא במדינה יהודית, לא, אנחנו רוצים לעודד נשים חרדיות לצאת לעבוד – 1; 2. חלילה לא לגרום לילדים – מה שיקרה בשנה הבאה, דרך אגב – ללמוד במקומות מסוכנים, לא בטיחותיים, חסרי ביטחון ובטיחות, אומרת המדינה: אני – –

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע. שנייה, שנייה. – – אני רוצה כמדינה שיהיה לי כסף – שר הביטחון רוצה שיהיה כסף למדינה; הוא צודק – אני אגרום לאותם אנשים לצאת לעבוד. איך עושים את זה? עכשיו, זאת אומרת, אם הבעל הסטודנט לא זכאי וזה יגרום לאישה לצאת לעבוד, זה טעות שלא זכאית אשת הסטודנט. טעות.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל זה המצב – – – כשאתה תילחם למען הסטודנטים, נוכל להילחם עבור כולם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. סליחה, סליחה. אני עשיתי פה אין-סוף מאבקים למען הסטודנטים.

מירב כהן (יש עתיד):

כל אחד דואג למגזר שלו, וככה זה נראה. אבל למה האישה של הסטודנט לא תקבל גם היא הנחה במעונות? מדוע לא?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

צודקת. מגיע לה.

מירב כהן (יש עתיד):

מדוע לא?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא יודע. מגיע לה.

מירב כהן (יש עתיד):

כי אין להם לוביסטים מספיק טובים בממשלה, זה הכול. זה הכול פוליטיקה. אין בזה שום היגיון כלכלי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא. תראי, לא מתקנים עוול בעוול. לא מתקנים עוול בעוול.

מירב כהן (יש עתיד):

אני אגיד לך עוד דבר: האישה של האברך גם לא מחויבת לצאת לעבוד. היא גם לא מחויבת לצאת לעבוד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל היא רוצה לצאת לעבוד. המדינה רוצה שהיא תעבוד.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל היא לא מחויבת. יש כאלה שיוצאות, יש כאלה שלא יוצאות. זה לא בהכרח מעודד תעסוקה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז אם היא לא עובדת, היא לא זכאית.

מירב כהן (יש עתיד):

זה לא נכון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

המדינה רוצה שגם הגבר יעבוד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, שנייה, שנייה, רגע, רגע. נכון, אם היא לא עובדת – היא לא רוצה. בוא לטיול במל"ג, אספר לך מה הם עושים שם, דברים – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוזב אותך, נו, באמת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה "עזוב אותך"? למה "עזוב אותך"?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי שרוצה לעבוד יוצא לעבוד, זה הכול. אל תביא לי תירוצים. שום מל"ג לא עצר אותי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שנייה, רגע, פרה-פרה.

מירב כהן (יש עתיד):

אין הצדקה לאפליה בין אזרחים לסטודנטים. לא תמצא את הצידוק הזה, לא כלכלית ולא ערכית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני איתך. נרשמה הסכמה בינינו.

מירב כהן (יש עתיד):

בסדר, אבל זו לא המציאות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הייתם בשלטון – תשנו את זה, נו, מה?

מירב כהן (יש עתיד):

המציאות מפלה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל כשיש עוול – אני איתך בסיפור. למה לגרום לאשת אברך לעזוב את מקום העבודה שלה?

מירב כהן (יש עתיד):

אני בעד חינוך חינם עד גיל שלוש.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם אני בעד.

מירב כהן (יש עתיד):

אם היה חינוך חינם עד גיל שלוש לא היינו בכלל בוויכוח הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הבטחתם, אבל הפקירו. הבטחתם.

מירב כהן (יש עתיד):

הבטחתם לנו חינוך חובה עד גיל שלוש, לא קיימתם. דאגתם רק לקבוצה מסוימת, ומהאחרים לא אכפת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב, טוב, טוב. גברתי, תקשיבי לי טוב: ההחלטה הזאת תפגע בכלכלה, תפגע בילדים. שנאת חינם אמיתית של פקידים נגד ממשלה.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל למה לא אכפת לך מהילדים שלי שנפגעים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל אני איתך. את אומרת לי "למה לא" – אני איתך. לפני שפתחת את הפה אמרתי לך: את צודקת.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה לא איתי, כי אתה עומד פה ומגן על – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הגשת הצעת חוק? הגשת הצעת חוק כזאת?

מירב כהן (יש עתיד):

אם היית בא ומביא חינוך חובה לכולם, הייתי איתך. לא הבאת חינוך חינם לכולם, הבאת רק לקבוצה שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני בקושי שר דתות. אני, עם המשרד שלי לא מסתדר, אני אהיה שר האוצר? באמת. עכשיו, בנושא הגברים החרדים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

זו לא אהבת חינם, לדאוג רק לקבוצה שלך ולא לכל הקבוצות בעם ישראל. זו לא אהבת חינם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

יש הסכם רוטציה – – – אתה הולך להיות שר האוצר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תן לי משרד הדתות, גם שם יש לי כל כך הרבה עבודה, אתה יודע.

נאור שירי (יש עתיד):

יש הסכם רוטציה, ש"ס מקבלת את האוצר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר.

מירב כהן (יש עתיד):

אה, תהיה לך הזדמנות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלא אם כן היא מוותרת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק רציתי לגלות לכם סוד כמוס לחמור ולסוס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עכשיו אני אומר כך: חבר הכנסת בליאק, אם פעם אחת, אבל באמת, תצא מהפוזיציה של האופוזיציה ותהיה כן עם עצמך – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הייתי בקואליציה, למה אתה אומר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ולא תיקנת, ולא קלקלת – מה שהיה צריך.

מירב כהן (יש עתיד):

עשינו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל תקשיב טוב: אם היית באמת פעם אחת, אמיתי, יוצא מהנגד – אני אומר את זה לשנינו, לא רק לך – ולומד כמה חסמים המדינה, בחסות פקידים כאלה קטנים, גורמים לחרדים לא לעבוד, היית מתפלץ מהרשעות של אותם פקידים.

מירב כהן (יש עתיד):

בוא נשים אותם ביחד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אם היית יודע כמה אנשים רוצים לעבוד והמדינה בונה להם חסמים, בראשות המל"ג – שיושבת שם קבוצה מנותקת, אנשים שלא ידעו רעב מעולם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה מסביר לי עכשיו – – –

מירב כהן (יש עתיד):

בוא נשב ביחד למען המטרה הזאת. בוא נפעל ביחד למען המטרה הזאת. מאמינה בה בלב שלם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את יודעת מי יעמוד מולך? לא תצליחי. חבל לך. אין לך מנדט לזה. עזבי.

מירב כהן (יש עתיד):

לי יש מנדט מלא, מנדט מלא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין לך מנדט לזה, אני אומר לך. חבל. בזמנו היה כאן שר החינוך – איך קוראים לו? בנט. שרת המשפטים הייתה שקד. מה לא ניסינו? הם אנשים חזקים. הם לא הצליחו מכל מיני סיבות, לא משנה איזה. אבל תלמדו פעם אחת לעומק את החסמים שגורמים לחרדים – תאמינו לי, אתם תשתגעו מעוצמת הרשעות שיש כאן במדינה.

מירב כהן (יש עתיד):

מי שרוצה לעודד תעסוקה, ימצא אותנו שותפים מלאים. מי שמעוניין לעודד תעסוקה, ימצא בנו שותפים מלאים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל גם הקצבאות זה חסם. גם הטבות זה חסם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לך תגיד את זה לאנשים. עזוב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה "עזוב"?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי ביקש ממך קצבאות? מי ביקש ממך קצבאות? בוא תדאג לאנשים לצאת לעבוד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם ההטבה זה חסם. זה חסם. ברגע שזה יורד, אנשים יצאו לעבוד. אנשים יצאו לעבוד. ככה זה היה בעבר וכך זה יהיה גם הפעם. כן, זה חסם, ושום סיפורים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

וזה קרה. ב-2013 זה קרה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה קרה. יצאו לעבוד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ידידי סימון, תהיו אמיתיים עם עצמכם. אני אומר לך עצה של אדם שצעיר ממך בכל דבר: לך תלמד את החסמים שהמדינה יוצרת לחרדים ואתה תשתגע.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז למה לא הורדת? אתה 80 שנה בקואליציה. למה לא הורדת את החסמים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לפני שנייה עניתי לך על זה. עניתי לך בצורה קצת מרומזת. עניתי על זה. רבותיי, בעזרת השם, אסון כלכלי לא יבוא. תתפלל להשם שלא יהיה אסון חברתי, ורק אהבת חינם תביא לנו בסוף. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת נעמה לזימי פה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אנחנו מבקשים להעביר לדיון בוועדת כספים.

היו"ר משה סולומון:

את מה, את שתי ההצעות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר משה סולומון:

יש שתי הצעות. אנחנו נצביע על כל הצעה בנפרד. שתיהן לכספים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ההצעה הקודמת הייתה – – –

היו"ר משה סולומון:

הצעה אחת היא הורדת דירוג האשראי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לוועדת כספים.

היו"ר משה סולומון:

– – והשנייה הייתה האסון הכלכלי מתקרב אלינו. שתיהן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. שתיהן, הדיון הכלכלי, להעביר בהצבעה.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו, של חברי הכנסת נעמה לזימי וולדימיר בליאק. אם אפשר רק להכניס את איימן עודה. הוא לא נמצא? אוקיי. אם כן, הצבעה. אנחנו מבקשים להעביר את זה לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. אם כן, נעבור להצעה לסדר-היום הבאה: הורדת דירוג אשראי נוספת. גם כאן נעבור להצבעה, וגם זו תעבור לדיון בוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

14 בעד, אחד נגד. אני קובע כי גם ההצעה הזאת תעבור לדיון בוועדת הכספים.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר הדתות השר מיכאל מלכיאלי. לפרוטוקול, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הצביעה נגד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רבותיי, יש פה הצעת חוק מצוינת. אבקש מכולם לתמוך בה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הצבעתי נגד ורציתי להצביע בעד.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי. היא הצביעה בעד. זה לא משנה את התוצאה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, לא משנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. הצביעה נגד וזה היה בטעות. זה בעד. אם כן, זה יהיה 17 בעד, אפס נגד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עאידה, מה יהיה עם הטעויות האלה? מה, כל הזמן טעויות? מה נעשה בסוף? בסוף אנחנו נחשוב שאת רוצה לערוק לקואליציה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה לעשות, אני חדשה.

היו"ר משה סולומון:

אומר שוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הצביעה נגד במקום בעד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

פוזלת לקואליציה.

היו"ר משה סולומון:

אבל לא משנים את תוצאת ההצבעה, שגם ככה היא לעבור לדיון בוועדת הכספים. בבקשה, אדוני השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רבותיי, יש פה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, הצעת חוק מצוינת. אני מבקש מכולם לתמוך.

קריאה:

הצעת חוק – – –

היו"ר משה סולומון:

אוקיי. אם כך, עוברים עכשיו לדיון האישי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע. הוא הציג את החוק?

היו"ר משה סולומון:

כן. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, זה זמנך. עברו פה לדיגיטלי, אז לקח זמן לקלוט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. יש לי עוד אירוע מסוים לסגור לגבי אירוע הקובבה בים, כי הפריע לי שם עוד משהו שאני חייבת לשתף אתכם. הפריע לי – אני אגיד לך, כי אתה גם אדם דתי, אדוני היושב בראש – התמונה של שר דתי עם אישה בביקיני. לא יודעת אם ראיתם. אגב, אין לי שום בעיה, אני בעד שכולם ילכו עם ביקיני, שיהיה להם בכיף, מה שבא להם, אבל זה היה נראה לי קצת מוזר שאדם דתי הולך לחוף מעורב, ובאמת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל יש לו משפחה, ילדים, מה לעשות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לא לא, אני רק אספר לך, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל יש לו ילדים בים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמיני לי, אין לי בעיה, אני אדם ליברל. אני אפילו הולכת לחופי תל אביב. אבל אני ביקשתי מחבר דתי – הרי אתה יודע שאני הגעתי מהציונות הדתית – לשאול את הרב מה דעתו על האירוע. אז החבר שלח לרב מפורסם – תכף אני גם אגיד לכם – את הבקשה הבאה.

היו"ר משה סולומון:

לא צריך להגיד את הרב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כבוד הרב, שלום – שולחים לו שאלות בסמ"סים וככה הוא עונה, שאלת רב.

