טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "פגיעה קשה בענף הגגות הסולאריים בישראל כתוצאה מהיעדר ודאות במדיניות רשות החשמל"
הצעה לסדר היום
הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אפליית תקציבים להתיישבות בעיירות פיתוח ובמגזר העירוני"
הצעה לסדר היום
הצעה לסדר היום בנושא: הקמת חדרי מיון קדמיים"
הצעה לסדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסדרת מרכזי המיון הקדמיים ברשויות מרוחקות"
הצעה לסדר היום
הצהרת אמונים של חבר הכנסת מישל בוסקילה
פריטי מליאה · דיון
דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר משה ל. מרון
פריטי מליאה · דיון
1. ממשלת נתניהו הכושלת מהווה איום על מדינת ישראל כמדינת חוק;
2. ממשלת ישראל נגד הציונות, ממשלה שפוגעת בעלייה ובקליטת העולים;
3. ממשלה שפוגעת בצה"ל כצבא העם
הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 5), התשפ"ד–
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 5), התשפ"ד–
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ב' בתמוז התשפ"ד, 8 ביולי 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4712/25 וכלה בהצעת חוק פ4728/25: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק דמי הבראה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון אחיד להסדרי חניה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת בעת מצב מיוחד בעורף או מצב מלחמה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, יואב סגלוביץ', אורית פרקש הכהן, גלעד קריב, מירב כהן, אפרת רייטן מרום ומרב מיכאלי; הצעת חוק מועדי כינוס הכנסת בתקופת מלחמת חרבות ברזל וביטול הפגרה (הוראת שעה), התשפ"ד–2024 , מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – שימוש במשבש תדרים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (סמכות חיפוש על אדם המנסה לחדור לבית הסוהר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – חיוב בהוצאות משפט שהוציא נפגע העבירה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הממשלה (תיקון – קיום מסיבת עיתונאים עיתית לגופי התקשורת בישראל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הסדרת הפעלת מכת"זית ותיעוד חזותי של ההפעלה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי נציב שירות המדינה ומינויים באמצעות ועדת איתור), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק תחנות טיפת חלב, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק מעבר צה"ל דרומה (הוראת שעה – העדפת שירותים מהנגב), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, אושר שקלים, יסמין פרידמן, קטי קטרין שטרית, משה פסל, אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, מיכל מרים וולדיגר, ארז מלול, ששון ששי גואטה, ניסים ואטורי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שלא הייתי צריך לעמוד פה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה לא חייב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יכול להיות. אנחנו נמצאים בזמן מלחמה. מלחמה קשה, צריך לומר, מורכבת, שמתארכת יותר משחשבנו פעם שמלחמות יכולות להימשך – אבל גם את זה למדנו שכנראה נגמר העידן של מלחמות של יומיים, שישה ימים או גם 21 יום. המלחמה מתמשכת. ובזמן כזה, במיוחד כשאנחנו פוגשים הרבה מאוד משפחות שכולות, אנחנו פוגשים הרבה מאוד לוחמים, אנחנו פוגשים לוחמים אצל משפחות שכולות. כשאתה פוגש את הלוחמים שבאים – הייתי אתמול גם בקרני שומרון וגם בהוד השרון, ואתה פוגש את האנשים ואתה רואה, עם כיפות ובלי כיפות; אלה פעם הפגינו למהפכה מהצד הזה, ואלה היו במהפכה בצד הזה; והיית מצפה שגם בבניין הזה יהיה איזשהו מסר של אחדות שמלחמה מחייבת. אבל אולי לפני שאני עוצר במה צריך להיות בבניין הזה, הייתי מצפה שלפחות בממשלה הזאת יהיה מסר של אחדות, של ממשלה שעובדת לטובת העם. כשאתה בא ואתה שומע – אתם יודעים, אתה יכול לפני נאום כזה ללכת לעוזרים שלך ולהגיד: חפש איפה יש דברים שקשורים לממשלה נגד מערכת החוק והמשפט; חפש איפה יש דרכים, דברים, התבטאויות של הממשלה נגד עצמה, איך שרים מתייחסים לשרים – אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד לך יותר מזה: איך שרים מתייחסים לגופי אכיפת החוק בתוך הממשלה. רוצה שאגיד לך יותר מזה? איך שרי הממשלה – רוצה שאגיד לך יותר מזה? שרי הקבינט – מתייחסים לראשי מערכת הביטחון. אלה לא דברים שלא היו בשעת מלחמה; אלה דברים שלא היו מעולם, מעולם, במדינת ישראל. ערמה של שרים – אני בכוונה אומר ככה – לא העזו להתגולל ככה על ראשי מערכת הביטחון, וגם לא על היועץ המשפטי לממשלה או על היועצת המשפטית לממשלה. אתה מסתכל על עצמך ואתה אומר: תגיד, הם עושים תחרות? אחרי זה הם באים לפה מראש הממשלה ומטה, אומרים לנו: יחד ננצח ואתם לא מבינים את זה. הם מסתכלים עלינו. אני אמרתי את זה פעם. המשפט שאני צריך אולי להגיד – לעמוד על רגל אחת ולהגיד את כל המנהיגות ואת כל החינוך שאתה רוצה לומר. מה למדת? תמצת את זה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, עשיתי תפקידים שקשורים לחינוך ולמנהיגות, הייתי גם מורה בבית ספר תיכון. אני יודע מה זו דוגמה אישית.
היו"ר אמיר אוחנה:
מפקד בה"ד 1 שלי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מפקד בה"ד 1 שלך? אחרי זה נדבר על זה איפה טעינו ואיפה הצטיינו. נכון, הזכרנו את זה. אבל אני רוצה לומר, אגיד לך מה שלא לימדתי אותך, בגלל שלמדתי את זה אחר כך, כשהבת שלי הלכה להתנדב עם המכינה, עם המדרשה שלה, לפני העקירה, גירוש, פירוז, נסיגה – תקראו לזה איזה מילה פוליטית שאתם רוצים – בגוש קטיף. היא הייתה במורג. מורג היה היישוב הכי קשה בגוש קטיף אז. הכי קרוב לדיר אל-בלח – לא משנה, מבחינה חברתית, מכל הבחינות. הן חזרו אחרי שבוע, והיא נשארה. שבועיים, שלושה, חודש, ואז אני אומר לה: לירון, תגידי – תלכי, עוד יהיה לך זמן לשרת את המדינה. עובר עוד שבוע, ואני אומר לה: לירון, פעם שמעת את אימא או אותי אומרים לך ללכת למורג? היא מסתכלת עליי ככה, והיא ואומרת לי – שומע, היושב-ראש? היא מסתכלת עליי ככה ואומרת לי: אבא, זה לא משנה מה אמרתם, משנה מה הבנתי. זהו. זאת אומרת, הילדים שלנו, הפקודים שלנו, אוספים מאיתנו מסרים כל הזמן, גם כשבא לנו לקחת הפסקה קצת. אנחנו לא קובעים מתי הם ייקחו דוגמה אישית. הם לא מבינים רק את מה שאנחנו אומרים להם, הם מבינים את מה שהם מבינים מאוסף ההתנהגויות שלנו. כששר אומר או מתגולל על הרמטכ"ל, כששר מתגולל על היועצת המשפטית לממשלה, כשאומרים לראשי מערכת הביטחון: אז מה אם אתם אומרים ככה? לדוגמה על עצירים מינהליים משקרים, ויודעים שהם משקרים – הרי למי הם רוצים לדאוג? הם רוצים לדאוג לאלה שבבוקר שרפו ג'יפ של צה"ל. מה, הם רוצים לדאוג למחבלים? לא. ראש השב"כ רוצה לדאוג בעיקר למחבלים, שהוא צריך בשבילם צווים מינהליים; גם למי ששורף בתים של פלסטינים עם ילדים בתוכם, כדי למנוע את זה; או, אם הוא שותק בחקירה, כדי שיהיו לו כלים, כי לימדו אותו לשתוק בחקירה. אז מה באים לפה ואומרים לראש השב"כ ולרמטכ"ל? אתם לא מבינים. אנחנו נעשה חוק, והם יעשו חוק. עכשיו, מה יגיד מישהו שאומר לו הרמטכ"ל: הסתער ימינה, הסתער שמאלה – דרך המפקדים למטה? הוא יגיד לו: מה פתאום? לימדו אותנו שיש לך נסיבות אישיות, פוליטיות, אתה הולך לישון בלילה כשאתה צריך לעבוד. זה מה שאומרים שרים לרמטכ"ל בישיבות קבינט. מה אנחנו רוצים שיבינו? יחד ננצח. אני אומר לך – באמת, אני לא צריך להגיד לך, אתה יודע את זה – אני מאוד בעד היחד. אבל תגידו, אתם בעד היחד? אני בטוח שגם השר אמסלם בעד היחד. אז איך זה מסתדר עם מה שייאמר פה בעוד כמה דקות? אני יש לי תעודות על הביחד. מה זה אומר? שעכשיו נלך לוועדת חוקה מחר בבוקר ונתכנס על איך, לדוגמה, בוחרים את נציב קבילות השופטים. השר אמסלם, דרך אגב, אני רוצה לגלות לך משהו: בבית המשפט העליון על הגיוס ישבו תשעה שופטים. נדמה לי שארבעה או חמישה מהם הם שמרנים, או דתיים בסימונים שלכם – חדשים כבר, כאילו; מיניתם אותם. ההחלטה שהתקבלה הייתה פה אחד. דרך אגב, חלק מההחלטה שהתקבלה – אתה יודע את זה, אני מניח, קראת את הפסיקה, אני מקווה שקראת – הייתה שהיועצת המשפטית לממשלה תמיד מייצגת את הממשלה אלא אם כן היא מתירה, בנושא מסוים, למישהו אחר לייצג. אז מה זה משנה אם אמרו ככה תשעה שופטים של בית המשפט העליון, שחמישה מהם הם שופטים כאילו שמרנים, דתיים – לא יודע איך מגדירים את הדברים האלה – אבל הם לא מאלה שמתגוללים עליהם פה השכם והערב? דרך אגב, זה כמובן לא הפריע לממשלה, וגם לכנסת, דרך אגב, לעשות פה איזה מרוץ בשביל להראות לשר לשעבר, לרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, להגיד לו: הינה, אנחנו מביאים את החוק שאתה הבאת. אבל אתה יודע מה מצחיק? אתמול הבאתם הארכת שירות ל-36 חודשים. למה? מה, השתנתה המציאות? תחליטו, אם החוק שלפני המלחמה הוא החוק של עכשיו, אז גם משך השירות שלפני המלחמה הוא טוב לעכשיו. אז למה אתם מביאים? אז למה אתם מביאים לוועדת חוץ וביטחון, בניגוד למה שהיה לפני 7 באוקטובר, את הארכת גיל המילואים מ-40 ל-41, את משך שירות המילואים מ-28 ימים, 35 ימים, ל-180 יום? תגידו. אמרתם שההחלטה שהחלתם עליה רציפות היא החלטה נכונה. אתה יודע למה הבאתם?
היו"ר אמיר אוחנה:
ולכן, ולכן? מה אדוני מציע?
נאור שירי (יש עתיד):
אי-אמון. תתפטרו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה, נגמר הזמן?
היו"ר אמיר אוחנה:
עשר דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מציע, ואני אומר את זה בכאב גדול, באמת – אני לא בממשלה; אני רציתי – הלוואי שהממשלה הזאת, שמנהלת עם במלחמה, נוכל כולנו להתייצב מאחוריה. מכיוון שהממשלה הזאת היא זאת שפוגעת ביכולת שלנו ושל העם להתייצב מאחוריה, אני מאחל לנו שנהיה ראויים לחיילים שלנו, אבל הממשלה הזאת לא ראויה ללוחמים שלה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. אני מתכבד להזמין את השר דוד אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב על ההצעה. בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום פגשתי חלק ממשפחות החטופים. הייתה לנו שיחה די ארוכה, מעמיקה ומרגשת מאוד. הם ביקשו ממני שאני גם אביא, מה שנקרא, את כל המשפחות ובכלל מה עמדתי בסוגיה הזאת, והבטחתי להם שהיום אני עולה לכאן ואז אני אומר. אני בכל מקרה מבטיח להם שאתמוך בכל עסקה אחראית. דרך אגב, הבהרתי להם מה זה לא אחראי מבחינתי: אני לא אתמוך בעסקה שתבוא בחלקים. כשראש הממשלה אמר "בחלקים", הוא התכוון לזה שיהיה פיצול בשלבים. אני טוען, ועומד על כך, שכדי שנראה את כל החטופים כאן במדינת ישראל, אנחנו חייבים גם ללחוץ על החמאס באופן צבאי הכי חזק שאפשר, וגם לבוא ולדון על כולם ביחד, בגלל שאני מאמין שאם לא נדון על כולם ביחד, את חלקם כנראה ייקח הרבה שנים – אם בכלל, אם נצליח להביא אותם. עכשיו אעבור להצעת האי-אמון. תראה, אני שמעתי אותך, חבר הכנסת שטרן. אני רוצה להתחיל בזה: אני שותף כמעט לכל ישיבות הקבינט, ואני רוצה להגיד לך שרוב המוחלט ביותר של ישיבות הקבינט מתנהלות בענייניות ובהרבה כבוד לאנשי מערכת הביטחון. באמת, בענייניות, באחריות, בכבוד גדול. בוודאי יש חילוקי דעות, וזה בסדר. יש הערות, אני חושב שבסך הכול הדיונים ממצים מאוד, עמוקים מאוד ומאוד מכובדים. לכן, מה שאתה קורא בכלי התקשורת – עזוב, אחרי, זה ההדלפות למיניהן. שים את זה בצד, לרוב זה לא קורה. ואם קורה משהו, כל ההדלפה הזאת היא מתוך 3–4 שעות, אז יש הערה אחת פה והערה אחת שם, וזה הופך להיות כל הדיון. אז לכן, באמת, אני רוצה לתת לך פרספקטיבה אמיתית למה שקורה. יש המון הערכה, המון כבוד. דרך אגב גם הצבא – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הלך אתמול בישיבת ממשלה? מה זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מדבר איתך כרגע על ישיבות הקבינט. כשיש ויכוח בין שרים, אהלן וסהלן, הכול בסדר. אתה באת והלנת על כך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון, גם, אתה צודק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר: אז בין המערכות גם אם יש מחלוקת, היא מחלוקת לשם שמיים. לכן, הדברים באמת נאמרים גם בהרבה כבוד. לפעמים יש איזה משפט אחד, לפעמים, שיוצא מהפרופורציה, ואז הוא הופך להיות האירוע. כשיוצאים, אז על זה מדברים. לא מדברים על חמש או על שש השעות שדיברו בצורה מנומסת ובצורה באמת מכובדת. אבל זה לא אומר, כפי שאמרתי, שאין ביקורת עניינית ואין שאלות. זה התפקיד של הקבינט: לשאול שאלות, ולקבל תשובות ולהעיר הערות. עכשיו, אני רוצה לומר לך לגבי מה שאמרת על חוק הגיוס ומה היה. תראה, אנחנו באנו והבאנו את חוק הגיוס של גנץ. ההארכה של תקופת הסדיר – דרך אגב, אני שירתי 36 חודשים, כמו כולם. דרך אגב, מאז קום המדינה ועד לפני כמה שנים.
היו"ר אמיר אוחנה:
במלחמת ששת הימים אנשים שירתו שנתיים וחצי, 30 חודשים. זה השתנה אחר כך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יכול להיות, מצוין.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל אדוני צודק. רובנו שלוש שנים מינימום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה ימי מילואים עשית?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני הסברתי לך – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שואל, כמה ימי מילואים עשית כשעשית הכי הרבה מילואים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אסביר, אני אתן לך תשובה גם על זה. מה הנאום? מדינת ישראל, לפחות בתקופה שאני – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מלחמת חרבות ברזל – זאת מלחמה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – היינו שלוש שנים, כן, לא פחות יום אחד. במילואים בדרך כלל היינו עושים 35 ימים קו, שבועיים אימון. זה במצב רגיל.
נאור שירי (יש עתיד):
אגב, תמיד משתחררים יום לפני.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
במצב רגיל. כשהיינו במלחמת לבנון הראשונה, אז ישר, דרך אגב, אחרי אימון שגמרתי, על הסבה ל-6ג, לא עברו יומיים וגייסו אותנו ל-60 יום. ככה צריך להיות. ואם היה צריך 90, אז 90.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מלחמה זה אירוע אחר. במלחמת יום כיפור אני מעריך שאנשים היו גם תקופות מאוד ארוכות. ולכן אני אומר, היום הנטל על המילואים, וגם על הסדיר, הוא בגלל המצוקה שאנחנו נמצאים בה כרגע, במלחמה. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. ברור לך לחלוטין שגם צה"ל לא יכשיר אף אחד בתוך איזה שבועיים או שלושה להיות לוחם. אז לכן אני חושב, שגם נושא חוק הגיוס צריך להיות בשום שכל ובהרבה רגישות ונחישות. לכן, דרך אגב, הצבא אמר את מה שהוא יכול. זו היכולות שלו ועם זה אנחנו מתקדמים כרגע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא דיברתי על זה, דיברתי על בית המשפט העליון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו אעבור איתך לבית המשפט העליון. אתם הצעתם הצעת אי-אמון, שבעצם הגדרתם אותה: הממשלה הכושלת של נתניהו מהווה איום על מדינת ישראל כמדינת חוק. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שטרן: אני טוען שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק, אין חוק במדינת ישראל. דרך אגב, חוקים זאת המלצה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא צריך יותר לענות. אני מוותר, לא צריך לענות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי. בוא, אני מדבר להיגיון שלך, עזוב עכשיו – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, גם אני – להיגיון שלך. אם מדינת ישראל היא לא מדינת חוק, לא צריך יותר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, תן לי לדבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל שמע את הנימוק. אולי תשתכנע ותסיר את ההצעה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל שמע את הנימוק. בסוף אני בעסק הזה, באמת, לא מסתכל בין שמאל לימין. אני מסתכל על העובדות והמציאות של החיים. מחר אתם תהיו כאן, ויקרה אותו דבר. אם בכלל – לדעתי לא יקרה.
אושר שקלים (הליכוד):
חס וחלילה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. אבל אני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שתבין שככה אני חש. כשאני מגייס – אני אתן לך דוגמה: היום בוועדת חוץ וביטחון יושב-ראש הוועדה שואל את גיל לימון – דרך אגב, זה הבן אדם שמנתב את המדינה היום ולא היועצת המשפטית, זה הבן אדם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני על דיון חסוי לא מציע – – – לא מציע – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי – תן לי, לא דיון חסוי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לפני שאתה עונה. אני לא מציע לעלות דיון, שמוגדר כחסוי בוועדת חוץ וביטחון, על דוכן הכנסת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני רוצה לענות משהו – – – אני לא יודע, מישהו סיפר לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז לא – – – הדלפות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני רוצה להבהיר, מה שאני אומר – דרך אגב, מה שאני אומר כרגע, שום דבר לא חסוי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, הכול חסוי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שאלו אותו לגבי – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מציע, אדוני, אם זה באמת דיון חסוי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, לא, לא.
היו"ר אמיר אוחנה:
יש לך דוגמאות אחרות. יש דוגמאות אחרות למכביר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני הגשתי בג"ץ על גיוס הערבים. דרך אגב, לא רק גיוס, בעיקר התכוונתי לשירות לאומי. וגם דרך אגב, מי שיכול לבוא לצה"ל, שיבוא לצה"ל. צה"ל ממיין אותו. אתה יודע, אתה ראש אכ"א, שבגיל 16 בערך, 16.5, כל אזרח ישראלי מקבל צו ראשון. בצו הזה הוא בא ללשכת הגיוס; אני הגעתי אז, בזמנו, ללשכת הגיוס באר שבע. עושים לך מיונים; אתה עוד תלמיד תיכון. כולם מקבלים. כל אזרחי מדינת ישראל, כולל החרדים. מי לא מקבל? הערבים. שאלתי למה – קרא לו. אני מבין שיש להם אקס-טריטוריה. הגשתי בג"ץ על זה. דרך אגב, זה החוק. מה עונה גיל לימון בבג"ץ? זה מה שהוא ענה: בעצם אני צריך לנהל דיון בממשלה על מדיניות. שאלתי את עצמי, איזו מדיניות? חוק. אם עכשיו אני רואה שמישהו רוצח מישהו והמשטרה לא עושה כלום, ואני מגיש בג"ץ, הם אומרים לי: לך תעשה דיון בממשלה? דרך אגב, אני רוצה לומר יותר מזה, הרי בפעם הראשונה שמישהו עתר לבג"ץ – הוא עתר לבג"ץ, לא היה דיון בממשלה, ובג"ץ החליט להתערב. ארבע עתירות. הם זורקים אותי, מה שנקרא, הם אומרים לי דבר שהוא מדהים, הם מספרים לי שלא מיציתי הליכים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שר, למה אתה לא מביא את זה לממשלה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. בגלל שזה לא עניין של הממשלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, זה כן עניין. כשהממשלה תחליט לגייס זה יקרה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא הבנת. יש חוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עזוב, אתה אומר לי "ממשלה".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיב, רק שנייה. יש חוק כתוב במדינת ישראל. אם היה צריך לחוקק חוק חדש ולא כתוב, צודק, היינו מביאים את זה לכנסת, לא לממשלה. כזכור לך, ממשלת ישראל לא מחוקקת חוקים. כנסת ישראל. לכן אני שואל – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, על אחת כמה וכמה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. עכשיו אני אספר לך – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אתה שר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל תן לי. תן לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד לממשלה לגייס את הערבים, אם יש חוק, אליבא דמה שאתה אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה לגמור את הטיעון. גם לא אמרתי לממשלה, דרך אגב, לגייס את החרדים, בג"ץ אמר. עכשיו אני רוצה לספר לך עוד משהו. אותי זרקו בגלל אי-מיצוי הליכים. כאילו עכשיו אני פניתי לביטוח הלאומי, ביקשתי מהם שייתנו לי את הקצבה, ואמרו לי: תגיד, פנית לביטוח הלאומי? אני רוצה לספר לך. ראה כמה המערכת הזאת רקובה עד היסוד. בשנת 1997 הוגש בג"ץ, על מה? גיוס הערבים או שירות לאומי. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? ידידנו פוגלמן. עברו השנים, הבחור מוכשר, נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דהיום. מה הוא טען אז בבג"ץ? צודקים, ביקש מהשופטים לעצור את העתירה, לא לפסוק. ככה אני מצטט: דינם של הערבים כמו דינם של החרדים, והם מתכוונים לטפל בזה. היום ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא הבנתי מה הקשר. איך זה קשור?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אצלך שום דבר לא קשור, זו הבעיה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אז אני מבין שאנחנו צודקים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה. אז כשאני בא לבית המשפט הגבוה לצדק, עלק, של מדינת ישראל, הם אומרים לי: לא מיצית הליכים. כשאני כבר מביא בחורים אחרים, הם אומרים גם לשני הילדים: לא מיציתם הליכים. מה תשובתו של גיל לימון? לך תעשה דיון בממשלה. תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, גם אם זה היה מבחן באזרחות בכיתה י', ואלה התשובות של התלמידים, אני אומר לך שהם היו מקבלים ציון נכשל באופן דרמטי. המורה היה שואל אותם: אני שואל אתכם על חיטים ואתם עונים לי בשעורים? מה הקשר? לכן מה שאני רוצה לומר לך, כשאתה פונה לבג"ץ תלוי מי אתה ומאיזו פוזיציה אתה בא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הם יגידו – – – שר – – – אתה לא צריך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מאיזו פוזיציה אתה בא. צדק בוודאי אין שם. אל תחפש את זה, בגלל שזה לא קיים. תבוא ותגיד לי מי אתה. איך אמרתי? אם זה אמסלם דוד והוא בא מהימין – אחי, לך הביתה. כמו השיר של ג'ו עמר "הלכתי לשכת העבודה", פחות או יותר, הלכתי לבית המשפט העליון. עכשיו בוא אני אספר לך, רק בתוך המלחמה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אם אתה אומר לי שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, אבל למה אתה מפריע לי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל אתה אמרת לי שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על זה הגשנו את האי-אמון, אז אתה מודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. אז אני מסביר לך. אני מנמק לך למה היא לא מדינת חוק.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל הוא מנמק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, אין בעיה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש פה אצטלה – יש פה אצטלה של ביורוקרטיה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אגב, אני חייב לשמוע אם יש טיעונים של ממש.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל תקשיב, אני הרי לא הפרעתי לך. אני לא הפרעתי לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
צריך לשנות את ספרי האזרחות. אני לא רוצה להפריע לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני רוצה שתקשיב. באמת באמת אני רוצה שתקשיב לעומק, גם אל תשיב לי, ורק תחשוב על מה שאני אומר, באמת בינך לבין עצמך. בבית. תראה, שני חוקי-יסוד נפסלו תוך כדי מלחמה, כשצה"ל וכל הקשב נמצא בכלל במלחמה. שני חוקי-יסוד. מעולם לא נפסל חוק-יסוד במדינת ישראל, עד כמה שאני יודע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איך עושים חוק-יסוד?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, תן לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
איך עשו חוק-יסוד כל הזמן?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כמו שעשו לפני כן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע מה, אני אגיד לך כמו שעשו לפני כן, בסדר?
היו"ר אמיר אוחנה:
כן. אגב, יותר. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוקק ב-32 נגד 21. אם תחבר את המצביעים בעד ונגד לא תקבל רוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יודע, אני יודע. אני יודע את החוק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ועל זה אמר ברק אז: פה המהפכה החוקתית. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. כל שבוע יש לנו צווים – היום – נגד כל החלטות הממשלה, כל שבוע. רצינו – דרך אגב, היה דיון בקבינט לגבי המחבל דקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
וליד דקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
וליד דקה. באו ממערכת הביטחון כולם, אמרו: חבר'ה, אנחנו צריכים את וליד דקה – להשאיר אצלנו את הגופה שלו – מדוע? בגלל שהחמאס ביקש אותו, ואנחנו צריכים אותו כחלק מהשו"ן. דרך אגב, היו עוד כמה גופות של מחבלים ישראלים, אליהם לא התייחסו. היה שם ויכוח, אבל על זה כולם היו תמימי דעים. מה עושה בית המשפט העליון בראשותו של השופט הנאור עמית, זה שבאמת מושך את הקו הכי קיצוני, וחושב שהוא מאור הגולה? להחזיר את וליד דקה המחבל, יימח שמו וזכרו.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא קרא לו "המנוח".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ועוד קורא לו "המנוח". אני שואל אותך שאלה באמת. אתה, אלעזר שטרן – עזוב עכשיו; מה אתה חושב על זה? מה אתה מרגיש כיהודי? מה אתה מרגיש באמת בתוך מלחמה כשיש לך שבויים וחטופים וגופות? מה אתה מרגיש? חוסר אונים. קם בן אדם אחד – דרך אגב, איתו בהרכב יושב השופט כבוב; מה ציפית שכבוב יגיד? אז אני פשוט מזועזע. כשאני אומר לך: אין חוק, לית דין ולית דיין; יש פה כנופיה שעושה מה שהיא רוצה. אם היום השופט עמית יחליט שהיום במקום יום שני יום חמישי, כל המפגינים בחוץ יצעקו: יום חמישי. זה דרך אגב ליבת העניין, על זה אתם מגנים על אותו בן אדם, נלחמים שהוא יהיה נשיא בית המשפט העליון. בן אדם שלא הייתי עושה אותו בכלל שופט. עכשיו אנחנו רואים – הסתכל מה קורה ברחובות. בוא תסתכל איזו אנרכיה הייתה ברחובות אתמול. דרך אגב, שנה וחצי, שנה וחצי אנשים הטיפו לסרבנות, אנשים הטיפו לפגוע במדינה ולהוציא את הכספים, ולפגוע במדינה כלכלית, רופאים הטיפו לא לטפל בחולים באזורים מסוימים כנראה. תבין טוב מה קרה פה. את כל זה היועצת המשפטית עד היום מסתרקת ולא רואה, ולא שומעת. איך אמרתי? דבר אחד כן קראתי לפני שבוע וחצי, שבועיים, אדוני היושב-ראש, שהם העמידו לדין איזה מישהו שכנראה דיבר לבנט לא יפה כשהוא היה ראש הממשלה.
ירון לוי (יש עתיד):
דודי , רק מה זה קשור?
שלי טל מירון (יש עתיד):
מה קשור מסתרקת?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
"פרשת משפטים – בושה": הלך יועץ משפטי ברחוב, באה אליו גברת דתייה בשבת, אמרה לו רק "פרשת משפטים – בושה". עצרו אותה בשבת. אתמול חסמו לאלי דלל את הבית, מה אמרו לו השוטרים? אל תצא מהבית. אני רואה אתמול ארבעה אנשים חוסמים צומת עם איזה שלט שישה מטרים; בא איזה נהג לוקח להם את השלט; בא השוטר, אומר לו: אדוני, כנס לאוטו. אנשים פורעי חוק; אנשים מייצרים אנרכיה; אנשים באלימות – ראיתי אתמול צמיגים. אנשים עצרו את כביש 6, ארבעה אנשים. ואתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אני המום.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אפס כתבי אישום.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
אני מציע לך לעשות או בדיקת עיניים או באמת לחשוב עם עצמך באמת באמת אם אנחנו מדינת חוק. אני טוען, כפי שאמרתי, שיש פה אצטלה של חוק; משחקים עם הכנסת איך שהיא רוצה. בא להם, אין בעיה, החוק יעבור; לא בא להם, פוסלים אותו. אם בא להם המפגינים מפגינים. דרך אגב, אלה אנרכיסטים. אנרכיסטים. אני רואה את דני דנון יושב באיזה מסעדה – איך אתמול אני רואה דבר יותר חמור – אני רואה בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, את אחד המסיתים המרכזיים של האנרכיסטים עושה חוג בית. מה הוא מספר? חייבים להמשיך כי זה אפקטיבי. אז שואל אותו מישהו: למה? הוא אומר: תראה, יושב-ראש הכנסת לא יכול לצאת עם הילדים שלו לגינה; אשת ראש הממשלה וראש הממשלה לא יכולים לצאת מהבית. נמשיך ככה.
היו"ר אמיר אוחנה:
מחנה הריפוי.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
אתה מבין את ההזויים האלה? אתה מבין את הגנגסטרים האלה? היועצת המשפטית, אמרתי, היא הבן אדם הכי מסוכן במדינה, וימים יגידו. היא גם תועמד לדין על זה, היא וגיל לימון. למה? בגלל שזו הקריסה הפנימית בתוך מדינת ישראל. החברה הישראלית קורסת, ומה חשבתם? עד מתי ייתנו לזה לקרות? נניח שעכשיו אין התערבות, לא משטרה, לא יועצת משפטית. מה חשבתם, שהאזרחים – מה יעשו? איש הישר בעיניו יעשה. מי שלוקח את החוק מהצד הזה, ייקח את החוק לידיים בצד השני. זה הגיוני שבן אדם ממהר הביתה, עומד בפקק חמש-שש שעות בגלל שמישהו, בא לו לעצור אותו? זה הגיוני שחבר כנסת יושב באיזה בית קפה עם חבר שלו ומדבר, ובאים אנשים שמה ומתחילים לקלל אותו? טוב, קלל פעם, פעמיים, שחרר. יושבים שם חצי שעה–שעה, אומרים לו: אתה קום מפה. זה האלימות של השמאל וזה מה שטענתי תמיד. השמאל מעולם לא היה דמוקרטי, דרך אגב זה אנטיתזה לדמוקרטיה. אנשים אלימים, כוחניים, בריונים. קומוניסטים, זה בדיוק המרקסיזם. או שאתם הולכים איתנו או שלא; אתם הצידה. לא משנה כרגע כמה תקבלו – 70 מנדטים, 80, 90 – מה זה חשוב? מי זה העם? אילו ליצנים, שפעם בשנה באים כאילו לקלפי, כאילו מצביעים. אנחנו פה קובעים ברשות. יש לנו 15 שופטים בבית המשפט העליון, יש לנו פרקליטות, יש לנו יועצת משפטית לממשלה. אדוני היושב-ראש, עכשיו הם מנסים להשתלט בכוח גם על נציב שירות המדינה. ברגע שזה יקרה, אתם יכולים להגיד "הר הבית בידנו". גמרנו, אנחנו כממשלה כבר אין לנו מה לעשות. בואו – איך אמרתי? נהלו את המדינה, הדרג המשפטי ינהל את המדינה. דרך אגב, הרי מה קורה? נציב שירות המדינה, גם היום הם מנהלים אותו – מר גיל לימון – רק הוא באופן פורמלי רוצה לספח את זה אליו. אז לכן אני חושב, תפקחו קצת עיניים, עזבו פוליטיקה קטנה, תבינו לאן הולכת מדינת ישראל.
רם בן ברק (יש עתיד):
לאן היא הולכת?
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
אחרי כן אני אספר לך.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר אמסלם, ואני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת זאב אלקין לנמק את ההצעה מטעם סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כמה עולה השכרת מגפון? זה אתה יודע. כמה עולה לשכור מגפון?
