ישיבת מליאה בתאריך 15/11/2022 בשעה 16:00

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

חברי הכנסת והקהל מתבקשים לכבד בקימה את נשיא המדינה. כבוד הנשיא!

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

נא לשבת.

נשיא המדינה יצחק הרצוג:

אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים-וחמש. היום יום שלישי, כ"א בחשוון התשפ"ג, 15 בנובמבר 2022.

נשיא המדינה יצחק הרצוג:

אדוני ראש הממשלה יאיר לפיד וגב' ליהיא לפיד; יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי וגב' נורית לוי; נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות; ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו וגב' שרה נתניהו; יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון וגב' לודמילה תיכון; שרי הממשלה; חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר ובני המשפחות; מבקר המדינה מתניהו אנגלמן; נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון; מפכ"ל המשטרה רב-ניצב קובי שבתאי; נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר קטי פרי; ראשי הנציגויות הזרות והעדות הדתיות בישראל; אזרחיות ואזרחי ישראל, מכובדיי כולם. בפתח דבריי אני מבקש להתייחס לפיגוע הנורא שאירע הבוקר באריאל, פיגוע שפוצע את הלב ומטלטל את הנפש, שבו תקף מחבל נתעב חפים מפשע, שכל חטאם היה שרצו לקיים חיים שלווים במדינתם, מדינתנו ובארץ ישראל. ישראל תמשיך לעמוד בנחישות ובתקיפות בכל מקום ובכל זמן כנגד מעשי טרור ושנאה המרימים את ראשם ומאיימים עלינו. בשם העם בישראל אני משתתף ביגונן העמוק של משפחות הנרצחים ושל העיר אריאל ונושא תפילה לרפואת הפצועים. לכל אויבי ישראל וחורשי רעתנו, ובהם אלה שאחראים לפיגוע הנורא הזה, למי שרוצה לראותנו מפולגים וחלשים, אני מעביר מכאן מסר חד-משמעי: לא תצליחו לערער את עוצמתנו ואת לכידותנו, לא באמצעות איומים, לא באמצעות אלימות, לא באמצעות טרור ולא באמצעות מהלכים נואלים בזירה הבין-לאומית. מי שקמים עלינו לכלותנו ימצאו אותנו תמיד ערוכים ונחושים כשידנו האחת אוחזת בנשק וידנו השנייה מושטת לשלום. כוחות הביטחון שלנו ימשיכו להגן על אזרחינו; המערכות המדיניות והמשפטיות של מדינת ישראל, לרבות בית המשפט העליון שלנו, ימשיכו להיות חומת מגן מדינית ומשפטית עבורנו בחזית הבין-לאומית, ויותר מכול – הרוח הישראלית האיתנה, הנצחית, תעמוד מולכם ללא היסוסים וללא פשרות. אל תתבלבלו, שונאי ישראל: המחלוקות הפנימיות בתוכנו משקפות את עוצמתה של הדמוקרטיה שלנו ואת חוסננו הפנימי. דווקא בגללן, במיוחד בגללן, לא תוכלו לנו. מכובדיי חברות וחברי הכנסת, מסורת היא לנו שבבית המקדש בירושלים המשמר היוצא היה מברך את המשמר הנכנס בברכת "מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות". אני רוצה להודות למשמר היוצא, הכנסת העשרים-וארבע, קואליציה ואופוזיציה כאחד – לך, ידידי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, על שעשית ופעלת בשליחות ובאמונה, ולממשלת ישראל השלושים-ושש על שריה ושרותיה בהנהגת ראש הממשלה יאיר לפיד וקודמו ראש הממשלה נפתלי בנט – על העשייה ועל שיתוף הפעולה למען העם והמדינה, ולברך אתכם ואת המשמר הנכנס, הכנסת העשרים-וחמש, ובמיוחד את חברות וחברי הכנסת החדשים, את יושב-ראש האופוזיציה, המועמד שעליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואת חברי ממשלת ישראל השלושים-ושבע, שתקום בעיתה ובזמנה, בברכה הזאת ממש: "מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות". זוהי משימתכם החשובה מכול, זוהי שליחותו של הבית הזה. אני מבקש לציין שתי מפלגות שיחסרו לי באופן אישי, ובוודאי גם לחלקכם, בכנסת הנוכחית; שתי מפלגות בעלות שורשים היסטוריים ועמוקים של כמאה שנות תרומה לבניין עמנו, ארצנו ומדינתנו – מרצ והמפד"ל על גלגוליהן השונים. מכובדיי, אני מגיע לכאן