היו"ר משה סולומון:

שו"ת. שו"ת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הילדים לוחצים, ואני חושב ללכת עם אשתי והילדים לים, רק לבנות ארמונות בחול, לא להתרחץ, ולהישאר בבגדים. הבעיה היא שאין לי באזור חוף פנוי, כי או שזה חוף מעורב או שזה חוף נפרד, ואז חלק מהמשפחה לא יכולים להיות ביחד. הילדים מאוד רוצים. האם, כבוד הרב, אפשר בכל זאת ללכת לחוף מעורב? אציין בבקשה שלי שגם יש לי ילדים מעל גיל בר-מצווה. האם אסור או מה האיסור, כדי שאני אוכל להסביר לילדים. וכך ענה לו הרב: שלום וברכה, הנזק הרוחני בראייה אסורה עצום. למה להגיע לזה? האיסור הוא ציווי של השם "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". זוכר? מכירים טוב.

היו"ר משה סולומון:

כולנו מכירים את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולנו, גם אני, עד כיתה י"ב למדתי בבית ספר דתי. ואנו מחויבים להגיד אותו שלוש פעמים ביום, נכון? לזכור את החובה הזאת היטב. האיסור לראות דברים אסורים הוא גם חלק משלוש מצוות של ייהרג ובל יעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. איסור גילוי עריות משפיע בעתיד על שלום הבית, כי דבר חושב על דברים אחרים ורוצה אישה מסוימת לפי הדמיון שלו ועוד, פוגע ברגישות האנושית הבסיסית שלנו, מוריד את הרוחניות, שהיא הקשר לנשמה שלנו. הגמרא, בברכות ס"א ע"א אומרת: "כל העובר אחורי" – –

היו"ר משה סולומון:

ס"א. ע"א זה עמוד א'.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צודק. – – "כל העובר אחורי אישה בנהר, אין לו חלק בעולם הבא". ויש לי גם את רש"י ותוספות וכאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

את רוצה שהוא יעשה גם את – – – בעולם הבא גם כן?

היו"ר משה סולומון:

שר הדתות השפיע עליה ממש, הדובר הקודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאוד. אגב, הרב שענה לי הוא אבא של עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, הלוא הוא הרב שמואל אליהו, רב ידוע ומפורסם. אגב, הוא גם אמר: שזהו ברגיל בכך לפי שיבוא – – –

היו"ר משה סולומון:

אומנם דברי תורה, אבל תם הזמן, אז לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, רגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

תן לה, זה מעניין.

היו"ר משה סולומון:

בסדר, רק אמרתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שים לב מה אמר לי הרב.

היו"ר משה סולומון:

אני רוצה שהיא תפרוש בשיא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון, זה חשוב, אלה דברי טעם. אני רק אגיד לך שהוא אמר "שזהו ברגיל בכך לפני שיבוא לידי ניאוף וסופו יורד לגיהינום". ינון, ממנו אין לי ציפיות, אבל עברת את הר הבית עם השותף הדתי שלך. גם זו עבירה, ואני מתפלאת עליך ואני מתפלאת על גפני שאתם קונים את האירוע הזה. אגב, רק עוד משפט אחד. אתה יודע, אתה מכיר את "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס"? אתה יודע מה זה אומר. זה אומר שאדם מתנהג באופן בזוי, אך מציג עצמו כאילו ביצע מעשה מכובד. זה הרב, זה מה שהוא אמר על השותף שלכם לקואליציה. בושה וחרפה. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל הכבוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת דני אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת סימון דוידסון; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת רון כץ; אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת מרים וולדיגר; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את הזמן הקצר שיש לי לכבוד היושב-ראש. זו לא הפעם הראשונה שהתנהלת בצורה לא אתית, לא תקנונית ובראש ובראשונה לא הגונה, בלשון המעטה. לא פעם ראשונה. עמד פה חברי חבר הכנסת איימן עודה – אפשר כמובן לא להסכים, זו מהותו של פרלמנט.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

המילה "פרלמנט" באה מ-parler, "לדבר" בצרפתית. ולדבר – אפשר לא לדבר ולא להסכים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הפרלמנט לא יכול – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני לא מוכן שהיא תפריע לי ואתה לא תפסיק אותה.

היו"ר משה סולומון:

נא לאפשר לו לדבר. נא לאפשר לו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – והתומך טרור מספר אחת – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני לא מוכן – – –

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב, נא לאפשר לו לדבר. אני לא רוצה להוציא אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אמרתי לו שהוא תומך טרור – – –

היו"ר משה סולומון:

אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

וגם אמירות בלתי אתיות מבחינת התוכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

עלה לפה לדבר, ואפשר לחלוק עליו כמו שמותר לחלוק על כל אחד. יש פה חברת כנסת שמעבר להפרעות שיטתיות, גידופים ושקרים, לא תורמת במאום לפרלמנט, לא תורמת במאום לחברה שלנו. כל מהותה היא להפריע, להתנגח, לגדף – ואתה לא מעיר לה. אני אפילו לא מדבר על להוציא או לקרוא אותה לסדר; אתה אפילו לא מעיר לה. היא מגיעה לפה באיומים לא בפעם הראשונה, כבר הפסקתי לספור כמה פעמים זה קורה, והיא ממשיכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני אשמור על הלוחמים שלנו מכל משמר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

והיא מגיעה לפה ומאיימת – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר לו לדבר, יש לו דקה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ומאיימת פיזית לא בפעם הראשונה על חבר כנסת שמדבר בזכות, לא בחסד – ואותו אתה מוציא. וכשאני קורא לך – – –

היו"ר משה סולומון:

אני הוצאתי אותו כי הוא קרא לי גזען. קרא לי גזען, וזה לא מקובל.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש שתיתן לי לסיים.

היו"ר משה סולומון:

אני רק אומר לך. אתה פונה אליי – אני מגיב לך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מאה אחוז, אני אשמח לשמוע, אחרי שתיתן לי לסיים. אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון זמני. ואתה מוציא אותו ואחר כך גם אותי, כשאני מתקומם על כך שאתה לא מגן עליו. בזמן הקצר שנותר לי אני רוצה לעשות פרפרזה מציטוט מאוד ידוע. אני מקווה שתיתן לי אולי עוד 20 שניות. יש לי חלום – חבר הכנסת טיבי, אני אשמח אם – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא אמרת שהוא קרא לאחמד טיבי – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אה, לא שמעתי. יש לי חלום שיום יבוא ואפילו בבית הזה, מקום אשר לוהט בחום חוסר הצדק ונחנק בלהט הדיכוי, יהיה לנווה מדבר של צדק וחירות. יש לי חלום שילדינו יחיו יום אחד באומה שלא תשפוט אותם לפי מוצאם או צבעם או דתם, אלא לפי תוכן אופיים. יש לי חלום היום שיום יבוא, והחברה שלנו היא מעל גזעניה המרושעים וראש ממשלתה, ששפתיו נוטפות מילים של הפרדה וגזענות – שיום אחד יבוא בחברתנו זו, ובה ילדים שחורים קטנים וילדות שחורות קטנות, ילדים ערבים קטנים וילדות ערביות קטנות יוכלו לשלב את ידיהם עם ילדים לבנים קטנים וילדות לבנות קטנות, עם ילדים יהודים קטנים וילדות יהודיות קטנות כאחים ואחיות. זו פרפרזה מנאום ידוע של מרטין לותר קינג, נאום "יש לי חלום". ואני מסיים, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

קיבלת עוד דקה. הוספתי לך עוד דקה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מודה לך. אתה יודע מה זאת גזענות, אתה יודע מה זאת אפליה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אני הזדעקתי לדבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תומך טרור – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רק שנייה. היא מפריעה לי שוב. גם כיהודי וגם כאדם שחום עור אתה יודע מה זו רדיפה. אתה האחרון שאני מצפה ממנו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תומך טרור – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – לנהוג במדיניות של איפה ואיפה כלפי מישהו בגלל מוצאו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

קריאה:

מה זה, תוריד אותו.

היו"ר משה סולומון:

גם במקרים כאלה אסור לאף אדם כאן לקרוא ליושב-ראש גזען, כשאני מנסה לשמור על הסדר כאן, והוא קורא למדינת ישראל מדינת טרור. הדבר הזה לא יהיה כאן מעל בימת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חברת הכנסת דבי ביטון; חבר הכנסת בועז טופורובסקי. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עמד פה תומך הטרור מספר' אחת בכנסת ישראל, עופר כסיף, ואמר שאני עושה רעש, מפריעה לו. בוא, בוא, תרשום לפניך, תומך טרור: אני עוקבת אחרי כל מילה שלך – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – – יושב-ראש – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

גם זה אתיקה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור בכנסת ישראל.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

מותר לי להגיד תומך טרור על פי כללי האתיקה. הייתי אומרת מילים יותר בוטות, אבל כללי האתיקה לא מאפשרים לי, אז אני אומרת לך שאתה תומך טרור. ולא רק אתה, במהלך המלחמה אתה מעז להוציא את דיבת לוחמינו רעה, ואתה, לרבות אחמד טיבי, היועץ של ערפאת, גדול תומכי הטרור בכנסת, ואיימן עודה, מעיזים לומר שהלוחמים שלנו מבצעים רצח עם בעזה ועכשיו גם ביהודה ושומרון. עכשיו, אתם אוהבים להגיד גזענים. יש לי חדשות בשבילך: לא מעניין אותי אם אדם הוא ערבי או יהודי. לא מטריד אותי כהוא זה. הדבר היחיד שהוא אבן הבוחן זה אם הוא תומך טרור או נאמן למדינת ישראל כפי הגדרתה. מאוד פשוט. כשעומד פה אדם – ופה אני פונה לחברי הכנסת: לא מעניין אם אתם משמאל או מימין או ממרכז, זה חוצה מפה פוליטית. אתם לא יכולים שאנחנו מצד אחד נשלח לוחמים לשדה הקרב בחזיתות השונות ומצד שני יעמוד כאן חבר כנסת ויקרא להם "מבצעי טרור" ביהודה ושומרון. אני נוסעת בשומרון, אני רואה מה עושים הפלסטינים ביהודה ושומרון, אני רואה את הסרטונים שלהם, את התהלוכות של החמושים ביהודה ושומרון. אנחנו כחברים בוועדת חוץ וביטחון יודעים את אסון המטענים ואת פוטנציאל הנזק של המטענים. אנחנו כחברים בוועדת חוץ וביטחון יודעים את הפעילות העצימה של צה"ל כנגד מפגעים ומחבלים מרצחים ביהודה ושומרון. אז האיימן עודה הזה יעמוד פה, יאמר לנו ככה על הלוחמים שלנו, ואנחנו נשב בשקט? אני לא יכולה לשאת עליי את הדבר הזה לבד, שתדעו לכם. זה קשה מאוד. אבל אמר פה עופר כסיף שאני לא מוסיפה לכנסת. איזה כיף. מעולה. אני אגיד לך מה אני כן מוסיפה: יש לי מילה של ברזל, בשונה ממך, וכמו שאמרתי לכם, אמרתי לכם שאחמד טיבי לא יהיה סגן יו"ר הכנסת. אמרתי לכם שאני לא אקרא לחבר של אל-עארורי, שחוסל, ולחבר של ג'יבריל רג'וב, אני לא אקרא לו אדוני, נכון? בשום צורה שהיא. וכך היה. כי זה הכוח של לשבת לכם כאן, כי זה מה שאני אעשה עד יומי האחרון פה בכנסת ובכלל. ושיהיה כאן ברור, אדוני, אני עומדת כאן לאורך כל הישיבות ולא יוצאת כאן מהמליאה בדיוק בגלל זה. אמר פה עופר כסיף שאתה הוצאת אותו סתם? אתה הוצאת אותו כי הוא קרא למדינה שלנו מדינת טרור והוא קרא לך גזען. לא רק שאנחנו לא גזענים, אני רוצה להבהיר פה, שיהיה כאן ברור: אנחנו לא ניתן יד לתומכי טרור כאן בכנסת להוציא את דיבת הארץ הזו רעה ואת דיבת לוחמינו, מה גם שגם לפי חוק החסינות, תמיכה בטרור מפילה ומורידה את החסינות. עכשיו אני אומרת כאן, אני מבקשת מאדוני היו"ר: רציתי לעשות את זה בהודעה אישית, כי היה לי נאום אחר לגמרי, אז כדי שאני לא אבקש הודעה אישית על הדברים החמורים והמבזים שעופר כסיף אמר, אני מבקשת להוסיף לי דקה, כי יכולתי לקבל חמש דקות בהודעה אישית כדי שהנאום יהיה מלא. אז רשמו בפניכם, חברי הכנסת: גם אתם צריכים לעזור לי בדבר הזה. זה חוצה מפה פוליטית, שיהיה כאן ברור. עכשיו, בגלל שהוספה לי דקה, אני אומר לכם בעצם למה עליתי לנאום, אז אני אעשה את זה קצר מאוד.

היו"ר משה סולומון:

גם קיבלת את זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, לא נתת לי?

היו"ר משה סולומון:

לא, עוד לא נתתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, הנחתי שבקשתי תתקבל. היא הייתה כה מובהקת אז הנחתי שהיא תתקבל, אדוני. אני מניחה שהנחתי משורת ההיגיון. אם לא, אני לא אתחיל סתם. אני אבקש את שיקול דעתך להוסיף לי דקה, כי זה היה צריך להיות במסגרת הודעה אישית, והייתי מקבלת חמש דקות.

