ישיבת מליאה בתאריך 03/12/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום ראשון כ' בכסלו התשפ"ד, 3 בדצמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, על סדר-היום – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח הדברים אני מבקש לבשר – ואני סמוך ובטוח שכולכם תתמכו – שאחרי דיון ארוך ומעמיק שהתקיים היום במשרד האוצר, קיבלתי החלטה להאריך את מתווה הפיצויים הכללי לכל העסקים במשק גם למהלך חודש דצמבר. כידוע, ועדת הכספים והכנסת אישרו את המתווה לחודשים אוקטובר-נובמבר. שר האוצר רשאי, בצו, באישורה של ועדת הכספים, להאריך לדצמבר. אנחנו מקבלים את ההחלטה היום, בתחילת החודש, ואני לא אכחד שהיו שיקולים וסברות לכאן ולכאן. אבל כפי שאמרתי, ממש מהשבוע הראשון של המלחמה, אחרי שקו הביצורים הראשון, הפשוט, של הקיום, של הביטחון, נפרץ, אנחנו בונים את קו הביצורים השני, הכלכלי, זה שבונה מחדש את האמון של אזרחי מדינת ישראל במדינה. יש מדינה, היא כאן בשעת צרה – –

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק שהכספים הקואליציוניים הולכים לזה, מבחינת האמון, כן. אם אתה במגזר המתאים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ממש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אפשר לסמוך עליה. כפי שאמרתי, יש ערך גדול לוודאות ויציבות. אנחנו אומרים לבעלי העסקים, מצד אחד: בואו נחזור כמה שיותר לשגרה. אנחנו אומרים להורים – הכול כפוף להנחיות פיקוד העורף: תשלחו את הילדים לבתי הספר; בעלי העסקים – תפתחו את העסקים; הורים – לכו לעבודה, לכו לקניות, שבו במסעדות, לחזור כמה שרק אפשר לשגרה בתקופת המלחמה. זה נכון לחוסן הלאומי והחברתי של כולנו. זה חלק מתמונת הניצחון שלנו. אני חושב שבעניין הזה אין מחלוקת. ולמרות זאת, כן, אנחנו אומרים בתחילת החודש לכלל בעלי העסקים במדינת ישראל: יש לכם רשת ביטחון גם בחודש דצמבר. כשר האוצר אביא את הצו הזה, בעזרת השם, ממש בהקדם לוועדת הכספים. אני סמוך ובטוח שהצו יאושר פה אחד, קואליציה-אופוזיציה. ומכאן להצעת החוק שעומדת על שולחננו. אני מקדים ואומר: זו הצעה שמתקנת את המסגרות.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, קצת יותר שקט במליאה, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש לנו, כידוע, שני כללי מסגרת: האחד – הגירעון; השני – כלל ההוצאה. החוק שבפניכם מעדכן ראשית את יעד הגירעון, מגירעון של 2.25%, שבמקור היה מתוכנן לשנת 2023, ל-3.75%. תכף אני אדבר רגע על ההשלכות של הדבר הזה, אבל אנחנו מגדילים את הגירעון הצפוי השנה ל-3.75%, ואנחנו מתקנים גם את כלל ההוצאה בשני מרכיבים: 17 מיליארד שקלים תוספת לתקציב הביטחון – הדבר הזה שווה גם 3.75% מסך התקציב; ו-8.8 מיליארד שקלים להוצאות המלחמה האזרחיות. זה כמובן מצטרף לעוד 4.5 מיליארד שקלים בערך של התייעלות – 4 מיליארד בתוך התקציב, חצי מיליארד הוצאה מותנית הכנסה, בעזרת השם, מקק"ל. סך כל אותה קופסה, מה שאנחנו רגילים לכנות, הגדלת התקציב – 30.5 מיליארד שקלים, מתוכם 13.5 להוצאות האזרחיות. מה יש בדבר הזה? אני מקווה שמחר יונח חוק התקציב על שולחן הכנסת, וביום רביעי נצביע עליו בקריאה הראשונה. אבל כבר שנבין, לשם מה אנחנו מגדילים את המסגרת של התקציב? אז אמרנו, 17 מיליארד שקל הוצאות הביטחון, לצבא באופן ישיר – חימושים, ימי מילואים. פשוט. מה יש בהוצאות האזרחיות? אז יש 3.5 מיליארד שקלים בערך למימון הפינוי לבתי המלון והחלופה שיצרנו; יש בערך 2 מיליארד שקלים למשרד לביטחון לאומי – מימי מילואים ועד הקמת מאות רבות של כיתות כוננות, ציוד, חימוש; עוד פעם, אני לא נותן עכשיו מספרים מדויקים, זה יונח פה על השולחן, בעזרת השם, מחר. יש כמיליארד שקלים תוספת מיידית, מזומן, למערכת הבריאות, עוד לפני ההתחשבנות עם קופות חולים, עוד לפני ההתחשבנות עם בתי החולים.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, סליחה שאני שואל, כי אני מבין שהיה על זה דיון בוועדת הכנסת. זה בטוח יונח מחר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בעזרת השם. השאיפה היא להניח את זה מחר. עוד פעם, "בטוח" – אתה יודע, בעולם הזה שום דבר לא בטוח.

היו"ר אמיר אוחנה:

כי זה חשוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

השאיפה שלנו להניח את זה מחר על שולחן הכנסת כדי להצביע על זה בקריאה ראשונה ביום רביעי. אנחנו חייבים את זה כמה שיותר מהר, וזה תכף מה שאני אנסה להסביר. מיליארד שקלים למשרד הבריאות; כמיליארד למשרד הרווחה; 700 מיליון למשרד החינוך, עוד לפני הקמת בתי הספר העורפיים הזמניים במסגרת החזרה לשגרה של יישובי העוטף. זה מתוקצב במינהלת תקומה, שמתוקצבת בכמיליארד שקלים. באמת, המון המון כסף לאזרחים. עכשיו אני רוצה לומר על זה מילה.

גלעד קריב (העבודה):

מיליארד שקלים – – –

ירון לוי (יש עתיד):

ל-2023?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הכול ל-2023. כל מה שאנחנו דנים. חוק המסגרות הנוכחי, כפי שאמרתי, התיקון של הגירעון ושל כלל ההוצאה, וחוק התקציב שיובא לכאן בהמשך השבוע – הכול ל-2023. תוספת של כ-30.5 מיליארד שקלים – 17 ו-13.5. 30.5 הוצאות נוספות בגין המלחמה, בשלושה חודשים בערך, מ-7 באוקטובר ועד סוף דצמבר. למה זה נכון? וזה לא היה מובן מאליו. היו הרבה מאוד אנשים שלא רצו שנעמוד כאן בכנסת ונבצע את החקיקה הזאת. אגב, לראשונה מאז קום המדינה פותחים תקציב באמצע שנת תקציב לא רק כאיזושהי קופסת ביטחון לצבא. אני עמדתי בתחילת המלחמה בדילמה, והתייעצתי, אתם יודעים, עם שרי אוצר קודמים ועם בכירים לשעבר ועם כלכלנים בהווה, איזו מדיניות כלכלית נכון ליישם כרגע במלחמה. קיבלתי החלטה על מדיניות כלכלית מרחיבה, ואני מודה, לא כולם אוהבים אותה. אני מזכיר לכם שבלבנון השנייה לא קיבלו החלטה כזאת, ועשרות אלפי ישראלים תושבי הצפון היו באוהלים של גאידמק על חוף הים כי המדינה החליטה שהיא לא מממנת להם פינוי, מקסימום שולחת אותם לישון במתנ"סים, בכיתות לימוד, באולמות ספורט על מזרנים, ולהתקלח במקלחות של תיכוניסטים באולמות ספורט. וגם פה היו כאלה שרצו שזה מה שנעשה. והיו כאלה שאמרו: מערכת הבריאות תסתדר ומערכת הרווחה תסתדר, הכול יהיה בסדר. והרשויות המקומיות – איפה שכחתי – כמעט מיליארד שקל לרשויות המקומיות – –

נעמה לזימי (העבודה):

מי, מי אמרו את זה? שנדע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אלה שפונו, אלה שקולטות, על ההוצאות המיוחדות שלהן. ומענקים שנתנו למפונים ולניצולים בשבוע השני, וקיבלנו החלטה בשבוע שעבר לתת להם עוד סבב כזה.

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד לנו מי אמרו את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

המון, המון. אין לך מושג עד כמה, נעמה. אין לך מושג עד כמה.

נעמה לזימי (העבודה):

מי, מי? תגיד לנו. תגיד לנו מי אמרו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כמה אנשים אמרו: עזבו, אל תפתחו את התקציב, נסתדר בפנים. קצת קואליציוני, קצת זה – ואז אין לך כסף לכלום. ועל כל דבר מוציאים את הנשמה עם כפית כי צריך לשמור על הקופה. עכשיו, תראו, אני לא מזלזל בזה. אני לא מזלזל בזה. צריך לשמור על הקופה, אין ארוחות חינם. כל מה שניקח היום נשלם מחר. ולצד המדיניות המרחיבה יש צורך גם כן לשמור על אחריות ועל ריסון, ולדעת לא להיות פופוליסטיים ולשים את המגבלות. לשים את המגבלות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה יש כספים קואליציוניים? אז למה יש כספים קואליציוניים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עזוב את הקמפיין השקרי הפופוליסטי הזה, הוא גם לא עומד פה על הפרק. הוא לא רלוונטי בכלל לחוק הזה.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא לא רלוונטי לחוק הזה. זה לא חוק התקציב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין כספים קואליציוניים? אתה עושה פוליטיקה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תפסיקו עם הפופוליזם המקושקש הזה. כן, יש בתקציב הזה המון דברים טובים. ואני אומר לכם, אתם יודעים מה? אני אגיד לכם חד-משמעית: מי שמצביע עכשיו נגד, מצביע נגד תקציב למלונות של המפונים ונגד חלף הפינוי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה עושה פוליטיקה. בזמן המלחמה אתה עושה פוליטיקה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מי שמצביע נגד, מצביע נגד תקציבי הרווחה והבריאות והחינוך והבל"מ, נגד הטיפול במפונים, בגלל פופוליזם זול של כמה עשרות מיליוני שקלים שאתם אוהבים או לא אוהבים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת להב הרצנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואתם נתתם פי אלף. פי אלף. נתתם פי כמה וכמה בממשלה הקודמת, שאתם הקמתם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל נתתם את זה למנסור עבאס, לרע"מ, כן. זה לא יאומן כי יסופר. תשמעו, עם ישראל, תשמעו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא יודע אם שמעת, אבל קריאה ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

עם ישראל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היושב-ראש, תשמע. תשמע, היושב-ראש, אתה חייב לשמוע את הסיפור הזה. אתמול מנסור עבאס נתן איזה רעיון – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אה, גם זה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שקורא לערבים להתפרק מנשקם. ואז, זה לא יאומן כי יסופר, חזר בו. הפרטנר שלכם בממשלה הקודמת, שנשענה על תומכי טרור אנטי-ציוניים, אתמול חוזר בו מקריאה לפרק את הנשק, שמשמעותה שאת הנשק לא צריך לפרק – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, חבר הכנסת גלעד קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ולו נתתם מיליארדים על גבי מיליארדים. זה היה בסדר לתת קואליציוניים. זה היה בסדר.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצביעות – תקשיבו, זה חבל, זה חבל.

נעמה לזימי (העבודה):

ממשלה של מחדל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כי לעם מחוץ לבית הזה, שעוד רגע יטבע מהצביעות שנוזלת לכם מהאוזניים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בשעת מלחמה אתה עושה פוליטיקה? תתבייש לך. תתבייש לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, אני קראתי לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מחוץ לבית הזה יש אחדות אדירה, יש לכידות אדירה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז אל תעצרו אותה. אל תעצרו אותה עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

אז תפסיקו לעשות פוליטיקה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנשים נלחמים אחד עם השני, דתיים וחילונים, וימנים ושמאלנים, ובני הכפר ובני הקיבוץ והמושב והעיר, ונלחמים יחד חרדים ודתיים וחילונים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דבי ביטון (יש עתיד):

אז תעבירו קצת כסף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

והעורף כולו מחזיק ידיים ועובד יחד בלכידות מטורפת, ורק אתם – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רק אתה לא. רק אתה לא. רק אתה לא.

דבי ביטון (יש עתיד):

שקרן – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – קטנים, קטנים, עושים פוליטיקה, והצביעות נוזלת לכם מהאוזניים. ואז תגידו: איך אתם עושים פוליטיקה – אתם עושים את האבא של האימא של הפוליטיקה. יש פה תקציב מצוין – –

גלעד קריב (העבודה):

אין ממשלה. אין ממשלה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה משקר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שמקפל מדיניות כלכלית אחראית, מקצועית, לאומית, שעליה קיבלתי החלטה, כמו שאמרתי, מדיניות מרחיבה שמגדילה את התקציב.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואתם, כמו אנשים קטנים, מסכסכים בין החרדים לחילונים. אתם תקועים עוד ב-6 באוקטובר, תקועים ב-6 באוקטובר.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – זה אתה, היחיד – – – יש לך עוד הרבה – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש לך. שקרן אחד. תתבייש לך. אתה עושה פוליטיקה בזמן מלחמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בפלגנות, בהסתה, בשנאה – שם אתם תקועים. שם אתם תקועים. ואני אופטימי, אני אופטימי, כי עם ישראל בז לכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך אתה לא מתבייש להסית, שקרן. בושה וחרפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קראתי לך קריאה ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה בושה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עם ישראל רוצה את האחדות, רוצה את הלכידות, רוצה את האהבה בינינו – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה. בושה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – הקואליציה שלך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, אני מבקש ממך, את על סף קריאה שלישית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – רוצה שנדאג לכל הצרכים של כל המגזרים ושל כל שכבות האוכלוסייה. זה מה שעם ישראל רוצה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז תיתן לו את זה, תיתן לו את זה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז תיתן לעם ישראל, אל תיתן למי שנוח לך. תכניסו פסיכולוגים ופסיכיאטרים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

והוא מתקומם בכל נימי נפשו מהקמפיין השקרי והציני, והמסית, באמת, הנמוך, הרדוד הזה שאתם מובילים. אני חוזר ואומר, אני גאה במדיניות הכלכלית שאני מוביל.

נעמה לזימי (העבודה):

בזה אתה גאה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני גאה בזה שאני דואג למפונים ולניצולים ולחבל התקומה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צא מהסרט שאתה חי בו. אתה משקר. אתה משקר – – – בושה וחרפה. לעשות פוליטיקה בזמן המלחמה זאת בושה. זאת בושה לעשות פוליטיקה בזמן מלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

והיה אצלי דיון ארוך עם כל המשתתפים על איך חוזרים כמה שיותר מהר לשגרה. אני גאה על התוספות לבריאות, ולחינוך, ולרווחה, ולמשרד הבל"מ – –

דבי ביטון (יש עתיד):

בוא תראה מה קורה במלונות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ולתרבות ולספורט, שנתנו להם מתווה. ואני גאה על מיליארדים על גבי מיליארדים סיוע לכל העסקים במשק. אני גאה על ההחלטה שלי עכשיו להאריך את זה גם לחודש דצמבר. אני גאה על החוק הזה. ואני בעיקר עצוב בשבילכם, שבשביל כמה גרושים שאתם אוהבים יותר, אוהבים פחות, כי זה הולך לחרדים, אז אתם לא מתביישים להצביע נגד התקציב הטוב הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה שקרן. אתה משקר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ומבחינתכם שהמפונים ישנו על מזרנים ושהניצולים יהיו אצל קרובי המשפחה שלהם.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תצביעו נגד התקציב האחראי והטוב.

נעמה לזימי (העבודה):

המפונים אומרים עליך דברים קשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית, נא לצאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

והינה, בליאק, אתה הרגע, בבוקר, שיקרת בציוץ שלך, כי אופק חדש זה 34 מיליון ולא 177, וזה כבר תוקן בגוף ההחלטה, רק אתה לא מעודכן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא פגשת מפונה אחד. אתה עושה פוליטיקה על הגב של המפונים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

באמת, איך אתם לא נבוכים מעצמכם, איך אתם לא נבוכים מעצמכם.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה. בושה וחרפה. בושה וחרפה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תקציב כל כך גדול, כל כך טוב, כל כך אחראי, כל כך לאומי, כל כך נותן רשת ביטחון לכל החלקים של החברה הישראלית – אלה שבחזית, אלה שבעורף. לא דיברנו על המענקים למשרתי המילואים ולבני המשפחות שלהם. אנחנו עובדים עכשיו על עוד חבילה גדולה, תקציב כל כך טוב, ואתם לא מסוגלים להתגבר על קצת שנאת חרדים צינית, על כמה מיליונים – אתם לא אוהבים.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה הקשר? למה אתה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך. תתבייש לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכמו שאמרתי, אתם הרי נתתם פי כמה וכמה לתומכי הטרור, שמזדהים עכשיו עם מה שקורה עם חמאס בעזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה שקר מוחלט, כי זה אותו תקציב. לקחת את התקציב של השנה שעברה. שקרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם לא מתביישים? אני גאה בתקציב הזה, הוא יעבור כאן ברוב גדול. אתם – – –

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, והציבור הישראלי יראה אתכם מצביעים נגד – –

גלעד קריב (העבודה):

שקרן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שקרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – נגד תקציב טוב, מרחיב, אחראי, שבונה את חומת הביצורים הכלכלית שאזרחי ישראל כל כך צריכים אותה בצפון, בדרום, בכל מקום. חבריי, אנחנו עושים את הדבר הנכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שקרן. בלי בושה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. הוא הביא עלינו את האסון הכי גדול בתולדות המדינה, הדבר הזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תצביעו בעד. זה יעבור, אנחנו ניתן מענה אחראי לכל צורכי המשק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר האוצר. חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי, וראשון הדוברים – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוי, לאן הבאתם אותנו, לאן?

גלעד קריב (העבודה):

כמה שקרים?

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תתבייש לך, סמוטריץ'. אתה עומד כאן בהנהונים ובנפנופי ידיים. מה, אתה עושה טובה למפונים, תגיד לי? אתה עושה טובה למשפחות של הנרצחים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפחות לא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך.

גלעד קריב (העבודה):

חצוף.

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך. אתה עושה טובה למישהו, אחרי שהפקרתם אותם להירצח? אחרי שכבשו את כל הדרום בגללכם? אתה עומד פה, מחוצף שכמוך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו הפקרנו?

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה, אתה, אתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – – בינינו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה תתבייש לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה. בושה. תברח. בושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה עומד פה, באיזו זכות? אתה עושה להם טובות?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך. תתבייש. לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך. מעולם לא הרמתי את קולי עד ששמעתי אותך. אתה ממשיך לשסות ולפלג. הבן שלי והבן שלך והבן שלו והבת שלה נלחמים עכשיו, ואתה עומד פה ומשסה? תתבייש לך.

קריאה:

לא הבן שלו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם. תפסיקי, תורידי את זה. תתביישו לכם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה תתבייש – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

ככה העם רוצה אתכם? תתביישו לכם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה מתבלבל בין אויב לבין אוהב. תתבייש לך. פשוט תתבייש.

דבי ביטון (יש עתיד):

נראה אתכם ישנים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

עומד שם ראש הממשלה אתמול – וכל העם שותק – ומשסה וממשיך עם הנרטיב הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת וולדיגר, תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ולוקח, מקריב את האנשים הטובים של זק"א בכדי להפוך אותם לצד בוויכוח. איזה ויכוח יש לנו עם זק"א? איזה ויכוח יש לי עם החרדים? איזה ויכוח? יושבים מיטב החברים שלי, ועולה שר האוצר וממשיך את המנהיגות של ראש הממשלה הכושל. למה? למה? אתם לא שואלים את עצמכם למה? למה צריך את זה היום, למה?

משה סולומון (הציונות הדתית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סולומון, תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה צריך את זה?

משה סולומון (הציונות הדתית):

אתה צודק.

מאיר כהן (יש עתיד):

סולומון, אני שמעתי אותו ולא הפרעתי לו. תשמע אותי ואל תפריע לי. אז מותר לנו להתווכח ולהגיד לכם שבמלחמה לא נותנים כספים קואליציוניים. מישהו יוצא נגד מורות חרדיות שצריכות לקבל על פי דין את מה שמגיע להן? לא. אבל תגידו לי אתם, אני אקרא לכם, תגידו לי, תגידו לי עכשיו, 177 מיליוני שקלים עבור הגדלה לכל המורים, גם אלה שלא באופק, למה עכשיו?

רם בן ברק (יש עתיד):

זה כסף קטן.

מאיר כהן (יש עתיד):

שימו לב, מיליארד שקל תמיכה במוסדות תורניים. אתם – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כי הבטיחו להם, הם כבר עבדו. הם כבר עבדו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תפריעי לי. אל תפריעי לי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני עונה לך. אתה שואל אותי, אני עונה לך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתם, אחיי מש"ס, יכולתם לדחות את זה בעוד כמה חודשים ולהגיד: עכשיו מלחמה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

הם כבר התחילו ללמוד, התחילו לעבוד.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יש אנשים מאחורי זה. יש אנשים שעובדים. אני לא מבינה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

עכשיו מלחמה, בשביל מה? 55 מיליון שקל לקידום מיזמים בתחום המורשת, למה עכשיו?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הם התחילו ללמוד. המילואימניקים לא יכולים ללמוד.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה לא פוגע בהם. זה לא פוגע. גם להם מגיע.

מאיר כהן (יש עתיד):

39 מיליון שקל למשרד ירושלים, למה עכשיו? מלחמה. 75 מיליון שקלים לרשות לפיתוח כלכלי של המגזר החרדי, למה עכשיו?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בדקת כמה הכסף של הבימה? אז מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

גם אם זה נכון, אבל למה עכשיו?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מה זה "נכון"?

מאיר כהן (יש עתיד):

30 מיליון שקל עבור תוכנית לעידוד העלייה, למה עכשיו?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

איפה זה פוגע במלחמה?

מאיר כהן (יש עתיד):

255 מיליון שקלים עבור התעצמות – ביהודה ושומרון. זה צריך להיות בכספים קואליציוניים?

משה סולומון (הציונות הדתית):

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה מגיע לכם? זה לא בכספים קואליציוניים. אתם צריכים להילחם שזה לא יהיה בכספים קואליציוניים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

והבימה והקאמרי – הורדת? הספורט – הורדת? מה הקשר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, לסיום.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אבל עולים זה לא קשור. עולים זה לא קשור. זה בבסיס התקציב צריך להיות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

סתם פופוליסט.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מאוד מבקש מכם, אל תגידו לי מה מתאים ומה לא מתאים, תשמעו את האמת, כי אני יודע שבתוך-תוככם גם חבריי מהליכוד נגד. הם אומרים: למה עכשיו כספים קואליציוניים? ותחשבו על זה כשאתם מצביעים. ואתה, בני גנץ, טול קורה מבין עיניך, טול קורה מבין עיניך. תודה רבה, וסליחה אם נשמעתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים דווקא הדבר שאנחנו לא יכולים לשנות הוא הדבר שמשנה אותנו. היום, 3 בדצמבר, אנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. ביום זה אני מתבוננת בגאווה על ההתקדמות שעברה החברה הישראלית בנושא, אך יש עוד הרבה עבודה לפנינו. זכויותיהם של אנשים עם צרכים מיוחדים אינן רק סיוע פיזי או רגשי, אלא יש לשים דגש על כבוד, שוויון זכויות, הכלה וקבלת האחר. המיוחדים שלנו – כמו שאני אוהבת לפנות אליהם – הינם אנשים עם יכולות ותובנות יוצאות דופן. יש לנו המון מה ללמוד מהם. מרביתם משתלבים במסגרות חינוך רגילות, עובדים ואף מתגייסים בהתנדבות במסגרת "שווים במדים". עם זאת, לצערי, היום הזה בישראל הוא לא יום חג. הממשלה בישראל רק אומרת, ובטח תגיד גם ביום הזה, עד כמה חשוב לתמוך בבעלי הצרכים המיוחדים. אבל קיים פער עצום בין ההצהרות של הממשלה לבין הצרכים של האנשים היקרים, שאני מבקשת לשמש להם פה. סדרי העדיפות של הממשלה הזאת מופרכים כמעט בכל פרמטר. אדוני ראש הממשלה ואדוני שר האוצר, אם הייתם מגלים מעט חמלה, רק מעט, הייתם מעבירים אותה לטובת חסרי הישע; אנשים הזקוקים לסיוע יום-יומי רצוף, שידם אינה משגת. אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת, בציון יום זה, אסור לנו לשכוח שב-7 באוקטובר המרצחים המתועבים לא חסו על רות פרץ ז"ל, בת 16 עם ניוון שרירים ומוגבלות שכלית, שנרצחה במסיבה בנובה יחד עם אביה אריק ז"ל, שרק רצה לחגוג שלום לצידה; ולא על נויה דן בת ה-13, על הרצף האוטיסטי, שרק באה לחגוג ערב שמחת תורה לצידה של סבתא כרמלה, זיכרונה לברכה, שאהבה כל כך. שתיהן נרצחו על ידי המרצחים המפלצות. השם ייקום דמן. אנחנו לא שוכחים ולא סולחים. אני פונה מפה לקהילה הבין-לאומית ביום הזה. אנו מחויבים לא לשכוח את אלה שיש להם הכי הרבה צורך בעזרה, בתמיכה, ברגעים קשים אלו. עכשיו תורכם לעמוד איתם בצד הנכון של ההיסטוריה ולצד זכויות של אנשים עם צרכים מיוחדים. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת עידן רול. בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה שנדבר על יובל קסטלמן, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל אמיתי. אני חושב שיש שני דברים שהבית הזה צריך להסכים עליהם: הראשון הוא שמדובר במוות טרגי. השני הוא שתקרית כזאת חייבת להיחקר. צריך שצה"ל והמשטרה ירדו לשורש העניין ויעשו את כל הבדיקות הנדרשות. המשפחה של יובל צריכה לדעת שהדבר הזה קורה. כל דבר מעבר לזה, מבחינתי – הבית הזה נותן יד למחול שדים שמתרחש כרגע ברשתות. מי שקם וצועק או מצייץ "רצח" – נוקט עמדה; מי שלא מצייץ "רצח" – נוקט עמדה; מי שאומר "הריגה" – נוקט עמדה. אנחנו לא שופטים, אנחנו לא מוסמכים לבדוק את זה. באים אליי בטענות ואני אומר: אני, כנבחר ציבור – המחויבות שלי היא לוודא שתקרית כזאת נבדקת, ונבדקת באופן יסודי. אנחנו לא רוצים להיות במקום – אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שבה תקריות כאלה קורות, שהוראות הפתיחה באש לא ברורות, לא נאכפות. אבל הבית הזה, אסור לו לתת יד – אני זאת מבקש מכם, באמת מכל סיעות הבית – לפוליטיזציה של המקרה הזה. מה שקורה ביומיים האחרונים זה פשוט עוול נוראי. יש פה טרגדיה. יש פה משפחה בשעתה הקשה מכול, וזה מה שאנחנו צריכים להתמקד בו – איך אנחנו יורדים לשורש העניין, איך אנחנו דואגים שהרשויות האחראיות יבדקו. כל דבר מעבר לזה מתדלק משהו והופך אותו למקרה פוליטי; מתדלק רשתות, שהן גם ככה בטרפת על כל דבר, ועם שנמצא במקום נפיץ, כואב, מתאבל ודרוך. התפקיד שלנו זה להרגיע את הרוחות, והתפקיד שלנו זה לא להפוך את זה פוליטי, והתפקיד שלנו זה לדאוג שדברים כאלה לא יקרו. פשוט מאוד. כל דבר מעבר לזה מבחינתי רק יוצר נזק. אני מאוד אשמח שכל הבית הזה יצטרף אליי בדיוק בקו הזה, ונדאג לכבד את המשפחה של יובל קסטלמן, גיבור ישראל אמיתי, זיכרונו לברכה. לתת להם תשובות על מה שקרה ולהבהיר לציבור שזה לא עניין פוליטי. לעצור את מחול השדים הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מרשה לעצמי להצטרף לדבריך, חבר הכנסת עידן רול. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כל הדיבורים, כל ההצהרות שהצהרתם בעניין הקיצוצים והכנת תיקוני התקציב לעת הזאת – הכול חוסר אמת. ואני נזהר לא להגיד שקר. משרד ראש הממשלה מצהיר אך לפני שבועיים: נעשה קיצוץ של למעלה מ-70% בכספים הקואליציוניים. חבל ששר האוצר יצא. משרד האוצר – הסטה של 1.6 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים לטובת חיזוק העורף. בפועל הוסטו רק 860 מיליון ש"ח, פער של כמעט 750 מיליון ש"ח. תקציב הישיבות בשנת 2022 – ואני לא נגד ישיבות – 1.2 מיליארד ש"ח. תקציב הישיבות בשנת 2023 – 1.7 מיליארד ש"ח, 500 מיליון יותר בשנה הקשה למשק הישראלי, כשהוצאות המלחמה מרקיעות שחקים. אתם נורמליים? בעת הזאת חצי מיליארד שקל במקום לחזק את הצפון ואת הדרום? זה הצורך? אי-אמירת האמת הפכה מטבע – לא רוצה לומר שקר, אבל שקר אחד גדול. תשמעו טוב, חבריי מהצד הזה – אני שומע את זעקת המילואימניקים. אני מסתובב בקרבם. זה בלתי נסבל. בנקים מתעללים במילואימניקים. מילואימניקים נקלעו לקשיים כלכליים בגלל המלחמה. חברים, אתם אומרים "שקר", תקשיבו בדיוק מה החישוב: 12.75 שקלים לשעה. 12.75 שקלים לשעה, מחיר שעה של מילואימניק. 306 שקלים ליום, שבעה ימים בשבוע. תעשו את המכפלות, תחלקו ל-24, כי הוא נמצא בשטח – 12.75. איזו בושה. ואתם רוצים שהראש של המילואימניק לא יהיה בבית, לא יהיה בתשלומי הארנונה, גני הילדים, משכנתה. תתעוררו. זה בסדר שמילואימניקים ישרתו, יסכנו את חייהם. אין לכם אלוהים. נראה לי כי שר האוצר חי בעולם משלו. כאילו אינו מצוי בעובדות. אין מה לצפות משר האוצר, שדואג לאנשי שלומו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. זה פשוט מדהים, פשוט בלתי נתפס, יושבים בממשלה ובכנסת ראש ממשלה ואנשים אחרים בתור חברי כנסת ושרים, שלא מבינים מה קרה, לא מבינים את גודל השבר, את הבגידה של המדינה והממשלה באזרחים שלה. במה אתם מתעסקים בוועדת הכספים? במה? בעידוד ישיבות תורניות להתנחל בערים המעורבות? באופק חדש ללא קריטריונים למורים חרדים שלא מלמדים ליבה והם בעצמם חסרי השכלה אקדמית? בהעצמת ההתיישבות ביהודה ושומרון? שמעתם על ההתיישבות בעוטף עזה? שמעתם שאנחנו בונים את חבל תקומה? באיזה מדינה אתם חיים? 50 מיליון שקל לתרבות יהודית, 50 מיליון שקל נוספים לזהות יהודית, 40 מיליון לחיזוק זהות יהודית באמצעות מיזמים ופרויקטים. מה יש לכם מהזהות שלכם? אתם לא בטוחים בזהות היהודית שלכם, שאתם כל הזמן מחזקים אותה? כל הזמן מחזקים את הזהות היהודית, כאילו שיש לכם בעיה עם זה. אני אגיד לכם באיזה מדינה אתם חיים. במדינה שאתם חיים בה מה שחשוב זה 64 מנדטים. זה הדבר היחיד שחשוב לראש הממשלה, שלצערי הוא גם ראש הממשלה שלי. זה הדבר היחיד החשוב לשר האוצר כדי להמשיך את הפנטזיות המשיחיות שלו. זה הדבר היחיד החשוב לשר לביזיון לאומי, שעסוק באיך לא להפריע לפורעים ביהודה ושומרון להמשיך לגרש פלסטינים ממטעי הזיתים שלהם. ואני אגיד לכם עוד משהו: כל הקואליציה הזאת אשמה; כל אחד ואחת מכם אשמים בכך שאחרי מה שקרה לנו אתם ממשיכים לתת להם לנהל אתכם, לנהל את המדינה. אני בז לממשלה ולכל השותפים שלה, חברי הכנסת שלא עושים סוף לסאגה המטורפת הזאת; שבמקום אחדות אמיתית, זריקת הקיצוניים ותחילת השיקום והאיחוי, בחרתם ב-64. בחרתם בחרפה. אתם לא ראויים לעם הזה. ולאנשי כוחות הביטחון, לצה"ל, לשב"כ, למוסד ולמשטרה – לכם אני אומר: כל הכבוד לכם. בזכותכם יש לנו תקווה. הלוחמים והלוחמות – אותן הלוחמות שהציונות הדתית של סמוטריץ' כל כך זלזלה בהן; השוטרים והשוטרות, לוחמי ולוחמות השב"כ, וגם מפקדי צה"ל והשב"כ, אותם מפקדים שמכונת הרעל תוך כדי לחימה דואגת להאשים אותם, דעו לכם, מפקדים ומפקדות, אנחנו אוהבים אתכם, סומכים עליכם ומאמינים בכם, רק בכם. כדי להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים, אנחנו זקוקים לכם ולא לממשלה הביזיונית הזאת.

