ישיבת מליאה בתאריך 03/01/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי כ"ב בטבת התשפ"ד, 3 בינואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024; לוח תיקונים להצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 39), התשפ"ג–2023. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, יצחק פינדרוס, ולדימיר בליאק וארז מלול בנושא: אפליית חללי לוחמי אש; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת צביקה פוגל, אריאל קלנר, סימון מושיאשוילי, עידן רול וגלעד קריב בנושא: שינויים דרמטיים בכוחות הרבש"צים ורידוד כוחות כיתות הכוננות ביישובים ברחבי הארץ. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום יהיה שאילתה דחופה של חבר הכנסת בועז טופורובסקי לשר הפנים בנושא: פטור מתשלום הארנונה לעסקים בערים מפונות. אני מזמין לדוכן את כבוד שר הפנים, חבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לאדוני השר על הגעתך לענות על השאילתה. עסקים שנפגעו בערים מפונות ממשיכים לשלם ארנונה; בתים פרטיים פטורים מכך. יש פגם בעצם גביית הארנונה מעסקים שפונו בהוראת המדינה, ודחיית התשלום אינה מספקת. ברצוני לשאול, אדוני השר: מדוע שלא יינתן פטור על תשלום הארנונה בזמן המלחמה, וככל שהעסק ישוב לפעילות, הוא יידרש בתשלום? זאת אומרת, קודם כול שלא ישלמו, ואם יצטרכו – ישלמו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, אני מודה לך על שהעלית לדיון את הנושא החשוב הזה של סיוע לעסקים ביישובים מפונים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי מבקש לציין פגישה שהייתה לי אתמול עם קבוצה של פרופסורים מאוניברסיטת פנסילבניה שבאו לכאן לחזק את ישראל בשעתה הקשה. ציינתי במפגש את האוניברסיטה שבעצם הראתה לנשיאה הקודמת את הדרך החוצה בשל הדברים המבישים שלה, וממש כמה שעות לאחר אותו מפגש גם נשיאת הרווארד התפטרה, מסיבות אחרות. קודם כול, זה אומר לנו שכשאנחנו מאוחדים יחד, כולם, קואליציה ואופוזיציה, כנגד אלו שמכחישים את הטבח או מקטינים אותו ולא מגנים אנטישמיות, זה חשוב ומשמעותי מאוד. אמרתי להם, לאותם פרופסורים, שההיסטוריה תשפוט אותנו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט במליאה.

שר הפנים משה ארבל:

– – בעוד 200 שנה, כשיבחנו באמת מי עמד לצד מי שמבקש וחפץ בחיים, ומי עמד לצידם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, כבוד השר, אולי לא שמעו אותי, אבל ביקשתי שקט במליאה.

שר הפנים משה ארבל:

– – ומי עמד לצידם של אותם מבקשי מוות, ומאוד מאוד הערכתי את העמידה שלהם לצידה של ישראל. אני חושב שגם פה, במקום החשוב הזה, ראוי להזכיר אותם לשבח. בנושא החשוב שהעלית, חבר הכנסת טופורובסקי, עוד לפני שאתן את התשובה, אתחיל ואומר שחשוב שהכנסת תמשיך, תעסוק, תבקר את הנושא, בראש ובראשונה גם בוועדות השונות. יש לכנסת כלים לעשות זאת באמצעות דיונים מהירים, דיוני המשך בוועדות, ומאוד מאוד חשוב שהיא תעשה זאת. מדובר בנושא שמערב כמה משרדים. יש לו השלכות רבות שהן מעבר לכמה שאפשר לרדת לעומק הדברים במענה קצר על שאילתה דחופה. אשר לשאלתך, חשוב להבהיר שבעוד ההחלטה לתת פטור מארנונה נתונה למשרד הפנים, היא שלובה עם ההחלטה לשפות את הרשויות המקומיות על הפטור מארנונה, שזו החלטה תקציבית של משרד האוצר. אמרתי כמה וכמה פעמים שההחלטה לתת פטור מארנונה בלי החלטת שיפוי לצידה מסכנת בצורה חסרת תקדים את הרשויות המקומיות, ועלולה להוביל חלילה לקריסה כלכלית של הרשויות, בעיקר בעת הקשה הזאת. בנוסף, זה תקדים מסוכן להתערבות בתחום הזה שאני לא מתכוון לתת לו יד – השלטון המקומי חייב את העצמאות ואת הכלים העצמאיים שלו. גם ההחלטה לתת פטור מארנונה למגורים ביישובים המפונים באה לצד החלטת שיפוי מתאימה. בסוגיית העסקים, בתיאום עם שר האוצר – ואגב, היא אמורה השבוע, ביום חמישי, כמדומני, להגיע גם לוועדת הכספים, הארכה של תוכנית הפיצוי לעסקים. תוכנית הפיצוי לעסקים של משרד האוצר שאושרה בממשלה ובכנסת כוללת חבילה של צעדים, בין היתר פיצויים ישירים לפי הירידה במחזור לעומת השנה שעברה, הקלות במתווה החל"ת, הקלות תזרימיות ועוד. ההחלטה של אגף התקציבים ושל משרד האוצר, שאושרה גם כאן, בכנסת, הייתה לא לפטור את העסקים מתשלומי ארנונה, אלא להכניס את ההוצאות על הארנונה לסך ההוצאות שעליהן משופים, ומדובר על עסקים גם בצפון וגם 0–40 בדרום. אני לא מתייצב כאן כשר האוצר, לשמחתי, אבל הבנת העקרונות הבסיסיים של מתווה התמיכה בעסקים חיונית כדי להבין מדוע הוחלט לנקוט כאן גישה שונה – לא של פטור מתשלום, אלא פיצוי לאחר תשלום כחלק מהפיצוי הכולל על ההפסדים. זאת אומרת, משרד האוצר בעצם משפה את העסקים באופן מלא על אותו תשלום ארנונה שהם משלמים. לשתי הגישות יש יתרונות וחסרונות, אבל זו הגישה שהחליטו עליה באגף התקציבים. יש היגיון בצידה, ובכל מקרה, הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות כעת הוא לעצום עיניים אל מול ההחלטה הזו ולתת פטור מארנונה בלי שיפוי לרשויות המקומיות, שעלול לפגוע בהן באופן אנוש. במועצות האזוריות בעוטף עזה, בשדרות וביישובים בגבול הצפון מדובר בפגיעה כלכלית אנושה בתקופה שממילא מתאפיינת בירידה חדה בהכנסות לאותן רשויות מקומיות ועלייה חדה בהוצאות בשל המצב הביטחוני, החברתי והכלכלי. כאמור, זה גם תקדים מסוכן שעלול לפגוע בעתיד ברשויות מקומיות נוספות. המתווה הכלכלי נתון בסמכותו של משרד האוצר. אני בהחלט מצפה מחברי הכנסת להיות מעורבים בהליכים התקציביים בהצבעות ובדיונים, ולהביא במידת הצורך לשינויים במתווים בהתאם למציאות מהשטח. כפי שאמרתי, הארכה של אותו מתווה פיצויים פורסמה אתמול באתר התזכירים של משרד המשפטים לפרק זמן מקוצר, ולפי שיחה שקיימתי הבוקר עם מנכ"ל משרד האוצר, היא עתידה לעלות לוועדת הכספים השבוע. לא כל החוכמה, כמובן, נמצאת במשרד האוצר, כפי שלא כל החוכמה נמצאת במשרד הפנים ובכל מקום אחר. דווקא דרך השיתוף, הדיון והביקורת של חברי הכנסת אנחנו נגיע לתוצרים טובים יותר, וזה נכון גם לסוגיה הזו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם מותר, לפני שאלת ההמשך של חבר הכנסת טופורובסקי, אני רוצה לוודא – מדי פעם גם ליושב-ראש מגיעה שאלת המשך.

שר הפנים משה ארבל:

בכבוד רב.

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת אומרת, בעלי העסקים משלמים את הארנונה לרשויות המקומיות – –

שר הפנים משה ארבל:

ומקבלים החזר מלא במסגרת מתווה הפיצוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – ומקבלים ממשרד האוצר.

שר הפנים משה ארבל:

נכון מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא יותר יעיל ונכון לייצר מנגנון שמשרד האוצר משלם לרשויות המקומיות? ככה, גם הרשויות לא יקרסו, כפי – – –

שר הפנים משה ארבל:

אני הצעתי את זה. הצעתי לא התקבלה אל מול אגף התקציבים. ברגע שהבנתי שיש מענה, אני לא התיימרתי לנהל את משרד האוצר. מה שהיה חשוב לי – שבאמת יהיה מענה. זו הייתה המשימה, מבחינתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, שאלת המשך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

כן. אני אמשיך, ברשותך, באותו נושא, אבל יש לי שאלת המשך קצת שונה. אבל אני רוצה להמשיך, כי מה שאתה אומר בעצם לא עוזר לאותו בעל חנות בגדים או לאותה בעלת חנות בגדים מקריית שמונה, שהיא צריכה לשלם כסף שאין לה עכשיו, ואומרים לה: אחר כך נחזיר לך, כשעל הכסף שאין לה, היא לוקחת הלוואה, היא לוקחת הלוואה בריביות מאוד גבוהות. זו בעיה שלא פותרים. עכשיו, אותם לא מעניין שהשר במשרד הפנים בעד ומשרד האוצר לא משפה. יש היגיון בלשפות על הוצאות קבועות שהן בלתי משתנות כמו ארנונה. אני יכול להבין למה – קודם כול, תגיד לי כמה הוצאת על עובדים, על הוצאות שאתה יכול קצת לשנות אותן כבעל עסק; אני לא יכול להבין – על הוצאות שהן קבועות בכל מקרה. זה משהו שהוא לא ברור לי.

שר הפנים משה ארבל:

מצוין. תודה גם על השאלה הזאת. היא בהחלט מחדדת וחשובה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ברשותך, אני לא רוצה לקחת את הזמן של כולם כאן. זה החלק הראשון בתגובה על מה שאמרת.

שר הפנים משה ארבל:

המימון, זאת בעצם השאלה שלך, נכון?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה מימון, כי זה עולה הרבה כסף. אף אחד לא משפה אותם על הריביות שהם ישלמו לבנקים – אני עכשיו גם בדין ודברים עם הבנקים – שלא לדבר על זה שיש גם כאלה שלא מקבלים הלוואות מהבנקים או עושים להם בעיות או מעלים להם את הריביות. לאותם בעלי עסקים לא עוזר שאומרים להם שבעוד שלושה חודשים הם יקבלו את הכסף.

שר הפנים משה ארבל:

אני אתייחס.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבוד השר, שנייה, יש גם שאלת המשך לחבר הכנסת נאור שירי, אז אדוני השר ישמע – – –

שר הפנים משה ארבל:

אני ארשום לי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה לגבי השאילתה הדחופה, אבל יש לי עוד שאלה, ברשותך. אני יודע שיצאתם באמירה שאתם לא לוקחים ארנונה מהחטופים והנעדרים, שזה חשוב והגיוני וברור. השאלה שאני רוצה לשאול: מה עם תשלום ארנונה של משפחות החטופים? משפחות החטופים הן אנשים שהחיים שלהם נעצרו לחלוטין – אין להם עבודה, אין להם פרנסה, הם לא עוסקים בשום דבר חוץ מאשר סביב החטופים ובני משפחותיהם. השאלה היא אם גם בהם מתחשבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת שירי, ולאחר מכן – לחבר הכנסת כסיף. השר ישיב במרוכז. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, ברשויות המקומיות נהוגה הנחה קבועה למשרתי מילואים פעילים בסך 5%.

שר הפנים משה ארבל:

7%, כבר העלינו את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

העליתם? מתי? עכשיו.

שר הפנים משה ארבל:

לא, לא, לפני שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, אז 7%. לאחרונה הגיעו אליי כמה פניות בנוגע למעין אפליה שמתבצעת בהנחה לארנונה למשרתי מילואים שמוגדרים בתור מפקדים. קודם כול, פניתי בנושא הזה גם לשר הביטחון, גם ללשכה שלו, להבין מהי ההגדרה של מפקד ומטעם מה נעשתה אותה הנחה. כי הרי הנחה בארנונה שנעשית למשק בית, נעשית על בסיס ימי ההיעדרות השנתיים או החודשיים; במקרה שלנו הרבעוניים. יש אנשי מילואים רבים שמשרתים בדרגות של נגדים שגם הם בתפקידים פיקודיים; יש לוחמים שנעדרו כשלושה חודשים מהבית ועדיין נמצאים כלוחמים ברצועה, משרתים במילואים, ולא זכאים לאותה הנחה. אז אני אחלק את השאלה שלי לשני חלקים: האחד – מיהו מפקד ולמה זה נקבע מלכתחילה ל-25%? האם לא נכון לשנות את התקינה הזאת? כי לא ברור לי למה חייל פשוט – בעיניי הוא לא פשוט, אבל לוחם פשוט – שונה מסגן או רס"ב או רס"ל שלידו?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת כסיף – שאלה נוספת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לפני כחודש וחצי פורסם שבדרום תל אביב, דרום-מזרח העיר במיוחד, יש בעיה של מקלטים ציבוריים לא נגישים, ולכן נעשתה פנייה למיגוניות ניידות. אני רוצה לשאול את אדוני: האם הדבר הזה מטופל? כי עדיין האוכלוסייה – מאז תחילת המלחמה, כבר כשלושה חודשים, הציבור בדרום תל אביב מופקר בהיעדר מקלטים ועדיין בהיעדר מיגוניות ניידות. אני אודה לך אם הדבר יטופל.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבוד השר, בבקשה.

שר הפנים משה ארבל:

ובכן, תודה רבה על השאלות החשובות. לשאלתו של חבר הכנסת טופורובסקי, סוגיית המימון – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני כאן. יושב כאן.

שר הפנים משה ארבל:

– – הרי בצו שפורסם על ידי משרד הפנים ממש באוקטובר, הנחינו לאפשר דחיית תשלומים. זה אומר שדחיית התשלומים מתאפשרת באופן יזום על ידי הרשויות המקומיות, ואנחנו מודעים גם לגובה הריביות במשק. בסוגיה הזאת אנחנו גם באים לקראת האזרחים ומאפשרים את דחיית התשלום, כדי שלא ייווצר מצב שבו בעל העסק שלא עבד יצטרך לשלם גם את עלויות המימון היקרות מאוד. מייד לאחר שהוא מקבל את הפיצוי, הוא יכול לגשת ולהסדיר את התשלום מול הרשות המקומית.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, שנייה, אם הבנתי נכון, חבר הכנסת טופורובסקי שואל לא רק על בתי עסק – גם על תושבים. הבנתי נכון?

שר הפנים משה ארבל:

באזורי הלחימה, כמובן, 0–40, אפשרנו דחיית – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל הוא שואל על משפחות החטופים.

שר הפנים משה ארבל:

לא, לא, חבר הכנסת טופורובסקי שאל על דחיית תשלומים ביחס לעסקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון.

שר הפנים משה ארבל:

על משפחות החטופים הייתה שאלת ההמשך שלו, ואליה אני כבר אתייחס.

היו"ר אמיר אוחנה:

בדיוק.

שר הפנים משה ארבל:

סוגיית משפחות החטופים – כמובן, הן קיבלו פטור. החטופים עצמם קיבלו פטור. לגבי משפחות החטופים, ישנו מסלול בביטוח לאומי לתגמולים חודשיים שניתנים למשפחות החטופים, וכמו יתר האזרחים שנפגעה הכנסתם, גם הן זכאיות להנחות בארנונה על פי מבחן הכנסה, קרי, ככל שנפגעה הכנסתן הכלכלית, הן יכולות לגשת לרשות המקומית, על פי טבלת ההנחות בארנונה, לפי מבחן ההכנסה, להציג, להראות שנפגעה הכנסתן הכלכלית, והרשות המקומית נותנת. בגדול, הצו, התקנות הן תקנות שברשות, אבל כל הרשויות המקומיות ברחבי הארץ אימצו את התקנות של טבלת ההנחות בארנונה, והרשות המקומית נותנת הנחה על פי מבחן הכנסה. אז מצד אחד יש מענה דרך התגמולים של ביטוח לאומי, ומצד שני, במידה שזה לא מספיק ויש פגיעה בהכנסות, יש אפשרות לקבל הנחה על פי מבחן הכנסה שמגיע עד 90%.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל זה עוד פעם ביורוקרטיה.

שר הפנים משה ארבל:

בסופו של דבר אנחנו רוצים לתת למי שבאמת צריך לקבל. זה האינטרס של כולנו. בסופו של דבר, אם יש אדם שבאמת עבר טרגדיה ומקבל תגמולים ומטופל על ידי הביטוח הלאומי ועל ידי משרדי ממשלה אחרים, אבל הכנסתו לא נפגעה וממשיכים לתת לו שירות מוניציפלי של פינוי אשפה ויתר השירותים המוניציפליים האחרים, אני מבין את הרעיון. ביחס לחטופים עצמם, הכנסת כאן הסכימה וקיבלנו החלטה נכונה: פטור מוחלט, מלא, בלי להסתכל בכלל ובלי לדרוש את גובה ההכנסה ולא לדרוש שום דבר אחר. נכון שכך יהיה, וגם ביחס לחובות עבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רק אגיד לשר שלפחות ראש רשות אחד שיש אצלו משפחות של חטופים פנה אליי. הוא רוצה לתת להן פטור – הוא לא יכול, הוא מנוע. הוא יכול לתת להן הנחה, כפי שהשר אומר.

שר הפנים משה ארבל:

על פי מבחן הכנסה, זה יכול להגיע ל-90%. אני מבין את האתגר. אדרבה, אם פה ועדת הפנים תקיים על זה דיון ותבואו ותעלו את הצורך – כפי שראיתם, גם בסוגיית מועד הבחירות אני יודע לשנות את דעתי. אני לא חושב שהשכל נמצא רק אצלי, אני חושב שבאמת תשועה ברוב יועץ. כשאנחנו מעלים נושא לדיון, מדברים עליו, בוחנים אותו לעומק, אפשר לקבל החלטות נכונות. זה ביחס לסוגיה שהעלית, חבר הכנסת טופורובסקי. ביחס לסוגיית חיילי המילואים, חבר הכנסת שירי, אני לא הכרתי את הדירוג הזה של 25% למפקדים. אני כן יודע לומר שבמהלך מאוד חשוב ומשמעותי – גם אתמול חיילי מילואים שלחו לי הודעה והציגו לי את זה – ההנחה ניתנת היום באופן אוטומטי, בלי שהם בכלל יצטרכו להגיש בקשה לרשות המקומית. צה"ל מעביר לרשות המקומית את סוגיית 30:10, הטופס של ימי המילואים, הרשות המקומית יודעת אוטומטית שהוא משרת מילואים פעיל, ומזינה את ההנחה באופן אוטומטי. אפילו ברשויות כמו פתח תקווה, שהן לא כל כך מתקדמות, זה מתבצע. אני דיברתי כמובן בהלצה, אדוני ראש העיר, לפרוטוקול. בנוסף, אבקש לבחון את הסוגיה הזאת של הדירוג בין 25% ל-7%. אני לא הכרתי את זה. אני כן חושב שגם בסוגיה הזאת – וקיבלתי הרבה מאוד פניות – גם פה צריך לתת את הדעת על סוגיית ההכנסה. בסופו של דבר מי שלא נפגעה הכנסתו – כולנו הבנו, גם בממשלה, ביחד עם משרד הביטחון, שכן צריך לבוא ולתת, ואמירה ברורה: לתגמל את חיילי המילואים. אבל גם במהלך הזה שבו הגדלנו את ההנחה מ-5% ל-7% – או כפי שאתה מציין, אפילו 25% למפקדים, שאני צריך ללמוד את זה – גם פה אני התעקשתי ועמדתי על אותו עיקרון, שכל הנחה שכזאת תבוא על ידי שיפוי תקציבי לרשויות המקומיות. אנחנו לא יכולים להעמיד את הרשות המקומית כבנק עבור ערכים מאוד חשובים שאנחנו רוצים לקדם. אם השלטון המרכזי רוצה לקדם מהלך להפחתה של תשלומי ארנונה לחיילי המילואים, שהוא מבורך, חייבים מנגד להביא מקופת המדינה שיפוי לרשות המקומית כנגד אותה הכנסה שנגרעת, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים רשויות מקומיות איתנות, שיכולות לתת שירות טוב לתושבים שלהן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מציע שנעשה?

שר הפנים משה ארבל:

בסוגיית הפערים הללו, אני קודם כול אלמד את זה. אני אמשיך איתך בשיח באופן אישי כדי ללמוד. אני לא חושב שנכון יהיה לייצר מדרג. בסוף כולם לוחמים וכולם חיילים.

נאור שירי (יש עתיד):

המדרג קיים.

שר הפנים משה ארבל:

שוב, לא הכרתי את זה. נכון יהיה לבוא בדברים גם מול משרד הביטחון, כי בסופו של דבר זו המלצה של משרד הביטחון שאנחנו מאמצים. אני באופן אישי סבור שגם אם המשמעות תהיה להוריד חלק מה-25% ל-15%, נניח, ולייצר ממוצע, כולנו צריכים להוקיר את חיילי המילואים כולם, ולא לייצר מדרג בין חייל בכיר לחייל זוטר. בשדה הקרב כולנו יחד, כתף אל כתף. אני כן חושב, ככל שזה קיים – שוב, לא הכרתי את זה – שנכון לפעול כדי שזה יהיה אחוד. לגבי שאלתו של חבר הכנסת עופר כסיף, אני באופן אישי בקשר גם עם ראש מינהל הרווחה וגם עם ראש הרשות בעיריית תל אביב. הם מציפים לפניי הרבה מאוד צרכים ואתגרים של הרשות המקומית, גם בהתמודדות שלה עם אוכלוסיות שהן קולטות, הרבה מאוד אתגרים שישנם. רק השבוע דיברתי עם ראש מינהל הרווחה בעיריית תל אביב, שתיארה לי באמת אתגרים מאוד מורכבים של אוכלוסיות שונות שנמצאות בתוך בתי המלון, למשל, של מפונים. את הסוגיה הזו של המיגוניות הם לא הציפו בפניי. אני שומע אותה לראשונה. אני בהחלט אברר מולם. אני אברר גם סטטוס, איפה זה עומד, ביחד עם פיקוד העורף, וככל שניתן לבצע ולתת מענה באופן יעיל ומהיר, אנחנו נשמח מאוד לתת את המענה הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לך, כבוד השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא: שיקום העיר אשקלון וסיוע דחוף לתושביה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת שלי טל מירון, עופר כסיף, דני דנון, יצחק פינדרוס, אברהם בצלאל ויבגני סובה. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני ביקשתי לדבר על העיר אשקלון בתחילת הלחימה, ממש בשבועות הראשונים. ביקרתי בעיר, בחמ"ל, יחד עם ראש העיר. שמענו את זעקותיו עוד בטרם פינו את התושבים ללא מיגון. באמת אני חושבת שהוא אחד מראשי הערים שכולנו זוכרים שנלחמו בשנים האחרונות למען התושבים שלהם, למען המיגון. אשקלון, כאמור, זו אחת הערים היותר-מטווחות במדינת ישראל. אני חושבת שממש מחובתנו לדאוג להם; כמובן, לדאוג לכל הערים, אבל זאת עיר מאוד מטווחת וספגה לא מעט, ואנחנו חבים להם לפחות את זה. השיקום שלה הוא חשוב מאוד. אני שואלת: מתי יוכלו תושבי אשקלון להישאר בבתים שלהם ולקבל את מה שמגיע להם מהמדינה? האם המרכז לעד יהיה המפלט של תושבי הדרום בעיתות צרה? אחרי שלושה חודשים שבהם התושבים זועקים לעזרה מאז האסון, מצופה מממשלת ישראל לתת מענה אמיתי, ולא למרוח לא את התושבים ולא את ראש העיר. אנחנו יכולים לבצע שינוי מהותי בתקצוב הדרום, כזה שתושבי העיר והסביבה זכאים וראויים לו. בינתיים נראה שסדרי העדיפויות הם קצת אחרים, ויש עשיות שנראות דחופות יותר, כנראה. אפשר לתת מיליונים על גבי מיליונים לכל מיני משרדים שפחות צריכים את הכסף הזה, או באמת לקחת את התקציבים האלה ולתת אותם לעיר אשקלון, שזקוקה נואשות לתקצוב הזה. אלה שלא לומדים היסטוריה נידונו לחיות אותה שוב. אנא מכם, ממשלת ישראל, יש לנו הזדמנות פז ללמוד מטעויות העבר. יש לנו הזדמנות לתת משאבים נחוצים כדי להרים את ראשן של קהילות הדרום, של עוטף ישראל, שכל כך נפגעו בתקופה הקשה הזאת; להסתכל קדימה ולא אחורה. הם אכן מרגישים שקופים, אבל חשוב להבין, זה לא טמון רק במה שקורה עכשיו; זה נובע משנים של ניכור והזנחה מצד המדינה. האמונה שתושבי אשקלון יסתדרו, הובילה לתקציבים לא מספקים ולהזנחה של האזור. כמה מכם ידעתם שרבע מתושבי אשקלון חיים ללא ממ"ד? לכמה מכם באמת אכפת מאנשי הדרום? חייבים להתעסק ברווחתם, במיגון שלהם, בביטחון שלהם. בואו נעשה סדר. ב-2022 אושרה הקמת מינהלת לחלוקת הכסף. הממשלה התחלפה; המינהלת לא הוקמה. 40,000 אנשים חיים בדירות ללא מיגון רק באשקלון. 60,000 תושבים עזבו את אשקלון מאז שהחלה המלחמה. שוגרו לאשקלון אלפי רקטות מאז 7 באוקטובר, אבל הממשלה עדיין לא מטפלת כראוי בנושא מיגון התושבים. בינתיים ניסו לפרסם נוהל שמאפשר לקבל הלוואה בתנאים נוחים למימון המיגון. באותיות הקטנות, בפועל, מעכבים את זה עם ביורוקרטיות שאורכות חודשים. ככה זה תמיד: מחוקקים, אבל לא נדרשים לבצע את המשימה. בואו נעזוב את הפוליטיקה, את האותיות, את הביורוקרטיות, אופוזיציה, קואליציה, וננסה פעם אחת באמת לעזור ולא לגזור את הקופון על חשבון התושבים. בואו נעטוף אותם ולא נשלח אותם לחפש עזרה לעוד כמה חודשים. צריך שזה יקרה, ועכשיו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. אני מזמין כעת את הדובר הבא – חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר עמדתי כאן ודיברתי על הפקרת העיר אשקלון בידי הממשלה, השארתה מחוץ למינהלת תקומה ואפליית אלפי תושביה, והינה, רק השבוע התחוור לאיזה עומק של שפלות מגיעות הרשויות בעניין העיר. במכללה האקדמית אשקלון פתחו השבוע את שנת הלימודים כ-5,000 סטודנטים, אבל בניגוד לחבריהם במכללת ספיר, הם ישלמו שכר לימוד מלא, ולא יזכו לסבסוד מהמדינה. נשיא המכללה פרופ' חיים ברייטברט פנה לראש הממשלה במכתב, אך זכה להתעלמות. כך הוא כתב: "למכללה יש נפגעים סטודנטים ובוגרים רבים שנפגעו במלחמה: 18 נהרגו, ארבעה סטודנטים של המכללה בני משפחותיהם נחטפו ובתוכם סטודנט שכל בני משפחתו נחטפו, ויש עשרות פצועים – – – טוב הייתה עושה הממשלה אם הסיוע התקציבי ומימון מלא של שכר הלימוד היה חל גם על הסטודנטים במכללה האקדמית אשקלון, הרחוקה 20 דקות בלבד ממכללת ספיר, ובכך למנוע אפליה קשה". כך כתב נשיא מכללת אשקלון. אבל ההתעלמות מאשקלון ומתושביה אינה מנת חלקם של הסטודנטים בלבד. בשבוע שעבר החליטה הממשלה על מענק שיבה לתושבי רשויות בדרום שיחליטו לשוב לביתם, אך גם המענק הזה מיושם רק לרשויות שב-4–7 ק"מ מהגבול, ואילו אשקלון, שמרוחקת – שים לב, אדוני – 7.2 ק"מ, נותרה בחוץ. אי-אפשר שלא לתהות אם ממשלת ישראל בוחרת לדלג על אשקלון בשל העלויות הכספיות ולא בשל המרחק הגיאוגרפי הזניח של 200 מטר. אני נמצא בקשר עם אם חד-הורית לחמישה ילדים, דיירת דיור ציבורי מאשקלון, שנאלצת לנדוד בין בתי חברים ומשפחה, בלי מעון קבע לה ולילדיה. מדוע היא לא זכאית למענק שיבה אחרי שחזרה לעיר? למה מאות מיליונים נבזזים לטובת משרדי המתנחלים, וכסף לאשקלון אין? שבוע לפני בחירות 2009 הגיע נתניהו לביקור באשקלון לקושש קולות שיחזירו אותו לשלטון. הוא הבטיח ביטחון, ולא קיים; הוא הבטיח לעצור את ירי הטילים, ובעשור וחצי שעברו מאז זו העיר המטווחת ביותר; הוא הבטיח לעזור לאימהות באשקלון, ושיקר גם להן; הוא הבטיח סיוע כלכלי, והשאיר את אשקלון לבד בימיה הקשים ביותר. לאשקלון ולתושביה הזכות לחיים בטוחים ומשגשגים. זו זכות, לא טובה ולא פריבילגיה. נעשה הכול כדי שזכות זו תכובד וכדי שיינתן מענה הולם לצורכי העיר ואנשיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כסיף. אנחנו מקדמים בברכה את ראש עיריית אשקלון תומר גלאם, שנמצא איתנו כאן ביציע, מלווה את הדיון החשוב הזה. אני מזמין כעת את חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מינהלת תקומה הוקמה בהיגיון נכון והגיוני – יישובים שנמצאים במשבר, אחרי האירועים הקשים. אבל כמו שאמרו קודמיי, יש עוד כמה יישובים באזור, ואני לא מצליח להבין, גם בדיונים בוועדות, למה הם יוצאים החוצה, למה הם לא מקבלים טיפול נקודתי. זה אשקלון, ולצערנו הרב, מאז שהכנו את ההצעה והגשנו אותה, אז זה גם קריית שמונה בצפון ויישובים אחרים בצפון. היישובים האלה צריכים לקבל טיפול של מערכת ממשלתית שנותנת להם טיפול כולל. אין להם דרך אחרת להתמודד. אין דרך אחרת. אתה נכנס לקריית שמונה – עיר רפאים; אתה נכנס לאשקלון – מה שעברה, גם בדברים שנהרסו שם, גם בעסקים שנפגעו שם, גם בדברים שנפגעו שם, הם צריכים תקומה. איך אנחנו נגיד לאזרחים לבוא לגור במקומות האלה בלי שאנחנו נעזור להם, נסייע להם, נסייע לרשויות האלה? הדבר הזה חייב, חייב, אדוני היושב-ראש, מינהלת ממשלתית שמרכזת את כל משרדי הממשלה. כשאתה זורק אזרח ממשרד למשרד – פעם זה תחילת הלימודים לסטודנטים, פעם זה עסקים שנפגעים, פעם זה מרכיבי ביטחון ופעם זה הפיתוח. כמו מינהלת תקומה. אז עכשיו עשו את זה נכון, אבל לא יכול להיות שבגלל האווירה הציבורית נשארים כמה יישובים בתוך מינהלת ממשלתית ושאר היישובים לא זוכים. אשקלון – אני מבין את האתגר הממשלתי, בגלל שזו עיר גדולה וזה עולה כסף, אבל זאת לא התשובה שלנו לאזרחים שצריכים לקבל פתרון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין כעת את חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, השרה מאי גולן, חבריי חברי הכנסת, ראש עיריית אשקלון, בחודשים האחרונים קיבלתי פניות רבות מתושבים של העיר אשקלון על כך שהם פשוט נשכחו מרשויות המדינה. העיר אשקלון היא העיר הגדולה ביותר בישראל שנמצאת במוקד האש, לא רק מאז תחילת המלחמה הנוכחית אלא בכלל בעשור האחרון. המצב כיום – מתווי הסיוע הממשלתיים אינם חלים על העיר בשל פער גיאוגרפי זניח, ותושביה חשים מוזנחים ומופקרים. רבים מתושבי אשקלון התפנו עצמאית לאחר הטבח ב-7 באוקטובר בשל היעדר מיגון או לנוכח התרוקנות העיר עצמה – שכמו שהזכירו קודמיי, נראית היום עיר רפאים – כמובן, תוך הוצאות כספיות רבות מאוד. עם חזרתם לבית של יותר ויותר תושבים עולה כי המערכות הציבוריות בעיר – חינוך, רווחה, בריאות, תשתיות – עומדות בפני קריסה של ממש. ראוי לציין כי באוקטובר החליטה ועדת הכספים של הכנסת על הגדרת אשקלון כיישוב בקו העימות – ללא ספק החלטה מהותית וחשובה. אומנם ההגדרה הזאת מסייעת לעסקים בלבד ולא לכלל תושבי העיר. העובדה כי העיר אשקלון נותרה מחוץ למינהלת תקומה מעלה, ובצדק, חשש כבד לתושבים כי גם תקציבי השיקום והפיצוי יותירו אותם בחוץ. יותר מכול זקוקים היום תושבי אשקלון לכתובת אחת ברורה לטיפול וסיוע בשלל מצוקות ובעיות אזרחיות בתחומי הדיור, פרנסה, רווחה, בריאות ועוד. עלינו כנציגי ציבור לפעול לתיקון העוול הזה, ולכן אני מבקש שנדון בהצעה הזאת, ובאמת אחת ולתמיד נדאג לתושבי אשקלון, שכל כך ראויים לזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל, ואחרון הדוברים לשלב זה, חבר הכנסת יבגני סובה – נמצא? לא נמצא. אם כן, השרה מאי גולן תשיב בשם הממשלה על ההצעה לסדר-היום, בשם שר האוצר. בבקשה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לכבד את ראש עיריית אשקלון תומר גלאם ואת חבריו על שהגיעו לפה היום. בנימה אישית, לפני שאני אקריא את התשובה הרשמית של שר האוצר, אני רוצה להגיד שאנחנו מצדיעים לך על הפעילות שלך למען העיר שלך לא רק בזמן מלחמה – מי שעובד למען אנשי עירו, אנחנו יודעים, ללא לאות – ואנחנו מתחייבים להמשיך להיות שותפים לעשייה שלך בכל מצב ולא רק עכשיו. אז תודה לך שהגעת לכאן היום. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות ולהגיד תודה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על שנלחם על הזכויות של תושבי אשקלון בוועדת הכנסת ובכלל. ראוי לציין אותך לשבח גם על זה וגם על עוד הרבה דברים. למען הפרוטוקול, אני מקריאה את התשובה הרשמית של שר האוצר. ממשלת ישראל משקיעה משאבים ניכרים בפיתוח העיר אשקלון ובצמיחת העיר. העיר חתומה על הסכם גג שבמסגרתו היא נהנית מתקציבים משמעותיים לפיתוח התשתיות ברחבי העיר. נוסף לכך, לאחרונה, ביום 30 ביולי 2023, התקבלה החלטת ממשלה לחיזוק העיר אשקלון ובה תקציבים משמעותיים לעיר אשקלון עבור הגברת הביטחון האישי והקהילתי של תושבי העיר אשקלון, חיזוק החוסן של תושבי העיר, תגבור פעולות חינוך, תשתיות, תחבורה, פיתוח ושדרוג תשתיות סביבתיות, מוכנות הרשות המקומית לחירום, קידום שיפוץ מקלטים ציבוריים, וכן כ-600 מיליון שקלים אשר יוקצו לטובת קידום וסבסוד של תוכניות בתחום ההתחדשות העירונית כמענה נוסף למיגון בשכונות הוותיקות, יחד עם חידוש השכונות הללו. ביום 27 בנובמבר 2023 התקבלה החלטת ממשלה 1086, שעניינה הקצאת תקציבים לרשויות המקומיות הנדרשות לסיוע בהתמודדות עם מצב החירום. הוקצו לעיר אשקלון תקציבים משמעותיים לרשות המקומית לצורך מתן מענה לאוכלוסייה בעקבות מצב החירום שעימו התמודדה הרשות המקומית. בשל מתקפת הטילים הייחודית על העיר, תושבי העיר אשקלון מחוסרי המיגון והקשישים היו זכאים לפינוי לבתי מלון או לזכאות למענקים לשיפוי עצמי למשך כחודש ימים, בין התאריכים 19 באוקטובר ו-22 בנובמבר. במסגרת הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, קיבלו העסקים בעיר אשקלון מענה ייחודי מורחב שבמסגרתו הם זכאים למסלול האדום, בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים, שמעניקות החזר מלא על כלל הנזק העקיף. זה בנושא התשובה הרשמית. אני מנצלת את העובדה שאני כאן כדי לענות על נושא נוסף, שהוא פחות קשור לעניין אבל חשוב לי לא פחות, וזאת מכיוון שראיתי שחבר הכנסת עופר כסיף הוא אחד מהעותרים לעניין, אז אני מנצלת את ההזדמנות לענות לו על קובלנה שהוא הגיש נגדי. אז אדוני היושב-ראש, אני אתחיל שוב ואומר: כנסת נכבדה, מיום תחילת המערכה הקשה שאנו חווים בשלושת החודשים האחרונים אני אישית קיבלתי על עצמי להיות מרוכזת לחלוטין בענייני משרדי, המשרד לקידום מעמד האישה, שכן יש שם לא מעט מה לעשות למען נשות ישראל, על אחת וכמה בזמן מלחמה. התגייסתי למאמץ ההסברה הבין-לאומי בשפה האנגלית ובשפות נוספות והתמקדתי, כמובן, בזוועות הנוראיות שהתרחשו כלפי נשים ישראליות ומצוקות הנשים בישראל בפרט. הדברים שאני עומדת להגיד – הנאום הזה, יותר נכון, הוא נאום חריג. לאור העובדה שזכיתי לקבל לידיי קובלנה שהגיש נגדי הגיס החמישי שיושב בכנסת ישראל, אדון כסיף – ולמען הסר ספק, לפני שמישהו יקפוץ, אני מקדימה תרופה למכה, כי הוא הרי יגיש עוד קובלנה לוועדת האתיקה, אני אומרת לכם שגיס חמישי הוא כינוי לכוחות חתרניים הפועלים מתוך מטרה לערער את חוסנו ולסייע לכוחות המתנגדים לו מבחוץ. אני חושבת שאין צורך בהסבר נוסף לגבי מהו גיס חמישי במקרה האמור לעיל. ובכן, במסגרת תפקידי כשרה תורנית במליאה, ביום שבו כל אזרח ישראלי שמחשיב עצמו לפטריוט, לציוני, ששומע על מות גיבורינו הקדושים, על הפצועים, על החטופים, וליבו שותת דם ועצב, אני יושבת כאן כשרה תורנית בדיוק במקום שאני יושבת בו עכשיו, ואני נאלצת לשמוע את דברי ההסתה והחבלה של האיש הזה, של אותו גיס חמישי. משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכול וכתבו לי והתקשרו אליי באותו יום, משפחות הפצועים, משפחות הלוחמים שנמצאות בלחץ מורט עצבים, כולן כולן צריכות לשמוע את המשת"פ הרעיל הזה עומד על דוכן כנסת ישראל ומבזה לא רק את כנסת ישראל אלא גם את כל מדינת ישראל. מר כסיף נעלב כשקראתי לעברו מצדיק טרור ומצדיק מחבלים. קראתי לו גם עוכר ישראל ואויב מבית. אז שוב, למען הסר ספק, אני עומדת מאחורי כל אות וכל מילה. כל אות וכל מילה. מי שמעז לומר על ראש ממשלת ישראל כרגע שהוא רוצח את החטופים, שהוא מנוול ופושע וצריך להביא אותו לדין, מי שמכנה את חיילינו הקדושים – אתה יכול להרים את הראש, כסיף – כובשים במדים, קלגסים, הוא גם עוכר ישראל – הינה, אני אומרת לך בפנים, בלי ועדת האתיקה – וגם מנוול. אתה גם עוכר ישראל וגם מנוול, שיהיה לך ברור. ושוב, למי שמעוניין, הפירוש של מנוול – וגם עם זה אתה יכול לרוץ לוועדת האתיקה – הוא מאוס ונבזה. גם כאן אין צורך בהרחבה. מי שאמר, כמו עוד איזה כוכב מזהה תהליכים, שפלסטינים שיורים בחיילי צה"ל הם לא טרוריסטים, הם כמו הפרטיזנים שנלחמו בנאצים, הוא הכי מנוול שיש. שמעת אותי? אנחנו נאצים? אנחנו שורפים תינוקות? אנחנו כורתים איברים מנשים? אנחנו חוטפים קשישים למנהרות? זה מה שאנחנו עושים, מר כסיף? ב-9 ביוני השנה תועד הגיס החמישי הזה בהפגנה מול אזרח שצעק לעברו: חבר שלי נרצח פה. מה הוא ענה לו, הנבל הזה? בקרוב אצלך. ולמחנה הלאומי שלנו אתם קוראים מכונת רעל. אוי לבדיחה הגרוטסקית העלובה והעצובה הזאת. אז תקשיב טוב-טוב, מר גיס חמישי: אם זה היה תלוי בי, היית עכשיו עם פלנלית על העיניים ועם אזיקונים על הידיים, מובל על ידי לוחמי צה"ל לעזה, לאיחוד משפחות. שם מקומך. השבוע גם המתיישבים הקדושים קיבלו ממנו התייחסות רעילה. תשמעו טוב מה הוא אמר: אם היו עוצרים את אלימות המתנחלים, טבח 7 באוקטובר היה נמנע. אותם הוא מאשים בטבח של 7 באוקטובר. אדון כסיף, כמו חבריו למחנה, אלה שבמשך שנה שלמה הסיתו נגד מלח הארץ, כינו אותם משיחיים קיצוניים, תלו שלטים בהפגנות שאמרו: "מכינת עלי היא האויב" – מכינה שאיבדה 15 מבוגריה במלחמה הזו ועוד עשרות נופלים של אח-של, בן-של, דוד-של, נכד-של; עשרות פצועים בקרבות פנים מול פנים, בקרבות נועזים שאתה לעולם לא תדע מה הם, לא תתקרב אליהם בקדושה שלך; אבות לילדים שהשאירו בבתים נשים בהיריון, ילדים קטנים; אבות ובנים שנלחמים שכם אל שכם. הציבור הקדוש הזה, שיהיה לכולכם ברור, הם האחים לנשק, תמיד בצניעות אופיינית להם, ביראת כבוד, באהבה, במסירות אין קץ. של נעליך מעל רגליך כשאתה מעז בכלל לדבר על הציבור הקדוש הזה. תשטוף את הפה שלך באקונומיקה לפני שאתה מעז להעלות על דל שפתיך. רק המחשבה שאיתך ועם חבריך עשו את כל ההכנות להרכבת ממשלה, גורמת לי לבחילה קשה. איך אמר לי אחד מחברי הרשימה ביום הפיצול מבל"ד? הכול סגור ומוכן לממשלה החדשה. רק לחשוב שבעת הזו אחד כמוך היה תופס ממשלה יהודית בגרון. על זה נאמר: "בבוא רשע בא גם בוז, ועם קלון וחרפה".

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא היה בממשלה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה לא הקשבת לי, חבר הכנסת מיקי לוי. אמרתי שהוא תכנן. ולסיום אומר שחבר הכנסת כסיף הוא התוצאה של סבירות. הוא-הוא התוצאה של הסבירות המזויפת הזו. ואני רק מקווה שלא נראה השבוע, אדון כסיף, עתירה שלך, של חבר מרעיך, לבג"ץ, שחיסול אל-עארורי, אולי גם הוא לא עומד במבחן הסבירות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מסתפקים בתשובת הממשלה, חברת הכנסת שלי טל מירון?

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

מסתפקים. אנחנו בדרך כלל שמים את ירושלים על ראש שמחתנו. היום שמנו את אשקלון על ראש שמחתנו, ואנחנו כולנו מקווים שזעקתם של התושבים שנשמעת מפיו של ראש העיר ומפיהם של חברי הכנסת אכן תגיע למקומות הנכונים, והעיר אשקלון עוד תפרח, תצמח, תשגשג ותצליח. לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה אישית לחבר הכנסת כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רציתי לבקש להעביר את הדיון לוועדה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני שואל את המבקשת הראשונה.

קריאה:

אפשר, אפשר להעביר.

היו"ר אמיר אוחנה:

רוצים להצביע על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת הפנים, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ועדת הפנים? אני חושב שוועדת הכספים יותר מתאימה, לא?

מירב בן ארי (יש עתיד):

או כספים.

קריאה:

כספים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בסדר, בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו נקיים הצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכספים. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין נוכחים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

15 בעד, אין מתנגדים, נוכח אחד. ההצעה תועבר לוועדת הכספים.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה אישית לחבר הכנסת כסיף, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא מתכוון להתייחס לדוברת הקודמת, כי שפת בִּיבִים או בִּיבִּים כזאת לא שווה התייחסות, ובן אדם שמדבר בצורה כזאת בוודאי גם לא שווה התייחסות. אני מתייחס, אם כך, לא לדברי הבלע וההבל אלא לעיקרון, והעיקרון הוא מאוד פשוט. מי שחושב שגיס חמישי, בוגד, משת"פ, הוא מי שמתנגד למלחמות ורוצה להציל חיים, יש לו כנראה בעיה קשה מאוד גם מבחינה נפשית, לא רק מבחינה פוליטית. אני גאה להיות שייך לתנועה שקיימת למעלה מ-100 שנה. המפלגה הקומוניסטית בשמות שונים קיימת מאז 1919, ואחד מהדברים המרכזיים שהמפלגה שאני גאה להשתייך אליה חרתה על דגלה מיומה הראשון הוא שותפות יהודית-ערבית למען שוויון ושלום. השם שלנו, "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון", הוא לא שם מקרי; זה שם שמעיד על התוכן שלנו: אנחנו בעד דמוקרטיה, אנחנו בעד שלום, אנחנו בעד שוויון. מי שמקריב את חייהם של החטופים ושל החיילים הוא מי ששולח את האחרונים למלחמות שווא. מי שלא אכפת לו מחייהם או מבריאותם הוא מי ששולח אותם לא כדי להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה, אלא על הישרדותה של הממשלה. ואנחנו מייצגים את האלטרנטיבה שאומרת: לא. לכולם יש זכות לחיים, ואנחנו רוצים שכולם יחיו. הדרך היחידה שכולם יחיו פה – כולם זה יהודים ופלסטינים גם יחד, וזה גם העתיד. כל הפושעים המנוולים, הגזענים, שקוראים להשמיד, לשרוף, להטביע, לחסל – לכם, העתיד הוא לא שלכם. אתם קוראים לפשעי מלחמה, אתם קוראים לג'נוסייד. אתם אלה שגורמים לכך שבשבוע הבא יהיה דיון בבית הדין בהאג, לא אנחנו; אתם, כולל הדוברת הלא-מכובדת שגידפה פה קודם. מעבר לגידופים הרי אין לה מה לעשות ולומר, בוודאי לא במשרד שהיא הפקירה, ולא מעניין אותה כהוא זה טובתן ורווחתן של נשים. זה לא מעניין אותה, אלא אם כן זה תורם לה באיזשהו אופן אלקטורלי, פנים-מפלגתי. אני וחבריי נמשיך לומר פה את האמת, ונמשיך להילחם על מה שבאמת נכון וטוב למדינת ישראל. להיות פטריוט זה לא לשלוח אנשים להיהרג ולחזור פצועים ופגועים נפשית ופיזית כשיש ברירה; להיות פטריוט זה לא לשלוח צעירים להקריב את עצמם כדי שממשלה שבגלל מחדליה נגרם הטבח הנורא ב-7 באוקטובר – להיות פטריוט זה לא לשלוח אותם למות ולהיפגע כדי שאותה ממשלה תוכל להתחמק או לנסות להתחמק, להסתיר את פשעיה ומחדליה ולשרוד. להיות פטריוט זה להילחם למען שלום וצדק, כדי שכל אזרחי המדינה יוכלו לשגשג ולחיות בביטחון ולא למות לשווא. במובן הזה אני גאה להיות פטריוט אמיתי. אנחנו הפטריוטים, לא מי שקורא למלחמות, לא מי שקורא להרג, לא מי שמפקיר, לא מי שמקריב; מי שרוצה שיחיו, לא שימותו. יש משפט ידוע משיר מפורסם של חנוך לוין, שבדצמבר האחרון מלאו 80 שנה להולדתו, שיר שנקרא "חייל של שוקולד", ויש שם שני משפטים שהוא אומר: "כל האנשים" – נדמה לי – "אחים מתחת לפרחים". אנחנו רוצים שכולם יהיו אחים עם פרחים, לא מתחת לפרחים. אתם מביאים אותם לשם להיות מתחת לפרחים, כשאנחנו מנסים להצמיח אותם עם הפרחים, ויש לכם את החוצפה לקרוא לנו גיס חמישי? לקרוא לנו בוגדים? מי שבוגד הוא מי ששולח אותם למוות סתם והורג. הוא המנוול, הוא הפושע. להיות פטריוט זה להילחם על דמות החברה והמדינה שלך. להיות פטריוט זה להילחם שהמדינה והחברה שלך תהיינה מוסריות. אני גאה בזה. אתם המנוולים הבוגדים; אנחנו הפטריוטים שדואגים לציבור. רק אנחנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור להצעה הדחופה הבאה לסדר-היום, בנושא: ההיערכות בזמן המלחמה להתמודדות עם דוח העוני וסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. את ההצעה הזו הגישו חברי הכנסת יונתן מישרקי, צגה מלקו, נעמה לזימי, יצחק קרויזר, אחמד טיבי, אימאן ח'טיב יאסין ומאיר כהן. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יונתן מישרקי. בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברי הכנסת, בשנת 2022 חיו במדינת ישראל 1.98 מיליון נפשות מתחת לקו העוני, ובהן 873,000 ילדים ו-152,000 אזרחים ותיקים. כך נפתח דוח העוני והאי-שוויון של הביטוח הלאומי לשנת 2022, שפורסם בשבוע שעבר. שורת המחץ של הדוח היא כי 21% מאזרחי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני. כשני מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני; שני מיליון אזרחים אינם יודעים אם יהיה להם מחר בבוקר מה לאכול; עשרות אלפי אימהות אינן יודעות מה ישימו מחר בבוקר בתיק האוכל של הילד או הילדה כשילכו לגן או לבית ספר. חבריי חברי הכנסת, לעוני אין צבע; לרעב אין זהות אחידה. זה חוצה מגזרים ואוכלוסיות. הרעב יכול להיות עם או בלי כיפה, יהודי, מוסלמי, עולים – כולם. ילד רעב הוא ילד רעב. אל לנו להפנות עורף להורים קשיי יום ולילדים רעבים. עלינו להפנים שמאחורי המספרים הללו עומדות משפחות שחיות בעוני, בחרדה. אלה אימא ואבא וילדים שאין להם אוכל. ההורים הללו מתאמצים ומשתדלים, ולא מצליחים להדביק את קצב ההוצאות. על חינוך הילדים הם לא יוותרו, גם לא על תרופות, אבל כל לילה הם חרדים אם יהיה אוכל בבוקר של מחר. ומי מדבר בכלל על חוגים, טיולים ועל מותרות? מדובר על אוכל. ב-7 באוקטובר פרצה המלחמה הנוראה, שאת עוצמת השלכותיה בתחום הכלכלי והחברתי עדיין קשה להעריך, אבל מסתמן שהיא תשליך בתחומים אלו גם בעתיד. זה נכון שהממשלה נותנת מעני סיוע מיידיים לצרכים שצפו במהלך החודשים האחרונים, למשל מה שפרסם אתמול ידידי שר העבודה יואב בן צור בנוגע להארכת תקופת הוראת השעה בעניין תגמולים למשרתי מילואים, מתווה המענקים של משרד האוצר, כרטיסי המזון של יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי ודברים נוספים. אבל בהתחשב בהשלכות המלחמה, לצד הפעולות האלה עלינו לפעול ביתר שאת לצמצום העוני בישראל לטווח הארוך, להוריד את המספרים המפלצתיים והמחרידים הללו, להגביר הילוך בכל הקשור להורדת יוקר המחיה, והכי חשוב – טיפול בהשלכות המלחמה שאינן נוגעות באופן ישיר בעוני אך עלולות להביא לשם ועלינו לטפל בהן עוד בהתחלה. אני קורא מכאן לקואליציה ולאופוזיציה להתאחד ולקדם במהירות את הצעת החוק של הקמת הרשות למאבק בעוני, שכבר התחלנו בקידום שלה בוועדת העבודה והרווחה. אני כמובן מבקש להודות לחברים שהשתתפו איתי בהצעה לסדר-היום הדחופה הזו, ואני מבקש להודות גם למי שהציף את הנושא הבא שעל סדר-היום: טיפול חירום בדיירי הדיור הציבורי בימי המלחמה. אילו יכולתי הייתי מצטרף. בסיום הדברים אני מבקש להעביר בסוף, בהצבעה, כמובן, את ההצעה לוועדת העבודה והרווחה, כדי שנשוב ונדון בעניין הזה ונהיה פה לאותם אנשים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כפי שאמר חברי מישרקי, לעוני אין צבע, אין דת, אין ימין, אין שמאל. החמרת מצב העוני בעקבות המלחמה פורסם על ידי ארגון לתת. ביטוח לאומי הגיש לנו לפני חודש את הדוח על מצב העוני 2022. ארגון לתת הגיש לנו על 2023 דוח אלטרנטיבי. בעקבות המלחמה היום בישראל ירדה ההכנסה של 19.7% מכלל האוכלוסייה; 45.5% מכלל האוכלוסייה חרדים בעקבות המלחמה למצב הכלכלי שלהם בעתיד, ומתוכם מספר לא מבוטל מוותרים על ארוחה אחת ביום, מדלגים על ארוחה; בגלל המצב הכלכלי, בגלל המלחמה, 70% מכלל האוכלוסייה מוותרים על תרופות, במיוחד על טיפול נחוץ ביותר. מה שאנחנו רואים – מי האוכלוסיות האלה? אוכלוסיות מוחלשות. ממילא גם לפני המלחמה מצבם היה מאוד מאוד קשה. מעל 21% מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל מתחת לקו העוני. זה נתון של ביטוח לאומי. אנחנו יודעים מי האוכלוסיות האלה, אוכלוסיות מוחלשות ביותר, ומדובר על קרוב ל-157,000 קשישות ומבוגרים שלא יכולים לקנות תרופה. איך הגענו למצב הזה? באמת, בושה וחרפה. מדובר על האוכלוסיות המבוגרות ביותר, על ההורים שלנו, על הסבים שלנו, אלה שהקימו לנו את המדינה. אלה ההורים שלנו. לכן כחברה יש לנו אחריות. חבריי חברי הכנסת, חייבים לשנות את המצב הזה. אסור שיימשך. נכון, היום אנחנו נמצאים במצב מלחמה, אבל העוני היה לפני זה. נכון, עכשיו החמיר. יש לנו אחריות לתקן את זה. לכן, כמה שיותר מהר להעביר את החוק הזה, לשפר את המצב של האוכלוסייה הנזקקת והאוכלוסייה המוחלשת. תודה לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

שלום. כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, עוני – תופעה שהיינו רוצים להעביר מהעולם. עוני הוא לא גזרת גורל, אבל עוני כן עובר בירושה. אילן גילאון, זכרו לברכה, שגם היה חבר כנסת, היה אומר: עוני הוא חלוקה לא צודקת של אושר. המשפט הזה, שנאמר פעם בחוג בית אצלי בבית, עוד מלווה אותי, ורובץ כמעמסה שהיא נטל והיא אחריות עלינו. אני גם רוצה לומר משהו: המעמד הבינוני בישראל, בחלקו, הפך להיות מעמד פגיע, המעמד הפגיע. מה זה אומר? שבעיתות משבר ומצוקה גם הוא מועד לעוני. העלייה בתחולת העוני גם היא נגזרת של משברים, חלקם גלובליים, חלקם מקומיים, שהיו במקום הזה, שהעמיקו את העוני גם בקרב אוכלוסיות שבעבר לא היו עניות. ומה זה עוני? עוני זה היעדר שוויון ההזדמנויות; עוני זה הפחד המצמית להישאר ללא דיור וקורת גג, וגם של אלה שאין להם; עוני זה האי-ביטחון התזונתי, שהוא נגזרת של בריאות ושל רווחה בסיסית. למנוע עוני זה שניתן גם חכות ולא רק דגים, שנחליט שחיים בכבוד זו אסטרטגיה. זו המדיניות שאנחנו צריכים לקדם פה. בהיעדר האחריות הזאת שאנחנו נממש, הצרת האופק והיכולת למימוש עצמי והנזק היום-יומי של העוני והעניים מכלים את נפשם, את חייהם, ומכאיבים יום-יום. אני רוצה להגיד לך, כבוד היו"ר, עוני לא צריך לעבור בירושה, ובישראל של היום עוני הוא כן רב-דורי. גם את זה צריך למגר, את אותן תופעות שהופכות את העוני לכזה שההורים מעבירים אותו לילדיהם, ודווקא בזמן מלחמה. אני אגיד לך למה דווקא בזמן מלחמה – בגלל שעכשיו, כשהעיניים שלנו, בצדק, נשואות אל המאמץ הלאומי, אל המאמץ המלחמתי, אל מי שזקוקים עכשיו, הם נשארים עוד יותר מאחור. התרומות, לאן ילכו? ילכו לצבא, ילכו למילואימניקים, ילכו לפצועים, בצדק, ילכו למפונים, ילכו לעקורים. כל המעט שאנחנו כחברה עוד היינו מעניקים כדי לכסות מעט על אוזלת היד המערכתית, נעלם עוד יותר. אני אסיים בשירו של רוני סומק "קו העוני": "כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני. / הינה הלחם שבצבעי איפור זולים נהיה שחור / והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן. / באוויר, עפו יונים במטס הצדעה / לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה, / והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית. / הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, / בשכונה שאמרו עליה מעברה. / הקו היחיד שראיתי היה קו האופק / ומתחתיו הכול נראה עוני". תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מחקר של האוניברסיטה העברית שערך החוקר ד"ר נמרוד ניר מצא שיש שיעור גבוה בקרב המשיבים הערבים שהצביעו על כך שהם מוטרדים בראש ובראשונה מיוקר המחיה והמצב הכלכלי, יותר משאר הנושאים, בשיעור של 40.4% בתקופה הזאת. בעוד שיעור המדווחים על פגיעה במצבם הכלכלי בעקבות המלחמה בקרב יהודים היה 40% בערך, נתון מדאיג יותר היה בקרב המשיבים הערבים – כ-70% הצביעו על פגיעה במצבם הכלכלי. המדגם היה מדגם מקיף, הוא כלל 1,425 משיבים יהודים ו-552 משיבים מהחברה הערבית, כך ששיעור הערבים שהשתתפו במדגם היה 17.5%. התוצאות מצביעות על כך שהאזרחים הערבים מוטרדים מיוקר המחיה, מעליית המחירים ומהקושי המתגבר. דוח מדדי העוני והאי-שוויון בהכנסות שמפרסם בכל שנה הביטוח הלאומי, מציג נתונים מדאיגים ביחסה של המדינה לחלשים ביותר בתוכה. לנוכח המלחמה עולה החשש כי מצב העוני במדינה הולך ומחמיר. מנתוני הדוח החדש שפורסם עבור שנת 2022 עולה כי 21% מהאזרחים מצויים מתחת לקו העוני, והוא חושף מגמה מדאיגה: שליש ממשקי הבית חיים באי-ביטחון תזונתי, בו בזמן שיותר מ-60%, 65% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. גם לפי דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת נמצא כי עלות המחיה המינימלית בישראל נאמדת ב-5,107 שקלים לנפש או ב-12,938 שקלים למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים. בין היתר, ביצעו בלתת מחקר בקרב 1,358 משפחות ואנשים החיים בעוני ומקבלים סיוע במזון מארגון לתת באמצעות רשת עמותות. מהנתונים עולה כי ל-81.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו – פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית, 31.8%. זו עלייה בשיעור 36% ביחס לאשתקד ושיא של ארבע שנים; 51% מנתמכי הסיוע צמצמו או דילגו על ארוחה אחת עקב מחסור כספי; 38.3% העידו כי ילדיהם צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות בשל חוסר יכולת לרכוש מספיק מזון; כמחצית, 50.8%, נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם עבור תינוקם או לצמצם בכמות המומלצת; 73% מנתמכי הסיוע העידו כי בעקבות המצוקה הכלכלית נאלצו לוותר על ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד. שמתם לב לדאגה הרבה שיש בכל ציבור כתוצאה מרעב, מעוני, ממצוקה כלכלית. תארו לעצמכם אזור שיש בו 2.2 מיליון שמרעיבים אותם בכוונה, לא נותנים להם מים, לא נותנים להם תרופות ומאפשרים למחלות ולמגפות להתפשט. לעזה, אני מתכוון.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתחילה לדבר על הדוח עצמו, חשוב לי להדגיש נקודה שדיברתי עליה ביום שני שעבר עם הסטודנטים באוניברסיטאות לגבי הנשק הארוך. חשוב לי להדגיש שבאותו יום, שעות אחרי שדיברתי, בתוך אוטובוס נפלט כדור ממישהו ופצע שלושה אנשים. אז לא צריכות להיות גם כוונות; גם דברים כאלה יכולים לקרות, והתוצאות יכולות להיות מאוד חמורות. אז אני מעלה את הנקודה הזאת ומדגישה את הסכנה הטמונה במתן אישור כזה, וכולי תקווה – הינה, שר החינוך נמצא כאן. שייקח את הדבר הזה לידיו ויטפל בסוגיה הזאת. לענייני הדוח – לפני שבועיים יצא הדוח האלטרנטיבי של העוני של עמותת לתת, ולפני שבוע יצא הדוח הרשמי של הביטוח הלאומי. כמדי שנה אני לוקחת את הנושא הזה, כי אני חושבת שחברה ענייה לפת לחם היא חברה ענייה לכול. מי שאין לו ארוחה חמה בבית לא יכול לחשוב על להתפתח, לא יכול לחשוב על לפתח את האישיות שלו, לא יכול לחשוב על לתת לאחרים. ולכן אני חושבת שהאחריות המוטלת על המדינה ועל הממשלה הזאת היא לדאוג באופן עיקש להוריד את רמות העוני בתוך החברה הישראלית. חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הבריאות, יוני, דיבר על זה שלעוני אין צבע. תרשה לי, אחי, להגיד לך: נכון שאין לו צבע, אבל כנראה שיש לו שם ויש לו צורה. יש לו שם כאשר 65% מהעניים בישראל הם ערבים וחרדים, ויש לו צורה שאפשר לזהות אותה מרחוק כשמסתכלים על האנשים. לא יכול להיות שכמעט מחצית מהעניים הם ילדים. בואו נדבר על הסוגיה שקשורה למשרד החינוך גם היא, כבודו: לאחוז גדול מהילדים אין יום חינוך ארוך, כמעט. מי שאין לו יום חינוך ארוך זה אומר, באותה מידה, בקו מקביל, שגם אין לו ארוחה חמה.