היו"ר משה סולומון:

קבלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

רבותיי הנכבדים, איזה יופי ואיזה כיף. איזה כיף שיש לי חבר מאוד מאוד טוב שקוראים לו אפי נוה, שהוא מאוד מאוד חזק. אני הייתי, אגב, מועמדת מולו לראשות לשכת עורכי הדין, מול המועמד החזק הזה. ואני מאוד מאוד רוצה להיות היועץ המשפטי לממשלה. אני כל כך רוצה, שאני נותן יד לחפרפרת בוועדת האיתור. אני יודע שבתוך ועדת האיתור יושב יחיאל כץ של אפי נוה, שמספר לי איזה שאלות הולכים לשאול אותי, מה הולך להיות שם, מי המועמדים המובילים. איזה כיף. איזה כיף שיושב-ראש לשכת עורכי הדין הולך לבית המשפט העליון ומזהיר את השופטים מפני הבג"ץ שיוגש כנגד המינוי של מנדלבליט. הרי מנדלבליט היה מינוי בעייתי. למה? כי היה לו תיק פתוח והיו חשדות מאוד משונים נגדו. אמר להם אפי נוה: חבר'ה, אם אתם תקבלו את הבג"ץ נגד מנדלבליט, אתם תקבלו את גיא רוטקופף, וגיא רוטקופף לא טוב למערכת. אז אני אומר פה, בגלל שנגמר לנו הזמן: חבר'ה, יד רוחצת יד. זו לא פעם ראשונה. משה סעדה חשף בבג"ץ שהוא הגיש נגד מנדלבליט, כשאני ואתה – אני שמעון פרס של המועמדויות. הייתי מועמדת עם משה סעדה מול עמית איסמן להיות פרקליט המדינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי שישב שם זה עמית איסמן, ומי שלא יחקור את מנדלבליט יהיה עמית איסמן, שהוא עצמו מינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אתה מוותר? הוא שוקל את העניין. חברת הכנסת נעמה לזימי; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חברת הכנסת שלי טל מירון; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ירון לוי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; האותיות פה קטנות, קשה לי לקרוא; חבר הכנסת חמד עמאר; חברת הכנסת שרן מרים השכל; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל ביטון; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת אלון שוסטר; חבר הכנסת רם בן ברק; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. חבר הכנסת משה טור פז, אתה פה? סליחה, אני כבר התרגלתי. אני מבקש רק, בפעם הבאה, אם אפשר להגדיל את הגופן פה, יהיה יותר קל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מעצרי שווא ועל הגברת האמון במוסדות המדינה. הינה, נשבר המיקרופון. אשרי המיקרופון שנשבר.

נאור שירי (יש עתיד):

אם טלי לא מדברת אף אחד לא מדבר.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, נראה לי שהוא נשבר. אשרי המיקרופון שנשבר והצית להבות.

היו"ר משה סולומון:

הם שומעים אותך, שומעים אותך עם אחד.

משה טור פז (יש עתיד):

אני אסתדר עם אחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שומעים גם ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר לשפץ גם את זה ולסגור בכלל את הכנסת. גם ככה אין לנו משרד.

יוסף טייב (ש"ס):

שירי, גם ככה הצד הזה לא שומע.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב, נשבר. אתה אומר, אני אדבר רק לצד ימין; צד שמאל כבר לא שומע היום.

היו"ר משה סולומון:

אני ממשיך לך את הזמן.

משה טור פז (יש עתיד):

אני אתחיל מהתחלה. תודה, יוסי. מעצרי שווא והגברת האמון. השבוע הזדמן לי לראות מקרוב איך המשטרה עוצרת לשווא אזרחים טובים שכל חטאם היה מימוש רצונם הדמוקרטי להפגין, אנשים שכבר 11 חודשים ברחובות, חלקם זועקים להשבת החטופים, חלקם מביעים אי-אמון בהנהגה וחלקם מבקרים את מהלכי הממשלה. שיעור האמון הציבורי במערכות המדינה נמצא בירידה מתמדת – בנו, בכנסת, במפלגות. הכול מצער, אבל יותר חשוב מזה האמון במערכות אכיפת החוק: כוחות הביטחון, המשטרה – הגופים שאחראים לביטחוננו כאן. למרות שאנחנו צריכים לתקן אותם, למרות שיש בהם כשלים, אין לנו צבא אחר, אין לנו משטרה אחרת. הגענו למצב שאנשים מזהים את המשטרה כמזוהה עם השר שלה. זה עצוב וזה דורש חשיבה. למה זה קורה?

אופיר כץ (הליכוד):

זה לא אנשים, זה אתה.

משה טור פז (יש עתיד):

הינה, אני שואל, אופיר: למה זה קורה ומי פועל להרוס את הגוף הזה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה יודע למה זה קורה? כי אתם כל הזמן אומרים את זה. אתם כל הזמן אומרים את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

אז הינה, אני שואל. בוא תספר לי, חנוך.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו הגדרה? מי זה אתם? מי זה אתם? מי זה?

אופיר כץ (הליכוד):

אתם פוגעים בשם של כל השוטרים במדינת ישראל.

משה טור פז (יש עתיד):

אני אמתין שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

ממש.

משה טור פז (יש עתיד):

אז אני חושב – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אתם מכלילים, את כל השוטרים אתם מכלילים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ממש לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי, על מי אתה מדבר?

היו"ר משה סולומון:

חברים, לאפשר לחבר הכנסת קינלי להשלים את דבריו.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו שאתה מכליל את כל הטייסים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא הכללתי את כל הטייסים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא הכללת את כל הטייסים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אמרתם לטייסים לכו לעזאזל.

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

עצרתי לך את הזמן.

אופיר כץ (הליכוד):

אף אחד לא מקבל סרבנות.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אופיר כץ.

משה טור פז (יש עתיד):

אופיר כץ, יש לי רעיון. אופיר, אחרי שאני אסיים – – –

היו"ר משה סולומון:

שנייה, שנייה. אני אעצור לך את הזמן, חכה.

נאור שירי (יש עתיד):

הסרבנות היחידה היא זו של שר האוצר, שכתב שצריך לסרב לשרת בצה"ל על שירות נשים בצבא.

משה טור פז (יש עתיד):

יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, אני מציע שאחרי שאני אסיים, תבקש ממזכיר הכנסת, תבוא ותגיד מה אתה חושב. אני חושב שממשלת ישראל הנוכחית, אופיר כץ, בראשות השר איתמר בן גביר, הרסה את כל מה שאפשר להרוס במדינה, וגולת הכותרת היא התיוג. כל דבר שלא עובד – יש לו תירוץ. אתה יודע מה התירוץ, נאור שירי? שמאלנים. כל דבר שלא עובד – שמאלנים. כל ביקורת, כל דרישה לשיפור – שמאלנים. אזרחים לא יכולים להאמין שיש יכולת לנהל באמת ובתמים את החיים שלהם, אז הינה, ברמה הכי אישית. השבוע נעצר היועץ שלי, עידו, מעצר שווא. הוא גם חטף אלימות שוטרים וגם העביר לילה, כמו אחרון העבריינים. כשהגעתי לתחנת המשטרה בתל אביב, עמדו בחוץ 30 משתתפי הפגנות. הם לא האמינו למשטרה, הם לא האמינו לכוונות השוטרים, והם ידעו בבירור שזו רדיפה פוליטית. וזה מצער אותי. זה מצער אותי כי אני מאמין ויודע שיש שוטרים טובים – שניים יושבים פה, חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. יש שוטרים טובים בישראל, הם מסורים לעבודה שלהם, הם באים לעבודה כדי להגן ולשמור על חיי האזרחים. אין לנו משטרה אחרת, ולכן צריך להגיד להם תודה. ביקורת נועדה לשפר. כשלים נועדו לתיקון כדי לעשות פה טוב יותר. אל תחששו ממנה. היועץ שלי עידו זוכה בבוקר על ידי השופטת. טוב שיש שופטים בישראל; טוב שהעצמאות שלהם נשמרת – עוד גוף שרצו להתערב ולהרוס אותו. כדי להביא לשיקום המדינה אנחנו חייבים אמון – אמון במערכות, אמון באכיפת החוק, אמון גם במשטרה, אמון במערכת בתי המשפט. אין לנו עתיד בלי היכולת הזו. כן, גם אמון בנבחרי הציבור. הממשלה כרגע, חבריי, פועלת בלי אמון. היא לא קיבלה את אמון הציבור לניהול המלחמה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

– – כמעט בחלוף שנה מתחילתה, ולכן הגיע הזמן לצאת לבחירות ולבקש את אמון הציבור. אולי הוא ייתן, אולי הוא לא, אבל בלי אמון, אין לנו מה לעשות כאן. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל הכבוד, לא לוותר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא צריכה שלוש דקות. לא תכננתי לעלות, אבל אחרי ששמעתי כאן שמדברים על סרבנות – איך אתם לא מתביישים לדבר על סרבנות בזמן שאתם יושבים בקואליציה עם מפלגות שסרבנותן היא אומנותן, עם אלה שמממנים מהכיס שלהם עמותות שעוזרות למשתמטים להמשיך להשתמט? אתם מדברים על סרבנות? אתם לא מתביישים? באיזה סרט אתם חיים? כמה אפשר לעלות לפה לשקר? כמה אפשר? מה אתם חושבים, שכל הציבור מטומטם? אז לא. תתפלאו, אז לא. אל תדברו על סרבנות. אנשים – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא מתאים לך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה לא מתאים לי? זאת האמת. אם היא קשה לכם, זו בעיה אחרת.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לאפשר לה לדבר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כבר אי-אפשר לשמוע את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, חרדים שלא מתייצבים זה לא כמו טייסים שלא מתייצבים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה לא כמו שאתם ישבתם עם מנסור עבאס.

גלעד קריב (העבודה):

מנסור עבאס, שרציתם להקים איתו קואליציה.

היו"ר משה סולומון:

– – לא נמצא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ניסים ואטורי:

אלוף משנה מנסור עבאס, שישבתם איתו, חבל על הזמן, וסגן אלוף ווליד טאהא.

היו"ר משה סולומון:

חברי המליאה, חבר הכנסת ואליד רוצה להתחיל את דבריו.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

הוא עשה עבירה פלילית.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה מפריע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קיבלתי הודעה לפני זמן קצר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, זה מפריע. הוא התחיל את דבריו, אתה מפריע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קיבלתי הודעה לפני זמן קצר מרופא בבית חולים שעובד בבית החולים סורוקה, שנסע היום לטביליסי בגיאורגיה, וכשהגיע לטרמינל 1 בנתב"ג, הדביקו לו מדבקה צהובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שומעים.

היו"ר משה סולומון:

לא שומעים? תתקרב, תרים את הפודיום, תרים קצת את הפודיום, תרים את הקול.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עכשיו שומעים? קיבלתי הודעה היום מרופא שעובד במחלקת שיקום בבית החולים סורוקה, והוא מספר שכשהגיע לנתב"ג היום, הדביקו לו על הדרכון מדבקה צהובה. עכשיו, למה מדביקים מדבקה צהובה, אל על? על מנת לעשות מיון בנתב"ג. מה הוא מספר? הוא אומר שבתור שלו מי שעמד לפניו, גם סטודנטים ערבים – 20 סטודנטים ערבים – עם מדבקה צהובה. אני לא יודע למה צריכים לעשות את זה. איך רופא שמציל חיים בבית החולים סורוקה, מתנהגים איתו בצורה כזאת? אנחנו לא בעידן של מדבקות עכשיו.

ניסים ואטורי:

מה זה המדבקה הזאת? לא הבנתי. אתה מסלף דברים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המדבקה הזאת היא על מנת שהמאבטחים והביטחון של אל על ידעו שהוא ערבי. לאן הגענו? צריכים להפסיק עם המדבקות הגזעניות האלה. הגיע הזמן להתייחס לאנשים אחרת. מדבקות צהובות לאנשים, לסטודנטים, לרופאים – לאן הגענו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, נתנו לו כבוד בבסיסים – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד, לא מתאים. רבותיי, אנחנו סובלים באופן כללי מגזענות יום-יומית בכל הפרמטרים, אבל להדביק מדבקות צהובות לרופאים וסטודנטים בנתב"ג – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה גזענות?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש גזענות בנתב"ג, אי-אפשר להכחיש אותה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעולם הרפואה?

היו"ר משה סולומון:

הוא מציג כאן תחושה של רופא שהעביר לו.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, אני מציג – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל הוא מציג את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – 50% מהניהול, 50% ממשרות הניהול.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל בתור אחד עם 20 סטודנטים ערבים, טלי, זה מתאים?