היו"ר אמיר אוחנה:
זו גם ההצעה שלך, חבר הכנסת סובה. בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן. יש לי שלוש דקות אחרי זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, זו גם הצעה של ישראל ביתנו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
טוב, רק רציתי לשאול את כבוד השר כמה עולה להשכיר מגפון בהפגנה; הוא יודע את זה היטב.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סובה.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
חבריי השרים, חברי הכנסת, יכול להיות שאנחנו פה עושים משהו פחות נפוץ בבית הזה כי בדרך כלל רוב הצעות האי-אמון מוגשות על נושאים שקשורים לביטחון, לנושאים מדיניים, לכלכלה ולנושא הכלכלי. בחרנו השבוע דווקא להגיש – לצערי, כן? הייתי מעדיף שלא היינו מגיעים למצב הזה – הצעת אי-אמון בממשלה דווקא בנושא שהוא תמיד היה בלב הקונסנזוס של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל, נושא עלייה וקליטה. זה לא סוד שמראשית הקמת התנועה הציונית, וגם אחרי הקמת מדינת ישראל, נושא העלייה והקליטה היה לב-ליבה של העשייה הציונית, זה היה הבסיס. וכך אמר למשל דוד בן-גוריון באחת מההתייחסויות הרבות מאוד שלו לנושא העלייה: "העלייה המתמדת, הבלתי-פוסקת ליום, והעליה המתרחבת ומתנכרת – זוהי תמצית חיותנו והווייתנו. בלעדיה אין תקוה ואין תקומה ואין יסוד ואין משען לקיומנו בארץ, לעתיד יישובנו, לפעילתנו ולהשפעתנו בעם. העלייה זהו מקור יניקתנו וגידולנו לא רק בארץ אלא גם בחוץ לארץ, וכל עיכוב והפרעה בעליה זהו סם מוות לכל תנועתנו בעולם". כך דוד בן-גוריון, ולא במקרה – אגב, אדוני שר העלייה והקליטה, אתה יודע שהמשרד שלך היה דווקא בין המשרדים המאוחרים שהוקמו במדינת ישראל. למה? כי כל עוד בן-גוריון היה ראש ממשלה הוא לא הסכים לשחרר את הנושא הזה מידיו כראש ממשלה. הוא אמר: התפקיד הראשי של ראש ממשלת ישראל זה לדאוג לעלייה והקליטה, בשביל זה הוקמה המדינה, לכן לא צריך שר עלייה וקליטה. אני כראש ממשלה, זה תחום האחריות הראשי שלי. רק כשהוא עזב הוקם המשרד, ואני חושב שזה מלמד על סדרי העדיפויות שהיו, לא רק לדוד בן-גוריון, אלא למעשה לכל דורות ההנהגה כאן במדינת ישראל. לצערי הרב, ובאמת אני חושב שזה אירוע חסר תקדים, הממשלה הזאת מרגעי הקמתה שמה לה משום מה ליעד לפגוע בנושא של העלייה והקליטה. ממש כך. כן, אני יודע שאלה מילים קשות, אדוני השר ואתה לא אוהב אותן, אבל עוד בזמן המשא ומתן הקואליציוני התפתח שיח גלוי וברור ושאחר כך מצא את ביטויו גם בהסכם קואליציוני, על צמצום חוק השבות. לא היה לממשלה החדשה לעשות אלא רק לחשוב איך היא מצמצמת את העלייה לארץ, זה נכנס להסכם קואליציוני. ברוך השם, בינתיים זה מסוג הדברים הרעים שתכננתם לעשות ולא עשיתם, מקווה שככה גם יישאר, אבל עצם זה שזה הפך לחלק מהשיח בהתחלה בלי בכלל להתבייש, אני חושב שאמר לא מעט. הדברים הראשונים שעשתה הממשלה החדשה – ואגב, זה מופנה לא רק אליך כי חלק מההחלטות שאזכיר כאן, עומד מאחוריהן שר הפנים וחלק שר השיכון וחלק שר האוצר, אבל אתה מייצג פה את כל הממשלה, על כל מרכיביה כמובן, כשתענה לי – ההחלטה הראשונה הייתה באופן מיידי ביטול מסלול העלייה המהיר לעולים מרוסיה ומאוקראינה, שהותנע עם תחילת המלחמה שם ואפשר מספרי עלייה חסרי תקדים לארץ בשנים שקדמו לזה. הדבר הראשון שעשיתם, ביטלתם אותו, ממש בחודשים הראשונים. לא פלא שבאופן מיידי זה הקטין את מספרי העולים; ולא רק שביטלתם את מסלול העלייה המהיר, שהיה קיים והוכיח את עצמו, אלא גם בזכות הפעילות – פה זה דווקא יותר מופנה לסגן שר אחר בממשלה שהוא אחראי על ארגון נתיב – בזכות התנהלות בירוקרטית לעילא ולעילא הגענו היום למצב שבחלק מהמקומות, כדי להגיע לריאיון ראשון בשגרירות עולה צריך לחכות שמונה חודשים. זאת אומרת, לפני שבכלל הוא יגיע לעצם תהליך הבדיקה, אומרים לו בחלק מהערים היום, ברוסיה למשל, עיר ענקית כמו סנט פטרסבורג, עם קהילה יהודית מאוד גדולה, שמונה חודשים לריאיון ראשון. עד שהוא עולה, מהרגע שהוא מחליט לעלות, זה לפחות שנה. זה נורמלי? מתי מדינת ישראל הייתה בונה מנגנון, שכדי לעלות לארץ – מי שמחליט לעלות לארץ – צריך לחכות שנה? אני כבר לא מדבר על זה שמי מכם יכול למעשה לתקוע כף שבקצב השינויים שיש היום ברוסיה, בעוד שנה הוא בכלל יוכל לצאת משערי המדינה? איך הגענו לזה? למה זה לא מפריע לאף אחד? בחיים לא היינו בכזה מצב. החלטה נוספת, שגם היא עברה ממש בימים הראשונים של הקמת הממשלה, זה לבטל את המענק הנוסף הייחודי שניתן לעולים מרוסיה ומאוקראינה, עוד פעם, בגלל המלחמה, בגלל שאנשים יצאו בלי יכולת להוציא משם משהו בכלל. למה? המלחמה הסתיימה? משהו קרה? יש שינוי? שום שינוי לא קרה, חוץ מזה שהתחלפה הממשלה במדינת ישראל, ואמרה: לא אכפת לי שאנשים עולים תוך כדי מלחמה; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים למכור את הדירות שלהם במציאות הזאת שיש; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים לקחת איתם שום דבר. לא מגיע להם מענק מיוחד. הדבר הבא שהתמודדתם איתו זה משבר בלימודי עברית. אגב, זה כבר לא רק עולים מרוסיה ואוקראינה, זה היו כולם. משבר שהלך והעמיק, שהביא למצב שבמשך תקופה ארוכה, חצי שנה עולה לארץ, מכל מקום, המתין ליכולת ללמוד עברית. היינו מדינת חלם: אנחנו שילמנו לעולה סל קליטה חצי שנה כדי שהוא ילמד עברית, ותורו ללמוד עברית הגיע כשהוא סיים לקבל את סל הקליטה וכבר היה צריך לצאת לעבוד, וכבר כל הכסף הזה בוזבז. כך למעשה נוצר כאן דור שלם – שנה שלמה של עולים שלא למדו עברית, או כמעט שלא למדו עברית כי הם קיבלו את הזכות הזאת מטעם המדינה – שמגיעה להם, אגב, לפי חוק ולפי כל הכללים – בשלב שהם כבר לא יכלו לממש אותה. אבל לא רק שלקח המון זמן, ובלתי מוצדק לחלוטין, לפתור את המשבר הזה, אלא כשנפתר המשבר סוף-סוף, עכשיו נפלתם על הגורם היחידי שבזמן המשבר הציל את המצב – האולפנים הפרטיים, שאפשרו לעולים לשדרג את לימודי העברית שלהם בזמנים הנוחים להם ובמסגרות שהם בחרו. מערכת שעבדה עשור, עכשיו אתם פוגעים בה, ובשביל מה? לא ברור בכלל. בשביל איזושהי תוכנית של גוף – אפילו אם הייתה הצדקה אידיאולוגית הייתי מבין, אבל איכשהו, אדוני שר העלייה והקליטה, הצלחתם ליפול לגוף שעיתון הארץ מחזיק בו 50% מהמניות. דווקא מכל הגופים בארץ זה הגוף שבחרתם, כממשלת ימין על מלא, כדי להרוס את – – –
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
איזה גוף?
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
הגוף שנתתם לו עכשיו בלעדיות בהוראת עברית. נדבר אחר כך. אתה לא מכיר את זה? אתה מוזמן לראות את הפרוטוקול של דיוני ועדת העלייה והקליטה.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
תגיד, נו, איזה גוף.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
אולפנים פרטיים, שעבדו עשור והוכיחו את עצמם והעולים רוצים אותם, נפגעים עכשיו, וחלקם סוגרים את שעריהם. איפה ההיגיון? לא היה אכפת לכם. לא עצרתם בזה, אלא למעשה פגעתם בצורה דרמטית באחת מאבני הבסיס של כל עולה כאן בארץ, וזה סיוע בדיור. הקבוצות הכי חלשות, קשישים עולים, אין להם, הם לא יכולים לצאת לעבודה, לא יכולים כלום. בממשלה הקודמת התקבלה החלטה להגדיל משמעותית את הסיוע בדיור דווקא לקבוצה הזאת, שהם כמעט כולם מקבלי השלמת ההכנסה, אחת מהקבוצות הכי חלשות במדינת ישראל. שתי מדרגות, שהספיקו לעבור לפני שהוקמה הממשלה החדשה, בוצעו; המדרגה השלישית, שהייתה הכי קטנה, 200 שקל בחודש, התוספת הכי קטנה, בוטלה – זה לא בסדר העדיפויות של שר השיכון החדש. כך הוא הודיע למשרד האוצר, וכך משרד האוצר הודיע לכנסת – למרות שהיא כבר הייתה מסוכמת ומתוקצבת במשרד האוצר. נשארו קשישים עולים בלי 200 שקל בחודש. אגב, בשבילם זה המון כסף. ברוך השם שרוב העלייה בסיוע הזה הספיקה לעבור לפני שהתחלפה הממשלה. לא הסתפקתם גם בזה, אלא – עוד פעם, זה משרד השיכון, לא אתה, אדוני השר, אבל לדעתי היית צריך להפוך שולחן בממשלה – משרד השיכון ויתר על מחצית התוכנית לבנייה של דיור ציבורי לעולים, לעולים קשישים. הממשלה חתמה הסכם עם הסוכנות היהודית על 3,000 יחידות דיור; 1,500 תוקצבו בשנת 2022 ויצאו לדרך, ו-1,500 נוספות – כבר היה סיכום תקציבי משרד האוצר, והן היו צריכות להיות מתוקצבות בשנים 2023–2024, עוד פעם הודיע משרד האוצר ששר השיכון הודיע לו על שינוי סדר העדיפויות ואין המשך לתוכנית הזאת. 1,500 יחידות דיור ציבורי לעולים קשישים נעלמו כלא היו ולא הוקמו עד היום, ואני לא בטוח שגם בתקציב 2025–2026 הן יחזרו. לא רק זה, אלא עוד החלטה נוספת קיבל שר השיכון וויתר על רכישה של דירות לדיור ציבורי לעולים, שגם היא הייתה מתוקצבת במיליארדי שקלים. הוא ויתר למשרד האוצר בגלל סדרי עדיפויות אחרים. אגב, פה לא רק העולים נדפקו – העולים מקבלים רק שליש מהדירות האלה – כל הציבור החלש במדינת ישראל נדפק. סוף-סוף הייתה החלטה תקדימית לתקצב ייעודי תוספת למלאי דירות של דיור ציבורי במדינת ישראל, וזה הלך לעזאזל בגלל סדר עדיפויות אחר של שר השיכון.
היו"ר אמיר אוחנה:
ולכן, אדוני?
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לאחרונה כנראה שלא היה מספיק – זאת רק רשימה קצרה של מה שעשיתם. לאחרונה הצלחתם גם לעשות "רפורמה" לעולים, רובם בחמש השנים הראשונות שלהם בארץ, כפי שנחשף בדיונים בוועדת העלייה והקליטה, שבפועל הקטינה בחצי את הסיוע בדיור. אחלה רפורמה. פשוט לקחת כסף מהעולים ולא לתת להם אותו. פעם היו קוראים לזה קיצוצים, עכשיו בשפה נקייה קוראים לזה רפורמה. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלה שכך מתייחסת לנושא של העלייה והקליטה ופוגעת כמעט בכל דרך אפשרית בשנה וחצי האלה היא בפועל פועלת כנגד הבסיס של התנועה הציונית, וממשלה שפועלת נגד הציונות לא ראויה להמשיך ולהתקיים ולכהן במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת אלקין. על ההצעה הזאת ישיב שר העלייה והקליטה אופיר סופר. בבקשה, אדוני.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אני אשתדל לדבר יותר קצר. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפנות מעל בימה זו, כשאני שומע את הקולות מצרפת, את הדאגה – שומע אותה כבר בתקופה האחרונה ובימים האחרונים ביתר שאת – ואני רוצה לומר ליהודי צרפת, הגם שחשוב לנו שאנטישמיות לא תהיה בשום מקום אחר בעולם, בטח לא במדינות מערביות, בטח לא אצל בנות בריתנו: מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי כולו ומדינת ישראל מזמינה אתכם כאן לבוא הביתה, לשוב הביתה. אנחנו נשמח שתגיעו לכאן. אנחנו עמלים כל הזמן לשפר את תוכניות הקליטה, ואנחנו נתכנס עוד בימים הקרובים כדי לשפר עוד את תוכניות הקליטה. ובאמת הגדיל לעשות השר אלקין ופירט מקצת הפעולות – סליחה, השר לשעבר – שעשינו במשרד. הציג אותן בזווית מאוד מסוימת, אבל אני בהחלט גאה בצוות המשרד שלי, במנכ"ל, על הובלה של תהליכים מרתקים. הגענו למשרד – ויש לי הערכה רבה לקודמיי בתפקידי – אבל אני חושב שריעננו, הסרנו הרבה אבק, קידמנו הרבה נושאים, ופה אני רוצה לפרגן לצוות משרד העלייה והקליטה על העבודה. וכן, השר אלקין, בסוף אותנו לימדו שההחלטות הקשות הן על מה מוותרים, בניית סדרי העדיפויות, ובסוף אתה צריך לייעל את המערכת. אז עברית – עברית, כידוע, לא חונה במשרד העלייה והקליטה; עברית חונה במשרד החינוך. היה משבר לגבי שכר המורים במשרד החינוך, ואנחנו תיווכנו את המאמצים של משרד האוצר יחד עם משרד החינוך כדי להכניס את אולפני העברית לאופק חדש. העלות השנתית של זה היא 20 מיליון שקלים. ובאמת, את מי היה מביך יותר אם לא אותי לפגוש עולים שאומרים שהם ממתינים לאולפני עברית חצי שנה? אבל לא השארנו רק את העניין הזה. חלק מהדברים, צריך לומר בישרות, אלה תוכניות שהתחילו על ידי קודמיי, למשל, קמפוס IL – שגם קמפוס IL נכנס למסגרת לימודי העברית. צריך לספר לכם מה זה עשה? מה עשה קמפוס IL בלימודי הפסיכומטרי? איך הוא שינה את השוק? איך הוא שבר את השוק אל מול החברות הפרטיות? והכנסנו עוד חברות נוספות שמלמדות למידה קהילתית באמצעות און-ליין. יצרנו תחרות. הכנסנו את הרשויות המקומיות גם כן. ייצרנו רפורמה שלמה רחבה בעברית. כל זה היה לאחר שחיזקנו את האולפנים הממשלתיים. אז יש מנעד רחב ללימודי עברית. אנחנו נמשיך לחזק את לימודי העברית גם בחו"ל, כי אנחנו מוצאים בכלי הזה כלי מעודד עלייה, ואנחנו ניקח את הדברים הטובים שעשו קודמינו ואנחנו נשפר עוד את הדברים האחרים. נכון, בשנתיים האחרונות הוצאנו 40 מיליון ש"ח ו-60 מיליון ש"ח כפתרון, כפעולה דחופה מיידית ללימודי העברית, שלא היה להם מענה. אז הוצאנו עשרות מיליוני כספים. והיו, אתם יודעים, בעלי עניין – אני לא שופט אותם, אבל אני לא נושא ונותן עם אנשים, בטח שמרוויחים המון כסף. הם נפגשו עם הדרגים המקצועיים אצלי במשרד, והם גם עשו קמפיין תקשורתי שהכפיש – שמו את התמונות שלי באפור-שחור בכל המגזר הציוני-דתי, והם גם עתרו לבג"ץ, ולקחו משרד עורכי דין טוב, והם מחקו את העתירה שלהם השבוע. חברים, אנחנו עובדים אצל עם ישראל. אני לא עובד אצל אנשי עסקים כאלה ולא אצל אנשי עסקים אחרים. חסכנו עשרות מיליונים, ואין המתנה של חצי שנה ללימודי עברית. אותו דבר, השר אלקין, עצה טובה שלך קיבלתי, שאת שכר הדירה, שהוא היה יעיל במידה כזאת, מסוימת, בשנתיים הראשונות – כי זה היה 800, 600, ובשנה השלישית, הרביעית והחמישית, אנשים כבר לא השתמשו בזה בכלל והאוצר היה מרוויח כסף – אני ביקשתי בדיוני התקציב הראשונים, לקדם את הרפורמה הזו. שלחו אותי לעשות עבודת מטה. אמרתי שיש דברים שלא צריך בהם עבודת מטה, ואפשר להסדיר את זה באצבע על רגל אחת. עשינו עבודת מטה עם חברה מקצועית והבאנו שינוי. נכון, רציתי להכניס לזה את כל הארץ, אבל צריך לומר בישרוּת שמי ששוכר דירה ב-14,000 שקלים בתל אביב, אז 800 שקלים – אנחנו נותנים לו את זה עדיין, לא עצרנו את זה, אבל זאת לא הבשורה הגדולה שלו. אבל מי ששוכר דירה בכרמיאל, יוקנעם, באר שבע, אריאל, ב-4,000 שקלים, ב-3,700 שקלים, והוא מקבל 2,000 שקלים שכר דירה, זה שכר דירה משמעותי. אני יודע שרבים ניסו לקדם את הרפורמה הזו. לא בזכותי, נוצר מצב, נוצרה סיטואציה, הצלחנו לקדם את הרפורמה המשמעותית הזו, ואנחנו נמשיך להרחיב אותה. וזו הרפורמה בדיור. אז דיברנו על הרפורמה בעברית, דיברנו על הרפורמה בדיור – בואו נדבר על תוכניות הסטודנטים. בנינו השנה 27 תוכניות לסטודנטים עם האוניברסיטאות תל אביב, העברית, הטכניון, אריאל, מכון לב – כנראה שכחתי עוד כמה, איתכם הסליחה – באר שבע, שנתיים ראשונות בשפת האם, עם תנאי קבלה שונים מתנאי הקבלה האחרים, עם תמיכה, מעטפת קהילתית, לקהילת הסטודנטים. הגדרנו יעד. אנחנו היום עומדים בנתוני ההרשמה של קרוב ל-80%; עברנו את ה-70% בנתוני ההרשמה לתוכניות הסטודנטים; שכר דירה של 1,500 שקלים לכל סטודנט. באנו לעבוד, באנו לשנות, באנו ליעל, באנו לשפר. באנו לשפר. קידמנו תוכנית גיור. הכנסנו את תוכנית הגיור – הכנסנו את נתיב, שעד היום היה רק בצה"ל. התייעצתי על זה גם עם חבריי מהאופוזיציה – התייעצתי על זה עם חבר הכנסת שטרן, עם עודד פורר, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה. יחד עם מערך הגיור הבנו שיש צורך אמיתי. אנחנו מבינים, כולם מכירים את האתגר של הגיור. קידמנו תוכנית חדשה, חדשנית, יחד עם הסוכנות היהודית; הכנסנו את נתיב לתוכניות הסוכנות לגיור.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
כמה – – –
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
השנה גיירנו 70 – רק שנייה, רק שנייה. לא צריך לזלזל בזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת כהנא.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
מתן, גם אתה היית חי"רניק פעם, אבל כל מסע קטן מתחיל בצעדים קטנים ומשמעותיים. היה חשוב להצליח – היה חשוב להצליח, כי אם היינו חוטפים על זה בכיוון אחר ושלילי, אז אנחנו יודעים מה היה קורה עם זה. התוכנית הזאת תגדל, ואנשים מגיעים לזה מתוך בחירה, ואנחנו נגדיל אותה ונכפיל אותה, בעזרת השם, בשנה הבאה. חברים, זה דבר משמעותי. גם מותר לברך על דברים חיוביים. רופאים – הקמנו יחידה, בשיתוף עם משרד הבריאות, שהתפקיד שלה לעסוק בקליטת רופאים. בחרנו את ד"ר אפרת אפללו ממשרד הבריאות. הקמנו אגף שלם שהתפקיד שלו לעסוק בעליית רופאים. גייסנו לזה תקציב – כן, משרד הבריאות, "נפש בנפש", אנחנו. לראשונה היה יריד רופאים עולים בפריז, ואנחנו נמשיך כך. אנחנו קבענו יעד לשנה הבאה להגיע ל-200.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה השנה?
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
השנה אני מניח שהמספרים לא יהיו גדולים כל כך, אבל אני לא רוצה לענות סתם. יכול להיות – לדעתי זה עשרות. אבל כן, אנחנו בונים, אנחנו עושים. חברים, אני רוצה להגיד כך. קודם כול, אמרתי – ובטח נמצאת פה השרה פנינה תמנו שטה – יש לי הערכה רבה לקודמיי. אני מתכוון להציג תהליכים, צעדים, שייצרו נורמות וייצרו סטנדרטים להמשך. אם השנה אנחנו מדברים על 27 תוכניות לצעירים, ואנחנו מכירים את האתגרים בקמפוסים, בשנה הבאה יהיו 60 תוכניות כאלה ובשנה אחר כך – 90. אנחנו רוצים להצליח. אותו דבר עם רופאים; אותו דבר עם הגיור. אנחנו חושבים בגדול, עושים בקטן, והקטן הזה הוא משמעותי. הקמנו מערך ליווי – נכון, זה לא מתאים לכל האזורים, באזורים יותר מסוימים. אנחנו מתמקדים בנתוני פתיחת התיקים, כי "נפש בנפש" מכסה את צפון אמריקה, ועדיין אנחנו לא שוקלים – הקמנו מערך עובדים שמדבר על 15 עובדים שנמצאים על הקו ישראל–צרפת, ישראל–בריטניה, שהתכלית שלהם זה ללוות את האנשים ולהתמודד עם בעיות הביורוקרטיה. זה קורה, וזה עובד, וזה יוצר אמון, וזה מצליח, ונמשיך לעשות את זה. אני חשבתי שיהיה נכון כן להתעסק ולבנות תשתיות לעידוד עלייה מהמערב. חשבתי את זה לפני שהתחילה המלחמה, לפני – אנטישמיות כבר הייתה, אבל לפני שהתגברה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הצרפתים – – – הצרפתים – – – רק לא להפריע. לא להפריע, זה – – – בהתאם לתוצאות של הבחירות.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
רק שנייה, סליחה. קודם כול, אני לא מתיימר לומר שאני אשפיע על הגלים הגדולים. אתם יודעים, גלים גדולים זה תוצאה של כלכלה, תוצאה של אנטישמיות, תוצאה של מלחמות. אנחנו כן יכולים לייצב נורמות, לייצב סטנדרטים ולשפר ולטייב, וזה מה שאנחנו עושים. אז נגענו בדיור – רפורמה משמעותית. לדעתי, היו לפחות שלושה שרים שרצו לקדם אותה. נגענו לא רק בדיור אלא גם בגיור.
קריאה:
– – –
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
שנייה, תנו לי לסכם. לא רק בדיור אלא גם בגיור; נגענו בתוכניות סטודנטים, שזה כולל שכר דירה, מעטפת קהילתית, תוכניות לשפות, תנאי קבלה; נגענו ברופאים; נגענו במערך ליווי. זהו, נראה לי בסדר לשנה הקרובה, ואני מקווה שבשנה הבאה נצליח לעשות יותר. חזקו ואמצו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר סופר. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת גדי איזנקוט לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. האי-אמון מוגש על פגיעה בצה"ל כצבא העם ועל אי-קידום חוק הגיוס. זה קורה בתקופת מלחמה, שבועיים אחרי שיש פסק דין חלוט, כשבשלב הזה צה"ל היה צריך להוציא, להבנתי, בין 10,000 ל-15,000 צווים כדי לעמוד ביעד שגם הוא העמיד לעצמו – בשנה הקרובה להגיע ל-480,000 מתגייסים.
קריאה:
4,800.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
4,800 – פלוס ה-1,800; זה 3,000 פלוס 1,800, כדי לעמוד ביעד שהוא הציב לעצמו לשנת 2024–2025. אבל הדפוס והמוטיב של לא לקבל את ההחלטה הנכונה עלה גם אתמול בישיבת הממשלה על הארכת השירות בצה"ל, שבה האשים שר הביטחון את הממשלה שהוא חבר בה שהצרכים הפוליטיים גוברים על צורכי צה"ל. זאת תופעה שאנחנו ראינו בחודשים האחרונים כחברים בממשלה ובקבינט. ראינו כיצד ראש הממשלה מעדיף את השיקולים הפוליטיים על פני האינטרסים הלאומיים. כך במימוש מטרות המלחמה, שזה המרכיב הראשון בניצחון, והמרכיב השני הוא שיפור מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל לאורך זמן. כך גם בהשמדת היכולות השלטוניות של חמאס ובניית היום שאחרי. ראינו הגבלת עיסוק לאורך זמן, הטלת קשיים על בניית חלופה ראויה, ולכן המטרה הזאת היא מטרה רחוקה להשגה בשלב הזה. ראינו גם את חוסר היכולת לתרגם את ההצלחות המרשימות מאוד של צה"ל להישגים אסטרטגיים גם בעזה, בהשמדת יכולות וגם בהשגת תנאים להשבת החטופים, כשמערכת הביטחון כולה מזה זמן, למעלה מחודשיים, מודיעה שהושגו התנאים להשבת החטופים, וחוסר היכולת להעביר את משקל הכובד לצפון. ראינו את זה גם בהחלטה למימוש מטרת המלחמה, ואולי הציווי המוסרי החשוב מאוד, העליון, להשיב את החטופים הביתה. ופה אני מסכים עם השר אמסלם, ההצעה שלו אכן נאמרה בקבינט: ללכת לדפוס של הכול תמורת הכול במכה אחת, לא בשלבים. אני גם חשבתי שזה הדפוס הנכון יותר. רק שאתה יודע, כמוני, שהיה בן אדם אחד שהתנגד לזה. הדבר הבא זה האמירה שלנו שראוי שתיאמר למרות שהיא מובנת מאליה – שבכל הזדמנות ניתן גיבוי מלא ורשת ביטחון לעסקת חטופים אחרי שיתמלאו התנאים, כמו שהצבא וכל מערכת הביטחון מודיעים. כך קורה גם בחוסן הלאומי – זו גם אחת מחמש מטרות המלחמה. בעיניי, חוק הגיוס הוא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי, וגם פה ראינו שבמקום לקבל החלטה לטובת האינטרסים הלאומיים, מתקבלות החלטות על רקע פוליטי, כמו ששר הביטחון אמר אתמול. ב-7 באוקטובר קמו אזרחי ישראל להתקפת פתע אכזרית לתוך שטח מדינת ישראל, הכישלון הביטחוני הגדול ביותר מקום המדינה; כיבוש יישובים ומחנות לשעות ארוכות; 1,593 הרוגים ונרצחים; 255 חטופים, שמהם 120 עדיין בעזה. אחרי האסון הנורא הזה היה נדמה שחייב לבוא שינוי, שנראה התגייסות רחבה מאוד בחברה הישראלית, שנראה ערבות הדדית, נראה סולידריות ונראה מנהיגות. מנהיגות של ראשי המפלגות שאומרים: מי שלא לומד צריך להתגייס או לשירות צבאי או לשירות לאומי או לשירות אזרחי. ולא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שהעתיד הקרוב מזמן לנו התפתחויות חמורות מאוד: גם בניסיון של איראן להגיע ליכולת גרעינית, גם המשך אסטרטגיה איראנית להתשת ישראל עד הקרסתה וגם המשך איומי טרור וגרילה. הצורך המבצעי של צה"ל הוא חד וברור, והוא יגדל בשנים הקרובות. אנחנו כבר לא יכולים לדבר על שגרה, חירום ומלחמה; ההבנה היא שבשנים הקרובות נהיה בשגרת חירום, שתחייב סדר כוחות גדול מאוד. מאחר שהיה אתמול שיח בממשלה עם אמירות ציניות על הקטנת הצבא ועל צבא קטן וחכם, תרשו לי לספר לכם אנקדוטה מתקופתי כרמטכ"ל: ביולי 2015 הוגש לראש הממשלה דוח לוקר, דוח שעבדו עליו שנה שלמה, וראש הממשלה בנימין נתניהו ליווה אותם ליווי צמוד ואישר את הדוח באופן מלא, עם 53 המלצות. אחת ההמלצות המרכזיות הייתה להקטין את צה"ל בשליש. ההחלטה שלו הייתה לקצץ שנה אחת שלמה במכה אחת – שהשירות בצה"ל יהיה שנתיים בלבד. כל מי שרוצה לבדוק אותי מוזמן לגשת לגוגל, דוח לוקר מופץ שם. אז היום בדיעבד מדברים על אלה שהובילו לצבא קטן וחכם; מי שבלם את הרצון להקטין את צה"ל בשליש זה אנחנו, המטה הכללי. ייאמר לזכותו של שר הביטחון שגם הוא עמד יחד איתנו, ובסופו של יום השירות צומצם בארבעה חודשים, וניתן לזה פיצוי של 3,000 של אנשי קבע לשנה אחת. הנזק לא היה גדול, והצבא אפילו גדל בשנים שלאחר מכן. המציאות שנוצרה אחרי 7 באוקטובר וההשלכות החמורות מחייבות קודם כול בחינה ותיקוף של תפיסת ביטחון לאומי, והן יחייבו הגדלת סד"כ ויחייבו הגדלה של המילואים, שהם פועל יוצא של הסדיר. מילה אחת על הפרדוקס הגדול של הממשלה, שהיא המפקדה העליונה של צה"ל. ב-23 ביוני 2023 היא מורה לשר הביטחון ולצה"ל בהחלטה – ההחלטה לא חוקית, בעיניי – להפסיק לגייס חרדים לצבא, ומאז למעשה אין גיוס. וזו הממשלה שגם הכריזה על המלחמה, אותה ממשלה שמורה לשר הביטחון ולרמטכ"ל לא לגייס. מכאן אני רוצה לומר כמה מילים על מה נכון לעשות. מה שנכון לעשות בעיניי – ואלה ההמלצות של המחנה הממלכתי – זה לממש חזון בצעדים מעשיים. החזון הוא לראות במדינת ישראל ערבות הדדית וסולידריות של כלל הצעירים והצעירות, שיתרמו למימוש ייעודו של צה"ל להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה, ושיחזקו את החוסן הלאומי על ידי שירות משלים בשירות לאומי ואזרחי בשאר גופי הביטחון – ופה אני מדבר על כלל אזרחי ישראל, מתוך הבנה שהיום רק 48% מבני ה-18 במדינת ישראל מתגייסים, וכשהולכים לחייבי גיוס, זה 67% או 68%, וברור לגמרי לאן זה לוקח את צבא העם. מה שנדרש היום לעשות זה להוציא מייד צווי גיוס לכלל הצעירים משלושת המחזורים האחרונים, להורות לצה"ל להגיע ליעד של עוד 3,000 מתגייסים מיולי הזה ליולי הבא, בנוסף ל-1,800 שכבר התגייסו, ולקבוע מתווה לחמש שנים שיגדיל בצורה משמעותית את היקף המתגייסים החרדים ויכניס את הצעירים הערבים לשירות לאומי ולשירות אזרחי. נדרש להעביר בהקדם חוק שירות ישראלי לכלל אזרחי ישראל – ויש מתכונת שאנחנו מציעים אותה בהצעת חוק שנמצאת פה – ובמקביל לקדם באופן משמעותי מאוד את ההוקרה והתגמול למשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים, למיטיבים הגדולים ביותר של החברה הישראלית. מאחר שאני לא רואה את הממשלה מקבלת את ההחלטות האמיצות האלה, שהן נכונות לביטחון הלאומי של ישראל, אני קורא להצביע אי-אמון בממשלה, להביא לבחירות שיובילו לממשלה שמחויבת לצה"ל כצבא העם, שתיצור תפיסה ציונית ממלכתית ולאומית ותקדם עתיד משותף שמבוסס על חובת המדינה לאזרחים, על חובת האזרחים למדינה ועל חובת האזרחים לאזרחים, כדי לחזק את החוסן הלאומי ואת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת השר דוד אמסלם, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת איזנקוט, אני רוצה לענות לך ברצינות, בגלל שאני חושב שאתה בן אדם רציני מאוד. יש כאלה פה, אתה יודע, שאני אוחז שכל העשייה שלהם היא פוליטית. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל איתך דווקא אני חושב שאתה מדבר מנהמת ליבך ובאמת באמת ממה שאתה מאמין, ומה שאתה מאמין בעצם שטוב לעם ישראל. קודם כול אני רוצה להתחיל מהסוף. אתה אמרת שאתה מציע להגיש הצעת חוק לגיוס החברה הערבית, אם לשירות לאומי, אם לצה"ל. אני רוצה רק להזכיר לך, אני הגשתי הצעת חוק כזאת בקדנציה שאתם ישבתם פה. זה בדיוק מה שהגשתי. אבל מנסור עבאס היה יושב-ראש פה, והוא הצביע איתכם בעד גיוס החרדים, והוא הצביע נגד גיוס הערבים; לא לצה"ל, דרך אגב. אמרתי: מה שלצבא – לצבא; מה שלשירות לאומי – לשירות לאומי. שר הביטחון היה גנץ, אבל מי שעלה לכאן להשיב היה סגן שר הביטחון אז חבר הכנסת שוסטר. ומה שוסטר אומר לי? הוא אומר לי: חבר הכנסת אמסלם, אתה לא מתבייש? אתה רוצה לסכסך בין האוכלוסייה הערבית? אתה רוצה שהם יבגדו בבני עמם? אני שומע את זה פה, ואני שואל אותו: כבוד סגן השר, יש היום ערבים מוסלמים בצה"ל, איך אתה קורא להם – אתה, כסגן שר הביטחון, "בוגדים"? אז לכן אני רוצה לומר לך, גם פה זה שאלה של פוזיציה. בגלל שבסופו של דבר עם מנסור עבאס כאן, אתם עשיתם את השיקול הפוליטי – לא אתה באופן אישי, אבל היה פה לפיד, היה פה בנט, היה שר הביטחון – הם עשו את השיקול. וכאן, דרך אגב, הצעת החוק הזאת עלתה פה בכנסת, ואתם הורדתם אותה. לכן, עכשיו לבוא ולהגיד: כשאנחנו נבוא נעשה – אני אומר לך שאם זה יהיה תלוי במנסור עבאס אתם לא תעבירו את החוק הזה. ואם תהיה אי פעם ממשלה, חס ושלום, שתהיה תלויה במנסור עבאס וחבר מרעיו – אתם גם לא תעלו את זה. לכן אני אשמח, ויותר מאשמח – כשאני הגשתי בג"ץ בעניין, ארבעה בג"צים – ומספרים לי החבר'ה פה שאתם מפגינים כל היום; לא אתם, אלא בחוץ, ואתם תומכים בהם. הם אומרים לי: האם מיצית הליכים? שאלתי את עצמי, על איזה מיצוי הליכים הם מדברים? סיפרתי את זה קודם. אתה יודע, כמה בלוף, כמה צחוק אתה יכול לעשות מהכנסת או בכלל מחבר כנסת שמגיש הצעת חוק ומגיש בג"ץ. הרי בשנת 1997 בואו אספר לכם, סיפרתי את זה קודם אבל לא הייתם, אז אחדד לכם – הוגש בג"ץ: מדוע לא מגייסים את הערבים או לשירות לאומי או לצה"ל? במקביל, קצת לפני, היה בג"ץ על החרדים. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? השופט פוגלמן, שהיה היו"ר. מה הוא אמר אז לבג"ץ? חבר'ה, אתם צודקים. אני מבקש שהעתירה – אין צורך בפסק דין, בגלל שאני חושב שדינם של הערבים כדינם של החרדים, ואנחנו הולכים להסדיר את זה. איך אמרתי? עברו 30 שנה, והבחור היה כנראה מוכשר, הוא נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. וכשאני מגיש להם בג"ץ היום הם שואלים אותי: מיצית הליכים? תראה את הבלופים, עזוב את חוסר האינטליגנציה. הרי לפני 30 שנה הגישו לכם את זה, מה זה קשור למיצוי הליכים? והגדילו לעשות בסוף – אמרו לי: יתקיים דיון בממשלה. אמרתי: על מה? יש חוק, אני מבקש לקיים את החוק. איך אמר פוגלמן? על איזו תשתית יושבים החרדים? חוקית. מקבל. אז אני שואל אותו, ותגיד לי אתה, על איזו תשתית יושבים הערבים? אם משהו מוציא אותי מדעתי זו האכיפה הסלקטיבית וחוסר היושר. כשהייתי צעיר חשבתי שבבית המשפט העליון – ודרך אגב, ככה זה היה אז – יש אנשים ישרי דרך, לא פוליטיקאים. איך אמר הנשיא לנדאו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כשהוא ראה מה ברק עושה, ויצא נגד זה? הוא אמר לו: אתה הורס את מערכת המשפט, את האמון של הציבור. הוא ראה קדימה, מה יקרה, הוא אמר לו: אנחנו נבחרנו להיות שופטים, לא להיות מושלים. והיום, הלכה למעשה, אין לנו שופטים, יש לנו מושלים. דרך אגב, האבסורד הוא שהם הגיעו למצב שבו לא אכפת להם גם לתת לך סתם תשובה. למה? ככה. תנמק משהו, תכתוב כאילו, בערך, משהו, אתה יודע – הם, לא אכפת להם; הם משרבטים סתם איזה משהו, שולחים לך את זה. הרי אני מעולם לא מגיש עתירה שאני לא צודק בה, שהיא לא הוגנת וישרה. בסוף יש את הצדק הטבעי, יש את האמת. אבל כל העתירות שהגשתי עד היום – ואני מוכן לשבת איתך ולהראות לך אחת-אחת – אין שופט בעולם שלא היה מקבל אותן, לפחות דן בהן. כל העתירות שלי – הם רק רואים "דוד אמסלם", אני אומר לך, אני כבר יודע, זו כבר נהייתה בדיחה אצלי: אני מגיע, מגיש את העתירה, אני יודע שהיא תידחה. אני רק שואל אותם: תגידו רק על איזו סיבה, בואו, תספרו לנו. אם באתי בלי כובע – שאלו אותי: למה אתה בא בלי כובע? באתי עם כובע – אמרו לי: עוד פעם באת בלי כובע? ולכן הם חושבים שזה ביני לבינם, הם לא מבינים שהציבור רואה את זה. אספר לך, כשהגשתי בהתחלה עתירה מסוימת, לא משנה, הרכב של שופטים קבע שאין לי זכות עמידה. אני חבר כנסת שכל תפקידי זה להגיש הצעות חוק. אם אני חושב שיש איזושהי בעיה – אני מגיש בג"ץ. בגלל שאני נציג ואתה נציג אותנטי של הציבור – אתה נבחרת; אני לא הג'ינג'י שיש לו משרד שמשרת אותם, והוא בא אליהם אחרי זה והם עושים לו הנחות סלב בכל מיני בתי משפט, שמפחדים ממנו. אתה נבחרת כאיש ציבור, זו ההגדרה שלך. חבר כנסת הוא איש ציבור, ואיש ציבור זה הראשון שיכול לעתור לבית המשפט. זו החובה שלו. זו זכותו, ובוודאי חובתו, כשהוא רואה שנעשה עוול. אני – אין לי זכות עמידה; לג'ינג'י יש. אני אספר לך מה הטרגדיה. אני שומע את זה. כשמלמדים סטודנטים היום בשנה א' במשפטים, הם מבלבלים אותם, הם לא יודעים מה לענות להם, המרצים. עזבו עכשיו את דוד אמסלם; מה אתה עונה לסטודנט שונה א' שיש לו רק היגיון בריא ופשוט, כשהוא שואל אותך: תגיד, איך יכול להיות שלחבר כנסת אין זכות עמידה והג'ינג'י עותר בכל שבוע, עובד בבית המשפט? אין שבוע שהוא לא מגיש עתירה, אין. הרי כשאני מגיש חוק לגיוס, כל סטודנט בשנה א' מבין את העניין, הוא קורא את החוק בעברית צחה, פשוטה. הוא שואל את המרצה, מצביע בצורה מנומסת ואומר לו: תגיד לי, כבוד המרצה, למה בית המשפט פסק ככה? אני אומר לך שאין להם תשובות. הם הורסים את כל המערכת המשפטית, למה? בגלל שהם לא סובלים את דוד אמסלם, הם רוצים לנפנף אותו. עזוב. איך אחד השופטים כתב לי? גם עשינו לך הנחת סלב, אתה עותר סדרתי, ולא חייבנו אותך בהוצאות. תזכיר לי מתי את הג'ינג'י חייבו בהוצאות אי פעם? אני בכלל לא יודע אם הוא משלם אגרות ואין לו פטור מאגרות. אני מוציא מכיסי, רץ. גם אם הוא לא מקבל, במקום שהוא יגיד: אתה יודע מה, כל הכבוד שאתה עושה את המלחמה הזאת, אתה לא צודק – אבל הוא מאיים עליי: תגיד תודה רבה שלא חייבנו אותך בהוצאות. תראה לאן הגעתי איתם, עם החבורה הזאת. קודם כול אני מספר לך את זה כדי שבאמת באמת תראה שזו לא שאלה פוליטית, אלא כדי שתראה, שתבין עם מי יש לנו עסק באמת, באמת. עכשיו אני מגיע לכל מה שאמרת. אנחנו הגשנו את הצעת החוק של שר הביטחון, שר הביטחון הגיש הצעת חוק – בעצם, אתה הגשת הצעת אי-אמון, אמרת שהממשלה פוגעת בצבא העם. העיקרון היה צבא העם, ובגלל זה שר הביטחון הגיש את ההצעה. אנחנו קידמנו את אותה הצעה שלו. צבא העם זו לא שאלה של צורך כרגע. קודם כול, זה עניין של מושג. לקחנו את ההגדרה, שהוא שם אותה, והתחלנו לקדם אותה ככתבה וכלשונה. עכשיו אגיד לך יותר מזה, אספר לך. הרי בזמנו הגשנו את הצעת חוק הגיוס – אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס, אספר לך איך זה עובד פה – והתחלנו לקדם את חוק הגיוס, והחרדים התנגדו. ואז הממשלה עמדה ליפול, ואני אמרתי לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, בוא נעביר את חוק הגיוס. הוא שאל אותי איך. אמרתי לו: הרי שר הביטחון ליברמן, זה חוק שלו, הוא כתב אותו – אגיש אותו ככתבו וכלשונו. הרי לפיד גם תמך בחוק בטרומית, הוא רוצה לקדם את החוק של הגיוס, נכון? אז החרדים התנגדו. הוא שאל אותי מה המספרים. אני כתבתי לו, אמרתי: הינה, תראה, אנחנו מעבירים את החוק. אני שם אותו כאן, במזכירות הכנסת, ואני מבקש להצביע על החוק. מה קרה? בוא ואספר לך מה קרה. ליברמן מייד אמר: אני לא מצביע עבור החוק. ולפיד אותו סיפור. לכן אני רוצה להסביר לך, אתה באמת בא עם האמת – אלה אנשים שמתפרנסים מזה. אגיד לך יותר מזה: לדעתי, אם עובר חוק הגיוס הבן אדם הזה משתגע, אין לו כבר עם מה לבוא לציבור. להם יש שני דברים: השבת וחוק הגיוס. תוריד להם את זה, אין שום סיבה שהם יהיו בכנסת. במה הם ירעילו את העם? במה הם ירעילו את הבארות?