צגה מלקו (הליכוד):

לא רק ערבים וחרדים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא אמרתי שרק ערבים וחרדים, אמרתי כמה אחוזים מתוכם. צריך גם לפגוש את האמת ולהסתכל לה בעיניים. כאשר 65% מסך העניים – – –

צגה מלקו (הליכוד):

מה שאת אומרת הוא לא נכון. את לא מדברת על כלל החברה. את לא יכולה לתת רק ערבים או חרדים ולא את כלל האוכלוסייה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נשמה, כל אחד יכול לדבר על מה שהוא רוצה במקום הזה. מה הבעיה שלך?

צגה מלקו (הליכוד):

הבעיה שלי היא שאת מכניסה את העוני רק – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

די, אל תתווכחו, נגמר הזמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא מעכבת אותי, אני חייבת לענות לה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אין בעיה. תיקחי את הזמן הזה. קדימה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה קרה לכם? היא רוצה לדבר על ערבים. מה קרה?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה, באמת?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מותר לי לדבר על ערבים, אני חבר כנסת. מה הבעיה?

צגה מלקו (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה הבעיה?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה שמעלים זעקה של העניים ומדברים על הכי עניים? זה לא מוצא חן בעיניכם?

צגה מלקו (הליכוד):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא אמרתי 100%, אמרתי 65% מהעניים הם ערבים וחרדים. מה הבעיה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן. תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תסתכלו לעצמכם בעיניים. צגה, אני מכבדת אותך – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת צגה מלקו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – את יושבת בממשלה, את יכולה להצביע על הכול. דיברנו על הכול. אני לא מתעלמת מ-35% האחרים. כל אחד שעני – עני הוא עני, ולא משנה אם הוא יהודי או ערבי, אבל צריך להסתכל על העובדה.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת צגה מלקו, תני לה לסיים.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא רק ציינה שזה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אמרתי גם, לא אמרתי 100%. אני לא אמרתי 100%, דיברתי על כך ש-65% מהעניים הם ערבים וחרדים. יש עוד 35%, ואף אחד לא מתעלם מהם. אף אחד לא מתעלם מהם. הם רק נתון אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד שיש דבר מוכח: כשהממשלה מתערבת ונותנת תוכניות מיוחדות לאנשים עניים ונזקקים, אז אפשר לצאת ממעגל העוני, ולו בשיעור קטן. מה ההמלצה של הדוח? להעלות את הקצבאות לאנשים נזקקים, כי הם האוכלוסייה הכי קשה במדינת ישראל – אם זה מקבלי הקצבאות הרגילים או האנשים המבוגרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע הזמן להכיר באמת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השרה מאי גולן תסכם, בבקשה. תשיב על ההצעה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק אקדים ואומר שאני חושבת, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שחברת הכנסת צגה מלקו – לקחת את זה למקום לא נכון. אתן אמרתם אותו דבר. את ציינת שיש 65%, והיא רק אמרה שלא יחשבו שזה הכול, שיש גם עוד. היא לא התנגדה לזה שדיברת על ערבים, ואת לא התנגדת למה שהיא אמרה. היא פשוט ציינה שיש עוד אחוזים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא 65%. יש עוד 35%.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא מדברת על ציבור מסוים, את מדברת על ציבור מסוים – אף אחד לא פחות חשוב.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אומרת שיש פה משהו כללי. העוני הזה זה לא – – – מה, אנחנו מיליונרים?

קריאה:

לא נריב על העוני.

צגה מלקו (הליכוד):

לא צריך להעמיס כל דבר כסקטוריאלי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא אמרה שאין פה עניין סקטוריאלי, זה הכול.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש עניין סקטוריאלי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז היא אומרת שלא.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כשמדברים על 65% בשני מגזרים, כאשר 40% ומשהו הם מאותו מגזר, אז יש עניין סקטוריאלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כש-60% מהילדים הערבים עניים, זה סקטוריאלי. הם עניים יותר. יש סיבה שהם עניים יותר.

צגה מלקו (הליכוד):

אני יוצאת אתיופיה – – – אני חושבת שאולי אעבור אתכם. מה, זו תחרות? העוני הוא של כולנו.

קריאה:

יש הסכמה על דוח העוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל דוח העוני מאחד אותנו, לכן אנחנו – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

בואו נסכם שאין סקטור שפחות סובל, כולם חשובים.

היו"ר ניסים ואטורי:

בואו נתקדם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הכול בסדר. למען הפרוטוקול, אני קוראת את התשובה הרשמית של משרד האוצר. ראשית, משרד האוצר רואה חשיבות רבה בהעלאת רמת החיים של כלל אזרחי ישראל, ובייחוד של אלה המשתייכים לשכבות החלשות באוכלוסייה. מדוח העוני של הביטוח הלאומי עולה כי תחולת העוני בקרב ילדים ונפשות נמצאת בירידה מתמדת משנת 2015 ועומדת היום על 28.2% ו-20.9% בהתאמה, לעומת 30.1% ו-22.3% בשנת 2015. תחולת העוני בקרב אזרחים ותיקים נמצאת גם היא בירידה מתמדת משנת 2018, וניתן לראות שבשנת 2022 הייתה ירידה משמעותית, של כ-2.3%, בעקבות העלאת קצבת השלמת הכנסה. בנוסף, בתחילת שנת 2023 שוחררה הקפאת השכר הממוצע במשק, שהביאה, בין היתר, להקפאת שכר המינימום והקפאת הצמדת הקצבאות. חשוב לציין שבשנת 2022 תשלומי ההעברה – הקצבאות – והסיוע הניתן לנפשות הוריד את העוני ב-31.9%, ושל משפחות – ב-40.3%, כך שתרומת התערבות הממשלה להפחתת העוני ב-2022 הייתה גבוהה מזו שהייתה לפני משבר הקורונה. שינוי זה צפוי להשתקף הן מבחינת תחולת העוני והן מבחינת עומק העוני בנתוני דוח העוני הבא, שיסקור את המצב בהתבסס על נתוני 2023. הטיפול בעוני נוגע למשרדי ממשלה שונים ולמגוון רחב של כלים. בראש ובראשונה, משרד האוצר רואה בעצמו אחראי לעידוד ליציאה לתעסוקה – אחד הגורמים המשפיעים ביותר על עוני. לראיה, עולה מדוח העוני של הביטוח הלאומי כי בקרב משפחות עם שני מפרנסים ויותר, תחולת העוני עומדת על 8.6%. מעיבודים של משרד האוצר עצמו עולה כי שיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים במשרה מלאה עומד על 1.5% בלבד. משרד העבודה מסייע למשפחות עובדות בפרט באמצעות סבסוד מעונות יום בהתאם למבחן הכנסות, במתן הכשרות מקצועיות מגוונות ובמציאת תעסוקה לאוכלוסיות ששיעור התעסוקה שלהן נמוך – כמו למשל גברים חרדים, נשים ערביות ואנשים עם מוגבלויות – ובכך מסייע לצמצם את תחולת העוני. הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה מספקים קצבאות ושירותים ייעודיים לטיפול במשפחות החיות בעוני. ראשית, הביטוח הלאומי משלם קצבת הבטחת הכנסה לכ-60,000 משקי בית הזכאים לקצבה של עד כ-4,800 ש"ח בחודש. בנוסף, משולמת קצבת השלמת הכנסה לאזרחים ותיקים שהכנסותיהם מעבודה או מפנסיה נמוכות, אשר עומדת ביחד עם קצבת הזקנה על כ-4,000 ש"ח ליחיד ו-6,320 ש"ח לזוג, בעוד קו העוני ליחיד במשפחה עומד על 3,845 ש"ח – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

3,800, לדעתי. אין 4,000.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

זו התשובה של משרד האוצר. אני קוראת שוב – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אומרת לך בוודאות, זה 3,800.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אחזור על זה, כי אני קוראת. – – אשר עומדת ביחד עם קצבת הזקנה על כ-4,000 ש"ח ליחיד ו-6,320 ש"ח לזוג, בעוד קו העוני ליחיד במשפחה עומד על 3,845 ש"ח וקו העוני ליחיד במשפחה עם שתי נפשות עומד על 3,076 ש"ח, ובהתאמה כמובן הולך ויורד עם כל נפש נוספת במשפחה. שתי קבוצות אלו ואנשים נוספים שאינם זכאים לקצבאות אך עומדים במבחני הכנסה זכאים להטבות שוות כסף רבות, כמו סבסוד מעונות יום וצהרונים, הנחה בארנונה, סיוע בשכר דירה, סבסוד תחבורה ציבורית, הנחה בחשמל, הנחה במים והטבות מס ודמי ביטוח שונות. לצד מערכת קצבאות והטבות סוציאליות שונות, משרד הרווחה משקיע כ-320 מיליון ש"ח בשנה בסיוע למשפחות בעוני ובאי-ביטחון תזונתי: 1. בהקשר לזה, המיזם לביטחון תזונתי ותמיכה בעמותות מזון – המיזם לביטחון תזונתי הוא תוכנית בעלות של כ-100 מיליון ש"ח בשנה המספקת תמיכה תזונתית בדמות כרטיס מזון וסל פירות וירקות לצד הדרכה פיננסית לכ-30,000 משפחות. בנוסף, משרד הרווחה תומך בעמותות המחלקות מעל 130,000 סלי מזון בחודש ומספקות אלפי מנות חמות במסגרות הזנה מדי יום. 2. תוכנית "נושמים לרווחה" ומרכזי עוצמה – מרכזי עוצמה הם מרכזים המוכוונים לקידום מצבן של משפחות החיות בעוני ובהדרה באמצעות התערבות בגישה ייעודית ומערך מענים הכולל ליווי והדרכה. במסגרת התוכנית ניתן למשפחות ליווי אינטנסיבי וסל מענים גמיש בהיקף של עד 8,000 ש"ח למשפחה משתתפת בשנה. 3. סעיף אחרון בנושא אי-ביטחון תזונתי – סיוע כספי מיוחד ליחידים ומשפחות. משרד הרווחה נותן סיוע ברכישת ציוד אישי או ביתי בסיסי ליחידים ומשפחות הנזקקים כלכלית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עמדה נוספת – של חבר הכנסת מיקי לוי. מהצד, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה לנאום בסיבוב הבא.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסיבוב הבא.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש עוד – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת העבודה והרווחה. יש מתנגדים? הנושא יועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה.

קריאה:

אתה עושה הצבעה?

היו"ר ניסים ואטורי:

רוצים הצבעה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

צריך הצבעה. ירוק זה בעד, אדום זה נגד.

היו"ר ניסים ואטורי:

בשביל אחמד טיבי, שלא מבין, ירוק זה בעד, אדום זה נגד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בדיוק. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

סליחה, הצבעתי במקום עופר.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעת במקום של עופר כסיף. יוסף עטאונה. לפרוטוקול, כמובן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במקרה הזה עופר הצביע או לא?

קריאה:

לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

זו בעיה, כי כנראה עופר כסיף היה מצביע – – – אבל הוא לא במליאה, אז יירשם בפרוטוקול שהצבעת במקום שלו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא הבנתי, היושב-ראש. ואטורי, עופר במקרה הזה הצביע או לא הצביע?

היו"ר ניסים ואטורי:

עופר – רוחו מרחפת מעל המליאה. תודה רבה לכם. אנחנו נעבור לנושא הבא. סליחה. 15 בעד, אין מתנגדים. הנושא יועבר לוועדת הרווחה להמשך דיון. לא ניהלתי את המליאה חודש וחצי, ואני מתלבט אם זה אחד הנושאים שצריך להגיד שהחיינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

הנושא הבא: שמירה על האחדות בעם שנוצרה בעקבות הטבח של 7 באוקטובר – הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת דן אילוז, משה טור פז, מיכאל מרדכי ביטון, יוסף טייב, משה סולומון, שרון ניר, לימור סון הר מלך ומשה רוט. אני מזמין את המציע הראשון, חבר הכנסת דן אילוז. בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח להציג בפניכם הצעה לסדר-היום שבאה מקיר לקיר, קואליציה ואופוזיציה ביחד, ואומרת בצורה ברורה: אסור לנו לחזור לפילוג שהיה ב-6 באוקטובר. בשבועות האחרונים אני שומע מהרבה מהחברים שלי שמגויסים למילואים, שחוזרים הביתה לשבת – הם אומרים לי: אתם כל כך מנותקים ממה שקורה בשטח. אתם עוד לא הבנתם שהכול השתנה. הם לא מדברים רק על אסטרטגיית לחימה – הם מדברים על הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני. מאות אלפי לוחמים עדיין בחזית – חלק מצביעי ימין וחלק מצביעי שמאל, אבל הם מתעסקים בדבר אחד: ניצחון מול האויב האמיתי, החמאס. ימים בודדים לפני 7 באוקטובר מדינת ישראל הגיעה לשפל עם פילוג נוראי. ב-7 באוקטובר הבטחנו לעצמנו: לא נחזור לפילוג הזה. עם אחד אנחנו. אחים אנחנו. לא נחזור אחורה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ועכשיו, רק כמה חודשים אחרי היום הארור הזה, אנחנו רואים שהשיח המפלג מקבל שוב כותרות. אימהות לא ישנות בלילה, כולנו מפחדים בכל יום מ"הותר לפרסום", ואנחנו מתעסקים יותר מדי בשטויות. אנחנו, חברי הכנסת החתומים על ההצעה הזאת, מכל המפלגות הציוניות במשכן, אומרים בפה מלא: אנחנו לא ניתן יד לזה. אנחנו לא מתכוונים להסכים על הכול. לא. רק במשטרים אפלים יש הסכמה על כל דבר. אבל אנחנו חייבים לדעת איך להתווכח. עלינו להכיר בעובדה שכל צד בוויכוח רוצה בטובת מדינת ישראל, גם אם לדעתנו הוא טועה; להכיר בכך שכולנו אחים ושהוויכוחים שלנו הם ויכוחים בתוך המשפחה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אצלנו בבית, בית מרוקאי, ארוחות החג והשבת היו תמיד מרתקות. אנשים מכל הדעות – דתיים, חרדים, מסורתיים וחילונים, במשפחה ובין האורחים, ימנים ושמאלנים, אנשים שמקפידים על הלכות שבת ואנשים שמגיעים לארוחה ברכב – מתווכחים. הו, כמה מתווכחים, אבל תמיד זוכרים שאנחנו אחים, נשארים על אותו שולחן שבת וחוגגים את החג ביחד. ככה צריך. החיילים שלנו שיוצאים לשבת מספרים איך השיח המפלג, שחזר לקדמת הבמה, מוריד את רוחם. יש לי חברים שאחרי שיצאו לשבת ופתחו טלוויזיה ושמעו במה אנחנו מתעסקים, פשוט ספרו לאחור את השעות עד שיוכלו לחזור לעזה כדי לא להיחשף לזה עוד. אתם מבינים לאן הגענו?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

דן אילוז (הליכוד):

הכנסת הפכה עם השנים למקום שהציבור פחות מעריך, בלשון המעטה. פוליטיקאי הפך למילת גנאי. זה בידיים שלנו לשנות את זה. אנחנו יכולים להפוך את כנסת ישראל – מלשון להתכנס – למקום שבו דנים בעוצמה, אבל בכבוד, מתוך אהבה משותפת למדינה שלנו. מקום שממנו יוקרן אור גדול של אחדות לכל הארץ – כן, כן, מכאן, מהכנסת. לא מקום מפלג – מקום מאחד. זה לא חלום רחוק, זו לא אמירה נאיבית של עולה חדש. זה אפשרי. הכנסת יכולה להיות מקום שעם ישראל מתגאה בו. זה בידיים שלנו. ביחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

זה אחדות העם, אז אני קצת יותר גמיש, את מבינה – 10 שניות, 20 שניות, לא נורא. מדברים על אחדות העם.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "עוד לא למדנו כלום, כך התברר" – ככה שר שלמה ארצי. טבח 7 באוקטובר, הקשה, העקוב מדם, היום המדמם ביותר בתולדות ישראל, אני מקווה שהזכיר לנו איפה נמצאים האויבים ואיפה נמצאים האחים. השבוע קיבלנו תזכורת מצמררת עם פסיקת בג"ץ למחלוקות שאפיינו אותנו עד 6 באוקטובר. אני לא מאשים את בג"ץ – הם עשו את העבודה שלהם. אני מאשים אותנו, את כל מי שמנסה להחזיר אותנו לשנה הנוראית שעברנו. ואני לא יכול שלא לגנות את מי שמזכיר בשורה אחת את חמאס, את החיזבאללה ואת בג"ץ – כן, גם זה שיח שאסור לחזור אליו. זה לא שאין לנו מחלוקות, אבל מחלוקות זה לא דבר רע. בתרבות היהודית מחלוקת זה דבר מבורך. אומרת הגמרא במסכת עירובין: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים – – – והלכה כבית הלל", לא כי הם צודקים, לא כי הם חכמים. למה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם? כי הם היו נוחים ועלובים, "ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם". אבל בואו לא נלך כל כך רחוק. בחודשים האחרונים שני חברי כנסת בבית הזה אמרו שהם רוצים לשנות את השיח, לא בכאילו. אפשר לקרוא לזה חזרו בתשובה, באנלוגיה מעולם אחר. ואני בכוונה מזכיר אחד מהאופוזיציה, אחד מחבריי, ואחת מהקואליציה. חבר הכנסת עידן רול מיש עתיד כותב בחודשים האחרונים בשבח האחדות, ויש כאלה שמסתכלים עליו בציניות. חברת הכנסת גלית דיסטל התפטרה מתפקידה כשרה, התראיינה בערוץ 13 והביעה חרטה על חלקה בשיסוי. והתגובות: ציניות, זלזול, גם יותר גרוע מזה. חבריי חברי הכנסת, אני מקווה שלמדנו בשמחת תורה האחרון, ב-7 באוקטובר, מיהו האויב ומיהם האחים. יש לנו מחלוקות. אסור לטשטש אותן. הייתה לנו שנה נוראית. 2023 תיזכר לדיראון עולם אולי כשנה הגרועה מקום המדינה. אבל עכשיו שנה אזרחית חדשה. בואו נלמד להתווכח, בואו נשכח את הרע שעשינו אחד לשני. בואו נחליט שהחלטות מקבלים בבית הזה לא ברוב של 64, למרות שהוא חוקי; גם לא של 61. בואו נחליט על 80% יכולים להסכים על 80% מהדברים. כך נייצר חוזה חברתי חדש, ממשלה חדשה, הסכמות חדשות, דרך חדשה. עוד נגיע לדרך חדשה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, אתה איש הגולן, ומאודם נפל חלל צה"ל מתן מאיר. הלכתי לנחם את המשפחה, משפחה מופלאה. בזמן שהוא נפל, כל האחים שלו היו לוחמים בצבא. אחיו דור לקח אותי לחלקת הקבר. בעצם לא היה בית עלמין באודם – מאמץ מיוחד גם של המועצה, גם של המדינה, ושל האימא, שדרשה את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

האימא דחפה, נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עשו שם קבר ראשון מתחת לעץ האלון למתן מאיר, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל. דור אחיו, איש עמל, איש כפיים, איש כפר ומושב – –

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – ובלי הרבה מילים – זה לא אנשים פטפטנים – הוא אומר: מיכאל, העיקר – וזה בזמן השבעה – העיקר שתשמרו על האחדות בעם. אנחנו עם חזק, נעשה את העבודה. תשמרו על האחדות. וככה במסע הזה בארץ פגשתי המון אנשים, והמסר הזה הולך וחוזר בכל מקום שאנחנו נמצאים. כשניחמתי בשבעה את משפחתו של ידידיה שינקולבסקי במגדל עוז, שיחה עם האבא, עם האם, עם האחים, עם האחות – מה אומר לי אח שלו בשבעה? הוא חזר ממילואים, מלחימה, והוא אומר: אני לא מסתכל רק על מה שקורה בעזה, אני מסתכל על מה שקורה בינינו. אין לי בעיה עם מחלוקת. אני בעד. השאלה היא איך. כמו שבפלוגה שלי אנחנו יודעים להתנהג כפלוגה ולחיות עם השוני – והשוני מטורף. הוא שלח אותי לדרכי עם מחשבות. והוא שאל אותנו שאלה: מהי הפקת הלקחים בהתנהלות שלכם כ-120 חברי כנסת, נבחרי ציבור, שתהיה שונה ביום שאחרי? אחיו של ידידיה שינקולבסקי ממגדל עוז. וככה במסע הזה אנחנו ממשיכים. הייתי בבית של הרב קלמנזון בעתניאל, ששכל את בנו אלחנן קלמנזון, שברגע של מסירות נפש והתנדבות לקח נשק עם אחיו ויצאו להילחם ולהציל אנשים וחילצו עשרות אנשים. מה אמר הרב קלמנזון, שאיבד את בנו? כל כך כואב לי הקרע בעם, שאני מוכן לעשות המון ויתורים ופשרות כדי לשמור על העם הזה. ככה פשוט. אני, יש לי תפיסות, אבל בשביל אחדות אני מוכן לעשות דברים גדולים. וככה אתה ממשיך במסע הזה ושומע בבתי אבלים ובבתי חטופים ובבתי פצועי צה"ל. ואני אגיד לך עוד שני דברים: אחד, כשרוצים להגיע לאחדות – אז כשמנסים להסביר איפה מישהו אחר טועה, למה הוא אמר ככה, והם טעו, והם עשו, והם אשמים, שום אחדות לא תהיה. איזה מודל של אחדות? איך מגיעים לאחדות? זה אותו רגע שאתה רואה חבר שלך שאתה חלוק עליו בנושא דרמטי. אתה גם לא אומר לו: אתה אינטרסנט, יש לכם מזימה ואינטרסים. אתה מקשיב למשהו שכואב לו. בן אדם מסוים כואב לו עתיד ארץ ישראל, אחד כואב לו עתיד תורת ישראל, אחד כואב לו עתיד עם ישראל, אחד כואב לו עתיד העניים, אחד כואב לו עתיד הדמוקרטיה. מה כואב לך? מה מדאיג אותך? אני רוצה לשמוע את הכאב שלך, אבל להפנים אותו, ואז דרך הפעולה שלי תהיה אחרת. יש לי רצונות משלי, לך יש רצונות משלך; יש לי אידיאולוגיה, לך יש אידיאולוגיה. אבל כשאני אקשיב לכאב שלך, אז אני אפעל במתינות, אני אמצא מפגש, אני אחפש נושאים משותפים. אנחנו נעשה דברים בהדרגה, בכבוד, ברוב גדול.

היו"ר ניסים ואטורי:

צריך לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הקליקה שם בביתן, לא לפטפט. כן, ולסיום: האויבים שלנו כל כך אוהבים שאנחנו במחלוקת. הם לא רק אוהבים את זה, הם פיתחו התקפת סייבר על מדינת ישראל כדי לייצר מחלוקת. גילינו, על פי תחקיר של ארגון פייק ריפורטר שפורסם, שהאיראנים חדרו לרשת בישראל לפני שנתיים והרימו מבצע רחב היקף באמצעות הרשתות החברתיות לשיסוי בחברה הישראלית – זה בזו, שמאל וימין, חילונים מול דתיים, תומכי נתניהו מול מתנגדיו; הפיצו קונספירציות ועוד ועוד. הרשת הזאת פעלה בישראל שנתיים כדי להעמיק את הקיטוב החברתי, השתמשה באזרחים כדי לאסוף מידע, להפיץ תכנים שקריים, אלימים וקיצוניים ברשתות החברתיות והפיזיות, ברחובות בישראל. אויבינו שוחרי רעתנו מעוניינים לחדור לתוכנו, לקטב – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסכם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שני משפטים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תעשה משפט כן, משפט לא, וכל הדף הזה ייגמר יותר מהר. אני משתדל לא להעיר.

קריאות:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מר שקלים תורם לי שני משפטים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני משתדל לא להעיר. זה דיון מאוד חשוב, אתה יודע, ואני משתדל לא להעיר. אני מבקש לעמוד בזמנים. להשתדל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה עלא כיפאק. אני אגיד לך למה זה נושא חשוב – בגלל שאנחנו צריכים עוד לחקור את זה, את המעורבות של איראן ברשתות החברתיות כדי לעשות פילוג בעם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תביא את זה לוועדת משנה שלך בחוץ וביטחון, נשב ביחד, נדון בזה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני שוקל לעשות את זה, אבל זה לא בסמכות הוועדה שלי. אולי בוועדה הגדולה. אולי אתה תגיש בקשה בחוץ וביטחון שנדון בסוגיה הזו.

היו"ר ניסים ואטורי:

נגיש ביחד. אתה יודע, אנחנו מדברים על סבלנות, אז – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בינתיים לא ניתן לאויבינו את התענוג. המלחמה מלמדת אותנו שאחדות חשובה. לא ניתן לאחדות להיעלם ביום שאחרי. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח. חבר הכנסת משה סולומון. תקשיבו, אנחנו מדברים על קצת סובלנות בינינו, אתם יודעים, אחדות העם, אז אני מנסה לא להעיר ולא להוריד אנשים ולא להפריע לכם. אני מבקש קצת אחריות אישית. שלוש דקות – יש לכם 10 שניות יותר, גם 20. לא אמרתי כלום. תודה רבה. אני מבקש לעמוד בזמנים.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הדברים שאומר כעת הם תוצאה של מפגש עם השטח – כמו שאמר חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון – עם אזרחי מדינת ישראל. הטבח של 7 באוקטובר איחד את עם ישראל ואת המערכת הפוליטית בצורה חסרת תקדים. הוא חידד גם את ההבנה העמוקה כי אנחנו עם אחד שחי כאן יחד בארץ הקודש במדינה ריבונית. אותם נאצים ארורים שקמו עלינו לא הבחינו בין דעות, השקפות או אמונות. אני באופן אישי פועל כל העת וחושב כי הדרך הנכונה היא שיח, הבנות, הסכמות ואחדות, תוך שמירה על הערכים והגוון המיוחד שכל אחד מאיתנו מביא כאן למשכן. עם ישראל בכלל, והמערכת הפוליטית בפרט, עברו טלטלה, וניכר כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ושחייבים לעסוק יותר במחבר, ושרב המחבר על המפריד, כפי שכולם יודעים את זה ואומרים את זה. לצערנו, עם הזמן ניכר שהשיח המאחד והמכבד לא יימשך לאורך זמן, ולאחר סיום הלחימה, חלילה, עלולים לחזור עוד למה שהיה לפני 7 באוקטובר. אסור לנו בשום אופן לחזור אחורה לשיח הבוטה וחסר הגבולות של 6 באוקטובר. עם ישראל עבר שינוי. הוא דורש אחדות ושיתופי פעולה, והוא רוצה לראות את נציגיו ענייניים, מקצועיים ומכבדים. אנחנו רואים את זה בכל מקום ומקום – בשטחי הכינוס, במלונות המפונים ובכל מקום ומקום מבקשים מאיתנו את הדבר הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אולי תגיד את זה גם לראש הממשלה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

נכון, לכולנו. הפנייה שלי היא לכולם. אני מסכים איתך שזה לא יכול להיות חד-צדדי. אנחנו כולנו, יש לנו אחריות למה שמבקשים מאיתנו אזרחי ישראל. אין בכך כדי להמעיט בחשיבותו של ויכוח מכבד שנועד להעמיד דברים על דיוקם בעבודה למען הציבור. אנחנו כנציגי ציבור נבחרנו כדי לייצג מגוון דעות בבית הזה שפעמים רבות הן גם חלוקות, וזה בסדר. ויכוחים על נושאים מהותיים הם הכרחיים לדמוקרטיה. רק במשטרים אפלים מתקיימת מציאות שבה אין ויכוחים פוליטיים ערים, אך אנחנו צריכים להיות טובים יותר ומכבדים יותר בדרך שבה אנחנו מביעים אי-הסכמות ובאופן שבו אנחנו מציגים עמדות פוליטיות מנוגדות. עלינו לעודד שיח ענייני, פחות התלהמות, יותר שיתופי פעולה סביב המוסכם ופחות עיסוק במפריד ובטפל. צריך למצוא את נקודות האיזון בין הצגת עמדות מגוונות לבין שבירת הכלים ויצירת שיח משסה רק לשם תשומת הלב והקשחת עמדות. אסיים בדבריו של רבי שמעון בן חלפתא במשנה: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: 'ה' עֹז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'". תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתוקף תפקידי כחברה בוועדת חוץ וביטחון אני יושבת כמה פעמים בשבוע לשמוע את סקירות המלחמה מפי הדרג המדיני והביטחוני. כולם מדברים על ניצחון החמאס והבסתו. כולנו מסכימים כי הכרעת החמאס ומחיקתו הן מטרה עליונה, אך כיצד נשיג אותה? מה נדרש מאיתנו, מכל אחד ואחת מעם ישראל, לעשות כדי לסייע במלחמה? בספר דברים אומרת התורה: "כי תצא למלחמה על אֹיביך וּנְתָנוֹ ה' אלׄקיך בידֶך ושבית שִׁבְיוֹ". הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו כי כאשר נצא למלחמה על אויבנו, ה' ייתן אותו בידינו. אין מילה מיותרת או לא מדויקת בתורתנו הקדושה. מדוע בחרה התורה לכתוב "כי תצא למלחמה"? הרי מדובר פה בציווי המיועד לכל עם ישראל, והיה לכאורה נכון יותר לכתוב "כי תצאו למלחמה". אומר האלשיך הקדוש: "כי כל תוקף ניצחון המלחמה תלוי באחדות ישראל, כי בהיותם מאוחדים, נפול תיפול חתת ה' על כל אויביהם עד בלתי השאיר להם שריד. וזהו אומרו 'כי תצא', כלומר באחדות אחד אשר יצדק בך לשון תצא ולא מלת תצאו". אומר לנו האלשיך הקדוש: הסיבה שהתורה דיברה בלשון יחיד היא מאחר שהיא רוצה ללמד אותנו כי אחדות היא תנאי לניצחון. עלינו להתייחס אל כל אחד מעם ישראל כחלק בלתי נפרד מגוף האומה, וברגע שנהיה מאוחדים, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יהיה שותף עימנו במלחמה. מבואר בספרים הקדושים כי כאשר ישנה גזרה על עם ישראל הבאה לידי ביטוי בצורה פיזית, כפי שאנו חווים אותה בימים אלה, הדרך להינצל מאותה גזרה היא דווקא על ידי עיסוק בשורש הרוחני. כלומר הדרך לקרוע את הגזרה הפיזית, את גזרת המלחמה, תתרחש על ידי עיסוק בשורשה הרוחני של המלחמה, והוא עיסוק באחדות האומה, עד כדי כך שאוהב ישראל הגדול רבי עקיבא העמיד את כל התורה כולה על "ואהבת לרעך כמוך". אני יודעת, לא תמיד קל לאהוב את השני. פעמים רבות הוא מעורר בנו רגשות שליליים, ולכן משימתנו היא להתמקד בטוב הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. גם אצל מי שהטוב אצלו ניכר ובולט ואיננו מסכימים עימו – צריך לקחת את אותה נקודה טובה ולהעצים אותה, להתמקד בה בכל הזדמנות, בשפה מיטיבה של אמון וקרבה וטבעו של הטוב הגדול. ועוד כלי של עבודה פנימית ומשמעותית נותן לנו הבעל שם טוב הקדוש: "שאין במציאות שיהיה אדם רואה לאחד עובר עבירה" – עושה מעשה שאינו טוב – "אלא אם כן יש בו" – באדם שרואה – "שמץ מינהו מאותו עבירה או כדוגמתה". מתוך הבנה כי הקדוש ברוך הוא "מלוא כל הארץ כבודו" והוא נוכח בכל מציאות חיינו, מגלה לנו הבעל שם טוב כי כאשר אנו פוגשים את הזולת ופוגשים בו תכונות ומעשים שליליים, יש סיבה לכך שראינו את אותן תכונות או את אותו מעשה. הסיבה היא כי גם בנו יש חלק אפילו זעיר, שמץ, מתכונותיו של הזולת. כלומר יש בכל מפגש עם האחר נוכחות אלוקית המדברת אלינו. הזולת הוא למעשה שליח הבא להעניק לנו מתנה מהבורא, הזדמנות נפלאה לתקן את המקומות הלא-פתורים והדורשים תיקון שנמצאים בתוכנו. לכן, כאשר אנו מדברים על שינוי האופן שבו מתנהל השיח הפרלמנטרי והפיכתו לשיח ענייני, מכובד, משתף ומחבר, אני חושבת שהדרך לכך עוברת בעבודה פנימית עדינה ובהתבוננות אל תוך עצמנו. גם אם אנו פוגשים בהתנהגות שלילית מצד הזולת, ואותה התנהגות מפעילה אותנו, זו הזדמנות עבורנו לא להגיב מייד, אלא לעצור לרגע ולברר מה מתעורר בנו בעקבות אותה התנהגות, ובעיקר – לחשוב איך נוכל לתקן – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – את אותה נקודה אצלנו. הסתכלות כזאת יכולה להפוך את כל מי שנדמה לנו כאויב לאוהב, שכן בזכותו פגשתי בעצמי חלקים שדורשים תיקון שלא הייתי מודעת אליהם. ולכן, כדי שסיסמת המלחמה "בעזרת השם, ביחד ננצח", אכן תהפוך לא רק לסיסמה, וכדי שנוכל כולנו, כל יושבי הבית הזה, יחד עם כל עם ישראל, באמת ביחד לנצח, הבה נשנה את נקודת מבטנו כדי לדרוש אחדות אמיתית, ובעזרת השם, נישאר מאוחדים עד לניצחון, ובעיקר והכי חשוב – גם אחריו. יש לדבר על אחדות ויש לעשות אחדות. דיבורים על אחדות הם נחמדים – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – אבל אינם מחייבים. לעומת זאת, עשיית אחדות, שמחייבת אותנו להעצים את הטוב באחר, להתבונן לפני כל פעולה שלנו – האם היא תתרום לאחדות, האם היא תוסיף אור – תוליד אחדות אמיתית בעם ישראל, או חלילה לא. אנו חבים זאת לכל הנופלים, כפי שדורשות מאיתנו בתוקף משפחותיהם, אבל מעל לכול אנחנו חבים זאת לעם הנפלא שלנו. בעזרת השם, שנזכה כולנו ל"ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך". תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה, ניסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