מקברו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן, זכרו לברכה, מטקס האזכרה הממלכתי במלאת 70 שנה לפטירתו. הנשיא ויצמן, "האב המייסד", כפי שכונה, איש המדע והמדינאי, מי שפעל והביא להצהרת בלפור ההיסטורית, דיבר לא אחת על חזונו למדינת ישראל ועל התנאים ההכרחיים למימושו. ביום העצמאות הרביעי של מדינתנו הוא הדגיש – ואני מצטט: "עתידה של מדינת ישראל תלוי בשלושה יסודות: באהבת אחים, במאמץ לבנות, ובשלום לקרוב ולרחוק", כך אמר. אהבת אחים – זהו היסוד הראשון והבסיסי ביותר בחזונו של ויצמן, וזהו התנאי המרכזי לעתידנו. האחדות, הלכידות והעצמת המשותף לנו, העמקת ההכרה וההבנה שאנחנו חלוקים בנוגע ללא מעט סוגיות, אוחזים לעיתים באורח חיים אחר, שונים זה מזה וזו מזו בתפיסותינו ובאמונותינו, ולמרות כל אלו – ומעל לכל אלו – אחיות ואחים אנו, שחולקים לא רק ברית גורל, אלא גם ברית ייעוד: לחיות כאן יחד, להתמודד עם אתגרינו יחד, לבנות את עצמנו כאן יחד; אחיות ואחים שיודעים את מה שהמליאה הזאת יודעת ומשקפת זה עשרות שנים: שיש ערך לקיומן של מחלוקות, ויש גם דרך לנהל מחלוקות – בהקשבה, בכבוד ובפתיחות; לא מחלוקות של חרמות, לא מחלוקות של ביטול האחר ומחיקתו, לא מחלוקות דורסניות שהופכות למחלוקות הרסניות. הניסיון ההיסטורי שלנו מלמד אותנו שבכל פעם שבה בחר העם לצעוד בנתיבים נפרדים, בכל פעם שבה המחלוקת לא התנהלה בדרכי שלום, בכל פעם שבה צד אחד פנה לדרך אחת והצד השני לדרך אחרת – נתיב אחד ליהודה ונתיב אחד לישראל – התוצאה הייתה איומה ונוראה: איבדנו את דרכנו ואיבדנו את ביתנו. הדברים נכונים פי כמה בעת הזאת, כשבסחרחורת מערכות הבחירות נדחק המשותף לנו לקרן זווית והמפלג כיכב מעל לכל במה. אזרחי ישראל ניצבים היום כשהם גאים במדינתם, שתחגוג השנה 75 שנה להיווסדה, ומאמינים בצדקת דרכה. אבל בה בעת, אם להודות על האמת, הם מותשים מהמאבק הפנימי ומההשלכות שלו. כעת האחריות מוטלת בראש ובראשונה עליכם, נבחרות ונבחרי הציבור: אחריות לנסות ולהיגמל מההתמכרות לעימותים הבלתי-פוסקים, ואם יורשה לי – מהשתעבדות מופרזת למה יכתבו ומה יגידו או מה יזכה ליותר תגובות, לייקים ושיתופים, ומה יביא סערה ברשת; אחריות לנשום עמוק, לברר את העובדות, לשקול היטב לפני כל נאום, ריאיון ולחיצה על המקלדת; אחריות לחיזוק השותפות בין כל גווניה של החברה הישראלית מכלל האמונות והדתות: יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים וצ'רקסים, חרדים וחילונים, מסורתיים ודתיים – אלו שמיוצגים היטב בבית הזה, וגם אלו שפחות, אלו אשר יקבלו לידיהם את מושכות השלטון ואלו אשר יחבשו את ספסלי האופוזיציה; אחריות לשילוב זרועות בהמשך מסענו המשותף. כידוע לכם, פגשתי בשבוע האחרון את נציגיכם, נציגי הסיעות, בעת ההתייעצויות שקיימתי בבית הנשיא מכוח חוק-יסוד: הממשלה. אני מודה לנציגות ולנציגים על שיחות מרתקות ומעמיקות, ששיקפו היטב ובאופן מכובד את רוחב היריעה של מגוון הדעות, העמדות, התפיסות והאמונות של החברה הישראלית ונבחריה בנושאים חשובים והכרחיים לקיומנו כאן. זהו כוחה של הדמוקרטיה הישראלית, ואני סמוך ובטוח שגם כאן, בכנסת המושבעת כאן היום, הכוח הזה יבוא לידי ביטוי. מכובדיי חברות וחברי הכנסת, הציבור הישראלי אמר את דברו. הוא בחר בכם באחוזים מרשימים לפעול בשמו. כעת אזרחי ישראל מצפים מכם פשוט לעבוד למענם; הם מצפים מכם ומכולנו לפעול למענם בוועדות, במליאה ובתפקידיכם הציבוריים והפרלמנטריים השונים; הם מצפים מאיתנו – מכולנו – שנקום בבוקר ונדאג להם: להוריד את יוקר המחיה, להגביר את הביטחון האישי, לשפר את החינוך והרווחה, לפתור את העומס בכבישים, לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז, לתרום וליטול חלק בהתמודדות העולמית עם משבר האקלים, שמסכן את חיינו וחיי ילדינו, לפתח, להצמיח, לשפר את החיים של כולנו כאן כחיים מלאי ערכים ומשמעות, זהות, גאווה ותקווה ועוד ועוד אתגרים רבים