גלעד קריב (העבודה):

אין גזענות במדינת ישראל. אין.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא מתאים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל 50% ממשרות הניהול זה לא היהודים. מספיק להגיד גזענות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, את צריכה לעלות מייד אחריי ולגנות את זה. אי-אפשר שאל על, שמסיעה את אזרחי מדינת ישראל, תתייחס ככה לרופאים, לאנשים בכלל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אורית, את מוותרת? חבר הכנסת שמחה רוטמן – מוותר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבין שאת מתכוננת, הינה זה בא. אגב, בדיוק על זה באתי לדבר. יש כאלה שהם לבנים במקרה, אני לא יודע את המוצא שלהם, זה לא מעניין אותי. הם כאילו מתייפייפים שהם לא גזענים, לא מעניין אותם אם הדובר הוא ערבי או אתיופי או לבן או שחור, הרי כל בני האדם שווים. כל בני האדם שווים, אין יתרון לפי צבע, גזע. אבל הם יודעים שהם משקרים, וכל מי שצופה בהם יודע שהם משקרים, כי חמתם עולה להם לראש במקרה, לחלוטין במקרה, רק כאשר חבר כנסת ערבי עולה לדבר. חמתם עולה להם לראש. ומה לעשות? מה לעשות? הערכים שלנו שונים משלכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תומך טרור, אני לא תומכת טרור, מה אני אעשה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חס ושלום שהערכים שלנו יהיו כמו שלכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אני אעשה, יש לי סולם ערכים שונה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו נגד שפיכות דמים, אנחנו נגד הרג ילדים, אנחנו נגד כיבוש. תרצי או לא תרצי, תעשי מה שבא לך – אנחנו נגד כיבוש. זה יכול לא להתאים לך. דעתי בכיף לא תתאים לך – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אבל זו דעתי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני נגד כיבוש, ודרך אגב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מוחמד ליהודים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – דרך אגב, הכיבוש – –

אושר שקלים (הליכוד):

משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – משחית לכם את הערכים משנת 1967 ועד היום. לא אתם הבאתם אותו, מישהו אחר – אלה שרוצים שלום עשו את הכיבוש. אתם רק ממשיכים אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

את זה האחים המוסלמים עושים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל מה לעשות, כיבוש משחית ערכים, הופך בני אדם לאכזריים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכרות ראשים זה מותר – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ההתנכלויות שקורות כל יום בשטחים הכבושים הן פשעים. טוב לך, לא טוב לך – זו הבעיה שלך. אהבת את זה, לא אהבת את זה – זו בעיה שלך.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

של נעליך כשאתה מדבר על – – – ישראל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואל תתייפייפי, אל תתייפייפי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מתייפייפת – – – מחבלים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כי את גזענית, ואת לא יכולה להסתיר את זה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אומרת לך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ואת עושה את זה דווקא, כי אני – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – משום שאתה רוצה – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – חבר כנסת ערבי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – אני לא הולכת לנחם משפחות של מחבלים כמוך – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא מתאים לך לשמוע אותי בכלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – אכזריות כזאת, תמיכה באכזריות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אגיד את דעתי. אני נגד הרג ילדים, נגד הרג נשים, אני נגד הרג סימני חיים, אני בעד חיים. אני נגד כיבוש. אני בעד שלום.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם זה מפוצץ אותך, זו בעיה שלך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מחבלים מליל הקלשונים. למה? תסביר לי. אם אתה נגד הרג ואכזריות, למה אתה מנחם משפחות של מחבלים? למה? אבל למה? הוא תומך טרור, באמת.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ווליד, חשבתי שאתה פולני לרגע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לספר על עניין של גיוס, לימוד תורה וכו'. הלכתי לניחום בשבוע שעבר אצל משפחת גלאם, יוחאי. היו איתי עוד כמה חברי כנסת, גם ינון היה שם בדיוק. הסיפור שמספרים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תרים את המיקרופון, לא שומעים אותך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה תמיד ככה, כשאני עולה מנמיכים אותי. אני רגיל, אז אני אצעק קצת. אני ארים את הקול כדי שתשמעו. הבחור קיבל את המענקים של המילואים, והחליט שהוא רוצה, כשהוא בעזה, שילמדו תורה. הוא לקח את המענק שלו ותרם אותו לחבר'ה שלמדו תורה כדי שימשיכו ללמוד תורה. אני רואה את זה כדבר טוב של אחדות בתוך עם ישראל. אפשר לקבל את כל הדעות. ואני אחד מאלה שחושבים שתלמוד תורה זה חשוב, ולא צריך תמיד הכול במלחמות בין יהודים. אנחנו צריכים לשמור על השלום בינינו. לא חסר לנו על מה לריב. בנושא אחר, ראיתי פושים על כך שהעולם הערבי בלחץ. קודם כול, מה שאני אמרתי – אני רוצה להבהיר את הדברים שלי. אמרתי שלא יתפלאו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, רגע, אחרי זה אני אסביר לך. שירי, אחרי זה עם הדקיקים אני אסביר לך, בסדר? בקיצור, אני אומר, חיזבאללה צריכים להבין דבר אחד, וחבל ששר הביטחון לא אומר את מה שאני אומר; אולי זה היה נשמע יותר טוב, כי אותו לוקחים יותר ברצינות, כנראה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אמרת את זה ברדיו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הינה, אני חוזר על זה. אני חוזר על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

על מה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

הדבר הזה לא יכול להימשך הלאה, ויכול להיות שבימים הקרובים גם תהיה מלחמה; יכול להיות שבעוד חודש, יכול להיות שעכשיו. אבל אסור לנו להתקפל בצפון. אזרחי הצפון לא נמצאים בבתים שלהם כבר שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך כבר מה לקפל בצפון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הגיע הזמן להילחם בחיזבאללה ולהוריד אותו על הברכיים, וזה מה שיהיה בסופו של דבר, כי אין ברירה. ושר הביטחון צריך לאזור אומץ ואפילו ליצור אמינות אצל חיזבאללה, בעולם הערבי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם ראש הממשלה – הוא לא צריך אומץ? מה, הוא לא צריך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני רוצה לספר לכם על ההסתה בצד הזה. אתם יכולים להמשיך לצעוק. אני רוצה לספר לכם סיפור. בשבוע שעבר ביום חמישי הבן שלי חזר מהמילואים. הוא לוחם, אני לא אגיד איפה, שלא יפציצו יותר באזור הזה. אני רוצה להגיד לכם, ראיתי אותו, הילד הבכור שלי, וזה מרגש אותי מאוד. אני רוצה להגיד לכם שפגשתי אותו ברחוב, אפילו לא נכנסתי, אמרתי לו: עזוב – הוא גר באיזה אזור, אני לא רוצה להגיד, השם ישמור.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה כן רוצה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

מישהו פתח את החלון של הרכב, והוא עומד לידי וליד הבן שלי וצועק לי: יא חתיכת אפס, תתבייש, בושה וחרפה, וקללות והכול. תקשיבו, ההסתה הזאת נמאסה כבר. אנחנו חזקים. נמשיך קדימה. גם אם צריך רפורמה – אנחנו נעשה רפורמה, כי זה מה שצריך כדי להגן על חיילי צה"ל, שבית המשפט גורר אותם באזיקים, המשטרה גוררת אותם, הפרקליטות. כולם מגויסים נגד מדינת ישראל. עזבו עכשיו את נתניהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בינתיים ראינו צעירה בת 27 באזיקים. אף אחד לא גורר חייל – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, סליחה, למה את מפריעה לי? קשה לך לשמוע את הדברים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? אתה כל הזמן – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

תקשיבי, תשכילי קצת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, אתם לא מפריעים?

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואנחנו נמשיך הלאה בכל הכוח לניצחון – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו על הניצחון שלכם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – וניצחון אומר גיבוי לחיילי צה"ל, לא לדבר פה מס שפתיים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בינתיים אנחנו לא משיגים את זה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

דרך אגב, למי שאמר פה – –

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. תם הזמן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – על הסרבנות – אני רוצה להגיד לכם, עשיתי בדיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם קואליציה של סרבנים ומשתמטים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, היא מפריעה לי. תן לי 20 שניות לסיים.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. תם הזמן. משפט סיום.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואני רוצה להגיד לכם שבדקתי ח"כ-ח"כ, ח"כ-ח"כ, כולל החרדים, ובקואליציה משרתים יותר בצה"ל, שירתו יותר בצה"ל, מאשר באופוזיציה, אז שבו בשקט בעניין הזה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בכל זאת, כבוד היושב-ראש, הגרועים שבאפרו-אמריקאים בזמן המהפכה נגד הגזענות של הלבנים היו אפרו-אמריקאים ששיתפו פעולה באופן כנוע ורופס עם הגזענות נגדם ועם מי שהתגזען נגדם מהלבנים שגילו יחס של White Supremacy, והביאו את מה שקרוי "חוקי ג'ים קרואו". הדבר הכי משפיל זה שאתה נחשב לדרג ב', ג', ואתה רופס מול מי שמתגזען נגדך. זה קורה גם כאן, גם בכל העולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שמשפיל זה שאתה חבר כנסת – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין ספק שהדבר הנכון ביותר לעשות זה להגיד לגזען: די לגזענות.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה דוקטור – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

האפרו-אמריקאים עשו זאת, והם ניהלו מאבק אצילי, אצילי, נגד הגזענות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו כמה אפרו-אמריקאים שזחלו על ארבע, לא נאבקו מול הגזענות, שיתפו פעולה עם הלבן הגזען. אני אומר את זה, ואני רוצה להזכיר לטובה למשל את חבר הכנסת שלמה מולה, בן העדה האתיופית, שלא הסכמתי איתו בהרבה דברים, אבל הוא ידע מה זה זכויות אדם, הוא ידע שמתגזענים נגדו ונגד העדה האתיופית, ונאבק, והוא נאבק בגזענות נגד אחרים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא התגזען על איימן עודה. אף אחד לא התגזען על איימן עודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – כולל גזענות נגד חברי כנסת ערבים. ולכן אני חושב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה מוציא את דיבת לוחמינו רעה. איימן עודה מוציא את דיבת לוחמינו רעה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – שכל חבר כנסת, לרבות חברי כנסת שמתגזענים נגדו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה מתראיין בערוצים ערביים – – – את הלוחמים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – חייב ללמוד קצת היסטוריה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אתם יכולים לשבת בשקט?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – ואני מציע גם לך ללמוד משלמה מולה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אתם יושבים בשקט?

היו"ר משה סולומון:

אני לא אגיב על זה. חבר הכנסת עידן רול; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת בועז ביסמוט; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מוותרת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רציתי לדעת, הוא למד להיות גינקולוג. מה קרה? מה קרה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא מפסיקה להתפרע. מה קרה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה? הוא רצה להיות גינקולוג, למד, למד, למד – מה קרה? מה קרה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

יש פה חברי כנסת שנוח להם לקחת את המקום לנושא של גזענות, אבל זו לא גזענות. אני הסתובבתי הרבה בבתי החולים, במיוחד בבתי החולים בפריפריה, ויש המון רופאים ערבים שעושים עבודה מצוינת, ואף אחד לא מתגזען עליהם, ואף אחד לא מפלה אותם. ההפך, יש טענות על אפליה מכיוון אחר. אבל זה נוח לקחת את זה למקום הזה של גזענות. אני הייתי מצפה מכם – דיברת על רופא בסורוקה, ואני לא חושב שזה בא מהמקום הזה, אבל אנחנו צריכים – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אופיר, הם חוזרים הביתה מבית החולים, הם חוזרים לכפר שאין בו חשמל.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אגיד לך מה מצופה מכם: לא רק להעלות את הדברים האלה – כי אני מכיר רופא אחר בסורוקה, שבשבוע שעבר הגישו נגדו כתב אישום. מה עשה הרופא הזה בסורוקה? הוא מתמחה בסורוקה, וחיילים שהגיעו לשם – מה הוא אמר עליהם לחברים שלו? שאללה יכבה את האור שלו. זה רופא מתמחה בסורוקה אומר על חיילי צה"ל שנלחמים. הוא נשבע אמונים לדאעש, צרך תכנים קשים ברשת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל זה קיצון.

אופיר כץ (הליכוד):

זה לא קיצון. אבל אתם לוקחים את זה למקום של גזענות. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, ואתם כחברי כנסת ערבים צריכים לבוא לפה ולדבר על הרופא הזה, איזה שם רע הוא עושה לכל הרופאים הערבים, שעושים עבודה מצוינת. למה אתם לא מגנים את זה? למה אתם לא מגנים רופא כזה? עולים לפה ומדברים עליו שהוא עושה לכם נזק, שבגלל רופא כזה קורים כל הדברים שאתם מרגישים עכשיו שהם התגזענות? לא, תבואו לפה ותהיו אמיצים לדבר נגד זה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה קרה גם לפני.