דבי ביטון (יש עתיד):
ומה הסיבה שאתה בכנסת? בוא תספר לנו מה עשית למען העם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בואו נתקדם. לכן אני אומר, זו באמת המוטיבציה שלהם, בגלל שאני מראה לך שזה היה. אנחנו רצינו להעביר את זה – ואני אף פעם לא משקר. זאת הסיטואציה שעמדנו בה פה, כשהממשלה כבר כמעט נפלה והחרדים לא רצו להצביע והממשלה נפלה. אני חשבתי שזאת הזדמנות פז להתחיל לקדם את זה, אבל החברה פה לא באו פה באמת, מה שנקרא, לשם שמיים; הם לא ראו את גודל השעה. אז אמרו: יאללה, בואו נתקדם. איך ליברמן אמר? ככתבו וכלשונו, לא לשנות פסיק. אמרתי לו: אפילו לא את הצבע של החוברת, לא פסיק, כלום. לקחנו את מה ששלו – שמנו אותו פה. לכן זה האירוע. עכשיו אני בא לעניין עצמו. אתה אמרת משפט שקשה לי להאמין שאתה מאמין בו, באמת אבל. אתה אמרת: ראש הממשלה מעדיף אינטרסים פוליטיים על פני יעדים לאומיים. אני חושב שאין כאן יהודי שחושב ככה על עצמו. אני לא אומר את זה על אף ראש ממשלה במדינת ישראל שהוא יהודי. לא מאמין בזה. אני מאמין שיהודי שנמצא בתפקיד, בוודאי של ראש ממשלה ושר ביטחון, בוודאי בעיתות מלחמה, לא חשוב מי זה יהיה – אני משוכנע לחלוטין שהוא חושב מה טוב למדינת ישראל ואיך הוא מגן על מדינת ישראל. לכן זה משפט שלדעתי – באמת, כואב לי שאתה אומר אותו, כי גם אם יש מחלוקת, ויש מחלוקת – דרך אגב, בקבינט היו מחלוקות, זו שאלה של תפיסה. אני הרבה פעמים הסכמתי איתך בכיוונים, לדעתי ברוב הדברים. לפעמים לא. חלקנו על האחרים, אחרים חלקו עלינו וגם נימקו. אנחנו חשבנו שאנחנו צודקים, הם חשבו שהם צודקים, אבל בסוף זה המנגנון. אני לא מעלה על דעתי שמאז קום המדינה ועד היום היה ראש ממשלה שלא דאג לאינטרס של מדינת ישראל בגלל אינטרס אישי שלו, פוליטי שלו. אני לא מאמין שיש יהודי כזה, בוודאי לא בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. אני מעולם לא חשבתי שגנץ עשה משהו ברגע שהוא היה שר הביטחון – וגם לא בנט, דרך אגב – שפוגע במדינת ישראל כדי שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה. לא חושב. לכן זה דבר שצבט לי את הלב, במיוחד ממך, בגלל שאני אוחז ממך, בגלל שאתה באמת בן אדם – יהודי חם עם שכל ישר, ובאמת אומר את מה שיש לך בלב, אמיתי, בלי פוליטיקה, בלי פוליטיקלי קורקט. אתה בא באמת עם האמת. בוא נעבור עכשיו לעניין. אתה יודע שגם היום במלחמה, חוק הגיוס – בוודאי שמי שלומד תורה שימשיך ללמוד תורה. זאת האמונה שלי. אני חושב שלימוד התורה עוזר לקיומו של עם ישראל. צריך להבין, זה לא הסיפור עכשיו. אנחנו מסתכלים קדימה לעוד 100–200 שנה – בלי הרוח אין עם. זה לא מתחבר. עם ישראל שמר על עצמו 3,000 ומשהו שנה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בלי הרוח אין עם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, תן לי, רק שנייה. והרוח של עם ישראל זה לא רק השירים של ביאליק, זה בעיקר מסורת ישראל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל מי שלומד שירים של ביאליק לא משוחרר מהצבא. תחשוב מה אתה אומר. תחשוב מה אתה אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני מאמין שמי שלומד תורה – אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת איזנקוט. כל פעולה שלי בחיים אני מסתכל מדוע הבן אדם עושה אותה. אם הוא בא לשפר את מצבו, אני אומר: אתה יודע מה, יכול להיות שהוא אגואיסט, רוצה לדאוג לעצמו; אם הוא מרע את מצבו, אני מבין שהוא בא מתוך אידיאולוגיה צרופה. יכול להיות שאני לא מסכים איתו, אבל אני יודע שבן אדם שעושה את זה – זה משהו שמנהמת ליבו. הוא לא מרע, לא פוגע בעצמו באופן יזום כשהוא רציונלי. לומדי התורה, אתה יודע, לאורך כל השנים, באמת חיים ברעב ומרדות. אלה המשפחות הכי עניות במדינת ישראל. כשאתה פותח להם לפעמים את המקרר אתה רואה שהם אוכלים שם ארוחת ערב אשל – שישה, שבעה, שמונה ילדים. דרך אגב, אני לא יודע מה היה קורה במאזן הדמוגרפי במדינת ישראל אם הם לא היו נמצאים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה היה קורה? מה היה קורה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כנראה מדינת ישראל הייתה פחות יהודית.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראש הממשלה יגדיל את הקצבאות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יכול להיות שהמצב הדמוגרפי במדינת ישראל היה משתנה. איך ערפאת אמר? אנחנו ננצח אותם בכוח הרחם. אז לכן אני מסתכל על זה ואני אומר: גם אם יש מחלוקת, זה בשר מבשרנו, אלה אחינו. דרך אגב, כשאמרתי שהם בתחתית של התחתית של הקטע הכלכלי – הם גם לא חושבים על זה. אם אתה תשאל בן תורה אם הוא מעדיף לקבל עוד 5,000 שקל ולהפסיק ללמוד חצי יום, הוא יגיד לך לא, כי זאת האמונה שלו, אין משהו אחר. אתה יודע, לפעמים אני מקנא כשאני רואה בעולם – אני רואה כל מיני סרטים, אני רואה איך הטיבטים מתייחסים לנזירים שלהם. באמת, זה מחמם לי הלב, בגלל שזו הרוח שלהם. הם עולים, מכבדים אותם, נותנים להם מנחות, אוכל, דואגים להם. זה עם עם רוח. דרך אגב, כמעט אין להם ארץ, הם נרדפים, אבל הם יישארו עוד הרבה שנים. זה עם ישראל. גם בסיפור התורני זה כמו שלהבת: אם אתה עוצר במקום, אתה הולך אחורה; אם כבתה האש, נגמר. זה לא ייגמר מחר בבוקר – עוד 100 שנה נקום, לא יהיה עם יהודי, אף אחד לא ידע מה זה. דרך אגב, ניתקו את יהדות ברית המועצות מהיהדות במשך בערך 90 שנה, ובאמת חלק גדול מהם לא ידע מה זה יהודי. הוא ידע מהסבא שלו שהוא אמר לו: אתה יהודי, כילד, והוא לא ידע – – –
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אתה לא חווית את זה, כי לא גדלת בגלות, אז אין לך מושג מה זה. אתה לא יכול לשפוט אותנו. אתה לא יכול לדבר, כי אין לך מושג.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק את יכולה לדבר. רק אתה. אני אסביר לך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יהודי ברית המועצות. מספיק כבר. אתה זה שמשסה. תתבייש לך. תתבייש לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סובה, סובה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, כי שמעתי את השטויות שלך כבר שנים פה בכנסת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סובה, סובה, מספיק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה "סובה"? מה "סובה"? אתה מדבר שטויות. מה "סובה"?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סובה, תאפשר לו לדבר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שיפסיק לדבר שטויות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אתה רק משסע את החברה הישראלית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני מספר. חבר הכנסת איזנקוט, כשהייתה המהפכה הקומוניסטית, הקומוניסטים החליטו להוציא את כל הדתות. הם הרסו את כל הכנסיות, כל בתי – דרך אגב, יושב-ראש הכנסת לשעבר ישב בבית סוהר על לימוד עברית במחתרת. לכן – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אין לך מושג מה היה שם. תפסיק לדבר שטויות. תדבר על מה שאתה יודע.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סובה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סובה חושב שיהדות ברית המועצות זה שלו פרטי, אתה מבין?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תפסיק לדבר שטויות. תפסיק לדבר שטויות. תן דוגמה אחרת, תפסיק לדבר שטויות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סובה, אחרי זה תעלה – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סובה, אני מבקש לאפשר לו לדבר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יש לי עצה, תפסיק לדבר על מה שאין לך מושג. כי אין לך מושג – – – תפסיק לדבר על זה. תפסיק לדבר על זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סובה, אני יודע שיש לך – אתה לקחת אפוטרופסות על יהדות ברית המועצות.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה. חבר הכנסת סובה, אני קורא אותך קריאה ראשונה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יודע שרק לך יש מושג.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סובה, אתה בקריאה ראשונה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תפסיק לדבר שטויות. תפסיק לדבר שטויות – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני יודע שרק לך יש מושג.
היו"ר משה סולומון:
הוא שמע אותך. חבר הכנסת סובה, אתה בקריאה השנייה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תודה רבה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יודע, רק לך ולחבר הכנסת בליאק יש מושג. אני יודע, אין לנו מושג בכלל. אנחנו לא קוראים, לא שומעים, לא יודעים.
היו"ר משה סולומון:
הוא שמע את ההערה שלכם. שמרתי עליכם, תאפשרו לו לדבר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זו חוצפה מבחינתך גם לדבר כאן, אבל לא חשוב. בואו נמשיך. עכשיו אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת איזנקוט, מתחיל תהליך חיובי. אתה יודע. דרך אגב, גם מה שקרה לנו זה דבר שהזיז משהו בעם ישראל. אצל כולם, בוודאי בחברה החרדית – חברה, דרך אגב, שמתנדבת, שפועלת ועושה לעם ישראל המון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
החברה הכללית מתנדבת יותר, רק משלבת גם וגם. משלבת גם וגם.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה, אז אומרים משהו טוב על חרדים, אוי אוי אוי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אין חברה שמתנדבת כמו החרדים. מדוע?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא נכון. כל בחור – – – מתנדב יותר. מספיק עם האגדות האלה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אנחנו צריכים חיילים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא קשור. הוא דיבר על חרדים – – – מה קרה? אז אמר משהו על חרדים, מה קרה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
גם כשאשתי, זיכרונה לברכה, וגם כשאבי, זיכרונו לברכה, יצאו מבית החולים, שלח אותי בית החולים ליד שרה. דרך אגב, מדינת ישראל אמורה לספק את הציוד הרפואי – מדינת ישראל לא מספקת כלום. אני הלכתי ליד שרה, קיבלתי ציוד באלפי שקלים. וכל אחד ואחד פה או שהוא לקח או שהוא ייקח – מקביים ועד כיסא גלגלים ועד מיטות ומכונות הנשמה ומה לא. זה מפעל שהחברה החרדית התחילה איתו. לחברה החרדית יש גמ"ח, ממוצצים ועד – דרך אגב, הם לא שואלים מי אתה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גם אצלנו יש גמ"חים, ומשרתים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל למה אתה רוצה להפריע לי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
וגם נותנים ציוד ומשלמים. ומשלמים מחיר.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך בקריאה ראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל למה אתה מתעקש?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תענה לעניין.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת שטרן, אתה בקריאה ראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא מבין. אתה יכול לא להסכים איתי, רק אל תגיד לי מה להגיד גם. זה, אצלכם במפלגה, לא אצלנו. לא בכנסת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ביישוב, דיברתי, ביישוב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בסדר, תן לי לדבר. העולם החרדי בנוי על הדבר הזה, על חסד. דרך אגב, לעולם הם לא מבחינים בין ערבי – אני מספר לך. ביד שרה – אני יושב עם אורי לופוליאנסקי, הוא פתח סניפים בערים הערביות, וטוב שכך, בן אדם זה בן אדם. ולכן אני אומר לך, החברה החרדית בנויה ביסוד שלה על הרבה חסד והרבה התנדבות. דרך אגב, שם לא מתנדבים שנתיים-שלוש, שם – לכל החיים. אני ראיתי מה קרה עם זק"א. אני פגשתי אנשים שעד היום, דרך אגב, הם נמצאים בפגיעה נפשית עצומה ממה שראו. מי יכול לעשות את העבודה הזאת? הצבא לא עושה את זה, הוא לא יכול. הוא לא יכול. אני טוען שרק בן אדם שבא עם שליחות של הקדוש ברוך הוא, שרואה את זה כמצוות כבוד המת, רק הוא יכול לעשות דברים כאלה עד הסוף, בגלל שאלה דברים שקשה מאוד לעשות אותם, נפשית. בן אדם סביר והגיוני, קשה לו לעשות את זה. אני הייתי רואה אותם פה בפיגועים בירושלים, והייתי רואה אותם תמיד בצמתים האלה, שהם צמתים קריטיים. חסד, באמת – מה שנקרא "כבוד המת" זאת הלכה. לכן החברה הזאת, ככלל, היא באמת חברה מתנדבת ותורמת עד כמה שהיא יכולה. הסוגיה של צה"ל לא באה מתוך עצלות, לא באה מתוך חוסר לויאליות למדינה. הרי כל ישראל ערבים זה לזה, בוודאי, זאת מצווה גדולה בתורה, הם יודעים אותה. זה בא משני דברים. אחד, שהם רואים, וגם אני מתחבר לזה, שלימוד התורה זה ערך ששמר על ישראל עם ישראל, וימשיך לשמור על עם ישראל, בעזרת השם. ומי שלא לומד – אתה צודק, הוא צריך לשרת בצה"ל. הפחד שלהם, וזה אמיתי, הוא שהצבא לא מייצר את המסגרת המתאימות. אתה יודע כמה אנשים נכנסו לצה"ל חרדים ויצאו חילונים? הרי כשפעם אצל ההסדרניקים הביאו זמרת והם יצאו החוצה – הענישו את כולם. למה, הצבא, יש לך את בג"ץ. אבל יש הלכה. אל תזלזל, אלעזר. אתה עושה ככה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני כן מזלזל. לא בך, בסיפור הזה, הוא לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בסדר. אני ראיתי את זה, זה היה בטלוויזיה.
קריאה:
איזה ערוץ?
קריאה:
אל-ג'זירה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר שיש תהליך ופתיחות של החברה החרדית. אני אגיד לך יותר מזה. אני עשיתי את חוק הגיוס. מה היה בכלל הרציונל אז? שהם ייכנסו לשוק העבודה. לכן האוצר לחץ אותי להוריד את הפטור עד גיל 22. זה היה מכניס למשק הישראלי 45 מיליארד שקל אז, כניסתם לשוק העבודה. אני אומר, עכשיו יש לנו שנת חסד. אם נבוא בכוח, אני אגיד לך מה יקרה: בעולם החרדי זה הולך לאט-לאט; אם נבוא בכוח, גם את אלה שרוצים ללכת אנחנו מושכים אחורה. למה, יש בעיה בקבוצה. אנחנו חייבים לעשות הגנה. לכן אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך. מה שחשוב תמיד, מבחינתי – בכל דבר בחיים, אם זה נושאים כלכליים, חברתיים – תמיד אני מסתכל על התהליך. השיפוע. פחות מעניין אותי אם זה יקרה תוך שבע שנים או עשר שנים, פחות חשוב; המגמה, המגמה. ככל שהמגמה תלך ותתגבר, היא תלך ותתעצם. יש אינטרס עצום, גם לחרדים, להשתלב בכלל החברה הישראלית. הם לא יצורים שונים. הם רוצים שהילדים שלהם יגדלו, וגם, מי שלא לומד תורה בוודאי שילך ויעבוד ושילך לצבא. דרך אגב, יהיו לנו גם אמצעים לתגמל את לומדי התורה יותר מאשר היום. הם לא צריכים להיות על סף רעב. לכן אני אומר, עכשיו הגשנו חוק, שלכם. זה פחות או יותר מה שבג"ץ משך. 3,000 איש, זה מה שהצבא אמר פחות או יותר. דרך אגב, זה ברור לך שהצבא יצטרך לבנות להם מקוואות, בתי כנסת, כשרויות וכו' וכו' ושיעורי תורה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אבל יש בצבא, הכול קיים, דודי אמסלם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. שנייה. שירתנו בצה"ל, אנחנו יודעים מה יש בצה"ל.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
גם אנחנו שירתנו דקה ורבע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אנחנו שירתנו בצה"ל ויודעים. בסוף, כשאתה מגייס חרדי, אתה צריך לתת לו את התנאים שהוא נכנס חרדי ויוצא חרדי. אלה התנאים. הרי אם בסוף אתה לא מאפשר לו את התנאים האלה, אז בוודאי אתה לא מעודד אותו לבוא. ותזכור שאבא שלו – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
מה נסגר, דודי? יאללה, כמו לפני שנה.
קריאות:
אז איך זה – – – משרתים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש קפה בחוץ, דבי, ואני אמרתי להם לרשום את זה עלא חסאבי.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – עוד כוח – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דבי, דבי, בבקשה, קפה בחוץ. אני אישרתי להם לתת לך שני סוכר אפילו.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה עם הרולקס עכשיו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עוד לא. רק שנייה.
קריאה:
קרטיה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
קרטיה הפעם. לכן אני אומר: בגדול, אני חושב, חבר הכנסת איזנקוט, שאנחנו צריכים שעת חסד. אנחנו עלולים לפספס אותה על מריבות פה, על פוליטיקה. אני חושב שיש דיונים רציניים עכשיו בוועדת החוץ והביטחון. אני חושב שאנחנו צריכים לחבק את החרדים, לא לתקוף אותם, בגלל שככל שנתקוף יותר – אתה נכנס להגנה, אתה מושך אחורה. ואין לנו עניין בעניין. דרך אגב, המגמה התחילה. דרך אגב, הצבא לא גייס את החרדים, כל אלה שבאו לבקו"ם עכשיו, לא יכול.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עוד פעם – – – אתה מכיר את הנתונים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הביאו 4,126 בני 26 – – – מה יעשו איתם? מתוכם 500 היו – – – לא ייאמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, דקה. דרך אגב, גם חייל בגיל 26 הוא חייל. דרך אגב, חלק גדול מאוד מהחיילים הם מעל גיל 26, הכול בסדר. אבל אנחנו מדברים כרגע על חיילים. חבר הכנסת איזנקוט, אתה היית רמטכ"ל, אתה בקי בנתונים; אני פחות, מודה. אני קורא מדי פעם. ראיתי שמישהו ציטט איזה אלוף שהוציא איזשהם נתונים שיש כ-45,000 משתמטים, לא קשור לחרדים. הוא כתב יש 60,000 חרדים ומשהו, שנתוני גיוס שמתגייסים – –
קריאה:
62.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – יש 12,000 חרדים ויש כ-45,000 אנשים שלא באים, והוא הדגיש – לא הדגיש, אבל סימן שזה באזור מרכז הארץ. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת איזנקוט. אני מכיר. תראה, כשאתה לוקח חייל, מכשיר אותו, אתה מכשיר חייל – עזוב, הוא מספר לך, אל תקשיב לו. אני מכיר אותו, עזוב. עזוב, אנחנו לא מדברים עליו, אני מדבר אליך. אני מכבד אותך, לכן אני מדבר אליך. אליו, דרך אגב, אני גומר את האירוע בדקה וחצי ואני יורד. אין טעם לדבר איתו.
קריאה:
בושה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה, דרך אגב, בחור ששירת בעיתון במחנה ונהיה ראש ממשלה. תבין טוב, הוא חתם בבקו"ם על עט. עט, ונתנו לו דפי פוליו. אתה מבין? נהיה ראש ממשלה במדינת ישראל, אתה מאמין? בעולם הערכים שלנו יכול להיות דבר כזה? אז לכן בוא נתקדם. תראה, יש חיילים בצה"ל, הצבא השקיע בהם. גייס אותם, עשו סדיר, לוחמים. אתה יודע שזה עולה לא מעט כסף. לוחמים מן המניין, אני לא מדבר איתך רק על תומכי לחימה. והצבא לא מגייס אותם למילואים הרבה זמן, הרבה שנים. אני מכיר עשרות כאלה שהיו לוחמים בגולני, בצנחנים. הוא לא דוחף את עצמו לצבא, כי לא בא לו. הפוטנציאל הזה, דרך אגב, קיים בצה"ל היום. אם לצבא חסרות שתי חטיבות, קודם כול תיקח את החבר'ה האלה, הם זמינים, הם כבר הוכשרו. זה שהם לא התאמנו ארבע-חמש שנים – תאמן אותם. הרי בסוף, אתה יודע, זה בא לך. כשאתה לוחם אז אתה לוחם, וגם אם לא התאמנת שלוש, ארבע, חמש שנים, אז לוקחים אותך חודש-חודשיים וזה בא אליך, הכול חוזר אליך בחזרה. יש היום עשרות אלפי חיילים, חיילי מילואים בפוטנציה, שלא באים למילואים, הצבא לא קורא להם. הם כבר כמה שנים לא התאמנו. אז אני אומר לצה"ל: קודם כול בוא תמצה את הפוטנציאל הקיים. קודם כול. השקעת מיליארדים להכשיר אותם – קודם כול תביא אותם בחזרה לצבא, תקרא להם. עזוב למה הם לא באו עד היום, לא חשוב; תמרץ אותם אפילו ותתחיל לאמן אותם. אתה יודע לבד שאתה עכשיו מכניס חייל – אתה רואה אותו בסוף השרשרת מינימום בעוד שנה כלוחם שאתה יודע שאתה יכול לשבץ אותו באירוע מבצעי, והוא כבר מספיק מיומן כדי לעשות את המשימות שאתה מטיל עליו כרמטכ"ל. לכן אני אומר, אנחנו נמצאים באמת בתהליך. אני מציע באמת באמת להתחבר פה עִם עם ישראל באירוע הזה, לא לראות אותו כאופוזיציה–קואליציה. כפי שאמרתי, לחבק את אחינו החרדים, לפרגן להם, לא לתקוף אותם. דרך אגב, הצבא קובע את הצרכים לפי מה שהוא יכול. אני אומר לך, פעם הצעתי לחרדים – אמרת: תשלחו להם 10,000. אני אומר לך, אם הם באים – הצבא נחנק, לא יודע מה לעשות איתם. אתה, כרמטכ"ל, אתה יודע. אני אגיד לך יותר מזה, אני אגיד לך משהו הרבה יותר עמוק: הרי ישיבות ההסדר – דרך אגב, אני זוכר שהן התחילו. גם נגדן יצאו, אמרו: למה שזה ישרת שנה וחצי והוא שלוש שנים? אתה זוכר את זה. אני מספר לך שהיום חלק גדול מאוד, נתח עצום, בלי פרופורציה לגודלם באוכלוסייה, אלה החבר'ה מהציונות הדתית, בלי קשר, בלי פרופורציה; כרגע אני מדבר על המגזר הלוחם בחזית. תסתכל כמה הם מופיעים במטכ"ל – בגלל שאי-אפשר, עד גובה מסוים. משם לא עוברים הרבה. אנחנו נמצאים איתם כבר 40 שנה. למה חצי מהמטכ"ל לא כזה? צא וחשב שיש לך עכשיו עוד שליש צבא חרדים. החרדים האלה לא באים להיות – חלקם, בסדר, משרתים שלוש שנים והולכים, אבל חלקם רוצים להיות מ"פים, חלק רוצים להיות מג"דים, מח"טים. אתה יודע מה זה יעשה לחברה כשהם יראו אותו עכשיו עם הפאות והזקן. יגידו: חבר'ה, לא לזה התכוונתי. התכוונתי שאתה תהיה לוחם רב"ט. אבל זה לא עובד ככה. עובדה, אנחנו רואים מגזר שלם שיש לו תקרת זכוכית שהוא לא עובר אותה כמעט ובמספרים זה לא מסתדר, ואם ייכנסו חרדים, אני מספר לך, זו תהיה הבעיה הכי קשה של החילונים הצפונבונים בתל אביב – שהם לא יוכלו לראות רמטכ"ל עוד 30 שנה עם פאות, זקן, שמוביל את צה"ל. אתה יודע את זה יפה כמוני. לכן אני אומר, בגדול – ופה אני רוצה לסכם את העניין – אני חושב שאתם צריכים לעזור לחברה הישראלית. זה לא שיש חרדים וכאילו אתם לא שותפים. יש עם ישראל, ועם ישראל, חבר הכנסת איזנקוט, כולל את כולם. לכן אני מציע שאת הנושא הזה, כפי שאמרתי – דרך אגב, כשאני שמעתי את חבר הכנסת אלקין עולה לכאן, אני הזדהיתי עם הרבה מהדברים שהוא אמר. אני גם השתוממתי מחלק מהדברים, בגלל שיש דברים שהם לא פוליטיקה, יש דברים שהם עם ישראל. עלייה – עם ישראל, לא קשור עכשיו לכלום; צה"ל – עם ישראל, זה לא קשור, היום אנחנו פה, אנחנו שם, יש לנו צבא אחד. המריבות האלה בוודאי לא עוזרות לנו בתוך צה"ל. לכן אני מציע שתראו את זה מזווית טיפה שונה. לפעמים תפסת מרובה לא תפסת. בעיקר אני אומר לך, חבר הכנסת איזנקוט, תסתכל על התהליך. התהליך הוא הכי חשוב, וגם אם הוא איטי, לאט לאט לאט הוא הולך ועולה, ובאיזשהו שלב הוא מקבל תפנית. אתה יודע את זה. הרי ברור לך לחלוטין שהבעיה זה הפריצה. ברגע שהתחלנו להזיז אותם, עברו שנה, שנתיים, שלוש, ארבע – אתה פתאום רואה שזה עולה בקטע מעריכי, בגלל שבסוף החשש ירד, ואז החבר'ה באים. אני אומר לך, אין כמעט אוכלוסייה במדינת ישראל שרוצה לבוא לצה"ל יותר מהחרדים, בתנאי שהם ימשיכו להיות חרדים. ברגע שההנהגה שלהם תבין את מה שאני אומר לך, תאמין לי שהם יהיו במחזורי הגיוס הכי גדולים בצה"ל. תזכור תמיד שהם באים מתוך אמונה יהודית עמוקה. הם לא באים בגלל שנוח להם או לא נוח להם. זה לא איזה אחד שרוצה להיות בעיתון במחנה כי הוא בא כל יום הביתה. זה לא מעניין אותו. אם הוא כבר נמצא, אז הוא הולך עם זה עד הסוף, בגלל שהוא בא מצו אחר לגמרי, הוא בא ממצפון אחר לגמרי. זה מה שאני חושב ומציע לך לחשוב. ככה, לדעתי, כשנסיים פה את המשמרת שלנו, מה שנקרא את הקדנציה, נשב בגיל 80, בעזרת השם, ונגיד: תרמנו משהו לעם ישראל בנקודה כמעט הכי חשובה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, אדוני השר. כעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש מידע שאנחנו צריכים לחשוב עליו יחד, שני צידי הבית, מפני שהוא נוגע לכולנו, הוא נוגע לפצועי צה"ל. מדינת ישראל לא מבינה את היקף הבעיה שעומדת בפניה. מתחילת המלחמה הזאת יש כבר 9,254 פצועי צה"ל. אנחנו יודעים שיהיו עוד. 9,254 פצועים מתשעת החודשים האחרונים, והם אלה שהוכרו על ידי אגף השיקום: 37% מהם זה פציעות גפיים, איבדו יד או רגל או איבדו שתי ידיים ושתי רגליים; 7% – פציעות בעמוד השדרה, זה אנשים שיהיו בכיסא גלגלים בחלק ניכר מהמקרים; 2% – עיניים, חלק גדול מהם יהיו עיוורים, יחיו בחושך כל חייהם; 2% – פציעות ראש, על כל המשתמע מזה; עוד לא לגמרי ברור ההיקף של פגיעת נפש או פצועי נפש, אבל ההיקף יהיה עצום. לפני שהם היו פצועי צה"ל, הם היו לוחמי צה"ל, הילדים שלנו, אנשים שאנחנו, הבניין הזה שלח אותם להילחם בשבילנו. עכשיו אנחנו צריכים להילחם בשבילם ולאפשר להם לחזור לחיים. והיום אין מי שיטפל בהם – אין כוח אדם, אין משאבים. לפי נתוני אגף השיקום על כל 1,500 פצועים יש עובד שיקומי אחד. זהו, אחד. על כל 3,500 פצועים יש רופא מחוזי אחד. בקופת חולים ליד הבית שלכם יש יותר רופאים פר אוכלוסייה מאשר לפצועים, באופן משמעותי, יותר מכפליים, ושם הרוב עוסק באנשים בריאים, בקופת חולים. אלה – רופא מחוזי אחד ל-3,500 אנשים, לגדמים ולפרוטזות ולעיוורון ולפגיעות הראש ולפוסט-טראומה. האנשים האלה הם המבחן שלנו. האנשים האלה הם המחויבות שלנו. אם הבניין הזה יודע להעביר תקציבים ומשאבים בזמן מלחמה לכל נושא בעולם, זה צריך להיות הנושא הראשון. בואו נהפוך את זה למטרה משותפת. ברפורמת נפש אחת, שמטפלת בפגועי נפש, יש שישה פרקים; רק שניים מהם עברו. יש עדיין 120 מיליון שקל שמחכים למיצוי וניצול, אז בואו נעביר יחד את ארבעת הפרקים ואת התקציב. צריך לבטל את החלטת הממשלה 4808, זו החלטה מ-2012. ההחלטה הזאת קבעה ששר הביטחון לא יכול לשנות את ההטבות לפצועים אלא דרך חקיקה שתבוצע בתוך 60 יום. 60 הימים האלה עברו לפני 12 שנה. בואו נחזיר את הסמכויות למשרד הביטחון, הם ידעו לטפל בזה. בואו נתקצב עובדים – עובדי שיקום, פיזיותרפיסטים, כל מה שהם צריכים. בואו נגייס את הכנסת לעזור לפצועי צה"ל. כל חבר כנסת מהקואליציה שרוצה לעבוד איתנו על זה, אני אשמח ואודה לו או לה אם הם יפנו למשרד שלי ונעשה את זה ביחד. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מצב מערך המילואים, ובהקשר זה לדבר על זה שהממשלה מקדמת בכל הכוח חוק לפטור של אחינו החרדים מהזכות לשרת בצה"ל. אני רוצה להקריא שני ציוצים. הציוץ הראשון הוא של קובי דהן – הוא כתב דתות של i24 – מ-1 ביולי. הוא כתב ככה: חבר התחיל תואר באוקטובר תוך כדי המילואים, ואז שלושה סבבים ארוכים. אתמול הוא אמר לי – ציטוט: די, אחי, עזבתי את הלימודים. אין לי מושג מה הם לומדים, מזמן יצאתי מהלופ. השנה הזו עצרה את המילואימניקים בכל כך הרבה בחינות. אנחנו חייבים להם כל כך הרבה. תודה רבה לכם. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מילואימניקים משרתים 200–260 ימים – תשעה חודשים מתוך השנה האחרונה. סטודנטים, תחשוב מה זה עושה להם. אין להם שנת לימודים, נגמרה שנת הלימודים. בתחילת המלחמה עוד חשבנו שניתן להם כל מיני פתרונות; ניתן להם הקלות במבחנים, יעשו עבודות במקום מבחנים, הגשות, כל מיני דברים כאלה. אבל מה לעשות? תשעה חודשים. תשעה חודשים האנשים האלה נלחמים בשבילנו, אבל אתם מביאים חוק שפוטר את האחים החרדים שלנו מהזכות לשרת בצבא. במקום שהם יבואו לעזור לאנשי המילואים, אתם ממשיכים למצוא כל דרך כדי לא להגדיל את הצבא. עכשיו עוד ציוץ, שכתב יואב זיתון – הכתב הצבאי של ynet – ב-2 ביולי: "שחיקת משרתי המילואים הופכת לקיצונית ומסוכנת, ולא רק בקרבי. קצינים מדברים בגלוי על המחירים האישיים והקווים האדומים. אחוזי הירידה בהתייצבות מגיעים ל-20%–40%, גם ביחידות שבתוך עזה". היה בטוויטר. "לרס"מ ג', 44, מהנדס בכיר בתעשייה הביטחונית וטכנאי טנקים במילואים, התחננו שיגיע חודש לעוטף. 'תעשה שבוע-שבוע על חשבון הצבא, רק תבוא'". מפקד טייסת כתמ"מים בחיל האוויר אומר: "'רוב המפעילים אצלי במילואים, פיטרו את בני ובנות הזוג שלהם. רק צו 8 מגן עליהם מפיטורים. גם הוא יבוטל בקרוב. לוקחים אותם כמשאב מובן מאליו, כשהם המתי-מעט שנושאים בנטל'. מפקד חטיבה 12, אלוף משנה עברי אלבז, שנלחם ברפיח", אומר: "'לשון בחוץ? כבר אין לשון. הצגתי קווים אדומים, ואני מזהיר שבכל החלטה חייבים להתחשב באבן היסוד: האדם'. הייאוש כה גדול אצל חלק מהמשרתים, שהם הפסיקו לבקש סיוע כלכלי אחרי הוויה דולורוזה שמעבירים אותם, והמענקים שהובטחו להם, שלא הגיעו. מפקד באוגדת מילואים שתשוב בקרוב לרצועה מזהיר: 'אנחנו מבקשים בני 50 ו-60'" – תכף אתה ואני חוזרים לעשות שם מילואים – "'שיגיעו בהתנדבות, אבל לא לשכוח, גם בני 20 ו-35 הם מתנדבים, כי כל אחד מהם יכול בקלות להוציא פטור נפשי אחרי ארבעה חודשים שלחם בעזה. רבים בתחושה שתרמנו כבר ביג טיים'". חברים, תקשיבו. אתם לא יכולים להמשיך להביא את המילואימניקים ל-260 ימי מילואים בשנה. תשעה חודשים מתוך 12 חודשים בשנה האחרונה הם היו במילואים, וביד השנייה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
– – להתאמץ. להתאמץ כדי לפטור את אחינו החרדים מהזכות העליונה לשרת בצה"ל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
היו"ר משה סולומון:
עד שהוא יעלה, הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מספר 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק לביטול אזרחות או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, אליהו רביבו, עודד פורר ואלמוג כהן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מתן עדיפות לחיילים ולמשרתי מילואים בזכאות למעונות סטודנטים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ששון ששי גואטה ומשה פסל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
לרשותך שלוש דקות, חבר הכנסת סובה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, דודי, כל פעם אני מתפלא כיצד אתה על בסיס שבועי עולה כאן על הדוכן ובחירוף נפש מגן על תופעת ההשתמטות. עכשיו, כל פעם אתה מסיט את הדיון. פעם אתה מדבר על היועצת המשפטית, פעם על שופטי בג"ץ. עכשיו, היום, אתה בחרת לדבר על יהדות ברית המועצות. תגיד לי, תענה לי בכנות: פעם אחת שמעת אותי מדבר על יהדות מרוקו? פעם אחת שמעת אותי מדבר על זה? מעולם לא דיברתי. עכשיו, אני אומר לך, שמע, אני אומר לך שכאשר אתה מגן על ההשתמטות אתה פוגע בציונות. זה מה שיש לי להגיד עליך. אני גדלתי על יהדות לא פחות ממך, למרות שאתה נולדת בארץ. כל אחד בוחר איך הוא מעביר את השבת שלו, כל אחד בוחר איך הוא מקבל את היהדות שלו, אבל אני עליתי ב-1997 מטעמי ציונות, ואני חושב שהיום הממשלה שאתה חלק ממנה פוגעת בציונות כאשר יהודים בעולם מסתכלים על הממשלה הכי אנטי-ציונית בהיסטוריה של מדינת ישראל. תגיד לי, השר אמסלם, איפה כתוב – אתה מחשיב את עצמך כיודע דבר תורה – איפה כתוב בתורה שאסור להיות לוחם? אם אתה תצביע לי על דף אחד, אני אקח את המילים שלי בחזרה. איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על המדינה שלנו? על הארץ שלנו? עכשיו אשאל אותך עוד משהו: איפה כתוב שאסור לצאת לעבוד? אבל כל פעם אתה לוקח נושא פוליטי, שראש הממשלה הפך את זה לאפוד המגן שלו מבחינה פוליטית, ואתה מסית, מסית ומסית. כולם בסדר אצלך, רק לא אלה שמשרתים, עובדים, משלמים מיסים. אדוני יושב-ראש הכנסת, אתה מפריע לשר להתרכז בדבריי, כי יש לנו פה באמת דיון. אני הקשבתי לו בקשב רב, ואני רוצה שהוא גם יקשיב לי.