היו"ר ארז מלול:

את המוסד הזכרת, רם? את המוסד שכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. שלוש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מגיע לדיון הזה הערב בתחושות מאוד קשות. במלחמה הקשה שמדינת ישראל מנהלת מזה 58 ימים, מול הטרגדיה שחווינו, מול האובדן הקשה והמאמץ המלחמתי העצום, שחוצה מחנות, "זכינו" במנהיגות כלכלית כושלת, הזויה, מגזרית, לא מקצועית. ראשית, לגבי הצעת החוק, אין שום ספק כי הממשלה חייבת להגדיל את הגירעון. הבעיה היא שבהתנהלות הפוליטית והפיסקלית היא טועה פעם אחר פעם. הממשלה שמגדילה את הגירעון, ללא ניצול של כל המשאבים הקיימים בקופת המדינה, מעבירה מסר רע מאוד גם לציבור, גם לשווקים הבין-לאומיים, גם לחברות הדירוג. יש לכך השלכות, ויש לכך סיבות. ומעל הכול, ביזת הכספים הקואליציוניים הגדולה. אחרי שעיכבה במשך שבועות רבים את התקציבים למפונים, לרשויות בדרום ובצפון, לעסקים הקטנים, הפעם הממשלה, בניגוד מוחלט לצורכי המלחמה וגם להבטחות של עצמה, מנסה בכל הדרכים הפסולות לשמר את השמנת הקואליציונית של השותפים. במקום להפנות כל שקל בתקציב לצורכי החזית והעורף, הממשלה מקצצת, שימו לב, רק 14.7% מהכספים הקואליציוניים. מעל 85%, כמעט 5 מיליארד שקלים, יופנו לחינוך שלא מלמד ליבה, לתלמידי ישיבות שלא מתגייסים, ובעיקר לקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית במשרד המיותר של אורית סטרוק. זה מקומם ובלתי נסבל. הערב אני פונה אליכם, ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ': ההיסטוריה לא תשכח את המחדל הביטחוני העצום של השבת השחורה, 7 באוקטובר, אבל לא פחות את המחדל הכלכלי בעת המלחמה – את הפוליטיקה הקטנה, את השקרים, את חוסר האחריות, את ההפקרות. כבוד השופט בדימוס אליקים רובינשטיין אמר פעם: לציבור הזכות לדעת לא רק על עבירות פליליות של איש ציבור אלא גם על התנהלות בלתי מוסרית מצידו שיש בה מידה של כיעור. היום אנו מבחינים היטב בהתנהלות הבלתי-מוסרית והמכוערת של הממשלה הזאת בזמן המלחמה, ולכן זו חובתנו המוסרית לא רק להציב לה מראה, אלא גם להיאבק ולהוקיע את ההתנהלות הזאת, ולקדם תקציב נכון, הוגן וצודק, למען כלל החברה הישראלית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. שלוש דקות. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

"ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". רציתי לשאת היום נאום של אחדות, של ערבות הדדית, וזה כואב לי שאני צריכה להגיד דברים אחרים. אבל אחרי מעשה שפל שנעשה בממשלה בשבוע שעבר, שאותו כנסת ישראל מתבקשת לאשר עכשיו, כבר אין ברירה. ממשלת ישראל החליטה, תוך כדי מלחמה עקובה מדם, בזמן ש-300,000 אנשים עזבו את הבית, את המשפחה, עלו על מדים ובאו למלחמה, דווקא עכשיו להגדיל את התקציב לאברכי כוללים ותלמידי ישיבות ב-500 מיליון שקלים, ובסך הכול 1.7 מיליארד שקלים. ממשלת ישראל החליטה לעודד ולתגמל השתמטות המונית משירות צבאי תוך כדי מלחמה. אין דרך לייפות את זה. ההשתמטות של החרדים מהצבא אינה ראויה גם בשגרה, אבל לתמרץ אותה, לתעדף אותה בעיצומה של מלחמה, זה כבר באמת שפל מוסרי חדש. כזה עוד לא ראינו. נתניהו כראש ממשלה וסמוטריץ' כשר אוצר סופגים, ובצדק, את רוב האש מהציבור הישראלי, שנגעל מהמהלך הפוליטי והציני הזה. לצערי שותפים למהלך הזה כל השרים שהצביעו בעד או שהתנגדו לפרוטוקול בלבד, בידיעה שהתקציב הזה יאושר בכל מקרה. אבל הכי כואב לי על ראשי המפלגות החרדיות דרעי וגולדקנופ. התפללתי שלא אצטרך לשאת את הנאום הזה, התפללתי שדרעי וגולדקנופ יודיעו שהם מבקשים להסיט את התוספות של מאות מיליונים מהאברכים שלא משרתים אל העורף, אל החיילים, אל המפונים. התפללתי שבשעתה הקשה של מדינת ישראל הם יתעלו לרגע ויעדיפו את הממלכה על המגזר, אבל לצערי זה לא קרה. אנחנו נזכור, נזכור מי נרתם למאמץ המלחמתי, ומי ניצל את המלחמה על מנת להמשיך ולבצר את ההשתמטות מהצבא ולהעביר תקציב אנטי-ביטחוני שמעודד 150,000 גברים צעירים בגילאי גיוס ובגילאים של מילואים להמשיך להשתמט. אחיכם באו למלחמה. אבל אתם, אתם לא באתם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא בישיבת סיעה בליכוד. אני לא יודע אם שמעתם, אבל יש ישיבת סיעה לליכוד.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אנחנו כולנו – – –

היו"ר ארז מלול:

הגיע הזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הייתה איזה הדלפה אחת.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא ייאמן. אמסלם בישיבת סיעה קורא "בולשביקים" למפגינים נגד הממשלה. אומר לו ראש הממשלה: זה לא הזמן.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, נראה לי שאתה דיברת כבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא הזמן. לא ייאמן. לא ייאמן. איזו בושה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חלק מההדלפות קיבלנו עוד לפני שהתחילה הישיבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם בספר השיאים של גינס הייתה קטגוריה לממשלה הגרועה וההרסנית בעולם – הממשלה הזו הייתה במקום הראשון, בפער גדול מאוד. ככה זה כשהממשלה מורכבת מגורמים קיצוניים, הגורמים הקיצוניים ביותר בחברה הישראלית. וככה זה כשהעומד בראשה עסוק כל-כולו בהישרדות אישית. השמדת ערך בפחות משנה של הממשלה השלושים-ושבע. בשיטתיות, ההפיכה המשפטית של לוין, רוטמן ונתניהו החלישה את המדינה, ריסקה את הכלכלה, פילגה, שיסתה ופירקה לגורמים את החברה הישראלית. ואז הגיע 7 באוקטובר. השבת השחורה משחור. האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה. ממשלת ישראל והעומד בראש הפרו את החוזה הבסיסי של המדינה עם אזרחיה. הממשלה נתפסה לא מוכנה. לא החמאס – הממשלה נתפסה לא מוכנה, ואזרחי המדינה הופקרו באופן הנורא ביותר. הם שילמו ועודם משלמים מחיר דמים כבד. אז מה חשבתם, שהממשלה תתעשת? אז זהו, שלא. ממשלת ישראל ממשיכה ומפירה את החוזה עם אזרחיה. במקום לעסוק בהחזרת כל אחיותינו ואחינו החטופים, ככה, מולנו – עכשיו להחזיר אותם – ולעסוק בלהביס את חמאס, בניהול המשבר הנורא גם במערכה בחזית, אבל גם בעורף, בחברה האזרחית – אפילו עכשיו לממשלה אין היכולת ואין הרצון. האם חשבתם שבעת משבר כל שקל באמת יופנה למלחמה ולחוסן הלאומי? אז טעיתם. נתניהו, סמוטריץ' שר האוצר, דרעי, גפני, גולדקנופ, מחלקים מיליארדים של כספים קואליציוניים ומשקרים לציבור. כן, משקרים לציבור. משקרים לנו על קיצוץ של 1.6 מיליארד שקלים בכספים הקואליציוניים, כאשר בפועל כולנו יודעים שמדובר בחצי, 860 מיליון. כמה הם מחלקים לעצמם? 4.96 מיליארד שקלים, כמעט 5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. מתוכם 1.7, שליש מהסכום, מיועד לישיבות. אז כל הכבוד, ממשלת ישראל השלושים-ושבע, שברתם שיא של כל הזמנים, 1.7 מיליארד שקלים. מיליונים לעמותות שמסייעות למשתמטים לקבל פטור מהצבא – קצת מפריעות לי, אדוני היושב-ראש, הצעקות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת בצלאל, זה מפריע. אבל את צריכה לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מיליונים לעמותות שמסייעות למשתמטים לקבל פטור מהצבא. עוד שני משפטים. כן, לחרדים בישראל יש פטור מהשכול. עשרות מיליונים לתגבור החינוך הדתי, לחיזוק הזהות היהודית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. משפט אחרון, נכבד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם משקרים, מזלזלים בציבור, מזלזלים בחיילי צה"ל שבחזית, שנמצאים רחוק ממשפחתם, שנלחמים בעוז ובגבורה. כן, והחיילים האלה משלמים גם בחייהם. אז אתם רוצים לדבר על אחדות ואהבה? בואו נתחיל בזה שתפסיקו לשקר לנו, תפסיקו לעשות פוליטיקה ותתחילו לדאוג למדינה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. שר האוצר, השר סמוטריץ', רוצה להגיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאיר, הבית הזה שמע הרבה אמירות קשות. לצערי אין חוק שאוסר לשקר בו, ומותר, לצערי – אני חשבתי שבמלחמה צריך לשים בצד פוליטיקה, וצריך לשים בצד חילוקי דעות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה כולל אותך. אמרת שנתנו כסף לחמאס, לערבים, לקחת את אותו כסף ונתת להם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל כמה נמוך אפשר לרדת? אני אשם בטבח? זה מה שאתה אמרת. אז תבוא לפה, תתנצל ותחסוך לי את הנאום. אתה אמרת שלי יש דם על הידיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שאמרת. יש פה טלוויזיה שצילמה את זה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל הוא אומר לך שהוא לא אמר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז תבוא להתנצל.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אפשר – – – את זה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מבקש שהוא יבוא עכשיו. תבוא להתנצל. יש אמירות שלא אומרים. אני לא עסוק עכשיו במי אשם. אני חודשיים אומר שיהיה מספיק זמן, בשש אחרי המלחמה, לחשבון נפש שכל אחד יעשה בעצמו. אבל לא אני תמכתי בהסכמי אוסלו שהתחילו את הבריחה הנוראה הזאת מהטרור ומעזה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – 15 שנה, יכולתם לבטל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חטפתי מכות משוטרים בסוף כיתה ח' כשהפגנתי נגד וניסינו למנוע את האיוולת הזאת. "אל תיתנו להם רובים", זעקנו בגרון ניחר, ולא הקשיבו לנו. לא אני מחאתי כפיים בגירוש מגוש קטיף, עוד פעם, כשהקמנו קירות וגדרות וברחנו, ואמרנו: לא נורא, לא נורא, יהיה בסדר, יהיה שלום, מזרח תיכון חדש. לא אני. לא אני, לא חבריי, לא המחנה שאני בא ממנו. אנחנו שנים צועקים נגד כניעה לטרור. שנים אני אומר שנצטרך לכבוש את עזה מחדש. הפכו אותי לסהרורי ולמשוגע.

נעמה לזימי (העבודה):

ברור – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא אעז, מאיר, לא אעז. יהיו תחקירים שאחרי המלחמה, ויהיה חשבון נפש. ואמרתי אין-ספור פעמים: אני את חשבון הנפש שלי אעשה. יהיו גם אנשים שיצטרכו להפיק לקחים אישיים. אני לא אעז בחיים להאשים. יש אשם אחד בדבר הנושא הזה, קוראים לו חמאס. הנאצים של דאעש וחמאס הם אשמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חטפת על חמאס. חטפת על חמאס. אמרת שחמאס זה נכס. אמרת שחמאס זה נכס. אתה אמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואתה עשית בעיניי מעשה שלא ייעשה. רק שם נמצא הדם על הידיים. רק שם נמצאות האשמה והאחריות. תתבייש לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אמרת שחמאס זה נכס.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אמרת שחמאס זה נכס. אתה אמרת שחמאס זה נכס.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, אל תאלץ. חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מה שאמרת, להראות לך צילומים? חמאס – נכס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בצלאל, בוא רגע, בוא דקה. אני אומר בשמו של חבר הכנסת מאיר כהן: גם אם הבנת ככה, אתה לא מואשם בזה שלך יש דם על הידיים. יש גוף אחד – אולי בן אדם, אולי שניים, סנוואר, דף, לא משנה מה. הם שם. גם מה שאמרת אחר כך, לדעתי כבר התחלת איזשהו דיון, שעוד יגיע זמנו, על מי היה בעד ומי היה נגד, אבל זה לא הזמן הזה. תודה. אבל ברשותך, אם אתה כבר כאן, שר האוצר, כולנו חפצי אחדות. על זאת הפוליטית יש עוד מחלוקת – אתה מכיר את העמדה שלי, אני גם בעד האחדות הפוליטית; על זאת של "ביחד ננצח" על פניו אין מחלוקת, כולנו יחד. אבל אתה חבר בממשלה, ואתה מביא תקציב, ואני באמת שואל אתכם, אני באופן אישי – אתה יודע מה, אני אדבר עליי: אני מתאמץ לא לתקוף, לא להגיד, לא להאשים. כמו שאתה אמרת, וזה מקובל גם עליי, וכמו שאומר הרמטכ"ל, יגיע זמן התחקירים. ואם אמרתי רמטכ"ל, אני רק מבקש להגיד פה, אדוני היושב-ראש: אין לנו אנשים יותר טובים מהרמטכ"ל, מראש השב"כ. הם לקחו אחריות, אמרו שייקחו אחריות, אבל מזל שהם שם עכשיו, גם הרמטכ"ל הרצי הלוי וגם ראש השב"כ רונן. עמוד השדרה שלהם והמסירות שלהם ישאירו אותם אצלי תמיד – תמיד הם יישארו בתוך אחיי גיבורי התהילה. אבל אני רוצה להגיד משהו לכאן. אני מצפה מכם את מה שלנו אין. אתם ממשלה. אני אדבר רק על שלוש נקודות: אחת זו סוגית התקציב. למה הייתם צריכים? למה הייתם צריכים ככה? ידעתם שיש מחלוקת כזאת קשה. ידעתם שזה בקלות גולש לוויכוחים שאנחנו לא רוצים להיות בהם. יכול להיות שחלק מהתקציבים היו נדחים. תרבות יהודית, זהות יהודית, בואו אולי נדבר קצת מה זה. למה נותנים את הכסף הזה, לאיזו זהות יהודית – מאחדת או מפלגת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – – אני רוצה משפט אחד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין בתקציב הזה שקל אחד קואליציוני. עבר תקציב במאי שיש בו הרבה דברים שאולי אתה לא אוהב – – – כל מה שאנחנו מביאים עכשיו זה נטו מלחמה, אין שקל תוספת קואליציונית, יש רק קיצוץ. למה הקואליציוני על השולחן? כי ריכזנו את – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר האוצר, בצלאל, זה לא הדיון. זה לא הדיון אם יש תוספת קואליציונית, הדיון זה אם נותנים את הקואליציוני הזה. זאת השאלה. אז מה אם זה עבר? עבר, אז גם לא הייתה מלחמה. אז גם חמאס לא היה שם, אז גם 250 או 300 או 350 היו מגויסים, אז גם 300 היו באזור שלהם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז למה אנחנו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא משנה אם זה עבר תקציב. זה בדיוק העניין.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רגע, עוד שתי נקודות קצרות. אל תדאג, אל תדאג. שתי נקודות קצרות. ואם חפצי חיים אנחנו עכשיו – – –

היו"ר ארז מלול:

מה זה "רגע"? לא, לא. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תדאג. אני מבטיח לך, דקה.

היו"ר ארז מלול:

מה "דקה"? מה "דקה"? על חשבון מי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כחלק מהמלחמה הזו, אני חושב שאתם יכולים לתקן את חוק הלאום. אתם רואים את העדה הדרוזית, את הכאב הגדול. כחלק מהייחוד הזה, אני מציע, במיוחד אחרי שהחבר שלך לסיעה רוטמן אמר: המהפכה המשפטית לא תימשך, תכנסו את הוועדה לבחירת שופטים, תמנו נשיא לבית המשפט העליון – תנו לחברה הישראלית להאמין שבאמת אתם מאמינים שרק ביחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת מירב בן ארי, שלוש דקות. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, שמעתי את כל הצעקות שלך, והרמת הידיים, ואתה יוצא ונכנס ויוצא ונכנס. זה התקציב שאתה גאה בו – תשב פה ותשמע את כל הביקורת. ואל תעלה כל חמישה דוברים, תעלה בסוף ותענה לכולם. מה, אתה מנצל את זה שאתה יכול? מה זה הדבר הזה? מה שיש לך פה זה בושה וחרפה. אין מילה אחרת לזה. לא סתם הם עדיין בישיבת סיעה. לא סתם הם לא יושבים פה, לא סתם חברי כנסת אומרים שיש בעיה עם תקציב הביזה הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שמתביישים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמתביישים. מה זה? חילקת לכל החברים שלך כסף? אני רוצה לקרוא לתקציב הזה "תקציב ביזה" או "החברים של בצלאל". החברים של בצלאל יקבלו 55 מיליון שקל להנחלת המורשת היהודית. נתת פה 255 מיליון – אני בהלם מזה – להתעצמות יהודה ושומרון. כל החברים של בצלאל יקבלו – לא המשטרה, לא הצבא.

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, לא מכובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מוחא לי כפיים? אני שמחה. ואללה, אתה הולך ונגמר במנדטים. ככל שהמנדטים שלך יורדים, הכסף לחברים עולה. תעלו. חבל שאין לך שמונה, עשרה מנדטים. אולי זה לא היה עולה כל כך הרבה כסף. למה, מי ישלם את זה? תגיד, מי ישלם את כל הכסף שאורית סטרוק קיבלה? ואז על הדרך הם אומרים לנו: אבל המכינות קיבלו – המכינות קיבלו מיליון שקל; אבל זק"א קיבל – כמה פירורים זרקת לזק"א? כרכת את כל החרדים בזק"א. אני אפילו לא יכולה לקרוא את מה שכתבתי מרוב שהכול פה בושה. 27 מיליון שקל למניעת נשירה מהישיבות. מה? 27 מיליון שקל לזה שתלמיד חכם אומר: יודעים מה, אני בעצם רוצה לעבוד. לא, לא, לא, לא, ממש לא, אתה לא מחליט, שר האוצר יחליט לך; אתה לא תעזוב את הישיבה, ואתה לא תלך למקום עבודה, ואנחנו נקצה לזה 27 מיליון שקל, למניעת נשירה מהישיבות. לא למניעת נשירה מבית ספר של נוער בסיכון – למניעת נשירה. תרשום לך את זה במחיאות כפיים שלך. יש לי כל כך הרבה דברים פה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל את ההזיה הזו. רגע, יש עוד אחד. 15 מיליון – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – זה גם נשירה? מי שהולך לצה"ל זה נקרא נשירה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא יכול לנשור מהישיבה לטובת הצבא. וואי וואי, אין לי זמן. 15 מיליון שקל להעלאת מודעות להתבוללות. מה? 15 מיליון. מילואימניקים מחפשים גרביים, מחפשים אפודים קרמיים. איך תלך ותבקש תרומות מחו"ל כשכל מה שאתה עושה זה תורם לעצמך? איך תשלח – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, הוא גם דיבר. הוא גם דיבר – אתה מוכן לתת לי חצי דקה? ככה זה עובד, אדוני היושב בראש.

היו"ר ארז מלול:

לא. תודה על העצות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. הינה, אני אומרת לך. וזה גם לא בסדר שהוא לא מקשיב לי. כי בסוף איך נלך אנחנו ונבקש תרומות כשאת כל הכסף לקח בצלאל ל"חברים של בצלאל"? יש לי פה עוד הרבה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלוש דקות. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאז אסון 7 באוקטובר כל המשאבים שלנו מוקדשים לניצחון במלחמה הארורה הזו שנכפתה עלינו. כל מחשבה, כל רגע, כל תפילה, כל שקל שאפשר לגייס. כל החברה הישראלית נרתמה. כולנו – המילואימניקים, האימהות שמבשלות לחיילים, אנשי איחוד הצלה וזק"א, החמ"ל הלוגיסטי של אחים לנשק; אלפי יוזמות מעוררות השראה של ערבות הדדית והתנדבות אזרחית. המלחמה יצרה גל מופלא ואדיר של אחדות. כולנו מאוחדים ברצון להחזיר את כל החטופים הביתה ולמוטט את שלטון חמאס. כולנו הפנמנו שהאיום האכזרי הזה, בהיקף שלו ובעצימות שלו, מחייב כיול מחדש, שאם לא נעמוד מולו יחד, פשוט לא נעמוד. עכשיו זמן אחדות וניצחון, יהיה מספיק זמן לפוליטיקה אחר כך. כולנו הפנמנו, אדוני היושב-ראש, חוץ מממשלת ישראל, חוץ מראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמביאים היום תקציב פוליטי, אטום ומופקר. 4 מיליארדי שקל ועוד 960 מיליונים, שמועברים לצרכים פוליטיים בשיאה של המלחמה הקשה הזו. בניגוד לכל ההבטחות, בניגוד לכל חוות הדעת המקצועיות, הם מעבירים שוחד פוליטי לאור יום. אני שם בצד את זה שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר שיקרו בנוגע להיקף הכספים הקואליציוניים. אבל אני רוצה לשאול את חברי כנסת מהקואליציה, שלא נמצאים כאן, בעיצומה של המלחמה: איך 55 מיליוני שקלים להנחלת המורשת עוזרים לישראל לנצח? איך 1.6 מיליון לקידום המשפט העברי עוזרים לנו לנצח? איך חצי מיליון שקל להילולת הבבא סאלי עוזרים לנו לנצח? איך 8.7 מיליון שקלים למינהלת זהות יהודית עוזרים לנו לנצח?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, איך אתה נותן לו לדבר על הבבא סאלי? זה מהאזור שלך, הוא תקף את ההילולה של הבבא סאלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא תקף את ההילולה, הוא תקף את הכסף.

נאור שירי (יש עתיד):

למה אתה מפריע לו? תן לו לדבר.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג לו, הוא מסתדר לבד. הוא מהדרום. חבר הכנסת מאיר כהן יסביר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי תענה לי אתה, אדוני היושב-ראש, איך חצי מיליון שקלים עכשיו שמועברים להילולה של הבבא סאלי עוזרים לישראל לנצח במלחמה? איך?

היו"ר ארז מלול:

ההילולה עוד חודש, חודשיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך 27 מיליוני שקלים למניעת נשירה מהישיבות עוזרים לישראל לנצח?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא סתם – – – על נתיבות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך 3 מיליון – ואני מצטט – 3 מיליון שקלים לתמיכה במערת המכפלה – עוזרים לישראל לנצח במלחמה? לפי סדר העדיפויות של בנימין נתניהו וסמוטריץ', תמיכה במערה ובצרכים הסקטוריאליים קודמת לתמיכה בחיילי צה"ל, במפונים, בתושבי קו העימות בצפון ובדרום, כדי לשקם את חייהם. באמת. באמת, נתניהו, באמת, סמוטריץ', באמת, כל חברי הכנסת של הקואליציה – אלו סדרי העדיפויות שלכם? איזה מסר זה שולח למילואימניקים שמסכנים את חיים ונלחמים בגבורה בשעה הזו ברצועת עזה? איזה מסר זה שולח למאות אלפי המפונים שמשוועים לטיפת סיוע ולטיפת תקווה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – נותן תוספת זמן.

היו"ר ארז מלול:

הוא כבר קיבל over. אתה לא שם לב. תהיה הוגן, נאור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מסר זה שולח לבעלי העסקים שקורסים? איזה מסר זה שולח לכל הציבור בישראל?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה. נא לסיים. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הכסף הזה על הידיים שלכם. תתביישו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. לגבי הכנה להילולת בבא סאלי – זה כסף להכנה, שלא יהיה, חלילה, אסון מירון. ההילולה תתקיים בכל מקרה וצריך לדעת להתכונן. מדובר פה בחיי אדם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, נו באמת.

היו"ר ארז מלול:

תלמד את הנושא לפני שאתה מדבר. תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, כל שקל צריך להיות מופנה לצורכי המלחמה, כל שקל.