וחשובים. זה מה שמדאיג את אזרחי ישראל, זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו יומם ולילה. אני מבקש להזכיר במיוחד בישיבה החגיגית הזאת שיש גם אוכלוסיות – ובעיקר אוכלוסיות מיעוט – החרדות שצורכיהן לא יהיו חלק מסדר-היום שלכם. עליכם, נבחרות ונבחרי הציבור, לתת דעתכם על כך ולהציב גם אותן לנגד עיניכם. מכובדיי, הבחירה של מכונני המדינה, על בסיס תורתו וחזונו של בנימין זאב הרצל, במשטר דמוקרטי ייצוגי, שבו כלל האזרחים הם שווי זכויות ושבו יש מגבלה על הכוח והפרדה ואיזון בין הרשויות, הייתה בחירה מושכלת, בחירה בטוב. כך בנינו כאן יחד מדינה וחברה משגשגות מעבר לכל דמיון, כך יצקנו יסודות של משטר ושל חוק, וכך כאמור קבענו רשויות איתנות הפועלות בנפרד, כנדרש זו מזו. עלינו לשמור על היסודות החשובים הללו מכל משמר. ביום החגיגי הזה ראוי שנזכור שכוחה של הרשות המחוקקת הוא חלק ממערכת הכרחית ורחבה של איזונים ובלמים. אני מדגיש: לא רק שאפשר לשנות – יש דברים שראוי ורצוי לשנות. מותר ולפעמים גם נחוץ לדון מחדש בחלוקת הכוח והסמכויות בין הרשויות השונות, המאזנות אחת את השנייה. אך שומה עלינו לעשות זאת בהקשבה, בדיון פתוח, בשיח מכבד ובהוגנות. זוהי, כמובן, משימה שרובצת לפתחן של שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת – שעליהן להיות קשובות זו לזו ובה בעת להיות מחויבות לחזון המשותף שלנו כעם וכמדינה. גם ברגעי מחלוקת עמוקה ומטלטלת, שלבטח עוד תפקוד אתכם כאן במליאה, אני מבקש מכם, מכובדיי, לא לשכוח את הנאמר בספר משלי: "מות וחיים ביד הלשון"; על אחת כמה וכמה לא לשכוח שהרשויות הללו, רשויות השלטון הישראליות, הן אינן מין מוסדות אמורפיים או ישויות מדומיינות, אלא הן מורכבות מאנשים, מבני אדם, מעובדי ציבור, משרתי ציבור ושליחי ציבור. אני מבקש מכולנו, מנהיגי הציבור, שליחי הציבור ונציגיו, להקפיד הקפדה יתרה בכבודם של מי שמקדישים את חייהם לשירות העם והמדינה: חיילים ומפקדים בצה"ל, רופאות ואחיות, שוטרים וסוהרים, מנהלות ומורות, פרקליטים ושופטים, עובדות ועובדים סוציאליים ועוד ועוד משרתות ומשרתי ציבור מסורים בתחומים ומקצועות שונים ומגוונים, שעובדים יום-יום, שעה-שעה, עבורנו, עבור הציבור כולו, בתחושת שליחות ודבקות במשימה. את כולם מותר לבקר, על מי מהם אתם גם מחויבים לפקח – אבל אנא, אנא, לעשות זאת בכבוד ובאחריות. אני נושא מכאן תפילה לשלומם של כל משרתי העם והמדינה ומאחל לכולנו שנדע ימים של שגשוג, ביטחון ושלום. יחד עם הציבור בישראל אני מייחל לשובם של הדר גולדין ואורון שאול, בנינו שלחמו על הגנת המולדת ולא שבו, ושל אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, אזרחי מדינת ישראל הנמצאים בשבי, ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל. אני מבקש לאחל רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל בגוף ובנפש ולכלל חולי ישראל, ומחבק את משפחת השכול. מעל דוכן זה בלב בירת הנצח של עמנו אני מבקש גם לשלוח את ברכתי לאחינו ואחיותינו בכל תפוצות ישראל, אשר מלווים אותנו מקהילותיהם בכל רחבי תבל בעין צופייה ובאהבת ישראל. אתם חשובים לנו, ואנחנו חשובים לכם. הקשר בינינו הוא קשר בל יינתק. חברות וחברי הכנסת העשרים-וחמש של מדינת ישראל, אני מבקש לסיים את דבריי ולצטט את דברי הנשיא השלישי זלמן שזר, שאותם אמר בעת חנוכת משכן הכנסת הזה, כאן בקריית הלאום. וכך אמר: "על שער הבית הנישא הזה ייחרתו באותיות בלתי נראות לעין, אבל באותיות נצח, עקרונות היסוד של הדמוקרטיה האנושית, החקוקים לנו בגנזי אוצרותינו מראשית היותנו לעם, והם: חוקה אחת לגר ולאזרח; אחרי רבים להטות; להציל עשוק מיד עושקו; וחי אחיך עימך; צדק צדק תרדוף ומלאה הארץ דעה". בשם העם בישראל, אני מברך כל אחד ואחת מכם, חברות וחברי הכנסת העשרים-וחמש, ומאחל לכם, לכל חלקי הבית, הצלחה רבה בצאתכם למסעכם בשליחות כולנו. הצלחתכם – הצלחתנו. ברוכים תהיו.