אופיר כץ (הליכוד):
למה אתה מסבך אותי עם אמיר?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אבל דיברתי, שמעתי וגם הגבתי לו לדברים. אדוני השר, אני אומר לך בכנות משפט אחד. דודי, הקשב לי שנייה, בבקשה, באמת דקה. מתוך 680 חיילים שנפלו במערכה הכי קשה שהמדינה עדה לה, 40 חיילים שנפלו הם עולים בודדים. אתה שומע אותי? בודדים. יש עוד עשרות חיילים שנפלו שהם עולים חדשים, ויש עוד עשרות שנפלו שהם ילדים של עולים והם נולדו כאן בארץ, אבל עדיין ילדים של עולים. 400 חיילים בודדים מוגדרים כפצועים. דודי, הם יותר ציוניים ממך. הם יותר ציוניים ממך. לכן כאשר אתה תדבר על הציונות, דבר על הציונות כפי שאתה יודע לדבר על ציונות. אל תגן על ההשתמטות, כי מתוך שיקולים פוליטיים אתה עושה דבר שלא ייעשה בבית הזה. למען הילדים שלך, למען הנכדים שלך, למען הדורות הבאים, בוא ותגיד לאחיך החרדים שהגיע הזמן לעמוד מתחת לאלונקה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני מסיים במשפט אחד. – – כפי שאמר ד"ר גרנות, שהוא מנהל ישיבת אורות שאול. הוא הגיע לוועדת חוץ וביטחון ואמר משפט שאצלי הוא צרוב בזיכרון, אדוני היושב-ראש: 70 מתוך 240 תלמידים של הישיבה שלו כרגע נמצאים במלחמה. אז אם הם יכולים לשלב לימודי תורה והגנה על המולדת, גם החברים שלך יכולים לעשות את זה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגן באמת על הציונות ולא על ההשתמטות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ממשלה שצריכה לתת ביטחון לציבור, צריכה להביא בשורות לציבור. ראינו מה עשתה אתמול לשכת ראש הממשלה בכל הנושא של עסקת החטופים. אין כלום. הם לא רוצים להתקדם. צוות לדוחא, צוות לקהיר, אבל ראש הממשלה לא באמת רוצה עסקה. הוא לא יכול לעשות את העסקה. למה הוא לא יכול? כי הוא כפוף לבן גביר. כפוף לתומך הטרור, שעכשיו הדוברות שלו – הדוברות של בן גביר – שולחת לכל הכתבים במדינה שהמפלגות הערביות עשו דיל עם ש"ס, או עם החרדים. אני רוצה להגיד לכם בצורה ברורה: הוא משקר. שקרן. אין שום דיל. הדיל היחיד שנעשה הוא של בן גביר עם גורמי הפשיעה, עם גורמי הפשיעה. בנושא הפשיעה הוא לא עשה כלום. מספר הרציחות בחברה הערבית רק מזנק למעלה. ומה הוא עושה, במה הוא מתעסק? בשטויות – מונע מראש הממשלה להתקדם לעסקה, מונע מהמשטרה להתקדם במאבק בפשיעה בחברה הערבית, מונע מהאוטובוסים של המוסלמים בחברה הערבית להיכנס למסגד אל-אקצא. כן, הוא נותן הנחיות, הוא משנה מדיניות. הוא לא רוצה שהמוסלמים שעלו למכה, עלו לרגל – הוא מונע מהם להיכנס למסגד אל-אקצא. זה בן גביר, הוא תומך טרור, לא חברי הכנסת הערבים. שקרן.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אפשר להסתכל במתח הקיים בתוך האולם ומחוץ לאולם – אתם לא תראו, אבל קיים מתח – ואפשר לחשוב שהבעיה שעומדת על הפרק וכולם לחוצים ממנה היא העניין של כן לסגור עסקה ולהחזיר את החטופים, כן להפסיק את המלחמה או לא להפסיק את המלחמה. אבל לא. לא על זה כולם במתח. כולם במתח על הצעת החוק בעניין הרבנים ועוד משרות של רבנים. על זה ממשלת ישראל בתוכה מתקוטטת, ובתוך כנסת ישראל – בזמן שהממשלה מנהלת מלחמה בלתי פוסקת כבר תשעה חודשים, בזמן שיש 120 חטופים, עדיין, ואף אחד לא יודע למה מתמהמהים בעסקה או במתווה לשחרורם. אתמול ראש הממשלה דאג בצורה הכי ברורה – ביד ימין לשלוח את הצוות לנהל משא ומתן על מתווה שכנראה הביא הרבה תקווה שיכול להיות שסוף-סוף יהיה מתווה לשחרור החטופים; ביד שמאל לשחרר ולחתום על הצהרה לתקשורת שכובלת את ידי האנשים שאמורים לנהל את המשא ומתן.
טלי גוטליב (הליכוד):
איזו זכות יש לך לדבר? איזו זכות יש לך לדבר?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבר אי-אפשר להתעלם מהעובדה שכולם כבר מכירים, שהמלחמה הזו היא מלחמה על ביטחונו של מר נתניהו.
טלי גוטליב (הליכוד):
היא אמרה שחמאס זה חלק מהעם שלה. רגע, החמאס זה לא חלק מהעם שלך? באיזו זכות אתם שותקים כשהיא מדברת? באיזו זכות אנחנו שותקים כשהיא מדברת?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב, תני לאנשים לדבר.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
המלחמה הזו היא בעיקר מלחמה שבאה לשרת את המשך כהונתו בממשלה. המלחמה הזו לא באה משום מקום כדי להגן על אזרחי מדינית ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – היא אמרה שחמאס זה חלק מהעם שלה – – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב.
קריאה:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תפנה אליי – לא פניתי אליך. היא אמרה שחמאס – – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כל הזמן זורקים לנו את האחריות על מה שקורה. העמדות שלנו היו מאוד ברורות מהתחלה. מי שהעמדה שלו לא ברורה כלפי החטופים הוא דווקא ראש ממשלת ישראל, לא אנחנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
היום ביקשו שתגני את חמאס – לא היית מסוגלת.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא אנחנו המכריעים אם יהיה מתווה או לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא היית מסוגלת היום, לאב שכול, לגנות את חמאס. את תומכת טרור – – – בכנסת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לה להשלים את דבריה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא אנחנו אלה שאחראים על שליחת החיילים למלחמה שלא יודעים מתי היא מסתיימת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – תומכת טרור בכנסת ישראל – – – תומכת טרור. אסור לשתוק לה.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא אני המחליטה איך לשמור על ביטחונם של האזרחים.
טלי גוטליב (הליכוד):
תרדי, עבר הזמן. עבר הזמן. תרדי. תומכת טרור, תרדי. עבר הזמן. עבר הזמן. עבר הזמן, תרדי.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אנחנו מהיום הראשון קראנו לשחרור חטופים, אנחנו מהיום הראשון קראנו להפסקת המלחמה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – אב שכול היום, תרדי.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, תני להמשיך את הדיון.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כדאי לכם ללכת ולבדוק, מה עושה ראש ממשלת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
היו"ר משה סולומון:
הודעה למזכיר הכנסת, עד שחבר הכנסת גלעד קריב יגיע לדוכן.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, נאור שירי, נעמה לזימי, אליהו ברוכי, ארז מלול, ששון ששי גואטה, יאסר חוג'יראת, אחמד טיבי ומתן כהנא בנושא: פגיעה קשה בענף הגגות הסולריים בישראל כתוצאה מהיעדר ודאות במדיניות רשות החשמל. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, שרון ניר, מאיר כהן ואברהם בצלאל בנושא: אפליית תקציבים להתיישבות בעיירות פיתוח במגזר העירוני. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות מעכשיו.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אתמול השתתפתי בטקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה השני של מדינת ישראל, משה שרת, שנשא במגוון של תפקידים ממלכתיים, לאומיים ותנועתיים. האזכרה נערכה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בדברים שלי באזכרה עסקתי בתרומתו האדירה של משה שרת לבניינה של מדינת ישראל; בין השאר, כאנקדוטה, הזכרתי את הדברים שהוא רשם ביומנו אחרי שהוא התפטר מכהונתו כראש הממשלה השני ואפשר את חזרתו של דוד בן-גוריון לכס ראש הממשלה. כך כתב משה שרת ביומנו: "לא לי לנהל מדינה זו, אשר ניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתרמית, לשני אלה איני מסוגל." הרפתקנות ותרמית. אני רוצה לחשוב או אני לא רוצה לחשוב מה היה אומר משה שרת אם הוא היה מסתכל היום על הממשלה המפוארת שמובילה את מדינת ישראל באחת משעותיה הקשות והגורליות. הרפתקנות ותרמית – אלה שני מאפייני היסוד של ממשל הכישלון והמחדל. כי מהי ההגדרה של הרפתקנות, אדוני היושב-ראש? הרפתקן הוא אדם שיוצא לדרך ללא תוכנית מסודרת, הוא שש אל עבר ההרפתקאות, אל עבר ההפתעות. שום דבר לא מתוכנן, אין מתווה, אין חזון, אין יעדים ברורים. זאת ממשלת ישראל. ממשלה שאין לה שמץ מושג לאן היא מובילה את מדינת ישראל. לסמוטריץ' ולשרה בעלת הניסים סטרוק יש חזון ברור, מה החזון של נתניהו? לאף אחד לא ברור. וכשם שזו ממשלה הרפתקנית שמסכנת ומסבכת את ישראל בהרפתקאות אין-סוף, כך זו ממשלה של תרמית. אומרים לחיילי המילואים שב-1 ביולי ייכנס כסף לבנק – שום דבר לא נכנס לחשבון; אומרים לתושבי הצפון הלא-מפונים שהמדינה תעמוד לצידם – אף לא תוכנית סיוע אחת, חוץ מלבעלי המלונות, אין לאותם תושבים; מספרים לנו מבוקר עד ערב על הגרעין האיראני, והממשלה הזו – –
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן, תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – מובילה אותנו למציאות בין-לאומית שבה איראן הכי קרובה לפצצה הגרעינית מאי פעם. בקיצור, אדוני היושב-ראש – ממשלה של הרפתקנות ושל שקר ותרמית, וכשם שידע משה שרת לרדת מכיסאו, כך אנחנו נדאג שראש הממשלה ההרפתקן – –
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – והשקרן שלנו יסיים את תפקידו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אני הבנתי שיש פה שיטה, באמת – אפשר, בבקשה, להגביר? אני מדברת פה לתוך המיקרופון. תודה. חבריי חברי הכנסת, אני הבנתי שיש כאן שיטה, שיטה של ממש: כל שבוע הצבעת אי-אמון; עם קשר לנושא, בלי קשר לנושא – השר דודי אמסלם הוא המשיב הלאומי בשם הממשלה. שאלתם את עצמכם למה? נראה לי שהשרים בתפקידם, אחד-אחד, כל כך מתביישים, אין להם תשובות – – –
היו"ר משה סולומון:
הוא השר המקשר בין הכנסת לממשלה.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
תקשיב, גם בעניין אי-אמון הרבה פעמים אנחנו מעלים הצעות שקשורות לנושא מסוים, אתה מצפה שיעמוד שנייה אותו שר שקשור לנושא המסוים ויהיה מסוגל לתת לנו תשובות. כי מה שאנחנו שומעים כאן מדודי אמסלם הוא כל שבוע עוד רעל ועוד רעל: זה על האשכנזים מול מזרחים, זה על הדתיים מול חילונים, זה על שמאלנים בוגדים וזה על המשפחות וזה על האנרכיסטים ומה לא? רעל, רעל ורעל. וזאת השיטה. השיטה היא פשוט לשים כמה שיותר רעל כדי שאולי, אולי הציבור הישראלי לא יבין איזה כישלון, איזה כישלון הממשלה הזו בניהול המלחמה. אתם הממשלה הכי גרועה שמדינת ישראל יכלה לבקש בעת הזו, בעת של משבר ביטחוני, משבר כלכלי, משבר חברתי ומשבר פנימי. הכי גרועה. ואם אתם לא מוכנים להכיר בזה, בטח מבחינה ביטחונית – אנחנו שומעים פה את דודי אמסלם שבוע אחר שבוע בא וממציא תירוצים למה המערכה הצבאית כושלת, וכל פעם זה בתירוץ של מישהו אחר. מנקים מעצמם את האשמה הזו. אז בואו נפרוט שנייה את הכישלונות האדירים, קודם כול, שהממשלה הזו נחלה: ההחלטה הראשונה שהייתה כישלון אדיר של הממשלה הזאת הייתה בעצם לא לצאת, כפי שגלנט אמר בהתחלה, למלחמה גם מול לבנון וגם מול חמאס, כדי להגן על היישובים בצפון. זה אומר שאתם פיניתם את האוכלוסייה, ובגללכם חיזבאללה כבש את הצפון. אתם, החלטה שלכם. לא כשהמשחתות פה, לא כשיש לנו גיבוי בין-לאומי, לא כשיש לנו כוח צבאי – דחיתם את זה כי לא צריך להתמודד עם זה עכשיו, וזה הכניס אותנו היום לבור הרבה יותר גדול. כשאתם החלטתם לעבור בתמרון משלב ב' לשלב ג', גם שם אתם כשלתם. אתם הוצאתם את הצבא והוצאתם כוחות מתוך עזה. המשמעות של זה, של כישלון ההחלטה הזו ומה שהיא יצרה, הייתה בעצם להאריך את המערכה הנוכחית במקום מארבעה שבועות – שאולי אז, עם כל הכוח הצבאי היינו יכולים לסיים את המערכה בעזה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, תם הזמן.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
– – למצב של עוד שישה חודשים קדימה שאנחנו עדיין תקועים שם ועדיין לא ניצחנו את חמאס.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם – אתה רוצה לסכם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – –
היו"ר משה סולומון:
מוותר על לסכם את הדיון? חבריי חברי הכנסת לפני שנעבור, אני מזמין את השר המקשר, השר דודי אמסלם, לסכם את הדיון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא לא דיבר מספיק היום?
היו"ר משה סולומון:
בגלל שהוא דיבר מספיק היום, אנחנו מחליפים את השר. מיכאל מלכיאלי, שר הדתות, יסכם את הדיון.
גלעד קריב (העבודה):
השר מלכיאלי, אתה נותן לנו הוראות לפני – – – בהיעדר – – – איך להתמודד עם המצב הזה?
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, אדוני השר. חבר הכנסת קריב, לאפשר לאדוני השר לסכם את הדיון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת השכל קודם שאלה למה נותנים רק לדודי – למה רק דודי עולה כל הזמן, למה רק דודי עולה באי-אמון. שאלה יפה היא שאלה. אז התמזל המזל ודודי היה צריך לצאת, ושלחו – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
זו – – – היחידה שיש לכנסת ישראל, לצערי.
גלעד קריב (העבודה):
זה כמו השאלה למה צריך רבנים ראשיים. אנחנו לא באמת שואלים. אנחנו יודעים את התשובה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה, אז גלעד קריב באמת טוען שלא צריך רבנים ראשיים, אני אסביר לך למה כן צריך רבנים ראשיים. אבל בגלל שחברת הכנסת השכל שאלה למה רק דודי עולה – אז יצא שדודי לא פה, ואני צריך לענות במקומו.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
אז בוא תסביר לנו למה הדשדוש? למה המערכה הכושלת?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
גם נגיע לזה בהמשך.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
למה – – – למה? בואו תסבירו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו גם נגיע לזה בהמשך, אנחנו ננסה להסביר הכול, בעזרת השם.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בזמן הנאום שיש לי כאן אני אנסה להגיע גם לזה, בעזרת השם. פרה-פרה.
גלעד קריב (העבודה):
יש לך זמן לא מוגבל, כמו הבחירות לרבנות הראשית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
את רואה, הינה, ברוך השם, מר קריב מצא קשרים בין הנאום, שהוא בלתי מוגבל, לבין הבחירות. אבל איפה הטעות שלך? חבר הכנסת קריב, איפה הטעות שלך? אני לאחרונה, חשוב לי שתשמע, באמת אני אומר, שומע הרבה חברי כנסת, עיתונאים ועוד, בתקשורת, מדברים נגד הסחבת שהייתה בבחירות לרבנות הראשית לישראל. יש אנשים, כמו שחלק ציינו פה, שאומרים: מה אני צריך את זה בכלל? אבל חלק, אני יודע, קצת יותר קשורים למסורת, מבינים את החשיבות, לאו דווקא דתיים, אומרים: אני רוצה רבנים ראשיים. צריך לדון מה התפקיד שלהם, אני חושב שהתפקיד שלהם הוא הרבה מעבר לייצוגי; מי שיודע את הפעילות של הרבנים הראשיים לישראל כאנשים שנמצאים בדרג הרבני הגבוה ביותר, יודע כמה עול היה על הכתפיים שלהם. אני אספר לך, בגלל שאני – היה כנס של פרידה מהרבנים הראשיים, והוא לווה בחלוקת 1,000 תעודות לדיינים חדשים, רבני ערים ועוד יורה יורה – כל מה שהם צריכים. אני אמרתי שם שהקדנציה הזאת של הרבנים הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו תיזכר, וילמדו את זה עוד הרבה מאוד שנים, כרבנים שהצטרכו להתמודד בשתי סוגיות שמעולם לא דנו בהן, למשל סוגיית הקורונה. אני חושב שהשאלות ההלכתיות שהגיעו לשולחנם של הרבנים הראשיים בסוגיית הקורונה, לא היה דבר כזה. אתה יודע, רב היום, יש לו שאלה הלכתית, הוא מסתכל על הפוסקים שקדמו לו בדורות הקודמים. מי שפותח את ספר ילקוט יוסף של הראשון לציון הרב יצחק יודע שכל תשובה שלו – ואבא שלו, הרב עובדיה, בוודאי – עשרות, אולי מאות תשובות בהלכה, אבל כמעט שאין בפוסקים שאלות של מגפות. לא היה. אני חושב שכשהגיעה לפתחם סוגיית הקורונה, אתה ראית את הפסיקות פעם אחר פעם – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה צודק, היו הרבה רבנים שפסקו, אבל בסוף אתה צריך מישהו שישב בראש השולחן וייתן הנחיות גם לממשלה בנושאים הדתיים. כשרב ראשי נותן פסק, יש לזה משמעות, יותר מאשר רב עיר או רב שהוא לא רב מטעם. אבל צריך לדעת עוד משהו. במלחמה האחרונה – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה יודע שאני הראשון – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון, נכון, נכון, הפסיקות ההלכתיות שהרבנים הראשיים נתנו הן רק בגלל שהבינו שעל הכתפיים שלהם יש משא לא פשוט, משא גדול מאוד של אחריות. עכשיו, אתה יודע, מי שמכיר את הפסיקות של הרב עובדיה יודע שזה לא רק פסיקות הלכה; שאלו אותו מה לעשות, והוא אומר לך מותר או אסור. בסוף אלה הלכות, אתה יודע, שבהן אתה לוקח על עצמך אחריות כמנהיג, כאדם שנמצא בראש – נשיא בית הדין הגדול, נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל. עכשיו, אתה שואל אותי: כבר אין לנו רבנים ראשיים עכשיו, מה יהיה? אז אני אענה לך: בסוף יגיע היום, שאני מקווה מאוד מאוד שלא נגיע לשם – הרי הרבנים הראשיים לישראל, בסוף הם מקבלים את ההחלטה על כל הכשרות של היבוא. אף אחד לא רוצה להיות במקום שלחיה אין כשרות, אף אחד לא רוצה להגיע למקום הזה. יתרה מזאת, שאלות שמגיעות להכרעות מועצת הרבנות הראשית לישראל – אני אתן לך דוגמה: כניסה של בשר מסוים לארץ, לא רק כשרות, הוספה של דברים שלא היו, ירקות, שאנחנו נוהגים רק משהו מסוים, רוצים להרחיב אותו לעוד סוגי פטנטים בעולם, שאין בזה תולעים – היחיד שמוסמך בחוק – – –
גלעד קריב (העבודה):
למה, אין חוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו שם. גם כשאתה היית יושב-ראש ועדת חוקה לא שינית את החוק הזה. רק הממשלה מבחוץ – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה יודע למה – – – בתוך הממשלה שלנו – – – הצורך בענייני דת ומדינה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן, אבל דעותיי ידועות, לא נפתח את זה. לא משנה. הסוגיות האלה הן סוגיות שהיחידים שיכולים לקבל החלטות עליהן הן הרבנות הראשית ומועצת הרבנות הראשית לישראל.
גלעד קריב (העבודה):
אני יכול להבטיח לך שאם המועד לסיום כהונת הרבנים הראשיים היה בתקופת הממשלה שלנו, לא היה כפיאסקו הזה שיש חוק שצריך למנות שני רבנים ראשיים ולא מונו רבנים ראשיים לישראל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני רוצה לומר לך – אני אפתיע אותך, גלעד. אני אומר לך שאם הייתה בממשלה הקודמת חובה למנות רבנים ראשיים ושר הדתות היה מונע – הרבנות הראשית – והוא היה מונע את המינוי של רבניות, הייתי עולה ומשבח מעל כל במה.
גלעד קריב (העבודה):
על כך זה קם ונופל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין פה נושא שהוא קואליציה ואופוזיציה, יש פה נושא הלכתי, אם אפשר על פי ההלכה או אי-אפשר על פי ההלכה. רק על זה. גלעד, רק על כך זה קם ונופל. אין היום, אחרי חצי שנה של סאגה משפטית בינינו לבין משרד המשפטים על מי יושב-ראש הוועדה, ומי הסמכות, סיפורים שהמציאו, חידושים – אין אף נושא שנוי במחלוקת חוץ מהנושא הזה. ואנחנו היינו מוכנים לקראת פשרות מרחיקות לכת. אגב, אני לא יודע אם אתה יודע, אנחנו הסכמנו לשנות את החוק תוך כדי בחירות, עכשיו, ולהוסיף הרבה מאוד נשים בגוף הבוחר.
גלעד קריב (העבודה):
אשת חבר כחבר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. לא אשת חבר. לא. גלעד, ראשות עיר, ראשי ערים.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הגשנו. אתה צריך לדעת את האמת, קודם כול. אני הצעתי למשרד המשפטים שאנחנו נוריד באותו מספר – לא נוריד את מספר ראשי הערים – יהיה אותו מספר ראשי ערים ונוסיף שם נשים. ראשי ערים, לא נציגי השר. זה בשביל לאזן בין גברים לנשים, אגב, דבר שמעולם לא היה. כמו שאתה יודע, נציגי השר הם עשר נשים, וגם את זה לא הסכימו, הדבר היחיד. וכשיש עימות, צריך לדעת על מה העימות, על מה הוויכוח. רק על זה הוויכוח. אני אגיד לך, אם הריבון במשרד המשפטים היה מאשר שהעשרה של הרבנות הראשית תבוא אל השר, הייתי ממנה בכמה דקות נציגות ציבור נשים, כמו שמיניתי עשר – אבל מישהו לא רצה את זה. אגב, תדע שאנחנו, יש לנו מכתב עם כל ההשתלשלות של הדין והדברים בינינו לבין משרד המשפטים, ואנחנו, אם נצטרך להוכיח, נוכיח מי תקע את הדבר הזה. כולם מערבבים מין בשאינו מינו, וזה בסדר לטעות. אתה טועה, וזו זכותך. לא לך אני אומר, אלא לאנשים שטועים. אומרים שיש קשר בין הדיון הזה לדחיית הבחירות לרבנים הראשיים. אני רוצה להזכיר לכולם, כשבאתי לפה לכנסת והגשתי את הצעת החוק הממשלתית לדחיית הבחירות לרבנות הראשית: זו לא הייתה גחמה של מלכיאלי, לא גחמה של משרד הדתות, זה דבר שמשרד המשפטים לקח את התשובה – – –
גלעד קריב (העבודה):
זה אני יכול להעיד – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה. יפה. ברוך השם, יש ערוץ 99, שאנחנו מאוד אוהבים אותו, והכול מוסרט והכול נמצא בארכיונים, אפשר להוציא. אני באתי לפה ואמרתי: אני בא להגן. אני לא אומר שהתווכחנו עם זה, היינו בזה, אבל זו לא הייתה גחמה שלנו, לכן אי-אפשר לערב בין האחד לשני. אני אגיד לך יותר מזה, עברנו מערכת בחירות לרשויות מקומיות, עברנו, מי שנמצא עמוק בבחירות לרשויות – ואתה יודע, ש"ס, יש לה מעל 90 רשויות שבהן היא רצה לא לרשות, למועצה – אתה מכיר את התהליך המאוד-פוליטי הזה. יש לו משמעויות; מאוד פוליטי זה טוב, אבל עם משמעויות. יחד עם בחירות לרבנים ראשיים, שגם בבחירות שם מעורבים הרבה מאוד גורמים פוליטיים ברשויות המקומיות, אני אומר לך שהחסד שהכנסת עשתה בהעברת החוק זה היה לטוהר הבחירות.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אומר את זה לך. אתה מקיים איתי את השיח, אני מסתכל עליך. אבל הדבר הזה הוא היה דבר שהוא נכון. עכשיו, מכאן לבוא ולדבר על החוק הנוכחי של הרבנים, שחלק גדול מאוד מהאופוזיציה – – –
גלעד קריב (העבודה):
עכשיו אתה מדבר על החוק של הרבנים? תעלה עוד פעם לדבר כשיהיה החוק?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא חוק הרבנים. די כבר. די. הינה, בבקשה, זה לא חוק הרבנים. זה חוק שמסדיר את התשלום, כי האוצר אמר שהתשלום הקיים הוא לא בדרך חוקית. כמה אפשר? בבקשה, תקריא להם. בבקשה שידעו מה החוק. די.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
היה מישהו גאון – בסוף הרי קראנו פרשת השבוע, אתה יודע, על קרח ועדתו. רש"י אומר: קרח הרי היה אדם גדול. נכון, היושב-ראש? אתה יודע שהאר"י הקדוש כותב שצדיק כתמר יפרח, סופי תיבות "קרח", ובסוף קרח היה עם 250 ראשי סנהדריות. איך הוא הצליח בסוף להמריד כל כך הרבה אנשים גדולים נגד משה רבנו? אתה יודע מה אומר רש"י? הוא עשה ליצנות. כשעושים ליצנות, לך תסביר, תוכיח. צדקה חברת הכנסת גוטליב, שרבה איתי קודם שם, אבל צדקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה כי אתה נסמך על תומכי טרור. מה שמגיע לך – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
רגע. טלי, התחלת טוב, אל תהרסי.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא חושב שאם אני אומרת משהו טוב, אני אשכח את המשהו הפסול. תגיד – – – אני לא שוכחת כלום.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב, הוא רוצה להסביר את מה שאמרת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא מפקיע שום דבר. אדם שנעול על משהו – – – אותו. מה קורה? לקחו את חוק הרבנים, שהוא החוק שדנו עליו לפני כמה זמן והוא לא עלה. הפכו את החוק הזה בכל מיני מקומות לחוק של ג'ובים וחוק של מינויים. אני אומר לך את האמת: כשאופוזיציה מתנגדת לחוק זה מצוין, זה הנוהל. גם אנחנו, כשהיינו באופוזיציה, היו חוקים, אתם יודעים, זה המשחק. אין לי בעיה עם זה.
גלעד קריב (העבודה):
הייתם מאוד ענייניים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
התשובה היא שלא. בסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
תקראו על מה אתם מצביעים. זה לא חוק הרבנים, מה יש לכם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כשמתעמתים איתי על חוק, אני מאוד אשמח לקבל – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לכם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
"אתה קואליציה, מצאתי הזדמנות להביך אותך, אני עושה את זה". זה הנוהל בבניין הזה. ככה הבניין הזה עובד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני יכול לשאול שאלה? הקיצוץ הרוחבי שעכשיו אושר, אושר בכל משרדי הממשלה. כמה כסף מקצצים ממשרד הדתות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
3.5 מיליון. אגב, זה בדיוק כמו ה-20 מיליון של משרדים גדולים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ומול הכספים הקואליציוניים שמוזרמים למשרד?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין. אין. אין. בוא, כבר לא נשאר אצלי כלום.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אין כספים לשירותי דת?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין. תאמין לי, משרד הדתות, אני יכול לצאת ביחד איתך, נצא לחו"ל לעשות שנור למשרד. אין כבר מה לקחת לי. עוד קיצוץ זה לפטר אנשים. נגמר. לא צריך? צריך.
היו"ר משה סולומון:
נראה לי שחבר הכנסת יוראי רוצה – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תסתכל איך הוא צוחק – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה רוצה לבוא לעזור לי להתרים? בוא תעזור.
היו"ר משה סולומון:
הוא רוצה לבוא לעזור לך, כן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
האמת היא, אני רוצה להגיד לך משהו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מהכספים הקואליציוניים אין שקל שמגיע למשרד לשירותי דת?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. שנייה. רגע. רגע. רגע. רגע, עכשיו תקשיב. כל כסף שיקוצץ עכשיו, בקיצוץ האחרון, זה בבסיס. יש כספים שבמשך שנים הגאונים באוצר לא רצו שזה יהיה בבסיס, מכל מיני סיבות. למשל בניית מקוואות. אני מסתובב בארץ, מגיע לערים לא דתיות – כי בערים דתיות לא חסר – ואנשים אומרים לי: אנחנו צריכים פה מקווה. זה שירות דת לאנשים שצריכים. אז זה כסף קואליציוני. אתה מבין איזה מצחיק?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני שואל, בניכוי הכספים הקואליציוניים מהקיצוץ שהושת על המשרד שלך, כמה כסף נשאר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו עוד לא יודעים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יש אפס קיצוץ במשרד – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איזה אפס קיצוץ? אני כבר הקיצוץ החמישי אצלי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כמה כספים קואליציוניים יש ברווחה, בבט"ל?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו, בתחילת הקדנציה, על פי מה שפורסם בעיתונות? מיליארדים.
היו"ר משה סולומון:
5.6% קוצצו לו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ודאי. אל, בגלל שהייתי מבוסס הרבה על כסף שהוא לא בבסיס, אז לקחו לי הרבה. יותר מזה, הכי קל בדיון, כשיש בלגן, לא בדיון ענייני, להגיד: המקוואות זה קואליציוני – תוריד. אבל יש מינימום של אחריות. אתה שואל אותי אם יש לי כספי פעולות למשרד? כמעט אין. אין. אני מאוד רוצה, יש לי הרבה מה לעשות, אבל אין. אין. מה אני יכול לעשות? הבנתי שמקצצים לכל משרדי הממשלה, כבר כמה תחנות הורידו לי. והקיצוץ האחרון יפגע לי בכוח אדם. בממשלה, אגב, הערתי על זה, וייאמר לזכותו של שר האוצר, הוא אמר לי: תראה, אנחנו לא נקצץ בכוח אדם, כי בסוף זה האנשים הכי חלשים שיש. שנשלח אותם הביתה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא יודע, הדיווחים בתקשורת, השר מלכיאלי, זה שעכשיו מקצצים ברווחה, בבריאות, בחינוך ולא נוגעים בשקל מהכספים הקואליציוניים – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ובדתות. איזה, לקחו לנו הכול. בוא איתי ביחד לעשות שנור.
גלעד קריב (העבודה):
השר מלכיאלי, אני שם לב שכאשר הממשלה רוצה שמישהו ידבר בתקיפות ובגסות, בוחרים באמסלם; כשהממשלה רוצה מישהו שיעשה פיליבסטר, זה התפקיד שלך. כבר היית במקום הזה. אולי במקום שנשב פה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
גם אמסלם עושה פיליבסטר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אולי, אתה מציע שירה בציבור?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
יש לי הצעה. תדחו את ההצבעה על חוק הרבנים, תלכו לפתור את הבעיות הקואליציוניות שלכם. למה לבזבז את הזמן שלנו?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קריב, השר הוחלף לבקשה של – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כי כשאני מעסיק אותך פה, זה חלק מפתירת הבעיה. תבין מה זה נתן פה כבר רבע שעה – אתה יודע איזה יופי זה? פחות בחוץ, נו מה?
גלעד קריב (העבודה):
לא חבל על לימוד התורה של כבודו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
התחלתי איתך בפרשת קרח. רציתי להציל משהו.
גלעד קריב (העבודה):
רש"י קטן לעומת כל הפוליטיקה מסביב?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יבינו את הרש"י, נמשיך לרש"י הבא.
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל, תקשיב. אמרו לי שאתה עושה את זה, לא האמנתי. יש לו 11 – כמה מנדטים יש לבן גביר לגרום לך לעמוד ככה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, זה מנדטים ששווים הרבה. הכנסת לא נמדדת רק באנשים אלא באיכות. ולכן, ההם יש להם כוח סגולי גדול.
רון כץ (יש עתיד):
ש"ס הגדולה, הליכוד הגדול.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. הכוונה היא לכוח סגולי לעכב הצבעות.
רון כץ (יש עתיד):
לא הבנתי, אתה תצביע נגד הרבנים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה פתאום? אנחנו צריכים שחבר – – –
רון כץ (יש עתיד):
אז דבר איתו ישירות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. חבר הכנסת סולומון – ניקח לו את הפלאפון, נשים במצב טיסה, אז הוא יהיה מנותק ממה שקורה בחוץ, ואתה תראה אותו בסדר איתנו. אני רוצה להגיד לך משהו.