אופיר כץ (הליכוד):

אני בטוח, עאידה תומא סלימאן, שאתם נגד דאעש וחבירה לדאעש, אבל תגידו את זה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה? מה? מה?

אופיר כץ (הליכוד):

אני בטוח שאתם נגד חבירה לדאעש. את חולקת עליי? לא. תבואו ותגידו את זה, תדברו על הרופא הזה, תגנו את זה, שהוא עושה לכם נזק. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר הדתות, השר מיכאל מלכיאלי. ישראל כץ מסכם? אין סיכום. אם כן, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד– 2024, בקריאה הראשונה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

35 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור עתה לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

קריאה:

איפה השרה?

היו"ר משה סולומון:

הסגן פה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הסגן. אתה מתגעגע? ומה עם הסגן, לא טוב? מכובדי היושב-ראש, מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024. הצעת החוק לתיקון פקודת תעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, נועדה להסדיר שני תחומים המוסדרים כיום בצווים. לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ז–1957, שזה אומר שזה כמעט 68 שנה, אנחנו מחוקקים את הדבר הזה על פי צווים ועל פי צווי חירום. הגיעה העת, ואנחנו עכשיו עושים, שבנושא – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. זה מפריע.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – בנושאים של מונים, של מוניות והשכרת רכב, מכיוון שחוק הפיקוח מותנה בהכרזה על מצב חירום במדינה, כחלק מהמהלך הממשלתי הרוחבי לניתוק החקיקה מהזיקה להכרזות חירום, כפי שזה נעשה. בזמני, כשאני הייתי חבר כנסת, הייתי חבר ועדת משנה של חוץ וביטחון, כדי להסדיר הרבה הרבה חוקים שנמצאים בחוקי חירום ולהכניס אותם לחקיקה מסודרת. באמת הגיע הזמן לעשות את זה, אחרי כמעט 70 שנה, אז זה אחד מהחוקים המבורכים האלה, הם עושים את התהליך. אנחנו מעבירים את זה מתקנות ומצווים לאסדרה בפקודת התעבורה. הצעת החוק כוללת שני נושאים: הנושא הראשון – מונים למוניות. מחיר הנסיעה במונית, כפי שאנחנו יודעים, מפוקח במסגרת צו. המונים הם הכלי ליישום הפיקוח. המטרה היא להבטיח שבכל עת המונים יהיו מאושרים, תקינים, אמינים, בהתאם להוראת הצו. עכשיו אנחנו מעבירים את כל התקנות האלה לחקיקה והשכרת רכב. גם זה תחום שצריך אסדרה וחקיקה. ההצעה מסדירה את תחום השכרת הרכב, מאחר ששימוש ברכב שמצוי בבעלותו של האחר, הוא בעל השלכות תעבורתיות ודאי משמעותיות, ונדרשת הבחנה בין השכרה לטווח ארוך, לטווח קצר, חכירה שהיא ליסינג, בשל פערי המידע והכוח בין הצדדים. הצעת החוק כוללת גם קביעת סמכויות פיקוח בפקודת התעבורה הן לגבי תחומים אלו והן לגבי תחומים מוסדרים אחרים. הצעת החוק מבקשת לאשר את אסדרת התחומים האלה כדי להבטיח את הפיקוח והאכיפה הנדרשים. אני רוצה להגיד מילה אחת לסיום: הצעת החוק הזאת, כפי שאני הרחבתי פה, אין ספק שהיא תהליך מבורך ונכון ומתבקש. אבל הצעת החוק הזו היא מיוחסת בפני עצמה, מכיוון שהיא זוכה לעלות פעמיים לדוכן הזה. בפעם הקודמת הצעת החוק הזו לא עברה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא אישי, כן? זה לא אישי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא אישי, לא אישי. איזה אישי? לא אמרתי אישי. אני אמרתי שההצעה היא הצעה מיוחסת, כי היא מגיעה פעמיים לקריאה ראשונה, ולכן ודאי נזכור אותה והיא נרשמת בדברי הימים. אני זוכה כאן, זכיתי להביא אותה בפעם השנייה. אבל הפעם, כפי שראש הקואליציה שנמצא פה אמר, אני באמת מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה. לכן אני מאוד אודה לכם, חבריי חברי הכנסת, אם תתמכו בהצעת החוק הזו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חבר הכנסת רם בן ברק; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת מתן כהנא; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; חבר הכנסת ולדימיר בליאק; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אורית, אורית, מוותרת? ממשיכים הלאה, מוותרת; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, רגע – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה מוותר או שאתה – מוותר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת מיכל וולדיגר; חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת חילי טרופר; חבר הכנסת אחמד טיבי; חברת הכנסת טלי גוטליב, עוד פעם; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; חבר הכנסת אלון שוסטר; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת רון כץ; חברת הכנסת יסמין פרידמן. יסמין פרידמן? מוותרת? יסמין פרידמן – מוותרת; חבר הכנסת עידן רול; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; חבר הכנסת בועז ביסמוט; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מוותרת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. אם כן, חבריי חברי הכנסת – סגן השר, אתה רוצה לסכם? אני מזמין את סגן השר אורי מקלב לסכם את הדיון.

קריאה:

לא צריך, לא צריך.

היו"ר משה סולומון:

צריך להחליט אם כן או לא.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו שישה אנשים פה, שישה אנשים.

היו"ר משה סולומון:

לאחר שסגן השר ויתר על זכותו לסכם את הדיון, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

29 בעד, אחד נגד, שניים נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. כפי שנמסר לכל חברי הכנסת, הממשלה הודיעה בכתב כי היא חוזרת בה מהודעתה מיום 14 באוגוסט 2024, שלפיה היא חוזרת בה מהצעת החוק. לפיכך, ובהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת, הליכי החקיקה יימשכו מהמקום שבו הם הופסקו, קרי, דברי הסיכום של השר לאחר שהסתיים הדיון האישי. אני מזמין את – מי השר, חיים כץ? אני מזמין את השר חיים כץ לסכם את הדיון בשם הממשלה.

קריאה:

לא צריך.

היו"ר משה סולומון:

אין צורך. זה לפרוטוקול. הוא לא פה, אז לא. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

31 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה סולומון:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024. הצעת החוק מבקשת לערוך שני תיקונים מרכזיים: 1. התיקון הראשון הוא הגבלת שכר טרחת עורך דין בחובות בסכום נמוך. סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, קובע כיום כי זוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל, זכאי לשכר טרחת עורך דין בהתאם לתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א–1961, אלא אם כן קבע רשם ההוצאה לפועל שכר טרחה אחר על פי בקשה שהוגשה לו. ואומנם, כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) קובעים באופן מפורט את תעריפי שכר הטרחה בהוצאה לפועל ומחלקים אותם לשכר טרחה א', שנזקף לזכותו של עורך הדין המייצג מייד עם פתיחת התיק בהוצאה לפועל, ולשכר טרחה ב', שנזקף לזכותו של עורך הדין המייצג עם ביצועו של הליך הגבייה הראשון בתיק. דינו של שכר הטרחה כדינם של אגרות והוצאות שמשולמות בתיק, כלומר הוא הופך להיות חלק מחובו של החייב. הצעת החוק מבקשת לצמצם את שכר הטרחה שזוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל יהיה זכאי לקבל. לפי המוצע, חייב שאינו תאגיד שנפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל בגין חיוב כספי שאינו עולה על 4,500 ש"ח, לא יישא בשכר טרחת עורך דין שעולה על סך 244 ש"ח או 10% מסכום החוב, לפי הגבוה, כלומר עד 450 ש"ח מקסימום. כלומר, לגבי חובות כאלה לא יחול ההסדר הרגיל הקיים כיום בהוצאה לפועל, והסכום האמור יהיה שכר הטרחה המקסימלי שבו יידרש החייב לשאת. זאת, במטרה למנוע את גדילת החוב באופן לא פרופורציונלי לערך הקרן, באופן שיתמרץ חייבים לשלם, ומתוך הבנה שכשמדובר בחובות בסכום נמוך, היקף פעולות הגבייה שננקטים על ידי עורך הדין של הזוכה הוא ממילא נמוך באופן יחסי. אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת שבמהלך דיוני הוועדה הוצג פילוח החובות בהוצאה לפועל, והתברר שיש המוני חובות שבהם גובה החוב הוא שקלים בודדים או עשרות שקלים, רובם כמובן על ידי כביש 6 וכדומה – סכומים מאוד מאוד קטנים ונמוכים – אבל גובה החוב יכול להיות 100 שקלים או 150 שקלים או אפילו עם התוספות שלהם, ושכר הטרחה יכול להיות לפעמים פי עשרה, פי 15, תלוי מה גובה החוב המקורי. יכול להיפתח תיק על חוב של שקל, ושכר הטרחה יהיה אלפי שקלים. הדבר הזה הוא תיקון עיוות מאוד מאוד גדול, ואני באמת מודה כבר בשלב הזה לשר המשפטים על כך שהביא את התיקון הזה לוועדה ולכאן, לכנסת. יצוין כי תיקון דומה נכנס לתוקף ביולי 2023, במסגרת תיקון לפקודת העיריות. 2. החמרת התנאים הנדרשים לצורך עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל – נוכח העלויות הגבוהות שיש להליך של עיקול מיטלטלין, והפגיעה שעשויה להיגרם כתוצאה משימוש בהליך זה בחייב ובבני ביתו, מוצע להחמיר את התנאים לשימוש בהליך זה. ראשית, מוצע להבחין בין התנאים הנדרשים לעיקול מיטלטלין של חייב שהוא עסק, או של מיטלטלין המשמשים לעסק שמנהל החייב מבית מגוריו, לבין התנאים הנדרשים לעיקול מיטלטלין מביתו של החייב שאינו משמש לעסק כאמור. כיום התנאים לביצוע עיקול מיטלטלין בביתו של החייב הם שחלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב והחוב עולה על 2,500 ש"ח. על פי המוצע, התנאים הקבועים כיום לגבי עיקול מיטלטלין בבית החייב יהיו התנאים ביחס לעיקול מיטלטלין בעסק או מיטלטלין המשמשים לעסק שמנהל החייב מבית מגוריו. מנגד, ביחס לעיקול מיטלטלין מביתו של החייב מוצע לקבוע תנאים מחמירים יותר. לגבי עיקול ברישום – כלומר, הפרקטיקה שבה נציג מערכת ההוצאה לפועל מגיע לביתו של החייב ומבצע רישום של המיטלטלין שהם בני עיקול בלי להוציאם מבית החייב – מוצע לקבוע כי הוא יותנה בתנאים הבאים: חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב; החוב הפסוק עולה על 2,500 שקלים אם מדובר ביחיד, או על 35,000 שקלים אם מדובר בתאגיד. זאת אומרת, אם מדובר ביחיד שמנסה לגבות חוב מיחיד, אנחנו בגדול משאירים את המצב דומה למצב היום, אבל כאשר מדובר בתאגיד, אנחנו מגדילים בצורה מאוד מאוד משמעותית את החוב, וצריך שהרשם שוכנע כי ההליך מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בתועלת הכלכלית הצפויה ממנו, בפגיעה שעלולה להיגרם לחייב, וכן שוכנע כי ננקטו הליכים אחרים מספקים לשם גביית החוב ואלה לא הביאו תועלת. אשר לשלב החלטת הרשם בדבר הוצאת המעוקלים מביתו של החייב, מוצע לקבוע כי הרשם ישקול אם קיימת תועלת כלכלית במכירת המיטלטלין שצוינו בדוח שערך מנהל לשכת ההוצאה לפועל בעת ביצוע העיקול ברישום, ואם אין נסיבות מיוחדות שפורטו בדוח או הוצגו על ידי החייב שמצדיקות את אי-הוצאת המעוקלים. הסכומים האמורים קבועים בתוספת, וניתן לשנותם בצו של שר המשפטים באישור הוועדה. שנית, סעיף 22(א) לחוק מונה רשימה של מיטלטלין שאין לעקל אותם, ובכלל זה צורכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עימו לתקופה של 30 יום; מערכות בגדים, מיטות, כלי מיטה, ציוד רפואי, תרופות, כלי אוכל, כלי מטבח וכלי בית אחרים, אם הם צרכים חיוניים לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו; דברים הדרושים כתשמישי קדושה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו, וכן רשימה נוספת של סוגי מיטלטלין שנמנו בסעיף שהמחוקק קבע שאינם ניתנים לעיקול. מוצע להוסיף לרשימת המיטלטלין שלא ניתן לעקלם גם טלפונים ניידים ומחשבים אישיים, למעט אם מדובר במיטלטלין בעל אופי מסחרי. זאת, מתוך הבנה שהמחשב האישי והטלפון הנייד הפכו בשנים האחרונות לכלי עבודה ולימוד חשובים, והשימוש בהם הולך ונעשה משמעותי יותר. להצעת החוק הממשלתית בעניין זה מוזגה גם הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת וחבר הוועדה גלעד קריב, שביקשה אף היא למנוע עיקול מיטלטלין שהם טלפונים ניידים ומחשבים אישיים שהם בשימוש החייב ובני משפחתו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ולפני סיום אני חייב לומר שהצעת החוק הזאת משקפת, לפחות בחלקה, את הרציונל העמוק של המשפט העברי, שבו נכתב – בתורה: "לא יַחֲבֹל רֵחַיִם ורכב כי נפש הוא חֹבֵל". לעקל דבר שהוא בגדר נפשו של האדם ופוגע ביכולת הבסיסית ביותר שלו להתקיים – זה דבר שאותו לא מעקלים, גם לא כאשר קיים חוב. ובאמת בהקשר הזה דווקא החלק האחרון שאותו הקראתי, המחשב האישי והטלפון הנייד עבור הרבה מאוד אנשים היום זה ממש בגדר "נפש הוא חובל"; זה יכולת הפרנסה של האדם, זה היכולת שלו לחיות את חייו, זה היכולת שלו לתקשר עם העולם. אתה מחרים לאדם את הטלפון הנייד, אתה מעקל לו אותו – אתה אולי יכול לגייס כמה שקלים כשתמכור את זה כדי לממש את החוב, אבל אתה באמת פגעת ביכולת הקיום הבסיסית של האדם והתקשורת שלו עם הסביבה. ולכן, מהבחינה הזאת, בייחוד לחלק הזה, שזוכה כאמור – זה גם הצעת חוק של חבר אופוזיציה, גם של הממשלה בתמיכה מלאה – אני חושב שהבאנו לידי ביטוי גם את העיקרון החשוב הזה. אני מבקש, כאמור, לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. להקריא את כולם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה לא צריך. כתוב לך סיעת יש עתיד? אנחנו מוותרים.