ברשות כבוד היושב-ראש, שר השיכון, שר החינוך, חברי כנסת, דבר ראשון אני רוצה להודות – תודה רבה לחבר הכנסת דן אילוז ולחברי הכנסת הנוספים שהצטרפו ושהעלו את הנושא החשוב, את נושא האחדות. אחדות – איזו מילה מקסימה. כמה טוב לעם ישראל וכמה נחוץ לנו בכל הזמנים, ובפרט בזמנים אלו. אני מבקש – אני הקטן מבקש להצטרף לקריאה החשובה הזאת. כיהודי חרדי אני מבקש להדגיש דווקא את הנקודה הזאת, כי באמת הגיע הזמן להפסיק את ההשמצות, הפגיעות, השקרים, העלילות המכוערות שאין בהן צורך. זה מיועד רק בשביל לפגוע. רוצים לעשות תיקונים – אדרבה. בואו, בשיתוף פעולה נתקן מה שצריך ומה שאפשר לתקן. אין צורך להשמיץ ולשקר כדי לתקן. היום התקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה בראשות חבר הכנסת עודד פורר בנושא אנטישמיות, ושמענו דברים מחרידים בנושא. אני מקשר בין הדברים. זה הזמן לעשות בדק בית אצלנו, שלא נהיה נגועים בנגע הזה. בואו נעשה שהשוליים הסהרוריים יישארו כאלה ולא ישפיעו על השיח הציבורי, חס ושלום. באחדות נוכל לפעול עשרת מונים יותר למען העם כולו. באחדות נצליח להביא ישועה גדולה, בעזרת השם, כמאמר חז"ל – אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, "והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין" – לא היו ביניהם אנשים שמדברים סרה אחד בשני. לפיכך, "היו יוצאין למלחמה ונוצחין". יחד בעזרת השם ננצח, אבל רק יחד ורק כשאנחנו נעבוד בשיתוף פעולה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ביום ה-89 ללחימה מורכבת ועיקשת מול האויב המר. המלחמה הזו היא בכמה חזיתות. אני חושבת שהמקום הזה שאנחנו נמצאים בו בעת הנוכחית מזמן לנו אתגרים רבים, אבל הוא בעיקר מכתיב לנו את הצורך לנהוג באחריות – את הצורך לנהוג באחריות כלפי אלו הלוחמים והלוחמות שמרוויחים לנו ממש ברגעים אלו את המדינה. אני חושבת שהאחריות קודם כול מתחילה ונגמרת בשיח. אני חושבת שאנחנו צריכים להבין שהאויב הוא אחד, האויב הוא מעבר לקווים, הוא בצפון והוא בדרום, והוא התרגש עלינו ב-7 באוקטובר במתקפת טרור אכזרית שאין כמותה. ולכן, כמו שאצל הלוחמים שלנו כרגע בקצה, בחזית – כשם שבלחימה יש ימין ושמאל, כשם שבטנק יש מתנחל מעופרה וקיבוצניק מהצפון והם יודעים לחיות יחד ולנהוג יחד ולנהוג באחריות ולנהוג אל מול המשימה, אל מול האויב הרע, האכזר הזה, ולהבין שמשימת-העל שיש כרגע לעם ישראל היא לנצח – כך אנחנו צריכים להבין שהדבר הכי חשוב שנעשה עכשיו הוא לנצח, לנצח ולפעול יחד. עם ישראל חי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תשובת השר.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

ישיב שר החינוך יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המחבלים המתועבים שנכנסו ב-7 באוקטובר לבתים של עם ישראל לא הבחינו אם מישהו תומך ברפורמה, מתנגד לרפורמה, חילוני, חרדי, דתי, ערבי. לא עניין אותם. לפני התקופה הזו היינו באירוע רע בתוך עם ישראל – אירוע של פילוג, אירוע של שנאה פנימית, אירוע שהחליש מאוד אותנו. אני באמת לא יודע, אמר דובר צה"ל אתמול משהו על זה שזה היה קשור, לא קשור – אני לא יודע להגיד, אין לי מושג. אני חושב שזה אירוע שיכול להתפרש לכל מיני כיוונים, אבל בטוח שזה פגע בנו, והכוח שלנו הוא להיות ביחד. ועכשיו, כשבעזה ובשמירה על הצפון ובשמירה על הביטחון בכל ארץ ישראל נמצאים חיילים שהדעות שלהם שונות ומגוונות והם באים מבתים שונים ומגוונים אבל כולם עם אחד, אנחנו מחויבים להם לאחדות גם בבית הזה. לפני יומיים הייתי בנהריה, עשיתי סיור והייתי בקו החוף עם היערכות הצבא לחדירות מהים בנהריה – זה אזור מאוד מורכב – ופגשתי חיילים מהשייטת. חלק – איך אמר לי אחד? אני הייתי פוקד את קפלן, ואחד אחר – ההפך; אמרו לי דבר אחד: אנחנו מבקשים מכם – ב"מכם" הוא התכוון לכל החברים פה בבית הזה – ואנחנו מבקשים מהתקשורת: תישארו ביחד, תישארו מאוחדים, אל תלכו למקום המפלג. אני יכול לומר שחבל שהוא גם לא ביקש שבג"ץ יהיה באותו מקום, כי לדעתי בג"ץ עשה טעות קשה שהלך למקום הכי מפלג שלנו ושם לנו את זה עכשיו בפרצוף. אני לא הולך לעסוק בזה, כי אני חושב שהעיסוק בזה הוא עיסוק מפלג, וזו הייתה טעות שזה בכלל עלה לסדר-היום, וזה רק מחדד, אצלי לפחות, את ההבנה איך ראוי ואיך נכון לנהוג בתקופה הזו. חבל שגם שם לא הייתה ההבנה הזאת. אני רואה חשיבות לאומית באיחוי הקרעים ובניהול המחלוקות בצורה מקובלת וראויה ואמרתי את זה תמיד, גם לפני 7 באוקטובר. אני חושב שהבקשה שעולה מחברי הכנסת היא בקשה חשובה, והיא מסתנכרנת אחד לאחד עם הצעת חוק ממשלתית שאני יוזם בנושא יום האחדות בעקבות הצעת חוק פרטית שהוגשה על ידי חברי כנסת מהבית הזה. יום האחדות היה בעצם מיזם שנולד, הובל על ידי משפחת שלושת הנערים שנרצחו, אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, השם ייקום דמם – שנרצחו בקיץ תשע"ד בידי מרצחים. אנחנו נעביר בבית הזה – בתמיכה רחבה, אני מאמין – הצעת חוק שתשיב ותציין את האחדות בחברה הישראלית. הציון הזה של יום האחדות בשביל להנחיל אותו לדורות הבאים, גם בשילוב עם מערכת החינוך – אני חושב שזו משימה מאוד ראויה, והחקיקה הזו תתקדם באמת בתקופה הקרובה. אני רוצה גם לציין כמובן את הכוונה המבורכת של חברי הכנסת החתומים על ההצעה הדחופה לסדר-היום, ואני חושב שבמסגרת הצעת החוק ראוי לציין שיקוימו דיונים מיוחדים במליאת הכנסת, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, אירוע מיוחד בישיבת ממשלה וכן בבית הנשיא, במערכת החינוך ובצה"ל. אני חוזר ומסכם ואומר שלמדנו לקח יקר במחיר כואב. לצערי, זו לא פעם ראשונה שעם ישראל משלם מחיר על חוסר אחדותו. כשאנחנו ביחד, אף אחד לא יכול לנו, וביחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. המציעים, האם מסתפקים בתשובת השר? להעביר לוועדת הכנסת?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על העברה לוועדת הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היו"ר ניסים ואטורי:

נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת מיכאל ביטון. הוא צריך לעשות אימוני כושר, לבוא איתי לחדר כושר בבוקר. שישה בעד, אפס נגד. הועבר לוועדת הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור להצעות לסדר-היום הדחופות הבאות בנושא: טיפול חירום בדיירי הדיור הציבורי בימי המלחמה. את ההצעות הגישו חברי הכנסת מיכאל ביטון, נעמה לזימי, יסמין פרידמן, ארז מלול, יצחק קרויזר ועודד פורר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

ארז מלול (ש"ס):

ניסים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מלול, נא לא להפריע. תודה.

ארז מלול (ש"ס):

אתה לא מדבר בהצעה? זה גם שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מסתפק בתשובת השר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, שר השיכון, אני אגיד לך דברים מלב אל לב, גם כואבים וגם נוקבים. אני מקווה שמפה אולי ייווצר משהו אחר. אני מרגיש באופן אישי פגוע ממשרד השיכון, שמחרים דיונים של משרד הנגב והגליל על הדיור הציבורי; שכותב לי תגובות פוגעניות – מישהו שם קורא לי "פופוליסט" כשאני עוסק בדיור ציבורי, ואוסר על מנכ"ל משרד השיכון לשבת איתי. כל זה אחרי שאני יוזם, וקורא לך פה במליאה: בוא נשב על משרד השיכון. אני כותב רעיונות ואני אומר: בוא נעשה פגישה. עד היום אני מחכה לפגישה הזאת. אז מילא, הכבוד שלי לא חשוב, אבל כבוד הוועדות והכנסת חשוב. הדרך שלי להתמודד עם הבעיה היא פשוט להגיד: בוא נעזוב את הנושא של דיור ציבורי, אבל אני לא יכול לעזוב את הנושא הזה. הנושא הזה בדם שלי, אני נולדתי עם הנושא הזה. הכאב על מה שקורה בדיור הציבורי מטריד אותי בלילות, לכן לא אוותר. אתם תחרימו ועדות, ואתם תסתירו מידע, ואתם תספרו סיפורים – ואני לא אוותר. כן, ידנו שלוחה לעבוד ביחד, אבל לא ראיתי שרציתם את הדבר הזה, כי הזמנתי את המנכ"ל לפגישה – אחרי שהוא ביקש פגישה איתי – ואמרו לי שאסרו עליו להיפגש איתי.

נעמה לזימי (העבודה):

למה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

את זה תשאירי לאחר כך. עשי שאילתה למה. יש לי רק דקה, יקירתי. אתה היית תקווה גדולה, והמשרד הזה היה תקווה גדולה לטפל בדיור הציבורי. המפלגות החרדיות, אכפת להן מהעניים. בכל מאבק על העניים, המפלגות החרדיות ראשונות. הפסוק "הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" לנגד עיניי. צריך להביא עניים מרודים הביתה. אז מה שקרה עד המלחמה נשים בצד, אבל מאז המלחמה לא מצאתם 10 מיליון שקל לתת אוטומטית לכל המפונים כהחזר שכר דירה? אמרתם להם למלא טפסים. מנכ"ל חברת עמיגור אומר: אני צריך 1.5 מיליון שקל לשלם לאשקלון ולשדרות אוטומטית, בלי דיווחים. ביקשנו מכם להזרים להם את זה – 1.5 מיליון שקלים, לשתי ערים גדולות: בואו תמלאו טפסים. המפונים והמסכנים שלא מסתדרים עם טפסים ימלאו טופס כדי לקבל החזר שכר הדירה, כשמנכ"ל החברה המשכנת אומר: אני יודע לשלם את זה אוטומטית. לא מצאתם בתקציב 2023 כסף למגן את הדיור הציבורי. ב-2024 מצאתם כסף למגן את הדיור הציבורי? אלפי אנשים בקריית שמונה ובשלומי מחכים למיגון בדיור הציבורי וילדיהם לוחמים עכשיו, אלפי ילדים של הדיור הציבורי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא יורד מפה. יש לי פה משהו רציני להגיד. אני מבקש ממך לכבד את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה חשוב, אבל יש זמנים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן. אני לא יורד מפה. אתה תצטרך להוריד אותי עם סדרנים באלימות. אני רוצה לסיים את הדברים שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תסיים, קדימה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא מצאתם כסף למגן במלחמה את הדיור הציבורי בתקציב 2023 בהסטות תקציב. לא מצאתם כסף ב-2024 למגן את הדיור הציבורי. תראו לנו מאות מיליונים למיגון. מוכרים מגרש בגילה עם 200 יחידות שהופכות ל-1,000 יחידות – כמה תוספת לדיור הציבורי? אפס. נכס של הדיור הציבורי – 200 יחידות – בונים 1,000 ואפס תוספת. הודעתם עכשיו על דירה שאתם תעשו בזול, 800,000 שקל לדירה, הפרויקט היפה והחדש שלכם, אבל אתם קונים דירות בדיור הציבורי ב-2.4 מיליון. לא הצלחתם להכניס רכש דיור ציבורי לפרויקטים שלכם במחיר מופחת, במחיר מטרה. קונים ב-2.4 – – –

קריאה:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עליזה, אל תפריעי לי. אני אבקש שיוציאו אותך, את לא חברת כנסת. אל תפריעי לי, בבקשה, עם כל הכבוד לך.

ארז מלול (ש"ס):

מיכאל, תירגע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אל תפריעי לי עכשיו.

ארז מלול (ש"ס):

מיכאל, תירגע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אל תפריעי לי עכשיו. את לא אמורה לדבר במליאה.

ארז מלול (ש"ס):

מה זה, ניסים?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ביטון – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

חוק המכר שעבר פה במליאה בהסכמת הממשלה – מחכים אלפים לקנות את הדירה. למה אתם גוררים רגליים? למה הוא לא נגמר בוועדת פנים? חודשים אני מחכה; אלפים מחכים לקנות את הדירה שלהם בדיור הציבורי. למה אתם לא גומרים את חוק המכר? אני אומר לך, השר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לסכם, חבר הכנסת ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מסיים. – – קום, עשה מעשה, קח את הנושא הזה. החרדים אמורים להיות הראשונים לדאוג לעניים. בינתיים לא ראינו כלום בדיור הציבורי. כתוב בנבואה: "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". מכרנו את הדיור הציבורי לנדל"ניסטים; מכרנו את הדיור הציבורי – בסוף הרשימה של תקציב ותיקוני תקציב. אני מקווה שאולי ייפתח פה פתח שנעבוד ביחד בעתיד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יושב-ראש הישיבה, כואב לי, כבוד שר השיכון, לעמוד פה היום ולבקש הצעה לסדר-היום על נושא שחשבתי שכולנו יחד נעלה על ראש שמחתנו אבל קורה ההפך. אגיד לך למה ההפך – כי עוד בחסות המלחמה, האוכלוסיות האלה, העניות ביותר והמוחלשות ביותר, עוד יותר נדחקות ועוד יותר לא מדברים על מצבן. אנחנו פעלנו, גם מולך, והפצרנו לממן לפחות את השכירות של דיירי הדיור הציבורי המפונים. כמה הוקרתי, הודיתי ושמחתי כשראיתי: אוקיי, משרד השיכון סוף-סוף החליט את כבשת הרש הזאת לסבסד, את השכירות של דיירי הדיור המוגן ודיירי הדיור הציבורי הכי מוחלשים ועקורים מבתיהם לבתי מלון, לפחות את שלהם. אבל מה? טפסים, ביורוקרטיות. כן, בטח, הם עכשיו ימלאו טפסים וימצו זכאות. אוכלוסייה בתת-מיצוי בעייתי ביותר – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

גם לא מונגש שפתית.

נעמה לזימי (העבודה):

בדיוק. לא מונגש שפתית. הרי לרבים מהדיור המוגן יש גם בעיית שפה, אנחנו יודעים את זה. למה? הרי הרשויות יודעות להגיד מי דיירי הציבורי שפונו. זה כל כך פשוט. למה לא להקל עליהם? אבל זה כאין וכאפס מול הגזל שנעשה בממשלה הזאת. כבוד השר, אנחנו סיכמנו. חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי – מה שאנחנו מכירים גם כ"חוק רן כהן" – בוטל במשמרת שלכם. לך ניתנה הזכות לחדש אותו, להציל חוק שהוא אחד החברתיים שיש כאן, החוק שמכיר באחריות המינימלית לקורת גג כזכות יסוד. אתם הבטחתם לי. מאחורי המליאה ישבנו. הייתי הראשונה שהעלתה את זה. ישבנו, ואמרתם לי – יועץ ראש הממשלה, ראש מטה שר השיכון, שר השיכון, יושב-ראש הקואליציה, מי לא הבטיחו לי מאחורי המליאה: לא להעלות את החוק להצבעה עד שנגיע לסיכום ונביא אותו כמו שצריך. אמרתי: יהיו פשרות בחוק, נשב יחד – הבנתי הכול. הוא עבר רק טרומית. איזה עוד חוק עבר טרומית בזמן הזה? חוק טבריה. אני תמיד אזכיר את זה, כי זה ממש סמל, הדבר הזה: חוק אחד תקתקו בשבועיים – חוק מושחת; את החוק של המוחלשים מרחו. הדבר הזה בלתי נסלח, אבל עוד לא מאוחר לתקן. אני אסיים בשירה של שלומית כהן אסיף "הלוואי שהגג": "הלוואי שהגג מעל ראשך / יהיה שלך / שהשמיים יהיו שלך / והכוכב יהיה שלך. / הלוואי שלא תתבייש / במה שאין, שלא תתבייש במה שיש. / הלוואי שלא תפחד / מאף אחד, מאף אחד. / הלוואי שהסיפור שלך / לא יהיה כבד, שלא תחבוש מסכה / לא תברח ולא תימלט. / הלוואי שלא תדע רעב / ולא תדע צמא. / הלוואי שיהיה לך בית / ובו מפה רקומה. / ולחם יהיה על השולחן / והלחם יהיה שלך. / בית בלי גפן, בלי תאנה / רק פרח קטן בגינה. / הלוואי שהגג מעל ראשך יהיה שלך. / בלי דמעה, בלי אנחה / שהלחם יהיה שלך". שנזכור כאן, כבוד יו"ר הישיבה, במשכן הזה, שאין כבוד גדול יותר מלהבטיח את הזכות לקורת גג. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר השיכון, אני לא אחזור. אני אעשה את זה קצר, כי אני לא רוצה לחזור על הדברים החשובים שחבריי אמרו. אנחנו כזאת שלישייה שכל הזמן עוסקת בדיור הציבורי כבר המון המון שנים. כולנו עוסקים בזה, הרבה לפני שהגענו לכנסת. אני אתייחס שנייה למשהו שמיכאל אמר. מיכאל אמר שקראו לו "פופוליסט". לעסוק בדיור הציבורי זה הכי לא פופוליסטי שיש. אז אין לי מושג מי אמר לך שזה פופוליסטי. חבל מאוד. הדבר השני שאני אתייחס אליו זה משהו שנעמה אמרה, שחברת הכנסת לזימי אמרה, לגבי חוק המכר, שהוא סופר-סופר-חשוב וחברתי. אבל יש לנו בעיה, נעמה, כי הממשלה החדשה לא הוסיפה שקל לרכישת דירות חדשות. לכן אני אנצל את הזמן שנותר לי לשאול שנייה את שר השיכון מעל הדוכן: האם אתה יודע לענות לי, באמת, ברגע, כמה דירות קיימות היום בדיור הציבורי? אתה יודע? אני יודעת, אני שואלת אם אתה יודע, בלי דפים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כשאני אדבר, אני אענה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה נורא קל לענות עם דפים. אז אני אגיד לך: 52,000. האם אתה יודע כמה דירות נמצאות כרגע בתהליך מכירה? כמה יישארו אחרי תהליך המכירה? תהליך מכירה שהתחיל לפני, וחייבים לסיים אותו. אנחנו בלי דיור ציבורי. אנחנו בלי דיור ציבורי. אני אסיים, כי אני יודעת מה אתה הולך להגיד לי. הדירות שהיום אתם רוכשים זה מתקציב 2021–2022, כי הממשלה הקודמת הכניסה מיליארדים לרכישת דירות חדשות; בתקציב 2023 לא התווסף שקל אחד שחוק לרכישת דירות חדשות. מה יהיה ב-2024, אדוני השר? האם אתה תדאג שיהיה תקציב לרכישת דירות חדשות בדיור הציבורי? תודה רבה. << יור היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה. אני מבקש לעמוד בזמנים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני עמדתי. מקבלים מדליה?

ארז מלול (ש"ס):

כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, ידידי כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בואו נתחיל בנימה קצת חיובית. אני חייב לציין את שבחו של כבוד השר על מה שהוא עושה למען האזרחים בשגרה, ובמיוחד בתקופת חירום זו. בחלק מהדברים זכיתי להיות שותף כחבר ועדת הפנים – בגיבוש הצעת מחליטים שהשר הגיש על פתיחת השוק לעובדים זרים. בחדר שלי ישבו אנשיך עם מנהלת אגף עובדת זרים גב' ענבל משאש, הגענו להסכמות, וזה יצא לדרך. יש בשורות – אנחנו עוקבים אחרי זה, ויש הרבה בשורות בעניין. המנכ"ל שלך הגיע לוועדת הפנים – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ארז מלול (ש"ס):

אני יודע, אני יודע, זאת הבשורה שהתכוונתי, זאת הבשורה. אבל בוא נגיע – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ארז מלול (ש"ס):

האצת מכרזים. המנכ"ל שלך מקדם את זה בשיתוף פעולה פורה עם מנהל רשות מקרקעי ישראל מר יעקב קוינט. הם עובדים בשיתוף פעולה מלא – מחיר למשתכן. אבל אני לא רוצה לדבר על עצם החוק, כי דיברתי עם כבוד השר באופן פרטי, וזאת לא העת והזמן לדון בזה. על עצם החוק, אדוני. אני מדבר ספציפית על תקופת המלחמה. יש הרבה אנשים שגרים בפריפריה. הרי מדובר פה על ציבור מוחלשים. מי גר בדיור הציבורי? אלה האנשים המסכנים – אלמנות, נכים, מעוטי יכולת. לצערנו הם נקלעו לקשיים כלכליים, וחלק גם פינו לפי החלטת הממשלה. אני רק מציע – ואני לא בא לתקוף, חלילה; אנחנו בתקופה של אחדות – רק התייעלות, ואנחנו עושים את זה בוועדות וגם עכשיו. אני מציע כמה הצעות: ראשית, באזורים שהממשלה החליטה על פינוי תושבים, לא ייתכן, כמו שהזכירו קודמיי, שאזרחים ייאלצו לשלם שכר דירה. שנית, אני מציע להקים מערך סיוע ייעודי – וזה קטן עליך, כבוד השר – לטיפול בפניות של דיירי הדיור הציבורי. זאת לא בעיה. ברגע ששומעים את האנשים, זה כבר פותר 50%, תאמין לי, ואני מקבל כל יום פניות בנושא. שלישית, מה שהזכיר גם ידידי חבר הכנסת מיכאל ביטון – הממ"דים, בניית ממ"דים. עשינו בוועדת הפנים רפורמה רצינית בחוק התכנון והבנייה לקידום בניית ממ"דים, הורדנו חסמים, עשינו באמת דברים. הוספנו גם מטרים למקלחת ושירותים – זה החוק שלי שהיה שם. חייבים לקדם את זה ולמצוא פתרון תקציבי לממ"דים. גם אם תמכור את הדירה, אתם תרוויחו, משרד השיכון. הרי דירה בלי ממ"ד ודירה עם ממ"ד היום – פערים רציניים. אמר את זה ראש מינהל התכנון בתל אביב. הגיעו לפערים של מאות אלפי שקלים בין דירה עם ממ"ד לדירה בלי ממ"ד. אני מסיים. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הדאגה לרווחתם של דיירי הדיור הציבורי היא ממבחני היסוד של חברה מוסרית. מדובר באוכלוסייה מוחלשת, שזקוקה יותר מכול לסיוע מהמדינה בעת משבר. אצלנו במפלגת ש"ס, כמו שהזכיר מיכאל ביטון, ידידי חבר הכנסת מיכאל ביטון, הדאגה לשכבות החלשות זו לא סיסמה, זו עשייה ומסורת. ולכן, חובתנו המוסרית והאנושית לדאוג לשלומם ולרווחתם של החלשים שבחברה. זוהי מחויבות יסוד שלנו כנבחרי ציבור המייצגים את כלל האוכלוסייה. זוהי שעת מבחן למחויבות שלנו לאוכלוסיות החלשות. עלינו לפעול בדחיפות למען הדיירים האלה. אני מבקש מכבוד השר: תיקח את זה לתשומת לב. תעשה כל מה שביכולתך. יש לך אנשי משרד רציניים, מוכשרים, וחבל, באמת, כואב לנו הלב איתם, ואני מקבל כל יום פניות בנושא. אני מציע, אולי – האמת, הראשונה צריכה להציע – שהנושא יידון בוועדת הפנים. אני מציע שבוועדת הפנים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אחרי זה נגיע לזה, בסוף. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. אני מבקש לא להפריע לי. אני מבקש לא להפריע לי. סליחה, עליזה, את לא מפריעה לי. את לא נותנת הוראות ליושב-ראש. תודה רבה. מה זה הדבר הזה? תגיד לי.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי הכנסת המציעים והמצטרפים לנושא החשוב הזה, 1.98 מיליון נפשות נמצאות מתחת לקו העוני, ובהן מעל 87,000 ילדים ואזרחים ותיקים. נתונים אלה מובאים מתוך דוח ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות לשנת 2022 שפורסם זה עתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר מציג נתונים מדאיגים ביחס למצב הכלכלי-חברתי של מדינת ישראל ככלל ומצב המשפחות החיות במעגל העוני בפרט. בדוח עולים כמה ממצאים מדאיגים, על כניסה של עוד 300,000 ישראלים למעגל העוני, וכן עלייה של כ-19,000 ילדים החיים מתחת לקו העוני. ב-7 באוקטובר, בעיצומו של חג שמחת תורה, נפתחה על מדינתנו מלחמת חרבות ברזל. מציאות זאת הוסיפה למעגל העוני ישראלים רבים, עקב המציאות שהביאה את מדינת ישראל להתמודד עם אתגרים חדשים שלא הכרנו עד כה, כאשר יישובים רבים התרוקנו מתושביהם, ויותר מ-330,000 אזרחים פונו מבתיהם. קשה לאמוד כבר עכשיו את נזקיה של המלחמה, אשר נמצאת עדיין בעיצומה. את עוצמתה ופגיעתה בתחום החברתי והכלכלי קשה עדיין לאמוד, כפי שאמרתי, אך אין ספק כי מדובר במציאות שכבר עכשיו ברור שתעמיק ותחמיר את דוח העוני הבא, שאמור להתפרסם בעוד כשנה, עם הנתונים של 2023. אין ספק כי בעיתות משבר ההשלכות באות לידי ביטוי, ופוגעות בראש ובראשונה בחוליות החלשות בחברה – ועל כן, משבר זה מוסיף ומחמיר את מצבם – ובהם דיירי הדיור הציבורי, אשר רובם מתגוררים בפריפריה. תושבי אופקים, שדרות, אשקלון, קריית שמונה, שלומי וערים נוספות בדרום ובצפון נאלצו להתפנות מבתיהם בשל המלחמה הקשה והאיום הביטחוני, והפכו לפליטים בעל כורחם. המלחמה הקשה פגעה באוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינת ישראל. שיעור גבוה של דיירי הדיור הציבורי שייכים גם לגיל השלישי – קבוצה אשר נאבקת ומתקשה בהליכים ביורוקרטיים, וזקוקה לסיוע של גורם מתווך למילוי הליכים פשוטים. בנוסף, לפי בדיקה של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בכ-92% מדירות הדיור הציבורי, אדוני השר, אין ממ"ד. מדובר בעניין קריטי בזמן מלחמה, שכן גם ביישובים שהמדינה לא פינתה, כמו אופקים ואשקלון, האנשים עזבו את העיר גם מהחשש שאין ממ"ד. בנוסף, הנושא של נגישות, גם בדיור הציבורי וגם כלפי הדירות שאין בהם ממ"דים – אדוני השר, אני יודע שהנושא הזה קרוב לליבך, גם הנושא של הדיור הציבורי, ההנגשה, הנגישות, וגם הנושא של הממ"דים. אני חושב שאנחנו כחברה נבחנים ביחס שלנו – בטח שלנו כאן, כמחוקקים בכנסת, ושל הממשלה – מול האוכלוסיות המוחלשות האלה. אז תודה רבה שוב ליוזמים של הדיון, ואני סמוך ובטוח, אדוני השר, שתיקח את הנושא הזה לתשומת ליבך, ונדע בשורות טובות לעם ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. ישיב על ההצעה שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ. בבקשה, אדוני.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ברשות היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידיי הנכבדים, גם המשבחים וגם המשמיצים, אנחנו לא לוקחים שום דבר אישי, כך שאנחנו גם לא הולכים לענות על דברים אישיים. אבל חשבתי שמישהו יציין לשבח את הממצאים שפורסמו אתמול, שהמכרזים, השיווקים והעסקאות שעשה משרד השיכון השנה – שהייתה השנה הכי קשה – שמילה אחת של תודה או שבח אשמע על זה, אז זה לא שייך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו עוסקים בדיור הציבורי, אנחנו לא עוסקים בדברים כאלה כרגע.