היו"ר ארז מלול:

בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אל תגיד לי "בסדר" – זה מה שצריך להיות כאן עכשיו. בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

קריאות:

אף אחד לא – – –

היו"ר ארז מלול:

מהתיאטראות לא הורידו כלום, ברוך השם. שלוש דקות. בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, והשר, אני מקווה שהוא כאן. מה שהיה כאן, גם הצורך – גם שלך, סליחה, אדוני היושב-ראש – להגן על הילולת הבבא סאלי על פני כל הדברים, וגם מה שהיה עם שר האוצר – אתם יודעים, אנחנו יכולים להגיד כאן הכול, אבל העם רואה עד כמה אתם פשוט מנותקים לחלוטין ממה שקורה בשטח. כמו שאתם לא מסתובבים ולא רואים מה קורה בבתי חולים, אצל המפונים, מה קורה אצל האזרחים – אותו הדבר אתם לא רואים מה קורה בכל אספקט ואספקט בחיים. אם אין לחם, תאכלו עוגות, אמרה מארי אנטואנט, למרות שאומרים שזו הייתה מארי מספרד, אבל לא משנה. זה היה מה שייצג את הניתוק לפני המהפכה הגדולה בצרפת. אז "אלו החיים", זה המשפט של ראש ממשלת – או מלך – ישראל, שמייצג את הניתוק, שהוא אמר לגבי יובל קסטלמן, שירו בו אחרי שהוא נטרל את המחבל ואמר: אני נכנע. זה הניתוק של ראש הממשלה, שאומר: אה, יורים לפעמים גם באנשים שלנו. אלה החיים. זו הכוונה. זה הניתוק. ניתוק, כי כאן הכול נמשך כביכול כרגיל. אומרים: אנחנו בקבינט מלחמה; האופוזיציה בכנסת אומרת: אנחנו במלחמה, נעזור לאשר הכול. אבל הניתוק נמשך כאילו לא נהרגו לנו 1,300 ילדים וילדות של עם ישראל. ניתוק, כי יש גופים, עמותות, כמו פתחון לב, רותי ברודו, עומר אדם, שעוזרים לחיילים עם הצרכים שלהם, כולל ח"כים כאן, שרצים ממקום למקום, נותנים לזה מעיל, לזה איזה קפלס"ט, לזה אפוד טקטי או כל משהו טקטי אחר. אבל כאן, במקום שאנחנו נבוא ונילחם שלכל חייל יהיה הכול, נלחמים על הבבא סאלי, נלחמים על אברכים, נלחמים על להביא כסף לאנשים שלא עשו צבא, ששמעו על צבא בסיפורים, על הצבא של דוד המלך אולי. איפה שותפות הגורל? איפה האמת? איפה אנחנו, כשאנחנו מקבלים גם בחמ"ל של חברי הכנסת, שנמצאים פה אנשים מהקואליציה ומהאופוזיציה, בקשות ותחנונים מאנשים בצפון שקופאים מקור כשיורד גשם, ואולי אפילו שלג? כאן באים ורוצים לתת עוד לסטרוק, עוד לעמותות של אלה, עוד לשל אלה. אבל אפילו יושב-ראש הקואליציה אמר במשהו שהודלף מהסיעה של הליכוד עכשיו: לחדר מיון בדרום, שכולם מבינים עד כמה היו צריכים עוד חדר מיון עכשיו – לזה מקצצים בכספים הקואליציוניים. זה הניתוק שאתם נמצאים בו. אנשים נלחמים על העתיד של המדינה, וכאן ממשיכים כרגיל – לשמן את הבייס, לשמן את הכסת"ח, לעבוד בשביל האנשים שבאים לכאן, שיש להם זמן לבוא לכנסת וללחוץ עלינו, ולא בשביל האנשים שבאמת עושים יומם ולילה בצבא, בשטח, בחברה האזרחית. כל פעם אני בא לכאן לישיבה, שומע על עובדי משרדי ממשלה שעובדים ימים ולילות, ולכן הם מבקשים לדחות כל מיני דברים שהחליטו כאן פעם. כל הזמן. לכן החלטות על עזרה למפוטרים, עזרה לעסקים, נדחות בעוד שבוע, בעוד שבועיים. ימים ולילות, סליחה, לא עושים כאן. יש כאן ניתוק.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אלה החיים שאתם יצרתם. אני מסיים, אדוני, במשפט אחרון, כי הכסף – שר האוצר לא נמצא כאן; על הדם, שר האוצר, אנחנו נדבר באמת אחרי המלחמה, אבל גם הכסף הוא בידיים שלכם, של כל אחד ואחת שמצביעים כאן. ההיסטוריה תראה איך התנהגתם, על מה הצבעתם ואיפה היה המרד שלכם והכוח שלהם בשעה גורלית כזאת של עם ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, שלוש דקות, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא אצטט את כל הפרק במשלי י', י"א, על הרוע והשקר, כמה שהוא חלול, אבל זה פשוט בלתי ייאמן. מגיעים פה לדיון היום, רק בשביל ההגינות, על קיצוץ של 1.6 מיליארד שקל בתקציבים הקואליציוניים, והמשמעות של 1.6 מיליארד שקל היא, חוץ ממשרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים, 70% מהכספים הקואליציוניים שהם לא פרויקטים ישנים או פרויקטים של שכר, שהיו חלק מהעניין; 70% מהתקציב הפנוי באים לקצץ, 1.6 מיליארד שקל.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

800 קיצצתם מ-5.5 – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

1.6 מיליארד שקל. כשאתה אומר 5, אתה יודע שזה לא נכון. היית פה בתקציב ההמשכי ואתה יודע, אתה יודע יותר מכולם פה, כי אתה קצת יותר ותיק, שיש אין-ספור כספים קואליציוניים שעל בסיסם חלק מהתקציב: ארגוני הנוער, כל תקציבי משרד החינוך לפעילות. אתה יודע את זה שהם נרשמים כתקציב קואליציוני כתרגיל אוצרי ידוע.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

כשנוח לפקידים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתה יודע את זה. אין אף ציבור במדינת ישראל שקיצצו לו – לא אומנים, לא שחקנים, לא בתרבות, לא ברווחה, לא בשום דבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

הם לא בקואליציוניים. הם לא בקואליציוניים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

המקום היחידי שקיצצו זה בתקציבים – אתה יודע את זה. גם אתה, כשהיית בהמשכי, דרשת שכל הפרויקטים שהיו בקואליציוניים יימשכו; אתה, כשאני ניהלתי את הוועדה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נכון, אבל לא בעת מלחמה. לא בעת מלחמה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לבוא היום, כשמורידים 1.6, ולצעוק את זעקת הקוזק הנגזל – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

27 מיליון – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ומה לעשות, מה לעשות, מנסים באחוז מסוים להשוות את החינוך שכבר עבר, לא מבקשים כסף חדש – על זה אתם באים ונזעקים?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. כל זה – תסתכל על הסעיפים. תסתכל על הסעיפים: מניעת נשירה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

תוריד את המסכה. מיקי, תורידו את המסכה. תגידו: הילדים שלך, לא מגיע להם חינוך.

מיקי לוי (יש עתיד):

מניעת נשירה בעת הזו?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לילדים שלך לא מגיע חינוך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, מישהו דיבר פה על החרדים?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מירב בן ארי, די.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לילדים שלך לא מגיעה רווחה – תאמר את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו לא דיברנו. תגיד לו. אני דיברתי על המורות החרדיות?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אל תספר שבאנו לבקש כסף, כי אנחנו הורדנו 1.6 מיליארד שקל והוספנו לחיילים, הוספנו למפונים – –

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא לא מדבר עליהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שהוא אומר. להפך. די כבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – הוספנו – – – ואתה יודע את זה, 26 מיליארד שקל.

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה ראשונה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

נכון, לא הצלחתם למחוק לגמרי את הילדים שלנו. צר לי עליכם, תנחומיי הכנים. אבל את האמת תאמרו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד, מה מחיר שעת עבודה של מילואימניק? אתה יודע מה שעת עבודה של מילואימניק?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני משתתף בצערכם, לא הצלחתם להרעיב לגמרי את המורות שלנו. משתתף בצערכם. משתתף בצערכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

12.75 שקלים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, די.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מדבר איתו.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני משתתף בצערכם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אבל אתה לא יכול לדבר איתו. מה אתה מדבר איתו?

מיקי לוי (יש עתיד):

שעת עבודה של מילואימניק – 12.75 שקלים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

נו, אז תוריד מדברים אחרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא מעניין אותי, תדאגו לזה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אבל זה מה שאתם אומרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם ממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

היא נוכחת. פה.

היו"ר ארז מלול:

איפה היא? לא ראיתי. סליחה, היא כל כך צדיקה ושקטה שלא ראיתי. בכבוד.

נאור שירי (יש עתיד):

"תודה, נאור, שעזרת לי".

היו"ר ארז מלול:

תודה, נאור, שעזרת לי. הינה, אתה רואה, אני יודע גם להודות. שלוש דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני רוצה להזכיר ש-137 חטופים וחטופות עדיין מוחזקים ומוחזקות בעזה. המטרה העליונה של המלחמה חייבת להיות השבת כולם הביתה. אין ניצחון בלי השבת והחזרת החטופים. אני כמובן משתתפת בצערן של משפחות חללי צה"ל הגיבורים ומאחלת רפואה שלמה לכל הפצועים. כמובן, בכל מלחמה יש למדינה צרכים – לאוכלוסייה האזרחית, לעסקים, לצבא. למרות שהצרכים האלה ברורים, סדר העדיפויות של הממשלה ממשיך להיות פוליטי. הממשלה מבקשת להגדיל את הגירעון, ובמקביל אינה מסכימה לוותר על הכספים הקואליציוניים. מלכתחילה התקציב השנה הוא התקציב הגרוע בתולדות המדינה. אפילו במלחמה, למרות צו השעה, הממשלה ממשיכה בביזת התקציב הציבורי. בקול אחד מדברים על אחדות ובקול שני מזרימים כספים למשרדים המיותרים שלהם, לבוחרים שלהם, על חשבון כלל הציבור. בעקבות המלחמה ישראל ניצבת בפני משבר חסר תקדים בתחום בריאות הנפש. המלחמה חשפה אותנו לאירועים טראומטיים ולמראות מזעזעים. ברור שיש צורך בהתערבות פסיכולוגית וציבורית באופן מיידי. הטיפול בזמן קרוב בחשיפה לאירועים טראומטיים הוא קריטי למניעת פוסט-טראומה או תחלואת הנפש. טיפול נכון משפיע גם על היכולת לחזור לתפקוד בעתיד. הממשלה הזו הצביעה בעד תקציב שיש בו 300 מיליון שקלים לעמותות ובתי חינוך של ש"ס ויהדות התורה, וכמעט לא מלמדים שם מקצועות ליבה. אבל בתקציב הזה אין 300 מיליון שקלים, הנדרשים, לפי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, להסכם שכר חדש לפסיכולוגים, שיכולים לעזור למערכת הציבורית ולתת שירות. אני מדברת על פסיכולוגים מומחים עם הכשרה מותאמת, שהניסיון שלהם קריטי במצב המורכב ובמספר המטופלים שלפנינו. ככה נראה סדר העדיפויות שלכם במלחמה: התקציבים – קודם למקורבים ואחר כך לאנשים שבאמת צריכים. לא הקשבתם לגורמי המקצוע שהזהירו אתכם מהתקציב הראשוני שהעברתם; לא הקשבתם להם כשצעקנו, והם צעקו, לעצור במלחמה ולהקפיא את הכספים הקואליציוניים, ועכשיו אתם מקפיצים את הגירעון. את הנזק שעשיתם לכלכלה הישראלית מתחילת השנה אתם עושים עכשיו גם לבריאות הנפש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת, נא לסיים. תודה רבה, חברת הכנסת.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

הגדלת הגירעון היא פגיעה משמעותית בכלכלת המדינה, ואת המחיר נשלם אנחנו, האזרחים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שלוש דקות, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר כאן על הגדלת הגירעון בתקציב המדינה עד סוף השנה. אני רוצה לפנות לכל מי שמקבל את ההחלטות, אם זה בכנסת ואם זה בממשלה. החברה הבדואית – מאז 7 באוקטובר, כשהרקטות נפלו על הבתים שלנו, ועד עכשיו, הגורמים הרשמיים במשרד האוצר, אם זה מס רכוש ואם זה משרד האוצר, לא מתחשבים באוכלוסייה. עד היום לא יצרו קשר עם האוכלוסייה, ואין להם שום כוונה לפצות את האנשים בכפרים הלא-מוכרים. פנינו גם ללשכת ראש הממשלה וגם לפיקוד העורף ולמשרד הביטחון על מנת להציב מיגון בכפרים הלא-מוכרים, וההתעלמות מהתושבים הבדואים היא מוחלטת. זה מאוד מפתיע בתקופה הזאת, כאשר המדינה התחייבה לא להשאיר אנשים מאחור. פיקוד העורף וגם משרד הביטחון לא מתייחסים לחברה, לא מתייחסים למנהיגות הבדואית בנגב, לא מתייחסים לאנשים וגם לא נותנים פתרונות. אני חושב שבתקציב המדינה ובגירעון שמוצע אסור להשאיר את האנשים מאחור, אסור להשאיר את החברה הבדואית מאחור. צריך להתייחס לאנשים, וצריך לכבד אותם. הבדואים, יש להם אחריות מאז 7 באוקטובר ואפילו לפני זה, והם מחויבים למדינה. אני חושב שהגיע הזמן שאנשים יקבלו החלטות בהתאם ויתייחסו לאנשים בצורה שווה. היום הייתה לנו ישיבה בוועדת החינוך – אומנם ישיבה לא רשמית, שולחן עגול – בנושא השביתה במועצה האזורית אל-קסום. יש בתי ספר בחרבת אל-וטן, באל-פורעה, בסעווה ובעוד יישובים – בתי ספר שלמים ללא מיגון. הדרישה שלנו ממשרד החינוך היא – א. לאשר את ההרשאות במשרד החינוך ולהציב מיגון; ב. גם להסדיר את כל נושא ההסעות שם על מנת שאנחנו לפחות נסיים את השנה הזאת בהתייחסות טובה לתלמידים שלנו; ולאשר את התקציבים למועצה על מנת שהיא תצליח להתנהל ולעזור לתלמידים בתקופה הקשה הזאת. אני חושב שהגיע הזמן שיסתכלו על החברה הבדואית, החברה הערבית בנגב, בצורה שווה, וייתנו לה את כל מה שמגיע לה. תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זו גם הזדמנות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר. < קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, יצאת בחיים מהישיבה?

טלי גוטליב (הליכוד):

החיים והמוות גם ביד הלשון וגם בידי אלוקים.

מיקי לוי (יש עתיד):

טלי, מה עכשיו דובר צה"ל? מה קרה לך עם דובר צה"ל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – בלעדייך.

היו"ר ארז מלול:

מיקי, תכבד את קארין.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל את טלי. סליחה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, מתקפת הטרור של 7 באוקטובר היא הרצחנית ביותר שידענו. למעלה מ-1,200 הרוגים, נרצחים; 240 חטופים – חלקם, לשמחתנו, שבים; אלפי פצועים; עשרות אלפי פליטים בארצם. מדינה בטראומה. כל זה במשמרת של הממשלה הזאת, ולצערי הם עדיין לא התעוררו. מסתכלים על הכספים שמחלקים כאן, ואין מילה אחרת אלא תדהמה. 75 מיליון שקלים למוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה. למה, למה זה חשוב עכשיו? זה לא מניע את הכלכלה. זה יוצר דור של בורות ועוני, וזה לא צריך לקרות. בואו נדבר על כל המשרדים המיותרים – משרדים שלא ברור מה עושים בהם אבל תקציב יש להם. כל זה פוגע במאמץ המלחמתי. הכספים האלה לא מושקעים במה שחשוב. בואו ואתן לכם דוגמה מה חשוב. כולנו ראינו מה עברו האנשים בעוטף עזה, בדרום, טראומות שייקח שנים לרפא, אם יצליחו. מערכת הבריאות גם כך מורעבת. החלק של בריאות הנפש תמיד היה אח חורג בממשלה הזאת, ועכשיו, כשהכי צריך את זה, משרד הבריאות הגיש תוכנית לתקצוב – אפילו לא מאוד יקרה; אם אתם שואלים אותי, חסרים בה, בתוכנית הזאת, כספים. 2 מיליארד שקלים, על זה הם עוד לא קיבלו אישור. זה לא מספיק חשוב.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוני.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה חשוב? יוני מישרקי, דווקא אתה צריך לקבל את המידע הזה. אתה מכיר אותו. מה חשוב? חשוב שהאברכים שלא רוצים ללמוד בישיבות, יוקצה תקציב כדי לשמר אותם בישיבות. חשוב המשרד לשיתוף פעולה אזורי, חשוב המשרד למסורת, חשוב המשרד למשימות לאומיות. למה זה חשוב עכשיו? אתם משקרים לציבור במצח נחושה. יש איזה סלוגן, "ביחד ננצח", נכון? מי זה ה"יחד" הזה, ואיך אתם רוצים לנצח? במקום להשקיע את הכספים במפונים, בניצולים, בטיפולים, במה אתם משקיעים אותו? נתניהו יעשה הכול כדי לשמר את ממשלת הימין מלא מלא – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

– – שלא מפסיקה לעשות פוליטיקה על מלא מלא בזמן מלחמה, מלחמה עקובה מדם. אני קוראת מכאן לכל חברי הכנסת שיש להם טיפה יושרה, טיפה מצפון: אם יש לכם עוד מעט מזה, תצביעו נגד התקציב הרע הזה, כדי שבאמת ביחד ננצח.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רפורמת אופק חדש קיימת משנת 2008. רפורמת אופק חדש מתגמלת מורים על שיעורים פרטניים, שאלה שיעורים עם קבוצות קטנות יותר, על יותר נוכחות במוסדות הלימוד, על השתלמויות מקצועיות שמאושרות על ידי משרד החינוך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזה מורים?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זו רפורמת אופק חדש. זה, אני מבין, מה שמפריע לכם לנצח את המלחמה, רפורמת אופק חדש לציבור החרדי. על זה שמתם את יהבכם, על זה אתם יוצאים לקמפיין. לא למדתם כלום מהשנאה? לא למדתם כלום מהמדון?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מלחמה. יש מלחמה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו עם שנאת החרדים הזאת. תפסיקו. תפסיקו, זה עלה לנו בדמים. די כבר. זה מה שאתם רוצים? שילד חרדי יקבל פחות?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שמורה שמלמדת חרדים תקבל פחות? על מה ולמה?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לו: לא. חנוך, זה עיוות. חנוך, זה עיוות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

באמת מספיק. מספיק. יש גבול לכל דבר. תעצרו. אתם רוצים לתקוף את התקציב, תתקפו, אבל על אופק חדש, על זה? באמת, די. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה צריך, הזהות היהודית שלנו בבעיה – 8 מיליון שקל? אתה לא חש יהודי?

היו"ר ארז מלול:

תודה. על זה נאמר: קצר וקולע. חבר הכנסת סימון דוידסון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מלחמה – צריך כסף.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה עיוות – מה שאמרת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מלביצקי, אל תלך. דב, חכה שתי דקות. שמעתי אותך באריכות.

היו"ר ארז מלול:

באריכות? הלוואי שכולם היו כמוהו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, לא מתאים לי כל כך, אבל עשיתי עבודה – לקחתי את כל הסעיפים וסימנתי במרקר, חילקתי את זה לצבעים. הכנתי שמונה צבעים, ואני אקריא לך את הצבעים: צבע ירוק לדת ויהדות; צבע כתום לחרדים; צבע כחול – ירושלים ומורשת; צבע ורוד – התיישבות; צבע סגול – סטודנטים; צבע צהוב – מילואימניקים; צבע אדום – דרוזים; צבע טורקיז – עצמאים. מה גיליתי, חבר הכנסת היקר מלביצקי? גיליתי שיש רק ארבעה צבעים.

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – זאת הבעיה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

רק ארבעה צבעים. יש לי ירוק לדת ויהדות, הרבה מאוד, יש לי כתום – חרדים – –

היו"ר ארז מלול:

סליחה, אני אוסיף לך זמן. דוידסון, אבל חלק זה בבסיס. הבעיה היא שכל אלה בקואליציוניים. זה לא הוגן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – יש לי את ירושלים, מורשת, ויש לי התיישבות. לא מצאתי סעיף אחד שיכולתי לסמן אותו בצבעים האחרים – לא לסטודנטים, לא למילואימניקים לא לדרוזים ולא לעצמאים. לא מצאתי.

היו"ר ארז מלול:

כי הם בבסיס, הם בבסיס. זה לא יפה. זאת אחיזת עיניים.

ינון אזולאי (ש"ס):

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא מצאתי. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם משהו: אני אוהב אתכם, אני לא שונא אתכם. יושב פה יושב-ראש הוועדה יוסי, ואני אומר לכם: זה שאתם מכניסים כספים קואליציוניים לתשלומים למורים זה פסול שלכם. זה היה צריך להיות בבסיס התקציב.

היו"ר ארז מלול:

נכון. אתה צודק. בזה אני מסכים איתך.

אברהם בצלאל (ש"ס):

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה היה צריך להיות חלק מהתקציב. אבל מה עשיתם – תן לי רגע לסיים. עשיתם הכול הפוך. הכול הפוך. אם הייתה לכם קצת צדקה ציבורית – ינון, אתה יושב בוועדת כספים יומם וליל. איך עשית דבר כזה? למה זה לא בתוך תקציב החינוך, למה זה נמצא בחוץ? למה כל תנועות הנוער לא נמצאות בתוך התקציב המלא, למה זה בחוץ? ואחרי כל מה שאמרתי, עומד פה דב מלביצקי ואומר שאנחנו שונאים, ואומר שאנחנו קיצוניים. יש לי שאלה: למה לא אמרת מילה על חמישה משרדים שאתה לא יודע מי השר שלהם בכלל? אין לך מושג מה הם עושים, אין לך מושג כמה תקנים יש שם, כמה השרים שם מפזרים כספים. 560 מיליון שקל – אני אגיד לך על מה, על חמישה משרדים מיותרים. המשרד למשימות לאומיות – אתה יודע כמה כסף? 284 מיליון שקל; המורשת – 146 מיליון שקל; שיתוף פעולה אזורי – 44 מיליון שקל; מודיעין – 52 מיליון שקל. למה על זה לא דיברת? למה לא דיברת על 560 מיליון שקל? במקום לתת לסטודנטים, למילואימניקים, למה צריך לפזר את הכסף ככה? על זה אתם לא מדברים. לא מדובר על חרדים ולא מדובר על דתיים. מדובר פה על השקפת עולם של ממשלה עקומה, פושעת, שלא דואגת למי שצריך במיוחד בימים האלה, ואתם צריכים להתייבש ולהתבייש.

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הייתי מוחק את המילה "פושעת". חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נמצא. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

מיקי לוי (יש עתיד):

12.75 שקלים – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר קרה לנו הדבר הנורא ביותר שקרה אי פעם מאז קום המדינה הזאת. יש אחריות. יש ממשלה בישראל. יש ראש ממשלה בישראל. הוא צריך להוביל את המדינה, והוא נגרר, והוא מספר סיפורים. אז לא אגיד מה שאמר עליו שר האוצר, שהוא שקרן בן שקרן, אני לא מערב הורים, אבל שר האוצר שקרן וראש הממשלה שקרן כשהוא בא ונואם נאומים שקריים, כי הוא יודע את הנתונים. הוא פשוט שקרן. זה שהוא שקרן, זה לא חדש. עכשיו אנחנו נמצאים במצב של מלחמה. אלפי אנשים הופקרו על ידי המדינה הזאת, והם עדיין מופקרים על ידי הממשלה המופקרת הזאת. ואתה מסתכל מן החוץ – ואנחנו רואים מלחמה. אתה מסתכל על הבית הזה, אתה רואה את ישיבת הממשלה, שנראית כמו כיתה טיפולית. יושבים בכיתה שלמה ומייצרים – את זה? הצופה מבחוץ מצד אחד רואה מלחמה, ומצד שני לא רואה שום דבר, לא בהתנהלות של הממשלה הזאת, לא במשרדיה, לא בביצועיה, לא בתקציבה. ולכן צופה כזה היה אומר: ואללה, אין פה מלחמה, הכול שגרה. כאשר בוחנים את הקשר בין המילים למעשים, המונח הזה, "ביחד ננצח" – מה זה ה"ביחד" הזה, זה הקואליציה? כל הסלוגנים של משרדי הממשלה שמופיעים בטלוויזיה, אין לכם בושה? ביחד – ה"ביחד" היחיד זה הקואליציה. הכול פה פוליטי. ראש ממשלה עוסק בפוליטיקה כל הזמן, ואז נאום לאומה בערב, זה מה שקורה פה. ואתה רואה את הסעיפים התקציביים שמשנים – זה מה שקורה שם. עזבו את הכספים הקואליציוניים – המשרדים: אתה סופר את משרד ירושלים, משרד מורשת, משרד ההתיישבות ומשימות לאומיות, משרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התפוצות, המשרד לשוויון חברתי – נתתי הנחה, לא שמתי את כולם בפנים – רק זה 420 מיליון שקל. אתה מסתכל על הסעיפים הקואליציוניים בתוך העניין, רק מסגירת המשרדים – ואז באים לפה היום להעלות את הגירעון ולהגדיל את ההוצאה. אתה מעלה אותם על בסיס מה שתכננת. זאת חבורה של בוזזים ושודדים, והשודד הראשון, ראש וראשון, עם האחריות המלאה למלחמה, עם הכישלון מתחילתה – 7 באוקטובר זה כישלון טוטלי, קולוסלי, של האיש שקרא לעצמו מר ביטחון. אני אומר לכם, לא שקרן בן שקרן – אפס.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת קסטלמן על האירוע שובר הלב, הטרגי והנורא שקרה במדינת ישראל. אני גם רוצה לקרוא מפה לשני הצדדים: אל תסיקו מסקנות. תנו למשטרה לחקור, תנו לצבא לחקור, תנו לפרקליטות לגבש ממצאים. אנחנו חייבים לחקור את זה עד תום באופן נקי לגמרי משיקולים פוליטיים. האירוע הזה חייב להיבדק ולהיחקר, כי מגיע לנו לגור במדינה כזאת שכשקורית בה טרגדיה כזאת, אסון כזה, אז חוקרים, ואם יימצאו אשמים, אז מעמידים אותם לדין, ויש מערכת סדר מסודרת. אז באמת, אני מבקש מכל מי שיושב בבית הזה: אל תיכנסו לאירוע. חכו שזה ייגמר, ואז כל אחד יגיד מה שהוא רוצה להגיד. שמעתי את ראש הממשלה: זה קורה. לא, זה לא קורה. דבר כזה לא קורה. דבר כזה חוקרים, ומי שאשם, מעמידים אותו לדין. אני רוצה לדבר על מה ששמעתי פה קודם כששר האוצר עלה לדבר וניסה שוב להחזיר את ההיפרדות שלנו ואת הריבים המיותרים בחברה הישראלית. אז אני רוצה לומר משהו לשר האוצר: המורים החרדים צריכים לקבל בדיוק את אותם תנאים כמו המורים של הילדים החילונים, והתקציב הזה צריך להיות בבסיס תקציב. זה לא צריך להיות קופה קטנה של אף אחד. לא צריך לעשות את זה במחשכים. ילד חרדי וילד חילוני צריכים לקבל אותו דבר, באותו דיווח, באותה שקיפות, עם אותה מערכת כמו בכל מדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

בתנאי שילמדו ליבה.

רון כץ (יש עתיד):

כמו בכל מדינת ישראל. מערכת הלימוד צריכה להיות מפוקחת כמו שקורה בהרבה מאוד מקומות במדינת ישראל. אז אני מאוד מצטער לאכזב את שר האוצר, לא תצליח לפלג אותנו בנושא הזה. כן, יש לי אליך הרבה שאלות: למה בירור יהדות, שהגיע ממשרד ראש הממשלה – אני לא יודע מה זה אומר, כנראה זה המשרד של אבי מעוז – קיבל 2 מיליון שקלים? משרד המסורת, שהוא בעצמו עדיין לא יודע מה הוא עושה, קיבל 9 מיליון שקלים. הקשרים עם התפוצות, אחד הדברים החשובים ביותר שיש במדינת ישראל, קיבלו פחות מתקציב מערת המכפלה ופחות מתמיכה באנשים עם מוגבלויות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני, ברשותך. אני רוצה לשאול את שר האוצר: איך אתה מרגיש בנוח עם העובדה שאנחנו חברי הכנסת מקבצים פה נדבות בשביל הלוחמים שלנו, בשביל המפונים, ואתה לוקח את הכסף הזה לעצמך בשביל פוליטיקה קטנה? הציבור רואה, הציבור יזכור, וכל מי שיהיה מעורב בדבר הזה גם ישלם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. תפדל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, תודה רבה. היום נודע לי כי מבנה בירושלים המזרחית קיבל צו הריסה, ולא במקרה במבנה גר השייח' עכרמה סברי. מתברר שהמבנה הזה קיבל ב-1998 צו הריסה. עורכי דין טיפלו, והצו הוקפא ב-2003. היום הבניין כולו, 15 יחידות דיור, קיבל צו הריסה, שהדביקו על כל דירה. 15 דירות. הרי ברור שמדובר במעשה נקמני בגלל ההסתות, בגלל אווירת המלחמה – הזדמנות לנקום במישהו שלא הוגש נגדו כתב אישום. נוקמים פה על הדרשות שלו, על העמדות שלו, אולי על ההסתה של חבר הכנסת שמחה רוטמן מכאן. ברור שצריך להמשיך לנהל את ההליך המשפטי, אבל מעולם נקמנות לא הייתה דבר חכם ביותר; היא דבר נבזי במקרה הזה. מכובדי היושב-ראש, אני ער לסערה המוצדקת על הירי הקטלני בעו"ד יובל קסטלמן. אדם שכורע ברך, מרים את ידו, צועק בעברית, זורק את הארנק שלו, ובכל זאת חייל מילואים, שהוא נער גבעות, ירה בו ורוקן את המחסנית, לפי דברי אשתו. הדבר החמור ביותר הוא שפרמדיקים, לפי דיווח באחד העיתונים, עברו שם ודילגו מעליו. מה יותר נורא מהמוות הזה? הוא תוצאה של ההתבהמות גם בקשר לפלסטינים ושל היחס של נוער הגבעות אל הפלסטינים, שיש להם נשק והם יורים בפלסטינים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יורים באנשים בבתיהם. למשל, כמו – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: אלוהים, שלח לי סבלנות, אני חסר אונים בלעדיך, אלוהים. אוקיי, תשתיקו אותה.) תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תחזיק עליי פרסום ממומן – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב. תמשיך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. מוסטפא עאסי, זיכרונו לברכה, אב לשישה, היה בביתו כאשר נוער גבעות ומתנחלים עם נשק ירו בו והרגו אותו בקרוואת בני חסאן. הנשק הזה הוא נשק קטלני, ולכן צריך לפרוק אותם מהנשק, מנוער הגבעות והמתנחלים האלה, כי זה הוכח פעם אחר פעם, עשרות פעמים. ומה עושה נשיא ארצות הברית? אומר: אני אוסר עליכם להיכנס לארצות הברית. ואללה, (אומר בערבית: באמת?) מה זה העונש הזה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה דבר קטלני, שהוכיח שהוא נפשע, ולכן יש לפרק אותם מהנשק. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה – אבל אני אשמח לשקט.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב. כשתדברי תגידי מה שאת חושבת. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מוסיף לי עוד זמן. אני מבקשת את הזמן, את 20 השניות הללו.