היו"ר משה סולומון:

להמשיך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש בקשות רשות דיבור של המחנה הממלכתי?

היו"ר משה סולומון:

יש רשות דיבור של ישראל ביתנו, אין המחנה הממלכתי. אביגדור ליברמן; עודד פורר; יבגני סובה; שרון ניר; יוליה מלינובסקי; חמד עמאר; איימן עודה; אחמד טיבי; עאידה תומא סלימאן; עופר כסיף; יוסף עטאונה; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום. אם כן, אנחנו נבקש משר המשפטים, השר יריב לוין, לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה הוא באמת כל כך חשוב, שאני מוכרח בכל זאת לומר בעניינו כמה מילים. חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזו שאנו עומדים לאשר כאן בקריאה שנייה ושלישית היא אולי הצעת החוק החברתית החשובה ביותר שאושרה בכנסת זה תקופה ארוכה מאוד. בהרבה מאוד מובנים יש כאן שינוי היסטורי שלא היה אפשר לחלום אפילו שניתן יהיה לבצע אותו, ויש כאן תיקון של עוול עצום, שסבלו ממנו מאות אלפים, אם לא למעלה מזה, ועודם סובלים ממנו היום. התיקון שאנחנו עושים לחוק ההוצאה לפועל, יש לו בעצם שתי רגליים, שני דברים שאנחנו מתקנים. המרכיב הראשון והחשוב ביותר הוא התופעה הבזויה, הנוראה הזו, שבה חוב קטנצ'יק, לפעמים של עשרות שקלים, הפך – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא תופח.

שר המשפטים יריב לוין:

הוא לא תופח, הוא מותפח על ידי כך שמרגע הגשת התיק מתווספים לו שכר טרחת עורך דין בסכומי עתק, לפעמים בסכומים שגדולים במאות רבות של אחוזים מגובה החוב. דבר נורא, ואני אגיד יותר מזה – דבר שפוגע בעיקר בחלשים, בגלל שמי שמקבל דוח ויש לו כסף, הולך, משלם וגומר עם זה; מי שקשה לו ומי שנופלים עליו חובות ודרישות תשלום מכל מיני מקומות, מוצא את עצמו במצב שאין לו גם את עשרות השקלים האלה הרבה פעמים, ואז התוצאה היא שהחובות גדלים וגדלים וגדלים, ובסוף מחוב מקורי קטנצ'יק נהיה משהו עצום שבן אדם לא יכול לצאת ממנו. ואנחנו היום שמים לדבר הזה סוף, וקובעים שבחובות עד 4,500 שקל, לא יהיה אפשר לגבות יותר מאשר 450 שקל במקסימום, קרי, 10% מגובה החוב.

מאיר כהן (יש עתיד):

סליחה שאני מפריע לך, השר, אבל כראש עירייה היו מגיעים אליי מאות מצבים כאלה כמו שאתה מתאר – –

שר המשפטים יריב לוין:

ברור. בוודאי.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – שהרסו חיים של אנשים.

שר המשפטים יריב לוין:

הרסו חיים של אנשים. אני מודה לחבר הכנסת – – –

היו"ר משה סולומון:

עורכי דין יוכלו לייצג?

שר המשפטים יריב לוין:

אני אסביר. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מאיר כהן, שאומר שהוא מכיר עשרות מקרים כאלה, וגם אני מכיר, וכולנו מכירים. אני יכול לומר יותר מזה – לדבר הזה אין שום הצדקה, משום שהיום כל התהליכים של פתיחת התיקים הם אוטומטיים, הם פשוטים, ולכן אין שום בעיה לפתוח את התיקים, שנפתחים במאסות ענקיות, ולקבל שכר טרחה פרופורציונלי, הווי אומר, 236 שקל זה הסכום המינימלי, ועד 4,500 שקל אתה לא יכול לקבל יותר מאשר 10% מגובה החוב.

היו"ר משה סולומון:

עורך דין ייקח את זה?

שר המשפטים יריב לוין:

בטח, אמרתי לך, למה ייקח? משום שפתיחת התיק זו פעולה מקוונת שנעשית מהמשרד בדקות ספורות, ולכן אתה מצד אחד משמר את היכולת של עורכי הדין לפתוח את התיקים, ולכן גם קבענו מינימום של 236 שקלים, כדי שבכל זאת יהיה אפשר לפתוח את התיקים, ומצד שני אתה מונע את העושק, שבן אדם – פותחים לו על 100 שקל תיק ב-900 שקל מייד, כי לוקחים לו 800 שקל שכר טרחה או כל מיני תופעות מהסוג הזה. אני חושב שזה עוול נוראי נוראי נוראי, ואנחנו סוף-סוף מתקנים אותו כאן, ועוזרים בזה – אני לא אגזים, אני באמת חושב – למאות אלפי אנשים כבר באופן מיידי, עכשיו. הדבר השני הוא הסוגיה של עיקולי מיטלטלין. תראו, בעבר כשהיו מעקלים מיטלטלין לאנשים בבתים – מעקלים לו את הטלוויזיה וכו' – לפחות היה לזה איזה ערך. היו מוכרים את זה ומזה מכניסים איזשהו סכום על חשבון החוב. היום הדבר הזה הוא כמעט באופן מוחלט דבר שנועד רק לצורך אחד: לבייש את החייב, שמוצא את עצמו במצב שבאים אליו הביתה ולוקחים ממנו חפצים שאין שום יכולת למכור אותם. אף אחד לא יקנה אותם. מי קנה איזו ספה יד שנייה או טלוויזיה יד שנייה? בדרך כלל מה שקורה זה שהסכום שבו נקנים הדברים האלה, אם בכלל, הוא כל כך נמוך, שהוא לא מכסה אפילו את העלות של ההוצאה.

היו"ר משה סולומון:

הם נלקחים מהאוכלוסייה החלשה גם ככה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. ואז גם עלות העיקול והשמירה של החפצים מתווספת לחוב, ושוב, החוב תופח לממדים אדירים. אני חושב שנעשה כאן, שוב, איזון מאוד חשוב עכשיו: ביד אחת אנחנו אומרים שלא יהיה אפשר, כשתאגידים – וזה עיקר התיקים האלה, חברות גדולות שפותחות תיקי הוצאה לפועל כאלה, ובעצם הולכות לחלשים ביותר ולוקחות להם את הדברים מהבית – לא יוכלו לעשות את זה על חובות שהם נמוכים מ-35,000 שקלים; מצד שני, השארנו מינימום הרבה יותר נמוך, של 2,500 שקל, כאשר התובע הוא יחיד, ששם אתה רוצה לשמר איזשהם יחסים יותר מאוזנים, כי אנחנו גם לא רוצים שאנשים יתחמקו מתשלום חובות. ולכן אני חושב שגם בעניין הזה הגענו כאן לאיזון חשוב מאוד, וחסכנו המון, משום שעכשיו תחברו את שכר הטרחה מצד אחד ואת העלויות של העיקולים מצד שני, שכולם נכנסים לתיק ונופלים על החייבים המסכנים האלה, שינינו את מצבם כאן מן היסוד. אני רוצה להזכיר בהקשר הזה שניים מחברינו כאן למליאה: אחד – להודות לחבר הכנסת גלעד קריב, שאיננו כאן, אבל הוא הציע הצעת חוק שנגעה לאיסור עיקול של מחשבים, טלפונים ניידים, שהיום הם דבר הכרחי לפרנסה של האדם. ההצעה הזו היא כמובן הרבה יותר רחבה, כוללת גם את זה בפנים, אבל בהחלט ההצעה שלו מוזגה לתוך החוק הזה, ואני חושב שהיא הצעה נכונה וראויה, ואני מודה לו על החלק שלו בעניין הזה. ואני מצטער שחברנו חבר הכנסת ארז מלול לא נמצא כאן, אבל אני מוכרח לספר לכם סיפור שהוא הרשה לי לספר אותו, ואני חושב שהוא סיפור נוגע ללב. סיפר לי חבר הכנסת ארז מלול שהוא מכיר את הדבר הזה מקרוב, כי אבא שלו היה במצב הזה ועבר את הדברים האלה. ואמר לי כמעט בדמעות: אבא שלי, כשהוא ידע שאנחנו עשינו פה דבר כזה, זה יהיה בשבילו כמעט ניקוי של הלב, אחרי כל מה שהוא עבר. אז אני רוצה להגיד לאבא שלו היקר קודם כול שהוא יכול להיות מאוד גאה בבן שלו בכלל, אבל מעבר לזה, אני חושב שלכולנו יש זכות לעשות צדק איתו ועם הרבה מאוד אנשים אחרים שלא יעברו את מה שהוא עבר, ואני חושב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב. אני יכול להגיד לכם שמה שהוא עבר היה שבגלל הדבר הזה מנעו ממנו לצאת מהארץ לאירוע משפחתי של בן משפחה קרוב – ואני לא רוצה לפרט יותר מזה, וכל אחד מבין שזה דבר שאתה לוקח איתך לכל החיים – סתם, סתם, ללא שום הצדקה וללא שום סיבה. אני רוצה לומר עוד דבר אחד, שאותו אני דווקא אומר בצער, אבל אני חייב לשקף לכם את האמת. אני מניח שכל אחד שואל את עצמו כאן: איך יכול להיות שזה לא קרה עד היום? הרי זה כל כך מובן מאליו וכל כך מתבקש. אז יש סיבה, כמובן, והסיבה היא שלהצעה הזאת, יש גם מי שמתנגדים לה, ומי שמתנגדים לה, כמובן, באופן טבעי, הם עורכי דין, שאני לא רוצה להגיד שניצלו את המצב הזה, אבל פעלו בהתאם לחוק, וקיבלו את מה שמגיע להם על פי החוק כמו שהיה עד היום. ובאופן טבעי לאורך כל השנים שרי משפטים, קודמיי – ואין לי אליהם טענה, אני מבין את זה – פעלו באיזושהי מערכת של שיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין, ובמסגרת הזאת היה יותר קשה כנראה לבצע תיקון יסודי כזה, שההתנגדות לו מצד לשכת עורכי הדין היא התנגדות חזקה מאוד. לצערי, המציאות שאני מתמודד איתה – וזו החלטה לא שלי אלא החלטה של ראש לשכת עורכי הדין, שבחר ללכת בדרך מסוימת, ויצר, לצערי, מציאות שהלשכה איננה עוסקת בעניינים המקצועיים שהיא צריכה לעסוק בהם אלא בדברים אחרים. אבל בכל רע יש טוב, והטוב הוא שזה שחרר אותי לחלוטין ממחויבות לעמדה של לשכת עורכי הדין בסוגיות כאלה, ואני יכול לפעול באופן חופשי לחלוטין כדי לעשות צדק עם האזרחים, ולא לעשות חשבון לטובות אינטרסים סקטוריאליים כאלה ואחרים. זה לא גורע מהעובדה שהייתי שמח לראות שיתוף פעולה אחר. אני חושב שכך זה צריך להיות. זה אף פעם לא מאוחר, מבחינתי. אני חושב שללשכת עורכי דין שפועלת באופן מקצועי, נקי, יש המון מה לתרום גם לעבודת החקיקה בבניין הזה. אבל לצערי, כל עוד – וזו בחירה שלו, לא שלי – זה המצב, אני לפחות מתכוון לעשות מאמץ עליון להביא עוד ועוד מהלכים כאלה שיעשו צדק ושיוכלו לתקן עוולות שבמשך שנים לא ניתן היה לטפל בהם. ודבר כזה קורה כבר עכשיו בין היתר עם החוק של תובענות ייצוגיות שאנחנו מקדמים, שכבר עבר כאן בקריאה ראשונה, וגם הוא, אני מקווה, יעשה צדק עם הרבה מאוד עצמאים קטנים שנפגעו ונפגעים. ואני משוכנע, חבר הכנסת רוטמן, שהחוק הזה גם הוא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה קורה וקרה עם ניצולי שואה ונכי צה"ל.