נעמה לזימי (העבודה):

יש לי ביקורת גם על משבר הדיור.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

רק רגע, רק רגע. חשבתי שיבוא מישהו ויגיד: אתם הראשונים שנתתם פתרון לקיבוץ רעים, ומיום חמישי בשבוע שעבר כבר הכנסתם את כל קיבוץ ניר עוז ודאגתם להם לדיור. אנחנו עוסקים עכשיו בדיון בקיבוץ בארי – יבוא מישהו ויגיד מילה? רק מילה, לא אמרתי "תודה רבה". רק מילה – אני יודע מזה. זה לא מעניין את אף אחד. אבל זה כן מעניין מישהו – את שר השיכון, את מנכ"ל משרד השיכון, את העובדים של משרד השיכון. עכשיו אגש לענות. למה אני אומר את זה? כי אמרת קודם שאת רוצה להתבייש. אל תתביישי. משרד השיכון עושה גם דברים יפים. אל תתביישי בו. אפשר גם להתגאות בו. אז אני אתחיל לענות לכם, ומה שיישאר אחרי זה – שאלות נוספות – או שתשאלו אותי ואני עונה לכם, אם אני יודע את כל הנתונים המדויקים – כי לא הסתכלתי בסטטיסטיקה של הלמ"ס לאחרונה, בדיוק מה יש ומה אין, ואם הדברים מדויקים. נבדוק אותם ונענה על כל דבר, דבר דבור על אופניו. רבותיי, החל מפרוץ המלחמה קיימתי מספר רב של דיונים והערכות מצב על מנת לגבש מענה מותאם למצב בשטח. זאת, נוסף להערכות המצב שמקיים מנכ"ל המשרד וגורמי המקצוע במשרד שלנו ובמשרדים נוספים באופן קבוע לשם שמירה על הרציפות התפקודית. המענה על הצרכים של האוכלוסייה ניתן תוך הקפדה על הרגישות בטיפול ובסיוע לאוכלוסיות הזכאים. במסגרת הערכות מצב התקבלו החלטות רבות שמטרתן להקל, ולסייע לזכאים בשעה קשה זו. אני רוצה ברשותכם לספר לכם על דייר בדיור הציבורי אשר מפאת צנעת הפרט לא אציין את שמו. הוא מתגורר באשקלון לבד כבר תקופה ארוכה בדירה של הדיור הציבורי. מדובר בבן אדם מבוגר וערירי, ללא עורף משפחתי וסביבה תומכת. הדירה שלו נפגעה מטיל והוא נותר לבד, ללא שום ריהוט, מסמכים, בגדים ושאר הדברים הבסיסיים הנחוצים לחיי היום-יום. אני עצמי הייתי אצלו במקום שם, באשקלון. אני רוצה להגיד לכם משהו: עובדי משרד השיכון, יחד עם הצוות המופלא של עמידר ועמיגור, פעלו מייד על מנת לדאוג לו להוצאת המסמכים הרלוונטיים, תרופות, סלי מזון ועוד. היינו שם בשבילו ברגעים הקשים. זהו חלק בלתי נפרד מהיותנו שלוחי ציבור. סייענו לכל הפונים גם בתחומים שאינם קשורים לפעילות הישירה של המשרד, על מנת לסייע לכלל האזרחים שנפגעו במלחמה. בסיורים שלי בדרום ובצפון פגשתי את דיירי הדיור הציבורי, ועקבתי מקרוב כדי לוודא שהנושאים הללו מטופלים. ביקרתי באופן אישי בבתי גיל הזהב על מנת להכיר מקרוב את הצרכים שלהם, והנחיתי להרחיב את שעות עבודות הצוות – גם בסופי שבוע – ואת חלוקת סלי המזון בבתי גיל הזהב שהעדיפו לא להתפנות. בנתיבות היינו, באופקים וגם באשקלון, וגם ברשות המקומית, עם ראשי הערים של המקומות הללו. אני מסייר ברחבי הארץ, בקיבוצים, במושבים ובערים שנפגעו במלחמה, ובבתי אבלים, על מנת לראות מקרוב את ממדי האסון ולסייע כמה שיותר. וכעת, ביטחון ובטיחות – המשרד תקצב את חברת עמידר ביותר מ-3 מיליון שקלים לשיפוץ מקלטים במבני דיור שבהם רוב הדירות הן של הדיור הציבורי, בבניינים שבהם רוב הדיירים גרים בדיור ציבורי, ותקצב את הרשויות המקומיות בסכום מצטבר של יותר מ-40 מיליון ש"ח לשיפוץ מקלטים במבני דיור שבהם מכסת הדיור הציבורי נמוכה מ-50%. פעולות אלו נעשו לצד פתיחת והשמשת כלל המקלטים בבתי גיל הזהב בכל הארץ, אשר צוידו גם במזרנים, בכיסאות, במים, בטלוויזיות, במזון ובצידה לשהייה למשך זמן ממושך. בנוגע לשאלתכם לגבי סיוע בהגשה לפטור משכר דירה לזכאים לטובת דיירי הדיור הציבורי בגיל השלישי, אדגיש כי ניתנה אפשרות להגשת בקשה מרחוק לסיוע בדיור ללקוח חדש, ללא הגעה לסניף. מבוצעת פנייה אקטיבית ללקוחות קיימים לחידוש זכאות או חוזה שכירות, ליצירת רצף טיפול. בנוסף, ניתנת אפשרות להעברת תצהיר בדבר קיום חוזה שכירות ללא צורך בהעברת חוזה שכירות. אציין כי החל מ-8 באוקטובר מוקדי השירות של החברות המשכנות תוגברו, והורחבו שעות העבודה – אני ביקרתי במקומות הללו – ובמוקדי חברות הסיוע בדיור פועלות החברות לשמירה על רצף טיפולי של פניות בבקשות לסיוע בדיור. מבדיקה שערכתי באופן אישי עם כל הצוות, זמני ההמתנה במוקד השירות קצרים במיוחד, ואף התקצרו יחסית לשנה הקודמת. בחודש אוקטובר השנה זמני ההמתנה עמדו על 44 שניות, לעומת למעלה מדקה בשנת 2022. אציין כי לאחר פרוץ המלחמה, המוקד נהיה עמוס יותר בפניות, אבל זמני ההמתנה שם עדיין קצרים. בחודש נובמבר הוא עמד על דקה ושנייה – ואני מדבר איתכם על מה שאני ראיתי במסכים כשהגעתי לשם באופן אקראי – לעומת דקה ו-4 שניות בשנה שעברה, ובחודש דצמבר הוא עמד על דקה ו-21 שניות. בנוסף, מתחילת חודש אוקטובר, במטרה לענות על עומס הפניות בשל הלחימה, מוקד השירות הגדיל את היקף כוח האדם שלו ב-25%, ונוספו עוד עשרה נציגי שירות לטובת סיוע לפונים. וכעת, בתי גיל הזהב – עוד במהלך 7 באוקטובר בתי גיל הזהב באופקים ובנתיבות פונו לבתי מלון. בהתאם להערכת מצב עם פקודת העורף, רועננה פקודת הפינוי לכלל בתי הדיור ברחבי הארץ. לאורך התקופה חולקו אלפי סלי מזון במימון המשרד באמצעות חברות הניהול בנתיבות, באופקים ואשקלון לדיירים קשישים אשר ביקשו לא להתפנות; הורחבו שעות עבודת הצוות ותוגבר המענה בסופי שבוע. דיור ציבורי – שכר דירה. על רקע פרוץ מלחמת חרבות ברזל, קידם משרד הבינוי והשיכון, בשיתוף פעולה רב של משרד האוצר, תוכנית לביטול שכר דירה לדיירי הדיור הציבורי. נקודה. ראוי לציין את שיתוף הפעולה של שר האוצר, שנענה לבקשתי להקצות תקציב לצורך זה. על פי התוכנית, אשר פורסמה על ידי ביום 23 בנובמבר 2023, כל אלה שפונו על פי הנחיית גורם ממשלתי מביתם מיום 7 לאוקטובר 2023 ואילך, יקבלו הטבה של ביטול שכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון בגין חודשי המלחמה החל מחודש אוקטובר 2023. מאחר שהתוכנית גובשה כחודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה, קובעות הוראות התוכנית כי חשבונו של מי שכבר שילם שכר דירה עבור חודשים אלו יזוכה בחודשים הבאים, ומי שטרם שילם – החוב יימחק לו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

קבלת ההטבה מותנית בהגשת בקשה. אציין כי בכלל המקרים אשר דיירים לא פנו לבקשת ההטבה, הונחו מוקדי השירות של החברות לפנות לדיירים באופן יזום ולטפל בפטור מתשלום שכר הדירה מולם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה צריך בקשה – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כך הונחו, וככה הם מבצעים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל השר – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני אענה עוד מעט. תן לי לגמור.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל השר, למה צריך בקשה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לא הפרעתי לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה לא להפריע.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לא הפרעתי לך. לא הפרעתי לך – אל תפריע. כמו כן, כמו כן, המשרד מיישם – אם אני אומר דברים שהם חיוביים, למה כדאי להפריע? אם זה היה שלילי – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שואלים שאלה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

עוד רגע. כמו כן, המשרד מיישם בהתאם לחוק דחיית מועדים, אשר מאפשר לקבוצות הזכאים כפי שקובע החוק לדחות את מועד תשלום שכר הדירה. לצד זאת, הוארך תוקף הנחות מדרוג קיימות למגוון קבוצות אוכלוסייה, ונפתחה אפשרות להגשת בקשה להנחה מרחוק באמצעים דיגיטליים. זכאות לדירה בשיכון הציבורי – הוארך זמן המענה לזכאים שהוצעה להם דירה בטרם יצרו קשר. אף הוארך תוקף זכאות לדיור ציבורי למי שתוקף הזכאות שלו פג ב-1 באוקטובר 2023 וטרם חודש. תיקון נזקי המלחמה – תואם עם חברות הביטוח הממשלתית נוהל אישור תיקונים מקוצר, על מנת שחברות ניהול הדיור הציבורי ייכנסו לעבודה במהירות האפשרית. בנוגע לשאלתכם על היעדר ממ"ד בדירות של הדיור הציבורי – אני בהחלט מודע לכך. זה דבר היסטורי. אך חשוב גם לציין כי כ-50% מהדירות במדינת ישראל, בכל המדינה, הן ללא ממ"דים. כך מובן שגם חלק מדירות הדיור הציבורי ללא ממ"ד, שיש חלק שאין להם ממ"ד. זו עובדה, ואין לזה פתרון מיידי. אנחנו כמובן יושבים על המדוכה ופועלים לתיקון ולסידור הדברים הללו. המשרד בהובלתי פועל על מנת להגדיר סל פתרונות רחב לדיירי הדיור הציבורי. רק לאחרונה – אני מדבר על השנה זו, לא בתקציב של לפני 2021 ולא בתקציב של 2011 – רכש מעל 800 דירות לדיור הציבורי; 80% מהדירות האלה הן עם ממ"ד. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

דברים חדשים אולי גיליתי לכם, אבל אם הייתם עוקבים אחרי העיתונות – חלק גדול מהם היה כבר כתוב בעיתונות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אפשר לשאול שאלה נוספת – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אם אני אוכל לענות לך – עדיף בכתב, כדי שאוכל לענות לך מדויק. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לשאול שאלה. היושב-ראש, אני רוצה לשאול.

היו"ר ניסים ואטורי:

אי-אפשר. אי-אפשר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא. יש בנוהל – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא. אין בנוהל, אתה כבר לא יכול, מישהו אחר יכול, וגם לא מגיע לך פרס על ההתנהגות קודם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מהצד אני יכול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא יכול דקה מהצד. הוא יכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, אמר לנו מנכ"ל עמיגור – –

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך דקה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – שהוא יודע לתת אוטומטית את ההחזר בלי טפסים. כך גם בעמידר – הם יודעים לתת אוטומטית, יש להם רישום מי גר, איפה. למה צריך טפסים? ואתה יודע שלאנשים עניים ומבוגרים קשה עם טפסים. למה זה לא ניתן אוטומטית, התשלום הזה? ולא קיבלנו תשובה למה חוק המכר לא נגמר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל מיכאל, השר לא מקשיב לך, מה אתה רוצה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז אני אחכה עד שהוא יקשיב לי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא גם צריך להשיב, לא רק להקשיב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני צריך שהשר יקשיב לשאלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר אמור לעמוד על הדוכן, אתה שואל אותו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה שהוא יקשיב לשאלה. אני חוזר על השאלה: אדוני השר, מנכ"ל עמיגור אמר שהוא יכול לשלם אוטומטית את הכסף. כל הרישום של דיירים – יודעים איפה הם גרים. למה הם צריכים טפסים? זה מקטין את ההחזרים שלהם. למה לא תורה שזה ישולם אוטומטית, כל ההחזרים הללו?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תם הזמן. תודה. אני כאחד המציעים לא הצלחתי לדבר. אני רוצה להגיד כמה מילים, כי אי-אפשר לשפוך דמים בלי להגיד מילה טובה על השר. אני חייב להגיד את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא יכול להגיד את זה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה. אני יושב-ראש, אני קובע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני פניתי לשר, דרך אגב, בבקשה לדירה למשפחה של חטופה, והוא עזר לי בו במקום. דאגנו לדירה לחטופה ולדיור מוזל לחיילי צה"ל. וחוק על חיילי צה"ל – אני מתפלל עדיין שנצליח לעשות את זה. תודה רבה. המציעים, לאן אתם רוצים להעביר את זה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אבל הוא צריך להשיב על השאלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, זו דעה נוספת, זו לא שאלה. לאן אתם רוצים? מה אתם רוצים לעשות עם ההצעה? להצביע עליה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ניקח את זה לנגב והגליל. לוועדת נגב גליל.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מאשרת. אין בעיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני חושב לקחת את זה לוועדת הפנים.

קריאה:

ועדת הכנסת תכריע.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת הכנסת תכריע. אני אחד מהמציעים, דרך אגב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אם אתה אחד מהמציעים, אז למה לפנים? מה קשור הפנים?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני ככה רוצה, כי אני יושב בוועדה הזאת, אני רוצה להיות חלק ממנה.

נעמה לזימי (העבודה):

ניסים, אתה יודע שמשרד השיכון מסרב להגיע לוועדה של מיכאל כבר כמה ישיבות?

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה. לוועדת הכנסת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה תעבור לוועדת הכנסת להחלטה על ועדה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא, הצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה ראשונה – הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 24) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד–2023. מציג חבר הכנסת ושר הפנים משה ארבל. בבקשה, אדוני השר.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר השיכון, כבוד חבר הכנסת מיכאל ביטון, ידידי היקר, ראשית, לפני שאציג את הצעת החוק, אני רוצה להתייחס לנושא שהיה כאן קודם. הייתה כאן הערה של יושב-ראש הישיבה לעניין הצורך שלך בלעשות ספורט – אז אני ואתה יחד. 10,000 צעדים, מיכאל. בוא נלך על זה. גם אני באותה סירה, ידידי היקר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – הומור בנושא כזה עצוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם אני איתכם.

שר הפנים משה ארבל:

עכשיו, אחרי שפתחנו במילתא דבדיחותא, אני חושב שהנושא הזה הוא כל כך אקוטי. "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". אני רוצה לומר לך, חבר כנסת מיכאל ביטון, שאני יודע איפה הלב שלך נמצא. השר גולדקנופ, שר השיכון, הביא למשרד מנכ"ל שאני באופן אישי – גילוי נאות, הייתי איתו יחד גם בתוכנית מעוז – ממלכתי, מקצועי, ראוי – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אסרו עליו לפגוש אותי.

נעמה לזימי (העבודה):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אסרו עליו לפגוש אותי, אדוני השר.

שר הפנים משה ארבל:

אני עדיין אומר, בסוף, הכנסת חייבת לבצע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה שמעת דבר כזה במדינת ישראל?

שר הפנים משה ארבל:

חבר הכנסת ביטון, הכנסת חייבת לבצע – – –

נעמה לזימי (העבודה):

זה גם גרוע למעמד הכנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מי שסגר לנו דלת, ימצא אותנו בחלון.

נעמה לזימי (העבודה):

ומשרד השיכון לא מגיע לאף דיון שאנחנו עושים.

שר הפנים משה ארבל:

טוב, אז אני לא מתייחס לנושא הקודם.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, אני אומרת לך, לא מגיע לאף דיון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עדיף שלא. עדיף שלא.

נעמה לזימי (העבודה):

לא. אני אומרת לך, לא מגיע לאף דיון – – – אתה יודע – – – מוקדם בבוקר, ממש, הכי מוקדם לדיונים, פעם אחר פעם קובעים מחדש – הם לא מגיעים.

שר הפנים משה ארבל:

אני רק רוצה לשתף את החוויה האישית שלי ממנכ"ל המשרד יהודה מורגנשטרן, שהוא בהחלט פקיד נמרץ – –

נעמה לזימי (העבודה):

אחלה בן אדם.

שר הפנים משה ארבל:

– – נאמן, ממלכתי, ואני חושב שעם רצון טוב, יהיה אפשר באמת להביא בשורה לאזרחי ישראל. אני יודע עד כמה משרד השיכון משקיע מאמץ, גם אוסנת קמחי – דרג מקצועי שבאמת מסור וקשוב, כפי שציין גם היושב-ראש, לצרכים של החלשים ביותר בחברה. וזאת הזכות והחובה שלנו לפעול יחד, קואליציה ואופוזיציה, למען העניים.

נעמה לזימי (העבודה):

שר הפנים משה ארבל:

אני לא חוזר בי, אני חושב שיש חשיבות רבה. אני לא מתכוון לנהל משרדים של שרים אחרים, והינה, אני עדיין כאן כדי להשמיע את הקול הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

נכון.

שר הפנים משה ארבל:

אני חושב שבחובה שלנו לדאוג לאוכלוסיות המוחלשות ולעניים בחברה אין קואליציה, אין אופוזיציה. כפי שאמר חבר הכנסת מישרקי קודם, לעוני אין כיפה, לעוני אין גזע ולעוני אין צבע, והחובה שלנו יחד היא לשתף פעולה, להחזיק ידיים חזק כדי לתת לאותם אנשים יכולת להגשים חלומות.

נעמה לזימי (העבודה):

אמן.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר השיכון, מכובדי, תקנות מכוח חוק עובדים זרים קובעות חובת מעסיקי עובדים זרים בענפים שונים להפקיד פיקדון חודשי בגין כל עובד זר המועסק על ידם אל חשבון בנק ייעודי אשר מנוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. סכום הפיקדון הוא סכום מרכיב הפיצויים ומרכיב תגמולי המעסיק שעליו לשלם בגין העסקת העובד הזר לפי דיני העבודה. כמו כן נקבע שאם נקבעו בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה הוראות בדבר תשלומים סוציאליים שעל המעסיק או העובד לשלם לקרן הפנסיה, לקופת תגמולים או לתשלום פיצויי פיטורים, על המעסיק להעביר את התשלומים אל הפיקדון. את כספי הפיקדון ששולמו בעדו יהיה העובד הזר זכאי לקבל בתנאי שעזב את ישראל שלא לצורך יציאה זמנית עד תום התקופה שבה הורשה לשהות בישראל. הסדר הפיקדון נועד להגשים כמה תכליות עיקריות: הראשונה בהן היא יצירת תמריץ כלכלי חיובי לעובד הזר לצאת מישראל במועד החוקי כדי להימנע מניכוי כספי הפיקדון שנצברו לזכותו. בנוסף, ההסדר תורם לצמצום הפערים בעלויות העסקת עובדים זרים לעומת ישראלים ונותן נקודת פתיחה ראויה להתחלת חייהם של עובדים זרים מחוץ לישראל. ביולי 2023 בית המשפט העליון פסל את מנגנון הניכוי שמכוחו ניתן לשלול מהעובד הזר תשלומים סוציאליים כאשר העובד לא יוצא מישראל במועד. בית המשפט נתן לכנסת ולממשלה שהות של שישה חודשים על מנת לגבש הסדר חלופי שייתן מענה לקשיים הקיימים בהסדר הנוכחי. על מנת שלא לפגוע בתכליות החשובות מאוד של הסדר הניכוי, מוצע לתקן את החוק ולעגן בו הסדר חלופי לניכוי מכספי הפיקדון, שלפיו 25% מכספי הפיקדון ישולמו לעובד הזר בכפוף ליציאתו מישראל, וזאת גם במקרה של שיהוי ביציאה מישראל. אשר ל-75% הנותרים, הם ישולמו לעובד בכפוף ליציאתו מישראל במועד, וככל שישהה יותר, כך יבוצע ניכוי רב יותר מכספי הפיקדון. כך, למשל, בגין שיהוי של בין חודש לחודשיים ינוכו 5% מהסכום האמור, ואילו תקופה של 11 עד 12 חודשים תוביל לניכוי של 90%, ומעל שנה, כאמור – 100% מאותו סכום. המנגנון הזה מצד אחד מייצר תמריץ חיובי חזק ליציאת עובדים זרים שאינם חוקיים מהארץ בהתאם לדין, ומנגד יוצר הסדר מאוזן יותר והדרגתי בהתאם לפסיקת בית המשפט. עוד מוצע כחלק מהסדר הניכוי להסמיך את שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ובהתייעצות עם שר העבודה, לקבוע בתקנות כי עובד זר יהיה זכאי ליתרת כספי הפיקדון גם אם עזב את ישראל לאחר תקופה ארוכה מ-12 חודשים אבל קצרה מ-18 חודשים מתום התקופה המותרת לשהייתו בישראל. תקנות אלו יכולות להיקבע לגבי כלל העובדים הזרים או לגבי סוגי עובדים זרים ספציפיים. אולי לא תשתכנעו אם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה שם, חברי הכנסת.

שר הפנים משה ארבל:

מנגנון נוסף מאפשר – – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש שקט באזור הזה ובסיעת הליכוד.

שר הפנים משה ארבל:

חבר הכנסת מישרקי, אני מצפה ממך להוביל לחיבורים – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

זה מה שאני עושה. ל << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> – – להוביל לחיבורים כדי שבאמת אנחנו נוכל לתת בשורה לאזרחי ישראל העניים שזקוקים לדיור ציבורי, חבר הכנסת מישרקי.

יונתן מישרקי (ש"ס):

העניין סודר.

שר הפנים משה ארבל:

אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלם.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, השר. רשימת הדוברים סגורה. תודה.

שר הפנים משה ארבל:

מנגנון נוסף מאפשר לעובד הזר לבקש להפחית את תקופת השיהוי ביציאה מישראל הנזקפת לחובתו בהתקיים נסיבות מסוימות. כמובן שאין הכרח לקבל את הבקשה שלו, והגשת הבקשה כשלעצמה לא תמנע את הרחקתו מישראל ולא תעכב אותה. כיום, באתר האינטרנט של הרשות קיים שירות מקוון בעברית ובאנגלית המאפשר לעובד זר לבדוק בעצמו בכל עת את תוקף הרישיון שלו. בתקופה זו מפתחת הרשות גם יישומון – אפליקציה, בלעז – לטלפון הנייד, בשפות שונות, שיתריע בפני העובד כאשר תוקף הרישיון שלו עומד לפוג או כבר פג. לצורך ביצוע ההתאמות מוצע לקבוע כי החוק המוצע ייכנס לתוקף לאחר חודש מיום פרסומו, והוא יחול לעניין כספי פיקדון שהבקשה למשיכתם הוגשה ביום התחילה או אחריו. מדובר כאמור בהסדר מאוזן, שממשיך לעמוד על העקרונות החשובים של עידוד עובדים זרים מצד אחד לקבל את זכויותיהם – וגם זה מהלך שחשוב לנו לעמוד עליו, בפרט בתקופה הזאת שאנחנו מביאים לכאן מספר גדול מאוד של עובדים זרים בתחומים שונים, בחקלאות ובבנייה – ומנגד, לעודד את העובדים הזרים לעזוב את ישראל בתום תקופת השהייה החוקית שלהם בצורה שתאפשר את עמידת החוק בביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון ולא תסכן בביטולו. הצעת החוק כאמור זוכה לתמיכת הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה. אבקש את תמיכת כל חברי הבית בהצעה בקריאה הראשונה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו.

אליהו רביבו (הליכוד):

ביקשתי להחליף עם אושר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר חגג הזמר הלאומי יהורם גאון, אחד מאלילי ילדותי, את יום ההולדת ה-84. מכאן נמסור לו הרבה מאוד בריאות, אריכות ימים והמשך עשייה ויצירה מבורכת. בתקופת המלחמה יהורם גאון חידש את שירו "לא תנצחו אותי". ואני מכאן פונה לאויבינו וחורשי רעתנו: אתם אומנם מכאיבים לנו, אתם גורמים לנו לצער, לכאב, אבל דבר אחד אמסור לכם: לעולם לא תנצחו אותנו, מסיבה מאוד פשוטה: יש בנו אהבה – יש בנו אהבה לעם שלנו, לעם היקר שלנו, יש לנו אהבה למולדת שלנו, שהיא רק שלנו. ארץ ישראל זה המקום היחידי לקיומו של העם היהודי, וכך יהיה על אפכם ועל חמתכם. כל מי שימשיך להכאיב לנו – גורלו, בעזרת השם, יהיה כגורל אותו ארור שחוסל אתמול. אתמול ביקרתי במאהל המילואימניקים שנמצא פה סמוך לכנסת, והבעתי הזדהות עם רעיונותיהם, שמתכתבים עם עקרונות המשפחות השכולות מפורום הגבורה, שגם איתם הייתה לי הזכות להיפגש ולהתרגש מהם. אני מדבר על המשך הלחימה עד להשגת כל מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי ראש הממשלה. בהזדמנות ז אני מחזק אותו ומביע תמיכה לגבי ניהול המערכה. לצערי, ישנם עדיין כל מיני לשעברים, שאף כיהנו בתפקידים מאוד בכירים בציבוריות שלנו, שלא חדלים מלנסות ולפורר את האחדות בינינו, וקוראים להדיח ראש ממשלה בזמן מלחמה, קוראים לפילוג בזמן מלחמה. תבינו שיחיא סנוואר והנאצים שמסביבו חוככים ידיהם בהנאה ותולים הרבה תקוות בכל אמירה מטופשת, משסעת וחסרת אחריות, שפשוט עושה לנו נזק מורלי בחזית. אז גם לאותם לשעברים אני אומר: לא תנצחו אותנו. עם ישראל חזק, עם ישראל מלוכד, ועם ישראל, בעזרת השם, ינצח, למרות רעשי הרקע מבית ומחוץ. ולך, יהורם גאון, תמשיך לרגש, לאחד ולהקסים אותנו. כל הכבוד. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

האמת, הוא לא נראה 84. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה. עברת לקואליציה? אולי, אתה יודע. בבקשה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אחשוב על זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז 7 באוקטובר כל ענף הבנייה נמצא במשבר. למרות שכל האנשים עובדים ומנסים לייצב את המערכת הזאת – שמשפיעה על הכלכלה במדינה – אין התקדמות בנושא הזה. לפני שבועיים בדיון ועדה בוועדת חברי חבר הכנסת רביבו, על עובדים זרים, אמר נציג האוצר, ואני מצטט אותו: חישבנו מה תהיה הפגיעה הכלכלית אם הפלסטינים לא נכנסים לעבוד והשלכות ישירות, וזאת מוערכת בכ-3 מיליארד שקל בחודש. ההפסדים הם עצומים. יש הסכמה גם במל"ל. יש רצון להכניס עובדים, כי יש ירידה רצינית בכל התפוקה של ענף הבניין. אנחנו עכשיו מדברים על משבר ועל עצירה כמעט ב-50% בכל אתרי הבנייה, שאין בהם העובדים ואין תפוקה שם. זה משפיע ישירות על הכלכלה של המדינה. צריך לחשוב איך אנחנו מצליחים להכניס עובדים. יש פה פוטנציאל להכניס 80,000 עובדים על מנת להניע את המערכת הזאת ולהתחיל לחזק את כל ענף הבניין. אני שומע הרבה מהקבלנים בנגב ובארץ בכלל שיש צורך בהכנסת עובדים פלסטינים. אי-אפשר להחליף אותם. גם אם מייבאים עובדים מחו"ל – מסין, מתאילנד ומהודו, אני לא יודע מאיפה – את העובדים הפלסטינים אי-אפשר להחליף. קשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

חבר הכנסת, למה לא לעודד שילוב של עובדים מהמגזר הבדואי בעבודה?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בדיוק. אני בדיוק נכנס לזה.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מנסה לחבר את זה לדוח מבקר המדינה האחרון, שמצביע על כך שאחד משלושה צעירים בדואים חסר מעש. היינו בסיור ביחד במודיעין, במפעלים של אסם, גם עם חברי הוועדה, ודיברנו בדיוק על הנושא הזה. ידידי אלי, אני מדבר על אותו נושא שדיברנו עליו בסיור הזה – להכניס את העובדים והצעירים הבדואים לתחום הזה; להקים גוף אחד שיכול להכשיר את הצעירים הבדואים, על מנת לסייע להם להיכנס לתחום הזה. אולי נצליח להוריד את המספר הזה של האנשים שלא מועסקים. הנושא שאני רוצה גם להתייחס אליו – יש מחסור במפעלים בנגב. יש לנו בשגב שלום מפעל "עוף עוז", שמעסיק כמעט 1,000 עובדים; יש את מפעל סודהסטרים, שנמצא באזור התעשייה רהט. לכן, הדרישה שלנו מכל היזמים ומכל המשקיעים היא להכניס עוד מפעלים לנגב. יש לנו את אזור התעשייה בשגב שלום, בח'ורה, בכסייפה, בלקיה. קודם כול, משרד הכלכלה צריך לעבוד על מנת לפתח אזור תעשייה, ואז להכניס עוד – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – יזמים ועוד משקיעים לאזור הזה, על מנת לסייע ולעזור לצעירים שלנו בחברה הבדואית בנגב. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת גלעד קריב, אהבתי את האידיליה עם חברת הכנסת טלי גוטליב, אבל קצת יותר בשקט.