היו"ר ארז מלול:

15.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. התקציב לפירוק החינוך הממלכתי והציבורי בישראל, זה הסיפור של התקציב הזה. אני רוצה להסביר. מדינת ישראל מתקצבת ב-100%, תקצוב חינוך והוראה, את החינוך הציבורי הממלכתי שהיא רואה בו החינוך לישראליות קולקטיבית, מחברת, מסלילה לתעסוקה, לפרנסה, לכל מה שהיינו רוצים מהילדים והנערים שלנו. הרי לא הגיוני שהחינוך הפרטי, המפלגתי, ללא הליבה, ללא השקיפות, ללא הדיווח, ללא המינהל התקין, שמסרב לחשבת, שמסרב למפקחים – לא ייתכן שזה חינוך שיקבל כמו החינוך הממלכתי. אבל יותר מזה, מה יקרה רגע אחרי אופק חדש ברשתות החרדיות? יוגש בג"ץ על ידי החינוך הפרטי בישראל וגופים נוספים, ויבקשו השוואה. חוות הדעת שבוחנות את זה כבר אומרות שלא יהיה אפשר לסרב לתת גם להם. אז המיליארד השנתי הזה יהפוך ל-2.5 מיליארד שיוצאים מהחינוך הממלכתי הציבורי שלנו אל חינוך ממיין וסלקטיבי ומעמדי. מצד אחד חינוך שלא מאפשר ליבה והזדמנות שווה, ומצד שני חינוך מעמדי פוגע. מי ייפלו? השכבות המוחלשות והפגיעות, אבל גם ישראל שאנחנו רוצות ורוצים לראות כאן. זה בדיוק מה שיקרה כאן. אני מאמינה, כבוד היו"ר, בחינוך ממלכתי חרדי. עשיתי על זה כנס. אני מאמינה שזרמים יכולים להיות חלק מהחינוך הממלכתי בדיוק כמו הרב עובדיה, זכרו לברכה, בדיוק כמו המורשת שלו. אתם מחריבים את הבסיסים שהאומה הזו נשענת עליהם בגלל אתנן פוליטי, בגלל ברית פוליטית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

השנאה שלך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אל תגידי לי "שנאה", טלי. אל תגידי לי "שנאה". הקשר שלי עם החברה החרדית ידוע שנים ארוכות. לא תוציאי את זה ממני. ואני מבקשת להמשיך לדבר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת, די.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אומרת כאן דבר עקרוני. מה שהמדינה מתקצבת כשירות ציבורי, ממשלתי, מוסדי, לא יכול להיות לחינוך הפרטי באשר הוא, ובטח לא לזה המסליל בערות והיעדר הזדמנות. חד-משמעית. ואני רוצה להגיד לך, שנאה זה מי שמונעים מילדים חרדים, מנוער חרדי, שוויון הזדמנויות. לא בכדי אין מומחה אחד בישראל לתחום החינוך, אין מומחה אחד לתחום חקר האי-שוויון בישראל, שתומך באיוולת הזו. לא סתם לא תמצאו מומחה אחד, כי כל אדם שמבין את השלכות הרוחב של פגיעה אנושה בחינוך הממלכתי מבין מה קורה כאן.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

ואני אסיים – כבוד היו"ר, סליחה – בשירו של נתן אלתרמן מ-4 ביולי 1958 "למורי ישראל בוועידתם": "יש אומרים: המורה הוא אומן. יש אומרים: הוא אומן. אך יש רגע / אשר בו הוא למעלה מזה: הוא לוחם ובונה ובורא! // לו ישקיף המורה בגאון על דרכו שעבר בה עד הנה, / לו ישקיף במלוא און לבאות ויאמר: אך התחלתי מלאכתי! / לו יהיה בית הספר לבית היוצר! כך דינו! לו תהיה נא / כמנוף לו, ולא כמין סד, החותמת 'מוסד ממלכתי!' / זו חזית אשר אין בימינו כבדה ונכבדת ממנה / ודמיון ותנופה וחידוש היא דורשת כיום לא בכדי!" למען ישראל של כולם, של שוויון הזדמנויות, של עתיד, תעצרו את האיוולת הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שאלה לממשלה: המלחמה נגמרה? כל החטופים חזרו לבתיהם? חמאס מוגר? המילואימניקים חזרו הביתה? יחיא סנוואר קיבל כדור בראש כמו שמגיע לו? המלחמה נגמרה ולא סיפרו לנו? אתם כל הזמן אומרים לנו שלא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה; יש יותר פוליטיקה בזמן מלחמה ממה שאתם עושים פה היום? מחלקים מיליארדים, כסף למפלגות, כסף לאינטרסים, כסף לקבלני קולות, כסף לסחטנות פוליטית. חיילי צה"ל מגייסים תרומות לאפודים קרמיים ולברכיות. אזרחי קריית שמונה ושדרות מפונים מביתם, וכל מה שהם מקבלים מהממשלה זה התקציב המושחת הזה. ראיתי את מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה אתמול. הייתה חסרה לי שאלה אחת: איך אתה ישן בלילה? במשמרת שלך 1,200 נרצחים, מאות חטופים, יישובים שלמים נשרפו. במקום לשים את המפתחות, לבקש סליחה מעם ישראל, אתה מביא את התקציב הזה? מסתתר מאחורי הקדושים של זק"א ושל איחוד הצלה? אני בעד כסף לזק"א, אני בעד כסף לאיחוד הצלה; מה זה קשור למיליארדים שמחלקים פה אחד לשני?

טלי גוטליב (הליכוד):

גם לילדים של זק"א ולמורים של זק"א.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יכולתם לתקן, יכולתם להוכיח שאתם חולקים את הכאב של כולנו: לסגור את המשרדים המיותרים, להעיף לעזאזל את הכספים הקואליציוניים, להוכיח לפחות שאתם כואבים איתנו ביחד. תסתכלו ללוחמים בעיניים. תסתכלו לתושבי שדרות בעיניים. איך אתם יכולים להצביע על תקציב כזה? לא למדתם כלום מהמלחמה הזו? היא לא השפיעה עליכם? יולי, גילה, ברקת, ביטן, למען העם למען חיילינו, למען השם, מספיק, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

יולי לא שר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

בואו נתחיל לתקן את המדינה הזו, לרפא את פצעיה. התיקון הישראלי הגדול יכול להתחיל היום. ישראל החדשה יכולה להתחיל להיבנות היום. כל מה שצריך לקרות הוא שיהיו בקואליציה הזו כמה אנשים שיעשו את מה שמצפונם מורה להם ויצביעו נגד התקציב המושחת הזה. עם ישראל במלחמה. לא, היא לא נגמרה. אתם לא יכולים להצביע על כספים קואליציוניים בזמן מלחמה. אני קורא לכל חברי הקואליציה שנותר בליבם שמץ של מצפון להצביע נגד התקציב המושחת הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, לפני שבוע בדיון בוועדת הפנים, כשדיברתי על סוגיית המיגון וההכרה בכפרים הלא-מוכרים, אמרתי לך – פניתי באופן ישיר ואמרתי לך: בוויכוח בין ישראל הראשונה לישראל השנייה יש את ישראל השנייה השקופה, בנגב, שאף אחד לא רואה אותה. כשמדברים על התקציב אני רוצה להרגיע את ישראל הראשונה וגם השנייה, כי ראש הממשלה אמר לכולם אתמול שאין בעיה עם כסף ויש כסף לכולם. אני רוצה לענות לראש הממשלה מעל דוכן זה. אכן, אולי אתם תתווכחו, בסוף תמצאו את הכסף גם לישראל הראשונה וגם לישראל השנייה. אבל לערבים הבדואים בנגב, למערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב, אין לכם את הכסף. יותר משנה – מעל כל דוכן ובכל דיון בוועדת החינוך – 5,000 ילדים בגילי שלוש עד חמש במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב, אין להם כיתות גן. לא רק שאין להם כיתות גן – אין שום מחשבה למשרד החינוך, לממשלה, איך למצוא פתרון לילדים האלה. יושב כאן יושב-ראש ועדת החינוך. היינו בסיור, ראינו את המציאות הקשה שם, אבל עד רגע זה אין שום מחשבה רצינית, לא בממשלה ולא במשרד החינוך. תארו לעצמכם 5,000 ילדים יהודים שאין להם מסגרת חינוך, אין להם גן. מה הייתם עושים? באים להתווכח, בתקציב, על חינוך חילוני, חרדי? אני מאמין שלכולם מגיע וכולם צריכים לקבל, גם חילונים, גם חרדים וגם ערבים. אבל במציאות הקיימת, הערבים בכלל והבדואים בפרט, בכל מה שקשור לתקציב הם לא נמצאים בתוכנית הממשלה. לכן אני בא ואומר: כשבאים להתדיין על תקציב, הדבר הראשון שצריך להיות בפנים הוא האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, ובמיוחד במערכת החינוך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. רק לא הזכרת שאני ביקשתי לעשות דיון מיוחד על כל המוסדות האלה בדרום עם מטה התכנון ועם יעקב אשר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ארז, אלפי דיונים, ארז.

נאור שירי (יש עתיד):

מה יהיה בדיון המיוחד? עוד דיון מיוחד אתה רוצה?

היו"ר ארז מלול:

אל תפריע לחברך ירון לוי. אל תפריע לו. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זאת הפעם הראשונה שאני עומד כאן.

היו"ר ארז מלול:

בהצלחה.

ירון לוי (יש עתיד):

תודה רבה לכולם. אני חייב לשתף אתכם. כחבר כנסת חדש, לפני שנכנסתי תהיתי אם המקום הזה וכל הרעל שיש במקום הזה, לכאורה – אם מה שאנחנו סופגים כאן מועבר החוצה או מבחוץ אלינו. אז אני אומר לכם באופן חד-משמעי שהשיח הזה עובר החוצה. אני רוצה להתחיל ולדבר כאן על התקציב. כל חבריי דיברו עליו. הייתי רוצה לגעת בנקודה שאף אחד לא העלה אותה ולהתמקד במה כן אפשר לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ירון לוי (יש עתיד):

טלי, אני אשמח – אני יודע. זאת פעם ראשונה – מוותרים.

היו"ר ארז מלול:

טלי, למה את מפריעה? חבר כנסת, פעם ראשונה.

ירון לוי (יש עתיד):

אנחנו נמצאים כאן היום כי אנחנו דנים בתקציב, ואנחנו עושים פוליטיקה בזמן מלחמה, למרות שכולם דיברו על זה שזה הזמן להגיע להסכמות ולהבנות. ועדיין אנחנו רואים, מהמעט שאני נמצא כאן בבניין הזה, שעדיין הפוליטיקה נמשכת. כנראה מישהו שכח בממשלה שאנחנו בזמן מלחמה. אני רוצה לדבר על מערכת בריאות הנפש, שנמצאת במצב מאוד קשה. זו מערכת שהורעבה במשך שנים וגם הוזנחה. תהיתי לעצמי אם מישהו בממשלה מבין את גודל הבעיה שיש כיום במשרד הבריאות, בעיקר במערכת בריאות הנפש. אנחנו עוברים ימים מאוד קשים, כולנו. כל אחד יכול להבין מהסביבה הקרובה שלו איזה מאמץ, ובאיזה מקום רגשי אנחנו נמצאים. רציתי לשאול את כבוד השר: האם בזמן שאתם מחלקים את הכסף מחדש חשבתם, בשינוי התקציב, לראות איך משפרים את השכר של הפסיכולוגים והפסיכולוגיות בשירות הציבורי במדינת ישראל, כדי שיוכלו לחזור ולעבוד בשירות הציבורי? כי היום פסיכולוג מרוויח פחות מבייביסיטר.

מיקי לוי (יש עתיד):

40 שקלים לשעה.

ירון לוי (יש עתיד):

40 שקלים לשעה. כל אזרח היום, או חלק גדול מהאזרחים במדינת ישראל פונים היום לשירות הפסיכולוגי, ועוד לפני השבת הארורה היינו צריכים לחכות שנה וחצי כדי לפגוש פסיכולוג. היום המצב הרבה יותר קשה. השאלה שלי, עוד הפעם, לאחד מחברי הממשלה שנמצא כאן: אם כבר אנחנו מתעסקים בכסף ובשינוי תקציב, לא לגעת בנושא? התשובה היא לא, אני רואה, בסדר. ואם אנחנו כבר מתעסקים בכספים קואליציוניים ובשינוי תקציב, האם אנחנו יכולים להקדים את הפעימה השנייה לרפורמת הישג לעובדים הסוציאליים ולשפר את שכרם? ואולי נוכל למלא גם תקנים של 1,500 תקנים של עובדים סוציאליים ריקים. יש תקנים. יש כסף.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נתתי לך לפני משורת הדין. פעם ראשונה, אבל – – –

ירון לוי (יש עתיד):

כבוד השר, זאת הפעם הראשונה.

קריאות:

ירון לוי (יש עתיד):

אני לא ראיתי את הזמן.

היו"ר ארז מלול:

ירון, זה לא יפה. כיבדתי אותו ולא – – –

ירון לוי (יש עתיד):

אני בסדר. אני רק מסיים, ברשותכם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

רגע, ירון, איפה שר? עולה לנאום ראשון ואין שר? תן לו חצי שעה, לא דקה יותר. חצי שעה.

קריאות:

ירון לוי (יש עתיד):

במשך חודש אנחנו דנים בוועדת הבריאות על השינויים במערכת בריאות הנפש – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה מוכן לדבר בשביל כל הח"כים – – –

ירון לוי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, אני מסיים. אנחנו במשך חודש דנים בוועדת הבריאות לגבי בריאות הנפש. בשבוע האחרון נאמר לנו שיש 2 מיליארד שקלים, ועכשיו השר הוריד את זה למיליארד. אבל הדבר הכי אבסורדי הוא שבמשך שמונה שנים, מ-2015, כשהרפורמה יצאה לפועל, משרד הבריאות לא הצליח להעביר, או שהוא לא יכול להעביר, נתונים לגבי הפעילות של קופות החולים והכספים שעוברים עבור השירות הפסיכולוגי. אז אני אומר, איך אפשר לבנות תוכניות או לתכנן תוכניות אם אין לנו נתונים? אנחנו יודעים את התשובה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. לאחר מכן, חברת הכנסת מיכל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לאחל לך בהצלחה. פעם ראשונה שאני מדבר, ואתה מנהל את המליאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אחרי זה, אני שמעתי את שר האוצר, והוא אמר: עכשיו אנחנו בזמן מלחמה, לא צריך להכניס פוליטיקה. נכון, אדוני שר האוצר, לא צריך להכניס פוליטיקה, אבל להביא תקציב פוליטי כזה זו לא רק בושה – זה מעבר לבושה, אם יש מילה כזאת; וגם לשקר כשמציגים את התקציב. קוצצו, סך הכול מהכספים הקואליציוניים פחות מ-15%, פחות ממיליארד שקל. הנתונים המדויקים: התקציב הקואליציוני היה 5 מיליארד ו-820 מיליון – קוצץ ל-4 מיליארד ו-800 מיליון. אז בסך הכול פחות ממיליארד שקל קוצצו. למה לשקר?

טלי גוטליב (הליכוד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לעלות לכאן, לדבר את האמת, להגיד: אנחנו שמים כסף קואליציוני, זה לא מעצבן אף אחד. אבל לעלות לכאן ולשקר? מעצבן את כולם. מעצבן את החיילים שנלחמים בפנים. תתביישו לכם. זה לא הזמן לתקציב הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע בכלל מה זה כסף – – – לא יודעים מה הם מדברים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

צריך לסגור את המשרדים המיותרים שלכם. ראש אגף תקציבים מעיר לכם אחרי המלחמה, אומר לכם: יש לכם שישה משרדים מיותרים, עם 1.2 מיליארד שקל, תסגרו אותם – לא סוגרים אותם. ותאמינו לי, רציתי לדעת כמה משרדי ממשלה יש לנו. כמה שרים יש לנו. חיפשתי באינטרנט, כי אני לא יודע כמה שרים יש לנו. מצאתי במקום אחד 38 שרים; במקום שני 37 שרים וחמישה סגני שרים. אתה יכול להגיד לי כמה שרים יש לנו? אתה היושב-ראש עכשיו – אתה לא יודע, ואף אחד כאן לא יודע, כי יש לנו כל כך הרבה שרים מיותרים שלא צריכים לשבת בכלל בממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני ראש הממשלה, אנחנו במלחמה, ובמלחמה נלחמים. במלחמה מביאים תקציב שישרת את המלחמה, לא תקציב שישרת את המפלגות שיושבות בממשלה. תקצץ את המשרדים המיותרים. תסגור אותם. קח את כל הכסף הקואליציוני, תזרוק אותו לפח. מישהו עלה לכאן ואמר: אנחנו ממשיכים פרויקטים; אתם יודעים כמה כסף קואליציוני היה ב-2022? 700 מיליון שקל, זה הכסף שהיה ב-2022. אתם יכולים ללכת ולשים 700 מיליון שקל לדברים החיוניים, לדברים ההמשכיים. אבל לא מעל 4.86 מיליארד שקל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בושה לתקציב כזה. בושה שאנחנו מתריעים כאן על התקציב הזה. אסור להצביע על התקציב הזה. אני מצפה משרי הממשלה שאני לא יודע מה המספר שלהם בכלל, שלא יצביעו עם התקציב הזה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, בבקשה לסיים. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי הנכבדים, ראשית אני משתתפת בצערה של משפחת קסטלמן על מותו של יובל הגיבור, שמנע פיגוע קשה הרבה הרבה יותר, ומברכת על ההחלטה לחקור את האירוע הטרגי הזה. היום הוא היום הבין-לאומי לאנשים עם מוגבלות, אז אולי תתפלאו, אבל בתוך הכספים הקואליציוניים יש לא מעט עבור אנשים עם מוגבלות. לדוגמה, 6 מיליון לנופשונים לאנשים עם מוגבלות לשנת 2023, ו-12 מיליון לשנת 2024; 5 מיליון לשנת 2023 לכפרים לנוער בסיכון, ו-10 מיליון לשנת 2024. 6.3 מיליון לשנת 2023 לפעילות לחיזוק וסיוע לנוער בסיכון, 20 מיליון ש"ח לשנת 2024. 10 מיליון לשנת 2023 לשילוב קהילה בקהילה של מתבגרים המתמודדים עם קשיים נפשיים, ו-10 מיליון לשנת 2024. 35 מיליון ש"ח לגרעינים משימתיים – גרעינים מכל קצוות החברה הישראלית שעשו, ועושים לא מעט לחברה הישראלית בכלל ולחברה עם מוגבלות בפרט, בשגרה ובעיתות מלחמה, ואני יכולה להמשיך ולפרט. ובכל זאת, אני עומדת כאן, והכאב הוא עצום. הכאב לא נותן לי מנוח. מאז שמחת תורה הוא לא נפסק – על הנרצחים, על החטופים, על הפצועים, על החיילים שלנו, על המשפחות שנשארו מאחור, על שמפלצות נכנסו לקיבוצי ויישובי ארצנו ועשו בנו שפטים, אבל כן – גם על שנאת חינם. על הדלק שאנחנו מתדלקים את האויבים שלנו, ואני לא מתכוונת לדלק למשאיות שלהם – גם על זה, אגב – אלא על השנאה שבינינו. שר האוצר עומד פה ומבקש להעביר תקציב שהוא מעולה בעינינו – תוספת של 30.5 מיליארד ש"ח לשנת 2023 עבור מעט פחות משלושה חודשים עבור המאמץ המלחמתי לחזית ולעורף. כן, 30.5 לפחות משלושה חודשים. והאופוזיציה צווחה פה כאילו עומד מולם אויב העם, כאילו שכחנו את מה שעברנו. שכחנו את הפילוג ואת השסע. עומד שר לשעבר, ואני מקווה שהוא עוד יבקש סליחה, ומאשים אותנו באירועי שמחת תורה, טוען שיש לנו דם על הידיים. התבלבלת לגמרי, התבלבלת בין אויב לבין אוהב. מי שרצח, שבזז, שאנס, שביתר, ששרף, שביזה, וכמובן עשה את כל הדברים הכי איומים בעולם – זה סנוואר. אלו החמאס, אלו אותן מפלצות איומות. יש גבול. יש גבול, אל תחצו אותו. אנחנו יכולים להתווכח מה נכון למדינת ישראל, מה נכון לאזרחיה. אנחנו יכולים להתדיין איך הדרך הכי נכונה להגיע לטוב הזה. מותר להתווכח, זה חשוב. אבל אין לי ספק שאנחנו עם אחד, ידידי מאיר כהן. אנחנו עם אחד. כולנו עם אחד. ואנחנו צריכים לזכור את זה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אנחנו לא יכולים לתת לשונאים שלנו לטפל בעניינים האלה. אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד. אתם מנפנפים במושג כספים קואליציוניים כאילו מדובר באיזו קללה. אז כן, גם אני הייתי מעדיפה שהכספים האלה ייכנסו לבסיס התקציב, בדיוק כמו כספים לספורט ולתיאטרונים ולחינוך ממלכתי ולבריאות. אבל כל עוד הם לא שם, זה לא אומר שהם לא חשובים. אני מסיימת. החרדים, כמו גם תושבי יהודה ושומרון, הם חלק מאזרחי מדינת ישראל, וגם הם זקוקים לחוסן. גם להם מגיעים מורים, מסגרות לנוער נושר. גם שם יש ילדים, נשים, גברים, וקשישים. אז, בבקשה, תפסיקו, תפסיקו עם השסע והשנאה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, חברת הכנסת ווֹלדיגר, אני שומע פעם אחר פעם את הדיבורים גבוהה-גבוהה על האחדות ועל היחד, שבאמת באים לידי ביטוי בשדה הקרב, אבל היחד צריך לבוא לידי ביטוי גם בסדרי העדיפויות. מה זה תקציב, תקציב מדינה? זה לא מספרים. תקציב מדינה הוא סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. כשממשלה מביאה תקציב היא אומרת במה היא משקיעה, מה חשוב לה ומה פחות חשוב לה. וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו, בעיקר כשאנחנו מגדילים את התקציב באופן כזה שאנחנו מעמיקים את הגירעון.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

30.5 מיליארד ש"ח – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה אתם אומרים בתקציב הזה שאתם מביאים עכשיו? אתם אומרים שכסף למיגון הצפון – אין. אין. בתקציב הקודם הרי כבר קיצצתם, במקום שיהיו 5 מיליארד שקל למיגון הצפון – תוכנית שאושרה עוד בממשלה הקודמת – אתם קיצצתם בתקציב הזה ל-100 מיליון שקל. אז אתם מביאים עכשיו תקציב שבו אתם אומרים: אנחנו מגדילים את הגירעון בגלל המלחמה. איפה הכסף למיגון הצפון? הם לא אזרחים במדינת ישראל, לא מגיע להם מיגון, כמו שמגיע לכל שאר מדינת ישראל?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מגיע, מגיע – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איפה הכסף לעיר אילת, שטובעת, ואתם יודעים שהיא טובעת? אתם נמצאים בדיונים בוועדת הכספים. לזה אין כסף. למה יש, בסדרי העדיפויות של הממשלה? לשישה משרדי ממשלה מיותרים יש כסף. למה יש כסף במשרדי הממשלה? לתקציבים קואליציוניים, לכל מיני אתננים פוליטיים, יש תקציב. אנחנו מקבלים, חברי הכנסת – ואתם יודעים, כי מהקואליציה והאופוזיציה שותפים בחמ"ל – כמה הודעות מחיילים בגדודים? אנחנו מבקשים תרומה לציוד מגן, אנחנו מבקשים סיוע בתרומה לחרמוניות וציוד לחימום החיילים שלנו שנמצאים בחרמון – מבקשים תרומה לאלף ואחד דברים. חיילים צריכים לפנות לחברי כנסת לבקש תרומה כשאתם מביאים תקציב לכנסת, ובתוך התקציב הזה אתם קובעים סדרי עדיפויות והם לא מופיעים שם? אז אל תספרו לנו על אחדות ועל ביחד, כשאתם לוקחים את אלה שנלחמים ביחד, שמים אותם אחרונים בתור, ואת הפוליטיקה שלכם בראש סדר העדיפויות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע שאילת נמצאת בתקציב? אני רק אומרת, אם העובדות משנות פה למישהו.

היו"ר ארז מלול:

טלי, כל מה שאת שומעת, כשאת נואמת תעני להם אחד-אחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

למה לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח. על הכול אני אספיק לענות. בעיקר על השקר של אחמד טיבי, שדיבר פה על מישהו שלא היה, גם על אירוע שלא היה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מי השר פה? עם מי אנחנו מדברים?

היו"ר ארז מלול:

מי השר? הינה, השר סופר. שמחה, אתה מסתיר את השר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה הסתתרת שם מרוב בושה? הבנתי. טוב, אנחנו כולנו יודעים מה המצב בשטח. חלק מחברי הכנסת גם לקחו – עשייה משמעותית בחמ"ל הכנסת, וגייסנו פה כספים לציוד לחיילי צה"ל. בזמן אמת לא דיברנו על זה, כי לא רצינו לפגוע במורל, לא רצינו לספר סודות לאויבינו, אבל המצב היה קטסטרופה. אנחנו הח"כים, והחברה האזרחית והעמותות ואנשים מחו"ל, פשוט הביאו לפה ציוד במיליונים. יושבת פה חברת הכנסת שלי מירון. היא יודעת, נכון? חבר הכנסת פינדרוס יודע מצוין; ח"כים אחרים יודעים, הם היו פעילים באותה קבוצה של חמ"ל הכנסת. ועכשיו אתם מספרים לנו שהכול בסדר, שיש תקציב, יש כסף, הכול מצוין? כל יום עמית סגל מפרסם אצלו בטלגרם בקשה לציוד לפלוגה כזו או אחרת. חסרים דברים. אנחנו ממשיכים להעביר למילואימניקים ולסדיר ציוד, כולל ביגוד תרמי, ואתם אומרים לי שהכול בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ואת היית באותה ישיבה, ואת שמעת את החוסרים. ועכשיו מתברר שיש לנו כסף לכול.

טלי גוטליב (הליכוד):

את פוגעת בצבא. יוליה, מה קרה לך? אל תדברי על חולשת החיילים – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני לא מוכנה לזה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם היא לא רוצה שאני אשמע אותה, שתדבר לאולם הריק.

היו"ר ארז מלול:

טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יוצאת, אין צורך. דברי לקירות.

נאור שירי (יש עתיד):

תוציא אותה כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לפחות מקשיבה לך.

היו"ר ארז מלול:

טלי, את בקריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

שנייה, שלישית, צאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יצאתי לבד. למה קריאה ראשונה?

היו"ר ארז מלול:

כי את לא יצאת. את מדברת ויוצאת. תצאי בלי לדבר, בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

לוקח לי רגע לצאת, שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – זו ההזדמנות להוציא אותה.

היו"ר ארז מלול:

נאור, אל תעזור לי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה יכול להוסיף לי את הזמן, בבקשה? תודה. למה עוד אין כסף? אין כסף לטיפול בבריאות הנפש. אתם מספרים לנו שיש בתקציב הזה כסף לזה? סליחה, זה לא נכון. משרד הבריאות הכין תוכנית, 2 מיליארד שקל. אנחנו כמדינה צריכים טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, לכולנו. זה היעד הבא. ומה עם נפגעות אלימות מינית ותקיפה מינית? האם יש בתקציב הזה משהו שמיועד לנשים האלו? אנחנו עוד לא יודעים את כל הסיפורים. למה יש כסף? תראו, דיברו פה הרבה על כל מיני דברים. יש פה כסף, בתקציב הזה: 40 מיליון שקל – חיזוק זהות יהודית. 55 – קידום מיזמים בתחום מורשת לאומית. טהרת המשפחה – 3. אם זה היה לטהרת הממשלה, הייתי מסכימה; טהרת המשפחה – זה הדחוף, זה החשוב? איך הסתדרו קודם בלי דברים כאלה? איבדתם את זה. אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. אתם ממשיכים באותו דבר. בסוף זה כספים ששייכים לאזרחי ישראל. והיום כל המשאבים, כל מה שיש לנו, צריכים ללכת או לצורכי המלחמה או לצרכים האזרחיים של אותם אנשים שנפגעו – נפגעו וממשיכים להיפגע עכשיו – גם למפונים, גם לניצולים, גם לאלה שחזרו מהשבי, גם לאלה שצריכים עזרה וטיפול, שעברו דברים נוראיים, עסקים, מילואימניקים. אתם יודעים שיש ממש עכשיו זעקה ברשתות על מילואימניקים שעזבו הכול והעסקים שלהם קורסים? במה אתם מתעסקים, טהרת המשפחה? תתביישו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. לאחר מכן – חבר הכנסת מנסור עבאס.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתנצל מראש, אני הולך לדבר רק כלכלה, כי אני מאוד מוטרד מהמצב הכלכלי, מהתקציב ומההשלכות. אם התקציב הזה יתממש, אנחנו הולכים לקראת קריסה כלכלית. צריך להבין שאנחנו פועלים בסביבה מאוד מאוד טורבולנטית. הריבית הבסיסית –4.75%. אנחנו מדברים על גירעון 3.7% בסוף 2023, וכנראה ב-2024 אנחנו גם נעבור, אולי 6%, 6.5%. ולכן בתנאים כאלו חייבים להוציא כל גרוש בצורה מושכלת. מה קורה אם אתה סתם מוציא כספים בנתונים האלו? כשאתה מוציא בנתונים האלו כספים, מפזר אותם מהמסוק, אתה יוצר אינפלציה. אם אנחנו גם בריבית 4.75%, בגירעון 3.7% וגם כרגע נאיץ את האינפלציה, זה מתכון לקריסה. אנחנו חייבים להשקיע את הכספים באותם מנועי צמיחה שכרגע הם פשוט חנוקים. אנחנו מדברים על שלושה מנועי צמיחה: אחד זה הסטרטאפים הישראליים, ההייטק הישראלי שנחנק. כל היוזמות, כל הסטרטאפים משוועים לכסף ראשוני, ל-seed money. לשם חייב ללכת הכסף. זה מנוע הצמיחה הגדול. הדבר השני – נדל"ן. רמ"י לא משווקת קרקעות כבר חודשיים, אין מכירה של דירות חדשות. זה מנוע ענק, לשם חייבים לתת כסף. והדבר השלישי – עסקים קטנים, שהם באמת כמעט קורסים. בטח ובטח אותם עסקים קטנים שבהם אנשי המילואים עזבו את העסק והכול בנוי עליהם. אני שומע גם הרבה שטויות. ואני מצטער, היושב-ראש, אומרים: יצאנו מהקורונה. הקורונה הייתה תופעה עולמית, כולם היו באותה סירה, אנחנו גם נהנינו מהסימפתיה של העולם. פה זה הפוך – זה אירוע לוקלי, מקומי. ולא שאין סימפתיה – יש הרבה אנטי למדינת ישראל. יתרה מזאת, אנחנו ניצלנו מהקורונה, הריבית הייתה אפס. יותר מזה, בקורונה כל כוח העבודה – המנוע הכלכלי העיקרי עבד. 300,000 מילואימניקים אלה אנשים צעירים, בגילים 23–45, בשיא כוחם. הם המנוע הכלכלי החשוב, הם כוח העבודה החשוב. הם כולם עבדו תוך כדי קורונה. גם עובדים זרים ברחו מכאן, כולם. כלומר, מבחינה כלכלית ההתנהלות היום – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני חייב רק עוד משפט. אני אומר לך, אדוני, הנושאים שהם כרגע באמת – גם כלכלה וגם ביטחון. הזכיר עודד פורר: מיגון הצפון – 400,000 איש ללא ממ"דים, ללא שום מיגון. פשוט לא יכול להיות שלמרות כל הדוחות של מבקר המדינה, כל המסקנות, לא נמצא הכסף למיגון הצפון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא.