רון כץ (יש עתיד):
הבנתי. וואו, בן גביר גומר אתכם, אחי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אל תחמם. בוא, מספיק המצב הזה. עזוב. לא צריך עוד זה. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. מה שאתה שאלת – אתה הרי היית בכנסת. רון, אני עונה לך. אתה הרי היית בכנסת הקודמת.
רון כץ (יש עתיד):
כן, כן. הינה, אני מחפש איפה לשבת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שב פה.
רון כץ (יש עתיד):
ראית? לא יושבים בכיסאו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש כבוד, יפה. אתה הרי היית בכנסת הקודמת; מי כמוך זוכר כמה שעות של פיליבסטר – מי עשה? הקואליציה.
רון כץ (יש עתיד):
לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אל תשכח.
רון כץ (יש עתיד):
– – – שר יעלה, ושר בכיר? לא, לא – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ודאי. עד שמנסור אישר כל מיני דברים, ועד ששרון, אורבך ועידית.
רון כץ (יש עתיד):
ניר, ניר. ניר אורבך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ניר אורבך. זאת אומרת, המושג ששר עושה פיליבסטר לא הומצא בכנסת הזו.
רון כץ (יש עתיד):
ואיך זה נגמר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
פשוט מאוד, כשאנשים התעשתו מתוך המערכת. התעשתו. אבל ברוך השם, אנחנו, ברוך השם – – –
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל, לא, אבל עכשיו ברצינות. אתה איש רציני.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני רוצה להיות רציני.
רון כץ (יש עתיד):
אני אומר לך, אתה איש רציני. והוא עושה לך את המשחקים האלה, בן אדם שלא מגיע לקרסוליים שלך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא.
רון כץ (יש עתיד):
תדחה את החוק, תדחה את ההצבעה. לא הבנתי מה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תראה, אנחנו, בגלל שאנחנו מבינים את החשיבות של החוק – – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל הוא לא רואה אתכם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שנייה.
רון כץ (יש עתיד):
מה שנייה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תראה, אנחנו מנסים.
רון כץ (יש עתיד):
מנסים עם מי?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עם כל מיני. עם איתמר בן גביר. מנסים. עכשיו, תראה, אם – – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל כולכם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
להזכיר לך אצל מי אתה עבדת?
רון כץ (יש עתיד):
אני? אצל יאיר לפיד. אתה לא רואה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה, יפה. אתה רואה, ענית יפה. אנחנו לא נמשיך. אתה זוכר את בועז, שהיה רץ כאן וזה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
האמת, אני לא מתגעגע לזה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אומר לי רון שזה מוזר ששרים עושים פיליבסטר. אמרתי לו: מי זוכר את בועז, לאיזה פיליבסטר הוא דואג פה?
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
הוא נהנה מזה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נו, אתה מבין?
היו"ר משה סולומון:
אדוני השר, אני רק אומר שבצפון כרגע יש אזעקות בכל קריית שמונה. אנחנו אומנם כאן דנים, אבל צריך לשים לב שלמעלה אנחנו באמצע לחימה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
רון כץ (יש עתיד):
תדע שיש לך ד"ש מאיתן גינזבורג. גם הוא לא מבין מה קורה פה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תגיד לאיתן שאנחנו זוכרים אותו יושב כאן, וגם עוזר לפיליבסטר שיקרה. בוא – – –
רון כץ (יש עתיד):
בסדר. רק תדע שאנשים שולחים הודעות ואומרים: אנחנו לא מאמינים שמלכיאלי עושה פיליבסטר ביום שני בגלל בן גביר. בן גביר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ומה אתה עונה להם? ומה אתה עונה להם?
רון כץ (יש עתיד):
ואני עושה להם – את האמת שלאיתן עשיתי סימן של פיתה. הכרת?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
טוב. אז תשמע, זאת אומרת שהעניין הזה של פיליבסטר, זה דבר – – –
רון כץ (יש עתיד):
עזרתי לך מספיק. עזרתי לך – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אתה הבא אחריו. תדאג.
רון כץ (יש עתיד):
אני אחזור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אני רוצה, כמו שהתחלתי קודם, לדבר על החוק עצמו. אז כמו שחברת הכנסת גוטליב הביאה פה קודם, גם בדברי ההסבר לחוק אני הודיתי לך שהבאת לי את הדף. לאחר דברי ההלל והשבח שם, אני חוזר לשבח על זה.
היו"ר משה סולומון:
עשה זאת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עשה זאת. אגב, חבר הכנסת סולומון, סגן יושב-ראש הכנסת, אני חושב שאתה צריך לתת תשובות לרון כץ מה אתם הולכים לעשות.
היו"ר משה סולומון:
אני עכשיו נמצא בתפקידי כיושב-ראש הכנסת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אתה חלק מהמפלגה. נו, מה?
היו"ר משה סולומון:
אני מקשיב לכולם ומנסה לנהל את המליאה כך שכולם יביעו את דעתם ועמדתם בצורה ראויה ובזמן המתאים להם.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – תסביר לי. מה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עשינו בשכל.
היו"ר משה סולומון:
השר מלכיאלי מסביר פה דברים חשובים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, כי היה דיון פה קודם למה שרים עושים – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
פיליבסטר – – – למה אתם לא מצביעים, לא הבנתי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, שאלה יפה שאלת. אז ענינו כאן מקודם שלמדנו מהממשלה הקודמת שגם שרים עושים פיליבסטר, וזה היה בסדר גמור. אומנם זה מוזר – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אם יש – – – בהצבעה הבאה, אז תעשה פיליבסטר. אבל למה באי-אמון פיליבסטר? לפחות תדבר על העניין של כישלון הממשלה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, כי הנושא הוא אי-אמון עכשיו. כי הדיון פה הוא עכשיו על אי-אמון.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לפחות תדבר על העניין של כישלון הממשלה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חכה. אני מגיע לשם עוד מעט.
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל, יש התפתחויות. בן גביר אומר שהוא מוכן לבוא להצביע אם יכניסו אותו לקבינט המצומצם, שכבר לא קיים. ענו לו – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נו.
רון כץ (יש עתיד):
חכה, זה מתפתח. ענו לו ששוקלים להפוך את ההצבעה לאי-אמון, אז הוא אמר שגם אם זה אי-אמון, הוא מצביע נגד אי-אמון בקבינט של דרעי ושל נתניהו, שסופגים. עכשיו זה אירוע כבר יותר מורכב, כי זה כבר לא חוק הרבנים. עכשיו הוא כבר אומר שהרב אריה לא מספיק טוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, לא.
רון כץ (יש עתיד):
זה מה שהוא אומר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא נראה לי שהשר בן גביר מתכוון להגיע למקום כזה רחוק.
רון כץ (יש עתיד):
– – – והוא רשם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא התכוון. אם אמר – לא התכוון.
רון כץ (יש עתיד):
מה זה "לא התכוון"?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הדובר טעה.
רון כץ (יש עתיד):
אומר, אומר, במילים שלו: גם לאי-אמון הוא לא בא. יותר מזה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תשמע. קודם כול, אם הוא לא, אז הוא לא בא. לא, אגב, באי-אמון גם אנחנו לא מגיעים.
רון כץ (יש עתיד):
לא. גם אם הופכים את החוק שלך לאי-אמון.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
– – – בוסקילה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מי זה? חבר הכנסת בוסקילה – מי זה?
היו"ר משה סולומון:
כן. הוא מושבע היום לכנסת. חבר הכנסת בוסקילה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חבר הכנסת בוסקילה – איך קוראים לו? מה השם?
היו"ר משה סולומון:
ברכות. מישל, מישל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני קודם כול רוצה לברך את חבר הכנסת בוסקילה.
היו"ר משה סולומון:
תכף אנחנו נברך אותו יחד בצורה מסודרת – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זו המשפחה למעלה? משפחת בוסקילה היקרה, אני רוצה לברך, קודם כול, את הרב בוסקילה לרגל היכנסו לעול תורה ומצוות – לרגל היכנסו לכנסת.
היו"ר משה סולומון:
אנחנו נעשה זאת בצורה מסודרת עוד מעט, לאחר מכן. אני רק מבקש ממי שנמצא במליאה לא למחוא כפיים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עוד מעט, אבל אני רוצה להתחיל לברך. אבא נמצא בשליחות חשובה.
רון כץ (יש עתיד):
הוא מכיל. אני לא יודע מה קרה. הוא במוד המכיל שלו. היא שאלה אותי מה קרה לך, אמרתי שאתה במוד מכיל. הוא מסתלבט עליך – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כשקארין רוצה לשאול שאלות, היא יודעת לשאול. היא לא צריכה אותך כדובר.
רון כץ (יש עתיד):
לא, היא שאלה אותי, אותי, למה אתה כזה מכיל פתאום. גם אני לא יודע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אה. זה ש"ס, זה ש"ס.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חבר הכנסת בוסקילה, אני רוצה לברך אותך. ברוכים הבאים לבית הזה. באת ביום שיש קצת, אתה יודע, אי אלו אי-הבנות בקואליציה. אבל בסדר, צריך להתרגל. גם את זה יש. ואם אבא מגיע הביתה מאוחר, תדעו מה הוא עושה.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר גמור. אבל אתה מתחיל טוב. תתחיל לסדר קיזוזים מהיום הראשון. זה חשוב. מהיום הראשון. אתה מתחיל בסדר.
היו"ר משה סולומון:
הוא מתחיל עם חשבונות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בקיצור, אז איפה רון? רון, רון כץ, אני באמצע להסביר לך את החוק. אתה בורח באמצע?
רון כץ (יש עתיד):
איזה חוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
החדש.
רון כץ (יש עתיד):
אחי, אני רוצה לשמור על התדמית שלכם. אני באתי ממקום שאומרים שש"ס זה גוף רציני. ועכשיו בן גביר קיפל אתכם. זה מעצבן אותי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא. אף אחד לא יכול לפגוע במותג הזה שנקרא ש"ס. אף אחד לא יכול.
רון כץ (יש עתיד):
הינה, הם פגעו. עכשיו פגעו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה, קארין?
קארין אלהרר (יש עתיד):
תראה מה עשו לכם. תראה איך בן גביר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא עשה. בסדר, הוא רוצה, ואני מכבד את הרצון שלו, אבל אני לא מסתיר שאנחנו חושבים שלא ככה מתנהגים שותפים. אני רוצה להיכנס בעובי החוק ולהסביר שבחוק עצמו, שאנחנו רוצים להביא אותו עוד מעט כאן להצבעה, בחוק עצמו מוזכר שהממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים שאושרו כדין על פי אמות מידה שוויוניות. זאת אומרת החוק הזה בעצם מדבר על דבר שקיים כבר היום. קיים היום. אלא מה? אלא מה? כבר הרבה מאוד זמן שאנחנו לא יכולים להעביר כסף לרשויות האזוריות, למועצות האזוריות, בגלל שמשרד המשפטים – גלעד, מה חזרת? הייתי באמצע להסביר לך. חיפשתי אותך.
גלעד קריב (העבודה):
לא הלכתי, הלכתי ללמוד קצת תורה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איזו סוגיה למדת?
גלעד קריב (העבודה):
תורה זה לאו דווקא – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
מלכיאלי, די, שחרר. זה לא יהיה היום.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אני פה בינתיים. פה טוב לי. אנחנו פה. אותך חיפשתי. לא צריך, לא צריך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
די. זה לא יהיה היום, תשחרר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אולי כן יהיה היום, אולי כן יהיה היום?
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא יהיה, לא יהיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה שומע, גלעד? אני באמצע להקריא לך.
גלעד קריב (העבודה):
אוה, כן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
על אף האמור, הממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים שאושרו כדין, על פי אמות מידה שוויוניות.
גלעד קריב (העבודה):
בסדר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, שנייה. הדבר הזה כבר קיים היום. לא, חשוב לדעת. הוא קיים היום. אלא מה? במשך שנים – זה עבר בכנסת – – –
גלעד קריב (העבודה):
אני מכיר את הסיפור. את זה אני מוכן לפתור איתך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איך?
גלעד קריב (העבודה):
בוא נשב, שזאת תהיה תכלית החקיקה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ולא מה?
גלעד קריב (העבודה):
שלא יצא – לא אתה – ששר הדתות הבא ושר האוצר הבא, סוגרים על תוספות של מאות תקנים, אין צורך בהחלטת הרשויות המקומיות, אין מנגנון. תראה, בזה שנכשלתם בהבאת חוק הרבנים הגדול, כי כרגיל אתם רוצים את הכול בתיאבון גדול, אז אי-אפשר להביא היום את המעקף בלי כל התנאים – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אבל זה לא אותו דבר. מה שאתה אומר, אכן כתוב בעיתון. לכן אמרתי לך בהתחלה, שזה מה שהכעיס אותנו. זה לא קשור אחד לשני.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא.
גלעד קריב (העבודה):
השאלה מה יתאפשר כתוצאה מהחוק, לא מה כוונתכם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הזה? החוק הזה מאפשר – אגב בסוף, המושג הזה "השר הסכים" – מי שמכיר איך מתנהל משרד ממשלתי, ודאי משרד הדתות, זה לא שקם איזה אדון מלכיאלי בבוקר עם איזה רעיון, והכול עובר. אתה עובר 12 תחנות קודמות לך, והם לא בדיוק אנשים – כולם יודעים איך זה עובד. עכשיו החוק הזה מאפשר את שיטת התקצוב שלהם; הוא לא מאפשר לכל דכפין. החוק הקודם, אגב, שינה את גוף הבוחר. זה שני דברים שונים.
גלעד קריב (העבודה):
אבל בהיעדר חוק שמגדיר גוף בוחר, על פי כל הכללים אתם יכולים למנות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, אבל הגוף הבוחר ההוא לא קשור למועצות האזוריות.
גלעד קריב (העבודה):
אבל זה לא רק מועצות אזוריות. זה העניין. אם היית מביאים חוק שרק בא לפתור את בעיית המשב"קים – שהיא באמת בעיה, צריך להסדיר את – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ואת הבלניות, וכל העובדים במקום שהם – – –
גלעד קריב (העבודה):
אבל כהרגלכם אתם לא מסתפקים בזה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, זה לא נכון אבל.
גלעד קריב (העבודה):
אבל זה כן נכון, אומר את זה גם הייעוץ המשפטי לכנסת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
סעיף קטן זה יחול אף על רשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות – – –
גלעד קריב (העבודה):
גם על רשויות, גם על רשויות מקומיות.
טלי גוטליב (הליכוד):
חכה רגע, תקריא עד הסוף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
רגע, אבל הרב – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תקריא, גלעד – – – החוק הזה הוגן.
גלעד קריב (העבודה):
לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא כופה כלום על ראשי רשויות, משתמש בתקציב קיים, ולכן צריך לחבק אותו. זה הכול. זה בגלל שהאוצר התערב. אם האוצר לא היה מתערב, לא היינו צריכים אותו. זה נקרא שהאוצר התערב. אם האוצר – – –
גלעד קריב (העבודה):
טלי, את טועה. אבל השר – – – אתה תהיה עוד שעה-שעתיים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני – עד שיבואו תלמידיהם ויגידו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
גלעד קריב (העבודה):
אה, אז יש לי – שמע של ערב או בוקר? שחרית?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. אנחנו נתחיל קודם כול מקריאת שמע של ערבית.
גלעד קריב (העבודה):
ערבית. אז אני חוזר עוד שעה וחצי, אתה תהיה פה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא הלך – זמן קריאת שמע של שחרית. אנחנו פה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אין, אין בהוצאות כדי לחייב את הרשות המקומית. ציטטתי נכון או שלא? לא רוצים להבין.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אמרתי את זה, אמרתי את זה.
גלעד קריב (העבודה):
גם עוד שעה וחצי אתה תעמוד וטלי תצעק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אמרתי במפורש. אבל מה, באו גאונים – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא חוק הרבנים ולא דומה לחוק הרבנים. נו באמת, די – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
באו גאונים וקראו לזה "חוק הרבנים", בשביל לעורר אמוציות. ומה שנכון – הצליחו. אני חושב ואני רוצה לקרוא מעל הבמה הזאת לידידי וחברי השר לביטחון הלאומי, מר איתמר, חבר הכנסת איתמר בן גביר, לבוא יחד איתנו לתמוך בחוק הזה. למה? כי הוא חוק צודק. נכון – ואני לא מקל ראש – יש לשר בן גביר טענות. אני לא מקל ראש בזה. גם אני, גם כש"ס, כן, כשיש לנו טענות שלא מתייחסים אליהן, אז בסדר, אז אנחנו כועסים. זה לגיטימי. אבל לא לבוא ולפגוע בחוק הזה. על זה, על זה אני קורא לו. למה? כי בסוף אם חלילה אנחנו לא נעלה את החוק הזה, אנחנו נגיע למצב שלא נוכל – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
לפיטורים, פיטורים של רבנים. 300 אנשים כמעט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ודאי, וגם בלניות. זהו, הרבה מאוד אנשים שנצטרך לפטר אותם, ואנחנו לא רוצים להיות שמה. איך אנחנו נסתכל בעיניים של אותם אנשים, מה נגיד להם, לא הצלחנו להעביר את החוק? עכשיו אני אקריא עוד חלק, ואסביר אותו: לפי ההסדר הקיים, סכום ההשתתפות של הרשות המקומית בתקציב של המועצה הדתית הוא פי אחד וחצי מסכום ההשתתפות של הממשלה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שכל המועצות הדתיות היום מסובסדות ב-40%–60%. חלק 30%–70%, לפי החוזק.
היו"ר משה סולומון:
יש מדיניות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תלוי לפי החוזק. יש מקומות ככה, מקומות ככה. יש מקומות שהם חזקים יותר, אז הוא משלם יותר. מה, מה הרציו של זה? בסוף רשות מקומית צריכה לפנות אשפה, צריכה לתת חינוך, מתנ"סים, וגם שירותי דת. מוצר. אלא מה? יש משרד ממשלתי שהוא הרגולטור על שירותי הדת. אנחנו לא בונים היום בתי עלמין. מי בונה בתי עלמין? הרשות המקומית. הוא מוציא תב"ר, מפתח את בית העלמין שלו, אחרת לא – – –
היו"ר משה סולומון:
מקוואות לא – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בעבר המדינה גם – מקוואות, אגב, המשרד נותן. אבל את חלק הארי נותנים הרשויות המקומיות. אם אנחנו נותנים השנה, בעזרת השם, 60 מיליון שקל, הרשויות המקומיות בכלל, פלוס גיוס כספים שלהם זה יהיה הרבה יותר מ-100 מיליון. זאת האמת. הייתי מאוד שמח שאנחנו נממן את הכול, אבל זה – עכשיו, מה אני רוצה להגיד? החוק הזה קיבל תמיכה של ביבס מהרשויות המקומיות, יושב-ראש השלטון המקומי, ומחג'ג', למה? כי זה חוק. פעם ראשונה שאנחנו אומרים שאנחנו לוקחים על עצמנו את כל העלויות. אתה יודע, הרשויות המקומיות, גם ככה קשה להן. גם ככה זה – – –
היו"ר משה סולומון:
אין חלוקה 40%–60%?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בזה לא. אנחנו לוקחים על עצמנו את הכול. לכן הם קפצו משמחה. אנחנו לא – אם נקים מועצה דתית באותו מקום, יש את ההסדר החוקי של כל המועצות הדתיות, בסדר, אבל כל עוד שלא הקמתם – ולדעתי איזה 20 שנה לא הקימו מועצה דתית אם אני לא טועה, אני לא מכיר את הזמן המדויק – אז אנחנו מורידים את העול מהרשות המקומית. אם החוק הזה לא יעבור, אנחנו נבוא למצב של פיטורים של עשרות ומאות עובדים. עכשיו, מה עצוב בסיפור הזה? בכל הסתדרות, בכל שירות המדינה – אתה יודע, אתה נוגע במורים? שביתה. אתה נוגע בעובדי חברת חשמל? שביתה. רשות שדות התעופה? שביתה. יש שני מגזרים במשק שמעולם לא שבתו, וגם לא איימו בשביתה וגם לא ישבתו, מי אלה? הבלניות, למה? אני – – –
היו"ר משה סולומון:
חברה קדישא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
וחברה קדישא. מצוין אמרת. למה? אם יהיה מת, מה תגיד?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
כבוד השר, גם חיילי צה"ל – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא שמעת אותי. מתן, לא שמעת. הזכרתי את עובדי שירות המדינה. דייקתי בלשוני, היות שחששתי – אוקיי, אני דייקתי, כי ידעתי שיש כאן אריות מולי, שיכולים לתפוס אותי ככה. אמרתי: נסה לא ליפול. רק תפילות, תאמין לי. אתה זוכר מתן, בתקופתך – ואני גם אומר לפניך, בלי קשר אליך – הקברנים והבלניות, פעם אחת איימו בשביתה? אין דבר כזה. אספר לך יותר מזה: כשנכנסתי לתפקיד – – –
היו"ר משה סולומון:
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בוא אני אספר על התנאים. הזמינו אותי לכנס של מתנדבים בחברות קדישא, מזמן, בחודש הראשון. ואמרתי שאני מאוד מאוד שמח שיש כאן מתנדבים, אנשים שבאים, קמים בלילה, רוחצים נפטרים. קבורה זה חסד של אמת. אבל אמרתי שלטעמי אסור שיהיו מתנדבים שמה. בסוף החובה שלנו כמשרד, כמדינה, היא שהם יהיו עובדי המשרד.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עשינו, ברוך השם. בשנה וחצי האחרונות, בתחום המקוואות הסדרנו את השכר, והוספנו, מה שלא היה הרבה מאוד זמן. הכנסנו להם הסכם קיבוצי. דואגים להם עכשיו לתוספות עם דוגמי מים – אתה מכיר את הסוגיה הזו. אגב, אני מגיע לכנסים, בלניות – אתה שואל אותי אם זה מספיק? ודאי שלא. אבל אחרי הרבה מאוד זמן שאין תוספת שכר, קברנים – זה חלק מהדברים שאני צריך לעשות אותם; להסדיר להם את השירות, להסדיר להם את השכר שלהם. לא צריך מתנדבים.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
הלוואי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון. אגב, חלק מהחברות קדישא, כבר התחלנו בשיח על זה. להכניס אותם כעובדים. חלק בגוף הקבורה, חלק למועצה הדתית. אבל אתה יודע, להכניס עובד, יש לזה משמעות. בסדר, אבל אנחנו עובדים על זה. ולא סיימנו עם הבלניות, אבל המצב היום, ברוך השם, בחודשים האחרונים הרבה יותר טוב. והקברנים גם, עוד לא סיימנו. שאל אותי אדוני היושב-ראש על השכר – מהנמוכים ביותר, ומדובר בנשים צדקניות שעוזבות את הבית בשבת, חגים. אתה יודע, אנחנו גומרים תפילה בשבת, באים הביתה, עושים קידוש – אימא לא נמצאת. אימא במקווה, אימא הלכה להטביל אנשים. אז דברים. הקברנים, אין דבר כזה, חברה קדישא עכשיו יצאנו לחופש – מה עם המת? יותר מזה, הם גם לא יכולים לקחת מחברה קדישא מהעיר הסמוכה. דווקא מאותה עיר – צריך זיקת קרקע. בסוף האנשים האלה, אם אנחנו נצטרך לבוא לפטר אותם – אנחנו לא נפטר אותם. אני אומר להם: אנחנו נגן עליהם בכל מחיר. בכל מחיר. אבל מה רוצים? שנפטר אותם?
היו"ר משה סולומון:
זאת הזדמנות לדאוג להם, לתנאים שלהם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל אסור לנו. אסור למשרד לממן אותם, בגלל שמשרד המשפטים – – –
היו"ר משה סולומון:
אבל המשרד הוא הרגולטור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון אבל מה אמרו לנו? שלנו אסור לממן אם לא דרך מועצה דתית. אם אני רוצה לממן את הקברנים, את הבלניות, את הרבנים. דרך רשות מקומית אני לא יכול, כי רשות מקומית מסובסדת ממשרד הפנים; המועצה הדתית – ממשרד הדתות. יש שכל, זה לא טמטום, אבל נקלענו למצב שצריך חוק, וזה החוק הזה עכשיו. במקביל לזה, מה שנקרא בלי קשר לזה, הגענו למצב שיש מעל 42, אם אני לא טועה, ערים שאין בהן רבנים. אין.
היו"ר משה סולומון:
מ-257 ערים רק 42?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תשמע, קודם כול היה אפשר עוד.
היו"ר משה סולומון:
מה מאיר שואל?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
רבי מאיר אומר: חבל על הזמן. אולי צריך דברי תורה.
היו"ר משה סולומון:
הוא אמר דברי תורה קודם. הוא פתח בפרשת השבוע ונסחף לעולם המעשה. מבקשים שתעבור לעולם הרוח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איציק כהן היה סגן שר האוצר, היה פעם פיליבסטר ארוך שהוא עשה. דיבר, דיבר ונתקע באיזה שלב. כמה אתה יכול לקשקש? אז הוא אמר: תביאו מסכת אבות. הביאו מסכת אבות, התחיל לקרוא, עוד זה ועוד זה ועוד זה. ככה הוא סיים.
היו"ר משה סולומון:
אולי זו ההזדמנות להתנצל בפני משפחת בוסקילה, שממתינים הרבה זמן, אבל ככה אתם לומדים מה אבא יעשה עוד מעט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו מתנצלים, משפחת בוסקילה. נכון, לא יפה. אבל נקלענו פה לאירוע.
היו"ר משה סולומון:
ככה הם לומדים מהי העבודה של אבא.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מה עכשיו, פיליבסטר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה פיליבסטר? הקואליציה עושה פיליבסטר? מה קרה? אין דברים כאלה. בדרך כלל פיליבסטר זה כלי של אופוזיציה, לא של קואליציה. ככה זה בדרך כלל.
מיכל שיר סגמון (יש עתיד):
תקרא לי לפני שאתה מסיים – – –
היו"ר משה סולומון:
סליחה, רק אגיד, גם משפחת מרון נמצאים כאן איתנו, משפחת מרון, שאנחנו היום מזכירים את זכרו – מחילה על האירוע שנקלענו אליו. אני מקווה שעוד מעט זה יסתיים ונוכל באמת לכבד את זכרו. בבקשה, אדוני השר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אגב, אני חושב שהם לומדים את המקצוע. עוד מעט תראו את אבא שלכם נמצא פה, עושה גם פיליבסטר. בקיצור, הם לומדים את המקצוע עכשיו. שאלתם על עדכונים מהשטח, אז האמת היא שעוד אין לי עדכונים. אני משער שהשר בן גביר בדין ודברים עם ראשי הקואליציה. אולי השר המקשר יודע לענות לנו? הרב אמסלם, יש חידושים עם הרב בן גביר? לא יודעים. טוב. אנחנו ממשיכים. רב הנסתר על הנגלה. צדיקים נסתרים. בקיצור, אז הייתי באמצע לספר לך, בחוק הרבנים – 42 ערים זה סך הכול 4.5 מיליון אזרחים. כי נכון שאמרת שזה 42 מבין 100 ומשהו, אבל אלה הערים הגדולות.
היו"ר משה סולומון:
257 רשויות יש. מתוכן 42, אין להן רבני ערים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ירושלים, תל אביב, חיפה – הערים הגדולות – ראשון לציון, ערים גדולות. בסוף אם אתה רוצה להסתכל על מספר האזרחים שאין להם, הם 4.5 מיליון אנשים. צריך לזכור שדווקא מהאירוע של 7 באוקטובר – אני הסתובבתי הרבה וראינו, היינו בבתי אבלים; אנשים סיפרו לנו כמה היה משמעותי תפקידו של רב העיר בליווי, בשבעה, בניחום, כשיש רב שהוא פעיל ונמצא, כמו רבני הערים שלנו. אין דבר שיכול להקל על משפחה שאיבדה, אין דבר כזה. זה אובדן שאנחנו לא מאחלים לאף אדם בעולם, אבל כשיש אדם שהוא מעורה בעניין ושאכפת לו ושנמצא – ואין את זה. במה זה פוגע? פוגע ברישום נישואים. היום אין עיר שאין בה רושם נישואין כי מועצת הרבנות הראשית ממנה רב ממלא מקום. גם בירושלים יש ממלא מקום, קוראים לו הרב ביטון. במקרה הוא מחתן היום. זה בכל עיר, אבל בסוף זה לא דומה. רב שיש לו אחריות על מקום מסוים, וצריך לנסוע למקום אחר, זה לא אותו דבר. לכן האחריות שיש לרב, שהוא אחראי על המקום, ודאי שיש לה משמעות גדולה מאוד. עכשיו – אין חידושים. מי שרצה לשאול, עוד אין חידושים. אני רוצה להמשיך לדבר על החוק הזה. בחוק הרבנים הגדול, שלא עבר – – –
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
לא, לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה אסור? למה אסור? אבל זה כשר.
היו"ר משה סולומון:
אסור, אסור. לא. די.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שמתם לב שהמשפחה הלכה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני קודם כול רוצה להודות לחבר הכנסת בצלאל – – –
היו"ר משה סולומון:
אני מבקש להתנצל בפני משפחת מרון שיצאה. אני מקווה שתכף נחזור ללו"ז של המליאה, ונוכל לכבד את זכרו של משה מרון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הם הלכו כבר. הלכו.
היו"ר משה סולומון:
קודם לכן דיברתי – חבר הכנסת סימון, קודם לכן דיברתי איתם. לא ניתן לשנות את הלו"ז תוך כדי הלו"ז הקיים. לא נוכל להקדים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני גם מצטרף לדברי היושב-ראש, ומתנצל בפני המשפחה – נכון, אין ספק. גם משפחת בוסקילה. כל המשפחות שמתעכבות הרבה זמן. אני רוצה להמשיך להקריא: לפי הסדר – ברוך הבא, יושב-ראש הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
ברוכים הנמצאים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם אתה מגיע, כלומר יש לך משהו לספר לנו?
היו"ר אמיר אוחנה:
עוד לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מתכנסים לקראת? טוב. מטרת התיקון המוצע היא לאפשר לממשלה לתקצב שכר ותקנים של בעלי תפקידים שונים במועצות הדתיות שמונו כדין. למשל, רבנים שמונו או שנבחרו, לרבות רבנים אזוריים, רבני יישובים – – איפה סולומון? חבר הכנסת סולומון. ברגע השיא הוא ברח. האמת היא, יכול להיות שבגלל שהשר וסרלאוף הגיע, אולי יש לו איזו בשורה בשבילנו. אין בשורות. טוב, נמשיך.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעוון וסרלאוף:
קח את הזמן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איפה חברת הכנסת פנינה? כל הזמן שבעולם. איפה חבר הכנסת סולומון? לא פה – למשל רבנים שמונו או שנבחרו, לרבות רבנים אזוריים, רבני יישובים וקייסים לעדה האתיופית. אני כן רוצה להתעכב על זה, וחבל שחבר הכנסת סולומון לא פה, ואני זוכר את המאבקים שכבר ניהל שר הדתות הרב יעקב מרגי. אני זוכר את השר, זיכרונו לברכה, דוד אזולאי, כמה נלחם להשיג תקציב לרבנים מהעדה האתיופית. וגם הקייסים, שלצערי הרב חלק גדול מהם נמצאים במועצות האזוריות, ובלי החוק הזה אנחנו לא נוכל להמשיך לממן אותם. נצטרך לפטר, חלילה – ואני מקווה שזה לא יקרה – את אותם רבנים מהעדה האתיופית ואת אותם קייסים. – – נוסף על סכומי ההשתתפות של המועצות הדתיות, בהתאם להוראות החוק הקיים, ובלי שיהיה בכך כדי לחייב את המועצות במימון. לפי המוצע, הוראה זו תחול גם על רשויות מקומיות, שאין בתחומן מועצה דתית. התקציב יועבר על פי אמות מידה שוויוניות שיקבעו על ידי השר לשירותי דת, בהתייעצות עם שר האוצר. אמות המידה יסדירו את אופן התקצוב וגובהו. הכול בכפוף לתקציב המאושר במשרד לשירותי דת. זאת אומרת שהחוק הזה בעצם תפקידו, בשונה ממה שנאמר כאן – – –
קריאה:
השר, אנחנו הולכים לאכול.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה עושה פיליבסטר כששתי משפחות כאן מחכות, במקום להוריד את החוק הזה, שעושה לכם בלגן. לא שאכפת לי, שיהיה לכם בלגן כל היום, אבל המשפחות פה מחכות. די כבר.
אופיר כץ (הליכוד):
אני הצעתי להם להביא חוק אחר, ובגלל המשפחות הם לא מוכנים. האופוזיציה הממלכתית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אוה, יש פה נושא חשוב.
אופיר כץ (הליכוד):
הצעתי להם להביא חוק לקריאה ראשונה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אוה, זה חמור מאוד.
אופיר כץ (הליכוד):
סטודנטים – – – והם לא הסכימו, הם לא הסכימו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל המשפחות פה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
את באה ועושה כאן פוליטיקה, מירב.
אופיר כץ (הליכוד):
אלה עושים פוליטיקה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כל הכבוד לאופיר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמה? שמה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הוא הציע לך להביא חוק, ואת לא רצית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה שאני אתן לו עוד חוק? למה? מה קרה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כל הכבוד ליו"ר הקואליציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, אני צריכה לתת לו עוד חוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה בשביל המשפחות, בשביל המשפחות. לא, מירב, את באה וצורחת פה עלינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה לא מכובד. יש דברים שלא עושים.
אופיר כץ (הליכוד):
מלכיאלי, תקשיב מה היה, הצעתי להכניס חוק בקריאה ראשונה בשביל לשחרר את המשפחות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתה עושה פיליבסטר? למה השר עושה פיליבסטר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש דברים שלא עושים. לא, לא, לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתה עושה פיליבסטר?
אופיר כץ (הליכוד):
בשביל לשחרר את המשפחות הם לא מוכנים. בואי נכניס חוק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. השר לא עושה פיליבסטר. מירב – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? כי אתם רבים עם בן גביר על חשבונם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – את צריכה לכבד את המשפחות. ולשמוע למה שיו"ר הקואליציה אומר לך.
קריאות:
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ואתם שללתם את זה. לא ידעתי, אגב, את הסיכום הזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אני צריכה לתת לו עוד חוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
את צריכה לכבד את המשפחות. את צריכה לכבד את המשפחות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני? תגיד לי, מה זה? אתה לא מתבייש? רד, רד. תן לו – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אתבייש? זה התפקיד שלכם לעשות. צר לי שאת סירבת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, זה שיש לך רמקול – אני רוצה להגיד לך, לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, יש כאלה בלי רמקול – אלופים. יש כאלה בכנסת בלי רמקול, לא משנה מי הם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך – כמוני, זה בסדר, אין לי בעיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה, נו, הלוואי עליי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברוך השם, הכול טוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הלוואי עליי. אבל שיו"ר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יכול לרדת מהדוכן, להוריד את החוק הזה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
את יכולה לכבד את המשפחות, ולא עשית – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן. ודאי, זה לא מכובד. לא מכובד. זה לא יפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וואו, כל מה שהוא אומר, זה שקר. וחבל, יש לו כיפה על הראש.
היו"ר אמיר אוחנה:
טוב, חברת הכנסת בן ארי, עד כאן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תפקידך לאשר ליו"ר הקואליציה את מה שהוא רצה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל הוא פנה אליי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הוא פנה.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא. היא מתכוונת אליך, אתה פנית אליה. אל תפנה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, את באה לכאן בדרישה, לא אני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני דורש כאן כבר שעה, מה אני אעשה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרת לי: מירב – שנייה, הינה אני לא צועקת.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, כשהשר פונה ישירות אז הוא גם מזמין תשובה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז מותר לי, אתה פנית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אה, אני, נחמד לי לשוח איתך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה לא? אז הינה, אני גם אומרת לך. יש עוד ארבעה חוקים על סדר-היום. יש לאדוני היושב-ראש את סדר-היום. אפשר לעבור, יש עוד מלא חוקים ויש הסתייגויות גם. אני יכולה לדבר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל יושב-ראש הקואליציה הציע הצעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה, להביא עוד חוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, זה מה שהוא הציע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שנייה, אבל אם חשוב גם לך וגם לי לכבד את המשפחות – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מאוד חשוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – כמו שבאת לפה בדרישה, ואני מסכים איתך – אגב, אני קודם גם בדקתי האם יש אפשרות לעשות – לא הפסקה, אלא לחתוך את הזמן. כנראה שתקנון הכנסת לא מאפשר את זה. זאת אומרת, ניסינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן, כן. אוקיי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל הייתה כאן הצעה של חבר הכנסת כץ, יו"ר הקואליציה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
להוסיף עוד חוק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ואז נאפשר את הדיון הזה. אבל לא רציתם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו אתה גם שומע אותי? מה שרצה יו"ר הקואליציה זה שאני אוסיף עוד חוק עליי, מה שנקרא, לאור הסחבקיות מהצד הזה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לחבק את המשפחות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה, לא. אני אמרתי, תסתכל בסדר-היום, יש לך סדר-יום? יש עוד ארבעה חוקים היום. בוא נעבור לחוק הבא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אז אני לא בסדר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, שנייה, שנייה. לא אמרתי שאת לא בסדר. אמרתי שאני חושב שראוי שתשבי עם יו"ר הקואליציה ותגיעו להבנות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מנסה, הוא לא מוכן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא מוכן? אני לא הייתי בשיח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרתי לו: בוא נעבור לחוק הבא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אה. בוא לאופוזיציה, את אומרת לו. זה לא ככה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אני חייבת להגיד לך משהו אחד אחרון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא חייבת אחרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין לי בעיה, אני רואה שמשעמם לך. אני רוצה להגיד לך משהו, בסוף לבוא ולבקש ממני להוסיף עוד חוק לסדר-היום – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בשביל לכבד את המשפחות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – בוא'נה, כשיש ארבעה? זאת חוצפה.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה משפחות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
היו כאן קודם, אתה לא היית בדיון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל יש ארבעה חוקים.