גלעד קריב (העבודה):

מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

קצת יותר בשקט תעשו את זה. אהבתי את האידיליה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אשמה. הוא – – – אני אשמה. אני אשמה – מודה ועוזב ירוחם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, ערב השנה האזרחית החדשה הנחיתה הממשלה גזרה חדשה על הציבור והודיעה על התייקרות מחיר הדלק. משרד האוצר החליט על הפסקת הסבסוד של מס הבלו, וגרם לעלייה של 28 אגורות לליטר, שתפגע באדם הפשוט – זה שיוצא מביתו כדי להביא פרנסה. נרגיש את העלייה בכל פעם שניכנס לתחנת הדלק, נרגיש אותה גם בגל עליות מחירים ויוקר המחיה המאמיר – ראינו כבר בימים האחרונים עוד – ובהאטה של כלל המשק ושל הפעילות העסקית. זה, בלי להיכנס לאופן הכמו-מחתרתי שבו התקבלה ההחלטה, במחשכים וללא כל דיון ציבורי. זוהי לא הגזרה היחידה שעליה הכריז האוצר. למרות הגידול במספר המובטלים בעקבות המלחמה – על פי נתוני הביטוח הלאומי, יש יותר מ-187,000 מבקשי דמי אבטלה, 134,000 מהם הוצאו לחופשה ללא תשלום שלא מרצונם – למרות הכפלה של שיעור האבטלה המורחב, ההקלות בקבלת דמי אבטלה שהוחלו בתחילת המלחמה פגו בסוף נובמבר. משרד האוצר טרם הודיע אם ומתי יחודשו. איזו התעמרות באדם העובד שאיבד את מטה לחמו. איזה שוד וגזל לחלק כספים קואליציוניים מושחתים למשרדי המתנחלים כשהציבור הרחב בסכנת קריסה כלכלית. לא רק למובטלים אין כסף – המלחמה קיצצה בכול. כשתושבי אשקלון חוזרים העירה, הם מגלים שהממשלה הותירה אותם מחוץ למינהלת תקומה, כי המשמעות הכלכלית כבדה מדי. כשתושבי הצפון נאלצים להתפנות עצמאית – כי סמוטריץ' לא רוצה לממן – מתגלה שאת מחיר הדמים הכלכלי-אזרחי של המלחמה משלמים דווקא המוחלשים והפגיעים ביותר. איפה שיש מפסידים יש גם מרוויחים, כי בממשלת הזוועות יש מי שדמו סמוק יותר. 110 מיליון ש"ח אישרה ועדת הכספים להעביר למשרד של סטרוק, להתיישבות הצעירה – מילה מכובסת למאחזי טרור שאינם חוקיים אפילו לפי החוק הישראלי המעוות – ולהתנחלויות חדשות, שמוקמות בניגוד להתחייבויות ישראל. כשקראנו בחד"ש עוד בשנות השבעים: כסף לשכונות ולא להתנחלויות, ראינו את הנולד – הזנחה מוחלטת של הפריפריה החברתית-כלכלית לטובת פרויקט הגזל הלאומני-משיחי של ההתנחלויות. לא ייאמן שגם בזמן מלחמה שפוגעת קודם כול בתושבי הדרום והצפון, ממשיכה הממשלה להעביר כסף דווקא למתנחלי הגדה הכבושה. חרפה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, התפרסם בשבוע האחרון שקיבלת מחמאות על הפעילות של המשרד שלך, משרד השיכון, על תוכניות לשיקום עוטף עזה ועל תוכניות בינוי. אני רוצה להזכיר לך שיש בנגב גם ערבים בדואים. דווקא בזמן מלחמה מצאו לנכון – למרות כל המילים הטובות ולמרות כל הסימפתיה כלפי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב בתקופה האחרונה – לחלק צווי הריסה. גם בזמן מלחמה. במקום לדאוג למיגון לאנשים האלה, מחלקים צווי הריסה. מה העילה? מה הסיבה שהם מחלקים? לא רק צווי הריסה – זה היה בא-זרנוק – יש צווי פינוי פולשים. אני רוצה לנפץ את המושג הזה, שאנשים פולשים. האנשים לא פלשו לשום מקום. הם בני-רשות, כבוד השר, ואתה יכול לבדוק את זה. אנשים בכרכור דרומית לרהט קיבלו בשבועיים האחרונים צווי פינוי פולשים, והם בני-רשות. המדינה העבירה אותם לשם. אתה יודע מי גר שם? יש חטוף שנמצא בעזה עכשיו, קוראים לו פרחאן אלקאדי – הוא גר בכרכור, וכל המשפחה שלו שם. הם קיבלו לפני בשבועיים צווי פינוי פולשים. זה מה שאתם מגישים לחברה הערבית הבדואית בזמן מלחמה? אני קורא לך באופן ישיר להפסיק מיידית את חלוקת צווי ההריסה בקרב החברה הערבית הבדואית בנגב ולהתחיל לראות את האנשים האלה, להכיר בכפרים, להקים מרכזי שירות לאנשים האלה, כי אי-אפשר להתייחס אליהם בצורה הזאת. הם לא פולשים, הם לא פלשו. הם נמצאים על האדמות האלה מלפני 48'. חובת המדינה לתכנן להם במקומות שהם נמצאים בהם, ולא לשלוח להם בתי משפט ופסקי דין על מנת לפנות אותם למקום אחר. המדיניות הזו צריכה להיפסק ומיידית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת מעוז – לא נמצא. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, יש מבול של הצהרות בימים האחרונים, גם של סמוטריץ', גם של בן גביר, לפניו של ביבי נתניהו, על הגירה מרצון. הביטוי "הגירה מרצון" – אין הגירה מרצון כאשר אתה מפציץ אוכלוסייה, פוצע והורג כמעט 100,000 איש ופוגע ב-70% מהבתים והמבנים. הכוונה היא טרנספר – גירוש וטיהור אתני. אלה עבירות על החוק הבין-לאומי המוגדרות פשע מלחמה, וזו הסיבה שחלק מהאנשים האלה שהצהירו את ההצהרות האלה, שרים וחברי כנסת – השמות שלהם מופיעים בתביעה של דרום אפריקה להאג, בית הדין לצדק הבין-לאומי, כי הן מהוות פשע מלחמה. ואז אומרים בהתחלה: המטרה – להילחם בחמאס. מילא נושאי נשק נגד נושאי נשק, אבל כאשר זה נגד אוכלוסייה אזרחית, גם זה מהווה עבירה על החוק הבין-לאומי ופשע מלחמה. ואז אתה שומע: בלי חמאס יהיה אחרת, יהיה שלום. טוב, לפני 1987, 1988, לא היה חמאס. בגדה המערבית לא חמאס הוא מי ששולט. יש שם התנחלויות, חיסולים, דיכוי. ואז אתה אומר – שם אומרים: בלי חמאס, אחר כך אומרים: בלי הרש"פ ובלי פת"ח, ואז אומרים: משפחות חמושות. זה מחזיר אותנו לאגודות הכפרים, רוואבט אל-קורה, לפני עשרות שנים – מה שמוכיח את מה שאומרים רבים, מה שאני אומר, שהמלחמה היא לא נגד חמאס; עכשיו מה שמתברר זה שהיא נגד כלל העם הפלסטיני. ולכן, כשאתה אומר "גירוש" או "הגירה" – אני אקשה עליכם: תושבי עזה כבר גורשו והיגרו יותר מפעם אחת. הם במקור היו מיפו, מרמלה, מבאר שבע, מחיפה – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

40% מהנגב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

40% מהנגב. – – מאשקלון – איפה לא? אם הבעיה שלהם היא הימצאותם בעזה בזמן מלחמה ואתם רוצים שהם יהגרו, אז שישובו למקום הולדתם. (חוזר על הדברים בערבית.)

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך רק לסיים, אדוני, אם אפשר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מייד, אדוני, משפט סיום. זאת ההצעה ההומנית, אם מדברים על צדק והומניות והצעה רציונלית. אבל זאת לא הכוונה; הכוונה היא טיהור אתני וג'נוסייד, ועל זה יש תביעה בהאג, וחלק מחברי הכנסת כל יום שני וחמישי יוצאים בהצהרות גם הזויות, גם נפשעות, שיש להן תרגום בשטח על ידי מספר רב גם של הרוגים וגם של אנשים שמבקשים לגרש אותם ולטהר אותם. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני לא יכול להתחיל לנאום לפני שאני מתייחס לדברי הבלע של חבר הכנסת טיבי. אוי לנו ואבוי לנו שככה מתנהלים ומתנהגים חברי כנסת בכנסת ישראל בעת הזאת. וכן, לשאלתך, אנחנו לא נגד החמאס בלבד; אנחנו נגד חמאס-דאעש ונגד כל מי שלא מתנער מהתנהגותו המזוויעה, כולם כולל כולם. הגעתי כבר למסקנה – וביטאתי את זה בעבר – שאין חפים מפשע בעזה פרט למי שמבהיר שדרכו של החמאס ודומיו שונה מדרכו שלו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אליהו רביבו (הליכוד):

שלא ישתמע לשתי פנים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אליהו רביבו (הליכוד):

גם בתוך עזה, גם ביהודה ושומרון – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת כסיף. קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת כסיף.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – וגם פה בתוך הכנסת. הינה, אני מדבר באופן מאוד מאוד ברור: גם מבני העם הפלסטיני וגם מבין העם היהודי. לא יודע איך יש לנו כאלה, אבל עובדה, אנחנו מוצאים, כל עוד לא נשלים את החקירה ונבדוק איך הם הצטרפו לעמנו. ועכשיו לגופו של עניין, לעניין הדיון הנוכחי. פשוט מרתיח, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, צר לי ומביך אותי שעליי לעמוד כאן, בכנסת ישראל, ולנאום על תיקון לא נחוץ, שלא לומר מיותר, על עובדים זרים. צר לי, כי התיקון לחוק הגיע לא מהמלצות הדרג המקצועי, לא מצורכי השטח, לא מחשיבה על טובת המדינה וגם לא בעקבות לחץ ציבורי. התיקון לחוק הזה הגיע כתוצאה מפסק דין שערורייתי ומקומם של בג"ץ – לא הראשון ולא היחיד – שמכשיר בפועל הישארות בלתי חוקית של עובדים זרים, ולמעשה מעודד אותם להישאר כאן, כאמור, באופן בלתי חוקי. כיושב-ראש הוועדה לעובדים זרים התעמקתי בנושא הפיקדון לעובדים זרים מלפני ולפנים, וקיימתי לטובת העניין שני דיונים. פיקדון לעובדים זרים בישראל משמש חלופה פנסיונית, ושווה להתעכב על כך דקה, אדוני היושב-ראש. עובד זר שמגיע מרצונו החופשי לעבוד בישראל באופן זמני ומרוויח בה עשרות מונים יותר ממה שהיה מרוויח במדינת מוצאו, עובד שלא מתכוון ולא מעוניין להזדקן כאן, מקבל פנסיה מלאה ממעסיקו. חובת תשלום פנסיה לעובד זר אשר אינו מזדקן בישראל היא רעה חולה ונטל על המעסיקים ועל הציבור כאחד. הגשתי בנושא הצעת חוק פרטית, וגם חברים נוספים מהבית הבינו את המחדל העצום, ואני מקווה מאוד שכנסת ישראל תזדרז ותתכבד ובקרוב תפסיק את העניין ההזוי הזה. לענייננו, ידוע כי מדינת ישראל לא מעוניינת לאפשר לעובדים זרים להשתקע כאן. הם עובדים זמניים שבאו למטרה מסוימת. לצורך זה, ועל מנת להבטיח את יציאת העובד הזר בזמן, הגיעה הפיקדון. מטרת הפיקדון היא שהעובד יקבל את הכספים רק בעת היציאה מהארץ. המדינה קבעה מראש – והדברים ידועים לעובד הזר שמגיע לעבוד כאן – שאם במקרה, בטעות, בלי כוונה, העובד הזר נשאר בארץ ושכח לצאת בזמן, הוא עלול לאבד חלק מסוים מהכספים הללו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רק לחתור לסיום, אדוני.

אליהו רביבו (הליכוד):

אני חותר, אדוני היושב-ראש. אני מצטער, פשוט חלק לא מבוטל מהזמן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בשביל זה אני מאפשר עוד טיפה, אבל תסיים.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה. העובד הזר, כאמור, כמובן מסכים. הוא שומר חוק, והוא יודע שהגיע לכאן באופן זמני. כל מה שתיארתי כאן לא היה מקובל, משום מה, על בית המשפט העליון, והוא העדיף לתמרץ את העובדים הזרים, כאמור, להישאר כאן באופן בלתי חוקי. עמדת הוועדה לעובדים זרים היא שההסדר החלופי שמוצע כאן הוא לא מספיק טוב. אני אמנה באופן זריז את ההסתייגויות שלי: 1. צריך להגדיל את הניכוי הראשוני, כדי שהעובד הזר ידע טוב מאוד שלא כדאי לו לאחר את מועד היציאה; 2. חייבים לחייב בחוק את רשויות המדינה לפתח כלי דיגיטלי המותאם לעובדים הזרים שבו מוזנת הוויזה שלהם, מועד היציאה שלהם והקנס הצפוי על כל יום איחור ביציאה; 3. צריך לוודא שהכספים המחולטים הולכים לרשויות ההגירה, אשר מתמודדות יום-יום עם שהייה בלתי חוקית; 4. צריך לתקן את הסדר הפיקדון כך שגם העובד הזר יפריש חלק משכרו למה שאמורה להיות הפנסיה שלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חייבים לסיים, אדוני.

אליהו רביבו (הליכוד):

עם כל זאת, מובן מאליו שחובה על רשויות המדינה, על הכנסת ועליי לקבל את פסיקת בג"ץ, למרות שאיני מסכים איתה, ולתקן את הסדר הפיקדון לעובדים זרים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחבריי להצביע בעד התיקון לחוק, להילחם יחד איתי על התיקונים הנדרשים בוועדה ולהבין את חשיבות נושא העובדים הזרים ומורכבותו למדינת ישראל ולמשק כולו. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קלנר, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אמש, בין שלישי לרביעי, עצרה המשטרה גבר החשוד בביצוע עבירות מין באיומי אקדח כלפי בחורה צעירה. מסתבר שזוג צעיר ברחובות יצאו לדייט ראשון – אמור להיות אירוע מרגש, מניסיון – אבל הוא הגיע עם נשק. על פניו, האישה אמורה להרגיש בטוחה, לא צריכה לחשוש – כי בכל זאת, אנחנו בימים שתחושת הביטחון בערך ברצפה. אבל אותו גבר לקח את הנשק בסוף הדייט, ניצל אותו, את הנשק, איים עליה איתו וביצע בה עבירות מין. הבחורה לא התבלבלה, וטוב שכך, והלכה והגישה תלונה במשטרה. משטרת מרחב לכיש עצרה את הבחור הצעיר, ובאמת נתנה לו חמישה ימים הארכת מעצר. האירוע הזה מצטרף לאירוע נוסף שהיה בשבוע שעבר באוטובוס בעיר אלעד: עלה חבר כיתת הכוננות, בחור בן 50, עם הנשק שקיבל; נפלטו לו – אני לא יודעת אם זה היה כדור אחד או שלושה כדורים, אבל שלושה פצועים קל עד בינוני אושפזו בגלל פליטת הכדור הזאת באוטובוס. אני רוצה להגיד משהו שאנחנו אומרים, אני וחבר הכנסת מיקי לוי, כבר תקופה ארוכה – ועוד מיקי, שהיה ניצב במשטרה, ואי-אפשר לחשוד בו שהוא לא בעד חלוקת נשקים: אנחנו בעד, אבל הנשקים חייבים להגיע לאנשים שראויים לשאת את הנשק. שיחשבו עשר פעמים לפני שהם נושאים נשק. נשק הוא לא צעצוע. נשק הוא לא רק מגן, הוא גם הורג. "ישראל מתחמשת" הזאת – צריך לחשוב עשר פעמים. כמה אנשים, אפילו בכנסת הזאת, אמרו לי שהלכו למטווח וראו מה קורה עם הידיים הרועדות, והם חוששים. כמה פעמים אמרנו בוועדה לביקורת המדינה ובוועדה לביטחון לאומי שהנשק הזה יחזור אלינו כמו בומרנג? תחשבו מתי היה כאן מצב שזוג יצא לדייט ובדייט השתמשו בנשק כדי לבצע עבירות מין. אנחנו יורדים מהפסים, ליטרלי. אין לי הגדרה אחרת. חייבים, חייבים לבדוק עשר פעמים, ולא סתם התרענו על זה, לא סתם אמרנו. אנחנו לא נגד נשיאת נשק. אנחנו רוצים שיבדקו שאותו אדם שנושא את הנשק ראוי לשאת נשק ועומד בתבחינים. כמה פעמים אמרתי בוועדה לביטחון לאומי שחייבים לבדוק מול משרד הרווחה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

הם לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא. אתה יודע למה? בוא אני אתן לך דוגמה אחת, כי גם נגמר לי הזמן. בסוף, כשאישה מתלוננת במשטרה, אז יודעים, ובאמת המשטרה מעבירה לאגף לרישוי כלי ירייה. איפה הבעיה? שהרבה פעמים היא הולכת לעובדת הסוציאלית ואומרת: יש לו בעיה של אלימות. היא לא הולכת למשטרה. כל מה שביקשנו זה שהרווחה תהיה מתואמת עם האגף לרישוי כלי ירייה, ואין את זה. ומתמודדי נפש – אתה יודע שמתמודדי נפש, לא יודעים עליהם באגף לרישוי כלי ירייה.

אריאל קלנר (הליכוד):

הם צריכים לקבל אישור רפואי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי, אבל כשאתה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

מירב, אבל כל – – – אבל – – – צריך לקבל אישור רפואי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אי-אפשר לקבל נשק בלי אישור רפואי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת קלנר, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע. שנייה. אני אומרת במילה אחרונה, כי נגמר לי הזמן. צריך להבין שאנשים שמקבלים נשק – צריכים לדעת שהם יכולים לשאת נשק והם לא מסוכנים. תראו לי מקרה כזה של דייט ראשון שהסתיים בעבירות מין ובאיום בנשק. לא ראיתי, ואפילו חיפשתי לפני הדיון הזה. ישראל מתחמשת, וזו בעיה. תודה, אדוני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טל, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ישראל רצתה באלימות הזו. התקיפות של ישראל בעזה נועדו כדי לממש איזושהי תוכנית פשיסטית של סמוטריץ'. ישראל מנצלת את האלימות הפלסטינית כתירוץ לפשעיה. על כל אוהבי השלום לאחד כוחות ולהורות לישראל לסיים את הכיבוש כעת. כיתות הכוננות שהוקמו בישראל רק מחכות לפקודה לתקוף אנשי שמאל. ראש הממשלה נתניהו הוא אדם פסיכופת. אם היו עוצרים את אלימות המתנחלים, הטבח היה נמנע. המלחמה הנוראית הזאת היא אך ורק הגנה על הישרדות הממשלה, ממשלת הדמים, אין בה שום דבר על ביטחון. אלפים כבר נטבחו בעזה ובישראל. האמירות המזעזעות הללו ועוד אמירות אחרות נאמרו במהלך השבועות האחרונים על ידי חבר הכנסת עופר כסיף, שמאז תחילת המלחמה מרבה לטייל בעולם, להתראיין לתקשורת הבין-לאומית, והדברים שהוא משמיע הם חד-משמעית אימוץ מלא של תפיסת חמאס, תפיסה אנטי-ישראלית מובהקת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתמול הוא גם גינה את החיסול של בכירי חמאס. הוא קרא לזה פשע.

אוהד טל (הציונות הדתית):

נכון. כן. הוא מאמץ תפיסות אנטי-ישראליות מובהקות, הוא משחיר את הפנים של הלוחמים הגיבורים והקדושים שלנו, והוא מנסה לחבל בלגיטימציה של מדינת ישראל לעשות את מה שהיא צריכה – להשמיד את האויב שרצח וטבח ואנס בילדים ובהורים שלנו. לקראת סוף השבוע שעבר זכיתי לקבל העתק של מכתב תלונה שמר כסיף הגיש נגדי לוועדת האתיקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. לא תתחרה בכמות תלונות – – – הזה נגדי.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אני לא מתחרה איתך, טלי, זה נכון. אני מרגיש שזה כבוד גדול מבחינתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

Join the club.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו שיטה חדשה שלהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תצטרף למועדון. גם אני חלק ממנו. הכול טוב.

אוהד טל (הציונות הדתית):

מועדון מכובד. לכבוד הוא לי להצטרף למועדון. הוא מאשים אותי – שימו לב – שצייצתי שחבר הכנסת כסיף מתעקש פעם אחר פעם לתמוך ולהזדהות עם האויב, וכי המקום הראוי לו הוא בפרלמנט של עזה.

אליהו רביבו (הליכוד):

סליחה, אוהד. סליחה, חבר הכנסת טל. אני יכול לבקש בקשה אישית?

אוהד טל (הציונות הדתית):

כן.

אליהו רביבו (הליכוד):

אל תגיד את השם, תגיד: חבר הכנסת ההוא. כולנו יודעים. לא מגיע לו שנגיד את שמו.

אריאל קלנר (הליכוד):

גם הפרלמנט בעזה זה כבר לא מקום – – – זה בסדר.

אליהו רביבו (הליכוד):

לא מגיע לו שנגיד את שמו פה במליאה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אני מסכים איתך. בחוצפתו הרבה של אותו חבר כנסת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו צריכים לתקן את חוק המפלגות.

אוהד טל (הציונות הדתית):

– – ובחוסר המודעות המרשים שלו הוא גם מלין – על מה? הוא מלין על כך שאני מפר את כללי האתיקה המחייבים שיח מכבד בין חברי הכנסת, כן? אחד שאומר שראש הממשלה הוא פסיכופת, שכל המלחמה היא תוכנית פשיסטית של השר סמוטריץ', כאילו לא נרצחו כאן 1,400 אנשים ולא נחטפו אנשים. זו דוגמה לשיח מפלג ולא מכבד. באמת, היקום קורס לתוך עצמו.

קריאה:

הוא לא מגנה את – – –

אוהד טל (הציונות הדתית):

אז אדון כסיף – שאני מתבייש לומר שהוא חבר כנסת – אני מנצל את הבמה המכובדת הזו כדי לחזור ולומר דבר פשוט: מי שמאשים את ישראל – או כמו שאתה קורא לה, הכיבוש – בטבח המתועב של 7 באוקטובר; מי שמנסה לערער את הלגיטימציה שלנו לפעול כנגד הרוצחים הנאצים בעזה; מי שבעזות ובנבזות מפנה אצבע מאשימה אל הלוחמים הקדושים שלנו שמוסרים נפש כדי להגן כאן על כולנו – המקום היחיד שראוי עבורו זה הפרלמנט של עזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא נשאר כלום מהפרלמנט של עזה כרגע. תודה, אדוני. חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בעוד כשבועיים הממשלה צפויה לאשר את התקציב המתוקן לשנת 2024, ולאחר מכן הצעת התקציב מגיעה גם לאישור הכנסת. זה תקציב מאתגר ואפילו קשה, גם, כמובן, בגלל הצרכים של המלחמה וגם בגלל ההתנהלות הכלכלית הלא-אחראית של הממשלה מאז הקמתה לפני כשנה. כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים יש לי הצעה לשר האוצר: ראשית, הגיע הזמן, אדוני שר האוצר, שתהיה שר אוצר במשרה מלאה. עזוב את הנאומים לבייס, עזוב את הסיסמאות הריקות והמופרכות על כן גירוש או לא גירוש, כן הגירה, לא הגירה. אין לכך שום היתכנות, שום מודל, שום עבודת מטה רצינית. סתם משפטים מיותרים שגם גורמים לנו נזק מול בעלת הברית הכי חשובה שלנו בעולם, ושמענו אתמול את התגובה שלהם. יש לך, אדוני שר האוצר, רק משימה אחת היום: לבנות תקציב נכון ואחראי. נכשלת במשימה הזאת בתקציב 2023, וזו ההזדמנות שלך לפתוח דף חדש מול הציבור הישראלי. זו משימה מורכבת. גם בהנחה שהממשלה מגדילה את הגירעון לרמה של 4.5%, יהיה צורך אמיתי לעשות התאמות הן בהכנסות והן בהוצאות ברמה של 25, 30 מיליארד שקלים לפחות. ברור לכולם שחייבים להתחיל מביטול הכספים הקואליציוניים, לפחות 70% מ-8 מיליארד שקלים, וסגירת לפחות שמונה, עשרה מהמשרדים המיותרים. תשאלו אותי למי זה ברור – זה ברור לדרג המקצועי של משרד האוצר, לנגיד בנק ישראל, לקהילת הכלכלנים במדינת ישראל, לקרן המטבע הבין-לאומית. למי זה עדיין לא ברור? לראש הממשלה ולשר האוצר. עכשיו, אני אומר לכם, מספיק לחשוב על הקואליציה. די. אולי תחשבו פעם אחת, אחת, על המילואימניקים שמחרפים את נפשם, על 150,000 המפונים מהדרום ומהצפון, על מאות אלפי בעלי עסקים קטנים. תחשבו עליהם – הם צריכים את הכסף – ותעשו את התקציב הנכון. זו לא פוליטיקה – זו מציאות המלחמה. אין לכך אלטרנטיבה, כי מחיר ההפקרות כאן הוא גבוה מדי. אם הממשלה לא מצליחה להתעלות מעל השיקולים הפוליטיים, אזי זאת הוכחה נוספת שהממשלה הזאת צריכה לפנות את הזירה לממשלת אחדות ושיקום לאומי. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני. חבר הכנסת אילוז – לא נמצא. חבר הכנסת טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בלהט המלחמה ובעיצומו של תהליך פופוליסטי מטורף שמוביל פרחח מסוכן וחסר אחריות, של חלוקה היסטרית של עשרות אלפי כלי נשק לכל דורש – נשקים מכל הסוגים, ארוכים וקצרים – אזרחי המדינה מתחילים לחוש את הסכנות, לראות את התוצאות הרות האסון של טירוף מערכות זה. בעוד אלפי אנשים ממשיכים להסתובב עם נשקים ארוכים וקצרים ברחובות, במסעדות, באוניברסיטאות, באוטובוסים, בקניונים, כמעט בכל מקום, התופעה כבר גורמת לפחד, אי-נחת, חוסר ביטחון אישי וחשש מהבלתי-צפוי. כבר ראינו את הסכנה המיידית הרובצת של נשיאת נשק כאשר מנשקו של נוסע באוטובוס ביישוב אלעד נפלט כדור שגרם לפציעתם של שלושה אנשים, ורק בנס זה לא הסתיים באובדן חיים. המסקנה המתבקשת היא שצריך להתעורר עכשיו, עכשיו, כדי לעצור את הטירוף הנוראי הזה. בלהט המלחמה, ותוך ניצול עברייני של מצב החירום הרשמי והמנטלי שקיים במדינה, ובעידוד של עבריין מורשע שבידיו נמצאות הסמכויות, השר לביזיון לאומי, אנו מקבלים פניות רבות מאוד על פגיעה קשה בזכויות האסירים בבתי הכלא, אסירים ישראלים ופלסטינים. זכויותיהם הניתנות על פי חוק נרמסות ברגל גסה, תוך התעלמות מוחלטת מהכללים. מאז 7 באוקטובר, לפי העדויות, האסירים בבתי הכלא נתונים ליחס אלים ותוקפני במיוחד. במדינה שמכבדת את חוקיה, פגיעה בזכויותיהם של אסירים הניתנות על פי חוק בגלל כל מיני תיקים שנכלאו בגללם, הינה פשיטת רגל ערכית, וצריך לפעול מייד על מנת להפסיק את העושק שעוברים האסירים בבתי הכלא בישראל תחת טיעון שאנחנו נמצאים במלחמה ואנחנו נמצאים במצב חירום. מלחמה איננה נותנת זכות לרשויות במדינה לרמוס ברגל גסה את החוקים, ועל כן, מה שמתרחש בבתי הכלא עוד יתברר כזוועה שמישהו היה צריך להתעורר כדי לטפל בה מבעוד מועד. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת לזימי – לא נמצאת; חבר הכנסת סובה – לא נמצא; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נמצאת. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפעמים יש לי תחושה שחלק מחברי הקואליציה לא קוראים עיתון, לא מתעסקים בענייני הכלכלה, אחרת לא ברור לי איך עוד לא עלה לכאן חבר כנסת אחד ודיבר על נושא עליית המחירים של השבועות האחרונים. אני רוצה להקריא לכם כמה כותרות מהימים האחרונים: "יצרניות המזון בונות על המלחמה שתשאיר את הצרכנים שקטים"; "בדרך לגל התייקרות? שסטוביץ מודיעה על העלאת מחירים של עד 15%"; "גם סוגת מעלה מחירים: מייקרת סוכר וקטניות בעד 40%". כותרת נוספת: "אין עובדים, השדות בקו האש ורפורמת הייבוא בוטלה: מחירי הפירות והירקות יזנקו ב-2024". להתעלם מזה – כנראה לא יעבוד. זה לא עובד, בחיי. האזרחים קורסים; 150,000 מפונים; עשרות אלפים במילואים, חלקם בעלי עסקים שלא מצליחים להחזיק את העסק בגלל המילואים ונאלצים לסגור; נשות מילואימניקים בקושי עובדות; משפחות חטופים לא עובדות. רק אתמול שמענו בוועדה לזכויות שורדי השואה ששליש מהאזרחים חיים ללא ביטחון תזונתי. המצב הכלכלי מידרדר והיבואניות מחליטות לעלות מחירים, כי כמה קל שיש מלחמה ולאף אחד אין זמן להתעסק בזה ולמחות. אז שלא יעבדו עליכם עם התירוץ העלוב של הח'ותים – רוב המוצרים מגיעים בכלל מאירופה ולא מים סוף. עכשיו, למה אין שום דיון חירום בנושא? למה הממשלה מאפשרת, נניח, את הארכת הפטור מסימון מחירים? בואו נאריך את זה – זה המינימום שאפשר לעשות. אני זוכרת שבממשלה הקודמת, בזמן ממשלת לפיד-בנט, כשמחירי הלחם עלו באגורות ספורות, ישבנו – הם ישבו – יחד עם כל אנשי המקצוע לילה שלם כדי להבין איך ניתן לעצור עלייה של מחירי הלחם בכמה אגורות. לכן אני פונה למשרד הכלכלה, לשר הכלכלה, לכלל השרים: גם זה נושא שחשוב לעסוק בו, ובהקדם. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, אהיה קצר. החוק הזה מובא מטעם הממשלה בעקבות פסיקתו של בג"ץ שביטלה חוק קודם. הצעת החוק הזאת חמורה פחות מן החוק המקורי. ניכר היה שמנסחי החוק קראו היטב את פסק הדין, ניסו לתת מענה לחלק מהסוגיות שהוצפו בפסק הדין, אבל המנגנון נותר אותו מנגנון. מדינת ישראל מעוניינת בהגעתם של מהגרי עבודה – כי אנחנו מדברים על מהגרי העבודה שעובדים כאן ברישיון – ואנחנו יודעים היום שנעשים מאמצים גדולים על ידי המדינה להביא מספר גדול יותר של מהגרי עבודה לישראל. אנשים מגיעים לכאן כדין על מנת לעבוד, ופוגעים בזכויות שלהם כעובדים. אני שותף לחלוטין לרצון של המדינה להתמודד עם תופעה של הגירת עבודה בלתי חוקית, אם אנשים שמלכתחילה מגיעים כמהגרי עבודה ללא רישיון ואם אנשים שהגיעו לכאן ברישיון ונותרו מעבר לזמן שהוקצה להם, אבל במדינה דמוקרטית ובמדינה מתקדמת המאבק למען תכליות ראויות צריך להתקיים בד' אמות של עקרונות בסיסיים, ואחד מהעקרונות הבסיסיים הוא שלא פוגעים בפרנסתו של האדם שהוא השיג אותה כדין ולא מתנים על פרנסתו של האדם. אם במדינת ישראל אדם מקבל בעבור עבודתו תנאים סוציאליים שיש להם שווי כספי, הכסף הזה שייך לאותו עובד, בין שהוא אזרח ישראלי, בין שהוא תושב ישראלי ובין שהוא מהגר עבודה שהגיע לכאן ברישיון ובהזמנת המדינה. למדינה יש מספיק כלים ומספיק אמצעים להתמודד עם סוגיית ההגירה, הגירת העבודה הלא-חוקית. אם הייתי בודק כאן איזה משאבים – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

בוא, אריאל, חבר הכנסת קלנר, אין בינינו ויכוח על הצורך בהשגת אותה תוצאה. יש בינינו ויכוח לגבי הכלים והאמצעים.