טלי גוטליב (הליכוד):

מנסור עבאס לא קיבל 50 מיליארד מהכסף הקואליציוני?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, 850. אותו סכום, הסכום שעבר לטובת החברה הערבית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

נאור, נאור, זה לא דיון פה עכשיו. לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "זה לא דיון"? אתה לא שם לב שכולם מדברים?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, להזכיר לך, את בקריאה ראשונה. את פתחת את הדיאלוג הזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נחשו מי אמר: ילד חרדי הוא לא חצי ילד.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל ילד הוא לא חצי ילד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ילד חרדי הוא לא חצי ילד – נכון מאוד. נכון מאוד. ילד חרדי הוא ילד ולא חצי ילד. אבל ראש הממשלה, שאמר את הדבר הזה, ושר האוצר שלו, מוכיחים במעשיהם שמבחינתם ילדים בישראל – יש בהם גם חצי ילדים. מבחינתם, ולפי סדר העדיפויות שלהם כפי שרואים בהצעות התקציב, ילד ערבי הוא חצי ילד. היושב-ראש, בהצעת החוק אין כסף לילד הערבי בנגב כדי להבטיח לו מיגונית, ואין כסף לילד הערבי בנגב שיקנה לו טיפול נפשי ורגשי בעת מלחמה. ואין כסף בהצעת התקציב כדי להשוות את התנאים בין ילד לילד במדינת ישראל, בין ילד יהודי לילד ערבי בכל הקשור לתקציבי החינוך, הרווחה, הבריאות, ובכל התחומים. יודעים למה לילדים הערבים אין כסף בהצעת החוק? כי בעיני ראש הממשלה ושר האוצר הגזען שלו, ילד ערבי הוא חצי ילד, ולא מגיע לו את מה שמגיע לילד אחר. הוא צריך להתבייש. הוא ושר האוצר שלו צריכים להתבייש שבעת הזו מעבירים כספים למתנחלים, שמתנכלים לפלסטינים ומדכאים אותם, תוך כדי שמירה של חיילים. תתבייש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא פעם מהדוכן הזה אני ציטטתי את וינסטון צ'רצ'יל, שהיה ראש ממשלת בריטניה. יש פה באולם הזה אנשים שמחבבים את הציטוטים של צ'רצ'יל, יש כאלה שקוראים את ספרו של צ'רצ'יל בלי הפסקה כמה פעמים – אני מתכוון לראש הממשלה. אז גם הפעם אני החלטתי להביא ציטוט של צ'רצ'יל, שנשמע ככה: "מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה". זה פחות או יותר מה שעושה ממשלה שמקווה שאנשים לא ייתקלו באמת. לא כך הדבר. המלחמה תסתיים בניצחון שלנו, אבל הציבור לא ישכח את מה שהממשלה הזאת לא עושה. הוא לא ישכח מה שהממשלה עשתה, ויותר חשוב, הוא לא ישכח מה שהממשלה הזאת טרם עשתה. כשאני מסתכל על התקציב הזה, כשאני מסתכל על הצעדים של הממשלה, א. אני לא מאמין שאנחנו ביום ה-58 למלחמה ועדיין יש אנשים שלא קיבלו סיוע, יש אנשים שלא יודעים איך לקבל סיוע, יש אנשים שלא מבינים בכלל למה לא עוזרים להם. וכל שר, במקום להתעסק במשרד שלו, עוסק באסטרטגיה צבאית וכיצד צריך להניע את הכוחות שלנו בצפון הרצועה. לא ככה עובדת הממשלה. ממשלה צריכה לעבוד למען הציבור, וממשלה צריכה לטפל בציבור – לא מה שאתם עושים. וחבל שדיון כל כך חשוב אנחנו מנהלים באולם ריק, ואנשים לא שומעים את הדיון בכנסת ואחר כך מתפלאים שלא מכבדים אותם בתוך הכנסת. אני לא יודע מה יהיה השבוע. אני לא חושב שזה בכלל יעבור השבוע – שלושת החוקים שקשורים לתקציב. 1. זה הפחתת הגירעון. אם תשאלו היום את הציבור מה המשמעות של הפחתת גירעון והגדלת גירעון למעשה ל-1.75, אנשים לא יודעים בכלל מה זה הדבר הזה. אז צריך להגיד לציבור: מי שעובד, מי שמשרת ומי שמשלם מיסים, ישלם יותר. זו האמת בפרצוף של הציבור. ומי שלא משרת, מי שלא עובד ומי שלא משלם מיסים, הוא יקבל לפי הכסף הקואליציוני. זה המשפט הפשוט לכל החוקים שהקואליציה מנסה להעביר. משום שמי יישא בנטל של ההוצאה הגדולה? מי שמשלם מיסים. מי שלא משלם מיסים לא ירגיש את הנטל. לסיום, אני רוצה להגיד בשני משפטים. לצערי, שר האוצר לא נמצא פה, אבל שר האוצר בשבוע שעבר התגאה בכך שההייטק זה הקטר של הכלכלה הישראלית. אז נאלצתי להזכיר לשר האוצר שבזמן שהוא היה שר האוצר, לפני האירוע של 7 באוקטובר, לפני המלחמה, ישנה ירידה משמעותית בנושא של ההייטק – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – כי בזמן שהוא היה שר האוצר – תן לי חצי שנייה, אני משלים את המחשבה שלי – במקום 1,200 חברות שנרשמו בשנה שקדמה לתפקידו כשר אוצר, נפתחו רק 400 חברות. לכן, אדוני היושב-ראש, אם שר האוצר חושב שהוא זה שמוביל את ההייטק – לא נכון. מי שיוביל את ההייטק זה דווקא השר לשעבר יזהר שי, שבנו נהרג במלחמה.

היו"ר ארז מלול:

השם ייקום דמו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השם ייקום דמו. הוא אמר שמעתה מי שיקים חברה צריך לקרוא לכל חברה חדשה על שם של ההרוג, אם זה חייל, אם זה אזרח. דבר מבורך ביותר, אבל אין לזה שום קשר לדברים שאמר שר האוצר בהקשר של ההייטק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שיהיה קצת די טריוויאלי ומשעמם לעבור על הסעיפים של כל הדברים הקואליציוניים שאתם מביאים, ואני גם חושב שחבריי יעשו את זה טוב ממני וגם עשו את זה טוב ממני. הבעיה העיקרית שלי עם התקציב, או יותר נכון עם האנשים של התקציב, היא שני דברים. אחד, יושב שר אוצר – ואני חושב שתהיה פה הסכמה: הבן אדם באמת השר הכי יהיר שיש. אתה מדבר איתו, אתה שומע אותו מדבר – האמת רק אצלו. אף אחד לא שולט בנתונים, אף אחד לא יודע כלום, רק הוא יודע. לא משנה כמה אתה מראה לו, כמה נתונים יזרקו, כמה סעיפים מהתקציב נבוא עכשיו ונראה שלא צריך למלחמה ואפשר להכניס לבסיס התקציב – הוא יודע הכול. הבעיה השנייה שלי עם השר היהיר – הוא גם מדבר ביהירות, מינימום הוא הביא לנו את עסקת ה-new deal. כאילו זה רוזוולט כזה. הבן אדם היה שר חצי שנה בממשלת מעבר, שר תחבורה, ועכשיו יושב שר האוצר כאילו הוא הציל את העולם המערבי מאיזה great depression. אבל בסדר, זה משהו אחד. הבעיה העיקרית שלי היא ראש הממשלה שלנו. כי בסוף, אין מה לעשות, הבן אדם זה מי שמנהל את המדינה. והוא מדגים את הניתוק הכי גדול שראיתי, באמת, ושובר את השיא. ראינו את זה אתמול. קודם כול בנושא המגדר. שאלו אותו שאלה – אגב, בהמשך למסיבת העיתונאים אתמול, אם אני הייתי טופז לוק, הייתי אומר לראש הממשלה: אל תעשה יותר מסיבות עיתונאים. באמת, עברתי על מסיבת העיתונאים, יכולתי למלא פה שעה, שעה וחצי, על כל משפט שלו. הניתוק שלו – כשדיברו על נשים במוקד קבלת ההחלטות, למשל. הוא אומר: יש נשים במצומצם, במורחב, בחזקת שתיים, בשורש ריבועי. הבן אדם לא באירוע. אין נשים במוקד קבלת ההחלטות. זה – 1. והניתוק הכי גדול, ובאמת – האמת, זה גם ניתוק מבאס – זה הצורה והדרך שבה הוא דיבר על האירוע של יובל, זיכרונו לברכה. אתה אומר, ראש ממשלה, כל המדינה גועשת ורועשת וראתה את הסרטון. באמת, כל אחד כבר הביע דעה. לא יכול להיות שיש ראש ממשלת ישראל שיושב ולא מכיר את האירוע. עונה בכלל על המדיניות של חלוקת נשקים – כן נכון, לא נכון. הוא תומך בה, כי, מה לעשות, יותר חשוב מהכול זה ה-64. הוא תומך בחלוקת הנשקים בלי שום קשר לאירוע. הוא פשוט לא הכיר את האירוע, וזה דבר עצוב. זה דבר עצוב שראש ממשלה, ממשלת ישראל, לא מכיר את האירוע. באמת, כשאתה רואה את הסרטון – אני אפילו לא יודע לתאר את החלחלה שיש לכל אחד בגוף כשהוא רואה בן אדם מרים ידיים, מקבל כדור ללסת ואז למרכז מסה. וראש הממשלה, ראש ממשלת ישראל, אומר: אני בעד, אלו החיים. מהיוצרים של "החיים עצמם" קיבלנו את "אלו החיים". הבנת? תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחריו – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, פטור בלא כלום בעניין יובל קסטלמן, זכרו לברכה, אי-אפשר. יובל נהרג משום שלא עמדנו כולנו – מדובר בחיילים, מייצגים גם אותי – לא עמדנו בהוראות הפתיחה באש. לא יורים באדם שנכנע. כלל ידוע וסגור. לגבי התקציב, אנחנו נמצאים בסיטואציה הזויה, אדוני היושב-ראש. אנחנו היינו צריכים לצמצם את ההוצאות שלנו לקראת קשיים גדולים מאוד. בוודאי לא לעסוק בהוצאות שנויות במחלוקת. כל מה שצריך להיכנס לתקציב צריך להיכנס לבסיס התקציב לאחר דיונים. ברשותך, אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי כדי לתת חלופות שהן רלוונטיות למצב הביטחוני, ולהציע אותן כחלופה להוצאות הלא-נכונות בשלב הזה. 1. אני מזכיר לכנסת שממשלתו של נתניהו החליטה לפני חמש שנים להשקיע 5 מיליארד שקל במיגון הצפון, ולא הצלחנו לבצע משום שנתניהו לא עמד בצורך לקיים תקציב. ועכשיו יש לנו הזדמנות. אולי יש לנו הזדמנות – אם יש עודפי תקציב, יש לנו הזדמנות. ואני מאתגר את אנשי האוצר, כמו את ראש הממשלה – אנא, נא לחזור לגרף של השקעה במיגון הצפון. השנה היינו צריכים להשקיע כבר 500 מיליון שקל. צח"י וצח"ש – צוותי חירום יישוביים וצוותי חירום שכונתיים בערים ובכפרים, אירוע חשוב ביותר; בסך הכול כמה עשרות מיליוני שקלים, לא מאות. ייתנו לנו ציוותים, הכשרה ויכולת התמודדות אל מול מצבי משבר שעוד נכונים לנו. סטודנטים נמצאים במילואים, וחובתנו לסייע להם. גם כאן מדובר בסכומים לא קטנים, מאות מיליונים. הינה לכם מה אפשר לעשות במאות מיליונים בזמן משבר כאשר זה מכוון ישירות לצרכים של הצעירים שנחלצים ומבצעים את משימתם. אני אתן לך דוגמה, אדוני היושב-ראש, לעניין נוסף. בצפון וגם בדרום יש יישובים שלא קיבלו הנחיה להתפנות, אבל הם במרחק של 1–2 ק"מ מהקו שהורו לו להתפנות. עולה כסף, הם משלמים בעצמם. הרשויות שלהם אומרות להם: כן, אתם צודקים. אין להם שירותים בעיר הנפה או במועצה שלהם. כפר סאלד, דוגמה מצוינת, הוא במרחק של 5 קילומטר. וגם זאת משימה שאפשר לבצע באותם כספים מיותרים בשלב הזה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר נפל דבר. מדינת ישראל איננה אותה המדינה. אנחנו לא כשהיינו. הלב כואב גם עם החטופים, גם על כל חייל שנופל או נפצע, על המשפחות. ואנחנו חווים מלחמה ואתגרים שכמותם לא חווינו – לא בהיקף, לא בכמות, לא בחוסר הוודאות שהם מביאים איתם. ומתוך השבר הגדול הזה, אחרי שנה באמת נוראית של הפקרות, באמת, עם ממשלה מהרעות שידענו, אם לא הרעה ביותר, קרה דבר מדהים, נפלא – ערבות הדדית. העם מראה לנו את גדולתו, יחד ננצח. אני וחבריי במחנה הממלכתי נכנסנו מתחת לאלונקה, כי אין קואליציה ואין אופוזיציה בימים אלה. את הפוליטיקה נשאיר לאחר כך. אז אני רוצה להגיד עכשיו דברים מאוד חמורים. את ועדת החקירה שתקום אחרי המלחמה הזאת נצטרך להרחיב גם להפקרות הכלכלית של הממשלה הזאת, שלקחו את הכסף שלנו ובזבזו אותו בחרפה. ומה שאני אגיד עכשיו אני אגיד לפרוטוקול של אותה ועדת חקירה: שיקרו לנו. ב-9 באוקטובר הודיע ראש הממשלה לכל מדינת ישראל על אחדות, פעולה אחרונה בעלת חשיבות עליונה. המטרה העליונה שלנו, הפילוג בתוכנו נגמר, כולנו מאוחדים – וכשאנחנו מאוחדים אנחנו מנצחים. העם מאוחד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

את לא חלק מהממשלה?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

סמוטריץ' – ב-15 באוקטובר הודה שר האוצר שנכשל, שעליו לשנות את סדרי העדיפויות בחלוקת התקציב – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אורית, את לא חלק מהממשלה הזאת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

צריך להודות ביושר – – –

היו"ר ארז מלול:

הוא שאל אותך שאלה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שמחה, כדאי שתהיה – ששש, כמו שאומרים. "צריך להודות ביושר, נכשלנו, סדר העדיפויות ישתנה", אמר שר האוצר שלנו. ב-12 בנובמבר הוא אומר: כשראש הממשלה פנה אליי ואמר לי: קח אתה את הניהול האזרחי, הוא אמר: אני לא עושה שום שיקול פוליטי, מה שהמדינה צריכה – אני נקרא לדגל. פקידי האוצר הגיעו, נקראו לדגל, והגישו הצעה: קצצו מהשנה הקרובה 2.5 מיליארד שקלים; יש כמעט 15.5 מיליארד שקלים שאתם יכולים לבחור מהם. תקפיאו את הכספים החרפתיים של 2024. שר האוצר שמע, וב-9 בנובמבר הכריז בתקשורת: אני אקצץ 1.6 מיליארד שקלים. בינתיים, בלי שנרגיש, הוא וגפני עיכבו בוועדת הכספים מיליארד שקל למפונים, לבתי מלון, למינהלת תקומה, כי פתאום הם קלטו שבאמת צריך לשנות סדרי עדיפויות. ביום 26 בנובמבר פורסמה הצעת התקציב – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה. חברת הכנסת אורית, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שנייה, שנייה. ההצעה עמדה על 961 מיליון שקלים בלבד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ובאותו הלילה גם צנחה ל-717. אתם חושבים שזה הסוף?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית פרקש, אני מבקש לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

818 מיליון שקלים זזו בכיסאות מוזיקליים ונוספו למשרד הדת, למשרד המורשת, למשרד המשימות הלאומיות.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית פרקש, אני מבקש לסיים. חברת הכנסת אורית פרקש, תסיימי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אז אני רוצה לסיים. אדוני היושב-ראש, הציבור מסתכל על הממשלה הזאת, שאנחנו נכנסנו לתוכה מתוך תחושה שדברים באמת יהיו אחרת – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא נקרא לסיים, זה נקרא להתחיל. חבר הכנסת אבי מעוז.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – והציבור נגעל. נציגי הממשלה דואגים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית פרקש, זה לא מכובד. את סגנית יושב-ראש הכנסת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ואני אומרת: עוד לא מאוחר לתקן. עוד לא מאוחר לתקן.

היו"ר ארז מלול:

מה היית עושה במקומי עכשיו? מה היית עושה במקומי?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אז אני אומרת ואני מסיימת: עוד לא מאוחר לתקן – –

היו"ר ארז מלול:

זהו. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – כי כשאתם תבואו אלינו אחרי המלחמה הזאת, עם מלווה מלחמה ועם מיסים, הציבור לא יקשיב לכם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

רק לא הבנתי מהנאום הארוך איך יצביעו שרי המחנה הממלכתי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אנחנו נצביע נגד.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא חברי הכנסת, שרי המחנה.

היו"ר ארז מלול:

אתה לא חייב להבין הכול. הכול אתה מבין, רק את זה לא?

גלעד קריב (העבודה):

וטוב שלא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש עוד כמה דברים שלא הבנתם.

גלעד קריב (העבודה):

בואו נפתור בקטנה את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

כנראה שיש כמה דברים שאתם לא הבנתם.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים בפתח הדיונים על תקציב המדינה בצל מלחמת שמחת תורה. אולי גם ביחס לתקציב, הגיע הזמן שכחברה נעשה סוג של חשבון נפש. כואב לומר, אבל כחברה שקענו כולנו בעשרות השנים האחרונות בחומרנות יתרה. עסקנו ללא הרף בניסיונות להעלות עוד ועוד את רמת החיים הכלכלית. קפצנו על כל הזדמנות לנסוע לחוץ לארץ, הרחק ממציאות החיים המסובכת שלנו במזרח התיכון. דמיינו כאילו אנחנו עוד עם ככל העמים. התאמצנו להסיח את הדעת מהזהות שלנו בעזרת פסטיבלים ומסיבות. שיפור רמת החיים זה חשוב, אבל לאן כל זה הוביל אותנו, אדוני היושב-ראש? כאשר המטרה הלאומית הבלעדית היא שיפור רמת החיים, מאוד מפתה לדמיין כאילו גם אויבינו מחפשים בסך הכול את אותה רווחה ורמת חיים משופרת. כשזה המצב, אפשר להפקיר את ביטחוננו בהסכם אוסלו ובהתנתקות בידי אויבים מרים ואכזריים שלרגע לא זנחו את תוכניותיהם להרוג בנו ולגרש אותנו מארצנו. כשזה המצב, אפשר לקצץ עוד ועוד בתקציבי הביטחון, לסגור יחידות וטייסות, לצמצם אימונים ולהקטין את מספר הטנקים לטובת רווחה כלכלית והעלאת רמת החיים – עד שזה מתפוצץ בפנים. אבל כשאנחנו שוקעים בכזאת חומרנות, מתברר פתאום באימה שהמקלט שחשבנו שהוא מאוד בטוח, איננו בטוח כלל, ואפשר לחדור אליו דרך כל שכבות ההגנה. כשאנחנו מתמסרים להזיות מבית מדרשו של שמעון פרס על עזה שתהפוך לסינגפור ועל המזרח התיכון שהולך והופך לשווייץ – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שמעון פרס? יש לך ראש ממשלה חי שאחראי. הוא כבר מת. איזה הזיה, אלוהים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן.

אבי מעוז (נעם):

– – אנחנו מתעוררים בבעתה ומגלים את מה שהיה ידוע כל הזמן למי שלא סימא את עיניו והחשיך את מוחו – שאנחנו חיים בתוך ג'ונגל אכזרי כשמסביבנו פראי אדם צמאי דם שמתעלים אפילו על הנאצים באכזריותם. הגיע הזמן לחזור להיות חברה ערכית, חברה שמחוברת עמוק לזהותה היהודית והלאומית; חברה שמחוברת עמוק לייעוד האלוקי של להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש ואור לגויים; חברה שבה רווחת הפרט היא לא המוקד הערכי, אלא כל מה שמתגלה במלחמה הזאת – רעות, מסירות נפש, השתוקקות להכרעת האויב, אהבת חינם, חיבור ליהדות, קשר לארץ והכרה בהירה בהבדל שבין אמת לשקר ובין טוב לרע.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – ראש ממשלה חי – – – הוא לא אשם – – – ראש הממשלה הנוכחי. על ראשי ממשלה שמתו, זה הגיוני, כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

14 שנה בשלטון.

נאור שירי (יש עתיד):

במקום מים צריך להוסיף לכם ממחטה לבכיינות שלכם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודשיים החולפים אני פוגשת את האזרחים ששילמו מחיר כבד מנשוא במלחמה הנוראית: את הורי החללים שנפלו בקרבות, את משפחות החטופים, את המשפחות שפונו מצפון ומדרום. נחשפתי לסיפורים שוברי לב רבים. ברוב המקומות שבהם הגעתי לחזק, יצאתי מחוזקת כשפגשתי את הישראלים היפים באמת של הארץ הזאת לאורכה ולרוחבה. לפני כשבועיים הגעתי לבית משפחת גורטובניק, משפחה שמתגוררת במודיעין. ההורים עלו לארץ בשנות התשעים. הגעתי לנחם אותם על נפילתו של בנם, סמל שלמה גורטובניק, שנפל בקרב עקוב מדם בצפון הרצועה. שלמה, בן למשפחה ציונית ופטריוטית, ינק ערכים של אהבת הארץ ואהבת אדם בבית הוריו. אני מבקשת להקריא בפניכם את המילים שייחד לו אביו, אלכסנדר גורטובניק: שלמה, בן יקר שלי, סבא-רבא שלך, שקראו לו גם שלמה גורטובניק, נפל במלחמת העולם השנייה בקרב נגד נאצים. 80 שנה אחרי, שלמה גורטובניק נפל במלחמת חרבות הברזל בקרב נגד הנאצים. מורדי מחנות הריכוז היו מאושרים באדם, אם רק הייתה להם אפשרות למות עם נשק ביד במלחמות ישראל. אנחנו לא טובים מהם. ולנו הזכות. אין שנאה בליבנו, רק בית עזוב. למדת על אפלטון בבית הספר. הוא היה מודה לאלוהים על כך שהוא יווני ולא ברברי, חופשי ולא עבד, גבר ולא אישה. להוסיף אני רוצה: תודה שהולדת אותנו לעם העברי השנוא והנרדף בכל העולם. תודה שהילדים נולדו בארץ קטנה ואמיצה מאוימת בכל החזיתות. תודה ששירתנו בצבא העם הערכי והמוסרי בכל הזמנים. הסיפור הזה של שלמה גורטובניק, ו-80 שנה אחרי – של שלמה גורטובניק, הוא תמצית הסיפור הציוני של כולנו, מדינה של ישנים וחדשים. אני יכולה רק לקוות שבתום המלחמה אנחנו נראה עלייה גדולה של יהודים מכל קצוות תבל לכאן, מדינת היהודים. זה הבית שלנו, ואנחנו לא הולכים לשום מקום. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עולם כמנהגו נוהג. האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל – נרצחים ונרצחות, נאנסות, חטופים וחטופות, הלוחמים והלוחמות שלנו שמסכנים את חייהם – ורק עבור אלה, האחראים למחדל, מממני חמאס, רק אצלם עולם כמנהגו נוהג. המשק כולו מגויס, אלפי בעלות ובעלי עסקים על סף קריסה, ובממשלת המחדל – כלום. משרדי הממשלה ברובם לא תפקדו ועדיין לא מתפקדים, וחלקם, בואו נודה על האמת, בכלל מיותרים ושורפים מיליונים על אגו ופוליטיקה. נזקי המלחמה מגיעים לעלויות עתק של מיליארדים, והגדלה של תקציב הביטחון הכרחית, והיא מחייבת שינוי עמוק בסדרי העדיפויות. אבל רק אצל ממשלת המחדל, וההוא שעוד חושב שיישאר ראש ממשלה שנייה אחרי שהמלחמה הזאת תיגמר – הם מוסיפים חטא על פשע ואחרי שמימנו את חמאס, באים עכשיו עם הצעת חוק שכל-כולה היא שוד הקופה הציבורית. הרי מיליארדים של כספים קואליציוניים, מרגע שיאושרו עכשיו, יוכנסו ברובם לבסיס התקציב ויחייבו שנים קדימה את הגדלת ההוצאה הציבורית. אני התלבטתי עד כמה להיות חריפה – כי אחדות, וכי יורים, וכי העם שלנו פצוע ודואג, וחסר, אבל אתם לא רואים בעיניים. המחדלים שלכם הביאו אותנו אל סף תהום. ולא רק שאתם מסרבים להודות באחריותכם ובאשמתכם, אתם עוד מארגנים שוד של הרגע האחרון, כי אתם הרי יודעים מצוין שמה שלא תחמסו עכשיו, בשנה הבאה אתם כבר לא תצליחו. אבל הכי עצוב זה שאתם עוד מאשימים את הקורבנות, את הציבור, את אלה שבאמונם בגדתם, את אלה שהפקרתם, את אלה שקראתם לדגל. את כל אלה אתם מאשימים באפליה כשהם מתרעמים על העובדה שאתם פועלים כגנבים בלילה. אתם לוקחים מוסדות שאין עליהם כל פיקוח, ואתם מסרבים שיהיה עליהם פיקוח, ונותנים להם צ'ק פתוח שאף מוסד חינוכי לא מקבל ללא שום בדיקה, ומזרימים לשם מיליוני שקלים במסווה של אופק חדש. באמת? איפה רשימת המורים המלאה במוסדות האלה? במקום לדאוג לבארי, לשדרות, למשפחות השכולות – קול דמי אחינו ואחיותינו – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – זועק מהשמיים, ואתם חירשים וחומסים, ועוד יש לכם את העוז לדבר על ה"ביחד ננצח" – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה לסיים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – או על "שקט פוליטיקה". ולא רק שאתם לא חסים על הציבור, אתם גם שודדים אותו ועושים פוליטיקה על הגב של כולנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לך. תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

שידעו כל הלוחמים והלוחמות בחזית, המפונים והמפונות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – בעלי העסקים והשכירים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – מי גוזל מעתידם ומביטחונם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל, תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אנחנו ננצח את החמאס – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – ואז אנחנו נבוא איתכם חשבון. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב. סליחה, דווקא אותה? לא מגיע לה. חברת הכנסת שלי טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני דווקא רוצה להתחיל בלומר מילה טובה. אני חושבת שבתוך רכבת ההרים הרגשית המאוד-מאוד גדולה שכולנו חווים בחודשים האחרונים, היו גם רגעים אמיתיים ומזוקקים של גאווה, של אחדות, של דברים טובים שקרו לנו. אני פונה אליך, חבר הכנסת יוסי טייב, כי אני רוצה להגיד לך שאני באמת באמת התרגשתי כשראיתי את החיילים החרדים מתגייסים. התרגשתי לראות אנשי משפחה שמחליטים להתגייס בגיל מאוחר. התרגשתי מאוד מהעשייה של זק"א ושל איחוד הצלה. התרגשתי מההתנדבות האין-סופית שהייתה בחברה. ראיתי גם הרבה מאוד חרדים שהיו להם כל מיני יוזמות מאוד מאוד יפות בחברה. ובאמת, אמיתי, זה ריגש אותי מאוד. ואני אומרת את זה מכיוון שאני חושבת שהדיון פה עכשיו הוא בדיוק הפוך מפוליטיקה, הוא בדיוק המשהו האחר, ואני אסביר את עצמי. זה לא נוגע לפוליטיקה כמו שזה נוגע בעיניי להגינות בסיסית של בני אדם. הייתה לי זכות מאוד מאוד גדולה לקחת חלק מאוד משמעותי גם בהקמה של חמ"ל חברי הכנסת וגם בעבודה השוטפת של החמ"ל הזה.

היו"ר ארז מלול:

ראיתי, הייתי נוכח.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ומצאתי את עצמי עושה קשת של דברים מאוד מאוד רחבה – אם זה גיוס לטובת החיילים שלנו של ציוד, אוכל, למשפחות המפונות. כמובן, עברנו מהלוויה להלוויה ומשבעה לשבעה. עשינו הכול מהכול. ומצאתי את עצמי משתפת פעולה ויושבת מהבוקר עד הלילה ברצף עם אנשים פה במשכן שכנראה חודש לפני לא הייתי חולמת שזה יקרה. הינה, קטי נכנסה. אז הייתה קטי – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עבדנו יפה. עבדנו יפה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עבדנו יפה ביחד. קטי, יוליה, פנינה, פינדרוס, וסרלאוף, ועוד רבים וטובים – אני לא רוצה לשכוח אנשים. שיתפנו פעולה והצלחנו להגיע גם להישגים ולעזור לחברה הישראלית, שזה הדבר העיקרי והחשוב. שמנו את הפוליטיקה בצד ועשינו הכול לטובת עם ישראל, לטובת חיילינו, וכמובן לטובת חטופינו. בתוך רכבת ההרים הרגשית הזאת שאנחנו חווים, לפחות אני מרגישה בתוכי, בחשבון הנפש הפנימי שלי, שעשיתי כל מה שאני יכולה כדי לנצל המשאבים שיש לי, כדי לנצל את היותי נבחרת ציבור כדי לעשות למען העם. ואפילו שהפכתי להיות רס"פית שמדברת מהבוקר עד הלילה עם מג"דים, ומ"פים, וחיילי מילואים, ואימהות שלהם, ודואגת לנעליים, לשק"שים, למזרנים, לאוהלים, הכי התגאיתי בזה בעולם, כי ידעתי שזה מה שצריך עכשיו, זה מה שחשוב עכשיו, וכולנו צריכים להתעלות מעל הפוליטיקה. אז בחשבון הנפש שלי – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רגע, רגע, אני כבר מסיימת. בחשבון הנפש שלי אני מרגישה בסדר גמור. אבל לא הגעתי לחלק המרכזי, שזה התקציב שמובא בפנינו. ואני רק רוצה להגיד, כי לא הספקתי להגיד את כל מה שאני רוצה.