נאור שירי (יש עתיד):
אני פה בדיון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם לא היית. אני לא הייתי בשיח ביניכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין בעיה. אבל תקשיב, יש עוד ארבעה חוקים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר, הבנתי, הבנתי מה את אומרת. הבנתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שוויון לאנשים עם מוגבלויות – נראה לך שאני אתנגד לזה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חס ושלום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא נדבר על זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כיושב-ראש השדולה, יחד עם המנוח גילאון – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמה חוקים? אדוני היושב-ראש, יש לך עוד ארבעה על סדר-היום, נכון? אין בעיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שירי, אני לא עשיתי לך "ששש". לא, רק בגלל שאמרת לי קודם, שאתה לא רוצה לדבר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני, איתך, מאז שאמרת שאני לא יודע קרוא וכתוב – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, אמרתי את זה. לא זה מה שאמרתי לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה? נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
בדיוק את זה אמרת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
די, נו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא שיש לי בעיה. הינה אני אומרת לך, אתה יכול לרדת עכשיו, אני עושה הצבעה שמית וזה עוד זמן. נסיים את ההצבעה השמית, ואנחנו עוברים לחוק הבא. יש לי שם שעות דיבור, ואני יכולה לדבר. אבל בין לבין – – –
אופיר כץ (הליכוד):
בואי נוסיף חוק לקריאה הראשונה, נוריד אחד מהקריאה השלישית. נוריד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה שאני – אה, אתה רוצה להוריד? אפשר לדבר. הוא יוריד חוק. אין בעיה, תוריד חוק. אין פה מתנות חינם היום.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז מצוין, תשבו ביניכם, תשוחחו ותדונו. תמיד טוב שתשבו ביניכם ותדברו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תכף נשוב אליכם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני ממשיך.
היו"ר אמיר אוחנה:
כן, בבקשה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו ממשיכים. אדוני היושב-ראש, לפני שבאת היה כאן שיח מאוד מאוד גדול על החוק הזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני רוצה לשמוע כל מילה שנאמרה. שלא אחמיץ אפילו אות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שנתחיל מההתחלה? בוא נקווה ביחד שלא צריך את כל הזמן הזה. אוה, לדקדק בקוצו של יו"ד, כמו שאומרים. אני אגיד לך, תראה, היה כאן דיון גדול מאוד על חוק הרבנים. והיה שיח האם צריך את זה או לא צריך את זה, בסדר, זה שיח שקיים. אבל אחרי זה יש חוק אחר לגמרי, שהוא החוק הזה שנמצא לפנינו – אנחנו עדיין באי-אמון, צריך לזכור – שמתוכנן להביא אותו אחר כך. פתחתי פה בדבר תורה, אמרתי: קרח הרי הלך לריב עם משה רבנו, את מי הוא לקח איתו ביחד? כתוב: 250 ראשי סנהדריות. אנשים שהיו גדולים בדורם, לא היו קטנים. איך יכול להיות שהוא הצליח לקחת כל כך הרבה אנשים חזקים נגד משה? הרי משה קרע להם הים – הם ידעו והאמינו בה' ובמשה עבדו. רש"י אומר שהוא עשה ליצנות. כשעושים ליצנות אז השיח הוא לא שיח מקצועי, לא שיח אמיתי. כבר הכול – הם קוראים לזה פופוליזם, לא דנים לגופו של חוק. בא מישהו, לצערי, והכתיר את החוק הזה בתואר חוק של ג'ובים, העוקף של מה שהיה מקודם. עכשיו לך תסביר לאנשים. עם מי תדבר? אמרתי להם קודם, אם יש ויכוח בין קואליציה לאופוזיציה, שמתנגדים – גם אנחנו היינו באופוזיציה והתנגדנו, זה המשחק, אבל – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני השר, אדוני השר, אפשר משהו, כי גם ככה אתה בפיליבסטרים, תן לנו את הלו"ז המלא של התוכנית לשלוש השעות הקרובות. אם אתה ממשיך שלוש שעות, שעתיים, ארבע שעות. תן לנו עדכון, אולי נשתה משהו – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אגיד לך את זה ככה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הכבוד, יבגני, כל הכבוד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בוא תעדכן אותנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה פרקים, זה אי-אמון.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שואלים אותי למה הקואליציה עושה פיליבסטר, זה בדרך כלל התפקיד של האופוזיציה. אז אין לי מה להשיב, אין לי מה לענות. אז לפחות – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רואה, אנחנו תמיד נהיה יותר מקוריים ממה שאתה חושב.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שכבוד השר יגיד לאומה מה פשר – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו תמיד נהיה צעד אחד לפניך, יבגני.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני רק אומר לכם, חברי הכנסת, שנמצאים איתנו כאן חברי משפחת בוסקילה. של מישל בוסקילה – לא צריך מחיאות כפיים, לא צריך להגזים.
טלי גוטליב (הליכוד):
בהצלחה.
היו"ר אמיר אוחנה:
ואנחנו, מייד אחרי שהשר ירד ולפני שנעבור להצבעות, נעבור להצהרת האמונים של חבר הכנסת בוסקילה כדי לא לייבש אתכם מעבר לנדרש.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני הייתי מציע, על פי מה שאני מבין – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה כתבו לך, אדוני השר? מה הפתק?
היו"ר אמיר אוחנה:
הפתק. הוא רוצה לדעת מה בפתק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש פתק ויש בעל הפתק. תראה, אמרו לי שצריך להתכונן לנאום ארוך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אבל זה, תודה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל אמרו לי שכשאני אומר את זה, להסתכל על בני משפחת בוסקילה. לחכות, אין מה לעשות.
היו"ר אמיר אוחנה:
אגב, אני רק אגיד לכם, משפחת בוסקילה, אנחנו שמחים שאתם פה איתנו ואנחנו מכבדים אתכם. אבל כל האירוע הוא שמישל אומר: מתחייב אני. זאת אומרת, אתם לא חייבים להישאר פה עד הסוף, כי זה ייקח הרבה שעות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אבל זה – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עד הבוקר, מה אתה רומז?
היו"ר אמיר אוחנה:
זה לא כמו נאום בכורה, זה לא כמו נאום בכורה. אבל אתם מוזמנים להישאר איתנו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל עדיין – << יור >> זה מרגש. גם "מתחייב אני" – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה יכול לקרות גם ב-24:00, קחו בחשבון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אנחנו מקווים מאוד שזה יהיה קודם. בסדר. מתחייב אני. בקיצור, אז כמו שאמרתי לך, אדוני היושב-ראש – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, מה אמרת? נחזיר אותך רגע להשבעה שלך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אז אמרתי שמה שבסוף קרה הוא שעשו ליצנות. וכשעושים ליצנות אז בסוף אין שיח אמיתי. אתה לא יכול לעשות שיח אמיתי. אגיד לך יותר מזה: אני דיברתי עם כמה צעקנים על הג'ובים ועל הזה, ואמרתי להם: חבר'ה, בואו נפתח את החוק ביחד, בואו נקרא את זה. אחרי כמה דקות: מה, זה החוק? כן, זה החוק. גם בחוק הרבנים, מה שהפכו אותו למה שכתבו עליו בעיתונות וזה, פגשתי אנשים – חבר'ה, זה החוק. אנחנו לא מאמינים. אז למה לא קראת? אז מישהו אמר לי תשובה נכונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – חוק הרבנים והחוק הזה זה לא אותו דבר, ואל תיפול לשם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא זה מה שאני אמרתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, לא, כי החוק שהבאת לפה הוא חוק סופר-הוגן. אתה יודע למה, אדוני השר? כי האוצר התערב לך שלא כדין. יש משרות שלמות, שבמשך שנים משרד הדתות משלם בהתאם – – – האוצר החליט פתאום – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
טלי גוטליב (הליכוד):
האוצר החליט פתאום שלא יכול להיות שהרשויות המקומיות לא יישאו בזה, ולכן חוקקת את החוק שבעצם משאיר את המצב הקיים על כנו; משאיר את המשרות הקיימות על כנן, ומאפשר שירותי דת. לכן שתי השורות הללו שנוספו בחוק הרבנים ב-1971 זה חוק שהוא לא חוק הרבנים ולא דומה לו. ולכן טוב עשיתם כך, ומוטב היה – – – עוסקים בזה. אנחנו לא רוצים שכרגע אנחנו נידרש לפטר אנשים שלא יקבלו את שכרם כי האוצר החליט להתערב – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל צריך לזכור שחוק הרבנים – אני לא אמרתי שזה אותו חוק. אמרתי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
החוק זה לא חוק רבנים – – – זה חוק רבנים 2 – מה הקשר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא זה מה שאני אמרתי. אני אמרתי שאותו דבר בליצנות – שלפעמים אנשים מתנגדים ונותנים נאומים חוצבי להבות אש נגד חוק שהם לא בהכרח הם מכירים אותו, האירוע היה שם, כי גם אז ישבתי עם ח"כים, שלא בדיוק היו בדיוני הוועדה, לא מכירים את הקשיים במינויי רבנים. למה עד היום ל-4.5 מיליון אנשים אין רב בעיר שלהם, הם לא מכירים את האירוע. לא נכנסתי לדיון אם מתאים עכשיו או לא מתאים עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
תנאם כרצונך. חוק הרבנים, אתה פשוט יודע את דעתי עליו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא דיברתי על חברת הכנסת גוטליב. אמרתי שבעניין הזה אנשים לא הבינו על מה הם מדברים. זה מה שדיברתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
החוק שהיום הבאתם היה צריך לעבור בהסכמה מוחלטת, כי אנחנו רוצים להמשיך לתת שירותי דת. אנחנו לא מוסיפים תקציב, ולא מעמיסים על אף אחד שום דבר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אוקיי, אלא מה? אז הפכו את זה לסוגיה, לצערי הרב, לא של קואליציה ואופוזיציה – של קואליציה וקואליציה. כי אם לא היה לנו פילוג בתוך הקואליציה החוק הזה היה עובר.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא עניין – אין לנו פילוג בתוך הקואליציה. אין לנו פילוג, אני לא הייתי אומרת את זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש. סליחה, בואי לא נטאטא דברים מתחת לשולחן. יש לנו בקואליציה אנשים שלא עובדים עם הקואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא מסכימה. מותר לשר לבקש משהו או לרצות משהו. מותר למנף דברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בוודאי. מה זה מותר? הוא חייב. הוא צריך את זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא הופך את זה לפילוג בתוך הקואליציה. אם אתה שואל אותי, אדוני, לאור המצב הייתי מבקשת דחייה קצרה כדי להביא את זה להבנות. אנחנו באמת כקואליציה לא צריכים להיות תלויים לא במפלגה תומכת טרור, אנחנו לא צריכים להיות תלויים במפלגות צד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יושב-ראש הכנסת, לא הבנתי למה יש שיח על איך צריכה לעבוד קואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה שיח.
היו"ר אמיר אוחנה:
אגב, אפשרתי את השיח הזה גם לחברת הכנסת בן ארי. לגיטימי. << קריאה >> לגיטימי. לגיטימי. אפשרתי את השיח הזה גם עם חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא מבינה מה מפריע לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עם זה אין לי בעיה. אני אומר שיחות על איך עובדת הקואליציה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אומר לך היושב-ראש שגם היו שיחות עם חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל, אדוני השר, יכול מאוד להיות שדווקא בגלל המורכבות והרגישות ולאור חשיבות החוק אסור שהוא ייפול. לא בגלל קואליציה או אופוזיציה אלא בגלל טובת שירותי הדת הקיימים ממילא. זה הרעיון הגדול. בכל הכבוד, יכול להיות, ואני אומרת, לפעמים אנחנו מביאים חוק ולא נותנים מספיק תשומת לב לדאוג לקידום שלו עוד קודם. אני חייבת להגיד לך שכשעלה חוק הרבנים שם בחוקה, בגלל שאני בעונש ואני לא בחוקה עכשיו, אז שמעתי עליו בדיעבד, פתאום לא קלטתי, האם זה חוק הרבנים 2? נלחצתי, ואז קראתי וראיתי. לפעמים מספיק – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא כולם קוראים.
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע. לכן אני אומרת, יכול להיות, אני לא רוצה להגיע למצב שזה חלילה ייפול.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון, גם אנחנו לא רוצים.
טלי גוטליב (הליכוד):
ולכן אני גם לא משחקת משחקי כוחות. זה חוק טוב, זה לא חוק שקשור אליך כש"ס ולאדם דתי כזה או אחר. זה חוק שצריך לאפשר אותו, אחרת לא נוכל לשלם משכורות לעובדים קיימים. אבל אם אנחנו פה בצוק העיתים כרגע תקועים, אז עם כל הכבוד, זה לא בושה להוריד מסדר-היום חוק, לחכות כמה ימים. אנחנו לא בפגרה, יש לנו עוד שלושה שבועות. להעביר את זה או ביום רביעי או ביום שני הבא, ולגשר על פערים. תאמין לי שדרך טלפון אי-אפשר להשפיע כמו כשמדברים בשיח פנים מול פנים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול אני יודע שאמורה להיות פגישה שנדבר על השיח הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז לא צריך את ההחלטה הזאת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חבל שהגענו עד הלום, כמו שאומרים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אפילו לא ידענו על זה, סדר-היום כבר – תראה, זה קורה כשסדר-היום מפורסם מהרגע להרגע ודברים נעשים – זה בסדר, כי אנחנו עובדים פה במתח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא מכיר את עבודת הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו עובדים במתח של זמנים גם בחקיקה, והיו"ר תמיד מאפשר ברגע האחרון כמה שאפשר – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
סדר-היום, אגב, פורסם אחרי הנשיאות, כמקובל מדי שבוע מימים-ימימה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה ברור, אני מדברת על החוק הזה, שגרם לקושי. אז אני אומרת, לא קרה כלום אם נחכה עוד יומיים או אפילו לשבוע הבא. אני חושבת שזה לא סוף העולם, זה נכון. ולקריאה שנייה שלישית, את שתי השורות האלה – אני לא רואה אפילו אם תהיה עליהן הסתייגות, כי זה כל כך קצר, כל כך נקודתי, כל כך מתחשב. אז לכן אני אומרת: למה שתהיה לנו בושה? למה שהחוק לא יעבור? אני רוצה שהוא יעבור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, את צודקת. גם אנחנו רוצים שהוא יעבור.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש לנו אחריות כקואליציה, זה הכול. ומותר לנו גם לא להסכים. אנחנו לא בובות, זה בסדר. אגב, הקואליציה, שיטת המשטר שלנו היא שיש הסתמכות על מפלגות צד, וזה קשה, זו שיטה קשה, אנחנו לא בשיטה נשיאותית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל היא שיטה טובה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק, אני מעדיפה אותה כי אני מעדיפה שלדוגמה לעשרה מנדטים יהיה כוח או לשבעה מנדטים יהיה כוח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
טלי גוטליב (הליכוד):
זאת שיטה מורכבת, אבל היא עדיפה מבחינת שיקוף רצון העם. לכן אמרתי, יש קושי כרגע עם החוק. הוא חוק מעולה. כמו שהסברתי כאן, ואנשים לא רצו לשמוע: אם יש לנו קושי – וזה חוק שצריך לעבור כי אנחנו נמנע פה, שיהיה ברור לכל אחד, אלו המשכורות לבלניות ולרבנים מכהנים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ולרבנים האתיופים והקייסים.
טלי גוטליב (הליכוד):
הקייסים, שלא יהיה להם שכר. לכן אני אומרת – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שיצטרכו לפטר אותם.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז זה שומר מצב קיים. אבל אני גם לא רוצה שחוק ייפול. ולכן, אם יש לנו פה קושי אז אנחנו צריכים לחכות שנייה כדי להביא את זה למצב שזה עובר, מה קרה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני חושב שהעלינו את החוק הזה, כולם ידעו שהחוק הזה עולה, ועכשיו, אחרי שהחוק הזה – – –
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
אבל אין לך רוב.
היו"ר אמיר אוחנה:
מתקיים לדעתי שיח ממש ברגעים אלה, בואי נראה, אולי יהיו הסכמות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חברת הכנסת השכל, אני חושב שאת זוכרת ואת גם יודעת שבסוף אני נמצא פה עכשיו מה שנקרא בפיליבסטר לא כי מישהו בא לו לנאום, אלא כנראה שיש איזשהו צד שכן – – –
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
העניין הוא שיש פגישה – – – שעה וחצי – – – אתה הולך עכשיו למשוך שעה וחצי לפגישה הזו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני מקווה מאוד שאני אצטרך עוד קודם לרדת.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אז תגיד, שנדע. יש כאן משפחה, נשחרר אותם לשעה וחצי, נחזור עוד שעה וחצי להשבעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו נעזור לך. אנחנו כאן לעזור לך להעביר את הזמן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני חושב שהיושב-ראש אמר את זה קודם. היושב-ראש רמז את זה, אבל אמר את זה בצורה מאוד ברורה. אגב, אני לא יודע מה זאת הפגישה הזאת של ראש הממשלה עם השר בן גביר, אולי בנושאים של המשרד לביטחון לאומי. אנחנו לא יודעים.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, אני התכוונתי לפגישה שמתקיימת פה בפרסה. בוא נראה, אולי זה ייתר את ההמתנה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
פורסם שבשעה 20:30 יש פגישה לראש הממשלה יחד עם השר לביטחון פנים. אני לא יודע מה תוכן הפגישה. אולי נושאי המשרד, אני לא יודע.
היו"ר אמיר אוחנה:
אדוני מדגים חלוקת קשב, אפשר גם לנאום בדוכן וגם להתעדכן מהחדשות שמגיעות מבחוץ. יפה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן, כן, נו, מה אפשר לעשות, כי אנחנו בסוף פה מנווטים את עצמנו, מה עוד צריך לעשות. עכשיו יש עוד נושא, וזה החלק הראשון שבחוק שמדבר, אני מקריא: כי הממשלה והרשות המקומית – שזה הנושא של חלוקת התקציב, העלויות של המועצה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא שומעים אותנו – – – בגלל הג'ובים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אענה לך. לא, לא, החוק הזה? אם החוק הזה לא עובר יצטרכו לפטר הרבה מאוד קייסים, רבנים אתיופים, בלניות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני לא מאמין. למה התחלת עם הקייסים? באמת. אתה חושב – – – קייסים? מה חשבת? בלניות – תן לבלניות שכר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, שנייה, אתה לא יכול, זאת בדיוק הנקודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז זה החוק על הבלניות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, לא, על שיטת התקצוב, אלעזר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יודע מה? אני אגיד לך את האמת, כמי שלומד, זקן, ציצית, דואג, כי אכפת לו הילדים של ישראל, בסדר, פעם אחת תשאל את עצמך בתור שר לענייני דת, לא יודע איך קוראים לזה היום כבר – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא משנה איך שקוראים לזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – איך הגענו לזה שבאמת למרות כל שירותי הדת, שגדלים כל השנים, הרבה פחות אנשים מתחתנים ברבנות, לא רוצים לשמוע מיהדות. שאל את השאלה הזאת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תשמע, אני שואל את השאלה הזאת כל הזמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יכול להיות שזה קשור גם למאז שש"ס נולדה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אגב, אני שואל את השאלה הזאת כל הזמן. ואני אגיד לך משהו, אני מסתובב כל הזמן בערים שהן לא חרדיות, לא חרדיות – מסורתיות, דתיות, מה שנקרא כלליות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן, ומה התשובה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ואתה שומע על יותר ויותר אנשים, ואצלנו זה כל הזמן נמצא – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הרבנות אצלך. תשמע, אני מכיר את זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שירותים – אתה לא מכיר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הרבנות אצלך, הרבנות אצלך. תלך לדברים המדידים. אני שומע והוא רוצה והיא ככה – הכול טוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני רואה, לא שומע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש הרבה יותר תחבורה ציבורית בשבת, לשמחתי, אם אנשים רוצים; יש הרבה פחות מתחתנים ברבנות; לצערי הרב יש פחות שעושים ברית מילה. הדברים האלה, אם אתם לא ערים לזה, מה אתה חושב שאתה צריך, לחזק את הילדים של דרעי שילמדו עוד תורה? אולי גם אותם, אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל זה לא האתגר שלך, לא הילדים שלך, וברוך השם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כשאתה נכנס לבנים של זה, בנים של זה, אתה לא – שאלת שאלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, לא, תן לי להגיד לך. גם לא הילדים שלי, בסדר? שם לא האתגר שלך. שם לא האתגר. האתגר שלך הוא איך אנשים במדינת ישראל – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יתחברו למסורת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – מסתכלים על היהדות לאורך השנים כשאתם מחזיקים את התיק לשירותי דת. האם יש פחות או יותר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שאלה טובה. שאלה מצוינת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
האם הרבנים בערים שאתה מדבר עליהן מחוברים לחברה, או שתסלח לי, הם כבר מזמן לא מחוברים? חלקם, אתם מתעסקים בהארכות שלהם בשינוי תאריכי לידה, בכל מה שקשור, העיקר שלא יהיו רלוונטיים, ואם אתה שואל אותי, העיקר שיהיה להם ג'וב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה. שאלה טובה שאלת. שאלה, תשמע תשובה. תשמע תשובה. מאז שנכנסתי לתפקיד ביקרתי בעשרות רבות – תקשיב, תשמע תשובה – של מועצות דתיות. בסוף, המועצה הדתית היא כאילו הרשות המקומית של שירותי הדת. ואני כל הזמן מבקש לדעת – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בירושלים יש מועצה דתית?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ודאי. לא נבחרת, ממונה. אתה רוצה לשמוע למה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שגם היושב-ראש ישמע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עזוב רגע. שנייה, בוא תקשיב רגע, תקשיב שנייה. אגב, היום למשל במשרד, אישרנו כמעט שבע מועצות דתיות, הרכבים. לא ממונים, אנחנו לא בעד ממונים, אנחנו בעד הרכבים. יותר מזה: אני פונה לראשי הערים שנבחרו בפעם השלישית: הביאו לי הרכב. אני לא שלחתי להם ממונה, היו אחרים שכן עשו את זה. חשוב שתדע. אבל רגע, אני מגיע למועצות דתיות, ואני מבקש לדעת מספר נרשמים לרישום נישואין – אתה, בעשר השנים האחרונות שלך. היו שנים שהייתה בהן ירידה, מה קורה בשנים האחרונות? זה – 1. 2. מה קורה בסיפור של כשרות, שזה בידיים שלהם. ברית מילה זה לא בידם, אין לי דרך לבדוק את זה. ברית מילה גם מוהל פרטי יכול למול, אין רישום לזה, אני לא יודע, זה לא במשרד הדתות. שאלת אותי על מילה, אני לא יודע לענות לך. כשרות.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, שנייה אחת. אנחנו נפרדים בצער ממשפחת בוסקילה היקרה. אנחנו מבטיחים לשלוח לכם סרטון, ואנחנו נשמח לראות אתכם מתארחים כאן גם בהמשך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אולי הוא יתחרט אחרי שהוא יבין מה קורה פה. תדברו איתו.
היו"ר אמיר אוחנה:
נשמח לראות אתכם מתארחים כאן גם בהמשך. נסיעה טובה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בהצלחה. נסיעה טובה. תחזקו את אבא בשעות שהוא פה. שעות על גבי שעות. אלעזר.
אברהם בצלאל (ש"ס):
תחזקו את אשקלון, גם צריכים לחזק את אשקלון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה בגללכם. יכולתם מזמן. הייתם מביאים את זה להצבעה או מורידים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם היו נשארים, או לחלופין, אם אלעזר היה תומך, גם היינו מורידים.
אברהם בצלאל (ש"ס):
אני באתי לשבת קרוב אליך, אדוני השר, להקשיב לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא היינו, היינו – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עכשיו תשמע, אלעזר, תשמע. אגב, המשרד לשירותי דת קיבל מקום ראשון במדד של שביעות רצון – לא שלנו, לא של ש"ס, לא יודע של מי זה, נציבות שירות המדינה? הם בודקים את כל משרדי הממשלה. אבל שים את זה בסוגריים, זה פחות מעניין. זה מאוד מעניין, אבל לא זה הדיון עכשיו. אני רואה הרבה מאוד מועצות דתיות שסך הכול מספר הנרשמים בהן – אף שיש פתיחת רישום נישואין ויש גופים פרטיים שמתערבים שמה, וכו' וכו' ומציעים הרבה דברים – במועצות הדתיות, שזה בסוף הממסד הדתי הממלכתי היחיד – עדיין, לשיטתך, אבל בסדר – יש עלייה. כמעט – לא כמעט – בכל מקום שהייתי, אלעזר, כולל הערים החילוניות, כולל הערים שבהן המתחרים פועלים בתוך האוניברסיטאות – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מיהם המתחרים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כל מיני עמותות, אתה יודע, שיש להן אינטרסים. הם, כשהם עושים את זה באופן פרטי, בסוף – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
צהר עושים את זה איתכם. צהר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. אני מדייק בלשוני. יכול להיות שהוא הולך לאוניברסיטאות, עושה רישום ואחרי זה צריך להביא את זה, כי צריך רישום. אני מדבר על מישהו שבחר מרצונו להיכנס לשערי המועצה הדתית. הוא לא עבר דרך עמותות אלא דוך לתוך המועצה. על זה אני מדבר. בסוף, לא מצאתי מועצה דתית שיש בה ירידה במספר הנרשמים. עכשיו יותר מזה: בשנים האחרונות הם השקיעו הרבה מאוד, לא רק כסף – מחשבה ומאמצים – איך בסוף מנגישים את השירות הזה? איך בסוף השירות הזה הוא הרבה יותר מהיר? הרבה יותר – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש מקומות שזה נכון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שנייה. עדיין, אתה שואל אותי אם אנחנו מושלמים במאה אחוז? עדיין אנחנו מקבלים הערות מהציבור. ואני פונה לאנשים, אני פונה ביוזמתי: היית בנס ציונה, היית בירוחם, היית בערים – מה החוויה שלך מהמקום הזה?
רון כץ (יש עתיד):
אתה עדיין פה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, הייתה איזושהי הפסקה קלה. חזרנו. אתה שומע? אלעזר, אני שואל, אתה מוזמן לחתונות שאינן דתיות; היית במועצה דתית, מה החוויה שלך מהמקום? ביקרתי ביקורי פתע במועצות דתיות בתוך הדרכת זוגות. אתה יושב מהצד, מסתכל. נגמר השיעור, אתה שואל: האם תבוא לפה עוד פעם? אתה הרי חייב לבוא במספר מסוים – תבוא לפה עוד פעם? ואני רוצה להגיד לך, בדבר אחד אתה צודק במאה אחוז: אנחנו לא משקיעים מספיק כסף, נקרא לזה ביחסי ציבור, בפרסום, בשיווק של המועצות הדתיות. העירו לי על זה הרבה אנשים ואני מקבל את ההערה, היא הערה במקומה. אם אנחנו נשווק באמת את היופי של שירותי הדת – ויש טעויות, ויש אנשים שצריכים לקבל על הראש, והם מקבלים; אין מנגנון כזה שהוא חף מטעויות, אין דבר כזה, אבל אני לא עובר על סדר-היום כשיש הערה – ואם יש לך הערה אתה מוזמן גם לשלוח את זה אליי – על התנהגות של מנהל מחלקת נישואין, או כשרות, או קבורה, שזו השעה הכי רגישה שיש, שלא מתנהגים בסובלנות. אתה יודע, אחרי 7 באוקטובר הרי גופי הקבורה, המועצות הדתיות, קיבלו לצערנו הרבה מאוד לוויות, והשוטף לא הפסיק, המשיך לעבוד, לצערנו הרב, היו לך תוספות של מאות. הלכתי לנחם בהרבה מאוד בתים, ותמיד, מאז שנכנסתי למשרד אני שואל: איך הגעתם למועצה הדתית, לגוף הקבורה?
אברהם בצלאל (ש"ס):
הרבה תיקונים עשיתם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
המון, המון, המון. היום, לצערי הרב, הייתי – באמת לנחם מישהו; אני תמיד שואל: מה הייתה החוויה שלך מהקברנים? אם יש הערות, ישר כותב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל לא דיברתי איתך על זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אתה מדבר על האם הציבור מתחבר יותר לשירותי הדת או לא. אני לא יודע, אני לא עוסק במבחן – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דרך אגב, גם במה שאמרת על חתונות, אני לא בטוח שאתה צודק. הלוואי ואתה צודק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה נבדק. זה נבדק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אבדוק. אני יודע אחרת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מצוין. אני לא מצאתי שמועצות דתיות, יש להן ירידה ברישום הנישואין. ההפך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא. אני אמרתי לך שמספר הנישאים כדת משה וישראל במדינת ישראל בירידה גם ללא קשר לגידול הטבעי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא דיברתי על זה. אוקיי. אני דיברתי על שירותי הדת במועצות הדתיות.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אם הוא היה בצבא, הוא היה צועק לו: חילוף, חילוף. תבקש חילוף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא ביקשתי. אגב, אני חושב שגם אי-אפשר על פי התקנון, אז לא הייתי צועק מה שאי-אפשר. בוא, קצת – אם היה אפשר; אבל לא, ברוך השם, בסדר, טוב לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
יש שרים מוכשרים בש"ס.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
יש פה ספר של הרב זקס, אתה רוצה אולי להקריא משהו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. ברגע שניתקע נביא ממסכת אבות, נתחיל לקרוא, להסביר.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
נאום מוכן של מאיר כהן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר. לכן, אלעזר, אני אגיד לך יותר מזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אתה יכול לקרוא גם קצת – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה זה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תנ"ך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תנ"ך. הלוואי, הלוואי והייתי יודע להסביר אותו לאחרים. אבל אני אגיד לך יותר מזה, אלעזר. דווקא הנושא הזה, אתה דיברת על מספר המתחתנים כדת משה וישראל – אולי יש על זה מחקרים, אני לא מכיר את המחקרים האלה, לא מכיר. אני מנסה כן להתרכז בשירותי הדת, ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: דיברת על רבנים, על הזמינות, עסוקים בלשנות להם תאריכים. עוד משהו: אתה יודע שהיום אתה מסתובב בערים, פוגש רבני ערים, פוגש – רבני שכונות לא נשארו הרבה, אבל רבני ערים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מטעמי צניעות לא רוצה לתת לך את השמות, בגלל שאם תבקש, או לדוגמה מי שקרא היום דה-מרקר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא קורא בכלל עיתונים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז תדע, לא משנה: יש שם שמות של רבני ערים ששינו להם את תאריך הלידה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, זה הרב מלכיאלי, אתה הנחית על זה. רגע, אתה הנחית להוריד את הגיל של הרב של גבעתיים והרב של רמלה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נו, תגיד לי. מתן כהנא, אתה בן אדם אינטליגנטי, אתה באמת – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
רגע. ואתה עושה את זה כדי שהם יוכלו להיות בגוף הבוחר.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
הרב מלכיאלי, נו, הרי זה ברור כשמש. בוא, אל תהיה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דרך אגב, אני במקומך, כל זמן שאין רבנים ראשיים, לא שאני מתלונן על זה – אבל כיוון שזה אצלך – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אני כן מתלונן על זה. אני כן מתלונן על זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
גם אני מתלונן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אני ומתן, יש לנו חיבור.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – אני לא הייתי עולה לדוכן. זה פעם ראשונה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
רוצה קפה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אסור להביא קפה לפה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לך מותר.
אברהם בצלאל (ש"ס):
הבאנו לו קפה ולא נתנו להכניס אותו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
פעם ראשונה מאז שקמה מדינת ישראל, שאין רבנים ראשיים. אתה שואל אותי משהו? לא מרגישים את זה. המדינה, לא זה מה שמשפיע – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, זה רע מאוד. רע מאוד. מה הייתם עושים לי אם אני הייתי השר כשלא היו רבנים ראשיים? את הכבד עם כפית הייתם אוכלים לי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני רוצה להצהיר כאן בכנסת. אני רוצה להצהיר כאן בכנסת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה בקטנה. מה הייתם עושים לנו אם אנחנו היינו בממשלה בשמחת תורה ב-7 באוקטובר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם בתקופה של השר כהנא לא היו רבנים ראשיים מהסיבות שהן עכשיו, הייתי עולה לכאן, מהלל ומשבח אותך בלי סוף. מהלל ומשבח אותך בלי סוף.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
בוא, זה – – –
רון כץ (יש עתיד):
מלכיאלי, בינתיים אתה רוצה שאני אגיד לך מה החדשות, כי אתה למעלה ולא רואה אותן?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני מקבל.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מה החדשות?
רון כץ (יש עתיד):
יש פגישת נתניהו – בן גביר לגבי – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כבר טחנו את זה פה לפני רבע שעה, 20 דקות. הבאנו כאן כבר – – –
רון כץ (יש עתיד):
הבנתי. מה אתה מהמר? הוא ייתן לו מקום או לא ייתן לו מקום?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איפה? ברבנות?
רון כץ (יש עתיד):
בקבינט המצומצם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אה, הוא רוצה קבינט מצומצם או רבנות, מה הוא רוצה?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, הוא רוצה להיות הרב הראשי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
של הקבינט.
רון כץ (יש עתיד):
יש לו גם תיאבון, הוא יכול להיות הרב הראשי גם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יכול להיות שהוא רוצה להיות הרב של הקבינט. נו, אבל רגע.
רון כץ (יש עתיד):
אבל, רגע, אתה ממליץ שהוא ייכנס לקבינט המצומצם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין לי דעה בזה. אין לי דעה בזה.
רון כץ (יש עתיד):
מה יותר חשוב, ביטחון המדינה או רבני ערים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הכול חשוב.
רון כץ (יש עתיד):
מה הכי חשוב?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הכול.
רון כץ (יש עתיד):
"הכול". מה אתה – האם מגיע לו מקום בקבינט המצומצם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מקודם דיברנו כאן – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, זו לא השאלה. מה שהוא אמר לך זה שלפחות עד 21:00 אתה צריך לדבר.
רון כץ (יש עתיד):
גם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
דיברנו על זה, כן. ב-20:30 נקבעה פגישה. מטבע הדברים אנשים מאחרים, נכון? אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות.
רון כץ (יש עתיד):
לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה לא? יאחרו בחצי שעה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, הוא דיבר על משהו אחר. הוא שאל אם לא מחליפים, אנחנו רוצים שתישאר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ידברו ביניהם עוד שעה, אז יש שעתיים שאני צריך להיות כאן. זה מה יש, זו החבילה.
רון כץ (יש עתיד):
אולי תיתן פרומו, נגיד, מה ש"ס חושבים על כניסה של בן גביר לקבינט? מה אתה אומר? או שצריך להתייעץ עם הרבנים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תראה, אני אגיד לך משהו. אנחנו באמת – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך מה היתרון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה היתרון? מה הכוונה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שההחלטות והאמירות בתוכו מודלפות עוד מראש, ולא צריך להיות במתח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא מכיר את הסוגיה הזאת. אני כן רוצה לומר לך שלי אין דעה בזה. אם ראש הממשלה רוצה, זה עניין שלו. הוא ראש הממשלה, הוא מוביל את העניין הזה, אני סומך מאוד מאוד על שיקול דעתו. אבל אלעזר, אתה העלית נושא שחשוב כן לציין אותו, ומתן, חשוב שגם אתה תדע, ואתה היית שר דתות. אין שום סמכות בעולם לשר דתות, כולל שר דתות שהלשכה המשפטית חברים שלו – פעם, לא היום – לשנות תאריך של רב – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
פשיטא, אבל בשביל מה יש לך חבר במפלגה שהוא שר הפנים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה חושב שזו סמכות שר הפנים? אני קודם כול – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
זו לא סמכות, פתאום גילו שהוא – זה קרה לא רק בזה, זה קרה כבר קודם בהיסטוריה. אגב, רק ברבנים, רק ברבנים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה הליך במשרד הפנים, לא קשור לרבנים.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
שפתאום, פתאום לפני בחירה לרב ראשי, כשצריכים את הרבנים האלה בגוף הבוחר, פתאום מגלים שהם יותר צעירים בחצי שנה מעבר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל חשוב לזכור, ההליך הזה של גיל – אני, קודם כול, לא מכיר את זה, לא קראתי דה-מרקר, לא מכיר דה-מרקר, לא קראתי – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מה ששמעת עכשיו זו הפתעה מבחינתך? לא שמעת קודם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הפתעה שהייתה על זה כתבה, כן. זה שהיה שינוי – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא ידעת? לא יצאה הנחיה מצידך?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חד-משמעית לא. אני מבהיר את זה פה קבל עם בערוץ 99, כשרואים אותנו אלפים. מעולם – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אולי המנכ"ל שלך, שבינינו, הוא זה ששולט?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – מעולם לא היה שיח במשרד הדתות בעניין הזה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
איך אתה מסביר שפתאום שני רבנים – פתאום גילו שהם יותר צעירים ממה שהם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש לנו שלוש שעות לפנינו. יוני רוצה דבר תורה – יהיה. יהיה גם דבר תורה. יש לי שלוש שעות.