אריאל קלנר (הליכוד):

מה אתה מציע?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קלנר, אנא.

גלעד קריב (העבודה):

מה עוד שהמדינה לא הציגה בבג"ץ נתונים שמוכיחים שהשימוש בכלי הזה היה אפקטיבי. מה לעשות, בסוף, כשבאים לפגוע בזכויות קניין, גם של אדם שהוא לא אזרח ישראלי, צריך להציג תשתית עובדתית, לא לפעול מהבטן. הצעת החוק הזאת, אני אומר, היא פחות גרועה מן הקודמת, אבל הצעת החוק הזאת היא גם לא ראויה והיא גם לא יעילה, וצריכה מדינת ישראל להתמודד עם התופעה הזאת שכל מדינות העולם המתקדם מתמודדות איתה, ואף אחת מהן לא הלכה לכיוון הזה. אז בואו נתמודד ברצינות, ולא נמשיך לשחק בנדמה לי כפי שהממשלה הזאת עושה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זאת הצעת חוק נוראית, נוראית, בעיניי. פוגענית, נוראית ולא שוויונית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, לא הייתי מעלה את הנושא שאני הולך לדבר עליו אילולא שר החינוך העלה אותו במסגרת של החוקים הקודמים, של חוק האחדות. והרי אי-אפשר לא להגיב. יש שופטים בירושלים. השבוע מבצרה של הדמוקרטיה הישראלית חוזק, והוכח כי יסודותיה עמידים. ברוב של שמונה נגד שבעה פסקו שופטי בג"ץ כי מקומו של ביטול עילת הסבירות הנוכחית להתבטל. כל הניסיונות בעבר להגיע לפשרה כשלו. האמירה החשובה ביותר הייתה: כן, שופטי בג"ץ רשאים להתערב במקרים קיצוניים – אמירה חד-משמעית, 12 נגד 3, לכל אלה שטענו שהם לא רשאים. נשאלת השאלה: בשביל מה הייתם צריכים לרסק את החברה הישראלית? מדוע החלשתם אותנו? לא שמעתם לרמטכ"ל, לא שמעתם לשר הביטחון שפוטר והוחזר, לא לאלופי צה"ל. לא שמעתם לסכנה המוחשית. איך אמר חבר הכנסת רוטמן? אני מזלזל בפחד שלך. כל כך מעליב. אני מזלזל בפחד שלך. נתניהו, לוין וחלק מחברי הכנסת חייכו והצטלמו כאן במליאה, ממש ממולי, כאשר עילת הסבירות עברה, כדי להתריס. שמחה לאיד. כולנו צריכים להסתכל בראי, אדוני היושב בראש, כולנו, לא רק צד זה או אחר. כבוד השופט העליון נעם סולברג, שהציג דעת מיעוט, סבור היה שאסור לבג"ץ לדון בחוק-יסוד, ואף בדעת מיעוט לא פסל את חוק ביטול הסבירות, ואני מכבד אותו על כך, אבל הוא כותב כך, ופה החשיבות: "יוזמי החוק ביקשו להיתלות בדבריי, ואף כינו אותו 'מתווה סולברג'". לא אחת שמענו מעל הדוכן הזה שאומרים אותם אנשים: זהו מתווה סולברג, מה אתם רוצים? אומר כבוד השופט: "אילו הייתי מכהן כחבר בבית המחוקקים לא הייתי תומך בתיקון הזה", חסרונותיו עולים על יתרונותיו, ואני מצטט בדיוק מופלג. יושב לו ראש הממשלה, זכרו לברכה, מנחם בגין – יושב בשערי גן עדן ואומר לשוכני מעלה, אומר בקול רם גם לשוכני מטה: יש שופטים בירושלים. הלוואי שנהיה ראויים לכך ונצא לדרך חדשה, אדוני היושב בראש, של אחדות העם. נתפלל ונקווה כי החטופים ישובו לביתם ונכריע את האויב. עם ישראל חי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-89 למלחמה, ויש לנו עדיין 133 חטופים. חשוב לי להזכיר את זה. אני רוצה לדבר על הכתבה שהתחלתי לקרוא ביום שישי האחרון בניו יורק טיימס. אני מודה שלקח לי כמה ימים לקרוא את הכתבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנא מכם. אנא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לקח לי כמה ימים לקרוא את הכתבה בניו יורק טיימס, כי הכתבה היא כל כך מחרידה. התיאורים שם של העדויות על מעשי האונס והאלימות המינית שבוצעו ב-7 באוקטובר הם כל כך מזעזעים, והכי גרפיים שיצא לי להיתקל בהם עד כה, שהייתי חייבת לעצור. גם עכשיו אני מתקשה לדבר על זה ומצטמררת, כי זה פשוט זעזע אותי בצורה בלתי רגילה. כמי שעוסקת בזכויות נשים ומתחילת המלחמה מדברת על כל מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר בהיבט הנשי ושל האלימות המינית, יזמתי מכתב ל-One Woman ולהרבה מאוד ארגונים ברחבי העולם בשם חברות הכנסת ובכלל, וביקשתי שיגנו את המעשים הנוראיים שקרו. ובאמת, בכתבה יש תיאורים נורא קשים גם לגבי נערות מאוד צעירות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שנייה, חברת הכנסת מירון, זה חשוב לי. סליחה, גבירותיי, רבותיי, זה נושא סופר-חשוב שמדברים פה כרגע, שכולנו צריכים ממש לחרות על הלב. אנא, לא להפריע. תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. זה באמת נושא חשוב, ואני ממש מתקשה לדבר על זה. מי שלא קרא את הכתבה הזאת, אני קוראת לו לקרוא אותה, עם כל הקושי שבדבר; לקרוא על דברים שקרו לנערות שלנו, בנות 13 ו-16, ולנשים שלנו. זה מחריד וזה מזעזע. אני אימא לשתי נערות, וזה מייד לוקח אותי למקום הזה. אחד התיאורים בכתבה הוא הסיפור המפורסם על האישה בשמלה השחורה. למי שפחות נחשף, מדובר באישה שנרצחה במסיבת הנובה, אימא לשני ילדים, שהיא ובעלה נרצחו. הילדים נשארו יתומים. יש סרטון וידיאו של גופתה שהופץ ברחבי הרשתות בעולם, וניכר מהסרטון שהיא עברה אונס קשה. הסיפור שלה מסופר בכתבה הזאת. היום החלטתי לבוא בשמלה שחורה לאות הזדהות עם האישה הזאת, כי נורא חרה לי וכאב לי שלא מספיק שהיא נרצחה ועברה מה שהיא עברה, גם נלקחה ממנה הזכות שלה לפרטיות. אף אחד לא שאל את האישה הזאת אם היא מוכנה לשתף את הסיפור הזה, אם היא מוכנה לשתף את זה שהיא נאנסה. אתם יודעים, כל גורמי המקצוע בתחום האלימות המינית – כל מי שמטפל בנשים שעברו אלימות מינית תמיד מדבר על הקושי לשתף. לפעמים לוקח שנים עד שנשים מדברות על זה, בטח מתלוננות. ופה אותה אישה שנרצחה פורסמה בכל העולם בלי שהיא נתנה את רשותה שידברו על זה שהיא עברה את האונס המזעזע הזה ואת ההתעללות הנוראית הזאת. שמעתי גם את משפחתה שהתראיינו וראיתי את הקושי שלהם לדבר על זה. רציתי לחזק אותם מפה, קודם כול, ואני בכוונה לא אומרת את שמה, כי אני מרגישה שצריך להחזיר לה את הזכות הבסיסית הזאת, שנלקחה ממנה. אני חושבת שזה פשוט מזעזע, מזעזע, שהיינו צריכים את הסרטון הזה והיינו צריכים את הכתבה הזאת והיינו צריכים להוציא אותה החוצה עם השם שלה כדי שהעולם יאמין לנו שזה קרה. זה פשוט מזעזע שלשם הגענו. אני רוצה להגיד מכאן שלצערי, יש עוד נשים רבות שחוו את זה ב-7 באוקטובר וכבר לא יוכלו לספר את הסיפור שלהן; חלקן כן, אבל חלקן הגדול לא. אני מבטיחה בשמי להיות הקול שלהן בכל מקום בעולם שבו אני מדברת ומעל כל במה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, היום התקיים בוועדת הבריאות דיון חשוב, דיון שעסק בנושא הביטוח הסיעודי. דיון חשוב, ממש ממש חשוב. אני רואה עכשיו את גלעד, שגם הוא ישב שם. ישבתי והקשיתי לחברי הכנסת שדיברו – נעמה, מיכאל; אני לא זוכרת, גלעד, אם אתה דיברת או לא, אבל גם מירב. לרוב הדברים שנאמרו שם הסכמתי – אני יודעת עד כמה זה חשוב. אבל אז אני שומעת, תוך כדי השיח – ורוב-רובו של השיח היה ענייני, ענייני וחשוב. הנושא הזה הוא חשוב ביותר, וצריך לדבר עליו וצריך לבדוק אותו עד תום. הרבה דברים שנעשו בתחום הזה, לא היה צריך שייעשו, וצריך לתקן אותם. אבל אז אני שומעת את מירב אומרת, בין היתר, שהממשלה הזאת – עם תיאורים של פיזור מיליארדים על דברים פוליטיים ומגזריים, והתחילה לדבר על דברים שלא קשורים לדיון, פוליטיים לחלוטין. ופה התפרצתי. זה הפריע לי ברמות, איך שרה שהייתה פה, ובממשלה שלה גם העבירו כספים לחתולים – כל אחד קובע את סדר העדיפויות שלו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עוד פעם החתולים? עוד פעם החתולים? נו, כל דבר – תירוץ החתולים?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן, שנייה. אל תיעלבי מהחתולים, אני גם אוהבת, בעיקר כלבים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא נעלבת, אבל – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, אנא. אנא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני רק אומרת שאצלך סדר עדיפויות זה כלבים וחתולים, וזה בסדר גמור, גם אני אוהבת, ולאחר סדר העדיפויות זה ההתיישבות הצעירה; לא קשור בכלל לנושא של הביטוח הסיעודי. והתחילו לצעוק עליי שאני פופוליסטית. אני חייבת לומר פה משהו שאמרתי גם שם, ואני חייבת שזה יהיה ברור. יש לי אחות – שיהיה ברור – אחות שגילו לה לפני כמה חודשים סרטן במוח, GBM, stage 4. אני לא רוצה לומר שהיא עוד שנייה הולכת להיות סיעודית, אבל אם פותחים, כולכם תפתחו את ספר הרפואה שתלמדו, תבינו לאן זה הולך. להגיד עליי שלי לא אכפת הביטוח הסיעודי ולהגיד לי שאני פופוליסטית כשאני מבקשת שהדיון בוועדה יהיה ענייני ולא יחזרו שוב כפופוליזם עלוב להתחיל לדבר על קואליציה ואופוזיציה – הרי אין את זה. זה משהו שלא ייעשה. כן אומר שאחותי התקשרה אליי ואמרה לי: מיכל, אני מרשה לך. שאלתי את רשותה. אני מרשה לך לעמוד פה בפני כל מי שצופה בנו ולומר: כן, יש לה GBM. כן, יש לה סרטן, ולצערי הרב, עוד לא מצאו פתרון לעניין הזה. וכן, הביטוח הסיעודי חשוב. בואו נישאר ענייניים. תפסיקו עם הפופוליזם הזה. תפסיקו בכל דיון רציני להכניס שוב ושוב ושוב דברים שהם לא קשורים. אתם באים לדבר על ביטוח סיעודי? הוא חשוב. כן, יסמין, הוא חשוב, ונדבר עליו. תפסיקו להשתמש ולנגוח גם בנושאים חשובים כאלה. אז מירב, אם הביטוח הסיעודי חשוב לך, ואם חולי הסרטן חשובים לך, תפסיקי להשתמש בביטויים לא ראויים ולא נכונים, כי גם הממשלה שאת ישבת בה לא טיפלה בזה. אז זה לא פוטר אותנו, אנחנו צריכים לטפל בזה, אבל מספיק עם השיח הכל-כך פופוליסטי הזה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אחרונת הדוברות והדוברים.

קריאה:

איזה מירב, מירב כהן?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מירב כהן, כנראה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, אדוני, אפשר. עם ישראל הנכבד, בוא נשחק משחק מי אמר למי ואיפה. שמעתי את המדרובה, היא סרוטה. תלכי לבית החולים הפסיכיאטרי הקרוב ביותר. צריך להטיס אותך לבית חולים פסיכיאטרי על טיל יריחו. זו מטומטמת, סרוטה. את חולת רוח. את מג'נונה. את חולת רוח. תלבישו אותה בלבן, קחו אותה לבית חולים. את נושאת באחריות למחדל. מי אמר למי? מי אמר למי? בואו נחשוב ביחד. תומך הטרור וגדול היועצים של המרצח ערפאת אמר לי, חברת הכנסת, מעל בימת הכנסת. מי אמר למי ובאיזה עניין? אתה עלוב נפש, אתה הגרסה הגברית שלה. מי אמר למי? מי אמר למי? אחמד טיבי, תומך הטרור, למשה סעדה, שיצא להגנתי והתחלחל ממה שקורה פה במליאת הכנסת. מי אמר למי את הדברים הבאים? אמרתי לך שאת צריכה לקחת את הכדורים שלוש פעמים ביום, לא לשכוח אף פעם. מי אמר למי? מי אמר למי? ניחוש טוב טוב טוב – אחמד טיבי, תומך הטרור, אליי, פה בתוך המליאה. מי אמר למי ובאיזה עניין? אני מקריאה לכם: 90% מהמדינה מתעבים אותך, את היציאות שלך. את תומכת באנשים שפוגעים בילדים, ואת מופרעת על כל הראש, חולת רוח. מי אמר את זה? אחמד טיבי, תומך הטרור. זה לא נגמר בזה. עכשיו אני אתן לכם רמז קצת יותר מעודן. מי אמר למי ובאיזה הקשר? תסתמי את הפה שלך. די, מספיק. תסתמי את הפה שלך. תסתמי את הפה שלך. מי אמר למי? חבר הכנסת עטאונה, מעל בימת הכנסת, כלפיי. ועוד היד נטויה. ולמה אני משחקת את משחק הניחושים הזה? קבלו, חיילי צבא ההגנה לישראל, עם ישראל ואנשי ימין בכלל. אני לקחתי לעצמי משימה – לא רק אני, יש פה עוד כמה חברי כנסת – לצאת נגד אמירות של תומכי טרור בכנסת ישראל. כך התחלתי את השירות שלי בכנסת ישראל כשניהלתי מאבק נגד מינוי אחמד טיבי לסגן יו"ר הכנסת. אמרתי, הבטחתי – קיימתי. פעם ראשונה מ-2006 הוא לא יהיה פה ולא נקרא לו "אדוני", עם היחס המחפיר שלו לאנשי ימין. אנחנו עוקבים ואנחנו רואים מה הם אומרים עלינו. חברי כנסת מסיעת חד"ש-תע"ל הגישו נגדי תלונה שאני קוראת להם תומכי טרור. רציתי לשאול את איימן עודה, איימן עודה – אני הרי שואלת אותו כל הזמן: איפה החטופים? אומרים לי: איך את שואלת את זה? למה את שואלת את זה? אני מחזיקה מולי את התמונה שפורסמה ברשתות: איימן עודה יושב בכנס קטן. מי שלוקח חלק בכנס הזה הוא סלאח אל-עארורי, המחבל שאתמול חוסל, וג'יבריל רג'וב מהרשות הפלסטינית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אסור להראות תמונות.

טלי גוטליב (הליכוד):

וג'יבריל רג'וב מהרשות הפלסטינית. שלא יגידו לי שהם לא תומכי טרור. השבוע אחמד טיבי עומד וטוען שאנחנו כאן מפעילים משטר אפרטהייד ביהודה ושומרון, שצה"ל מבצע פשעים, שהשרים שלנו יעמדו לדין בבית הדין בהאג. אז אני אומרת כאן לחברי חד"ש-תע"ל, ואני מבהירה לכם: כמו חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, שאמר שבין הנהר לים תהיה מדינה אחת והיא פלסטין – אז אני מודיעה לכם: כל עוד נשמה באפי, אני אשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שוות זכויות לאזרחיה, אך מדינת הלאום היהודי. לא תומכי טרור יפריעו לנו במטרה הזו; לא פרוגרס רדיקלי. זאת לא תהיה מדינת כל האזרחים. זאת מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינת הלאום היהודי. ואתם תמשיכו לתמוך בטרור – אני אקרא לכם תומכי טרור, אני אאסוף עליכם חומרים, ואני אומר את זה שוב ושוב. מצאתם לכם שיטה, להתלונן? אמרתי ואני ממשיכה לומר: את הפה שלי לא יסגרו, את הדעות שלי לא ייקחו, ואת החובה שלי לשמור על חיילי צה"ל ועל הגדרת המדינה הזו – לא ייגעו בה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 24) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 24) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שבעה בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 24) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, לפני, יש לסגנית מזכיר הכנסת הכרזה – הודעה. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, מיכאל מרדכי ביטון, צגה מלקו, מאיר כהן, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה ואחמד טיבי בנושא: קריסת הביטוח הסיעודי. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת החוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת, מורי ורבי, דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. רשות התעופה האזרחית – רת"א, בקיצור – היא יחידת סמך במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים שהוקמה בחוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה–2005, במטרה לשמש רגולטור של התעופה האזרחית בתחומי בטיחות טיסה וניהול תעבורה אווירית. מזמן לזמן, חברות ישראליות הנמנות עם התעשיות הביטחוניות מעוניינות להתמודד במכרזים בין-לאומיים לביצוע התקנה של ציוד תעופתי כגון ציוד קשר, ציוד ניווט או ציוד הגנה מפני טילים או לביצוע התקנה של מערכות כגון מערכות תקשורת וניווט בכלי טיס של מדינות זרות. במסגרת תנאי המכרזים לביצוע פרויקטים מעין אלה, נדרשים המציעים – כלומר החברות הישראליות – להצהיר כי קיים במדינתם גוף ממלכתי חיצוני, שאינו בעל עניין, ושבתחום מומחיותו וסמכותו המקצועית לתת אישורים בתחום התעופה, ושיכול לאשר שההתקנות או השינויים שבוצעו בכלי הטיס לא פגעו בכשירותו האווירית ובהטסתו הבטוחה. עד היום הסכימה רת"א – שמעניקה במסגרת תפקידיה אישורים במתכונת דומה לגבי התקנות ושינויים המבוצעים בכלי טיס אזרחיים – לספק את האישור הנדרש, בשל רצונה לסייע לתעשייה המקומית להתמודד במכרזים כאמור מתוך הבנה כי מדובר בפרויקטים בעלי חשיבות כלכלית למשק הישראלי. מאחר שהתעוררו שאלות בעניין סמכותה של רת"א לתת אישורים מעין אלה בנסיבות שתיארתי, מוצע לעגן סמכות זו במפורש בחוק, וכן להסמיך את רת"א לגבות תשלום בתעריף שעתי בעד שעות העבודה שהשקיעו עובדי רת"א לשם הענקת האישור, וכן החזר הוצאות שהוציאה רת"א או מי מעובדיה לשם מתן האישור – בין שהאישור ניתן ובין שלא ניתן. כדי לאפשר יישום מהיר של התיקון המוצע, החלטנו לעגן בתוספת לחוק את ההסדר לעניין התשלום שרת"א תהיה רשאית לגבות בעד מתן האישור. לאור זה שיש הרבה הוצאות לרת"א בעקבות האישורים האלה, ובגלל ההתפתחות הביטחונית של מדינת ישראל, מבקשים ממנה המון בקשות, והוחלט לעגן את זה במסגרת תשלום על השעות שנותנים להם – שהם כמובן מרוויחים מזה כסף בסופו של דבר. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולדחות את כל ההסתייגויות. מכיוון שבהצעת החוק הזו – הדיון בה הסתיים לפני הפגרה – אושרו באמת הסתייגויות בעיקר כדי לדבר, לא ממש הסתייגויות אמיתית. נכסנו לפגרה, ולאחר מכן למלחמה, ולכן זה מגיע חצי שנה אחרי. לכן, אני מבקש מהאופוזיציה פה לוותר על ההסתייגויות ולאפשר לנו להעביר את החוק מהר. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה להודות לי.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני מודה לך – – – עכשיו את צריכה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מושכת את ההסתייגויות.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הינה, אז עכשיו אני אודה לך. אוקיי, תודה רבה על הסרת ההתנגדויות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של חברי סיעת חד"ש-תע"ל. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, בשבוע שעבר נכחתי בבית המשפט השלום בחיפה בבקשה לשחרר שני עצורים, עו"ד אחמד חליפה ומוחמד טאהר ג'בארין – פעילי ציבור מוכרים מאום אל-פחם, שהשתתפו בהפגנה שבועיים בערך אחרי 7 באוקטובר, תחילת המלחמה. מאז הם עצורים עד תום ההליכים. שמעתי את העדות, שזעזעה את האולם כולו, של אחמד חליפה על תנאי המאסר והאסירים בכלא מגידו – על העינוי, ההשפלה, המכות – ועדות ישירה של אחמד חליפה, ששמע את המכות לאסיר שהיה לידו שהביאו בסופו של דבר למותו של האסיר. מאז 7 באוקטובר שבעה אסירים נפטרו כתוצאה מאלימות של הסוהרים. ידוע לי ולכם מי נותן את ההוראות להחמיר את היחס ולהתנהג באופן אלים; לא רק להתערב בתפריט של האוכל, אלא להכות. יש תלונות על מנהל הכלא במגידו שהוא נותן את ההוראות האלה ומאפשר את האווירה האלימה וההתנהגות האלימה וההשפלה – אפילו בשימוש באוכל או כמה שבועות בלי להחליף בגדים, ואגב, בלי ביקורים כמעט. תנאים זוועתיים. העדות של אחמד חליפה הייתה מצמררת. היא גם פורסמה על ידי ג'וש בריינר בעיתון הארץ. השופטת בסופו של דבר דרשה מהמדינה לתת תשובות. אני לא יודע איזה תשובות תיתן המדינה. העינויים והאלימות האלה כולם נמשכים בבתי הסוהר. מרואן ברגותי פנה לבית המשפט בהקשר הזה, נגד האלימות הזאת. יש עדות על האסירים שהוכו, אסירים ששוחררו. ולכן, גם הפיצוצים בחו"ל, גם החיסולים, גם היחס לאסירים – אני אומר לכם, יש לי רושם שמישהו בממשלה, ראש הממשלה, לא כל כך מעוניין בשלומם ובחזרתם של החטופים. מטורף. צריך לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים בשלום. אפשר בחילופים. בינתיים עושים הכול כדי להתגרות, כדי לסכן וכדי לא לבצע את עסקת החילופים, שהייתה אפשרית. מישהו השתגע, קשר את עצמו ואת גורלו להמשך המלחמה. קוראים לו בנימין נתניהו. תודה רבה. אה, יש לי עוד דקה, סליחה. אני רגיל שאתה מאיץ בי. שנת הלימודים נפתחה, ווליד, והרבה סטודנטים התחילו את הלימודים לאחר עיכוב גדול. אני מאחל להם שנת לימודים פורייה למרות הקושי, למרות הנשק הארוך שמסתובב באוניברסיטאות, למרות הקמפיינים והעוינות. צריך להתגבר על כל זה ולהשרות אווירה אחרת בלימודים. יש דאגה, יש חשדנות, יש סקפטיות, ויש גם חברי כנסת הזויים שרוצים לספח, להרוס, להתנחל ליד הים של עזה. כל מי שאומר דברים כאלה – הים של עזה יבלע אותו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה שומע?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הים של עזה יבלע – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני, הזמן עבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – כל מי שרוצה להתנחל על הים של עזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. הזמן עבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם אם הוא פשיסט כמוך.

צבי ידידיה סוכות (עוצמה יהודית):

לא דיברת על התמיכה בחמאס.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הזמן עבר. הזמן עבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני יודע – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, שלשום קראנו פה עדויות של חטופים ששוחררו או של קרובי חטופים המצפים בכאב ודאגה לשובם. מבחינתי הייתה זו חובה מוסרית, אבל זו תובעת מאיתנו לזכור שמעבר לגדר ולהרי החושך, בעזה, חווים למעלה משני מיליון בני אדם קטסטרופה מתמשכת של הרג המוני יום-יומי, חורבן, גירוש, הרעבה והצמאה, השפלה ועינויי גוף ונפש קשים. חשוב להדגיש שבין משפחות החטופים, הנופלים והנרצחים בקרבנו יש לא מעט השותפים להשקפתי זו, ובהם חברי יעקב גודו, שיושב פה ונתן לי את הכבוד, שבנו נרצח בכיסופים בבוקר 8 באוקטובר לאחר 25 שעות של המתנה לחילוץ בממ"ד. הפילוסוף אלבר ממי כתב שאחד האמצעים של הכובש להצדיק את פשעיו נגד הנכבש הוא בדה-הומניזציה ואף דמוניזציה שלו – הצגת הנכבש, או כל קבוצה מדוכאת, כראוי לגורלו המר מפאת היותו מפלצת או לא ממש אדם. כך מצדיקים הימין הכהנאי ושותפיו את הקטל וההרס בעזה – עושים להם רציונליזציה ומנרמלים אותם. לא יעזרו השקרים ולא תעזור הדמוניזציה. רובם המוחלט של תושבי עזה, כמו בכל מקום בעולם, הם אנשים חפים מפשע שכל רצונם לחיות חיים נורמליים. לאלו מגיע להישמע גם כאן, בבית הזה, שבו ישנם כאלה החוגגים על דמם וקוראים להשמדתם. רבאב מחמוד נאפז אל-עאיידי מרפיח, בת חמש, נהרגה בהפצצה. כך העיד אביה: חילצנו מהבניין 11 פצועים והרבה גופות. רק למוחרת הצלחנו לחלץ את הגופות של המשפחה שלי – אשתי, הילדים, ההורים והאחים שלי. הגופות היו מבותרות. ג'נא קדיח, בת 14 מחאן יונס, מתה ברעב. עדות שנמסרה מקרובת משפחתה לעיתון הארץ אומרת כך: הילדה רזתה הרבה מאז תחילת המלחמה. מדובר היה גם בילדה עם בעיות בריאותיות, ולא היה אפשר לעזור לה. מסביב לבית הספר יש טנקים של הצבא ואין אפשרות לצאת החוצה. לא הייתה דרך להשיג את האוכל של ג'נא. היא רק שתתה מים, וגם הם לא היו נקיים. בסוף הגוף שלה נכנע לרעב. שלושה ימים היא גססה, הייתה כמו אבן, הפסיקה להגיב וכבר לא נשמה טוב, עד שמתה. אני מפחדת שגם הילדים שלי ימותו מרעב כמוה. נידאא מהעיר עזה, שעכשיו נמצאת ברפיח: כתבתי לאחותי מדיר אל-בלח כמה פעמים, היא לא ענתה. ידעתי שקרה משהו. אני לא יודעת אם קברו אותה, לא יודעת מה עם ילדיה. חלק מהילדים נקברים בקרב אזרחים ללא שמות.

אופיר כץ (הליכוד):

יש לך 1,400 סיפורים של יהודים שנרצחו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לכן כתבתי את שמותיהם – – –

אופיר כץ (הליכוד):

זה מה שאתה בוחר להגיד פה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לכן כתבתי את שמותיהם של ילדיה – –

אופיר כץ (הליכוד):

אין לך סיפורים מיהודים שנצחו?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – על הזרוע ועל השוק. אם יקרה להם משהו וגם אנחנו נמות, לפחות יזהו אותם לפני קבורה. אלהאם, בת 38 מהעיר עזה, עכשיו ברפיח: גם כשיש קצת אורז, למשל, אין מספיק מים נקיים כדי לבשל אותו. הפעם האחרונה שהכנתי אורז הייתה לפני שלושה שבועות בערך, וכל אחד מהילדים אכל ארבע כפות. הילדים שלי שכחו איזה טעם יש לחלב, לבשר, לעוף.

אופיר כץ (הליכוד):

גם החטופים שכחו את הטעם של הבשר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אין מה לחשוב על לחם.

אופיר כץ (הליכוד):

גם החטופים שאוכלים חצי פיתה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בכל יום הם יוצאים עם בעלי לחפש אוכל, להביא כמה חבילות של עוגיות וחלבה, כי זה מה שמחלקים. האחיין שלי בן ארבעה חודשים.

אופיר כץ (הליכוד):

לחטופים לא מחלקים את זה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אימא שלו חסרת אונים. עד לפני המלחמה הוא ינק וגם קיבל תמ"ל; עכשיו היא לא מצליחה להשיג את התמ"ל בכלל, ובגלל שהיא בעצמה לא שותה ולא אוכלת מספיק, כי אין מספיק מים ואין אוכל, הגוף שלה הפסיק לייצר חלב, אז התינוק רעב. אולי אין בכוחי להאיר את הרי החושך שבעזה במובן של מתן תקווה לתושביה, אבל המינימום שביכולתי ומחובתי לעשות הוא להאיר אותם במובן של חשיפת המתרחש שם, מתוך תקווה שניתן יהיה לקדם בכך מזור לאסונם, שהוא גם אסוננו, ולהוביל לפתרון של שלום צודק ללא כיבוש, ללא מצור, ללא אלימות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

וללא חמאס. וללא חמאס.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה אנושי, זה יהודי וזה הכרחי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה לא מדבר על החמאס, שגונב את האוכל לתינוקות. את זה אתה לא אומר, עופר. על זה אתה לא מדבר. אנחנו ראינו את התמונות שחמאס גונב את כל הסיוע ההומניטרי שאנחנו מכניסים. זו הבעיה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה אתה לא מדבר על זה? תדבר על זה, אולי גם תקבל תמיכה, באמת. למה? אולי אנחנו צריכים לנהל את הסיוע ההומניטרי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה יודע טוב מאוד שעל החמאס דיברתי מספיק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון. אני רואה איך האנשים של חמאס – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, לא דיברת. לא דיברת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – גונבים את הסיוע ההומניטרי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני דיברתי במסגרות אחרות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ואני מתנגד להכנסת סיוע, בגלל שהסיוע נגנב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו הבעיה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

דיברתי. אין לי שום מילה טובה להגיד עליהם, בלשון המעטה, ואתה יודע את זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת סובה, עזוב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3 – 11 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

11 בעד, נמנע אחד, שני נוכחים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. שנייה, את מי להוסיף? להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת פרידמן, שהצביעה בעד. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – 1 חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

12 בעד, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 3), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 39), התשפ"ג–2023, כולל לוח התיקונים, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צבי סוכות, בשם יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק.