היו"ר ארז מלול:

את לא חייבת. סיימי בנימה טובה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שני משפטים. רק שני משפטים. בסוף בסוף גם הציבור מסתכל עלינו ורואה מה אנחנו עושים. ויש לכם עדיין זמן לעצור את זה ולהוציא את הכספים האלה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – מהצעת החוק הזאת שאנחנו הולכים להצביע עליה. הציבור יזכור את זה ביום שאחרי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – היא נוכחת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני תכננתי לנאום על משהו אחר, אבל האוזן שלי תפסה משפט שנאמר פה על ידי חברת הכנסת נעמה לזימי על החשוד המיידי, היהדות. היא קינחה את הנאום שלה בזה שהחינוך החרדי מוביל לבערות. לבערות, לא פחות. אני לא יודעת מה השתבש בנו כעם שאנחנו באים עם כל כך הרבה רגשי נחיתות סטריאוטיפיים ומחשבות קדומות על אחד ממפעלי המחשבה האנושיים המפוארים ביותר שאי פעם התקיימו, וזה שלנו. כל התשתית של המחשבה ושל המוסר בעולם המערבי בנויה על היהדות. בזמן ששאר האנושות הייתה עסוקה בעבודה פגאנית, בחוסר מוחלט של אתיקה בסיסית בין גבר לאישה, בין המוחלשים בחברה, כלכלית, חברתית, באה היהדות כמו מטאור והביאה לעולם נס מחשבתי משוגע שעומקו הוא אין-סופי. לקרוא לזה "בערות", לקרוא למה שמכונן אותנו "בערות", לקרוא ליהדות "בערות", זה מבחינתי עצוב ברמות שאני לא יכול לתאר במילים.

רון כץ (יש עתיד):

רק שאף אחד לא קרא ליהדות בערות. אף אחד לא קרא ליהדות בערות. כל – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ממש לפני מספר – – –

רון כץ (יש עתיד):

שלא.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל ממש לפני שעה קלה חברת – – –

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל ממש לפני שעה קלה חברת הכנסת לזימי קראה לחינוך החרדי "בערות".

גלעד קריב (העבודה):

אבל לא ליהדות, ואת אומרת – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

החינוך החרדי הוא יהדות. החינוך החרדי מתמקד ביהדות. ואני רוצה לומר משהו בהקשר הזה, אם יורשה לי.

גלעד קריב (העבודה):

לא, ממש לא, לומר שהיהדות זו בערות זה שקר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אם יורשה לי, אם יורשה לי. הגיע הזמן שאנחנו, החברה הישראלית כולה, על כל גווניה, נשלים עם הזהות היהודית שלנו.

גלעד קריב (העבודה):

משלימים מצוין.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני חושבת שלא, כי אני רואה שבכל פעם שהנושא החרדי עולה, בכל פעם שהנושא החרדי עולה, גם אם מדובר במורות שנכנסות לתוכנית אופק חדש ומרוויחות טיפה יותר משכר מינימום, פתאום כולם קמים. אני רוצה לומר כך, אני רוצה להציע הצעה, כבוגרת תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, שנתיים אחרי זה באוניברסיטה העברית, פילוסופיה דטרמיניסטית מפה עד טימבוקטו, כמי ששירתה בצבא, וכל משפחתה שירתה בצבא, כמי שמשלמת מיסים, כמי שמאוד דומה לעולם החילוני – למה לא להפנים את אחד העקרונות היפים ביהדות, והוא רגל אחת פה ורגל אחת כאן?

גלעד קריב (העבודה):

זה מה שאנחנו רוצים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כן, תלמידים חכמים הם לא בוזזים. אני רוצה, אני מעוניינת להעניק להם כסף. אני חושבת שהמיסים שלי, אחד המקומות הטובים ביותר שהמסים שלי הולכים אליהם זה לתלמידי החכמים.

קריאה:

איפה היית בעשרת הדיברות?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

והינה למה, הינה השוס. כי ממרומי האינטלקט האקדמי שלי, והמיסים שאני משלמת כל חיים, והשירות הצבאי שלי ושל כל משפחתי, אני מאמינה בלב שלם, ואני לא מתכוונת להתבייש בזה, שכשתלמיד חכם לומד תורה ומתפלל, הוא שומר על החייל בצה"ל.

קריאות:

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רגל פה, רגל שם; רגל עשייה ורגל תפילה; רגל לחימה ורגל רוחנית. למה זה חייב לבוא זה על חשבון זה?

גלעד קריב (העבודה):

– – – מה הקשר – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה לא יכולה להיות תפיסת עולם אינטגרטיבית, רוחניות יהודית, שמגינה עלינו ושומרת עלינו לצד לוחמים שמגינים עלינו ושומרים עלינו? זה מה שרוב העם בישראל מאמין בו, רק מתבייש לומר מרוב פחד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אז לא. גם תורה מגינה עלינו, לא רק עוצם ידי.

נעמה לזימי (העבודה):

את שקרנית, את שקרנית. בעלי מורה לתנ"ך. בעלי מורה לתנ"ך, אל תלמדי אותי על יהדות. אל תלמדי אותי על יהדות. את לא בחזית כמוני. תתביישי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ממש רשמתי. ממש רשמתי. את אמרת "בערות". את מעוניינת להתנצל? בואי תתנצלי.

היו"ר ארז מלול:

נעמה, נעמה. חבר הכנסת גלעד קריב.

נעמה לזימי (העבודה):

תתביישי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני אתבייש? נעמה, לקרוא לחינוך היהודי "בערות"? את צריכה להתבייש. את, את.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת גלית, בבקשה.

קריאה:

– – – אופק חדש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – – לא ללמד ליבה, הסללה לבערות. זו האמת. לא יהדות. בעלי מורה לתנ"ך, חמודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תכבדי את היהדות, זה כל מה שיש לנו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מסורתית, את לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

הטייסים הם הבעיה. הטייסים הם הבעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שנים ראש הממשלה? תכניסו לבסיס התקציב. מה אתם רוצים? מה אתם רוצים, מה – – – יש לי בקשה, עכשיו, אדוני היושב-ראש, לעלות כל פעם עם ממחטות לנגב את הדמעות של כל מי שהוא מהליכוד.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נעמה, נעמה, נעמה, כבר הוציאו אותך היום, לא? די.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

האוצר לא מסכים – – –

יוסף טייב (ש"ס):

היו"ר ארז מלול:

די, קטי. חברת הכנסת קטי שטרית. חבר הכנסת יוסי טייב, חבר הכנסת יוסי טייב, די.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – מה אתה צועק? לא שמעת כלום. זו הבעיה שלך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – זה טוב מאוד, רק חבל – – – האוצר – – – זהו – – –

קריאה:

קטי, הטייסים, הטייסים הם הבעיה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דווקא – – – כי הם רוצים – – – זה טוב מאוד. רק חבל שהאוצר לא רוצה שזה ייכנס לתקציב – זהו, זה – – –

היו"ר ארז מלול:

יאללה, בכבוד.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר, מכובדי, שבירכתים, אדוני היושב-ראש, אלה החיים. אלה החיים, אתה שומע? זה מה שהיה לראש הממשלה לומר על אובדן החיים המזעזע של גיבור ישראל יובל דורון קסטלמן, זכרו לברכה. שעות אחרי האמירה העלובה הזו יועצי הטיקטוק של נתניהו, העובדים החרוצים היחידים בכל הלשכה שלו, שלחו אותו להתקשר למשפחה האבלה והנדהמת. אבל כולנו יודעים שמה שיוצא מהפה באופן אינסטינקטיבי משקף את האמת הפנימית, וזו האמת של בנימין נתניהו. עשרות אלפי פליטים חיים היום בארצם, וראש הממשלה שלנו בילה את השבועות האחרונים באחוזת פאר, בניגוד לחוק, כי אלה החיים. יועציו של ראש הממשלה וחברי הסיעה, היום ממש, מתדרכים נגד מפקדי צה"ל תוך כדי לחימה. אלה החיים. שרים מיותרים וחסרי מעש, מה לעשות, אלה החיים. למעלה מ-200,000 מילואימניקים עצרו את שגרת חייהם. רבים מהם יחזרו לעסקים קורסים, ממשלת ישראל מגדילה ב-0.5 מיליארד את המלגות החודשיות לאברכים בגילי גיוס מילואים, אבל היי, אלה החיים. תלמידי החינוך הממלכתי-דתי מקבלים את התקציב הכי גבוה פר תלמיד במדינת ישראל, אבל בכספים הקואליציוניים מוסיפים 50 מיליון שקל ייחודיים רק לחינוך הממלכתי-דתי, כי אלה החיים בגרסה של נתניהו וסמוטריץ'. ועכשיו תקשיבו. מוסדות התרבות והפנאי ביישובי העוטף נחרבו, אבל בכספים הקואליציוניים המעודכנים נוסף סעיף חדש, שלא היה במקור: 8 מיליון שקל למוסדות תורניים ביישובי העוטף; לא לכלל מוסדות התרבות, ובתוכם גם מוסדות תורניים, אלא רק למוסדות תורניים ביישובי העוטף, כי אלה החיים במשרד של השר קיש והשר ביטון. 4 מיליון שקל הוקצו ברגע האחרון לעריכת טקסי בר-מצווה במשרד המיותר והמומצא של השר פרוש, ונחשו מה ?זה בדיוק גם הסכום בכספים הקואליציוניים לסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים. אז מה לעשות, חיילים בודדים יקרים? תבינו, אלה החיים. אלה החיים במדינת ישראל. וכן, ראוי להזכיר עוד דבר אחד. בישראל קמה ממשלת חירום לאומית שבה מפלגת מרכז מובילה נכנסה מתחת האלונקה. שם, מתחת לאלונקה, ראש הממשלה ושותפיו הטבעיים יורקים להם בפרצוף, באלה שנושאים איתם את האלונקה, כי מה לעשות? זו הגרסה הרגילה של ראש הממשלה בעל אלף הפרצופים. זו תוכנית חיים שכאלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. צריך לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

משפט אחרון. ולכן הערב הזה אנחנו אומרים לראש הממשלה ולשר האוצר: אלה החיים שלנו, לעזאזל, ואנחנו לא מוכנים שתמשיכו לשחק בהם. אנחנו נעשה הכול כדי לקצר את ימיה של הממשלה המופקרת הזו, כי בנפשנו היא.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, הממשלה הזו שוב הוכיחה שיצר ההישרדות הוא היצר החזק ביותר בטבע, והרצון לשרוד הוא המניע הבסיסי ביותר. גם הממשלה הזו, שנכשלה כישלון חרוץ מיומה הראשון, מנסה כעת לא להיכחד ולפנות את מקומה, כמו שקורה בטבע למינים מותאמים יותר, וכמו בטבע, גם הממשלה הזו פיתחה תחבולות מתוחכמות ורב-גוניות כאסטרטגיית הישרדות, בחיקוי, בהסוואה, ברמייה ובשקר, העיקר לשרוד. אבל אנחנו לא נקבל שבמקביל לניהול מלחמת עזה, הקשה והאכזרית ביותר שידענו, עם למעלה מ-1,200 נרצחים, מאות חללי צה"ל, מעל 200 חטופים, רובם אזרחים, ומעל ל-100,000 מפונים מהדרום ומהצפון, מתנהלת בימים אלה מלחמת הישרדות מקוממת ובוטה של הממשלה והעומד בראשה, תוך שימוש בתחבולות ורמייה והסוואה ומתק שפתיים. כמה מהר חזרה הממשלה לסורה הקלוקל, תוך זריקת בוץ על האחר, אי-לקיחת אחריות, המשך הסתה נגד ציבורים, עיוות של נתונים ומספרים ודאגה בלתי נתפסת אך ורק למגזר ספציפי ולא לכלל אזרחי המדינה. כבר יש גורמים בקואליציה שמדברים בלשון חרישית בחדרי-חדרים נגד הילוכה המחפיר של הממשלה; שמודים שצריך לבטל משרדים מיותרים של מאות מיליוני שקלים; שמותחים ביקורת חריפה שהתקציבים שקוצצו על ידי שר האוצר הם מבתי חולים מהפריפריה. אבל אני לא מתרשמת מהקולות האלה, כי הקולות המובילים הם דווקא של אותם גורמים שלא הפנימו את מה שהעם כולו הפנים ב-7 באוקטובר. אין לנו יותר סבלנות. אנחנו לא אוכלים ואנחנו לא רוצים יותר לאכול את הסגנון הכושל ואת המציאות המעוותת הזאת. קצנו בעיוורון, וזה לא עיוורון רק של עצמכם אלא כתוכנית פעולה. קצנו בסיסמאות, במערכת שיווק משומנת שיודעת למכור צלופן. קצנו בזה שנרמלתם תפיסה שאתם עושים לנו טובה. קצנו בזה שנזרק איזה סכום של כסף לטובת הציבור הכללי ושכדאי שנגיד תודה, אחרת גם זה יילקח מאיתנו. קצנו שממנים אישה אחת לתפקיד בקבינט כי צריך, ולא כי חלילה חלחלה ההבנה של המשמעות של תפיסה וראייה אחרת מכל פאנל הגברים שיצא למלחמה. אולי אם הייתם מממנים את הנשים הנכונות, היינו יכולים גם למנוע את המלחמה. אולי, אם רק הייתם מקשיבים. קצנו בדיבורי סרק של מי שעשו קריירה פוליטית לטובת כוח וכסף.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני ממש בסוף, אדוני היו"ר, תודה. ואנחנו אומרים לכם שהעידן הזה נגמר, העידן של טרום מלחמת עזה נגמר, העידן הזה השתנה. אנחנו כבר יודעים את זה, אנחנו מכירים את ההסתה הזו. ההסתה היא בראש שלכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הפוסל במומו פוסל, וזה נגמר, אתה יודע למה? כי אלה החיים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, שוויתרה וויתרה וויתרה והגיע תורה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לאן יש לנו למהר, ארז?

היו"ר ארז מלול:

הכול בסדר. מוויתור לא מפסידים אף פעם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני שמחה לראות אותך פה. זאת פעם ראשונה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, בשקט בשקט נהייתה כאן תרבות חדשה. לי אין בעיה עם תרבויות חדשות, אני מאוד בעד, אבל דווקא פה מדובר בתרבות רעה, תרבות של שקרים. "אבל זו פוליטיקה", אומרים; אז לא, זו לא פוליטיקה. בתרבות השקרים הזאת, שר האוצר וראש הממשלה מרשים לעצמם לשקר לציבור על התקציב, וזה כתוב שחור על גבי לבן. זה קיצוץ של 1.6 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים, טענו – אבל לא, זה קיצוץ של 860 מיליון שקלים. אגב, 3 מיליון מהכספים הקואליציוניים האלה הולכים לטהרת המשפחה. עכשיו, באמת שאני לא יודעת, מישהו יכול להסביר לי מה הופך משפחה לטהורה? איך הופכים משפחה לטהורה? כנראה שיש איזושהי עמותה שמומחית בסיפור הזה; וזה לא מקוואות, אגב.

היו"ר ארז מלול:

יסמין, זה לא יפה, זו בורות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה לא יפה? אני באמת שואלת.

היו"ר ארז מלול:

את יודעת מה זה טהרת המשפחה? זה חלק נכבד ביהדות. זה לא משהו מיסיונרי או משהו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז למה זה לא בבסיס התקציב?

גלעד קריב (העבודה):

הכסף הזה הוא לא למקוואות, כי יש 0.5 מיליון ש"ח – – –

היו"ר ארז מלול:

לא משנה, היא שאלה מה זה. גלעד, היא שאלה מה זה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, היא אמרה שהכסף הזה הוא לא למקוואות.

היו"ר ארז מלול:

עזבי את הכסף, אני מדבר על המהות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא למקוואות, זה לא כסף של מקוואות, אוקיי? לא מדובר על כסף של מקוואות, אני בדקתי את זה.

גלעד קריב (העבודה):

יש חוץ מזה 50 מיליון ש"ח למקוואות ולמוסדות דת. תפסיקו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה כנראה מיועד לעמותה, לפי מה שהבנתי.

גלעד קריב (העבודה):

הבנת נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתמול ראש הממשלה טען שזה פופוליזם לדבר על הכספים של אופק חדש – מורה חרדית היא לא מורה? ילד חרדי הוא חצי ילד? זה כמובן עוד שקר. התקצוב של אופק חדש הולך למוסדות שאין בהם פיקוח, לא על התוכן, לא על שעות העבודה של המורים. בבתי הספר הממלכתיים היו צריכים לעשות רפורמות בשביל להתאים לאופק חדש, לא משהו שצפוי להיות בבתי הספר החרדיים. אבל מה אנחנו מתפלאים שהם מרגישים כל כך בנוח לשקר כשיש ערוץ שנותן במה לשקרים? ולמה? כי זו האמת שהם רוצים לשמוע, ולא משנה להם שזה שקר. עכשיו גם רוצים להוסיף עוד יום שידור, כי לא מספיק שישה ימי שקר, צריך עוד אחד, כי פיקוח כיסא נתניהו דוחה שבת. כמה קל להסית, לשקר. שר המשפטים, המשפטים, יושב באולפן – האולפן היחיד שהוא מסכים להגיע אליו, אגב – ומסביר שפסיקות בג"ץ משפיעות על הלחימות בעזה, מה שלא היה ולא נברא. אראל סג"ל, המנחה המהולל, גם טוען שפסיקות בג"ץ הן שאפשרו למחבל המתועב להתקרב כל כך לגדר ולרצוח את בראל חדריה, זיכרונו לברכה. אותו הדבר עשה גם ישראל כץ, שטען שהייעוץ המשפטי הוא שאסר תקיפה של תשתיות בלבנון. גם זה לא היה ולא נברא.

טלי גוטליב (הליכוד):

היה, היה.

גלעד קריב (העבודה):

לא היה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כמה קל לינון מגל להגיד – טלי, תני לי לסיים – בערוץ השקרים שיצרנו מפלצת בדרום, ותודה לרבין, שרון ופרס וכל החבורה, לדבריו. חמאס עלה ב-2007 לשלטון בעזה. לא רבין, לא שרון ולא פרס היו ראשי ממשלה מ-2007. הצלחתם להפוך את השקר לאמת ואת האמת לשקר. איך האזרחים אמורים לסמוך עליכם בכלל? אז כמה נוח לשקר על התקציב שכולנו נשלם עליו בסוף בריבית-דריבית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסי טייב, ואחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להכות על חטא. הכספים הקואליציוניים האלה היו מזמן צריכים להיכנס לבסיס התקציב במדינת ישראל – הכספים לתקנת ארגוני הנוער, הכספים לתוספת תקציבית לבריאות, הכספים לרווחה, לביטחון תזונתי, כרטיסי המזון, לחינוך, רפורמת אופק חדש. יעידו עלי חבריי בבית הזה שאין אצלי ילד חילוני, ילד חרדי וילד ערבי. שמעתי קודם את חבר הכנסת ווליד טאהא, שדיבר על הילדים בנגב. אז אני רוצה לומר לך שנושא המיגוניות לבתי ספר בנגב אינו קשור לבעיה תקציבית, ואני מזמין אתך לבוא להשתתף איתי גם בשולחנות עגולים שאני מכנס עם חבר הכנסת יוסף עטאונה, עם ואליד אלהואשלה, ועוד היום, כדי לפתור את המשבר אצל הבדואים. אני נלחם גם לכספים לתרבות וספורט של כל המגזרים – חרדי, חילוני, ערבי, עולים. אני מנהל מלחמת חורמה מול ראשי האוניברסיטאות לדאוג למתווה ראוי יותר לאנשי המילואים, ואנחנו הולכים לכנס ועדה נוספת על הנושא עם חבר הכנסת מיכאל ביטון. אני שומע טענות על כספים קואליציוניים שאמורים להגיע לעולים. אני גאה בכל שקל שמגיע לעולים בזמן הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – נגדם.

יוסף טייב (ש"ס):

כספים למורים חרדים? האם מורה חרדי שמלמד מתמטיקה, מלמד אנגלית, שווה פחות ממורה חילוני?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא.

יוסף טייב (ש"ס):

די עם הדמגוגיה הזולה הזאת שלכם, בואו תצטרפו, תגיעו לוועדת החינוך, תיחשפו לנתונים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה אתם מסיתים? אתם מתבלבלים, אתם טועים, אתם יורים לכיוון הלא-נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו בעד.

יוסף טייב (ש"ס):

נרטיב שקרי, שבא – ואת יודעת מאיפה מגיע הנרטיב הזה? אני אגיד לך, אפרת. אני אגיד לך מאיפה הנרטיב השקרי הזה נולד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתם יורים לכיוון הלא-נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו בעד, אנחנו בעד, אתה סתם אומר. אנחנו בעד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יוסי, יוסי, זה לא נכון. די, באמת.

יוסף טייב (ש"ס):

הוא נולד מתרגיל אוצרי בזוי, שבמשך שנים גרם לכך שהציבור החרדי הופך להיות שק חבטות של החברה הישראלית.

מיקי לוי (יש עתיד):

42 שנה אתה בשלטון.

יוסף טייב (ש"ס):

אני רוצה להגיד לכם בצורה ברורה: אנחנו לא מתנצלים. אני גאה בבחורי הישיבות, באברכי הכוללים. אני גאה בהם. אשריכם, אשרי חלקכם, הלוואי שיהיה חלקי עימכם. רק בחודשים האחרונים נחשפנו לתרומה הענקית שלהם לחברה הישראלית. אותו אברך שאתם מכים בו מבוקר עד ערב הוא אותו מתנדב שמתנדב באיחוד הצלה, בזק"א, בעזר מציון, ביד שרה, בידידים.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה? כמה? כמה?

יוסף טייב (ש"ס):

אלפים, אלפים.

מיקי לוי (יש עתיד):

קשקשן, קשקשן.

יוסף טייב (ש"ס):

אני קשקשן? בוא, אני מזמין אותך. אותו אברך ששקוע ימים ולילות בלימוד התורה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אלפים? קשקשן. שילכו לצבא.

דן אילוז (הליכוד):

קשקשן. אתה פופוליסט. קשקשן.

יוסף טייב (ש"ס):

– – עוזב את הקידוש בליל שבת, מניח את הכוס, עוזב את המשפחה שלו והולך להציל נפשות. תפסיקו להכות בהם.

גלעד קריב (העבודה):

יוסי, שילך קודם לצבא ויחזור ליחידה.

יוסף טייב (ש"ס):

תפסיקו, די. אתם רוצים להכות? תכו בי, בחבריי מש"ס, באותם שרים שהולכים ומזיזים את רגליהם והולכים לאותה אוכלוסייה שאנחנו כביכול לא מייצגים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת יוסי טייב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בוא תצטרף להצעת החוק – – –

יוסף טייב (ש"ס):

תפסיקו להכות בהם. תכו בנו. די.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מיקי לוי (יש עתיד):

אין לנו – – – ואתה מסלף עובדות.

גלעד קריב (העבודה):

כמה בזק"א? 4,000 איש, מול 150,000 איש שלא מתגייסים.

יוסף טייב (ש"ס):

מה איתי? מה איתי? החתן שלי יושב, לומד כל היום, ומתנדב באיחוד הצלה בלילות. מה אתה מבלבל לי את המוח?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה סלפן, אתה סלפן. סלפן, אתה סלפן. אתה רוצה כך? תלכו לצבא. תלכו לצבא.

יוסף טייב (ש"ס):

– – – לצבא – – – בשכל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני מתפלאת עליכם. אתם יודעים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, יוסי. הטענות לא עליך, יוסי. הטענות לא עליך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מרע"מ ביקשתם שילכו לצבא? מהם ביקשת? מרע"מ ביקשת שילכו לצבא?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שיכירו בהם, שיכירו בהם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

נו באמת. פופוליסט, אתה גם כן, אתה פופוליסט. פופוליסט – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ביקשת או לא ביקשת? צבוע, צבוע.

מיקי לוי (יש עתיד):

פופוליסט.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

צבוע, צבוע. צבוע.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה, אנחנו באמצע מלחמה, מה נסגר איתכם?

גלעד קריב (העבודה):

אני מתפלא עליכם. אתם באמצע מלחמה – – – כספים ייחודיים. אנחנו נמצאים באמצע מלחמה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הנזקים של 7 באוקטובר ברורים.

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא מתביישים?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי.

רון כץ (יש עתיד):

במקום להניח את המפתחות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, ברכות על התפקיד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יוסי – – – דיון מהיר על זק"א, שתקוע אצלכם ושאנחנו ביקשנו, ואתם לא – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חברת הכנסת. חברת הכנסת אפרת.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו רוצים להעביר לזק"א.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי, קטי, די.

גלעד קריב (העבודה):

אתם בממשלה, לעזאזל – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה. חבר הכנסת גלעד קריב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – אין תחליף. אין תחליף.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יודע, ארז, יש גם את הצד השני. יש שני צדדים במליאה.

היו"ר ארז מלול:

יש גם, נכון, אני רואה.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש שני צדדים במליאה, שמת לב?

היו"ר ארז מלול:

אל תעזור לי. אל תעזור לי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

חבר'ה, נעים מאוד. אתם הקואליציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אני מכל הלב רוצה לעזור לך, כי אתה לא רואה את הצד השני. שים לב, יש שני צדדים.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. אל תעזור, לא צריך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא אחר קצת, שלא עלה כאן, לא על ידי חברי הכנסת הערבים – –

קריאה:

רוצים להכיר בזק"א. למה אתם לא מכירים?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן, בואו, זה הזיה. תכירו בזק"א, בואו. תכירו בזק"א – – –

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא על ידי חברי כנסת יהודים מכל הקשת הפוליטית, והוא: מאז – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – מלחמה – – –

היו"ר ארז מלול:

קטי, קריאה ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, אני אומרת – – –

היו"ר ארז מלול:

אני יודע. בסדר. עדיין זה קריאה ראשונה. את בקריאה ראשונה, די.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לפחות – – – די לשלוף את הסכינים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בואי, יש פה קונסנזוס. למה אתם לא – – – בואו תנצלו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – מה קרה? תתאפקו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי שטרית. חברת הכנסת קטי שטרית, די.

גלעד קריב (העבודה):

אתם מדברים? אתם תגישו הצעת חוק ממשלתית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש פה קונסנזוס להכיר בזק"א, ואתם לא רוצים. מה אתם רוצים? אתם רק מדברים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש, יש לנו הצעת חוק. יש דיון מהיר. אתם לא עושים כלום. אחר כך אתם באים לטענות לאופוזיציה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת אפרת, את בקריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, אני עוזר לקואליציה. אני מזכיר להם שהם קואליציה.

היו"ר ארז מלול:

אל תעזור. בלי טובות. מויחל טויבעס, אתה יודע מה המשפט הזה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

גלעד קריב (העבודה):

הם חושבים שהם אופוזיציה. אני עוזר להם.

רון כץ (יש עתיד):

גלעד, זו בעיה שהיא בעיה מוכרת. לאחרונה יש פה בעיה כזאת.

גלעד קריב (העבודה):

זה ערבות הדדית. כל ישראל ערבים זה לזה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה נגמר. בוא נתחיל. טוב. אתחיל מהתחלה. כבוד יושב-ראש הישיבה, מכובדיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא אחר, שלא עלה כאן, לא על ידי חברי הכנסת ערבים ולא על ידי חברי כנסת יהודים מכל הקשת הפוליטית, הלוא הוא: מאז פרוץ המלחמה יש תופעה, והיא התרחקות של החברה הערבית משוק העבודה, התרחקות החברה הערבית משוק העבודה, שנובעת מהדרה על ידי מעסיקים; מהיעדרות יזומה בשל פחד; מהשבתת חלק גדול מענף הבנייה; הוצאת עובדים ערבים בתחום המסחר לחל"ת; פחד גדול מהתחמשות האוכלוסייה היהודית; אנשים לוקחים חופשות מחלה ולא מגיעים; נשים עם כיסוי ראש מפחדות להגיע לעבודה. נתוני סקר מדאיגים – סקר תקופתי של ד"ר נמרוד מהאוניברסיטה העברית, ממכון טרומן – מעלים ששיעור היהודים שסבורים שיש לפעול לצמצם את הפערים הכלכליים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית צנח מ-63% באוגוסט ל-39% בנובמבר. בחברה הערבית, נתונים מהמחקר של ד"ר נסרין חאג' יחיא, שעשתה עבור אלפנאר, מראים נתונים מדאיגים. זה מחקר גדול, אבל אני אקח ממנו דוגמה: מספר דורשי העבודה עלה מ-4,424 בממוצע בחודשים ינואר עד ספטמבר של השנה ל-12,242 באוקטובר. זו עלייה של פי 2.8. על פי הפילוח, קבוצת הגיל שנפגעה הכי הרבה מהאבטלה היא קבוצת הגיל הצעירה, בגילים 18–24. העלייה שם הייתה כמעט פי ארבעה בדורשי העבודה. זה נושא ונתון מאוד מדאיגים, ואנחנו כל הזמן דיברנו, בחברה הערבית, כי האוכלוסייה הזאת של הגילים צעירים, 18–24 – כל הזמן היה שיעור גבוה של אבטלה, וחלקם גם הלכו והידרדרו לפשע. אני חושב שעל המדינה ועל הממשלה, בתיקוני התקציב המוצע, להתאים את המענים לחברה הערבית. אני יודע אישית מניהול חברת אלפנאר, שהקימה הרבה מרכזי תעסוקה על ידי כסף ממשלתי וכסף של תורמים בשביל להשקיע ולשלב את החברה הערבית בשוק התעסוקה. הפחד הוא שאם הממשלה לא תשים לב ולא תשקיע בחברה הערבית, כל ההשקעות של ממשלות ישראל שהיו בעשור האחרון ירדו לטמיון. זו נקודה חשובה, ואני מקווה שהיא תמצא אוזן קשבת בממשלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת משה טור פז.