שר המשפטים יריב לוין:

נכון. נכון.

מאיר כהן (יש עתיד):

בלי שום קשר לדברים האחרים.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, בסדר. אני אומר לך, אתה יודע, אני גלוי, אתה מכיר אותי. אני מתאר לך תמונת מצב. זה מאפשר לי חופש פעולה מסוים שיכול להיות שלא היה לקודמיי, ולכן דבר שהוא כל כך טריוויאלי לא קרה עד היום אבל קורה עכשיו. אני חושב שהוא באמת בשורה חברתית ענקית. אני רוצה להודות לך, יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, לאיל קופמן, מנהל הוועדה, לאלירן כהן, סגנו, לד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של ועדת החוקה, והצוות שלו, כמובן, ליושב-ראש הקואליציה חברי חבר הכנסת אופיר כץ; לכל הצוותים של הסיעות, אני חושב, במקרה הזה של כל הבית, ששותפים לעבודה כאן; למנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ולכל הצוות שלו. אני חושב שמגיעה תודה גדולה למנהל רשות האכיפה והגבייה אורי ולרשטיין, לצוות שעובד איתו, לרבות עו"ד ענת הר אבן, היועצת המשפטית לרשות האכיפה והגבייה, לעו"ד מאיר לוין, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, לצוות שלו, לעו"ד לירון נעים, מרב זוהרי ונעמה דוד, וכמובן לכל הצוות שלי, ששותף לעבודה הקשה גם על החוק הזה. ואני בהחלט רוצה לומר שזה יום מרגש, יום שבו הכנסת עושה שינוי גדול גדול גדול, שינוי חברתי ענק לטובת רבים רבים מהחלשים ביותר בחברה הישראלית. אני מבקש מכולנו להתאחד ופה אחד לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו ולאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. בהחלט גם אנוכי מכיר לא מעט מקרים כאלה, והדבר הזה באמת יביא גאולה להרבה מאוד משפחות. תודה רבה. כעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–11 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו.

היו"ר משה סולומון:

29 בעד, אחד נוכח, אין מתנגדים. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר משה סולומון:

28 בעד, אין מתנגדים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק, בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

שלום וברכה, אדוני היושב-ראש. מזמן לא התראינו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. ההצעה היא הצעת חוק ממשלתית הכוללת כמה תיקונים בתחום פעולתה של רשות התאגידים שתכליתם שיפור מהימנות מרשם החברות והקלות משמעותיות בנטל הרגולטורי. אציג את עיקרי התיקונים. 1. התיקון המרכזי שכלול בהצעה הוא הוספת הסדר למחיקה מינהלית של חברות. לפי חוק החברות, היום חברות מתחסלות רק לאחר שהתפרקו בהליך סדור מרצון או בידי בית המשפט. לפי המוצע, תתווסף לרשם החברות סמכות למחוק בעצמו חברות מן המרשם בהחלטה מינהלית, בדומה לסמכות שהייתה נתונה לו עד לפני כ-25 שנים בפקודת החברות. בפני הוועדה הוצגו נתונים מרשות התאגידים שלפיהם יש עשרות אלפי חברות שכבר אינן פעילות שנים רבות, והסדר המחיקה המינהלית דרוש ביחס לחברות האלה גם לצורך המשך ניקויו של המרשם באופן שוטף. הסדר המחיקה, לפי המוצע, הוא כלי נוסף בארגז הכלים של רשות התאגידים, נוסף על המנגנון הקיים היום של עיצומים כספיים, אך הובהר כי בכוונת רשות התאגידים להפעיל את סמכות המחיקה באופן שיורי, אחרי ששאר האמצעים שבידיהם לא יצליחו להביא את החברה לעמוד בחובות המינימליים של דיווח שנתי ותשלום אגרה. מבחינת משמעות המחיקה, היא תוביל לחיסול החברה, שמשמעותו שהאישיות המשפטית שלה איננה קיימת עוד, אך חיסול כזה איננו חוסם את האפשרות לפרק אותה באופן סופי בדרך המלך, בהליך פירוק מרצון או בידי בית המשפט. בנוסף, המחיקה לא מבטלת חבות של נושאי משרה או של בעלי מניות לפי חוק החברות, אם קמה להם חבות כזאת לפני המחיקה, ואם נושאי משרה או בעלי מניות המשיכו להפעיל את החברה למרות שהיא נמחקה מהמרשם. המחיקה לא גורעת גם מחובות שהיו חלות עליהם אם החברה לא הייתה נמחקת. הוראה זו מוצעת כדי למנוע מצב שיצא חוטא נשכר, וכדי שלא ייווצר ואקום של אחריות במקרי הקצה האלה. "שער הכניסה" המוצע להליך עוצב בוועדה כך שהוא כולל כמה תנאים מצטברים. מוצע כי ניתן יהיה למחוק רק חברה שבמשך שלוש שנים לא דיווחה לרשם ולא שילמה אגרה כנדרש, שהוכרזה כמפירת חוק למשך שנה, שאין לה תיק פתוח ברשות המיסים, ושהרשם מצא כי אין לה פעילות כלכלית ואין לה נכסים או חובות. בשל הקושי למחוק חברה בלי שהחברה או נושאי המשרה יהיו מעורבים בתהליך, מוצעים שני מסלולים לביטול המחיקה המינהלית. בשנה הראשונה מוצע שרשם החברות יהיה מוסמך לבטל את המחיקה במסלול מינהלי, ולאחר שנה מהמחיקה ניתן יהיה להגיש בקשה לביטול המחיקה רק לבית המשפט, והוא יוכל לבטל את המחיקה גם משיקולי צדק. כמו כן, מאחר שתשלום האגרה בשלב של ביטול מחיקה והחייאת החברה בעבר העלה בעיות מורכבות, מוצע לקבוע בחוק הוראות לעניין זה. כשהביטול נעשה בידי הרשם, הוא יוכל לדרוש שהחברה תשלם את האגרה השנתית בעבור השנה שבה היא הייתה מחוקה, אך זאת, רק אם מי שמבקש את הביטול הוא מי שהיה נושא משרה בחברה או בעל מניה או יורש שלו, ובהתחשב בשאלה מהי מטרת ההחייאה. כאשר הביטול בבית המשפט, הוא יהיה רשאי, במסגרת שיקול דעתו, לתת הוראה בעניין תשלום אגרה עבור השנים שבהן החברה הייתה מחוקה, וגם הוראה בעניין תשלום חוב אגרה שנתית שנוצר בשנים שלפני המחיקה, אך זאת, כפי שהובהר בוועדה, תוך שתילקח בחשבון גם שאלת התיישנות החוב. עוד מוצע לעגן את המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה, ולקבוע כי יישקלו בין היתר המטרה של ביטול המחיקה, זהות המבקש וחלוף הזמן. 2. התיקון השני בהצעת החוק עניינו קיצור פרק הזמן להגשת תביעת חוב בפירוק מרצון של חברה. במקום שישה חודשים, מוצע כי יינתנו לכך 90 ימים ממועד פרסום ההודעה לציבור על הפירוק. בפני הוועדה הוצג כי פרק הזמן הנוכחי מהווה חסם רגולטורי שמעכב את הליך הפירוק. הוועדה שוכנעה, לאור הנתונים שהוצגו לה, כי התיקון המוצע איננו פוגע יתר על המידה בנושים. 3. מוצעת הקלה לחברות-חוץ לעניין תרגום מסמכים. במקום החובה של חברת-חוץ להגיש כחלק מהבקשה לרישומה במרשם בישראל תרגום עברי של מסמכי ההתאגדות שלה, מוצע שהחברה תוכל להגיש את המסמכים בעברית או באנגלית. 4. מוצעת הקלה בבקשה לרישום עמותה – מוצע לאפשר להגיש בקשה לרישום עמותה ללא תצהיר של המייסדים חתום בידי עורך דין, אלא בהסתמך על אימות דיגיטלי של זהותם והצהרה מתאימה. 5. מוצע לקבוע הוראות לעניין היחס בין שני סטים של תקנות: חוק החברות קובע כי בנושאים שונים יחולו על פירוק חברות סולבנטיות הוראות חוק חדלות פירעון והתקנות מכוחו. מוצע לקבוע שתקנות שיותקנו בעניין אופן הגשת תביעות חוב מכוח חוק החברות יגברו על התקנות הקיימות באותו נושא לפי חוק חדלות פירעון. 6. לבסוף, מוצע לקבוע הוראת עיגול סכומים במנגנון עדכון הסכום הקבוע בחוק החברות ובחוק העמותות לעניין הגדרת "חברה לא פעילה" שרשאית שלא למנות רואה חשבון מבקר. כפי שניתן לראות, שורת התיקונים שבהצעת החוק נועדו לשפר את מהימנות מרשם החברות ולהקל את הנטל הביורוקרטי, וכך לשפר את השירות שניתן לציבור. להצעה הוגשו בקשות רשות דיבור והסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. לפני שאני מסיים, אני רוצה – וטוב ששר המשפטים נמצא פה, מאחר שקרה השבוע אירוע שאני חושב שדורש את התייחסותנו גם כאן בכנסת וגם כאן בממשלה. ניתן פסק דין – אדוני השר, בוודאי לא שמעת על כך, אבל ניתן פסק דין שמתערב בהליך מינוי נשיא בית המשפט העליון ושופטי בית המשפט העליון, מתערב תוך כדי הליך. אני מציע לאדוני השר כמה דרכים להתמודד עם פסק הדין. אומנם לשונו של פסק הדין לכאורה ברור, אבל בערעור אזרחי 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, בפסקה 4 בפסק הדין כתב השופט ברק: "לעולם יש לפתוח בלשון, אך לעולם אין לסיים בה". ולכן, אף שלשון פסק הדין היא מאוד מאוד ברורה, היא רק נקודת המוצא לפרשנות שלך כיצד יש ליישם את פסק הדין. ולכן אני מציע שתפעיל כלפי פסק הדין את אותו מנגנון פרשנות שמפעיל בית המשפט כלפי חוקים.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא בסדר שהוא מנצל את הדוכן. זה לא בסדר, ואין זמן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תתייחס לדברם של השופטים באותה רצינות וכובד ראש שבית המשפט מתייחס ללשון המחוקק. אני חושב שזו הדרך. כך ראוי וכך נאה. ואני רוצה להזכיר לך שאמר הנשיא ברק: "מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכובשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק". בפרפרזה של ימינו נגיד שמילותיו של פסק הדין, אותו פסק דין שנתן בית המשפט השבוע, אינן מבצרים, הם עטיפה לרעיון חי, ולכן, בהחלט יכול להיות שעוד שבועיים הרעיון החי הזה ישתנה. אני ממליץ לך שתשקול להשתמש בדיוק – לכבד אותם בדיוק כפי שמכבדים חוק במדינת ישראל. אני חושב שזה ראוי וחשוב.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אין לך את הטלפון שלו?