צבי ידידיה סוכות (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בפתח דבריי אני רוצה להתייחס לדברי הבלע שנאמרו כאן קודם. אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים במציאות אבסורדית שבה בכנסת ישראל, מקום שבו אמורים להיות מיוצגים כלל אזרחי ישראל שנמצאים עכשיו במלחמה, אולי מהקשות שידענו, עומדים כאן בדוכן הזה אנשים שבאים ופשוט תופסים את הצד של האויב – תופסים את הצד של האויב. מגיעים לכאן, מדברים על הסבל של ילדי האויב ופשוט מתעלמים לחלוטין מהסבל – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – – ביטחון – – –

אופיר כץ (הליכוד):

– – – 1,400 – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

צבי ידידיה סוכות (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

– – מהסבל של תושבי מדינת ישראל, מהסבל של החטופים היקרים והאהובים שלנו שנמצאים עכשיו במאורות של החמאס; חברי כנסת שמאחלים כאן שהים של עזה יבלע את היהודים. זה פשוט בלתי נתפס שהאנשים האלה נמצאים בכנסת ישראל וחיים כאן כאילו הכול בסדר והכול טוב. לגופו של החוק.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – חטופים – – –

צבי ידידיה סוכות (בשם הוועדה לביטחון לאומי):

הבנתי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה, התשפ"ג–2023, שיזמה הממשלה. מצלמות משמשות את גורמי אכיפת החוק ואת גופי הביטחון כבר שנים רבות, ומסייעות במניעת עבירות ובפענוח פשעים. בשנים האחרונות, ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת שימוש במצלמות בעלות יכולת לנתח ולעבד את הצילומים, ובכך לסייע לגורמי אכיפת החוק ולגופי הביטחון למלא את תפקידם באופן יעיל יותר. הצעת החוק הזו נועדה להסדיר את השימוש במערכות צילום אלה. אומר כבר בראשית דבריי: הצעת החוק עוסקת רק במערכות צילום בעלות יכולת לזיהוי חד-ערכי של חפצים, ואינה עוסקת במערכות בעלות יכולת זיהוי ביומטרי של בני אדם. ספציפית, למערכת הקיימת כיום בידי המשטרה, מערכת עין הנץ, יכולת עיבוד מידע בנוגע ללוחיות רישוי, ואם בעתיד תהיה טכנולוגיה ביחס לחפצים אחרים, השימוש בה יחייב הסדרה בתקנות באישור הוועדה. לפי הצעה זו, ניתן יהיה להציב ולהפעיל מערכת צילום מיוחדת למטרות המנויות בחוק. בראש ובראשונה מדובר במניעה, סיכול או גילוי של עבירות פשע או של עבירות שעלולות לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, וכן גילוי מעורבים בתכנונן ובביצוען של עבירות אלה. בנוסף, ניתן יהיה להציב את המצלמות לשם מניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, איתור נעדרים או אנשים שיש חשש לשלומם, וכן אכיפת איסורי כניסה למקומות ציבוריים. לפי ההצעה, הצבה של מערכת צילום מיוחדת תהיה באישור של קצין בדרגת תת-ניצב ממערך החקירות והמודיעין של משטרת ישראל, ואם מדובר בהצבה לתקופה ארוכה יותר של עד שלושה חודשים – באישור של קצין בדרגת ניצב משנה. בנוסף כוללת ההצעה חובת בקרה עיתית על הצבת המצלמות. כאשר מדובר במצלמה המצלמת את כל המרחב הציבורי ביישוב מסוים, מטילה הצעת החוק הגבלות נוספות על הצבת המצלמות. ניתן יהיה לעשות זאת רק אם הדבר דרוש לצורך מבצעי מסוים בשל סבירות גבוהה לביצוע עבירות המסכנות את חייו של אדם, את שלמות גופו, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה, ואם מדובר בדרכי גישה ליישוב – גם אם מדובר בסבירות גבוהה לביצוע עבירות רכוש בהיקף נרחב. בכל מקרה, במקרים אלה, החוק קובע בקרה תכופה יותר על הצבת המצלמות ובדרג גבוה יותר. כאמור, החוק מגדיר את המטרות שלשמן ניתן להציב ולהפעיל את המצלמות, אך משעה שהופעלו, ניתן יהיה להשתמש בחומר שצולם בהן גם למטרות נוספות הקבועות בחוק, ובהן הצלת חיי אדם או הגנה עליהם, גילוי עבירות פשע או עבירות עוון המוגדות בחוק והליכים פליליים בעניינן וחילוט רכוש על פי דין. השימוש במידע יכול להיות בשני מתווים – או באמצעות התראת זמן אמת, שתסייע באיתור כלי הרכב בזמן אמת, או באמצעות חיפוש בדיעבד בחומר שצולם במערכות הצילום ונאגר. לעניין המידע שנאגר, החוק קובע כי הוא ייאגר לתקופה של שישה חודשים, אך לצורך חקירה של עבירות שדינן שבע שנות מאסר ומעלה, וכן מספר מצומצם של עבירות פשע נוספות, ניתן יהיה להשתמש בחומר שנאגר לתקופה של שנתיים. לגבי מצלמות ניידות, התקופות יהיו קצרות יותר – שלושה חודשים ושנה, בהתאמה. החוק מאפשר להעביר מידע ממערכות הצילום גם לגופים אחרים בתחומי אכיפת החוק והביטחון המנויים בחוק ובתנאים הקבועים בו. בין היתר, מדובר ברשויות התביעה, מח"ש, המשטרה הצבאית, מערך המודיעין בפיקוד המרכז, שב"כ, הרשות להגנה על עדים ויחידות מסוימות בשב"ס. לצד התועלת הרבה הגלומה במערכות הצילום המיוחדות, ברור לכול כי לשימוש בהן נלווית גם פגיעה בפרטיות, שכן המצלמות, מטבע הדברים, אינן קולטות רק כלי רכב של עבריינים אלא גם כלי רכב של אזרחים תמימים העוברים בדרך. במהלך דיוני הוועדה בחנו את הדרכים לצמצם את הפגיעה בפרטיות וערכנו לא מעט שינויים בהצעת החוק. בין היתר, חידדנו את ההוראות בעניין צילום אדם ברשות היחיד, וקבענו כי כאשר מדובר במצלמות נייחות, יחול איסור על כך, ובמצלמות ניידות, שבהן לא ניתן לדעת מראש מה יהיה הטווח שיצלמו, קבענו כי תיאסר הפעלתן באופן המיועד לצילום אדם ברשות היחיד. שנית, כדי למנוע גישה בלתי מורשית למאגר המידע, קבענו כי המאגר יכלול גם אמצעי בקרה על זהות המשתמשים בו. בצד זאת, קבענו גם עבירה פלילית שדינה שלוש שנות מאסר בגין שימוש שלא כדין במידע שנאגר במערכת הצילום. בנוסף, הוספנו הוראה מפורשת הקובעת כי בסיום התקופות המנויות בחוק, יימחק המידע. שלישית, חידדנו את הגדרת היישוב כך שתחול גם על תאי שטח קטנים יותר, ככלל בהתאם להגדרות הלמ"ס, ובכך החלנו את הכללים המחמירים יותר במקרים רבים יותר. חובות הדיווח שנכללו בהצעת החוק היו מלכתחילה רחבות מאוד, אך הוספנו עליהן חובות דיווח נוספות, בין היתר בעניין מצלמות המצלמות יישוב שלם, אירועי דליפת מידע או חדירה אליו וכן בדבר מספר המצלמות שהוצבו. תיקונים נוספים שערכנו נועדו לחזק את תחולת ההוראות בדבר התנאים ומטרות השימוש במידע, אבטחתו והבקרה על הגישה אליו גם בגופים הציבוריים שזכאים לקבל את המידע מכוח החוק. במקביל, הטלנו חובות דיווח על השימוש במערכות גם על גופים אלה. במהלך דיוני הוועדה קיבלנו גם סקירה על אודות ההסדרה של מערכות הצילום המיוחדות במדינות אחרות, בייחוד בהיבטים של אופן השימוש במידע שנאגר ומשך אגירתו. מסקירה זו עולה כי יש מנעד רחב: יש מדינות שבהן המידע נאגר לימים בודדים ויש כאלה שמתירות את אגירתו לשנים רבות; במדינות מסוימות יש ביקורת שיפוטית על השימוש במידע ובאחרות לא. בסופו של דבר הגענו להסדר ראוי ומאוזן, וכפי שציינתי גם עיבינו במהלך דיוני הוועדה, ואני סבור שהוא מאזן היטב בין הצורך להיאבק בפשיעה ולהגן על ביטחון הציבור לבין פרטיותם של אזרחי המדינה. בכל מקרה, החוק כולל אמצעי בקרה רבים, בין היתר באמצעות מנגנוני אישור התקנות וחובות הדיווח, שיאפשרו לנו לעקוב באופן הדוק אחר יישומו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. גברתי חברת הכנסת בן ארי, הסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את ההסתייגויות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מסירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם המחנה הממלכתי לא פה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן. אז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 40), התשפ"ד–2024, כולל לוח תיקונים, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–4 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4, כולל לוח התיקונים, נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 40), התשפ"ד–2024, כולל לוח התיקונים. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 40), התשפ"ד–2024, כולל לוח התיקונים, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 40), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, כולל לוח תיקונים, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024. זוהי הצעת חוק מטעם הממשלה שמטרתה לקבוע כי מי שממונה על ידי הממשלה למשרת ראש נציגות דיפלומטית או קונסולרית בחוץ לארץ, יצהיר הצהרת אמונים שתכלול התחייבות מפורשת לשמור אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זאת, נוסף על ההצהרה הרגילה של כל עובדי המדינה, שמתחייבים לשמור אמונים למדינה ולחוקיה. הצהרה זו תתבצע בפני שר החוץ או בפני עובד המדינה שהוסמך לכך בתקנות. שמענו בדיון בוועדה על העבודה החשובה והרגישה של ראש נציגות דיפלומטית או קונסולרית, שהוא נציגו הרשמי והבכיר של הריבון במדינה הזרה, המייצג מעצם תפקידו את עמדות המדינה והממשלה בחו"ל. בנוסף, שמענו כי במשרד החוץ יש נציגים מכלל הדתות שמייצגים אותנו בעולם. בשל הייחודיות של התפקיד הזה, ובמיוחד בעת הזו, נכון שמי שמייצג את המדינה בעולם יצהיר כי הוא מתחייב לשמור אמונים למדינה ולאופי הייחודי והמיוחד שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית. להצעה לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית כנוסח הוועדה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי, שסייע בהכנת ההצעה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – ולטלי, שהפריעה פחות מהרגיל בדיוני הוועדה, וכמובן לשר שכיבד אותנו בנוכחותו – שכשהוא נכח בוועדה הוא גם היה שר החוץ, ובינתיים השתנה תפקידו. זכינו לקדם את ההצעה הזאת בהסכמות ולהביא אותה לשולחן המליאה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור: חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בהצלחה בתפקיד החדש. יישר כוח על כל העשייה הברוכה במשרד החוץ. בהצלחה בתפקיד, כמובן, גם לשר החוץ החדש-ישן ישראל כץ. אני מתכוון להצביע בעד ההצעה הזאת, אבל לא מכיוון שהיא הכי טובה, אדוני היושב-ראש, אלא כי היא משפרת את המצב הקיים – שחלילה שגורמים שלא מקבלים את זהותה של מדינת ישראל, לא ייצגו אותה בחו"ל. זה איזשהו מינימום. אבל אני רוצה להתעכב על נקודה, ולכן ביקשתי את רשות הדיבור. לצערי, שכחנו בשנים האחרונות מושכלות יסוד: דמוקרטיה היא שיטת משטר אשר באמצעותה החליט העם היהודי לנהל את מדינתו. שיטת משטר חשובה, שיטת משטר שנותנת ביטוי. במאמר מוסגר, אומר שלצערי ספגה שיטת המשטר הזאת, השיטה הדמוקרטית, מכה אנושה לפני יומיים. שיטת משטר שבה קבוצה בלתי נבחרת נמצאת עליונה על העם ועל נבחריו ושעל אותה קבוצה העם לא יכול לערער ושהיא המילה האחרונה – שיטת משטר כזאת איננה דמוקרטיה. סוף סוגריים. ועל אף חשיבותה של הדמוקרטיה, כבודה ומרכזיותה, אדוני היושב-ראש ראש ואדוני השר, יש בעולם עשרות רבות של מדינות דמוקרטיות. הדמוקרטיה איננה מה שמייחד את מדינת ישראל, כי מדינת לאום לעם היהודי יש רק אחת. מדינת לאום לעם היהודי היא-היא התקווה בת שנות האלפיים, היא-היא מושא התפילות והחלומות של העם היהודי בכל הדורות ובכל הגלויות; מדינת לאום לעם היהודי היא-היא הסיבה שבגינה ייבשו החלוצים ביצות ומתו ממלריה; מדינת לאום לעם היהודי היא-היא הסיבה שבגינה עלו לוחמי המחתרות לגרדום; מדינת לאום לעם היהודי היא-היא הסיבה שבגינה חירפו יהודים את נפשם ממלחמת השחרור ועד מלחמת הקוממיות שנכפתה עלינו כעת. מדינת לאום לעם היהודי היא הסיבה שאפשר לדחות את הוויכוח על פסיקת בג"ץ האחרונה ליום שאחרי המלחמה. כי בעיניי – ובעיני הרוב המוחץ של העם בישראל ובעיני הלוחמים הגיבורים ובני משפחותיהם – הבטחת הקיום של מדינת הלאום של העם היהודי היא העיקר. אחר כך יגיע הזמן לעסוק באופי של המשטר הדמוקרטי. כי זה ורק זה הסדר: מדינת לאום של העם היהודי היא משטר דמוקרטי מתוקן. תנחומיי למשפחות הנופלים. רפואה שלמה לפצועים. שנזכה, בעזרת השם, לראות בשחרור מלא של כל הנתונים בשביה ובצרה, וכמובן, יברך השם את כוחות הביטחון. כאמור, למרות ההסתייגות שהבעתי כאן, אצביע בעד ובלב שלם, וזאת כדי למנוע תופעות כמו מינויה של חברת הכנסת לשעבר זועבי לתפקיד שמייצג את מדינת ישראל בעולם. רק זה חסר לנו – להיות תלויים בנאמנותם של טיפוסים מסוגה בימים אלה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, האמת שהתלבטתי אם לעלות ולהתייחס להצעת החוק, שהרי לכל בר-דעת ברור שמדובר בהצעת חוק מגוחכת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא.

גלעד קריב (העבודה):

– – פשוט אבסורדית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

אסביר. – – שכל התכלית שלה היא להעניק לשר החוץ היוצא פרס ניחומים ואפשרות להפיץ בימים הקרובים בקרב חברי מרכז הליכוד – ואולי בקרב כל חברי הליכוד – –

אופיר כץ (הליכוד):

בקרב כל – – – עם ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

– – איזשהו ניחוח של עשייה משמעותית. למה מגוחכת? מגוחכת מכיוון שאותם דיפלומטים ממילא חייבים להצהיר הצהרה, שבה מחויבים כל עובדי המדינה – הצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. בפעם האחרונה שבדקתי הרעיון שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית איננו רעיון ערטילאי – זה חלק מרכזי בחוקי-היסוד של מדינת ישראל. אז מה אתם בעצם מקרינים בהצעת החוק הזאת? שלא די בהצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה כדי לקבל את העיקרון שמופיע בחוקי-היסוד שזאת מדינה יהודית ודמוקרטית? צריך – רק לדיפלומטים – הצהרה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

רגע, הרבנים הראשיים לא צריכים להצהיר את זה? ונשיא המדינה? ואנחנו, חברי הכנסת והשרים?

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

למה רק הדיפלומטים? רק הדיפלומטים מכיוון ששר החוץ היוצא רצה להתגדר במשהו. אמרתי לכם שהתלבטתי אם לעלות, כי הרי מדובר באמת בכלום ושום דבר. כשאדם מצהיר אמונים לחוקיה של מדינת ישראל, הוא מצהיר אמונים להגדרתה כיהודית ודמוקרטית. פה ראוי לומר את הכלל התלמודי "כל המוסיף גורע". כי אם הדיפלומטים אומרים לא רק לחוקיה אלא גם "ליהודית ודמוקרטית", מה נאמר על כל אלה שאומרים רק "לחוקיה"? כנראה נשיא המדינה, כשהוא נשבע אמונים, הוא לא נשבע ל"יהודית ודמוקרטית". אז למה עליתי בכל זאת אם זה מגוחך? כי אני, איך אומר, אני מוטרד מצביעות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה?

גלעד קריב (העבודה):

אני מוטרד מצביעות. אני חושב שגם בפוליטיקה צריכה להיות רתיעה מצביעות. למה אני אומר צביעות? כי הרי רק לפני כמה חודשים הבאנו לכאן הצעה לעגן את התיבות "יהודית ודמוקרטית" בחוק הלאום. הרי התיבות "יהודית ודמוקרטית" מופיעות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מופיעות בחוק-יסוד: חופש העיסוק; אבל כשחוקקו את חוק הלאום, הליכוד התנגד לקבוע בחוק הלאום – –

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית, כמו שהוא התנגד להזכיר את מגילת העצמאות. אז שר חוץ – לא זוכר אם אתה היית בהצבעה או לא, אבל חבריך – –

אוהד טל (הציונות הדתית):

גלעד קריב (העבודה):

– – התנגדו לעגן את התיבות "יהודית ודמוקרטית" בחוק-יסוד נוסף. אני, דרך אגב, חושב ש"יהודית ודמוקרטית" צריך להופיע בכל חוקי-היסוד של מדינת ישראל, בפתיחה. אתם התנגדתם ל"יהודית ודמוקרטית" בחוק הלאום רק לפני כמה חודשים, ועכשיו, בשביל איזשהו סרטון פומפוזי שיצא בעוד כמה שעות ברשתות החברתיות, פתאום "יהודית ודמוקרטית" חשובה לכם. זאת בדיחה. זאת צביעות. אתם בחוק הזה פוגעים במעמד העיקרון החוקתי של "יהודית ודמוקרטית", כאילו אדם יכול להישבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה בלי שהוא מקבל את "יהודית ודמוקרטית". אתם הפכתם את "יהודית ודמוקרטית" לפארסה, למשהו שכשלא מתאים לכם – לא נשים אותו, וכשמתאים לכם – כן נשים אותו. בחוק-יסוד: הלאום זה לא חשוב, אבל בחוק הזה, תיקון לחוק המינויים שמוסיף הצהרה שנייה רק לדיפלומטים – פה, וואו, מה זה. שר החוץ לשעבר וחוזה המדינה. בחוק-יסוד: שירות המדינה הקמתם את מדינת ישראל ואת התנועה הציונית. בדיחה. בדיחה וצביעות. אכפת לך מיהודית ודמוקרטית? בבקשה, בוא תתמוך בהצעה שלי להכניס יהודית ודמוקרטית לחוק הלאום. בואו תכניסו את מגילת העצמאות לחוק הלאום. אבל כבר אמרנו, גם מגוחך וגם צבוע, אדוני. וזה כל כך מגוחך, שאפילו לא צריך להתנגד להצעה הזאת. מדובר בסרטון תעמולה לפריימריז הבאים ברשימת הליכוד. תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

כל מה שאמרת ואתה לא מתנגד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב הוא מחברי הכנסת שגם אם לא מסכימים עם דעותיו, תמיד נחמד לשמוע אותו מדבר. אין מה לעשות. אני מקווה שזה לא יזיק לך בפריימריז הבאים בעבודה שאני אומר את זה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. רבותיי, רבותיי, חבר הכנסת הלוי ממתין. חבר הכנסת הלוי ממתין, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, אדוני שר החוץ היוצא, שר האנרגיה אלי כהן, שיזם את ההצעה הזאת, אזרחי ישראל, שאל כאן חבר הכנסת גלעד קריב – ובצדק שאל, אני חייב לומר: למה רק דיפלומטים? הרי הם מצהירים אמונים, כמו שאמרת, למדינת ישראל ולחוקיה, כמונו, כמו חברי הכנסת, כמו שופטים, כמו שרים. למה דווקא להם להוסיף את ההצהרה הזאת למדינה יהודית ודמוקרטית? שאלה טובה ומתבקשת. אז קודם כול, אני רוצה לומר, חבר הכנסת קריב, אתה צודק. ראוי לתקן את כלל ההצהרות – גם זו שלנו, גם זו של נציגי הציבור ועובדי המדינה. שכולם יצהירו על המחויבות לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – דמוקרטית או חופשית, כמו שכינו זאת פעם, כזאת שערך החירות מאפיין את המשטר ואת החברה שלה. זה עניין אוניברסלי, קיים במדינות רבות, עניין חשוב מאוד. והעיקר הוא מדינה יהודית – מחויבות למדינת הלאום של העם היהודי. כשאדם עובד בשירות הציבור במדינת ישראל הוא לא רק משרת את האזרח בפונקציה מסוימת, הוא לפני הכול משרת את הרעיון הגדול של מדינת העם היהודי, של הלאומיות היהודית – מה שקוראים: ישראל לפני הכול, אדוני היושב-ראש. הרי המדינה שלנו היא לא רק מסגרת אזרחית שבאה לשרת את היחיד, אלא מדינת לאום שנוסדה קודם כול בשביל קיום העם היהודי בארצו באופן עצמאי, עם שמגן על עצמו בעצמו, כמו שאנחנו עושים בימים אלו מול אויבינו המרים בעזה ובמקומות אחרים. אנחנו הרי יודעים בדיוק מה היה קורה בתל אביב ובירושלים אם לא הייתה לנו היום מדינה עם כוח ריבוני ועצמאי. יש לנו, לצערי, ניסיון רב בזה, ניסיון של אלפיים שנה. הרי בתל אביב היה קורה מה שקרה בקישינב, מה שקרה בכפר עזה, מה שקרה בברגן בלזן, מה שקרה בבארי, מה שקרה בתרפ"ט ומה שקרה בשמחת תורה בתשפ"ד. אז קודם כול, זה הבסיס למדינת הלאום היהודי. לא פחות חשוב מהקיום הפיזי – מדינת הלאום נוסדה כדי לטפח את המורשת הייחודית לנו, אם כבר הזכרת, חבר הכנסת קריב, את מגילת העצמאות, כן? את אותה תרבות ישראלית שלאורך ההיסטוריה, אגב, השפיעה הרבה יותר מכל תרבות אחרת למרות הגודל שלנו, למרות הפרופורציה הזאת, השפיעה על התרבות האנושית השפעה עצומה. ההגדרה הזאת של מדינה יהודית שמופיעה בהצהרת האמונים שיזמת, השר אלי כהן, היא לא רק עניין סימבולי – היא עניין מהותי. כל פקיד וכל חבר כנסת וכל אדם שקם בבוקר לעבודה – או יותר נכון לעבוד – אגב, גם אם הוא בן דת אחרת – זאת המשימה המרכזית שלו. זה לא משנה אם הוא עוסק בבינוי, בכלכלה, במשפט או בכל תחום אחר – הוא עסוק בחיזוקה ובבניינה של המדינה היהודית; הוא עסוק בחיזוק הבית הלאומי של כל יהודי בעולם. בוודאי אלו שעוסקים במסורת, עוסקים בתרבות, עוסקים בזהות של המדינה, באופי של המשטר, באופי של החברה – הם עוסקים בטיפוח מדינת הלאום היהודית, שכמובן מכבדת כל יחיד וכל קהילה. לכן, ההצהרה הזאת קודם כול נכונה לכולם. בזה הוא צודק, וצריך לתקן את זה לכולם. אני אומר גם לך, השר, צריך שכל משרת ציבור יצהיר ככה. אבל בכל זאת, יש מקום למה דיפלומטים – ואני שמח על ההצעה שלך – דווקא דיפלומטים נדרשים לכך במיוחד. אני רוצה להסביר. דיפלומטים נמצאים בקו החזית הזאת. הם נדרשים להילחם בדיוק על זה, כלומר על זהותה של ישראל כמדינת הלאום. הם לא עושים את זה ממגרש הבית כאן; הם עושים את זה במדינות המארחות. זה הרבה יותר קשה כשאת או אתה מול קהילה בין-לאומית, שחלקה עוינת, ששמה לה למטרה – כל מדינת לאום, כל זהות היום, בשם הפרוגרס, כמובן, הם בוודאי נלחמים בזהות הלאומית של ישראל. במערכה הזאת, הניסיון הדיפלומטי שלנו לימד שיש שני סוגים של דיפלומטיה: זאת שגאה וזאת שמתנצלת; זאת שמדגישה את הלאומיות שלנו וזאת שמטשטשת אותה; זאת שמבליטה ומתקפת את הערכים המיוחדים שהזהות שלנו הביאה לעולם מהעת העתיקה ועד היום, זאת שעומדת מאחורי הקושאן שלנו על ארץ ישראל, כמו שקרא לתנ"ך ראש הממשלה הראשון בן-גוריון, וזאת שמבקשת להדגיש רק את החלקים או את הממדים המטריאליסטיים, הכלכליים, אלו ששייכים לכל המדינות בכפר הגלובלי. אנחנו צריכים, חברותיי וחבריי לכנסת – שר החוץ היוצא, בצדק אמרת – אנחנו צריכים דיפלומטים שמסבירים את זכויותינו התנ"כיות, ההיסטוריות והלאומיות; שמבהירים שהלאומיות שלנו נועדה להביא ברכה לא רק לעצמה, לא רק לנו, אלא לעולם כולו. כמו שאמר הדיפלומט המרכזי שלנו בעת החדשה, חוזה המדינה הרצל: "בשחרורנו ישתחרר העולם, בעושרנו יתעשר ובגדולתנו יוסיף גם הוא גדולה, ואשר אנחנו מנסים לעשות שם" – הוא מתכוון לכאן, לארץ ישראל – "לטובתנו, יפעל פעולה חזקה ורבת ברכה לטובת האנושות כולה". והיו לנו כאלה, כמו שגרירנו המלומד יעקב הרצוג, דוד של הנשיא, שייצג אותנו בעוצמה וברהיטות, והיו כאלה שנגררו לשיח הקודם שלנו, לשיח הגלותי – כמה אנחנו חלשים, דיפלומטיה שמסבירה כמה אנחנו קורבנות, כמה אין לנו קרניים, כמה אנחנו כמו כולם. לכן, הראשונים שצריכים להצהיר אמונים – ובזה צדקת, שר החוץ – להצהיר אמונים על המחויבות שלהם למדינה היהודית – זה נכון לכולנו, אבל הראשונים שזקוקים לזה, ויש חשיבות רבה שהם יצהירו על זה, על המחויבות למדינה היהודית, הם אלה שמייצגים אותה מול אומות העולם, אלה שנדרשים בדיוק לזה – להבליט בגאון את הזהות שלנו לשאת את הדגל שלנו בעולם. תודה רבה, ותודה לך על ההצעה הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר אלי כהן, בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, שמענו קודם את חבר הכנסת גלעד קריב, וקראתי לו להישאר במליאה, לשמוע את התשובה, אבל הוא נס על נפשו, והוא ידע טוב מאוד למה הוא נס על נפשו ויצא דרך היציאה הצדדית במהירות. מכיוון שאם היה לו קצת זיכרון, הוא היה זוכר שלפני שנה וחצי לערך, הקואליציה שהוא היה חבר בה, הממשלה שהוא תמך בה, אישרה במליאת הממשלה את מינויה של חברת הכנסת רינאוי זועבי להיות קונסולית בשנגחאי. כשזה הגיע לממשלה שלהם, גם לפיד, גם מרב מיכאלי, כולם, הצביעו בעד המינוי שלה כקונסולית בשנגחאי. הרי באמת נשאלה השאלה: מדוע אחרי 75 שנה צריך להביא את ההצעה הזאת? אז הקואליציה הגרועה שלכם היא הסיבה להביא את ההצעה הזאת, מכיוון שאתם רציתם למנות לדיפלומטית בסין, שאמורה לייצג את מדינת ישראל, את מי שקוראת לחיילי צה"ל בשמות גנאי; מי שלא מכירה במדינה כמדינה יהודית; מי שתומכת בארגוני החרם. שברתם כל מוסכמה, כל קו אדום. נתתם אתנן פוליטי. ולכן, התשובה למה החוק הזה נדרש היא במעשה המזוויע שאתם עשיתם.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חברת הכנסת היקרה גוטליב, כשנכנסתי לתפקידי אמרתי שאני אתקן את זה – שלא יעלה על הדעת בידי אף ממשלה בעתיד למנות מישהו שלא מאמין בדבר הבסיסי שמשותף לכולנו, שהמדינה שהוא מייצג אותה היא מדינה יהודית ודמוקרטית. ואני שמח שבשבוע האחרון שבו כיהנתי כשר החוץ ההצעה הזאת עולה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים. ככלל, צריך לומר שלהיות דיפלומט במדינת ישראל או לייצג את מדינת ישראל זה תפקיד מאוד קשה, מאוד מורכב, בזירה הבין-לאומית – המלחמות, האתגרים, רוב שיש כנגדנו במוסדות הבין-לאומיים. רק מי שמאמין במדינה ובערכיה יוכל לייצג אותנו מול אותם אתגרים. מי שלא מזדהה עם המדינה, לא יהיה מוכן להילחם למענה בזירה הבין-לאומית. חשוב לציין, יש יותר מ-200 מדינות בעולם, אבל רק דבר אחד מייחד אותנו משאר המדינות, וזה עצם היות מדינת ישראל מדינת העם היהודי. תמיד אני מדבר על כך שהסבים שלנו והסבתות שלנו שהגיעו לארץ, הם עשו זאת כי הם רצו מדינה יהודית. תחשבו על זה שהם עזבו, במרבית המקרים, רכוש, בתים, פרנסה, ועלו לארץ ישראל על מנת להקים את המדינה. ובהחלט, אני חושב שיש קונסנזוס רחב בעם על האופי של המדינה ועל שני העקרונות הללו. חשוב לי להדגיש: לחוק הזה אין שום קשר לזהותם, דתם או אמונתם של הדיפלומטים שלנו. מדינת ישראל התברכה בדיפלומטים מוכשרים ומסורים בני כל העדות ומכל המגזרים. אני אמשיך לפעול ולשלב דרוזים, מוסלמים ונוצרים – שעושים, אגב, עבודה מצוינת בשירות החוץ. רק בקורס האחרון שילבנו מתוך 40 צוערים ארבעה מקרב בני המיעוטים, שלושה נציגים יקרים לעדה הדרוזית. יש לנו נציגים שפועלים במגוון מדינות ומראים את הפנים היפות של מדינת ישראל בעולם. לא בכדי זאב ז'בוטינסקי – ונכון להזכיר את דבריו גם היום – דיבר על מדינת ישראל כחברת מופת לבני כל הדתות, אלו שהכירו כי זוהי מדינת הלאום של העם היהודי. כך הוא אמר. לכן החוק שעליו נצביע היום ימנע בעתיד מינויים הזויים שיפגעו במדינת ישראל. תפקידם של שליחי המדינה ונציגיה הוא לייצג את ערכי מדינת ישראל ולפעול למען האינטרסים שלה. מדינת ישראל הייתה ותישאר לעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ואחרי החוק הזה, מי שלא מכיר בכך לא יוכל לייצג את מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, אדוני. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל הם לא – הם אחרי – – –

קריאה:

אני לא הספקתי – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מה? נו?

קריאה:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר.

קריאה:

גם אני לא הספקתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר. לא הספיקו להגיע. הייתה הצבעה. זה נגמר. יש קריאה שלישית. אתם יכולים להביע את עמדתכם בקריאה שלישית. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 9 נגד – 2 נמנעים – אין חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תשעה בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ז בטבת, התשפ"ד, 8 בינואר 2024, בשעה 16:00. לפני שנלך, ובעקבות הדברים ששמענו פה, אני בטוח שתרצו להצטרף אליי בתפילה: "מי שבירך אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו והרי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, מן הים הגדול עד לבוא הערבה, ובכל מקום שהם, ביבשה, באוויר ובים. ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את חיילינו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועות ובעטרת ניצחון, ויקוים בהם הכתוב 'כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם עם איביכם להושיע אתכם'. ונאמר אמן". עם ישראל חי. ישיבה זו נעולה.