מרב מיכאלי (העבודה):

בעולם הפנטזיה של נתניהו: קיצצנו 70% מהכספים הקואליציוניים. לא, לא להמציא. ממש ממש לא, ביבי. לא להמציא. קוצצו 760 מיליון מתוך 12.7 מיליארד. פעם נחשבת למי שיודע חשבון, מתמטיקה וכלכלה, נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה. ראש הממשלה בשבילך, ושל מדינת ישראל.

מרב מיכאלי (העבודה):

הרי אתה יודע. אתה פשוט ממציא, ולא, לא להמציא. ממש ממש לא, ביבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

או למשל תקציב לחינוך החרדי, שנותן 30 מיליון למורים שמקבלים שכר רעב.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אז זה לא – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

לא, לא להמציא. ממש ממש לא, ביבי. הרי אתה יודע שזה 880 מיליון ש"ח שהולכים למערכות לא מפוקחות, שאנחנו בכלל לא יודעות ויודעים שזה באמת יגיע למורות האלה, שאכן במשמרת שלכם, 15 שנה לפחות, מקבלות שכר ותנאים לא מספיק טובים, אבל הן גם לא עומדות באותם תנאים של אופק חדש. הפטנט הזה של לקבל את מה שנותנים גם לאוכלוסייה הכללית אבל לא לתת את מה שצריכה לתת האוכלוסייה הכללית – אז לא, לא להמציא. ממש ממש לא, ביבי. או סמוטריץ' תחת ביבי: זה תקציב טוב עבור המפונים, הביטחון, החינוך, הרווחה והבריאות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה – – – ראש הממשלה בשבילך.

היו"ר ארז מלול:

אל תפריעי. חברת הכנסת טלי, אל תפריעי.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא, לא להמציא. ממש ממש לא, בצלאל. ממש ממש לא. לא להמציא.

טלי גוטליב (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

זה תקציב שמפקיר את המפונות והמפונים, את כל אלה שנפגעו בצורה כל כך אנושה באסון הזה שאתם – אתם, על הידיים שלכם. נפגעות ונפגעי הנפש – אין תקציבים לטפל בהם טיפול נפשי. לעומת זאת, יש מי שדואג לגרעינים התורניים; לעומת זאת, יש מי שדואג לבר-מצווה; לעומת זאת, יש מי שדואג לקומבינות של הציבור המאוד-מאוד ספציפי שלו כדי להישאר בשלטון. זה מה שיש בתקציב הזה. לא למפונים, לא לחינוך, לא לרווחה, לא לבריאות, ובטח ובטח לא לביטחון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

את לא מכירה את התקציב. איך את יכולה להגיד דבר כזה, שלא דואגים למפונים – – – חוסר מקצועיות.

מרב מיכאלי (העבודה):

או כמו שאתה אומר את זה, נתניהו, ה-protector of Israel, לא, לא להמציא, ממש ממש לא, ביבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה בשבילך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

את לא מכירה את התקציב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. כן, שיתכונן נפשית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

את ממשיכה להיות – – – ולא מפסיקה לשקר.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה עולב שבעולב.

רון כץ (יש עתיד):

את עוסקת – – – יפה. זה שירות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אתה רוצה כבוד לכנסת, אני אקרא לך פה "חבר הכנסת". חבר הכנסת – כן – – –

גלעד קריב (העבודה):

מה זה עולב שבעולב? זה החנפנות שלך שמודלפת על ידך – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, להפסיק. אתה בקריאה ראשונה, ואתה מפריע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, עולב שבעולב לדבר ככה – – – הוא ראש ממשלה, עם כל הכבוד לך. אתה עוד לא ראש ממשלה – – –

גלעד קריב (העבודה):

זה עולב. הציטוטים שלך מישיבת הסיעה זה עולב – שאת מדליפה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גלעד, כמה זמן – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה לך. תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 300,000 שכפ"צים קרמיים, ועוד יישאר עודף; 5,000 נמ"רים, נגמ"שים ממוגנים, ועוד יישאר עודף; 2,500 טנקי מרכבה 4 עם מערכת הגנה אקטיבית, ויישאר עודף; השלמה לכל אנשי המילואים, מאות אלפים, ויישאר עודף; פיצוי ראוי לאנשי עוטף ישראל בגבול הצפון, או לחלופין הקטנת הגירעון ב-1% שלם – הקטנה שתקטין את תשלומי הריבית שישלמו ילדינו ונכדינו. כל אלו – שיעור קטן בחשבון – הצעות ראויות יותר לסכום של 4.96 מיליארד ש"ח כספים פוליטיים. לא ראוי יותר? זו לא פוליטיקה בשעת מלחמה? עד כאן ביטחון, תחום שאני עוסק בו, לצערי, רבות בימים אלו, אבל בואו ונחזור לאהבה האמיתית שלי, החינוך. בין הכספים הקואליציוניים הלא-ראויים יש תחום אחד ראוי – הגדלת משרות המורים החרדים והשוואתן לאלה של שאר הציבור. ראוי מאוד. עכשיו, שיעור באנגלית. יש משפט שאומר: no sweat – no gain. אני מתרגם למי שלא למד: אין זיעה, או אין מאמץ – אין שכר, או אין הישג. רוצים שכר של אופק חדש? מעולה, אבל עד הסוף: מתמטיקה, אנגלית, מדעים, שעות פרטניות, שעות שהייה, שעות השתלמות, תואר ראשון, תואר שני – כל החבילה – פיקוח, מבחני מיצ"ב, מבחנים בין-לאומיים – הכול. אבל לא, מה שאתם רוצים, מה שאתם מעבירים, זה רק לקחת בלי לתת. ואני מדבר עכשיו על חינוך, לא על הכתף החסרה באלונקה שעליה נדבר עוד בזמן אחר. 482 מיליון שקל ב-2023 שעוד רגע נגמרת; 700 מיליון לפחות ב-2024 שעוד מתחילה. יש סיבה שאתם מביאים את הכספים האלה עכשיו; יש סיבה שביבי החלש נותן לכם את זה דווקא עכשיו. קוראים לזה פוליטיקה בשעת מלחמה, וזה ביזיון. חבריי בעלי עמוד השדרה בליכוד, אתם צריכים להצביע נגד התקציב הזה. ועוד מילה אחת אני מקדיש לך, ידידי סגן יושב-ראש הכנסת ארז מלול, שמנהל כאן את הישיבה, ואולי לפני כן, גם ליו"ר ועדת החינוך יוסי טייב, שצעק כאן לפני רגע: פעם צילמו את דפי ההנחיה של נתניהו לפני נאום שלו, והיה כתוב שם, ליד שורה: טיעון חלש – להרים את הקול. זה מה שקורה פה עכשיו – אתם מרימים את הקול כי הטיעון כל כך חלש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, ואחריו – חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לפנות ליושב-ראש ועדת כספים, שיקבל לאישור את מה שיקרה פה בימים הקרובים, ולהגיד לו: אתה החומה הבצורה, התחנה האחרונה למנוע עוולות חברתיות. הוויכוח הזה על כספים קואליציוניים ועניינים, אני לא נכנס אליו. אנחנו נצביע נגד. עדיף היה למי שרצה לדאוג לפעולות נחוצות לשים את זה בבסיס התקציב. אבל אני לא רוצה להיכנס.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא? מה הבעיה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להיכנס לכך שאני לא מצליח למצוא 20 מיליון שקל להחזיר למשפחות שפונו מהבתים של הדיור הציבורי בקריית שמונה ובשדרות וגובים מהן שכר דירה על בית ריק. אז עשיתי על זה רעש ציבורי, ואז משרד השיכון, שלא בא לוועדה ומבזה את הכנסת – ועוד נטפל בו – הוא גם אומר להם בבלוף: אני אתן לכם רק על נובמבר, לא על אוקטובר, ורק אם תמלאו טפסים. אתה יודע מי גר בדיור הציבורי – וש"ס והליכוד בעד דיור ציבורי, לפחות חלק מהאנשים. אנחנו מגיעים לתקציב, ואין 20 מיליון שקל לתת להם החזר על גבייה מיותרת של חודשיים שהוציאו אותם מהבית. לא משנה של-90% מהם אין ממ"ד, את זה נפתור בעתיד. אתם לא יכולים למצוא 20 מיליון שקל עכשיו ולתת לאלה שגבו מהם כסף סתם על בית ריק בקריית שמונה ובשדרות? אלה בעיות שאפשר לפתור. ואני סומך רק על גפני. הוא צריך להתנות את זה שהדברים יגיעו אליו לוועדת כספים. יש עוד בעיה שלא פותרים – 80,000 חיילי מילואים. כל אוניברסיטה, כל מכללה, עושה דין לעצמה – זה נותן הקלות, זה לא נותן; זה נותן מענקים, זה לא נותן – – –

היו"ר ארז מלול:

צודק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לוחם המילואים בעזה ובלבנון, הוא צריך לא לדעת מה גורלו? מוסדות עם 40% סטודנטים – אתה שואל אותם אם יהיה לו שיעור פרטי, אם יהיה לו קורס קיץ, אם ייתנו לו פטור על הקורס אם הוא רוצה – התשובות הן "לא". אז אנחנו נאשר עכשיו תקציבים והסטות ו-80,000 לוחמים סטודנטים לא יקבלו את זה? זה פשע חברתי. אז אני לא סומך על מה שיקרה פה. היום התקציב יעבור, אבל בוועדת כספים, אני מבקש, קטי, אל תיתני לשינויים האלה לעבור בלי חיילי המילואים. אל תיתני לשינויים האלה לעבור – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ברור. אנחנו מגישים הצעת חוק על החיילים המילואימניקים – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קטי, לא על שכר הלימוד. הבן אדם לא יודע אם יהיה לו תואר. הוא צריך סיכוי. פעם הייתה פה שביתת סטודנטים – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מה תודה רבה? על זה אתה אומר לי תודה רבה? אבל לא סיימתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, על הרעיון. לא סיימת? אז תסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

באמצע השוונג. לא עוצרים בן אדם באמצע.

היו"ר ארז מלול:

אתה כל הזמן בשוונג. אתה אף פעם לא עוצר.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה מקבל לשעה איש מילואים?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קטי, אל תסכימי למתווה של דיור ציבורי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לוקחים להם כסף סתם – לדיירים שלא היו בבתים בקריית שמונה ובשדרות – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מחזירים להם את זה רק על נובמבר, לא על אוקטובר – ואומרים להם: תמלאו טפסים בדיגיטל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

משפט אחרון, היושב-ראש. אני אניח בפני היושב-ראש גפני את הסוגיות האלה כמו הרחבת המתווה של המסלול הירוק בצפון בקו העימות – שם הוא לא מורחב לחודש, הדחוף. אני רוצה שיטפלו בבעיות יסוד לפני שמאשרים את זה בוועדת כספים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – ואני סומך רק על גפני. וכן, תדאג לארגוני החירום, תיתן כסף לזק"א – הרבה כסף. תיתן כסף לאיחוד והצלה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – תיתן להם פי ארבעה – לא מה שהיה כתוב להם בתקציב. הם הוציאו יותר – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תכיר להם בשירות, תכיר להם שירות אזרחי.

היו"ר ארז מלול:

מיכאל, אל תנצל את זה שאני מחבב אותך. זה לא פייר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

משפט אחרון – והמתווה לעמותות לא מספיק טוב, והעמותות קורסות. הם הלכו לטפל במתנדבים ולתרום ולעזור – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – ואנחנו לא דאגנו מספיק לעמותות. יש מתווה, הוא לא טוב, וצריך לתקן אותו. קטי, אני מבקשת ממך, בוועדת כספים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – יחד עם גפני – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נא לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – אל תאפשרי את העוולות האלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני יושבת כאן ואני שומעת אתכם מדברים כאילו אנחנו מנסים להכות בחרדים, יוצאים נגד חרדים – על מה אתם מדברים? אתם רוצים להעביר גם עשרות מיליונים לזק"א, להכשיר אותם כפרמדיקים, לעשות להם שירות לאומי? תעשו את זה. יש עכשיו תקציב עתק של כספים קואליציוניים, מאות מיליוני שקלים; במקום לשלוח אותו למקום שלא יתרום לחברה, למקום שיתקע אותנו במקום – ויותר מזה, מקום שינציח דווקא את העוני והבורות של ילדים חרדים – תשקיעו את זה שם. איפה אתם? איך אתם מסוגלים להעביר את הדבר הזה? ואתם מתלוננים שאנחנו מתלוננים על זה? אתם אומרים שזה כאילו איזה אנטישמיות, כאילו זה איזה אנטי-חרדיות? על מה אתם מדברים? אתם פועלים בדבר הזה להנצחת העוני. הרי אתם יודעים מאיזה מגזרים בעיקר מגיע מצב סוציו-אקונומי נמוך. אתם רוצים למצוא לזה פתרונות באמת, ולא עם חבורה של עסקנים – להעביר מאות מיליונים בלי פיקוח, בלי הכשרה, בלי להוציא אותם ובלי לתת להם עתיד טוב יותר. כי זה מה שאתם עושים. אתם מנציחים את העוני של הילדים האלה. המסכנים האלה נמצאים בידיים של חבורת עסקנים, שמעבירה את זה לרשתות חינוך פוליטיות שהן לא לטובת המורים. יוסי טייב, אתה יושב-ראש ועדת החינוך. גם כשאני הייתי יושבת-ראש ועדת החינוך הגיעו אליי תלונות של מורות חרדיות. אפשר גם ביקורת – זה בסדר, פיקוח ובקרה הזה חשוב. ואתה יודע מה הן סיפרו בשקט-בשקט, בלי שאף אחד ידע, כדי שלא יפטרו אותן? שבסוף החודש, כשהן מקבלות משכורת, אותו "ארגון", אותה תנועת לימודים דורשת מהן כסף חזרה. ואם הן לא נותנות להם את הכסף הזה, הם מפטרים אותן מהעבודה. כשאין פיקוח ואין בקרה, בסוף הם הנפגעים העיקריים. הם רוצים אופק חדש? נהדר – יש להם. שיעשו שני דברים: 1. שייכנסו תחת פיקוח ובקרה של משרד החינוך כמו כל מוסד אחר; 2. תשימו מקצועות אם. מה זה מקצועות אם? אנגלית ומתמטיקה. הרב עובדיה יוסף תמך בכך שחרדים ילמדו אנגלית. הרי היום גם ה"הייטקיסטיות" האלה, שכל אחד רוצה להתחתן איתן, החרדיות האלה שעובדות בהייטק, הן לא צריכות אנגלית כדי לעבוד שם? אז על מה אתם מדברים, על זה שאנחנו מתעקשים שהם יעבדו תחת פיקוח ובקרה, כדי לנסות לתת להם כלים לממש את הפוטנציאל האדיר שיש להם בידיים שלהם? אלה ילדים חכמים, ילדים נבונים, לא פחות ואפילו יותר מהממוצע. ילדים שקדנים, שמסוגלים לשבת על התחת שלהם וללמוד שעות על גבי שעות, ואתם לא מאפשרים להם לייצר מזה כלים לעתיד טוב יותר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

מילה אחרונה, בבקשה. תקשיבו, 7 באוקטובר שינה הכול, ואתם חייבים לעשות גם את הסוויץ' הזה במוח. אתם ממשלה של כולם, אתם לא ממשלה של מגזר מסוים, וכשאתם עושים – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

סליחה, סליחה, אבל אני לא חותמת על התקציב הזה. אני לא חותמת על התקציב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

כשאתם נותנים כסף בצורה כזאת למגזר מסוים, תזכרו שאתם מפקירים מגזר אחר. למה, הילדים מבתי ספר הדמוקרטיים, אנתרופוסופיים, סביבתיים, מונטסוריים, לא רוצים תקציבים כאלה? בטח שהם רוצים תקציבים כאלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת אוהד טל, ואחריו – חבר הכנסת אושר שקלים.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די. גם אתה לא אוהב שמפריעים לך.

גלעד קריב (העבודה):

יש לי הרגשה שאתה מתמקד בי היום.

היו"ר ארז מלול:

כי אתה עושה הכי הרבה רעש, מה לעשות?

אוהד טל (הציונות הדתית):

כנראה שיש סיבות טובות, גלעד. טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומע את שיח הצעקות כאן במליאה בשעתיים האחרונות ואני חייב לומר שאני באמת פשוט עצוב. אני עצוב לראות את מה שקורה כאן. רק בשבת האחרונה דיברתי עם קבוצה של חיילים שהיו עכשיו כמה ימים בהתרעננות וחזרו היום ללחימה בעזה, והם מספרים לי על הרוח הגדולה של מה שקורה שם במלחמה, על העוצמה, על האחדות, על המוכנות, לא בפילוסופיות גדולות – במוכנות אמיתית של אנשים שעד לפני רגע התווכחו על כל דבר אפשרי למסור את החיים אחד בשביל השני. הם אומרים לי שביום הראשון, כשהם יצאו להתרעננות והם נכנסו לרכב והדליקו את הרדיו, הם לא האמינו למה שהם שמעו, לפער העצום בין מה שקורה במציאות לבין מה שהם שומעים בתקשורת ומה שהם רואים בשלטים ומה שהם שומעים בשיח הפוליטי במדינת ישראל. שתי מדינות נפרדות. וגם היום. היום נסעתי לקריה לדיון של אחת מוועדות המשנה של חוץ וביטחון, ובאמת אני רואה באיילון, על אותו מקום שלפני רגע היה שלט של "מנצחים ביחד", פתאום שלט שאי-אפשר להגדיר אותו אחרת, הוא משרת בדיוק מטרה אחת – את המטרה של חמאס, את המטרה של איראן, את השיח שהם מבקשים לקדם. זה מה שמופיע על השלט. לתדהמתי הגדולה אני מגיע לפה עכשיו ואני שומע חברי כנסת שמהדהדים את אותם מסרים בדיוק: בוזזים את הקופה הציבורית, כאילו שמישהו פה הולך עם כסף, לוקח אותו הביתה. אני באמת שואל את עצמי: ריבונו של עולם, אנחנו לא קולטים, לא מבינים מה היה פה בשמחת תורה? לא למדנו שום דבר? אנחנו לא יכולים לנהל שיח בלי להפוך את השני לאויב ישראל? מירב בן ארי עולה קודם וקובלת על כך שיש תוספות בתקציב למניעת נשירה במגזר החרדי ותוספות למרכיבי ביטחון ביהודה ושומרון. עזוב שמירב בן ארי יודעת שזה שקר, אין פה שום תוספת, אבל אתם פשוט התרגלתם, התרגלתם שנשירה במגזרים מסוימים זה בבסיס התקציב, אבל יש מגזרים שצריכים להתחנן לתוספות, צריכים להיות תלויים בכסף קואליציוני. התרגלתם לדבר הזה – – –

קריאות:

אוהד טל (הציונות הדתית):

אז בסדר, הדבר הזה, אנחנו נשנה אותו, בעזרת השם. נשנה אותו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

עוד שתי מילים, אדוני היושב-ראש.

גלעד קריב (העבודה):

גפני, יושב-ראש ועדת כספים – – –

אוהד טל (הציונות הדתית):

אני רוצה להגיד לגבי יהודה ושומרון שהחיים של אזרחי ישראל שגרים ביהודה ושומרון שווים לא פחות מחיים של כל אחד אחר במדינת ישראל. גם עליהם צריכים להגן, וזה שזה בקואליציוני ומקומות אחרים לא, גם את זה אנחנו נשנה.

מיקי לוי (יש עתיד):

חד-משמעית. חד-משמעית. אל תאשים האשמות שווא. אמרנו רק שתסיטו תקציבים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. זה לא שאלות ותשובות. תסיים, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני, אני רק מבקש מכם, חברים: קרה משהו ב-7 באוקטובר. היו כמה שבועות שהצלחנו לנהל גם מחלוקות נוקבות באופן שלא הופך את השני מייד לאויב עם ישראל, שרוצה להשמיד אותו. בואו נמשיך לנהל את הדיון באופן הזה. עם ישראל מתבייש במה שקרה כאן עכשיו. אנא, אנא, בואו נחזור לכבד את עם ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא שמענו מילה אחת. "שמאלנים בוגדים", קראתם לנו – – – תגידו, הצד הזה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חברת הכנסת צגה מלקו.

גלעד קריב (העבודה):

– – – יו"ר המפלגה שלך, שעמד והסית מעל הבמה וגידף חצי מהעם.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית כששמו פה שלטים של "שמאלנים בוגדים"? חנה בבלי. מטיף לנו מוסר, באמת.

קריאה:

תמשיך, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית? אל תטיף לנו מוסר – – –

גלעד קריב (העבודה):

תראה איך הם מתנהגים למפלגה שנכנסה איתם לקואליציה – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כפי שאתם רואים אני לא חרדית, אבל כשאני שומעת וכשאני רואה אי-צדק זועק לשמיים, זה כואב לי. אני בעבר לימדתי בקריה האקדמית אונו, בקמפוס החרדי, חרדיות. ראיתי את הרצון שלהן להשתלב, ראיתי כמה הן משקיעות, אימהות לילדים. בתקופת הקורונה לימדתי אותן – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה קשור?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו לא נגד החרדים. מספיק עם זה כבר.

צגה מלקו (הליכוד):

אני לימדתי אותן בתקופה של הקורונה. ראיתי כמה ילדים בבית, בלי מחשב, בלי אינטרנט, כמה הם השקיעו והשתלבו. אבל כשאני שומעת היום שזה הפך להיות הספורט הלאומי לפגוע בחרדים, אני לא יכולה לשבת בשקט. לא יכול להיות שאוכלוסייה שלמה, נכפיש אותה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה קשור – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, מיקי לוי, לא, לא. די.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל זה לא נכון.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אומרת את זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, זה לא הוגן. נו, תמשיכי, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

חברתי, אני מדברת מדם ליבי. אני מכירה את הסטודנטיות שלימדתי. אבל מצד אחד – עם הצביעות אני לא משלימה. מצד אחד רצו שישתלבו, ומהצד השני – שלא ירוויחו כמו כלל החברים שלהם למקצוע. לא יכול להיות שמורה חרדית תרוויח פחות ממורות אחרות, שגננת חרדית תרוויח פחות. אולי בגלל שהיא אישה? אולי בגלל שהיא אישה? אולי בגלל שהיא אוכלוסייה מוחלשת?

היו"ר ארז מלול:

היא צודקת, מה לעשות? מה לעשות שהיא צודקת?

נאור שירי (יש עתיד):

אז למה לא שמתם בבסיס התקציב – – –

צגה מלקו (הליכוד):

אני אומרת לכם, חבר'ה, זה זועק לשמיים. זו צביעות. אתה לא יכול לקבוע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אל תטיפי לי על צביעות. כולכם צבועים. כולכם צבועים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, די. די. תכבד אותה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני משתדלת להגיד מה שאני מכירה, מה שאני רואה. אני לימדתי את החרדיות, אני יודעת איך הן משקיעות. אני לימדתי אותן בקריית אונו. חלקן המשיכו לתואר שני. במקום לעודד אותן אנחנו נבוא להתחשבן איתן, להוריד להן את השכר? האם זה אנושי באמת? האם זה נראה לכם נכון? מה זה השנאה הזאת כלפי חרדים, למה לשנוא אותם? אני לא מבינה את זה. זה הפך להיות ספורט לאומי. מה, אנחנו לא ביחד? לא יכולים להיות ביחד? במיוחד אחרי מה שאנחנו עברנו, אחרי 7 באוקטובר, אנחנו צריכים להיות ביחד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני לא יכולה להשלים, אדוני היושב-ראש, ולשמוע – זו לא רק צביעות בלבד – דבר שלא מתקבל על הדעת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל, אני קוראת לנאום הזה: נאום השקרנים בכנסת. אחמד טיבי תומך הטרור עומד כאן היום ונואם, ואני יודעת שאני צריכה לשמוע כל מילה ולבדוק כל מילה. עומד פה אחמד טיבי תומך הטרור, יועצו של יאסר ערפאת, ואומר שבסוף השבוע נוער הגבעות רצח את מוסטפא עאסי, אבא לשישה ילדים. איך לומר? לא נשמע לי, כי אני עוקבת קשות, וכפייתית, אחרי החדשות. ביקשתי את עזרתה של חברתי לימור, ישבתי פה. מייד הבאנו את העובדות, והינה הן העובדות: מוסטפא עאסי, שבא ככה כשהיד, היום עשו לו את הלוויה עם דגלים של חמאס; אותו מוסטפא עאסי דווקא ירה זיקוקים מתוך כזה רובה לעבר חיילינו, וחיילינו חיסלו אותו, כמובן בהגנה עצמית. זה המוסטפא עאסי שנוער הגבעות חיסל אותו. הינה דוגמה לשקר כאן בין כותלי הבית. ואנחנו צריכים לבדוק בציציות כל מילה שיוצאת לטיבי מהפה. אגב, אחמד טיבי, שנורא אכפת לו מהתקציב, תגיד לי, אדוני, רציתי לשאול אותך: האם אתה מחזיק פרסום ממומן נגדי על חשבון הקשר לבוחר? מראה לכם מתוך הפלאפון שלי. אחמד טיבי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אסור להוציא חפצים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה פלאפון, זה כמו מחשב. אחמד טיבי מחזיק פרסום ממומן נגדי, תומך הטרור הזה, אני באה לו כל כך לא בטוב, על חשבונכם, רבותיי משלמי המיסים. ועוד שקרים שאני רוצה להביא לפתחכם, עוד שקרים. במשך חודשיים שלמים ממשיכים לפמפם שקרים לציבור, בין השאר גם חברי כנסת חוזרים על זה בוועדות, ולפי השקר הזה הוסטו כוחות צה"ל, ב-7 באוקטובר הוסטו כוחות צה"ל מהדרום לסוכה ביהודה ושומרון. מפמפמים את זה כל הזמן בטלוויזיה וכאן בכנסת. כמה זמן לוקח לדובר צה"ל להוציא הודעת דוברות מסודרת? רק כשערוץ 7 פונה אליו ביום שישי האחרון, כמעט חודשיים לאחר מכן, דובר צה"ל מודה סוף-כל-סוף בהודעה סדורה שלא הייתה הסטת כוחות, לא היה תכנון להסטת כוחות מהדרום ליהודה ושומרון. אבל בינתיים השקר הזה, שמפומפם בכל מקום, משרת את הנרטיב הבזוי והמקומם שפוגע בכבודם של חיילינו, בכבודם של המתיישבים ובכבודם ובחשיבותם של יהודה ושומרון. השקר הנוסף כאן בכנסת – הלכתי ללמוד מה זה כספים קואליציוניים. כולם אמרו לי: שחיתות, שחיתות, כספיים קואליציוניים. קודם כול, רבותיי עם ישראל, שיהיה כאן ברור: ההתנגדות כאן של האופוזיציה לתקציב לא רק שלא תוביל להפלת הממשלה, כי יש תקציב שעבר; מה שיקרה אם חלילה התקציב לא יעבור, זה שפשוט לא יהיה למשרדי הממשלה כסף לשלם לחיילי המילואים, כסף לשלם לבתי המלון וכסף לשלם למשפחות של מפונים. כי על מה שאתם מצביעים פה – רציתי לעשות לכם סדר, כי כל כך הרשים אותי הפתוס שלכם, שהלכתי ללמוד את הנושא לעומק – אנחנו מצביעים פה על תוספת תקציב של חודש וחצי בלבד, של 31 מיליארד שקלים תוספת לתקציב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע. תוספת לתקציב. שיהיה ברור לעם ישראל, הסכומים הקואליציוניים, הכספים הללו – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – בשנת 2024 יהיו חלק מבסיס התקציב. כרגע, מתוך הכספים האלה מיליוני מיליונים מוסטים לחינוך, לבריאות הנפש, לבתי חולים. אבל מה שאתם רואים פה זה תפארת של פוליטיקה מכוערת בזמן מלחמה שנועדה להחליש את החברה שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי.

קריאה:

שר הכלכלה מתנגד.

טלי גוטליב (הליכוד):

זכותו. אצלנו זה לא – – – מותר לחשוב אחרת.