מיקי לוי (יש עתיד):

אין זמן. הוא מנצל את הבמה, והוא מאפשר לו. איזו בושה, תאמין לי.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לאלץ אותי ללכת בדרכו של אהרן ברק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

יכול להיות, יכול להיות, אבל אני אגיד לך, זה לא רק ברק. זה לא רק ברק. אני מסכים איתך, יש הרי בעיה עם שיטת הפרשנות של ברק, אבל זה לא רק ברק. יש בבג"ץ את חוק הלאום. גם כאשר מדובר בחוק-יסוד, לא רק בחקיקה, אלא אפילו בחוק-יסוד, קבע בית המשפט ש"יש לבחור בפירוש" – כאשר ניתנים כמה פירושים – "יש לבחור בפירוש אשר מיישב את חוק-היסוד עם המארג החוקתי הקיים". לכן אני ממליץ לך שגם את פסק הדין תפרש באופן שמשתלב עם המארג הקיים. ומאחר שהמארג הקיים אומר שהסמכות נמצאת אצלך, לא ייתכן שפסק הדין יסתור את המארג החוקתי שנקבע בחוק-יסוד: השפיטה. לכן תפרש את פסק הדין באופן שמשתלב עם המארג הקיים, כך שחס ושלום לא תהיה סתירה בין דברי פסק הדין לבין המארג החוקתי הקיים. זה הרי לא משהו שאנחנו מעוניינים בו. זה פסק דין שאפילו השופט ברק לא היה חלק ממנו, פסק דין – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

וממש לאחרונה, אפילו ממש לאחרונה, כאשר הכנסת חוקקה חוק, אפילו שוב חוק-יסוד, כתב בית המשפט – ואני ישר אקריא את זה כאילו מדובר בפסק דין – כתב בית המשפט ככה – אני עושה את ההתאמה, כמובן, בכל מקום שהוא מתייחס לחוק אני מתייחס לפסק הדין: פסק הדין הוא נקודת קיצון בתהליך ממושך של – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני חושב שפה אתה שוגה, אדוני. אתה מתייחס לחוק כמו לפסק דין? הגזמת, הגזמת.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני אומר: תתייחס – דברו של בית המשפט חייב להיות עבורך, כבוד השר, כאילו מדובר – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

פסק דין זה הרבה יותר. זה הרבה יותר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – בחוק-יסוד. אל תזלזל בדברם, תתייחס אליהם בדיוק כפי שהם מתייחסים לחוקי-היסוד. ואני אומר, הם כתבו כך: פסק דין זה – שוב, בפרפראזה – הוא נקודת קיצון בהליך ממושך של שחיקה במעמדם של פסקי דין ובניצול הקלות שבה ניתן לתת פסקי דין לצרכים אישיים נקודתיים. הוראות פסק הדין כוננו על מנת לשרת תכלית פרסונלית מובהקת. על כן אני סבור שאין מנוס מהמסקנה שיש לדחות את מועד תחולתו של פסק הדין כך שייכנס לתוקפו בכנסת הבאה. זה מה שהם אמרו, אני אומר, במינוי הנשיא הבא, והכול באותו כבוד בדיוק. אני מצפה ממך, במדינת חוק, אדוני השר, שתתייחס לבית המשפט העליון כאילו לפחות הוא מחוקק – לפחות, אתה יודע מה? חוק-יסוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא למדתם כלום מ-7 באוקטובר. פשוט בושה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תתייחס בדיוק באותו כבוד שבית המשפט מתייחס לחוק-יסוד, כך תתייחס גם לפסק הדין.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא למדתם כלום מ-7 באוקטובר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תמשיכו בעיסוק. בושה וחרפה. גם הניהול. מדבר על לא לעניין, דבר שלא במינו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי, תודה לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, אני לא יכול להעיר לך, כי אתה יושב בראש הישיבה. אני לא מעיר לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רק אומר שזה ניצול ציני. לא למדתם כלום מריסוק החברה הישראלית. ת << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב. בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

כלום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני לא אתווכח איתך.

ינון אזולאי (ש"ס):

תגיד, מה אתה למדת?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סיימון דוידסון – –

נאור שירי (יש עתיד):

סימון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אוהב לקרוא לו סיימון. – – נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. אתם מסירים את ההסתייגויות?

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – מה שאמרת – – – עורבא פרח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי.

מיקי לוי (יש עתיד):

הכול זה מס שפתיים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מיקי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב אותך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם ממשיכים לחסל את – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, מסירים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את ההסתייגויות שלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מיקי, אנחנו רוצים בהסכמה.

מיקי לוי (יש עתיד):

די – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רוצים מינוי בהסכמה – – –

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בני גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר. חברת הכנסת פרקש, את מסירה את ההסתייגויות?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ההסתייגויות הוסרו. קבוצת ישראל ביתנו אינה נוכחת פה, ולכן ההסתייגויות מוסרות.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני שר המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן. הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעות חד"ש-תע"ל והעבודה. יש מישהו פה מחד"ש-תע"ל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. רק אנחנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא. מוסר.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי גוטליב אולי, היא בא כוחה של הסיעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

גם העבודה לא פה. אדוני שר המשפטים, אתה מעוניין להשיב?

שר המשפטים יריב לוין:

לא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מוותר. אם כך, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–8 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו נצביע בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

קריאה:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

דקה ועשר שניות.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת ברוכי יחד עם חברי כנסת נוספים והוצמדה אליה הצעת חוק שיזם חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. כחלק ממערך הרפואה המתקדמת מוצעים בישראל כמה חיסונים לאדם במהלך חייו. כדי לאפשר מתן טיפול רפואי מיטבי, יש חשיבות רבה לקיים מעקב אחר החיסונים שניתנו לכל אדם. נוסף על כך, כיום אין לאדם אפשרות לקבל ריכוז של המידע על כלל החיסונים שקיבל. לפיכך, מוצע לקבוע כי שר הבריאות יקים מאגר חיסונים לאומי, שהוא מאגר מידע ממוחשב שיכלול מידע לגבי חיסונים שניתנו על ידי גורמים – גורמים מחסנים הם משרד הבריאות, קופת חולים, בתי חולים, מרפאות – כך שייכללו בהסדר גם צה"ל, שב"ס, מרפאות מטיילים וכן ארגון הנותן שירותי רפואת חירום כגון מגן דוד. עוד מוצע להסמיך את שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, לקבוע גורמים מחסנים נוספים. מוצע לקבוע כי המאגר ישמש רק למטרות המנויות בהצעת החוק: ראשית, ישמש את המטפל לשם טיפול רפואי במטופל; שנית, ישמש לשם הצגת מידע לאדם בדבר כלל החיסונים שקיבל; שלישית, ישמש לשם פנייה יזומה מטעם משרד הבריאות לאדם למתן חיסון או לטיפול מונע, לפי העניין, כנגד מחלה מידבקת לשם מניעת התפשטותה של המחלה; רביעית, ישמש לשם מעקב, שלא באמצעות מידע מזוהה, אחר שיעור הכיסוי החיסוני באוכלוסייה, הנדרש למשרד הבריאות לשם מילוי תפקידיו לפי כל דין. כדי לאפשר את מימוש מטרות המאגר, מוצע לקבוע כי ייכללו בו פרטים מסוימים שפורטו בחוק המוצע, וכן פרטים נוספים שייקבעו בתקנות על ידי שר הבריאות, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, הנדרשים לשם מימוש המטרות האמורות. כמו כן מוצע לקבוע כי הגורמים המחסנים יחויבו לדווח למשרד הבריאות לגבי כל אדם שהם נתנו לו חיסון את הפרטים האמורים, סמוך ככל האפשר למועד מתן החיסון ולא יאוחר מ-72 שעות ממועד מתן החיסון. העברת המידע תיעשה כמפורט בהצעת החוק באמצעות ממשק ייעודי ומאובטח, אולם נקבעה סמכות מנכ"ל משרד הבריאות להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על דיווח בדרך מאובטחת אחרת או על פטור מחובת הדיווח לגורם מחסן מסוים. כדי שכל אדם יוכל לקבל מידע בדבר החיסונים שקיבל באופן נגיש, מוצע לקבוע כי משרד הבריאות יאפשר למי שקיבל חיסון לצפות, לרבות באופן דיגיטלי, בכלל החיסונים שניתנו לו על ידי הגורמים המחסנים. עוד מוצע כי קופת החולים תאפשר למבוטח לצפות באזור האישי שלו באתר האינטרנט של הקופה בכלל החיסונים שקיבל, בהתאם למידע מהמאגר שיועבר אל קופת החולים ממשרד הבריאות. כדי להגן על המידע במאגר, מוצע כי מנכ"ל משרד הבריאות יקבע בנוהל הוראות הדרושות לשם אבטחת המידע הכלול במאגר והנמסר ממנו כמפורט בהצעת החוק, ובכלל זה הוראות לעניין מורשי הגישה למידע שבמאגר, שמשרד הבריאות יפרסמן באתר האינטרנט שלו. כמו כן קובעת הצעת החוק כי המערכת הטכנולוגית שתשמש את המאגר תמזער ככל האפשר, ובשים לב לחלופות טכנולוגיות מקובלות שייבחנו מזמן לזמן, את הסיכון לפגיעה בפרטיות של מי שיש לגביו מידע במאגר. מוצע לקבוע עבירה פלילית לעניין גורם מחסן שלא דיווח למשרד הבריאות לגבי אדם שהגורם המחסן נתן לו חיסון. כמו כן, מוצע להבהיר כי הוראות ההסדר המוצע באות להוסיף על הוראות כל דין, ובכלל זה חוק זכויות החולה, ולא לגרוע מהן, כך שלמשל יחולו לעניין המאגר הוראות חוק זכויות החולה הנוגעות להעברת מידע רפואי ושמירת סודיות רפואית. עוד מוצע לתקן את חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, כך שמשרד הבריאות יחויב בהעברת מידע ממאגר החיסונים הלאומי בהתאם להסדר הקבוע בחוק ניוד מידע רפואי, ובין היתר לעניין העברת המידע לבקשת מקבל מידע כמשמעותו באותו חוק על פי הסכמת המטופל. מוצע כי תחילתו של החוק תהיה שישה חודשים מיום פרסומו, וחובת הדיווח החלה על הגורמים המחסנים, ובכלל זה העבירה הפלילית הכרוכה באי-קיומה, תחול לגבי חיסון שניתן ביום התחילה או אחריו. לגבי חיסונים שניתנו לפני יום התחילה, מוצע כי הגורמים המחסנים יעבירו למשרד הבריאות את הפרטים שיש ברשותם לגבי חיסונים שנתנו לפני יום התחילה כפי שהם קיימים ברשותם לשם הכללתם במאגר בלא שתחול העבירה הפלילית בשל אי-העברת המידע לגבי אותם חיסונים. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודות – אני מבקש כמובן בראש ובראשונה לברך את ידידי חבר הכנסת אליהו ברוכי על היוזמה הברוכה, המתבקשת והמובנת מאליה בהבאת הצעת חוק זו, כמובן את שר הבריאות, ידידי חבר הכנסת אוריאל בוסו, שתמך וקידם יחד עם אנשי המקצוע במשרד את הצעת החוק, היועצת המשפטית של הוועדה, שליוותה במסירות את תהליך החקיקה, עו"ד איילת וולברג, את הצוותים המקצועיים של משרד הבריאות, ואת מנהלת ועדת הבריאות הגב' מיכל דיבנר ושאר צוות הוועדה המסור, חנן, שירה וג'ואנה. תודה רבה מיוחדת לחבר הכנסת טייב ולחבר הכנסת קרויזר על התמיכה בהובלת החוק הזה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. האם מישהו מבין האנשים שהגיש בקשת רשות דיבור מעוניין לממש את זכותו?

קריאה:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי שם הסתייגויות?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אין. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–3 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

22 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת אליהו ברוכי, אתה מעוניין לברך? בבקשה, אדוני.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בתודה ואסיים בתודה. ראשית, תודה לחברי הבית. החוק הזה, לשמחתי, זכה לתמיכה מכל סיעות הבית. הוכחנו הערב לאזרח הקטן שאנחנו יודעים לפעול יחד למענו. להקמת מאגר חיסונים לאומי דיגיטלי יש השפעה גם על יוקר המחיה. עד הערב הזה, למשל, אזרח שרצה לחדש את פנקס החיסונים שלו נדרש לשלם על כך סכום של 250 שקלים, וגם אז, המידע שהפנקס הישן סיפק לו אינו מכיל את כל החיסונים שקיבל. הערב נקבע בספר החוקים, בסייעתא דשמיא, שמדינת ישראל עוברת למערכת שמייתרת את ההוצאה הזאת. אני מדגיש: לא מוזילה, אלא מייתרת. לכל אזרח יש אזור אישי במאגר החיסונים הלאומי, שמייתר שמירה של הפנקס הישן, שמייתר הוצאה כלכלית, והכי חשוב – מייתר כפילות חיסונים שלא לצורך. אנחנו, בסייעתא דשמיא, בעידן חדש. אדוני היושב-ראש, לתוצאה הרצויה הזאת היה צריך, כמובן, הצעת חוק, ואני מודה לבורא עולם וחונן הדעת שזיכה אותי בכך. אבל לא די בהצעה – היה פה גם שיתוף פעולה. אני מבקש להודות לשר הבריאות, ידידי הרב אוריאל בוסו, על התמיכה; ליושב-ראש ועדת הבריאות, ידידי חבר הכנסת יוני מישרקי, על הליווי. תודה מיוחדת לצוות המקצועי בוועדה ובמשרד הבריאות – לד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור, לעו"ד דניאל שגיא מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות, ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד אילת וולברג, ולעו"ד יעקב שטרן, יועץ שר הבריאות. תודה מיוחדת ליועץ החקיקה והשותף שלי אייזק כ"ץ. בריאות לכולנו. לילה טוב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. יישר כוח. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום חמישי ט' באלול התשפ"ד, 12 בספטמבר 2024, בשעה 11:30. ישיבה זו נעולה.