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל, אתה יודע למה זה התחיל? כי אני שאלתי אותו מה הוא אומר על קרח. זה בדיוק מתאים עכשיו לאירוע. תן לנו מה אתה חושב.
אברהם בצלאל (ש"ס):
תסביר להם את מה שהסברת השבוע, מיכאל, על קרח, את הסיפור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה, קרח? טוב. יש בקשה לקרח, נדבר על קרח.
רון כץ (יש עתיד):
זה גם מתאים לאירוע. אני רק רוצה להתקיל אותך מראש, מהסבטקסט שלך אני אבין מה אתה חושב על מה שקורה במליאה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שום בעיה. קודם כול, תגיד משהו על הפרשה – אני אגיד משהו על הפרשה. אלעזר, דבר תורה, מה אתה בורח? שב, נו.
קריאה:
מחלוקת שהיא לשם שמיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יכול גם להגיד דבר תורה? אבל לאו דווקא על קרח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, קרח זה מאוד מתאים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על בנות צלפחד, על מקושש, יש כמה דברים בפרשה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הכול, הכול, נדבר על הכול.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה, דרך אגב, אתה רוצה משהו? דבר על הפרשה שתבוא, למה על מה שהיה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה, חוקת? אני אענה לך על חוקת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הכי קל, פרה אדומה, דבר קצת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, ברוך השם, תן לי פרשה, אפשר לדבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש חלק מהפעולות שאתם עושים שהן כמו פרה אדומה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הרב בצלאל, יש לו בית כנסת בבית, פעם הוא היה מזמין אותי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חלק מהפעולות שאתם עושים, כמו פרה אדומה – אנחנו לא מבינים, אבל אתם עושים כאילו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
וחלק כמו המקושש. חלק עושים כמו המקושש. בסדר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הקשר? שאלו מה הקשר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אענה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על המקושש ועל חוקת?
רון כץ (יש עתיד):
אני רק רוצה לעדכן אותך – זה מהרגע, עוד לא עודכנת: הציעו לו כבר סגן שר, והוא עדיין לא מוכן. רק מקום בקבינט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
למי הציעו סגן שר, לבן גביר? הוא שר, מה זה סגן שר? נוסף?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לסיעה שלו. לסיעה. מה אתה אומר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני מפרגן לכולם.
רון כץ (יש עתיד):
ברור, כסף לא נגמר, הוא שלנו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מפרגן לכולם.
רון כץ (יש עתיד):
ברור. אני רואה שזה מכעיס אותך, אני מזהה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה מכעיס אותי?
רון כץ (יש עתיד):
ההתנהלות הזאת פה, אתה יכול להגיד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה שואל אותי אם אני נהנה מההתנהגות הזאת? לא. האם זה היה אמור להיגמר לפני חמש שעות? כן.
רון כץ (יש עתיד):
איך זה אמור להיגמר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש שותפות קואליציונית, שלא מכבדים אותה עכשיו.
רון כץ (יש עתיד):
מי לא מכבד אותה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איתמר בן גביר. אני לא מסתיר את זה.
רון כץ (יש עתיד):
ומה קורה כשלא מכבדים שותפות בקואליציה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אגיד לך משהו. יש – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה בודק אותי? זה ב-ynet.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, אני עסוק בדברים אחרים. אנשים שואלים שאלות הלכתיות, מה נעשה? אתה שומע מה אני רוצה להגיד לך?
רון כץ (יש עתיד):
מחלוקות בקואליציה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תראה, מחלוקות בקואליציה תמיד היו. תמיד היו.
רון כץ (יש עתיד):
לא, כזאת התנהגות? זה מוביל רק למקום אחד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל אני אומר לך שאני התראיינתי ב-50–60 מקומות בחודש האחרון, ואמרתי את זה, שהדרך שבה לצערי הרב הם מובילים אותנו היא לא למקום טוב.
רון כץ (יש עתיד):
איזה מקום?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
רגע, זו שעת שאלות לשר הדתות? כי יש לי שאלות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, שלום, עודד. כן, אפשר לשאול שאלות, למה לא?
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל, אני אגיד לך מה, היום הרב גפני אמר שכנראה הולכים לבחירות. עכשיו שר הדתות אומר: זה הולך למקום לא טוב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה שואל מה עמדת ההלכה בזה?
רון כץ (יש עתיד):
לא, אני שואל מה העמדה שלך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בחירות זה דבר טוב במקרה שלהם.
רון כץ (יש עתיד):
זה נכון.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, הוא לא התכוון לבחירות האלה.
רון כץ (יש עתיד):
אני שואל. היום אתה כבר השני שאומר את זה – מה קורה שאנחנו לא יודעים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה אמרתי? אני לא אמרתי בחירות; אני אומר שההתנהלות הזאת בקואליציה היא התנהלות לא נכונה. לא כך מתנהלים חברי קואליציה, זה לא סוד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני יכול להגיד לך דבר כזה: יש סדרה שעכשיו פורסמה על הרב עובדיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
"מלך הספרדים". אגב, מומלץ. מומלץ.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מאוד. מאוד. אחרי שראיתי אותה אני יכול לומר שאם הרב עובדיה – – –
רון כץ (יש עתיד):
איפה? באיזה ערוץ זה משודר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איפה זה נמצא? אני רוצה להגיד לו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ביס דוקו. אם הרב עובדיה היה בחיים, כנראה שלא הייתם יכולים לעשות את מה שאתם עושים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני משוכנע שאתה אומר את זה כי פשוט לא הכרת את הרב עובדיה. מי שהכיר את הרב עובדיה ויודע שהוא סגר את הספר, והיה לו קשה לסגור ספר – אתה יודע, אני, כשאני לומד, סוגר ספר, בסדר, סוגר ספר; הוא, היה לו קשה – והלך להקים תנועה פוליטית. הרב עובדיה אהב ללמוד, אהב לכתוב תשובות בהלכה. הוא היה איש ספר, הוא הקים תנועה פוליטית – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא משנה, הוא לא היה נותן לכם לעשות את מה שאתם עושים היום.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אתה לא מכיר את הרב עובדיה. הרב עובדיה היה עושה הכול בשביל – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ההתנהלות, חוסר האחריות על מדינת ישראל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא, לא. פה, עודד, אתה לא צודק.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
באמת אני אומר לך את זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עודד, אתה לא צודק.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה יודע גם שאני צודק. הרבה דברים שקורים בממשלה שלכם, הוא לא היה נותן לזה לקרות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא זכיתי לעבוד צמוד ליד הרב עובדיה כאיש ציבור, לא זכיתי. כשהרב עובדיה נפטר הייתי מועמד לחבר מועצה בירושלים, לא מעבר לזה.
רון כץ (יש עתיד):
מקום בקבינט המצומצם לבן גביר, נו, באמת. הוא צודק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל לא זה הדיון עכשיו.
רון כץ (יש עתיד):
לא, זה הדיון. הוא אמר: הוא לא היה נותן לזה לקרות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני מדבר על מה שקורה פה, על דרך הניהול בשנה האחרונה. הוא לא היה נותן לכם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם אתה רוצה שנקיים דיון על משנתו של הרב עובדיה בממשלה השלושים-וחמש, אני מוכן לעשות על זה דיון – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא על משנתו. זה לא על משנתו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל דווקא על חוק הרבנים, שהרב עובדיה, היה חשוב לו – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני לא מדבר על חוק הרבנים, לא מדבר על חוק הרבנים. אני מדבר על דרך ההתנהלות פה בניהול מדינת ישראל, על איך שניהול מדינת ישראל נראה בשנה וחצי האחרונות. הוא לא היה נותן לכם. הוא לא היה נותן לכם.
רון כץ (יש עתיד):
דרך אגב, אני רוצה רק לעשות הימור קטן, אני לא מאמין שדרעי יתקפל וייתן לו להיכנס לקבינט המצומצם. יש לי הרגשה כזאת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה לא אירוע של יושב-ראש ש"ס, זה אירוע של ראש הממשלה נטו. אגב, גם החוק הזה הוא אירוע של ראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, זה לא ככה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זו האמת, כי בסוף אנחנו נמצאים בקואליציה תחת הנהגת ראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
אפשר להגיד את זה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זו האמת, אנחנו מכוונים רק לשם.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה, אז איך אתה מסביר את מה שקורה פה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שחברים בקואליציה לא מבינים מהי שותפות, כן.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה שומע, גם טלי אומרת "לא קרה כלום". הוא רוצה להיות בקבינט, אז אין בעיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר, זכותו. אני לא נכנס לזה. שישבו ביניהם וידברו.
רון כץ (יש עתיד):
אז כך מתנהגים בין שותפים?
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני השר, אני רוצה להגיד משהו, רון כץ – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
ניקח את רון לקואוצ'ר של הקואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה עונה לרון, לחבר הכנסת כץ, אבל אני, בגלל שאני יושבת פה שעות, אני מכירה אותך, כמו שאתם מכירים אותי. השאלות האלה שלך הן שאלות שיש בהן חרחור ריב ומדון, סליחה. אני אומרת – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא מתנהגים כך בקואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה הרגע אמרת ששחררו מחבל – – – שזה שקר גמור, רון.
רון כץ (יש עתיד):
לא מתנהגים ככה בקואליציה, אבל. שחררו מחבלים, בגלל בן גביר שחררו מחבלים, זה מה שאמרתי. תדייקי. הוא לא השתמש ב-450 מיליון שקל תקציב שנתנו לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
תאמיני לי, אם מלכיאלי היה אחראי על המשרד, על השקל האחרון לא היה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אם היה לך אומץ ויושרה לעמוד כאן ולהגיד שראש השב"כ שיקר לעם ישראל, שיקר לעם ישראל – – – שחרור המחבל – – –
רון כץ (יש עתיד):
מה זה קשור לראש השב"כ עכשיו? איך הגענו לראש השב"כ?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני היחידה שעמדתי כאן ואמרתי: ראש השב"כ משקר – – –
רון כץ (יש עתיד):
איך הגענו לראש השב"כ? איך הגעת לראש השב"כ? אנחנו מדברים על בעיות ניהוליות בקואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
כי אתה האשמת את בן גביר גם בזה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
ככל שחבר הכנסת כץ ממשיך, המנדטים של ש"ס בעלייה. אל תפריע לו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בוא, צריך לעצור את זה. 25 – בוא נעצור שם. לא צריך יותר מ-25. אבל עוד מעט אנחנו נקבל מחברת הכנסת מירב אם הצליחה להגיע להבנות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לי הבנות.
רון כץ (יש עתיד):
הבנות זה איתכם, אחי, זה לא קשור אלינו בכלל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בסדר, אבל היא מרכזת את העניין. לכן, רון, היה לי חשוב שתדע. אגב, אני מאוד ממליץ לך לראות את הסרט הזה. קוראים לזה "מלך הספרדים".
רון כץ (יש עתיד):
איפה הוא משודר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא יודע. אפשר למצוא את זה – על הרב עובדיה. עכשיו איזה כתב, שאני לא יודע איך קוראים לו, עשה שעה ועוד שעה, לא פוליטיקה, לא רק ש"ס, על החיים של הרב עובדיה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה ב-VOD נמצא. זה ב-VOD של יס.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אוקיי, יס VOD, שם צריך לחפש את זה, ושם אתה תמצא – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני יכול לראות את זה עכשיו, בזמן שאתה עומד פה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא לא לא, אתה מדבר איתי. אחרי זה תלך לראות את זה ותראה מה זה. את זה צריך להבין – מה זה אדם – – –
רון כץ (יש עתיד):
בוא נחזור לקרח.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בוא נדבר על קרח, בוא נדבר על קרח. מה זה אדם, מה המשמעות של "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". הוא בא ממשפחה בלי כלום, אבא ירקן, לא איזה רב גדול, ובנה את עצמו לממדים של מנהיגות, ולקח איתו דור שלם, ציבור שלם. אי-אפשר לחשוב איך היו נראים – ודאי בני עדות המזרח, אבל בכלל, גם הציבוריות הדתית והמסורתית בישראל, בלי הדמות הזאת.
רון כץ (יש עתיד):
אין חולק על כך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יפה. עכשיו אני רוצה לדבר על קרח. אני אגיד לך כמה מילים על קרח. קרח זה משהו מאוד מאוד תמוה. אתה יודע, כתוב באר"י הקדוש שקרח, סופי תיבות – "צדיק כתמר יפרח". בסוף קרח לא היה עם הארץ, כן? כי כל העדה כולם קדושים. כך הוא העיד על עצמו – התורה מעידה, סליחה – סליחה. כך קרח אמר: כל העדה קדושים. ואז במה הוא בא למשה רבנו בטענה? "ומדוע תתנשאו". הוא אמר: רגע, הרי כולנו היינו בהר סיני. מה כתוב בהר סיני? "ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד. כולנו הגענו לאותו מעמד. בקריעת ים סוף כתוב ששפחה בקריעת ים סוף ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראות הנבואה. השפחה הכי פשוטה שיש – אני מתנצל בפני הקלדניות – אבל הגדלות של האנשים – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
הן בונות על זה שאחר כך אתה נותן להן את כל הטקסט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה לא יהיה.
רון כץ (יש עתיד):
זה קטע. אם אתה רק עומד ולא מדבר, גם זה תופס?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש פה יושב-ראש.
היו"ר אמיר אוחנה:
תופס, אבל אל תייבש אותנו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אל תיתן רעיונות חדשים.
רון כץ (יש עתיד):
לא, חשבתי עליה תוך כדי. תעשה הפסקות, מיכאל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קרח אומר: למה צריך משה רבנו מנהיג, אהרן הכוהן, כוהן גדול? הרי כולם אותו דבר. "מדוע תתנשאו". בהר סיני כולנו היינו שווים, בקריעת ים סוף כולנו היינו שווים. למה צריך מנהיג? אבל כתוב – רון, תקשיב – כתוב: לעתיד לבוא יושב הקדוש ברוך הוא ועושה מחול לצדיקים. הינה, אברהם נשבר לו.
אברהם בצלאל (ש"ס):
לא, לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עושה מחול לצדיקים. הרב וסרלאוף, מה זה הקדוש ברוך יושב ועושה מחול לצדיקים? מה זה מחול? מחול זה כולם יושבים בעיגול, נכון? בעיגול. כשיושבים כולם בעיגול, אין ראש השולחן. כולם באותו זה. כשיש שולחן מלבני, יש היושב בראש השולחן. כששולחן הוא עגול – הינה, בשולחן הממשלה ראש הממשלה יושב בראש, אבל בשולחן שהוא עגול אף אחד לא יושב בראש.
רון כץ (יש עתיד):
לא, פה הוא לא יושב בראש, פה יושב בן גביר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא נכון. יש ישראל כץ וגלנט.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
תיקח גם את זה, תלמד אותם אחר כך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה אחרי זה. גם אני צריך ללמוד את זה.
רון כץ (יש עתיד):
וסרלאוף, מה זה אומר? דיברתם? למה אתה פה?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה, אתה לא יודע את זה בעל פה, רבנו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בעל פה לא. שנייה, תקשיב.
רון כץ (יש עתיד):
וסרלאוף, מה זה אומר? דיברתם? למה אתה פה?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כדי לוודא.
רון כץ (יש עתיד):
הופה. יש התקרבות, מיכאל. הוא בדיוק מדבר על – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
התקרבות לאופוזיציה. אני רואה שהרב וסרלאוף התחיל להתקדם לשורות האופוזיציה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, בהתנהגות שלהם הם יגיעו לפה. זה בסדר גמור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בקצב הזה? לא, הם לא הולכים לשם, הם מחליפים אתכם, למקום אחר, פה הנקודה.
רון כץ (יש עתיד):
אז לאן אנחנו נלך?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
על פי מה שהם רוצים. תשאל אותם.
רון כץ (יש עתיד):
מי יחליף אתכם? נגיד ספציפית את שר הדתות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא יודע. אני לא נביא, גם לא בן נביא, וגם לא בדרך להיות כזה. לא יודע.
רון כץ (יש עתיד):
אמיר, אתה, אני מעדיף שתישאר.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתה בונה על שר הדתות?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, יש לי תוכניות אחרות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה למשל? ספר.
רון כץ (יש עתיד):
אני משאיר את זה להפתעה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה יודע מה זה שר דתות? אמיתי. עזוב את השררה, זה שום דבר. דואג לשירותי הדת, לכשרות, לקבורה, לרבנים. אתה נוגע בלבבות של האנשים, בנשמות, בכל מקום. אתה יודע, אני נמצא בהרבה מאוד ערים, ערים לא דתיות. אין לך מושג כמה – הינה, אתמול הייתי ביישוב שנקרא מולדת. זה מאוד מאוד סמוך לעין חרוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ברמת יששכר. כן. זה לא צמוד – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן, בגלבוע. זה צמוד לעין חרוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רמת יששכר, לא בגלבוע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הרב שטרן, שנייה. עברנו את עין חרוד והגענו – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עברתם את עין חרוד, נסעתם לכיוון צפון, כפר תבור, פניתם ימינה ועליתם לרמת – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אתה לא הסתכלת על הדרך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נסעתם לכיוון נאעורה ופניתם ימינה, ושם בהמשך הגעתם למולדת, וזה רמת יששכר. הגלבוע זה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני חושב שזה לא צודק, אבל לא משנה, לא משנה. מקום, אתה יודע שהוא לא חרדי, לא דתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה יכול להסביר מה זה מחול הצדיקים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הסברתי. כשאני אסיים את הסיפור – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה – – – לא סיפרת עד הסוף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שנייה. התחלתי לספר סיפור. אני כבר חוזר אלייך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אחזיר אותך כל פעם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה שומע, אלעזר, הענקתי שם תעודה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רק תן לי להסביר לך איפה זה מולדת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
סמוך לעין חרוד. הבנתי מה אתה אומר. לדעתי אתה לא צודק. זה מאוד מאוד סמוך. לדעתי זה מקסימום עשרה קילומטר מעין חרוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יכול להיות, אבל זה לא בגלבוע. עשרה קילומטר זה סמוך? אז בסדר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
סמוך לגלבוע. בסדר. לבוד, אלעזר, לבוד. בקיצור, שם הענקנו תעודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תשאל את היושב-ראש – כשהיו אצלי צוערים בבה"ד 1 כל אחד היה צריך להגיד איפה הוא גר, באיזה יישוב בארץ, וגם איך מגיעים.
היו"ר אמיר אוחנה:
וגם מה הנ"צ, ואיך מנווטים בחושך בלי מפה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אמרתי לך, תראה, קרוב לשם יש את בית אלפא ואת נהלל, זה האזור. לשם הגעתי, והענקנו שם תעודת הוקרה לגבאי בית כנסת בן 94, שהקים את בית הכנסת לפני 40 שנה בתוך היישוב מולדת. סיפרו לי שם איזה גלגולים עברו על בית הכנסת הזה עד שקם בית הכנסת. הראו לי התכתבויות של ועד היישוב עם ועד התרבות: האם זאת כפייה דתית להקים בית כנסת? מצד שני, לא מכריחים אף אחד. אתה שומע וקורא את הדברים ואומר: ריבונו של עולם, דברים, חלקם לא השתנו, אותן אמירות. אבל מה? אתה רואה באיזו אהבה ובאיזו אחווה. אני הענקתי תעודת הוקרה לגבאי הזקן, שממה שאנחנו יודעים הוא הגבאי המבוגר ביותר במדינת ישראל. היה מדהים לראות איך הקהילה הזאת של בית הכנסת – לא הרבה אנשים, אבל איך הם, בכל המרחב הזה שיש שם, המורכב מאוד מבחינה דתית, יודעים לשמור על האיזון בין החיבור שלהם לציבור לבין החיבור שלהם למסורת.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
לא וסרלאוף – – – היה באופוזיציה – – – זה הרבה יותר – – –
קריאה:
סליחה, יושב פה גם אופיר כץ כל הזמן. הייתי כאן יושב-ראש הקואליציה, הבנתי מה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
קריאה:
אוה, תראה את טלי, תראה טלי. אין דברים כאלה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עכשיו, שאלה חברת הכנסת גוטליב מה זה מחול הצדיקים. הסברתי שיש כאן צדיקה אחת – חוק הרבניות, רון – שאכפת לה להבין מה זה לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה מחול לצדיקים. מה זה המחול הזה? אז הסברנו קודם שקרח, הטענה שלו כלפי משה רבנו הייתה כי כל העדה כולם קדושים; כולם אותו דבר, באותה רמה. למה צריך ראש? למה צריך מנהיג? למה צריך שאתה תהיה הרב, המנהיג, ואהרן הכוהן יהיה כוהן? כולם אותו דבר. כולם נמצאים באופוזיציה, כולם בקואליציה – כולם באותה רמה. ואז משה רבנו – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
גם בקבינט.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
גם בקבינט, כולם ייכנסו. יפה אומר עודד, למה צריך פה שעות? בואו נעשה קבינט ענק, יחד עם ערוץ 2 וזה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
שלפחות תכניס אותי למצומצם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה רוצה לעצמך? לא הבנתי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא, לא לעצמי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אומרים שלעתיד לבוא באמת כולם יהיו באותו שלב, באותה רמה. הבאתי שהגמרא אומרת שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יעשה מחול לצדיקים וישב וילמד איתם תורה. מה זה מחול? מחול זה ישב בצורה עגולה איתם יחד. בעגול אין ראש. כשיש שולחן מלבני גדול, יש מי שיושב בראש השולחן, והאנשים מסביב; כשיושבים בצורה עגולה אין סדרי מעמדות. אז לעתיד לבוא כולם ישבו בצורה עגולה ויהיו באותה רמה. אני אומר את האמת, אני לא מבין מה זאת אותה רמה. אלה דברים עמוקים ונשגבים ממני, אבל זאת הייתה השאיפה שהייתה לקרח. הבנת, חברת הכנסת גוטליב?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני ראיתי פרשנות אחרת בראש שלי, אבל – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
את יכולה להגיד. את יכולה להגיד. תן לה להגיד.
טלי גוטליב (הליכוד):
"מחול" זה מלשון שמחה, שמחה לצדיקים. אתה בעולם הבא. "מחול" הוא לא רק מילה שמתארת עיגול. יש לה גם פרשנות, אני בטוחה, אם תפתח – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לצאת במחול.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא זוכרת אם זה בתענית, אני לא זוכרת, אבל שתדע שמחול זה גם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם היה חוק הרבנים, היינו עושים. אין לנו את הרבנים – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
לא נכון מה שאתה אומר. לא נכון. אל תיקח את זה לחוק הרבנים. חוק הרבנים לא צריך להיות מחוקק. החוק הזה שהעלית היום חייב לעבור, חייב, כי אנחנו פוגעים ומלינים, חלילה, שכרם של האנשים האלה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. עזבי עכשיו את החוק. מה חשבת על המחול? מה זה מחול?
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל לגבי המחול, שמחה, שמחה, בגלל דרגה רוחנית גבוהה באחרית הימים. המשמעות היא לא רק הישיבה בעיגול אלא השמחה. רק אומרת – – – השמחה יש לה משמעות. אבל זה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
האמת היא, אם נעיין בזה יותר, אולי יש לזה פרשנות. מי שאומר את הפרשנות שלי זה היה אחד מלפני, לדעתי 200 ומשהו שנה, רבי צדוק הכהן מלובלין בספר "פרי צדיק" בתחילת פרשת קרח, זה מה שהוא כותב. ולכן אני מצטט ממנו, לא פירושים שלי. וזו בדיוק הייתה הטענה של קרח, זה בדיוק היה העימות בין קרח למשה. עכשיו, תראי מה זה קרח. קרח רצה להפעיל את כולם, לחץ על משה רבנו. מה הוא עשה? הוא כינס את כולם, ואמר להם: רבותיי – כשתקראי המדרש הזה, יש עוד נאומים שמתאימים, כל מיני.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מוכנה לשמוע את ההצעות, כן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שם כותב המדרש שקרח הגיע ואמר: הייתה אישה אלמנה, והיו לה כמה ילדים, והייתה לה קשה, הפרנסה. מה עשתה אותה אלמנה? קנתה שדה בשביל לזרוע שם דברים, חיטה, שעורה, ואחרי זה להתפרנס מזה. טוב, היא הגיעה לחרוש. בא אליה משה רבנו ואומר: חבר'ה, גברת, אלמנה, אי-אפשר לחרוש בשור ובחמור. היא הביאה שני שוורים, עבדה, זרעה, השקתה והכול. הלו, תרומות שלי, מעשר שלי, תשאירי לקט, שכחה, תני לי פאה. בקיצור, הוא לקח לה את הכול, טענות שאנחנו שומעים. אותה אישה אלמנה מסכנה, לא נשאר לה כלום מהשדה. כל מה שהיה – לוקח. כל שנה ממציא הלכה חדשה, גם וגם וגם. היא הלכה, מכרה את השדה, קנתה כבשים. היא אמרה: עכשיו יעזוב אותי הרב הזה. היא קונה את הכבשים, ואז היא באה לגוז את הכבשים. הוא אומר לה: הלו, הלו, ראשית הגז, הגז הראשון שיוצא מהכבש שייך לכוהן. היא אמרה: מה? גם לפה הגעת? הלכה, שחטה את הכבש. אז הוא אמר לה: רגע, כתוב שחלק מהאיברים של הכבש נותנים לכוהן. זה שייך לי. היא אמרה: גם לפה הגעת? ואז היא אמרה: הכול חרם. הוא אומר לה: חרם, אז הכול שלי. עכשיו, קרח ועדתו ישר: תראו מה משה רבנו עושה, אכזריות לאישה מסכנה. אבל למה זה לא היה ולא נברא? כי במדבר אף אחד לא קנה קרקעות, ואף אחד לא זרע וחרש, טרם עברו 42 מסעות. לא היו בכלל זריעה וחרישה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא היו קרקעות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא היו קרקעות בכלל, הם עברו ממקום למקום. כל הסיפור הזה לא היה ולא נברא, בדיוק כמו החוקים, שבאים לכאן ומטילים עלינו אשמה וזורקים עלינו אש: אתם ואתם. לך תוכיח. אבל אותם אנשים אצל קרח שמעו את מה שמשה עשה לאותה אלמנה, ואף אחד לא קם ואמר: הלו, הרי אין דבר כזה. כולם האמינו לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה להשתמש בדת כקרדום לחפור בו. וזה מה שעשה הכוהן. כי הרי לקט, שכחה ופאה לא לוקחים לך את כל השדה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין, בוודאי. ברור.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם ראשית הגז, זה לא לוקח לך את כל – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל לא היה בכלל.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, רגע, אני רק אומרת. זה להשתמש בבורות או בחוסר הידע הספציפי – – – אבל להיתלות כל הזמן בדת עצמה. זאת הייתה הבעיה – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון. ולהפוך את משה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
שהוא לקח מהדת עצמה להשניא את הדת. זה הכול.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון. זה ודאי. זה, כשבאים למישהו מתוך התורה, ואתה מכה אותו – זה לא רלוונטי אם זה נכון או לא נכון, היה או לא היה. וככה הוא סחף אחריו 250 – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה מרשה לי לעשות הבחנה. זה בדיוק מה שקורה פה לפעמים. אנשים לא יודעים. כמו שקרה עם הסיפור של הארכי-מחבל. אנשים לא יודעים, אפילו בשירות בתי הסוהר אין סמכות לשחרר את אף אחד. מי שמחליט על מעצר או שחרור, פקודות שחרור ומעצר, זה או משטרה או שב"ס, בהתאמה. ולכן, באותה מידה, משתמשים במצב הקיים. יש תפוסה, יש בעיית מקום, יש פה, יש שם, ושב"ס וכו'. זה אותו דבר. משתבשים בדיוק במהות לנתח את התודעה של אנשים – – – זה מה כל כך – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
על זה בדיוק אני מדבר פה. יפה. על זה בדיוק אני מדבר פה כבר שעה שלמה. כמה לפעמים – רון, אתה שומע? הדוגמה של קרח היא הדוגמה הקלאסית, שהדבר הזה לא היה ולא נברא, וגם לא יכול להיות הסיפור הזה, אבל האנשים האמינו לו. הם האמינו לקרח.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא פספס.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הם האמינו לקרח. הרי הוא בא וסיפר לכולם על אותה קרקע שאותה האלמנה רצתה, ולקח לה את ראשית הגז אחר כך, ולקט, שכחה ופאה. הסיפור הזה לא היה יכול להיות, כי במדבר בכלל לא היו קרקעות. הם היו ענני כבוד, היה להם את המן, היה השלו, היה בארה של מרים, לא היה חסר כלום. אף אחד במדבר לא עשה ביזנס של קרקעות. יש טאבו במדבר? אין דבר כזה. מישהו – אין כלום.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
כמו ביהודה ושומרון.
רון כץ (יש עתיד):
אם מישהו יעשה עסקאות במדבר, זה יהיה יהודים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. אבל לא היה. לא היה. אבל מה, הם האמינו לו.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
כמו הבדואים, שאומרים שיש להם טאבו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קושאנים. זאת אומרת, אתה מבין שזה נקרא ליצנות. אף אחד לא הולך לבדוק באמת. וזה בדיוק החוק הזה. בדיוק מתאים לפרשת קרח.
רון כץ (יש עתיד):
אתה קורא לבן גביר ליצן?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני קורא לבן גביר, לצערי, אדם שלא מכבד את השותפות שלו יחד איתנו בקואליציה, כן. אין לי הגדרה אחרת. יש הגדרה אחרת?
רון כץ (יש עתיד):
זה ליצן?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא יודע מה זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
איזה ליצן – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא. אני לא.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
המילה "כבוד" זו לא מילה שמקובלת אצלו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא קורא "ליצן", ממש לא. לא.
רון כץ (יש עתיד):
"חסר כבוד" מקובל על – – – נכון?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
לא לא לא.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא. ככה לא מתנהגים שותפים בקואליציה. זה מה שאמרתי כל הזמן. אני לא קורא "ליצן" ולא שום דבר. אתה יודע למה?
רון כץ (יש עתיד):
השאלה היא לאן זה יוביל. אתה יודע, מחר כותרת: שר הדתות – לאן זה יוביל?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא הולך לאן שאתה חולם, רון.
רון כץ (יש עתיד):
טלי, יש לך כבר שריון אצל בן גביר. את לא צריכה להגן עליו כל דקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא צריכה. אני, בשונה ממך, שמי שצריך לשריין אותך זה הבוס שלך, אני חושבת שעוצמה יהודית היא מפלגה מצוינת, אבל אני ליכודית, כי אני ימנית ליברלית. אתה פשוט לא יכול להבין.
רון כץ (יש עתיד):
את חושבת שאת תישארי בליכוד, טלי?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא יכול להבין פרגון ואהדה – – – במנותק מפוליטיקה.
רון כץ (יש עתיד):
לא בא לך יותר בן גביר?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רק בפריימריז אהיה כאן בכנסת. או שירצו בי או שלא. או שהבוחרים ייתנו בי אמון או שלא. זו הסיבה היחידה שאני אשב בכנסת ישראל.
רון כץ (יש עתיד):
אם הוא יציע לך?
טלי גוטליב (הליכוד):
אז מה? אז מה אם הוא הציע לי או יציע לי? אני פה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
האמת היא שהיחיד שיכול לאתגר את טלי בפריימריז בליכוד זה רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא. אמיר, גם אתה מקום ראשון, מה אכפת לך. אתה יכול להסתכל מלמעלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבד קשה בשביל להיות ראוי להיות למקום הראשון. שום דלת לא נפתחה לו. זה היתרון בפריימריז.
רון כץ (יש עתיד):
ברור. מגיע לו – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
האמת היא שאני כן רציתי להקריא. יש ספר, לאחרונה, מאוד מאוד יפה.
היו"ר אמיר אוחנה:
רון גם יכול לבוא אצלנו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קוראים לו "ממשלה, עם, אדם", של אבי גרינצייג.
רון כץ (יש עתיד):
איך הגעת אל הספר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מישהו הביא לי. לא, זה לא מתוך מצוקה שאין לי מה לדבר.
רון כץ (יש עתיד):
כך זה נראה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא לא. מה שם הספר? "ממשלה, עם, אדם", של אבי גרינצייג. אגב, סופר מוכשר מאוד שמדבר על הרבה דברים טובים. הוא מאוד מאוד מדבר על המצב שאנחנו נמצאים בו. אני רק לא מוצא את זה. הוא מנתח כאן – –
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הוא ביביסט מושבע. הוא ביביסט מושבע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ביביסט מושבע. אין לי דוקטורט לאבי גרינצייג.
רון כץ (יש עתיד):
אפשר לדחות את החוק, שתדע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא בא בחשבון.
רון כץ (יש עתיד):
אז תעלו להצבעה כבר. בוא נגמור את זה כבר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חכה. מה עם הקבינט? בקיצור, תשמע, הוא מנתח כאן מאוד מאוד יפה ממשלות של מדינות מתוקנות, מול ראשי ממשלות. מומלץ.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אתה יודע מי היה סבא שלו – – – דיסקין – – – ענק. תבין מאיפה הכישרון הגיע – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מבוזבז, מבוזבז, מבוזבז. בקיצור, רון, אתה שומע? אז הוא עושה כאן – אני מחפש את העמוד הזה. הוא מנתח סוגים של חברה במדינת ישראל, והוא מדבר בניתוח שלו, בספר הזה, "ממשלה, עם ואדם", על איך מתנהלת ממשלה כשיש בתוך הממשלה אנשים שמנסים לעשות דין לעצמם. ולצערנו – רון, איפה ברחת?
רון כץ (יש עתיד):
אני פה. אני פה. רוצה גם?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, תודה. לא, לא רוצה. הוא מנתח בספר הזה – אני מנסה את העמוד הזה למצוא – איך נראים ממשל או גוף או אגודה, עמותה, לא משנה, כשזה מתחיל, אתה יודע, בצורה של אחד מבין את השני, ולאט-לאט כל אחד עושה דין לעצמו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל בעיקר הספר עוסק בהבדל בין משטר נשיאותי ופרלמנטרי. זה עיקרו של הספר. יש שם ציטוטים אדירים. באמת, נעשה לו – לא נעים לי – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול, שאפו לגרינצייג שחברת הכנסת טלי גוטליב יודעת לנתח את הספר שלו.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא. סליחה, קטונתי, אבל הספר בעיקרו באמת עוסק בהבחנה בין משטר נשיאותי, שבו שאתה מתקף את האדם שרוב נותן בו אמון ואז שרים נבחרים על ידו, וזה מאפשר יציבות יותר גדולה. הוא באמת מדבר על המורכבות של מתן האמון בתוך קבוצה במשטר פרלמנטרי. ויש עם זה קושי מעצם העניין. כמו שאמרתי קודם, אני מעדיפה אותך כנציג מפלגת צד על כל דבר אחר, כי אני מעדיפה שלכל קבוצה בחברה יהיה כאן שיקוף, וזה לא פשוט. זה יכול ליצור פערים, זה יכול ליצור ריבים, זה יכול ליצור ויכוחים. אבל זה עדיף על פני שקבוצות לא יקבלו פה תיקוף בתוך כנסת ישראל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה – חד-משמעית, אני חושב שאת צודקת. העניין הזה, לתת לכל קבוצה את הייצוג שלה, הוא דבר שהוא קריטי בממשל כמו שלנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק. נכון, נכון.
משה סעדה (הליכוד):
כן, אבל יש עניין שתהיה מפלגה אחת גדולה שתכיל כמה שיותר קבוצות ולא הרבה מאוד מפלגות – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה לא הולך, זה לא הולך.