היו"ר ארז מלול:

זה אחרון הנואמים, אחרון אחרון חביב.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ביקרתי במעלות אצל גלית בן משה, אימא של אריאל. אריאל היה מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל. היא סיפרה לי איך הוא נלחם בית בית בקיבוץ רעים מהבוקר. בערב הוא הוכרע אחרי שלא הסכים שיפוצצו את הבית האחרון, כי אולי יש שם ילד יהודי. אח שלו, שביט, המשיך בלחימה. לפנות בוקר הוא צלצל אליה, אחרי שהודיעו לה, והוא שואל אותה אם היא רוצה שהוא יחזור. כך אמרה לו אימא גלית: "בשבילי אתה לא חוזר, תישאר איפה שהלוחמים". אחר כך, בריאיון לאילנה דיין, כששאלה אותה אם יש לה זמן להתאבל, אחרי כל הדברים הגדולים והכלליים הללו, אם יש לה זמן להתאבל על הילד, היא ענתה: "יש זמן לכול. יש כל החיים להתאבל. כרגע צריך לנצח, אני צריכה כרגע לנצח". אני פותח בדברים האלה של גלית בן משה, האישה הגדולה הזו, כי המחויבות שלה לכלל ולמדינה צריכה להיות המופת גם לדיון הזה שלנו, הדיון על התקציב. ואני אסביר. אנחנו נדרשים לאשר כאן שינויי תקציב, הגדלת גירעון היום ושינויי התקציב בהמשך, בשביל המאמץ הכללי של המלחמה. אני רוצה לחזור כאן על מה שדרשתי משר האוצר בוועדת החוץ והביטחון, להציג בפנינו ובפני הציבור לשנתיים הקרובות, להציג בפנינו את התוכנית שלו, כחלק מהשינויים שהוא מבקש מאיתנו לאשר השבוע, כי אחרת יהיה לנו, גם חברי קואליציה, קשה מאוד להצביע בעד שינויי התקציב האלו. המלחמה הזאת היא לא קורונה. ההוצאות של המלחמה הזאת הן לא הוצאות חד-פעמיות. נחשפנו כולנו במלחמה הזאת לכך שחסרים לנו דברים קבועים. אם אנחנו רוצים שהצבא שלנו לא יהיה, כמו שמישהו פעם קרא, קטן ולא מתמרן, אלא צבא שיש לו יכולת תמרון, צבא גדול וחכם, בשביל זה אנחנו צריכים קווי ייצור נוספים, חימושים נוספים, סד"כ נוסף. את כל זה אי-אפשר לכסות בהלוואה אלא בשינוי יסודי של התקציב. אני רוצה למנות כאן שלושה שינויים, אדוני היושב בראש, שחייבים להיות מבחינתי חלק מהתקציב של השנה הבאה, 2024, שלא לומר גם 2025: 1. קיצוץ. קיצוץ בשכר, סוג של היטל מלחמה זמני, כמו שהיה בעבר. קיצוץ בהוצאות של הסקטור הציבורי, קיצוץ פרוגרסיבי. אני אומר את זה על השכר שלנו, חברי הכנסת, על השכר של כל עובדי המגזר הציבורי.

גלעד קריב (העבודה):

של העובדים הסוציאליים.

עמית הלוי (הליכוד):

ח"כים, שרים, כל עובדי השירות הציבורי. חבר הכנסת קריב, באופן פרוגרסיבי. כל אחד ייתן משהו. כל אברך ייתן משהו, כל מלגה, כל עמותה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

שנייה, רק עוד שני משפטים. כל עמותה, כל הוצאות. כל אחד ייתן משהו. דבר שני – ביטול יחידות ממשלתיות. מה שקרא פעם ראש הממשלה: האיש השמן שיושב על האיש הרזה. להקים ועדה חיצונית שתעבור משרד-משרד, ועדה שתקום עוד השבוע, כמו שביקשתי משר האוצר. יש הרבה מאוד יחידות ממשלתיות שאפשר לבטל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

לעשות זאת אחד-אחד. דבר אחרון.

גלעד קריב (העבודה):

עמית הלוי (הליכוד):

דבר אחרון – חילוט כספי הטרור של הרשות הפלסטינית. רשות הטרור הזאת, שמכחישה לא רק את השואה, מכחישה גם את הטבח.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

לא לקזז רק, לא להשאיר את הכספים האלה, אדוני היושב-ראש, מוקפאים, ואחרי זה להחזיר אותם, כמו שעשה השר גנץ. לחלט אותם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אם נעשה את הצעדים הללו, אלו יהיו צעדים ראשונים שיסמלו שאנחנו בדרך נכונה של מחויבות לכלל, מחויבות אליכם, אזרחי ישראל. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק לסכם את הדיון, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

לא ייאמן, האיש השמן. זה האיש השמן. מה התעצבנתי? האיש השמן זה החברים של ראש הממשלה. הטייקונים – – – אין לו שום גבולות – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, השרה רוצה להתחיל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אחיי ואחיותיי חברי הכנסת, "כשנפגשנו בפעם האחרונה היית קצת מבואס שאתה בצבא ולא יכול לחזור לישיבה". אני אגיד את זה שוב: "כשנפגשנו בפעם האחרונה, היית קצת מבואס שאתה בצבא ולא יכול לחזור לישיבה". במילים האלה התחיל להיפרד אבא עוזי רוזנצוויג מבנו הגיבור סמל ראשון איתן דב, השם ייקום דמו. "אמרתי לך שאתה חלק מכתיבת ההיסטוריה של עם ישראל. ישר אמרת לי: אני יודע, ואני רוצה להיות חלק מכל זה. גיבור שלי". כאלה הם הבנים שלנו שלוחמים עכשיו בעזה; כאלה הם מאות אלפי החיילים שלנו, שלוחמים בגבורה מופלאה, במסירות, בידיעה ברורה שהם עשויים לשלם בחייהם, כפי שאיתן דב רוזנצוויג, השם ייקום דמו, שילם בחייו. הם עושים את זה באהבה מופלאה לעם הזה, לארץ הזו, למדינה הזו, והם עושים את זה מתוך אחדות גדולה מאוד. ובאחדות הזו כולנו מחויבים. כולנו. ובתוך האחדות הגדולה הזו, שבגללה, השר בני גנץ, בגללה אנחנו הסכמנו לפנות לך ולחבריך מקום בקבינט המלחמה – כן, השר גדי איזנקוט, בשביל האחדות הסכמנו, והלוואי שגם מאיר כהן, חברך, היה בא יחד איתך – בשביל האחדות הזו אנחנו מוותרים על לא מעט, ואנחנו מחויבים באחדות הזו, כי היא המסר המרכזי של שמחת תורה.

רון כץ (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רון, אני מציעה שתיתן לי לדבר. והינה, מה קורה בתוך האחדות המופלאה הזו שכולנו מחויבים לה, בזמן שארבעה ילדים שלי – – –

רון כץ (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מבקשת שתקשיב לי. אני מדברת מדם ליבי, ואני מאוד אודה שתקשיב לי. מאוד, באמת. תודה. אני מעריכה את זה מאוד. תודה, אני מעריכה את זה מאוד. בזמן שארבעה ילדים שלי וארבעה חתנים שלי מגויסים ונמצאים בחזית, אני מקבלת מבול של הודעות למכשיר הזה, מבול, אלפי הודעות, כולן באותו נוסח, ששואלים אותי: איך את מסתכלת לילדים שלך בעיניים בשעה שאתה בוזזת את תקציב המדינה על חשבון המפונים וכו' וכו'? הלוואי שיכולתי להסתכל לילדים שלי בעיניים. הלוואי. אני מתגעגעת אליהם מאוד. הם רחוקים ממני.

רון כץ (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ובזמן שהמשרד שלי מתקצב מלווים קהילתיים לכל יישובי העוטף, ומתקצב עבורם, ומשנע – – –

רון כץ (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מבקשת שתקשיב לי. אני מדברת. לך היה תור לדבר. עכשיו תורי. אני לא הפרעתי לך. בזמן שהמשרד שלי מתקצב ומשנע קרווילות לטובת פתרון ביניים למפונים, בזמן הזה ממש, תוך כדי שהעובדים שלי עובדים על הקרווילות האלה ועל המלווים הקהילתיים האלה, אני מקבלת הודעות: מה את עושה לעזאזל לטובת המפונים? בזמן שבנות השירות הלאומי – שאני שלחתי אותן מהיום הראשון למלחמה לעזוב את התפקידים המקוריים שלהן וללכת לבתי המלון, ואומרות לי המפקחות מטעם משרד החינוך: אנחנו לא יודעות מה היינו עושים בלעדיהן, בלי הבנות הנפלאות האלה, שמחזיקות לנו את הילדים – בזמן שהן עוסקות במצווה הגדולה הזו של הטיפול במפונים, באותו זמן, אני מקבלת הודעות נאצה גועליות לטלפון שלי: איך את ישנה בלילה בלי לדאוג למפונים? אני לא דואגת למפונים? תגידו, איפה אתם חיים? את מי אתם מנסים להסית ונגד מה? בזמן שחניכי המכינות הקדם-צבאיות מנקים, משפצים ומכשירים אלפי מקלטים בכל רחבי הארץ בהוראה, בהנחיה שלי, יש מי שטורח לשלוח לפלאפון הזה אלפי הודעות: למה את לא דואגת לעורף? אני לא דואגת לעורף? מי הכשיר אלפי מקלטים בעורף אם לא האנשים שפעלו בשליחותי? מאיפה מגיע הרוע הזה? ואני מסתכלת בפנים של שולחי ההודעות, אני מסתכלת בווטסאפ על התמונות שלהם, על תמונות הפרופיל שלהם, ואני אומרת: אלוקים אדירים, מי בחר להסית אלפי אנשים במסרים של שנאה, של שטנה, של שקר, של כזב, של סכסוך, על כלום, נגד משרד שפועל כל הזמן לטובת המפונים, לטובת שיקום יישובי העוטף, לטובת אלה שבמלונות ולטובת הקשישים, לכל הדברים האלה?

רון כץ (יש עתיד):

את יודעת מי פועל לטובת המפונים? השר וסרלאוף. הוא עובד לטובת המפונים, ומגיע לו. תסגרו את המשרד, תעבירו לו את הכסף.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה פשוט לא יודע. תבוא ותבדוק. תבוא ותבדוק, חבר הכנסת רון כץ. אז אני אומרת לך שראשי ערים פנו בפנייה נרגשת – נו, באמת. השיא של השיאים, שאני מקבלת הודעה מחברה, חברת ילדות, שאני – אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה, אבל אני נולדתי בשמאל, עברתי לימין. אז אני מקבלת הודעה מחברת ילדות, והיא כותבת לי באופן נרגש: תשמעי, אני לא יכולה לעמוד בזה, אני רואה את גדי ירקוני, והוא בוכה מרה למה אין לו תקציב. ואתם יודעים למה אין לו תקציב? אני, את המעט שיכולתי לגרד מתקציב 2022 גירדתי והעברתי לו, אבל למה אין לו עוד תקציב? כי פה מעכבים את התקציב שלי, שאמור להגיע אליו. אז ההתנהלות הזו של הסכסוך, של זריית הרעל, של הכנסת אלפי אנשים לפניקה על כלום ושום דבר, מתוך רצון לפלג, לשסות ולהרעיל – אי-אפשר להבין את זה, באמת. הייתי אצל בנות השירות הלאומי ביום חמישי האחרון, שמעתי על הפעילות המדהימה שהן עושות עם הילדים באשקלון. פעילות מדהימה. אומרים לי אנשי החינוך שאחראים לילדים עם קשיים נפשיים, לילדים עם מוגבלות שכלית, לילדים עם טראומות: אנחנו לא יודעים מה היינו עושים בלי הבנות הנהדרות האלה, שעוזרות לילדים האלה בזמן החירום הזה. אומרים לי מנהלי מחלקות הרווחה: אנחנו לא יודעים איך היינו מטפלים בקשישים בלי הבנות האלה שמטפלות בקשישים האלה. במקום זה הקימו אתר, אתר מיוחד, שכל מה שהוא מתפקד זה לשלוח הודעות נאצה. דרך אגב, אני יכולה לספוג הודעות נאצה בלי סוף, אני התרגלתי, אתם יודעים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא הנושא. אני מצטער, המפונים הם הנושא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני יודעת. הנושא הוא – אבל אנחנו עוזרים למפונים. הנושא הוא אלפי אנשים שמישהו מרעיל להם את המוח וגורם להם לחשוב שיש כאן שוד וביזה כשאין. יש אנשים מסורים שנותנים מענה ונותנים שירות נהדר מהיום הראשון של המלחמה, ויש כאן אחדות, אחדות גדולה מאוד, שכולנו מחויבים אליה, שאנחנו צריכים אותה בשביל להצליח במלחמה מול אויב אכזר שלא מבדיל בינינו בכלל. מבחינתו אין ימין ואין שמאל, אין דתיים ואין חילונים. מבחינתו כולנו בני מוות, וכולנו בני התעללות, וכולנו בני התאכזרות, ומולו כולנו יצאנו להילחם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אז עכשיו הכול נעלם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא נעלם כלום. יש חילוקי דעות, וזה בסדר. אבל בין חילוקי דעות לבין שנאה, בין חילוקי דעות לבין לבוא לאימא שיש לה שמונה ילדים בחזית, ולשאול אותה איך היא ישנה בלילה, אז – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני רק אומר: תסגרי את המשרד ותחזירי את הכסף. זה כל מה שאני אומר. בלי שנאה. תסגרי את המשרד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני חושבת שזה מעשה נבלה. לא כלפיי. אני אומרת שוב: אני יכולה לשרוד את כל השנאה הזו. אבל העם שלנו לא שורד אותה. העם שלנו זקוק לעין טובה, לרוח טובה – –

גלעד קריב (העבודה):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – לאהבה, לאחווה, לאחדות, ולא להסתה איש כנגד רעהו. חבר הכנסת גלעד קריב, אתה ניגשת אליי. אתה אמרת לי: הגרעינים המשימתיים – אסור לגעת בהם. הם עושים עבודת קודש.

גלעד קריב (העבודה):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אתה יודע מצוין. אז איך אפשר לבוא בזמן כזה ופשוט לירוק, לירוק בפנים של 19,000 בני ובנות שירות לאומי שנותנים שירות נהדר?

גלעד קריב (העבודה):

לא על זה מדובר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

של אלפי בני ובנות מכינות בכל הארץ שנותנים שירות נהדר? של עשרות אלפי מתנדבי הגרעינים המשימתיים מכל הזרמים, מכל המגזרים? גם המכינות, אגב – מכל המגזרים. לבוא ולירוק בפרצוף שלהם ולהגיד: אתם לא תקבלו את התקציבים שלכם, אתם לא שווים. איך אתם ישנים בלילה? מה אתם עושים למען המפונים?

רון כץ (יש עתיד):

איפה אותם אנשים היו לפני? מה עשו האנשים האלה לפני המשרד הזה? מה היה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זו גישה שכל-כולה הסתה, שכל-כולה פגיעה, שכל-כולה לזרוע רעל בציבור. ואני באמת אומרת, איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים של כולנו, לילדים של כולנו, שנלחמים עכשיו בגבורה כזאת, שמוכנים למסור את הנפש, שרוצים למצוא אותנו מאוחדים מאחוריהם כמו שהם מאוחדים בחזית?

גלעד קריב (העבודה):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

השלטים האלה שנתלו על הגשרים במקום השלטים של "ביחד ננצח", הנאצות האלה, שנשלחות בהמוניהן. בנו אתר מיוחד כדי לשלוח נאצות. איזה מין מסר אנחנו מעבירים? איפה האחריות שלנו כלפי מי שמוסרים את הנפש בעבורנו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איפה באמת האחריות שלכם?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה לספר, להקריא מכתב ששלח לי חניך של אחת המכינות, חניך שמבחינתו – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

מה קורה? אנחנו צריכים לחזור למלונות. אנחנו מפונים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל תקשיבי, אני מקריאה לך. חניך של אחת המכינות, שמבחינתו הוא חיכה לשנה הזו. זו שנה שהוא היה אמור ללמוד, להעמיק, להכיר את העם, להכיר את הארץ, להתכונן לקראת השירות הצבאי. במקום זה מה הוא עושה? הוא הולך בבוקר לתת התנדבות בחקלאות, בערב – לעבוד עם הקשישים. והוא מספר לי איך ההתנדבות הזו נותנת לו תעצומות נפש, ואיך זה מחנך אותו יותר מכל שיעור מסודר שהוא היה יכול לקבל במכינה. החניך הזה לא שייך למגזר שלי, הוא לא שייך למפלגה שלי. ברוך השם, זכיתי באחריות על המכינות שהן באמת בקשת מגזרית רחבה מאוד מאוד, מכל קצווי החברה שלנו. איך אפשר לירוק בפנים של האנשים שנותנים את הכול בעורף, ואז לבוא גם עם הקמפיין הזה של: אין ממשלה, יש רק מתנדבים. אבל המתנדבים האלה, 19,000 מתנדבים של השירות הלאומי, אלפי מתנדבים של המכינות, עשרות אלפי מתנדבים של הגרעינים המשימתיים – זה אין ממשלה? אלה גרעינים שאני כשרה בממשלה ביום הראשון של המלחמה שלחתי אותם להתנדב בכל המקומות הנדרשים, ומאז זה מה שהם עושים בהנחייתי, בהכוונתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה מה שכל המדינה עושה. לא רק אתם. כל המדינה עושה את זה. הילדים שלנו, הילדים שלך, כולם. את יכולה לדבר על כולם, לא רק על הילדים שלך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון מאוד. נכון. וכל המדינה עושה את זה באחדות נפלאה. אבל לבוא ולהגיד להם: חברים יקרים, אחרי שנתתם את כל המאמץ הזה במשך כל החודשים האלה, עכשיו אנחנו אומרים לכם: חברים, יוק, אין תקציב, ולמה, כי זה במשרד של אורית סטרוק? אז לא. זו התנהגות שאין לה מקום. עכשיו אני רוצה להגיד על הנושא של הכספים הקואליציוניים. אתם הרי מבינים – הציבור בבית אולי לא מבין, אבל אתם מבינים מאוד יפה שאף אחד להוסיף פה שקל אחד לכספים הקואליציוניים; הפוך – קיצצו אותם. היה תקציב קואליציוני, ומכיוון שקיצצו הביאו אותו שוב לכנסת. אם לא היו מקצצים לא היה צריך להביא אותו לאישור, הרי הוא כבר אושר, אתם כבר הצבעתם נגד. זה כבר אושר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אני שואל אותך: כמה? תגידי כמה. אני יודע כמה. להגיד לך?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

על כמה אתה תדון בוועדת הכספים. אני רוצה לדבר לא על כמה, אלא על למה. כשאתה תעמוד פה אתה תדבר על כמה. אני מדברת על למה. אני שואלת למה תקציבים כאלה צריכים להיכנס לקואליציוניים. הרי מה הרעיון של הקואליציוני? הרעיון של הקואליציוני הוא פוליטי, נכון? מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק פוליטי בגרעינים משימתיים? הרי הם שייכים לגלעד קריב כמו שהם שייכים לאורית סטרוק, אותו דבר, נכון? מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק פוליטי?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עוד פעם: בוועדת הכספים תדבר על כמה, אני רוצה לדבר על למה. אני אדבר על מה שאני רוצה לדבר, לא על מה שאתה. כשתעמוד פה – תדבר. אתם יודעים מה, מישהו רוצה להסביר לי מה בדיוק פוליטי במכינות הקדם-צבאיות? עוד פעם, הן פרוסות על כל הקשת הפוליטית והאידיאולוגית.

רון כץ (יש עתיד):

פוליטי זה להמציא משרד סתם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בדיוק. מה שמפריע לכם – שהמכינות האלה נמצאות במשרד שלי.

רון כץ (יש עתיד):

לא מפריעות לי המכינות – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

קודם הן היו במשרדים אחרים וזה לא הפריע. אבל עכשיו, במשרד הזה – זה מפריע.

רון כץ (יש עתיד):

– – – גם בעבר היו מכינות – – – משימות לאומיות. מה זה המשימה הלאומית שלך?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני אומרת: קודם כול, לא לירוק בפנים של האנשים שעושים את המיטב ונותנים מכל הלב, מכל הנשמה, למען כולנו, ומוציאים את הכסף לאורך כל השנה – כי את זה חבר הכנסת בליאק מכיר היטב, וכולכם מכירים היטב; הם את כל השנה מסרו והתחייבו ועשו, ועכשיו מגיע להם לקבל את מה שהם הוציאו כבר.

רון כץ (יש עתיד):

קחי דוגמה מגלית. גלית הבינה שזה זמן מלחמה, התפטרה, החזירה את הכסף.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הרי אנחנו לא מדברים עכשיו על תקציב 2024. אנחנו מדברים על תקציב 2023. אנשים השקיעו את כל השנה, ועכשיו באים ואומרים: לא, אנחנו נמשוך לכם את השטיח מתחת לרגליים. אין תקציב. אני רוצה לומר, חברים, חילוקי הדעות בינינו הם רבים. הם רבים. אבל יש דברים שלא נכון לעשות. אגב, לא צריכים לטשטש את חילוקי הדעות. נכון וטוב להתווכח, מותר לפעמים להשתכנע ולפעמים לא להשתכנע.

רון כץ (יש עתיד):

למה צריך את המשרד? זאת השאלה היחידה שלי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל לזרוע שנאה, לזרוע פילוג, לשלוח אנשים, להציף בהודעות שכל-כולן שטנה ורעל – –

רון כץ (יש עתיד):

למה צריך את המשרד הזה? למה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – ולמרר חיים של אנשים באמצעות הודעות מכוערות כאלה, זה בעיניי מעשה שסותר לחלוטין את השעה הגדולה הזו שבה אנו נאבקים על החיים של המדינה שלנו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזו שעה גדולה – – – כספים, איזו שעה גדולה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני רוצה לדבר על המשמעות של המלחמה שאנחנו נלחמים עכשיו. רבותיי, אנחנו נלחמים עכשיו את מלחמת העצמאות השנייה של מדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה קשקוש. זו לא מלחמת עצמאות ולא כלום. איזה קשקוש. מלחמת עצמאות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מדינה, שאחרי זוועות כמו אלה שהיו בשבת של שמחת תורה, אחרי זוועות כאלה שנעשו בה, מאפשרת לאויב שפגע בה בצורה כל כך אכזרית, מנוולת, משפילה, מאפשרת לו להמשיך להתקיים עלי האדמה – היא לא מדינה עצמאית, היא לא ראויה בכלל לשם מדינה. היא לא ראויה. ולכן החובה שלנו, של כולנו יחד, להילחם את המלחמה הזו כדי להשמיד את האויב החמאסי הזה, להשמיד אותו, להשמיד את כל היכולות שלו, את היכולות הצבאיות שלו, את היכולות הכלכליות שלו, את היכולות השלטוניות שלו, להשמיד אותו לחלוטין מעל פני האדמה – –

רון כץ (יש עתיד):

יהיה יותר קל אם יהיה לנו יותר כסף בקופת משרד הביטחון. יש מיליארד שקל שאפשר להעביר אליו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – ולהשמיד כל איום מהכיוון של עזה כלפי מדינת ישראל. אם לא נעשה את זה אנחנו נהפוך לעד בני ערובה, לא רק שלא האויב העזתי הזה – של כל אויבינו כולם, כי הם יבינו עד כמה אנחנו לא מדינה עצמאית שיודעת לעמוד על שלה. ולמען המטרה הגדולה הזו הילדים שלי והילדים של כולנו יצאו עכשיו להילחם. למען המטרה הזו, שאין שנייה לה, שיש סביבה קונסנזוס מוחלט בבית הזה ושכולנו יחד מחויבים אליה.

רון כץ (יש עתיד):

כל הנאום הארוך הזה זה כי ניר ברקת לא נמצא פה? תתקדמו.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא מנהלת את הקואליציה, כמו שאתה יודע, חבר הכנסת כץ, אבל אתה מוזמן להציע את ההצעות שלך ליושב-ראש הקואליציה, וזה – תתנהל מולו, לא בשבילי.

רון כץ (יש עתיד):

מה קורה פה? לא ראיתי דבר כזה. יש פה 120 איש בזמן מלחמה. בני גנץ בקבינט מלחמה ולא יכול לצאת מפה כי ניר ברקת נגד התקציב – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברים, אני רוצה לדבר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

על פרשת השבוע – – – לפרשת השבוע.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה רוצה פרשת שבוע? אפשר. מאה אחוז, נעשה פרשת שבוע.

קריאה:

תודה, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

מה תודה? זה לא ייגמר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הוא ביקש. אני הולכת לפי הבקשות. בשם האחדות אני הולכת איתך על פרשת השבוע. מצוין. אנחנו נתחיל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

פינדרוס, בוא, פרשת השבוע.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

השבטים שלכם כבר עשו עסקים עם הישמעאלים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה עושה עסקים עם הישמעאלים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

פרשת השבוע הבאה או פרשת השבוע הקודמת? מה אתה בוחר?

נאור שירי (יש עתיד):

את יודעת מה, אני אתן לך משהו אחד לבחור, תבחרי את זה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מכירת יוסף לישמעאלים, הם רוצים הסבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא ראיתי דבר כזה. זה בן אדם אחד. אז ניר ברקת לא יצביע. מה, זה לא עובר? מה הסיפור?

נאור שירי (יש עתיד):

או פרשת השבוע – לךְ. לךְ. לךְ. אני רוצה לךְ לךָ.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, זה היה קודם. עכשיו זה או וישלח או וישב, מה אתה בוחר?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

קצת על הישמעאלים שהעלו את המחיר מ-10 ל-20. הם רוצים קצת פירוט.

נאור שירי (יש עתיד):

וישלח.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

וישלח. מצוין. פרשת וישלח זו הפרשה הקודמת, ופרשת וישלח זו פרשה חשובה מאוד. "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום". שואלים חכמינו – – –

רון כץ (יש עתיד):

הרבה אירועים מוזרים היו פה, זה מיוחד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הכול בסדר. מה מיוחד, דרך אגב? הרבה פעמים הייתה פה פרשת שבוע מעל הדוכן.

רון כץ (יש עתיד):

– – – שאלות אופרטיביות. לא, באמת, ביטחון ישראל פה. כאילו ברצינות, יש מלחמה, על מה אתם מושכים זמן, על אצבע אחת?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מבחינתי, מה – – –

רון כץ (יש עתיד):

מה זה? מה זה? הכול פוליטי אצלכם, הכול.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בפרשת השבוע שעבר יעקב חוזר לארץ כנען אחרי כל השנים שהוא היה בבית לבן. חוזר עם ארבע נשיו, עם 11 ילדיו – בנימין עוד לא נולד – והוא מתנהל איתו, והינה הוא שומע שעשו אחיו הולך לקראתו ו-400 איש עימו. יעקב חושש מאוד מהמפגש הזה עם אחיו. כתוב בפסוק: "ויירא יעקב מאֹד ויצר לו". אומרים חז"ל, ובעקבותיהם גם רש"י: ויירא יעקב מאוד שמא יהרוג, ויצר לו – סליחה: ויירא יעקב מאוד שמא ייהרג ויצר לו שמא יהרוג. שימו לב – כן, אופיר, מה אומר יושב-ראש הקואליציה?

נאור שירי (יש עתיד):

שתעברי ללך לך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, הוא רצה לדייק אותי. אז תשימו לב מה כתוב: ויירא יעקב מאוד שמא ייהרג, ויצר לו שמא יהרוג. כלומר, כבר אז, בימי יעקב אבינו, היה חשש לא רק שמא אנחנו ניהרג, שמא אנחנו נהרוג. כלומר, החשש הזה לא להרוג מה שנקרא חפים מפשע, זה כבר בפרשת השבוע שקראנו אז, מימי יעקב אבינו. ואז יעקב שולח אל עשו מתנות, כדי – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא בפעם הבאה, כי לדעתי אתם הולכים להצביע.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אין בעיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זהו, נגמר האירוע?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, אני עם הפרשה.

קריאה:

ראש הממשלה כבר פה, למי עוד מחכים?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתם יודעים מה? ואומר יעקב – "ויירא יעקב מאֹד ויצר לו, ויחץ את העם אשר אִתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות; ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה. ויאמר יעקב: אלֹהי אבי אברהם ואלֹהי אבי יצחק, ה' האֹמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך. קטֹנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנֹכי אֹתו, פן יבוא והִכני אם על בנים". רבותיי, זה כאילו שום דבר לא השתנה בהיסטוריה. עם ישראל, כמו אז, גם היום חושש ממי שאמור להיות אחיו, ממי שאמור להיות אחיו עצמו ובשרו, פן יבוא ויכהו אם על בנים. ועם ישראל, כמו אז, גם היום מתפלל לקדוש ברוך הוא ומבקש שהקדוש ברוך הוא יציל אותו בשעתו הקשה. "ואתה אמרת הֵיטֵב אֵיטִיב עמך". ככה מתפלל יעקב אבינו לריבונו של עולם כשהוא חושש מפני אחיו, מפני עשו. ואז מגיע הרגע שיעקב נאבק עם שרו של עשו. הוא לא בוחר במאבק הזה, הוא לא בוחר בו, אבל הוא נאבק איתו, ובמאבק הזה יעקב מקבל את שמו השני, את השם ישראל. מה ההבדל בין השם "יעקב" לבין השם "ישראל"?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא במתח.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

באמצע המתח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, די, די.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

להישאר? מספיק. אני אשאיר אתכם במתח הזה על ההבדל בין השם "יעקב" לשם "ישראל", ובעזרת השם עם ישראל ינצח את כל אויביו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור כעת להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מחשב – נא לבדוק אם יש תקלה. מי שסבור שעמדתו לא עבדה, שירים יד. מייד מדור מחשב ייגש אליו. חברי הכנסת, נא לא להתפזר, אם יהיה צורך בהצבעה חוזרת. חברי הכנסת, כל קול ייספר, לא לדאוג. גם אם יש תקלה טכנית, אנחנו נספור את הקול שלכם. לא לדאוג. חברי הכנסת, עקב תקלה טכנית אני אקריא את חברי הכנסת שהצבעתם לא נקלטה, והם יאמרו לי אם התכוונו להצביע בעד או נגד: חבר הכנסת עמית הלוי – בעד.

נעמה לזימי (העבודה):

למה לא בהתחלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

ככה, לא בהתחלה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת קריב – אתה הצבעת נגד? נגד; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – נגד; חבר הכנסת אלהואשלה – נגד.

נאור שירי (יש עתיד):

יהיה פלט?

היו"ר אמיר אוחנה:

יהיה בסוף גם פלט, אבל זה יצטרך להתעדכן. חברת הכנסת מזרסקי – נגד; מטי צרפתי – נגד; רון כץ – נגד; ולדימיר בליאק – נגד; יוראי להב הרצנו – נגד; עידן רול – נגד, ובועז טופורובסקי. מאה אחוז. הקראתי את כל שמות חברי הכנסת שהצבעתם לא נקלטה. האם יש ח"כ נוסף שהצבעתו לא נקלטה? זאת אומרת 53. אוקיי. לפיכך, רבותיי, להלן תוצאות ההצבעה: בעד, יחד עם קולו של חבר הכנסת עמית הלוי – 59; נגד, יחד עם קולות חברי הכנסת שהקראתי את שמותיהם – 53. לפיכך אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שני כ"א בכסלו התשפ"ד, 4 בדצמבר 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.