משה סעדה (הליכוד):
– – ולא הרבה מאוד, כמו שאתה רואה היום. ולא הרבה מאוד מפלגות קטנות, כשכל אחת – האירוע של היום מלמד אותנו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה לא מדויק מה שאתה אומר, אסביר לך גם למה. בגלל שהסיפור הזה של – נגיד שהיה ליכוד עם 62 מנדטים, בסדר, שבתוכו היו חמישה-שישה של בן גביר, אז הם היו עושים את המרד הזה.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא נכון, לא נכון, בתוך סיעה יש משחק קבוצתי בדרך כלל.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תמיד.
משה סעדה (הליכוד):
בסדר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
סעדה וגוטליב, לא נראה לי. אצלכם לא נראה לי שזה בדיוק.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא, נהפוך הוא. לא, לא, נהפוך הוא.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, גם לא אמרתי. מה, אני במשחק כדורגל? לא הבנתי. אני לא במשחק.
משה סעדה (הליכוד):
לא, היא הנותנת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, סעדה, זה לא מדויק.
משה סעדה (הליכוד):
בדרך כלל בסיעה, ואתה רואה את זה, שזה עובד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אצלכם זה לא עבד.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא, זה עבד. זה עבד מחוץ למסגרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה? אצלכם זה לא עבד. הבאתם בזמן מלחמה חוק סופר – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא שמעת מה אמר חבר הכנסת סעדה.
משה סעדה (הליכוד):
אמרתי, אנחנו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו עזרנו לכם להתחזק בבייס שלכם.
רון כץ (יש עתיד):
טלי, זה אותו חוק. זה אותו חוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
ממש לא. אני לא מסכימה איתך. על מה אתה מדבר? החליפו לך את החוק. החוק הזה שומר על המצב הקיים.
משה סעדה (הליכוד):
רון כץ, אתה לא קראת את החוק. סליחה, זה פשוט לא ייאמן, זה לא אותו חוק. לא דומה, לא קשור, לא רלוונטי.
רון כץ (יש עתיד):
ההבדל זה המקור התקציבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
ממש לא. סליחה, אתה לא יודע על מה אתה מצביע.
משה סעדה (הליכוד):
תקרא את החוק. תקרא את החוק, אל תגיד סיסמאות לתקשורת. ממש לא.
רון כץ (יש עתיד):
– – – בשורה, אני רואה פה בשורה.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא, ממש לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה שהחוק שעולה היום אומר זה שאחרי שהאוצר הורה לשר הדתות להפסיק לשלם לקייסים וכו' מתוך 100% של משרד הדתות, הוא אמר שזה לא חוקי, נאלצנו לתקן את החוק בהקשר הזה ולומר שזה כן אפשרי. זה שומר על המצב הקיים. זה הכול, לא חוק רבנים ולא נעליים, סליחה.
רון כץ (יש עתיד):
רגע, אז זה חוק טוב?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברור.
רון כץ (יש עתיד):
אז למה בן גביר מתנגד?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא קשור, יש כל מיני עניינים פוליטיים. זכותו לחשוב על האינטרסים של המפלגה שלו.
רון כץ (יש עתיד):
בתוך הקואליציה לעשות דבר כזה? ועוד לש"ס? לא יפה.
משה סעדה (הליכוד):
רון, העניין הוא פוליטי לחלוטין.
טלי גוטליב (הליכוד):
די רון, באמת. אני, גם אם הייתי באופוזיציה הייתי מצביעה על זה, כי המשמעות היא שבלי החוק הזה אני צריכה לפטר עכשיו 300 – – –
רון כץ (יש עתיד):
טלי, יש לי הרגשה שבקרוב את תהיי באופוזיציה, בזכות בן גביר.
טלי גוטליב (הליכוד):
התקווה שלך, תמיד יש בה משהו מאוד מאוד נחמד.
רון כץ (יש עתיד):
אני בעד שתמשיכי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מקווה בשביל עם ישראל שחלילה, יש עתיד לא ייקחו את ההנהגה. חס וחלילה.
רון כץ (יש עתיד):
התקופה הכי טובה שהייתה במדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מזל שהסקרים איתי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם השר סיים – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
השר לא סיים, השר מאפשר לחברי הכנסת לשוח באמרותיו. קודם כול, אני רוצה להגיד לך משהו. בעמוד 222 בספר הזה – זה בדיוק בשבילך, עודד. אגב, חברת הכנסת פנינה, קודם כול, שלום. אני שמח שבאת.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
באתי לשאול אותך אם אתה עדיין – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אוה, את צודקת חברת הכנסת.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אוה, לזה חיכית. לזה חיכית עד עכשיו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אמרו לי, פנינה – לי אמרו להתכונן לשבע שעות. אמרתי שאת השעתיים האחרונות אני מקדיש – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אולי בתוך כל הזמן הזה בן גביר יתקפל.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ברוכים הבאים גם לרב – – – אני אומר, הוא נמצא פה למעלה. פנינה, אני שואל שאלה על הנושא של מינוי הדיינים, בסוף אדבר עליו, הקדשתי לזה שעתיים. אבל ממה אני רוצה להקריא לך? בחוק הזה, שאתם הולכים להתנגד לו, אני רוצה להקריא לך משפט אחד, פנינה.
רון כץ (יש עתיד):
איך עברת לחוק הזה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כי פנינה הגיעה, חיכיתי לה. אגב, אני רוצה להגיד לזכותה של חברת הכנסת פנינה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אני לא בטוח שהם הולכים להתנגד.
רון כץ (יש עתיד):
יש מקום בקבינט המצומצם, חברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש כאן – מנפנפים לנו לשלום. אני רוצה לדעת – – –
אופיר כץ (הליכוד):
חכה עד שמישל בוסיקלה יבוא. תקראו למישל בוסקילה, כי אם הוא יורד אנחנו עוברים להצבעה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אז אפשר להתחיל באזכור חבר הכנסת המנוח.
טלי גוטליב (הליכוד):
צריך לחכות למישל, הוא צריך להתחייב. המשפחה שלו הייתה והלכה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
השר, רק התחלת לדבר אליי, נהיה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל רגע, פנינה, שנייה. חכו שמישל יגיע, כי המשפחה ישבה פה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
פנינה, אני רוצה להקריא לך משהו, שנייה. פנינה, תשמעי. התחלתי בזכותך, אגב. רון, תקשיב, פנינה לא נותנת לי מנוחה, לא יום ולא לילה, לדאוג לקייסים ולרבנים. את זה צריך להגיד. פשוט להגיד את האמת. אבל על מה החוק הזה מדבר? למשל רבנים שמונו ורבנים וקייסים לעדה האתיופית – אם החוק הזה לא עובר, חלילה, יש איום בפיטורים. אני איאבק שלא יפוטר אחד.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך משהו אחד: למה כל הזמן כשזה מגיע ליוצאי אתיופיה הכול זמני? למה הם לא כמו כל הרבנים? למה הם צריכים התערבות מיוחדת? ואני רוצה לראות מי יפטר את הקייסים של יהודי אתיופיה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, בדיוק ההפך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
כבוד השר, אני רוצה לראות איזו מועצה תעז לפטר את הקייסים יוצאי אתיופיה. שומרי הגחלת היהודית זה אלפי שנים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה שאמרת נכון.
גלעד קריב (העבודה):
השר, באתי להחליף אותך לערבית. לך להתפלל, ואני אסביר איפה הטעויות שלך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – – עם המועצות הדתיות. אתם יותר – – – מועצות הדתיות, כשלא נותנים להם לשבת, לא נותנים להם משרד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא יהיה דבר כזה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
כן, לא נותנים להם – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא יהיה, מי שלא ייתן – יהיה בבית שלו. רבותיי, נעמתם לי מאוד. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. מי שרוצה את הנאום, אחרי כן הקצרנית תשלח לכולם.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר השקדן והלמדן, שהעשיר את זמננו.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעה נזכיר את חבר הכנסת לשעבר משה מרון, זכרו לברכה, שהלך לעולמו. אנא כבדו את המעמד.
חבר הכנסת לשעבר משה מרון נולד בגרמניה בשנת 1926. עם עליית הנאצים לשלטון עלה יחד עם אימו לארץ. אביו ויתר בני משפחתו, שנשארו מאחור, נספו בשואה. משה למד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים והוסמך לעריכת דין. בשנת 1948 הוא נבחר כחבר מועצת העיר רמת גן ושימש כסגן ראש העירייה מטעם המפלגה הליברלית.
משה כיהן כחבר בכנסת התשיעית מטעם הסיעה הליברלית במפלגת הליכוד. במהלך כהונתו היה חבר בוועדות הכנסת השונות ואף היה סגן יושב-ראש הכנסת מטעם הליכוד. כאשר חבר הכנסת יצחק שמיר נתמנה לשר החוץ הפך משה ליושב-ראש הכנסת בפועל, עד מינויו של חבר הכנסת יצחק ברמן ליושב-הראש הקבוע.
משה קרא כל העת לשיתוף פעולה פרלמנטרי של חברי הכנסת מהסיעות השונות, על מנת להתמודד עם האתגרים הכלכליים שניצבו בפני המדינה. מעל דוכן הנואמים במליאה דיבר בדבר החשיבות שביציבות הכלכלית ואמר כך: "הצעדים שננקטו השבוע הם שביב של תקווה, וטוב היה אילו היינו יכולים להתאחד מסביב לעשייה במקום לנסות ולהפוך את הסירה שבה כולנו שטים בזמנים של סערות כלכליות".
אני מודה לבנות ולבני משפחתו של משה מרון, זכרו לברכה, שכיבדו אותנו בנוכחותם והיו כאן איתנו במליאה, אך בשל התארכות הדיונים עזבו. לפני שאעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת גדעון סער ומאיר כהן, אבקש להזכיר לחברות ולחברי הכנסת כי ברוח התקופה אנו מבקשים מכל משפחה להזכיר פה שם נוסף של מי שנפל או נרצח ב-7 באוקטובר או במלחמה המתחוללת מאז. אני מודה לבני משפחתו של משה שבחרו לאזכר את מעיין מור, השם ייקום דמה, מחולון, שנרצחה ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה בקיבוץ רעים. יהי זכרם ברוך, נכבד את זכרם בקימה. רבותיי, נכבד את זכרם בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה של זכרם של המנוחים.)
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו חולקים כבוד לזכרו של חבר הכנסת לשעבר משה מרון, זכרונו לברכה, איש עשייה שהקדיש את חייו לשירות הציבור ולמדינת ישראל. משה היה חבר הכנסת התשיעית, איש ציבור ודמות מופת, שאהבת הארץ ואהבת האדם היו נר לרגליו. משה מרון נולד באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת כמקס לודוויג סגל, וחי בעיר קניגסברג שבגרמניה. בשנת 1933, כשהיה בן שבע, החל ללמוד בבית הספר היסודי. לימים סיפר מרון כי יום אחד כשהגיע לבית הספר ראה שהשלט על שם בית הספר היסודי הוסר, ובמקומו הוצב שלט אחר שלפיו נקרא בית הספר על שם אדולף היטלר. בשנת 1936 זכה לעלות לארץ ישראל עם אימו באונייה גלילאה, שעגנה בסוף חודש פברואר 1936 בחופי יפו. אביו וקרובים נוספים ממשפחתו שלא עלו ארצה נספו בשואה. משה למד משפטים; עם הקמת צה"ל גויס לפרקליטות הצבאית של חיל האוויר, שם הכיר את רעייתו אהובה, ששירתה במטה החיל. בתחילת 1967 נבחר למועצת העיר רמת גן כנציג המפלגה הליברלית. בהמשך כיהן גם כממלא מקום ראש העיר. אני מביא לתשומת לב חברי הכנסת – בשנת 1970 השתתף בכינוס הוועד הציבורי למניעת הנסיגה, שפעל נגד תוכנית רוג'רס. כל מי שלא יודע, תוכנית רוג'רס היא התוכנית שבגינה פרש הליכוד בראשות מנחם בגין מממשלת האחדות הלאומית בראשות גולדה מאיר. בשנת 1977 נבחר מרון מטעם הליכוד לכנסת התשיעית, וכיהן בה כסגן יושב-ראש הכנסת. הוא היה חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הכלכלה וועדת הכנסת. לתקופה קצרה מילא את תפקיד יושב-ראש הכנסת, אחרי בחירתו של היושב-ראש יצחק שמיר לתפקיד שר החוץ. בכנסת היה ידוע כמי שפעל ללא לאות למען קידום רווחת האזרחים. הוא היה דמות מחברת, אדם שידע להקשיב, לגשר ולבנות קונסנזוס. במלחמת המפרץ פגע טיל סקאד בביתו. הוא סיפר שלאחר הפגיעה, בין הרהיטים והשברים הפזורים ברחבי המדינה, מצא את דגל ישראל שלם כפי שהיה, במקומו, דבר שלדבריו נסך בו ביטחון. סיפור חייו של מרון שזור בסיפור חיי האומה, מהגולה ארצה, מהשואה לתקומה. משה נפטר, אדוני היושב-ראש, ב-6 באוקטובר 2023, יום לפני 7 באוקטובר – –
היו"ר אמיר אוחנה:
50 שנה למלחמת יום הכיפורים.
גדעון סער (הימין הממלכתי):
– – בגיל 97. הוא הותיר אחריו בן, בת ונכדים. מפעל חייו הוא סיפורו של עם ישראל השב לארצו ומקים בה את מדינתנו. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. תודה לחבר הכנסת סער, ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מנצל את הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש, כמצוותך, כדי לשאת דברים לזכרו של משה מרון. כמו שאמר קודמי, נולד בחודש מרץ 1926 בעיר קניגסברג שבגרמניה, ותכף אני אגיד כמה מילים. אבל הוא סיפר שהוא גדל בבית יהודי עם זיקה קלה לדת, למסורת: בחג החנוכה, למשל, היו מדליקים חנוכייה אך לצידה אשוח קטן מקושט כמנהגי הגויים. מי שמכיר את ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר – ב-1918 הוקמה רפובליקת ויימאר, שהייתה בעצם אותה גרמניה, אבל מ-1918 עד 1933 קראו לגרמניה רפובליקת ויימאר – ובאמת רוב הקהילות היהודיות היו קהילות שחלקן קראו לעצמן גרמנים בני דת משה. והוא מספר שהוא גדל במין בית כזה שהלכו לבית הכנסת אבל גם נסעו ברכב של הדודה. מה שאני רוצה להוסיף לדברים של קודמי שנשא דברים לזכרו, חברי מיש עתיד – מספר זכרו לברכה חבר הכנסת מרון, שגדל ברפובליקת ויימאר, שהוא למד בבית ספר שקראו לו על שמו של פרידריך אברט – אגב, פרידריך אברט היה הנשיא הראשון של רפובליקת ויימאר – ובאחד הימים הוא מגיע לבית הספר, והחליפו את שם בית הספר מ"פרידריך אברט", לא להאמין, ל"אדולף היטלר", זה היה שמו של בית הספר. הוא סיפר שזה נראה לו מוזר, אבל הוא לא כל כך התעסק. אז עדיין לא הבינו ששבע שנים אחרי זה יעלה הצורר האיום והנורא. בכל אופן, אחד הסיפורים – כמו שאמר גדעון סער, הוא למד משפטים והתקדם והיה פוליטיקאי, אבל הסיפור שאנחנו צריכים לזכור מאנשים, מכל איש ובמיוחד מפעילי ציבור כאלה, זה הסיפור של הסקאד שנפל על ביתו. אדוני היושב-ראש, שער בנפשך שמישהו מאיתנו, חס ושלום, היה מקבל טיל על ביתו, והוא לא מחפש לא את הטלוויזיה ולא דואג לשלום המקרר ולא דואג לשלום הרהיטים, אלא אומר לאשתו: חייבים לעלות להריסות של הבית ולבדוק אם הדגל נותר על כנו. והוא מספר מה גדולה הייתה שמחתו שבתוך כל הכאוס הזה וכל ההריסות הוא רואה שהדגל נשאר שלם, והוא אומר: זאת הייתה נחמתי הגדולה. ולימים הוא היה איש ציבור, כמו שגדעון אמר. אני, בשם כל חברי הכנסת, בשמך, כמובן, אדוני היושב-ראש – אנחנו מרכינים ראש, וחשוב להביא הנה לכנסת, כמנהגך, מה שאתה עושה, שאנחנו עולים לכאן וזוכרים את האנשים הטובים שהיו כאן. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לאדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעה, אנחנו נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת מישל בוסקילה. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותה בכנסת של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, כ"ט בסיוון התשפ"ד, 5 ביולי 2024, בא במקומה חבר הכנסת מישל בוסקילה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת מישל בוסקילה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תקום ותשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
מתחייב אני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה וברוך שובך.
(מחיאות כפיים)
אתן דקה לחיבוקים, ונעבור להצבעה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. רבותיי, ההצבעה היא הצבעה אלקטרונית. אנחנו נצביע שלוש פעמים. בתחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה תתקיים כעת, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
39 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה, מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצביע כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
38 בעד, אין מתנגדים, יש שני נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה, מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו נוסיף את קולה של חברת הכנסת קארין אלהרר, שהצביעה בעד. עדיין ההצעה לא התקבלה ולא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. אנחנו נוסיף את הקול של חברת הכנסת אלהרר. ההצבעה כעת היא על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
41 קולות יחד עם הקול של חברת הכנסת אלהרר, שני נוכחים – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אה, הצבעת עבורה. בסדר, מאה אחוז, אז 40 בסך הכול. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה, לא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.
[מס' מ/1741; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 167; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית, נועדה להפחית את נטל הרגולציה על יבוא מוצרי חשמל, ובכך להפחית את יוקר המחיה. אציין כי הצעת חוק זו נדונה בוועדת הכלכלה של הכנסת במקביל להצעות חוק נוספות שנדונות בכנסת שמטרתן הקלת הנטל הרגולטורי על היבוא. התיקון המוצע נוגע לעמידתם של מכשירים חשמליים בדרישת היעילות האנרגטית, כפי שאסביר כעת. במסגרת תיקון מס' 3 לחוק מקורות אנרגיה נקבע כי יבואן או יצרן המבקש לייבא לישראל ולשווק בה מכשירי חשמל הקבועים בחוק, צריך לעמוד בדרישות חוקיות היבוא האירופיות לעניין דרישת הנצילות האנרגטית של המכשיר. התיקון האמור, שהתקבל בזמנו במסגרת רפורמת הייבוא בשנת 2021, הקל על היבואנים והיצרנים, בכך שביטל את חובת הבדיקה הפיזית של המכשיר במעבדה מאושרת כדי לבחון את התאמתו לתקן הישראלי. במקום זאת, נדרשת הצהרה של היצרן או היבואן על עמידת המכשיר בדרישת החוקיות היבוא האירופיות ומסמכים המעידים על כך. הצעת החוק המובאת בפניכם הולכת צעד נוסף קדימה וקובעת הקלות נוספות, אשר חלקן נוספו במהלך דיוני ועדת הכלכלה בהצעת החוק. כמו כן מבקשת הצעת החוק להרחיב את תחולתו של החוק לא רק על מכשירים חשמליים, אלא על מכשירים צורכי אנרגיה, בבחינת מהלך צופה פני עתיד, וזאת על מנת לאפשר את החלתו על מכשירים שמקור האנרגיה העיקרי שלהם אינו בהכרח חשמל, אלא דלק וגז. סעיף 3ג לחוק מקורות אנרגיה קובע היום כי לא ייבא יבואן, לא יעביר יבואן או יצרן למשווק ולא ישווק מכשיר צורך אנרגיה, אלא אם יש בידו אישור לפי אחד המסלולים שנקבעו בחוק. מוצע לקבוע כי יבואן או יצרן המבקש אישור ליבוא או שיווק של מכשיר צורך אנרגיה על פי הצהרה, בהתבסס על דרישות חוקיות היבוא האירופיות, שעד היום נדרש להציג מסמך התאמה לתקן האירופי מטעם היצרן או תעודת בדיקה ממעבדה מוסמכת – –
היו"ר יבגני סובה:
סליחה, אופוזיציה, אני מבקש קצת שקט באולם. מה זה כל ההפגנה שם? אני מבקש לפזר את כל הרעש הזה, באמת. זה מפריע לי, אני לא שומע את חבר הכנסת ביטן. תודה.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
– – יוכל להמציא מסמך המוכיח כי דגם המכשיר רשום במרשם אירופי רשמי להיבטי אנרגיה של מכשירים צורכי אנרגיה, כפי שמפורט בהצעת החוק, ובכך להקל משמעותית על הנטל המוטל עליו. בנוסף, מוצע להסמיך את שר האנרגיה והתשתיות לפטור בצו מקבלת אישור לייבא ולשווק בישראל מכשירים צורכי אנרגיה אשר אינם רשומים במרשם ואשר צריכת האנרגיה שלהם נמוכה ולא תיגרם בגללה פגיעה במשק האנרגיה, או לקבוע עבורם תנאים לקבלת הפטור או תנאים לאישור. הרגולציה לפי החוק הקיים למכשירים אלו מכבידה מדי בהתחשב בהשפעתם על משק האנרגיה. יש להדגיש כי ההקלה היא רק בנוגע לקבלת האישור, ואולם יתר הוראות החוק ימשיכו לחול גם על המכשירים הפטורים. כמו כן, יבואנים ויצרנים יידרשו להחזיק מסמכים הנדרשים לקבלת אישור או הצהרה עצמית המעידים כי המכשיר עומד בדרישת הנצילות האנרגטית. בנוסף, מוצע להסמיך את השר להוסיף או לגרוע מרשימת המכשירים הפטורים, וכן להוסיף או לגרוע מרשם מהתוספת לחוק. שינוי חשוב נוסף שהוא בבחינת הקלה משמעותית על היבוא והשיווק התווסף במהלך דיוני ועדת הכלכלה בהצעת החוק. הוא קובע כי אישור שניתן לפי הצהרה, אישור שניתן במסלול האירופי או אישור שנתן הממונה במשרד האנרגיה והתשתיות, יינתן לתקופה בלתי מוגבלת. עד היום היו האישורים תקפים לשנה אחת בלבד, עם אפשרות הארכה מוגבלת, וחייבו חידוש מדי שנה; לפי המוצע, האישורים לא יהיו עוד מוגבלים בזמן, אלא אם נוכח הממונה במשרד האנרגיה והתשתיות כי השתנתה דרישת הנצילות האנרגטית שעל בסיסה ניתנו אישורים. או אז, יפרסם הממונה הודעה לציבור ויציין כי האישורים שניתנו עד כה יהיו תקפים לזמן מוגבל, שאותו יקבע בהודעה, שלא יפחת משנה, שלאחריו יבוטלו ויהיה צורך לבקש אישורים חדשים על בסיס הדרישות החדשות. עוד מוצע לקבוע כי מי שייבא או שיווק מכשירים על בסיס האישור הישן יוכל להמשיך לייבא או לשווק עד לתאריך שנקבע בהודעת הממונה, היות ששינוי בדרישות הנצילות האנרגטית לא קורה לעיתים קרובות. על מנת לעודד ודאות ולמנוע טענות, מוצע לקבוע כי על יבואן או יצרן לבדוק אחת לחצי שנה באתר האינטרנט של משרד האנרגיה והתשתיות אם פורסמה הודעה על שינוי הדרישות. מאחר שהוראות החוק נאכפות בעיקר באמצעות אכיפה מינהלית, כלומר עיצומים כספיים, מוצע להוסיף לחוק פרק שעוסק בהתראה מינהלית שאותה ניתן להמציא במקום הטלת עיצום כספי. התראה מינהלית היא כלי אכיפה שמקל עם המפר ומאפשר לו הזדמנות לתקן את ההפרה בלא לשלם עיצום כספי. מנגנון זה מאפשר לממונה להבהיר את דרישותיו בטרם הטלת עיצום כספי. הוא מתווה את שיקול הדעת בהפעלת הסמכות וקובע כי הנסיבות למתן התראה ייקבעו בנהלים שיפורסמו לציבור. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק המונחת בפניכם תסייע בהסרת חסמים ביבוא ותאפשר יבוא נרחב אך מושכל של מכשירי חשמל יעילים אנרגטית, אשר יביאו לחיסכון בעלויות לצרכן. אני כמובן מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית ולדחות את ההסתייגויות אם האופוזיציה, שהגישה אותן, לא תסיר אותן בעת ההצבעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה היעד הבא לוועדת הכלכלה?
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
מה קרה? מה כולם נעמדו היום? יש משהו מיוחד?
קריאה:
– – – בשבילך – – –
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אה, בשבילי, הבנתי, הבנתי.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת ביטן, פיליבסטר בשנייה-שלישית זה לא בעיה, כי יש מלא הסתייגויות אז כל אחד יכול לנמק את ההסתייגות שלו. זו לא בעיה. אבל בוא נשמע את יו"ר הקואליציה.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא כולם, אבל חלק רוצים. טוב, אני רוצה להגיד לכם דבר כזה: תראו, כל הרפורמות האלה חשובות, אבל הדבר החשוב ביותר זה שהיבואנים שמביאים את המוצרים גם יורידו מחירים ולא ינצלו את ההטבות האלה לעצמם. אנחנו בשוק חופשי, המחירים לא מפוקחים, אנחנו לא יכולים לחייב אותם להפחית את המחיר אבל אנחנו ערים לעניין שהתחרות שתהיה בין היבואנים תגרום להם לרצות להוריד את המחיר והציבור צריך להיות קשוב למחירים שיש בשוק, מי זול ומי לא זול, אחרת התחרות לא תקבע. יחד עם זה, הרפורמה הזאת, היום אנחנו מביאים אותה במספר ועדות – בוועדת הבריאות, בוועדת הכלכלה ובוועדות אחרות – וזה החוק הראשון שצריך לעבור במסגרת הרפורמה הזאת, כי הוא חוק יותר קטן, יותר מצומצם, ולכן יכולתי בוועדת הכלכלה להעביר אותו מהר יותר. זה רק שלב ראשון. יש עוד חוקים שייכנסו, כמו חוק התקנים והחוק שקשור למוצרי מזון קפואים, או לא מוצר טרי אלא מוצרים אחרים. במצב הזה, ברגע שכל מערכת החוקים תעבור, אני מקווה שהמחירים יתחילו לרדת. אבל צריך להבין שזו רפורמה שצריך לעשות אותה לא רק בגלל שהמחיר הולך לרדת אלא בגלל שאנחנו צריכים את זה בנושא הרגולטורי. אין שום סיבה שכל היום נטיל על היבואנים רגולציה מכבידה, שלא נותנת שום דבר חוץ מאשר פקידות שעובדת על זה ועושה אותם. הרי גם באירופה יש את המוצרים האלה, גם שם הם נמכרים, ואנשים לא נפגעים כתוצאה מהדבר הזה. לכן אמרנו – וזה מה שהממשלה הביאה, וגם אנחנו תומכים בזה – שהרגולציה האירופית ומוצרים שנמכרים באירופה יוכלו להימכר בסופו של דבר בישראל ללא שום בעיה. מוצר שנמצא על המדף בברלין, אין שום סיבה שהוא לא יימכר על המדף בתל אביב או בראשון לציון בלי הצורך לבדוק אותם כל הזמן ולהטיל גם הוצאות על היבואנים וגם דברים נוספים שמשפיעים בסופו של דבר על הצרכן. זהו? עוד מילה אחת.
אופיר כץ (הליכוד):
אם – – – בהמשך, הם ישמחו לשמוע.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
רציתי להגיד שרפורמת התקנים, למשל, התחילה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא יכול לעשות פיליבסטר, דוד ביטן, אתה לא בנוי לזה.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, אני לא עושה.
היו"ר יבגני סובה:
הוא לא מוגבל בזמן, הוא יכול.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
הרפורמה בזמנו, השרה הקודמת מיש עתיד התחילה אותה. אחר כך המשכנו בינואר ברפורמה נוספת, שלפיה לא צריך לעשות בדיקות על כל המוצרים שמביאים מהנמל, ועכשיו אנחנו נעביר את הרפורמה הנוספת, שחלק ממנה זה רפורמת התקנים. זאת אומרת, זה עניין של תהליך. בעוד שלוש שנים, ואני מאמין שלאחר שכל החקיקה בישראל שקשורה לתקנים האלה ולשימוש בתקנים האלה תתוקן, הרפורמה תהיה מושלמת. אני מברך גם את השרים שמתעסקים בזה וגם את כל חברי הכנסת שעוסקים בכך. תודה רבה לכולם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה.
היו"ר יבגני סובה:
לפני שנעבור להסתייגויות, הודעה לסגנית המזכיר, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 247), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 8), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת משה טור פז בנושא: הסדרת מרכזי המיון הקדמיים ברשויות מרוחקות, ובעקבות הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת נעמה לזימי בנושא: הקמת חדרי מיון קדמיים. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת יצחק קרויזר שהוא חוזר בו מהצעת חוק דמי הבראה, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4715/25. תודה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יבגני סובה:
השר אבי דיכטר, בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
היו"ר יבגני סובה:
להיאזר קצת בסבלנות, תהיה הודעה דרמטית של השר, ובכך נסיים את סדר-היום, לפי התחושות שלי. אלה התחושות שלי כרגע, אבל בואו נראה אם זה נכון. אני מציע, אדוני השר – רצית לדבר, אז תדבר.
קריאות:
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
יבגני, יש חוקים – – –
קריאה:
מה זה? סתם ירד.
היו"ר יבגני סובה:
אבל הוא רוצה להוריד את זה. הוא רוצה להוריד את החוק.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אני אמרתי לך לא לרדת מהדוכן.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אדוני היושב-ראש, הממשלה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
שנייה, שנייה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אדוני היושב-ראש, הממשלה חוזרת בה – –
היו"ר יבגני סובה:
רגע, שנייה, יש פה סיכום שאתם מדברים עם האופוזיציה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
– – מהצעת החוק לפי סעיף 95. תודה רבה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אבל יש פה סיכום למשוך את ההצעה, בגלל זה אני מבקש. חבר'ה, היה סיכום או לא היה סיכום למשוך?
קריאות:
– – –
קריאה:
הוא לא יכול לעלות.
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, אני מבקש להירגע. האם יש סיכום עם האופוזיציה שהשר יודיע על משיכת ההצעה?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, הוא ירד. הוא לא יכול להציע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אחרי שהשר ירד, הוא לא יכול לעשות את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם השר – – – אתה היושב-ראש – – –
היו"ר יבגני סובה:
רגע, שנייה. האם היה סיכום שהשר יודיע – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני באתי לפה, הוא לא היה מוכן לדבר איתי בכלל. ממש לא, הוא אמר: אני לא מדבר איתך. באתי אליך עכשיו. מה אמרתי לך?
קריאה:
– – – אבל הוא ירד. אם הוא ירד הוא לא יכול למשוך – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא ירד, הוא ירד.
היו"ר יבגני סובה:
אדוני המזכיר – חבר'ה, נא לשבת, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה יש דבר כזה?
קריאות:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
חבר'ה, נרגעתם?
היו"ר יבגני סובה:
אדוני המזכיר, אני אמרתי לשר לא לרדת מהדוכן. הוא ירד מהדוכן – – –
אופיר כץ (הליכוד):
הוא אמר את מה שצריך? זהו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
הכול בסדר, נגמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מה זה "הכול בסדר" אם הוא – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, מה קורה לכם? שר בכל רגע יכול לעלות על הדוכן. חברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אבל הוא ירד. הוא ירד. מה יש לך? הוא ירד. אתם כולכם, כל מה שקורה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברים, תירגעו, בבקשה. יש פה ייעוץ משפטי של המליאה, רוצים למשוך את ההצעה, ואני פועל לפי מה שאומר לי המזכיר. האם אפשר לעבור להצבעה או – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אין הצבעה. כן, אבל אני מבקש שאתם תודיעו. השר לא עלה להודיע.
קריאה:
השר עלה לדוכן. השר לא אמר שהוא – – – ואז השר ירד – – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל הוא לא הודיע כלום. הוא לא אמר כלום. מה הוא הודיע?
היו"ר יבגני סובה:
השר אמר שהוא מושך את ההצעה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
דקה. רגע. חבר הכנסת פורר, יש פה ייעוץ משפטי שיעדכן אותי.
אופיר כץ (הליכוד):
– – – אני שמעתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני שמעתי באוזניים שלי – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הוא לא אמר שהוא מושך את החוק. הוא לא אמר את זה על הדוכן. סליחה, יש ערוץ כנסת – – –
קריאה:
הוא לא אמר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא אמר שהוא מושך – – – תשאל את יו"ר הכנסת. יש פה את יו"ר הכנסת – תשאל אותו.
היו"ר יבגני סובה:
לא, השר לא אמר שהוא מושך את ההצעה. לא, לא. אני אמרתי לשר לא לרדת, ולכן חשוב לי – השר עלה לדוכן כי ביקש לדבר, השר לא אמר מהדוכן שהוא מוריד את ההצעה. אמרתי שיש לי תחושה שהולך להיות משהו, ואז השר ירד. הוא לא אמר שהוא מושך את ההצעה. ולכן – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
רגע. אני מבקש לשבת במקום. אני מבקש שכולם ישבו במקומות. רבותיי, אני מבקש שכולם – חברת הכנסת גוטליב. חבר'ה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
סליחה. סליחה.
קריאה:
זה לא בסדר. אתם פועלים בניגוד לתקנון.
היו"ר יבגני סובה:
אני מבקש. אני מבקש. שנייה. תודה, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר, תודה. אני מבקש. אני מבקש שהייעוץ המשפטי של המליאה יבהיר את הנקודה הזאת. תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
רבותיי, אפשר שקט? הבנתי אותך, תודה רבה. תודה. יש ייעוץ משפטי של המליאה, הוא עוד רגע יעדכן אותי אם אפשר שהשר יעלה ויודיע, או שאנחנו פשוט נעבור להצבעה, זה הכול. אני רק רוצה להגיד משהו לפני שהייעוץ המשפטי יעדכן. יש הסתייגויות, לא אמרתי שהוסרו ההסתייגויות. אני מבקש להרגיע את הרוחות, כי יש הסתייגויות ויש רשות דיבור. חברים, אופוזיציה. סליחה, תקשיבו רגע. שנייה. תקשיבו שנייה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא עלה וירד.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת בן ארי, גם אם אנחנו נצטרך להמשיך את סדר-היום, אז יש גם הסתייגויות ויש גם רשות דיבור. לא עוברים להצבעה בשנייה ושלישית לפני שאנחנו מודיעים על הסרת ההסתייגויות, מודיעים על רשות דיבור. אז אני מבקש מכם להירגע. זו לא הצבעה, כי יש פה עוד דברים לפני ההצבעה. תודה רבה. הקשיבו בבקשה, על פי סעיף 95(א), ממשלה רשאית לחזור בה מהצעת החוק הממשלתית כולה, כל עוד לא התקבל החוק בקריאה שלישית, בהודעה לכנסת. הודעת הממשלה על החזרה מהצעת החוק תימסר במליאת הכנסת, על ידי שר או סגן שר בענייני המשרד שבו הוא מכהן, או בהודעה בכתב של מזכיר הממשלה למזכיר הכנסת, ומזכיר הכנסת יודיע על כך לכנסת וליושב-ראש הוועדה שאליה הועברה הצעת החוק. אדוני השר, אתה רוצה לעלות ולהודיע בבקשה מה בכוונתה – – –
אופיר כץ (הליכוד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
לא, הוא לא הודיע, אדוני יושב-ראש הקואליציה.
אופיר כץ (הליכוד):
הוא כן הודיע.
היו"ר יבגני סובה:
אני לא שמעתי. נא לעלות, בבקשה.
קריאה:
הוא הודיע.
קריאות:
– – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אבל הוא הודיע.
אופיר כץ (הליכוד):
הוא הודיע, הוא לא צריך לעלות עוד פעם.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא הודיע כבר.
היו"ר יבגני סובה:
הוא לא צריך להעלות את זה מהדוכן? מספיק שהוא מודיע?
אופיר כץ (הליכוד):
הוא אמר את זה כבר.
היו"ר יבגני סובה:
הוא לא אמר את זה מהדוכן, אופיר. הוא לא אמר את זה. בבקשה, תודה רבה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
יבגני, אני שמעתי שהוא אמר את זה.
היו"ר יבגני סובה:
אני לא שמעתי. אני לא שמעתי. לכן הייתה מהומה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיהיה ברור, אנחנו מוכנים שהחוק של אייכלר למען אנשים עם מוגבלויות יעלה.
היו"ר יבגני סובה:
לא שומעים אותך, מירב. ששש, תודה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אדוני היושב-ראש, הפעם בעברית: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מושכת את הצעת החוק לפי סעיף 95. תודה רבה.
קריאה:
יאללה הביתה. אפשר – – –
קריאות:
אוה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ככה זה נראה כשזה נגמר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
האם כבודו שמע את ההודעה?
היו"ר יבגני סובה:
שמעתי היטב. תודה רבה, אדוני השר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נגמר סדר-היום?
היו"ר יבגני סובה:
רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ג' בתמוז התשפ"ד, 9 ביולי 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:44.